הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 62174-03-17

לפני
כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקש

אברהם אלעד גריינר
ע"י ב"כ עו"ד יוני בן סימון ועו"ד גלית דליות

נגד

המשיבות
1. שופרסל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אסף לוין ועו"ד יונתן ניסנהויז
2. שופרסל פיננסים, שותפות מוגבלת
ע"י ב"כ עו"ד רונית סיטון-זלקינד ועו"ד ליאור שלמה

החלטה

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה אי מתן הודעה בכתב ללקוחות, בדבר סיום ההטבה (מסוג פטור מלא) מתשלום דמי חבר מועדון שופרסל, וחיוב בדמי חבר חודשיים. זאת, בניגוד להוראות הדין, ובראשן חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, בהסכמתם לא התקיים הליך של שמיעת ראיות. אציין כי המשיבות הגישו תשובה משותפת לבקשת האישור, אך את הסיכומים הגישו בנפרד.
ביום 24.6.19 דחיתי בקשה של המשיבה 1 למתן ארכה להגשת הודעת צד ג' כנגד לאומי קארד בע"מ. משיבה 1 ביקשה לטעון כי צד ג' אחראי לכל ההפרות שנטענו בבקשות האישור ולנזק הנתבע. החלטה זו אושרה בבר"ע 5820/19 מיום 30.1.20.

תמצית בקשת האישור התשובה והסיכומים
משיבה 1, שופרסל בע"מ, היא חברה ציבורית שמפעילה ומנהלת מועדון לקוחות תחת המותג "שופרסל" ו"יש" (להלן: "המועדון"). היא מנהלת מועדון חברים עליו נמנים לקוחותיה אשר בין היתר מחזיקים בכרטיס אשראי "שופרסל". חברות במועדון מקנה בין היתר מבצעים והנחות מסוגים שונים.
משיבה 2, שופרסל פיננסים שותפות מוגבלת, היא שותפות מוגבלת שבהתאם לתקנון חברי מועדון שופרסל גובה את דמי החבר של המועדון.
במהלך חודש אוגוסט 2015 בסניף שופרסל דיל מילא המבקש בקשה להנפקת כרטיס אשראי של שופרסל ולחברות במועדון. בקשתו אושרה וניתן לו מספר חבר מועדון.
במועד ההצטרפות ניתנה למבקש הטבת פטור מתשלום דמי חבר חודשיים לתקופה של שנה. סעיף 20 בתקנות מועדון הלקוחות נספח 3 לבקשת האישור בו נכתב: "לקוחות כרטיס האשראי פטורים מדמי חבר מועדון למשך שנה מיום ההצטרפות. כל לקוח זכאי לפטור מדמי חבר מועדון לשנה פעם אחת בלבד".
בדיעבד הסתבר למבקש כי לאחר תום תקופת ההטבה הוא חויב בדמי חבר בסכום של 3 ₪ בחודש.
המשיבות לא שלחו למבקש כל הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה של פטור מתשלום דמי חבר ועל התחלת גביית דמי החבר החודשיים.
התנהלות המשיבות מהווה הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן בהיותה "עסקה לתקופה קצובה".
המבקש זכאי להשבת כל הסכומים שנגבו ממנו בגין דמי חבר לאחר תום תקופת ההטבה המוסכמת שכן גבייתם נעשתה בניגוד לדין.
סעיף 13א בחוק הגנת הצרכן מגדיר "עסקה לתקופה קצובה":
"(1) עסקה לתקופה מסוימת לרכישת טובין או שירותים;
(2) עסקה שבה בתקופה מסוימת נרכשים טובין או שירותים במחיר מוזל או שניתנה הטבה אחרת בעבורם, בין אם העסקה עצמה היא לתקופה בלתי מסוימת ובין אם היא לתקופה מסוימת למעט עסקה שבמהלכה, לתקופה מוגבלת וללא כל תנאי, הוזיל העוסק את מחיר הטובין או השירותים או הציע הטבה אחרת.
(3)...
"תקופת ההודעה" – התקופה החלה בין שישים הימים שלפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות לבין שלושים הימים שלפני אותו מועד".
העסקה נושא התובענה היא עסקה לתקופה קצובה לפי חלופה (2) שכן המבקש ויתר חברי הקבוצה התקשרו עם שופרסל בעסקאות שבהן ניתנה להם בשנה הראשונה הטבה של פטור מדמי חבר.
סעיף 13א(ב) בחוק הגנת הצרכן מטיל חובת הודעה ללקוחות בדבר מועד סיום העסקה הקצובה וקובע:
"(ב) בעסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי כהגדרתו בסעיף 14ב(ב), יודיע העוסק לצרכן בתקופת ההודעה על מועד סיום העסקה או ההתחייבות; המועד האמור יצוין גם בכל אחד מאלה: (1) בחוזה, אם קיים חוזה בכתב או במסמך לפי הוראות סעיף 14ג(ב). (2) בכל חשבונית או קבלה או הודעת תשלום...(3) במסרון למספר הטלפון הנייד...
סעיף 13א(ג) בחוק הגנת הצרכן קובע:
"(1)לתנאי בחוזה הקובע כי ההתקשרות בין הצדדים תימשך לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות, לא יהיה תוקף, ויראו כאילו נקבע בחוזה שהוא בטל באותו מועד;
(2) הציע עוסק לצרכן בתקופת ההודעה, להאריך את ההתקשרות ביניהם והצרכן הודיע לעוסק כי הוא מסכים להארכה, יוארך תוקף החוזה בין הצדדים כפי שהסכימו...".
סעיף 13א(ד)(2) בחוק קובע חריגים להוראות שלעיל:
"(ד) הוראות סעיף קטן (ג)(1) לא יחולו על –
...
(2) עסקה כאמור בפסקאות (2) או (3) שבהגדרה "עסקה לתקופה קצובה", ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(א) סכומי התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות ננקבו באופן ברור ומפורט במסמך בכתב שנמסר לצרכן בעת ההתקשרות בין העוסק לצרכן, ויכול שיצוין במסמך כאמור שהסכומים שננקבו יוצמדו למדד כהגדרתו בסעיף 31(ב)(3); ואולם אם התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות נקבעים בידי הממשלה או בידי שר, יציין העוסק בהודעה את מחיר העסקה במועד מתן ההודעה, וכן כי המחיר ייקבע כאמור;
(ב) ניתנה לצרכן, בתקופת ההודעה, הודעה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), ובלבד שההודעה ניתנה בכתב ופורטו בה תנאי העסקה; ואולם לא תהיה חובה לתת הודעה כאמור, אם מועד סיום העסקה או ההתחייבות חל לא יאוחר מארבעה חודשים ממועד ההתקשרות בעסקה, והצרכן יהיה רשאי להודיע על סיום ההתקשרות בינו לבין העוסק, לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות, בלי שיחויב בתשלום כלשהו בשל סיום ההתקשרות".
מהוראות החוק עולה כי לא ניתן להאריך חוזה לתקופה קצובה אלא בהסכמה מפורשת של הצרכן, שניתנה קודם למועד סיום התקופה הקצובה. על מנת שעוסק יוכל להמשיך את ההתקשרות עם הצרכן מבלי לקבל את הסכמתו עם תום התקופה הקצובה, חובה עליו לידע את הצרכן בכתב, בתוך תקופת ההודעה, על השינוי הצפוי בתנאי העסקה ועל המחיר שיהיה עליו לשלם לאחר התקופה הקצובה.
הסכמת הצדדים בהסכם ההתקשרות בדבר תקופת הטבת הפטור לשנה ושאחריה יועלו דמי החבר, כפופה להוראות קוגנטיות של חוק הגנת הצרכן, דהיינו לחובת מתן הודעה.
משלא הודיעו המשיבות בהודעה מתאימה על פי סעיף 13 האמור, הן לא היו רשאיות לשנות את תנאי העסקה ולגבות מהלקוחות דמי חבר.
אין לקבל את טענת המשיבות כי אין מדובר בעסקה לתקופה קצובה. אין לקבל כי העסקה היא מהסוג המוחרג בהגדרה של "עסקה לתקופה קצובה". ההחרגה "למעט עסקה שבמהלכה, לתקופה מוגבלת וללא כל תנאי, הוזיל העוסק את מחיר הטובין או השירותים או הציע הטבה אחרת" (להלן: "ההחרגה") מתייחסת רק להטבה או למחיר מוזל שניתנו "במהלכה" של עסקה, בעוד שבענייננו ההטבה בדמי החבר ניתנה בעת ההתקשרות, בהטבת הצטרפות. הסיפא עניינה בהטבה שניתנה במהלך חייה של עסקה קיימת ולא במועד היווצרותה.
פרשנות זו עולה מדיוני ועדת הכלכלה בעת הוספת החריג. גם תכלית הסעיף מחייבת מסקנה זו. הסעיף נועד להתמודד עם תופעה של מבצעי הצטרפות שלאחריהן מחויב הלקוח במחיר הרגיל מבלי שהוא מודע לכך במועד. הוועדה מצאה לנכון לקבוע שאם מדובר בהטבה שאינה ניתנת כמבצע פיתוי אלא במהלך חיי ההתקשרות, באופן חד צדדי, לכל הלקוחות הקיימים ואינה משפיעה על העסקה העיקרית, אזי זהו מקרה שראוי להחריגו.
שלא כטענת המשיבות, ההטבה בענייננו הייתה מותנית בהצטרפות – היא ניתנת ללקוחות חדשים בלבד, המצטרפים למועדון הלקוחות ובאופן חד פעמי.
בוועדת הכלכלה הובהר כי החריג מדבר על הטבה שניתנת ללא תנאי. העובדה שהלקוח יכול לבטל את העסקה ללא קנס אין משמעה שההטבה ניתנת ללא תנאי.
מדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת עולה במפורש לאלו מצבים נועדה ההחרגה כך שהיא חלה רק על נסיבות שבהן עוסק מעונין ליתן הטבה לתקופה מוגבלת במהלך חיי העסקה ללקוחות קיימים ובלא כל תנאי.
מדברי ההסבר לחוק עולה, כי החוק בא למנוע המשך חיוב הלקוחות לאחר תקופה של פטור.
לא מדובר בעסקה מתמשכת. עסקה לתקופה קצובה יכולה להיות גם היא לתקופה בלתי מסוימת או מסוימת.
החוק הוא קוגנטי ועל כן גם מסמך הגילוי הנאות, שצורף כנספח 1 לתגובת המשיבות, אינו יכול לעקוף את הוראות החוק.
הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור היא – "חברי מועדון לקוחות שופרסל שלא ניתנה להם הודעה על סיום ההטבה בתשלום דמי חבר ועל תחילת גביית התשלום, וחויבו בתשלום דמי חבר חודשיים על ידי המשיבות ו/או מי מהן, וזאת בתקופה שהחלה 7 שנים לפני מועד הגשת בקשה זו ועד למועד הגשת התביעה הייצוגית לאחר אישורה".
עילות התביעה – עוולות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]- הפרת חובה חקוקה ביחס לסעיף 13א בחוק הגנת הצרכן; רשלנות לפי סעיפים 35, 36 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובת תום הלב לפי סעיף 39 בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973.
הסעדים הנתבעים –השבה בגובה דמי חבר החודשיים שנגבו לאחר סיום התקופה הקצובה; צו עשה למשיבות לשנות התנהלותן בדרך של מתן הודעה מראש ללקוחות.
התובענה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית, התביעה נכנסת בגדר פרט 1 בתוספת השנייה, תנאי סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות מתקיימים.

תמצית התשובה והסיכומים
במסגרת עסקיה, שופרסל מציעה ללקוחותיה להצטרף למועדון לקוחותיה. מועדון זה מקנה להם זכות ליהנות מהטבות שונות כמו מבצעים ייחודיים, הנחות וכד'. חברות במועדון יכול שתיעשה בהצטרפות עם הנפקת כרטיס אשראי שופרסל. כרטיס זה מעמיד מסגרת אשראי חוץ בנקאית ומציע הטבות ומבצעים נוספים.
שופרסל מציעה ללקוחותיה לקבל כרטיס אשראי של מועדון הלקוחות שלה בתשלום של 3 ₪ בחודש.
לחברי מועדון שהם גם בעלי כרטיס אשראי שופרסל מוענקת הטבת הצטרפות חד פעמית - פטור ללא תנאי, מתשלום עלות דמי חבר במועדון למשך שנה מיום ההצטרפות.
ללקוחות המצטרפים נעשה גילוי מלא אודות העלות הכספית של חברותם במועדון, כמו גם ההטבה, עלותה ומשך הזמן שהיא תעמוד בתוקף. כל אלה, נמסרים ללקוח עם הצטרפותו לכרטיס האשראי במסמך שכותרתו "גילוי נאות" שצורף כנספח 1 לתשובה (סעיפים 2.2, 2.3).
מסמך גילוי נאות הוא מסמך קצר בן עמוד אחד שאינו מורכב. בנוסף, חותם הלקוח על טופס בקשה לקבלת כרטיס אשראי שופרסל, בן שני עמודים, ובו הוא חותם פעמיים על כך שקיבל במעמד זה את פרטי הגילוי הנאות. הפרטים אודות ההטבה מופיעים גם בתקנון מועדון הלקוחות בסעיפים 19, 20.
חברי המועדון המחזיקים בכרטיס האשראי רשאים לפרוש מהחברות במועדון ולבטל את הכרטיס בכל עת על ידי מתן הודעה.
אין התחייבות לתקופה מינימאלית ולא חשובה סיבת הביטול. ביטול אינו מטיל חיוב כלשהו.
ההטבה ניתנת ללקוחות ללא כל תנאי וללא תלות והלקוח יכול להפסיק כאמור את חברותו בכל עת.
המשיבה לא הפרה את חוק הגנת הצרכן כנטען, שכן לא מדובר בעסקה לתקופה קצובה ועל כן כל החובות החוקיות הקשורות לעסקה מסוג זה אינן חלות.
חברות במועדון לקוחות שופרסל היא "עסקה מתמשכת" לפי סעיף 3ג(א) בחוק הגנת הצרכן.
הצטרפות למועדון לקוחות איננה עסקה לרכישת מוצר בודד או לשירות ספציפי אלא התקשרות ארוכת טווח ללא תאריך סיום שבמהלכה מוצעים לחברי המועדון הטבות שונות. בתקנון מועדון הלקוחות אין קביעה בדבר מועד סיום ההתקשרות ויציאה ממועדון הלקוחות, פרט לסעיף 6 המאפשר ביטול החברות על ידי שופרסל או פרישה לבקשת חבר המועדון.
מעבר לדרוש מציינת המשיבה, כי בעסקה נושא הדיון מתקיימת תכלית תיקון 22 לחוק הגנת הצרכן, דהיינו שקיפות לצרכן על מנת שלא יימצא כבול בעסקה שאינו חפץ בה. מטרת החוק היא לוודא שהצרכן ידע את תנאי העסקה ולא לאפשר חידוש ההתקשרות בתום תקופת ההתחייבות ללא הסכמת הצרכן. העסקה נושא הדיון ניתנת לביטול בכל עת ללא תנאי וכך מושגת תכלית החוק.
בענייננו הלקוח מקבל מראש את כל המידע, ויודע כי עלות דמי החבר היא 3 ₪ בחודש וכי הוא מקבל הטבה קבוע של שנת חברות ללא תמורה ללא תנאי.
המסקנה היא שהמשיבה העניקה הטבה צרכנית ללקוחותיה מבלי לדרוש מחברי המועדון התחייבות כלשהי. על כן המשיבה פעלה בהתאם לחוק ועל פי תכליתו.
למבקש ולחברי הקבוצה לא נגרם כל נזק.
אי מסירת ההודעה לא גרמה נזק לקבוצה שכן חבריה הביעו הסכמתם לכך ששופר סל תגבה מהם את הסכומים. מכל מקום לא נגרם כל נזק מאחר שכנגד התשלום קיבלו החברים הטבות שערכן עולה משמעותית על 3 ₪.
המבקש זכה להטבות צרכניות מעל 100 ₪ במהלך 10 חודשי חברותו במועדון (מינואר 2016 ועד אוקטובר) וסכום זה עולה על דמי החברות ששילם.
למבקש אין עילת תביעה אישית מאחר שלא נגרם לו כל חסרון כיס.
חברי המועדון שקיבלו את פירוט החיוב שבו כלולים דמי חברות והמשיכו את חברותם במועדון מבלי לפרוש, הביעו דעתם כי הם מעוניינים בהתקשרות ועל כן גם מטעם זה לא נגרם להם נזק.
בקשת האישור אינה מגלה עילה ואינה עונה על תנאי סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות.
בסיכומיהן חזרו בהן המשיבות מהטענה שמדובר בעסקה מתמשכת וטענותיהן התרכזו בהחרגה שבסיפא של סעיף 13א(א)(2). העסקה נושא הדיון נכנסת בגדר ההחרגה. מדובר בעסקאות שבמהלכן ניתנה הוזלת מחיר ללקוח לפרק זמן מוגבל, ללא תנאי.
המשיבה 1 מבקשת לאבחן בין רע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ (3.6.15) (להלן: "עניין רוזנברג") נוכח העובדה ששם כללה ההתחייבות "קנס יציאה".
בענייננו ההוזלה אכן ניתנה במהלכה של העסקה שכן היגד זה אינו מוציא מקרים שהתרחשו מיד בהתחלה. פרשנות המבקש מרוקנת את הסעיף מתוכן.
מחזיקי הכרטיס נתנו הסכמתם ואישרו בחתימתם את תשלום דמי החבר החל מהחודש ה-13. אף אם יקבע כי למשיבה 2 הייתה חובה ליתן הודעה בסיום שהפטור מתשלום הדבר אינו גורע מזכותה החוזית לגבות את דמי החבר. אף שבמסמך הגילוי הנאות נקבע כי המשיבה יכולה לגבות את דמי החבר השנתיים בתשלום אחד מראש, המשיבה גבתה את התשלום מידי חודש, ללא כל תנאי.
חברי הקבוצה שחתמו על מסמך ההצטרפות אינם יכולים להישמע בטענה שלא הבינו את תוכן המסמך.
ככל שיקבע שהעסקה אינה מוחרגת בגדר הסעיף האמור, הרי שיש לצמצם את הגדרת הקבוצה ולקבוע שלוש תתי קבוצות: 1. קבוצת הלקוחות שהייתה מודעת ומעוניינת בשירות בתשלום מלכתחילה; 2. קבוצת הלקוחות שלא קיבלה הודעה על עליית המחיר אך גם כשנודע לה המשיכה לצרוך את השירות; 3. קבוצת הלקוחות שלא קיבלה הודעה ומרגע שנודע לה ביטלה את הכרטיס.
את הקבוצה הראשונה יש להחריג מהקבוצה שכן לא ראוי לחייב את המשיבות בהשבה ללקוחות שהסכימו לשלם עבור השירות ורצו בו. גם את הקבוצה השנייה יש להחריג מן הקבוצה שכן הכללתם תעודד התנהלות שלא בתום לב.
סביר להניח כי מרבית מחזיקי הכרטיס הבחינו בחיוב לאחר חיוב אחד וידעו על מחיר השירות, ולכל הפחות הבחינו לאחר מספר חיובים.
למחזיקי הכרטיסים שנהנו מההטבות לא נגרם נזק שכן ההטבות שקיבלו עולות בשווין על דמי החבר שנגבו.
הפרת סעיף 13א(ג)(1) מביאה לביטול ההתקשרות כולה בעת ביטול ההסכם ועל כן יש לבצע השבה של טובות ההנאה שקיבלו מחזיקי הכרטיס.
משיבה 2 טענה כי האחריות הבלעדית לטענות שבבסיס בקשת האישור היא של לאומי קארד קבלנית הביצוע של תפעול הכרטיס. זאת משום שלה הידע והמומחיות להקמת כל מערך מחזיקי כרטיס המועדון.

בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי המשיבות
ביום 9.1.2020 הגיש ב"כ המבקש בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי המשיבות, בטענה כי האמור בסעיפים אלה מהווה הרחבת חזית אסורה. הסעיפים שהתבקשה מחיקתם הם כדלקמן:
הפסקה האחרונה בפתיח סיכומי המשיבה 1, סעיף 34 לסיכומי המשיבה 2 – הטענה כי האחריות למתן ההודעות מוטלת על לאומי קארד:
לטענת המבקש, טענה זו כלל לא נטענה בתשובת המשיבות לבקשת האישור.
לטענת המשיבות, מדובר בעובדה שנדונה בסעיפים 19, 20, 23, 36 ו-100 לתשובת המשיבות; העובדה עולה גם מנספח 4 לבקשת האישור; העובדה עולה גם מהבקשה למתן רשות להודעת צד ג'.
אני סבורה כי הצדק עם המבקש. עיון בכתב התשובה של המשיבות מעלה כי לא נטענה שם טענה לאחריותה של לאומי קארד. גם הסעיפים, אליהם מפנות המשיבות, אין בהם כל אזכור לטענת העברת האחריות ללאומי קארד. אכן, המשיבות הגישו בקשה להודעת צד ג'. זו נדחתה, כאמור, בהחלטתי מיום 24.6.2019. ביום 30.1.2020 דחה בית המשפט העליון (כבוד השופטת ענת ברון) את בקשת הערעור שהוגשה כנגד החלטתי זו. משמעות הדברים היא כי אין בכתבי הטענות שלפניי כל אזכור לטענת האחריות כנגד לאומי קארד, ועל לא ניתן להעלות טענה זו כעת בשלב הסיכומים. לפיכך, סעיפים אלו נמחקים.
סעיפים 21, 22, 25, 26, 28, 30, 34 ו-35 בסיכומי המשיבה 1, סעיפים 26-23, 30 ו-33 לסיכומי המשיבה 2 – הטענה לקיומן של 3 תתי קבוצות והחרגת חלקן :
לטענת המבקש, טענות ביחס להגדרת חברי הקבוצה, סיווגה וצמצומה, ולקיומן של תתי קבוצות בעלי מאפיינים מסוימים וכיוצ"ב, לא נטענו על ידי המשיבות עובר לסיכומים.
המשיבות טענו מנגד כי שלב הסיכומים הוא השלב הרלוונטי לקיום דיון מעמיק בנושא הגדרת קבוצה ותתי קבוצות, וכי הטענה בדבר טיפוסי הלקוח השונים והגדרת הקבוצה עולה בבירור מהתשובה. מלוא העובדות והנתונים שנזכרו בסיכומים, אשר על בסיסם הוצעו הגדרות תתי הקבוצות, פורטו בתשובת המשיבות (פרק ד' לתשובה; סעיפים, 1, 14, 21, 25, 27, 28, 34, 124, 148 בהם תוארו מספר מאפיינים של לקוחות; סעיפים 15, 18, 110, 11 לתשובה בהם נטען כי החברות במועדון מקנה זכויות ליהנות מהטבות ששווין עולה על עלות דמי החברה; וכן סעיפים 119-116 באשר ללקוחות שגילוי דעתם כי ברצונם להמשיך ולהשתייך למועדון בתשלום ). המשיבות חידדו בסיכומים את הצורך לערוך אבחנה ביחס לתתי הקבוצות.
אמנם טענת המשיבות, ביחס לקיומן של תתי קבוצות והחרגתן חלקן, לא נטענה באופן מפורש בכתב טענותיהן, ואולם אני סבורה כי היא רשאית להעלות טענות אלה שכן מדובר בשאלות של עובדה ומשפט שעניינן בהגדרת הקבוצה. עם זאת, בהתאם לפסיקה, גודל הקבוצה יקבע במסגרת הדיון בתובענה גופה ולא בשלב של בקשת האישור. בשלב הדיון בבקשת האישור ניתן להסתפק בהוכחה לכאורה של עצם קיומה של קבוצה בלבד (רע"א 440/19 מור המכון למידע רפואי בע"מ נ' יוסף בן צור (28.1.2020); רעא 9811/17 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' מנירב (24.10.2019); רע"א 2929/19 חנה גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (13.2.2020)). על כן שמורות למשיבות טענותיהן בשלב בירור התובענה.

המסגרת הנורמטיבית - התנאים לאישור תובענה כייצוגית
בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי, במסגרתו בית משפט נדרש להכריע בשאלה האם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו במסגרת ההליך של תובענה ייצוגית. לשם כך, על בית המשפט לבחון האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית.
סעיף 3(א) ב חוק תובענות ייצוגיות, קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה". התוספת השנייה בחוק מאפשרת הגשתה של "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (ר' פרט 1 בתוספת השנייה).
בענייננו, בקשת המבקש הוגשה בהתאם לפרט 1 בתוספת השנייה ב חוק תובענות ייצוגיות.
סעיף 3(ב) ב חוק תובענות ייצוגיות קובע כי "הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט" וסעיף 8(א) קובע את התנאים אשר בהתקיימם רשאי בית המשפט לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. וכך נקבע בסעיף 8(א) ב חוק תובענות ייצוגיות:
"בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".
להלן אבחן התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) בענייננו.

סעיף 8(א)(1) - האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי קבוצה ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובתם
ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.12) (להלן: " עניין עמוסי") נדרש בית המשפט לשלב בקשת האישור ולנטל לעניין השאלה האם קיימת אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה וכך נפסק שם:
"בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית, נדרש בית המשפט להעריך אם יש אפשרות סבירה כי השאלות העובדתיות והמשפטיות הנדונות יוכרעו לטובת קבוצת התובעים. הרציונאל המנחה העומד בבסיסה של דרישה זו הוא שתובענה ייצוגית חושפת את הנתבע לסיכון כי יידרש לשלם את הסכומים הנתבעים בתובענה לקבוצה רחבה של תובעים, תוך שהוא נושא בנטל כלכלי רב (רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, פס' 10 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (26.4.2010) (להלן: פרשת קו מחשבה))...
אשר על כן, ברי כי תכלית החוק היא להורות לבית המשפט לבצע בחינה מקדמית של סיכויי התובענה לשם הגנה מידתית על זכויות הנתבעים. לעניין זה, די לו לבית המשפט לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת 'אפשרות סבירה' להכרעה לטובת קבוצת התובעים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה" (ההדגשה שלי – מ' נ').
ברע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (11.4.13) התייחסה כבוד השופטת ברק-ארז לחשיבות ולסכנות שבניהול תובענה ייצוגית, וקבעה בין היתר את הרף בו נדרש לעמוד התובע הייצוגי המבקש לאשר את תביעתו כייצוגית:
"41. מטרתו של שלב מקדמי זה היא למנוע אישורן של תובענות סרק, וזאת מבלי להרתיע תובעים מהגשת תובענות ייצוגיות צודקות. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית חייב לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה - ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד - כי הוא עומד בכל התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובכלל זה בדרישה לקיום עילת תביעה...
על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו. בשונה מן התובע בתביעה רגילה, המבקש לאשר תובענה כייצוגית אינו יכול להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה, אלא מוטלת עליו החובה להוכיחן באופן לכאורי. במקרה הצורך, המבקש צריך לתמוך את טענותיו בתצהירים ובמסמכים הרלוונטיים. בית המשפט שדן בבקשה נדרש להיכנס לעובי הקורה, ולבחון היטב – משפטית ועובדתית – האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית (עניין מגן וקשת, בעמ' 328; עניין רייכרט, בעמ'292-291). מבחנים אלה לא נקבעו בעלמא, אלא נועדו להביא לשימוש מושכל בכלי התובענה הייצוגית, לנוכח השפעתו המכרעת על הנתבעים ועל התנהלותם העסקית, כמוסבר לעיל .
...
59... התובענה הייצוגית אינה צריכה להציב מחסום גבוה בפני תובעים ייצוגיים, וכי יש להביא בחשבון את פערי המידע הקיימים בין הצדדים. עם זאת, אין משמעות הדברים שהנטל המוטל על התובעים הייצוגיים יהיה קל כנוצה. על התובע הייצוגי להרים נטל ראשוני - נטל שיש לתת לו משמעות, מבלי שיהיה כבד מנשוא, תוך שבית המשפט נותן דעתו, בכל מקרה ומקרה, לקושי היחסי העומד בפני התובע הייצוגי כאשר הוא נדרש להוכיח את תביעתו לכאורה" (ההדגשות שלי – מ' נ') (שם, בפסקאות 41-39 ו-59).

(ראה גם עע"מ 980/08 מנירב נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, בפסקה 13 (6.9.11) ורע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, בפסקה 1 (26.4.10) ורע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001)).

העובדות שאינן במחלוקת
המבקש הצטרף למועדון הלקוחות של המשיבות באוגוסט 2015 וניתן לו פטור מתשלום דמי חבר מועדון למשך שנה.
המבקש חתם על בקשת ההצטרפות נספח 2 לבקשת האישור שאליו צורף "הסכם תנאי הצטרפות". להסכם שצורף ע"י המבקש צורף גם "גילוי נאות" שבו נכתב בין היתר כך:

"2.2 דמי חבר מועדון
ידוע לי כי כרטיס האשראי מחויב על ידי שופר סל פיננסים בדמי חבר מועדון קבועים בסך של 3 ₪ בחודש(כולל מע"מ). דמי חבר מועדון ייגבו במלואם ביום החיוב החודשי. ידוע לי ששופר סל פיננסים תהיה רשאית לגבות את דמי חבר מועד עבור כל שנה בחיוב חד פעמי מראש.
2.3 פטור מדמי כרטיס ומדמי חבר מועדון
לקוחות כרטיס אשראי שופר סל פטורים מדמי חבר מועדון ומדמי כרטיס למשך שנה מיום ההצטרפות לכרטיס. יצוין שהטבה זו היא חד פעמית ללקוח".
לאחר תום תקופת ההטבה חויב המבקש בתשלום דמי חבר מועדון בסכום של 3 ₪ בחודש.
המשיבות לא שלחו למבקש הודעה על סיום תקופת ההטבה, הפטור מתשלום דמי חבר, ועל כך שהן מתחילות לגבות דמי החבר.

השאלה שבמחלוקת
האם העסקה נושא הדיון נכנסת בגדר ההחרגה, קרי – האם חל בענייננו החריג בהגדרה של "עסקה לתקופה קצובה" שבסעיף 13א(א)(2) אם לאו, ובהתאמה - האם חלו על המשיבות החובות הקבועות בחוק על עסקה לתקופה קצובה.
להלן אדון בשאלה זו.

הוראות הדין הרלבנטיות
סעיף 13א(א) בחוק הגנת הצרכן מגדיר "עסקה לתקופה קצובה":
"(1) עסקה לתקופה מסוימת לרכישת טובין או שירותים;
(2) עסקה שבה בתקופה מסוימת נרכשים טובין או שירותים במחיר מוזל או שניתנה הטבה אחרת בעבורם, בין אם העסקה עצמה היא לתקופה בלתי מסוימת ובין אם היא לתקופה מסוימת למעט עסקה שבמהלכה, לתקופה מוגבלת וללא כל תנאי, הוזיל העוסק את מחיר הטובין או השירותים או הציע הטבה אחרת.
(3)...
"תקופת ההודעה" – התקופה החלה בין שישים הימים שלפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות לבין שלושים הימים שלפני אותו מועד" (ההדגשות שלי – מ' נ').
סעיף 13א.(ב) בחוק הגנת הצרכן מטיל חובת הודעה ללקוחות בדבר מועד סיום העסקה הקצובה, בתקופת ההודעה כהגדרתה שם, וקובע את דרך ההודעה בשלושה אופנים מצטברים:
"(ב) בעסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי כהגדרתו בסעיף 14ב(ב), יודיע העוסק לצרכן בתקופת ההודעה על מועד סיום העסקה או ההתחייבות; המועד האמור יצוין גם בכל אחד מאלה:
(1) בחוזה, אם קיים חוזה בכתב או במסמך לפי הוראות סעיף 14ג(ב).
(2) בכל חשבונית או קבלה או הודעת תשלום...
(3) במסרון למספר הטלפון הנייד..." (ההדגשות שלי – מ' נ').

סעיף 13א(ג)(1) בחוק הגנת הצרכן קובע איסור קוגנטי להתנות על המשכיות העסקה:
"(1)לתנאי בחוזה הקובע כי ההתקשרות בין הצדדים תימשך לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות, לא יהיה תוקף, ויראו כאילו נקבע בחוזה שהוא בטל באותו מועד; "(ההדגשות שלי – מ' נ').

סעיף 13א(ג)(2) קובע את הדרך המותרת להארכת את ההתקשרות:
"הציע עוסק לצרכן בתקופת ההודעה, להאריך את ההתקשרות ביניהם והצרכן הודיע לעוסק כי הוא מסכים להארכה, יוארך תוקף החוזה בין הצדדים כפי שהסכימו..." (ההדגשות שלי – מ' נ').
סעיף 13א(ד)(2) בחוק הגנת הצרכן קובע חריגים להוראת (ג)(1), דהיינו שקביעה בחוזה כי העסקה תימשך לאחר מועד סיום העסקה אין לה תוקף:
"(ד) הוראות סעיף קטן (ג)(1) לא יחולו על –
...
(2) עסקה כאמור בפסקאות (2) או (3) שבהגדרה "עסקה לתקופה קצובה", ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(א) סכומי התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות ננקבו באופן ברור ומפורט במסמך בכתב שנמסר לצרכן בעת ההתקשרות בין העוסק לצרכן, ויכול שיצוין במסמך כאמור שהסכומים שננקבו יוצמדו למדד כהגדרתו בסעיף 31(ב)(3); ואולם אם התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות נקבעים בידי הממשלה או בידי שר, יציין העוסק בהודעה את מחיר העסקה במועד מתן ההודעה, וכן כי המחיר ייקבע כאמור;
(ב) ניתנה לצרכן, בתקופת ההודעה, הודעה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), ובלבד שההודעה ניתנה בכתב ופורטו בה תנאי העסקה; ואולם לא תהיה חובה לתת הודעה כאמור, אם מועד סיום העסקה או ההתחייבות חל לא יאוחר מארבעה חודשים ממועד ההתקשרות בעסקה, והצרכן יהיה רשאי להודיע על סיום ההתקשרות בינו לבין העוסק, לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות, בלי שיחויב בתשלום כלשהו בשל סיום ההתקשרות" (ההדגשות שלי – מ' נ').
על תכלית החקיקה
בהצעת החוק תיקון מס' 24 לחוק הגנת הצרכן מיום 29.1.08 הוצע להוסיף את סעיפים 13א ו-13ב בחוק שעניינם עסקה לתקופה קצובה, וכך הוצג הרציונל לתיקון:
"כיום עוסקים שונים מבטיחים לצרכנים בעת ביצוע עסקה, תנאים מסוימים שעיקרם הנחה או הטבה אחרת... שתינתן לצרכן עם ביצוע העסקה. ההטבה כרוכה בתנאי שלפיו הצרכן יהיה קשור בחוזה לתקופה מסוימת, מוגדרת או בלתי מוגדרת, כמו כן פעמים רבות, צרכן מסכים להתקשר עם עוסק בעסקה לתקופה מוגבלת, והוא אינו מודע לכך שהחוזה כולל הוראה שלפיה ההתקשרות תוארך אוטומטית בתום אותה תקופה. מטבע הדברים רוב רובים של הצרכנים אינם מנהלים מעקב מסודר אחר מועד פקיעת החוזה או מועד סיום ההטבה שבשלה התקשרו בעסקה, ולפיכך אינם מודעים למועד סיום החוזה או ההטבה, כך העוסק ממשיך לחייב את הצרכן בתשלומים שהם לעיתים קרובות גבוהים מהסכומים שבהם התחייב בעת ביצוע העסקה לגבי אותו מוצר או שירות. תופעות אלה פוגעות בצרכן, שכן בתנאי התחרות בשוק הוא היה יכול להשיג תנאים משופרים. כדי להגביר את התחרות בין העוסקים והן את מודעות הצרכנים לעסקאות שבהן הם מתקשרים. מוצע לתקן את חוק הגנת הצרכן...ולקבוע בו כי על עוסק להביא לידיעת הצרכן את המועד שבו תסתיים התחייבותו לפי החוזה שביניהם, או את המועד שבו תסתיים ההטבה הכלולה בחוזה...עוד מוצע לקבוע במפורש ...כי לא תהיה הארכה אוטומטית של החוזה לאחר המועד שבו הסתיימו התקופות הקצובות האמורות, אלא אם כן הצרכן נתן את הסכמתו המפורשת לכך...." (ההדגשות שלי – מ' נ') .
בדיון שקדם לאמור בוועדת הכלכלה (מיום 14.5.07 נספח 4 לתשובת המבקש) ציין הנציג מטעם "אמון הציבור" כי:
"אחת המטרות המרכזיות של החוק היא להתמודד עם השיווק בשיטת מצליח. מפרסמים הצעה של מחיר אטרקטיבי, ואז או שהצלחתי לגרום לצרכן לשכוח שנגמרה התקופה הזו והוא ממשיך לשלם לי, או לא....לכן יש לקחת בחשבון את החשיבות של היידוע מראש, מה יהיו התנאים אחרי אותה תקופת הכרות, ואת האופן שבו מיידעים את כל הלקוחות...חייבים ליידע את הצרכן: בחודש הבא המחיר קופץ".
מדברי ההסבר עולה אם כן כי חקיקתו של סעיף 13א בחוק הגנת הצרכן מכוונת דווקא לנסיבות ענייננו, דהיינו שבעת ביצוע העסקה - ההצטרפות למועדון לקבלת כרטיס האשראי - ניתנת הטבה, ובענייננו - פטור מדמי חבר לשנה. ההטבה ניתנת בתנאי, שכן ההטבה היא למי שמצטרף למועדון וההטבה היא חד פעמית ללקוח. כך מובהר מפורשות במסמך הגילוי הנאות.
אשר להחרגה –
בהצעת החוק האמורה לא נכללה ההחרגה. ואולם בסופו של יום, היא נכנסה בגדר תיקון 22 לחוק. זאת לאחר הדיון בוועדת הכלכלה מיום 17.3.08 (נספח 2 לתשובת המבקש),שם עלתה השאלה מה הדין במקרה שחברה יוצאת במבצע למנויים בתוך תקופת ההתקשרות. וכך אומר שם היו"ר ארדן: "זו החרגה אחרת, שאני חושב שיש טעם. אם תוך כדי החברה רוצה לקדם את אחד השירותים שהיא נותנת ונותנת לגביו הטבה שמסתיימת והיא לא משפיעה על תנאי ההתקשרות הראשונית". מוסיפה יועמ"ש הו ועדה: "כלומר במהלך תקופת ההתקשרות העוסק הודיע באופן חד צדדי ללקוח אני נותן לך הטבה לתקופה מוגבלת" (ר' ההבהרה הנוספת בדיון הועדה מיום 31.3.08 נספח 3 לתשובת המבקש).
ככל שההחרגה אינה חד משמעית, לשיטת המשיבה, מאחר שהיא טוענת כי "במהלכה" יכול להתפרש גם כ"בתחילתה" (ואני אינני סבורה כך), הרי שהדיון בוועדה מסיר כל ספק באשר לתכלית ההחרגה. מהדיון ברור שהכוונה הייתה להחריג מהמגבלות בנוגע להארכת תקופתה של עסקה לתקופה קצובה רק נסיבות שמדובר במנוי או לקוח קיים אשר במהלך העסקה עמו ולתקופה מוגבלת הוזיל העוסק את מחיר הטובין או השירותים (ר' לעניין הפרשנות ת"צ 48148-01-16 דור נ' רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ (19.4.20)).
על כן, בנסיבות ענייננו לא חלה ההחרגה. ההטבה ניתנה כאמור בתחילת ההתקשרות – ולא במהלכה, והיא ניתנה על תנאי –שהלקוח יצטרף באותו מועד למועדון הלקוחות.
משקבעתי כי ההחרגה אינה חלה בענייננו הרי שחלות חובות ההודעה כמפורט בסעיף 13א(ב) בחוק הגנת הצרכן. דהיינו, על המשיבה להודיע לצרכן ב"תקופת ההודעה" (התקופה החלה בין שישים יום לפני סיום מועד העסקה לבין שלושים הימים שלפני אותו מועד), על מועד סיום העסקה וכן לציין את מועד הסיום גם בחוזה שבכתב, בכל חשבונית שנשלחת לצרכן בתקופה שתחילתה שלושה חודשים לפני מועד סיום העסקה, ובמסרון לטלפון הנייד.
אין מחלוקת כי בענייננו לא ניתנו הודעות כאמור (מלבד בחוזה במסגרת הגילוי הנאות), ועל כן לכאורה הפרה המשיבה את הוראות חוק הגנת הצרכן, שעל כן קמה לחברי הקבוצה לכאורה עילת תביעה בגין הפרת הוראות החוק.
ככל שיש לראות בגילוי הנאות קביעה כי ההתקשרות תימשך בתנאי של תשלום 3 ₪ לחודש לאחר מועד ההטבה, הרי שתנייה זו מפרה לכאורה את ההוראה הקוגנטית שבסעיף 13א(ג) בחוק הגנת הצרכן ועל כן היא בטלה.
אשר לטענת המשיבה כי אפילו הפרה את הדין לא נגרם לחברי הקבוצה נזק משום שקיבלו הטבות בסכומים העולים על חיוב דמי החבר –המבקש טען כי לכאורה, בהיעדר הודעה, היה זכאי להמשך חברות ללא חיוב ועל כן היה זכאי לאותן הטבות מכוח החברות, ועל כן נגרם לו לכאורה נזק. טענה זו יש בה לכאורה ממש. גם הטענה - כי גם המשיבה נהנתה מהמשך החברות אף ללא דמי החבר, בכך שיש מקום לסברה שחברי הקבוצה המשיכו לעשות את הקניות ממנה נוכח ההטבות של החברות, שאם לא כן לא מן הנמנע שהיו עורכים קניותיהם אצל עוסקים אחרים – יש בה לכאורה ממש.
לא מצאתי לקבל בשלב זה של אישור התובענה את הטענות לעניין חלוקה לתתי קבוצות. כפי שכבר פורט לעיל, אני סבורה כי טענות המשיבה בעניין היעדר נזק לחלק מחברי הקבוצה טעונות הוכחה ומקומן בשלב הדיון בתובענה.
לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי התובענה מעוררת שאלה של משפט המשותפת לחברי הקבוצה -האם העסקה, נושא הדיון נכנסת בגדר ההחרגה, קרי - לחריג בהגדרה של "עסקה לתקופה קצובה" שבסעיף 13א(א)(2) אם לאו. ובהתאמה - האם חלו על המשיבות החובות הקבועות בחוק על עסקה לתקופה קצובה. אני סבורה כי יש אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה.

עילות התביעה
הפרת הוראות סעיף 13א בחוק הגנת הצרכן בצירוף סעיף 31(א) בחוק הגנת הצרכן - עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. כאמור נראה כי עילה זו הוכחה לכאורה.
הפרת חובה חקוקה ביחס לסעיף 13א בחוק הגנת הצרכן נוכח העוולות הספציפיות שפורטו לעיל.
סעיף 63 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:
"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני".
הוראות חוק הגנת הצרכן נועדו להגנת ציבור הצרכנים ההפרה גרמה לכאורה לנזק והוא אותו נזק שהחיקוק התכוון למנוע, קרי חיוב בסכום גבוה מהסכום המוסכם, בעסקה קצובה.
עשיית עושר ולא במשפט –
המבקש טוען כי קמה לו עילה לפי סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט -1979, הקובע:
"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".
מאחר שקבעתי לעיל כי המשיבה הפרה, לכאורה, את הוראות חוק הגנת הצרכן, וכי לכאורה גבתה סכומים שלא כדין בהיעדר הודעה, אזי קמה לכאורה למבקש גם עילה זו.
רשלנות - לא מצאתי לאשר את עילת הרשלנות לפי סעיפים 35, 36 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שהיא מעין עילה שיורית מאחר שאושרו עילות ספציפיות, כמפורט לעיל. לא מצאתי גם כי יש לאשר את העילה לפי סעיף 39 בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 נוכח העילות המפורשות האחרות.

התקיימות התנאי שבסעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות
קבעתי לעיל כי יש סיכוי כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה, הרי שנוכח העובדה שהשאלה המשפטית רלבנטיות לכל חברי הקבוצה הרי שתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
אין כל טענה כי עניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל בתום לב, ויש יסוד להניח לפי ההתנהלות עד כה כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

סוף דבר
אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.
המשיבות יישאו בשכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 35,000 ₪ (כולל מע"מ).
הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה : "חברי מועדון לקוחות שופרסל שלא ניתנה להם הודעה על סיום ההטבה בתשלום דמי חבר ועל תחילת גביית התשלום, וחויבו בתשלום דמי חבר חודשיים על ידי המשיבות ו/או מי מהן, וזאת בתקופה שהחלה 7 שנים לפני מועד הגשת בקשה זו ועד למועד הגשת התביעה הייצוגית לאחר אישורה".
התובע המייצג הוא אברהם אלעד גריינר, ובאי הכוח המייצגים הם עו"ד יוני בן סימון ו-עו"ד גלית דליות.
עילות התובענה הן: עוולות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת חובה חקוקה ביחס לסעיף 13א בחוק הגנת הצרכן;; עשיית עושר ולא במשפט.
השאלה המשותפת לחברי הקבוצה היא: האם העסקה נושא הדיון נכנסת בגדר החריג בהגדרה של "עסקה לתקופה קצובה" שבסעיף 13א(א)(2) אם לאו, ובהתאמה - האם חלו על המשיבות החובות הקבועות בחוק על עסקה לתקופה קצובה
הסעדים הנתבעים הם: השבה בגובה דמי חבר החודשיים שנגבו לאחר סיום התקופה הקצובה; צו עשה למשיבות לשנות התנהלותן בדרך של מתן הודעה מראש ללקוחות.
הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות. טיוטת ההודעה תועבר לאישור בית המשפט בתוך 30 יום ואזי יינתנו הוראות לעניין דרך הפרסום. המשיבה תישא בהוצאות הפרסום.
313ב"כ הצדדים ימציאו בתוך 45 יום מועדים מוסכמים לקיום קדם משפט (ימים א, ב ו-ה בשבוע).
54678313
ת.פ. ליום 22.8.20.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תש"פ, 21 יוני 2020, בהעדר הצדדים.