הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 30623-09-18

בפני
כבוד ה שופט עמי קובו

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

אשרף סלאמה

הנאשם
ב"כ המאשימה: עו"ד איריס פיקר
ב"כ הנאשם: עו"ד פאדי חמדאן
גזר דין

רקע
הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בהצתה, עבירה לפי סעיף 448 רישא בחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").
על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בין הנאשם לבין רעייתו וחמותו (להלן: "המתלוננת") קיים סכסוך על רקע סירובו של הנאשם לאפשר לרעייתו לבקר את המתלוננת, אמה. ביום 7.9.18 בשעה 12:30 על רקע בקשתה של רעייתו לבקר את אמה, הנאשם ואחיו הגיעו לתחנת דלק, הנאשם יצא מהרכב שבידיו שני בקבוקים ריקים ומילא אותם בדלק. בשעה 22:00 נסע הנאשם עם אחיו למקום בו חונה רכבה של המתלוננת, בקרבת מתחם מגורים וכלי רכב נוספים, יצא מהרכב שברשותו בקבוק הדלק וסמרטוט, שפך את תכולת בקבוק הדלק על קדמת הרכב ועל הסמרטוט והשליך אותו בסמוך לרכב בכוונה להציתו. כתוצאה ממעשיו, אש אחזה בחלקו הקדמי של רכבה של המתלוננת ונגרם נזק למכסה המנוע ולגלגל הקדמי. מיד לאחר מכן, הנאשם ואחיו חזרו לרכב ונמלטו מהמקום.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן והופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן, ללא הסכמה לעונש.
תסקירי שירות המבחן
על פי תסקירי שירות המבחן, הנאשם בן 31. סיים 12 שנות לימוד ולאורך השנים עובד כחשמלאי. הנאשם נישא כחודש וחצי טרם ביצוע העבירה ובעקבותיה בני הזוג התגרשו. במסגרת צו פיקוח מעצר שהוטל על הנאשם הוא שולב בקבוצה ייעודית לגברים ששוחררו בתנאים מגבילים בגין עבירות אלימות במשפחה. מטרת הקבוצה לסייע בשמירה על תנאי השחרור ורכישת מודעות ראשונית לקיומה של בעיית התנהגות או דפוסים אלימים במסגרת הקשר הזוגי וזאת כשלב ראשוני של הכנה לטיפול אינטנסיבי בבעיית אלימות זוגית. במהלך השתתפותו של הנאשם בטיפול, התרשם שירות המבחן שהנאשם מתקשה לערוך בדיקה של דפוסי התנהגותו המכשילים במערכת היחסים הזוגית, הוא מיעט לשתף בתכנים הקשורים לדפוסיו ולמניעים להתנהגותו האלימה והיה עסוק במצבו המשפטי ובתנאי מעצרו. שירות המבחן העריך שתובנותיו לגבי המניעים הרגשיים בבסיס התנהגותו בעבירה – מוגבלות. לצד זאת התרשם שירות המבחן שלהליך המשפטי אפקט מרתיע עבור הנאשם כשהוא נענה לגבולות ומ מלא אחר המגבלות שהוטלו עליו.
הנאשם נעדר עבר פלילי. ביחסו לעבירה הנאשם הודה בביצועה והסבירה כתגובה אימפולסיבית על רקע תחושות תסכול וכעס משמעתיים כלפי גרושתו ובני משפחתה באותה עת. הוא תאר את התנהגותו כהתפרצות רגשית והתקשה להתייחס לממד התכנון והצעדים שערך לביצוע העבירה לרבות שיתוף אחיו בביצוע העבירה. הנאשם תאר את התנהגותו זו כחריגה. הנאשם הדגיש כי מערכת היחסים עם אשתו הייתה תקינה ושלל כל בעייתיות בהתנהגותו כלפיה או במערכת היחסים, והשליך האחריות לבעייתיות על המתלוננת וקרובי משפחתה שלתפיסתו פגעו במערכת היחסים הזוגית. בשיחה טלפונית שקיים שירות המבחן עם גרושתו של הנאשם מסרה שלאחר שנישאו, הנאשם היה אלים כלפיה, צמצם את חרותה ומנע ממנה קיום קשר עם בני משפחת מוצאה. הנאשם וגרושתו מסרו שאינם מקיימים כל קשר מאז גירושיהם.
שירות המבחן התרשם מדפוסי שליטה של הנאשם, אובססיביות שלו כלפי גרושתו שבאו לידי ביטוי בניסיונות חוזרים לשלוט בה, כשהוא גילה חשדנות כלפיה והתקשה לגלות נפרדות ממנה.
בהמשך הנאשם מסר ששיקם את הקשר עם בני משפחתה המורחבת של גרושתו בשל נישואים בין המשפחות, כשגרושתו נישאה בשנית וכי לא מתקיים ביניהם כל קשר. בנוסף מסר כי מזה כ-4 שנים מתמודד עם תחושות חרדה בגינן טופל תרופתית. ציין שהפסיק את הטיפול בכוחות עצמו וכי לאחרונה הומלץ לו לשוב וליטול את הטיפול והוסבר לו שכל החלטה על שינוי בטיפול או הפסקתו צריכה להיעשות בפיקוח רפואי.
שירות המבחן התרשם שברקע להתנהגותו של הנאשם חווית תסכול וכעס שצבר כלפי גרושתו ובני משפחתה, קשיים בתקשורת, דימוי עצמי נמוך, היעדר נפרדות וסף תסכול נמוך. כגורמי סיכון ציין שירות המבחן את קשייו בנטילת אחריות מלאה על התנהגותו, השלכת אחריות להתנהגותו על גרושתו ובני משפחתה, קשיים בוויסות דחפים ובהכלת רגשות כעס ותסכול, ביטחון עצמי ירוד, היעדר תחושת נפרדות ואימפולסיביות. כגורמי סיכוי לשיקום מנה של המבחן את היות הנאשם נעדר עבר פלילי, האפקט המרתיע של ההליך המשפטי, היענות לסמכות ועמידה בתנאים המגבילים, לצד פרידת בני הזוג ותשלום פיצוי למתלוננת. שירות המבחן התרשם שהנאשם מתקשה לבחון את דפוסי התנהגותו ומניעי התנהגותו, נוטה להשליך האחריות על גורמים חיצונים ויתקשה להפיק תועלת מטיפול בשירות המבחן. לצד זאת, שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות שימחיש לנאשם את חומרת התנהגותו והשלכותיה לצד עונש מאסר מותנה מרתיע וזאת נוכח העובדה שמדובר בהליך משפטי ראשון עבורו ומאז לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים, תשלום הפיצוי למתלוננת במסגרת הסכם שנערך בין המשפחות המסמן את סוף הסכסוך, ונישואיה הנוספים של גרושתו.
ראיות לעונש
הסכם שיפוי עבור הנזק לרכב (נ/1) – הסכם מיום 4.11.18 שנערך בין הנאשם למתלוננת, בו הוסכם שהנאשם ואביו פיצו את המתלוננת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה עקב הצתתו בסך של 20,000 ₪.
תעודת גירושין/התרת נישואין בבית הדין השרעי מיום 24.6.19 (נ/2)
סיכום ביקור במרפאה לבריאות הנפש בקלנסואה מיום 2.6.20 (נ/4) – ממנו עולה שבדיקתו של הנאשם מלמדת על שיפור ניכר במצבו הנפשי למרות שהופסק טיפול תרופתי מסוג מסוים. הנאשם שולל סימנים דיכאוניים וחרדתיים ושולל מחשבות אובדניות. ללא טיפול תרופתי בשלב זה ומומלץ המשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי.
חוות דעת פסיכיאטרית – מרכז רפואי לבריאות הנפש לב השרון מיום 23.9.18 (נ/3) –
חוות הדעת פירטה את תולדותיו של הנאשם. מזה כ-3 שנים מטופל על ידי פסיכיאטר בשל התקפי אימה. הנאשם חווה פחד בלתי מוסבר, חוסר שליטה על מצבו ולא היה מסוגל לצאת מהבית או להישאר בבית בגפו. נוטל תרופות נוגדות חרדה, אולם לא הושג איזון במצבו. בשל מצב הנפשי הפסיק לעבוד. בזכות הטיפול מסוגל לצאת מהבית והחל לעבוד באזור מגוריו, אך אינו מתרחק מעיר מגוריו ומבית הוריו. בבדיקות במסגרת האשפוז לצורך הסתכלות, הנאשם שיתף פעולה, התמצא בסיטואציה, ללא הפרעות גסות במהלך החשיבה וללא מחשבות שווא. בוחן המציאות והשיפוט תקינים. הנאשם הודה בהצתת הרכב. הביע צער וחרטה על מעשיו. בבדיקות חוזרות לא עלתה התרשמות מקיומה של פסיכופתולוגיה מג'ורית. הנאשם אינו סובל ממחלת נפש, אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין.
טיעוני הצדדים
לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד איריס פיקר, הערכים המוגנים שנפגעו בעבירה הם הגנה על הציבור מפני פוטנציאל הסיכון לחיי אדם ולרכוש המגולמים בעבירות ההצתה. מבחינת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה יש לתת את הדעת לכך שלעבירה קדם תכנון, מדובר בהצתה על רקע נקמה במתלוננת עקב סכסוך. חומרת העבירה עולה בהיותה על רקע של אלימות במשפחה. אמנם הנזק שנגרם הוא לרכוש בלבד, אולם בעבירות הצתה קיים פוטנציאל נזק רב. המאשימה עתרה למתחם עונש הנע בין שנתיים ל-4 שנות מאסר. מבחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ציינה המאשימה את נטילת האחריות והודאת הנאשם ואת היותו נעדר עבר פלילי. מתסקירי שירות המבחן עולה שהנאשם נישא לאשתו חודש וחצי טרם ביצע את העבירה, שולב בפיקוח מעצר בקבוצה המיועדת לגברים שביצעו עבירות אלימות במשפחה, הוא הגיע למפגשים כנדרש אבל התקשה בהתבוננות ביקורתית על התנהגותו ושירות המבחן התרשם מדפוסי שליטה, אובססיביות כלפי האישה, ניסיונות לשלוט בה, כשהוא מגלה כלפיה חשדנות, מתקשה בנפרדות ממנה והוא מתאר את האירוע כאימפולסיבי ללא הכנה או תכנון וזאת בניגוד לעולה מכתב האישום. אביו של הנאשם דאג להגיע להסכם פיצוי עם משפחת המתלוננת וכיום הנאשם אינו מקיים קשר עם המתלוננת ומשפחתה. שירות המבחן מתרשם שהנאשם מתקשה לקחת אחריות מלאה על התנהגותו, משליך את האחריות על המתלוננת ובני משפחתה, מתקשה בוויסות דחפים והכלת רגשות כעס ותסכול. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, ויש לדחות את המלצתו לעבודות שירות. המאשימה עתרה להטיל על הנאשם שנתיים מאסר בפועל, בתחתית המתחם, לצד מאסר על תנאי.
לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד פאדי חמדאן, מדובר במקרה הנמצא ברף חומרה נמוך ממספר סיבות: מדובר בכתב אישום שהנזק בצדו הוא קל, הנאשם פיצה את המתלוננת באופן מלא בעבור הנזק שגרם, בסך 20,000 ₪, מיד לאחר הגשת כתב האישום ולא המתין לשלב הטיעונים לעונש. בני הזוג התגרשו כבר לפני שנה וחצי. מדובר בסכסוך שהיה קיים והסתיים בסולחה – בפיצוי וגירושין. כיום הקשר בין המשפחות היא חיובי וטוב. תשלום בגין הנזק על ידי הנאשם חסך למתלוננת הליכי תביעה אזרחית וכן חסך לה עדות בבית המשפט בהליך הפלילי. המעשים ותוצאותיהם נמצאים ברף חומרה נמוך ביחס לעבירות הצתה. בבסיס העבירה סכסוך בין הנאשם לחמותו. בעבירות אלימות פיזיות בין בני זוג שבהן יש נזקי גוף משמעותיים מוטלים עונשים קלים בהרבה לרבות של עבודות שירות. הנאשם היה עצור בתיק זה למשך 72 ימים ולאחר מכן שוחרר למעצר בית בפיקוח אלקטרוני למשך חצי שנה, ולא הפר את תנאי שחרורו. הוא הורחק לעיר אחרת ושב לעירו לאחר חצי שנה כשבוטל הפיקוח האלקטרוני, והקשר עם משפחת המתלוננת מצוין. הנאשם עבר הליך טיפולי מוצלח בשירות המבחן בתקופת מעצר הבית, ובשל כך שירות המבחן המליץ על הסרת הפיקוח האלקטרוני. הנאשם הגיע לכל המפגשים בשירות המבחן, ועשה כמיטב יכולתו. בהמשך הנאשם השתלב בעבודה. הנאשם הופנה לבדיקה פסיכיאטרית והתברר שהוא סבל מחרדות. הוא נשאר בבית לתקופה ממושכת, נטל תרופות ובעקבות הטיפול המוצלח חל שיפור במצבו והוא הפסיק ליטול את התרופות. הנאשם נמצא כיום במקום אחר גם מבחינת הטיפול ומצבו הפסיכיאטרי, הודאתו בעבירה ועריכת הסולחה שכללה פיצוי וגירושין. ההגנה עתרה למתחם עונש הנע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר ולהטיל על הנאשם עונש של עבודות שירות.
הנאשם הביע צער והתחייב שלא לעשות דבר דומה בעתיד. הודה מיד בחקירתו, הרגיש שעשה טעות איומה ומצטער עליה עד לרגע זה. מבקש סליחה מהאנשים שבהם פגע ומבית המשפט. אמנם פיצה את המתלוננת אך זה לא מספיק שכן גרם להם לעוול ומבקש סליחה באופן כן ואמיתי. עבר טיפול בשירות המבחן, התייצב לכל המפגשים, חש שהטיפול עזר לו מאוד ובמקביל טופל על ידי פסיכיאטר שגם הוא עזר לו מאוד.
דיון - קביעת מתחם העונש ההולם
כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.
במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו הם הגנה על שלום הציבור והגנה על זכות הקניין , כמו גם על תחושת הביטחון של הציבור. במקרה זה הצתת רכב חמותו של הנאשם, כחלק מסכסוך זוגי ומשפחתי, מבטאת פגיעה גם בערכים מוגנים של הזכות לביטחון אישי, ובפרט זכותה של אישה ומשפחתה להיות מוגנת מפני אלימות ופחד מצד בן זוגה ומפני פגיעה ברכושה.
על חומרתה של עבירת ההצתה, ובפרט בשל פוטנציאל הפגיעה שבה, ניתן ללמוד אף מהעונש המרבי שקבע המחוקק לצידה העומד על 15 שנות מאסר. בית המשפט העליון עמד לא אחת על חומרת מעשה ההצתה והסכנה הגלומה בו וחזר והדגיש את חומרתה היתרה של עבירת ההצתה, גם כשהיא מתייחסת לרכוש בלבד, בין היתר בשל הפוטנציאל לגרימת נזק לגוף. עבירת ההצתה היא מהחמורות שבספר החוקים, וזאת לאור הפוטנציאל ההרסני הטמון בה נוכח הסכנה הגלומה במעשה לגופו ולרכושו של אדם. חומרת של עבירת ההצתה נובעת מכך שראשיתה ידוע, אך אין איש יודע כיצד תתפשט האש ומה יהיה היקף הנזק. בשל כך נקבע כי יש להתייחס בחומרה לעבירה זו, וככלל ראוי להטיל בגינה עונש של מאסר בפועל, כאשר מדיניות הענישה נגזרת, בין היתר, מהתכנון המוקדם, סוג ומהות הרכוש שהוצת בפועל, תוצאות המעשה והפוטנציאל לסיכון לנפש ולרכוש הגלום במעשה ההצתה (ע"פ 1414/15 מדינת ישראל נ' פדר [15.4.15]; ע"פ 1727/14 מימון נ' מדינת ישראל [6.1.15]; ע"פ 6720/16 מדינת ישראל נ' פלוני [7.3.17]).
על חומרת עבירת ההצתה ושיקולי הענישה בגינה עמד לאחרונה כב' השופט ע' גרוסקופף בע"פ 2939/19 חלפון נ' מדינת ישראל (2.2.20):
"בהצתה טמון נזק הרסני. אש המתפשטת באופן בלתי מבוקר זורה הרס, ומסכנת את האדם ואת החי, את הגוף ואת הרכוש. לא בכדי עמד בית משפט זה על חומרת עבירת ההצתה, ודומה כי אין צורך להכביר בכך מילים. עם זאת, טווח הענישה בגין הצתה אינו אחיד, ובקביעתו יש ליתן את הדעת, בין היתר, לתוצאות ההצתה, לפוטנציאל הסיכון הגלום בה, לתכנון מוקדם ולעברו של המצית" .
(לעניין זה ראו גם בע"פ 8347/19 מיהרט נ' מדינת ישראל [17.3.20]).
בבחינת מידת הפגיעה בערך המוגן יש להבחין בין מדרגי ביניים של חומרה בעבירת ההצתה, תוך הבחנה בין הצתה של נכס בנסיבות שאין לחשוש כי ההצתה תתפשט לרכוש אחר; הצתה של נכס שעלולה להתפשט ולפגוע ברכוש אחר; הצתה של נכס שיש בה פוטנציאל לפגיעה בגוף ובנפש; הצתה של נכס בנוכחותו הקרובה והמיידית של אדם, דבר שמגביר את פוטנציאל הפגיעה בגוף ובנפש; הצתה שגרמה בפועל לפגיעה בגוף ובנפש על אף שהמצית לא התכוון לכך; והצתה בכוונה לפגוע בגוף ובנפש. מובן כי בתוך מדרגי ביניים אלה יש להבחין בין נסיבות שונות לחומרה או לקולה, כגון ערך הרכוש שהוצת או מספר האנשים שהיו בסיכון של פגיעה ( ע"פ 4036/13 אמארה נ' מדינת ישראל (5.10.14).
בנסיבות המקרה דנן, הפגיעה בערך המוגן היא ברף בינוני. מדובר בהצתה של רכב בשעת ערב מאוחרת, בנסיבות שבהן הרכב חנה בקרבת מתחם מגורים וכלי רכב נוספים, ולפיכך היה קיים סיכון שהאש תתפשט ותפגע ברכוש נוסף. לנאשם לא הייתה כוונה לפגוע בגוף או בנפש. בסופו של דבר האש לא התפשטה, והנזק שנגרם היה לרכוש בלבד.
במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש לתת את הדעת לכך שלעבירה קדם תכנון. הנאשם נסע עם אחיו לתחנת דלק כשהוא מצויד בשני בקבוקים ריקים שאותם מילא בדלק ובהמשך לכך נסע עם אחיו למקום בו חנה רכבה של המתלוננת, שפך את תכולת בקבוק הדלק על קדמת הרכב ועל סמרטוט שאותו השליך בסמוך לרכב ושילח בהם אש. הנזק שנגרם בפועל מביצוע העבירה הוא לחלקו הקדמי של הרכב, בין היתר, למכסה המנוע ולגלגל. הנזק הפוטנציאלי היה הסכנה שבהתפשטות האש לעבר רכוש נוסף, בשים לב לכך שהרכב חנה בקרבת מתחם מגורים וכלי רכב נוספים. הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה קשורות בסכסוך זוגי של הנאשם עם רעייתו דאז ועם בני משפחתה, בדפוסיו האלימים ובקשייו בשליטה עצמית.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומי ם הוטלו על נאשמים עונשי מאסר במנעד רחב כמפורט להלן:
בע"פ 6463/11 ברדוגו נ' מדינת ישראל (5.6.12), נדחה ערעור של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירת הצתה. הנאשם צרף שני תיקים (נהיגה בשכרות ונהיגה בזמן פסילה). הנאשם הגיע עם אחר בשעת לילה למגרש חנייה הסמוך לבית הוריה של חברתו לשעבר, שם חנה רכבו של אביה. הנאשם הצטייד בבנזין, שבר את החלון הקדמי של הרכב ושילח בו אש. כתוצאה ממעשיו, נשרף הרכב של האב וכן נשרפו שני רכבים שחנו בסמוך לו. לנאשם עבר פלילי מכביד. הנאשם נדון ל- 40 חודשי מאסר בפועל.
בע"פ 1727/14 מימון נ' מדינת ישראל (6.1.15), בית המשפט העליון הקל בעונשו של נאשם אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של הצתה. הנאשם ביקש מחברו להצית רכב של שכניו שעמם היה מסוכסך. בשעת ערב הצית החבר את רכב השכנים אשר נשרף כליל וכן נפגע רכב שחנה בסמוך. במועד אחר, זרק הנאשם אבן לעבר חלון ביתם של השכנים והשמיע איום עליהם. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש שבין 30 ל-60 חודשי מאסר. על הנאשם נגזר עונש של 36 חודשי מאסר. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי לא שגה בקביעת מתחם העונש, אולם בשל האפשרות שמעשיו של הנאשם הושפעו ממחלת הנפש בה לוקה, הקל בעונשו והעמידו על 30 חודשי מאסר בפועל.
בע"פ 1846/13 עמאש נ' מדינת ישראל (1.12.13), אוחדו הערעורים בעניינם של שני נאשמים קרובי משפחה בני 19-18, אשר הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת הצתה. הנאשמים הציתו בצוותא את רכבו של המתלונן על רקע סכסוך בינו לבין אחד הנאשמים. על הנאשם האחד הוטל עונש של 38 חודשי מאסר והופעל מאסר על תנאי בן 6 חודשים במצטבר. על הנאשם השני הוטל עונש של 27 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון אישר מתחם עונש הנע בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל ודחה את הערעורים.
בע"פ 907/14 רחמים נ' מדינת ישראל (18.11.14), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירת הצתה. הנאשם, כבן 19, הצית את רכבה של המתלוננת ביחד עם אחר קטין, לאחר שזו העירה לו על האופן בו החנה את רכבו מול ביתה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש שבין שנתיים לארבע שנות מאסר, גזר על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר בפועל והפעיל שישה חודשי מאסר על תנאי במצטבר. לחובת הנאשם עבר פלילי.
בע"פ 2360/12 פלוני נ' מדינת ישראל (1.8.12) נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של הצתה והפרת הוראה חוקית. הנאשם הצית את רכבה של שכנתו שעמה היה מסוכסך. הנאשם צעק וקילל את המתלוננת, תוך הפרת צו. בעקבות תלונת המתלוננת, נחקר הנאשם במשטרה. בהמשך לכך, הוא ניקב את צמיגי רכבה של המתלוננת, שפך חומר דליק על הרכב ושילח בו אש. בית המשפט המחוזי הטיל על הנאשם עונש של 21 חודשי מאסר בפועל, לאחר שנתן דעתו לכך שהנאשם היה מסייע של משרד הביטחון וסובל מבעיות נפשיות.
בע"פ 6720/16 מדינת ישראל נ' פלוני (7.3.17), התקבל ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם אשר הורשע בעבירת הצתה ואיומים. הנאשם, אשר חשד שזוגתו מקיימת קשר עם המתלונן, החליט להצית את רכבו. הצטייד בבקבוק עם בנזין, איים על המתלונן ואז שפך את תכולת הבקבוק אל תוך הרכב והצית אותו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם שבין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל, תוך שחרג מהמתחם בשל שיקולי שיקום נוכח העדר עבר פלילי, מצבו הנפשי וההליך הטיפולי שעבר והשית עליו 6 חודשי עבודות שירות. בית המשפט העליון קבע כי על אף שיקולי השיקום אין מקום להשית עונש שאינו כולל מאסר בפועל, והשית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל .
בע"פ 4052/15 חיימוב נ' מדינת ישראל (10.12.15) , נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של הצתת רכבה של חברתו לשעבר של חברו של הנאשם. כתוצאה מכך נשרף הרכב, ושכנים הזעיקו את המשטרה שהצליחה להשתלט על האש ולמנוע התפשטותה. במסגרת הסדר טיעון הוסכם כי המאשימה תעתור לעונש של עד 20 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי קבע מתחם שבין 12 ל-36 חודשי מאסר, והטיל על הנאשם, צעיר שעברו נקי, 12 חודשי מאסר בפועל .
בת"פ (מח' מר') 61085-11-14 מדינת ישראל נ' אגרונוב (6.9.15), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירת הצתה. הנאשם הגיע לחניון ביתה של המתלוננת, בת זוגו לשעבר, כשהוא מצויד במיכל ובו חומר דליק, שפך את החומר הדליק על הרכב ושילח בו אש. שירותי הכיבוי הצליחו לכבות את האש, אך לרכב נגרם נזק רב. לחובת הנאשם עבר פלילי. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 24 ל-54 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל (33 חודשים כולל הפעלת מאסר על תנאי).
בת"פ (מח' מר') 54916-05-18 מדינת ישראל נ' קרינאוי (22.1.20), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירת הצתה. הנאשם החליט להצית את רכבו של המתלונן ולשם כך הצטייד במיכל ובו חומר דליק ובמצית. הנאשם, בסיוע אדם אחר, הגיע לחניון ביתו של המתלונן ואולם רכב המתלונן לא היה במקום והנאשם עזב את המקום. בהמשך לכך שב לחניון, שפך את החומר הדליק על רכב המתלונן ושילח בו אש. רכבו של המתלונן נשרף כליל ושני רכבי השכנים שחנו בסמוך וסככה תחתיה חנה רכב המתלונן נפגעו. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 14 ל-42 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם, בעל עבר פלילי, עונש של 27 חודשי מאסר בפועל.
בת"פ (מח' חי') 20637-08-19 מדינת ישראל נ' שאהין (22.3.20), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירת הצתה. בעקבות זימונו של הנאשם לחקירה במשטרה בגין תלונת גרושתו שאיים עליה, החליט הנאשם להצית את רכב אביה של המתלוננת הנמצא בשימושה. בשעת לילה, הגיע הנאשם מלווה באחר, לבית הוריה של המתלוננת, כשהוא מצויד בבקבוק בנזין. הנאשם הדליק את בקבוק הבנזין והשליכו על הרכב שעלה באש. בני המשפחה הבחינו ברכב הבוער וכיבו את האש. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 2 ל-4 שנות מאסר והשית על הנאשם עונש של 24 חודשי מאסר בפועל .
בת"פ (מח' מר') 4534-04-19 מדינת ישראל נ' שמילה (10.3.20), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירות של הצתה והפרת הוראה חוקית. הנאשם הצטייד בשני בקבוקי בנזין והגיע למקום חניית רכבה של בת זוגו לשעבר, אף שהיה בתנאים מגבילים. הנאשם שפך את תכולת הבקבוקים על הרכב והציתו. כתוצאה ממעשיו אש אחזה ברכב, שנשרף כליל. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 14 ל-40 חודשי מאסר בפועל. הנאשם בעל עבר פלילי לא מכביד נדון לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל.
בת"פ (מח' חי') 41715-01-20 מדינת ישראל נ' ג'יוסי (2.7.20), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירות של הצתה והיזק במזיד לרכב. הנאשם נפרד מאשתו לאחר תקופת נשואים קצרה וזו שבה להתגורר בבית הוריה. על רקע סכסוך בין הנאשם לבני משפחתה של אשתו, הנאשם הגיע בשעת לילה בסמוך לבית הוריה של אשתו, הצית את רכבה של חמותו באמצעות חומר מזרז בעירה ונסע מהמקום. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל.
אכן, קיימים אף מקרים לא מעטים בפסיקה שבהם הוטלו על נאשמים בעבירות הצתה עונשים של עבודות שירות, כפי שטען ב"כ הנאשם. ואולם, כאשר עסקינן בהצתה בנסיבות הדומות במידת חומרתן למקרה הנוכחי, הרי שהטלת עבודות שירות נעשית, ככלל, רק במקרים של חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם. לפיכך, אין בפסיקה זו כדי לשנות ממתחם העונש ההולם.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-14 ועד ל- 40 חודשי מאסר בפועל .
סוגיית החריגה מהמתחם
במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים חריגה מהמתחם, לחומרה או לקול ה. נתתי דעתי לכך שהנאשם שולב בטיפול קבוצתי בהליך המעצר המיועד לגברים הנתונים בתנאים מגבילים בגין עבירות אלימות במשפחה, טופל תרופתית במשך תקופה מסוימת בגין חרדה וכן להמלצת שירות המבחן להשית על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי. הטיפול הקבוצתי בשירות המבחן מטרתו סיוע בעמידה בתנאים המגבילים והגברת המודעות לקיומה של בעיית אלימות כשלב ראשוני של הכנה לטיפול ייעודי באלימות זוגית ולא עסק בפיתוח מודעות ממשית לדפוסיו או לרכישת כלים להימנעות מהתנהגות אלימה בעתיד. אף שהנאשם הגיע לכל המפגשים הקבוצתיים הוא מיעט לשתף בתכנים הקשורים לדפוסיו ולמניעי התנהגותו, התקשה בהתבוננות ביקורתית על התנהלותו ושירות המבחן העריך שתובנותיו למניעים הרגשיים שהובילו להתנהגותו בעבירה – מוגבלות. שירות המבחן התרשם שהנאשם מתקשה בנטילת אחריות מלאה על התנהגותו ומשליכה על גורמים חיצונים, הוא מתקשה בוויסות דחפים ובהכלת רגשות כעס ותסכול. לאורך תסקירי שירות המבחן הודגשה התרשמותו כי לנוכח קשייו של הנאשם לגלות התבוננות ביקורתית ושלילת כל בעייתיות במצבו, כמו גם נטייתו להשליך האחריות על אחרים, לא יוכל בעיתוי זה להפיק תועלת מהליך טיפולי ועל כן נמנע מהמלצה טיפולית. בפער לכך ולנוכח היותו של הנאשם נעדר עבר פלילי, אשר חווה את ההליך המשפטי כגורם מרתיע וכן לאור גירושין מאשתו וסיום הסכסוך עם המתלוננת, הומלץ כאמור על ענישה של עבודות שירות.
לנוכח המתואר, סבורני שאין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן משלא ניתן לראות בנאשם כמי שהשתקם ואף לא כמי שקיים לגביו סיכוי של ממש לשיקומו. לפיכך אין מקום לקבוע חריגה ממתחם העונש ההולם. עם זאת, יש לתת משקל לכל המתואר בקביעת עונשו של הנאשם בגדרי מתחם העונש ההולם, עד כדי הסתפקות ברף התחתון של המתחם, כמפורט להלן.
גזירת העונש המתאים לנאשם
בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לכך שהנאשם כבן 31, סיים 12 שנות לימוד ולאורך השנים עבד כחשמלאי. הוא נישא חודש וחצי טרם ביצע את העבירה ונראה שמערכת היחסים הקשה עם אשתו דאז ובני משפחתה עומדים ברקע לעבירה. מובן שעונש מאסר ממושך יקשה על הנאשם בהיותו מאסר ראשון עבורו. הנאשם הודה בביצוע העבירה ואולם להרשמות שירות המבחן הוא מתקשה בנטילת אחריות מלאה לביצוע העבירה ומשליך האחריות שבהתנהגות על גורמים חיצוניים. הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן, הגיע לכל המפגשים ולא הפר את תנאי שחרורו. הנאשם סבל במשך מספר שנים מחרדה, בגינה אף הפסיק לעבוד ולא יצא מהבית, וטופל תרופתית. הפסיק את הטיפול על דעתו וכיום מצבו מאוזן. הנאשם התגרש מרעייתו לפני למעלה משנה, והיא אף נישאה לאחר, כך שנותק הקשר בין המשפחות. הנאשם פיצה את המתלוננת, חמותו, כבר בשנת 2018 בגין מלוא הנזק שנגרם לה, וכי דווח על סיום הסכסוך עם המתלוננת ובני משפחתה באופן שהוביל להפחתת המסוכנות הספציפית של הנאשם כלפי המתלוננת וכלפי גרושתו. הנאשם נעדר עבר פלילי.
כמו כן נתתי דעתי לתקופה המעצר שבה שהה הנאשם קרוב לחודשיים וחצי ובהמשך לכך שהיה נתון בפיקוח אלקטרוני למשך כשישה חודשים, וכן לחלוף הזמן – קרוב לשנתיים – מאז ביצוע העבירה.
עוד יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב להתרשמות שירות המבחן לקשייו של הנאשם בוויסות דחפים והכלת רגשות כעס ותסכול, כשהוא לא שולב בטיפול ייעודי בתחום האלימות.
באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, לצד עונש מאסר מותנה. לנוכח העובדה שהנאשם פיצה את המתלוננת באופן מלא, אין מקום להשית עליו פיצוי כספי, וכן אין מקום אף להשית קנס כספי.
סוף דבר
אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו 8.9.18-20.11.18.
הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבית הסוהר הדרים ביום 13.9.20 עד השעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפון: 08-XXXX377, 08-XXXX336.
10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת הצתה.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר דין לשירות המבחן.
זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תש"פ, 21 יולי 2020, בנוכחות הצדדים.