הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 55494-05-14

מספר בקשה:46
בפני
כבוד ה שופט בנימין ארנון

המבקשים

  1. נרימאן מסארוה
  2. סבאח מסארוה
  3. חדיג'ה מסארווה
  4. אקרם מסארוה
  5. אשרף מסארוה
  6. באז מחמוד מסארוה
  7. עומר מחמוד מסארוה
  8. עלי מחמוד מצארווה
  9. פרידה יוסף מסארווה (המנוחה)
  10. מחמוד מוסטפא מסארוה (המנוח)

כולם ע"י ב"כ עוה"ד אבו חוסיין

נגד

המשיבים

  1. עלי מסארוה
  2. מחמוד מסארווה
  3. חנאן מסארווה

כולם ע"י ב"כ עוה"ד מאזן דעאס

4. עלי יוסף מסארווה

ע"י ב"כ עוה"ד טיבי והיב

החלטה

א. מבוא
ביום 5.6.18 ניתן ע"י מותב זה פסק דין בשלוש תובענות שאוחדו. המדובר בתביעות שהוגשו בת"א 38206-04-14 (להלן: "תביעת רוכשי 2013"); בת"א 55494-05-14 (להלן: "תביעת רוכשי 1974"); ו בת"א 44049-02-15 (להלן: "תביעת עלי") (להלן: " פסק הדין")). בפסק הדין התקבלה תביעת רוכשי 2013 ונדחו תביעת רוכשי 1974 ותביעת עלי, מנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק הדין. בקליפת אגוז יצוין כי בפסק הדין נקבע כי זכויותיהם של רוכשי 2013 במקרקעין עדיפות על זכויותיהם של של רוכשי 1974, וכפועל יוצא מכך – הורה בית המשפט על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת רוכשי 1974 לגבי המקרקעין נושא התובענות הנ"ל בספרי מרשם המקרקעין.

יצוין כי על פסק הדין הוגש לאחרונה על ידי רוכשי 1974 ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 5241/18). ערעור זה עודנו תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון.

בגדר הבקשות שלפניי עותרים רוכשי 1974 לביטולו של פסק הדין וכן לעיכוב ביצועו. לטענת רוכשי 1974 צו הירושה מיום 15.11.2009 שניתן לגבי עזבונו של יוסף מסארווה ז"ל (להלן: "יוסף ז"ל"), אשר לפיו ירשה אלמנתו, שריפה ז"ל, אמו של עלי, 6/12 חלקים מעזבונו של יוסף ז"ל , ואשר עליו נסמך, בין היתר, פסק הדין – הושג בתרמית. לטענת רוכשי 1974 הרשם לענייני ירושה הולך שולל על ידי עלי מאחר שעלי נמנע מלפרט בפני הרשם לענייני ירושה את העובדה שאביו, יוסף ז"ל, היה נשוי גם לנשים נוספות ולא רק לאמו, שריפה ז"ל. לכן, לטענתם, שריפה ז"ל הייתה זכאית לרשת רק 1/6 מעזבונו של יוסף ז"ל ולא 6/12 חלקים מהעיזבון כפי שנקבע בצו הירושה שניתן לגבי עזבונו. בנוסף טוענים רוכשי 1974 כי עלי נמנע מלפרט בפני הרשם לענייני ירושה כי היורשים האחרים הינם אחיו החורגים – דהיינו אחים שנולדו מאמהות שונות אחרות . עוד טוענים רוכשי 1974 כי לא נמסרו על ידי עלי הודעות לכל יתר היורשים כנדרש עפ"י הדין בהליך למתן צו ירושה.

רוכשי 1974 מוסיפים וטוענים כי ידעו זה מכבר על דבר קיומו של צו הירושה מיום 15.11.2009 אך סברו בטעות כי אין בצו ירושה זה כדי לפגוע בעסקת הרכישה של המקרקעין שנעשתה על ידי אביהם ב שנת 1974. בנוסף, הם טוענים כי רק לאחר בדיקת צו הירושה הזה התברר להם ביום 12.7.2018 כי צו הירושה הושג בתרמית. לפיכך, לאחר מתן פסק הדין הגישו רוכשי 1974 בקשה לרשם לענייני ירושה לביטול צו ירושה זה. בנוסף, מתבקש על ידם בית משפט זה, בגדר הבקשה שבפני, ליתן פסק דין חדש, המשקלל את זכויות רוכשי 1974 בעזבונו של יוסף ז"ל בהתאם לנטען לעיל, וכן מתבקש בית המשפט לעכב ביצועו של פסק הדין בכל הנוגע לתביעת רוכשי 1974.

בהחלטתי מיום 31.7.18 התבקשו רוכשי 1974 להבהיר מקור סמכותו של בית משפט זה לדון בבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו, וזאת - בהתחשב בכך שהבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו הוגשו לבית משפט זה לאחר הגשת ערעורם של המבקשים על פסק הדין לבית המשפט העליון, בהתחשב בכך שבקשתם מבוססת על טענות בעלות אופי ערעורי, וכן על טענה בדבר קיומן של ראיות חדשות שלא הוצגו בפני בית המשפט לפני מתן פסק הדין. כן התבקשו המבקשים להבהיר כיצד הגשת הבקשה דנן מתיישבת עם הוראות תקנה 467(א) ב תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") ובעובדה כי רוכשי 1974 הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.

בהודעת הבהרה שהגישו רוכשי 1974 לבית המשפט הם שבו וחזרו הם על טענותיהם בעניין התרמית שנפלה בתהליך בירור הבקשה למתן צו ירושה לגבי עזבונו של יוסף ז"ל. לגירסתם, התרמית הנטענת מצדיקה את ביטולו של פסק הדין. כן טוענים רוכשי 1974 כי סמכותו של בית משפט זה לבטל את פסק הדין מעוגנת בהלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בעניין ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003) (להלן: "עניין שעיה"). בנוסף, מבהירים המבקשים כי הראיות הנוספות לא הוצגו על ידם לפני מתן פסק הדין בשל טעות משפטית שנפלה אצלם לגבי פרשנותם של דיני הירושה.
עוד התבקש מותב זה לעכב את ביצועו של פסק הדין עד להכרעתו של הרשם לענייני ירושה בבקשה שהגישו רוכשי 1974 לתיקון צו הירושה שניתן לגבי עזבונו של יוסף ז"ל .

בתגובתם לבקשה טוענים רוכשי 2013 כי סוגיית צו הירושה כבר עלתה בדיונים שנערכו בפני בית המשפט, וב"כ רוכשי 1974 אף הגיש לבית המשפט "אילן משפחה" המתאר את הקרבה המשפחתית של כל הצדדים בכל שלוש התביעות שאוחדו. לפיכך, ברי שאין מדובר בראיה חדשה שהתגלתה רק עתה . רוכשי 2013 מוסיפים וטוענים כי הבקשה לתיקון צו הירושה הוגשה ע"י המבקשים רק כחלוף כתשע שנים מאז מתן צו הירושה ביום 15.11.2009 לגבי עזבונו של יוסף ז"ל, ותוך שרוכשי 1974 מודים כי ידעו בזמן אמת על הגשת הבקשה לצו ירושה זה . עוד מוסיפים וטוענים רוכשי 2013 כי רכשו את המקרקעין בהסתמך על הזכויות הרשומות בספרי מרשם המקרקעין , ולא בהסתמך על צווי הירושה שניתנו לגבי עיזבונותיהם של יוסף ז"ל ושל שריפה ז"ל .

רוכשי 2013 טוענים כי בפסק הדין נקבע כי זכויותיהם במקרקעין עדיפות על פני זכויות רוכשי 1974, וזאת, בין היתר, נוכח העובדה כי רוכשי 1974 לא פעלו לרישום הערת אזהרה בגין רכישת זכויותיהם במקרקעין, ואילו רוכשי 2013 קנו את זכויותיהם במקרקעין בתמורה ובתום לב, ותוך הסתמכות על הרישום בספרי מרשם המקרקעין.

בנוסף, טוענים רוכשי 2013 כי נשותיו האחרות של יוסף ז"ל נפטרו זמן רב לפניו, ואילו שריפה ז"ל, אמו של עלי, היא היחידה שנפטרה אחריו, ועל כן היא זכאית לרשת אותו בתור אלמנתו. לטענתם, בכל מקרה אין ביהמ"ש אמור לדון בעניין צו הירושה של יוסף ז"ל כל עוד לא התקבלה החלטה בנושא זה על ידי הרשם לענייני ירושה.

רוכשי 2013 מוסיפים וטוענים כי בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי בקשה לביטול פסק דין אזרחי תתקבל רק במקרים חריגים, ועל בעל הדין הטוען לביטול פסק הדין להגיש תובענה נפרדת לשם כך .

עלי מצטרף למרבית הטענות שהועלו על ידי רוכשי 2013 בתגובתם. בנוסף, עלי טוען בתגובתו לבקשה כי הבקשה דנן מקדימה את זמנה בעיקר משום שהרשם לענייני ירושה טרם החליט בבקשה לתיקון צו הירושה.

בתשובתם טוענים רוכשי 1974 כי אין במחדלם או בטעותם בפרשנות דיני הירושה כדי להכשיר צו ירושה שניתן בתרמית ותוך העלמת עובדות מהרשם לענייני ירושה. עוד טוענים רוכשי 1974 כי אמנם רוכשי 2013 רכשו זכויותיהם בהסתמך על מרשם רשם המקרקעין אך זכויותיהם במקרקעין טרם נרשמו ועל כן הם מחזיקים בזכויות חוזיות בלבד.

ב. דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה, בתגובות ובתשובה, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין ועיכוב הביצוע של פסק הדין – להידחות. אפרט להלן טעמיי להחלטה זו:

בעניין שעיה נקבע כי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מפורש הרי שלבית משפט אזרחי נתונה סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט "בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין" (שם, בפס' 5) . הן בעניין זה, והן בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון, נקבע כי סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט שמורה למקרים חריגים ונדירים כגון מקרים בהם פסק הדין שניתן הושג במרמה, וכן במקרים בהם נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין (עניין שעיה, בעמ' 371 ; ע"א 3826/12 דנה שדמי מיידאן נ' אליזבט טורונצ'יק (פורסם בנבו, 26.11.2013) בפס' 5; רע"א 8702/16 צבי רוזנבלט נ' מדינת ישראל פרקליטות מחוז המרכז (פורסם בנבו, 17.11.2016) בפס' 11). עוד נקבע בפסיקת בתי המשפט כי על מנת לבטל פסק דין חלוט שניתן בתביעה אזרחית על מבקש הביטול לנקוט בהליך נפרד ולהגישו לאותה ערכאה שבה ניתן פסק הדין אותו מבקשים לבטל ( עניין שעיה, בעמ' 372; רע"א 3778/16 צין גבע נ' תנו לחיות לחיות (פורסם בנבו, 18.8.2016) בפס' ז'; רע"א ניסים דני זילברשלג נ' עו"ד ליאור דגן (פורסם בנבו, 14.5.2017) בפס' 9).

ראשית, ובהתייחס לבקשה שלפני אקדים ואציין כי דינה להידחות כבר מן הטעם הדיוני. בעוד שעל פי פסיקת בית המשפט העליון על הטוען לביטול פסק הדין מוטלת החובה לפנות בהליך נפרד ועצמאי ל ערכאה שנתנה את פסק הדין – בחרו רוכשי 1974 שלא להגיש בקשתם זו כתביעה נפרדת, אלא במסגרת הבקשה דנן שהוגשה בתיק בו ניתן פסק הדין. בפעולתם באופן כזה לא פעלו רוכשי 1974 על פי ההלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון. לא למותר לציין כי עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו ב-3 התובענות שאוחדו ואין בסמכותו לדון בטעויות שנפלו בפסק הדין זולת ב"טעות" כהגדרתה מסעיף 81 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 אשר מקרה זה אינו נופל בגדרה.

שנית, במקרה הנוכחי אין מדובר בפסק דין חלוט, אלא בפסק דין אשר רוכשי 1974 הגישו ערעור עליו לבית המשפט העליון. אשר על כן, על רוכשי 1974 מוטל למצות תחילה את ההליך התלוי ועומד בפני ערכאת הערעור, טרם הגשת בקשה זו. ברי כי אין זה ראוי ששתי ערכאות, הן בית משפט זה הנדרש לדון בבקשה לביטול פסק הדין שהגישו רוכשי 1974 , והן בית המשפט העליון האמור לדון בערעור שהגישו רוכשי 1974 על פסק הדין, תדונה במקביל בטענותיהם של רוכשי 1974 . מעבר לבזבוז של זמן שיפוטי ושל משאבים כספיים אשר יגרמו במצב דברים שכזה, ברי כי הדבר עלול לגרום גם לכך שתינתנה החלטות שיפוטיות סותרות על-ידי שתי ערכאות שונות , בעוד שברור כי בית משפט זה אינו רשאי להכריע בניגוד להחלטותיו של בית המשפט העליון המשמש כערכאת ערעור על פסק דינו.

שלישית, אציין כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון שאוזכרה לעיל בית המשפט יעתר לבקשה כדוגמת הבקשה דנן רק במקרים חריגים ונדירים. לא מצאתי כי המקרה הנוכחי נמנה על אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים ביטול פסק הדין. ודוק: רוכשי 1974 ביססו בקשתם לביטול פסק הדין על כך שפסק הדין מבוסס על צו הירושה מיום 15.11.2009 שהושג לטענתם במרמה. אולם, אני סבור כי דינה של טענה זו להידחות ממספר טעמים שיפורטו להלן:

ברי כי צו הירושה אשר נגדו טוענים רוכשי 1974 תקף עד שיוכרע אחרת על ידי הערכאה המוסמכת. במובן זה, העובדה כי רוכשי 1974 מעלים כעת, לאחר מתן פסק הדין, טענות שונות בפני הרשם לענייני ירושה בעניין צו הירושה שהוצא בשנת 2009, אין בה די כדי לבסס בקש תם זו לביטול פסק הדין טרם שהוכרעו טענות אלו על ידי הרשם לענייני ירושה או ע"י ערכאה מוסמכת אחרת. לשון אחר: הבקשה דנן לביטול פסק דין מקדימה את זמנה.

מבלי להביע עמדה כלשהי ביחס לבקשה לתיקון צו הירושה מיום 15.11.2009 שהגישו רוכשי 1974 לרשם לענייני הירושה, ראוי להדגיש כי מהבקשה לביטול פסק הדין עולה כי רוכשי 1974 מודים כי היו מודעים כבר בשנת 2010, בעת הגשת תביעה כנגדם לסילוק ידם מהמקרקעין, לקיומו של צו הירושה שניתן ביום 15.11.2009 אך סברו בטעות כי אין בצו הירושה כדי לפגוע בזכויותיהם הנטענות במקרקעין (ס' 6 לבקשה). לא למותר לציין כי הטענה שצו הירושה הושג בתרמית לא הועלתה על ידי רוכשי 1974 בעת הדיון בשלוש התביעות שהתבררו לפני, והיא מועלית על ידם כ-9 שנים לאחר הוצאת צו הירושה. במובן זה לוקה טענת רוכשי 1974 לתרמית בהוצאת צו הירושה בשיהוי ניכר, וגם עובדת כבישתה של טענתם זו במשך כ- 9 שנים פועלת לכאורה לחובתם. אשר על כן, איני מוצא כי טענותיהם של רוכשי 1974 מצדיקות קבלת בקשתם זו לביטול פסק הדין אשר, כאמור, יש להיעתר לה רק במקרים חריגים ונדירים.

רביעית, אוסיף ואדגיש כי במקרה הנוכחי לא התגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין. כאמור, טענותיהם של רוכשי 1974 ביחס לתרמית שקדמה למתן צו הירושה שניתן לגבי עזבונו של יוסף ז"ל טרם הוכרעו על ידי הערכאה המוסמכת לכך, כך שממילא אין מדובר בעת הזו בראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה בפסק הדין מיסודה. יתרה מזו: נוכח הודאתם של רוכשי 1974 כי היו מודעים להוצאת צו הירושה מיום 15.11.2009, למצער במועד הגשת התביעה לסילוק ידם מהמקרקעין בשנת 2010 , הרי שברי כי מדובר בראיות שניתן היה להשיגן בנקל קודם למתן פסק הדין, לרבות באמצעות הגשת בקשה לתיקון צו הירושה לערכאה המוסמ כת זמן ניכר לפני מתן פסק הדין.

חמישית, ראוי לציין כי המשיבים חולקים על הפרשנות המוצעת ע"י רוכשי 1974 ביחס לאופן החלתם ופרשנותם של דיני הירושה לגבי יורשיו עפ"י דין של יוסף ז"ל. לגרסת המשיבים לא נפלה טעות בעת הוצאת צו הירושה שכן נשותיו הקודמות של יוסף ז"ל נפטרו לפניו, בניגוד לאלמנתו היחידה, שריפה ז"ל (אמו של עלי) שנפטרה אחריו. לפיכך, גם מטעם זה אין להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין טרם שטענות אלה של הצדדים תוכרענה ע"י הערכאה המוסמכת לדון בהן (ראו סעיפים 4 עד 6 בתגובת המשיבים).

באשר לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין - תקנה 467(א) בתקנות סד"א קובעת כדלקמן:
"(א)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה (ההדגשות אינן במקור – ב.א.) .

מלשון תקנה 467(א) בתקנות סד"א עולה במפורש כי סמכותו של בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו פוקעת עם הגשת ערעור על פסק הדין, והחל ממועד הגשת הערעור מסורה הסמכות הבלעדית לעיכוב ביצוע פסק הדין לערכאת הערעור בלבד (ר' ע"א 8486/13 דליה מצרי נ' יוסי פאר נורמה פרויקטים (1987) בע"מ (פורסם בנבו, 6.1.2014) בפס' 4). במקרה הנוכחי, רוכשי 1974 הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 5241/18). לכן, ואף בהתעלם מכך שהגשת הערעור לבית המשפט העליון קדמה להגשת הבקשה דנן לבית משפט זה לעיכוב ביצועו של פסק הדין - הרי שבהתאם לתקנה 467 (א) בתקנות סד"א עם הגשת הערעור על פסק הדין אין בית משפט זה מוסמך עוד לעכב ביצועו של פסק הדין, וסמכות זו מסורה באופן בלעדי לערכאת הערעור. אשר על כן אני דוחה הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו של פסק הדין – להידחות . בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב בזאת את רוכשי 1974 לשלם לרוכשי 2013 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,500 ₪, ובנוסף לכך הנני מחייב את רוכשי 1974 לשלם לעלי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום נוסף של 3,500 ₪. לשם הבהרת הדברים אדגיש כי חיובם הכולל של המבקשים בהוצאות בקשה זו יסתכם בסכום כולל של 7,000 ₪.

המזכירות תיידע טלפונית את באי-כוח הצדדים לגבי מתן החלטה זו, ותמציא לידיהם החלטה זו באמצעות הפקסימליה.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ט, 16 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.