הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 16826-04-18

בפני
כבוד ה שופט עמי קובו

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

יצחק חדד

הנאשם
ב"כ המאשימה: עו"ד איריס פיקר
ב"כ הנאשם: עו"ד אבי כהן

גזר דין

רקע
הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות כדלקמן:
ייבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.
קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) בחוק העונשין, תשל"ז- 1977.
על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, עובר ליום 25.3.18, קשר יאיר קוצר (להלן: "קוצר") קשר עם הנאשם כך שהנאשם יבריח מגרמניה לישראל מזוודה ובה סמים. במסגרת הקשר, ביום 25.3.18 טס הנאשם מישראל לברלין. במהלך ימי שהותו בברלין, הנאשם וקוצר עמדו בקשר תדיר בעיקר באמצעות אפליקציית WhatsApp. ביום 27.3.18 בשעה 17:00 בקרבת בית מלון בברלין, הנאשם קיבל מידי אדם שזהותו אינה ידועה, מזוודה ובה מוחבאים בבטנה כפולה ונסתרת 7.935 ק"ג סם מסוג קוקאין (להלן: "הסם"). שווי הסם מוערך בין 2,777,250 ₪ ל-4,761,000 ₪. ביום 27.3.18 בשעה 21:45 טס הנאשם מברלין לישראל לאחר שהפקיד את המזוודה בה הסמים ככבודה בבטן המטוס. ביום 28.3.18 בשעה 2:00 נחת הנאשם בנתב"ג, אסף את המזוודה ובה הסמים מאזור איסוף המזוודות, והחל לעשות עמה דרכו אל מחוץ לנמל התעופה. בשעה 3:20 עוכב, נבדק ובהמשך נעצר.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן והופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן, ללא הסכמה לעונש. הנאשם הוכרז סוחר סמים.
תסקירי שירות המבחן
על פי תסקירי שירות המבחן, הנאשם בן 42, גרוש בשנית ואב ל-4 ילדים. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ובהמשך השלים לימודי תעודה כטכנאי מחשבים. שירת שרות צבאי מלא. לאורך השנים עבד בתחום המסעדנות. בגיל 24 נישא לראשונה ומקשר זה נולדו שני ילדים. לאחר כעשור בני הזוג התגרשו. הנאשם נישא בשנית, ולאחר שנה בני הזוג התגרשו כשהם הורים לתאומים. הנאשם מקיים קשר עם כל ילדיו.
לנאשם אין עבר פלילי. לאחר שחרורו מהמעצר, שולב במסגרת צו פיקוח מעצרים בקבוצה טיפולית לעצורי בית בשירות המבחן. ההתרשמות אז הייתה שהנאשם הצליח להכיר ולהעמיק במאפייני אישיותו ובחירותיו ובכלל זה בהתנהלות כלכלית בעייתית, בהיעדר יציבות בחייו ובהתנהגותו האימפולסיבית, וכן התרשמו מהצגת פסדה מתפקדת בפער לתחושת כישלון וקשיים בקבלת עזרה. הנאשם מודע יותר לדפוסי חשיבה שוליים והשלכות מעורבותו השולית על חייו. בשל התרשמות ממצוקה רגשית, הנאשם הופנה לבדיקה והחל בטיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה. בתום הטיפול הקבוצתי, שולב הנאשם בסדנת "חוק ומשפט" ולהערכת שירות המבחן בתקופת צו פיקוח המעצר החלה הפחתה ברמת הסיכון במצבו.
שירות המבחן ציין כי ביחסו לעבירה, הנאשם נטל אחריות והביע חרטה עמוקה על מעורבותו בעבירה. מנגד הביא שירות המבחן את דברי הנאשם אשר תאר כי טס לברלין בתאום עם יאיר קוצר, אשר היה לקוח במסעדה שאותה ניהל הנאשם, לשם ייבוא בגדים בתמורה לשכר, וכי לא ידע על קיומם של הסמים במזוודה עד למעצרו. לדבריו לאחר קבלת המזוודה ובשל משקלה החריג, התעורר חשדו שאין מדובר בבגדים, ובשל כך התנגד לשאת עמו את המזוודה לישראל. בתגובה לכך האדם אשר מסר לידי הנאשם את המזוודה איים עליו בפגיעה בו ובמשפחתו אם לא יישא את המזוודה כמתוכנן לישראל. הנאשם הסביר את בחירתו להיענות להצעה לייבוא בגדים בקשיים כלכליים עמם התמודד. שירות המבחן התרשם מעמדה מיתממת, קורבנית וילדותית של הנאשם.
הנאשם שולב בשיחות פרטניות, הגיע למפגשים עמו ושיתף פעולה כנדרש. שיתף בפתיחות וביטא רצון כן להשתקם. ניכר שהנאשם מצליח להיעזר בטיפול לצורך וויסות רגשותיו, נוכח התמודדותו עם מתחים ולחצים סביב ההליך המשפטי. בנוסף הנאשם הצליח לערוך בחינה ביקורתית של דפוסיו המכשילים אשר עמדו בבסיס ביצוע העבירה. נמסר שהנאשם צפוי להשתלב בטיפול קבוצתי לעוברי חוק. במהלך התקופה הנאשם ביצע בדיקות שתן שהיו נקיות מסמים. שירות המבחן התרשם מהנאשם כבעל אישיות ילדותית ובלתי בשלה, המתקשה לנהל את חייו באחריות ונוטה לפתרונות אימפולסיביים במצבי דחק. על רקע זה מוסבר ביצוע העבירה, שבוצעה בתקופה בה התמודד הנאשם עם לחצים כלכליים הנמשכים עד היום. לאורך השנים ערך הנאשם מאמץ להצגת מצג שווא של אדם עצמאי ונעדר קשיים תפקודיים, כשהוא מתקשה להיעזר בסביבתו. כגורמי סיכון מנה שירות המבחן את חומרת העבירה, נטייתו לפעול בפזיזות תוך עיסוק בצרכיו המידיים לצד הקושי שמגלה בהפניית צרכיו לסביבתו באופן מקדם. כגורמי סיכוי לשיקום מנה שירות המבחן את היותו נעדר הרשעות קודמות, תפקוד תעסוקתי יציב, האחריות שגילה לאורך הקשר עם שירות המבחן והמוטיבציה שביטא לעריכת שינוי באורח חייו. שירות המבחן התרשם שהנאשם מחויב להמשך הקשר עמם, ונחוש לערוך שינוי בדפוסיו המכשילים ולרכוש כלים להתמודדות מקדמת עם קשייו. לאור התרשמותם זו וההערכה שהמשך הליך השיקום נדרש לשם הפחתת הסיכון במצבו, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה, במהלכו ימשיך בשיחות פרטניות וישולב בקבוצה וכן ימשך המעקב אחר שילובו בטיפול במסגרת בריאות הנפש. לצד זאת המליץ שירות המבחן על ענישה קונקרטית של עבודות שירות, כשצוין כי עונש של מאסר בפועל עלול לפגוע במאמציו ולהוביל להידרדרות במצבו.
ראיות לעונש
מזכר של משטרת ישראל מיום 28.3.18 (נ/1) - המתאר שיחה שהתקיימה עם הנאשם בעניין שיתוף פעולה אפשרי מצדו, כשהוא ביטא חשש מפניו של האדם ששלח אותו לביצוע העבירה.
מכתב מהנאשם הממוען לבית המשפט ולפרקליטות (נ/2) – במסגרתו הנאשם הציג את עצמו ואת ילדיו, הודה למשטרת ישראל על שעצרה אותו ובכך מנעה מהסמים להגיע לאנשים הצורכים סמים. עשה טעות בשוגג, לא ידע שזה מה שהוא הולך לעשות, קיבל איום על ילדיו. מתנצל על מעשיו. תאר את עצמו כאדם נורמטיבי, העובד באופן מסודר, אינו צורך סמים או אלכוהול, אב ל-4 ילדים ומשלם דמי מזונות. מתאר את סבלו בבית המעצר, מבקש להשתלב בטיפול כדי שיוכל להבין מדוע המקרה החריג הזה אירע לו. מבקש שלא ייגזר עליו עונש מאסר כדי שלא ישתנה לרעה.
דוח מערכת הוצאה לפועל – דוח תיקים לחייב (נ/3) – בו מפורטים חובותיו של הנאשם.
מסמכים משפטיים בעניינו של קוצר (נ/4) – כתב אישום מתוקן, בקשה למעצר עד לתום ההליכים, גיליון רישום פלילי, פרוטוקול ובו הצגת הסדר טיעון, הכרעת דין וגזר דין בעניינו של קוצר (ת"פ (מח' מר') 16806-04-18 מדינת ישראל נ' קוצר [31.12.18]). באותו הליך הורשע קוצר בהסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר והחזקת סמים לצריכה עצמית, ונדון ל-13 חודשי מאסר בפועל, תוך שנקבע כי העונש המוסכם והסדר הטיעון הם תוצאה של קושי ראייתי משמעותי אשר נוצר בתיק וזאת בעקבות חקירה נגדית אפקטיבית לעד התביעה המרכזי אשר נערכה על-ידי ב"כ הנאשם. יובהר כי עד התביעה המרכזי בעניינו של קוצר – הוא הנאשם כאן.
מר אמיר מזרחי – חברו של הנאשם: מכיר את הנאשם מגיל ילדות, מזה כ-25 שנים. הנאשם איש אהוב, רגיש, מחובר לילדיו, עבד ב-3 מקומות עבודה כדי להשיג את שרצה. שוחחו רבות על המקרה. הנאשם אינו יודע כיצד הוא קשור למקרה, אך הוא לוקח אחריות ומבין את הטעות שעשה. אין בינו לבין המקרה קשר או קרבה, זה לא הדפוס שלו, והוא מבין שזה לא התחום שלו. הנאשם עובר טיפול בשירות המבחן, והוא לוקח אחריות. זו הייתה מעידה חד פעמית עבור הנאשם, הוא מעולם לא התקרב לעולם הפשע ותמיד רצה את הדרך הנקייה, לא מחפש קיצורי דרך ותמיד היה איש חרוץ וחבר נאמן. הנאשם הודה שהיו לו במזוודה סמים, הוא נקלע למצוקה כלכלית, יש לו 4 ילדים והוא עבד מאוד קשה.
גב' שרה חדד – אמו של הנאשם: הנאשם הוא יד ימינה ועוזר לה. הוא מקיים קשר טוב עם ילדיו, שאינם יכולים בלעדיו. הנאשם היה עמה בבית לאחר שעברה ניתוח, הוא אף פעם לא הסתבך בפלילים, זו הפעם הראשונה וכולם היו בהלם. הוא אדם טוב, מתבייש במה שעשה. יש לו ילדים, אחד מהם החל בטיפול פסיכולוגי כשהוא נעצר, ועד היום לא חזר לעצמו.
טיעוני הצדדים
לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד איריס פיקר, הערך החברתי שנפגע בעבירה הוא הגנה על הציבור מפני הנזקים הנלווים לשימוש בסמים. נזקי הסמים כוללים נזקים ישירים למכורים ונזקים עקיפים כתוצאה מביצוע העבירות כדי לממן רכישתם. ישנם נפגעים רבים מעבירות רכוש שנעברות כדי לממן את צריכת הסמים, עבירות אלימות ועוד. מידת הפגיעה בערך המוגן היא עצומה, בשל סוג הסם ומשקלו הרב. הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה כוללות תכנון מוקדם. הנאשם טס לברלין ושב עם הסמים לישראל. העבירה בוצעה בעבור בצע כסף. הנאשם העיד נגד קוצר שקשר עמו את הקשר, התברר שעדותו אינה מהימנה, ולכן המאשימה נאלצה להגיע עם קוצר, משיקולים ראייתיים, להסדר נמוך בהרבה ממתחם העונש הראוי. הנזק שצפוי היה להיגרם הוא רב נוכח הכמות העצומה של הסמים. הנאשם היה מודע היטב לביצוע מעשיו, בניגוד לדבריו לשירות המבחן. הנאשם היה יכול לחדול מביצוע המעשים, אך הוא בחר להמשיך במשימת הייבוא. הנאשם מחק את האפליקציות שבאמצעותן התקשר עם משלחיו, ויש בכך בכדי לחזק את הטענה בדבר מודעותו של הנאשם לעבירה. הסיבה שהובילה אותו לביצוע העבירה היא בצע כסף. המאשימה עתרה למתחם עונש הנע בין 6 ל-9 שנות מאסר. בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים. הנאשם שיקר לשירות המבחן וסיפר שקוצר הציע לו לייבא עבורו בגדים, וכן כי האדם שמסר לו את מזוודת הסמים היה אלמוני שאיים עליו בפגיעה בילדיו. לטענתו עם שובו למלון חשד אולם לא היה בטוח שמדובר בסמים עד שנעצר. שירות המבחן התרשם מעמדה מיתממת, ובנקודה זו סבר שירות המבחן שיש צורך בהמשך טיפול, תוך שהתרשם שהנאשם מגיב באופן אימפולסיבי במצבי דחק, לצד קשיים כלכליים. בתסקיר השני שירות המבחן בא בהמלצה לצו מבחן ולעבודות שירות. המאשימה סבורה שמדובר בתסקיר בעייתי, שכן אין נטילת אחריות לביצוע העבירה. הנאשם ממשיך בגרסה שקרית מול שירות המבחן ואינו לוקח אחריות. גרסתו עומדת בניגוד לכתב האישום שבו הודה. טענתו של הנאשם מיתממת ומצמצמת. המאשימה עתרה למקם את עונשו של הנאשם בין השליש התחתון לאמצעו של מתחם העונש. לא היו בהליך זה חיסכון בזמן שיפוטי ונטילת אחריות ואין מקום לחריגה מטעמי שיקום. מנגד הנאשם נעדר עבר פלילי. בנוסף עתרה המאשימה להשית על הנאשם ענישה נלווית של מאסר על תנאי, קנס משמעותי וחילוט.
לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אבי כהן, יש לחרוג ממתחם העונש מטעמי שיקום. לא ניתן להתעלם מהעונש שנגזר על קוצר, שהוא בעל עבר פלילי מכביד, שריצה עונשי מאסר. מכיוון שעדותו של הנאשם נגד קוצר לא הייתה טובה, הסדר הטיעון שגובש בעניינו של קוצר היה לעונש נמוך של 13 חודשי מאסר. קוצר הוא עבריין שסיבך את הנאשם, כך לפי כתב האישום. קוצר הוא זה שיצר קשר עם הנאשם, בהתאם לקשר – הנאשם הוא בלדר וקוצר הוא השולח. הנאשם נשלח לברלין, כשבמסגרת הקשר הנאשם וקוצר היו בקשר באפליקציות. הנאשם הוא השלוח של קוצר לקבלת הסם. הסם נתפס, ולא נגרם נזק. הנאשם היכה על חטא וקיבל אחריות. תמורת 10,000 ₪ הוא הרס את חייו. הנאשם נקלע למצב כלכלי מאוד קשה ומעד מעידה קשה. הנאשם אף הציע למשטרה להקליט את קוצר. בניגוד אליו קוצר שמר על זכות השתיקה. עונשו של הנאשם צריך להיגזר מעונשו של קוצר. שניהם נאשמים באותה פרשה, שניהם קשרו קשר. קוצר הואשם תחילה בייבוא סם, בהמשך עבירת הייבוא נמחקה. לא ראוי להטיל על הנאשם עונש חמור מזה שהוטל על קוצר, נוכח עברו הפלילי ושתיקתו בחקירה, כשהנאשם היה זה שהעיד נגד קוצר. קוצר לא עבר הליך שיקום. התסקירים בעניינו של הנאשם מאוד חיובים עם המלצות חיוביות. הנאשם נעדר עבר פלילי, חלפו שנתיים מאז ביצוע העבירה, הוא אב ל-4 ילדים קטנים. הנאשם אינו מסוכן לציבור. הנאשם שהה כ-3 חודשים במעצר ובהמשך לכך היה בפיקוח אלקטרוני. במשך כל התקופה הוא תפקד באופן חיובי. התסקירים מתארים את אישיותו של הנאשם, את המצוקה שבה היה נתון, המסוכנות שפחתה ואת היותו נקי מסמים. התסקיר הראשון מדבר על הבעת חרטה וקבלת אחריות. במשך יותר משנה הוא נמצא בטיפולים בשירות המבחן. שירות המבחן הסביר את הנזק הצפוי אם יכנס למאסר, שההליך הטיפולי ירד לטמיון והמליץ על צו מבחן. שירות המבחן מצא שזו המסגרת הטיפולית המתאימה למצבו, ולא היה צורך בקהילה טיפולית או מרכז יום. הטיפול עד כה מוכיח את עצמו. ההגנה עתרה להשית על הנאשם עונש של 9 חודשי עבודות שירות וצו מבחן. כמו כן הסכימה ההגנה לחילוט כמבוקש ועתרה שלא להשית על הנאשם קנס כספי.
הנאשם טען ששגה בדרכו וטעה. היה שלושה חודשים במעצר. אינו רוצה לחזור לשם, זה אינו מקומו ולא דרכו וכן לא הערכים והחינוך שקיבל בביתו. מבקש הזדמנות.
דיון - קביעת מתחם העונש ההולם
כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.
הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה הם הגנה על בריאות הציבור ושלומו מפני הנזקים הנלווים לשימוש בסמים מסוכנים. נזקי הסמים כוללים נזקים ישירים למכורים לסמים, אשר פעמים רבות נופלים כנטל על החברה, ונזקים עקיפים שנגרמים כתוצאה מביצוע עבירות על ידי המכורים לסמים לשם מימון רכישת הסמים. בית המשפט העליון עמד על חומרתן של עבירות הסמים, לרבות עבירה של ייבוא סם מסוכן, ובפרט כאשר מדובר בכמויות גדולות של סמים קשים, ובהם סם מסוג קוקאין אשר נמנה על הקשים שבסמים. הענישה בעבירות אלה נועדה בעיקרה לשרת את עקרון ההלימה וכן להעביר מסר חד משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים. הצורך בענישה מחמירה של מבצעי עבירות סמים נועדה לתמוך במאבק בנגע הסמים. כדי לקיים את עקרון ההלימה בעבירות סמים, יש להתאים את העונש לחומרת המעשים אשר נמדדת בבחינת אופי העבירה, חלקו של הנאשם בביצועה, סוג הסם וכמותו. בעבירות סמים יש כמובן מקום לקחת בחשבון גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אך הדגש בגזירת העונש הוא על המעשה, וככלל נסיבותיו האישיות של נאשם ייסוגו בפני האינטרס הציבורי שבהטלת ענישה מחמירה בגין עבירות מסוג זה (ראו דברי כב' השופט נ' הנדל בע"פ 6548/17 לבדב נ' מדינת ישראל [30.1.18], וכב' השופט י' אלרון בע"פ 8048/19 פיצ'חדזה נ' מדינת ישראל [4.6.20]).
בית המשפט העליון חזר והדגיש את החומרה שיש לנקוט כלפי כל המעורבים בשרשרת הפצת הסם, לרבות כלפי בלדרי סמים אשר אינם ניצבים בראש ההיררכיה, ואשר מתפתים להצעות מפתות לרווחים קלים. מערכת הפצת הסמים נסמכת בחלקה על בלדרים אשר מייבאים את הסמים לישראל, ואותם בלדרים מהווים חוליה משמעותית בייבוא הסמים לישראל. לפיכך, אין מנוס אלא להחמיר גם בעונשם של הבלדרים כדי להיאבק בתופעת יבוא הסמים הקשים לישראל (ע"פ 7044/11 עבד נ' מדינת ישראל [17.6.12]).
בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן היא ברף גבוה נוכח סוג הסם (קוקאין) שהוא מהקשים שבסמים וכן נוכח הכמות המשמעותית (7.935 ק"ג). הקוקאין נחשב, ולא בכדי, לסם קשה. זאת הן בשל השפעותיו על גוף האדם, והן בשל פוטנציאל ההתמכרות הגבוה שטמון בו, והצורך של המכורים לכמויות הולכות וגדלות של סם, תוך שהמכורים מבצעים עבירות כדי לממן את השימוש בסמים, ועקב כך נגרמת פגיעה בחברה כולה (ראו דברי כב' השופט נ' הנדל בע"פ 972/11 מדינת ישראל נ' יונה [4.7.12]).
במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש לתת את הדעת לכך שלעבירה קדם תכנון. קוצר קשר עם הנאשם קשר לייבוא סם לישראל. לשם כך ובמסגרת הקשר הנאשם טס לברלין שם קיבל לידיו מזוודה ובה מוטמנים הסמים. במהלך תקופת שהותו בברלין, הנאשם עמד בקשר עם קוצר ושב לישראל עם מזוודת הסמים. אף שקוצר היה זה שקשר את הקשר עם הנאשם, הנאשם הוא זה שטס לברלין, קיבל לידיו את הסמים והביאם לישראל. הנאשם אמנם מילא תפקיד של בלדר בלבד – הוא אינו המשלח ואינו סוחר הסמים שעתיד היה לקבל את הסמים ולהפיצם בישראל – אולם בתיקים מסוג זה, חלקם של הבלדרים הוא משמעותי וחיוני לביצוע העבירה. הבלדרים נמצאים אמנם במקום נמוך בהיררכיית העבריינות המייבאת את הסם לישראל, אך מהווים חוליה משמעותית בשרשרת ייבוא הסם. הנזק שצפוי היה להיגרם מהעבירה הוא רב, לנוכח סוג הסם (קוקאין), כמותו (7.935 ק"ג) ושוויו הרב (למעלה מ-2.7 מיליון ₪). אלמלא נתפס הסם על ידי המשטרה, הרי שהיה נכנס לישראל ומופץ ברחובותיה, וכתוצאה מכך היה עלול להיגרם נזק רב, כיוון שסמים ובפרט מסוג זה, הם מחוללי פשיעה. הנאשם ביצע את העבירה בעבור בצע כסף.
בהקשר זה יש לדחות מכל וכל את הדברים שאמר הנאשם לשירות המבחן בתסקיר הראשון ואשר עליהם חזר בבית-המשפט, לפיהם עד למועד שבו נעצר לא עלה בדעתו כי מדובר בסמים. טענה זו עומדת בסתירה לכתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, ואף חזר והודה בו לאחר שנושא זה בורר עמו בבית המשפט. כפי שהתרשם שירות המבחן – מדובר בעמדה מיתממת, קורבנית וילדותית.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר במנעד רחב כמפורט להלן:
בע"פ 10101/17‏ טאקץ נ' מדינת ישראל (23.4.18) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בביצוע עבירה של ייבוא סם מסוכן. הנאשם, אזרח אוקראינה, טס ארצה כשהוא נושא בתוך מזוודתו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 6.15 ק"ג. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש אשר נע בין 5.5-9 שנות מאסר. הנאשם נידון לעונש מאסר בן 6 שנים ו-6 חודשים.
בע"פ 1256/18 זאודי נ' מדינת ישראל (7.6.18), קיבל בית המשפט את ערעורו של נאשם אשר הורשע, לאחר הליך הוכחות, בביצוע עבירה של יבוא סם מסוכן. הנאשם טס לישראל והביא עמו במזוודה סם מסוג קוקאין במשקל 7 ק"ג. בית המשפט המחוזי קבע מתחם העונש הנע בין 5.5-8.5 שנות מאסר. הנאשם צעיר בעל עבר פלילי לא מכביד נדון לעונש של 6.5 שנות מאסר לצד ענישה נלווית. בית המשפט העליון הקל בעונשו של הנאשם ל-6 שנות מאסר בפועל (כולל הפעלת מאסר על תנאי בחופף).
בע"פ 6886/17 מרסל נ' מדינת ישראל (24.4.18), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של ייבוא סם מסוכן וקשירת קשר. הנאשם קשר עם אחר קשר לייבוא סמים לישראל, קיבל מהאחר מזוודה ונחת בישראל עם המזוודה ובה סם מסוג קוקאין במשקל של 3 ק"ג . בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 4 ל-7 שנות מאסר והשית על הנאשם 56 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור תוך שהתייחס לחומרה הרבה בעבירות שתכליתן להחדיר סמים לישראל ובפרט סם מסוג קוקאין ובמשקל גדול.
בע"פ 671/19 אבוטבול נ' מדינת ישראל (7.10.19), דחה בית המשפט העליון ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של ייבוא סם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. הנאשם שב לישראל שבאמתחתו מזוודה בעלת תחתית כפולה ובה סם מסוג קוקאין במשקל של 7 ק"ג. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 4.5 ל-7.5 שנות מאסר. הנאשם צעיר ללא עבר פלילי השתלב בטיפול גמילה ובית המשפט חרג ממתחם העונש משיקולי שיקום והשית על הנאשם עונש של 50 חודשי מאסר בפועל.
בע"פ 1159/20 בוירסקי נ' מדינת ישראל (18.5.20), דחה בית המשפט העליון ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של ייבוא סם מסוכן. הנאשם שב לישראל מצרפת והביא עמו מזוודה ובה סם מסוג MDMA במשקל של 7.2 ק"ג וסם מסוג קוקאין במשקל של 1.01 ק"ג . בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 4.5 ל-7.5 שנות מאסר בפועל. בית המשפט חרג ממתחם העונש משיקולי שיקום לאחר שהנאשם סיים בהצלחה טיפול גמילה מסמים במסגרת קהילה טיפולית והשית על הנאשם עונש של 28 חודשי מאסר בפועל.
בת"פ (מח' מר') 42761-01-18 מדינת ישראל נ' המלי (28.5.19) הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירה של יבוא סם מסוכן. הנאשם נכנס לישראל כשבמזוודתו 9 ק"ג קוקאין ו- 960 גרם MDMA, וזאת בתמורה לסכום של 3,000 $. נקבע מתחם שבין 5.5 ל-8.5 שנות מאסר בפועל, והנאשם נדון למאסר בפועל למשך 6 שנים ו-3 חודשים.
בת"פ (מח' מר') 19902-12-16 מדינת ישראל נ' ואזנה (16.10.17), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירה של ייבוא סם מסוכן. הנאשם נכנס לישראל בטיסה מפרנקפורט ונשא עמו מזוודה ובה סם מסוג קוקאין במשקל של 6.17 ק"ג. בית המשפט קבע מ תחם עונש הנע בין 4.5 ל-7.5 שנות מאסר. הנאשם בעל עבר פלילי לא מכביד, השתלב בטיפול שירות המבחן נדון לעונש של 57 חודשי מאסר בפועל.
בת"פ (מח' מר') 4435-11-17 מדינת ישראל נ' ברוקס (13.5.20), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם מסוכן. הנאשם שב לישראל בטיסה מפרנקפורט והביא עמו מזוודה המכילה סם מסוג קוקאין במשקל של 5 ק"ג . בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 4.5 ל-7.5 שנות מאסר. בית המשפט החליט לחרוג ממתחם העונש משיקולי שיקום לאחר שהנאשם השלים טיפול גמילה בקהילה טיפולית ובהוסטל והשית על הנאשם עונש של 42 חודשי מאסר בפועל.
בת"פ (מח' מר') 22433-05-18 מדינת ישראל נ' קליין (31.12.19), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירות של יבוא סם מסוכן והחזקת סם לצריכה עצמית. הנאשם הביא לישראל מזוודה שהכילה 4 ליטר סם מסוג קוקאין במצב נוזלי. נקבע מתחם שבין 45 חודשי ועד 75 חודשי מאסר בפועל. הנאשם נדון ל-45 חודשי מאסר בפועל.
בת"פ (מח' מר') 22140-04-18 מדינת ישראל נ' מוסקוביץ (16.9.19), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירות של יבוא סם מסוכן והחזקת סם לצריכה עצמית. הנאשם הגיע לישראל בטיסה מבוקרשט והביא עמו במזוודה סם מסוג קוקאין במשקל של 6 ק"ג. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין 4 ל-7 שנות מאסר, חרג ממתחם העונש משיקולי שיקום והשית על הנאשם עונש של 24 חודשי מאסר בפועל .
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-4.5 ועד ל-7.5 שנות מאסר בפועל.
במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים חריגה מהמתחם, לחומרה או לקולה. הנאשם שולב בטיפול קבוצתי לעצורי בית בשלב פיקוח המעצר וכן החל בטיפול נפשי כפי שהומלץ לו. בחודש דצמבר 19' שולב בטיפול פרטני בשירות המבחן. שירות המבחן ציין את הגעתו הסדירה למפגשים, ורצונו הכן להשתקם, תוך שמצליח להיעזר בטיפול לצורך וויסות רגשותיו וקידום מצבו כמו גם לערוך התבוננות ביקורתית ומעמיקה באשר לדפוסיו המכשילים. מעבר לכך ציין שירות המבחן את נטילת האחריות מצדו על ביצוע העבירה, וזאת בפער לדבריו בפני שירות המבחן ובהמשך לכך בבית המשפט, המבטאים חוסר נטילת אחריות ממשית והיעדר התבוננות ביקורתית על מעשיו ובחירותיו. נראה שמדובר בשלב ראשוני של ההליך הטיפולי ולא ניתן לקבוע כי יש בכך שיקום משמעותי של הנאשם או סיכוי ממשי לשיקום כדרישת החוק לשם חריגה ממתחם העונש כנדרש בהתאם לסעיף 40 ד' בחוק.
ההליך הטיפולי שעבר הנאשם בשירות המבחן, אשר כולל שיחות קבוצתיות ופרטניות, אינו מאוד משמעותי, וכך גם תוצאת הטיפול אינה שינוי משמעותי בהלך נפשו של הנאשם, באופן אשר יצדיקו חריגה מהמתחם משיקולי שיקום. אכן, לשם חריגה משיקולי שיקום, אין הכרח שהנאשם יהיה מלכתחילה מכור לסמים או שהעבירה תתבצע בשל התמכרות כלשהי, ואין הכרח שההליך השיקומי יהיה במסגרת טיפולית סגורה וממושכת, אלא כל מקרה יש לבחון לפי נסיבותיו. עם זאת, בנסיבות מקרה דנן, לא התרשמתי מהליך שיקומי משמעותי אשר הוביל לשינוי משמעותי בדרך החשיבה של הנאשם ולנטילת אחריות מלאה על מעשיו, באופן אשר יצדיקו חריגה מהמתחם (ראו והשוו דברי כב' השופטת ד' ברק ארז בע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל [18.4.18]). בהקשר זה אין הלימה בין תוכן התסקירים לבין המלצת שירות המבחן. עם זאת, יש לקחת בחשבון את שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן, כמפורט בתסקירים, במסגרת גזירת עונשו של הנאשם בגדרי המתחם.
גזירת העונש המתאים לנאשם
בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לכך שמדובר בנאשם כבן 42, גרוש ואב ל-4 ילדים, נעדר עבר פלילי. מובן שעונש מאסר ממושך יקשה על הנאשם בהיותו במאסר לראשונה בחייו וכן על ילדיו נוכח הריחוק מאביהם וחוסר יכולתו לתמוך בהם כלכלית. הנאשם הודה בביצוע העבירה, אף שבפני שירות המבחן ובהמשך גם בפני בית המשפט, התקשה בנטילת אחריות למעשיו בעבירה והציג עמדה מיתממת וקורבנית. הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן כבר משלב פיקוח המעצר, הגיע באופן סדיר למפגשים עמו ושיתף פעולה כנדרש. עוד נתתי דעתי לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה לפני למעלה משנתיים, לתקופה המעצר שבה שהה הנאשם למשך חודשיים וחצי ולאחר מכן לשהותו בתנאים מגבילים.
עקרון אחידות הענישה – עקרון האחידות בענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירותיות בענישה. עקרון זה מורה כי יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות וכשהם בעלי נסיבות אישיות דומות. עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים באותה פרשה. במצב דברים זה, ככלל, מצדיק עקרון אחידות הענישה הטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן שמירה על יחס של שקילות בין מבצעים שונים של העבירה בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם (כב' השופט י' דנציגר בע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל [23.9.14]). עם זאת, "העיקרון של אחדות הענישה דורש השוואה בין עונשים ראויים, ואין לראות בו פלטפורמה להנצחת טעויות ולשכפול העיוותים" (דברי כב' השופט שטיין בע"פ 1392/20 גאבר נ' מדינת ישראל [24.6.20]).
ב"כ הנאשם טען כי יש לגזור את עונשו של הנאשם מעונשו של המעורב הנוסף בפרשה, קוצר, שעניינו נדון בת"פ 16806-04-18 מדינת ישראל נ' קוצר (31.12.18). לטענת ב"כ הנאשם קוצר היה מחולל העבירה ואילו הנאשם היה השלוח, וכן קוצר הוא בעל עבר פלילי מכביד, אשר אף שמר על זכות השתיקה בחקירה, ומכאן לטענתו שאין להחמיר עם הנאשם מעבר לעונש אשר הוטל על קוצר.
לאחר שבחנתי את הטענה, סבורני כי לא ניתן לקבלה. בשונה מהנאשם, קוצר הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ובהחזקת סם לצריכה עצמית, ולא בייבוא הסם. הנאשם אשר העיד במשפטו של קוצר כעד התביעה המרכזי, נמצא בלתי אמין. בעקבות קשיים משמעותיים במהימנותו, אשר נתגלו במהלך חקירתו הנגדית של הנאשם, הגיעה המאשימה להסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום לקולה, והוסכם כי הצדדים יעתרו במשותף ל-13 חודשי מאסר בפועל. במסגרת הטיעונים לעונש בעניינו של קוצר, נטען על ידי ב"כ המאשימה שהנאשם אינו עד מהימן, אינו דוגל באמירת אמת ובכלל זה במידת מעורבותו ופעילותו בתחום ייבוא הסמים. על רקע קושי ראייתי משמעותי זה בעדותו של עד התביעה המרכזי בתיק קוצר – שהוא הנאשם בתיק הנוכחי – תוקן כתב האישום ונערך הסדר הטיעון המקל עד מאוד עם קוצר. בגזר הדין נקבע שהעונש שעליו הסכימו הצדדים, שונה בתכלית מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה וכי הענישה בתיקים מסוג זה מחמירה באופן משמעותי מהעונש שעליו הוסכם. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון, לאור הקשיים הראייתיים במהימנותו של הנאשם, ועל קוצר הוטל עונש מוסכם של 13 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. אילו הייתה מתקבלת טענת האחידות בענישה של הנאשם – היה נוצר מצב אבסורדי שבו הנאשם, אשר חטא בכך שלא דבק באמת במסגרת עדותו בבית המשפט, היה יוצא נשכר מהתנהגותו זו.
במצב דברים זה, סבורני שיש לדחות את טענת ההגנה לאחידות בענישת הנאשם מול עונשו של קוצר, ואין בעונש המקל שהוטל על קוצר, כדי להשליך על עונשו של הנאשם.
עוד יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לקשייו של הנאשם בנטילת אחריות לביצוע העבירה, והתרשמות שירות המבחן שהנאשם מתקשה לנהל את חייו באחריות ונוטה לפתרונות אימפולסיביים במצבי דחק.
באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף התחתון של מתחם העונש. בהסכמת הצדדים, יש הורות על חילוט בהתאם למבוקש בכתב האישום. לנוכח תקופת המאסר הממושכת ומצבו הכלכלי של הנאשם סבורני שיש להימנע מהטלת קנס כספי.
סוף דבר
אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
ארבע וחצי שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 28.3.18 עד 16.6.18.
הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבית הסוהר הדרים ביום 6.2.20 עד השעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפון: 08-XXXX377, 08-XXXX336.
12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת סמים מסוג פשע.
אני מורה על חילוט הכסף שנתפס ברשות הנאשם (176.40 ₪ ו- 910 אירו) ועל חילוט הטלפונים הניידים ומחשב נייד מסוג HP כמפורט בבקשה לחילוט בכתב האישום. החילוט יועבר לטובת הקרן לפי פקודת הסמים.

לאחר היות גזר הדין חלוט – הסמים יושמדו.
מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר דין לשירות המבחן.
זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ב תמוז תש"פ, 14 יולי 2020, בנוכחות הצדדים.