הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תנ"ג 48713-03-16

מספר בקשה: 5
בפני
כבוד ה שופט בנימין ארנון

בעניין:

ובעניין:

אפקון א.ב. אנרגית רוח בע"מ
החברה;

א.א. בן-דב אנרגיות רוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יוני חרש וגיל מעיני
ממשרד שנהב, קונפורטי, רותם ושות', עו"ד

ובעניין:
בן-דב;

1. ישראל רייף
2. ג'רי שנירר
3. אפקון א.ב. אנרגית רוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מאיר בן-שחר
ממשרד גלוזמן ושות', עו"ד
המבקשים;
החלטה
מונחת לפניי בקשת המבקשים בבקשה זו ( ה"ה ישראל רייף וג'רי שנירר וחברת אפקון החזקות בע"מ) לדחייתה על הסף של הבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת אשר הגישה כנגדם חברת בן-דב, בשל העדר סמכות מקומית, ולחלופין – להעברתה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהינו בית המשפט המוסמך לדון בה.

תמצית הרקע העובדתי ומהות הבקשה
ביום 9.4.06 חתמו חברת בן-דב וחברת אפקון החזקות בע"מ ( להלן: "אפקון") על הסכם אשר מכוחו הוקמה החברה ( להלן: "הסכם בעלי המניות"). בהתאם למטרות שנקבעו בהסכם זה, עוסקת החברה בהקמתן של חוות לטורבינות רוח לשם ייצור חשמל באמצעות אנרגיית רוח במספר פרויקטים נפרדים ( להלן: "הפרויקטים"). בגין כל פרויקט הקימה החברה חברת פרויקט ייעודית – Special Project Company ( להלן: "חברות ה- SPC").
בהסכם בעלי המניות עוגנה זכותה של אפקון לשמש כקבלן המבצע של הפרויקטים בתנאים מסוימים. בכובעה כקבלן מבצע, חתמה אפקון על הסכם קבלנות לביצוע הפרויקטים עם חברות ה- SPC ( להלן: "הסכמי ה- EPC"). בבקשה זו נזכרים הפרויקטים בחוות סירין ובגלבוע. בנוסף לכך, כל חברת SPC חתמה על הסכמי מימון עם הגורם המממן של הפרויקט הרלבנטי ( להלן: "הסכמי המימון"). כל ההסכמים הנזכרים לעיל נחתמו גם ע"י בן-דב או ע"י נציג מוסמך מטעמה. אין מחלוקת כי החברה איננה צד להסכמים אלה.
הן הסכמי ה- EPC והן הסכמי המימון כללו תניה המקנה לבתי המשפט בתל אביב ( בהתאם לסמכותם העניינית) סמכות שיפוט מקומית ייחודית לדון בכל המחלוקות הנובעות מהסכמים אלה ( למעט בנושאים עליהם הוסכם כי יופנו לבוררות).
בן-דב הגישה לבית משפט זה בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת בשם החברה כנגד אפקון ( להלן: "בקשת האישור"). טענות בן-דב כוללות שלושה ראשי נזק ( אשר שלושתם מוכחשים על ידי אפקון), כמפורט להלן:
נטילת סך של 6,326,000 ₪ אשר הוזרם ע"י הבנק המממן, בנק הפועלים, לחברות ה- SPC באמצעות " ניפוח עלויות";
חיובן של חברות ה- SPC בתשלומים בסכום של כ- 3,000,000 ₪ אשר, לטענת בן-דב, הוטל על אפקון לשאת בהם בהתאם למפורט בהסכמי ה- EPC;
התעשרות שלא כדין של אפקון על חשבון חברות ה- SPC בגין פרסום על גבי טורבינות הרוח.
לגרסת המבקשים, עניינה של הבקשה לאישור במחלוקות כספיות שבין אפקון לבין חברות ה- SPC, אשר עליהן חולשים הסכמי ה- EPC הכוללים תניית שיפוט ייחודית, ולפיכך יש לנהל כל הליך הקשור בכך רק בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהסתמך על תניית השיפוט הייחודית הקבועה בהסכמים אלה, הגישה אפקון את הבקשה דנן בגדרה ביקשה מבית המשפט [בהתבסס על תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ( להלן: "תקנות סד"א")] לדחות את בקשת האישור על הסף, ולחילופין – להורות על העברת ההליכים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
מנגד טוענת בן-דב כי המבקשים בבקשה זו ( שהינם המשיבים בבקשה לאישור) גרמו לה לנזקים בכך שהפרו את הסכם בעלי המניות וביצעו פעולות שלא כדין, תוך ניגוד עניינים ותוך הפרת החובות המוטלות עליהם על פי דין כבעלי מניות או כדירקטורים, וניצול מעמדם זה לתועלתם האישית. משכך, עילות התביעה הנגזרת אינן נובעות מהפרת הסכמי ה- EPC או מהפרת הסכמי המימון אלא מהפרת הסכם בעלי המניות ומהפרת הוראות הדין, כך שבקשת האישור ועילות התביעה הנגזרת המפורטות בה אינן כפופות לתניית השיפוט הייחודית המפורטת בהסכמים אלה.

עיקר טענות הצדדים
טענות המבקשים
לטענת המבקשים, הבקשה לאישור הוגשה על ידי בן-דב על מנת שיותר לה להגיש בשם החברה תביעה נגזרת כנגדם. עילתה של התביעה הנגזרת נובעת ממערכת הסכמית שנחתמה גם על ידי בן-דב, או ע"י נציג מטעמה. התביעה הנגזרת מבוססת על טענות ועילות הנובעות מהסכמי ה- EPC, הכוללים תניית שיפוט ייחודית, לפיה הסמכות המקומית הייחודית לדון בתביעה מוקנית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ( בהיותו בעל הסמכות העניינית לדון בה).
לטענת המבקשים, טענותיה של בן-דב מתייחסות למחלוקות כספיות הנוגעות לכספי חברות ה-SPC, אשר הועברו לאפקון. מחלוקות כספיות אלה מתייחסות למערכת היחסים שבין אפקון לחברות ה-SPC, ולא למחלוקות שבין החברה לבין אפקון. מדובר בכספים שיצאו מקופתן של חברות ה-SPC, ולפיכך רק לחברות ה- SPC קיימת, אם בכלל, זכות תביעה לגביהם. מסיבה זו, לוקה הבקשה לאישור בהעדר יריבות, שכן החברה איננה צד להסכמי ה-EPC.
לטענת המבקשים, הסכמי ה-EPC כוללים תנייה המעניקה סמכות שיפוט מקומית ייחודית לבתי המשפט בתל אביב ( בהתאם לסמכותם העניינית) לדון בכל סכסוך במחלוקות הנובעות מהסכמים אלה. לשם ביסוס טענתם זו מסתמכים אפקון על לשונו של סעיף 25.1 בהסכם ה-EPC, וכן על הסכמי מימון הקשורים בפרויקטים אשר כוללים אף הם תניית שיפוט מקומית ייחודית כאמור. המערכת ההסכמית הכוללת שנחתמה בין הצדדים, בקשר לפרויקטים נושא הבקשה לאישור ( ובכלל זה הסכם בעלי המניות, הסכמי ה- EPC, והסכמי המימון) מהווים מכלול אחד ( ואומד דעת הצדדים היה כי יש לראותכם כמכלול אחד), ולפיכך יש ליתן תוקף לסעיפים המקנים לבית המשפט המוסמך בתל אביב סמכות מקומית ייחודית לדון בכל ההליכים הקשורים בהסכמים אלה. אין להסכים להפרדה מלאכותית בין " כובעה" של אפקון כבעלת מניות בחברה לבין " כובעה" כקבלן מבצע של הפרויקטים יחד עם חברות ה- SPC.
המבקשים חולקים על עילות התביעה הנטענות על ידי בן-דב ומדגישים כי באמתחתם טענות מקדמיות נוספות, ובכללן – טענה בדבר הצורך לעכב הדיון בבקשת האישור מחמת קיומו של סעיף בוררות, טענה כנגד האפשרות לפצל הדיון בפני שני בתי משפט שונים וטענות מקדמיות בדבר פעולותיהן של החברה ואפקון באמצעות המבקשים 1 ו-2 (ה"ה רייף ושנירר) בהיותם אורגנים של חברות אלה, מבלי שניתן ליחס להם אחריות אישית בגין פעולותיהם כאורגנים של חברות אלה.

טענות בן-דב
לטענת בן-דב, עילות התביעה נושא הבקשה לאישור אינן נובעות מהסכמי ה-EPC והסכמי המימון, אלא מבוססות על מעשים או מחדלים שנעשו על ידי אפקון כבעלת מניות בחברה, ועל ידי המבקשים 1 ו-2, בהיותם דירקטורים בחברה. המבקשים מעלו בתפקידיהם וניצלו לרעה את מעמדם בחברה. בעניין זה פעלה אפקון שלא מתוקף מעמדה כקבלנית ביצוע של הפרויקטים מטעם החברה אלא כבעלת מניות המפרה את התחייבויותיה המפורטות בהסכם בעלי המניות, מתוך כוונה לנצל שלא כדין את נכסי החברה, לשם עשיית עושר ולא במשפט. המבקשים 1 ו-2 פעלו במצב של ניגוד עניינים, שלא בתום לב, תוך הפרת חובותיהם על פי דין כדירקטורים בחברה, ותוך ניצול שלא כדין של האפשרות שנקרתה להם לחייב את החברה בהיותם בעלי זכויות חתימה בה.
בן-דב חולקת על טענת המבקשים לפיה בקשת האישור מתייחסת למחלוקת כספית שבין אפקון לבין חברות ה-SPC, ובכספים שיצאו לכאורה מקופתן של חברות ה-SPC ולא מקופתה של אפקון. בכך מנסים המבקשים " לזרות חול" בעיני בית המשפט ולסלף את " סלע המחלוקת" האמיתי שבין הצדדים לבקשה לאישור.
לטענת בן-דב, הטענות העובדתיות הנטענות על ידי המבקשים, כמו למשל הטענה בדבר אומד דעתם של הצדדים ביחס להסכמים נושא הבקשה כמערכת הסכמית אחת, כמו גם יתר הטענות העובדתיות המפורטות בבקשה – לא נתמכו בתצהיר. התצהיר שצורף לתשובה לתגובה עניינו נושא טכני מוגבל המתייחס להעברת כספים, ואינו תומך בעובדות המהותיות נושא הבקשה. בן-דב מדגישה כי עילות התביעה מבוססות אך ורק על הפרת הסכם בעלי המניות שנחתם בין בעלי המניות של החברה, ועל הפרת החובות על פי דין המוטלות על המבקשים.
לטענת בן-דב, ההתקשרות שבין אפקון לבין חברות ה-SPC נעשו על ידי אפקון ב"כובעה" כקבלן מבצע של הפרויקטים נושא הבקשה, והמדובר בהבחנה אמיתית בין " כובעה" של אפקון כבעלת מניות בחברה, לבין " כובעה" כקבלן עצמאי שנטל על עצמו התחייבות להקמת תחנות הרוח עבור החברה. עילות התביעה נושא הבקשה לאישור עניינן במעשים אותם עשתה אפקון ב"כובעה" כבבעלת מניות, ובמעשים אותם עשו המבקשים 1 ו- 2 כדירקטורים בחברה, כמפורט לעיל. הסכם בעלי המניות איננו כולל כל תניית שיפוט. די בכך, וכן בעובדה שהמבקשים 1 ו-2 אינם חתומים כלל באופן אישי על הסכמי ה-EPC והסכמי המימון שנזכרו לעיל – כדי להצדיק את דחיית הבקשה דנן. כן טוענת בן-דב כי המבקשים מנסים ליצור בלבול על מנת להטעות את בית המשפט שלא בתום לב, וכך להשהות ללא כל סיבה אמיתית את בירורה של הבקשה לאישור. כראיה לכך מדגישה בן-דב את העובדה שהמבקשים הגישו בקשה להתיר להם הארכת מועד להגשת תגובתם לבקשה לאישור.
לטענת בן-דב, המבקשים נוהגים בפרקטיקה פסולה בכך שהם נמנעים מלהגיש בקשה לעכב את ההליך דנן נוכח טענתם בדבר קיומה של תניית בוררות. פסיקת בתי המשפט קובעת כי אין לנהל " משפט על תנאי" כאשר מעל ההליך תלויה טענה כנגד סמכות בית המשפט, וכי יש לדון בכל הטענות המקדמיות כבמקשה אחת בטרם ימשיך ניהול ההליך ( סעיף 49 לתגובת בן-דב והאסמכתאות שם).
כן טוענת בן-דב כי ההליך דנן הוגש בחוסר תום לב, ומתוך ניסיון להקנות למבקשים יתרון דיוני בלתי מוצדק בהמשך ניהול ההליך, כתוצאה מכך שיהא עליה לחשוף טענותיה בפני המבקשים בטרם ניתנה על ידם תגובתם לבקשת האישור, ובטרם הוגשה על ידם בקשה לעיכוב הליכים מחמת קיומה של תניית בוררות.
לגופם של דברים טוענת בן-דב כי הכספים נושא הבקשה לאישור נלקחו מהחברה על ידי המבקשים שלא כדין ובחוסר סמכות, תוך הפרת חובותיהם של המבקשים על פי דין ותוך הפרת הסכם בעלי המניות. הן עילות התביעה של בן-דב, והן הזכות הנטענת על ידי אפקון לגבי אותם כספים – מבוססות על הסכם בעלי המניות. מכאן, שתניית השיפוט ותניית הבוררות הכלולות בהסכמי ה-EPC אינן רלוונטיות לעילות התביעה דנן. יתרה מזו: המבקשים כולם אינם צד להסכמי המימון, וגם מסיבה זו אין הם יכולים להסתמך על הסכמי מימון אלה ועל תניית השיפוט הכלולה בהם. עילות התביעה שלה כנגד המבקשים אינן דנות ביחסים שבין חברות ה-SPC לבין אפקון כקבלן מבצע, ולפיכך תניות השיפוט הנכללות בהסכמי ה-EPC ובהסכמי המימון חסרות כל נפקות לגבי הבקשה לאישור ועילות התביעה המפורטות בה.
לטענת בן-דב, טענות המבקשים דורשות בירור מעמיק אודות מערכת היחסים שבין הצדדים ואופי ההתקשרות ביניהם, ולפיכך מחייבות דיון במסגרת בקשת האישור ולא במסגרת בקשה נפרדת. אין הן מצדיקות הענקת סעד של סילוק בקשת האישור על הסף בהיותו סעד קיצוני. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בטענה לחוסר סמכות מקומית, אשר בנבדל מחוסר סמכות עניינית, אין בו כדי להצדיק סילוק תביעה על הסף.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, וכן בבקשה לאישור, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה דנן להידחות. אפרט להלן עיקר נימוקי להחלטה זו.
הטענות העובדתיות הנטענות ע"י המבקשים בבקשה, כדוגמת טענתם בדבר היות הסכם בעלי המניות, הסכמי ה- EPC והסכמי המימון בגדר מערכת הסכמית אחת ו"מקשה אחת", וכן טענתם בדבר אומד דעת הצדדים לכך שתניית השיפוט הנכללות בהסכמי ה- EPC והסכמי המימון תחולנה גם לגבי סכסוכים הנובעים מהסכם בעלי המניות – לא נתמכו בתצהיר מטעמם. יתרה מזו: תצהירו של מר ערן קונפינו – שצורף ע"י המבקשים לתשובתם לתגובת בן-דב – לא תמך בעובדות הנ"ל ( שנטענו בבקשה), אלא הוגבל לנושא ספציפי שעניינו העברות כספים במישרין לאפקון מחברות ה- SPC ולא מהחברה; וכן לנושא קיום תניית שיפוט ייחודית לביהמ"ש בת"א בהסכם הזרמת ההון לפרויקט ספציפי.
סעיף 25.1 בהסכם ה- EPC ( נספח ז' בבקשה לאישור) קובע כדלקמן:
"Governing Law and jurisdiction. This contract shall be governed by and construed in accordance with the laws of the state of Israel. Subject to section 25.3 (independent expert) below, the courts of Tel-Aviv-Jaffa shall have exclusive jurisdiction over any and all disputes, claims or lawsuits arising out of or in connection with this contract (which are not under the jurisdiction of the arbitrator) and/or the arbitration proceedings mention below".
(ההדגשה אינה במקור – ב' א')
סעיף 21 בהסכם המימון ( נספח ב' בתשובת אפקון) קובע כדלקמן:
"GOBERNING LAW, VENUE
This Agreement is governed by Israeli law and the competent courts of Tel-Aviv-Jaffa shall have exclusive jurisdiction over any legal proceedings arising out of or in connection with this Agreement".
(ההדגשה אינה במקור – ב' א')
כל אחת מתניות השיפוט הנ"ל נוסחה באופן המתייחס למחלוקות ותביעות הקשורות אך ורק בהסכם הרלבנטי שבו היא כלולה ( ואף זאת בכפיפות לסייג לגבי סמכויות הבורר הנכלל בסעיף השיפוט המצוי בהסכמי ה- EPC). יוצא איפוא כי לשונם של סעיפים אלה אינה תומכת בטענת המבקשים לפיה אומד דעת הצדדים היה להחיל תניות שיפוט אלה גם ביחס למחלוקות ותביעות הנובעות ו/או הקשורות בהסכם בעלי המניות ו/או בעילות נוספות שמקורן בדין.
הן החברה והן המבקשים 1 ו-2 אינם חתומים על הסכמי ה-EPC ועל הסכמי המימון, ומשכך – אין הם כפופים לתניות השיפוט הנכללים בהסכמים אלה.
עילות התביעה המרכזיות הנטענות ע"י בן-דב בבקשה לאישור מבוססות על טענתה בדבר ניצול שלא כדין של מעמדם של המבקשים כדירקטורים ( המבקשים 1 ו-2) או כבעלת מניות ( אפקון) תוך ניצול היותם בעלי זכויות חתימה בחברה:
עילת התביעה בגין נטילת סך של 6,326,000 ₪ אשר הוזרם ע"י הבנק המממן, בנק הפועלים, לחברות ה- SPC באמצעות " ניפוח עלויות": הסכם בעלי המניות קובע הוראות לגבי הרכב מוסדות החברה ( אסיפת בעלי המניות והדירקטוריון) ואופן פעולתם, לרבות התנאים לקבלת החלטות בהם והרוב הנדרש לשם כך, הוראות לגבי מימון פעילות החברה, מתן זכות קדימה לחברות מקבוצת אפקון לביצוע פרויקטים של הקמת חוות טורבינות רוח, הוראות לגבי זכויות החתימה בשם החברה ומטעמה, הוראות לעניין אדמיניסטרציה ושירותי מטה וכדומה. לטענתה, משהפרו אפקון ביודעין הוראות אלה, מן הראוי לחייבם לפצות את החברה בגין הנזקים וההפסדים להם גרמו. לא למותר לציין כי הסכם בעלי המניות קבע כי לאפקון זכות ל-51% ממניות החברה, וזכות למנות מחצית מהדירקטורים של החברה ( יתרת המניות בחברה והזכות למנות את המחצית השניה של הדירקטורים הוקנתה לבן-דב). בסעיף 22 של הבקשה לאישור טוענת בן-דב כי המבקשים נטלו שלא כדין 6,326,000 ₪ השייכים לחברה כאשר לשם " הצדקה" כביכול של משיכתו יצרו, "יש מאין", סעיף הוצאות שכונה על ידם " הוצאות אפקון" ונועד לבסס לגיטימיות של ביצוע תשלום זה ע"י החברה בהיותו מיועד, כביכול, להחזר הוצאותיה של אפקון. כן טוענת בן-דב כי משיכת הכספים הנ"ל נעשתה מחשבונות הליווי בבנק הפועלים של הפרויקטים בחוות רוח סירין ובגלבוע וכי לשם העברת הסכום הנ"ל מבנק הפועלים לחשבונות חברות ה-SPC נדרש אישורם של רואי החשבון של החברה אשר מצדם נדרשו לקבל הצהרה מאת החברה וחברות ה- SPC לגבי העובדה שסכומים אלה אכן הוצאו ע"י חברות ה- SPC ( שכן המדובר בכספים שנועדו לכיסוי החזר הוצאות של חברות ה- SPC, בהתאם להסכם הליווי שנחתם בינן לבין בנק הפועלים). לטענת בן-דב על אף שההצהרה כאמור היתה אמורה להינתן ע"י החברה וע"י חברות ה-SPC, פעלו המשיבים מאחורי גבם של החברה, מנכ"ל החברה ודירקטוריון החברה, ומבלי שהנושא הובא לדיון בדירקטוריון החברה, סיפקו לרואי החשבון הצהרה כתובה וכוזבת ע"ג נייר מכתבים של אפקון ( ולא של החברה) אשר הניעה את רואי החשבון לאשר ביצוע התשלום בסכום הנ"ל לאפקון.
עילת התביעה בגין חיובן של חברות ה- SPC בתשלומים בסכום של כ- 3 מיליוני ₪ אשר, לטענת בן-דב, הוטל על אפקון לשאת בהם בהתאם למפורט בהסכמי ה- EPC: בסעיפים 19 ו-20 של תגובתה לבקשה מסבירה בן-דב כי המבקשות ניצלו שלא כדין את מעמדן בחברה וחייבו את החברה בביצוע תשלום בסך של כ- 3 מיליוני ₪ אשר היא לא הייתה אמורה לשאת בו. הטענות המיוחסות למבקשים מתייחסות לפעולותיהם הנטענות במצב של ניגוד עניינים תוך כדי ביצוע העדפה אישית פסולה אשר הביאה להתעשרותם שלא כדין על חשבון החברה ואגב כך – לגרימת נזקים והפסדים כספיים לחברה. המדובר, אם כן, בעילת תביעה שמקורה בהפרת חובות האמון, אשר המבקשים מחויבים בהם על פי דין ובהתאם להוראות הסכם בעלי המניות. כפועל יוצא מכך, ברי כי לגבי עילות תביעה אלה לא חלה תניית השיפוט שמקורה בהסכמי ה- EPC או בהסכמי המימון.
התעשרות שלא כדין של אפקון על חשבון חברות ה- SPC בגין פרסום על גבי טורבינות הרוח: גם עילת התביעה השלישית, המייחסת למבקשים ניצול שלא כדין של מעמדם בחברה על מנת לעשות שימוש בנכסי החברה, להתעשר שלא כדין על חשבונה בדרך של פרסום אפקון וקבוצת שלמה ( אשר אפקון נמנית עליה) על גבי טורבינות הרוח – מקורן בהסכם בעלי המניות ו/או בחובותיהם על פי דין של המבקשים כבעלת מניות ו/או כדירקטורים בחברה, ולא בהסכמי ה-EPC. משכך, אין עילות תביעה אלה כפופות לתניית השיפוט הקבועה בהסכמי ה- EPC.
ניתוח הדברים המובא לעיל מוביל למסקנה כי טענות המבקשים דורשות בירור עובדתי ומשפטי ארוך ומעמיק אודות מהות היחסים וההתקשרות שבין הצדדים. במצב דברים זה אינני סבור כי טענות המבקשים מחד גיסא , ואופן ניסוחן של עילות התביעה מאידך גיסא , מצדיקות את סילוקה על הסף של הבקשה לאישור, שכן מדובר בסעד קיצוני שיש להשתמש בו בזהירות רבה ולהפעילו רק משהוברר כי אין תוחלת בהליך שהוגש.
"... בדין קבע בית משפט קמא כי סילוקה של תביעה על הסף מהווה אמצעי קיצוני הננקט רק משהוברר כי ההליך שהוגש אין לו תוחלת וכבר נפסק לא אחת כי השימוש בסמכות הסילוק על הסף שמור למקרים חריגים, בהם ברור כי גם אם יעלה בידי התובע להוכיח את כל טענותיו לא יזכה בסעד המבוקש על ידו" [רע"א 9070/11 איישקיוביץ נ' קלוגר ( פורסם בנבו, 16.1.2012), פסקה 6, מפי כב' השופטת א. חיות ].
אציין כי ניתוח הדברים הנ"ל נכון ביתר שאת כאשר מדובר בטענה בדבר חוסר סמכות מקומית של בית המשפט. מכל מקום, לא למותר לציין שבמקרה הנוכחי אינני סבור כי לעילות התביעה הנגזרת, ככל שיוכחו, אין כל תוחלת ( ואינני קובע דבר לגופם של דברים לעת הזו).
יש ממש בטענת בן-דב לפיה יש לאבחן בין מעמדה של אפקון ב"כובעה" כבעלת מניות לבין מעמדה ב"כובעה" כקבלן מבצע, וכך גם נהגו הצדדים בהסכם בעלי המניות עצמו. כך למשל קובע סעיף 8 בהסכם בעלי המניות כי לחברות מקבוצת אפקון תעשיות תינתן זכות קדימה להתקשרות עם החברה לצורך ביצוע המערכות להקמת חוות טורבינות הרוח, וזאת בתנאי שוק ובתוספת של עד 10%, לפי אפשרויות הפרויקט" (ההדגשות אינן המקור – ב' א').
כפועל יוצא מכל האמור לעיל, הנני קובע בזאת כי מן הראוי לדחות ניסיונם של המבקשים להחיל את תניית השיפוט ואת יתר הוראות הסכמי ה- EPC על מערכת היחסים שבין בעלי המניות בחברה ועל זו שבין החברה לבעלי מניותיה והדירקטורים שלה.
אציין כי אין דעתי נוחה מהעובדה שהמבקשים מצאו לנכון שלא לכרוך בבקשה זו טענות מקדמיות נוספות עליהן הן רומזים בבקשה. מקובלת עלי טענת בן-דב לפיה ככל שצד להליך כופר בסמכות בית המשפט מן הראוי שיפרט כל טענותיו בקשר לכך בהזדמנות הראשונה ובמסגרת בקשה אחת. ראו לעניין זה דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 4472/10 Roneuron Biotechnologies, Inc. נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ( פורסם בנבו, 6.10.2010) הקובע כדלקמן:
"... בכל הנוגע להחלטות בטענות מקדמיות משמעותיות, כאלה עומדות ביסוד ההליך ( לדוגמא – ואין מדובר ברשימה ממצה – טענות בדבר תניות שיפוט, תניות בוררות, פורום לא נאות, חוסר סמכות ועוד רבות) קיים כאמור, גם אינטרס נגדי מובהק לטובת סופיות – מניעת " משפטים על תנאי". אין להלום כי השאלה, אם בית המשפט בו מתבררת תביעה מסוימת היא אכן המקום המתאים לבירורה, תמשיך ותרחף מעל פני ההליך לכל אורכו. צדדים להליך צריכים להימצא בוודאות משפטית, ומשעה שהוכרעו הטענות המקדמיות הללו, עליהם לדעת שהגיע העת להיכנס מפרוזדור הטענות המשפטיות לטרקלינו של בית המשפט" ( פסקאות כד'-כט' בפסק הדין).
לא למותר להדגיש כי שיקולים של יעילות דיונית וחיסכון בזמנם של בית המשפט והצדדים בהוצאות הכרוכות בריבוי ישיבות מקדמיות – תומכים אף הם בקביעתו זו של בית המשפט העליון. בנוסף לכך, הנני סבור כי יש ממש בטענת בן-דב לפיה הגשת הבקשה דנן נועדה, בין היתר, להקנות למבקשים יתרון דיוני בהתחשב בכך שבן-דב תאלץ לפרוש ולפרט בפניהם טענות אשר היו אמורות להתברר במסגרת בירור הבקשה לאישור לגופה. גם מטעמים אלה – דין הבקשה דנן להידחות.

סיכום
נוכח כל האמור והמפורט הגעתי לכלל החלטה כדלקמן:
דינה של הבקשה דנן, על שני חלקיה, להידחות ( הן הבקשה לדחייה על הסף והן הבקשה להעברת ההליך לבית המשפט המוסמך עניינית בתל-אביב);
נוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בגוף בקשת המבקשים להארכת המועד להגשת תגובתם לבקשה לאישור, ובהמשך להחלטתי מיום 13.5.16 הנני מורה בזאת למבקשים בבקשה דנן ( שהינם המשיבים בבקשה לאישור) להגיש לבית המשפט תגובתם לבקשה לאישור בתוך 60 ימים מהיום;
הנני מחייב בזאת את המבקשים בהוצאות בקשה זו בסכום כולל של 10,000 ₪ אשר ישולם ע"י שלושתם, בחלקים שווים ביניהם.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות פקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ו, 28 יוני 2016, בהעדר הצדדים.