הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תנ"ג 11678-02-21

בפני
כבוד ה שופטת הלית סילש

מבקשים

  1. בן שושן בי. די. בי. יצרני אופנה בע"מ
  2. יצחק בן שושן

נגד

משיב
משה בן שושן

החלטה

לפני בקשה למתן צו עשה במסגרתו ייאסר שינוע ו/או שחרור של טובין הכוללים 83 קרטונים של חולצות אשר יוצרו בסין, והכוללים את סימן המסחר "רטרו" השייך למבקשת (להלן: " הטובין"). עוד התבקש בית המשפט להורות על העברת הטובין לרשות המבקשת 1.

בגוף הבקשה טענו המבקשים כי המבקש 2 והמשיב הינם בעלי המניות, בחלקים שווים, במבקשת 1, אשר נוסדה בשנת 1987 (להלן: "החברה").

זמן קצר קודם הגשת הבקשה התברר למבקש 2 כי בכוונת המשיב לשווק את הטובין באופן עצמאי, ושלא באמצעות החברה, הגם כי המקדמה בגין הטובין שולמה על ידי החברה, ותחת שמה.
לשיטת המבקשים, יש במעשי ומחדלי המשיב כדי הפרת זכויות קנייניות של החברה, לרבות קניין רוחני, תוך שימוש בקשריה של החברה עם היצרן/ספק בחו"ל לצ רכיו האישיים של המשיב.

לטענת המבקשים, מתקיימים במקרה דנן תנאי הוראות הדין המצדיקים מתן הסעד הזמני, וזאת לצורך הגשמת מטרתו, קיומו של חשש סביר כי אין מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין, היות הסעד המבוקש מידתי, העדר שיהוי וקיומה של עילת תביעה.

לבקשה לסעד זמני לא נלווה כתב טענות פותח.

ביום 7.2.2021 , עם הגשת הבקשה, לא מצא כב' השופט שפסר ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד. חלף זאת, נקבע כי תוגש תשובת המשיב, ואף נקבע מועד לדיון.

במסגרת תשובת המשיב נטען כי בחודשים האחרונים התגלעו מחלוקות בין המבקש 2 למשיב, אשר הינם אחים, עד כי מצאו להגיע להסכמות בדבר היפרדותם.

נוכח רצונו של המשיב שלא לחכות עד להיפרדות, ולהוסיף ולעבוד, הוא הוסיף ופעל להזמנת הטובין, אך זאת - תוך ידיעה והסכמה מצד המבקש 2.

במקביל, ניסו הצדדים ליישב את המחלוקות ביניהם באשר לאופן ההיפרדות, כאשר בתחילה התקבלו הסכמות בעל פה, ובהמשך שונו ההסכמות ונחתם זיכרון דברים. בדיעבד התברר למשיב כי הוסתרו ממנו, לשיטתו, נתונים משמעותיים המשליכים על ההסכמות הנקובות בזיכרון הדברים. פניות המשיב לקבלת מידע ונתונים, לא נענו כדבעי.
במקביל, טען המשיב כי ננקטו על ידי המבקש, או מי מטעמו, צעדים חד צדדיים ביחס לחברה, לרבות מניעת כניסתו של המשיב למערכת הנהלת החשבונות של החברה.

הוסיף המשיב וטען כי לא מתקיימים התנאים הנקובים בהוראות הדין המצדיקים מתן הסעד הזמני, מקום בו הוגשה זו בחוסר תום לב, תוך הסתרת נתונים מהותיים, וממילא אין עסקינן באירוע במסגרתו ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך.

במקביל להגשת התשובה, הוסיף המשיב והגיש כתב תביעה שכנגד, במסגרתו עתר המשיב למתן סעד של הסרת קיפוח אשר לשיטתו ננקט כלפיו , פירוק החברה ויישוב חשבונות בין בעלי המניות.

ביום 17.2.2021, משלא הוגש כתב תביעה על ידי המבקשים, ניתנה החלטתי על פיה הבקשה לסעד זמני תסגר והדיון בוטל.

סמוך לאחר מתן ההחלטה עתרו המבקשים לעיון מחדש בהחלטה מקום בו לשיטתם , בהינתן הוראות הדין, ועת כי לא ניתן סעד ארעי, לא עמדה למבקשים חובה להגיש כתב תביעה.

ביום 18.2.2021 ניתנה החלטתי במסגרתה מצאתי להורות, בין היתר, כי מקום בו יוגש כתב תביעה עד ליום 22.2.2021, תבוטל החלטתי לעניין סגירתה של הבקשה למתן סעד זמני, ויתקיים דיון ביום 24.3.2021.

ביום 23.2.2021 הוגשה הודעת המשיב ממנה עלה כי הטובין שוחררו על ידי ידו מהמכס, ונמכרו לצדדים שלישיים, ומשכך כי מתייתרת לשיטתו ההצדקה בקיום הדיון בבקשה.

המבקשים התנגדו לעתירה לביטול הדיון, וטענו , בין היתר, כי אין ממש בטענות המשיב בדבר מכירת הסחורה. בהינתן עמדתם זו של המבקשים מצאתי להורות כי הדיון יתקיים במועד שנקבע.

במסגרת הדיון שבו הצדדים על טענותיהם והמצהירים נחקרו. אוסיף ואציין כי בפתח ה דיון נעשה ניסיון להביא את הצדדים לכלל הסכמות, אשר יכול והיה בהן כדי להביא לפתרון הסכסוך באופן כולל. משלא צלח הדבר, יש להידרש להכרעה בבקשה לסעד זמני.

לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לבקשה, לכתב התביעה, לתשובת המשיב והודעתו מיום 23.2.201, כמו גם חקירות הצדדים במסגרת הדיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן;

אקדים ואציין כי מהודעת המשיב מיום 23.2.2021 עולה כי הסחורה שוחררה ונמכרה לצדדים שלישיים.

העובדה כי אלו הן טענות המשיב, עת כי הוא מודע לקיומו של ההליך כמו גם הבקשה לסעד זמני, מעוררת חוסר נוחות, וככל ויימצא לדחות את טענותיו העובדתיות באשר להסכמת המבקש 2 לאותו ייבוא, יהא בכך כדי להשליך על תום ליבו בהליך.

עם זאת, והגם כי שמורות לצדדים כל טענותיהם לעניין המשמעות של דרך התנהלות זו של המשיב, אין בכך כדי לאיין את העובדה כי גם לאחר חקירתו הנגדית של המשיב על ידי ב"כ המבקשים, לא הוכח כי הסחורה, נכון למועד היום, מצויה עוד ברשותו של המשיב.

בהתאם להלכה הפסוקה, אין בית המשפט עוסק בסוגיות תיאורטיות, ואין להידרש למתן סעד, אשר אינו רלוונטי עוד.
די בנקוב כי להביא לדחיית הבקשה.

בבחינת למעלה מן הנדרש אוסיף ואציין כי אף מקום בו היה מתברר כי הסחורה לא שוחררה מהמכס, ולא נמכרה לצדדים שלישיים, לא היה בכך כדי להצדיק את מתן הסעד הזמני, וזאת ממכלול הטעמים אשר יפורטו להלן;

בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018, בבואו של בית המשפט לבחון את ההצדקה במתן הסעד הזמני הוא נדרש לבחינת סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ותום הלב של הצדדים.

בחינת שאלת סיכויי ההליך היא בחינה לכאורית בלבד, שאין לצדה קביעת מסמרות עובדתיות, אך היא נדרשת לצורך ההחלטה האם להורות כמבוקש בבקשה למתן סעדים זמניים אם לאו.

בעניינם של המבקשים בתיק זה, לא ניתן להורות כי סיכויי תביעתו של המבקש, טובים הם. ואפרט.

כאמור, עם הגשת הבקשה, לא הוגש כתב תביעה, וזה הוגש אך לאחר החלטתי מיום 18.2.2021.

כתב התביעה אשר הוגש כולל כותרת של תביעה ותביעה נגזרת.

לא ברור על בסיס מה הוגשה התביעה בשם החברה- המבקשת 1, על ידי המבקש 2, מקום בו המדובר בחברה אשר בעלי מניותיה, בחלקים שווים, הינם המבקש והמשיב גם יחד.

לעניין זה לא הוצג אישורה של החברה למבקש לפעול בשמה, ולא הוצגו פרוטוקולים רלוונטיים. כל זאת מקום בו עותרת למעשה החברה למתן סעד כנגד אחד מבעלי מניותיה ומנהליה.

אני ערה לטענות המבקש על פיהן מדובר בטובין אשר שייכים לחברה, ולפיכך החברה היא צד נדרש להליך.
עם זאת, קיים פער בין צירופו של בעל דין כצד נדרש להליך, לבין צירופו כתובע העותר לסעד.

למעלה מכך, ככל והמבקש מעונין בניהולו של הליך, כתביעה נגזרת, דהיינו כי הוא עצמו ינהל תביעה כנגד המשיב בשם החברה, היה עליו להקדים ולפעול בהתאם להוראות הדין תוך הגשתה של בקשה לאישורה של תביעה נגזרת.
אין בהחלטתי על פיה כי על המבקש להגיש כתב תביעה כדי לאיין את חובתו לפעול בהתאם להוראות הדין, ככל והדבר מתייחס לניהולה של תביעה נגזרת.

עוד אוסיף כי כתב התביעה, חסר בתוכנו, ועולה ממנו (אף ללא קשר לטענות המשיב בתשובתו לבקשה לסעד זמני) כי היריעה העובדתית, רחבה בהרבה מזו הנקובה באותו כתב טענות.

לאמור יש להוסיף את פסיקתו של כב' בית המשפט העליון לעניין ההצדקה בניהולה של תביעה נגזרת של חברה, לצד טענות ביחס תביעה כספית של בעל מניות אחד כנגד משנהו .

לבסוף, יש להבהיר כי בין הצדדים קיימת, בין היתר, מחלוקת עובדתית, ברורה, בשאלה האם הסכים המבקש 2 כי המשיב ישווק את הסחורה באופן אישי אם לאו. בחקירת המשיב לא היה כדי לתמוך בטענות המבקשים, ומתוך חקירתו של המבקש 2, עלו סימני שאלה באשר לגרסתו המקורית.

בהינתן כל אלה, לא ניתן להורות כי סיכויי ההליך נשענים על גשר פלדה.

באשר למאזן הנוחות, דהיינו בחינתם של הנזק והתועלת אשר ייגרמו לשני הצדדים עקב מתן הסעד הזמני או הסירוב לתתו, לא מצאתי כי המבקשים הרימו את הנטל להוכיח כי הנזק אשר ייגרם להם באי מתן הסעד הזמני, הוא בלתי הפיך או גדול משמעותית מזה אשר ייגרם למשיב.

כך לדוגמא לא הובהר מהו היקף הרכש של החברה, השלכות הכלכליות של השימוש בטובין על ידי המשיב, קיומו של מוניטין בר הגנה אשר עשוי להינזק עקב אותה מכירה או שחרור של הסחורה לרשות המשיב וכיוצא באלו.

ויודגש, נהיר כי בעצם שחרור הטובין ומכירתם לצדדים שלישיים, יש כדי לגרום לנזק לחברה, אם וככל ושיוכח כי הסחורה עתידה הייתה להימכר על ידה ועבורה .
לעניין זה, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי המקדמה ביחס לטובין אלו, שולמה על ידי החברה.
אלא כי סוגיות עובדתיות הנוגעות להסכמה/העדר הסכמה בין הצדדים על רקע מערכת היחסים ביניהם, טעונות בירור, ולא הובהרו כדי הצורך במסגרת הדיון.

באשר לתום הלב, יודגש כי בהתאם לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון, נבחן תום לבו של המבקש, בין היתר, בכך שהוא פורס בפני בית המשפט את מלוא הנתונים העובדתיים הרלוונטיים לבקשה ולהליך.
ביחס לכך, נמצאה הבקשה כחסרה, עת נמנע המבקש מלפרט את דבר קיומן של המחלוקות המהותיות בין הצדדים המהוות חלק בלתי נפרד מהאירועים נשוא ההליך.

בנוסף, מסעיף 3 לבקשה ניתן היה ללמוד לכאורה, כי כל סוגיית השיווק של הסחורה על ידי המשיב, נודעה למבקש אך בסמוך להגשת הבקשה.
ואולם, במסגרת הדיון התברר כי המבקש היה מודע, מזה מספר חודשים, כי בכוונת המשיב לשווק את הטובין, אלא כי לשיטתו לא ידע או לא הבין כי המדובר בסחורה הנושאת את השם המסחרי של החברה.
היה מקום לציין ולבאר נתונים עובדתיים אלו מלכתחילה.

זה המקום לציין כי איני מתעלמת מן העובדה כי המשיב, אשר היה מודע לקיומו של ההליך, כמו גם קביעת הדיון בבקשה, מצא לנכון לא אך לשחרר את הסחורה מן המכס, אלא למכור את הסחורה פחות משבוע קודם למועד הדיון. כפי שהובהר לעיל, בכפוף להכרעה במחלוקת העובדתית בין הצדדים באשר להיקף ומיהות ההסכמות ביניהם לעניין הטובין , יכול ובהתנהלות זו יהא כדי להשליך על תום ליבו של המשיב בהליך.

לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לכלל הנתונים הצריכים לעניין, אני מורה על דחיית הבקשה.

עוד אני מורה כי המבקש 2 יישא בהוצאות הבקשה בסך של 7,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

באשר לניהול ההליך לגופו, יוסיפו התובעים ויבהירו עמדתם באשר להמשך ניהול ההליך על בסיס כתב התביעה הנוכחי כפי שהוגש על ידם, וזאת בתוך 10 ימים מהיום.

משימה למתן החלטה בעוד 14 יום.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, י"ג אדר תשפ"א, 25 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.