הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 47432-07-18

מספר בקשה:6
בפני
כבוד ה שופטת הלית סילש

מבקשים-נתבעים

  1. דוד ישראל קרטו
  2. טרייסי פ.א.י מאנג'מנט בע"מ

נגד

משיבה-תובעת
לויס סונסטגארד

החלטה

לפני בקשת הנתבעים (בקשה מס' 6), כי בית המשפט יורה לתובעת להקדים ולהפקיד ערובה להוצאותיה, וזאת כתנאי לבירור ההליך.
כתבי הטענות
כתב התביעה
בכתב התביעה נטען כי התובעת היא אזרחית ותושבת ארה"ב.
בסביבות חודש אפריל 2015, פנה אל התובעת נציג של אתר אינטרנט שכתובתו www.beeoptions.com (להלן הן ביחס לאתר והן ביחס למותג : " ביאופשנס") ושכנע אותה להשקיע באמצעות האתר בנכסים פיננסיים מסוג "אופציות בינאריות".
אותו נציג ציין בפני התובעת כי הוא עצמו, כמו גם יתר עובדי האתר פועלים מלונדון, כי מדובר בהשקעה שצפויה לשאת רווחים גדולים בסיכון נמוך, וכי אין צורך בידע מוקדם, שכן נציגי ביאופשנס מומחים בתחום וייעצו לתובעת כיצד להשקיע.
התובעת החלה להפקיד כספים בביאופ שנס ולבצע עסקאות בהתאם להוראות אותן קיבלה.
בתחילה נשא החשבון רווחים ולאחר כשנה וחצי הצטבר סכום של כ- 250,000 דולר ארה"ב בחשבונה של התובעת.
אלא שבסביבות חודש מרץ 2017, כאשר היתרה בחשבונה של התובעת עמדה לכאורה על סך של כ- 675,000 דולר, נעלמו באחת נציגי ביאופשנס, אתר האינטרנט, ועמם גם כספה של התובעת.
לתובעת התברר בדיעבד כי עסקינן בתרמית במסגרת פעלו מפעילי ביאופשנס תחת שמות בדויים מישראל, וזאת באמצעות הנתבעת 1.
כן התברר בדיעבד כי נציגי ביאופשנס לא היו מומחים פיננסיים כלל ועיקר, כספה של התובעת לא נסחר בשוק כלשהו אלא נותר בידי הנתבעים , אשר כל מטרתם הייתה לגרום לתובעת לבצע כמה שיותר הפקדות וכמה שפחות משיכות, עד השלב בו נעלמו עם כספה.
בדיעבד התברר לתובעת, כי עניינה הוא חלק מתופעה רחבה של הונאת אופציות בינאריות אשר בוצע מישראל כנגד ציבור גדול של משקיעים ברחבי העולם.
לטענת התובעת, הנתבעת 1 היא זו אשר הפעילה את אתר ביאופשנס והעסיקה את נציגיו, ואילו הנתבע 2 היה בתקופה הרלוונטית הבעלים ובעל השליטה, הדירקטור, המנכ"ל ומנהל העסקים הראשי של הנתבעת 1, הוא אשר יזם, ייסד והוביל את פעילותה של ביאופשנס והוא היה הנהנה העיקרי מרווחיה.
התובעת טענה לאחריות של הנתבעת כלפיה, לרבות בגין גזל, תרמית, חוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה ובקיומו, הטעיה, יצירת מצגי שווא, רשלנות, הכלל לפיו "הדבר מדבר בעד עצמו", הפרת חובה חקוקה, לרבות הוראות שונות בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הייעוץ") ועשיית עושר ולא במשפט.
ביחס לנתבע 2 נטען כי הוא היה מעורב באופן פעיל וישיר בביצוע העוולות, יזם והוביל את מעשי הגזל והמרמה, הוביל את השיטה, נתן הנחיות לנציגי ביאופשנס, תרם תרומה ישירה לביצוע העוולות והיה שותף ישיר לביצוען. עוד נטען להצדקה בחיובו מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך.
התובעת עתרה לחיוב הנתבעים בנזקיה לרבות פיצויים עונשים בסך של 5,400,000 ₪.
כתב ההגנה
בכתב ההגנה נטען כי מדובר בתביעת סרק אשר הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, ואשר יש לדחותה על הסף בהיעדר יריבות.
במהות, נטען על ידי הנתבעים כי מדובר בתובעת אשר בחרה, במודע, לבצע מסחר באופציות בינאריות באתר אינטרנט זר, תוך ידיעת הסיכונים הכרוכים בכך וכעת היא מבקשת לקבל כספים ורווחים נטענים מהנתבעים, אשר אין להם כל קשר לסוגיה.
כל זאת, עת מדובר במי שניהלה בעצמה, וממחשבה הפרטי את כל העסקאות בזירת המסחר על פי שיקול דעתה הבלעדי וללא התערבות כלשהי מצד הנתבעים , למעט הכוונה והדרכה כפי שיפורט להלן. התובעת בחרה לסחור בזירה שאינה רשומה, בידיעה כי הכספים המושקעים אינם נסחרים בבורסה כלשהי וכי למעשה היא מתמודדת מול ביאופשנס עצמה. ניגוד העניינים בינה לבין ביאופשנס, כמו גם הסיכונים הכרוכים במסחר באופציות בינאריות היו ידועים לה, ולמרות זאת היא בחרה לקבל החלטות כפי שקיבלה.
ממסמכי כתב התביעה עלה כי התובעת הינה משקיעה מתוחכמת, בעלת ניסיון, אשר הבינה את הסיכונים הכרוכים במסחר בזירה האינטרנטית, ונושאת באחריות לתוצאותיו.
הנתבעים ביקשו להפנות את שימת הלב לעובדה כי מרבית המלל והנספחים אשר צורפו לכתב התביעה אינם רלוונטיים להליך, ואין בינם לבין המקרה עליו מלינה התובעת דבר.
התובעת נמנעה מלצרף אסמכתאות כלשהן בדבר ההשקעות אשר לשיטתה ביצעה כמו גם אינדיקציה לרווחיה הנטענים, או ראיות כלשהן הנוגעות להתקשרות בינה לבין ביאופשנס, לרבות הקשר הנטען בין ביאופשנס לנתבעים, וזאת בניגוד להוראות הדין.
הנתבעים טענו להעדר יריבות מקום בו הופנו טענותיה של התובעת כלפי ביאופשנס, כאשר זו חדלה מלפעול בשנת 2017 , והיה בכך גם כדי לגרום לנתבעים עצמם לנזק.
בהתייחס לנתבע 2 נטען כי הוא רכש את הנתבעת 1 רק באמצע חודש יוני 2016, ולפני כן לא היה מעורב כלל בעסקיה, לא במישרין ולא בעקיפין.
התובעת הוסיפה וטענה כי זירת המסחר ביאופשנס, שימשה בזמנים הרלוונטיים כפלטפורמה אינטרנטית זרה למסחר באופציות בינאריות עבור לקוחות אשר אינם מישראל.
עד לתיקון 66 לחוק ניירות ערך התשכ"ח 1968 אשר נכנס לתוקף ביום 23.10.17, ההסדרה והפיקוח על זירות מסחר, לרבות האיסורים הקבועים בחוק על ניהול זירת מסחר ללא רישיון או הצעה לסחור בזירה המנוהלת על ידי מי שאינו בעל רישיון, התייחסה לציבור המשקיעים בישראל בלבד, ומשכך לא הייתה כל מניעה כי זירות מסחר שונות יציעו ללקוחות מחוץ לישראל לסחור באמצעותן במכשירים פיננסיים שונים, ללא כל פיקוח של הרשות לניירות ערך, כפי שנהגה גם ביאופשנס.
למיטב ידיעת הנתבעים, התנהלותה של ביאפשנס הייתה לאורך השנים הוגנת ותקינה.
בזמנים הרלבנטיים לתביעה, הנתבעת 1 סיפקה לביאופשנס שירות מדבקה המכונים "white lable", קרי: שירותי שיווק מקוונים לסוחרים וליווי והדרכה שונים ללקוחות שפעלו בזירת הסוחר, לרבות שירותי הדרכה לשם הבנת אופן פעילותה של זירת המסחר, שירותי מידע טכני על מצב השוק, מענה על שאלות, סיוע בפתרון תקלות ומידע על אירועים מיוחדים בשווקים השונים. מתן שירותים אלה היה בגדר המותר על פי חוק, בתקופה הרלוונטית. ביאופשנס הפעילה מוקדי שירות נוספים, של חברות שונות הפזורות ברחבי העולם, מעבר לנתבעת 1.
כך או כך, הנתבעים עצמם לא הפעילו או ניהלו פלטפורמת מסחר כלשהי ולא עסקו במתן ייעוץ כלשהו הקשור לנכסים או למכשירים הפיננסיים.
הנתבעת 1 ביקשה להדגיש כי היא עצמה לא התקשרה בכל הסכם שהוא עם לקוחות הקצה, אלא העניקה שירותים תומכים לביאופשנס עצמה. כל ההתקשרות החוזית וההתנהלות הכספית של לקוחות הקצה התנהלה באופן ישיר מול הברוקר, ללא כל קשר ישיר או עקיף למי מן הנתבעים.
זולת שירותי השיווק המקוונים וההדרכה הטכנית כמפורט לעיל, הנתבעים או מי מהם לא ניהלו את ביאופשנס ו/או את המערכת הממוחשבת באמצעותה היא התנהלה, לא עסקו בתמחור ולא קיבלו כל החלטה אסטרטגית הקשורה בה.
לנתבעים לא הייתה שליטה בסוג או טיב המידע המתפרסם באתר של ביאופשנס, לפעילות העסקית של לקוחות כדוגמת התובעת, או לאופן בו הם השתמשו בכספם במערכת המסחר.
התמורה היחידה לה זכתה נתבעת 1 הינה עמלה והחזר הוצאות מאת הסוחרים בזירת המסחר (ולא מהמשקיע או מחזיק הנכס עצמו), כך שלא קיימת כל זיקה בין הנתבעים לבין המכשירים הפיננסיים, הכספים או זירת המסחר.
לטענת הנתבעים לא נגרם לתובעת כל נזק, ולכל היותר, הנזק אשר נגרם לה הינו א בדן השקעתה הכספית אשר נגרמה כתוצאה מקריסתה של ביאופשנס - קריסה אשר הנתבעים אינם אחראיים לה, ולא יכלו לצפות אותה.
טענות הנתבעים בבקשה
במסגרת בקשתם חזרו הנתבעים על עיקר טענות ההגנה, לרבות העדר יריבות, היות התביעה תביעת סרק, אשר אינה נתמכת בראיות באשר להתנהלות התובעת מול ביאופשנס והנתבעים, או התנהלות הנתבעים מול ביאופשנס.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי מקום בו התובעת הינה אזרחית ותושבת ארה"ב, ולכאורה ללא רכוש בישראל, ומקום בו התביעה, על כל רכיביה, אינה מבוססת, קיים חשש אמיתי כי לא ניתן יהיה לגבות את הוצאות המשפט ככל שהתביעה תידחה והתובעת תחויב בהוצאות.
תגובת התובעת
התובעת עתרה לדחיית הבקשה בטענה כי היותה תושב זר, אין בה כדי להביא לחיוב מיידי בהפקדת ערובה, אלא כי בהתאם לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון, יש לתת את הדעת לשיקולים נוספים.
בהתייחס לנטען בדבר היותה של התביעה תביעת סרק, הפנתה התובעת לאמור בכתב ההגנה ממנו עולה כי אתר ביאופשנס, אשר היווה פלטפורמה להשקעה באופציות בינאריות, אכן חדל מפעילותו בשנת 2017, ונותר חייב כספים גם לנתבעים.
התובעת צירפה לתגובתה תצהיר בו מפורטות טענותיה העיקריות וכן אסמכתאות להפקדות של כספים אותם ביצעה בביאופשנס , כמו גם העתק תכתובות אשר לשיטתה מלמדות על המצגים אשר הוצגו בפניה.
התובעת הוסיפה והפנתה לדברי ההסבר של הצעת חוק ניירות ערך (תיקו ן מס' 66), תשע"ח - 2017, מהם עלתה, בין היתר, התייחסות לאירועי הונאת אופציות בינאריות, אשר בוצעה מתוך ישראל , תוך פגיעה בתושבי חוץ.
התובעת הוסיפה וטענה, כי יש לדחות את טענת הנתבעים להיעדר יריבות, מקום בו טענה זו לא נתמכה בתצהיר כלשהו מטעמם ומקום בו מכתב ההגנה עצמו עלה כי התקיימו קשרים עסקיים בין הנתבעים לבין ביאופשנס.
כמו כן הפנתה התובעת למסמכים אשר צורפו לתצהירה, מהם עולה קשר ישיר של הנתבע 2 לחב' Greymountain Management Limited (להלן: " GMM"), בהיותו בעל מניות וה- "beneficial owner" של GMM, אשר נתנה שירותים לביאופשנס.
בהתייחס לטענת היעדר היריבות מולה, טענה התובעת כי מדובר בטענת היעדר יריבות חוזית, אולם תביעתה מבוססת, בראש ובראשונה, על עילות נזיקיות אשר שאלת היריבות אינה רלבנטית לגביהן.
כן נטען כי אין כל ממש בטענת הנתבעים בדבר היעדר מעורבות של הנתבע 2 מקום בו הוא רכש את מניות הנתבעת 1 רק בחודש יוני 2016, וזאת נוכח העובדה שמגעיה של התובעת עם ביאופשנס נמשכו עד מרץ 2017 – המועד בו ביאופשנס ונציגיה נעלמו ועמם כספה של התובעת. ברי אם כן כי הנתבע 2 היה מעורב בנתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים לתביעה.
הודעת הנתבעים ובקשה למתן החלטה
ביום 17.6.2020, הגישו הנתבעים הודעה ובקשה למתן החלטה.
במסגרת הודעתם עדכנו הנתבעים כי ביום 12.6.2020 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון באירלנד, אשר דחה בקשה להגשת תביעה ייצוגית גם כנגד חלק מהנתבעים בהליך.
לטענת הנתבעים, מהעדויות אשר נשמעו במסגרת ההליך באירלנד ומפסק הדין שניתן, עלה מפורשות כי לא היה קשר בין הסכום אשר הושקע על ידי משתמש מסוים, לבין הסכום שעבר דרך הגופים ששימשו כחברות סליקה או דרך חברת שיווק כזו או אחרת, וכי למעשה, משקיע אשר השקיע כספים, העביר אותם דרך חברות סליקה שונות וקיבל שירותי שיווק מחברות שונות, אשר אין ביניהן זהות.
כן עלה כי חלק ניכר מהסכומים שהושקעו כלל לא עבר באמצעות GMM, אלא באמצעותן של כחמש עשרה חברות סליקה אחרות.
בהתייחס לתובעת, עלה מבדיקת המפרק אשר מונה לחב' GMM, במסגרת ההליך באירלנד, כי הסכום שעבר דרך GMM, ואשר ניתן לזהותו כבעל זיקה לתובעת, הינו סך של 92,500 $ בלבד, וזאת בשים לב לסך של 10,000 $ שהוחזר לה ע"י GMM ובשים לב להפסדי ההימורים בהם היא עצמה מודה.
לטענת הנתבעים ניהול ההליך יחייב אותם לחשוף את התמונה הגלובלית העולמית, המדויקת והנכונה, כפי שעלתה במסגרת העדויות בבית המשפט באירלנד, ולצורך כך הם ידרשו להשקעה כספית עצומה והבאת עדים מכל רחבי תבל, לרבות מומחים לדין הזר, מפרק חב' GMM, עובדים ומנהלים בחב' GMM וכיוצ"ב, כל זאת כאשר סכום ההשקעה היחיד הרלבנטי לתובעת הינו סך של 92,500 $ בלבד.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי עצם העובדה שהתובעת נמנעה מלתבוע את GMM מוכיחה את חוסר תום הלב והתחכום של התובעת, אשר מנסה ל טעון כי הנתבעת 1 הינה GMM ושתיהן יחד הן ביאופשנס, הגם שאין ממש בטענה.
תגובת התובעת להודעת הנתבעים
במענה להודעת הנתבעים טענה התובעת כי החלטת בית המשפט באירלנד, אליה הפנו הנתבעים כלל אינה רלבנטית שכן מדובר על החלטה פרוצדורלית לחלוטין המתייחסת לאיחודן של 35 תביעות שהוגשה לתובענה אחת ואשר אין לה שום השלכה לענייננו.
בקשת הנתבעים אינה נתמכת בתצהיר ואין ערך ראייתי למסמכים שצורפו על ידם.
לשיטת התובעת, אין בעובדה כי השקיעה סך של 92,500 $ דרך GMM, כדי ללמד שהיא לא השקיעה סכומים נוספים בביאופשנס, שלא דרך GMM.
דיון
לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות וכן בבקשה, בתגובה ובהודעת הנתבעים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. טעמי להלן:
תקנה 519(א) לתקסד"א קובעת כי : "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".
ההלכה קובעת, כי לא בנקל יורה בית המשפט כי על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר.
כמו כן, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עוניו של בעל דין, לא יהווה חסם בפני אפשרותו להתדיין בהליכים בבית המשפט.
מפסיקת כב' בית המשפט העליון עולה, כי בית המשפט משתמש בסמכותו בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, בשני מקרים עיקריים:
כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, והוא לא הצביע על נכסים הנמצאים בארץ מהם יוכל הנתבע להיפרע, ומשכך קיים חשש כי הנתבע יתקשה לגבות את הוצאותיו ככל שתידחה התביעה והא יזכה בדין.
כאשר התובע נמנע מלציין את מענו כנדרש על פי תקנה 9(2) לתקנות , או המציא מען לא נכון, ובכך גילה לכאורה כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות.
עם זאת, לא די בעובדת היותו של התובע תושב חוץ, כשלעצמה, כדי לחייבו בהפקדת ערובה.
על בית המשפט לבחון כל מקרה ומקרה, בהתאם לנסיבותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים ובהם סיכויי התביעה, מהות התביעה והיקפה ומצבו הכלכלי של התובע (ראה רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מ"י – משרד הבטחון (פורסם; 28.5.2012) רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (פורסם; 17.4.2001);; בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם; 17.10.2007); רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (פורסם; 14.11.13))
בענייננו, כאמור, מדובר בתובעת אשר הינה אזרחית ותושבת זרה.
התובעת נמנעה, מטעמיה היא, מלהצביע על קיומם של נכסים בישראל, או אפילו על קיומם של נכסים או מקורות כספיים כלשהם בחו"ל, אשר מהם יוכלו הנתבעים להיפרע, ככל שהתביעה תידחה.
בהתייחס לסיכויי התביעה, אקדים ואומר כי עסקינן, (בדומה לבקשה לסעד זמני) בהחלטה המבוססת על התרשמות ראשונית מתוך כתבי הטענות והמסמכים המצויים באותה עת בפני בית המשפט ואין בה כדי הכרעה לגופה של תביעה.
בזהירות המתבקשת, נוכח השלב בו מצוי ההליך ומבלי לקבוע מסמרות, אני סבורה כי לעת הזו, סיכויי התביעה מאוזנים.
בהיבט העובדתי, עסקינן בהליך אשר יחייב בירור ראייתי במספר לא מבוטל של סוגיות ומחלוקות בין הצדדים לרבות לעניין עצם ביצוע ההשקעות, הרווחים הנטענים, הקשר שבין הנתבעים או מי מהם לביאופשנס, מהות השירות שניתן על ידי הנתבעים או מי מהם במהלך התקופה, זהות הגורמים אשר נתנו את אותו שירות והדרך בה הציגו עצמם, היקף ומהות ידיעת הנתבעים או מי מטעמם את מהות פעילותה של ביאופשנס, זהות הגורם אשר נתן את הוראות ההשקעה והמצגים שהוצגו לצורך כך, בניית האופציות, מהותן, הגדרתן והתנהלות הצדדים ביחס אליהן, וכיוצא באלו.
בהיבט המשפטי, יכול ואדרש (בכפוף לסוגיות העובדתיות) לשאלות הנוגעות לפרשנות הוראות הדין במקרה הפרטני, ההצדקה המשפטית בהרמת המסך, השלכות המסקנות העובדתיות על העילות הנטענות בכתב התביעה ועוד.
יש לזכור כי נטל ההוכחה והבאת הראייה מוטל בבסיסו על התובעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
עם זאת, יש להוסיף ולציין כי עיון בחלק מהטענות אשר מצעו ביטוי בכתב הגנתם של הנתבעים, מעורר סימני שאלה לא מעטים, וממילא –גם ככל והוא מדויק בהיבט העובדתי, יהיה צורך להוסיף ולתת את הדעת למשמעות המשפטית שלו.
בין סוגיית סיכויי התביעה ושאלת חוסנו הכלכלי של בעל דין, קיים מערך איזונים בדומה לזה אשר בכלים שלובים. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, שהרי שאלת חוסנו הכלכלי של התובע מאבד ממעמדו, וההיפך.
משנתתי דעתי למכלול הסוגיות הצריכות לעניין, ובכלל זה היותה של התובעת תושבת חוץ והיעדר ההצבעה על נכסים כלשהם מהם ניתן להיפרע, כמו גם התייחסותי לסיכויי ההליך, אני מוצאת כי נקודת האיזון מצויה על דרך של חיוב התובעת בהפקדת ערובה לצורך אבטחת תשלום הוצאות הנתבעים, באופן מידתי.
אני מורה בזאת כי התובעת תפקיד לא יאוחר מיום 13.8.2020 , סך של 45,000 ₪ וזאת כתנאי להמשך ניהול ההליכים בתיק זה. לחילופין, תהא התובעת רשאית להגיש ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית, בהתאם להורא ות המזכירות, על סכום זהה. כל זאת, לצורך אבטחת תשלום הוצאות הנתבעים.
יופקד הסכום האמור, יימשך ההליך במלואו בפני. לא יופקד הסכום עד למועד האמור יועבר התיק לעיוני לצורך דחיית התביעה.
משימה למתן החלטה ליום 16.8.2020
המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.