הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 45792-06-15

בפני
כבוד ה שופט בנימין ארנון

התובעת

פינות קפה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דן שווץ ו/או שירה פרידון
ממשרד עו"ד ונוטריון גדעון פישר ושות'

נגד

הנתבעים

1.ריאלטו פרודקשן בע"מ
2.ריאלטו קופי קומפני בע"מ
3.חנן בן דוד ת.ז. XXXXX294
4.מוטי אודברג ת.ז. XXXXX307
ע"י ב"כ עוה"ד צבי וולפסון ו/או יובל ישי
ממשרד וולפסון, ויינשטיין ושות' – משרד עורכי דין

פסק דין

מבוא
התובענה שבפניי מבוססת על טענות התובעת, חברת פינות קפה בע"מ ( להלן: "התובעת" /או " פינות קפה") כנגד הנתבעת 1, חברת ריאלטו פרודקשן בע"מ ( להלן: "הנתבעת 1 "), הנתבעת 2, חברת ריאלטו קופי קומפני בע"מ ( להלן: "הנתבעת 2 "), וכן כנגד ה"ה מר חנן בן דוד ( להלן: "חנן") ומר מוטי אודרברג ( להלן: "מוטי"). כפי שיפורט להלן, עיקר טענותיה של התובעת כלפי הנתבעים מתמקדות בטענותיה בדבר הפרת הסכם, רשלנות הנטענת ע"י התובעת כנגד הנתבעות 1 ו-2, וכן בעשיית עושר ולא במשפט המיוחסת לנתבעים ע"י התובעת.

אקדים ואציין כי התובענה הוגשה גם נגד מר פיטר זימן ( להלן: "פיטר"). לבקשת הצדדים ובהסכמתם ניתן על ידי ביום 24.11.2016 פסק דין הדוחה התביעה כנגד פיטר בלבד, ללא צו להוצאות. בנוסף ראוי לציין כי הנתבעת 2 לא נמנתה על הנתבעים בכתב התביעה המקורי שהוגש על ידי התובעת. אולם, בהחלטתי מיום 3.2.2016 נעתרתי לבקשת התובעת לצירופה של הנתבעת 2 כנתבעת נוספת, והוריתי לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן מטעמה. ביום 3.3.2016 הוגש על ידי התובעת כתב תביעה מתוקן, וביום 13.4.2016 הגישו הנתבעים כתב הגנה מתוקן. טענות הצדדים, כפי שתפורטנה להלן, נלמדות מתוך כתב התביעה וכתב ההגנה המתוקנים.

רקע עובדתי

ביום 26.12.2012 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת 1 הסכם לאספקת קפסולות ממולאות בקפה ( להלן: "ההסכם"). בהסכם הצהירה הנתבעת 1 כי היא עוסקת בייצור של קפסולות קפה, והיא התחייבה, בין היתר, לספק לתובעת קפסולות קפה ממותגות וארוזות ( ס' 4.1, ס' 6.1-6.3 בהסכם, נספח 2 לכתב התביעה). עוד נקבע בהסכם כי התובעת מתחייבת לספק לנתבעת 1 את הקפה אשר אמור להימצא בתוך הקפסולות, כאשר סוכם בין הצדדים כי הקפה יהיה " בהתאם לפרמטרים אשר ייקבעו על הצדדים" (ס' 6.7-6.6 בהסכם).

בהסכם נקבע כי תקופת ההתקשרות תימשך 3 שנים ( ס' 3.1 בהסכם). נוסף על כך, הצדדים הסכימו כי התובעת תשלם לנתבעת 1 מקדמה בסך 1,000,000 ₪ בשלושה תשלומים עוקבים. (ס' 8.2 בהסכם). עוד נקבע בהסכם כי עלות הקפה שימולא בקפסולות הקפה נושא ההסכם תשולם על ידי התובעת בלבד ( ס' 9.5 בהסכם). בהתייחס לקפה עצמו נקבע בהסכם כי "למען הסר כל ספק מובהר בזאת, כי המזמין [ קרי: התובעת – ב.א.] הוא המספק של הקפה למילוי הקפסולות והחברה [ הנתבעת 1 – ב.א.] מבצעת אך ורק את הליך מילוי הקפה בקפסולות. לפיכך: לחברה לא תהיה כל אחריות בגין נזק או פגם אשר יימצא בקפה המסופק על ידי המזמין לחברה... מובהר ומוסכם בזאת, כי החברה אחראית על הקפסולה עצמה, ועל איכות וטיבה בלבד" ( ס' 11.1, 11.3 בהסכם). בנוסף צוין בהסכם כי "אין ולא תהיה לחברה כל אחריות על סחורה אשר יצאה מידיו [ צ"ל " מידיה" – ב.א.] והועברה למזמין" ( ס' 10.2 בהסכם) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

בגדר ההסכם הגיעו הצדדים להסכמה שנגעה להתקשרות קודמת אחרת שנעשתה בין הנתבעת 2 לבין חברת שטראוס קפה בי. וי. ( להלן: "שטראוס"). לענין זה יצוין כי בין הנתבעת 2 לבין שטראוס נחתם ביום 1.12.2011 הסכם אשר לפיו התחייבה הנתבעת 2 לספק לשטראוס קפסולות ריקות. כן רכשה שטראוס מהנתבעת 2 את הציוד הנדרש למילוי קפה בקפסולות הריקות ( ר' נספח 5 לתצהיר חנן). באשר להסכמה שהושגה בין התובעת לבין הנתבעת 1 במסגרת ההסכם מיום 26.12.2012 הרי שנקבע בה, בין היתר, כי: "...במקרה ששטראוס תבטל את ההסכם עם החברה, בגין חתימת הסכם זה ו/או מכל סיבה הקשורה בצדדים להסכם זה, מתחייב המזמין לקחת על עצמו את כל התחייבויותיה וזכויותיה של שטראוס, כאמור בהסכם אשר נכרת בין החברה ובין שטראוס ביום 1.12.2011 – למזמין קיימת האפשרות לפעול משפטית ע"מ לאכוף את קיום ההסכם הנ"ל בין שטראוס והחברה" ( ס' 7 בהסכם).

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שלאחר חתימת ההסכם החלה התובעת להעביר קפה למפעלה של הנתבעת 1 שפעל בקריית גת ( להלן: "המפעל"). קפה זה נרכש על ידי התובעת מחברת "אווא" אופציות קפה איכות בע"מ ( להלן: "אווא"). בנוסף, מוסכם בין הצדדים כי התובעת אכן קיבלה תלונות מלקוחותיה על תקלות שונות שאירעו בעת השימוש בקפסולות הקפה שסופקו לה ע"י הנתבעת 1, וכי טענות אלו הועלו על ידי מר לוזון בפני הנתבעת 1 ונציגיה. עם זאת, הצדדים חלוקים באשר לסיבת התקלות, ולגרסאותיהם השונות בקשר לכך עוד אדרש במהלך הצגת טענותיהם.

ביום 14.5.2013 העביר ב"כ הנתבעים למוטי ( קרי, לנתבע 4) טיוטת הסכם שעניינו סיום וביטול ההסכם שנחתם ביום 26.12.2012 לאספקת קפסולות הקפה לתובעת ( להלן: "טיוטת החוזה המחליף"). מוטי העביר ביום 16.5.2013 טיוטה זו למר יעקב לוזון ( לעיל ולהלן: "לוזון"), מי ששימש כמנכ"ל התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה דנן. הנסיבות שגרמו למשלוח טיוטת החוזה המחליף לתובעת באמצעותו של מר לוזון - שנויות במחלוקת בין הצדדים. יתרה מזו: השאלה האם טיוטת החוזה המחליף השתכללה לכדי חוזה מחייב - אף היא שנויה במחלוקת בין הצדדים. עם זאת, הצדדים אינם חלוקים ביחס לעובדה שטיוטת החוזה המחליף לא נחתמה ע"י מי מהם.

בטיוטת החוזה המחליף נכתב, בין היתר, כי "הצדדים מעוניינים לסיים ולבטל את ההסכם מיום 26.12.2012, ברוח טובה, תוך ויתור על טענות הדדיות...", וכי: "עם קיום כל האמור בהסכם זה, תסתיים ביניהם כל מחויבות הקשורה להסכם מיום 26.12.2012" ( ס' 2 לטיוטת החוזה המחליף, נספח 19 ב' לתצהיר מר לוזון). עוד נכתב בטיוטת החוזה המחליף, כי: "המזמין [ התובעת – ב.א.] מצהיר ומאשר, כי הובהר לו שהליכי הייצור של קפסולות הקפה, כפי שהיו עד עתה, אינם עתידים להשתנות" ( ס' 3.1). בהמשך לכך נכתב כי "המזמין מצהיר, כי למרות האמור לעיל, הוא מזמין קפסולות קפה נוספות, וכי אין ולא יהיו לו טענות בגין קפסולות הקפה מכל סוג ומין שהם, לרבות אך לא רק, טיב הקפסולות, מילוי הקפסולות, אופן מילוי הקפסולות, איכות הקפה אשר נשמר בקפסולות, אריזת הקפסולות, איכות הקפה היוצאת מהקפסולות וכן כל טענה הנוגעת לאופן ייצור ומילוי הקפסולות וטיב הקפה שיוצר מהן" ( ס' 3.2 בטיוטת החוזה המחליף).

בסעיף 4.1 של טיוטת החוזה המחליף התחייבה הנתבעת 1 לייצר עבור התובעת 500,000 קפסולות הממולאות באותו קפה שיסופק על ידי התובעת. באשר לתמורה צוין בטיוטת החוזה המחליף כי "...עלות ייצור ומילוי הקפסולות על ידי החברה יעמוד על סך של 50,000 ₪ ( חמישים אלף ₪), כאשר בסכום זה נכלל ייצור ומילוי הקפסולות הן אלו שיוצרו ע"י החברה על פי ההסכם מיום 26.12.2012 וכן הן אלו אשר יוצרו על ידי החברה בהתאם להוראות הסכם זה" ( ס' 5.1 בטיוטת החוזה המחליף).

בהמשך לכך צוין בסעיף 5.2 בטיוטת החוזה המחליף כי "בהתאם לכך, תשיב החברה לידי המזמין, את התשלומים אשר שילם על פי ההסכם מיום 26.12.2012 וזאת ב ____ תשלומים שווים, כאשר התשלום הראשון יהיה ליום ______ וכך מידי ______ חודשים ישולמו תשלומים נוספים עד לתשלום מלוא הסכום".
בסעיף 5.4 בטיוטת החוזה המחליף נכתב בהקשר זה כי: "התשלום בסך 50,000 ₪... והחזר המקדמות אשר שולמו למן יום חתימת ההסכם מיום 26.12.2012 ע"י החברה למזמין, מהווים סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל הטענות ההדדיות של הצדדים, מכל מן וסוג שהם הנוגעות להסכם מיום 26.12.2012 וכן להסכם זה".

ביום 16.5.2013 השיב לוזון למוטי וכתב: "אסכים לקבל את הסכום 608,166 בשישה תשלומים כאשר התשלום הראשון במזומן.
כמו כן השותפים יהיו ערבים אישית לפרעונם של הצ'קים" ( נספח 19 א' לתצהיר לוזון). מכתבו זה של מר לוזון לא זכה למענה מצד הנתבעת 1 או מצדו של מי מיתר הנתבעים.

הצדדים אינם חלוקים לגבי העובדה שלאחר שטיוטת החוזה המחליף נשלחה למר לוזון סיפקה הנתבעת 1 לתובעת קפסולות ממולאות בקפה. עם זאת, התשלום בסך 666,000 ₪ ששולם על ידי התובעת לנתבעת 1 על חשבון ביצוע ההסכם מיום 26.12.2012 לא הושב לתובעת על ידי הנתבעת 1 .

עיקר טענות הצדדים
עיקר טענות התובעת
התובעת טוענת כי הנתבעים הציגו בפניה מצג לפיו הם מסוגלים לספק לה קפסולות ממולאות בקפה כשהן ארוזות וממותגות לפי סימני המסחר שלה, כאשר ניתן לעשות בהן שימוש באמצעות מכונת קפה מתוצרת חברת " נספרסו" (להלן: "נספרסו"). לגרסתה, בהסתמך על מצג זה התקשרה התובעת עם רשת סופר פארם ( להלן: "סופר פארם") לאספקה סדירה של קפסולות קפה הנושאות את שמה המסחרי לשם שיווקן ברשת חנויות סופר פארם. לטענת התובעת, ההסכמה הראשונית שבינה לבין סופר פארם התייחסה לשיווק של כ-10 מיליון קפסולות קפה ( בודדות) במהלך השנה הראשונה.

התובעת טוענת כי הנתבעים כשלו בהוכחת טענתם לפיה הם סיפקו קפסולות קפה ללקוחות רבים בנוסף לתובעת. לטענתה של התובעת, הלקוח היחיד שהנתבעים הצליחו להוכיח כי התקשרו עמו היה חברת " קרמה פלוס" (להלן: "קרמה פלוס"), הנמצאת בבעלותו של מר יואב רמות, אשר בזמנים הרלוונטיים לאירועים נושא תביעה זו החזיק בחלק מהמניות של הנתבעת 1 ושל הנתבעת 2. יתר על כן: התובעת טוענת כי מכרטסת הנהלת החשבונות של " קרמה פלוס" אשר הוצגה על ידי הנתבעים במהלך בירורה של תביעה זו, עולה כי הפעילות העסקית שהתנהלה בין הנתבעים לבין " קרמה פלוס" הייתה מוגבלת בהיקפה. לטענת התובעת, גם בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר דן בתביעתה של הנתבעת 1 כנגד משכירת המקרקעין עליהם ניצב מפעלה, קבע כי הנתבעת 1 לא הצליחה להוכיח כי התקשרה עם לקוחות כלשהם זולת עם " קרמה פלוס".

התובעת טוענת כי כבר בתחילת התקשרותה עם הנתבעים התחוור לה כי הקפסולות שסופקו לה ע"י הנתבעים היו פגומות ובעת השימוש בהן במכונות קפה מתוצרת " נספרסו" התגלו בהן תקלות. כך למשל התגלו בעיות בחירור הקפסולה, בזרימת מים דלוחים לפני הקפה, חוסר אחידות בקצב הזרימה, זרימת קפה איטית, הקפסולות היו נתקעות במכונות ועוד. התובעת טוענת כי אומנם חנן הבטיח לה כי כל התקלות תטופלנה ותתוקנה, אולם נוכח הישנותן החוזרת והנשנית של התקלות – הקפסולות שסופקו לתובעת ע"י הנתבעים ושווקו על ידה בחנויות סופר-פארם הורדו ממדפיה של סופר פארם.

התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לדחות טענת הנתבעים לפיה התקלות שארעו בקפסולות הקפה נבעו מהקפה שסופק לנתבעות על ידי התובעת באמצעות חברת " אווא". נימוקי התובעת בקשר לכך הם אלה:

ראשית, התובעת מבססת טענתה על העובדה שבטיוטת החוזה המחליף אין כל אזכור לטענת הנתבעים לפיה נפל פגם כלשהו בקפה שסופק להם על ידי התובעת באמצעות חברת " אווא".

שנית, ככל שאכן הייתה בעיה בקפה, לא הוכח על ידי הנתבעים שלא ניתן היה להחליף את ספק הקפה.

שלישית, התובעת מוסיפה וטוענת כי גם שטראוס, אשר הנתבעת 2 סיפקה לה קפסולות קפה, הפסיקה את ההתקשרות עם הנתבעת 2 והתקשרה במקומה עם חברה שוויצרית בשם "קפסולין". לטענת התובעת, שטראוס הפסיקה את ההתקשרות עם הנתבעת 2 בשל בעיות שהתגלו אצל הנתבעות בייצור הקפסולות.

רביעית, הנתבעים נמנעו מלהציג דוחות בקרת איכות והשמדה של קפסולות, כך שלא ניתן לדעת את היקף התקלות וכמויות הקפסולות הפגומות. התובעת גורסת כי הימנעותם של הנתבעים מלהציג דוחות אלו פועלת לחובתם ומחזקת את טענתה כי התקלות היו קשורות בייצור הקפסולה ולא בקפה.

חמישית, יש לדחות טענת הנתבעים לפיה התקלות בקפסולות נבעו מהקפה שסופק על ידי "אווא" מאחר שהנתבעים עצמם הודו כי לצורך יצירת והקמת השם המותג שלהם, "ריאלטו", הם עצמם השתמשו בקפה שקלייתו נעשתה ע"י חברת " אווא", והיא היתה גם זו שסיפקה את הקפה לנתבעים. יתרה מזו: התובעת טוענת כי הנתבעים מאשרים כי הם מסרו ל"אווא" הנחיות ודרישות המתייחסות להרכב תערובת הקפה ואופן קלייתו, כנדרש לשם מילוי קפסולות הקפה נושא ההסכם - אולם נמנעו מלפרט אילו מדרישות אלו לא בוצעו, כביכול, על ידי " אווא".

התובעת מוסיפה וטוענת כי מוטי הסביר בעדותו כי המפעל בקריית גת נסגר כתוצאה מבעיות רישוי הקשורות במשכירה של מקרקעי המפעל, וכתוצאה מכניסתם לשוק של גורמים נוספים אשר השפיעו על הכדאיות של ייצור המוצר, במיוחד נוכח שינויים הכרחיים שנדרש היה לבצע בקפסולות כתוצאה משינויים שביצעה חברת " נספרסו" במכונות הקפה מתוצרתה, לרבות כתוצאה משיווק מכונת קפה מדגם "איניסיה". עם זאת, בעדותו הודה מוטי, הנתבע 4, כי השינויים שביצעה נספרסו ושיווקה של מכונת " איניסיה" נעשו בשנת 2014 , ועל כן הם אינם רלוונטיים למועד סגירת המפעל של הנתבעות. יתר על כן: גם העדים מטעם " שטראוס" העידו כי במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה זו לא נדרשה שום התאמה של קפסולות הקפה מתוצרת הנתבעות למכונות חדשות מתוצרת " נספרסו". בנוסף לכך, מוטי הודה בעדותו כי בשנת 2013 לא היה מוכר לו שום גורם אשר התחרה בנתבעים בייצור של קפסולות לקפה.
התובעת מוסיפה וטוענת כי ההסבר שניתן ע"י הנתבעים לפיו סגירת מפעלם בקרית גת נבע מבעיות רישוי, ובכלל זה מחמת אי – הנפקת טופס 4 אשר גרם, לטענתם, לסגירתו – הינו הסבר דחוק שאין לקבלו. התובעת טוענת כי ברי שאין כל היגיון לסגור מפעל לייצור ומילוי קפסולות לקפה כאשר לפי טענת הנתבעים עצמם הושקעו בו כ-7 מיליון ₪, וזאת - רק בשל העדר טופס 4.

לטענת התובעת, הסיבה העיקרית לעריכת טיוטת החוזה המחליף ושליחתה אליה ( באמצעות מר לוזון) היתה הבנת הנתבעים והכרתם בכך שאין ביכולתם לספק לתובעת קפסולות תקינות ממולאות בקפה כנדרש על פי ההסכם. התובעת טוענת כי את ההצעה הגלומה בטיוטת החוזה המחליף מסרו לה הנתבעים וכי היא קיבלה הצעה זו. עם זאת, טוענת התובעת כי הנתבעים ביצעו את האמור בטיוטת החוזה המחליף באופן חלקי בלבד, כאשר מכוחו הם סיפקו לתובעת קפסולות ממולאות בקפה, וגם לא הפקידו את הצ'ק השלישי שניתן להם על ידי התובעת ע"ח פירעון המקדמה שנקבעה בהסכם, אך מאידך - הנתבעים לא השיבו לתובעת את הסך של 666,000 ₪ ששולם להם ע"י התובעת במסגרת ההסכם.

לטענת התובעת יש לדחות גירסת הנתבעים לפיה הם נמנעו מלהפקיד את ההמחאה השלישית שנמסרה לידיהם ע"י התובעת בשל יתרת זכות כספית שנותרה לטובת התובעת. לטענת התובעת, סכום המקדמה שהסתכם בסך של 1,000,000 ₪ בהתאם לקבוע בהסכם לא היה תלוי בגובה היתרה שנותרה לטובת התובעת או בקצב הזמנות הקפסולות של התובעת מהנתבעים. יתר על כן: יש לראות בביצוע החלקי של טיוטת החוזה המחליף משום ראיה לכך שטיוטה זו השתכללה לכדי חוזה מחייב.

לשיטת התובעת, יש לדחות טענת הנתבעים לפיה טיוטת החוזה המחליף לא השתכללה לכדי חוזה מחייב מאחר שהיא היתה מותנית בהתקיימותו של תנאי מתלה, דהיינו – בכך שמפעלה של הנתבעת 1 בקריית גת ימכר לחברת " שטראוס". התובעת מדגישה כי תנאי מתלה זה לא הוזכר כלל בטיוטת החוזה המחליף. נוסף על כך טוענת התובעת כי גם העדים מטעם " שטראוס" הודו כי בחודש יוני 2013 לא התקיים שום מו"מ בין הנתבעים לבין " שטראוס" בקשר לרכישת המפעל ע"י " שטראוס".

לטענת התובעת, הנתבעים הפרו את ההסכם שכרתו עמם הפרה יסודית. לגרסתה, מאחר שהנתבעים ידעו, או היה עליהם לדעתם, כי אין ברשותם מוצר מוגמר, קרי: קפסולה ממולאת קפה תקינה וראויה לשיווק, הם פעלו כלפיה בחוסר תום לב. בנוסף, התובעת טוענת כי התנהלותם של הנתבעים כלפיה היתה רשלנית. יתרה מזו: לתובעת לא הייתה שום יכולת לדעת כי הקפסולות שהנתבעת 1 ייצרה עבורה לא היו תקינות, אולם הפגמים שהתגלו בקפסולות מדברים בעד עצמם. אשר על כן, טוענת התובעת כי יש להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים בהתאם להוראות סעיף 41 בפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] ( להלן: "פקודת הנזיקין"). עוד טוענת התובעת כי יש לראות באי השבתו לידיה של הסך של 666,666 ₪ אשר היא שילמה לנתבעת 1 ע"ח המקדמה נושא ההסכם – משום עשיית עושר ולא במשפט מצדם של הנתבעים על חשבונה.

התובעת עותרת, בין היתר, גם לסעד כספי, דהיינו – להשבתו לידיה של הסך של 666,666 ₪ ששולם על ידה לנתבעת 1 כמקדמה לפי ההסכם. בנוסף לכך, התובעת מעריכה את הנזק שנגרם לה כתוצאה מביטול התקשרותה עם " סופר פארם" בסך של 1,700,000 ₪. יתרה מזו: התובעת מעריכה את הנזק הנוסף שנגרם לה כתוצאה מכך שנאלצה להחזיר ל"סופר פארם" כספים שקיבלה ממנה עקב תקלות שהתגלו בקפסולות הקפה - בסך של 157,989 ₪.
נזק נוסף שנתבע על ידי התובעת מהנתבעים מסתכם בסך של 192,839.19 ₪ ומקורו בהוצאות ישירות שהוציאה התובעת לצורך שיווק קפסולות הקפה, ההתקשרות עם " סופר פארם", והצורך לאתר מקור אחר לייצור קפסולות לקפה. התובעת אף עתרה לקבלת פיצוי כספי בגין נזק עקיף המסתכם, לטענתה, בסך של 100,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין ועוגמת נפש.

התובעת טוענת כי הנתבעים 3 ו-4 נטלו לידיהם את כספי התובעת, "רוקנו" לאחר מכן את הנתבעות 1 ו-2 שבשליטתם מכל נכסיהם ומהכספים שהיו ברשותן, כל זאת - באופן שאינו מאפשר גבייה אפקטיבית וביצוע יעיל של פסק דין שיינתן, להערכתם, בתביעה זו. לפיכך, מבקשת התובעת כי בית המשפט יחייב את כל הנתבעים לשלם לה את מלוא סכום התביעה ביחד ולחוד.

עיקר טענות הנתבעים
הנתבעים טוענים כי התובעת התקשרה בהסכם מחייב רק עם הנתבעת 1. בהתאם למפורט בהסכם התחייבה הנתבעת 1 לספק לתובעת קפסולות ממולאות בקפה שיסופק לה על ידי התובעת. בהסכם עצמו הודגש, בין היתר, כי אין לנתבעת 1 כל אחריות באשר לקפה עצמו. לטענת הנתבעים, מאחר שאין חולק על כך שהנתבעת 1 אכן סיפקה לתובעת קפסולות ממולאות בקפה – הרי שהנתבעת 1 עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת בהתאם להסכם.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי עדותו של מר לוזון הייתה בלתי עקבית ומלאת סתירות. הנתבעים מציינים בהקשר זה כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי התקשרה בהסכם עם רשת " סופר פארם" לצורך אספקת קפסולות ממולאות בקפה בהסתמך על ההסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת 1. לטענת הנתבעים, כל שהוצג על ידי התובעת הוא מסמך חד צדדי ביחס להתקשרות אפשרית של התובעת עם " סופר פארם". יתרה מזו: התובעת לא הוכיחה כי מסמך זה אושר כנדרש על ידי " סופר פארם", וממילא שאין בו כדי להוות הסכם מחייב שנקשר בין התובעת לבין " סופר פארם". בנוסף טוענים הנתבעים כי לא הוכח ע"י התובעת כי " סופר פארם" התחייבה באופן כלשהו לרכוש מהתובעת כמות כלשהי של קפסולות ממולאות בקפה. אף לשיטתה של התובעת, ככל שהתובעת אכן התקשרה עם " סופר פארם" הרי שמהות ההתקשרות התמצתה במתן אפשרות לתובעת להעמיד על חשבונה את מוצריה על מדפי החנויות ברשת " סופר פארם" ולהתחשבן עם " סופר פארם" לגבי אותן קפסולות ממולאות בקפה אשר תימכרנה ברשת חנויות " סופר פארם".

הנתבעים טוענים כי התובעת לא הוכיחה כי הקפסולות שסופקו לה על ידי הנתבעת 1 לא היו תקינות. לעניין זה טוענים הנתבעים מספר טענות:
ראשית, יש לייחס משקל ראייתי נמוך, אם בכלל, למעין " ניסוי" שערכה עובדת של התובעת, הגב' ניצן טיקוצ'ינסקי-לוי ( להלן: "ניצן") אשר העידה על עצמה כי אין היא מבינה בקפה, והיא אינה יכולה לקבוע האם הקפסולות שנבדקו על ידה נמצאו בלתי תקינות בשל פגם הקשור בקפה או בשל פגם הקשור בקפסולה עצמה. יתר על כן: אין זה סביר להסתמך על בדיקה של 50 קפסולות בלבד מתוך מכלול של כמיליון קפסולות אשר סופקו לתובעת על ידי הנתבעת 1. יתר על כן: הנתבעים טוענים כי התובעת טוענת שהתקלות שהתגלו בעת השימוש בקפסולות שמולאו בקפה ע"י הנתבעת 1 התגלו כבר במפעלה של הנתבעת 1 , אך אין טענה זו של התובעת מתיישבת עם העובדה שהתובעת עצמה אישרה לנתבעת 1 להמשיך ולייצר קפסולות ממולאות בקפה. ברי כי ככל שהקפסולות לא היו תקינות – התובעת לא היתה מאשרת לנתבעת 1 להמשיך לייצרן. הנתבעים מציינים בהקשר זה כי בחודש מאי 2013 יצאה התובעת " במבצע פרסום" לקפסולות הקפה הנושאים את הלוגו שלה. לגרסתם, אין כל היגיון בהשקעה כספית של התובעת " במבצע פרסום" אם אכן הייתה נכונה טענת התובעת לפיה הקפסולות לא היו תקינות באותה עת.

שנית, טענתה של התובעת בדבר היותן של קפסולות הקפה שסופקו לה ע"י הנתבעת 1 פגומות הינה טענה כללית שלא הוכחה כנדרש באמצעות חוות דעת של מומחה מטעמה. מנגד, מר אבי ( אברהם) זילברט ( להלן: "זילברט") שהינו מומחה בתחום הפלסטיק העיד כי הקפסולות שסיפקה הנתבעת 1 לתובעת היו תקינות ושהסיכוי שהקפסולות האלה לא התאימו לממדים ולתכונות הקפסולות המוכתבים ע"י מכונות הקפה מתוצרת " נספרסו" הינו אפסי. הנתבעים טוענים כי יש לדחות טענת התובעת לפיה הוסתרו מסמכים ודוחות בנוגע לקפסולות פגומות שהושמדו ע"י הנתבעת 1 במהלך הייצור. לשיטתם, מאחר שהתובעת לא דרשה מסמכים אלו במהלך הליך גילוי המסמכים, הרי שאין לה להלין בענין זה אלא על עצמה.

שלישית, הנתבעים מציינים כי הקפסולות שסופקו על ידי הנתבעת 1 לתובעת היו קפסולות זהות לקפסולות אשר "שטראוס" רכשה מהנתבעת 2 במהלך השנה שקדמה למועד חתימת ההסכם, ואשר שווקו על ידי " שטראוס" ללקוחותיה תוך כדי שביעות רצון מוחלטת מטעמה של " שטראוס". בהקשר זה טוענים הנתבעים כי חברת " שטראוס" החליפה את השימוש בקפסולות של הנתבעים בקפסולות מתוצרת צרפתית מאחר שמדובר היה במוצר זול יותר עם יכולת התאמה טובה יותר לשוק המשתנה של קפסולות הקפה ומכונות הקפה. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעת 1 סיפקה קפסולות ממולאות בקפה גם לחברת " קרמה פלוס". לטענת הנתבעים מכך ניתן ללמוד כי אין ממש בטענת התובעת בדבר מצג שווא שהוצג לה, כביכול, על ידי הנתבעים, וזאת - בהתחשב גם בכך שטענות מהסוג המועלה על ידי התובעת לא הועלו כלל על ידי " שטראוס" או ע"י " קרמה פלוס".

רביעית, הנתבעים טוענים כי קפסולות הקפה שיוצרו על ידן לא היו יכולות להיות תואמות באופן מושלם למוצר המקורי, דהיינו – לקפסולות הקפה מתוצרת " נספרסו". לדעתם, כל משתמש סביר יכול היה להניח כי יהיה אחוז מסוים של תקלות בשימוש בקפסולות הקפה מתוצרת הנתבעת 1 כאשר יעשה בהן שימוש במכונות הקפה מתוצרת " נספרסו". הנתבעות מציינות כי התובעת הציגה מספר קטן של תלונות שמספרן בטל בשישים בהשוואה לכמות הגדולה של קפסולות הקפה שסיפקה הנתבעת 1 לתובעת. עוד מוסיפות הנתבעות וטוענות כי העובדה שהתובעת לא החזירה לנתבעת 1 אף אחת מהקפסולות שסופקו לה על ידי הנתבעת 1 מדברת בעד עצמה. יתרה מזו: העובדה כי מר לוזון נסע בחודש אוקטובר 2013 למילאנו יחד עם נציגי הנתבעים והציג שם את קפסולות הקפה של התובעת שמולאו ונארזו על ידי הנתבעת 1 - אף היא מלמדת על כך שהתובעת לא סברה בזמן אמת כי קיימים פגמים בקפסולות הקפה שסופקו לה ע"י הנתבעת 1.

חמישית, לטענת הנתבעים, ובניגוד לטענת התובעת, מפעל הנתבעת 1 שהוקם בקריית גת נסגר כתוצאה מבעיות רישוי, ולא בשל בעיות ייצור או מחמת פגמים שהתגלו בקפסולות. לטענת הנתבעים, גם בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי הנתבעת שם, חברת " חלמיש" שהינה בעלת הבניין שבו נוהל מפעלה של הנתבעת 1, לא עשתה די כדי להכשיר את רישוי המבנה שבו נמצא המפעל. יתרה מזו: הנתבעים הפסיקו לייצר גם את הקפסולות שנשאו את שם המותג הפרטי שלהם בשל בעיות רישוי של המפעל בקריית גת, ולא בשל תקלות הקשורות בקפסולות שיוצרו על ידם.

שישית, הנתבעים טוענים כי התובעת לא התמודדה עם העובדה שקפסולות הקפה שסופקו לה על ידי הנתבעים זכו בדירוג גבוה מאוד במבחן אובייקטייבי שסוקר בעיתונות. זאת ועוד: אם אכן דבקה תקלה בקפסולות אלה - הרי שברי כי תקלה זו היתה צריכה להופיע באופן גורף בכל הקפסולות שסופקו לתובעת על ידי הנתבעת 1. אלא שמסקנה זו אינה מתיישבת עם העובדה שבחלק מהקפסולות שסופקו על ידי הנתבעת 1 נעשה שימוש ללא שום תקלות. לכן טוענים הנתבעים כי נסיבות אלו מתיישבות יותר עם טענתם לפיה השוני שבין קפסולות הקפה שנמצאו תקינות לבין אלה שנמצאו בלתי תקינות בעת השימוש בהן במכונת הקפה נבע מהקפה עצמו, ובכלל זה מדרך הקלייה של הקפה אשר השפיעה באופן ספציפי לגבי כל קפסולה רלבנטית.

שביעית, ממשיכים הנתבעים וטוענים, כי מר גל אילביצקי ( להלן: "גל") מטעם חברת " אווא" אישר בעדותו כי לא היה לו כל ניסיון בייצור קפה לקפסולות. גם מר לוזון אישר בעדותו כי התגלו בעיות עם הקפה. יתרה מזו: אין חולק על כך שהתקיים קשר ישיר בין חברת "אווא" לבין חנן בנוגע לקפה. לכן סבורים הנתבעים כי התובעת עצמה ידעה כבר אז כי הבעיה בקפסולות הקפה נובעת מהקפה עצמו. בהקשר זה מציינים הנתבעים כי בהתאם להסכם התובעת היא זו שהייתה צריכה לשלם ל"אווא", ולא הוכח על ידה כי הנתבעים הם אלו ששילמו ל"אווא" עבור הקפה באופן המטיל עליהם אחריות לטיבו. כחיזוק נוסף לטענתם לפיה מקור התקלה בקפסולות נבע מהקפה עצמו, מציינים הנתבעים את העובדה כי התובעת עצמה הפסיקה לרכוש קפה לקפסולות מחברת " אווא" עם סיום הקשר החוזי שלה עם הנתבעת 1. עם זאת, הנתבעים מציינים כי הם אמנם רכשו מ"אווא" קפה למותג הפרטי של הנתבעת 1, אך ברור כי לא היה מדובר באותו קפה של התובעת אשר עמדה על כך שהקפה בקפסולות שנרכשו על ידה מהנתבעות יהיה זהה בטעמו לקפה שהיא מוכרת ברשת בתי הקפה "אילנס".

בשולי הדברים טוענים הנתבעים כי יש לדחות טענת התובעת לפיה הבעיה בקפסולות הקפה שסופקו לה ע"י הנתבעת 1 נבעה מבעיה הקשורה בטחינת הקפה. תימוכין לטענה זו מצאה התובעת בכך שהנתבעת 1 נאלצה לרכוש מטחנה חדשה, אולם לטענת הנתבעים גם אז לא נפתרה התקלה שהתגלתה בקפסולות הקפה.

הנתבעים טוענים כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי נגרם לה נזק. רו"ח עופר כדורי שמסר תצהיר מטעם התובעת, לא ידע להסביר את סכומי ההוצאות שפורטו בתצהירו, לרבות הקשר שבין הוצאות אלו להתקשרותה של התובעת עם רשת " סופר פארם". לטענת הנתבעים עיון בחשבוניות שהוצגו ע"י התובעת מלמד כי הן כלל לא רלוונטיות להסכם נושא התביעה דנן. יתר על כן: הטענות כי התובעת נאלצה להחזיר כספים ללקוחות בגין קפסולות קפה פגומות נטענה בעלמא, וללא כל ביסוס ראייתי.

באשר להתקשרות הנטענת של התובעת עם " סופר פארם" טוענים הנתבעים כי ההסכמה היחידה שהושגה בין התובעת לרשת " סופר פארם" שגם הוצגה במסגרת ההליך דנן היתה כי רשת " סופר פארם" הסכימה לכך שהתובעת תציג את קפסולות הקפה שלה על המדפים בחנויות " סופר פארם". הערכתה של התובעת לפיה תמכור מיליון מארזי קפסולות בשנה הינה בגדר הבעת משאלה של התובעת בלבד, ואין הערכה זו מבוססת על התחייבות כלשהי למכור כמות שנתית כזו של קפסולות ממולאות בקפה מצד התובעת או מצדה של " סופר פארם".

בהתייחס לטיוטת החוזה המחליף עומדים הנתבעים על טענתם כי טיוטה זו לא השתכללה לכדי הסכם מחייב. יתר על כן: לטענתם, תוקפה של טיוטה זו הותנה ממילא בכך שחברת " שטראוס" תרכוש את מפעלה של הנתבעת 1 בקריית גת. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לא ניתן ללמוד מטיוטת החוזה המחליף על קיום הודאה מצדם של הנתבעים בכך שהפגם שהתגלה בקפסולות שמולאו על ידם בקפה וסופקו לתובעת נובע מהקפסולות עצמן, ואף לא הוסכם בטיוטה זו על קיום ערבות אישית מצדם של חנן או של מוטי לקיום התחייבויותיהן של הנתבעת 1 .

עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים כי ההתקשרות שבין התובעת לבין הנתבעת 1 המשיכה להתקיים גם לאחר שטיוטת החוזה המחליף נשלחה ע"י ב"כ הנתבעים למוטי, וממנו - אל מר לוזון, וכי התובעת המשיכה להזמין מהנתבעות קפסולות ממולאות בקפה בכמות העולה על הכמות שהוזכרה בטיוטת החוזה המחליף. יתרה מזו: לגרסת הנתבעים, העובדה כי מר לוזון הצטרף לנתבעים להצגת המוצר במילאנו מלמדת גם כן על המשך ההתקשרות החוזית שבין הצדדים, וכן על כך שטיוטת החוזה המחליף לא השתכללה לכדי הסכם מחייב. זאת ועוד: הנתבעים מסבירים כי לא הפקידו את ההמחאה השלישית שניתנה להם על ידי התובעת בהתאם להסכם מאחר שהתובעת הייתה מצויה ב-"יתרת זכות כספית" בכרטסת הנהלת חשבונות אצל הנתבעות, ואין בעובדה זו כדי להוכיח שהוסכם בין הצדדים על סיום ההתקשרות שביניהן.

באשר לחבותם האישית של חנן ומוטי טוענים הנתבעים כי לא בוצע קיבול על ידם להצעתו של לוזון כי הם יהיו ערבים באופן אישי להתחייבויות הנתבעות 1 ו-2 במסגרת החוזה המחליף. זאת ועוד: אין מקום להטיל על הנתבעים אחריות אישית מכוח הרמת מסך, עקרון תום הלב או עקב אחריותם בנזיקין.

עיקר טענות התובעת במענה לטענות הנתבעות
התובעת מציינת בסיכומי התשובה מטעמה כי אין כל היגיון בטענת הנתבעים לפיה הם החליטו לוותר על ההשקעה הכספית בסך 7 מיליון ₪ שהושקעה על ידם בהקמת מפעל בקרית גת לייצור, מילוי ואריזת קפה בקפסולות בשל בעיות רישוי הקשורות במפעל זה. לדידה של התובעת תימוכין לקביעה זו ניתן למצוא בכך שבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דן בתביעה שהגישו הנתבעים כנגד חברת " חלמיש", בעלת המבנה בו היה מצוי מפעל הנתבעות, העריך את הנזק שנגרם לנתבעים בסך של 377,690 ₪ בלבד.

התובעת מוסיפה וטוענת כי אין מקום להשוות בין המוצר שרכשה חברת " שטראוס", שהוא הפלסטיק של הקפסולה בלבד, לבין המוצר שרכשה התובעת – קפסולת הפלסטיק כשהיא ממולאת בקפה, ארוזה ומוכנה לרכישה על ידי הצרכן הסופי.

התובעת טוענת כי במהלך תקופת ההתקשרות המשיכו הנתבעים לספק לה קפסולות ממולאות בקפה למרות התקלות שהתגלו בקפסולות מאחר שחנן התחייב באופן מפורש למצוא פתרון מיידי לתקלות אלה.

בהתייחס לטיוטת החוזה המחליף מדגישה התובעת כי היא נשלחה אליה, באמצעותו של מר לוזון, על ידי בא כוחם של הנתבעים, וכי במסגרתה הסכימו הנתבעים להשיב לתובעת סך של 666,666 ₪. לגרסת התובעת, העניין היחידי בטיוטת החוזה המחליף שלא קוים בפועל היה השבת סכום זה לתובעת.

השאלות שבמחלוקת
האם ההסכם שנכרת בין התובעת לבין הנתבעת 1 הופר ע"י הנתבעת 1?
האם טיוטת החוזה המחליף השתכללה לכדי הסכם מחייב?
האם התובעת הוכיחה כי נגרם לה נזק? אם כן – מהו היקפו ושיעורו של נזק זה?
האם הנתבעת 1 הפרה חובת זהירות, ככל שמוטלת עליה, כלפי התובעת?
האם קיימת לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 וכנגד חנן ומוטי באופן אישי?

דיון והכרעה

האם ההסכם שנכרת בין התובעת לבין הנתבעת 1 הופר ע"י הנתבעת 1?

על מנת לברר הטענה בדבר הפרת ההסכם ע"י הנתבעת 1 מן הראוי לבחון תחילה לשון ההסכם והתנהלות הצדדים על מנת לעמוד על אומד דעתם בהתייחס למהות והיקף התחייבויותיהם המפורטות בהסכם.

במבוא להסכם הצהירו הצדדים כי הינם מעוניינים לשתף פעולה " באופן שהמזמין מעוניין כי החברה תייצר עבורו קפסולות של קפה... כאשר הקפה יסופק לחברה על ידי המזמין" (ראו ו"הואיל" שלישי במבוא של ההסכם). מאידך, הנתבעת 1 הצהירה כי היא עוסקת בייצור של קפסולות וכי יש בידיה מלוא האמצעים לקיומו של ההסכם ( ר' ס' 4.1-4.2 בהסכם). במסגרת ההסכם התחייבה התובעת, בין היתר, לספק לנתבעת 1 את הקפה הנדרש לצורך מילוי הקפסולות בקפה. בהמשך לכך צוין בסעיף 6.6 בהסכם כי " המזמין מתחייב להעביר לחברה את הקפה ( חומר הגלם) אשר אמור להיות ממולא בתוך הקפסולות בתוך 14 ימים מיום ביצוע ההזמנה". עוד הודגש בסעיף 6.7 בהסכם כי " הקפה אשר יסופק על ידי המזמין לחברה לצורך מילויו בתוך הקפסולות, יהיה בהתאם לפרמטרים אשר ייקבעו על ( ידי – ב.א.) הצדדים...".

באשר לנתבעת 1: בסעיף 6.3 בהסכם נקבע כי: "החברה תספק למזמין, קפסולות קפה ממותגות כאמור לעיל, כאשר הן ארוזות באריזות ממותגות עבור המזמין..." (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

סעיף 11 בהסכם עוסק ב-"אחריות על הסחורה וטיב הסחורה".

בסעיף 11.1 בהסכם הוסכם בין הצדדים כי: "למען הסר כל ספק מובהר בזאת, כי המזמין הוא המספק של הקפה למילוי הקפסולות והחברה מבצעת אך ורק את הליך מילוי הקפה בקפסולות. לפיכך: לחברה לא תהיה כל אחריות בגין נזק או פגם אשר יימצא בקפה המסופק על ידי המזמין לחברה" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).
עוד הוסכם, בסעיף 11.2 של ההסכם כי: "ככל שתתבע החברה בגין נזק אשר נגרם למאן דהוא בגין הקפה המסופק על ידי המזמין, מתחייב המזמין לשפות את החברה, ובכלל זה בהוצאותיה הריאליות, בגין כל תביעה אשר תוגש נגדה ואשר יתברר כי הנזק הנגרם, מקורו בקפה."
בסעיף 11.3 בהסכם צוין כי: "מובהר ומוסכם בזאת, כי החברה אחראית על הקפסולה עצמה, ועל איכותה וטיבה בלבד" (ההדגשות לעיל אינן במקור – ב.א.).

בפסיקת בית המשפט העליון נקבעו זה מכבר מספר עקרונות מרכזיים אשר יש ליישמם לצורך פרשנותו של חוזה. כך למשל נקבע כי יש להעניק הבכורה ללשון החוזה. כן נקבע כי לשון החוזה תוחמת את גבולות פרשנותו ואינה מאפשרת לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו. בהמשך לכך, נקבע כי קיימת חזקה לפיה ראוי לפרש חוזה באופן המקנה משמעות פשוטה, רגילה וטבעית לכתוב, והיא המשמעות האינטואיטיבית שיש ליתן ללשון ההסכם על רקע הקשרו הכללי ( ר' ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' אנטונינה לברינצ'וק (פורסם בנבו, 8.8.2018) בפס' 12 לפסק דינו של כב' הש' מ. מזוז). בית המשפט העליון עמד גם על הצורך לפרש החוזה באופן המתחשב בתכליתו תוך ניסיון להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לו. נוסף על כך, גם להתנהלותם בפועל של הצדדים לאחר חתימת ההסכם קיימת חשיבות במלאכת פרשנותו של החוזה על מנת לעמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה כפי שמצאה ביטויה בהוראות החוזה ( ע"א 874/13 שד-של בילדינג אנד אינביסטמנט בע"מ נ' יצחק מירון עו"ד (פורסם בנבו, 16.6.2015) בפס' 14 לפסק דינו של כב' השופט צ. זילברטל). כן נקבע כי את הסעיף בחוזה הטעון פרשנות יש לפרש על פי הקשרו הקרוב, בהתחשב בארגון וסידור ההסכם ומיקומו של הסעיף הטעון פרשנות בהסכם עצמו, כל זאת - ככל שיש בכך כדי להגשים את תכלית החוזה ואין בכך כדי להביא לתוצאה בלתי הגיונית או אבסורדית ( ע"א 8763/15 יואל זיו נ' גספא הנדסה בע"מ (פורסם בנבו, 4.1.2017) בפס' 33-34 לפסק דינו של כב' הש' נ. סולברג).

במקרה הנוכחי, מקריאת נוסח ההסכם ניתן ללמוד כי חלוקת האחריות בין הצדדים בהסכם הייתה ברורה: בעוד שעל התובעת הוטל לספק לנתבעת 1 את חומר הגלם – הקפה, נקבע כי הנתבעת 1 תייצר, תמלא ותארוז קפסולות קפה באופן שתהיינה מוכנות לשימוש מיידי על ידי הצרכן הסופי. כן נקבע בסעיף 6.3 בהסכם כי הנתבעת 1 תספק לתובעת קפסולות ממותגות וארוזות. ברי כי המשמעות הפשוטה והאינטואיטיבית של לשון סעיף זה היא כי האחריות שהוטלה על הנתבעת 1 היתה לספק לתובעת קפסולות ממולאות קפה הראויות לשימוש באופן תקין ע"י הצרכן הסופי המבקש להשתמש בהן באמצעות מכונת קפה מתוצרת " נספרסו".

תימוכין לפרשנות זו ניתן ללמוד מעדותו של מוטי לפיה " המוצר המוגמר שקיבלה התובעת, פינות קפה, הינה קפסולה ארוזה וממולאת בקפה" (עמ' 73, ש' 20-21 לפרו'). יתר על כן: מתעודות המשלוח שצורפו לתצהירו של חנן עולה כי הנתבעת 1 סיפקה קפסולות ממולאות קפה במישרין לסניפי " סופר פארם" ( ר' לדוג' נספח 11 לתצהיר חנן, בעמ' 94-95). ברי, אפוא, כי גם הנתבעת 1 הייתה מודעת בזמן אמת לכך שהמוצר שהיא מספקת לתובעת אמור להיות מוצר מוגמר אשר צרכן הקצה הסופי שירכוש את המוצר, לרבות ברשת " סופר פארם", יוכל להשתמש בו ללא שום תקלות וללא שום פגמים.

באשר לאחריות הצדדים למוצר פגום: בסעיף 11 בהסכם הוחרגה אחריותה של הנתבעת 1 לגבי נזקים הקשורים בקפה עצמו אשר סופק לה על ידי התובעת. משכך, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, משנדרש בית המשפט לפרש הוראות ההסכם ראוי לבחון הנוסח אשר הצדדים נקטו בו על מנת לבטא התחייבויותיהם המפורטות בהסכם, כמו גם מיקומו של הסעיף בין יתר סעיפי ההסכם והקשרו לסעיפים אחרים הנכללים בהסכם. בהתייחס ללשון הסעיף - הצדדים השתמשו בסעיף 11.1 שבהסכם במילים " בגין נזק אשר יימצא בקפה". בהמשך לכך, סעיף 11.2 שבהסכם קבע כי: "ככל שתתבע החברה בגין נזק אשר נגרם למאן דהוא בגין הקפה המסופק על ידי התובעת מתחייב המזמין לשפות את החברה בגין כל תביעה אשר תוגש נגדה ואשר יתברר כי הנזק הנגרם, מקורו בקפה".

יוצא אפוא כי סעיף 11.1 בהסכם מצמצם אחריותה של הנתבעת 1 ומחריג אותה בכל הנוגע לגרימת נזק הנובע או הקשור בקפה עצמו. קביעה זו תואמת את המשמעות הפשוטה והאינטואיטיבית ביחס להיקף האחריות אשר הצדדים ביקשו לייחס לתובעת בסעיף 11.1 של ההסכם, דהיינו – שהתובעת היא זו שתהיה האחראית לפגם שמקורו בקפה עצמו, אך לא לתקלות הנובעות מאי תקינותה של הקפסולה בעת השימוש בה אף אם הקפה עצמו סופק ע"י התובעת. חיזוק לכך ניתן למצוא בסעיף 11.3 בהסכם בגדרו הודגש כי הנתבעת 1 אחראית על " הקפסולה עצמה, איכותה וטיבה". לא למותר לציין כי אחריותה של הנתבעת 1 לפי המוגדר בהסכם לא הוגבלה רק לאספקת קפסולה ריקה מפלסטיק, כפי שנקבע למשל בהסכם של הנתבעת 2 עם חברת " שטראוס". התחייבויותיה של הנתבעת 1 בהתאם להסכם כללה גם התחייבות למלא את הקפסולה בקפה לאחר טחינתו, את אריזתה של הקפסולה וכן את מיתוגה. ברי, אפוא, כי תקלה בתפעול קפסולת הקפה ע"י הצרכן הסופי הינה באחריותה של הנתבעת 1, ואילו פגם בקפה עצמו– נמצא בתחום אחריותה של התובעת.

יתרה מזו: כאן המקום להזכיר כי בסעיף 6.7 בהסכם צוין כי הקפה יסופק על ידי התובעת "בהתאם לפרמטרים אשר ייקבעו על ידי שני הצדדים". מכאן ניתן ללמוד כי על פי הוראות ההסכם התובעת הייתה אומנם האחראית לכאורה על אספקת הקפה, אולם הפרמטרים לייצור ואספקת הקפה לשם מילוי הקפסולות ע"י הנתבעת 1 לא היו אמורים להיקבע, ואף לא נקבעו בפועל, ע"י התובעת אלא היו אמורים להיקבע במשותף על ידי שני הצדדים.

סוגיית אופן קביעת הפרמטרים הנדרשים לייצור הקפה ע"י הצדדים טעונה הבהרה והסבר נוכח התנהלותם בפועל של הצדדים לאחר חתימת ההסכם, כל זאת – בהתחשב בתוכן העדויות שנמסרו ע"י המצהירים מטעם הצדדים. ראוי לציין כי מלכתחילה הובהר ע"י מר לוזון, בשם התובעת, כי ידיעותיו בתחום ייצור קפסולות לקפה במועדים הרלוונטיים היו מצומצמות ביותר ( ראו עדות מר לוזון בעמ' 41 ש' 17-18 לפרו'). כן ראוי להדגיש כי מר גל איליביצקי ( להלן: "גל"), אשר שימש כמנכ"ל משותף בחברת " אווא" בתקופה הרלוונטית, ציין בעדותו כי "את הוראות הקלייה של תערובות פולי הקפה שאנחנו סיפקנו, קיבלנו מריאלטו. אנו קנינו את התערובת לפי ההוראות שלהם" ( עמ' 38, ש' 14-15 לפרו'). (ההדגשות אינן במקור – ב.א). כאשר נשאל גל האם בוצעו שינויים בהליכי הקלייה של הקפה שסופק לנתבעת 1 לפי בקשה של חנן או לפי הניסיון שנצבר ב"אווא", הבהיר גל כי: "את השינויים שנעשו, במידה ונעשה, ביצענו לפי דרישה שבאה מחנן, מריאלטו ( הנתבע 3) ולא מאיתנו. הבקשה שלו הייתה כתוצאה מהניסיון שלו במילוי קפסולות לאחר טחינת הקפה אצל ריאלטו במפעלם" (עמ' 39, ש' 30-32 לפרו'). גל אף אישר כי ל"אווא" לא היה ניסיון קודם באספקת קפה לקפסולות קפה ( עמ' 40, ש' 1-2 לפרו').

מר לוזון נשאל בעדותו על ידי ב"כ הנתבעים האם כשרכש את הקפה למילוי הקפסולות אשר הועבר מחברת " אווא" אל הנתבעת 1 היה לו ידע לגבי תערובות הקפה ותכונות הקפה אשר איפשר לו לתת הנחיות הקשורות בייצור הקפה. לכך השיב מר לוזון כי " ההנחיות היחידות שניתנו בנושא, ניתנו ע"י חנן, אם זה בצורת קבלת הקפה, ואם זה בצורת בקשות לשנות את סוג הקלייה, את צבע הקלייה וגם זה הוא ביקש שיעשו את זה בצבעים מסוימים" (עמ' 42, ש' 14-16 לפרו'). גם ניצן אישרה בעדותה שחנן דיבר ישירות עם גל, נציג חברת "אווא" אשר סיפקה בפועל את הקפה לנתבעת 1 ( עמ' 27, ש' 14-16 לפרו').

בעדותו, חנן לא הכחיש כי היה בקשר עם חברת " אווא" וסיפק לה הנחיות בכל הקשור לפרמטרים ליצור ולאספקת הקפה ( עמ' 106, ש' 10-14 לפרו'). בענין זה העיד חנן כי: "מהבנתנו את המוצר ואת החומר, התעקשנו כי האחריות על הקפה תהיה על המזמינה, דהיינו – שהם אחראים לטיב המוצר ולא " לונה פארק" ז"א תערובות קפה שעברו כל פעם תהליך אחר של קלייה שלא תאם את הפרמטרים שביקשנו מהם על מנת שניתן להשתמש בתערובות הקפה בקפסולה. נוכח חוסר היכולת להגדיר לספק הקפה מה הוא מבקש – עזרתי ליעקב לוזון לפנות לחברת " אווה" ולהמציא להם את הפרמטרים הנדרשים ואת החשיבות של ההקפדה על קיומם" ( עמ' 99, ש' 28-33 לפרו'). אני סבור כי גרסתו זו של חנן לוקה בחוסר בהירות. מעדותו עולה כי לנתבעת 1 היה ברור כבר מלכתחילה כי היא זו שתספק ליצרן הקפה מטעם התובעת את הפרמטרים הנדרשים לשם יצור הקפה. משכך, תמוה מדוע היה צריך חנן " לעזור" למר לוזון במתן הפרמטרים ל"אווא" כאשר היה ברור מלכתחילה כי הנתבעת 1 היא הגורם המקצועי אשר יקבע את הפרמטרים הנדרשים ליצור ולאספקת הקפה לצורך מילוין בקפסולות. אומנם חנן ביקש להצטייר כמי שסייע ללוזון במתן ההנחיות ל"אווא". אולם, גם אם נקבע באופן פורמלי בסעיף 6.7 בהסכם כי הפרמטרים יקבעו במשותף ע"י הצדדים הרי שבפועל נהגו הצדדים באופן שהנתבעת 1 שימשה כגורם המקצועי היחידי שהינו בעל היכולת והסמכות לקבוע פרמטרים אלה. יתר על כן: חנן הודה כי נוסחו של ההסכם נקבע בהתחשב בכך שהנתבעת 1 היא זו שעמדה על כך שהקפה אשר יסופק לה מטעם התובעת ייוצר בהתאם לפרמטרים שיוכתבו על ידה. יוצא אפוא כי קביעת הפרמטרים ליצור הקפה ואופן אספקתו נמצאו באופן מעשי באחריותה של הנתבעת 1, וכל ההוראות והנחיות הקשורות בכך נמסרו לתובעת וליצרן הקפה " חברת אווא" ע"י חנן בלבד.

לא למותר לציין כי גלעד, מנהל הייצור במפעל הנתבעת 1 , העיד כי במפעל הנתבעת 1 בוצעו טחינת הקפה, מילוי הקפסולות ואריזתן ( עמ' 88, ש' 8-10 לפרו'). גלעד ציין גם כי הגורם המקצועי שקיבל את ההחלטות באשר לתהליך הייצור שתואר לעיל היה חנן ( עמ' 88, ש' 6; עמ' 89, ש' 3-4 לפרו').

בהסתמך על כל האמור לעיל הנני קובע בזאת כי בהתנהגותם בפועל סטו הצדדים מהוראת סעיף 6.7 בהסכם, וכי הגורם המקצועי היחיד אשר הגדיר, קבע והורה לחברת " אווא" מהם הפרמטרים הנדרשים לשם ייצור ומילוי קפסולות הקפה - היה הנתבעת 1, באמצעותו של חנן. מאידך, מעורבותה של התובעת בהליך זה הייתה שולית ביותר והתבטאה ביצירת קשר ע"י מר לוזון בין נציגי הנתבעת 1 לבין נציגי חברת " אווא". עם זאת, הוסכם בין הצדדים כי לנתבעת 1 אין אחריות ביחס לקפה עצמו, כמו למשל לגבי טעמו, חוזקו וכיוצא באלה תכונות הקשורות בקפה עצמו. האמור לעיל נדרש, בין היתר, גם לענין קביעת נטלי ההוכחה המוטלים על כל אחד מהצדדים לתובענה זו. כאמור, התובעת התקשרה עם הנתבעת 1 לצורך ייצור, מילוי ואריזת קפה בקפסולות. הנתבעת 1 שימשה כגורם המקצועי הדומיננטי לצורך ביצוע הזמנת עבודה זו. כפועל יוצא מכך הנני קובע בזאת כי מאחר שהתובעת טוענת כי הנתבעת 1 הפרה התחייבויותיה כלפיה בהתאם להסכם ולא סיפקה לה קפסולות ממולאות קפה הפועלות במכונות קפה מתוצרת " נספרסו" באופן תקין - ברי כי מוטל עליה להוכיח כי הנתבעת 1 ביצעה הפרה זו. כלומר, על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי קפסולות הקפה שיוצרו עבורה ע"י הנתבעת 1, קרי: המוצר הסופי שסופק לה וללקוחותיה ע"י הנתבעת 1 - היה פגום ובלתי תקין בעת שימוש בו במכונות קפה מתוצרת " נספרסו".

מנגד על הנתבעת 1, בהיותה הגורם המקצועי אשר נתן בפועל את ההנחיות לחברת " אווא" לגבי הפרמטרים הנדרשים ליצורו ולאספקתו של הקפה, וכמי שהייתה אמונה על טחינת הקפה שקיבלה מחברת " אווא" ועל יצירת הקפסולות, מילוין ואריזתן – מוטל הנטל להוכיח טענת ההגנה הנטענת על ידה לפיה מתקיים החריג לאחריותה המופיע בסעיף 11 בהסכם, דהיינו - שהפגם שהתגלה בעת השימוש בקפסולה במכונת הקפה נגרם בשל הקפה שסופק על ידי התובעת, ולא בשל פעולות הקשורות בייצור, מילוי ואריזת הקפסולות אשר נמצאו באחריותה שלה.
כפי שיפורט בהמשך, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי בקפסולות הקפה שסופקו לה על ידי הנתבעת 1 נתגלו תקלות בעת השימוש בהן במכונות הקפה, ואילו, מאידך, הנתבעת 1 כשלה בהוכחת טענתה לפיה הפגמים והתקלות שהתגלו בעת השימוש בקפסולות נבע מנסיבות שאינן מטילות עליה אחריות לפי ההסכם, דהיינו - בשל הקפה שסופק על ידי התובעת.

אפרט להלן נימוקיי לקביעותיי אלה:
ראשית, העדים מטעם התובעת העידו על הבעיות שהתגלו בעת השימוש בקפסולות הקפה מתוצרת הנתבעת 1. כך למשל רו"ח עופר כדורי ( להלן: "רו"ח כדורי") הדגיש בעדותו כי היה עד לבעיות בקפסולת הנוגעות לזרימת הקפה ( עמ' 18, ש' 28-35 לפרו'). ניצן העידה כי " לאורך הדרך כשהיו תלונות חנן הבטיח לתקן. מתחילת הדרך היו תקלות ומבחינתי לא קיבלתי מוצר מוגמר בזמן... היו קפסולות שלא נפתחו, היו קפסולות שלא התפוצצו, הייתה בעיה בזרימה, לא הייתה אחידות..." ( עמ' 30, ש' 28-33 לפרו'). עוד ציינה ניצן כי הייתה בקשר רציף עם חנן מאחר שהקפסולות לא עבדו ( עמ' 34, ש' 13 לפרו'). מר לוזון סיפר בעדותו כי: "היו לא מעט תקלות, כאשר התקלה הראשונה והמרכזית היתה שהקפה לא יצא נכון מהקפסולה. בתחילת השימוש בקפסולה יצאו מים ללא קפה, זה גרם לקפה להיות דלוח. לאחר יציאת המים יצא גם קפה אך לא בזרימה הנכונה. בעיה נוספת שחזרה על עצמה לאורך כל הדרך קשורה בקושי של הקפסולה להינקב מצידה האחורי העשוי מפלסטיק ( הצד האחורי של הקפסולה בנבדל מהצד המכוסה בנייר כסף שמשמש ליציאת הקפה). היה צורך ללחוץ על הקפסולה בחוזק מעבר לחוזק הרגיל והסביר..." ( עמ' 49, ש' 24-29 לפרו').

חיזוק לעדויות אלו ניתן למצוא בתלונות של הלקוחות שצורפו לתצהירה של ניצן ( נספחים 4 א-4יא). ראוי להדגיש כי מרבית התלונות האלה התמקדו בפגמים שהתגלו בעת השימוש בקפסולות, לרבות לעניין אי התאמתן למכונות הקפה מתוצרת " נספרסו". כך למשל, תלונה מיום 19.2.2013 התמקדה בזרימה חלשה של הקפה ואי התאמה של קפסולת הקפה למכונה ( נספח 4 א). תלונה אחרת מיום 21.2.2013, נסובה סביב בעיה שהתגלתה בבקיעת קפסולת הקפה ומכסה האלומיניום ( נספח 4 ב). תלונות נוספות שנשלחו לתובעת במהלך החודשים מרץ עד מאי 2013 עסקו אף הן באי התאמה של קפסולות הקפה למכונת ה"נספרסו" ובזרימה חלשה של הקפה ( נספחים 4 ג-4ו). תלונות אחרות הכוללות טענות דומות בקשר לפגמים הקשורים בתפעול והשימוש בקפסולות הקפה צורפו כנספחים 4 ז-4יא לתצהירה של ניצן.

זאת ועוד: ביום 24.2.2013 כתבה ניצן מכתב לחנן בגדרו צוין כי: "מתוך 6 קפסולות רק 1 לא טפטפה בהתחלה. ז"א שמה שעשית עדין לא פתר את הבעיה, ואנחנו מקבלים תלונות על כך." (ההדגשות אינן במקור – ב.א.) (נספח 1 לתצהיר ניצן).
ביום 1.3.2013 שלחה ניצן מכתב אשר מוען למוטי ולחנן, אליו צורפו תוצאות " ניסוי" שערכה לגבי 50 קפסולות שיוצרו ע"י הנתבעת 1 תוך עריכת השוואה ל- 50 קפסולות שנמכרו באותה עת ע"י " שטראוס". על פי האמור במכתב זה, בכל 50 קפסולות שיוצרו על ידי הנתבעת 1 התגלתה אי-אחידות בזרימת הקפה וחלקן " טפטפו" או " נתקעו" בעת שהשתמשו בהן במכונות הקפה. מאידך, בקפסולות מתוצרת " שטראוס" לא נתגלתה שום תקלה, והן פעלו ללא שום בעיה ( נספח 2 לתצהיר ניצן).

יתרה מזו: ביום 5.3.13 שלחה ניצן מכתב נוסף אל מוטי וחנן, ובגדרו היא כתבה כדלקמן: "בהמשך לשיחתי עם מוטי מאתמול שבה דיבר איתי על כך שאכן יש ונמצאה בעיה עם הקפסולות הצבעוניות מאחר והן גדולות בכ-8 מ"מ מהקפסולות החומות של שטראוס שעובדות ללא כל תקלה או בעיה. בשיחתנו הציע מוטי שנעשה רי-קול יזום. דיברתי עם יעקב בנושא, וכפי שהסברתי למוטי בטלפון, אנחנו לא נעשה רי-קול ונאסוף מהמדפים את הקפסולות כל עוד אין לנו מוצר חלופי, תקין, שעבר את כך (" כל"-ב.א.) הבדיקות והבחינות האפשריות. שמנו הטוב כבר נפגע. אנחנו מטפלים באופן אישי בכל יום בעשרות לקוחות שמתלוננים. מעבר לכך שלעיתים אנו מחזירים להם את הכסף או נותנים להם מארז נוסף חלופי, חשוב להוסיף את הזמן שלנו, האנרגיות והתסכול ( שלא לדבר על הלקוחות שקונים מהסופר פארם ושם ההפסד שלנו הוא כפול ומכופל). אבקש לדעת בכל שלב איך אנחנו מתקדמים ומה הממצאים מהבדיקות שאתם עורכים. שעון החול לא לטובתנו, וככל שהזמן עובר ואין לנו אלטרנטיבה אחרת לתת ללקוחות המתלוננים, אנו נראים רע בשוק הקפה. אני מזכירה ש"סופר פארם" הורידו כבר את " רומא", מאחר והגיעה לאוזנם תלונה אחת על המוצר..." (ההדגשות אינן במקור – ב.א). (ר' נספח 3 לתצהיר ניצן).

התלונות והמכתבים שנסקרו לעיל מבססים ותומכים בתוכן עדויותיהם של עדי התובעת אשר העידו כי בחלק מקפסולות הקפה שסופקו על ידי הנתבעת התגלו פגמים בעת השימוש בקפסולות במכונת הקפה מתוצרת " נספרסו". יתר על כן: מכתבים אלה מחזקים את דברי ניצן בעדותה בדבר העובדה שהתובעת יידעה את הנתבעת 1 בזמן אמת על התקלות השונות שהתגלו בעת השימוש בקפסולות הקפה, וכי הנתבעת 1 ניסתה לפתור תקלות אלו.

שנית, לטענת התובעת ראיה המחזקת את גרסתה לפיה קפסולות הקפה שייצרה עבורה הנתבעת 1 היו פגומות ניתן למצוא בעובדה שהנתבעת 1 לא הצליחה לשווק את קפסולות הקפה מתוצרתה לגורמים אחרים. לגרסת התובעת, הנתבעת 1 אמנם טענה במכתב מיום 31.8.2014 ששלח בא-כוחה אל ב"כ התובעת בתגובה למכתב ההתראה לפני נקיטת הליכים ששלח ביום 5.8.2014 ב"כ התובעת אל הנתבעת 1, כי: "מרשתי מספקת קפסולות למספר רב של גורמים ואצלם לא נתגלתה כל בעיה" (נספח 22 לתצהיר לוזון) – אך כפי שיובהר להלן, בטענה זו של הנתבעת 1 אין כל ממש.

באשר לשיווק המוצרים בארץ: אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהנתבעת 2 סיפקה לחברת " שטראוס" קפסולות קפה ריקות בלבד ( ר' ס' 7 לתצהיר רונן קירט; ס' 8 לתצהיר אסף בשן; הסכם מיום 1.12.2011 בין שטראוס לבין הנתבעת 2). לפיכך, טוענת התובעת כי מאחר שהקפסולות שסופקו על ידי הנתבעת 2 לחברת "שטראוס" היו ריקות, בעוד שלתובעת סופקו קפסולות ממולאות בקפה וארוזות, הרי שאין במכירת הקפסולות ל"שטראוס" על ידי הנתבעת 2 כדי לאיין ולסתור טענת התובעת לגבי פגמים שהתגלו בקפסולות הממולאות בקפה אשר סופקו לה על ידי הנתבעת 1 בעת שנעשה בהן שימוש במכונות הקפה מתוצרת " נספרסו".
יתרה מזו: הלקוחה המקומית היחידה אשר הנתבעת 1 הציגה לגביה מסמכים לפיהם היא סיפקה לה קפסולות קפה ממולאות בקפה וארוזות היא חברת "קרמה פלוס". המסמך שצורף לתצהירו של מוטי בהקשר זה היה מכתב מיום 2.12.2012 שנשלח ע"י " קרמה פלוס" לנתבעת 1 ואשר לפיו הזמינה קרמה פלוס מהנתבעת 1 " הזמנת מסגרת לכל שנת 2013 ובהיקף שלא יפחת מ-3 מיליון קפסולות" (נספח 7 לתצהיר מוטי). אולם, על פי מסמך הנהלת החשבונות של הנתבעת 1 שהוגש ביום 1.5.2018, הסכום הכספי של ההזמנות לקפסולות קפה אשר הנתבעת 1 סיפקה ל"קרמה פלוס" במהלך החודשים מרץ, אפריל ויולי לשנת 2013 עמד על סך של כ-194,000 ₪ בלבד. לא למותר לציין כי מי שחתום על ההזמנה מיום 2.12.2012 מטעם " קרמה פלוס" הוא מר יואב רמות. על פי עדותו של מוטי, יואב רמות נמנה על בעלי המניות של הנתבעת 2 אשר יצרה את רכיב הפלסטיק שבקפסולות הקפה מתוצרת הנתבעת 1, ואילו שותפו של מר יואב רמות, מר שראל בבליצקי, היה חבר דירקטוריון של הנתבעת 1 ( עמ' 81, ש' 7-9 לפרו'). יתרה מזו: עיון במסמכים שצורפו לתצהירו של מוטי מעלה כי מר יואב רמות פעל בשם הנתבעת 1 מול חברות בינלאומיות בחו"ל ( ר' נספח 5 לתצהיר מוטי). נוסף על כך, ראוי להדגיש כי גלעד, מנהל הייצור של הנתבעת 1 במפעל בקריית גת, לא ידע לנקוב בעדותו בשמות של לקוחות אשר הנתבעת 1 מכרה להם קפסולות קפה, זולת " קרמה פלוס" ( עמ' 91, ש' 1-4 לפרו'). כפועל יוצא מכל האמור לעיל, אני קובע בזאת כי אין בראיות שהוגשו על ידי הנתבעת 1 כדי לבסס טענתה לפיה היא סיפקה קפסולות ממולאות בקפה ללקוחות רבים נוספים, ואין בכך כדי להוכיח טענתה בדבר תקינותה של הקפסולה שיוצרה ומולאה על ידה בקפה עבור התובעת.

באשר לאספקת המוצרים של הנתבעת 1 לחו"ל: מוטי העיד במהלך חקירתו כי צירף לתצהירו מסמכים הנוגעים להוצאות שנגרמו לנתבעת 1 בקשר למאמצי השיווק שבוצעו על ידה לצורך השתלבותה בשוק הבינלאומי, ובכלל זה הוצאות בגין השתתפותה בתערוכות בינלאומיות יחד עם הנתבעת 2. עוד צורפו תכתובות לפיהן חברות בינלאומיות שונות הביעו לכאורה התעניינות בהתקשרות עם הנתבעת 1. לגרסת הנתבעת 1 , כפי שמשתקפת מעדותו של מוטי, יש במסמכים אלו כדי ללמד על כך שבידי הנתבעת 1 נמצא מוצר טוב ובר מכירה אשר חברות רבות מחו"ל התעניינו ברכישתו ( עמ' 77, ש' 13-17 לפרו'; נספחים 4-6). אין בידי לקבל טיעון זה של הנתבעת 1. אני סבור כי אין בהוצאות שנגרמו לנתבעת 1 לצורך השתתפותה בתערוכות בהן השתתפו נציגיה כדי ללמד על תקינות המוצר שיצרה, אלא לכל היותר ניתן ללמוד מכך על מאמצי השיווק של נציגי הנתבעת 1 . באשר לעסקה הנזכרת בנספח 5 לתצהירו של מוטי, שבין הנתבעת לבין חברת Novodia Cafes, הודה מוטי בעדותו כי עסקה זו בוטלה (עמ' 80, ש' 26 לפרו'). נוסף על כך, ובהתייחס לעסקה שבין הנתבעת 1 לבין " חברת דנים בנק", הרי כל שצורף לתצהירו של מוטי הוא "מכתב כוונות" ותכתובות שהוחלפו בין הנתבעת 1 לבין חברה זו ( נספח 6 לתצהיר מוטי). לענין זה ראוי להדגיש כי לא צורפה שום אסמכתא לכך שהנתבעת 1 מכרה לחברה זו קפסולות מתוצרתה, ובכלל זה אף לא הוגשו חשבוניות או תעודות משלוח. גם מוטי עצמו לא ידע להפנות בעדותו לאסמכתא המוכיחה מכירות שביצעה הנתבעת 1 לחברה זו ( עמ' 81, ש' 19-21 לפרו').

לא למותר לציין כי הנתבעת 1 הגישה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה כנגד " חברת חלמיש", אשר השכירה לה את המבנה בקרית גת שבו היא ניהלה את מפעלה. במסגרת תביעתה ביקשה הנתבעת 1 לפסוק לזכותה פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה עקב הפרת הסכם השכירות על ידי " חברת חלמיש". בפסק הדין שניתן בתביעה זו של הנתבעת 1 כנגד " חלמיש" קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי יש לדחות את תביעתה לקבלת פיצוי בגין " אובדן לקוחות". בפסיקתו קבע בית המשפט, בין היתר, כי: "מעבר לעובדה שהתובעת לא העידה מי מנציגי הגופים שהתקשרו כמה – מלבד מר רמות עצמו שהינו מנהל בחברת " קרמה פלוס", אשר אף היא התקשרה עם התובעת בהסכם... הרי שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, את סכומי הנזק הנטענים בגין הפסד רווחים... טענות התובעת לעניין נזק בגין אובדן לקוחות, לא הוכחו אפוא ( ר' ס' 17 לנספח 1 בתצהיר מוטי). יוצא איפוא, כי בית המשפט המחוזי בבאר שבע לא מצא כי הנתבעת 1 הוכיחה כי התקשרה ומכרה קפסולות ממולאות בקפה לחברות אחרות, זולת לחברת " קרמה פלוס".

כאן גם המקום לציין כי בסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת 1 נכתב, בין היתר, כי: "הקפסולות שסיפקה הנתבעת 1 היו טובות ותקינות, שימשו את חב' שטראוס ואת חברת " קרמה פלוס", ועל כן המסקנה המתבקשת היא, כי הקפה של התו' הוא המקור לבעיותיה." (ס' 108 לסיכומי הנתבעים) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.). יוצא אפוא, כי אף הנתבעת 1 עצמה זנחה טענותיה בדבר מכירת קפסולות קפה מתוצרתה לחברות נוספות זולת לתובעת ול"קרמה פלוס", ואף זאת – כאשר מוסכם בינה לבין התובעת על כך שהמכירה לשטראוס הייתה של קפסולות ריקות בלבד.

מניתוח הראיות שהובא לעיל עולה כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שביעות רצון של לקוחות אחרים, זולת חברת " קרמה פלוס", מקפסולות מתוצרתה שמולאו בקפה וסופקו להם על ידה. גם שיווק הקפסולות ל"קרמה פלוס" היה מוגבל יחסית, תוך שלא ניתן להתעלם מהאינטרס האישי של חלק מבעלי מניותיה של " קרמה פלוס" בנתבעת 1 ובנתבעת 2.
יוצא אפוא, כי הנתבעת 1 לא הצליחה לסתור טענת התובעת לגבי פגמים שהתגלו בקפסולות הקפה שסופקו לה ע"י הנתבעת 1 באמצעות ראיות המוכיחות שביעות רצון של לקוחות אחרים אשר הנתבעת 1 טענה כי סיפקה להם קפסולות קפה תקינות מתוצרתה.

שלישית: ביום 14.5.2013 שלח ב"כ הנתבעים אל מוטי את טיוטת החוזה המחליף. מוטי העביר טיוטה זו למר לוזון ביום 16.5.2013 ( נספח 19 א לתצהיר לוזון). חנן אישר בעדותו כי אחד מהנושאים שנידונו ע"י הצדדים במסגרת דיוניהם לגבי טיוטת החוזה המחליף עסק בהפסקת ההתקשרות החוזית שבין התובעת לבין הנתבעת 1, ובחובתה של הנתבעת 1 להשיב לתובעת התשלומים ששולמו על ידה בהתאם להסכם, דהיינו – בחובתה של הנתבעת 1 להשיב לתובעת סך כולל של 666,666 ₪ ( עמ' 107, ש' 30-35 לפרו'). חנן הסביר בעדותו כי בנוסף, ובמקביל, למו"מ שניהלה הנתבעת 1 עם התובעת היא ניהלה מו"מ עם חברת " שטראוס" למכירת המפעל בקריית גת על כל פעילותו וציודו, כאשר אחד התנאים שהוצבו ע"י " שטראוס" היה כי הנתבעת 1 תפסיק לייצר קפסולות קפה עבור התובעת ותשתחרר מההסכם שחתמה עם התובעת. לפיכך, לשיטתו של חנן, הנתבעת 1 אכן הסכימה לשלם לתובעת סך של 666,666 ₪ כפיצוי על הפסקת ההתקשרות עמה, אך כל זאת – בתנאי, ובכפוף לכך, שהעסקה שבין הנתבעת 1 לבין חברת " שטראוס" אכן תצא אל הפועל ( עמ' 108, ש' 1-9 לפרו').

אקדים ואציין כי השאלה האם טיוטת החוזה המחליף השתכללה לכדי הסכם מחייב בין התובעת לבין הנתבעת 1 עוד תידון במשך פסק דין זה. עם זאת, ואף מבלי להכריע בשלב זה בשאלה זו, הרי שלמצער ניתן ללמוד מעדותו זו של חנן כי בכל הקשור לטיוטת החוזה המחליף – הנתבעת 1 אכן הסכימה להחזיר לתובעת את כל התמורה החוזית שקיבלה מהתובעת בהתאם להסכם. אוסיף ואדגיש כי לא מצאתי שהנתבעת 1 אכן הצליחה להוכיח טענתה לפיה הסכמתה זו הוכפפה לקיומו של תנאי מתלה, דהיינו: שהיא הייתה מותנית בהתקיימות העסקה שבין הנתבעת 1 לבין חברת " שטראוס".

אפרט להלן עיקר נימוקיי לקביעה זו:

ראשית, ראוי לציין כי טיוטת החוזה המחליף נועדה לבטל ההתקשרות החוזית שבין התובעת לבין הנתבעת 1 " ברוח טובה, תוך ויתור על טענות ההדדיות" (ר' בהואיל השני, נספח 19 ב לתצהיר לוזון). במסגרת טיוטה זו הצהירה התובעת כי הליכי הייצור של קפסולות הקפה לא עתידים להשתנות ( ס' 3.1 בטיוטת החוזה המחליף). הנתבעת 1 התחייבה לייצר עבור התובעת 500,000 קפסולות נוספות ( ס' 4.1 בטיוטת החוזה המחליף). בסעיף 5.1 בטיוטת החוזה המחליף צוין כי " מוסכם על הצדדים, כי עלות ייצור ומילוי הקפסולות על ידי החברה [ דהיינו- 500,000 הקפסולות הנזכרות בסעיף 4.1 בטיוטת החוזה המחליף – ב.א.] יעמוד על סך של 50,000 ₪ ( חמישים אלף ₪), כאשר סכום זה כולל התמורה המגיעה לנתבעת 1 עבור יצור ומילוי כל הקפסולות, דהיינו - הן עבור אלו שיוצרו ע"י החברה על פי ההסכם מיום 26.12.2012 והן עבור אלו אשר ייוצרו על ידי החברה בהתאם להוראות הסכם זה" (ס' 5.1. בטיוטת החוזה המחליף). בסעיף 5.2 של טיוטה זו, התחייבה הנתבעת 1 להחזיר לתובעת את כל התשלומים אשר שולמו לה על ידי התובעת במסגרת ההסכם "עד לתשלום מלוא הסכום".

טיוטת החוזה המחליף נוסחה אמנם על ידי ב"כ הנתבעים. עם זאת, אני סבור כי ניתן למצוא בה תימוכין דווקא לגרסתה של התובעת. על אף שהודגשה בטיוטה זו עובדת מודעותה של התובעת לכך שתהליכי הייצור של קפסולות הקפה לא ישתנו, ברי כי לולא התגלתה בעיה בתהליכי הייצור של קפסולות הקפה לא הייתה נדרשת התובעת להצהיר על כך. יתר על כן: העובדה כי הצדדים טרחו לציין כי התמורה המסתכמת בסך של 50,000 ₪ מיועדת לפרעון רכישת כל הקפסולות שסופקו, ו/או היו אמורות להיות מסופקות, לתובעת על ידי הנתבעת 1 - אף היא מלמדת כי הנתבעת 1 עצמה הכירה בזכות עקרונית של הנתבעת 1 לקבלת פיצוי בגין הפרת ההסכם על ידה .

שנית, ובהמשך לכך: בטיוטת החוזה המחליף לא צוין כלל כי ההסכמות שהושגו בין הצדדים כפופות להוצאתה אל הפועל של העסקה שבין הנתבעת 1 לבין חברת " שטראוס". העובדה כי תנאי כה מהותי לצורך ניהול המו"מ שבין הנתבעת 1 לבין התובעת, לא נזכר בטיוטת החוזה המחליף במפורש, על אף שטיוטה זו נוסחה ע"י באי-כוחה של הנתבעת 1 - מעוררת תמיהה ומקשה על קבלת גירסתה של הנתבעת 1 . יתר על כן: טיוטת החוזה המחליף נשלחה מלכתחילה למוטי על ידי בא כוחם של הנתבעים, והועברה על ידי מוטי למר לוזון ללא שום הסתייגות בדבר היותה כפופה להתקיימותו של תנאי מתלה כלשהו, דהיינו - בקיום העסקה שבין הנתבעת 1 לבין חברת " שטראוס". במובן זה, ניתן היה לשער כי אילו מר לוזון היה משיב למוטי כי הוא מסכים, בשם התובעת, לקבל טיוטה זו כלשונה – קשה היה לקבל טענה מטעם הנתבעת 1 כי טיוטת החוזה המחליף אינה מחייבת מאחר שהיא תלויה בהתקיימות תנאי מתלה אשר כלל לא נזכר בה.

יתרה מזו: אני סבור כי טענתו של חנן לפיה התנאי המתלה הנטען ע"י הנתבעת 1 לא הופיע בטיוטת החוזה המחליף מאחר שהנתבעים סברו כי מבחינה משפטית הכללתו בטיוטה לא תפעל לטובתם ( עמ' 108, ש' 16-17 לפרו') הינה כוללנית ובלתי ברורה. ברי, כי מבחינה משפטית הנתבעים הציעו ללוזון הצעה שאינה מותנית במפורש בתנאי מתלה הקשור בביצוע העסקה שבין הנתבעת 1 לבין חברת " שטראוס". טענת הנתבעים בהקשר זה לגבי רצונו של מר לוזון, בשם התובעת, לשנות את תנאי טיוטת החוזה המחליף, אינה רלוונטית לעובדה שהנתבעים לא טרחו לציין בשום מקום, לרבות בתכתובות שבין הצדדים, כי טיוטת החוזה המחליף כפופה להתקיימותה של עסקת הנתבעת 1 עם " שטראוס". התנהלותם זו של הנתבעים מתיישבת דווקא עם גרסת התובעת לפיה הנתבעת 1 הסכימה להשיב לתובעת את הסכום ששולם לה על ידה מאחר שהנתבעת 1 הייתה מודעת לתקלות ולפגמים שהתגלו בעת השימוש בקפסולות הקפה שיוצרו על ידה, ולא בשל העסקה הצפויה להתבצע, לגרסתם, בין הנתבעת 1 לבין "חב' שטראוס" למכירת המפעל בקריית גת.

שלישית, הנתבעת 1 לא הציגה טיוטה חוזה כלשהי או כל מסמך אחר התומכים בטענתה בדבר מו"מ שהתנהל עם חברת " שטראוס" בתקופה זו למכירת המפעל בקריית גת. מר אסף בשן מטעם "שטראוס" העיד כי הוצע ל"שטראוס" לקנות את המפעל בקריית גת אך "שטראוס" סירבה להצעה זו ( עמ' 61, ש' 33-35; עמ' 62, ש' 1 לפרו'). מר אסף בשן הוסיף כי זכור לו שהתנהל מו"מ בין הנתבעת 2 לבין שטראוס לרכישת המפעל בקריית גת ושהמו"מ לא נמשך זמן רב ( עמ' 65, ש' 31-35 לפרו'). מר רונן קירט, שהיה מנהל כספים בשטראוס בתקופה הרלוונטית, העיד כי: "למיטב זכרוני לא היתה שיחה לרכוש את המפעל, אלא לרכוש חלק מהמיכון שנמצא במפעל של ריאלטו, הנתבעת 2. המדובר במפעל בק. גת... לדעתי, הם נתנו הצעה ואנו בחנו אותה והחלטנו שאין עסקה". מר קירט לא ידע להצביע מתי התנהל המו"מ בין שטראוס לבין הנתבעת 2 ( עמ' 67, ש' 24-30 לפרו').
אני סבור כי מעדויות אלו ניתן ללמוד כי ככל הנראה התקיימו מגעים כלשהם בין מי מהנתבעים לבין " שטראוס" לגבי רכישת המפעל בקריית גת או ביחס לרכישת חלק מהציוד שנמצא בו, ע"י " שטראוס". עם זאת, מדובר בעדויות כלליות שאין בהן כדי לתמוך בגרסת הנתבעים בענין התניית תוקפו של החוזה המחליף בקיומו של התנאי המתלה הנטען ע"י הנתבעת 1. מעדויות אלו לא ניתן ללמוד מתי התקיים המו"מ שבין הנתבעת 2 לבין שטראוס, ומה היו העקרונות והפרטים אשר הוסכם עליהם, אם בכלל. יתר על כן: לא ניתן לדעת אפילו אם המו"מ שנוהל ע"י הנתבעות, או מי מהן, עם " שטראוס" נוהל במקביל למו"מ שניהלה הנתבעת 1 עם התובעת.

כפועל יוצא מכל האמור לעיל, לרבות מהעדויות והראיות שהוצגו, אני קובע בזאת כי התובעת הרימה נטל ההוכחה ברמה של מאזן הסתברויות הנדרש בהליך אזרחי והוכיחה כי טיוטת החוזה המחליף נשלחה על ידי הנתבעים לתובעת לאחר שהנתבעת 1 הייתה מודעת לכך שנפלו פגמים בקפסולות הקפה שיוצרו על ידה וסופקו על ידה לתובעת.
מנגד, הנתבעת 1 כשלה מלהוכיח כי טיוטת החוזה המחליף נשלחה על ידה לתובעת בשל אינטרס כלכלי שהיה לה באותה עת בביצוע העסקה עם "שטראוס", או כי טיוטת החוזה המחליף הוכפפה למכירה בפועל של מפעלה בקריית גת ל-"שטראוס".

רביעית, אחת מהטענות שנטענו ע"י הנתבעים הייתה כי בגדר ההסכם הצהירה התובעת כי בדקה את קפסולות הקפה והתחייבה כי לא תהיינה לה טענות בגין קפסולות אלה. יתר על כן: הנתבעים טענו כי מר לוזון ביקר במפעל בקריית גת ואישר בעצמו את הזמנות הקפסולות עבור התובעת. לשיטתם של הנתבעים בהתחשב בכך, אין התובעת יכולה לבוא בטענות כלפי הנתבעים בכל הקשור לקפסולות הקפה. עוד טענו הנתבעים כי "אווא" סיפקה לנתבעת 1 תערובות קפה פגומות למרות ההנחיות שהעביר לה חנן. חנן ציין בהקשר זה: "הסברתי להם שעליהם לטפל בנושא תערובת הקפה שהם מספקים, אך הם לא פתרו את הבעיה שלהם..." (עמ' 106, ש' 17-18 לפרו').

לא מצאתי לקבל טענות אלה של הנתבעים, ואפרט נימוקיי לקביעתו זו:
ראשית, באשר להצהרת התובעת בסעיף 5.2 בהסכם: מדובר בסעיף המנוסח בזמן עבר (" המזמין מצהיר כי בדק את הקפסולות המיוצרות על ידי החברה..."). ברי, אפוא, כי אין ממש בהצהרת התובעת המפורטת בהסכם לגבי תקינותן של קפסולות קפה אשר טרם יוצרו על ידי הנתבעת 1 . יתר על כן: באופן טבעי, את תקינותן של קפסולות הקפה ניתן היה לבחון, בסופו של דבר, בעת השימוש בהן על ידי הצרכן הסופי במכונות קפה מתוצרת " נספרסו". לפיכך, אני סבור כי אין כל משמעות ממשית לאישור כללי מצדה של התובעת לגבי תקינותן של קפסולות הקפה המיוצרות על ידי הנתבעת 1 הניתן מראש, וללא בדיקה מעשית ובפועל, של המוצר הסופי אשר הנתבעת 1 התחייבה לספק לתובעת.

שנית, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בין התובעת לבין הנתבעת 1 היו פערים מקצועיים משמעותיים בכל הקשור לידע ולהבנה של תהליך הייצור של קפסולות קפה. חנן, בפעולתו, כנציג הנתבעת 1, שימש כגורם המקצועי היחיד, ובעל המומחיות, הידע והניסיון בייצור קפסולות קפה. מנגד, ניצן העידה בהקשר זה כי: "אני יודעת לומר שיש קפסולה שצריכה להיכנס למכונה וצריכה לעבוד. כל השאר לא שייך למומחיותי" ( עמ' 26, ש' 22-23 לפרו'). גל, מטעם חברת "אווא", העיד כי "אווא" מומחית בקליית קפה ואחסנת קפה בפולים אך אינה מומחית בייצור קפסולות קפה ( עמ' 39, 33-35; עמ' 40, ש' 1-2 לפרו'). מר לוזון אישר כי רכש את רשת " אילנס" בשנת 2008 וכי במועד חתימת ההסכם לא היה לו כל ניסיון עם קפסולות קפה ( עמ' 41, ש' 17-18). אף הנתבעים עצמם טרחו וציינו בסעיף 10 בכתב הסיכומים שהוגש מטעמם כי התובעת ומי מטעמה לא מבינים דבר בקפה. מנגד, חנן העיד בתצהירו כי עובר לחתימת ההסכם הוא התמקצע בתחום הקפה – " קליה, ערבוב, טחינה וכל מה שניתן לכנות "מדעי הקפה" ( ס' 6 בתצהיר חנן). בהמשך לכך, הוא עצמו אישר כי "רשת ישרוטל" שכרה את שירותיו כיועץ בתחום הקפה, ולאחר מכן עבד כמנהל תחום מזון ומשקאות "ברשת איקאה" ( ס' 7-11 לתצהיר חנן). פערי הידע המקצועי שבין הנתבעת 1, ובפרט בין חנן כנציגה, לבין התובעת ונציגיה מחלישים את טענת הנתבעת 1 לפיה התובעת, בין אם באמצעות מר לוזון ובין אם באמצעות ניצן, אישרו כי הקפסולות שיוצרו על ידי הנתבעת 1 היו תקינות. ברי, אפוא, כי הנתבעת 1 הייתה הגורם המקצועי בעל הידע, המומחיות והניסיון בתחום זה, ועל כל אלה סמכו נציגי התובעת. לפיכך, אני סבור כי ניסיונה של הנתבעת 1 לייחס לתובעת מומחיות מקצועית ולהטיל עליה אחריות הנגזרת, כביכול, מהאישור שנתנה לגבי תקינותן של הקפסולות - לוקה בחוסר תום לב מובהק.

בהמשך לכך, ובבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי הצדדים לא התייחסו בסיכומיהם לתחולתו של חוק המכר, תשכ"ח-1968 ( להלן: "חוק המכר") ולחלותן של הוראותיו על ההסכם. בסעיף 2 בחוק המכר נקבע כי: "חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו, רואים אותו כחוזה מכר, זולת אם המזמין קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו". במקרה הנוכחי, קפסולות הקפה נושא ההסכם יוצרו על ידי הנתבעת 1 ומולאו על ידה בקפה שסופק על ידי " אווא" מטעם התובעת. ברי, אפוא, כי אין מדובר בהסכם בו התובעת לקחה על עצמה לספק לנתבעת 1 את "עיקר החומרים" ולכן חוק המכר אכן חל לגבי הסכם זה ( ר' ע"א 368/77 זיקית מפעלי צביעה נ' סריגי אלדיט בע"מ, פ"מ לב(3) 487, 492-493 (1978); ע"א 4693/16 IRM OFFSHORE AND MARINE ENGINEER PVT LTD נ' א. ארנסון בע"מ (פורסם בנבו, 14.1.2018) בפס' 5 לפסק דינו של כב' הש' י. עמית).

בסעיפים 12, 13 ו-14 בחוק המכר נקבע כי על הקונה מוטלת החובה לבדוק את הממכר שקיבל מיד לאחר קבלתו, וכי עליו ליתן למוכר הודעה על אי ההתאמה של הממכר מיד לאחר מועד בדיקה זו. עם זאת בסעיף 15 בחוק המכר נקבע כי: "לא הייתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה...ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה...". בסעיף 16 בחוק המכר נקבע כי: "הייתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה".

בית המשפט העליון קבע בהקשר זה כי את סעיף 16 בחוק המכר יש לפרש בשים לב לאמור בסעיף 15 בחוק המכר, באופן שהסעיף " בא ללמדנו על כוונת המחוקק שאחריותו של המוכר תתגבש ללא קשר לשאלה האם אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, אם לאו, קרי ללא קשר לרשלנותו של הקונה בבדיקת מצב הנכס" ( ע"א 8068/11 אורי עיני נ' חן שיפריס (פורסם בנבו, 11.2.2014) (להלן: "עניין עיני") בפס' 5 לפסק דינו של כב' הש' נ. סולברג). כב' השופט סולברג ציטט בעניין עיני את דברי המלומד פרופ' אייל זמיר לפיהם: "חוק המכר שולל לחלוטין את ההשקפה של ' יזהר הקונה', ומתי לקונה להסתמך באופן בלעדי על תיאור הממכר בפי המוכר, ועל החיובים המוסכמים בחוזה. הדין לא יהיה שונה, לפי חוק המכר, גם אם היתה לקונה הזדמנות סבירה לבדוק את הממכר והוא לא ניצל אותה, או שניצל אותה אף עקב רשלנותו לא גילה את הפגם בממכר" ( א' זמיר, 'חוק המכר, תשכ"ח-1968', הפירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי ( המכון למחקרי חקיקה, התשמ"ז), 281 ; עניין עיני, פס' 3 לפסק דינו של הש' סולברג).

אני סבור כי דברים אלו יפים, נכונים ומתאימים גם לנסיבות המקרה הנוכחי. כאמור, התובעת הייתה משוללת ידע וניסיון מקצועי בקשר לקפסולות קפה, ואילו הנתבעת 1, וחנן בפרט, הציגו עצמם כבעלי ידע, מומחיות וניסיון בתחום זה. מעדותה של ניצן וממכתביה לחנן ומוטי, כמו גם מעדויותיהם של גל מטעם " אווא" ושל גלעד, מנהל המפעל בקריית גת, מוכח כי בידי חנן רוכזה מלוא הסמכות המקצועית באופן בלעדי. יתר על כן: מן העדויות והמכתבים שהוזכרו לעיל עולה כי התובעת יידעה את הנתבעת 1 בזמן אמת על התלונות הרבות שנמסרו לה מלקוחותיה עקב אי תקינותן של קפסולות הקפה. ברי, אפוא, כי באחריותה של הנתבעת 1 היה לוודא כי קפסולות הקפה עובדות באופן תקין במכונות הקפה מתוצרת " נספרסו" וכי בהקשר זה יש לייחס חשיבות פחותה, אם בכלל, לעובדה כי מר לוזון או ניצן אישרו את תקינותן של קפסולות הקפה טרם השימוש בהן במכונות הקפה. זאת ועוד: גם אם התובעת, או מי מטעמה, בדקו את קפסולות הקפה ולא מצאו בהן פגם, הרי שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין עיני, אין בכך כדי לפגוע בזכותה של התובעת, כמי שרכשה מהנתבעת 1 את קפסולות הקפה, להסתמך על כך שהנתבעת 1 תספק לה קפסולות קפה תקינות, גם אם בדיקתה של התובעת לקתה ברשלנות כלשהי.

מוצא אני לנכון להבהיר כבר בשלב זה כי הדיון שפורט לעיל מתייחס להסכם שנכרת בין הצדדים ולקפסולות שיוצרו לאחר חתימתו, וכן לטענת התובעת בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1. עם זאת, קיים קושי לקבוע כי מצב דברים זה נכון גם ביחס לקפסולות שסופקו על ידי הנתבעת 1 לאחר שנשלחה למר לוזון טיוטת החוזה המחליף, כאשר כבר היו ידועים הפגמים והתקלות שהתגלו בעת השימוש בקפסולות במכונות קפה מתוצרת " נספרסו". עם זאת, ומבלי שאכריע בשלב זה בשאלת השתכללותה של טיוטת החוזה המחליף לכדי הסכם מחייב, הרי שמן האמור בה ניתן ללמוד, למצער, כי התובעת כבר הייתה מודעת לפגמים שנפלו בייצור קפסולות הקפה על ידי הנתבעת 1, ועל כן לא היה מדובר מבחינתה באי התאמה שלא הייתה מודעת לה בשלב זה.

שלישית, באשר לטענה כי תערובות הקפה שהועברו על ידי " אווא" היו פגומות - לא מצאתי כי הנתבעת 1 הוכיחה טענתה זו.

כפי שכבר הובהר, גל, נציג " אווא", העיד כי רכש את תערובות הקפה לפי הוראותיה של הנתבעת 1, וכי את הוראות הקלייה קיבל מהנתבעת 1 ( עמ' 38, ש' 14-15 לפרו'). גל ציין בתצהירו כי עם תחילת ייצור קפסולות הקפה עבור התובעת ביקשה הנתבעת 1 מ"אווא" כי תערובות הקפה יועברו מ"אווא" למפעלה בחביות קפה ( ס' 7 בתצהיר גל). גם מר לוזון אישר בעדותו כי הנתבעת 1 העלתה טענה בדבר הקפה שסופק לה על ידי " אווא", וכי לפיכך התנהלו שיחות בענין זה בין הנתבעת 1 לבין " אווא" (עמ' 49, ש' 16-21 לפרו').

גלעד, מנהל המפעל בקריית גת, העיד כי בקפה ש"אווא" סיפקה היו בעיות של שומניות ולפי החלטתו של חנן ביקשה הנתבעת 1 לקבל את הקפה בחביות נושמות מקרטון במקום בשקי יוטה ( עמ' 90, ש' 9-13 לפרו') וכך גם בוצע בפועל. מוטי העיד כי היה נוכח בשיחות שהתנהלו בין מר לוזון לבין נציג " אווא" לגבי יציבות תערובות הקפה שסופקו על ידי " אווא" (עמ' 80, ש' 45-35; עמ' 81, ש' 1-2 לפרו'). אולם כאשר נשאל מוטי על ידי בית המשפט מדוע, אפוא, לא ביקשה הנתבעת 1 מהתובעת להחליף את ספק הקפה שלה כאשר התבהר לנתבעת 1 כי היא אינה יכולה לספק בנסיבות אלו קפסולה תקינה, ציין מוטי כי שמע כי היו שיחות על כך, אך ידיעתו בהקשר הינה מכלי שני בלבד ( עמ' 81, ש' 21-27 לפרו'). חנן, מצדו, העיד כי היו משלוחים של פולי קפה שהיה ברור כי לא קלו אותם באותה קלייה. חנן העיד כי יידע על כך את מר לוזון ואת ניצן, וכי מר לוזון כעס על נציגי " אווא" בטלפון ( עמ' 107, ש' 4-8 לפרו').

מן האמור לעיל עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהנתבעת 1 העלתה טרוניות בתחילת תהליך הייצור של קפסולות הקפה עבור התובעת בכל הקשור לאופן אספקת הקפה לנתבעת 1 על ידי חברת " אווא". עם זאת, טרוניה זו הועלתה בתחילת הייצור, ולא הוכח ש"אווא" לא מילאה אחר ההנחיות שקיבלה מהנתבעת 1 . כאמור לעיל, עדי הנתבעים אישרו כי " אווא" החלה לספק את הקפה בחביות, בהתאם לדרישת הנתבעת 1 .

ראוי להדגיש כי עדותו של חנן לפיה במהלך תקופת ההתקשרות העלה בפני נציגי התובעת טרוניות נוספות בנוגע לתערובות הקפה לא נתמכה במסמך או בראיה מוחשית כלשהי. יתרה מזו: הנתבעים, או מי מטעמם, לא טענו, וממילא שלא הוכיחו, כי דרישה כלשהי, או הנחיה כלשהי, אשר ניתנה על ידם לתובעת או לחברת " אווא" - לא קוימה ע"י חברת " אווא".
נוסף על כך, הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת נדרשה ע"י מי מהם לבצע פעולות נוספות ואלה לא בוצעו ע"י התובעת או נציגיה, או כי הועלתה על ידם דרישה להחלפתה של " אווא" במפעל אחר ליצירת תערובות קפה ולקליית קפה.

תימוכין למסקנה זו ניתן ללמוד מהתנהלות הצדדים וההתכתבות ביניהם בתקופה הרלוונטית. כזכור, ניצן שלחה לחנן ומוטי במהלך חודשים פברואר ומרץ 2013 מספר מכתבים אשר עסקו בניסיון לאתר מהו הגורם הבעייתי בקפסולות הקפה שסופקו ע"י הנתבעת 1 לתובעת. כך למשל, בדוא"ל מיום 1.3.2013 כתבה ניצן כי: "אני עדיין טוענת כי ההבדל המהותי הוא בנייר!! הנייר של שטראוס שונה משלנו, עדין יותר/דק יותר ולדעתי שווה להתמקד בחקירה באפיק זה בנוסף לסברות הנוספות כגון טחינה וכו' שדיברנו עליהם" (נספח 1 לתצהיר ניצן). אם אכן הבעיה בקפסולות הקפה מקורה היה בתערובות הקפה שסיפקה " אווא", כטענת הנתבעת 1, ברי כי לא נדרש כלל לערוך " ניסוי" ו/או חקירה נוספים, ומצופה היה כי חנן או מוטי היו משיבים לניצן כי ניתן לסיים את " החקירה" מאחר שלדעתם מקור הבעיה הוא בתערובות הקפה. אלא שלא הוצגה שום ראיה שכזו על ידי הנתבעת 1 על אף היותה הגורם המקצועי ובעל הניסיון והמומחיות בתחום הקפה ובייצור קפסולות לקפה. לא למותר לציין כי בדוא"ל מיום 5.3.2013 אשר ניצן שלחה למוטי וחנן ציינה ניצן כי מוטי הציע " שנעשה רי-קול יזום" (נספח 3 לתצהיר ניצן). גם חנן אישר בעדותו כי הציע לתובעת לערוך " ריקול" על חשבון הנתבעת 1 ( עמ' 106, ש' 26-29 לפרו'). נשאלת השאלה: מדוע הציעה הנתבעת 1 לתובעת לעשות " ריקול" על חשבונה לקפסולות הקפה אם אכן מקור הבעיה בקפסולות הקפה היה, לשיטתה, בתערובות הקפה שסופקו על ידי " אווא"? מאחר שהנתבעת 1 לא מסרה שום הסבר לכך, ניתן להניח כי נכונותה לבצע " רי-קול" על חשבונה נבע מפגמים ביצורן של הקפסולות שסופקו ע"י הנתבעת 1 לתובעת.

בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי הנתבעים הציגו תכתובות שהוחלפו ע"י מר יואב רמות בשם המותג " ריאלטו" עם לקוחות פוטנציאליים מחו"ל. בדוא"ל מיום 6.11.2012 ששלח מר יואב רמות לאדם בשם חוזה גרסיה, צוין כי מצורפת תעודת כשירות מבית קלייה מקומי שמר רמות כינה "Our roaster" ( נספח 8 לתצהיר מוטי, בעמ' 111-113). המסמך שצורף על ידו נשא את חתימתה של חברת " אווא". גם מוטי אישר בעדותו כי מר רמות התייחס בדוא"ל זה לחברת "אווא" ( עמ' 79, ש' 8 לפרו'). העובדה כי הנתבעים קיימו קשרי עבודה עם חברת " אווא" עובר לחתימה על ההסכם עם התובעת, ואף כינו אותה בדוא"ל ללקוחות פוטנציאליים כבית הקלייה של " ריאלטו", מעוררת, למצער, תמיהה בנוגע לטענותיה של הנתבעת 1 כנגד " אווא" ותערובות הקפה שסופקו על ידה.

רביעית: בהתייחס לטענת התובעת בדבר פגמים שהתגלו בקפסולות הקפה שסופקו לה על ידי הנתבעת 1 טענו הנתבעים כי קפסולת הקפה של התובעת דורגה במקום הראשון בסקר מיום 3.5.2013 שנערך ע"י מגזין "ממון שישי" המהווה חלק מעיתון "ידיעות אחרונות" ( נספח 10 לתצהיר חנן; מוצג נ/1). אלא, שאיני סבור כי ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על סקר זה בעיקר משום שלא הובהר כמה קפסולות נבדקו, וכאשר אין חולק על כך שחלק מהקפסולות שסופקו על ידי הנתבעת 1 לתובעת אכן פעלו ללא כל תקלה. יתר על כן: הכותרת שצוטטה מהכתבה שצורפה היא – "אילנס', מקום ראשון בטעם..." – ומכאן ברי כי הדירוג בסקר הנ"ל התייחס לטעמו של הקפה, ולא צוין בו דבר לגבי אופן התפעול של קפסולת הקפה, לרבות האחידות בזרימת הקפה, בעת השימוש בה במכונת הקפה מתוצרת " נספרסו".

טענה נוספת שנטענה ע"י הנתבעים היתה כי אם קפסולות הקפה שסופקו לתובעת לא היו תקינות אזי לא היה כל היגיון בכך שהתובעת המשיכה להזמין מהנתבעת 1 קפסולות קפה נוספות. הנתבעת 1 הוסיפה וטענה כי הטענה בדבר הפרת ההסכם על ידה אינה מתיישבת עם העובדה שמר לוזון נסע בחודש אוקטובר 2013 יחד עם נציגי הנתבעת 1 להציג את קפסולות הקפה בתערוכה שהתקיימה במילאנו. יתר על כן: הנתבעים טוענים כי טענת התובעת לגבי הפגמים שהתגלו בקפסולות שנרכשו על ידה מהנתבעת 1 אינה מתיישבת עם העובדה שבסוף חודש יולי 2013, וכן בחודש ספטמבר 2013, לאחר שכבר במחצית חודש מאי 2013 נמסרה טיוטת החוזה המחליף לנציג התובעת - מר לוזון הזמין מהנתבעת 1 קפסולות נוספות עבור התובעת. (ר' נספח 9 לתצהיר חנן; מוצג נ/2).

מענה לטיעון זה ניתן למצוא בדבריה של ניצן אשר בחקירתה העידה כי לכל אורך הדרך חנן " הבטיח ושידר בטחון גם במוצר שלו, בידע שלו, בנכונות שלו לפתור את הבעיה, כל הזמן הוא שידר שהכל יהיה בסדר עוד רגע, גם אם הקפסולה עכשיו מטפטפת, הוא כל הזמן שידר רוגע, סמכות, וביטחון שהכל יהיה בסדר. מאחר שבדקנו וראינו כי הקפסולות מטפטפות וחלק לא נפתחות טענו את זה בפני חנן, אך כל הזמן אמר שיהיה בסדר" (עמ' 31, ש' 8-12 לפרו'). ב"כ הנתבעים המשיך ושאל את ניצן כיצד יכול להיות שהמשיכו להזמין מוצר שהוא לא תקין? על כך השיבה ניצן כדלקמן: "אנחנו נמצאים במקום שכל רגע הבטיחו לנו שהמוצר יהיה בסדר. עשינו עסק עם מישהו שסמכנו עליו וקיווינו שהוא יתגבר על התקלות וכי ניתן להתחיל בשיווק רחב יותר של הקפסולות מתוך הנחה שהנתבעת 1 תתגבר על הקשיים והתקלות שהתגלו" ( עמ' 31, ש' 13-17 לפרו'). עדותה זו של ניצן לא נסתרה על ידי הנתבעת 1, ומצאתי כי היא ראויה לאמונו של בית המשפט. יתר על כן: עדותה של ניצן נתמכת בתוכן המכתבים שנשלחו על ידה לחנן ומוטי אשר בגדרם היא בקשה מהם למצוא פתרון לתקלות שהתגלו בקפסולות הקפה. בדוא"ל ששלחה ניצן ביום 24.2.2013 לחנן היא ציינה, בין היתר, "...ז"א מה שעשית עדיין לא פתר את הבעיה, ואנחנו מקבלים תלונות על כך..." (נספח 1 לתצהיר ניצן). בדוא"ל נוסף מיום 5.3.2013 ביקשה ניצן מחנן ומוטי ליתן לה עדכון מיידי " איך אנחנו מתקדמים ומה הממצאים מהבדיקות שאתם עורכים" ( נספח 3 לתצהיר ניצן). ברי, אפוא, כי לכל הפחות עד לחודש מאי 2013, פעלה התובעת תוך הסתמכות על מצגי הנתבעת 1 והפועלים מטעמה, ובפרט על דברי חנן והבטחותיו לכך שהנתבעת 1 תצליח לפתור תוך זמן קצר את התקלות שהתגלו בקפסולות הקפה.

באשר להזמנות שבוצעו לאחר חודש מאי 2013 : בסעיף 3.1 בטיוטת החוזה המחליף נכתב כי " המזמין מצהיר ומאשר, כי הובהר לו שהליכי הייצור של קפסולות הקפה, כפי שהיו עד עתה, אינם עתידים להשתנות". התובעת טוענת להשתכללותה של טיוטה זו לכדי הסכם מחייב ולכן קיים קושי לקבל את טענתה לפיה גם לאחר שטיוטה זו הוחלפה בין הצדדים היא המשיכה להסתמך על הצהרותיה של הנתבעת 1 בדבר תקינותן של קפסולות הקפה.

עם זאת, לא מצאתי כי העובדה שהתובעת המשיכה להזמין קפסולות קפה מהנתבעת 1 לאחר חודש מאי 2013 מלמדת על תקינותן של קפסולות הקפה שיוצרו עבורה וסופקו לה ע"י הנתבעת 1 . התובעת, משיקוליה שלה, ובהתחשב בתנאים המסחריים שניתנו לה לפי המפורט בטיוטת החוזה המחליף, ביקשה להמשיך ולהזמין מהנתבעת 1 קפסולות ממולאות בקפה, תוך שהיא הייתה מוכנה להצהיר במסגרת טיוטת החוזה המחליף כי היא מודעת לכך שהנתבעת 1 לא תשנה את תהליכי הייצור של הקפסולות, ותוך שהיא משקללת בהקשר זה את כלל היתרונות והחסרונות הקשורים ברכישת ובמכירת קפסולות אלו. עניין זה עשוי להיות רלוונטי לשאלת הוכחת הנזק הנטען ע"י התובעת, אך אין בכך כדי להשפיע על הקביעה כי הנתבעת 1 סיפקה לתובעת קפסולות קפה שנתגלו בהן פגמים ותקלות בעת השימוש בהן במכונות הקפה מתוצרת " נספרסו".

מוצא אני לנכון להבהיר כי לא מצאתי ממש בטענה כי יש לראות בדוא"ל ששלח מר לוזון לחנן ביום 8.9.2013 אשר בגדרו צוין כי: "ברגע שיהיו הקפסולות נדבר עם " אווא" על צורת הייצור של הקפה והמשלוח" (נספח 9 לתצהיר חנן) משום הודאה מצדו של מר לוזון בכך שמקור הבעיה בקפסולה היה בקפה.
ראשית, המסקנה שמבקשת הנתבעת 1 להסיק מדברים אלה הינה בגדר השערה שלא הוכחה על ידה, שכן היא לא הצליחה להוכיח כי תערובות הקפה שסופקו על ידי " אווא" היו פגומות.
שנית, בעדותו ציין מר לוזון כי כוונתו בדוא"ל זה היתה לוודא שהקפה שישלח לתובעת יהיה תואם בתכונותיו לזה שהוזמן על ידו ( עמ' 55, ש' 7 לפרו'). עדותו זו של מר לוזון נמצאה על ידי הגיונית, סבירה וראויה לאמונו של בית המשפט.

בשולי הדברים אוסיף ואציין, בהתייחס לנסיעתם המשותפת של מר לוזון ושל נציגי הנתבעת 1 למילאנו, כי מקובלת עלי בהקשר זה עדותו של מר לוזון לפיה בעת שנסע למילאנו עם נציגי הנתבעת 1 הקשר העסקי של התובעת עם הנתבעת 1 כבר הסתיים. מר לוזון ציין כי נענה להצעתו של חנן להצטרף אליו לנסיעה מאחר " שאולי יהיו קניינים שירצו לקנות את הקפסולות שלהם יחד עם הקפה שלי. כאשר נותנים טעימות לאנשים המבקרים בתערוכה, הם לא בודקים את תקינות הקפסולה, הם מקבלים קפה לשתייה ולכן שיתפתי איתו פעולה בקשר לעניין זה, על אף שלשנינו היה ברור שריאלטו לא ייצרו לי קפסולות עם קפה" ( עמ' 54, ש' 11-17 לפרו').
גם עדותו זו של מר לוזון נמצאה על ידי אמינה וראויה לאמון בית המשפט. אני סבור כי העובדה שהצדדים בחרו להשתתף יחד ביריד קפה שהתקיים באיטליה על אף שהסתיימה ההתקשרות הקודמת שביניהם עקב התקלות שהתגלו בקפסולות הקפה שיוצרו עבור התובעת ע"י הנתבעת 1 – אין בה כדי לסתור העובדה שהנתבעת 1 לא הצליחה לספק לתובעת את המוצר שהתחייבה לספק לה לפי המפורט בהסכם.

לסיכומו של חלק זה: מצאתי כי התובעת הוכיחה כי הנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיה לאספקת קפסולות ממולאות בקפה הניתנות לשימוש ללא כל תקלות ע"י צרכנים סופיים המשתמשים במכונות קפה מתוצרת " נספרסו".
מאידך, אני קובע בזאת כי הנתבעת 1 לא הצליחה להוכיח טענתה כי התקלות בקפסולות הקפה נבעו מתערובות הקפה שסופקו לה ע"י חברת " אווא" לפי הזמנתה של התובעת.
לפיכך, ובהתאם להוראות סעיף 6 סיפא בהסכם, אני קובע בזאת כי הנתבעת 1 הפרה הפרה יסודית את ההסכם שחתמה עם התובעת.

האם טיוטת החוזה המחליף השתכללה לכדי הסכם מחייב?

עיקר המחלוקת שהתגלתה בין הצדדים בסוגיה זו נוגעת לפרשנות שיש ליתן למכתבים שהוחלפו בין הצדדים בהתייחס לטיוטת החוזה המחליף. כזכור, ביום 14.5.2013 שלח ב"כ הנתבעים למוטי את טיוטת החוזה המחליף. ביום 16.5.2013 שלח מוטי למר לוזון את טיוטת החוזה המחליף מבלי שצירף אליה הודעה כלשהי. באותו יום השיב מר לוזון למוטי וכתב לו הדברים הבאים:
"מוטי שלום
אסכים לקבל את הסכום של 608,166 בשישה תשלומים כאשר התשלום הראשון במזומן.
כמו כן השותפים יהיו ערבים אישית לפרעונם של הצקים" (נספח 19 א לתצהיר לוזון).

הנתבעים לא השיבו למכתבו זה של לוזון. ראוי גם להזכיר כי בסעיף 5.2 לטיוטת החוזה המחליף התחייבה הנתבעת 1 להשיב לתובעת את התשלומים שקיבלה מהתובעת במסגרת ההסכם, כאשר מספר תשלומי ההחזר נותר ריק ( נספח 19 ב לתצהיר לוזון).

כאמור, התובעת טוענת כי יש לראות במשלוח טיוטת החוזה המחליף לידיה ( באמצעותו של מר לוזון) משום הצעה שהוצעה לה ע"י הנתבעת 1 ( באמצעותו של מוטי) אשר, לטענתה, קובלה על ידה במסגרת הדוא"ל הנ"ל אשר מר לוזון שלח למוטי במענה להצעה זו. בנסיבות אלה, סבורה התובעת כי טיוטת החוזה המחליף השתכללה לכדי הסכם מחייב.
מנגד, הנתבעת 1 טוענת כי יש לראות בהודעתו של מר לוזון משום הצעה חדשה אשר לא קובלה על ידי הנתבעים. על כן, מאחר שהצעתה של הנתבעת 1 לא זכתה לקיבול מצד התובעת, ואילו הצעתה החדשה של התובעת לא זכתה לקיבול מצדה של הנתבעת 1 - טיוטת החוזה המחליף לא השתכללה לכדי הסכם מחייב.

מושכלות יסוד הן כי חוזה נכרת בהתקיימות שני יסודות מרכזיים: גמירות דעת ומסוימות ( ר' ס' 2 לחוק החוזים). בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי במסגרת יסוד המסוימות נדרש כי החוזה יכלול את הפרטים החיוניים לעסקה (ר' ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניין ופיתוח נ' גושן, פ"ד נב(4) 673, 680 (1998)). במקרה הנוכחי, ברי כי טיוטת החוזה המחליף, בנוסחה כפי שנשלח על ידי מוטי למר לוזון, אכן כללה את הפרטים החיוניים לעסקה. אומנם בטיוטה זו לא מולא מספרם של התשלומים שנועדו להחזר הכספים ששילמה התובעת לנתבעת 1 במסגרת ההסכם, אולם ניתן להשלים נתון זה תוך בחינה, למשל, של האופן בו נהגו הצדדים בעבר כאשר התובעת שילמה כספים אלה לנתבעת 1.

כאמור, עיקר הסוגיה המצריכה דיון סובב סביב השאלה האם הצעתה של הנתבעת 1 לתובעת אכן קובלה ע"י התובעת. הסעיף הרלוונטי לסוגיה זו הוא סעיף 11 לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג-1973 ( להלן: "חוק החוזים") הקובע כי: "קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה כמוהו כהצעה חדשה". על פי סעיף זה, כדי שישתכלל חוזה - קיבול ההצעה צריך להתאים ולחפוף באופן מדויק להצעה ולתנאיה. כל שינוי של ההצעה, בין אם לשם צמצום או לשם הרחבה, מהווה הצעה חדשה ( ר' ג' שלו, דיני חוזים ( מהד' שנייה, 1995) 150 (להלן: "שלו"). מנגד, הצהרה כללית מטעם המקבל, כמו למשל בדבר חוסר שביעות רצונו מן העסקה, או הצעה נוספת מצדו המיועדת לחוזה נפרד – איננה פוגעת בתוקפו של הקיבול, ואינה מונעת את השתכללותו של ההסכם שבין הצדדים. על בית המשפט לבחון, בנסיבות המקרה, האם הקיבול שניתן אכן מעיד על גמירות דעתו של המציע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה שניתנה לו על ידי המציע ( ר' שלו, בעמ' 150).

במקרה הנוכחי, לו הייתי מניח כי מר לוזון היה מסיים את המכתב ששלח לנתבעת 1 בדוא"ל במשפט הראשון הנוגע לסכום ההחזר ולמספרם של התשלומים שישמשו את הנתבעת 1 לשם השבתם לתובעת של הסכומים ששולמו לה במסגרת ההסכם, הרי שמדובר היה בקיבול שאינו מוסיף תנאים מהותיים להצעה שהוצעה ע"י הנתבעת 1 אשר במסגרתה הותירה הנתבעת 1 מקום ריק לקביעת מספר תשלומי ההחזר. על כן, ברי כי בנסיבות כאלה היה, ככל הנראה, משתכלל בין הצדדים הסכם מחייב ( ר' עמ"ש ( ת"א) 26328-10-17 א.כ נ' ח.ר (פורסם בנבו, 10.2.2019) בפס' 11). עם זאת, מר לוזון לא הסתפק בכך, אלא הוסיף תנאי מהותי לעסקה לפיו " השותפים יהיו ערבים אישית לפרעונם של הצ'קים". דהיינו, מר לוזון הוסיף תנאי חדש לעסקה, שלא נזכר בטיוטת החוזה המחליף, ואשר לפיו בעלי המניות של הנתבעת 1, הנתבעים 3 ו-4, יהיו ערבים באופן אישי לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 להשיב לתובעת את הסכומים ששולמו לה ע"י התובעת במסגרת ההסכם. בהוספת תנאי מהותי זה, נוצרה למעשה " הצעה חדשה", כמשמעותה בסעיף 11 בחוק החוזים, ובכך למעשה התהפכו היוצרות: מר לוזון הפך ל-"מציע", ואילו מוטי נדרש היה למסור הודעת קיבול להצעתו של מר לוזון על מנת שישתכלל הסכם מחייב בין הצדדים אשר יכלול גם את התנאי הנוסף שהוסף ע"י מר לוזון. אלא שהנתבעת 1 ויתר הנתבעים לא קיבלו הצעתו החדשה של מר לוזון הכוללת דרישה מצד התובעת לכך שהנתבעים 3 ו-4 יערבו באופן אישי לקיום התחייבויותיהן של הנתבעות 1 ו-2 כלפי התובעת.

בנסיבות אלה לא נותר אלא לקבוע כי אין בחילופי ההתכתבויות שנזכרו לעיל כדי להשתכלל לכדי חוזה מחייב חדש אשר הוראותיו תחייבנה הן את התובע והן את הנתבעים.

לא למותר לציין כי על פי סעיף 6 ( א), בחוק החוזים התנהגותו של צד יכולה להיחשב כקיבול של הצעה אשר הופנתה אליו, וגם במקרה כזה ניתן לקבוע כי השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים. פרופ' שלו מציינת בהקשר זה כי " אין שתיקה נוכח הצעה מתפרשת בדרך כלל כהסכמה להצעה". במובן זה, על פי גישתה של פרופ' שלו, השתיקה היא ניטראלית, ומערכת הנסיבות שקדמה לה והתנהלות הצדדים שלאחריה – הן אלו שנותנים לה משמעות ( שלו, בעמ' 136).

במקרה הנוכחי, לא ניתנה כל תגובה לדוא"ל הנ"ל של מר לוזון מצידו של מוטי ומצדם של כל יתר הנתבעים. אלא שאני סבור כי אין לפרש שתיקה זו מצדם של מוטי ויתר הנתבעים כהסכמה מצדם להצעתו החדשה של מר לוזון.
ראשית, עיון בטיוטת החוזה המחליף שנשלחה על ידי מוטי למר לוזון מעלה כי לא ניתן למצוא התחייבות אישית מצדם של מוטי או של חנן לערוב לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1. התובעת אף לא הוכיחה טענתה כי הצדדים סיכמו בע"פ נושא זה, ועל כן לא ניתן ללמוד משתיקתם של מוטי ויתר הנתבעים כי היא מהווה הסכמה וכהודעת קיבול מצדם לתנאי חדש זה.
שנית, התובעת לא הציגה שום ראיה פוזיטיבית המוכיחה הסכמה או הבטחה או התחייבות מצדם של מוטי או של חנן לחוב באופן אישי להתחייבויותיה של הנתבעת 1.

אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי הנתבעת 1 צירפה לתצהירו של חנן תעודות משלוח בגין קפסולות הקפה שסופקו על ידה לתובעת ( ר' תעודות המשלוח מחודשים יולי-אוגוסט 2013 אשר צורפו כנספח 11 לתצהיר חנן). מתעודות משלוח אלו עולה כי במהלך החודשים שחלפו לאחר מועד משלוח טיוטת החוזה המחליף לתובעת סיפקה הנתבעת 1 לתובעת קפסולות ממולאות בקפה. עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי קפסולות הקפה שסופקו לה בחודשים אלה, דהיינו - לאחר שקבלה את טיוטת החוזה המחליף מהנתבעת 1, סופקו לה כחלק מהכמות של 500,000 קפסולות הקפה אשר הנתבעת 1 הייתה אמורה לספק מכוח טיוטת החוזה המחליף, ולא כחלק מאספקת הקפסולות שהנתבעת 1 התחייבה לספקם לתובעת מכוח ההסכם.

אני סבור כי ככל שמתעוררים ספקות ביחס לשאלה מכוח איזה הסכם סיפקה הנתבעת 1 את קפסולות הקפה לתובעת לאחר משלוח טיוטת החוזה המחליף ממוטי למר לוזון ומשלוח המענה לכך ע"י מר לוזון אל מוטי – הרי שיש לזקוף אותם לחובתה של התובעת, שכן עליה מוטל הנטל להוכיח כי הצדדים אכן פעלו בהתאם לטיוטת החוזה המחליף. כפי שכבר ציינתי לעיל - לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל זה.

לפיכך, הנני קובע בזאת כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת 1 ביצעה בהתנהגותה קיבול להצעתו החדשה של מר לוזון הכוללת את הסכמתם של חנן ומוטי להיות ערבים באופן אישי לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת, ולא הוכיחה כי היא עצמה פעלה בהתאם להוראות טיוטת החוזה המחליף.

כפועל יוצא מכל האמור לעיל אני קובע בזאת כי טיוטת החוזה המחליף לא השתכללה לכדי הסכם מחייב. משכך, הרי שההתקשרות החוזית נושא ההסכם לא הסתיימה במועד משלוח טיוטת החוזה המחליף, והצדדים המשיכו לפעול בהתאם להוראות ההסכם.

האם התובעת הוכיחה כי נגרם לה נזק? אם כן – מה היו היקפו ושיעורו של נזק זה?

בניתוח הדברים שהובאו לעיל קבעתי, בין היתר, כי הנתבעת 1 לא קיימה התחייבויותיה על פי ההסכם מאחר שסיפקה לתובעת קפסולות קפה פגומות. בכך הפרה הנתבעת 1 את ההסכם. סעיף 10 בחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 ( להלן: "חוק החוזים ( תרופות)") קובע כי: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי על הנפגע מוטל הנטל להוכיח כי הפרת החוזה גרמה לו לנזק. הנזק הטעון הוכחה הוא הנזק שבעת כריתת החוזה ניתן היה לצפותו כתוצאה מסתברת של ההפרה ( ר' ע"א 3931/16 יצחק מור נ' שרה נחמני (פורסם בנבו, 5.9.2018) בס' 13 בפסק דינה של כב' הנשיאה א' חיות).

במקרה הנוכחי, על מנת שהתובעת אכן תרים נטל ההוכחה המוטל עליה נדרש ממנה להוכיח את נזקיה הנובעים מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1 ולשם כך הוטל עליה להציג את הנתונים העובדתיים המבססים ומוכיחים נזקיה הנטענים.

ראשית, על התובעת היה מוטל להוכיח כמה קפסולות סופקו לה בפועל על ידי הנתבעת 1, וכמה מתוך הקפסולות שסופקו לה על ידי הנתבעת 1 נמכרו על ידה בפועל ללקוחות השונים, לרבות לרשת " סופר-פארם".
שנית, על התובעת היה מוטל להוכיח כמה קפסולות קפה הוחזרו על ידה, או על ידי מי מטעמה, לנתבעת 1 . ממילא ברור כי אין לכלול קפסולות קפה שהוחזרו ע"י התובעת לנתבעת 1 במניין הקפסולות שנמכרו על ידי התובעת ללקוחותיה.
שלישית, על התובעת היה מוטל להוכיח את סכומי ההחזרים הכספיים ששולמו על ידה ללקוחותיה בגין קפסולות שהוחזרו אליה על ידם. בנוסף לכך היה מוטל על התובעת להוכיח את סכום הפיצוי ששילמה התובעת ללקוחותיה, ככל ששילמה פיצוי כזה, בגין הקפסולות הפגומות שנמכרו לה.
רביעית, על התובעת היה מוטל להוכיח את סכומי ההוצאות הנוספות שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1 .
חמישית, היה מוטל על התובעת להוכיח כי עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1 נגרם לה הפסד רווחים כתוצאה מאי-מכירת קפסולות ממולאות בקפה בכמויות שהיא אכן הייתה מצליחה למכור ברווח. לצורך זה נדרשה התובעת להוכיח, בין היתר, את כלל הכנסותיה ממכירת קפסולות תוך פילוחן בנפרד לכל לקוח.

אקדים ואציין כי בחינת יישומם של קריטריונים אלה על העובדות שהוכחו ע"י הצדדים במהלך בירורה של תביעה זו מעלה כי התובעת לא הרימה נטל ההוכחה המוטל עליה אשר נדרש לשם הוכחתם של כל הנזקים שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י הנתבעת 1 .

אפרט להלן נימוקיי לקביעה זו:
הצדדים אינם חלוקים על כך שהתובעת שילמה לנתבעת 1 סך של 1,000,000 ₪ ב- 3 המחאות: (1) המחאה על סך 333,333 ₪ ז.פ. 5.1.2013; (2) המחאה על סך 333,333 ₪ ז.פ. 5.2.2013; וכן המחאה על סך 333,333 ₪ שנועדה להיפרע בחודש מרץ 2013 ( ר' נספחים 6-7 לתצהיר לוזון). בנוסף, אין מחלוקת בין הצדדים על כך ששתי ההמחאות הראשונות נפרעו בפועל ואילו ההמחאה השלישית - לא הוצגה לפרעון ולא נפרעה עד למועד בירורה של תביעה זו.

ראוי לציין כי כאשר מר לוזון נשאל בעדותו האם כל קפסולות אשר התובעת רכשה מהנתבעת 1 היו פגומות. לכך השיב מר לוזון כי: "אי אפשר לומר שהכל היה פגום" ( עמ' 50, ש' 1-3 לפרו'). לכן, ברי כי לא ניתן לומר כי לקפסולות הממולאות בקפה שסופקו לתובעת ע"י הנתבעת 1 לא היה שום ערך כלכלי עבור התובעת וכי לפיכך זכאית התובעת, לטענתה, להשבת כל הכספים ששולמו על ידה לנתבעת 1 בגין רכישת קפסולות ממולאות בקפה מאת הנתבעת 1.

לא למותר לציין בהקשר זה כי הנתבעת 1 שבה וטענה מספר פעמים כי התובעת לא החזירה לידיה, ואף לא למפעלה בקריית גת, קפסולות ממולאות בקפה, למעט באותם מקרים בודדים כאשר היה נדרש לארוז מחדש קפסולות קפה. בענין זה חנן העיד כי התובעת, או מי מטעמה, לא החזירו לנתבעת 1 קפסולות קפה ( עמ' 106, ש' 26 לפרו'). גלעד, מנהל המפעל של הנתבעת 1, העיד כי לא זכור לו שהיו קפסולות קפה בלתי תקינות שהוחזרו לנתבעת 1 , למעט מקרים בהם נדרשה הנתבעת 1 לארוז מחדש את קפסולות הקפה ( עמ' 91, ש' 18-19 לפרו'). עדויות אלה של חנן ושל גלעד לא נסתרו על ידי התובעת. יתר על כן: התובעת לא הציגה הוכחה או תחשיב כלשהם המפרטים כמות קפסולות הקפה אשר הוחזרו על ידה לנתבעת 1 ו/או למפעלה של הנתבעת 1 .

לקביעה עובדתית זו בדבר אי השבתן ע"י התובעת של קפסולות קפה לידי הנתבעת 1 קיימת חשיבות בכל הקשור לנטל ההוכחה המוטל על התובעת לשם הוכחת נזקיה. לשון אחרת: גם לאחר שהוכח כי התובעת לא החזירה קפסולות קפה לתובעת ( למעט לצורך אריזה מחדש) לא הוכיחה התובעת כי קפסולות הקפה שהוחזרו לה על ידי לקוחותיה הושמדו על ידה או לא בוצע בהן כל שימוש על ידה, ובכלל זה כי הן לא נמכרו על ידה ללקוחות אחרים או נותרו ברשותה. מר לוזון ציין בהקשר זה כי בהתאם ל"עיקרון הקטנת הנזק", סיפקה התובעת קפסולות קפה גם לרשת בתי המלון " רימונים". מר לוזון העיד כי: "ההתקשרות עם רשת בתי המלון נועדה לאפשר לתובעת להקטין את נזקיה, ולהמשיך להפעיל את המותג עד כי תמצא ספק אחר איתו תוכל להתקשר...אספקת קפסולות לשימוש בחדרי המלון אינה כאספקת קפסולות לשימוש ביתי-פרטי שכן הלקוח העושה שימוש בקפסולות בבית מלון אינו נדרש לשלם עבור כל קפסולה ולכן קפסולות שלא היו תקינות לא הפריעו לו..." (ס' 51-52 לתצהיר לוזון). כך לדוגמה, בהסכם מיום 23.6.2013 שנעשה עם " מלון גלי כנרת" בטבריה, סוכם כי התובעת תספק למלון זה 120 מכונות קפה ו-3,500 קפסולות קפה תמורת סך של 4,550 ₪ בחודש בתוספת מע"מ, וזאת למשך שנתיים. בהסכם זה צוין כי על כל קפסולה נוספת שתירכש מהתובעת יגבה סכום של 1.30 ₪ בתוספת מע"מ ( נספח 20 א לתצהיר לוזון). הסכם נוסף נערך ביום 23.6.2013 עם " מלון רימון" בצפת, ובגדרו התחייבה התובעת לספק למלון זה 15 מכונות קפה וביחד עמן 440 קפסולות קפה כל חודש, בתמורה לתשלום סך של 570 ₪ בתוספת מע"מ. מחירה של כל קפסולה נוספת עמד על סך של 1.30 ₪. גם תקופת ההתקשרות של הסכם זה הייתה לשנתיים ( נספח 20 ב).
בהסכם מיום 12.2.2014 עם " מלון אופטימה" ברמת גן, התחייבה התובעת לספק 20 מכונות קפה ו-587 קפסולות קפה כל חודש תמורת סך של 760 ₪. המחיר עבור קפסולה נוספת נקבע באופן זהה לנקבע בהסכמים הקודמים שנזכרו לעיל ( נספח 20 ג'). יוצא אפוא כי התובעת לא הוכיחה כי לקפסולות הקפה שהושבו לה לא היה כל ערך כלכלי עבורה. יתרה מזו: מתצהירו של מר לוזון, ומההסכמים שצורפו ונזכרו לעיל, עולה כי התובעת סיפקה קפסולות ממולאות בקפה למלונות, אשר לתקינות פעולתה של קפסולה בודדת יוחסה חשיבות פחותה. נוסף על כך, לא הוצגו על ידי התובעת ראיות המוכיחות מה הייתה כמות הקפסולות שנמכרה על ידה בפועל למלונות, ובכמה הסתכמו ההכנסות והרווח שלה כתוצאה ממכירות אלה ומההסכמים שכרתה עם המלונות הנ"ל.

לסיכומם של דברים: בהתחשב בכך שהתובעת הודתה כי לא כל קפסולות הקפה שסופקו לה על ידי הנתבעת 1 היו פגומות; בהתחשב בכך שהתובעת לא הוכיחה כי החזירה בפועל קפסולות קפה פגומות לנתבעת 1 ; בהתחשב בכך שהתובעת הודתה כי התקשרה עם בתי מלון שונים לשם אספקת קפסולות קפה ובהתחשב באופי השימוש בקפסולות במלונות אלו, כאשר המשתמשים אינם מייחסים חשיבות רבה לפגמים שהתגלו בקפסולות הקפה שסופקו למלון ע"י הנתבעת 1 ; וכן בהתחשב בכך שהתובעת לא הציגה נתונים מאומתים לגבי היקף הכנסותיה ורווחיה ממכירת קפסולות הקפה שסופקו לה ע"י הנתבעת 1 למלונות ו/או ללקוחות אחרים שלהם היא סיפקה קפסולות קפה – הנני מוצא בזאת כי התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית להשבת הסך של 666,666 ₪ ששילמה לנתבעת 1 .
לפיכך, רכיב זה בתביעתה נדחה בזאת.

בשולי הדברים אציין בהקשר זה, כי אין מקום להשבת סכום זה לתובעת מכוח טיוטת החוזה המחליף, וזאת בהתחשב בקביעתי לפיה טיוטת החוזה המחליף לא השתכללה לכדי הסכם מחייב מן הטעמים שפורטו לעיל. לפיכך, גם טענה זו דינה להידחות.

באשר להמחאה השלישית: מוטי הסביר בעדותו כי: "בינואר ובפברואר 2013, נפרעו שתי המחאות ע"ס 666,666 ₪ ( כל אחת ע"ס 333,333 ₪) אשר הופקו כנגדם חשבוניות מס כחוק ואשר שימשו כמקדמה עבור רכישת סחורה בהתאם להסכם שנכרת ב-26.12.12. אי לכך, לא היה צורך להפקת חשבונית נוספת והסכום ששולם ע"י התובעת היווה תשלום מראש עבור רכישה של כ-1.050 עד 1.100 מיליון קפסולות. קפסולות אלה סופקו במהלך שנת 2013, וחלק שימש כתשלום עבור אריזה מחדש של קפסולות שנעשו ע"י ריאלטו לבקשת התובעת בשנת 2014 " (עמ' 78, ש' 4-9 לפרו').

כאשר נשאל מוטי על ידי בית המשפט מדוע לא הופקד השיק השלישי, השיב מוטי כי: "משום שכבר במרץ 2013, כאשר התחילו דיונים עם מר לוזון בנוגע לאספקת המוצר לרשת " הסופר פארם", ומאחר שהתובעת היתה באותה זמן ביתרת זכות חשבונאית כלפי ריאלטו, וטרם הזמין סחורה בכמויות שהוסכם עליהם, ביקש מר לוזון ואני הסכמתי לעכב את פירעון השיק השלישי אשר היווה מקדמה עבור רכישת סחורה עתידית" (עמ' 78, ש' 21-24 לפרו'). בהמשך חקירתו הנגדית ציין מוטי כי: "כמובן שלא נדרשתי להשיב את השיק הזה [ השיק השלישי – ב.א.], היות וההסכמה הייתה שכל עוד התובעת ביתרת זכות חשבונאית לא נפקיד את השיק. השינוי הנ"ל לא קרה לצערנו." (עמ' 85, ש' 20-23 לפרו').

מעדותו זו של מוטי עולה כי הנתבעת 1 מודה כי הסך של 666,666 ₪ ששולם על ידי התובעת באמצעות שתי ההמחאות שנפרעו היווה פירעון המחיר עבור רכישת כל קפסולות הקפה שסופקו לה על ידי הנתבעת 1 , ואף תשלום של התובעת עבור שירותי אריזה מחדש של קפסולות קפה שבוצעו עבורה בשנת 2014 . לפיכך, ברי כי לא סופקו לתובעת קפסולות קפה ו/או שירותים המצדיקים את פירעונו של השיק השלישי על ידי הנתבעת 1. תימוכין לכך ניתן ללמוד גם מהתנהגותה בפועל של הנתבעת 1, ומכך שהיא לא פעלה להפקדת ההמחאה השלישית עד למועד בירורה של התביעה דנן.

לפיכך, הנני קובע בזאת כי אין הנתבעת 1 זכאית להחזיק בהמחאה השלישית לשם הצגתה לפירעון ועליה להשיבה לאלתר לתובעת. לא למותר לציין כי הנתבעת 1 לא טענה טענת קיזוז בהסתמך על החזקתה בהמחאה השלישית, ואף לא תבעה באופן כלשהו את פירעונה ע"י התובעת. אני מורה בזאת לנתבעת 1 להחזיר לתובעת את ההמחאה השלישית שנותרה בחזקתה במועד שיקבע להלן בפסק דין זה .

מוצא אני לנכון להבהיר כי החזר ההמחאה השלישית לתובעת הינו מוצדק והוגן נוכח ההתחשבנות שבין הצדדים כפי שתוארה בעדותו של מוטי ( עמ' 78 ש' 9-4 לפרו') ובהתחשב בכך שהנתבעת 1 לא סיפקה לתובעת קפסולות קפה שמחירן היה אמור להיפרע באמצעות פירעונה של המחאה זו.

באשר לפיצוי בגין עסקת התובעת עם " הסופר פארם": התובעת צירפה לתצהירים שהוגשו מטעמה "סיכום פגישה" בין "רשת אילן'ס לבין רשת סופר פארם מיום 16.1.2013" . סיכום זה נושא תאריך 20.1.2013 ( להלן: "סיכום הפגישה"). בסיכום פגישה זה צוין כי "רשת אילן'ס" תספק לרשת " סופר פארם" קפסולות קפה במחיר של 0.82 ₪ לקפסולה בודדת בתוספת מע"מ. עוד נכתב כי "יעד מכירות הקפסולות ברשת סופר פארם עומד על אחד מיליון מארזי קפסולות בשנה ( או לחילופין – 10 מיליון קפסולות בודדות בשנה)..." ( נספח 4 לתצהיר רו"ח כדורי). הנתבעת 1 טוענת כי מאחר שלא מדובר בהסכם שנחתם ע"י " סופר פארם" – הרי שאין למסמך זה שום חשיבות. אין בידיי לקבל טענה זו. כפי שכבר הובהר לעיל - הנתבעת 1 סיפקה בעצמה קפסולות קפה במישרין לחנויות שונות ברשת " סופר פארם" (ר' לדוג': נספח 11 לתצהיר מוטי, עמ' 94-95). יתר על כן: מתעודות החיוב שצורפו לתצהירו של רו"ח כדורי מטעם התובעת עולה כי רשת " סופר פארם" חייבה את התובעת בגין קפסולות קפה שהוחזרו על ידה לתובעת ( ר' נספחים 7-14 לתצהירו של רו"ח כדורי). מסמכים אלו לא נסתרו על ידי הנתבעת 1 . משכך, התובעת הצליחה להוכיח כי רשת " סופר פארם" אכן רכשה ממנה קפסולות ממולאות בקפה.

יתרה מזו: מנספחים 7-14 לתצהירו של רו"ח כדורי עולה כי "סופר פארם" החזירה לתובעת כמויות שונות של קפסולות קפה. עובדה זו מתיישבת עם קביעתי לפיה הנתבעת 1 אכן סיפקה לתובעת קפסולות קפה פגומות ובכך הפרה את ההסכם עם התובעת. לכן, איני מוצא לקבל טענת הנתבעת 1 לפיה קפסולות הקפה הוחזרו על ידי " סופר פארם" מאחר שתוקפן פג ו/או מסיבה אחרת שאינה קשורה בפגמים ביצור שהתגלו בהן. יצוין כי מר לוזון העיד כי בשל התקלות שהתגלו בקפסולות הקפה הסתיימה התקשרותה של התובעת עם רשת " סופר פארם" (עמ' 50, ש' 7 לפרו').

אני מוצא ליתן אמון בדברים אלה ובגרסתה של התובעת, אשר מתיישבת עם תלונות הלקוחות שנסקרו לעיל, ועם החזרת קפסולות קפה מרשת " סופר פארם" לתובעת בשל תקלות שהתגלו בחלק מהן . לפיכך, על הנתבעת 1 לפצות את התובעת בגין הסכומים שהתובעת חויבה ע"י " סופר פארם" לשלם לה בגין החזרות קפסולות הקפה מרשת " הסופר פארם". בהתאם לעותקי " הודעות החיוב" ו"הודעות החזרה לספק" שצורפו כנספחים 7-14 לתצהירו של רו"ח כדורי, חויבה התובעת על ידי רשת " סופר הפארם" בגין החזרת קפסולות קפה בסך של 157,989 ₪ [ לא כולל מע"מ, אשר על פי הצהרת התובעת בוצעה התחשבנות לגביו מול רשות המס ( ס' 10 לתצהיר רו"ח כדורי)].
אשר על כן, על הנתבעת 1 לפצות את התובעת בגין החיובים שהתובעת חויבה לפורעם לרשת " סופר פארם" בגין החזרת קפסולות קפה ע"י " סופר פארם" בשווי של 157,989 ₪.

אוסיף ואציין כי מאחר שאני מוצא ליתן אמון בגרסת התובעת לפיה ההתקשרות עם רשת סופר פארם הסתיימה נוכח הפגמים שנתגלו בקפסולות הקפה שסופקו על ידה לרשת " סופר פארם" - הרי שהנני סבור כי על הנתבעת 1 לפצות את התובעת גם בגין הסכומים שהשקיעה התובעת לצורך היערכותה למכירת קפסולות הקפה בחנויות " סופר פארם".

אתייחס להלן להיקף ההשקעות הנטענות על ידי התובעת בהתייחס לעסקת "סופר פארם": נספח 5 א לתצהיר רו"ח כדורי כולל חשבונית מיום 3.12.2012 על סך 1,650.43 ₪, ללא מע"מ, בנוגע ליצירת " ברקוד" למוצרים. רו"ח כדורי העיד כי להבנתו מדובר על קידוד מוצרים לצורך מכירתם ברשת סופר פארם ( עמ' 14, ש' 1 לפרו'). חשבונית זו אמנם קודמת מבחינת מועד הוצאתה למועד " סיכום הפגישה" מיום 16.1.2013 אולם מצאתי כי טענתה של התובעת כי השקיעה השקעה זו מתוך ציפייה לכך שהעסקה עם " סופר פארם" תצא אל הפועל - הינה סבירה והגיונית. בנוסף לכך שוכנעתי גם כי החשבונית מיום 27.12.2012 מ"טריידאנט שרותי מסחר אלקטרוני בע"מ" ע"ס של 3,340 ש"ח, אשר על פי עדותו של רו"ח כדורי, מדובר בתוכנה שנרכשה לצורך העבודה עם חנויות " סופר פארם" ( עמ' 15, ש' 5-8 לפרו'), הוצאה על ידי התובעת בשל השקעה שהוציאה התובעת בכל הקשור לעסקה עם " סופר פארם" (ר' נספח 5 ב). בנוסף לכך, מצאתי כי התובעת הוכיחה כי החשבוניות שהוצאו בגין דמי מנוי שנתיים לשנים 2014-2015 לתכנת EDI וכן דמי מנוי שנתיים לשנים 2014-2015, מיום 15.1.2014 על סך 1,190 ₪, מיום 19.1.2014 על סך 387 ₪, ומיום 20.1.2015 על סך 387 ₪ ומיום 21.1.2015 על סך 1,190 ₪ - גם הן מחברת "טריידאנט שרותי מסחר אלקטרוני בע"מ" ( נספח 5 ג-5ו לתצהיר רו"ח כדורי) המסתכמות יחד בסכום כולל של 3,154 ₪ רלוונטיות לעסקת התובעת עם " סופר פארם".

רו"ח כדורי התייחס בתצהירו לחשבוניות בגין שילוט חוצות מיום 31.12.2012 על סך 1,300 ₪ ו- 18,750 ₪ ( נספחים 6 ב-6ג לתצהיר רו"ח כדורי). רו"ח כדורי ציין בעדותו כי "רשת אילן'ס" מעולם לא פרסמה בפרסום ארצי ( עמ' 18, ש' 1 לפרו'). נוכח עדותו זו של רו"ח כדורי אשר לא נסתרה, וכן בהתחשב במועדי החשבוניות הסמוכים ליום חתימת ההסכם עם הנתבעת 1 – אני מוצא כי גם חשבוניות אלו המסתכמות בסך של 20,050 ₪ רלבנטיות להשקעותיה של התובעת בפרסום קפסולות הקפה.

רו"ח כדורי התייחס גם לחשבונית ע"ס של 22,502.56 ₪ בגין " מתקן קופה על פי דוגמא" ( נספח 6 ד' לתצהיר רו"ח כדורי). בסיכום הפגישה שבין התובעת לבין " סופר פארם" נכתב כי " אילן'ס תהא אחראית למתג את המדפים שיוקצו לה בכל סניף ברשת, וכן תייצר מתקן מעמד לקספולות אשר יוצב בקו הקופות של הסניפים" (נספח 8 לתצהיר מר לוזון). בהתחשב בכך, ובעדותו של רו"ח כדורי ( עמ' 17, ש' 3 לפרו') אני מוצא לקבל הטענה כי מדובר בהשקעה שהוצאה על ידי התובעת בקשר לעסקת " סופר פארם".

חשבונית נוספת מיום 16.1.2013 ע"ס של 40,000 ₪ מתייחסת לפרסום בעיתון " גלובס" ( נספח 6 ה' לתצהיר רו"ח כדורי). רו"ח כדורי טען בעדותו כי הוא יודע ש"רשת אילן'ס" מעולם לא פרסמה בפרסום ארצי, ועל כן פרסום זה חייב להיות רלוונטי לנושא קפסולות הקפה ( עמ' 3-4 לפרו'). עדותו זו של רו"ח כדורי לא נסתרה ואני מוצא ליתן בה אמון. עם זאת, התובעת צירפה חשבונית נוספת בגין עסקת פרסום (" ברטר") עם עיתון " גלובס" מיום 18.3.2015 על סך 52,592.63 ₪ ( נספח 6 ו). לגבי עסקה זו, לא הוכחה הרלוונטיות לעסקת סופר פארם.
מנגד, אין מחלוקת כי חשבונית מיום 28.2.2013 ע"ס של 42,750 ₪ ( ללא מע"מ) שהומצאה לתובעת ע"י חברת מהדיה בע"מ עבור פיזור " סטנדים שולחניים" נפרעה אף היא ע"י התובעת בקשר לעסקה שהיתה לה עם חברת "סופר פארם".

מכל האמור לעיל עולה כי הסכום הכולל של כלל השקעותיה והוצאותיה של התובעת בגין היערכותה למכירת קפסולות הקפה ברשת " סופר פארם" מסתכם בסך של 134,447 ₪ ( לא כולל מע"מ). יצוין כי גם רו"ח כדורי התייחס לסכומי ההשקעות וההוצאות האלה ללא תוספת מע"מ מאחר שהתובעת ערכה התחשבנות וקיזוז עם רשויות המס לגבי רכיב המע"מ ( ס' 7 לתצהיר רו"ח כדורי). הפועל היוצא מכך הוא כי בגין הוצאות והשקעות אלו על הנתבעת 1 לפצות את התובעת בסך כולל של 134,447 ₪.

התובעת עותרת לקבלת פיצוי בסך 1,700,000 ₪ בשל " אובדן רווחים" אותם היא הייתה אמורה להרוויח, לטענתה, בגין התקשרותה עם " סופר-פארם". לשיטת התובעת, על פי סיכום הפגישה מיום 20.1.2013, מחיר הרכישה של כל קפסולה ע"י " סופר פארם" עמד על סך של 0.82 ₪. לכן, ובהתחשב במחיר הקפסולה שנקבע בסעיף 9 בהסכם עם הנתבעת 1, הרווח הצפוי של התובעת היה אמור להסתכם לטענתה, בסכום מינימלי של 17 אג' לקפסולה. מאחר שעל פי " סיכום הפגישה" עם סופר-פארם יעד המכירות של התובעת ברשת סופר פארם עמד על 10 מיליון קפסולות בשנה – מעריכה התובעת את הפסד רווחיה השנתי בסכום של 1.7 מיליון ₪ ( ס' 17 לתצהיר רו"ח כדורי).

תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין אובדן רווחים הינה למעשה תביעה לקבלת פיצויי קיום. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי פיצויי קיום נועדו להציב את הנפגע-הניפר בנקודה בה היה נמצא אלמלא הופר החוזה ( ע"א 8946/04 Warner Bros International Television Distribution נ' רו"ח צבי יוכמן נאמן ומנהל מיוחד של תבל (פורסם בנבו, 1.8.2010) בפס' 10 לפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס ( כתוארו דאז)).
במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי התובעת הצליחה להוכיח כי אלמלא הפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1, היא אכן הייתה אמורה להרוויח מהתקשרותה עם רשת " סופר-פארם" רווחים שנתיים המסתכמים בסך של 1,700,000 ₪.
אפרט להלן עיקר נימוקיי לקביעה זו:
ראשית, ב-"סיכום הפגישה" עם רשת סופר פארם נכתב כי "יעד המכירות ברשת סופר פארם עומד על 1 מיליון מארזי קפסולות בשנה". ברי כי מדובר ביעד של מכירות בלבד, ואין בו כדי לחייב את רשת סופר פארם, או מי מטעמה, לרכוש מהתובעת מיליון אחד של מארזי קפסולות בשנה, כשם שאין בו כדי לחייב את התובעת למכור לרשת הסופר-פארם מיליון אחד של מארזי קפסולות ממולאות בקפה. לא למותר לציין כי רו"ח כדורי נשאל על כך על ידי בית המשפט והשיב: "אין הסכם פרט למסמך הבנות שמשקף את הרצון להגיע ליעד של מיליון מארזים בשנה" (עמ' 21, ש' 2-3 לפרו'). מר לוזון נשאל האם נשלח אליו מכתב מרשת " סופר-פארם" המחייב את " סופר-פארם" לרכוש ממנו סחורה. מר לוזון השיב: "לא, סופר פארם לא מתחייבים כלפי אף ספק להיקף הרכישה ממנו" (עמ' 48, ש' 4-5 לפרו').
שנית, התובעת לא המציאה שום נתונים, ובכלל זה אף לא תוכנית עסקית, המבהירים כיצד ובאיזה אופן היה בכוונתה להשיג יעד מכירות שנתי ברשת " סופר פארם" בהיקף מכירות של 10,000,000 קפסולות קפה בשנה. לא למותר לציין שהתובעת אף לא הוכיחה מה היו הכמויות שהיא תכננה למכור במהלך כל אחד ואחד מבין 12 חודשי ההתקשרות הראשונים שלה עם " סופר פארם". בכלל זה, מצופה היה כי התובעת תציג תחזית מכירות מפורטת, לרבות בהתחשב בפילוח המכירות לסניפים ברשת " סופר פארם", עליה היא מבססת טענתה לאובדן רווחים. בהקשר זה, אין די בהצגת יעדי המכירות אשר עליהם יתכן ששוחחו הצדדים, מבלי שהתובעת הוכיחה כי יעד זה אכן היה ריאלי בנסיבות העניין ובר-השגה ומימוש בפועל אלמלא הופר ההסכם על ידי הנתבעת 1. מר לוזון ציין בחקירתו כי הייתה התכתבות עם " סופר-פארם" לגבי יעדי מכירה, אך לא ידע להפנות למסמך אחר חוץ ממסמך סיכום הפגישה ( עמ' 47, ש' 7-12 לפרו'). מר לוזון גם הודה כי לא עשה שום תכנית עסקית ( עמ' 50, ש' 32 לפרו').
שלישית, ובהמשך לאמור לעיל: לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת לא צירפה שום ראיה לגבי נתוני ומועדי המכירה, וכן לגבי הכמויות של קפסולות הקפה שנמכרו על ידה בפועל ברשת " סופר פארם". כך למשל לא הוכח על ידי התובעת כמה קפסולות ממולאות בקפה נמכרו ברשת " סופר פארם", וכמה מביניהן לא הוחזרו אליה. רו"ח כדורי לא ידע להשיב על סוגיה זו בחקירתו ( עמ' 24, ש' 1-4 לפרו). בהעדר נתונים והוכחות הנדרשים לבחינת הפסד הרווחים הנטען, ובכלל זה בהעדר נתונים נוספים לגבי הפדיון הכספי הכולל שהתקבל אצל התובעת ממכירת קפסולות קפה לרשת "סופר-פארם" בהשוואה לעלויות וההוצאות ששולמו על ידה בפועל, הנני קובע בזאת כי התובעת כשלה בהוכחת ראש נזק זה, וברי כי אין מקום לפצות את התובעת בגין הסכום הכולל של הקפסולות אותו ציפתה למכור בסופר פארם במהלך השנה. לא למותר לציין כי התובעת אף לא הוכיחה כמה קפסולות נמכרו על ידה לצדדים שלישיים, לרבות קפסולות קפה שהוחזרו לה על ידי רשת " סופר פארם", ובכמה הסתכמו הכנסתה ורווחיה בגין כך. גם לגבי נושא זה נשאל רו"ח כדורי בחקירתו ולא ידע להשיב על כך ( עמ' 24, ש' 20-24; עמ' 25, ש' 1-3 לפרו').
רביעית, ובבחינת למעלה מן הצורך: אציין כי בסעיף 3.1 בהסכם נקבע כי הן התובעת והן הנתבעת 1, כל אחת מהן לחוד, היתה רשאית לסיים את ההתקשרות נושא ההסכם בהתראה של 180 ימים מראש. משכך, הרי שלא ניתן לקבוע כי הנתבעת 1 הייתה יכולה לצפות במועד התקשרותה עם התובעת כי היא תידרש לפצות את התובעת בגין אובדן רווחים לתקופה של שנה, כאשר הנתבעת 1, כמו גם התובעת, כל אחת מהן לפי שיקוליה, היתה יכולה ורשאית לסיים את ההתקשרות שביניהן בהתראה של 180 ימים מראש.
כפועל יוצא מן האמור לעיל, הנני קובע בזאת כי התובעת לא הוכיחה במאזן הסתברויות הנדרש בתביעה אזרחית, כי אלמלא הופר ההסכם על ידי הנתבעת 1 היא הייתה נהנית בעסקה שביצעה עם " סופר פארם" מרווחים שנתיים בסך של 1,700,000 ₪, וממילא שגם לא הוכח על ידי התובעת כי נגרם לה הפסד בר פיצוי בסכום זה. משכך, דינה של תביעתה לקבלת סעד כספי בגין ראש נזק זה – להידחות.

התובעת תבעה החזר הוצאות נסיעות חו"ל המסתכם בסך של 26,772 ₪. סכום זה נתבע ע"י התובעת בגין נסיעות לחו"ל בשנת 2013 אשר לטענתה מר לוזון נאלץ לעשות על מנת לאתר גורם אחר שיספק לתובעת את קפסולות הקפה. לטענת התובעת, התובעת נאלצה להוציא סך של 14,926.06 ₪ בגין נסיעות של מר לוזון בשנת 2014 לברזיל ופעם נוספת לאיטליה. הסכום שנתבע ע"י התובעת בגין כל הוצאות הנסיעות לחו"ל הועמד על סך 40,926.06 ₪. לתמיכה בטענותיה אלה צירפה התובעת תחשיב שנערך על ידה לגבי הוצאותיה הכולל חשבונית בגין תשלום לסוכנות נסיעות עבור נסיעה לאיטליה בשנת 2014, ופירוט חיובי כרטיס אשראי של מר לוזון לתקופה שבין 5.7.14 עד ליום 14.7.14 ( נספחים 16-18 לתצהיר רו"ח כדורי).

איני מוצא כי התובעת הוכיחה נזקים אלו. ראשית, הנספחים שהוצגו לא מוכיחים כי ההוצאות הנטענות אכן נעשו ע"י הנתבעים בגין העסקה שנקשרה בין הנתבעת 1 לבין התובעת. בהקשר זה, אין די בתחשיב הוצאות שנערך ונכתב על ידי התובעת, מבלי שצורפו לו אסמכתאות. שנית, מר לוזון העיד כי נסע לקובה וברזיל " כדי להבין טוב יותר נושא פולי הקפה" (עמ' 56, ש' 24 לפרו'). מר לוזון הוסיף והעיד כי: "נסעתי גם כאיש שמוכר קפה ללקוחות על מנת להעשיר את הידע שלי בתחום בו אני עוסק. לא הכל קשור בתביעה" (עמ' 57, ש' 1-2 לפרו'). כאשר נשאל מר לוזון האם יש לו התכתבות כלשהי עם ספקי הקפה איתם נפגש בחו"ל, השיב בשלילה ( עמ' 57, ש' 4 לפרו'). מכאן נובע כי מר לוזון הודה כי נסיעותיו לחו"ל, ובכלל זה ההוצאות אליהן נדרש בנסיעות אלו, אינן רלוונטיות כולן בהכרח להפרת ההסכם עם הנתבעת 1 . נוסף על כך, התובעת לא עמדה בהקשר זה בנטל תיחום הנזק, בגדרו נדרשה לתחום כמה מתוך הוצאות אלו יש לייחס לשיטתה להפרת ההסכם, אם בכלל. לא שוכנעתי כי נסיעות אלה נדרשו דווקא עקב הפרת ההסכם ע"י הנתבעת 1, ומה היו הפעולות הספציפיות שנעשו לשם הקטנת הנזקים הנטענים ע"י התובעת עקב כשלון העסקה שקשרה עם הנתבעת 1. באשר לנסיעה לאיטליה: מעדותו של מר לוזון עולה כי בכוונתו היתה ליזום עסקאות חדשות עם לקוחות פוטנציאליים מחו"ל אשר ירכשו קפסולות מהנתבעת 1 ואילו התובעת תמכור להם קפה מתוצרתה. מכל הטעמים שפורטו לעיל איני מוצא כי התובעת הוכיחה נזקים נטענים אלו, ועל כן דין הטענה לפיצוי בגין הוצאות אלו - להידחות.

יצוין כי במסגרת כתב התביעה עתרה התובעת לקבלת פיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין " ירידה בהכנסות של רשת פינות קפה בשנים הרלוונטיות בכתב התביעה". עם זאת, טענה זו נזנחה על ידי התובעת בסיכומיה. יתר על כן: ממילא לא מצאתי כי התובעת הוכיחה טענתה זו באמצעות אסמכתא כלשהי שהוגשה מטעמה. אשר על כן, דינה של הטענה לפיצוי בגין ראש נזק זה גם היא – להידחות.

התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין עגמת נפש ופגיעה במוניטין שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1. לשיטתה של התובעת יש להביא בחשבון שהפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1 גרמה לכך שעובדי התובעת נדרשו לעבוד בתנאי לחץ על מנת " לכפר" על הפגמים בקפסולות הקפה. עוד מציינת התובעת כי יש להביא בחשבון את העובדה שנדרשה לפעול רבות מול הלקוחות שביקשו להחזיר את הקפסולות שרכשו, לרבות ברמת המזכירות, מנהלי הסניפים ומנהלי החברה. לבסוף, התובעת מציינת כי היא הסתמכה על מצגי הנתבעים ביחס לתקינותן של הקפסולות והשתיתה על כך את התכנית העסקית שלה. לשיטתה, כל אלו גרמו לתובעת לעגמת נפש רבה ופגיעה במוניטין שלה.

הטענה לנזקים בגין עגמת נפש ופגיעה במוניטין היא טענה לנזקים בלתי ממוניים. בסעיף 13 בחוק החוזים ( תרופות) נקבע כי: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי על הטוען לנזק בלתי ממוני מוטל הנטל להוכיח בראיות את עצם הנזק הלא ממוני ואת הקשר הסיבתי בינו לבין הפרת החוזה ( ע"א 8910/05 א. אדמון נ' זלמה וינבלט (פורסם בנבו, 20.9.2007) בפס' 30 בפסק דינה של כב' הש' ד. ברלינר). עוד נקבע כי בבואו של בית המשפט להפעיל סמכותו בהתאם לסעיף 13 בחוק החוזים ( תרופות), ראוי כי בית המשפט יתחשב גם בשיעור הפיצוי שנפסק בגין נזק ממוני, ביחס בין ראשי הפיצוי השונים, ובעובדה, כי במהות מדובר בהתקשרות עסקית בין שני צדדים מקצועיים ( ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אהוד ירדני (פורסם בנבו, 17.8.2010) בפסקה י"ח לפסק דינו של כב' השופט ( כתוארו דאז) א. רובינשטיין).

במקרה הנוכחי, אני מוצא ליתן אמון בגרסת התובעת לפיה נדרשו עובדיה להתמודד עם תלונות לקוחות אשר רכשו קפסולות שהתגלו כבלתי תקינות. כמו כן, אני מוצא ליתן אמון בטענה כי התקלות בקפסולות הקפה גרמו לפגיעה מסוימת בשמה הטוב של התובעת. כך, למשל, ציין לקוח בשם נעם בר-און בדוא"ל לתובעת מיום 26.5.2014 " ...אני חסיד של כמה כוסות קפה ביום.. אני מכיר את אילנס המגדיר עצמו כמקצוען בקפה... על-כן, הופעתי לגלות שהקפסולות שרכשתי... לא התאימו בדיוק למכונת האספרסו, למרות ההצהרה הברורה על-כך בחנות..." (נספח 4 יא לתצהיר ניצן). כך, גם, לדוגמה, ציינה ניצן בדוא"ל מיום 5.3.13 ששלחה למוטי וחנן כי: "שמנו הטוב כבר נפגע. אנו מטפלים באופן אישי בכל יום בעשרות לקוחות שמתלוננים..." (נספח 3 לתצהיר ניצן).

עם זאת, יש להביא בחשבון העובדה כי לא מצאתי שהתובעת זכאית לקבל פיצוי בגין נזק ממוני בהתייחס למרבית ראשי הנזק שתבעה, שכן כלל הנזק הממוני שהוכח ע"י התובעת בתביעתה זו מסתכם בסך של 292,436 ₪ בלבד מתוך הסך של 3,000,000 ₪ שנתבע על ידה. לא למותר לציין כי תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין " הפסד רווחים" נטענים בעסקת סופר-פארם נדחתה מהנימוקים שפורטו לעיל.
בנסיבות אלה, ועל אף שהוכח כי הנתבעת 1 הפרה התחייבויותיה המפורטות בהסכם, הרי שמאחר שלא הוכח כי הפרה זו בוצעה ע"י הנתבעת 1, או מי מטעמה, בחוסר תום לב, ובהתחשב גם בכך שקביעת שיעור הפיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אני מוצא להעמיד את סך הפיצוי בגין פגיעה במוניטין של התובעת על סך של 25,000 ₪, תוך שהנני דוחה את תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין עגמת נפש בהתחשב גם בכך שההתקשרות העסקית נושא ההסכם שהופר נעשתה בין שני גופים מסחריים ומקצועיים.

לסיכומו של חלק זה: הנני קובע בזאת כי התובעת הוכיחה כי נגרמו לה נזקים ממוניים בסך של 292,436 ₪ וכן נזקים בלתי ממוניים בסך נוסף של 25,000 ₪. לפיכך, כלל נזקיה של התובעת על ידי הנתבעת 1 מסתכמים בסך של 327,436 ₪.

האם הנתבעת 1 הפרה חובת זהירות, ככל שמוטלת עליה, כלפי התובעת?

על אף שמצאתי כי הנתבעת 1 הפרה את ההסכם וגרמה לתובעת לנזק שפורט לעיל, אדון להלן גם בטענתה הנוספת של התובעת בדבר התרשלותה של הנתבעת 1 כלפיה. כידוע, קיומו של חוזה בין הצדדים אינו שולל קיומה של עילה נזיקית ( ר' ע"א 4493/05 אייל ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ (פורסם בנבו, 07.03.2007) בפס' 13; ע"א 6507/11 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' ג.ד. עיט חברה לשירותים בע"מ (פורסם בנבו, 11.3.2014) (להלן: "עניין מפעלי לוקי") בפס' 9; דניאל פרידמן ונילי כהן, "חוזים" ( כרך א', 1991) בעמ' 81-82). התובעת טענה בכתב התביעה כי אספקת קפסולות בלתי תקינות על ידי הנתבעת 1 עולה לכדי התרשלותה של הנתבעת 1 כלפיה לפי סעיף 35 בפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] ( להלן: "פקודת הנזיקין").

לשם הוכחת טענתה זו נדרשת התובעת להוכיח כי הנתבעת 1 חבה חובת זהירות כלפיה, כי חובה זו הופרה, וכי כתוצאה מכך נגרם לה נזק. כידוע, היקף חובת הזהירות נגזר מטיב היחסים אשר שררו בין הצדדים במועדים הרלוונטיים לתביעה זו ( עניין מפעלי לוקי, בפס' 11). במקרה הנוכחי, אין קושי לקבוע כי הנתבעת 1 חבה בחובת זהירות כלפי התובעת. כפי שכבר נקבע לעיל, הנתבעת 1 הייתה הגורם המקצועי ובעל הניסיון בתחום קפסולות הקפה, ובהתאם להסכמות בין הצדדים היא נדרשה לספק לתובעת קפסולות ממולאות בקפה, אשר הצרכן הסופי יוכל להשתמש בהן ללא כל קושי ובאופן תקין במכונות קפה מתוצרת חברת " נספרסו". עוד נקבע לעיל כי הנתבעת 1 עצמה היא זו שסיפקה בפועל לחברת " אווא" את ההוראות וההנחיות לגבי תכונות הקפה הנדרשות לשם מילויין בקפסולות הקפה המיועדות לתובעת, וכן ביחס לאופן העברת הקפה למפעלה של הנתבעת 1. בנסיבות אלו, ברי כי התקיימו בין הצדדים "יחסים מיוחדים" אשר מכוחם הוטל על הנתבעת 1 לצפות כי ככל שתתרשל בייצור ו/או מילוי קפסולות הקפה - עלול להיגרם לתובעת נזק אשר בגינו היא תחויב לפצותה. משכך, הנני קובע בזאת כי על הנתבעת 1 הייתה מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת.

בנוסף, מוצא אני לנכון להזכיר כי כבר מצאתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת 1 סיפקה לה קפסולות ממולאות קפה אשר התגלו בהן תקלות שונות בעת השימוש בהן במכונות קפה מתוצרת " נספרסו", ובין היתר התגלו בהן תקלות מבחינת התאמתן למכונות הקפה האלה, באופן בקיעת הקפה מהקפסולה, באחידות זרימת הקפה וכדומה. מנגד, מצאתי כי הנתבעת 1 לא עמדה בנטל להוכיח כי התקלות האלה לא נבעו מהתרשלותה אלא כתוצאה מחומר הגלם ( הקפה) שסופק לה על ידי התובעת באמצעות חברת " אווא". אשר על כן, הנני חוזר וקובע בזאת כי הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובעת בכך שסיפקה לתובעת קפסולות קפה שנתגלו בהן תקלות שונות בעת השימוש בהן. באשר לסוגיית הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהפרה זו - אפנה לאמור לעיל בפרק ג' בפסק דין זה.

כפועל יוצא מכל האמור לעיל הנני קובע בזאת כי הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת והתרשלה כלפיה. הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת 1 מסתכם, כפי שפורט כבר לעיל בהתייחס לנזקים הנובעים מהפרת ההסכם ע"י הנתבעת 1, בסך 327,436 ₪. במובן זה, זכאותה של התובעת לפיצוי מהנתבעת 1 בגובה סכום זה נגזרת הן מכוח הפרת ההסכם על ידי הנתבעת, והן מכוח הפרת חובת הזהירות והתרשלותה כלפי התובעת.

בשולי הדברים אציין כי התובעת טענה בכתב התביעה בשפה רפה כי יש לחייב את הנתבעת 1 לפצותה מכוח חוק עשיית עושר, תשל"ט-1979 ( להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"). טענה זו נטענה באופן כללי ובעלמא ורק בשל כך ניתן לדחותה. אוסיף כי איני מוצא לקבל הטענה גם לגופה בהתחשב בהוראת סעיף 6( א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט אשר קובע כי: "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון ואין הסכם אחר בין הצדדים". במקרה הנוכחי, ברי כי בין הצדדים נחתם הסכם בגדרו פירטו הצדדים חלוקת הסיכונים ביניהם, לרבות לגבי האחריות לנזקים הנובעים מפגמים בקפסולות הקפה או מהקפה עצמו. משכך, איני מוצא כי לתובעת קמה זכות להשבת כספים ששילמה לנתבעת 1 מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט ( ר' ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד-עמב"ל עמותה רשומה נ' דו בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ (פורסם בנבו, 13.12.2006) בפס' 22 לפסק דינה של כב' השופטת ( כתוארה דאז) מ. נאור).
יתר על כן: ממילא לא מצאתי כי התובעת הוכיחה כי הפיצויים הנתבעים על ידה מבוססים על רווח שנוצר לנתבעת 1 , וזאת בהתייחס לנזקים להם טוענת התובעת כי נגרמו עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1 ( ר' דניאל פרידמן, אלרן שפירא בר-אור, "דיני עשיית עושר ולא במשפט" ( מהד' שלישית, כרך א', 2015) 135-136).
אשר על כן, גם בשל כך איני מוצא כי לתובעת קמה זכות לפיצוי מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

האם קיימת לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת 2, וכנגד חנן ומוטי באופן אישי?

אקדים ואציין כי לא מצאתי שהתובעת הוכיחה הטענה כי התקשרה בהסכם עם הנתבעת 2, ועם חנן ומוטי. ראשית, אין חולק כי על ההסכם חתומה הנתבעת 1 בלבד, ואין כל אזכור בהסכם להתחייבויות כלשהן של הנתבעת 2, או של חנן או מוטי באופן אישי. כידוע, הפרת חוזה על ידי חברה אין בה כדי להוביל באופן הרגיל להטלת אחריות וחבות אישית על האורגן או נושא המשרה הפועל בשמה של החברה ( ר' ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים ( צפון) בע"מ (פורסם בנבו, 20.10.2009) (להלן: "עניין ברזני") בפס' 16 לפסק דינו של כב' השופט ( כתוארו דאז) א' גרוניס). במקרה הנוכחי שלפניי - גם אם יתר הנתבעים היו מעורבים כנושאי משרה או כאורגנים בנתבעת 1 – הרי שאין בכך די , בנסיבות המקרה דנן משלא הוכח כי פעלו בחוסר תום לב או בתרמית, כדי להטיל עליהם חיוב אישי עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1 .

שנית, גם טיוטת החוזה המחליף, על אף שלא נשתכללה לכדי הסכם מחייב, נערכה בין התובעת לבין הנתבעת 1 . בהקשר זה, התובעת לא הוכיחה טענתה לפיה הייתה קיימת הסכמה בע"פ בין מר לוזון לבין חנן ו/או מוטי ו/או הנתבעת 2 לערבותם באופן אישי של חנן ושל מוטי, ולערבות נוספת מצדה של הנתבעת 2 – לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 המפורטות בהסכם או בטיוטת החוזה המחליף.
יתרה מזו: מעיון בסיכומיה של התובעת עולה כי היא זנחה טענתה כי נכרת הסכם נוסף בינה לבין חנן ומוטי בגדרו התחייבו חנן ומוטי לערוב באופן אישי להתחייבויותיה של הנתבעת 1 המפורטות בהסכם. אוסיף כי מר לוזון הודה בעדותו כי אין בטיוטת החוזה המחליף כל אזכור לערבות אישית של חנן ומוטי ( עמ' 53, ש' 25 לפרו').

שלישית, חנן טען בתצהירו כי עובר לחתימת ההסכם שבין התובעת לבין הנתבעת 1, התובעת כבר הכירה את הנתבעת 2 ואף חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עמה. תימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה שביום 22.2.2011 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת 2 הסכם לאספקת קפסולות קפה ריקות לתובעת ( ר' נספח 2 לתצהיר חנן). לטענתו של חנן, בסופו של דבר - הסכם זה לא יצא אל הפועל ( ס' 32 לתצהיר חנן). ברי, אפוא, כי התובעת הכירה את הנתבעת 2 עובר לחתימתה על ההסכם עם הנתבעת 1, ומעורבותה ופועלה של הנתבעת 2 בנושא ייצור קפסולות לקפה היו ידועים לה. אשר על כן, לתובעת היתה פתוחה האפשרות לדרוש לצרף את הנתבעת 2 כצד להסכם, ככל שהייתה רואה עצמה בזמן אמת כמי שמתקשרת עם הנתבעת 2 בהסכם לרכישת קפסולות ממולאות בקפה. לפיכך, גם מסיבה זו התובעת לא הוכיחה כי התקשרה בהסכם עם הנתבעת 2 או עם חנן ו/או מוטי באופן אישי, בהסכם כלשהו לרכישת קפסולות ממולאות בקפה, וממילא שאף לא עשתה כן במסגרת ההסכם שחתמה עם הנתבעת 1 .

התובעת מוסיפה וטוענת כי למרות שההסכם נחתם רק עם הנתבעת 1, והרי שהיא זכאית לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפרת ההסכם מכל הנתבעים, והיא דורשת לחייבם, ביחד ולחוד, לרבות את הנתבעת 2 ואת חנן ומוטי באופן אישי, לפצותה בגין מלוא נזקיה. בסיכומיה טענה התובעת כי מוטי הודה שחילק את הפעילות הכלכלית בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2 באופן מלאכותי כאשר הפקיד את מילוי הקפסולות בידי הנתבעת 1 ואילו ייצור הפלסטיק לקפסולות הקפה היה באחריות הנתבעת 2 . התובעת הוסיפה וטענה כי חנן ומוטי רוקנו מתוכן את הנתבעות 1-2 והבריחו נכסים מהן באופן שלא יאפשר גבייה של פסק הדין. לפיכך, סבורה התובעת כי כל הנתבעים חייבים לפצותה על כל נזקיה.

נותר לדון, איפוא, בשלוש סוגיות נוספות העולות מטיעוני התובעת בסיכומיה:
(1) חיובם של הנתבעת 2, ושל חנן ומוטי מכוח הרמת מסך;
(2) חיובם של הנתבעת 2, ושל חנן ומוטי נוכח רשלנותם הנטענת;
(3) חיובם של הנתבעת 2, ושל חנן ומוטי מכוח הפרת חובת תום הלב.

באשר להרמת מסך: סעיף 6 בחוק החברות, התשנ"ט-1999 ( להלן: "חוק החברות") קובע כי בית המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבין בעלי מניותיה אם מצא כי הדבר צודק בנסיבות העניין, וזאת - רק במקרים חריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, סעיף 6 בחוק החברות קובע כי נדרש להוכיח יסוד נפשי של בעל המניות לשימוש באישיות המשפטית הנפרדת כאמור לעיל, כאשר גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט עקב רשלנות, ייחשב כמקיים את היסוד הנפשי הנדרש. בית המשפט יתחשב גם בשיעור אחזקותיו של בעל המניות בחברה ומילוי חובותיו כלפי החברה בהתאם לסעיפים 192-193 בחוק החברות ( ר' ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי (פורסם בנבו, 1.8.2010) בפס' 78; ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (פורסם בנבו, 22.1.2015) בפס' 56; ת"א ( מחוזי ת"א) 35263-03-10 פניציה מפעלי זכוכית בע"מ נ' אקוטופ ואח' בע"מ (פורסם בנבו, 15.7.2012) בפס' 12).

במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי התקיימו התנאים להרמת מסך באופן שיאפשר לייחס את חובותיה של הנתבעת 1 לנתבעת 2 או לחנן או למוטי באופן אישי. ראשית, על פי פסיקת בית המשפט העליון השימוש בסעד של הרמת מסך יעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. במקרה זה, טענות התובעת להרמת מסך נטענו בלקוניות, מבלי שהובאו ראיות לתמיכה וביסוס טענות אלו.

אמנם, מוטי ציין בעדותו כי חלק מהציוד של הנתבעת 1 נמכר לאחר הפסקת הייצור ( עמ' 75, ש' 23-24 לפרו') וכי הנתבעת 1 והנתבעת 2 אינן פעילות כיום על אף שאינן נמצאות בהליכי חדלות פירעון (עמ' 83, ש' 3 לפרו'). חנן העיד כי הנתבעת 1 והנתבעת 2 אינן פעילות, ובעלי המניות שלהן אינם שותפים עסקיים ( עמ' 93, ש' 12-18 לפרו'). עם זאת, אני סבור כי אין בעדויות אלו די כדי להוכיח טענת התובעת בדבר " הברחת" נכסיה של הנתבעת 1 על ידי בעלי מניותיה. טענה זו הינה טענה כבדת משקל הגובלת בטענת "תרמית", ואין די באמירות כלליות של בעלי המניות של הנתבעת 1 על מנת לבססה. על התובעת היה לדרוש ולהציג בהקשר זה מסמכים המפרטים את הנכסים " שהוברחו" לטענתה על ידי בעלי המניות של הנתבעת 1, או למצער דוחות ומאזנים של הנתבעת 1 על מנת להוכיח טענתה זו. לא למותר לציין כי מוטי ציין בעדותו כי חלק מהציוד של הנתבעת 1 עדיין עומד למכירה ( עמ' 75, ש' 24 לפרו')

יתר על כן: איני מוצא כי התובעת הוכיחה כי הנתבעת 1, הנתבעת 2, חנן או מוטי " הונו" את התובעת בכל הקשור לעסקה לייצור ולאספקה של הקפסולות הממולאות בקפה נושא ההסכם. התנהלות הצדדים לאחר סיום ההסכם אף מחזקת מסקנה זו. כאמור לעיל, על אף אי הצלחתה של ההתקשרות החוזית שבין הצדדים, מר לוזון הצטרף לחלק מהנתבעים לנסיעה לתערוכות קפה במילאנו בניסיון לבצע עמם עסקה משותפת עם לקוחות זרים. מר לוזון אף ציין בעדותו כי: "זה שנסעתי למילאנו זה בגלל ששמרתי על יחסים טובים עם חנן ועד היום אני מכבד אותו כאדם..." (עמ' 54, ש' 11-12 לפרו'). ברי, אפוא, כי גם התובעת, לאחר שכבר ידעה על הפגמים שהתגלו בקפסולות הקפה שרכשה מהנתבעת 1 , לא סברה בזמן אמת כי הנתבעים " הונו" אותה. אוסיף, כי לא הוצגה בפני בית המשפט שום ראיה לכך שהנתבעת 1 פעלה ב-"מימון דק" או נטלה סיכונים באופן בלתי סביר, באופן שיצדיק הרמת מסך ההתאגדות החוצץ בינה לבין בעלי מניותיה.

מהמסכת העובדתית שהוצגה בפניי עולה כי מדובר בהתקשרות חוזית שלא צלחה על אף ציפיותיהם של שני הצדדים, אך אי ההצלחה לא נבע מחוסר תום לב או מניסיון הנתבעים להונות את התובעת. אכן, תכניות הצדדים להפקת רווחים מכניסתם לשוק קפסולות הקפה בעיתוי הרלוונטי לא התממשו במלואן וכמצופה, אולם לא כל כישלון עסקי הוא בהכרח ניסיון להונאה או מעשה שנעשה בחוסר תום לב.

אבהיר כי בניגוד לטענת התובעת, העובדה שאותם בעלי מניות או חלק מהם, החזיקו במניות הן של הנתבעת 1 והן של נתבעת 2, וכן העובדה שהיו כאלה ששימשו כדירקטורים בשתי החברות האלה גם יחד - אינן מצדיקות בהכרח " הרמת מסך" בהתייחס לבעלי המניות של הנתבעת 1. במובן זה, התובעת לא הוכיחה כי בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2 התרחש עירוב נכסים פסול אשר נועד לעשות שימוש שלא כדין בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת על מנת להונות את התובעת או לקפח אותה או את נושיה, באופן שיצדיק להרים מסכי ההתאגדות החוצצים בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2, לבין בעלי המניות של הנתבעת 1 . כך לדוגמה, כל תעודות המשלוח בגין אספקת הקפסולות לתובעת הונפקו ע"י הנתבעת 1 , ולא הוכחה בענין זה שום התנהלות פנימית פסולה בהשתתפות הנתבעת 1 והנתבעת 2 באופן שיצדיק להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של כל אחת מחברות אלה. אשר על כן, דינן של טענות התובעת לגבי חיובה של הנתבעת 2, וביחס לחיובם של חנן ומוטי באופן אישי, בקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 מכוח הרמת מסך ההתאגדות שלה – דינן להידחות.

באשר לעילת הרשלנות: על מנת שתצלח התובעת בטענתה כי הנתבעת 2, וכן חנן ומוטי מכוח היותם נושאי משרה או אורגנים אצל הנתבעת 1, התרשלו כלפיה, היה עליה לבסס ולהוכיח מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה. במובן זה, על התובעת הוטל להוכיח כי התקיימו בינה לבין נתבעים אלו יחסים מיוחדים אשר הביאו לכך שהתובעת נתנה אמונה בנתבעים אלה וציפתה לכך שהם באופן אישי, יטלו על עצמם אחריות אישית כלפיה. אלא שהטלת חובת זהירות על מנהלים כלפי צד שלישי אף היא צריכה להיעשות במשורה, ורק בנסיבות המתאימות שפורטו לעיל ( ר' ע"א 4612/95 איתמר מתיתיהו נ' שטיל יהודית, פ"ד נא(4) 769, 792 (1997).

באשר לנתבעת 2 : לא הוכח כלל כי היא שימשה כנושא משרה אצל הנתבעת 1. יתר על כן: לא הוכחה כל התקשרות ישירה בין הנתבעת 2 לבין התובעת, או מי מנציגיה, בכל הקשור להסכם נושא התביעה דנן. לפיכך, לא הוכחו " יחסים מיוחדים" בין התובעת לבין הנתבעת 2 המקימים חובת זהירות של הנתבעת 2 כלפי התובעת. באשר לחנן ומוטי – לא מצאתי כי התובעת הוכיחה קיומם של " יחסים מיוחדים" המצדיקים את חיובם באופן אישי מכח הפרת חובת זהירות, שלא הוכחה, ואשר, כביכול, מוטלת עליהם כלפי התובעת. אכן, חנן היה הגורם המקצועי הדומיננטי בהתקשרות החוזית שבין התובעת לבין הנתבעת 1. אולם, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה כי חנן או מוטי התחייבו בפניה, במהלך כל תקופת ההתקשרות החוזית, כי הם אחראים אישית, או ערבים באופן אישי, לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפיה. כפי שכבר הובהר לעיל, העובדה שנוסח של התחייבות אישית שכזו מצידם של חנן ומוטי כלפי התובעת לא הופיע בטיוטת החוזה המחליף, וכן העובדה שחנן או מוטי לא השיבו לדוא"ל ששלח מר לוזון ביום 16.5.2013 בדבר ערבותם לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 - מחזקים המסקנה כי לא ניתנה על ידם התחייבות או ערבות אישית שכזו. לפיכך, לא מצאתי כי בנסיבות אלו, יש מקום להטיל אחריות אישית על חנן או על מוטי מתוקף היותם נושאי משרה בנתבעת 1, ואף לא מתוקף הפרת חובת זהירות כלשהי המוטלת עליהם כלפי התובעת.

באשר לחיובם של הנתבעת 2, ושל חנן או מוטי מכוח הפרת חובת התום הלב: בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי אין ליצור זהות בין סטנדרט של ההתנהגות של נושא משרה בחברה שיש בו כדי להטיל חיוב על החברה, לבין סטנדרט של ההתנהגות אשר חריגה ממנו מצדיקה הטלת אחריות אישית על נושא המשרה או על האורגן בחברה. על מנת לחייב את האורגן בגין חוסר תום לב בשלב המו"מ החוזי נקבע כי על הטוען להטלת אחריות שכזו על האורגן מוטל להוכיח כי על האורגן, או על נושא המשרה, רובץ אשם אישי ( סובייקטיבי) למעשים או למחדלים של החברה, ואין די בכך שהופרה חובת תום הלב על פי מבחן אובייקטיבי ( עניין ברזני, בפס' 17; עניין נשאשיבי, בפס' 44; ת"א ( מרכז) 4857-09-08 ד"ר יורם הרט נ' קומרקס בע"מ (פורסם בנבו, 18.12.2011) בפס' 52). במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי הנתבעים הפרו את חובת תום הלב כלפי התובעת. תימוכין לכך ניתן ללמוד גם מהתנהלות הצדדים עצמם, אשר נסעו יחד לתערוכה במילאנו בחודש אוקטובר 2013, זמן רב לאחר שהתובעת כבר הייתה מודעת לקיומם של הפגמים בקפסולות הקפה שרכשה מהנתבעת 1 . עדותו של מר לוזון לפיה גם לאחר שהסתיימו היחסים העסקיים שבין התובעת לבין הנתבעת 1, הוא שמר על "יחסים טובים" עם חנן " ועד היום אני מכבד אותו כאדם" (עמ' 54, ש' 11-12 לפרו'), אף היא מחזקת מסקנה זו.

ניצן העידה כי במהלך תקופת ההתקשרות פעלו הנתבעים, כנושאי משרה בנתבעת 1, בשיתוף פעולה עם התובעת על מנת לאתר את מקור התקלות בקפסולות הקפה במטרה לפתור אותן ( ר' לדוג': עדותה של ניצן, בעמ' 31, ש' 15-17 לפרו'). כך גם עולה מהתכתובות שהוחלפו בין ניצן לבין חנן ומוטי ( ר' נספחים 1-3 לתצהיר ניצן). התנהלות זו אינה מלמדת על חוסר תום לב סובייקטיבי של הנתבעים, אלא על ניסיונות כנים מצדם, שלא צלחו, להביא לתיקון הפגמים בקפסולות הקפה. יתרה מזו: התובעת לא הוכיחה שום התנהלות חריגה ביחסים שבין התובעת 1 לבין הנתבעת 2, או בינה לבין חנן או מוטי אשר יש בה כדי לבסס קביעה לפיה על הנתבעים רובץ אשם אישי. משכך, אני קובע בזאת כי אין מקום לחייב את הנתבעת 2, ואת חנן ומוטי באופן אישי, בקיום התחייבותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת המפורטות בהסכם.

לסיכומו של חלק זה: כל תביעותיה וטענות של התובעת כלפי הנתבעת 2, וכלפי חנן ומוטי באופן אישי – נדחות בזאת.

סוף דבר

לסיכומם של דברים: התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד, ובמובן זה שהנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1 והתרשלותה כלפי התובעת , בסך כולל של 327,436 ₪ בתוספת מע"מ כדין. יובהר כי המע"מ ישולם על ידי הנתבעת 1 לתובעת בכפוף, וכנגד, המצאתה של חשבונית מס ערוכה כדין מאת התובעת לידי הנתבעת 1.
כמו כן, ובהתאם לקביעה המפורטת בסעיף 126 בפסק הדין, הנני מורה בזאת לנתבעת 1 להחזיר לתובעת תוך 7 ימים שימנו מהיום את ההמחאה השלישית שבחזקתה .

כל יתר הסעדים שנתבעו על ידי התובעת בגדר התביעה דנן, לרבות הסעדים שנתבעו ע"י התובעת כנגד הנתבעת 2, וכנגד חנן ומוטי באופן אישי – נדחים בזאת.

בנוסף, נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בכך שרק רק חלק קטן יחסית מסכום התביעה התקבל ואילו חלקה הגדול של התביעה נדחה – הנני מחייב בזאת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 35,000 ₪.

עם זאת בהתחשב בכך שמצאתי לדחות את תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת 2, וכנגד חנן ומוטי, הנני מחייב בזאת את התובעת לשלם לנתבעת 2, לחנן, ולמוטי - שכ"ט והוצאות משפט בסך של 10,000 ₪, לכל אחד ואחד מהם, ובאופן שחיובה הכולל של התובעת לתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט של הנתבעת 2 ושל חנן ומוטי גם יחד, יסתכם בסך כולל של 30,000 ₪.

מובהר בזאת כי איני מוצא לקבל טענת התובעת כי יש להוסיף לסכום הפיצוי שנפסק לטובת התובעת הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 26.12.2012, הוא יום חתימת ההסכם. ברי כי סכום הפיצויים שפסקתי לעיל, דהיינו – החזר של סכום ההוצאות שנגרמו לתובעת בגין התקשרותה עם רשת " סופר-פארם", וסכום התשלומים שהתובעת חויבה להשיבם לרשת " סופר-פארם" בגין החזר קפסולות קפה, כמו גם הפיצוי לו זכאית התובעת בגין הפגיעה במוניטין שלה - הינם פיצויים בגין הוצאות ותשלומים ששילמה התובעת, או בגין נזק שנגרם למוניטין שלה, לאחר חתימת ההסכם.

אשר על כן הנני קובע בזאת כי לסכום הפיצוי האמור המסתכם בסך כולל של 327,436 ₪ יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד למועד פירעונו בפועל של סכום זה .
בנוסף, הנני קובע בזאת כי הסכומים שנפסקו בפסק דין זה בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט יפרעו ע"י כל צד החייב בתשלומם תוך 30 ימים אשר ימנו ממועד מתן פסק דין זה שאם לא כן - יתווספו להם הפרשי ריבית והצמדה בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 בגין התקופה שתחושב החל ממועד פסק דין זה ועד למועד פירעונם המלא בפועל.

המזכירות תודיע טלפונית לב"כ הצדדים על מתן פסק דין זה ותמציא לידיהם פסק דין זה בדואר רשום.

ניתן היום, ו' אדר ב' תשע"ט, 13 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.