הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 52037-11-13

לפני כב' השופט מיכאל תמיר

התובעת
עשינו עסק סוכנויות בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד קובי קפלנסקי

נגד

הנתבעות

  1. הראל חברה לביטוח בע"מ
  2. צוות 3 בע"מ

שתיהן באמצעות ב"כ עו"ד מרדכי תגר

פסק דין

לפניי תביעה על סך 4,675,473 ₪ שהגישה התובעת, עשינו עסק סוכנויות בע"מ, נגד נתבעת 1, הראל חברה לביטוח בע"מ (ל הלן "הראל") ונגד נתבעת 2, צוות 3 בע"מ (להלן "צוות 3").

התובעת היא חברה העוסקת בייבוא, שיווק והפצה של מוצרים בתחומים שונים וביניהם כלי עבודה, כלי גינון וכלי נגרות. פעילותה של התובעת מתבצעת במבנה שנמצא באזור התעשייה הר-טוב בבית שמש הכולל משרד, מחסנים ובית מכר (להלן "בית העסק").

הראל היא חברת ביטוח אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה ביטחה את בית העסק בשלוש פוליסות שונות: פוליסת ביטוח אש מורחב הכוללת כיסוי ביטוחי לפריצה ונזקי טבע, פוליסת ביטוח כספים ופוליסת ביטוח ציוד אלקטרוני.

צוות 3 היא חברה המספקת בין היתר שירותי מיגון ובקרה אלקטרוניים, ובתקופה הרלוונטית לתביעה סיפקה לתובעת שירותי מוקד.

להלן עיקרי טענותיה של התובעת בכתב התביעה המתוקן:

בנובמבר 2012 אירעו שלושה מקרי פריצה לבית העסק: (1) ביום שישי, 23.11.12 , בשעה 2:00 לפנות בוקר נפרץ בית העסק דרך גג המחסן ונגנבה ממנו סחורה. אירוע זה נמשך כשעתיים וחצי והסתיים בשעה 4:35; (2) באותו יום בשעה 11:57 בצהריים בוצעה פריצה שנייה לבית העסק. אירוע זה נמשך כחמש שעות והסתיים בשעה 17:00 לערך. גם באירוע זה נגנבה סחורה דרך פתחי גג המחסן הפרוץ; (3) ביום שבת, 24.11.19, בשעה 20:39 בערב בוצעה פריצה נוספת. אירוע זה נמשך כארבע שעות והסתיים סביב השעה 00:30. הפריצה בוצעה דרך המחסן שבחזית המבנה ודרכו נגנבה הסחורה.

במועדים שבהם בוצעו שלוש הפריצות הנ"ל ירדו גשמים עזים, והחל ממועד הפריצה הראשונה חדרו לבית העסק כמויות רבות של מי גשמים מהפתחים שנפערו בגג המבנה. כתוצאה מכך נפגעו פריטי מלאי וציוד רבים שאוחסנו בבית העסק .

ביום ראשון, 25.11.12, בשעות הבוקר הגיע הבעלים של התובעת, מר יוסי ביבס (להלן " ביבס") לבית העסק ונדהם לגלות כי הוא נפרץ בברוטאליות תוך גרימת נזק כבד למבנה ולתכולתו מהפריצות וממי הגשמים הרבים שירדו וכי נגנב מלאי בשווי רב. הוגשה תלונה למשטרה, ובעקבות חקירה ופשיטה שבוצעה בשטחי הרשות הפלסטינאית , הושבה לתובעת סחורה בשווי של 273,712 ₪.

לצורך בירור נסיבות הפריצה שכרה התובעת את שירותיו של מומחה במערכות מיגון, מר אורן פלד (להלן "פלד"). בחוות דעתו של פלד שניתנה ביום 2.1.13 נקבע כי מדובר בשלושה אירועי פריצה נפרדים כמפורט לעיל. כך עלה גם מהממצאים של חקירת המשטרה שפורטו במכתב של המשטרה לתובעת מיום 10.7.13. עוד עלה מהממצאים של פלד ושל המשטרה כי בכל אחת מהפריצות נותקו חלק ממצלמות האבטחה, ובפריצה השלישית אף בוצעה חבלה במערכת האזעקה.

בסמוך לאחר הפריצות הנ"ל מינתה התובעת את משרד השמאות כפתורי את דבי בע"מ כדי שיסייע לה להתמודד עם ההערכה והכימות של הנזקים. ביום 27.11.12 פנה השמאי מר ראובן כפתורי (להלן "כפתורי") להראל בשני מכתבים המודיעים על היערכותה של התובעת לאומדן מכלול הנזקים שנגרמו בשל הפריצות ו מי הגשמים ובדרישה לקבלת מקדמה על חשבון תגמולי הביטוח. בסמוך לאחר קבלת דרישתו של כפתורי ולאחר שהראל סיימה את בדיקותיה באמצעות צוות המומחים מטעמה, שילמה הראל לתובעת מקדמה בסך של 990,000 ₪ על חשבון תגמולי הביטוח, ולאחר חמישה חודשים הועברה לתובעת מקדמה נוספת בסך של 430,654 ₪ . תשלו מים אלה מהווים הכרה של הראל בחבות ה הביטוחית כלפי התובעת , אך ה ם אינ ם אלא טיפה בים לעומת הנזקים האדירים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהפריצות.

לאחר קבלת הממצאים של פלד ושל המשטרה פנה כפתורי בשנית להראל ובמכתב מיום 7.2.13 פירט את הממצאים ואת הנזקים שנגרמו בכל אחת מהפריצות: פריצה 1 – 1,897,117 ₪; פריצה 2 – 1,775,883 ₪; פריצה 3 – 1,585,343 ₪.

פוליסת הביטוח בגין פריצה ונזקי טבע הורחבה כדי להשיב את סכום הביטוח לקדמות באופן אוטומטי מיום קרות הנזק.

בין התובעת להראל נוהלו כמה התכתבויות לגבי הנזק הנטען, אך הראל לא שילמה כל סכום נוסף ולא ניתנה עמדת הראל מדוע שולם סכום כה קטן ביחס לנזקים האדירים שנגרמו לתובעת. הראל הפרה את סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן "חוק חוזה הביטוח") שלפיו עם הגשת הודעה על קרות מקרה ביטוח על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו. כמו-כן הפרה הראל את הוראות המפקח על הביטוח שעוגנו גם בפסיקה שלפיהן מבוטח שהגיש תביעת ביטוח זכאי לקבל לידיו בכתב את מלוא עמדתה של חברת הביטוח לכל עילות תביעתו, ואם חברת הביטוח לא עשתה זאת, היא לא תוכל להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחיית התביעה שאותו הייתה יכולה לטעון בהזדמנות הראשונה. התחמקות הראל מחובתה לתת מכתב דחייה לתובעת מהווה חוסר תום לב בביצוע הסכם הביטוח ונגועה בניסיון לעשות עושר ולא במשפט .

בזמנים הרלוונטיים לתובענה צוות 3 הייתה אחראית על המיגון והשמירה בבית העסק . צוות 3 הייתה מחויבת לפעול לתקינות מערכות המיגון והאזעקה , ובעת הפעלת אזעקה היה עליה לשלוח סייר מטעמה לבית העסק . בזמן הפריצות מערכת המיגון לא עבדה כראוי או שצוות 3 לא תפקדה כראוי . לו היה נשלח סייר לבית העסק, צוות 3 הייתה יכולה למנוע או לצמצמם את תוצאות הפריצה. צוות 3 יחד עם הראל שמבטחת אותה עשו יד אחת נגד התובעת ומנעו ממנה לגלות את נסיבות המקרה, בין היתר כאשר סירבו להעביר לידיה את הרישומים שערכה צוות 3 בזמנים הרלוונטיים לתובענה. לכן, צוות 3 היא הנושאת בנטל להוכיח כי לא התרשלה.

בדוח שנשלח להראל ביום 7.2.13 העריך כפתורי את נזקיה של התובעת בסך כולל של 5,602,987 ₪ כדלקמן: (1) חבות בגין שלוש פריצות - 3,057,693 ₪; (2) נזקי גשם בעת ירידתו - 898,731 ₪; (3) נזק י זדון - 794,717 ₪; (4) נזק ים לציוד מחשבים - 108,398 ₪; (5) נזק לכספים בכספת והוצאות הקטנת נזק - 209,354 ₪; (6) נזקי אובדן רווחים - 206,860 ₪; ו- (7) הוצאות (מומחה למערכות אזעקה, שמירה ותפעול) - 327,234 ₪. בחלוף למעלה מחצי שנה מיום 7.2.13 גדל ראש הנזק של אובדן רווחים לס ך של 400,000 ₪ (תוספת של 193,140 ₪) וכן נגרמו לתובעת נזקי מימון בסך של 300,000 ₪. בהתאם לסכום שנקבע בחוות דעתו של כפתורי בצירוף שני הסכומים הנוספים הנ"ל, מדובר בנזקים בסך כולל של 6,096,127 ₪ שממנו קוזזו המקדמות ששולמו לתובעת על חשבון דמי הביטוח בסך של 1,420,654 ₪, ולכן הועמד סכום התביעה על 4,675,473 ₪.

בכתב ההגנה המתוקן הוכחשו טענות התובעת וכן הועלו הטענות הבאות :

התובעת קיבלה את מלוא תגמולי הביטוח והתביעה הוגשה שלא כדין בניסיון להתעשר על חשבון הנתבעות. התובעת מסתירה מבית המשפט כי הביטוח בגין נזקי פריצה מוגבל לסך של מיליון ₪ למקרה ולתקופה. בטענת מרמה מנסה התובעת ליצור שלושה אירועי פריצה, הגם שאין נפקות לכך, והגם שהתובעת הכירה היטב את תנאי הפוליסה הכפופה לנזק ראשון למקרה ולתקופה, הסכימה להן ושילמה פרמיה מתאימה. תנאי הפוליסה היו ברורים לתובעת ונמסרו לה הן בכתב והן בעל פה במו"מ שנוהל לכריתת הסכם הביטוח.

צוות 3 לא פעלה כחברת שמירה אלא כחברת מוקד בלבד . התובעת הסתירה את העובדה שלפי הסכם המוקד בינה לבין צוות 3, אחריותה של צוות 3 מוגבלת לסך של פי 60 מממוצע דמי המנוי החודשיים ששילמה התובעת בשלושת החודשים האחרונים טרם האירוע או פי שתיים מעלות מערכת האזעקה. דהיינו, התביעה נגד צוות 3 מוגבלת לסך של אלפי ₪ בודדים. צוות 3 העניקה שירות מעולה לתובעת אשר זלזלה ברכושה והפקירה אותו. אם תוכח רשלנות של צוות 3 יש לחייב את התובעת ברשלנות תורמת בשיעור המרבי.

בתנאי פוליסת הפריצה והשוד "ביט 2011" מוחרג הכיסוי לרכוש שלא נגנב במהלך הפריצה (הפניה לסעיפים ח' ו- ט' 2 לפוליסה). אין לתובעת ואף לא הייתה לה הרחבה שעניינה השבה לקדמות של סכומי הביטוח בגין נזק פריצה, וגם אם הייתה הרחבה כזו בתוקף, הרי שאינה רלוונטית במקרה דנן שבו כיסוי הפריצה הוא על בסיס נזק ראשון של 1,000,000 ₪ למקרה ולתקופה. כמו-כן ממילא השבה לקדמות אינה אוטומטית ודורשת הסכמה של המבוטח ותשלום פרמיה מתאימה – דבר של א קרה במקרה דנן.

לעניין סכומי הנזק מופנה בית המשפט לדוח השמאי מטעם הראל, ובנוגע לשמאות של כפתורי מטעם התובעת , נטען כי אין זה נכון וראוי להתייחס לעמדתו של מי שעובד על בסיס הצלחה מגובה התביעה.

בכתב התשובה המתוקן נטען כי כל הכחשותיהן של הנתבעות בכתב ההגנה הן סתמיות, גורפות, שבלוניות ומועלות מבלי להתייחס לטענות התובעת לגופן. כמו-כן הועלו הטענות הבאות:

ההגבלה שעליה מסתמכת הראל "למקרה ולתקופה" הוכמנה ברמאות בתוך סעיפי הפוליסה ולא הובאה לידיעת התובעת או לידיעת סוכן הביטוח באופן כלשהו. בשנה הקודמת לעריכת הביטוח העבירה הראל הצעה לביטוח התובעת באותו סכום, תמורת אותה פרמיה וללא ההגבלה שהפכה במקרה דנן לטענת הגנתה המרכזית.

צוות 3 מסתירה בחוסר תום לב כי היא מבוטחת בידי הראל וחרף ניגוד העניינים הבולט בין שתי הנתבעות, הן בחרו להיות מיוצגות יחדיו בתיק והגישו כתב הגנה מאוחד. צוות 3 מונעת גישה לחומר ראייתי הכרחי לתובעת ואף לא מעלה כל התייחסות עובדתית לנטען בכתב התביעה ולכשלי התרשלותה.

הנתבעות חוזרות ומעלות טענות בעניין ניסיון של התובעת לקבל כספי ביטוח במרמה מבלי לפרט מהי אותה מרמה.

הראל מעלה לראשונה בכתב הגנתה טענה להיעדר כיסוי ביטוחי מבלי ששלחה לתובעת מכתב דחייה כדין בחלוף שנה מקרות מקרה הביטוח, וזאת בניגוד להוראות המפקח על הביטוח וההלכה הפסוקה. בהקשר זה נקבע בפסיקה בין היתר כי דוח השמאי מטעם חברת הביטוח אינו יכול לשמש תחליף למכתב דחייה של חברת הביטוח. כמו-כן ממילא הטענה של הראל בדבר הגבלת "מקרה ותקופה" לא מופיעה בדוח השמאי אלא הועלתה לראשונה בכתב ההגנה. הפוליסה ורשימתה שותקות לעניין הגדרת המונחים הנ"ל וההגבלה אף אינה עונה על תנאי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. כמו-כן מפנה התובעת לסעיפים בפוליסה שלפי הם לדבריה כל מקרה ביטוח עומד בפני עצמו, ולאחר התרחשותו של כל מקרה חוזר ומושב סכום הביטוח לקדמות.

לגבי ההחרגה של נזקי זדון שאליה הפנתה הראל טוענת התובעת שכאשר סעיף של נזק בזדון מחריג רק נזק המכוסה לפי הרחבת פריצה ושוד, והנזק בפועל אינו מכוסה בסעיף פריצה ושוד, אין ולא יכולה להיות מחלוקת שהנזק מכוסה בסעיף "נזק בזדון" בפוליסה. מדובר בהטעיה של הראל לגבי הכיסוי בפוליסה, ו במקרה של אי בהירות בנוסח הפוליסה, יש לפרש אותה נגד המבטחת.

לא היה מקום להעלות טענות כלפי השמאי מטעם התובעת בעוד שהראל עצמה ממנה שמאים שפרנסתם תלויה במתן הערכות נמוכות. כפי שמפורט בכתב התשובה, סעיפים רבים בהערכת השמאי מטעם הראל אינם מפורט ים וא ינם מבוסס ים כנדרש.

התובעת הגישה תצהירי עדותו ראשית וחוות דעת מומחים כמפורט להלן: (1) תצהיר של ביבס , הבעלים של התובעת; ( 2) תצהיר של מר רועי רוטשטיין, מנכ"ל התובעת (להלן " רוטשטיין"); (3) תצהיר של גב' שמרית פרץ, מנהלת חשבונות אצל התובעת; (4) חוות דעת של כפתורי לעניין נזקי הפריצה; ו- (5) חוות דעת של מר אורן פלד שחקר את אירועי הפריצה באמצעות בדיקת תיעוד המצלמות ומערכת האזעקה בבית העסק.

הנתבעות הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחים כדלקמן: (1) תצהיר של גב' נעמי גיסר-נתן שניהלה בשם הראל מו"מ להתקשרות בחוזה הביטוח עם התובעת; (2) תצהיר של מר איתי אלטרץ, מנהל מבצעי של צוות 3; (3) תצהיר של מר שאול טולדנו, חוקר מטעם התובעת שאליו צורפו תמלילי חקירות שערך ; (4) חוות דעת של משרד " שמכל – שמאות כללית לנזקי ביטוח " (להלן "חוות הדעת של שמכל") שעליה חתום השמאי מר ירון זלינגר (להלן "זלינגר") ושנערכה יחד עם שמאי נוסף, מר בועז גרובר (להלן " גרובר"); (5) תצהיר של זלינגר; (6) חוות דעת של חוקר מערכות אזעקה, מר שניר עזר; ו- (7) חוות דעת של רו"ח, מר אלי זיתוני ( להלן "רו"ח זיתוני"). כמו-כן ביקשו הנתבעות להזמין עדים נוספים ללא תצהיר.

הצדדים ניהלו הליכי גישור ומו"מ במשך כמה שנים אך לא הצליחו להגיע להסדר, ובעקבות זאת הועבר התיק לח"מ לקביעת דיוני הוכחות.

התקיימו ארבעה דיוני הוכחות שבמהלכם נחקרו המצהירים והמומחים הנ"ל , למעט מר שאול טולדנו . כמו-כן נחקרו עדים נוספים כדלקמן: (1) מר יוסי חכים, סוכן ביטוח שבאמצעותו התקשרה התובעת בחוזה הביטוח עם הראל; (2) גרובר שטיפל יחד עם זלינגר בהערכת הנזקים; (3) מר כפיר קרייף שהעיד כי היה אחראי על השמירה והביטחון במתחם שבו נמצא גם בית העסק של התובעת; ו- (4) מר עומרי כהן שעבד כסייר של צוות 3. לאחר דיון ההוכחות הרביעי התיר בית המשפט הגשת תצהירי ם משלימים של רוטשטיין ושל גרובר , ובהמשך לכך התנהל דיון הוכחות נוסף שבו נחקרו רוטשטיין וגרובר בשנית.

לאחר דיוני ההוכחות הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

דיון

תגמולי הביטוח ששילמה הראל לתובעת

בחוות הדעת של שמכל הוערכו נזקי התובעת בסך כולל 1,455,602 ₪ בניכוי דמי השתתפות עצמית בגין נזק פריצה ובגין נזק טבע (והובהר כי מסכום ההערכה ביחס לאובדן רווחים כבר קוזזו דמי השתתפות עצמית). בכתב התביעה המתוקן נטען כי הראל שילמה לתובעת תגמולי ביטוח בסך של 1,420,654 ₪, אך בסיכומיה אישרה התובעת כי הראל שילמה לה תגמולי ביטוח בסך של 1,430,500 ₪ (ובהתאם לכך הפחיתה התובעת את סכום התביעה ל- 4,665,627 ₪).

הצדדים לא העל ו טענות מפורטות בנוגע ל דמי ההשתתפות העצמית שנוכו, אולם מעמ' 7 לרשימה של הפוליסה (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן) עולה ולו לכאורה כי מהתגמולים בגין נזקי פריצה יש לנכות דמי השתתפות עצמית בסך של 10,000 ₪ ומהתגמולים בגין נזקי טבע יש לנכות דמי השתתפות עצמית נוספים בשיעור של 5% מסכום הנזק, דהיינו במקרה דנן סך של 14,665 ₪ (5% מתוך סכום הערכת הנזק ממי גשמים – 293,300 ₪) . לאחר ניכוי סכומים אלה מהסכום שנקבע בחוות הדעת של שמכל - 1,455,602 ₪, מתקבל סך כולל של 1,430,937 ₪ אשר גבוה ב- 437 ₪ בלבד מהסכום שהתובעת מודה בסיכומיה שקיבלה מהראל.

לאור ההפרש הזניח בין הסכומים (שייתכן כי הוא נובע מהפרשי הצמדה) , ובהיעדר טענות מפורשות ומפורטות של התובעת שלפיהן נגבו ממנה דמי השתתפות עצמית גבוהים מאלה שנקבעו בפוליסה, אני קובע כי הראל שילמה לתובעת את מלוא הסכום שנקבע בחוות הדעת של שמכל בניכוי דמי השתתפות עצמית לפי הפוליסה.

כעת אבחן את טענותיה של התובעת כי היא זכאית לתגמולי ביטוח נוספים מעבר לאלה ששולמו לה בהתאם לחוות הדעת של שמכל.

מלאי שנגנב

התובעת טוענת כי הגבלת הכיסוי בגין מלאי שנגנב באירועי הפריצה ל- 1,000,000 ₪ "למקרה ולתקופה" הובלעה בפוליסה ב ניגוד לדין ולהוראות המפקח על הביטוח. התובעת הפנתה בסיכומיה לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח שלפיו "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בהבלטה מיוחדת " (ההדגשה אינה במקור). ואולם במקרה דנן הסייג של "למקרה ולתקופה" נרשם בבירור ליד הנושא הרלוונטי, " פריצה נזק ראשון", הן בכתב הכיסוי (נספח 11 לתצהירה של גב' גיסר) שבו מפורטים סכומי הכיסוי הביטוחי והן ברשימה שבה מפורטים בתמצית תנאי הביטוח והמיגון (נספח 1 לכתב התביעה והמסמך הראשון בנספח 12 לתצהירה של גב' גיסר).

בכתב הכיסוי שהוא בן שני עמודים בלבד מפורטים סכומי הכיסוי, וצוין במפורש בשורה נפרדת בסעיף ההרחבות כי סכום הביטוח בגין "פריצה נזק ראשון למקרה ולתקופה" עומד על 1,000,000 ₪. אמנם נראה שכתב הכיסוי הסופי הודפס רק ביום 20.2.12, לאחר הנפקת הפוליסה, אך כפי שיפורט להלן, מהראיות בתיק עולה כי לפני הנפקת הפוליסה שלח סוכן הביטוח של התובעת להראל הצעות לקבלת כיסוי ביטוחי שנחזות להיות בחתימתו של ביבס, הבעלים של התובעת , שבהן מופיעה אותה הגבלה המצוטטת לעיל בעניין סכום הביטוח בגין נזקי פריצה. גם ברשימה נכתב בבירור בעמוד 4 בפסקה נפרדת ובולטת לעין, תחת הכותרת המודגשת " פריצה" כי בגין " כיסוי פריצה – על בסיס נזק ראשון – למקרה ולתקופה " סכום הביטוח הוא 1,000,000 ₪. הסייג אינו מובלע בין תנאים אחרים הנוגעים לאותו נושא, ואדם סביר המעיין במסמכים הנ"ל יוכל ללמוד בקלות על קיומ ו של הסייג לחבות (ראו לעניין זה ספרו של י. אליאס, דיני ביטוח, כרך א', מהדורה שלישית, בעמ' 704-703 וההפניות לפסיקה שם). עוד יצוין כי הסייג של " למקרה ולתקופה" מופיע בכתב הכיסוי ובהצעות הכיסוי גם בסעיפים אחרים , לרבות גניבה פשוטה ממשרדי המבוטח, נזקים לצד ג', חבות מעבידים וגניבת כספים מהכספת, כך שנראה כי אדם סביר שהיה מעיין בהצעות הכיסוי היה מבחין בקיומו של סייג זה שמופיע כמה פעמים וחל לגבי נזקים מסוגים שונים.

מתצהירה של גב' גיסר עולה כי לפני ההתקשרות בפוליסת הביטוח התכתבה בדוא"ל עם סוכן הביטוח של התובעת דאז, מר יוסי חכים (להלן " חכים"), והתנהל עמו מו"מ בין היתר בנוגע להרחבת הכיסוי בגין נזקי פריצה. בתיקונים להצעת הביטוח שהועברו לגב' גיסר ביום 29.12.11 מופיע תיקון בכתב יד של הסכום שנכתב לצד המילים " פריצה נזק ראשון למקרה ולתקופה", כך שהסכום הוגדל מ- 1,000,000 ₪ ל- 2,000,000 ₪ (נספח 4 לתצהירה של גיסר). גב' גיסר העידה בהקשר זה כי חכים היה מודע לכך שמדובר בכיסוי למקרה ולתקופה ולכן ביקש להגדיל את תקרת הסכום בגין פריצה ל- 2,000,000 ₪ (תחילת עמ' 251 לפרוטוקול). בהתכתבות נוספת ביקש חכים הנחה בפרמיה, ולאחר מו"מ ביקש להגדיל סכומי ביטוח של כיסויים מסוימים , אך להותיר את סכום הביטוח בגין פריצה למקרה ולתקופה על סך של 1,000,000 ₪ (סעיף 8 לתצהירה של גיסר ונספח 7 לתצהירה). בהצעה מתוקנת שנשלחה ניתנה הנחה בפרמיה בגין כיסוי הפריצה מ- 15,000 ₪ ל- 12,890 ₪ (נספח 8 לתצהירה). לאחר ביצוע תיקונים נוספים, בין היתר של קיצור תקופת הביטוח בחודש והפחתת הפרמיה בהתאם (נספח 9 לתצהירה של גיסר) נשלח לסוכן כתב הכיסוי המתוקן והסופי (נספח 11 לתצהיר). מכאן שהתנהל מו"מ לגבי הכיסוי והפרמיה בגין נזקי פריצה ובכל הטיוטות שנשלחו תמיד הופיע הסייג "נזק ראשון למקרה ולתקופה", כך שסוכן הביטוח חכים ידע על הגבלה זו או שהיה עליו לדעת עליה.

חכים אישר בעדותו שהתכתב עם גב' גיסר בעניין הביטוח לשנת 2012 . חכים העיד כי היה בקשר עם ביבס לגבי הסכומים (עמ' 162 ש' 18), כנראה שהעביר לביבס את ההצעות במיילים או בפקסים (סוף עמ' 163) וביבס הוא זה שביקש את התיקונים (עמ' 165 ש' 14-7) . בהמשך העיד חכים כי יש תיקונים מסוימים שלגביהם כנראה התייעצ ו עם מישהו, הוא לא יודע עם מי, ושבמקרה הזה הוא היה צינור ( שם, ש' 17-15). בנוגע לכתבי הכיסוי המתוקנים הנחזים להיות בחתימתו של ביבס (נ/19 – נספח 9 לתצהירה של גיסר ו - נ/20 – נספח 11 לתצה ירה של גיסר) העיד חכים כי לא חתם עליהם בשם ביבס . לגבי נספח נ/19 העיד חכים כי אם העביר את המסמך להראל אז כנראה שקיבל אותו חתום, ולגבי כתב הכיסוי הסופי נ/20 אישר שקיבל אותו חתום והעביר להראל (עמ' 169-168).

חכים העיד כי לא שם לב להגבלה של " למקרה ולתקופה" שהופיעה בהצעת הביטוח של ה ראל לשנת 2012 ושלא הופיעה בהצעת הביטוח שלה לשנת 2011 (ראו ההצעה הקודמת - ת/1 ועדותו של חכים בעמ' 158 ש' 30 עד עמ' 159 ש' 2). מנגד, גב' גיסר העידה כי גם כשהראל הוציאה עבור התובעת את הצעת הביטוח הקודמת ב- 2010 (ההצעה לשנת 2011 שלא השתכללה) היא עדיין הציעה כיסוי רק למקרה ולתקופה, כפי שנכתב בהרחבה של פוליסת ביט 2011, שם נקבע כי גבול האחריות הוא למקרה ביטוח אחד ו בסך הכול לתקופת הביטוח (עמ' 245 ש' 30-27 ועמ' 250 ש' 24-12). על כל פנים, במהלך המו"מ להתקשרות בביטוח לשנת 2011 ההגבלה של "למקרה ולתקופה" נרשמה כאמור בבירור לצד הכיסוי הרלוונטי בכל הצעות הביטוח שנשלחו ל חכים ובכל הטיוטות המתוקנות של ההצעות ששלח חכים לגב' גיסר, ולכן אין לקבל את הטענה כי התנאי הובלע והוסתר.

ביבס לא שלל בחקירתו הנגדית את האפשרות שהוא זה שביקש לתקן את הסכומים, לרבות הגדלת תקרת הכיסוי בגין פריצה ל- 2,000,000 ₪, אך הכחיש שחתם על הצעות הביטוח שצורפו לתצהירה של גב' גיסר (ראו עדותו למשל עמ' 20 ש' 33-19, עמ' 28 ש' 27-22, עמ' 35 החל מש' 19 ועמ' 48 החל מש' 2). כמו-כן הכחיש ביבס כי קיבל מחכים מסמכים והצעות בכתב, והעיד כי הם לא התכתבו במייל או בפקס אלא רק נפגשו או דיברו בטלפון (סוף עמ' 21 ועמ' 22). גרסתו של ביבס מעלה תמיהות. לא נראה סביר שחכים שהתכתב בדוא"ל עם גב' גיסר לגבי תנאי הכיסוי והיה בקשר עם ביבס לגבי הסכומים לא העביר לביבס הצעה כלשהי בכתב ואף לא שלח לו את הנוסח הסופי והמתוקן של כתב הכיסוי. אין גם כל ביסוס לעדותו של ביבס שלפיה " מאוד סביר" שהראל זייפה את חתימתו על המסמכים (עמ' 43 לפרוטוקול) – לא הוגשה חוות דעת מומחה לתמיכה בטענת התובעת בעניין זיוף החתימות, מהעדויות עולה כי התנהל מול נציגת הראל מו"מ שביבס היה מעורב בו לגבי הכיסוי הביטוחי וחכים העיד כי קיבל את ההצעות חתומות והעביר אותן להראל. מכל מקום, גם אם ביבס לא חתם על המסמכים , אין חולק כי התובעת אישר ה את ההתקשרות בפוליסת הביטוח עם הראל, בין באמצעות ביבס ובין באמצעות גורם מוסמך אחר, שכן מכוח פוליסה זו הוגשה התביעה דנן. לכן, אם ביבס לא ביקש לעיין בתנאי הכיסוי הסופיים שהועברו לחכים, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

זאת ועוד, הראל הגישה לתיק תצהיר של חוקר מטעמה, מר שאול טולדנו, שהצהיר כי בסמוך לאחר אירועי הפריצה, ביום 26.11.12, חקר את בעלי התפקידים אצל התובעת, לרבות המנכ"ל רוטשטיין שמסר גם הודעה בכתב. תמליל החקירה וההודעה צורפו לתצהירו של טולדנו והתובעת ויתרה על חקירתו הנגדית (ראו עמ' 290 לפרוטוקול). רוטשטיין, אישר בעדותו ששוחח עם חוקר מטעם הראל וחתם על ההודעה בכתב (מוצג נ/11 שצורף בנספח 3 לתצהירו של מר טולדנו) וכן אישר כי לפני הדיון הוצג לו התמליל של שיחתו עם החוקר – נספח 1 לתצהירו של מר טולדנו (ראו עדותו של רוטשטייין בעמ' 88 לפרוטוקול). מהודעתו של רוטשטיין עולה כי אמר לחוקר ש "ידוע לנו שנזק ראשון זה מיליון ש"ח כיסוי" (מוצג נ/11 בעמ' 4). מתמליל השיחה עם חוקר התובעת עולה כי רוטשטיין העריך שנגרמו לתובעת נזקים של 4 מיליון ₪, וכשנשאל מי ביקש מהסוכן מיליון ש"ח, השיב: "אף אחד לא ביקש. זה התקרת פוליסה. זה הפוליסה , אנחנו פה הפסדנו את התחתונים שלנו " (נספח 1 לתצהירו של טולדנו בעמ' 22 ש' 19 ובעמ' 23 ש' 6-4). מכאן שמנכ"ל התובעת ידע על הגבלת הכיסוי ל- 1,000,000 ₪ וידע שבשל הגבלה זו התובעת תקבל תגמולי ביטוח בסכום נמוך במידה ניכרת מהנזקים שנגרמו לה בפועל.

טענת התובעת כי מדובר בכמה מקרים שונים של פריצה ו כי התובעת זכאית לתגמולי ביטוח בגין כל מקרה בנפרד לא הועלתה גם במכתביו הראשונים של השמאי מטעמה, כפתורי, להראל . באחת משתי פניותיו הראשונות של כפתורי להראל מיום 27.11.12 (המכתב הראשון בנספח 7 לכתב התביעה) יש התייחסות לאירוע אחד בלבד של פריצה לבית העסק ובסעיף 3 נכתב כי "אומדן ראשוני של הסחורה שנגנבה נאמד מעל לחבותכם בגין כיסוי לנזקי פריצה". רק במכתב נוסף ששלח כפתורי להראל למעלה מחודשיים לאחר מכן, ביום 7.2.13 (נספח 8 לכתב התביעה) יש התייחסות לשלושה מקרים שונים של פריצה. לטענת התובעת, טענה זו מבוססת על חוות הדעת של אור ן פלד והממצאים של משטרת ישראל שמהם עלה כי בוצעו שלוש כניסות למתחם ב מועדים סמוכים זה לזה. ואולם, החשוד שהוגש נגדו כתב אישום בגין מעורבות יחד עם אחרים ב אירועי הפריצה לא הובא לעדות בתיק זה, ולכן לא נסתרה גרסתה של הראל הנסמכת על כתב האישום שלפיה מדובר באירוע מתמשך שביצעו אותם פורצים. גם העדים מטעם התובעת אינם שוללים את האפשרות שמדובר באותם פורצים שהגיעו למקום כמה פעמים (ראו עדותו של ביבס בעמוד 59 ש' 34-21 ועדותו של מר אורן פלד בעמ' 182). בנסיבות אלה, נראה כי יש לראות את האירוע כמקרה ביטוח אחד. ראו והשוו לעניין זה ת"א (מחוזי – ת"א) 151 6/89 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' אשורנס גנרל דה פרנס מיום 31.5.17 בסעיפים 53-32 שם נקבע שכאשר קיים קשר סיבתי בין המקרים מבחינת רצף האירועים, משך הזמן שבו התרחשו והמבצעים שלהם, יש לראות אותם כאירוע ביטוחי אחד. ואולם אינני נדרש להכריע בכך כיוון שממילא הכיסוי הוגבל גם "לתקופה", וכפי שיפורט להלן, אין אלא לפרש הגבלה זאת כך שתקרת הכיסוי בגין פריצה עומדת על סך של 1,000,000 ₪ לכל תקופת הביטוח.

התובעת טוענת כי ברשימה של הפוליסה לא קיימת הגדרה למונח " לתקופה" המופיעה בסייג לעניין כיסוי בגין פריצה, אך בכותרת של הרשימה צוין מהי תקופת הביטוח וכך גם בכתב הכיסוי. בסעיף הכיסוי בגין פריצה מופיע הסייג של " לתקופה" ללא הגבלה למספר מסוים של חודשים, ו זאת בניגוד לסעיפים אחרים בפוליסה שבהם יש התייחסות מפורשת לתקופה מסוימת שהיא קצרה יותר מתקופת הביטוח . לפי הפסיקה, "יש להתייחס למסמך כאל שלמות אחת ומתוך המכלול לדלות את מהותה של ההתקשרות" (ע"א 172/89 סלע, חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, עמ' 579). לפיכך, לאור ההגדרה של תקופת הביטוח בפוליסה ומשלא הוצעה חלופה פרשנית שונה למילה "לתקופה" אשר מתיישבת עם לשון הסייג, אין אלא לפרש את המונח כך שהוא מתייחס לתקופת הביטוח .

בעניין פרשנות המונח מפנה התובעת לדוקטרינת הציפיות הסבירות של המבוטח ששאלת אימוצה בדין הישראלי נדונה ברע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית כנסת רמת חן נגד סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281. קיימת אי בהירות לגבי תחולה של דוקטרינה זו במשפט הישראלי, בעיקר ביחס לגרסתה החזקה של הדוקטרינה שלפיה במקרים מסוימים יש אפשרות לפרש את הפוליסה באופן שאינו מתיישב עם לשונה (ראו י. אליאס, דיני ביטוח, כרך א', מהדורה שלישית, בעמ' 94-92 וההפניות שם). מכל מקום, בפסיקה נקבע במפורש שכאשר החובות והסייגים על אחריות המבטח הם סבירים אובייקטיבית, אין מקום לקבוע כי הם סותרים את הציפיות הסבירות של המבוטח (ראו פסק דין רמת חן הנ"ל בעמ' 296). במקרה דנן הסייג של תקרת כיסוי בגין פריצה של 1,000,000 ₪ למשך תקופת הביטוח היא סבירה, ו גם אילו היה מקום לקבוע כי אינה סבירה, התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס שהייתה לה ציפייה סבירה לקבל בגין כמה אירועי פריצה הקשורים ז ה לז ה שאירעו ברצף במשך סוף שבוע אחד סכום הגבוה פי שלושה מתקרת סכום הביטוח הקבועה בפוליסה .

טענה נוספת של התובעת נסמכת על סעיף ח' לפרק ההרחבות בפוליסה (מוצג 1 לתצהירי התובעת) שכותרתו "השבת סכום הביטוח לקדמות" שבו נקבע כי תמורת דמי ביטוח נוספים יושב סכום הביטוח או גבול האחריות של המבטח לקדמות לאחר קרות אובדן או נזק, ובמקרה של גבול אחריות על בסיס נזק ראשון תהיה ההשבה מיום קרות הנזק. על יסוד סעיף זה טוענת התובעת כי לאחר כל אחד משלושת מקרי הפריצה שאירעו לטענתה הושב סכום הביטוח המקורי לקדמותו, כך שהתובעת זכאית ל- 1,000,000 ₪ בגין כל אחד ממקרי הפריצה. אלא שעיון בסעיף בפוליסה שאליו מפנה התובעת מעלה כי נכתב בו בבירור ובהדגשה כדלקמן:

"1.מוסכם בזאת כי באם צוין ברשימה במפורש גבול אחריות כללי של המבטח לתקופה (LOSS LIMIT) לגבי סיכונים מסוימים או לגבי כל הסיכונים המכוסים, לא תהיה הרחבה זו בתוקף לגבי אותם סיכונים.
2. מוסכם בזה כי באם צוין ברשימה במפורש כי גבולות אחריות לגבי סיכון מסוים על בסיס נזק ראשון הם למקרה ולתקופה, לא תהיה הרחבה זו בתוקף לגבי אותו סיכון".

מכאן שגם אם התובעת שילמה את הפרמיה הנוספת בגין החזרת המצב לקדמות, והיא לא הוכיחה זאת כנדרש, הרי שההרחבה בעניין זה אינה חלה על כיסוי שנוגע לפריצה אשר לגביו צוין במפורש כי הוא "על בסיס נזק ראשון – למקרה ולתקופה ".

התובעת טוענת כי יש לזקוף לחובתה של הראל שלא הביאה את החוקר מטעמה, מר טולדנו, לעדות. אין לקבל טענה זו. טולדנו הגיש תצהיר עדות ראשית והתובעת ויתרה על חקירתו הנגדית. אמנם אין בתצהירו של טולדנו התייחסות לחוות הדעת שמסר להראל בנוגע לאירועי הפריצה ולגבי ממצאי חקירתו, אלא רק הפניה לתמליל החקירה שערך ולהודעות שנמסרו לו, אך לו סברה התובעת כי עדותו של טולדנו הייתה יכולה לשפוך אור על האירועים ולבסס את טענותיה, היה עליה לעמוד על חקירתו הנגדית של טולדנו . מעבר לכך, גם אילו הייתה התובעת מצליחה לבסס באמצעות עדות של טולדנו או באמצעות ראיות אחרות את טענתה כי התרחשו כמה אירועי פריצה שונים שאין קשר ביניהם, אזי כאמור לעיל, די בסייג של "לתקופה" המופיע ברשימה ובכתב הכיסוי כדי לקבוע כי הסכום המרבי שהתובעת הייתה זכאית לקבל בתקופת הביטוח בגין פריצה עמד על סך של 1,000,000 ₪ , וממילא לא הייתה זכאית לקבל סכום הגבוה פי שלושה מתקרת הכיסוי בגין פריצות שאירעו במשך כ- 48 שעות.

התובעת חזרה והדגישה כי הראל שילמה לה את הסכומים שמצאה לנכון ללא כל הודעה, מכתב או נייר עמדה בנוגע לזכאות לתגמולי ביטוח. בהקשר זה הפנתה התובעת להוראות של המפקח על הביטוח ולפסיקה שלפיהם מבוטח זכאי לקבל לידיו את מלוא עמדתה של המבטחת בכתב, ואם תביעתו נדחית, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה . עוד נקבע כי אם המבטחת לא תעשה זאת, היא לא תהיה רשאית להעלות במועד מאוחר יותר נימוקים נוספים לדחייה. כמו-כן הפנתה התובעת לפסיקה שלפיה דוח שמאי של המבטחת אינו מהווה תחליף למכתב של המבטחת עצמה שבו עליה לפרט את נימוקיה לדחייה. ואולם, במקרה דנן תביעתה של התובעת לא נדחתה אלא התקבלה באופן חלקי על יסוד חוות הדעת של שמכל שיש בה התייחסות מפורטת לסכומי הנזק – חוות דעת שהוצגה לתובעת עוד לפני הגשת התביעה . אמנם גם במקרה של קבלת תביעה בחלקה, על המבטחת לפרט את עמדתה בכתב, אך כפי שנקבע בפסיקה, מבטח לא יהיה מנוע מלהעלות בהליך המשפטי טענות בעניין גובה הנזק, כיוון שלפי תקנות סדר הדין האזרחי עניין זה תמיד נותר שנוי במחלוקת (ראו ת"א 47491-05-12 אחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ מיום 13.1.13).

לעניין תקרת הכיסוי הביטוחי בגין פריצה והתנייה של " נזק ראשון למקרה ולתקופה", קיימת פסיקה שלפיה כאשר קיימת תניה המחריגה את הכיסוי הביטוחי שהיא ברורה וגלוי ה למבוטח, המבטחת תהיה רשאית להעלות טענה לגביו גם אם לא העלתה אותה ב הזדמנות הראשונה (בש"א (חיפה) 12838/02 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ מיום 15.12.02)). בעניין זה נקבע שם בין היתר בסעיף 11 לאמור:

" המבוטח הוא זה שאמור להניח על שולחן בית המשפט את חוזה הביטוח וממילא בעת שהוא מוכיח את זכאותו לתגמולי הביטוח, על פי חוזה הביטוח, מוכיח המבוטח גם את המקרים בהם אין הוא זכאי לקבל את התגמול בשל תניה המחריגה את חבות המבטח. במקרה שכזה, העובדה שהמבטח לא פירט את התנאי המחריג את חבותו, בעת שדחה את תביעת המבוטח, אינה מעלה ואינה מורידה, ואף אינה גורעת מזכויות המבוטח, שהרי ממילא למבוטח לא הייתה זכות לפי חוזה הביטוח ".

במקרה הנ"ל נקבע שעניין החרגת הכיסוי הייתה ידועה לנתבעת, או לכל הפחות הי יתה אמורה להיות ידועה לה עת הגישה את תביעתה לתגמולי ביטוח, וכן נקבע יש לדרוש ממבוטחים שיבחנו את זכויותיהם לפני הגשת תביעה לחברת הביטוח ולא יתבעו לעצמם תגמולי ביטוח עבור סיכונים שהוחרגו מלכתחילה (שם, בסעיף 12). בעניין אחר שנדון ברע"א 4339/08 עזבון המנוחה מונא סלים ז"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ מיום 24.7.08 קיבל בית המשפט העליון את קביעתו של בית משפט השלום שלפיה הנחיות המפקח על הביטוח אשר מגבילות את נימוקי הדחייה להזדמנות הראשונה אינן יכולות להוסיף לפוליסה את מה שבבירור אין בה , תוך הפניה בין היתר לפסק הדין בעניין שדה נטופה הנ"ל . בדומה לכך, גם בענייננו בכתב הכיסוי וברשימה קיימת הוראה ברורה לעניין סכום הכיסוי המרבי בגין פריצה, נראה כי גם מנכ"ל התובעת היה מודע היטב להוראה זו, כפי שנקבע בפסק דין זה לעיל, ומכל מקום, אין להרחיב את הכיסוי הביטוחי ולפסוק לתובעת סכומים החורגים מתקרת ה כיסוי שנקבע ה בפוליסה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי תגמולי הביטוח שהתובעת זכאית לקבל בגין מלאי שנגנב באירועי הפריצה מוגבל ים לסכום ה מרבי שנקבע בפוליסה – 1,000,000 ₪, ו לפי תחשיב של הראל שאינו במחלוקת, הסכום הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על 1,031,971 ₪. סכום זה שולם לתובעת בהתאם לחוות הדעת של שמכל.

בסיכומי הנתבעות נטען כי התובעת מתעלמת מכך שמלאי בשווי של 273,712 ₪ שנגנב באירועי הפריצה נתפס והוחזר לתובעת, אך גם השמאים מטעם הראל היו מודעים להחזרת סחורה זו לתובעת (כפי שעולה מסעיף ז' לחוות הדעת של שמכל ), ולא מצאו לנכון להפחית את שוויה מהערכת הנזק בגין מלאי שנגנב. בסעיף ח' לחוות הדעת של שמכל נקבע כי לפי בדיקתו של רו"ח זיתוני, היקף החוסר במלאי על בסיס מחיר המכירה בקיזוז הרווח הגולמי עומד על סך של 2,000,966 ₪, ומכאן שגם לאחר ניכוי ערך הסחורה שהוחזרה לתובעת , הנזק שנגרם לה בגין גניבת מלאי גבוה מתקרת סכום תגמולי הביטוח שהיא זכאית לקבל בגין נזקים אלה . יצוין כי בחוות דעת מאוחרת יותר של רו"ח זיתוני שהוגשה לתיק יחד עם תצהירי הנתבעות, ניתנה הערכ ה שונה בעניין הערך המרבי של המלאי שנגנב ושניזוק, אך כפי שיפורט בהמשך, אין לקבל את קביעותיו המאוחרות של רו"ח זיתוני בעניין זה.

נזקים למלאי

אין חולק כי בנוסף לכיסוי בגין מלאי שנגנב היה לתובעת כיסוי ביטוחי נפרד בגין נזקים שנגר מו למלאי כתוצאה מחדירת מי גש מים לבית העסק בעקבות הפריצה וכן בגין נזקי זדון שנגרמו למלאי במהלך הפריצה. הצדדים חלוקים רק לגבי הסכום שהתובעת הייתה זכאית לקבל בגין נזקים אלה . אין לקבל את הקביעה בחוות דעתו המאוחרת של רו"ח זיתוני שהוגשה לתיק כי לפי דוחות ספירת מלאי שהוצגו לו, שווי המלאי המרבי שייתכן כי נגנב או ניזוק באירועי הפריצה הוא 1,033,159 ₪. חוות הדעת הנ"ל נערכה במרץ 2016 , ורו"ח זיתוני לא ציין בה שבחוות דעת קודמת שערך באפריל 2013 (מוצג ת/3) העריך את החוסרים במלאי בסך של 2,000, 966 ₪ ולא הסביר מדוע שינה את הערכתו. בחקירתו הנגדית העיד רו"ח זיתוני לראשונה כי בעת שערך את חוות דעת ו הקודמת היו חסרים לו מסמכים רבים, אך לא פירט כיצד נתונים חדשים שהתגלו מאוחר יותר הובילו לשינוי ההערכה (עמ' 209-204). כמו-כן אין חולק כי הראל כבר שילמה לתובעת סכומים העולים על 1,033,159 ₪ בגין מלאי שנגנב ושניזוק על יסוד חוות הדעת של שמאי שמכל שבדקו את המלאי בבית העסק בפועל ולא נסמכו על דוחות מלאי בלבד .

בחוות דעתו של כפתורי יש התייחסות ל- 59 משטחים שנטען כי ניזוקו ממי גשמים בציון מחיר המכירה של כל משטח . ממחיר המכירה הכולל של המשטחים (968,914.36 ₪) הופחת רווח נקי לאחר מס והוצאות נחסכות, ונקבע כי נגרם נזק בסך של 898,731 ₪. בחוות הדעת של שמכל צוין כי נערכה בדיקה קפדנית יחד עם מנכ"ל התובעת, רוטשטיין, של כל הפריטים שנטען כי ניזוקו, והתברר שחלק מהם לא ניזוקו וניתנים לשיווק. עוד עולה מחוות הדעת כי בעקבות הבדיקה הנ"ל בוצעה הערכה חדשה של הנזק על בסיס מחיר מכירה בקיזוז רווח גולמי ולאחר קיזוז של ניצולת אפשרית, והנזק הוערך בסך של 293,300 ₪.

לגבי נזקי זדון, בחוות דעתו של כפתורי יש התייחסות ל- 16 משטחים שנטען כי ניזוקו בזדון בציון מחיר המכירה של כל משטח . ממחיר המכירה הכולל של המשטחים (151,146.65 ₪) הופחת רווח נקי לאחר מס והוצאות נחסכות , ונקבע כי נגרם נזק בסך של 140,198 ₪. בחוות הדעת של שמכל צוין כי גם לגבי הפריטים שנטען כי ניזוקו בזדון נערכה בדיקה קפדנית יחד עם מנכ"ל התובעת, רוטשטיין, והתברר שחלק מהם לא ניזוקו וניתנים לשיווק. לפי חוות הדעת של שמכל, בעקבות הבדיקה הנ"ל בוצעה הערכה חדשה של הנזק על בסיס מחיר מכירה בקיזוז רווח גולמי ולאחר קיזוז של ניצולת אפשרית, והנזק הוערך בסך של 48,500 ₪.

אין חולק כי בפוליסת הביטוח נקבע שהפיצוי בגין נזק שנגרם למלאי מוצרים מוגמרים יחושב לפי "ערך מכירה בניכוי הרווח ביום הקובע", אך הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לנכות מערך המכירה את הרווח הגולמי כפי שטוענת הראל , או רק את הרווח הנקי לאחר מס ואת ההוצאות הנחסכות כפי שטוענת התובעת.

השמאי מטעם התובעת, כפתורי, ציין כי לשיטתו הפוליסה המורחבת אמורה לתת ללקוח את מחיר המכירה בניכוי רווח נקי ולא גולמי , כך שתינתן לו הגנה על הפרשים שהוא נושא בהם בגין הוצאות שוטפות : תחזוקה של מחסן, עובדים, ציוד וכיו"ב (סעיף 3 לחוות דעתו ועמ' 143 לפרוטוקול ש' 30-27) . ואולם, כפתורי לא הצליח להפריך את הטענה שהוצגה לו בחקירתו הנגדית שלפיה ניכוי רווח נקי בלבד תיצור מצב של כפל פיצוי , שכן התובעת תהיה זכאית לפיצוי בגין ההוצאות הקבועות והשוטפות שלה הן מכוח הפוליסה של נזקי גשם והן מכוח פוליסת אובדן רווחים (ראו עמודים 151-14 4). ואכן, מסעיף 8 לחוות דעתו של כפתורי עולה כי התובעת דרשה פיצוי נוסף בגין אובדן רווח גולמי מכוח הפוליסה של אובדן רווחים. מעבר לכך, השמאי כפתורי העיד כי אינו רואה חשבון בהשכלתו (עמ' 154) וכי פנה למשרד רואי החשבון של התובעת דאז, זיו האפט, כדי לקבל ממנו את הנתונים של שיעורי הרווח הנקי לאחר מס – 5.85% וההוצאות הנחסכות – 1.48% (עמ' 141 ש' 7-3). מעדותה של גב' שמרית פרץ מטעם התובעת עלה כי רואה החשבון שהתובעת עבדה אתו חי ונמצא בארץ (עמ' 110), אך התובעת לא הגישה חוות דעת של רואה החשבון ולא ביקשה להזמינו לעדות כדי לבסס את הנתונים החשבונאיים ש הציג כפתורי וכדי לתמוך בטענה כי יש להפחית ממחירי המכירה של המלאי את הרווח הנקי ואת ההוצאות הנחסכות בלבד.

מנגד, זלינגר העיד כי בכל חברות הביטוח ובכל הנזקים שבדק מקובל לנכות את אחוז הרווח הגולמי (עמ' 276 לפרוטוקול ש' 8-1), ומחוות דעתו עולה כי קיבל את הנתונים של שיעור הרווח הגולמי מרו"ח זיתוני (עמוד 13 לחוות הדעת של שמכל בסעיף ח'). רו"ח זיתוני פירט בחוות דעתו מדוע לשיטתו יש להפחית ממחירי המכירה את הרווח הגולמי החשבונאי, תוך הפניה לסעיפים בפוליסת הביטוח. בסעיף 2 לחוות דעתו הפנה זלינגר לסייג לפוליסת ביטוח אש מורחב שלפיו "המבטח לא יהיה אחראי בגין כל אבדן או נזק תוצאתי ( consequential loss) שייגרם למבוטח כתוצאה מהסיכונים המבוטחים לפי פרק זה" (עמ' 4 לפוליסה בסעיף 2) ולסעיף נוסף שלפיו לעניין קביעת ערך הרכוש המבוטח המועד הקובע הוא "מועד עריכת ההצהרה או מועד הרכישה / הייצור מחדש לאחר קרות מקרה הביטוח, בהתאם למקרה ובלבד שהרכישה תתבצע תוך 12 חודשים מיום קרות הנזק וסכום התשלום הנוסף עקב רכישה מאוחרת זו לא יעלה על 10% מסכום השיפוי ביום קרות הנזק" (עמוד 13 לפוליסה בסעיף יח'(2)). בחקירתו הנגדית חזר רו"ח זיתוני על הפנייתו לסייג בפוליסה בעניין אובדן או נזק תוצאתי, והעיד כי אם יופחת ממחירי המכירה רק הרווח הנקי, התובעת תקבל פיצוי בגין כל הוצאותיה הקבועות , ומדובר באובדן תוצאתי שאין לפצות עליו (עמ' 215 לפרוטוקול ). בהמשך העיד רו"ח זיתוני כי הגיע למסקנה חד משמעית שיש להפחית ממחיר המכירה רווח גולמי ולא רווח נקי (עמ' 222 ש' 6-3) וכן העיד כי לפי חישוביו שיעור הרווח הגולמי של התובעת לשנת 2012 עמד על 47.91% ( סעיף 5.2.2.2 ב' לחוות הדעת ועדותו בסוף עמ' 232).

לאור כל האמור לעיל, לעניין שיעור הרווח שיש להפחית מערך המכירה של המלאי אני מקבל את עמדתה של הראל שנסמכת על הוראות הפוליסה, על הרציונל של היעדר כפל כיסוי, על עדותו של זלינגר לגבי הנוהג בחברות הביטוח ועל חוות דעתו של רו"ח זיתוני שלא נסתרה באמצע ות חוות דעת של רואה חשבון אחר. לפיכך אני קובע כי יש להפחית ממחירי המכירה רווח גולמי בשיעור של 47.91%.

לאחר הפחתת הרווח הגולמי בשיעור של 47.91% מערך המכירה הכולל של המלאי שלטענת התובעת ניזוק ממי הגשמים - 968,914 ₪ נותר סך של 504,707 ₪. לאחר הפחתת הרווח הגולמי מערך המכירה הכולל של המלאי שלטענת התובעת ניזוק בשל זדון - 151,146 ₪, נותר סך של 78,732 ₪. מכאן שלו הייתה התובעת מבססת כי כל המלאי המפורט ברישומיה ניזוק באופן מוחלט , היא הייתה זכאית לקבל סך של 583,439 ₪ ( 504,707 ₪ + 78,732 ₪).

התובעת טוענת כי כל הפריטים במשטחים שפורטו בחוות דעתו של כפתורי ניזוקו ממי גשמים או מזדון וכי אין מחלוקת על כך. דינה של טענה זו להידחות. הראל טוענת כאמור כי חלק מהפריטים במשטחים הנ"ל לא ניזוקו כלל או ניזוקו חלקית , והתובעת היא שנשאה בנטל לבסס אילו פריטים ניזוקו ומה חומרת הנזק שנגרם. רוטשטיין העיד כי הוא זה שבדק את המלאי, ערך את הרשימות של המשטחים שניזוקו לטענתו והעביר את רשימותיו לכפתורי (עמ' 100 ש' 32-26). כפתורי העיד כי נסמך על הרשימות של רוטשטיין והסתפק בבדיקה מדגמית חיצונית של חלק מהמשטחים בלבד, מבלי לבדוק את הפריטים שהיו בתוך האריזות (עמ' 138-137). לפיכך, אין בחוות דעתו של כפתורי כדי לבסס , ולו לכאורה , שכל הפריטים המופיעים ברשימ ות שערך רוטשטיין אכן ניזוקו לחלוטין .

רוטשטיין אישר בחקירתו הנגדית שסייר עם שני שמאים של חברת הביטוח ונתן להם פרטים על המלאי שניזוק או חסר (עמ' 97 ש' 28 עד עמ' 98 ש' 11). זלינגר העיד כי גרובר בחן הפריטים ויזואלית יחד עם רוטשטיין והפנה בעדותו לרשימות של המשטחים שנטען כי ניזוקו אשר עליהן סומנו בכתב ידו של גרובר מספרים שונים בין 1 ל- 3 לצד חלק מהפריטים (ת/11 ות/11א' ). מעדותו של זלינגר עלה כי מדובר בסיווג מצבם של פריטי המלאי, כך שסומן 1 לגבי פריטים שלא ניזוקו, 2 לגבי פריטים שניזוקו חלקית ו- 3 לגבי פריטים שניזוקו באופן מוחלט (עמ' 273). בהמשך נחקר גרובר שאישר כי ביצע בדיקה ויזואלית של הפריטים יחד עם רוטשטיין וערך בנוכחותו ובהסכמתו של רוטשטיין את הרישומים לגבי דרגת הנזק של הפריטים . כמו-כן העיד גרובר כי במהלך הביקור שלו בבית העסק לא הייתה שום מחלוקת או טענה כלשהי לסתירה לגבי הרישומים שנערכו (עמ' 285-284).

לאחר חקירתם של זלינגר וגרובר הנ"ל הגישה התובעת ברשות בית המשפט תצהיר משלים של רוטשטיין, בניסיון לבסס כי הוא לא היה מעורב במיון הפריטים לפי דרגות פגיעה וכי מדובר ברישומים שערך גרובר לבדו ועל דעת עצמו. רוטשטיין הכחיש בתצהירו המשלים כי הרשימות של דרגת הנזק למלאי נערכו בנוכחותו וביחד אתו. כמו-כן הכחיש כי הסכים לסימון קטגוריות נזק בדפי העבודה וכן הצהיר כי היה ברור לו ולשמאי שמדובר בנזקים טוטאליים ( total loss) לסחורה במשטחים שצוינו ברשימות. בעקבות זאת הוגש תצהיר משלים של גרובר שהצהיר כי רוטשטיין ליווה אותו במהלך בדיקת הפריטים, הסכים אתו ולא הביע שום התנגדות לקטגוריות שסומנו בדפי העבודה. רוטשטיין נחקר על תצהירו המשלים, ובחקירתו אישר שבדק את הפריטים יחד עם גרובר, והודה כי הייתה שיחה ביניהם על כך שלא כל הפריטים ניזוקו באותה דרגה (סוף עמ' 349) . עדותו זו של רוטשטיין סותרת את הצהרתו שלפיה היה ברור לו ולגרובר שכל הפריטים ברשימה ניזוקו ממי הגשמים באופן מוחלט. גרובר נחקר אף הוא על תצהירו המשלים והעיד כי לאחר קבלת רשימת הנזקים מהתובעת ישב עם רוטשטיין, קבע עמו מפתח לגבי סוג ומהות הפגיעה ויחד הם עברו על המשטחים (עמ' 350 ש' 30-26). עוד העיד גרובר כי אמר לרוטשטיין מה המספור שהוא רושם לגבי כל פריט ורוטשטיין אמר שזה מקובל עליו (עמ' 351 ש' 27-24). לפי עדותו גרובר, לא היו חילוקי דעות במהלך הבדיקה ורוטשטיין קיבל את כל הממצאים (עמ' 352).

לפנינו אפוא עדותו של רוטשטיין שאינו שמאי בהכשרתו שלפיה כל המשטחים המופיעים ברשימות שערך ניזוקו באופן מוחלט, ומנגד עדותו של השמאי גרובר שלפיה בדק את הפריטים בנוכחות רוטשטיין, ומהבדיקה עלה שנגרמו לפריטים נזקים בדרגות שונות ובהתאם לכך נרשמו הסיווגים בת/11 וב- ת/11א' . לו היה ברור לגרובר שכל הפריטים ניזוקו לחלוטין, כפי שהצהיר רוטשטיין בתחילה, הוא לא היה מבצע בדיקות פרטניות של האריזות בכל משטח בנוכחות רוטשטיין. נוסף על כך, גם מהתמונות שהוגשו לתיק עולה שלא נגרם נזק מוחלט לכל הפריטים, ולגבי חלק מהפריטים לא נבדק אם ניזוקו . ראו למשל לשם ההמחשה תמונה שהוגשה במהלך חקירתו המשלימה של רוטשטיין – נ/25 של סכין יפני ת שנראה כי אריזתה נרטבה אך ה יא לא ניזוקה. כן ראו תמונות שצורפו לחוות דעתו של כפתורי ותמונות שצורפו לחוות דעת שמכל והוגשו במהלך הדיון (ת/7) שמהן עולה כי חלק ניכר מהארגזים נרטבו חלקית בלבד , חלק מהפריטים שהיו בתוך האריזות לא נרטבו וגם אלה שנרטבו לא בהכרח ניזוקו (כגון חלקים של ציוד להשקיה ומוצרים אחרים שאינם חשמליים). עוד עולה מהתמונות כי בחלק מהמקרים נגרם נזק לאריזה של המוצר בלבד. בסיכומי התשובה מלינה התובעת כי השמאים מטעם הראל לא העבירו את הפריטים לבדיקת מעבדה , אך גם התובעת לא בדקה את הפריטים במעבדה אלא ויזואלית בלבד והיא זו שנשאה בנטל לבסס אילו פריטים ניזוקו .

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובעת לא הוכיחה שכל המלאי שמופיע ברשימות שערך רוטשטיין שעליהן נסמך כפתורי ניזוקו באופן מוחלט, ומנגד הראל ביססה את טענתה כי חלק מהמלאי לא ניזוק או ניזוק חלקית.

זלינגר העיד כי פנו לסטוקריסט כדי לבחון את האפשרות למכור את ה מלאי, ועל יסוד תמונות ונתונים שהציגו לה, הסכימה סטוקריסט לרכוש את כל המלאי תמורת כ- 25 עד 30 אחוזים ממחיר העלות . כמו-כן העיד זלינגר כי בסופו של דבר סטוקריסט לא הגיע ה ל מקום כי התובעת לא אפשרה ל ה להגיע (עמ' 271 לפרוטוקול ש' 9-6). רוטשטיין אישר בחקירתו המשלימה כי ביקשו ממנו למכור את המלאי לסטוקריסט, לטענתו תמורת 30,000 ₪ בלבד , והוא סירב . בעניין זה העיד רוטשטיין כי "צריך למקסם את הנזק ולא למכור את זה" (עמ' 350 ש' 8-7), אולם לפי הפוליסה, המבטח (הראל) רשאי למכור לצד ג' את הניצולת מתוך המלאי שנטען כי ניזוק, ובהיעדר שיתוף פעולה של המבוטח למכירת הניצולת, תקטן חבותו של המבטח (ראו סעיף 11 לתנאים הכלליים בפוליסה וכן סעיף 2(לד) לפרק ההרחבות בפוליסה). כמו-כן ברי כי היה על התובעת לפעול להקטנת הנזק שנגרם לה .

אמנם לא הוצגה הצעה בכתב של סטוקריסט או עדות של נציג מטעמה, אך מהתמונות שהוגשו לתיק עולה כאמור כי חלק ניכר מהמלאי לא ניזוק לחלוטין. מחישובים שערך הח"מ על יסוד הרישומים של גרובר עולה ולו לכאורה כי מתוך המלאי שנטען כי ניזוק ממי גשמים (ת/11) , פריטים שמחיר המכירה הכולל שלהם עומד על 160,643 ₪ לא ניזוק ו כלל . בהתאם לנתון הרווח הגולמי בשיעור של 47.91% המופיע בחוות דעתו של רו"ח זיתוני, מחיר העלות של הפריטים שלא ניזוקו הוא 83,679 ₪ (160,6 43 ₪ בניכוי 47.91%) . עוד עולה כי פריטים רבים נוספים שמחיר המכירה הכולל שלהם עומד על 395,602 ₪ ומחיר העלות שלהם הוא 206,069 ₪ ( 395,602 ₪ בניכוי 47.91%) ניזוקו באופן חלקי. לגבי המלאי שנטען כי נפגע בזדון (ת/11א') עולה כי פריטים שמחיר המכירה הכולל שלהם עומד על 42,902 ₪ ומחיר העלות שלהם הוא 22,3 48 ₪ (42,902 ₪ בניכוי 47.91%) ניזוקו באופן חלקי.

לאור הנתונים הנ"ל והתרשמותי מהתמונות שהוצגו , ומנגד בהיעדר אסמכתה בכתב למחיר שהוצע עבור הנ יצולת ובהיעדר אפשרות לקבוע במדויק מה ערכו של המלאי שניזוק חלקית , אני קובע על דרך האומדן כי מתוך מחיר העלות הכולל של המלאי שהתובעת טוענת כי ניזוק ממי גשמים ומזדון – 583,439 ₪ כמפורט לעיל, יש להפחית 20%, דהיינו סך של 116,688 ₪, בגין ערך הניצולת, כך שלאחר ההפחתה התובעת זכאית לקבל 466,751 ₪ .

מהסך של 466,751 ₪ הנ"ל יש לנכות את הסכומים שקיבלה התובעת מהראל בפועל - סך של 293,300 ₪ בגין נזקי גשם וסך של 48,500 ₪ בגין נזקי זדון, כך שעל הראל לשלם לתובעת בגין נזקי גשם וזדון סך נוסף של 124,951 ₪.

נזקים למדפים ולקורות התומכות

התובעת טוענת כי במהלך הפריצה נגרמו נזקים ל מדפים בבית העסק ולקורות התומכות במדפים כתוצאה משימוש שעשו הפורצים במלגזה. כפתורי הפנה בחוות דעתו לשתי הצעות מחיר: הצעה לתיקון הקורות התומכות בסך של 119,000 ₪ ו הצעה להחלפת מידוף בסך של 48,600 ₪ ועל יסוד הצעות אלה העריך את הנזק בסכום כולל של 167,600 ₪ (ראו סעיפים 5.2 ו- 5.3.6 לחוות הדעת) . לעומת זאת, לפי חוות הדעת של שמכל התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין נזקים לקורות ולמידוף (פרק י' סעיפים ג'1 ו- ג' 2). בחוות הדעת צוין כי במהלך חמישה ביקורים של שמאי שמכל בבית העסק לא נמסר להם על פגיעות שנגרמו למידוף במהלך האירוע, ולכן , ולאור הסבירות שמקורן של פגיעות אלה בפעילות יומיומית, אין מקום לשייך את הנזקים לאירועי הפריצה . עוד נקבע בחוות הדעת כי לא קוים התנאי הקבוע בפוליסה לגבי מיגון המלגזה, ואילו היה מקוים , לא הייתה אפשרות לעשות שימוש במלגזה .

בחוות דעתו של כפתורי נכתב כי הפורצים חיבלו באמצעות המלגזה בקורות מרכזיות התומכות במדפים וכן הרסו מדפים כדי ליצור מעבר נוח למלגזה ולפינוי המלאי הגנוב. גם ביבס העיד בחקירתו הנגדית כי הפורצים "הרסו שורות שלמות של מדפים כדי לעבור עם המלגזה בתוך העסק" (עמ' 73 ש' 15). ואולם, אין בחוות הדעת או בתצהירו של ביבס הפניה לתמונות כלשהן של קורות ושל מדפים שנפגעו, לטענת התובעת, במהלך אירועי הפריצה. רק במהלך חקירתו הנגדית של גרובר הוגשו לתיק תמונות (ת/13) שבהן אפשר לראות כמה קורות בודדות שחלקן התחתון מכופף. גרובר התייחס לתמונות אלה והעיד כי לפי המיקום של הנזק, לא סביר שהוא נגרם כתוצאה מפגיעה של המלגזה - "אם אתה מסתכל על התמונה הזאת, סביר שזה לא נגרם מהמלגזה כי המלגזה הגוף שלה הוא יותר גבוה או שהכף שאתה מוריד הוא יותר גבוה . הפגיעה היא פה" (עמ' 289 ש' 9-7). עוד קודם לכן התייחס גרובר בעדותו שלכך שבביקורים הראשונים שנערכו בבית העסק לא העלו נציגי התובעת טענות לגבי פגיעה בקורות, וכן העיד כי מקור הפגיעה הוא ככל הנראה משימוש עודף - "הטענה הועלתה בשלב מאוחר על ידי השמאי מטעם המבוטחים, לא על ידי המבוטחים. מן הסתם גם כמו שציינו, לא הבחנו בפגיעות בולטות, למעט כיפופים בכמה מקומות, שקיימת סבירות גבוהה שהמקור שלהם משימוש עודף שם " (עמ' 288 ש' 27-25). בחוות דעתו של כפתורי אין התייחסות למיקום הפגיעות בקורות ולסבירות שפגיעות אלה נגרמו כתוצאה מהשימוש שעשו הפורצים במלגזה, והתובעת לא ביקשה להתייחס לכך גם בתצהיר המשלים שהוגש לאחר חקירתו של גרובר.

נוסף על כך, חוות דעתו של כפתורי בעניין הנזק לקורות התומכות ולמדפים נסמכת כאמור על הצעות מחיר שאין מפורטות ואינן מבוססות כנדרש . לגבי הקורות התומכות נסמך כפתורי על מכתב של חברת בוכוולטר תצוגה ואחסון בע"מ מיום 21.1.13 ש לא צורפו אליו תמונות כלשהן ושאין בו כל התייחסות למספר הקורות שנפגעו, למידת הפגיעה בהן ולעלות הקורות עצמן (להבדיל מעלות העבודה). לגבי המדפים נסמך כפתורי על מכתב בכתב יד של חברת מ.ד.א. פ"ת (2010) בנייה בע"מ משנת 2012 שיש בו התייחסות לתיקונים שונים במבנה, וביניהם תיקון מידוף שניזוק. אמנם במכתב זה צוין כמה מדפים ניזוקו , אך לא צורפו תמונות ואין התייחסות לאופי ולחומרת הפגיעה במדפים. ברי כי שני המכתבים הנ"ל אינם ערוכים כחוות דעת מומחה כדין, והתובעת אף לא הגישה תצהירי עדות ראשית של עור כי ה מכתבים ולא ביקשה להזמי ן אותם להעיד . לכן , מכתבים אלה אינם יכולים לשמש ראיות לביסוס טענות התובעת בעניין הנזק שנגרם לקורות ולמדפים.

אם לא די בכך, אין כל ביסוס לטענה בחוות דעתו של כפתורי שלפיה בשל הנזק שנגרם "נאלצה המבוטחת (בלית ברירה) להחליף חלק מהקורות התומכות, לנוכח הסכנות הבטיחותיות והחשש להתמוטטות המדפים". כפתורי אישר בחקירתו הנגדית כי לא הוצגה לו כל אסמכתה על החלפת הקורות התומכות והמדפים , והוא אף לא בדק האם העבודה בוצעה בפועל (עמ' 138 ש' 33 עד עמ' 139 ש' 19).

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס שהיא זכאית לפיצוי בגין נזק שנגרם לקורות ו למדפים.

נזקים למרכזיית הטלפונים ולמערכת האזעקה

אין חולק כי במהלך אירועי הפריצה נגרמו נזק ים למרכזיית ה טלפונים ולמערכת האזעקה.

בחוות דעתו של כפתורי הוערכו הנזק ים ל מרכזיית הטלפונים בסך של 15,769 ₪ (סעיף 5.3.12 לחוות הדעת) והנזקים למערכת האזעקה בסכום כולל של 19,950 ₪ - בהתאם ל שלוש חשבוניות בסכומים של 16,550 ₪, 1,200 ₪ ו- 2,200 ₪ (סעיפים 5.3.13-15 לחוות הדעת). בחוות הדעת של שמכל אומצה הערכת הנזק של כפתורי למרכזיית הטלפונים במלואה (15,769 ₪) ולגבי מערכת האזעקה נקבע כי החשבוניות שהוצגו כוללות גם הוספה ושיפור של רכיבים במערכת, וניתנה הערכת נזק בסך של 7,000 ₪ שנקבע כי היא מבטאת את הוצאות השיקום של הנזקים הישירים בלבד (פרק י' סעיפים ג'3 ו- ג'4 לחוות הדעת) . בהתאם לכך שילמה הראל לתובעת בגין הנזקים למרכזיית הטלפונית ולמערכת האזעקה סך כולל של 22,769 ₪ (15,679 ₪ + 7,000 ₪).

מחוות דעתו של כפתורי עולה כי מערכת האזעקה הוחלפה במלואה ולא תוקנה. אין בחוות הדעת התייחסות לשווי של מערכת האזעקה שהייתה מותקנת בעת הפריצה ואין התייחסות לרכיבים שכללה מערכת זו לעומת הרכיבים של מערכת האזעקה שהותקנה לאחר הפריצה. לפיכך, אין אפשרות לדעת אילו רכיבים מתוך המערכת הם בגדר שדרוג לעומת המערכת שהייתה קיימת. כך למשל, מעיון בחשבונית MG12043747 על סך 16,550 ₪ לא כולל מע"מ שצורפה לחוות הדעת עולה כי מערכת האזעקה החדשה כוללת בין היתר גלאי "פירמידה" בעלות של 7,200 ₪ וכן גלאים נוספים בעלות כוללת של 1,500 ₪ ולא הוכח שכל הגלאים שהותקנו היו קיימים במערכת הקודמת . כמו-כן לא הוסבר בחוות דעתו של כפתורי מדוע רכיבים שונים כגון "מערכת אזעקה הנטר 8-96 אזור" ו- "גלאי אנטי מסקMAXIMUM " מופיעים הן בחשבונית הנ"ל והן בחש בונית נפרדת ונוספת שצורפה לחוות הדעת - MG12043647 על סך 2,200 ₪ לא כולל מע"מ.

בסיכומי התובעת אין התייחסות לעניין הפיצוי בגין הנזקים למערכת האזעקה, ובכלל זה אין התייחסות לטענות בחוות הדעת של שמכל שלפיה חלק ניכר מהרכיבים במערכת האזעקה החדשה הם בגדר שיפור ושדרוג.

לאור האמור לעיל, ובהיעדר אפשרות להשוות על יסוד הראיות בתיק בין שווי מערכת האזעקה שהייתה קיימת במועד הפריצה ורכיביה לבין שווי מערכת האזעקה החדשה שהותקנה ו רכיביה, אני קובע כי התובעת לא ביססה שהיא זכאית לסכום גבוה מ- 7,000 ₪ שקיבלה בגין הנזקים שנגרמו למערכת האזעקה.

נזקים למבנה ולמערכת החשמל

התובעת טוענת כי בעקבות אירועי הפריצה נגרמו למבנה ולמערכת החשמל נזקים שבגינם היא זכאית לפיצוי בסכום כולל של 444,765 ₪ כעולה מסעיפים 5.3.1-5, 5.3.7-10 ו- 5.3.16-18 לחוות דעתו של כפתורי (סכום זה אינו כולל את הנזקים למידוף ולמערכות האזעקה והטלפונים שנדונו לעיל) . מנגד, בחוות הדעת של שמכל הוערך הפיצוי שהתובעת זכאית לקבל בגין נזקים אלה בסך של 43,435 ₪ בלבד (כמפורט בפרק י' סעיף ו' לחוות הדעת).

חוות דעתו של כפתורי בעניין נזקים שנגרמו למבנה מבוססת על הצעות מחיר וחשבוניות שצורפו לחוות הדעת. בין היתר צורף כאמור מכתב ובו הצעת המחיר של חברת מ.ד.א. פ"ת (2010) בנייה בע"מ, וכפי שנקבע לעיל, מכתב זה אינו מפורט ואינו מבוסס כנדרש, אינו ערוך כחוות דעת מומחה כדין ועורכו לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא העיד בתיק, ולכן המכתב הנ"ל אינו יכול לשמש ראיה לביסוס טענות התובעת בעניין הנזקים ל מבנה.

למרות זאת, התובעת קיבלה מהראל סך של 17,500 ₪ בגין חלק מהנזקים המפורטים במכתב הנ"ל. להלן הסכומים שנדרשו בהצעת המחיר וההתייחסות לכך בחוות הדעת של שמכל.

סכום של 65,000 ₪ נדרש בהצעת המחיר בגין "תיקון 27 פתחי הפריצה בגג, פירוק הפחים וההרכבה + חפיפה ואיטום". בחוות הדעת של שמכל נקבע כי הצעת המחיר נמצאה מופרזת, בוצעה הערכה מחדש על יסוד זאת שרק 90 מ"ר משטח הגג נפגע, והנזק הוערך בהערכת כינון בסך של 36,000 ₪ ובהערכה ריאלית בסך של 15,000 ₪.

נוסף על הסכום הנ"ל בגין תיקון פתחי הפריצה נדרש ו בהצעת המחיר שני סכומים נוספים עבור תיקונים בגג המבנה : סך של 97,200 ₪ בגין "שיפוץ גג 2,160 מ"ר – יישור פחים פירוק והרכבתם, איטום בחומרי איטום" וס ך נוסף של 65,000 ₪ בגין "תיקון פטות ב- 27 אזורי פריצה – כולל במת הרמה ". בעניין זה נקבע בחוות הדעת של שמכל כי הצעת המחיר מתייחסת להחלפת כל שטח הגג, אך בהתאם לנתיבי החדירה של הפורצים נערך מעבר על כמחצית משטח הגג בלבד, ואף פחות מכך. עוד נקבע כי שמאי הראל לא נוכחו בנזקים אלה והם לא הוצגו לפניהם. על יסוד זאת נקבע בחוות הדעת כי התובעת אינה זכאית לסכומים הנוספים הנ"ל.

סך של 36,000 ₪ נדרש בהצעת המחיר בגין פירוק והחלפת הפחים בקיר המזרחי וסך נוסף של 19,000 ₪ בגין קונסטרוקציה לקירות, עבודות מסגרות. בחוות הדעת של שמכל נקבע לעניין זה כי הצעת המחיר מופרזת, והנזק הוערך בסך של 5,000 ₪ בלבד בהערכת כינון ובהערכה ריאלית 2,500 ₪.

סך של 27,000 ₪ נדרש בהצעת המחיר בגין תיקון ושיפוץ דלתות פלדה במבנה. בחוות הדעת של שמכל נקבע כי הם לא נוכחו בנזקים אשר נגרמו לדלתות ולכן לא ניתנה הערכה כלשהי בגין נזקים אלה.

סך של 14,880 ₪ נדרש בהצעת המחיר בגין שיפוץ גגון תחתון המוביל למבנה. בחוות הדעת של שמכל נקבע כי כיוון שמדובר בנזק למבנה שכן ולא למבנה של התובעת, נמנעו השמאים מלהתייחס לדרישה זו.

על אף שמדובר בהצעת מחיר משנת 2012, התובעת לא הציגה קבלות על ביצוע התיקונים הנ"ל בפועל, לא הוכיחה מה ם הסכומים ששילמה בגין ביצוע התיקונים ו ממילא לא הוכיחה כי הסכומים ששילמה גבוהים מאלה שנקבעו בחוות הדעת של שמכל.

בסיכומי התובעת אין התייחסות פרטנית לקביעות בחוות הדעת של שמכל בעניין התיקונים שפורטו בהצעת המחיר של מ.ד.א., אלא הועלתה רק טענה כללית שלפיה הראל לא הביאה ראיות של ממש לגבי עלות אחרת מזו שכתובה בהצעה . ואולם, התובעת היא שנשאה בנטל לבסס את נזקיה והיא זו שהייתה צריכה להציג ראיות כגון חוות דעת מומחה ערוכה כדין וקבלות על ביצוע תיקונים. משלא עשתה זאת, לא הוכיחה התובעת שהיא זכאית לסכומים נוספים בגין נזקים למבנה, מעבר לאלה שקיבלה בהתאם בחוות הדעת של שמכל.

נוסף על הסכומים שבהצעת המחיר הנ"ל נדרש סך של 4,708 ₪ בהתאם לחשבוניות שצורפו לחוות דעתו של כפתורי (סעיפים 5.3.16-17 לחוות הדעת) בגין תיקון זמני של גג המבנה כולל שימוש בבמה חשמלית , הערכה זו התקבלה במלואה בחוות הדעת של שמכל.

אשר לנזקים למערכת החשמל, בהתאם לחוות דעתו של כפתורי דרשה התובעת בגין נזקים אלה סך של 103,205 ₪ (סעיף 5.3.8 לחוות דעתו של כפתורי) . בעניין זה נסמך כפתורי על הצעת מחיר נוספת של חברת א.א. פרויקטים מיום 20.12.12 שצורפה לחוות דעתו. בהצעה זו ניתנה הערכה לתיקונים שונים בחשמל, וביניהם החלפת לוח חשמל ראשי ולוח חשמל משני, אספקה והתקנה של גופי תאורה, אספקה והתקנה של סיב אופטי, החלפת לוח תקשורת מחשבים וטלפונים והתקנת נקודות מחשב. גם הצעה זו אינה ערוכה כחוות דעת מומחה כדין, לא צורפו אליה תמונות והתובעת לא הזמינה את עורך ההצעה לעדות, ולכן, ההצעה אינה יכולה ל שמש ראיה לביסוס טענות התובעת בעניין נזקים ותיקונים דרושים במערכות החשמל. התובעת הציגה חשבונית אחת בלבד על סך של 5,000 ₪ לפני מע"מ בגין תיקון לוח החשמל.

התובעת דרשה סכומים נוספים בגין תיקון קו טלפון ורכישת גופי תאורה על יסוד חשבוניות שצורפו לחוות דעתו של כפתורי - חשבוניות על סך של 727 ₪ (סעיפים 5.3.9 ו- 5.3.10 לחוות הדעת) וחשבונית על סך של 6,480 ₪ (סעיף 5.3.10 לחוות הדעת) . כמו-כן דרשה התובעת סך של 12,000 ₪ בגין תיקון תריס גלילה בשער הכניסה (סעיף 5.3.18 לחוות הדעת).

התובעת קיבלה פיצוי בסך של 8,500 ₪ בגין נזקים למערכת החשמל בהתאם לחוות הדעת של שמכל שהעריך את כל נזקי החשמל והתשתית בהערכת כינון בסך כולל של 14,800 ₪ ובהערכה ריאלית בסך של 8,500 ₪ (פרק י' סעיפים ו' 5-1 לחוות הדעת) . כמו-כן קיבלה התובעת סך נוסף של 12,727 ₪ בגין תיקון תריס הגלילה והתיקונים הנוספים שבגינם כאמור הוצגו חשבוניות (סעי פים י' 14-13 לחוות הדעת) . בחוות הדעת של שמכל נקבע כי לא הוצגו נזקים ללוח החשמל הראשי אלא רק ללוח המשני , וכ ן נקבע כי הצעת המחיר שהציגה התובעת מופרזת וכוללת גם ביצוע עבודות שאינן קשורות לאירוע (כגון התקנת סיב אופטי בעלות של 19,950 ₪ ), בעוד הערכת שמאי שמכל משקפת את שיקום הנזקים הישירים בלבד. כפתורי העיד בחקירתו הנגדית כי לא הוצגה לו חשבונית על ביצוע התיקונים שפורטו בהצעת המחיר של א.א. פרויקטים וכי הוא לא יודע מה הייתה עלות התיקונים בפועל (עמ' 132 ש' 17-10) . עם זאת, כאמור לעיל, צורפה לחוות דעתו של כפתורי חשבונית בגין תיקון לוח החשמל המשני וכן צורפו חשבוניות נוספות בגין תיקון קו טלפון ורכישת גופי תאורה שבגינן קיבלה התובעת פיצוי חלקי לפי חוות הדעת של שמכל. בסיכומי התובעת אין התייחסות פרטנית לתיקונים במערכת החשמל ול קביעות בחוות הדעת של שמכל בעניין זה .

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי היא זכאית לקבל בגין נזקים למבנה ולמערכת החשמל סכום גבוה יותר מהסך של 43,435 ₪ שקיבלה מהראל בהתאם לחוות הדעת של שמכל.

נזקים לציוד אלקטרוני

בהתאם לחוות דעתו של כפתורי, נתבע סך של 108,398 ₪ בגין נזק שנגרם לציוד אלקטרוני במהלך הפריצה (סעיף 6 לחוות הדעת). הסכום הנ"ל כולל סך של 75,000 ₪ בגין עבודות שונות הקשורות למחשבים ולמערכות אלקטרוניות על יסוד הצעת מחיר שצורפה, סך של 1,369 ₪ בגין רכישת מחשב מורכב על יסוד הצעת מחיר נוספת שצורפה וסך של 3 2,039 ₪ בגין רכישת מחשבים, טבלטים וכספות אלקטרוניות על יסוד חשבוניות שצורפו.

הראל לא שילמה לתובעת תגמולי ביטוח כלשה ם בגין נזקים לציוד אלקטרוני בעקבות הקביעה בחוות הדעת של שמכל כי סכום הביטוח לכיסוי פריצה מוצה במלואו בנוגע למלאי שנגנב וניזוק . ואולם, קביעה זו התבססה על תנאי פוליסת ביטוח אש מורחב בלבד, ללא התייחסות לכך שהתובעת רכשה פוליסה נפרדת של ביטוח נזקים לציוד אלקטרוני אשר צורפה לכתב התביעה המתוקן ולמוצגי התובעת .

בחוות דעת מאוחרת יותר של רו"ח זיתוני מטעם הראל נכתב כי לא ברור מדוע כפתורי לא המציא חשבוניות על רכישת הציוד וביצוע העבודות, אך אין התייחסות לחשבוניות על סך 32,039 ₪ שצורפו כאמור לעיל. כמו-כן נכתב בחוות דעתו של רו"ח זיתוני כי עיין בביאור "רכוש קבוע" לדוח הכספי המבוקר של התובעת לשנת 2012, וממנו עלה כי לא נמצאה גריעה של ציוד כלשהו בשנת האירוע, ולכן טענת התובעת בעניין נזקי ציוד בסך של 108,938 ₪ אינה משקפת את המציאות. עם זאת , בטבלה בסוף חוות הדעת שבה סוכמו הדרישות של התובעת לצד הערכ ותיו של רו"ח זיתוני, צוין לגבי ציוד אלקטרוני כי דרושה הערכת שמאי, וכך העיד רו"ח זיתוני גם בחקירתו הנגדית (תחילת עמ' 193).

אמנם הראל לא הציגה הערכה של שמאי מטעמה לעניין הנזקים שנגרמו לציוד אלקטרוני, אך ה תובעת היא שנשאה בנטל לבסס את סכומי הנזק שנגרמו לה . על אף שחלפו למעלה משלוש שנים ממועד הפריצה ועד למועד שבו נערכה חוות דעתו של כפתורי, התובעת הציגה חשבוניות על סך 32,039 ₪ בלבד בגין רכישת מחשבים וציוד אלקטרוני ותבעה סך נוסף של 76,899 ₪ על יסוד הצעות מחיר שאינן ערוכות כחוות דעת מומחה כדין ושעורכיהן לא הוזמנו להעיד. התובעת אף לא הציגה אסמכתאות כלשהן המעידות אילו עבודות המפורטות בהצעות המחיר בוצעו בפועל ומהם הסכומים ששולמו בגינן.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי על הראל לשלם לתובעת סך של 32,039 ₪ בלבד בגין נזקים שנגרמו לציוד אלקטרוני במהלך הפריצה.

גניבה מהכספות

התובעת טוענת כי נגרמו לה נזקים בסכום כולל של 755,919 ₪ בגין כספים ושיקים שנגנבו מהכספות שלה , אך בשל הגבלת תקרת הכיסוי ב פוליסת ביטוח הכספים שרכשה התובעת, נדרש בגין נזקים אלה סך של 209,354 ₪ בלבד . הנזקים הנטענים כולל ים סך של 3,038 ₪ בגין גניבת כסף מזומן במטבע ישראלי, סך כולל של 54,375 ₪ בגין גניבת כסף מזומן במט"ח, סך של 148,435 ₪ בגין גניבת שיקים של תושבי ישראל אשר התובעת לא הצליחה לגבות אותם (לאחר שלטענתה הצליחה לשחזר ולגבות את רוב השיקים שנגנבו בסך כולל של 869,065 ₪), סך של 544,563 ₪ בגין גניבת שיקים של לקוחות תושבי השטחים של א ניתנ ים לגבייה והוצאות להקטנת הנזק בסך של 5,508 ₪.

הראל לא שילמה לתובעת תגמולי ביטוח כלשה ם בגין גניב ה מהכספות, וזאת בעקבות חוות הדעת של שמכל שבה נקבע כי לא הועברו אסמכתאות שיאפשרו בדיקה של הדרישה וכי הפוליסה אינה מקנה כיסוי לכספים. אלא שקביעה זו התבססה על תנאי פוליסת ביטוח אש מורחב בלבד, ללא התייחסות לפוליסה הנפרדת שרכשה התובעת לביטוח כספים אשר צורפה לכתב התביעה המתוקן ולמוצגי התובעת.

בחוות דעת מאוחרת יותר של רו"ח זיתוני נקבע כי התובעת הציגה לו כרטסת של שיקים שנגנבו, אך לא המציאה ראיות רלוונטיות אחרות לרבות כרטסות של לקוחות, תדפיסי חשבון בנק וכרטסת הוצאות בגין חובות אבודים, כדי לבסס אילו מהשיקים לא נגבו ומהו הנזק שנגרם לתובעת בפועל בעקבות גניבת השיקים. לגבי הכסף המזומן נקבע כי התובעת לא המציאה מסמכים תומכים לסכומים הנטענים ולא קיימת יתרת מזומן במאזן הבוחן של התובעת נכון למועד האירוע. עוד קבע רו"ח זיתוני כי מבדיקת הדוחות הכספיים המבוקרים של התובעת עולה כי בשנת 2012 לא הייתה הפרשה לחובות אבודים או מסופקים, ובשנת 2013 נזקף בגין הוצאות לחובות מסופקים סך של 64,954 ₪ בלבד.

גב' שמרית פרץ שהגישה תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת הצהירה כי הגיעה למשרד לאחר הפריצה ביום 25.11.12 וראתה שהכספות נעקרו ממקומן ונלקחו. כמו-כן הצהירה כי בכספות היו בין היתר שיקים של לקוחות מהשטחים שלא הייתה אפשרות לגבות וכי התובעת הוציאה הודעה לעיתונות לצורך יידוע הציבור על השיקים הגנוב ים. ואולם, אין בתצהירה של גב' פרץ פירוט כלשהו לגבי הכספים והשיקים שנגנבו ולגבי סכומי השיקים שהצליחה התובעת לגבות. בחקירתה הנגדית העידה גב' פרץ כי יש רישומים מדויקים על הכסף המזומן שהופקד בכספות (עמ' 113 החל מש' 21), אך רישומים אלה לא הוגשו לתיק. עוד עלה מעדותה של גב' פרץ כי אין לה פרטים לגבי הניסיונות שנעשו לגביית השיקים כיוון שהיא אחראית על חשבונות של בנקים וספקים בלבד, ועובדת אחרת בשם רוזה אחראית על ניהול חשבונות לקוחות ועל גבייה מלקוחות. כמו-כן העידה גב' פרץ כי אותה עובדת עדיין מועסקת אצל התובעת והייתה אפשרות להזמין אותה לעדות (עמ' 114 החל מש' 10).

כפתורי צירף לחוות דעתו מסמך שנחזה להיות מכתב מיום 8.1.13 של מנהלת החשבונות רוזה יעקובוב בנוגע לכספים ולשיקים שנגנבו מהכספת של התובעת. במכתב זה יש התייחסות לגניבת סך של 3,038 ₪ במזומן ולגניבת שיקים של תושבי ישראל בלבד, ואין התייחסות לגניבת סכומי מזומן במט"ח או לגניבת שיקים של תושבי השטחים. על כל פנים, בהיעדר תצהיר עדות ראשית של גב' יעקובוב אין לייחס למכתב משקל כלשהו, ואף יש לזקוף לחובתה של התובעת כי לא ביקשה להזמין לעדות את העובדת הנ"ל , שלפי עדותה של גב' פרץ הייתה אחראית על חשבונות הלקוחות וטיפלה גם בכספים ובשיקים שהופקדו.

גם חוות דעתו של כפתורי אינה יכולה לסייע לתובעת לבסס את טענותיה בעניין נזקים שנגר מו לה כתוצאה מגניבת כספים ושיקים מהכספות. כפתורי אינו רו"ח ואין בחוות דעתו הסברים מפורטים כנדרש לגבי המסמכים שבדק ושלפיהם לכאורה העריך את הנזקים בגין כספים ושיקים שנגנבו . נוסף על כך, כפתורי העיד בחקירתו הנגדית כי לא בדק האם גניבת הכספים באה לידי ביטוי בדוחות הכספיים של התובעת וכן הודה כי לא התייעץ עם רואה החשבון של התובעת בעניין זה (עמ' 140 ותחילת עמ' 141).

התובעת לא התייחסה בסיכומיה לקביעות של רו"ח זיתוני בחוות דעתו שלפיהן לא הוצגו לו אסמכתאות מספיקות לרבות כרטסות של לקוחות ותדפיסי חשבון בנק שמהם אפשר ללמוד אילו מסכומי השיקים שנגנבו הצליחה התובעת לגבות . התובעת אף לא התייחסה לטענות של רו"ח זיתוני בעניין ההפרשה לחובות מסופקים או אבודים ולא הגישה תצהיר או חוות דעת של רואה חשבון כדי לבסס כי התייחסה בדוחות הכספיים לכספים שנגנבו.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס מהם הסכומים שנגנבו מהכספות במזומן, אילו מאמצים עשתה לגביית כל אחד מהשיקים שנגנבו ואילו מהשיקים לא הצליחה לגבות רק מהטעם שלא היה בידיה השיק המקורי שנגנב.

לפיכך, התביעה לנזקים בגין גניבת כספים ושיקים מהכספות נדחית.

אובדן רווחים

לפי חוות דעתו של כפתורי, נגרם לתובעת נזק בסך של 196,860 ₪ בגין אובדן רווחים כתוצאה מירידת מי הגשמים ונזקי הזדון, אך צוין כי חישוב מדויק של אובדן הרווחים יגובש על-ידי רואה חשבון שמונה באופן מיוחד לחישוב נזק זה בחוות דעת עצמאית ונפרדת. כמו-כן נתבע סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות רו"ח לאומדן נזקי האובדן.

בכתב התביעה המתוקן נטען כי בחלוף למעלה מחצי שנה ממועד הדרישה הנ"ל עומדת התביעה בגין אובדן רווחים על 400,000 ₪ , כך שמעבר לסך של 206,860 ₪ שאליו התייחס כפתורי בחוות דעתו (196,860 ₪ + 10,000 ₪ כמפורט לעיל), נתבע סך נוסף של 193,140 ₪ . אין בכתב התביעה המתוקן הפניה לחוות דעת או לתחשיב כלשהו לביסוס התביעה הנוספת לאובדן רווחים. בתצהיר עדותו הראשית של רוטשטיין מופיעה טבלה ובה ריכוז הנזקים בגין מקרה הביטוח שבה מופיעה גם התביעה הנוספת בגין אובדן רווחים על סך 193,140 ₪ הנ"ל ללא כל פירוט. רוטשטיין העיד בחקירתו הנגדית (עמ' 107-106) כי הוא זה שערך את התחשיב לגבי אובדן הרווחים הנוסף, אך הוא לא זוכר כיצד ערך אותו. לאחר מכן העיד כי קיימים מסמכים לגבי התחשיב שערך אולם מסמכים אלה לא צורפו לתצהירו.

מכאן שאין כל בסיס לתביעה הנוספת בגין אובדן רווחים. אף אם מנכ"ל התובעת רוטשטיין אכן ערך תחשיב כלשהו שלפיו נ תבע הסכום הנוסף של 193,140 ₪, כפי שנטען לראשונה בחקירתו הנגדית של רוטשטיין, תחשיב זה לא הוגש לתיק ולא הוצגו אסמכתאות לביסוסו. כמו-כן וכפי שעולה גם מחוות דעתו של כפתורי, לצורך חישוב אובדן רווחים הי ה מקום לערוך חוות דעת של רו אה חשבון.

לגבי התביעה המקורית בגין אובדן רווחים, כפתורי העיד בחקירתו הנגדית כי היא מבוססת על אומדן ראשוני ומקדמי בלבד, ו כי למרות האמור בחוות דעתו, לא מונה רו"ח לחישוב אובדן הרווחים (סוף עמ' 135 ותחילת עמ' 136) . כמו-כן העיד כפתורי כי אינו רו"ח בהשכלתו וכי התייעץ עם רו"ח יהודה אוסטרו לעניין הערכת אובדן הרווחים של התובעת, אך הוא לא מצא לנכון לציין זאת בחוות דעתו (עמ' 131, עמ' 154). רו"ח אוסטרו לא הגיש תצהיר עדות ראשית או חוות דעת ולא הוזמן להעיד מטעם התובעת.

בחוות הדעת של שמכל צוין כי הדרישה לפיצוי בגין אובדן רווחים נבדקה יחד עם רו"ח זיתוני ומהבדיקה עלה כי אובדן ההכנסה לתקופה הרלוונטית הוא בסך של 190,285 ₪ , ולאחר קיזוז השתתפות עצמית של 5 ימי עבודה, עמד על הפרק סך של 28,527 ₪ . עוד נכתב כי מרכיב עיקרי מ הסכום הנ"ל נובע מנזקי הפריצה וחלקו של הנזק שמקורו ממי הגשמים עומד על 4,336 ₪ בלבד . זהו הסכום ששילמה הראל לתובעת בגין אובדן רווחים.

הקביעות בחוות הדעת הנ"ל נסמכ ות על תחשיב שמופיע בחוות דעתו הראשונה של רו"ח זיתוני משנת 2013 (ת/3) , אך בחוות הדעת המעודכנת שלו משנת 2016 שהגישה הראל יחד עם תצהיריה הציג רו"ח זיתוני תחשיב מפורט שבו העריך את אובדן הרווחים של התובעת לאחר ניכוי השתתפות עצמית בסך של 10,276 ₪. בסיכומי התובעת אין כל התייחסות לתחשיב זה .

לפיכך, ומשלא הציגה התובעת חוות דעת של רואה חשבון לביסוס תביעתה בגין אובדן רווחים, אין אלא לקבל לעניין זה את הקביעה בחוות דעתו של רו"ח זיתוני שלפיה התובעת זכאית לסך של 10,276 ₪ בלבד בגין אובדן רווחים, ובניכוי הסכום ששולם לתובעת בהתאם לחוות הדעת של שמכל – 4,336 ₪, התובעת זכאית לסך נוסף של 5,940 ₪.

לפיכך, אני קובע שעל הראל לשלם לתובעת סך נוסף של 5,940 ₪ בלבד בגין אובדן רווחים.

נזקי מימון

בכתב התביעה המתוקן נטען כי עקב השקעת משאבים בתיקונים נגרמו לתובעת נזקי מימון ונזקים כספיים כבדים בסך של 300,000 ₪. אין בכתב התביעה המתוקן הפניה לחוות דעת או לתחשיב כלשהו לביסוס תביעה זו.

רוטשטיין וגב' שמרית פרץ התייחסו בתצהיריהם לתביעה בגין נזקי מימון ללא כל פירוט או תחשיב ומבלי להפנות למסמכים כלשהם. רוטשטיין העיד בחקירתו הנגדית כי התביעה על סך 300,000 ₪ מבוססת על נתוני הנהלת חשבונות של התובעת, אך הוא לא זוכר באילו נתונים מדובר, לא זוכר באילו מסמכים עיין ולא זוכר האם חישב את הסכום בעצמו, ואם כן כיצד (עמ' 101 עד עמ' 104). לעומת זאת, גב' שמרית פרץ העידה כי קיבלה את הנתון של 300,000 ₪ בגין הוצאות מימון מאיש מקצוע שהיא אינה זוכרת את שמו, ש עשה את כל החישובים (עמ' 118). בהמשך העידה כי זה נתון שהיא מסכימה לו , אך לא עלה בידיה להסביר כיצד חושב נתון זה ולא הוצגו מסמכים שעליהם מבוסס התחשיב (עמ' 119-118).

התביעה בגין נזקי מימון לא הוצגה לשמאים של שמכל, ולכן אין התייחסות לכך בחוות דעת ם. רו"ח זיתוני ציין בחוות דעתו כי התובעת לא המציאה מסמכים תומכים לתביעתה זו , כגון כרטסת הוצאות מימון , מספרי הנהלת חשבונות ומסמכי בנקים המצביעים על גידול בסכומי האשראי שהתובעת השתמשה בהם בתקופת האירוע. עוד קבע רו"ח זיתוני בחוות דעתו כי מהמסמכים שהוצגו לו עולה שהוצאות המימון של התובעת בשנת 2013 היו נמו כות יותר מ הוצאות המימון שלה בשנים 2011 ו- 2012. התובעת כלל לא התייחסה בסיכומיה לקביעותיו אלה של רו"ח זיתוני.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התובעת לא ביססה, ולו לכאורה , שהיא זכאית לקבל מהראל תגמולי ביטוח כלשה ם בגין נזקי מימון.

הוצאות התובעת

בהתאם לחוות דעתו של כפתורי, התובעת דרשה סך של 327,234 ₪ בגין הוצאות. סכום זה כולל סך של 7,200 ₪ בגין תשלום למומחה למערכות אזעקה לבדיקת האירועים; סך של 11,291 ₪ בגין הוצאות שמירה בתקופת שיקום המבנה ותיקון מערכות המיגון; סך של 266,809 ₪ בגין הוצאות הכנת תביעה; וסך כולל של 41,934 ₪ בגין הוצאות תפעול נוספות שהיו נחוצות לטענת התובעת לצורך החלפה או תיקון של הרכוש שניזוק – תשלום למנכ"ל בגין עבודתו הנוספת ותשלום לעובדים בגין עבודה בשעות נוספות.

בחוות הדעת של שמכל נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 11,291 ₪ בלבד בגין הוצאות שמירה. סכום זה שולם לתובעת. אין התייחסות לדרישות האחרות ולא נטען כי התובעת איננה זכאית להחזר הוצאות לפי תנאי הפוליסה.

רו"ח זיתוני התייחס בחוות דעתו לסכום שנדרש בגין הוצאות הכנת תביעה, וציין כי המומחה מטעם התובעים לא המציא מסמכים התומכים בדרישה זו. כמו-כן התייחס רו"ח זיתוני לדרישה לתשלום הוצאות תפעול נוספות וקבע כי התובעת לא המציאה מסמכים כלשהם התומכים בהיקף שעות העבודה הנוספות בגין הטיפול באירוע בהשוואה לתקופות מקבילות בשנים קודמות ובשנה שלאחר האירוע. התובעת לא התייחסה בסיכומיה לקביעות אלה.

התובעת לא הפנתה לאסמכתאות כלשהן לתמיכה בדרישתה לתשלום בגין הוצאותיה ולא ביססה ששילמה למנכ"ל ולעובדים תמורה נוספת בגין טיפול בנזקי הפריצה. לגבי התשלום למנכ"ל, כפתורי צירף לחוות דעתו צילום של שיק על סך 20,000 ₪ לפקודת רוטשטיין שבספח שלו נכתב כי מדובר בתשלום מיוחד עבור טיפול בנזקי גשמים ונזקי ז דון שאירעו בעסק בעקבות פריצות בנובמבר 2012, אך רוטשטיין כלל לא התייחס לכך בתצהיר עדותו הראשית, אין כל אסמכתה לכך שהשיק נפרע ולא הוכח כי רוטשטיין היה זכאי לקבל תמורה נוספת . התובעת אף לא הוכיחה כי בשל הפריצה נאלצה לשלם לעובדים תמורה בגין עבודה בשעות נוספות החורגת מהתמורה ששולמה להם בתקופות מקבילות קודמות ומאוחרות יותר. לצורך כך היה על התובעת לצרף תצהירים מפורטים של העובדים ותלושי שכר, אך היא לא עשתה זאת.

נותרה אפוא הדרישה להחזר הוצאות בסך של 7,200 ₪ בגין תשלום למומחה למערכות אזעקה בהתאם לחשבונית שצורפה לחוות דעתו של כפתורי. בהיעדר התייחסות לדרישה זו בחוות הדעת של שמכל, בחוות הדעת של רו"ח זיתוני ובסיכומי הראל, אני מקבל את טענת התובעת בעניין זה.

על כן אני קובע כי על הראל לשלם לתובעת סך נוסף של 7,200 ₪ בלבד בגין הוצאות.

סיכום בעניין התביעה נגד הראל

התביעה על סך 4,675,473 ₪ שהגישה התובעת נגד הראל נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה רק לעניין הפרשים בסך כולל של 170,130 ₪ שעל הראל לשלם לתובעת (סך נוסף של 124,951 ₪ בגין נזקים למלאי, סך של 32,039 ₪ בגין נזק לציוד אלקטרוני, סך נוסף של 5,940 ₪ בגין אובדן רווחים וסך נוסף של 7,200 ₪ בגין הוצאות ).

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לחייב את הראל בתשלום ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א ' לחוק חוזה הביטוח. אמנם כאמור, היה על הראל להמציא לתובעת עמדה מפורטת ומנומקת בכתב לגבי תביעת הביטוח והיא לא עשתה זאת, אך מנגד, אין חולק כי הראל שילמה לתובעת ללא שיהוי את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בהתאם לחוות הדעת המפורטת של שמכל שהוצגה לתובעת לפני הגשת התביעה דנן . כמו-כן וכפי שעולה מהקביעות בפסק דין זה, הדרישות של התובעת לקבלת סכומים נוספים היו ברובן חסרות בסיס.

על כן אני מחייב את הראל לשלם לתובעת סך של 170,130 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין בהתאם להוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח.

התביעה נגד צוות 3

בכתב התביעה המתוקן נטען כי בזמן הפריצות מערכת המיגון לא עבדה כראוי או שצוות 3 לא תפקדה כראוי, באופן שמערכת ההתראה הייתה צריכה לפעול והחברה הייתה צריכה לשלוח סייר שיבדוק את בית העסק במועד , והיא לא עשתה זאת . לפיכך, לטענת התובעת, הנזקים שנגרמו לבית העסק אירעו עקב רשלנותה של צוות 3. התובעת הדגישה כי החל מקרות אירועי הפריצה פנתה באופן חוזר ונשנה לצוות 3 לצורך קבלת מסמכים רלוונטיים, אך החברה התחמקה וסירבה להעביר את המסמכים, ובכך מנעה מהתובעת לגלות את נסיבות המקרה . לכן נטען כי צוות 3 היא הנושאת בנטל להוכיח שלא התרשלה במקרה דנן. בסיכומי התובעת נטען שמהראיות בתיק עולה כי צוות 3 הפרה את חובותיה ברגל גסה ונהגה ברשלנות רבתית בכל הנוגע לכך שלא התריעה על הפריצה הראשונה לבית העסק ומסרה מידע מטעה לגבי הפריצה השלישית.

בכתב ההגנה המתוקן הודגש כי צוות 3 נתנה לתובעת שירותי מוקד בלבד ולא שירותי שמירה, וזאת באופן המקצועי ביותר ובהתאם להסכם עמה . כמו-כן נטען בכתב ההגנה המתוקן כי יש לחייב את התובעת ברשלנות תורמת, אך טענה זו נזנחה בסיכומים. הנתבעות הדגישו בסיכומיהן את הסעיף בהסכם המוקד שבו התקשרה התובעת שלפיו אחריותה של חברת המוקד מוגבלת לסך של פי 60 מממוצע דמי הניהול החודשיים ששילמה התובעת במהלך שלושת החודשים האחרונים שקדמו לאירוע מושא התביעה.

אין חולק כי מכוח הסכם המוקד, צוות 3 חבה חובת זהירות כלפי התובעת, כך שבמקרה של הפעלת אזעקה בבית העסק, היה על צוות 3 לשלוח סייר למקום ואם התעורר חשד לפריצה, היה עליה להודיע על כך לתובעת. הצדדים חלוקים בשאלה האם צוות 3 התרשלה במקרה דנן, והאם יש להטיל עליה אחריות החורגת מהמגבלה שבהסכם המוקד.

מר איתי אלטרץ, מנהל מבצעים של צוות 3, הגיש תצהיר עדות ראשית שלפיו ביום 24.11.12 בשעות הערב התקבלו קריאות מבית העסק, ובעקבות זאת נשלח סייר למקום שמסר למוקד כי אינו מזהה ממצא חשוד כלשהו. עוד הצהיר מר אלטרץ כי באותו יום בשעה 21:18 התקשר המוקד למי שנטען כי היה קב"ט התובעת, מר כפיר קראיף , והודיע לו על הקריאות. בהמשך ההליך הוגש תצהיר קצר של מר עומרי כהן אשר שימש בזמנים הרלוונטיים סייר בצוות 3 שהצהיר כי ביום 24.11.12 בשעה 21:20 קיבל דיווח ממוקד צוות 3 על אזעקה בבית העסק של התובעת, שבעקבותיה הגיע למקום ולא מצא כל ממצא חריג.

גרסתו של מר אלטרץ שלפיה רק ביום 24.11.12 התקבלו קריאות מבית העסק לא נסתרה בחקירתו הנגדית. ואולם, לאחר מכן נחקר מר עומרי כהן והציג לראשונה גרסה שונה. מר כהן השיב בחקירתו הנגדית על שאלות שנשאל, אך בשלב כלשהו חזר בו והעיד כי בתצהיר שחתם עליו ובעדותו עד לאותה עת כלל לא התייחס לפריצה בבית העסק של התובעת אלא לפריצה אחרת – " נראה לי שמה שדיברו איתי עליו ועל התצהיר שחתמתי בכלל זה היה פריצה אחרת... אם אתם מדברים על אוהב ציון, אז חתמתי על תצהיר על פריצה אחרת" (עמ' 325 ש' 30-13). בחקירתו החוזרת התבקש מר כהן להתייחס למקרה של התובעת, והעיד לראשונה כי " אני זוכר שבמשך כל השבת קיבלנו שם מספר אזעקות, הגענו לשם, בדקנו..." (עמ' 326 ש' 16). לאחר מכן הסביר כי " הגענו, אני מדבר על מספר סיירים כי זה קרה נראה לי מיום חמישי בלילה או מיום שישי... נכון, עד מוצאי שבת... הבעלים הגיע ביום ראשון בבוקר, ראה, נכון?" (עמ' 326 ש' 28-25). בעקבות שינוי הגרסה וברשות בית המשפט נחקר מר כהן בחקירה ראשית , והעיד בין היתר כי "במהלך כל השבת קפץ שם הגלאים, וכל סייר שהגיע לשם מסיים את הבדיקה שלו אני יוצא לידי הנחה ששם מדבקה כי זה חלק מהעבודה שלנו, ועזב את המקום... מן הסתם כל הסיירים היו שמה" (עמ' 330 ש' 15-12).

מכאן שהוצגו לבית המשפט גרסאות עובדתיות סותרות: האחת, גרסתו של מר אלטרץ שלפיה רק ביום 24.11.12 בשעות הערב התקבלו לראשונה קריאות מבית העסק למוקד ונשלח סייר למקום; והשנייה, גרסתו של מר עומרי כהן שלפיה התקבלו במוקד כמה קריאות מבית העסק במהלך כל סוף השבוע ונשלחו למקום כמה סיירים.

מר אורן פלד שהגיש חוות דעת מטעם התובעת בעניין אירועי הפריצה קבע בחוות דעתו כי החדירה שבוצע ה לבית העסק ב- 23.11.12 החל מהשעה 2:00 והחדירה שבוצעה לבית העסק באותו יום 23.11.12 החל מהשעה 11:57 לא יצרו גילוי במערכת האזעקה, ורק בחדירה האחרונה שבוצעה ביום 24.11.12 החל מהשעה 21:16 חובלה מערכת האזעקה . מסעיפים 5 ו-7 לחוות הדעת עולה כי פלד פנה לצוות 3 לקבלת דוח תדפיסי האירועים ולא קיבל אותו, ולכן חוות דעתו התבססה על דוח מבזק בלבד, אך במהלך חקירתו הנגדית של פלד הוגש דוח האירועים לתיק וסומן נ/23 (עמ' 178) . מדוח זה עולה לכאורה כי האזעקה הראשונה הופעלה רק ביום 24.11.12 בשעה 21:16. למרות זאת, כנשאל מר פלד האם לפי דעתו היו קריאות קודמות למוקד, השיב: " אם הייתה קריאה למוקד אני לא יכול לדעת, ברגע שהם לא שיתפו פעולה ולא נתנו לי" (סוף עמ' 187 ותחילת עמ' 188).

מר שניר עזר שהגיש שתי חוות דעת מטעם הראל בעניין מערכת האזעקה בבית העסק , כת ב בחוות דעתו המשלימה בין היתר כי מסרטונים ששוחזרו ממערכות צילום שפעלו בבית עסק ובמבנה צמוד עלה שעוד ביום 22.11.12 בשעה 21:00 חדרו הפורצים דרך גג המבנה, אולם רק במוצאי שבת, 24.11.12, נרשם בדוח התוכנה של מערכת האזעקה רצף הקריאות החריגות שמעיד על חבלה (סעיף 4.3 לחוות הדעת). בהמשך קבע מר עזר כי "מדובר על אירוע מתגלגל שהחל כבר ביום 22.11.2012 מהשעה 21:00 וזאת ללא כל גילויים, כאשר רצף הגילוי הראשוני נוצר רק בעקבות החבלות בהמשך ביום 24.11.12 בשעה 21:15 " (סעיף 5.3 לחוות הדעת ). בחקירתו הנגדית חזר מר עזר על עמדתו כי היה רצף קריאות אחד בלבד שנוצר במוצאי יום שבת (סוף עמ' 334 ), אך לאחר מכן העיד שגם הוא לא קיבל מצוות 3 את כל הנתונים שביקש, ובעניין זה הפנה לסעיף 4.2 לחוות דעתו שם צוין כי "פנינו לחברת המוקד לקבל נתונים לגבי האירוע הנ"ל... את קובצי ההקלטה טרם קיבלנו ואף את דוח מחשב המוקד" (עמ' 336 ש' 29-20).

אין חולק כי ביום 24.11.12 בשעה 21:18 צוות 3 דיווחה על האזעקות למר כפיר קריאף. מר קריאף העיד כי הוא עובד בחברת אוהב ציון שהבעלים שלה היה שותף של ביבס בעשינו עסק בתקופת הפריצה (עמ' 291 ש' 23-18). כמו-כן העיד מר קראייף כי היה אחראי בין היתר על הביטחון והשמירה בעסקים שהיו בקומפלקס של אוהב ציון ושל ביבס, ולכן בהסכם עם צוות 3 מופיע שמו והטלפון שלו ליצירת קשר ( תחילת עמ' 292 ועמוד 1 להסכם עם צוות 3 – נ/7). מעדותו של מר קראיף עלה כי התקשרו אליו רק פעם אחת מהמוקד של צוות 3 ביום 24.11.12 (עמ' 297 ש' 22-13). מתמליל השיחה שצורף לתצהירו של אלטרץ עולה כי המוקדנית דיווחה למר קראיף על שתי אזעקות במקום ואמרה לו ש" לפי המצלמות זה בסדר" (ש' 15 לתמליל). מר קראיף נשאל האם היה מגיע למקום אילו היו מודיעים לו שיש פריצה והשיב: "כמו שהגעתי הרבה פעמים. בטוח שבצוות 3 יש תיעודים שפגשתי את הסייר שלהם הרבה פעמים ליד המחסנים, ועשינו סיורים וסריקות כשהיה משהו קונקרטי..." (סוף עמ' 296).

ואולם, מר כהן הדגיש בחקירתו הראשית כי בדק את המקום ולא גילה שום ממצא חריג : "הגעתי לעסק, זה רחבה של חניון, עשיתי שם סריקה, הארתי עם הפנס למעלה לכיוון הגג, לא היה אפשר לראות דבר כי זה בניין מאוד גבוה... בוודאי ירדתי מהרכב וגם שמתי מדבקה למטה מאחורי המדרגות בכניסה למפעל הגדול שלהם, ולא היה שום ממצא חריג, וזה עסק שהיה קופץ המון באמת המון פעמים כל יום... נכון לאותו מקום לא היה דרך לדעת. עשינו את מירב הבדיקות שלנו" (עמ' 328 ש' 25-24). בהמשך העיד כי אמר למוקדנית שלא מצא שום ממצא שעורר את חשדו, כגון רכב או אנשים שלא היו אמורים להיות שם, וכי אילו היה מוצא חשוד הוא היה מזמין ניידת משטרה מידית, כפי שעשה במקרים קודמים (עמ' 329 ש' 15-6).

התובעת צירפה למוצגיה מסמך ש נחזה להיות מכתב בחתימתו של רס"מ ר ן כרמלי ממשטרת ישראל (מוצג 6) שלפיו כי ביום 24.11.12 בשעה 21:16 נכנסו הפורצים למשרדי החברה דרך דלת המחסן שבחזית . ואולם, אין התייחסות לכך בסיכומי התובעת ולא בכדי, כיוון שמכתב זה לא הוגש באמצעות עורכו ואי ננו ערוך כתעודת עובד ציבור ולכן הוא אינו יכול לשמש ראיה לאמיתות תוכנו. לא הוצגו ראיות אחרות המבססות האם ומתי בדיוק נכנסו הפורצים לראשונה דרך דלת המחסן שבחזית ואף לא הוצגו ראיות המעידות כי דלת זו נפרצה, כך שאין לשלול כי הפורצים פתחו את הדלת מתוך המבנה שנפרץ מהגג מבלי לעורר חשד. מר עומרי כהן לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית ולא נסתרה גרסתו שלפיה סרק את המקום ולא גילה ממצא חריג כלשהו.

מר איתי אלטרץ העיד כי התובעת לא ביקשה להתחבר למוקד רואה, כלומר לחבר את המצלמות בבית העסק למוקד, ולא שילמה את הסכום הנוסף הנדרש לצורך כך, אך הוסיף כי לדני אוהב ציון היו כמה מנויים שכן היו מחוברים למוקד רואה (עמ' 308-306). לפיכך ייתכן שכאשר המוקדנית אמרה למר קריאף ש"לפי המצלמות זה בסדר " היא לא התייחסה לבית העסק של התובעת אלא למבנה אחר במתחם. כשנשאל מר אלטרץ מדוע לא ביקשו להזמין לעדות את המוקדנית שעולה מדבריה כי הסתכלה על המצלמות, העיד שזו הייתה החלטה של עורכי הדין (עמ' 309), אך גם ב"כ הנתבעות לא הציג כל הסבר לכך שמוקדנית זו לא הובאה לעדות. כמו-כן עלה מעדותו של מר אלטרץ כי שאל את המוקדנית למה לא אמרה ללקוח לבצע בדיקה פנימית בבית העסק (עמ' 310 ש' 19-10) ואף ערך תחקיר עם יתר העובדים למחרת האירוע, אך לדבריו החברה לא מעבירה מידע פנימי ותחקירים פנימיים של עובדים (עמ' 303).

המומחה מטעם הראל, מר עזר קבע בסעיף 5.3 לחוות דעתו כי " אין ספק כי רצף הקריאות אשר התקבל במוקד מעיד על אירוע חריג המצריך בדיקה פנימית. אין ספק, כי בדיקה פנימית בעקבות רצף הקריאות היה גורר גילוי מידי של הפורצים". מר עזר נשאל על כך גם בחקירתו הנגדית וחזר על עמדתו הנ"ל. ואולם, מר אלטרץ הפנה בעדותו לסעיף 5 להסכם שבו נקבע לאמור: "עם קליטתו במוקד של אות האזעקה... נציג החברה יגיע למקום הנכס במהירות סבירה ובהתאם לעומסי המוקד ויבדוק, במידת האפשר, ובכפוף לאפשרות גישה סבירה ובטיחותית למקום המנוי, בדיקה ויזואלית חיצונית בלבד של הנכס... החברה תיתן במקרה של חשד נציג החברה לפריצה, ניסיון פריצה, גניבה גלויה או פגיעה גלויה אחרת ברכוש של המנוי (להלן: "החשד") הודעה מתאימה למנוי באמצעות מספרי הטלפון ואנשי הקשר כפי שצוינו בכתב ההזמנה". על יסוד סעיף זה העיד מר אלטרץ כי צוות 3 לא הייתה מחויבת למסור הודעה ללקוח כיוון שלא הייתה אינדיקציה לפריצה אלימה , אך הם הגדילו לעשות, יצרו קשר עם איש הקשר של התובעת ודיווחו לו שיש אזעקות (סוף עמ' 311).

ואולם, כפי שפורט לעיל, קיימות סתירות מהותיות בין גרסתו העובדתית של אלטרץ ל גרסתו של מר עומרי כהן שהוצגה לראשונה בחקירתו הנגדית, בין היתר בעניין המועדים שבהם התקבלו הקריאות במוקד ובעניין מספר הסיירים שנשלחו לבית העסק. נוסף על כך, צוות 3 נמנעה מהבאת ראיות רלוונטיות רבות, ובכלל זה קובצי ההקלטה, דוח מחשב המוקד ועדויות של המוקדנים והסיירים שעבדו באותה עת. אין אלא לזקוף זאת לחובתה של צוות 3 ולקבוע כי לו הייתה מציגה גרסה מלאה ומדויקת של האירועים וחושפת את כל הראיות כנדרש, היה בכך כדי לתמוך בטענת התובעת שלפיה צוות 3 התרשלה , ואלמלא התרשלותה הייתה אפשרות לגלות את הפריצה במועד מוקדם יותר ולמנוע לכל הפחות חלק מהנזקים שנגרמו .

עם זאת, בהסכם המוקד נקבע במודגש בסעיף 36 כי "אם ימצאו כי החברה אחראית לפצות את המנוי ו/או מי מטעמו ו/או צד שלישי בגין נזק – למעט של נזקי גוף – שנגרם למי מהלן (להלן "האירוע") תהיה אחריותה של החברה והסכום שיהיה עליה לשלם – מוגבלת לסכום ממוצע דמי המנוי שהמנוי שילם, או היה אמור לשלם, בשלושת החודשים האחרונים שקדמו לאירוע כפול 60. סכום זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן. המדד הבסיסי הוא זה הידוע ליום האירוע והמדד הק ובע הוא זה [כך במקור] עריכת החשבון וקביעת תקרת הפיצוי".

יצוין כי בכתב ההגנה הועלתה טענה חלופית שלפיה הפיצוי המרבי עומד על פי שתיים מעלות מערכת האזעקה , אך נראה כי הגבלה זו אינה רלוונטית להסכם עם התובעת אלא להסכם עם מנוי אחר של חברת אוהב ציון (כפי שעולה לכאורה מההסכמים שצורפו בנספח 1 לכתב ההגנה), ומכל מקום הטענה בעניין זה נזנחה בסיכומי הצדדים.

בסיכומי התובעת יש הפניה לפסק הדין שניתן בע"א 1176/17 נחמיה לחוביץ' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ מיום 18.2.18 שבו נדון סעיף הגבלת האחריות של חברת המוקד. כך קבע כב' השופט עמית בסעיף 13 לפסק הדין הנ"ל, תוך הפניה לפסיקה קודמת :

"בפסק דין המאגר נקב ע כי יש הצדקה להגבלת האחריות של חברת המוקד לתקרה של 60 פעם דמי המנוי החודשיים, ו כי תניית פטור מעין זו אינה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. זאת, לאור היחס בין הסיכון הלכאורי אותו נוטלת חברת המוקד, לבין הרווח שהיא אמורה להפיק מדמי המנוי הנמוכים.

ודוק: אני נכון להניח כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן, בהם בית המשפט עשוי לחייב חברת מוקד בתשלום פיצוי הגבוה מהסכום שנקבע בתניית הפטור, אך המקרה שבפנינו אינו כזה ולא ראיתי סיבה שבגינה יש לאיין את תניית הפטור".

כב' השופט עמית לא פירט בפסק דינו מהם אותם מקרים יוצאי דופן שבהם בית המשפט עשוי לחייב חברת מוקד בתשלום פיצוי גבוה מזה שנקבע בתניית הגבלת האחריות.

התובעת הפנתה לפסק דין אחד בלבד שבו נפסק פיצוי החורג מתניית הגבלת האחריות - פסק דין של בית משפט השלום ברמלה שבו קבע כב' השופט זכריה ימיני, תוך הפניה לדבריו של כב' השופט עמית הנ"ל, כי המקרה שנדון לפניו הוא " אחד מתוך אותם מקרים מיוחדים בהם פעלה הנתבעת במתכוון ומתוך רשלנות חמורה" ( ת"א 1171-12-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' ג' פור אס טכנולוגיות מיגון ישראל בע"מ מיום 13.12.19). אלא שבפסק הדין הנ"ל נקבע כי באותו מקרה עלה בבירור מהראיות כי מערכת האזעקה התריעה על אזעקות כמה פעמים במהלך שלושה ימים, ולמרות זאת, ובניגוד להוראה מפורשת בהסכם בין הצדדים, הנתבעת כלל לא שלחה סייר למקום. מנגד, בענייננו עולה מהראיות כי צוות 3 שלחה לפחות סייר אחד לבית העסק במוצאי שבת, ועדותו של סייר זה שלפיה לא ראה דבר חשוד במקום הייתה מהימנה ולא נסתרה. גם אם נשלחו סיירים נוספים לבית העסק קודם לכן, ספק רב אם היה ביכולתם לגלות ממצאים חשודים כיוון שהפריצות בוצעו מגג המבנה, וזאת בניגוד למקרה שנדון בפסק הדין הנ"ל שבו נקבע כי הפורצים חתכו את גדר המתכת שהקיפה את המתחם ופרצו את המכולות . כמו-כן עולה מהראיות בתיק שלפניי כי במוצאי שבת דווח על האזעקות גם לאיש הקשר עם התובעת ששמו ומספר הטלפון שלו מופיעים בהסכם, על אף שלפי ההסכם, צוות 3 לא הייתה מחויבת לעשות זאת בהיעדר חשד לפריצה או לניסיון פריצה בעקבות בדיקה של הסייר.

הנתבעת הפנתה בסיכומיה לשורה של פסקי דין אחרים של הערכאות הדיוניות (שניתנו לפני פסק הדין בעניין לחוביץ' הנ"ל) שבהם ניתן תוקף לסעיפי הגבלת אחריות בהסכם עם חברת המוקד. כך למשל, בפסק דין בע"א (מחוזי חיפה) 2553/01 חברת השמירה בע"מ נ' ש. האחים אלקלעי 1992 בע"מ מיום 14.11.02 נקבע כי סעיף הגבלת האחריות חל בנסיבות שבהן סיירים שנשלחו למקום לא ביצעו בדיקות כנדרש ואילו היו פועלים כראוי הייתה אפשרות למנוע את הגניבה. בפסק דין בת"א (שלום ת"א) 59827/07 גיל-עד יצחק נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ מיום 3.1.11 נאכף סעיף הגבלת אחריות במקרה שבו נקבע כי בשל רשלנותה של חברת המוקד המשדר האלחוטי לא פעל, ולכן אף לא נשלחה ניידת של המוקד לבית העסק. בפסק דין בת"א (שלום ת"א) 99307/01 הדר בע"מ – חברת לביטוח נ' אמינות מוקד ארצי 1978 בע"מ מיום 14.11.10 נקבע כי סעיף הגבלת האחריות חל גם בנסיבות שבהן הנתבעת הציגה גרסאות סותרות ולא הביאה ראיות רלוונטיות , לרבות עדות של הסייר והמוקדנית ודוח של חברת איתורן.

אם למרות האמור לעיל סברה התובעת כי קיימות ראיות רלוונטיות שלא הוצגו ושהיו עשויות לבסס רשלנות חמורה וחריגה של צוות 3 המצדיקה חריגה מתניית ה גבלת האחריות, היה על התובעת לבקש צו לגילוי מסמכים ספציפיים ולעמוד על אכיפתו. התובעת לא עשתה זאת, וה ודיעה עוד בסוף חודש אפריל 2017 כי היא מוכנה לניהול דיון הוכחות . גם לאחר עדותו של מר עומרי כהן בחקירה ראשית ומסירת גרסתו החדשה , לא ביקשה התובעת להזמין עדים נוספים ו אף לא ביקשה ל הוציא צו המחייב את צוות 3 להמציא מסמכים נוספים שנמצאים ברשותה.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי לא הוכח שהתקיימו במקרה דנן נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות חריגה מ תניית הגבלת האחריות שנקבעה בהסכם בין התובעת לצוות 3 , אשר משקפת את היחס בין הסיכון שנטלה על עצמה צוות 3 לבין הרווח שהייתה אמורה לקבל.

לגבי הסכום ששילמה התובעת בגין דמי מנוי, מר אלטרץ העיד כי שילמה 120 ₪ + מע"מ לחודש, אך בסיכומי הנתבעות נטען כי התובעת שילמה סך של 100 ₪ + מע"מ לחודש בלבד, וזאת על יסוד החשבונית שהוגשה לתיק (נ/8) שממנה עולה כי שולם סכום של 1,200 ₪ + מע"מ לשנה. בהיעדר התייחסות ל כך בסיכומי התשובה של התובעת, אני מקבל את טענת הנתבעות בסיכומיהן וקובע כי דמי המנוי החודשיים עמדו על סך של 100 ₪ + מע"מ לחודש, דהיינו סך של 116 ₪ לחודש בהתאם לשיעור המע"מ הנקוב בחשבונית.

לפיכך ו בהתאם להוראות סעיף 36 להסכם בין הצדדים שצוטט ל עיל, אני קובע שעל צוות 3 לשלם לתובעת פיצוי בסך של 6,960 ₪ (116 X 60). בהיעדר תחשיבים של התובעת לגבי הפרשי ההצמדה המגיעים לה לפי סעיף 36 להסכם, הסכום הנ"ל ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר

התביעות נגד הראל וצוות 3 נדחות ברובן ומתקבלות בחלקן, כך שעל הראל לשלם לתובעת סך של 170,130 ₪ בלבד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי הוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, ועל צוות 3 לשלם לתובעת סך של 6,960 ₪ בלבד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לאור דחיית התביעות שהוגשו על סך של 4,675,473 ₪ ברובן כמפורט לעיל, ומנגד לאור התנהלותה של הראל שלא קיימה את חובתה להעביר לתובעת מכתב עמדה מנומק לפני הגשת תביעה זו , ולאור התנהלותה של צוות 3 שהציגה גרסאות עובדתיות סותרות ונמנעה מהצגת ראיות רלוונטיות כמפורט בפסק דין זה לעיל, אני מחייב את הנתבעות יחד וכל אחת לחוד לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ בלבד בגין הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וסך של 20,000 ₪ בלבד בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏י"ח חשון תש"פ , 16 בנובמבר 2019, בהעדר הצדדים.