הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 63630-01-18

בפני
כבוד ה שופט רמי חיימוביץ

מבקשת (תובעת)

התעשייה האווירית לישראל בע"מ

נגד

משיבה

משיבות פורמליות (נתבעות)
מדינת ישראל

  1. Pembroke Syndicaye 4000 (הסתיימה)
  2. סוכנויות פלתורס בטוח בע"מ (הסתיימה)
  3. Marsh Ltd

ב"כ המבקשת – עו"ד אילן סופר, עו"ד יונתן דורי, עו"ד יוני רדשקוביץ, עו"ד יונתן פייגין
ב"כ מדינת ישראל – עו"ד הדר מורג
ב"כ נתבעת 3 – עו"ד דורית המברג

החלטה
בקשה להשבת חלק מן האגרה לאחר שהתביעה מול משיבות 1 ו-2 הסתיימה בגישור. הבקשה מתקבלת.
עובדות
ב-1/9/16 התפוצץ לוויין השיגור "עמוס 6" טרם שיגורו לחלל.
ב-28/1/18 הגישה התובעת תביעה על סך 302,899,600 ₪ כנגד שלוש נתבעות שלטענתה ביטחו את הלוויין. התובעת שילמה את המחצית הראשונה של האגרה בסך 1,723,633 ₪.
ב-13/12/18 התקיים קדם משפט ראשון שאחריו הודיעו הצדדים על פנייתם להליך גישור בפני כב' השופט (בדימוס) דוד חשין.
ב-15/4/19 התקיים קדם משפט שני ב ו עדכנו הצדדים את בית-המשפט על הליך הגישור.
ב-19/9/19 התקיים דיון במעמד הצדדים (שלא הוגדר כ"קדם משפט") בתחילתו הבהיר בית המשפט כי "זימנתי את הצדדים לישיבת תזכורת על מנת שיעדכנו אותי במצב התיק, לרבות נושא הגישור".
ב-2/10/19 הגישו התובעת והנתבעות 1 ו-2 "הסכם פשרה במסגרת הליך גישור" וביקשו מבית המשפט לאשרו.
ב-3/10/19 התקיימה ישיבת תזכורת בנוכחות הצדדים בסיומה אישר בית המשפט את הסכם הגישור (בהחלטה נפרדת מאותו יום) וכן התיר לתובעת לתקן את כתב התביעה כך שיכלול את התביעה נגד נתבעת 3 בלבד.
ב-11/12/19 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן נגד נתבעת 3 על סך 55,493,971 ₪ (כשישית מסכום התביעה המקורי).
לאחר תיקון התביעה הגישה נתבעת 3 הודעת צד שלישי נגד נתבעות 1 ו-2 אך בית-המשפט מחק אותה על הסף (5/7/20) בהסתמך, בין השאר, על רע"א 7848/18 מ"י נ' פלונית (21/12/18).
ב-4/2/20 הגישה התובעת בקשה להחזר אגרה חלקי נוכח תיקון התביעה והפחתת הסכום.
המדינה מתנגדת לבקשה, ואף שהתעשייה האווירית היא תאגיד ממשלתי ושני הצדדים מתפרנסים מן הקופה הציבורית לא ניתן היה להביאם לכדי הסכמה שתחסוך זמן והוצאות . בהעדר הסכמה הועברה הבקשה להכרעת רשם והיא הבקשה שלפנינו.
המצב המשפטי והמחלוקת
תביעה לסכום קצוב מוסדרת בתקנה 6 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007. שיעור האגרה נגזר כאחוז מסכום התביעה, והתובע נדרש לשלמו בשני חלקים – מחצית בהגשת התביעה ומחצית טרם קיום ההוכחות. התקנה מוסיפה וקובעת מקרים בהם בעלי הדין יהיו פטורים מן המחצית השנייה של האגרה ואף יזכו להשבת האגרה בניכוי סכומי מינימום הקבועים בתקנות. החלק הרלוונטי לענייננו הוא תקנה 6(ב)(4) הקובעת כי מקום בו ההליך הסתיים לפני שהסתיימה ישיבת קדם משפט שלישית ינוכה מהאגרה ששולמה סכום מסוים והיתרה תוחזר לתובע; ותקנה 6(ד) הקובעת כי אם ההליך הסתיים בגישור יכול בית-המשפט להורות על השבת האגרה גם אם תקנה 6(ב) לא חלה, היינו – גם אחרי שהסתיימה ישיבת קדם משפט שלישית.
תקנה רלבנטית נוספת היא תקנה 10(ד) המאפשרת לבית המשפט, מטעמים מיוחדים שירשמו, להורות על השבת החלק היחסי של האגרה בעת הקטנת סכום התביעה, ובלבד שתיקון התביעה נעשה טרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה.
המחלוקת בין הצדדים נובעת מכך שהמקרה הנוכחי אינו נופל באופן מובהק באחת משתי התקנות המאפשרות השבת אגרה – סכום התביעה הוקטן (תקנה 10) אך תיקון כתב התביעה נעשה אחרי שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה; והתביעה מול נתבעות 1 ו-2 הסתיימה בגישור (תקנה 6), אך ההליך נותר תלוי ועומד מול נתבעת 3.

התובעת טוענת כי תקנה 10 מתקיימת שכן ישיבת קדם המשפט השנייה, ב-15/4/19, לא הייתה במהותה ישיבת קדם משפט אלא ישיבת תזכורת ומכאן שכתב התביעה תוקן לאחר ישיבת קדם משפט אחת בלבד; וכי תקנה 6 מתקיימת משום שהתביעה נגד נתבעות 1 ו-2 הסתיימה .
המדינה, מצדה, סבורה כי יש לפרש תקנות האגרות באופן מצומצם ודווקני וכי רשימת המצבים המאפשרים פטור או החזר היא רשימה סגורה שאינה מתקיימת במקרה הנוכחי . תקנה 10 אינה מתקיימת משום ששתי הישיבות הראשונות סווגו על ידי בית-המשפט כ"קדם משפט" ומכאן ש הבקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה אחרי שהסתיימה ישיבת קדם משפט שניה ; ו אילו תקנה 6 אינה מתקיימת משום שהסכם הגישור לא סיים את ההליך כולו.
בנסיבות העניין יש להעדיף את עמדת התובעת העולה בקנה אחד עם תכלית התקנות
שיעור האגרה נקבע במועד הגשת התביעה, ופטור מאגרה או החזר אגרה יינתנו רק ברשימה סגורה של מקרים הקבועים בתקנות (רע"א 2623/02 סיס נ' בזק פ"ד נז(1) 717 (2002) ; ע"א 3640/15 ISRAEL BIO-ENGINEERING PROJECT נ' מ"י (12/10/15); רע"א 1928/12 גרנאווי נ' ממ"ק (14/8/12)). עד כאן יש לקבל את עמדת המדינה.
מכאן שיש לדחות את עמדת התובעת כי היא זכאי ת להשב ה חלקית של האגרה מכוח תקנה 10(ד), שכן ישיבות קדם המשפט התקיימו בימים 13/12/18 ו-15/4/19 ואילו הסדר הגישור הוגש ואושר ב-3/10/19, הרבה אחרי שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה.
התובעת מודעת לקושי ומבקשת לקבוע כי הישיבה שהתקיימה ב-15/4/19 הייתה, מבחינה מהותית, ישיבת תזכורת ולא ישיבת קדם משפט כהגדרתה בתקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (אליה מפנות תקנות האגרות). לא ניתן לקבל טענה זו. אמנם נפסק כי המבחן לסיווג אינו נקבע בהכרח לפי כותרת הישיבה אלא לפי מהותה (ע"א 3640/15, לעיל), אך יש קושי רב להתערב בדיעבד בשיקול דעתו של המותב שניהל את ההליך וברי כי התערבות מאוחרת כזו שמורה למקרים חריגים וקיצוניים בלבד. במקרה הנוכחי ניכר כי המותב שדן בהליך היה מודע לסיווג הישיבות ולא מדובר במקריות. יתרה מכך, אף שפרוטוקול ישיבת קדם המשפט השנייה עוסק בעדכון לגבי הגישור, אין בכך כדי להפוך את הישיבה, בדיעבד, לישיבת תזכורת, שכן תוכן הפרוטוקול אינו מלמד על ההכנה לדיון או על הזמן שהשקיע בית המשפט לקראתו. התוצאה היא כי יש לאמץ סיווג השיבות כפי שנקבע על ידי המותב שדן בהליך – והדברים רלבנטיים גם לישיבות הבאות שהוגדרו כ"דיון" וכ"ישיבת תזכורת" ולא כ"קדם משפט".
המצב אחר בנוגע לתקנה 6 שכן בשונה מן הוודאות המספרית שב תקנה 10 כאן קיימת מחלוקת פרשנית בשאלה אם ניתן לומר שההליך הסתיים אף שהסיום הוא רק מול נתבעות 1 ו-2. במחלוקת פרשנית זו יש להעדיף את עמדת התובעת.
הביטוי "הסתיים הליך" מאפשר מבחינה לשונית את שתי האפשרויות הפרשניות , שכן המושג "הליך" מוגדר באופן רחב (תביעות, לרבות תביעות שכנגד והודעות לצד שלישי, בקשות, ערעורים ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך על פי דין, ושנדרשת בהם החלטה או פסיקה של בית משפט ) ואינו מסייע. אמנם הפרשנות המצמצמת שמציעה המדינה – ההליך הסתיים כולו – מציעה דרך פשוטה וקלה יותר בהבנת התקנות, אך לא ניתן לשלול כי הכוונה גם לסיומו של ההליך כנגד אחד הנתבעים וסילוק עילת התביעה מולו.
בעוד שהלשון נוטה במידת מה לעמדת המדינה, התכלית נוטה באופן מובהר לעמדת התובעת. טעם הדבר: מנגנון השבת האגרה שבתקנה 6 נועד ליצור תמריץ לסיום הליכים מחוץ לכותלי בית-המשפט ולבטא את החיסכון במשאבי המערכת ובזמן השיפוטי (ראו, בהרחבה, ע"א 6802/09 קמינצקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה להבים (26/1/11) והאסמכתאות שם). הפרשנות התואמת את תכלית התקנה היא אפוא זו החוסכת בהוצאות ובהליכים משפטיים, וזהו בדיוק מצב הדברים במקרה הנוכחי שכן התביעה נגד נתבעות 1-2 הסתיימה בעקבות הליך הגישור. עילות התביעה נגד נתבעות 1-2 סולקו. הדיון בעילות תביעה אלו התייתר. סכום התביעה הופחת באופן דרמטי. ואין ספק כי זמן שיפוטי רב נחסך. הדברים מתחדדים נוכח החלטת בית-המשפט מ-5/7/20 למחוק את הודעת הצד השלישי של הנתבעת 3 נגד נתבעות 1 ו-2 שכן "הסדר פשרה חלקי, כפי שנעשה בין התובעת למשיבות מוציא אותן ממסגרת ההתדיינות, ומבטיח כי לא תתקיים יריבות משפטית בינן לבין מארש". ניכר אפוא כי ההליך נגד נתבעות 1 ו-2 הסתיים בכל מובן וכי קבלת פרשנות המדינה אינה מתיישבת עם תכלית התקנות, שוללת את התמריץ לסיום הליכים בגישור, ומעלמת מן החיסכון במשאבים עקב ההסכמות.
בנסיבות אלו נמצא כי הפרשנות שמציעה התובעת עדיפה על הפרשנות שמציעה המדינה שכן ההליך מול נתבעות 1 ו-2 הסתיים ומתקיימים התנאים שבתקנה 6(ב) (שכן ההסכם אושר לאחר שתי ישיבות קדם משפט) ולמצער תקנה 6(ד) (שכן הסתיים בגישור). חשוב להדגיש כי אין באמור לעיל כדי לקבוע כי בכל מקרה בו מסתיימות חלק מעילות התביעה בגישור יש לפטור מאגרה בגינן וסוגיה זו במובנה המלא לא נדונה בפני. עם זאת, ניתן לקבוע כי במקרה הנוכחי בו נכרכו שלוש נתבעות שונות בכתב התביעה בגין אותו מקרה אך בעילות שונות (שכן הקשר של כל נתבעת עם התובעת שונה), כאשר התובעת וחלק מן הנתבעות משכילות לסיים ההליך בגישור אין למקום לכבול את התובעת ולחייב באגרה מלאה רק משום שלא הגיעה לסכמות מול התובעת השלישית (אעיר כי הסכמה ברוח זו התקבלה, לכאורה, בע"א 334/19 ניו אימג' נ' מגדל (25/6/19), אולם בהעדר נימוקים לא ניתן להקיש באופן ברור בין המקרים).
בשולי הדברים אוסיף כי קיימים טעמים מעשיים נוספים המצדיקים קבלת עמדת התובעת. ראשית, מבחינה דיונית ניתן היה לפתור את נושא האגרה בקלות על ידי מחיקת התביעה והגשתה מחדש נגד נתבעת 3. דרך דיונית זו הייתה פותרת את סוגיית האגרה (התובעת הייתה מקבלת החזר מלא בתביעה זו ומשלמת אגרה רגילה בתביעה החדשה) אך הייתה מעוררת קשיים אחרים, בעיקר נוכח החלטת בית-המשפט בהודעות הצד השלישי. מוטב אפוא להמשיך בהליך בו צומצמו עילות התביעה. טעם נוסף הוא הקושי בחיוב האגרה על צדדים הנותרים בסיום ההליך. כך, למשל, אם התביעה תתקבל עשוי להתעורר קושי לחייב את נתבעת 3 באגרה בגין עילות תביעה נגד נתבעות אחרות, ומנגד יש קושי לחייב את התובעת שהשכילה לחסוך זמן שיפוטי ולסלק את עילות התביעה נגד נתבעות אלו מחוץ לכותלי בית-המשפט.
סוף דבר
בנסיבות העניין נמצא כי ההליך נגד נתבעות 1 ו-2 הסתיים ומתקיימים התנאים שבתקנה 6 להשבת האגרה בגין התביעה מולן. לכן הבקשה מתקבלת. מבחינה טכנית יש לקבוע את שיעור האגרה בגין התביעה המתוקנת מול נתבעת 3 ואת היתרה, בניכוי סכומי המינימום המצוינים בתקנות, להשיב לידי התובעת. סכומי הכסף יושבו לתובעת תוך 30 ימים.
למען הסדר הטוב מובהר כי חיוב המחצית השנייה של האגרה הוא לפי סכום התביעה החדש, והדבר אף הוסכם על הצדדים.
ניתן בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"א, 21 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.