הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 45354-02-18

מספר בקשה:8
בפני
כבוד ה שופטת מרב בן-ארי

המבקש:

חיים הירשפלד ע"י עו"ד ש. אליוביץ'

נגד

המשיבה:
Travel jigsaw (limited) ע"י עו"ד ד"ר א. רנצלר

החלטה

1. בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום.

התובענה

2. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה.

3. המשיבה היא חברה המאוגדת לפי הדין האנגלי שמקום מושבה באנגליה. המשיבה מפעילה את אתר האינטרנט Rentalcars.com (להלן: האתר). אתר זה מאפשר למשתמשים מרחבי העולם לצפות באפשרויות להשכרת רכב ב- 180 מדינות, המפורסמות על ידי חברות השכרת רכב שונות.

האתר נגיש בשפות שונות, ובכלל זה, בשפה העברית.

4. הליך הזמנת הרכב:

על פי האמור בתובענה, הליך ההזמנה מתבצע כך:

בשלב הראשון הלקוח מזין את הפרטים המבוקשים ביחס להזמנה (תאריך, מקום וכו');

בשלב השני, כאשר אחת האופציות שהוצעו נראית ללקוח, הוא ממלא את פרטיו (שם, כתובת דוא"ל, מספר טלפון ומספר טיסה);

בשלב השלישי, הלקוח ממלא פרטי כרטיס אשראי להזמנה;

בשלב הרביעי, הלקוח לוחץ על כפתור "הזמן עכשיו"; לצד כפתור זה מצוין כי בלחיצה עליו, הלקוח מקבל על עצמו את "התנאים הנלווים" של המשיבה (אולם אין דרישה לסמן שהתנאים נקראו);

בשלב החמישי, לאחר שמתקבל אישור חברת ההשכרה, המשיבה מאשרת את הצעת הלקוח, ושולחת שובר של ההזמנה לתיבת הדוא"ל שלו. השובר אף הוא כולל את מספר הטיסה.

המבקש הוסיף וטען כי לפי המוסבר באתר, הלחיצה על כפתור "הזמן עכשיו" מהווה הצעה של הלקוח, ואילו המשיבה, לאחר שקיבלה את אישור חברת ההשכרה, וגבתה את התשלום, מבצעת קיבול של ההצעה ושולחת את השובר.

5. המשיבה הלכה למעשה "מתווכת" בין הלקוח לבין חברת ההשכרה. על פי האמור בתובענה המשיבה היא גם מי שגובה את התשלום עבור השכרת הרכב, מהלקוח, וכן מוכרת שירותים נלווים. ההזמנה מבוצעת באמצעות אתר המשיבה, לרבות ביצוע התשלום, וכן הנפקת השובר בגין השכירות. חברת ההשכרה אינה בתמונה, אלא כאשר הלקוח מגיע למשרדיה כדי לאסוף את הרכב שהוזמן באמצעות המשיבה.

6. עניינה של התובענה במצבים שבהם הרכבים שהזמינו לקוחות המשיבה לא סופקו, משום שהלקוחות איחרו לאסוף את הרכבים.

7. עילת התביעה האישית של המבקש: לטענת המבקש, הוא הזמין באמצעות האתר רכב להשכרה בנמל התעופה של ציריך, מחברת השכרת הרכב אנטרפרייז, ליום 16.7.17 בשעה 10:00. המבקש שילם מראש את דמי ההשכרה במלואם. במסגרת ההזמנה, ולפי בקשת המשיבה, המבקש הזין את פרטי טיסתו, כדי לאפשר מעקב אחרי איחור בטיסה, שישפיע על מועד איסוף הרכב. המבקש הגיע באיחור לדלפק אנטרפרייז, סמוך לפני שעה 19:00 שעון ציריך, לאחר שטיסתו איחרה, ונחתה סמוך לשעה זו, במקום בשעה 11:30 כמתוכנן. חברת אנטרפרייז הודיעה למבקש כי אינה יכולה להעמיד לרשותו רכב, מאחר שכל הרכבים נמסרו ללקוחות אחרים. זאת, למרות שהמבקש הזין את מספר הטיסה במסגרת ההזמנה. המבקש ציין, כי נציגת חברת ההשכרה הבהירה לו שהיא אינה הכתובת לתלונותיו, וכי עליו להפנות את טענותיו לסוכן, קרי, למשיבה. עקב כך, המבקש נאלץ לשכור רכב בחברת השכרה אחרת. המבקש תבע סכום המורכב מדמי הביטול שנגבו ממנו (בגין עסקת השכירות שלא בוצעה), ההפרשים שנדרש לשלם עבור רכב חלופי ובתוספת נזק לא ממוני, ובהפחתת סך של 2,000 ₪ שהתקבלו מחברת הטיסה (פיצוי בגין העיכוב) .

8. המבקש טען, שהמשיבה יצרה מצג מטעה כלפיו וכלפי לקוחותיה, לפיו הרכב יהיה שמור במקרה שיזינו את מספר הטיסה, וזאת בהתאם להוראה שנכללה בתנאים שהופיעו באתר בעבר כדלקמן:

"פרטי האיסוף

פרטי טיסה – אם הנכם מגיעים בטיסה, עליכם להודיע לנו לפחות 3 ימים לפני זמן איסוף הרכב, מהו מספר הטיסה בו הנכם מגיעים. אם לא תודיעו לנו זאת, לא נוכל להיות אחראים למקרה בו טיסתם התעכבה ועברה שעת האיסוף שלכם כפי שרשומה בהזמנה, וכתוצאה מכך הרכב כבר אינו זמין..."

בנוסף, המבקש טען שהמשיבה יצרה מצגים נוספים מטעים למקרה של איחור באספקת הרכב, ובכלל זה, כי במקרה של איחור באיסוף הרכב ה"סנקציה" היחידה היא הפסד כספי בגין זמן ההשכרה שלא נוצל.

המבקש סיכם כי לפי כל האמור לעיל, ההזמנה מול המשיבה לא כללה שעת הגעה מסוימת כחלק מהתנאים המקדמיים ההכרחיים לקבלת הרכב.

9. יצוין שבתגובה לבקשה לביטול היתר המצאה, המבקש הפנה לכך שכיום מסמכי ההתקשרות באתר מציינים שאין אחריות במקרה של עיכוב בטיסה.

עוד שינוי שחל, לטענת המבקש, הוא כי במועד הרלבנטי לתובענה נוסח האישור שנדרש מהלקוח שלחץ על כפתור "הזמן עכשיו" היה אישור לתנאים הנלווים של המשיבה, ואילו כיום נוסח האישור כולל את התנאים הכלליים ואת תנאי ההשכרה.

10. המבקש ציין שעלות ההזמנה שולמה במלואה, כך שלא היה כל סיכון בהמתנה ללקוח שטיסתו איחרה לנחות, ולא היה צידוק שלא לכבד את ההזמנה. כמו כן, במהלך ביצוע ההזמנה המשיבה יצרה מצג מטעה כי מסירת פרטי הטיסה תאפשר מידע על עיכוב, ועל הצורך להמתין ללקוח. עוד טען, שבכל הליך ההזמנה המשיבה הטעתה את הלקוח, ולא התריעה בפניו שמקרה של איחור בהגעה, כל ההתקשרות עומדת בסיכון. ההפך הוא הנכון, לפי חלק ממסמכי ההזמנה, ההשכרה מובטחת גם במקרה של איחור באיסוף הרכב. המבקש הוסיף כי צרכן סביר לא יבין מתוך ההתקשרות, כי עסקה זו שונה מעסקאות דומות (לדוגמה: שכירות נכס בבית מלון) שבהן תשלום מראש מבטיח את הזכות, גם אם הלקוח מתעכב.

11. תביעתו של המבקש כללה מספר רב של עילות: עילות לפי חוק הגנת הצרכן (כגון: הטעיה בעניין מהותי וחובת גילוי נרחבת), עילות בגין הפרת חובת אמון וחובת גילוי לפי חוק השליחות, תנאים מקפחים בחוזה אחיד, עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות (אי גילוי והטעיה) והפרת חובת אמון. בנוסף, המבקש טען להפרת חובת תום הלב במשא ומתן לקראת חוזה ובקיום החוזה. המבקש תבע סעדים כספיים (תשלומים ששולמו בגין חוזה ההשכרה שלא יצא אל הפועל, הוצאות עודפות, נזק לא ממוני) וכן צווים (ביטול תנאים מקפחים, מתן גילוי נאות והבלטת הוראות).

כללי

12. כדי לעמוד בתנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, על מבקש ההיתר לעמוד בנטל להוכיח את התנאים הבאים:

האחד, שהתובענה עומדת בדרישות של אחת מתקנות המשנה של תקנה 500;

השני, למבקש עילת תביעה רצינית;

השלישי, בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתובענה.

(רע"א 932812 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סוברובה ואח' (21.4.13 ) (להלן: עניין נירימליק), רע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (4.9.07) (להלן: עניין אשבורן).

תנאי תקנה 500

13. על המבקש להוכיח, בשלב ראשון, קיומה של "תביעה ראויה לטיעון" בנוגע לעילת ההמצאה. על פי הפסיקה, מדובר ברמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, ודי להראות שאין מדובר בתביעת סרק או בתביעה טורדנית.

תקנה 500 (4)

14. המבקש טען לקיומה של עילת המצאה לפי תקנה 500 (4) (א) לתקנות הקובעת:

"התובענה אי לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:
(א). החוזה נעשה בתחום המדינה"

טענות הצדדים:

15. המבקש הפנה להסבר של המשיבה, שציינה שהחוזה נוצר כך: במתן ההצעות, היא מזמינה את הלקוח להציע הצעה לרכישה. המשיבה מקבלת את ההצעה לאחר שקיבלה תשלום מלא עבור ההשכרה ושלחה ללקוח את השובר.

מכאן, שלפי עמדת המשיבה עצמה, הקיבול נעשה באישור ההזמנה על ידי המשיבה (בשם חברת ההשכרה), ומאחר שאישור ההזמנה נעשה בהודעת דוא"ל למחשב הנמצא בישראל, זהו מקום השתכללות החוזה.

16. המשיבה הלכה למעשה לא חלקה על טענה זו.

עם זאת, המשיבה טענה שבבסיס התובענה מצויה טענת הטעיה נזיקית, קרי: הצגת מצג מטעה לפיו הרכב יישמר גם במקרה של איחור בטיסה, בעוד שבפועל, הרכב אינו נשמר. המשיבה טענה כי אין מדובר בטענת הטעיה חוזית, משום שהמבקש אינו עותר לסעד לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) (ביטול החוזה) אלא עותר לפסיקת פיצויים בגין ההטעיה הנזיקית.

המשיבה הוסיפה כי לא בכדי עילת התביעה המרכזית אינה חוזית, שכן היא לא צד להסכמי השכרת הרכב שנכרתים באופן ישיר בין הלקוח לבין חברות השכרת הרכב.

כן טענה, כי אמנם לצד עילת התביעה העיקרית, הנזיקית, קיימת עילה חוזית, קרי, קיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד באשר להחזר הכספי במקרה שהרכב לא סופק, אך עילה זו תופסת מקום שולי בתובענה.
לטענת המשיבה, מאחר שעילות התביעה המרכזיות הן נזיקיות (רשלנות, הטעיה, הפרת חובות אמון וגילוי מכוח חוק הגנת הצרכן, דיני עשיית עושר)אין מקום למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום על בסיס תקנה 500 (4), המתייחסת לעילות חוזיות. לחילופין, יש להגביל את ההיתר רק ביחס לאותן עילות חוזיות.

דיון:

17. אני דוחה את טענות המשיבה.

על פני הדברים, מתקיימים תקנה 500 (4) (א) . ההצעה נשלחה מהמחשב המצוי בארץ, והקיבול נעשה באמצעות משלוח השובר והאישור בדואר האלקטרוני, למחשב המבקש המצוי בארץ. כך, על פי ההסברים שהמשיבה עצמה הציגה באתר. מכאן, שהחוזה השתכלל בארץ.

טענת המשיבה, לפיה העילות החוזיות הן "שוליות" אינה רלבנטית, משום שלצורך בחינת תחולתה של אחת החלופות של תקנה 500 הדין אינו מבחין בין עילות שוליות לבין עילות מרכזיות.

הטענה אף אינה נכונה לגופה. המבקש ביסס את תביעתו על עילות חוזיות רבות ובין היתר, ביטול תנאים מקפחים בחוזה ההתקשרות בין הצדדים שהוא חוזה אחיד (כגון: מתן שיקול דעת רחב לחברת ההשכרה שלא למסור את הרכב, ללא קריטריונים ברורים, הזכות לגבות דמי ביטול, תנית שיפוט ייחודית לבתי המשפט באנגליה) , הפרת הוראות חוק השליחות והפרת חובת תום הלב הן במשא ומתן והן בקיום החוזה. בנוסף, המבקש כלל סעדים כספיים להשבה עקב ביטול החוזה, שאף הם בגדר התקנה. כמו כן, התובענה הייצוגית כוללת עתירה למתן צווים שונים שהם מהתחום החוזי – להורות על בטלות תניות מקפחות, להורות למשיבה לגלות באופן מובלט את מדיניות חברת ההשכרה הספציפית במקרה של עיכוב באיסוף ועוד.

בשלב זה, אין רלבנטיות לטענת המשיבה לפיה היא אינה צד להסכם בין המבקש לבין חברת ההשכרה. עניינה של תביעה זו אינ ו פגם ברכב שהושכר. התביעה עוסקת בחוזה שנכרת בין המבקש לבין המשיבה ביחס לאופן הזמנת הרכב מחברת ההשכרה ובתנאיו .

תקנה 500 (7)

18. המבקש אף הוכיח קיומה של תביעה ראויה לטיעון על בסיס תקנה 500 (7) שקובעת:

"התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה"

19. המשיבה טענה שהמעשה או המחדל המיוחס לה נוגע למידע המפורסם באתר האינטרנט. לטענתה, הפרסום באתר לא בוצע בתחומי מדינת ישראל והיא אינה עושה דבר בישראל. מקום מושבה באנגליה, עובדיה יושבים מחוץ לישראל, ואף שרתיה ממוקמים מחוץ לגבולות מדינת ישראל. לכל היותר, הלקוח צופה בישראל במידע שמפורסם מחוץ לישראל.

המשיבה טענה שהאתר שלה אינו פונה ללקוחות ישראליים דווקא, והעובדה שהאתר כולל ממשק בשפה העברית אין בה די כדי לקבוע שהמעשה או המחדל בוצעו בישראל.

בנוסף, המשיבה טענה שקביעה לפיה הפרסום בוצע בישראל רק משום שניתן לצפות בו בישראל, היא בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת, משום שהיא מכפיפה את אתרי האינטרנט הזרים לסמכותם של בתי המשפט בישראל, ואף מחילה עליהם את הדין הישראלי, לנוכח כללי ברירת הדין בנזיקין. טענה כזו אף תגרום לבעיית רגולציה , נוכח הצורך להתאים את האתר לשיטה המשפטית של כל מדינה ומדינה. עוד טענה, שקביעה כזו עלולה להביא למצב שבו האתרים הזרים ידירו את רגליהם מהשוק הישראלי.

20. אני דוחה את טענותיה של המשיבה בעניין זה.

21. ראשית, המשיבה התעלמה מהעובדה שהחוזה בין הצדדים נכרת בישראל, כך על פני הדברים. אם נצרף לכך את טענת המבקש לפיה המשיבה נהגה בחוסר תום לב במשא ומתן, מתקיימת העילה לפי תקנה 500 (7). כך, בעניין אשבורן, נקבע שכאשר מדובר בחילופי הודעות מייל, שהתקבלו בארץ, מקום המשא ומתן הוא בארץ (סעיף 16 לפסק הדין).

22. כיום התבססה בפסיקה הגישה לפיה פרסום באתר אינטרנט הפונה לקהל הישראלי, הוא בגדר "מעשה או מחדל" שבוצע בתחומי המדינה.

בעניין ת"צ 23241-09-16 (מחוזי ת"א) סיליס נ' Hotels com (21.6.17) (להלן: עניין הוטלס) ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום על בסיס תקנה 500 (7) בקשר לטענה לפיה המשיבה מפרסמת באתר האינטרנט שלה מחירים של מלונות בישראל ללא רכיב המע"מ, ובכך גורמת נזקים ללקוחותיה הישראליים. באותו עניין, בית המשפט הסתמך בין היתר על רע"א (עליון) 530/12 יעקובוביץ' נ' זיאס (28.3.12) (להלן: עניין יעקובוביץ'), שם נקבע שפרסום באינטרנט הוא בגדר מעשה שהתבצע "בכל מקום". החלטת הרשם בעניין הוטלס אושרה בערעור (ע"ר (מחוזי ת"א) 18663-07-17 Hotels com נ' סיליס (7.11.17)).

23. המשיבה טענה שאין מקום ללמוד גזירה שווה מעניין יעקובוביץ', משום שהוא דן בשאלת סמכות מקומית. אני מוצאת כי מדובר בהבחנה מלאכותית. מהותו של הפרסום באינטרנט אינה משתנה בהתאם לשאלה האם אנו עוסקים בסמכות מקומית או בסמכות בינלאומית. מהותו של הפרסום כ"מעשה" שנעשה בישראל משתנה בהתאם לאופיו, לשאלה שבמחלוקת ולנסיבות העניין. להלן יובאו דוגמאות להמחשה.

24. בעניין ת"צ (ת"א) 19529-06-14 חוטה נ' Booking.com (3.2.17), שעסק במקרה דומה לעניין הוטלס (פרסום במרשתת ללקוחות ישראלים, ביחס למלונות בארץ, ללא ציון מע"מ) נקבע שיש לראות בפרסום במרשתת ללקוחות הישראליים כמעשה שנעשה בארץ. הערעור על פסק דין זה נדחה תוך שנקבע, בהסתמך על עניין אשבורן, כי ניהול משא ומתן בחוסר תום לב נמצא בגדרי תקנת משנה זו (ע"ר (ת"א) 9006-03-17 Booking com נ' חוטה (9.8.17)).

בעניין ת"צ (מרכז) 10822-02-15 Linkedin Corporation נ' איתי לנואל (9.4.17) דובר במקרה שבו החברה הזרה פעלה שלא כדין, בדרך של איסוף פרטיהם ומשלוח הודעות שהן בגדר דברי פרסומת, תוך פגיעה בפרטיות וביצוע עוולה בניגוד לחוק התקשורת. בית המשפט קבע שקבלת הדואר האלקטרוני בישראל, משמעה שהמעשה נעשה בישראל.

בעניין ת.א. (ת"א) 30847-12-13 Olivier Ciappa נ' שאול דדון (8.6.14) נקבע שהפרת זכויות יוצרים ופרסום לשון הרע, שנעשו במרשתת, עונים לתקנת משנה 500 (7). החלטה זו אושרה בע"ר 58121-06-14 (2.2.15).

25. לעומת זאת, בעניין ת.א. (מחוזי ת"א) 30008-10-13 פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' Amazon.com Inc (19.3.15) דובר בתביעה שנגעה להפרת קניין רוחני של התובעת על ידי משווקים שונים. אמזון נתבעה כפלטפורמה שבאמצעותה פעלו המשווקים. בית המשפט דחה את הטענה לתחולתה של תקנה 500 (7) והבהיר שלא די בכך שהפרסום באינטרנט נעשה בישראל. בית המשפט ציין כי מדובר בחברה זרה, שמקום מושבה בארה"ב, עסקיה מתבצעים בארה"ב, והמוצרים עשויים להיות מוזמנים מכל מקום בעולם. אדרבה, ספק האם דווקא ישראלים ישתמשו בפלטפורמה של אמזון כדי לרכוש מוצרים של התובעת, חברה ישראלית.

26. אם כן, הבחנה אחת היא בין מצב שבו הנתבע הוא פלטפורמה, דרכה אחרים (לכאורה) ביצעו עוולות, לבין מצב שבו הנתבע עצמו מבצע את העוולה. הבחנה שנייה היא בין פרסום כללי לבין פרסום ממוקד מטרה, הפונה לקהל הישראלי. יישום קריטריונים אלו לענייננו מוביל למסקנה שיש לראות בפרסום באתר כ"מעשה או מחדל" שהתקיימו בישראל: ראשית, המשיבה היא המפרסמת, והטענות מופנות ביחס לעצם הפרסום, תוכנו וההתקשרות מול המשיבה עצמה. שנית, הפרסום נעשה בעברית, מיועד לקהל הצרכנים הישראלי – לצורך הזמנת רכב בחו"ל , והמחירים מופיעים בשקלים חדשים. שלישית, המבקש טען שחלק מההטעיה נובע מכך שבשובר שנשלח על ידי המשיבה מופיע מספר הטיסה, דבר העולה בקנה אחד עם האמור בתנאים הנלווים ולפיהם, אם לא יימסר מספר הטיסה, המשיבה לא תישא באחריות אם הרכב לא יהיה זמין עקב איחור בטיסה. העברת השובר המטעה (לפי הנטען) לדואר האלקטרוני למחשב המצוי בישראל אף היא בגדר "מעשה או מחדל" שבוצע בישראל.

27. טענותיה של המשיבה ביחס להתאמת האתר למדינות שונות מרחיקות לכת וסוטות מהעיקר. אין אנו עוסקים בסוגיה הנכבדה האם לשון הפנייה בנקבה אסורה באיראן ומחויבת בגרמניה. ההתייחסות לקיום תנאי תקנה 500 צריכה להיות עניינית, לנושא הנדון, ואין מקום להצגת משלים והיפותזות שאינם קשורים לנושא התובענה. תובענה זו עוסקת בטענה לפיה המשיבה הבטיחה דבר מה (הרכב ימתין גם אם יהיה עיכוב) ולא קיימה אותו (הרכב לא המתין). לא הובאו לפניי אסמכתאות לכך שהשינויים בין המדינות בסוגיה זו הם כה מהותיים, ואף אם קיימים שינויים כאלו, אין בכך כדי לשנות את התוצאה . מדובר בעניין שעל פי הפסיקה הנוהגת תאגיד ענק, הפונה לקהל צרכנים ברחבי העולם, צריך לקחת בחשבון ולהיערך אליו.

עילת התביעה

28. על פי הפסיקה, נדרש התובע להוכיח קיומה של עילת תביעה ברמה של "שאלה רצינית" שיש לדון בה (עניין אשבורן, סעיף 7 לפסק הדין). דרישה זו נמוכה יותר מהדרישה של "תביעה ראויה לטיעון", ומטרתה אך לבדוק שהתביעה אינה טורדנית או בגדר תביעת סרק.

29. עוד יש להזכיר, שלפי הפסיקה, במקרה שבו קיימת חפיפה בין עילת ההמצאה לבין עילת התובענה, מתייתר הדיון בעילת התובענה, שכן אם עמד המבקש בנטל הגבוה יותר של "תביעה ראויה לטיעון", ממילא הוא עמד בנטל הפחות של "שאלה רצינית" (עניין אשבורן, סעיף 8 לפסק הדין).

30. שתי עילות ההמצאה בענייננו מתייחסות לעילת התביעה ועל כן, בהתאם להלכה דלעיל, מתייתר הצורך לדון בשאלת קיומה של עילת תביעה, ואכן, אף המשיבה לא טענה לכך מפורשות.

31.         טענות המשיבה התמקדו בשאלת הדין החל ובשאלת התאמתה של התביעה להיות תביעה ייצוגית.
 
32. טרם אבחן טענות אלו לגופן, ראוי להזכיר את הפרמטר לבחינתן על פי הפסיקה:

"אין מקום להפוך את היוצרות ולנהל את המשפט כבר בשלב המקדמי"

(עניין אשבורן, סעיף 9 לפסק הדין)

קרי, גם ביחס לנושא הדין החל ולנושא ההתאמה של התביעה להידון כתביעה ייצוגית, יש להוכיח כי התביעה אינה תביעת סרק על פניה.

הדין החל:

33.         המשיבה טענה שהדין הישראלי כלל לא חל במערכת היחסים שבינה לבין לקוחותיה, והפנתה לתנאי השימוש באתר הקובעים תנית ברירת דין לפיה, לשיטתה, חל הדין האנגלי על סכסוך משפטי בין הצדדים. המשיבה ציינה כי בהתאם לטופס ההזמנה, לחיצה על כפתור "הזמן עכשיו" מהווה גם אישור התנאים הנלווים, הכוללים את המידע בדבר תנית ברירת הדין.

לאור האמור, טענת המשיבה כי הדין הישראלי אינו חל, וממילא, לא חלות העילות מהדין הישראלי שהמבקש טען להן.

34.         המבקש טען כי הנטל להוכיח קיומה של תנית ברירת דין מוטל על המשיבה. התניה בהסכם "תנאי שרות אלה תקפים תחת החוקים השולטים באנגליה" אינה תנית ברירת דין. יתר על כן, על המשיבה להוכיח שבהליך ההתקשרות המבקש נחשף לתנית ברירת הדין, אך במקרה דנן, המבקש לא נדרש לאשר בהליך ההזמנה את התנאים הכלליים. זאת, בנוסף לכך שהתניה הייתה תחת כותרת של "משוב לקוחות" וללא הבלטה והדגשה.

35.         אני מוצאת שהמבקש עמד בנטל הקל המוטל עליו בשלב זה.

36.         אמנם, הפסיקה קבעה כי תנית ברירת דין אינה בהכרח תניה מקפחת (רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' אוהד בן חמו (31.5.18) (להלן: עניין פייסבוק)), אולם לא זו השאלה בשלב זה.

ראשית, על פני הדברים, לא ניתן לקבוע שהמשפט שצוטט לעיל מהווה תנית ברירת דין. המשפט נתון לפרשנויות שונות, כאשר לכאורה, חל עקרון הפרשנות נגד המנסח (להשוואה ר' אופן הניסוח הברור של תנית ברירת הדין בעניין פייסבוק, והקביעה שם, לפיה כאשר התניה נתונה למספר פרשנויות, יש לאמץ את הפרשנות נגד המנסח – סעיף 41 לפסק הדין).

שנית, קיימת מחלוקת האם התניה מהווה חלק מההסכם בין הצדדים, נוכח טענות המבקש לפיהן תנאי זה לא הובא לידיעת הלקוח בצורה מספקת .

37.         אם כן, הטענה בדבר הדין החל היא טענה ליושבי הטרקלין, בעוד אנו בפרוזדור. לצורך מתן היתר המצאה, אין מקום להיכנס לשאלת הדין הזר לפרטיה. די בכך שהמבקש הראה שטענותיו בנושא הדין החל אינן טענות סרק.

התאמה לתביעה הייצוגית:

38.         הקבוצות שהוגדרו בתובענה הן:

            "קבוצה ראשונה: כל ציבור הלקוחות הישראליים שהתקשרו בהסכם להשכרת רכב, באמצעות המשיבה, ואשר למרות ששילמו את מלוא דמי השכרת הרכב מראש, לא קיבלו את הרכב השכור המוזמן או רחב חלופי מתאים מחברת ההשכרה, עקב אי הגעה לאיסוף הרכב בשעה הנקובה בהזמנה;

            תת קבוצה – כל ציבור הלקוחות הישראליים שהתקשרו בהסכם להשכרת רכב בחו"ל באמצעות המשיבה, ואשר למרות ששילמו את מלוא דמי השכרת הרכב מראש, ומסרו מראש למשיבה, לבקשתה וכחלק מתהליך ההתקשרות עמה, את פרטי הטיסה שלהם, על מנת לבצע מעקב אחר זמן הגעתם ליטול את הרכב השכור, ולא קיבלו את הרכב השכור המוזמן או רכב חלופי מתאים מחברת ההשכרה, עקב איחור ועיכוב בטיסה הנקובה בהזמנה"

39.         המבקש טען שעל פני הדברים מתעוררות שאלות משותפות של עובדה ומשפט: מסמכי ההתקשרות לכאורה זהים, העילות המשפטיות זהות וכך גם ההתרחשות העובדתית וסוג הנזק, קיימת אפשרות סבירה שהשאלות יוכרעו לטובת הקבוצה, והתובענה היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בסכסוך. בפרט, נוכח העובדה שהנזק אינו גבוה.

40.         המשיבה טענה שהגדרת הקבוצות מעלה כי נדרש בירור פרטני ביחס לכל אחד מלקוחות המשיבה, כדי לזהות מי מהם חבר בקבוצה. כך, אין אפשרות לדעת מי מבין הלקוחות הוא ישראלי, שכן לא די בשימוש בממשק העברי כדי להגדיר משתמש כישראלי, ומנגד, ייתכן שישראלים ישתמשו בממשקים בשפות אחרות. כמו כן, אין אפשרות לדעת מי מבין הלקוחות לא קיבל רכב בשל הגעתו באיחור, מה היה משך האיחור והאם הסיבה לאיחור הייתה עיכוב בטיסה או סיבה אחרת, ואין כל אפשרות לדעת מי מחברי הקבוצה ידע שחברת ההשכרה עלולה שלא למסור לו את הרכב אם יגיע באיחור ביחס למועד שקבע, והבין זאת. לבסוף, לא ניתן לדעת מי מחברי הקבוצה לא קיבל רכב חלופי מתאים מחברת ההשכרה, ומה היה הנזק הספציפי של כל אחד מהם.

41.         בתשובה לטענות אלו, המבקש טען שניתן לאתר משתמשים ישראליים גם באמצעות השימוש בממשק בעברית, גם לפי כתובת IP או מספר טלפון וגם לפי כתובת דוא"ל המסתיימת ב- "il". זאת, בנוסף למחירים הנגבים בשקלים.  המבקש הציג אמצעים נוספים לזיהוי חברי הקבוצה הישראליים.

            אשר לזיהוי מקבלי הרכב באיחור, המבקש טען שהמשיבה וודאי יודעת מי מבין לקוחותיה לא קיבל את רכב בשל הגעתו באיחור, שכן היא גובה דמי ביטול, וממילא יודעת ממי גבתה אותם. כמו כן, טען כי המשיבה מפעילה ומחזיקה מאגר מידע אודות כל הפניות המבוצעות אליה, ועל בסיסו ניתן לאתר את חברי הקבוצה. בין היתר, המשיבה דורשת מהלקוחות למלא את מספר הטיסה – הצלבת מידע זה עם המידע המצוי ברשותה בדבר גביית דמי ביטול תאפשר לאתר את חברי הקבוצה.

            לבסוף, אשר לשאלה מי הוטעה, המבקש טען שכאשר לקוח שילם את מלוא התמורה, אין סיבה שגם לא יקבל את הרכב, גם הרכב יושכר לאחר וגם ייגבו דמי ביטול.

42.         בתגובתה, המשיבה חלקה על האפשרויות שהציג המבקש. לטענתה, ייתכנו גולשים שאינם ישראליים שיגלשו בשפה העברית, וגולשים ישראליים שיגלשו בממשקים בשפות אחרות. אף כתובת ip יכול שתהיה מזוהה עם ישראל, למרות שהשימוש במחשב הוא מחו"ל, וישראלים עשויים לגלוש מכתובת שאינה ישראלית. גם מספר הטלפון לא די בו, שכן מספר טלפון יכול שיוזמן באופן שגוי, לא תמיד מוזנת קידומת, ובנוסף, ייתכן שתייר יזין קידומת ישראלית, בעת שהותו בישראל. גם כתובת דוא"ל המסתיימת ב- il אינה ערובה לכך שהמשתמש בה הוא ישראלי. המשיבה ציינה כי היא אינה מקבלת פרטים אודות אזרחותם של לקוחותיה, אינה יכולה לבדוק את רישיון הנהיגה שלהם, וכך יתר ההצעות שציין המבקש, אינן מספקות לזיהוי הלקוחות הישראליים.

            אשר לזיהוי מקבלי הרכב באיחור, המשיבה טענה כי לא די בעובדה שנגבו דמי ביטול כדי להצביע על כך שלקוח מסוים הגיע לדלפקיה באיחור. דמי ביטול נגבים גם במקרה שלקוחות ביטלו את הזמנתם, או לא הגיעו כלל, וממילא, אין לה מידע על יסוד מה נגבו דמי הביטול. בנוסף, טענה שהיא אינה אוספת מידע על הטיסות, אינה עוקבת אחר זמני הנחיתות ומסתפקת בהעברת מספרי הטיסה לחברות ההשכרה. זאת ועוד, לטענתה, ייתכנו מקרים שונים שבהם נגבו דמי ביטול בלא כל קשר לעיכוב בטיסה.

            גם בשאלה מי מבין חברי הקבוצה ידע והבין שיכול שהרכב לא יימסר לו אם יאחר להגיע, טענה המשיבה שקיימת עמימות. המשיבה ציינה שדווקא דף התגובות שהמבקש צירף, אף שאינו קביל כשלעצמו, מצביע על כך שגולשים רבים מודעים לאפשרות שלא יקבלו רכב אם יאחרו להגיע לדלפק חברת ההשכרה.

            לבסוף, טענה המשיבה כי לא ניתן לדעת מה הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, והאם היה זכאי לפיצוי בגין הפסד הזמנתו מצד שלישי.

דיון:

43. כידוע, כאשר בית המשפט דן בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, מדובר בשלב ביניים מקדמי לדיון בתובענה גופה. לפיכך, נקבע כי בגדר ההליך המקדמי של אישור התביעה כייצוגית:

"די בכך שבית המשפט ישתכנע, במידת הסבירות הראויה, כי המבקש ממלא, לכאורה, אחר דרישות סעיפי החוק הנוגעים לאישור התובענה הייצוגית"

(ע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (4.9.14) (סעיף 22 לפסק הדין, הדגשה במקור) (להלן: עניין פריניר).

44. אם כן, כדי להעמיד בפרספקטיבה על פי הפסיקה את טיעוניה של המשיבה, המשיבה ביקשה בהליך סף זה, שדורש בסך הכול "שאלה רצינית", לברר התאמתה של התובענה להתברר כייצוגית, שהוא הליך סף נוסף, שאף הוא דורש רמה לכאורית בלבד. בהשאלה מתחום המתימטיקה, אנו בכפל שברים, וזוהי מידת ההוכחה שהמבקש נדרש לעמוד בה .

45. המבקש בענייננו נדרש להוכיח שטענותיו על כך שהוא עומד ברמה הלכאורית לאישור תובענה ייצוגית, אינן טענות סרק. בנטל זה המבקש עמד. המבקש הציג אפשרויות שונות לזיהוי חברי הקבוצה בפרמטרים השונים שהעלתה המשיבה, כמפורט לעיל. לשלב זה, לא ניתן לומר שהאפשרויות שהעלה הן מופרכות על פניהן. כך למשל, לא ניתן לשלול זיהוי הלקוחות הישראליים באמצעים שפורטו על ידי המבקש, ולא ניתן לשלול איתור הלקוחות שהרכב לא נמסר להם, אף שמסרו מספר טיסה. כל זאת, עוד טרם התבררה בקשת האישור לגופה, ולא נדונו בקשות לגילוי מסמכים שונים שעשויים לסייע בסוגיה. טיעונה המורחב של המשיבה אין מקומו בהליך זה, שדורש אך ורק שהתביעה לא תהיה על פניה תביעת סרק או תביעה קנטרנית. ודוק: גם בשלב האישור, שבו כבר נדרשת רמה "לכאורית" (רמה גבוהה יותר מהרמה הנדרשת בהליך זה), כאשר בית המשפט מתרשם שגודלה של הקבוצה "לא ברור" אך אין בפניו נתונים לקבוע שמדובר בקבוצה קטנה שאין קושי מובנה לאתר את חבריה, הכף נוטה לעבר אישור הבקשה (עניין פריניר, סעיף 68 לפסק הדין). אשר לשונות בגובה הנזק בין חברי הקבוצה, כבר נפסק לא אחת, כי אין בה כדי לגרוע מכשירותה של התובענה להתברר כתובענה ייצוגית, ושונות זו רלבנטית למנגנון הפיצוי בלבד (עניין פריניר, סעיף 70 לפסק הדין). לא בכדי, לא הציגה המשיבה ולו החלטה אחת שבה נדונה בשלב הסף של היתר ההמצאה שאלת ההתאמה של ההליך לתביעה ייצוגית.

46. לסיכום סוגיה זו, אף כאן לא היה מקום לכך שהמשיבה "תהפוך את היוצרות" (ר' עניין אשבורן) ותקיים דיון בסוגיות הנכבדות הנוגעות לאישור התובענה כייצוגית – בשלב זה.

פורום לא נאות

47. שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות כוללת שלושה מבחנים עיקריים: מבחן "מירב הזיקות", מבחן ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומבחן השיקולים הציבוריים, והעיקרי שבהם: מהו הפורום שיש לו עניין אמתי לדון בתובענה ( עניין נירימליק, סע' 10 לפסק הדין).

48. המגמה השלטת בפסיקה כיום היא לצמצם את קשת המקרים בהם בית המשפט ייעתר לטענה זו, וזאת לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות, התחבורתיות והתקשורתיות, שבגינן פוחתת במידה רבה אי הנוחות הכרוכה בהתדיינות בפורום זר – (רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG (29.1.09 – סע' 21 לפסק הדין).

49. המשיבה טענה שהיא חברה אנגלית, התביעה מתייחסת לרכב שהושכר מחוץ לישראל, מחברת השכרה זרה, אף אתר האינטרנט נשלט על ידי חברה אנגלית, והשרתים הם מחוץ לישראל . הדין החל הוא הדין האנגלי, דבר המחייב הוכחתו באמצעות מומחים. לטענתה, למעט העובדה שהמבקש הוא אזרח ישראלי, עובדה שאין לה רלבנטיות לתביעה, אין לבית המשפט בישראל כל קשר לתביעה. המשיבה הוסיפה וטענה שמיקומן של הראיות ומקום מושבם של העדים הרלבנטיים הוא מחוץ לישראל. כך, יש להעיד את עובדי חברת ההשכרה אנטרפרייז, וכן יש להעיד את עובדי המשיבה, שמגוריהם מחוץ לישראל.

50. המבקש טען שמירב הזיקות נתונות לבית המשפט בישראל: מדובר בתביעה של צרכן ישראל, בקשר להתקשרות שנעשתה בשפה העברית, גם בתכתובות וגם בשיחות טלפוניות.

כן טען, שאין רלבנטיות לכך שההתקשרות הייתה לצורך שכירת רכב בשווייץ. הטענות בתביעה הן בין המבקש לבין המשיבה, ללא שום קשר לחברת ההשכרה. אין טענה של המשיבה לפיה חברת ההשכרה פעלה שלא כדין, וגם לו היה צורך בנציגי חברת ההשכרה, אין בהגעתם של נציגים משווייץ כדי להביא להעדפת הפורום האנגלי על פני הישראלי.

אשר לדין האנגלי – אין ביטחון שהוא הדין החל, ובפסיקה נקבע שגם אם הדין החל הוא הדין הזר, אין בכך כדי לקבוע שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות .

דיון:

51. כבר נפסק, כי לצורך יישומו של מבחן מירב הזיקות –

"אין מקום למנות כרוכל את הזיקות, באופן שהפורום בעל הזיקות הרבות ביותר מבחינה אריתמטית יוכרז כפורום הנאות, אלא המבחן עניינו בזיקות מהותיות"

(ע"א (ת"א) 53829-02-14 מנטפילד (1983) בע"מ נ' Alison Transport Inc (8.2.15) (סע' 18 לפסק הדין)

52. יישום מבחן מירב הזיקות באופן המהותי פועל לטובת המבקש. מדובר בתביעה של צרכן ישראלי, בקשר להזמנה שבוצעה מישראל, מאתר שיש לו ממשק בשפה העברית. אף ההסכם, לכאורה, נכרת בישראל. השאלה מושא התובענה היא שאלה ביחס לעצם ההתקשרות בין המבקש לבין המשיבה (שכאמור, יש לה זיקה ישראלית) והאם הוצגו בה מצגי שווא או שנעשתה הטעיה. זוהי מהות התביעה. מנגד, אין רלבנטיות ממשית לשאלה האם הרכב אמור היה להתקבל בשוויץ, בגרמניה או בהולנד, ואין לכאורה כל תרומה ממשית לעדים מטעם חברת ההשכרה. אשר לדין האנגלי, אין מקום לקבוע מסמרות בשלב זה באשר לשאלה האם הוא בכלל חל, ואף אם הוא חל, אין בכך כדי להטות את הכף לטובת המשיבה (עניין אשבורן, סע' 18 לפסק הדין).

53. אשר לציפיות הצדדים:

טענת המשיבה, לפיה ציפייתו של המבקש הייתה כי מחלוקות מולה יידונו לפי הדין האנגלי ובבית המשפט האנגלי, שנויה במחלוקת מבחינה עובדתית, ואינה מתאימה לשלב זה. לא ניתן להתעלם מטענת המבקש לפיה, תנאים אלו לא הובאו לידיעתו באופן מפורש טרם ההתקשרות. יתרה מכך, גם בפן המשפטי, כבר נקבע בפסיקה, כי חברה בינלאומית הפועלת במדינות שונות, לוקחת את הסיכון כי תיתבע במדינות בהן היא פועלת (עניין ארבל, סע' 19 לפסק הדין). הדברים אמורים במיוחד בכל הקשור לתביעות צרכניות, כפי שהינה התובענה דנן.

לפיכך, אף בפרמטר זה, קיימת עדיפות לפורום הישראלי.

54. לבסוף, גם מבחינת השיקולים הציבוריים, שעה שמדובר באתר הפונה לצרכן הישראלי, ובטענות להפרת הסכם שנכרת בישראל, לפי הנטען, או קיומו בחוסר תום לב, וכן טענות ביחס לתניות המהוות תניות מקפחות לפי חוק החוזים האחידים, קיים אינטרס לפורום הישראלי לדון בתובענה (ר' להשוואה עניין ארבל, סע' 20 לפסק הדין שם נקבע קיומו של אינטרס לפורום הישראלי בקשר לתביעת נזקי גוף עקב תאונה שאירעה בחוץ לארץ).

סעיף שיפוט בלעדי

55. נותרה לדיון תניית השיפוט לבתי המשפט באנגליה.

56. צודק המבקש, שעל פני הדברים הוכרה תניה מעין זו כתניה מקפחת, (עניין פייסבוק, סע' 27 – 39 לפסק הדין).

57. לכך יש להוסיף שתחולתה של התניה כלל אינה ברורה, וטעונה בירור עובדתי. זאת, לנוכח טענת המבקש לפיה התניה לא הובאה לידיעתו והוא לא הסכים לה. כך גם, טען המבקש שבנוסחים בשפות אחרות באתר המשיבה (למשל, הנוסח האנגלי), תנית השיפוט אינה בלעדית.

המשיבה עצמה ציינה בבקשתה כי היא נכונה להכיר בכך שתנית השיפוט אינה בלעדית (סע' 69.4 לבקשה), ועל כן אינה מקפחת. מעת שהמשיבה עצמה הסכימה, שתנית השיפוט אינה בלעדית, ממילא נותר לבחון אך ורק את טענת הפורום הלא נאות. בטענה אחרונה זו ידה של המשיבה על התחתונה, וממילא התוצאה זהה.

סיכום

58. הבקשה לביטול היתר המצאה – נדחית.

59. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך כולל של 10,000 ₪. בפסיקת ההוצאות התחשבתי בכך שהמבקש הרחיב את היריעה הרבה למעלה מהצריך. מבלי לגרוע מחשיבותו של הנושא שעל הפרק, דומה ש- 60 עמודים של תגובה בלבד (ללא נספחים), מרחיבים את היריעה הרבה למעלה מהצריך.

ניתן בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, 20 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.