הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 42265-09-16

לפני
כבוד ה שופט מיכאל תמיר

תובעת

טקסי המרכז בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד חיים כהן ועו"ד הילה טל

נגד

נתבעים
1. מוניות יצחק רבין בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד דוד ברוש

2. איברהים אזברגה
באמצעות ב"כ עו"ד שי גלעד

פסק דין

לפניי תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים ועל מי מטע מם להפעיל מוניות ללא רישיון בקווים שבהם פועלת התובעת על-פי רישיון . בכתב התביעה התבקש גם סעד כספי בסך של 600,000 ₪ בגין נזקים שהתובעת טענה כי נגרמו לה עקב מעשי הנתבעים, אולם במהלך דיון ההוכחות שהתנהל בתיק הודיע ב"כ התובעת כי הוא מושך את התביעה הכספית ועומד רק על הסעד של מתן צו מניעה.

התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב ובשל היעדר סמכות עניינית הועברה לבית משפט זה. התביעה הוגשה במקור גם נגד נתבעת נוספת: המדינה - משרד התחבורה, אך היא נמחקה בהסכמת התובעת.

טענות התובעת בכתב התביעה

התובעת, טקסי המרכז בע"מ, היא חברה פרטית אשר מפעילה קווי מוניות שירות בארץ על פי רישיון.

נתבעת 1, מוניות יצחק רבין בע"מ (להלן "הנתבעת"), היא חברה פרטית בעלת רישיון להפעיל קו מוניות בין העיר רחובות לעיר לוד בלבד.

נתבע 2, איברהים אזברגה (להלן "הנתבע") הוא נהג של הנתבעת ומשמש בפועל גם בעלים ומנהל של הנתבעת, אף על פי שאחיו מר אדיב אזברגה רשום ברשם החברות כבעל המניות והמנהל היחיד של הנתבעת.

החל משנה וחצי לפני הגשת התביעה מפעיל הנתבע במהלך ימי החול (ראשון – חמישי) מוניות ללא רישיון במסלולי הקווים שבהם פועלת התובעת על פי רישיון. המונית שמפעיל הנתבע צבועה בצבעי מוניות התובעת (כחול-לבן) ולא בצבעי מוניות הנתבעת (לבן-כתום) והנתבע אף ממקם את תחנות ההסעה שלה בסמוך לתחנות התובעת, כדי שהמונית שלו תתחזה להיות מונית של התובעת.

מנהלה של התובעת ונהגיה פנו לנתבע בבקשה שיפסיק להתחזות לנהג התובעת ושיפסיק לנסוע בקווים שהתובעת פועלת בהם על פי רישיון , ובתגובה לכך נהג הנתבע בתוקפנות – איים על המנהל ועל הנהגים של התובעת ואף תקף אותם כמה פעמים וגרם להם נזקים גופניים ועוגמת נפש רבה.

בנוסף לנזקים הנ"ל ולנזקים הכספיים והתדמיתיים שנגרמים לתובעת כתוצאה ממעשיו של הנתבע, התובעת חוששת כי מעשיו יגרמו לצדדי ג' לנקוט הליכים נגד התובעת בגין חריגה מעבודה על פי הרישיונות שניתנו לה, וזאת כיוון שהמונית שמפעיל הנתבע נחזית להיות מונית של התובעת.

כשנה וחצי לפני הגשת התביעה החלו הנתבעים להפעיל במהלך ימי סוף השבוע (שישי – שבת) לפחות שש מוניות שנוסעות ללא רישיון במסלול תל-אביב - רחובות, תוך גרימת נזקים כספיים רבים לתובעת, משום שלקוחות שהיו נוסעים במוניות התובעת במסלול זה לולא פעילות הנתבעים, נוסעים בפועל במוניות של הנתבעת.

הנתבעים עושים עושר ולא במשפט על חשבון התובעת ואף מבצעים עוולת הפרה חובה חקוקה כהגדרתה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] משהם מפרים את סעיף 14ח(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן "פקודת התעבורה") אשר אוסר על אדם להפעיל קו שירות למוניות שלא בהתאם לתנאי הרישיון שניתן לכך.

לטענת התובעת, הנתבעת גרמה לה נזקים כספיים שהוערכו בסך של 500,000 ₪ (לצרכי אגרה) וכן נזק של עוגמת נפש שהוערך בסך נוסף של 100,000 ₪, אך בהמשך כאמור זנחה התובעת את תביעתה הכספית.

טענות הנתבעת בכתב ההגנה

עסקינן בתובענה טורדנית וקנטרנית שהוגשה באי ניקיון כפיים ובחוסר תום לב מפגיע, מתוך מניעים זרים שמקורם ככל הנראה במחלוקת אישית הקיימת בין התובעת או מי ממנהליה לבין הנתבע.

הנתבע אינו הבעלים או המנהל של הנתבעת אלא אחד מתוך 28 בעלי רישיונות הסעה אצל הנתבעת. החל מיוני 2015 הבעלים והמנהל היחיד של הנתבעת הוא מר אדיב אזברגה.

כל מונית שירות היא גוף כלכלי עצמאי. הנתבעת מהווה רק פלטפורמה לניהול תחנת מוניות ומספקת שירותי ניהול וקשר בלבד לכל אחד מחבריה הנהגים, תמורת דמי חבר חודשיים. אין יחסי עובד-מעביד בין הנתבעת לנהגים. לפיכך, הנתבעת אינה נושאת באחריות שילוחית למעשי הנהגים ואין יריבות בין הנתבעת לתובעת.

הנתבעת היא בעלת רישיון להפעלת קו שירות מטעם משרד התחבורה שמסלולו בין הערים לוד, רמלה ורחובות, לרבות רישיון לבצע נסיעות פנימיות בתוך העיר רחובות. הנתבעת מורה לנהגים המורשים מטעמה שלא לחרוג מהמסלול הקבוע ברישיון קו השירות הנ"ל, ואף מבהירה להם כי כל חריגה מהמסלול עלולה להוביל לביטול הרשות שקיבלו מהנתבעת וכי הם יהיו אחראים לכל קנס שיוטל על הנתבעת עקב החריגה.

הנתבעת אינה מפעילה ולא הפעילה מעולם מוניות שירות במסלול תל-אביב - רחובות וגם אין לה כל עניין כלכלי או אחר בהפעלת מוניות במסלול זה אשר אינו חופף כלל למסלול קו השירות של הנתבעת. גם אם מונית כלשה י מבין המוניות בעלות רישיון הסעה של הנתבעת אכן ביצעה נסיעת שירות במסלול קו השירות של התובעת, הרי שאין לנתבעת כל יד ורגל בכך , שכן הדבר בוצע ללא ידיעתה וללא הסכמתה, והיה על התובעת להגיש תביעה או תלונה אישית נגד נהג המונית שביצע את הנסיעה.

עד לקבלת כתב התביעה בתיק דנן לא קיבלה הנתבעת מעולם פנייה כלשהי בנדון מצד התובעת, כפי שהיה מצופה מהתובעת לעשות, ולו כדי לאפשר לנתבעת לבדוק את טענותיה. התביעה הוגשה בשיהוי , רק שנה וחצי לאחר המועד שבו לטענת התובעת החלו נהגים של הנתבעת לנסוע במסלול שמפעילה התובעת.

התובעת עצמה היא זו שמבצעת באופן שיטתי הפעלה של מוניות בתחומי מסלולים המוקצים לחברות אחרות שבהן היא אינה מורשית לפעול כלל, כעולה מפסקי דין ומהחלטות שיפוטיות המפורטות בכתב ההגנה.

התובעת מנועה מלהגיש את תביעתה נגד הנתבעת בתיק זה, וזאת בהתאם להלכת בית ששון (רע"א 4424/04) שלפיה בעל דין אינו רשאי להעלות טענה משפטית הסותרת טענה משפטית שהעלה קודם לכן באותו הליך משפטי או בהליך משפטי אחר.

התובעת מבצעת בין היתר גם נסיעות פנימיות בתוך העיר רחובות, בניגוד לתנאי הרישיון שלה ובמסלול החופף לרישיון הקו של חברת מוניות אחרת אשר תבעה את התובעת בתיק אחר וזכתה בתביעתה, כמפורט בכתב ההגנה.

מתצפיות שערכה חברת חקירות בנובמבר 2016, לבקשת הנתבעת, עלה כי התובעת מאשרת גם לחברות אחרות וכן לנהגים בלתי מורשים להסיע נוסעים בסופי שבוע מתוך תחנת איסוף הנוסעים של התובעת בתל-אביב, וזאת בניגוד להוראות הדין.

כל טענות התובעת בנוגע לנזקים שנגרמו לה כביכול נעדרים כל בסיס עובדתי וראייתי, ואין בהן דבר מלבד ספקולציות.

אין בנטען בכתב התביעה כדי לבסס טענה להתעשרותה של הנתבעת, וקל וחומר שאין בהן כדי לבסס כי ההתעשרות היא על חשבון התובעת. גם היסודות של עוולת הפרה חובה חקוקה אינם מתקיימים בענייננו . החובה החקוקה לא נועדה להגן על התובעת אלא לסייע למשרד התחבורה להסדיר את ענף מוניות השי רות לטובת הציבור. התובעת אף לא הוכיחה כי ההפרה גרמה לה נזק ממוני כלשהו.

צו המניעה המבוקש אינו בר אכיפה ומצוי בתחום סמכותם של גורמי אכיפת החוק. התובעת מבקשת להפוך את הנתבעת למפקחת על קיום הוראות פקודת התעבורה כאשר אין לנתבעת את הכלים או את הסמכות לעשות זאת. בהקשר זה מפנה הנתבעת לפסיקה שלפיה לא יינתן צו מניעה להגנה על זכות ציבורית, שכן הגנה על זכות זו מסורה ליועץ המשפטי לממשלה.

עיקרי טענות הנתבע בכתב ההגנה

דינה של התביעה להידחות על הסף בשל אי ניקיון כפיים , שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב משווע של התובעת.

התובעת מפרה באופן מתמשך את תנאי הרישיון שלה , כפי שעולה מתביעות שהוגשו נגדה בגין מעשים דומים לאלה שלטענתה ביצעו הנתבעים . נציגי התובעת אף יוצרים קשר לעיתים תכופות עם נהגים המחזיקים מונית שירות ללא רישיון הסעה מתאים ומבקשים מהם לסייע לתובעת.

מנהל התובעת, מר ציון חדד (להלן "מר חדד"), ביקש לפגוע בנתבע לאורך כל השנים והגיש נגדו תלונות למשטרה עוד משנת 2011, בעת שהנתבע פעל מכוח רישיון שנתנה לו התובעת. רוב התלונות נסגרו, ומכאן שהוגשו ללא כל בסיס וממניעים אישיים בלבד.

הנתבע מכחיש את הטענות שלפיהן איים על גורמים מטעם התובעת ותקף אותם. לטענתו מדובר ב"סיפור כיסוי של התובעת להפרות הגסות של רישיון ההסעה שלה" בניסיון חסר תום לב להציג תירוצים לרגולטור – משרד התחבורה שעתיד לפגוע ברישיונה.

הנתבע אינו הנהג של הנתבעת ואף אינו עובד של הנתבעת ואינו מקבל ממנה שכר .

המונית של הנתבע צבועה בצבעי לבן כתום ולא בצבעי כחול לבן וההבדל ניכר לעין .

אין לתובעת בעלות על המקומות הסמוכים לתחנות שלה.

טענות התובעת בכתב התשובה

בפסק הדין שניתן נגד התובעת ושאליו הפנתה הנתבעת נקבע כי אין בהפרה כזו או אחרת שביצעה התובעת שם כדי לשלול את זכות התביעה שלה בגין הפרה אחרת. גם במקרה דנן, אין בהליכים קודמים שהתנהלו או שעדיין מנוהלים נגד התובעת כדי לאפשר לנתבעים בענייננו לפעול בניגוד לתנאי הרישיון שלהם.

בניגוד לנתבעים, התובעת בענייננו תומכת בתוצאת פסק הדין הנ"ל, פועלת לפיו, מסרבת שהיועץ המשפטי שלה ייצג נהגים שפעלו לכאורה בניגוד לתנאי הרישיון וכן נוקטת בהליכי שימוע, השעיה קנסות ואף פיטורים של נהגים שמתברר כי פעלו בניגוד לתנאי הרישיונות. בעקבות טענות הנתבעת כי סדרן של התובעת הרשה למוניות של חברות אחרות לאסוף נוסעים משטח התחנה המרכזית החדשה בתל אביב , ערכה לו התובעת שימוע והזהירה אותו כי אם יתברר שהוא עושה זאת, הוא יפוטר לאלתר.

לפי הלכת בית ששון, במקרה שבו בית המשפט דחה טענה שהעלתה צד בהליך קודם, אין כל השתק או מניעה להעלות את אותה טענה בהליך מאוחר יותר.

טענתו של הנתבע כי המונית שלו צבועה בצבעי לבן-כתום אינה מתיישבת עם טענתו כי הוא אינו נהג של הנתבעת.

בתמונות שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה נראות מוניות שלה אוספות נוסעים מהתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, וזאת אף על פי שהנתבעת מודה כי היא אינה רשאית להפעיל מוניות שירות בתל אביב.

הנתבע לא הסביר מדוע לטענתו מבקש מנהל התובעת לפגוע בו באופן אישי. הלכה למעשה הנתבע שב ומגיע לתחנה של התובעת ברחוב צמח בתל אביב, שם הוא אוסף נוסעים במונית שלו, בניגוד לחוק, וכשנהגי התובעת ומנהלה מבקשים ממנו להפסיק לעשות זאת, הוא מאיים עליהם ותוקף אותם.

מטעם התובעת הוגשו שני תצהירי עדות ראשית: תצהירו של מנהל התובעת – מר חדד ותצהיר של סדרן התובעת - מר אנדריי ארליך. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יאסר אזברגה שהצהיר כי הוא מנהל התפעול של החברה. הנתבע ערך תצהיר עדות ראשית מטעמו.

התקיימו שלושה דיוני הוכחות בתיק בתחילת שנת 2018 שבמהלכם נחקרו המצהירים הנ"ל. כמו כן העידו בדיוני ההוכחות העדים הבאים: רו"ח (עו"ד) דורון אלמוג ששימש רואה חשבון של התובעת , מר רוני נגר אשר ערך את דוח החקירה שצורף לכתב ההגנה ומר יבגני שכטר שערך דוח חקירה נוסף אשר הנתבעת ביקשה לצרפו לראיותיה.

בתום דיון ההוכחות השלישי טען ב"כ התובעת כי בכוונתו להגיש בקשה להציג ראיות הזמה, לרבות הזמנת עד מטעם משרד התחבורה, כדי להפריך את טענת הנתבעים שעלתה לטענתו לראשונה בדיון כי לא היה לתובעת רישיון להפעלת מוניות שירות בסופי שבוע (עמ' 130 ש' 34 עד עמ' 132 ש' 27). בעקבות זאת ניתנה החלטה שבה נקבעו מועדים להגשת סיכומים וכן נקבע כי אם תוגש בקשה להגשת ראיות נוספות, תינתן החלטה נוספת בהתאם. התובעת לא הגישה את סיכומיה במועד שנקבע, ובמקום זאת ביקשה להגיש ראי ות הפרכה ולזמן עדי הזמה, וכן ביקשה להאריך את המועד להגשת סיכומי ה עד להכרעה בבקש תה הנ"ל. התובעת ביקשה להגיש, בין היתר , דוח חקירה לגבי נסיעות שביצעו הנתבע ונהגים אחרים של הנתבעת לאחר דיון ההוכחות. כמו כן ביקשה התובעת להזמין לעדות נציג מוסמך של משרד התחבורה , אך בהמשך זנחה את בקשתה זו.

בהחלטה מיום 2.8.18 נקבע כי מעיון בבקש ה להגשת ראיות הזמה ובתשובות לבקשה עולה בבירור כי התובעת הייתה יכולה להגיש את אותן ראיות או ראיות דומות קודם לכן, ואין לקבל את טענתה כי הצורך בראיות אלה עלה רק בעקבות עדותם של הנתבעים. עם זאת נקבע כי כנגד תשלום סך של 7,500 ₪ במזומן לכל אחת מהנתבעות וכן הפקדת סך של 30,000 ₪ לקופת בית המשפט ייקבע מועד דיון הוכחות נוסף בנוגע לאותן ראיות בלבד, ייקבעו מועדים חדשים להגשת סיכומים והצדדים יהיו רשאים להעלות בסיכומיהם טענות הנוגעות לראיות החדשות ולמשקל שיש לייחס להן לנוכח מועד הגשתן .

משקיימה התובעת את התנאים הנ"ל, נקבע בהחלטה מיום 23.10.18 מועד דיון הוכחות נוסף בתיק, אשר נדחה בהמשך ליום 10.3.19. ביום 8.1.19 הודיע ב"כ התובעת כי הראיות יוצגו לנתבעים תוך ימים ספורים, אך רק ביום 13.2.20 הוגשה הודעה מטעם התובעת על הגשת ראיות ההזמה לתיק ועל שליחת עותק שלהן לנתבעים. ראיות ההזמה כללו דוח חקירה של חברת חקירות, תצהירים של החוקרים אלון לוי ובטי פרז שערכו את דוח החקירה , סרטונים שצילמו החוקרים וסרטונים נוספים .

לבקשת התובעת, החוקרים הנ"ל הוזמנו לדיון ההוכחות הנוסף, אך בפתח הדיון הודיעו ב"כ הנתבעים כי אין בכוונתם לחקור את העדים וכי יעלו טענות בעניין קבילותן ומשקלן של הראיות הנוספות בסיכומיהם.

לאחר הדיון האחרון הוגשו סיכומי הצדדים בכתב, לרבות סיכומי תשובה.

דיון

התובעת ביססה את תביעתה על שתי עילות משפטיות: הפר ת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. הגם שבית המשפט רשאי לתת במקרים מסוימים צו מניעה על יסוד עילת עשיית עושר ולא במשפט, נראה כי עילה זו נזנחה בסיכומי התובעת בעקבות משיכת תביעתה הכספית .

העוולה של הפרת חובה חקוקה מורכבת מחמישה יסודות: (א) חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (ב) החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; (ג) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו;
(ד) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (ה) הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק שאליו התכוון החיקוק (ראו ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 139).

בענייננו, התובעת טוענת כי הנתבעים ביצעו עוול ת הפרת חובה חקוקה כלפיה כאשר הפרו את סעיף 14ח (א) לפקודת התעבורה שבו שנקבע כדלקמן:

"לא יפעיל אדם קו שירות למוניות אלא אם כן נתן לו המפקח על התעבורה רישיון לפי סעיף זה, והוא מפעיל את קו השירות בהתאם לתנאי הרישיון ובאמצעות מוניות שניתן עליהן רישיון לנסיעות שירות, בלבד".

לטענת הנתבעים, סעיף זה לא נועד להגן על זכויות של בעל רישיון להפעלת קו מוניות שירות אלא כדי להסדיר את אופן הפעלת התחבורה הציבורית לטובת כלל הנוסעים. בהקשר זה הפנו הנתבע ים להחלטת ביניים שנית נה בבקשתה של חברת מוניות אחרת לקבל צו מניעה זמני נגד התובעת – החלטה שניתנה בת"א (תל אביב) 43545-07-15 מוניות – קו 51 בע"מ נ' טקסי המרכז בע"מ מיום 23.11.15 . מנגד, התובעת טוענת כי הסעיף נועד לא רק לטובת ציבור הנוסעים אלא גם לטובת בעלי הרישיון ותאגידי מוניות השירות שמשק יעים כספים רבים בהתאם לרישיון הקו שניתן להם, אך התובעת לא הפנתה לפסיקה כלשהי לתמיכה בטענה זו .

נראה כי סעיף 14ח(א) אכן נועד להסדיר את הפעלת קווי מוניות השירות לטובת הציבור, וספק אם נזק כלכלי שעשוי להיגרם למפעיל של קו מוניות שירות כתוצאה מנסיעות לא מורשות של חברה אחרת הוא סוג הנזק שאליו התכוון החיקוק. על כל פנים, אף אם יש ממש בטענת התובעת שלפיה ה סעיף נועד להגן גם על זכויותיו של בעל רישיון להפעלת קו מוניות שירות, לא הוכח כי הנתבעים או מי מהם פוגעים בזכויות המוקנות לתובעת מכוח הרישיון ובכך גורמים נזק לתובעת, וזאת כפי שיפורט להלן.

התובעת טוענת כי כשנה וחצי לפני הגשת התביעה החל הנתבע להפעיל בימי החול (ראשון – חמישי) מונית ללא רישיון במסלול הקווים שבהם פועלת התובעת על-פי רישיון. לגבי שני הנתבעים נטען כי החלו להפעיל בימי סוף השבוע (שישי – שבת) לפחות שש מוניות שנוסעות ללא רישיון במסלול תל-אביב – רחובות.

יש להפריד בין התביעה נגד הנתבע לתביעה נגד הנתבעת, משלא הוכחה טענת התובעת כי הנתבע הוא "הרוח החיה" מאחורי הנתבעת ומי שמנהל אותה בפועל. הנתבע כלל לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית. מר יאסר אזברגה העיד כי הוא זה שמנהל את הנתבעת (עמ' 89, ש' 24) ושאחיו הנתבע הוא אחד מנהגיה המורשים של הנתבעת (סוף עמ' 90), כפי שהצהיר גם הנתבע עצמו בסעיף 2 לתצהיר עדותו הראשית . מתצהירי הצדדים עולה כי הבע לים הרשום של מניות הנתבעת הוא מר אדיב אזברגה. מר חדד העיד בחקירתו הנגדית כי הנתבע קנה את הנתבעת בשנת 2015, אך כשנשאל אם היה נוכח במהלך הקנייה השיב: "לא, שמעתי משמועות" (עמ' 35 ש' 27). מר יאסר אזברגה העיד כי הוא בעל מניה אחת בנתבעת והיתר "של המשפחה שלי ושל כל האחים שלי" (עמ' 89 ש' 30-27) , אך הוא לא נשאל מה חלקו של הנתבע, אם בכלל. על כל פנים, לא הוצגה כל עדות או ראיה אחרת הסותרת את גרסתו של מר יאסר אזברגה שלפיה הוא זה שמנהל את הנתבעת.

התובעת לא ביססה כלל את טענתה בעניין נסיעות שביצע הנתבע בימי החול (ראשון – חמישי) לפני הגשת התביעה . מר אנדריי ארליך, סדרן התובעת, התייחס בתצהירו ל מקרה אחד בלבד שבו לטענתו אסף הנתבע נוסעים מתחנת צמח דוד בתל-אביב, וזאת ביום 24.6.17 שהיה יום שבת. כמו כן התייחס מר ארליך בתצהירו למקרה שבו אחיו של הנתבע, חאלד אזברגה, אסף נוסעים מהתחנה הנ"ל ביום 1.12.17 שהוא יום שישי. בסעיף 23 הצהיר מר ארליך כי "בסופי שבוע" הנתבע ונהגים נוספים של הנתבעת אוספים נוסעים מתחנת התובעת לכיוון ירושלים ורחובות , אך אין בתצהירו של מר ארליך התייחסות לנסיעות כלשהן שביצע הנתבע בימים ראשון – חמישי , כפי שנטען בסעיף 9 לכתב התביעה.

התביעה הנוספת של התובעת נוגעת לנסיעות בסופי שבוע (ימי שישי – שבת) בקו תל-אביב – רחובות. התובעת לא הציגה ראיות המבססות כי לפני הגשת התביעה, הנתבע או נהגים אחרים של הנתבעת נסעו במסלול הנ"ל בסופי שבוע . מר ארליך התייחס בתצהירו כאמור לשני מקרים בלבד שבהם אספו הנתבע ואחיו נוסעים מתחנת צמח דוד, אך לא ציין לאן נסעו מוניות אלה. הצהרתו של מר ארליך לגבי נסיעות שמבצעים הנתבע ונהגים נוספים של הנתבעת בסופי שבוע מתל-אביב לירושלים אינה רלוונטית לתביעה דנן שהוגשה בגין נסיעות שבוצעו ב סופי שבוע בקו תל-אביב – רחובות בלבד (סעיף 13 לכתב התביעה) . הצהרתו של מר ארליך לגבי נסיעות שבוצעו בסופי שבוע בקו תל-אביב - רחובות היא כללית, אינה כוללת פירוט של מועדי הנסיעות, שמות הנהגים ומספרי רישוי של המוניות ואינה נתמכת באסמכתאות כלשהן כגון תמונות או סרטונים. נוסף על כך, מר ארליך העיד כי אף פעם לא עקב אחרי מוניות של הנתבעת כדי לראות לאן הן נוסעות ואף לא עלה על המוניות של הנתבעת כדי לבדוק את מי הם לוקחים, כמה הם לוקחים ולאן הם נוסעים (עמ' 21 ש' 8-3). גם מר חדד העיד כי לא שלח מישהו מטעמו לעלות על מונית של הנתבעת כדי לבדוק זאת (עמ' 27 ש' 10-8). בהמשך העיד מר חדד לראשונה כי נסע אחרי מוניות של הנתבעת , אך לא הסביר מדוע אין כל התייחסות לכך בתצהירו והעיד כי אינו זוכר מתי ביצע את המעקב ואחרי אילו מוניות (עמ' 33 ש' 27 עד עמ' 34 ש' 23).

מר יאסר אזברגה העיד כי בימי שבת נהגים של הנתבעת עושים נסיעות מיוחדות (ספיישלים) לתחנת צמח דוד (עמ' 91 ש' 17-12). בהמשך העיד כי ייתכן שהיו כמה מקרים שבהם נהגי הנתבעת אספו נוסעים מתחנת צמח דוד לאחר ששילמו לסדרן של התובעת, כפי שעשו גם חברות רבות אחרות שציין את שמותיהן (עמ' 93 ש' 26-22). לאחר מכן חזר והעיד כי נהגי הנתבעת לא עושים נסיעות שירות בימי שישי ושבת אלא נסיעות מיוחדות בלבד (עמ' 104). הנתבע הודה כי לקח נוסעים מתחנת צמח דוד, אך לדבריו עשה זאת לבקשתם של סדרני התובעת או של מר חדד עצמו, ואף שילם לסדרני התובעת עבור ביצוע הנסיעות (ראו למשל עדותו בעמ' 107 החל מש' 8 ובעמ' 129 ש' 14-10 ).

כאמור לעיל, במועד שנקבע להגשת סיכומי התובעת ביקשה התובעת לראשונה להגיש דוח חקירה, תצהירים של החוקרים וראיות נלוות אחרות לגבי נסיעות שביצעו הנתבע ונהגים אחרים של הנתבעת לאחר תום דיוני ההוכחות. הראיות הנוספות אמנם התקבלו לתיק, אך כפי שנקבע בהחלטה מיום 2.8.18, הצדדים היו רשאים להעלות בסיכומיהם טענות בנוגע למשקל הראיות, בין היתר לאור מועד הגשתן . עוד נקבע במפורש בהחלטה מיום 2.8.18 כי התובעת הייתה יכולה להזמין חקירה בנוגע לנסיעות שביצעו הנתבע ונהגים נוספים עוד לפני הגשת התביעה. אין לקבל את טענת התובעת בסיכומיה כי נדרשה להגיש את הראיות הנוספות כדי להפריך את העדויות מטעם הנתבעים במהלך הדיון שלפיהן הנסיעות שהם מבצעים אינן נסיעות שירות אלא נסיעות מיוחדות (ספיישל). התביעה מבוססת על הטענה כי הנתבע ונהגים נוספים של הנתבעת ביצעו נסיעות שירות לא מורשות בקווים שהתובעת הייתה בעלת רישיון להפעיל אות ם, ולכן היה על התובעת לבסס את טענתה זו בראיות.

ב"כ התובעת הפנו בסיכומיהם לפסיקה שבה התיר בית המשפט הגשת ראיות הזמה בשלבים מאוחרים של ההליך, אך במקרה דנן כאמור כלל לא מדובר בראיות הזמה אלא בראיות שהנתבעת הייתה יכולה וצריכה לגבות אותן עוד לפני הגשת התביעה.

מעיון בראיות הנוספות עולה כי החקירות בוצעו למעלה משנה וחצי לאחר הגשת התביעה, במועדים שונים בחודשים אפריל ומאי 2018 , ולכן ממילא אין בכתב התביעה כל התייחסות לנסיעות אלה. התובעת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה כדי לכלול בו התייחסות מפורשת גם לנסיעות שבוצעו בשנת 2018. נוסף על כך, בדוח יש התייחסות לנסיעת שירות אחת בלבד שבוצעה לכאורה מתל-אביב לרחובות ביום ראשון, 15.4.18 (ולא בסוף שבוע) וכן לנסיעות שבוצעו לכאורה מתל-אביב לראשון לציון ולירושלים, והתביעה הוגשה בגין נסיעות שבוצעו בקו תל-אביב - רחובות בלבד. אין בכתב התביעה טענה לגבי נסיעות שבוצעו בסופי שבוע בקווים אחרים, ואף לא הועלתה בכתב התביעה טענה שלפיה הנתבע או נהגים אחרים נוסעים בחלק מהמסלול של קו תל-אביב - רחובות עד ראשון לציון .

אין לקבל גם את טענת התובעת בסיכומיה כי יש רלוונטיות רבה לראיות שנגבו לאחר תום דיוני ההוכחות כיוון שצו המניעה המבוקש צופה פני עתיד. משהועלו בכתב התביעה שלא תוקן, טענות רק לגבי מעשים שבוצעו לפני הגשת התביעה, התובעת לא הייתה רשאית להרחיב את החזית בניגוד לעמדתם של הנתבעים ולבסס את בקשתה לסעד על מעשים שבוצעו לכאורה לאחר הגשת התביעה ואינם מוזכרים בכתב התביעה . קל וחומר שאין לאפשר לתובעת להרחיב את החזית על יסוד ראיות שנגבו רק לאחר שכל הצדדים הודיעו כי סיימו להביא את ראיותיהם ונקבעו מועדים להגשת סיכומים, ובפרט כאשר התובעת לא הסבירה מדוע לא גבתה את אותן ראיות בשלב מוקדם יותר של ההליך ואף לפני הגשת התביעה.

לאור כל האמור לעיל, אין לייחס משקל של ממש לראיות החדשות שהציגה התובעת ואין בהן כדי לבסס את הטענות בכתב התביעה.

התובעת אף לא הוכיחה כי בכל מועדים הרלוונטיים הייתה בעלת רישיון בתוקף להפעיל מוניות שירות בקו תל-אביב - רחובות בכל ימות השבוע, לרבות ימי שישי ושבת כפי שהעיד מר חדד בחקירתו הנגדית ( עמ' 46 ש' 22-7). מר חדד צירף לתצהירו העתקים של שישה רישיונות להפעלת קווי מוניות שירות שניתנו לתובעת שאחד מהם הוא רישיון להפעלת מוניות שירות בקו תל-אביב - רחובות. כל הרישיונות הם משנת 2017, אין חולק כי יש צורך בחידוש הרישיון מדי שנה (ראו עדותו של מר חדד בעמ' 46 ש' 10-7) ולא הוכח כי רישיונות אלה חודשו , הגם שרוב הראיות שהציגה התובעת נוגעות לנסיעות שבוצעו בשנת 2018. התובעת אף אינה מסבירה כיצד לשיטתה אפשר לתת צו מניעה קבוע הצופה פני עתיד, כאשר לא ידוע אם רישיונה של התובעת יחודש . נוסף על כך, בנספח 4 לכל הרישיונות האחרים מלבד הרישיון לקו תל-אביב - רחובות צוין כי מועדי ההפעלה הם ימים א-ה בשעות מסוימות ובימי ו' וערבי חג עד שעה לפני כניסת השבת בלבד. לא נקבעו מועדי הפעלה בשבתות ובחגים. מר חדד לא צירף לתצהירו את נספח 4 לרישיון קו תל-אביב - רחובות, ועל כן לא הוכח מהן שעות ההפעלה של קו זה.

במהלך דיון ההוכחות הוגש מטעם הנתבעת מסמך נ/3 שכותרתו "קו שירות 5232 מתל-אביב לרחובות" וב"כ התובעת אישר כי מדובר במסלול של הרישיון ובהנחיות הנוגעות לרישיון (עמ' 49 ש' 24). במסמך נ/3 תחת הכותרת " דרישות תפעוליות" מופיעה טבלה של "שעות פעילות ותדירות מינימלית ומקסימלית ע"פ שעות יום" שבה מפורטות שעות הפעלה בימי חול ושעות ההפעלה בערבי חג – " עד שעה לפני שבת". המסמך הוצג לפני מר חדד אך מאחר שהעיד בתחילת חקירתו הנגדית כי אינו יודע לקרוא, הוא נשאל האם ראה אי פעם לוח זמנים להפעלת קו תל-אביב - רחובות והשיב בשלילה (עמ' 56 ש' 24-16). אף אם לא הוכח כי הרישיון שניתן לתובעת היה כפוף לדרישות התפעוליות המפורטות בנ/3, היה על התובעת להציג את הרישיון שניתן לה במלואו כדי לבסס את התנאים והמועדים להפעלת הקו. מר חדד נחקר ארוכות בנוגע לשאלה מדוע לא צורף לתצהירו דווקא נספח 4 לרישיון קו תל-אביב - רחובות ובו לוח הזמנים להפעלת הקו, בעוד שהעתקים של הרישיונות האחרים צורפו במלואם כולל נספח 4, והוא לא הציג כל הסבר לכך (עמ' 53 ש' 18 עד עמ' 56 ש' 27). לכן , אין אלא לזקוף זאת לחובת ה של התובעת ולקבוע כי לו הציגה את הנספח הרלוונטי, לא היה בו כדי לתמוך בגרסתה שלפיה היא רשאית להפעיל את הקו בכל ימות השבוע, לרבות בימי שישי לאחר כניסת השבת ובימי שבת.

בתום דיון ההוכחות האחרון טען ב"כ התובעת כאמור כי בכוונתו להזמין עד מטעם משרד התחבורה כדי להפריך את טענת הנתבעים שלפיה לא היה לתובעת רישיון להפעלת מוניות שירות בסופי שבוע, אך בסופו של דבר זנחה התובעת את בקשתה זו.

בסיכומים מטעם התובעת נטען כי יש לדחות את טענת הנתבעים שלפיה אין לתובעת רישיון להפעיל מוניות שירות בקו תל-אביב - רחובות בימי שבת, וזאת משום שלשיטתה טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה וכן טענת הודאה והדחה אשר סותרת ידיעה שיפוטית. דינן של טענות אלה להידחות.

הנתבעים טענו במפורש בכתבי ההגנה כי הם מכחישים שהתובעת היא בעלת רישיון תקף לביצוע הנסיעות בקו תל-אביב - רחובות. גם אם לא הועלתה טענה מפורשת שלפיה אין לתובעת רישיון להפעיל מוניות שירות לאחר כניסת השבת, התובעת היא שנשאה בנטל להוכיח באילו מועדים היא רשאית להפעיל את הקו. התובעת לא עשתה זאת, וכאמור אף נמנעה מלצרף את הנספח של מועדי ההפעלה דווקא של הרישיון הרלוונטי לתביעה. אין לקבל גם את טענת התובעת כי הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה במוניות) (מס' 2), התשע"ז-2017 יוצרות "ידיעה שיפוטית" על כך שהתובעת רשאית להפעיל את מוניות השירות גם בימי המנוחה. בצו הנ"ל נקבעו תעריפי נסיעות במונית, לרבות מוניות שירות, לשנת 2017, בין היתר בימי המנוחה , אך אין בכך כדי ללמד כי כל הקווים של מוניות השירות רשאים לפעול בימי המנוחה . נהפוך הוא, מ העתקי הרישיונות האחרים שהציגה התובעת עולה כי לא ניתן בהם היתר להפעלת מוניות שירות בימי שישי לאחר כניסת השבת ובימי שבת.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס באילו ימים ובאילו שעות הייתה רשאית להפעיל את מוניות השירות בקו תל-אביב – רחובות בשנת 2017 ו אף לא ביססה כי רישיון זה חודש והיה בתוקף גם בשנת 2018. כמו כן אני קובע כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש כדי להוכיח כי הנתבע או נהגים אחרים מטעם הנתבעת ביצעו נסיעות שירות בקו תל-אביב – רחובות בשנת 2017, וגם אם ביצעו נסיעות בקו זה בשנת 2018 , לא הוכח כי היה בנסיעות אלה כדי לפגוע בזכות כלשהי של התובעת ולגרום לה נזק.

על כן, התובעת לא הוכיחה כי התקיימו יסודותיה של עילת הפרת חובה חקוקה.

כאמור לעיל, נראה כי התובעת זנחה בסיכומיה את תביעתה בעילת עשיית עושר ולא במשפט, ועל כל פנים, לא הוכח כי הנתבעים או מי מהם התעשרו על חשבון התובעת. לגבי הנתבעת, לא נסתרה גרסתה שלפיה היא נותנת לנהגיה המורשים שירותי ניהול וקשר תמורת דמי חבר חודשיים בלבד, ולכן גם אם הנהגים ביצעו נסיעות החורגות מהמסלולים שבהם הנתבעת מורשית לפעול, לא הוכח כי הכנסותיה של הנתבעת גדלו כתוצאה מנסיעות אלה. ראו לעניין זה בין היתר עדותו של רו"ח דורון אלמוג העיד שלפיה גם הכנסות התובעת מבוססות על דמי חבר בלבד אשר אינם מושפעים מכמות הנוסעים (עמ' 12 החל מש' 7). התובעת אף לא הוכיחה כאמור כי הנתבע ונהגים אחרים של הנתבעת ביצעו נסיעות שירות בקו תל-אביב - רחובות במועדים שבהם התובעת הייתה בעלת רישיון להפעיל ק ו מוניות שירות במסלול זה.

בבואו של בית המשפט להכריע אם להיעתר לתביעה למתן צו מניעה קבוע, עליו לבחון בראש ובראשונה הא ם הוכחה הזכות שבגינה התבקש הצו. כמו כן עליו לבחון אם קיימים שיקולים שביושר שלא לתת את הצו, וביניהם אי ניקיון כפיים בפנייה לבית המשפט . בענייננו כאמור , התובעת לא הוכיחה את זכותה משלא ביססה כי בכל המועדים הרלוונטיים הייתה רשאית להפעיל מוניות שירות בקו תל-אביב - רחובות בכל ימות השבוע. כמו כן וכפי שיפורט להלן, התובעת אף לא הגישה את תביעתה בניקיון כפיים משלא גילתה לבית המשפט עובדות חשובות ורלוונטיות הנוגעות לענייננו.

התובעת טוענת כי הנתבעים הפעילו במשך שנה וחצי לפני הגשת התביעה מוניות שירות שנסעו ללא רישיון בקווים שמפעילה התובעת, ולמרות זאת, מר חדד אישר בעדותו כי מעולם לא כתב מכתב תלונה לנתבעת ומעולם לא פנה למשרד התחבורה אשר מפקח על הפעלת מוניות שירות בנוגע לנסיעות שביצעו לטענתו נהגי הנתבעת בקו של התובעת (עמ' 27 ש' 23 עד עמ' 28 ש' 5).

בחקירתו הנגדית של מר חדד עלה לראשונה כי הרישיון להפעיל מוניות שירות בקו תל-אביב - רחובות אינ ו בלעדי , וניתן גם לחברה נוספת בשם מוניות רחובות (פרוטוקול מיום 29.1.18 עמ' 58 ש' 29-20) . כמו כן הוגשו לתיק ראיות מטעם הנתבעת המבססות כי התובעת מאפשרת גם לנהגים של חברות אחרות ואף לנהגים פרטיים שאינם מורשים להפעיל מוניות שירות, לנסוע באותם מסלולים שהתובעת טוענת כי הייתה בעלת רישיון להפעילם: מתל-אביב לרחובות ומתל-אביב לירושלים. מדוחות חקירה שהוגשו מטעם הנתבעת לבית המשפט עלה כי במועדים שונים בנובמבר 201 6 ובדצמבר 2017, נאספו נוסעים רבים מהרציפים של התובעת בתחנת צמח דוד בתל-אביב במוניות של חברות אחרות וכן באמצעות מיניבוסים ורכבים פרטיים שאינם בעלי רישיון להפעיל מונית. כמו כן עלה כי לא זו בלבד שנסיעות אלה בוצעו בידיעתה של התובעת, אלא שסדרנים של התובעת הם שניהל ו את איסוף הנוסעים וגבו מכל אחד מה נהגים תשלום במזומן (ראו חקירות משנת 2016 בנספח ג' לכתב ההגנה ולתצהירו של מנהל הנתבעת וחקירות מסוף שנת 2017 במוצג נ/5).

במהלך חקירתו הנגדית של מר ארליך הוצג לו דוח החקירה משנת 2016 והוא אישר כי עבד בתחנה בתל-אביב באותה עת , אך העיד כי סדרן אחר בשם דוד הוא זה שניהל את העניינים בתחנה זו. כשנשאל מר ארליך האם הוא יכול להסביר למה דוד לוקח כסף מנהגי מוניות, השיב: "אני לא יכול להסביר לך" (עמ' 19 ש' 31-22).

מר חדד לא התייחס בתצהירו לדוח החקירה שצורף לכתב ההגנה, ובחקירתו הנגדית אף הודה כי הוא עצמו נותן הנחיות לסדרני התובעת למלא מוניות של חברות אחרות בנוסעים בקווי השירות של התובעת (עמ' 30 ש' 23-16) :

"ש. הסדרן שלך מעלה נוסעים למוניות של תחנות אחרות, אז מי מפריע?
ת. אם אין מוניות, אם יש ביקוש הוא חייב למלא מוניות עבור הנוסעים.
ש. אי אפשר להשאיר את הנוסעים בלי שירות, נכון?
ת. נכון.
ש. זאת אומרת שמבחינתכם ברגע שאין לכם מספיק מוניות לכל הנוסעים שיש בסופ"ש אז זה בסדר להשתמש במוניות של תחנות אחרות. נכון? וגם חאפרים סטיישנים וכל מיני...
ת. לא כל המכוניות אלא רק מוניות. אמרתי לסדרנים שאסור למלאות טנדרים".

בחקירתו החוזרת העיד מר חדד כי הוא מאפשר רק למוניות שירות בעלות רישיון לאסוף נוסעים מתחנת תל-אביב (סוף עמוד 64 ותחילת עמוד 65), אך מעדותו בחקירה הנגדית ומהראיות האחרות בתיק עלה בבירור כי התובעת אפשרה ואף יזמה נסיעות של מוניות שירות מחברות אחרות בקווים שמפעילה התובעת , לרבות מוניות של חברות שלא היה להן רישיון להפעיל את אותם קווים.

מחקירתו הנגדית של הנתבע עלה כי מר חדד ביקש גם ממנו לקחת נוסעים מתחנת צמח דוד בתל-אביב. ראו לעניין זה עדותו בעמ' 107 ש' 20-8:

"לפני יומיים. אמר ציון, ציון חדד בכבודו ובעצמו אמר לי "אם אין מוניות תיקח נוסעים. אני רוצה שאתה תיקח נוסעים. יותר טוב מאשר הטנדרים האלה שייקחו את הנוסעים. למה הטנדרים, לפחות אתה יש לך ביטוח. הטנדרים האלה חס וחלילה אם אין לה ביטוח, אני, אני קורה לי אסון". הוא יודע טוב מאוד. ואתה יכול לשאול אותו".

בהמשך העיד הנתבע כי סדרנים של התובעת מבקשים ממוניות רבות של חברות אחרות לקחת נוסעים וגובים על כך כסף (סוף עמ' 118) ושגם הוא עצמו לוקח נוסעים ומשלם על כך לסדרן של התובעת 20 ₪ (עמ' 129 ש' 14-10) . כמו כן העיד הנתבע כי כשמר חדד עצמו נמצא בתחנה הוא לא מאפשר לטנדרים לקחת נוסעים, אבל אחרי שהוא הולך נהגי הטנדרים מגיעים, נותנים כסף לסדרן של התובעת והוא ממלא את הטנדר (תחילת עמ' 119).

ממצאי דוחות החקירה שהוגשו מטעם הנתבעת מחזקים את גרסתו של הנתבע הנ"ל. עורכי הדוחות נחקרו בחקירות נגדיות וגרסתם לא נסתרה. מר נגר שערך את דוח החקירה אשר צורף לכתב ההגנה (נ/4) העיד בין היתר כי חוקרים מטעמו ראו ותיעדו בסרטוני וידאו המון מסירות של כספים: " .... הם מסרו כספים. נראו שטרות עוברים בין נהגי מוניות לבין נהגים אחרים של מכוניות לא משולטות לסדרנים עצמם ביד..." (עמ' 68 ש' 33-30), ובהמשך העיד כי "עשרות פעמים תועדו, תועד כסף עובר בין נהגי המוניות לנהגים של מכוניות לא משולטות לסדרנים" (עמ' 69 ש' 6-4). אמנם מר נגר העיד כי לא צירף לדוח החקירה את סרטוני הווידאו אלא רק תמונות שהוקפאו מתוך הסרטונים, אך לא נסתרה עדותו כי הוא נוהג לעשות כך במשך 21 שנות עבודתו כחוקר פרטי וכי בסרטונים ראה בבירור את העברות הכספים (עמ' 72-68). מר יבגני שכטר העיד כי הוא זה שביצע יחד עם חוקר נוסף את החקירות שתועדו בדוח נ/4 הנ"ל (עמ' 78 ש' 29-22) וכן העיד כי צילם חלק מהסרטונים וראה במו עיניו את העברות הכספים לסדרן מטעם התובעת, דוד (עמ' 81-79). כמו כן העיד מר שכטר כי הוא זה שהכין את דוח החקירות הנוסף משנת 2018 (נ/5) שבו מתועדות שתי חקירות שבוצעו בשנת 2017 (עמוד 78 ש' 14-5) וכי היה נוכח בשתי החקירות (עמ' 83 ש' 16-11). גם בדוח זה תועדו סדרנים של התובעת גובים כסף מזומן מנהגי מוניות של חברות אחרות ומנהגים פרטיים לא מורשים.

מר חדד העיד כי לאחר שראה את דוח החקירה משנת 2016 שצורף לכתב ההגנה ערך שימוע לסדרן התובעת דוד שהכחיש כי לקח כסף מנהגים והוזהר שאם יעשה זאת - יפוטר (עמ' 29 ש' 26-23 ועמ' 39 ש' 11-3 ). ואולם, מדוח החקירה הנוסף שהוגש מטעם הנתבעת (נ/5) עלה כי דוד המשיך לפעול כך גם בסוף שנת 2017. התובעת לא ביקשה להזמין לעדות את דוד, שלפי עדותם של מר חדד ושל מר ארליך עדיין עבד אצל התובעת בעת ניהול דיוני ההוכחות , ואין אלא לזקוף זאת לחובתה של התובעת ולקבוע כי לו נשמעה עדותו של דוד , היה בה כדי לתמוך בגרסת הנתבעים ולא בגרסת התובעת .

לאור כל האמור לעיל הוכח שהתובעת לא פעלה בניקיון כפיים כאשר הגישה את התביעה דנן נגד הנתבעים בגין נסיעות שירות שביצעו ללא רישיון, מבלי לגלות לבית המשפט כי היא עצמה פעלה בניגוד להוראות הדין בעת שאפשרה לנהגי מוניות רבים מחברות אחרות ולנהגים פרטיים לבצע נסיעות שירות בקווים שהיא מפעילה ואף גבתה מהם תשלום על כך .

בכתב התביעה נטען כי הנתבע התחזה לנהג של התובעת וכי התנהג באלימות כלפי מר חדד וכלפי נהגי התובעת כשניסו למנו ע ממנו להעלות נוסעים למונית שלו. מר חדד ומר ארליך התייחסו בתצהיריהם בין היתר לכמה אירועי אלימות קשים של הנתבע ושל שניים מאחיו, חאלד ומוסא . הנתבע הכחיש בתצהירו כי התחזה לנהג של התובעת, הכחיש כי היה מעורב באירועי האלימות והצהיר כי עוד משנת 2011 בעת שהפעיל מוניות של התובעת, הגיש נגדו מר חדד תלונות חסרות בסיס למשטרה ממניעים אישיים בלבד. בחקירות הנגדיות חזרו הצדדים על גרסאותיהם. מר חדד העיד כי הלך להתלונן במשטרה עשר פעמים כיוון שהנתבע התקיף אותו כל הזמן (עמ' 25 ש' 21-20) , ואילו הנתבע העיד כי לא הוגש נגדו ולו כתב אישום אחד וכי מר חדד הגיש נגדו תלונות שווא רבות במשך 15 שנים ממניעים זרים (עמ' 125 ש' 33-15). כמו כן העיד הנתבע כי הגיש תלונה למשטרה על כך שמר חדד מטריד אותו ומתנכל לו, והתלונה עדיין בטיפול (עמ' 126 ש' 14-7).

אינני נדרש לדון ולהכריע בטענות הנ"ל, שכן גם אם הנתבע התחזה לנהג של התובעת או פעל באלימות כפי שטוענת התובעת , אין בכך כדי לבסס כי התובעת זכאית לקבל את הסעד המבוקש והוא צו המונע מהנתבעים או מי מטעמם להפעיל ללא רישיון מוניות שירות בקווים שבהם פועלת התובעת על-פי רישיון.

משלא הוכיחה התובעת את עילות התביעה שלה, לא ביססה כנדרש את הזכות שבגינה ביקשה את צו המניעה ולא הגישה את תביע תה בניקיון כפיים, התביעה נדחית במלואה.

בנסיבות המתוארות לעיל, ובין היתר לאור זאת שהתובעת הודיעה כי היא מושכת את תביעתה הכספית רק בפתח דיון ההוכחות השלישי ולאחר מכן הגישה באיחור רב וללא הצדקה בקשה להגשת ראיות נוספות, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט וכן מחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 20,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הסך של 30,000 ₪ שהפקידה התובעת בקופת בית המשפט יועבר בחציו לנתבעת ובחציו לנתבע על חשבון הסכומים שנפסקו לעיל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏כ"ו אייר תש"פ, 20 20 מאי 2020, בהעדר הצדדים.