הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 30030-05-17

בפני
כבוד ה שופט יחזקאל קינר

מבקשים בבקשת האישור

  1. רפאל חאמי
  2. שפרה זקס
  3. נעם קלט
  4. שלמה ברכה

ע"י ב"כ עוה"ד שלומי ברכה וחגי פרידלר

נגד

משיבים בבקשת האישור
1. רוזן ומינץ בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יובל בנאי ואילון מגיד
2. באג מולטיסיסטם בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אדם לוין ויונתן רפפורט
3. אלקטרה מוצרי צריכה (1970) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אביאל פלינט, אסף שובינסקי וחן שומרת
4. אופיס 3000 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליאור פרי
5. אלון שלו

נגד

משיבים בבקשת רשות
למשלוח הודעת צד ג'
1. מדינת ישראל – משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
ע"י ב"כ עו"ד נורית טביב-מזרחי (פרקליטות מחוז מרכז-אזרחי)
2. מכון התקנים הישראלי
ע"י ב"כ עו"ד יחזקאל ריינהרץ

החלטה (בבקשות 11, 15, 36,37, 39)

לפני מספר בקשות כדלקמן:
בקשה מס' 11 – בקשת המשיבה 1 ( להלן גם: "רוזן ומינץ") למתן היתר להגשת הודעת צד ג' נגד משרד התחבורה ומכון התקנים הישראלי ( להלן גם: "מכון התקנים").
בקשה מס' 15 – בקשת המשיבה 4 ( להלן גם: "אופיס דיפו") למתן היתר להגשת הודעת צד ג' נגד משרד התחבורה ומכון התקנים.
בקשה מס' 36 – בקשת רוזן ומינץ למחיקת סעיפים מהתגובה לתשובות לבקשת האישור.
בקשה מס' 37 – בקשת המשיבה 2 ( להלן גם: "באג") למחיקת סעיפים מהתגובה לתשובות לבקשת האישור.
בקשה מס' 39 – בקשת המבקשים בבקשת האישור ( להלן: "המבקשים") למתן צו לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים נגד המשיבות 1-4.

רקע

עניינה של התובענה הייצוגית שבכותרת הוא בטענה להטעיה על ידי המשיבים בבקשת האישור ( להלן: "המשיבים") שעה שמכרו למבקשים הוברבורד ( Hoverboard), הנקרא בעברית " רכינוע" (להלן: "הוברבורד" או " רכינוע"), מבלי לציין בפניהם כי הוא מותר לשימוש החל מגיל 16 או חמור מכך: תוך שציינו בפני המבקשים כי הרכינוע מותר לשימוש אף מתחת לגיל 16.

הוברבורד הוא כלי רכב חשמלי המורכב משני גלגלים וביניהם משטח עמידה, אשר מהירות הרכיבה עליו עשויה להגיע למהירות מקסימלית של 13 קמ"ש [ ר' גם סעיף 1 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה")].
תקנה 39 יד(א) לתקנות התעבורה קובעת כי " לא ינהג אדם ברכינוע אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים".

המשיבה 1 היא חברה העוסקת בייבוא ומייבאת לישראל גם את הרכינוע. המשיבים 2-5 מוכרים רכינועים ללקוחותיהם.

הגדרת הקבוצה ( לאחר שתוקנה בדיון מיום 29.1.18) היא זו: "אדם אשר רכש רכינוע ( הוברבורד) מאת המשיבות, ביחד ו/או לחוד, בשבע השנים האחרונות שקדמו למועד הגשת תביעה זו ועד להכרעת ביהמ"ש הנכבד בתובענה לגופה".

העילות שצוינו בבקשת האישור ובתובענה הן: הטעיה ואי גילוי לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); הפרת חובת גילוי לפי סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן; הפרה של חובת הגילוי לפי חוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"); רשלנות; הפרת חובה חקוקה; הפרת חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980; הפרת חובת תום הלב הן בשלב המו"מ והן בשלב קיום החוזה; עשיית עושר ולא במשפט.

אלו הם הסעדים העיקריים שנתבקשו על ידי המבקשים:
צו הצהרתי – להצהיר כי המשיבים פעלו בניגוד לדין שעה שלא יידעו את הלקוחות כי מטעמים בטיחותיים הרכיבה על הרכינוע מותרת מגיל 16 ומעלה; להצהיר כי המשיבים פעלו בניגוד לדין שעה שהציגו בפני הלקוחות מצג שווא לפיו הרכיבה על הרכינוע מותרת מגיל 8 ואף למטה מכך; להצהיר כי המשיבים פעלו שלא כדין שעה שמכרו ללקוחות מוצר פגום או פחות ערך מבחינתם, שכן הוא אינו בר שימוש.
צו עשה - להורות למשיבים לפעול בהתאם לדין ולציין באופן מובלט כי הרכיבה על הרכינוע מותרת מגיל 16.
פיצוי כספי, הכולל נזק אישי בסך 2,250 ₪ (1,500 ₪ בגין רכישת הרכינוע; 500 ₪ בגין עוגמת נפש ו-250 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה) ונזק קבוצתי שסכומו " כ-51,893,750 ₪".

בקשה מס' 11 + בקשה מס' 15 (להלן: "בקשות הרשות")
טענות רוזן ומינץ בבקשה מס' 11
יש להתיר הגשת הודעת צד ג' נגד משרד התחבורה ומכון התקנים ( להלן גם: "הצדדים השלישיים") שכן מתקיימים התנאים לאשר את הבקשה, אשר נקבעו ברע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' רז (1.4.15) ( להלן: "הלכת קורל-תל") וע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ (3.7.17) ( להלן: "עניין סירוגה"). זאת, מאחר שקיים בסיס ראוי לחבות הצדדים השלישיים לעיל כלפי רוזן ומינץ ואף קיימות ראיות בכתב המבססות את טענותיה של רוזן ומינץ נגד הצדדים השלישיים.

כל הפעולות שעשתה רוזן ומינץ לשם ייבוא הרכינוע אושרו על ידי הצדדים השלישיים: הרכינוע יובא על פי רישיון ייבוא ועמד בדרישות המפרט כפי שנקבעו בנוהל הייבוא; הרכינוע נבדק פעמיים על ידי מכון התקנים לאחר הייבוא והמכון אישר כי הוא מקיים את דרישות הנוהל והנפיק לו שתי תעודות בדיקה בהתאם.

בעניין סירוגה נקבע כי ניתן להגיש הודעה לצד ג' גם נגד רשות ציבורית, וגם בנסיבות שבהן מגיש בקשת האישור היה חסום להגישה במישרין נגד אותה הרשות הציבורית.

טענות אופיס דיפו בבקשה מס' 15
משרד התחבורה ומכון התקנים פרסמו נוהל שבמסגרתו נקבע כי גיל המשתמש ברכינוע יהיה בהתאם להוראות היצרן. נוהל זה מהווה הטעיה שכן הוא עומד בסתירה להוראות סעיף 39 יד(א) לתקנות התעבורה הקובע כי " לא ינהג אדם ברכינוע אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים".

תגובת המבקשים
המבקשים הותירו את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, מאחר שעל פי הלכת קורל-תל ההכרעה בבקשה נוגעת למישור היחסים שבין המשיבים לבין הצדדים השלישיים ואינה נוגעת למישור היחסים שבין המבקשים לבין הצדדים השלישיים. עם זאת, ככל שההחלטה בבקשה תשפיע גם על מישור היחסים בין המבקשים לבין המשיבים ביחס לשאלת העילה או הפיצוי, כי אז המבקשים מתנגדים לבקשה.

תגובת רוזן ומינץ לבקשת אופיס דיפו
רוזן ומינץ מסכימה לבקשה.

תגובת באג
באג הודיעה כי אינה מתנגדת לבקשות הרשות.

תגובת משרד התחבורה
דין בקשת האישור להידחות בהעדר עילה, ומכאן כי אין תקומה לבקשות להגשת הודעה לצדדים השלישיים. תקנה 39 יד(א) לתקנות התעבורה מורה במפורש כי: "לא ינהג אדם ברכינוע אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים". חזקה על כל אדם כי הוא יודע את הדין, ומכאן שהיה על המבקשים לדעת כי תקנות התעבורה אוסרות על השימוש ברכינוע למי שטרם מלאו לו שש עשרה שנים.

דין בקשות הרשות להידחות אף מן הטעם כי אינן ממלאת אחר התנאים שנקבעו בהלכת קורל-תל, משלא בוססה חבות של הצדדים השלישיים כלפי המשיבות 1 ו-4.

המבקשים רכשו את הרכינועים שלהם בחודש מאי 2017, ובמועד זה הוראת הנוהל של משרד התחבורה ביחס לרכינוע שהיתה בתוקף מיום 23.4.17 קבעה כי גיל ומשקל המשתמש יהיו בהתאם להוראות היצרן אך לא יחרגו מתקנות התעבורה לעניין זה. נוהל זה הכפיף אפוא את עצמו להוראות תקנות התעבורה לעיל ותיקן את הנוהל המקורי לפיו הגבלת גיל ומשקל המשתמש תהיה בהתאם להוראות היצרן של הרכינוע.

יתירה מכך, אין מקום לטענת ההטעיה אף ביחס להוראות הנוהל המקורי, שלא ציין כי הוא כפוף להוראות תקנות התעבורה שכן מושכלות יסוד במשפט מינהלי כי הוראת נוהל פנימית של רשות מינהלית נסוגה מפני חקיקת משנה.

גם אם הייתה מתקבלת הטענה לפיה המבקשים הוטעו באשר לגיל המותר לשימוש ברכינוע, מכון התקנים הוא אשר אחראי כלפי רוזן ומינץ. זאת מאחר שאף אם תאמר כי רוכש כלשהו לא הכיר את האמור בתקנות התעבורה, לא ניתן לטעון טענה דומה ביחס למכון התקנים, אשר הוסמך על ידי משרד התחבורה לבדוק את הרכינועים כתנאי לאישור יבואם לישראל ושיווקם המסחרי ואת עמידתם בדרישות הדין, וחזקה עליו כי הוא בקיא בהוראות הדין, ובפרט אלו שעליהן הושתתה הוראת הנוהל שמכוחה פעל.

כמו כן, רוזן ומינץ עצמה טענה כי מכון התקנים הוא אשר הנחה אותה בשאלה אילו פרטים יש לרשום על גבי המדבקה שעל הרכינוע, ולא נציג ממשרד התחבורה.

בקשות הרשות אינן כוללות טענות נגד משרד התחבורה אלא רק נגד מכון התקנים.

משרד התחבורה הוא בבחינת רגולטור במקרה דנן ואינו צד נדרש לניהול ההליך שכן אין יריבות בינו לבין המבקשים. משום כך קבלת הבקשה תביא לסרבול ההליך שלא לצורך.

כבר נפסק כי יש לסייג את האפשרות לחייב את המדינה כרגולטור המצורף כצד ג' לתובענה העיקרית שכן אישור הבקשה עלול להביא להגשת בקשות רבות מעין אלו של הגוף המפוקח נגד המדינה כרגולטור, בכל עת בה הגוף המפוקח לא פעל כדין.

אין להתיר הגשת הודעה לצדדים שלישיים נגד המדינה שכן הדבר מהווה עקיפה למקרים בהם לא ניתן להגיש את בקשת האישור נגד המדינה על פי סעיף 3( א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), הקובע, בין היתר, כי "לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי".

תגובת מכון התקנים
מכון התקנים חוזר על הטענות שטען משרד התחבורה בתגובה ומוסיף כי אף הוא מהווה " רשות" ולפיכך אף נגדו לא ניתן להגיש הודעה לצד ג' בתובענה ייצוגית בניסיון לעקוף את סעיף 3( א) לחוק תובענות ייצוגיות, כאמור לעיל.

מכון התקנים פעל בהתאם להנחיות משרד התחבורה.

תשובת רוזן ומינץ לתגובות
משרד התחבורה ומכון התקנים משליכים את האחריות למחדליהם האחד על משנהו ויש בכך כדי להעיד על ההכרח בצירופם לתובענה הייצוגית שבכותרת כצדדים שלישיים.

משרד התחבורה אינו מכחיש את נוהל הייבוא המקורי שציין כאמור כי גיל המשתמש יהיה בהתאם להוראות היצרן. מכאן שלרוזן ומינץ יש זכות להיפרע ממכון התקנים על כך שפעלה על פי הוראותיו וכן ממשרד התחבורה על ההטעיה בנוהל הייבוא המקורי.

בניגוד לטענת משרד התחבורה ומכון התקנים, נפסק במפורש בעניין סירוגה כי אין מניעה להגיש הודעה לצד ג' נגד רשות או נגד המדינה גם במקרים בהם קיימת מניעה להגיש נגדן בקשה לאישור תובענה כייצוגית בהתאם לסעיף 3( א) לחוק תובענות ייצוגיות.

אמנם, משרד התחבורה הוא הרגולטור, אך רוזן ומינץ אינה תוקפת את משרד התחבורה על שימוש או אי שימוש בסמכותו על פי הדין, אלא הטענה היא להטעיה בנוהל הייבוא המקורי שציין כי גיל המשתמש יהיה בהתאם להוראות היצרן.

תשובת אופיס דיפו לתגובות
אופיס דיפו חזרה על טיעוניה של רוזן ומינץ בתגובה לתשובות והוסיפה כי אין די בנימוק של סרבול ההליך כדי לדחות את הבקשה, מקום בו מתקיימים יתר התנאים לקבלה.

דיון והכרעה בבקשות 11 + 15

בעניין קורל-תל נקבע, לאחר ניתוח מעמיק, כי אין מניעה להגשת הודעת צד ג' במסגרת תביעה ייצוגית, אם ניתנה לכך רשות על ידי בית המשפט.

עוד נקבע בעניין קורל-תל כי בבואו להכריע בבקשת הרשות להגיש הודעת צד ג' בתובענה הייצוגית, יונחה בית המשפט על ידי מספר שיקולים, המאזנים בין יתרונותיה של הגשת הודעת צד ג' מחד גיסא ובין המורכבות הטמונה בהליך הייצוגי והחששות מפני ניצול לרעה של הליך הגשת הודעת צד ג' מאידך גיסא.

שיקול מרכזי הנבחן בבקשת רשות הוא האם הנתבע מציג בבקשתו ביסוס ראוי לחבותו של צד ג' כלפיו. ודוק: במסגרת בקשת הרשות, בית המשפט אינו נדרש להכריע כמובן בהודעת צד ג' לגופה, אלא לבחון על פי הטענות המועלות במסגרתה האם יש לה ביסוס. ככל שהתשובה חיובית, כי אז הנטייה תהא לאשר הגשת הודעת צד ג'. שיקול זה עולה בקנה אחד עם יתרונותיה של הגשת הודעה צד ג', שכן ככל שההודעה לצד ג' מבוססת, יש טעם של ממש בניהול ההליך שבין הנתבע לבין צד ג' במאוחד עם ההליך שבין התובע לבין הנתבע בהליך העיקרי. באופן זה, ככל שתתקבל התביעה נגד הנתבע, צד ג' יהיה כפוף לקביעות שנקבעו במסגרת ההליך העיקרי, בכללן הקביעות הנוגעות למישור היחסים בין התובע לבין הנתבע, והדבר ימנע הכרעות סותרות וניהול כפול של הליכים דומים אשר יכבידו על המערכת השיפוטית. מנגד, ככל שהנתבע לא מציג בבקשתו ביסוס ראוי להודעה לצד ג', כי אז אין טעם לקבל את בקשת הרשות ולנהל את ההודעה לצד ג' במאוחד עם התביעה העיקרית, שכן הדבר יוביל דווקא לסרבול ההליך שלא לצורך.

שיקולים נוספים אותם יש לשקול במסגרת בקשת הרשות הם אלה:

א. האם נעשה בהודעה לצד שלישי שימוש לרעה כצעד אסטרטגי גרידא, במטרה להתיש את התובע המייצג ולהכביד עליו ועל פרקליטו.

ב. אם הצד השלישי אינו חולק על טענות התובע כלפי הנתבע, אין מקום להיעתר לבקשת הרשות, שכן אין צורך לערב את הצד השלישי בבירור המחלוקות בהליך העיקרי.

ג. שיקולים אחרים הנבחנים בבקשה " רגילה" למשלוח הודעת צד ג' בהליך אזרחי רגיל, אינם זוכים לאותו משקל בבקשת רשות המתייחסת להליך ייצוגי, והכוונה היא לשיקול של סרבול והכבדה על ההליך, וכן לשיקול בדבר השוני בין הטענות בהליך העיקרי לבין הטענות שהנתבע מעלה בהודעת צד ג' (על כך, ר' בהרחבה בסעיפים 36 ו-37 לפסק הדין בעניין קורל-תל).

בנושא אחר, בעניין סירוגה נקבע במפורש כי ניתן להגיש הודעת צד ג' נגד רשות כהגדרתה בסעיף 3( א) לחוק תובענות ייצוגיות, גם במקרים בהם לא ניתן לתבוע ישירות את הרשות. לפיכך, מכוח הלכת סירוגה יש לדחות את טענת משרד התחבורה ( ומכון התקנים) לפיה אין לאפשר משלוח הודעת צד ג' מקום בו העילה היא הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות. למעלה מהדרוש אוסיף כי במקרה דנן, הטענות נגד משרד התחבורה אינן טענות של אי הפעלת סמכות פיקוח, אלא כי הנוהל שהפיץ המשרד הביא להטעיית המשיבים, בכך שבנוסחו לפני תיקונו המקורי צוין בו שהגבלת גיל המשתמש תהיה בהתאם להוראות יצרן הרכינוע, בלא לציין את ההגבלה הקיימת בסעיף 39 יד(א) לתקנות התעבורה ( מי שמלאו לו 16 שנים).

מן הכלל אל הפרט

ראשית, יש לבחון, האם קיים ביסוס ראוי לחבותם של צדדי ג' כלפי המשיבות 1 ו-4 (בהנחה שבקשת האישור נגדן תתקבל).

מכון התקנים
במקרה דנן, הטענה היא כי כל הפעולות שפעלה רוזן ומינץ לייבוא המוצר אושרו על ידי מכון התקנים ( אשר בפרק זה ייקרא גם: "המכון"), שאף הנפיק בהתאם תעודות בדיקה שאישרו את תקינותם של הרכינועים. רוזן ומינץ פעלה לפי הוראות מכון התקנים, שהייתה עימו בקשר רצוף.
בסעיפים 38-40 לתשובת רוזן ומינץ לבקשת האישור אף נטען כי נעשתה פניה קונקרטית לאיש המכון בשאלה מה צריך להיות מצוין על גבי מדבקת הסימון, והתשובה שניתנה על ידו הייתה כי יש לציין עליה באופן מדויק את הנחיות היצרן של המוצר בכל הנוגע לגיל ומשקל מינימלי, וכשהפנה מר מינץ, לפי הנטען, את תשומת לב איש המכון כי על פי הוראות היצרן, הגיל המינימלי לשימוש במוצר הוא 8, והמשקל המינימלי הוא 20 ק"ג, השיב איש המכון, כי את זאת בדיוק יש לציין על גבי המדבקה.
עוד נטען כי רוזן ומינץ מסרה למכון דוגמא מסחרית של המוצר, כשעל גבו מוטבעת מדבקה וכן חוברת הפעלה מתורגמת לשפה העברית, ולאחר שמכון התקנים בדק בדיקה מעמיקה את הדוגמא המסחרית, לרבות חוברת ההפעלה והמדבקה, הנפיק תעודת בדיקה מיום 15.2.17, בה ציין כי המוצר מקיים את דרישות הוראות הנוהל. כן צוין בתעודת הבדיקה: "הגבלת גיל ומשקל המשתמש בהתאם להוראות יצרן רכי-נוע - מקיים".
עוד ביצע מכון התקנים ביום 20.4.17 בדיקה נוספת ( הנקראת בדיקת ש) של הרכינוע במחסני רוזן ומינץ, ובעקבותיה הוציא המכון תעודת בדיקה מיום 4.5.17, בה נכתב כי "המוצר נבדק בהתאם לדרישות הסעיפים המפורטים במהות הבדיקה ונמצא מקיים את דרישות הוראות הנוהל".

נטען גם כי אלמלא האישור הנ"ל של מכון התקנים לפיו הרכינוע עומד בדרישות משרד התחבורה, לא הייתה רוזן ומינץ יכולה לשחרר את הרכינוע מהמכס.

נוכח האמור לעיל, נראה, כי ככל שיימצאו רוזן ומינץ, וגם אופיס דיפו, אחראיות בגין העילות הנקובות בבקשת האישור או חלקן, הרי לכאורה, גם למכון התקנים חלק בכך, בהיותו גורם מפקח ומאשר, ולצורך בקשות הרשות למשלוח הודעת צד ג', מבוססות התביעות נגדו דיין.

משרד התחבורה
מקור הטענות המרכזיות נגד משרד התחבורה הוא בנוהל "דרישות חובה לרכינוע" שהוצא על ידו ( להלן: "הנוהל"). אציין כבר עתה כי לא מצאתי שניתן לכאורה להעלות טענה נגד משרד התחבורה באשר לרישיון היבוא לרכינוע שניתן לרוזן ומינץ על ידי משרד התחבורה, ואף לא ראיתי טענה קונקרטית בעניין זה.

הטענות כלפי משרד התחבורה היו כי בנוהל המקורי שפורסם ב-5.10.16 צוין בסעיף 4.2.4 כך: "הגבלת גיל ומשקל המשתמש בהתאם להוראות יצרן רכינוע", וכי המשיבות 1 ו-4 פעלו בהתאם לנוהל זה.

נטען גם כי בעדכון מס' 1 לנוהל, מיום 20.4.17 תוקן סעיף 4.2.4 כך שנוסחו היה "משקל המשתמש בהתאם להוראות היצרן", ובסעיף 4.2.1 המתייחס לחוברת הוראות הפעלה בעברית, נוספה הוראה כי תכלול את הוראות תקנות התעבורה המתייחסות לשימוש בכלי על פי דין, אך עדיין לא נכללה בו הוראה לכלול את הגבלת הגיל לפי תקנות התעבורה במדבקת הסימון.
נטען כי רק בעדכון מס' 2 לנוהל, מיום 4.6.17, תוקן סעיף 4.2.4 פעם נוספת כך שנוסחו היה "גיל ומשקל המשתמש – בהתאם להוראות היצרן ולא יחרגו מתקנות התעבורה לעניין זה".

כאן המקום לציין, כי לפי טענות משרד התחבורה בתשובתו לבקשת הרשות, נהלי הייבוא כללו הוראות שונות מאלה הנטענות על ידי רוזן ומינץ.
כך, למשל, צורף עדכון מס' 1 הנושא תאריך 23.4.17, ובו נכתב בסעיף 4.2.4 כי "גיל ומשקל המשתמש – בהתאם להוראות היצרן ולא יחרגו מתקנות התעבורה לעניין זה".
כן צורף עדכון מס' 2 מיום 4.6.17, לפיו הוספו הוראות לעניין המדבקה, אשר עליה יש לציין את הגיל המותר למשתמש.

עניין ההבדלים בין הוראות הנוהל השונות כפי שהוצגו על ידי רוזן ומינץ לעומת אלה שהוצגו על ידי משרד התחבורה לא הוחוור די צורכו בשלב זה, אך לענייננו די בכך שאין מתעוררת מחלוקת לגבי נוסחו של הנוהל המקורי.

טענת רוזן ומינץ היא, אפוא, כי הוטעתה מהוראות הנוהל להאמין שעליה לציין את הגבלת הגיל לפי הוראות היצרן, במיוחד, כאשר במקרים אחרים, הוציא משרד התחבורה דפי מידע לגבי מוצרים דומים כגון אופניים חשמליים, שכללו את האופן בו יש לסמן את הגבלת גיל המשתמש על גבי המדבקה, תוך ציון הגיל המפורש לפי תקנות התעבורה.

במקרה זה, אין לפסול הגנות אפשריות הקיימות למשרד התחבורה, כגון טענה שקיים בנוהל סעיף 3 שכותרתו היא "הבסיס החוקי" ותוכנו הוא "תקנה 1 ו-39 יב' – 39 טו' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961" (מבלי לפרט, את תוכן התקנות), וכן טענות נוספות שהועלו על ידו בתשובתו לבקשות הרשות, ותמציתן הובאה לעיל.

עדיין, לאור תוכן ומהות הטענות נגד משרד התחבורה, כפי שפורטו לעיל, נחה דעתי כי הונח בסיס מספיק להודעות צד ג' של רוזן ומינץ ואופיס דיפו נגדו, וזאת לצרכי הדיון בבקשות האישור. זמנן של טענות משרד התחבורה להתברר, יהא כמובן במועד מאוחר יותר, וככל שיהא צורך בכך.

שיקולים נוספים
השיקולים הנוספים אותם יש לבחון במסגרת בקשות הרשות, אינם גורעים מהשיקול המרכזי שנזכר לעיל, ואולי אף מוסיפים עליו.
כך, אין לומר כי הבקשה לשלוח הודעה לצד שלישי נעשתה כצעד אסטרטגי ובמטרה להכביד על המבקש הייצוגי. הטענות נגד צדדי ג' הועלו בפרוטרוט בכתבי התשובה של המשיבות 1 ו-4, הן משולבות בקו ההגנה העקבי הנטען בכתבי תשובה אלה, ואין למצוא בהן ובבקשות הרשות מניעים נסתרים.
בנוסף, הצדדים השלישיים חולקים על טענות המבקשים כלפי המשיבים, ומכאן שהשתתפות הצדדים השלישיים בבירור המחלוקות בתביעה העיקרית, נראית חיונית בנסיבות העניין.
לכך יש להוסיף, כי טענות המשיבות 1 ו-4 כלפי צדדי ג' מהוות אף חלק מטענותיהם נגד המבקשים.

סיכום

נוכח כלל האמור לעיל, שתי בקשות הרשות מתקבלות, הן באשר למכון התקנים, הן באשר למשרד התחבורה.

באשר לדרך הדיונית להמשך ההליך, בדיון מיום 29.1.18, ציינו ב"כ המבקשים והמשיבים 1-5 כי: "את עניין סדרי הדין ככל שיתקבלו הבקשות למשלוח הודעות לצד ג', אנו מותירים לשיקול דעתו של בית המשפט". בהודעת משרד התחבורה שהוגשה ביום 5.3.18, ביקש משרד התחבורה כי ככל שהבקשות למתן רשות להגשת הודעת צד ג' תתקבלנה, ההליכים נגד צד ג' יתקיימו רק בתום ההליכים בתובענה העיקרית.

לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו מתאימה דרך " האיחוד המלא" הנזכרת בסעיף 43( א) לפסק הדין בעניין קורל-תל. הטעמים לכך הם, היות חלק מטענות ההגנה של המשיבות 1 ו-4 בתשובתן לבקשת האישור, גם טענות של המשיבות 1 ו-4 נגד צדדי ג', וכן העובדה כי צדדי ג' מתנגדים מחד גיסא לטענות המבקשים בבקשת האישור, אך מאידך גיסא, טענות ההגנה של צדדי ג' נגד המשיבות 1 ו-4, יכולות לסייע למבקשים ולחזק את טענותיהם נגד המשיבים. בירור מלא של הטענות בין המשיבות 1 ו-4 לבין צדדי ג', אינו אמור גם לפגוע במבקשים, ובמקרה זה אף יהא בכך לייעל את ההליך ולא לסרבל אותו. אוסיף עוד כי ממילא, דרך ההפרדה הנושאית המצוינת בעניין קורל-תל כדרך המועדפת במרבית המקרים, אינה נבדלת באופן משמעותי מדרך האיחוד המלא, שכן גם בדרך ההפרדה הנושאית, אמורה להינתן לצדדי ג' האפשרות לקחת חלק פעיל בדיון בבקשת האישור, ובמסגרת זו לחקור את עדי המבקש והמשיבים, ואף להביא עדים מטעם צדדי ג' (ר' סעיף 45( א) לפסק הדין בעניין קורל-תל).

בהינתן האמור לעיל, ניתנות ההוראות הבאות:

א. לבקשות הרשות צורפו הודעות צד ג'.
המזכירות תדאג לתייק הודעות צד ג' אלה בתיקיית כתבי הטענות.
ב. צדדי ג' יגישו תוך 90 יום מהיום כתבי תשובה להודעות צד ג'. יצוין כי בעניין קורל תל, הומלץ כי נכון יהיה להורות לצד השלישי להגיש, עם תשובתו לבקשת הרשות את כתב התשובה שלו במענה לבקשת האישור, גם אם טרם הוכרעה בשלב זה בקשת הרשות. בענייננו לא ניתנה הוראה כזו, ועל אחת כמה וכמה, שעל צד ג' להתייחס בתשובתו עתה, הן להודעות צד ג' והן לבקשת האישור, ולכל הטענות שנטענו על ידי הצדדים במסגרת הליך בקשת האישור.
המתכונת הפרוצדורלית של הכתב שיוגש על ידי כל אחד מצדדי ג' תהיה מתכונת של תשובה, ולא של כתב הגנה, שכן אנו מצויים עדיין בהליך של בקשת אישור, דהיינו ההחלטה בבקשת האישור ( אם לאשר או לא לאשר הגשת תביעה ייצוגית), תכלול גם החלטה אם יש להמשיך או אין להמשיך בבירור ההודעות לצד שלישי, וזאת על בסיס ההכרעה אם יש אפשרות סבירה לכך שהודעות צד ג' יוכרעו לטובת שולחות ההודעה ( בהשאלה מהוראות סעיף 8( א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). דומני, שיהא זה אך הוגן כלפי כל הצדדים כי מתכונת בירור הודעת צד ג' תהיה כמתכונת בירור בקשת האישור, תחילה, וככל שתתקבל בקשת האישור, יימשך ההליך של בירור הודעת צד ג', כמו כל הליך אזרחי בו מתבררות התביעה העיקרית והודעת צד ג' יחדיו.
נוכח האמור לעיל, על צדדי ג' להגיש תשובתם כנזכר לעיל, בהתאם למתכונת ולהוראות שבתקנה 2( ג) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: "תקנות תובענות ייצוגיות").
ג. רוזן ומינץ ואופיס דיפו, יהיו רשאיות להגיב לתשובות צדדי ג' תוך 30 יום מקבלתן, (ר' סעיף 2( ד) לתקנות תובענות ייצוגיות).

בקשה מס' 36

טענות רוזן ומינץ
יש למחוק את הסעיפים הבאים מתגובת המבקשים לתשובות לבקשת האישור ( אשר תיקרא להלן לאורך הדיון בבקשות 36 ו-37: "התגובה לתשובות"), מאחר שהם מהווים הרחבת חזית, שכן לא נטענו בבקשת האישור:
סעיף 24.3 סיפא, החל מהמילים " והן משום" עד לסוף הסעיף.
סעיף 116.2.
סעיף 163.4.
סעיף 185.1.
נספח 13, המוזכר בסעיפים 190 ו-236 לתגובה לתשובות לבקשת האישור.

התגובה לתשובות כוללת למעשה סעד חדש, עילת תביעה חדשה ושינוי זהות התובעים בניסיון להגדיל את מספר החברים בקבוצה, והכל כמפורט להלן.

סעד חדש: הסעד הכספי הממוני היחיד שנתבע בבקשת האישור הוא השבת עלות המוצר בשל "כשל תמורה מלא", דהיינו, מכירת מוצר למי שלא יכול לעשות בו שימוש, המחייבת את החזר מלוא הסכום ששולם בגין המוצר. לעומת זאת, בתגובה לתשובות שינו המבקשים את החזית שבבקשת האישור, וטענו כי זו נוגעת גם ללקוחות שמבחינתם מדובר ב"כשל תמורה חלקי", דהיינו, הפרה שמפחיתה את ערך המוצר מבחינתם.

עילת תביעה חדשה: בתגובה לתשובה ציינו המבקשים עילת תביעה נוספת, על אלה שנכללו בבקשת האישור, עילה מכוח חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016, הכולל את החובה למסור לקונה הוראות שימוש בכתב.

הגדרת קבוצה חדשה: בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה ( לאחר תיקון ההגדרה בדיון מיום 29.1.18) כך: "כל אדם אשר רכש רכינוע ( הוברבורד) מאת המשיבות, ביחד ו/או לחוד, בשבע השנים האחרונות שקדמו למועד הגשת תביעה זו ועד להכרעת ביהמ"ש הנכבד בתובענה לגופה". לעומת זאת, בתגובה לתשובות צוין כי: "התביעה מתייחסת לכלל המוצרים שיובאו על ידי רוזן ומינץ, גם אם אלו נמכרו למשווקות אחרות" ( סעיף 185.1). כלומר, לפי ההגדרה החדשה, הקבוצה אינה כוללת רק את כל מי שרכש את הרכינוע מהמשיבים, כאמור בבקשת האישור, אלא גם את כל מי שרכש את המוצר ממשווקים אחרים, כל עוד המוצר יובא על ידי רוזן ומינץ.

צירוף אסמכתאות חדשות: בקשת האישור נעדרת אסמכתאות לעניין עצם ביצוע הרכישה של הרכינועים, ובכלל זאת לא צורפו לה חשבוניות המעידות על הרכישה. אלה צורפו רק לתגובה לתשובות, ומשכך אין להתיר את צירופן ויש להורות על הוצאת נספח 13 לתגובה לתשובות.

תגובת המבקשים
סעד חדש: כבר בבקשת האישור צוין כי התנהלות המשיבים יכולה לעלות כדי " כשל תמורה מלא", דהיינו, איבוד כל ערכו של המוצר, או ל"כשל תמורה חלקי", דהיינו איבוד חלק מערכו של המוצר. כך למשל, בסעיף 1.5.3 לבקשת האישור, צוין כי אחד הסעדים הנדרשים הוא: "לפצות את המבקשים ואת כלל חברי הקבוצה כולה בגין הנזק... שנגרם להם: הן מרכישת מוצר פגום מבחינתם, ולמצער שערכו נפגם בצורה משמעותית".

סעד בגין " כשל תמורה חלקי" הוא חלק מסעד בגין " כשל תמורה מלא".
היקפו של סעד כספי עשוי להשתנות בין חברי הקבוצה. שונות זו אינה מהווה טעם לדחיית בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.

עילת תביעה חדשה: חובת המשווק למסור הוראות שימוש במוצר נזכרה בבקשת האישור והיא נלמדת ממספר הוראות דין, בכללן מכוח נוהל היבוא שעליו ביססו המשיבים את תשובותיהם. ממכתב משרד התחבורה אשר התקבל אצל ב"כ המבקשים ביום 17.9.17, לאחר הגשת בקשת האישור, עולה כי חלה על משווק רכב חובה למסור לקונה הוראות שימוש לרכב גם מכוח סעיף 83( א) לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016. אין בכך הוספת עילת תביעה חדשה.

הגדרת קבוצה חדשה: היריבות המשפטית של הצרכן קיימת הן מול היבואן והן מול המשווק, ביחד ולחוד. התביעה מתייחסת לכלל הרכינועים שיובאו על ידי רוזן ומינץ שכן הגדרת הקבוצה כוללת " כל אדם אשר רכש רכינוע ( הוברבורד) מאת המשיבות, ביחד ו/או לחוד..." (סעיף 1.2 לבקשת האישור). הדבר עולה אף מן ההיגיון, שכן לא ברור מדוע יוותרו המבקשים ולא יכללו בהגדרת הקבוצה גם את אלו שרכשו ממשווקים אחרים את הרכינועים שיובאו על ידי רוזן ומינץ. ניתן ללמוד על האמור לעיל גם מכך שהתובענה הוגשה גם נגד אופיס דיפו, שהמוצר שרכש בה המבקש 3 כלל לא יובא על ידי רוזן ומינץ. מכאן שבקשת האישור כוללת את כל הרכינועים ששווקו או יובאו על ידי מי מהמשיבים.

צירוף אסמכתאות חדשות: הרכישות שבוצעו על ידי המבקשים נתמכות בתצהיריהם. התצהיר מהווה ראיה לביצוע הרכישה. החשבוניות שצורפו הן החשבוניות המעידות על הרכישה. חלק מן המשיבים אף צירפו את החשבוניות לתשובתם לבקשת האישור. אין מחלוקת למעשה על הרכישות, ולמשיבים לא נגרם נזק מאי צירוף החשבוניות. לכן, יש לדחות את הבקשה להוצאת החשבוניות ( נספח 13) מהתגובה לתשובות.

טענות רוזן ומינץ בתשובה לתגובת המבקשים
באשר לסעד החדש, לאורך כל בקשת האישור נטען כי כספם של המבקשים ירד לטימיון בעקבות רכישת הרכינועים ולא דובר על מה שכונה כ"כשל תמורה חלקי". לכן כומת הנזק בסך של 1,500 ₪ בגין עלות רכישת הרכינוע. יש לדחות, אפוא, את טענת המבקשים לפיה הסעד של " כשל תמורה חלקי" צוין כבר בבקשת האישור.

באשר לעילה החדשה, חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 חוקק לפני מועד הגשת בקשת האישור ולפיכך היה על המבקשים לציינו במפורש כבר בבקשת האישור.

בכל הנוגע להגדרת חברי הקבוצה, המבקשים הגדירו את הקבוצה בבקשת האישור ככוללת את כל מי שרכש רכינוע מרוזן ומינץ או מהמשיבים הנוספים, הא ותו לא.

בקשה מס' 37

טענות באג
הבקשה מתייחסת לטענות ולמסמכים בתגובה לתשובות, שלא די בהתנגדות אליהם בשל הרחבת חזית, אלא אף נדרשת הוצאתם מההליך. לכן התבקשה מחיקת והוצאת הסעיפים והנספחים הבאים:
סעיפים 90-93, סעיף 116, ונספחים 11-12, המתייחסים לפניית המבקשים למשרד התחבורה, לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 ולנוהל הייבוא.
סעיף 29.1, סעיף 32.2, ונספח 6, המתייחסים לטענה חדשה בדבר העדר חוקיות שיווקם של הרכינועים.

ככל שמבקש חפץ לשנות מקו הטיעון בבקשת האישור או להוסיף ראיה לשם הוכחתה, עליו לעשות זאת באמצעות בקשה לתיקון בקשת האישור והתובענה הייצוגית.

הסעיפים והנספחים הנ"ל מהווים הרחבת חזית, שכן הם כוללים טענות אודות:
פניית המבקשים למשרד התחבורה ביום 30.8.17, אף שהיה בידם לפנות למשרד התחבורה עוד בטרם הגשת בקשת האישור. תשובת משרד התחבורה התקבלה ביום 17.9.17, בטרם הגשת התשובה לבקשת האישור, ואף על פי כן בחרו הם לחשוף אותה רק בשלב הגשת התגובה לתשובה, דבר המלמד על חוסר תום לב.
חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 ונוהל הייבוא אשר זכרם לא נודע בבקשת האישור.
אי חוקיות שיווק הרכינועים עד יום 5.10.16. הכתבה שצורפה כתמיכה לטענה זו היא מיום 20.11.16, והיה על המבקשים לצרפה כבר במועד הגשת בקשת האישור.

תגובת המבקשים ( הטענות הנוספות לאלה שבתגובה לבקשת רוזן ומינץ)
הסיבה לכך שתשובת משרד התחבורה צורפה רק לתגובה לתשובות, היא כי רק ביום 11.8.17, לאחר הגשת בקשת האישור, התפרסמה כתבה שעסקה במכירת רכינוע בה נכתב כי האחריות שלא למכור רכינוע למי שטרם מלאו לו 16 שנים חלה גם על המשווק בפועל. בעקבות כתבה זו פנו המבקשים למשרד התחבורה בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע") על מנת לחשוף את כלל המסמכים הנוגעים לכתבה הנ"ל.
במענה משרד התחבורה אין כל חידוש והוא כולל הפניה לנהלי הייבוא שציינו המשיבים בתשובותיהם לבקשת האישור. מדובר, אפוא, במענה לטענות שהעלו המשיבים בתשובותיהם.
משרד התחבורה הפנה לתקנות התעבורה אשר צוינו בבקשת האישור. תשובת משרד התחבורה שצורפה לתגובה לתשובות לבקשת האישור אינה מהווה, אפוא, הרחבת חזית.

חובת המשווק למסור הוראות שימוש במוצר נזכרה בבקשת האישור, והיא נלמדת ממספר הוראות דין, בכללן מכוח נוהל היבוא שעליו ביססו המשיבים את תשובותיהם. לכן יש לדחות את הטענה לפיה ציונו של חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 מהווה עילה חדשה.

המבקשים לא צמצמו את טענותיהם למועד הוצאת נוהל הייבוא המקורי מיום 5.10.16, והתביעה מתייחסת לכל הרכינועים שנמכרו בשבע השנים שקדמו למועד הגשתה. נוהל היבוא המקורי הוא מיום 5.10.16, ומכאן שעד אותו יום נאסר יבוא המוצר, וניתן היה להעלות את הטענה בדבר אי חוקיות המכירה קודם למועד זה, ובוודאי שאת טענת אי חוקיות המכירה עבור מי שהוא בן פחות מ-16 שנה. המבקשים חילקו את תקופת הזמן הרלוונטית לתביעה ל-4 תתי קבוצות לשם הנוחות, כשהתקופה הראשונה היא עד פרסום נוהל הייבוא המקורי ב-5.10.16, ואולם כלל התקופות האלו הן חלק מעילת התביעה ומהגדרת הקבוצה.

טענות באג בתשובה לתגובה
אין כל הצדקה לכך שהמבקשים חשפו את תשובת משרד התחבורה רק בתגובה לתשובות, אף שהתשובה התקבלה עוד בטרם הגשת תשובות המשיבים לבקשת האישור.

הטענה לפיה עצם השיווק אינו חוקי מהווה הרחבת חזית.

דיון והכרעה בבקשות 36+37

ההלכה בנושא מחיקת סעיפים בתגובה לתשובה לבקשת האישור וצירוף ראיות חדשות לתגובה לתשובה זו סוכמה ברע"א 9018/16 סולומונוב נ' לאומי קארד בע"מ (1.3.17) כך:

"הלכה היא כי אין מקום לכלול בתגובה לתשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית טענות שלא נזכרו בבקשת האישור או ראיות שלא צורפו לבקשת האישור אם לא ניתן לכך היתר מאת בית המשפט.... (רע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' נאור, [פורסם בנבו] בפסקה 6 (19.7.2012) ( להלן: עניין תנובה)). ברם, כלל זה כוחו יפה רק לטענות וראיות החורגות " מגדר מה שרשאי המבקש להביא בגדר תשובה לתשובה" (עניין תנובה, בפסקה 6). לעומת זאת אין צורך באישורו של בית המשפט על מנת לכלול בתגובה טענות וראיות המהוות מענה ישיר לטענות הגנה שהעלה המשיב לבקשת האישור ( ראו...; עוד ראו: תקנה 241( ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) החלה בענייננו מכוח תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010). אכן, האבחנה בין טענות וראיות המהוות מענה ישיר לטענות הגנה שהועלו בתשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית ובין טענות וראיות החורגות מגדר מענה כזה ומהוות חזית טיעון חדשה, אינה תמיד פשוטה... עם זאת, באופן כללי ניתן לומר כי טענה וראיה אשר אינן מוסיפות נדבך עובדתי או משפטי חדש לקו הטיעון שננקט בבקשת האישור מהוות מענה שניתן לכלול בתגובה לתשובה לבקשה ללא צורך בקבלת רשות..., ומנגד טענות וראיות המוסיפות נדבך עובדתי או משפטי לקו הטיעון שננקט בבקשת האישור או סוטות ממנו, אינן בגדר מענה בלבד ולא ניתן לכלול אותן בתגובה אם לא ניתנה רשות לכך ( ראו...). לבסוף, ראוי לציין כי העלאת טענות או הגשת ראיות חדשות ללא רשות במסגרת כתב תגובה לא תמיד תחייב את מחיקת הטענות או הוצאת הראיות מתיק בית המשפט, ויהיו מקרים שבהם ניתן יהיה להסתפק בפסיקת הוצאות... ההחלטה האם לנהוג כך נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית...".

באשר לצירוף ראיות נוספות לתשובה לתגובה נקבע עוד ברע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' ברליצהיימר (30.3.15) כי ככלל, אין להתיר הגשת ראיות שניתן היה בשקידה ראויה לצרפן לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אך אין זה כלל בל יעבור וייתכנו מקרים בהם יהא זה מוצדק להתיר את הגשת הראיות הנוספות למרות שהתקיים האמור לעיל. בין השיקולים אשר נקבע כי יש לתת עליהם את הדעת בעניין זה נמנים השיקולים הבאים:

"מידת השתהותו של המבקש בהוספת הראיות וההצדקות לה; נחיצותן של הראיות שהוספתן מתבקשת לבירור המחלוקת בין הצדדים; והמידה בה תכביד הגשת הראיות הנוספות על ניהול הדיון בבקשת האישור. כמו כן, על בית המשפט לתת דעתו לשאלה האם הבקשה לצירוף ראיות נוספות היא ניסיון לתקן בדיעבד בקשה בלתי מבוססת לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בחופזה... ועל בית המשפט להתחשב בפגיעה שתיגרם לצד שכנגד כתוצאה מהוספת הראיות שצירופן מתבקש ומנגד, באינטרס הציבורי שבניהול התובענה הייצוגית והנזק שייגרם במידה ולא תתאפשר הוספת הראיות...".

מן הכלל אל הפרט
לאור האמור לעיל, נבחן את בקשות מס' 36 ו-37 למחיקת סעיפים והוצאת נספחים בשל הטענה להרחבת חזית. אציין כבר עתה, כי מקום בו נטען בבקשה מס' 37 להרחבת חזית, אך לא נתבקש סעד אופרטיבי, לא תידון הטענה בהחלטה זו.

בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה באופן הבא: "אדם אשר רכש רכינוע ( הוברבורד) מאת המשיבות, ביחד ו/או לחוד, בשבע השנים האחרונות שקדמו למועד הגשת תביעה זו ועד להכרעת ביהמ"ש הנכבד בתובענה לגופה". יש לזכור כי כל המשיבים ( כולל המשיבה 1) עוסקים במכירה קמעונאית של רכינועים לצרכנים, אך רק המשיבה 1 עוסקת בייבוא רכינועים. העילות שבבקשת האישור כוונו נגד המשיבה 1, הן בכובעה כיבואנית וכעוסקת במכירה סיטונאית, והן כמי שעוסקת במכירה קמעונאית. עם זאת, לפי הגדרת הקבוצה, כוללת היא רק את מי שרכשו רכינועים מאת המשיבים, ולא ניתן לקוראה, אלא כרכישה ישירה מהמשיבים. מכאן, שהקבוצה כוללת את כל מי שרכשו רכינועים ישירות מהמשיבים, בין אם הרכינועים שנמכרו יובאו ושווקו על ידי המשיבה 1, ובין אם שווקו למשיבים על ידי אחרים. הקבוצה אינה כוללת את מי שרכשו רכינועים מאחרים שאינם המשיבים, אפילו אם המשיבה 1 היא ששיווקה את הרכינועים למי שמכרו אותם לצרכנים. עם זאת, לגבי כל מי שרכש מהמשיבים רכינועים ששווקו על ידי המשיבה 1, יש לזכור כי נטענות עילות נגד המשיבה 1 גם כמי שייבאה אותם רכינועים.
תוצאת האמור לעיל היא כי אין להרחיב את הקבוצה מעבר לאמור לעיל, ובהתאם לכך, יימחק סעיף 185.1 לתגובה לתשובות לבקשת האישור, בו צוין כי: "התביעה מתייחסת לכלל המוצרים שיובאו על ידי רוזן ומינץ, גם אם אלו נמכרו למשווקות אחרות". מדובר בהרחבת הקבוצה, והדבר לא ניתן ללא קבלת רשות, ובוודאי לא במסגרת תגובה לתשובות לבקשת האישור. סעיף 185.2 לתגובה לתשובות בו צוין כי התביעה מתייחסת לכלל המוצרים ששווקו על ידי המשיבים, גם אם לא יובאו על ידי רוזן ומינץ – בעינו עומד.
האמור לעיל מדגים, עד כמה חשובה בחינתה של הגדרת הקבוצה בבקשת האישור, ועד כמה על המבקשים להקפיד ולבחון ולהקדיש מחשבה לאופן בו תוגדר הקבוצה, ולניסוח ההגדרה.

באשר לטענה בתגובה לתשובות כי עצם מכירת הרכינועים הייתה אסורה, יש להבחין בין שני ראשים של אותה טענה. הראש האחד, כי אסורה מכירת רכינוע למי או עבור מי שלא מלאו לו 16 שנה, והראש השני כי עד 5.10.16 הייתה מכירת רכינוע אסורה בכלל.
באשר לראש הראשון, ניתן אולי בדוחק, לומר כי הטענה כלולה בבקשת האישור. כך, למשל התבקש צו עשה האוסר מכירת רכינוע עבור ילדים שמתחת לגיל 16 ( סיפא לסעיף 1.5.2 לבקשת האישור), ולפיכך לא תיאסר העלאת הטענה הנ"ל.
באשר לראש השני, טענה זו בדבר אי חוקיות מכירת רכינועים בכלל בתקופה מסוימת היא טענה חדשה שלא בא זכרה בבקשת האישור. גם אם למדו על כך המבקשים מכתבה בעיתון או מתשובתה של המשיבה 1, הרי מדובר בעובדות חדשות ובעילה חדשה, שהדרך היחידה לכלול אותה בהליך זה היא באמצעות בקשה לתיקון בקשת האישור, ואין להתיר העלאת טענה זו במסגרת תגובה לתשובות לבקשת האישור.
אשר על כן, אני מורה על מחיקת כל הקטע המודגש בקו בשלוש השורות האחרונות בסעיף 29.1 לתגובה לתשובות לבקשת האישור. יתרת הסעיף לא תימחק, אך מובהר כי אין בכתוב שם כדי להקים עילה חדשה נגד המשיבים, והוא ישמש כחומר רקע אינפורמטיבי בלבד.
כן אני מורה על הוצאת נספח 6 לתגובה לתשובות לבקשת האישור ( כתבה מאתר ynet מיום 20.11.16), שבאה לתמוך בטענה שנמחקה לעיל, מה גם שהיה בידי המבקשים לכלול מסמך זה עוד בבקשת האישור, ומבלי להתייחס למשקל, ככל שקיים לכתבה זו.

באשר לטענה בדבר הרחבת חזית באזכור החוק לרישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 (להלן: "חוק הרישוי") ונוהל הייבוא.
חוק הרישוי אוזכר על ידי המבקשים לראשונה בתגובה לתשובות. המבקשים ציינו את סעיף 83( א) לחוק, שכותרתו " מתן מידע לקונה", ואשר קובע, בין היתר, כי:
"משווק רכב ימסור לקונה הוראות שימוש בכתב בשפה העברית...".

לשיטת המבקשים, מסעיף זה יש להסיק כי קיימת חובה של המשווקים למסור הוראות שימוש לרכב שהם משווקים, בכללן יידוע אודות הגבלת גיל השימוש.
המבקשים צודקים בכך שהטענה בדבר חובת היידוע נזכרה כטענה מרכזית בבקשת האישור, על בסיס דברי חקיקה שונים, אולם ככל שמבוקש להוסיף מקור נוסף לחובה זו, מדובר בעילה חדשה, שאין מקום להוסיפה בתגובה לתשובות.
הוא הדין גם בנוהל הייבוא כמקור חוקי לחובת היידוע בדבר הגבלת גיל השימוש ברכינוע. נוהל הייבוא לא אוזכר בבקשת האישור. המבקשים למדו עליו מתשובות המשיבים לבקשת האישור, אשר ביקשו להסתמך עליו כמסייע בטענות ההגנה שלהם, ומתשובה שקיבלו ממשרד התחבורה, בעקבות פניה לפי חוק חופש המידע שנעשתה לאחר פתיחת הליך התובענה הייצוגית. אין ספק כי המבקשים רשאים להתייחס לנהלי הייבוא בתגובתם לתשובות לבקשת האישור, וזאת על מנת להתייחס לטענות המשיבים בקשר לנהלים אלה, אולם אין הן יכולות להקים במסגרת התגובה לתשובות עילה חדשה מכוח אותם נהלי ייבוא, ולצורך זה יש לבקש לתקן את בקשת האישור.
אציין, כי בהיות טענת המבקשים בדבר חובת היידוע טענה מרכזית של המבקשים בבקשת האישור, מצופה היה כי שני מקורות אלה לחובת היידוע ייכללו בבקשת האישור.
תוצאת האמור לעיל היא כי אני מורה על מחיקת סעיפים 90, 116.1, 116.2 בתגובה לתשובות לבקשת האישור.

באשר לטענה להרחבת חזית בעניין הסעד, יש לדחות טענה זו, שכן בקשת האישור כללה, הן דרישה לפיצוי כספי בגין הערך המלא של הרכינוע, והן דרישה לפיצוי בגין ירידה בערכו.
כך, בסעיף 1.5, סעיף הסעדים בבקשת האישור, התבקש " ליתן צו הצהרתי ולפיו פעלו המשיבות בניגוד להוראות הדין... בעצם העובדה שמכרו ללקוחותיהם מוצר פגום או פחות ערך מבחינת לקוחותיהם..."; בסעיף 1.5.3 התבקש סעד כספי של פיצוי בגין הנזק שנגרם "... הן מרכישת מוצר פגום... ולמצער שערכו נפגם בצורה משמעותית"; בסעיף 94, תחת הפרק של " חישוב הנזק והסעדים הנתבעים" – "סעד כספי", צוין: "...בנוסף, מדובר בסופו של דבר במוצר שפונקציונאליות השימוש בו פחותה מזו שהוצגה, והדבר מפחית מערכו. גם פער זה מהווה נזק ממוני ישיר לנגרם לחברי הקבוצה ( המוצר שרכשו שווה פחות)".

באשר לצירוף החשבוניות בדבר רכישת הרכינועים לתגובה לתשובות, אין ספק, כי מדובר במסמכים חשובים לצורך הוכחת הרכישה והיה על המבקשים לצרפן כבר לבקשת האישור. יחד עם זאת, מאחר שמדובר בחשבוניות הנחזות להיות חשבוניות שהוצאו על ידי המשיבים, ומאחר שמדובר במסמכים מהותיים המעידים על הרכישה, ולא ייגרם נזק למשיבים עקב צירופם, איני נעתר לבקשה להוציא חשבוניות אלה מהתגובה לתשובה ( נספח 13 לאותה תגובה). יחד עם זאת, תינתן למשיבות 1 ו-4 אפשרות להגיש התייחסות לחשבוניות אלה, ככל שיחפצו בכך.

באשר לפניית המבקשים למשרד התחבורה ותשובתו ( נספחים 11-12 לתגובה לתשובות), פניה זו נעשתה על ידי המבקשים לאחר הגשת בקשת האישור, וכך גם כמובן תשובת משרד התחבורה ( אך לפני הגשת התשובות לבקשת האישור). מקובל עלי כי ככל שסברו המבקשים כי הפניה למשרד התחבורה והתשובה שנתקבלה, הן מהותיות לבקשת האישור, היה עליהם לבקש את תיקון בקשת האישור, במיוחד כשעוד לא הוגשו התשובות לבקשה דנן ( תוצאת אי הגשת בקשת תיקון, הייתה אי מתן אפשרות למבקשים להוסיף שני מקורות נוספים לחובת היידוע, כפי שנקבע לעיל). מכל מקום, משמדובר במסמכים מתקופה שלאחר הגשת בקשת האישור, ואף כאן לא צפוי להיגרם למשיבים נזק עקב צירופם לתגובה לתשובות, איני נעתר לבקשה להוציא נספחים אלה. עם זאת, אני מבהיר כי למרות שבמסמכים אלה נזכרים נוהל הייבוא וחוק הרישוי, אין במסמכים אלה כדי להקים עילה חדשה נגד המשיבים ( ר' סעיף 79 לעיל). כמו כן, אף כאן ניתנת למשיבות 1 ו-4 אפשרות להגיש התייחסות לשני מסמכים אלה, ככל שיחפצו בכך.

התייחסות המשיבות 1 ו-4, הנזכרת בסעיפים 81 ו-82 לעיל, תוגש תוך 30 יום ( ככל שהמשיבות 1 ו-4 יחפצו להגיש התייחסות), ואורכה לא יעלה על 3 עמודים לכל היותר.
התייחסויות המשיבות 1 ו-4 ייחשבו כחלק מכתבי הטענות בבקשת האישור.

בקשה מס' 39

המבקשים ביקשו להורות למשיבות 1-4 ( שלהלן, בדיון בבקשה מס' 39 ייקראו "המשיבות") לגלות את המסמכים ולהשיב על שאלות בעניינים הבאים ( קיים שוני בין הדרישה שנשלחה למשיבה 1 לבין הדרישה שנשלחה למשיבות 2-4):
היקף מכירות המוצר על פני התקופות השונות.
אופן הגילוי אודות הגבלת הגיל במדבקה שעל גבי הרכינוע ובאתר האינטרנט של המשיבות ביחס לכל תקופה ותקופה, ובכלל זאת מענה על השאלות הבאות: מה היה הכיתוב באתר האינטרנט של המשיבות ביחס להגבלת גיל הרכיבה על הרכינוע לפני " התפוצצות הפרשה" ביום 19.4.17; מה היה הכיתוב על גבי הרכינועים עצמם שנמכרו על ידי המשיבות ביחס להגבלת גיל הרכיבה על הרכינוע לפני " התפוצצות הפרשה" ביום 19.4.17; מה היה הכיתוב באתר האינטרנט ביחס להגבלת גיל הרכיבה על הרכינוע ממועד " התפוצצות הפרשה" ביום 19.4.17 ועד למועד הגשת התביעה ביום 15.5.17; האם חל שינוי בהצגת הגבלת הגיל על רכינוע באתר האינטרנט ו/או על גבי המוצרים ו/או בשילוט בחנויות ממועד הגשת התביעה ועד היום; האם הוצב שילוט בחנויות בנוגע להגבלת גיל הנסיעה.
השיח וההתכתבויות בין היבואנים, המשווקים וגורמי האסדרה ( רגולטור) בנוגע להגבלת גיל הרכיבה על הרכינוע, ובכלל זה מענה על השאלות הבאות: האם המשווקת דורשת מהיבואן את אישורי הייבוא של המוצרים השונים?; האם המשווקת ביקשה מהיבואן את נוהל הייבוא ואישור הייבוא?; האם היו התכתבויות בין המשווק ליבואן ביחס להגבלת גיל הרכיבה על הרכינוע?
נתונים הנוגעים לסקר שצירפה באג לתשובתה ( להלן: "הסקר") והאם מצוי בשליטתה סקר נוסף.

יצוין כי לאור תשובות שניתנו על ידי חלק מהמשיבות, בין אם במסגרת תשובתן לבקשת האישור, ובין אם במסגרת תשובתן לדרישת גילוי המסמכים והמענה על שאלות, נותרה הבקשה רלבנטית רק לגבי המשיבות 2 ו-3 (באג ואלקטרה).

טענות המבקשים
שני התנאים לגילוי מסמכים בתובענה ייצוגית ( רלבנטיות ותשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8( א) לחוק תובענות ייצוגיות) מתקיימים בענייננו.

תגובות באג ואלקטרה
כבר נפסק כי לנוכח טבעה הייחודי של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ההיעתרות לדרישת גילוי מסמכים בשלב זה תיעשה במשורה, תוך בחינה קפדנית של התנאים שנקבעו בפסיקה, כדי למנוע הכבדה מיותרת ופסולה על נתבעים, שעה שבקשת האישור טרם אושרה כייצוגית.

נפסק כי לשם קבלת הבקשה לגילוי מסמכים, יש להוכיח תשתית ראייתית ראשונית ביחס לכל התנאים הקבועים בסעיף 8( א) לחוק תובענות ייצוגיות, בכללם התנאי כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב ובדרך הולמת. ואולם, המבקשים חסרי תום לב, שחברו יחדיו בכדי ליצור לעצמם עילות תביעה יזומות ומכוונות. כך: ב"כ המבקשים הוא בעצמו תובע ייצוגי בניגוד לפסיקה; ב"כ המבקשים רכש רכינוע ועל אף שגילה כי הרכיבה בו מותרת החל מגיל 16, הוא התיר לבנו להמשיך לרכב על הרכינוע; בסרטון מטעם החוקר הפרטי שצורף לבקשת האישור, ניכר כי בעת הביקור בסניף של באג, בסמוך למועד שבו המבקש רכש לכאורה את הרכינוע, כלל הרכינוע שהוצע לחוקר מדבקה ובה צוין גיל 16 כגיל המינימאלי לשימוש; אי צירוף חשבונית המעידה על הרכישה; המבקשת 2 ביצעה את הזמנת הרכינוע כשבוע בלבד לפני הגשת התובענה שבכותרת; המבקשת 2 כלל לא קיבלה לידיה את הרכינוע במועד בו היא גילתה על האיסור להשתמש בו מתחת לגיל 16; הרכינוע נאסף על ידי המבקשת 2 רק כשלושה שבועות לאחר הגשת בקשת האישור; על תעודת המשלוח שקיבלה המבקשת 2 בעת איסוף הרכינוע נכתב כי השימוש במוצר הוא מעל גיל 16 בלבד; המבקשת 2 שילמה עבור הרכינוע סך של 1,059 ₪ ועל אף זאת דרשה החזר של 1,500 ₪ בגין " עלותו". מכאן כי לא מתקיימת תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית, ולכן אף דינה של בקשת הגילוי להידחות.

המסמכים שגילויים מתבקש אינם רלוונטיים לבירור השאלות העולות מהתובענה.

הדרישה לגילוי היקף המכירות גם מגלמת בתוכה דרישה לייצור מסמכים עבור המבקשים, בניגוד להלכה הנוהגת ובאופן מכביד. כמו כן, מדובר במידע מסחרי חסוי. בנוסף, המבקשים עותרים לקבלת מידע ביחס ליבואנים אחרים, שאינם רוזן ומינץ, למרות שהם לא נכללו בבקשת האישור.

בנוגע לנתונים שהיוו בסיס לסקר, כל אלו צורפו במסגרת הסקר שצורף לתשובתה של באג לבקשת האישור. כמו כן, מדובר במסמכים שהוכנו לקראת משפט, וככאלו הם חסויים.

טענות המבקשים בתשובה לתגובה
העובדה שהמידע גולה על ידי רוזן ומינץ, אופיס דיפו והמשיב 5 היא הנותנת שמדובר בבקשה שבדין יסודה.

יש לדחות את הטענות לחוסר תום לב של המבקשים. מכל מקום, אף אם היה ממש בטענה זו, הדבר אינו מונע את אישור התובענה כייצוגית אלא לכל היותר היה מצדיק את החלפתם.

דיון והכרעה

הליך של גילוי ועיון במסמכים מעוגן בתקנה 4( ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, הקובעת כך:

"לבית המשפט בדונו בבקשה תהיה הסמכות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, ובלבד שנתקיימו תנאים אלה:
(1) המסמכים שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית;
(2) המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8( א) לחוק".

ברע"א 8855/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קינג (24.2.16), נקבע כך:

"... בהליכים של בקשה לאישור תובענה ייצוגית חלים כללים מצומצמים יחסית של גילוי ועיון בהשוואה להיקף הזכות בהליכים אזרחיים רגילים... על המסמכים להיות רלוונטיים לזירת המחלוקת ולשלב של אישור הבקשה; על הגילוי לעמוד בתנאים ובמגבלות החלות באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים; ועל המבקש להציג תשתית ראייתית ראשונית ממנה ניתן ללמוד כי קיים סיכוי שהבקשה לאישור התביעה תתקבל".

דרישה זו נועדה, בין היתר, למנוע הליכי סרק שכל מטרתם היא לפגוע במשיבים [ רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נ"ז(4) 513 (2003)].

נקבע כי הרף הנדרש במסגרת החלטה בבקשה לגילוי מסמכים בהליך של תובענה ייצוגית נמוך מהרף אשר עמידה בו תביא לאישור בקשה כתביעה ייצוגית [ ת"צ ( מחוזי נצ') 41025-01-14 קלי נ' פלאפון תקשורת בע"מ (6.7.15)]. לעניין זה אף נקבע כי בשלב זה על בית המשפט לבחון את טענות המבקשים בלבד ואין הוא נדרש לבחון את מלוא טענות ההגנה שהגישו המשיבים ולהכריע בהן. כך, בת"צ ( מחוזי מרכז) 17510-01-09‏ ‏יעקובוביץ נ' מעדנות בע"מ (17.5.10) נקבע כי:

"הדרישה אינה להוכחת תנאי הסף במידה הדרושה לאישור התובענה הייצוגית, שכן דרישה כזו עלולה להחמיר מדי עם המבקש, ולהקדים את המאוחר, אלא הצבת מחסום שימנע מתובענה שהוגשה ללא בסיס משפטי או עובדתי, להסתמך על מידע עתידי, שיתגלה לה מן המסמכים של הנתבע בלבד".
[ור' גם: ת"צ ( מחוזי מרכז) 2267-12-10 עו"ד אזואלוס נ' סלקום ישראל בע"מ (23.5.13)].

להלן נבחן האם התקיימו התנאים לגילוי מסמכים בתובענה ייצוגית.

תשתית ראייתית ראשונית
כפי שנקבע בפסיקה, "על מנת לעמוד בדרישה זו (תשתית ראייתית ראשונית – י.ק) אין צורך להראות כי מתקיימים כל התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית, ומנגד אין די בכך שבקשת האישור אינה בקשת סרק" [ רע"א 2155/17 קליאוט נ' פרטנר תקשורת בע"מ (24.8.17)].

במקרה דנן, קיימת תשתית ראייתית ראשונית הנדרשת לקבלת הבקשה לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים. עיקר הטענה בבקשת האישור הוא לאי גילוי מגבלת הגיל של 16 שנים, הצגת מצג שווא לפיו הרכיבה ברכינוע מוגבלת לגיל הנמוך מ-16 שנים, וכן הטענה לגבי האיסור בעצם המכירה עבור מי שטרם הגיע לגיל 16, כאמור לעיל. טענות אלו נתמכו בתשתית ראייתית מספיקה לשלב זה. כך למשל, צורפו מדבקות של רכינועים שיובאו על ידי רוזן ומינץ, בהן צוין כי הרכינוע " אסור לשימוש מתחת לגיל 8" ( נספח 5 לבקשת האישור); צורף מידע על פרטים טכניים של הרכינוע כפי שפורסמו באתר של אופיס דיפו, בהם צוין כי הרכינוע " מתאים לילדים ומבוגרים כאחד" (נספח 7 לבקשת האישור); צורף עמוד אינטרנט המציג את הרכינוע באתר של אלקטרה בו צוין כי הרכינוע " מתאים ומאושר לשימוש מגיל 8" ( נספח 8 לבקשת האישור); דו"ח החקירה של החוקר סרגיי יאגודין שביקר ברשתות של מחסני חשמל, אופיס דיפו ובאג וציין כי במעמד הרכישה של הרכינוע לא הוצגה לו מגבלת הגיל ( נספח 19 לבקשת האישור). כל זאת בניגוד, לכאורה, לסעיף 39 יד(א) לתקנות התעבורה הקובע כי " לא ינהג אדם ברכינוע אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים".

באשר לטענות לגבי תום ליבם של המבקשים, אין להקל ראש בטענות אלה ובמשקלן הלכאורי, ואין לומר כי מופרכות הן על פניהן, אך בירורן ייעשה במסגרת הדיון בבקשת האישור, והן לא יוכרעו במסגרת הבקשה הנוכחית.
יש לאבחן את ענייננו מפסק הדין שניתן ברע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ (6.9.17), שכן שם נדונו טענות חוסר תום הלב, במסגרת בירור התובענה הייצוגית לגופה, וגם חוסר תום הלב שנדון שם היה שונה.
אנו מצויים בשלב מקדמי יותר ולפיכך לא ייבחנו טענות חוסר תום הלב בשלב זה לגופן.

רלוונטיות
דרישת הגילוי להיקף מכירות המוצר על פני התקופות השונות ( סעיף 7.1 לדרישת הגילוי מיום 29.1.18, להלן: "דרישת הגילוי") – אינה רלוונטית לשלב בקשת האישור, אלא לשלב הבא, ככל שתאושר הבקשה. לכן יש לדחותה.

הדרישה לגילוי השיח וההתכתבויות עם היבואנים מתייחסת לנושאים הבאים: המידע שהיה או לא היה בידי משיבות 2-3 בנושא אישורי היבוא, התכתבויות בנושא הגבלת גיל הרכיבה על הרכינוע. כל אלה נראים רלוונטיים לשאלות שבמחלוקת בתיק.

הדרישה לאופן הגילוי אודות הגבלת הגיל במדבקה שעל גבי הרכינוע ובאתר האינטרנט של המשיבות ביחס לכל תקופה ותקופה, וכך גם לגבי השילוט בחנויות – רלוונטית, שכן היא מתייחסת ללב בקשת האישור, ובמיוחד נוכח טענת המשיבות כי היה שינוי בהתנהגותן לאחר " התפוצצות הפרשה" בכתבה שפורסמה ביום 19.4.17 לפיה הרכינוע נמכר אף לילדים מתחת לגיל 16 על אף תקנה 39 יד(א) לתקנות התעבורה. ניתן כבר מענה בתשובת באג לגבי חלק מהנושאים, אך יהא צורך כמובן ליתן תצהיר הכולל תשובות אלה.

סקר
באשר לנתונים הנוגעים לסקר שצירפה באג לתשובתה לבקשת האישור, והאם מצוי בשליטתה סקר נוסף, תקנה 134 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלהלן:

"חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין או שמינה בית המשפט, תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת".

בע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר (4.7.12) נקבע כי:

"פשוטו של מקרא כי במילה " אסמכתאות", להבדיל מניירות עבודה של המומחה, נתכוון מתקין התקנות למאמרים, ספרים וכיו"ב ספרות מקצועית שהמומחה מסתמך עליהם בחוות דעתו, וכך עולה גם מהסיפא של התקנה לגבי אסמכתאות שלא ניתן לאתרן באמצעים סבירים. עם זאת, אני סבור כי יש ליתן פירוש מרחיב למילה אסמכתאות, במובן זה שעל מומחה המגיש חוות דעת לבית המשפט לצרף את מסד הנתונים והחומרים עליהם הסתמך בחוות דעתו, כמו חשבוניות, חוזים, קבלות וכיו"ב" (ההדגשות אינן במקור).
[ר' גם ת"א ( מחוזי ת"א) 54476-03-15 וטשטיין נ' כהן (31.7.18), סעיף 7.2].

נוכח האמור לעיל, יש להיעתר לבקשת המבקשים המתייחסת לסקר, שנערך על ידי מומחה ( מר רפי סמיט), וצורף כחוות דעת לתשובתה של באג לבקשת האישור.

כללי
לא ראיתי כי בקשת המבקשים כוללת בקשה " לייצר" מסמכים עבורם.
טענת המשיבות לפיה התבקשו לגולות סודות מסחריים, יפה לגבי הבקשה הכלולה בסעיף 7.1 לדרישות שנשלחו אליהן, אך משנדחתה הבקשה הכלולה בסעיף זה, הגילוי המתבקש ביתרת העניינים אינו אמור לכלול גילוי סודות מסחריים. אם למרות האמור לעיל סבורות המשיבות כי המסמכים אותם עליהן לגלות כוללים סודות מסחריים ( למשל, תכתובות לפי סעיף 7.4 לדרישות שנשלחו אליהן), ימציאו מסמכים אלה כאשר הקטעים הכוללים סודות מסחריים מושחרים. ככל שיסברו המבקשים כי יש לגלות קטעים מושחרים אלה, יגישו בקשה מתאימה תוך 21 יום מקבלת המסמכים.

סיכום בקשות 37 ו-39

המשיבות 2 ו-3 יבצעו תוך 45 יום את הפעולות הבאות:
א. ימציאו למבקשים תצהירי גילוי מסמכים כלליים.
ב. ימציאו למבקשים תצהירי גילוי מסמכים ספציפיים ומענה על שאלות על פי המבוקש מהן בסעיפים הבאים למכתבי הדרישה מיום 29.1.18: 7.2-7.4, 8.1-8.7.
ג. המשיבה 2 ( באג) תמציא למבקשים תצהיר ובו מענה למבוקש בסעיפים 10.1 ו-10.2 למכתב הדרישה הנ"ל.
לתצהירים יצורפו העתקי המסמכים הנזכרים בהם.

סיכום

בקשות מס' 11 ו-15 – התקבלו.
בקשה מס' 36 – התקבלה בחלקה.
בקשות מס' 37 ו-39 – התקבלו בחלקן.
והכל, כמפורט לעיל.

הוראות אופרטיביות ניתנו בסוף הדיון בכל אחת מהבקשות.

ביום 7.3.19 התקבלה הודעה לפיה המבקשים והמשיבות 1-3 פנו לקיום הליך גישור בפני המגשרת עו"ד זהר גרנות-מאיר, ואף קיימו ישיבת גישור ראשונה בפני המגשרת ביום 14.2.19.
צוין כי המשיבה 4 לא הצטרפה בשלב זה להליך הגישור, אך קיימת כוונה כי תנסה לאמץ פשרה שתתגבש בהליך הגישור, ככל שתתגבש.

נוכח האמור לעיל, אבהיר כי ההוראות שניתנו במסגרת החלטה זו יקוימו, על אף תחילת הליך גישור בין חלק מהצדדים, וכי יש לצפות כי עד סיום לוח הזמנים שנקבע לקיום ההוראות הנ"ל, יהא בידי הצדדים לדווח על תוצאות של הליך זה.

עדכון הצדדים בנושא הליך הגישור יימסר, אפוא עד 17.7.19 .
המזכירות תקבע תז"פ ליום 18.7.19 .

ניתנה היום, ג' אדר ב' תשע"ט, 10 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.