הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 49362-08-18

בפני
כבוד ה שופט עמי קובו

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

מיכאל הדר

הנאשם
ב"כ המאשימה: עוה"ד איריס פיקר ואפרת פאר
ב"כ הנאשם: עו"ד אבי כהן
גזר דין

רקע
הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירת שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) בחוק העונשין, תשל"ז-1977.
על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 15.8.18 החליט הנאשם לבצע שוד בנק. בהמשך לכך בשעה 18:20 נכנס הנאשם לסניף בנק בכפר סבא כשהוא חובש לראשו כובע מצחייה ואוחז בידיו שקית ובתוכה שקית נייר. הנאשם ניגש לעמדת הכספרית (להלן: "המתלוננת") ואמר לה באופן מאיים: "זה שוד, שימי את הכסף בשקית". הנאשם הגיש למתלוננת את שקית הנייר והמתלוננת החלה למלא את השקית בכסף מזומן. במהלך המתואר הנאשם האיץ במתלוננת והורה לה לשים עוד כסף בשקית וזאת בשטרות של 100 ו-200 ₪. המתלוננת שמה בשקית סך של 22,250 ₪ והנאשם עזב את הבנק. לאחר השוד השתמש הנאשם בכסף ששדד, בין היתר, לתשלום חובו לבעל הדירה אותה שכר. בעל הדירה השיב למשטרה סכום של 6,200 ₪ שאותו העביר לו הנאשם.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן והופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן. בנוסף הסכימו הצדדים שהסכום שנתפס בסך של 6,200 ₪ יושב לבנק דיסקונט. בין הצדדים לא הייתה הסכמה לעניין העונש.
תסקירי שירות המבחן
על פי תסקירי שירות המבחן, הנאשם בן 41, רווק ואב לבת כבת 18. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא ושירת שירות צבאי מלא כלוחם. בהמשך למד לתואר ראשון בפקולטה לחקלאות ברחובות ועבד באופן רציף בעבודות שונות כמנהל פרויקטים בתחומים שונים. בגיל 24 נחשף לראשונה להימורים באופן חברתי ומזדמן. בהמשך התמכרותו העמיקה והפכה לאינטנסיבית, תוך הפסדים של סכומי כסף משמעותיים, פגיעה במצבו הכלכלי ובקשריו עם בני משפחתו ומעורבות שולית. עברו הפלילי של הנאשם כולל הרשעה אחת משנת 2016 בגין ביצוע עבירות שוד בגינה נדון בין היתר לעונש מאסר בן 45 חודשים. הוא שוחרר ממאסרו בחודש ינואר 18' בניכוי שליש מתקופת מאסרו.
ביחסו לעבירה, הנאשם נטל אחריות על מעשיו ותאר התנהגות אימפולסיבית וחזרה לעיסוק בהימורים לאחר שחרורו ממאסר, תוך צבירת חובות כבדים. הנאשם לא שיתף פעולה עם תכנית הטיפול אשר לה התחייב עם שחרורו, ודפוסי הסתרה, קיום קשרים שוליים ומניפולטיביות אפיינו את התנהלותו. הנאשם תאר קושי בהפעלת שיקול דעת כשהיה ממוקד בסיפוק צרכיו המידיים. הוא ביטא הכרה והבנה לחומרת מעשיו וביטא חרטה ואמפתיה כלפי המתלוננת, ופגיעתו באמון ובקשר עם קרוביו. במסגרת הליך המעצר בעבירה דנן, התרשם שירות המבחן מקיומם של דפוסים התמכרותיים להימורים, היעדר הרתעה מסנקציות עונשיות וסיכון משמעותי להמשך התנהגות התמכרותית ושולית. כן התרשם שירות המבחן אז כי הנאשם נטל אחריות למצבו, הכיר בדפוסיו ההתמכרותיים וביטא רצון לשיקום חייו. הנאשם שולב במסגרת צו פיקוח המעצר בקהילה הטיפולית "הדרך" ביום 28.11.18 כחלופת מעצר. במהלך תקופת הפיקוח התרשם שירות המבחן מהתקדמות טיפולית חיובית, עמידה בכללי הקהילה ושיתוף פעולה בטיפול. גורמי הטיפול בקהילה מסרו שהנאשם שמר על כללי הקהילה, קיבל את סמכות אנשי הצוות. אף שבתחילה התקשה להכיר בדפוסיו ההתמכרותיים והתקשה בפתיחות ובהבעת רגשות, לאורך ההליך ערך התקדמות, כשהוא שוחח על קשייו, על חוויות חייו המורכבות והתנהלותו הבעייתית לאורך השנים, כשהוא הצליח לעבור תהליך משמעותי ולהגביר מודעותו לקשייו ולערוך שינוי בדפוסיו. הנאשם סיים את הטיפול בקהילה ביום 5.9.19 ועבר לשלב ההוסטל להמשך טיפול. בהוסטל ניהל סדר יום קבוע הכולל עבודה במהלך היום והשתתפות בטיפול קבוצתי ופרטני בשעות הערב. גורמי הטיפול בהוסטל מסרו שהנאשם מגלה מעורבות ויוזמה במשימות ובתחומי האחריות שניתנו לו בהוסטל כשניכר שמגביר תובנתו באשר למצבי הסיכון עבורו. במסגרת הטיפול הפרטני, קידם יכולותיו לביטוי רגשי כשהוא מצליח לשתף בכנות ופתיחות בקשייו השונים, כשבהקשר זה הצליח לערוך שינוי גם ביחסיו עם בני משפחתו. שירות המבחן דווח שהנאשם צפוי לסיים את הטיפול ביום 20.3.20 ולאחר מכן מתכוון להמשיך ולהתגורר בעיר כרמיאל ולעבוד במפעל, תוך המשך טיפול במסגרת המרכז הישראלי לטיפול בהתמכרויות. הנאשם הביע שביעות רצון מהטיפול שאותו עבר, מסר שבנוסף משתתף בקבוצות לעזרה עצמית, וכי בהליך הטיפול הצליח לשתף בטראומות מעברו. הוא מצליח מבחינתו להתמודד עם קשיים רגשיים באופן מקדם ואינו חש צורך לפנות להימורים כבעבר. הנאשם תאר את מאמציו לשינוי באורח חייו, בדפוסיו ובהתנהלותו הבעייתית והביע רצון להמשך טיפול המהווה עבורו גורם משמעותי לתמיכה, להכוונה ולביסוס שיקומו. שירות המבחן התרשם מהנאשם כבעל כוחות ויכולות לתפקוד תקין ומסתגל, כשלאורך השנים תפקד במסגרות חייו. לצד זאת פיתח דפוסי התמכרות עמוקים להימורים, וסבל מתחושות בדידות וריקנות, כשאלו עומדים בבסיס ביצוע העבירה. במסגרת הטיפול הנאשם הגביר מודעותו לדפוסיו ולקשייו, שיתף פעולה בטיפול ממושך ואינטנסיבי ומבטא רצון לשקם את חייו. שירות המבחן העריך במסגרת תסקירו הראשון, קיומו של סיכון נמוך להישנות התנהגות אלימה וכי תוצאותיה צפויות להיות ברמה בינונית. כגורמי סיכון להישנות עבריינות מנה שירות המבחן את דפוסיו ההתמכרותיים והשוליים, החזרתיות במעורבותו השולית זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר ובתקופת היותו תחת פיקוח בעל גבולות ברורים, אישיותו המניפולטיבית, יכולתו להסתיר ולטשטש את מצבו אף בהתנהלותו מול קרוביו, כשהוא מונע מחיפוש אחר מענים מידיים לצרכיו, תוך יכולת תמרון ושכנוע של סובביו. כגורמי סיכוי לשיקום מנה שירות המבחן את נטילת האחריות למעשיו, מחויבותו להליך הטיפולי הממושך, תפקודו היציב במסגרת עבודתו ונכונותו לשקם את חייו. בתסקירו המסכם, שירות המבחן התרשם שכיום חלה הפחתה ברמת הסיכון במצבו, ולאור ההליך הטיפולי המשמעותי אותו עובר, רצונו לנהל אורח חיים נורמטיבי ונכונותו להמשיך בטיפול, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן למשך 18 חודשים לצד צו של"צ בהיקף של 300 שעות, אשר תחבר את הנאשם לחומרת מעשיו בדרך של תרומה חברתית ותאפשר לו לבסס את תהליך שיקומו.
תסקיר נפגעת העבירה
נפגעת העבירה היא אישה צעירה כבת 27, אשר החלה לעבוד בבנק כ-3 חודשים טרם אירוע השוד. עבודה זו היוותה התגשמות שאיפתה לאורך שנים. כחלק מהכשרתה עברה הדרכות להתמודדות עם שוד, וחשה מוגנת ובעלת יכולת להתמודד עם תרחיש אפשרי של שוד. היא חשה סיפוק והצלחה בעבודתה בבנק. נפגעת העבירה תארה את אירוע השוד שבו חשה איום ופחד קיצוניים. חוסר הוודאות ויכולת לנבא את התנהגותו של הנאשם, גרמו לה לתגובה של קיפאון, כניעה מוחלטת והיענות לנאשם. היא לא הצליחה להזעיק עזרה או להתריע על הסכנה באמצעות לחצני המצוקה. תגובתה זו משקפת את חוסר הישע, ופחד מפני אפשרות להיפגע אילו לא הייתה משתפת פעולה. אף לאחר עזיבת הנאשם את הבנק לקח זמן עד שהצליחה להתאושש ולדווח שנשדדה. בחוויה שלה, טרם השוד היא נתפסה על ידי עמיתיה לעבודה כאישה חזקה, דעתנית וקשוחה, ולאחריו, משראו אותה נסערת, בוכה וחסרת אונים, נגרמה התנפצות בתפיסתה העצמית. חזרתה לעבודה לוותה במחשבות טורדניות אודות השוד, מצב רוח ירוד וחרדה בלתי פוסקת. עבודה עם לקוחות גרמה לה לדריכות רבה, חרדה והצפה של התחושות שחוותה בעת השוד. בנוסף חששה להתנייד בתוך הבנק כשבידה כסף ונזקקה לליווי. בתום ימי העבודה חששה שהנאשם ימתין לה מחוץ לסניף ויפגע בה. החרדה לשלומה ולחייה והחשש לפגיעה חוזרת בה, מלווים אותה מאז, באופן שהיא נמנעת לצאת מהבית בשעות החשכה, או לטייל לבד כפי שנהגה לעשות בעבר. להערכת עורכת התסקיר, לנפגעת העבירה תסמינים פוסט טראומטיים של חודרנות, עוררות והימנעות, בעקבות החשיפה לאירוע טראומטי, שבאים לידי ביטוי בדריכות מתמדת, הפרעות בשינה, פגיעה ביכולת הריכוז, בתחושת הביטחון והמוגנות ופגיעה בתחושת השליטה על גופה ועל חייה. עבודתה בבנק העמיסה עליה רגשית והיא חוותה קושי רב להמשיך ולמלא את תפקידה. היא נשארה לעבוד בבנק עוד מספר חודשים עד להתפטרותה מהבנק, כשהיא חווה תחושת כישלון. לאחר התפטרותה חשה נעדרת כוחות להשתלב במסגרת תעסוקתית חדשה, כשהיא חשה אפיסת כוחות ומצב רוח ירוד. רצונה להימנע מקשר ישיר עם לקוחות וכספים, צמצמו מאוד את אפשרויות העסקתה. היא לא עבדה במשך מספר חודשים. מאז חודש אפריל 19' החלה לעבוד בתפקיד של מענה טלפוני ומיילים ללא מגע ישיר עם לקוחות וכספים. היא מבינה שמדובר בעבודה שאינה משקפת את יכולותיה, אך נאלצת להסתפק בה בעת הנוכחית. בכך נפגעת תחושת המסוגלות, ההצלחה ותחושה של עצירת תהליך של קידום אישי ומקצועי. להתרשמות עורכת התסקיר, ללא התייחסות ממוקדת לתסמינים הפוסט טראומטיים מצבה עלול להיחלש עוד יותר, אולם נפגעת העבירה דחתה את ההצעה להשתלב בטיפול בשל תחושתה שעם הזמן השפעות החשיפה לשוד יחלפו.
בסיכום ההתרשמות עולה שטרם השוד, מהלך חייה של נפגעת העבירה היה תקין, הייתה בעלת כוחות ומשאבים אישיותיים, חשה מוגנת בסביבתה. החשיפה לאירוע השוד, הובילה לפגיעה משמעותית בתחושת האמון וההגנה בסיסיים, באה לידי ביטוי בחשדנות ובקושי במתן אמון בסובבים וחרדה בתחומים שונים בחייה. היא מתמודדת עם תסמינים פוסט טראומטיים, הפוגעים בתפקודה. קיימת חשיבות להשית על הנאשם פיצוי כספי לנפגעת העבירה כחלק מההכרה בפגיעה בה וכן לאפשר לה להיעזר בפניה לטיפול.
ראיות לעונש
הוגש על ידי המאשימה גזר הדין בו הוטל עונש מאסר על תנאי שאותו עתרה המאשימה להפעיל: ת"פ (מח' ת"א) 870-05-15 מדינת ישראל נ' הדר (16.3.16) – הנאשם הורשע בביצוע סדרת מעשי שוד של סניפי בנקים שונים. הנאשם נדון לעונש של 45 חודשי מאסר בפועל וכן לעונש של 15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.
אסופת מסמכים (נ/1) – ובכללה תעודת סיום טיפול בהוסטל "הדרך" בה נכתב שהנאשם עמד במשימות וביעדים וסיים בהצלחה את הטיפול בהוסטל "הדרך"; תכנית הטיפול בהוסטל ; תעודת ציון דרך של 16 חודשי ניקיון ; אישור עבודה מחברה שבה מועסק הנאשם ; הסכם פשרה בין בנק לאומי לנאשם החייב לבנק סך של 105,483 ₪ ללא חתימות הצדדים ותאריך; תלושי שכר מחודשים ספטמבר 19' עד דצמבר 19' ושל חודש מרץ 20' ; אישור שהייה בקהילת "הדרך" הממוען למוסד לביטוח לאומי ולהוצאה לפועל מיום 18.9.19 ; אישור של מערכת ההוצאה לפועל ובו דוח תיקים לחייב במרוכז ; הודעה בדבר פרוט תנאי עבודה מיום 15.9.19.
טיעוני הצדדים
לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד איריס פיקר ואפרת פאר, הערכים החברתיים שנפגעו בביצוע עבירת השוד הם הזכות לקניינו של אדם, כמו גם פגיעה בביטחונו של הציבור בכלל ושל עובדי הבנק בפרט. בית המשפט העליון הכיר בנזק הנפשי של קורבנות השוד ובצורך בענישה הולמת. הפגיעה במקרה זה בערכים המוגנים היא בינונית. הנזק שנגרם לפקידת הבנק הוא משמעותי כעולה מתסקיר נפגע עבירה, לרבות נזק לתחושת הביטחון. כמו כן נגרם לבנק נזק ממוני בסכום שנשדד מהבנק בסך 22,250 ₪, בניכוי סך של 6,200 ₪ שהושב. נראה שהנאשם תכנן מבעוד מועד את ביצוע השוד, תוך שהצטייד בכובע מצחייה טרם הגעתו לסניף הבנק. הנאשם לא חדל ממעשיו עד אשר הצליח לקבל מפקידת הבנק את הכסף. הנזק שצפוי היה להיגרם בעבירה אלמלא פקידת הבנק הייתה נשמעת להוראותיו הוא סיכון לפגיעה פיזית, שכן הוא היה חדור מטרה לקבל את הכסף. הסיבה שהביאה את הנאשם לביצוע העבירה היא בצע כסף. ביחס לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה יש לתת את הדעת להודייתו במסגרת הסדר הטיעון, ולשיקום שעבר כמפורט בתסקיר שירות המבחן. הנאשם סיים את שלב הטיפול בקהילה בחודש ספטמבר 19' ועבר לטיפול בהוסטל שמהווה שלב מעבר מהטיפול האינטנסיבי בקהילה סגורה להשתלבות בחיי היומיום. הוא התקדם בטיפול הפרטני וגורמי הטיפול מסרו שהוא מגלה תובנה וחרטה. בחודש מרץ 20' הנאשם סיים את הטיפול בהוסטל ואמור להמשיך את הטיפול במיל"ה (המרכז הישראלי לטיפול בהימורים). שירות המבחן העריך שהסיכון כיום לביצוע עבירות נוספות פחת. עברו הפלילי של הנאשם כולל הרשעה באותה עבירה בדיוק, שם הוטל עליו עונש מאסר על תנאי בן 15 חודשים שהוא בר הפעלה. תסקיר נפגע עבירה מתאר אישה צעירה בת 27, שעד לאירוע מהלך חייה היה תקין ותפקודה ושאיפותיה היו בהתאם לגילה. החשיפה לאירוע הובילה לפגיעה משמעותית בתחושת האמון שלה, וחרדה המשפיעה על תחומי חייה השונים. בעקבות האירוע היא מתמודדת עם תסמינים פוסט טראומטיים ויש לתת לכך חשיבות בהשתת פיצוי כספי על הנאשם. לאור המתואר והפסיקה הנוהגת, עתרה המאשימה למתחם עונש הנע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל ולקביעת העונש ברף התחתון של מתחם העונש, בנוסף להפעלת עונש המאסר המותנה בן 15 חודשים במצטבר, כך שיושתו עליו 27 חודשי מאסר בפועל ופיצוי כספי.
לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אבי כהן, הנאשם עבר הליך שיקום משמעותי. מדובר באדם ששירת ביחידה קרבית, תרם והתנדב, ומעד על רקע התמכרות להימורים. כשסיים לשאת בעונש המאסר הקודם היו לו חובות כבדים, בעיית התמכרות והליכי הוצל"פ. הוא נכנס לפקידת הבנק וביקש את הכסף, ללא שום איום. מדובר עבירת השוד במדרג הנמוך ביותר, על גבול עבירת הגניבה בהפחדה. הנאשם אף לא היה רעול פנים מול המצלמות. הוא דאג לקחת את השוטרים לכסף. המתלוננת פחדה ונתנה לו את הכסף. הנאשם הסביר שיש לו חובות לבנקים ולאנשים שמאיימים עליו וביקש להסגיר את עצמו למשטרה. גם בתסקיר נפגע העבירה המתלוננת אומרת שהוא לא איים עליה, אלא אמר "זה שוד" ללא איום נוסף. נתוניו של הנאשם חיוביים, וההתמכרות שלו גרמה לו למעידות. במקרה זה לא נגרם נזק לנפש, אלא יש פגיעה כלכלית שהבנק יכול לספוג, ומתוכה 6,000 ₪ הושבו לבנק. הנאשם סיים את ההוסטל, הוא מתנדב עם ילדים, ועוזר בנושא התמכרויות. הוא עובד במפעל, שוכר דירה ומרוויח שכר מינימום. ההסדר כלל קבלת תסקיר, הנאשם סיים קהילה טיפולית והוסטל, ושירות המבחן המליץ על צו מבחן למשך שנה וחצי וצו של"צ של 300 שעות. ההגנה מסכימה לצו מבחן למשך 3 שנים ולצו של"צ של 600 שעות. ההסכמה לצו מבחן ממושך מאפשרת להחזירו לבית המשפט אם ימעד בתקופה הזו. כשהמאשימה הסכימה לשליחתו של הנאשם לקבלת תסקיר, היה ברור שאילו הנאשם לא היה מצליח בטיפול, אז היה מקום להפעיל את המאסר על תנאי. אולם כשהנאשם עבר הליך שיקום מלא, אין מקום להחזירו לבית הסוהר, בפרט כשלא נפגע איש. ההגנה עותרת להאריך את עונש המאסר המותנה ולהטיל צו של"צ בהיקף כפול של שעות, וכן פיצוי כספי סמלי.
הנאשם תיאר את התהליך שעבר כקונפליקט פנימי שבו מצד אחד ניצב אדם עם תעודת בגרות מלאה, תואר ראשון, עבודה בחברה יוקרתית ומצד שני "מפלצת" ששודדת בנקים ופוגעת במשפחתה ובחבריה. כיום בניגוד לפעם הקודמת שנדון בבית המשפט, הוא חי עם עצמו בשלום, הוא נמצא לאחר תהליך שעבר, וימשיך לעבור למשך כל חייו. הוא מתכוון להמשיך בתהליך מפני שהוא מבין שעזיבתו תביא לנפילתו. לא בכדי הוא בחר לבצע של"צ ב"פתחון לב" לטיפול בבני נוער במצוקה. הוא מבין שאין סליחה למעשיו, אך אם סיים את היום באופן שמועיל לחברה, זה המקסימום שביכולתו לעשות. הוא יודע ששום סכום כסף לא ישפר את הרגשתה של פקידת הבנק. הוא סובל ממחלה פעילה של התמכרות להימורים, אך כיום הוא בעל כלים רבים להתמודד עמה.
דיון - קביעת מתחם העונש ההולם
כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.
הערכים החברתיים אשר נפגעו בעבירת השוד הם בטחון הציבור, לצד הסדר הציבורי וקניינו של אדם. עבירת שוד של סניף בנק טומנת בחובה פוטנציאל פגיעה רב בערכים המוגנים של הגנה על שלום הציבור והגנה על הזכות לביטחון אישי – ובכלל זה הגנה על שלומם ועל תחושת הביטחון של אלה העושים מלאכתם ונותנים שירות לציבור. בעבירת השוד יש אף כדי לזרוע פחד ולפגוע בתחושת הביטחון של הציבור בכללותו. זאת בנוסף לשמירה על זכות הקניין והגנה על פעילות עסקית תקינה (ע"פ 7537/16 מזרחי נ' מדינת ישראל [20.1.17]). עבירת השוד מאגדת בקרבה את הפן האלים עם הפן הרכושי, ויש בה איום מובנה על גופו, כבודו, קניינו ושלוות נפשו של הקורבן. עבירת השוד מתבצעת מתוך מטרה להשיג רווח קל בדרך עבריינית, תוך איום או פגיעה באנשים תמימים, ובכך פוגעת בסדר הציבורי. תחושת האימה וחוסר האונים שבה שרוי קורבן עבירת השוד, והחשש לחייו, מותירים בו לא פעם צלקות נפשיות חמורות לאורך תקופה ארוכה ומערערים את ביטחונו האישי (ע"פ 8660/10 פלוני נ' מדינת ישראל [17.5.11], ע"פ 9094/12 טספאי נ' מדינת ישראל [28.4.13], ע"פ 9079/16 מיארה נ' מדינת ישראל [9.3.17]). כפי שקבעה הפסיקה יש להגן על ביטחונם של פקידי הבנקים אשר עושים את מלאכתם ונותנים שירות לקהל הלקוחות, ואשר הפכו ל"טרף קל" בהעדר אבטחה בכל מקומות עבודתם (ר או ע"פ 606/13 חכמון נ' מדינת ישראל [11.12.13]; ע"פ 1702/16 מדינת ישראל נ' שושני [17.5.16]).
בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה היא ברף בינוני-נמוך. הנאשם הגיע לסניף בנק, כשלראשו כובע מצחייה, ודרש מעובדת הבנק למסור לו כסף. היא עשתה כן ומסרה לו כ-22,250 ₪ בשל חששה מפניו. מעשה השוד בוצע ללא שימוש באלימות או איום מפורש לשימוש באלימות, וללא נשק קר או חם ואף לא חפץ הנחזה לנשק – כך שבפועל לא נוצר סיכון ממשי לפגיעה בחיי אדם או בגופו. בנוסף לכך, חלק מהכסף שנשדד בסך של 6,200 ₪ הושב לבנק לאחר שהוחזר על ידי בעל הדירה שאותה שכר הנאשם, ואשר לו נתן את הכסף מכספי השוד.
על חומרת עבירת השוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, ניתן ללמוד אף מהעונש המרבי אשר קבע המחוקק לצדה, של 14 שנות מאסר.
במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש לתת את הדעת לכך שלעבירה קדם תכנון. הנאשם הצטייד בכובע מצחייה לשם הסוואת זהותו, ובשקית לנשיאת הכסף. הוא הגיע לסניף הבנק, ניגש לכספרית והורה לה באופן מאיים לתת לו את הכסף ולשים אותו בשקית, תוך שהוא מאיץ בה לשים עוד כסף בשקית. עם זאת אין מדובר בשוד מתוחכם. בכל עבירה של שוד קיים פוטנציאל נזק של הסתבכות האירוע, שאותו לא ניתן לצפות, ואולם מכיוון שהנאשם לא היה מצויד בנשק חם או קר, הרי שהנזק שהיה הצפוי להיגרם, לפגיעה בנפש או בגוף, אינו רב. עוד נתתי דעתי בהקשר זה לכך שתוכן דבריו לפקידת הבנק: "זה שוד, שימי את הכסף בשקית", לא כלל איום מפורש לפגיעה בחייה או בגופה של הפקידה, למעט האיום המשתמע מכך שמדובר בשוד (ראו ת"פ (מח' מר') 58893-11-18 מדינת ישראל נ' בר [10.9.19]). הנזק שנגרם בפועל לבנק הוא ממוני ולאחר השבת חלק מכספי השוד, הסכום עומד על סך של 16,050 ₪. הנזק שנגרם לפקידת הבנק הוא רגשי, תפקודי וכלכלי, ומאז השוד נפגעה באופן משמעותי תחושת האמון וההגנה הבסיסיים שלה, באופן שבא לידי ביטוי בחשדנות, קושי במתן אמון בסובביה וחרדה בתחומי חייה השונים. בנוסף לכך הוא סובלת מתסמינים של פוסט טראומה הפוגעים בתפקודה. נפגעת העבירה התפטרה ממקום עבודתה נוכח הקשיים הרגשיים שחוותה, התקשתה במשך מספר חודשים למצוא מקום עבודה נוסף שאינו מחייב מפגש עם לקוחות וכסף, באופן שהביא לפגיעה כלכלית. הנאשם ביצע את העבירה על רקע התמכרותו להימורים.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר במנעד רחב כמפורט להלן:
בע"פ 2678/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (15.1.13) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירת שוד. הנאשם נכנס לסניף דואר כשהוא רעול פנים, ומסר לפקידה פתק מאיים הדורש למסור לו כסף ובו איום שישפוך דלק. הפקידה מסרה לו 2,000 ₪ והוא נמלט מהמקום. לנאשם עבר פלילי מכביד, מכור לסמים. נדון ל-36 חודשי מאסר בפועל (42 חודשים כולל הפעלת מאסר על תנאי).
בע"פ 5370/11 בוזגלו נ' מדינת ישראל (28.11.11) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירת שוד. הנאשם נכנס לסניף בנק, ניגש לפקידה והגיש לה פתק ובו דרישה לכסף. הפקידה מסרה לו 5,800 ₪. הרקע לביצוע העבירה הוא צריכת סמים. הנאשם לוקה במחלת נפש. בעל עבר פלילי מכביד. נדון ל-34 חודשי מאסר בפועל (38 חודשים כולל הפעלת מאסר על תנאי).
בע"פ 1382/17 ווסקר נ' מדינת ישראל (4.12.17), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות שוד באמצעות פתק. הנאשם ללא עבר פלילי, ביצע את העבירות בגין התמכרות להימורים שהובילה לחובות כבדים. הנאשם שולב בעת מאסרו בטיפול גמילה. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם עונש של 32 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
בע"פ 7537/16 מזרחי נ' מדינת ישראל (30.1.17), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירת שוד. הנאשם נכנס לסניף בנק לבוש במעיל, חובש קסדה ומרכיב משקפיים אטומים. הנאשם ניגש לפקידת הבנק ואיים עליה באומרו: "זה שוד, יש לי אקדח, תביאי את הכסף". בתגובה לכך הפקידה העבירה לידיו סך של 3,700 ₪. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 12 ל-42 חודשי מאסר בפועל. הנאשם בעל עבר פלילי שהתיישן, סובל ממצוקה כלכלית, נדון לעונש של 24 חודשי מאסר בפועל . בית המשפט העליון אישר את מתחם העונש ודחה את הערעור על חומרת העונש.
בע"פ 1702/16 מדינת ישראל נ' שושני (17.5.16) , התקבל ערעור המאשימה על קולת עונשו של נאשם אשר הורשע בעבירת ניסיון שוד. הנאשם נכנס לסניף דואר כשהוא לבוש באופן שמסתיר את זהותו, ומסר לפקידה פתק מאיים שבו מצוין שהוא חמוש באקדח ולא יהסס להשתמש בו. בתגובה הפקידה לחצה על לחצן המצוקה, והנאשם נתפס. נאשם בעל נסיבות חיים קשות ועבר פלילי מכביד, לרבות שלוש הרשעות בעבירות דומות. בית המשפט העליון העמיד את עונשו על 24 חודשי מאסר בפועל (36 חודשים כולל הפעלת מאסר על תנאי).
בע"פ 606/13 חכמון נ' מדינת ישראל (11.12.13) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירת שוד. הנאשם נכנס לסניף של בנק דואר, ניגש לדלפק והגיש לפקידה פתק מאיים. כן איים על הפקידה שיוציא אקדח. הפקידה מסרה לו סך של 3,000-4,000 ₪. הוגש תסקיר חיובי. לנאשם עבר פלילי בגין שלוש עבירות, שהתיישן. בני משפחתו הביעו נכונות ורצון לסייע לו בשיקום. נדון ל-24 חודשי מאסר בפועל.
בע"פ 3929/15 יצחק נ' מדינת ישראל (2.11.15) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של שוד. הנאשם נכנס לסניף בנק והציג לפקידות פתק ובו איום להוציא אקדח. הפקידה מסרה לו 10,780 ₪, והנאשם נמלט. לנאשם רקע של התמכרות לסמים. בית המשפט קבע מתחם ענישה שבין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל. הנאשם נדון ל-22 חודשי מאסר בפועל.
בת"פ (מח' מר') 20693-02-19 מדינת ישראל נ' וונדמו (30.4.20), הורשע נאשם על פי הודאתו בשתי עבירות שוד ושתי עבירות גניבה. הנאשם הגיע לשני סניפי בנק כשהוא חובש כובע וקפוצ'ון, והורה לפקידת הבנק להעביר לידיו כסף באמצעות פתק ובו כתוב: "שקט, זה שוד". בשני אירועי השוד קיבל לידיו סך של 37,000 ₪. בית המשפט קבע מתחם עונש לכל אירוע שוד הנע בין 10-36 חודשי מאסר בפועל ומתחם העונש הכולל את כל העבירות בין 20 ל-48 חודשי מאסר. הנאשם לוקה במחלת נפש ובהתמכרות לסמים ולאלכוהול, בעל עבר פלילי, נדון לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
בת"פ (מח' מר') 895-02-18 מדינת ישראל נ' אלמליח (1.11.18), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירת שוד. הנאשם הגיע לסניף בנק לאחר שהסתיר את פניו, ניגש לכספרית והניח בפניה פתק בו כתוב: "את הכסף, זה שוד". בתגובה לכך הכספרית העבירה לנאשם סך של 12,000 ₪ והנאשם עזב את המקום. לחובת הנאשם עבר פלילי. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 10 ל-36 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם עונש של 21 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-10 ועד 36 חודשי מאסר בפועל.
חריגה מהמתחם משיקולי שיקום
כידוע, בית המשפט רשאי לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. בית המשפט העליון נדרש בהרחבה לשאלה באילו מקרים יש לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום בע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.18). כך קבעה כב' השופטת דפנה ברק ארז בדעת הרוב:
"באילו נסיבות יכיר בית המשפט בקיומו של סיכוי של ממש לשיקום באופן שיצדיק חריגה ממתחם העונש? עד כה לא ניתנה בפסיקה תשובה מחייבת וכוללת לשאלה זו, ומטבע הדברים יש להתחשב בכל מקרה על נסיבותיו... במקרים קודמים שבהם נדרש בית המשפט להעריך את סיכויי השיקום במסגרת סעיף 40ד לחוק העונשין הובאו בחשבון, בין היתר, השיקולים המרכזיים הבאים: המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם; הליך של גמילה מהתמכרות שהוא עובר; השתלבות מוצלחת בהליכים טיפוליים שונים; אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים והפגנת אמפתיה כלפי נפגעי העבירה ... חשוב להבהיר: אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים, והתקיימותו של שיקול זה או אחר אינה מצדיקה בהכרח חריגה ממתחם העונש משיקולי שיקום... עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לציין ששילוב בין שינוי מהותי בהתייחסות הרגשית לאירוע העבירה המתבטא בנטילת אחריות, כפרה והבעת אמפתיה לנפגעי העבירה לבין אינדיקציות אובייקטיביות לקיומו של תהליך שיקומי-טיפולי מוצלח וחזרה לדרך הישר, עשוי להצביע על "סיכוי של ממש לשיקום" כלשונו של סעיף 40ד(א). דברים אלה זוכים למשנה חיזוק מקום בו מדובר באדם צעיר נעדר עבר פלילי".
יישום המבחנים האמורים לנסיבות המקרה דנן מעלה כי אכן הנאשם השתקם, או לכל הפחות יש סיכוי של ממש שישתקם, כדרישת סעיף 40ד' בחוק. במקרה דנן, כפי שעולה מכתב האישום ומתסקיר שירות המבחן, מדובר בנאשם, שניהל אורח חיים נורמטיבי במסגרות חייו, עד להתמכרותו להימורים. הוא סיים לימודיים תיכוניים, שירת בצבא כלוחם, למד לתואר ראשון ועבד לאורך השנים באופן רציף. הנאשם התמכר להימורים ולאורך השנים מצבו הדרדר, הוא צבר חובות כבדים, קשריו עם בני משפחתו נפגעו והוא ביצע עבירות פליליות. הנאשם השתלב בטיפול ייעודי בתחום התמכרותו במסגרת קהילה טיפולית. הוא סיים את הטיפול בקהילה בהצלחה ולהתרשמות גורמי הטיפול הנאשם שמר על הכללים, שיתף פעולה בטיפול, ומהלך הטיפול התקדם ביכולתו לדבר על קשייו, על חוויות עבר מורכבות ועל התנהלותו הבעייתית לאורך השנים. הטיפול בנאשם עסק בהתמודדות עם קשייו באופן מקדם, בהצבת גבולות ובזיהוי מצבי סיכון עבורו. לאחר סיום בהצלחה של הטיפול האינטנסיבי בקהילה, הנאשם שולב בטיפול המשך בהוסטל, המהווה שלב מעבר מהטיפול במסגרת סגורה להשתלבות בחיי היומיום. הנאשם השתלב בעבודה, והשתתף בטיפול קבוצתי ופרטני בשעות הערב. עבודתו בשעות היום במפעל, הדורשת עמידה בגבולות ברורים, חיזקה את יכולותיו של הנאשם לארגון וסדר. הוא גילה מעורבות ויוזמה במשימות ובתחומי האחריות שניתנו לו בהוסטל ולהתרשמות גורמי הטיפול במקום, הוא הגביר את התובנה למצבי הסיכון עבורו. עוד נמסר כי בטיפול הפרטני הנאשם קידם את יכולותיו לביטוי רגשי והצליח לשתף בפתיחות בקשייו השונים ובהקשר זה ערך שינוי גם ביחסיו עם בני משפחתו ויכולתו לכנות מולם גברה. הנאשם מעוניין להמשיך ולהתגורר בכרמיאל, הרחק מהסביבה שבה גר בעבר ובה ביצע את העבירה, לעבוד במפעל ולהמשיך בטיפול במסגרת המרכז הישראלי לטיפול בהתמכרויות. הנאשם מבטא חרטה כנה ביחס למעשיו בעבירה ומגלה תובנה באשר לפגיעה בבני משפחתו. הנאשם מבטא אמפטיה לפקידת הבנק שבה פגע, מבין היטב את חומרת מעשיו, ואת הצורך שלו להמשיך בהליך הטיפולי-שיקומי למשך תקופה ארוכה מאוד. שירות המבחן העריך שבמצב הנוכחי, הסיכון להישנות ביצוע עבירות פחת, וכי הנאשם השקיע מאמצים רבים בתהליך הטיפולי וקידם את יכולותיו להתמודדות אדפטיבית עם קשייו. לאור ההליך הטיפולי שעבר ורצונו להמשך הטיפול, המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן למשך שנה וחצי לצד צו של"צ בהיקף של 300 שעות.
בנסיבות הללו סבורני ששיקומו של הנאשם עסק בתחומי הבעיה שהביאו לביצוע העבירה והכוללים את התמכרותו להימורים והשלכות ההתמכרות לצד חוסר גבולות ומציאת פתרונות לא אדפטיביים לקשייו. משגורמי הטיפול ושירות המבחן התרשמו שהנאשם עבר כברת דרך טיפולית משמעותית, כשכיום הוא יודע לזהות מצבי סיכון עבורו, לבטא את קשייו ורגשותיו באופן מקדם והוא רכש כלים להתמודדות עם התמכרותו – בנסיבות אלה, על פי הוראות סעיף 40 ד' ב חוק, המסקנה היא שהנאשם השתקם, ולכל הפחות יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, באופן אשר מצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.
משנקבע כי קיימת הצדקה לחריגה לקולה ממתחם העונש ההולם, סבורני שיש מקום לגזור על הנאשם עונש "על פי שיקולי שיקומו" בלבד כלשון סעיף 40 ד' בחוק, קרי: להטיל על הנאשם עונש שאינו כולל מאסר בפועל, מתוך הכרה בכך ששיקומו של הנאשם מהווה אף אינטרס ציבורי. בהקשר זה נתתי דעתי אף לכך שהעבירה שבה הורשע הנאשם, בנסיבותיה, אינה נמצאת ברף חומרה גבוה שבו חריגה ממתחם העונש ההולם תוביל לפגיעה באינטרס הציבורי. יצוין כי במקרים דומים של חומרה לא נמנעו בתי המשפט מחריגה לקולה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום (ראו למשל ע"פ 6058/09 ויצמן נ' מדינת ישראל [2.5.11]; ת"פ (מח' ת"א) 25035-10-10 מדינת ישראל נ' בן יוסף [12.7.12]; ת"פ (מח' חי') 525-07-12 מדינת ישראל נ' דניאל [24.4.13]). עוד נתתי דעתי לכך שהנאשם לא הופנה בעבר להליכי שיקום וטיפול שנכשלו, ולא ניתנה לו הקלה משמעותית בעונש קודם על בסיס נכונות לקיים הליך שיקומי טיפולי בקהילה.
המקרה הנוכחי הוא מקרה יוצא דופן של הצלחה שיקומית אשר מצדיק מתן בכורה לשיקול השיקומי. כדברי כב' השופטת ד' ברק ארז בע"פ 779/15 פלוני נ' מדינת ישראל (12.4.15): "אם לא נעשה כן במקרה של תהליך שיקומי מתמשך ומוצלח... אימתי תהא משמעות לאמירה כי ניתן לתת עדיפות לשיקולי שיקום".
לעניין האפשרות להטלת עונש שאינו מאסר בפועל בעבירת השוד ראו דברי כב' השופט א' שטיין בע"פ 1392/20 גאבר נ' מדינת ישראל (24.6.20):
"אדם מן היישוב, שאינו בקיא ברזי המשפט, יתקשה להאמין כי שודד שנטל את רכוש קורבנו בכוח הזרוע יכול גם שלא להישלח לכלא. מעשה שוד הוא בגדר Malum in se : עבירה שחומרתה ידועה ומובנת לכל בר דעת אשר נענשת, בדרך כלל, בחומרה רבה גם באין נסיבות מחמירות... עונשים חמורים כאמור, הם בגדר כלל, אשר לצדו קיימים יוצאים מן הכלל... טול מקרה – כדוגמת זה שניצב לפנינו – של שודד אשר מחליט לחזור בתשובה, להשיב לקורבנו את אשר לקח ממנו ולהביע חרטה כנה והתנצלות על אשר עשה. ככלל על שודד כזה מן הראוי להטיל מאסר מופחת לריצוי בכלא. ואולם, שיקולי שיקום העבריין, וכן הרצון לתמרץ חרטה והשבת הרכוש שנשדד יכולים, לעיתים, לתמוך בהחלטת בית המשפט לפתוח בפני הנאשם את שערי הרחמים ולהשית עליו עונש מקל שאינו כולל שלילת חירות".
סוגיית הפעלת או הארכת עונש המאסר המותנה
נגד הנאשם תלוי ועומד עונש של מאסר על תנאי בר הפעלה בן 15 חודשים מת"פ (מח' ת"א) 870-05-15.
סעיף 56(א) בחוק העונשין קובע כדלקמן:
"בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי".
בבחינת השאלה האם "בנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי", כמצוות סעיף 56(א) לחוק, סבורני כי במקרה זה ראוי לעיין בדברי כב' השופט דוד רוזן אשר הטיל על הנאשם את המאסר על התנאי (לצד מאסר בפועל) בת"פ 870-05-15, כדלקמן:
"הנאשם הינו כבן 37 שנים, רווק ואב לשני ילדים המתגוררים עם אמם בספרד. אחיו הבכור נהרג בתאונת דרכים ושאר בני משפחתו מנהלים אורח חיים יציב ונורמטיבי. הנאשם השלים לימודיו התיכוניים, כמו גם לימודים על-תיכוניים, שירת שירות צבאי מלא כלוחם ביחידת הנ"מ, השתתף במלחמות ואף זכה להערכה.
עברו של הנאשם הינו נקי וללא רבב. זו לו המעורבות הראשונה בפלילים. הנאשם נטל אחריות על שכמו ושיתף פעולה עם המשטרה מתחילת הדרך ועד סופה.
שירות המבחן אינו רואה סיכון בנאשם. לדברי שירות המבחן, חרטתו כנה, הוא אינו מאופיין בקווים שוליים או עברייניים מופנמים, ונכון הוא להשתלב בכל טיפול שהוא.
...
הנאשם ביצע את כל מעשי השוד ללא שימוש באלימות. הנאשם לא הציג נשק קר או חם, ולא התחזה, ככלל, בפני פקידי הבנק כמי שמחזיק נשק.
...
הנאשם הודה מתחילת הדרך ועד סיום ההליכים. כבר בחקירתו הראשונה הניע לשונו, ובפרץ דברים סיפר על כל קורותיו ומעשיו, שחרגו מעבר לגדרות ולכלל אורחות חייו. פרקליטתו המלומדת ציינה כי בניגוד לעצתה לשמור על זכות השתיקה, שיתף הנאשם פעולה עם חוקריו וסיפר להם על מעשי שוד שביצע, שבהם לא הואשם. מדובר בשיתוף פעולה מיוחד וסוחף, שיתוף פעולה המבטא נקיפות לב וחרטה מלאה ושלמה. שיתוף פעולה זה משתלב בעברו הנקי של הנאשם. כאמור, זו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק.
הנאשם הינו בן למשפחה נורמטיבית, שצעד בנתיבים להם חונך. הנאשם למד, שירת בצבע בסדיר ובמילואים עד שחלה במחלת ההימורים, מחלה שהורידה אותו לתחתיות.
...
חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם ברורה ונשקפת בפסקי הדין שהוצגו לעיל בפרק הדן בהלכה הנוהגת. מאידך, מדובר בצעיר שעברו נקי, צעיר שלולא מחלת ההימורים אליה נפל, לא היה מתקרב ולו בשמץ קצת, למעשים אותם ביצע בתקופת מחלתו. הנאשם שירת שירות צבאי מלא בסדיר ובמילואים. הנאשם סיים לימודים תיכוניים ולימודים אחרים, וגם כיום מאחורי חומות בית האסורים, הינו תורם מטובו, בדרך של העברת הרצאות וקורסים שונים לאסירים ועצירים. חרטתו בולטת למרחוק ונראה כי הנאשם סיים פרק קודר זה בעברו, וכולו נכון ומוכן לשיקום ולחזרה לנתיב חיים של אזרח נורמטיבי למהדרין.
...
הנאשם מבקש בכל מאודו להשתקם ולחזור לדרך בה צעד קודם להסתבכויותיו בעבירות שפורטו לעיל. על-פי תסקיר שירות המבחן נראה כי סיכוייו להשתקם משופרים. הנני ממליץ לשקול בחיוב שיבוצו בתוכנית שיקום וגמילה מהתמכרויות".
דברים נכוחים אלה של כב' השופט רוזן, שהטיל על הנאשם את המאסר על התנאי, מעלים כי מדובר במקרה חריג של נאשם בעל רקע נורמטיבי אשר בשל התמכרות להימורים מעד מספר פעמים, וסיכויי שיקומו גבוהים. אמנם, בתיק הנוכחי הסתבר שהנאשם מעד פעם אחת נוספת, לאחר ששוחרר ממאסרו הקודם, ואולם נראה כי מדובר במעידה, אשר לאחריה חזר הנאשם למסלול השיקומי, וכיום פניו לשיקום ולחזרה למסלול חיים נורמטיבי, והסיכון מפניו נמוך. בנסיבות אלה, סבורני שהליך השיקום המוצלח ויוצא הדופן שעבר הנאשם כמתואר לעיל מהווה טעם לכך שלא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי. זאת גם מפני שאורכו של המאסר על התנאי אינו מאפשר להטילו במסגרת של עבודות שירות, שאופן שיעלה בקנה אחד עם שיקול השיקום. במקרה דנן, הפעלת המאסר על תנאי של 15 חודשים עלולה לקטוע את ההליך השיקומי המוצלח, ולהוביל להידרדרות במצבו של הנאשם, הגם שעצם אורכו של עונש המאסר על תנאי אינו טעם מיוחד להארכתו במקרים שבהם הנאשם אינו מראה סימנים אמיתיים של הכרה והפנמה של משמעות התנהגותו הפלילית (ראו רע"פ 7391/08 מחאג'נה נ' מדינת ישראל [10.7.08]). במקרה דנן, הנאשם עבר הליך שיקום משמעותי, וסבורני שבמקרה זה מוצדק לתת לו הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר ומכאן שיש להאריך את עונש המאסר המותנה.
בפסיקה קיימים מקרים לא מעטים שבהם חרגו בתי המשפט ממתחם העונש עד כדי אי הטלת עונש מאסר בפועל תוך הארכת עונשי מאסר מותנים. ראו למשל: בת"פ (מח' ב"ש) 21013-06-14 מדינת ישראל נ' יוסף (26.9.16) בעבירת הצתה ; עפ"ג (מח' חי') 22057-08-14 מדינת ישראל נ' ליבוביץ (6.11.14) בעבירות פציעה ותקיפה בתנאים מחמירים; בת"פ (מח' חי') 15248-09-15 מדינת ישראל נ' פלוני (11.5.17) ב-3 עבירות שוד, 2 עבירות גניבה ועבירת ניסיון שוד.
גזירת העונש המתאים לנאשם
בגזירת העונש המתאים לנאשם יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לכך שמדובר בנאשם בן 41, אשר לאורך השנים ניהל אורח חיים התמכרותי בתחום ההימורים, וצבר חובות כבדים. בחודש ינואר 18' שוחרר מעונש מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות דומות, חזר לעסוק בהימורים תוך צבירת חובות כבדים. הנאשם לא שיתף פעולה עם תכנית השיקום לה התחייב במסגרת שחרורו המוקדם, חבר לחברה שולית ופעל לסיפוק צרכיו המידיים. הנאשם היה עצור בהליך הנוכחי במשך למעלה משלושה חודשים, מיום 19.8.18 עד ליום 25.11.18. עם שחרורו ממעצר, שולב בטיפול גמילה ייעודי כמתואר, סיים את הטיפול בקהילה הטיפולית ואת טיפול ההמשך בהוסטל, כשגורמי הטיפול התרשמו שהנאשם עבר הליך טיפולי משמעותי ושירות המבחן התרשם מהפחתת הסיכון במצבו, והמליץ על הטלת צו מבחן לצד צו של"צ. מדובר בהליך שיקומי אשר נמשך למעלה משנה וחצי, ועוד צפוי להימשך. הטלת עונש מאסר בפועל כעת תקטע את ההליך הטיפולי והשיקומי שעובר הנאשם. הנאשם הודה ונטל אחריות מלאה למעשיו בעבירה בהזדמנות הראשונה. הוא מבין את חומרת מעשיו ומבטא חרטה ואמפתיה כלפי נפגעת העבירה. כמו כן הנאשם מבין היטב את חשיבות המשך ההליך השיקומי-טיפולי שהוא עובר. עברו הפלילי של הנאשם כולל הרשעה אחת משנת 2016 בגין ביצוע עבירות שוד, אז נדון לעונש מאסר בן 45 חודשי מאסר ומאסר על תנאי בן 15 חודשים למשך 3 שנים.
באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש החורג ממתחם העונש – צו של"צ בהיקף נרחב של שעות וצו מבחן לתקופה ממושכת, לצד הארכת עונש המאסר המותנה והתחייבות להימנע מעבירה. השילוב של הארכת תנאי לשנתיים נוספות, צו מבחן למשך שלוש שנים, צו של"צ בהיקף חריג של 600 שעות והתחייבות כספית משמעותית – תכליתו להבטיח שאם הנאשם לא יתמיד בהליך השיקומי כנדרש וישוב וימעד, ניתן יהיה לשוב ולגזור את דינו תוך מתן מלוא המשקל לשיקולי ההלימה וההרתעה (כפי שאירע, למשל, בע"פ 6058/09 ויצמן נ' מדינת ישראל [24.9.12]).
כמו כן יש מקום להשית על הנאשם פיצוי למתלוננת בגין הפגיעה שנגרמה לה, כפי שעולה מתסקיר נפגע העבירה וכן לבנק בגין הנזק הממוני שנגרם לו. לנוכח העובדה שלא מוטל על הנאשם עונש מאסר, והואיל ומדובר בעבירה שבוצעה על רקע כלכלי, יש להטיל על הנאשם אף קנס כספי, תוך התחשבות במצבו הכלכלי.
סוף דבר
אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
הארכת עונש המאסר על תנאי של 15 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 870-05-15 למשך שנתיים נוספות מתום תקופת התנאי.
צו של"צ בהיקף של 600 שעות. השל"צ יבוצע על פי התכנית שהכין שירות המבחן.
צו מבחן למשך שלוש שנים.
מובהר לנאשם כי אם לא יבצע את השל"צ או את צו המבחן כנדרש, ניתן יהיה להפקיעם ולשוב ולגזור את דינו.
פיצוי כספי בסך של 5,000 ₪ לא.א, פקידת הבנק. הפיצוי יופקד בעשרה תשלומים, החל מיום 1.1.21.
פיצוי בסך של 10,000 ₪, לבנק דיסקונט. הפיצוי יופקד ב-24 תשלומים החל מיום 1.10.21.
קנס בסך של 3,000 ₪ או 30 ימים מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.10.23.
אם לא ישולם תשלום כלשהו מתשלומי הפיצוי או הקנס במועדו, תעמוד יתרת הפיצוי או הקנס לפירעון מיידי. פרטיה של א.א ופרטי הבנק יועברו למזכירות על-ידי המאשימה.
חתימה על התחייבות בסך של 25,000 ₪ לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מהיום עבירה של שוד. ההתחייבות תחתם תוך 7 ימים, ואלמלא כן ייאסר הנאשם למשך 30 ימים.

ככל שהסכום שנתפס על-ידי המשטרה בסך של 6,200 ₪ טרם הושב, הרי שיושב לבנק דיסקונט.
מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר דין לשירות המבחן.
זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020, בנוכחות הצדדים.