הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ"ח 41256-05-15

41294-05-15
לפני:
כב' השופטת, רות לורך, סג"נ – אב"ד
כב' השופט צבי דותן
כב' השופטת דבורה עטר

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם
עאצם חואגה (עציר) ת.ז. XXXXXX458
<#2#>
נוכחים:

ב"כ המאשימה, עו"ד אורלי שרגנהיים
ב"כ הנאשם, עו"ד עלא תלאווי ועו"ד רואן חאג' יחיא
הנאשם הובא באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:
הצדדים הציגו בדיון הקודם הסדר טיעון במסגרתו הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן, הסדר הטיעון הסתייע לאחר תהליך ארוך שבו נשמעו הוכחות ונשמעו עדים בפני בימ"ש נכבד זה, כאשר גם במקביל ניהלנו הליך גישור אצל שופטת גישור, אלא שבמועד ניהול הליך הגישור הוא לא צלח ועם זאת עם התקדמות ההוכחות ומשנותרו דקות קריטיות עלומות, דקות שהיו עובר לדקירת המנוח על ידי הנאשם ובסיוע של ביהמ"ש הנכבד בכל זאת הצדדים הגיעו להסדר סגור כפי שהוצע באותו הליך גישור. במסגרת התיקון של כתב האישום בעצם שונתה עבירת הרצח לעבירת הריגה וזאת בין היתר בהסתמך על אותן דקות שלהן היו רק שני עדים, אחד מהם המנוח שלא יכול לספר את סיפורו, והשני הנאשם אשר לגרסאותיו נחשף ביהמ"ש הנכבד במסגרת הליך ההוכחות ולפחות לגרסאות שמסר במשטרה.
לעבירת ההריגה כפי ששונתה בכתב האישום המתוקן התווספו גם עבירות של שהייה בלתי חוקית ושל שיבוש מהלכי משפט, כאשר אנו מדברים על קשר ידידות חם שנרקם בין הנאשם לבין המנוח אשר התגוררו תקופה ועבדו באותו אתר בניה בנס ציונה, אותו אתר בניה שלימים הפך לזירת הרצח. למדנו מן העדויות ומכתב האישום המתוקן על יחסי קרבה שהמשיכו גם לאחר שהנאשם עזב את מקום עבודתו ובעצם ביום האירוע נפגשו השניים לפגישה שאמורה הייתה להיות ידידותית ונעימה, וכנראה כך החלה באמת בשתייה משותפת של משקאות אלכוהוליי ם בקיוסק בו נהגו להיפגש גם לפני כן . הבילוי המשותף נמשך בעצם חזרה אל אתר הבניה לאותו קרוואן בו התגורר ועבד המנוח ובו התגורר ועבד בעבר גם הנאשם. כאשר בשלב מסוים וללא שהמאשימה יודעת במדויק את הדקות שקדמו לכך ידוע כי נטל הנאשם סכין, סכין מטבח שהייתה בקרוואן שלה להב מתכתי באורך של מעל 12 ס"מ ובאמצעותה דקר את המנוח 6 דקירות, מרביתן באזור פלג גופו העליון ואחת מהן ישירות בליבו. בכך לא הסתיים האירוע באשר הנאשם נמלט מן המקום כשהוא לוקח עמו את הטלפון הנייד של המנוח, כאשר המנוח נכון לדקות אלו עוד לא מת היה ויכול היה להזעיק עזרה , כך גם עשה אם כי לא באמצעות הטלפון שנלקח ממנו. הנאשם בהמשך לכך בסמוך לאחר האירוע נמלט גם לשטחי הרשות הפלסטינאית כאשר הוא עצמו מחזיק באזרחות פלסטינאית והוא בעצם אזרח ירדני וכל שהייתו בישראל משך תקופת האירוע וחודשי העבודה שלו בישראל שקדמו לכך היו בגדר שהייה בלתי חוקית.

ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים כוללות הסכמה לרכיב הענישה המשמעותי ביותר בתיק הוא המאסר בפועל והצדדים הסכימו ביניהם כי יש מקום להשית על הנאשם 22 שנות מאסר בפועל וזאת מיום מעצרו בגין אירוע זה ודומה כי הדברים הולמים הן את נסיבות האירוע הקשה אך גם לוקחים בחשבון את גרסת הנאשם לאירועים, את היותו אדם צעיר חסר עבר פלילי ואת התפתחות האירוע הזה באותן נסיבות שאין אנו יודעים בדיוק מהן.

מיותר לדבר על ענישה נוספת, ענישה נלווית שראויה במקרה כזה הן מאסר על תנאי וזאת אשאיר לשיקול דעתו של ביהמ"ש הנכבד והן אני מבקשת כי ביהמ"ש יפסוק כן פיצוי כקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין. מדובר כאן באדם שהיה כבן 68 שנים במותו, הותיר אחריו 8 ילדים: 4 בנים, 4 בנות, מרביתם עם ילדים משלהם. אשתו הינה מתגוררת בעזה ולכן אין לנו קשר אתה, יצוין כי המשפחה הייתה מעורבת באמצעותי בהליך שהתנהל, יודעת ונתנה את הסכמתה גם להסדר שאליו הגענו ובכל זאת סבורני כי יש מקום בתיק שכזה לפסוק פיצוי לאותה משפחה שבעצם ממשיכה לשלם את מחיר האירוע מרגע שהתרחש גם היום ועד עולם כאשר ראש משפחתם נגזל מהם באכזריות המתוארת בכתב האישום.

ב"כ הנאשם:
הסדר הטיעון בין הצדדים בא לעולם לאחר שפרשת התביעה למעשה הושלמה ולאחר הליך גישור שגם ביהמ"ש הזה וגם כב' השופטת ברודי שמעו ועיינו במרבית אם לא בכל הראיות הקיימות. אין ספק שמדובר באירוע חמור והמאשימה לא בכדי טוענת שהיא לא יכולה להצביע על הנסיבות שהביאו להחלטה בדבר דקירת המנוח על ידי הנאשם ולא בכדי, כי העד היחיד שהיה כאן לאירוע היה הנאשם עצמו, יחד עם זאת הצטברו בתיק ראיות נוספות הן של אחיו של הנאשם, הן של אנשים שהיו במקום שהצביעו על אמיתות או למצער אותות אמת בגרסה של הנאשם לגבי הסיבה שהובילה אותו לדקור את המנוח. בנסיבות אחרות ואם היינו מדברים על מספר דקירות פחות ממה שהיה במקרה הזה היה בנקל ניתן להגיע למסקנה שזה תיק של הריגה ולא ברף הגבוה שלו כפי שנעשה כאן או אפילו שכתב האישום לא היה מוגש מלכתחילה בגין אירוע של רצח. אלא שההחלטה לדקור את המנוח מספר לא מועט של דקירות היא שהובילה אותנו להגיע לאותה עסקה כאשר ידענו שהטענה של הגנה עצמית איננה יכולה לצמוח כאן והתיק הזה לא יכול להסתיים בקבלת הטענה הזו, ומתוך שיקולים פרקטיים ומעשיים ומשפטיים ועובדתיים הגענו להסדר הטיעון כפי שהוגש והודה בו הנאשם.

בצד זאת הגענו לעונש שהוא עונש כבד, עונש לא קל עבור נאשם צעיר יליד 92 שחייו עוד לפניו, ומתוך נטילת אחריות מלאה למעשים שבאו עוד מהחקירה שלו במשטרה הנאשם הודה ולקח אחריות. לכן אנו נבקש כן לאמץ את ההסדר בין הצדדים לגבי המאסר בפועל. ככל שהדברים מתייחסים לפיצוי אבקש לקחת בחשבון מספר נתונים, הנאשם הוא תושב השטחים , הוא לא תושב הארץ ואפילו בעקבות עדות אחיו כאן בביהמ"ש הוכרז "סכסוך" בינו לבין אחיו, כך שאיש הקשר היחיד שהיה מבקר אתו לפני העדות שלו איננו מבקר אותו יותר, פעלתי כדי להסיר את העניין הזה ונמסר לי שהעניין בטיפול ויכול להסתיים בקרוב, שכן האח סיפר למעשה בעדות שלו על מה ששמע מהאח ועל דברים שהוא שמע בעצמו מהמתלונן, אמנם הוא הוגדר כעד תביעה אך בשום אופן הוא לא העיד נגד אחיו, כך שאין כאן עניין של סכסוך ואפילו ביהמ"ש ראה בעצמו את הבכי של האח וביהמ"ש התיר לאח אפילו ללחוץ יד לנאשם לאחר תום עדותו.

המשמעות היא שמבחינת יכולת כספית אין כאן איזו שהיא יכולת לתשלום, דבר שאבקש לקחת בחשבון. אני לא אתווכח עם חברתי לגבי הקשר שהיה למנוח עם בני המשפחה שלו שבסופו של יום אמורים לקבל את הפיצוי, אבל למדנו לפחות מהעדויות שהוצגו כאן שהמנוח בכל הכבוד לא היה "איש משפחה", לא היה איש משפחה והוא התהלך וחי מנותק מהמשפחה עם החברים שלו, בעבודה שלו, עם השתייה ולכן אבקש מביהמ"ש גם להתחשב בגילו המתקדם ואני מציין את זה בתור עובדה, להימנע מהטלת פיצוי בנסיבות המקרה ולחלופין אם בכל זאת אבקש שהפיצוי יהיה על הצד הנמוך ביותר.

הנאשם:
אני מתנצל על מה שקרה ואני מבקש אם כבודכם יכולים לעזור לי בסיווג שלי כסג"ב. אין לי מה להוסיף.

<#8#>
גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק וכניסה ושהייה בישראל בניגוד לסעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל.

הודאת הנאשם נעשתה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים לאחר שמיעת פרשת התביעה ולאחר הערות בימ"ש זה והליך גישור. במסגרת ההסדר תוקנו עובדות כתב האישום המקורי ובעיקר הומרה עבירת הרצח בעבירת הריגה. בנוסף, עותרים הצדדים במסגרת ההסדר לגזור על הנאשם 22 שנים מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כאשר ביחס לגובהו טענו הצדדים בנפרד.

הצדדים פירטו את השיקולים שהביאו אותם להסדר הטיעון ובעיקר להמרת עבירת הרצח בעבירת הריגה.

נאמר כבר עתה כי כמי ששמעו את פרשת התביעה אכן מחד מדובר בשש דקירות שדקר הנאשם את המנוח רובן בפלג גופו העליון, ומאידך קיימת גרסתו היחידה של הנאשם אודות הנסיבות שקדמו לדקירת המנוח המעמידות את המעשים תחת עבירת ההריגה. בסופו של יום השתכנעה המאשימה כי משלל הראיות עולים אותות אמת לגרסתו של הנאשם למצער באופן המצדיק את תיקון כתב האישום והגעה להסדר כפי שצוין לעיל.

מן הראיות עולה כי אכן בין הנאשם למנוח היה קיים קשר ידידות חם כאשר השניים התגוררו ועבדו באותו מקום שהפך לימים לזירת הרצח. הקשר ביניהם נמשך גם לאחר שהנאשם עזב את מקום העבודה. ביום האירוע המפגש בין השניים החל בפגישה ידידותית ונעימה הכוללת שתיית אלכוהול בבית קפה, בילוי שנמשך ככזה עד שהגיעו השניים לקרוואן בו גר המנוח. בשלב מסוים, כאשר קיימת רק גרסתו של הנאשם אודות הנסיבות שקדמו לשלב זה, נטל הנאשם את הסכין ודקר את המנוח 6 דקירות. הנאשם נמלט מהמקום כשבידו מכשיר הטלפון של המנוח, לשטחי הרשות הפלסטינאית עד אשר נעצר.

לצד האמור לעיל יש לקחת בחשבון את העובדה שמדובר בנאשם צעיר יליד 1992 ללא הרשעות קודמות, כאשר משפחת המנוח מסרה את הסכמתה להסדר הטיעון.

אשר לרכיב הפיצוי השנוי במחלוקת בין הצדדים, נגד עינינו האובדן למשפחת המנוח, בעיקר שמונת ילדיו עמם הייתה המאשימה בקשר. לצד זאת טיעוני הסנגור אודות מצבו הכלכלי של הנאשם והעובדה כי הוא תושב הרשות הפלסטינאית כרגע ללא קשר עם בני משפחתו, כאשר הוא גם מוגדר כסג"ב.

לאור המפורט לעיל כשאנו סבורים שהעונש לו עותרים הצדדים מצוי בתוך מתחם העונש ההולם ומשקף את האיזון הראוי בין השיקולים השונים, אנו מאמצים את ההסדר וגוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 22 שנה מאסר בפועל שתחילתו מיום מעצרו בתיק זה – 28.4.15.

ב. 12 חודשים מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה בה הורשע כנגד חוק העונשין.

ג. 3 חודשים מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה נגד חוק הכניסה לישראל.

ד. פיצוי למשפחת הקורבן בסך 100,000 ש"ח . הפיצוי יופקד בקופת ביהמ"ש תוך 120 יום.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון תוך 45 יום מהיום.

<#5#>
ניתן והודע היום כ"ט אדר תשע"ז, 27/03/2017 במעמד הנוכחים.

רות לורך, שופטת, סגנית נשיא
צבי דותן, שופט
דבורה עטר, שופטת