הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 44852-12-13

לפני כבוד השופט מיכאל תמיר

התובעת בשני התיקים
המועצה לייצור צמחים ושיווקם
באמצעות עו"ד שאול פלס ועו"ד גלעד גלייטמן

נגד

הנתבעים בת"א 44852-12-13

הנתבעים בת"א 62767-03-15

  1. פירות ומשתלות בן דור בע"מ
  2. פריגן משה

באמצעות עו"ד שמעון שר

3. הדרי אפרים בע"מ
4. אפרתי משק בע"מ
באמצעות עו"ד אסף שיפר ועו"ד מאיה מלאכי

5. בן דור – ברקאי מטעים בע"מ
6. רוזן גורי
באמצעות עו"ד שמעון שר

7. בלום יעקב ובלום עוז נתן

8. וינברג צבי, מיכה וליאור (נמחק ו)

9. קיבוץ גליל ים, אגוד ה חקלאית שיתופית
באמצעות עו"ד שמעון שר

10. פירות שלי (2003) בע"מ
באמצעות עו"ד אסף שיפר ועו"ד מאיה מלאכי

11. סופר סמי ייצור ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ
באמצעות עו"ד שמעון שר

12. הרשקו אברהם
באמצעות עו"ד שמעון שר

13. קיבוץ להבות הבשן, אגודה חקלאית שיתופית (נמחק)

14. גרינברג דוד
באמצעות עו"ד שמעון שר

15. י.ג. בן דור בע"מ
16. לובובסקי ישראל
17. זמירי משתלות בע"מ
באמצעות עו"ד שמעון שר

18. פירות חולתה בן – דור, שותפות (פורקה)

19. מאושר ישראל
20. שלזינגר שמואל
21. נמרובסקי אריאל
22. יונש אברהם
23. בן ישראל דליה
באמצעות עו"ד שמעון שר

24. מקורי משה

25. דקספורט שיווק בע"מ

26. ב.מ. קוטין חקלאות בע"מ
27. ליבוביץ יעקב
28. שלם מנשה
29. ניני רחל
30. אלפסי יהושע
31. חלפלה שלום
באמצעות עו"ד שמעון שר

32. קרני יוסי

33. אפשטיין יורם ושיצר רינה
באמצעות עו"ד שמעון שר

34. סעידי רונן

35. טופולנסקי דוד
באמצעות עו"ד שמעון שר

36. בונשטיין מרדכי ועפרה (נמחקו)

37. חברת אפרים בע"מ
באמצעות עו"ד אסף שיפר ועו"ד מאיה מלאכי

38. רון עמרם

39. קועטה עובד

40. שלם יואב
באמצעות ב"כ עו"ד שמעון שר

41. גדולטר דרור
42. פוקס צבי וגל
43. טל דוד
44. זמרלי יגאל (נפטר)
45. הרדי אביהו
46. גוטמכר דוד
47. בונשטיין אהרון (התביעה נדחתה)
48. פיין אברהם
49. טובול שמעון
50. פירות סאסי אליפלט, שותפות
באמצעות עו"ד דפנה הולץ-לכנר

51. עין גדי זאב
52. הנוטעים – איכרי ראש פינה בע"מ
53. הרפז משה
54. יוסף חי אליהו (פסק דין בפשרה)
באמצעות עו"ד איתן פלוגר

55. ממן כ.ב.ז. בע"מ

56. ביכורי השדה קדש, אגודה שיתופית
57. חיימוביץ – אחים בע"מ
58. משק יונגר בע"מ
באמצעות עו"ד איתן פלוגר

59. רודף שלום משה (נמחק)

60. קרניאל רחל (נמחקה)

61. אוזן אייל
באמצעות עו"ד איתי הפלר ועו"ד מירב פלח-לב

62. נחמיאס נאוה (נמחקה)

63. פכטר שרה (התביעה נדחתה)

64. חוות צברי אורלי בע"מ (נמחקה)

65. דאבוש שלום (נפטר)

פסק דין

לפניי תביעות כספי ות שהגישה התובעת נגד הנתבעים בשני תיקים שאוחדו בהמשך: ת"א 44852-12-13 ות"א 62767-03-15. התיקים היו בטיפולם של כמה מותבים והועברו לטיפולו של הח"מ במאי 2018.

התובעת הגישה תחילה תביעה נגד הנתבעים בת"א 44852-12-13 על סך 6,071,407 ₪ , ולאחר מכן הגישה תביעה נוספת נגד נתבעים אחרים בת"א 62767-03-15 על סך 3,811,926 ₪ , כך שבשתי התביעות יחד נתבע במקור סכום כולל של 9,883,333 ₪. לאחר מכן ניתנה החלטה בעניין איחוד התיקים, והוגשו כמה כתבי תביעה מתוקנים. חלק מהנתבעים נמחקו וסכומי התביעות עודכנו . כתב התביעה המפורט האחרון הוגש ביום 19.7.17 בצירוף נספחים שבהם פורטו סכומי החוב המתוקנים. בעקבות החלטה בעניין החלפתם של חלק מהנתבעים , בוצע ביום 3.12.17 תיקון נוסף של כתב התביעה בדרך של הגשת כותרת מתוקנת. בסופו של דבר הועמד הסכום הכולל של התביעות על 6,201,909 ₪ .

הצדדים

התובעת - המועצה לייצור צמחים ושיווקם (להלן "המועצה") היא תאגיד שהוקם לפי חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), תשל"ג-1973 (להלן "החוק") להסדרת ענפי הירקות, הפירות, ההדרים וזיתי השמן. הנתבעים הם מגדלי פירות, כהגדרת המונח "מגדל" בסעיף 1 לחוק.

במהלך הדיונים חלו שינויים ושיבושים שונים במספור הנתבעים, ואין התאמה בין המספרים הסידוריים בכתבי הטענות לאלה שבמערכת נט המשפט. למען הנוחות מוספרו הנתבעים בפסק דין זה בהתאם למספור בכתב התביעה המתוקן ובסיכומי המועצה.

רקע עובדתי

המועצה הוקמה במסגרת חוק ההסדרים בשנת 2003 במקום המועצות הסטטוטוריות הקודמות: ירקות, פירות, הדרים וצמחי נוי. המועצה מורכבת מנציגי הממשלה, נציגי תעשיינים, משווקי צמחים, יצואני צמחים , נציגי הצרכנים ונציגי המגדלים המהווים רוב במוסדות המועצה. במשך שלוש וחצי שנים שלטה במועצה המנהלה הזמנית שהוקמה עד לבחירת חברי המועצה. בתקופה זו לא הותקנה חקיקת משנה להחלפת התקנות שלפיהן פעלו המועצות המקוריות , ולא חל ייעול ממשי בתפקוד המועצה.

ביום 17.7.06 פג תוקפן של כל הוראות חקיקת המשנה שהותקנה בתקופת המועצות המקוריות, והמועצה נותרה ללא חקיקת משנה, לרבות כללים ותקנות בנוגע להיטלים. על רק ע זאת הורה שר החקלאות ביום 1.8.06 על הקמת ועדה ממשלתית (להלן "ועדת שאלתיאלי" או "הוועדה") שתבחן את מתכונת פעילותה של המועצה ותגיש את המלצותיה. ביום 20. 12.06 הגישה הוועדה דוח מפורט שבו המליצה להחזיר למועצה את סמכויות ההסדרה ולבצע רפורמה מקיפה.

בעקבות המלצות הוועדה פורסמו ביום 14.3.07 תקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (היטלים), תשס"ז-2007 (להלן " תקנות ההיטלים"), ולאחר מכן ביום 2.8.07 פורסם תיקון מספר 8 לחוק. בתיקון זה נקבע כי סמכויות ההסדרה יעברו מהשר למועצה, נציגי המגדלים יהוו רוב במוסדות המועצה , והיא זו שתקבע בכללים את ההיטלים אשר יוגבלו ל-0.8% מערך הפדיון במכירה בסיטונות של הצמחים בעונה הקודמת. ואולם, המועצה לא התקינה את הכללים בהתאם לתיקון לחוק והמשיכה לגבות את ההיטלים מכוח תקנות ההיטלים.

ביום 15.10.12 פורסמה הצעה לתיקון החוק (תיקון מספר 10 ) שבה פורטה שיטת חישוב חדשה של ההיטלים. בדברי ההסבר להצעה זו צוין כי לשונו של תיקון 8 אינה ניתנת ליישום הלכה למעשה, ולכן מ וצע לתקן את החוק כדי שמטרתו של תיקון 8 תושג בפועל. רק בחודש יולי 2018 התקבל תיקון מספר 10 לחוק. בהתאם להוראותיו ניסחה המועצה טיוטת כללים ראשונית , אשר נכון למועד כתיבת הסיכומים טרם אושרה ב וועדת הכלכלה של הכנסת, וממילא אינה רלוונטית לתביעה דנן שהוגשה כמה שנים לפני שתיקון מספר 10 נכנס לתוקפו.

במהלך השנים 2008 עד 2018 התנהלו הליכים משפטיים רבים בין המועצה ל בין חלק מהמגדלים, לרבות עתירות לבג"ץ בעניין חוקיות גביית ההיטלים. בהליכים אלה אמנם נמתחה ביקורת על השיהוי הרב של המועצה אשר במשך שנים רבות לא קבעה כללים חדשים לגביית ההיטלים, אולם נדחו טענות המגדלים שלפיהן תקנות ההיטלים בטלות והמועצה אינה מוסמכת לגבות כספים מכוחן.

טענות המועצה בכתב התביעה

להלן עיקרי טענות המועצה בכתב התביעה המתוקן האחרון:

המועצה מסדירה את הייצור והשיווק של הצמחים, וכחלק מתפקידיה היא אף מעמידה שירותים ציבוריים שונים לטובת המגדלים כגון מחקר ופיתוח, פעולות הדברה ומניעת מזיקים, פרסום, קידום מכירות וכיו"ב.

תקציב המועצה ממומן בעיקרו באמצעות היטלים המוטלים על המגדלים לפי סעיף 36 לחוק. ההיטלים בענף הפירות מחושבים לפי שטח הגידול של המטע , ונקבעים מדי שנה בהתאם להמלצות הוועדות המייעצות אשר מורכבות מנציגי המגדלים של כל מין פרי, ובכפוף לסכומים הקבועים בתוספת הראשונה לתקנות ההיטלים.

נוסף על כך, המועצה מבטחת את המגדלים בביטוח מרכזי נגד נזקים ואסונות טבע אצל החברה הממשלתית – קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ (להלן "הקנ"ט"), וזאת בהתאם להוראות סעיף 64(א) לחוק שלפיו המועצה רשאית לבטח מגדלים, בין בהסכמתם ובין ללא הסכמתם. בהתאם להסדרים הנוהגים, המועצה משלמת את דמי הביטוח בעצמה, ולאחר מכן גובה אותם מהמגדלים .

הנתבעים משתמטים באופן שיטתי ובמשך שנים רבות הן מתשלום ההיטלים המוטלים עליהם והן מתשלום דמי הביטוח, ובכך מפרים את החוק, עושים עושר ולא במשפט וגורמים נזק עצום למועצה ולציבור המגדלים כולו. היה על המגדלים לשלם למועצה במשרדיה מדי שנה את ההיטלים ואת דמי הביטוח, אך הם לא עשו זאת חרף פניות חוזרות ונשנות של המועצה.

בנספחים שצורפו לכתב התביעה המתוקן מיום 19.7.17 פורטו לגבי כל נתבע בנפרד חובותיו בגין היטלים ודמי ביטוח לכל שנה, בהתאם לשטחי המטעים של מיני הפירות שגידל. בתחתית כל נספח צוינ ה קרן החוב לתקופה כולה וכן סכום הקרן בתוספת מע"מ ו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה. לחלק מהנספחים צורף מכתב של הקנ"ט ב נוגע לדמי הביטוח ששילמה המועצה עבור אותו נתבע בשנים הרלוונטיות .

טענות הנתבעים בכתבי ההגנה

רוב כתבי ההגנה הוגשו לתיק לפני הגשת כתב התביעה המפורט האחרון מיום 19.7.17 (להלן "כתב התביעה המתוקן"). אלה כתבי ההגנה האחרונים שהוגשו מטעם הנת בעים: כתב הגנה מיום 31.1.16 שהגיש עו"ד שמעון שר מטעם כל הנתבעים שנותרו בת"א 44852-12-13, למעט נתבעים 32 ו-38, ו כן מטעם נתבע 40 בת"א 62767-03-15; כתבי הגנה מיום 30.6.15 שהגישו עו"ד דפנה הולץ -לכנר ועו"ד מיכל ארגמן-רון מטעם נתבעים 50-41; כתב הגנה מיום 1.7.15 שהגישו עו"ד יובל אדלר ועו"ד איתן פלוגר מטעם נתבעים 52-51, 58-54 ו-65; כתב הגנה מיום 7.9.15 שהגישו עו"ד אדלר ועו"ד פלוגר מטעם נתבע 53; וכן כתב הגנה מיום 11.7.15 שהגיש עו"ד איתי הפלר מטעם נתבע 61. כמו כן הוגשו כתבי הגנה מטעם נתבעים נוספים אשר בהמשך נמחקו מכתב התביעה, חלקם בעקבות הסדר עם המועצה וחלקם מטעמים אחרים. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן וכותרת כתב התביעה המתוקנת, הוגש ביום 22.10.18 כתב הגנה מתוקן מטעם נתבע 38.

בכתבי ההגנה ה ועלו טענות כלליות שונות בנוגע להתנהלות המועצה ולכספים שהיא גובה בגין היטלים ודמי ביטוח. להלן עיקרי הטענות:

המגדלים רואים במועצה גוף חסר תועלת ש אינו פועל לטובתם ואינו מבצע את תפקידי ו הקבועים בחוק, ולמרות זאת דורש מהם היטלים ואף גוזל מהם כספים המגיעים להם בעקבות נזקי טבע ואסונות טבע . לפי הפסיקה, היטלים אינם מס אלא תשלום שיש להראות מהם השירותים שניתנו תמורתו.

המועצה אינה מורכבת ממגדלים אמיתיים בשטח, אלא בין היתר מעובדי המועצה ומגורמים נוספים בעלי עניין. התנהלות המועצה ומנהליה, בין היתר בפרשת אגרסקו, גרמה למגדלים נזק רב.

במשך שנים רבות ניהלו המגדלים מאבק אידיאולוגי ומשפטי בנוגע לצורך בקיומה של המועצה וההיטלים שהיא גובה. בתי המשפט ביקרו את התנהלותה של המועצה , אך בסופו של דבר קבעו כי גביית ההיטלים נעשתה כדין, ולכן המחלוקות שנותרו הן ב עניין יישום הכללים והתקנות, חוקיות קבלת ההחלטות במועצה והטענות האישיות של כל אחד מהנתבעים לגבי חובו.

המועצה מנסה לגבות כספים רק מחלק מהמגדלים ולא מכולם . לטענתו של עו"ד שר, המועצה גובה היטלים רק בגין מחצית מתוך כ-400,000 דונם מטעים במדינה. בין היתר נגבים במשך כמה שנים היטלים גם ממטעים שמפסידים, תוך התעלמות מרוח החוק ומקביעת בתי המשפט כי יש להתחשב ברווחיות הגידול.

המועצה הגישה תביעה המבוססת על הערכה שביצעה בטבלה אשר אינה נתמכת במסמכים כלשהם לביסוס החובות.

המועצה לא הציגה כל תחשיב או מסמך המבסס את עמידתה בתנאי החוק שבו נקבע בסעיף 36(א1) טווח ברור לסכום ההיטל שהמועצה רשאית לגבות, לרבות תקרה מרבית. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים שאותם מייצג עו"ד שר, כפרו הנתבעים בסכומי ההיטלים שתבעה המועצה והפנו לתחשיבים מדגמיים חלופיים שצורפו לכתב ההגנה. נתבעים אלה טענו שגם אם תקנות ההיטלים תקפות, הן יושמו באופן שגוי, ו הודיעו כי תוצג חוות דעת מומחה מטעמם כדי לבסס שסכום התביעה גבוה עשרות מונים מהסכום שהיה מתקבל לו יושמו התקנות כראוי. בסופו של דבר לא הוגשה בהליך דנן חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים.

המועצה אינה מבטחת את כל המגדלים, אך דורשת פרמיות גם ממגדלים שאינם מבוטחים או שלא יידעו אותם על היותם מבוטחים . כך למשל, בשנים 2008 ו-2009 המועצה כלל לא ביטחה את מי שלא שילם את חובות שנצברו לו קודם לכן, ולמרות זאת, חלק מהנתבעים חויבו בפרמיה בגין שנים אלה. במקרים אחרים, המועצה ביטחה בביטוח בסיסי מגדלים שלא שילמו היטלים , מתוך ידיעה ברורה שהיא תחלט את הכסף לעצמה במקרה של אירוע ביטוחי.

רוב המגדלים מבטחים את המטעים בכוחות עצמם ולא דרך המועצה, ואם גם המועצה מבטחת אותם, נוצר כפל ביטוחי. לא הוצג למגדלים כל הסבר לגבי הביטוח המשלים שבגינו דורשת מהם המועצה תמורה נוספת.

המועצה היא מלכ"ר, ולכן היא אינה חייבת ב מע"מ על עסקה כהגדרתה בסעיף 1 לחוק מע"מ, תשל"ו-1975 (להלן "חוק המע"מ"). אף אלמלא הייתה המועצה מלכ"ר, הסכומים הנדרשים אינם בגדר עסקה כהגדרתה בסעיף 2 לחוק המע"מ.

בכתבי ההגנה הועלו גם טענות פרטניות לגבי חלק מהנתבעים. בין היתר הועלו טענות הנוגעות לגודל המטעים של נתבעים מסוימים, אך טענות אלה ברובן אינן רלוונטיות לאור תיקון מאוחר יותר של כתב התביעה שבו עודכנו נתוני השטחים. בהתאם להחלטה מיום 7.7.16, רוב הנתבעים מסרו למועצה בהליך גילוי המסמכים את טופסי 1220 שלהם - הדוחות השנתיים שהגישו לרשויות המס בנוגע לשטחי הגידולים החקלאיים של המשק, והמועצה הצהירה כי סכומי התביעה תוקנו בהתאם לנתונים בטפסים הנ"ל. כמו כן הועלו לגבי חלק מהנתבעים טענות פרטניות נוספות, וביניהן היעדר יריבות עם המועצה, ביטוח מורחב שערכו המגדלים ישירות מול הקנ"ט ו סכומים שקיזזה המועצה שלא כדין מכספי תגמולים שהיו מיועדים להם. אתייחס לטענות הפרטניות בדיון בעניין חובו של כל אחד מהנתבעים.

במאי 2018 הועבר ה תיק לטיפולו של הח"מ, וזאת בטרם הגשת כל תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, אשר האחרון שבהם הוגש לתיק ביום 22.10.18.

מטעם המועצה הוגש תצהיר עדות ראשית של מר רוני נקר (להלן "מר נקר") המשמש חשב של ענף הפירות ושל ענף ההדרים במועצה. בהמשך הגיש מר נקר תצהיר עדות ראשית מתוקן שבו חזר על הטענות בכתב התביעה וכן העלה את הטענות הבאות:

ההיטלים בענף הפירות מחושבים לפי שטח המטע, ונקבעים מדי שנה לאחר בחינת צרכיו של כל פרי ושיעור ההיטל הנדרש למימונם. ראשיתו של הליך קביעת ההיטלים בהמלצת שולחנות המגדלים - ועדות מייעצות המורכבות מנציגי המגדלים של כל מין פרי, וסיומו באישור התקציב השנתי במליאת המועצה. מר נקר צירף לתצהירו את החלטות המועצה לשנים הרלוונטיות (נספחים א/1 עד א/24) ואת תקציבי המועצה לשנים הרלוונטיות (נספחים ב/1 עד ב/7).

לקראת כל שנה מנהלת המועצה מו"מ עם הקנ"ט על הביטוח בענפים השונים. בתום המו"מ וחתימת הפוליסות משלמת המועצה לקנ"ט את הסכומים שנקבעו , ולאחר מכן דורשת אותם מהמגדלים. מר נקר צירף לתצהירו את פוליסות הביטוח לשנים הרלוונטיות (נספחים ג/1 עד ג/7) ואת מכתבי הדרישה למגדלים (נספח ג/8).

חלק מהמגדלים פתחו במאבק נגד המועצה ואף נקטו נגדה הליכים משפטיים. גם לאחר שאותה קבוצת מגדלים נחלה כישלון בבתי המשפט, היא המשיכה בפעולות הסתה אשר כתוצאה ממנה מספר לא מבוטל של מגדלי פירות, ו בהם הנתבעים, השתמטו ומשתמטים מתשלום חובותיהם. כפועל יוצא מכך נפגעו התקציבים המיועדים למימון פעילות המועצה, ונפגעה יכולתה לבטח את כלל המגדלים מפני נזקי טבע ואסונות טבע.

המועצה נאלצה לחדול מלבטח בביטוח בסיסי את כלל ציבור המגדלים, ועברה לשיטה סלקטיבית יותר. כך, בשנים 2008 ו-2009 ביטחה המועצה רק מגדלים שסילקו את חובותיהם לשנה הקודמת; בשנת 2010 ביטחה המועצה את המגדלים שלא סילקו את חובותיהם לשנה הקודמת באופן חלקי (כיסוי בשיעור של 70% מ היבול הנורמטיבי הקבוע בפוליסה); בשנים 2011 ו-2012 ביטחה המועצה את כל מגדלי הפירות; ומאז שנת 2013 מבטחת המועצה את כל מגדלי הפירות, זולת אלה שהיו חייבים לה כספים עבור תקופה העולה על שנה אחת לפני תחילת הביטוח.

מר נקר צירף לתצהירו פירוט של חובות הנתבעים בגין היטלים ודמי ביטוח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית (נספחים ה/1 עד ה/65 לפי מספרי הנתבעים). בהתאם להודעת המועצה מיום 4.6.17, תוקנו נתוני השטחים של הנתבעים שהמציאו טופסי 1220 או שנתוניהם הוסכמו, למעט במקרים שבהם הנתונים שהופיעו בטפסים היו גבוהים מאלה שפירטה המועצה בתביעה. נתוניהם של נתבעים שלא הגישו תצהיר גילוי מסמכים או שלא מסרו טופסי 1220 נותרו כבמקור. נתבעים אלה אף לא השיבו למכתבי הדרישה השנתיים שנשלחו אליהם, שבהם התבקשו להודיע בחוזר אם יש צורך לעדכן את הנתונים שבידי המועצה . מכתבי הדרישה צורפו בנספחים ו/1 עד ו/5. מר נקר הפנה למכתבי הקנ"ט בנוגע לדמי הביטוח ששילמה המועצה עבור כל אחד מהנתבעים (נספחים ז/1 עד ז/65 לפי מספרי הנתבעים), והצהיר כי אם היה הפרש, תוקנו סכומי הביטוח שנתבעו בהתאם למכתבי הקנ"ט (הפניה לטבלה בנספח ח).

לטענת המועצה, ההיטלים הנתבעים אינם חורגים מהתקרה הקבועה בחוק: 0.8% מסך הפדיון במכירה בסיטונות של הצמחים באותם ענפים או מינים שלגביהם נקבע ההיטל, ששווקו בעונה הקודמת לקביעת ההיטלים. כדי לחשב את התקרה יש לחלק את נתוני הפדיון של כל מין פרי בשנה הקודמת במספר הדונמים, ולהכפיל את התוצאה ב-0.8%. לצורך כך הפנה מר נקר ל פרסום של הלמ"ס בנוגע לנתוני הפדיון השנתי של מיני פירות מסוימים (נספח ט), לנתוני הפדיון השנתי של מיני פירות שלא פורסמו כפי שהתקבלו מהלמ"ס (נספח י) ולמסמך נוסף שהתקבל מהלמ"ס בדבר נתוני השטחים של מיני הפירות בכל אחת מהשנים הרלוונטיות (נספח יא). כמו כן צורפו טבלאות ובהן השוואה בין סכומי ההיטלים הנתבעים לסכומי התקרה של ההיטלים (יב/1 עד יב/7).

מר נקר הפנה לאישור רו"ח המועצה (נספח יג) שלפיו שלטונות מע"מ רואים את הפעולות שמבצעת המועצה כ"עסקה" לפי משמעותה בחוק המע"מ, ולכן המועצה רשומה מיום הקמתה כעוסק מורשה המחויב לגבות מהמגדלים מע"מ על ההיטלים. המועצה אינה נהנית מגביית המע"מ מכיוון שהיא מעבירה את הסכומים לשלטונות המס, והנתבעים אינם ניזוקים מהגבייה משום שהם מקבלים החזר בגין הסכומים ששילמו כמס תשומות לפי חוק המע"מ.

מר נקר התייחס בתצהירו גם לטענותיהם של נתבעים 53 ו- 61 בעניין חילוט פיצויים שהתקבלו עבורם מהקנ"ט, והסביר כיצד קיזזה המועצה סכומים אלה מחובותיהם של הנתבעים בגין שנים קודמות (הפניה לנספחים יד ו -טו).

הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם חלק מהנתבעים, כדלקמן: תצהיר של מר ספי בן דור – מנהל נתבעת 1; תצהיר של מר יואב אפרתי – מנהל נתבעות 3, 4 ו-37; תצהיר של מר יעקב בלום – נתבע 7 (יחד עם עוז נתן בלום) ; תצהיר של מר אייל בונשטיין – מנהל נתבעת 10; תצהיר של מר דוד ישראלי – מנהל נתבעת 25 ; תצהיר של מר עמרם רון – נתבע 38; תצהיר של מר אביהו הרדי – נתבע 45 ; תצהיר של מר משה הרפז – נתבע 53 ; ותצהיר של מר גיא ברזילי – מנהל נתבעת 56 . המצהירים חזרו על הטענות בכתבי ההגנה והעלו טענות נוספות שאליהן אתייחס בדיון הנוגע לחוב ו של כל נתבע.

כמו כן הגיש עו"ד שר ביום 29.7.18 הודעה שלפיה נתבעים רבים נוספים יוזמנו להעיד בדיון ללא תצהיר, אך בסופו של דבר, העד היחיד שהעיד מטעם הנתבעים ללא תצהיר היה מר בנימין קוטין מטעם נתבעת 26, ב.מ. קוטין חקלאות בע"מ.

בימים 7.11.18, 14.11.18, 14.1.19 ו-20.1.19 התקיימו דיוני הוכחות בתיק . בשני הדיונים הראשונים נחקר מר רוני נקר מטעם המועצה. בדיון השלישי נחקרו מטעם הנתבעים מר משה הרפז, מר גיא ברזילי, מר יואב אפרתי, מר אייל בונשטיין, מר אביהו הרדי, מר דוד ישראלי ומר יעקב בלום. בדיון הרביעי נחקרו מטעם הנתבעים מר ספי בן דור ומר בנימין קוטין.

ביום 4.4.19 הגישה נתבעת 1, פירות ומשתלות בן דור בע"מ, בקשה להוספת ראיות חדשות בצירוף תצהיר (בקשה 120). בעקבות זאת התקיים דיון נוסף ואחרון בתיק ביום 24.7.19. בדיון זה אושר הסדר דיוני בין הצדדים שלפיו יוגש תצהיר נגדי מטעם המועצה, והוא הוגש לתיק ביום 20.8.19. בהתאם להסדר דיוני מאוחר יותר שאושר ביום 2.9.19, הוגש ו לתיק שני תצהירים נוספים הנוגעים לבקשה להוספת ראיות: תצהיר תשובה מטעם נתבעת 1 שבמקומו הוגש תצהיר מתוקן ביום 5.9.19 ותצהיר נגדי נוסף מטעם המועצה שהוגש ביום 13.9.19. בהתאם להסדר הדיוני מיום 2.9.19, המצהירים לא נחקרו על תצהיריהם הנ"ל .

נקבעו מועדים להגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים אשר נדחו כמה פעמים, ובסופו של דבר, ביום 5.10.20 הוגשו הסיכומים האחרונים לתיק.

לאחר עיון ראשוני בסיכומים ניתנה ביום 29.10.20 החלטה שבה התבקשו ב"כ הצדדים להגיש הבהרות, בין היתר בנוגע לייצוג של חלק מהנתבעים בתיק ובנוגע לנתבעים שנפטרו. בעקבות החלטה זו הוגשו הודעות ובקשות שונות שאליהן אתייחס בהמשך פסק הדין.

דיון

התביעות שלפניי הוגשו בעקבות מאבק מתמשך בין המועצה לבין חלק מהמגדלים , ועל רקע מחלוקת ארוכת שנים בעניין הצורך בקיומה של המועצה והתנהלותה.

בסיכומי הצדדים הועלו טענות רבות בנוגע לשאלת נחיצותה של המועצה, המידה שבה היא מייצגת את המגדלים ואופן פעילותה, אך בשורה של הליכים משפטיים קודמים, לרבות בבג"ץ, נקבע שמדובר בסוגיות שאין מקום להידרש אליהן. ראו, בין היתר, בג"ץ 36/18 ארגון מגדלי הפירות נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר (מיום 27.11.18) , שם נקבע כי "כבר בשלב זה ראינו להבהיר כי חילוקי הדעות העקרוניים הנוגעים לעצם קיומה של המועצה או מתכונת פעילותה, אינם מענייננו. מדובר בשאלה ששורשיה אידיאולוגיים ופוליטיים, ובית המשפט לא נדרש להביע עמדה לגביה, ודאי שלא בהליך הנוכחי" (סעיף 1 לפסק הדין ). לפיכך, ברי כי גם בית משפט זה אשר דן בתביעות כספיות פרטניות של המועצה נגד מגדלים מסוימים אינו נדרש ואינו מוסמך להכריע במחלוקות הנ"ל.

הנתבעים הפנו בסיכומיהם למכתב מיולי 2017 שבו הורה מנכ"ל משרד החקלאות להיערך לסגירת המועצה ולהפיכתה לגוף וולנטרי בשנת 2018, וכן הפנו למכתב מאוגוסט 2017 שבו המליץ שר החקלאות דאז להשעות לאלתר את כל הפעולות של המועצה נגד המגדלים, לרבות הליכי הולצ"פ נגדם (ראו מוצג נ/21). ואולם, מאז ועד היום לא בוטל החוק אשר מסדיר את פעילות המועצה, אלא רק הוצאו מתחום סמכותה מיני פירות מסוימים בהתאם להחלטת שר החקלאות מיום 27.12.17 , ואף זאת לתקופת ניסיון. בפסק הדין שניתן בבג"ץ 36/18 נדחתה עתירה לביטול החלטת השר הנ"ל , אך נמתחה ביקורת חריפה על המלצתו להשעות פעולות גבייה נגד המגדלים – המלצה אשר עלולה לעודד סרבנות תשלום. עם זאת הודגש בפסק הדין כי השר הצהיר שאין בהחלטתו כדי לבטל את חובות העבר של המגדלים למועצה, ואף יינקטו נגדם " אמצעים מקובלים" (ראו שתי הפסקאות האחרונות בסעיף 16 לפסק הדין).

סמכותה של המועצה לגבות את ההיטלים שנתבעו

הנתבעים טענו בסיכומיהם כי המועצה אינה נותנת למגדלים הלכה למעשה שירות כלשהו המצדיק גביית היטלים, אינה מקיימת את תפקידיה בחוק ו משתמשת בחלק ניכר מכספי ההיטלים הנגבים מהמגדלים כדי לכסות את הוצאותיה המופרזות . המועצה מכחישה זאת, וטוענת כי היא מבצעת פעולות שונות למען המגדלים, לרבות הדברה ומו"פ , ו מקיימת את תפקידיה השונים הקבועים בחוק, תוך איזון בין חובתה להבטיח " מחיר הוגן למגדלים" (סעיף 11(2) לחוק) לבין חובתה להבטיח לכלל הציבור "הספקה סדירה של צמחים ובמחירים נאותים" (סעיף 11(4) לחוק). גם אלה טענות שאין מקום לדון ולהכריע בהן בהליך דנן. המועצה הוסמכה בחקיקה ראשית לגבות היטלים מהמגדלים, ו מכוח החוק הותקנו גם תקנות ההיטלים שבהן פורטו סכומי ההיטלים לכל אחד ממיני הגידולים . אין לאפשר תקיפה עקיפה של סמכות המועצה לגבות היטלים מכוח החוק ותקנות ההיטלים, בתביעה כספית שהגישה המועצה נגד חלק מהמגדלים אשר נדונה בבית המשפט האזרחי (ראו והשוו לעניין זה ע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עיריית חיפה, מיום 6.3.19, סעיפים 11-9).

יתר על כן, כפי שיפורט להלן, בהליכים משפטיים רבים שהתנהלו בין המועצה למגדלים בערכאות שונות, וביניהן בבג"ץ, נדונו ונדחו טענות שלפיהן המועצה אינה רשאית לגבות היטלים מהמגדלים . בבג"ץ 6061/08 ישראלי נ' משרד החקלאות מיום 12.12.10 נדחתה הטענה כי סעיף 36(א) לחוק סותר את עיקרון החוקיות , וכן נקבע כי פגיעתו של הסעיף בחופש העיסוק ובזכות לקניין עומדת בתנאי פסקת ההגבלה בחוקי היסוד. בת"צ 7411-07-11 (מחוזי מרכז) דרור מזרחי נ' מועצת הצמחים מיום 30.10.12 נדחתה בקשה לאשר תביעה ייצוגית שבה נטען כי לאחר תיקון סעיף 36(א) לחוק, אין מקום להמשיך לפעול לפי תקנות ההיטלים שהתקין שר החקלאות מכוח סמכותו אשר בוטלה בחוק המתקן. בפסק הדין נקבע כי משלא ביטל המחוקק את תקנות ההיטלים ולא קבע הוראות מעבר, הרי שלפי סעיף 23 לחוק הפרשנות והפסיקה שפירשה אותו, תקנות ההיטלים ממש יכות לעמוד בתוקפן עד לקביעת הסדרים משניים חדשים (סעי פים 13-11). ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין הנ"ל נדחה בע"א 9208/12 דרור מזרחי נ' מועצת הצמחים מיום 12.5.14 שבו נקבע, בין היתר , כי גם אם יש לחייב את המועצה להתקין כללים לגביית היטלים , אין פירוש הדבר שגביית ההיטלים שנעשתה מכוח התקנות לא הייתה כדין (סעיף 14 לפסק הדין).

הצדדים חלוקים בשאלה האם הייתה למועצה אפשרות לקבוע כללים בהתאם לנוסח תיקון מספר 8 לחוק. המגדלים טוענים כי לא הייתה מניעה לעשות זאת, ואילו המועצה טוענת כי ההוראות של תיקון מספר 8 לא היו ניתנ ות ליישום, והפנתה בהקשר זה בין היתר לדברי ההסבר לתיקון מספר 10 לחוק שאליהם אתייחס בהמשך. כך או כך, אין חולק שלא נקבעו כללים בתקופה הרלוונטית לתביעה, ובפסיקה דלעיל נקבע במפורש כי עד לקביעת הסדרים משניים חדשים, רשאית המועצה להמשיך לגבות היטלים בהתאם לתקנות ההיטלים.

ביום 16.7.18 פורסם תיקון מספר 10 לחוק שבו נקבעה שיטה שונה לקביעת כללים לגביית ההיטלים. בסעיף 2 לתיקון נקבע לאמור : " כללים ראשונים לפי סעיף 36(א) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של חוק זה; עד לכניסתם לתוקף של כללים ראשונים כאמור, ימשיכו לעמוד בתוקפן תקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (היטלים), התשס"ז-2007". מדבריו של ב"כ המועצה בדיון ההוכחות עולה כי בעקבות תיקון זה ניסחה המועצה כללים לגביית היטלים, והם ממתינים לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת (פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 207). תיקון מספר 10 מיולי 2018 אינו רלוונטי לתביעה דנן שהוגשה בגין חובות מהשנים 2008 עד 2014 בלבד , אולם יש בו כדי לאשרר את הקביעה בפסיקה הנ"ל שבהיעדר כללים, המשיכו התקנות לעמוד בתוקפן.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי בתקופה הרלוונטית לתביעה שבה לא נקבעו כללים לגביית היטלים בהתאם לסעיף 36(א) לחוק, תקנות ההיטלים המשיכו לעמוד בתוקפן והמועצה הייתה רשאית לגבות היטלים מכוחן, בהתאם לסכומים שנקבעו בהן.

מטענות המועצה ומהראיות שהציגה עולה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, סכום ההיטל לכל מין פרי נקבע מדי שנה בהתאם להמלצות של שולחנות המגדלים אשר הובאו לאישור הוועדה הענפית . בבג"ץ 36/18 נקבע בדברי הרקע לפסק הדין , בסעיף 2, כי שולחנות המגדלים הם "ועדות משנה", ואלה "מוסמכות להמליץ לפני הוועדה הענפית בכל הנוגע לפעולות המועצה לגבי אותו מין צמחים...", כפי שנקבע בסעיפים 10א(ד) ו- 10א(ו) לחוק. לעומת זאת, לטענת המועצה בהליך דנן, הוועדה הענפית ושר החקלאות לא מצאו לנכון להקים ועדות משנה לפי סעיף 10א(ד) לחוק, ושולחנות המגדלים אינם ועדות משנה אלא ועדות מייעצות בלבד שהקימה המועצה ביוזמתה ( ראו חקירתו הנגדית של מר נקר בפרוטוקול מיום 14.11.18 בסוף עמ' 122 ותחילת עמ' 123 וכן סעיף 12 לסיכומי התשובה של המועצה).

מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אם יש ממש בטענת המועצה הנ"ל, אזי נראה כי קיים טעם לפגם בהקמתם ובהפעלתם של שולחנות מגדלים ללא הסמכה מפורשת בחוק לעשות זאת , בפרט לאור המשקל הרב שניתן להמלצות של שולחנות המגדלים, ו לאור האופן שבו גובשו ונקבעו המלצותיהם בתקופה הרלוונטית לתביעה . אמנם מר נקר הצהיר כי ההחלטות שמתקבלות בשולחנות המגדלים הן בגדר המלצות בלבד, אך מחקירתו הנגדית עלה כי ברוב המוחלט של המקרים הוועדה הענפית מאשרת את ההמלצות, ומכאן שהלכה למעשה ניתן להמלצות אלה משקל מכריע ( ראו פרוטוקול מיום 14.11.18 עמ' 121 ש' 21-17 ועמ' 139 ש' 22-17). עוד עלה מחקירתו של מר נקר כי חלק מההמלצות של שולחנות המגדלים בנושאים שונים היו נגועות, ולו לכאורה , בניגוד עניינים (ראו למשל פרוטוקול מיום 7.11.18, עמ' 71 ש' 11 עד עמ' 72 ש' 29; עמ' 72 ש' 32 עד עמ' 74 ש' 15; ועמ' 79 ש' 27 עד עמ' 80 ש' 22). נוסף על כך, מהפרוטוקולים של הישיבות שצורפו לתצהירו של מר נקר (נספחים א/1 עד א/24) ומחקירתו הנגדית עלה כי לא היו קריטריונים ברורים ומוגדרים מראש לקביעת ההיטלים, לא הוצגו לנוכחים בישיבות נתונים ותחשיבים רלוונטיים, ולעיתים רוב הנוכחים לא היו מגדלים אלא בעלי תפקידים במועצה ובמשרד החקלאות. כמו כן, במקרים רבים המלצות השולחנות (המכונות "החלטו ת" בפרוטוקולים של הישיבות ) התקבלו על יסוד הצבעתם של חברים ספורים שהיו נוכחים בישיבה והיוו מיעוט קטן מתוך כלל המגדלים החברים באותו שולחן (ראו למשל עדותו של מר נקר ב פרוטוקול מיום 7.11.18, עמ' 78 ש' 25-1, עמ' 79 ש' 2-4 , עמ' 82 ש' 27-3 ועמ' 83 ש' 26-6; ובפרוטוקול מיום 14.1.19, עמ' 137 ש' 26 עד עמ' 139 ש' 16 ועמ' 178 ש' 11 עד עמ' 179 ש' 10 ).

עם זאת, הנתבעים לא טענו וממילא לא ביססו כי סכומי ההיטלים שנקבעו ונתבעו בהליך דנן או חלקם היו גבוהים מהסכומים שהמועצה הייתה רשאית לגבות לפי תקנות ההיטלים. יתרה מזאת, מהנספחים שצורפו לתצהירו של מר נקר עולה כי סכומי ההיטלים שקבעה המועצה בתקופה הרלוונטית לתביעה היו נמוכים מהסכומים המופיעים בתקנות ההיטלים.

בטבלאות שצורפו בנספחים יב/1 עד יב/7 לתצהירו של מר נקר פורטו סכומי ההיטלים שקבעה המועצה בשנים 2008 עד 2014. הנתבעים לא הכחישו כי הסכומים המפורטים בטבלאות הם אלה שקבעה המועצה, ולא הציגו נתונים אחרים לגבי סכומי ההיטלים שנקבעו. מהשוואת הסכומים המפורטים בטבלאות הנ"ל לסכומים הקבועים בתוספת הראשונה לתקנות ההיטלים (להלן " התוספת הראשונה "), עולה כי סכומי ההיטלים שקבעה המועצה לא היו גבוהים מאלה שנקבעו בתוספת הראשונה, ולרוב היו נמוכים מהם משמעותית . כך למשל, סכום ההיטל על אפרסק שקבעה המועצה במהלך השנים 2008 עד 2014 עמד על 53 עד 55 ₪ לדונם, ואילו סכום ההיטל על אפרסק שנקבע בתוספת הראשונה הוא 130 ₪ לדונם. סכום ההיטל על משמש שנקבע באותן שנים עמד על 35 עד 55 ₪ לדונם, ואילו סכום ההיטל על משמש שנקבע בתוספת הראשונה הוא 100 ₪ לדונם. סכומי ההיטלים על פירות אחרים היו קרובים יותר לאלה המפורטים בתוספת, אך לא גבוהים מהם. כך למשל, ההיטל על אגס לשנת 2008 עמד על 100 ₪ לדונם והופחת במהלך השנים הבאות, כך שבשנים 2014- 2012 עמד על 80 ₪ לדונם , וסכום ההיטל על אגס שנקבע בתוספת הראשונה הוא 110 ₪ לדונם.

אציין שבסעיף 4 לתקנות נקבע כי שיעור ההיטל יעודכן ב-1 בינואר בכל שנה בהתאם לשיעור השינוי בין המדד החדש למדד הבסיס, אך לפי הנתונים המפורסמים באתר הלמ"ס, משנת 2007 עד שנת 2013 שיעורי המדד עלו . רק בשנת 2014 הייתה ירידה קלה של המדד, אך הוא עדיין היה גבוה משמעותית מ המדד הראשוני שלפיו נקבעו הסכומים בתוספת הראשונה – מדד דצמבר 2006. מכאן שלו היו סכומי ההיטלים מעודכנים בהתאם לשיעור השינוי במדד, הם היו גבוהים עוד יותר מהסכומים הנומינליים המופיעים בתוספת הראשונה.

המועצה צירפה לסיכומי התשובה שלה נספח ובו טבלאות שסומנו A/1 עד A/7 שהן לטענת המועצה אותן טבלאות אשר צורפו בנספחים יב/1 עד יב/7 הנ"ל בתוספת עמודה חדשה שבה פורטו הסכומים בתוספת הראשונה. נספח זה לא צורף לתצהירו של מר נקר ואף לא הוצג במהלך הדיון, אלא צורף לראשונה לסיכומי התשובה של המועצה. ואולם כמפורט לעיל, גם מבלי להידרש לנספח זה, די בנתונים שהוצגו בנספחים יב/1 עד יב/7 לתצהירו של מר נקר ובהשוואתם לסכומים הקבועים בתוספת הראשונה, כדי לבסס שסכומי ההיטלים שקבעה המועצה אינם חורגים מאלה הקבועים בתקנות ההיטלים. לפיכך, גם אם נפלו פגמים באופן שבו התקבלו החלטות המועצה בעניין סכום ההיטל שייגבה לכל מין פרי, סכומי ההיטלים שנקבעו ושנדרשו מהמגדלים בשנים הרלוונטיות לתביעה לא עלו על הסכומים שהמועצה הייתה ראשית לגבות ל פי תקנות ההיטלים.

לפי נוסחו של סעיף 36(א)(א1) לאחר תיקון מספר 8 (ולפני תיקון מספר 10 משנת 2018 שכאמור אינו רלוונטי לתביעה זו), תקרת ההיטלים עמדה על 0.8% מ"הפדיון במכירה בסיטונות של הצמחים באותם ענפים או מינים שלגביהם נקבע ההיטל, ששווקו בעונה הקודמת לגביית ההיטלים". חלק מהנתבעים טענו כי סכומי ההיטלים שקבעה המועצה בשנים הרלוונטיות לתביעה היו גבוהים מתקרת ההיטל הנ"ל ואילו המועצה ניסתה לבסס כי סכומי ההיטלים שקבעה היו נמוכים מתקרת ההיטל. בהקשר זה טענה המועצה כי בעת קביעת סכומי ההיטלים לא הייתה אפשרות לחשב את התקרה של כל היטל מראש, מכיוון שבאותם מועדים לא היו בידי המועצה נתוני פדיון של העונה הקודמת, אך הייתה אפשרות לחשב את תקר ות ההיטלים בדיעבד באמצעות נתוני הפדיון של הלמ"ס.

מר נקר צירף לתצהירו את המסמכים הבאים: (1) נתונים שנתיים מ-2007 עד 2013 על " תפוקה חקלאית לפי ענף ומוצריו" שאותם פרסמה הלמ"ס (נספח ט); (2) נתוני ם שנתיים מ השנים 2007 עד 2013 על "פדיון של מיני פירות" שלא התפרסמו כפי שהתקבלו מהלמ"ס (נספח י); ו-(3) נתוני השטחים של מיני הפירות בכל אחת מהשנים הרלוונטיות (נספח יא). כדי לחשב את תקרת ההיטל השתמשה המועצה בנתון ערך התפוקה של אותו מין פרי בשנה הקודמת לזו שבה נקבע ההיטל, חילקה אות ו במספר הדונמים של כל מין פרי כפי שהיו בשנה הקודמת, והכפילה את התוצאה ב- 0.8% (ראו סעיף 9 לתצהירו של מר נקר). בהתאם לכך, הוצגו בטבלאות שצורפו בנספחים יב/1 עד יב/7 לתצהיר סכומי ההיטלים שנתבעו לעומת סכומי התקרה של ההיטלים כפי שחישבה המועצה לפי נתוני הלמ"ס. לטענת המועצה, מהטבלה עולה כי סכומי ההיטלים שנתבעו אינם חורגים מהתקרות שנקבעו להם.

המועצה טענה כי ערך התפוקה החקלאית שווה לערך הפדיון, ו הפנתה בעניין זה להודעת הדוא"ל ששלחה הלמ"ס למר נקר ביום 21.1.18 (נספח י לתצהירו) שבה נכתב " לבקשתך, מצ"ב קובץ נתוני למ"ס ביחס לפדיון של מיני פירות שונים בשנים 2006-2016". מנגד, חלק מהנתבעים טענו כי ערך התפוקה החקלאית הוא מינוח כלכלי שלא מייצג את הפידיון לחקלאי , אלא את ההכנסה הגולמית של ענף החקלאות הכוללת מרכיבים מנהליים וחשבונאיים (סעיף 6.2 לסיכומיו של נתבע 7). נתבעים אחרים טענו כי ערך התפוקה החקלאית גבוה פי ארבע מערך הפדיון לחקלאי (סעיף 4 לסיכומיהם של נתבעים 50-41). טענות אלה אינן מפורטות ואינן מבוססות כנדרש ב אמצעות חוות דעת מומחה או אסמכתאות אחרות כלשהן.

חלק מהנתבעים הפנו לפרק 8 בדוח ועדת שאלתיאלי שבו נקבע בסעיף 8.2(ד) לאמור: " בהתאם לכך ממליצה הוועדה כי שיעור היטל החובה המזערי יהיה בגובה 0.25% מהיקף הייצור החקלאי השנתי הצפוי בכל ענף מענפי המועצה במחירי שער המשק. שיעור ההיטל המרבי יהיה עד תקרה של 0.8% בהתאמה..." (מוצג יב/14, ההדגשה שלי, מ"ת). הצדדים מסכימים על כך שמחיר שער המשק הוא התמורה שהחקלאי מקבל בפועל ולא המחיר הסיטונאי, אולם בתיקון 8 לחוק שנכנס לתוקפו בעקבות דוח ועדת שאלתיאלי נקבע כי רצפת ההיטל ותקרתה תחושב לפי "סך הפידיון במכירה בסיטונות" ולא לפי "מחירי שער המשק". לפיכך, יש לבחון מה פירוש המונח " סך הפידון במכירה בסיטונות" והאם נתוני הלמ"ס שצירפה המועצה בנספחים ט ו-י לתצהירו של מר נקר משקפים את נתוני הפדיון הנ"ל.

לאחר תיקון מספר 8 לחוק התייחס בית המשפט העליון בבג"ץ 6061/08 ישראלי נ' משרד החקלאות הנ"ל לסעיף 36(א)(א1) בנוסחו דאז שלפיו רצפת ההיטל ותקרתו היו צריכות להיגזר מ סך הפדיון במכירה בסיטונות וקבע כי "גובהם של ההיטלים משתנה אפוא על-פי היקף המכירות שלהם, המעיד על הכנסותיו של מגדל המטע, ולפיכך הפגיעה במגדל שמקורה בגביית ההיטלים מתאזנת אל מול הכנסותיו של המגדל" (סעיף 26 לפסק הדין). לפיכך, נראה כי המונח "סך הפדיון במכירה בסיטונות" פורש ככזה שמבוסס על נתוני המכירות האישיים של כל מגדל. כך עלה גם מטענותיה של המועצה בת"צ 7411-07-11 דרור מזרחי נ' מועצת הצמחים הנ"ל , כאמור בסעיף 21 לפסק הדין : "לגישת המשיבה [המועצה] יש קושי בחישוב תקרת ההיטל ורצפת ההיטל בהתאם לסעיף 36(א)(א1) בחוק: את התקרה יש לחשב לפי "פדיון במכירה בסיטונות", כלומר שיש צורך בנתונים הנוגעים לפדיון האישי של כל מגדל, נתונים שאין בידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אף לא בידי המועצה עצמה". מכאן שגם לשיטתה של המועצה בהליך הנ"ל , לפי נוסחו של סעיף 36(א)(א1) לחוק שהיה קיים בתקופה הרלוונטית לתביעה (לאחר תיקון מספר 8 ולפני תיקון מספר 10), הפדיון היה אמור להיות מחושב לפי הנתונים האישיים של כל מגדל, ונתונים אלה לא היו בידי הלמ"ס או בידי המועצה. עוד טענה המועצה שם כי "גם המונח "עונה קודמת" שהסעיף קובע אינו בר יישום שכן ביחס למינים רבים יש מספר עונות בשנה אשר אינן בהכרח חופפות לשנה קלנדרית; ומכל מקום, הנתונים ביחס לכל שנה נתונה מתפרסמים רק במחצית השנה שלאחריה, ואילו קביעת ההיטלים מחייבת ידיעת הנתונים מראש".

תימוכין לטענות המועצה הנ"ל אפשר למצוא בדברי ההסבר להצעת החוק הראשונה לתיקון מספר 10 לחוק (הצעה 737 מיום 15.10.12), שם נכתב בעמ 134 כי " לשונו של תיקון מספר 8 איננה ניתנת ליישום הלכה למעשה, מהטעמים שיפורטו להלן...". בהמשך דברי ההסבר נכתב, בין היתר , לאמור: " הקביעה כי התקרה תחושב במונחים של פדיון במכירה בסיטונות, חייבה כי גם ההיטל עצמו ייקבע במונחים אלה, כלומר לפי הפדיון האישי של כל מגדל. באופן זה, הפדיון המצטבר של כלל המגדלים במין או בענף, לא יעלה על התקרה. ואולם קביעת ההיטל כאמור אינה אפשרית, באשר לא קיימים בנמצא, לא אצל הלמ"ס ולא אצל המועצה, נתוני פדיון אישיים של המגדלים" (שם, בעמוד 135) . עוד עולה מדברי ההסבר כי בשל כך נקבעו ההיטלים בעבר , והם ממשיכים להיקבע , בהתאם לתקנות ההיטלים. בעמוד 136 לדברי ההסבר צוין כי בעיה נוספת המחייבת תיקון של החוק היא הזיקה ל"עונה הקודמת" שהייתה הקבועה בסעיף 36(א1) לחוק כנוסחו דאז. בהקשר זה נכתב כי המונח "עונה" אינו ישים לענף , ו הנתונים הקיימים בלמ"ס מתייחסים לשנה קלנדרית ומתפרסמים ביחס לכל שנה נתונה רק באמצע השנה שלאחריה , כך שהם אינם יד ועים מראש במועד קביעת ההיטלים. על כן, הוצע שבחישוב ההיטלים " תתבסס המועצה על נתוני ממוצע הפדיון השנתי, שטח הגידול והיקף השיווק בשלוש השנים הראשונות מתוך ארבע שקדמו לקביעת ההיטלים ". כמו כן הוצע לקבוע כי הנתונים " יילקחו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה" אולם " המועצה תהיה רשאית להסתייע בנתונים שבידיה ובידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר" (שם , בעמוד 136).

ההמלצות הנ"ל בעניין אופן קביעת ההיטלים התקבלו בתיקון מספר 10 לחוק אשר נכנס לתוקפו ביולי 2018, והן באות לידי ביטוי בסעיפים 36(א4) ו-36(א5) לחוק המתוקן.

מכאן שאמנם לפי נוסחו של סעיף 36(א)(א1) לחוק לפי נוסחו בשנים הרלוונטיות לתביעה דנן, רצפת ההיטל ותקרתו היו צריכ ות להיות מחושבות בהתאם לנתוני הפדיון האישי ים של כל מגדל , אך מטענות המועצה ומדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל עולה כי לא הייתה כל אפשרות מעשית לבצע את התחשיב בדרך זו. בסיכומים מטעם נתבעת 25 נטען כי לפי תיקון 8, "ניתן היה לבצע בכללים הליך חשבונאי על סמך נתוני השטח ומחירי הפידיון שקיימים ברגע החישוב ", וכן נטען כי "בשנה העוקבת, עם התעדכנות נתוני השטח והפדיון היו מתעדכנים נתוני החישוב ומוחלים באופן רטרואקטיבי" (עמ' 5) . דינה של טענה זו להידחות. מעבר לכך שמדובר בשיטה מסורבלת הכרוכה בשינוי סכומי ההיטלים בדיעבד, היא אינה משקפת את נוסח החוק שהיה קיים באותה עת שלפיו רצפת ההיטל ותקרתו היו צריכות להיקבע בהתאם לנתוני הפדיון בעונה הקודמת , אשר לא היו ידועים בעת קביעת ההיטל.

אף אחד מהנתבעים לא הציג גרסה מפורטת ומבוססת בנוגע לנתוני הפידיון האישיים שלו במכירה בסיטונות של מיני הפירות שבגינם נתבעו ממנו היטלים בשנים הרלוונטיות. גם לו היו הנתבעים מבססים נתונים אלה בהליך דנן, לא היה בכך כדי לסייע להם, משלא נסתרה טענת המועצה כי בעת קביעת סכומי ההיטלים לא היו בידי ה ולא היו יכולים להיות בידיה נתוני הפידיון האישיים של כל המגדלים ב שנה הקודמת לזו שלגביה נקבע ההיטל. מכיוון שבעת קביעת היטלים לא הייתה למועצה אפשרות לחשב את תקרות ההיטלים בהתאם לנוסח של תיקון מספר 8 לחוק שחל בענייננו , יש לדחות את טענת הנתבעים כי המועצה לא פעלה כנדרש כשלא בדקה מראש אם ההיטל חורג מהתקרה. לגבי הבדיקה שביצעה המועצה בדיעבד, בהיעדר נתונים בנוגע לפדיון האישי של המגדלים והיות שבתיקון מספר 10 לחוק נקבע כי תקרות ההיטל יחושבו על יסוד נתוני הלמ"ס (סעיף 36(א4) בנוסחו היום) , נראה ש הנתונים שהתקבלו מהלמ"ס יכולים לספק אינדיקציה מסוימת לגבי תקרות ההיטלים.

הנתבעים העלו טענות שונות לעניין אופן החישוב של תקרות ההיטלים, אך בעדותו של מר נקר ובסיכומי המועצה הוסבר מדוע אין ממש בטענות אלה . ראו לעניין זה תשובותיו בעניין אופן חישוב תקרת ההיטל על פרי מסוי ם לשנה מסוימת (סעיף 71 לסיכומי המועצה ועדותו של מר נקר בפרוטוקול מיום 7.11.18, עמ' 91 ש' 15 עד עמ' 92 ש' 18 בנוגע ל אופן חישוב ההיטל על תפוחים לשנת 2013) וכן עדותו ב עניין אופן חישוב שיעור ההיטל הממוצע על כל הפירות בשנים מסוימ ות (ראו סעיפים 70-66 לסיכומי המועצה, סעיף 11ב. לסיכומי התשובה של המועצה, עדותו של מר נקר בחקירתו הנגדית בפרוטוקול מיום 7.11.18, עמ' 87 ש' 5 עד עמ' 88 ש' 18 ובחקירה החוזרת ב פרוטוקול מיום 14.1.9, עמ' 235 ש' 20 עד עמ' 239 ש' 28 וכן חקירתו של מר ישראלי בפרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 183 ש' 7 עד עמ' 187 ש' 34).

מנגד, הנתבעים לא הציגו נתונים כלשהם המבססים ולו לכאורה כי סכומי ההיטלים שנקבעו בשנים הרלונטיות לתביעה חורגים מהתקרה שהייתה קבועה בסעיף 36(א)(א1) לחוק לפי נוסחו באותה עת. כפי שנקבע לעיל, נתוני הפדיון האישיים של המגדלים במכירה בסיטונות לא היו ידועים למועצה. אין לקבל את טענתם של חלק מהנתבעים כי יש להפחית מנתוני הלמ"ס את עמלת השיווק הממוצעת אשר עומדת לטענתם על כ-25%. בעניין זה אחזור ואזכיר כי בתיקון מספר 8 לחוק לא אומצה ההמלצה של ועדת שאלתיאל י כי הפידיון יחושב לפי שער המשק , ובתיקון מספר 10 לחוק (שאינו חל בענייננו) נקבע כי הפידיון יחושב בהתאם לנתוני הלמ"ס כפי שהם, ללא קיזוזים כלשהם . הנתבעים אף לא הציגו חוות דעת מומחה או ראיות אחרות כלשהן לביסוס שיעור עמלת השיווק הממוצעת .

יתרה מזאת, היות שבשנים הרלוונטיות לתביעה לא נקבעו כללים לגביית ההיטלים, ולאור הפסיקה שלפיה בהיעדר כללים המשיכו תקנות ההיטלים לעמוד בתוקפן, די בכך שהמועצה ביססה כי סכומי ההיטלים שנקבעו היו נמוכים מהסכומים המופיעים ב תוספת הראשונה.

לגבי מטעים שלא הגיעו לגיל ניבה, כהגדרתו בתוספת השנייה לתקנות ההיטלים בנוגע לכל פרי בנפרד, המועצה הייתה רשאית לגבות 40% מההיטל הקבוע בתוספת הראשונה (לפי תקנה 3(2) לתקנות ההיטלים) . המועצה טוענת כי סכומי ההיטלים שתבעה בגין מטעים שלא הגיעו לגיל ניבה חושבו בהתאם לשיעור המופחת הנ"ל, כפי שעולה מפירוט החובות בנספחי ה' לתצהירו של מר נקר . מנגד, חלק מהנתבעים טענו כי המועצה גבתה מהם היטלים מלאים ולא מופחתים בגין "מטעים צעירים" או בגין "מטעים לטיפוח". אתייחס לטענות אלה בהמשך פסק הדין, בדיון הנוגע לתביעות הפרטניות נגד כל אחד מהנתבעים.

חלק מהנתבעים טענו כי המטעים שלהם היו בהפסדים , ולכן גביית היטלים מהם אינה הוגנת, פוגעת בזכויותיהם ומסכנת את עסקם. ואולם, לפי תקנות ההיטלים שעמדו בתוקפן בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא הייתה הבחנה בין משקים רווחיים לכאלה שאינם רווחיים בכל הנוגע לחובת תשלום ההיטלים למועצה . בתקנות אלה נקבעו סכומי היטלים לכל דונם של מין פרי מסוים, ללא כל סייג וללא התייחסות למידת הרווחיות של המטע. לכן, גם לו היה מי מהנתבעים מבסס כי ל א הרוויח דבר בשנ ים שבגינן נתבעו ממנו היטלים, לא הייתה אפשרות לפטור אותו מתשלום ההיטלים לפי הדין שהיה קיים באותה עת.

השטחים שבגינם נתבעו ההיטלים

חלק מהנתבעים הציגו בהליך גילוי המסמכים את ט ופסי 1220 שלהם – הדוחות השנתיים שהגישו לשלטונות המס בנוגע לגידולים החקלאיים הכוללים נתונים על שטחי המטעים. לפי תצהירו של מר נקר, נתוני השטחים של הנתבעים שהמציאו טפסי 1220 או שנתוניהם הוסכמו תוקנו בהתאם לאמור בטופסי 1220 (אלא אם הנתונים בטפסים היו גבוהים מאלה שפירטה המועצה בכתב תביעה ה מקורי). בדיון הנוגע לתביעות הפרטניות נגד כל אחד מהנתבעים אתייחס לטענותיהם של נתבעים מסוימים שלפיהן הסכומים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן אינם תואמים לדיווחים על שטחי המטעים המופיעים בטפסי 1220 שהציגו .

לגבי נתבעים שלא הגישו תצהיר גילוי מסמכים או טופסי 1220, מתצהירו של מר נקר עולה כי הנתונים של שטחי המטעים שלהם נותרו כבמקור , ב התאם לדיווחים האחרונים שלהם למועצה. חלק מהנתבעים שלא הגישו ט ופסי 1220 ביקשו שהמועצה תעדכן את הנתונים שהיו בידיה על יסוד הצהרותיהם בהליך דנן . בעניין זה יש לקבל את טענת המועצה כי משלא העבירו אליה הנתבעים מדי שנה הצהרה על שטחי הגידול שלהם כנדרש בתקנה 6(3) לתקנות ההיטלים , ולא הציגו ט ופסי 1220 בהליכי גילוי המסמכים , אין לתקן את נתוני השטחים שלהם על סמך הצהרותיהם בלבד, אשר אינן נתמכות במסמכים כלשהם.

דמי ביטוח

בסעיף 6 לכתב התביעה המתוקן נטען כי המועצה מבטחת את המגדלים בביטוח מרכזי בגין נזקי טבע ואסונות טבע אצל הקנ"ט. בהקשר זה הפנתה המועצה להור אות סעיף 64(א) לחוק שלפיו היא רשאית לבטח מגדלים , בין בהסכמתם ובין שלא בהסכמתם , ולצורך כך תהא רשאית לחייב בתשלום דמי ביטוח. עוד נטען כי בהתאם להסדרים הנוהגים, המועצה משלמת את דמי הביטוח בעצמה, ולאחר מכן גובה אותם מהמגדלים. בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן נטען כי היה על הנתבעים לשלם למועצה את דמי הביטוח מדי שנה, אך הם לא עשו זאת חרף דרישות חוזרות ונשנות מטעם המועצה. ב נספחים לכתב התביעה המתוקן הוצג פירוט לגבי חובו של כל אחד מהנתבעים, בין היתר בגין דמי ביטוח. בנוגע לחלק מהנתבעים צורפו גם מכתבים של הקנ"ט לגבי דמי הביטוח ששילמה המועצה עבורם.

בכתבי ההגנה שהוגשו כאמור לפני כתב התביעה המתוקן (למעט כתב ההגנה של נתבע 38), הוכחשו בכלליות הטענות בעניין דמי הביטוח, ונטען כי הנתונים בעניין חובותיהם של הנתבעים הם שגויים ולא מבוססים. חלק מהנתבעים הכחישו שקיבלו מהמועצה דרישות תשלום ביחס לתקופה הרלוונטית לתביעה. עוד נטען כי המועצה אינה מבטחת את כל המגדלים, אך דורשת פרמיות גם מ מגדלים שאינם מבוטחים או שלא הודיעו להם על היותם מבוטחים. בהקשר זה נטען כי בשנים 2008 ו- 2009 המועצה כלל לא ביטחה את מי שלא שילם חובות שנצברו לו קודם לכן, ולמרות זאת, חלק מהנתבעים חויבו בפרמיה בגין שנים אלה. כמו כן נטען כי במקרים אחרים, המועצה ביטחה מגדלים שלא שילמו היטלים בביטוח בסיסי, מתוך ידיעה ברורה שהיא תחלט את הכסף לעצמה במקרה של אירוע ביטוחי, וחלק מהנתבעים טענו כי כספי הפיצויים שלהם חולטו. טענה נוספת שהועלתה בכתבי ההגנה היא כי מגדלים רבים מבטחים את המטעים בכוחות עצמם ולא דרך המועצה, ואם גם המועצה מבטחת אותם, נוצר כפל ביטוחי. עוד נטען כי לא הוצג ל מגדלים כל הסבר לגבי הביטוח המשלים שבגינו דורשת מהם המועצה תמורה נוספת.

מתצהיר עדותו הראשית של מר נקר עולה כי במהלך השנים שינתה המועצה את מדיניותה בנוגע לביטוחי ם, כך שבשנים 2008 ו-2009 ביטחה רק את מגדלי הפירות שסילקו את חובותיהם לשנה הקודמת; בשנת 2010 ביטחה מגדלים אשר לא סילקו את חובותיהם בביטוח חלקי בלבד (70% מהיבול הנורמטיבי); בשנים 2012-2011 ביטחה את כלל המגדלים; והחל משנת 2013 היא אינה מבטחת את המגדלים אשר חייבים לה כספים עבור תקופה העולה על שנה אחת לפני תחילת הביטוח.

לביסוס טענות המועצה בעניין חובות הנתבעים בגין דמי ביטוח צורפו לתצהירו של מר נקר פוליסות ביטוח מהשנים הרלוונטיות – נספחים ג/1 עד ג/7, מכתבי דרישה שנטען כי המועצה שלחה לנתבעים – נספח ג/8 ומכתבים של הקנ"ט למועצה ובהם פירוט בנוגע לדמי הביטוח ששילמה המועצה בגין כל אחד מהנתבעים – נספחים ז/1 עד ז/65 (להלן " מכתבי הקנ"ט"). כמו כן צורפה בנספח ח לתצהיר טבלה שבה פורטו סכומי התביעה שתוקנו בהתאם לסכומים המופיעים במכתבי הקנ"ט.

הנתבעים העלו בתצהיריהם ובסיכומיהם טענות שונות בעניין דמי הביטוח אשר אינן מוזכרות בכתבי ההגנה. בין היתר נטען כי המועצה נמצאת בניגוד עניינים חריף בהיותה בעלת מניות בקנ"ט בשיעור אחזקה של 20.7% (לפי עדותו של מר נקר בפרוטוקול מיום 14.1.19, עמ' 148 ש' 29-24) וכיוון שמר צבי אלון, מנכ"ל המועצה, הוא דירקטור בקנ"ט (שם, ש' 32-30). עוד נטען כי המועצה היא בעלת אינטרס מובהק למקסום רווחי הקנ"ט , ומסיבה זו כנראה לא נערך מכרז לבחירת חברת ביטוח. המועצה הכחישה טענות אלה. לטענתה, הקנ"ט היא הגוף היחיד שהסכים לבטח את ה מגדלים, ולכן לא קמה דרישת מכרז. המועצה הודתה כי היא פועלת להגדלת היקף הביטוחים, אך טענה כי בהיותה מלכ"ר, היא עושה זאת מטעמים ענייניים ולא לצורך רווח אישי. טענה נוספת של הנתבעים היא כי המועצה פעלה ממניעים זרים כאשר שינתה את מדיניות הביטוח שלה והחליטה לבטח מגדלים שהיו להם חובות כלפיה, רק כדי שתוכל לגבות חובות אלה באמצעות קיזוז מתגמולי הביטוח שיועברו אליה מהק נ"ט. מנגד, המועצה טענה ששינתה את מדיניות הביטוח כדי להגדיל את הכיסוי הביטוחי של המגדלים, ולא בשל רצונה לקזז את תגמולי הביטוח.

אין מקום לדון ולהכריע בטענות הנ"ל של הנתבעים. התביעה שלפניי היא תביעה כספית שהגישה המועצה נגד חלק מהמגדלים , וטענותיהם הכלליות של הנתבעים בנוגע לניגוד עניינים מובנה של המועצה בקבלת החלטות הנוגעות לביטוח, הפרת חוק חובת מכרזים וסבירות מדיניות הביטוח, הן טענות מנהליות מובהקות. להכרעה בטענות אלה עשויות להיות השלכות רוחב רבות, ונראה כי אין להידרש אליהן בהליך דנן. על כל פנים, מדובר בטענות שלא הועלו בכתבי ההגנה, והמועצה התנגדה להרחבות חזית.

עם זאת אציין כי מהעדויות ומהראיות שלפניי עולה שהמועצה לא התנהלה כראוי בכל הנוגע לעריכת ביטוחים ולדרישת דמי ביטוח מהמגדלים. מעדותו של מר נקר וממכתבי הדרישה שצורפו לתצהירו עולה כי המועצה לא הודיעה למגדלים מראש לפני תחילתה של כל שנת ביטוח אם בכוונתה לבטח אותם בשנה הקרובה. הודעות נשלחו למגדלים, אם בכלל , רק בדיעבד, כמה חודשים לאחר עריכת הביטוח (ראו סעיף 6 לתצהירו של מר נקר וכן מכתבי הדרישה שצורפו בנספחי ג/8 לתצהירו). לכן, המגדלים נדרשו להחליט אם לבטח את עצמם ישירות מול הקנ"ט בביטוח מורחב לשנה מסוימת עוד לפני שקיבלו את מכתבי הדרישה של המועצה, ומבלי לדעת אם המועצה תבטח אותם בביטוח בסיסי. נוסף על כך, במכתבי הדרישה של המועצה למגדלים צוינו תעריפי הביטוח לאותה שנה, אך לא צוין הסכום הכולל שעל המגדל לשלם בגין ביטוח בלבד, אלא רק הסכום שעליו לשלם בגין היטלים וביטוח יחד. כמו כן עלה מעדותו של מר נקר כי בהיעדר הודעה של המגדל על כך שביטח את עצמו בביטוח מורחב, הוא חויב לשלם למועצה את דמי הביטוח המלאים (פרוטוקול מיום 14.1.20, עמ' 157 ש' 24-17). יתרה מזאת, מר נקר הודה כי ייתכן שמגדלים ש המועצה דרשה מהם בדיעבד דמי ביטוח בגין השנה הקודמת כלל לא היו מבוטחים באותה שנה ( פרוטוקול מיום 7.11.18, עמ' 93 ש' 18-17). ואולם, מר נקר הבהיר כי לאחר הגשת התביעה המקורית פנתה המועצה לקנ"ט בבקשה לקבל ממנה את הנתונים המעודכנים לגבי דמי הביטוח הבסיסי ששילמה לה המועצה עבור כל נתבע, והסכומים הנתבעים תוקנו בהתאם (ראו סוף סעיף 8 לתצהירו המתוקן של מר נקר ופרוטוקול מיום 14.1.19, עמ' 157 ש' 13-10).

בדיון הנוגע לתביעות הפרטניות אתייחס לטענות שהעלו הצדדים בנוגע לדמי הביטוח שתובעת המועצה מכל נתבע.

חיוב במע"מ

מר נקר הצהיר בסעיף 10 לתצהירו כי שלטונות מע"מ רואים את הפעולות שמבצעת המועצה כ"עסקה" לפי משמעותה בחוק המע"מ, ולכן " מאז הקמתה, מסווגת המועצה ורשומה, בהתאם לסעיף 58 לחוק המע"מ , כ"עוסק מורשה" המחויב בגביית מע"מ על ההיטלים אותם היא גובה מן המגדלים". לתמיכה בטענה זו הפנה מר נקר לנספח יג לתצהיר – מכתב של משרד רואי החשבון של המועצה. לעומת זאת, הנתבעים טוענים כי הפעולות שמבצעת המועצה אינן עסקאות חייבות במע"מ וכי המועצה לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי לבסס שהיא מוסמכת לגבות מע"מ בגינן. בסיכומי התשובה של המועצה נטען כי לא נגרם למגדלים כל נזק מגביית המע"מ, מכיוון שהם מקבלים עליו החזר במסגרת מס תשומות.

מר נקר העיד כי בתביעה המתוקנת תבעה המועצה מע"מ על היטלים בלבד ולא על דמי ביטוח (פרוטוקול מיום 14.11.18, עמ' 114 ש' 17 ופרוטוקול מיום 14.1.19, עמ' 136 ש' 33-17). ואולם, מר נקר אישר כי המועצה גבתה בעבר וממשיכה לגבות ממגדלים מע"מ גם על דמי ביטוח, על אף שהאישור של רואה החשבון שצורף לתצהירו מתייחס רק לגביית מע"מ על היטלים (ראו פרוטוקול מיום 7.11.18, עמ' 98 ש' 14-13; פרוטוקול מיום 14.11.18, עמ' 114 ש' 4 עד עמ' 116 ש' 15; פרוטוקול מיום 14.1.19, עמ' 136 עד עמ' 137 ש' 10). בסעיף 81 לסיכומי המועצה נטען כי הימנעותה מלתבוע את המע"מ על דמי הביטוח נובעת "מטעמים טכניים" שלא פירטה מהם. אין בטענה הסתמית הנ"ל כדי להסביר מדוע גבתה המועצה בעבר וממשיכה לגבות מהמגדלים מע"מ על דמי ביטוח, אך החליטה לא לתבוע זאת בהליך שלפניי . נראה ש התנהלות המועצה בעניין זה אינה תקינה , אך אינני נדרש להכריע בכך, ש כן אין חולק כי המועצה לא תבעה מהנתבעים בהליך דנן מע"מ על דמי הביטוח. לכן , יש להכריע רק בתביעת המועצה לחייב את הנתבעים במע"מ על היטלים.

בסעיף 1 לחוק המע"מ – סעיף ההגדרות, מוגדר כי " עסקה" היא בין היתר "מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד". באותו סעיף מוגדר כי "עוסק" הוא "מי שמוכר נכס או שירות במהלך עסקיו, ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי, וכן מי שעושה עסקת אקראי " (ההדגשה שלי – מ"ת). המועצה טוענת כי על אף היותה מלכ"ר היא חייבת במע"מ בגין היטלים שהיא גובה מהמגדלים, וזאת לפי סעיף 58 לחוק המע"מ שבו נקבע כי "המנהל רשאי, לפי בקשת מי שנמנה עם סוג פלוני של חייבי מס או ביזמת עצמו, לרשום אותו כנמנה עם סוג אחר, הן לכל עיסוקיו או פעילויותיו והן למקצתם, אם ראה שמהותם קרובה יותר לסוג האחר".

המועצה היא שנשאה בנטל לבסס את טענתה כי על אף היותה מלכ"ר, אשר ככלל אינו מוגדר כעוסק לפי חוק המע"מ, שלטונות מע"מ רשמו אותה כעוסק חייב במע"מ לכל עיסוקיה או לסוגי עיסוק מסוימים לפי סעיף 58 לחוק המע"מ. האסמכתה היחידה שצירפה המועצה לביסוס טענתה היא מכתב של משרד רואי חשבון. מר נקר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע רואה חשבון מהמשרד אשר חתום על המכתב לא ערך תצהיר ולא הגיע להיחקר, ולא הייתה לו תשובה על כך (פרוטוקול מיום 14.11.18, עמ' 116 ש' 6-4). לפיכך, המכתב אשר לא הוגש באמצעות עורכו אינו יכול לשמש ראיה לאמיתות תוכנו.

מר נקר לא צירף לתצהיר עדותו הראשית חשבוניות כלשהן שהוציאה המועצה בגין היטלים. רק לאחר תום דיוני ההוכחות, בתצהיר משלים של מר נקר שהוגש ביום 13.9.19 בעניין חובה של נתבעת 1 בלבד , צורפה לראשונה חשבונית מס בגין היטל לשנת 2007 שנחזה כי הוצאה בדיעבד רק ביום 23.12.10. על גבי החשבונית מופיע שמה של העובדת שערכה אותה, גב' הלנה גלסברג, אך היא לא הגישה תצהיר ולא הוזמנה להעיד. גם אם בשנת 2010 היה למועצה מספר עוסק מורשה , כפי שעולה לכאורה מ החשבונית הנ"ל, אין די בכך כדי לבסס מהם סוגי העיסוק אשר לעניינם החליטו רשויות המע"מ לרשום את המועצה כעוסקת חייבת במס בהתאם לסעיף 58 לחוק המע"מ, למרות היותה מלכ"ר.

המועצה לא ביקשה להזמין לעדות נציג של רשויות מע"מ ולא הגישה תעודת עובד ציבור של מי מטעם רשויות מע"מ לתמיכה בטענתה כי לעניין גביית היטלים היא מוגדרת כעוסק חייב במס. המועצה אף לא ביססה באמצעות ראיות כלשהן כי העבירה לרשויות המס בשנים הרלוונטיות סכומים שגבתה ממגדלים בגין מע"מ על היטלים.

מר נקר הצהיר כי המגדלים ממילא אינם ניזוקים מגביית המע"מ מכיוון שהם מקבלים מהשלטונות את החזר הסכומים כמס תשומות (סעיף 10 לתצהירו) . ואולם, בחקירתו הנגדית אישר מר נקר כי ה מגדלים אינם יכולים לבצע קיזוז בעצמם, אלא רק לדרוש החזרים בגין מס תשומות אשר מתקבלים, אם בכלל, בדיעבד (ראו למשל פרוטוקול מיום 14.1.19, עמ' 134 ש' 19-1, עמ' 137 ש' 9-7 וכן פרוטוקול מיום 7.11.18, עמ' 98 ש' 27-17 ). מכל מקום, אין בטענה בנוגע לאפשרות להזדכות על המע"מ כדי לגרוע מהנטל שבו נשאה המועצה לבסס כי היא מחויבת בתשלום מע"מ על היטלים ורשאית לגבות אותו מהמגדלים.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי המועצה לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי לבסס כי מאז הקמתה היא מסווגת ורשומה, בהתאם לסעיף 58 לחוק המע"מ, כעוסק מורשה המחויב במע"מ על ההיטלים, ולכן יש לדחות את תביעותיה נגד הנתבעים לתשלום מע"מ על היטלים.

נתבעים שהתביעה נגדם סולקה

לפני הגשת הסיכומים מטעם הצדדים נמחקו או נדחו תביעות נגד נתבעים 8, 13, 36, 47, 59, 60, 62, 63 ו-64, כמפורט בכותרת של פסק דין זה , ובהתאם להחלטות שאליהן הפנתה המועצה בסעיף 52 לסיכומיה.

במהלך הדיון התברר כי נתבעת 18, שותפות פירות חולתה בן-דור, פורקה (ראו מוצג ב. ד 1), ובסעיף 53 לסיכומי המועצה התבקש בית המשפט למחוק אותה מכתב התביעה. לכן, אני מורה בזאת על מחיקת התביעה נגד נתבעת 18 וזאת ללא צו להוצאות .

לאחר הגשת הסיכומים, ביום 11.10.20, ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה בין המועצה לנתבע 54, מר יוסף חי אליהו.

נתבעים שהציגו את גרסתם בתצהיר או בעדות

נתבעת 1

המועצה תבעה מנתבעת 1, פירות ומשתלות בן דור בע"מ, סך כולל של 407,197 ₪ בגין היטלים לשנים 2012-2008 (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן ). בנספח ה/1 לתצהירו של מר נקר מוצג לגבי כל אחת מהשנים הרלוונטיות פירוט בנוגע לשטחי המטעים השונים של נתבעת 1 , סכום ההיטל לכל דונם בהתאם למין הפרי והסכומים הכוללים לחיוב.

מנהלה של נתבעת 1, מר ספי בן דור, הצהיר כי התבקש למסור טפסי 1220, אך אלה א ינם בידיו, ובמקומם צירף בנספח א' לתצהירו פירוט בנוגע לשטחי המטעים של נתבעת 1. כמו כן הצהיר מר בן דור כי ניהל מו"מ עם נציגי המועצה בנוגע לתשלום ההיטלים, מכיוון שבחלק ניכר משטחי הגידול (כ- 600 דונם) נטועים זנים לטיפוח המשמשים למחקר ואינם רווחיים. לפי תצהירו, בהתאם לסיכום עם המועצה הוכנו דוחות לכל שנה על היקף המטעים המסחריים ו על היקף החלקות לטיפוח, עם פירוט מדויק לעניין הרכבן , ונציג של המועצה אף היה בדרכו למשרדיה של נתבעת 1 כדי לקחת את הדוחות, אך כעשר דקות לפני כן התחרט וסב על עקבותיו. עוד הוצהר כי בשנים שבגינן הוגשה התביעה , ובייחוד בשנת 2012 , הצטברו לנתבעת 1 הפסדים, וחיובה בהיטלים בגין שנים אלה אינה צודקת, פוגעת בזכויותיו של מר בן דור ומסכנת את העסק שלו.

מר נקר אישר בחקירתו הנגדית כי לפני הגשת התביעה, נציגים שונים מטעם המועצה, לרבות מנהל אגף הפירות, מר משה ברוקנטל (בפרוטוקול נכתב בטעות ברוגנטל), שוחחו עם המגדלים בניסיון להגיע איתם להסדרים לתשלום חובותיהם. כשנשאל מר נקר אם מר ברוקנטל היה מוסמך לסיים תביעות, השיב כי הוא היה מוסמך לנהל מו"מ, אך הסדרים דרשו אישורים נוספים של היועץ המשפטי, של יו"ר הענף ואולי גם של גורמים אחרים במועצה. מר נקר נשאל אם ידוע לו על מקרים שבהם מר ברוקנטל נפגש עם אנשים והגיע איתם להסכמות סופיות, אך המועצה לא הסכימה לקיים אותן, והשיב כי לא ידוע לו על מקרים כאלה. לאחר מכן העיד מר נקר כי ייתכן שמר ברוקנטל בדק את הנתונים עם גורמים נוספים במועצה והגיע למסקנה שהוא איננו יכול להגיע להסדר ( פרוטוקול מיום 14.1.19, עמ' 211 ש' 16 עד עמ' 214 ש' 15).

בדיון ההוכחות האחרון שהתקיים ביום 6.3.19 ביקש עו"ד שר לחקור את מר בן דור בחקירה ראשית משלימה ולהגיש באמצעותו מסמכים חדשים. הבקשה נדחתה , אך נקבע כי העד יהיה רשאי להגיש בקשה לצירוף תצהיר משלים לאחר הדיון . כמו כן התקבלו לתיק שני מסמכים, בכפוף להסתייגויות בעניין מועד ואופן הגשתם, ונקבע כי הצדדים יהיו רשאים להתייחס אליהם בסיכומים. המסמכים שהוגשו הם האישור על פירוק נתבעת 18 (מוצג ב.ד 1), וכן מכתב של מועצת הצמחים מיום 2.8.17 שכותרתו "סיכום פגישה עם ספי בן דור ביסוד המעלה מיום 29/6/17" (מוצג ב.ד 2, סמל מוצג בנט המשפט: תובע 29-1). מהמכתב עולה לכאורה כי במועד הנ"ל התקיימה פגישה שהנוכחים בה היו "מר ספי בן דור, אתי, משה ברוקנטל " ובמהלכה התנהל מו"מ בין הצדדים לקראת הסדר חוב. בסעיף 2 למכתב יש התייחסות להבהרות שונות של מר ברוקנטל בפגישה, לרבות ההבהרה בסעיף 2ד. שלפיה "תעשה פעולה משותפת לזיהוי ואיתור היקפי השטחים לטיפוח וריבוי שיוחרגו מתשלום היטלים". בסעיף 2ה. נכתב כי "בכפוף לחתימת הסדר חוב, תבחן המועצה את האפשרות לשת"פ בטיפוח, השבחה ומסחור זנים של המשק" (ההדגשה שלי – מ"ת). בהמשך המכתב צוין כי סוכם שספי ואתי יעבירו למר יעקב רובין את כל הנתונים הרלוונטיים לגבי מטעיהם ביחס לשנים 2008 עד 2017.

בחקירתו הנגדית העיד מר בן דור כי החליט, יחד עם מגדלים אחרים, לא לשלוח דיווחים למועצה (פרוטוקול מיום 6.3.19, עמ' 233 ש' 6-1). כמו כן חזר מר בן דור על עדותו שלפיה במועד הגשת תצהירו , טפסי 1220 לא היו בידיו, אך לאחר מכן העיד כי גם אחרי שקיבל את הטפסים החליט לא להגישם לתיק באופן מכוון. לדבריו, חשש שאם יגיש אותם, ההיטלים ייקבעו לפי מספר הדונמים הכולל, ו לטענתו זה לא נכון, משום ש יש מטעים צעירים שאינם מופיעים ב טופסי 1220, ויש בחינה של זנים (שם בסוף עמ' 233 ועמ' 234 עד ש' 14 ). בהמשך העיד מר בן דור כי סיכם עם נציג המועצה, מר ברוקנטל, שלא י יגבו היטלים על מטעים שבהם בוחנים זנים לצורך השבחה, ולפי עדותו יש לנתבעת 1 כ-600 או 700 דונם של מטעים כאלה. מר בן דור טען כי הנושא של זנים לטיפוח "מוכר ומוסכם עם כל הנוגעים בדבר חוץ ממך", אך כשנשאל האם "ההסכם נחתם?" השיב "לא" (שם, ב עמ' 234 ש' 28-18).

בתצהיר המשלים מיום 4.4.19 שהוגש ביום 7.4.19 לאחר דיון ההוכחות האחרון הנ"ל, הצהיר מר בן דור בכלליות וללא כל פירוט כי הדיונים שניהל עם אנשי המועצה " הביאו לסיכום חתום על ידי המועצה, אך דקות ספורות טרם החתימה על הנוסח המשפטי, חזרה בה המועצה מסיבות בלתי ברורות ". בהמשך הצהיר מר בן דור כי נציגי המועצה הכירו בסוגיה של זנים לטיפוח, ו לאחר מכן חזרו בהם מנימוקים הידועים להם.

בתצהיר הנגדי של מר נקר מיום 20.8.19 נטען כי הטענות בעניין זנים לטיפוח, לרבות טענות למו"מ שהתנהל כביכול בין הצדדים, אינן רלוונטיות ואין בהן כל ממש. כמו כן הובהר כי המושג " זנים לטיפוח" כלל לא מוזכר בתקנות ההיטלים אשר מכירות רק בהבחנה בין מטע שהגיע לגיל ניבה לבין מטע שלא הגיע לגיל ניבה.

לעניין סיווג השטחים וגודלם, משלא הגישה נתבעת 1 דיווחים שנתיים למועצה כנדרש בדין, ו אף לא הציגה בהליך דנן את טופסי 1220 שלה, אין לקבל את טענותיה בנוגע לשטחי המטעים אשר מבוססות על טבלה שצורפה בנספח א' לתצהירו של מר בן דו ר.

ללא אסמכתאות , אין לקבל גם את טענתה של נתבעת 1 כי יש לקבוע שמטעים לטיפוח אינם חייבים בשיעור ההיטל המלא , אלא בשיעור החלקי המוטל על מטע לא מניב. בתקנות ההיטלים יש הבחנה ברורה ומוגדרת בין מטעים שהגיעו לגיל ניבה לבין מטעים שלא הגיעו לגיל ניבה אשר בגינם יש לגבות היטלים בשיעור של 40% (לפי תקנה 3(2) לתקנות ההיטלים) . מספר השנים שלאחריהן מגיע מטע של מין פרי מסוים לגיל ניבה מפורט בתוספת השנייה לתקנות ההיטלים. מכאן שבגין מטעים לטיפוח שהגיעו לגיל ניבה כהגדרתו בתקנות, המועצה רשאית לגבות את מלוא סכום ההיטל. נתבעת 1 בחרה לא להציג את טופסי 1220 שלה ואף לא הציגה אסמכתאות אחרות לביסוס מועדי הנטיעה של המטעים, ולכן לא הוכיחה כי חויבה בהיטל מלא בגין מטעים לטיפוח שלא הגיעו לגיל ניבה.

מר בן דור הודה שלא חתם עם המועצה על הסכם בכתב בנוגע לזנים לטיפוח. טענותיו להסכמות בעניין זה אינן נתמכות בראיות כלשהן, למעט המכתב, מוצג ב.ד. 2 הנ"ל , שהוגש לתיק ללא תצהיר רק לאחר תום חקירתו הנגדית של מר נקר . מר בן דור צירף את המכתב לתצהירו המשלים מבלי להתייחס אליו בגוף התצהיר ומבלי להציג גרסה מפורטת בנוגע לדברים שנאמרו בפגישה המתוארת במכתב. נוסף על כך, מתוכן המכתב עולה כי בפגישה לא אושר הסדר חוב, ו לפי עדותו של מר נקר שלא נסתרה, חתימה על הסדר חוב הייתה מותנית באישור של גורמים נוספים במועצה שלא היו נוכחים בפגישה. לו רצה מר בן דור לבסס כי מר ברוקנטל הגיע עמו להסכמות בנוגע לזנים לטיפוח והציג לו מצג שלפיו הסכמות אלה הן סופיות ומחייבות, היה עליו להתייחס בתצהיריו ביתר פירוט למו"מ שהתנהל ביניהם, וכן לבקש להזמין את מר ברוקנטל לעדות. משלא עשה זאת, לא הרימה נתבעת 1 את הנטל הנדרש כדי לבסס שגובש הסכם מחייב עם המועצה או שהמועצה פעלה בחוסר תום לב בניהול מו"מ.

הטענה כי הצטברו לנתבעת 1 הפסדים בחלק מהתקופה הרלוונטית לתביעה אינה נתמכת בראיות כגון דוחות כספיים או תצהיר של רואה חשבון . מכל מקום, כפי שנקבע לעיל, בחוק ובתקנות ההיטלים אין הבחנה בין מטעים רווחיים לכאלה שאינם רווחיים בכל הנוגע לחובת תשלום ההיטלים. במאמר מוסגר אעיר כי ייתכן שעל המחוקק לשקול מתן פטור, ולו חלקי, מתשלום היטלים בגין מטעים לטיפוח שנועדו בעיקר למחקר ואינם רווחיים, אך בית המשפט אינו מוסמך לעשות זאת בהיעדר הוראה מפורשת בדין.

לאור כל האמור לעיל, התביעה שהוגשה נגד נתבעת 1 בגין היטלים מתקבלת במלואה, כך שעליה לשלם למועצה סך של 407,197 ₪.

המועצה תבעה מנתבעת 1 דמי ביטוח לתקופה שבין שנת 2010 לשנת 2012 בסך כולל של 236,209 ₪ (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן) . סכום זה הופחת משמעותית לפי מכתבי הקנ"ט ל -149,639 ₪, כמפורט בנספח ים ה/1 ו-ח/1 לתצהירו של מר נקר.

מר בן דור הצהיר בסעיף 15 לתצהיר עדותו הראשית כי במשך כל השנים שילמה נתבעת 1 לקנ"ט את דמי הביטוח מבלי להיעזר במועצה וללא צורך בתיווכה. כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית העיד מר בן דור כי הוא חושב שנתבעת 1 שילמה את כל דמי הביטוח ולא רק השלמה, אך עליו לבדוק זאת בניירת (פרוטוקול מיום 6.3.19 בסוף עמ' 235 ובעמ' 236). בהמשך העיד כי לגבי נזקי טבע, הוא בטוח שהמועצה לא ביטחה, ולגבי אסונות טבע , יכול להיות שהמועצה ביטחה בביטוח בסיסי, אבל הוא לא זוכר מתי וצריך לבדוק זאת (שם, ב עמ' 237 ש' 12-7). בהמשך הוגש לתיק מסמך הנוגע לתגמולים בסך של 1,311.6 ₪ שהעבירה הקנ"ט למועצה בגין נזקי טבע שנגרמו למטעי אגס של נתבעת 1 בשנת 2011 – מוצג ת/29 (סמל מוצג בנט המשפט: תובע 1 – 28 ). בתגובה לכך העיד מר בן דור שהמועצה קיבלה לידיה גם סך של 107,000 ₪ בגין ביטוח נזקי טבע שעשתה נתבעת 1 עצמאית ( שם, ב עמ' 237 ש' 18-13).

בעניין הביטוח הצהיר מר בן דור בתצהירו המשלים שהוגש ב-7.4.19 כי החל משנת 2008 סבר שנתבעת 1 אינה מבוטח ת באמצעות המועצה , משום שהיא ביטחה את עצמה ישירות מול הקנ"ט. מר בן דור התייחס למכתב שקיבלה נתבעת 1 מהמועצה בשנת 2008 שלפיו היא אינה נמצאת ברשימת המבוטחים, והפנה לכך שצוין במכתב זה כי אי תשלום ההיטלים ימנע מהמגדל זכאות לפיצוי בגין נזקיו. לטענתו של מר בן דור, כדי להימנע מחשיפת יתר, ערכה נתבעת 1 בשנים 2008 עד 2012 ביטוח ישיר מול הקנ"ט, הן לגבי נזקי טבע וה ן לגבי אסונות טבע. לתמיכה בטענה זו צירף לתצהירו, בין היתר, מכתבים מפורטים של הקנ"ט בנוגע לדמי הביטוח ששולמו (נספחים א' ו-א/1) ומכתב של רואה חשבון על ביצוע התשלו מים (נספח ב '). עוד הצהיר מר בן דור כי בנספח ז/1 של המועצה שהוצג לו במהלך הדיון נכתב במפורש כי נתבעת 1 לא הייתה מבוטחת, ולמרות זאת, ביום 11. 8.08 פנתה אליו המועצה בדרישה לשלם לה סך של 278,978 ₪ כולל ביטוח. מר בן דור הפנה לפוליסת הביטוח שצורפה לתצהירו שבה נקבע בסעיף 24 כי ביטוח בסיסי כפוף לכך שייחתם הסכם עם המועצה, למעט המגדלים שהצטרפו לביטוח המורחב, וטען כי לפי סעיף זה לא היה לנתבעת 1 צורך בביטוח של המועצה. עוד נטען כי בסעיף 25 לפוליסה מוצג מסלול ביטוח אופציונלי וחלופי לביטוח בסיסי.

מר בן דור התייחס בתצהירו המשלים שהוגש ב-7.4.19 גם לפיצוי שהתקבל מהקנ"ט בסך של 118,587.4 ₪ , וטען כי המועצה חילטה סכום זה, כפי שעולה ממכתבה מיום 27.12.10. כמו כן התייחס מר בן דור לחילוט סכום שהעביר משרד החקלאות דרך המועצה עבור נתבעת 1 בגין ריסוס זבוב, וטען כי המועצה לא הייתה רשאית לקזז סכום זה.

בדיון שהתקיים ביום 24.7.19 הגיעו הצדדים להסדר דיוני שלפיו נתבעת 1 תמציא בתוך 7 ימים פוליסות ביטוח מלאות שלה בקנ"ט לשנים 2012-2010, ו-21 יום לאחר מכן יוגש תצהיר נגדי של המועצה בצירוף ראיות.

ביום 20.8.19 הוגש תצהיר נגדי שבו הצהיר מר נקר כי לא הומצאו למועצה פוליסות הביטוח המלאות כנדרש, אך הוחלט להגיש את התצהיר בניסיון לסיים את פרשת ההוכחות בתיק. לגופו של עניין הפנה מר נקר למכתב שצורף בנספח 2 לתצהירו בחתימתה של גב' הדר הלמן, מנהלת מחלקת ביטוח קנ"ט. מר נקר הפנה לקטעים שונים בנספח שבהם נכתב כדלקמן: בשנים 2008 ו-2009 כלל לא רכשה המועצה ביטוח בסיסי עבור נתבעת 1 (כעולה מנספח ז/1 לתצהירו של מר נקר); בשנים 2010 ו-2011 רכשה נתבעת 1 ביטוח מורחב בגין נזקי טבע , ולכן לא שולמו עבורה דמי ביטוח בגין נזקי טבע במסלול הבסיסי; לעומת זאת, לגבי כל מין פרי שעבורו רכשה נתבעת 1 בשנים 2010 ו-2011 ביטוח מורחב בגין אסונות טבע, דמי הביטוח ששילמה היו ההפרש בין עלות הביטוח המורחב לעלות הביטוח הבסיסי , והם שולמו בנוסף לדמי הביטוח ששילמה המועצה עבור הביטוח הבסיסי ; בשנת 2012, לגבי כל מין פרי שעבורו רכשה נתבעת 1 ביטוח מורחב, לא נעשה ביטוח בסיסי.

בעניין הקיזוזים, מר נקר אישר בתצהירו מיום 20.8.19 כי המועצה קיבלה לידיה כספי תגמולים מהקנ"ט עבור נתבעת 1 בגין נזקים שאירעו בשנת 2010, והצהיר כי כספים אלה קוזזו כנגד חובותיה של נתבעת 1 לשנת 2007. לגבי ריסוס זבוב אישר מר נקר בתצהירו כי המועצה קיבלה ממשרד החקלאות תמיכות עבור נתבעת 1 לשנת 2008 בסך של 27,088 ₪ ובסך של 673 ₪, והצהיר כי גם סכומים אלה קוזזו כנגד חוב של נתבעת 1 למועצה לשנת 2007. מר נקר צירף לתצהירו כרטיס חובות וזכויות של המועצה (נספח 3) שבו מופיעים הקיזוזים הנ"ל מחוב בסך 165,901 ₪ של נתבעת 1 למועצה בגין היטלים לשנת 2007. עוד הצהיר מר נקר כי בניגוד לטענתה של נתבעת 1, היא ידעה היטב שהייתה מבוטחת אצל הקנ"ט באמצעות המועצה בשנים 2010 ו-2011. בהקשר זה הוצהר כי נתבעת 1 תבעה מהקנ"ט תגמולים בגין נזקים שנגרמו למטעים שלה בשנים אלה, וידעה כי הפיצויים הועברו למועצה אשר קיזזה אותם בגין חובות עבר של נתבעת 1 (הפניה לנספח ים 3 ו-4 לתצהיר).

ביום 2.9.19 אושר הסדר דיוני נוסף בין המועצה לנתבעת 1 שבעקבותיו הוגשו לתיק התצהירים הבאים: תצהיר תשובה של מר בן דור מיום 4.9.19 , אשר במקומו הוגש תצהיר מתו קן ביום 5.9.19, ותצהיר נגדי של מר נקר שהוגש ביום 1 3.9.19. בהתאם להסדר הדיוני מיום 2.9.19, המצהירים לא נחקרו בנוגע לתצהיריהם המשלימים.

בתצהירו המשלים המתוקן מיום 5.9.19 הצהיר מר בן דור לעניין הביטוח, בין היתר, כי הוא הסתמך על חוזה הביטוח המורחב עם הקנ"ט לשנים 2012-2010 שבו צוין מפורשות כי הוראותיו יחולו הן על נזקי טבע והן על אסונות טבע. לפי תצהירו של מר בן דור, בנסיבות אלה ערכה נתבעת 1 את שיקוליה ובחרה את המינים שעליה לבטח. לעניין הקיזוז שאליו התייחס מר נקר בתצהירו המשלים, הצהיר מר בן דור כי הוא נעשה שלא כדין מטעמים אלה: (1) בשום שלב לא קיבלה נתבעת 1 הודעה על ביצוע הקיזוז; (2) המועצה הייתה רק צינור להעברת הכספים ולא הייתה רשאית לקזזם; (3) המועצה הגישה תביעה נגד נתבעת 1 בגין חוב לשנת 2007 , ולאחר כמה דיונים החליטה למשוך את התביעה; ו-(4) בכרטיס המועצה נרשם שהיטל 2007 נרשם רק ב-23.12.10, ורק שנים לאחר ההיטל נרשמה חשבונית על סך 165,901 ₪ שמעולם לא הגיעה לידי נתבעת 1, וכנראה שלא במקרה.

בתצהירו הנגדי הנוסף של מר נקר מיום 10.9.19 (שהוגש לתיק ביום 13.9.19) הוצהר כי המועצה הודיעה למגדלים על עריכת הביטוח במכתבי הדרישה שנשלחו אליהם . כמו כן נטען כי פוליסות הביטוח הבסיסי מתפרסמות מדי שנה באתר הקנ"ט, ומר בן דור הוא מגדל ותיק שבקיא היטב בדברים. לעניין ידיעתה של נתבעת 1 על הביטוחים לשנים 2010 ו-2011 הפנה מר נקר לתצהירו מיום 20.8.19 ולנספח 2 לאותו תצהיר. לגבי כרטיס החו"ז נטען כי הוא אינו משקף את מצב חובותיה של נתבעת 1 אלא רק את התנועות הכספיות שנעשו בחשבונה (תקבולים וחשבוניות). בנוגע לקיזוזים הוצהר כי המועצה לא ויתרה על חובה משנת 2007, ובהיותה בעלת הפוליסה בקנ"ט, היא הייתה רשאית לבצע קיזוז מכספי התגמולים שהועברו לידיה. מר נקר צירף לתצהירו מיום 10.9.19 לראשונה חשבונית מיום 23.12.10 והצהיר כי המועצה הודיעה לנתבעת 1 על הקיזוז ושלחה לה את החשבונית הנ"ל.

מר נקר צירף לתצהיר עדותו הראשית בנספח ו/5 את ההודעות ו את מכתבי הדרישה אשר לטענת המועצה נשלחו לנתבעת 1 החל משנת 2008 ועד לשנת 2012, אך לא צורפו לתצהיר אישורי מסירה של מכתבים אלה. אין חולק כי מר נקר לא שלח את המכתבים באופן אישי והוא אף הודה בחקירתו הנגדית כי המועצה לא שלחה אותם בדואר רשום (פרוטוקול מיום 14.11.18, עמ' 126-125). בחירתה של המועצה לא לשלוח למגדלים ולו מכתב אחד בדואר רשום מעלה תמיהות, בפרט כאשר מדובר במגדלים שלא שילמו את חובותיהם למועצה ושלא יצרו קשר ע ימה במשך תקופה ארוכה. לגבי מגדלים אלה, הפעולה הראשונית המתבקשת הייתה לוודא באמצעות משלוח דואר רשום או פנייה טלפונית כי מכתבי המועצה אכן התקבלו . מכיוון שהמועצה לא עשתה זאת, אין בידיה ראיות כלשהן הסותרות את הצהרתו של מר בן דור כי לא קיבל את מכתב י המועצה בנוגע לשינוי מדיניות הביטוח שלה.

זאת ועוד, במכתב מיום 24.3.10, שכאמור אין אסמכתה למסירתו לנתבעת 1, נכתב בסוף העמוד הראשון ללא כל הבלטה או הדגשה כי השנה יבוטחו כל המגדלים בביטוח אסון טבע לפי יבול נורמטיבי וכן בביטוח נזקי טבע ברמה מינימלית. בהערה שמופיעה בסוף העמוד השלישי למכתב, אף היא ללא הדגשה, צוין כי מאחר שהמכותבת א ינה נכלל ת ברשימת המגדלים שהסדירו את תשלום ההיטלים ודמי הביטוח עד סוף 2009, היא מבוטחת ב ביטוח רב סיכוני (אסון טבע) ברמה של 70% מהיבול הנורמטיבי. מדובר בשינוי מהותי במדיניות הביטוח, שכן בשנים 2008 ו-2009 מגדלים אשר לא שילמו חובות עבר למועצה לא בוטחו כלל . לפיכך, מן הראוי היה שהמועצה תודיע לנתבעת 1 על שינוי המדיניות מראש, לפני שנת 2010. המועצה לא עשתה זאת, ולטענתה הודיעה לנתבעת 1 על שינוי המדיניות לראשונה רק במכתב מיום 24.3.10 ללא התייחסות מובלטת ומודגשת.

נוסף על כך, אין במכתב התייחסות מפורטת לתנאי הכיסוי הביטוחי או הפניה לפוליסה , אלא רק נכתב כי מומלץ לכל מגדל לבדוק את התאמת הכיסוי הביטוחי לצרכיו , ובמידת הצורך להשלימו באמצעות ביטוח מרוחב. בסוף העמוד השלישי למכתב הוצגה טבלה שבה מופיעים בין היתר תעריפי הביטוח, אך לא צוין במפורש מהו הסכום שנדרש המגדל לשלם באותה שנה בגין ביטוח בלבד, אלא צוינו רק סכומים אשר כוללים הן את ההיטל והן את הביטוח לכל מין פרי. יתר על כן, הודגש כי "אי תשלום ההיטל ודמי הביטוח ימנע מהמגדל זכאות לפיצוי בגין נזקי/אסון טבע ע"פ נורמת היבול שנקבעה לכל מין פרי". מכאן שלא ניתנה למגדל אפשרות לשלם את דמי הביטוח בלבד, והובהר כי מגדל אשר לא ישלם את מלוא הסכומים המפורטים במכתב הכוללים גם את ההיטלים, לא יהיה זכאי לכיסוי ביטוחי כלשהו.

אם לא די בכך, מהמכתב הנ"ל עשוי להשתמע כי הזכאות לכיסוי ביטוחי לשנת 2010 מותנית בתשלום מלוא סכום החוב שצוין במכתב : סך של 972,270 ₪ הכולל גם סך של 774,428 ₪ בגין חובות עבר. ממכתבי הדרישה של המועצה שצורפו עולה, ולו לכאורה, כי חובות העבר כוללים גם דמי ביטוח לשנים שבהן נתבעת 1 כלל לא הייתה מבוטחת. מעיון במכתבים מיום 6.5.08 ומיום 30.4.09 שצירפה המועצה בנספח ו/5 עולה כי המועצה דרשה מנתבעת 1 לשלם דמי ביטוח גם בגין השנים 2008 ו-2009, אף על פי שצוין במפורש במכתב הקנ"ט שצורף בנספח ז/1 ובתצהירו של מר נקר מיום 20.8.19 כי נתבעת 1 לא הייתה מבוטחת בביטוח בסיסי באמצעות המועצה בשנים אלה. מר נקר הודה בחקירתו הנגדית כי ייתכן שמבוטח שהמועצה דרשה ממנו ב-2010 לשלם חוב בגין שנת 2009 כלל לא היה מבוטח בשנת 2009 , והעיד כי הוא לא יודע להעריך כמה מקרים כאלה היו (פרוטוקול מיום 7.11.18 בעמ' 93 ש' 26-17).

מר נקר צירף לתצהירו גם מכתבים נוספים, דומים למכתב מיום 24.3.10, שנשלחו לטענתו לנתבעת 1 בשנים 2011 ו-2012 שהייתה בהם דרישה לתשלום חובות עבר וכן דרישה לתשלום סכום כולל בגין היטלים ודמי ביטוח לשנה מסוימת . לא צורפו אישורי מסירה של מכתבים אלה ואף לא אסמכתאות על שליחתם. דרישת התשלום הראשונה בגין היטלים וביטוח לשנת 2011 היא מיום 15.4.11 ודרישת התשלום הראשונה לשנת 2012 היא מיום 20.5.12. מכאן שגם אם נתבעת 1 קיבלה את המכתבים הנ"ל, הם הגיעו לידיה רק חודשים רבים לאחר תחילת שנת הביטוח, ולא הודע לה מראש על הכוונה לבטח אותה.

מהאמור לעיל עולה כי לא נשלחו לנתבעת 1 מראש הודעות ברורות ומפורטות הנוגעות לביטוח בשנה הקרובה, לרבות שינוי מדיניות הביטוח, היקף הכיסוי הביטוחי, תנאי הכיסוי והסכום הכולל שיש לשלם בגין ביטוח בלבד. המכתבים ששלחה המועצה לטענתה נכתבו רק כמה חודשים לאחר עריכת הביטוח, מופיעה בהם דרישה לתשלום חובות עבר, בין היתר בגין ביטוח שכלל לא היה קיים, וכן דרישה לתשלום סכום אחד כולל בגין דמי ביטוח והיטלים יחד. מכאן שגם אם מכתבים אלה של המועצה הגיעו לידיה של נתבעת 1, אין בהם הודעות מספקות בנוגע לביטוח הבסיסי בשנים הרלוונטיות.

המועצה טוענת כי מר בן דור ידע שנתבעת 1 הייתה מבוטחת בקנ"ט באמצעות המועצה, ולביסוס טענתה הפנתה בין היתר למכתב שצורף בנספח ה' לתצהירו המשלים של מר בן דור מיום 4.4.19: מכתב של המועצה לנתבעת 1 מיום 27.12.10 שבו נכתב כי " לפי הודעת קנ"ט הועבר למועצה סכום זכאותך בגין נזקי טבע /אסון טבע בסך של 118,587.40 ₪". אין חולק כי סכום זה לא הגיע לידי נתבעת 1, והמועצה טוענת שקיזזה אותו כנגד חובות עבר. לטענת המועצה, מכתב זה שצורף לתצהירו של מר בן דור מלמד כי הוא ידע שהתקבלו בידי המועצה פיצויים עבור נתבעת 1, ומכאן שידע כי המועצה רכשה ביטוח עבור נתבעת 1. ואולם, מר בן דור צירף לתצהירו אסמכתאות שלפיהן בשנת 2010 ערך ביטוח מורחב ישירות מול הקנ"ט בגין נזקים לשזיף ולמשמש (ראו מכתב הקנ"ט בנספח א/1, מכתב רואה חשבון בנספח ב ופוליסת ביטוח לשנת 2010 בנספח ג) וטען כי סכום הפיצוי ששילמה הקנ"ט הועבר בגין הביטוח המורחב. המועצה לא הציגה ראיות כלשהן הסותרות את טענתו זו של מר בן דור. בהקשר זה יצוין כי מסעיף 6ה לתצהירו של מר נקר מיום 20.8.19 עולה כי בשנת 2010 , בגין כל מין פרי שלגביו רכש המגדל ביטוח מורחב, המועצה כלל לא שילמה עבורו דמי ביטוח בגין נזקי טבע, אלא רק דמי ביטוח ברובד הבסיסי בגין אסונות טבע (ואף עניין זה שנוי במחלוקת בין הצדדים). המועצה לא ביססה בגין מה שולם הפיצוי בסך של 118,587.40 ₪ הנ"ל , וממילא לא הוכיחה כי נתבעת 1 הייתה זכאית לתגמולים מכוח הביטוח הבסיסי שעבורו שילמה המועצה ולא מכוח הביטוח המורחב ששילמה נתבעת 1 ישירות לקנ"ט.

המועצה הפנתה גם למכתב נוסף שצורף בנספח 4 לתצהירו של מר נקר מיום 20.8.19 – מכתב מיום 27.9. 11 בדבר תשלום תגמולי ביטוח בסך של 1,311.6 ₪ שהועבר למועצה . מעיון באישור עולה כי מדובר בתגמולי ביטוח "במסלול בסיסי (חובה) לעונה 2011 " בגין נזק לאגס , ומהאסמכתאות שצירפה נתבעת 1 עולה כי היא לא ערכה ביטוח מורחב לאגס בשנת 2011. מר בן דור לא התייחס לנספח 4 הנ"ל בתצהירו מיום 5.9.19, ולכן לא נסתר ה טענת המועצה הנתמכת בנספח זה כי נתבעת 1 ידעה שהייתה מבוטחת באמצעות המועצה בביטוח בסיסי לאגס לשנת 2011, ולכן הגישה לקנ"ט תביעה על נזק שנגרם למטעי האגס שלה בשנה זו ( אשר בגינו לא הייתה מבוטחת בביטוח מורחב). משהוכח כי נתבעת 1 ידעה שהייתה מבוטחת באמצעות המועצה בביטוח בסיסי לאגס לשנת 2011 , חזקה שידעה כי באותה שנה הייתה מבוטחת בביטוח בסיסי לכל סוגי הפירות שגידלה, ולכן יש לחייבה בדמי הביטוח לשנת 2011.

לעומת זאת, לגבי השנים 2010 ו-2012 , המועצה לא הציגה ראיות המבססות כי מי מטעמה של נתבעת 1 ידע שהיא מבוטחת בביטוח בסיסי של המועצה. כפי שנקבע לעיל, גם אם מכתבי המועצה בעניין מדיניות הביטוח שלה לשנים אלה הגיעו לידי נתבעת 1, ולא הוצגו ראיות לכך, אין בהם הודעות מספיקות וברורות כנדרש לגבי הביטוח הבסיסי. המועצה אף לא הוכיחה כאמור כי הפיצוי על סך 118,587.40 ₪ שהתקבל מהקנ"ט עבור נתבעת 1 בגין שנת 2010, שולם מכוח הביטוח הבסיסי שערכה המועצה ולא מכוח הביטוח המורחב ששילמה נתבעת 1 ישירות לקנ"ט . לגבי שנת 2012 לא הוצגה ראיה פוזיטיבית כלשהי בעניין ידיעה של נתבעת 1 על קיומו של ביטוח בסיסי שערכה המועצה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי יש לחייב את נתבעת 1 לשלם למועצה את דמי הביטוח שנתבעו בגין שנת 2011 בלבד, דהיינו סך של 57,945 ₪ (בהתאם לנספח ה/1 לתצהיר עדותו הראשית של מר נקר ולאחר עדכון סכום החוב של נתבעת 1 בגין שנת 2011 שעמד לפי כתב התביעה המתוקן על סך של 74,156 ₪ ).

נתבעת 1 טענה כי יש לקזז מכל חוב שלה למועצה כספים שהועברו למועצה ושהיו מיועדים לנתבעת 1: סך של 118,587.4 ₪ שהעבירה הקנ"ט למועצה בשנת 2010 עבור נתבעת 1 בגין תגמולי ביטוח וסך של 27,761 ₪ שהתקבל ממשרד החקלאות בדצמבר 2009 עבור נתבעת 1 בגין השתתפות בהוצאות ריסוס זבוב. המועצה הודתה שקיבלה לידיה את הסכומים הנ"ל, אך טענה כי הם קוזזו כדין בגין חובות של נתבעת 1 לשנת 2007.

טענות אלה לא הועלו בכתבי הטענות, אך שני הצדדים התייחסו אליהן בתצהירים המשלימים שהוגשו מטעמם בעקבות ההסדר הדיוני ביניהם שניתן לו תוקף של החלטה , ואף צירפו ראיות לתמיכה בטענותיהם . הוסכם כי התצהירים ונספחיהם יתקבלו לתיק, וכי המצהירים לא יחקרו בחקירות נגדיות. בשני תצהיריו המשלימים של מר נקר יש התייחסות מפורטת לטענות הקיזוז לגופן בצירוף ראיות , ולא נטען כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. גם בסיכומי המועצה אין טענה מפורשת להרחבת חזית אסורה. אמנם נטען בסיכומים כי נתבעת 1 העלתה בתצהיריה המשלימים טענות חדשות בעניין קיזוז, אך לא נטען כי אין להידרש לטענות אלה בשל הרחבת חזית, אלא הועלו נימוקים והסברים מפורטים של המועצה לתמיכה בטענתה כי המועצה ביצעה את הקיזוז כדין ולכן אין ממש בטענותיה של נתבעת 1 (סעיפים 130-99). בסיכומי התשובה של המועצה, בסעיף 44 , יש התייחסות לטענות בעניין קיזוזים שונים שנעשו , וגם כאן לא נטען שמדובר בהרחבת חזית אסורה , אלא רק שמדובר ב"טענות מופרכות", תוך הפניה לתצהיריו המשלימים של מר נקר.

לגבי הסכומים שקוזזו, מר נקר הצהיר כי בשנת 2007 היה לנתבעת 1 חוב למועצה בגין היטלים בסך של 165,901 ₪, ו כנגד חוב זה קוזזו הפיצויים בסך של 118,587.40 ₪ הנ"ל שהתקבלו מהקנ"ט עבור נתבעת 1 בשנת 2010 וכן סכומים נוספים של 27,088 ₪ ו-673 ₪ שהתקבלו ממשרד החקלאות עבור נתבעת 1 בשנת 2009 בגין שנת 2008 ₪. לתמיכה בטענה זו הפנה מר נקר לכרטיס חובות וזכויות של המועצה (נספח 3). מנגד, מר בן דור הצהיר כי לא בוצע קיזוז כדין, בין היתר משום שמהנספחים לתצהירו של מר נקר הנ"ל עולה שהחוב הנטען לשנת 2007 נרשם בספרי המועצה והוצאה חשבונית בגינו רק בדצמבר 2010, ובשום שלב לא קיבלה נתבעת 1 העתק של החשבונית או הודעת קיזוז.

לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 " חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

בענייננו, מדובר בתשלומים שהתקבלו משרד החקלאות עבור נתבעת 1 בגין שנת 2008 ובתגמולי ביטוח שהתקבלו מהקנ"ט עבור נתבעת 1 בגין נזקים שנגרמו לגידולים בשנת 2010, ומנגד חוב של נתבעת 1 למועצה בגין היטלים לשנת 2007, ולכן לא מדובר בחיובים מתוך עסקה אחת. שאלה היא אם מדובר בחיובים כספיים קצובים שהצדדים חבים זה לזה, שכן לטענתה של נתבעת 1 המועצה הייתה רק צינור להעברת הכספים, אך גם אם מדובר בחיובים הניתנים לקיזוז, היה על המועצה לבסס שביצעה קיזוז ושלחה על כך הודעה לנתבעת 1, והיא לא עשתה זאת. האסמכתאות היחידות שהציגה המועצה הן עמוד מתוך כרטיס חובות וזכויות שלה (נספח 3) וכן חשבונית שנחזה כי הוצאה ביום 23.12.10 בגין היטל על שזיף לשנת 2007 בסך של 165,901 ₪ (נספח א' לתצהירו של מר נקר שהוגש ביום 13.9.19). לא הוסבר מדוע החשבונית שצורפה לראשונה לתצהירו המשלים האחרון של מר נקר הוצאה רק בשנת 2010 בגין חוב לשנת 2007 ולא הוצג אישור על מסירת החשבונית לנתבעת 1. גם לו הייתה המועצה מבססת כי החשבונית נשלחה והגיעה לידי נתבעת 1, לא היה די בכך. משלא צוין בחשבונית שסכום החוב שולם בדרך של קיזוז ולא פורטו הסכומים שכנגדם קוזז החוב , הרי שהחשבונית לא הייתה יכולה לשמש תחליף להודעת קיזוז מפורשת ומפורטת כנדרש.

מתצהירו של מר בן דור מיום 5.9.19 עולה כי המועצה הגישה בעבר תביעה נגד בגין חובה הנטען של נתבעת 1 לשנת 2007, ולאחר כמה דיונים החליטה המועצה למחוק את התביעה וחויבה בהוצאות (סעיף 9 לתצהיר) . מר נקר הודה בכך, אך טען כי מחיקת התביעה לא יצרה מעשה בי דין, ולכן המועצה הייתה רשאית לקזז את החוב (סעיף 9 לתצהירו של מר נקר שהוגש ביום 13.9.19). אלא שמר נקר לא ציין בתצהירו האם המועצה הודיעה שהיא מבקשת למחוק את התביעה משום שקיזזה או משום שבכוונתה לקזז את החוב מכספים שקיבלה לידיה עבור נתבעת 1. בסיכומים מטעם נתבעת 1 נטען כי המועצה התנהלה בחוסר תום לב כאשר הסתירה מנתבעת 1 ומבית המשפט כי הסיבה האמיתית לבקשתה למחיקת התביעה (סעיף 205 לסיכומים) . בסיכומי התשובה של המועצה אין כל התייחסות לטענה זו, אלא רק נטען בכלליות כי טענותיה של נתבעת 1 בנוגע לקיזוזים שבוצעו הן מופרכות (סעיף 44 לסיכומי התשובה). משלא הכחישה המועצה כי ביקשה למחוק את תביעתה בגין החוב לשנת 2007 מבלי להודיע לנתבעת 1 על כוונתה לבצע קיזוז, ובהיעדר כל הסבר לכך , נראה כי המועצה לא פעלה בעניין זה בהגינות ובתום לב.

על כל פנים, די בכך שהמועצה לא ביססה ששלחה לנתבעת 1 הודעת קיזוז מפורטת כנדרש , כדי לקבוע כי המועצה לא הוכיחה שביצעה קיזוז כדין.

לפיכך, אני מקבל את טענתה של נתבעת 1 כי היא זכאית לקזז מכל חוב שלה למועצה את הסכומים הבאים שהועברו למועצה והיו מיועדים לנתבעת 1 : (1) סך כולל של 27,761 ₪ (27,088 ₪ ו-673 ₪) שהתקבל ממשרד החקלאות בדצמבר 2009 בגין ריסוס זבוב לשנת 2008 ; ו-(2) סך של 118,587.4 ₪ שהתקבל מהקנ"ט בדצמבר 2010 בגין תגמולי ביטוח (בהתאם לנתונים המופיעים בנספח 3 לתצהירו של מר נקר מיום 4.9.19) .

לסיכום ההכרעות בעניין תביעת המועצה נגד נתבעת 1, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל נתבעת 1 לשלם למועצה סך של 407,197 ₪ בגין היטלים וסך של 57,945 ₪ בגין דמי ביטוח , אולם יש לקזז מהסכומים הנ"ל את הסכומים שקיבלה המועצה ממשרד החקלאות ומהקנ"ט עבור נתבעת 1: 27,761 ₪ ו-118,587.4 ₪. לצורך תחשיב הפרשי ההצמדה והריבית, הקיזוז יבוצע בהתאם למועדים שבהם הועברו למועצה הסכומים שיש לקזזם, כמפורט לעיל .

נתבעות 3, 4 ו-37

המועצה תבעה מנתבעות 3, 4 ו-10 את הסכומים הבאים בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012: (1) סך של 82,074 ₪ מנתבעת 3, הדרי אפרים בע"מ ( נספח 3 לכתב התביעה המתוקן); (2) סך של 123,094 ₪ מנתבעת 4, אפרתי-משק בע"מ (נספח 4 לכתב התביעה מתוקן); (3) סך של 27,143 ₪ מנתבעת 37 , אפרים בע"מ (נספח 37 לכתב התביעה המתוקן). לפי נספח ה/37 לתצהירו של מר נקר, סכום זה הופחת ל- 24,424 ₪.

בנספחים ה/3, ה/4 ו-ה/37 לתצהירו של מר נקר הוצג בנוגע לכל אחת מהנתבעות הנ"ל פירוט של שטחי המטעים השונים שלהן בכל שנה, סכום ההיטל לכל דונם בהתאם לסוג הפרי והסכומים הכוללים לחיוב.

מר יואב אפרתי, מנהלן של נתבעות 3, 4 ו-37, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמן. בתצהירו העלה מר אפרתי טענות כלליות שונות בנוגע לחיוב בהיטלים אשר נדונו והוכרעו לעיל. כמו כן הצהיר כי למרות התחייבותה של המועצה לתקן את גודל השטחים לפי טופסי 1220, היא התעלמה מהעובדה שחלק לא מבוטל משטחי הנתבעות הם מטעים צעירים שטרם הגיעו לגיל ניבה, ולכן גובה ההיטלים בגינם אמור להיות קטן משמעותית מזה שדורשת המועצה. לתמיכה בטענתו צירף מר אפרתי לתצהירו את טופסי 1220.

מר אפרתי נחקר בחקירה נגדית, בין היתר על הצהרתו בעניין שטחי המטעים הצעירים. בתשובה לטענה של עו"ד פלס כי המועצה תיקנה את הסכומים הנתבעים לפי טופסי 1220 וחייבה פחות בגין שטחים של מטעים צעירים, השיב מר אפרתי כי הנתונים אינם מעודכנים (פרוטוקול מיום 27.1.19 בסוף עמ' 140 ותחילת עמ' 141).

בסיכומי הנתבעות נטען כי אף על פי שסכומי החיוב הופחתו, השוואה בין טופסי 1220 לבין סכומי התביעה כפי שהם מופיעים בכתב התביעה המתוקן מראה כי אין התאמה מוחלטת ביניהם בכל הנוגע למטעים צעירים שטרם הגיעו לגיל ניבה. ב טבלה שבסעיף 91 לסיכומים מפורטות טענות הנתבעות לגבי שטחי המטעים הצעירים שבגינם הן חויבו בסכום ההיטל המלא: נתבעת 3 חויבה בגין שנת 2008 בהיטל מלא בגין 15 דונמים של משמש צעיר, ובשנת 2010 חויבה בהיטל מלא בגין 10 דונמים של משמש צעיר; נתבעת 4 חויבה ב גין שנת 2008 בהיטל מלא בגין 20 דונם של אפרסק צעיר ובגין 36 דונם של נקטרינה צעירה. בהקשר זה הפנו הנתבעות לטופסי 1220 שצורפו בנספח 6 לסיכומים.

בסיכומי התשובה של המועצה נטען שהעמודים מתוך טופסי 1220 שצורפו לסיכומי הנתבעות שונים מהעמודים שצורפו לתצהירו של מר אפרתי. כמו כן נטען כי בעמודים שצורפו לתצהיר מופיעות מחיקות רבות בטוש שחור שאינן מופיעות כלל בעמודים שצורפו לסיכומי הנתבעות. על כן טוענת המועצה כי לא ניתן לבצע את ההשוואה שהנתבעות טוענות לה.

מעיון בטופסי 1220 שצורפו בנספח א' לתצהירו של מר אפרתי עולה כי לגבי נ תבעת 3, הדרי אפרים בע"מ, צורף העמוד הרלוונטי בדוח לשנת 2008 שבו מפורטים שטחי הגידול. אמנם במסמך שצורף לתצהיר (בניגוד למסמך שצורף לסיכומים) חלק מהנתונים היו מחוקים, אך כל הנתונים הרלוונטיים לגידול משמש הופיעו ללא מחיקות, ועל יסודם נתבע בכתב התביעה המתוקן ולפי נספח ה/3 לתצהירו של מר נקר היטל על 60 דונם של משמש בתעריף מלא של 35 ₪ לדונם . מהנתונים בטופס 1220 עולה כי מתוך 60 הדונם הנ"ל, 15 דונם ניטעו מחדש בשנת 2007, ומכאן שבשנת 2008 הם לא הגיעו לגיל ניבה, שעומד על 3 שנים למשמש לפי התוספת השנייה לתקנות ההיטלים. על כן, בגין 15 הדונם של משמש הנ"ל היה על נתבעת 3 לשלם למועצה היטל חלקי בשיעור של 40% מההיטל המלא , כך שמתוך סכום ההיטל המלא על 15 דונם משמש בסך כולל של 525 ₪ (35 ₪ X 15 דונם ), יש להפחית 60% שהם 315 ₪.

לגבי שנת 2010, כל הנתונים הנוגעים לגידולי משמש של נתבעת 3 הופיעו בטופס 1220 שצורף לתצהירו של מר אפרתי ללא מחיקות. מנתונים אלה עולה כי נתבעת 3 גידלה באותה שנה 53 דונם של משמש ומתוכם 10 דונם של גידולים צעירים שניטעו בשנת 2010 ולא הגיעו לגיל ניבה . בכתב התביעה המתוקן ובנספח ה/3 לתצהירו של מר נקר נתבע היטל מלא על 55 דונם משמש בתעריף מלא של 48 ₪ לדונם. משנתבעו היטלים בגין 55 דונם במקום 53 דונם, יש להפחית 96 ₪ (48 ₪ X 2 דונם) בגין שני דונם שנתבעו ביתר. כמו כן, מכיוון שכל שטחי גידול המשמש חויבו לפי התעריף מלא, אזי בגין 10 דונם מתוכם שהיו מטעמים צעירים, יש להפחית 60% מהסכום המלא של 480 ₪ (48 ₪ X 10 דונם), דהיינו 288 ₪.

על כן, מתוך סכום החוב הכולל שתבעה המועצה מנתבעת 3 בגין היטלים , יש להפחית סך כולל של 699 ₪ (315 ₪, 96 ₪ ו-288 ₪) .

אשר לנתבעת 4, נטען כי היא חויבה בגין שנת 2008 בהיטל מלא בגין 20 דונם של אפרסק צעיר ובגין 36 דונם של נקטרינה צעירה. ואולם, מעיון בטופס 1220 שצורף לתצהירו של מר אפרתי המתייחס לגידולים של נתבעת 4 לשנת 2008, עולה כי נעשו בו מחיקות רבות בטוש שחור, בין היתר של נתונים רלוונטיים, לרבות שנות הנטיעה של המטעים. לסיכומים מטעם נתבעת 4 צורפו חלק מהדפים בטופס הנ"ל ללא מחיקות, אך אין מקום להפחית מחיובי ההיטלים על יסוד עמודים חלקיים אלה שהוצגו במלואם לראשונה בסיכומים ושאינם כוללים את כל הנתונים הרלוונטיים בנוגע לגידולים לשנת 2008. למעלה מהנדרש אציין כי מעיון בטופס 1220 שצורף לתצהיר עולה לכאורה כי שטחי האפרסקים והנקטרינות שהיו לנתבעת 4 בשנת 2008 היו גדולים יותר מאלה שבגינם חויבה בכתב התביעה המתוקן ובנספח ה/4.

על כן, תביעת המועצה נגד נתבעת 3 בגין היטלים מתקבלת בסך של 81, 375 ₪ (82, 074 ₪ פחות 699 ₪ שנתבעו ביתר) ו תביעות המועצה נגד נתבעות 4 ו-37 בגין היטלים מתקבלות כך שעל נתבעת 4 לשלם למועצה 123,094 ₪ ועל נתבעת 37 לשלם למועצה 24,424 ₪.

לגבי דמי ביטוח, המועצה תבעה בגין השנים 2008 עד 2012 סך של 35,337 ₪ מנתבעת 3 (נספח 3 לכתב התביעה המתוקן), סך של 54,486 ₪ מנתבעת 4 (נספח 4 לכתב התביעה המתוקן) וסך של 16,991 ₪ מנתבעת 37 (נספח 37 לכתב התביעה המתוקן). חובה של נתבעת 37 הופחת בהתאם למכתב י הקנ"ט ל -16,842 ₪ (נספחים ה/37 ו-ח/37 לתצהירו של מר נקר).

בסיכומי הנתבעות הועלו טענות כלליות שונות בנוגע לביטוח, לרבות טענות בעניין ניגוד עניינים של המועצה בהתקשרותה עם הקנ"ט והפרת החובה לערוך מכרז – טענות אשר לא הועלו בכתב ההגנה ושאין להידרש אליהן בהליך זה, כפי שנקבע לעיל. כמו כן הועלו בסיכומי הנתבעות טענות פרטניות בנוגע לביטוחים של נתב עות 3, 4 ו-37. בסעיף 65 לסיכומים נטען כי בכתב התביעה המתוקן צצו להם לפתע חיובים של הנתבעות בגין דמי ביטוח לשנת 2009, וזאת למרות הצהרתו של מר נקר בסעיף 8 לתצהירו שלפיה בשנת 2009 ביטחה המועצה רק מגדלים שסילקו את חובותיהם לשנה הקודמת. בסעיף 66 לסיכומים נטען כי הגדלת סכום התביעה בנוגע לנתבעות 3, 4 ו-37 נעשתה מבלי ליידע את ב"כ הנתבעות על כך ומבלי לקבל את רשות בית המשפט. בסיכומי התשובה של המועצה אין כל התייחסות לטענות אלה של נתבעות 3, 4 ו-37 בסיכומיהן .

מעיון בכתבי הטענות עולה כי המועצה תבעה מנתבעת 37 דמי ביטוח בגין שנת 2009 הן בכתבי התביעה הקודמים והן בכתב התביעה המתוקן האחרון . לעומת זאת, המועצה לא תבעה מנתבעות 3 ו-4 דמי ביטוח בגין שנת 2009 בכתבי התביעה הקודמים, ורק בכתב התביעה המתוקן מיום 19.7.17 נתבעו לראשונה מנתבעות אלה דמי ביטוח לשנת 2009. בבקשת המועצה לתיקון כתב התביעה שהוגשה ביום 4.6.17 התבקש בית המשפט להתיר לה לתקן את כתב התביעה בהתאם לנתוני השטחים המופיעים בט ופסי 1220 שהגישו הנתבעים , ואף זאת רק לגבי נתבעים שחובם לפי הנתונים בטופסי 1220 שהגישו היה נמוך מהחוב שנתבע במקור. לא צוין בחלק הכללי של הבקשה ואף לא בהתייחסות הפרטנית לנתבעות 3 ו-4 כי המועצה מבקשת לתבוע בכתב התביעה המתוקן סכומים נוספים בגין דמי ביטוח שלא נתבעו קודם לכן. לפיכך, הגם שבית המשפט התיר תיקון של כתב התביעה, משלא צוין במפורש בבקשת ה מועצה כי היא מבקשת לתבוע סכומים נוספים, הרי שהיא לא קיבלה רשות לעשות זאת, ודי בכך כדי לדחות את התביעה נגד נתבעות 3 ו-4 בגין דמי ביטוח לשנת 2009.

בנספחי ג/8 לתצהירו של מר נקר צורפו מכתבי דרישה של המועצה מהשנים 2008 ו-2009 המופנים לנתבעות 3 ו-4, ובהן גם דרישה לתשלום היטלים ודמי ביטוח יחד בגין מיני פירות שונים וכן דרישה לתשלום חובות קודמים של נתבעות 3 ו-4. בנספח ג/8 לתצהירו של מר נקר צורפו מכתבי המועצה לנתבעות 3 ו-4 מיום 24.3.08 ומיום 6.5.08 שבהם הודגש כי " אי תשלום היטל ימנע מהמגדל זכאות לפיצוי בגין אסון טבע עפ"י נורמת היבול שנקבעה לכל מין פרי". במכתבי המועצה לנתבעות 3 ו-4 מיום 30.4.09 הודגש כי " אי תשלום ההיטל ודמי הביטוח ימנע מהמגדל זכאות לפיצוי בגין נזקי/אסון טבע עפ"י נורמת היבול שנקבע לכל מין פרי". מכאן שגם אם מכתבים אלה הגיעו לידי נתבעות 3 ו-4 , הם התקבלו לכל המוקדם רק כמה חודשים לאחר תחילת שנת הביטוח, ועולה מהם כי אי תשלום היטלים ימנע מהנתבעות זכאות לתגמולי ביטוח. יתר על כן, מסעיף 8 לתצהירו של מר נקר עולה כי המועצה החליטה לא לבטח בשנים 2008 ו-2009 מגדלים שלא הסדירו את חובותיהם לשנה הקודמת. ממכתבי המועצה הנ"ל עולה כי היו לנתבעות 3 ו-4 חובות לשנים קודמות, ולמרות זאת נדרשו מהן דמי ביטוח בגין מיני פירות שונים. מנספחים ה/3, ה/4, ז/3 ו-ז/4 לתצהירו של מר נקר עולה כי בשנים 2008 ו-2009 שילמה המועצה דמי ביטוח עבור נתבעות 3 ו-4 בגין אבוקדו בלבד, ולא בגין מיני הפירות הנוספים שהנתבעות נדרשו לשלם עבורם דמי ביטוח. המועצה לא הסבירה את התנהלותה זו. אם החליטה, בניגוד למדיניותה המוצהרת, לבטח את נתבעות 3 ו-4 חלקית בשנים 2008 ו-2009 בגין נזקים לאבוקדו בלבד, היה עליה להודיע להן על כך בבירור ומראש, והיא לא עשתה זאת .

לגבי נתבעת 37, מנספחי ג/8 לתצהירו של מר נקר עולה כי לא צורף כל מכתב דרישה של המועצה משנת 2008 המופנה לנתבעת זו. המכתב הראשון לנתבעת 37 שצורף לתצהירו של מר נקר הוא מיום 30.4.09 ונוגע ל היטלים ודמי ביטוח לשנת 2009. במכתב זה יש התייחסות גם ליתרת חוב קודמת בסך של 27,224 ₪, אך אין כל פירוט לגבי יתרה זו, ו לא צוין אם היא כוללת חוב בגין דמי ביטוח לשנת 2008. לפי סכום היתרה הנ"ל , נראה שהיא כוללת חובות בגין כמה שנים ולא רק בגין שנת 2008, שכן לפי כתב התביעה המתוקן , חובה של נתבעת 37 בגין היטלים וביטוח לשנת 2008 עמד על 8,965 ₪. אם בשנת 2008 הייתה לנתבעת 37 יתרת חוב בגין שנת 2007 שלא הוסדרה, הרי שלפי מדיניות המועצה המפורטת בסעיף 8 לתצהירו של מר נקר, היא כלל לא הייתה אמורה להיות מבוטחת בשנת 2008. המועצה אף לא ביססה כי לפני הגשת התביעה דנן שלחה לנתבעת 37 דרישה מפורטת לתשלום דמי ביטוח לשנת 2008, ודי בכך כדי לדחות את תביעת המועצה נגד נתבעת 37 בגין דמי ביטוח לשנת 2008.

במכתב המועצה לנתבעת 37 מיום 30.4.09 הנ"ל הודגש כי "אי תשלום ההיטל ודמי הביטוח ימנע מהמגדל זכאות לפיצוי בגין נזקי/אסון טבע עפ"י נורמת היבול שנקבע לכל מין פרי". מכאן שגם אם מכתב הדרישה לתשלום היטלים ודמי ביטוח לשנת 2009 הגיע לידי נתבעת 37, הוא התקבל רק ארבעה חודשים לאחר תחילת שנת הביטוח, ועולה ממנו כי אי תשלום היטלים ימנע מהנתבעת זכאות לתגמולי ביטוח. נוסף על כך, מהמכתב עולה כי נכון לשנת 2009 היו לנתבעת זו חובות קודמים, ולכן לפי מדיניות הביטוח שעליה הצהיר מר נקר, המועצה כלל לא הייתה אמורה לבטח אותה. למרות זאת, נתבעת 37 נדרשה לשלם בשנת 2009 דמי ביטוח בגין מיני פירות שונים, והלכה למעשה, לפי נספחים ה/37 ו-ז/37 לתצהירו של מר נקר , שילמה עבורה המועצה דמי ביטוח בגין אבוקדו בלבד. אם החליטה המועצה, בניגוד למדיניותה המוצהרת, לבטח את נתבעת 37 חלקית בשנת 2009 בגין נזקים לאבוקדו בלבד, היה עליה להודיע על כך לנתבעת 37 בבירור ומראש, והיא לא עשתה זאת .

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת המועצה נגד נתבעות 3, 4 ו-37 בגין דמי ביטוח לשנים 2008 ו-2009.

אשר לדמי הביטוח לשנים 2010 עד 2012, מר נקר צירף בנספח ג/8 לתצהירו מכתבים שלטענתו שלחה המועצה לנתבעות לגבי היטלים ודמי ביטוח לשנים אלה. לא צורפו אישורי מסירה של המכתבים ואף לא הוצגה אסמכתה לשליחתם. גם מכתבים אלה לא נשלחו מראש , אלא אם בכלל רק כמה חודשים לאחר תחילת שנת הביטוח (כפי שעולה מהתאריכים הרשומים בהם). אין במכתבים הודעות ברורות ומודגשות לגבי שינוי מדיניות הביטוח, ואין בהם פירוט כנ דרש לגבי הכיסוי הביטוחי ודרישה נפרדת לתשלום סכום כולל כלשהו בגין ביטוח בלבד. בכל המכתבים מופיעות דרישות לתשלום היטלים ודמי ביטוח יחד, כך שעשוי להשתמע מהן כי הכיסוי הביטוחי כפוף לתשלום ההיטלים, לכל הפחות עבור אותה שנה.

בסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית הצהיר מר אפרתי כי לאור התנהלות המועצה , הנתבעות שבניהולו היו משוכנעות שאינן מבוטחות בקנ"ט ולכן מעולם לא פנו לקנ"ט בתביעה לקבלת פיצוי עבור נזקים שנגרמו להן . כשנשאל מר אפרתי בחקירתו הנגדית אם הנתבעות קיבלו בכל שנה את מכתבי המועצה, השיב שאיננו יודע ושלא היה מעורב בניהול השוטף של הנתבעות עד לפטירת אביו בשנת 2012 (פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 142 ש' 18-8 ועמ' 145 ש' 23 עד עמ' 146 ש' 22). בהמשך הופנה מר אפרתי למכתב של הקנ"ט לנתבעת 3 מיום 11.5.11 (מוצג ת/20) שלפיו הקנ"ט העבירה למועצה עבור נתבעת 3 תגמולי ביטוח בסך של 31,609.5 ₪ בגין אסון טבע לגידולים במשמש שעליהם הודיעה נתבעת 3 באפריל 2010. כשעומת מר אפרתי עם המסמך הנ"ל העיד כי ב-2010 לא התעסק בזה ( שם, עמ' 145 ש' 22-12). מהמכתב הנ"ל עולה כאמור כי הסך של 31,609.5 ₪ הועבר למועצה ולא לנתבעת 3, המועצה לא טענה שהעבירה סכום זה לנתבעת 3, ואף אין אסמכתה המבססת כי המכתב של הקנ"ט הגיע לידי נתבעת 3. עם זאת, ברי מהמכתב כי בשנת 2010 מי מטעמה של נתבעת 3 ידע שהיא הייתה מבוטחת בקנ"ט מכיוון שנתבעת 3 הגישה תביעה בגין נזקים שנגרמו לה בשנה זו.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המועצה לא ביססה שנתבעות 3, 4 ו-37 קיבלו לידיהן את המכתבים בנוגע למדיניות הביטוח של המועצה בשנים 2010 עד 2012 , וגם אם מי מטעם הנתבעות הנ"ל קיבל את המכתבים, לא הייתה בהם דרישה ברורה ונפרדת לתשלום סכום מסוים בגין דמי ביטוח בלבד לאותה שנה, כך שהנתבעות היו יכולות להסיק כי יבוטחו רק אם ישלמו את הסכום הכולל שנדרש מהן בגין דמי ביטוח והיטלים. עם זאת, משעלה כי נתבעת 3 הגישה לקנ"ט תביעת ביטוח בגין נזקים שנגרמו לה בשנת 2010, חזקה כי נתבעת 3 ידע ה על קיומו של ביטוח בסיסי לכל מיני הפירות שגידלה באותה שנה, ולכן יש לחייב אותה בדמי הביטוח ששולמו עבורה לשנת 2010.

לפי נספח 3 לכתב התביעה המתוקן המועצה תבעה מנתבעת 3 סך כולל של 8,584 ₪ בגין דמי ביטוח לשנת 2010, ואותו סכום מופיע גם בנספח ה/3 לתצהירו של מר נקר. בהיעדר טענות של נתבעת 3 בנוגע לסכום החוב שנתבע לשנת 2010, יש לקבל את גרסת המועצה בעניין זה.

על כן, תביעת המועצה נגד נתבעת 3 בגין דמי ביטוח מתקבלת בחלקה בסך של 8,584 ₪ בלבד, ותביעת המועצה נגד נתבעות 4 ו-37 בגין דמי ביטוח נדחית.

כפי שנקבע לעיל, תביעת המועצה נגד נתבעת 3 בגין היטלים מתקבלת בסך של 81, 375 ₪ , ותביעות המועצה נגד נתבעות 4 ו-37 בגין היטלים מתקבלות, כך שעל נתבעת 4 לשלם למועצה סך של 123,094 ₪ ועל נתבעת 37 לשלם למועצה סך של 24,424 ₪.

נתבעת 10

המועצה תבעה מנתבעת 10, פירות שלי בע"מ, סך כולל של 105,627 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 (נספח 10 לכתב התביעה המתוקן). בנספח ה/10 לתצהירו של מר נקר הוצג בנוגע לכל אחת מהשנים הרלוונטיות פירוט בנוגע לשטחי המטעים השונים של נתבעת 10, סכום ההיטל לכל דונם בהתאם לסוג הפרי והסכומים הכוללים לחיוב.

בתצהירו של מר אייל בונשטיין, מנהלה של נתבעת 10, נטען לעניין ההיטלים כי המועצה התחייבה לתקן את הנתונים של הנתבעים לפי טופסי 1220, אך לא עשתה זאת. לטענתו, ה מועצה התעלמה מכך שחלק לא מבוטל מהמטעים של נתבעת 10 הם מטעים צעירים שלא הגיעו לגיל ניבה, ולכן גובה ההיטלים בגינם אמור להיות נמוך משמעותית.

בחקירתו הנגדית של מר בונשטיין אמר לו עו"ד פלס שהנתונים של נתבעת 10 תוקנו לפי ט ופסי 1220 שהציג, ושעולה מהם כי לא היו ל נתבעת 10 מטעים צעירים. כשנשאל מר בונשטיין אם יש לו מה להגיד על כך, השיב בשלילה ( פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 148 ש' 27-22). בהמשך החקירה נשאל מדוע לא שלחה נתבעת 10 בכל שנה דיווח על השטחים ועל הנתונים שלה כמתחייב, והשיב כי המועצה ניתקה איתו מגע לאחר שהוציאה אותו משולחן המגדלים של השסק. כשנאמר לו שלפי החוק והתקנות היה על נתבעת 10 לשלוח דיווחים למועצה, העיד כי הוא לא מכיר את זה (שם, עמ' 152 ש' 25-21).

בסיכומים מטעם נתבעת 10 (שהוגשו יחד עם סיכומיהם של נתבעות 3, 4 ו-37) הועלו טענות כלליות לעניין גביית ההיטלים שנדונו והוכרעו לעיל, אך לא הועלו טענות פרטניות לעניין סכומי ההיטלים שתבעה המועצה מנתבעת 10. אין בסיכומים טענות מפורטות לעניין מטעים צעירים של נתבעת 10 שנתבע בגינם היטל מלא, ואף אין טענות ל אי התאמות כלשהן בין טופסי 1220 שהציגה נתבעת 10 לבין שטחי הגידול שבגינם נתבעו ממנה היטלים לפי כתב התביעה המתוקן . לפיכך , נראה כי טענות אלה נזנחו בסיכומי ה של נתבעת 10.

לאור כל האמור לעיל, ובהיעדר טענות מפורטות בנוגע לסכומים שתבעה המועצה מנתבעת 10 בגין היטלים, תביעה זו מתקבלת במלואה בסך של 105,627 ₪.

לגבי דמי הביטוח, המועצה תבעה מנתבעת 10 סך כולל של 53,154 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (כמפורט בנספח 1 לכתב התביעה המתוקן ובנספח ה/10 לתצהירו של מר נקר).

בסיכומיה של נתבעת 10 הועלו טענות כלליות לעניין הביטוח שאליהן התייחסתי לעיל (ראו דיון בטענות יהן של נתבעות 3, 4 ו-37 שהוגשו מטעמן סיכומים משותפים יחד עם נתבעת 10) . כמו כן נטען כי הקו הרנדומלי והבלתי אחיד שבו נקטה המועצה תוך שינוי מדיניותה מדי שנה לא אפשרו לנתבעות לדעת בוודאות אם בוטחו בשנה כלשהי.

מר נקר צירף בנספח ג/8 לתצהירו מכתבים ששלחה המועצה לנתבעת 10 בנוגע לתשלום היטלים ודמי ביטוח. במכתבים מהשנים 2008 ו-2009 נקבע כי אי תשלום ההיטל ימנע מהמגדל זכאות לפיצוי, ואין חולק כי המועצה לא ביטחה את נתבעת 10 בשנים אלה. המועצה לא צירפה מכתב שממנו עולה כי הודיעה לנתבעת 10 בבירור ומראש על כוונתה לשנות את מדיניות הביטוח בשנת 2010. במכתב מיום 24.3.10 אמנם נכתב ללא הדגשה שכל המגדלים יבוטחו, אך מנגד הודגש כי " אי תשלום ההיטל ודמי הביטוח ימנע מהמגדל זכאות לפיצוי בגין נזקי/אסון טבע עפ"י נורמת היבול שנקבעה לכל מין פרי". במכתבים נוספים מיום 15.4.11 ומיום 20.5.12 נכתב ללא הדגשה כלשהי שכל המגדלים יבוטחו בביטוח בסיסי . מהתאריכים המופיעים על המכתבים הנ"ל עולה כי הם נשלחו לנתבעת 10 לכל המוקדם רק כמה חודשים לאחר תחילת שנת הביטוח, ואין בהם פירוט כנדרש לגבי הכיסוי הביטוחי או דרישה נפרדת לתשלום סכום כולל בגין ביטוח בלבד. בכל המכתבים מופיעות דרישות לתשלום היטלים ודמ י ביטוח יחד, כך שעשוי להשתמע מהם כי הכיסוי הביטוח י כפוף לתשלום ההיטלים, לכל הפחות עבור אותה שנה.

מר בונשטיין לא הכחיש בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי קיבל את המכתבים שצורפו בנספח ג/8 לתצהירו של מר נקר, אך העיד כי הבין מהם שמי שלא שילם את ההיטלים אינו מבוטח ( פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 151 ש' 32-18). בסעיף 13 לתצהירו הצהיר מר בונשטיין כי לאור התנהלות המועצה, נתבעת 10 הייתה משוכנעת שהיא אינה מבוטח ת בקנ"ט, ולכן מעולם לא פנתה לקנ"ט בתביעה לקבלת פיצוי עבור נזקים שנגרמו לה. בחקירתו הנגדית נשאל מר בונשטיין על הצהרתו זו, גרסתו לא נסתרה והוא חזר והעיד כי נתבעת 10 לא הייתה מבוטחת כלל ( שם, סוף עמ' 152 ועמ' 153). יצוין כי בניגוד לנתבעים אחרים, לגבי נתבעת 10 לא הוגשה אסמכתה המעידה , ולו לכאורה , כי תבעה מהקנ"ט תגמולי ביטוח כלשהם.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המועצה לא ביססה שהודיעה לנתבעת 10 מראש על שינוי מדיניות הביטוח שלה החל משנת 2010, ואף לא הודיעה לה בבירור ומראש על קיומו של כיסוי ביטוחי לשנים 2012-2010 שאינו מותנה בתשלום החוב ות בגין היטלים . כמו כן אני קובע שלא נסתרה גרסתו של מר בונשטיין אשר חזר והעיד כי היה משוכנע שנתבעת 10 איננה מבוטחת , ולכן מעולם לא תבע תגמולי ביטוח מהקנ"ט בגין נזקים שנגרמו ל נתבעת 10.

לכן, התביעה על סך 53,154 ₪ שהגישה המועצה נגד נתבעת 10 בגין דמי ביטוח נדחית .

כפי שנקבע לעיל, תביעת המועצה נגד נתבעת 10 בגין היטלים מתקבלת, כך שעל נתבעת 10 לשלם למועצה סך של 105,627 ₪.

נתבעים 7

המועצה תבעה מנתבעים 7, יעקב בלום ועוז נתן בלום, סך כולל של 102,945 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 (נספח 7 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד סכום החוב על 102,890 ₪ (נספח ה/7 לתצהיר).

מר יעקב בלום שלא היה מיוצג באמצעות עו"ד הגיש תצהיר עדות ראשית ולא ציין במפורש כי תצהירו מוגש גם בשם עוז נתן בלום. ואולם, מהנספחים שצורפו לתצהיר עולה כי המכתבים למועצה נשלחו בשם יעקב ועוזי בלום וגם תשובות המועצה מוענו לשניהם יחד. לפיכך, בהיעדר תצהיר של מר עוז נתן בלום ובהיעדר התייחסות של מר יעקב בלום לזכויות הבעלות במשק, יש לקבל את טענת המועצה כי שני הנתבעים הנ"ל חייבים כלפיה יחד ולחוד.

מר בלום הצהיר כי עדכן את המועצה בעניין שטחי המטעים, אולם לטענתו לא בוצע עדכון ולא הייתה התייחסות עניינית ומקצועית של המועצה לכך. מר בלום הפנה לנספחי M1 לתצהירו הכוללים בין היתר טבלאות שבהן פורטו לגבי כל שנה ולגבי כל מין פרי סכומי ההיטלים שנתבעו, ומנגד סכומי ההיטלים שהיה על המועצה לגבות בפועל לטענתו. אין בטבלאות אלה פירוט לגבי שטחי המטעים שלפיהם נתבעו ההיטלים, לעומת שטחי המטעים המעודכנים לכאורה. בנספחי M1 צורפו גם שני מכתבים: מכתב בכתב יד מיום 13.12.07 המופנה לגב' ה דסה גואטה שבו פורטו שטחי הגידול וכן מכתב של המועצה מיום 30.1.12 בנוגע לכיסוי ביטוחי לשנת 2012 שעליו נכתבו הערות ותיקונים שונים בכתב ידו של המצהיר , לרבות פנייה מיום 9.2.12 למר ברוקנטל ופירוט שטחי הגידול . כמו כן הצהיר מר בלום כי יש ברשותו הסכמי עיבוד וחכירת מטעים שבהם נקבע במפורש כי בעל המטעים הוא שישלם את ההיטלים, אך צירף לתצהירו הסכם חכירה אחד בלבד לדוגמה – הסכם מחודש נובמבר 2012. עוד הוצהר ללא פירוט או הפניה לאסמכתאות כי המועצה עיקלה מאחד מבעלי המטעים את חובו למועצה, ומנגד לא עדכנה את נתוני המטעים שברשות המצהיר.

מר בלום הופנה בחקירתו הנגדית למכתב תשובה של המועצה למכתב מיום 13.12.07 – מכתב של מר גדי הורוביץ מיום 26.12. 07 (מוצג ת/25) שבו נכתב כי " כפי שהובהר לך בשיחתך עם הדסה, לא ניתן לעדכן במערכת הנתונים במועצה לפי הפירוט הכולל שרשמת. קיימת חשיבות מרובה לפירוט המבוקש... עדכון הנתונים במערכת יבוצע עם קבלת הפירוט המבוקש. מצ"ב טופס למילוי הפרטים המבוקשים...". מר בלום הודה כי קיבל את המכתב הנ"ל (פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 217 ש' 16-3) , ולא טען כי מילא את הטופס הנדרש ושלח אותו למועצה. כשנשאל מר בלום בחקירתו הנגדית מדוע לא הגיש את טופסי 1220 שלו בהליך דנן, השיב כי טפסים אלה אינם מייצגים את העסקים שלו, מכיוון שהם לא מביאים לידי ביטוי את הסכמי החכירה שהתקשר בהם עם מגדלים אחרים ואת ההסכמות עמם, בין היתר לעניין תשלום ההיטלים (שם, עמ' 218 ש' 23-7). מר בלום העיד כי צירף לתצהירו הסכמי חכירה שלו, וכשנאמר לו שצירף הסכם אחד בלבד, העיד כי יש ברשותו הסכמים נוספים (שם, ש' 18-14), אך אלה לא צורפו .

בסיכומי המועצה נטען כי נתבעים 7 הפרו את חובת הדיווח המוטלת עליהם בחוק ואף נמנעו מלמסור בהליך זה את טופסי 1220 שלהם, ובמקום זאת הגישו טבלת נתונים ערוכה כטוב בעיניהם ללא כל אסמכתה. עוד נטען כי נתבעים 7 שלחו למועצה רק מכתב עדכון אחד מיום 13.12.07 והסתירו את מכתב התשובה שקיבלו בעניינו (ת/25). במכתב זה דרשה מהם המועצה למלא טופס עם הפרטים הרלוונטיים בהתאם לתקנות ההיטלים, ו הם לא עש ו זאת. אשר לטענתם של נתבעים 7 כי התקשרו ב הסכמי חכירה שלפיהם בעל המטעים ישלם את ההיטלים, צוין בסיכומי המועצה כי הוצג הסכם חכירה אחד בלבד מחודש נובמבר 2012, כלומר בסיום התקופה שבגינה הוגשה התביעה, ו כן נטען כי לא ידוע אם שטחי האגס הכלולים בהסכם החכירה הנ"ל הם חלק מהשטחים שבגינם הוגשה התביעה.

בסיכומים שערך מר יעקב בלום בעצמו הועלו טענות כלליות שונות לעניין גביית ההיטלים שנדונו והוכרעו לעיל. כמו כן נטען כי לאור עדותו של מר נקר שלפיה אין גורם מוסמך לקביעת גודלם של שטחי הגידולים, והמגדל הוא זה שקובע זאת, על בית המשפט להורות למועצה לקבל את כל נתוני השטחים שמסר מר יעקב בלום למועצה לכל אורך שנות פעילותו כחקלאי. אין בסיכומים התייחסות מפורטת לטענות בסיכומי המועצה, לרבות הטענה כי נתבעים 7 לא מילאו ולא שלחו למועצה טופסי עדכון של שטחי הגידול כנדרש ולא הציגו הסכמי חכירה המתייחסים לתקופה שבגינה הוגשה התביעה.

בסיכומי התשובה נטען כי אין ממש בטענה שקביעת שטחי הגידול היא בסמכות המגדל בלבד, ובהקשר זה הפנתה המועצה לרישה של תקנה 6(1) לתקנות ההיטלים שבה נקבע כי " המועצה תקבע את שטח הגידול שברשות המגדל...".

בתקנה 6(3) לתקנות ההיטלים נקבע כדלקמן:

"לא יאוחר מיום ה-15 בחודש דצמבר של כל שנה, המגדל יעביר לידי המועצה הצהרה בדבר שטחי הגידול שברשותו בחלוקה לפי צמח, מין או זן, שנת נטיעה, צורת הגידול, אזור הגידול ותאריכי השתילה או הזריעה וכל נתון אחר שעליו תורה המועצה, לפי טפסים שקבעה לכך ובצירוף מסמכים לרבות העתקי תעודות משלוח, כפי שתורה המועצה".

אין חולק כי נתבעים 7 לא שלחו למועצה טופסי הצהרה שבהם מפורטים כל הנתונים הרלוונטיים המנויים בתקנה 6(3) הנ"ל. שני מכתבי העדכון שצירף מר בלום לתצהירו אינם ערוכים בהתאם לטופס הייעודי של המועצה וחסרים בהם נתונים רבים הדרושים לפי תקנות ההיטלים כגון שנת הנטיעה, צורת הגידול, אזור הגידול ותאריכי השתילה או הזריעה. מר בלום אישר שקיבל את מכתב התשובה של המועצה מדצמבר 2007 (ת/25) שבו נדרש לשלוח עדכון בטופס שצורף למכתב , והוא לא עשה זאת. לגבי העדכון השני מפברואר 2012, נראה כי הוא נשלח בפקס למועצה, אך לא הוצג אישור של מי מטעם המועצה על קבלת הפקס. מכל מקום, גם עדכון זה לא נערך בהתאם לטופס הייעודי ויש בו התייחסות לשטחי הגידול בלבד ולא לכל הנתונים הדרושים.

נוסף על כך, נתבעים 7 לא צירפו את כל המסמכים שהיה עליהם להציג, לרבות טופסי 1220 והסכמי החכירה לכל השנים הרלוונטיות. גם אם מר יעקב בלום סבר כי טופסי 1220 אינם משקפים את שטחי הגידול שבגינם הוא חב בהיטלים למועצה בהתאם להסכמי החכירה, היה עליו לצרף את כל ט ופסי 1220 ואת כל הסכמי החכירה ולאפשר למועצה ולבית המשפט לבחון את מכלול הנתונים העולים מהם. מר בלום לא עשה כן, בחר לא להגיש ט ופסי 1220 כלל, וצירף לתצהירו הסכם חכירה אחד בלבד שנערך בסוף שנת 2012, כלומר בתום התקופה הרלוונטית שבגינה הוגשה התביעה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי נתבעים 7 לא שלחו למועצה הצהרות שנתיות מפורטות בנוגע לשטחי המטעים כנדרש בתקנה 6(3) לתקנות ההיטלים ואף לא הציגו בהליך דנן את כל המסמכים הרלוונטיים לחישוב ההיטלים, לרבות טופסי 1220 והסכמי חכירה לשנים שבגינן הוגשה התביעה . לכן, אני דוחה את הטענה כי יש לעדכן את חיובי ההיטלים של נתבעים 7 בהתאם לטבלאות שנערכו לצורך התביעה, שאינן נתמכות באסמכתאות ושלא מפורטים בהן נתונים מעודכנים בנוגע לגודל השטחים ולמועדי הנטיעות.

לפיכך, התביעה שהגישה המועצה נגד נתבעים 7 בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 מתקבלת במלואה בסך כולל של 102,890 ₪ (לפי נספח ה/7 לתצהירו של מר נקר) .

המועצה תבעה מנתבעים 7 סך כולל של 48,102.5 ₪ בגין דמי ביטוח לשנת 2008 ולשנים 2010 עד 2012 (נספח 7 לכתב התביעה המתוקן). לפי תצהירו של מר נקר, הסכום שנתבע בגין דמי ביטוח הופחת ל -13,834 ₪ בלבד (נספח ים ה/7 ו-ח/7 ).

מר יעקב בלום הצהיר בסעיף 6(ב) לתצהירו כי למיטב ידיעתו וניסיונו, אין כפל ביטוחים בקנ"ט, ולמרות זאת המועצה תבעה ממנו דמי ביטוח בגין אותן שנים שבהן היה מבוטח בקנ"ט באופן פרטי. לתמיכה בטענה זו צירף מר בלום לתצהיר עדותו הראשית נספחים שסומנו " קנט-1", ובהם מכתב של רו"ח שבו צוינו הסכומים ששילם לקנ"ט בגין ביטוח פירות במסלול המורחב משנת 2009 ועד שנת 2014 . בהקשר זה טען מר בלום כי היות שערך ביטוח מורחב ישיר ות מול הקנ"ט, יש לבטל את חיובו בדמי ביטוח. כמו כן הפנה מר בלום לנספחים נוספים לתצהירו שסומנו " ג2", וטען כי המסקנה העולה מהם היא כי המועצה לא קיימה את ההסכמים שהיא חתומה עליהם בשם המגדלים ועבורם. מר בלום טען בכלליות כי המועצה חייבה את המגדלים בסכומים גבוהים לאין שיעור מהמוסכם עם הקנ"ט , וכן הגישה תביעות נגד המגדלים, אף על פי שלא שילמה בפועל את דמי הביטוח שדרשה.

במהלך חקירתו הנגדית של מר בלום הוגשו לתיק מכתבים שקיבל מהקנ"ט ובהם פירוט בנוגע לדמי הביטוח ששילם לקנ"ט עצמאית בגין ביטוח פירות במסלול המורחב בשנים הרלוונטיות לתביעה (ראו פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 210 ש' 11 עד עמ' 112 ש' 19 ו מוצגים שסומנו בי/1 ו-בי/2, סמלי מוצג: ב2-0 ונתבע 4-1 ). מר בלום נשאל האם בדק ומצא שהוא זה ששילם בגין כל שנה שלגביה קיבלה המועצה אישור מהקנ"ט על תשלום דמי ביטוח עבורו , ועל כך השיב בחיוב (שם, עמ' 214 ש' 17-1). בהמשך אישר מר בלום כי לא עולה מהאישור של רוה"ח שצורף לתצהירו כי הביטוח שערך הוא גם בגין אסונות טבע ולא רק בגין נזקי טבע, אך אפשר לראות זאת במכתבי הקנ"ט שהוגשו לתיק (שם, עמ' 214 ש' 29 עד עמ' 215 ש' 31).

בסיכומי המועצה נטען כי היא לא ביטחה את נתבעים 7 בביטוח נזקי טבע לפירות ששולם בגינם ביטוח מורחב. בנוגע לביטוח אסונות טבע נטען כי נתבעים 7 שילמו רק את ההפרש בין עלות הביטוח הבסיסי ששילמה המועצה לעלות הביטוח המורחב. בעניין זה הפנתה המועצה למוצגים בי/2-1 הנ"ל וכן לסעיף 6(ה) למכתב הקנ"ט שצורף ב נספח 2 לתצהירו של מר נקר מיום 20.8.19 (תצהיר שהוגש בתשובה לתצהירו המשלים של מר בן דור מטעם נתבעת 1) .

בסיכומיו של מר בלום נטען כי מר נקר הודה בחקירתו הנגדית שהמועצה גובה דמי ביטוח בכפל ( פרוטוקול מיום 14.1.19, עמ' 15 9 ש' 32-28) והעיד כי כאשר המועצה רוכשת ביטוח קולקטיבי, אין לה את נתוני הביטוח המורחב של המגדלים (שם, עמ' 157 ש' 32) . מר בלום הביע תמיהה על כך, שכן לטענתו הקנ"ט היא חברה שבבעלות המועצה ושממנה רכשה המועצה את ביטוחי החובה. עוד נטען כי כתוצאה מהדיון המשפטי שהתנהל בתיק דנן , סכום התביעה נגד נתבעים 7 הופחת במידה ניכרת, ובהקשר זה הופנה בית המשפט לעדותו של מר נקר ולדבריו של עו"ד פלס (שם, עמ' 154-153). טענה נוספת של מר בלום היא כי המגדלים נדרשים לבטח את שטחי הגידולים שלהם עוד לפני קבלת מכתב הדרישה של המועצה לתשלום היטלים ודמי ביטוח. לפיכך נטען שבנקודת זמן מסוימת נוצר כפל ביטוח, שכן המועצה רוכשת ביטוח עבור מגדלים שכבר ערכו ביטוח באופן עצמאי. כמו כן הפנה מר בלום לעדותו של מר נקר שלפיה רק אם מגדל מציג למועצה אישורים על כך שערך ביטוח מורחב, מתבצע זיכוי עבור דמי הביטוח שהמועצה שילמה עבורו (שם, עמ' 164 ש' 27-23). בהקשר זה נטען כי גם לאחר שנמסרו למועצה האישורים מהקנ"ט על רכישת ביטוח מורחב , לא בוצעה מחיקה של כפל הביטוח. מר בלום העלה בסיכומיו גם טענות כלליות בעניין עיקול כספי תגמולים שהעבירה הקנ"ט למועצה עבור המגדלים, אך לא טען כי עוקלו כספים כלשהם מתגמולי ביטוח שהיו מיועדים לנתבעים 7.

בסיכומי התשובה של המועצה נטען כי כל הסכומים הנתבעים הם סכומים שהקנ"ט אישרה כי המועצה שילמה אותם. עוד נטען כי אין ממש בטענות שלפיהן נתבעים 7 חויבו בכפל ביטוח, והמועצה הפנתה בעניין זה לסיכומיה הראשיים.

מעדותו של מר נקר עלה כי בשנים הרלוונטיות לתביעה התחייבה המועצה לרכוש ביטוח עבור המגדלים, מבלי לבדוק אילו מהם ערכו ביטוח מורחב בקנ"ט. עוד עולה מעדותו של מר נקר כי רק לאחר הגשת התביעה דנן ביקשה המועצה מהקנ"ט למסור לה מי מהמגדלים נשאר בביטוח החובה, ובהתאם לכך תוקן כתב התביעה (עמ' 157 ש' 32- 17). מעיון במכתבי המועצה לנתבעים 7 שצורפו בנספח ו/1 לתצהירו של מר נקר עולה כי המועצה דרשה מהם לשלם דמי ביטוח מלאים בגין השנים שבהן היו מבוטחים בביטוח מורחב. כך למשל, המועצה דרשה מנתבעים 7 דמי ביטוח בגין השנים 2008 ו-2009, אף על פי שאין חולק כי מי שהיה מבוטח בשנים אלה בביטוח מורחב לא נדרש לשלם ביטוח בסיסי. יתרה מזאת , כאמור לעיל , הסכום שנתבע בכתב התביעה עמד על 48,102.5 ₪ ורק לאחר שמסרו נתבעים 7 למועצה נתונים לגבי ביטוחים מורחבים שערכו, הופחת הסכום ל-13,834 ₪. המועצה פעלה בדרך לא תקינה כאשר דרשה מנתבעים 7 במשך השנים דמי ביטוח מלאים, ואף הגישה נגדם תביעה לתשלום סכומים אלה , מבלי לבדוק לגבי כל שנה האם שילמה עבור נתבעים 7 דמי ביטוח בסיסי, ואם כן, מהם הסכומים ששילמה. עם זאת, משהופחת סכום התביעה, עליי לדון ולהכריע רק בטענות הנוגעות לדמי הביטוח שנתבעו לאחר התיקון , בהתאם ל נתונים בתצהירו של מר נקר.

ממכתבי הקנ"ט שהוגשו במהלך הדיון (בי/1 ו-בי/2 – סמלי מוצג ב2-0 ונתבע 4-1 ) עולה כי נתבעים 7 ערכו ביטוח מורחב בקנ"ט בכל השנים הרלוונטיות לתביעה . המועצה מפנה למכתב של הקנ"ט שצורף לתצהיר תשובה של מר נקר מיום 20.8.19 שהוגש בנוגע לנתבעת 1, כדי לבסס כי לא היה כפל ביטוח. ממכתב זה עולה לכאורה כי בשנים 2010 ו-2011 נתבעת 1, אשר רכשה ביטוח אסונות טבע מורחב לגבי מיני פרות מסוי מים, שילמה לגבי אותם מיני פירות רק את ההפרש בין עלות הביטוח המורחב לעלות הביטוח הבסיסי ששילמה המועצה . על כן, לפי המכתב, תחשיב פרמיית הביטוח במסלול המורחב לקח בחשבון את המרכיב ששילמה המועצה עבור המגדל, ולכן לא מדובר בכפל ביטוח או בתשלום פרמיה כפולה.

המועצה לא הפנתה לסעיפים מסוימים בפוליסות כדי לבסס כי בשנים אלה הסכום ששילם המגדל בגין ביטוח מורחב היה רק ההפרש בין עלות הביטוח המורחב לעלות הביטוח הבסיסי. ואולם, מהפוליסות עולה לכאורה כי בשנים 2010 ו-2011 נערך ביטוח בסיסי בגין נזקי טבע רק למגדלים שלא שילמו בגין ביטוח מורחב, ואילו ביטוח בסיסי בגין אסונות טבע נערך לכל המגדלים. בפוליסה לשנת 2010 (נספח ג/3) נקבע לאמור : "למען הסר ספק, מובהר בזאת כי המבוטח יוכל לבחור במסגרת חלק א' (ביטוח נזקי טבע – מ"ת) אך ורק במסלול ביטוח אחד בלבד לביטוח לכל מין. מבוטח שבחר במסלול ביטוח מורחב , יחולו עליו אך ורק תנאי ביטוח מורחב. מבוטח שנשאר במסלול ביטוח בסיסי, יחולו עליו אך ורק תנאי ביטוח בסיסי ". לגבי חלק ב' של הפוליסה הנוגע לאסונות טבע לא צוין כי יחול על המבוטח מסלול ביטוח אחד בלבד. גם בהסכמי התשלומים לשנים 2010 ו-2011 (נספחים ג/3 ו-ג/4 לתצהירו של מר נקר ) נכתב בסעיף 2 כי המועצה מתחייבת לשלם לקנ"ט דמי ביטוח נזקי טבע לכל מגדלי הפירות שלא רכשו ביטוח מורחב וכן מתחייבת לשלם דמי ביטוח אסונות טבע לכל מגדלי הפירות.

מכתבי המועצה לנתבעים 7 צורפו בנספח ו/1 לתצהירו של מר נקר. לגבי שנת 2008, במכתב מיום 6.5.08 נכתב כי "אי תשלום היטל ימנע מהמגדל זכאות לפיצוי בגין אסון טבע...". מהמכתב עולה כי באותה עת היה לנתבעים 7 חוב בגין שנה קודמת, ולכן לפי תצהירו של מר נקר בנוגע למדיניות המועצה, הם לא היו אמורים להיות מבוטחים בשנה זו. לגבי שנת 2010, במכתב מיום 24.3.10 נכתב כי "החל מהשנה יבוטחו כל המגדלים..." וכן נכתב כי " מבטחי נזקי טבע ברמת רשות יחויבו בפרמיות מעל התעריף אותו שילם ענף הפירות. לפיכך, אין כפל ביטוח ולא צפויים החזרים בגינו ". גם במכתבים שנשלחו בשנים 2011 ו-2012 צוין כי כל המגדלים יבוטחו. במכתב מיום 15.4.11 נכתב כי " מי שרכש ביטוח רשות בקנ"ט ואישר לקנ"ט להודיע על כך לענף הפירות לא יחויב במרכיב ביטוח נזקי טבע חובה במסגרת דרישת התשלום ". במכתב מיום 20.5.12 נכתב כי "מי שרכש ביטוח רשות בקנ"ט ואישר לקנ"ט להודיע על כך לענף הפירות לא יחויב במרכיב ביטוח נזקי טבע ו/או אסון טבע חובה במסגרת דרישת התשלום" (ההדגשות שלי, מ"ת).

מר בלום כלל לא התייחס בתצהיר עדותו הראשית למכתבי המועצה הנ"ל, ומכאן שלא הכחיש שקיבל את המכתבים, שמהם עולה במפורש כי בשנים 2010 ו-2011, מגדלים שרכשו ביטוח רשות מורחב בקנ"ט יחויבו בביטוח בסיסי חלקי. טענתו היחידה של מר בלום היא כי כיוון ששערך ביטוח מורחב ישירות מול הקנ"ט בכל השנים הרלוונטיות, יש לבטל לחלוטין את חיובו בדמי ביטוח.

מר בלום התייחס בסעיף 4 לסיכומיו לתביע ה בגין דמי ביטוח, ולא הכחיש את טענת המועצה כי שילמה עבורו דמי ביטוח, אלא רק טען כי ערכה כפל ביטוח. כפי שנקבע לעיל, המועצה פעלה בדרך לא תקינה כשהגישה את התביעה נגד נתבעים 7 מבלי לבדוק אם הם היו מבוטחים בקנ"ט בביטוח מורחב, ומהם הסכומים ששולמו עבורם בגין ביטוח בסיסי. ואולם, משהצהיר מר נקר כי בהמשך תוקן סכום התביעה בהתאם לנתונים המעודכנים שהתקבלו מהקנ"ט, היה על נתבעים 7 לבסס כי הסכום המתוקן שנתבע מהווה כפל ביטוח. בעניין זה העלה מר בלום בסיכומיו רק טענה כללית שלפיה גם לאחר שמסר למועצה את האישורים על עריכת הביטוח המורחב, לא נמחק כפל הביטוח, אך הוא לא הפנה לראיות כלשהן לביסוס טענתו זו.

מעיון בנספח ז/7 לתצהירו של מר נקר עולה כי בגין השנים 2010 עד 2012 דמי הביטוח הבסיסי ששילמה המועצה עבור נתבעים 7 היו מופחתים, ו לא כללו דמי ביטוח בגין נזקי טבע לגידולים שעבורם רכש מר בלום ביטוח מורחב. מכאן שעולה לכאורה מנספח זה כי בעת חישוב דמי הביטוח הבסיסי ששילמה המועצה עבור נתבעים 7, ה ובאו בחשבון הסכומים ששולמו לקנ"ט ישירות עבור ביטוח מורחב.

על כל פנים, נתבעים 7 הם שנשאו בנטל להוכיח כי הסכומים ששילמו לקנ"ט עבור הביטוח המורחב כללו גם את הביטוח ה בסיסי, וכי הסכומים שתובעת מהם המועצה הם בגדר כפל ביטוח. נתבעים 7 לא ביקשו להזמין לעדות נציג של הקנ"ט כדי לבסס זאת , ולכן לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי להוכיח שמדובר בכפל ביטוח.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי יש לחייב את נתבעים 7 במלוא הסכום המתוקן שנתבע מהם בגין דמי ביטוח לשנים 2012-2010. בהקשר זה אחזור ואזכיר כי נתבעים 7 לא הודיעו למועצה על שינוי שטחי הגידולים בטופס המיועד לכך ואף לא הגישו טופסי 1220, ולכן המועצה הייתה רשאית לחייבם בגין דמי ביטוח בהתאם לנתוני השטחים שהיו בידיה והועברו לקנ"ט. לכן, כפי שעולה מנספח ז/7, שולמו דמי ביטוח גם בגין גידולים שלטענתו של מר בלום לא היו קיימים בשנים הרלוונטיות, כגון שיזף. לגבי שנת 2008, אין לחייב את נתבעים 7 בתשלום דמי ביטוח לאור המדיניות שעליה הצהיר מר נקר כי בשנה זו לא בוטחו מגדלים שהיו להם חובות למועצה בשנה הקודמת.

לפיכך, התביעה שהגישה המועצה נגד נתבעים 7 בגין דמי ביטוח לשנת 2008 נדחית והתביעה שהגישה נגדם בגין דמי ביטוח לשנים 2012-2010 מתקבלת במלואה כך שעליהם לשלם למועצה סך כולל של 13,811 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים אלה (2,339 ₪ לשנת 2010, 11,457 ₪ לשנת 2011 ו-15 ₪ לשנת 2012 לפי נספח ה/7 לתצהירו של מר נקר , וזאת לאחר שהסכומים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן הופחתו בהתאם לנתונים במכתב הקנ"ט – ז/7 ).

על כן, תביע ת המועצה נגד נתבעים 7 (יעקב בלום ועוז נתן בלום) מתקבל ת, כך שעליהם לשלם למועצה סך של 102,890 ₪ בגין היטלים וסך של 13,811 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבעת 25

המועצה תבעה מנתבעת 25, דקספורט שיווק בינלאומי בע"מ, סך של 32,816 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 14,339 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2011 (נספח 25 לכתב התביעה המתוקן). לפי תצהירו של מר נקר הועמד סכום התביעה נגד נתבעת 25 על סך של 32,814 ₪ בגין היטלים ועל סך של 13,891 ₪ בגין דמי ביטוח (נספח ה/25) .

מר דוד ישראלי, מנהלה של נתבעת 25, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה והצהיר כי החל משנת 2007 קיים נתק מוחלט בינו לבין המועצה, והקשר הפורמלי היחיד עמה הוא בבתי המשפט השונים. עוד הצהיר כי תביעת המועצה מתבססת על דיווח משנת 2005 בדבר היקפי המטעים שהיו אז, מב לי לבדוק במשך 13 שנה לאחר מכן את היקף השטחים בפועל. מר ישראלי התייחס לתצהיר גילוי מסמכים ספציפי שמסר למועצה בהליך דנן (נספח ב' לתצהירו) שבו פירט את שטחי המטעים בשנים הרלוונטיות , תוך השוואה בין ההיטלים ודמי הביטוח שנדרשו בהשוואה לתחשיב לפי הכמויות המעודכנות. לגבי דמי הביטוח הוצהר כי בשל שינוי מדיניות המועצה בנוגע לעריכת ביטוחים, ולאור הנתק בין המועצה לבין מר ישראלי, היה נהיר לו מעל לכל ספק כי אין לו ביטוח בקנ"ט החל משנת 2008 , ולכן הוא אף לא תבע תגמולים בגין נזקי טבע שהתרחשו באותן שנים.

בחקירתו הנגדית חזר מר ישראלי על עדותו שלפיה לא היה לו קשר עם המועצה משנת 2005, וכן העיד כי לא קיבל את המכתבים שהמועצה טוענת ששלחה אליו (פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 180 ש' 22-15, עמ' 183 ש' 6-2). כשנשאל מדוע לא שלח למועצה דיווחים כנדרש, השיב כי כיוון שאין לו קשר עם המועצה, הוא לא דיווח לה שום דבר (שם, עמ' 180 ש' 30-27). לאחר מכן אישר מר ישראלי כי בחר לא לשלוח למועצה את הדיווחים שהיה עליו למסור לה לפי חוק (שם, עמ' 181 ש' 22-20). עוד עלה מעדותו כי לא הגיש טופסי 1220 למס הכנסה. עו"ד פלס הפנה בהקשר זה לתצהיר גילוי המסמכים של מר ישראלי שבו הצהיר כי לא הקפיד על הגשת טופסי 1220 משום ש עיקר הכנסתו הייתה ממתן שירותי טיסה ולא מחקלאות. מר ישראלי הודה כי הוא יודע שצריך להגיש את הטפסים למס הכנסה לפי חוק, אך לדבריו רואה החשבון שלו אמר לו שאין מטרה לטפסים אלה (שם, עמ' 181 ש' 33 עד מ' 182 ש' 22).

בסיכומים מטעם נתבעת 25 הופנה בית המשפט לעדותו של מר נקר כי הנתונים הנוגעים למטעים של נתבעת 25 נלקחו מהצהרותיו של מר ישראלי לשנים 2004 ו-2005 . לאור זאת נטען כי יש לקבל את הנתונים המעודכנים שעליהם דיווח מר ישראלי בתצהירו, בין היתר לגבי גודל המטעים והשינויים שחלו בהם . מנגד, המועצה טענה בסיכומיה כי משלא הגיש מר ישראלי דיווחים למועצה או טופסי 1220 למס הכנסה כנדרש בחוק, אין לקבל את הטענות שהעלה בתצהירו לגבי השטחים של נתבעת 25 אשר הוצגו ללא אסמכתאות.

לעניין הביטוח טען מר ישראלי בסיכומיו כי לא ידע שהמועצה ביטחה את נתבעת 25 בשנים 2010 עד 2012, והדבר מנע ממנו לתבוע פיצוי בגין נזקים שהיו לו בשנים אלה. מנגד, בסיכומי המועצה נטען כי נתבעת 25 ידעה היטב את כל פרטי הביטוח הנוגעים אליה מתוך הדברים שנמסרו לה במכתבים השנתיים שנשלחו אליה.

מר ישראלי הודה כי בחר לא לקיים את חובותיו שבדין, לא להגיש למועצה דיווחים שנתיים בנוגע למטעים של נתבעת 25 כפי שהוא נדרש לעשות לפי תקנה 6(3) לתקנות ההיטלים ולא להגיש למס הכנסה טופסי 1220 ובהם פירוט על המשק החקלאי שלו. לפי תקנה 6(1) לתקנות ההיטלים, על המועצה לקבוע את שטח הגידול לפי הצהרות המגדל , והיא רשאית לערוך ביקורת בשטחי הגידול. לא נקבע בתקנות ההיטלים כי המועצה חייבת לבדוק אם חלו שינויים בשטחי הגידול בעצמה או באמצעות מי מטעמה, ומכאן שהיא רשאית להסתמך על הצהרתו האחרונה של המגדל. לאור זאת, אני דוחה את טענתה של נתבעת 25 כי יש לעדכן בדיעבד את חיוביה בהיטלים בהתאם ל נתונים המופיעים בטבלה שהוכנה מטעמה – טבלה שנערכה לצורך ההליך דנן אשר איננה נתמכת באסמכתאות כלשהן.

לפיכך, התביעה שהגישה המועצה נגד נתבעת 25 בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 מתקבלת במלואה בסך של 32,814 ₪.

לגבי דמי הביטוח, המועצה צירפה בנספח ו/2 לתצהירו של מר נקר מכתבים שנשלחו לטענתה לנתבעת 25 שבהם יש התייחסות בין היתר גם לביטוחים שערכה המועצה בקנ"ט בכל שנה ולדמי הביטוח שנדרשה נתבעת 25 לשלם. ואולם, המועצה לא הציגה אישורי מסירה של מכתבים אלה ואף לא אסמכתאות על שליחתם לנתבעת 25. מר ישראלי חזר והעיד כי לא קיבל מהמועצה את המכתבים הנ"ל, וגרסתו לא נסתרה.

במאמר מוסגר יצוין כי במכתביה של המועצה לנתבעת 25 אשר צורפו לתצהירו של מר נקר אין התייחסות ברורה מראש לכוונת המועצה לשנות את מדיניות הביטוח החל משנת 2010 , אין פירוט כנדרש לגבי הכיסוי הביטוחי ואין דרישה נפרדת לתשלום סכום שנתי כלשהו בגין דמי ביטוח בלבד, אלא רק סכום כולל בגין היטלים וביטוח . לכן, נראה כי עשוי להשתמע ממכתבים אלה שהכיסוי הביטוחי מותנה בתשלום חובותיה ש ל נתבעת 25 למועצה גם בגין היטלים, לכל הפחות עבור אותה שנה. המועצה אף לא הציגה ראיות אחרות המבססות כי מר ישראלי ידע שנתבעת 25 הייתה מבוטחת בקנ"ט באמצעות המועצה בשנים 2010 עד 2012. בין היתר לא טענה המועצה וממילא לא ביססה כי נתבעת 25 הגישה תביעות כלשהן לקנ"ט בגין נזקים שנגרמו לה בשנים אלה.

לאור האמור לעיל אני קובע כי המועצה לא הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי הודיעה לנתבעת 25 על הכיסוי הביטוחי שלה בקנ"ט בשנים 2010 עד 2012. כמו כן אני קובע כי לא נסתרה עדותו של מר ישראלי כי לא קיבל את מכתבי המועצה, היה משוכנע שנתבעת 25 איננה מבוטחת בקנ"ט, ולכן לא הגיש תביעות על נזקים שנגרמו לה .

על כן, התביעה נג ד נתבעת 25 בגין דמי ביטוח נדחית, והתביעה נגדה בגין היטלים מתקבלת, כך שעל נתבעת 25 לשלם למועצה סך של 32,814 ₪.

נתבעת 26

המועצה תבעה מנתבעת 26, ב.מ. קוטין חקלאות בע"מ, סך של 11,231 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2011 וסך של 6,663 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 ו-2011 (נספח 26 לכתב התביעה המתוקן ונספח ה/26 לתצהירו של מר נקר).

מר בנימין קוטין העיד בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 6.3.19. בתחילת עדותו הוגש באמצעותו מסמך שכונה "תצהיר גילוי ספציפי" ללא אימות כנדרש, בצירוף טבלאות שבהן נערכה השוואה בין הסכומים שתבעה המועצה מנתבעת 26 לבין הסכומים הנכונים לטענתו של מר קוטין (מוצג ק/1, סמל מוצג תובע 32-1). במסמך הנ"ל ציין מר קוטין כי אין ברשותו ט ופסי 1220 לשנים הרלוונטיות משום שאשתו אשר נפטרה בשנת 2015 ניהלה את החשבונות, ואין לו כיום כל גישה לטופס 1220 שלדעתו כלל לא היה קיים. כשנשאל מר קוטין בחקירתו הנגדית אם לא הגיש טופס 1220, השיב כי לא ראה אותו (עמ' 239 לפרוטוקול מיום 6.3.19, ש' 31-21) . לגבי טבלאות ההשוואה העיד מר קוטין כי הן נערכו לפי רישומים שהיו לו. כשנשאל היכן הרישומים, לאור טענתו כי אשתו טיפלה בכול, העיד כי " אני שחזרתי את הדונמים... לפי מה שהיה לי בבית ולפי זה " (עמ' 239 ש' 32 עד עמ' 240 ש' 11).

בסיכומים מטעם עו"ד שר נטען כי לפי עדותו של מר קוטין, אשר עבר אירוע לבבי והעיד במשך דקות ספורות, רעייתו ניהלה את המשק מבחינה חשבונאית ולא הייתה סיבה לפקפק ברישום שהציג. עוד נטען כי לאור נסיבותיו האישיות של מר קוטין, יש לקבל את עדותו כלשונה. לעומת זאת, בסיכומי המועצה נטען כי אין ביסוס לנתונים המופיעים בטבלאות שהוגשו, וכי יש לקבל את התביעה נגד נתבעת 26 במלואה.

דין טענותיה של נתבעת 26 להידחות. מר נקר צירף בנספח ו/3 לתצהירו מכתבי דרישה של המועצה למר קוטין מהשנים 2011-2008 שבהם הופיעו נתונים בנוגע לשטחי המטעים שלו לפי הצהרתו האחרונה , והוא התב קש להודיע אם יש צורך לעדכן אותם. מתצהירו של מר נקר עולה כי לא התקבל עדכון כלשהו. מר קוטין שהצהיר כי אשתו ז"ל ניהלה את החשבונות של המשק, לא התייחס להצהרתו של מר נקר בעניין מכתבי הדרישה הנ"ל, ולא טען וממילא לא ביסס כי מי מטעם נתבעת 26 שלח למועצה מדי שנה הצהרה על שטחי הגידול שלה לפי תקנה 6(3) לתקנות ההיטלים . מר קוטין אף לא הציג טופסי 1220 או אסמכתאות אחרות שנערכו בשנים הרלוונטיות לביסוס נתוני השטחים של נתבעת 26. הטבלאות שערך מר קוטין מבוססות לטענתו על רישומים שהיו לו בבית, אך אלה לא הוגשו לתיק. לפיכך, אין לתת כל משקל לטבלאות הנ"ל שנערכו לצורך התביעה ושאינן נתמכות באסמכתאות כלשהן.

על כן, תביעת המועצה נגד נתבעת 26 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה סך של 11,231 ₪ בגין היטלים וסך של 6,663 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבע 38

המועצה תבעה מנתבע 38, מר עמרם רון, סך של 7,800 ₪ בגין היטלים וסך של 22,230 ₪ בגין דמי ביטוח לשנת 2009 (נספח 38 לכתב התביעה המתוקן ונספח ה/38 לתצהירו של מר נקר ).

נתבע 38 הצהיר כי ביטח את עצמו עצמאית בקנ"ט, ואם המועצה רכשה עבורו ביטוח מבלי לבדוק אם כבר היה מבוטח, הרי שהתרשלה . נתבע 38 התייחס גם לטופסי 1220 שהגיש שמהם עולה כי בשנת 2009 היו ברשותו 130 דונם בננות, ומשנת 2010 ועד היום אין ברשותו בננות , וכן הצהיר כי המועצה אינה זכאית לתשלומים בגין ענבים.

מר נקר הבהיר בחקירתו הנגדית כי התביעה נגד נתבע 38 תוקנה בהתאם לטופסי 1220 שהגיש, כך שהוא חויב רק בגין בננות שגידל בשנת 2009 (פרוטוקול מיום 7.11.18 בעמ' 100). ואכן, מעיון בנספח 38 לכתב התביעה המתוקן ובנספח ה/38 לתצהירו של מר נקר עולה כי נתבע 38 חויב בהיטל ובדמי ביטוח עבור 1 30 דונם בננות בגין שנת 2009 בלבד .

בדיון המשך נשאל מר נקר מדוע דורשת המועצה מנתבע 38 דמי ביטוח בגין שנת 2009, וזאת בניגוד להצהרתו של מר נקר כי המועצה לא ביטחה בשנת 2009 מגדלים שלא שילמו את חוב ם לשנה הקודמת. מר נקר העיד כי הוא לא יודע אם נתבע 38 שילם את ההיטלים, ולאחר מכן העיד כי יכול להיות שהשם של נתבע 38 לא הוחרג בטעות (פרוטוקול מיום 14.1.19, עמ' 198 ש' 24 עד עמ' 200 ש' 18). בעקבות זאת הודיע ב"כ המועצה כי יבדוק אם נתבע 38 שילם את ההיטלים לשנים קודמות, ואם לא שילם , אולי יתקן את החלק ה זה של התביעה (שם, עמ' 201 ש' 25-22), אך לאחר מכן חזר בו מהודעתו ( שם, עמ' 202 ש' 8). מר נקר העיד בהקשר זה כי גם אם המועצה עשתה טעות, היא רכשה את הביטוח עבור נתבע 38 והוא לא שילם אותו (עמ' 203 ש' 30-26).

נתבע 38 הכחיש בחקירתו הנגדית כי המועצה ביטחה אותו בביטוחים בסי סיים בגין נזקי טבע ואסונות טבע לבננות בשנת 2009 (פרוטוקול מיום 6.3.19, בתחילת עמ' 241), אך ממכתב הקנ"ט המצורף בנספח א-1 לתצהירו עולה כי באותה שנה רכשה המועצה עבורו ועבור אשתו גילה ביטוחים בסיסי ים בגין בננות. בהמשך הופנה נתבע 38 לכרטסת הנהלת חשבונות שצורפה בנספח א-2 לתצהירו, ונשאל האם נכון שבשנת 2009 ערך ביטוח עצמאי מול הקנ"ט רק בגין ענבים ולא בגין בננות. בתשובה לכך העיד כי בשנת 2009 ביטוח החובה עדיין היה דרך המועצה ולא ישירות מול הקנ"ט (שם, עמ' 242 ש' 10-9 ), אלא שמהכרטסת עולה כי באותה שנה שילם ישירות לקנ"ט דמי ביטוח בגין ענבים. בסוף החקירה העיד נתבע 38 כי המועצה הציגה מסמך שלפיו ערכה עבורו ביטוח בשנת 2009 , וטען כי מסמך זה סותר את מדיניותה המוצהרת של המועצה שלפיה לא תבטח מגדלים שלא שילמו חובות קודמים (שם, ש' 20-19).

בסיכומי המועצה נטען כי התביעה נגד נתבע 38 תוקנה בהתאם לטופסי 1220 שהציג. עוד נטען כי מהנספחים שצורפו לתצהירו של נתבע 38 עולה כי לא היה כפל ביטוח, מכיוון שבשנת 2009 שילם נתבע 38 ישירות לקנ"ט דמי ביטוח לענבים בלבד, ואילו המועצה ערכה עבורו ושילמה לקנ"ט דמי ביטוח בסיסי לבננות.

בסיכומיו של נתבע 38 נטען כי רק לאחר כשלוש שנים של הליכים משפטיים תיקנה המועצה את כתב התביעה והפחיתה את סכום התביעה נגדו מ- 116,595 ₪ ל-36,461 ₪ , ובכך גרמה לו עוגמת נפש ועינוי דין. כמו כן חזר נתבע 38 על טענתו כי המועצה טוענת מחד גיסה שבשנים 2008 ו-2009 ביטחה רק מגדלים שסילקו את חוב ותיהם לשנה הקודמת, ומאידך גיסה הציגה מסמך שנשלח אליה כביכול מהקנ"ט שממנו עולה כי רכשה עבור נתבע 38 ביטוח בגין בננות בשנים 2007 עד 2013. נתבע 38 התייחס גם לשאלון שהפנה למועצה, וטען כי נציג המועצה השיב תשובות קצרות ומזלזלות לשאלות שהוצגו לו.

בסיכומי התשובה נטען כי נתבע 38 הפר את חובות הדיווח למועצה, אך לפנים משורת הדין הסכימה המועצה לתקן את נתוני התביעה לפי ט ופסי 1220 שהציג בהליך, וצמצמה את התביעה נגדו להיטל ולדמי ביטוח עבור בננות לשנת 2009 בלבד. לטענת המועצה, לא נטען ולא הוכח כי היה לנתבע חוב קודם בגין שנת 2008, ומנגד הוכח באמצעות נספח ז/28 כי שולמו עבור הנתבע דמי ביטוח לשנת 2009. לגבי התשובות לשאלון, נטען כי נתבע 38 היה יכול לנקוט בשעתו בצעדים המתחייבים אם התשובות שניתנו לא השביעו את רצונו, ומשלא עשה זאת, אין כל נפקות לטענותיו שאף אינן נכונות לגופן.

לעניין המענה לשאלון, נתבע 38 לא ביקש צו המחייב את המועצה להשיב בפירוט רב יותר על השאלות שלטענתו לא נענו כנדרש. מעבר לכך, למעט שאלה שנענתה כראוי בעניין דמי הביטוח ששילמה המועצה לקנ"ט עבור נתבע 38, יתר השאלות שהופנו לנציג המועצה נגעו לנושאים כלליים (בחירות למועצה, פעולות שמבצעת המועצה לטובת המגדלים ואופן קביעת גודלם של שטחי המטעי ם). כפי שנקבע לעיל, אין מקום לדון בהליך זה בטענות כלליות שמטרתן לתקוף את סמכותה של המועצה לגבות היטלים, לאחר שכבר נקבע בפסיקה כי המועצה רשאית לגבות היטלים בהתאם לחוק ולתקנות ההיטלים.

נתבע 38 לא חלק בסיכומיו על כך שהתביעה תוקנה בהתאם לטופסי 1220 שהגיש, ולא העלה טענות כלשהן בעניין סכום ההיטל שחויב בו. לפיכך, תביעת המועצה נגד נתבע 38 בגין היטל לשנת 2009 מתקבלת במלואה ב סך של 7,800 ₪.

בנוגע לביטוח, נתבע 38 צירף לתצהירו בנספח א-1 את מכתב הקנ"ט שממנו עולה כי המועצה שילמה עבורו דמי ביטוח לבננות, בין היתר בשנת 2009 (ובשנים נוספות שלא נתבעו בגינן דמי ביטוח לאור הנתונים בטופסי 1220). טענתו של נתבע 38 כי הוא איננו נמנה על המגדלים שסילקו את חובותיהם למועצה, ולכן המועצה לא הייתה אמורה לבטח אותו בשנת 2009, הועלתה לראשונה בדיון ההוכחות (ראו פרוטוקול מיום 14.1.19 בעמ' 98) . טענה זו אינה מוזכרת כלל בכתב הגנתו או בתצהירו של נתבע 38 , ואף בסיכומיו אין טענה מפורשת שלפיה הוא לא שילם את חובו למועצה בגין היטלים לשנת 2008, ולא הוצג כל ביסוס לטענה זו. מעבר לנדרש אציין כי במכתב של המועצה לנתבע 38 מיום 30.4.09 שצורף בנספח ג/8 לתצהירו של מר נקר, לא נכתב שעליו לשלם למועצה יתרת חוב כלשהי בגין השנה הקודמת, וזאת בניגוד למכתבים דומים שנשלחו לנתבעים אחרים, ואף לנתבע 38 עצמו החל משנת 2010 , שבהם מופיעה יתרת חוב קודמת. מכאן שעולה לכאורה מהמכתב הנ"ל כי בשנת 2009 לא הייתה לנתבע 38 יתרת חוב למועצה בגין השנה הקודמת, ולא הוצגו ראיות הסותרות זאת.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענתו של נתבע 38 כי לא שילם למועצה חוב בגין היטלים לשנת 2008, ולכן המועצה לא הייתה אמורה ל שלם עבורו דמי ביטוח לשנת 2009 - טענה שהיא בגדר הרחבת חזית אסורה ושלא הוכחה כנדרש. על כן, יש לקבל את התביעה נגד נתבע 38 בגין דמי ביטוח לשנת 2009.

לפיכך, התביעה נגד נתבע 38 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 22,230 ₪ בגין דמי ביטוח וסך של 7,800 ₪ בגין היטלים.

נתבע 45

המועצה תבעה מנתבע 45, מר אביהו הרדי, סך של 47,680 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2014 וסך של 11,276 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 45 לכתב התביעה המתוקן). לפי תצהירו של מר נקר הועמד סכום התביעה בגין ביטוח על 11,257 ₪ (הסכום המעודכן מופיע בנספח ח/45 לתצהיר ולא תוקן כנדרש בנספח ה/45).

בכתב ההגנה מטעם נתבע 45 נטען, בין היתר, כי על התביעה להיות מופנית במחציתה כלפי עיזבון אמו שנפטרה בשנת 2013, מכיוון שבשנים הרלוונטיות לתביעה, המשק נושא התביעה היה בבעלות משותפת של הנתבע ושל אמו. כמו כן הועלו טענות בעניין שטחי המטעים, אך זאת בטרם תיקון כתב התביעה לפי טופסי 1220 שהציג נתבע 45.

נתבע 45 הצהיר כי המועצה לא הביאה בחשבון בחישוביה את העובדה שבכל מטע של כל מגדל, כ-25% הם גידולים צעירים ולא בוגרים אשר ההיטל בגינם , לפי הידו ע למצהיר, הוא בסך של 22 ₪ לדונם למשך שלוש שנים מיום שתילת הפרי. לפיכך נטען כי על המועצ ה לתקן את תעריפי ההיטלים שנתבעו בהתאם. בנוגע לביטוח הוצהר בכלליות כי החלטת המועצה לא לבטח מגדלים בשנים 2008 ו-2009 הייתה ידועה להם, אך כל שלל התהפוכות וההחלטות של המועצה בנוגע לכיסוי הביטוחי לאחר שנת 2010 לא הייתה ידועה למגדלים רבים, ולכן מגדלים שנגרמו להם נזקים כלל לא פנו למועצה או לקנ"ט בבקשת פיצויים.

בחקירתו הנגדית חזר נתבע 45 על טענתו בכתב ההגנה שלפיה הוא ואמו ז"ל עבדו כשותפים במשק כל השנים, ולכן הוא א יננו יודע מדוע התביעה כולה הוגשה רק נגדו (פרוטוקול מיום 27.1.19, סוף עמ' 154 ותחילת עמ' 155). לאחר מכן העיד כי המשק עדיין רשום על שם אמו (עמ' 169 ש' 19). בתשובה לטענתו של ב"כ המועצה כי בכתב התביעה המתוקן הובא בחשבון התעריף המופחת בגין מטעים צעירים, העיד נתבע 45 כי הסכומים היו אמורים להיות נמוכים יותר (שם, עמ' 159). לעניין הביטוח, העיד כי רכש ביטוח רשות בעצמו, ואמרו לו בקנ "ט שמי שלא שילם היטלים למועצה איננו מבוטח נגד אסונות טבע . לאחר מכן העיד כי לא ידע שהוא מבוטח (סוף עמ' 163 ועמ' 164). ואולם, בהמשך הוצגו לנתבע 45 מכתב ים של הקנ"ט מיום 16.9.10 ( מוצג ת/21) ומיום 8.8.10 (מוצג ת/22) שלפיהם הוא הגיש לקנ"ט שתי תביעות שבגין אחת מהן הועבר למועצת הצמחים סך של כ-5,000 ₪ והתביעה השנייה נדחתה. בתגובה לכך העיד כי הוא לא מבין במה מדובר משום שבתביעות שהגיש מכוח הביטוחים שרכש בעצמו, הכסף הגיע אליו והוא אף ביקש שלא יועבר למועצה (עמ' 167-166) .

בסיכומים שהוגשו מטעם נתבעים 50-41 לא הועלו טענות פרטניות כלשהן לגבי הסכומים שנתבע 45 חויב בהם בגין היטלים וביטוח. כל שנטען בעניינו של נתבע 45 הוא כי יש למחוק את התביעה נגדו, מכיוון שהוא אינו בעל המשק שבגינו הוגשה התביעה אשר רשום על שם אמו. בהקשר זה נטען כי מתנהל הליך משפטי בין נתבע 45 לאחיותיו לגבי הזכויות במשק, וטרם נקבע מי היורש של המשק לפי דין . כמו כן הועלו בסיכומים טענות כלליות בעניין קביעת סכומי ההיטלים בגין כל מין פרי שנדונו והוכרעו לעיל. לגבי הביטוח, בית המשפט הופנה לעדותו של מר נקר שאישר כי ייתכן שמגדל שהמועצה שלחה לו מכתב דרישה לתשלום דמי ביטוח בגין שנה קודמת כלל לא היה מבוטח באותה שנה (פרוטוקול מיום 7.11.18 בעמ' 93). לאור זאת נטען כי יש לדחות את כל תביעות המועצה לתשלום דמי ביטוח, מ שלא הרימה את הנטל הנדרש בנוגע לעצם התשלום לקנ"ט עבור כלל המגדלים , ונמנעה מלפרט מיהם המגדלים שלא בוטחו , על רקע עדותו של מר נקר כי המועצה שלחה דרישות תשלום גם לנתבעים שלא היו מבוטחים (ראו סעיף 17 לסיכומים מטעם נתבעים 50-41) . טענות כלליות הועלו גם לעניין קיזוזים שביצעה המועצה ולעניין כפל ביטוח.

בסיכומי התשובה מטעם המועצה נטען כי יש לדחות את טענתו של נתבע 45 שלפיה הוא אינו הבעלים של המשק. בעניין זה נטען בין היתר כי בתצהיר עדותו הראשית התייחס נתבע 45 למשק כאל שלו, וטענתו החדשה שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית היא בבחינת שינוי חזית פסול. עוד נטען כי לפי גרסתו החדשה של נתבע 45, הוא ואמו היו שותפים, ולכן גם לו היה ממש בגרסה זו, אין בה כדי לשנות את המצב המשפטי, משום שלפי סעיף 20(א) לפקודת השותפויות [נוסח חדש] תשל"ו-1975 שותף חב לחוד בכל חובות השותפות. המועצה הכחישה כי לא הרימה את הנטל המוטל עליה בדבר עצם תשלום דמי הביטוח לקנ"ט , ובעניין זה הפנתה למכתבי הקנ"ט בנוגע לדמי הביטוח ששולמו עבור כל אחד מהנתבעים.

כאמור לעיל, נתבע 45 טען בכתב ההגנה כי בשנים הרלוונטיות לתביעה המשק היה בבעלות משותפת שלו ושל אמו, בתצהיר עדותו הראשית כלל לא התייחס לכך, ובחקירתו הנגדית העיד לראשונה כי המשק רשום על שם אמו בלבד , והוא עבד יחד עמה כשותף. נתבע 45 אישר בחקירתו הנגדית כי כל מכתבי המועצה הופנו גם אליו ולאביו (פרוטוקול מיום 27.1.19 בסוף עמוד 167), ולמרות זאת הוא לא מצא לנכון להודיע למועצה לפני הגשת התביעה כי אמו היא בעלת המשק. טענתו החדשה של נתבע 45 כי הבעלות במשק רשומה על שם אמו ז"ל בלבד היא בגדר הרחבת חזית אסורה, ו אינה נתמכת באסמכתאות כלשהן. מעבר לכך, גם אם טענה זו נכונה, מעדותו של נתבע 45 עלה כאמור כי הוא ואמו עבדו כשותפים במשק, ולא נסתרה טענת המועצה שלפיה נתבע 45 חייב בכל חובות השותפות.

לפיכך, אני דוחה את טענתו של נתבע 45 כי יש למחוק את התביעה נגדו בשל היעדר יריבות .

משלא הועלו בסיכומים מטעם נתבע 45 טענות פרטניות כלשהן לעניין חיובו בהיטלים, תביעת המועצה נגדו בגין היטלים מתקבלת במלואה בסך של 47,680 ₪.

בניגוד לנתבעים אחרים, בסיכומיו של נתבע 45 נטען במפורש כי המועצה לא הרימה את הנטל להוכיח כי שילמה את דמי הביטוח, וזאת בין היתר על רקע עדותו של מר נקר כי המועצה שלחה דרישות תשלום גם לנתבעים שלא היו מבוטחים (ראו סעיף 17 לסיכומים מטעם נתבעים 50-41). המועצה טענה כי החוב שנתבע תוקן לאחר קבלת נתונים מעודכנים מהקנ"ט, אך לא הובא עד מטעם הקנ"ט לביסוס טענה זו.

מעבר לכך, ולאור קביעותיי דלעיל בעניין עמימותם של מכתבי הדרישה לתשלום דמי ביטוח, אזי גם אם מכתבים אלה הגיעו ליעדם, אפשר היה להסיק מהם כי נתבע 45 לא יבוטח אלא אם ישלם את מלוא סכום החוב שנדרש בגין היטלים ודמי ביטוח יחד. עם זאת, הוצגו ראיות שמהן עולה כי נתבע 45 ואביו הגישו תביעות בגין נזקים שנגרמו לגידולי שזיף יפני ומשמש בשנת 2010 , ומהמכתבים עולה כי מדובר בתגמולים ששולמו בגין "מסלול ביטוח: חובה" (ראו מוצגים ת/21 ו-ת/22).

על כן אני קובע כי לגבי שנת 2010 , המועצה הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס שנתבע 45 ידע שהמועצה ביטחה אותו בביטוח חובה לשזיף יפני ולמשמש, ולכן חזקה שידע כי באותה שנה המועצה ביטחה אותו בביטוח חובה לכל מיני הפירות שגידל באותה שנה . משהצהיר מר נקר שבשנת 2010 שילמה המועצה עבור נתבע 45 דמי ביטוח בהתאם למפורט בנספח ה/45 לתצהירו של מר נקר ובמכתב הקנ"ט, ולא הוצגו ראיות הסותרות זאת, יש לקבל את גרסתו של מר נקר בנוגע לסכומים ששולמו. נתבע 45 לא הציג אסמכתאות כלשהן לתמיכה בטענתו כי התקשר עם הקנ"ט בביטוחים מורחבים, וממילא לא ביסס כי חויב בכפל ביטוח.

לעומת זאת, אין לקבל את תביעת המועצה בגין דמי ביטוח לשנים 2011 ו-2012. המועצה אמנם צירפה מכתבי דרישה שהופנו לנתבע 45 ולאביו ב שנים אלה, אך לא צירפה אישורי מסירה כדי לבסס שהמכתבים הנ"ל נשלחו והגיעו ליעדם. מעבר לכך, בדומה למכתבים שנשלחו לנתבעים אחרים, אין בהם פירוט כנדרש של תנאי הביטוח , ומופיעות בהם דרישות לתשלום היטלים ודמי ביטוח יחד, כך שעשוי להשתמע מהם כי הכיסוי הביטוחי כפוף לתשלום ההיטלים, לכל הפחות עבור אותה שנה. על כן, המועצה לא הוכיחה כי מסרה לנתבע 45 הודעה מפורטת כנדרש לגבי ביטוח החובה בשנים 2011 ו-2012 ולא הוכיחה כי נתבע 45 ידע על קיומו של הביטוח בשנים אלה.

לפיכך, התביעה נגד נתבע 45 בגין דמי ביטוח לשנת 2010 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 3,080 ₪ (לפי נספח 45 לכתב התביעה המתוקן ונספח ה/45 לתצהירו של מר נקר) , והתביעה בגין דמי ביטוח לשנים 2011 ו-2012 נדחית.

כפי שנקבע לעיל, התביעה נגד נתבעת 45 בגין היטלים מתקבלת במלואה, כך שעליו לשלם למועצה סך של 47,680 ₪.

נתבע 53

המועצה תבעה מנתבע 53, מר משה הרפז, סך של 44,745 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2014 וסך של 9,806 ₪ בגין דמי ביטוח לשנת 2008 ו לשנים 2012-2010 (נספח 53 לכתב התביעה המתוקן). לפי תצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין היטלים על סך 42,275 ₪ והחוב בגין דמי ביטוח על סך 9,962 ₪ (נספח ה/53 לתצהיר) , אך אין לחייב את נתבע 53 בגין דמי ביטוח בסכום גבוה מזה שנתבע בכתב התביעה המתוקן.

בכתב ההגנה מטעם נתבע 53 הועלו טענות שונות, וביניהן טענות אלה : היעדר יריבות בין המועצה לנתבע 53 שגידל את גידוליו ומכר אותם במסגרת שותפות, קיזוז שביצעה המועצה מכספי הקנ"ט שלא כדין, היעדר זכאות של המועצה לדמי ביטוח מכיוון שנתבע 53 ביטח את עצמו ישירות בקנ"ט וכן טענות לעניין גודלם של שטחי המטעים.

בתצהיר עדותו הראשית העלה נתבע 53 שתי טענות בלבד: (1) בשנת 2008 נגרמו לו נזקים העולים על סכום התביעה והוא לא קיבל פיצוי בגינם; (2) בשנת 2009 הפסיק לעבד רימונים והשיב את שטחי הגידול (כ- 35 דונם) למחכירים. בהקשר זה הפנה נתבע 53 ל"הצהרות" של המחכירים אשר צורפו לתצהירו.

בחקירתו הנגדית אישר נתבע 53 כי בתצהיר גילוי המסמכים שהגיש, מוצג ת/17, כתב שהוא לא מעוניין לחשוף את טופסי 1220 שברשותו עקב זכותו לפרטיות. כמו כן אישר כי בסעיף 3 לאותו תצהיר כתב שמאחר שהוא מודה בנתונים המופיעים בכתב התביעה, לא חלה עליו חובה למסור נתונים אל ,ה משום שמדובר בסוגיה שאינה במחלוקת ( פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 131 ש' 22-17). בהמשך נשאל על מכתב של הקנ"ט מיום 13.8.08 – ת/18 , ואישר ש קיבל פיצוי מהקנ"ט על נזקים למנגו (עמ' 132 ש' 9-4). בחקירתו החוזרת העיד נתבע 53 כי חישבו שמגיע לו פיצוי בסך של 14,000 ₪, אך מתוכו נוכה סך של כ- 9,500 ₪ בגין השתתפות עצמית, כך שלדבריו, מה ששילמו לו כפיצוי הוא "פסיק מהנזק האמיתי" (שם, ש' 22-16).

בסיכומים שהוגשו מטעם נתבע 53 ונתבעים נוספים הועלו טענות כלליות בעניין גביית היטלים ובעניין הביטוח שאליהן התייחסתי לעיל. בעניין הביטוח נטען בין היתר כי התנהלותה של המועצה אשר לא הודיעה למגדלים מראש על הכוונה לבטח אותם בשנה מסוימת, גרמה הפסדים קשים למגדלים שביטחו את עצמם באופן פרטי , ולעיתים אף יצרה מצבים של כפל ביטוח. כמו כן נטען כי המועצה לא תמיד העבירה למגדלים את תגמולי הביטוח שהתקבלו עבורם מהקנ"ט. ואולם, לא הועלו בסיכומים טענות הנוגעות פרטנית לנתבע 53 , למעט שתי הטענות שאליהן התייחס בתצהירו.

בסיכומי המועצה נטען כי אין לקבל את טענתו המאוחרת של נתבע 53 בנוגע לרימונים, משהצהיר בתצהיר גילוי המסמכים שערך כי הוא מודה בכל הנתונים המופיעים בכתב התביעה. כמו כן הפנתה המועצה לעדותו של נתבע 53 שלפיה הוא קיבל פיצוי מהקנ"ט בגין הנזקים שנגרמו לו בשנת 2008.

לפי תקנה 6(3) לתקנות ההיטלים היה על נתבע 53 לדווח למועצה בכל שנה על שטחי המטעים שלו. המועצה טענה כי נתבע 53 לא הגיש דיווחים אלה, וטענתה לא הוכחשה ולא נסתרה. בכתב ההגנה מטעם נתבע 53 נטען כי בשנת 2009 הוא החזיר 37 דונם למחכירים שלהם והפסיק לעבד אותם, אך בתצהיר גילוי מסמכים שנערך לאחר מכן הצהיר נתבע 53 כי הוא מודה בנתונים המופיעים בכתב התביעה. כמו כן הצהיר שהוא אינו מעונין ואינו מחויב להגיש את טופסי 1220 שלו, בהיעדר מחלוקת בנוגע לשטחי הגידול. למרות זאת, בתצהיר עדותו הראשית חזר והעלה נתבע 53 את הטענה בעניין החזרת שטחי גידול שעיבד למחכירים שלהם בשנת 2009. לתמיכה בטענה זו צירף נתבע 53 לתצהירו שני מסמכים הנחזים להיות מכתבים של המחכירים למועצה מיום 23.7.15: (1) מכתב של גב' דרורה גיא שלפיו בשנת 2009 הוחזרה לה חלקה של 11 דונם שהחכירה לנתבע 53; (2) מכתב של מר גרשון רומיש ש לפיו בשנת 2009 הוחזרה לו חלקה בגודל 26 דונם שהחכיר לנתבע 53. מכתבים אלה שנחזה כי נכתבו לאחר הגשת התביעה דנן , אינם תצהירים מאומתים כדין ועורכיהם אף לא הוזמנו להעיד, ולכן הם אינם יכולים לשמש ראיות לאמיתות תוכנם. נוסף על כך, משבחר נתבע 53 לא להגיש את טופסי 1220 שלו ל שנים הרלוונטיות, יש לזקוף זאת לחובתו ולקבוע כי לו היו מוצגים טפסים אלה, היה בהם כדי לתמוך בטענות המועצה.

לאור האמור לעיל, טענותיו של נתבע 53 לגבי שטחי הגידול נדחות, ותביעת המועצה נגדו בגין היטלים מתקבלת במלואה בסך של 42,275 ₪.

לגבי הביטוח, בסיכומים מטעם נתבע 53 הועלו טענות כלליות בלבד בנוגע להתנהלות המועצה, ואין התייחסות לנזקים או להפסדים שנגרמו לנתבע 53 אישית בשל התנהלות זו. בין היתר נזנחה בסיכומים טענתו של נתבע 53 בכתב ההגנה בעניין ביטוח רשות שערך ישירות מול הקנ"ט. אמנם הועלתה בסיכומים הטענה כי נתבע 53 לא קיבל פיצוי בגין נזקים שנגרמו לגידולים שלו בשנת 2008, אך לא בהקשר של התביעה ל תשלום דמי ביטוח, אלא רק כדי לתמוך בטענה כי המועצה איננה מ ספקת למגדלים שירותים חיוניים ולכן איננה רשאית לגבות מהם היטלים (טע נה שכאמור אין להידרש אליה בהליך דנן). מעדותו של נתבע 53 וממוצג ת/18 עלה כי הקנ"ט העבירה למועצה תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו למטעי מנגו של נתבע 53 בשנת 2008, וזאת בסך של כ-4,847 ₪ שנותר לאחר ניכוי דמי השתתפות עצמית שהפחיתה הקנ"ט . לא נעלם מעיני כי לפי סעיף 11 לתצהירו של מר נקר, גם הפיצוי המופחת הנ"ל לא הגיע לידי נתבע 53, משום ש המועצה קיזזה אותו כנגד חוב של נתבע 53 משנת 2007, אולם אין בתצהירו של נתבע 53 או בסיכומיו טענות כלשהן בעניין קיזוז זה.

על כן, יש לקבל את תביעת המועצה נגד נתבע 53 בגין דמי ביטוח במלואה בסך של 9,806 ₪ ( בהתאם לסכום שנתבע בכתב התביעה המתוקן).

לפיכך, התביעה נגד נתבע 53 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 42,275 ₪ בגין היטלים וסך של 9,806 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבעת 56

המועצה תבעה מנתבעת 56, ביכורי השדה קדש (אגודה שיתופית), סך של 34,447 ₪ בגין היטלים לשנים 2012 ו-2013 וסך של 5,032 בגין דמי ביטוח לשנת 2012 (נספח 56 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד חובה של נתבעת 56 בגין היטלים על סך של 47,357 ₪ וחובה בגין דמי ביטוח על סך של 5,024 ₪ (נספח ה/56) . ואולם, אין לחייב את נתבעת 56 בגין היטלים בסכום גבוה מזה שנתבע בכתב התביעה המתוקן.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם נתבעים שונים, וביניהם נתבעת 56, הועלו טענות כלליות שונות בעניין התנהלותה של המועצה בכל הנוגע לגביית ההיטלים ולעריכת הביטוח שאליהן התייחסתי לעיל , אך לא הועלו טענות פרטניות בנוגע לחובה של נתבעת 56.

מר גיא ברזילי, מנהלה של נתבעת 56, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה. מר ברזילי הצהיר כי נתבעת 56 עיבדה בעבר כ-300 דונם מטעים שכללו פירות שונים, ובעיקר אגסים , בשטח שהושכר מקיבוץ אדמית, ובשנת 2006 נאלצה לעקור כ-144 דונם של אגסים ולשקם את כל היחידה מחדש. לפי תצהירו של מר ברזילי, למרות ניסיונות השיקום, היחידה צברה הפסדים , ולכן בשנת 2013 הפסיקו את הפעילות בה והחזירו את השטחים לקיבוץ. לגבי הביטוח הצהיר מר ברזילי כי לאורך כל התקופה, נתבעת 56 ביטחה את עצמה בקנ"ט באופן עצמאי ושילמה לקנ"ט ישירות על כך.

בחקירתו הנגדית נשאל מר ברזילי על הסתירה בין הצהרותיו הנ"ל לבין הנתונים בטופסי 1220 שהציג שמהם עולה כי היו לנתבעת 56 אגסים בשנים 2011-2009 ובשנת 2013 (פרוטוקול מיום 27.1.19, עמ' 134 ש' 28-24). בתשובה לכך העיד כי הטפסים נערכו באמצעות רואה חשבון שלא תמיד עוקב אחרי הנטיעות והעקירות, אך לאחר מכן אישר כי הוא זה שהעביר את המידע לרואה החשבון (שם, עמ' 135 ש' 24). לגבי שנת 2013 העיד מר ברזילי שנתבעת 56 שיווקה אגסים של מגדלים אחרים, והם אלה שהופיעו בטופסי 1220 לפי מכלים ולא לפי דונמים (סוף עמ' 135 ותחילת עמ' 136). לאחר מכן התבקש נתבע 53 להתייחס לטענתו של ב"כ המועצה כי לפי נתוני הקנ"ט , המועצה לא רכשה עבורו ביטוח בגין נזקי טבע, אך רכשה ביטוח בגין אסונות טבע. בתשובה לכך העיד מר ברזילי כי ערך ביטוח באופן עצמאי גם בגין אסונות טבע, ואם יידרש ממנו יציג את כל המסמכים (עמ' 138 ).

בסיכומים מטעם נתבעת 56 נטען כי יש לדחות את תביעת המועצה נגדה, לכל הפחות ביחס לשנת 2013, שבה לטענתה הושבו שטחי המטעים שלה לקיבוץ אדמית. כמו כן הופנה בית המשפט להצהרתו של מר ברזילי כי לאורך כל התקופה ביטחה נתבעת 56 את המטעים עצמאית ושילמה ישירות לקנ"ט. לעומת זאת, בסיכומי המועצה נטען כי אין אמת בעדותו של מר ברזילי שלפיה בשנת 2013 הפסיקה נתבעת 56 לעבד את מטעיה בשל הפסדים שצברה, ולא כך עולה מטופס 1220 של נתבעת 56. עוד נטען שאין כל ביסוס לטענתו של מר ברזילי כי ביטח את נתבעת 56 בקנ"ט באופן עצמאי .

המועצה הצהירה כי תיקנה את סכומי התביעות נגד כל הנתבעים לפי הנתונים בטופסי 1220. לפי הנתונים בטופסי 1220 של נתבעת 56 שהוגשו לתיק במהלך הדיון (מוצג ת/19), בשנת 2012 היא גידלה תפוחי עץ, אפרסקים ונקטרינות, ולא גידלה אגסים. לכן, בגין שנת 2012 אין לחייב את נתבעת 56 לשלם היטל עבור אגסים (סך של 6,216 ₪), אלא רק עבור הפירות שגודלו באותה שנה. לפי נספח 56 לכתב התביעה המתוקן עולה כי בגין שנת 2012 נתבעו מנתבעת 56 היטלים עבור אפרסק, נקטרינה ותפוח בסך כולל של 10,940 ₪. בנספח ה/56 הוגדלו הסכומים בהתאם לנתונים שבטופס 1220, כך שבגין שנת 2012 נתבעו היטלים עבור הפירות הנ"ל (ללא אגסים) בסך כולל של 23,850 ₪. ואולם, אין לחייב את נתבעת 56 בסכומים גבוהים יותר מאלה שנתבעו בכתב התביעה המתוקן , ולכן יש לחייב א ותה לשלם בגין שנת 2012 היטלים בסך של 10,940 ₪ בלבד.

לגבי שנת 2013, לפי הנתונים בטופס 1220 לא גודלו באותה שנה אפרסקים, נקטרינות ותפוחים, ולכן אין לחייב את נתבעת 56 בהיטלים עבורם. בטופס לשנת 2013 יש התייחסות ל-1414 מכלים של אגס, וזאת בניגוד לשנים קודמות שבהן צוינו שטחי גידול האגסים בדונם. הנתונים בטופסי 1220 שלפיהם בשנת 2012 לא גודלו אגסים כלל ובשנת 2013 צוינו כמויות האגסים במכלים ולא בדונמים, מחזקים את הצהרתו של מר ברזילי שלפיה בשנת 2013 נתבעת 56 לא גידלה אגסים אלא רק שיווקה אגסים של מגדלים אחרים. כך או כך, המועצה שהתחייבה לתקן את הנתונים בהתאם לטופסי 1220, לא הייתה רשאית לתבוע תשלום היטל בגין אגס לשנת 2013 בהתאם לשטח גידול שדווח שנתיים קודם לכן. יצוין כי המועצה לא העלתה בכתב התביעה המתוקן או בתצהירו של מר נקר טענות בעניין מספר מכלי האגס שאפשר להפיק מכל דונם. בחקירה הנגדית של מר ברזילי ניסה ב"כ המועצה לחלץ ממר ברזילי נתונים לגבי מכלי האגס שאפשר להפיק מכל דונם, אך לא עלה בידיו לבסס מכמה דונמים של אגסים אפשר להפיק 1414 מכלים (ראו עמ' 137-135 ). לפיכך, משנתבעו בכתב התביעה המתוקן ולפי נספח ה/65 לתצהירו של מר נקר היטלים בגין 77 דונם אגס בהתאם לשטח שהוצהר בשנת 2011, ולא בהתאם לנתונים בטופס לשנת 2013, אין לקבל תביעה זו.

לגבי דמי הביטוח, מר ברזילי אמנם לא ביסס כי ביטח את הגידולים באופן עצמאי, אך לפי נספח ה/56 לתצהירו של מר נקר, המועצה תבעה מנתבעת 56 דמי ביטוח אך ורק בגין גידול אגסים בשנת 2012. כאמור לעיל, מטופסי 1220 עולה כי נתבעת 56 כלל לא גידלה אגסים בשנת 2012, והמועצה התחייבה לתקן את הסכומים הנתבעים בהתאם לנתונים שבטופסי 1220. על כן, אין לחייב את נתבעת 56 בתשלום דמי ביטוח.

לאור כל האמור לעיל התביעה נגד נתבעת 56 בגין דמי ביטוח נדחית, והתביעה נגדה בגין היטלים מתקבלת בחלקה, כך שעל נתבעת 56 לשלם למועצה היטלים בגין שנת 2012 בלבד בסך כולל של 10,940 ₪.

נתבעים שלא הגישו תצהירים ולא העידו

בסיכומי המועצה התבקש בית המשפט לקבל את התביעות נגד נתבעים שלא הגישו תצהירי עדות ראשית ושלא העידו בדיון ההוכחות, ולחייב אותם במלוא סכום התביעה נגדם . רוב הנתבעים הנ"ל היו מיוצגים בהליך באמצעות עורכי דין שהעלו טענות בעניינם בסיכומים. אתייחס לנתבעים אלה בהמשך.

נתבעים 24 ו-55 לא היו מיוצגים באמצעות עורכי דין, לא העידו ולא הוגשו מטעמם תצהירי עדות ראשית או סיכומים. לכן, יש לקבל את גרסת המועצה בעניין חובותיהם בגין היטלים ודמי ביטוח, כמפורט להלן:

המועצה תבעה מנתבע 24, מר משה מקורי, סך של 34,458 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 14,004 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 24 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין דמי ביטוח על 13,686 ₪ (נספח ה/24). על כן, התביעה נגד נתבע 24 מתקבלת כך שעליו לשלם למועצה סך של 34,458 ₪ בגין היטלים וסך של 13,686 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבעת 55, ממן כ.ב.ז. בע"מ, סך של 38,123 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 17,089 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008 ו- 2012-2010. בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין דמי ביטוח על 17,160 ₪, אך אין לפסוק סכום גבוה יותר מזה שנתבע בכתב התביעה. לכן, התביעה נגד 34 מתקבלת כך שעליו לשלם למועצה סך של 38,123 ₪ בגין היטלים וסך של 17,089 ₪ בגין דמי ביטוח.

אשר לנתבעים 32 ו- 34 קיימת מחלוקת אם עו"ד שר ייצג אותם בהליך. עו"ד שר טען בהודעות שהוגשו לאחר הגשת סיכומיו כי הוא אינו מייצג את הנתבעים הנ"ל, אך העלה לגביהם טענות שונות, וניתנה למועצה אפשרות להגיב לטענות אלה, כמפורט להלן:

לגבי נתבע 32, מר יוסי קרני, בהודעה מיום 8.12.20 טען עו"ד שר כי הוא אינו מייצג אותו, אך "כידיד בית המשפט" ביקש להבהיר כי עו"ד רונן כהן ז"ל שייצג את המועצה בעבר העביר לעיונו מסמכים של מר קרני שמהם עולה כי הוא דיווח על שינוי האישיות המשפטית מיחיד לחברה ועל הסכמי עיבוד עם כמה חקלאים. לכן נטען כי מר קרני אינו הנתבע הנכון. בתגובת המועצה מיום 13.12.20 נטען כי נתבע 32 הופיע ברשימת הנתבעים המיוצגים באמצעות עו"ד שר אשר לא שוחרר מייצוג בשום שלב, ובהתאם לכך ה תנהלה המועצה בעניינו של נתבע זה. לגבי הנתונים שהועברו לעו"ד כהן ז"ל, טענה המועצה כי היא אינה מודעת לדברים ואינה יכולה להתייחס בשלב זה למסמכים, לנכונותם ולמשמעותם. לפיכך ביקשה המועצה לתת פסק דין נגד מר קרני. בתשובה לתגובה מיום 22.12.20 טען עו"ד שר כי לפי בדיקתו, מר קרני לא שילם שכר טרחה ולא חתם על ייפוי כוח, ולכן לא ניתן לאכוף חובת ייצוג במקרה זה. כמו כן ציין עו"ד שר כי הודיע עוד בדיון הראשון שהתקיים בתיק ביום 17.5.15 שאין לו קשר עם מר קרני והוא אינו יכול לייצגו. לגבי המסמכים חזר עו"ד שר על טענותיו כי על המועצה לתקן את הנתונים לפי המסמכים שהועברו לבא כוחה.

אין אפשרות להתייחס לטענותיו של עו"ד שר בנוגע למסמכים שמסר לכאורה מר קרני לב"כ המועצה שנפטר. מעבר לכך שעו"ד שר טוען כי הוא איננו מייצג את מר קרני, טענותיו בנוגע למסמכים שהועברו הועלתה בשלב מאוחר מאוד של ההליך, לאחר הגשת הסיכומים, ללא כל פירוט או ביסוס.

לעניין הייצוג, מעיון בכתב ההגנה הראשון שהגיש עו"ד שר ביום 18.6.14 עולה שבעניינו של מר יוסף קרני נכתב כי "מידע על ייצוג יימסר ביום הדיון", ומפרוטוקול הדיון הראשון שהתקיים בתיק ביום 17.5.15 עולה כי עו"ד שר מסר שייתכן ששוחח עם מר קרני פעם אחת, אך מאז אין לו קשר עמו (עמ' 14 ש' 11-8). בכתב ההגנה המתוקן שהוגש לאחר מכן צוין במפורש כי מר קרני אינו מיוצג.

לפיכך, ומשעולה מדבריו של עו"ד שר כי מר קרני מעולם לא חתם על ייפוי כוח לצורך ייצוגו בהליך דנן , על המועצה להמציא בתוך 15 ימים אסמכתה לכך שכתב התביעה המקורי נמסר לידי מר קרני , ולאחר מכן תינתן החלטה נוספת.

נתבע 34 כונה בכתבי התביעה השונים, לרבות בכתב התביעה המתוקן האחרון, "סעידי רונן", אך מתגובתו של עו"ד שר מיום 22.12.20 ונספחיה עולה שמדובר בשני אנשים שונים, אביחי סעידי וארנון רונן , שהם שותפים בחלקים שווים במשק החקלאי . עו"ד שר טען בתגובתו הנ"ל כי הקשר שלו ע ם מר סעידי נותק בשנת 2016 , וכי סוגיה זו הועלתה פעמים רבות בבקשות ובדיוני בית המשפט. עו"ד שר הוסיף וטען בתגובתו מיום 22.12.20 הנ"ל כי במהלך חודש ספטמבר 2016 העביר מר סעידי דוא"ל ובו תצהיר וטופס 1220 כדרישת בית המשפט, וב-18.9.16 הועברו הקבצים הנ"ל יחד עם קבצים של נתבעים נוספים לעו"ד רונן כהן ז"ל שייצג את המועצה באותה עת. עו"ד שר צירף לתגובתו עותק מהדוא"ל שהועבר לעו"ד כהן וכן חלק מהמסמכים שצורפו אליו, לרבות תצהיר גילוי מסמכים של מר אביחי סעידי ושל מר ארנון רונן מיום 22.8.16 בצירוף עותקים של טופסי 1220 לשנים 2009 עד 2012 . לטענתו של עו"ד שר בתגובתו , מעיון בכתב התביעה ובסיכומי המועצה לא נראה כי נעשה שינוי כלשהו בסכום החוב הנטען או בשמות הנתבעים.

המועצה לא ביקשה להשיב לטענותיו של עו"ד שר ולא הכחישה כי התביעה הייתה צריכה להיות מוגשת נגד שני אנשים שונים, מר אביחי סעידי ו מר ארנון רונן, אך הוגשה נגד " סעידי רונן" בציון מספר תעודת הזהות של מר ארנון רונן בלבד (כעולה מהמס מכים שצירף עו"ד שר). לפיכך, ומשלא הגישה המועצה בשום שלב בקשה לתיקון השמות בכתב התביעה כנדרש, על אף שהיו לה הזדמנויות רבות לעשות זאת, אני מורה על מחיקת התביעה שהוגשה נגד נתבע 34, "סעידי רונן" וזאת ללא צו להוצאות .

לגבי נתבע 39, מר עובד קועטה, עו"ד שר טען עוד בדיון מיום 7.11.18 כי הוא נפטר. בהמשך ההליך ב"כ המועצה הטיל ספק בטענה זו של עו"ד שר, וטען כי יש לו אינפורמציה אחרת שלא ציין מהי, אך המועצה לא פעלה כדי לברר זאת. עו"ד שר ו ב"כ המועצה התייחסו לעניין זה בהודעות ובתגובות שהוגשו לאחר הגשת הסיכומים, אך בכל תגובותיו של עו"ד שר הודגש כי הוא מעולם לא ייצג את מר קועטה, לא דיבר אתו ולא קיבל ממנו שכר טרחה. בהחלטה מיום 20.12.20 נקבע כי בנסיבות אלה, מן הראוי היה שהמועצה תפעל לברר אם מר קועטה נפטר במהלך הדיון, ואם כן, מתי. כמו כן נקבע כי המועצה רשאית להגיש בקשה לחתימה על צו למשרד הפנים. למרות זאת, עד היום לא הוגשה כל הודעה מטעם המועצה בעניין זה. משלא פעלה המועצה לברר את הטענות בנוגע למר קועטה, ולא הגישה בקשה נוספת בעקבות ההחלטה מיום 20.12.20, אני מורה על מחיקת התביעה נגדו וזאת ללא צו להוצאות .

נתבעים רבים שלא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא העידו בדיון ההוכחות היו מיוצגים ב אמצעות עורכי דין , והוגשו סיכומים מטעמם. בסיכומים אלה הועלו טענות כלליות שונות, ולגבי חלק מהנתבעים הועלו גם טענות פרטניות הנוגעות לתביעה נגדם.

אדון בטענות אלה להלן.

הנתבעים שמייצג עו"ד שר

פרט לנתבעת 1 ולנתבעת 26 אשר התביעות נגדן נדונו והוכרעו לעיל , עו"ד שר ייצג גם את ה נתבעים הבאים שלא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא העידו: 2, 5, 6, 9, 11, 12, 14, 23-15, 31-27, 33, 35 ו-40.

בסיכומיו של עו"ד שר הועלו טענות כלליות בעניין התנהלותה של המועצה אשר כאמור, אין מקום לדון בהן בהליך דנן. כמו כן העלה עו"ד שר בסיכומיו טענות כלליות שונות בעניין היטלים ודמי ביטוח שאליהן התייחסתי לעיל.

בעניין חישוב ההיטלים ט ען עו"ד שר כי המועצה פעלה בחוסר תום לב כאשר לא בדקה את נתוני השטחים של המגדלים. בהקשר זה נטען, ללא פירוט וללא הפניה להוראות הדין הרלוונטיות, כי התקנה שלפיה המגדל נושא בנטל הדיווח סותר ת תקנה אחר ת. כמו כן נטען כי אין חובה להציג למועצה טופס 1220 שהוא מסמך מדיני המיסים אשר הוגש לעיתים באופן שהנתונים בו עוותו במתכוון, משום שלפיו הוקצו עובדים זרים ומים . דינן של טענות אלה להידחות. בתקנה 6(3) לתקנות ההיטלים נקבע בבירור כי חלה על המגדל חובת דיווח שנתית למועצה, ולפי תקנה 6(1), המועצה רשאית , אך לא חייבת , לערוך ביקורת בשטח הגידול. נוסף על כך, מהמכתבים שצורפו לתצהירו של מר נקר ( נספחי ג/8) עולה לכאורה כי המועצה הציגה למגדלים מדי שנה את הנתונים שהיו בידיה בנוגע לשטחי המטעים שלהם על יסוד הצהרתם האחרונה , וביקשה מהם לעדכן אותה אם חלו שינויים בנתונים אלה. לגבי נתבעים שלא הציגו גרסה עובדתית כלשהי בתצהיר או בעדות, אין לשלול שקיבלו את המכתבים הנ"ל ולא שלחו עדכונים למועצה. לפיכך, בנוגע לנתבעים אלה יש לקבל את טענת המועצה כי היא הייתה רשאית לחשב את חיובי ההיטלים שלהם לפי הנתונים על שטחי הגידול שהיו בידיה. למרות זאת, המועצה הסכימה לעדכן את נתוני השטחים של כל הנתבעים בדיעבד לפי טופסי 1220 שהגישו, ולהפחית את סכומי התביעות נגדם בהתאם . אם מי מהנתבעים עיוות והגדיל במכוון את נתוני השטחים החקלאיים שלו בטופס כדי לקבל הקצאה גדולה יותר של פועלים זרים או מכסה גדולה יותר של מים, הרי שפעל בניגוד לדין ובמרמה, ולכן אין לאפשר ל ו לטעון כעת שטופסי 1220 שהגיש אינם משקפים את גודלם האמיתי של השטחים.

עו"ד שר התייחס בסיכומיו בכלליות גם לכספים שקיזזה המועצה מתגמולי ביטוח המיועדים למגדלים ו לשינויים שחלו במדיניות המועצה בנוגע לכיסוי הביטוחי ללא ידיעתם וללא הסכמתם של המגדלים. לפי סעיף 64(א) לחוק, המועצה רשאית לבטח מגדלים, בין בהסכמתם ובין ללא הסכמתם. אין לקבל טענות בעניין קיזוז או היעדר ידיעה על כיסוי ביטוחי לגבי נתבעים שלא הציגו גרסה עובדתית כלשהי בנוגע לכך בתצהיר או בעדות.

עו"ד שר הפנה בסיכומיו לכלל האוסר עדות מפי השמועה, וטען כי מר נקר לא היה שותף לעריכתם של מרבית המסמכים שהוגשו , הן בנוגע להיטלים והן בנוגע לביטוח. כמו כן הפנה לעדותו של מר נקר שלפיה הוא אינו בקיא במסמכים שמקורם בקנ"ט, וטען ש אין לקבל כראייה את מכתב הקנ"ט שצורף לתצהירו המשלים של מר נקר מיום 20.8.19 לביסוס חובה של נתבעת 1 בגין דמי ביטוח. אין בסיכומיו של עו"ד שר התייחסות מפורטת לסכומי החוב שתבעה המועצה מהנתבעים האחרים שהוא מייצג. לגבי נתבעים אלה, אין אלא לקבוע כי לו הייתה עדותם נשמעת, היה בה כדי לתמוך בגרסת המועצה בנוגע לחובם, כפי שהוצגה בתצהיר עדותו הראשית של מר נקר .

עם זאת, בנוגע לחלק מהנתבעים אשר לא העידו ולא הגישו תצהירי עדות ראשית, העלה עו"ד שר טענות פרטניות שאליהן אתייחס להלן.

נתבע 2

מר משה פריגן וגב' בתיה פריגן כונו בכתב התביעה המתוקן יחד "נתבע 2", והמועצה תבעה מהם סך של 217,506 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 60,296 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 2 לכתב התביעה המתוקן ונספח ה/26 לתצהירו של מר נקר). במהלך הדיון הלכה לעולמה גב' בתיה פריגן ז"ל.

בהודעה שהגיש עו"ד שר ביום 29.7.18 לפני דיוני ההוכחות, נכתב בסעיף 4 כי " משה פריגן יעיד על כך שחלקו מחצית מהגידולים אשר הצהיר עליהם ורבע מהעיזבון של אמו". ואולם בסופו של דבר מר פריגן לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא התייצב לחקירה בדיוני ההוכחות.

עו"ד שר התייחס בסיכומיו לדיני עיזבון וירושה בנחלות חקלאיות, וטען כי בכל הנוגע למר פריגן, לא נדרשה ולא הובאה כל ראיה לעניין מעמד העיזבון וזהות היורש, ואין עסקינן בחייבים יחד ולחוד. עוד נטען כי בהיעדר ראיה אחרת, אם ייקבע שעל מר פריגן לשאת סכום כלשהו, "הרי זה יחול עליו כמחצית" (סעיף 135 לסיכומים). לעומת זאת, בסיכומי המועצה נטען, בין היתר, כי משלא הוגש תצהיר של מר פריגן והוא לא הגיע להעיד, לא נסתרה טענת המועצה כי לפי דיני השותפויות, הוא חב יחד ולחוד בכל חובות השותפות.

מההודעה של עו"ד שר מיום 29.7.18 עולה כי עוד לפני פטירתה של גב' בתיה פריגן, היה מר משה פריגן בעל זכויות במשק, והוא לא הציג גרסה עובדתית כלשהי לגבי זכויותיו במשק לאחר הפטירה או לגבי סכומי החוב שנתבעו ממנו. אין אלא לקבוע כי לו ה עיד מר פריגן , היה בעדותו כדי לחזק את גרסת המועצה כי הוא ואמו היו שותפים מלאים במשק, כך שמר פריגן חב לחוד בכל חובות השותפות. לכן , יש לחייב את מר פריגן במלוא הסכומים שנתבעו ממנו בגין היטלים ודמי ביטוח.

משלא הגישה המועצה בקשה למינוי חליף לגב' בתיה פריגן שנפטרה במהלך הדיונים, יש למחוק את התביעה שהוגשה נגדה.

לפיכך, התביעה נגד גב' בתיה פריגן נמחקת והתביעה נגד מר משה פריגן מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 217,506 ₪ בגין היטלים וסך של 60,296 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבעת 9

המועצה תבעה מנתבעת 9, קיבוץ גליל ים (אגודה חקלאית שיתופית), סך של 69,262 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 64,879 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים אלה (נספח 9 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב של נתבעת 9 בגין דמי ביטוח על סך של 56,921 ₪ (נספח ה/9).

בהודעות ובתגובות שהגיש עו"ד שר לאחר הגשת הסיכומים הועלו טענות שונות לגבי חובה של נתבעת 9, תוך הפניה לבקשה מיום 3.9.17. לבקשה זו צורף מכתב של רואה חשבון ובו נתונים לגבי שטחי הגידולים של אפרסמון ואבוקדו בשנים 2008 עד 2012 (נספחים ב'1 ו-ב'2). במכתב צוין כי הנתונים ברשימה המצורפת אליו הם באחריות הנהלת האגודה, וכי משרד רואה החשבון ביצע בדיקה מדגמית בלבד. מכתב זה אינו ערוך כחוות דעת או כתצהיר כדין, ולא צורפו אליו מסמכים כלשהם. נוסף על כך, בהחלטה שניתנה בדיון ביום 26.11.17 נקבע במפורש כי נתבעים שלא מסרו טופסי 1220 ושלא יגישו תצהירי גילוי מסמכים בהתאם לתקנות, לא יהיו רשאים להתגונן מפני התביעה בכל הקשור לטענות בעניין כמות הגידולים, סוגם ושטחם. לא הוכחשה טענת המועצה כי נתבעת 9 לא הגישה טפסי 1220 או תצהיר גילוי מסמכים כנדרש , ולכן, בהתאם להחלטה מיום 26.11.17 הנ"ל , נתבעת 9 לא הייתה רשאית להעלות טענות בנוגע לגידולי ם החקלאיים שלה בתקופה הרלוונטית לתביעה . כמו כן אין חולק כי לא הוצגה כל גרסה עובדתית מטעם נתבעת 9 לגבי שטחי הגידולים שלה בתצהיר או בעדות, ואין במכתב הנ"ל שלא הוגש באמצעות עורכו כדי לבסס את טענותיה .

לכן, התביעה נגד נתבעת 9 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה סך של 69,262 ₪ בגין היטלים וסך של 56,921 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבע 12

המועצה תבעה מנתבע 12, מר אברהם הרשקו, סך של 103,881 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 44,796 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008, 2010, 2011 ו-2012 (נספח 12 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב של נתבע 12 בגין דמי ביטוח על סך של 37,520 ₪ (נספח ה/12).

בתגובתו של עו"ד שר מיום 8.12.20 נטען כי לאחר תקופה של נתק בינו לבין מר הרשקו, נוצר קשר עם בתו, וחיפוש במסמכי הארכיון העלה שמסמכים ושטחי גידולים הועברו למועצה. אין בתגובה של עו"ד שר כל פירוט לגבי המסמכים שהועברו, ובתשובת המועצה מיום 13.12.20 נטען שהיא איננה יודעת במה מדובר. עו"ד שר לא התייחס בתגובתו לכך שמר הרשקו לא הגיש תצהיר גילוי מסמכים, לא הגיש תצהיר עדות ראשית ואף לא העיד בעל פה.

טענתו של עו"ד שר כי מר הרשקו העביר למועצה מסמכים בנוגע לשטחי הגידולים הועלתה רק לאחר הגשת הסיכומים באופן סתמי, ללא פירוט וללא אסמכתאות כלשהן. אין טענה מפורטת ומבוססת שלפיה סכומי החוב שנתבעו אינם תואמים לשטחי הגידולים של מר הרשקו. עו"ד שר אף לא הכחיש את טענת המועצה כי מר הרשקו לא הגיש תצהיר גילוי מסמכים כנדרש , ולכן בהתאם להחלטה מיום 26.11.17 הנ"ל, הוא לא היה רשאי להעלות טענות בנוגע לגידולים החקלאיים שלו. כמו כן אין חולק כי מר הרשקו לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא העיד, ומכאן שלא הציג גרסה עובדתית כלשהי לגבי חובו למועצה.

על כן, התביעה נגד נתבע 12 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 103,881 ₪ בגין היטלים וסך של 37,520 ₪ בגין דמי ביטוח .

נתבע 14

המועצה תבעה מנתבע 14, מר דוד גרינברג, סך של 60,415 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 14,941 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 14 לכתב התביעה המתוקן). סכומי חוב זהים מופיעים בנספח ה/14 לתצהירו של מר נקר.

בתגובתו של עו"ד שר מיום 8.12.20 נטען לגבי מר גרינברג כי הועברו למועצה מסמכי תצהיר ונספחים, וכן נטען כי בתצהיר גילוי מסמכים נכתב שמר גרינברג מנהל שותפות עם מר ציון אברהם אשר משלם את ההיטלים. בתשובת המועצה מיום 13.12.20 נטען כי גם לגבי מר גרינברג לא ידוע לה במה מדובר, אך הובהר כי הוא אחד הנתבעים שביחס אליהם תיקנה המועצה את נתוני השטחים , וביקשה לתת פסק דין נגדו בהתאם לנתונים המתוקנים . כמו כן צוין כי מר גרינברג לא הגיש תצהיר עדות רא שית ולא העיד בעל פה.

בהיעדר גרסה עובדתית של מר גרינברג בתצהיר או בעדות, ומשלא הועלו טענות מפורטות ומבוססות בנוגע לסכומים שנתבעו ממר גרינברג בסיכומיו של עו"ד שר ובתגובתו לאחר הגשת הסיכומים, יש לקבל את גרסת המועצה לגבי סכומי החוב של נתבע זה .

על כן, התביעה נגד נתבע 14 מתקבלת במלואה, כך שעליו לשלם למועצה סך של 60,415 ₪ בגין היטלים וסך של 14,941 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבעת 23

המועצה תבעה במקור את מר יריב בן ישראל . בעקבות פטירתו תוקנה התביעה , כך שבמקומו נתבעה אשתו, נתבעת 23 - גב' דליה בן ישראל, והתביעה נגדה הועמדה על כ- 25% מחובו.

המועצה תבעה מגב' דליה בן ישראל 25% מתוך סכומי החוב הבאים: סך של 37,696 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 8,911 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 23 לכתב התביעה המתוקן). לפי נספח ה/23 לתצהירו של מר נקר הועמדו החובות על 25% מהסכומים הבאים: 38,456 ₪ בגין היטלים וסך של 7,762 ₪ בגין דמי ביטוח. אין לחייב את נתבעת 23 בגין היטלים בסכום גבוה יותר מזה שנתבע בכתב התביעה המתוקן, ומכאן שסכומי התביעה נגדה עומדים על 9,424 ₪ בגין היטלים (25% מ-37,696 ₪) ועל 1,940.5 ₪ בגין דמי ביטוח (25% מ-7,762 ₪).

בכתב ההגנה שהגיש עו"ד שר נטען כי ההסכמה לתיקון כתב התביעה לא כללה את האפשרות לתביעות סתם, אלא להצגת מלוא הטענות, כך שתחת נתבעים שהלכו לעולמם תצטרך המועצה להוכיח קיומו של עיזבון, כספים ומיהם היורשים. לכן נטען כי דינה של התביעה נגד נתבעת 23 להידחות על הסף.

בסיכומיו של עו"ד שר נטען כי לא הובאה ולא נדרשה כל ראיה בנוגע לחלקה של נתבעת 23 (שכונתה בטעות נתבעת 24) בעיזבון בעלה, והועלו טענות בעניין דיני עיזבון וירושה של נחלות חקלאיות. בסיכומי התשובה של המועצה נטען כי היות שנתבעת 23 לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא העידה , יש לקבל את מלוא התביעה נגדה שהועמדה על 25% מחובו של בעלה.

בסעיף 5ב' ל כתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 3.2.16 הועלתה טענה כללית שלפיה יש לסלק על הסף את התביעות נגד נתבעים מסוימים, ובהם גב' דליה בן ישראל . אין בכתב ההגנה טענות מפורטות כנדרש בנוגע לעיזבונו של יריב בן ישראל, ולא הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף, גם לאחר שהוגשו כתבי תביעה מתוקנים נוספים. גב' בן ישראל אף לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא הציגה כל גרסה לגבי עיזבונו של בעלה ולגבי החוב שנתבע ממנה. בסיכומים העלה עו"ד שר לראשונה טענה מפורטת יותר בעניין סילוק התביעה על הסף עקב היעדר יריבות , אך אין להידרש לטענה זו אשר לא פורטה כנדרש בכתב ההגנה המתוקן , לא הוגשה בגינה בקשה נפרדת לסילוק על הסף והיא איננה נתמכת בתצהיר של גב' בן ישראל .

לפיכך, התביעה נגד נתבעת 23 מתקבלת במלואה, כך שעליה לשלם למועצה סך של 9,424 ₪ בגין היטלים וסך של 1,940.5 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבעים 28 ו-40

המועצה תבעה מנתבע 28, מר מנשה שלם, סך של 43,978 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2013 וסך של 11,400 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008 ו-2013-2010 (נספח 28 לכתב התביעה המתוקן). בנספח ה/28 לתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין היטלים על סך של 24,340 ₪ ו החוב בגין דמי ביטוח על סך של 9,179 ₪.

נתבע 40, מר יואב שלם, הוא בנו של נתבע 28. המועצה תבעה מנתבע 40 סך של 38,563 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2013 וסך של 14,958 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008 ו-2013-2010 (נספח 40 לכתב התביעה המתוקן). לפי נספח ה/40 לתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין היטלים על סך של 30,426 ₪ והחוב בגין דמי ביטוח על סך של 14,083 ₪.

בכתב ההגנה המתוקן שהגיש עו"ד שר נטען כי נתבע 28 (שהיה באותה עת נתבע 33 בתיק הראשון) ובנו נתבע 40 (שהיה באותה עת נתבע 9 בתיק השני), מנהלים משק אחד. עוד נטען כי נתבע 40 הוא בעל המשק וזה שבא בדברים עם המועצה, ואילו נתבע 28 אינו עוסק בחקלאות. על כן נטען שאין להטריח את נתבע 28 להגיע לבית המשפט, ו יש לדחות על הסף את התביעה נגדו (ראו סעיף 5.ד. לכתב ההגנה) . לא הועלו בכתב ההגנה טענות פרטניות נוספות בנוגע לנתבעים 28 ו-40.

בסיכומיו של עו"ד שר נטען כי המועצה התחייבה להשיב לנתבע 40 את כל הכספים שנגבו ממנו ביתר, ומן הראוי שתינתן הוראה שיפוטית בנוגע לכך. בהקשר זה הפנה עו"ד שר לפרוטוקול הדיון מיום 14.1.19 בעמוד 234, שם העיד מר נקר כי יבדוק אם החזירו לנתבע 40 ולאביו רטרואקטיבית את הסכומים ששילמו בגין סברס. בסיכומי התשובה של המועצה נטען כי אין כל תביעה נגד נתבע 40 בגין פרי הצבר (סברס) , המועצה לא הבטיחה להשיב לנתבע 40 כספים כנטען, וכל העניין לא רלוונטי.

הטענה כי נתבעים 28 ו-40 מנהלים משק משותף שהבעלים שלו הוא נתבע 40 בלבד לא הועלתה בסיכומיו של עו" ד שר, אך חזרה ועלתה בתגובה שהגיש עו"ד שר לתיק ביום 22.11.20 שבה התבקש בית המשפט להתייחס לנתבע 40 כבעלים של המשק , ו כן בתגובה נוספת של עו"ד שר מיום 8.12.20 שבה נטען כי ההתאגדות בין האב לבנו זכתה לכינוי "רותם". טענות נוספות בעניין זה הועלו בתשובת המועצה מיום 13.12.20 ובתגובת עו"ד שר מיום 22.12.20. בתגובתו האחרונה הפנה עו"ד שר למסמכים שצורפו לבקשה מיום 3.9.17.

המועצה הגישה נגד נתבעים 28 ו-40 תביעות נפרדות בסכומים שונים, נתבעים אלה לא הגישו טופסי 1220 ולא הוצגה כל גרסה שלהם בתצהיר או בעדות לגבי זכויותיהם במשקים ולגבי חובותיהם למועצה. מעיון בבקשה מיום 3.9.17 עולה כי צורף אליה מסמך הנחזה להיות מכתב של רואה חשבון מיום 24.8.17 שלפיו בשנת 2012 העבירו נתבעים 28 ו-40 את המשקים החקלאיים שלהם לתפעולו של מר רותם שלם, והעסק ידוע בשם המסחרי "גידולי רותם". מהמכתב עולה כי נתבע 28 ונתבע 40 הפעילו שני משקים שונים, כפי שטענה המועצה, וכן עולה לכאורה כי משנת 2012 הועבר התפעול של המשקים לצד שלישי. אין בכך כדי לסתור את טענת המועצה כי בכל התקופה הרלוונטית לתביעה, הבעלות במשקים הי יתה של נתבעים 28 ו-40 עצמם ולא של גורם משפטי אחר. נוסף על כך, מדובר במכתב שאינו ערוך כתצהיר או כחוות דעת כדין, ולא צורפו אליו מסמכים כלשהם. על כן, יש לדחות את טענותיהם של נתבעים 28 ו-40 בעניין הבעלות במשקים , אשר לא הועלו בסיכומיו של עו"ד שר ואשר אינן נתמכות בראיות כנדרש.

יש לדחות גם את הטענה בעניין כספים שגבתה המועצה ביתר מנתבעים 28 ו-40. בכתב ההגנה אין טענת קיזוז בנוגע לסכומים שנגבו מנתבעים אלה שלא כדין או ביתר בגין פרי הצבר, ומשלא הגישו תצהיר י עדות ראשית ולא התייצבו לעדות , הרי שגם במהלך הדיון לא הציגו טענת קיזוז מפורטת ומבוססת כנדרש. מר נקר אמנם העיד שיבדוק אם החזירו לנתבעים 28 ו-40 כספים שנגבו מהם בגין פרי הצבר, אך אין בעדותו זו משום הודאה בגביית יתר או התחייבות של המועצה לקזז סכומים כלשהם מאלה שנתבעו בהליך דנן.

לאור האמור לעיל, התביעה נגד נתבעים 28 ו-40 מתקבלת, כך שעל נתבע 28 לשלם למועצה סך של 24,340 ₪ בגין היטלים וסך של 9,179 ₪ בגין דמי ביטוח, ועל נתבע 40 לשלם למועצה סך של 30,426 ₪ בגין היטלים וסך של 14,083 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבעת 29

המועצה תבעה במקור את מר זכריה ניני , וביום 9.3.14 ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה, אך ביום 4.5.14 בוטל פסק הדין בהסכמת הצדדים.

זכריה ניני נפטר במהלך הדיון, ובעקבות זאת תוקן כתב התביעה, כך שבמקומו נתבעה אלמנתו, נתבעת 29 - גב' רחל ניני.

המועצה תבעה מנתבעת 29 , גב' ניני, סך של 29,975 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 21,898 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים אלה (נספח 29 לכתב התביעה המתוקן ונספח ה/29 לתצהירו של מר נקר).

בכתב ההגנה המתוקן שהגיש עו"ד שר נטען , כאמור, כי ההסכמה לתיקון כתב התביעה לא כללה את האפשרות לתביעות סתם, אלא להצגת מלוא הטענות, כך שתחת נתבעים שהלכו לעולמם תצטרך המועצה להוכיח קיומו של עיזבון, כספים ומיהם היורשים. לכן טען עו"ד שר כי דינה של התביעה נגד נתבעת 29 להידחות על הסף.

בסיכומי המועצה התבקש בית המשפט לתת פסק דין נגד כל הנתבעים שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמם, וביניהם נתבעת 29. בסיכומים של עו"ד שר הועלו טענות כלליות בעניין דיני עיזבון וירושה של נחלות חקלאיות, ללא התייחסות פרטנית כלשהי לנתבעת 29. רק בתגובה שהגיש עו"ד שר לתיק ביום 22.11.20, לאחר הגשת סיכומיו, נטען בכלליות וללא פירוט כי נתבעת 29 הוכנסה לכתב התביעה שלא כדין.

בסעיף 5ב' לכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 3.2.16 הועלתה טענה כללית שלפיה יש לסלק על הסף את התביעות נגד נתבעים מסוימים, ובהם גב' רחל ניני. אין בכתב ההגנה הנ"ל טענות מפורטות כנדרש בנוגע לעיזבונו של זכריה ניני, ולא הוגשה בקשה לסילוק התביעה נגד גב' ניני על הסף, גם לאחר שהוגשו כתבי תביעה מתוקנים נוספים. גב' ניני אף לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא הציגה כל גרסה לגבי עיזבונו של בעלה ולגבי החוב שנתבע ממנה. כאמור לעיל, גם בסיכומים אין כל התייחסות פרטנית לנתבעת 29.

בהיעדר טענה מפורטת לסילוק על הסף של התביעה נגד נתבעת 29 בכתב ההגנה המתוקן או בבקשה נפרדת, ומשבחרה גב' ניני לא להגיש תצהיר ולא להציג גרסה כלשהי לגבי עיזבון בעלה ולגבי החוב שנתבע ממנה, אין אלא לקבל את גרסת המועצה ולקבל את התביעה שהוגשה נגד נתבעת 29 בגין היטלים ודמי ביטוח.

לפיכך, התביעה נגד נתבעת 29 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה סך של 29,975 ₪ בגין היטלים וסך של 21,898 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבעים 33

המועצה תבעה מנתבעים 33, מר יורם אפשטיין וגב' רינה שיצר , סך של 34,070 ₪ בגין היטלים לשנים 2010 עד 2012 וסך של 14,227 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים הנ"ל (נספח 33 לכתב התביעה המתוקן). לפי נספח ה/33 לתצהירו של מר נקר, הועמד החוב בגין היטלים על 34,701 ₪ והחוב בגין דמי ביטוח על 14,683 ₪, אך אין לחייב את הנתבעים בסכומים גבוהים מאלה שנתבעו בכתב התביעה המתוקן.

בסיכומיו של עו"ד שר נטען כי הוצג לפני המועצה ולפני בית המשפט שמר אפשטיין נפל וחווה שבר בגבו, ולכן דין התביעה נגדו להימחק, מכיוון שרפואית נמנע ממנו להציג את גרסתו . לאחר מכן נטען, ככל הנראה בנוגע לתביעה נגד גב' שיצר, כי דין ספציפי שחל על נחלה חקלאית גובר על דיני השותפויות, כך שאם חל חוב כלשהו, והדבר מוכחש, לא חל העיקרון של אוחזים יחד ולחוד. בסיכומי התשובה של המועצה נטען כי עו"ד שר מסר ביום 7.11.18 הודעה לפרוטוקול בנוגע למר אפשטיין ללא בקשה כלשהי וללא תעודות רפואיו ת, ולכן יש לתת פסק דין נגד נתבע זה על מלוא סכום החוב.

לאחר הגשת הסיכומים הגיש עו"ד שר לראשונה מסמכים רפואיים רבים של נתבע 33. מסמכים אלה צורפו לתגובה שהגיש עו"ד שר ביום 22.11.20 בעקבות החלטה מיום 29.10.20 שבה התבקשו באי כוח הצדדים להגיש הודעות הבהרה אך ורק לגבי ייצוגם של הנתבעים בתיק ולגבי כתבי הטענות שהוגשו . אין לקבל את המסמכים הרפואיים החדשים ש אינם ערוכים כחוות דעת רפואית כדין, הוגשו ללא תצהיר, לא הוצגו במהלך הדיון ולא ניתנה רשות להגישם לאחר הגשת הס יכומים. אם סבר עו"ד שר כי נתבע 33 לא היה מסוגל להעיד בבית המשפט בשל מצבו הרפואי, היה עליו להגיש בקשה בצירוף תצהיר ומסמכים רפואיים לפני תום דיוני ההוכחות, והוא לא עשה זאת. כך גם לא ניתן כל הסבר לכך ש גב' שיצר לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא העידה. אין אלא לזקוף זאת לחובתם של הנתבעים ולקבוע כי לו הייתה עדותה נשמעת, היה בה כדי לתמוך בגרסת המועצה כפי שהוצגה בתצהירו של מר נקר .

לפיכך, התביעה נגד נתבעים 33 מתקבלת, כך שעליהם לשלם למועצה סך של 34,070 ₪ בגין היטלים וסך של 14,227 ₪ בגין דמי ביטוח.

יתר הנתבעים שמייצג עו"ד שר

עו"ד שר לא העלה בסיכומיו טענות פרטניות לגבי הנתבעים הנוספים שהוא מייצג. לפיכך, ובהיעדר תצהירים או עדויות של נתבעים אלה, אני קובע כי יש לקבל את גרסת המועצה לעניין חובם ולקבל את התביעות נגדם, כמפורט להלן :

המועצה תבעה מנתבעת 5, בן דור - ברקאי מטעים בע"מ, סך של 84,701 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 34,559 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 5 לכתב התביעה המתוקן). סכומי חוב זהים מופיעים בנספח ה/5 לתצהירו של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבעת 5 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה 84,701 ₪ בגין היטלים ו-34,559 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 6, מר גורי רוזן, סך של 76,277 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 37,735 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 6 לכתב התביעה המתוקן). סכומי חוב זהים מופיעים בנספח ה/6 לתצהירו של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבע 6 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 76,277 ₪ בגין היטלים ו -37,735 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבעת 11, סופר סמי ייצור ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ, סך של 104,369 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 44,687 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008 ו- 2012-2010 (נספח 11 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין דמי ביטוח על סך של 27,092 ₪ (נספח ה/11). לכן, התביעה נגד נתבעת 11 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה סך של 104,369 ₪ בגין היטלים ו סך של 27,092 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבעת 15, י.ג. בן דור בע"מ, סך של 52,282 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 12,312 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 15 לכתב התביעה המתוקן). סכומי חוב זהים מופיעים בנספח ה/15 לתצהירו של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבעת 15 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה 52,282 ₪ בגין היטלים ו-12,312 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 16, מר ישראל לובובסקי, סך של 68,190 ₪ בגין היטלים לשנים 2010 עד 2012 וסך של 50,921 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים אלה (נספח 16 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין ביטוח על 52,353 ₪ (נספח ה/16), אך אין לפסוק סכום גבוה יותר מזה שנתבע בכתב התביעה המתוקן. על כן, התביעה נגד נתבע 16 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 68,190 ₪ בגין היטלים ו סך של 50,921 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבעת 17, זמירי משתלות בע"מ, סך של 68,642 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 ו סך של33,128 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 17 לכתב התביעה המתוקן). סכומי חוב זהים מופיעים בנספח ה/17 לתצהירו של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבעת 17 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה סך של 68,642 ₪ בגין היטלים וסך של 33,128 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 19, מר ישראל מאושר, סך של 36,590 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 6,019 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008 ו- 2012-2010 (נספח 19 לכתב התביעה המתוקן). סכומי חוב זהים מופיעים בנספח ה/19 לתצהירו של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבע 19 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 36,590 ₪ בגין היטלים ו-6,019 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 20, מר שמואל שלזינגר, סך של 56,427 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 24,878 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 20 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין היטלים על 56,425 ₪ והחוב בגין דמי ביטוח על 9,000 ₪ (נספח ה/20). על כן, התביעה נגד נתבע 20 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 56,425 ₪ בגין היטלים ו סך של 9,000 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 21, מר אריאל נמרובסקי, סך של 53,226 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 21,144 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008 ו-2012-2010 (נספח 21 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין דמי ביטוח על סך של 7,256 ₪ (נספח ה/21). על כן, התביעה נגד נתבע 21 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 53,226 ₪ בגין היטלים ו-7,256 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 22, מר אברהם יונש, סך של 33,990 ₪ בגין היטלים לשנים 2010 עד 2012 וסך של 33,393 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים אלה (נספח 22 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין דמי ביטוח על 30,828 ₪ (נספח ה/22). על כן, התביעה נגד נתבע 22 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 33,990 ₪ בגין היטלים ו -30,828 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 27, מר יעקב ליבוביץ, סך של 42,572 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 13,086 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 27 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין היטלים על 53,463 ₪ והחוב בגין דמי ביטוח על 14,149 ₪ (נספח ה/27), אך אין לפסוק סכומים גבוהים יותר מאלה שנתבעו בכתב התביעה המתוקן. על כן, התביעה נגד נתבע 27 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 42,572 ₪ בגין היטלים ו -13,086 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 30, מר יהושע אלפסי, סך של 39,350 ₪ בגין היטלים לשנים 2009 עד 2012 וסך של 15,523 ₪ בגין היטלים שלנים אלה (נספח 30 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין היטלים על סך של 38,075 ₪ והחוב בגין דמי ביטוח על 14,292 ₪ (נספח ה/30). על כן, התביעה נגד נתבע 30 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 38,075 ₪ בגין היטלים ו -14,292 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 31, מר שלום חלפלה, סך של 27,496 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 10,011 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2012-2010 (נספח 31 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין החוב בגין דמי ביטוח על סך של 9,359 ₪ (נספח ה/31). על כן, התביעה נגד נתבע 31 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 27,496 ₪ בגין היטלים ו -9,359 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 35, מר דוד טופולנסקי, סך של 22,553 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2012 וסך של 8,083 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008 ו- 2012-2010 (נספח 35 לכתב התביעה המתוקן). סכומים זהים מופיעים בנספח ה/35 לתצהירו של מר נקר. לכן, התביעה נגד נתבע 35 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 22,553 ₪ בגין היטלים ו-8,083 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבעים שמייצגת עו"ד הולץ-לכנר

פרט לנתבע 45 אשר התביעה נגדו נדונה והוכרעה לעיל, עו"ד הולץ-לכנר ייצגה בהליך שלפניי גם את נתבעים 44-41, 46 ו-50-48 אשר לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא העידו.

בכתבי ההגנה מטעם נתבעים 43, 44, 46, 48 ו -49 שהוגשו לפני תיקון כתב התביעה הועלו טענות בנוגע לגודל שטחי המטעים שלהם ב שנים הרלוונטיות. ואולם, מתצהירו של מר נקר עולה כי בהמשך הציגו הנתבעים הנ"ל טופסי 1220, ובכתב התביעה המתוקן עודכנו השטחים שלהם בהתאם . בסיכומים לא הועלו טענות בנוגע לשטחי המטעים של נתבעים אלה.

בכתב ההגנה מטעם נתבע 41, מר דרור גדולטר, שהוגש לפני תיקון כתב התביעה נטען כי מר שלמה גדולטר ז"ל (שנתבע במקור יחד עם מר דרוד גדולטר) נפטר בשנת 2006, והמועצה התנהלה בחוסר רגישות כאשר תבעה את חובו בשנת 2015. מר שלמה גדולטר נמחק מכתב התביעה המתוקן ולא הוגש כתב הגנה נוסף לאחר התיקון. לא הוגש תצהיר של מר דרור גדולטר ולא הועלו טענות לגביו בסיכומים. לאחר מכן, ביום 19.11.20, הוגשה הודעה בצירוף מסמכים רפואיים שלפיה נתבע 41 חולה במחלה קשה, ובית המשפט התבקש לפטור אותו מכל תשלום בקשר לתובענה. בתשובת המועצה נטען כי אין נפקות לכל הנאמר בהודעה שהוגשה ללא תצהיר, וגם אם הדברים העולים ממנה נכונים, הם אינם מהווים בסיס או נימוק לפטור את הנתבע מתשלום חובו. ואכן, אין לקבל את הבקשה שהוגשה לאחר תום ההליך המשפטי ללא תצהיר, ואין לפטור את נתבע 41 מתשלום בשל מחל תו.

בכתבי ההגנה מטעם נתבע 43 (מר דוד טל ), נתבע 48 (אבי פיין) ונתבע 49 (שמעון טובול) נטען כי בשנים מסוימות ביטחו את גידולי הם באופן ישיר מול הקנ"ט , וביטוח זה הכיל גם את רכיב ביטוח החובה. בהיעדר תצהיר או עדות של נתבעים אלה, הם לא ביססו ולו לכאורה את טענותיהם בעניין הביטוח. טענות אלה אף נזנחו בסיכומים שהוגשו מטעמם.

בסיכומי המועצה צוין כי בדיון שהתקיים ביום 7.11.18 טענה עו"ד הולץ-לכנר שנתבע 48 שילם את חובותיו למועצה, אך בדיון מיום 14.1.19 הודיע ב"כ המועצה שלאחר בדיקה התברר כי החוב לא הוסדר (עמ' 129 ש' 13-10). אין כל התייחסות לעניין זה בסיכומיה של עו"ד הולץ-לכנר.

לגבי נתבע 44, מר יגאל זמרלי, מסיכומיה של עו"ד הולץ-לכנר עלה כי הוא נפטר תוך כדי ניהול ההליך, ולכן בית המשפט התבקש למחוק את התביעה נגדו. לאחר הגשת הסיכומים , ביום 29.10.20, ניתנה החלטה שבה נקבע כי כל עורכי הדין שייצגו בעלי דין שנפטרו ושלא נמחקו מכתב התביעה מתבקשים להגיש תעודות פטירה. ביום 19.11.20 הוגשה תעודת הפטירה של נתבע 44 שלפיה הוא נפטר ב יום 4.8.18, לפני שהחלו דיוני ההוכחות בתיק. בעקבות זאת הגישה המועצה ביום 8.12.20 בקשה להורות כי היורשת היחידה של המנוח בהתאם לצו קיום צוואה מיום 15.10.18 , גב' זיווה זמרלי, "תהיה לבעלת הדין וכי התביעה נגד הנתבע תימשך כנגדה בהתאם להוראות שייתן בית המשפ ט". בהחלטה מיום 20.12.20 נקבע כי יש להעביר את בקשת המועצה וכן את הבקשות וההחלטות האחרונות בעניינו של נתבע 44 לתשובתה של גב' זמרלי בתוך 10 ימים. ביום 29.12.20 הגישה המועצה הודעה בצירוף אישור מסירה שלפיה ביצעה המצאה לגב' זמרלי ביום 28.12.20. עד היום לא הוגשה תשובתה לבקשה. בהיעדר תשובה , אני מקבל את הבקשה וקובע כי גב' זיווה זמרלי תהיה לבעלת דין בהליך במקומו של מר יגאל זמרלי.

המועצה מתבקשת להודיע בתוך 15 ימים כיצד היא מבקשת להמשיך בהליך נגד גב' זמרלי וכן להמציא העתק מהודעתה לגב' זמירלי. בהמשך לכך תינתן החלטה נו ספת.

עו"ד הולץ-לכנר העלתה בסיכומיה גם טענות כלליות שונות בעניין אופן קביעת סכומי ההיטלים שאליהן התייחסתי לעיל.

לעניין הביטוח, בית המשפט הופנה לעדותו של מר נקר שלפיה ייתכן שנתבעים אשר המועצה דרשה מהם במכתביה לשלם דמי ביטוח בגין שנה קודמת, כלל לא היו מבוטחים באותה שנה וכן העיד שהוא איננו יכול להעריך בכמה מגדלים מדובר. על רקע עדות זו נטען כי יש לדחות את כל התביעות בגין דמי ביטוח , מכיוון שהמועצה לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר עצם תשלום דמי הביטוח לכלל המגדלים , ולא ציינה מיהם המגדלים שלא בוטחו. ואולם, מתצהירו ועדותו של מר נקר עולה כי לאחר הגשת התביעה המקורית בוצעה בדיקה בקנ" ט וסכומי החוב עודכנו , כך שהסכומים המופיעים בנספחי ה לתצהירו הם אלה ששילמה המועצה בפועל בגין כל אחד מהנתבעים (ראו סעיף 8 לתצהירו של מר נקר ועדותו בפרוטוקול מיום 7.11.18 בסוף עמ' 93 החל מש' 27 ופרוטוקול מיום 14.1.19 בעמ' 157 ש' 32-17). לגבי נתבעים שבחרו לא להגיש תצהיר עדות ראשית ולא להעיד, יש לזקוף זאת לחובתם ולקבוע כי לו הייתה עדותם נשמעת, היה בה כדי לתמוך בגרסת המועצה בנוגע לחובם כפי שהוצגה בתצהירו של מר נקר .

טענה נוספת שהועלתה בסיכומים לעניין הביטוח היא כי המועצה התנהלה באופן פסול כשביטחה מגדלים ולאחר מ כן קיזזה את תגמולי הביטוח שהתקבלו מהקנ"ט עבורם , ו כשלא ביצעה בדיקות בנוגע למגדלים ש ביטחו את מטעיהם ישירות מול הקנ"ט ונדרשו לשלם כפל ביטוח. עם זאת, עו"ד הולץ-לכנר לא טענה פרטנית שמי מהנתבעים שהיא מייצגת ערך ביטוח רשות או היה זכאי לקבל תגמולי ביטוח שהועברו למועצה וקוזזו.

לאור כל האמור לעיל, ומשלא הוגשו תצהירים או עדו יות מטעם נתבעים 41, 42, 43, 46, 48, 49 ו-50, יש לקבל את גרסת המועצה לעניין חובם ולקבל את התביעות נגדם, כמפורט להלן:

המועצה תבעה מנתבע 41, מר דרור גדולטר, סך של 60,751 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2014 וסך של 16,483 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 41 לכתב התביעה המתוקן). סכומים זהים מופיעים בנספח ה/41 לתצהירו עדותו הראשית של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבע 41 מ תקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 60,751 ₪ בגין היטלים ו -16,483 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבעים 42, צבי וגל פוקס, סך של 41,354 ₪ בגין היטלים לשנים 2012 עד 2014 וסך של 21,465 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים אלה (נספח 42 לכתב התביעה המתוקן). סכומים זהים מופיעים בנספח ה/42 לתצהירו של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבעים 42 מתקבלת, כך שעליהם לשלם למועצה סך של 41,354 ₪ בגין היטלים וסך של 21,465 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 43, מר דוד טל, סך של 20,118 ₪ בגין היטלים לשנים 2012 עד 2014 וסך של 1,234 ₪ בגין דמי ביטוח לשנת 2012 (נספח 43 לכתב התביעה המתוקן). בתצהיר עדותו הראשית של מר נקר הועמד החוב בגין דמי ביטוח על סך של 1,145 ₪ (נספח ה/43). ל כן, התביעה נגד נתבע 43 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 20,118 ₪ בגין היטלים ו סך של 1,145 ₪ בבגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 46, מר דוד גוטמכר, סך של 98,250 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2014 וסך של 15,396 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2012-2010 (נספח 46 לכתב התביעה המתוקן). סכומי חוב זהים מופיעים בנספח ה/46 לתצהירו של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבע 46 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה 98,250 ₪ בגין היטלים ו -15,396 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 48, מר אברהם פיין, סך של 50,717 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2014 וסך של 12,001 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 48 לכתב התביעה המתוקן). בתצהיר עדותו הראשית של מר נקר הועמד החוב בגין היטלים על סך של 63,081 ₪, אך אין לפסוק סכום גבוה יותר מזה שנתבע בכתב התביעה המתוקן, והחוב בגין דמי ביטוח הועמד על סך של 2,017 ₪ בלבד (נספח ה/48) . על כן, התביעה נגד נתבע 48 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 50,717 ₪ בגין היטלים וסך של 2,017 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 49, מר שמעון טובול, סך של 35,409 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2014 וסך של 1,892 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2010 עד 2012 (נספח 49 לכתב התביעה המתוקן). סכומים זהים מופיעים בנספח ה/49 לתצהירו של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבע 49 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 35,409 ₪ בגין היטלים ו סך של 1,892 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבעת 50, שותפות פירות סאסי אליפלט, סך של 32,515 ₪ בגין היטלים לשנים 2009-2008 ו-2014-2011 וסך של 7,511 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008 ו-2012-2011 (נספח 50 לכתב התביעה המתוקן). סכומים זהים מופיעים בנספח ה/50 לתצהירו של מר נקר. על כן, התביעה נגד נתבעת 50 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה 32,515 ₪ בגין היטלים ו -7,511 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבעים שמייצג עו"ד איתן פלוגר

פרט לנתבעים 53 ו- 56 שהתביעות נגדם נדונו והוכרע ו לעיל, עו"ד פלוגר מייצג גם את נתבעים 51, 52, 57 ו-58 שלא הגישו תצהירים ולא העידו.

בסיכומים מטעם הנתבעים הנ"ל הועלו טענות כלליות שונות בנוגע להיטלים ודמי ביטוח שאליהן התייחסתי בפסק דין זה לעיל.

כמו כן נטען כי המועצה הגישה תביעה אשר סכומה מבוסס על הערכה בטבלה אשר נוצרה לצורך הגשת התביעה, ולא הציגה מסמכים לתמיכה בטענותיה. ואולם, מר נקר הצהיר כי נתוני השטחים של נתבעים 51, 57 ו-58 , שלפיהם חושבו חובותיהם בגין היטלים, מבוססים על ט ופסי 1220 שהציגו או על נתונים שהוסכמו . כמו כן הצהיר מר נקר כי נתבע 52 לא מסר טופס 1220, ולכן חובו חושב בהתאם לנתונים שהיו בידי המועצה. לגבי נתבע זה הוצהר כי הנתונים המופיעים בספרי המועצה הובאו לידיעתו במכתבים שנשלחו אליו במשך השנים שבהם הוא התבקש להודיע אם יש צורך בעדכון כלשהו, ו הוא לא הודיע על כך. עוד עולה מתצהירו של מר נקר כי סכומי החוב בגין דמי ביטוח מבוססים על נתונים שהתקבלו מהקנ"ט ב נוגע לדמי הביטוח ששילמה המועצה עבור כל נתבע. משבחרו נתבעים 51, 52, 57 ו-58 לא להגיש תצהיר ולא להעיד, יש לזקוף זאת לחובתם ולקבוע כי לו הייתה עדותם נשמעת, היה בה כדי לתמוך בגרסת המועצה בנוגע לחובם כפי שהוצגה בתצהירו של מר נקר .

לגבי הביטוח נטען כי נגרמו הפסדים למגדלים אשר לא ידעו שהם מבוטחים ולכן ביטחו את עצמם באופן פרטי, ובמקרים מסוימים אף נוצר כפל ביטוח, ו כן נטען שלעיתים כספי תגמולים לא הגיעו לידי המגדלים. ואולם, לא נטען פרטנית לגבי מי מהנתבעים 51, 52, 57 ו-58 כי ביטח את עצמ ו באופן פרטי או כי לא קיבל כספי תגמולים שהיה זכאי לקבל מהקנ"ט.

על כן, גם לגבי הנתבעים הנ"ל אשר לא הציגו את גרסתם בתצהיר או בעדות , יש לקבל את גרסת המועצה לעניין חובם ולקבל את התביעות נגדם, כמפורט להלן:

המועצה תבעה מנתבע 51, מר זאב עין גדי, סך של 79,225 ₪ בגין היטלים לשנים 2008 עד 2014 וסך של 20,470 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2008 עד 2012 (נספח 51 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין דמי ביטוח על 19,565 ₪ (נספח ה/51). לכן, התביעה נגד נתבע 51 מתקבלת, כך שעליו לשלם למועצה סך של 79,225 ₪ בגין היטלים ו סך של 19,565 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבעת 52, הנוטעים – איכרי ראש פינה בע"מ, סך של 172,051 ₪ בגין היטלים לשנים 2012 עד 2014 וסך של 53,878 ₪ בגין דמי ביטוח לשנ ים 2012
ו-2013 (נספח 52 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד סכום החוב בגין היטלים על 157,719 ₪ וסכום החוב בגין דמי ביטוח על 13,309 ₪. לכן, התביעה נגד נתבעת 52 מתקבלת , כך שעליה לשלם למועצה סך של 157,719 ₪ בגין היטלים ו סך של 13,309 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה מנתבע 57, חיימוביץ'-אחים בע"מ, סך של 48,192 ₪ בגין היטלים לשנים 2010 עד 2014 וסך של 9,410 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2011-2010 (נספח 57 לכתב התביעה המתוקן). סכומים זהים מופיעים בנספח ה/57 לתצהירו של מר נקר. לכן, התביעה נגד נתבעת 57 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה 48,192 ₪ בגין היטלים ו -9,410 ₪ בגין דמי ביטוח.

המועצה תבעה את נתבעת 58, משק יונגר בע"מ , סך של 115,151 ₪ בגין היטלים לשנים 2011 עד 2014 וסך של 44,057 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2012-2011 (נספח 58 לכתב התביעה המתוקן). בתצהירו של מר נקר הועמד החוב בגין דמי ביטוח על סך של 43,441 ₪ (נספח ה/58). לכן, התביעה נגד נתבעת 58 מתקבלת, כך שעליה לשלם למועצה 115,151 ₪ בגין היטלים ו -43,441 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבע 61

המועצה תבעה מנתבע 61. מר אייל אוזן, סך של 42,467 ₪ בגין היטלים לשנים 2009 עד 2014 וסך של 2,277 ₪ בגין דמי ביטוח לשנים 2011-2010 (נספח 61 לכתב התביעה המתוקן). לפי תצהירו של מר נקר תוקנה התביעה בגין דמי ביטוח לסך של 2,261 ₪ (הסכום המעודכן מופיע בנספח ח/61 ולא תוקן כנדרש בנספח ה/61).

לא הוגש תצהיר עדות ראשית של נתבע 61 והוא לא העיד, אך בסיכומים חזרה בא ת כוחו , עו"ד מירב פלח-לב על הטענות שה ועלו בכתב ההגנה מטעמו . בין היתר נטען כי נתבע 61 אינו הבעלים או בר הרשות של משק 48 אשר היה שייך לאביו המנוח, מר רפי אוזן ז"ל, וכי שטחים אלה אינם מעובדים מאז פטירתו של אביו באפריל 2010 . עוד נטען כי נתבע 61 הוא בעל משק אחר במושב נטועה, משק מספר 35, אשר שטחיו המועבדים קטנים בהרבה מאלה שמצוינים בנספח לתביעה , וככל הנראה הוא חויב בגין אדמות אביו המנוח. לטענתה של ב"כ נתבע 61, די בכך כדי לדחות את התביעה נגד מרשו בהיעדר יריבות. כמו כן נטען כי המועצה לא יידעה את נתבע 61 שהוא מבוטח דרכה, לא דרשה ממנו דמי ביטוח והוא מימן מכיסו ביטוח פרטי בקנ"ט בכל אותן שנים. טענה נוספת היא כי יש לקזז מחובה של המועצה סך של 50,000 ₪ שעיקלה לנתבע 61 בשנת 2009 על חשבון חובות עבר מכספי תגמולים בגין אסון טבע.

משלא הוגש תצהיר עדות ראשית של נתבע 61 והוא לא התייצב לעדות, הרי שלא ביסס ולו לכאורה את טענותיו העובדתיות בכתב ההגנה שעליהן חזרה בא ת כוחו בסיכומים. נתבע 61 אף לא הציג ראיות כלשהן בנוגע לזכויות במטעים שבגינם הוגשה התביעה, לא הציג אסמכתאות לביטוח רשות מורחב שערך מול הקנ"ט ולא הציג גרסה מפורטת ומבוססת לגבי הסכום שלטענתו עיקלה המועצה בשנת 2009 מכספי התגמולים שלו.

מנגד, לפי תצהירו של מר נקר, נתוני השטחים של נתבע 61 תוקנו בהתאם לטופסי 1220 שהציג ו המועצה שילמה עבורו דמי ביטוח כמפורט במכתב הקנ"ט (נספח ז/61 לתצהיר) .

משבחר נתבע 61 לא להגיש תצהיר עדות ראשית ולא להעיד, יש לזקוף זאת לחובתו ולקבוע כי לו הייתה עדותו נשמעת, היה בה כדי לתמוך בגרסת המועצה בנוגע לחובו בגין היטלים ודמי ביטוח , כפי שהוצגה בתצהירו של מר נקר.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נגד נתבע 61 מתקבלת במלואה, כך שעליו לשלם למועצה סך של 42,467 ₪ בגין היטלים וסך של 2,261 ₪ בגין דמי ביטוח.

נתבע 65

מסיכומיו של עו"ד איתן פלוגר עלה כי נתבע 65 , מר שלום דאבוש, נפטר תוך כדי ניהול ההליך, ועו"ד פלוגר ביקש מבית המשפט לדחות את התביעה נגדו. לאחר הגשת הסיכומים ניתנה ביום 29.10.20 החלטה שבה נקבע כי כל עורכי הדין שייצגו בעלי דין שנפטרו ושלא נמחקו מכתב התביעה מתבקשים להגיש תעודות פטירה. ביום 25.11.20 הוגשה תעודת הפטירה שממנה עולה כי נתבע 65 נפטר בחודש דצמבר 2017. בעקבות זאת הגישה המועצה ביום 22.12.20 בקשה להורות כי יורשיו של המנוח יהיו החליפים שלו בהליך וכי התביעה נגד המנוח תמשיך להתנהל נגדם . ביום 30.12.20 הגישה אלמנתו של נתבע 65, גב' דינה דאבוש, הודעה שלפיה היא היורשת היחידה של המנוח, בהתאם לצו ירושה מאפריל 2018. בעקבות זאת הגישה המועצה הודעה ובקשה מיום 5.1.21 שבה ביקשה כי גב' דינה דאבוש תהיה לבעלת דין בהליך, התביעה נגד המנוח תמשיך להתנהל כנגדה בהתאם להוראות שייתן בית המשפט ו"אם ימצא לנכון בנסיבות העניין לתת פסק דין כאמור בסעיף 98 לסיכומי התשובה מטעם התובעת". ביום 7.1.21 ניתנה החלטה שבה נקבע כי על גב' דאבוש להשיב לבקשה בתוך 15 ימים. ביום 25.2.21 הגישה המועצה הודעה שממנה עולה כי שלחה לגב' דאבוש בדואר רשום מכתב בצירוף ההחלטה מיום 7.1.21 , אך המכתב חזר בציון "לא נדרש".

משלא הוגשה תשובה לבקשת המועצה להורות שגב' דאבוש תהיה בעלת דין בהליך במקומו של נתבע 65 ול תת פסק דין נגד נתבע 65, בקשת המועצה מתקבלת.

לפי נספח 65 לכתב התביעה המתוקן נתבע מהמנוח סך של 16,039 ₪ בגין היטלים וסך של 1,850 ₪ בגין דמי ביטוח. לפי נספח ה/65 לתצהירו של מר נקר, החוב בגין היטלים עמד על 16,038 ₪ והחוב בגין דמי ביטוח עמד על 2,503 ₪ , אך אין לפסוק סכומים גבוהים מאלה שנתבעו בכתב התביעה המתוקן . לכן , התביעה נגד נתבע 65 מתקבלת בסך של 16,038 ₪ בגין היטלים ו בסך של 1,850 ₪ בגין דמי ביטוח.

גב' דינה דאבוש שהיא היורשת היחידה של נתבע 65 , אחראית לתשלום החוב רק עד כדי שווי העיזבון בזמן החלוקה (בהתאם לסעיפים 127 ו-128 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965).

הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכר טרחה

המועצה כללה בסכומים שנתבעו הפרשי והצמדה וריבית על כל החובות ממועד היווצרותם ועד למועד הגשת התביע ה (ראו סעיף 12 לכתב התביעה המתוקן) , וכן תבעה הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל (ראו סעיף 14 לכתב התביעה המתוקן) . הסכומים שנתבעו בגין הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה כללו גם הצמדה וריבית על רכיב המע"מ שהתביעה בגינו נדחתה. לפיכך, הנתבעים ישלמו הפרשי הצמדה וריבית על כל הסכומים שנפסקו לעיל ללא רכיבי המע"מ.

כל אחד מהנתבעים שהתביעה נגדם התקבלה ישלם /תשלם למועצה , נוסף על הסכומים שנפסקו לעיל, הוצאות משפט בגובה 2.5% מכל סכום שנפסק, ו כן שכר טרחת עו"ד שיחושב בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין על יסוד הסכומים שנפסקו בתוספת מע"מ, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המועצה מתבקשת להגיש בתוך 30 יום פסיקתה מפורטת לאישור בית המשפט שבה יצוין לגבי כל אחד מהנתבעים שהתביעה נגדם התקבלה, הסכומים שעליו/עליה לשלם למועצה , לרבות סכומי ההצמדה והריבית על כל חוב ממועד היווצרותו ו סכומי הוצאות המשפט ושכר טרחת עוה"ד. משימה למתן החלטה בהתאם.

כפי שנקבע לעיל, המועצה מתבקשת להגיש בתוך 15 ימים אסמכתה על המצאת כתב התביעה המקורי לנתבע 32, מר יוסי קרני, ו כן הודעה/בקשה בנוגע להמשך ההליכים נגד גב' זמרלי. משימה למתן החלטה בהתאם.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לב"כ הצדדים המיוצגים וכן לכל הצדדים שאינם מיוצגים , בהתאם למפורט בכותרת פסק הדין .

ניתנה היום, ‏ט"ז סיון תשפ"א , 27 במאי 2021, בהעדר הצדדים.