הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 46557-01-16

בפני
כבוד ה שופט אורן שוורץ

תובעת

ווטאירפול הנדסה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גד טיכו ועו"ד אורית אלמוזלינו רייז

נגד

נתבעת
Smiths Detection LLC
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר גלעד וקסלמן, עו"ד גלעד נאמן ועו"ד נועה ליאון-חיים

החלטה

הרקע לבקשה והליכים קודמים

1. לפניי בקשה לסילוקה על הסף של התביעה, שעניינה בעמלה בגין עסקת מכירת מכונות שיקוף בטכנולוגית X-ray Diffraction אשר נמכרו לרשות שדות התעופה.
התובעת (להלן – ווטאירפול) פעלה בישראל כנציגה של מספר קונצרנים בינלאומיים שעוסקים בתחום הבידוק הביטחוני. בשנת 1992 כרתה ווטאירפול הסכם נציגות עם חברה גרמנית (להלן – פיליפס), לפיו היא תשמש כסוכנת שלה בישראל (להלן - הסכם הנציגות). לימים, עברה המחלקה הרלבנטית של פיליפס לבעלותה של קבוצת GE Security Germany Gmbh (להלן - GE). נקדים את המאוחר ונציין כי בסופו של יום (לאחר מספר עסקאות שאין זה המקום להידרש אליהן) נרכשה אותה פעילות על ידי המבקשת דנן - Smith Detection LLC (להלן - הנתבעת).

2. ביום 30.7.2009 הגישה ווטאירפול תביעה לבית משפט זה בת"א (מחוזי מרכז) 23439-07-09 ווטאירפול הנדסה בע"מ נ' General Electric Company (להלן – התביעה המקורית). התביעה המקורית הוגשה נגד שלוש חברות זרות מקבוצת GE. ווטאירפול טענה כי היא זכאית לעמלה בשיעור של 25% בגין עסקה שנחתמה בשנת 2009, במסגרתה נמכרו לרשות שדות התעופה מכונות לשיקוף מטענים העושות שימוש בטכנולוגיית X-ray Diffraction (להלן - XRD). עילות התביעה שעליהן התבססה ווטאירפול בתביעה המקורית היו, בעיקר, הפרת חוזה ועשיית עושר שלא במשפט.

3. הנתבעות טענו שהפעילות שקשורה לטכנולוגיית XRD הועברה מהן לחברת Morpho Detection LLC (USA) (להלן – מורפו). נוכח טענה זו, הופנתה תביעתה של המבקשת כלפי מורפו, כאשר זו עתרה לעיכוב ההליכים מכוח סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות). מורפו התבססה על הטענה כי התביעה הראשונה נסמכת על הוראות הסכם הנציגות, ולפיכך יש לפעול לפי תניית הבוררות הקבועה בסעיף 16 להסכם הנציגות, קרי - להעביר את הסכסוך להליך בוררות בשוויץ, שיידון בהתאם לדין השוויצרי ולפי כללי יישוב הסכסוכים של ה-ICC.

4. טענתה של מורפו לעיכוב ההליכים מכוח תניית בוררות בינלאומית התקבלה וההליכים עוכבו על ידי בית המשפט. ווטאירפול עתרה אל בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור. בסופו של יום הגיעו הצדדים לידי הסדר שקיבל תוקף של פסק דין, שזו לשונו:

"רשמנו בפנינו את הצהרת באי כוח המשיבות, לפיה אין הם מתכחשים להליך הבוררות לגבי המשיבה 3, ושהם יתגוננו בהליך זה כפי שימצאו לנכון.
בעקבות הצהרה זו חזרה בה המבקשת מערעורה בענין זה.
באשר לערעור בענין היתר ההמצאה, חזרה בה המבקשת מערעורה, כך שהיתר ההמצאה יבוטל, וזאת תוך שמירת כל טענותיה וזכויותיה.
התיק בבית המשפט המחוזי יישאר פתוח.
סוף דבר, הערעור נדחה בזה."

[רע"א 2901/10 ווטאירפול הנדסה בע"מ נ' General Electric Company (פורסם בנבו, 12.07.2012) (להלן – רשות הערעור)]

5. בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי ופסק הדין ברשות הערעור, פנו ווטאירפול ומורפו אל המוסד לבוררות בינלאומית בשוויץ. הליך הבוררות פוצל בהסכמה לשני שלבים: שלב ראשון, במסגרתו תתברר השאלה האם מורפו מחויבת על פי הסכם הנציגות והאם ניתן לתבוע אותה מכוחו; שלב שני, בו יתבררו יתר הסוגיות בכפוף להכרעה חיובית בשלב הראשון.
לאחר הליך מלא, במסגרתו ניתנה לצדדים זכות הטיעון לרבות הזכות להציג ראיות ולזמן עדים, ניתן ביום 13.05.2015 פסק הבוררות. בקליפת האגוז, נקבע בפסק הבוררות כי הסכם הנציגות אינו חל על המוצרים אשר עושים שימוש בטכנולוגיית XRD. כן נקבע, כי מורפו אינה ברת תביעה מכוח הסכם הנציגות. קביעות אלה נומקו באופן מפורט וממצה בפסק בוררות מקיף אשר החזיק מספר עשרות של עמודים.

6. לאחר שניתן פסק הבוררות פנתה מורפו אל בית המשפט המחוזי בבקשה לאוכפו, וזאת בהסתמך על הוראות אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958, ועל התקנות לביצוע אמנת ניו יורק (בוררות חוץ), התשל"ח-1978.
ווטאירפול התנגדה לבקשה, מאחר שלטענתה מורפו נהגה בחוסר תום-לב, כאשר הציגה לפני הערכאות בישראל עמדה שלפיה הסכסוך ביחס למוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD כפוף להסכם הנציגות; ולעומת זאת כשהגיעה להתדיינות לפני הבורר התכחשה לכך והציגה עמדה הפוכה.
בקשתה של מורפו לאכיפת פסק הבוררות התקבלה בבית המשפט ואילו טענות ווטאירפול – נדחו. תוצאה זו נומקה בכך שלפי הסכמת הצדדים בהליך בבית המשפט העליון נשמרה למורפו הזכות להתגונן בהליך הבוררות ככל שהיא תראה לנכון, ומכאן שלא היה בטענות ההגנה שהיא העלתה בהליך הבוררות משום סתירה לטענותיה הקודמות. יתר על כן, הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפני הבורר, לפיו בשלב הבירור הראשון תוכרע השאלה האם הסכם הנציגות חל על המוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD, וכך אכן נעשה [הפ"ב (מחוזי מרכז) 59290-10-15 Morpho Detection LLC (USA) נ' ווטאירפול הנדסה בע"מ (פורסם בנבו, 18.05.2016)].

7. ווטאירפול לא השלימה עם תוצאת פסק הדין שאישר את פסק הבוררות ופנתה אל בית המשפט העליון. בקשתה זו נדחתה לגופה. בית המשפט העליון קבע כי לא נפל פגם כלשהו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי שאישר את פסק הבוררות.
על פי קביעת בית המשפט העליון, הבורר הכריע בטענות הצדדים לגוף המחלוקת, לאחר שניתנה לכל צד האפשרות לשטוח את גרסתו ואת טענותיו. מורפו לא מנעה דיון לגופו של עניין במחלוקת ולא "התחמקה" מההכרעה בהליך. מכאן שנדחתה טענת ווטאירפול לפיה מורפו פעלה בחוסר תום לב, וממילא נדחתה טענתה לפיה היה מקום לדחות את הבקשה לאכיפת פסק הבוררות על יסוד נימוקים שקשורים לתקנת הציבור [רע"א 4884/16 ווטאירפול הנדסה בע"מ נ' Morpho Detection LLC (פורסם בנבו, 25.10.2016)].

8. בינתיים, פנתה ווטאירפול אל בית המשפט המחוזי שלפניו הייתה תלויה התביעה המקורית ועתרה לחידוש ההליכים, מכוח פסק הדין המוסכם שהתקבל בבית המשפט העליון ברשות הערעור.
ביום 17.12.2015 התיר בית המשפט (סגן הנשיא דאז, השופט א' א' שילה) לתובעת לתקן את כתב התביעה וכן הורה על פתיחת הליך חדש, הוא ההליך דנן.
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה לפניי, לאחר דחיית בקשת רשות הערעור בעניין אישור פסק הבוררות, הגיעו הצדדים להסדר הדיוני כדלקמן:

"בהמלצת בית המשפט הגענו להסדר הדיוני הבא:
א. מקובל על הצדדים שפסק הבוררות, לאחר אישורו, מהווה מעשה בית דין בין הצדדים.
ב. התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן לא יאוחר מיום 01.07.2018.
ג. הנתבעת תגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 03.10.2018.
ד. הנתבעת שומרת על כל טענותיה, לרבות טענות הסף, ביניהן: התיישנות עילת התביעה, וקיומו של מעשה בית דין לגבי עילת עשיית עושר.
ה. התובעת שומרת על כל טענותיה באשר לטענות הסף שהעלתה הנתבעת, לרבות טענות הסף במסגרת בקשה מס' 1 בתיק, ביניהן: הטענה כי טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, וכי פסק הבוררות מהווה השתק עילה רק לגבי מה שהוכרע בו."

9. הצדדים פעלו בהתאם להסדר הדיוני וכפועל יוצא ממנו הוגשה הבקשה דנן, שעניינה סילוק התביעה על הסף. הצדדים מיצו את זכות הטיעון בכתב ובעל-פה. בהמשך לכך, אפשרתי לצדדים להגיש סיכומים קצרים בכתב, באשר לשאלה האם יש בפסק הבוררות לחסום את עילת התביעה בעשיית עושר ולא במשפט.
הואיל והליך הגישור שהתנהל בין הצדדים לא צלח, הודיעה הנתבעת כי היא עומדת על בקשתה לסילוק על הסף של התביעה.

עיקר טענות המבקשת (הנתבעת) בבקשה לסילוק על הסף של התביעה

10. פסק הבוררות מקים השתק פלוגתא בכל הנוגע לטענת ווטאירפול כי שימשה כנציגת פיליפס או GE באשר למכונות XRD וכי היא זכאית לעמלת מכירה בגינן. כך, בפסק הבוררות נקבע כי הסכם הנציגות לא חל על המכונות שעושות שימוש בטכנולוגיית XRD. בפסק הבוררות אף נשללה זכאותה של ווטאירפול לעמלה מכוח הסכם שבעל-פה או הסכם שבהתנהגות. כן נדחתה טענת ווטאירפול לקיומה של הסתמכות על הכללת מכונות שעושות שימוש בטכנולוגיית XRD בהסכם הנציגות. כל אלה מהווים השתק פלוגתא ששולל מווטאירפול את זכותה הנטענת על פי כתב התביעה.

11. המבחן לקיומו של השתק פלוגתא והשתק עילה הוא מבחן רחב שכולל גם עובדות וטענות שווטאירפול יכולה הייתה לטעון בזמן אמת (בהליך הבוררות) ובחרה שלא להעלותן. כך, טענתה החלופית של ווטאירפול באשר לזכותה לקבל שכר ראוי לא הועלתה בהליך הבוררות, הגם שיכולה הייתה לעשות כן. לפיכך, היא מנועה להעלותה כעת.

12. הטענה לשכר ראוי דינה להידחות גם מחמת התיישנות מאחר שהועלתה לראשונה במסגרת כתבי תביעה מתוקנים שהוגשו בשנת 2016 ובשנת 2018, בהתייחס לפעולות של ווטאירפול בשנים 2005-1993. אף הרשות שניתנה לווטאירפול לתקן את כתב התביעה, לאחר חידוש ההליכים הוא פגום והתבסס על טענות שווא שהציגה לפני בית המשפט.

עיקר טענות ווטאירפול ( התובעת)

13. הדיון בבוררות הסתיים בשלב ראשון, בו נשללה זכותה של ווטאירפול לתבוע את עמלתה מכוח הסכם הנציגות. לפיכך, לא נערך כלל דיון ביתר הנושאים מושא התביעה המקורית, לרבות עילת עשיית עושר ולא במשפט וזכותה של ווטאירפול בקניין הרוחני (IP) במכונות שעושות שימוש בטכנולוגיית XRD.
עם זאת, בפסק הבוררות נקבע כי המעורבות של ווטאירפול בעבודת הפיתוח של מכונות שעושות שימוש בטכנולוגיית XRD הייתה מעל ומעבר להיקף העבודה של סוכן רגיל. עוד נקבע כי היה הסכם בלתי פורמאלי בין הצדדים שעל פיו הייתה ווטאירפול זכאית לעמלה כלשהי.
ווטאירפול אינה חולקת שפסק הבוררות מקים מעשה בית דין. אולם, הוא נוגע אך ורק לאי-זכאותה של ווטאירפול לתבוע את הנתבעת בגין הסכם הנציגות. אין הוא שולל את זכותה לעשות כן מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, ווטאירפול חזרה כדין אל בית המשפט בישראל לצרוך חידוש ההליכים בכדי לדון בעילת עשיית עושר ולא במשפט וזכויותיה לקבלת IP במכונות.

14. התביעה לא התיישנה. טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. יתר על כן, המכונות סופקו בשנת 2009 ומיני אז עד לתיקון כתב התביעה בשנת 2016 לא חלפה תקופת ההתיישנות. לכך יש להוסיף כי בעת שהתקיים הליך הבוררות לא היה בכוחה של ווטאירפול לתקן את כתב התביעה.

דיון והכרעה

15. נקודת המוצא לבחינת טענת הסף העיקרית שהעלתה הנתבעת, היא כי התקיים הליך בוררות בינה לבין ווטאירפול במסגרתו הוצגו ראיות וניתן פסק דין מפורט וממצה, שאושר כדין. ואכן, הצדדים בהליך שלפניי הודיעו כי אינם חולקים על כך שפסק הבוררות לאחר אישורו מקים מעשה בית דין בין הצדדים [ראו הסדר דיוני מיום 28.05.2018].
ברם, אליבא הנתבעת, יש בפסק הבוררות כדי להקים גם השתק פלוגתא באשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט, ומכאן עתירתה לסילוק על הסף של התביעה.
בכדי שיתגבש השתק פלוגתא יש צורך בהתקיימם של ארבעה תנאים מצטברים: הראשון - זהותה של הפלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; השני - קיומה של התדיינות בין הצדדים בפלוגתא הראשונה ומתן יומו של הצד כנגדו מועלית הפלוגתא בבית המשפט; השלישי - ה התדיינות הסתיימה בהכרעה (מפורשת או מכללא), תוך קביעה פוזיטיבית; הרביעי - ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין בהתדיינות הראשונה [נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 141 (1991) (להלן - זלצמן); ע"א 246/66 קלוז'ני נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561, 584 (1968)].

16. בענייננו, במסגרת הליך הבוררות העלתה מורפו טענת סף חוזית, לפיה הגם שהיא קיבלה על עצמה את סמכות הבורר, אין היא צד להסכם הנציגות ולפיכך הוא אינו מחייבה. בנסיבות אלה ראה הבורר לנכון להציע לצדדים הסדר דיוני לפיו בראש ובראשונה תידון החבות החוזית, ורק בשלב השני של הבוררות ידונו יתר טענות הצדדים. כך, על פי הנוסח המתורגם של פסק הבוררות [נספח 6 לבקשה], סעיפים 41-40 נקבעו בזו הלשון:

"40. בעקבות התייעצות עם הצדדים, הוצא צו מינהלי ב - 17 באוקטובר 2013 ביחד עם לוח זמנים זמני.
41. על פי ההסכם בין הצדדים, נקבע כי ההליכים יתחלקו לשני שלבים וכי השלב הראשון של ההליכים יהיה מוגבל לסוגיה אחת, קרי עמדת הנתבעת לגבי הסכם הנציגות שהינו נושא התביעה."

17. כפועל יוצא מטענת ההגנה של מורפו וההסדר הדיוני, הגישה זו את כתב הטענות הראשון (אשר מכונה "תזכיר"). במסגרת התזכיר הראשון בבוררות עתרה מורפו כי יוצהר שהיא אינה צד להסכם הנציגות והשירות שנחתם ידי ווטיארפול בשנת 1992 עם פיליפס [סעיף 44 בפסק הבוררות].
בהתאם לצו המינהלי וההסדר הדיוני, מיקדה גם ווטאירפול את טענותיה במישור החוזי, קרי – "שבית הדין לבוררות יכריז כי מורפו דטקשן בע"מ הינה במעמד שמאפשר לתבוע אותה על פי הסכם הנציגות והשירות ..." [סעיף 48 בפסק הבוררות].

18. ביום 13.05.2015 ניתן פסק בוררות בסכסוך. בפסק הבוררות נקבע כי הסכם הנציגות אינו חל על המוצרים העושים שימוש בטכנולוגיית XRD. עוד נקבע כי המוצרים אשר עושים שימוש בטכנולוגיית XRD כלל לא הופצו באופן מסחרי בשנת 1992, השנה בה נחתם הסכם הנציגות, וכי הסכם הנציגות לא נועד להוות חוזה כללי שתחולתו בלתי מוגבלת.
כעולה מפסק הבוררות, אף שקרוב לוודאי שהצדדים התכוונו לכך שהסכם הנציגות יחול על טכנולוגיית XRD, וויטארפול לא עמדה בנטל הנדרש בדין השוויצרי כדי שייקבע כך במסגרת הבוררות. לפיכך, הבורר קבע שמורפו אינה מצויה במעמד אשר מאפשר לתבוע אותה על פי הסכם הנציגות וכי היא עצמה אינה מחויבת בהסכם זה. לנוכח קביעה זו באה הבוררות לידי סיום, מבלי שהתברר השלב השני בהליך, קרי - פסק הבוררות לא עסק כלל בעילת עשיית עושר ולא במשפט, אלא התמקד בחבות החוזית בלבד. בסופו של יום תביעתה של ווטאירפול נדחתה והיא חויבה בהוצאות משמעויות.

19. כעולה מטיעוני הצדדים ומהצרופות לבקשה ולתשובה, הצדדים העמידו למחלוקת בשלב הראשון של הליך הבוררות רק את הטענה החוזית, קרי – האם מורפו היא צד להסכם הנציגות והאם היא מחויבת מכוחו. על פי המתווה הדיוני, הצדדים כלל לא נזקקו בתזכירים שהגישו בהליך הבוררות לעילת עשיית העושר ולא במשפט וממילא הבורר לא הגיע להכרעה פוזיטיבית בעילה זו. מושכלות יסוד הן שעילת עשיית עושר ולא במשפט היא עילה נפרדת ועצמאית שיסודותיה שלושה: קבלת טובת הנאה; שלא על פי זכות שבדין; שבאה מאדם אחר [ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד גונ'ס ג.מ.ב.ה., פ"ד מב(1) 221, 226 (1988)]. בקליפת האגוז, דיני עשיית עושר הם ענף משפטי אחר, שאינו שולל ואינו נשלל על ידי עילות אחרות [ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ, פ"ד ס(4) 545, 566-565 (2006)]. יתר על כן, דיני עשיית עושר מאפשרים, במקרים המתאימים, הגנה על זכויות קניין רוחני (IP), גם במקרים בהם הן טרם נרשמו אצל הגורמים הרלבנטיים [רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998)].
עיון בפסק הבוררות מלמד כי לא רק שסוגיות נכבדות אלה לא הובאו לפני הבורר (מכוח המתכונת הדיונית שנקבע בראשית ההליך), אלא שהן לא נדונו כלל בפסק הבוררות. לפיכך, אני קובע כי לא מתקיים השתק פלוגתא שחוסם את תביעתה של ווטאירפול בעילת עשיית עושר ולא במשפט, הן באשר לזכותה לשכר ראוי והן באשר לזכותה בקניין הרוחני שמגולם בפיתוח המכונות שעושות שימוש בטכנולוגיית XRD.

20. אף אינני סבור כי קם השתק עילה לחובתה של ווטאירפול.
כידוע "ביסוד דוקטרינת השתק העילה עומדת התפיסה של מיצוי העילה: צד שהיה לו את יומו בבית המשפט ביחס לעילת התביעה, וזאת בין אם מימש אותה הלכה למעשה ובין אם היה צריך לממשה, אינו יכול לנהל הליך משפטי נוסף באותה עילה" [ע"א 4576/17 Air Via OOD נ' השטיח המעופף בע"מ , פסקה 19 בפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף והאסמכתאות שמובאות שם (פורסם בנבו, 18.12.2018)]. כפי, ששנינו, עילת עשיית עושר ולא במשפט לא נדונה כלל בהליך הבוררות וממילא לא מוצתה. לפיכך, אין לומר כי היה לווטאירפול את יומה ביחס לעילת תביעה זו.

21. אך האם קמה מניעות כנגד ווטיארפול, מאחר שלכאורה הייתה לה את האפשרות לטעון את מלוא טענותיה לפני הבורר, לרבות באשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט?
משנה סדורה בעניין זה הובאה בפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין, ב רע"א 6246/16 עיריית קריית שמונה נ' בוזורגי (פורסם בנבו, 12.09.2016):

"העובדה שהתיק לא נדון לגופו והוכרע בהיעדר הגנה אינה מעלה או מורידה לעניין זה, שאילולא כן לא תושג סופיות בכל פלוגתא באשר היא. הכרעה זו עולה בקנה אחד עם הנפסק בפרשה אחרת, בה נזדמן לי להידרש לקשיים הכרוכים בבחירה ליישם את כלל המניעות על פני דוקטרינת מעשה בית הדין:

"לדידי אין מקום להבחין בין טענה שלא נטענה, לבין כתב הגנה שלא הוגש, ולבין אי התייצבות לחקירה. ההלכה לפיה "מעשה בית דין משתיק לא רק טענת בעל דין שנטענה, אלא גם טענה שחייב היה לטעון להגנתו, גם אם נמנע מעשות כן" (ע"א 461/58 חברת ביטום בע"מ נ' מנהיים, פ"ד יג(2) 937, 943 - השופט, כתארו אז זוסמן), היא מהותיקות במשפטנו - לרבות מפי הנשיא אגרנט עצמו (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כה(2) 561, 593 שם הביא גם מדברי השופט (כתארו אז) זוסמן בע"א 167/63 ג'ראח נגד ג'ראח, פ"ד י"ז(4) 2617, 2625-2624; וראו ע"א 217/90 הועדה המקומית לתכנון קריות נ' ירמיהו עיני חברה בע"מ, פ"ד מז(2) 111, וכן ע"א 9774/05 ראובן נ' רוקח [פורסם בנבו]). הלכה זו מלמדת, כי העובדה שבית משפט לא דן והכריע בטענה מסוימת באופן פוזיטיבי, אינה מכשול בלתי עביר להיוצרות מעשה בית דין בעניינה. לדידי השאלה מדוע לא נדונה הטענה לגופה - האם כיון שלא נטענה בכתב הגנה שהוגש, או כיון שנכללה בכתב הגנה שלא הוגש, או בשל אי התייצבות בעל הדין - אינה עיקר. הדגש הוא בעובדה, שלבעל דין היתה הזדמנות ליתן ביטוי לעמדתו בגדרי ההליך, והוא מסר את העניין להכרעת בית המשפט בלא שעשה כן" (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (פורסם בנבו, 8.3.2009; להלן עניין וינשטיין); פסקה ג' לחוות דעתי; ההדגשות במקור)."

22. בענייננו, לא ניתן לזקוף לחובתה של ווטאירפול מניעות מכוחה של השתק העילה.
כעולה מטיעוני הצדדים ומהצרופות לבקשה, לתשובה ולתגובה, ווטאירפול ביקשה למצות את בירור המחלוקת במסגרת הליך הבוררות. ברם, לנוכח טענתה של מורפו לפיה היא חולקת על קיומו של חיוב חוזי בעניינה, נקבעה מתכונה דיונית על ידי הבורר, לפיה בראש ובראשונה תתברר החבות החוזית. רק כתוצאה ממתכונת דיונית זו נמנע מווטאירפול למצות את מלוא העילות כנגד מורפו. בנסיבות אלה אין זה מוצדק למנוע מווטאירפול למצות כעת את יתר העילות מושא תביעתה, שהרי לא מתקיימים הרציונלים שעומדים בבסיסו של השתק העילה: "מניעת הטרדות חוזרות של בעל-דין בגין אותה עילה ומניעת עומס-יתר על בתי המשפט מפני קיום התדיינויות נוספות בעניינים שכבר הוכרעו..." [ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' צוברי, פסקה 22 בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) ח' מלצר (פורסם בנבו, 15.12.2015)].

23. לא נעלמה מעיני טענתה של הנתבעת, לפיה ווטאירפול נתנה את הסכמתה למתווה הדיוני שהוצע על ידי הבורר. עם זאת, בשלב זה של ההליך לא הובאו לפניי די ראיות באשר לנסיבות העובדתיות שעמדו ברקע להסכמה זו. יתר על כן, ההסכמה שניתנה מצד מייצגיה של ווטאירפול למתכונת דיונית דו-שלבית, אינה עולה כדי מחדל דיוני שמונע את ניהולו התקין של המשפט, דבר שעלול להצדיק במקרים מסוימים השתק עילה גם מקום בו לא ניתן פסק דין לגופו של דבר, כפי שנקבע על ידי השופטת (כתוארה דאז) מ' נאור ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין, פסקאות 29-28 (פורסם בנבו, 08.03.2009):

... ייתכנו מצבים שבהם יזכה הנתבע בחסינות שלא יהיה נטרד עוד בשל אותה עילה גם כאשר לא הגיע המשפט לשלב של הכרעה לגופו בתובענה הראשונה. זאת, כאשר מעמידים סדרי-הדין הנוהגים את הנתבע במצב כאילו התבררה התובענה הראשונה ונדונה לגופו של עניין, בקובעם, כי מחמת התנהגותו של התובע, או ליתר דיוק, מחמת מחדלו, המונע ניהול תקין של המשפט, תידחה התובענה, ואפילו טרם הוחל בבירורה. דחיית התובענה במקרים אלה יוצרת מעשה-בית-דין במובן של השתק-העילה כאילו נדונה התובענה והוכרעה לגופה של מחלוקת. ניתן לראות במקרים אלה חריגים מיוחדים לדרישה הנדונה, ואפשר גם לומר, כי המושג "פסק-דין לגופו של עניין" מקבל, בהקשר הדברים הנדון כאן, משמעות שונה, רחבה יותר, הכוללת גם אותם מצבים מיוחדים שבהם לא התקיים דיון לגופו במחלוקת, נושא התובענה, ואף-על-פי-כן, משיקולים הנוגעים בתקנת-הציבור, מייחסים בתי-המשפט לפסק-הדין הדוחה את התובענה את התוצאה של השתק-עילה כאילו היה זה פסק-דין לגופו". דברים אלה שנאמרו בהקשר של השתק עילה יפים גם לעניינה של וינשטיין שהיתה הנתבעת בהליך הראשון ולא ניהלה אותו כראוי.
29. הנה כי כן, החלתה של דוקטרינת מניעות זו מביאה לתוצאות דומות לתוצאות אליהן הגעתי ביישומו של כלל מעשה בית הדין. רואים את הנתבעת "כאילו" התדיינה גם כשלא התדיינה בפועל. [...]"

[כן ראו: ע"א 4232/10 עזבון המנוח פאוזי כנעאן ז"ל נ' יחיה (פורסם בנבו, 16.06.2011); זלצמן, בעמ' 306-305]

24. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת כטענת סף שיש בה לסלק את התביעה כבר בשלב זה, היא טענת ההתיישנות. כך, אליבא הנתבעת טענתה של ווטאירפול באשר לשכר ראוי לא הועלתה בתביעה המקורית. לפיכך עסקינן בעילת תביעה שהתיישנה.
גם באשר לטענת ההתיישנות לא אוכל לקבל את עמדת הנתבעת.
בחינת כתב התביעה כפי שהוגש בתביעה המקורית מלמדת כי ווטאירפול טענה במפורש כי הסעדים אשר מתבקשים שם יסודם הן בעילת עשיית עושר ולא במשפט [סעיף 74.6 לכתב התביעה] והן מכוח זכויותיה בקניין הרוחני שגלום במכונות מבוססות טכנולוגיית XRD [סעיף 74.4 לכתב התביעה].
כתב התביעה המקורי הוגש לבית המשפט ביום 30.07.2009 [נספח א לבקשה]. על פי כתב התביעה, ההסכם המשולש מכוחו נרכשה מכונה בטכנולוגיית XRD נחתם ביום 04.09.2002. מכאן שעל פניו התביעה המקורית הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. יתר על כן, כעולה מתשובתה של ווטאירפול לבקשה דנן, אספקת המכונות הנוספות, שהיא זו שמקימה את עילת התביעה, החלה רק בשנת 2009. גם מכאן יוצא שעילות התביעה טרם התיישנו בעת הגשת התביעה המקורית.

25 בפסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 2901/10 ווטאירפול הנדסה בע"מ נ' General Electric Company נקבע כי הגם שהערעור באשר להפניית המחלוקת לבוררות נדחה, "התיק בבית המשפט המחוזי יישאר פתוח". בהתאם לפסק הדין בבקשת רשות הערעור ולהסדר הדיוני שעמד בבסיסו, פנתה ווטאירפול אל בית המשפט המחוזי ועתרה לחידוש ההליכים בתביעה המקורית, בסמוך לאחר מתן פסק הבוררות. סגן הנשיא (כתוארו דאז) הש ופט א' א' שילה, ראה לנכון לקבוע כי ייפתח תיק חדש במסגרתו יימשכו ההליכים מושא התביעה המקורית. ברי כי החלטה מינהלית זו, איננה יכולה לגרוע מזכויותיה של ווטאירפול וממילא אין בה כדי ללמד שעסקינן בתביעה חדשה (De Novo). בנסיבות אלה התביעה דנן אינה אלא המשכה של התביעה המקורית, ועל כן אינה יכולה להידחות מחמת התיישנותה. בכל אותה תקופה, גילתה ווטאירפול את דעתה שהיא עומדת על זכויותיה. גם בכך יש כדי להדוף את טענת ההתיישנות הבלתי מוצדקת שהעלתה הנתבעת.

26. לא זו אף זאת. לזכותה של ווטאירפול עומד גם סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), שקובע כי "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".
בענייננו, התביעה המקורית הועברה להליך של בוררות בינלאומית. על פי סעיף 1 לחוק הבוררות, הליך בבוררות נחשב כהליך בבית משפט לעניין ההתיישנות. כל עוד התנהלה הבוררות נמנע מווטאירפול לקדם את התביעה המקורית, אשר התיק בה נותר "פתוח" [לעניין פרשנות מרחיבה למונח "תובענה שנדחתה" שבסעיף 15 לחוק ההתיישנות, ראו: רע"א 68/89 "צור" חברה לבטוח בע"מ נ' מחמוד, פ"ד מג(2) 624, 627 (1989); ע"א 502/88 שמעון נ' עיזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל, פ"ד מד(3) 833 (1990); ע"א 748/89 שפירא נ' חייט, פ"ד מח(2) 365 (1994)].
לפיכך, יש בתקופת הבוררות הבינלאומית, במהלכה הייתה ווטאירפול מנועה מלקדם את התביעה דנן, כדי להשהות את מירוץ ההתיישנות בתביעה המקורית [ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, פ"ד נז(1) 289, 310 (2002)].
הואיל ובסמוך לאחר פסק הדין בבוררות, הודיעה ווטאירפול על חידוש ההליכים בבית המשפט, ובהינתן כי עילת עשיית העושר והעילה לקיומן של זכויות קניין רוחני במכונות ה – XRD נטענו במסגרת כתב התביעה המקורי, ברי כי עילות תביעה אלה לא התיישנו.

27. הנתבעת הלינה כי לווטאירפול ניתנה הרשות לתקן את כתב התביעה המקורי, מבלי שהתאפשר לה להגיב לבקשה, ותוך מתן הזדמנות לווטאירפול לחדש את ההליכים שלא כדין.

דין טענה זו להידחות.

ראשית, באשר לעניין חידוש ההליכים, כפי ששנינו זכות זו עמדה לרשותה של ווטאירפול במסגרת פסק הדין ברשות הערעור, שם הוסכם כי "התיק בבית המשפט המחוזי יישאר פתוח". ווטאירפול לא פעלה בחוסר תום לב, אלא מימשה זכות דיונית שהוקנתה לה בפסק דין של בית המשפט העליון.

שנית, באשר לרשות שניתנה לוואטירפול לתקן את כתב תביעתה, ייתכן כי היה נכון לקבל את עמדתה של התובעת בטרם מתן הרשות. אך התובעת לא פעלה ולא עתרה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. יתר על כן, אף אם היה פגם באותה החלטה הוא נרפא במסגרת ההסדר הדיוני מכוחו הותר לווטאירפול לשוב ולתקן את כתב התביעה, והפעם בנוכחות הנתבעת [החלטה מיום 28.05.2018, פר' עמ' 9].

שלישית, לתובעת לא נגרם כל נזק מהרשות לתקן את כתב התביעה מאחר שממילא היא הגישה כתב הגנה באשר לכתב התביעה המתוקן בו העלתה את כל טענות ההגנה, שעומדות לה במסגרת ההליך העיקרי.

28. סיכומם של דברים – לאחר שבחנתי את טענות הסף שהעלתה הנתבעת כנגד התביעה, אני סבור כי אין בהן כדי להצדיק את סילוקה של התביעה על הסף, בפרט לנוכח הזהירות שיש לנקוט בהליך שכזה [יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 387 (מהדורה שביעית 1995); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו, 04.06.2007); רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 14.04.2010); רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה (פורסם בנבו, 29.12.2014)].
עם זאת מובהר, כי אין בהחלטה דנן כדי לשלול את תוקפן המחייב של כל הקביעות העובדתיות והמשפטיות שנקבעו במסגרת הליך הבוררות. כך, נקודת המוצא להמשך ההליך שלפניי היא שהצדדים כבולים לממצאים שבפסק הבוררות באשר להסכם הנציגות ותחולתו על ווטאירפול בהקשר למכונות שעושות שימוש בטכנולוגיית XRD. ההשלמות הראייתיות יתאפשרו רק באשר לסוגיות שלא עמדו לפניי הבורר בשלב הראשון של הבוררות ושאליהן לא נדרש.
כן מובהר שאין בהחלטה דנן כדי למנוע מהנתבעת לשוב ולהעלות את טענות ההגנה במסגרת ההליך העיקרי, ככל שיהיה בידה להציג נסיבות חדשות שלא עמדו לפניי במסגרת הבקשה דנן.

29. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות.

30. סוף דבר – הבקשה נדחית.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי, בהתחשב במורכבות הבקשה והיקף הטיעון בכתב ובעל-פה, אני מחייב את הנתבעת בשכ"ט ב"כ ווטאירפול בסך 20,000 ₪, לתשלום בתוך 45 ימים מהיום, בלי קשר לתוצאה בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.