הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 8765-08-14

לפני
כבוד ה שופט שכיב סרחאן

תובע

עמית נמימי , ת.ז. XXXXXX131
ע"י ב"כ עוה"ד גיא סיוון ואח'

נגד

נתבעת

המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"
ע"י ב"כ עוה"ד משה עבדי ואח'

פסק דין

א. פרולוג
התובע יליד 14.6.1978, נפגע בתאונת דרכים, כהגדרתהּ בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " החוק"), ביום 28.3.2013. תביעתו דנן, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה לפי החוק. הנתבעת אינה חולקת, למעשה, על ח ובתה לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא היחידה שבין הצדדים נסובה סביב שאלת תיחום הנזק ושומת הפיצויים.
התובע הובהל, באמצעות אמבולנס של מד"א, ממקום התאונה , לבית החולים פוריה (להלן: " בית החולים"). הוא נבדק בחדר מיון ועבר צילומי דימות שהדגימו שבר תת-ראשי בצוואר ירך ימין (להלן: "השבר"). התובע אושפז במחלקה האורתופדית. ביום 24.3.2015 הוא עבר ניתוח לשחזור וקיבוע פנימי של השבר באמצעות שלושה ברגים. מהלך הניתוח ולאחריו היו תקינים. ביום 31.3.2013 התובע שוחרר לביתו עם המלצה להמשך טיפול אנלגטי ושיקומי במסגרת קופת חולים.

התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") תביעה לנכות כללית בגין התאונה ביום 10.07.2013. המל"ל קיבל את התביעה וקבע לתובע נכות רפואית ודרגת אי-כושר לעבודה בשיעורים שונים. המל"ל אף שילם לתובע גמלת נכות כללית עד לדחיית התביעה, בשל סעיף רפואי שלא מזכה בגמלת נכות כללית, ביום 1.1.2017 (נ/5). וכן, המל"ל שילם ומשלם לתובע קצבת ניידות. סכום גמלאות המל"ל ששולמו ומשולמות לתובע, בגין התאונה ולאחר שערוך להיום, מגיע לסך של 160,620 ₪.
התובע נבדק על ידי שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: ד"ר וילקס סטיבן, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן: " ד"ר סטיבן") וד"ר אלי קריצמן, מומחה לפסיכיאטריה ופסיכואנליטיקה (להלן: "ד"ר קריצמן"). ד"ר סטיבן קבע לתובע, בחוות דעתו בכתב מיום 3.4.2015, דרגת נכות רפואית יציבה בגין התאונה בשיעור 30%, לפי סעיף 48(1)(ז) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי העבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), בשל הגבלה בינונית בכל תנועות פרק הירך, וכן נכות רפואית זמנית בשיעור 100% החל מיום התאונה ועד ליום 27.9.2013 ו - 50% החל מיום 28.9.2013 ועד ליום 27.3.2014.
ד"ר קריצמן קבע לתובע, בחוות דעתו בכתב מיום 26.7.2016, דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 10%, לפי סעיף 34 ( ב)(2) לתקנות, בשל הפרעת הסתגלות (Adjustment Disorder).
התובע טוען לפיצויים במספר ראשי נזק, כדלקמן:
א. הפסד השתכרות לעבר - 1,235,994 ₪.
ב. הפסד השתכרות לעתיד - 2,947,714 ₪.
ג. הפסד פנסיה לעבר ולעתיד - 522,963 ₪.
ד. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 300,000 ₪.
ה. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 80,000 ₪.
ו. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד - 150,000 ₪.
ז. התאמת ציוד והוצאות אחרות
לעבר ולעתיד - 250,000 ₪.
ח. כאב וסבל - 78,223 ₪.
-------------------
סה"כ - 5,564,894 ₪ .
(עמ' 18 לכתב הסיכומים).
ב. מסכת הראיות
שישה עדים היו לתביעה: מנכ"ל המרכז לאקטואריה משפטית ד"ר תמיר לוי (להלן: " ד"ר לוי"), שערך חוות דעת כלכלית בנושא שיעור הריבית המתאים להיוון הפיצויים בגין נזקי גוף (ת/1), וחוות דעת אקטוארית בנושא הפסדי התובע כתוצאה מהתאונה (ת/2); מר רועי כהן (להלן: "רועי"); אחיו של התובע מר גלעד נמימי (להלן: "גלעד"); אשתו של התובע עו"ד ליאת טולדו נמימי (להלן: "עו"ד טולדו"); אביו של התובע מר חיים נמימי (להלן: "חיים") והתובע. רועי, גלעד, עו"ד טולדו, חיים והתובע הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית (ת/3, ת/4, ת/5, ת/6 ו - ת/7, והכול בהתאמה). כמו כן, הוגשו מטעם התביעה ארבעה מוצגים נוספים: ת/8 - חשבוניות ( x 35) שהוציא התובע בשנת 2013; ת/9 - דו"ח על הכנסות התובע והודעה על שומת מס הכנסה בשנת מס 2013; ת/10 - הודעה על שומת מס הכנסה על שם גלעד בשנת המס 2015; ת/11 - דו"ח על הכנסות גלעד בשנת המס 2016.
המומחה רו"ח ועו"ד אבי אביזמל העיד להגנה (להלן: "רו"ח אביזמל"). הוא גם ערך חוות דעת בכתב לעניין בסיס השכר של התובע (נ/6). וכן, הוגשו מטעם ההגנה 11 מוצגים נוספים: נ/1 - חוות דעתו של המומחה פרופ' אמיר ברנע בעניין שיעור ההיוון הראוי בתביעת נזקי גוף; נ/2 - דו"ח על הכנסות התובע בשנת המס 2012; נ/3 - מכתב רפואי של פרופ' מיכאל סודרי בעניינו של התובע מיום 17.1.2014; נ/4 - רשימת ליקויים של משרד הבריאות לקביעת אחוז מוגבלות בניידות; נ/5 - תע"צ של פקידת נכות כללית מל"ל טבריה; נ/7 - פירוט תשלומים של המל"ל לתובע בגין התאונה; נ/8 - מכתבו של עו"ס ראובן חיטן מענף שיקום במל"ל טבריה; נ/9 - חוות דעת אקטוארית לעניין קצבת ניידות המשולמת לתובע, ערוכה על ידי האקטואר גד שפירא; נ/10 - דו"ח המל"ל בעניין רציפות ביטוח בקשר לתובע; נ/11 - דרישות תשלום תכוף; ו - נ/12 - שאלון ותצהיר תשובות התובע לשאלון.
ג. דיון והכרעה
ג.1 הנכות הרפואית
כמתואר, התובע יליד 14.6.1978, נשוי לעו"ד טולדו ואב לקטינה. הוא מתגורר יחד עם בני משפחתו בדירה שכורה בכפר תבור. סיים לימודים בבית ספר תיכון עם תעודת בגרות מלאה. שירת שירות סדיר בצה"ל בתפקיד לוחם בחיל ההנדסה. בעבר, הוא למד לימודים אקדמיים לקראת תואר הנדסאי אלקטרוניקה. בשנת 2012 סיים התובע את לימודיו וקיבל תעודת הנדסאי אלקטרוניקה. כן, הוא הוכשר כחשמלאי מוסמך בשנת 2006. בנוסף, הוא למד הוראת נהיגה ומחזיק רישיון הוראת נהיגה על רכב פרטי (דרגה B) החל מיום 26.3.2009, על אופנוע (דרגה A) החל מיום 15.2.2012 ועל רכב משא קל (דרגה 1 C) החל מיום 29.5.2012 (נ/6, נספח י"ב). לאחר התאונה, הוא למד שמאות מקרקעין, סיים את לימודיו בהצלחה והוסמך כשמאי מקרקעין.
עברו התעסוקתי של התובע אינו מרשים במיוחד. החל משנת 2000 ועד חודש ספטמבר 2009, עבד התובע כשכיר בעבודות מזדמנות במספר מקומות עבוד ה. הוא התחיל את עבודתו, כמורה לנהיגה עצמאי בבית הספר לנהיגה בשם "גולן" המצוי בטבריה (להלן: " בית הספר לנהיגה") בחודש ספטמבר 2009 (נ/10; עמ' 45 ש' 30 - 31). התובע דיווח לרשויות המס על הכנסותיו בארץ ובחו"ל בשנות המס 2009 עד 2015. בדו"חות השנתיים למס הכנסה הוא הצהיר על הכנסותיו החייבות במס, בסכומים נומינליים, כדלקמן:

שנת המס
ההכנסה השנתית החייבת במס
ההכנסה החודשית החייבת במס
2009 ( 3 חודשים)
5,447 ₪
1,815.6 ₪
2010
15,392 ₪
1,282.6 ₪
2011
43,243 ₪
3,603.5 ₪
2012
56,464 ₪
4,705.3 ₪
2013
76,627 ₪
6,385.5 ₪
2014
61,255 ₪
5,104.5 ₪
2015
59,940 ₪
4,995 ₪

(ת/7, נספח ח'; ת/9).
ויודגש: ההכנסות החייבות במס בשנות המס 2009 ועד 2013 והמוצהרות על ידי התובע, הן הכנסותיו מיגיעה אישית מעיסוקו כמורה לנהיגה בבית הספר לנהיגה. ההכנסה המדווחת והחייבת במס של התובע הנטענת בשנת המס 2013, מורכבת מהכנסה מיגיעה אישית מעסקו האמור בסך של 35,514 ₪, מהכנסה מקצבאות בסך של 41,745 ₪ ומהכנסה בסך 503 ₪ מהמל"ל (ת/9). ההכנסות המדווחות והחייבות במס של התובע בשנות המס 2014 ו - 2015, הן מקצבאות.
בחוות דעתו בכתב מיום 3.4.2015, ד"ר סטיבן קבע לתובע נכות רפואית יציבה, בתחום האורתופדיה בגין התאונה, בשיעור 30% לפי סעיף 48(1)(ז) לתקנות. ד"ר סטיבן נחקר על חוות דעתו, חקירת שתי וערב צולבת וממצה. התובע סומך את ידו על חוות דעתו של ד"ר סטיבן. מאידך, תוקפת הנתבעת, בשצף קצף, את ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר סטיבן. לטענתה, ד"ר סטיבן עשה חסד עם התובע, ויש להעמיד את נכותו הרפואית היציבה של התובע, בתחום האורתופדיה, בשיעור שלא יעלה על 10%. לא קיימת הגבלה בכל תנועתיות פרק ימין של התובע עקב התאונה (כיפוף, יישור, אבדוקציה (הטיה), אדוקציה (קירוב), סיבוב (רוטציה) פנימי וחיצוני). הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי ממצאיו הקליניים של ד"ר סטיבן לגבי תנועתיות פרק ימין של התובע הושפעו מתלונותיו של התובע ונקבעו לפיהן, וכי התובע אינו מהימן. לבסוף, טוענת הנתבעת לעניין זה, כי קיים פוטנציאל ממשי לשיפור תנועתיות פרק ימין של התובע, וזאת באמצעות ניתוח להוצאת הברגים והחלפת מפרק הירך. סיכויי ניתוח מעין זה גבוהים וממשיים, ועל התובע להסכים לניתוח האמור ולהקטין את נזקיו.
כידוע, המסגרת הדיונית להוכחת הנושאים שברפואה בתביע ות נזיקין אינה אחידה. בתביעות הנידונות במסגרת דין הנזיקין הכללי, חלות הוראות פרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ואילו בתביעות שעילתן תאונת דרכים, חלות הוראות סעיפים 6א' ו - 6ב' לחוק והוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונת דרכים (מומחים) תשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים"). לא למותר לציין כאן את עקרונות היסוד ביחס למומחה בית המשפט. דין הוא, מקדמת דנא, כי בית המשפט אינו כבול לחוות דעתו של המומחה. הערכת הראיות שבתיק וההכרעה ביניהן, הינה לעולם מלאכת בית המשפט, גם אם קשורה היא בשאלה מקצועית. אין בית המשפט מחויב לקבל את חוות דעתו של המומחה. בית המשפט הינו הפוסק האחרון גם בשאלות מקצועיות, בידיו ההכרעה אילו דברים לאמץ ואילו לדחות (ע"א 311/66 נחמיאס נ' 'לקט' קאופורטיב לאיסוף נייר פסולת, פ"ד כ(4) 48, 50 (1960) (להלן: "עניין נחמיאס"); ע"א 56/68 רמת-סיב בע"מ נ' עקרם, פ"ד כב(2) 164, 166-167 (1968); ע"א 675/77 אלטשולר נ' נציב המים, פ"ד ל"ד(1) 731, 737 (1980); ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' שגב, פ"ד מ(3) 706, 711 (1986); ע"א 821/88 א.לוי קבלני בנין בע"מ נ' אבו חמוד, פ"ד מד(2) 771, 776 - 778 (1991); ע"א 402/85 מרקוביץ' נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 433, 439 (1987); ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו, פ"ד מו(4) 154, 160 (1992); ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סלאח פ"ד נ(1) 199, 508 (1997); רע"א 6920/14 תשעה חודשים בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ [פורסם בנבו] (4.1.2015); רע"א 6264/15 פלונית נ' משרד הבריאות [פורסם בנבו] (10.11.2015); ת"א (נצ') 7211-05- 08 דחלי נ' מועצה מקומית טורעאן, [פורסם בנבו] (8.6.2016); הרנון דיני ראיות (חלק שני, 1977) 305).
חוות-דעתו של המומחה כפופה לשיקולים של מהימנות אישית ושל אמינות מקצועית. בית המשפט רשאי לקבל אותה או לדחותה, כולה או חלקה, והוא ורק הוא המעניק לה את משקלה הראייתי (קדמי, על הראיות-הדין בראי הפסיקה - חלק שני, 2009, 761 והפסיקה המצוטטת שם).
אכן, נקודת המוצא היא, כי בית המשפט ייתן, הלכה למעשה, מלוא המשקל לחוות דעת המומחה שאינה נגועה בפגם מהותי, בכל הקשור לצד המקצועי שבה, הנהיר למומחה ולא לשופט ( א. הרנון, דיני הראיות, שם, עמ' 306). גם לענ יין חוות דעת המומחה, אשר התמנה על ידי בית המשפט, נשאר בית המשפט הפוסק האחרון. חוות דעת המומחה הינה ותישאר לעולם ראיה מבין הראיות המונחות בפני בית המשפט. נקודת המוצא היא, כי "לא בנקל יוחלט על פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט" (רע"א 7709/15 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, [פורסם בנבו] (22.1.2015)). ניתן לפסול חוות דעת מומחה שהתמנה על ידי בית המשפט, אם ניתנה היא בחוסר סמכות פונקציונאלית או חטאה היא באחד מעקרונות הצדק הטבעי או נפל פגם מהותי היורד לשורשו של ענין בשיקול דעתו של המומחה. חוות דעת זו תיפסל אם היא נגועה במשוא פנים (BIAS) או, אם לא קוים העיקרון "כי יישמע הצד השני" (AUDI ALTERAM PARTEM ׁׂׂ). היא תיפסל אם הוכח, כי היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני, או דבק בה אבק של חוסר תום לב משווע, מטרה זרה או שיקולים זרים, הפוגמים בעליל באובייקטיביות ובניטרליות המומחה. בע"א 167/59 רוחוביץ ואח' נ' שוורץ פ"ד יג (2) 1233, 1234 (1959) , נפסק, כי ניתן לפסול חוות דעת מומחה (שם דובר על מומחה רפואי) אם לוקה היא ב"שגיאה גסה". על הלכה זו חזר בית המשפט בע"א 1188/92 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' ברעלי פ"ד מט (1) 463, 478 (1995). בענ יין נחמיאס (בעמ' 50) נפסק, כי ניתן לפסול חוות דעת מומחה (גם שם דובר על מומחה רפואי) שמונה על ידי בית המשפט, בהסכמת הצדדים, אם ניתנה "שלא בתום לב או שהושגה באמצעים בלתי כשרים". בעל הדין המבקש לפסול את חוות דעתו של המומחה אשר נתמנה על ידי בית המשפט, עליו נטל ההוכחה, כי בשל ליקויים ופגמים שנפלו בשיקול דעתו המקצועי של המומחה או בתום ליבו, נגרם למבקש עיוות דין. הנחת העבודה הראשונית היא, כי המומחה אשר התמנה על ידי בית המשפט והמשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט, פועל בהגינות, בתום לב ולפי עקרונות הצדק הטבעי.
מהתם להכא. נזכיר, כי הנתבעת מבקשת לסטות ממצאיו וממסקנותיו של ד"ר סטיבן, כאמור בחוות דעתו בכתב, ועליה נחקר, כאמור, בחקירת שתי וערב צולבת וממצה. לדידי, אין ממש בבקשתה של הנתבעת ודינה להידחות. לא מצאתי עילה בדין המצדיקה התערבות בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המקצועיות של ד"ר סטיבן, כאמור בחוות דעתו בכתב. ההפך הוא הנכון. ד"ר סטיבן פעל בדלת אמות הסמכות שהוענקה לו על ידי בית המשפט. הוא חיווה את דעתו המקצועית בעניין נכותו הרפואית-אורתופדית של התובע בגין התאונה. מדובר במומחה מהימן, מקצועי ומוסמך. התשתית העובדתית שבבסיס חוות הדעת מוכחת היטב. מסקנתו המקצועית-רפואית של המומחה, כאמור בחוות דעתו בכתב ובעדותו בעל פה בבית המשפט, היא הכרחית ומסקנת אמת. "חזקת תקינות" המומחה דנן וחוות דעתו לא נסתרה כלל. (רע"א 6264/15 פלוני נ' משרד הבריאות [פורסם בנבו] (10.11.2015) ). תוצאת בדיקתו של פרופ' סודרי את תנועתיות מפרק ירך ימין של התובע מיום 17.1.2014 (נ/3), כשלעצמה, אינה מעלה ואינה מורידה. דייני לציין לעניין זה, כי מדע הרפואה אינו מדויק. הנכות הרפואית של התובע בגין התאונה ושיעורה, מתאימים לסעיף שבתקנות, כפי שנקבע על ידי ד"ר סטיבן. עדותו של ד"ר סטיבן, הייתה סבירה ומהימנה. היא ראויה למלוא המשקל הראייתי.
באשר לפוטנציאל שיפור מצבו הרפואי של התובע, בדרך התערבות ניתוחית, העיד ד"ר סטיבן, בין השאר, כי "סיכויי הניתוח להצלת פרק הירך אם הוא עובר כמו שצריך והוא מתוכנן נכון ומחזיר את הביו-מכני של שרירי פרק הירק התקין, יש סיכוי טוב מאוד שלא תהיה עוד צליעה. אם זה יקרין על אחוז הנכות, כפי שכתבתי בחוות הדעת, במידה שהוא יעבור החלפת פרק הירך ואם זה יצליח אני לא רואה שינוי באחוז הנכות" (עמ' 16, ש' 20 - 23). בהמשך הוסיף ד"ר סטיבן והעיד, כי קשה לצפות את השינויים שיחולו אצל התובע לאחר ניתוח להחלפת פרק הירך (שם, ש' 25). וכן, ניתוח החלפת פרק הירך אינו שגרתי אצל אנשים צעירים (שם, ש' 27). כמו-כן, קיים סיכוי, כי ניתוח מעין דא יקטין את הכאבים והצליעה אצל התובע, אך הסיבה לכאבים אצל התובע לא ברורה (שם, ש' 33-34); המפרק המלאכותי יחזיק מעמד למשך 15 שנה (עמ' 20, ש' 22); קיימים סיבוכים בניתוח להחלפת מפרק הירך והוצאת הברגים, ובכללם פקקת עם תסחיף ריאתי, שיכולים לגרום למוות, וכן סיבוכים של הניתוח עצמו, כמו זיהום, שברים, פריקות, פגיעות בעצבים והגבלת תנועות, וזאת בנוסף לסיכון, כי הניתוח לא יצליח. ניתוחים חוזרים מגבירים את הסיכונים, במיוחד זיהום ופגיעה בעצבים. לבסוף ואליבא המומחה ד"ר סטיבן, יש אפשרות לעבור ניתוח להוצאת הברגים והחלפת מפרק ירך ימין של התובע, וכתוצאה מכך קיים סיכוי ממשי שתוצאת הניתוח תשפר את מצבו הרפואי של התובע, במובן זה שיוקטנו הכאבים ותיפתר בעיית הצליעה, אך הניתוח לא ישנה את שיעור נכותו האורתופדית היציבה של התובע בגין התאונה (עמ' 12 ש' 23, עמ' 7 ש' 6 - 9). בעניין דנן, עדותו של ד"ר סטיבן הייתה סבירה וקוהרנטית, והיא מהימנה עליי. אין בפניי ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור.
אודה ולא אבוש, כי השיקולים השונים בעד ונגד חיוב התובע לעבור ניתוחים לשם הוצאת הברגים והחלפת מפרק ירך ימין, במיוחד סיכויי ההצלחה, הסיכונים הכרוכים בניתוחים מעין דא והכאב והסבל, שקולים המה. בנסיבות אלה ולאחר ששוכנעתי, כי לא יחול שינוי בשיעור הנכות הרפואית אורתופדית היציבה של התובע כתוצאה מהתערבות ניתוחית כאמור, אין כל מקום לחייב את התובע לעבור את הניתוחים האמורים, הגם שהדבר עשוי לשפר, במידת מה, את תפקוד התובע במומו . השיפור האמור יישקל, למעשה, במכלול השיקולים בהערכת הנכות התפקודית.

בתחום הנפשי, קבע ד"ר קריצמן לתובע דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין התאונה לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות , בשל הפרעת הסתגלות. הצדדים ויתרו מרצון על חקירתו של ד"ר קריצמן בבית המשפט. דא עקא, לנתבעת השגות על חוות דעתו של ד"ר קריצמן. לדידה, הממצאים העובדתיים שבסיס חוות הדעת, אינם מוכחים , ו הם מושתתים על מידע ו/או נתונים שנאמרו למומחה מפי התובע, שאינו בוחל במסירת מידע כוזב לצרכי המשפט. בטופס התביעה לנכות כללית שהגיש התובע למל"ל, לא טען הוא לנכות נפשית. רק בפני הוועדה הרפואית מטעם המל"ל מיום 9.11.2015, טען התובע לראשונה לנכות נפשית עקב התאונה. התובע לא הציג מסמכים רפואיים בדבר רצף הטיפול הרפואי - פסיכיאטרי שהוא מקבל. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי נכותו הנפשית היציבה של התובע בגין התאונה הינה בשיעור 5%.
אומר, כי לא מצאתי ממש בהשגותיה של הנתבעת על חוות דעתו של ד"ר קריצמן. לעניין זה דיינו לציין, כי הנתבעת ויתרה במודע ומתוך רצון חופשי, על זכותה לחקירה נגדית של ד"ר קריצמן. במקרה דנן, הימנעותה של הנתבעת מחקירה שכנגד של ד"ר קריצמן על חוות דעתו, מתפרשת כהסכמה לממצאים העובדתיים ולמסקנות המקצועיות-רפואיות שבחוות דעתו. אין בפניי ראיה סבירה, מהימנה וקבילה, לסתור את חוות דעתו של ד"ר קריצמן (ראו – י. קדמי, על הראיות -הדין בראי הפסיקה, (חלק רביעי, 2009) 1906 - 1907 והפסיקה המצוטטת שם).
ג.2 הנכות התפקודית
כמבואר, דרגת נכותו הרפואית, היציבה והמשוקללת של התובע בגין התאונה היא בשיעור 37%. אין להכביר מילים, כי נותרה לתובע נכות תפקודית עקב התאונה. יחד עם זאת, עדויותיהם של עדי התביעה, גלעד, עו"ד טולדו, חיים והתובע, לעניין תפקודו הכללי של התובע ו נכותו התפקודית, לעבר ולעתיד ועקב התאונה (ת/4 - סעיף 9; עמ' 21, ש' 23, עמ' 24, ש' 28 - 31, עמ' 25 ש' 4; ת/5 - סעיפים 7 - 25; עמ' 28, ש' 17, עמ' 30, ש' 6 - 10, עמ' 31, ש' 12 - 19, עמ' 32 ש' 3 - 5; ת/6 - סעיפים 15 - 19; עמ' 34, ש' 12; ת/7 - סעיפים 10 - 22, 39, 41; עמ' 40, ש' 32, עמ' 44 ש' 4 - 28, עמ' 51, ש' 34 - 35, עמ' 53, ש' 2 - 19, עמ' 54, ש' 1 - 33), עם כל הכבוד והענווה, אינן סבירות ואינן מהימנות בעיניי, וזאת בלשון המעטה. המדובר בעדויות מוגזמות, מופרכות, מניפולטיביות, שאינן עולות בקנה אחד עם חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט, ולא עם ההיגיון וניסיון החיים הכללי והשיפוטי. התובע לא הפך לשבר כלי עקב התאונה.
בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, הכשרתו המקצועית ועיסוקו, דרגת נכותו הרפואית היציבה, ההטבה הצפויה בתפקודו במידה ויעבור ניתוחים להוצאת הברגים והחלפת מפרק הירך, מצב העבודה בשוק ועוד נסיבות כהנה וכהנה, מסקנתי היא, כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 35%, החל מיום 27.3.2014 ואילך.
הנכות התפקודית הזמנית שנקבעה ע"י ד"ר סטיבן, כאמור בחוות דעתו, מקובלת עליי ואני מאמצה. בפניי, אין ראיה קבילה, מהימנה ובעלת משקל לסתור.
ג.3 השתכרות התובע ובסיס החישוב
19. התובע הוא מורה לנהיגה במקצועו. הוא מחזיק ברישיון הוראה על רכב פרטי, על אופנוע ועל רכב משא קל. עובר לתאונה, הוא עבד כמורה לנהיגה עצמאי על רכב פרטי ועל אופנוע בבית הספר לנהיגה. כמבואר, בשנים 2009 ועד 2015 הכנסותיו השנתיות המדווחות, בסכומים נומינליים והחייבות במס, הן כדלקמן:
2009 - 5,447 ₪; 2010 - 15,392 ₪; 2011 - 43,243 ₪; 2012 - 56,464 ₪; 2013 - 76,627 ₪; 2014 - 61,255 ₪; ב - 2015 - 59,940 ₪. התובע טוען, כי הכנסתו המדווחת מיגיעה אישית בעסקו אינה משקפת, למעשה, את הכנסתו האמתית. בתקופה הרלוונטית וככלל, הוא היה מורה לנהיגה היחיד על אופנועים בבית הספר. אביו, חיים, הוא הבעלים של האופנועים. בית הספר לנהיגה ניהל, למעשה, את מערכת החשבונות של ההכנסות וההוצאות לעניין לימוד נהיגה על האופנועים. בית הספר לנהיגה שילם לו סך של 4,000 ₪ לחודש עבור שיעורי הנהיגה שהוא נתן לתלמידים (ת/7, סעיפים 35 ו - 36; עמ' 40, ש' 32). הוא לא דיווח לרשויות המס על הכנסתו מהעסק שהתקבלה מלימודי נהיגה על האופנועים (עמ' 47, ש' 8, ש' 19). הוא ניהל מערכת חשבונות כדין לעסקו בכל הקשור ללימוד נהיגה על רכב ועל אופנועים, שכללה ספר תקבולים ותשלומים, שוברי קבלה, ספר רכב, יומן הזמנות, ספר התלמידים, יתרות החייבים והזכאים לסוף שנת המס ותיעוד חוץ (עמ' 47, ש' 22 - 35; עמ' 48, ש' 1 - 23; עמ' 50, ש' 12 - 35). ויודגש: התובע לא הציג לבית המשפט את מערכת החשבונות שניהל בעסקו, וטענתו הוא לא "ידע שצריך להגישה" (עמ' 51 ש' 10).
20. להוכחת השתכרותו של התובע לפני התאונה, העידו התובע, אשתו - עו"ד טולדו ואביו - חיים. עו"ד טולדו העידה, בכתב ובעל פה, כי לפני התאונה עבד התובע כמורה לנהיגה עצמאי על רכב ואופנועים בבית הספר לנהיגה. הוא השתכר יפה. בנוסף, הוא קיבל מחיים, עבור עיסוקו כמורה לנהיגה על אופנועים בחודשי הקיץ, סכומים שונים שנעו בין 5,000 ₪ לחודש לבין 7,000 ₪ לחודש (ת/5, סעיף 16; עמ' 28, ש' 17).
גם חיים העיד, לענייננו-שלנו, כי הוא שילם לתובע שכר חודשי בסך של 5,000 ₪ עד 7,000 ₪, עבור שיעורי נהיגה על אופנועים, שנתן לתלמידים שלמדו נהיגה במסגרת בית הספר לנהיגה, אך לא הנפיק לתובע תלוש שכר. התובע התחיל לעבוד אצלו בבית הספר לנהיגה בשנת 2012 (ת/6, סעיף 11; עמ' 34, ש' 12; עמ' 36 ש' 35).
התשלומים שהוא שילם לתובע בתמורה לשיעורי נהיגה על אופנועים, לא נכללו במערכת החשבונות של בית הספר (עמ' 37 ש' 21). דרך התשלום הייתה במזומן או בשיקים (שם, ש' 22). הוא שילם לתובע את התשלומים האמורים בתור אבא ומכספו הפרטי (שם, ש' 25 - 31). התובע לא כלל תשלומים אלה במערכת החשבונות של עסקו ולא דיווח עליהם לרשויות המס, ומעשה זה לא חוקי (עמ' 38, ש' 6 - 10). התשלומים האמורים לא שולמו תמיד מהחשבון העסקי של בית הספר לנהיגה (שם, ש' 13). הוא עוסק מורשה מסודר ומנהל מערכת חשבונות לפי הדין (ת/6, סעיף 12, עמ' 38, ש' 12).
21. הנתבעת טוענת מאידך, כי ההיסטוריה התעסוקתית של התובע מתאפיינת בחוסר יציבות קיצוני (נ/10). הש תכרותו של התובע מיגיעתו האישיות, בעסקו כמורה לנהיגה, הייתה מתחת לשכר המינימום במשק. השומות המדווחות לשנות המס 2012 ו - 2013 נערכו לאחר התא ונה, ויש להתייחס אליהן בזהירות הראויה. השומ ה המדווחת לשנת המס 2013 אינה אמתית, מנופחת ונועדה לצורך המשפט בלבד. התובע לא ניהל מערכת חשבונות כדין ולא הציג לבית המשפט את המסמכים הכלולים במערכת החשבונות של עסקו. בסיס החישוב הנכון לעניין הפסד השתכרותו של התובע לעבר, הוא הכנסתו המדווחת לשנת המס 2011 בסך 3,604 ₪ ברוטו לחודש.
22. נקודת מחלוקת עיקרית נוספת בין הצדדים היא פוטנציאל השתכרותו של התובע ובסיס החישוב.
התובע טוען בסיכומיו, כי אלמלא התאונה הכנסתו מיגיעה אישית בעסקו והצפויה היא סך של 21,530 ₪ לחודש. להוכחת טענתו דנן, העידו, התובע, גלעד וד"ר לוי. גלעד העיד, לענייננו-שלנו ובין השאר, כי הוא מורה לנהיגה במקצועו ומחזיק רישיון להוראת נהיגה על רכב פרטי ועל אופנוע. לאחר התאונה וכתוצאה ממנה, התחיל לעסוק כמורה לנהיגה עצמאי על רכב פרטי בבית הספר לנהיגה, והכל לשם מתן מענה לתלמידי התובע. בהתחלה, הוא עבד בהיקף מצומצם. מאז שנת 2014 ועד היום, הוא עובד כמורה לנהיגה על רכב פרטי בבית הספר לנהיגה בהיקף מלא. עלות שיעור נהיגה, שאורכו 40 דקות, על רכב פרטי היא 110 ₪. יש לו כ - 90 תלמידים, והוא במגמת גדילה מתמשכת. הכנסתו מיגיעה אישית בעסקו מגיעה לסך של 20,000 ₪ לחודש (ת/4, סעיפים 3 - 7).
23. המומחה ד"ר לוי קבע בחוות דעתו בכתב (ת/2) ולענייננו-שלנו, כי לפי התאוריה הכלכלית כל עסק "עלול ויכול לעבור" מספר שלבים: שלב ההשקה, שלב הצמיחה המהירה, שלב הצמיחה הבוגרת ושלב הדעיכה. בשלב ההשקה, העסק מתחיל לצבור את קהל הלקוחות שלו, ולבנות את המוניטין שלו. שלב זה יכול להימשך אף מספר שנים. בשלב זה, ההכנסות מהעסק צומחות בצורה איטית, ושיעור הרווח הוא נמוך יחסית. שלבי הצמיחה המהירה והבוגרת מאופיינים בשיעורי גידול של ההכנסות והרווחים. שלב הצמיחה המהירה קיים בטווח הקצר, והוא כולל את חמש השנים הראשונות שלאחר מועד עריכת חוות דעתו. שלב הצמיחה הבוגרת הינו הטווח הארוך בחייו של העסק, והוא כולל את התקופה שלאחר חמש השנים הראשונות לחיי העסק. בשלב הצמיחה לאורך זמן, מניחים, כי העסק ממשיך לצמוח בטווח הארוך, ושיעור צ מיחה זה נובע מהעובדה שהפירמה תשנה במשך הזמן את פעילותה. אומדן לשיעור הצמיחה ארוך הטווח של עסק יכול להיות שיעור הצמיחה של האוכלוסייה או לחילופין, שיעור הצמיחה של המשק. האוכלוסייה בישראל גדלה בשיעור של 1.8% לשנה, ואילו המשק הישראלי גדל ב - 3.2% אחוזים לערך לשנה (ת/2, עמ' 6 - 7).
24. ד"ר לוי הוסיף וקבע בחוות דעתו, כי ביום התאונה עסקו של התובע (מורה לנהיגה על רכב פרטי ואופנועים), היה בשלב ההשקה של ו. יוצא, כי הכנסות התובע מעסקו לפני התאונה לא הגיעו לידי מיצוי פוטנציאל ההשבחה שלהן ויש להעריך את פוטנציאל השתכרותו כמורה לנהיגה עצמאי לפי הנוסחה הבאה:
מספר שיעורי נהיגה בחודש X מחיר לשיעור X שולי רווח.
שולי הרווח מוגדרים כיחס בין הרווח ובין ההכנסות.
במקרה דנן, פוטנציאל השתכרותו של התובע כמורה לנהיגה על רכב פרטי בטבריה הוא סך של 172,254 ₪ בשנה, והשווים לסך 14,354 ₪ לחודש, לפי הנוסחה כדלקמן:
מספר ימי עבודה (285 יום) X מחיר שיעור נהיגה (10 0 ₪) X מספר שיעורים ליום (10 שיעורים) X שולי רווח (60.44%).
כמו כן, פוטנציאל השתכרותו של התובע כמורה לנהיגה על אופנוע בטבריה הוא סך 344,508 ₪, השווים לסך 28,709 ₪ לחודש, לפי הנוסחה כדלקמן:
מספר ימי עבודה (285 יום) X מחיר שיעור נהיגה (200 ש"ח) X מספר שיעורים ליום (10 שיעורים) X שולי רווח (60.44%).
בהנחה שהתובע היה משלב מחצית מזמנו כמורה לנהיגה על רכב פרטי ומחצית כמורה לנהיגה על אופנוע, פוטנציאל השתכרותו הוא סך 258,366 ₪ בשנה, השווים סך 21,531 ₪ לחודש (ת/2 עמ' 26).
ויודגש: במהלך עדותו בבית המשפט, אימץ ד"ר לוי את חוות דעתו בכתב - ת/2 (עמ' 3 ש' 18).
25. הנתבעת טוענת, מנגד, כי פוטנציאל השתכרותו של התובע לעתיד נמוך הוא, ולא כפי שנטען על ידו ועל ידי ד"ר לוי. התובע החליף מספר מקומות עבודה והשתכר לפני התאונה פחות משכר המינימום במשק. עסקו כמורה לנהיגה על רכב פרטי ועל אופנוע לא היה מוצלח ורווחי.
הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אין לתת משקל כלשהו לחו"ד של ד"ר לוי. חוות דעתו של ד"ר לוי (ת/2) נערכה לצורך מקסום פוטנציאל השתכרותו של התובע במנותק מהעובדות המוכחות בתיק, ותוך הצגת נתונים עובדתיים בצורה חלקית בלבד. התשתית העובדתית שבבסיס חו"ד של ד"ר לוי שגויה ומופרכת. היא מבוססת על נתונים סטטיסטיים כלליים במנותק לחלוטין מהנתונים האישיים המוכחים של התובע ועסקו. היא לא מבוססת כדבעי על נתונים מוכחים של עסק דומה / זהה בטבריה. בזמן התאונה, עסקו של התובע לא היה עסק עצמאי בשלב ההשקה. מדובר בעסק שפעל במסגרת בית הספר לנהיגה, שבבעלות חיים. בית הספר לנהיגה הוא עסק ותיק ומפורסם בעיר טבריה ובסביבתה. וכן, ד"ר לוי מתעלם, למעשה, מהכנסותיו השנתיות של גלעד בשנתיים הראשונות לעיסוקו כמורה לנהיגה עצמאי בבית הספר לנהיגה.
מה עוד, ד"ר לוי לא התייחס, בחוות דעתו, לפוטנציאל השתכרותו של התובע בשלב ההאטה והדעיכה של העסק.
לסיכום ולענייננו-שלנו, טוענת הנתבעת, כי יש להעדיף את חוות דעתו של רואה חשבון אביזמל (נ/6) על חוות דעתו של ד"ר לוי. יש לקבוע את פוטנציאל השתכרותו של התובע לעתיד לפי הנתונים המוכחים של התובע ושל עסקו. יש להעמיד את בסיס השכר לעתיד על בסיס שכר המינימום להיום, קרי - סך של 5,300 ₪.
26. כמבואר, רואה חשבון אביזמל ערך חוות דעת בכתב (נ/6) ועליה נחקר בחקירת שתי וערב. ממצאיו ומסקנותיו הם אלה: לפי שומות התובע המדווחות למס הכנסה בשנים 2009 - 2012, הכנסתו של התובע, מיגיעה אישית בעסקו, היא בגבולות שכר המינימום במשק ואף פחות מכך. דא עקא, השומה המדווחת לשנת המס 2013 "מנופחת" ואינה נכונה. בדו"ח רווח והפסד לחודשים ינואר-מרץ 2013 ובהשוואה לדו"חות רואה החשבון של התובע נראה , כי ההכנסות הוגדלו בסכום של 11,780 ₪ ברכיב של "חייבים ינואר-מרץ". רכיב זה הינו מלאכותי וקיים רק בדו"ח זה, שכן אין רכיב כזה בשנים קודמות. ניסיון החיים מלמד, כי תלמידים של מורה לנהיגה אינם צוברים "חובות" בפיגור של חודשים. אין מדובר בהמחאות דחויות. על פי מסמכיו של התובע ובניגוד לנטען על ידו עולה, כי מתחילת עיסוקו של התובע, כמורה עצמאי לנהיגה, הוא נסמך על בית הספר לנהיגה, אשר בבעלות אביו - חיים. הרכב ששימש אותו להוראת נהיגה היה בבעלות אביו, ורק בחודש יוני 2010 רכש התובע את הרכב האמור מאביו. עד אז, לא היה בעסקו של התובע רכב ללימוד נהיגה. התובע לא הקים עסק חדש יש מאין, אלא עסק שנסמך על עסק ותיק וקיים (בית הספר לנהיגה). בניגוד לקביעת ד"ר לוי, התובע לא ניהל את עסקו כמערכת אלפא דרייב מולטי. וכן, ממשיכה הנתבעת וטוענת, כי ד"ר לוי מתיימר לנבא או לבצע חיזוי לעתיד לגבי פוטנציאל השתכרותו של התובע וזאת באמצעות כלים סטטיסטים הניתנים למניפולציות אפשרויות, אשר בינם לבין המציאות הספציפית והעסקית של התובע, אין ולא כלום. חישוביו של ד"ר לוי כאמור בחוות דעתו מוטים המה ואינם נכונים. הנחות היסוד שבחוות דעתו של ד"ר לוי אינן תואמות את המציאות העסקית של התובע, כפי שמשתקפת ממסמכי העסק וממסמכי בית הספר לנהיגה. התובע לא היה זקוק לשלב השקת העסק ולשלב הצמיחה המהירה מלא או חלקי.
בהתאם למחזור העסקי, עסקו של התובע הוא עסק קטן מאוד. מחזור ההכנסות החודשי הממוצע ירד במחצית השנייה של שנת 2012 בשיעור של 18%, בהשוואה למחזור החודשי הממוצע במחצית השנה הקודמת, וכל זה כשנה לפי התאונה וללא קשר לתאונה. בהינתן עובדה זו, מיצה התובע את פוטנציאל הגידול של מחזור הכנסתו מעסקו בחודש יוני 2012. עובדות אלה, סותרות את ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר לוי. השתכרותו של התובע עובר לתאונה עמדה על סך של 4,705 ₪ לחודש ברוטו, והשתכרותו לעתיד לא צפויה לעלות על סכום זה. יש לקבוע את פוטנציאל השתכרותו של התובע רק על פי הנתונים המוכחים של התובע ועסקו, נתונים המפריכים, למעשה, את התשתית העובדתית ואת החישובים של ד"ר לוי. התשתית העובדתית שבבסיס חוות דעתו של ד"ר לוי וחישוביו אינם עולים בקנה אחד עם "התדריך הכלכלי", עליו הוא מסתמך. לא הוכחה הכנסה לא מדווחת לרשויות המס מעסקו של התובע. עסקו של גלעד שונה מעסקו של התובע, ולא ניתן לגזור גזירה שווה ביניהם בכל הקשור לפוטנציאל השתכרותו של התובע לעתיד.
27. אומר מיד וללא כל היסוס, כי התובע לא הוכיח כדין שהי יתה לו הכנסה לא מדווחת בתקופת עבודתו בבית הספר לנהיגה, ועדויותיהם של עדי התביעה לעניין זה ועם כל הכבוד והענווה, אינן סבירות ואינן מהימנות בעיני וזאת בלשון המעטה. לעניין זה, מצאתי סתירות מהותיות וקוטביות למכביר, פנימיות וחיצוניות, בעדויותיהם של התובע, עו"ד טולדו וחיים.
התובע העיד תחילה ,כי הוא קיבל "הטבות כספיות" מאביו - חיים בסך של 6,000 ₪ לחודש, עבור הוראת נהיגה על אופנועים, בשמונה חודשים בכל שנה בהם הוא העביר שיעורי נהיגה לתלמידים (ת/7, עמ' 40 ש' 32) דא עקא, העיד הוא, במהלך חקירתו שתי וערב, כי התלמידים שלמדו אצלו נהיגה על אופנועים נהגו לשלם לו ישירות את התמורה הכספית עבור שיעורי הנהיגה והוא היה מוציא להם חשבונית מס מספרי בית הספר לנהיגה (עמ' 46 ש' 32, עמ' 47 ש' 1-2). להסרת ספק, חזר התובע והעיד בהדגשה, לענ יין זה, כי: "הכסף הלך אליי. התלמידים שלמדו אצלי נהיגת אופנועים שלמו לי ישירות ואני הלכתי לבית הספר גולן והוצאתי להם חשבונית לכספים אלה" (עמ' 47 ש' 4-3 . הדגשה שלי ש.ס.)
קרא ודוק: בחקירתו הנגדית, מודה התובע, ברחל בתך הקטנה, כי אביו חיים או בית הספר לנהיגה לא שילמו לו סכום כלשהו עבור לימודי הנהיגה על אופנועים בבית הספר לנהיגה.
28. הוא הדין באשר לעדותה של עו"ד טולדו. בסתירה מוחלטת לעדותה בחקירה ראשית לפיה: "לפני התאונה עמית השתכר יפה, מעיסוקו כמורה לנהיגה עצמאי ובנוסף קיבל מאביו תשלומים על עבודתו כמורה לנהיגה בבית הספר על אופנועים בחודשי הקיץ למיטב ידיעתי הסכומים נעו בין 5,000 ₪ ל- 7,000 ₪" (ת/5, סעיף 16 , עמ' 28 ש' 17. ההדגשות שלי ש.ס.), העידה היא במהלך חקירתה שתי וערב ובין השאר, כי: "לא ראיתי שאביו נתן לו שאלתי והוא [התובע - ש.ס] אמר לי ראיתי את הכסף" (עמ' 32 ש' 5 . ההדגשה שלי ש.ס.). בהמשך, העידה היא, כי חיים שילם וימשיך לשלם לתובע, כביכול, סך של 5,000 ₪ לחודש (שם, ש' 12).
אין להכביר מילים, כי עדותה זו של עו"ד טולדו אף עומדת בסתירה קוטבית לעדותו של התובע בעניין זה.
29. זאת ועוד, חיים העיד, בחקירתו הראשית ולעניין זה, כי:
"התשלום עבור שיעורי הנהיגה לאופנועים אמנם שולמו לבית הספר ודיווחתי עליהם באופן מסודר ובמסגרת הדיווחים של בית הספר, בהתאמה בשל רווחיות ה תחום והצלחתו הכנסות בית הספר עלו באותה תקופה באופן משמעותי, שילמתי לעמית על עבודתו בהוראת הנהיגה לאופנועים באופן קבוע בחודשים היבשים בין 5,000 ₪ ל- 7,000 ₪, בהתאם להיקף הפעילות ללא תלוש שכר" (ת/6, ס' 11, עמ' 34 ש' 12. ההדגשות שלי ש.ס).
וכן, הוסיף חיים, במהלך חקירתו שתי וערב, כי התשלום שהוא שילם לתובע (5,000 ₪ - 7,000 ₪ לחודש במהלך 'החודשים היבשים'!) בוצע במזומן או בשיקים, וההוצאה האמורה לא נרשמה בספרי בית הספר לנהיגה (שם, ש' 21-22 ההדגשות שלי ש.ס.); כי התשלום הוא מכספו הפרטי ותשלום "כאבא לבן" (שם, ש' 25-30); כי אף אחד, חוץ ממנו והתובע לא ידע על התשלום האמור (עמ' 38, ש' 2 עמ' 40 ש' 7-8); כי מדובר בתשלום לא חוקי שבוצע ל"פרק זמן קצר" (עמ' 38 ש' 11); וכי התשלום האמור לא בוצע תמיד מהחשבון העסקי של בית הספר לנהיגה (עמ' 34, ש' 13).
הנה כי כן, אין להכביר מילים כי עדותו של חיים אינה עולה בקנה אחד עם עדותו בחקירה הראשית, לא כל שכן עם עדויותיהם של התובע ועו"ד טולדו.
זאת ועוד, חיים לא הציג לבית המשפט את הספרים ומערכת החשבונית של בית הספר לנהיגה לשם הוכחת הכנסות בית הספר בגין לימודי הנהיגה על האופנועים בכלל, ועבור הכנסותיו הריאליות של התובע מלימודי הנהיגה על האופנועים בבית הספר בפרט. הודאותיו של חיים, כי חלק מהתשלום בוצע מכספו הפרטי ולא כהוצאה של בית הספר, מוכיחה, כי התשלום שהוא שילם לתובע, אם בכלל ואינני קובע כך, מהווה סיוע כספי של אב לבן, ואינו מהווה שכר עבודה כלל. למותר להוסיף ולציין, כי עדותו של חיים אף היא עומדת בסתירה מוחלטת ופוזיטיבית לעדויותיהם של התובע ושל עו"ד טולדו בעניין זה.
30. זאת גם זאת, בע"א 264/11 אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) [פורסם בנבו] (25.9.2011) נפסק, כי:
"לא למותר לציין, כי על פי הפסיקה דהיום על נפגע הטוען להכנסה לא מדווחת נטל ראיה גבוה במיוחד, מן הטעם ש 'מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת' (ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3), 489 (1995). לכך יש להוסיף, כי מטבע הדברים יש לניזוק אינטרס להגדיל את גובה ההכנסה, ולכן בתי המשפט נוטים לנהוג זהירות יתרה כאשר מועלית טענה מעין זו בתביעות נזקין (ראו - ע"א 9813/07 טובה נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 16.8.2009) (להלן: 'עניין נעים'); השוו ע"א 8639 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס (לא פורסם, 18.8.1998). אף יש לקחת בחשבון את שקלול הסיכוי, או שמא הסיכון, כי הנפגע היה נתפס בסופו של יום ברשתן של רשויות המס, שאז היה לוקה ב 'עשר מיתות בית דין', החל משומות וקנסות למיניהן וכלה בהליכים פלילים (ראו פסק דיני בתא (חי') אורפלי נ' ג'ובראן (לא פורסם, 12.4.2005.). יש קולות המהרהרים שמא הגיעה העת לדחות כליל את הטענה להכנסה לא מדווחת מטעמים של מדיניות שיפוטית שלא יצא חוטא נשכר ובטעמים של מעיין 'השתק שיפוטי' (ראו דברי השופט רובינשטיין בעניין נעים לעיל, ובפסק דיני בת"א (מחוזי חיפה) 355/07 עזבון המנוח נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.09). למצער, יש הסבורים כי יש להשתיק את הניזוק-החי מלטעון להכנסה לא מדווחת, להבדיל מעיזבונו או תלויו של הניזוק-המת, מקום בו התאונה גרמה למות הניזוק. במקרה דנן, לאור הסכום הנמוך שנפסק למערער בגין הסיכוי להשתכרות כלשהי בעיסוקו כתקליטן אותיר את הדברים בצריך עיון, ואף איני רואה להידרש גם לערעור שכנגד שהגישה המשיבה בנקודה זו"
במקרה דנן, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוגבר עד למאוד והמוטל על שכמו להוכחת טענתו, כי הייתה לו הכנסה לא מדווחת מיגיעה אישית בעסקו, במיוחד עבור לימודי הנהיגה על אופנועים בבית הספר. כמבואר, עדויותיהם של התובע, עו"ד טולדו וחיים, לעניין זה ועם כל הכבוד והענווה, אינן סבירות ואינן מהימנות עליי וזאת בלשון המעטה.
זאת ועוד, הוכח בפניי כדין, כי התובע ובית הספר לנהיגה לא ניהלו פנקסי חשבונות כדין, בהתאם לתוספת ז' להוראת מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ג-1973 (להלן: "הוראת מס הכנסה"), ובכללם ספר תקבולים ותשלומים, שוברי קבלה, ספר הרכב לגבי כל רכב המשמש ללימוד נהיגה, חשבוניות, יומן הזמנות, ספר תלמידים, שומת יתרות החיובים והזיכויים לסוף שנת המס ותיק תיעוד חוץ (סעיף 2 (ב) להוראת מס הכנסה).
בפניי לא הוצגו מערכת חשבונות כדין ופנקסי חשבונות לעסק התובע ולבית הספר לנהיגה, לשם הוכחת טענת התובע לגבי השתכרותו מיגיעה אישית בעסקו לעבר ולעתיד. התובע לא סיפק הסבר סביר ומהימן למחדלו דנן. קל להיווכח והדברים נאמרים בצער רב, כי התובע, עו"ד טולדו וחיים, לא העידו אמת, רק האמת וכל האמת בכל הקשור לכושר השתכרותו של התובע.
31. יתרה מזו ולשלמות התמונה, אוסיף ואציין בהדגש ה, כי אין ביכולתי לסמוך על השומה לשנת המס 2013 (ת/7, ת/9 נספח ח'). כמבואר, עדותו של התובע לעניין הכנסותיו החייבות למס עובר לתאונה, אינה סבירה ואינה מהימנה עליי וזאת בלשון המעטה. השומה לשנת 2013 הוגשה לאחר התאונה. לפי שומות המס לשנים 2009 - 2012, ההכנסה השנתית החייבת במס מעסקו של התובע הייתה נמוכה ולא הגיעה אפילו לכדי שכר המינימום במשק. בעשר השנים שלפני התאונה, החליף התובע עבודות ומעסיקים בתדירות גבוהה, ובחלק מהחודשים אף לא עבד כלל (נ/10). דו"ח רווח והפסד לחודשים ינואר עד מרץ 2013 כולל רכיב מלאכותי בשם "חיובים ינואר עד מרץ", המבטא, לכאורה, את העבודה שהוא ביצע וטרם שולמה תמורתה. דא עקא, רכיב זה לא קיים בדו"חות רווח והפסד בשנים קודמות. התובע לא ניהל מערכת חשבונות לפי הוראת סעיף 2 (ב) להוראת מס הכנסה, והוא לא הציג בפניי את ספר הרכב, יומן ההזמנות, ספר התלמידים, רשימת יתרות החיובים והזכאים לסוף שנת המס, לצורך הוכחת הרכיב המלאכותי שכותרתו "חיובים ינואר עד מרץ" בפרט, והכנסתו האמ תית והחייבת במס מעסקו בחודשים ינואר עד מרץ 2013 בכלל.
אומר גם, כי לפי השכל הישר וניסיון החיים הכללי והשיפוטי וככלל , תלמידים של מורים לנהיגה, לא צוברים חובות ופיגור של חודשים, ובדרך כלל משלמים את התמורה בגין שיעור נהיגה או מראש או בסמוך לאחר קבלת שיעור הנהיגה.
התובע לא דאג להביא את התלמידים שלמדו אצלו נהיגה, להעיד בבית המשפט ואשר צברו חובות פיגורים לטענתו.
זאת אף זאת, עיון בחשבוניות מס/קבלות שהוציא התובע, כביכול, מעסקו בחודשים ינואר עד מרץ 2013 (ת/8), מראה, כי התובע רשם שתי חשבוניות מס/קבלות על שם בית הספר לנהיגה בגין התמורה עבור מתן שיעורי נהיגה לתלמידים על אופנועים לפי הפירוט הבא: חשבונית מס/קבלה מס' 52/6 על סך 5,800 ₪ מיום 28/2/13; חשבונית מס/קבלה מס' 54/1 על סך 5,000 ₪ מיום 25/3/13 (להלן: "החשבוניות") (ת/8).
דא עקא, חיים העיד, באופן פוזיטיבי וללא כל היסוס, כי התובע לא הוציא חשבוניות מס / קבלות לבית הספר לנהיגה בגין התמורה ששולמה לו (לתובע), עבור שיעורי הנהיגה על אופנועים (עמ' 37 ש' 27-20).
אלא שבכך לא סגי. במהלך חקירתו שתי וערב, העיד התובע, באופן מפורש, כי: "התלמידים שלמדו אצלי נהיגת על אופנועים שילמו לי ישירות ואני הלכתי לבית הספר גולן והוצאתי להם חשבונית לכספים האלה" (עמ' 47 ש' 4-3 .ההדגשה שלי ש.ס.) קל להיווכח, כי עדות זו של התובע עומדת בסתירה פוזיטיבית ומוחלטת לשתי החשבוניות בהן נרשם, כי סכומיהן בסך 10,000 ₪ התקבלו מבית הספר לנהיגה עבור מתן שיעורי נהיגה על אופנועים לתלמידים.
אציין, כי על פי החשבוניות שהציג התובע, הוא נהג לרשום חשבוניות ולדווח למע"מ גם עבור המחאות דחויות. יוצא כי, ברכיב של "חיובים ינואר - מרץ" בדו"ח רווח והפסד לשנת 2013, אין מדובר בהמחאות דחויות. מכאן מסקנתי, כי השומה לשנת 2013 הינה "מנופחת" ונערכה לצרכי המשפט בלבד.
32. גלעד וד"ר לוי לא העידו באשר לפוטנציאל השתכרותו של התובע. גלעד העיד, כי הוא מ חזיק ברישיון הוראה על רכב פרטי ועל אופנוע. בזמן התאונה הוא עבד כשכיר בתפקיד מאבטח בחברת בזק. לאחר התאונה, הוא התחיל ללמד נהיגה על רכב פרטי, והחל מחודש ינואר 2014 הוא עוסק כמורה לנהיגה עצמאי במסגרת בית הספר לנהיגה. הוראת נהיגה על רכב פרטי, לא כל שכן על אופנועים, היא עסק רווחי ומתפתח. הכנסתו החייבת במס לשנים 2014 ועד 2016 ה ייתה כדלקמן:
2014 - 99,322 ₪ ; 2015 - 200,361 ₪; 2016 - 251,108 ₪. שיעור נהיגה נמשך 45 דקות ועלותו היא 110 ₪ לערך. תלמיד ממוצע לומד בין 35 ל- 40 שיעורים, כאשר המינימום הוא 28 שיעורים. רשומים אצלו 90 תלמידים. מס פר התלמידים נמצא במגמת גדילה מתמשכת.
33. לדידי, פוטנציאל השתכרותו של גלעד אינו מהווה אינדיקציה מספקת לקביעת פוטנציאל השתכרותו של התובע. ראשית, קיימת ערבוביה עסקית -כלכלית-פיננסית בין עסקיהם של חיים, התובע וגלעד. בית הספר לנהיגה הוא למעשה עסק משפחתי: חיים, גלעד והתובע לא הקפידו על ניהול ספרים ומערכות חשבונות ממוחשבות ונפרדות לכל עסק ועסק לפי הוראת מס הכנסה. כך, לדוגמא בלבד, אציין את העובדות כדלקמן: התובע נתן שיעורי נהיגה לתלמידים על רכב ועל אופנועים, שעה שהתלמידים אשר למדו נהיגה על אופנועים נרשמו בספרים של בית הספר לנהיגה , והרכב היה בבעלות בית הספר לנהיגה; גלעד נתן שיעורי נהיגה לתלמידיו והשתמש ברכבו של התובע. בדו"ח רווח והפסד מעסק ו, ניכה גלעד פחת על רכב התובע ולא שילם לתובע תמורה כלשהי בגין שימושו ברכב האמור; ובשנת 2013, קיבל גלעד את התמורה עבור שיעורי נהיגה שנתן לתלמידיו של התובע, חשבוניות המס /קבלות הוצאו על ידי בית הספר לנהיגה (עמ' 24 ש' 25-35, עמ' 25 ש' 11-35, עמ' 26 ש' 1-11). אם לא די בכך ולדעתי יש בו די והותר, אוסיף ואציין, כי במהלך חקירתו שתי וערב של גלעד, בקשר לערבוביה העסקית-כלכלית-פיננסית האמורה, העיד הוא והודה: "כסף שלי, שלו [של התובע ש.ס.] שלנו, המשפחה " (עמ' 26 ש' 5) ובהמשך: העסק [בית ספר לנהיגה - ש.ס.] רשום על שם אבא. הוא עסק משפחתי" (עמ' 26 ש' 17. ההדגשה שלי ש.ס.).
34. שנית, בפניי הוכח כדין, כי פוטנציאל השתכרותו של התובע כפי שעולה מנתוניו האישיים, (ההיסטוריה תעסוקתית - נ/10, השומות לשנים 2009-2012 וכיוצ א באלה) שונה, בתכלית השינוי , מפוטנציאל השתכרותו של גלעד. על כן, אין לגזור גז ירה שווה ביניהם לעניין זה.
35. שלישית, השומות המדווחת של גלעד לשנים 2014, 2015 ו-2016, כשלעצמן - ושעה שהוכח, כי הוא לא מנהל מערכת חשבונות ממוחשבת ועצמאית כדין וכי בית הספר לנהיגה הוא למעשה עסק משפחתי לכל דבר וענין, ואף קיימת ערבוביה עסקית-כלכלית -פיננסית בין עסקיהם של חיים, גלעד והתובע - אינן מהוות ראיה סבירה ומהימנה באשר להכנסתו של גלעד מיגיעה אישית מעסקו בלבד החייבת במס, לא כל שכן באשר לפוטנציאל השתכרותו של התובע, לצורך חישוב הפיצויים המגיע ים לו בראשי הנזק של הפסד השתכרותו לעבר ועתיד.
36. הוא הדין באשר לחוות דעת ו של ד"ר לוי (ת/2). כאמור, ד"ר לוי נתן חוות דעת בכתב בנוגע לפוטנציאל השתכרותו של התובע, כמורה לנהיגה עצמאי, עליה נח קר בבית המשפט, כפי שפירטתי בסעיפים 23 ו-24 דלעיל. צר לי, אין ביכולתי לסמוך על חוות דעתו של ד"ר לוי לעניין זה , מהנימוקים הבאים: חוות דעתו של ד"ר לוי ועם כל הכבוד וענווה, מושתת על נתונים סטטיסטים תאורטיים מדגמיים ולא על נתוניו האישיים של התובע והמציאות העסקית שלו, או על נתונים של מורה לנהיגה עצמאי ממוצע בעיר טבריה ובסביבתה. לעניין זה, דייני לצטט את עדותו של ד"ר לוי, שנמסרה במהלך חקירתו שתי וערב, לפיה: "לא הסתמכתי על הנתונים הסטטיסטיים של התובע" (עמ' 7 ש' 26) וכן, כאשר נשאל על ידי ב"כ הנתבעת מה אחוז התלמידים שאותם התובע לימד נהיגה על רכב פרטי ועל אופנועים, העיד ד"ר לוי: "... אין לי את הנתון הזה פה וגם לא בחוות הדעת" (שם עמ' 19). בהמשך, הודה ד"ר לוי, כי צריך היה להתייחס לנתוניו האישיים של התובע לעניין קביעת פוטנציאל השתכרות של התובע (שם ש' 27 - 29), וכן, הוא לא בדק הכנסות עסק זה ה (עמ' 8 ש' 6-1). בהמשך, העיד ד"ר לוי והודה במפורש, כי: "לא הסתמכתי בחות דעתי על חשבוניות של התובע" (עמ' 9 ש' 19) וגם: "לא בדקתי את ההוצאה השולית של התובע בשנים 2010, 2012" (עמ' 10 ש' 33). וכן: "חוות דעתי לא מתיימרת לקבוע נכות תפקודית אלא מה צריכה להיות הכנסה של מורה ממוצע לנהיגה בצפון" (עמ' 11 ש' 5). הוא לא קובע אם התובע היה מורה לנהיגה ממוצע ואם לאו וקביעה זו נתונה לבית המשפט (שם ש' 8-9). ואין לו: "...מידע על הכנסה של מורה (נהיגה) בצפון... לא נותנים נתונים משום שהם חוששים מיכולת של מישהו לקחת ולהסיק מהשכר האמיתי של האדם. שוחחתי עם הלשכה המרכזית והם לא נותנים נתונים על המקצוע הספציפי". (שם ש' 27 עד 30 .ההדגשות שלי ש.ס.).
37. זאת ועוד, התשתית העובדתית שבבסיס חוות דעתו של ד"ר לוי לא רק שאינה מוכחת, אלא נסתרה, מניה וביה, על ידי ראיות קבילות, מהימנות ובעלות מלוא המשקל. מכאן , מסקנותיו המקצועיות של ד"ר לוי, כאמור בחוות דעתו האמורה, אינן הכרחי ות ואינ ן מסקנות אמת. בפניי הוכח כדין, כי התובע אינו מורה לנהיגה עצמאי ממוצע באזור הצפון. ההיפך הוא הנכון. הכנסתו החייבת במס מעסקו בשנים 2 009 עד 2012 הייתה נמוכה מאוד ולא הגיעה לגובה שכר המינימום במשק (ת/7 נספח ח'). ההיסטוריה התעסוקתית של התובע אינה מזהירה וזאת בלשון המעטה (נ/10). חרף הכשרותיו המקצועיות הרבות והנטענות, התקשה התובע למצוא עבודה קבועה, עם משכורת טובה, והסיבה לכך לטענתו: "בטבריה זה מאוד קשה, העבודה שם קשה" (עמ' 45 ש' 12). על מצוקת העסקים בצפון ניתן ללמוד גם מעדותה של עו"ד טולדו - אשתו של התובע, העוסקת כעורכת דין עצמאית ומרוויחה סך של 5,500 ₪ לחודש !! (עמ' 31 ש' 19).
38. זאת גם זאת, ד"ר לוי ביסס, למעשה, את מסקנותיו המקצועיות על הנחות יסוד מוטעות, שאין להן אחיזה לא במציאות העסקית של התובע ולא במציאות העסקית של מורה לנהיגה ממוצע בצפון, במיוחד בעיר טבריה וסביבתה. מכאן, הנתונים הסטטיסטיים אינם הכרחיים וחלקם אף מוטעים. התובע לא ניהל מערכת חשבונות ממוחשבת מסוג "אלפא דרייב מולטי", ולעניין זה נקלע ד"ר לוי לטעות. גם מערכת החשבונות של בית הספר לנהיגה, עליה התבסס ד"ר לוי, אינה ממלאת את דרישות הוראת מס הכנסה. שלבי מחזור החיים של עסק התובע, שונים בתכלית השינוי, משלבי מחזור החיים של עסק ממוצע, כפי שפירט ד"ר לוי. דייני לציין לעניין זה, כי הוכח בפניי כדין שעסקו של התובע לא היה זקוק כלל לשלב ההשקה. עסקו של התובע נסמך על בית הספר לנהיגה, שהוא עסק ותיק מאוד בטבריה וסביבתה ומוכר היטב לקהל הלקוחות הפוטנציאלי. התובע דילג על שלב "ההשקה" ועל חלק משלב "הצמיחה המהירה". קיימת טעות בהגדרת טווח שלב "הצמיחה המהירה" בחוות דעתו של ד"ר לוי.
התאוריה של מחזור החיים של עסק מסוג הוראת נהיגה על רכב פרטי/אופנוע, בצפון לא הוכחה כדין והיא בעלמא. מה עוד, הוכח בפניי כדין, כי מחזור ההכנסות החודשי הממוצע בעסק ממוצע מסוג הוראת נהיגה על רכב פרטי/אופנוע בצפון, אינו משקף נאמנה את המחזור החודשי הממוצע בעסקו של התובע. השתכרותו המוכחת של התובע עובר לתאונה עמדה על סך של 4,705 ₪ לחודש ברוטו. אוסיף, כי קווי ההנחיה לבדיקת סבירותה הכנסה של רשות המסים, כשמם הם ומדובר בקווים מנחים ובתדרוך כלכלי לצרכי תשלום מס. התדרוך בנוי על נתונים סטטיסטיים ונועד לבדוק סבירות הכנסה בפועל של העסק, ולא לקביעת פוטנציאל השתכרותו של ניזוק בתביעת נזיקין או בחיזוי או ניבוי הכנסה עתידית של עסק. אין להסתמך על נתונים סטטיסטיים כלליים של עסק סביר .
לצורך קביעת פוטנציאל השתכרותו של התובע ובסיס חישוב הפיצויים בראש נזק של הפסד השתכרות, יש להסתמך רק על נתונים אישיים וחשבונאיים של התובע ועל מאפיינים ספציפיים של עסקו, כפי שהוכח בבית המשפט.
39. מן המקובץ דלעיל עולה, כ י הכנסתו של התובע מיגיעה אישית בעסקו עובר לתאונה והמוכחת, עמדה על סך של 4,709 ₪ לחודש. התובע לא הוכיח כדין, כי ה ייתה לו הכנסה מעסקו לא מדווחת לרשות המסים.
התובע לא הוכיח כדין, כי הכנסתו העתידית מיגיעה אישית בעסקו מגיעה לסך של 21,530 ₪ ברוטו לחודש (סעיף 46 לסיכומים). עדויותיהם של התובע, גלעד וד"ר לוי, לעניין זה ועם כל הכבוד, אינן סבירות ואינן מהימנות בעיניי.
אכן, השכל הישר וניסיון החיים הכללי והשיפוטי מלמדים, כי ניסיון וותק בעבודה גורמים במקרים רבים לקידום בתפקיד ולהשאת ההכנסה (ע"א 3719/01 עבדאללה נ' סקר פלדה בע"מ [פורסם בנבו] (31.10.2002); ע"א 1249/04 אדהם נ' רביע [פורסם בנבו] (8.11.2002); ד . קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, (מהדורה 5, 2003) 99 - 103 ). בהתחשב בנתוניו האישיים של התובע ובמאפייניו הספציפיים של עסקו, יהיה זה לא נכון להתעלם מהסיכוי שהכנסתו של התובע לאחר התאונה הייתה גדלה עם השנים. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ולא בלי לבטים קשים, מסקנתי היא, כי גובה הכנסתו של התובע, לצרכי חישוב הפיצויים בראש נזק של הפסד השתכרות והכוללת גם את כל הזכויות הסוציאליות ולאחר שיערוך כדין להיום ובניכוי מס הכנסה, היא כדלקמן: לעבר - 7,000 ₪ לחודש, ולעתיד - 9,000 ₪ לחודש.
ג.4 ריבית ההיוון
ג.4.א טענות התובע
40. התובע טוען, כי לצורך קביעת שיעור הפיצוי הנז יקי לעתיד בעניינו, יש להעמיד את שיעור ריבית ההיוון על 2% לשנה במקום 3% כפי שנהוג עד עתה. בתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון) תשע"ב-2016, (להלן: "התיקון") נקבע, כי שיעור ריבית ההיוון של המ ל"ל הוא 2% החל מיום 1/10/17 וזאת בהמשך להמלצות ועדת וינוגרד , שמונתה לשם בחינת עדכון שיעור הריבית המשמש להיוון קצבאות המל"ל, והמלצותיה הוגשו לשר הרווחה והשירותים החברתיים בשנת 2015, (להלן: " ועדת וינוגרד") כמו כן, ממשיך וטוען התובע לעניין זה, כי הפסיקה ראתה חשיבות בקביעת שיעור ריבית היוון אחיד, הן לגבי קצבאות המל"ל והן לגבי הפיצוי הנזיקי. ריבית היוון בשיעור 2% תואמת את התנאים הכלכליים-פיננסיים במשק במקומותינו ומשיגה את מטרת דיני הנזיקין, ש היא השבת המצב לקדמותו.
ג.4.ב המומחה ד"ר לוי
41. להוכחת טענתו של התובע באשר לשיעור ריבית ההיוון האופטימלי בקביעת הפיצוי הנז יקי, הוגשה, כאמור, חוות דעת של ד"ר לוי (ת/1). אליבא ד"ר לוי , הפסיקה קבעה, כי ניתן לשנות את שיעור הריבית המשמש להיוון הפיצוי הנז יקי, במידה ויחולו שינויים ב תנאים הכלכליים. שיעור זה תלוי בשיעור התשואה על השקעות. מאז קביעת שיעור ריבית ההיוון, באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת, השתנו, במידה ניכרת, התנאים הכלכליים בישראל ובעולם, ויש צורך לעדכן את שיעור היוון הפיצוי הנזיקי בהתאם לתיקון. שיעור הריבית המשמש בחישוב היוון תגמולי המל"ל לפי תקנות הביטוח הלאומי (היוון) התשל"ח-1978 (להלן: "תקנות ההיוון") הינו 2% לשנה, וזאת בעקבות המלצת ועדת וינוגרד. התיקון גם קבע מנגנון לעדכון שיעור ריבית ההיוון.
42. חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961, (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה ") אימץ מנגנון עדכון שער ריבית רבעוני. הריבית מעודכנת אחת לרבעון ומפורסמת על ידי החשב הכללי באתר משרד האוצר. הריבית המפורסמת מבטאת את שיעורי התשואה לפדיון של אגרות חוב ממשלתיות. על-פי הנתונים ההיסטוריים , קיימת ירידה מתמדת בשיעור הריבית החל מתחילת שנות ה- 2000. בע"א 469/74 זדה נ' בכר פ"ד ל (1) 169, 171 (1976) שניתן ביום 2/ 9/1975 (להלן: "עניין זדה") נקבע, כי שיעור ריבית היוון בפיצוי נזיקי הינו 3% , כאשר הריבית הצמודה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ה ייתה 11%. החל משנת 2012, שיעור הריבית הינו ברמה של כ- 1%. היות וגם שיעור ההיוון של הפיצויים לעתיד וגם הריבית בשערוך הפיצויים לעבר מבוססים על אגרות חוב ממשלתיות , אין זה הגיוני שלא יהיה מתאם בין השניים.
43. וכן, עיון בדו"חות הכספיים של הנתבעת לשנת 2015 מראה בעליל, כי שיעור ההיוון של התחייבויותיה העתידיות הוא 0%. במילים אחרות הנתבעת כללה בדו"חות הכספיים שלה את הפחתת שיעור ההיוון. יוצא, כי הנתבעת מפיקה רווחים על חשבון נפגעים בתאונות , היות והיא משלמת להם פיצויים על בסיס היוון בשיעור של 3% ומנגד לא מהוונת את התחייבויותיה שלה.
44. אליבא ד"ר לוי, בשנים 2008 עד 2017, התשואה הממוצעת על אג"ח ממשלתיות לאחר חישוב רווחי הון (בשיעור 25% החל משנת 2012), הינה 0.8% והתשואה המקסימלית היא 2.89%.
45. לפי התנאים הכלכליים השוררים בשוק הישראלי, אפיק ההשקעה הנזיל עם סיכון נמוך הוא אג"ח ממשלתי צמודות מדד. באפיקי ההשקעה האחרים, כרוכים סיכונים ניכרים ובכללם הסיכונים הבאים: סיכון אי-פירעון, במיוחד במקרה שהחברה המנפיקה אגרת חוב קונצרנית תקלע למצב חדלות פירעון; סיכון מטבע - סיכון להפסד כתוצאה משינויים בשערי החליפין ; סיכון מחירי מניות - סיכון הנובע מירידה במכירת המניות הנסחרות בארץ ובחו"ל; וסיכון מחירי נדל"ן - סיכון להפסד הנובע משחיקת מחירי הנדל"ן. השקעה באפיקי השקעה נוספים מלבד אגרות חוב ממשלתיות (השקעה באג"ח קונצרניות, תיקי השקעה, קרנות פנסיה והשקעה בנדל"ן), עשויה להתגלות כמסוכנת וחושפ ת את הנפגע למצב בו הוא עשוי להפסיד חלק מסכום הפיצויים.
ג.4.ג טענות הנתבעת
46. הנתבעת טוענת מנגד, כי אין לסטות משיעור ההיוון של 3% בקביעת הפיצוי הנזיקי. קביעת שיעור ההיוון צריכה להיעשות על ידי המחוקק, ובית המשפט אינו הפורום המתאים לאיסוף ולבדיקת הנתונים הרלוונטי ים לצורך ההכרעה בקביעת שיעור ההיוון. ההלכה שנקבעה בעניין זאדה עומדת על מכונה. שיעור היוון של 3% אף נקבע בסעיף 463 להצעת חוק דיני ממונות התשע"א-2011 (להלן: " הצעת חוק דיני ממונות"). שינוי שיעור ההיוון ייקר את הביטוח. שיעור היוון הפיצוי הנז יקי אינו חייב לחפוף לשיעור ההיוון של המל"ל, וזאת כפי שנקבע בהלכה הפסוקה . אין סימטריה בין רכיבי תגמולי המל"ל לבין רכיבי הפיצוי הנזיקי. התיקון רלוונטי אך ורק לשיעור ההיוון של המל"ל לפי תקנות ההיוון. מסקנות ועדת וינוגרד , שהתבססו על בחינת תשואת הפיקדון של אג"ח ממשלתיות צמודות מדד שמועד פירעונן בין 8 ל- 12 שנה, אינן ישימות בקביעת הפיצוי הנזיקי. בפני הניזוק עומדים אפיקי השקעה אחרים שהם נזילים וכרוכים בהם סיכונים נמוכים, קרי מדובר באפיקי השקעה בטוחים וסולידיים.
47. וכן הנתבעת תוקפת, בשצף קצף , את חוות דעתו של ד"ר לוי ולא השאירה בה אבן על אבן . לדעתה, התשתית העובדתית שבבסיס חוות דעתו של ד"ר לוי אינה מוכחת, והמסקנה המקצועית-מדעית אינה אמת או הכרחית. מכאן, התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי יש מקום לשינוי שער ריבית היוון הפיצוי הנזיקי העומד על 3% לשנה.
ג.4.ד המומחה פרופ' ברנע
48. פרופ' ברנע הגיש חוות דעת מקצועית בענ יין שיעור ההיוון הראוי לפיצוי הנזיקי (נ/1). לדעתו, קיים קשר בין שיעור ריבית ההיוון לבין תעריפי הביטוח. ירידה בשיעור ריבית ההיוון מייקרת את עלות הביטוח, מאחר והפיצוי המהוון גדל משמעותית עקב תקופת הנזק הארוכה. מבחינה כלכלית, יש לבחון את שיעור ההיוון על יסוד שיקולי רווחה כלכלית של כל הגורמים המושפעים: המבוטח שנפגע, חברות הביטוח וכלל המבוטחים שמשלמים פרמיה. שיעור ההיוון בהתחייבות חברות הביטוח נקבע על ידי הרגולטור, ואין להסתמך על היוון התחייבות הנתבעת. שיעור ריבית ההיוון בקביעת פיצוי נזיקי ( 3% לשנה ), שנקבע בשנות ה- 70 של המאה הקודמת, עומד על כנו , למרות שחלו שינויים בשיעורי הריבית במשק לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. שינוי בריבית ההיוון שמתייחס למבוטחים קיימים, מטיל עלות רטרואקטיבית על חברות הביטוח, משום שהוא לא נלקח בחשבון בע ת חיתום הביטוח. נתוני תשואות הפדיון של אג"ח ממשלתיות צמודות מדד, שנקבעו על ידי ד"ר לוי בהתאם לנתוני בנק ישראל, אינם מדויקים. קיים פער בתשואה בין משך חיים ממוצע (מח"מ), שמודד את תקופת ההחזר הממוצע של סכום ששולם ברכישת אג"ח עד לפדיונ ה (קרן וריבית) , של 10 שנים ומח"מ ראוי של 20 שנה . בטווחים ארוכים , קיימת עליה תלולה בשיעורי הריבית בעקומת התשואה של אג"ח ממשלתיות ואג"ח קונצרניות.
49. פרופ' ברנע קבע בחוות דעתו, כי גם על פי הספרות המקצועית הקיימת, אין זה נכון שרק השקעה באג"ח ממשלתיות ארוכות טווח היא השקעה נזילה עם סיכון נמוך. בשוק ההון קיימות השקעות בסיכון נמוך שמקנות למשקיע יכולת פריסה ארוכת טווח , כמו השקעה באג"ח קונצרניות בקבוצת סיכון AA, או השקעה בתיק השקעה שכולל אג"ח ומניות בשיעורים שממצים מתאם נמוך בין מרכיבי ההשקעה, או השקעה בנדל"ן מניב , או השקעות פנסיוניות שמותאמות לשנים שלאחר גיל הפרישה. השקעות כאמור מקנות למשקיע הכנסות בתשואה של 3% בשנה. דוגמא לשימוש מוכר ומאושר באג"ח קונצר ניות, כבסיס לשיעור ההיוון המתאים, הוא מקרה בנק לאומי לישראל הנושא בהתחייבויות פנסיוניות לעובדים, על פי הנחיית המפקח על הבנקים, ולפיו מהוונות ההתחייבות בשער היוון שנלקח מאג"ח בקבוצת סיכון AA ולא מאג"ח ממשלתיות. ביחס לתובע ובשים לב לגילו, ניתן להשקיע את סכום הפיצויים בתיק השקעות שתואם את ג ילו, כאשר שיעור תשואת הפדיון החיצוני הוא 5.6%, והתשואה באחוזון 10% - היא 2.92%.
תשואות ההשקעה בקרנות נאמנות בשוק ההון המקומי, שהושגו בשנים 2013 - 2016 היו 3.6% לשנה; באג"ח קונצרניות כ- 4.2% לשנה; ובקופת גמל כ- 5.4% לשנה. החישובים המפורטים בחוות דעתו של ד"ר לוי לעני ין הסיכונים הטמונים באג"ח קונצרניות ובתיקי השקעה, שגויים עד למאוד. מסקנתו של ד"ר לוי בכל הקשור לאפיקי השקעה אלה אינה נכונה. משקיע שרוכש אג"ח AA בתשואה לפדיון של 3% , יקבל בסופו של יום 3%, היות והסיכון ש החברה המנפיקה תקלע למצב של חדלות פירעון הוא אפסי (במקרים לעשרת אלפים בשנה אחת). שינויים בשווי האגרות בתקופת הביניים מתקזזים בתיק מבוזר של אג"ח. שינוי דירוג הסיכון של החברה המנפיק ה את האג"ח, אינו רלוונטי למשקיע בתיק אג"ח מבוזר שמחפש תזרים תקופתי קבוע.
50. פרופ' ברנע מבהיר, כי אכן ועדת וינוגרד המליצה, ללא מתן נימוקים , על ה פחתת שיעור ריבית ההיוון מ- 3% ל 2%. דא עקא, תקופת המח"מ בדו"ח וינוגרד ( 8 - 12 שנה ) איננה משקפת מח"מ רלוונטי למקרה דנן. מח"מ התשלום לתובע הוא כ- 20 שנה. הפער בתשואה בין מח"מ 10 שנים למח"מ 20 שנה , הוא כ- 0.65%, כך שגם לפי המלצת ועדת וינוגרד שער ההיוון הרלוונטי במקרה דנן, לאחר התאמת המח"מ הוא 2.65%.
51. מסקנתו של פרופ' ברנע כאמור בחוות דעתו היא , כי במצב הנוכחי, ש יעור ריבית היוון של 3% משקף את שיעור התשואה של אג"ח ארוכות בדירוג AA. רכישת אג"ח בשוק ההון היא פשוטה, זמינה ואינה מחייבת הוצאות טיפול. בשוק ההון המקומי קיים מבנה השקעות סולידיות, שנקבע ע בור אוכלוסייה מבוגרת, הכולל אלמנט מני יתי מוגבל ובתשואה, שמתקבלת בטווח הארוך, בשיעור 3% לשנה. רק במקרה חריג שהסתברותו נמוכה מ- 10% תופחת התשואה מ- 2.1%. השיקול הכלכלי לקביעת שיעור ההיוון, עקב השפעתו על תעריפי הביטוח וקיום השקעות בסיכון נמוך שתשואתן היא 3% לשנה, מצדיק השארת שיעור ההיוון של 3% בקביעת הפיצוי הנזיקי על כנו.
ג.4.ה ועדת וינוגרד
52. כאמור, ועדת ההיוון בראשות כב' השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד, דנה, בזמנו, בנושא תוחלת החיים והצורך בעדכון מרכיב זה בחישוב ההיוון לפי תקנות ההיוון. מסקנות הוועדה פורסמו באוגוסט 2015, ובהן המלצה, כי שיעור ההיוון המתאים לפי תקנות ההיוון הינו 2% לשנה. בנוסף, המליצה הו ועדה על מנגנון לעדכון ריבית ההיוון לפיו ובין היתר, כי יש לבחון את שיעור הריבית המתאים אחת לארבע שנים (ת/1 עמ' 13).
להלן המלצות ועדת וינוגרד, כהאי לישנא:
"1. הוועדה אימצה את החלטות הצוות שדן בנושא תוחלת החיים, והצורך בעדכון מרכיב זה בחישוב ההיוון לפי תקנות הביטוח הלאומי (היוון) תשל"ח - 1978, (להלן: "התקנות הנ"ל").
2. הוועדה החליטה שמרכיב תוחלת החיים יתווסף למרכיב הריבית בעת עדכון התקנות הנ"ל, בכל אותם המועדים שיוחלט לעדכן בהם את התקנות הנ"ל.
3. עדכון תוחלת החיים כאמור לעיל ייעשה על בסיס לוחות הלמ"ס על תוחלת החיים, כפי שיפורסמו במועד האחרון שקדם למועד עדכון התקנות הנ"ל (כולל תיקונים בהם, אם יהיו).
4. שער הריבית יחושב כממוצע פשוט, ארבע שנתי, של ממוצע שיעורי התשואה החודשיים ברוטו לפדיון של כל איגרות החוב הממשלתיות הנקובות בשקלים, הסחירות, הצמודות למדד המחירים לצרכן, שהן בריבית קבועה, ואשר מועד פרעונן הוא לכל התקופות שבין 8 שנים (כולל) ל- 12 שנים (כולל) כפי שהם מפורסמים על ידי בנק ישראל. שיעור הריבית שייקבע לא יהיה פחות מאפס, והשינוי בו בהשוואה לרמה שקדמה לו, לא יהיה יותר מנקודת אחוז אחד כלפי מעלה או כלפי מטה.
5. כל עוד לא ישונה, יהיה שער הריבית אשר נקבע בתקנה 15(1) לתקנות הנ"ל - 2%.
6. היות והתקנות הנ"ל לא עודכנו מזה שנים רבות, הטבלאות שבהן יעודכנו במועד קרוב ככל שניתן לאחר אישור השר, כדי לסגור את הפער שנוצר מאז עדכונן האחרון.
7. לאחר העדכון האמור, יעודכנו התקנות הנ"ל בהתאם, אחת לארבע שנים. כל עדכון יבוצע לא יאוחר מיום 31 במרס. על פי מרכיבי תוחלת החיים והריבית של 31 בדצמבר של השנה שקדמה לעדכון.
8. כל תקנות מעודכנות, כאמור לעיל יחולו רק על מי שהגיש את בקשתו להיוון גמלאותיו לאחר מועד כניסתן של התקנות לתוקף (להלן: "המועד הנ"ל") מי שהגיש בקשתו לפני המועד הנ"ל יחולו עליו התקנות שהיו בנות תוקף בעת הגשת בקשתו, אף אם ביצוע ההיוון לאחר המועד הנ"ל".
בעקבות המלצות הועדה התקבל התיקון לתקנות ההיוון, והתיקון נכס לתוקף החל מיום 1.10.2017.
ג.4.ו עקרונות יסוד וסקירה היסטורית
53. פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה") והחוק אינם מסדירים מבחינה נורמטיבית את סוגיות מטרת הפיצויים בדיני הנזיקין, המבחנים והכללים להערכת כל ראשי הנזק ושומת הפיצויים. חריג לכך הוא סעיף 4 לחוק, שקובע, כי בחישוב הפיצויים בשל אובדן השתכרות ואובדן כושר השתכרות לא תובא בחשבון הכנסה של הנפגע העולה על שילוש השכר המוצע במשק , וכי הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון לא יעלה על הסכום המקסימלי שנקבע בסעיף 4(3) לחוק ויהיה צמוד למדד המחירים לצרכן מיום תחילת החוק (25.09.1976), או מהגדלת הסכום על ידי שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לפי העניי ן (סעיף 4 (3) לחוק). וכן, בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק מ מון), תשל"ו - 1976 (להלן " תקנות הפיצויים"), נקבעו הכללים לחישוב הפיצויים בשל הנזק הלא ממוני המגיע לנפגע בתאונת דרכים.
54. בהלכה הפסוקה נקבעו, אומנם, באופן לא מושלם וממצה, העקרונות, המבחנים והכללים לגבי מטרת הפיצויים בדיני הנזיקין והערכת הנזק ושיעור הפיצויים. עקרון העל בתורת הפיצויים (בדיני החוזים ובדיני הנזיקין) הוא, כי מטרת הפיצויים היא השבת המצב לקדמותו (restitutio in integrum ). המשמעות המעשית לעקרון זה בדיני הנזיקין, היא שיש להעמיד את הניזוק, ככל שניתן, במונחים כספיים , באותו מצב אלמלא מעשה העוולה (ראו - 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס (3) 13, 26 – 27 (2006); ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו (2) 281, 296 (1982); ע"א 930/90 עיריית נתניה נ' צמרמן [פורסם בנבו] (31.12.199 0); ע"א 5610/93 זלקסי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון, פ"ד נא (1) 68, 80 - 81 (1997); ע"א 1261/89 מפרק קופל טורס נ' חברת מלונות דן בע"מ, פ"ד מו (3) 441, 453 (1986); רע"א 4285/16 סולטאן נ' מקורות חברת מים בע"מ [פורסם בנבו] (29.9.2016)).
55. גישה זהה מצאנו גם בספרות המשפטית. עמד על כך פרופ' ברק בחיבורו "פיצויים" בתוך ג . טדסקי (עורך), דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית (ירושלים, תשל"ז) 571 (להלן: "פרופ' ברק"):
"מטרת הפיצויים היא להשיב את המצב לקדמותו (restitutio in integrum ). מטרה זו תושג אם יהא סכום הפיצויים שהניזוק יקבל מהמזיק כדי להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון בשעת הדיון אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין".
אגב אורחא, פרופ' ברק בדעה, כי מקורו של עקרון ה- restitutio in integrum הוא בפסק דינו של השופט Lord Blackbum ב- Livingston v.
Raywards Coal Co (1880) 5 App.Cas. 25. 39 ( פרופ' ברק, שם, בעמ' 571, הע"ש 1).
דעתי אחרת. למען האמת ההיסטורית, מקורו של עקרון זה במשפט האנגלי, הוא בפסק דינו של Dr. Lushington בפסק הדין The Gazelle (1844) 2 W.Rob, 279, 281, בו נקבע, כי :
"The right against the wrongdoer is for a restitutio i n integrum, and this restitutio he is bound to make without calling upon the party injured to assist him in any way whatsoever.
If the settlement of the indemnification be attended with any difficulty (and in those cases difficulties must and will frequently occur), the party in fault must bear the inconvenience. He has no right to fix this inconvenience upon the injured party; and if that party derives incidentally a greater benefit then mere indemnification, it arises only from the impossibility of otherwise effecting such indemnification without exposing him to some loss or burden, which the law will not place upon him."
56. כמבואר, נועד הפיצוי בדיני הנזיקין להחזיר על כנו את הסטאטוס - קוו, אלמלא מעשה העוולה. השבת המצב לקדמותו - מה משמע? בע"א 273/80 מדינה נ' כהן פ"ד לז (2), 29, 45 (1983), נפסק:
"הכלל המנחה נעוץ בעקרון של "החזרת המצב לקדמותו" היינו, שמצבו של הניזוק ביחס לרכוש שנפגע יושווה, במידת האפשר, למצב בו היה נתון לפני מעשה העוולה, שיהיה מצבו לא גרוע מזה, אך גם לא עדיף מזה".
(וראו - רע"א 2672/96 מדינת ישראל נ' קיבוץ חפץ חיים, פ"ד נב(2) 247, 257-259 (1988): G. Tedeschi - "On The Date For Assessing Damage" 13 Is.L.Rev 10, 26-27 (1978).
בעניין Victoria Laundry (Windsor) Ltd v . Newman Industries [1949] 2 K.B. 528, 539 פסק השופט אסקויט ( Asquit L.J), כי:
"It is well settled that governing purpose of damages is to put the party whose rights have been violated in the same position, so far money can do so, as if his right had been observed".
בית המשפט העליון בקנדה (Mclachlin J) פסק, לעניין זה, בפרשת Cunningham,
כי:
"The Fundamental Principle is that the Plaintiff in an action for negligence is entitled to a sum of damages which will return the plaintiff to the position the plaintiff would have been in had the accident not occurred, in so far as money is doing this.
This goal was expressed in the early cases by the maxim Restitution in integrum"
(Cunningham v. Wheeler. [1994] I.S.C.R 359,367.
וראו במשפט האנגלי -
Livingstone v. Rawyards Coal Co. (1880) 5 App. Cas. 25,39 (H.L):
Hodgson v. Trapp [1988] 3 W.L.R 1281, 1286)
57. ויודגש, לפי תורת הנזיקין הכללית, "הדין מבוסס על ההתמקדות בנזק האינדיווידואלי שהתרחש לניזוק, ואשר לגביו אחראי המזיק, ובצורך להשיב את המצב לקדמותו" (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 755 (1982)). וכן, אין בדין הנזיקין הכללי, "תקרה או מפתח נוסחתי להערכת הנזק" (א. ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דיני הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט', (תשמ"ד), 253.
58. אין זה סוד, כי במקומותינו הפיצוי הנזיקי הכולל ניתן בתשלום אחד ביום מתן פסק הדין או בסמוך לאחריו ולא בתשלום עתי, והכל חרף העובדה , כי הצרכים של הניזוק, ברובם ומטבע הדברים הם עתיים. מכאן, הצורך להתאים את ערכו של הפיצוי המקדים את זמנו לערכו בעתיד, באמצעות היוון. סכום הפיצוי המהוון משקף את ערכו דהיום של סכום הקרן המגיע לניזוק בעתיד. ההיוון מבוסס על ההנחה, כי באפשרות הניזוק הסביר והממוצע להשקיע את סכום הפיצו י המהוון, באפיק השקעה נזיל ועם סיכון נמוך, בהתאם לתנאים הכלכליים-פיננסיים הדינמיים במשק ולקבל בעבור ההשקעה תשואה אופטימלית השומרת על ערכו בעתיד. מטרת ההיוון היא לשערך את הסכומים העתידיים לערכם ביום החישוב (ע"א 531/91 עזבון המנוח משה חיון ז"ל נ' הסנה בע"מ, פ"ד נא(2) 51, 58 (1997) ). ככל ששיעור ההיוון גבוה יותר, כך סכום הפיצוי המהוון הוא נמוך יותר.
59. קביעת שיעור ההיוון היא סוגיה סבוכה, מורכבת עד מאוד ומעוררת שאלות בתחומי החיים השונים בחברה דמוקרטית ובכללם התחום החברתי , התחום הכלכלי - פיננסי ותחום המשפט.
מחוקק המשנה הסדיר בתקנות ההיוון את שיעור ריבית ההיוון של המל"ל. ומנגנון עדכונה ּ. כאמור, המל"ל מחשב במקרים המתאימים היוון בפועל של חלק בלבד מהתמלוגים שהוא משלם לנפגעי עבודה. בנוסף, הוא מבצע חישוב מהוון של התגמול שהוא משלם למבוטחים - נכים לצורך תביעות שיבוב. שיעור ההיוון של המל"ל עמד באופן אפקטיבי על 3% החל משנת 1974 ועד להפחתתו ל- 2% , החל מיום 1.10.2017. תקנות 15 ו- 16א' לתקנות ההיוון מסדירות את שיעור ריבית ההיוון של המל"ל ומנגנון עדכונ ו, כהא לישנא:
"15. קיצבה שנתית שדרכי היוונה לא נקבעו בתקנות 3 עד 9 תהוון על סמך לוח החיים שבתוספת השנייה והלוחות שבתוספת השלישית בהתאם לתקנות 2 ו- 10 עד 13 בהתאם לעקרונות אלה .
(1) שיעור הריבית יהיה 2%;
..........
16א. (א) שיעור הריבית הקבוע בתקנה 15(1) יעודכן בכל מועד עדכון או בתוך שלושת החודשים שלאחריו, בתחולה מ- 1 באפריל של שנת העדכון, והוא יחושב לפי ממוצע פשוט, ארבע- שנתי, של הממוצעים החודשיים של שיעורי התשואה החודשיים ברוטו לפדיון, של כל איגרות החוב הממשלתיות כפי שמפרסם מזמן לזמן בנק ישראל; לא פורסם אחד או יותר משיעורי התשואה לגבי איגרות חוב כאמור, יחול האמור בתקנות משנה זו לגבי שיעור התשואה שפורסמו בלבד; לענ יין עדכון כאמור יחולו הוראות אלה:
(1) בחישוב ממוצע ארבע-שנתי כאמור, בסופו, מאיות האחוז יעוגלו כך שחמש מאיות האחוז או יותר יעוגלו כלפי מעלה ושיעור של פחות מחמש מאיות האחוז יעוגל כלפי מטה;
(2) שיעור הריבית המעודכן לא יהיה פחות מאפס, והעדכון, בהשוואה לשיעור הריבית אשר קדם לו לא יעלה על נקודת אחוז אחד כלפי מעלה או מטה;
(3) שיעור הריבית המעודכן יחול לגבי בקשה להיוון שתוגש מ- 1 לאפריל של שנת העדכון ואילך.
(ב) הלוחות המפורטים בתוספת יעודכנו בכל מועד עדכון או בתוך שלושת החודשים שלאחריו, בתחולה מ- 1 באפריל של שנת העדכון, לפי נתוני ההסתברות שבלוחות התמותה השלמים של כלל אוכלוסיית ישראל כפי שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאחרונה לפני מועד העדכון, וכן על פי שיעור הריבית המעודכן כאמור בתקנת משנה (א) בהתאם לעניינו של כל לוח, בשינויים המחויבים.
(ג) לעניין תקנה זו –
'איגרות החוב הממשלתיות' - איגרות חוב ממשלתיות שהן נקובות בשקלים חדשים, סחירות, צמודות למדד המחירים לצרכן, שהן בריבית קבועה ואשר מועד פירעונן הוא לכל התקופות שבין 8 שנים ל- 12 שנים ;
'בקשה להיוון' - לרבות דרישה לתשלום שהוציא המוסד לצד שלישי או למבטחו, לפי סעיף 328 לחוק;
'מועד עדכון' - לראשונה ביום ד' בטבת התש"ף (1 בינואר 2020) ובכל 4 שנים לאחר יום זה".
60. דין הוא, כי בתביעות נזקי גוף, יש לנכות מן הפיצוי המגיע לניזוק את הקצבאות שהוא קיבל, מקבל או זכאי לקבל בעתיד מן המל"ל בגין מעשה הנזיקין (סעיף 82 לפקודה; סעיף 4 לחוק). יש לשמור על אחידות ושוויון בין צלעות המשולש : מזיק, ניזוק ומיטיב. יוצא , כי בתביעות לפיצוי נזקי גוף עשוי להתבצע היוון פעמיים - היוון של הפיצוי והיוון של הניכוי.
בשוני מריבית ההיוון של המל"ל שנקבעה בתקנות ההיוון , לא הוסדרה ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף בדבר חקיקה. היא נקבעה בהלכה הפסוקה ושיעורה מעודכן מעת לעת.
(ע"א 70/52 גרוסמן נ' רוט, פ"ד ו' 1242, 1250 (1952); ע"א 176/53 עטיה נ' רוזנבאום , פ"ד ח' ,1135, 1145 (1954); ע"א 209/53 ויצמן נ' צוקר, פ"ד ח ' 1412, 1 425 (1954); ע"א 166/55 קופרשטוק נ' תמיר , פ"ד ג' 1116, 1119 (1956); ע"א 125/57 רובין נ' רכבת ישראל, פ"ד י" ב 1836, 1845 (1958); ע"א 408/59 ברנטל נ' רוזנברג , פ"ד י"ד 527, 529 (1960); ע"א 32/60 פלקסברג נ' רכבת ישראל, פ"ד י"ד , 1629, 1638 (1960); ע"א 470/64 גוזלן נ' שמש, פ"ד כ(1) 458, 464 (1986); ע"א 128/68 מחסני החמצן בע"מ נ' ברנשטיין, פ"ד נב 914, 922 (1968); ענין זדה; ע"א ;30/76 סעדה נ' חמדי, פ"ד ל"ג (1) 589 (1979) (להלן:"ענין סעדה").
61. בעניין זדה (שם, בעמ' 171) נקבע שיעור ריבית היוון ל- 3% ובית המשפט הדגיש, לעניינו -שלנו ובין השאר, כי:
"חישוב הפיצויים צריך להיעשות במידת האפשר באופן כזה שהסכום שיתקבל יתאים למידת הנזק שסבל התובע. כאשר מנכים מהפיצויים את הקצבאות של הביטוח הלאומי, הדרך ההגיונית היחידה כדי להשיג מטרה זו בחישוב הפיצויים היא לעשות את תחשיב ההיוון לפי אותה הריבית הן לגבי הפיצויים והן לגבי הביטוח הלאומי... ..
אם יעשה חשבון היוון בדרך שונה , לפי אחוז ריבית נמוך לגבי הביטוח הלאומי ולפי אחוז גבוה לגבי הפיצויים, הרי יתקבל מצב שבו יימצא התובע מקופח, כי סכום הפיצויים שהוא יקבל יהיה בחשבון הסופי נמוך במידה ניכרת מהפסדו הממשי. מכיוון שלגבי הקצבאות של הביטוח הלאומי הסכומים המהוונים נקבעו בחיקוקים וחובה על בית המשפט לנכותם בהתאם להוראות החיקוקים, הרי הדרך היחידה להגיע לתוצאה צודקת היא שאחוז ההיוון יהיה שווה לגבי הפיצויים והקצבאות ועל כל פנים שלא יהיה הפרש ניכר בין אחוזי ההיוון".
62. בעניין סעדה תקפו בעלי הדין את הלכת זדה. המערערים/המזיקים ביקשו להעמיד את ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף על 5% או 5.5%, בלי להתחשב בריבית ההיוון של המל"ל שעמדה על 3%, בטענה , כי שיעור ריבית ההיוון של המל"ל נקבע מתוך הנחה שהשכר הריאלי במשק יעלה בעתיד בשיעור שנתי של 2.5%; כי כושר השתכרותו של התובע בעתיד אינו ודאי, בניגוד לקצבה החודשית של המל"ל; וכי גיל העבודה של התובע קצר בהרבה מתקופת ת וחלת החיים שבה משתלמות קצבאות המל"ל.
המשיב/הניזוק טען, מנגד, כי במדינה אין עוד השקעה בטוחה וצמודת ערך השומרת על ערכו הריאלי של הכסף או מבטיחה רווחים, וכי איגרות החוב הממשלתיות אשר הונפקו בשנת 1978 שומרות בקושי על ערכו של הכסף המושקע בהן ואינן מניבות הכנסה כלשהיא, ולכן אין הצדקה להיוון הפיצויים באחוז כלשהוא.
בית המשפט דחה את טענות בעלי הדין לעניין שינוי בשיעור ריבית ההיוון וקבע כי:
"המסקנה המתבקשת ממצב העניינים החדש בשוק ההון היא שיש להקטין את אחוז הריבית המשמשת בסיס להוון, וזאת ללא קשר עם ניכוי הקצבאות של הביטוח הלאומי, וכפי שכבר אמרתי, יש להעמיד את אחוז הריבית על 3% במקום 5% שהיו נהוגים עד כה".
(עניין סעדה, שם, בעמ' 598 - 600 )
63. דא עקא, סוגיית שיעור ריבית ההיוון לא יודעת מנוח במקומותינו. היא הועלתה ו מועלית שוב ושוב במהלך השנים לפני בית המשפט (ע"א 467/77 הורוביץ נ' רשות הנמלים, פד"י לג(3) 256 (1975); ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון פ"ד נא (1) 529 (1979) . להלן:" עניין חיימס"); ע"א 8488/08 עזבון המנוח ריננה סושרז ז"ל נ' מדינת ישאל [פו רסם בנבו] 5.6.2012; ת"א (י-ם) 2265/08 עזבון זוהר דפן ז"ל נ' המאגר הישראלי "הפול" [פורסם בנבו] 20.1.2010); ת" א(י-ם) ר.ר (קטינה) נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] 17.8.2016. ת"א (י -ם) 5314-09-12 ש.ב נ' המאגר הישראלי "הפול" [פורסם בנבו ](20.3.2017) ,(הלן: "עניין ש.ב"); ת.א (י -ם) 15728-06-14 צענה נ' גאנם [פורסם בנבו] 14.5.2017); ת.א (י -ם) 1730-12-11 עזבון פלוני ז"ל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] 11.5.2017; ת.א (י-ם) מ.ט. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו (4.6.2018); ת.א (מרכז) 9584-12-14 מ.ס נ' יומטוב [פורסם בנבו] (2.1.2017); ת.א (מרכז) 11882-03-15 עיזבון המנוח א.מ.א ז"ל נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" [פורסם בנבו] ( 15.5.2018) , להלן: "עניין א.מ.א"); ת.א (מרכז)53580-05-12 פלוני נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (15.3.2018) , להלן: "עניין פלוני"); ת.א (הר צ') 22736-01-15 א.ל נ' פלדטראק סוכניות בע"מ [פורסם בנבו] (23.10.2017); ת .א (הרצ') 27198-02-11 לוי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (1.11.2017); ת.א (ת"א) 15635-08-14 נ.ה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (10.08.2016) ). בחלק מהמקרים הוריד בית המשפט את אחוז שיעור ההיוון ב תביעות נזקי גוף מ- 3% ל- 2% (לדוגמא - כב' השופטת בלהה טולקובסקי בעניין פלוני; כב' השופט צבי ויצמן בענ יין המנוח א.מ.א; כב' השופט ארנון דראל בעניין מ.ט; כב' השופט מנחם (מריו) קליין בעניין נ.ה).
64. בעניין ש.ב טען התובע, כי יש לה וריד את שיעור ריבית ההיוון של הפיצוי הנזיקי מ - 3% ל- 1%, זאת בין היתר לנוכח תיקון תקנות ההיוון , ובהסתמך על חוות דעת כל כלית של מר חיים בן דור.
הנתבעת התנגדה לשינוי בשיעור ריבית ההיוון העומד על 3%, וזאת בין השאר בהסתמך על חוות דעת כלכלית של פרופ' ברנע. בית המשפט (כב' השופט ארנון דראל), לאחר שבחן את טענות הצדדים, את חוות דעת המומחים, את התיקון לתקנות ההיוון ואת מסקנות ועדת וינוגרד, הגיע למסקנה, כי התובע לא עמד בנטל ה הוכחה כדי להראות שיש הצדקה בדין להורדת שיעור ריבית ההיוון ל- 1% ונימוקיו בין השאר היו אלה: אין ללמוד מ התיקון כשלעצמו על ההכרח בהורדת שיעור ריבית ההיוון של הפיצוי הנזיקי, ולא נקבעה בפסיקה זיקה ישירה בין תיקון תקנות ההיוון לבין שינוי בשיעור ריבית ההיוון של הפיצוי הנזיקי; בהלכה הפסוקה נקבע, כי אין בהכרח אחידות בין שיעור "ריבית היוון" של המל"ל לבין שיעור ריבית ההיוון של הפיצוי הנזיקי; מסקנות ועדת וינ וגרד חלות על מערכת היחסים בין המל"ל למזיקים , כאשר שיקולים אלה אינם בהכרח השיקולים הנוגעים ליחסים שבין מזיק - נפגע; ולבסוף לא ניתן לראות בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע כמספיקה לצורך סתירת החזקה לפיה שיעור ריבית ההיוון של הפיצוי הנזיקי עומד על 3%. הנחתו של המומחה מטעם התובע לפיה אפיק ההשקעה היחיד שבו נפגע יכול להשקיע את הפיצויים הוא רק באג"ח ממשלתיות, אינה אמת.
65. הן התובע והן הנתבעת בעניין ש.ב הגישו ערעורים לבית המשפט העליון על פסק הדין המחוזי. ערעור התובע (4268/17) נסב על שיעור הפיצויים ובין היתר על הקביעה, כי יש להותיר את ריבית ההיוון של הפיצוי הנזיקי על 3%. ערעור הנתבעת (3751/17) נסב אף הוא על שיעור הפיצוי.
הדיון בערעורים אוחד. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך הערעור, ועל הקמת ועדה בין משרדית לצורך בחינה מעמיקה ורחבה של סוגיית ריבית ההיוון בפיצוי הנזיקי. טרם ניתן פסק הדין בערעורים המאוחדים האמורים.
ג.4.ז הכרעה
66. אפתח ואומר, כי לאחר עיון, עיין היטב, בכתבי הסיכומים של הצדדים, הערוכים בטעם טוב וכמשנה סדורה, בחוות הדעת הכלכליות המלומדות של המומחים, ד"ר לוי מזה ופרופ' ברנע מזה, ובשים לב להלכה הפסוקה שלעניין, שוכנעתי, כי הדין בענ יין זה עם התובע, וכי יש להעמיד את שיעור ריבית היוון הפיצוי לעתיד המגיע לתובע , כתוצאה מהתאונה על 2% לשנה.
לית מאן דפליג, כי מטרת הפיצויים (בדיני החוזים ובדיני הנזיקין), הינה השבת המצב לקדמותו, ויש להעמיד את הניזוק, ככל שניתן, במונחים כספיים באותו מצב אלמלא מעשה הנזיקין.
מטרת הפיצויים האמורה מקובלת ומוסכמת בכל שיטות המשפט המודרניות. בישראל ולמעט מקרים חריגים מקובל, כי הפיצוי משולם לנפגע בסכום חד פעמי במועד פסק הדין (Lump Sum ׂ) ולא בתשלומים עתיים (Periodic Payment). זהו המצב המשפטי גם באנגליה, בקנדה, בצרפת, בגרמניה, באירלנד, בספרד ובדרום אפריקה.
(Fairgrieve, d. and Gauci, J.P. (2017) Briefing Note on Discount Rate Applying to Quantum in Personal Injury Cases: Comparative Perspectives, British Institute of International and Comparative Law (BIICL).
Http://consult.justice.gov.uk/digital-communications/personal-injury-discount-rate/results/bid-comparative-law-report.p.d.f (accessek.Jul.4.2018)
(Hereinafter: "BIICL")
67. מלאכת שומת הפיצוי לעתיד ובכלל זה סוגיית ההיוון היא מלאכה קשה, מורכבת וספקולטיבית מטבע מהותה. במועד פסק הדין, לא ניתן לחזות את מצב הניזוק ללא מעשה הנזיקין וגם לא את שיקרה לו בהמשך חייו האישיים.
אף לא ניתן לחזות את השינויים, ויש לומר שינויים המתרחשים בתדירות גבוהה בעולם המודרני, ובכללם שינויים כלכליים -פיננסיים, שינויים חברתיים ושינויים פוליטיים, הן בתוך המדינה והן בעולם.
בפסק דינו של Lord Dliver שניתן ב- Hodgson v. Trapp. [1989] 1 AC 807 at 833 נפסק, כי מלאכת שומת הפיצויים:
"requires not the services of an actuary or an accountant but those of a prophet".

גם Lord Steyn קבע ב- Wells v. Wells [1998] 1AC 345, at 383 , כי:
"Perfection in the assessment of future compensation is unattainable".
בשיטות המשפט בעולם, אין אחידות דעים לגבי ההסדרים, הכלל ים, העקרונות, הפרוצדורה והשיטה באשר להשבת המצב לקדמותו בדין הנזיקין בכלל ובסוגיית ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף בפרט. כל שיטה והסדריה היא. ככלל, קיימים שלושה מודלים להסדר ת סוגיית ההיוון בתביעת נזקי גוף. הראשון - המודל הסטטוטורי, לפיו שיעור ריבית ההיוון ומנגנון עדכונה נקבעים על ידי המחוקק בדבר חקיקה.
זה המצב המשפטי באנגליה, באוסטרליה - למעט מדינה אחת, ברוב הפרוב ינציות בקנדה ובספרד (BIICL,p.7ׂׂׂ).
השני - המודל הפסיקתי, לפיו ריבית ההיוון ומנגנון עדכונה נקבעים על ידי בית המשפט. מצב משפטי זה קיים בהונג קונג, באירלנד, בדרום אפריקה ובחלק מהפרובינציות בקנדה.
השלישי - המודל ה היברידי (מודל הכלאיים) המשלב את שני המודלים הראשון והשני ביחד. ריבית היוון היברידית קיימת באירלנד ובחלק מהפרובינציות בקנדה (8 BIICL,p.)
68. בישראל, ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף נקבעת בפסיקה. הגם שבית המשפט אינו "הפורום הנאות" לבירור, בכל הליך והליך, את כלל המשתנים המשפיעים עליה, ובכללם השינויים הכלכליים -פיננסיים, החברתיים, הפוליטיים וכיוצא באלה. הסדרת ריבית ההיוון נכפתה עלינו, הר כגיגית, ואין מנוס מהכרעתנו. הפסיקה קבעה, כי עקרון העל וה מוביל בסוגיית ריבית ההיוון הוא אפשרות השקעה של סכום הפיצויים בהשקעה נזילה, סולידית, ובעלת סיכון נמוך. בעניין חיימס ( שם בעמ' 544 ) נפסק , כי:

"קביעת שיעור ההיוון מתבססת על הנחה בדבר יכולתו של הניזוק להשקיע את כספי הפיצויים, אשר התקבלו בטרם עת, בהשקעה בטוחה המניבה ריבית מסוימת , עד לאותו מועד שבו יתגבש נזקו. הריבית שבה עסקינן היא ריבית שתתקבל בהשקעה שמאפייניה מתאימים לצרכיו של הניזוק. בעיקרו של דבר, צריכות להתקיים בהשקעה כזו שתי דרישות: נזילות וסיכון נמוך".
69. במקרה דנן, שוכנעתי, כי ישנה הצדקה בדין להורדת שיעור היוון הפיצוי הנזיקי לעתיד המגיע לתובע , כתוצאה מהתאונה, מ- 3% ל- 2% לשנה. אכן, ולעניין זה, מקובלת עלי י חוות דעתו של ד"ר לוי. ההלכה בעניין זאדה (מיום 2.9.1975) קבעה, כי שיעור ההיוון בתביעות נזקי גוף הינו 3% לשנה . מאז הלכת זאדה ועד ימינו אלה, חלו שינויים מהותיים במדינה ובעולם.
השינויים בכלכלה ובשוק ההון במדינה הביאו לירידה בתשואות ההשקעה, לא כל שכן בהשקעה באפיקים סולידיים ונזילים. על ריבית ההיוון לשקף נאמנה את ה מצב ו את התנהלות הכלכלה ושוק ההון החדשים.
( השוו- Housc of Commons Justice Committee, Pre-legislative scrutiny: draft personal injury discounte rale clause, (Third Report of Session 2017-19, Published 30/11/2017) P. 37).
70. וכן, מקובלת עליי חוות דעתו של ד"ר לוי, לפיה החל מתחילת שנות ה- 2000 קיימת ירידה תמידית בשיעורי הריבית הצמודה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מ- 11% ל- 1% דהיום, וכי חייב להיות, ככל שניתן , מ תאם בין ריבית ההיוון והריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. וכן , לפי המדיניות המוניטרית, קיים קשר הפוך בין שיעור האינפלציה ושער הריבית, כך כאשר שיעור האינפלציה גבוה, הבנק המרכזי יעלה את שיעור הריבית, במטרה להוריד את שיעור האינפלציה. שיעור האינפלציה שהיה במועד קביעת שיעור ריבית ההיוון (בשיעור 3% לשנה) ועד היום השתנה מן הקצה אל הקצה: מ - 56.18% בשנת 1974 ל- 0.4% בשנת 2017. מכאן, שריבית ההיוון בשיעור 3% אינה מתאימה עוד למציאות הכלכלית בישראל.
זאת ועוד, הוכח בפניי כדבעי, כי התשואה לפדיון נטו והממוצעת על אג"ח ממשלתיות ס חירות וצמודות למדד, היא נמוכה מ- 3% לשנה.
בשנים 2008 - 2017, התשואה הממוצעת, לאחר ניכוי מס רווח הון, ה ייתה 0.80% לשנה, והתשואה המקסימלית הייתה 2.89% לשנה . ההשקעה הנזילה והבטוחה היא באג"ח ממשלתיות סחירות וצמודות מדד . לפי מצב הכלכלה ושוק ההון בישראל דהיום, לא קיימים אפיקי השקעה אחרים, נזילים וסולידיים עם סיכון נמוך, המאפשרים למשקיע תשואת פיצויים ודאית בשיעור 3% לשנה (להלן: "אפיקי השקעה אחרים").
באפיקי השקעה אחרים כמו השקעה בא ג"ח קונצרניות ו /או השקעה ב סלי השקעה ו/או בהשקעות נדל"ן, כרוכים סיכונים לא נמוכים, ו בכללם סיכון אי -פירעון בגין חדלות פירעון של החברה המנפיקה את המניות הקונצרניות; סיכון מטבע - הפסדים עקב שינויים בשער המטבע; סיכון מחירי מניות הנובע מירידה במ חירי המניות הנסחרות בארץ ובחו"ל; וסיכון מחירי נדל"ן, עקב שחיקת מחירי הנדל"ן.
71. כמבואר, מסקנותיו של פרופ' ברנע, לענייננו-שלנו וכאמור בחוות דעתו, הן אלה:
"שיעורי תשואה שמייצגים נכון את יכולת ההשקעה של המבוטח שמבקש תזרים תקופתי קבוע ופחות רגיש לנזילות שוטפת של ההשקעה בהגדרתה הכלכלית, הם שיעורי תשואה על אג"ח קונצרניות שמדורגות גבוה (קבוצת AA). שיעורי תשואה אלה נקבעו בארצות רבות כמתאימים להתחייבות פנסיוניות שדומות במהותן לסכום פיצוי פרוס. התאמת שיעור ההיוון לשיעורי התשואה הקונצרנית ראוי שתעשה במתינות כדי לייצב את סכומי הפיצוי ואת תעריפי הביטוח.
במצב הנוכחי שיעור היוון של 3% משקף את שיעורי התשואה של אג"ח ארוכות בדירוג - AA . נספח ג' כולל תשואה של אג"ח בדירוג זה. רכישת אג"ח בשוק ההון היא פשוטה וזמינה ואינה מחייבת הוצאות טיפול. בנספח ה' מוצג מבנה השקעות סולידי שנקבע עבור אוכלוסייה מבוגרת שכולל גם אלמנט מנייתי מוגבל. אני מציין מבנה זה משום שרכישתו על ידי המבוטח היא פשוטה (באמצעות סלי השקעה) תשואתו המיוחלת גבוהה מ- 3% וסימולציה של התשואה שמתקבלת בטווח הארוך מלמדת שרק במקרה חריג שהסתברותו נמוכה מ- 10% תפחת התשואה מ- 2.2%. המבנה המוצע שנערך על ידי וועדת באב"ד במשרד האוצר כאומד צפי ההשקעה בסל השקעות בסיכון נמוך (ללא אג"ח מיועדות) מוצג לבית המשפט ככלי השקעה חלופי לאג"ח ממשלתיות.
לסיכום, השיקול הכלכלי לקיבוע שיעור ההיוון עקב השפעתו על תעריפי הביטוח וקיום השקעות בסיכון נמוך שתשואתן היא 3%, הן הסיבות מדוע לדעתי אין הצדקה לשינוי בשיעור ההיוון שמציע ד"ר לוי בחוות דעתו". (ההדגשה במקור - ש.ס.)
72. צר לי, במכלול נסיבות הענ יין, אין ביכולתי לאמץ את מסקנותיו של פרופ' ברנע. ראשית, בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לפיה התחייבויות פנסיוניות אכן דומות, במהותן, לסכום הפיצוי הנזיקי הפרוס, וזאת בהתחשב בשינויים המהותיים שהתרחשו לאחרונה בכלכלה ובשוק ההון במדינה ובעו לם.
שנית, יש לקבוע רמת סיכון באפיק השקעה מסוים לפי הקטגוריה של המשקיעים שאליה משתייך התובע/הנפגע, ולא לפי מבחן המשקיע הסביר והממוצע במדינה . לפי נתוניו האישיים של התובע ובשים לב לנכותו הרפואית והתפקודית, אין הוא שייך לקטגוריה של המשקיע/ המבוטח הסביר. כידוע, השקעה בא יגרות קונצרניות בכלל, ו באלה שמדורגות גבוה (קבוצה AA) בפרט, דורשת מומחיות, מעקב צמוד אחר ההתפתחויות בשוק ההון ורכישת ידע בכלכלה ובשוק ההון במדינה ובעולם, ואינה פשוטה, זמינה ונזילה כטענת פרופ' ברנע. ניזוק סביר עם נכות רפואית ותפקודית משמעותית משקיע את זמנו במילוי צרכיו הפיזיים והנפשיים , בריפוי ו ובשיקומו , ולאו דווקא בשמירה על ארנקו. זוהי חזקה שבעובדה, הניתנת לסתירה. הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה ולא סתרה את החזקה האמורה.
בהשקעה באפיקי השקעה אחרים - כמו השקעה באג"ח קונצרניות המדורגות בקבוצות AA, AA, AA+, AAA ,או השקעה בתיקי השקעה, לפי המלצת ועדת באב"ד, הכוללות אג"ח מיועדות, מניות בישראל, מניות בחו"ל, נדל"ן בחו"ל, אג"ח ממשלתי ת, אג"ח קונצרניות בישראל ואג"ח קונצרני ות בחו"ל - כרוכים סיכונים לא מבוטלים ואינה מבטיח ה שיעור תשוא ת פדיון של 3% לניזוק סביר עם נכות רפואית ותפקודית משמעותית. השגת שיעור תשואה של 3% באפיקי השקעה אחרים, אינה עניין של מה בכך, ואין להטילהּ על התובע . לתובע אין נ יסיון, ידע ובקיאות לשם השקעה באפיקי השקעה אחרים. הצורך בידע ובמומחיות אינו מתעורר ודרוש, יחסית, בהשקעה באיגרות החוב הממשלתיות הנקובות בשקלים, הסחירות והצמודות למדד המחירים לצרכן. בבואנו לשקול את אפיקי ההשקעה המתאימים לתובע, אין להסתפק בבדיקת תשואות הפדיון בלבד.
יש להתאים לתובע אפיק השקעה נזיל, פשוט, זול ועם סיכון נמוך. באפיקי ההשקעה המוצעים על ידי פרופ' ברנע טמונים סיכונים לא מבוטלים ואין לחייב את התובע לקחת אותם לשם השגת שיעור תשואת פדיון המשקף שיעור היוון פיצוי נזיקי של 3% לשנה. לתובע אין ידע ומומחיות בתחום הכלכלה ושוק ההון במדינה ובעולם . גם אין לו ידע ומומחיות בדיני חדלות פירעון של חברות, ואף הגדרת המונח "חדלות פ ירעון" כאמור בסעיף 2 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח - 2018 אינה נהירה לו. במצב דברים זה, אין לחייבו בהשקעת הפיצוי ש הוא זכאי לו לפי החוק באפיקי השקעה אחרים דווקא.

73. שלישית, שיקול נוסף המצדיק הורדת שיעור ריבית ההיוון בתביעת נזקי גוף מ-3% ל-2% הוא שמירת הזהות, כפי שהייתה באופן אפקטיבי זה עשרות שנים, בין שיעור ריבית ההיוון של המל"ל לבין זה שבתביעות נזקי גוף, והחשיבות בשמירה על שוויון ואחידות בין צלעות המשולש בדיני הנזיקין - ניזוק, מזיק ומיטיב - וזאת בהיעדר נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות סטי יה מעקרון השוויון.
ועדת וינוגרד אימצה, למעשה, החלטות צוות מומחים שדן בנושא תוחלת החיים והצורך בעדכון מרכיב זה בחישוב ההיוון לפי תקנות ההיוון. הוועדה בחנה, בצורה יסודית ומקיפה, את השינויים הכלכליים במדינה, והגיעה למסקנה הנכונה והצודקת לפיה איגרות החוב הממשלתיות הנקובות בשקלים , הסחירות והצמודות למדד הצרכן הן אפיק ההשקעה הסולידי, הנזיל ועם סיכון נמוך, הן אפיק ההשקעה הראוי למבוטח . כמבואר, המליצה ועדת וינוגרד, כי שיעור ריבית ההיוון של המ ל"ל יעמוד על 2% במקום על 3%.
בענייננו-שלנו, הנתבעת מבקשת לנכות מהפיצוי המגיע לתובע את סך הקצבאות המשולם לו על-ידי המל"ל. (קצבאות נכות כללית וניידות). במקרה דנן, מן הדין ומן הצדק לעשות התאמה זהה בין שיעור ריבית ההיוון של המל"ל ובין שיעור ריבית היוון הפיצוי הנזיקי המגיע לתובע.
ויודגש: המקרה דנן לא נמנה על המקרים החריגים והמיוחדים המצדיקים סטייה מעקרון השוויון בין ריבית ההיוון של המל"ל ובין ריבית ההיוון של הפיצוי הנזיקי המגיע לתובע.
אוסיף, כי בעניין סעדה (שם, בעמ' 600) הרחיב בית המשפט העליון את ההלכה, שנקבעה לענייננו - שלנו, ופסק, כי:
"הלכת זדה קבעה שבמקרה של ניכוי הגמלאות של המוסד לביטוח לאומי מהסכום הנפסק בגין נזקי העתיד מהוונים את שני הסכומים לפי אותו אחוז הריבית, שהוא 3%, ולכן גם במקרה דנן יש להוון את הסכומים השונים לפי אחוז זה.
כאמור, החילה הלכת זדה את ההיוון לפי 3% במלים מפורשות, רק על המקרים הנזכרים לעיל, (אם כי באותו מקרה סכום הגמלאות של הביטוח הלאומי היה קטן בהרבה מסכום הפיצויים שנפסקו לתובעים) ונשאלת השאלה אם לא הגיע הזמן להרחיב את תחולת אותו עיקרון, במפורש, גם על מקרים אחרים. לא פעם ניתן ביטוי להרגשתם של שופטי בית משפט זה כי האפשרות של השקעת כספים בהצמדה למדד תוך הבטחה של תשואה בשיעור 5%-5.5% הצטמצמה במידה משמעותית מאז הפסיק האוצר את ההנפקה של אגרות החוב הצמודות במלואן למדד, ולהרגשה זאת נמצאת כעת אישור בעדותו של האקטואר וגם בעדות הכלכלנים שהושמעה במשפט זה. ואם כי העדויות לא היו אחידות וחד משמעיות, הרי כולם הסכימו שאגרות החוב הממשלתיות החדשות אינן מבטיחות עוד תשואה ממשית, אם כי יש בהן עדיין כדי לשמור על ערכה הריאלי של הקרן המושקעת. בנסיבות אלה עלינו לומר שאחד מעמודי התווך העיקריים לקביעת היוון הפיצויים על בסיס של 5% ריבית חדל להתקיים, וכי בעתיד יהיה על מקבלי הפיצויים לגוון את השקעותיהם ולהסתפק בהשקעת חלק מכספם באגרות החוב החדשות, ואילו לגבי חלקם האחר יהיה עליהם למצוא השקעה המבטיחה גם הכנסה שוטפת בנוסף על ההצמדה של הקרן, אם כי ערכה של השקעה כזאת, מבחינת האפשרות של מכירתה לזולת, או של קבלת תשלומי ריבית מיד עם תחילתה, נופלת מערכן של אגרות החוב השונות, אין בכך כדי לשלול את המסקנה הכללית כי היוון הפיצויים לפי ריבית של 3% עדיין סביר. מקובל עלינו שיש לשמור במידת האפשר על יציבות ההלכה כדי למנוע זעזועים מיותרים בחיי החברה וכלכלתה. אך כלל זה יפה רק אם הגורמים שהשפיעו על קביעת ההלכה ממשיכים להתקיים; עם שינוי הנתונים יש לערוך רוויזיה בהלכה עצמה וזו הדרך שאני מציע לנקוט בה בעניין אחוזי ההיוון. המסקנה המתבקשת ממצב העניינים החדש בשוק ההון היא שיש להקטין את אחוז הריבית המשמשת בסיס להיוון, וזאת ללא קשר עם ניכוי הקצבאות של הביטוח הלאומי, וכפי שכבר אמרתי, יש להעמיד את אחוז הריבית על 3% במקום 5% שהיו נהוגים עד כה. כתוצאה מכך יוגדל סכום הפיצוי שישולם לניזוקים עם מתן פסק הדין, ויש לקוות שהם ישכילו להשקיעו בתבונה".
לשלמות התמונה, נזכור ואף נטיב להזכיר, כי בעניין חיימס, ( שם, בעמ' 536 -537) אימץ בית המשפט העליון את ההלכה שנקבעה בעניין זדה והרחבתה בענ יין סעדה.
74. רביעית, שיקול נוסף וחשוב המצדיק הורדת שיעור ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף נגזר ומתחייב מן המדיניות המשפטית. לאחרונה, קיימת בפסיקה מגמה להורדת שיעור ההיוון בתביעות נזקי גוף מ-3% ל-2%, והתאמתה לריבית ההיוון של המל"ל. כך לדוגמא, כב' השופטת בלהה טולקובסקי בעניין פלוני; כב' השופט צבי ויצמן בעניין המנוח א.מ.א ז"ל; כב' השופט ארנון דראל בעניין מ.ט.; וכב' השופט מנחם (מריו) קליין בעניין נ.ה.ט. קיימת חשיבות רבה מאוד בקביעת שיעור ריבית אחיד בתביעות נזקי גוף, באופן שלא יאלץ את בת י המשפט השונים לקיים דיון בסוגיה כולה בכל תיק ותיק מחדש, וזאת מטעמים של חיסכון זמן שיפוטי יקר, יעילות מערכתית, ודאות ויציבות במערכת הכלכלית ושוק ההון, ה ימנעות מסרבול ההליך השיפוטי ומ מתן החלטות סותרות מחד גיסא, ושיקולים של צדק, אחידות ושוויון ביחס לניזוקים השונים מאידך גיסא.
75. מן המקובץ דלעיל עולה, כי מטרת הפיצויים היא השבת המצב לקדמותו, ויש להעמיד את התובע, ככל שניתן, במונחים כספיים באותו מצב אלמלא התאונה. בשיטות המשפט בעולם, אין אחידות דעים לגבי ההסדרים, הכללים, העקרונות, הפרוצדורה והשיטה באשר להשגת מטרת הפיצויים. כל שיטה והסדריה היא. קיימ ים שלושה מודלים להסדרת סוגיית ההיוון בתביעות נזקי בגוף: המודל הסטטוטורי, לפיו שיעור הריבית ומנגנון עדכונה נקבעים על ידי המחוקק בדבר חקיקה ; ה מודל הפסיקתי, לפי ו שיעור הריבית ומנגנון ע דכונה נקבעו על ידי בית המשפט; והמודל ההיברידי המשלב את שני המודלים, הסטטוטורי והפסיקתי.
בישראל, ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף נקבעת בפסיקה. המצב המצוי אינו רצוי. רצוי , כי המחוקק יקבע בדבר חקיקה את שיעור ריבית ההיוון ומנגנון עדכונה, וטוב שעה קודם.
הפסיקה קבעה, כי עקרון העל והמוביל בסוגיית ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף הוא אפשרות השקעה של סכום הפיצויים בהשקעה נזילה, סולידית ובעלת סיכון נמוך. משלי אני אוסיף - גם זולה. לפי התיקון, שיעור ריבית ההיוון של המל"ל הוא 2%. במקרה דנן, הוכח בפניי כדין, כי חלו שינויים במערכת הכלכלית ובשוק ההון במדינה, המצדיקים הורדת שיעור ריבית היוון הפיצוי הנזיקי והתאמתו לשיעור ההיוון של המל"ל העומד על 2% לשנה. מסקנתי זו מתחייבת גם מעקרון שמירת הזהות, כפי שה ייתה קיימת באופן אפקטיבי מזה עשרות שנים, לפיה שיעור ריבית ההיוון בתביעות נזק י גוף זהה לזה זה של המל"ל, וכן השמירה על שוויון ואחידות בין צלעות המשולש בדיני הנזיקי: מזיק, ניזוק ומיטיב.
היא גם מתחייבת מהמדיניות המשפטית הראויה, בדבר החשיבות הרבה עד למאוד בקביעת שיעור ריבית היוון אחיד בתביעות נזקי גוף, באופן שלא יאלץ את בתי המשפט השונים לקיים דיון בכל הסוגיה בכל תיק ותיק מחדש, והכל מטעמים מערכתיים (חיסכון זמן שיפוטי; יעילות ; ודאות ויצי בות במערכת הכלכלית ושוק ההון במדינה; ה ימנעות מסרבול ההליך השיפוטי ו ממתן החלטות סותרות) מחד גיסא, ו משיקולים של אחידות, צדק ושוויון ביחס לניזוקים השונים מאידך גיסא.
על-כן, הפיצוי לעתיד המגיע לתובע כתוצאה מהתאונה, יחושב לפי ריבית היוון בשיעור 2% לשנה.

ד. הנזק ושומת הפיצויים
ד.1 הפסד השתכרות לעבר
76. כמבואר, יש לחשב את הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה בהתאם לבסיס שכר, כולל זכויות סוציאליות, בסך של 7,000 ₪ לחודש נטו להיום. לתקופה החל מיום התאונה, ה-28.3.2013, ועד ליום 27.9.2013, הפסד השתכרותו של התובע הוא כדלקמן:
7,000 ₪ X 100% X 6 חודשים = 42,000 ₪, ובתוספת ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום (להלן: " ריבית") מגיע סכום זה לסך של 44,208 ₪.
77. לתקופה החל מיום 28.9.2013 ועד ליום 27.3.2014, החישוב הוא כדלקמן:
7,000 ₪ X 50% X 6 חודשים = 21,000 ₪, ובתוספת ריבית מגיע סכום זה לסך של 21,978 ₪.
78. לתקופה החל מיום 28.3.2014 ועד היום החישוב הוא כדלקמן:
7,000 ₪ X 35% X52 חודשים (במעוגל) = 127,400 ₪, ובתוספת ריבית להיום מגיע סכום זה לסך של 130,133 ₪ .
יוצא, כי הפסד השתכרותו של התובע לעבר בערך התאמה הוא כדלקמן:
44,208 ₪ + 21,978 ₪ + 130,133 = 196,319 ₪ .
ד.2 הפסד השתכרות לעתיד
79. יש לחשב את הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה בהתאם לבסיס שכר, כולל זכויות סוציאליות, בסך של 9,000 ₪ לחודש נטו להיום, כדלקמן:
9,000 ₪ X 3 5% X 250 .775 (מקדם היוון) = 789,941 ₪ .

ד.3 הפסד פנסיה
80. הפרשות לפנסיה לעבר ולעתיד שוקללו כבר בפיצוי בראשי נזק של הפסד השתכרות לעבר והפסד השתכרות לעתיד, כאמור בסעיפים 76 עד 79 דלעיל.
ד.4 עזרת הזולת
81. אכן, הוכח בפניי כדין, כי התובע נזקק לעזרה סיעודית ולעזרה בניהול משק ביתו עקב התאונה, במיוחד במשך שנה לאחר התאונה. דא עקא, התובע לא הוכיח במ דויק את היקף העזרה ושומת הפיצוי, הגם שמדובר בנזק מיוחד. על דרך האו מדן הכללי, אני פוסק לתובע, בראש נזק זה, סך של 30,000 ₪ נכון להיום.
התובע לא הוכיח כדין, כי הוא יזדקק בעתיד לעזרת הזולת, בגין התאונה, וראיותיו לעניין זה ועם כל הכבוד אינן סבירות ואינן מהימנות עליי.
ד.5 הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
82. התובע טוען לפיצוי, בראש נזק זה, בסך של 150,000 ש"ח. הנתבעת טוענת, מנגד, כי במקרה דנן ולפי הדין התובע אינו זכאי לפיצויים בראש נזק זה.
הצדק עם הנתבעת. סעיף 2(ב1)(1) לחוק, קובע, לענייננו-שלנו, כי:
"....חובתו של הנוהג, וכן של מי שהתיר את השימוש ברכב ....לפצות את הנפגע, לא תחול לגבי נפגע שהוא תושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ז (להלן - חוק ביטוח בריאות ממלכתי), בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השנייה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק כאמור, ובלבד שהנפגע זכאי להם לפי אותו חוק".

לית מאן דיפליג, כי התובע הוא , "תושב" כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. חוק ביטוח בריאות ממלכתי מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על-פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי) . סל שירותי הבריאות מוגדר בסעיף 7 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי . על-פי הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חייבות קופות החולים לתת לכל חבריהן את כל שירותי הבריאות, להם הם זכאים לפי החוק האמור. זאת ועוד, הלכה היא, כי על הניזוק לפעול למימוש זכויותיו על פי הדין לקבלת תשלום או עזרה חינם וזאת מכוח דוקטרינת הקטנת הנזק. (ע"א 2801/06 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יפרח פ"ד נ"ה (1), 817, 826-825 (2001)).
במקרה דנן, כל ההוצאות הרפואיות שהיו לתובע בקבלת הטיפול הרפואי נכללו בסל הבריאות, והוא זכאי להן מקופת החולים בה הוא חבר והכל על-פי הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי. על כן, אין התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה. (ראו ע"א 7842/09 אזבארגה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (20.6.2011)).
ד.6 הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד
83. אכן, התובע הוכיח כדין, כי היו לו וגם יהיו לו בעתיד הוצאות נסיעה וניידות כתו צאה מהתאונה. המל"ל משלם לתובע קצבת ניידות בגין התאונה. דא עקא, התובע לא הוכיח במדויק את גובה הנזק ושומת הפיצוי בראש נזק זה. בנסיבות אלה ועל דרך האומדן הכללי, אני פוסק לו פיצוי, בראש נזק זה, בסך של 75,000 ₪.
ד.7 כאב וסבל
84 . הנזק הלא ממוני של התובע עקב התאונה יחושב לפי תקנות הפיצויים ומגיע, לאחר שערוך להיום, לסך של 67,040 ₪.

ד.8 שאר הנזקים הנתבעים
85. התובע לא הוכיח בראיה טובה את שאר הנזקים הנתבעים, ודין טענותיו, לעניין זה, להידחות. טענותיה של הנתבעת, לעניין זה מקובלות עליי.
ד.9 ניכויים - גמלאות מל"ל
86. אין חולק, כי המל"ל שילם וממשיך לשלם לתובע גמלאות בגין התאונה. סכום גמלאות המל"ל, לאחר שיערוך כדין להיום, מגיע לסך של 160,620 ₪.
על-פי הדין יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים שיפסק לתובע (ע"א 163/99 עזבון המנוח דיאב מזאוי ז"ל נ' דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, פ"ד נד(5) 854, 858 (2000)).
ד.10 סכום הפיצויים הכולל
87. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע עקב התאונה, נכון להיום, הם אלה:
א. הפסד השתכרות לעבר - 196,319 ₪
ב. הפסד השתכרות לעתיד - 789,941 ₪
ג. עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 30,000 ₪
ד. הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד - 75,000 ₪
ה. כאב וסבל - 67,040 ₪
1,158,300 ₪
בניכוי גמלאות המל"ל (160,620) -

סה"כ - 997,680 ₪ .

ה. התוצאה
88. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 997,680 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ כחוק מהסכום הפסוק , וכן החזר אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
יתרת האגרה תשולם בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ח, 30 יולי 2018, בהעדר הצדדים.