הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 46125-09-19

לפני
כבוד ה שופטת דנה מרשק מרום

בעניין:
מדינת ישראל – באמצעות פמ"מ וע"י עו"ד גלעד ארליך

המאשימה

נגד

1.מלקו בן טשלה אביץ (עציר)
2.שלמה בן מולט ימטה (עציר) – הובא וע"י עו"ד איתי בן-נון

הנאשמים

גזר דין – נאשם 2

הנאשם 2 [להלן: "הנאשם"] הורשע לאחר שמיעת ראיות ובהכרעת-דין מיום 10.3.21 בביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
יוזכר, כי הנאשם 1 הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן (כאשר התיקונים חלים גם על הנאשם), וניתן גזר-דין מיום 8.9.20. אומר כבר, כי בגזר-הדין דנן אחזור על הקביעות המשותפות לשני הנאשמים.

על-פי העובדות שהוכחו, המתלונן הוא בעליו של בית עסק הממוקם בראשון לציון, והוא נהג, מדי כמה ימים, לצאת מבית העסק לעבר ביתו כשהוא נושא עמו סכומי כסף גבוהים. עובר ליום 1.9.19 נודע לנאשמים, לדנה אלפה (להלן: "דנה") ולאחר שזהותו ידועה (להלן: "האחר"), אודות נוהגו של המתלונן לצאת מדי כמה ימים מבית העסק כשיש עמו סכומי כסף גבוהים. לאור מידע זה, גמלה בליבם של הארבעה החלטה לשדוד את המתלונן, ולצורך כך, הצטיידו במוטות ופרטי לבוש להסוואת פניהם. כחלק מתכנון השוד, סיכמו הארבעה כי דנה תשמש כתצפיתנית, ותודיע לנאשמים ולאחר מתי יצא המתלונן מבית העסק, בעוד הם יתמקמו בקרבת ביתו של המתלונן, יארבו לו, ובהגיעו אליהם ישדדו אותו בכוח ובאלימות.
בהתאם לסיכום האמור, ביום 1.9.19 בשעות הלילה המאוחרות נפגשו הארבעה בגינה ציבורית הצופה אל בית העסק. בהמשך, ביום 2.9.19 בשעה 00:02 לערך, עזבו הנאשמים והאחר את הגינה, בעוד דנה נשארה במקום, מתצפתת לעבר בית העסק.
בהתאם לסיכום, בשעה 00:25 לערך, דיווחה דנה טלפונית לנאשמים ולאחר כי המתלונן סגר את בית העסק ויצא ברגל לעבר ביתו. במקביל, הנאשמים והאחר התמקמו בקרבת ביתו של המתלונן, שניים מהם חמושים במוטות, כשהם אורבים למתלונן מאחורי שיח ופניהם מוסווים בפרטי לבוש שונים.
בהגיע המתלונן לקרבת ביתו, כשהוא נושא עמו תיק גב ובו כ- 130,000 ₪, נגלו הנאשמים והאחר למתלונן, סבבו אותו, ואחד מהם דרש ממנו למסור לידיהם את התיק. המתלונן הרים את ידו השמאלית, ובתגובה הכה אותו אחד מהנאשמים או האחר במכה חזקה בידו באמצעות מוט, בעוד השניים האחרים מצטרפים ומכים את המתלונן המפוחד.
המתלונן ההמום ניסה להתגונן מפני התקיפה אך נפל ארצה, כשהוא אוחז בחוזקה בתיק הגב. הנאשמים והאחר המשיכו והיכו את המתלונן השרוע על הרצפה בבעיטות ומכות בראשו, כשהם גורמים לו לחבלות בידו ובראשו, עד שאחד מהם הצליח לקחת את תיק הגב, והשלושה ברחו מהמקום. המתלונן הצליח להתרומם והחל לתור אחריהם.
לאחר זמן קצר, הבחין המתלונן באחד מהם כשהוא נושא עליו את תיק הגב, התקרב אליו, צעק לעברו שיעזוב את התיק, וזה ברח מהמקום כשהוא משליך מידו את התיק.

תסקיר נפגע העבירה

הוגש תסקיר נפגע עבירה (מיום 28.6.20), אשר תוכנו פורט בהרחבה בגזר-הדין בעניינו של הנאשם 1. בקצירת האומר אציין, כי המתלונן, בן 37, אב לשני ילדים קטנים, נפגע בכניסה לבניין בו מתגורר, מרחב בו חש עד אז בטוח ומוגן, ותחושות הביטחון שלו ושל זוגתו התערערו, כשהוא תיאר עיסוק בלתי פוסק בהגברת המיגון והביטחון. בנוסף, המתלונן נמנע מלשאת עמו את הפדיון היומי של העסק, בשל חשש ממעקב אחריו, וכן סגירת העסק בשעה מוקדמת יותר, כשיש לכך השלכות כלכליות. נפגעה יכולתו של המתלונן לסמוך על אחרים, ובת-זוגו תיארה כי הפך לאדם לחוץ, חסר שקט ומפוחד. התמודדותו עם השלכות הפגיעה ברמה הרגשית, הכלכלית והחברתית, מצריכה ממנו השקעה של כוחות רבים ולהערכת גורמי הטיפול הוא זקוק לטיפול תומך על-מנת לעבד את החוויה הטראומית, כשבזמנו הוא סירב להצעה לקבל טיפול תומך. תסקיר הנפגע הסתיים בהמלצה לפיה יש חשיבות להשית על הנאשם פיצוי כספי למתלונן, כחלק מהכרה בפגיעה בו ובהשלכות הפגיעה על חייו, ועל מנת לאפשר לו להיעזר בפנייה לטיפול ושיקום בדרך שיבחר.

ראיות לעונש

ראיות התביעה

הוגש גליון ר.פ. (ע/1) ממנו עולה, כי לחובתו של הנאשם 6 הרשעות קודמות בין השנים 2008 (מבית-המשפט לנוער) ועד לשנת 2019, לאחר שביצע במשך השנים מגוון עבירות רכוש, סמים ואלימות. עוד בבית-המשפט לנוער נדון לעונש מאסר בפועל בן 16 חודשים, בשנת 2010 נדון למאסר בפועל בן 8 חודשים בגין ביצוע עבירות אלימות כלפי שוטר ועובד ציבור, בשנת 2013 הוטל עליו עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים בגין ביצוע עבירות סחר בסמים, וההרשעה האחרונה משנת 2019 כוללת מאסר בפועל בן 13 חודשים.

בזיקה להרשעה האחרונה, ראוי להדגיש כבר בשלב זה את עיתוי ביצוע העבירות נושא גזר-דין זה: ביום 18.8.19 השית בית-משפט השלום בראשל"צ, כאמור, 13 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבים נלווים, לאחר שהנאשם הורשע בביצוע עבירות של התפרצות וקשירת קשר. בית-המשפט השלום עיכב את ביצוע המאסר בפועל וקבע כי על הנאשם להתייצב לנשיאת מאסרו ביום 3.10.19. את העבירות נושא גזר-דין זה, ביצע הנאשם בעודו נתון בתקופת עיכוב הביצוע – וביום 1.9.19, כשבנקודת זמן זו הוא אינו בוחל מלבצע עבירת שוד מתוכננת ואלימה.

עוד יצוין, כי בשנת 2014 זכה הנאשם לשחרור מוקדם ממאסרו השלישי, לאחר שטען כי לפני כן לא קיבל טיפול ושיקום, ונראה היה שעשה פעולות לשיפור מצבו (ע/2).

ראיות ההגנה

הסניגור הגיש תעודה לפיה במהלך מאסרו הנוכחי סיים הנאשם את כל הבחינות ברמת 12 שנות לימוד (פ/1, פ/2) וכן תעודות הערכה (פ/5) ואישור על כך שהשתתף בקורס הורות (פ/4), בקבוצת תומים ובקבוצת שינוי דפוסים. במהלך המאסר הנאשם מתפקד כתומך באגף ייעודי למניעת אובדנות וממלא את תפקידו בצורה טובה (פ/3).

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה פירט את עברו הפלילי המכביד של הנאשם ואת עיתוי ביצוע העבירות – כנסיבה מיוחדת לחומרה. הוא ביקש שלא ליתן משקל לטענה כי הנאשם מצוי בדרך של שיקום על רקע ההיסטוריה שלו, אשר עולה מהראיות לעונש, אלא ביקש לקבוע שהמדובר בנאשם אשר מסלים פעילותו הפלילית, אינו נרתע ממאסרים חוזרים, והגיעה העת להטיל עליו ענישה שתבטא את הצורך בהרתעת היחיד והרבים. כן הזכיר את הטראומה שחווה המתלונן, אשר הותירה בו ובבני משפחתו צלקות. ב"כ המאשימה עתר לאמץ את המתחם שנקבע בעניינו של הנאשם 1 (בין 3 – 6 שנות מאסר), ולמקם את עונשו של הנאשם בחלק המרכזי-עליון של המתחם, כאשר לעומת נאשם 1 הוא בעל עבר פלילי מכביד ומגוון יותר, המעיד על דפוסים עברייניים, כשהוא לא לקח אחריות על מעשיו.
ב"כ הנאשם ביקש לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר בטענה שהנאשם החליט לקחת אחריות על המעשים שבהם הורשע והוא מודה בהם, כאשר במקביל הוא מצוי בתהליך שיקום בכלא. לא נעתרתי לבקשה זו של ב"כ הנאשם, ואת מלוא הנתונים אודות הליך השיקום הנטען קיבלתי באמצעות התעודות והמסמכים שהוגשו על-ידי ההגנה. הסניגור טען בהקשר זה, כי הנאשם אף פעם לא זכה לשיקום בעבר, ואילו במאסר הנוכחי הוא בתהליך מרשים במסגרתו הוא מתפקד כתומך ולוקח חלק בקבוצות טיפוליות.
ב"כ הנאשם ביקש שלא לזקוף לחובת הנאשם את התמשכות ההליכים, שכן התביעה היא זו שביקשה להעיד את המתלונן ועדים נוספים הקשורים למחקרי התקשורת. עוד הזכיר, שלשיטתו המתלונן התאושש מיד ופעל להשבת כספו.
הסניגור ביקש להזכיר, כי כנגד הנאשם 1 עמד מאסר על תנאי בעת שביצע את העבירה, וכן טען בהרחבה כנגד מתחם העונש ההולם שקבעתי בעניינו של הנאשם 1 (ואף הגיש פסיקה לאחר ישיבת הטיעונים לתמיכה בטענתו זו).
בסופו של יום, לגישתו המדובר בנאשם שלוקח אחריות על מעשיו, עלה על דרך השיקום בעוד הוא לא זכה להזדמנות כזו בעבר, ועל כן יש לסטות ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

בדברו לבית-המשפט, אמר הנאשם: "אין לי מה להגיד. אני מתחרט ומצטער על מה שעשיתי, הדברים לא כמו שבכתב האישום אבל אני מודה בהם איכשהו." (עמ' 169 לפרוטוקול).

דיון והכרעה

כפי שקבעתי בעניינו של הנאשם 1, הרי שהנאשם ושותפיו פגעו פגיעה קשה ובעוצמה גבוהה ביותר בביטחון האישי של המתלונן על רקע בצע כסף, בזכותו לקניין והנאה מפרי עמלו. מלבד הפגיעה החמורה בקניינו ובביטחונו האישי של המתלונן, עבירת השוד הופכת את המרחב הציבורי לסביבה מאיימת, ופוגעת בסדר הציבורי ובתחושת ביטחונו של הציבור בכללותו (ראו, למשל, בע"פ 8465/14 כרכי נגד מדינת ישראל [24.8.15]).

סקירת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40ט(א) לחוק העונשין מלמדת, כי קיים מימד ממשי של תכנון לאירוע השוד. לנאשם ולמעורבים הנוספים, נודע על מנהגו של המתלונן, לצאת מעסקו מדי כמה ימים כשהוא נושא עמו סכומי כסף גבוהים. כך, גמלה בליבם ההחלטה לשדוד את כספי פדיון העבודה של המתלונן ולצורך כך אף הצטיידו במוטות ובפרטי לבוש להסוואת פניהם.
התכנון כלל גם חלוקה לתפקידים, כאשר דנה נותרה במקום ההתכנסות כמתצפתת, בעוד האחרים, וביניהם הנאשם, ארבו למתלונן ליד ביתו בעודם חמושים במוטות ופניהם מוסווים. עם הגעת המתלונן לקרבת ביתו, השלושה סבבו אותו ותקפו אותו, כשאחד מהם הכה אותו בידו באמצעות מוט. האלימות נמשכה גם כשהמתלונן היה שרוע על הרצפה, עד שאחד מהם הצליח לקחת את תיק הגב ובו הכסף והם נמלטו מהמקום. הנאשם היה חלק אינטגרלי מחבורה ששדדה בצוותא את המתלונן, והיה בתיאום מלא עם כל המעורבים האחרים, כפי שגם עלה באופן ברור מהראיות.

בסופו של יום, לא נגרם נזק כלכלי ישיר, שכן המתלונן, בתושייתו, הצליח לאתר את אחד התוקפים (אותו "אחר"), שהשליך את התיק ובו כספי השוד כשראה את המתלונן.
המתלונן לא נזקק לטיפול רפואי, אך ברי כי פוטנציאל הנזק הגופני היה גבוה על רקע השימוש במוטות ונקיטה באלימות בחבורה כשהיה שרוע על הרצפה.
אלא, שהנזק הנפשי שנגרם למתלונן הוא מוחשי וקשה, ועלה באופן ברור מעדותו בבית-המשפט ומתסקיר נפגע העבירה. המתלונן מגלה סימנים של פוסט-טראומה, שינה את כל התנהלותו לרבות שעות פתיחת העסק, התנהלות שיש לה השלכה כלכלית, ובאופן כללי הפך לאדם פגיע וחשדן, כאשר גם בת-זוגו חווה את הפגיעה בכל מישורי חייהם.

כפי שקבעתי בעניינו של הנאשם 1, קיימת קשת רחבה של מעשי שוד, הנבדלים בנסיבותיהם ובמדרג חומרתם, כאשר מדיניות הענישה הנוהגת תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה (ראו, למשל: ע"פ 2420/15 אבטליון נגד מדינת ישראל (29.11.15), בסעיף 17 לפסק-הדין).

באשר למדיניות הענישה בעבירת שוד המבוצעת בצוותא נאמר:
"עבירות שוד ואלימות, ובמיוחד כאלה המבוצעות בצוותא לאחר תכנון מראש, מצריכות תגובה עונשית חמורה ואפקטיבית כמסר של הגנה על ביטחון הציבור וכמסר חינוכי שייקלט בתודעת הציבור..." (ע"פ 3069/05 מדינת ישראל נגד אורן אבוטבול [2.8.2006]).

בע"פ 3907/10 נעאמנה נגד מדינת ישראל [23.3.11] [להלן: ע"פ נעאמנה] נדון עניינו של מי שהורשע בשוד של פדיון מכולת על סך 50,000 ₪, ונקבע:
"עבירת השוד היא מן הוותיקות שבעבירות הפליליות. מימי קדם ועד ימינו, רבו האנשים שערכו בינם לבין עצמם חשבון של סיכויי ההצלחה מול הסיכונים הכרוכים, ונענו לפיתוי הכספי הכרוך באירוע אלים קצר טווח. כנגד פיתוי זה, נאלצה כל חברה אנושית למצוא את הדרכים להיאבק נגד הפגיעה החמורה בה וביחידיה. חומרתה של עבירה זו כלפי הפרט מורכבת משני נדבכים משתלבים. האחד, הפגיעה בקניינו של קורבן השוד, ובמקרה דנן – פדיון עמל יומו של בעל עסק זעיר, המיועד לזון את בני ביתו. והשני, הממד הפוגעני, האלים והמאיים. גם אם יקבל קורבן השוד את כל רכושו בחזרה בלא פגע, לא במהרה יחלימו צלקותיו הנפשיות..." (פסקה 5).

לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, ראוי להביא את דבריו של כב' השופט רובינשטיין מע"פ 4841/13 ספי נגד מדינת ישראל (6.2.14):
"באשר לקביעת מתחם העונש ההולם – כנודע, לובשת עבירת השוד פנים וצורות רבות וקביעת מתחמי הענישה ההולמים בגינה מגוונת; אך פטור בלא כלום אי אפשר (בבלי, חולין כז ע"ב), ואת המסגרת קבע כמובן המחוקק בקביעת "תג העונש" לעבירה זו – אין זהה דינה של עבירה שנעברה תוך פגיעה פיסית אלימה לעבירה שבוצעה על דרך הפחדה בלבד; אין זהה דינה של עבירה שנעברה לאחר תכנון והכנה מוקדמים לעבירה אקראית-ספונטנית; אין זהה דינה של עבירה שנעברה בחבורה לדינה של עבירת אדם יחיד; אין זהה דינה של עבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק, חם או קר, לעבירה שנעשתה ללא שימוש בנשק; אין זהה דינה של עבירה חד פעמית למסכת שיטתית של עבירות..." (שם, בפיסקה י"א).

מתחם העונש ההולם בעניינם של שני הנאשמים נקבע בהתחשב בכך שעסקינן בשוד של פדיון בית-עסק בצוותא, לאחר שהקורבן נבחר באופן מכוון והכל תוכנן בקפידה תוך חלוקת תפקידים, הצטיידות במוטות ובאביזרי הסוואה, מארב בסמוך לבית הקורבן ונקיטה באלימות ממשית כלפיו. בגזר-דינו של הנאשם 1 פירטתי שורה של פסקי-דין ששימשו לקביעת המתחם, תוך שציינתי במפורש שאלו הם פסקי-הדין המרכזיים לקביעת המתחם, כמובן תוך התאמה לנסיבות לקולה או לחומרה המתקיימים בעניינו של הנאשם 1. לא ברור לי כיצד ניתן לעתור כיום לקבוע מתחם עונש שונה, אך בכל מקרה עיינתי בפסיקה שהוגשה לי על-ידי ההגנה, ואין בה כדי לשנות את קביעותיי.

למען הסדר הטוב, אפרט שוב את פסקי-הדין המרכזיים שהינחו אותי בקביעת מתחם ענישה הולם:

ע"פ 4777/17 פלוני נגד מדינת ישראל [10.1.18]: עניינו במערער שהורשע על יסוד הודאתו בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לאחר שיחד עם אחד תכננו ביצוע עבירות שוד. השניים הגיעו לרחוב שבו שכנה החנות של המתלונן, קשיש כבן 84, אשר עשה את דרכו לעבר סניף בנק סמוך במטרה להפקיד את הפדיון השבועי של החנות. זמן קצר לאחר מכן, התקדמו השניים לכיוונו של המתלונן, והחלו לתקוף אותו בצוותא בכך שהכו אותו בגבו, הפילו אותו ארצה, ובעודו שרוע על הרצפה נטלו מכיסו סך של כ-2,000 ש"ח במזומן. השניים המשיכו להכותו בכל חלקי גופו, וחיפשו בכיסי מכנסיו כסף מזומן נוסף ואז נמלטו מהמקום. כתוצאה ממעשיהם של השניים, נגרמו למתלונן שטפי דם ושפשופים בכתפו ובברכו, והוא סבל מכאבים, רגישות והגבלה בתנועה. בית-המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם שנע בין 36 ל- 60 חודשי מאסר.
המערער, כבן 20, נכה בשיעור של 100% על רקע קיומה של מחלת נפש והתמכרות לסמים, שבעברו מספר אשפוזים פסיכיאטריים, וכן עבר פלילי בעבירות סמים, אלימות ורכוש – אך לא נשא מעולם בעונש מאסר בפועל. בית-המשפט המחוזי השית על המערער עונש מאסר בפועל בן 40 חודשים ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪.
הערעור על חומרת העונש נדחה, תוך שבית-המשפט העליון ציין כי העונש מתון ואף נטה לקולה.

בע"פ 11297/04 ריזק נגד מדינת ישראל [7.11.05] נדון עניינו של המערער ואחר, אשר שדדו בעל עסק בשוק הסיטונאי שעה שהיה בדרכו לבנק להפקיד את הפדיון היומי. המערער ושותפו איימו על המתלונן בסכין ונטלו ממנו תיק שהכיל סכום של למעלה מ- 80,000 ₪. המערער הודה במיוחס לו, במסגרת הסדר טיעון שבו המדינה עתרה להשית עליו עונש של 4 שנות מאסר, בעוד הסניגוריה טענה לעונש ראוי של שנתיים בלבד. בית-המשפט המחוזי השית על המערער עונש מאסר בפועל בן 3 שנים ומחצה, ובית-המשפט העליון דחה את ערעורו.

ע"פ 3255/02 כנפו נגד מדינת ישראל [11.2.03] – בו נדון עניינו של מערער, אשר הורשע בעבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 403 לחוק העונשין, בקבלת רכב גנוב ובשימוש בו ללא רשות, ובית-המשפט המחוזי גזר עליו מאסר בפועל בן 4 שנים ומחצה. בפסק-הדין מתואר, כי המתלונן שימש קצין ביטחון בחנות וביום האירוע נסע עם קצין בטחון של חנות אחרת במונית, עד לקרבת הבנק, והשניים צעדו ברגל. בהתקרב המתלונן לפתח הבנק, התנפל עליו שודד – שותפו של המערער, אשר ניסה להוציא את התיק בכוח מחזקתו, אך המתלונן שהופל ונגרר על המדרכה, לא הירפה מאחיזתו בתיק, נאבק בשודד והצליח לסכל את ניסיון השוד.
שותפו של המערער הורשע על-פי הודאתו בנסיון שוד ונדון ל- 4 שנות מאסר בפועל. המערער הוא שנהג ברכב אל המקום יחד עם שותפו וחיכה ברכב לשותפו אשר ביצע את נסיון השוד. בית-המשפט העליון קבע שאין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער, אשר ניהל את משפטו, ודחה את טענת המערער כי לא היה הדומיננטי באירוע מאחר שלקח חלק בתכנון המעשה.

בע"פ 5617/13 כהן נגד מדינת ישראל [27.5.14], נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של שוד והפרת הוראה חוקית. המערער ואחר קשרו קשר לשדוד עובר אורח מזדמן. לשם כך הגיעו בשעת ערב ברכב שכור למרכז מסחרי כשהאחר נוהג והמערער הוא שירד מהרכב ורץ לעבר המתלוננת שיצאה מהמרכז המסחרי. המערער היכה את המתלוננת בידה ומשך בכוח את התיק שהחזיקה. בתיק היה כסף מזומן ומעטפה ובה פדיון יומי של החנות בה היא עבדה. המערער ברח מהמקום, נכנס לרכב בו נהג האחר והם עזבו את המקום. עבירת השוד בוצעה על-ידי המערער תוך הפרת תנאי "מעצר בית". בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין שנתיים ל- 4 שנות מאסר בפועל והשית על הנאשם עונש של 38 חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל עונשי מאסר מותנים (סה"כ 47 חודשי מאסר בפועל). בית המשפט העליון קבע כי העונש שהוטל על הנאשם אינו חורג לחומרה והוא אף מקל.

ת"פ (מחוזי חיפה) 31103-09-17 מדינת ישראל נגד אלפאעור [11.12.19 ]: הנאשם ביחד עם האחר, קשרו קשר לשדוד את המתלוננת, לאחר שנודע להם שהיא מחזיקה בכסף מזומן וביודעם היכן היא נמצאת, הגיעו לשם עם קטנוע של הנאשם. הנאשם והאחר הבחינו במתלוננת עולה על מונית כשבידיה שני תיקים שבתוכם החזיקה בסכום של  10,000 ₪ במזומן, טלפון נייד מסוג L.G. 3 ושעונים. השניים נסעו אחר המונית עד שעצרה ליד ביתה של המתלוננת, ומשזו ירדה והחלה צועדת לעבר הבניין בו מצויה דירתה, התנפל עליה הנאשם וריסס אותה בגז מדמיע, תקף אותה והפיל אותה על הקרקע. חרף התנגדותה הצליח הנאשם ליטול מידיה את הרכוש וחזר לקטנוע, עליו רכב והמתין לו האחר, והשניים נמלטו מהמקום. כתוצאה ממעשי הנאשם ותקיפתו את המתלוננת, סבלה האחרונה מחבלה ביד וסימני יובש בקרניות. הנאשם נטל אחריות בפני שירות המבחן, עברו הפלילי כולל הרשעה אחת בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים.
נקבע מתחם עונש הולם שנע בין 24 ל - 50 חודשים, עונשו הועמד על 24 חודשים, הופעל מאסר מותנה במצטבר, כך שבסך הכל הוטל עליו עונש של 30 חודשי מאסר.

כאמור, פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים ולאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, אני חוזרת על קביעתי לפיה מתחם העונש ההולם נע בין 3 – 6 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

בעניינו של הנאשם עתר הסניגור לסטות ממתחם העונש ההולם, אך ברי כי על-פי הנסיבות, המדובר בעתירה שאין לה כל בסיס. אינני מתעלמת מכך שעבר מספר קבוצות במהלך המאסר וככל הנראה מתפקד באופן חיובי במאסר (ואף משמש כתומך), אך בכך אין די. עיננו הרואות, כי המדובר בנאשם בעל עבר פלילי ממשי, אשר קיבל מספר הזדמנויות לשיקום (לרבות באמצעות שחרור מוקדם), ולמרות האמור מתכחש לכך ושב וחוזר לבצע פשיעה קשה. בנוסף, הסניגור ביקש להיתלות בלקיחת אחריות מאוחרת של הנאשם, אך בדברו לבית-המשפט, עלה באופן ברור כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו, ומדובר במהלך מתחכם ולא אמין.

לא רק שאין מקום לסטות מהמתחם, אלא יש למצות את הדין עם הנאשם. לצד הנתונים שפורטו לעיל, עיתוי ביצוע העבירות מהווה נסיבה לחומרה ממשית – כשכאמור, הנאשם ביצע את העבירה נושא גזר-הדין בעודו נתון בתקופה של עיכוב ביצוע מאסר בפועל שהוטל עליו בתיק אחר. נראה, שאין גבול לתעוזה של הנאשם, אשר דבר אינו מרתיעו, באופן המחייב ענישה ממשית.

כזכור, על הנאשם 1, אשר הודה במיוחס לו, עברו הפלילי פחות מכביד – אך את העבירות ביצע בעוד מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו, הטלתי עונש מאסר בפועל בן 42 חודשי מאסר בפועל, כשמאסר בפועל בן 12 חודשים הופעל בחופף ובמצטבר.

על רקע כל האמור לעיל, הכרעתי היא, כי בהתחשב במכלול הנסיבות ובגזר-דינו של הנאשם 1, יש להטיל על הנאשם ענישה המצויה באמצע המתחם (ולא כפי שעתר ב"כ המאשימה).

19. לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את עונשים הבאים:

 חודשי מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו 9.9.19, אך במצטבר לכל עונש מאסר בפועל אחר ;

12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות מסוג פשע ו/או עבירות רכוש מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות מסוג עוון;

מטילה על הנאשם פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪, שישולם עד ליום 1.12.21. ב"כ המאשימה יידע את המתלונן בדבר הפיצוי שנפסק.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, ה' תמוז תשפ"א, 15 יוני 2021, במעמד הנאשם וב"כ הצדדים.