הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 58157-07-15

מספר בקשה:107
בפני
כבוד ה שופטת ריקי שמולביץ

מבקש

יעקב לפיד

נגד

משיב
יוסף ברנרד קופל

החלטה

לפני בקשת התובע להתיר הגשת ראיות מפריכות בהתאם לתקנה 158(א)(1).
בבקשה טען התובע כי בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם הנתבע, התגלה לראשונה, כי המכשיר שבאמצעותו בוצעה הקלטת הקבצים נושא חוות הדעת הוא מכשיר מסוג SAFA.
בעקבות הגילוי מבקש התובע להציג ראיה נוספת, מפריכה, מטעמו, והיא – חוברת הוראות ההפעלה של מכשיר ה-SAFA, המפרטת את יכולות המכשיר (להלן: "מדריך הפעלה"). לציין כי מדובר במדריך הפעלה אשר נשלף מרשת האינטרנט. לטענת התובע, בכוונתו לעשות שימוש בראיה זו בסיכומיו, במטרה לסתור את עדותו של המומחה ולקעקע את חוות דעתו.
הנתבע התנגד לבקשה. לטענתו, בחוות דעתו לא התייחס המומחה מטעמו לסוג המכשיר שבאמצעותו בוצעה ההקלטה. סוג המכשיר אינו בתחום מומחיותו של המומחה. מומחיותו היא בפענוח התוכן ולא במכשיר שיצר את הקובץ. לאור האמור, אין מדובר בבקשה להציג ראיה מפריכה לראיות הנתבע, אלא בראיה נוספת שמבקש התובע להציג לאחר שהוצגו ראיות הנתבע, ויש לבחון את הבקשה בהתאם לכללים לצירוף ראיות נוספות.
הנתבע טען כי לאור העובדה שסוג מכשיר ההקלטה לא היה חלק מחוות הדעת של המומחה, כל תשובה שהיה נותן המומחה לשאלות שהציג לו ב"כ התובע בחקירה הנגדית, הייתה תשובה מפתיעה לכאורה. ב"כ התובע ידע מה הן השאלות שבכוונתו להציג למומחה בחקירה הנגדית, ועל כן לא הייתה מניעה שיגיע מוכן עם ראיותיו.
עוד טען הנתבע כי ככלל ראיה אינה מוגשת "מעצמה", אלא באמצעות עד. התובע לא ציין מי העד מגיש הראיה וכיצד ייחקר על הגשת הראיה. התובע אינו עובד של חברת SAFA וכל עדות שלו על תכונות המכשיר היא עדות מפי השמועה. הראיה שמבקש התובע להציג אינה מלמדת על אמיתות התוכן ולכן אין לקבלה.
בתגובה לתשובה טען התובע כי מדובר בראיה אשר עשויה להשפיע על הערכת מידת מומחיותו של העד המומחה ורצינות חוות דעתו. מדריך ההפעלה הורד מאתר אינטרנט הפתוח לכל, וביכולתו של הנתבע לבדוק את אותנטיות מדריך ההפעלה על ידי גלישה לכתובת האינטרנט.
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן טעמי:
ראשית יצוין כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר לתמיכה בעובדות המהוות עילה לבקשה, בפרט ביחס לטענת ההפתעה וכן ביחס לטענות אודות מכשיר ההקלטה שנעשה בו שימוש ותכונותיו (סעיף 5 בבקשה).
שנית, בניגוד להלכה המורה כי אין לצרף לבקשה את הראיה שאת צירופה מבקשים, התובע צרף לבקשתו את מדריך ההפעלה נושא הבקשה.
לגופו של עניין, תקנה 158(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שעליה סמך התובע את בקשתו, קובעת כך:
"התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות."
הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט לא יתיר הבאת ראיות מפריכות בתום פרשת ההגנה, "אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן בהם נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה" [רע"א 800/14 קרגל בע"מ נ' י.א. אריזות שיווק (1988) בע"מ, פסקה 7 (21.5.14); רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ, פסקה 7 (17.3.2013)]. בפסיקה נקבע כי תקנה 158(א)(1) לא נועדה ל"שיפור עמדות" לאחר סיום שלב הראיות, והפתעה סובייקטיבית של המבקש, כשלעצמה, אינה מספיקה בכדי להתיר הגשת ראיות מפריכות (עניין קרגל).
בענייננו, אין מחלוקת כי חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע לא כללה התייחסות למכשיר שבאמצעותו נערכה ההקלטה וכי תחום מומחיותו אינו כולל את מכשירי הקלטה, על סוגיהם ותכונותיהם. מטעם זה, הבקשה להגשת מדריך ההפעלה המתייחס לתכונות המכשיר אינה בגדר ראיה מפריכה, והיא אינה רלוונטית לחוות הדעת שהגיש המומחה.
אין לקבל את טענת התובע בדבר הגילוי המפתיע אודות סוג מכשיר ההקלטה, בעקבות עדותו של המומחה. התובע ידע מה הן השאלות שבכוונתו להציג למומחה בחקירה הנגדית. משלא הייתה התייחסות בחוות דעת המומחה לסוג המכשיר שבאמצעותו בוצעה ההקלטה, כל תשובה שהשיב המומחה על שאלה שהציג לפניו ב"כ התובע, על אודות סוג המכשיר, הייתה לכאורה "מפתיעה" את התובע.
לכך יש להוסיף, כי חוות דעת המומחה התייחסה להקלטה שבוצעה על ידי התובע. משכך הידע אודות סוג המכשיר שבאמצעותו נערכה ההקלטה מצוי ממילא בידי התובע, ולא היה בכוחה של תשובה כזו או אחרת של מומחה הנתבע כדי להפתיעו בעניין זה. בנסיבות אלה, אני דוחה את טענת התובע ביחס להפתעתו מתשובת המומחה.
אשר לראיה שאותה מבקש התובע לצרף, מדובר כאמור במדריך הפעלה אשר לכאורה אותר והודפס מרשת האינטרנט. למותר לציין כי מסמך או פלט שהופק מאתר אינטרנט אינו מהווה רשומה מוסדית כהגדרתה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ולא ניתן ללמוד ממנו דבר על אמיתות התוכן. כשלעצמו, מהווה המסמך עדות מפי השמועה ובשל כך הוא אינו קביל (יעקב קדמי על הראיות חלק שני 909-908 (2009)).
הגשת מסמך כראיה נעשית באמצעות עד מגיש ומאמת, וכפופה לחקירתו בחקירה נגדית. בענייננו, התובע כלל לא פרט מי העד מגיש הראיה, והסתפק בהפניה לכתובת האינטרנט שממנה הופק המסמך. הפניה לכתובת האינטרנט אינה עונה על הוראות הדין באשר להגשת מסמך כראיה.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020, בהעדר הצדדים.