הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 54677-12-17

לפני
כבוד ה שופט מיכאל תמיר

תובעת

מרי דהן
באמצעות עו"ד ישראלה שמרוני קנר

נגד

נתבעים
1. שחר ריימונד
באמצעות עו"ד דוד בסידן, עו"ד אלון נוריאלי ועו"ד ירון דוד

2. יהודה בן דיין
3. יולנדה אביטבול בן דיין
4. ענבר בן דיין
שלושתם באמצעות עו"ד נופר כהן

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 3,082,142 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

להלן עיקרי טענות התובעת בכתב התביעה:

התביעה הוגשה בגין מסכת מעשי מרמה והונאה של הנתבעים שפעלו במשותף ובאופן מתוחכם במטרה להוציא מהתובעת את כל חסכונותיה.

התובעת, מרי דהן (להלן " התובעת" או "מרי") היא פנסיונרית וגרושה בת 70 ללא ילדים אשר התגוררה בזמנים הרלוונטיים לתביעה עם אימה המבוגרת והחולה וטיפלה בה . נתבעת 3, יולנדה אביטבול בן דיין (להלן: " יולנדה"), היא בת דוד ה של התובעת. נתבע 2, יהודה בן דיין (להלן "יהודה"), ונתבעת 4, ענבר בן דיין (להלן "ענבר"), הם ילדיה של יולנדה. יהודה הוא זה שהכיר לתובעת את נתבע 1, שחר ריימונד (להלן " שחר"), והציג אותו כא יש עסקים ידוע ורב מוניטין.

שחר הציג את עצמו בפני התובעת כחברו הטוב של יהודה וכאיש עסקים אשר מנהל את עסקיו בחו"ל. מיד לאחר שדניאל דהן, אחיה של התובעת (להלן " דניאל"), נפטר בחודש יולי 2014, שחר שרבב את עצמו לתיק העיזבון כדי לעשות עוקץ על התובעת, להוליך אותה שולל ולהוציא ממנה כספים במרמה.

לאחר פטירתו של דניאל, שחר ויהודה סיפרו לתובעת כי גרושתו של דניאל, מזל דהן (להלן "מזל"), הגישה תביעה נגד העיזבון, וטוענת כי חלק מכספיו של דניאל מוחזקים גם בידי התובעת. שחר חזר וסיפר לתובעת שוב ושוב את אותו סיפור בדיות שקרי שלפיו מזל עומדת לנקוט נגדה הליכים כדי לקחת את כספה. יהודה פעל לאשר שקר זה בפני התובעת, ו גם יולנדה פגשה את התובעת ושוחחה עמה, תוך שהיא משווה נופך של אמון לשקרים של יהודה ושחר שע ימם היא פעלה בשיתוף פעולה מלא.

שחר ויהודה שרכשו את אמונה של התובעת, אמרו לה כי עליה לפעול מהר כדי להציל את כספה, ולשם כך הורו לה להכין שיק בנקאי על סך 1,500,000 ₪ משוך על שמה מחשבונה הפרטי בבנק הפועלים בבית שמש. התובעת הכינה את השיק הבנקאי עוד ביום 24.7.14 ושמרה אותו בחזקתה. לאחר הכנת השיק הפצירו בה שחר ויהודה להפקיד אותו בחשבון בנק חדש, ולצורך כך הסיעו אותה ביום 8.8.14 לסניף בנק הפועלים בביתר עילית. בהוראתם פתחה התובעת חשבון על שמה בסניף זה, והפקידה בו את השיק הבנקאי. שחר ליווה את התובעת בכל פעולות פתיחת החשבון, הורה לה לומר בסניף כי היא קרובת משפחתו והכיר לה את מנהל הסניף, גילי. יהודה לא נכנס לסניף הבנק וחיכה להם בחוץ . הנתבעים כיוונו את התובעת לפתוח את החשבון בסניף רחוק ממקום מגוריה משום שהיה בכוונתם לרוקן את החשבון, וביצוע פעולות כאלה בסניף הקודם הייתה עשויה לעורר שאלות של הפקידים שמכירים את התובעת.

בחודש אוגוסט 2014 הגבירו נתבעים 3-1 את לחציהם על התובעת ונטעו בה את התחושה כי אם לא "תעלים" את כספי חסכונותיה, מזל תשים את ידיה על הכספים. שחר ויהודה הציעו לתובעת שתעביר אליהם את כספה וכך תושג מטרה כפולה: מזל לא תוכל לאתר ולקבל את הכספים, ונתבעים 1 ו-2 יוכלו לעשות שימוש בכספים אלה לעסקיהם ולגמול לתובעת על הסיוע שלה במימון עסקים אלה.

בפרק זמן קצר שבין 11.8.14 ל-17.9.14, הסיעו שחר ויהודה את התובעת שש פעמים לסניפי שונים של בנק הפועלים בירושלים, ובהוראתם משכה שם התובעת סכומי כסף במזומן מחשבון הבנק שלה בביתר עילית , העבירה אותם ישירות לידי יהודה, ולאחר מכן שחר שהמתין מחוץ לסניף קיבל מיהודה את חבילת השטרות. לפני ביצוע כל משיכה ביימו שחר ויהודה היוועצות טלפונית עם גילי, מנהל הסניף בביתר עילית, לגבי מנות הכסף המזומן שאפשר למשוך באותו יום ומאיזה סניף. הסכומים והמועדים של המשיכות מפורטים בכתב התביעה. בסך הכול עברו לידי שחר ויהודה כספים במלוא סכום השיק הבנקאי (למעט סך של 2,000 ₪ ששולם כעמלה לבנק ).

לאחר ששחר ויהודה החלו לגרום לתובעת למשוך כספים מהחשבון, התעורר בליבה חשש לגבי כספים אלה, והיא הביעה את חששה בפני יולנדה שהייתה שותפה מלכתחילה למעשי המרמה. יולנדה שהקפידה להיות בקשר טלפוני עם התובעת, הפיגה את חששותיה, ציינה כי שחר הוא אדם אמיד באופן יוצא דופן , אמרה לתובעת כי כספה נמצא בידיים בטוחות, והבטיחה יותר מפעם אחת שהיא ערבה לכל שקל שהתובעת תמסור לילדיה.

כדי להפיג באופן סופי את חששה של התובעת ערכו שחר ויהודה ביום 21.9.14 מסמך שהוכתר כזיכרון דברים - נספח ג' לכתב התביעה (להלן " זיכרון הדברים") שבו נכתב כי התובעת העבירה כסף ליהודה לשם השקעה עבור תשואה עתידית. עוד נכתב כי "את התשואה הראשונית תקבל התובעת לאחר סיום הדיון בבית המשפט לאחר סוף השנה הקלנדרית שתגיע ואת שאר הסכום בתום 3 שנים ממועד סיום העברה ". הטענות הסתמיות בזיכרון הדברים כי התובעת העבירה את הכספים לשם תשואה עתידית וכי תקבל אותם לאחר סיום הדיון בבית המשפט הן חסרות יסוד, ונועדו רק כדי לשוות אצטלה מסחרית לגניבת הכספים.

במקביל פעלו הנתבעים לגנוב גם את כספה של התובעת שהיה מופקד בחשבונה בסניף הבנק בבית שמש. לגבי כספים אלה פעלו שחר ויהודה באותה דרך: הסיעו את התובעת כמה פעמים לסניף הבנק, הורו לה למשוך כספים במזומן ולהעביר אותם ליהודה, והוא העביר אותם לשחר שהמתין מחוץ לסניף. באחת הפעמים התלוותה אל יהודה אחותו ענבר, והיא שקיבלה את הכסף לידיה. התובעת משכה מהסניף בבית שמש והעבירה לנתבעים סכום כולל של 1,168,000 ₪ במזומן.

התובעת מסרה ליהודה גם סכומים נוספים: 18,000 ₪ במזומן וכן שישה שיקים על סך 55,000 ₪ כל אחד (בסך כולל של 330,000 ₪) מסניף הבנק בבית שמש. יהודה ניכה את השיקים, קיבל כסף מזומן תמורתם והעביר את הכסף לענבר.

בחודש יוני 2017 או בסמוך לכך התברר לתובעת כי מזל לא הגישה תביעה כלשהי נגד עזבונו של דניאל, וכך הבינה התובעת כי נפלה קורבן לעוקץ ו למרמה. בעקבות זאת, התובעת ואחותה סולנג' צמח ששימשה מנהלת העיזבון של דניאל (להלן " סולנג'" או "סול"), פנו ליהודה בדרישה שיחזיר ל תובעת את כל הכספים שהוא והנתבעים האחרים הוציאו ממנה. במקום להשיב לתובעת את הסך של 3,016,000 ₪ שלקחו ממנה, סיפרו לה הנתבעים סיפורי בדים על עסקה גדולה שעתידה להתבצע ושלאחריה כספה של התובעת יוחזר זה .

ביום 28.6.17 הגיעו שחר ויהודה ללא הודעה מוקדמת לביתה של סולנג', וכדי להרגיע את התובעת, ערכו פעם נוספת מסמך התחייבות בנוגע לכספים שלקחו מהתובעת – נספח ו' לכתב התביעה (להלן " ההסכם מיום 28.6.17"). במסמך זה התחייבו שחר ויהודה להעביר סך של 1,078,00 ₪ לסול ולציון צמח עד ליום 15.1.18 , מיד לאחר קבלת חתימתו של שותף על עסקה גדולה ששחר עתיד להתקשר בה, ו כן להעביר סך של 1,500,000 ₪ לתובעת עד ליום 15.1. 19. בעת עריכת ההסכם מיום 28.6.17 והחתימה עליו, שחר ויהודה כלל לא דיברו עם התובעת , והיא מעולם לא הסכימה כי כספה או חלק ממנו יועבר לאחרים , ו אף לא הסכימה כי השבת כספה תהיה קשורה לעסקאות כלשהן שעורכים הנתבעים. ברור כי ההסכם לא היה אמיתי , הנתבעים לא התכוונו לקיים אותו, וכל מבוקשם היה לקנות לעצמם זמן נוסף.

ביום 19.7.17 שלחה התובעת מכתב דרישה והתראה לנתבעים, והם השיבו לה במכתב סתמי ולקוני שאין בו כל פירוט והתייחסות לסכומים שהוציאו מהתובעת במרמה. ביום 28.8.17 הגישה התובעת תלונה למשטרת ישראל נגד כל הנתבעים.

התובעת טוענת כי מעשיהם של הנתבעים מקימים לה עילות תביעה בגין תרמית, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט. התובעת מבקשת לחייב את נתבעים 3-1 במלוא סכום התביעה ואת נתבעת 4 בסך של 430,000 ₪ שנמסרו לידיה במזומן.

תחילה הוגש כתב הגנה מטעם כל הנתבעים יחד, שבו הוכחשו טענות התובעת בכתב התביעה ונטען כי הנתבעים לא רקמו שום מזימה ולא נטלו מהתובעת כספים כלשהם. כמו כן העלו הנתבעים את הטענות הבאות:

בעת פטירתו של דניאל הוא היה נשוי למזל. הפעולה היחידה שביצעו שחר ויהודה היא להכיר לסולנג' את ב"כ התובעת בתיק דנן, עו"ד שמרוני קנר, לצורך סיוע לסולנג' בניהול העיזבון של דניאל. התובעת התלוותה לאחותה סולנג' בשתי פגישות שבהן השתתפו גם שחר ויהודה, ולאחר מכן הן ניהלו את ענייניהן מול ב"כ התובעת.

בכמה הזדמנויות הסיע יהודה את התובעת לבקשתה לסידורים בירושלים, לרבות לסניף הבנק בבית שמש . יהודה התלווה לתובעת פעם או פעמיים לסניף בנק שבו הוציאה מזומנים, אך יהודה לא ידע את סכומם, לא קיבל מהתובעת כסף ואיננו יודע מה עשתה עם הכספים. שחר לא התלווה אליהם ב אף נסיעה, וגם ענבר מעולם לא התלוותה אליהם .

התובעת ביקשה מיהודה שישקיע עבורה סך של 10,000 ₪. יהודה נעתר לבקשתה, החזיר לה סך של 11,500 ₪ לאחר כמה חודשים ולא היו לתובעת טענות כלפיו. זיכרון הדברים משקף זאת, חרף ניסוחו הקלוקל. התובעת היא שביקשה לערוך את המסמך, חתמה עליו והוא השביע את רצונה.

ההסכם מיום 28.6.17 הוא מזויף. לכל הפחות, הרשום בשורה האחרונה לנוסח המודפס בכתב התביעה הוסף אליו לאחר חתימתו באופן חד צדדי בעט שונה, ולא היה חלק מהמסמך החתום. סולנג' לא פנתה ליהודה לצורך החזר כספים אלא לצורך קבלת הלוואה. יהודה פנה לשחר, ולבקשת סולנג' נקבעה פגישה בביתה. סולנג' הבטיחה שתחזיר את ההלוואה מתוך הכספים שנמצאים אצל אחותה התובעת. נוסח ההסכם, אף שהוא קלוקל, מבטא את רצונו של שחר לסייע לסולנג' בהלוואה, אם יחתום על העסקה המוזכרת שם. מי שניסח את המסמך וכתב אותו בכתב ידו הוא בעלה של סולנג', ציון צמח (להלן " ציון").

יולנדה מכחישה כל ידיעה, מתן ייעוץ או מעורבות בזמן הרלוונטי וכן מכחישה מתן ערבות לתובעת בנוגע לכספים כלשהם.

הנתבעים לא רקמו תוכנית עוקץ, לא הציגו לתובעת מצג שווא ולא קיבלו ממנה כספים כלשהם (פרט ל-10,000 ₪ שיהודה השקיע עבורה, כאמור לעיל). התמונה העולה מכתב התביעה אינה אלא עלילה מרושעת כלפי הנתבעים הניתנת להסבר, אולי, בניסיון של התובעת להציל את עורה (ואולי גם את עור אחותה) מפני טענות אפשריות כלפיה בשל גניבת כספים לא לה.

בכתב התשובה שהוגש מטעם התובעת הוכחשו הטענות בכתב ההגנה ונטען כי הכחשותיהם הסתמיות של הנתבעים אינן עולו ת בקנה אחד עם המסמכים ששחר ויהודה חתומים עליהם. בנוגע להסכם מיום 28.6.17, הוכחש כי הוא מתייחס להלוואה שביקשה סולנג', וכן נטען שהוא נכתב כולו בהינף אחד, לא נוספו לו תוספות כלשהן , ושחר חתם עליו כפי שהוא במעמד הפגישה. ב"כ התובעת אישרה כי שחר הכיר לה את סולנג' ואת התובעת, אך ציינה כי אין בכך כדי לאפשר לשחר ולנתבעים הנוספים לטוות מעשה עוקץ כדי לגנוב את כספה של התובעת. בהקשר זה נטען כי שחר הזהיר את התובעת, ולא בכדי, שלא תביא לידיעתה של באת כוחה את דבר הכספים הרבים ש הוצאו ממנה.

בסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה ולפני הגשת כתב התשובה הנ"ל הודיעה ב"כ התובעת כי נפלו כמה שיבושים במספור הסעיפים בכתב התביעה, וביקשה להגיש לתיק כתב תביעה מתוקן אשר זהה בתוכנו לכתב התביעה המקורי. לאחר הגשת תשובת הנתבעים לבקשה ותגובה לתשובה , הוגשה הודעה על כך שנתבעים 4-2 יהיו מיוצגים בהליך בידי ב"כ אחר. ביום 25.6.18 התקיים דיון קדם משפט , ובסופו נקבע כי נתבעים 4-2 יגישו כתב הגנה מתוקן , והתובעת תהיה רשאית להגיש כתב תשובה בהתאם. לגבי שחר נקבע כי אם ברצונו להגיש כתב הגנה מתוקן , עליו ל הגיש בקשה בעניין זה בצירוף תצהיר. עוד נקבע כי מכיוון ששחר עמד על פסיקת הוצאות אם כתב התביעה יתוקן, אזי מבחינת בית המשפט כתב התביעה המקורי יכול להישאר בעינו.

שחר לא הגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה, ואילו נתבעים 4-2 הגישו כתב הגנה מתוקן בהתאם להחלטה שניתנה בדיון הנ"ל. להלן עיקרי טענותיהם:

התובעת ביצעה את כל פעולותיה בניסיון להעלים את הכספים שדניאל העביר לה בעת שהיה נשוי למזל. התובעת חששה שאם מזל תדע שדניאל העביר לחשבונה את הכספים כדי להימנע מחלוקתם, היא עשויה להיות חשופה לתביעה נגדה להשבת הכספים. התובעת יצרה קשר עם יהודה וביקשה את עזרתו בנוגע לצוואה שהשאיר דניאל לאחר פטירתו ממחלת הסרטן . יהודה שהיה באותה עת חברו הטוב של שחר, סמך עליו והאמין בכישרונותיו וביכולתו להניב רווחים , קישר בין התובעת לשחר.

יהודה ומשפחתו העבירו כספים לשחר, בעת שהאמינו לסיפוריו על עסקאות שיניבו להם תשואות על הכספים שישקיעו. כספים אלה לא הוחזרו, ולא כל שכן הרווח שהבטיח שחר בצדן של אותן השקעות.

התובעת משכה את השיק הבנקאי על סך 1,500,000 ₪ ביום 24.7.14, כארבעה ימים בלבד לאחר תום השבעה, ו זאת עוד לפני שפנתה ליהודה ולשחר אשר הגיעו לדירתה לראשונה רק בתחילת אוגוסט 2014 . בניגוד לנטען בכתב התביעה, יהודה כלל לא נפגש עם התובעת במהלך חודש יולי 2014, מעולם לא אמר לה כי עומדים לנקוט נגדה הליכים משפטיים בקשר לכספה , לא הסיע אותה להפקיד את השיק הבנקאי בסניף בביתר עילית ולא נכח במעמד זה. מועד משיכת השיק מוכיח מעל לכל ספק כי התובעת הייתה סבורה שהכספים הגיעו לידיה בחוסר תום לב , והיא ניסתה להעלים אותם מחשבונה.

לאחר השבעה הייתה התובעת בקשר טוב עם יולנדה, אך לא העלתה בפניה חשש ולא שיתפה אותה כלל במהלכים שהחליטה לבצע בכספים האמורים. יולנדה לא הייתה מעלה בדעתה להמציא סיפור בדותות כדי לקחת את כספה של התובעת. יולנדה ויהודה מעולם לא הפעילו לחץ על התובעת.

שחר הציג את עצמו בפני התובעת כאיש עסקים שיש לו קשרים ויכולות לבצע עסקאות. התובעת היא שבחרה לתת אמון בשחר ולהתייעץ אתו בנוגע לכספים שברשותה. לאחר שהתובעת הביעה בפני שחר את חששותיה ושיתפה אותו במעשיה, הציע לה שחר להשקיע את כספיה בחו"ל. התובעת פעלה ישירות מול שחר.

יולנדה מעולם לא הצהירה בפני התובעת כי היא אחראית וערבה אישית לכספים שתעביר התובעת לילדיה של יולנדה, מהטעם הפשוט שלא הועברו כספים למי מילדיה. התובעת כבר הגישה נגד יולנדה וענבר תביעה קטנה על סך 25,000 ₪ בטענה כי נתנה לענבר הלוואה שיולנדה הייתה ערבה לה, ובית המשפט דחה את הטענה בעניין ערבות של יולנדה.

יהודה התגורר בעבר בבית שמש ועבד בירושלים, ולכן נעתר לבקשת התובעת והסיע אותה כמה פעמים לבנק בירושלים . ענבר מעולם לא התלוותה אליהם. התובעת פעלה לפי הנחיותיו הבלעדיות של שחר, ובתיאום עם גילי מנהל הסניף בביתר עילית. יהודה מעולם לא קיבל את הסכומים שמשכה התובעת והם הועברו ישירות לשחר.

התובעת היא שניסחה את זיכרון הדברים עבור השקעה של 10,000 ₪. כעבור כמה חודשים השיב יהודה לתובעת סך של 11,500 ₪. זיכרון הדברים נוגע להשקעה עתידית , והתובעת ידעה זאת כשניסחה את זיכרון הדברים.

יהודה מעולם לא קיבל לידיו מהתובעת סך של 18,000 ₪ במזומן. לגבי השיקים על סך 55,000 ₪ כל אחד, יהודה כתב אותם לבקשתה של התובעת והשאיר אותם בחזקתה. יהודה לא ניכה את השיקים והם מעולם לא הגיעו לידי ענבר. מעדותה של התובעת בדיון שהתקיים ביום 26.6.18 עלה כי נתנה את השיקים לשחר שביקש לנכות אותם.

ההסכם מיום 28.6.17 שצורף לכתב התביעה מזויף. כזכור ליהודה, מדובר בכספי הלוואה שציון וסולנג' ביקשו משחר, והוא אמר להם שיש לו עסקה גדולה שצריכה להיסגר ושלאחר מכן הוא יעביר להם את הכסף. למיטב ידיעתו של יהודה, הייתה בידי שחר עסקה שהייתה אמורה להניב רווחים.

התובעת מעולם לא מסרה לנתבעים 4-2 סך של 3,016,000 ₪, ונתבעים 4-2 מעולם לא החזיקו בכספי התובעת ולא קיבלו ממנה כספים, למעט סך של 25,000 ₪ שנתנה התובעת לענבר במתנה לצורך לימודים.

בכתב התשובה מטעם התובעת הוכחשו הטענות בכתב ההגנה של נתבעים 4-2, תוך חזרה על הטענות בכתב התשובה הקודם. לגבי זיכרון הדברים נטען כי הוא נכתב בכתב ידו של יהודה בעת ששחר הכתיב לו בטלפון את נוסחו, וכל טענה המייחסת את המסמך להלוואה בסך של 10,000 ₪ היא עורבא פרח.

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות רשאית של התובעת עצמה, סולנג', בעלה ציון ו אחיה של התובעת - מר משה דהן. כמו כן ביקשה התובעת להזמין לעדות שני פקידים של בנק הפועלים: מר נפתלי יעקבס מסניף הבנק ברמת בית שמש ומר גיל ישראלי מסניף הבנק בירושלים. הבקשה להזמנת עדים אלה התקבלה בהיעדר תשובה או התנגדות של הנתבעים. לאחר מכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של כל הנתבעים. שחר צירף לתצהירו חוות דעת של מומחית לזיהוי כתבי יד, גב' קרן רווה, לביסוס הטענה בעניין זיוף השורות האחרונות של ההסכם מיום 28.6.17. בהמשך , ביום 28.10.19, ביקשו נתבעים 4-2 להגיש שני תצהירים נוספים מטעמם של מר מאיר עקיבא ו של מר תום תמיר. הבקשה התקבלה בהחלטה שניתנה במהלך דיון ההוכחות הראשון שהתקיים בתיק ביום 6.11.19 (בעמ' 141).

בד בבד עם הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת , הוגשו מטעמה בקשות להמצאת תיעוד סרטי האבטחה שצולמו בסניפי הבנק הרלוונטיים ולהמצאת תדפיסי חשבון הבנק של ענבר בסניף ביתר עילית . בעניין סרטי האבטחה, הבנק הודיע בתשובתו לבקשה כי לא היה בידו לאתר אותם בשל הזמן הרב שחלף מהמועדים המבוקשים. בעניין תדפיסי החשבון, ענבר הסכימה לחשוף אך ורק את הפעולה של הפקדת 100,000 ₪ והתנגדה לחשיפת פעולות אחרות שבוצעו בחשבונה. בתשובת התובעת לתגובה נטען כי לא ברורה התעקשותה של ענבר, שכן לפי עדות ה במשטרה, החשבון היה פתוח במשך שבועיים בלבד , ובוצעה בו רק פעולה אחת. בעקבות החלטות שניתנו ב-19.6.19 וב-17.7.19, תדפיסי החשבון של ענבר הוגשו לתיק ביום 13.8.19.

במהלך דיוני ההוכחות הוגשו באמצעות העדים מסמכים רבים נוספים שסומנו כמוצגים , לרבות תיעוד חקירותיהם של העדים במשטרה, דוחות של עימותים שנערכו במשטרה בין יהודה לשחר ובין יהודה לתובעת, וכן מסמכים הקשורים לעסקאות שונות שביצע שחר. כמו כן הוגשו מוצגים 6-1 שצורפו להודעה מטעם התובעת מיום 17.10.19 על הגשת תצהיר גילוי מסמכים נוסף. מעמוד 259 לפרוטוקול עולה כי מוצגים אלה הוגשו וסומנו ת/2, אך בנט המשפט מופיע מסמך אחר שסומן ת/2. על כן מוצגים אלה יכונו להלן " מוצגי התובעת הנוספים ".

התקיימו חמישה דיוני הוכחות בתיק. בדיון הראשון נחקרו מר גיל ישראלי ומר נפתלי יעקבס בחקירה ראשית של ב"כ התובעת ובחקירות נגדי ות של באי כוח הנתבעים, ואחריהם נחקרו התובעת, מר משה דהן , סולנג' וציון בחקירות נגדיות על תצהיריהם . בדיון השני נחקרו המצהירים הנוספים מטעם התובעת - מר מאיר עקיבא ומר תום תמיר בחקירות נגדיות , ולאחר מכן החלה ב"כ התובעת לחקור את שחר על תצהירו. בדיון השלישי נחקרה תחילה המומחית לזיהוי כתבי יד , גב' קרן רווה, בהמשך הושלמו חקירותיו הנגדיות של שחר ובסוף הדיון נחקר יהודה על תצהירו . בדיון הרביעי נחקרה יולנדה בחקירה נגדית של ב"כ התובעת. בדיון החמישי נחקרה יולנדה בחקירה נגדית של ב"כ שחר , לאחר מכן נחקרה ענבר על תצהירה , ובתום הדיון נקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים בכתב.

סיכומי התובעת הוגשו במועד. הנתבעים הגישו בקשה למתן ארכה להגשת סיכומיהם, ובהמשך הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שניתן לה תוקף של החלטה ביום 12.11.20 כי הנתבעים יגישו את סיכומיהם עד 17.11.20 והתובעת תגיש סיכומי תשובה עד 25.12.20.

סיכומיהם של נתבעים 4-2 הוגשו ביום 19.11.20. כשבוע לאחר מכן הגישה ב"כ נתבעים 4-2 הודעה שבה ביקשה להסב את תשומת ליבו של בית המשפט לכך שסיכומיו של שחר טרם הוגשו לתיק, וטענה כי התנהלות זו לא נעשתה בתום לב, ו אפשרה לשחר לבצע מקצה שיפורים בסיכומיו לאחר שנחשף לסיכומיהם של נתבעים 4-2. ביום 2.12.20 הוגשו סיכומיו של שחר ותגובה של בא כוחו שלפיה בשל נסיבות אישיות נדרשה לו ארכה נוספת להגשת הסיכומים, ב"כ התובעת נתנה את הסכמתה לכך וסיכומיהם של נתבעים 4-2 לא היו לפניו בעת שסיים להכין את סיכומיו. ביום 8.12.20 הוגשה תגובה של ב"כ נתבעים 4-2 שבה חזרה על טענותיה הקודמות, והדגישה כי הגשת סיכומיו של שחר כשבועיים לאחר המועד שנקבע יצרה לו יתרון דיוני במקום שאין לתת כזה. עוד נטען כי משיחה עם ב"כ התובעת עלה שהיא נתנה את הסכמתה לארכה הנוספת רק לאחר הגשת סיכומיהם של נתבעים 4-2, ומכל מקום היה על ב"כ שחר לבקש את הסכמתם של נתבעים 4-2. ביום 20.12.20 הוגשה תגובה של ב"כ שחר שבה פירט את הנסיבות שבגינן נדרשה לו ארכה נוספת, וציין כי נתבעים 4-2 הגישו את סיכומיהם באיחור מבלי לבקש ארכה מהתובעת, מב"כ שחר או מבית המשפט. כמו כן חזר וטען ב"כ שחר כי סיכומיו נכתבו ללא כל זיקה או רלוונטיות לסיכומיהם של נתבעים 4-2. בהחלטה מיום 24.12.20 נקבע כי בפסק הדין תהיה התייחסות לטענות הנתבעים בעניין מועדי הגשת סיכומיהם. לאחר מכן הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת.

הן הסיכומים מטעם שחר והן הסיכומים מטעם נתבעים 4-2 לא הוגשו לתיק במועד שנקבע בהחלטה מיום 12.11.20, אך סיכומיהם של נתבעים 4-2 הוגשו באיחור של יומיים בלבד, בעוד שסיכומיו של שחר הוגשו רק קרוב לשבועיים לאחר מכן, ובאיחור של 15 ימים. אף אם ב"כ התובעת הסכימה מראש למתן ארכה להגשת סיכומי ו של שחר, ולא רק בדיעבד כפי שטוענת ב"כ נתבעים 4-2, היה על ב"כ שחר לבקש גם את הסכמתה של ב"כ נתבעים 4-2 לכך מראש וכן להגיש לבית המשפט בקשה למתן ארכה להגשת הסיכומים, אך הוא לא עשה זאת. הגשת סיכומיו של שחר קרוב לשבועיים לאחר הגשת סיכומיהם של נתבעים 4-2, ללא הסכמתה של ב"כ נתבעים 4-2 ובניגוד להחלטת בית המשפט, יצרה יתרון דיוני לשחר, ונתתי דעתי לכך בעת כתיבת פסק הדין. עם זאת, התרשמתי כי רוב הטענות בסיכומיו של שחר לא הועלו בעקבות טענות בסיכומיהם של נתבעים 4-2.

דיון

רקע – מיהו שחר ריימונד?

ממכלול העדויות והראיות בתיק עולה כי שחר נהג להציג את עצמו כאיש עסקים ויזם מקושר ובעל ממון. יולנדה העידה כי כשהכירה את שחר "הוא הציג עצמו כאיש עסקים עם מטוס, עם וילה ואחוזה במילאנו, עם כל מיני שותפויות..." (עמ' 486 ש' 11-10). סולנג' הצהירה כי שחר "אמר שהוא איש עסקים כבד, יש לו המון כסף, מטוס פרטי, עסקים חובקי עולם..." (סעיף 11 לתצהירה). כן ראו עדותה של התובעת על האופן שבו תיארה לה יולנדה את שחר (בעמ' 68 ש' 26-18) ועדותו של יהודה כי מהיכרותו עם שחר, התרשם שיש לו קשרים ויכול ות להשקיע כספים כך שיניבו רווחים (סעיפים 14 ו-16 לתצהירו ועמ' 443 לפרוטוקול ש' 27-25). מר תום תמיר (להלן " תום"), עד מטעם התביעה שאינו קשור לפרשה הנדונה בתיק דנן, העיד כי הכיר את שחר כ חמש שנים לפני מועד הדיון, כלומר בסביבות סוף שנת 2014, וכך תיאר את התנהלותו של שחר: " אני הכרתי אותו כבעל הון. הוא הציג את עצמו כבן אדם עם עסקים בעולם ומטוס פרטי. היה מסתובב תמיד עם המון מזומנים באוטו עם כמויות של עשרות אלפי ש"ח... דאג תמיד להראות דאג להשוויץ, דאג להראות את האוסף שעונים, להראות תמונות בחופשות כל הזמן בחו"ל, ודאג תמיד להדגיש שהוא מכיר תמיד אנשים חשובים, אנשים בכנסת, אנשים בעלי הון שהוא דאג להסביר שהוא במעמד הזה שלהם" (עמ' 241 ש' 15-1). שחר עצמו הדגיש בחקירתו במשטרה כי הוא "מקושר להרבה בעלי עסקים" ו כן מקושר "גם במערכת המשפטית, עו"ד חברים של כל הסוגים, ובממשלה שמי הולך לפני". כמו כן טען שחר במשטרה שהוא עומד לחתום על עסקה גדולה עם "קיקו מילאנו" ולקבל עבורה 6 מיליון ש"ח, ולכן סכומים של מעל מיליון ש"ח "הם לא גבוהים בשבילי" (ראו הודאתו של שחר במשטרה מיום 24.10.17 שהוגשה לתיק: מוצג נ/5/2 ש' 26, 37-36, ש' 93-76). גם בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית בתיק דנן הצהיר שחר כי "אני איש עסקים ויזם בתחום המקרקעין והפטנטים. חברי ומכרי אף הם אנשי עסקים, חלקם מוכרים וידועים במשק הישראלי".

מנגד, כשנשאל שחר האם נכון שביום 9.1.13 הגיש בקשה להוצל"פ להכריז כי הוא חייב מוגבל באמצעים, ניסה להתחמק מלהשיב על השאלה ולבסוף העיד : " לא זוכר אבל יכול להיות". בהמשך הופנה בית המשפט למוצג 5 מתוך מוצגי התובעת הנוספים – תדפיס פרטי תיק הוצל"פ שנפתח נגד שחר והוא נשאל האם "נכון שאמרת שיש לך תיקים פתוחים ביתרה של כמעט מיליון תשע מאות אלף שקל תיקים פתוחים ואתה מציע לשלם 400 ₪ לחודש, יכול להיות?" והשיב "עורך הדין שלי טיפל בזה, יכול להיות". כמו כן אישר שחר כי ראש ההוצאה לפועל הפנה אותו להליך של פשיטת רגל והוא סירב (עמ' 260 ש' 15 עד עמ' 261 ש' 20). בסופו של דבר הודה שחר כי עורך דינו הציע לו לבקש שיכריזו עליו כחייב מוגבל באמצעים , והוא פועל לפי מה שעורך הדין שלו מייעץ לו (עמ' 262 ש' 9-5). ממוצג 5 עולה כי ביום 6.2.19 דחה ראש ההוצל"פ את בקשתו של שחר, וקבע בין היתר לאמור : " סבורני כי סירובו הבלתי ענייני לפנות להליך פש"ר מעיד כשלעצמו על חוסר תום ליבו". בהמשך החקירה השיב שחר תשובות סותרות לשאלה האם היה חייב מוגבל באמצעים: "לא. לא ממה שזכור לי", "אולי. אבל לא הייתי ולא ולא חס ושלום מעולם", "אני לא זוכר מה היה בעבר", "אני לא זוכר", ואחר כך הפנה את השאלה לעורכי דינו (עמ' 363 ש' 25-10). בדיון המשך אישר שחר כי נפתחו נגדו תיקי הוצל"פ והייתה לו תשתית של חדלות פירעון, אך כשנשאל אם הגיש בקשה לאיחוד תיקים ואם היה מוגבל באמצעים השיב נחרצות ובניגוד לעדותו הקודמת: "לא, כלום" (עמ' 416 ש' 34-31).

שחר לא הציג פירוט או אסמכתאות כלשהן בנוגע לעסקאות שביצע לטענתו בתחום הפטנטים . כמו כן עלה מעדותו כי הציע לאנשים רבים להשקיע כסף בעסקאות ובמיזמים שונים, ובסופו של דבר אף אחד מהם לא התממש וחלק ניכר מהכספים לא הוחזרו .

שחר העיד כי התקשר בהסכמים עם אדם בשם זאב פורשפן בנוגע לרכישת זכויות ב רשתות רמי לוי ויוחננוף ושהעסקאות לא יצאו לפועל (עמ' 262 ש' 24 עד 266 ש' 7) . שחר אישר כי חתם עם מר פורשפן על הסכם בכתב יד שלפיו " אני שחר ריימונד... מכניס כשותף את זאב פורשפן ברשת חנויות יוחננוף בשיעור של 50% לכל אחד, כאשר זאב נתן על חשבון 139,000 ₪ מתוך 325,00 ש"ח" (נספח ג' לכתב התביעה במוצג 1 למוצגי התובעת הנוספים). שחר הודה שקיבל מפורשפן את הסך של 139,000 ₪ במזומן, וכשנשאל אם באותו מועד "היו לך זכויות ברשת יוחננוף?" השיב "לא". בהקשר זה העיד שחר כי קיבל את הסכום הנ"ל כמקדמה לצורך ניהול מו"מ לרכישת הזכויות , אך לא השיב עניינית לשאלה היכן כתוב בהסכם שהוא איננו בעל זכויות ביוחננוף (עמ' 263 ש' 16 עד עמ' 266 ש' 7). בחקירה שהתקיימה במועד אחר השיב שחר על אותה שאלה כי חסר מסמך והוא יבדוק זאת (עמ' 401-400), א ולם עד היום לא הוגשה כל ראיה המבססת כי הובהר שמדובר בעסקה עתידית שלא נחתמה. כמו כן העיד שחר שקיבל ממר פורשפן 450,000 ₪ מכוח הסכם שכותרתו "שותפות וזכיינות ברמי לוי" (נספח א' למוצג 1 הנ"ל) . בהקשר זה העיד שחר כי "יש לי זכויות 50 אחוז ברמי לוי. אני זה שהקמתי את רמי לוי... אני זה שסגרתי מול רמי לוי", אך מיד לאחר מכן העיד כי השותף שלו " מיקי בליטי היה רשום 100 אחוז מהזכויות..." (עמ' 356 ש' 10-4). לא הוצגו אסמכתאות המבססות כי שחר היה בעל זכויות כלשהן ברמי לוי.

מעדותו של שחר עלה כי מר פורשפן הגיש נגדו תביעה על סך 1,000,000 ₪, ניתן נגד שחר פסק דין בהיעדר הגנה , וביום 24.5.10 חתמו הצדדים על הסכם פשרה שלפיו פסק הדין יבוטל ושחר ישלם לפורשפן סך של 250,000 ₪. בהקשר זה העיד שחר כי "לא בדיוק התחייבתי", אך לדבריו בא כוחו אמר לו שאין ברירה ושעליו לחתום על הסכם הפשרה (עמ' 258 ש' 8-1) . שחר לא הסביר מדוע לטענתו לא מגיע לפורשפן דבר , על אף שהשקיע כספים רב ים בעסקאות שלא יצאו לפועל. כשנשאל מדוע הסכים לחתום על הסכם הפשרה ולהיות מוכרז חייב מוגבל באמצעים במקום להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהיעדר הגנה, חזר והעיד שחר כי פעל לפי עצת עורך דינו (עמ' 261 ש' 29 עד עמ' 262 ש' 9 וכן ראו עמ' 362 החל מש' 23). למעלה מארבע שנים לאחר מכן, ביום 13.8.14 , חתמו הצדדים על הסכם נוסף שבו צוין כי " הואיל וכנגד החייב התנהלו הליכי הוצל"פ אשר לא נשאו עד כה פרי" הסכימו הצדדים על תשלום של 35,000 ₪ בלבד במזומן (מוצג 5 למוצגי התובעת הנוספים) .

שחר העיד כי עשה עסקה עם מר עידן גוב ועם חבר משותף שלהם בשם ניסים בתחום של דוכני אוכל מוכן ברמי לוי . שחר העיד כי לאחר שהעסקה לא הסתדרה, הוא החזיר את הכסף ב" ריטיינר" חודשי ששילם לניסים. שחר העיד כי העסקה לא בוצעה מכיוון שניסים "התחרט ולא רצה" (עמ' 283 ש' 30), אך מנגד העיד כי "היה קצת בעיה עם משרד הבריאות והכל לא הסתדר בסוף" (עמ' 284 ש' 19). לפי עדותו של שחר, הוא שילם רק לניסים ולא לעידן גוב את מה שהיה חייב להם על הדוכנים, מכיוון שניסים אמר לשחר שעידן גוב חייב לו כספים, עקץ הרבה אנשים ועיריית תל אביב הוציאה נגדו צו מעצר (עמ' 283 ש' 1 עד עמ' 284 ש' 24). לא הוצגו ראיות לביסוס טענות אלה של שחר, ומכל מקום עולה מעדותו של שחר כי לא החזיר לניסים את הכסף שלקח ממנו עבור עסקה שלא יצאה לפועל.

תום תמיר הצהיר כי קישר בין שחר לדודתו שגרה בצרפת, והיא נתנה לשחר כמה עשרות אלפי ש"ח להשקעה שהושבו רק לאחר התערבות משפטית. שחר העיד כי אותה בת משפחה שילמה לו סכום התחלתי שהוא לא זוכר מהו, בשביל האפשרות לקבל חנות של קיקו מילנו אם העסקה תתממש. בהקשר זה העיד שחר כי "לא יצאה העסקה" שתוכננה עם קיקו מילנו, ומנגד העיד כי "בעלה לא רצה להיכנס לזה". כמו כן העיד כי הם קיבלו את הכסף בחזרה , אך מיד לאחר מכן העיד כי היה מוכן להחזיר להם את הכסף רק דרך עורך דין (עמ' 424 ש' 32-5).

בחקירתו הנגדית העיד תום כי ראה בעיניו את דניאל טופז שהיה שותף שלו נותן לשחר סך של 40,000 ₪, ושחר הבטיח לשלש לו את הכסף . כמו כן העיד תום כי הוא נתן לשחר 10 או 15 אלף ש"ח לצורך אותה השקעה ושחר הבטיח ל ו את אותו הדבר, אך לא החזיר להם את הכסף וגרם לפירוק של השותפות של תום עם דניאל טופז (עמ' 242-241). בהמשך העיד תום כי נתן לשחר כספים נוספים לצורך השקעה, והעביר לו בסך הכול 120,000 ₪ (עמ' 250 החל מש' 16) שמהם קיבל בחזרה כ-15,000 ₪ בלבד (עמ' 251 ש' 4-3). תום העיד כי איימו עליו פיזית בניסיון למנוע ממנו להעיד בתיק דנן וכי מזה שלושה שבועות הוא לא ישן בבית הוריו מכיוון ששחר יודע איפה הוא גר (עמ' 246 ש' 17-1). שחר הציג גרסה שונה שלפיה תום נתן לו 15,000 ₪ בלבד וקיבל עבורם שיקים שנוכו בשוק האפור וכן העיד שתום הוא זה שהביא עבריינים לביתו (עמ' 423 ש' 21 עד עמ' 425 ש' 7). התרשמתי כי גרסתו של תום הייתה מהימנה יותר מזו של שחר.

שחר נשאל האם נכון שיש לו שיטה – " אתה מייצר מצב שבו יש הסכמים ספק קיימים ועל בסיסם אתה מבטיח כסף", ועל כך השיב "אוקיי". כשנשאל שוב האם זה נכון, השיב : " אם זה נכון שאני מבטיח כסף במידה ותצא עסקה גדולה? כן" (עמ' 321 ש' 18-17). בהמשך נשאל שחר איך יכול להיות שאף אחת מחמש העסקאות שביצע ושהוזכרו בחקירתו לא התממשה. שחר התמהמה זמן רב ולא השיב עניינית לשאלה. בסופו של דבר לשאלת בית המשפט איזו מבין העסקאות שדיברו עליהן יצאה לפועל, התייחס לעסקה אחרת בנדל"ן של 15 מיליון ₪ שלטענתו הוא מקבל ריטיינר עבורה (עמ' 341 ש' 17 עד עמ' 345), אך לא הוצגו אסמכתאות כלשהן בנוגע לעסקה זו. בחקירה מאוחרת יותר נשאל שחר שוב אילו מהעסקאות שהעיד לגביהן יצאו לפועל, והשיב: "יש כמה עסקאות במשא ומתן. אני לא אמרתי שנסגרה..." לגבי עסקת הנדל"ן העיד כי היא נמצאת במו"מ במשך שלוש וחצי שנים , ולשאלת בית המשפט אם היא הושלמה השיב: " אפשר להגיד שכן ולא " (עמ' 397 ש' 4 עד עמ' 399 ש' 19).

סתירות רבות נתגלו בעדותו של שחר גם לגבי כתובות המגורים שלו. בתחילה העיד שהחל משנת 2010 כתובת המגורים שלו היא ברחוב אהרון קרון 3 בראשון לציון (סוף עמ' 268). בהמשך אישר כי הגיש בקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה שניתן נגדו בתביעה של בנק הפועלים , ובבקשתו טען כי משנת 2017 הוא מתגורר ברחוב רימלט 24 ברעננה, ולכן הוא לא קיבל את כתב התביעה שהומצא לכתובתו בראשון לציון. בעניין זה העיד שחר כי עבר עם בת הזוג שלו לרעננה "לתקופה מסוימת" ואז " לא הסתדר ואני חתכתי לראשון". כשנשאל מתי גר ברעננה, השיב שחר: "לא זוכר. חצי שנה, לא זוכר את התאריכים", אך עדותו כי התגורר ברעננה חצי שנה משנת 2017 אינה מתיישבת עם העובדה שפסק הדין נגדו ניתן בדצמבר 2018 והבקשה התבררה בפברואר 2019 (כפי שעולה מההחלטה שניתנה בבקשה לביטול פסק הדין – ת/3) . שחר העיד כי יבדוק זאת מול בעל הנכס אם צריך, ולאחר מכן העיד כי " גרתי איתה בסביבות 8 חודשים" (עמ' 270 ש' 31 עד עמ' 271 ש' 35). בשלב מאוחר יותר של החק ירה הציג שחר גרסה שונה שלפיה בניגוד ל אמור בבקשתו לביטול פסק הדין בתביעה של בנק הפועלים נגדו , במועד הגשת התביעה הוא התגורר ברחוב אהרון קרון 3 בראשון לציון, ו אישר כי שם "קיבלתי את הכתב תביעה" (עמ' 313 ש' 28-24). לפי גרסה זו של שחר, הוא לא הגיש כתב הגנה משום שדיבר עם נציגי הבנק בטלפון והם ביקשו פסק דין נגדו ללא ידיעתו (עמ' 313 ש' 31 עד עמ' 314 ש' 8) . לאחר מכן העיד שחר כי בתקופה שבה בוטל פסק הדין " אני גרתי ברעננה רק פעמיים בשבוע לא יותר" (עמ' 314 החל ש' 26-16). בהמשך הציג שחר גרסאות סותרות נוספות, וביניהן כי מאז שנת 2010 הוא גר לסירוגין ברחוב מבצע שלמה 28 (עמ' 316 ש' 18-15).

בסיכומיו של שחר אין כל התייחסות לסתירות הרבות בגרסתו, בין היתר בנוגע למצבו הכלכלי בתקופה הרלוונטית לתביעה, לכספים שקיבל בגין עסקאות שלא יצאו לפועל ולמקומות מגוריו . התרשמתי כי עדותו של שחר בעניינים אלה הייתה מתחמקת, מלאת סתירות ולא מהימנה, ויש בכך כדי להשליך ב אופן משמעותי על מידת המהימנות שיש לייחס לגרסתו לגבי השאלות המרכזיות השנויות במחלוקת בתביעה דנן.

השותפות בין שחר ליהודה והסתרתה

בחקירתו במשטרה נשאל שחר על הקשר שלו עם יהודה, והשיב כי " יהודה הוא חבר" שהכיר במשחקי כדורגל של בית"ר ירושלים. שחר לא ציין כי היו לו קשרים עסקיים כלשהם עם יהודה. עם זאת, שחר מצא לנכון לומר כי יהודה התעניין עבור חברים שלו שמשקיעים בחו"ל בנוגע לרכישת פטנט , ושחר השיב לו כי הוא לא חושב שיוכל להציע פטנט בהשקעה הכספית שיהודה יכול לעמוד בה. בהמשך חקירתו במשטרה אמר שחר כי "אין לי שום היכרות אחרת איתו", אך הוסיף ש הוא מדבר אתו בטלפון (מוצג ת/1 ש' 32-25). גם בתצהיר עדותו הראשית בתיק דנן התייחס שחר להיכרות שלו עם יהודה במשחקי הכדורגל שהובילה בהמשך לקשר חברי (סעיפים 11-10 לתצהירו), מבלי להתייחס לקשר עסקי או אחר ביניהם.

יהודה אמר אף הוא בחקירתו במשטרה כי "שחר הוא חבר שלי" (מוצג ת/6 שורה 50), ולא התייחס לקשר עסקי או כספי כלשהו עם שחר. רק בתצהיר עדותו הראשית בתיק דנן הצהיר יהודה לראשונה כי הוא ובני משפחתו העבירו לשחר כספים להשקעה, אך זאת ללא פירוט כלשהו של מועדים או של סכומים (סעיף 7 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית הודה שחר כי חתם על מסמך (מוצג ת/4) שבו נכתב כי "אני יהודה בן דיין... נכנסתי שותף עם ריימונד שחר כגון: זהב, יהלומים או כל עסקה שתצא לפועל כשותף מלא, בין אם אני הבאתי את העסקה או שחר. אני יהודה בן דיין השקעתי כסף לקניית ריפיינרי בחו"ל למכירת זהב ביחד עם שחר ". לבקשתו של שחר, המסמך המקורי הוצג לו במהלך חקירתו הנגדית, והוא העיד לגביו כי הוסכם בינו לבין יהודה שבכל עסקה שמי מהם יביא, הם יהיו שותפים יחד ולחוד, אם כי טען שבסופו של דבר הם לא ביצעו עסקה כלשהי (עמ' 273 ש' 9 עד עמ' 276 ש' 13). בשלב מאוחר יותר של החקירה הכחיש שחר שחתם על דף חשבון מאותו יום, 7.5.14, שלפיו יהודה משך סך של 245,000 ₪ מהחשבון של ו (עמ' 323). המסמך לא הוגש בחקירתו של שחר , מכיוון שטען שהחתימה עליו מזויפת, אך ברשות בית המשפט הוגש המסמך בחקירה ראשית משלימה של יהודה (סומן על גב ו של המסמך המקורי – ת/5 , וההעתק שנסרק לתיק המוצגים בנט המשפט סומן ת/7/ב' ). יהודה העיד כי משך את הסך של 245,000 ₪ במזומן מהסניף ונתן אותם לשחר שחתם על טופס המשיכה כדי לאשר שקיבל את הכסף (עמ' 439 ש' 30 עד עמ' 440 ש' 2). במהלך החקירה הנגדית של שחר הודה אחד מבאי כוחו, עו"ד ירון דוד, כי כשלושה שבועות לפני הדיון הוא היה במשרד של ב"כ נתבעים 4-2, ראה את המסמך , צילם אותו ואמר שהוא שוקל לבדוק אותו אצל המומחית מטעמם, אך לא עשה זאת (עמ' 327). מעיון ב חתימה המופיעה על טופס המשיכה המקורי עולה כי היא דומה מאוד לחתימותיו של שחר על מסמכים רבים אחרים שהוגשו לתיק וששחר הודה שחתם עליהם, לרבות מוצג ת/4 שבו נכתב כי יהודה השקיע כסף בעסקה – מסמך אשר נ חתם באותו יום שבו נמשכו הכספים מחשבונו של יהודה, 7.5.14. לפיכך, אני קובע כי גרסתו של יהודה כי שחר חתם על טופס המשיכה מהימנה יותר מגרסתו של שחר.

יהודה העיד כי בהמשך העביר לשחר סכומים נוספים לצורך השקעה באותה עסקת ריפיינרי: סך של 80,000 ₪ ב-13.8.15 וסך של 35,000 ₪ ב-31.12.15 (בהתאם לאישורי משיכת מזומנים שהוגשו לתיק וסומנו ת/7/א' ו-ת/7/ב'). לפי עדותו של יהודה , בסך הכול הועברו לשחר מהכספים שלו ושל הוריו סדר גודל של חצי מיליון ש"ח שירדו לטמיון, ואחרי שנכנס לחובות , הוריו פדו את קרנות הפנסיה וקופות הגמל שלהם כדי לסייע לו (עמ' 447-446).

שחר הכחיש שקיבל מיהודה כספים (עמ' 279 ש' 18 עד עמ' 280 ש' 28), אך הודה כי "כן נפגשנו לגבי עסקים", והעיד כי ניסו לעשות עסקאות שונות, וביניהן עסקת הריפיינרי הנ"ל ועסקאות נוספות בנדל"ן שלא צלחו (עמ' 277 ש' 33) . כשנשאל מדוע לא אמר לשוטרים שהיה לו הסכם שותפות עם יהודה , העיד שחר כי היה בלחץ בחקירה במשטרה, ולכן " עניתי את מה שעניתי ולא שאלנו לא התברגנו יותר מדי והוא גם לא התפרס איתי" (עמ' 278 ש' 19-10). כשנשאל שחר מדוע לא סיפר בתצהירו על הסכם השותפות שלו עם יהודה, התחמק מלהשיב עניינית (סוף עמ' 278 ועמ' 279 עד ש' 11).

יולנדה נשאלה בחקירתה במשטרה אם היא מכירה את שחר והשיבה : " כן הוא חבר של הבן שלי, אני מכירה אותו פעם פעמיים לא משהו תמידי" (מוצג ת/8 ש' 22-21). בתצהיר עדותה הראשית הצהירה יולנדה כי גם היא נפלה קורבן למעלליו של שחר ללא פירוט כלשהו. רק בחקירתה הנגדית העידה יולנדה לראשונה כי יהודה אמר לה בזמן אמת שהתקשר בעסקה עם שחר שתניב רווחים, וביקש ממנה להעביר לו כסף לצורך העסקה. בהמשך העידה יולנדה כי "אני נתתי לו סכום של 140,000 ₪ של קרן השתלמות שלי שהוצאתי לעסקה שהוא אמר שיהיו רווחים והוא יחזיר לי כסף". בהקשר זה הבהירה כי ראתה ששחר לקח את הסכום הנ"ל מבעלה במזומן. כמו כן העידה יולנדה כי היא ובעלה נתנו מאות אלפי ש"ח מכספי הפנסיה שלה ם כדי להחזיר הלוואות שיהודה לקח מהבנק בגלל העסקאות שעשה עם שחר (עמ' 486 ש' 12 עד עמ' 487 ש' 4). כשנשאלה יולנדה מדוע לא סיפרה ב חקירתה במשטרה על השותפות העסקית בין שחר ליהודה ועל הכספים שהיא ובעלה השקיעו בשותפות זאת, השיבה: "אני לא נשאלתי על השאלות. מה שהוא שאל אותי, עניתי, מה שאני יודעת, עניתי. זהו" (סוף עמ' 488 ותחילת עמ' 489).

ענבר נשאלה אף היא בחקירתה במשטרה מיהו שחר והשיבה: " חבר של אחי". כשהתבקשה לפרט השיבה: "חבר שלו. מה לפרט? ראיתי אותו מס' פעמים בודדות" (ת/13 ש' 60-57). בחקירתה הנגדית בתיק דנן העידה ענבר כי נודע לה ששחר הוא שותף של יהודה בפגישה עם עו"ד ירון דוד לפני החקירה במשטרה (עמ' 508 ש' 19-10) . כש נשאלה מדוע לא סיפרה זאת במשטרה, השיבה: " הוא לא שאל אותי את זה", וכשנשאלה אם לא חשבה שזה חשוב לספר על כך, השיבה: "באותה נקודת זמן, לא" (עמ' 518 ש' 19-11). כשנשאלה ענבר האם סיפרו לבאת כוחם הנוכחית כי "נפלתם עם כמה מאות אלפי שקלים עם שחר", השיבה בחיוב, ולא הסבירה מדוע אין כל התייחסות לעניין זה בתצהיר עדותה הראשית (עמ' 510 ש' 21-10).

כשיהודה נשאל בחקירתו הנגדית מדוע אמר במשטרה ששחר הוא חבר שלו ולא סיפר על השותפות העסקית ביניהם , השיב יהודה כי "מי שבעצם לקח אותי לייעוץ לעורך דין ושילם את העורך דין והנחה אותי מה לעשות זה היה שחר". לאחר מכן העיד יהודה כי שחר לקח אותו לעורך דין בשם יואב דוד ש" הנחה אותי לפני החקירה, אמר לי מה להגיד פחות או יותר, אמר שככה יהיה בסדר. הכול יסתדר". יהודה הוסיף וציין כי שחר רמז בחוץ על כל מיני אנשים שהוא מכיר בעולם התחתון, ולכן יהודה הציג אותו בתור חבר שלו (עמ' 445 ש' 13-7).

שחר העיד כי הפנה את יהודה לעו"ד יואב דוד, אך לדבריו הוא עשה זאת כדי שידברו ביניהם ויבדקו אם זה מסתדר להם. לגרסתו של שחר, הוא לא התערב, לא דחף את יהודה לעו"ד יואב דוד ולא שילם את שכר טרחתו. עם זאת, שחר הודה כי עו"ד דוד הוא שהשיב בשם יהודה ושחר יחד למכתב ההתראה ששלחה ב"כ התובעת, וזאת בניגוד להצהרתו של שחר כי באותה תקופה התקשה ליצור קשר עם יהודה (סעיף 39 לתצהירו). שחר נשאל על סתירה זו בחקירה הנגדית ולא השיב עניינית (עמ' 414 ש' 18 עד עמ' 415 ש' 19).

לאחר החקירה במשטרה ייצג עו"ד ירון דוד את כל הנתבעים בתיק דנן יחד, והגיש כתב הגנה משותף מטעמם. יהודה נשאל על הייצוג המשותף ועל כך שבכתב ההגנה המקורי הוכחשו כל טענות התובעת , ורק בכתב ההגנה המתוקן הועלו לראשונה טענות נגד שחר. בתשובה לכך העיד יהודה בין היתר כי "הוא [שחר] הביא לנו את עו"ד ירון דוד. הוא זה שדיבר אתו תמיד, הוא זה שהדריך אותנו מה לעשות, הוא זה שכתב את כתב ההגנה" (עמ' 467 ש' 34-32). גם יולנדה נשאלה על הייצוג המשותף והשיבה: "הלכנו לעו"ד ירון דוד מפני שלי לא היה כסף לעורכי דין. שחר הבטיח שאנחנו בכלל לא בעסק הזה והוא יוציא אותנו חלק לגמרי" (עמ' 489 ש' 27-26, ההדגשה שלי – מ"ת ).

התרשמתי כי עדויותיהם של יהודה ושל יולנדה בנוגע להעברת הכספים לשחר לצורך השקעה היו מהימנות, אך הם ניסו להסתיר זאת בעדותם במשטרה ואף בתחילת ההליך דנן , ככל הנראה בהנחייתו של שחר או של מי מטעמו.

השיק הבנקאי

בכתב התביעה נטען כי בחודש יולי 2014 הודיעו שחר ויהודה לתובעת, לאחר שביקרו בביתה , כי מזל הגישה תביעה נגד העיזבון של דניאל , ולכן יש לפעול במהירות כדי להציל את הכספים של התובעת אשר לטענת מזל היו שייכים לדניאל. כמו כן נטען כי בעקבות זאת הורו שחר ויהודה לתובעת למשוך שיק בנקאי על סך 1.5 מיליון ₪ מחשבונה ברמת בית שמש . ואולם, עוד בתצהיר עדותה הראשית תיקנה התובעת את גרסתה והשמיטה את הטענות שלפיהן שחר ויהודה היו בביתה בחודש יולי 2014 והורו לה להכין את השיק הבנקאי (ראו סעיפים 13 ו-14 לכתב התביעה לעומת סעיף 14 לתצהירה של התובעת ).

בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי הנפיקה את השיק הבנקאי בעצמה ולא לפי הוראה של שחר , וכי לא הכירה את שחר באותה עת (ע' 66 ש' 9-4). כשנשאלה מדוע הנפיקה את השיק , השיבה תחילה כי רצתה את הכסף בשביל לקנות בית, ולאחר מכן העידה כי רצתה את השיק כדי שיהיה לה בבית (עמ' 63 ש' 31-22). אלא שהשיק נמשך ביולי 2014, ימים ספורים לאחר פטירתו של דניאל, והתובעת לא הציגה אסמכתה כלשהי בנוגע לבית או לדירה שהתכוונה לקנות באותו מועד. לפי עדותה של התובעת, רק בקיץ 2015 חתמה על הסכם למכירת הדירה של אימה, וביטלה אותו כעבור שבוע (עמ' 126 ש' 36-12 ועמ' 128 ש' 26-25 ).

עדותה של התובעת בעניין נסיבות משיכת השיק אף אינה מתיישבת עם עדותו של מר נפתלי יעקבס אשר עובד ועבד בתקופה רלוונטית כיועץ השקעות בסניף רמת בית שמש שבו התנהל חשבונה של התובעת. מר יעקבס נחקר במשטרה בעקבות תלונתה של התובעת, ולאחר מכן הוזמן להעיד בתיק דנן.

מחקירתו של מר יעקבס במשטרה עלה כי דניאל משך לפני מותו סכומים של מיליוני ש"ח, בעיקר מקופות גמל , והעביר את הכספים לחשבון משותף שלו עם התובעת. כמו כן עלה כי שאלו את התובעת מדוע הועברו הכספים ו-"על פי מה שמרי הסבירה לנו כששאלנו כי הוא פחד שלאחר מותו הפרודה שלו תיקח לו את הכסף...". בהמשך אמר מר יעקבס כי למיטב זכרונו, בחשבון משותף של התובעת ודניאל היה סכום של בין 2.5 ל-3 מיליון ₪ שמהם כ-800,000 ₪ היו שייכים לתובעת והשאר לדניאל. כשנשאל מר יעקבס מה קרה בחשבון לאחר פטירתו של דניאל, השיב כי " מרי הגיעה לסניף ונפגשה עם מנהל הסניף בסוף שנת 2014 והביעה את חששה שפרודתו של דניאל תשים את ידיה על הכסף באמצעות צו של בית משפט". לאחר מכן אמר שהם המליצו לתובעת לפנות לקבלת ייעוץ משפטי , "אך היא בכל זאת ביקשה שנפיק לה שיק בנקאי על שמה בסך של מיליון וחצי ₪... " (מוצג ת/3 ש' 32-11).

בחקירתו הנגדית בתיק דנן העיד מר יעקבס כי הדברים שאמר במשטרה בעניין חלוקת הסכומים בחשבון הייתה הערכה גסה , והוא לא בדיוק הצליח להבין את החלוקה שהייתה בעיקר בראש של התובעת (עמ' 43 החל מש' 24) , אך בהמשך העיד כי הוא חושב שדניאל העביר לחשבון סכום של כ-2 מיליון ₪ (עמ' 46 החל מש' 23). כמו כן העיד מר יעקבס כי הוא חושב שהתובעת הייתה בעלת החשבון ושדניאל בכוונה לא היה בעלים אלא רק מיופה כוח, כדי שמבחינה משפטית, פרודתו לא תוכל לשים את ידה על החשבון (עמ' 49 החל מש' 16). לגבי השיק הבנקאי העיד מר יעקבס כי " אני חושב שהיה איזה שלב שהיא משכה שיק, גם, כדי שלא ניתן יהיה לעלות עליו בהמשך..." (עמ' 49 ש' 14-13).

התרשמתי כי עדותו של מר יעקבס הייתה מהימנה . כמו כן התרשמתי, בין היתר לאור עדותו של מר יעקבס, כי בניגוד לעדותה של התובעת בחקירתה הנגדית , היא משכה את השיק הבנקאי בשל החשש של ה שמזל תנקוט נגדה הליכים משפטיים כדי לקבל את הכספים שהיו מופקד ים בחשבון , בטענה שהם היו שייכים לדניאל.

עם זאת, והגם שנראה כי התובעת ניסתה להסתיר את הסיבה למשיכת השיק , התרשמתי ממכלול העדויות והראיות בתיק כי אין בכך כדי לפגוע במהימנות גרסתה של התובעת בנוגע להעברת הכספים ליהודה ושחר. בהקשר זה טענה התובעת עוד בתחילת ההליך כי יהודה ושחר ניצלו את החשש של ה מפני תביעה אפשרית של מזל כדי לשכנע אותה להעביר את כספה לידיהם לצורך עסקיהם, והבטיחו לה שתקבל תשואה עבור הסכום שהשקיעה. ראו לעניין זה סעיף 10 לכתב התביעה: " הנתבעים 1 ו-2 הציעו לתובעת כי היא תעביר אליהם את כספה ובכך תושג מטרה כפולה, בכך שמזל דהן לא תוכל לשים את ידיה על הכספים של התובעת, וכן גם הנתבעים יוכלו לעשות שימוש בכספים אלו לצורך העסקים שלהם ואף לגמול לתובעת על הסיוע אשר היא נותנת להם בעצם המימון של עסקים אלו ". התובעת חזרה על טענתה זו גם בסעיף 11 לתצהיר עדותה הראשית ובמהלך חקירתה הנגדית. מעדותה של התובעת עלה כי שחר אמר לה כל הזמן ש"מזל תשים את ידיה על הכסף" (עמ' 66 ש' 31-28), ובד בבד הבטיח ל ה שאם תעביר אליו את הכסף, "המיליון וחצי, תוך 3 שנים את תקבלי כפול" (עמ' 65 מש' 30). טענותיה אלה של התובעת נ תמכות בעדויות ובראיות שאליהן אתייחס בהמשך.

גרסאות הצדדים בנוגע למפגש הראשון בין התובעת לשחר

התובעת הצהירה כי הפגישה הראשונה שלה עם יהודה ושחר יחד התקיימה ב-8.8.14, יום שישי בבוקר, אז הפצירו בה לפתוח חשבון בנק חדש על שמה והתנדבו לעזור לה לפתוח אותו. כמו כן הצהירה התובעת כי באותו יום הסיעו אותה יהודה ושחר לסניף של בנק הפועלים בביתר עילית שרחוק ממקום מגוריה ושלא הייתה מוכרת בו כדי לפתוח את החשבון (סעיפים 17 ו-18 לתצהירה) . סולנג' הצהירה כי נהגה ללון אצל אימה ואחותה התובעת בימי חמישי בערב לצורך הכנות לשבת, ולכן הייתה נוכחת בפגישה עם שחר ויהודה שהתקיימה ביום שישי בבוקר. לפי תצהירה, יהודה ושחר הציעו לתובעת לבוא איתם לפתוח חשבון בנק ולהפקיד בו את השיק הבנקאי, והזהירו את התובעת שלא תספר על כך לאיש. כמו כן הצהירה סולנג' כי "שחר אמר באותו מעמד שהכסף בחשבון שייפתח יועבר על שם יהודה, ויהודה יעביר לשחר הכסף כדי שיעבירו לשוויץ לצורך קבלת תשואה של 100% בתוך 3 שנים, קרי, במקום מיליון וחצי ₪ תקבל מרי 3 מיליון ₪ בתום 3 שנים" (סעיף 10 לתצהירה).

שחר הכחיש זאת והצהיר כי הכיר את בני משפחתו של יהודה ובהם יולנדה, ענבר, התובעת וסולנג' רק "בסוף שנת 2014 או תחילת או אמצע 2015" באירוע משפחתי של יהודה ששחר הוזמן אליו (סעיפים 13-12 לתצהירו).

יהודה הצהיר כי התובעת יצרה עמו קשר וביקשה עזרה בנוגע לצוואה של אחיה , וכן הצהיר כי " באותה עת הייתי חברו הטוב של הנתבע 1 וסמכתי עליו, האמנתי בכישוריו וביכולתו להשקיע ולהניב רווחים. על כן, קישרתי בין התובעת לבין נתבע 1" (סעיף 4 לתצהירו). יהודה לא ציין בתצהירו מתי קישר בין התובעת לשחר. בהמשך הצהיר יהודה כי "לבקשת התובעת הגעתי עם נתבע 1 לדירתה" (סעיף 8 לתצהירו), שוב מבלי לציין מתי התקיים המפגש ומבלי להתייחס לדברים שנאמרו במפגש. לאחר מכן הצהיר יהודה כי בחודשים יולי ואוגוסט 2014 שירת במילואים במבצע צוק איתן (סעיף 12 לתצהירו), ומהצהרה זו נרמז כי המפגש בביתה של התובעת הנ"ל לא התקיים בחודשים אלה.

התובעת וסולנג' העידו בחקירותיהן הנגדיות כי יהודה ושחר ביקשו שאף אחד לא יהיה בדירה, לרבות המטפלת שטיפלה באימן של סולנג' והתובעת שהתבקשה לצאת, אך סולנג' לא הסכימה לצאת והקשיבה בצד לשיחה שלהם (ראו עדותה של התובעת בסוף עמ' 70 ותחילת עמ' 71 ועדותה של סולנג' בעמ' 168 ש' 10-4). שחר חזר על גרסתו כי נפגש עם התובעת רק " אחרי החגים בסוף נובמבר 2014 או תחילת 2015" (עמ' 303 ש' 9). לעומת זאת, יהודה הודה לראשונה בחקירתו הנגדית כי הפגישה שאליה התייחס בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית התקיימה ביום שישי, 8.8.14 (עמ' 471 ש' 21-19). עוד קודם לכן העיד יהודה שבאותה פגישה, התובעת " הציגה לו [לשחר] בעצם צ'ק של מיליון וחצי שקלים ", ובעקבות זאת שחר "יזם את זה שהוא יכול לעזור לה בלפתוח חשבון. להוציא את הכסף". כמו כן העיד יהודה כי "לאחר בדיקה שהוא [שחר] עשה בטלפון, אני לא יודע מה, אז הוא אמר לה כן , אני אקח אותך לבית"ר עילית לפתוח שם את החשבון". לפי עדותו של יהודה , רק שחר לקח את התובעת לסניף בביתר עילית (עמ' 450 ש' 8 עד עמ' 451 ש' 4).

התרשמתי כי גרסתה של התובעת לגבי קיומה של הפגישה ביום 8.8.14 , אשר נתמכת גם בעדותם של יהודה וסולנג', הייתה מהימנה יותר מעדותו של שחר שהכחיש כי נפגש עם התובעת במועד זה והעיד כי פגש אותה לראשונה רק כמה חודשים לאחר מכן.

נסיבות פתיחת החשבון בביתר עילית ומשיכת הכספים

התובעת הצהירה כי שחר אמר לה שהוא מכיר היטב, היכרות אישית וקודמת , את מנהל הסניף בביתר עילית העונה לשם גילי (מר גיל ישראלי), ואף הכיר לה אותו והורה לה לומר שהיא קרובת משפחה שלו, וכך עשתה (סעיף 20 לתצהיר) . כמו כן הצהירה התובעת כי בפרק זמן קצר של כחודש ימים הסיעו אותה יהודה ושחר שש פעמים לכמה סניפי בנק אחרים בירושלים, ובהוראתם משכה סכומי כסף במזומן מהחשבון שלה בביתר עילית במועדים ובסכומים המפורטים בתצהיר. התובעת ציינה לגבי אותן משיכות כי " הנתבע 1 [שחר] היה מודיע לה כי הוא מקבל הוראות מגילי אלו מנות בדיוק של כסף מזומן ניתן למשוך לאותו היום ובאיזה סניף בדיוק " וכן הצהירה כי בכל אחת מהפעמים יהודה ושחר "היו מביימים מעין היוועצות טלפונית כזו או אחרת ובאישורו של אותו גילי לגבי המנות". התובעת הצהירה כי מסרה את כל הסכומים ישירות לידיו של יהודה , ולאחר שיצאו מהסניף, שחר שהמתין בחוץ קיבל את פניהם, ו יהודה מסר לידיו את חבילת השטרות (סעיפים 24-20).

יהודה הצהיר כי כל הכספים שלטענת התובעת נמשכו מחשבונה , נמסרו לשחר , והוא מעולם לא קיבל את הסכומים שנמשכו מחשבונה של התובעת . כמו כן הצהיר יהודה כי התגורר בעבר בבית שמש ומקום עבודתו היה בירושלים, ולכן נעתר לבקשת התובעת והסיע אותה כמה פעמים לבנק בירושלים. בהקשר זה הצהיר יהודה כי התובעת התקשרה אליו כמה פעמים לאחר שתיאמה לבדה עם שחר, ביקשה מיהודה לסייע לה להגיע לבנק , והוא עשה זאת כשהתאפשר לו. כמו כן הצהיר יהודה כי התובעת פעלה לפי הנחיותיו הבלעדיות של שחר, אשר ככל הנראה פעל תוך תיאום עם גילי , מנהל הסניף בביתר עילית (סעיפים 22-18 לתצהירו של יהודה) .

בחקירתו הנגדית נשאל יהודה איך ידע להצהיר כי הכספים הגיעו לידי שחר והשיב: "ידעתי להצהיר על זה כי גם אני נכחתי בעצם בקטע של הצ'ק שהוא לקח אותה והוא אמר לה כן אני אקח אותך, לדברים האלה. היא ביקשה ממני לסייע לה לקחת אותה מספר פעמים לירושלים שיכול..." לאחר מכן העיד יהודה כי הסיע את התובעת לכמה סניפי בנק במרכז ירושלים, וכשנשאל מדוע היה לו חשוב לספר זאת בתצהיר ו, השיב: "את שאלת איך אני פחות או יותר הבנתי שהכסף עבר אליו [אל שחר] אז זה קשור לזה". בנוגע לכך העיד יהודה כי " הבנתי בהמשך ששחר בעצם נכח שם, גם", אך מעדותו עלה כי למעשה ידע על כך בזמן אמת הן מהתובעת והן משחר. יהודה העיד כי הבין משחר " שהוא בצעם מטפל בה 'אני מסייע לה להוציא את הכסף, אני דואג לה, אני מטפל בכל', תהיו רגועים מה שנקרא, תמיד היה אומר ככה תהיו רגועים אני מטפל בכל " כשנשאל יהודה מה סיפרה לו התובעת בדרך לבנק, השיב כי " היא סיפרה ששחר, היא דיברה עם שחר, הוא מחכה לה או משהו כזה, אני לא הבנתי מה בדיוק... " כשנשאל אם התובעת הייתה מספרת לו על הסכומים שבכוונתה להוציא , השיב כי " היא זרקה משהו כמו כמה מאות אלפי ש"ח, דברים כאלה, אני לא יודע את הסכום המדויק, אני לא אגיד לך, לא". לאחר מכן, בסתירה לעדותו הקודמת, העיד יהודה כי " היא סיפרה שהיא הולכת לבנק. היא לא סיפרה בכלל ששחר מחכה לה שם אבל בדיעבד אני הבנתי ששחר חיכה לה ככל הנראה מאחורה " (עמ' 451 ש' 17 עד עמ' 454 ש' 8, ההדגשות שלי – מ"ת ). מכאן שיהודה הציג גרסאות סותרות בנוגע למה שידע בזמן אמת לגבי העברת הכספים של התובעת לשחר.

מר ישראלי אישר בחקירתו הראשית שניהל את סניף ביתר עילית של בנק הפועלים בשנים 2012 עד 2015 (עמ' 19 ש' 11-7), אך העיד כי הכיר את שחר לראשונה רק לאחר שהחל לנהל את סניף ארמון הנציב בירושלים בשנת 2015 (סוף עמ' 19 ותחילת עמ' 20) ו הוא אינו זוכר את התובעת (סוף עמ' 29 ותחילת עמ' 30) . גם בחקירתו המשטרה ב-31.10.17 טען מר ישראלי שאין לו מושג מיהי התובעת ושבעת שניהל את סניף ביתר עילית לא הכיר את שחר. מר ישראל אישר בעדותו כי נכון למועד חקירתו במשטרה שחר לא שילם את חובותיו לבנק בסך של כ-392,000 ₪, וככל הנראה נכון לאותה עת כבר נשלחו לו מכתבי התראה לקראת התביעה המשפטית שהוגשה נגדו. כשנשאל מר ישראלי מדוע, אם כך, לא ציין בחקירתו במשטרה כי שחר הוא לקוח בעייתי, השיב כי אף אחד לא שאל אותו את השאלה הזאת (עמ' 20 החל מש' 16).

ממסמכים שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של התובעת עולה כי היא פתחה חשבון בסניף של בנק הפועלים בביתר עילית ביום 8.8.14 , והפקידה בחשבון זה באותו יום שיק בנקאי בסך של 1.5 מיליון ₪ (ראו נספח ב' לתצהיר). כמו כן עולה מהמסמכים שצורפו כי התובעת משכה מהחשבון סך כולל של 700,000 ₪ במזומן בשלוש פעימות בתקופה קצרה של 10 ימים, ומשכה את כל יתרת הסכום – 800,000 ₪ במזומן בשלוש פעימות נוספות בתקופה של כחודש לאחר מכן (ראו תדפיסי חשבון בנספח ג' לתצהיר).

קיים קושי ליישב בין עדותו של מר ישראלי כי אין לו מושג מיהי התובעת, לבין העובדה שהוא שימש בתקופה הרלוונטית מנהל הסניף שבו בוצעה בחשבונה של התובעת, בתוך פרק זמן קצר ביותר, פעילות לא שגרתית בסכומים גבוהים. אמנם אין חולק כי המשיכות של הכספים מהחשבון בוצעו מסניפים אחרים ולא מסניף ביתר עילית, ולפי עדותו של מר ישראלי , גם לפקידים בסניפים שבהם מבקשים למשוך כסף יש סמכות לאשר משיכה מחשבון בסניף אחר (עמ' 37 ש' 6 עד עמ' 38 ש' 12). ואולם, מר ישראלי לא שלל את האפשרות שנציגי הסניפים שמהם ביקשו לבצע את המשיכות התקשרו לסניף ביתר עילית כדי לקבל אישור, והוא או סגנו אישרו אותן (עמ' 32 ש' 21-3). יתר על כן, מר יעקבס העיד כי כאשר מדובר במשיכות בסכומים של 200 או 300 אלף ש"ח, ברוב המקרים מנהל הסניף מודע למשיכות ומאשר אותן (עמ' 55 החל מש' 21). בענייננו, מדובר בשש משיכות בסכומים של 150 עד 350 אלף ש"ח שנעשו בפרק זמן קצר מאוד , תוך ריקון מלוא הסכ ום של 1.5 מיליון ש"ח שהופקד בחשבונה של התובעת . בנסיבות אלה לא נראה סביר כי כל המשיכות בוצעו ללא ידיעתו של מנהל הסניף.

כמו כן אין לשלול כי מר ישראלי פגש את התובעת ואת שחר בסניף ביתר עילית פעם אחת ויחידה באוגוסט 2014 , ולא זכר זאת בעת שנחקר במשטרה למעלה משלוש שנים לאחר מכן, בסוף אוקטובר 2017. מר ישראלי העיד כי עבד בסניפים שונים של הבנק במשך כ-30 שנה, ולא סביר שהוא זוכר את כל האנשים שפגש במהלך עבודתו, ובפרט כאשר מדובר בפגישה בודדת. יצוין כי מתצהירה של התובעת עולה שהיא פגשה את גילי פעם אחת בלבד במועד פתיחת החשבון, וכי שמעה מפיו של שחר את הטענה שהוא מכיר את מר ישראלי היכרות אישית קודמת. גם טענתה של התובעת בנוגע להוראות שנתן מר ישראלי לגבי סכומי המשיכות מהחשבון מבוססת על דברים שאמר לה שחר, והתובעת עצמה העלתה בתצהירה את האפשרות שההתייעצות הטלפונית עם גילי הייתה מבוימת.

לאור האמור לעיל, גם אם עדותו של מר ישראלי הייתה מהימנה, ואינני נדרש להכריע בכך, התרשמתי כי היא איננה מפריכה את גרסתה של התובעת לגבי נסיבות פתיחת החשבון בסניף ביתר עילית ולגבי משיכת הכספים מהחשבון.

מהראיות בתיק עולה כי התובעת התגוררה במועדים הרלוונטי ים בבית שמש וניהלה חשבון בנק ברמת בית שמש. יהודה כלל לא התייחס בתצהירו לנסיבות פתיחת החשבון בביתר עילית, ורק בחקירתו הנגדית הודה לראשונה כי היה נוכח בפגישה שהתקיימה ב-8.8.14, שבה לדבריו הציע שחר לתובעת לפתוח את החשבון בסניף ביתר עילית ולהפקיד בו את השיק. עוד עולה מהראיות כי יהודה עבד באותה עת בירושלים, והיה בעל חשבון בנק ב אותו סניף בביתר עילית. מסניף זה משך יהודה כמה חודשים קודם לכן את הסך של 245,000 ₪ שהעביר לשחר לצורך השקעה בעסקת הריפיינרי (ראו התייחסותי לעיל לאישור המשיכה החתום - מוצג ת/7/ב' ). עובדות אלה מחזק ות את גרסתה של התובעת כי יהודה ושחר הם שהנחו אותה לפתוח את החשבון בסניף ביתר עילית.

זיכרון הדברים

התובעת צירפה כנספח ד' לתצהירה את זיכרון הדברים מיום 21.9.14 שבו נכתב כדלקמן:

"הסכם זה שנערך ביום ראשון בתאריך 21/9/14 בין מרי דהן ת.ז.... לבין יהודה בן דיין ת.ז.... ולהלן ההסכם:
מרי העבירה ליהודה סכום כסף לשם השקעה עבור תשואה עתידית.
את התשואה הראשונית תקבל לאחר סיום הדיון בבית המשפט לאחר סוף השנה הקלנדרית שתגיע ואת שאר הסכום בתום 3 שנים ממועד סיום העברה "

אין חולק כי התובעת ויהודה בלבד חתומים על המסמך הנ"ל, אולם הצדדים הציגו גרסאות שונות לגבי משמעותו ו לגבי נסיבות החתימה עליו.

בחקירתה במשטרה מיום 28.8.17 התייחסה התובעת לזיכרון הדברים עם יהודה , ו אמרה שהוא לקח ממנה במרמה סכום של מעל 3 מיליון ש"ח לאחר שאמר לה שישקיע את הכסף בשוויץ ושתקבל תשואה עתידית גדולה (מוצג נ/1 ש' 8-3). גם כאשר פירטה התובעת את הסכומים שנמשכו מחשבונותיה, ציינה כי הם הועברו ליהודה. ואולם, בהמשך החקירה אמרה התובעת כי כשביקשה מיהודה את הכסף בחזרה , הוא אמר לה שידבר עם שחר , וכשנשאלה מיהו שחר השיבה: " שחר ריימונד זה האיש שכל פעם היה מגיע עם יהודה לבנק אבל הוא אף פעם לא נכנס לבנק. הוא תמיד היה מחכה בחוץ, הוא היה השותף של יהודה בכל הנושאים של ההשקעות" (ש' 62-58). ביום 17.10.17 ביקשה התובעת להוסיף לתלונתה במשטרה כמה פרטים, ו בנוגע זיכרון הדברים ציינה כי " לא רשמתי את הסכום בהסכם שלי עם יהודה בגלל שיהודה רשם את ההסכם לפי מה ששחר אמר לו לכתוב כשדיבר אתו בטלפון כאשר יהודה היה אצלי. כששאלתי את יהודה למה הוא לא רושם סכום, יהודה אמר לי שלא כדאי כדי שאף אחד לא דע שאני העברתי לו את הכספים. יהודה אמר לי לשמור את העניין בסוד שמור לאורך כל הדרך ושאני לא אספר על כך לאף אדם" (מוצג נ/2 ש' 15-12).

בתצהיר עדותה הראשית בתיק דנן הצהירה התובעת כי יהודה ושחר ניסחו את זיכרון הדברים כדי להסיר את החשש שהתעורר אצלה לגבי הכספים שהעבירה להם. בהקשר זה הצהירה התובעת כי מדובר במסמך סתום ללא פרטים שאין לו משמעות הגיונית מסחרית ושנועד רק כדי לשוות מעין אצטלה מסחרית למעשה הגניבה. התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי ביקשה מיהודה שיכתוב לה במסמך את הסכומים שהעבירה, יהודה ביקש ממנה שהמטפלת של אימא שלה תצא מהבית, ולאחר מכן הכתיב שחר ליהודה בטלפון את נוסח המסמך. כמו כן העידה התובעת כי כששאלה את יהודה איפה הסכום, השיב: " לא צריך. שלא יעלו מישהו על הדף הזה, ויראו את הסכומים האלה" וביקש מהתובעת לשים את המסמך במקום שמור שלא יראו אותו (סוף עמ' 70 ותחילת עמ' 71).

יהודה נשאל בחקירתו במשטרה אם חתם על הסכם כלשהו עם התובעת והעיד בתחילה: " לא. לא ידוע לי". כשנשאל אם חתם עם מרי על זיכרון דברים השיב: "אני לא זוכר. אני צריך לראות" (ש' 31-28). בהמשך החקירה הודה יהודה כי חתם יחד עם שחר, סולנג' וציון על ההסכם מיום 28.6.17 (ש' 73-68), ולאחר מכן, כשהוצג לו זיכרון הדברים , הודה כי הוא והתובעת חתמו עליו (ש' 112-109). לפי גרסתו של יהודה במשטרה שעליה חזר גם בהליך דנן, זיכרון הדברים מתייחס לסכום של 10 ,000 ₪ שהתובעת העבירה לו לצרכי השקעה וקיבלה בחזרה 11,500 ₪ לאחר כמה חודשים. בתצהיר עדותו הראשית העלה יהודה לראשונה את הטענה כי "זיכרון הדברים נוסח על ידי התובעת עצמה" (סעיף 23 לתצהיר) , לאחר שבחקירה במשטרה אמר שהוא זה שכתב את זיכרון הדברים, ולא טען שהתובעת ניסחה אותו (ש' 133-132).

בחקירתו הנגדית העיד יהודה כי באותה תקופה התעסק בהשקעות במט"ח מדדים באופן פרטי, ולכן התובעת ביקשה ממנו להשקיע עבורה סך של 10,000 ₪ שהעבירה לו במזומן, וכשלושה או ארבעה חודשים לאחר מכן החזיר לה את הכסף עם תשואה (עמ' 454 ש' 23 עד עמ' 456 ש' 16). כשנשאל אם שמר אסמכתאות על ביצוע העסקה השיב: " האמת שכן אבל המחשב למעשה נשרף לו ההארד דיסק ובעצם זה מופיע, הפניתי את כולם לחברה (לא ברור) את יכולים לבדוק, הפניתי את המשטרה גם" (עמ' 456 ש' 20-18). לעומת זאת, כשנשאל יהודה במשטרה אם יש לו מסמכים המעידים על ההשקעה של התובעת, השיב "לא, אני השקעתי על שמי", וכשנשאל על כך שוב השיב: "לי אין צריך לבקש מהחברה. החברה כבר לא פעילה" (ת/6 ש' 155-148). מכאן שבמשטרה העיד יהודה כי אין לו אסמכתאות כלשהן בנוגע להשקעה , ולא ציין שהיו לו אסמכתאות במחשב ושהכונן שלו נשרף.

כשנשאל יהודה כיצד נוסח המסמך, העיד: " היא ביקשה לנסח, אני ניסחתי מה שהיא אמרה..." (עמ' 255 ש' 30), "אני רשמתי מה שהיא ביקשה שאני ארשום ..." (עמ' 456 ש' 11), " אני כתבתי בדיוק מה שהיא רצתה פחות או יותר..." (עמ' 457 ש' 24). יהודה לא הציג כל הסבר מניח את הדעת לכך שהתובעת, אשר לטענתו הכתיבה את נוסח זיכרון הדברים, לא ביקשה שיירשמו בו פרטים מהותיים לגבי ההשקעה, לרבות סכום הכסף שהעבירה התובעת, שהוא הפרט החשוב והבסיסי ביותר. ההסבר של יהודה שלפיו " התשואה הראשונית" היא סכום הכסף שתקבל התובעת בכל רבעון (עמ' 456 ש' 9-7) אינה מתיישבת עם נוסח המסמך שלפיו התשואה הראשונית תשולם במועד אחד מסוים שהוגדר שם. הנוסח שלפיו התובעת תקבל את "שאר הכספים בתום 3 שנים מיום סיום ההעברה" (ההדגשה שלי – מ"ת) אינה מתיישבת עם עדותו של יהודה כי התובעת נתנה לו באותו יום את כל סכום ההשקעה במזומן. תמיהה נוספת עולה מעדותו של יהודה כי התחייב להשקיע את הכספים במשך שלוש שנים, אך כעבור כמה חודשים בלבד ביקש להחזיר לתובעת את כל הסכום מכיוון שהיה עסוק (עמ' 455 ש' 23-11). מנגד, התובעת העידה כי העבירה את הכספים בכמה מועדים שונים, והובטח לה שהסכום שהשקיעה יוכפל אחרי שלוש שנים (ראו בחקירתה במשטרה – נ/1 ש' 30-29, ופרוטוקול הדיון ב עמ' 65 החל מש' 30 ועמ' 83 ש' 15-8). גרס תה זו עולה בקנה אחד עם נוסחו של זיכרון הדברים שלפיו התובעת תקבל את כל הכספים שלוש שנים ממועד סיום ההעברה.

יהודה אף לא הציג הסבר ברור והגיוני לכך שנקבע בזיכרון הדברים כי מועד קבלת התשואה הראשונית הוא "לאחר סיום הדיון בבית המשפט". יהודה העיד בהקשר זה כי "היא ציינה שיש לה כמה דברים משפטיים, כנראה שיש לה, מה שזכור לי איזה דירה שהיא עשתה עסקה, לא ברור לי, לא במדויק עסקה שהיא עשתה וביטלה וכל הדברים האלה ולכן רשמתי את העניין של הבית משפט פה שיהיה איזה דיון או משהו אז היא לא רצתה שיידעו... " (עמ' 455 ש' 10-6). ואולם התובעת העידה כי חתמה על ההסכם למכירת הדירה של אימה בתשעה באב, כשנה לאחר פטירת אחיה, דהיינו בקיץ 2015, וביטלה אותו שבוע לאחר מכן (עמ' 126 ש' 36-12 ועמ' 128 ש' 26-25), ואילו זיכרון הדברים נחתם בספטמבר 2014, חודשים רבים לפני חתימת ההסכם למכירת הדירה. כשנשאל יהודה מה הקשר בין דיון שיש לתובעת בעניין של דירה לבין תשואה על השקעה של 10,000 ₪ הוא לא השיב על כך עניינית, וכשנשאל אם זה לא נראה לו מוזר השיב בשלילה (עמ' 455 ש' 26-13). מנגד, אזכור ו של דיון שצפוי להתקיים בבית המשפט מתיישב עם גרסת התובעת כי שחר ויהודה טענו שמזל מתכוונת לנקוט הליכים נגדה.

נוסף על כך, יהודה לא הסביר מדוע ביקשה התובעת להשקיע באמצעותו סכום של 10,000 ₪ בלבד, וזאת כחודש וחצי בלבד לאחר שלגרסתו של יהודה, שחר הציע לתובעת להפקיד שיק בנקאי בסך של 1.5 מיליון ₪ בסניף ביתר עילית, ולאחר שיהודה הסיע את התובעת לסניפי בנק שונים בירושלים כדי שתמשוך סכומים של מאות אלפי ש"ח ותעביר אותם לשחר. יתר על כן, זיכרון הדברים נחתם ביום 21.9.14, ימים ספורים לאחר משיכת הסכום האחרון מחשבונה של התובעת בביתר עילית ב-17.9.14, ויש גם בכך כדי לחזק את גרסתה של התובעת.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי גרסתה של התובעת לגבי נסיבות חתימתו של זיכרון הדברים מהימנה יותר מגרסתו של יהודה.

משיכת הכספים מסניף רמת בית שמש

התובעת הצהירה כי במקביל, העבירה לידי יהודה ושחר גם את יתרת הכספים שנותרו בחשבונה שברמת בית שמש. לפי תצהירה, יהודה היה מתקשר אליה טלפונית, קובע איתה ומסיע אותה במכוניתו לסניף רמת בית שמש, כשלעיתים שחר התלווה אליהם לנסיעה ולעיתים חיכה להם בפתח הסניף. כמו כן הצהירה התובעת כי יהודה ושחר הורו לה למשוך כסף מזומן בדלפק הסניף ולמסור אותו ליהודה במזומן, בעוד ששחר חיכה להם מחוץ לסניף, שם העביר יהודה את הכסף לשחר ואמר לתובעת ששחר ישקיע עבורה את הכסף בדרך המיטבית (סעיפים 37-33 לתצהירה של התובעת ). בהמשך פירטה התובעת את הסכומים שנמשכו מחשבונה ברמת בית שמש ואת מועדי המשיכות, החל מ -14.8.14 ועד ל-31.8.15. לגבי אחת המשיכות שבוצעה ביום 15.8.14 בסך של 100,000 ₪, הצהירה התובעת כי ענבר התלוותה אליהם, נטלה לידיה את הסכום שנמשך במזומן והפקידה אותו בחשבונה בביתר עילית (סעיף 38 לתצהיר).

התובעת העידה לראשונה בחקירתה הנגדית כי לגבי הסך של 350,000 ₪ שמופיע בסעיף 38.5 לתצהירה – שחר ויהודה ביקשו סכום זה ממנה ומסולנג', ושחר בלבד הוא זה שהגיע לקחת אותה לבנק כדי להוציא את הכסף (עמ' 71 ש' 34-28) . סולנג' נחקרה לאחר התובעת, אך הנתבעים לא שאלו אותה בנוגע לכך.

לגבי יתר הפעמים חזרה התובעת על עדותה כי רק יהודה נכנס איתה לבנק עם התיק ג'יימס בונד שלו , ושחר חיכה בחוץ. לפי עדותה של התובעת, לפעמים הם היו משאירים אותה שם ואומרים ל ה לקחת אוטובוס , ולפעמים היו משאירים אות ה במרכז והולכים (עמ' 72 ש' 13-5). מנגד, יהודה העיד כי כלל לא הסיע את התובעת לסניף רמת בית שמש.

מר יעקבס אמר בחקירתו במשטרה כי זכור לו שהתובעת משכה כסף מזומן מחשבונה והעבירה אותו לחשבון של קרוב משפחה בסניף ביתר עילית (ראו ת/3 ש' 38-34):

"היא [התובעת] הגיעה לסניף עם קרוב משפחה שאינני זוכר את שמו וביקשה להעביר לו במזומן סכום גדול. מעל מיליון שקל ומעלה. אני לא זוכר את הסכום המדויק. זה נעשה לפי מיטב זכרוני בכמה פעולות, הכספים נמשכו בקופה אצלנו והופקדו מיד בסניף שלנו באותה קופה לטובת החשבון של אותו קרוב משפחה שאם אני זוכר נכון החשבון שלו היה בסניף ביתר עילית אני חושב מספר 290".

כשנשאל מר יעקבס האם הוא זוכר שראה יותר מאדם אחד נכנס עם התובעת לבנק, השיב: "אני לא זוכר, אני חושב שהיו שניים" (ש' 40) . כשהתבקש למסור תיאור של האדם שנכנס עם התובעת לסניף , העיד כי מדובר בבחור בסוף שנות ה-20, רזה, בגובה בינוני, עם שיער קצוץ ללא זקן או כיפה (ש' 43-42) – תיאור שמתאים ליהודה ולא לבני משפחתה האחרים של התובעת – אחיה או גיסה . בחקירתו הנגדית אישר מר יעקבס כי הוא חושב ששני אנשים נכנסו עם התובעת לסניף והיא משכה הרבה כסף מהחשבון שלה (עמ' 44 ש' 32-25). לאחר מכן העיד לגבי הכספים שהוצאו כי "חלקם, היא יצאה מהסניף במזומן, חלקם היא העבירה אליהם. או שהם הפקידו את זה במזומן אליה" (עמ' 45 ש' 5-4). בהמשך נכנסו יהודה ושחר לאולם בית המשפט, ומר יעקבס העיד כי יהודה יותר מוכר לו (שם, החל מש' 22). בחקירה הנגדית של ב"כ שחר, העיד מר יעקבס שבחלק מהמקרים התובעת עמדה לבד בדלפק כשמשכה את הכסף "ובחלק מהמקרים, אני זוכר בוודאות מקרה אחד שבא איתה בן משפחה, והוא עמד לידה בזמן ביצוע הפעולה". כשנשאל אם מדובר באותו בן משפחה שהצביע עליו, דהיינו יהודה, העיד "למיטב זכרוני כן, אני לא רוצה להתחייב בעניין הזה". כשנשאל מר יעקבס אם היו עוד בני משפחה שליוו את התובעת, השיב שהוא חושב שכן אך באמת לא זוכר, ובהמשך הבהיר כי כאשר התובעת ביצעה את המשיכות ואת ההפקדות לסניף ביתר עילית "זה לא היה עם האחים שלה. כי זה היה מישהו אחר" (עמ' 48 ש' 30-18).

בחקירתו החוזרת העיד מר יעקבס כי בהמשך שמע מהתובעת ומהעובדות האחרות בסניף כי התובעת הבינה שעקצו אותה, ולכן רצתה לשכור את שירותיה של עורכת דין ואולי להגיש תלונה במשטרה. לפי עדותו, אם הוא מבין נכון, התובעת העבירה את הכסף לקרובי משפחה ולאחר מכן הבינה שעשתה טעות (עמ' 53 החל מש' 27).

יהודה לא הציג תדפיסים של חשבון הבנק שלו בביתר עילית כדי לשלול את האפשרות שהכספים שנמשכו מח שבונותיה של התובעת, או חלק מהם , הופקדו בחשבונו.

הסכומים שהופקדו לחשבונה של ענבר

בחקירתה במשטרה ביום 17.10.17 אמרה התובעת כי ביום 15.8.14 משכה סך של 100,000 ₪ מחשבונה ברמת בית שמש , יהודה אמר לה להעביר אותם לענבר " ובאותו זמן בוצע[ה] מהבנק ברמת בית שמש הפקדה ע"ס 100,000 ₪ לחשבון של ענבר, אני חושבת שמתנהל בביתר עילית" (מוצג נ/2, ש' 7-5). כך העידה התובעת גם בחקירתה הנגדית בתיק דנן , ותיארה כיצד נמשכו הכספים מחשבונה והופקדו בחשבון של ענבר: "...היא [ענבר] הוציאה, נתנה את תעודת הזהות, הוא צילם את זה, נפתלי, ואחר כך אומר לה 'בואי, נעביר לך את זה מהחשבון ', היא אומרת 'לא, לא, לא. אני רוצה שתוציא לי את זה', ו משם, היא העבירה את זה לחשבון, מהחשבון ברמה לביתר עילית" (עמ' 75 ש' 21-18).

עדותה הנ"ל של התובעת מתיישבת עם עדותו של נפתלי יעקבס כי בחלק מהמקרים משכו כספים במזומן מחשבונה של התובעת ויצאו מהסניף עם הכסף, ובמקרים אחרים ה סכומים שנמשכו הופקדו לחשבון בביתר עילית.

מתדפיסי החשבון של התובעת עולה כי ביום 15.8.14 נמשך סך של 100,000 ₪ במזומן מחשבונה ברמת בית שמש (נספח ה' לתצהירה של התובעת, בעמ' 2). ענבר התנגדה בתחילה להצגת תדפיסי חשבון הבנק שלה בביתר עילית, ורק בעקבות החלטת בית המשפט מיום 17.7.19, הוגשו תדפיסים אלה לתיק ביום 13.8.19. מעיון בהם עולה כי באותו יום שבו נמשך הסך של 100,000 ₪ מחשבונה של התובעת ברמת בית שמש, 15.8.14, הופקד לחשבונה של ענבר בביתר עילית סכום זהה של 100,000 ₪. כמו כן עולה כי ב-15.8.14, הופקד לחשבון של ענבר הנ"ל סך נוסף של 50,000 ₪, יום אחד בלבד לאחר שנמשך סכום זהה מחשבונה של התובעת ברמת בית שמש (נספח ה' לתצהיר התובעת, בעמ' 1). ענבר אישרה זאת, ואף הודתה כי ביצעה את ההפקדה בסך של 100,000 ₪ מסניף רמת בית שמש לחשבונה בביתר עילית (עמ' 514 החל מש' 6).

לגרסתה של ענבר שהוצגה לראשונה בחקירתה הנגדית, היא פתחה חשבון של בנק הפועלים בסניף ביתר עילית, נטלה שם הלוואה בסך של 350,000 ₪ לצורך פתיחת עסק של קונדיטוריה , משכה סכום של 340,000 ₪ במזומן שהחזיקה אצלה בבית, ובסופו של דבר לא פתחה את העסק והחזירה את ההלוואה בפעימות (עמ' 514-512) .

התרשמתי כי גרסתה זו של ענבר לא הייתה מהימנה.

בחקירתה במשטרה אמרה ענבר כי החשבון שלה בביתר עילית היה פתוח "למשך כשבועיים" בלבד (ת/13 ש' 36) , ואילו בחקירתה הנגדית בתיק דנן אישרה ענבר כי החשבון שלה בביתר עילית היה פתוח במשך כשנה וחצי (עמ' 512 ש' 4-1) . כשנשאלה ענבר מדוע אמרה במשטרה כי החשבון היה פתוח במשך כשבועיים בלבד, השיבה: "במהלך החקירה הזאת הייתי נתונה תחת לחץ מאוד גדול... וזה היה, זה מה שזכרתי באותו זמן" (עמ' 511 ש' 27-26).

בחקירתה במשטרה אמרה ענבר כי פתחה את החשבון לצורך נטילת ההלוואה שהוחזרה מידית, ולא בוצעו בחשבון פעולות נוספות כלשהן (ת/13 ש' 69, 82-79). ענבר נשאלה כמה פעמים במהלך חקירתה במשטרה מה היה סכום ההלוואה שנטלה, ועל כך השיבה תחילה כי איננה זוכרת מה היה הסכום, ולאחר מכן השיבה כי סכום ההלוואה היה "בסביבות 100,000 ₪ אבל אני לא מתחייבת למספר" (ת/13, ש' 106-103). כשנשאלה ענבר בחקירתה הנגדית מדוע אמרה במשטרה שלא משכה את סכום ההלוואה והוא נשאר בחשבון, חזרה והעידה כי הייתה נתונה בלחץ ולא זכרה דברים "גם אמרתי שלקחתי 100 אלף שקל כי זה מה שזכרתי באותה נקודת זמן", ולאחר מכן העידה כי היא בלחץ גם עכשיו במעמד חקירתה זו (עמ' 513 ש' 8-4).

מכאן שקיימות סתירות משמעותיות ביותר בין גרסתה של ענבר במשטרה שלפיה החשבון בביתר עילית היה פתוח במשך כשבועיים בלבד והיא נטלה בו הלוואה בסך של כ-100,000 ₪ שהוחזרה מידית, לבין גרסתה של ענבר בחקירתה הנגדית בתיק דנן שלפיה החשבון היה פתוח במשך כשנה וחצי, וההלוואה שנטלה הייתה בסך של 350,000 ₪, נמשכה במזומן והוחזרה בפעימות. עדותה של ענבר כי הייתה בלחץ במעמד החקירות אינה יכולה להסביר את ההבדלים הניכרים בין גרסאותיה בנוגע לפרטים מרכזיים.

עדותה של ענבר מעלה גם תמיהות רבות נוספות.

ענבר העידה בחקירתה הנגדית בתיק דנן כי היא מתגוררת עם הוריה באשקלון, ומעולם לא עזבה את הבית (עמ' 505 ש' 8-3). בחקירתה במשטרה אמרה ענבר כי יש לה חשבון בבנק הבינלאומי באשקלון וכי פתחה את החשבון בבנק הפועלים בסניף ביתר עילית מכיוון שלאחיה היה חשבון באותו סניף , הייתה שם הטבה על הלוואה והיא לקחה הלוואה. כשנשאלה האם "את אותה הלוואה היית יכולה לקחת גם בסניף בנק הפועלים באשקלון?", השיבה : " סביר להניח נכון. אני לא יודעת לענות על זה", ובעקבות זאת נשאלה: " אז למה פתחה את החשבון דווקא בסניף בביתר עילית?" והשיבה: " אין שום סיבה ספציפית" (ת/13, ש' 50-45). בחקירתה הנגדית בתיק דנן העידה ענבר כי יהודה שהיה בעל חשבון בסניף ביתר עילית לקח אותה לפתוח חשבון שם (עמ' 511 ש' 19-1), אך שוב לא הסבירה מדוע לא פתחה חשבון בסניף בנק הפועלים הסמוך למקום מגוריה באשקלון.

מתדפיסי החשבון של ענבר בסניף ביתר עילית עולה כי ביום פתיחת החשבון ב- 23.6.14 הופקד בו "שיק משכורת" בסך של 10,000 ₪ . כשנשאלה ענבר על שיק זה בחקירתה הנגדית העידה כי ההלוואה שלקחה הייתה הלוואת בלון, והוסיפה כי עד שהמשכורות שלה ייכנסו לחשבון " שמתי שם סכום כסף נוסף כדי שיהיה לתשלומי הריבית בינתיים". ואולם, מתדפיסי החשבון עולה כי הסך של 10,000 ₪ שהופקד הועבר עוד באותו יום לחשבון של יהודה בביתר עילית (סניף 290). כשנשאלה ענבר מדוע עשתה זאת, השיבה תחילה : " אני לא זוכרת", ולאחר מכן הוס יפה כי " יכול להיות שהוא נתן לי את השיק והחזרתי לו את זה חזרה..." (עמ' 512 ש' 34-28). תשוב תה זו של ענבר אינה מתיישבת עם עדותה שעולה כאמור גם מתדפיסי החשבון , כי הגדירה את השיק בסך 10,000 ₪ שהופקד כ-"שיק משכורת", ואף אינה מתיישבת עם עדותה כי הפקידה את השיק על חשבון תשלומי הריבית על ההלוואה (שם, ש' 23-12).

ענבר העידה כי לקחה את ההלוואה לצורך פתיחת עסק של קונדיטוריה בבית , אך מעדותה עלה כי עשתה קורס קונדיטורים רק למעלה משנה לאחר מכן (סוף עמ' 527 ותחילת עמ' 528). כשנשאלה אם פתחה תיק עוסק מורשה השיבה בשלילה, וכשנשאלה אם רכשה ציוד העידה כי רכשה רק תנור ומיקסר שכל אחד מהם עלה כ-10,000 ₪. בעקבות זאת נשאלה מה רצתה לקנות בסכום של 350,000 ₪ , והשיבה כי לקחה את הלוואה לא רק כדי לקנות, אלא גם כדי שתהיה לה הכנסה כשתפסיק לעבוד (עמ' 525). אלא שענבר לא הסבירה מדוע אם כך לגרסתה משכה 340,000 ₪ במזומן ושמרה אותם אצלה בבית בתיק ג'יימס בונד (עמ' 513 ש' 19-11).

מעיון בתדפיסי החשבון של ענבר בביתר עילית עולה כי ביום 25.6.14 נכנס לחשבון סך של 350,000 ₪ בגין "הלוואה קרן/כללי", וכך צוין גם ליד הסכומים שהופקדו לחשבון במזומן, אך לא הוצגו אסמכתאות כלשהן כדי לבסס מה הייתה מטרת ההלוואה, ומה היו תנאיה. בחקירתה הנגדית העידה ענבר שאביה ערב לפירעון ההלוואה ולא הציגה כל הסבר לכך שהוא לא הוזמן ל העיד כדי לתמוך בגרסתה (עמ' 529 ש' 23-20). קודם לכן העידה ענבר כי אין לה את מסמכי ההלוואה והיא לא יודעת להגיד איפה הם, וכשנשאלה האם "ניסית לפנות לבנק אולי לקבל את מסמכי ההלוואה?" השיבה: " לא" (עמ' 524 ש' 17-11), מבלי להסביר מדוע לא עשתה זאת.

תמיהה נוספת עולה מכך שלפי עדותו של מר ישראלי, יהודה לקח בסניף ביתר עילית הלוואה בדיוק באותו סכום של 350,000 ₪, והוא מניח שאפשר לקבל מהסניף מסמכים לגביה מכיוון ש" הכל סרוק במחשב. אפשר למצוא כל מסמך" (עמ' 40 ש' 11-7). למרות זאת, לא הוצגו אסמכתאות כלשהן לגבי ההלוואות שנטלו יהודה וענבר, ויש לזקוף זאת לחובתם.

ענבר נשאלה אם הודיעה לבנק שהיא רוצה לבטל את הלוואת הבלון, והשיבה : "לא אמרתי להם שאני מבטלת. פשוט הפקדתי את הכסף כהחזר, כחלק מהחזר ההלוואה ". כשנשאלה אם שילמה קנס על החזר מוקדם של ההלוואה השיבה בחיוב , אך העידה כי איננה זוכרת מה הי ה סכום הקנס (עמ' 518 ש' 10-4). גרסתה של ענבר כי לא הודיעה לבנק על ביטול ההלוואה איננה סבירה, בפרט לאור השכלתה של ענבר שהעידה כי היא בעלת תואר ראשון בכלכלה ובנקאות ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון (עמ' 505 ש' 13-12). ענבר וודאי ידעה כי עליה להודיע לבנק שהיא מבקשת לפרוע את ההלוואה כחודש וחצי בלבד לאחר שנלקחה, כדי שלא תחויב במלוא הריבית בגינה.

ענבר העידה כי הפקידה את החזרי ההלוואה בכמה פעימות "כי לא רצ יתי להסתובב עם הרבה כסף מזומן " (עמ' 514 ש' 13), אך לא הסבירה מדוע אם כך משכה 340,000 ₪ במזומן מהבנק, על אף שלא הייתה זקוקה לסכום זה מידית לצורך תשלום הוצאות. ענבר העידה כי הפקידה לחשבונה בביתר עילית את הסך של 100,000 ₪ ביום 15.8.14 ושעשתה זאת בסניף רמת בית שמש בעת שמשפחתה שהתה אצל דודתה סוזי (עמ' 514 ש' 20-13) , אולם גם אותה סוזי לא הוזמנה להעיד כדי לתמוך בגרסתה של ענבר. ענבר אף לא הסבירה מדוע עוד באותו יום הפקידה לחשבון 50,000 ₪ נוספים מסניף אחר.

יתרה מזאת, ענבר לא הציגה כל הסבר לכך שהתובעת, אשר לגרסתה של ענבר לא הייתה נוכחת בעת ביצוע ההפקדה בסך של 100,000 ₪ בסניף רמת בית שמש, ידעה במועד חקירתה במשטרה על ביצוע הפקדה זו לחשבונה של ענבר . ידיעתה של התובעת בעת מסירת עדותה במשטרה על ביצוע ההפקדה הנ"ל, עוד לפני שנחשפו תדפיסי החשבון של ענבר בסניף ביתר עילית בהליך דנן, מחזקת את מהימנות גרסתה של התובעת.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי עדותה של ענבר לא הייתה מהימנ ה, ולא היה בה כדי לסתור את גרסת התובעת לגבי העברת הסך של 100,000 ₪ שנמשך במזומן מחשבונה ברמת בית שמש ישירות לענבר והפקדתו בחשבון של ענבר . כפי שיפורט בהמשך, יש בכך כדי להשליך גם על מקורם של יתר הסכומים שהופקדו לחשבונה של ענבר בסניף ביתר עילית בסמוך למועד משיכת השיקים מחשבונה של התובעת.

השיקים בסך של 330,000 ₪

התובעת הצהירה כי מסרה ליהודה גם שישה שיקים שנמשכו מחשבון הבנק שלה ברמת בית שמש, על סך 55,000 ₪ כל אחד בסכום כולל של 330,000 ₪ (סעיף 40 לתצהיר) . התובעת צירפה בנספח ו' לתצהירה העתקים של השיקים שנמשכו מחשבונה. התובעת הצהירה כי יהודה ניכה את השיקים אצל חלפן כספים בשם "יוני צ'יינג' מרכז שוסטר בע"מ" כפי שנכתב על גבי השיקים, והסכום המזומן שהתקבל כנגד ניכיון השיקים נמסר לידי ענבר (סעיף 41 לתצהיר).

מנגד, יהודה הצהיר כי לבקשתה של התובעת הגיע לביתה, כתב לה שיקים והשאיר אותם בחזקתה. כמו כן הצהיר יהודה כי למיטב ידיעתו, השיקים הועברו לשחר והוא פדה אותם בצ'יינג', כפי שעלה גם מעדותה של התובעת בקדם המשפט (סעיף 24 לתצהירו של יהודה). ואכן, בדיון מיום 25.6.18 העידה התובעת כי שחר ביקש ממנה לפרוע את השיקים בצ'יינג' (ראו פרוטוקול הדיון בעמ' 7 ש' 13-10).

יהודה חזר בחקירתו הנגדית על גרסתו כי רשם את הפרטים בשיקים לבקשת התובעת , והעיד כי לא כתב לפקודת מי השיקים, אלא מילא רק את הסכומים ואמר לתובעת איפה לחתום. יהודה הכחיש שלקח איתו את השקים, והעיד שרק בדיעבד נודע לו כי השיקים הגיעו לידי שחר שפדה אותם אצל חבר שלו (עמ' 458 עד ש' 23).

התובעת העידה בחקירתה הנגדית בדיון ההוכחות כי שחר היה בדירתה עם יהודה, שאל אותה אם יש לה שיקים, וכשהשיבה בחיוב , נתן ליהודה לכתוב את השיקים ולהשאיר אותם פתוחים. כמו כן העידה התובעת כי כעבור יום או יומיים, שחר התקשר אליה לשאול אותה אם היא יכולה לאשר לו לעשות צ'יינג', והיא סמכה עליו ואישרה זאת (עמ' 75 ש' 10-1). לאחר מכן העידה התובעת כי הכספים שהתקבלו מהצ'יינג' נמסרו לענבר, וכשנשאלה איך היא יודעת על כך , השיבה כי יולנדה אמרה לה (עמ' 75 ש' 15-13). בהמשך החקירה הבהירה התובעת כי אחרי שיהודה כתב את השיקים הם נמסרו לשחר (עמ' 104 ש' 25-5).

ענבר הצהירה כי למעט סך של 25,000 ₪ שקיבלה מהתובעת במתנה לצורך סיוע במימון לימודיה, היא מעולם לא קיבלה מהתובעת כספים נוספים כלשהם (סעיף 7 לתצהירה). בחקירתה הנגדית הכחישה ענבר כי ראתה את השיקים הנ"ל או כי התלוותה אל יהודה כדי לנכות אותם בצ'יינג' (עמ' 519 ש' 28-23), אך אין בכך כדי לשלול כי הכספים שהתקבלו בצ'יינג' תמורת השיקים השיקים הופקדו בחשבונה של ענבר. מעיון בתדפיס חשבון הבנק של ענבר בביתר עילית עולה כי בימים 22-19 באוגוסט 2014, בסמוך מאוד למועדי הפירעון המופיעים על השיקים (18.8.14 ו- 19.8.14), בוצעו הפקדות של סכומים דומים לחשבונה של ענבר (הפקדה של 50,000 ₪ ב-19.8.14, הפקדה של 55,000 ₪ ב-21.8.14 והפקדה של 100,000 ₪ ב-22.8.14).

בתקופה קצרה ביותר שבין 15.8.14 ל- 22.8.14, הופקדו לחשבונה של ענבר כספים במזומן בסך של 355,000 ₪ ( שתי הפקדות בסכום כולל של 150,000 ₪ ביום 15.8.14 ושלוש הפקדות בסכום כולל של 205,000 ₪ שהועברו בימים 19.8.14 עד 21.8.14, כמפורט לעיל).

התרשמתי, כאמור, כי עדותה של ענבר לא הייתה מהימנה, וזאת בין היתר לנוכח הסתירות המהותית בין גרסתה במשטרה לגרסתה בחקירה הנגדית, התמיהות הרבות שעולות מעדותה, סמיכות הזמנים בין מועדי המשיכות מחשבונה של התובעת לבין מועדי ההפקדות בחשבונה של ענבר והיעדר כל הסבר של ענבר לכך שהתובעת ידעה על ההפקדה בסך של 100,000 ₪ שבוצעה ביום 15.8.14 בסניף רמת בית שמש לחשבונה של ענבר בביתר עילית. נוסף על כך, ענבר לא הציגה לבית המשפט ראיות לתמיכה בגרסתה , לרבות מסמכי ההלוואה ועדותו של אביה , ומשלא הציגה כל הסבר להימנעותה מהבאת ראיות אלה, יש לזקוף זאת לחובתה.

לאור כל האמור לעיל, ובהיעדר גרסה מהימנה של ענבר הנתמכת בראיות לגבי ההפקדות בסך כולל של 355,000 ₪ שבוצעו בחשבונה בביתר עילית בתאריכים 15.8.14 עד 22.8.14, אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי מקורן של הפקדות אלה בכספים שנמשכו מחשבונה במזומן ובכספים שהתקבלו מהשיקים שנוכו.

סך נוסף של 18,000 ₪ שנמשך במזומן

התובעת הצהירה בסעיף 40 לתצהירה כי בנוסף לסכומים שנמשכו במזומן מחשבונותיה בביתר עילית וברמת בית שמש, היא מסרה ליהודה סכום נוסף של 18,000 ₪ במזומן. לעומת זאת, בחקירתה במשטרה העידה התובעת כי מסרה את הסך של 18,000 ₪ לשחר באזכרה של אחיה בסוף חודש יוני 2015 (נ/2 ש' 4-3), וכך העידה גם בחקירתה הנגדית (עמ' 79 ש' 11-1). לא הוצג הסבר לכך שבתצהירה של התובעת הוצגה גרסה אחרת שעליה חזרה גם בסיכומים, למעט עדותה של התובעת כי היא ראתה את שחר ויהודה כגוף אחד, ולכן לשיטתה לא חשוב מי קיבל את הסכום: " מה זה משנה? יהודה או שחר זה אותו דבר..." (עמ' 120 ש' 21).

לאור הסתירות בגרסתה של התובעת בעניין הסך הנוסף של 18,000 ₪, ובהיעדר ראיות למשיכת סכום זה ולהעברתו למי מהנתבעים, דינה של התביעה לגביו להידחות.

גרסתו של שחר לגבי סך של 9,000 ₪ שהלווה לתובעת

שחר הצהיר כי זכור לו שהתובעת ביקשה ממנו עזרה כספית בסכום של 9,000 ₪, בטענה שהיא חוששת לעשות שימוש בכספים שקיבלה מדניאל , ולכן זקוקה לסיוע זמני בכסף. שחר הצהיר כי העביר לתובעת את הסכום הנ"ל תוך התחייבות שלה להחזיר אותו, אך היא לא החזירה לו את הכסף (סעיף 26 לתצהירו). ואול ם, שחר לא ציין בתצהירו מתי נתן לתובעת את ההלוואה, ואף לא הציג ראיות כלשהן לביסוס גרסתו.

בחקירתו במשטרה ביום 24.10.17 טען שחר כי " היא [התובעת] חייבת לי כסף ואני אתבע אותה על מה שהיא חייבת לי, יש העברה בנקאית, יש לי אסמכת א". כשנשאל על מה יתבע את התובעת השיב: "על החזר כספי שהיא לקחה ממני 9 תשע אלפים וקצת, אני אקרע אותה בתביעה..." (נ/5/2 ש' 175-172). בסופו של דבר, כידוע, שחר לא הגיש נגד התובעת תביעה כלשהי, והתובעת היא זו שהגישה את התביעה דנן נגד שחר בסך של למעלה מ-3 מיליון ₪.

בחקירתו הנגדית נשאל שחר מדוע לא הציג את האסמכתה על העברת הסך של 9,000 ₪ לתובעת בהליך גילוי המסמכים בתיק דנן , והשיב שביקש אותה מהבנק. כשנשאל אם הבנק עד יין לא הוציא לו את האישור, השיב: "עוד לא יצא לי ללכת לסגור את זה", ומיד לאחר מכן העיד: " אני אוציא את זה, לא, אני אוציא את זה". בהמשך העיד שחר כי האסמכתה הייתה קיימת עוד במועד חקירתו במשטרה שנתיים קודם לכן, וכשנשאל שוב מדוע אם כך לא הציג אותה עד היום, השיב: " ביקשתי ועוד לא קיבלתי... פרוצדורה בבנק זה לא יום יומיים" (עמ' 369 ש' 10 עד עמ' 370 ש' 32 ).

אין לקבל את טענתו של שחר כי ביקש מהבנק אסמכתה על משיכת סך של 9,000 ₪ למעלה משנתיים לפני חקירתו הנגדית, אך עדיין לא קיבל אותה, ואף לא פנה לבנק כדי לברר זאת. מדובר בראיה שלטענת שחר הייתה בידיו או לכל הפחות בשליטתו עוד לפני הגשת התביעה דנן, ומשלא הציג אותה, יש לזקוף זאת לחובתו. לפיכך אני קובע כי עדותו של שחר בעניין מתן הלוואה לתובעת אינה מבוססת כלל ואינה מהימנה.

ההסכם מיום 28.6.17

התובעת הצהירה כי יהודה ושחר הגיעו ללא כל התראה מוקדמת לביתה של סולנג' כדי להרגיע את התובעת וליצור מצג שלפיו הכספים מובטחים אצלם. להלן נוסח ההסכם שנחתם אשר העתקו צורף בנספח ז' לתצהירה של התובעת :

"מר שחר ריימונד נוכחו בפגישה בביתי ומר יהודה בן דיין מתחייבים בזאת עד ה-15.1.18 שגב' סול צמח וציון צמח יקבלו סך של 1,078,000 ₪. שחר יש בידו עסקה גדולה שצריכה חתימה מצד השותף. ברגע שתהיה חתימה יועבר סך הנ"ל במזומן לסול צמח וציון צמח. סול וציון מתחייבים בזאת שהכסף שהוצא מבנק הפועלים כשר ולא הוצא משום חשבון אחר, שזה שייך למרי דהן, יתרה שנשאר למרי דהן סך 1,500,000 ₪ עד ה-15.1.19 לא יאוחר.
אם יהיו עוד קבלות ישולמו ע"י שחר. תציג אותם לשחר וישולמו ע "י שחר"

בחקירתה במשטרה מיום 28.8.17 אמרה התובעת כי חודשיים קודם לכן הגיעו שחר ויהודה לביתה של אחותה סולנג', שהייתה בסוד העניינים וידעה שהתובעת העבירה להם כסף להשקעה ובסוף הם לא השקיעו את הכסף אלא רק לקחו אותו ממנה במרמה. סולנג' שאלה אותם מתי יחזירו לתובעת את הכסף, ואז יהודה ושחר חתמו אצל אחותה בבית על מסמך שלפיו הם מתחייבים להחזיר לתובעת סך של 1,078,000 ₪ עד 15.1.19 - סכום שתלוי בעסקה שתהיה לו, וכן התחייב שי חזיר עוד 1,500,000 ₪ , "יחזיר הכול כנגד קבלות שיוצגו לו ". במעמד זה מסרה התובעת את ההסכם לחוקר (נ/1 ש' 69-63).

ציון נחקר במשטרה בנוגע להסכם זה (מוצג נ/5) ואמר בין היתר כי "מרי ביקשה משחר את הכסף שלה ונדנדה לו והוא הפסיק לענות לה וצפצף עליה" (ש' 15). לאחר מכן אמר ציון שבתאריך של אותו יום, שחר התקשר לאשתו סול ואמר שהם באים אליה הביתה. בהמשך תיאר ציון מה נאמר בפגישה: " שאלתי את שחר מה קורה עם הכסף של מרי? אז הוא ענה לי והעלה רעיון שאוטוטו יש לי (שחר) הסכם עם איש נדל"ן שברגע שהוא יחתום, שחר יביא חלק מהכסף מזומן. אמרתי לו למה אתה מדבר בעל פה בוא נשב ונחתום על הסכם, שחר ענה לי ואמר אין בעיה ושאני אכתוב את ההסכם" (ש' 22-19). ציון ציין בחקירתו כי אחרי שכתב את ההסכם, אשתו סול התקשרה לתובעת ושאלה אותה אם היא מוכנה לאשר אותו, והתובעת לא כל כך רצתה אבל לבסוף הסכימה. ציון הכחיש כי הוא או אשתו נזקקו להלוואה משחר, ואמר שמצבו הכספי מצוין. כשנשאל מדוע אם כך נכתב כי הכסף יגיע אליהם ולא ישירות לתובעת, השיב בין היתר: "הם אמרו שאנחנו יותר מתונים מהם. עם מרי אי אפשר להסתדר ואתכם אפשר. שחר אמר שמרי חוצפנית ואי אפשר להסתדר איתה " (ש' 39-38) . כשנשאל למה לא כתוב בהסכם שהם מתחייבים להעביר את הכסף לתובעת, השיב כי "הם [ שחר ויהודה] לא רצו לכתוב את זה" (ש' 41-40).

בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 25.6.18 השיב ציון לשאלת בית המשפט בנוגע לנסיבות החתימה על ההסכם מיום 28.8.17, והעיד כי יהודה ושחר הגיעו לביתם, "וחשבנו שהם באים עם כסף כדי להחזיר למרי את הכסף". מעדותו של ציון עולה כי דיבר עם שחר שאמר שיחזיר את הכסף, ואז ציון הציע לעשות הסכם בכתב . כמו כן העיד ציון כי חשב שיש לשחר כוונה רצינית, שהוא עומד לקבל כסף מבן אדם ושאולי אפילו יחזיר את הכסף לפני הזמן, אך התברר שהוא נוכל (עמ' 5 ש' 18-10).

התובעת הצהירה כי במהלך עריכת ההסכם התקשרה אליה סולנג' ואמרה לה שיהודה ושחר מבקשים להגיע איתם להסכם להחזרת הכספים שלה. לפי תצהירה של התובעת, בתחילה היא התנגדה לכך , מכיוון שהסכומים והמועדים שיהודה ושחר הכתיבו לא התאימו לנתונים העובדתיים של הכספים שהועברו אליהם , והתובעת אף לא האמינה כי יקוימו . עם זאת, לאח ר שנאמר לתובעת ששחר הבטיח להקדים את התשלום הראשון מיד כשתיחתם עסקה כלשהי, היא הסכימה בלית ברירה, והתנתה זאת בכך שתביא אסמכתאות על הסכומים המדויקים שהוציאה, ושחר ישלם אותם מיד. כמו כן הצהירה התובעת כי שחר הסכים לכך ואז היא אישרה לאחותה ולגיסה לחתום על ההסכם (סעיפים 52-50 לתצהיר התובעת ).

סולנג' וציון תיארו בתצהיר יהם בפירוט את מעמד החתימה על ההסכם מיום 28.6.17, והצהירו בין היתר כי לאחר ששחר ויהודה הגיעו לביתם, החלו דיבורים בעל פה על סכומי ההחזר של כספי התובעת, ציון הציע להעלות זאת על הכתב, ושחר ויהודה הסכימו לכך. מתצהיריהם עולה כי הם ראו ששחר מקליט את השיחה, והוא זה ש הכתיב לציון את נוסח ההסכם, בעוד שיהודה כמעט ולא דיבר. כמו כן הצהירו כי שחר ויהודה התחייבו להחזיר את הכספים בשתי פעימות , בסכומים המפורטים בהסכם . עוד עולה מתצהיריהם כי בשיחה הטלפונית בין סולנג' לתובעת, צעקה התובעת וסירבה בתחילה לחתום על ההסכם, אך לאחר מכן סולנג' שכנעה אותה, ושחר שעמד ליד סולנג' התעקש להקליט את הסכמת התובעת. כמו כן הוצהר כי בעקבות השיחה הטלפונית אמר ציון ליהודה ולשחר שיש להוסיף משפט שלפיו אם יוצגו לשחר קבלות על סכומים נוספים, שחר ישלם אותם, ציון הוסיף את המשפט בהסכמתו של שחר, ורק אז הם חתמו על ההסכם (סעיפים 31-20 לתצהירה של סולנג' וסעיפים 14-3 לתצהירו של ציון ).

סולנג' העידה בחקירתה הנגדית כי שחר התקשר אליה ואמר שהוא ויהודה בדרך אליהם. לפי עדותה, כששאלה אותו לגבי מה, השיב שהם רוצים לעשות הסכם וציין כי "אנחנו לא יכולים לדבר עם מרי" (עמ' 200 ש' 35-26) . בהמשך העידה סולנג' כי "הוא אמר שבתאריך 15.1.18, תקבל 1,078,000 שקל, ו -15.1.19 תקבל מיליון וחצי". קודם לכן נשאלה סולנג' מדוע נכתב בהסכם כי הכסף שהוצא מבנק הפועלים כשר, והיא ה שיבה תחילה כי לא כתוב "כשר" ולאחר מכן העידה כי לא ראתה שזה כתוב (עמ' 201) . אמנם נראה שעדותה בעניין זה הייתה מתחמקת, אך מנגד ניכר כי ב"כ הנתבעים נמנעו במכוון מלשאול אותה שאלות נוספות לגבי נסיבות החתימה על ההסכם: מה אמר כל אחד מהנוכחים בפגישה, מי ניסח את ההסכם ומה היה כתוב בו בעת שנחתם. בולטת במיוחד הימנעותם של ב"כ הנתבעים מלחקור את סולנג' בנוגע ל גרסתה כי שוחחה עם התובעת טלפונית במהלך הפגישה, ובעקבות זאת נכתבו השורות האחרונות בהסכם לגבי סכומים נוספים ששחר ישלם אם יוצגו לו קבלות.

ציון נשאל בחקירתו הנגדית מדוע כתוב במסמך שהכסף יועבר אליו ואל סולנג' ולא לתובעת, והשיב: "הוא הסתכסך עם מרי. היא לא רצתה לשמוע אותו. אתה מבין? אז יולנדה שלחה אותו אלינו לבית. אתה מבין?... הם באו אלינו לבית, והתחייבו בפנינו, כן? שהם יחזירו את הכסף..." (עמ' 205 ש' 27-24). ציון העיד שיכול להיות שהחליף עט לפני שכתב את שלוש השורות האחרונות במסמך, אך הכחיש בתוקף את הטענה כי שורות אלה נכתבו לאחר שכל הצדדים כבר חתמו על המסמך. ציון נשאל על כך כמה פעמים, והוא חזר והדגיש שכולם חתמו רק לאחר שנכתבה התוספת (עמ' 206 ש' 14 עד עמ' 208 ש' 3). בהקשר זה העיד ציון כי השורות האחרונות נכתבו אחרי הפסקה , שבמהלכה שוחחה סולנג' עם התובעת בטלפון: " הייתה איזו הפסקה, אמרתי לך... כשאשתי התקשרה לאחותה, מרי... היא בשום אופן לא רצתה בכלל שאנחנו נחתום על ההסכם. היא אמרה, כביכול, שחסר כסף, זה לא כל הכסף... ואז אשתי שכנעה אותה ואמרה לה 'תשמעי, הוא כבר עשה את ההסכם, אז בואי תסכימי', כביכול, 'אבל אם יש לך עוד קבלות ועוד אסמכתאות תציגי אותן, ושחר הבטיח שהוא יחזיר לך'" ובעקבות זאת הוסיף ציון את השורות האחרונות בנוגע לקבלות בכתב ידו (עמ' 217 החל מש' 13).

נתבעים 4-2 טענו בסיכומיהם כי גרסתו של ציון מעלה חוסר מהימנות ונסתרה כמה פעמים בעדותו במשטרה. ואולם, התרשמתי שגם אם קיימות סתירות מסוימות בין דבריו של ציון במשטרה לבין עדותו בהליך דנן, מדובר בסתירות מינוריות שאינן נוגעות ללב המחלוקת ושאין בהן כדי לערער את מהימנות עדותו של ציון. יתרה מזאת, העובדה שסולנג' וציון תיארו בפירוט בתצהיריהם את ההתרחשות ביום הפגישה והחתימה על ההסכם, ולא הסתפקו בתיאור כללי שיכול להתאים לדברים שנמסרו למשטרה, מעידה דווקא על מהימנות גרסתם.

אחת הסתירות שאליה התייחסו נתבעים 4-2 בסיכומיהם היא כי בחקירה במשטרה אמר ציון שסול ושחר שוחחו ורצו לקבוע פגישה, ואילו בתצהיר עדותו הראשית טען ציון לראשונה כי יולנדה היא זו ששלחה את שחר ויהודה לביתם והם הגיעו ללא הודעה מוקדמת . לא מדובר בהכרח בגרסאות סותרות , שכן ייתכן שסול דיברה עם שחר בנוגע לכספים שלקח מהתובעת והם רצו להיפגש, ולאחר מכן ביום חתימת ההסכם יולנדה שלחה את שחר ויהודה אליהם הביתה , והם התקשרו להגיד שהם בדרך. ציון אמנם לא הזכיר את יולנדה בחקיר תו במשטרה, אך ציין כי ביום חתימת ההסכם, שחר התקשר לסול ואמר לה שהם באים אליה הביתה. ציון לא ציין בחקירתו במשטרה כי הגיע הביתה מבית הכנסת רק כמה דקות לאחר ששחר ויהודה נכנסו , אולם העובדה שציון וסולנג' העלו זאת מיוזמתם בתצהיריהם מלמדת על מהימנות גרסתם. קיימת סתירה מסוימת בין דבריו של ציון במשטרה כי שחר אמר לסול שהוא ויהודה למטה והם נכנסו כעבור כמה דקות, לבין תצהיריהם של סול וציון שלפיהם יהודה ושחר הגיעו 20-15 דקות לאחר השיחה הטלפונית, אך לא התרשמתי כי מדובר בסתירה משמעותית . מעדותו של ציון עלה שהוא לא היה נוכח בעת שסול שוחחה עם שחר בטלפון, ולכן לא ידע מידיעתו האישית מהו פרק הזמן שחלף מהשיחה ועד שיהודה ושחר הגיעו לביתם. לא מצאתי סתירה בין עדותו של ציון הן בקדם המשפט והן בדיון ההוכחות כי חשב ששחר ויהודה מגיעים כדי להחזיר חלק מהכסף, לבין עדותו כי עד למועד חתימת ההסכם הוא לא היה מעורב בעניין הכסף בין מרי, יהודה ושחר. מחקירתו הנגדית של ציון עלה כי עוד לפני הפגישה הוא שמע כמה פעמים מאשתו ומגיסתו התובעת שעקצו אותה, אך לא ראה העברות של כספים ולא היה מעורב בכך (עמ' 210 ש' 21 עד עמ' 212 ש' 2 וכן עמ' 216 ש' 26 עד עמ' 217 ש' 5).

אוסיף ואציין כי ב"כ הנתבעים נמנעו מלחקור את התובעת בנוגע להסכם מיום 28.6.17 ובנוגע להצהרתה בעניין השיחה הטלפונית בינה לבין סולנג' במהלך הפגישה שבה נחתם ההסכם. כאמור לעיל, גם סולנג' לא נחקרה על הצהרתה בנוגע לאותה שיחה טלפונית. אין אלא לזקוף זאת לחובתם של הנתבעים ולקבוע כי גרסתה של התובעת בעניין זה , אשר נתמכת גם בהצהרותיהם ובעדויותיהם של סולנג' וציון, לא נסתרה.

יהודה התייחס בתצהירו בקיצור רב להסכם מיום 28.6.17 ו הצהיר כי מדובר במסמך מזויף שאפשר לראות שהוספו לו שורות בדיו שונה. כמו כן הצהיר כי זכור לו שמדובר בכספי הלוואה שסולנג' וציון ביקשו משחר, והוא אמר להם שיש לו עסקה גדולה שצריכה להיסגר, ואחר כך יעביר להם את הכסף (סעיף 26 לתצהירו של יהודה) . ניכר כי יהודה נמנע במכוון מלתאר בפירוט את נסיבות החתימה על ההסכם, ודי בכך כדי לעורר סימני שאלה לגבי מהימנות גרסתו.

שחר הצהיר כי "במהלך אירוע משפחתי" שהגיע אליו עם יהודה, "יהודה ביקש ממני הלוואה" בסך של כמיליון ש"ח עבור סולנג' , והבטיח "שיש בטוחות" ושהכסף יוחזר לשחר "בתוספת ריבית רצינית ". כמו כן הצהיר שחר כי ביום 28.6.17, לאחר האירוע המשפחתי, הגיע לפגישה בת מספר דקות בביתם של סולנג' וציון שבה התרשם שהם אכן זקוקים לעזרה. לפי גרסתו של שחר , באותה עת הוא ניהל מו"מ עם חברת קוסמטיקה איטלקית כדי להפוך לזכיין הבלעדי שלהם בארץ, ועסקה זו הייתה אמורה להכניס לו סכום הקרוב למיליון אירו, כך ש מתן ההלוואה לא הייתה אמורה להיות בעיה בשבילו אם העסקה תצא לפועל. שחר הצהיר כי אמר ליהודה, סולנג' וציון שהוא מוכן להלוות להם את הכסף רק אם עסקת הזיכיון תתממש ו" רק לאחר שנכין הסכם מסודר באמצעות עו"ד" ו-"כולם הסכימו לתנאי זה". לפי תצהירו של שחר, שמה של התובעת הוסף להסכם ונכתב כי יש לה 1,500,000 ₪ בבנק "כדי שאבין שיש בטוחות להחזר ההלוואה", והוסבר לו שהתובעת התחייבה כלפיהם שהיא ערבה לכספי ההלוואה מתוך הכספים שיש לה בבנק. שחר הצהיר כי בדיעבד הוא חושש שהמסמך הוכן כדי לנסות להפיל אותו בפח ולקשור אותו לסכומים שמשכה התובעת מחשבונות הבנק שלה, ולכן הוספו להסכם בדיעבד השורות בעניין הקבלות. לתמיכה בטענה זו צירף שחר לתצהירו חוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד (סעיפים 35-27 לתצהירו של שחר).

בחקירתו במשטרה ביום 24.10.17 אמר שחר כי לבקשתו של יהודה, הוא קישר בין עו"ד שמרוני-קנר שמייצגת את התובעת בתיק דנן לבין סולנג' בעניין הצוואה של דניאל. כשנשאל אם היה לו קשר נוסף עם סולנג', השיב " מעולם לא היה לי קשר עם סול חוץ מזה שהיא ביקשה שאביא לה את הרב ניסים מאופקים", ולא הזכיר דבר בנוגע להלוואה שהציע לתת לסול ולציון ולגבי ההסכם שנחתם ביניהם . רק לאחר שהוצג לשחר ההסכם מיום 28.6.17 , טען לראשונה כי " עשו לי עקיצה. אני לא בטוח עם [צ"ל - אם] זה לא יהודה וסול. לכן יתפוצץ העולם אני לא... ". כשנשאל מדוע אמר שאין לו קשר נוסף עם סול השיב: " לא היה לי שום קשר עם סול בכתיבת החוזה. אני מחויב ליהודה. יהודה ביקש ממני הלוואה ולא סול" (ההדגשה שלי – מ"ת) . כשנשאל אם היה נוכח בחדר בעת חתימת ההסכם השיב בחיוב, והוסיף כי "הם אלו שניסחו. לא עיינתי". שחר העיד כי "כמה ימים לפני החתונה" שהיו בה, יהודה פנה אליו, ביקש ממנו הלוואה בסך של מיליון ₪ בריבית בנק אית, וכששחר סירב אמר לו יהודה כי "יש לי ביטחונות". כמו כן העיד שחר כי אמר שברגע שתהיה לו עסקה, "אני אוכל להעביר מיליון שבעים שמונה אלף ₪ ליהודה דרך עורכי דין, ויהודה צריך להעביר לסול את הכסף ". בנוגע לסכום של 1.5 מיליון ש"ח שמוזכר בהסכם, העיד שחר כי "הכוונה שיש למרי אחותה בבנק ו-15.1.19 היא תוכל להחזיר לי". לגבי השורות האחרונות בהסכם הנוגעות לקבלות , שחר העיד כי הן לא הי ו קיי מות בעת שחתם על המסמך . כמו כן העיד שחר כי העסקה המוזכרת בהסכם היא עסקת קוסמטיקה עם חברת קיקו מילאנו שעדיין לא נסגרה (מוצג נ/5/2 ש' 85-35).

מנגד, יהודה שנחקר במשטרה כמה ימים קודם לכן , ביום 19.10.17 אמר ש"סול ביקשה הלוואה משחר", והוסיף כי " שחר הסכים להעביר לסול ובעלה ציון את הכסף בתנאי שיצליח לבצע עסקה " (הדגשה שלי – מ"ת) . כשנשאל יהודה מדוע הוא חתום על ההסכם השיב כי "סול וציון ביקשו שאני יחתום כערב על שחר אז חתמתי", וכשנשאל מדוע התובעת מוזכרת בהסכם, אף על פי שלא נכחה, השיב כי " סול אמרה שלמרי יש כסף וזה כביכול ערבות שלה". בעקבות זאת נשאל יהודה מדוע שהתובעת לא תלווה לאחותה את הסכום ישירות, והוא השיב : " אני לא יודע. זה ביניהם" (מוצג ת/6 ש' 92-64) .

בעימות שנערך במשטרה בין שחר ליהודה ביום 2.11.17 אמר שחר כי יהודה ביקש את ההלוואה עבור דודתו סול, וכשנשאל שחר מדוע העיד בחקירתו הקודמת שמדובר בהלוואה ליהודה, השיב : " זה טעות. זה אי הבנה של שנינו. ואני כרגע משנה את תשובתי...". שחר לא ציין מהי אותה אי הבנה ולא הסביר כיצד קודם לכן טען נחרצות כי היה מחויב כלפי יהודה בלבד וכי עשו לו עקיצה. כשהתבקש שחר להתייחס לטענתו של יהודה כי חתם על ההסכם בתור חבר של שחר שביקש עזרה, השיב שחר: " אני בעל הכסף. הוא לא יכול לחתום לי ערבות" (מוצג נ/2/1 ש' 11-1 וש' 31-29). שחר אישר זאת גם בחקירתו הנגדית בתיק דנן (עמ' 381 ש' 25-2), אך עדותו זו אינה מתיישבת עם גרסתו הראשונה במשטרה שלפיה הוא היה מחויב ליהודה ולא לסול, יהודה אמר שיש לו ביטחונות והכסף היה אמור לעבור ליהודה.

שחר נשאל בחקירתו הנגדית בתיק דנן מדוע אמר במשטרה שמעולם לא היה לו קשר נוסף עם סול והשיב כי היה בלחץ ולא זכר דברים (עמ' 372). גרסתו זו של שחר אינה מהימנה. לא מתקבל על הדעת כי בעת ששחר נחקר במשטרה באוקטובר 2017 ונשאל אם היה לו קשר עם סול, הוא לא זכר שחודשים ספורים קודם לכן הוא נפגש עמה ועם ציון בביתם וחתם איתם על הסכם מיום 28.6.17 . כך גם לא ייתכן שרק לאחר שהסכם זה הוצג לשחר, הוא נזכר שחתם עליו ב נוגע להלוואה שנתן ליהודה והבין שסול ויהודה עקצו אותו, ומנגד , ב עימות שהתקיים זמן קצר לאחר מכן טען שחר כי ההלוואה ניתנה לסול וכי הייתה אי הבנה בינו לבין יהודה.

שחר נשאל בחקירתו הנגדית היכן נכתב שיעור הריבית על ההלוואה והעיד כי נקבע בהסכם שבגין 1,078,000 ₪ שייתן, יקבל 1,500,000 ₪ (עמ' 294) . כשנשאל שחר איפה יש חתימה של התובעת על ההסכם המאשרת שהיא צריכה להחזיר 1.5 מיליון ש"ח, התחמק מלהשיב עניינית על השאלה והעיד בין היתר: "א' אני לא טוען כלום. מי שטענה זו גברת סול ליהודה. הם טענו שיש כסף ואין לך מה לדאוג..." ולאחר מכן העיד כי " יהודה אמר לי שלסול יש כסף שחלק מהכסף אצל מרי " (ההדגשה שלי – מ"ת) . עדותו זו של שחר סותרת את גרסתו כי סול ביקשה את ההלוואה מכיוון שהיא וציון היו במצוקה וכן סותרת את האמור בהסכם שלפיו הסך של 1.5 מיליון ש"ח הוא כספה של התובעת בלבד (עמ' 295 ש' 19 עד עמ' 296 ש' 17) .

יהודה נשאל בחקירתו הנגדית אם שחר היה צריך לקבל ריבית על ההלוואה והעיד :"אני לא יודע להגיד לך כי פה בסופו של דבר אני בסך הכל הבאתי את שחר, הם שוחחו לבד..." (עמ' 459 ש' 36-35), וזאת בניגוד לעדותו של שחר כי יהודה היה מעורב בשיחה ואמר לו שלסול יש כסף ושהיא תוכל לפרוע את ההלוואה בריבית. כמו כן העיד יהודה כי על אף שכתוב במפורש בהסכם שגם הוא מתחייב לתת את הכסף, למעשה הוא לא התחייב, אלא חתם מטוב ליבו רק כחבר של שחר (עמ' 460 ש' 19-18 וש' 29) . לאחר מכן העיד כי חתם לבקשתם של סול וציון שביקשו ממנו להראות שהוא מאמין ששחר ייתן להם את הכסף (עמ' 461 ש' 22-21). גרסתו זו של יהודה מעלה סימני שאלה רבים, משום שלא ברור מדוע סול וציון , הלווים לשיטתו, היו זקוקים להתחייבות של יהודה לכך ששחר ייתן להם הלוואה, כשבדרך כלל המלווה הוא זה שדורש ערבות של הלווה לפירעון ההלוואה. כך גם לא ברור מדוע חתם יהודה על מסמך שלפיו הוא מתחייב לשלם 1,078,000 ₪ אך ורק מטוב ליבו , אף על פי שלטענתו שחר הוא זה שהתחייב לתת את ההלוואה. כשנשאל יהודה אם קרא את ההסכם, השיב: " קראתי פחות או יותר, לא יותר מדי, אני גם לא הבנתי את הכתב... אני הבנתי בסופו של דבר שיש כאן בטחונות פה של כסף שהוא יקבל במקרה שאני מלווה להם את הכסף וזהו זה " (ההדגשה שלי – מ"ת, עמ' 462 ש' 32-31). מעבר לכך שההסכם נכתב בכתב יד ברור ומובן, עדותו זו של יהודה סותרת את גרסתו של שחר כי יהודה הוא זה שהבטיח לו שיש ביטחונות להחזר ההלוואה, וכן סותרת את עדותו הקודמת של יהודה כי הוא לא התחייב להלוות כסף , אלא חתם רק כחבר של שחר.

מעבר לסתירות הרבות בין גרסאותיהם השונות של יהודה ושחר במשטרה ובחקירותיהם הנגדיות בנוגע להסכם מיום 28.6.18, עדותם מעלה גם תמיהות וסימני שאלה שלא ניתן להם כל הסבר. בין היתר לא הוסבר מדוע נוסח ההסכם באופן מעורפל , מבלי לציין שמדובר בהלוואה הנושאת ריבית, ומדוע לא צוין בהסכם כי ההלוואה תינתן רק לאחר שייחתם הסכם מסודר עם עורכי דין, אף על פי שלגרסתו של שחר כולם הסכימו לתנאי זה. שחר הצהיר כי ציון ניסח את ההסכם, אך לא מתקבל על הדעת כי שחר שלטענתו הסכים להלוות לסול ולציון שהיו במצוקה סך של 1.5 מיליון ש"ח, לא דרש שתנאי היסוד ההלוואה ירשמו בבירור בהסכם.

יתרה מזאת, שחר הודה בחקירתו הנגדית כי בסמוך לפני חתימת ההסכם מיום 28.6.17, התכתב עם התובעת במסרונים שצורפו בנספח א' לתצהירה. במסרון מיום 23.6.17 כתבה התובעת לשחר: " מרגע זה אני, מרי, מפסיקה בדיבורים פניות ותחנונים. אם עד יום ראשון הקרוב לא אקבל את כספי בחזרה אאלץ להעביר את הנושא לטיפול משפטי ללא פשרות". שחר השיב לתובעת באותו יום : " נתראה בבית המשפט", ויום לאחר מכן כתב ל ה: " אני מבקש ממך לא להתקשר אלי יותר. אין לי שום עניין איתך. מחר על הבוקר אני במס הכנסה ואחר כך יש לי פגישה עם מזל" (ראו עדותו של שחר שבה אישר את ההתכתבות במסרונים בעמ' 299 ש' 25 עד עמ' 300 ש' 11) . שחר העיד כי בעניין זה התובעת לא ביקשה ממנו את הכסף שלה בחזרה, אלא ביקשה שהוא יפנה ליהודה כדי שיחזיר לה את הכסף. כמו כן העיד שחר כי התובעת הטרידה אותו, אך ניסה להתחמק מלהשיב על השאלה מדוע לא הכחיש שקיבל ממנה כספים כלשה ם, ומדוע איים לפנות למס הכנסה ולמזל. בהמ שך העיד שחר כי ידע מהפגישה שנכח בה אצל עו"ד ישראלה שמרוני-קנר שהתובעת גנבה כסף , ולכן כתב לתובעת ש"אם עוד פעם תגידי לי שאני חייב או שמישהו חייב .... אני אישית אלך למס הכנסה אחרי מה ששמעתי אצל ישראלה ואני אלך גם אם צריך למזל כי אני יודע שגנבת". כמו כן עלה מעדותו של שחר כי עוד בפגישה הראשונה אצל עורכת הדין "היא [התובעת] איימה עלי בכספים " (עמ' 303 ש' 6-5 ועמ' 205 ש' 23-21, ההדגשות שלי – מ"ת ). עדותו זו של שחר כי התובעת איימה עליו ואמרה שהוא חייב לה כספים , סותרת את עדותו הקודמת של שחר כי התובעת כלל לא ביקשה ממנו את הכסף אלא מיהודה (עמ' 304-300).

ההסכם מיום 28.6.17 נחתם ימים ספורים לאחר ההתכתבות הנ"ל בין שחר לתובעת. שחר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע חתם על הסכם שלפיו התובעת צריכה להשיב לו 1.5 מיליון ש"ח, אם ארבעה ימים קודם לכן התובעת הטרידה אותו, לטענתו, בטענות שווא ודרשה ממנו כסף . בתשובה לכך העיד שחר לראשונה כי "מרי לא עומדת מולי בהסכם חד משמעית", וטען כי " מרי התחייבה מול אלה שאני עושה איתם הסכם וחוזה" (עמ' 306 ש' 14 עד עמ' 307 ש' 11). ואולם, גם אם התובעת אינה צד להסכם, אין בכך כדי להסביר מדוע הסכים שחר להלוות את הכסף על יסוד טענה כי יש לתובעת סך של 1.5 מיליון ש"ח בבנק והיא התחייבה לפרוע באמצעותם את ההלוואה, וזאת ימים ספורים לאחר שלגרסתו של שחר התובעת הטרידה אותו ודרשה ממנו כספים. גם בהמשך לא השיב שחר עניינית לשאלה כיצד סמך בנסיבות אלה על הער בות של התובעת (עמ' 308 ש' 16-5).

לאור כל האמור לעיל התרשמתי כי עדויותיהם של יהודה ושחר בנוגע לנסיבות החתימה על ההסכם מיום 28.6.17 לא היו מהימנות.

בניגוד לעדותם של סול וציון, יהודה ושחר העידו כי המשפטים האחרו נים בהסכם (" אם יהיו עוד קבלות ישולמו ע"י שחר. תציג אותם לשחר וישולמו ע"י שחר") לא נכתבו במהלך הפגישה אלא רק לאחר חתימת ההסכם. גם בעניין זה התרשמתי כי עדויותיהם של סול וציון היו מהימנות יותר מאלה של יהודה ושחר.

שחר צירף לתצהירו חוות דעת של מומחית לזיהוי כת בי יד, גב' קרן רווה. חוות הדעת המקורית והצבעונית הוגשה לתיק (מוצג נ/4/1). מסקנת המומחית בחוות דעתה הייתה שקיימים סימנים ברורים לכך ששלוש השורות האחרונות במסמך נכתבו במועד מאוחר לחתימות בו משמאל, וכי בזמן החתימה על המסמך שורות אלה לא היו קיימות (עמ' 6). ואולם, לאחר עיון במסמך המקורי שהוגש לתיק, אין בידי לקבל את מסקנת המומחית.

אמנם ניכר מעיון בהסכם המקורי כי המשפטים האחרונים בו אכן נכתבו בעט שונה כפי שנקבע בחוות הדעת, אך כך גם לגבי מילים נוספות בהסכם, לרבות המילים "נוכחו בפגישה בביתי" בשורה הראשונה של ההסכם משמאל וכן המילה "שחר" בשורה השישית להסכם מימין. המומחית העידה כי התבקשה לבדו ק רק את המילים שנכתבו בסוף המסמך, ו כי היא איננה יכולה להביע דעה לגבי המילים הנוספות המצוטטות לעיל מבלי לקחת את המסמך לבדיקה נוספת במעבדה (עמ' 393-392) , על אף שכאמור עולה בבירור מעיון במסמך ללא מכשור כלשהו, שגם המילים הנוספות נכתבו בעט אחר אשר נחזה להיות אותו עט שבו נכתבו שלוש השורות האחרונות של המסמך . ציון העיד כי ייתכן שהחליף את העט שכתב בו, ושחר ויהודה לא הכחישו כי המילים הנוספות נכתבו לפני החתימה על ההסכם. נוסף על כך, המומחית העידה בחקירתה הנגדית כי "השורות האחרונות שנוספו נרשמו בצורה מהירה יותר ומוקפדת פחות, נראה שהכותב היה במצב רוח סוער יותר ממה שהיה בזמן הכתיבה של החלק הראשון" (עמ' 394 ש' 20-18). עדותה זו תומכת בגרסתם של סול וציון כי שורות אלה נכתבו בעקבות השיחה הטלפונית של סול עם התובעת שהייתה נסערת, צעקה, ובתחילה לא הסכימה שסול וציון יחתמו על ההסכם . לו היה נעשה ניסיון לזייף את ההסכם ולהוסיף לו מילים לאחר שכבר נחתם, סביר להניח שהמילים שנוספו לא היו נכתבות בחופזה אלא בזהירות, ותוך ניסיון להתאים אותן ככל האפשר לסגנון הכת יבה של יתר המסמך.

לעניין מיקום החתימות העידה המומחית כי סביר להניח שהשורות האחרונות נכתבו מסביב לחתימות, משום שלא מתקבל על הדעת שהשאירו מקום לחתימות שידעו מראש מה הגודל שלהן (סוף עמ' 394). אינני מסכים לקביעה זו. נהפוך הוא. סבורני כי מיקום החתימות מסביב לשורות האחרונות של המסמך מעיד דווקא כי המסמך נחתם לאחר שנכתבו בו אותן שורות. לו היו הצדדים חותמים על ההסכם לפני שנכתבו בו שלוש השורות האחרונות, חתימותיהם היו צריכות להיות ממוקמות מתחת למילים "עד ה-15.1.19, לא יאוחר" ו לא הייתה כל סיבה להותיר רווח גדול מאוד בין המילים הנ"ל לבין החתימות . על כן, אני קובע כי מיקום החתימות מחזק את גרסתם של סולנג' וציון כי המסמך נחתם רק לאחר שנכתבה התוספת.

לאור כל האמור לעיל, אינני מקבל את ממצאי המומחית בחוות דעתה והתרשמותי היא כי עדויותיהם של ציון, סולנג' והתובעת לגבי נסיבות החתימה על ההסכם מיום 28.6.17 היו מהימנות יותר מעדויותיהם של יהודה ושחר.

מדוע בתחילה הפנתה התובעת את טענותיה כלפי יהודה בלבד?

ב"כ שחר התייחסו בסיכומיהם בהרחבה לכך שלפני הגשת התביעה דנן, התובעת הפנתה את כל טענותיה אך ורק כלפי יהודה ולא כלפי שחר . בהקשר זה הפנו למכתב ההתראה של ב"כ התובעת מיום 19.7.17 שצורף בנספח י' לתצהיר התובעת, שבו כל הטענות הנוגעות לכספים שנמשכו הופנו כלפי יהודה, ענבר ויולנדה, ואילו שמו של שחר לא הוזכר כלל . ב"כ שחר הפנו גם לחקירתה של התובעת במשטרה ביום 28.8.17 שבה אמרה כי הגיעה כדי להגיש תלונה נגד יהודה בלבד, וכן טענו כי באותה חקירה, כל טענותיה של התובעת נגעו למעורבותו של יהודה, ורק לקראת סוף החקירה ציינה התובעת כי שחר היה שותף של יהודה בכל ההשקעות. כמו כן נטען כי גם בחקירתה הנוספת של התובעת במשטרה ביום 17.10.17, היא אמרה שנתנה ליהודה סך של 2,998,000 ₪ ולגבי שחר ציינה כי העבירה לו סכום של 18,000 ₪ בלבד.

סבורני כי במועד שבו נכתב מכתב ההתראה של ב"כ התובעת מיום 19.7.17, בסמוך לאחר חתימת ההסכם מיום 28.6.17, התובעת עדיין האמינה שייתכן ששחר ישיב לה את הכספים. יתר על כן, התרשמתי כי למעשה, שחר סחט את התובעת, ואיים לחשוף את העובדה שהיא הסתירה כספים שהעביר דניאל לחשבונה לפני מותו, ולכן בחרה התובעת לא להעלות טענות נגד שחר באותה עת. ייתכן שזו הייתה גם הסיבה לכך שכאשר התובעת הגישה תלונה למשטרה, היא התמקדה בטענות נגד יהודה.

עם זאת, התובעת התייחסה במפורש בחקירותיה במשטרה למעורבותו של שחר. עוד בחקירתה הראשונה של התובעת ביום 28.8.17 היא ציינה, בין היתר, כי " שחר ריימונד זה, האיש שכל פעם היה מגיע עם יהודה לבנק אבל הוא אף פעם לא נכנס לבנק, הוא תמיד היה מחכה בחוץ, הוא היה השותף של יהודה בכל הנושאים של ההשקעות". כמו כן תיארה התובעת כיצד כחודשיים קודם לכן "הגיע שחר ריימונד ויהודה בן דיין לבית של סול צמח" והוסיפה כי סול אחותה הייתה בסוד העניינים ו"ידעה שאני העברתי להם כסף [כ]די להשקיע ובסוף לא השקיעו את הכסף אלא רק לקחו ממני את הכסף במרמה ...". בהמשך ציינה התובעת כי "שחר ריימונד ויהודה חתמו אצלה בבית על מסמך שהם מתחייבים להחזיר לי את הכסף.... " (ראו נ/1 ש' 67-62 , ההדגשות שלי – מ"ת ). בחקירתה במשטרה ביום 17.10.17 אמרה התובעת כי נתנה ליהודה סכום כולל 2,998,000 ₪ ולשחר 18,000 ₪ נוספים, אך זאת כאמור לאחר שכבר הבהירה בחקירתה הקודמת במשטרה כי הכספים נמסר פיזית ליהודה , בעוד ששחר שהיה שותף שלו לכל ההשקעות חיכה מחוץ לבנק, וכן הבהירה כי יהודה ושחר הבטיחו להשקיע עבורה את הכספים. עוד עלה מחקירתה של התובעת מיום 17.10.17 כי שחר הוא זה שהכתיב ליהודה בטלפון את נוסחו של זיכרון הדברים: "לא רשמתי את הסכום בהסכם שלי עם יהודה בגלל שיהודה רשם את ההסכם לפי מה ששחר אמר לו לכתוב כ[ש]דיבר איתו בטלפון כאשר יהודה היה אצלי" (נ/2, ש' 13-12).

אוסיף ואציין כי ציון מסר בחקירתו במשטרה ביום 19.10.17 כי "...שחר ויהודה לקחו לה [לתובעת] את הכסף, אבל שחר הוא הדובר והמוח מאחורי הגנבה הזו ועוד איזה גנבה. מרי אמרה שברגע שיהודה נחקר, שחר התקשר לעורך דין של מרי ואמר 'מה הודעתם למשטרה? המשטרה יודעת מזה אם זה ככה אין כסף'. העורכת דין ענתה לו תביא את הכסף ואז אנחנו לא נתבע אותך" (ראו מוצג נ/5 ש' 47-46). דברים אלה מחזקים את גרסתה של התובעת כי עד למועד שבו נודע לשחר על כך שהוגשה תלונה למשטרה, הוא לא הכחיש את מעורבותו בפרשה ואת התחייבותו להחזיר לתובעת את כספה.

התביעה נגד יולנדה

התובעת הצהירה כי יולנדה הפיגה את חששותיה כשציינה כי שחר הוא אדם אמיד והבטיחה לה יותר מפעם אחת " כי היא באופן אישי ערבה לכל שקל אשר אנוכי אמסור לילדיה" (סעיף 27 לתצהירה). התובעת חזרה על טענה זו גם בעדותה ובסיכומיה. מנגד, יולנדה הצהירה כי התובעת מעולם לא שיתפה אותה ולא התייעצה איתה בענייני השקעות או נושאים כספיים וכי "מעולם לא אמרתי לתובעת שאני ערבה למי מהנתבעים" (סעיף 13 לתצהירה).

בחקירתה במשטרה אמרה יולנדה כי שחר הוא חבר של בנה וכי היא מכירה אותו "פעם פעמיים לא משהו תמידי", מבלי להזכיר את השותפות העסקית בינו לבין יהודה ומבלי לציין כי היא ובעלה נתנו ליהודה כספים לצורך השקעה זו , ואף מסרו סכום מסוים ישירות לשחר. כשנשאלה אם היא יודעת על איזה כספים מדובר בהסכם מיום 28.6.17 השיבה: " כלום. אין לי מושג על מה מדובר בכלל, לא מעורה בכלל לא דיברתי עם אף אחד, לא עם מרי, לא עם יהודה. אני לא יודעת שום דבר". בהמשך כשהוטחה בפניה של יולנדה שהיא יודעת על המקרה ואמרה לתובעת שהילדים שלה יחזירו את הכסף שלקחו ממנה תשובתה הייתה " שאני לא יודעת כלום, אני באמת לא יודעת כלום. אין לי מה להסתיר ולשקר" ולאחר מכן אמרה שלא דיברה על הנושא גם עם סולנג' (מוצג ת/8 ש' 26-21 וש' 41-33). בתצהיר עדותה הראשית הצהירה יולנדה בכלליות שגם היא נפלה קורבן למעלליו של שחר ללא כל הסבר או פירוט.

התרשמתי כי יולנדה נמנעה במכוון מלהתייחס בעדותה במשטרה לשותפות בין יהודה לשחר ולכספים שהושקעו, וניסתה להצניע זאת גם בהליך דנן.

נוסף על כך, ממסרונים שצורפו בנספח א' לתצהירה של התובעת עולה כי בסמוך לפני מועד החתימה על ההסכם מיום 28.6.17 שלחה התובעת ליולנדה את אותו מסרון ששלחה לשחר שלפיו אם לא תקבל את כספה תיאלץ להעביר את הנושא לטיפול משפטי. עוד עולה מהמסרונים כי ביומיים שלפני החתימה על ההסכם הנ"ל ניסתה התובעת להתקשר ליולנדה כמה פעמים והיא לא חזרה אליה. במסרון שנשלח יום לאחר החתימה על ההסכם, כתבה יולנדה לתובעת " אל תעני. אני יוצאת עכשיו למזל ודוד. זה מה שאת רוצה". יולנדה לא הכחישה את חלופת המסרונים בתצהירה, ובחקירתה הנגדית העידה לגבי המסרון האחרון כי כתבה אותו מכיוון שבאותו יום בן דודה, משה דהן, איים על אימה שהייתה אישה מבוגרת וחולה ואמר לה שיולנדה לקחה כסף ותשב בכלא. כמו כן העידה כי הייתה בסערת רגשות והבינה שלתובעת יש מה להסתיר, אך חזרה והעידה כי אינה יודעת אילו עסקאות עשתה התובעת עם שחר (עמ' 491 ש' עד עמ' 492 ש' 17). ואולם, אין בעדותה של יולנדה כדי להסביר מדוע שלחה אליה התובעת את המסרון הראשון בעניין הפנייה לטיפול משפטי, ומדוע ניסתה התובעת להתקשר ליו לנדה כמה פעמים בימים שלפני חתימת ההסכם ויולנדה לא חזרה אליה.

סולנג' הצהירה כי באחד מימי שישי בבוקר יולנדה התקשרה לתובעת בנוכחותה ואמרה לה שיהודה ושחר בדרך אליה ושתיפגש איתם ביחידות (סעיף 6 לתצהיר). מהמשך תצהירה של סולנג' עולה כי מדובר באותה פגישה שבה יהודה ושחר הציעו לתובעת לפתוח חשבון בביתר עילית. עוד עולה מתצהירה של סולנג' כי לפני הפגישה ביום 28.6.17 יולנדה התקשרה אליה, שאלה למה סיפרו לעורכת הדין וחזרה ואמרה שיחזירו לתובעת את כספה (סעיף 19 לתצהיר). כמו כן הצהירו סולנג' וציון כי בפגישה ביום 28.6.17, שחר ויהודה אמרו שיולנדה שלחה אותם להגיע להסכם בנוגע להחזרת הכספים של התובעת (סעיף 12 לתצהירה של סולנג' וסעיף 5 לתצהירו של ציון). תצהירה של יולנדה הוגש כמה חודשים לאחר הגשת תצהיריהם של סולנג' וציון, אך יולנדה לא מצאה לנכון להתייחס לטענותיהם הנ"ל.

לאור כל האמור לעיל, התרשמתי כי יולנדה יודעת יותר מכפי שחשפה בנוגע לפרשה נושא התביעה דנן .

עם זאת, גם עדותן של התובעת וסולנג' לגבי מעורבותה של יולנדה לא הייתה תמיד עקבית וברורה, ולעיתים העלתה תמיהות. כך למשל, התובעת הצהירה כי ביום 6.8.14 הגיעו יולנדה, יהודה וענבר לדירתו של דניאל, לקחו אליהם הביתה את המחשב של דניאל וכמה מסמכים ואמרו לתובעת שיסייעו לה לפתוח את המחשב ולראות אם יש חומר של דניאל שעל התובעת לדעת עליו. התובעת לא ציינה בתצהירה או בעדותה כי סולנג' הייתה נוכחת בפגישה, וסולנג' כלל לא התייחסה לפגישה זו בתצהירה. בחקירתה הנגדית העידה סולנג' לראשונה שהייתה נוכחת בפגישה (עמ' 182 ש' 16-14) ולא הסבירה מדוע לא ציינה זאת בתצהירה. יולנדה מצידה הכחישה בחקירתה שהיא וילדיה לקחו את המחשב של דניאל (עמ' 490 ש' 32-28). תמיהה נוספת עולה מעדותה של התובעת כי ביקשה מיולנדה במשך תקופה ארוכה שתחזיר לה הלוואה בסך של 25,000 ₪ שלקחה ממנה בשנת 2010, ואף הגישה תביעה קטנה נגד יולנדה וענבר בגין הלוואה זו (עמ' 123 החל מש' 19), אך מנגד הסתמכה לטענתה על ערבות של יולנדה לכספים בסכומים של מיליוני ש"ח שהעבירה ליהודה ושחר.

גרסתה של התובעת כי יולנדה אמרה לה שהיא ערבה אישית לכל הכספים שהתובעת תמסור לילדיה של יולנדה היא טענה בעל פה שאין לה כל תימוכין בכתב ושסותרת את גרסתה של יולנדה. גם לגרסת התובעת, יולנדה לא הייתה נוכחת בפגישות עם יהודה ושחר, לרבות הפגישות שבהן נחתמו זיכרון הדברים וההסכם מיום 28.6.17, לא הגיעה לסניפי הבנק בירושלים או ברמת בית שמש, לא קיבלה לידיה כספים כלשהם ולא חתמה על כתב ערבות או על כל מסמך אחר בנוגע לכספים שהעבירה התובעת ליהודה ולשחר.

התובעת היא שנשאה בנטל לבסס כי יולנדה התחייבה לערוב לכל הכספים שנמסרו ליהודה ולשחר, והיא לא הרימה נטל זה, בהיעדר מסמך כתוב כלשהו בנוגע לתנאי הערבות, ומשלא הוכח כי גולו ליולנדה כל הפרטים הרלוונטיים בנוגע לחובם של יהודה ושחר כלפי התובעת, כנדרש בחוק הערבות, תשכ"ז-1967. גם אם יולנדה ידעה שהתובעת מסרה לשחר ויהודה כספים לצורך השקעה , וגם אם ניסתה להרגיע את התובעת ואמרה לה שתקבל את כספה בחזרה, אין די בכך כדי לבסס ערבות של יולנדה לכספים אלה.

אוסיף ואציין כי מעדותה של יולנדה עלה שבמועדים שבהם העבירה התובעת כספים ליהודה ושחר, יולנדה עצמה האמינה למצגיו של שחר שלפיהם הוא אדם אמיד בעל אמצעים שיש לו ניסיון בהשקעה של כספים. ולראיה – היא ובעלה נתנו לשחר כספים שנאמר להם שיושקעו בעסקה משותפת של שחר ויהודה. כמו כן עלה מעדותה של יולנדה כי היא ובעלה נתנו ליהודה מאות אלפי ש"ח נוספים לאחר שנקלע לחובות בשל העסקאות שעשה עם שחר (עמ' 486 ש' 8 עד עמ' 487 ש' 29). כמו כן העידה יולנדה כי רק תוך כדי ההליך דנן הבינה שנפלה קרובן למעלליו של שחר (עמ' 489 ש' 21-8). כך עלה גם מעדותו של יהודה (עמ' 447 עד 449). מנגד, התובעת לא הציגה ראיות כלשהן המבססות כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, יולנדה ידעה ששחר הוא נוכל ושאין בכוונתו להחזיר את הכספים שהועברו אליו לצורך השקעה.

משלא ביססה התובעת כי יולנדה הציגה לה ביודעין מצג שווא כלשהו בנוגע להשקעת הכספים אצל שחר, ומשלא הרימה התובעת את הנטל הנדרש כדי להוכיח כי יולנדה התחייבה לערוב אישית להחזרת הכספים שהועברו ליהודה ושחר, דינה של התביעה נגד יולנדה להידחות.

סיכום התרשמותי מ העדויות בתיק

כפי שנקבע לעיל, התרשמתי כי התובעת לא אמרה אמת בנוגע לסיבה שבגינה משכה את השיק הבנקאי מחשבונה, ולא גילתה שרצתה להוציא את הכסף מהחשבון שאליו העביר דניאל כספים כדי למנוע מפרודתו של דניאל, מזל, לנקוט הליך משפטי בנוגע לכספים אלה. כמו כן התרשמתי שהתובעת וגם סולנג' ומשה דהן שהעידו מטעמה , ניסו לטשטש את העובדה שהתובעת קיבלה מדניאל סכומי כסף גדולים, אם כי התובעת עצמה הודתה בסופו של דבר שדניאל נתן לה בעודו בחיים סכום של כשני מיליון ש"ח (עמ' 87 ש' 1 עד עמ' 88 ש' 4).

מנגד, בכל הנוגע להתנהלותה של התובעת מול יהודה, שחר וענבר, לרבות הפגישה ביום 8.8.14, העברות הכספים מחשבונות הבנק של התובעת, זיכרון הדברים בין התובעת ליהודה וההסכם מיום 28.6.17, התרשמתי כי עדותה של התובעת הייתה מהימנה. אמנם היו סתירות מסוימות בגרסתה, אך ככלל, עדותה אשר נתמכת גם בעדותם של סולנג' וציון הייתה מהימנות יותר מגרסאותיהם של שחר, יהודה וענבר.

לגבי עדותו שחר התרשמתי כי היא לא הייתה מהימנה כלל. שחר ניסה להתחמק מלהשיב על שאלות רבות, לעיתים התעכב זמן רב לפני שהשיב ולעיתים נמנע במכוון מלהתייחס עניינית למה שנשאל . באי כוחו של שחר התערבו בחקירה פעמים רבות, גם כשלא הייתה בפיהם עילה של ממש להתנגדות, ונראה כי בחלק מהמקרים ניסו לתת לשחר שהות לחשוב כיצד להשיב. כמו כן וכפי שפירטתי לעיל, קיימות סתירות מהותיות רבות לכל אורך עדותו של שחר, הן בנושאים שאינם קשורים ישירות לתביעה דנן כגון מצבו הכלכלי, מקומות מגוריו ועסקאות קודמות שעשה והן בנוגע לטיב הקשר בינו לבין יהודה וההסכם ביניהם, הנסיבות שבהן הכיר את התובעת, חתימתו על ההסכם מיום 28.6.17 וההתכתבות במסרונים בינו לבין התובעת.

לגבי עדותו של יהודה, התרשמתי כי היא הייתה מהימנה בכל הנוגע לכספים שהעביר לשחר לצרכי השקעה, אך לא הייתה מהימנה בכל הנוגע למידת ידיעתו ומעורבותו של יהודה בעניין משיכת הכספים מחשבונותיה של התובעת, נסיבות החתימה על זיכרון הדברים ו נסיבות החתימה על ההסכם מיום 28.6.17.

עדותה של ענבר אף היא לא הייתה מהימנה, בפרט בכל הנוגע לפתיחת החשבון שלה בביתר עילית, לפעולות שנעשו בו ולכספים שהופקדו בחשבון בסמוך מאוד למועדים שבהם נמשכו כספים מחשבונה של התובעת. ענבר אף לא הציגה כל הסבר לכך שבאותו יום שבו נמשך מחשבונה של התובעת ברמת בית שמש סך של 100,000 ₪ במזומן, ענבר ביצעה הפקדה של אותו סכום מסניף רמת בית שמש לחשבון שלה בביתר עילית, והתובעת ידעה זאת והתייחסה לכך בעת חקירתה במשטרה, עוד לפני שראתה את דפי החשבון של ענבר.

לו היו יהודה וענבר מודים כי לקחו חלק בהעברת הכספים של התובעת לשחר ומפרטים מהם הסכומים שהועברו באמצעותם ואילו מצגים הציג להם שחר בנוגע לסכומים אלה, לרבות התמורה שהובטחה להם או למי מהם תמורת שיתוף הפעולה, בית המשפט היה יכול לבחון זאת ולקבוע אם גם הם נפלו קורבן לתרמית של שחר. משלא עשו כן ובחרו להציג גרסה לא מהימנה שלפיה הם לא היו מעורבים כלל בהעברת הכספים לשחר, אין אלא לזקוף זאת לחובתם ולקבוע כי הם היו שותפים לתרמית.

לידי מי הגיעו כספיה של התובעת?

התובעת העידה, כאמור, כי כל הכספים שנמשכו מחשבונות הבנק שלה במזומן (למעט הסך של 100,000 ₪ שהופקד בחשבונה של ענבר) נמסרו ליהודה שהעביר אותם לשחר ועדותה הייתה מהימנה. מנגד, שחר ויהודה הציגו גרסאות סותרות, כך שלפי גרסתו של יהודה הוא רק המליץ לתובעת להשקיע כספים אצל שחר אך לא היה מעורב במשיכות הכספים או בהעברתם לשחר, ואילו לפי גרסתו של שחר הוא כלל לא הכיר את התובעת בתקופה הרלוונטית. כפי שקבעתי לעיל, גרסאותיהם אלה של יהודה ושל שחר לא היו מהימנות.

בסיכומיהם של נתבעים 4-2 נטען כי כל חטאו של יהודה שעליו הוא מצטער עד היום הוא שבתקופה הרלוונטית חיבר בין התובעת לבין חברו הטוב שחר, שלימים התברר שעקץ גם אותו ואת בני משפחתו (סעיף 121) . עוד נטען כי "שחר שילב במלאכת מחשבת לאחר ההיכרות עם מרי את התוכנית לקחת את הכסף של מרי, והכל תוך שמירתה על 'אש קטנה' וכמובן העמקת התלות של מרי בו (שחר)..." (סעיף 129). בהמשך נטען כי למעט הידיעה כי התובעת השקיעה את כספה אצל שחר, יהודה לא ידע באיזה עסקאות מדובר ואיזו תשואה הובטחה ולא נחשף לסכומים. לטענתו, שחר "אמר שקיבל את הכסף והוא משקיע אותו" (סעיפים 259, 261). בסיכומים הועלו טענות רבות בנוגע ל ערמומיותו של שחר ובנוגע לכספים שלקח במרמה מאנשים שונים, וכן יש הפניה לתכתובת המסרונים בין התובעת לשחר שממנה עולה כי התובעת דרשה משחר שיחזיר לה את כספה (סעיף 145).

מנגד, בסיכומיו של שחר נטען כאמור כי התובעת אמרה במשטרה שהעבירה את כספה ליהודה, וכן נרמז כי לאחר הגשת התביעה, הכספים שנלקחו מהתובעת עדיין היו מופקדים בחשבון של יהודה בשוויץ (סעיפים 80-79 לסיכומים) . בהקשר זה הפנו ב"כ שחר לדבריה של התובעת במשטרה כי העבירה את הכספים ליהודה במזומן לצורך השקעה בשוויץ, וכן לעדותו של יהודה בדיון ביום 4.2.20 שממנה עלה כי כשנה לפי הדיון נסע עם הוריו ועם אחותו ענבר לשוויץ, למרות מצבם הכלכלי הקשה. כשנשאל יהודה אם יכול להיות הנסיעה לשוויץ הייתה בגלל שהכסף שלקח מהתובעת נמצא בשוויץ, השיב יהודה "אני לא יודע, אין לי מושג, לא לקחתי ממנה כלום" (עמ' 483 ש' 25-21). לטענתם של ב"כ שחר בסיכומיהם, יהודה לא הכחיש נחרצות את הטענה שהוטחה בפניו מכיוון שחשש שיש בידי ב"כ נתבע 1 מידע נוסף בקשר לנסיעה זו. יולנדה העידה כי נסעו לכבוד יום הולדתו ה-60 של בעלה, בן דוד שלו ממרוקו מימן את הנסיעה ואין לה מושג כמה עלתה. כשנשאלה איפה היו ובאיזה מלון השיבה שאיננה זוכרת (עמ' 502 ש' 27 עד עמ' 503 ש' 15). ענבר העידה כי היו בשוויץ ב-2018 וכי דודים של אבא שלה מימנו את הנסיעה (עמ' 505 ש' 20 עד עמ' 506 ש' 1). עדותם של יהודה, יולנדה וענבר בעניין זה שאיננה נתמכת בראיות אמנם מעלה תמיהות, אך אין בה כדי לבסס שכל הכספים שנמשכו מחשבונותיה של התובעת הגיעו לידיו של יהודה והופקדו בחשבון שלו בשוויץ.

מכאן שיהודה טען כי הכספים של התובעת הגיעו לידי שחר, ואילו שחר טען כי הכספים הגיעו לידי יהודה, אך אף אחד מהם לא הציג ראיות המבססות את טענתו.

האם התובעת הרימה את הנטל לביסוס תביעתה?

ב"כ הנתבעים התייחסו בסיכומיהם לנטל הכבד המוטל על התובעת לביסוס טענת מרמה אל מול הקושי להוכיח טענות עובדתיות שליליות וטענות הנמצאות בידיעתו המיוחדת של היריב, אשר נטל הבאת הראיות לגביהן הוא מופחת.

התובעת אכן נשאה בנטל הוכחה מוגבר, אך נראה כי היא הציגה את כל הראיות שהיו בידיה או בשליטתה לביסוס טענותיה , לרבות תדפיסי חשבון בנק שבהם מופיעות משיכות של כסף מזומן ושל שיקים בסכום כולל של מעל 3 מיליון ש"ח, זיכרון הדברים, ההסכם מיום 28.6.17 ו תכתובת מסרונים עם שחר. התובעת ניסתה להציג גם סרטוני אבטחה מסניפי הבנק, אך לא הייתה אפשרות לקבלם. כמו כן הוצגו מטעם התובעת עדויות, בין היתר של קרובי משפחה, אך גם של עד ניטראלי – עובד הבנק מר נפתלי יעקבס. אמנם התובעת וחלק מהעדים מטעמה ניסו להסתיר את העובדה שהתובעת קיבלה כספים מדניאל וחששה שמזל תדע על כך, אך עדותה של התובעת בנוגע לכספים שהעבירה ליהודה ולשחר ו עדותם של סולנג' וציון בנוגע למה שהיה ידוע להם על כך בזמן אמת ובנוגע לנסיבות החתימה על ההסכם מיום 28.6.17 היו מהימנות.

לעומת זאת, עדויותיהם של יהודה ושחר לגבי ידיעתם ומעורבותם בכל הנוגע למשיכות הכספים מחשבונותיה של התובעת לא היו מהימנות, והגרסאות הרבות שהציגו במשטרה ובהליך דנן סותרות זו את זו ומעלות תמיהות רבות שלא ניתן להן כל מענה. יהודה לא הציג גרסה מהימנה בנוגע לנסיבות החתימה על זיכרון הדברים, וגרסאותיהם של שחר ויהודה בנוגע לנסיבות החתימה על ההסכם מיום 28.6.17 לא היו עקביות, לא התיישבו זו עם זו ולא עלו בקנה אחד עם נוסח ההסכם ועם כל שאר העדויות והראיות בתיק. כך גם לגבי עדותו של שחר בנוגע לתכתובת המסרונים שלו עם התובעת אשר לא ניתן לה כל הסבר. נוסף על כך, שחר לא הביא עדים כלשהם מטעמו, התרשמתי כי גם יולנדה ככל הנראה לא חשפה את כל הידוע לה על הפרשה וגרסתה של ענבר לגבי הכספים שהופקדו בחשבונה לא הייתה מהימנה כלל .

יתרה מזאת, שחר ויהודה שטענו כי לא קיבלו לידיהם כספים כלשהם של התובעת ,לא הציגו פירוט מלא של כל הפעולות שבוצעו בחשבונות הבנקים שלהם בתקופה הרלוונטית לתביעה. בנסיבות העניין, אין אלא לזקוף ז את לחובתם ולקבוע כי לו היו מציגים ראיות אלה, היה בהן כדי לתמוך בתביעתה של התובעת.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי שחר ויהודה נטלו ממנה כספים במרמה, וכי ענבר הייתה מעורבת בתרמית לכל הפחות בנוגע לסכומים שהופקד ו בחשבונה בסניף ביתר עילית בסמוך למועדי המשיכות מחשבונות התובעת .

הסכומים שנמשכו מחשבונות התובעת

מתצהיר עדותה הראשית של התובעת עולה כי בתקופה שבין 11.8.14 ל-17.9.14 נמשכו מחשבונה בסניף ביתר עילית כספים במזומן בסך כולל של 1,498,000 ₪ (ראו פירוט בסעיף 23 לתצהיר התובעת ותדפיסי חשבון הבנק שצורפו בנספח ג'). התובעת הצהירה כי סכומים אלה נמסרו במזומן ליהודה והועברו לשחר.

כמו כן עולה מתצהירה של התובעת כי בתקופה שבין 14.8.14 ל-31.8.15 שנמשכו מחשבונה בסניף רמת בית שמש סכומים במזומן בסך כולל של 1,168,000 ₪ (סעיף 38 לתצהיר ותדפיסי חשבון הבנק בנספח ה'). מתוך סכום זה, סך של 100,000 ₪ הועבר לענבר במזומן ביום 15.8.14 (סעיף 38.2 לתצהיר) , סך של 350,000 ₪ (שהוזכר בסעיף 38.5 לתצהיר) הועבר ישירות לשחר לפי עדותה של התובעת (עמ' 71 ש' 34-28) וכל יתר הכספים בסך כולל של 718,000 ₪ הועברו במזומן ליהודה ונמסרו לשחר.

עוד עולה כי נמשכו מחשבונה של התובעת ברמת בית שמש גם שיקים שיהודה כתב בסך כולל נוסף של 330,000 ₪ (סעיף 40 לתצהיר ונספח ו') ולפי עדותה של התובעת, שחר ניכה אותם בצ'יינג' (עמ' 75 ש' 10-1). אין ראיות ישירות לכך שהסכום שהתקבל במזומן עבור השיקים הופקד לחשבונה של ענבר, אך עולה מדפיסי החשבון של ענבר כי בנוסף להפקדה בסך של 100,000 ₪ ביום 15.8.14, הופקדו בחשבונה בסמוך למועדי משיכ ות השיקים כספים נוספים במזומן בסכום כולל של 205,000 ₪: הפקדה של 50,000 ₪ ביום 19.8.14, הפקדה של 55,000 ₪ ביום 21.8.14 והפקדה של 100,000 ₪ ביום 22.8.14.

התובעת הרימה הנטל הנדרש כדי לבסס כי שחר ויהודה היו שותפים לתרמית, ולכן יש לחייב אותם יחד ולחוד לשלם לתובעת את כל הסכומים שנמשכו מחשבונותיה במזומן או בשיקים כמפורט לעיל, למעט הסך של 100,000 ₪ שהועבר ישירות לענבר והופקדו בחשבונה .

בנספח י"ב לתצהירה של התובעת מפורטים הסכו מים שהועברו ליהודה ולשחר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי הוצאתם ועד ליום הגשת התביעה , כך שהסכום הכולל עומד על 3,082,143 ₪. מתוך סכום זה יש להפחית 102,296.45 ₪ (100,000 ₪ שהועברו לענבר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) ו-18,392.87 ₪ (18,000 ₪ שהתביעה לגביהם נדחתה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) . מכאן שיש לחייב את שחר ויהודה בסך כולל של 2,961,454 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

מתדפיסי החשבון של ענבר עולה כי בסמוך למועדי המשיכות מחשבונה של התובעת בימים 14.8.14 ו-15.8.14 ובסמוך למועדי משיכת השיקים, בוצעו הפקדות לחשבונה של ענבר בסניף ביתר עילית בסך כולל של 355,000 ₪. כפי שנקבע בהרחבה לעיל, התובעת הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי ענבר הייתה מעורבת במרמה לכל הפחות בנוגע לסכום הנ"ל, ויש לקבל את גרסתה של התובעת כי מקורן של ההפקדות בכספים שנמשכו מחשבונותיה אשר חלקם הועברו ישירות לענבר (ההפקדה בסך של 100,000 ₪) וחלקם הועברו לענבר באמצעות שחר או יהודה (יתר ההפקדות בסך כולל של 255,000 ₪ ). לפיכך, מתוך הסכום שחויבו יהודה ושחר לשלם לתובעת, יש לחייב גם את ענבר יחד ולחוד עמם, לשלם לתובעת 255,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי ביצוע ההפקדות בחשבון של ענבר. כמו כן יש לחייב את ענבר לשלם לתובעת סך נוסף של 100,000 ₪ שהועבר ישירות לענבר והופקד בחשבונה. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד העברתו לענבר ועד למועד הגשת התביעה עומד על סך של 102,296.45 ₪ (לפי נספח י"ב לתצהיר התובעת).

סיכום

התביעות נגד שחר, יהודה וענבר מתקבלות בעיקרן, כמפורט להלן:

יהודה ושחר ישלמו לתובעת יחד ולחוד סך של 2,961,454 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

מתוך הסכום הנ"ל, על ענבר לשלם לתובעת יחד ולחוד עם שחר ויהודה סך של 255,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד י ביצוע ההפקדות בחשבון של ענבר. כמו כן תשלם ענבר לתובעת סך נוסף של 102,296.45 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה נגד יולנדה נדחית, אך לאור התרשמותי כי יולנדה נמנעה במכוון מלחשוף את כל הידוע לה בנוגע לפרשה, ובפרט לאור המפורט בסעיפים 30, 34 ו-138 עד 143 ל פסק הדין, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאות או שכר טרחה ליולנדה.

שחר ויהודה ישלמו לתובעת יחד וכל אחד לחוד סך של 80,000 ₪ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכן סך של 150,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ענבר תשלם לתובעת סך של 7,500 ₪ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל ו כן סך של 25,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏כ"ד ניסן תשפ"א , 6 באפריל 2021, בהעדר הצדדים.