הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 38315-12-15

לפני כבוד השופט ארז יקואל

המאשימה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד ר' לוס ו- ד' אלון (פרקליטות מחוז מרכז פלילי)

נגד

הנאשמת
מיכל קליינמן זעירא (עצירה) ת.ז. XXXXXX979
ע"י ב"כ עו"ד מ' שמיר (סנגוריה ציבורית)

גזר - דין
מבוא
הנאשמת הורשעה בגדרי הכרעת הדין שניתנה ביום 25.3.19 ולאחר ניהול הוכחות, בעבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") – בעשרה מופעים, שמונה מהם בוצעו בנסיבות מחמירות ; בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 25 ו- 415 בחוק; בעבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 בחוק – בחמישה מופעים; בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, לפי סעיף 418 בחוק; בעבירה של הלבנת הון , לפי סעיף 3(א) בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") – בריבוי מופעים ; בעבירה של שימוש במרמה עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה") – בחמישה מופעים ; בעבירה של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, על פי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה – בחמישה מופעים; בעבירה של השמטת הכנסות מדו"ח, לפי סעיף 220(1) בפקודת מס הכנסה – בשלושה מופעים . כתב האישום כלל ארבעה עשר אישומים מהם זוכתה הנאשמת מחמת הספק מעבירות מרמה וסחיטה באיומים שיוחסו לה באישומים 1 ו- 14, מעבירות מרמה שיוחסו לה, בין היתר, באישומים 2 ו-5 ומעבירת ניסיון לקבל דבר במרמה שיוחסה לה, בין היתר, באישום 9.
על פי הכרעת הדין, הנאשמת ניהלה פרשיית מרמה מתוחכמת, רחבת היקף וממושכת, בגדרה ביצעה שורת מעשי הונאה ומרמה, הן כלפי מקורביה – בני משפחתה, מכריה וחבריה והן כלפי בנקים וגורמים פרטיים נוספים. הכרעת הדין מתארת כיצד רכשה הנאשמת מספר נכסי נדל"ן, כשאת חלקם הפכה לנכסים מניבים ובהמשך, רכשה מספר מגרשים שעליהם בנתה בתים ומכרה אותם ברווח. הנאשמת החלה ליצור לעצמה תדמית של יזמית נדל"ן מצליחה והחלה להציע לסביבתה הקרובה, למכריה ולבני משפחתה וכן למתלוננים נוספים, ליטול חלק במסע ההצלחה שלה. זאת, באמצעות השקעת מיטב כספם אצלה, על מנת שהיא, כביכול, תשקיע כספים אלו בפרויקטים נדל"ניים שתחת ניהולה. כך, במסווה של עסקאות השקעה בנדל"ן, הציגה הנאשמת לקרבנותיה שורת מצגי שווא שונים וחמורים, הן ביחס למהות ההשקעה וההסכם שנרקם בינה לבי נם והן ביחס לבטוחות שהועמדו לטובת ההשקעות ולפרטים נוספים שביסודן. מצגים אלו לוו, בין היתר, בשימוש במסמכים מזויפים, בניצול יחסי קרבה ואמון ששררו בין הנאשמת לבין קרבנותיה ובניצול תדמיתה כיזמית נדל"ן עשירה ומצליחה , המעניקה לאנשים מן השורה הזדמנות ליטול חלק במסע התעשרותה. עוד תואר בהכרעת הדין, כיצד נטלה הנאשמת הלוואות מבנקים שונים באמצעות מצגי-שווא ומסמכים מזויפים שהציגה לנציגיהם ביחס למצבת הנכסים שבבעלותה (ראו הכרעת הדין, אישומים מס' 10-12). בגדרי האישום ה- 13 להכרעת הדין, הורשעה הנאשמת בשורת עבירות מסים והלבנת הון.
סכום המרמה הכולל, על פי ממצאי הכרעת הדין, עומד על 18,996,817 ₪. למען שלמות התמונה, יצוין כי המאשימה תפסה סכום של 2,310,000 ₪ השייך לנאשמת, בידי צד שלישי. לנתון זה, אתייחס בהמשך בגדר י סוגיית החילוט.
אשר לאישום מס' 2. מדובר במתלוננת איילת אנטוניר - חברה קרובה של הנאשמת, שמסרה לה סכום של 3,122,000 ₪. מצאתי כי לא מצג שווא הוא שעמד ביסוד החלטתה של המתלוננת להעביר לנאשמת כספים. בד בבד, מצאתי כי הנאשמת עשתה שימוש במסמך מזויף ולכן הרשעתי אותה בביצוע עבירה זו.
אשר לאישום מס' 3. על-פי עובדות אישום זה, קיבלה הנאשמת במרמה מיוסי סידי (להלן: "סידי") – בן זוגה לשעבר, סכום של למעלה מ – 4 מיליון ₪ וכן עשתה שימוש במסמך מזויף. חומר הראיות שהוצג, הוביל למסקנה כי החלטתו של סידי להעביר לנאשמת כספים אלו התבססה על שורת מצגי-שווא חמורים מצדה ולכן הרשעתי אותה בעבירות שיוחסו לה באישום זה.
אשר לאישום מס' 4. על-פי המפורט באישום זה, בן-ציון ג'אן - מנהל סניף הבנק בו הייתה לקוחה (להלן: "ג'אן"), העביר לנאשמת סכום של 3.5 מיליון ₪, בעקבות מצגי שווא שהציגה לו וכן תואר כי עשתה שימוש במסמך מזויף. הרשעתי את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה באישום זה.
אשר לאישום מס' 5. מדובר בעו"ד רפאל יצחק - מכר של הנאשמת, שהעביר לידיה סכום של 1,750,000 ₪, כתוצאה ממצגי-שווא מצדה וכן נטען כי עשתה שימוש במסמך מזויף. הנסיבות הפרטניות שבאישום זה עוררו ספק לא מבוטל ביחס למהות ההתקשרות העסקית שנרקמה בין הנאשמת למתלונן ולמעורבים נוספים, באופן שהביא לזיכויה ביחס לעבירת המרמה שיוחסה לה באישום זה. בד בבד, התשתית הראייתית הצביעה על מלוא יסודות עבירת הזיוף שיוחסה לנאשמת באישום זה ולכן הרשעתי אותה בביצוע עבירה זו.
אשר לאישום מס' 6. מדובר באחיה של הנאשמת – עמיקם גרשונוביץ' (להלן: "עמיקם") שהעביר לה סכום של כ – 1,700,000 ₪, כתוצאה ממצגי-שווא שהציגה לו. הרשעתי את הנאשמת בעבירת המרמה שיוחסה לה.
אשר לאישום מס' 7. על פי עובדות אישום זה, העביר ג'ורג' בן-ימין (להלן: "ג'ורג'") סכום של 700,000 ₪ לידי הנאשמת, כתוצאה ממצגי שווא שהציגה לו. נמצא כי החלטתו של ג'ורג' להעביר לנאשמת כספים, אכן התבססה על מצגי שווא מטע מה ועל מסמכים מזויפים בהם עשתה שימוש והרשעתי אותה בעבירות שיוחסו לה באישום זה.
אשר לאישום מס' 8. על פי אישום זה, העביר שי ברנס (להלן: " ברנס") סכום של 1.2 מיליון ₪ לידי הנאשמת, כתוצאה ממצגי-שווא שהציגה לו. הרשעתי את הנאשמת בעבירה מושא אישום זה.
אשר לאישום מס' 9. מדובר בבני הזוג אורלי ורונן בן ארוש (להלן ביחד: "בן ארוש") – מכריה של הנאשמת, שבנם הוא חברו הטוב של בן הנאשמת, שהעבירו סכום של 395,000 ₪ לידיה כתוצאה ממצגי-שווא שהציגה להם. כן נטען כי הנאשמת ניסתה לקבל מבן ארוש דבר במרמה. הנאשמת הורשעה בביצוע עבירת המרמה שיוחסה לה וזוכתה מחמת הספק מעבירת הניסיון לקבל דבר במרמה.
אשר לאישומים מס' 10-12. מדובר במעשי מרמה וזיוף מטעם הנאשמת כלפי שלושה בנקים שונים, עת נטלה מהם הלוואות בסכום כולל של כ- 6.3 מיליון ₪, באמצעות הצגת מצגים כוזבים ושימוש במסמכים מזויפים משמע, היא בעלת הכנסות מנכסים שונים שבבעלותה. הנאשמת הורשעה בביצוע העבירות שיוחסו לה באישומים אלו.
אשר לאישום מס' 13. אישום זה מייחס לנאשמת עבירות מס והלבנת הון, בכך שביצעה פעולות כספיות בכספים שקיבלה במרמה כמתואר באישומים הקודמים, במטרה להסוות את מקורם ואת תנועותיהם ולחמוק מתשלום מס וכן כי ניהלה ספרי חשבונות כוזבים והנפיקה חשבוניות כוזבות. הרשעתי את הנאשמת בביצוע העבירות המיוחסות לה באישום זה.
ראיות לעונש
לזכות הנאשמת העידו ה"ה מר א' כהן (להלן: "כהן"); מר ש' ח' רחמני (להלן: "רחמני") ושני בניה של הנאשמת - מר כ' קליינמן (להלן: " כ'") ו מר א' קליינמן (להלן: "א'"). כהן מסר , כי ניהל עם הנאשמת מערכת יחסים זוגית בשנים 2004-2008, במהלכה התוודע ל התנהלותה הנורמטיבית וטובת הלב, שתרמה וסייעה לאחרים ואף העניקה הלוואות במקרי צורך. כהן הוסיף וציין כי לא נחשף להתנהלות שולית מצד הנאשמת. רחמני מסר כי הכיר את הנאשמת דרך כ', בהיותו חבר קרוב שלו במשך כשמונה שנים. רחמני תאר, כי שהה רבות בבית הנאשמת והכיר את טוב הלב ואת האכפתיות שהפגינה, כמו גם את עזרתה לזולת ואת תפקודה ההורית. רחמני הבהיר כיצד נהגה הנאשמת לסייע לו בצמתים מסוימים בחייו.
כ' מסר כי הנאשמת היא האדם הקרוב ביותר ללבו. תוארו פרידת הוריו וחייו לצד אמו. צוין, כי הסתבכות הנאשמת היכתה ב -כ' כרעם ביום בהיר, כשנלקח הציוד מבית המגורים אותו נאלצו לפנות, על כל הכרוך בכך. גם כ' תיאר את תכונותיה הטובות של הנאשמת כאם ובכלל, על נוהגה לסייע ולעזור לאחרים בהם – מר א' ט' ז"ל –אשר חלה ו הנאשמת דאגה שמומחה עולמי יגיע לישראל על מנת לטפל בו ואף טיפלה בעבר בנערים בסיכון. כ' ציין , כי חבריו נהגו לקנא בו על שיש לו אמא כנאשמת והוסיף על כך וציין כי כיום הוא לומד לתואר אקדמי ועקב מעצרה של אמו, הוא נאלץ ליטול את תפקידה במשפחה, לעבוד למחייתו ולהעביר כסף לקנטינה בבית המעצר כמו גם להיחשף לקשיי שהותה במקום. עוד נמסר, כי כ' הבחין בשינויים לטובה בהתנהגות הנאשמת, בין היתר, בכך שהיא נזהרת לדייק בהתנסחויותיה.
א' מסר כי הוריו התגרשו כשהיה בן 5 וזיכרונותיו את אמו הם של דאגה ואהבה מטעמה, לאחר שנאלצה לכהן בתפקיד הורי כפול. א' תאר כיצד הפגינה הנאשמת נוכחות ומוכנות לסייע לו ולאחיו, לייעץ להם בכל נושא, לדאוג לאוכל חם ולכל צרכיהם האחרים. כן נהגה הנאשמת ל שהות עם א' ועם חבריו וללמד אותם למבחנים וכן נהגה לאסוף בעלי חיים מ-'צער בעלי חיים' . גם עד זה תיאר את סיוע הנאשמת לחברה כשחלה, כשישבה לצדו לילות שלמים בבית החולים ודאגה כי מיטב הרופאים יטפלו בו. ביחס להשפעת הסתבכות הנאשמת על חייו, תיאר א' כי הפרשייה התרחשה בתקופה טרם בחינות הבגרות ולוותה בהפתעה רבה, עת התקשרו אליו ומסרו לו שלא ישוב לביתו מאחר שלוקחים משם דברים. א' הבין כי עליו לפעול להטבת המצב ולכן החל לעבוד מידי יום לאחר לימודיו. לאחר מכן, התגייס לשירות קבע בצנחנים ולפניו תפקיד פיקודי ראשון כמפקד כיתה. א' ציין , כי הוא מתמודד עם קושי כלכלי לא פשוט, עקב הצורך בכלכלתו שלו לצד הסיוע לאמו. גם א' הבחין בשינויים שחלו בהתנהלות הנאשמת, בין היתר, בכך שהחלה לשתף את רגשותיה ולערוך התבוננות פנימית בהתנהלותה.
הנאשמת ניצלה את זכות המילה האחרונה והביעה חרטה ונטילת אחריות על מעשיה. הנאשמת תיארה את הפגיעה בחלק מקרבנותיה ואת תקוותה שבבוא היום תוכל לרפא את אמונם ואת הנזק שגרמה להם. הנאשמת הוסיפה על כך ותיארה את התמיכה לה היא זוכה מאחיה ומבניה. הנאשמת ביקשה להבהיר כי כעת, היא מבינה את העדר מודעותה לכשל שבהתנהלותה ו כי תובנה זו נרכש ה על ידה בדיעבד ב גדרי ההליך השיקומי האינטנסיבי בו היא נוטלת חלק בבית המאסר.
תסקיר שירות המבחן
שירות המבחן אינו ממליץ על ענישה שיקומית בעניינה של הנאשמת. שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת נקלעה להתדרדרות כלכלית, בין היתר בעקבות קשר זוגי שניהלה בעבר וכתוצאה מכך חוותה משבר ונאלצה להתמודד עם קשייה בדרכים שוליות. הנאשמת הביעה חרטה על מעשיה, ביטאה הבנה לפסול שבה ם ולפגיעה שהסבה לאנשים רבים ו כן הביעה נכונות לשאת בעונש ובפיצוי כספי לקרבנותיה. הנאשמת תיארה את מעצרה ואת ההליכים המשפטיים כנגדה כחוויה מערערת, משברית וטראומטית ושירות המבחן התרשם כי להליכים המשפטיים הייתה השפעה מרסנת ומרתיעה כלפי הנאשמת. שירות המבחן מוסיף על כך ומתאר את הסתגלותה החיובית של הנאשמת לתנאי מעצרה ואת השתלבותה הן בתכנית חינוכית וטיפולית כוללנית ואינטנסיבית והן בפעילויות שונות כעוזרת הוראה, הכל - לשביעות רצון מערך החינוך שבבית המעצר. שירות המבחן התרשם , כי הנאשמת מתנהלת בפעילויות אלו באופן כן ואמיתי ו כי היא עוברת שינוי משמעותי.
מנגד, התרשם שירות המבחן , בין היתר, כי הנאשמת מחזיקה בעמדה קרבנית, מניפולטיבית, נצלנית ונרקיסיסטית, המתמקדת בסיפוק צרכיה תוך פגיעה באחרים, מבלי שתבחל באמצעים, מבלי לחוש אמפתיה כלפי האחר, תוך קושי להעמיק בשיח ביקורתי ו השלכת אחריות על גורמים חיצוניים . כל זאת, על אף חלוף הזמן והימשכות מעצרה. שירות המבחן סבור, כי הנאשמת מאופיינת בדפוסים שוליים ועברייניים, בדפוסי חשיבה של מרמה וה טעייה ובלקות ערכים ונורמות. מובהר, כי קיימת לקות בתפיסת הנאשמת את האחר ו כי קיים ספק ביכולתה לתת אמון בקשרים בין אישיים. לעמדת שירות המבחן, נטילת האחריות וביטויי החרטה מצד הנאשמת הם חיצוניים, כאשר בולטת , גם בהקשרם, תפיסה עצמית קרבנית ונטייה להשליך אחריות על גורמים חיצוניים.
חוות דעת קרימינולוגית
הנאשמת הפנתה לחוות דעת מקצועית בעניינה, שנערכה על ידי ד"ר ראובן יעקב, קרימינולוג קליני (להלן: "המומחה", "חוות הדעת", בהתאמה - ראו נ/ע 1). מפאת צנעת הפרט, אמנע מלתאר נתונים מסוימים ביחס לנאשמת ש הובאו בחוות הדעת.
חוות הדעת מציגה את קורות חיי הנאשמת , על מכלול ההיבטים השונים ועל מסכת החיים הקשה שעברה, החל מילדותה ו המשך בבגרותה. הנאשמת נאלצה להדחיק חלק מקשיים אלו על מנת לשרוד ולתפקד באופן יוצא דופן ולעמוד במשימותיה, דבר שהוביל לפיצול מסוים בהתנהלותה, או בקווי-אישיותה . כך, הנאשמת נאלצה לסגל דפוסי התמודדות נוקשים וקיצוניים, בין היתר, בדמות אי אמירת אמת. המומחה התרשם , כי על אף שהנאשמת מקשרת את מעשיה להיגררות אחר גורמים חיצוניים, היא נוטלת אחריות על יהם, מודעת לבחירותיה האישיות ומקשרת את מעשיה לאופייה ולחסכיה וכן לסבל שגרמה לעצמה ולסביבתה. המומחה הוסיף על כך וציין, כי הנאשמת שואפת להשתנות והיא תופסת את האירועים בחייה באופן מאוזן. המומחה סבור, כי לנאשמת יש יכולת להתנהג באופן נורמטיבי לאורך זמן, כפי שעשתה בבית-הספר, בשירותה הצבאי, בתקופת עבודתה כמורה וכן בתקופת מעצרה הממושכת. בניגוד להתרשמות שירות המבחן, המומחה מצא כי לנאשמת יכולת לחוות רגשות חזקים ואמפתיה לסבל ו של הזולת.
לגישת המומחה, סמיכות הזמנים שבהם ביצעה הנאשמת את העבירות, מהווה סימפטום התנהגותי לביטוי תגובה רגשית טעונה לטראומה המצטברת שחוותה בחייה . נטען, כי ניתן לזהות קשר סיבתי ישיר בין נסיבות חייה הקשות של הנאשמת לבין המעשים שביצעה. המומחה סבור, כי בתקופת ביצוע העבירות שהתה הנאשמת בתוך 'סחרור עברייני אקוטי' – מצב המתאר התנהגות קיצונית או מוגברת יותר מכוונתו המקורית של העבריין. לשיטתו, מדובר במצב המאופיין בהחמרה פתאומית ומהירה של התנהגות שולית, המלווה בהפחתה של תחושת השליטה, הרגשות והקוגניציות, לצד הגברת תחושת הצורך בביצוע העבירה. נטען, כי מצב קיצוני זה, הוא שהוביל לטעות חשיבה שלפיה היה ביכולת הנאשמת להשיב לקרבנותיה את כספיהם בצירוף רווח גדול, דבר שגרם לה להפחית מחומרת מעש יה במהלך ביצוע ם ורק לאחר מעצרה הבינה את חומרת מעשיה.
לאחר שכלול של מכלול הנסיבות בעניינה של הנאשמת, הן לחיוב והן לשלילה, הגיע המומחה למסקנה כי רמת הסיכון הנשקפת מהנאשמת להישנות התנהלות שולית היא נמוכה. עיקר משקלה של מסקנה זו, מבוסס על גילה המבוגר; על מבנה אישיותה; על מסוגלותה המוכחת לנהל אורח חיים תקין; על נכונותה הרבה לשקם את חייה ועל זיהוי גורמי הסיכון באמצעות טיפול בקשיים שחוותה לאורך חייה. המלצת המומחה היא, להקל בעונש המאסר שיושת על הנאשמת לצד השתת ענישה שיקומית.
טענות המאשימה
המאשימה טוענת, כי העבירות המיוחסות לנאשמת ניצבות ברף המחמיר של הענישה הנוהגת בעבירות דומות ואף למעלה ממנו. המאשימה מדגישה את הנסיבות המחמירות שבהן בוצע חלק משמעותי מהעבירות שבהן הורשעה הנאשמת; את סכום המרמה החריג בגובהו, הנאמד בלמעלה מ- 17 מיליון ₪; את כמות האישומים והגורמים שנפגעו על ידי הנאשמת; את העזות, האומץ והתחכום בהם בוצעו מעשי המרמה; את העובדה שקרבנות הנאשמת מונים גם גורמים פרטיים, גם קרובי משפחה וחברים וגם מוסדות בנקאיים; את ניצול תדמית העושר שיצרה הנאשמת ואת האמון ששרר בינה לבין חלק מהמתלוננים; את עוצמת וחומרת מצגי השווא שהציגה הנאשמת ואת העובדה כי היא שבה והשתמשה באותם מצגים, בדמות הסיורים שערכה לחלק מהמתלוננים, במסמכים מזויפים, במצג העושר, בתמונות של שלבי הבנייה בהן עשתה שימוש , בשימוש תדיר בביטויים "בס"ד" ו- "שלא יהיה גזל" ובכסות כפי שיצרה למראית-עין של בעלי מקצוע כעורכי דין ורואי חשבון. הודגש, כי הנאשמת ניצלה את הקושי והמצוקה שבהן שרו קרבנותיה, לצורך רכישת אמון, עת הרעיפה עליהם דאגה, אהבה ועזרה, לפי העניין, משל הייתה "מלאך משמיים" ובתוך כך חיזקה בדעתם את מצג העושר שהציגה, באופן חוזר ונשנה.
המאשימה מוסיפה על כך וטוענת, כי יש לזקוף לחובת הנאשמת את העובדה שניסתה להטיל את האחריות למעשיה על גורמים אחרים, כעו"ד י' זינגר ומר ב' אלבז וכן את העובדה שלא פיצתה את הנאשמים ולא עשתה די להטבת מצבם, או להשבת סכום כלשהו . מובהר, כי הסכומים שתוארו בהכרעת הדין ככאלו שהועברו מהנאשמת לנאשמים, לא נועדו ל שם תיקון מעשי המרמה, אלא כדי לשרת את מצג איתנות ההשקעה שהציגה ואת הסרת המגננות מצד הקרבנות.
המאשימה מפנה לנוסח הכרעת הדין וטוענת, כי הנאשמת לא הונעה ממצוקה, או מכורח, אלא מרצון "לשדרג" את אורח חייה, שכן היה ביכולתה להמשיך להתפרנס בכבוד ממשלח ידה בתחום ההוראה, הגנים, או אף בתחום הנדל"ן . הנאשמת חיפשה קיצורי דרך אל העושר ו המשיכה בפועלה הפסול גם כאשר ידעה שלא תהא לה כל אפשרות להשיב את הכספים שנטלה. המאשימה הדגישה את התרשמותו השלילית של שירות המבחן בתסקיר כפי שהוגש ואת הימנעותו מלבוא ב המלצה שיקומית בעניינה של הנאשמת. לחיזוק התרשמות שירות המבחן, מפנה המאשימה לנסיבות שנדונו בהכרעת הדין, המתארות את מעשי המרמה שבוצעו, בין היתר, כלפי סידי - בן-זוגה של הנאשמת, עת היה שרוי במצוקה עקב גירושיו; כלפי עמיקם - אחיה, אשר מכר את דירתו בגין ההשקעה הכוזבת שהציעה לו הנאשמת, ביודעה כי ילדו סובל מתופעה רפואית קשה שבעטיה נקלע האח לקשיים כלכליים וכי השינוי במגוריו עלול להזיק לילדו; כלפי בני הזוג בן-ארוש, אשר עבדו קשות למחייתם עד אשר הצליחו לרכוש דירה ולאחר התקשרות עם הנאשמת, נאלצו למכור אותה ולעבור לדירה קטנה. בעקבות התרחשות זו, בנם של בני הזוג בן-ארוש, אשר הכיר בינם לבין הנאשמת והמליץ להם להתקשר עמה, הגיע לפי פחת .
המאשימה סבורה, כי הקבוצה הטיפולית בה השתתפה הנאשמת בהצלחה וכן חוות הדעת שהוגשה מטעמה, אינן גורעת מהתרשמות שירות המבחן, או מהמסקנות הנוגעות ממצאי הכרעת הדין. הובהר בהקשר זה, כי חוות הדעת לא נסמכה על ראיות, כי אם על הדברים שמסרה הנאשמת בלבד שהמומחה מטעמה מאבחן אותה כמי שאינה נוהגת לומר את האמת . ביחס לטענות נוספות מצד הנאשמת, הבהירה המאשימה כי טענת הכורח לא הוכחה וכי טענת האכיפה הבררנית נדחתה.
המאשימה הוסיפה על כך והטעימה את הער כים החברתי ים שנפגע ו מביצוע העבירות מושא הכרעת הדין, בדמות חופש הרצון, הפעולה ו הבחירה וכן ההגנות על רכוש הציבור ועל הבנקים בתפקידם החברתי-כלכלי המשמעותי ועל אמון החברתי הבסיסי שבין איש לרעהו.
ביחס למתחמי הענישה, טוענת המאשימה כי יש להבחין בכל אחד ואחד מהאישומים השונים בין הסכומים, עוצמת המצגים, מידת הקרבה בין הנאשמת למתלוננים ומידת האמון שנוצלה. לנוכח העובדה שהוצגו מצגים פרטניים כלפי כל אחד מקרבנות יה של הנאשמת, שאין ביניהם קשר למעט הנאשמת עצמה - סבורה המאשימה כי יש לקבוע מתחם נפרד לכל אחד מהאישומים השונים. לשיטת המאשימה, ביחס לאישום השני יש לקבוע מתחם ענישה של 6 עד 24 חודשי מאסר; ביחס לאישומים 3, 6 ו-9 יש לקבוע מתחם ענישה של 3 עד 7 שנות מאסר לכל אישום ; ביחס לאישומים 4,7 ו- 8 יש לקבוע מתחם ענישה של 2.5 עד 6.5 שנות מאסר לכל אישום וביחס לאישומים 10-12 יש לקבוע מתחם ענישה של 2 עד 5 שנים לכל אישום, כאשר מתחם הענישה בגין עבירות הלבנת הון ומס (אישום 13) , נבלעות בתוך המתחמים שצוינו.
בסך הכל, סבורה המאשימה כי יש להשית על הנאשמת עונש מאסר בן 13 שנים, מאס ר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים כפי סכום התקרה הקבוע בחוק. המאשימה הוסיפה ועתרה לחילוט סכום של 2,310,000 ₪ של הנאשמת אשר נתפס בידי צד ג', לצורך מימוש עסקת לונץ המתוארת בחלק מהאישומים . המאשימה סבורה , כי חלף חילוט סכום זה לטובת אוצר המדינה, כנהוג וכראוי על פי הוראות הדין, ניתן ואף רצוי לחלקו בין נפגעי העבירה, באופן יחסי לסכום בו נפגע המתלונן מתוך סכום העבירות הכולל. הוגשה טבלת חלוקה תואמת והוטעם, כי במקרה הנדון מקורם של כספים אלו בנפגעי העבירה ולכן ראוי לעשות בהם שימוש ל שם הקטנת הפגיעה החברתית שנגרמה. עוד נטען, כי אין לצרף את הבנקים שנפגעו לרשימת חלוקת הסכום התפוס, לנוכח היותם מוסד בנקאי מקצועי ומיומן שמטבע הדברים, הנזק שנגרם להם כתוצאה ממעשי הנאשמת, נמוך משמעותית מזה שנגרם ליתרת הקרבנות.
טיעוני הנאשמת לעונש
ההגנה טוענת, כי יש לראות את מכלול העבירות שביצעה הנאשמת כאירוע ענישתי אחד. הסנגור מדגיש, כי מתקיים קשר הדוק בין כלל האישומים מושא הרשעת הדין, קשר המתבטא, בין היתר, במאפיינים הדומים של אופן ביצוע העבירות, במניעים שביסודם, בגורמים הנוספים שהיו מעורבים בהם ובסוג הנפגעים. לעמדת ההגנה, אין בעובדה כי מדובר בקרבנות שונים, או בריחוק זמנים מסוים, כדי לגרוע מעוצמת הקשר ההדוק הנטען .
ביחס לקביעת המתחם ולעונש ההולם סבורה ההגנה כי האירועים מושא הכרעת הדין מהווים חריג על רקע נוף חיי הנאשמת והם התרחשו על פני תקופה של כשנתיים בלבד, לעומת עשרות שנים נורמטיביות קודם לכן. ההגנה הוסיפה על כך והפנתה ל חוות הדעת ממנה עולה קשר סיבתי מובהק בין נסיבות חייה הקשות של הנאשמת לבין העבירות שביצעה ולסחרור העברייני שביסודן. ההגנה הפנתה אף לעמדת גורמי המקצוע כפי שתועדה בתסקיר שירות המבחן ובחוות הדעת.
נטען, כי יש לייחס משקל משמעותי להליך השיקומי שבו מתמידה הנאשמת מזה תקופה ארוכה ולשיפור שנרשם בעטיו, כפי שמציינים גורמי המקצוע. ההגנה סבורה , כי אין ממש בטענת המאשימה לפי חוות הדעת נסמכת, בעיקרה , על הדברים שמסרה הנאשמת . מובהר, כי כך הם פני הדברים גם ביחס לתסקיר שירות המבחן וחזקה על המומחה שדעתו המקצועית והמעמיקה אינה נסמכת על הצהרות הנאשמת, כי אם על ניתוח ואבחנה מעמיקים ומקצועיים שיסודם במכלול נסיבות העניין, לרבות כתב האישום והכרעת הדין. הסנגור סבור, כי הנאשמת מבינה את חומרת מעשיה באופן מעמיק ואמיתי, הבנה שהבשילה לאחר תקופת מעצרה ו לאור התבוננות פנימית שערכה בגדרי הליך השיקומי בו השתלבה בתקופת מעצרה. עוד נטען, כי העבירות בהם הורשעה הנאשמת לא בוצעו מתוך תחכום ולא ניתן לאתר בעניינה "תכנית עבריינית" מסודרת.
ההגנה מוסיפה על כך ומדגישה את העובדה שהנאשמת זוכתה מחלק מהאישומים שיוחסו לה ואת סכום המרמה הכולל, הנמוך משמעותית מהסכום בו נקב כתב האישום. נטען, כי חלקו של סכום זה אף הושב, בין היתר לבנקים, מתוך קופת כינוס הנכסים של הנאשמת ומפקדונות שהיו בידי הבנקים. כן סבורה ההגנה, כי יש לייחס משקל מסוים לטענות הנאשמת בדבר האכיפה הבררנית שננקטה כנגדה, לעובדה שהיו מעורבים נוספים בפרשיות מושא כתב האישום, ביניהם עו"ד י' זינגר, איברהים אל-לולו, חברת 'בלו-ריבר' וכן לתמיהות הראייתיות שתוארו בסיכומיה ושחלקן צוין בהכרעת הדין. הסנגור הפנה אף לממצאים שנקבעו בהכרעת הדין, ביחס לאיומים בהם הייתה נתונה הנאשמת בסמוך לחודש ספטמבר 2015, עד בסמוך למעצרה.
עוד הדגיש הסנגור, כי הנאשמת חווה בדידות קשה ונטען כי גם בהגיע יום שחרורה, היא תוותר עם אות קלון וכשהיא חסרת כל - כלכלית וחברתית. הובהר, כי עניינה של הנאשמת פורסם ב כלי התקשורת ושמה הטוב נרמס ולשיטת הסנגור , ניתן לראות בכך 'עונש תקשורתי' מסוים. כן סבור הסנגור, כי יש להתחשב בתרומת הנאשמת לחברה ולחינוך , בשירותה הצבאי המשמעותי, בתחושת האחריות והאמפתיה שהביעה, ברצונה העז להשתקם והכל , באופן המצדיק חריגה לקולה ממתחם הענישה הראוי , בהתאם להוראת סע' 40ד(א) בחוק.
הצדדים הגישו אסמכתאות בתימוכין בטענותיהם .
דיון וגזירת הדין
השיקול המנחה בענישה הוא "עקרון ההלימה", שתכליתו מתן יחס תואם לשיווי משקל מוסרי אותו הפר העבריין, על מנת שעונשו יהיה שקול ככל הניתן למעלליו לקורבנו. לעקרון זה מעמד "בכורה, אם כי לא בלעדיות" ויש לראותו כבעל "מעמד על" במסגרת שיקולי הענישה (ראו ס' 40ב בחוק; ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13) (להלן: " הלכת סעד"); ע"פ 3792/18 פלוני נ' מדינת ישראל (11.11.18)).
בשלב הראשון במלאכת גזירת הדין יש לקבוע אם כל אישום יראה כאירוע נפרד לצרכי ענישה, או שמא יש לראות בכלל האישומים, או מקצתם, כאירוע כולל (ראו ס' 40יג' בחוק; הלכת סעד). שאלה זו, יסודה במבחן "הקשר ההדוק", בגדרו יש להתייחס, בין היתר, לסמיכות הזמנים, או המיקום, שבין העבירות; למידת השיטתיות בהן בוצעו; למידת התלות ביניהן – כגון אם עבירה אחת נועדה לאפשר עבירה אחרת; ולהיותן חלק מתכנית עבריינית אחת, אף אם בוצעו לאורך זמן (ראו ע"פ 4910/03 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14); ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל (3.9.15)). בשלב השני במלאכת גזרת הדין יש לקבוע מתחם ענישה ההולם את חומרת העבירה ונסיבותיה, על פי עקרון ההלימה ובמנותק מנסיבותיו האישיות של הנאשם. בשלב זה, יש להתחשב בשלושה שיקולים – בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובעוצמת הפגיעה בו; במדיניות הענישה הנהוגה בעבירות המגנות על ערכים דומים וב נסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' בחוק (ראו ס' 40גא) בחוק). מדובר בקביעה ערכית-נורמטיבית-אובייקטיבית, הנסמכת על מכלול השיקולים שנזכרו, שאינה תלויה בענישה הנוהגת (ראו: הלכת סעד; ע"פ 1656/16דוידוביץ נ' מדינת ישראל (20.3.17) (להלן: " הלכת דוידוביץ'")). בשלב הבא, יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה שנקבע. זהו השלב שבו יש להתחשב בשיקולי ענישה נוספים, לקולה ולחומרה, כגון שיקום הנאשם; הגנה על הציבור; הרתעה אישית וציבורית; מניעת יכולת; נסיבות אישיות ופרטניות; התנהלות דיונית כהודיה ושיתוף פעולה עם הרשויות ומאפיינים רפואיים (ראו ס' 40 יא בחוק; ע"פ 2859/18 ח'ארוף נ' מדינת ישראל (11.11.18); ע"פ 8538/18 פרוך נ' מדינת ישראל (7.1.19) . יש אף לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים בעניינו של הנאשם, כפוטנציאל שיקומי מיוחד, הרתעה ממשית או הגנה על הציבור - המצדיקים סטייה ממתחם הענישה הנוהג, לקולה או לחומרה (ראו סע' 40ג(ב), 40ד ו- 40ה בחוק; ע"פ 200/13 ברמן נ' מדינת ישראל (5.2 .14().
אפנה כעת לבחינת רכיבים אלו, בראי הנסיבות הפרטניות המאפיינות את המקרה הנדון.
מתחם ענישה כולל או מספר מתחמי ענישה
הצדדים נחלקו בשאלה אם יש לראות כל אישום שבו הורשעה הנאשמת כאירוע ענישתי נפרד, או שמא יש לראותם כמסכת מתמשכת אחת של עבירות, בבחינת אירוע ענישתי אחד. בחינת המעשים שביצעה הנאשמת על נסיבותיה ם הפרטניות וכן בחינת ממצאי חוות הדעת ותסקיר שירות המבחן, מובילה למסקנת ביניים, לפיה ניתן לסווג את האישומים השונים בגדרם הורשעה הנאשמת כשלושה אירועים ענישתיים נפרדים.
אמנם, מחד גיסא, כלל העבירות בהן הורשעה הנאשמת בוצעו בשנים 2014-2015 והאלמנטים המשותפים להן כללו שימוש במסמכים מזויפים, שימוש בתמונות של הנכסים מושא ההשקעות הכוזבות, מצגי שווא בדבר מעורבותם של אנשי מקצוע כעו"ד ורו"ח, הצהרות כזב בדבר הנכסים שבבעלותה והבטוחות להשקעה וכן מצג העושר וניצול האמון. נתונים אלו מצביעים, במידה בלתי מבוטלת, על שיטה מתוחכמת, קבועה וכמעט סדורה של הונאה מתוכננת וידועה מראש. לא איתרתי תלות מובהקת בין העבירות, או היותן חלק מתכניות עברייניות שונות.
עם זאת, וחרף אלמנטים משותפים אלו, מכלול הנסיבות מאפשר התייחסות למעשיי הנאשמת בגדרי שלושה אירועי ענישה נפרדים. מעשי המרמה שביצעה הנאשמת כוונו נגד מספר רב ומגוון של קורבנות, חלקם מכרים וקרובים, חלקם ק ורבנות מזדמנים וחלקם בנקים. למעט הדמיון הנובע מאורח החיים שסיגלה הנאשמת וכן מהשימוש במסמכים מזויפים, בתמונות של נכסים בבנייה ובמצגי השווא – קיימת הבחנה ברורה בין מעשי המרמה שבוצעו כלפי הבנקים (להלן: "קבוצת הבנקים"), כלפי גורמים עסקיים מזדמנים, כג'ורג', בן ציון ז'אן וברנס ( כמתואר באישומים מס' 4, 7 ו- 8 ולהלן: "קבוצת המשקיעים המזדמנים"), לבין בני משפחה, בני-זוג וחברים קרובים, כאיילת אנטוניר , סידי, עמיקם ובן-ארוש (כמתואר באישומים מס' 3, 6 ו-9 ולהלן: "קבוצת הקרובים").
אשר לקבוצת הבנקים (אישומים מס' 10-12) - מעשי המרמה שכוונו כלפי הבנקים התבססו בעיקרם על מצגי שווא ה נסמכים על מסמכים שהנאשמת זייפה ו על הצהרות כזב שהצהירה לפניהם. מבלי לגרוע מהפסול הבוטה שבמעשי הנאשמת כלפי הבנקים - במובחן מקבוצת הקרובים והמשקיעים המזדמנים - מדובר בגורמים מקצוענים בתחומים הרלוונטיים לכתב האישום, בדמות מתן אשראי ובחינת בטוחות (ראו למשל: ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש (7.12.09); ע"א 1339/12 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אי.סי.אם יצרני מיזוג אויר בע"מ (בפירוק) (27.4.14)).
אשר לקבוצת המשקיעים המזדמנים (אישומים מס' 4, 7 ו- 8) – קבוצה זו מונה גורמים שההתקשרות עמם היא עסקית באופייה, בעוד שבשונה מקבוצת הקרובים, הם אינם מצויים במתחם הקרבה האישי לנאשמת ובשונה מקבוצת הבנקים, הם אינם בעלי מומחיות בתחומים הרלוונטיים לנסיבות העבירה. מעשי המרמה שבוצעו כלפי הקרבנות הנמנים על קבוצה זו, התבססו בעיקרם על מסמכים מזויפים, על הצהרות כזב מצד הנאשמת, על תמונות ממהלכי בנייה של נכסים, על סיורים שנערכו באתרי הבנייה ועל מצג העושר הכללי של הנאשמת.
אשר לקבוצת הקרובים (אישומים מס' 2,3, 6 ו- 9) – בשונה מקבוצת הבנקים, הקרבנות בקבוצה זו אינם בעלי מומחיות מקצועית בנושאים הנקשרים לעבירות, אך גם בשונה מקבוצת המשקיעים המזדמנים, מעשי המרמה שבוצעו כלפיהם התבססו במידה רבה על אמון שרחשו כלפי הנאשמת, על רגשותיהם כלפיה ועל מצוקה שחוו במועד שבו הפעילה הנאשמת את מקסמיה עליהם. על אף שהאמון, הקרבה והמצוקה, כשלעצמם, אינם עולים כדי היצג כוזב של עובדה – הם שימשו את הנאשמת כנדבך בסיסי שמטרתו לגרום ל קבוצת הקרובים להסיר מגננות, לסמוך על הנאשמת ולהאמין למצגי השווא האחרים שהוצגו כלפיהם, תוך הימנעות מעריכת בדיקות מקצועיות מתבקשות נסיבות .
הפרמטרים המשליכים על קביעת המתחם
הנאשמת הורשעה בשורה ארוכה של מעשי מרמה, זיוף, עבירות מס והלבנת הון. הערכים החברתיים והזכויות שעליהם נועדו עבירות המרמה להגן, הם חופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה של המרומה (ראו ע"פ 752/90 ברזל נ' מדינת ישראל (1.3.1992)); ההגנה על זכות היסוד של קניין הזולת ורכוש הציבור (ראו ע"פ 6032/16 לוי נ' מדינת ישראל (23.7.17); ע"פ 8458/11 שובל נ' מדינת ישראל (11.9.13) (להלן: " עניין שובל")); חשיבות ההגינות, האמון והיושרה בחיי המסחר בין הבריות בכלל ושימור התנהלות בנקאית וכלכלית שקופה ואמינה (ראו ע"פ 45253-03-11 מדינת ישראל נ' בר שירה (21.5.17), כהפניית המאשימה). הערכים החברתיים שביסוד עבירות המס הם הגנה על השוויון העומד ביסוד חובת תשלום המס. עבירות המס פוגעות פגיעה ישירה בקופה הציבורית ופגיעה עקיפה בכיסו של האזרח, שכן המתחמק ממס נהנה משירותי המדינה, הממומנים מכיסיהם של אזרחים שומרי חוק, מבלי לשאת בחלקו שלו במימון שירותים אלו ( ראו רע"פ 7964/13 רובינשטיין נ' מדינת ישראל (31.12.13); ע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.2.2013); רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (3.11.2010)). הערכים החברתיים שביסוד עבירות הלבנת הון הם מניעת הפקת רווחים מעבירות, מניעת פעילות עבריינית ושמירה על ההפרדה בין כספים שהגיעו ממקור חוקי, לכספים שהגיעו ממקור עברייני (ראו ע"פ 4111/14 קורד נ' מדינת ישראל (20.8.15); רע"פ 398/15 בסון נ' מדינת ישראל (21.1.15); ע"פ 4316/13 ‏מדינת ישראל נ' חג'אמה (30.10.14), בפס' 20).
הנאשמת, במעשיה, פגעה בכל הערכים הללו פגיעה חמורה, שיטתית ומתוחכמת. נוכח הנסיבות הפרטניות כפי שנסקרו בהרחבה בהכרעת הדין ולנוכח הנסיבות המחמירות המתקיימות ב- 8 מופעים שונים, אני סבור כי חומרה יתרה אופפת את העבירות שביצעה הנאשמת. הנסיבות המחמירות מתבטאות בעיקרן ביסודות הבאים - מידת התחכום – הנאשמת פעלה תוך תחכום משמעותי על מנת לממש את ביצוע העבירות, מבלי שבחלה בכל אמצעי שיאפשר הולכת קורבנותיה בכחש והוצאת כספים מהם במרמה. בכלל זה, השימוש במסמכים משפטיים מזויפים ותמונות של בניית נכסים וניצול נרחב של האמון הרב שהמתלוננים רחשו כלפיה; של עתות המצוקה שבהן שהו ונזקקו לתמיכה; של מידת הקרבה המשפחתית, הזוגית, או החברית כלפיה; של ידיעותיה בתחום הנדל"ן - והכל, תוך שימוש במצג העושר המתמשך שטוותה.
אשר ל סכומי העבירות - הנאשמת הונתה את קרבנותיה בסכום מצטבר של מעל 18 מיליון ₪. סכומי העבירות הפרטניות, כשלעצמם, מגלמים חומרה יתרה וחריגה בעוצמתה. כך, סכום הפגיעה באישום מס' 3 (ביחס לבן זוגה סידי), הוא 4,892,787 ₪; סכום הפגיעה באישום מס' 4 ( ביחס לבן ציון ג'אן), הוא 3,500,000 ₪; סכום הפגיעה באישום מס' 6 ( ביחס לאחיה עמיקם), הוא 1,694,030 ₪; סכום הפגיעה באישום מס' 7 ( ביחס לג'ורג'), הוא 700,000 ₪; סכום הפגיעה באישום מס' 8 (ביחס לברנס), הוא 1,200,000 ₪; סכום הפגיעה באישום מס' 9 (ביחס לבן ארוש), הוא 700,000 ₪; סכום הפגיעה באישום מס' 10 ( ביחס לבנק דיסקונט), הוא 1,400,000 ₪; סכום הפגיעה באישום מס' 11 ( ביחס לבנק הפועלים), הוא 3,960,000 ₪ ו סכום הפגיעה באישום מס' 12 (ביחס לבנק לאומי), הוא 950,000 ₪.
אשר לעוצמת הנזק שנגרם לקורבנות העבירה – מעבר לנזק האובייקטיבי הברור שבאבדן הכספים הנזכרים, יש ליתן את הדעת גם לנזק הסובייקטיבי, האישי והפרטני שנגרם למתלוננים ובכלל זה, נזקים משניים, כאבדן עתודות נכסים שנועדו לכלכל אותם בערוב ימיהם, הפגיעה במטה לחמם, הפיחות ברמת חייהם, עוגמת הנפש וניצול יחסי הקרבה עמם למטרות פסולות. עדויותיהם של קרבנות הנאשמת מלפניי בישיבות ההוכחות, מלמדות על עוצמת הנזקים הסובייקטיביים שנגרמו להם. באישום מס' 3 מדובר בסידי - בן זוגה של המתלוננת דאז, שאיבד את כל נכסיו וכספו, הגיע עד פת לחם, נאלץ להתגורר עם הוריו המבוגרים והפך בעל חוב. המתלונן היה בעל נכסים, חסכונות ופנסיה חודשית ונותר חסר כל. בהיעדר יכולת לרכוש מזון ותרופות, נאלץ המתלונן להיעזר בחסדי הזולת, שקע בייאוש ובמחשבות קשות. המתלונן פוטר משני מקומות עבודה בשל חוסר יכולת להתרכז והוא מתקשה לישון בלילות ולפתח מערכות יחסים (ראו מע/1). באישום מס' 6 מדובר בעמיקם - הוא אחיה של הנאשמת, אשר פותה על ידה להשקיע באמצעותה כספים ולשם כך מכר את דירת מגוריו ואף נטל הלוואה מהוריו. באישום מס' 8 מדובר בברנס ש איבד את כל תמורת מכירת ביתו. באישום מס' 9 מדובר בבני הזוג בן ארוש אשר נאלצו למכור את בית מגוריהם על מנת להשיב את ההלוואות שנטלו והעבירו לנאשמת (ראו מע/2). נסיבות אלו, החמורות כשלעצמן, מלמדות כי הנאשמת לא הסתפקה בפגיעה מסוימת בקרבנותיה. רדיפת הבצע מטעמה לא ידעה שובע, תוך שהיא המשיכה להפציר בקורבנותיה ל הוסיף ולהעביר לידיה כספים עד מיצוי יכולותיהם הכספיות, ללא כל התחשבות במצבם ו תוך אובדן כל שאריות של מוסר ככל שנותרו בליבה.
אשר לריבוי מעשי הפגיעה והעבירות – לבד מריבוי האישומים והעבירות, פעולות המרמה שבהן נקטה הנאשמת, בגדרי כל אישום ואישום, הן מרוב ות וחמור ות כשלעצמ ן. במרבית האישומים עשתה הנאשמת שימוש חוזר ונשנה במספר מצגי-שווא שונים ומתוחכמים וכן שימוש במספר מסמכים מזויפים (ראו אישומים מס' 3-4 ו- 7-12).
אשר לחלקה היחסי של הנאשמת בעבירות – כמתואר בפס' 4; 203-214; 301-302 בהכרעת הדין, חלקה של הנאשמת בעבירות שבהן הורשעה הוא מרכזי ומשמעותי. טענות ההגנה ביחס למעורבותם של גורמים עברייניים אחרים נדונו בהכרעת הדין והגם שמצאתי כי אכן, רב הנסתר על הגלוי ביחס לאותם גורמים ומעורבותם, אין המדובר במעורבות שיש בה כדי לגרוע מ אותו חלק מרכזי ומשמעותי של הנאשמת בביצוע המעשים המהווים מסד שאין בלתו לעבירות בהן הורשעה. הנסיבות כפי שצוינו בפס' 214-215 בהכרעת הדין, בגדרן הורשעה הנאשמת בשימוש במסמך מזויף באישום מס' 5 המתייחס ל כך שהמתלונן היה מודע שמדובר במסמך מזויף ולא היה בו כדי להטעותו, אכן ראוי שתיזקפנה לזכות הנאשמת , כפי שייעשה בגדרי מתחם הענישה הרלוונטי.
ככלל, על מתחם הענישה לשקף את הסלידה המתבקשת מהעבירות בהן הורשעה הנאשמת ובעיקר , לבטא הלימה בין חומרתן היתרה ל אופי העונש שייגזר עליה . לנוכח המאפיין המובהק של מבצעי עבירות כלכליות כאנשים רציונאליים המחשבים שכרה של עבירה כנגד הפסדה, כבר נקבע כי יש לגזור עונש "המעקר את כדאיות ביצוע העבירה" ולייחס משקל מוגבר לשיקולי הרתעת היחיד והרבים (ראו ע"פ 220/17 דנקנר נ' מדינת ישראל (29.8.18) ; הלכת דוידוביץ; ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל (1.3.17) (להלן: " עניין גוטסדינר") ע" פ 3927/16 מדינת ישראל נ' בר-זיו (23.2.17); ע"א 8345/15 אוחנה נ' מדינת ישראל (19.9.17)).
יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בשורת פסקי דין, כזו הלשון:
"בדורות האחרונים, חדלו רחובות העיר והכפר מלשמש אכסניה בלעדית לביצוען של עבירות בקניינו של האחר. בדורנו, עדים אנו למעשי פשיעה כלכליים, הנעשים תחת כסות של חליפות יוקרה, גורדי שחקים ופעולות עסקיות לגיטימיות לכאורה. הסוציולוג האמריקאי אדווין סאת'רלנד היה הראשון לכנות סוג פשיעה כזה כ"עבירות צווארון לבן... ולא פעם עבירות מסוג זה חמורות יותר מעבירות רכוש אחרות מבחינת היקפן ותחכומן. ככל שהכלכלה התפתחה והפכה למורכבת יותר, כך התרחב מנעד הפשיעה נגד הרכוש... ואולם, על אף ה"הילה" (בלשון סגי נהור כפולה ומכופלת) העוטפת עבירות מסוג זה, ואולי דווקא בגלל הביצוע הסטרילי לכאורה של פשיעה כאמור, על מערכת אכיפת החוק והענישה לעמוד על המשמר ביתר שאת, תוך קביעה חד משמעית לפיה גם פשיעה זו אינה משתלמת. זאת בגדר מידה נגד מידה. המניע לביצוע עבירה כלכלית טמון בטיב העבירה, ועל בית המשפט לתרום תרומתו בהטלת עונשים שיהפכו עבירות אלו לבלתי כדאיות, גם בדרך של הטלת עונשי מאסר ממשיים" (ראו עניין שובל).
וכן:
"עבריינות צווארון לבן מסוג זה שלפנינו נושאת עמה יסודות חומרה קשים עד מאד. היא מסבה פגיעה קשה בציבור הרחב... העבריינות הכלכלית בתחומי החברה והכלכלה היא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים של הפקת מידע, וקשה לגילוי. נזקיה קשים לחברה בכללותה, למשק הכלכלי, ולאנשים הפרטיים הנפגעים ממנה במישרין. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפיתחה של העבריינות הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקרבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות שבאיתורה ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה... " (ראו ע"פ 9788/03 טופז נ' מדינת ישראל (25.2.2004)).
אשר לעבירות מס ו הלבנת הון והערכים המוגנים שביסודן, אפנה כי :
"...גם בהקשר זה פסק בית משפט זה לא אחת בדבר הצורך לתת משקל בענישה לפן ההרתעתי ולהכבדת היד על אלו השולחים את ידם בקופה הציבורית ופוגעים פגיעה קשה בעקרון השוויון בנשיאה בנטל המס..." (ראו ע"פ 7760/18 מזרחי נ' מדינת ישראל (16.5.19)).
החומרה שביסוד מעשיי הנאשמת מוגברת, כ נזכר, שעה שבפעולותיה ניצלה לרעה, הן את יחסי האמון והקרבה שרחשו כלפיה המתלוננים הנמנים על קבוצת הקרובים והן את עתות המצוקה בהן היו שרויים, תוך שבחלק ניכר מהמקרים השתמשה במסמכים מזויפים, בתחכום ובכסות של בעלי מקצוע ו נטלה במרמה סכומי עתק אשר היו אמורים לשמש חלק מהמתלונני ם לצרכי מגוריהם, כמשענת לאחרית ימיהם, או לצרכיהם הרפואיים. במעשיה, החריבה הנאשמת את עולמם של חלק מהמתלוננים וזאת, כמובן, מבלי לגרוע מעוצמת הפגיעה של יתרת המתלוננים.
אשר למדיניות הענישה הנוהגת – אתייחס להלן ו בין היתר, לאסמכתאות שאליהן הפנו ב"כ הצדדים, תוך התמקדות ב עיקר הנתונים הרלוונטיים.
בת"פ 45253-03-11 מדינת ישראל נ' בר-שירה ואח' (21.5.17), הורשע נאשם ב- 14 אישומים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הנאשם הציג עצמו כמתרים כספים למטרות נעלות ונטל את הכסף למטרותיו. סכום המרמה הכולל הצטבר לכדי 589,000 ₪ ו- 199,300 דולר ארה"ב וכן ניסיון לקבל דבר במרמה – בסכום של 100,000 ₪. הנאשם נדון ל 9 שנות מאסר. בערעור, הופחת עונשו בחצי שנה.
בת"פ 38548-06-16 מדינת ישראל נ' רז (10.4.18), הורשעה נאשמת ב- 9 אישומים הכוללים ריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, זיוף בכוונת לקבלת דבר בנסיבות מחמירות; שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות; שימוש במרמה, ערמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס; השמטת הכנסה במזיד ועוד. הנאשמת הציגה עצמה כאשת עסקים, כעובדת מדינה וכשמאית מקרקעין ונטלה סכומי כסף במרמה, תוך הצגת מצג שווא משל מדובר היה בהשקעת כספים במכרז לרכישת מקרקעין. סכום המרמה הכולל הצטבר לכדי 3,400,000 ₪ וכן ניסיון לקבלת 900,000 ₪ במרמה. הנאשמת נדונה ל- 6 שנות מאסר ; לקנס 100,000 ₪; ולפיצוי למתלוננים בסכום של 1.4 מ' ₪.
בע"פ 2422/15 סרור נ' מדינת ישראל (7.11.16), הורשע נאשם ב- 14 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הנאשם הציג עצמו כמשקיע ביהלומים ונטל סכומי כסף ממפוני גוש קטיף בכזב. סכום המרמה כולל עמד על 8,910,000 ₪. הנאשם נדון ל- 8 שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת רכוש פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת רכוש מסוג עוון; קנס בסך 250,000 ש" או 6 חודשי מאסר תמורתו; פיצוי למתלוננים בסך 2,030,000 ₪.
בת"פ 31959-06-12 מדינת ישראל נ' מוחסן (20.11.13), הורשע הנאשם ב- 7 אישומים הכוללים עבירות של הלבנת הון, גניבה בידי מורשה, קבלת דבר בנסיבות מחמירות, תחבולה, ניסיון גניבה בידי מורשה, זיוף ושימוש במסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, עבירות מס, השמטת הכנסה ופנקסי חשבונות כוזבים. הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון. הנאשם ניצל את מקצועו כעורך דין לביצוע עסקאות כזב ולקבלת כספים במרמה. סכום המרמה הכולל עמד על 695,300 ₪. הנאשם נדון ל- 7 שנות מאסר בפועל (בערעור הופחת העונש בשנה אחת – ראו ע"פ 72/14 מוחסן נ' מדינת ישראל (2.4.15)); 12 חודשי מאסר על תנאי ביחס לכל אחת מהעבירות בהן הורשע; קנס בסך 50,000 ₪; לא נקבע פיצוי לנוכח קיומו של הליך פשט"ר והחשש מפני העדפת נושים.
בת"פ 54685-01-12 מדינת ישראל נ' גסאר (31.12.13), הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בעבירות מס והלבנת הון, בגין מעשי מרמה שבגדרם הציג מצגי שווא ביחס לאגרות משפט שעליו לשלם עבור בנקים. סכום מעשי המרמה הכולל עמד על 18,424,910 ₪. הנאשם נדון ל- 9 שנות מאסר בפועל; לקנס בסך 250,000 ₪ ולפיצויים למתלוננים בסך של 258,000 ₪ ו- 516,000 ₪. בגדרי ערעור שהוגש על גזר הדין, נותר העונש שנגזר על כנו (ראו ע"פ 1082/14 ג'סאר נ' מדינת ישראל (23.7.15)).
בע"פ 8265/13 מלכיאל נ' מדינת ישראל (10.3.16), נדונה הרשעתו של נאשם בריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר וסחיטה באיומים. הנאשם, אסיר נמלט, ניהל מסכת מרמה מתוחכמת של הוצאת כספים מאזרחים קשי-יום על ידי פרסום מודעות שווא המציעות הלוואות בתנאים נוחים ודרישת תשלום כתנאי מקדים לכך. סכום המרמה הכולל עמד על 2,717,944 ₪. הנאשם נדון ל- 10 שנות מאסר.
בע"פ 43352-06-13 אברהם נ' מדינת ישראל (28.11.13), הורשע הנאשם ב- 9 אישומים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לצד עבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ו-2 עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי. הנאשם, שמאי רכב במקצועו, נהג להציג מצג שווא בפני קורבנותיו כי ביכולתו לרכוש בעבורם כלי רכב מעוקלים במחיר זול ממחיר השוק וכך קיבל לידיו כספים במרמה בהיקף של כ- 675,000 ₪. הנאשם נדון ל- 7.5 שנות מאסר.
ברע"פ 158/13 עוז נ' מדינת ישראל (7.2.2013), הנאשם הודה והורשע ב-24 אישומים הכוללים שרשרת עבירות של קבלת דבר במרמה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הוצאת שיק ללא כיסוי, גניבה בידי מורשה, ועוד. הנאשם השתמש בשיטות פעולה מתוחכמות על מנת להוציא כספים במרמה מקורבנותיו - חברות, אנשי עסקים, ואזרחים פרטיים, אשר היו במצוקה כלכלית, ונענו להצעת הנאשם אשר התחייב לסייע להם בדרכים שונות. סכום המרמה הכולל עמד על 1,700,000 ₪ במזומן או בשווה כסף וכן שיקים בס כום כולל של 4,900,000 ₪. הנאשם נדון ל- 7 שנות מאסר.
בדנ"פ 8439/10 מדינת ישראל נ' כהן (4.11.10), הנאשם הורשע ב- 71 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; 24 עבירות של התחזות כאדם אחר; 42 עבירות של ביצוע הלבנת הון ועבירות מס נוספות. הנאשם החל לסחור בכלי רכב משומשים תוך הצגת נתונים כוזבים המשפיעים על מחיריהם. הנאשם נדון ל- 7 שנות מאסר בפועל, 3 עונשי מאסר על תנאי ופיצוי לקרבנות, חלף חילוט רכושו.
בת"פ 10334-04-11 מדינת ישראל נ' קזלקופי (24.6.12), הנאשם הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והתחזות לאחר בגדרי 28 פרשיות שונות. הנאשם הציג מצגי שווא לפיהם הציע למכור לקרבנותיו מוצרי חשמל במחירים מוזל ונעלם עם כספם. כן, התחזה הנאשם לאדם אחר על מנת לקבל הלוואות מבלי להשיבן. סכום המרמה הכולל עמד על סכום של 400,000 ₪. הנאשם נדון ל- 6 שנות מאסר.
בת"פ 7062-07-09 מדינת ישראל נ' ורטנשטיין (15.9.09), הנאשם הורשע ב- 27 עבירות של קבלת דבר במרמה, 3 עבירות של התחזות לעובד ציבור וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הנאשם הציג עצמו כעובד ציבור שבאפשרותו למכור מוצרים במחירים מוזלים , תוך הבטח ות שווא. סכום המרמה הכולל עמד על 308,438 ₪. הנאשם נדון ל- 6 שנות מאסר.
בע"פ 11791/04 אפלבויים נ' מדינת ישראל (29.5.06), הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכן בעבירה של גניבה בידי מורשה. הנאשם ואחרים הקימו עמותה והציגו מצג שווא בדבר גיוס כספים לפליטים. סכום המרמה כולל עמד על כ- 500,000 ₪. הנאשם נדון ל - 4 שנות מאסר.
ברע"פ 3446/18 חרחש נ' מדינת ישראל (19.6.18), נדונה הרשעת נאשם בעבירות מס והלבנת הון, כאשר היקף הסכומים המעורבים עמד על כ- 20 מיליון ₪. מדובר במי שהפעיל עסק לסחר ו להשכרת מוניות ומרבית הכנסותיו לא דווחו. הנאשם נדון ל-6 שנות מאסר בפועל; מאסר מותנה וקנס .
בת"פ 7731/06 מדינת ישראל נ' יניב (25.12.07), הורשע נאשם בביצוע עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. הנאשם עבד בחברה למשכנתאות ומתוקף תפקידו נחשף למאגרי מידע שכוללים מספרי כרטיסי אשראי ותעודות זהות של לקוחות החברה. במשך חודש וחצי הנאשם ביצע רכישות מקוונות באמצעות נתונים אלו, בסכום של כ- 10,000 ₪ ונגזר עליו עונש מאסר מותנה וקנס.
בת"פ (פ"ת) 3899/07 מדינת ישראל נ' בן רשי (21.12.09), הורשע הנאשם בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב, שימוש במסמך מזויף ו קבלת דבר במרמה. הנאשם נהג בדרכי רמייה במילוי טפסים לצורך קבלת כרטיסי אשראי ובכך קיבל סכומים של עשרות אלפי שקלים במרמה. הנאשם נידון ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ולמאסר מותנה.
בת"פ 15640-06-15 מדינת ישראל נ' פרץ (15.7.15), כהפניית ההגנה, נדון עניינם של נאשמים אשר הודו והורשעו במסגרת הסדר טיעון, בריבוי עבירות מרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עשיית פעולה ברכוש אסור, קבלת תשלומים שלא כדין בקשר לתיווך עבודה ושימוש במרמה, ערמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס. מדובר בנאשמים שהתגברו על מגבלות רגולטוריות בתחום העסקת עובדים זרים, באמצעות השתלטות על תאגידי כוח אדם ושימוש באנשי קש. הנאשמים קיבלו במרמה היתרים מיוחדים לתאגידי כוח אדם שבשליטתם ועשקו מאות עובדים זרים בכך שגבו מהם עמלות בניגוד לחוק. כתוצאה מאלו, הפיקו הנאשמים סכום של 1.2 מיליארד ₪, בתקופה של כ- 8 שנים. הנאשמים נדונו ל- 33 חודשי מאסר בפועל, ל מאסר על תנאי ולקנס. כבר אציין, כי הסדר הטיעון במקרה זה כלל הסכמה עונשית, הוא מתייחס מטבעו לטובת הנאה שקיבלו הנאשמים ולכן לא מצאתי לנכון ללמוד ממקרה זה לענייננו.
בעניין גוטסדינר, נדונה פרשיית מרמה רחבת היקף הנוגעת במספר גורמים שחברו יחדיו לשם הענקת תארים לימודיים תורניים לאנשי כוחות הבטחון, באופן שהקנה למקבלי התעודות הטבות שכר מאת המדינה, בסכום מצטבר של מעל 300,000,000 ₪. הנאשמים בפרשה זו הורשעו במאות עבירות מרמה, זיוף וגניבה בידי מורשה. מאחר שמדובר במספר גדול של נאשמים, נחזה כי מתחם הענישה העולה משקלול כלל העונשים שנקבעו הוא 2-5.5 שנות מאסר בפועל; קנס בסך 100,000-500,000 ₪ ו מאסר על תנאי למשך 12-24 חודשים. חלק מהנאשמים נפסלו מלכהן בתפקידי ציבור.
בת"פ 40174/08 פרקליטות מחוז ת"א נ' נאמן (13.3.16), נדון עניינו של נאשם אשר ניצל את תפקידו כעורך דין ומעל בכספי לקוחותיו, בסכום כולל של כ- 1,608,859 $. הנאשם הורשע בעבירות זיוף, מרמה וגניבה ו נדון ל- 7 שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי, לקנס בסכום של 300,000 ₪ ו לפיצוי בסכום של 250,000 ₪ לכל אחד מנפגעי העבירה. בערעור, הופחת עונש המאסר ל- 6 שנים, לאור האחריות שנטל הנאשם על מעשיו ועמידתו בחובת הפיצוי לקרבנותיו (ראו ע"פ 3380/16 נאמן נ' מדינת ישראל (14.3.17)).
בת"פ 39852-12-06 מדינת ישראל נ' רייפמן (19.9.11), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע במספר עבירות זיוף ומרמה, בגדרן נטל שלא כדין סכום של כ- 6.3 מיליון דולר. לזכות הנאשם עמדו נתונים יוצאי דופן בבחינת תרומותיו לכלכלה ולחברה הישראלית והוא נדון ל- 4 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופיצוי למתלוננים בס כום של 6.3 מיליון דולר.
בת"פ 3691-03-14 מדינת ישראל נ' ולד (17.12.14), נדון עניינה של נאשמת אשר הורשעה בריבוי עבירות של גניבה, זיוף ומרמה. הנאשמת ניצלה את תפקידה כמנהלת חשבונות על מנת להעביר לחשבונה, במרמה, סכום כולל של 24,382,998 ₪. הנאשמת נדונה בגדרי הסדר טיעון ל- 7.3 שנות מאסר; למאסר מותנה ולקנס בסכום של 7,000 ₪. גם כאן, מדובר בהסדר טיעון שלא ראיתי לנכון לגזור מנסיבותיו גזרה שווה לעניינה של הנאשמת.
בע"פ 2447/13 קליין נ' מדינת ישראל (8.4.14), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, ביחד עם נאשם נוסף, בשורת עבירות מרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף והוצאת שיקים ללא כיסוי. הנאשם והאחר רקמו יחדיו מזימה להוצאת כספים מאנשי עסקים על ידי הצגת פיתוחים טכנולוגיים בכזב. סכום המרמה הכולל, לשני המעורבים בעבירות, עמד על כ- 10 מיליון ₪. הנאשם נדון ל- 6 שנות מאסר, למאסר מותנה ולקנס בסכום של 150,000 ₪.
בת"פ 55936-12-13 דורון נ' מדינת ישראל (18.2.15), נדון עניינו של נאשם אשר ניצל את היותו מורשה חתימה בקיבוץ לשם נטילת כספים שלא כדין. הנאשם הורשע בשורת עבירות מרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מס והלבנת הון. סכום המרמה הכולל עמד על 16.5 מיליון ₪, מתוכ ו הושב סכום של 7.25 מיליון ₪. הנאשם נדון ל- 7 שנות מאסר בפועל, לקנס בסכום של 1.5 מיליון ₪ ולפיצוי למתלונן בסכום של 500,000 ₪.
בת"פ 2657-08-13 מדינת ישראל נ' קרדיש (14.1.16), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע בשורה של עבירות מרמה, התחזות מחשבים ומס. הנאשם נהג להתחזות לעורך דין ולרואה חשבון, הפיק חשבוניות פיקטיביות לחברות ועוסקים וקיבל מהם תמורה כספים שעליה לא דיווח לרשויות המס וגבה במרמה שכר טרחה. הנאשם נדון ל- 4 שנות מאסר בפועל, ל מאסר מותנה ו לקנס בסכום של 300,000 ₪.
סקירת האירועים הענישתיים וקביעת מתחמי ענישה
האירוע הענישתי הראשון מתייחס לאישומים מס' 10-12 שעניינם בעבירות שביצעה הנאשמת כלפי בנקים. באישומים אלו הורשעה הנאשמת בשורת מעשי מרמה וזיוף כלפי שלושה בנקים שונים. על פי הכרעת הדין, באמצעות הצגת מצגים כוזבים ושימוש במסמכים מזויפים לפיהם הנאשמת היא בעלת הכנסות מנכסים שונים שבבעלותה - נטלה הנאשמת מהבנקים הלוואות בסכום כולל של כ- 6.3 מיליון ₪. הנאשמת הורשעה באישומים אלו, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 415 סיפא בחוק; זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר - לפי סעיף 418 בחוק וניסיון לקבלת דבר במרמה - לפי סעיפים 415 רישא ו- 25 בחוק.
על יסוד הפרמטרים שנסקרו, מצאתי לנכון לקבוע כי מתחם העונש בגין אישומים אלו, יעמוד ברף התחתון על 4 שנות מאסר וברף העליון על 7 שנות מאסר.  ביקשתי להתכתב עם סכום המרמה הגבוה והיקף מצגי השווא והמסמכים המזויפים שבהם השתמשה הנאשמת - מחד גיסא, ועם מקצועיותם של הבנקים ומידת הנזק האובייקטיבי והסובייקטיבי שנגרם להם – מאידך גיסא (ראו לעניין זה הודעת המאשימה מיום 18.6.19 לפיה רופאו הנזקים שנגרמו לבנק דיסקונט).
האירוע הענישתי השני מתייחס לאישומים מס' 4, 7 ו- 8, שעניינם בעבירות שביצעה הנאשמת כלפי קבוצת המשקיעים המזדמנים, שאינם במתחם הקרבה האישי, הזוגי, או המשפחתי וסכומן הכולל הוא 5,400,000 ₪. על-פי המפורט באישום מס' 4, העביר בן ציון ג'אן- מנהל סניף הבנק בו הייתה לקוחה - סכום של 3.5 מיליון ₪ לידי הנאשמת, כתוצאה משורת מצגי שווא שהציגה לו הנאשמת וכן משימוש במסמך מזויף. על פי המתואר באישום מס' 7, הנאשמת קיבלה מג'ורג' סכום של 700,000 ₪, כתוצאה ממצגי שווא שהנאשמת הציגה לו וממסכים מזויפים שהציגה מלפניו. על פי אישום מס' 8, קיבלה הנאשמת 1.2 מיליון ₪ מאת ברנס, כתוצאה ממצגי-שווא שהציגה לו. הנאשמת הורשעה בגין אישומים אלו בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 415 סיפא בחוק ושימוש במסמך מזויף - לפי סעיף 420 בחוק.
על יסוד הפרמטרים שסקרתי לעיל, מצאתי לנכון לקבוע כי מתחם העונש בגין אישומים אלו, יעמוד ברף התחתון על 5 שנות מאסר וברף העליון על 9 שנות מאסר. באישומים אלו, סכום המרמה הכולל אמנם נמוך מזה של קבוצת הבנקים, אך הנזק נגרם לגורמים פרטיים הנעדרים את כלי הבדיקה העומדים לרשות הבנקים ומידת הפגיעה בהם גבוהה משמעותית.
האירוע הענישתי השלישי מתייחס לאישומים מס' 2, 3, 6 ו- 9, שעניינם בעבירות שביצעה הנאשמת כלפי קבוצת המקורבים, בכללם בן-זוגה, אחיה וחבריה ואשר סכומן הכולל הוא 6,981,817 ₪. על פי אישום מס' 2, הנאשמת עשתה שימוש במסמך מזויף כלפי חברתה הקרובה איילת אנטוניר . על פי אישום מס' 3, הנאשמת קיבלה במרמה ממי שבמועדים הרלוונטיים היה בן זוגה (סידי), סכום של כ – 4.8 מיליון ₪, כתוצאה ממצגי שווא חוזרים ונשנים ומסמכים מזויפים שהציגה לו. על פי אישום מס' 6 – הנאשמת הציגה לאחיה (עמיקם), שורת מצגי שווא וכתוצאה מכך קיבלה ממנו, במרמה, סכום של כ – 1,700,000 ₪. על פי אישום מס' 9, הנאשמת הציגה לחברי משפחתה (בני הזוג בן-ארוש), שורת מצגי שווא וקיבלה מהם, במרמה סכום של 395,000 ₪. הנאשמת הורשעה באישומים אלו בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 415 סיפא בחוק, שימוש במסמך מזויף (ריבוי עבירות) - לפי סעיף 420 בחוק וניסיון לקבל דבר במרמה - לפי סעיפים 415 רישא ו- 25 בחוק.
על יסוד הפרמטרים שסקרתי לעיל, מצאתי לנכון לקבוע כי מתחם העונש בגין אישומים אלו, יעמוד ברף התחתון על 7 שנות מאסר וברף העליון על 11 שנות מאסר . זאת, לנוכח סכום המרמה הכולל, מיהות קבוצת המקורבים, סוג מצגי השווא שהוצג להם , ניצול מחפיר ומצמית של יחסי אמון, קרבה ומצב פגיע ובהתחשב בנזק האובייקטיבי והסובייקטיבי שנגרם להם.
קביעת העונש המתאים
אשר לעבר פלילי, רקע אישי ותרומה לחברה. הנאשמת ילידת 1970 ואין בעברה רישום פלילי. הנאשמת ניהלה אורח חיים נורמטיבי במשך עשרות שנים, שירתה בשירות חובה בצה"ל, עבדה בתחום החינוך העל-יסודי והגנים ולאחר מכן בתחום הנדל"ן. הנאשמת הקימה משפחה וגידלה שני בנים. הגדול , לאחר שירות חובה בחיל הים וכיום סטודנט למשפטים והצעיר , בשירות חובה על סף תפקיד פיקודי. לנאשמת הורים מבוגרים להם סייעה לאורך חייה וכן סייעה לאחיה ולבנו, שמצבו הרפואי אינו כשורה. הנאשמת אף סעדה את חברה הטוב א' ט' ז"ל, כאשר חלה במחלה קשה ושהתה לצדו פרקי זמן ממושכים בבית החולים. נוסף על כך, מהראיות שהונחו מלפניי נחזה כי הנאשמת סייעה לחבריהם של בניה בלימודיהם ובהתייעצויות בנושאים מגוונים.
יחד עם זאת, יש לייחס משקל מסוים גם לעובדה שהנאשמת ניצלה, בין היתר, את תדמיתה כאדם טוב-לב שאוהב לעזור, להתנדב ולסייע, על מנת לרכוש את אמונם של חלק מהמתלוננים. לפיכך, לצד ההתנהלות החיובית של הנאשמת, שראוי לייחס לה משקל לא מבוטל, אין להתעלם מכך שלמצער, חלק מהתנהלות זו שימש באותה תקופה ככר לביצוע מעשי מרמה, ובבחינת 'מצווה הבאה בעבירה אינה מצווה' (ראו רמב"ם, פירוש המשניות, מסכת סוכה פ"ג מ"א).
אשר לחלוף הזמן ולהתנהלותה הדיונית של הנאשמת . עיקרי העבירות שבהן הורשעה הנאשמת בוצעו בין השנים 2014-2015. אין עוררין על כך שחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה מהווה שיקול רלוונטי בקביעת עונשו של נאשם בגדרי המתחם. במקרה הנדון, לא מצאתי כי חלוף הזמן מהווה שיקול לקולה. הנאשמת נעצרה ביום 1.11.15, כתב האישום הוגש ביום 18.12.15. עיקר חלוף הזמן ממועד הגשת כתב האישום ועד למתן הכרעת הדין, נעוץ בהתנהלותה הדיונית. הנאשמת מצאה לנכון להחליף מעל ארבעה סניגורים ודיונים לא מועטים נדחו על מנת לאפשר לה להזמין 221 עדים (!) – כבקשתה – אשר למעט עדים ספורים - בוששו מלהגיע (לעניין זה וכן ביחס להתנהלותה הדיונית של הנאשמת, ראו החלטתי מיום 23.7.17). בנסיבות אלו, על אף שאין בכך משום שיקול לחומרה, אינני סבור שניתן לזקוף לזכות הנאשמת את התנהלותה הדיונית, או את חלוף זמן.
אשר לנסיבות אישיות ורפואיות. נסיבות חייה של הנאשמת פורטו בהרחבה בחוות הדעת שהוגשה מטעמה, שם הן נחשפו לראשונה ומפאת צנעת הפרט לא ארחיב בנושא. נסיבות נוספות פורטו בתסקיר שירות המבחן המציין את היקלעות הנאשמת למצוקה כלכלית שפרצה כתוצאה מהתנהלותו של בן-זוגה לשעבר. אך אציין, כי מדובר בנתונים משמעותיים וקשים שמן הראוי להביאם בחשבון במסגרת שיקולי הענישה. ברם, שלא כטענת הסנגור, אינני סבור כי אותם קשיים שעליהם הצביע מתוך חוות הדעת, הם שעמדו במוקד התנהלותה השולית של הנאשמת כמתואר בהכרעת הדין. אדרבא, חוות הדעת עצמה מלמדת כי שורשי התנהלותה השולית של הנאשמת נעוצים במאפיינים אחרים (ראו עמ' 7 לחוות הדעת).
מתסקיר שירות המבחן וכן מחוות הדעת ומדברה האחרון של הנאשמת , ניכר כי הנאשמת הביעה חרטה על מעשיה וכי תקופת מעצרה משמשת, במידה מסוימת, כגורם מרסן ומרתיע עבורה. הנאשמת נוטלת חלק פעיל ועקבי בפעילויות שיקומיות ועוברת תהליך משמעותי של העמקה והתבוננות במערכות יחסיה. בניגוד לחוות הדעת, שירות המבחן סבור, כי הנאשמת מתקשה לחוש אמפתיה ולראות את האחר והיא עודנה מאופיינת בדפוסים שוליים ועברייניים, בדפוסי חשיבה מרמתיים ובדפוסי התנהגות של הטעייה ותכנון והיא לוקה בערכים, בנורמות ובתפיסת האחר. חוות הדעת, לפיה הנאשמת מסוגלת לחוש אמפתיה כלפי האחר, אין בה כדי לשנות מהתרשמויות יו האובייקטיביות של שירות המבחן, שכן גם שם צוין כי לצד הפן הנורמטיבי והמשפחתי באישיותה, גורמי הסיכון באישיותה ובעברה עדיין קיימים . לא הונח מלפניי נתון ממשי שילמד על פיחות, או שיפור משמעותי שחל ב גורמי סיכון אלו (ראו עמ' 7-8 לחוות הדעת; עמ' 4-5 לתסקיר שירות המבחן). הערכת חוות הדעת שלפיה מדובר באירוע נקודתי שהתרחש בתקופת לחץ, גם אם יש בה ממש, אינ נה מתיישבת עם פרק הזמן המשמעותי שבו התרחשו העבירות, עם היקפן וכמותן ועם יתרת גורמי הסיכון כפי שפורטו, שנחזה כי עדיין קיימים. לצד מסר חיובי שראוי לשגר לנאשמת ביחס לשינוי אותו היא מבקשת לעבור, אין מלפניי די נתונים על מנת שניתן יהיה להעדיף את גזירת עונשה בחריגה ממתחם הענישה הראוי ולקולה .
לא נעלמו מעיני טענות ההגנה ביחס למעורבותם של גורמים עברייניים אחרים, לתמיהות ראייתיות ועלילתיות מסוימות וכן לאיומים ולמעשי האלימות שנטען כי הופעלו כלפי הנאשמת בתקופה מסוימת. ייחסתי ל טענות אלו משקל מסוים במסגרת קביעת העונש, אך גם בהקשר זה בתוך המתחם הרלוונטי ולא בחריגה ממנו . לא התרשמתי כי ניתן לקבוע ככזה ראה וקדש שגובש רף ראייתי הולם ביחס למעורב אחר שלא הועמד לדין להבדיל מהנאשמת. הנאשמת מפנה לנתונים שלא די בהם כדי לסתור את החלק המרכזי והמשמעותי שלה עצמה בעבירות שביצעה, כפי שתואר בהרחבה בהכרעת הדין . לכן , לא מצאתי בטענות אלו את העוצמה הנדרשת כדי להטות את הכף לעבר חריגה ממתחמי הענישה או אף כדי אימוץ הרף התחתון שלהם.
אשר למאמצי הנאשמת לתיקון תוצאות העבירה. אין מלפניי דבר לבד מאמירות מסוימות אשר לכוונת הנאשמת בנושא. לא הונחו מלפניי נתונים שיאפשרו לאמוד את היקף תפיסת הכספים והנכסים שבבעלות הנאשמת והתקשיתי להתחקות אחר שווי נכסיה, למול סכום המרמה הכולל, נתון שיכול היה לאפשר הערכה מסוימת של סכום הכסף שלא אותר. אין אפשרות לגבש ממצא מושכל בנושא זה ו חלק ניכר מכספי המרמה טרם אותר.
לסיכום פרק זה - הרשעת הנאשמת באישומים שפורטו בהכרעת הדין משקפת חומרה יתרה מכל זווית אפשרית, לרבות ביחס לסכומי הכסף, למידת הפגיעה במתלוננים, לשיטתיות, לתחכום, לעזות המצח ולהיקף הרב החוזר והנשנה של מצגי השווא ושל השימוש במסמכים מזויפים. נסיבותיה האישיות של הנאשמת, נוף חייה הקשה, החרטה שהביעה (אף שהגיעה באיחור ולא מנעה מקורבנותיה את שחזור הטראומה מעל דוכן העדים), העובדה שזוהי הסתבכותה הראשונה בפלילים ושהייתה הראשונה מאחורי סורג ובריח - מצדיקים השתת עונש שאינו ברף הגבוה ביותר של המתחם המשוקלל אך בסמוך לו.
לאחר שקבעתי את מתחמי הענישה השונים ונתתי דעתי לכלל הנסיבות והשיקולים הנדרשים, ראיתי לנכון להטיל על הנאשמת עונש כולל בגין כלל מעשי המרמה שבהם הורשעה, בהתאם להוראת סע' 40יג(ב) בחוק. הטעם לכך נעוץ בעובדה שמדובר בשרשרת מתמשכת של מעשי מרמה בעלי מאפיינים דומים, שהתרחשו בתקופה מקבילה. בנסיבות אלו, ראוי להטיל עונש כולל שישקף את מכלול הנתונים הרלוונטיים לענישה, לרבות היקף העבירות, תדירותן, חומרתן, מידת הנזק שהסבו, נסיבותיה האישיות של הנאשמת ותוך מתן מעמד בכורה ליסוד ההלימה בין חומרת העבירות לבין העונש שייגזר.
המאשימה הפנתה לבקשת החילוט שצורפה לכתב האישום, על פי הוראות סעיף 21 בחוק איסור הלבנת הון וכן על פי הוראת סעיף 39 בפקודת סדר הדין (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, בגדרה התבקש חילוט סכום של 2,310,000 ₪ אשר נתפס בידי צד שלישי. במעמד הדיון שהתקיים ביום 22.5.19, הבהירה המאשימה כי מדובר בכסף מזומן שהנאשמת הפקידה בידי צד שלישי – עורך דין, לצורך "פרויקט לונץ" כהגדרתו בכתב האישום ובהכרעת הדין. המאשימה טוענת כי על אף שדינו של סכום זה חילוט לטובת אוצר המדינה, לבית המשפט נתון לשיקול הדעת אם לחלק את הסכום לנפגעי העבירות לצורך הקטנת הפגיעה החברתית הסביבתית שנגרמה להם, חלף חילוטו לטובת אוצר המדינה וזאת מנימוקים מיוחדים. המאשימה סבורה , כי במקרה הנדון מתקיימים הנימוקים המיוחדים הנדרשים וזאת לנוכח הפגיעה שנגרמה לקרבנות הנאשמת. נטען, כי יש לחלק את הסכום בין קרבנות הנאשמת באופן יחסי, על פי מידת הנזק הכספי שנגרמה לכל אחד מהם, ביחס לסכום הנזקים המלא. בד בבד, טוענת המאשימה כי אין לכלול את הבנקים ב גדרי חלוקת סכום זה לנפגעי העבירות . זאת, לנוכח שהפגיעה בהם קטנה משמעותית ביחס לפגיעה ביתרת הקרבנות, לנוכח שההלוואות שהעניקו גובו בפיק דונות ולא נמסרו פרטים שיאפשרו לאמוד את מידת הנזק בפועל וכן לנוכח הודעת בנק דיסקונט על ריפוי הנזקים שנגרמו לו. המאשימה תמכה גישתה באסמכתאות.
עיינתי בטענות המאשימה ובאסמכתאות שאליהן הפנתה ולנוכח היעדר התנגדות מצד הבנקים והסכמת ההגנה – שוכנעתי כי יש לקבלה. בית המשפט רשאי, ככלל, להימנע מחילוט רכוש הקשור בעבירה, על פי שני מסלולים. המסלול הראשון – יסודו בהוראת סעיף 23 בחוק איסור הלבנת הון ומקורו בהוראת סעיף 36ג' בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, לפיה ניתן להימנע מחילוט רכוש, מקום שבו הטוען לזכות הוכיח שרכש ברכוש זה זכות קניינית, או מעין-קניינית, בתום לב ראו בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (31.10.2007); דנ"פ 8439/10 ‏ מדינת ישראל נ' כהן (22.2.11) כהפניית המאשימה)). המסלול השני – יסודו בהוראת סע יף 21 בחוק איסור הלבנת הון, המקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת להימנע מחילוט הרכוש, א ם נמצאו לכך "נימוקים מיוחדים". נימוק מיוחד שהוכר לצורך הגדרה זו, הוא הצורך להפנות את הרכוש התפוס להקטנת הפגיעה החברתית שנגרמה מהעבירה, העולה על הצורך שבהרתעה (ראו דנ"פ 8439/10 הנ"ל; ע"א 8679/06 חביץ' נ' מדינת ישראל 30.12.2008)), כהפניית המאשימה).
סבורני כי גם במקרה הנדון ניתן וראוי לאמץ רציונל זה. גם כאן, הפגיעה החברתית, האובייקטיבית והסובייקטיבית שנגרמה למתלוננים (במובחן מהבנקים), היא משמעותית ביותר. כפי שנזכר, הנאשמת גרמה למתלוננים לנזקים חמורים שמשתרעים אלי גדיעת מטה לחמם של חלקם , לאבדן חסכונותיהם ונכסיהם אשר רכשו בעמל רב ולהרעה משמעותית ברמת חייהם, על עוגמת הנפש הברורה הכרוכה בכך. שוכנעתי כי יהיה זה נכון במקרה הנדון לבכר את שיקול השיקום החברתי של המתלוננים , מבלי לפגוע ביתרת שיקולי הענישה לנוכח יתרת רכיבי העונש בדמות המאסר והקנס שנגזרו על הנאשמת.
אין מלפניי התנגדות מצד מי מהמעורבים בפרשה לחלוקת הרכוש התפוס כמבוקש. הן המאשימה והן ההגנה נתנו הסכמותיהם. מי מהמתלוננים לא התנגד וגם הנאמן שמונה לנאשמת במסגרת הליכי פשיטת הרגל בהם היא נתונה , או הבנקים (המתלוננים באישומים מס' 10-12) לא הביעו כל עמדה בנושא (ראו הודעת המאשימה מיום 18.6.19). אני סבור כי עמדת המאשימה לפיה אופן החלוקה יבוצע על פי מפתח היחסיות בין גובה הנזקים שנגרמו למי מהמתלוננים – היא מאוזנת ומידתית ולא הונח מלפניי כל טעם או התנגדות שלא לקבלה.
לפיכך, הרכוש התפוס - סכום של 2,310,000 ₪, יחולק בין קרבנות הנאשמת, בתוך 30 ימים, על פי היחס שבין הנזק שנגרם להם, למול סכום המרמה של כלל הנפגעים בקבוצת הקרובים ובקבוצת המשקיעים המזדמנים בלבד. זאת, כמתואר בטבלת החישוב שהציגה המאשימה, המקובלת על הנאשמת וגם עליי, כדלקמן -
 
סכום הפגיעה הכולל בו נפגע (בניכוי מה שהוחזר)
חלק יחסי
סכום הפיצוי - החלק היחסי מתוך הסכום התפוס
סכום המרמה הכולל
11,344,155 ₪
100%
2,310,000 ₪
המתלונן באישום מס' 3 (סידי)
4,024,725 ₪
35%
819,551.10 ₪
המתלונן באישום מס' 4 (בן ציון ג'אן)
3,500,000 ₪
31%
712,701.83 ₪
המתלונן באישום מס' 6 (עמיקם)
1,586,030 ₪
14%
322,961.85 ₪
המתלונן באישום מס' 7 (ג'ורג')
700,000 ₪
6%
142,540.37 ₪
המתלונן באישום מס' 8 (ברנס)
1,200,000 ₪
11%
244,354.91 ₪
המתלוננים באישום מס' 9 (בן- ארוש)
333,400 ₪
3%
67,889.94 ₪

סוף דבר
על יסוד כל המקובץ, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנאשמת את העונשים המצטברים, הבאים-
מאסר בפועל - 10 שנות מאסר וחצי (126 חודשים) לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרה של הנאשמת (מיום 1.11.15 ).
מאסר על תנאי – למשך 24 חודשים. הנאשמת תישא בעונש זה אם תבצע איזו מהעבירות בהן הורשעה במשך 3 שנים מיום שחרורה ממאסר.
קנס - בסכום של 1,200,000 ₪ או 18 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב- 24 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסכום של 50,000 ₪ כל אחד , החל מעוד 30 ימים ובכפוף לכל דין. אם לא יבוצע איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפ ירעון מידי.
פיצוי למתלוננים – לכל אחד מהמתלוננים בקבוצת הקרובים ובקבוצת המשקיעים המזדמנים וכן לבנק הפועלים בקבוצת הבנקים – נפסק פיצוי כ תקרת הפיצוי הקבועה בסעיף 77(א) בחוק - בסכום של 258,000 ₪ לכל אחד מהם. בנוסף, לבנק דיסקונט מ קבוצת הבנקים – נפסק פיצוי בסכום של 30,000 ₪ ולבנק לאומי מקבוצת הבנקים נפסק פיצוי בסכום של 100,000 ₪. סכומי ה פיצוי ישולמו בתוך 30 ימים ובכפוף לכל דין.

זכות ערעור – כחוק.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ט, 27 יוני 2019, במעמד הצדדים.