הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 4585-02-19

מספר בקשות: 2 ו-3
בפני
כבוד ה שופט אורן שוורץ

תובע

אפרים נוה
ע"י ב"כ עו"ד בעז בן צור ועו"ד גיא רוה

נגד

נתבעים

  1. הדס שטייף
  2. ראובן ברקאי
  3. אליאיל שחר ליס
  4. נורית קנטי

5.שמעון אלקבץ
6. מדינת ישראל-משרד הביטחון- גלי צה"ל
הנתבעת 6 ע"י ב"כ עו"ד סימה אזולאי

ובעניין: היועץ המשפטי לממשלה
ע"י ב"כ עו"ד סימה אזולאי

החלטה

הרקע לבקשות

1. לפניי שתי בקשות השלובות זו בזו.
הראשונה, בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה לעיכוב ההליכים בתיק "עד למועד בו יפוג החשש לפגיעה בחקירה הפלילית המצויה בעיצומה ...".
השנייה, בקשתו של התובע, עו"ד נוה, למחיקת הודעת היועץ המשפטי לממשלה באשר להתייצבותו ב הליך דנן .
הבקשות הוגשו בהמשך להליך של תביעה אזרחית בה נקט התובע כנגד הכתבת לענייני פלילים של גלי צה"ל, כנגד מספר בעלי תפקידים נוספים וכנגד גלי צה"ל עצמה (להלן – גל"צ), אשר לכאורה נטלו חלק בפרסום תכנים שנלקחו שלא כדין מתוך מכשירי טלפון נייד של התובע. אליבא התובע, השימוש הבלתי מורשה בתכנים שנלקחו שלא כדין, גרם לו לנזק משמעותי ובלתי הפיך, שהוערך בסך שבעה מיליון ₪.
בטרם נפתח ההליך האזרחי דכאן, ביום 16.01.2019, החלה חקירה גלויה של משטרת ישראל, שעוסקת בחשד לעבירות על טוהר המידות בעניינו של התובע וחשודים נוספים. בקליפת האגוז יצוין, מבלי להרחיב מעבר לנדרש, כי החשדות קשורים לתפקידו של התובע כראש לשכת עורכי הדין בישראל, תפקיד ממנו פרש לאחר פרסום החשדות.

2. כחודש ימים לאחר הגשת כתב התביעה, הודיע פרקליט המדינה, כממלא מקומו של היועץ המשפטי לממשלה (להלן – היועץ המשפטי), על התייצבותו בהליך דנן, מאחר שראה "כי זכות של מדינת ישראל או עניין ציבורי עלולים להיות מושפעים או כרוכים בהליך שלפניי בית המשפט הנכבד".
בד בבד עם הגשת הודעת ההתייצבות, עתר היועץ המשפטי לממשלה לעיכוב ההליכים בתביעה. הטעם לבקשת עיכוב ההליכים (בקשה מס' 2) הוא השלב בו מצויה החקירה הפלילית והחשש משיבושה. היועץ המשפטי הטעים, כי עיכוב ההליכים נובע מהחשש לפגיעה באינטרס הציבורי, מבלי להתייחס לשאלת קיפוח הגנת הנתבעים.
כבר בערבו של אותו יום, הוגשה על ידי התובע בקשה מס' 3, שעניינה מחיקת הודעת ההתייצבות. לטענת התובע, התייצבותו של היועץ המשפטי אינה מתיישבת עם הנחיות פרקליט המדינה, הנחיה מספר 16.4 מיום 14.02.2007. על פי הנחיה זו, התייצבות היועץ המשפטי תעשה בהליכים שהמדינה אינה צד להם. הואיל והמדינה נתבעת בהליך דנן (שכן גל"צ היא יחידה בצבא ההגנה לישראל שנמנה על רשויות המדינה), אין מקום להגשת הודעת ההתייצבות.
בהתחשב בקרבת המועד שנקבע לישיבת קדם המשפט הראשונה בהליך, הוריתי לצדדים להשלים טיעון בכתב, באשר לשתי הבקשות דנן.

3. בעניין הבקשה לעיכוב ההליכים, הדגיש היועץ המשפטי כי הגשת כתבי ההגנה במסגרת ההליך דנן עלולה לפגוע בחקירה הפלילית ולשבשה. היועץ המשפטי הדגיש את הקושי הנוסף מעצם ניהול הליך אזרחי במקביל לחקירה פלילית. כך, במסגרת החקירה הפלילית מוטלות הגבלות שונות על נחקרים, שתכליתן למנוע שיבוש הליכי חקירה. ההליכים שמתחייבים מגיבוש כתב ההגנה עלולים לפגוע בניהול ההליך הפלילי. לפיכך קיימת הצדקה להורות על העיכוב.

התובע, כאמור, התנגד לעיכוב ההליכים. לשיטתו, אין קשר בין אירוע הגניבה והפריצה לטלפונים הניידים שלו והפגיעה בפרטיותו לבין החקירה הפלילית שמתנהלת בשאלות שנוגעות למינוי שופטים. הכלל הוא שרק בנסיבות חריגות יש לעכב הליך אזרחי לנוכח קיומו של הליך פלילי מקביל. נסיבות אלה מתרחשות שעה שקיים "קשר עובדתי הדוק" בין ההליכים. נסיבה זו אינה מתקיימת בענייננו. לחילופין, הודיע התובע כי הוא יסכים לעיכוב קצר בלבד, ככל שנדרש להשלמת החקירה בעניין גניבת הטלפונים הניידים שלו והפריצה אליהם, ובלבד שהעיכוב לא יעלה על מספר שבועות.

4. באשר לבקשת התובע למחיקת הודעת ההתייצבות של היועץ המשפטי, הסתמך התובע על הנחיה 16.4 של פרקליט המדינה, לפיה התייצבות היועץ המשפטי הינה בהליכים כשהמדינה כלל אינה צד בהם. על פי הנחיה זו, אין מקום להתייצבות היועץ המשפטי בהליך דנן. התובע הדגיש את ניגוד העניינים המבני בו נתון היועץ המשפטי, כפועל יוצא מהפרת הנחיות פרקליט המדינה - הן כמייצג של המדינה כנתבעת בהליך האזרחי והן כמי שמתייצב בהליך ועותר לעיכוב התביעה כנגד המדינה. בנסיבות אלה, יש להורות על מחיקת הודעת ההתייצבות.

היועץ המשפטי השיב בעניין זה, כי גם אם הכלל בהנחיית פרקליט המדינה הוא שהתייצבותו של היועץ המשפטי תהא בהליכים שהמדינה אינה צד להם, ניתן לסטות מהנחיה זו. כך גם אירע בשורה של הליכים משפטיים אחרים, אשר צוינו בתגובתו. היועץ המשפטי הדגיש את רגישותה ואופייה הציבורי של החקירה בעניינו של התובע, דבר שנובע בין היתר מהתפקיד בו כיהן התובע כיו"ר לשכת עורכי הדין. בכל אלה יש להצדיק את התייצבות היועץ המשפטי בהליך.

5. בישיבת קדם המשפט שנערכה לפניי אפשרתי לצדדים להשלים טיעון בעל-פה.
ב"כ התובע הדגיש בטיעוניו את סוגיית ניגוד העניינים בה נתון היועץ המשפטי, שעה שבכובעו האחד הוא מייצג את המדינה כנתבעת ובכובעו האחר הוא עותר לעיכוב ההליכים, כל זאת על ידי אותם פרקליטים ממש שהתייצבו באולם בית המשפט.
נציגת היועץ המשפטי הדגישה שקיימת מניעות ליצור קשר עם הנתבעים 1 – 5 וזו גם הסיבה שייצוגם טרם נבחן לגופו על ידי פרקליטות המדינה. ואכן, בדיון התברר שלעת הזו הנתבעים 1 – 5 אינם מיוצגים, וממילא אינם מיוצגים על ידי פרקליטות המדינה. לפיכך, לא הוצגה לפניי עמדה סדורה של נתבעים אלה באשר לבקשות שתלויות ועומדות לפניי.
נציגת היועץ המשפטי לממשלה הוסיפה וטענה שהאינטרס הוא שהגרסאות הראשונות שיינתנו על ידי המעורבים תמסרנה בחדרי החקירות. ועוד נטען, כי "החקירה נמצאת בעיצומה ומתקיימת ונעשות פעולות חקירה".
בהתחשב בטיעון שבעל פה ועל רקע טיעוניו של בא כוחו של התובע באשר לקיומו של ניגוד עניינים מובנה, אפשרתי ליועץ המשפטי להגיש מסמך סודי בו יפורטו, במידת האפשר, לוחות הזמנים והזיקה שבין ניהול ההליך האזרחי לבין שיבוש פעולות החקירה.
מסמך סודי כאמור, המחזיק שבעה עמודים, אכן הוגש לאחרונה לעיוני וסומן במ/1. משהוגש המסמך הסודי לעיוני, בשלה העת להכריע בבקשות שלפניי.

דיון והכרעה

6. עמדתו של היועץ המשפטי הובאה לפניי מכוח התייצבותו בהליך דנן. התייצבות זו הוסדרה בסעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] (להלן – פקודת ההתייצבות), שזו לשונה:

"ראה היועץ המשפטי לממשלה, כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או ענין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים, בהליך פלוני שלפני בית משפט או לפני פקיד מסדר כמשמעותו בפקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין), רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו".

7. בהודעת ההתייצבות אשר נחתמה על ידי פרקליט המדינה, מר שי ניצן, ביום 13.03.2019, נכתב בזו הלשון:

"מכוח הסמכות שהואצלה לי על-ידי שרת המשפטים, ביום 11.3.2019, לפי סעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט – 1959, לשמש כממלא מקומו של היועץ המשפטי לממשלה, ומכוח סמכותי לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] ולאחר שראיתי כי זכות של מדינת ישראל או עניין ציבורי עלולים להיות מושפעים או כרוכים בהליך שלפני בית המשפט הנכבד, הריני להודיע על התייצבותי בהליך זה. אני מסמיך כל פרקליט מפרקליטות המדינה על שלוחותיה להיות נציגי בהליך זה" .

8. העולה מסעיף 1 לפקודת ההתייצבות כי בנסיבות בהן נוכח היועץ המשפטי שזכות של המדינה או עניין ציבורי עלולים להיות מושפעים או כרוכים בהליך שלפני בית המשפט, רשאי הוא להתייצב באותו הליך. וכך נקבע באחת הפרשות שבאו לפני בית המשפט העליון:

"מטרת החוק גלויה על פני הדברים, דהיינו, לאפשר ליועץ המשפטי להשמיע את דברו, כל אימת שזכות ציבורית או ענין ציבורי מושפעים על-ידי הליך או כרוכים בו, וענינו של הציבור שלמענו ניתנה ליועץ המשפטי זכות עמידה בדין לא תם עם מתן פסק-הדין."

[ע"א 347/71 סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון, פ"ד כו(2) 328 (1972)]

בעמדת היועץ המשפטי הובהר כי "ביום 16.1.2019 החלה חקירה גלויה על ידי משטרת ישראל (להב 433) שעוסקת בחשד לעבירות על טוהר המידות בעניינו של התובע וחשודים נוספים, אחת החשודות הינה שופטת שלום. החשדות קשורים לתפקידו של התובע כראש לשכת עורכי הדין לשעבר, כמו גם לתהליכי מינוי שופטים...".
הדברים שמתוארים באופן תמציתי ולקוני בעמדת היועץ המשפטי, נתמכים במסמך הסודי שהוגש לעיוני [במ/1]. מבלי להיכנס לתוכנו של המסמך, אציין, שלכאורה מדובר בחקירה רגישה ביותר, שנוגעת להליך של מינוי שופטים במדינה. בדוח הסודי מצוי תיאור של הקשר שבין אירועי כתב התביעה מושא ההליך שלפניי לבין החקירה שמתנהלת כנגד התובע ואחרים בעניין הליכי המינויים.
לפיכך, אני קובע כי עמדתו של היועץ המשפטי לפיה קיים עניין ציבורי שעלול להיות מושפע וכרוך בהליכים דנן, מצויה בדל"ת אמות הסמכות שנקבעה בפקודת ההתייצבות.

9. לשיטת התובע, הנחיות פרקליט המדינה מוֹנעוֹת מהיועץ המשפטי להתייצב בהליכים להם המדינה היא צד. וכך נקבע בהנחיה 164.4, שעניינה "נוהל טיפול בתיקי התייצבות היועץ המשפטי לממשלה" (עדכון אחרון מיום 14.02.2007):

"ככלל, מדיניות היועץ המשפטי לממשלה היא להתייצב בהליכים בהם קיים אינטרס ציבורי משמעותי, אשר בו כרוכות השלכות רחבות מעבר לעניין הספציפי הנדון. התייצבות היועץ המשפטי לממשלה נעשית בהודעה חתומה בידי היועץ המשפטי לממשלה והגשת עמדה מפורטת ומנומקת אשר אושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

יובהר כי להבדיל מהליכים משפטיים בהם המדינה צד, בין אם צורפה להליך על ידי הצדדים או על ידי בית משפט, התייצבות היועץ המשפטי לממשלה הינה בהליכים שהמדינה כלל איננה צד והגשת העמדה הינה רק במסגרת התייצבות, הנתונה לשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה".

10. בטענת בא כוחו המלומד של התובע, באשר לחריגה מהנחיות פרקליט המדינה, מקופלת עילת חוסר סבירות קיצוני, שיסודה בהפרת הנחיות פרקליט המדינה.
נקדים ונאמר - הנחיות פרקליט המדינה הן בגדר הנחיות מינהליות, שמתוות אמות מידה להפעלת סמכויות פרקליטות המדינה בתחומי המשפט השונים [לעניין נפקות הנחיות פרקליט המדינה בתחום האזרחי ראו: ע"א 9863/09 וויריאנט בע"מ נ' מדינת ישראל - האוצר, מנהל רשות המיסים אגף מכס ומע"מ, פסקה 40 בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (פורסם בנבו, 16.03.2011); לעניין נפקות הנחיית פרקליט המדינה בתחום הפלילי ראו: ע"פ 106/17 מסיקה נ' מדינת ישראל, פסקאות 49-48 לפסק דינה של השופטת י' וילנר (פורסם בנבו, 30.01.2018) (להלן – עניין מסיקה); רע"פ 5034/15 פירממדוב נ' מדינת ישראל, פסקה 68 בפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט ח' חלצר (פורסם בנבו, 31.10.2018)].

11. הלכה היא עמנו, וכוחה לא תש, כי רשות מחויבת שלא לסטות מהנחיות פנימיות, זולת במקרים מוצדקים שנומקו כדבעי. יפים לכך הדברים שנקבעו בבג"ץ 10324/07 שורת הדין נ' לשכת העיתונות הממשלתית, פסקה 10 בפסק דינה של השופטת (כתוארה דאז) א' חיות (פורסם בנבו, 01.07.2008):

"... מדובר אכן בהנחיות פנימיות שאין להן תוקף סטטוטורי ואין הם אלא כללים גמישים שהרשות המנהלית קובעת לעצמה כדי שידריכו אותה בהפעלת סמכותה. יחד עם זאת מחוייבת הרשות שלא לסטות מאותן הנחיות אלא אם כן ניתן להצדיק סטייה זו בטעמים ראויים וענייניים"

12. על נפקותן של ההנחיות הפנימיות ככלי עזר לבחינת סבירות שיקול דעת הרשות, עמד המלומד יצחק זמיר במאמרו "הנחיות מינהליות" הפרקליט לח 18, 22 (תשמ"ח-תשמ"ט): "בהעדר הנחיות קשה לו לבית המשפט, בעיקר במתכונת המקובלת כיום בבית המשפט הגבוה לצדק, לוודא את כל השיקולים שבפועל הדריכו את הרשות המינהלית, ולכן גם קשה לו לעתים מזומנות לבקר באופן יעיל את שיקול הדעת, כל זמן שההחלטה של הרשות המינהלית נמצאת במתחם הסבירות. לעומת זאת, כאשר קיימות הנחיות מינהליות, קל הרבה יותר לבדוק אם ההנחיות עומדות במבחן ההלכות המחייבות את המינהל הציבורי, כגון מבחן השיקולים הענייניים, ובמקרה של סטייה מן ההנחיות לברר אם יש הצדקה לסטייה בנסיבות המקרה."

וכך שנה השופט ע' פוגלמן את עיקר הדברים בע"א 7726/10 מדינת ישראל נ' מחלב (פורסם בנבו, 16.10.2012) :

"ככלל, ההנחה היא שהרשות המינהלית תפעל לפי ההנחיות הפנימיות שהוציאה, וכפועל יוצא, החלטה מינהלית הננקטת בניגוד להנחיות פנימיות עשויה להימצא בלתי סבירה ... עם זאת, אין פירושו של דבר שהרשות כבולה להנחיותיה הפנימיות בכל מצב, ונקודת המוצא שנקבעה בהלכה הפסוקה מימים ימימה היא כי הרשות רשאית לסטות מהן אם היא מראה טעם ענייני וסביר לסטייה ... "

הנחיה מינהלית אינה בגדר חוק או תקנה. ממילא סטייה ממנה אינה כשלעצמה בלתי חוקית. עם זאת, יש בסטייה בלתי מנומקת ללמד על כך שהחלטת הרשות פוגעת בעקרונות השוויון וההגינות. פגם שכזה, עלול להביא לבטלות פעולת הרשות שנתונה במחלוקת. אין מדובר במילים בעלמא – בעניין מסיקה אליו נדרשנו לעיל, מצא בית המשפט העליון לנכון לזכות את אחד הנאשמים מהעבירה בה הורשע ולהמירה בעבירה אחרת, חמורה פחות, עקב חריגה בלתי מוסברת מהנחיות פרקליט המדינה [עניין מסיקה, פסקה 50].

13. בענייננו, ההנמקה באשר להתייצבות היועץ המשפטי הוסברה באינטרס הציבורי הרחב, "שהינו רחב מהאינטרס שיש לגלי צה"ל בתיק זה. על כן ראוי היה כי היועץ המשפטי לממשלה יתייצב בהליך ויביע עמדתו בנושא עיכוב ההליכים, וזאת למרות שהמדינה הנתבעת היא בתיק, ועקרונית ניתן היה להביא עמדה זו מטעם בעלת הדין האמורה". עוד הוסיפה נציגת היועץ המשפטי, כי עמדת היועץ המשפטי במסגרת הודעת ההתייצבות מוגבלת "אך לסוגיית עיכוב ההליכים בתיק" [פסקאות 9-8 לתגובת היועץ המשפטי לבקשה מס' 3].
לאחר שבחנתי את טעמי התייצבות בהשוואה לתוכנו של המסמך הסודי, אני סבור כי היועץ המשפטי, הרים את הנטל שמוטל עליו להוכיח את דבר קיומם של טעמים סבירים וראויים לחריגה מההנחיות המינהליות [לעניין הנטל שמוטל על הרשות להוכיח קיומם של טעמים סבירים לחריגה מהנחיות מינהליות, ראו: עע"ם 9156/05 גרידינגר נ' ראפ, פסקה 10 בפסק דינו של השופט י' אלון (פורסם בנבו, 10.06.2008); עע"ם 4573/12 פיינגולד נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, פסקה 5 בפסק דינו של השופט נ' הנדל (פורסם בנבו, 22.12.2013), דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א' 253-251 (2010) ]. בחינת המסמך הסודי לצד הנמקת היועץ המשפטי, מלמדת כי החשדות שנזכרים במסמך הסודי אכן חורגים מעניינה של גל"צ. בהינתן כי היועץ המשפטי הודיע כי יגביל את עמדתו לתחום עיכוב ההליכים, אני סבור כי אין בחריגה מהנחיות פרקליט המדינה כדי ללמד על חוסר סבירות קיצוני או פגם בהפעלת הסמכות המינהלית של היועץ המשפטי ונציגיו בהליך שלפניי.

14. עניין "ריבוי הכובעים" שהעלה התובע, בכך שהיועץ המשפט י בכובעו האחד עותר לעיכוב ההליכים ובכובעו האחר מייצג את המדינה כנתבעת באותו הליך, עלול לעורר אי-נוחות. על פניו, המצב האופטימלי הוא שבעל הסמכות המינהלית לא יידרש לקבלת החלטות בנושאים שבהם מעורבים מספר אינטרסים, שחלקם עלול ליצור הטיה בדרך קבלת ההחלטות. אולם, לעיתים הפעלת סמכויות שלטוניות או מינהליות כרוכה בנסיבות שכאלה, כדוגמת שני הכובעים אותם חובשת המדינה במקרים בהם היא גוף נתבע בהליכים אזרחיים ובה בעת נדרשת להביע את עמדתה באשר לסוגיות של פטור מאגרת בית המשפט בעניינו של מי שתובע אותה [רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 795 (2006)]. הפתרון לנסיבות מורכבות שכאלה אינו בשלילת הסמכות המינהלית, אלא בפיצול הייצוג בבית המשפט או בבחינה ביקורתית של שיקולי הרשות המינהלית.

15. בענייננו, סברתי כי ראוי שהיועץ המשפטי לא יהא מיוצג על ידי אותם פרקליטים שמייצגים את המדינה אל מול פני התביעה דנן (ולוּ מטעמים של מראית עין). אולם, עניין זה טרם הסתייע. בנסיבות אלה, טוב עשה היועץ המשפטי עת אפשר לגורמי החקירה להגיש לעיוני את המסמך הסודי, בו פורטו עיקרי החקירה, הקשר שבינה לבין אירועי כתב התביעה ולוחות הזמנים המוערכים להשלמתה. משהובאו לפניי כל אלה, נחה דעתי כי שיקוליו של היועץ המשפטי, עת ראה הוא לנכון להתייצב בהליך שלפניי, נשענים על אדנים מוצקים.
בהינתן כי התייצבותו של היועץ המשפטי נעשתה מכוח סמכותו בפקודת ההתייצבות, בהתחשב כי לא לקתה בחוסר סבירות קיצוני ובשים לב לכך שהיא עומדת ברף הגבוה של שיקולים עניינים, אין מקום למחיקת הודעת ההתייצבות או להטלת מגבלות באשר לכך.

16. לעמדתו של היועץ המשפטי, יש צורך לעכב את ההליכים בתביעה דנן עד להשלמת החקירה בענייננו של התובע, קרי – עד למועד בו יפוג החשש לפגיעה בחקירה הפלילית.
מאידך, התובע סבר כי אין קשר של ממש בין החקירה הפלילית בפרשת המינויים לבין האירוע מושא כתב התביעה, קרי – נטילה בלתי מורשית לכאורה של מכשירי הטלפון הניידים של התובע והפצת תוכנם בדרכים כאלה ואחרות.

כפי שציינתי במקרה אחר אליו נדרשתי, הליכים משפטיים צריכים להתנהל באופן סדיר ובלא תלות בין ההליכים הפליליים לבין ההליכים האזרחיים. תובע אשר נוקט בהליך אזרחי זכאי כי ההליך בו נקט יתברר במהירות הראויה ובאופן סביר. בראש ובראשונה, הטעם לכך הוא מימוש זכות הגישה לערכאות וכן מתן אפשרות הולמת בידי הפרט להגן על זכויותיו. הכרה בדבר קיומו של הליך פלילי כגורם מעכב של הליך אזרחי לא רק שתפגע ביעילות המערכת המשפטית, אלא משמעותה היא פגיעה בזכויות הפרט וביכולת להגן עליהן. בייחוד נכון הדבר מקום בו הנתבע בהליך האזרחי הוא גם הנאשם בהליך הפלילי [תנ"ג (מחוזי מרכז) 36262-07-16 אירם נ' בי.ג'י.איי. השקעות (1961) בע"מ, פסקה 10 (פורסם בנבו, 22.03.2018)]. גישה זו מתבססת על ההלכה שנקבעה ברע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (פורסם בנבו, 30.04.1997) (להלן – עניין לופטין)], שם קבע בית המשפט העליון בזו הלשון:

"אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו עניין, יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך. התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין. לעיתים יכול העיכוב להימשך שנים גם כאשר מדובר בערכאה ראשונה, קל וחומר אם יש להמתין עד לסיום הערעור בערכאה האחרונה."

[עניין לופטין, פסקה 3]

17. ודוקו – אין בחשש של חשוד או נאשם מפני הפללה עצמית כדי להצדיק לכשעצמו את עיכוב ההליך האזרחי, עד אשר יבוא על סיומו ההל יך הפלילי [רע"א 896/16 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ נ' המועצה הישראלית לצרכנות (פורסם בנבו, 04.05.2016)] .
עם זאת, קיימים גם שיקולים אחרים, שיש בהם כדי להסיג את עקרון רציפות הדיון בהליך האזרחי, כדוגמת הפגיעה בזכויות אחד המתדיינים שעלול להיקלע לפערי מידע בנסיבות בהן מלוא חומר החקירה אינו עומד לעיונו [ע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G Assistance (פורסם בנבו, 13.02.2006)].
בענייננו, הנסיבות שונות ממרבית פסקי הדין שהובאו לעיל.
בתביעה דכאן, החשוד בפרשת המינויים הוא אשר מבקש שלא לעכב את ההליך האזרחי, עת הוא נוטל על עצמו את הסיכון בניהול ההליכים זה לצד זה [ראו מקרה הפוך בתכלית בו חשוד נאבק על זכותו לעכב את ההליכים, אך נדחה: ת"א (מחוזי מר') 33427-03-10 גוסב נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (פורסם בנבו, 12.07.2010); רע"א 5812/10 גוסב נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (פורסם בנבו, 9.8.2010) ].

18. לפיכך, המחלוקת בעניין עיכוב ההליכים צריכה להיבחן לאורם של שיקולים אחרים. את עקרון רציפות ההליכים ואת שיקולי פערי המידע מחליפים שיקולים של מניעת פגיעה בחקירה הפלילית, כתוצאה מניהול סימולטני של ההליכים האזרחיים והחקירה הפלילית או ההליך הפלילי.
כך, באחד המקרים שבאו לפני בית המשפט העליון ביקשו צדדים להגיש תביעת נזיקין כנגד עד מדינה שמסר "הודעת ניקיון" (הודעה בה העד חושף לפני הרשויות אירועים פליליים מעברו, שבהם נטל חלק). הגם שהתובעים דשם ביקשו שלא לעכב את ההליך האזרחי, הועדפה עמדת היועץ המשפטי לממשלה:

" ... אני מקבל את עמדת היועץ המשפטי הממשלה לפיה המשך ניהולו של ההליך האזרחי, במקביל לבירור הערעור בפני בית משפט זה, עלול להביא לסיכול הערעור, במובן זה שבתקופה זו עשוי להיגרם נזק בלתי הפיך להליך הפלילי. אל מול פגיעה אפשרית זו יש להעמיד את האינטרס של התובעים להמשיך ולנהל את ההליך האזרחי אף במהלך התקופה שבה תלוי ועומד ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה על ההחלטה שלא לעכב את ההליכים בהליך האזרחי. בנסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי מכלול השיקולים מצדיק את העדפת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, האמון על ההגנה על האינטרס הציבורי הטמון בניהול הליך פלילי תקין. זאת, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהליך פלילי מורכב ורגיש. "

[ע"א 8577/16 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונים, פסקה 13 בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) ס' ג'ובראן (פורסם בנבו, 10.01.2017)]

19. המובא לעיל הוא פרי החלטה של סעד זמני בהליך של ערעור. אולם, אין בכך לשנות את מהותם של דברים – האינטרס הציבורי שיסודו בחשש מפני פגיעה בחקירה פלילית או בהליך הפלילי יכול להוות הצדק לעיכוב ההליכים האזרחיים. דברים דומים נקבעו על ידי עמיתי, השופט י' קינר, בעניין עיכוב הליכים בבקשה לאישור תביעה ייצוגי ת כנגד ידיעות אחרונות בע"מ, שם הועדף האינטרס הציבורי של אי-פגיעה בחקירה הפלילית [ת"צ (מחוזי מר') 31297-01-17 נציג היועץ המשפטי לממשלה נ' זיצמן (פורסם בנבו, 09.10.2017)].

20. בהקשר זה טען בא כוחו של התובע, כי לא מתקיים "קשר הדוק" בין נסיבות כתב התביעה דנן לבין החקירה הפלילית בפרשת המינויים. לפיכך, אין הצדקה לעיכוב ההליכים.
אכן, קיומו של קשר הדוק בין החקירה הפלילית או ההליך הפלילי לבין ההליך האזרחי מושא בקשת העיכוב הוא בגדר תנאי הכרחי לעיכוב ההליכים. הנטל להוכחת קיומו של תנאי זה מוטל על מבקש העיכוב. דוגמא לכך בשני עניינים שנדונו בבתי משפט מחוזיים, שם עלתה טענה לעיכוב הליכים מפאת החשש לפגיעה בחקירה פלילית.
בת"צ (מחוזי ת"א כלכלית) 50767-07-17 תורג'מן נ' חלל-תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 14.05.2018) קבע סגן הנשיא ח' כבוב כי יש לעכב את ההליכים "נוכח הקשר ההדוק בין החקירה הפלילית לבין הליך הבקשה לאישור, הליך אשר מתבסס על ממצאים שהתגלו במסגרת אותה חקירה, בצירוף הפגיעה הפוטנציאלית במשיבים שנחקרו ברשות ניירות ערך ובאפשרותם להתגונן, כמו גם החשש מפני השפעה על ההליך הפלילי במסגרת ניהול ההליך האזרחי." [כן ראו: תנ"ג (מחוזי ת"א כלכלית) 28843-02-18 לייטקום (ישראל) בע"מ נ' בן משה (פורסם בנבו, 03.06.2018)].
בת"צ (מחוזי חי') 7322-10-18 .Facebook Ireland Ltd נ' אקסלרוד (פורסם בנבו, 02.04.2019) דחה השופט מ' רניאל בקשה לעיכוב הליכים מאחר "שהמבקשות לא עמדו בנטל להראות שמתקיימת חקירה בנושאים הנדונים בבקשה לאישור, וכי מתן תשובה מטעם המבקשות לבקשה לאישור, עשוי לפגוע באותה חקירה ".

21. בענייננו, בחנתי את המסמך הסודי שהובא לעיוני. מבלי לפרט את תוכן המסמך, אציין כי בעמודים 5-4 למסמך עולה קשר ישיר והדוק בין אירועי התביעה האזרחית דנן לבין החקירה הפלילית בעניין המינויים . בעמוד 6 למסמך הסודי מפורטות פעולות חקירה נוספות שטרם בוצעו. על פניו, קידום ההליך דכאן עלול לפגוע באותן פעולות חקירה. התרשמתי שאכן קיים קשר הדוק בין התביעה דנן לבין החקירה הפלילית שמתקיימת. כן התרשמתי שלנוכח פעולות חקירה עתידיות, עלול המשך ניהול תקין וסדיר של ההליך האזרחי לגרום לפגיעה בחקירה וממילא להביא לשיבושה.
אני קובע אפוא, שהורם הנטל להראות את הקשר ההדוק שבין החקירה הפלילית לתביעה דנן ואת החשש הממשי לפגיעה בחקירה כתוצאה מאי-עיכוב ההליכים.

22. מטעמים אלה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה דנן. בהתחשב במידע שמפורט במסמך הסודי אני מגביל לעת הזו את תקופת העיכוב לפרק זמן של כחמישה חודשים, קרי – עד ליום 03.11.201 9.
מתוקף עיכוב ההליכים לעיל, אני קובע כי כל עוד לא תתקבל החלטה אחרת, כתבי הגנה מצד הנתבעים יוגשו לא יאוחר מיום 5.12.2019 (בהתחשב בכך שחלף פרק זמן לא מבוטל מהמועד בו הומצא כתב התביעה לנתבעים ועד למועד בו התבקש עיכוב ההליכים). על הנתבעים להיערך להגשת כתבי ההגנה במועד זה וכן להיערך להתייצבות בדיון שנקבע ליום 12.12.2019. מומלץ לנתבעים להגיע לדיון כשהם מיוצגים בכדי שישמרו זכויותיהם הדיוניות.

בנסיבות העניין, ולנוכח מהות הסוגיות אליהן נדרשתי בהחלטה דנן, יישא כל צד בהוצאותיו.

המסמך הסודי יוחזר ליחידה החוקרת או לנציגת היועץ המשפטי לממשלה ועד אז יוחזק בכספת בית המשפט , על פי הנחיות המזכירה הראשית.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ט, 28 מאי 2019, בהעדר הצדדים.