הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 8144-03-14

לפני כב' הש' צבי ויצמן

התובעת (והנתבעת שכנגד) 1. פיוניר להדפסת אריזות (1982) בע"מ
הנתבע שכנגד 2. גיא גנור
ע"י ב"כ עוה"ד נדב דרזנין ו/או רמי קסלר

נגד

הנתבעת KREHALON INDUSTRIE B.V
(והתובעת שכנגד) ע"י ב"כ עוה"ד גבריאל קרנר ו/או ערן דה פריס

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 5,283,855 ₪ בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעת בשל שקיות ניילון פגומים שסופקו לה על ידי הנתבעת, ומנגד תביעתה הנגדית של הנתבעת ע"ס 2,5770,542 ₪ בגין חוב כספי שעניינו במוצרים שסופקו לתובעת ע"י הנתבעת.

הצדדים ומהות ההליך

1. התובעת והנתבעת שכנגד, פיוניר להדפסת אריזות (1982) בע"מ (תכונה להלן- התובעת, מטעמי נוחות) היא חברה המאוגדת כדין בישראל, אשר עיקר עיסוקה בהדפסות על גבי אריזות גמישות ושקיות המשמשות, בין השאר, לאריזת מזון ובכלל זה גבינות ונקניקים.
כמנכ"ל התובעת שימש בכל מועד רלבנטי לנדון, הנתבע שכנגד - מר גיא גנור (להלן - מר גנור).

הנתבעת והתובעת שכנגד חברת KREHALON INDUSTRIE B.V (תכונה להלן – הנתבעת, מטעמי נוחות) היא חברה בינלאומית שמקום מושבה בהולנד, העוסקת בייצור שרוולים ושקיות ניילון לאריזה.
עניינה של התביעה בטענת התובעת כי הנתבעת סיפקה לה שקיות פגומות ולא אטומות וכי בשל אספקת המוצרים הפגומים נגרמו לה נזקים כספיים משמעותיים, ישירים ועקיפים, ובכלל זה איבוד לקוח חשוב ומרכזי – קבוצת תנובה (להלן- תנובה).
עניינה של התביעה שכנגד הוא בטענת הנתבעת לחוב כספי של התובעת כלפיה בגין רכישת מוצרים שונים. התביעה שכנגד הוגשה אף כנגד מנהל התובעת, מר גנור, וזאת בטענה שהתובעת ומר גנור פעלו יחדיו על מנת להוליך שולל את הנתבעת והמשיכו להזמין ממנה סחורה בידיעה שאינם מתכוונים כלל לשלם עבורה.

העובדות הנדרשות לנדון

2. הנתבעת סיפקה לתובעת גלילי ניילון לאריזה החל משנת 2008.
נציין כבר עתה כי למרות יחסי הלקוח - ספק שהתקיימו בין הצדדים, לא נחתם בניהם הסכם או חוזה שיתוף פעולה מסודר ואולם, לטענת הנתבעת, יחסים אלו מוסדרים בתנאי התקשרות המפורטים על צִדָן האחורי של חשבוניות הרכישה שנמסרו לתובעת, כפי שיפורט בהמשך.

3. החל משנת 2009 החלה התובעת לספק את מוצרי האריזה של הנתבעת לתנובה, אריזות אלו שימשו, בין השאר, לאריזת מוצרי מזון "רגישים" כגבינות ונקניקים. אספקת האריזות נעשתה בשני אופנים – האחד, הנתבעת ייצרה גלילי אריזות מזון מודפסות ואריזות שאינן מודפסות ומכרה את הגלילים לתובעת לצורך חיתוך לשקיות והדפסה כל גבן במידת הצורך, השני – הנתבעת יצרה שקיות אריזה מוכנות ומכרה אותן לתנובה או לתובעת שמכרה אותן לתנובה. כאשר הועברו השקיות שירות מהנתבעת לתנובה זכתה התובעת בעמלה כלשהי.

4. לקראת סוף שנת 2011 התחוור לתובעת, כך לטענתה, כי הנתבעת סיפקה לה שרוולי ניילון פגומים שאינם אטומים ובהם קרעים וחורים. הדבר התברר לתובעת אחר שהחלו להתקבל תלונות מתנובה כי שקיות שסופקו לה ע"י התובעת ואשר שימשו לאריזת חריצי גבינה גדולים היו פגומות וכי נתגלו במוצרים עובשים, דבר שהוביל להורדת המוצרים ממדפי החנויות ולתלונות רבות של לקוחות תנובה.
נביא להלן מקצת מההתכתבות בין התובעת תנובה והנתבעת, אשר אף בעניינה נרחיב בהמשך הדברים, וזאת על מנת שיובן מהלכה של ההתרחשות שהביאה למחלוקות שבין הצדדים –
ביום 17.10.11 נשלחה לתובעת תלונה מתנובה לגבי משלוח שהתקבל ביום 19.5.11 בגינה הוחזרו לתובעת 1200 שקיות. התלונה התייחסה לשקיות עם חור בתפר יצרן ששימשו כאריזה לגבינת "עמק לייט חריץ 9%" (להלן- גבינת עמק או עמק).
ביום 15.12.11 התקבלה תלונה נוספת על חורים בשקיות ממשלוח מיום 27.11.11 ששמשו לאריזה של גבינת "גלבוע 22%" (להלן - גבינת גלבוע או גלבוע), בגין תלונה זו הוחזרו 2000 שקיות.
ביום 21.12.11 התקבלה מתנובה תלונה לגבי שקיות ממשלוח מיום 13.12.11 בגין חורים בשקיות ששימשו לאריזת גבינות עמק, בגינה הוחזרו לתובעת 16,000 שקיות.
ביום 2.2.12 התקבלה שוב תלונה על שקיות עם שרינק לא תקין וחורים בצדי השקית לגבי משלוח מיום 19.12.11 ששימש לאריזת גבינת גלבוע חריץ והוחזרו לתובעת 14,000 שקיות (מכתבי תנובה צורפו כנספח 3 למוצגי התובעת, וכן ראו פניות תנובה לתובעת מיום 17.10.11, 15.11.11, 15.12.11, 21.12.11 – צורפו כנספח 9 לתצהיר מר וילהם דולקאמפ, מנכ"ל הכספים של הנתבעת).
כאן נציין כי לטענת הנתבעת, נציגה, מר סטף סטלנהוף, ביקר בארץ אצל התובעת בימים 7-8.12.11 ועל אף שכך לא נמסר לו דבר על תלונות כלשהן מחברת תנובה.

5. ביום 27.12.11 פנתה התובעת לראשונה לנתבעת בטענה לפגמים בשקיות (ראו מיילים שצורפו כנספח 4 לתביעה). וביום 3.1.12, מיד לאחר חג המולד, נשלח מנהל בקרת האיכות של הנתבעת, מר ברי קלומפ, ארצה ובדק את תלונת התובעת.

מתוך דיווחו של מר קלומפ עולה כי אכן נשלחו לתובעת גלילי שקיות פגומים, וכי הוא מתחייב כי הגלילים הפגומים יאספו וכי הנתבעת תספק מלאי חדש ותקין תחתיו. מר קלומפ המליץ לפני התובעת, בין השאר, כי על מנת למנוע יציאת שקיות פגומות ממפעלה היא תבצע בדיקות איכות לשקיות קודם אספקתן ללקוח על מנת לוודא כי הן אכן אטומות (המלצות הנתבעת באשר לאופן ביצוע בקרת האיכות פורטו במכתביה לתובעת מיום 11.1.12, 13.3.12, 14.3.12 – ראו בהתאמה נספחים 14-16 לתצהירי הנתבעת).

6. לטענת התובעת, על מנת לספק, לעת עתה, לתנובה את האריזות הנדרשות היא סיפקה לה אותן מתוך מלאי החרום ששמרה במחסניה ואולם הסתבר כי גם מלאי זה היה פגום ובשקיות התגלו חורים שלא היה באפשרות התובעת לגלותם בעוד מועד.
הנתבעת טענה, מאידך, כי לבקשת התובעת היא סיפקה לתנובה באופן ישיר 828,100 שקיות מוגמרות במהלך שנת 2012 מבלי שהתקבלה מתנובה כל תלונה בגין שקיות אלו (ראו סע' 67 לכתב ההגנה של הנתבעת, וכן ראו נספחים 17-18 לתצהירי הנתבעת).

7. במהלך חודש פברואר 2012 התקבלו תלונות נוספות של תנובה על פגמים באריזות (ראו נספחים 5 ו – 7 לכתב התביעה) וזאת על אף שהתובעת, כך לטענתה, פעלה ע"פ הנחיות הנתבעת וחתכה מכל גליל את ה 100-200 מ' הראשונים.

8. ביום 21.2.12 שלחה הנתבעת הודעה לתובעת לפיה זיכתה אותה בסך 56,736 אירו (זיכוי על 394,000 שקיות) וזאת על אף שלטענתה בחלק גדול מהסחורה בגינה זיכתה את התובעת ניתן היה להשתמש, עוד הוסיפה הנתבעת והסבה שימת ליבה של התובעת כי עומד לחובתה חוב משמעותי פתוח בספריה.
בתשובתה מיום 22.2.12 טענה התובעת כי להערכתה הנזק הישיר שנגרם לה עולה כדי – 130,000 אירו, ומאידך, בהתייחס לחובה כלפי הנתבעת, היא הבטיחה להעביר לנתבעת על חשבון חובה אליה סך של 50,000 אירו עד לסוף חודש פברואר 2012.

9. לבקשת התובעת, נשלח פעם נוספת נציג של הנתבעת ארצה בימים 18-19.3.12 כאשר במהלך שהייתו בארץ נערך עמו ביקור בחברת תנובה והוצגו בפניו הפגמים שהתגלו שוב ושוב באריזות (להלן- הביקור השני). בדו"ח שמסר נציג הנתבעת, מר קלומפ, ביום 5.4.12 הוא מציין, בין השאר, כי התובעת מחזיקה את מלאי האריזות שברשותה באופן רשלני החושף אותן ללחות, כי מתוך מלאי של 450,000 שקיות הוא מצא נקבים בכ- 100 בלבד אך ליתר בטחון הניח כי ישנם נקבים בכ – 1000 שקיות וכי מדובר בשיעור זניח של פגמים (כ-0.22%) כאשר הסטנדרט המקובל בענף עומד על 2% פסילה.
מכל מקום, ביום 15.3.13 נמסר דו"ח הנזקים המלא של הנתבעת (להלן- דו"ח הנזקים; נספח 11 לכתב התביעה) ממנו עולה, לכאורה, כי הנזקים לאריזות מקורם בנתבעת.

10. בשל הנזקים שנגרמו לחברת תנובה כתוצאה מהאריזות הפגומות, נאלצה התובעת לפצותה בסך של 126,837 ₪ (עדות מר גנור; עמ' 91 ש' 23 לפר'). התובעת מצידה קיבלה שיפוי על סך 91,000 ₪ בגין הפיצוי לתנובה אשר שולם לה אמצעות חברת הביטוח מכוח ביטוח אחריות מוצר בו הייתה מבוטחת (ראה עדות מנהל התובעת, מר גיא גנור, עמ' 89 ש' 18-19 לפר').

11. עוד נוסיף ונציין כי במהלך התקופה הנזכרת עד לחודש נובמבר 2013, עת הפסיקה התובעת כליל להזמין סחורה מהנתבעת, התנהלה בין הצדדים תכתובת ענפה הן באשר לנזק הנטען שנגרם לתובעת, לטענתה, הן באשר להמשך תנאי ההתקשרות בין הצדדים ושיעור הפסילה הראוי למוצרים פגומים והן באשר לחוב הנטען של התובעת כלפי הנתבעת.

12. על מנת לקצר בדברים נאמר כי בסופו של יום – זיכתה הנתבעת את התובעת בגין גלילי הניילון הפגומים בפיצוי כולל של 129,535 אירו (ראו דו"ח זיכויים – נספח 8 לכתב ההגנה) ומאידך עמדה על תשלום חובה של התובעת כלפיה, אשר עמד לטענתה על סך 2,570,542 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
מכאן התביעה והתביעה שכנגד.

טענות התובעת

13. לטענת התובעת, בשל הפגמים בשקיות הנתבעת הפסיקה תנובה להזמין ממנה אריזות מזון למוצרים הנזכרים. לטענת התובעת הנתבעת חבה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב אספקת המוצרים הפגומים שסיפקה לה ובכלל זה אובדן ההתקשרות העסקית עם תנובה. לכתב תביעתה צרפה התובעת את חוות דעתו של ד"ר יוחנן ערבות אשר קבע כי מקור הנזק באריזות הוא אצל יצרנית השקיות – הנתבעת.
התובעת טענה כי נזקיה הישירים והעקיפים, ובכלל זה אובדן ההתקשרות העסקית עם תנובה, נגרמו בשל רשלנותה של הנתבעת. וכן טענה כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפיה לספק מוצרים תקינים במועדים קצובים. התובעת שללה את טענות הנתבעת לחלות תנאי ההתקשרות, המפורטים על חשבוניות הנתבעת, בין הצדדים, טענה כי אין לראות בהם תנאים מוסכמים ומחייבים ולחלופין כי מדובר בתנאים מקפחים בחוזה אחיד.

14. התובעת טענה לנזקים הבאים –
א. שווי מלאי פגום אשר הוחזר לנתבעת – 55,590 אירו
ב. עלות עבודה כפולה לה נדרשה התובעת בשל הכשל הנטען- 8196 אירו
ג. אובדן הכנסות בגין זמן עבודה כפולה מול תנובה - 37,992 אירו
ד. הפסד רווח נוכח סיום ההתקשרות עם תנובה - 1,165,244 אירו
ה. גידול בהוצאות המימון של התובעת כתוצאה מהפסד רווח
נוכח סיום ההתקשרות עם תנובה - 116,524 אירו
ו. שווי ההנחה שנאלצה התובעת לתת תנובה במהלך
ההתקשרות מאז התגלו הפגמים באריזות 33,279 אירו
ז. עלויות משלוח החזר הסחורה הפגומה לנתבעת 15,524 אירו
ח. עלות הפיצוי לתנובה 126,837 אירו
ט. פגיעה במוניטין 100,000 אירו
סיכום ביניים 1,558,745 אירו
קיזוז חוב כספי לנתבעת (459,865-) אירו
סה"כ 1,098,880 אירו

התובעת העמידה, אפוא, תביעתה ע"ס 5,283,855 ₪ סך המהווה את נזקיה כמפורט לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ליום הגשת התביעה.

15. לאישוש הנזקים הנטענים על ידה צירפה התובעת את חוות דעתו של רו"ח אבי יודלביץ מיום 3.8.15 בה פורטו הנזקים הנזכרים, וכן את תצהיר החשב מטעמה רו"ח קובי קליין.
טענות הנתבעת

16. הנתבעת אינה מכחישה כי נפלו פגמים בחלק משרוולי הניילון המודפסים אותם סיפקה לתובעת ואולם לטענתה היא פיצתה בגינם את התובעת באופן מלא, בסך של 129,535 אירו, ולכן אינה חבה עוד מאומה בגין השקיות הפגומות. לטענת הנתבעת סך הפיצוי הנזכר ניתן בנדיבות והוא אף מעבר לנזקיה האמתיים של התובעת.
עוד טוענת הנתבעת כי אין בפגמים שהתגלו בשרוולים בכדי לגרוע מאחריותה המלאה והבלעדית של התובעת לבצע בדיקות איכות לשקיות בטרם אספקתן, עניין שהיה בו למנוע את אספקת השקיות הפגומות לתנובה, שכן היא זו שלמעשה ייצרה את השקיות מתוך שרוולי הניילון. התובעת הייתה יכולה לצמצם את נזקיה באופן ניכר לו הייתה מבצעת בדיקת איכות כראוי קודם אספקת השקיות לתנובה.

17. נזקיה הנטענים של התנובה מנופחים, ולמעשה אין כל קשר סיבתי בין הפסקת הזמנת שקיות מהתובעת ע"י תנובה לבין הפגמים שנמצאו בחלק משקיות, שכן קיים אחוז פסילה מקובל במוצרים מעין אלו. הורתם של הנזקים המופרזים להם טענה התובעת בתביעתה ברצונה לחמוק מתשלום חובה הכספי כלפיה.
השקיות הפגומות סופקו בפרק זמן קצר שעיקרו חודשים נובמבר-דצמבר 2011 ולאחרי כן לא היו עוד תקלות במוצרי הנתבעת ותנובה המשיכה לרוכשם מהתובעת או באופן ישיר מהנתבעת משך שנה שלמה לכל אורך שנת 2012, תנובה אף המשיכה בקשר עסקי עם התובעת בכל הקשור למוצרים אחרים משך תקופה נוספת. סיום ההתקשרות בין תנובה לתובעת אינו קשור כלל למוצרים הפגומים ונובע מסיבות עסקיות הקשורות בתנובה עצמה וכן מעצם העובדה שהתובעת, בשל חובה הכספי כלפי הנתבעת, לא יכלה להוסיף ולרכוש מוצרים מהנתבעת ולשווקם לתנובה.

18. על פי תנאי ההתקשרות המודפסים על גבי חשבוניות הרכישה של הנתבעת (להלן- תנאי ההתקשרות), הנתבעת אינה חבה בגין נזק עקיף שנגרם בשל פגם במוצריה אלא אך ורק בנזק הישיר של עלות הסחורה הפגומה. לבד מכך, ע"פ תנאי ההתקשרות אחריותה של הנתבעת למוצרים המסופקים על ידה מוגבלת לתקופה של 90 יום ממועד האספקה, כאשר על הנתבעת לתקן או להחליף את המוצרים ללא תוספת תשלום ובלבד שההודעה על הפגמים נשלחה אליה מיד לאחר גילויים. בנדון חלף מועד האחריות, ומכל מקום, הנטען עוסק בנזק עקיף שהנתבעת אינה מחויבת לפצות בגינו.

19. אף הנתבעת ביקשה לאושש את טענותיה בחוות דעת מומחה חשבונאי, וצרפה את חוות דעתו של מר דן אברהמי מיום 22.12.15.

תמצית טענות הנתבעת בתביעה שכנגד שהוגשה על ידה

20. לתובעת חוב פתוח אצל הנתבעת בשל רכישת מוצרי אריזה, חוב אשר הלך ותפח במהלך השנים 2012-2013 (העתק ריכוז החוב צורף כנספח 9 לכתב התביעה). החוב הגיע לסך 522,937 אירו ובצירוף ריבית נכון ליום הגשת התביעה שכנגד (23.6.14) בסך 34,724 אירו הוא עומד על סך כולל של 557,661 אירו שערכם בש"ח ליום הגשת התביעה הוא– 2,570,542 ₪.

21. חלק ניכר מהחוב הורתו בהזמנת מוצרים של התובעת מהנתבעת במהלך שנת 2012-2013 כאשר מוצרים אלו הוזמנו ע"י מר גנור, מנהל התובעת ומבעליה, וזאת מתוך ידיעה ברורה שאין כל כוונה לשלם עבור מוצרים אלו ותוך הטעיית הנתבעת כאילו התובעת מתכוונת לשלם עבור המוצרים המוזמנים ולהסדיר אף את חובה הקיים, מתוך שכך הוגשה התביעה אף כנגד מר גנור עצמו תוך שהנתבעת עותרת להרמת מסך.

22. לטענת הנתבעת, בהתכתבות ארוכת זמן בין הצדדים, התחייבה התובעת, באמצעות מנהלה מר גנור, לשלם ולהסדיר את חובה בדרכים שונות – בין בתשלומים חודשיים (פעם 40,000 אירו ופעם 50,000 אירו) ובין בהתחייבות לשלם תשלום כפול בגין הזמנות עתידיות (כדוגמה אם מוזמנת סחורה ב – 10,000 אירו ישולם סך של 20,000 אירו שחציו ינותב לכיסוי החוב הקיים) ואולם התובעת לא עמדה בדיבורה ובשלב מסוים, במהלך חודש נובמבר 2013, הפסיקה לחלוטין רכישת סחורה מהנתבעת, מבלי להסדיר את חוב העבר.

טענות הנתבעים שכנגד
23. הנתבעים שכנגד (התובעת ומנהלה מר גנור) טוענים כי אין כל ממש בתביעת החוב של הנתבעת.
ראשית, אין כל עילת תביעה כנגד מנהל התובעת בהיותה של התובעת אישיות משפטית נפרדת המאוגדת כחברה ובהעדר עילה המצדיקה תביעה אישית כנגד מנהל החברה והרמת מסך החברה.
לבד מכך, טענות הנתבעת עניינן בדרישה לתשלום בגין אספקת סחורה פגומה אשר ברור כי אין התובעת צריכה לשלם בגינה. יתר על כן, הנתבעת חייבה את התובעת על סחורה חלופית שסיפקה לה כנגד הסחורה הפגומה הראשונית ואולם גם הסחורה החלופית הייתה פגומה ולא היה כל מקום להגדיל את החוב של התובעת בגינה.

*****

24. קודם שאבוא ואדון בטענות הצדדים אקדים ואומר כי נוכח הפערים הנטענים בין חוות דעת מומחי הצדדים בסוגית הנזק, מיניתי כמומחה חשבונאי מטעם בית המשפט את רוה"ח מר חנן פרישקולניק "על מנת שיתן חוות דעתו בכל הקשור לנזקי התובעת כתוצאה מאירועי הנזק הנטען של אספקת מוצרים פגומים על ידי הנתבעת, וכן חישוב חובה של התובעת כלפי הנתבעת" (ראו החלטה מיום 19.1.16).

חוות דעת מומחה בית המשפט – 17.5.16 (חוות הדעת הראשונה)

25. בחוות דעתו הראשונה אותה הגיש המומחה ביום 17.5.16 (להלן- חוות הדעת הראשונה) קבע המומחה את הקביעות הבאות –
בכל הקשור לנזקיה של התובעת בגין אספקת השקיות הפגומות ע" הנתבעת הרי שיש להעמידם ע"ס של 9,061 אירו בלבד, כאשר סך זה מייצג את הערך הכלכלי של הנזק שנגרם לתובעת ע"י הנתבעת כתוצאה מהסחורה הפגומה שמכרה לה ובגינה היא טרם זיכתה את התובעת .
המומחה קבע בחוות דעתו, בין השאר, כי - הנתבעת פיצתה את התובעת בסך 129,535 אירו בגין סחורה פגומה שסיפקה לה וכי אין מקום לפיצוי התובעת בגין טענתה לעבודה כפולה שנדרשה לה בגין השקיות הפגומות. כך דחה טענותיה לאובדן הכנסות בגין זמן העבודה הכפול, ואת טענותיה לגידול בהוצאות המימון כתוצאה מהפסד ההתקשרות עם תנובה, את טענותיה לפיצוי בגין הנחה שנדרשה לתת לתנובה בשל אירוע השקיות הפגומות ואת טענותיה לפגיעה במוניטין.
בכל הקשור לפיצוי שנדרשה התובעת לשלם לתנובה מצא המומחה כי הפער בין הפיצוי ששלמה לתנובה לבין השיפוי שקיבלה ממבטחתה עמד על 3270 אירו נכון ליום הגשת התביעה.
כמו כן קיבל חלקית את טענות התובעת לפיצוי בגין עלויות משלוח אווירי ששילמה לצורך קבלת משלוחים דחופים בשיעור כולל של 27,794 ₪.

26. ואולם דומה כי עיקרה של חוות הדעת הראשונה היא במסקנתו של רו"ח פרישקולניק כי אין קשר סיבתי בין הפסקת ההתקשרות בין תנובה לתובעת לבין אירוע המוצרים הפגומים. מתוך שכך דחה המומחה את הטענות להפסד רווח נוכח סיום ההתקשרות של התובעת עם תנובה וזאת בהתבסס, בין השאר, על כך שלא היה חוזה התקשרות חתום בין התובעת לתנובה ובוודאי שלא הייתה קיימת התחייבות ארוכת טווח להתקשרות שכזו, תנובה המשיכה לרכוש מוצרים מהתובעת אף לאחר אירוע המוצרים הפגומים, התובעת לא השקיעה כספים בהחדרת מוצרי הנתבעת לשוק המקומי, והעובדה שהנתבעת אינה ממשיכה לעבוד עם תנובה או לקוח אחר בישראל אחר הפסקת ההתקשרות בין תנובה לתובעת.
מנגד העריך המומחה את חובה של התובעת כלפי הנתבעת בסך של 541,853 אירו נכון למועד הגשת התביעה.

27. אחר קבלת חוות הדעת הראשונה העלה ב"כ התובעת טענות באשר לכך שהמומחה חרג מסמכותו והוסיף והכריע בסוגיות משפטיות ולא חשבונאיות בחוות דעתו, כך באשר לקשר הסיבתי שבין הפסקת העבודה בין תנובה לתובעת וכך באשר לסוגיית מהות וסיבת ההנחות שניתנה ע"י התובעת לתנובה. כיוון שכך, מצאתי להורות בהחלטתי שניתנה ביום 13.7.17 אחר חקירת המומחה, מבלי לקבוע מסמרות באשר לנטען ע"י ב"כ התובעת, כי המומחה פרישקולניק ישלים את חוות דעתו בסוגיות כדלקמן וזאת על מנת שיונחו לפני בית המשפט נתונים כספיים נוספים שיסייעו בידו למתן ההכרעה הסופית -
א. פירוט סכום ההנחה הכולל שנתנה התובעת לתנובה לאחר מועד תלונתה הראשונה במהלך שנת 2011 ולאחריה.
ב. בהנחה שתנובה ניתקה את הקשר המסחרי עם התובעת ביחס למוצרים נושא התובענה – מהו הנזק הכלכלי שנגרם לתובעת בשל כך?

חוות דעת מומחה בית המשפט מאוקטובר 2017 - חוות הדעת המשלימה

28. בחוות דעתו המשלימה שניתנה בחודש אוקטובר 2017 (להלן- חוות הדעת המשלימה) הוסיף והעריך המומחה את הערכות החשבונאיות הבאות –
א. ההנחה שנתנה התובעת לחברת תנובה לאחר חודש דצמבר 2011 – 301,008 ₪
ב. ההנחה שנתנה התובעת לתנובה עובר לחודש דצמבר 2011 – 36,489 ₪
ג. הנזק הכלכלי לתובעת נוכח סיום ההתקשרות עם תנובה – 2,277,663 ₪ .
את הערכתו באשר לנזק הכלכלי קבע המומחה על בסיס ההנחה כי נגרם לתובעת הפסד התקשרות צפוי עם תנובה לחמש שנים עתידיות, כאשר הרווח השנתי הממוצע של התובעת מהתקשרות זו עומד על 563,914 ₪. המומחה חישב את ההפסד באופן מהוון נכון לשנת 2012 (ראו עמ' 16-17 לחוות הדעת המשלימה).

29. אוסיף ואציין כי, נוכח טענת התובעת כי בחוות הדעת המשלימה נלקחו בחשבון אך ורק אריזות מסוג עמק וגלבוע, למרות שהתובעת שיווקה לתנובה מוצרי אריזה נוספים, נערך תחשיב נוסף של רו"ח ובו הועמד הנזק הכלכלי הכולל לתובעת על סך 3,307,503 ₪ (להלן- נזק כלכלי מתוקן, נספח 1 לסיכומי התובעים).

אעיר ואדגיש כבר עתה כי, למרות האמור בחוות הדעת המשלימה אשר הוסיפה נתונים כלכליים שונים לבקשת בית המשפט, רו"ח פרישקולניק נותר בעמדתו לפיה, למצער מהפן החשבונאי, אין מקום לראות ולהכיר בנזק לתובעת כתוצאה מהפסקת עבודתה עם תנובה (כך ראו הבהרתו לשאלת ב"כ הנתבעת האם הוא חוזר בו מחוות דעתו הראשונה – " לא. ממש לא. אני עומד מאחורי חווה"ד הראשונה שהגשתי, אבל הנחו אותי והלכתי לפיה הנחיות" (בעמ' 55 ש' 1-4 לפר').
******
כעת נבוא ונדון בטענות הצדדים, תחילה באשר לתביעה ולאחרי כן באשר לתביעה שכנגד.

האם הנתבעת אחראית לפגמים באריזות שסיפקה לתובעת ואשר נמכרו על ידה לחברת תנובה?

30. דומה כי לא יכול להיות חולק שנפל פגם בגלילי אריזות שנשלחו ע"י הנתבעת לתובעת ואשר נמכרו ע"י התובעת לתנובה. למעשה הנתבעת עצמה מודה בכך, אלא שלטענתה היא זיכתה את התובעת בסך 129,535 אירו בגין השרוולים הפגומים ובכך פיצתה אותה על מלוא נזקיה (ראו סע' 38 לכתב הגנה). הודאת הנתבעת על אחריותה לנזקי שרוולי הניילון שסיפקה לתובעת עולה במפורש אף מתכתובת המיילים שבין הצדדים, כך במייל שנשלח לתובעת ע"י הנתבעת ביום 20.1.12 נכתב (ההדגשות לא במקור) -

31. ביום 2.3.12 שבה הנתבעת והודתה בהודעת מייל המופנית לתובעת כי היא זו האחראית לנזקי האריזות. ובלשון ההודעה (הדגשות לא במקור) –

אחריותה של הנתבעת לנזקים בשקיות עולה אף מדו"ח הנזקים החלקי שנשלח ע"י הנתבעת –

כך גם מר פיטר סטונלהוף הבהיר בחקירתו כי מדובר היה בפגם יצור משמעותי אצל הנתבעת –
"ש. האם היית שוקל מוצר פגום זה כתקלה קטנה או גדולה בתהליך הייצור שלכם?
ת. זוהי תקלה גדולה.
ש. אם כך האם יהיה נכון לומר שאם הנתבעת החליטה לפצות או לנכות סכום בסביבות 130,000 אירו מתוך כל סכום הרכישות השנתי של התובעת מהנתבעת, מוערך בסביבות 500,000 אירו בשנה, אתה בוודאי תסכים איתי שכשליש מסכום זה הוא אירוע משמעותי?
ת. נכון. " (עמ' 112 ש' 2-8 לפר')

32. ועוד - אחריות הנתבעת עולה אף מתוך חוות דעתו של ד"ר יוחנן ערבות, המומחה מטעם התובעת, שקבע כי מקור הנזק - החורים בשקיות - מצוי באופן בלעדי אצל הנתבעת. ד"ר ערבות מציין בחוות דעתו כי ממדגם השקיות שנלקח ממשטחים מקוריים שהגיעו מהנתבעת נמצאו בשתי שקיות מאותו גליל, מתוך שלושים במדגם, חתכים מכניים, אזור החתכים היה באותו מיקום היקפי בגליל, דבר המחזק את ההנחה שהחתכים נוצרו ע"י תנועה של סכין חיתוך או פגם מכני במכונת הגלגול ולא כשל מקרי בהליך היצור. כך נמצאו "גרידים" בחלקו החיצוני העליון והתחתון של הגליל, כאשר מראה ה"גרידים" והעדרה של קרטונית הגנה היקפית לגליל השקיות מצביע על היווצרות תהליך חיכוך מכני בין קצות הגליל לקרטון החוצץ בין שכבות הגלילים במשטח ועוד. ד"ר ערבות קבע, אפוא, בחוות דעתו כי –
"לאור הממצאים שפורטו לעיל ובמיוחד אפיון ומיקום החתכים בגליל, אשר יכולים לנבוע מתקלה יצורית ו/או בהובלה, עקב צורת ואיכות אריזה פגומים של המשטח, אין לי ספק שהפגיעה בשקיות הוואקום שרינק מקורה מיצרן השקיות. נזק זה הינו בלתי הפיך עקב מהות האריזה שהינה להוות חסם לגבינה ובמיוחד לחמצן ולחות ולשמור על וואקום של הגבינה מתהליך האריזה והליך ההבחלה – המתבצע בתוך השקיות והן שמירת הגבינה המובחלת לאורך חיי המדף שלה..."(הדגשה שלי – צ.ו; פרק הסיכום בחוות הדעת)

ע"פ עדותו של מר גנור, ד"ר ערבות הוזמן ע"י התובעת על מנת לנסות ולאתר את מקור התקלה ולנסות למצוא לה פתרון (ראו עדותו עמ' 90-91 לפר'). חוות דעתו של ד"ר ערבות לא נסתרה ועולה ממנה ומחקירתו כי בדק את הגלילים בעודם על המשטחים קודם לשרשורם ע"י התובעת (עמ' 102 ש' 21-23 לפר' מיום 28.10.18).
הנתבעת לא הביאה כל חוות דעת נגדית ולא היה בחקירתה את המומחה ד"ר ערבות בכדי לקעקע את חוות דעתו.

33. עוד ראוי להוסיף ולציין לעניין זה, כי אחד מעדי המפתח של הנתבעת היה מר האנק בורסמה, מי ששימש כמנכ"ל הנתבעת במועד הרלבנטי והיה זה שבא בדברים באופן ישיר וענייני עם התובעת, וראיה לדבר כי כלל המסמכים שצורפו בידי הנתבעת, צורפו לתצהירו של הנ"ל. אלא שבמפתיע, בסופו של יום, מר בורסמה לא הובא כלל לצורך מתן עדות מטעם הנתבעת ותצהירו נמשך מתיק בית המשפט, זאת אחר שנטען ע"י הנתבעת כי מר בורסמה אינו עובד עוד אצלה. תחת זאת העידה הנתבעת את מי שמשמש כמנכ"ל שלה כעת, מר דולנקאמפ, אשר הודה כי לא היה קשור במאומה לאירועים נשוא התובענה והוא נעדר כל ידיעה באשר להם, לבטח ידיעה אישית.
בנסיבות המפורט לעיל, אלו קשה להבין מדוע נקטה הנתבעת בדרך פתלתלה בה היא "מודה ולא מודה" באחריותה לנזקי השקיות תוך שהיא רומזת, בין השאר, כי הורתם בחיתוך שרוולי הניילון לשקיות אצל התובעת, טענה אשר טוב לה שלא הייתה נטענת כלל.

34. הנתבעת הוסיפה וטענה למעין אחריות משותפת מצד התובעת באשר לכך שהמוצרים הפגומים סופקו לתנובה בסופו של יום, שכן לטענתה היה על התובעת, לבצע ביקורת איכות לשקיות קודם שיווקן. גם טענה זו אין לקבל.
הנתבעת עצמה מודה כי היא הבהירה לתובעת רק לאחר גילוי התקלות מהו האופן הראוי לביצוע ביקורת איכות ונראה על פניו כי כך נהגה התובעת, דבר שככל הנראה כבר היה מאוחר בכל הקשור לנזק שנגרם מאותם משלוחים פגומים ביחס למערכת היחסים בין תנובה לתובעת.
אומר, אף מעבר לצורך, כי לעניין בדיקות האיכות שביצעה התובעת ע"פ הנחיות הנתבעת, אני מקבל במלואה את עדותה של הגב' גלינה סטולוב (להלן- הגב' סטולוב), עובדת לשעבר במערך בקרת האיכות של התובעת, ואשר הבהירה באופן חד משמעי את היקף הבדיקות שנעשו במוצרי הנתבעת. אציין כי הגב' סטולוב העידה בהתרגשות רבה והתייחסה לאירועים הנזכרים כתקופה קשה ביותר שעברה על התובעת והעובדים בה, וזאת תוך שהיא מתארת בעדותה את הכאוס והלחץ שנוצרו אחר ששוב ושוב התגלו חורים בשקיות הנתבעת, כשהיא מוסיפה ומדגישה, כי הלחץ וחוסר האונים התגברו, לאחר שנציגי הנתבעת התחייבו, כי הליקויים סודרו, כשבפועל שבו והתגלו מיד תקלות נוספות. כן העידה הגב' סטולוב על החשש והלחץ אצל התובעת באשר לאובדן תנובה כלקוחה, חשש שהתממש בסופו של יום. וזו לשון עדותה –

"ש: ספרי לנו מה היה עם הליקויים שהתגלו במוצרים האלה.
ת: כשקיבלנו חומר מודפס של הנתבעת, עשינו חיתוכים, שרשור, אריזה ומשלוחים לתנובה. כל התהליך הזה היה בדוק לפי דרישות הקיימות במפעל שלנו. בדיקות, חומר, הדפסה, צבע הכל היה בדוק ושלחנו. פתאום אנחנו מקבלים תלונות מתנובה שיש בשקיות חורים, קיבלנו משלוחים בחזרה והתחלנו לבדוק. קודם כל שיננו נהלים בעבודה שלנו, הוספנו תדירות בדיקות, שיטות בדיקות, הודענו לנתבעת שיש בעיות בייצור. קיבלנו המלצות נוספות מהנתבעת איך אפשר לבדוק, מה לשפר, עשיתי הדרכה לעובדים עם הנהלים החדשים, עם תדירות בדיקות חדשה, ועבדנו לפי הדרישות. חוץ מזה הוספנו בדיקות ויזואליות של כל גלגל שהרמנו אל המכונה- קיבלנו בגלילים חומר מודפס ולקחנו את הגליל/שרוול ושמנו במכונה היכן שעובר השרשור, 1400 מ' בכל גליל. אם ראינו פגיעה חיצונית ישר פסלנו. ז"א שלייצור שלחנו 100% טובים" (עמ' 105 ש' 22-32 לפר' מיום 28.10.18)

וכן –
"...חוץ מזה אני אישית עמדתי ובדקתי את השקיות, 10 שקיות בתוך המים, אני עמדתי שם מהבוקר עד לילה, לנפח ולהכניס לתוך המים, עד שיצאו בועות. עבודה מאוד קשה. עמדנו וחיפשנו כי תנובה היה לקוח חשוב מאוד. אנחנו היינו מאוד גמישים ועשינו כל הדרישות שביקשו, כל השרשור, מרחקים בין השקיות, הקפדנו כמו שעון והם היו מרוצים.

שאלת בית המשפט:
ש: למה כוונתך תנובה היו מרוצים?
ת: לפני שהתחלנו לקבל את החומר מודפס מהנתבעת. תנובה היו מרוצים מאיתנו לפני התקלות, גם לפני אנחנו הדפסנו, לפני העזרה של הנתבעת"(עמ' 107 ש' 1-10 לפר' מיום 28.10.18 וכן ראו עמ' 108 ש' 4-5, ש' 7-22, ועמ' 109 ש' 15-18 לפר').

מילים אחרות, הגב' סטולוב, אשר עדותה, כאמור, הייתה מהימנה עליי לכל אורכה, העידה כי התקלות החלו לאחר שהועברו לתנובה שקיות שיוצרו מגלילי ניילון מודפסים של הנתבעת, תקלות שלא היו קודם לכן, וכי התובעת מצידה ביצעה את כל בדיקות האיכות שנדרשו ע"י הנתבעת אחר שהופנו אליה טענות מצד התובעת לבעיות בשקיות.
המסקנה העולה מכלל האמור היא כי הנזק לשקיות נגרם בעטיה של הנתבעת בלבד ולא ניתן לייחס לתובעת כל רשלנות תורמת באשר לאי בדיקה כראוי של השקיות קודם לשיווקם לתנובה.

האם הוכח קשר סיבתי בין האריזות הפגומות להפסקת עבודתה של תנובה עם התובעת?

35. אחת המחלוקות המהותיות שבין הצדדים, שכן השפעתה באשר לשיעור הנזק שנגרם לתובעת היא מכרעת, הייתה בשאלה - האומנם נגרם לתובעת נזק עקיף כתוצאה מאספקת אריזות פגומות לתנובה ? ובמילים אחרות, האם תנובה הפסיקה או צמצמה את התקשרותה עם התובעת בשל התאכזבותה מאיכות השקיות שסופקו לה על ידה ואשר שימשו כאריזות לגבינות מסוג עמק חריץ וגלבוע, וככל שהתשובה לכך חיובית - האם חבה הנתבעת בגין נזק עקיף שכזה נוכח תנאי ההתקשרות המפורטים על גבי החשבוניות שסיפקה לתובעת.
לטענת הנתבעת אין כל קשר סיבתי בין הפסקת העבודה בין תנובה לתובעת לאירוע השקיות הפגומות, הנתבעת טוענת כי אירוע השקיות הפגומות הוא אירוע מצומצם בעיקרו והתרחשותו, כפי שעולה מהמיילים שנשלחו ע"י תנובה, נוגעת למשלוחים שנעשו בחודש נובמבר/ דצמבר 2011 ולא מעבר לכך, אחר תקופה זו החלה הנתבעת לשווק באופן זמני לתנובה את השקיות באופן ישיר ולא נשמעו עוד כל תלונות מצד תנובה על איכות השקיות או פגמים בהן, לפיכך אין זה סביר כי תנובה תנתק את קשריה עם התובעת רק בשל אירוע ספורדי קצר טווח, חמור ככל שיהא. יתר על כן, תנובה המשיכה לרכוש אריזות מהתובעת גם אחר הגשת התביעה, דבר המלמד כי לא היו לה תלונות כנגד התובעת בגינן ביקשה לנתק עמה כל קשרי מסחר, את הפסקת הרכישות בגין האריזות לגבינות עמק וגלבוע יש לייחס לכך שתנובה מצאה ספק אחר – זול יותר, או לכך שהתובעת לא יכלה לעמוד בחובה הכספי כלפי הנתבעת לפיכך הפסיקה בשלב מסוים, בשלהי 2013, להזמין ממנה סחורה וממילא היא לא יכולה הייתה לספק סחורה זו לתנובה, ואין לדבר קשר עם פגמים בשקיות הנתבעת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי אין כל חוזה התקשרות בין התובעת לתנובה המחייב את תנובה להזמין מוצרים מהתובעת למשך תקופה מסוימת, דבר שאף בו יש בכדי לאיין את טענת התובעת כאילו ההתקשרות הצפויה עם תנובה היא התקשרות מובטחת ארוכת טווח ביחס לעתיד.

36. תמיכה לטענות הנזכרות של הנתבעת ניתן, לכאורה, למצוא בחוות דעתו הראשונה של מומחה בית המשפט אשר בחן את הדברים מהפן החשבונאי וסבר כי אין בתיעוד שהומצא לעיונו בכדי ללמד על קשר סיבתי בין הפסקת הפעילות העסקית של תנובה עם התובעת לבין שיווק השקיות הפגומות. המומחה כאמור ביסס מסקנתו זו על הטעמים הבאים (סע' 4.4 לחוות הדעת הראשונה)–
א. לא הוכח כי קיים הסכם בין התובעת לנתבעת לפיה מי מהן מחויבת למכור/לקנות מוצרים אחת מהשנייה לתקופת זמן מסוימת, ובלשון המומחה –
"מבחינתנו מדובר ביחסי ספק-לקוח במובן הפשטני ביותר, דהיינו לקוח הרוכש סחורה מספק לפי הזמנות שוטפות. למעט העובדה שהיו יחסים של מספר שנים וקרהלון ראתה בפיוניר נציגתה בישראל ופיוניר הגדירה את עצמה כנציגתה של קרהלון בישראל. מבחינת ראיה עתידית אף צד לא התחייב לעבוד עם הצד שכנגד ולא היו התחייבויות המגובות בחוזה לרכישה/ מכירה של סחורה...כך שבכל רגע יכול צד להפסיק לעבוד עם הצד השני" (הדגשה שלי- צ.ו; סע' 4.4.1 לחוות הדעת הראשונה).

מילים אחרות, לטענת המומחה, הנתבעת הייתה יכולה להודיע בכל שלב לתובעת, מטעמיה שלה, כי היא אינה רוצה למכור לה יותר סחורה וגם במקרה שכזה לא הייתה התובעת יכולה להמשיך ולמכור סחורה לתנובה, לפיכך אף בנדון אין לה עילה כנגד הנתבעת.
ב. התובעת היא זו שקיבלה החלטה להפסיק לרכוש מוצרים מהנתבעת והיא יכולה הייתה לרכוש מוצרים מספק אחר ולספקם לתנובה, ובלשון המומחה -
"אם נתייחס לטענת אובדן הרווחים העתידיים, פיוניר וקרהלון המשיכו למכור את מוצרי הנתבעת לתנובה וללקוחות אחרים, תקופה נוספת של שנתיים אחרי קרות המקרה. למרות שבכל רגע נתון, פיוניר יכלה להפסיק לקנות את מוצרי קרהלון ולעבוד עם יצרנים אחרים בעולם (מנכ"ל פיוניר אף קיבל החלטה לחפש ספק חלופי כבר בתחילת 2012)... לאור האמור לעיל, לא ניתן לחייב את הנתבעת בהפסדים עתידיים שכביכול נטענו ע"י התובעת, שכן לא היה חוזה רכש בין הצדדים שבו התחייב הספק לספק סחורה לעתיד ומנגד התובעת אף לא התחייבה כלפי צד ג' לספק מוצרים. תוכניות הרכש של תנובה מנוהלות ברמה השנתית והתובעת לא הוכיחה שהיו לה התחייבויות מול תנובה למכירת סחורה לעתיד...נטל המצאת סחורה ראויה ללקוח הינו על התובעת, וככל שהנתבעת "לא מספקת את החורה" כדי להמשיך למכור סחורה ראויה, היה על התובעת למצוא ספק אחר" (הדגשה שלי – צ.ו; סע' 4.4.5 לחוות הדעת הראשונה)

ג. המומחה הוסיף ונימק מסקנתו לניתוק קשר סיבתי בין הפסקת ההתקשרות בין תנובה לתובעת לבין הפגם הנטען בשקיות בכך שלא היו לתובעת התחייבויות כלפי תנובה לאספקת סחורה לתקופה מסויימת (סע' 4.4.2), התובעת לא השקיעה כספים מטעמה בהחדרת מוצרי הנתבעת לשוק המקומי (סע' 4.4.3), וכי הנתבעת אינה מוכרת את מוצריה בישראל מאז שהתובעת חדלה לרכוש את מוצריה(סע' 4.4.4).

37. כאמור, על אף האמור בחוות הדעת ועל מנת שיהיו לפני כלל הנתונים הכלכליים הרלבנטיים קודם להכרעה, הוריתי למומחה להוסיף ולהשלים חוות דעתו באופן שתכלול אף את שיעור הנזק הכספי לתובעת בהנחה שקיים קשר סיבתי בין ניתוק יחסי המסחר בין תנובה לתובעת לבין המשלוחים הפגומים. המומחה בחוות דעתו המשלימה העריך נזק זה בשיעור של 563,914 ₪ לשנה כאשר הנזק מתפרס על תקופה של חמש שנים. הסיבה בגינה בחר המומחה לפרוס את התמשכות הנזק לאורך חמש שנים הייתה אך ורק בשל כך שההתקשרות בין התובעת לתנובה עובר לאירוע הנדון נמשכה כחמש שנים.
המומחה כאמור הוסיף ואחז בדעתו כי לא קיים קשר סיבתי בין אירוע המשלוחים הפגומים לבין ניתוק ההתקשרות העסקי עם תנובה וכך השיב לשאלת ב"כ הנתבעת במהלך חקירתו –
"ש. האם הוצג בפניך חומר כלשהו לפני הכנת חווה"ד המשלימה שהיה בו לשנות את העמדה המקצועית שביטאת בחוות הדעת הקודמת?
ת. לא. ממש לא. אני עומד מאחורי חווה"ד הראשונה שהגשתי, אבל הינחו אותי והלכתי לפיה הנחיות" (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 55 ש' 1-4 לפר')

כפי שיובהר להלן אני סבור, בניגוד לעמדת המומחה והנתבעת, כי הוכח קשר סיבתי בין המשלוחים הפגומים לבין ניתוק הקשר המסחרי בין תנובה לתובעת בכל הקשור לסוגי האריזות הספציפיות בהן נמצאו נזקים – אריזות שיועדו לגבינות מסוג עמק חריץ וגלבוע, מאידך אני סבור כי שיעור הנזק נמוך מהערכת המומחה בחוות דעתו המשלימה וכי יש להעמיד את הפסדיה של התובעת בשיעור העולה כדי אובדן רווחים מהתקשרות עם תנובה לתקופה של שנתיים נוספות בלבד (תחת חמש שנים שצוינו בחוות דעתו המשלימה של המומחה), הכל כפי שיפורט בהרחבה להלן.

38. כאמור, בנדון שוכנעתי בקיומו של קשר סיבתי בין ניתוק ההתקשרות בין תנובה לתובעת בכל הקשור להזמנת אריזות המיועדות לגבינות עמק חריץ וגלבוע לבין אירוע אספקת השקיות הפגומות וזאת אף אם ימצא כי, כטענת הנתבעת, אירוע זה נוגע אך ורק למשלוחי אריזות שביצעה לתובעת לתקופה שבין נובמבר לדצמבר 2011.

שוכנעתי כי הקשר בין הדברים עולה ומתבקש הן מסמיכות הזמנים שבין גילוי התקלות, התמשכות השפעתן על תנובה (כמפורט בפרק העובדתי, פניות חוזרות ונישנות מתנובה בעניין משלוחים פגומים הגיעו גם במהלך חודש פברואר 2012) והמועד בו הפסיקה תנובה להזמין מהתובעת אריזות למוצרי הגבינות עמק וגלעד (כשנה לאחר האירועים הנזכרים), ממכתבי תנובה לתובעת ומעדותו של מר ליאור היינריך, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתובענה כמנהל רכש אריזות בתנובה, והבהיר בעדותו כי תנובה נאלצה להפסיק את רכישת השקיות מהתובעת אך ורק בשל בעיות האיכות הקשורות בשקיות ולחורים, ובשל תחושת האחראיים בתנובה כי הבעיה הנ"ל לא זכתה למענה מקצועי ולא טופלה, הכול כפי שיפורט להלן.

39. אכן עיקר הפניות והטרוניות של תנובה כלפי התובעת היו במכתבים שנשלחו מיום 17.10.11 ועד ליום 2.2.12, ואולם פניות אלו יש בהן ללמד על תקופה ארוכה של תקלות שעניינן בשקיות פגומות ששימשו לאריזת מוצרים רגישים כמו גבינת עמק לייט חריץ 9% וגלבוע 22%, תלונות אלו מתייחסות לפגמים במשלוחי אריזות שהגיעו לתנובה בחודשים מאי, נובמבר ודצמבר 2011. ואולם ברי מתוך נסיבות העניין כי במועדים הנזכרים לא הסתיימה הבעיה וראיה לדבר כי גם בחודש מרץ 2012 מגיע מנהל בקרת האיכות של הנתבעת לביקור במפעל התובעת וזאת, בין השאר, על מנת לבחון ולבדוק הסיבה לתקלות החוזרות ונשנות בשקיות.
יתר על כן, התובעת מתחילה הליך של בקרת איכות ע"פ הנחיות התובעת ואולם, כאמור מעלה, בכך אין בכדי למנוע לחלוטין טענות לפגמים במשלוחים, בסופו של יום אף נדרשת התובעת לפצות את תנובה כספית בגין האריזות הפגומות וכעבור כשנה מפסיקה תנובה לחלוטין ביצוע הזמנות מהתובעת או הנתבעת בקשר לאריזות המיועדות לגבינות עמק וגלבוע, בה בעת היא עדיין מזמינה מהתובעת מוצרים אחרים. הגיונם של דברים מורה כי הפסקת הזמנת מוצרי האריזה דווקא לקו (LINE) המיועד למוצרים שניזוקו קשורה באספקת האריזות הפגומות ויש בה ללמד כי תנובה המתינה תקופה קצרה עד להסדרת התקשרות עם ספק חדש, עניין אשר מעצם טיבו אורך זמן ממושך, כפי שהעידו מר גנור ומר היינריך (כפי שיובא בהרחבה בהמשך הדברים), ואז מצאו להחליף את הספק דווקא למוצרים אלו כאשר ההתקשרות עם התובעת לגבי מוצרים אחרים המשיכה.

40. זאת ועוד, ביום 24.5.12 נשלחה ע"י תנובה פניה לתובעת ולפיה תנובה רואה בחומרה רבה את התקלות הנמשכות מזה כמחצית השנה בכל הקשור לחורים בשקיות ללא שינוי מהותי בתקלה, וכי היא מבקשת מהתובעת להעביר דברים ברוח זו לנתבעת, וזו לשון ההודעה החתומה ע"י הגב' דניאלה מיליס ששמשה כאחראית רכש בתנובה–

הנתבעת טענה כי הפנייה הנזכרת אינה אלא מכתב מוזמן מצד התובעת וראייה לדבר כי מדובר בטיוטה שניסח מר גנור עצמו לגב' גיליס על מנת שזו תשלח את הפניה בחתימתה אליו והוא יעבירה לנתבעת (ראה טיוטה הערוכה ע"י מר גנור – מוצג 30 למוצגי הנתבעת), ואולם לטעמי העובדה שהטיוטה נוסחה ע"י מר גנור אינה שוללת את העובדה שהיא נחתמה בסופו של יום ע"י עובדת אחראית וראשית בתנובה וחזקה על כך שתנובה עומדת מאחורי המכתב שנשלח על ידה.
העובדה שחשוב היה לתובעת כי מכתב בנוסח הנזכר ישלח מתנובה לנתבעת על מנת שהנתבעת תגביר מאמציה ותפעל באופן מהיר ויעיל יותר לאיתור ותיקון התקלה, ובשל כך היא פנתה לתנובה על מנת שתוציא מכתב חריף המופנה לנתבעת, אין בה לאיין את תוכן הדברים ואמתותם שכן, כאמור, חזקה על תנובה שלא הייתה מוציאה מכתב שהמפורט אינו נכון אך ורק לצרכי התובעת, חתימת מוסמך ובעל דבר בתנובה מאשרת באופן ברור את תוכנו.
הנתבעת, מכל מקום, לא טרחה לזמן מי מעובדי תנובה על מנת לשלול את הטענה כי אכן תנובה עומדת מאחורי המכתב הנזכר ותוכנו, כשם שלא הביאה לעדות מי מעובדי או מנהלי תנובה על מנת לשלול את טענת התובעת כי תנובה הפסיקה את ההתקשרות עמה בשל אירוע השקיות הפגומות, מחדלים אלו ראוי שיזקפו לחובתה ( לעניין אי הבאת עד נדרש ומשמעותה ראו, כדוגמה – ע"א 2275/90 לימה בע"מ נ. פרץ רוזנברג (1990); ע"א 548/78 פלונית נ. פלוני (1980); ע"א 1087/96 טובי יוסף נ. יהוד שושנה (1999) ועוד רבים אחרים).

41. אישוש וחיזוק למסקנתנו זו אנו למדים מעדותו של מר היינריך, אשר שימש בכל מועד רלבנטי לתביעה אחראי הרכש של תנובה, ואשר העיד כי ממחלקת אבטחת איכות בתנובה הורו לו להפסיק לרכוש מוצרים מהתובעת בשל בעיות של איכות מור וחורים שהתגלו בהם–

"ש. למה אמרת שכל התקלות הובאו לידיעתך באופן קבוע?
ת. פנו אליי ולאנשיי הרכש ואמרו שמבקשים להפסיק לקנות. אני מניח כי אני לא זוכר בדיוק את הרגע ומה עשו, אני מניח שביקשו במייל שמבקשים להפסיק לרכוש מהתובעת או הנתבעת לאור החורים או בעיית איכות" (עמ' 107 ש' 19-20)

מר היינריך הדגיש כי הפסקת התקשרות עם התובעת לא נבעה בשל מחירי המוצרים אלא אך ורק בעקבות התקלות והחורים שנתגלו ולאחר שתנובה הבינה כי הנתבעת והתובעת אינן מצליחות לפתור את התקלות החוזרות ונִשְנוֹת, וכך העיד –
ש. למה אתה אומר בסעיף 5 לתצהירך שהעניין לא טופל ולא סודר, שאין שום מסמך מתנובה אחרי פברואר 2012 ואין שום דוח אחרי הדוח שהראיתי לך שמדבר על תקלות אחרי מרץ.
ת. סעיף 5 אצלי אומר באופן כללי שבגלל שלא ראינו שינוי לטובה בבעיית האיכות אז הפסקנו לרכוש, מה הבעיה בזה? אגב, אתה יודע שתנובה המשיכה לרכוש מחברת התובעת מוצר אחר. לדעתי מוצר לפורמז, משהו כזה, יריעה גם כן, לכאורה אם לתנובה הייתה בעיה מהותית עם אבטחת האיכות של התובעת, היא הייתה מגלה תקלה גם באריזה האחרת שלא מיוצרת ע"י הנתבעת.
ש. מתי תנובה הפסיקה לרכוש מהתובעת או הנתבעת את השקיות?
ת. במהלך 2012, נכון?
...
ש. על סמך מה אתה אומר?
ת. על סמך ידע כללי מה קורה בתהליך של החלפת ספק. להחליף ספק מהתובעת / הנתבעת ולרכוש את המוצרים מחברה אחרת שנקראת קריובק, זה הליך שדרוש הסמכה של מספר חודשים, יותר מחצי שנה, הליך של מפרט אריזה לפי סוג הגבינה שאותה אריזה אמורה לארוז. התהליך הוא תהליך ארוך וכל סוג גבינה מקבלת יריעה עם הרכב שונה, לא נכנס לכל ההרכבים של היריעות כי גם אני לא זוכר אותם וזה הרכבים שונים –גבינת עמק, גלבוע וכו' מקבלות שקיות אחרות. איני זוכר מה הנתבעת או התובעת סיפקו אבל יכול להיות שסיפקו הרכב אריזה שהחברה קריובק לא סיפקה באותה עת והיה צריך להעביר הליך הסמכה, שבודקים את אבטחת האיכות של האתר עד שמאשרים ואפשר לרכוש באופן מסחרי. באותו זמן כפעולה ראשונה לקבל סחורה תקינה פנינו לקריובק ופנינו גם לפלקסופק שגם מספקת יריעות ושקיות הבחלה והסיבה שפנינו לאשרה כדי לא להיוותר רק עם ספק שקיות הבחלה אחד כמדיניות רכש. יכול להיות שהזמן שלקח לנו להיפרד בלית ברירה היה ארוך מהזמן שרצינו כי אחרת החלופה הייתה להפסיק לעבוד לאלתר עם התובעת או הנתבעת ולהיוותר ללא שקיות הבחלה בכלל עד שנסמיך ספק חילופי אחר ולכן בחרנו, אני מניח להמשיך לרכוש עוד שקיות מהנתבעת או התובעת ולעשות הפרדה בין מה שפסול למה שאינו פסול. אחרת לא היו גבינות בשוק" (הדגשה שלי- צ.ו; עמ' 182 לפר')

42. מר היינריך הוסיף והעיד, כי כאשר עסקינן במוצרי מזון רגישים, לא ניתן לקבל תקלות מסוגן של אלו שהתגלו במוצרי הנתבעת ולמעשה נדרשת תקינות של 100% במוצרים, ללא חורים וללא חתכים בשקית בחלק הבא במגע עם המזון –

"...כעיקרון ככל שהבעיה יותר מהותית והספק אינו מצליח לאתר את מקורה ויש לתנובה או לכל לקוח אחר, יש ספק חילופי, מקבלים החלטה קשה, אבל לפעמים בלתי נמנעת, להפסיק לעבוד עם חברה עם בעיית איכות שאינה יודעת מה מקורה או לא, אי אפשר היה לקבל אפילו שקית אחת שלא תיהרס בוואקום מלא עם חריצי גבינה. ולכן אי אפשר היה לעבוד לא עם הנתבעת ולא עם התובעת" (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 176 ש' 30-33 לפר').

בעדותו תיאר מר היינריך כי השקיות אותן סיפקה התובעת לתנובה התגלו שוב ושוב כפגומות, חורים התגלו בהן חדשות לבקרים והמצב לא תוקן למרות הבטחות חוזרות. הוא הוסיף והעיד כי בסופו של יום התקבלה החלטה על ידי מחלקת אבטחת האיכות בתנובה, לחדול לחלוטין מרכישת שקיות של הנתבעת מהתובעת ונאסרה בתנובה עבודה עם מוצרי הנתבעת, כך העיד –

"...אני לא יודע מה אתה רוצה ממני? אני ניזון מהחלטת אבטחת איכות להפסיק לקנות את המוצר הזה, בין מהתובעת ישירות בין אם הנתבעת ישירות כיוון שהיריעה מגיעה במקור מהחברה הנתבעת – הוגדר לי להפסיק לקנות" (עמ' 172 ש' 27-24 לפר')

מר היינריך אף הבהיר כי נוכח מהות התקלה והצורך בקבלת שקיות תקינות לאלתר, תנובה סירבה להצעת התובעת ומנהלה מר גנור, שהם אלו שיעבירו שקיות המיוצרות ע"י ספק חדש, שכן נדרשת תקופה של בחינת הספק קודם להתקשרות עמו, כך העיד –

"בשלב מסוים איני זוכר בדיוק מתי, קיבלתי נייר מגיא לאשר לו להסמיך יצרן אחר מכיוון שכבר היינו בתהליך הסמכת יצרן וגם מחלבת תל יוסף עברה שינוי גדול מאוד, הוקמה מחלבה חדשה ולא היה לה זמן לניסיונות של עוד ספק, הודעתי לו, אני לא זוכר אם זה היה ב- 2014 אולי 2013, באזורים האלו, הודעתי לו שאנחנו לא יכולים להסמיך יצרן נוסף שהוא רוצה להציג יצרן של שקיות הבחלה וזהו" (עמ' 188 ש' 18-22 לפר')
וכן –

"אני כן זוכר שגיא ביקש ממני כשעבדתי בתנובה לבוא ולתת תצהיר בפני ביהמ"ש על כל הסיטואציה וקיבלתי ייעוץ מהמחלקה המשפטית שהם לא מאשרים לי להגיע מטעמים הקשורים לחברת תנובה אבל מאשרים לי לשלוח מייל שמסכם את עמדת תנובה בעניין וציינתי את העניין שאנו מסרבים לבקשתו של גיא בגלל הסיבות שציינתי שאין זמן במחלבה לתהליך של ניסיונות, בשלב זה מסרבים לבקשתו להכשיר ספק יצרן חדש" (עמ' 188 ש' 34-עמ' 189 ש' 4 לפר')

כך הבהיר מר היינריך בעדותו כי למיטב ידיעתו תנובה לא הייתה מפסיקה לרכוש את המוצרים מהתובעת לו האירועים המתמשכים נשוא התובענה לא היו קורים או היו נפתרים בתוך פרק זמן סביר. עוד העיד מר היינריך כי זכור לו מפורשות כי נציג הנתבעת הודה בפניו, כי אותרו תקלות אצל הנתבעת והם פועלים לתקנן (עמ' 178 לפר', ש' 16-24).

43. עדותו של מר היינריך לא נסתרה בחקירה נגדית. ויותר מכך – הנתבעת כלל לא טרחה לזמן עדות מטעמה אנשי מפתח אחרים בתנובה על מנת לשלול את הנטען ע"י התובעת.
עדותו של מר היינריך יש בה לסבר את הדעת הן בכל הקשור לקשר הסיבתי שבין הפסקת הזמנות דווקא בכל הקשור לאריזות המשמשות לאריזת גבינות עמק חריץ וגלבוע אשר לגביהם נמצאו פגמים והמשך העבודה עם התובעת ביחס לאריזות אחרות וכן בכל הקשור לכך שההתקשרות בין התובעת ותנובה בעניין זה לא הופסקה לאלתר אלא עד שהייה בידי תנובה להשיג ספק חלופי שנמצא כשיר לעניין זה.
המסקנה החד משמעית העולה מהדברים היא כי הנתבעת היא האחראית לנזקים בשקיות שסופקו לתובעת ואשר נמכרו על ידה לתנובה וכי בשל פגמים אלו בשקיות הפסיקה תנובה את עבודתה עם התובעת.
אלא שכעת עדיין נותר לנו להכריע בשתיים – האחת, טענת הנתבעת כי ע"פ תנאי ההתקשרות בינה לבין התובעת אין היא חבה בגין נזק עקיף שהורתו במוצר פגום שסופק על ידה, השנייה – אם וככל שהראשונה תדחה – מהו שעור הנזק לנתבעת מהפסקת ההזמנות ע"י תנובה.

משמעותם ותוקפם של תנאי ההתקשרות הנטענים

44. כאמור, לטענת הנתבעת אף שאין חוזה חתום בין הצדדים בכל הקשור לתנאי התקשרותם הרי שהתניות המפורטות על גב החשבוניות שסופקו ע"י הנתבעת מציינות מפורשות כי אין הנתבעת חבה בגין נזק עקיף שהורתו במוצר פגום שסופק על ידה.
התובעת טענה מנגד כי החשבוניות הועברו אליה במייל כך שכלל לא ראתה את הכתוב בגבן, ומעבר לכך אין לראות במפורט בחשבוניות, אליו לא כלל לא נתנה את דעתה, כחוזה או תנאי מחייב בין הצדדים, לבד מכך האמור בחשבונית מהווה חוזה אחיד כאשר התניה הפוטרת את הנתבעת לנזק עקיף בגין מחדליה מהווה תנאי מקפח.

אחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין זה מצאתי כי יש לדחות את טענות הנתבעת לעניין זה.

45. הובהר לא אחת בפסיקת בית המשפט כי קביעת תניות חוזיות על גבי חשבוניות בין צדדים בניהם קיימת מערכת יחסים מסחרית נמשכת וארוכה אין בה להקנות לתניות אלו מעמד של חוזה מוסכם אם לא באו ראיות פוזיטיביות להסכמת הצד שכנגד לתניות אלו. כך, כדוגמה, בעניין בש"א 1387/03, בקרה מיטב בע"מ נ' און (1973) נ. הנדסה מיזוג אוויר בע"מ ואח' (2003) הובהר ע"י כב' הש' ו. אלשייך כי –

"עניין לנו בהתניה "מיכנית" על חשבוניות, שלא בא זכרה בהסכם מפורש בין הצדדים; דרך עשיית התניה וצורתה מטילים ספק גדול, האם בחתימתה על החשבונית הסכימה און לתניה זו דווקא, או שמא לא אישרה אלא את קבלת הטובין"

ובדומה בבשא (תל-אביב-יפו) 1172/05 - דנזיו פתרונות שינוע בעמ נ' רוח ישראל פניני בתפקידו כמפרק זמני של חברת מיטב השדה בעמ ואח',(2005) –

"לעיתים, כאשר מעוגן הדבר בצורך ובמציאות מסחרית, די יהיה גם בתניה המופיעה על חשבונית או תעודת משלוח; זאת בעיקר במצבים של קשרי מסחר ארעים או חד-פעמיים, מן הסוג שמקיים מוכר עם מספר גדול של לקוחות משתנים. במצבים אלו, אין זה סביר לדרוש כי יערך חוזה בכתב עם כל לקוח ולקוח. אלא מאי? מצב זה משתנה, כאשר בין שני צדדים קיימת מערכת יחסים מסחרית נמשכת וארוכה, במסגרתה נערכות עסקאות ומועברות סחורות בהיקפים גדולים יחסית. במצב כזה, ראוי לדרוש מצדדים זהירים וסבירים לעגן את היחסים ביניהם (ובעיקר התניות על דינים דיספוזיטיביים) בחוזה ברור, שאינו משתמע לשתי פנים..." (הדגשה שלי – צ.ו)

אומנם לעיתים ניתן לקבוע ברמה העובדתית כי שתיקה בעניין הוראה המופיעה בחשבוניות היא למעשה אקט של קיבול המשכלל את ההסכם, ואולם, וזה עיקר, לעניין זה צריך שתהיינה ראיות עובדתיות משכנעות (וראו – ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ. הולינגסוורת ג.מ.ב.ה (1990)) בצד זה הובהר בפסיקה כי גם במקרים בהם ניתן למצוא, פוזיטיבית, חתימה של לקוח על גבי חשבוניות של ספק, ובנדון לא הוכחה חתימה שכזו, אין הכרח להגיע למסקנה כי נכרת הסכם הכולל תניה מסוג זה.
"ספק גדול אם החתימה, אם וכאשר היא מצויה, מביעה אומד דעת או הסכמה כלשהי לגבי שימור הבעלות, וסביר מאד להניח, כי העובד שחתם על התעודה עשה זאת מאליו, בחושבו כי אין הוא חותם אלא על אישור כי הסחורה אשר תנאי אספקתה סוכמו קודם לכן - אפשרות המתחזקת לאור העובדה כי חתימת המקבל מופיעה תחת המילים "קיבלתי את הנ"ל בשלמותו" (בשא (תל-אביב-יפו) 1172/05 –הנ"ל וכן ת"א 52729/06 הלפרין יעקב נ. ג.ל קוטור בע"מ ואח' 2008)).

ודאי נכונים הדברים כאשר אין כל חתימה על המסמכים, וכאשר הכלל הוא כי שתיקה כשלעצמה הינה ניטרלית (ע"א 65/88 הנ"ל). כך הובהר בעניין בש"א (חי') 844/04 פש"ר (חי') 410/03 מגדלי קירור ירושלמי בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות (1952) (2004) -
"חשבוניות, טבען שעיקרן לשקף ולציין מחיר הסחורה וייתכן שאף את מועד תשלומה, או דרך תשלומה, כפי שרואה זאת המוכר, או כפי שהוסכם בין הצדדים במועד אחר. אך אין בכך כדי להעיד על כינון הסכמת הקונה לכל תנייה משפטית שיכתוב המוכר על החשבונית ואין בעצם קבלת החשבונית ואי הלנה על תנאי שהוסף לה כדי גיבוש הסכמת צדדים ובפרט שהמוכר הוא שמנפיק את החשבונית."

בנדון ברי כי לא ניתן "להגניב" תניה כה מהותית של פטור מאחריות בעניינו של מוצר פגום בתניית אגב המצויה על גב חשבונית ואשר קיים ספק רב האם המקבל נתן לה את דעתו, עניין אשר לגביו לא הובאה ולו ראשית ראיה בנדון.

46. זאת ועוד, בנדון עסקינן בחוזה אחיד שכן עסקינן בנוסח תניות שנקבע מראש ע"י הנתבעת על מנת שישמש לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם (ראו הגדרת "חוזה אחיד" בחוק החוזים האחידים ,תשמ"ג – 1982 – להלן- חוק חוזים אחידים) סע' 4 לחוק חוזים אחידים קובע כי –
"חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים –
תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהייתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהייתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי..."

בנדון, עת המוצר המדובר הוא אריזה המשמשת לעיטוף מוצר מזון רגישים, עצם טיבו של הנזק העלול להיגרם מהספקת מוצר פגום אינו מצטמצם בנזק הישיר למוצר אלא יש בו מטיבם של דברים לגרור נזקים משמעותיים יותר כתוצאה משימוש במוצר קודם לגילוי הפגם שבו, לפיכך התנאי בנדון מהווה תנאי מקפח אסור ובוודאי שלא ניתן להגניבו בגב החשבונית, להבדיל מחוזה מפורט ומוסכם עליו חתמו צדדים מסחריים בכובד ראש ואחר מחשבה. כך נפסק לעניין זה כי –
"נוכח העובדה שתכליתו של חוק החוזים האחידים היא לאזן את חוסר השוויון שבין הספק והלקוח, תנאי בחוזה אחיד המגן על האינטרסים של הספק מעבר למה שנתפס כראוי בחברה הישראלית ייחשב למקפח (רעא 5860/16 - Facebook Inc נ' אוהד בן חמו, (2018); ע"א 604/69 גרין נ' מפעל הפיס, אגודה מאוגדת כחוק, (1971); ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, (2007) ורבים אחרים).

המסקנה היא כי בנדון לא ניתן לקבל את התניה הרשומה בגב החשבוניות המסופקות ע"י הנתבעת והפוטרת אותה מנזק עקיף למוצרים פגומים שסיפקה כתניה מחייבת, בין אם בהעדר הסכמה ברורה לתניה זו ובין אם בשל היותה תניה מקפחת בחוזה אחיד.
מעת ששללנו טענה זו של הנתבעת, נעשה דרכנו לבחינת כלל נזקיה של התובעת.

נזקי התובעת

47. התובעת טוענת לנזקים שונים שנגרמו לה כתוצאה מאספקת המוצרים הפגמים ע"י הנתבעת ובכללם - הצורך לפצות את תנובה בגין אספקת הסחורה, עלויות העבודה הנוספות שנדרשו לתובעת בשל כך ולבסוף וזה העיקר - הפסקת ההתקשרות בינה לבין תנובה.
בתביעתה עתרה פיוניר לפיצוי בסך של 5,283,855 ₪ כאשר סכום זה הוא לאחר הפחתת סך של 2,211,215 ₪, בגין יתרת החובה של התובעת כלפי הנתבעת נכון למועד הגשת התובענה (ראה: עמ' 94 לפר', ש' 28-31; עמ' 95, ש' 26-29; עמ' 97, ש' 28-29; עמ' 100, ש' 4-5 לפר').

במסגרת ניהול התובענה מיניתי, כאמור, את רו"ח חנן פרישקולניק כמומחה חשבונאי לצורך אומדן נזקי התובעת. בחוות דעתו הראשונה אותה הגיש המומחה ביום 17.5.16 (להלן- חוות הדעת הראשונה) במסגרתה קבע את נזקיה של התובעת ע"ס של 9,061 אירו תוך שהוא שולל נזקים שהורתם בניתוק הקשר המסחרי בין תנובה לתובעת כיוון שלא הוכח לסבירות דעתו קשר סיבתי וחשבונאי בין הדברים. כאמור, בכל הקשור להעדר קשר סיבתי בין אספקת המוצרים הפגומים להפסקת ההתקשרות של תנובה עם התובעת, לא מצאתי לקבל את עמדת המומחה וזאת אחר שהוכח לפני קיומו של קשר סיבתי שכזה, כפי שפירטתי ארוכות מעלה. קביעת הקשר הסיבתי היא ענין המצוי בלב ליבה של העשייה השיפוטית ובית המשפט אינו כפוף בעניין זה לעמדת המומחה אשר נעשתה מזווית ראיה חשבונאית צרה וזאת מעצם טיב מומחיותו של המומחה. בצד זה הריני מקבל במלואה את המפורט בחוות הדעת הראשונה באשר לנזקים האחרים של התובעת שעניינם בהפרש השיפוי/פיצוי המגיע לה על הפיצוי הכספי שנדרשה לשלם לתנובה וכן בגין הוצאות מוגברות שנאלצה לשלם בגין משלוח אווירי, להבדיל ממשלוח רגיל, בשל הצורך לקבל מוצרים חלופיים למוצרים הפגומים. נזק זה מגיע כאמור לסך של 9,061 יורו ולעניין זה אני מעדיף את עמדת מומחה בית המשפט על עמדות מומחי הצדדים בחוות דעתם וזאת אחר שהתרשמתי מעבודתו הדקדקנית של המומחה, אשר בחן בחון היטב כל חשבונית וחשבונית וכן בחן היטב את הטענות הנטענות באשר לעלויות עבודה מוגברות ושללן אחת לאחת מתוך התיעוד החשבונאי שסופק לו ע"י הצדדים עצמם.

48. וביתר פירוט - הערכת נזקיה של התובעת בשיעור של 9,061 יורו התבססה על הקביעות הבאות:
הנתבעת זיכתה את התובעת בארבעה זיכויים הקשורים לאירוע השקיות הפגומות –
זיכוי מיום 21.2.12 ע"ס 56,736 אירו
זיכוי מיום 23.4.12 ע"ס 13,083 אירו
זיכוי מיום 7.6.12ע"ס 5,821 אירו
זיכוי מיום 6.8.12 ע"ס 53,895 אירו
היינו סך הזיכויים מגיע ל – 129,535 אירו.
המומחה מציין כי התובעת רשמה בספריה את שני הזיכויים הראשונים (נספח ו' לחוות הדעת הראשונה) אך לא רשמה בספריה את שני הזיכויים האחרים (ג'-וד'), אלא תחת זאת הוציאה לנתבעת חשבונית בסך 109,344 אירו המשקפת את הנזק שנגרם לה לטענתה (נספח ז' לחוות הדעת הראשונה). מילים אחרות, הזיכוי שקיבלה התובעת מהנתבעת גבוה מהנזק שהיא טוענה לו לכן היה על התובעת לקלוט את שני הזיכויים בספריה ולבטל את החשבונית שהוציאה לנתבעת. מתוך שכך קבע המומחה כי אין מקום להוסיף לתובעת פיצוי בגין המלאי הפגום הנטען על ידה. המומחה הוסיף וקבע כי הפיצוי הגבוה שניתן לתובעת ע"י הנתבעת כולל למעשה גם את עלויות העבודה המוגברת להן נדרשה התובעת לטענתה בשל הצורך להחזיר שקיות פגומות ולקבל סחורה חלופית תחתיהן (ראו סע' 4.2 עמ' 9-10 לחוות הדעת הראשונה).
המומחה אף שלל את טענות התובעת לאובדן הכנסות בגין עבודה כפולה בהבהירו כי להערכתו –
"לדעתנו לא ניתן לטעון מצד אחד לפיצוי על נזקים שארעו לפיוניר כאמור בסע' 4.1,4.2 ו – 4.4 לעיל ומהצד השני גם לדרוש פיצוי על הפסד אלטרנטיבי של הכנסות מלקוחות אחרים – אי סבירות כלכלית"

לגבי הפיצוי אשר שולם ע"י התובעת לתנובה ואשר התובעת תובעת שיפוי בגינו מהנתבעת מבהיר המומחה כי שולם לתנובה סך של 126,837 ₪ ואולם כיוון שתובעת תבעה את מס התשומות מחשבונית שהוצאה ע"י תנובה יש להעמיד את הפיצוי ע"ס 107,489 ₪ אלא שהתובעת פוצתה על מירב הפיצוי שנתנה לתנובה באמצעות מבטחתה בסך של 91,794 ₪ כך שהפיצוי המגיע לה הוא בשיעור של 15,695 ₪ או בערכם באירו נכון ליום התביעה - 3,270 אירו.
בכל הקשור לעלויות המשלוח האווירי של הגלילים והשקיות אותם הייתה הנתבעת צריכה להחליף, בדק המומחה כל חשבונית וחשבונית שהוצגה ע"י התובעת בקפידה ומצא כי חשבוניות רבות מתייחסות למשלוחים של מוצרים לגביה לא נטען כלל כי היו פגומים (ראו סע' 4.8.1, 4.8.5, 4.8.6-4.8.10), מכל מקום סך הפיצוי הנדרש בגין הצורך במשלוח אווירי יקר ודחוף חלף מוצרים פגומים הועמד על ידו בשיעור של 27,795 ₪ בלבד נכון לחודש פברואר 2012 (ראו סע' 4.8.2 – 4.8.4 לחוות הדעת הראשונה).
מכאן קביעתו של המומחה לנזק נותר של התובעת בשיעור כולל של 9,061 אירו נכון למועד הגשת התביעה. כאמור, אני מקבל קביעה זו במלואה.

49. וכאן אני בא לעיקר הדברים בסוגיית נזקיה של התובעת. כאמור, ביקשתי מהמומחה, על אף חוות דעתו המקצועית לפיה אין קשר סיבתי בין הפסקת ההתקשרות העסקית שבין תנובה לתובעת לאירוע המוצרים הפגומים, להוסיף ולהעריך את הנזק של ניתוק הקשר העסקי בין התובעת לתנובה בהנחה שקיים קשר סיבתי בין הדברים, לצורך כך הוגשה חוות דעתו המשלימה בחודש אוקטובר 2017.
המומחה העריך את נזקיה של התובעת בשיעור של 2,277,663 ₪ וזאת בהתבסס על הפסד שנתי בשיעור של 563,914 ₪ - הפסד שהתבסס על ממוצע רווחיה של התובעת מהתקשרותה עם תנובה לגבי המוצרים נשוא התובענה בחמש שנים עובר לאירוע הנזק, והעריך כי יש לחשב נזק שנתי זה למשך חמש שנים נוספות בהיוון של 9.24% (עמ' 16-17 לחוות הדעת המשלימה) ומכאן התוצאה הסופית אליה הגיע.
המומחה העריך כי תנובה הייתה מוסיפה ומתקשרת עם התובעת למשך חמש שנים נוספות ממועד האירוע וזאת בשל העובדה שהיה קיים בניהם קשר עיסקי חמש שנים קודם לאירוע ובהעדר חוזה התקשרות מחייב בין החברות הקובע את משך ההתקשרות בניהם.
עם קביעתו האחרונה של המומחה אינני מסכים. ואנמק –

50. העובדה שהיו קשרי מסחר בין תנובה לתובעת חמש שנים קודם לאירוע הנזק אין בה ללמד כי ההתקשרות הייתה נמשכת חמש שנים אף לאחריו. בנדון, הוכח כי לא היה בין התובעת לתנובה כל חוזה התקשרות המחייב את תנובה לרכוש מוצרים מהתובעת למשך תקופה מסוימת ומכל מקום חוזה שכזה לא הוצג על ידי מי מהצדדים. למעשה מתוך פנייתה של תנובה לתובעת מיום 24.5.12 ניתן ללמוד כי בכל שנה בוחנת תנובה מחדש מי יהיה הספק עמו תעבוד ותזמין ממנו סחורה. כך גם הוכח שתנובה המשיכה והזמינה סחורה בכמויות נכבדות מהתובעת בכל הקשור לשקיות מסוגים אחרים בהם לא נמצא פגם עד לסוף 2014, היינו ללא קשר לעובדה שבאותן שקיות לא נמצא כל פגם החליטה תנובה להפסיק להתקשר עם התובעת בסוף שנת 2014, כאשר הפסקת הזמנות בקשר לאריזות מהסוג הפגום נעשתה קודם לכן. לכן אין כל סיבה לחשוב שגם בקשר לשקיות הפגומות, בהנחה שהיו תקינות, הייתה תנובה מוסיפה ומתקשרת עם התובעת לאחר שנת 2014, ונראה כי הפסקת ההתקשרות עם התובעת בשלהי 2014 הייתה מתוך שיקולים עיסקיים אחרים ושונים של תנובה. אינני מתעלם מהעובדה שביחס למוצרים נוספים דוגמת שרוולי ניילון מסוימים הוסיפה תנובה ורכשה מהתובעת מוצרים עד לשנת 2017 ואולם עצם העובדה כי ביחס לשקיות – אף אלו שאינן קשורות לפגמים בהם הופסקה ההתקשרות בין הצדדים ללא קשר לטיב המוצר כעבור שנתיים (היינו לגבי שנת 2013 ו2014 , וזאת בהתייחס לכך שבשנת 2012 עדיין סופקו שקיות גם מהליין/ הסוג הפגום ולא נגרם בה עצמה נזק כלכלי לתובעת) הרי שלסברתי יש להעריך את נזקיה של התובעת בכל הקשור לאובדן התקשרות הקשור בתקלת המוצר הנדונה למשך שנתיים בלבד ולא מעבר לכך, שכן אין לנו כל ראיה שהפסקת התקשרות מעבר לטווח זה הורתה באותו אירוע של אספקת מוצרים פגומים להבדיל משיקול כלכלי כזה או אחר של תנובה.

51. אכן לא התעלמתי מעיקרו של דין על פיו שומה על בית המשפט שלא לסטות מחוות דעת מומחה מקצועי אותו הוא עצמו מינה בהעדר נימוקים משמעותיים ואולם בצד זה הובהר בפסיקת בית המשפט כי אין הוא מהווה חותמת גומי לקביעת המומחה וכי שיקול הדעת מסור בידיו לחרוג ממנה בנימוקים שיפורטו, כאמור בנדון קיבלתי באופן עקרוני את כלל מסקנות המומחה שעניינן חשבונאי גרידא, בצד זה בכל הקשור לנזק העיקרי שעניינו הפסקת ההתקשרות החלקית עם תנובה הרי שעסקינן גם בשיקולי לבר חשבונאיים, לפיכך, נוכח הראיות השונות שפורטו לעיל, מצאתי לחרוג מקביעת המומחה לעניין זה בחוות דעתו הראשונה ואף קיבלתי חלקית את תחשיבו בחוות הדעת המשלימה כיוון שסברתי כי גם כאן התחשיב נעשה במשקפיים חשבונאיות צרות מבלי לשקלל את כלל הנסיבות כפי פורטו על ידי בהרחבה לעיל (לעניין משמעותה של חוות דעת מומחה בית המשפט ושיקול הדעת הנתון בידי בית המשפט ראו, כדוגמה - ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (2002) ; ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי (1985); ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עירית ראשון לציון (1987); ע"א 974/91 עמידר חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה (1997); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל (2004); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים (1993) ורבים אחרים).

52. העולה מהאמור הוא כי נזקיה של התובעת כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עם תנובה, הם נזקים המתייחסים אך ורק להפסקת התקשרות בקשר לליין הנוגע לשקיות מהסוג הפגום ויש להעריכו באובדן התקשרות של שנתיים, היינו – 563,914 ₪ * 2 = 1,127,828 ₪ , ומכיוון שסך ההפסד השנתי חושב נכון ליום 30.9.12 יש לצרף לו הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד זה (ראו הרישא לעמ' 16 בחוות הדעת המשלימה). לסך זה יש להוסיף כמובן את הנזק הישיר העודף שהוערך, כאמור, בשיעור של 9,063 אירו נכון למועד הגשת התביעה (4.3.14) .
סך נזקי התובעת, אפוא, הוא כדלקמן –
א. 9,063 אירו כערכם בשקלים ביום הגשת התביעה (4.3.14) לפי שער יציג של 4.8 ₪ - 43,502 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק להיום – 46,611 ₪.
ב. נזק כתוצאה מהפסקת התקשרות עם תנובה לגבי סוג המוצרים הפגומים 1,127,828 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.9.12 – 1,235,716 ₪
סה"כ נזקי התובעת נכון להיום – 1,282,327 ₪
מאידך חבה התובעת חבות כספית לנתבעת בגין מוצרים שרכשה ממנה (להבדיל מהמוצרים הפגומים בגינם פוצתה), בשיעורים שיפורטו להלן-

התביעה שכנגד - חובה של התובעת לנתבעת

53. כאמור, המומחה, רו"ח פרישקולניק, אשר בחן את הרישומים החשבונאיים אצל התובעת והנתבעת אישר את טענות הנתבעת באשר לחוב כספי של התובעת כלפיה בשיעור של 541,853 אירו נכון למועד הגשת התביעה שכנגד. המומחה קבע באופן חד משמעי כי הפערים בין ספרי החשבונות של התובעת, אשר טענה כי החוב עומד על 459,865 אירו לבין הנתבעת שטענה שהחוב עומד על 522,938 אירו (קודם להוספת הפרשי הצמדה וריבית ליום התביעה) נובעים בעיקרם מהזיכויים שיצאו לתובעת ואשר לא קיבלו ביטוי בספריה, לפיכך נקבע ע"י המומחה כי –
"הסכום בספרי קריהלון הוא המייצג את החוב של פיוניר לקרהלון" (עמ' 20 לחוות הדעת הראשונה)

כפי שרמזתי לעיל, לא מצאתי כל ממש בטענות התובעת כי אינה נדרשת לשלם בגין חוב זה שכן הורתו במוצרים פגומים שסופקו לה. היפוכם של דברים, מתוך התכתובת הברורה שבין הצדדים עולה מפורשות כי עסקינן בחוב שנצבר בשל הזמנות שונות שביצעה התובעת מהנתבעת ואשר לא הוכח כלל וכלל כי הסחורה בגינו הייתה פגומה, ולמותר לציין כי אין כל טענה שכזו בתכתובת הענפה שהועברה בין הצדדים.
ניסיונה של התובעת להתחמק מתשלום חובה לנתבעת מצביע על חוסר תום לב ונסיון לרתום את התקלה שנפלה אצל הנתבעת על מנת להתחמק מחובות אמתיים ומבוססים של התובעת כלפיה.

54. בצד זה ועל אף ההתנהלות הנזכרת, אינני מוצא מקום להוסיף ולהורות על חיוב הנתבע שכנגד, מר גנור, מנהלה של התובעת, בגין חוב זה ולהורות על הרמת מסך החברה בעניינו.
לא הוכח מעשה תרמית של התובעת ומנהלה מר גנור כלפי הנתבעת. לכל היותר ניתן לומר כי הייתה בניהם מחלוקת באשר לשיעור הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהפגם באריזות שספקה לה הנתבעת. לא הוכח אף שהייתה כוונה מלכתחילה אצל התובעת להזמין מוצרים מהנתבעת מבלי לשלם עליהם, היפוכם של דברים - נראה כי התובעת ניסתה לצמצם את החוב שנצבר לחובתה במספר פעמים, אף שבסופו של יום לא ניתן להכחיש כי נותרה יתרת חוב ולא עלה בידי התובעת לשלם את כלל חובה. אין זה מן הנמנע כי התובעת סברה כשלעצמה כי חובה של הנתבעת כלפיה עולה על הנזק הישיר בגינו פוצתה וכי הוא מתבטא אף בפגיעה במוניטין ובקשריה עם תנובה, לכן לא ניתן לראות באי התשלום מעשה רמייה מצד התובעת או הנתבע שכנגד. מעת שלא הוכח מעשה תרמית לא קמה כל עילה להרמת מסך כנגד הנתבע שכנגד.

55. ואם כן, חובה של התובעת לנתבעת עומד על 541,853 אירו אשר ערכם בש"ח נכון ליום הגשת התביעה שכנגד (23.6.14 לפי 4.69 ₪ לאירו אותה עת) הוא 2,541,290 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום – 2,706,736 ₪.

56. סוף דבר –
א. תביעת התובעת מתקבלת באופן שהנתבעת חבה לתובעת בשל כל נזקיה, מעבר לסך אותו פיצתה אותה, סך של 1,282,327 ₪ נכון להיום.
ב. התביעה שכנגד שהוגשה ע"י הנתבעת מתקבלת באופן שהתובעת חבה כלפי הנתבעת בגין חוב צבור בסך 2,706,736 ₪ נכון להיום.
ג. התביעה שכנגד כנגד הנתבע שכנגד נדחית.
ואם כן, נמצא כי בסופו של יום ובקיזוז התביעות ההדדיות חבה התובעת לנתבעת סך של 1,424,409 ₪ נכון להיום.
סך זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום .

57. בנסיבות העניין ומכיוון שבאופן עקרוני התקבלו התביעות ההדדיות לא מצאתי להוסיף ולעשות צו להוצאות וזאת גם בכל הקשור לעניינו של הנתבע שכנגד שכן הוא יוצג ע"י ב"כ התובעת עצמה והדעת נותנת כי עלויות הייצוג נפלו על התובעת.

צבי ויצמן, שופט
ניתן היום, י"ד שבט תש"פ, 09 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.