הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 713-04-18

בפני
כבוד השופטת איריס רבינוביץ ברון

תובע

אייל בירן
ע"י ב"כ עוה"ד רובן בן טובים

נגד

נתבעים

  1. טק-סיין מערכות שילוט מתקדמות בע"מ
  2. ארז הלבני

ע"י ב"כ עוה"ד דן בן-נר

פסק – דין

בפניי תובענה לצו עשה, המורה לנתבעים לכנס אסיפה כללית של בעלי המניות בנתבעת 1 (להלן: "החברה") ולמנות את התובע כדירקטור בחברה. עוד מבוקש לחייב את הנתבעים למסור לידי התובע את המסמכים והנתונים הבאים:
"1. דוחות כספיים של החברה וחוות דעת רואה החשבון המבקר של החברה בגין 7 השנים האחרונות.
2. כלל חומר הנהלת החשבונות של החברה בגין 7 השנים האחרונות.
3. תיעוד מלא של כלל העסקאות שנעשו בין החברה ובעלי עניין, מיום היווסדה של החברה.
4. העתקי מסמכי הלוואות ואשראי שנטלה החברה מיום היווסדה.
5. העתקי מסמכי עסקאות ופעולות חריגות שבוצעו בכספי החברה או בנכסיה ".
הנתבעים הגישו כתב הגנה.
מטעם התובע הוגש תצהירו. מטעם הנתבעים 1 – 2 הוגש תצהירו של הלבני, הנתבע 2 וחוות דעת מומחה של רו"ח יניב בוכניק . במהלך הדיון העידו בפניי התובע, הנתבע 2 ומומחה הנתבעים, רו "ח יניב בוכניק.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
רקע
התובע (להלן – "התובע", או "בירן") הינו בעל 10% ממניות הנתבעת 1 ושימש עד לשנת 2007 כסמנכ"ל כספים וכיועץ עסקי בה.
הנתבעת 1 (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית, העוסקת, בין היתר, בייצור מערכות שילוט.
הנתבע 2 (להלן – "הנתבע 2" או "הלבני") הינו מנכ"ל החברה, דירקטור יחיד בה ובעל 40% ממניות החברה.
יתרת מניות החברה מוחזקות על ידה (בשיעור 40%) ועל-ידי מר ארנון קורץ (בשיעור 10%).
החברה הוקמה בשנת 1995 על ידי הלבני ועל ידי מר יצחק שניידר. במועד התאגדותה אימצה החברה את הוראות התוספת השנייה לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ד – 1983 (להלן: "פקודת החברות") "תקנון לניהול חברה מוגבלת במניות", למעט הוראות תקנות 5, 34 – 39, 51, 70, 73, 79 ו  - 80 לתוספת  (יוער, כי למעט תקנה 51, יתר התקנות הנקובות בוטלו עם חקיקת חוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").
החברה בחרה שלא לשנות את תזכיר ותקנון ההתאגדות שלה עם כניסתו של חוק החברות לתוקף בשנת 1999.
בשנת 1998 מינתה החברה את בירן כיועץ עסקי. בירן שימש בתפקיד זה במשך כארבע שנים. בשלב מסוים מונה בירן כסמנכ"ל הכספים של החברה וכבעל זכויות חתימה בה.
בשנת 2002 התחייב בירן לרכוש 10% ממניות החברה תמורת 100,000 $ (דולר ארה"ב) - סכום השווה לכ – 473,000 ₪ לפי שער יציג ממוצע לשנת 2002 (נספח "6" לתצהיר הלבני).
ביום 18.12.06 נחתם בין החברה ובעלי מניותיה (לרבות בירן) הסכם אופציה עם מר שלמה דניאל. (נספח "7" לתצהיר הלבני) (להלן: "הסכם האופציה"). במסגרת ההסכם ניתנה למר דניאל האופציה לרכוש מניות של החברה תוך שלוש שנים ממועד חתימת ההסכם. האופציה הועמדה לטובת מר דניאל כנגד העמדת הלוואה על ידו לטובת החברה. הצדדים אינם חלוקים על העובדה, כי עד תום התקופה הנקובה מר דניאל לא מימש את האופציה, שניתנה לו בהסכם האמור.
במסגרת הסכם האופציה התחייבו הצדדים לחתום על הסכם בעלי מניות - "Shareholders Agreement" (נספח "8" לתצהיר הלבני; נספח "ב" לכתב התביעה) (להלן: "הסכם בעלי המניות"). הסכם בעלי המניות נחתם רק בידי החברה ובעלי המניות בה ולא בידי מר דניאל, וצורף כנספח להסכם האופציה, כאשר אינו נושא תאריך ובכותרתו צוין כדלקמן:
"Effective as of the __ day of __ 200_"
ראוי לציין כבר בשלב זה, כי הצדדים חלוקים ביחס לתוקפו של הסכם בעלי המניות. לגישת התובע, ההסכם נכנס לתוקף ומחייב בכל הנוגע ליחסיו עם החברה ובעלי מניותיה, בעוד שלגישת הנתבעים ההסכם כלל לא נכנס לתוקף, וממילא אינו מחייב. לדידם של הנתבעים כניסתו של הסכם בעלי המניות לתוקף הותנתה במימוש הסכם האופציה בידי מר דניאל – דבר אשר אין חולק שלא קרה.
בחודש ינואר 2007 הופסקה עבודתו של התובע בחברה. לטענת התובע, מאז הפסקת עבודתו בחברה אינו מיודע על המתרחש בה  ואף נושל מזכויותיו על-פי דין, כבעל מניות בה.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובע:
התובע טוען כי הוא בעל מניות בחברה ועל פי הסכם בעלי המניות הוא זכאי להתמנות כדירקטור בחברה. לגישתו, הסכם בעלי המניות נכנס לתוקף מיד במועד חתימתו בידי החברה ובעלי המניות בה, והוא מחייב במערכת היחסים שבין בעלי המניות והחברה.
בסיכומיו, תמך התובע טענתו זו בהוראות סעיף 16.6 להסכם בעלי המניות, הקובעת כי בכל הנוגע לבעלי המניות הקיימים, ההסכם תקף עם חתימתו. להלן תובא לשון הסעיף:
16.6. " As between the Existing Shareholders, this Agreement will be in immediate force and effect upon its signature by the Existing Shareholders and it will enter into effect vis-à-vis the Investor after the Investor becomes a Shareholder ."
לטענת התובע, בהתאם להסכם בעלי המניות, הוא זכאי להתמנות כדירקטור בחברה, כמי שמחזיק   במניות החברה בשיעור של למעלה מ – 7.5% ממניותיה (התובע מחזיק ב – 10% ממניות החברה). משכך טוען התובע, כי הוא זכאי לצו עשה, אשר יורה לנתבעים לכנס אסיפה כללית של בעלי המניות של החברה ולכנס ישיבת דירקטוריון, אשר במסגרתה ימונה התובע כדירקטור בחברה.
התובע נטל בעבר חלק פעיל בישיבות הדירקטוריון של החברה והועסק בה. עבודתו בחברה הופסקה על-ידה בשנת 2007, ומאז, חרף עשרות פניות בכתב ובעל פה מנושל התובע מכל המתרחש בחברה "וזכויותיו על פי דין ועל פי הסכם המייסדים נשללות ממנו".
עוד טוען התובע כי בכדי להצדיק זאת, הנתבעים מנסים באופן פסול לייחס לו התנהלות כספית לא תקינה במהלך שנות עבודתו בחברה, בעיקר באמצעות חוו"ד המומחה מטעמם. 
לטענתו, חוות-הדעת של מומחה הנתבעים בלתי מבוססת, שגויה ופסולה, בין היתר, מאחר ואין היא לוקחת בחשבון הסכמות בעלי האחזקות בחברה בדבר שכר זהה בלא התייחסות לשיעור אחזקות מי מבעלי האחזקות, וכן אין היא מתייחסת להסכמות והנחיות שניתנו על ידי בעלי האחזקות בחברה לגבי איחוד סכומי משיכות של התובע עם חלק מיתרות סכומי ההלוואות שניטלו על ידי בעלי אחזקות אחרים בחברה. בהקשר זה, צירף פרוטוקול ישיבת דירקטוריון החברה מיום 22.1.2007.
התובע מוסיף וטוען, כי חוות הדעת אינה מבוססת חשבונאית, בהיעדר אסמכתאות ומידע השוואתי מבוסס בדבר משיכות כספים על-ידי הנתבעת ובעלי מניות אחרים בחברה ובדבר עסקאות בעלי עניין דוגמת רכישת מניות שבוצעה על ידי החברה מאת בעל מניות מיעוט בה, באופן שהציב את הלבני כבעל שליטה יחיד בחברה וזאת במנוגד להוראות הסכם בעלי המניות המתווה את נוהל מכירת מניות הצדדים להסכם.
לטענת התובע, מטרתה העיקרית של חוו"ד רו"ח בוכניק הינה ניסיון לא ראוי להימנע מתשלום מיסים על הכנסות אישיות של בעלי מניות בחברה, כאלו נוכחיים ואלו שקדמו להם, בדרך של שימוש בכרטיס חובה וזכות של התובע בחברה (כרטיס "חו"ז") כמו היה מסלקת כספים באמצעותה הועברו כספים לחשבונותיהם ולכיסם של בעלי המניות האחרים תוך ייחוס הכספים לחשבון חובה של התובע ובדרך המעמידה אותו היום בפני שוקת שבורה עד כדי הוא נדרש על ידי רשויות המס לשלם מיסים בגין הכנסות לכאורה בגין סכומי עתק שזרמו לכיסם של בעלי המנות ונושאי המשרה האחרים בחברה.
נטען, כי פועל יוצא נוסף של אותם זיופים ורישומים כוזבים בספרי הנהלת חשבונות של החברה - שומות מס על פי מיטב השפיטה גם נגד החברה ובעלי מניותיה האחרים ופעולות גבייה הננקטות כנגד החברה על ידי רשות המיסים על סכומי עתק המסכנים את עצם קיומה של החברה עד כדי חדלות פירעון.
עוד טוען התובע, כי אין בידיו יכולת להתגונן בפני שומות המס המופקעות אשר הושתו עליו בידי רשויות המס, בהיותן שומות, אשר הונפקו בהסתמך על רישומים כוזבים, שבוצעו על-ידי הנתבע 2 או מטעמו בספרי הנהלת החשבונות בחברה.
לטענת התובע, הוא זכאי לסעד של צו למתן חשבונות מכוח "מערכת חוזית בין הצדדים ונוכח התקיימות יחסים עסקיים מיוחדים בין הצדדים ובמקום בו נדרשים הנתבעים, נוכח מיעוט אחזקות התובע בחברה, בהקפדה על זכויותיו" (ס' 8 לכתב התביעה).

טענות החברה והלבני:
הנתבעים מקדימים וטוענים כי יש לסלק את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף. לשיטתם, הנתבע 2 הינו בעל מניות ומנהל בחברה והתביעה אינה מראה עילה או יריבות בין התובע לבינו באופן אישי והיא הוגשה נגדו בחוסר תום לב, מכאן שיש לסלקה על הסף מכוח תקנות 100 – 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").
עוד טוענים הנתבעים, כי התביעה התיישנה היות ועילת התביעה של התובע התגבשה בשנת 2007, עת הופסקה עבודתו בחברה. במצב דברים זה עילת התביעה התיישנה כבר בשנת 2014 או, לכל המאוחר, בשנת 2017 (זאת ככל שיש לראות בהליך המרצת הפתיחה, שהוגש על ידי התובע נגד החברה ונמחק לאחר שלוש שנים, כעוצר את מרוץ ההתיישנות), דהיינו כשנה עובר להגשת התובענה דנן.
לחילופין, טוענים הנתבעים, כי גם אם יימצא כי התובענה לא התיישנה, הרי שזו הוגשה בשיהוי ניכר, המצביע על זניחת התביעה בידי התובע ומצדיק דחייתה. לטענת הנתבעים שלושת התנאים, המבססים קיומו של שיהוי, מתקיימים בעניין זה כדלקמן: זניחת זכות התביעה בידי התובע, אשר כבר בעבר הגיש תובענה נגד הנתבעים במסגרת הליך של המרצת פתיחה, תובענה אשר נמחקה על ידי התובע עצמו כחמש שנים עובר להגשת התובענה שבפני; הנתבעים שינו מצבם לרעה בהסתמכם על מצגי התובע כאילו אין לו כל טענה בקשר עם מניותיו בחברה ו/או טענה כספית אחרת כלפי החברה ו/או מי מטעמה. נוסף לכך לנתבעים נגרם נזק ראייתי בשל השיהוי הרב בהגשת התביעה וכי התובע פעל בחוסר תום לב בעצם הגשת התובענה דנן וכן בהגשת בקשת פירוק נטולת עילה נגד החברה בתיק פר"ק 56152-05-18 בפני בית משפט זה. נוסף לאמור, התובע הודה במסגרת השגתו לרשויות המס (נספח "ג" לכתב התביעה), כי משנת 2007 לא הייתה לו כל "דריסת רגל וכל קשר" לחברה. מדובר בהודאת בעל דין אשר אינה משתמעת לשתי פנים ומעידה אודות השיהוי בו נקט התובע.
לגופן של טענות התובע, מציינים הנתבעים כי התובע כיהן כיועץ עסקי של החברה ולאחר מכן כסמנכ"ל הכספים שלה, כך שניתנה לו גישה חופשית לכספי החברה והחל משנת 2002 אף הייתה לו זכות חתימה יחידה בחשבונות הבנק של החברה. בשנת 2002 רכש התובע 10% ממניות החברה תמורת התחייבות לשלם סך של 100,000 דולר ארה"ב, השווה ל-473,000 ₪ לפי שער הדולר הממוצע לשנת 2002.
בשנת 2007 שונו זכויות החתימה בחברה כך שהיה צורך בחתימה של שניים על מנת לחייב את החברה לכל דבר ועניין.
הנתבעים הגישו, כאמור, חוות דעת מומחה מטעמם, מאת רואה החשבון מר יניב בוכניק (המכונה על ידי הנתבעים "דו"ח ברלב"), ועל בסיסה טענו הנתבעים, כי בין השנים 2007-2003 ביצע התובע שורה של מעשי מרמה וגזל כלפי החברה, תוך שהוא מושך מכספי החברה לכיסו באופן פסול סך של 2,450,727 ₪, ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה נכון למועד כתב ההגנה, עומד חובו של התובע כלפי החברה על סך של 3,869,849 ₪.
עוד טענו הנתבעים, בהסתמך על חוות הדעת מטעמם, כי התובע לא שילם את מלוא התמורה לה התחייב בגין מניותיו בחברה – התובע שילם 400,000 ₪ במקום 473,000 ₪ בגין המניות. לא זו אף זו, במסגרת פעולותיו בחברה, התובע משך בחזרה שלא כדין את מלוא השקעותיו בחברה, כך שהלכה למעשה הוא לא שילם את התמורה עבור מניותיו בחברה כלל ולמעשה, לגישת הנתבעים,  אין לתובע כל מניות בחברה.
הנתבעים מציינים כי החברה לא הגישה תביעה בעניין נגד התובע משיקולים שונים, בין היתר חוסר רצון ליצור פרסום שלילי לחברה (ר' ס' 10 – 12 לתצהיר הנתבע 2).
בהתייחס להסכם בעלי המניות, טוענים הנתבעים, כי הסכם זה לא נכנס לתוקף מעולם, היות והוא מותנה בתנאי מתלה, הנעוץ במימוש אופציית רכישת מניות בידי המשקיע, מר שלמה דניאל, מכוח הסכם האופציה מיום 18.12.06. זאת, בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"). משלא התקיים התנאי - הסכם בעלי המניות לא נכנס לתוקף ולכן התובע אינו זכאי לסעד מכוחו.
הנתבעים מפנים בעניין זה לסעיפי הסכם האופציה: סעיף 2.3 להסכם האופציה קבע, כי האופציה תהיה בתוקף למשך שלוש שנים ממועד חתימת הסכם האופציה, דהיינו עד ליום 18.12.09; סעיף 2.7.2. להסכם האופציה מתווה את התנאים לחתימת הסכם בעלי המניות וקובע, כי הצדדים להסכם האופציה יחתמו על הסכם בעלי המניות רק לאחר מימוש האופציה בידי מר דניאל; סעיף 2.7.1.5. להסכם האופציה, הקובע כי במועד מימוש האופציה בידי מר דניאל תקנון החברה יתוקן, כך שישקף את הוראות הסכם האופציה ואת הוראות הסכם בעלי המניות; הסכם בעלי המניות אינו מתוארך ואין הוא נושא את חתימתו של מר דניאל, היות ולא היה לו תוקף חוקי מחייב ללא מימוש האופציה.
בהינתן טענת הנתבעים לפיה הסכם בעלי המניות חסר כל תוקף מחייב, גורסים הנתבעים שהתובע אינו זכאי להתמנות כדירקטור מכוחו.
ביחס לבקשה למסירת מסמכים, טוענים הנתבעים כי התובע אינו זכאי לסעד של צו למתן חשבונות בהיעדר מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים. עוד נטען, כי התובע כבעל מניות בחברה אינו זכאי על-פי דין לזכות עיון במסמכים המבוקשים על ידו (הנתבעים מפנים בעניין זה להוראות סעיפים 184 ו – 185 לחוק החברות – זכות בעל מניות לעיון במסמכים שונים של החברה).
דיון והכרעה
מעמד התובע כבעל מניות בחברה:
טרם דיון בהסכם בעלי המניות, אקדים ואתייחס לטענת הנתבעים, לפיה אין לראות בתובע בעל מניות בחברה, היות ולטענתם לא שילם את מלוא התמורה המוסכמת בסך 100,000 דולר ארה"ב בגין מניות החברה שבחזקתו, ואף את הסכום בסך 400,000 ₪ אשר שולם על-ידו, התובע משך מהחברה שלא כדין.
בסיכומיהם, אישרו הנתבעים כי אכן התובע רשום במרשם בעלי המניות של החברה אך לגישתם יש לבטל רישום זה מחמת אי תשלום מלוא התמורה עבור המניות בידי התובע (ר' ס' 5.26 לסיכומי הנתבעים). עוד טענו הנתבעים, כי אף אם התובע רשום כבעל מניות במרשם בעלי המניות של החברה, מדובר בטעות "וברישום שנעשה לפני ההשקעה בפועל, או מתוך יחסי אמון לפיהם בירן אמנם יעמוד בהתחייבויותיו" וכי "יש לבטל לאלתר רישום שגוי ומוטעה זה של בירן כ"בעל מניות" בשיעור של 10% בחברה" (ר' סעיף 5.26 בסיכומי הנתבעים).  בכך מבקשים הנתבעים, למעשה, לחלט את מניותיו של בירן היות ולא שילם, לכאורה, את התמורה אשר התחייב לשלם עבורן.
אין בידי לקבל טענות אלו. סעיף 176 לחוק החברות מגדיר מיהו בעל מניה בחברה פרטית:
"בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות".
(ר' לעניין זה: י' גרוס, "חוק החברות", מהדורה חמישית, כרך א', עמ' 295 (להלן - "גרוס – חוק החברות").
סעיף 181 לחוק החברות, העוסק בחילוט מניות, קובע בסעיף קטן (א), כזו הלשון:
"חברה רשאית לקבוע בתקנונה או בהסכם הקצאה, הוראה ולפיה רשאי הדירקטוריון לחלט מניה שהקצתה החברה ולמכור אותה, אם התמורה שהתחייב לה בעל המניה (להלן-החייב), כולה או מקצתה, לא ניתנה במועד ובתנאים שנקבעו בהסכם או בתקנון."
כפי שהוצג בפניי על ידי הנתבעים, החברה, אשר התאגדה עובר לכניסתו של חוק החברות לתוקף, בחרה שלא לשנות את תקנונה בהתאם לחוק החברות, ולהותיר את תקנון ההתאגדות שלה על כנו (נספח 9 לכתב ההגנה). תקנון ההתאגדות של החברה מאמץ באופן חלקי את הוראות התקנות שבתוספת השנייה לפקודת החברות: "תקנון לניהול חברה מוגבלת במניות" (להלן – "התקנון"):
"התקנות שבתוספת השניה לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ד – 1983, יחולו על החברה פרט לתקנות 79, 70, 5, 34-39, 51, 73, 80".
עם כניסתו של חוק החברות לתוקף בוטלו מרבית סעיפי התקנות שבתוספת השנייה, למעט סעיפים 23- 29, 51, 58 ו – 91, אשר עודם בתוקף (סעיף 51, כאמור, אינו חל על הנתבעת 1). הנתבעים לא הראו, כי עמדו בהוראות סעיף 23 לתקנון, הקובע, כי:
"חבר שלא פרע במלואו במועד הקבוע סכום שנדרש לתשלום, רשאים המנהלים להמציא לו הודעה בכתב שבה הוא נתבע לשלם את הסכום שעדיין לא נפרע עם הריבית שנוספה עליו".
הנתבעים לא הציגו ראיות בדבר מסירת הודעה בכתב כאמור, אשר נשלחה אל התובע.
בהתאם לכך הנתבעים גם לא עמדו בהוראות סעיפים 24 – 25  לתקנון, הקובעים, כי:
"24. בהודעה ייקבע מועד נוסף לתשלום, שיהיה לא מוקדם מארבעה עשר ימים  לאחר ההודעה, ויפורש שאם הסכום לא ישולם תוך מועד זה צפוי חילוט המניה שעליה נדרש התשלום."
"25. לא נתמלאו דרישות ההודעה, רשאים הדירקטורים, כל עוד לא נפרע הסכום, להחליט על חילוט המניה."
משלא ניתנה הודעה לתובע בדבר דרישת תשלום לחברה תמורת מניותיו, ומשלא הוחלט על ידי הדירקטורים בחברה על חילוט המניות, אין לקבל את טענת הנתבעים בדבר חילוט, היינו שלילת בעלותו של התובע על מניותיו בחברה.
זכאות התובע להתמנות כדירקטור בחברה מכוח הסכם בעלי המניות
בתצהיר התובע, הצהיר כך: "אני בעל מניות בחברה ועל פי הסכם בעלי מניות שבין הצדדים זכאי להתמנות דירקטור מצ"ב...", (אך לא צירף את ההסכם). בחקירתו הנגדית, כאשר נחקר לגבי הסכם בעלי המניות והסכם האופציה השיב תחילה כי אין קשר בין הסכם האופציה לבין הסכם בעלי המניות.
כך, בחקירתו בעמ' 7 לפר' (ש' 31 – 36) – עמ' 8 לפר' (ש' 1- 4):
"ש. אני אומר לך שההסכם הזה בכלל לא נכנס לתוקף כי הוא היה נספח להסכם אופציה שלא מומשה. היה אדם בשם דניאל שמופיע בהסכם האופציה, ההסכם הזה היה נספח להסכם האופציה, ואמר שאם תמומש האופציה אז ההסכם ייכנס לתוקפו. מפנה לסעיף 2.7 להסכם האופציה בעברית, שזה נספח 7.
ת. אז התשובה שלי היא שאין כל קשר בין הסכם שותפים להסכם האופציה, כמובן שאם האופציה הייתה ממומשת אוטומטית בעל המניות החדש היה מצטרף להסכם השותפים. הסכם השותפים נחתם לחוד, חתום ע"י כל בעלי המניות באותו זמן, כולל את ארז הלבני, אותי, את שניידר ואת אלון קונטס.
ש. אתה חתום על הסכם האופציה בעברית ?
ת. לא יודע, אפשר לראות (מעיין). כן, ברור." (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).
עם זאת, בהמשך, במענה לשאלת בית המשפט, אישר כי הסכם האופציה והסכם בעלי המניות נחתמו באותו זמן (ר' עמ' 8 ש' 30 לפרוט' הדיון).
הנתבע 2 הצהיר ביחס לתוקפו של הסכם בעלי המניות, כך (ס' 58 לתצהירו):
"הסכם בעלי המניות איננו נושא תאריך ואיננו נושא את חתימתו של דניאל שכן לא היה לו כל תוקף חוקי מחייב ללא מימוש האופציה. הכוונה של הצדדים הייתה ברורה. אני יודע את זה ממקור ראשון. ההסכם בין בעלי המניות היה הסכם על תנאי ונקבע בין הצדדים כי הסכם זה ייכנס לתוקף רק לאחר מימוש האופציה. ללא צרוף דניאל לאחר מימוש האופציה כבעל מניות בחברה לא היה כל צורך בהכנת ההסכם."
במסגרת חקירתו הנגדית, הנתבע 2 כלל לא נשאל בנושא הסכם בעלי המניות, על כל הנובע מכך.
הסכם בעלי המניות, נושא חתימותיהם של בעלי המניות בחברה (לרבות התובע והנתבע 2)  והחברה, ללא חתימתו של המשקיע מר דניאל, וללא תאריך. הסכם בעלי המניות פותח במועד כניסתו של ההסכם לתוקף, כאשר המקום המיועד לתאריך ריק:
"SHAREHOLDERS AGREEMENT
"Effective as of the __ day of __ 200_"
כך במקור.
בסעיפי המבוא להסכם מצוין כי הוא נעשה בין החברה ובעלי מניותיה הקיימים (עליהם נמנים, בין היתר, התובע והנתבע 2) מצד אחד לבין מר דניאל, המשקיע, מצד שני.
סעיף 8.1. להסכם קובע, כי כל מחזיק של לפחות 7.5% ממניות החברה זכאי למנות דירקטור אחד בחברה, כאשר הדירקטוריון ימנה לא יותר מ  - 13 דירקטורים.
התובע מפנה בסיכומיו לסעיף 16.6. להסכם, ומתבסס עליו כמקנה תוקף מיידי להסכם בעלי המניות, בכל הנוגע למערכת היחסים בין בעלי המניות הקיימים בחברה והחברה. סעיף 16.6. נקבע כדלקמן:
"As between the Existing Shareholders, this Agreement will be in immediate force and effect upon its signature by the Existing Shareholders and it will enter into effect vis-a-vis the Investor after the Investor becomes a Shareholder."
יחד עם זאת, מעיון בהסכם בעלי המניות לא ניתן לקרוא את הוראות סעיף 16.6 להסכם במנותק מההסכם בכללותו. הוראות הסכם בעלי המניות כפופות לכותרתו, המורה על כניסתו לתוקף החל ממועד בו ינקבו הצדדים. מועד זה לא מולא. זאת ועוד, הסכם בעלי המניות נחתם כנספח להסכם האופציה שנחתם בין החברה למר דניאל כ"משקיע". הנתבעים ציינו, ובצדק, כי במסגרת כתב התביעה התובע כלל לא ציין את קיומו של הסכם האופציה. מהוראות הסכם האופציה עולה כי ההסכמים ייכנסו לתוקף רק לאחר מימוש האופציה. בהסכם האופציה פורט בסעיף 2.7 כי עם מימוש האופציה בין הפעולות שיבוצעו - ייחתם הסכם בעלי המניות: "המשקיע, החברות וכל בעלי המניות בחברות, כפי שיהיו במועד המימוש יחתמו על הסכם בעלי המניות...". כן נדרשו החברות למסור באותו מעמד למשקיע העתק מתקנון החברות כך שישקף את הסכם בעלי המניות.
כאשר באים לבחון את הדברים, יש להבין, אם כן, את ההקשר בו נחתם הסכם בעלי המניות. הסכם בעלי המניות נחתם על רקע חתימת הסכם האופציה עם המשקיע, מר דניאל, וצורף כאמור כנספח לו. אמנם, בעלי המניות חתמו עליו במעמד החתימה על הסכם האופציה וכנספח לו, אולם בנסיבות שבהן האופציה לא מומשה ו ההסכם לא תוארך, יש לראות בכך משום ראיה, כי הלכה למעשה ההסכם לא נכנס לתוקף. אף ניתן ללמוד על כך מהאופן בו נהגו הצדדים מאז אותו מועד. הסכם האופציה נחתם, כאמור, ביום 18.12.06. בפועל, תקנון החברה לא תוקן כך שישקף את תוכן הסכם בעלי המניות והתובע לא מונה כדירקטור בחברה בסמוך למועד עריכת הסכמים אלה. התובע אף לא הלין על כך בזמן אמת. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי פנה בשנת 2009 או בשנת 2010 הגיש בקשה לחברה לפעול בהתאם להסכם ומשלא נענה פנה לבית המשפט בפעם הראשונה בשנת 2010 (ר' עמ' 9 לפרוט' הדיון). תובענה זו נמחקה בסופו של דבר. יש בכל האמור כדי ללמד כי הלכה למעשה, הסכם בעלי המניות לא נכנס לתוקף. בכל מקרה אינני סבורה כי עומדת כיום לתובע מכוחו , בנסיבות אלו, זכות למינוי דירקטור.
לנוכח כל האמור, אני מקבלת את פרשנות הנתבעים, ומקבלת את גרסת הנתבע 2, אשר לא נסתרה, לפיה  הסכם בעלי המניות לא נכנס לתוקף. כניסתו לתוקף של הסכם בעלי המניות הותנתה, למעשה, בקיומו של התנאי המתלה בהסכם האופציה, דהיינו מימוש האופציה לרכישת מניות החברה בידי המשקיע, מר דניאל. משלא מומשה האופציה, והצדדים אינם חלוקים בדבר עובדה זו, לא התקיים התנאי המתלה כאמור בהוראות סעיף 27(א)  וסעיף 27(ב) לחוק החוזים.
יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' רובינשטיין בעניין ע"א 1156/10 אפרת האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ, פד"י סו(1), 167 , ס' כ"ט לפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין:
"כאשר התנאי המתלה מתקיים, הופך החוזה המותנה לחוזה מוחלט. כאשר התנאי המתלה אינו מתקיים, מתבטל החוזה המותנה ("היה חוזה מותנה בתנאי והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה... בהיעדר הוראה אחרת בחוזה, התבטלות החוזה מחמת אי-קיום תנאי מתלה היא למפרע: החוזה כמו לא היה, והצדדים זכאים לחזור איש איש למצבו הקודם (שלו, עמ' 485....".
עולה מן האמור כי הסכם בעלי המניות לא נכנס לתוקף ובכל מקרה אין התובע רשאי להסתמך כיום על הוראותיו ולדרוש את מינויו כדירקטור מכוחו.
האם התובע זכאי למנות דירקטור מטעמו מכוח מעמדו כבעל מניות:
התובע ביסס את תביעתו להתמנות כדירקטור על הסכם בעלי המניות. ליתר זהירות ולמעלה מן הנדרש, אבחן האם התובע זכאי להתמנות כדירקטור בחברה מכוח היותו בעל מניות בחברה. תקנון החברה שותק ביחס לסוגיית מינוי בעל מניות כדירקטור והתובע לא הצביע על הוראת דין המקנה לו זכאות להתמנות כדירקטור בחברה.
סעיף 219 לחוק החברות מורה, כי חברה רשאית לקבוע בתקנונה את מספר הדירקטורים ואת מספרם המרבי והמזערי, כאשר "בחברה פרטית שאינה חברת איגרות חוב יכהן לפחות דירקטור אחד". החוק אינו מקנה זכאות כלשהי לבעל מניות מהותי דוגמת התובע (אשר בחזקתו לפחות 5% ממניות החברה) להתמנות כדירקטור בחברה.
יצוין, כי התובע העלה בכתב התביעה טענות לפיהן מאז סיום פעילותו בחברה כאיש הכספים בשנת 2007, מודר מניהול החברה ומקבלת מידע אודות פעילותה וניהולה וזאת שלא כדין. לטענת התובע, ההליכים המשפטיים השונים בהם נקט נגד החברה נעשו על מנת להגן על זכויותיו בה. אולם, אין בכתב התביעה טענה כי מדובר במצב דברים העולה כדי קיפוח כמשמעו בסעיף 191(א) לחוק החברות וכי מבוקש למנות את התובע מכוחו כדירקטור. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יהא זה נכון לדון בשאלה האם יכול שעומדת לתובע עילה מכח סעיף 191(א) לחוק החברות, שעה שהטענות כלל לא הועלו באופן שנתן לנתבעים אפשרות להתגונן מפניה ן. למעלה מן הצורך אציין כי בכל מקרה, התובע לא ביסס את זכותו בדין לקחת חלק בניהול. בכל הנוגע לטענתו כי הוא מודר ממידע, נושא זה ממילא יקבל מענה במסגרת הדיון שיערך להלן בעתירתו לקבלת מידע מהחברה .
נוכח האמור אני מוצאת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו בכל הנוגע לתביעתו להורות על כינוס האסיפה הכללית ומינוי התובע לדירקטור בחברה.
זכאות התובע לסעד של מתן חשבונות
הסעד השני לו עותר התובע במסגרת תובענה זו הוא כי הנתבעים ימסרו לידיו את המסמכים והנתונים הבאים:
דוחות כספיים של החברה וחוות דעת רואה החשבון המבקר של החברה בגין 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה.
כלל חומר הנהלת החשבונות של החברה בגין 7 השנים קדמו להגשת התביעה.
תיעוד מלא של כלל העסקאות שנעשו בין החברה ובעלי עניין, מיום היווסדה של החברה.
העתקי מסמכי הלוואות ואשראי שנטלה החברה מיום היווסדה.
העתקי מסמכי עסקאות ופעולות חריגות שבוצעו בכספי החברה או בנכסיה.
ראשית, משנקבע כי לא הוכחה זכאות התובע להתמנות כדירקטור בחברה, אין בידיו הזכות לקבל מסמכים שדירקטור רשאי לעיין בהם מתוקף תפקידו זה.
התובע הגדיר עתירתו כעתירה למתן חשבונות. התובע טען, כאמור, כי המסמכים והנתונים דרושים לו על-מנת להתמודד עם דרישות שומה מופרכות, כהגדרתו, שהוגשו לו על-ידי רשויות מס הכנסה. לטענת התובע, כרטיסו שימש כמסלקת כספים לצורך העברת כספים לחשבונותיהם ולכיסם של בעלי המניות האחרים תוך ייחוס הכספים לחשבון חובה שלו. כן נטען להשמצתו ומידורו מכל הנעשה בחברה, מה שחשף אותו, ל טענתו, ל סכנה של אובדן השקעתו העצומה. הנתבעים, מצדם, טענו כי התובענה התיישנה והוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב. עוד טענו הנתבעים כי התובע אינו זכאי למסמכים המבוקשים, מכוח סעיפים 184 – 185 לחוק החברות ולהיעדר מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים.
זכותו של בעל מניות לעיין במסמכים מסוימים של חברה מעוגנת במספר הוראות דין. הוראות סעיפים 184 – 187 לחוק החברות, מעגנות את זכותו של בעל מניה לעיין במסמכים מסוימים של החברה, כזו הלשון:
"184. לבעלי מניות זכות עיון במסמכי החברה המפורטים להלן:
(1) פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, כאמור בסעיף 90;
(2) מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים כאמור בסעיף 129;
(3) מסמך שברשות החברה, כאמור בסעיף 185;
(4) תקנון ודוחות כספיים כאמור בסעיף 187;
(5) כל מסמך שעל החברה להגיש לפי חוק זה ולפי כל דין לרשם החברות או לרשות לניירות ערך, העומד לעיון הציבור ברשם החברות או ברשות ניירות ערך, לפי הענין.

185. (א) בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה:
(1) המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו-268 עד 275;
(2) בחברה פרטית - אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה.
(ב) החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה.

186.(א) דירקטוריון של חברה שאינה תאגיד מדווח החייבת למנות רואה חשבון מבקר חייב, לפי דרישה של בעל מניה, אחד או יותר, שלו עשרה אחוזים לפחות מכוח ההצבעה בחברה, להמציא לו הודעה מאושרת בידי רואה החשבון המבקר של החברה, ובה פירוט מלא של כל התשלומים ששילמה החברה לכל אחד מן הדירקטורים ושל ההתחייבויות לתשלומים שקיבלה על עצמה, לרבות לענין תנאי פרישה, בכל אחת משלוש השנים האחרונות שנערכו לגביהן דוחות כספיים של החברה; הסכום יכלול גם תשלומים שקיבל דירקטור בהיותו נושא משרה בחברה בת של החברה.
(ב) מצא הדירקטוריון כי הדרישה מוגשת שלא בתום לב, רשאי הוא לסרב לה.

187. (א) כל בעל מניה זכאי לקבל מהחברה, לפי בקשתו, העתק מהתקנון וכן, בחברה שאינה תאגיד מדווח, לקבל העתק מהדוחות הכספיים, כאמור בסעיף 173(ד).
(ב) בעל מניה בחברה שהיא תאגיד מדווח, זכאי לקבל מהחברה העתק מן הדוחות הכספיים, אם הדוחות לא פורסמו בהתאם להוראות לפי פרק ז'1 לחוק ניירות ערך".

משעה שהתובע עתר לסעד של "מתן חשבונות", יש להתחשב אף בהוראות הדין החלות על תובענות מסוג זה. ככלל, תובענה למתן חשבונות טעונה מהלך דו-שלבי. בשלב הראשון, מתבררת השאלה האם התובע זכאי לסעד של מתן חשבונות. לשם כך, על התובע לעמוד בשני תנאים: האחד - להראות כי ישנה מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע (כגון מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות). השני - כי קיימת לתובע זכות תביעה לכאורית ביחס לכספים אותם הוא מבקש לתבוע מהנתבע. בשלב השני, קובע בית המשפט אם החשבונות שנמסרו נאותים, ומהו הסכום שחייב הנתבע לשלם לתובע, בעקבות בירור החשבונות (ר' ע"א 8713/11 צאיג ואח' נ' חברת ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ ואח' [פורסם במאגרים, 20.8.17], בס' 106 לפסק דינו של כב' הש' דנציגר). ניתן להגיש תובענה למתן חשבונות אף ללא עתירה לסעד כספי (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015) עמ' 822).
לעניין מערכת היחסים המיוחדת הנדרשת להקמת התביעה, נקבע כי אין עסקינן ברשימה סגורה (ר' ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח', פד"י נא(4), 337, 345, בסעיף 6).
תביעה למתן חשבונות הינה עילת תביעה המתחדשת ונולדת מדי יום ביומו. לפיכך, ניתן לתבוע מתן חשבונות, לתקופה של עד 7 השנים שקדמו להגשת התביעה (ר' עניין צאיג לעיל, בס' 32 לפסק דינו של כב' הש' י' דנציגר; רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מגי גלזר ואח' [פורסם במאגרים, 29.7.15], בסעיף 8).
עוד יש לציין, כי זכותו של בעל מניות לעיין במסמכיה של החברה מעוגנת אף בחובות תום הלב וחובת ההגינות החלות על בעלי מניות ובעלי שליטה, כמפורט בסעיפים 192 ו- 193 בחוק החברות וכן בחובת האמינות והזהירות החלות על נושאי משרה בחברה, כמפורט בסעיפים 252 ו- 254 לחוק החברות. בע"א 741/01 קוט נ' עיזבון ישעיהו איתן ז"ל, פ"ד נד(4) 171, 187 (2003), נקבע לעניין זה:
"לחובת הגילוי כחלק מחובת האמונים שחב נושא משרה כלפי החברה הרבה פנים. ההנחה המובנית בחובת הגילוי היא כי חשיפת מלוא הנתונים הנוגעים לחברה מתחייבת כדי להבטיח הליך תקין של קבלת החלטות בחברה. החשיפה גם מבטיחה שלא ייעשה שימוש לרעה במידע חשוב הנוגע לחברה לתועלתו האישית של נושא המשרה. "...חובת הגילוי... שואבת את השראתה מהשאיפה לגלות ניגודי עניינים בין הנציג לחברה, מהדוקטרינה המקיפה של 'הגילוי הנאות' ושל היותו של הפנס השוטר הטוב ביותר" (דברי י' קרניאל בספרו הפרת אמונים בתאגיד – במשפט האזרחי והפלילי [10], בעמ' 87). בצד העיקרון הכללי של חובת הגילוי כלפי החברה, הנגזר מחובת תום-הלב המובנית בתוך חובת האמון של נושאי משרה בחברה, כוללים ההסדרים הסטטוטוריים השונים הוראות מפורשות המעניקות לבעלי מניות זכות לקבל מידע על אודות החברה במסגרת זכותם לקחת חלק בהתנהלותה של החברה. ... זכותם של בעלי המניות למידע על אודות ענייני החברה הוא הפן האחר של חובת המנהלים לספקו כנדרש לצורך ניהול תקין של עסקי החברה. חובה זו היא חלק מחובות האמון של המנהלים כלפי החברה ".
עוד נקבע לעניין זה בת"א 46827-11-11 חז'נה נ' חז'נה ( פורסם במאגרים, 22.1.12) (להלן: "עניין חז'נה") בסעיף 11):
"... קבלת מידע על ידי בעל המניות הכרחית על מנת לאפשר לו למצות בדרך המיטבית את זכויותיו הרכושיות במניות החברה. בהעדר מידע לא יוכל בעל המניות לקבל החלטות מושכלות לגבי רכושו, לא יכול לעשות שימוש מיטבי בזכותו להצביע באסיפת בעלי המניות, לא יוכל לפקח על עבודת הדירקטוריון ולא יוכל להגן על רכושו. הזכות לקבלת מסמכים לעיון גדולה שבעתיים מקום שמדובר בחברה משפחתית פרטית, שלה מספר מצומצם של בעלי מניות, ואשר לעיתים רואים בה כמעין שותפות".
וכן בת"א 25786-04-10 אייזיקוביץ' נ' דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ ( פורסם במאגרים, 2.10.11) (להלן: "עניין אייזיקוביץ'") בסעיפים 19 – 20).
"... במצב דברים כזה, וכאשר נמסרו לידי שותפו של מבקש העיון סמכויות ניהול רחבות, ובכללן אף ניהול ענייניה הכספיים השוטפים של החברה, חלה על השותף חובה כללית לנהוג בתום לב ובהגינות כלפי בעל המניות המבקש לעיין במסמכי החברה... במסגרת חובות אלה קמה לבעל מחצית ממניות החברה החובה לאפשר לשותפו, המחזיק במחצית האחרת של הון המניות, לעיין במסמכי החברה, כדי לעמוד על מצבה הכספי של החברה (ראו: בש"א (ת"א) סובחי סנקרי נ' סנקרי חברה להשקעות בע"מ (פורסם במאגרים, 22.9.04))...
20. זכות זו אף עולה בקנה אחד הרצון הכללי להגן על אינטרס כלכלי שיש למבקש בחברה... סבורתני, כי אף במשפטנו יש להכיר באינטרס כלכלי ממשי שיש לבעל מניות בחברה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לבדיקת קיומם של מקורות לתשלום דיבידנדים אחר שהחברה אינה פעילה מסחרית מזה מספר שנים, כמטרה נאותה המצדיקה עיון במסמכי החברה... משכך, רצונו של אחד מבעלי המניות לדעת אל נכון את מצבה הכספי של החברה על פי המסמכים שיועמדו לעיונו, הינו רצון לגיטימי המצדיק את זכות העיון, כפי שהוכרה בחוק החברות. זאת, בכפוף לאי התקיימותן של הנסיבות השוללות את זכות העיון, כפי שיידונו בהמשך".
וכן בת"א 3395-06-14 סאדק נ' הורביץ (פורסם במאגרים, 19.3.18) בסעיף 75:
"... ברי כי כאשר מדובר בחברת מעטים אשר הקשר בין בעלי מניותיה דומה במהותו לקשר שבין שותפים בשותפות הרי שגם על פי הדין בישראל, בנסיבות המתוארות לעיל, לבעל מניות בחברה מוקנת זכות לאכוף על בעל המניות האחר העוסק בפועל בניהול ענייני החברה, חיוב במתן חשבונות, שכן חובה זו נובעת מחובות תום הלב, ההגינות והאמונים החלות על בעלי מניות בחברה, ועל נושאי משרה בחברה, כלפי אלה הנמנים על יתר בעלי מניות בחברה שאינם עוסקים בפועל בניהולה".
התובע עתר למתן דוחות כספיים של החברה וחוות דעת רואה החשבון המבקר של החברה בגין 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה. זכותו של בעל מניה לקבל העתק ממסמכים אלו מעוגנת בהוראות סעיפים 184(4) ו- 187 לחוק החברות. הדוחות שהתבקשו מתייחסים ל- 7 השנים האחרונות. כפי שנקבע לעיל, התובע הוא בעל מניות בחברה ולכן הוא זכאי לקבל מהחברה העתק ממסמכים אלו.
התובע עתר למתן תיעוד מלא של כלל העסקאות שנעשו בין החברה ובעלי עניין, מיום היווסדה של החברה. כן עתר התובע לקבלת העתקי מסמכי עסקאות ופעולות חריגות שבוצעו בכספי החברה או בנכסיה. עסקה חריגה מוגדרת בסעיף 1 לחוק החברות, כ- "עסקה שאינה במהלך העסקים הרגיל של החברה, עסקה שאינה בתנאי שוק או עסקה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה". פעולה, מוגדרת בחוק החברות כ- "פעולה משפטית, בין במעשה ובין במחדל" ופעולה מהותית, מוגדרת כ – "פעולה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה".
על פי הוראת סעיף 185(א)(1), בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה לעיין בכל מסמך הנוגע לפעולה או עסקה הטעונה אישור אסיפה כללית לפיה סעיפים 255 ו- 268 – 275. לעניין זה נקבע, כי:
"סעיף זה נועד לאפשר לבעל מניות לעיין בין היתר במסמכים הנוגעים להתקשרויות של החברה הנגועות בעניין אישי של נושאי המשרה ובעלי השליטה בחברה כאמור בסעיף 255 לחוק חברות ובסעיפים 268 – 275 לחוק...
ראינו כי העיקרון הכללי הקבוע בחוק החברות הינו מתן זכות עיון רחבה לבעלי המניות ובמיוחד בחברות משפחתיות קטנות. זכות עיון זו חלה גם על כל המסמכים הנוגעים לעסקאות עם בעלי עניין בחברה, על הענקת טובות הנאה לנושאי משרה או קרוביהם וכדומה. כך מורה לנו מפורשות סעיף 185 לחוק החברות (ראה גם דנציגר לעיל עמ' 148 – 150) " (ר' עניין חז'נה, בסעיף 14 ואילך).
אשר על כן, אני סבורה כי יש לאפשר לתובע לעיין במסמכים אלו. יחד עם זאת, בהינתן מגבלת ההתיישנות כאמור, התובע זכאי לעיין במסמכים אלו ביחס ל- 7 השנים שקדמו למועד הגשת התובענה.
עוד עתר התובע למסור לידיו את כל "חומר הנהלת החשבונות של החברה בגין 7 השנים קדמו להגשת התביעה" וכן "העתקי מסמכי הלוואות ואשראי שנטלה החברה מיום היווסדה". התובע ציין בתצהירו, כי הנתבעים ביצעו פעולות כספיות שאינן תקינות באמצעות שימוש בכרטיסו האישי ולאחר מכן ניסו להצדיק זאת באמצעות חוות הדעת מטעמם (ר' סעיפים 3 -5 לתצהיר התובע). חוות דעת זו עוסקת באירועים שהתרחשו בין השנים 2003 – 2007 וגם טענות התובע ביחס להליכי המס שאליהם נקלע, מתייחסים לאירועים שהתרחשו באותן שנים. לנוכח מגבלת ההתיישנות על תביעות למתן חשבונות, אינני סבורה כי יש בטיעון זה משום צידוק הולם למתן היתר לעיין בכלל מסמכי הנהלת החשבונות, ההלוואות והאשראי של החברה.
יחד עם זאת, התובע טען בתצהירו כי הפעולות שביצעו הנתבעים מסכנות את החברה (סעיף 6 לתצהירו) וכן כי "המשך התנהלות החברה בניגוד להסכם השותפות מגלמת הפרה בוטה של ההסכם ומאפשרת עושק מתמשך שלי כבעל מניות מיעוט" (סעיף 13 לתצהיר התובע). הגם שקבעתי כי הסכם בעלי המניות לא נכנס לתוקף והגם שטענת התובע ביחס להליכי המס שאליהם נקלע מתייחסים לשנים שחלה עליהן התיישנות, לא ניתן להתעלם מטענת הנתבע כי הוא זקוק למסמכים, בין היתר, בשל פגיעה נטענת בחברה ובזכויותיו כבעל מניות מיעוט בה. מבלי להביע עמדה ביחס לטענות התובע בדבר פגיעה בו או בחברה, על פי הפסיקה שהובאה לעיל, בנסיבות בהן בעל מניה בחברה מעוניין לעמוד על זכויותיו הכספיות או לברר את מצבה הכספי של החברה ובמיוחד כאשר מדובר בחברה פרטית ובה מספר בעלי מניות מצומצם, יש בכך כדי לשמש סיבה ראויה למתן חשבונות.
לנוכח כל האמור, לא מצאתי בטענות הנתבעים כדי לגרוע מזכותו של התובע לעיין במסמכים שנמצא כי הוא זכאי לעיין בהם. כזכור, הנתבעים טענו להתיישנות, שיהוי, חוסר תום-לב והיעדר מערכת יחסים מיוחדת. כאמור לעיל, תביעה למתן חשבונות הינה עילת תביעה המתחדשת ונולדת מדי יום ביומו. לפיכך, ניתן לתבוע מתן חשבונות, לתקופה של עד 7 השנים שקדמו להגשת התביעה. הטענה לחוסר תום לב נטענה באופן כוללני, מבלי שהוכח כי רצונו של התובע לעיין במסמכים נעוץ במניעים שאינם כשרים, או נובע מתוך שאיפה לפגוע בחברה או בסודותיה המסחריים. לא נטען כי מימוש זכות העיון עלולה להכביד על החברה יתר על המידה, או כי החברה עלולה להיפגע כתוצאה ממימוש זכות זו. כמו כן, בשים לב לפסיקה שהובאה לעיל ובהינתן כי התובע הוא בעל מניות מיעוט בחברה פרטית ובה מספר בעלי מניות מצומצם וכאשר בעל השליטה מכהן בה כנושא משרה אני סבורה כי אין בטענות הנתבעים כדי לגרוע מזכותו של התובע לעיין במסמכים האמורים.
טענות הנתבעים במסגרת חוות הדעת בדבר הפעולות שביצע התובע בחברה ובנכסיה, אינן גורעות בהכרח מזכותו של בעל מניה לעיין במסמכי החברה. הוראות הדין שוללות את זכות העיון כאשר הוא מיועד למטרות פסולות. בעניין אייזיקוביץ' נפסק כי נדרש קשר ענייני בין המטרה הפסולה המיוחסת לבעל המניות, לבין דרישתו לעיין במסמכי החברה. אני סבורה כי אכן קשר כזה נדרש לצורך מניעת עיון. במקרה הנדון, בכל מקרה לא מצאתי כי הוכח שבקשת העיון נובעת ממניעים פסולים או כי נועדה למטרות פסולות (השוו: עניין אייזיקוביץ', בפסקה 34).
אינני מתעלמת מכך שהתובע לא הראה כי עובר להגשת התובענה, פנה לחברה בדרישה למידע ולעיון במסמכיה וסורב. יחד עם זאת, לאור עמדת החברה במסגרת הליך זה ולאור הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, אני סבורה כי בנסיבות העניין, אין בהיעדר פנייה מוקדמת כדי לשלול את זכותו של התובע לעיין במסמכים שנמצא כי הוא זכאי לעיין בהם.
סוף דבר
בהתאם לכל האמור לעיל, תביעתו של התובע להתמנות כדירקטור בחברה נדחית בזאת.
תביעת התובע למתן חשבונות מתקבלת בחלקה, באופן ובתנאים הבאים -
החברה תעביר לידי התובע תוך 60 יום העתק מהדוחות הכספיים שלה בגין 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.
התובע יהא זכאי לפנות לחברה ולתאם עם החברה מועד לעיון, בתוך 60 ימים, ובו יתאפשר לתובע לעיין במסמכים הבאים המצויים בידי החברה או בשליטתה ולהעתיקם:
מסמכי הנהלת החשבונות של החברה בגין 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה.
מסמכים הנוגעים לעסקאות בין החברה ובעלי עניין בה, ביחס ל-7 השנים שקדמו להגשת התביעה.
מסמכי הלוואות ואשראי שנטלה החברה, ביחס ל- 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.
מסמכי עסקאות ופעולות חריגות שבוצעו בכספי החברה או בנכסיה, ביחס ל- 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.
לנוכח האמור, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.