הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 44116-09-17

לפני

כבוד ה שופטת עירית כהן

התובע
פלוני
על ידי ב"כ עוה"ד עודד שטרנברג ואח'

נגד

הנתבעת
המאגר הישראלי לביטוחי רכב – ("הפול")
על ידי ב"כ עוה"ד א. אפרת ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.
התובע יליד 3.10.90, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.4.16, בעת שרכב על אופנועו והתנגש במעקה בטיחות (להלן: "התאונה").
התובע היה בן 25 וחצי במועד התאונה והוא בן 29 וחצי כיום.
הנתבעת ביטחה במועד התאונה את השימוש באופנוע בביטוח חובה.
אין מחלוקת בשאלת החבות אלא בשאלת גובה הפיצוי המגיע לתובע.

הנכות הרפואית
שני מומחים מונו לבדיקת התובע ולקביעת ממצאים לגבי מצבו הרפואי בעקבות התאונה. בתחום האורתופדיה השיקומית מונה פרופ' ישראל דודקביץ, ובתחום הפסיכיאטריה מונה פרופ' שמואל פניג.

אורתופדיה שיקומית
מחוות הדעת של פרופ' דודקביץ עולה כי התובע נפגע בתאונה וסבל מקטיעה חבלתית מעל הברך ברגל ימין, משברים ללא תזוזה בראש ההומרוס והאקרומיון, משבר ללא תזוזה בגליל המקורב באצבע 5 ביד ימין שהתחבר, ומתת נקיעה של גיד 4 ביד ימין. בבדיקה מצא המומחה כי הגדם תקין מעל הברך, רגישות מעל כתף ימין ומעל ה- ACJ ללא אי יציבות, וכן רגישות בבסיס אצבע 4 ביד ימין עם קושי ותת נקיעה של הגיד המיישר. המומחה מצא גם צלקות שמשתלבות בצבע העור ואינן רגישות.
פרופ' דודקביץ העריך את נכותו של התובע כמפורט להלן:
65% בשל מצב לאחר קטיעה מעל הברך עם אפשרות לתותבת תואמת.
5% בשל שבר ללא תזוזה בחוליה L1.
5% בשל שבר ללא תזוזה בחוליה L4.
5% בשל תת נקיעה של הגיד המיישר באצבע 4 ביד ימין.
בגין הצלקות והפגיעה בגליל מקורב באצבע 5 לא נותרה נכות צמיתה.
סה"כ קבע המומחה לתובע 70% נכות משוקללת צמיתה (במעוגל) (חוות דעת מיום 28.1.18).
המומחה קבע נכות זמנית בשיעור של 100% למשך שנה, ולאחר מכן נכות בשיעור של 80% לתקופה של 6 חודשים.
המומחה קבע גם את צרכיו השיקומיים של התובע, כפי שיפורט להלן.
ביחס לכושר ההשתכרות קבע כי התובע יכול לעבוד בישיבה או בהליכה ועמידה, וכי עליו לבצע אבחון תעסוקתי ושיקום מקצועי לצורך השמה בעבודה.
הנתבעת הודיעה שהיא מבקשת לחקור את פרופ' דודקביץ אולם חזרה בה מבקשתה סמוך לפני הדיון.
הצדדים לא חלקו בסיכומיהם על גובה הנכות שנקבעה על ידי המומחה.

פסיכיאטריה
מחוות הדעת של פרופ' פניג עולה כי בעקבות התאונה התפתחה אצל התובע הפרעת הסתגלות כרונית כתגובה לנכות הגופנית הקשה ולפגיעה בדימוי העצמי- גופני וכן כאבי פנטום תמידיים שמחזירים אותו לתאונה. בגין הפרעה זו קבע המומחה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% מיום התאונה. לדעת המומחה מצבו של התובע לא יציב, יש לצפות לשיפור וגם להחמרה, ונכותו המשוקללת היא מעין מיצוע של העליות והירידות הצפויות במצבו. המומחה סבור כי המגבלות התפקודיות של התובע מוכתבות בעיקר על ידי הנכות הגופנית. על אף היסטוריה אישית- משפחתית מורכבת אין עדות לנכות נפשית עובר לתאונה.
לפי חוות הדעת, התובע יזדקק לליווי פסיכולוגי-שיקומי אחת לשבוע, למשך 3 השנים הקרובות וכן למעקב פסיכיאטרי אחת ל- 3 חודשים (חוות הדעת של פרופ' פניג מיום 20.5.18).
הנתבעת ביקשה להזמין גם את פרופ' פניג לחקירה, אולם חזרה בה מבקשתה.
הצדדים לא חלקו בסיכומיהם על גובה הנכות שקבע פרופ' פניג.
נכותו הרפואית המשוקללת הצמיתה של התובע בשני התחומים היא בשיעור של 76%.

הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות של התובע
התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, הוא אינו מסוגל לשוב לעבודתו הקודמת או לעבודה אחרת מאז התאונה בשל הנכות הפיזית והנפשית, הכאבים, הסבל והתסכול שהוא חווה מדיי יום.
הנתבעת טוענת כי מקביעות שני המומחים עולה שנכותו התפקודית של התובע נמוכה באופן משמעותי מזו הרפואית. כך גם מהמעקב שנערך אחר התובע שמוכיח ומבסס את האמור. לטענתה, גם ההגינות מחייבת לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מנכותו הרפואית בשל השימוש בתותבת ממוחשבת מתקדמת שעלותה תשולם על ידי הנתבעת עם השתתפות חלקית מטעם המדינה. עוד לטענתה מהראיות עולה שהתובע עובד בצורה בלתי מדווחת ומסייע לחבריו בעבודתם.
הנתבעת הפנתה בסיכומיה לקביעת רופא המוסד לביטוח לאומי, אולם קביעה זו אינה קבילה כראיה בתיק וראוי היה שלא להפנות אליה.
עובר לתאונה עבד התובע כמנהל בחברת קייטרינג.
לפי תצהירו, מדובר בתפקיד הכרוך בעבודה "מסביב לשעון" הדורשת השקעה רבה, הליכה ועמידה מרובות, עבודה מול לקוחות, עובדים וספקים ולחץ עבודה רב (סע' 33 לתצהיר). מדובר היה באירועים של מאות אורחים. הוא עבד מול לקוחות, עובדים וספקים ובאירועים עצמם היה אחראי לתפעול צוות של כ- 50 עובדים של החברה. העבודה היתה אינטנסיבית, החלה בשעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות שאז אחרון העובדים היה מסיים לטפל בסגירת האירוע (סע' 35 לתצהיר).
מאז התאונה התובע אינו עובד. הוא לא ניסה להשתלב בשוק העבודה ולא בחן את אפשרויות השיקום שעומדות לרשותו במוסד לביטוח לאומי או בדרך אחרת. בחקירתו השיב שהוא אינו מסוגל לעבוד, בין היתר, בשל הכאבים העזים מהם הוא סובל והקשיים בהתקנת התותבת.
לשאלה מדוע אינו עובד השיב:
"כי אני לא במקום הזה בכלל... אני אפילו לא במקום הזה כאילו. אין, אני מתמודד עם כאבים שהם אין סופיים. לא יודע, אין לי איך להגדיר את זה כאילו. זה כל רגע נתון.
...
אני יודע שאני, אני הבנתי כבר שספורטאי וספורט יעזרו לי מאוד, ואני משתדל כל יום בבוקר לעשות פיזיותרפיה, וקצת יוגה. בעבר הייתי שוחה. עכשיו קצת פחות כי התרחקתי מהאזור. חדר כושר אני משתדל ללכת, וכמובן לפיזיותרפיה בלי קשר. אני יודע שזה מה שיבוא ויחזק אותי, ויעשה אותי למשהו שאני כן אוכל, כמו שאת אומרת, להתעסק ולעסוק. אבל היום אני לא מוצא, הראש שלי בכלל לא, עסוק כל היום במה כואב לי, איך כואב לי, למה כואב לי, איך אני מתמודד עם זה או איך אני לא מתמודד עם זה. קם בבוקר, יש לי אישור לקנאביס. אני מעשן כי אני כבר לא טוב לי. איך שקמתי, כבר לא טוב לי. לא עברה דקה, לא עברה חצי דקה. קמתי, לא טוב לי. אני בא ללבוש את הפרוטזה, לוקחת לי חצי שעה, לוקחת לי שעה רק לתפוס את הכיוון שלה. אני שם אותה, אני מוריד אותה. אני מחזיר אותה, אני מעלה אותה, אני מוריד אותה, בועט אותה בקיר מרוב עצבים שיש בי. כמה סבלנות, את יודעת? עכשיו אני מגלה שיש לי המון סבלנות, וזה לטובתי. אבל זה כל הזמן מלחמה עם עצמי, מלחמה עם כל הדבר הזה, באמת. מלפני 3, 3 שנים וחצי ועד היום. אני, הראשון שיצליח לעבוד... אני הראשון שירצה להיות פעיל, גם היום " (עמ' 21-22 לפרוט' מיום 9.1.20).
התובע ניסה ללמוד מוזיקה ונרשם לבית ספר להפקת מוזיקה במחשב, אולם לא עלה בידו להתמיד בשל הכאבים וחוסר הריכוז עקב כך (עמ' 34 לפרוט' מיום 9.1.20).
הנתבעת ביצעה מעקבים אחר התובע. מסרטוני המעקב נראה התובע יוצא מביתו, נוהג ברכבו, ועוזר לחבריו להעביר ציוד עם רכבו. הוא נצפה גם הולך עם מתווכים ברחבי העיר לחפש דירה, כאשר לצורך כך הסתובב ברגל שעות ארוכות. מהמעקב עולה שהתובע היה מחוץ לביתו בין השעות 09:30 בבוקר ועד השעה 20:00, אז הופסק המעקב.
פרופ' דודקביץ קבע, כאמור, כי התובע זקוק לאבחון תעסוקתי ולשיקום מקצועי לצורך השמה בעבודה וכי הוא מתאים לעבודה בישיבה, הליכה ועמידה. פרופ' פניג קבע כי לתובע הפרעת הסתגלות כרונית כתגובה לנכות הגופנית ולפגיעה בדימוי העצמי – גופני, וכן לכאבי הפנטום התמידיים שמחזירים אותו לתאונה.
פרופ' פניג ציין כי התובע עושה מאמצים עילאיים להשתקם מבחינה פיזית ומבחינה נפשית, אך נראה שמצבו לא יציב, וכל כישלון בחייו האישיים או בהתאמת הפרוטזה וכן כאבי הפנטום התמידיים מחזירים אותו לתאונה ותוצאותיה ופוגעים במצב רוחו.
בקביעת הנכות התפקודית של התובע יש להתחשב בעובדה שהותאמה לו תותבת יקרה, האמורה לשרת אותו בצורה מיטביתו ביכולתו לעבוד, כפי שקבע פרופ' דודקביץ. עם זאת, יש להתחשב גם בנכויות הנוספות שנקבעו לו, במגבלות שאותן תיאר, בקשיים המפורטים בחוות הדעת של פרופ' פניג, באופי עבודתו של התובע עובר לתאונה, ובקביעתו של פרופ' דודקביץ לפיה בחייו של אדם קטוע יש תקופות (משתנות באורכן) שבהן הוא אינו יכול להשתמש בתותבות, וזאת בשל מחלות כלליות, חולשה, בעיות בגדם, בעיות תקינות התותבת והתאמתה, וכי גם בשגרה מידת השימוש בכיסא גלגלים תהיה רבה שכן הליכה עם תותבת לקטיעה מעל הברך מעייפת מאוד גם אדם צעיר בעל כושר גופני טוב (עמ' 9 לחוות הדעת, בפרק העוסק בכיסא גלגלים).
בשקלול כל האמור לעיל, אעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 60%.

כושר ההשתכרות של התובע
התובע הצהיר כי כשנתיים לפני התאונה עבד כמנהל אירועים בחברת קייטרינג באולם אירועים יוקרתי. הוא אהב מאוד את עבודתו, אולם סבר ששכרו אינו משקף את המגיע לו ולכן עזב. מספר חודשים לפני התאונה שוכנע לשוב למקום העבודה כשהובטחה לו העלאה מהותית בשכרו, העלאות שכר עתידיות וקידום אפשרי למנכ"ל החברה.
לפי תצהירו, הסיכום שהביא לחזרתו לעבודה היה תשלום שכר של 650 ₪ נטו לאירוע (לאחר גילום מס הכנסה, ביטוח לאומי, תשלומי מעסיק לקרן פנסיה וכד'), כאשר בפועל התקיימו בממוצע שנתי 25-20 אירועים בחודש והשכר הממוצע שלו נטו אמור היה להיות 13,000-16,250 ₪ לחודש (סע' 39 לתצהיר). נוסף לשכר הוא הרוויח טיפים ממזמיני האירועים בסך של 5,000-4,000 ₪ לחודש (סע' 40 לתצהיר).
עוד לפי תצהיר התובע הוא והמנהלים תכננו כי עבודתו בחברה תהיה לטווח ארוך מאוד, כאשר החברה ייעדה לו בהמשך את תפקיד המנכ"ל (סע' 43 לתצהיר). הוא גם תכנן ללמוד ולהתנסות במקצוע הזה ובתחום האירוח והאירועים בכלל, כאשר התכניות שלו לעתיד הרחוק יותר היו לפתוח עסק עצמאי בתחום ולנהל אותו (סע' 45 לתצהיר).
את הפסד ההשתכרות מבקש התובע לחשב לפי שכר בגובה שילוש השכר הממוצע במשק.
הנתבעת טוענת כי התובע בחר במסלול עבודה שלא דורש מיומנויות מיוחדות ושאין בו צפי לקידום. העבודה בה עבד תובענית ואינטנסיבית ולכן זמנית ואינה מתאימה לבעלי משפחות וילדים התובע היה עובד לכל היותר עד סוף שנת 2017, שאז סיימה החברה את פעילותה. לטענת הנתבעת לא הוכח שהתובע קיבל תוספת שכר והכנסה מ"טיפים".
לטענת הנתבעת את הפסד ההשתכרות יש לחשב על בסיס שכר של 9,269 ₪ שהוא השכר הממוצע של התובע בשנת 2015, כפי שעולה מדו"ח רציפות הביטוח שהוגש וסומן נ/25.
שכרו המצטבר של התובע בחודש אפריל 2016 עמד על 41,431 ₪. מדובר בשכר עבור החודשים פברואר עד אפריל 2016. מס ההכנסה המצטבר שנוכה -4,582 ₪. השכר החודשי הממוצע (נטו) עמד על 12,283 ₪ ובמעוגל 12,300 ₪.
כפי שטוענת הנתבעת אולם האירועים שבו עבד התובע נסגר בשנת 2017 והתובע לא היה ממשיך לעבוד באותו מקום. עם זאת, השותפים בחברת הקייטרינג המשיכו לעבוד, ואם התובע לא היה ממשיך לעבוד איתם, יש להניח כי הוא יכול היה למצוא עבודה אחרת, בתחום.
נ.ב., מעסיקו של התובע במועדים הרלוונטיים, הצהיר כי: "יכול להיות שאם הוא היה מנכ"ל היינו ממשיכים לעבוד שם. יכול להיות שאם הוא היה מנכ"ל היינו עובדים במקומות אחרים. לקייטרינג שלנו היה ביקוש גדול..." (עמ' 101 לפרוט' מיום 9.1.20). גם אם המעסיק הגזים בהערכותיו, הרי שיש בהן לשקף את כושרו של התובע והפוטנציאל שהיה טמון בעבודתו.
מעדות התובע, הנתמכת בעדותו של ב' (עמ' 118-119 לפרוט' מיום 9.1.20, ובתצהירו מיום 26.9.19) עולה כי מנהלי אירועים קיבלו טיפים. מדובר בשכר לא מדווח, אשר גובהו לא הוכח, ולפיכך לא תילקח בחשבון תוספת בגין הטיפים.
טענת התובע לפיה הוא היה מקים עסק משלו אינה מבוססת בראיות.
הפסד ההשתכרות יחושב, אפוא, על בסיס השכר הממוצע שקיבל התובע בחודשים שלפני התאונה. שכר זה, בצירוף הפרשי הצמדה להיום עומד על 12,536 ₪.

הפסד השתכרות בעבר
ממועד התאונה ועד לתום נכויותיו הזמניות (22.4.16 ועד 22.10.17):
בתקופה זו התובע לא עבד, ולפי פרופ' דודקביץ שהה באי כושר מלא 100%, וחלקי בשיעור של 80% ולפיכך יחושב הפיצוי על בסיס הפסד מלא..
סה"כ הפיצוי: 225,650 ₪ (12,536X18) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה: 233,271 ₪

מתום נכויותיו הזמניות (22.10.17) ועד היום:
נכותו של התובע לא מצדיקה את אי החזרה שלו לעבוד עד היום, בין היתר, לאור קביעותיו של פרופ' דודקביץ וההמלצה על שיקום מקצועי. הפסד ההשתכרות בתקופה זו יחושב על בסיס הנכות הרפואית (76%):
סה"כ הפיצוי (במעוגל): 271,530 ₪ (76% נכות X 28.5 ח' עד היום X 12,536 ₪) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה: 274,240 ₪.
הפסד השתכרות בעתיד
תחשיב המבוסס על נכות תפקודית בשיעור של 60%, שכר בסך 12,536 ₪, עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם היוון: 271.77) מגיע לסכום של 2,044,145 ₪.
אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום זה.

הפסדי פנסיה
הפסדי הפנסיה יחושבו לפי 12.5% מהפסד השכר בעבר וההפסד הצפוי בעתיד (ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (31.7.14); ת"א (חי') 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (31.12.13); צו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957).
סה"כ הפיצוי בגין הפסד פנסיה: 318,950 ₪.

עזרת צד ג
התובע מבקש לחשב את הפיצוי על בסיס 40 שעות עזרה חודשיות.
לטענת הנתבעת התובע לא נזקק לעזרה בעבר ובשים לב לכך, יש לבסס את הפיצוי בגין עזרה בעתיד על 4 שעות שבועיות לכל היותר. גובה הפיצוי שמציעה הנתבעת עומד על 271,028 ₪.
פרופ' דודקביץ קבע בחוות דעתו כי התובע זקוק לעזרה במשק הבית לכל ימי חייו – מדובר בסיוע בניקיון, קניות, הרמת חפצים ועבודות בית קשות. לגבי עזרה אישית קבע כי "בסביבה מותאמת אינו זקוק לליווי/ עזרה אישית. עצמאי בתפקוד יומיומי".
גדעון האס, המומחה מטעם הנתבעת, כתב בחוות דעתו כי ממחקר שנערך בשנת 2002 על ידי מכון ב.י. ולוסיל כהן לסקר דעת קהל – "משפחה ישראלית חדשה, תפקודי מין וחלוקת עבודה במשפחה בראשית המאה ה-21"(אשר נכתב על ידי אביבה גליקמן, ד"ר ענת אורן ופרופ' נח לוין אפשטיין), עולה כי גבר מקדיש 6 עד 7 שעות בשבוע לעבודות הבית (לא כולל טיפול בילדים). המדגם והמחקר נערכו בקרב האוכלוסייה היהודית הבוגרת.
התובע הצהיר כי לא העסיק עזרה בשכר. בחקירתו הנגדית טען כי מפעם לפעם העסיק עזרה ללא חשבוניות או קבלות. לטענתו, בדירה שבה גר עם חברו השתתף החבר במחצית העלויות עבור מנקה, וכיום הוא מתגורר בגפו, ואינו מעסיק עזרה בשכר. הוא עצמו מנקה מעט או שאמו וחבריו מנקים.

התובע לא צירף קבלות או אסמכתאות על העזרה הנטענת לעבר.
הפיצוי בגין עזרה לעתיד יבוסס על שמונה שעות עזרה בשבוע לפי 50 ₪ לשעה (מקדם היוון: 315.1486), ובסה"כ (במעוגל): 530,000 ₪.
הפיצוי משקלל את קביעותיו של פרופ' דודקביץ ביחס לצורך בעזרה, את קביעתו ביחס לתקופות שבהן התובע לא יוכל להשתמש בתותבת (עמ' 9 לחוות הדעת), וכן את הקביעות של גדעון האס בחוות דעתו.
בגין עזרה מוגברת של בני המשפחה בתקופה שלאחר התאונה אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 35,000 ₪. הסכום נכון להיום ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.

צרכי שיקום וטיפול
פרופ' דודקביץ קבע את צרכי השיקום של התובע.
הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים לעניין עלויות הטיפולים ואביזרי השיקום. התובע הגיש את חוות הדעת של דב ויטמן, מומחה לעניין עזרים רפואיים, מיום 6.1.20. הנתבעת הגישה את חוות הדעת של גדעון האס, מומחה לשירותי שיקום לנכים והערכות סוציאליות, מיום 22.12.19.
לעניין עלויות התאמת הדיור הגיש התובע את חוות הדעת של השמאים עמית גרינברג ודוד אבודרהם (עמ' 318 לראיות התובע). הנתבעת הגישה את חוות הדעת של חיים בן ארי, שמאי מקרקעין מוסמך (נספח 2 לראיותיה).
בנושא הניידות הגיש התובע את חוות הדעת של משה קצין, מומחה לעלויות אחזקת כלי רכב, בין היתר, לנכים. מנגד הגישה הנתבעת את חוות הדעת של בעז מוגילבקין, מומחה להתאמת רכב לנכים.
התובע זכאי לקבל מימון של אביזרים באמצעות משרד הבריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994. רשימת המכשירים שמשרד הבריאות משתתף במימונם מופיעה בתוספת השלישית לחוק.
האביזרים הנדרשים לפי חוות הדעת של פרופ' דודקביץ המופיעים בתוספת השלישית הם:
כיסא גלגלים ידני;
קביים קנדיות;
כיסא לשירותים ורחצה;
תותבת הליכה: הבנויה מבית גדם containment Ischial, כף רגל אוגרת אנרגיה, ברך (לדוגמה ברך הידראולית), שרוול סיליקון עם מנגנון תליה. עלות ממוצעת של תותבת כזו כ- 38,000 ₪ כולל מע"מ.
הברך האלקטרונית מהסוג שהומלץ על ידי פרופ' דודקביץ לא כלולה בתוספת השלישית לחוק.
הנתבעת הגישה תעודת עובד ציבור שנערכה על ידי גב' יעל גרין, סגנית מנהלת היחידה הארצית למכשירי שיקום וניידות במשרד הבריאות, המתייחסת באופן פרטני לאביזרי השיקום שפורטו בחוות הדעת של פרופ' דודקביץ (תעודת עובד הציבור סומנה נ/30).
לפי תעודת עובד הציבור, משרד הבריאות מספק מכשירים ואביזרים לנפגעי תאונות דרכים בהתאם לנוהל משרד הבריאות בנושא אישור אביזרי שיקום וניידות ומכשירי הליכה לנפגעי תאונות דרכים (חוזר מינהל רפואה 15/2014 שפורסם בתאריך 6.4.14); אין הבדל בין האביזרים המסופקים לנפגעי תאונות דרכים לעומת נכים אחרים, למעט העובדה שנפגעי תאונות דרכים אינם נדרשים לשלם השתתפות עצמית; תדירות החלפת אביזרים היא בהתאם לקביעות בחוות הדעת הרפואיות והמקצועיות; משרד הבריאות מספק אביזרים רק לאחר הגשת בקשה לקבלת אביזרים. אם לא תוגש בקשה לא יסופקו אביזרים. עם זאת, לפי עצה משפטית שקיבלה גב' גרין היא הוסיפה כי התחייבות נפגע שלא לבקש בעתיד אביזרים ממשרד הבריאות אינה התחייבות אכיפה.
עוד לפי תעודת עובד הציבור משרד הבריאות אינו מממן למפרע אביזרים שכבר נרכשו על ידי הנפגע; עד כה משרד הבריאות לא מימן מכשירים עבור התובע; משרד הבריאות שומר על זכותו לשיבוב כלפי חברת הביטוח ביחס לכל אביזר שיספק לנפגע תאונת דרכים, בהתאם לסעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
כפי שנפסק, במקרה שבו קיים ספק ביחס למה שיקבל הנפגע מקופת החולים, ברירת המחדל היא לחייב את חברת הביטוח (רע"א 7325/12 הפניקס נ' מכבי שירותי בריאות (12.11.13).

אביזרים וציוד רפואי
תותבת הליכה
לפי חוות הדעת של פרופ' דודקביץ נוכח גילו והיותו של התובע קטוע מעל הברך עם דרגה תפקודית גבוהה (3K – 4K) יש צורך בהתאמה של מכשיר הליכה מתקדם יחסית, שיהיה שימושי בהליכה על סוגי משטחים שונים.
מפרט לתותבת הליכה:
תותבת הליכה לקטיעה מעל הברך
בית גדם
בית גדם בשיטת Ischial containment.
בית גדם פנימי גמיש
שיטת תלייה באמצעות סיליקון עם ואקום Seal in X, כפי שמשתמש כיום.
ברך ממוחשבת כמו: Genium, C-Leg, Rheo, Orion.
כף רגל
גמישה אוצרת אנרגיה (על פי הדוגמאות שבחוות הדעת).
או ממוחשבת כמו Meridium או Proprio או Elan.
אם תתאים כף רגל ממוחשבת יש לשקול התאמה של תותבת משולבת ממוחשבת כמו LINX. אין העדפה ראשונית למוצר זה או אחר. ההתאמה הסופית נעשית באופן אישי במהלך בניית התותבת לאחר קבלת הברך וכף הרגל לניסיון (ניתן לקבלן לניסיון מכל יבואן).
תדירות החלפתה של תותבת ממוחשבת היא על פי הגדרות היצרן, פעם ב- 6-5 שנים.
החלפת שרוול סיליקון – אחת ל- 6 חודשים.
לעיתים יש צורך בהחלפת בית הגדם היצוק החיצוני – אחת לתקופה (כמו במקרים של שינויים בגדם- הצטמקות עקב תהליכים ניווניים או הורדה במשקל).
החלפת תותבת ומרכיביה אינה תהליך אוטומטי והיא נקבעת על ידי רופא מומחה בתחום לאחר בדיקה והערכת הבלאי.
ויטמן מתייחס בחוות דעתו לעלות תותבת שלמה ולעלות חלקי התותבת. האס מתייחס בחוות הדעת לכל אחד מחלקי התותבת בנפרד, כפי שעשה גם פרופ' דודקביץ בחוות דעתו.
על בסיס חוות הדעת של פרופ' דודקביץ, ומאחר שחלק מהרכיבים יוכל התובע לקבל ממשרד הבריאות, אתייחס להלן לכל אחד ממרכיבי התותבת, כפי שעשתה הנתבעת בסיכומיה.

ברך אלקטרונית
במסגרת השיקום בבית החולים תל השומר ולאור המלצת פרופ' זיו נר, מנהל מחלקת השיקום בבית החולים, הותאמה לתובע תותבת עם ברך אלקטרונית מסוג "גניום 2", אותה רכש ואיתה למד ללכת. תותבת מסוג גניום היא אחד מסוגי התותבות שעליהן המליץ פרופ' דודקביץ.
לפי חוות הדעת של ויטמן, אין כיום בנמצא ברך מסוג גניום 2, ובמקומה ישנו דגם מתקדם יותר מסוג גניום 3. עוד לפי חוות הדעת, עד היום אין ברך מקבילה בתכונות שיש לברך מסוג גניום. ברך זו מקנה לקטוע ביטחון מירבי, צריכת אנרגיה פחותה של המשתמש ומעבר מכשולים בזמן הליכה רציפה ללא עצירה (עמ' 2 לחוות הדעת).
עלות ברך מסוג גניום 3 - 414,138 ₪ (כולל מע"מ).
עלות ברך מסוג גניום 3x - 591,340 ₪ (כולל מע"מ).
גדעון האס התייחס בחוות דעתו לברך מסוג ORION בלבד. לפי חוות הדעת, עלותה 175,992 ₪ ותדירות החלפתה אחת ל- 6 שנים. לשאלה מדוע בחר דווקא בברך זו השיב האס כי נקב באפשרות הזולה ביותר מבין האפשרויות שהוצעו על ידי המומחה. ביחס למחירים בהם נקב בחוות הדעת השיב כי נקב במחירים בהם רוכש משרד הביטחון את התותבות. הוא הסכים כי המחירון של משרד הביטחון אינו רלוונטי לאדם פרטי (עמ' 16-171 לפרוט' מיום 13.1.20). גדעון האס הוסיף כי אדם פרטי יכול לקבל הנחה בעת הרכישה, אך סברה זו לא הוכחה.
ויטמן כתב בחוות דעתו כי מניסיונו, מחירי התותבת אינם מוזלים עם השנים, הם רק עולים (עמ' 3 לחוות הדעת).
לפי חוות הדעת של ויטמן המחיר של ברך מסוג ORION 213,506 ₪ (כולל מע"מ).
פרופ' דודקביץ נתן בחוות דעתו מספר אופציות לברכיים אלקטרוניות. לתובע הותאמה במסגרת השיקום ברך מסוג Genium אשר נמצאה מתאימה לו. למרות שהמומחה היה ער לתותבת אשר הותאמה לתובע, הוא הציע גם אופציות אחרות.
הפיצוי בגין הברך האלקטרונית יחושב על בסיס תותבת מסוג גניום בה משתמש התובע. עם זאת ומאחר שאין כיום בנמצא ברך מסוג Genium2 אלא רק Genium3 יבוסס הפיצוי על העלות של ברך זו.
ויטמן מתייחס בחוות דעתו לתותבת מסוג גניום 3x אשר עלותה 591,340 ₪. פרופ' דודקביץ, אשר אמור לקבוע את צרכי השיקום לא נשאל לגבי תותבת זו, ולא הוכח כי התובע נזקק דווקא לתותבת זו.
הפיצוי בגין התותבת יבוסס, אפוא, על סכום של 414,138 ₪. תדירות ההחלפה פעם בחמש וחצי שנים כאשר ההחלפה הראשונה היא בעוד שנתיים ורבע.
סה"כ הפיצוי לעתיד (לפי תשע החלפות): 414,138 ₪ X 4.792) –1,984,549 ₪.
לפי תעודת עובד הציבור שנערכה על ידי גב' גרין, משרד הבריאות הקצה לשנת 2019 תקציב חריג ומוגבל למימון מספר מצומצם של תותבות ממוחשבות לקטועים אשר בדיקת הערכה אובייקטיבית ( ( AMPהעלתה כי הם ברמת תפקוד גבוהה והם עשויים להפיק ערך מוסף מתותבת כזו. כמו כן משרד הבריאות מצוי בעיצומו של תהליך עבודה מקיף בו מתקיימת בחינה מקצועית רב נושאית, ובמסגרתו נבחנות אפשרויות ההסדר לייצור ולאספקת תותבות וסדים במערכת הבריאות.
לטענת הנתבעת, כדי לאזן בין האינטרסים של הצדדים, מוצע להקפיא את הפיצוי בגין רכיב הנזק של ההחלפות העתידיות של הברך בחשבון נאמנות נפרד וייעודי, ולקבוע הוראה כי במועד שבו סל הבריאות יתוקן ויכלול כיסוי בגין ברך ממוחשבת, יתרת סכום הנאמנות יוחזר לנתבעת.
אני דוחה טענה זו של הנתבעת. את הפיצוי בגין הברך הממוחשבת, כמו גם את יתר הפיצויים יש לחשב על בסיס המצב כיום.
מעדותה של גב' גרין עלה כי מדובר בפיילוט למספר נכים, כי לשנת 2020 לא הוקצה אותו תקציב חריג בגין תותבות אלקטרוניות, וכי היא אינה יכולה להתחייב שמשרד הבריאות יממן עבור התובע החלפות של ברכיים אלקטרוניות בעתיד (עמ' 149 לפרוט').
לא די בתקציב החריג והמוגבל שניתן בשנת 2019 כדי להצדיק חריגה מדרך הפיצוי המקובלת, מה גם שלמשרד הבריאות זכות שיבוב כלפי הנתבעת ביחס לכל אביזר שיספק לתובע (סעיף 11 לתעודת עובד הציבור), כך שבסופו של דבר המימון נופל עליה.

בית גדם
פרופ' דודקביץ קבע, כאמור, בחוות דעתו כי ניתן להתקין אחד משלושה סוגי בתי גדם: בית גדם בשיטת Ischial containment; בית גדם פנימי גמיש ובית גדם בשיטת תלייה באמצעות סיליקון עם ואקום Seal in X, כפי שמשתמש היום התובע.
בית גדם בשיטת Ischial containment ממומן על ידי משרד הבריאות. התובע משתמש כאמור בבית גדם בשיטת תלייה באמצעות סיליקון עם ואקום Seal in X. גב' גרין לא ידעה להשיב האם משרד הבריאות יממן את החלופות האחרות שהציע פרופ' דודקביץ לבית גדם (עמ' 150-149 לפרוט').
לא הוכח כי התובע יזדקק בעתיד לאותו בית גדם שבו הוא משתמש כיום. כפי שטוענת הנתבעת, המומחה ידע שהתובע משתמש בסוג בית גדם מסוים, ולמרות זאת קבע שאין מניעה להתקין גם בתי גדם מסוגים אחרים.
מאחר שבית הגדם שבמימון משרד הבריאות הומלץ אף הוא על ידי המומחה, לא ייפסק פיצוי בגין החלפת בית גדם בעתיד.

שרוול סיליקון
פרופ' דודקביץ קבע כי התובע זקוק להחלפת שרוול סילקון פעם ב- 6 חודשים.

לפי ויטמן, התובע יזדקק לשלוש החלפות בשנה של בתי גדם סיליקון מסוג ממברנות. עלות כל החלפה 4,450 ₪ (כולל מע"מ). לפי גדעון האס לבית גדם Ic עם ריפוד סיליקון אין צורך בגרביים כלשהן. שתי חוות הדעת אינן מתיישבות עם קביעת מומחה בית המשפט.
משרד הבריאות מספק שרוול סיליקון עם מנגנון תלייה (החלפה אחת ל- 6 חודשים ולפי הוראות היצרן) ולכן לא ייפסק פיצוי בגין שרוול סיליקון.

כף רגל אלקטרונית
לתובע הותקנה כף רגל גמישה אוצרת אנרגיה מסוג Triton.
כף רגל אוצרת אנרגיה כלולה כאביזר בתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולפיכך מסופקת על ידי משרד הבריאות (עדותה של גב' גרין, עמ' 151 לפרוט').
פרופ' דודקביץ קבע, כאמור, כי אם תתאים כף רגל ממוחשבת יש לשקול התאמה של תותבת משולבת ממוחשבת כמו LINX.
מאז התאונה חלפו כמעט ארבע שנים ולתובע לא הותאמה כף רגל ממוחשבת. אין בחומר הראיות ובעדות התובע הסבר מדוע לא הותאמה לו עד היום כף רגל ממוחשבת. אין גם אינדיקציה לכך שכף רגל ממוחשבת תתאים לו. לאור זאת, ועל בסיס העיקרון לפיו יפוצה התובע בגין התותבת שרכש בפועל, אף שהיא היקרה בין אלה שעליהן המליץ המומחה, לא ייפסק פיצוי בגין כף רגל אלקטרונית.

ציוד סיכה והיגיינה לגדם
לפי ויטמן התובע זקוק לקרם לחיטוי הגדם בעלות של 1,800 ₪ לשנה; מטליות לחיטוי גדם בעלות של 780 ₪ לשנה וספריי עבור ליינר ממברנות בעלות של 1,800 ₪ לשנה. סה"כ 4,380 ₪ לשנה (365 ₪ לחודש). לפי האס התובע זקוק לשתי חבילות של 50 מגבונים לחודש במחיר של 783 ₪ לשנה (65.3 ₪ לחודש).
לא הוצגו קבלות התומכות בהיקף ההוצאות לפי חוות הדעת של ויטמן.
אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 150 ₪ לחודש בגין ציוד סיכה והיגיינה לגדם. סה"כ (מקדם היוון 315.1486): 47,000 ₪ (במעוגל).

תותבת רחצה
פרופ' דודקביץ ממליץ על תותבת רחצה שיכולה לשמש את התובע בסביבה רטובה; בחוף הים, בבריכה וכיוצב'. אפשרות זו מרחיבה מאוד את אפשרויות הפנאי ומשפרת באופן ניכר את הרגשת הנכה והתייחסות הסביבה אליו. המומחה ממליץ על ברך מסוג +60KX של חברת בלטשפורד או 80 R3 של חברת אוטובוק, כף רגל מסוג Rush low profile (אוצרת אנרגיה מוגנת מים). כף רגל זו מתקדמת מכף הרגל הסטנדרטית בתותבת רחצה ונותנת מענה טוב יותר במקרה זה. עלות סופית יש לקבוע לפי הצעות מחיר מהמכונים או מהיצרנים. רכישה עצמאית עלולה להיות יקרה יותר.
תדירות החלפת התותבת היא אחת ל- 4 שנים.
מתעודת עובד הציבור עולה כי משרד הבריאות לא מספק תותבת רחצה, אלא רק תותבת הליכה. הצעת הנתבעת לפיה התובע יקבל את התותבת כתותבת הליכה ויעשה בה שימוש כחלק מתותבת רחצה לא במקומה וספק אם היא ישימה.
לפי חוות הדעת של ויטמן עלות תותבת מהסוג שעליה המליץ המומחה (לרבות כל רכיביה) היא 71,464 ₪ (כולל מע"מ). יש להחליף באופן שוטף ליינר סיליקון ממברנה ובית גדם גם לתותבת זו.
לפי חוות הדעת של האס תותבת רחצה עולה 12,149 ₪, עלות ברך 80R3 של אוטובוק היא 17,101 ₪, ועלות כף רגל מסוג AQUA היא 2,121 ₪. ובסה"כ כולל מע"מ 37,796 ₪. תדירות ההחלפה אחת ל- 5 שנים.
המחירים בהם נקב האס הם מחירים מיוחדים שמקבל משרד הביטחון. כף הרגל שאליה הוא מתייחס לא מתאימה למפרט על פי חוות הדעת של פרופ' דודקביץ.
התובע לא רכש תותבת רחצה (לדבריו מחמת חיסרון כיס). לאור המלצת המומחה וקביעתו כי תותבת כזו נדרשת לתובע והיא תשפר את הרגשתו ואיכות חייו יש מקום לפסיקת פיצוי גם בגין תותבת זו.
על בסיס חוות דעתו של ויטמן, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 500,000 ₪ בגין תותבות רחצה בעתיד.

הוצאות בעבר
התובע רכש תותבת אלקטרונית. מתצהיר התובע ומחוות הדעת עולה כי הוחלפו מספר בתי גדם עקב אטרופיה של השרירים בגדם, ושינויים בנפח הגדם (סעיף 63 לתצהיר התובע).
על פי הקבלות שהוצגו:
ביום 7.11.16 שילם עבור תותבת הליכה אלקטרונית סך של 419,030 ₪.
בגין בית הגדם המקורי על מרכיביו שילם התובע ביום 26.8.16 סכום של 34,163 ₪.
בחודש מרץ 2017 שילם התובע סך של 20,749 ₪ בגין החלפות בית גדם.
ביום 19.12.18 הוא שילם סכום נוסף של 37,439 ₪ עבור שרוול סילקון ותכשירי תחזוקה של בית הגדם.
ביום 8.1.19 שילם 931 ₪ עבור טבעת לליינר.
ביום 12.9.19 שילם סכום נוסף של 26,090 ₪ בגין החלפת בית הגדם.
בגין החלפות שרוול סיליקון שילם התובע את הסכומים הבאים:
3,903 ₪ ביום 23.11.17.
4,500 ₪ ביום 2.4.19.
4,500 ₪ ביום 28.5.19.
4,500 ₪ ביום 20.11.19.
הקבלות צורפו כנספחים יז ו-יח לתצהיר התובע ומוצג ת/2.
אני פוסקת לתובע סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד ההחזר בפועל.

כיסא גלגלים
פרופ' דודקביץ קבע, כאמור, כי בחייו של אדם קטוע יש תקופות (משתנות באורכן) שבהן הוא אינו יכול להשתמש בתותבת מסיבות רבות, כגון מחלות כלליות, חולשה, בעיות בגדם, בעיות תקינות התותבת והתאמתה וכו'. היקף השימוש בכיסא גלגלים עולה ככל שעולה הגיל של הנכה; במקרים של קטוע מעל הברך יש לקחת בחשבון שמידת השימוש בכיסא גלגלים תהא רבה גם בשגרה שכן הליכה עם תותבת לקטיעה מעל הברך מעייפת מאוד גם אדם צעיר בעל כושר גופני טוב.
לאור זאת המליץ המומחה על כיסא גלגלים קל משקל מותאם אישית שבו התובע יוכל להשתמש בעת הצורך.
התובע אינו חולק על כך שמשרד הבריאות יספק כיסאות גלגלים בעתיד ואינו דורש פיצוי לעתיד בגין רכישת הכיסא.
התובע רכש כיסא גלגלים קל משקל בעלות של 12,850 ₪ (נספח יט לראיות התובע).
אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הרכישה ועד היום.

קביים קנדיות
לפי חוות הדעת של פרופ' דודקביץ התובע זקוק לזוג קביים קנדיות מתכווננות עם ידיות אנטומיות וגומיות נגד החלקה בעלות של 300-500 ₪ (בהתאם לסוג וליצרן). ההחלפה אחת לשנתיים.
התובע אינו חולק על כך שמשרד הבריאות יספק קביים קנדיות בעתיד, ולכן לא ייפסק פיצוי בגין רכיב זה.
התובע רכש קביים קנדיות בעלות של 499 ₪ וכן גומיות נגד החלקה לקביים בעלות של 380 ₪ (נספח כ לראיות התובע).
אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 879 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הרכישה ועד היום.

כיסא לשירותים ורחצה
לפי חוות הדעת של פרופ' דודקביץ התובע זקוק לכיסא רחצה. העלות כ- 500 ₪ בהתאם לסוג. ההחלפה פעם בשלוש שנים.
התובע אינו חולק על כך שמשרד הבריאות יספק לתובע כיסא רחצה ואינו דורש פיצוי לעתיד בגין כיסא שירותים ורחצה.

טיפולים רפואיים ושיקומיים
בתחום הטיפולי קבע פרופ' דודקביץ כי התובע יזדקק ל:
מעקב רופא שיקומי אחת לשנה למשך כל חייו. המעקב יכלול את בחינת צרכיו המשתנים עם הגיל או שינויים במצבו הרפואי, התאמת ציוד וניתוב לגורמים מקצועיים נחוצים.
טיפולי פיזיותרפיה משמרים – שימור טווחי התנועה, תרגולי העמידה, ההליכה עם התותבת והיציבה. טיפול אחד בשבועיים עם דגש על הדרכה עצמית למשך כל חייו.
אבחון, מעקב וטיפול פסיכולוגי. משך ותדירות הטיפולים ייקבעו על ידי הפסיכולוג.
פעילות פנאי וספורטיבית משקמת, כגון שחייה.
פרופ' פניג קבע כי התובע יזדקק לטיפול פסיכולוגי בתדירות של פעם בשבוע, לשלוש השנים הקרובות וכן מעקב פסיכיאטרי בתדירות של אחת לשלושה חודשים.

טיפולי פיזיותרפיה
לפי חוות הדעת של האס קופת חולים נותנת 12 טיפולי פיזיותרפיה בשנה. במידה ומדובר בתאונת דרכים וישנה המלצה רפואית, הנפגע יקבל עוד 12 טיפולים. ניתן לקבל טיפולים גם במסגרת הביטוח המשלים בעלות של כ- 50 ₪ לטיפול.
התובע לא הגיש חוות דעת לגבי טיפולי הפיזיותרפיה. בחקירה הנגדית הוא השיב כי פנה בעבר לקבלת סדרת טיפולי פיזיותרפיה נוספת, מעבר ל- 12 הטיפולים שניתנים, ובקשתו אושרה (עמ' 86-89 לפרוט').
לאור המלצת פרופ' דודקביץ לטיפול אחד לשבועיים, תוך שקלול הזכאות לקבל טיפולים במסגרת קופת החולים, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין טיפולי פיזיותרפיה בעתיד.

טיפולים נפשיים
פרופ' פניג קבע, כאמור, כי התובע יזדקק לטיפולים פסיכולוגיים אחת לשבוע למשך 3 שנים.
מחוות הדעת של האס עולה כי בעקבות הרפורמה בבריאות הנפש ניתן לקבל טיפול על ידי מטפלים עצמאיים הקשורים לקופה בעלות של 133 ₪ למפגש, או טיפול במרפאות בריאות הנפש על חשבון קופת החולים. נפגעי תאונות דרכים פטורים מכל התשלומים שפורטו. אין בחוות הדעת התייחסות להיקף הטיפול שניתן על ידי קופת החולים וזמינותו.
התובע מטופל על ידי פסיכולוג פרטי, כאשר עלות הטיפול 400 ₪ (הקבלות צורפו כנספח כד לתצהיר).
בגין הטיפולים בעבר אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 12,400 ₪ על סמך הקבלות שהוגשו (נספח כד לתצהיר התובע).
בגין טיפולים נפשיים בעתיד אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 45,000 ₪.

טיפול תרופתי וקנאביס
מחוות הדעת של פרופ' פניג עולה כי התובע מקבל טיפול בקנאביס רפואי להקלה על כאביו וכן טיפול באמצעות LYRICA ומשככי כאבים. עם זאת, המומחים לא קובעים צורך בקנאביס ואף לא את המינון הנדרש ומשך הזמן שבו יזדקק התובע לקנאביס.
התובע העיד כי עלות הקנאביס בעבר היתה בסכום של 380 ₪ לחודש, אולם בעקבות הרפורמה החדשה בתחום המחיר יעלה לכ- 450 ₪ לחודש עבור 10 גרם, כשעל פי צרכיו הוא זקוק ל- 40 גרם מדיי חודש. את הפיצוי בגין רכישת קנאביס מבקש התובע לבסס על הוצאה בסך 1,800 ₪ לחודש.
התובע צירף רישיונות להחזקה ולשימוש בקנאביס בתוקף מיום 10.11.17 ועד ליום 20.6.20. עוד צירף התובע קבלות עבור רכישת קנאביס בסכום של כ- 7,100 ₪ (נספח כא לראיות התובע).
גדעון האס כתב בחוות דעתו כי עקב הרפורמה שמשרד הבריאות הנהיג לאחרונה וחוסר הוודאות בנושא היום, הוא לא יכול לתת הערכה לגבי עלות צריכת הקנביס.
הנתבעת מציעה לפנים משורת הדין פיצוי בסכום גלובלי של 75,000 ₪ בגין טיפול תרופתי וטיפול בקנאביס.
בגין ההוצאות עבור קנאביס בעבר אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪. הסכום נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית. לעתיד אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בסך 75,000 ₪.
בגין טיפול תרופתי בעבר ולעתיד, מעבר להוצאות שיכוסו על ידי סל הבריאות, אני פוסקת פיצוי בסך 30,000 ₪.

מינוי למכון כושר
פרופ' דודקביץ המליץ על פעילות פנאי וספורטיבית משקמת, כגון שחייה.
לפי האס, עלות שנתית לנכה במועדן ספורט "אילן" היא 2,550 ₪. התובע הצהיר כי מינוי למועדון ספורט עולה בין 300-400 ₪ לחודש (עמ' 89 לפר'). התובע לא נרשם למועדון ספורט, לטענתו מחמת חסרון כיס.
אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

התאמת דיור
בתחום המגורים קבע פרופ' דודקביץ בחוות דעתו:
התקנת ידיות אחיזה במקלחת/באמבטיה, וכן במשטחים נגד החלקה באזורים ה"רטובים".
הכנסת כיסא רחצה לאמבטיה/מקלחת.
מומלץ מקום מגורים בקומת קרקע או בבניין עם מעלית.
מומלץ להתאים את מקום מגוריו לצורכי הניידות בכיסא גלגלים באמצעות הרחבת פתחים בין החדרים וחדרי השירותים.
הסדרת מקום חניה לרכב בקרבת מגוריו עם גישה נוחה.
לפי חוות הדעת של השמאים עמית גרינברג ודוד אבודרהם, אשר הוגשה על ידי התובע:
שווי עלות עודפת לדירת קרקע או לדירה עם מעלית אל מול דירה תואמת ללא מעלית בקומה שלישית בתל אביב 293,043 ₪.
שווי חניה עילית צמודה לדירה – 150,000 ₪.
הרחבת פתחים, הרחבת מסדרון, מאחזים, תיקון ריצוף – 65,000 ₪.
רמפה מבטון לגישה של כיסא גלגלים – 4,500 ₪.
יועץ נגישות – 2,500 ₪.
סה"כ 515,043 ₪.
לפי חוות הדעת של חיים בן ארי, אדריכל ושמאי מקרקעין, אשר הוגשה על ידי הנתבעת:
בקרית אונו ההפרש בין דירות מגורים בנות 3 חדרים עם מעלית לעומת דירות ללא מעלית כ- 12,500 ₪. בגני תקווה ההפרש הוא כ- 80,000 ₪.
עלות התאמת הדירה לצרכי התובע – כ- 39,000 ₪.
אם בבניין שבו יתגורר התובע לא תהיינה חניות צמודות, ניתן לפנות לרשות המקומית אשר תדאג לסימון מקום חניה לשימוש התובע.
בתגובה לחוות הדעת שהוגשה על ידי התובע כתב השמאי בן ארי כי חוות הדעת מטעם התובע מתייחסת לדירות בצפון תל אביב, בשכונות יוקרתיות שבהן מחירי הנדל"ן גבוהים, בעוד שהתובע מתגורר כיום בדרום תל אביב, ולפני כן התגורר בקרית אונו; חוות הדעת מתייחסת לדירות גן בלבד, שמחיריהן גבוהים יחסית למחירי דירות רגילות, ולא מתייחסת לדירות בקומות גבוהות בבתים המצוידים במעלית מותאמת להסעת נכה בכיסא גלגלים; חוות הדעת אינה מפרטת את מרכיבי עלות התאמת הדירה.
על בסיס חוות הדעת שהוגשו והפסיקה המקובלת בראש הנזק של התאמת דיור, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 250,000 ₪.
עובר לתאונה, גר התובע עם שותף בדירה שכורה בתל אביב. לדבריו, שילם מחצית משכר הדירה בסך של 2,500 ₪. בעקבות התאונה היה עליו לעבור דירה שתתאים למגבלותיו, ושכר הדירה עלה (כמפורט בהסכמי השכירות). כיום מתגורר התובע בשכונת עג'מי ביפו ומשלם, לטענתו 7,000 ₪. ספק אם יש לזקוף את מלוא הפער בגובה דמי השכירות ואת העובדה שכיום הוא מתגורר לבד, למצבו של התובע בעקבות התאונה.
בגין הוצאות מגורים בעבר אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 50,000 ₪.
אני דוחה את התביעה בגין נזקים שגרם כיסא הגלגלים בדירה השכורה. מדובר בנזק רכוש, אשר אינו בר פיצוי בהליך זה, מה גם שהנזק לא הוכח.

נסיעה וניידות
לפי חוות הדעת של פרופ' דודקביץ:
מצבו של התובע אינו מאפשר שימוש בתחבורה ציבורית.
על התובע לפנות לוועדת הניידות לקביעת זכאותו לרכב ולהיבדק במכון לבטיחות בדרכים.
לימודי נהיגה ברכב נכים.
התאמת כלי רכב (פרטי אוטומטי) לצרכיו באמצעות התקנת מנגנון מותאם/מתאים.
התובע נבדק על ידי ועדה רפואית לניידות אשר קבעה כי הוא מוגבל בניידות בשיעור 80%. הוועדה שללה את רישיונו לנהוג באופנוע לצמיתות, והתירה נהיגה ברכב פרטי אוטומטי בלבד, במגבלת התקנתה של דוושת מאיץ מצד שמאל של דוושת הבלם, ומחסום לדוושת המאיץ.
הוועדה בדקה התאמה של מספר רכבים לתובע, כגון טויוטה לנד קרוזר, ניסן נקרה, וטויוטה ראב 4 וקבעה:
"עפ"י ממצאי הבדיקה בשטח התרשמה הוועדה כי לנוכח מגבלותיו הרפואיות השימוש בתותבות, לנוכח משקלו זקוק לרכב שבו פתיחת דלת רחבה, קידום רגליים רחב, מרחב פנים מרווח ומושב נהג גבוה ותא מטען גדול לאחסון ציוד נלווה.
שם הרכב: מיצובישי אאוטלנדר נפח מנוע: 2000..." (עמ' 4-3 לתעודת עובד הציבור שהוגשה וסומנה ת/4).
התובע רכש רכב מסוג מיצובישי אאוטלנדר. עלות רכישת הרכב עמדה על 155,927 ₪.
עד לרכישת הרכב נזקק התובע להסעה על ידי בני משפחה ושימוש במוניות.
עובר לתאונה התנייד התובע באמצעות אופנוע ולא היה בבעלותו רכב.
לפי חוות דעתו של משה קצין, העלויות העודפות שייגרמו לתובע בגין הצורך המוגבר להסתייע ברכב עומדות על 636,943 ₪, כאשר מסכום זה יש להפחית אחוז מסוים המתאים למקרה הנדון בגלל עלויות שהיו גם ללא הנכות (עמ' 15 לחוות הדעת).
בעז מוגילבקין הניח כי הוועדה אישרה לתובע רכב מסוג קיה ספורטז', ועל בסיס הנחה זו קבע עלות אחזקה חודשית בסך של כ- 1,100 ₪. עוד לפי חוות דעתו, העלות החודשית של אחזקת האופנוע הייתה 1,200 ₪, ויש להניח כי התובע היה רוכש בשלב מסוים גם רכב, ולכן לתובע לא נגרמו ולא ייגרמו הוצאות ניידות מוגברות לאחר ניכוי ההוצאות הנחסכות.
אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 156,000 ₪ בגין הרכישה הראשונה של הרכב ופיצוי בסך 450,000 ₪ בגין הוצאות ניידות מוגברות, כולל האביזרים שעל התובע לרכוש. הפיצוי משקלל את העובדה שהתובע היה רוכש בשלב מסוים רכב וכן את ההוצאות הנחסכות בגין האופנוע.

כאב וסבל
אין מחלוקת על כך שהפיצוי בגין כאב וסבל עומד על סך 175,000 ₪.

ניכויים
התובע הגיש תביעה לקבלת קצבת נכות כללית. נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100% (מיום 22.4.16 ועד ליום 31.1.17), ודרגת אי כושר זהה שזיכתה אותו בקצבה. התובע קיבל גם קצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 50% בין התאריכים 22.5.16 ועד ליום 31.1.17, עבור עזרת הזולת. סה"כ קיבל התובע סכום של 66,640 ₪.
התובע הוכר כמוגבל בניידות בשיעור של 80% לצמיתות והוא מקבל קצבת ניידות חודשית. לפי חוות הדעת האקטוארית המעודכנת שהגישה הנתבעת, הנכונה ליום 26.1.20 סה"כ קצבאות ניידות בעבר ובעתיד עומדות על 680,334 ₪.
על פי הפוליסה יש לנכות השתתפות עצמית מהפיצוי בגין כאב וסבל, עד לסכום של 25,000 ₪, וכן בגין אובדן השתכרות עד 7 ימים (נספח א לראיות התובע).
מהפיצוי שנפסק יש לנכות, אפוא, את הסכומים הבאים:
קצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים ששולמו בעבר בסך 66,640 ₪.
קצבאות ניידות בסך 680,334 ₪.
השתתפות עצמית על פי הפוליסה.
ליתרה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%.
מהסכום המתקבל, לאחר הוספת שכ"ט עו"ד יש לנכות את התשלומים התכופים שקיבל התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ועד היום.
סכום של 54,680 ₪ ששולם ביום 7.3.17.
סכום של 65,616 ₪ ששולם ביום 29.6.16.
סכום של 345,630 ₪ שנפסק ביום 7.11.17 (בת"ת 45841-09-17).

סיכום
הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שנפסק.
כמו תישא הנתבעת בהוצאות המשפט שבהן נשא התובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.

ניתן היום, כ"ח אדר תש"פ, 24 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.