הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 58574-04-18

מספר בקשה: 22
בפני
כבוד ה שופט יחזקאל קינר

מבקשים (נתבעים)

  1. מדינת ישראל
  2. ד"ר דרור אלימלך

ע"י ב"כ עוה"ד יוסף נוילנדר

נגד

משיב (תובע)
פלוני
ע"י ב"כ עו"ד עמירם ליס

החלטה

תביעה בגין רשלנות רפואית נטענת, במסגרתה הוגשו כבר חוות דעת רפואיות על ידי התובע ועל ידי הנתבעים, ועתה הגיש התובע חוות דעת רפואית נוספת של פרופ' יורם פינקלשטיין (להלן: "פרופ' פינקלשטיין") בתחום הנוירולוגי.
בקשת הנתבעים לפסילת חוות דעתו של פרופ' יורם פינקלשטיין אינה נטולת בסיס.
טענת התובע כי חוות דעתו של ד"ר ויבורסקי שצורפה לכתב התביעה הייתה חוו"ד רק בתחום הפסיכיאטרי אינה מדויקת. אמנם, כותרתה של חוות הדעת היא "חוות דעת פסיכיאטרית", אך המומחה מוגדר בכותרתה כ"מומחה למחלות עצבים ונפש" ומצוין בה כי הוא התמחה במחלות עצבים (ניאורולוגיה) בבית החולים בילינסון בשנים 1964-1966. כמו כן, המומחה מתייחס בחוות דעתו הן לתחום הפסיכיאטרי והן לתחום הנוירולוגי (הפרעות תנועה בלתי רצוניות שהתפתחו אצל התובע בעקבות תרופות פסיכיאטריות שקיבל), קובע לו נכות "בגין ההפרעות הפסיכומנטליות והנאורולוגיות" המתוארות בחוות הדעת, וכן מאמץ את אחוזי הנכות הרפואית שקבע המוסד לביטוח לאומי בתחום הנוירולוגי בגין הפרעות התנועה הבלתי רצוניות.
הנתבעים רשאים היו לסבור, אפוא, כי חוות דעת זו של ד"ר ויבורסקי מתייחסת גם לתחום הנוירולוגי, ולא רק לתחום הפסיכיאטרי, והגשת חוות הדעת של ד"ר שלזינגר על ידם, בתחום הנוירולוגי, בנוסף לחוות דעת בתחומים אחרים, אינה מהווה חוות דעת בתחום "חדש" ולתובע אין זכות מוקנית להשיב עליה בחוות דעת נגדית ללא נטילת רשות על ידי בית המשפט [על זכות זו, ר' תקנה 128(ב) לתקסד"א-1984; תקנה 87(ג) לתקסד"א תשע"ט-2018; רע"א 1023/16 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (19.6.16)].
בנוסף, קשה לראות בחוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין חוות דעת נגדית לחוות דעתה של ד"ר שלזינגר מטעם הנתבעים, משאין הוא מתייחס אליה עניינית, למעט אזכורה ברשימת המסמכים שנמצאו בפניו, וכאשר הוא קובע נכויות שונות בתחום הנוירולוגי או לפחות בחלוקה שונה מאלה שנקבעו בחוות הדעת של ד"ר ויבורסקי (פרופ' פינקלשטיין קובע נכות נוירולוגית בגין ההפרעות הבלתי רצוניות בתנועה בשיעור 40% (ימין) ו-30% (שמאל) בעוד ד"ר ויבורסקי קבע נכות בשיעור 30% בגין הפרעות התנועה הבלתי רצוניות, אך בנוסף קבע גם נכות בשיעור 100% "בגין ההפרעות הפסיכומנטליות והנאורולוגיות שתוארו לעיל", בלא להבחין בין נכות בתחום הפסיכיאטרי לבין נכות בתחום הנוירולוגי).
אם החלטתי בכל זאת שלא להיעתר לבקשת הנתבעת לפסול את חוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין, חרף האמור לעיל וחרף העובדה כי הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה, נובע הדבר מהגישה המקלה של בתי המשפט לתיקון כתבי טענות, במסגרתה נבחנות שתי שאלות מרכזיות נפרדות: האחת, האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון; השניה, האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול, שפיצוי כספי לא יוכל לתקן , כאשר אם התשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, אזי הגישה במסגרת השאלה השנייה היא ליברלית. חריגים לכך הם "מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמה לכך היא טענת התיישנות..." (רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה (29.7.98)].
כן יבחן בית המשפט בין מכלול שיקוליו, "את השלב בו מצוי ההליך, תום לבו של מבקש התיקון, האם התיקון צפוי להוביל להארכת הדיון ולסרבולו, וכן את תרומתו הפוטנציאלית של התיקון לבירור הפלוגתאות שבמחלוקת" (רע"א 8892/20 פורטמן נ' צורי שדי ניהול ואחזקות מבנים בע"מ (8.4.21)].
בהתייחס לשיקולים הנ"ל, ומשחוות הדעת הרפואיות מטעם הנתבעים הוגשו בחודש דצמבר 2020, איני סבור כי חוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין הוגשה בשיהוי, ואף לא בחוסר תום לב, ובנוסף, היא מוסיפה על האמור בחוו"ד ד"ר ויבורסקי ומחדדת את השאלות שבמחלוקת בין הצדדים, ובכך יש תרומה לבירור הפלוגתאות שבמחלוקת בין הצדדים. כמו כן, והגם שחלפו למעלה משלוש שנים מאז שנפתח ההליך, טרם התקיימה בו ולו ישיבת קדם משפט אחת, משטרם הוגשו מלוא חוות הדעת בתיק.
הנתבעים לא טענו כי חוות הדעת של פרופ' פינקלשטיין מוסיפה עילות תביעה נוספות, כך שאין צורך להכריע בשאלת התיישנות התביעה עתה, מקום בו מועד תחילת ההתיישנות שנוי במחלוקת בין הצדדים, ויחולו לעניין זה הקביעות שבסעיף 10 להחלטה מיום 26.3.19, בה התרתי תיקון כתב התביעה באמצעות הגשת חוות דעת של מומחה בתחום הפרמקולוגיה/טוקסיקולוגיה.
מנגד, להבדיל מקביעתי בסעיף 11 לאותה החלטה, שהייתה נכונה למצב דאז, בענייננו גורמת הגשת חוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין בשלב זה של הדיון נזק לנתבעים, שכן הם הגישו כבר את מערך חוות הדעת שלהם, ועתה מבקשים הם, בצדק, להגיש חוות דעת משלימה בתחום הנוירולוגי, ככל שתותר הגשת חוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין. לא למותר לציין כי לא הייתה מניעה, והתובע לא הצביע על מניעה, להגשת חוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין במועד הגשת התביעה, באופן שהיה מונע כליל את המחלוקת הנוכחית.
עם זאת, נזק זה הוא כספי בעיקרו וניתן לפיצוי, ולפיכך לא יהא בו כדי להביא להיעתרות לבקשת הנתבעים לפסול את חוות הדעת, וזאת בכפוף לכך שהתובע ישלם לנתבעים את הוצאות הבקשה, כפי שייקבע להלן.

נוכח כלל האמור לעיל אני דוחה את בקשת הנתבעים לפסול את חוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין. חוות דעת זו תיחשב כחלק מכתב התביעה, וכאחד מנספחיו.
האמור לעיל כפוף לכך שהתובע ישלם לנתבעים תוך 14 יום את הוצאות הבקשה בסכום כולל של 5,000 ₪.
היה ולא יעשה כן, תיפסל חוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין ותוצא מהתיק.
הנתבעים רשאים להגיש כתב הגנה מתוקן (אין חובה לכך), וכן חוות דעת משלימה בתחום הנוירולוגי, וזאת תוך 60 יום מהיום, כשימי הפגרה נמנים במניין הימים.
נקבע קדם משפט ליום 17.10.21 בשעה 09:00.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשפ"א, 04 יולי 2021, בהעדר הצדדים.