הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 40619-12-14

בפני
כבוד ה שופט אורן שוורץ

התובעת

חברה קדישא גחש"א ראשון לציון באמצעות מנהלה המיוחד עו"ד ארז חבר
ע"י עו"ד ארז חבר ועו"ד הדס גרניט

נגד

הנתבעים

1.יוסף ברויאר
2.יורשי המנוחה לאה ברויאר ז"ל ( יוסף ברויאר, שמעון ברויאר, פייגי חוה רבינוביץ')
3.פייגה רבינוביץ '
שלושתם על ידי ב"כ עו"ד ערן פלס ועו"ד אליאב ניימן
4.ישראל-מיכאל שוורץ
ע"י ב"כ עו"ד שמואל זוסמן
5.אהרון שוורץ – ניתן פסק דין

פסק דין

הרקע לתביעה

1. עניינה של התביעה שלפניי בכספים שהוצאו שלא כדין מקופת עמותת חברה קדישא גחש"א ראשון לציון (להלן – העמותה). לנוכח דוח ביקורת חקירתית שערכה העמותה, ופניית רשם העמותות אל בית המשפט של חדלות פירעון, מונה לה מפרק זמני. בהמשך, מונה לעמותה מנהל מיוחד, הוא עו"ד חבר. בבדיקות ובחקירות שנערכו על ידי המפרק הזמני ועו"ד חבר התגלו אי סדרים כספיים בעמותה. על פי הדוח שהוגש לבית משפט של חדלות פירעון, מנכ"ל העמותה הפר את חובת האמון ופעל בניגוד עניינים במשך תקופת כהונתו. כך, המנכ"ל העביר לעצמו ולקרוביו מיליוני שקלים מקופת העמותה, בדרכים בלתי חוקיות. בנסיבות אלה, ולאחר קבלת אישור בית משפט של חדלות פירעון, עתרה העמותה, באמצעות עו"ד חבר, לחייב את הנתבעים בהשבת הכספים ומתן פיצוי לעמותה בסך 10 מיליון ₪, מכוח עוולת הגזל, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובות אמון של מנהל בתאגיד. עוד עתרה העמותה למתן סעד הצהרתי לפיו נתבעים 2-1 אינם זכאים לקבלת פיצויי פיטורים מהעמותה.

עיקר טענות העמותה, באמצעות עו"ד חבר

2. נתבע 1, הרב יוסף ברויאר (להלן – הרב ברויאר) שימש כמנכ"ל העמותה משנת 1982 ועד לפיטוריו בחודש מרץ בשנת 2007. ביום 07.02.2011 ניתן צו פירוק כנגד העמותה. בהמשך, מונה עו"ד ארז חבר (להלן – עו"ד חבר) במסגרת תיק פר"ק (מחוזי-מרכז) 14116-01-11 (להלן – תיק חדלות הפירעון) לשמש כמנהל המיוחד של העמותה.
במסגרת תפקידו כמנהל המיוחד של העמותה, ערך עו"ד חבר חקירות ובדיקות רבות. ממצאי הבדיקות הצביעו על התנהלות חמורה ביותר של הרב ברויאר לאורך שנות כהונתו כמנכ"ל העמותה, באמצעות הוצאת כספים רבים מקופת העמותה, שלא כדין, כדלקמן: תשלום שכר למקורבים ובני משפחה מבלי שאלה ביצעו בפועל עבודה עבור העמותה; תשלום שכר פיקטיבי לאנשים שלא עבדו בפועל בעמותה והפקדת השכר בחשבונותיו של הרב ברויאר, באמצעות זיוף החתימות של אותם אנשים, ללא ידיעתם; הוצאות שיקים למוסדות פיקטיביים, כביכול בגין צדקה, כשאר בסופו של דבר הגיעו כספים אלה לכיסו של הרב ברויאר; הקמת מוסד פיקטיבי של גמ"ח שבפועל שימש לצרכיו האישיים של הרב ברויאר והזרמת מיליוני שקלים לחשבונו של הרב ברויאר; רכישת רכב יוקרה במאות אלפי שקלים על חשבון העמותה ורישומו על שם הרב ברויאר; זיוף הספחים של השיקים שנותרו במשרדי העמותה; תשלום שכר גבוה באופן ניכר מהשכר המותר לתשלום על פי החוק למנכ"ל העמותה.

3. מטעמים אלה עתרה העמותה לחייב את הנתבעים בהשבת אותם כספים שניטלו מקופתה, מכוח הפרת חובת האמונים של נושא משרה בתאגיד (לגבי הרב ברויאר), מכוח עוולת הגזל הקבועה בסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין) ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, כדלקמן:

הרב ברויאר
סך 4,366,173 – בגין כספים שהועברו מהעמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב" שלא כדין.
סך 11,547,861 ₪ - בגין שכר שקיבל הרב ברויאר שלא כדין מהעמותה.
סך 250,000 ₪ - בגין רכב יוקרה שרכש לעצמו הרב ברויאר על חשבון העמותה.
סך 1,148,604 ₪ - בגין הכנסות העמותה במזומן, אותם נטל הרב ברויאר לכיסו.
סך 25,000 ₪ - בגין כספים של העמותה ששימשו שלא כדין את הרב ברויאר, במקום להיות מופקדים בחשבונות העמותה.
סך 1,606,067 ₪ - בגין שכר ששולם לעובדים פיקטיביים.
סך 350,000 ₪ - בגין כספים ששולמו לחברת "עוף החומה" שלא כדין.
סך 280,000 ₪ - בגין כספים ששולמו למוטבים פיקטיביים.

נתבעים 4-2
סך 1,410,549 ₪ בגין שכר עבודה פיקטיבי שקיבלו מהעמותה כדלקמן:
נתבעת 2 סך 910,384 ₪;
נתבעת 3 סך 306,444 ₪;
נתבע 4 סך 193,721 ₪;

נתבע 5
סך 533,041 ₪ בגין סכומים שקיבל מהעמותה לטובת חברות שהיו בשליטתו.

לצורכי אגרה, העמיד עו"ד חבר את סכום התביעה על סך 10 מיליון ₪. עוד עתר עו"ד חבר למתן סעד הצהרתי לפיו הרב ברויאר ונתבעת 2 אינם זכאים לפיצויי פיטורין בגין פיטוריהם מהעמותה.

עיקר טענות נתבעים 3-1

4. הרב ברויאר פעל ללא לאות לטובת העמותה. כל פעולה שביצע הרב ברויאר נעשתה לאחר קבלת אישור הנהלת העמותה ולאחר שנכתבה ונחתמה בפרוטוקול ישיבות ההנהלה. הרב ברויאר מעולם לא קיבל או החליט החלטה על דעת עצמו בלבד. התנהלותו ארוכת השנים של הרב ברויאר בעמותה הייתה ללא פגם. הדוחות הכספיים שנערכו בקפידה על ידי משרדי רו"ח מובילים תמיד אושרו ללא כל חשש, וקופת העמותה הייתה מאוזנת.

5. נתבעת 2, גב' איטה לאה ברויאר ז"ל (להלן – גב' ברויאר ז"ל), רעייתו של הרב ברויאר, עבדה לצדו מעת מינויו לשמש כמנכ"ל העמותה. פיטורי הרב ברויאר וגב' ברויאר ז"ל אינם קשורים כלל לאי סדרים שהתגלו לכאורה בעמותה. פיטוריהם נעשו אך ורק בשל רצונו של יו"ר העמותה דאז, מר שלום פליישמן, להתמנות כמנכ"ל העמותה חלף הרב ברויאר.

עיקר טענות נתבע 4

6. נתבע 4, מר מיכאל ישראל שוורץ (להלן – הרב שוורץ), החל לעבוד בעמותה בשנת 2006, בעקבות פנייתו של מר דוד נחמיאס, חבר ועד העמותה. הרב שוורץ לא קיבל מהעמותה תרומות והלוואות, מלבד משכורת אשר שולמה לו כדין על ידי העמותה, בגין עבודתו. משכורת זו גובתה בתלושי שכר שהוצאו ודווחו כדין. בנסיבות אלה, אין מדובר בשכר "פקטיבי". לפיכך, אין עילה לחייבו להשיב שכר זה.

7. בטרם החל שלב הדיון במשפט (ישיבות ההוכחות) התקבלו מספר החלטות דיוניות, בעלות חשיבות לניהול ההליך:

א. החלטה מיום 03.06.2015 במסגרת בקשות לסילוק על הסף שהגישו נתבעים 4-1 על יסוד הטענה כי הם היו עובדי העמותה ולפיכך הסמכות העניינית הייחודית לדון בעניינים נתונה לבית הדין האזורי לעבודה: נקבע שהתביעה כנגד הרב ברויאר תיוותר במלואה לפני ערכאה זו, לנוכח החלטת בית משפט של חדלות פירעון שקבע כי ההליכים בעניינו לא יתנהלו בבית הדין האזורי לעבודה, אלא בבית המשפט [החלטה בתיק פר"ק (מחוזי מר') 14116-01-11 מיום 07.04.2015]. באשר ליתר המבקשים (נתבעים 4-2) נקבע כי התביעה כנגדם תפוצל, כך שלפני ערכאה זו תיוותר עילת התביעה בגין עוולת הגזל בלבד ואילו יתר העניינים יתבררו לפני בית הדין האזורי לעבודה.

ב. החלטה מיום 08.09.2015 במסגרת בקשה לסילוק על הסף של התביעה מחמת התיישנות: נקבע כי סוגיית ההתיישנות תתברר במסגרת ההליך העיקרי, לנוכח אופיין של הטענות כנגד הרב ברויאר ובהתחשב בכך שעסקינן בשאלה עובדתית מורכבת, שאין מקומה להתברר במסגרת סילוקה על הסף של התביעה [ע"א 7589/13 Establishment Adoka נ' מכון ויצמן למדע , חוות דעתו של השופט צ' זילברטל (פורסם בנבו, 08.06.2015) (להלן – עניין Adoka].

ג. החלטה מיום 19.10.2017 באשר לקבילות תוכנן של חקירות שערך עו"ד חבר כנגד גורמים שונים שהיו מעורבים בניהול העמותה: נקבע כי לצורך הוכחת תוכנן של החקירות נדרש עו"ד חבר לזמן לעדות את הנחקרים השונים. כפועל יוצא מאותה החלטה לא היה עוד צורך בתצהירו הלאקוני של עו"ד חבר, שבו רוכזו בעיקר הפניות לחקירות של אותם עדים, והוא נמחק.

8. עו"ד חבר פעל לאתר את נתבע 5, מר אהרון שוורץ, בנו של הרב שוורץ (להלן – אהרון) לשם המצאת כתב התביעה, בכתובת המגורים כפי שהופיעה במאגרי הנתונים של משרד הפנים וכן בכתובות מגורים נוספות שהובאו לידיעתו. ניסיונות אלה לא צלחו. בנסיבות אלה, הגיש עו"ד חבר בקשה לביצוע תחליף המצאה. חרף ביצוע תחליף ההמצאה לא הגיש אהרון כתב הגנה. לפיכך ביום 14.02.2018 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד אהרון. בפרק הזמן בו התנהל המשפט ועד למועד חתימת פסק הדין דנן, לא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין מצד אהרון.

9. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם עו"ד חבר – רו"ח איזק (ערך דוח חקירה מטעם רשם העמותות); רו"ח בוכניק (ערך דוח ביקורת חקירתית עבור העמותה); מר שלמה גנות (נהג בעמותה); מר שלום פליישמן (יו"ר ועד הנהלת העמותה); מר יחיאל גרינוולד (חתנו של מר שלום פליישמן ומי שמונה כחבר ועדת ביקורת בעמותה); מר ישראל הורוביץ (מי שמונה למנכ"ל העמותה לאחר פיטורי הרב ברויאר); מר יהודה וייס (פקיד רישום לוויות בעמותה); מר שלמה נוימן (עבד כמטהר בעמותה והקים עם הרב ברויאר את גמ"ח "רב טוב"); מר עמרם ויספיש (בעל עסק לחלפנות כספים בו נפרטו שיקים שקשורים לעמותה); מר ישראל רבינוביץ (חתנו של הרב ברויאר); גב' מיכל פיטרמן (בתו של מר שלום פליישמן ומי שהתנדבה בעמותה); מר יעקב פיטרמן (חתנו של מר שלום פליישמן ומי שמונה כחבר ועדת ביקורת בעמותה).

מטעם נתבעים 3-1 – הרב יוסף ברויאר; גב' לאה ברויאר ז"ל (רעייתו של הרב ברויאר ומי שעבדה בעמותה. גב' ברויאר ז"ל מסרה את עדותה בבית המשפט ונפטרה במהלך ניהול התביעה); גב' פייגה (פייגי) חווה רבינוביץ' (בתו של הרב ברויאר ומי שעבדה בעמותה); מר אברהם דב שפיצר, מר ליפניקר דוד, מר רובין אהרון, מר רוזנפלד אשר, מר שפיצר דוד, מר משה שפיצר, מר יצחק מאיר וייס (עדים אשר מסרו גרסה באשר לאופיו הנדיב של הרב ברויאר והתרומות שקיבלו ממנו); גב' חיה קסטלניץ' (עבדה כמנהלת חשבונות בעמותה).

הנתבע 4 - הרב ישראל מיכאל שוורץ (מי שקיבל עזרה כספית מהרב ברויאר והועסק כיועץ הלכתי בעמותה).

דיון והכרעה

סקירת ההליכים עד להגשת התביעה

10. העמותה הוקמה ביום 21.08.1983. מטרותיה העיקריות של העמותה הן: פיתוח בתי עלמין ואחזקתם, טיפול בהלוויות ובנפטרים, תמיכה בקרובי הנפטרים וכן החזקת מוסדות צדקה, דת וחינוך באמצעות השתתפות בתקציבים של מוסדות אלה.
בהתאם לפרוטוקול ישיבת ועד העמותה מחודש מרץ בשנת 2006, חברי ועד העמותה דאז היו: מר צבי גנות ז"ל, מר אברהם סלומון, מר שלום פליישמן, מר יוסף פריש, מר אברהם רייכנברג, מר דוד נחמיאס, מר יעקב זילברשטיין ומר דב שטרייטר. יו"ר העמותה והוועד היה מר שלום פליישמן.
חברי ועדת הביקורת שפעלו בעמותה היו: מר יעקב פיטרמן, מר יחיאל ביטון ומר יחיאל גרינוולד.
בשנים 2007-1982 שימש הרב ברויאר כמנכ"ל העמותה.

11. ביום 22.02.2006 נערכה מטעם רשם העמותות, על ידי רו"ח נבון וייספלד (להלן – רו"ח וייספלד) "בדיקת עומק" לעמותה. בבדיקה נמצאה חריגה בהוצאות ההנהלה וההוצאות הכלליות. עוד נמצא כי משכורות הבכירים בעמותה גבוהות באופן בלתי סביר. מהבדיקה עלה שבעל השכר הגבוה בעמותה קיבל שכר שנתי בסך 1,557,102 ₪.
העמותה סירבה למסור פרטים בדבר מקבלי המשכורות וקרבתם המשפחתית לחברי הוועד. אולם, סך משכורתם של חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה, המהווים חמישה מבין 19 עובדי העמותה, היה כ-57% מסך תשלומי השכר בעמותה.
עוד עלה מבדיקת העומק, כי מורשה החתימה בזמן הבדיקה, הרב ברויאר, מונה בניגוד לתקנון העמותה; העמותה תמכה בעמותות אחרות בסכומים של מאות אלפי שקלים בניגוד למטרותיה ולא הציגה פירוט בדבר סכומים אלה; העמותה הייתה בגירעון של 99% ממחזור הפעילות נכון לשנת 2003 [ראו החלטת רשם העמותות מיום 25.08.2010 אשר צורפה כנספח 93 למוצגי התביעה].

12. לנוכח אי-סדרים אלה, מינה רשם העמותות את רו"ח איזק כחוקר לצורך בדיקת פעילות העמותה (להלן – רו"ח איזק). ביום 30.11.2008 הגיש רו"ח איזק דוח סופי בדבר תוצאות חקירת העמותה [נספח 2 למוצגי התביעה], ממנו עלו הממצאים הבאים:

הוצאות הנהלה וכלליות:
הוצאות העמותה בדוחות לשנת 2005 לא הוצגו כראוי. שכר המנכ"ל, סמנכ"ל והעוזר היו גבוהים בפועל מהמצוין על פי הדוחות לשנת 2005, ו-65% מהוצאות הנהלה וכלליות הועמסו על הפעילות.

כינוס אספות כלליות:
העמותה הגישה פרוטוקול אסיפה כללית מדי שנה, אולם בפועל האספות לא התקיימו והפרוטוקולים היו פיקטיביים.

ועד מנהל:
בניגוד לתקנון העמותה הקובע כי הוועד יהיה מורכב מחמישה חברים, מונו שמונה חברי ועד. חבר הוועד הפעיל היה מר פליישמן. יתר חברי הוועד לא היו פעילים ולא היו בקיאים בנעשה בעמותה.מורשי החתימה, מר פלשיימן ו מר נחמיאס, העבירו דיווחים כוזבים לגבי העסקת קרובי משפחה בעמותה.

ועדת ביקורת:
תוך ניגוד עניינים חמור, מונו לחברי ועדת ביקורת מר יחיאל גרינוולד (להלן – מר גרינוולד) ומר יעקב פיטרמן שהם חתניו של יו"ר הוועד, מר פליישמן. כישוריהם של חברי ועדת הביקורת לא היו מספיקים והם לא ערכו ביקורות כלל. אשתו של מר פיטרמן קיבלה שכר מהעמותה. גם בנותיו של חבר ועדת הביקורת יחיאל ביטון, קיבלו שכר מהעמותה.

מורשי חתימה והוצאות כספים ללא בקרה:
לא קיים מינוי עדכני של מורשי חתימה נכון למועד החקירה. מורשה החתימה מר צבי גנות ז"ל נבחר ככזה בחודש מרץ בשנת 2005 למרות אשפוזו ללא הכרה בחודש מאי בשנת 2003. נראה כי מדובר בפרוטוקול בחירה פיקטיבי. נמצאו שיקים חתומים על ידי מר גנות ז"ל הנושאים תאריך מאוחר לאשפוזו. עוד נמצאו שיקים רבים חתומים על ידי יו"ר העמותה מר פליישמן. מר פליישמן נהג לחתום על שיקים ריקים באופן קבוע והעבירם לרב ברויאר שמילא אותם כרצונו. לאחר מכן עברו השיקים למורשה החתימה השני. בשום שלב לא הייתה בקרה על הוצאותיו של הרב ברויאר על ידי מורשי החתימה או על ידי ועד העמותה.

משיכות כספים שלא כדין על ידי הרב ברויאר:
משכורתו החודשית של הרב ברויאר עמדה בשנת 2004 על סך 145,584 ₪, בשנת 2005 על סך 146,143 ₪, בשנת 2006 על סך 157,639 ₪ ובשנת 2007 על סך 189,779 ₪. ההחלטה האחרונה שנמצאה לעניין אישור שכר זה הייתה מישיבת ועד העמותה בשנת 1991. על מנת לטשטש את גובה משכורתו, שולמה לו המשכורת בשלושה שיקים נפרדים משני חשבונות בנק שונים של העמותה.

בנוסף, משך הרב ברויאר משכורות פיקטיביות על שם מספר גורמים, אשר על פי העדויות כלל לא עבדו בעמותה: שכר עבור גב' ברויאר ז"ל; שכר עבור בתו, נתבעת 3, גב' פייגי רבינוביץ' (להלן – גב' רבינוביץ'). השיקים עבורה הופקדו בדרך כלל בגמ"ח "רב טוב" אשר מצוי בשליטתו של הרב ברויאר; שכר עבור גב' מיכל פיטרמן, בתו של מר פליישמן (יו"ר העמותה); שכר עבור יחיאל, חתנו של מר פליישמן; שכר עבור גב' חיה קסטלניץ'.

משיכת כספים שלא כדין באמצעות תשלום חשבון חשמל
משיכת הכספים בוצעה מבלי שמר פליישמן היה מודע כלל לביצוען של עבודות חשמל עבור העמותה.

תשלום שלא כדין לרב שוורץ
הרב ברויאר החליט לשלם לרב שוורץ שכר חודשי כרב העמותה. החלטה זו התקבלה בניגוד להחלטתו של מר פליישמן ובשעה שהרב שוורץ לא מילא תפקיד זה בפועל.

משיכת כספים שלא כדין באמצעות גמ"ח "רב טוב"
גמ"ח "רב טוב" נוהל על ידי הרב ברויאר בחשבון נפרד כאשר הוא מורשה החתימה היחיד. בין הגמ"ח לבין העמותה הועברו כספים בסכומים ניכרים. הנהלת העמותה החליטה מפעם לפעם להעביר כספים לקופת הגמ"ח. על כן, לדעת רו"ח איזק, עולה חשש כי הגמ"ח שייך לעמותה והרב ברויאר השתלט עליה ומשך ממנה כספים שלא כדין.

קופות צדקה
בבתי העלמין של חברה קדישא פזורות קופות צדקה. עד לחודש ינואר 2005 נאספו הכספים והופקדו בחשבון הבנק של העמותה. מינואר 2005 הועברו מפתחות הקופות אל חסידות קרעטנשיף. ההחלטה על העברת המפתחות נעשתה על ידי הרב ברויאר ללא סמכות וללא אישור של ועד העמותה.

מתן תרומות תוך ניגוד עניינים
בין השנים 2005-2002 העבירה העמותה תרומות לגופים הקשורים לחברי הוועד ולרב ברויאר בסכומים ניכרים. לעמותה אין קריטריונים לחלוקת התרומות.

13. בסופה של חוות הדעת המליץ רו"ח איזק לרשם העמותות לפנות לבית המשפט בבקשה בכדי למנות מפרק מפעיל לעמותה, אשר ידאג לתיקון הליקויים. לאחר קבלת חוות הדעת הסופית של רו"ח איזק, מינתה העמותה את רו"ח יניב בוכניק (להלן – רו"ח בוכניק) על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הנזקים שנגרמו לעמותה כתוצאה מפעולות חריגות שבוצעו על ידי בעלי תפקידים בעמותה. בדוח שהגיש הציג רו"ח בוכניק ממצאים דומים לאלה שהופיעו בדוח של רו"ח איזק [נספח 1 למוצגי התביעה].

14. בהתבסס על דוח הביקורת שהגיש רו"ח איזק, הוגשה על ידי רשם העמותות בקשה לפירוק העמותה [במסגרת תיק חדלות הפירעון]. ביום 09.01.2011 הופקעו סמכויות הניהול של ועד העמותה ועו"ד אביחי ורדי התמנה למפרק זמני לעמותה.
ביום 11.12.2011 מונה עו"ד חבר למנהל מיוחד של העמותה. לאחר מינויו, בחן עו"ד חבר את דוחותיהם של רו"ח איזק ורו"ח בוכניק ואת החקירות שביצע עו"ד ורדי. בנוסף, ביצע עו"ד חבר שורה של חקירות ובדיקות עצמאיות בקשר להתנהלות בעמותה. ממצאי הבדיקות שערך עו"ד חבר חיזקו את הממצאים שעלו בדוחותיהם של רו"ח איזק ורו"ח בוכניק כדלקמן:
חתימה עיוורת על שיקים של העמותה. בדרך זו הוציא הרב ברויאר כספים מהעמותה ללא כל פיקוח; היעדר פיקוח על הנעשה בכספי העמותה באמצעות הקמתה של ועדת ביקורת פיקטיבית; היעדר פיקוח על הנעשה בכספי העמותה מצד ועד העמותה והאסיפה הכללית; זיוף נספחי השיקים שנותרו בעמותה על מנת לטשטש ראיות בגין כספים שהוציא הרב ברויאר מהעמותה שלא כדין; הוצאת כספים מהעמותה באמצעות חשבון גמ"ח "רב טוב"; הפקדת כספים שקיבלה העמותה במזומן בחשבונו של הרב ברויאר; עיכוב הכנסות העמותה בסכומים של מאות אלפי שקלים בידי הרב ברויאר במשך חודשים ארוכים; משיכת שכר גבוה במיליוני שקלים מהמותר על פי חוק, על ידי הרב ברויאר; רכישת רכב מכספי העמותה, על ידי הרב ברויאר; תשלומי שכר פיקטיביים; מתן כספים שלא כדין לחברת עוף החומה ולחברת חומת הכשרות מכספי העמותה.

15. על יסוד ממצאים אלה, הגיש עו"ד חבר ביום 30.10.2013 בקשה למתן הוראות בתיק חדלות הפירעון. במסגרת הבקשה עתר עו"ד חבר להורות לרב ברויאר להשיב לקופת הפירוק של העמותה כספים שנגזלו על ידו שלא כדין. לאחר בחינת הבקשה למתן הוראות ולנוכח מורכבות ההליך קבע בית המשפט של חדלות הפירעון כי אין מקום לדון בתביעה כבקשה למתן הוראות ויש להגיש בגינה תביעה נפרדת. כך, ביום 18.12.2014 הוגשה התביעה דנן.

טענות ההתיישנות

16. בסמוך להגשת התביעה דנן הגישו הנתבעים בקשות לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות (בקשות 1 ו-3). הואיל ונמצא כי עסקינן בשאלה עובדתית מורכבת שדינה להתברר במסגרת ההליך העיקרי, שבו והעלו הנתבעים את טענת ההתיישנות במסגרת ראיותיהם.
כך, בתצהיר עדותו הראשית טען הרב ברויאר כי התביעה דנן התיישנה, תוך שהוא מפנה לטענות שהועלו בעניין זה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף. הנתבעים תקעו יתדותיהם בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200, 212 (1997) (להלן – עניין מרכז הארגזים) שם קבע השופט צ' א' טל כי כל עוד לא נתגלתה הפרת אמון מצד הנאמן, אין להתחיל את מרוץ ההתיישנות. תקופת ההתיישנות תחל מרגע שהתגלו או יכלו להתגלות המעשים הבלתי חוקיים, בשקידה ראויה, על ידי גורמים רלוונטיים כגון מנהלים נוספים שידם לא הייתה במעל:
“When a corporation has a cause of action for fraud, the statute of limitations begins to run when a disinterested director or officer has knowledge of facts sufficient to require him or her to exercise diligence in discovering the fraud” (Fletcher Cyclopedia of the Law of Private Corporations (vol. 9) [18], supra)

17. בהתבסס על ההלכה שנפסקה בעניין מרכז הארגזים, טענו הנתבעים כי מרוץ ההתיישנות החל כבר ביום 22.02.2006, הוא המועד בו הוצגו הממצאים שעלו בבדיקת העומק שנערכה על ידי רו"ח ויספלד. הממצאים העידו על חריגות בגובה הוצאות הנהלה והוצאות כלליות, משכורות העמותה גבוהות באופן בלתי סביר, כי מורשה החתימה מונה בניגוד לתקנון העמותה וכי העמותה תרמה תרומות בניגוד למטרותיה. יוצא אפוא, כי עם הצגת תוצאותיה של בדיקת העומק ביום 22.02.2006 ניתן היה לגלות את העילות המפורטות בכתב התביעה. מיום הגשת דוח העומק (22.02.2006) ועד ליום הגשת התביעה (18.12.2014) חלפו שמונה שנים ועשרה חודשים. בנסיבות אלה, התביעה התיישנה.
לחילופין, טענו הנתבעים כי אף אם תשמע הטענה לפיה יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות מיום מינויו של רו"ח איזק, הרי שמיום מינויו (14.08.2006) ועד ליום הגשת התביעה (18.12.2014) חלפו שמונה שנים וארבעה חודשים.
לחילופי חילופין, טענו הנתבעים כי אם תשמע הטענה כי מרוץ ההתיישנות החל מיום פיטורי הרב ברויאר, הרי שמיום פיטוריו (בחודש מרץ 2007) ועד ליום הגשת התביעה דנן (18.12.2014) חלפו שבע שנים ותשעה חודשים.

18. מנגד, לטענת עו"ד חבר, הממצאים שהעלו החקירות הרבות שביצע, מעידים על מעשי גזל, מרמה והפרת אמונים מצד הרב ברויאר. עו"ד חבר נאלץ להקדיש שעות רבות לחקירות ולבדיקות בכדי להביא לפני בית המשפט תמונה מלאה של ראיות ועדויות שיהיה בהן כדי להוכיח את עילת התביעה כנגד הרב ברויאר. מעשיו של הרב ברויאר עולים כדי מעשי תרמית. בנסיבות אלה חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), קרי - מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד שבו קיימת לתובע היכולת להגיש את התביעה מטעמו, כולל כל הראיות והעדויות הדרושות לו. לפיכך, המועד לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא המועד בו מוצו כל החקירות והבדיקות באופן שאפשר לעו"ד חבר לפנות אל בית המשפט.
אליבא עו"ד חבר, יש לאבחן את ההלכה שנקבעה בעניין מרכז הארגזים מענייננו. כך, במסגרת כתב התביעה פורטו השיטות המתוחכמות בהן נקט הרב ברויאר על מנת לטשטש את המעילות שביצע בכספי העמותה. בנוסף, הרב ברויאר דאג לנטרל את גורמי הפיקוח בעמותה. בנסיבות אלה, היו מנועים אותם גורמים רלוונטיים "שידם לא הייתה במעל" מלגלות את המעשים המיוחסים לרב ברויאר.
לחילופין, טען עו"ד חבר שחוק ההתיישנות קובע כי הגשת תביעה הנה מאורע המפסיק את מירוץ ההתיישנות. בתחילה ביום 06.12.2011 הוגשו כנגד הרב ברויאר שתי בקשות למתן הוראות על ידי עו"ד ורדי. שתי הבקשות הללו נמחקו לבקשת עו"ד חבר שביקש למצות את החקירות בכל הסוגיות ולהגיש בקשה מסודרת למתן הוראות. ביום 22.10.2013 הוגשה לבית המשפט של חדלות הפירעון בקשה למתן הוראות. בקשות אלה מהוות "מאורע" שיש בו כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות.

19. הכלל הוא שבהתאם להוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה". המבחן לאיתור לידתה של עילת התביעה לצורך חישוב תחילת מרוץ ההתיישנות יסודו בזמן בו התגבשו העובדות המהותיות, אשר מזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע. בהקשר זה נקבע על ידי בית המשפט העליון, השופט י' עמית, כי "מועד לידתה של עילת התובענה לצורך מירוץ ההתיישנות, הוא המועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע. במילים אחרות, מירוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות – היה זוכה בפסק דין..." [רע"א 901/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (פורסם בנבו, 19.09.2010); ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, (פורסם בנבו, 19.04.2012)].

העמותה היא תאגיד. לפיכך, חלה תורת האורגנים, קרי – ייחוס תכונות וידיעה אנושית על פי ידיעת האורגנים ששלטו בפעילותו. כאשר עסקינן בתאגיד הכלל הוא שמירוץ ההתיישנות יחל בעת שהאורגנים שלו ידעו או יכלו לדעת את העובדות המהותיות שביסוד התביעה (טל חבקין התיישנות 188 (2014)).

איתור מועד תחילתו של מירוץ ההתיישנות דנן אינו עניין טכני. המסכת העובדתית מושא התביעה מלמדת על טענות להונאה ופעולות מתוחכמות שבוצעו בקופת העמותה. ברי, כי השאלה אינה מתי ידעו המעורבים במעל על תחילת האירועים, אלא מתי נודע הדבר לאותם מנהלים נקיי כפיים וישרי דרך. רק אז תיוולד הידיעה המושגית של העמותה באשר לעילות התביעה. זוהי סוגיה עובדתית מורכבת שחשיפתה אינה פשוטה והיא כרוכה בשמיעת עדויות. עמד על כך השופט צ' א' טל בעניין מרכז הארגזים:
"כאמור, 'ידיעת' המנהלים החוטאים אינה ידיעה שממנה תחל תקופת ההתיישנות. אבל השאלה – שלא נתבררה כל צורכה בבית-משפט קמא – היא אם מעשיהם של המנהלים נתגלו, או יכלו להתגלות בשקידה ראויה, לגורם רלוונטי אחר, כגון מנהלים נוספים שידם לא הייתה במעל, ואם כן – אימתי. שכן מאותו זמן תחל תקופת ההתיישנות לרוץ".

[עניין מרכז הארגזים, עמ' 212; לעניין הקביעה לפיה ידיעת המנהלים החוטאים אינה ידיעה שממנה יחל מרוץ ההתיישנות ראו גם: ע"א 4845/04 קליין נ' עו"ד ורו"ח בלס בתפקידו ככונס נכסים (פורסם בנבו, 14.12.2006) (להלן – עניין קליין); רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני פסקה 8 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (פורסם בנבו, 02.09.2009)]

יודגש - בהיעדר אפשרות סבירה לגלות את העובדות שמקימות את עילות התביעה לפני פירוק העמותה, ייחשב מועד הפירוק למועד ממנו יחל להימנות מרוץ ההתיישנות:

"בהיעדר גילוי כזה, למנהלים תמימים, השאלה היא אימתי, בשקידה ראויה, ניתן היה, אם בכלל, לגלות לפני הפירוק את העובדות המעמידות את עילת התביעה; אם לא ניתן היה הדבר, הרי שמועד הפירוק ייחשב כמועד המוקדם ביותר שבו יכלה המפרקת לגלות אותן עובדות, ותקופת ההתיישנות תימנה ממועד זה".

[עניין מרכז הארגזים, עמ' 213-212]

20. כפי שעלה מהחלטת רשם העמותות מיום 25.08.2010, לדוח שהוגש על ידי רו"ח איזק קדמה "בדיקת עומק" שנערכה על ידי רו"ח וייספלד, מטעם רשם העמותות [מוצג 93]. בדיקה זו, שתוצאותיה הוגשו לרשם העמותות ביום 22.02.2006, העלתה שקיימים אי סדרים בעמותה. עם זאת, הבדיקה נעשתה לבקשת רשם העמותות, תוצאותיה לא נמסרו לחברי ועד הנהלת העמותה והן אף לא הוגשו כראיה במשפט. בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל את הטענה שמרוץ ההתיישנות החל ביום 22.02.2006.
יתר על כן, התרשמתי שהרב ברויאר היה דמות נערצת ומוערכת ביותר על עובדי העמותה וחברי הוועד. כך, לדברי מר פליישמן, הרב ברויאר היה "אהוד וחביב הציבור וכולם כורעים ברך" [פר' עמ' 55, ש' 7]. עוד התרשמתי כי חברי ועד ההנהלה של העמותה היו בלתי דומיננטיים, לעומת הרב ברויאר. בחקירתו לפני עו"ד ורדי [ת/7] הסביר מר פליישמן כי "ברויאר נהג בחברת קדישא ככל יכול". לדבריו חברי ועד ההנהלה שימשו כ"בובות" בלבד [עמ' 6, ש' 19-14 ל-ת/7]. וכן: "אני יכול להגיד מה שאני רוצה וברויאר עושה מה שהוא רוצה" [פר' עמ' 53, ש' 35-34]. ובהמשך: "הייתי בובה וסמכתי על ברויאר וזה בוודאות ... גם הכישורים שלי התגמדו אצל ברויאר. לא רק שלי אלא של כולם ..." [פר' עמ' 58, ש' 15-14]. גם מר גרינוולד הסביר בחקירתו כי "חברת קדישא התנהלה על ידי הרב ברויאר" [פר' עמ' 34, ש' 24-23].
איש מהעדים שהעידו לפניי לא חלק על מעמדו הדומיננטי של הרב ברויאר בעמותה. למעשה, הרב ברויאר שלט בלא מצרין בעמותה (ולכך עוד נדרש בהרחבה בהמשך, עת נסביר את הנסיבות שאפשרו את השימוש בקופת העמותה). לפיכך, לא עלה בדעתם של חברי ועד העמותה כי נפל פגם בהתנהלותו של האיש שהיה נערץ עליהם. בהתאם, גישתם כלפי הביקורות שנערכו על ידי רשם העמותות הייתה חשדנית ולעומתית. כך, עוד במחצית השנייה של חודש פברואר בשנת 2007 סברו חברי ועד העמותה כי רשם העמותות "מתנכל באופן אישי" לרב ברויאר ו"לא נמצא רבב בעבודת המנכ"ל" [פר' ישיבת הנהלת העמותה מיום 22.02.2007, צורף כנספח 10 לתצהיר הרב ברויאר - נ/4].
נסיבות אלה מדגישות את חומרת "בעיית הנציג", בה לקתה הנהלת העמותה מפאת ההערצה והיראה שחשה כלפי הרב ברויאר. בכך יש להצדיק את עיכוב מירוץ ההתיישנות, לפחות עד להשלמת חילופי הגברי בעמותה [עניין קליין, פסקה 8 לפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס].

21. בהמשך לבדיקה שערך רו"ח וייספלד, החליט רשם העמותות למנות את רו"ח איזק כחוקר לעמותה. בדוח שהגיש רו"ח איזק בחודש נובמבר 2008, פורטו בהרחבה אי הסדרים שיוחסו לעמותה, כדלקמן: אי סדרים בקביעת עלות שכרו של הרב ברויאר; משיכת כספים שלא כדין מחשבון העמותה; הצגת הוצאות הנהלה והוצאות כלליות באופן שגוי; אי קיום אסיפות כלליות ויצירת פרוטוקולים פיקטיביים; מינוי חברי ועדת ביקורת בעמותה, תוך ניגוד עניינים חמור; תשלום שכר פיקטיבי לגורמים שונים שלא עבדו בעמותה; חתימה על שיקים "על החלק"; מתן תרומות תוך ניגוד עניינים. לנוכח הממצאים שעלו מהדוח שערך רו"ח איזק פנתה העמותה אל רו"ח בוכניק בכדי שיערוך ביקורת חקירתית, שהיא זו שעומדת ביסוד תביעת העמותה להשבת הכספים מהנתבעים.
יוצא אפוא כי, רק במועד בו הוגש הדוח הסופי של רו"ח איזק, עמדה לראשונה לפני חברי ועד הנהלת העמותה, תמונה ברורה ומלאה של המעשים המיוחסים לרב ברויאר בכתב התביעה. הואיל והדוח שערך רו"ח איזק נושא את התאריך 30 נובמבר 2008 ובהנחה שהדוח נמסר להנהלת העמותה (שהרי בעקבותיו מונה רו"ח בוכניק על ידי העמותה), הרי שזהו המועד המוקדם ביותר שבו ניתן להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות. לפני מועד זה, לא הייתה קיימת ידיעה בדבר אי הסדרים שנעשו בעמותה, שכן פעולות אלה מטבען נעשו בסתר (פיצול שכר לשלושה שיקים) ובאמצעות שימוש באמצעים חיצוניים לעמותה (גמ"ח, פריטת שיקים וכיו"ב), ועל כך עוד יורחב בהמשך דברינו.

22. לטענת הנתבעים, מועד היווצרות העילה הוא המועד בו פוטר הרב ברויאר על ידי ועד הנהלת העמותה (חודש מרץ 2007).

אינני מקבל טענה זו, ולכך שלושה טעמים עיקריים:

ראשית, דוח החקירה של רו"ח איזק כלל ממצאים בדבר "משיכות כספים שלא כדין" שיוחסו לרב ברויאר, עת כיהן כמנכ"ל העמותה. דוח זה, אשר הוגש רק בסוף חודש נובמבר 2008, לא עמד לפני ועד הנהלת העמותה, עת החליט לפטר את הרב ברויאר ביום 25.03.2007. אופיים של המעשים שיוחסו לרב ברויאר הם כשל מעשי תרמית ואונאה. בהקשר זה קובע סעיף 7 לחוק ההתיישנות כי "היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או האונאה." לפיכך, תיבחן תחילתה של תקופת ההתיישנות על פי סעיף 7 לחוק ההתיישנות , שהוא בגדר "דין מיוחד" (LEX SPECIALIS). היקפה של הידיעה בדבר קיומה של תרמית, לצורך סעיף 7 לחוק היא ידיעה ממשית וסובייקטיבית:

"כידיעה "ממשית" ראויה, לטעמי, להיחשב רק ידיעה הניתנת להוכחה בראיות בבית-המשפט, שכן כל פרשנות אחרת תחתור תחת תכליתו של סעיף 7, שנועד לחסן מפני התיישנות את תביעתו של קורבן התרמית כל עוד לא נקנתה לו ידיעה על אודות התרמית שבכוחו להוכיחה בערכאות. הצידוק הרעיוני להקלה זו נעוץ בכך שאת גריעת יכולתו של המרומה להוכיח את התרמית יש לזקוף, בין היתר, לחובת מאמציו של הרמאי לטשטש את עקבות תרמיתו."

[ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח(4) 389, 399 (2004)].

מחומר הראיות והעדויות הרבות שנשמעו לפניי לא עולה תמונה ראייתית ברורה בדבר הממצאים שהונחו לפני חברי ועד ההנהלה עובר להחלטתם לפטר את הרב ברויאר. יש לציין כי טיוטת הדוח שערך רו"ח איזק הוצגה לרשם העמותות רק ביום 18.06.2008 [ראו סעיף 4 לסקירה בדוח של רו"ח בוכניק]. התרשמתי כי עיקר המידע נמסר לחלק מחברי הוועד בעל-פה, תוך כדי חקירתם על ידי רו"ח איזק.
כך, בחקירה שכנגד נשאל מר פליישמן מה חשף בפניו רו"ח איזק, והשיב כדלקמן:
"ש. כשסילקת את ברויאר במרץ 2007, אתה אומר לו ... אתה פושע מועד, למה תכננת את הכל?
ת. נכון. עד היום יש לי את ההרגשה זאת.
ש. כלומר כבר במרץ 2007 אתה אומר שלא ידעת בדיוק מה קורה. אבל אתה אומר לו אתה פושע מועד, כלומר גם לשיטתך הוא פושע ...
ת. ידעתי את זה מאיזק. הוא אמר לי מפורשות.
ש. שמה לא תקין?
ת. הוא אמר לי מפורשות שהניהול של ברויאר לא תקין. למשל הנושא של שוורץ ... כל מיני דברים מסויימים. משכורות שלא ראיתי מעולם. משכורות של ברויאר ..."

[פר' עמ' 59, ש' 35-29, עמ' 60, ש' 2-1]

וכן:

"על זה שדרשו מאיתנו גם הרשם וגם איזק לפטר אותו, על לקיחת כספים. הוא לא היה נאמן, וברגע שהופיעו החתימות שלי על מסמכים שבוודאי לא נגעתי בהם וגם הנושא של הבנק".

[פר' עמ' 59, ש' 21-20]

גם מחקירתו של מר גרינוולד, חתנו של מר פליישמן, לא עלה בבירור מהם הממצאים שחשף לפניהם רו"ח איזק באשר להתנהלותו של הרב ברויאר. מר גרינוולד הסביר כי רו"ח איזק אמר לו "שהיה גמ"ח "רב טוב" שהתגלגלו שם כספים גדולים של חברת קדישא, הבנתי ממנו שהוא לקח הרבה מאוד כספים, משכורות פיקטיביות. אני יודע משיקים שיצאו על שמי אבל לא נכנסו אליי לחשבון" [פר' עמ' 35, ש' 34-32].
העמימות בדבר הנתונים שהיו מונחים בפני חברי ועד הנהלת העמותה, עת פיטרו את הרב ברויאר מתפקידו, עולה אף מעדותו של רו"ח איזק לפניי. כך, כשנשאל רו"ח איזק בחקירה שכנגד, מה הציג לפני חברי ועד ההנהלה, השיב כדלקמן:

"ש. מה הסברת להם בישיבה אצלך?
ת. פרשתי את כל מעלליו של ברויאר וכל מה שמסופר בדוח החקירה שלי ונפתחה בפניהם פעם ראשונה תמונה מלאה של מה שקרה.
ש. הצגת בפניהם מסמכים?
ת. לא זוכר.
ש. מה אמרת להם בישיבה?
ת. שנמשכו משכורות שלא כדין בצורה כזו או אחרת"

[פר' עמ' 70, ש' 29-23]
וכן:

"הראיתי להם תמונה של איך מתנהלת חברת קדישא"

[פר' עמ' 71, ש' 29]

התרשמתי שגם בחודש מרץ 2007 חברי ועד העמותה לא היו בעלי ידיעה סובייקטיבית ממשית באשר למכלול המעשים הבלתי חוקיים שיוחסו לרב ברויאר כפי שבאו לידי ביטוי בדוח שהוגש בחודש נובמבר 2008, אלא שהיו בעלי ידיעה כללית שהרב ברויאר חטא בניהול העמותה.

שנית, יש לזכור כי חברי ועד ההנהלה של העמותה היו בבחינת "ציבור שבוי" שהיה נתון בקונפליקט: "הערצה עיוורת" כלפי הרב ברויאר מחד, ומאידך הצורך בפיטוריו על רקע הדברים שמסר להם רו"ח איזק. מר גרינוולד תיאר בעדותו לפניי את תחושת חברי ועד ההנהלה באשר להחלטה לפטר את הרב ברויאר כדלקמן: "... כשקראו להם לחקירה אצל גבי איזק כשהם חזרו משם באותו יום פליישמן הודיע לברויאר שהוא מפוטר וזה היה דבר מאוד מפחיד לעשות את זה. הוא אמר שהשמיים נפלו עליהם" [פר' עמ' 35, ש' 23-21].
אקט הפיטורין אכן מעיד על עוצמת המכה וגודל ההלם שאחזו בחברי ועד ההנהלה. אולם, בהיעדר ראייה לידיעה קונקרטית בדבר המעשים המיוחסים לרב ברויאר במועד פיטוריו ומאחר שדוח החקירה של רו"ח איזק לא הונח לפני ועד הנהלת העמותה עת החליטו לפטר את הרב ברויאר, אני סבור כי חברי הוועד לא ידעו בדיוק על מה מדובר ומה היקף ההונאה. לפיכך הם פעלו במתינות לצורך סיום הפרשה באופן שקט, גם בהתחשב בזהות הנפשות המעורבות.
וכך עלו הדברים מחקירתו של מר פליישמן:

"ש. למה לא הוגשה תלונה במשטרה? אחרי שהתפוצצה הפרשה היית מאוד דומיננטי. מפנה לעמוד 22 בדוח של איזק. פה אתה כותב שהחל ממשכורת מרץ 2007 אסור יותר להכין משכורות, ככה אמרת לאיזק, לברויאר, רבינוביץ, שוורץ וגרינוולד. ואתה אומר שאנשים אלה לא עבדו בחברה ולכן החלטת לא לשלם להם יותר. אז למה לא להגיש תביעה שיחזירו את הכסף שכבר שילמת להם?
ת. באופן עקרוני אנחנו וההנהלה לא רצינו להגיש תביעה במשטרה. ולא ידעתי שאפשר לבית המשפט. ידעתי שאפשר להגיש במשטרה. ולא רצינו. ישבנו ודיברנו על ללכת לבית הדין של בני ברק. בית דין רבני.
ש. למה לא הלכתם לשם ולתבוע?
ת. אני חושב שניסו ללכת. לא זוכר.
ש. ולבית המשפט שאנשים שלא עבדו שיחזירו את הכסף?
ת. לא אמרתי שלא הלך. אני כבר לא זוכר בדיוק מה היה שם. השיקול היה שלא רצינו למסור אותו למשטרה. עמירם בוגט מרשם העמותות שאל למה לא הולכים למשטרה, ואמרתי שאנחנו לא נמסור אותו למשטרה. שרשם העמותות יורו למשטרה לחקור"

[פר' עמ' 56, ש' 35-22]

שלישית, מדוח החקירה של רו"ח איזק עולה כי העיכוב בהגשת דוח החקירה נבע מהתנהלותו של הרב ברויאר. בעדותו לפניי הסביר רו"ח איזק כי "כל החקירה נמשכה הרבה מאוד זמן, זה כתוב בדוח עצמו, מכיוון שברויאר גרם לנו להרבה עיכובים, לא הביא חומרים במועד, הגיע לחקירה לאחר כשנה וחצי" [פר' עמ' 87, ש' 16-15]. בדוח החקירה הסביר רו"ח איזק כדלקמן: "המנכ"ל יוסף ברויאר היקשה מאד על החקירה בכך שלא המציא מסמכים נדרשים, בהסתרת מסמכים מסוימים, בהשבת תשובות שקריות וחלקיות ובסירובו להופיע לחקירה. כתוצאה מהתנהלותו החקירה התארכה מאד. רק בחודש נובמבר 2007 הסכים ברויאר להופיע לחקירה לראשונה" [עמ' 16 לדוח איזק]. גם יו"ר ההנהלה, מר פליישמן החל לשתף פעולה עם רו"ח איזק רק לאחר שהבין שנחשפו מעשיו של הרב ברויאר [עמ' 16 לדוח, פסקה 2]. מכאן, שגם אם הוצגו ממצאים לחברי ועד העמותה כבר בחודש מרץ 2007, היו אלה ממצאים חלקיים בלבד, ובבחינת קצה קרחון. היקף הידיעה הקונקרטית של ועד ההנהלה בעמותה באשר למכלול המעשים שמיוחסים לרב ברויאר היה מוגבל באותה עת. אף מהבחינה הנורמטיבית, אין זה ראוי לאפשר לרב ברויאר, אשר גרם לעיכוב רב בעריכת דוח החקירה, ליהנות מפרי התנהלותו חסרת תום הלב בחקירה, בכך שתתקבל טענתו כי התביעה התיישנה.

23. אפילו אם אניח לזכות הנתבעים כי כבר ביום 25.03.2007, עת החליטו חברי ועד העמותה לפטר את הרב ברויאר, היה בידי העמותה אותו "קצה חוט" שיש בו למלא אחר רכיב כוח התביעה המושגי, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה.

ובמה דברים אמורים?

בראשית חודש ינואר 2011 הוגשה על ידי רשם העמותות בקשה לפירוק העמותה. על פי החלטת סגן הנשיא (כתוארו דאז) השופט א' ש' שילה, הופקעו סמכויות הניהול של ועד העמותה ומונה לה מפרק זמני, הוא עו"ד ורדי. עו"ד ורדי החל בביצוע חקירות שאותן המשיך עו"ד חבר. לאחר גיבוש המסד הראייתי שמאפשר נקיטת הליכים בערכאות, הוגשה ביום 29.10.2013 בקשה למתן הוראות באשר לחיובו של הרב ברויאר להשיב לקופת העמותה סך של כ – 29 מיליון ₪ [נספח 3 למוצגי התביעה]. כחודשיים לאחר מכן, הוגשה בקשה מצד הרב ברויאר להעברת הבקשה למתן הוראות למסלול של תביעה רגילה.
ביום 07.04.2014 הורה בית משפט של חדלות פירעון על הגשת התביעה בבית המשפט המוסמך, קרי – בית המשפט המחוזי דנן.
העולה מן האמור לעיל כי החל מחודש ינואר 2011, הוא מועד כניסת העמותה להליכי חדלות פירעון, נשלל מהעמותה כוח התביעה המהותי שמאפשר לה לנקוט בהליכים משפטיים כנגד הנתבעים.
בע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (בפירוק), פסקה 13 (פורסם בנבו, 22.12.2014) שנה השופט צ' זילברטל, את עיקר ההלכה בעניין עצירת מירוץ ההתיישנות בנסיבות בהן נשלל מהתובע "כוח התביעה הממשי":

"בפסקי הדין בעניין יחזקאלי ובעניין ויינברג הונחה, אפוא, התשתית לקביעה שלפיה 'מצב שיפוטי-פסיקתי' עשוי לעצור את מירוץ ההתיישנות מקום שבו ניטל מן התובע 'כוח התביעה הממשי' וזאת אף אם לא נמצא בחוק ההתיישנות כלל סטטוטורי מפורש הקובע זאת. בעניין פסגת אשדוד, אשר הוזכר על-ידי בית משפט קמא, יצר בית משפט זה מעין מסגרת עיונית כללית לאותם מקרים שבהם במועד שבו נולדה עילת התביעה, אשר העניקה בידי התובע 'זכות תביעה מושגית', לא היה בצידה של זכות זו גם 'כוח תביעה מהותי', שמשמעותו היא שהיה בידי התובע להביא את עניינו להכרעה 'הן מן הבחינה המושגית והן מן הבחינה הדיונית והמעשית' (שם, פסקה 18; וראו בעניין זה גם ט' חבקין התיישנות 85-84 (2014); להלן: חבקין-התיישנות). במקרים אלה, נאמר בעניין פסגת אשדוד, אין למנות את תקופת ההתיישנות מהיום שבו נוצרה זכות התביעה המושגית בלבד, אם לא היה בצידה כוח תביעה מהותי, ותקופת ההתיישנות תמנה רק מהמועד שבו עילת התביעה הבשילה באופן שניתן היה להעמידה להכרעה בפני ערכאה שיפוטית המתאימה".

24. תמציתה של ההלכה היא ש"מירוץ ההתיישנות מתחיל אפוא כאשר קמה עילת תביעה, התובע יודע אודותיה ובידי התובע כוח תביעה מושגי וכוח תביעה מהותי-ממשי-מעשי גם יחד, שמאפשרים לו להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית" [עניין Adoka, פסקה 10 בפסק דינו של השופט י' עמית; כן ראו: דנ"א 130/15 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (פורסם בנבו, 12.04.2015)].
בענייננו, לנוכח מעמדו הרם של הרב ברויאר, ההערצה של ועד העמותה כלפיו ושליטתו המלאה והמוחלטת בעמותה, ברי כי כל עוד שימש הרב ברויאר כמנכ"ל העמותה נמנע ממנה, להלכה ולמעשה, לממש את זכות התביעה שלה [ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ במעמדה כנאמן לעמיתי "קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ" נ' צולר, פסקה 53 בפסק דינה של השופטת ע' ברון (פורסם בנבו, 28.05.2018) (להלן – עניין פסגות)].
ברם, גם אם נקבל את גישת הנתבעים כי ועד העמותה נחשף להתנהלותו של הרב ברויאר במסגרת המידע שמסר רו"ח איזק בסמוך לחודש מרץ 2007 והוא היה חופשי לנקוט כנגדו בהליכים משפטיים סמוך לאחר פיטוריו, הרי שכוח התביעה המהותי שב ונשלל מהם החל מכניסתה של העמותה להליך של פירוק זמני, בחודש ינואר 2011.
אולם בכך לא סגי.
במסגרת הליכי חדלות הפירעון ערכו בעלי התפקידים שמונו מטעם בית המשפט, עו"ד ורדי ועו"ד חבר בדיקות משלהם. כעולה מסעיף 19 לבקשה למתן הוראות שהגיש עו"ד חבר [נספח 3 למוצגי התביעה], המפרק הזמני, עו"ד ורדי, עתר לבית משפט של חדלות פירעון ביום 05.12.2011 בבקשות למתן הוראות לחייב את הרב ברויאר להשיב כספים לעמותה. עם מינויו כמנהל מיוחד, ביקש עו"ד חבר למחוק את אותן בקשות ולהגישן מחדש לאחר שימצה את חקירותיו. כפי ששנינו, הליך החקירות היה מורכב והסתיים ביום 30.10.2013 עם הגשת בקשה למתן הוראות לחייב את הרב ברויאר להשיב כ – 29 מיליון ₪ לקופת העמותה. כאמור, בקשה זו נדחתה בחודש אפריל 2014 עת הופנה עו"ד חבר להגשת תביעה בבית משפט אזרחי. לפיכך, גם אם מירוץ ההתיישנות החל בחודש מרץ בשנת 2007, הוא הושהה החל מחודש ינואר 2011 ועד לחודש אפריל 2014, עת נדחתה עמדת עו"ד חבר לניהול ההליך כנגד הרב ברויאר במסגרת "בקשה למתן הוראות" והוא הופנה אל בית המשפט להגשת תביעה. על פניו, מעת מסירת המידע על ידי רו"ח איזק לחברי הוועד המנהל ועד למינוי המפרק הזמני בראשית שנת 2011 חלפו כשלוש שנים ותשעה חודשים. זהו פרק זמן קצר שאינו מלמד על התיישנות התביעה. נוכחנו שגם במהלך הליכי חדלות הפירעון לא התיישנה התביעה - כוח התביעה המהותי הועבר לבעלי התפקידים: עו"ד ורדי ועו"ד חבר, אשר נדרשו לעריכת חקירות נוספות ועצמאיות, תחת פיקוח בית משפט של חדלות פירעון. רק לאחר הבשלת הליכי החקירה העצמאיים שנוהלו, הוגשה בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש עו"ד חבר לחייב את הרב ברויאר בהשבת הכספים לעמותה. ברם, הבקשה נדחתה ועו"ד חבר נדרש להגיש תביעה בהליך אזרחי מלא וזו הוגשה בתוך כשמונה חודשים. דחייתה של הבקשה למתן הוראות, שבאה לאחר שבעלי התפקידים שהתמנו על ידי בית משפט של חדלות פירעון ערכו את חקירותיהם, אף מהווה "תביעה שנדחתה" כמשמעה בסעיף 15 לחוק התיישנות, קרי – תקופה שיש להפחיתה ממניין ימי ההתיישנות [ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, פ"ד נז(1) 289, 308 (2002); רע"א 1660/18 ארנסט אנד יאנג ישראל בע"מ נ' סקיילקס קורפוריישן בע"מ, פסקה 25 בפסק דינה של השופטת י' וילנר (פורסם בנבו, 12.06.2018)].
כך או כך, הצטברות מכלול התקופות החל מחודש מרץ 2007 ועד לחודש דצמבר 2014, בניכוי התקופות אותן סקרנו לעיל, אינה עולה כדי שבע שנים. לפיכך, דין טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים להידחות.

25. משמצינו כי אין לחסום את דרכה של התביעה בטענת ההתיישנות, יש להידרש למובא בכתב התביעה, שם עתר עו"ד חבר לחייב את הנתבעים להשיב לעמותה את הסכומים הבאים:

הרב ברויאר
סך 5,858,616 ₪ – בגין כספים שהועברו מהעמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב" שלא כדין.
סך 11,547,861 ₪ - בגין שכר שקיבל הרב ברויאר שלא כדין מהעמותה.
סך 250,000 ₪ - בגין הרכב שרכש לעצמו הרב ברויאר על חשבון העמותה.
סך 1,148,604 ₪ - בגין הכנסות העמותה במזומן, אותם נטל הרב ברויאר לכיסו.
סך 25,000 ₪ - בגין כספים של העמותה ששימשו שלא כדין את הרב ברויאר, במקום להיות מופקדים בחשבונות העמותה.
סך 1,606,067 ₪ - בגין שכר ששולם לעובדים פיקטיביים.
סך 350,000 ₪ - בגין כספים ששולמו לחברת "עוף החומה" שלא כדין.
סך 280,000 ₪ - בגין כספים ששולמו למוטבים פיקטיביים.

נתבעים 4-2
סך 1,410,549 ₪ בגין תשלומים עבור עבודה פיקטיבית שקיבלו מהעמותה כדלקמן:
גב' ברויאר ז"ל - סך 910,384 ₪;
פייגי רבינוביץ' - סך 306,444 ₪;
הרב שוורץ - סך 193,721 ₪.

הנסיבות שאיפשרו את הוצאת הכספים מקופת העמותה

26. לטענת עו"ד חבר, הבסיס שאיפשר לרב ברויאר להוציא מיליוני שקלים מחשבון העמותה, הורכב משלושה:

ראשית, חתימה עיוורת על שיקים של העמותה: לטענת עו"ד חבר, חקירותיו העלו כי השיקים של העמותה נחתמו על ידי שני מורשי חתימה של העמותה, שהתחלפו מידי פעם, בצורה עיוורת, כשהם ריקים. את הסכומים והמוטבים של השקים, "השלים" הרב ברויאר לאחר חתימת שני מורשי החתימה על השיקים, בעודם ריקים.

שנית, היעדר פיקוח על הנעשה בכספי העמותה באמצעות הקמתה של ועדת ביקורת פיקטיבית:
סעיף 30 לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן – חוק העמותות) קובע מהם תפקידי ועדת הביקורת בעמותות. מבדיקות שערך עו"ד חבר עולה כי ועדת הביקורת של העמותה לא ביצעה ולוּ חלק מזערי מתפקידיה בהתאם לחוק העמותות. באופן זה, לא פיקחה ועדת הביקורת על הנעשה בעמותה. כך מצא עו"ד חבר כי חברי ועדת הביקורת מונו על ידי הרב ברויאר, בניגוד לסעיף 31 לחוק העמותות, מבלי שהיו להם הכישורים הנדרשים לכך. עוד מצא עו"ד חבר כי הדוחות שנחתמו על ידי חברי ועדת הביקורת, נחתמו בחטף מבלי שבדקו כלל על מה הם חותמים.

שלישית, היעדר פיקוח על הנעשה בכספי העמותה מצד ועד העמותה והאסיפה הכללית: סעיף 20 לחוק העמותות קובע כי אסיפה כללית של העמותה תכונס למצער פעם בשנה. בהתאם לחוות הדעת של רו"ח איזק, העמותה הגישה לרשם העמותות מידי שנה, פרוטוקולים של ישיבות אסיפה כללית [עמ' 9 ל-ת/8]. אלא שמבדיקה שערך רו"ח איזק ולאחר מכן עו"ד חבר התברר כי ברוב המקרים דובר בפרוטוקולים פיקטיביים ואספות כלליות של העמותה לא התקיימו בפועל. בנוסף, עיון בספר הפרוטוקולים של העמותה מלמד כי גם אספות של ועד העמותה התקיימו לעיתים רחוקות, כאשר במקרים מסוימים לא נערכה אסיפה של ועד העמותה במשך יותר משנה. באופן זה, הוצאות של מאות אלפי שקלים לא נדונו כלל באספות ועד העמותה וממילא לא זכו לאישורו.

27. מנגד, לטענת הרב ברויאר, מעולם לא היו בידיו שיקים חתומים על ידי שני מורשי חתימה, מבלי שסכום השיק והמוטב מולאו. לשם תמיכה בגרסתו, הפנה הרב ברויאר לממצאיו של רו"ח איזק בדוח שערך, לפיהן, השיקים היו חתומים רק בחתימה אחת, כדלקמן:

"9.1 חתימה על שיקים ריקים (בלנקו)
כאמור בפרק 7, יו"ר הוועד, שלום פליישמן חתם באופן קבוע על שיקים ריקים (בלנקו) והפקידם בידי ברויאר, אשר מילא אותם. לאחר מכן נחתמו השיקים על ידי חבר הוועד דוד נחמיאס ..."

עוד הוסיף הרב ברויאר כי ייתכן שהשיקים עליהם מסתמך עו"ד חבר הודפסו לאחר פיטוריו. אם כך, ברור כי הרב ברויאר לא החתים את מורשי החתימה על פנסקי השיקים.

28. באשר לתפקיד ועדת הביקורת טען הרב ברויאר כי אין זה מתפקידו למנות את חברי ועדת הביקורת. תפקיד זה מוטל על חברי העמותה וההנהלה. בנסיבות אלה, עתר הרב ברויאר כי במידה שיחויב להשיב סכום כלשהו לעמותה, יחויבו כלל חברי העמותה ובפרט חברי ועדת הביקורת באשם תורם של 100 אחוזים.

29. בהתייחס לטענה לפיה לא קוימו ישיבות ועד ואספות כלליות, כנדרש, טען הרב ברויאר כי טענה זו נסתרת לחלוטין על ידי הפרוטוקולים שהציג עו"ד חבר משנת 1987, מהם עולה כי כל שלושה חודשים התקיימו ישיבות כאלה [נספח 48 למוצגי התביעה]. לדבריו, יש להניח כי גם בשנים שלאחר מכן התקיימו ישיבות ועד ואספות כלליות בתדירות זהה. הרב ברויאר הסביר כי הוא יודע שקיימים קלסרים נוספים המכילים פרוטוקולים של ישיבות ועד ההנהלה, פרט לאלה שצורפו למוצגי התביעה. בעניין זה, ביקש הרב ברויאר להשית את האחריות ל"היעלמות" אותם פרוטוקולים על העמותה ועל עו"ד חבר.

30. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי יש ממש בטענותיו של עו"ד חבר באשר לכל אחד מהמרכיבים שאפשרו עשיית שימוש שלא כדין, בכספי העמותה, ובראש ובראשונה חתימת שיקים "על החלק".
התרשמתי כי השיקים שהיו בידי הרב ברויאר היו חתומים "על החלק" על ידי שני מורשי חתימה: מר פליישמן ומר נחמיאס ז"ל או מר צבי גנות ז"ל. כך, מר פליישמן הודה בחקירתו כי חתם בצורה עיוורת על פנקסי השיקים [עמ' 32-31 ל-ת/6]. גם מר נחמיאס ז"ל אישר, במכתב התפטרותו, כי חתם על השיקים "בלנקו", כלשונו:

"נכון חתמתי על הצ'קים של חברה קדישא וזאת לאחר שראיתי את החשבונית נכונה לסכום הרשום בצ'ק וראיתי גם שהיושב ראש חתם על הצ'ק קודם שחתמתי. מלבד בהתחלה שחתמתי על 3 פנקסים בלנקו ראיתי את החשבוניות אך לא היו מסודרים וצמודים לצ'קים, והטענה של המנכל ברויאר כי לא הספיק לתייק כל חשבונית עם הצ'ק מפאת עומס עבודה שהוא שרוי בה"
[נספח 31 למוצגי התביעה]

31. חיזוק נוסף לשיטת פעולה זו עולה מגרסתו של מר גנות, בנו של צבי גנות ז"ל, אשר עבד בעמותה כנהג. מר גנות העיד כי הרב ברויאר שלח אותו להחתים את מר פליישמן ואת אביו על פנקסי השיקים "על החלק" כדלקמן:

"ת. ... אבא שלי ופליישמן היו חותמים בלנקו. היה מביא להם צ'קים הביתה והיה חותם להם.
ש. מה זאת אומרת? הביתה שלהם? לבית?
ת. הוא היה מביא להם את הצ'קים והם סמכו עליו בעיניים עצומות והם היו נותנים לו פנקסי צ'קים חתומים.
ש. אתה ראית את זה קורה?
ת. אני הייתי מביא את הפנקסים.
ש. מה זאת אומרת?
ת. הוא היה שולח אותי את יחזקאל עם פנקס צ'קים להחתים את פליישמן ואחר כך את אבא שלי או ההפך.
ש. את שניהם ביחד?
ת. אחד אחרי השני, כן"

[עמ' 18-17 ל-ת/1]

32. גם מר ישראל הורוביץ, מי שמונה לשמש כמנכ"ל העמותה לאחר פיטוריו של הרב ברויאר העיד בחקירתו לפני עו"ד חבר כי לאחר פיטוריו של הרב ברויאר, נמצאו במשרדי העמותה פנקסי שיקים חתומים "על החלק" כדלקמן:

"ש. האם זה נכון שאחרי התקופה של ברויאר נמצאו במשרדי העמותה צ'קים ריקים החתומים?
ת. כן, בוודאי.
ש. מה, הרבה צ'קים ריקים?
ת. חמישה-שישה פנקסים.
ש. פנקסים מלאים?
ת. פנקסים ב-25 צ'קים כל אחד.
ש. חתומים?
ת. חתומים.
ש. שרק צריך למלא אותם?
ת. נכון.
ש. של מי היו החתימות?
ת. חלקן היו של פליישמן ונחמיאס, חלקן של פליישמן ויחיאל ביטון, למיטב ידיעתי ...
ש. ...למה הם צריכים בכלל להשאיר צ'קים חתומים בלנקו, בעמותה?
ת. מבחינתו של מנהל זה מאוד נוח שאתה לא צריך לרדוף אחרי החתימות, מי כמוני יודע.
ש. וגם לא להסביר אולי למה הצ'קים.
ת. בסדר, זה ודאי. ברגע שאין ביקורת, זה ודאי. ... אני יכול להגיד לך רק שזו הייתה, חתימה אחת, זה היה מנהג ותיק מאוד בחברה קדישא. אני עצמי נשלחתי לא אחת ולא שתיים, פעם אל זה, פעם אל זה, עם 5-6 פנקסי צ'קים להחתים חתימה אחת מראש. אבל של שתי חתימות, זה לא ידעתי. זה התגלה לי אחר כך.
עו"ד בראון: אתה אומר "נשלחתי". על ידי מי נשלחת?
ת. ע"י ברויאר. אם לפליישמן לחתום, אם לצבי גנות לחתום, כמדומני שגם לנחמיאס ... גיליתי פנקסים אחרי שברויאר עזב ואותם דרשתי לבטל. לא רציתי אפילו להשתמש בפנקסים האלה.
עו"ד בראון: מי היה ממלא את הצ'קים החתומים האלה?
ת. אני חושב שחוץ ממקרים חריגים, תמיד ברויאר.
עו"ד חבר: כלומר צ'קים שהיו יוצאים מהעמותה היו ממולאים ע"י ברויאר?
ת. ברויאר"
[עמ' 20-19 לנספח 7 למוצגי התביעה – מר הורוביץ אישר את תוכן חקירתו בדיון שנערך לפניי והיא סומנה ת/10]

יוצא אפוא כי בידיו של הרב ברויאר היו פנקסי שיקים של העמותה, חתומים על ידי שני מורשי חתימה "על החלק". באופן זה יכול היה הרב ברויאר למלא את שם המוטב והסכום כראות עיניו.

33. "תרומה" משמעותית ליכולתו של הרב ברויאר לעשות שימוש בשיקים כראות עיניו ניתן למצוא בהיעדר ביקורת מצד ועדת הביקורת של העמותה .
ועדת הביקורת של העמותה מנתה שלושה חברים: מר יחיאל גרינוולד; מר פיטרמן יעקב; מר יחיאל ביטון. אולם, מהעדויות של מר גרינוולד ומר פיטרמן עולה כי מינויים נעשה כלאחר יד תוך מיזעור סמכויותיהם ואחריותם, כאשר הרב ברויאר הוא שמשך בחוטים.
וכך עלו הדברים מעדותו של מר גרינוולד:

"אני אספר איך מינו אותי. יום אחד התקשר אליי ברויאר שאני ארד למטה, אנחנו גרים באותה שכונה, היינו גרים, הוא אמר לי שיש, הוא היה אדם מאוד מכובד אצלנו בבית הכנסת כיו"ר חברה קדישא, לאחר התפילה כל אחד הגיע להגיד לו שבת שלום, היה מאוד כבוד איתו, הוא אמר לי שצריך לחתום, אני אפילו לא זוכר אם הוא אמר ועדת ביקורת, הוא אמר דוח של פעם בשנה ויש לו 2 חותמים, ביטון ופיטרמן והוא מבקש שאני אהיה השלישי, אמרתי לו שאני לא מבין בדברים האלה בכלום, אני תלמיד ישיבה, הוא אמר לי שאין צורך וזו חתימה של אני מאשר שיש שם, זה היה חצי עמוד מודפס וחצי ריק, שאני מאשר שרו"ח בודק את הכל וזו רק חתימה של מעין חתימה של כבוד, הבהרתי לו כמה פעמים שאני לא מבין בזה כלום, היה מאוד מכובד הקשר עם ברויאר ... וחתמתי בשמחה במשך כמה פעמים. פעם אחת הוא שלח את הרב וייס שהיה גזבר שם אני חושב, להחתים אותי, פעם אחת הוא ביקש שזה דחוף ואין זמן שאני אחתום במשרדי קדישא, ככה זה התנהל כמה שנים"

[פר' עמ' 34, ש' 36-25, עמ' 35, ש' 1]

וכן:
"ש. האם אתה חבר בועדת בקורת בחברה קדישא?
ת. נדמה לי שעכשיו לא (5.7.07 ג.א.). אני לא יודע בדיוק מה זה ועדת בקורת. ברויאר ביקש ממני שאצטרף לפיטרמן וביטון כחבר ועדת בקורת שאחתום על הדו"ח, אמרתי לו שאני לא מבין בזה כלום. אמר לי שיש רו"ח שאישר את הדוחות.
ש. כתוב בפרוטוקול "בדקנו את ענייניה הכספיים והמשקיים של העמותה. בדקת? מה זה ענייניה המשקים של העמותה?
ת. לא בדקתי, אלא עלעלתי בדוחות הכספיים.
ש. אתה יודע לקרוא דוחות כספיים?
ת. לא הרבה"

[עמ' 11 ל-ת/8]

גם מר פיטרמן הסביר כי לא ידע בכלל מהי ועדת ביקורת:

"לא ידעתי מה זה ועדת ביקורת"

[פר' עמ' 128, ש' 14].

ובהמשך:

"פנה אליי הרב ברויאר טלפונית ואמר אתה ועדת ביקורת. כמו שהוא מינה את חמי להיות יו"ר, כך הוא מינה אותי, לא היה לי שום רצון בזה, שאלתי אותו במה זה כרוך והוא אמר לי פעם בשנה יש דו"ח כספי של החברה שמאשר אותו רו"ח ואתה צריך לחתום שאתה רואה שרואה החשבון כתב שהכל בסדר. מגיע אליי דף בודד של רואה חשבון וכותב שהכל תקין והבאלאנס ככה, הוא אמר לי זה ועדת ביקורת, שאתה כותב שהכל תקין וספרי החברה תקינים. לא ראיתי בזה שום דבר רע ... חשבתי שאני חותם על מסמך שמכסה על שקר?"

[פר' עמ' 132, ש' 16-7]

גם בחקירתו לפני רו"ח איזק הסביר מר פיטרמן כי אינו יודע מהי ועדת ביקורת, כדלקמן:

"ש. מה לדעתך או לפי הבנתך התפקיד של חברי ועדת הביקורת?
ת. לפי מה שהוסבר לי לא הרבה, ראיתי את הדו"ח של רו"ח, אני לא מבין בזה הרבה ולא הבנתי איך אדם כמוני, אני אדם מן המניין. הסתמכתי על הדו"ח של רו"ח.
ש. חתמת על פרוטוקול ב-3.05 המתייחס לדוחות הכספיים של שנת 2004 ובו נכתב: "בדקנו את ענייניה הכספיים והמשקיים של העמותה". האם בדקת?
ת. עברתי על דו"ח רואה חשבון ולא ראיתי בו סייגים.
ש. מה זה ענייניה המשקיים של העמותה.
ת. אינני יודע".

ובהמשך:
"ש. בפרוטוקול חתום על ידך "בדקנו את הדוחות הכספיים של העמותה לשנת 2004, קבלנו תשובות לכל השאלות ומצאנו אותם תקינים". אלו שאלות שאלת על הדוחות הכספיים?
ת. שאלתי את ברויאר אם זה בסדר.
ש. האם אתה יודע להסתכל על דוחות כספיים?
ת. לא כל כך, אין לי הרבה הבנה בזה"

[עמ' 12-11 ל-ת/8 – מר פיטרמן אישר את תוכן חקירתו בעת עדותו לפניי]

34. כעולה מחוות דעתו של רו"ח איזק, ועד העמותה והאסיפה הכללית לא נהגו לקיים אספות שנתיות:

"5.2 קיום מוסדות חובה בתאגיד ובחירת המכהנים בהם בהתאם להוראות החוק ותקנון העמותה המאושר:
5.2.1 אסיפה כללית (25 חברים) – העמותה הגישה מידי שנה פרוטוקול אסיפה כללית בה אושרו הדוחות הכספיים ומונו חברי ועד, חברי ועדת ביקורת ורואה החשבון.
הפרוטוקול האחרון שהוגש הינו מ-7.3.06 וכלל מינוי של צבי גנות ז"ל כחבר ועד, למרות שהוא נפטר ב-31.12.05, זאת לאחר שאושפז ללא הכרה כבר מ-22.5.04.
בביקורנו במקום נאמר לנו ע"י המנכ"ל היוצא יוסף ברויאר, כי הוא אינו יודע על קיומן של אסיפות כלליות ואין בידיו פרוטוקולים של אסיפות כאלו

וכך העיד בפנינו חבר הוועד יעקב זילברשטיין:
ש: האם אתה משתתף באסיפות כלליות?
ת. האחרונה התקיימה לפני שנתיים, שנתיים וחצי.

וכך העיד שלום פליישמן, יו"ר ההנהלה:
ש: מתי התקיימה אסיפה כללית אחרונה?
ת. הייתה מעין אסיפה כללית, לא עשינו אסיפה כללית כל שנה. כ-3- 4 שנים לא הייתה אסיפה כללית.
ש. אתה אומר שלא היו אסיפות כלליות בשנת 2006. אתה חתום על שני פרוטוקולים של אסיפות כלליות שהתכנסו בשנת 2006, לרבות בחירת חבר ועד-צבי גנות, למרות שכבר לא היה בחיים?
ת. זה מה שמופיע.

[...]

גם בשימוע שנערך בחברה קדישא ליועמ"ש שלה, עו"ד יאיר שילה הוא אמר: "אסיפות כלליות לא היו בכלל בתקופתי... אמרתי לו (לברויאר) שצריך אסיפות כלליות"

[עמ' 10-9 ל-ת/8]

גם מר גנות הסביר בחקירה שכנגד כי העמותה נוהלה באופן לקוי ביותר. לדבריו: "המקום הזה לא היה מסודר, אל תקרא לזה הנהלה. הנהלה שמתכנסת פעם בשנה שנתיים, אני לא יודע אם בכלל. לא היה עם מי לדבר בקיצור" [פר' עמ' 24, ש' 9-7].

35. לצד כשלים אלה ניצב הרב ברויאר.
מעמדו של הרב ברויאר בעמותה היה רם ונישא.
וכך תיאר מר פיטרמן את הרב ברויאר: "...פונה אליי רב ברויאר, שזה דבר נדיר שהרב מרים אליי טלפון ולא המזכיר שלו או מישהו מטעמו, הוא אמר אני רוצה לבוא לדבר איתך ולבוא אליך הביתה, זה הפתיע אותי כי זה לא מקובל, זה אדם שכולם באים אליו להגיד לו שלום ולא הוא בא..." [פר' עמ' 125, ש' 34-31].
גם מר גרינוולד תיאר את הרב ברויאר כאדם מכובד מאוד. לדבריו: "הוא היה אדם מאוד מכובד אצלנו בבית הכנסת כיו"ר חברת קדישא, לאחר התפילה כל אחד הגיע להגיד לו שבת שלום, היה מאוד כבוד איתו" [פר' עמ' 34, ש' 28-26].
נוכחתי מהעדויות שהובאו לפניי כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה היה הרב ברויאר מכובד, נערץ ואהוב על הבריות. לצד אלה הקרין הרב ברויאר כריזמטיות ותבונה על הסובבים אותו. תכונות אלה אפשרו לרב ברויאר לנהל את העמותה ולעשות שימוש בכספיה, מבלי להיתקל בהתנגדות כלשהי או בביקורת. כך הסביר מר פיטרמן: "... אדם כזה [הרב ברויאר –א.ש.] עם מעמד מטורף אומר לך זה מה שאתה צריך לעשות אתה לא חושב שמישהו... זה בגדר ראה וקדש. הולכים לרב להגיד לו שבת שלום בבית כנסת, הוא אומר מילה וזה היה קודש ..." [פר' עמ' 132, ש' 16-14].
גם מר פליישמן תיאר את הרב ברויאר כאדם מכובד, "על פיו ישק דבר": "אהוד וחביב הציבור וכולם כורעים ברך" [פר' עמ' 55, ש' 7]; "האדם הזה היה נאמן על כולם. וחשבתי שהוא בעל הבית של החברה ולא אני כיו"ר שהוא תחתי. הייתי בטוח שהוא בעל הבית. על פיו ישק כל דבר" [פר' עמ' 57, ש' 29-27]; "הייתי בובה וסמכתי על ברויאר וזה וודאות. יש לי כישורים. בסדר. וניהלתי את זה. וגם הכישורים שלי התגמדו אצל ברויאר. לא רק שלי אלא של כולם" [פר' עמ' 58, ש' 15-14].

36. לסיכום - אני קובע כי בידי הרב ברויאר היו פנקסי שיקים של העמותה חתומים על ידי שני מורשי חתימה "על החלק". עוד אני קובע כי ועדת הביקורת של העמותה לא מילאה את תפקידה כאמור בסעיף 30 לחוק העמותות וכי ישיבות שנתיות של אסיפה כללית לא התקיימו באופן סדור. גם ישיבות של ועד הנהלת העמותה לא התקיימו לעיתים תכופות, כמצופה מעמותה בעלת פעילות כה משמעותית. נסיבות אלה לצד היותו של הרב ברויאר איש אהוב, מכובד ונערץ, ש"על פי יישק דבר" היוו עבור הרב ברויאר כר פורה לעשיית שימוש בכספי העמותה מבלי שמעשיו יועברו תחת שבט הביקורת של מוסדות העמותה.

37. טענה נוספת שהעלה עו"ד חבר כנגד הרב ברויאר היא שהרב ברויאר זייף את נספחי השיקים שנותרו בעמותה על מנת לטשטש ראיות בגין כספים שהוציא מהעמותה שלא כדין. כך, במהלך בדיקות שערך עו"ד חבר התברר כי ישנם שיקים רבים של העמותה בהם נעשתה "טעות" זהה: הסכום של השיק המקורי גדול פי עשר מהסכום המופיע על גבי ספח השיק, זאת באמצעות השמטת הספרה "0" מספח השיק. קרי, שיק שנפרע על סך 500 אלף ₪, מופיע בספח השיק כסך 50,000 ₪. כל השיקים בהם נעשתה טעות שכזו, מולאו על ידי הרב ברויאר. ויודגש, בכל המקרים בהן חלה "טעות" זו, לא מדובר בהוצאות לגיטימיות ושגרתיות של העמותה כגון תשלום לספקים, תשלומי מיסים, משכורות לעובדים וכד'. הטעויות בוצעו על גבי שיקים שיצאו לכיסו של הרב ברויאר או כהלוואות למקורביו [נספחים 47-33 למוצגי התביעה].
מנגד, לטענת הרב ברויאר, ברוב המקרים מדובר בטעות סופר בלבד ומכל מקום, הכספים הוחזרו לעמותה.

38. עיינתי בשיקים שצורפו למוצגי התביעה. מדובר ב-15 שיקים. בכל השיקים הסכום שמופיע על גבי הספח נעדר ספרת "0" אחת לעומת הסכום שמופיע על גבי השיק עצמו. כך, שיק שהוצא על סך 36,000 ₪ מופיע בספח השיק כסך 3,600 ₪.
עם זאת, חמישה שיקים מתוך ה-15 שיקים שצורפו למוצגי התביעה ניתנו למוסדות הבאים: גמ"ח "רב טוב", חברת "עוף החומה", כולל "תפארת שלמה" וכולל "עטרת חיים". רכיבי התביעה כוללים התייחסות מפורשת לכל אחד מארבעת המוסדות הללו והדיון לגביהם יעשה בהמשך [נספחים 34-33, 44-42 למוצגי התביעה].
שישה שיקים נוספים ניתנו כהלוואות. בסכום הרשום בספחי השיקים שניתנו כהלוואות הושמטה הספרה "0", כך למשל הלוואה שניתנה על סך 45,000 ₪ נרשמה בספח השיק כהלוואה על סך 4,500 ₪. עם זאת, החזרי ההלוואות לחשבון העמותה בוצעו על פי הסכום הגבוה, קרי הסכום שנרשם על גבי השיק עצמו ולא על גבי הספח [נספחים 37-35, 39, 41, 45 למוצגי התביעה]. מכאן שעל פניו לא הוכח כי נגרם לעמותה חסרון כיס בגין ששת השיקים הללו.
ארבעת השיקים הנוספים ניתנו כתרומות למוסדות הבאים: ישיבת אוהל שמעון, מכון מעשי השלום, גמ"ח "והלכת בדרכיו", ביהמ"ד "יד סופר" [נספחים 38, 40, 47-46 למוצגי התביעה]. מוסדות אלה אינם מופיעים ברכיבי התביעה, ומכל מקום אין ראיה כי הכסף "העודף" נכנס לכיסו של ברויאר.
לאחר שהנחנו אדנים אלה, נידרש לכל אחד ואחד מרכיבי התביעה לפי סדרם.

סך 5,858,616 ₪ - כספים שהועברו מהעמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב" שלא כדין

39. גמ"ח "רב טוב" הוקם על ידי הרב ברויאר ומר נוימן שלמה לפני למעלה מ-40 שנים. לשם ניהול הגמ"ח ניהל הרב ברויאר חשבון בנק על שם "גמ"ח רב טוב" (להלן – חשבון גמ"ח "רב טוב").
לטענת עו"ד חבר, בראשית דרכו שימש החשבון כחשבון הגמ"ח, אלא שבמהרה הפך חשבון זה לחשבונו הפרטי של הרב ברויאר.
מבדיקות שערך עו"ד חבר התברר כי במהלך השנים 2007-2002 העניקה העמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב" מיליוני שקלים, לכאורה, לצורך תשלום צדקה. עם התקדמות החקירות שביצע עו"ד חבר התברר כי חלקם הארי של כספי העמותה שהועברו לחשבון גמ"ח "רב טוב", הועברו על ידי הרב ברויאר למקורביו. רק חלק זעום מכספים אלה הועבר מידי פעם לצרכי צדקה.
עוד התברר כי לא הייתה הפרדה בין הכספים שהעבירה העמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב" לבין כספים אישיים של הרב ברויאר שהופקדו לחשבון גמ"ח "רב טוב". באופן זה, הרב ברויאר נהג בכספי העמותה כבשלו.

40. מנגד, הרב ברויאר הסביר כי גמ"ח "רב טוב" הוא גמ"ח פרטי שבבעלותו ובניהולו. הכסף שהיה בחשבון גמ"ח "רב טוב" הגיע ממשכורתו האישית שקיבל והפקיד לחשבון זה וכן מהלוואות שלקח [פר' עמ' 171, ש' 26-25]. את ההלוואות פרע הרב ברויאר באמצעות משכורתו [פר' עמ' 172, ש' 5]. בנוסף, הגיעו לחשבון גמ"ח "רב טוב" גם כספים שהעבירה העמותה. לדבריו, כל התרומות שניתנו דרך חשבון גמ"ח "רב טוב" מגובות וידועות, כדלקמן:

"יש לי מי שהחזיר או לא החזיר, יש לי את הצ'קים וידעתי למי נתתי. נתתי צ'קים ואת זה יש לי. מי צריך ספר? אני פרטי צריך ספר? יש לי את הפרטים שנתתי לכל אחד הלוואה. האדם הזה היה זקוק לתרומה קיבל".
[פר' עמ' 172, ש' 19-17]

וכן:

"חברה קדישא כשנתנה תרומות דרך הגמ"ח הרב טוב, היא נתנה לרב טוב ורב טוב נתן את זה לתרומות, לפי איזה רשימה, היה פרוטוקול וההנהלה החליטה למי לתת הלוואה ולמי לתת את התרומה. כל תרומה שניתנה ע"י הגמ"ח יש פרוטוקול והחברה קדישא נתנה את זה לגמ"ח והגמ"ח נתן לבן אדם"

[פר' עמ' 172, ש' 27-24].

41. כשנשאל הרב ברויאר מדוע צריך היה להעביר את תרומות העמותה דרך גמ"ח "רב טוב" ולא באופן ישיר מהעמותה, השיב כדלקמן:

"זה היה מאז שנכנסתי למשרד. תמיד העבירו את זה דרך גמ"חים. פעם זה דרך גמ"ח גוטמן ופעם דרך גמ"חים אחרים. ההנהלה לא רצתה שיהיה לחץ ולכן העבירו את זה דרך גמ"חים כדי שלא יהיה לחץ. היה גמ"ח הרב טוב והוא לא קיבל את התרומה לעצמו אלא חילק את זה לאנשים לפי הפרוטוקול שקיבלה ההנהלה"

[פר' עמ' 172, ש' 32-31, עמ' 173, ש' 7-4]

כשעומת הרב ברויאר עם כך שהיו תרומות שהועברו ישירות מהעמותה ולא דרך גמ"ח, השיב: "היו חלק כן והיו חלק לא. לא כל התרומות ולא כל הדברים נעשו ע"י גמ"ח" [פר' עמ' 173, ש' 10].

42. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני סבור כי יש ממש בטענת עו"ד חבר באשר לאופן בו הועברו כספי העמותה לגמ"ח "רב טוב".

ראשית, לטענת הרב ברויאר, בכל פעם שהעמותה החליטה לתת תרומה למאן דהוא באמצעות גמ"ח "רב טוב", התקבלה החלטה מסודרת של הנהלת העמותה, שנרשמה גם בפרוטוקול. לדבריו: "על כל דבר ודבר נרשם פרוטוקול במשך עשרות שנים" [עמ' 31, 35-34, 44-43 לנספח 5 למוצגי התביעה]. עוד הסביר הרב ברויאר כי "בהתאם להחלטות העמותה, העמותה היתה מעבירה סכום כסף בהלוואה לגמ"ח "רב טוב", וקיבלה בחזרה שיקים מהגמ"ח. במקביל לכך, הגמ"ח היה נותן הלוואה לנזקקים שההנהלה החליטה ליתן להם, ואף שמותם צויינו בפרוטוקולי העמותה, והגמ"ח קיבל בחזרה שיקים מאותו לווה" [סעיף 194 ל-נ/4].
עם זאת, מבדיקות שערך עו"ד חבר בספר הפרוטוקולים של העמותה עולה כי שמו של חשבון גמ"ח "רב טוב" מוזכר שלוש פעמים בלבד:
פרוטוקול ישיבת הנהלה מיום 2.5.96 שם נכתב כדלקמן: "לתת תרומה לנצרכים ומוסדות על ידי גמ"ח רב טוב סך 36,000 ₪".
פרוטוקול ישיבת הנהלה מיום 26.8.96 שם נכתב כדלקמן: "כפי שנהגנו בעבר לתת תרומות למוסדות ולנצרכים על ידי קופת גמ"ח רב טוב נמשיך לתת בהווה ובעתיד".
פרוטוקול ישיבת הנהלה מיום 24.12.98 שם נכתב כדלקמן: "לתת תרומה לישיבת אהל שמעון בסך 36,000 ₪ על ידי גמ"ח רב טוב".
למעט פרוטוקולים אלה, לא איתר עו"ד חבר את עשרות הפרוטוקולים שהיו אמורים להימצא במשרדי העמותה, המפרטים את האישורים השונים שנתנה העמותה למתן תרומות באמצעות חשבון גמ"ח "רב טוב".
גם רו"ח בוכניק הסביר בדוח החקירה שהגיש כי "מבדיקות שערכתי עולה כי לא התקיימו דיונים בהנהלת העמותה בנושאים כגון: הסכומים שיועברו לגמ"ח, אופן מתן ההלוואות, זהות מקבלי ההלוואות, בטחונות וכיוצא בזה". כשנשאל רו"ח בוכניק בחקירתו הנגדית מהן הבדיקות שערך, השיב: "ביקשתי לאתר והייתי גם במשרדי העמותה מספר פעמים, לאתר פרוטוקולים ותרשומות של הנהלת העמותה בקשר לנושאים הרלבנטיים, ומהבדיקות שערכתי לא נמצאו המסמכים הללו" [פר' עמ' 47, ש' 3-1].
בתצהירו תיאר הרב ברויאר את עבודתו של עו"ד חבר כ"עבודה כה רשלנית" והסביר "הינה אני מצרף פרוטוקולים רבים בהם מאשרת הנהלת העמותה להעביר תרומות דרך חשבון גמ"ח רב טוב" [סעיף 201 ל-נ/4]. עיינתי בפרוטוקולים שצירף הרב ברויאר לתצהירו [נספח 21 ל-נ/4]. מדובר בשישה פרוטוקולים בלבד, מתוכם שני פרוטוקולים שצורפו על ידי עו"ד חבר. הנה כי כן, אף שהרב ברויאר שימש כמנכ"ל העמותה במשך כ-25 שנים, צירף לתצהירו ארבעה פרוטוקולים בלבד מ ישיבות ועד הנהלת העמותה המתעדות מתן תרומות לנזקקים דרך גמ"ח "רב טוב". אין בכך כדי לשמש עוגן לכמות הכספים הרבה שעברה מהעמותה לגמ"ח "רב טוב".

שנית, מחקירתו של הרב ברויאר על ידי עו"ד חבר ביום 01.04.2012 עולה כי לא נעשתה הפרדה בין כספי העמותה שהועברו לחשבון גמ"ח "רב טוב" לצורך מתן תרומות לנזקקים, לבין כספיו האישיים של הרב ברויאר. גם אלה וגם אלה התנהלו בחשבון גמ"ח "רב טוב":

"ש. ... כלומר אתה מספר על חשבון ששמו גמ"ח רב-טוב שהוא היה חשבון, שלטענתך היה אישי שלך, שאליו היו נכנסים כספים אישיים שלך, נכון עד כאן?
ת. כן.
ש. ואליו גם היו נכנסים כספים של העמותה לצורך תרומות
ת. והלוואות.
ש. והלוואות שאותם העדיפו לעשות דרך אותו חשבון, נכון?
ת. נכון.
ש. כלומר, אתה מסכים איתי שהיה פה ערבוב ... בין הכספים שלך לבין הכספים של העמותה, באותו חשבון.
ת. באותו חשבון זה היה, זה לא נקרא ערבוב ...
ש. היתה איזושהי הפרדה? היתה הנה"ח נפרדת לשתי ההכנסות האלה?
ת. בגמ"ח עצמו?
ש. כן.
ת. לא, מה קשור?
עו"ד בראון: לא היתה? אז היה ערבוב.
ת. תקרא לזה איך שאתה רוצה.

[...]

ש. ... האם יש לך עצמך, מר יוסף ברויאר, אין לך רישום של הכספים שנכנסו מהעמותה, לעומת כספים שנכנסו מברויאר?
ת. לא, לא".

[עמ' 40-38 לנספח 5 למוצגי התביעה]

מחשבון גמ"ח "רב טוב" הועברו סכומים רבים לקרוביו ומקורביו של הרב ברויאר. הרב ברויאר אישר את העברות הכספים מתוך חשבון גמ"ח "רב טוב". עם זאת, לדבריו, מדובר בנזקקים והכספים שהועברו הם כספיו הפרטיים "מהמשכורת ומההלוואות שלקחתי" [עמ' 51-50, 61-59 לנספח 5 למוצגי התביעה]. דא עקא, שבנסיבות בהן כספי העמותה שהועברו לחשבון גמ"ח "רב טוב" וכספיו האישיים של הרב ברויאר הופקדו יחד לאותו חשבון, ללא הבחנה ומבלי שנעשה רישום, יכול היה הרב ברויאר לנהוג בכספי העמותה כבשלו. לכך יש להוסיף כי הרב ברויאר היה מורשה החתימה היחיד בחשבון גמ"ח "רב טוב" [עמ' 28 ל-ת/8]. באופן זה לא ניתן לדעת באילו כספים השתמש הרב ברויאר עת תמך בקרוביו ומקורביו באמצעות העברת כספים מחשבון גמ"ח "רב טוב". חיזוק לכך ניתן למצוא בטענת עו"ד חבר, לפיה בחן את כל ההוצאות שהוצאו לחשבון גמ"ח "רב טוב" ולא זיהה ולו תרומה אחת, בסכום המאפיין תרומות של גמ"ח, שניתנה בהתאם להוראות של העמותה לנזקקים ולא למקורביו של הרב ברויאר.

שלישית, מר שלמה גנות אשר עבד כנהג בעמותה, הסביר בחקירתו לפני עו"ד חבר כי כאשר התקבל בעמותה כסף במזומן, ביקש ממנו הרב ברויאר "מידי יום יומיים" להפקיד אותו לחשבון גמ"ח "רב טוב" ולא לאחד מחשבונות העמותה שנוהלו בבנקים שונים. לדברי מר גנות: "מדי יום יומיים, כשהיינו הולכים לבנקים, אז את הצ'קים היינו מפקידים בפועלים ואת המזומן היינו מפקידים ברב טוב" [ת/1]. עיון בדפי החשבון של גמ"ח "רב טוב" לשנת 2004 מעיד על הפקדות במזומן שבוצעו לחשבון זה [נספח 52 למוצגי התביעה].

רביעית, במהלך בדיקות שביצע עו"ד חבר, התברר כי סכום של למעלה מחצי מיליון ₪ בעשרות שיקים שיצאו מחשבון גמ"ח "רב טוב", הופקד בחשבונו של אדם בשם עמרם ויספיש. בכל החקירות שנערכו לרב ברויאר מטעמו של עו"ד חבר, לא הצליח הרב ברויאר להיזכר מיהו אותו מר ויספיש שקיבל מחשבון גמ"ח "רב טוב" למעלה מחצי מיליון ₪. לאחר שעו"ד חבר הצליח לאתר את מר ויספיש, באמצעות חוקר פרטי, התברר כי מדובר בחלפן כספים שניכה את השיקים לחשבונו וכנגדם העניק לרב ברויאר או אנשים מטעמו, מזומנים. מר ויספיש הסביר בחקירתו לפני עו"ד חבר כי פריטת השיקים נעשתה ללא רישום [עמ' 14-12 לנספח 15 למוצגי התביעה]. גם בחקירתו החוזרת אישר מר ויספיש כי השיקים מחשבון גמ"ח רב טוב הם שיקים שהוצגו לו בחקירה לפני עו"ד חבר ו"עברו" אצלו בחשבון [פר' עמ' 110, ש' 36-35]. גם בכך יש כדי לחזק את טענתו של עו"ד חבר לפיה הכספים שיצאו מחשבון גמ"ח "הרב טוב" לא ניתנו כתרומה.

43. בכתב התביעה טען עו"ד חבר כי מעשיו של הרב ברויאר מהווים "הפרת חובות הנאמנות ופעולה תוך ניגוד עניינים" [סעיפים 297-294 לכתב התביעה]. עו"ד חבר הפנה בכתב התביעה לסעיף 96כז(א) בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, אשר כבר אינו בתוקף ובמקומו בא סעיף 254 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), שזו לשונו:

254. (א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה –
(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים;
(2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה;
(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;
(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה.

עיקרה של חובת האמון (Duty of Loyalty) שחלה על נושא משרה בתאגיד מחייבת אותו לפעול בנאמנות ובמסירות לטובת החברה. כך, בעת הפעלת סמכויות הניהול שלו, אסור לו לשקול שום שיקול אחר, זולת טובת התאגיד [עדו לחובסקי "על חובת אמונים, עסקאות נושאי משרה וטובת החברה" חובות אמון בדין הישראלי 89 (2016)].
בהקשר לסעיף 254 לחוק החברות שנה בית המשפט העליון בע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ, פסקה 46 (פורסם בנבו, 28.12.2016) כי "בדומה לחובת הזהירות, המחוקק לא הסתפק בהטלת חובת אמונים כללית, אלא פירט שורה של "חובות משנה" המרכיבות את חובת האמונים. אף כאן, ניתן להסביר זאת ברצונו של המחוקק לאמץ את הגדרתה המסורתית של חובת האמונים ואת "הרובריקות המסורתיות" של ההסדר, שעניינן איסור על self-dealing ועמידה משני צדדי העסקה; איסור על ניגוד עניינים; איסור על תחרות עם עסקי החברה; ואיסור על ניצול הזדמנות עסקית של החברה ...".
המלומד עמיר ליכט מסביר בספרו כי חובת האמון היא היסוד העיקרי והמאפיין של יחסי אמונאות. בין האמונאים שנקבעו בחקיקה נמנים הנאמן, השלוּח ונושא המשרה. הרציונל של חובת האמון שמוטלת על האמונאי היא ההנחה כי הכוח שנמסר בידיו עלול לשבש את שיקול דעתו ולגרום להתנהגות אופורטוניסטית [עמיר ליכט דיני אמונאות חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי 33-32 (2013)].
הדברים אותם שנה השופט (כתוארו דאז) א' ברק בע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3) 253, 279-278 (1984), כאילו נאמרו על נסיבות ענייננו:

"48. עקרון האמון הוא בעל תחולה רחבה. הוא חל בכל מקום שבו נתונים לאחד כוח ושליטה על זולתו ...
על-כן הוא חל ביחסי שלוח-שולח, שכן השלוח מפעיל שליטה על כוח ההתקשרות בשם השולח. בדומה חל עקרון האמון ביחסי אפוטרופוס-פסול-דין, שכן הראשון שולט בפעולותיו ובנכסיו של השני. מכאן גם החלתו של עיקרון זה ביחסים שבין יזם לבין החברה העתידה לקום, שכן היזם שולט בה. רשימת המצבים, בהם קיימים יחסי אמון, אינה סגורה, והריהם מתקיימים "במגוון רב של יחסים משפטיים" ...
אחד מאותם יחסים משפטיים הוא זה הקיים בין המנהל לבין החברה. המנהל שולט בחברה. הוא מנהל את ענייניה כלפי פנים וכלפי חוץ. כל אלה מחייבים, כי בצד הכוח תעמוד אחריות, שכן כוח ללא אחריות סופו שרירות.
49. חובת האמון היא חובה כללית, המוטלת על בעל הכוח. משמעותה של חובה זו היא, כי בעל הכוח חייב לפעול בתום-לב, בהגינות ולמען טובת הגשמת תפקידו. זהו עיקרון כללי הטמון בשיטתנו, והפעלתו הלכה למעשה מחייבת קונקרטיזאציה ..."

כוחה של הלכת קוסוי, בכל הנוגע לחובת האמון שמוטלת על מנהל בחברה, לא תש. רק לאחרונה שב ושנה בית המשפט העליון את עקרונות היסוד באשר לכך:

"הדוקטרינה של חובות אמון התפתחה בפסיקה הישראלית מתוך הנחת מוצא שלפיה "כוח ללא אחריות משול להפקרות", ובמטרה לרסן את בעל הכוח העודף באמצעות פיקוח; ביטוי מובהק לכך הוא חובת האמונים החלה על נושא משרה בחברה"

[עניין פסגות, פסקה 33 בפסק דינה של השופטת ע' ברון]

44. אך האם ניתן להחיל נורמות של חובות אמון מתחום דיני החברות על העמותה דנן?
מענה חיובי וברור לכך ניתן בפסיקת בית המשפט העליון, השופטת (כתוארה דאז) א' חיות, בע"א 3703/11 וייס נ' רמת אתרי, פסקה 14 (פורסם בנבו, 17.09.2013):
"חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) אשר חוקק כעשרים שנים מאוחר יותר, ראה להתייחס ביתר פירוט לחובותיהם של נושאי משרה בחברה וייחד לכך פרק שלם (ראו הפרק השלישי לחוק החברות), אך נראה כי באשר להיקפן של חובות הזהירות וחובות האמון שחב נושא משרה בעמותה, ניתן בהחלט להקיש מהוראות סעיפים 253 ו-254 לחוק החברות, המשרטטים את קווי המתאר של אותן החובות החלות על נושא משרה בחברה ..."

[כן ראו הכרה דה-פאקטו בחובת אמון שמוטלת על מנהל בעמותה, בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה: ע"ע (ארצי) 17221-10-17 שיליץ נ' חברת קדישא חסידים, פסקה 62 בפסק דינו של השופט מ' שפיצר (פורסם בנבו, 20.08.2019). וכן פסיקת בתי משפט מחוזיים באשר לחובת אמון שמוטלת על חברי ועד עמותה : ה"פ (מחוזי ירושלים) 593/96 מלר נ' מוסדות יד עזרה עמותה רשומה (פורסם בנבו, 30.12.1997); ת"א (מחוזי ירושלים) 2584/00 הורביץ נ' עמותת ישיבות בני עקיבא נתיב מאיר ע.ר. (פורסם בנבו, 29.05.2001); ת"א (מחוזי י-ם) 7506/05 בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ (בפירוק) נ' אגודת ספורט בית"ר ירושלים (בפירוק), פסקאות 156-154 (פורסם בנבו, 28.12.2010)].

עמדה דומה לכך מצויה גם בספרות המקצועית בתחום דיני העמותות. כך, באשר להחלת חובות אמון שנזכרו בעניין קוסוי לעיל, נאמר כי "דברים אלה יפים כלפי כל סוגי הניהול והמנהלים, לרבות כלפי חברי ועד העמותה" [בן ציון גרינברגר ונחמיה בן-תור דיני עמותות להלכה ולמעשה כרך א 476 (מהדורה שניה, תשע"ג) (להלן – דיני עמותות להלכה ולמעשה)].

הנה כי כן, על פי ההלכה הפסוקה ודעות המלומדים, הרב ברויאר הוא בגדר "אמונאי" ומוטלות עליו חובות אמון הדוקות באשר להתנהלותו כלפי העמותה, בהתאם למסגרת הנורמטיבית שמתווה סעיף 254 לחוק החברות.

כפי שנוכחנו לעיל, הרב ברויאר עשה פעולות רבות שיש בהן כדי הפרת חובת האמון שמוטלת עליו: הפקדת כספים במזומן של העמותה בחשבון גמ"ח "רב טוב"; משיכת שיקים מחשבון העמותה והפקדתם בחשבון גמ"ח "רב טוב"; אי-דיווח למוסדות העמותה על התנהלות חשבון הגמ"ח שנוהל על ידי הרב ברויאר בלבד; ערבוב כספים פרטיים וכספים של העמותה בחשבון; פריטת שיקים במזומן שיצאו מחשבון הגמ"ח; שימוש בכספים של העמותה שהופקדו בחשבון הגמ"ח באופן בלתי מוגבל לתמיכה בקרובים ומקורבים.
בשיטת פעולה זו הפך חשבון גמ"ח "רב טוב" לצינור להעברת כספים על ידי הרב ברויאר, תוך עקיפת מוסדות העמותה ומנגנוני הבקרה השונים. זוהי הפרה של חובת האמון ברמה הבסיסית ביותר שלה – פעולה לטובת הנהנה, קרי – פעולה של נושא המשרה לטובת התאגיד. אני קובע אפוא, שהרב ברויאר הפר את חובת האמון שמוטלת עליו כמנכ"ל העמותה. הפרה זו מצמיחה לעמותה זכות לגיטימית להשבת הכספים שניטלו ממנה, כשהם משוערכים [ראו סעיף 256 לחוק החברות שקובע כי על הפרת חובת אמונים של נושא משרה כלפי החברה יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים]. בנוסף, הפרת חובת האמון מצמיחה עילה להשבת הכספים בגין הפרתה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979 (להלן – חוק עשיית עושר) [דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך א 617-616 (מהדורה שלישית 2015) (להלן – פרידמן ושפירא בר-אור)].

45. לשם הערכת גובה הסכום שהועבר מהעמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב", צירף עו"ד חבר טבלה ובה מפורטים סכומים שהוצאו מחשבון העמותה בין השנים 2007-1996 וסכומם המצטבר הוא 3,463,173 ₪ [נספח 49 למוצגי התביעה]. סכום זה כשהוא נושא הפרשי ריבית הוא: 5,858,616 ₪ [נספח 50 למוצגי התביעה].
כעולה מהטבלה, מרבית הסכומים סווגו כ"תרומה", "תרומה עזרה למשפחות", "תרומה ראש השנה", "תרומה לעזרה", "קמחא דפסחא", "עזרה בהלוואה" וכיו"ב. בהיעדר חיזוק ראייתי לסכומים המופיעים בטבלה זו (כאמור עו"ד חבר לא נחקר לפניי), לא ניתן לזקוף סכומים אלה, שסווגו כמתן תרומה, לחובתו של הרב ברויאר. בפרט נכון הדבר לאור העדויות הרבות שהובאו לפניי באשר לתרומות שניתנו מחשבון גמ"ח רב טוב על ידי הרב ברויאר לנצרכים שונים (זולת עניין העברת הכספים לחברת עוף החומה, אליו נדרש בהמשך). בנוסף, לא ניתן להסתמך על הטבלה כממצא שמשקף בצורה הנכונה והאמינה ביותר את הכספים שהועברו בצורה "בלתי חוקית" מהעמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב".

46. מאידך, בדוח שהגיש רו"ח בוכניק, מטעם העמותה, רוכזו הסכומים שהוצאו מהעמותה והועברו לגמ"ח בין השנים 2007-2003 כדלקמן:

סכום
פרטים
סכום
2003
תרומות ותמיכות
36,000
2005
רישום בספרים כהוצאה
104,000
2005
תרומות ותמיכות
6,000
2007
נטילת הלוואה על ידי הרב ברויאר
2,079,173
2007
הוצאות ריבית בגין הלוואה זו
900,000
סה"כ

3,125,173

סכום ההלוואה שנטל הרב בויאר, בשם גמ"ח "רב טוב", בשנת 2007 ואשר לא נפרעה, הופיע גם בטבלה שצירף עו"ד חבר למוצגיו.
בחקירתו לפניי הסביר רו"ח בוכניק כי "כל הממצאים בחוות הדעת שלי מבוססים על בדיקות שעשיתי, תחשיבים שאני ערכתי ובכל הקשור לבירורים על דברים שנעשו בעמותה, עם שיחות שקיימתי עם נושאי משרה בעמותה. בדיקות הכוונה למסמכים שראיתי ובחנתי במו עיני, והתחשיבים הם שלי שאני עשיתי ..." [פר' עמ' 46, ש' 11-8].
לאור עדות זו של רו"ח בוכניק, ובהיעדר ראיה אחרת, אני סבור שיש בטבלה זו כדי לשקף בצורה הנכונה ביותר את הסכומים שעברו בצורה "בלתי חוקית" לחשבון גמ"ח "רב טוב". עם זאת, יש להפחית מהסכום הנקוב בטבלה שהכין רו"ח בוכניק סך 36,000 ₪ וסך 6,000 ₪ אשר סווגו כתרומות ותמיכות ולא הופרך סיווגם ככאלה.
הרכיבים שאותם מחויב הרב ברויאר להשיב בכל הנוגע לחשבון גמ"ח רב טוב נוגעים בעיקר לענייניו האישיים ובנסיבות של הסתרה והפרת יחסי אמון. לפיכך, אינני רואה לנכון להפחית מחובת ההשבה שיש להטיל על הרב ברויאר.

אני קובע אפוא כי סך הכספים שהועברו מהעמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב" שלא כדין הוא: 3,083,173 ₪ ומחייב את הרב ברויאר להשיב לעמותה סכום זה.

סך 11,547,861 ₪ - שכר שקיבל הרב ברויאר שלא כדין מהעמותה

47. לטענת עו"ד חבר, במסגרת הדוח שערך רו"ח בוכניק עולה כי שכרו של הרב ברויאר בשנים 2007-2001 עמד על סך 15,155,359 ₪ (עלות מעביד). בהתחשב בכך שבעמותה קיבלו העובדים משכורת 13 ומשכורת 14, מדובר על שכר ברוטו חודשי בסך כ - 150 אלף ₪. שיעור שכר שכזה הוא חסר תקדים ולא הוסדר בהסכם העסקה בין העמותה לבין הרב ברויאר. בנוסף, תקנה 4(ב) לתקנות שירותי דת יהודיים (חברות לענייני קבורה), התשכ"ו-1966 (להלן – תקנות שירותי דת יהודיים) מגבילה את השכר שניתן לקבל בחברות קדישא. בהתאם לתקנה זו, השכר החודשי המקסימאלי אותו יכול היה הרב ברויאר לקבל עמד על סך 48,100 ₪. יוצא אפוא כי הרב ברויאר קיבל שכר הגבוה פי שלוש מהשכר המותר בהתאם לתקנות שירותי דת יהודיים. ההפרש בין השכר אותו יכול היה הרב ברויאר לקבל על פי תקנות שירותי דת יהודיים לבין השכר שקיבל בפועל עומד על סך 11,547,861 ₪.
בהתאם לבדיקות שביצע עו"ד חבר, פעל הרב ברויאר על מנת להסוות את השכר שקיבל מהעמותה באמצעות חלוקת השכר לשלוש – ארבע המחאות בכל חודש. המחאות אלה נמשכו מפנקסי שיקים שונים, בתאריכים שונים ומחשבונות בנקים שונים של העמותה.

48. מנגד, לטענת הרב ברויאר, הוא החל לעבוד בעמותה בשנת 1973 ובחוזה אישי משנת 1978 [נספח 23 ל-נ/4]. לכן, ההוראות המחייבות הן תקנות משרד הדתות אשר קובעות כי "השר הממונה הוא הקובע את השכר של הפקידים הבכירים בעלי חוזה אישי בחברה קדישא". מאחר שהשר מעולם לא קבע את גובה השכר, הנהלת העמותה היא זו שמחליטה מה יהיה גובה השכר. ועד ההנהלה של העמותה אישר לאורך השנים העלאות שכר לעובדים, וביניהם לרב ברויאר [נספח 24 ל-נ/4].
עוד טען הרב ברויאר כי בסוף שנת 1999 פרץ לארונו מר ישראל הורוביץ ופרסם לכל העובדים את גובה משכורתו של הרב ברויאר. הרב ברויאר שלא היה מעוניין שכולם ידעו מהו גובה שכרו שכן "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מהעין", פנה להנהלת העמותה בבקשה לחלק את משכורתו לשלושה תלושים נפרדים.

49. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו את עמדתו של עו"ד חבר.
שר הדתות רשאי לקבוע ברישיון שניתן לחברה קדישא את גובה השכר המירבי של העובדים הבכירים [ראו: בג"ץ 7959/99 ועד העובדים של החברה קדישא גחש"א לתל אביב והמחוז נ' השר לענייני דתות (פורסם בנבו, 16.2.2000)]. בתנאי הרישיון לחברה לענייני קבורה לפי תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), התשכ"ז-1966 נקבע כדלקמן:

"4(ב) בכפוף לאמור בסעיף קטן (ג) השכר המרבי שינתן לעובדים ולבעלי תפקידים בחברה, ברמה הבכירה ביותר, לא יעלה על שלוש פעמים גובה השכר הממוצע במשק לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השר יקבע בהנחיות לוח שכר לעובדים ולבעלי תפקידים בחברה בהתאם להיקף פעילותה, ובהתאם ליכולתה הכלכלית ..."
4(ג) השכר לבעלי תפקידים ברמה הבכירה המועסקים בחוזה אישי יקבע במקביל לשכר הנהוג בתאגידים ממשלתיים לבעלי תפקידים דומים. השר יקבע לכל חברה קדישא את הרמה המקבילה לתאגיד ממשלתי"

(להלן – תנאי הרישיון)

תנאי הרישיון לענייני קבורה לא צורפו למוצגי הצדדים. אולם, תנאים אלה צוטטו בדוח שהגיש רו"ח בוכניק [ת/4].
[במאמר מוסגר: עותק מעודכן של תנאי הרישיון ניתן למצוא בכתובת אתר האינטרנט:
https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/issuing_burial_licenses/he/terms [of_license%20_for_a_burial_company.PDF

50. לטענת הרב ברויאר, החל משנת 1978 הוא הועסק בעמותה באמצעות חוזה אישי. בנסיבות אלה חל עליו סעיף 4(ג) לתנאי הרישיון. מאחר שהשר לא קבע מהו שכר הבכירים, הנהלת העמותה קובעת מהו גובה השכר.

אינני מקבל את טענתו של הרב ברויאר לפיה, הוא הועסק בעמותה בחוזה עבודה אישי. לכך שני טעמים עיקריים:

ראשית, הסכם העבודה שנחתם בין הרב ברויאר לבין חברה קדישא [נספח 23 ל-נ/4] אינו נושא סממנים של חוזה עבודה אישי. כך, לא צוין בו כי מדובר בהסכם אישי ומיוחד אשר קובע באופן בלעדי את תנאי העסקתו של הרב ברויאר על ידי חברה קדישא. אף לא צוין בהסכם העבודה כי לא יחול עליו כל הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי. מדובר בהסכם עבודה בן עמוד אחד, המונה חמישה סעיפים. בסעיפים אלה מפורטים הגדרת התפקיד, שעות העבודה וגובה השכר. הא ותו לא.

שנית, הסכם זה נחתם עם הרב ברויאר בתפקידו כמטהר בעמותה ולא בגין משרת מנכ"ל העמותה.

מטעמים אלה אני קובע כי גובה השכר של הרב ברויאר יקבע בהתאם לאמור בתקנה 4(ב) לתנאי הרישיון.

51. לצורך הערכת שכרו של מנכ"ל חברה קדישא הסתמך רו"ח בוכניק בחוות דעתו לדוח "ניתוח מבנה עלויות חברה קדישא" מחודש דצמבר 2005, אשר נערך על ידי משרד רו"ח זיו האפט, BDO. מדוח זה עלו שני נתונים:
א. שכר ברוטו למשרה של מנכ"ל הוא 37,000 ₪ לחודש.
ב. עלות מעביד שנתית ממוצעת, כולל תוספות, היא 577,200 ₪, המהווה עלות של 48,100 ₪ לחודש.
על בסיס נתונים אלה, ערך רו"ח בוכניק טבלה הממחישה את הפער בין עלות מעביד שנתית ממוצעת עבור משרת מנכ"ל לבין השכר שקיבל הרב ברויאר בפועל, כדלקמן:

בפועל
תקן
הפרש
שנה
מספר חודשים
משכורת שנתית נטו
עלות למעביד
משכורת שנתית מאושרת
שולם ביתר
2001
12
692,762.8
2,309,209.33
577,200
1,732,009.33
2002
12
807,736
2,692,453.33
577,200
2,115,253.33
2003
12
823,602
2,745,340
577,200
2,168,140
2004
12
694,118
2,313,726
577,200
1,736,526.37
2005
12
790,088
2,633,626.67
577,200
2,056,426.67
2006
12
691,000
1,891,668.49
577,200
1,314,468.49
2007
3
152,325
569,337
144,300
425,037
סה"כ

11,547,861.49

52. לטענת הרב ברויאר, השכר שקיבל עת שימש כמנכ"ל העמותה, אושר בהחלטות הנהלת העמותה. לשם הוכחת טענה זו צירף הרב ברויאר מספר פרוטוקולים של הנהלת העמותה [נספח 24].

עיינתי בפרוטוקולים. ברוב הפרוטוקולים הרב ברויאר אינו מאוזכר כלל. בפרוטוקולים בהם כן אוזכר שמו של הרב ברויאר, לא צוין גובה השכר אותו קיבל ולא ניתן במסגרתם אישור לשכרו. פרוטוקולים אלה עסקו בשעות הנוספות של הרב בוריאר כמטהר [(פר' מיום 26.07.1979 ומיום 27.12.1979); העלאת דרגה לרב ברויאר (פרוטוקול מיום 30.06.1983 ומיום 20.04.1988); תוספת מנהלים בסך 100% לרב ברויאר (החלטה מיום 12.11.1991); תוספת פרמיה לרב ברויאר (פר' מיום 13.09.2001)].

53. הרב ברויאר אף ביקש לסמוך את טענתו לפיה משכורתו הייתה ידועה ואושרה על ידי הנהלת העמותה, על מסמך מיום 05.02.2007 חתום על ידי מר פליישמן. בסוף המסמך נכתב בזו הלשון:

"משכורתו של הרב יוסף ברויאר (לרבות התנאים הסוציאליים הנלווים למשכורתו) מאז התמנה לתפקידו ועד היום, הינה על פי החלטות הנהלת העמותה ובאישורה בלבד"

[נספח 1 ל-נ/4]

אין במסמך זה כדי לתמוך בטענתו של הרב ברויאר.
מסמך זה, אשר נמסר לרב ברויאר כחודש ימים לפני שפוטר מתפקידו כמנכ"ל העמותה [סעיף 6 ל-נ/4], מהווה מעין אישור בדיעבד לשכר שקיבל הרב ברויאר לאורך השנים. בנוסף, מסמך זה אינו נושא את חתימותיהם של כל חברי הנהלת העמותה. מר פליישמן שהינו החותם היחיד על מסמך זה, הסתייג מהאמור בו בחקירתו לפני עו"ד חבר כדלקמן:

"ש. ... מכתב מיום 5.2.2007, שאתה חתום עליו, לא ממוען לגורם כלשהו ... תגיד לי אם אתה חתום על המסמך הזה.
ת. אני רואה את חתימתי, לא זכור לי בהחלט שאני,
ש. אתה זוכר שחתמת על מכתב כזה?
ת. לא זוכר.
[...]

ת. יותר מזה, המשכורת של הרב ברויאר לא הייתה ידועה לא לי ולא לאף חבר הנהלה.
ש. כלומר כשכתוב במכתב "משכורתו של הרב ברויאר, לרבות התנאים הסוציאליים הנלווים למשכורתו מאז התמנה לתפקידו ועד היום, הינה ע"פ החלטות הנהלת העמותה ובאישורה בלבד", כשאתה חתום על זה, זה לא נכון.
ת. זה לא נכון.
ש. חד משמעית?
ת. כן. אני לא ידעתי על המשכורת שלו.
ש. מי ידע על המשכורת שלו?
ת. מחברי ההנהלה, לפי מה שידוע וזכור לי, אף אחד.
ש. כלומר רק מר ברויאר, בינו לבין עצמו, ידע מה המשכורת שלו?
ת. נכון.
ש. ואתה לא מכיר את המסמך הזה, שאתה נחזה להיות חתום עליו?
ת. לא. לא זכור לי שאני חתמתי".

[ת/6]

התרשמתי כי מר פליישמן ניסה להרחיק עצמו מהמעשים המיוחסים לרב ברויאר. כך, על אף שחתימתו מופיעה על גבי המסמך מיום 05.02.2007, המאשר את שכרו של הרב ברויאר, טען מר פליישמן כי "אני לא יודע אם זה מכתב שלי ... יתכן שזה כמו המשכנתא ששם הכניסו את החתימה שלי. לא זוכר" [פר' עמ' 59, ש' 13-12]. עם זאת, אף אם אקבע כי מר פליישמן ידע אודות השכר שקיבל הרב ברויאר – אין לייחס את ידיעתו האישית ליתר חברי הנהלת העמותה, אשר אינם חתומים על המסמך מיום 05.02.2007.
בנסיבות אלה אני קובע כי הרב ברויאר קיבל שכר מופרז, שאינו תואם את השכר שהיה זכאי לו בהתאם לתקנה 4(ב) לתנאי הרישיון. יתרת השכר שהתקבלה מהווה קבלת טובת הנאה אפוא שלא על פי זכות שבדין ויש בה בגדר עשיית עושר ולא במשפט [ראו לדוגמא: ע"ע (עבודה ארצי) 300256/98 אייזיק - תה"ל תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע ל"ו 825 (2001); ע"ע (עבודה ארצי) 39/99 אסרף - מדינת ישראל, פד"ע לז 179, 191-190 (2001)]. קבלת שכר כה מופרז, החורג הרבה מעבר לתנאי הרישיון, עולה אף כדי הפרת חובת האמון שיש בה להקים חובת השבה מהטעמים שהובאו לעיל בעניין נטילת הכספים בחשבון גמ"ח "רב טוב".

54. שכרו של הרב ברויאר חולק על ידו לשלושה תשלומים שונים, באמצעות פנקסי שיקים שונים, בתאריכים שונים ומחשבונות בנק שונים של העמותה [נספח 89 למוצגי התביעה]. לטענת הרב ברויאר, הוא קיבל את אישור הנהלת העמותה לחלק את משכורתו באופן זה. עם זאת, כשנשאל בחקירתו הנגדית האם ישנה החלטה שמאשרת לו לפצל את השיקים, השיב: "לא צריך שום החלטה" [פר' עמ' 175, ש' 1]. לדבריו: "דיברתי עם יושב הראש והוא הסכים לכך [לפיצול השיקים – א.ש.], אין שום בעיה שהסכום שאני קיבלתי את השכר, זה השכר שלי, את השכר שההנהלה אישרה פיצלתי לשלושה" [פר' עמ' 175, ש' 4-3]. בפועל, לא צורפה כל ראיה או עדות המעידה על אישור מטעם הנהלת העמותה לפיצול שכרו של הרב ברויאר.
חלוקת שכרו של הרב ברויאר לשלושה תשלומים שונים, כשבידיו היו פנקסי שיקים של העמותה חתומים "על החלק", לצד דבקותו של הרב ברויאר בגרסתו לפיה הנהלת העמותה הייתה מודעת לגובה שכרו ואף אישרה אותו, מחלישה מאוד את משקל גרסתו לפניי ומחזקת את טענת עו"ד חבר לפיה הליך תשלום השכר לרב ברויאר מכספי העמותה היה פגום ביותר ונעשה בכדי להסתיר את גובהו. מטעמים אלה אף אינני סבור כי יש מקום לייחס לעמותה או לחברי הוועד אשם תורם כלשהו, שיהא בו להפחית מחובת ההשבה שיש להטיל על הרב ברויאר.

55. יוצא אפוא כי הרב ברויאר שימש כמנכ"ל העמותה ללא חוזה עבודה אישי. השכר שקיבל הרב ברויאר מהעמותה היה גבוה ביותר בהשוואה לשכר מנכ"ל, לא אושר על ידי הנהלת העמותה ולא היה ידוע לחבריה.

חיזוק נוסף לשיעור המופרז של השכר ששולם לרב ברויאר ניתן למצוא ב"אישור ניהול תקין" לשנת 2004 שהגישה העמותה לרשם העמותות [נספח 25 ל-נ/4]. באישור זה צוין שכרם של חמשת מקבלי השכר הגבוהים בעמותה לשנים 2002-2000. הפער בין שכרו של הרב ברויאר לבין יתר ארבעת מקבלי השכר הגבוה בעמותה הוא עצום, כדלקמן:

2000
2001
2002
1,225,454
1,424,200
1,583,620
388,751
430,894
385,553
367,470
366,873
326,968
318,582
321,638
460,992
252,525
268,342
265,287

56. רו"ח בוכניק נחקר על הדוח שערך. דוח זה לא נסתר והנתבעים לא הגישו דוח נגדי או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בגרסתו של הרב ברויאר או כדי להפריך את האמור ב דוח ש ערך רו"ח בוכניק. עם זאת, בסעיף 1(י) ל דוח הסביר רו"ח בוכניק כי "יש להדגיש כי הסכומים הנ"ל מהווים את העלות למעביד וכוללים, בנוסף לתשלום השכר, גם את כל ההפרשות המחויבות על פי חוק כגון: הפרשות לקרן פנסיה, תשלומי ביטוח לאומי ומס הכנסה". בנסיבות אלה, אין זה הוגן להשית על הרב ברויאר להשיב לעמותה סכומים שלא הגיעו לכיסו, קרי תשלומים ששולמו למס הכנסה וביטוח לאומי. בהיעדר אומדן מדויק בדבר תשלומים אלה, אני קובע על דרך האומדנא כי יש להפחית 40% מהתשלום ששולם ביתר, בגין תשלומים אלה.
כמו כן, בסעיף 1(כא) לדוח הסביר רו"ח בוכניק כי סקר את רישומי הקופה של העמותה ומצא כי סמוך לסיום כהונתו של הרב ברויאר כמנכ"ל העמותה, בין התאריכים 26.02.2007 – 22.03.2007 הוחזרו סכומי כסף בסך מצטבר של 570,306 ₪ אל חשבונות הבנקים של העמותה. אני קובע כי יש להפחית גם את הסכומים שהושבו לקופת העמותה מהתשלום ששולם ביתר.
אינני סבור כי יש מקום לסייג את חובת ההשבה כקבוע בסעיף 2 לחוק עשיית עושר, הן מאחר שתשלום השכר הגבוה ניזום על ידי הרב ברויאר, הן מאחר שהשכר שולם בדרכים נסתרות, הן מאחר שתקופת ההשבה מצומצמת באופן יחסי לתקופה בה הועסק הרב ברויאר כמנכ"ל העמותה והן מאחר שרכיב ההשבה מתייחס אך ורק להפרש שבין שכר שהוא ממילא גבוה (הכנסה שנתית של כ – 577,000 ₪) לבין השכר שקיבל הרב ברויאר. יתר על כן, מהיתרה הופחתו רכיבים בשיעור 40% על דרך האומדנא.

אני קובע אפוא כי סך הכספים ששולמו שלא כדין לרב ברויאר על ידי העמותה הוא: 6,358,411 ₪ (570,306 ₪ - 60% * 11,547,861 ₪) ומחייב את הרב ברויאר להשיב לעמותה סכום זה.

סך 250,000 ₪ - רכב יוקרה שרכש הרב ברויאר על חשבון העמותה

57. לטענת עו"ד חבר, הרב ברויאר קיבל מהעמותה במתנה רכב יוקרה בעלות של 250 אלף ₪ [נספח 56 למוצגי התביעה]. רכב זה שימש את הרב ברויאר בלבד ונרשם על שמו. חשבונות הטיפולים התקופתיים של הרכב ופרמיית הביטוח שולמו על ידי העמותה. כאשר נשרף הרכב, שלשל הרב ברויאר את כספי הביטוח לכיסו. מטעמים אלה עתר עו"ד חבר לחייב את הרב ברויאר להשיב את עלות הרכב בסך 250,000 ₪.

מנגד לטענת הרב ברויאר, הרכב נרכש עבורו בשנת 2003 וניתן לו במתנה כאות הוקרה על מסירותו לעבודה החל משנת 1973.

58. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, הגעתי לכלל מסקנה כי הרכב נרכש על ידי העמותה עבור הרב ברויאר ושימש אותו בלבד. חיזוק לכך ניתן למצוא ברישום רישיון הרכב על שמו הפרטי של הרב ברויאר ובמסמך מיום 20.10.2003, שערכה העמותה ולפיו:

"הננו מאשרים בזאת שהרכב שנקנה ע"י הרב ברויאר בשיק של החברה קדישא ירשם על שם ברויאר יוסף כבעלים"

[נספח 26 ל-נ/4]

59. אכן, על המסמך האמור חתומים יו"ר העמותה דאז, מר צבי גנות ז"ל ומר פליישמן. עם זאת, עמותה היא תאגיד שמעצם מהותו אינו מיועד להשאת רווחים או לחלוקתם לבעלי השררה . על פניו, הקניית רכב יוקרה למנכ"ל העמותה אינה מתיישבת עם מטרות אלה. בנסיבות אלה, יש לפרש את הסכמת חברי הוועד כפי שעולה מנספח 26 לעיל, ככזו שמכוונת לכל היותר לאפשר את השימוש ברכב לצרכי עבודתו של הרב ברויאר. כך, עם פיטוריו היה על הרב ברויאר להשיב את הרכב לעמותה.
ברם, בחקירה שנערכה לרב ברויאר ביום 24.1.2011 [נספח 24 למוצגי עו"ד חבר] עלה כי הרכב נשרף ואת תגמולי הביטוח על סך 40 אלף ₪ שלשל הרב ברויאר לכיסו, כדלקמן:

"ש. עד היום אתה נוסע באוטו?
ת. הוא נשרף. אתה מדבר איתי שאני נשארתי בחיים. אתה מדבר.
ש. דמי ביטוח, את הביטוח קיבלת?
ת. איזה ביטוח? מה ביטוח?
ש. היה ביטוח על השריפה של האוטו?
ת. קיבלתי 40 אלף ₪. מה שווה האוטו? אני אראה לך כמה שווה האוטו?"

נטילת תגמולי הביטוח מהווה ראיה לכך שהרב ברויאר הפך את הרכב לרכושו הפרטי, בניגוד לחובתו כמנהל עמותה ובניגוד לכללים מינימאליים של סדרי ניהול תקינים. לסבר את האוזן, הנחיותיו של רשם העמותות לקיום הנהלים לקבלת אישור ניהול תקין מאפשרות לעמותה לרכוש כלי רכב, לצורך קידום מטרותיה. על כלי הרכב לעמוד בתנאים של עלות רכישה ואחזקה בהתאם לסוג העמותה. כלי הרכב צריך להירשם על שם העמותה. אם נרכש לפני פרסום ההנחיות, אין חובה להעבירו על שם העמותה, אך יש לרשום שיעבוד על הרכב לזכות העמותה [דיני עמותות להלכה ולמעשה, כרך ב 581].
דעת לנבון נקל שהפיכת כלי הרכב (היוקרתי) שהעמידה העמותה לרשותו של הרב ברויאר לחלק מקניינו הפרטי מהווה הפרה בוטה של חובת האמון ויש בה כדי התעשרות שלא כדין על חשבון העמותה. בנסיבות אלה אינני רואה לנכון להפחית מחובת ההשבה של הרב ברויאר.

60. לשם הוכחת שווי הרכב צירף עו"ד חבר חשבונית מיום 21.3.2003 של חברת דוד לובינסקי בע"מ הממוענת לחברה קדישא. בחשבונית פורט התשלום בסך 250 אלף ₪ "עבור רכישת מכונית פרטית משומשת מ.ר. 8360736" [נספח 56 למוצגי התביעה]. הרב ברויאר לא הציג כל ראיה סותרת באשר לשווי הרכב.
מטעמים אלה, בהיעדר ראיה אחרת אני קובע כי על הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 250,000 ₪ בגין רכב היוקרה אשר קיבל שלא כדין.

סך 1,148,604 ₪ - הכנסות העמותה במזומן, אותם נטל הרב ברויאר לכיסו

61. במסגרת הבדיקות שערך עו"ד חבר בפנקס הקופה של העמותה התברר כי בתקופה בה כיהן הרב ברויאר כמנכ"ל העמותה, לא מופיעות כלל הכנסות של העמותה במזומן. ברם, מיד לאחר פיטוריו של מר ברויאר מהעמותה התברר כי לעמותה היו גם הכנסות במזומן שסכומן המצטבר הוא עשרות אלפי שקלים לחודש. לטענת עו"ד חבר, את הכספים העלומים שהתקבלו במזומן הפקיד הרב ברויאר לחשבון גמ"ח "רב טוב" ועשה בהם שימוש אישי.
מנגד, לטענת הרב ברויאר, כנגד כל סכום שהופקד לקופת העמותה נערכה "קבלה". באופן זה, ההפקדות וההוצאות של העמותה בתקופה בה שימש הרב ברויאר כמנכ"ל העמותה היו חופפות ומאוזנות "עד השקל האחרון". לשיטתו, לוּ היה עו"ד חבר מצרף את הקבלות של העמותה, ניתן היה להיווכח בקלות כי התקבלו בקופת העמותה כספים במזומן.
עוד טען הרב ברויאר, כי בשנים בהן כיהן כמנכ"ל העמותה הסכומים שנכנסו במזומן היו מעטים מאוד יחסית לסכומי השיקים. לכן, הורה לו מנהל החשבונות של העמותה, מר אליעזר וינקלר ז"ל, שלא לפצל בין המזומנים לבין השיקים שהתקבלו. בנסיבות אלה, רישום התקבולים בספרי העמותה נעשה כמקשה אחת, ללא אבחנה בין שיקים למזומן.

62. הטענה לעשיית שימוש אישי בכספים שהועברו לעמותה במזומן היא טענה סמי פלילית. לפיכך יש ליישם רף הוכחה של מאזן הסתברויות גבוה בהתחשב במהות הטענה ובחומרתה [ע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח צבי יוכמן, פסקה 15 בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' ריבלין (פורסם בנבו, 11.04.2005)]. בהתחשב בכך, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי במוצגים, אני קובע כי הטענה לעשיית שימוש אישי בכספי המזומן של העמותה והיקפו של השימוש, לא הוכחה ברף הראייתי הנדרש.

ובמה דברים אמורים?

עו"ד חבר צירף את פנקסי הקופה של העמותה לשנים 2007-2006 [נספח 51 למוצגי עו"ד חבר]. עיון בפנקסי העמותה מעלה כי עמודת ה"מזומן" נותרה ריקה לאורך תקופה זו. מנגד עמודת ה"המחאות" מולאה בסכומים שהתקבלו לקופת העמותה מגורמים שונים. עם פיטוריו של הרב ברויאר מהעמותה, בחודש מרץ 2007, החלו להירשם בפנקסי הקופה של העמותה סכומים שהתקבלו במזומן. עובדה זו מעלה תמיהה רבה באשר לשאלה כיצד יתכן שבשנים 2007-2006 לא נרשמה בספרי העמותה קבלת כספים במזומן ומה השימוש שנעשה בכספים שהתקבלו לעמותה במזומן, ככל שהתקבלו.
עו"ד חבר צירף למוצגיו את תמלול החקירה שערך למר גנות, ממנה עולה כי מר גנות נשלח על ידי הרב ברויאר להפקיד את כספי המזומן שהגיעו לעמותה, בחשבון גמ"ח "רב טוב":

"[...]

ש. כשאתה אומר "כסף מזומן" למה אתה מתכוון? לכסף שבקופות צדקה?
ת. לא. לא, לא. לא כסף של קופות צדקה, כסף של אנשים שקנו מקומות.
ש. בן אדם עכשיו בא, קונה חלקת קבר, נניח ב-20 אלף ₪, סתם אני זורק סכום.
ת. מידי יום יומיים, כשהיינו הולכים לבנקים, אז את הצ'קים היינו מפקידים בפועלים ואת המזומן היינו מפקידים ברב טוב.
ש. את כל הכסף המזומן הייתם מפקידים ברב טוב?
ת. אני חושב שאת רובו.
ש. כמה זמן?
ת. תקופה ארוכה.
ש. ברויאר נותן לך את ההוראות לגבי איפה להפקיד ככה וככה?
ת. ודאי, הוא היה מכין,
ש. הוא היה מכין לך את המעטפות של ההפקדה?
ת. כן, כמו שליח שהולך.

[...]"
[ת/1]

63. בחקירתו לפני עו"ד חבר, כפר הרב ברויאר בגרסתו של מר גנות לחלוטין:

"ש. ... כספים שהעמותה קיבלה במזומן והיו צריכים להיות מופקדים בחשבון של העמותה וכמובן לא נרשמו בפנקס הקופה, נתת אותם לגנות ביד וגנות לקח אותם במזומן והפקיד אותם לחשבון הרב טוב.
ת. לא היה מעולם דבר כזה. מעולם לא היה דבר כזה. לא הופקד בכלל ברב טוב, בכלל לא שלחתי אותם לרב טוב אף פעם. מעולם לא היה דבר כזה".

[עמ' 25 לנספח 16 במוצגיו של עו"ד חבר]

עם זאת, הרב ברויאר לא מסר הסבר סביר באשר להיעדר הפקדת מזומנים בקופת העמותה. כך עלו הדברים מחקירתו לפני עו"ד חבר:

"עו"ד בראון: ... יש פה פנקס מהתקופה שלך. בפנקס קופה הזה, כשאני עברתי עליו, דף אחרי דף, אין איזכור אחד לכסף מזומן. יש פה פנקס קופה שהתחיל שבוע אחרי שפוטרת ופתאום לקוחות מתחילים לשלם במזומן ... אתה יכול להסביר לי למה יש את ההבדל הזה?
ת. לא יודע.
ש. מה?
ת. אולי לא פירטתי את זה פה בדיוק. לא יודע. מה אני אגיד?"

[עמ' 24 לנספח 16 במוצגיו של עו"ד חבר]

64. יוצא אפוא כי כל שהוכח לפניי הוא קיומו של חשד לפיו הרב ברויאר שלשל לכיסו את הכספים שהתקבלו במזומן לעמותה וכן חוסר סדרים ברישום התקבולים. אולם, אין די בכך לצורך הקביעה כי מאזן ההסתברויות להוכחת הטענה של עשיית שימוש אישי בכספי המזומן שהתקבלו בעמותה, נוטה לחובתו של הרב ברויאר [ראו: ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 711 (1980); ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 (1986); ע"א 373/89 מסרי נ' ח'לף, פ"ד מה(1) 729,742 (1991); ע"א 4126/05 חג'אזי נ' ועד עדת הספרדים, פסקה ט"ו בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 20.06.2006); ע"א 9555/10 הופמן נ' יפה, פסקה 33 בפסק דינו של השופט י' עמית (פורסם בנבו, 15.07.2013)].
לא רק זו אף זאת: שיעורו של סכום הכסף שבמזומן אשר נלקח לכאורה על ידי הרב ברויאר מהעמותה, לא הוכח כלל. כך, בסעיף 124 לכתב התביעה הסביר עו"ד חבר כי הוא אינו יודע להעריך מהו סך הכספים שהתקבלו בעמותה במזומן ואשר נלקחו על ידי הרב ברויאר, כדלקמן : "בטרם יציין הח"מ את ממצאיו בהקשר זה ראוי לציין כי היקף גזילת הכספים שביצע מר ברויאר באמצעות הפקדת מזומנים שקיבלה העמותה בחשבונותיו, אינו ברור וישנו קושי רב לאמוד סכום זה, אך כמפורט להלן נראה כי מדובר בסכומים של מאות אלפי ₪ אם לא למעלה מכך". עו"ד חבר ביקש להסתמך לצורך כך על ממוצע חודשי של הכנסות העמותה במזומן לשנת 2009 ולגזור מכך גזירה שווה לשנים 2007-2006. אולם לנוכח אופי הטענה כלפי הרב ברויאר לעשיית שימוש בלתי חוקי בכספי המזומנים שהתקבלו בעמותה, אין לבצע הערכה על דרך האומדנא באשר לרכיב תביעה שכולל נטילת כספי מזומן מהעמותה לשימוש אישי של הרב ברויאר.

מטעמים אלה אני דוחה את דרישת עו"ד חבר לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 1,148,604 ₪ לקופת העמותה.

סך 25,000 ₪ - כספים של העמותה ששימשו שלא כדין את הרב ברויאר, במקום להיות מופקדים בחשבונות העמותה

65. לטענת עו"ד חבר, מבדיקות שערך עולה כי הכנסות העמותה מלקוחותיה עמדו על מאות אלפי שקלים מידי חודש. הרב ברויאר עיכב תחת ידו את הכספים שקיבל מלקוחות העמותה, עשה בהם שימוש ובלית ברירה הפקיד בסופו של דבר את הסכום הדרוש על מנת "לאזן" את פנקס הקופה של העמותה.
בהתאם לחישוב שערך עו"ד חבר, מדובר בסך 506,466 ₪ שבמקום להיות מופקדים בחשבונה של העמותה, שימשו את הרב ברויאר במשך כשנה. הריבית שהייתה מקבלת העמותה, בפיקדון שקלי רגיל על סכום זה עומדת על סך 25 אלף ₪. לפיכך, עתר עו"ד חבר לחייב את הרב ברויאר להשיב לעמותה סכום זה.

66. מנגד, לטענת הרב ברויאר, הכספים הופקדו לפני עשר שנים. בנסיבות אלה לא ניתן לזכור בוודאות מה מסמל התאריך המופיע לצד ההפקדה. יתכן שמדובר ברישום בלבד ללא קשר למועד ההפקדה בפועל. זאת ועוד, על מנת להוכיח מתי בדיוק הופקדו הסכומים, יש להביא תדפיס עו"ש של חשבון הבנק של העמותה. אולם עו"ד חבר לא צירף תדפיס כזה.
באשר לגובה הסכום הנדרש טען הרב ברויאר כי כל הכספים שהיו מופקדים לחשבון העמותה היו "יושבים" בעו"ש ולא בפיקדון כזה או אחר. לפיכך, אין לדרוש ממנו להשיב ריבית והצמדה על הכספים שהופקדו בסופו של דבר בקופת העמותה.

67. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו את גרסתו של הרב ברויאר.

ראשית, כעולה מפנקסי הקופה של העמותה לשנים 2007-2006, הפקדת חלק מכספי העמותה, התעכבה בין חודשיים לשלושה. עם זאת, בסופו של דבר הופקדו הכספים בחשבון העמותה. מכאן שלא ברור מה הנזק שנגרם לעמותה מהפקדת הכספים באיחור.
ויובהר, אין בקביעה זו כדי ליתן "הכשר" לאי הפקדת הכספים בחשבון העמותה מיד עם קבלתם. אולם כאמור, אי הפקדתם מיד עם קבלתם אינה מעידה על "אובדן רווחים" כלשהו לעמותה.

שנית, עו"ד חבר הסביר כי חישב את הערכת הנזק בגין רכיב זה, לפי ריבית פריים ממוצעת של 5% לפיקדון שקלי, אשר הייתה רלוונטית באותם מועדים.
אינני מקבל את הערכת שווי הנזק כפי שחושבה על ידי עו"ד חבר בגין רכיב זה.
עו"ד חבר לא צירף ראיה כלשהי שיש בה כדי להעיד על גובה הריבית שהייתה נהוגה באותם מועדים. בנוסף, לא ברור מדוע העריך עו"ד חבר את גובה הנזק לפי ריבית פיקדון שקלי רגיל. בעניין זה אני מקבל את גרסתו של הרב ברויאר לפיה יתכן בהחלט כי הכספים היו נותרים בעו"ש ולא מופקדים לפיקדון כלשהו. בנסיבות אלה, ממילא הכסף לא היה צובר ריבית.
מטעמים אלה אני דוחה את דרישת עו"ד חבר לחייב את הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 25,000 ₪ בגין עיכוב בהפקדת חלק מכספי העמותה.

סך 1,606,067 ₪ - שכר ששולם לעובדים פיקטיביים

68. לטענת עו"ד חבר, במהלך חקירותיו גילה כי הרב ברויאר הוציא מהעמותה כספים במרמה כדלקמן:
רעייתו ובתו של הרב ברויאר (נתבעות 3-2) קיבלו במשך תקופה ארוכה שכר מהעמותה, בעלות כוללת של למעלה מ-800 אלף ₪, מבלי שעבדו כלל בעמותה. השכר שקיבלו הופקד לחשבונו הפרטי של הרב ברויאר. גם "שכרה" של גב' חיה קסטלניץ', אשר עבדה לכאורה בעמותה, הופקד לחשבונו של הרב ברויאר.
בנוסף, העמותה שילמה שכר לשני עובדים - גב' מיכל פיטרמן ומר יחיאל גרינוולד, גם עבור תקופות בהן לא עבדו בעמותה. הדבר נעשה באמצעות זיוף החתימות של גב' פיטרמן ומר גרינוולד על השיקים שהוציאה להם העמותה והפקדתם על ידי הרב ברויאר בחשבונו, ללא ידיעתם.
עוד גילה עו"ד חבר, כי הרב ברויאר העניק הטבות למקורביו. כך, שילם שכר למר ישראל שוורץ (נתבע 4), עבור עבודתו כרב העמותה, על אף שהרב שוורץ מעולם לא עבד בעמותה.
סך עלויות העסקת עובדים פיקטיביים המקורבים לרב ברויאר בתקופת כהונתו כמנכ"ל העמותה הוא 1,606,067 ₪ כדלקמן:

שם העובד
סכום ששולם
גב' איטה לאה ברויאר ז"ל
616,037 ₪
גב' פייגה רבינוביץ'
207,229 ₪
גב' מיכל פיטרמן
383,833 ₪
מר יחיאל גרינוולד
255,348 ₪
הרב ישראל שוורץ
139,522 ₪
חיה קסטלינץ'
14,098 ₪
סה"כ
1,606,067 ₪

69. מנגד טען הרב ברויאר כי כל מי שקיבל שכר עבד בעמותה, ומשכורתו שולמה כדין.
כך, רעייתו, גב' ברויאר ז"ל, סייעה רבות לניהול התקין של העמותה ולנתינת שירות לציבור הרחב, קרי-מענה טלפוני, שליחת מסמכים, קבלת קהל, סידורי לוויות, טלפונים לגורמים וכד'; בתו, גב' רבינוביץ' הכינה מכתבים למשרדי ממשלה, לאנשים פרטיים ולגופים שונים וכן רישום שמות נפטרים במסמכי העמותה; גב' קסטלניץ' עבדה כמנהלת חשבונות והרב שוורץ השיב לשאלות בנושאי הלכה. את תפקידם של גב' פיטרמן ומר גרינוולד לא תיאר הרב שוורץ, אולם עמד על כך ששניהם עבדו בעמותה וקיבלו משכורת כדין.

נידרש להלן לטענות עו"ד חבר באשר לכל אחד מהעובדים דלעיל:

גב' איטה לאה ברויאר ז"ל:

70. לטענת עו"ד חבר, הרב ברויאר לא הסתפק בשכר הגבוה שקיבל מהעמותה ודאג שגם רעייתו, גב' ברויאר ז"ל, תקבל שכר בסך 14 אלף ₪ לחודש. אולם, העבודה שביצעה גב' ברויאר ז"ל אינה מצדיקה שכר כה גבוה. עבודתה הסתכמה במענה לשיחות טלפון ספורות שנמשכו כ- 3-2 דקות בלבד. לפיכך יש לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 616,037 ₪.
לחיזוק טענה זו צירף עו"ד חבר את חקירותיהם של עובדי העמותה: מר שלמה גנות ומר ישראל הורוביץ, אשר טענו כי גב' ברויאר ז"ל לא הייתה עובדת של העמותה [נספחים 7 ו-11 למוצגי התביעה].

71. מנגד, לטענת הרב ברויאר, גב' ברויאר ז"ל "הוטרדה" רבות על ידי משפחות של נפטרים, בשעות בהן משרדי העמותה היו סגורים. עבודתה של גב' ברויאר ז"ל כללה מענה לטלפונים, אירוח משפחות של נפטרים בביתה, רישום פרטי ההלוויות וכד'. בגין עבודה זו קיבלה גב' ברויאר ז"ל שכר מהעמותה [עמ' 23-18 לנספח 5 למוצגי התביעה].

72. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר בגין רכיב זה. לכך שני טעמים עיקריים:

ראשית, בפרוטוקול ישיבת הנהלת העמותה מיום 11.9.2003 נכתב בזו הלשון: "ההנהלה מאשרת בזה לתת שכר עבודה לגב' ברויאר לאה לפי החלטת היו"ר יהיה גובה הסכום" [עמ' 41 לספר הפרוטוקולים – נספח 48 למוצגי התביעה]. בנוסף גב' ברויאר ז"ל צירפה טופס 106 לשנת המס 2007 [נ/2]. יש בכך כדי לחזק את החלטת ההנהלה לשלם לה שכר בגין עבודתה בעמותה.

שנית, התרשמתי לחיוב מעדותה של גב' ברויאר ז"ל (אשר העידה לפניי עוד בטרם פטירתה). גב' ברויאר ז"ל תיארה את העבודה הרבה שביצעה עבור העמותה: "עבדתי ועוד איך עבדתי, לא סתם עבדתי, עבדתי קשה" [פר' עמ' 137, ש' 7]. וכן: "... כל הזמן שבעלי היה מנכ"ל לא רק שצלצלו לו כל היום וכל הלילה, עד לפני כמה שנים כשבעלי פוטר עדיין היו מצלצלים אלינו הביתה ... בגלל שגרנו בראשון באו אלינו המון משפחות הביתה והתלוננו ..." [פר' עמ' 139, ש' 21-16]. ובהמשך: "... ברגע שבעלי נהיה מנכ"ל עבדתי לצידו בכלל בלי שכר בתור מצווה, כמו שאנשים מתנדבים אני אמרתי אני מתנדבת בחברת קדישא, אנשים באו אלינו משפחות משפחות ... הבית שלי היה קטן אבל אף פעם לא אמרתי שום דבר. ברגע שהיה אצלנו הרב גנות, הוא היה המום ואמר ככה את עובדת? הוא אמר אני הולך לבקש מההנהלה, אנחנו נבקש בשבילך שכר ..." [פר' עמ' 139, ש' 32-24]. חיזוק לעדות זו של גב' ברויאר ז"ל ניתן למצוא בעדותו של מר יהודה וייס, פקיד רישום לוויות בעמותה. מר וייס אישר בעדותו כי הפנה לגב' ברויאר שיחות טלפון שהגיעו לעמותה, כדלקמן: "כשהיו מחפשים את מר ברויאר הייתי מפנה אותם לגב' ברויאר" [פר' עמ' 99, ש' 26]. דברים דומים נאמרו גם על ידי מר רבינוביץ' [פר' עמ' 119, ש' 9-5].
יוצא אפוא כי גב' ברויאר ז"ל קיבלה בביתה משפחות של נפטרים, סייעה להם בשעתם הקשה ואף סיפקה מענה לשאלות פרוצדורליות, בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע (למעט ערב שבת ושבת). שירותים אלה הולמים את מטרות העמותה ואופייה. התרשמתי כי השירותים שסיפקה גב' ברויאר ז"ל היו משמעותיים ביותר והתמשכו אל עבר שעות לא שגרתיות ועל פני כל ימות השבוע.

אני קובע אפוא כי הוכח לפניי שגב' ברויאר ז"ל סיפקה שירות בעל ערך של ממש לעמותה, בתחומים שרלבנטיים למטרות העמותה ולאופי פעילותה. מטעמים אלה אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 606,036 ₪ בגין השכר ששולם לגב' ברויאר ז"ל עבור עבודתה.

גב' פייגה רבינוביץ'

73. לטענת עו"ד חבר גב' רבינוביץ' לא עבדה בעמותה מעולם. לכך שתי אינדיקציות: גב' רבינוביץ ' מתגוררת בביתר עלית – מקום המרוחק מאוד מהעיר ראשון לציון; עובדי העמותה העידו כי לא ראו אותה מעולם במסדרונות העמותה. לפיכך, יש לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 207,229 ₪.
מנגד, גב' רבינוביץ' הסבירה כי החלה לעבוד בעמותה בגיל 17-16 כמתנדבת. בגיל 19.5 החלה לקבל שכר בגין עבודתה אשר כללה הכנת מכתבים למשרדי ממשלה, לאנשים פרטיים ולגופים שונים. לדבריה: "ראשון לציון היא עיר מאוד גדולה, כתבנו מכתבים לכל מיני רשויות, אם זה לעירייה ואם זה לתושבים פרטיים שהם כתבו והיה צריך לענות תשובה" [פר' עמ' 154, ש' 8-7]. בנוסף כללה עבודתה רישום פרטי הנפטרים במסמכי העמותה ("ספרי הזהב"). גב' רבינוביץ' הסבירה כי במשרדי העמותה לא היה מחשב ולכן כל העבודה נעשתה על ידה באופן ידני. את משכורתה ביקשה לקבל מאביה, הרב ברויאר, במזומן.

74. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר בגין רכיב זה. לכך ארבעה טעמים עיקריים:

ראשית, העסקתה של גב' רבינוביץ' אושרה בפרוטוקול ישיבת הנהלת העמותה מיום 11.9.2003, שם נכתב כדלקמן: "ההנהלה מאשרת בזה לתת שכר עבודה ... לגב' רבינוביץ בעזרה בעבודות משרד" [עמ' 41 לספר פרוטוקולים של העמותה].

שנית, שמה של גב' רבינוביץ' מופיע במסמך "בקשות תשלום למשכורות העובדים" עליו חתום מר פליישמן [נספח 6 ל-נ/4]. כפי שקבעתי לעיל, טענתו של מר פליישמן לזיוף חתימתו על גבי מסמך זה לא הוכחה לפניי.

שלישית, גב' רבינוביץ' הגישה טופסי 101 לשנים 2006-2004 [נספח 1 ל-נ/3]. בכך יש לחזק את גרסתה כי עבדה באופן מסודר עבור העמותה. חיזוק לכך עולה מגרסת בן זוגה, מר רבינוביץ', שהעיד לפניי כי רעייתו עבדה עבור העמותה בעבודה משרדית בביתם, כלשונו: "הייתי בכולל וכשחזרתי ראיתי אותה עובדת [...] היא הנפיקה מסמכים, כרטסות בקלסרים של חברת קדישא, ניסחה מכתבים לכל מיני גורמים, אם זה ממשלה, עיריות ואנשים פרטיים. כל המכתבים של סגנון המכתבים, חמי לא היה חזק בזה ואשתי הייתה חזקה בזה, היא תמיד רצתה בזה מאז שהייתה צעירה, ואחר כך לקראת החתונה אישרו לה לקבל גם משכורת על העבודה הזאת" [פר' עמ' 115, ש' 15-10].

רביעית, גב' רבינוביץ' העידה כי השכר שקיבלה חושב לפי שעות עבודתה. שכר זה התפרס על מספר שנות עבודה. כך, גב' רבינוביץ ' החלה לעבוד בעמותה בשכר משנת 2004 ועד למועד פיטוריו של הרב ברויאר בחודש מרץ 2007 [פר' עמ' 146, ש' 28-27, עמ' 147, ש' 30-29, עמ' 154, ש' 31-28]. גב' רבינוביץ אישרה כי בגין עבודתה שולם לה שכר במזומן [פר' עמ' 150, ש' 17]. מצילומי השיקים שהוצאו לפקודת גב' רבינוביץ ' עולה כי שכרה השתנה מחודש לחודש. יש בכך כדי לחזק את טענתה לפיה קיבלה שכר בהתאם לשעות העבודה שביצעה בפועל עבור העמותה [נספח 59 למוצגי התביעה].

אני קובע אפוא כי הוכח לפניי שגב' רבינוביץ' סיפקה שירותים של ממש לעמותה בתחומים שרלבנטיים למטרות העמותה ואופי פעילותה. לפיכך, אין לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 207,229 ₪ בגין שכר ששולם לגב' רבינוביץ '.

גב' מיכל פיטרמן

75. גב' פיטרמן, בתו של מר פליישמן, העידה כי בין השנים 2006-2005 התנדבה בעמותה "מידי פעם בפעם כמטהרת". התנדבות זו נעשתה מבלי שדרשה או קיבלה שכר. בשנת 2007 נודע לה כי בשנים בהן התנדבה בעמותה, הוצאו על ידי הרב ברויאר שיקים של העמותה לפקודתה. סך השיקים שהוצאו לפקודתה הוא למעלה מ-300 אלף ₪. עם זאת, סכומים אלה, אשר הופקדו בחשבון גמ"ח "רב טוב" מעולם לא הגיעו לידיה. עוד טענה גב' פיטרמן כי החתימה המופיעה בגב השיקים אשר נחזית להיות חתימתה, זויפה ואיננה שלה.

76. מנגד, לטענת הרב ברויאר, גב' פיטרמן הועסקה בעמותה. העסקתה נעשתה על פי דרישתו של מר פליישמן. מידי חודש ביקש מר פליישמן מהרב ברויאר שיפקיד את השיק שיצא על שם גב' פיטרמן לחשבון גמ"ח "רב טוב" ובמקומו ימסור לו כספים במזומן.

77. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה גב' פיטרמן לא עבדה בשכר עבור העמותה, אלא הייתה בגדר "מתנדבת".
גב' פיטרמן עצמה העידה לפניי כי עבדה בעמותה כמתנדבת בלבד בתפקיד מטהרת, עד שמר הורוביץ מונה לכהן כמנכ"ל העמותה [סעיף 1 ל-ת/15; פר' עמ' 124, ש' 13]. חיזוק לגרסה זו ניתן למצוא בעדותו של בן זוגה, מר יעקב פיטרמן. לדבריו: "מהיום שברויאר הוציא שיקים על שם אשתי מעולם לא קיבלנו אותם. בתקופה הזו במקביל אשתי הייתה מגיעה לחברת קדישא לבצע טהרות ... אף אחד לא ידע שהיא בעצם מעולם לא קיבלה כסף אלא התנדבה" [סעיף 2 ל-ת/17; פר' עמ' 131, ש' 36-33]. חיזוק נוסף להיותה מתנדבת ניתן למצוא בעדותו של מר פליישמן [פר' עמ' 57, ש' 6-5] ובחוות הדעת של רו"ח איזק [ת/8]. רו"ח איזק הסביר כי קיימים בעמותה טפסי ריכוז לוויות בהם רשומים שמות המשתתפים בטהרות ובלוויות מידי יום, לפי פירוט הלוויות. עד ליום 18.03.2007 לא מצא רו"ח איזק את שמה של גב' פיטרמן רשום כמטהרת [סעיף 8.4 לנספח 2 למוצגי התביעה]. בנסיבות אלה, גב' פיטרמן לא הייתה זכאית לקבל שכר מהעמותה.

78. חרף האמור, הוצאו מהעמותה שיקים לפקודת גב' פיטרמן. שיקים אלה הופקדו לחשבון גמ"ח "רב טוב" [נספח 61 למוצגי התביעה]. רו"ח בוכניק הסביר בחוות דעתו כי "נתון זה מעיד, לכאורה, כי התשלומים אשר כביכול שולמו לגב' פיטרמן, הינם למעשה כיסוי נוסף למשיכת כספים שלא כדין מהעמותה" (סעיף 2(ג)(5) ל-ת/4]. ראיה מסייעת לכך ניתן למצוא בעדותו של מר פיטרמן לפיה החתימה המופיעה על גבי השיקים איננה של גב' פיטרמן וכן בהודאתו של הרב ברויאר לפיה הוא חתם על גבי השיקים שהוצאו לגב' פיטרמן [עמ' 38-36 לנספח 16 למוצגי התביעה].
חיזוק אחר ניתן למצוא בעדותו של מר פיטרמן לפיה: "אחרי שהתפוצצה הפרשיה ... אני מקבל טלפון ... פונה אליי הרב ברויאר ... הוא הגיע אליי הביתה ואומר לי תשמע יצאו שיקים על שם אשתך שהסבנו אותם לשכר לאיזשהו גמ"ח שהיה בניהולו או בניהול מישהו אחר, תאשר שביקשת ממני להסב את השיקים עבור הגמ"ח בכדי לבצע חיסכון, כביכול שאנחנו לא רוצים לקבל את הכסף אלא לחסוך את הכסף דרך הגמ"ח, אמרתי לו לא היה ולא נברא והוא אמר לי אבל זה יעזור ... אמרתי לו ... אני לא אבוא ואגיד דבר שקר, לא ראיתי שקל מזה ובוודאי שזוג מעיר שכל שקל היה חשוב לנו לא היינו מבקשים שיפקידו לנו את זה בחיסכון בגמ"ח, לא סכומים כאלה" [פר' עמ' 125, ש' 36-29, עמ' 126, ש' 5-1].

79. לא נעלמה מעיני העובדה כי הרב ברויאר צירף לתצהירו שלושה תלושי שכר מהעמותה, על שם גב' פיטרמן לחודשים אוקטובר – דצמבר 2006 [נספח 7 ל-נ/4]. גב' פיטרמן העידה כי בעלה, מר יעקב פיטרמן, הוא שביקש ממנה תלושי שכר מהעמותה, כדלקמן:

"ש. יש לך מושג למה בעלך ביקש תלושי שכר מחברת קדישא?
ת. בשביל המעון, הגנים, הוא זה שמתעסק.
ש. זה לא היה רק בשביל המשכנתא, הוא ביקש את תלושי המשכורת גם בשביל דברים אחרים?
ת. כן".

[פר' עמ' 123, ש' 31-27]

גב' פיטרמן לא ידעה להסביר כיצד הביאה תלושי שכר של העמותה, אם לא הועסקה על ידה. לדבריה "אני באה וחותמת בבנק, מעבר לזה אני לא מתעסקת בשום דבר" (פר' עמ' 123, ש' 16]. מר פיטרמן הסביר כי "יכול להיות שזה תלושים שהגיעו לה כשכר אחרי הסיפור הזה" [פר' עמ' 127, ש' 4].
עם זאת, הסיבה להוצאת תלושי שכר אלה לא הוכחה ומכל מקום אין בשלושת תלושי השכר שצורפו על ידי הרב ברויאר כדי לתמוך בשכר של למעלה מ-300 אלף ₪ שניתן לכאורה, לגב' פיטרמן.

80. מטעמים אלה אני קובע כי גב' פיטרמן לא עבדה בעמותה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, כי לא הייתה זכאית לשכר וממילא השכר ששולם על ידי העמותה לא הגיעה לידיה.

אולם בכך לא סגי.
"שכר העבודה" על סך 383,883 ₪ שיצא מהעמותה על שמה של גב' פיטרמן, הופקד על ידי הרב ברויאר בגמ"ח "רב טוב". אולם, בפסק הדין לעיל כבר חויב הרב ברויאר בהשבת כספי חשבון גמ"ח "הרב טוב" בסך 3,083,173 ₪. מאחר שחשבון גמ"ח "רב טוב" נוהל ללא אבחנה בין כספים אישיים של הרב ברויאר לבין כספי העמותה, חיובו בהשבת השיקים על שם גב' פיטרמן אשר נפרעו לחשבון גמ"ח "הרב טוב", יהיה בגדר כפל חיוב. לפיכך, הגם שהוכח לפניי כי גב' פיטרמן לא הייתה זכאית לשכר ושכרה הופקד בחשבון גמ"ח "רב טוב", אין בידי לחייב את הרב ברויאר בהשבת סכום זה לעמותה.

מר יחיאל גרינוולד

81. מר גרינוולד, חתנו של מר פליישמן, הסביר כי לא עבד בעמותה. לדבריו, מינויו כחבר ועדת ביקורת בעמותה נעשה "כדרך אגב" ומבלי שהוא רצה בכך [פר' עמ' 34, ש' 36-23]. מכל מקום, לטענת מר גרינוולד, לא קיבל שכר בעבור עבודתו כחבר ועדת ביקורת [פר' עמ' 37, ש' 22-21]. לפיכך יש לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 255,348 ₪ שלכאורה שולמו לו.
מנגד, לטענת הרב ברויאר, מר גרינוולד מונה לשמש כחבר בוועדת הביקורת של העמותה [נספח 9 ל-נ/4] וקיבל שכר בגין עבודה זו.

82. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר בגין רכיב זה. לכך שלושה טעמים עיקריים:

ראשית, הרב ברויאר צירף לתצהירו בקשה שהגיש מר גרינוולד לתיאום מס [נספח 8 ל-נ/4]. בבקשה זו נכתב על ידי מר גרינוולד בזו הלשון:

"עבור הנהלת חשבונות

[...]

אני מצרף פרטים כדי שתוכלו לחשב שלא יגבו מס הכנסה מהרוחים של חוה שנת 2006.
ב – 2006 הרוחים של נטו כעצמאית בערך 42,000 ₪ לכל שנת 2006.
עכב [הטעות במקור – א.ש.] המשכורת שלי זה מעלה את החישוב שלה לפי 45 אחוז מס נא לחשב שלא יגבו ממנה מס"

[ההדגש הוסף – א.ש.]

תחילה העיד מר גרינוולד כי מעולם לא קיבל שיקים מהעמותה. כשעומת עם בקשתו לתיאום מס, שינה את גרסתו והסביר כדלקמן:
"הכניסו אותי כעובד, חודש חודשיים. אני כתבתי שאני לא יודע להסתדר, ביקשתי מברויאר, אמרתי לו שאין לי הבנה אני רק רוצה שהם יעשו את הדבר הזה. גם קיבלתי משכורת חודש או חודשיים" [פר' עמ' 37, ש' 29-27]

שנית, בפרוטוקול האסיפה הכללית של העמותה מיום 7.3.2006 הוחלט על מינויו של מר גרינוולד כחבר ועדת ביקורת של העמותה [נספח 9 ל-נ/4]. בתחתית הפרוטוקול מופיעה חתימתו של מר פליישמן. כשעומת מר פליישמן עם פרוטוקול זה, טען כי הפרוטוקולים אינם משקפים בצורה נאמנה את מה שקרה בפועל [פר' עמ' 57, ש' 21-20]. עם זאת, טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה לפניי. בנוסף, מר גרינוולד אישר בחקירתו הנגדית כי חתם על דוחות כספיים של העמותה במשך כמה שנים [פר' עמ' 34, ש' 36, עמ' 35, ש' 1]

שלישית, חתימתו של מר פליישמן מופיעה על "בקשות תשלום למשכורות העובדים" [נספח 6 ל-נ/4]. מסמך זה כולל רשימת עובדים ששכרם אושר על ידי מר פליישמן. בין השמות המופיעים על גבי מסמך זה, מופיע שמו של מר גרינוולד. כשעומת מר פליישמן עם מסמך זה, טען כי "זאת דוגמת חתימתי שאין לי מושג איך היא הגיעה לניירות אלה" [פר' עמ' 52, ש' 33]. כשנשאל האם הגיש תלונה בגין זיוף חתימתו, השיב: "לא. כי זה התברר לי והבנתי מעורכי הדין שחקרו אותי שאנחנו נגיע לבית המשפט" [פר' עמ' 53, ש' 9]. טענת זיוף חתימותיו של מר פליישמן לא הוכחה לפניי.

אני קובע אפוא כי הוכח לפניי שמר גרינוולד עבד עבור העמותה. מטעמים אלה אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 255,348 ₪ בגין השכר ששולם למר גרינוולד עבור פעילותו בעמותה.

הרב ישראל שוורץ

83. לטענת עו"ד חבר, אף לא אחד מעובדי העמותה ראה אי פעם את הרב שוורץ כעובד של העמותה והסתייע בשירותיו. עוד טען עו"ד חבר כי שאלות הלכתיות עולות לעיתים נדירות יחסית, מאחר שלעובדי העמותה יש את הניסיון הדרוש על מנת ליתן מענה הלכתי בעצמם, למעט מקרים נדירים וחריגים. בנסיבות אלה, לא היה צורך ברב שוורץ כמי שיענה על שאלות הלכתיות. לפיכך, יש לחייב את הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 139,522 ₪.
מנגד, לטענת הרב ברויאר, הרב שוורץ נתן מענה לסוגיות הלכתיות שונות שעלו במסגרת העבודה של העמותה. בגין מענה זה, שילמה העמותה שכר לרב שוורץ.

84. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר בגין רכיב זה. לכך שלושה טעמים:

ראשית, הרב שוורץ צירף לתצהירו תלושי שכר לשנת 2006 ושנת 2007 [נספח 1 ל-נ/13]. עוד צירף הרב שוורץ כרטיסי עובד לשנים אלה [נספח 2 ל-נ/13] וכן שיק שתאריך הפירעון שלו הוא חודש אפריל בשנת 2006, עליו חתומים מר פליישמן ומר נחמיאס [נספח 5 ל-נ/13]. במכתב התפטרות שהוגש מטעמו, הודה מר נחמיאס כי חתם על השיקים של העמותה "וזאת לאחר שראיתי את החשבונית נכונה לסכום הרשום בצ'ק וראיתי גם שהיושב ראש חתם על הצ'ק קודם שחתמתי" [נספח 16 ל-נ/4].

שנית, שמו של הרב שוורץ מופיע במסמך "בקשות תשלום למשכורות העובדים", המהווה אישור שכר של שמות האנשים הרשומים בו, עליו חתום מר פליישמן [נספח 6 ל-נ/4]. כפי שקבעתי לעיל, טענתו של מר פליישמן לזיוף חתימתו על גבי מסמך זה לא הוכחה לפניי.

שלישית, הרב שוורץ שימש כפוסק הלכתי. בחקירתו הנגדית תיאר הרב ברויאר את עבודתו של הרב שוורץ בעמותה כדלקמן: " ... הוא [הרב שוורץ – א.ש.] היה אדם עם ידע והכל ... ואכן כל השאלות הופנה אליי, גם המטהרים וגם בבית הקברות היו שאלות, היו המון שאלות אז פנו אליי ואני הפניתי את זה לרב והוא ענה, פעם במקום, כמה פעמים הוא התקשר בטלפון למשרד ... הכל היה בעניינים הלכתיים שהוא נשאל" [פר' עמ' 181, ש' 20-17]. גם מר שלמה נוימן, אשר עבד בעמותה כמטהר, אישר בחקירתו הנגדית כי בזמן שעבד בעמותה, הרב שוורץ העניק תשובות לשאלות הלכתיות [פר' עמ' 103, ש' 14-13]. גרסאות אלה מתיישבות עם תשובותיו של הרב שוורץ עצמו בחקירה שכנגד, מהן עלה הצורך ההלכתי בפסיקותיו [פר' עמ' 236, ש' 29-22; עמ' 243, ש' 31-12]. מכאן שהיה ערך של ממש לעבודתו של הרב שוורץ כיועץ הלכתי בכיר לעמותה ובגינה שולם לו שכר.

אני קובע אפוא כי הוכח לפניי שהרב שוורץ סיפק שירותי ייעוץ הלכתי לעמותה בנושאים שקשורים למטרות העמותה ולאופי פעילותה. מטעמים אלה אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 139,522 ₪ בגין השכר ששולם לרב שוורץ עבור עבודתו.

גב' חיה קסטלניץ'

85. לטענת עו"ד חבר, גב' חיה קסטלניץ' מעולם לא עבדה בעמותה. כך, עובדי העמותה העידו כי לא הכירו אותה ולא פגשו אותה במסדרונות העמותה [ת/10]. בנוסף, מר אליעזר וינקלר (ז"ל), מנהל החשבונות של העמותה, טען כי גב' קסטלניץ' אינה מוכרת לו וכי לא עבדה בעמותה מעולם. כך העיד מר וינקלר ז"ל לפני רו"ח איזק:

"ש. האם כל השנים עשית משכורות והנהלת חשבונות עבור החברה קדישא לבד?
ת. בוודאי. אשתי עזרה לי במשכורות.
ש. לא העסקת פקידות?
ת. אני עובד לבד לפחות מ-1995"

[עמ' 27 לנספח 2 למוצגי התביעה]

86. מנגד, גב' קסטלניץ' העידה לפניי כי עבדה בעמותה למשך שלושה חודשים כמנהלת חשבונות. לדבריה: "בשנת 2006 הייתי צעירה ונכנסתי לשוק העבודה, חיפשתי עבודה מזדמנת לפרנס את המשפחה, אמא שלי חיפשה פה ושם, היא שמעה שבחברת קדישא מחפשים מנהלת חשבונות ... נתנה לי מספר ויצרתי איתו קשר והוא זימן אותי לראיון במשרד, הגעתי לראיון והוא התרשם מהיכולות שלי לעבוד בעבודה זמנית וסיכמנו לגבי תנאי העבודה, סיכמנו שהעבודה תהיה מהבית ... סיכמנו שלא תהיה לפי שעות אלא סכום בסיום החודש ... ביקשתי ממנו טובה אישית שהוא ייתן לי את זה כמזומן ... זה מאוד מקובל אצלנו במגזר לקבל משכורת במזומן, יצא תלוש ושיק, לא היה אז אשראי, ביקשתי ממנו טובה והוא אישר את זה והביא לי במזומן" [פר' עמ' 218, ש' 29-27, עמ' 219, ש' 11-2]. גב' קסטלניץ' תיארה את העבודה שביצעה בעמותה. כך לדבריה, הרב ברויאר ביקש ממנה "לעשות משכורות לעובדים, הכנסות והוצאות של החברה, הוא הביא לי קבלות וצילומי שיקים והביא לי את החומר ועבדתי על זה, העבודה דרשה ממני 5 -6 לפעמים גם 7 שעות ביום. זה לקח במשך כמעט שלושה חודשים וזו הייתה מסגרת העבודה שלי" [פר' עמ' 219, ש' 17-14].

87. התרשמתי לחיוב מעדותה של גב' קסטלניץ'. עדותה הותירה רושם מהימן בעיני. גב' קסטלניץ' העידה כי קיבלה את הכסף בגין שירותי הנהלת חשבונות שסיפקה לעמותה. עדות זו לא נסתרה. בנוסף, גב' קסטלניץ' היא עדה ניטרלית שאיננה מעוניינת בתוצאה. מנקודת מבט זו, יש להעניק לעדותה משקל גבוה.
מטעמים אלה אני קובע כי אין לחייב את הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 14,098 ₪ בגין משכורתה של גב' קסטלניץ'.

סיכומו של רכיב זה - מבלי לגרוע מהשאלות שמונחות לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה ומצויות בתחום סמכותו הייחודי אני קובע כי גב' ברויאר ז"ל, גב' רבינוביץ, מר גרינוולד, גב' קסטלניץ' והרב שוורץ סיפקו שירותים מהותיים לעמותה בתחומים שרלבנטיים למטרותיה ולפעילותה. לפיכך אין מקום לחייב את הרב ברויאר בהשבת שכר ששולם להם.

סך 350,000 ₪ - כספים ששולמו לחברת "עוף החומה" שלא כדין

88. לטענת עו"ד חבר, אהרון שוורץ, בנו של הרב שוורץ (להלן – אהרון) יזם את הקמתן של שתי חברות: האחת, חברת חומת הכשרות בע"מ (להלן – חומת כשרות) – שמטרתה הייתה הקמת מערך כשרות חדש. הרב ברויאר הוא בעל מניות בחברה זו. השנייה, חברת עוף החומה בע"מ (להלן – עוף החומה) – שמטרתה שחיטת עופות בכשרות מהודרת. כתובתה של חברה זו מצויה ברחוב שמואל הנביא 66 בירושלים, בנכס שבבעלות משותפת של הרב ברויאר והרב שוורץ. באופן זה, הפך הרב ברויאר לשותף עסקי של הרב שוורץ ואהרון.

89. חומת הכשרות ועוף החומה קיבלו מהעמותה ומחשבון גמ"ח "רב טוב" סכומי כסף, כדלקמן:
חומת הכשרות – סך 41,600 ₪ שהועבר באמצעות שלושה שיקים מגמ"ח "רב טוב" לטובת חומת הכשרות.
עוף החומה – העברה בנקאית מחשבון גמ"ח "רב טוב" על סך 250 אלף ₪ מיום 03.08.2005 וכן שיק על סך 35 אלף ₪ מיום 05.06.2005 בגין "עזרה בהלוואה". כאשר הסכום שנפדה בפועל עמד על סך 350 אלף ₪.
לטענת עו"ד חבר, יש לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 350 אלף ₪ שגזל מקופת העמותה, זאת משלושה טעמים עיקריים: עוף החומה היא חברה המנהלת פעילות עסקית למטרות רווח; לא הוצגה החלטת ועד הנהלת העמותה להעניק לעוף החומה סך 350 אלף ₪; אף אם הייתה החלטה כזו, הרי שאין כל הצדקה ליתן לעוף החומה 350 אלף ₪ מכספי העמותה. גם מתן "צדקה" צריך להיעשות על פי קריטריונים הקבועים בחוק.

90. מנגד, לטענת הרב ברויאר, הנהלת העמותה חילקה כספי צדקה דרך עוף טוב וחומת הכשרות. בכל פעם שמי מחברי ההנהלה הביא בפני ישיבת ההנהלה שם של עמותה או חברה, המבקשת תרומה, הובאה הבקשה לחברי ההנהלה וקיבלה את אישורה או סירובה. כך גם בעניינה של עוף החומה, מתוך היכרות רבת שנים עם משפחת שוורץ, הביא הרב ברויאר את בקשתו של אהרון לפני חברי הנהלת העמותה, לאשר מענק מיוחד לחלוקת עופות לנזקקים בתקופת החגים. הנהלת העמותה אישרה את העברת הכספים לעוף החומה.

91. סעיף 52 לפקודת הנזיקין מגדיר מהי עוולת גזל כדלקמן:

"גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת"

עוולת הגזל מתייחסת לגניבת מיטלטלין. סעיף 2 לפקודת הנזיקין קובע כי הגדרת מיטלטלין בפקודה כוללת גם כסף. עם זאת, יש להראות כי מדובר בהעברה של שטרות כסף מסוימים ואילו "כסף" ככלל אינו נכנס בגדי עוולה זו [ראו: ע"א 494/63 אדיר נ' עיריית חולון, פ"ד יח(2) 463 (1964); רע"א 8304/99 צ'רקוב נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נה(2) 37 (2000)].

92. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי בענייננו התקיימו יסודותיה של עוולת הגזל: הרב ברויאר נטל מהעמותה סך 350 אלף ₪ והעבירם לצד שלישי, היא עוף החומה. העברה זו נעשתה ללא קבלת אישור מאת הנהלת העמותה. כך, לא הובא לפניי פרוטוקול של הנהלת העמותה לפיו ניתנה הסכמה להעברת תרומה לעוף החומה על סך 350 אלף ₪.
כך עלו הדברים מחקירתו של הרב ברויאר לפני עו"ד חבר:

"ש. אז תראה לי איפה הפרוטוקול.
ת. אז אני אומר לך, יש פרוטוקולים בקלסר ששם הפרוטוקולים עד התאריך הזה.
ש. אותו קלסר שאתה אומר שראית אותו והיה במשרדים
ת. נכון.
ש. ושאתה לא יודע איפה הוא היום.
ת. נכון, אני לא אחראי על זה".

[נספח 10 למוצגי התביעה]

93. לכך יש להוסיף כי עוף החומה איננה חברה שהוקמה מסיבות פילנתרופיות, לתועלת הציבור. מדובר בחברה שניהלה פעילות עסקית למטרות רווח. לדוגמא, בפרסומת של עוף החומה נכתב כדלקמן:

"עוף החומה
הכי עוף שיש!; הכי בשר שיש!; הכי הודו שיש!; טופ כשרות; טופ מוצר; פיקס מחיר"

[נספח 71 למוצגי התביעה]

בחקירתו לפני עו"ד חבר אהרון הודה שעוף החומה היא חברה עסקית:

"ש. ואז מתי פתחת את חברת עוף החומה?
ת. הגיע הבן אדם הזה שקוראים לו יהודה וייס, בא אלי, אמר לי – שמע מישהו המליץ עליו וזה, הוא הגיע והוא דיבר, לא יודע מי שמכיר אותו יש לו פה, הוא יודע לדבר. הוא עשה אותי, באותו זמן שישבתי מולו, כאילו הוא הולך לעשות אותי המיליונר הבא, נוחי דנקנר הבא.
ש. מה העסק הזה?
ת. הוא אומר – אנחנו כאילו נרים את כל העסק פה, חוץ מזה אנחנו ניקח משחטה, נעשה ואפשר לעשות מזה מיליונים, אפשר לעשות מזה הרבה דברים.
ש. ביזנס טוב.
ת. ביזנס טוב ..."
[עמ' 21-20 לנספח 14 למוצגי התביעה]

ובהמשך:

"ש. ... בוא נלך לעסק השני , עסק המשחטה שעשית עם ספק שותף, ספק לא שותף. גם שם קיבלת ככה כספים?
ת. של מה?
ש. לא יודע. כל מיני כספים כאלה מרב טוב או מקדישא?
ת. מה שכן עשיתי אז כדי לזה, לקחתי,
ש. זה הלוואות?
ת. לא הלוואות, עשיתי חלוקה של עופות, של חומת הכשרות, ואז באתי, היות וחברה קדישא נותנת לאנשים נצרכים דברים, אז ביקשתי, אני זוכר, ביקשתי מהרב ברויאר אם הוא יכול לעזור לי שזה יהיה גם כן, היות ואני רוצה לחלק.
ש. רצית שיהיה עסק של מיליונים. מה הקשר לחלק עכשיו?
ת. כשאתה רוצה להיכנס לשוק, אתה צריך קודם כל לתת לאנשים שיכירו ...
ש. אז אתה רצית, כדי שיכירו אותך בשוק,
ת. אני רוצה להסביר לך.
ש. רגע, אני שואל שאלה. שיכירו אותך בשוק וידעו מי אתה, אמרת – תביאו כסף, שאני אחלק?
ת. ... מבחינתי דאגתי לכסף, באמת דאגתי לכסף שיהיה לי לחלק לאנשים עופות, חילקתי, וזה באמת היה גם, מבחינתי
ש. גימיק להצלחה.
ת. גימיק להכניס את זה, שבן אדם שכבר יש לו,
ש. זאת אומרת זה היה טריגר שיווקי כזה. בואו קבלו משהו בהתחלה חינם ואחרי זה תיכנס לשוק.
ת. לא הבן אדם הזה שאני עכשיו נותן לו, הוא יקנה. זה עצן הדבר הזה שאני צריך לשחוט את זה, אני רוצה לחלק, אני גם מחלק וגם זה"

[עמ' 29-28 לנספח 14 למוצגי התביעה]

יודגש, עו"ד חבר פעל בדרכים שונות ורבות להמצאת כתב התביעה לאהרון. חרף האמור, אהרון לא התגונן במשפט וניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה. בנסיבות אלה נחשב אהרון כמי שמודה בנטען כנגדו. לכך יש להוסיף כי הרב ברויאר לא כפר בתוכן המידע שמסר אהרון בחקירתו לפני עו"ד חבר, אלא ציין כי נעשה שימוש ברווחי עוף החומה על מנת לעזור לנזקקים. עניין זה אף נשנה לפניי בחקירה שכנגד של הרב ברויאר:

"ש. אהרון שוורץ אומר שהחברה הוקמה למטרת רווח, היא חברה עסקית. כך הוא כותב בפרוטוקול שצורף לתצהירים.
ת. בכדי שהוא יוכל להקים ולבסס את זה הוא צריך לעשות פרסומת. כדי לתת לנזקקים בלי כסף, הוא לא מקבל כסף מאנשים נזקקים, הוא מכר מקומות ועשה עסקים וחילק את זה לנצרכים"

[פר' עמ' 179, ש' 5-1]

יוצא אפוא כי גרסתו של אהרון לפני עו"ד חבר לא הופרכה ואף הוכחה באמצעות עדותו של הרב ברויאר לפניי.

94. בנסיבות אלה, בהן חלוקת העופות נעשתה להפקת רווחים, לא היה מקום להעניק לעוף החומה תמיכה בסכום כלשהו מכספי העמותה. קביעה זו מתחזקת לאור העובדה כי בנוסף לסך 350 אלף ₪, העביר הרב ברויאר לעוף החומה סך 250 אלף ₪ מחשבון גמ"ח "רב טוב". יוצא אפוא שחברה שמניבה רווחים קיבלה תמיכה כספית בסך 600 אלף ₪.
האופן בו פעל הרב ברויאר, באמצעות העברת הכספים אל צד שלישי (גמ"ח "רב טוב") והגדלת הסכום בשיק פי עשר באמצעות הוספת הספרה "אפס", שוללת את טענתו לפיה יש לייחס אשם תורם לעמותה או למוסדותיה [ראו נספח 42 למוצגי התביעה – השוואה בין תצלום ספח שיק מס' 493 ע"ס 35,000 ₪ לדף החשבון שמעיד על סכום המשיכה של 350,000 ₪].
סעיף 55 לפקודת הנזיקין קובע כי בתובענה שהוגשה על גזל, רשאי בית המשפט להורות על החזרת הגזלה, בנוסף על כל תרופה אחרת שנקבעה בפקודה זו, או במקומה של תרופה כאמור [ד"נ 39/75‏ רשות הנמלים בישראל נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ, פ''ד לא(1) 533, 550 (1976)]. בנסיבות דנן, אני סבור כי כך ראוי שייעשה בעניין כספי העמותה אשר הועברו על ידי הרב ברויאר לעוף החומה.

95. לא רק זו אף זאת: מטרותיה העיקריות של העמותה הן - פיתוח בתי עלמין, טיפול בהלוויות ובנפטרים, תמיכה בקרובי הנפטרים וכן החזקת מוסדות צדקה, דת וחינוך באמצעות השתתפות בתקציבים של מוסדות אלה [עמ' 4 ל-ת/8]. יוצא אפוא, שהעברת תרומה ל"עוף החומה" אינה מנויה בין מטרות העמותה ולכן מהווה חריגה ממטרותיה. כפי שקובעת דוקטרינת ה"חריגה מסמכות": "העמותה אינה כשירה לעשות כל פעולה שאינה כלולה במסגרת מטרותיה הרשומות של העמותה, תהיינה רחבות או צרות כפי שתהיינה" [דוד א' פרנקל דיני עמותות בישראל 31 (מהדורה שניה מורחבת, 2012)]. מכאן שהעברת הכספים לעוף החומה מהווה חריגה ממטרות העמותה וממילא חריגה מהרשאה של הרב ברויאר והפרת חובת האמון כלפי העמותה. הפרת חובת האמון מצדיקה את חיובו של הרב ברויאר בהשבה מלאה של הכספים שהועברו מחשבון העמותה (באמצעות הלבנתם בחשבון גמ"ח "רב טוב"). עם זאת, עו"ד חבר העמיד את דרישתו בגין רכיב זה על הסכום שנפדה שלא כדין באמצעות שיק העמותה שהועבר לעוף החומה (350,000 ₪). בנסיבות אלה, אין בידי לפסוק את מלוא הסכום (600,000 ₪) לחובת הרב ברויאר .

אני קובע אפוא, כי על הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 350,000 ₪ שהועברו על ידו לעוף החומה, שלא כדין.

סך 280,000 ₪ - כספים ששולמו למוטבים פיקטיביים

96. לטענת עו"ד חבר, בידי הרב ברויאר היו פנקסי שיקים של העמותה, חתומים על ידי שני מורשי חתימה של העמותה, מבלי שהם נושאים תאריך או סכום (להלן - שיקים "על החלק"). במהלך בדיקות שערך עו"ד חבר, התגלה כי שיקים אלה יצאו לפקודת מוטבים פיקטיביים והופקדו בחשבונות בנק שאין קשר בינם לבין המוטבים על גבי השיקים. לחילופין הומרו שיקים אלה למזומנים על ידי חלפני כספים. כך לדוגמא איתר עו"ד חבר שמונה שיקים בסכום כולל של 210 אלף ₪ שיצאו לפקודת שני כוללים פיקטיביים שהתברר כי אינם קיימים כלל: "עטרת חיים" ו- "תפארת שלמה".
בנוסף הוצאו שני שיקים על סך 35 אלף ₪ כל אחד, למוטב בשם "כהן דוד ורחל". על הספחים של שני השיקים נכתב "עבור החזר מקומות שנרכשו בחיים משפחת סולימאן". לטענת עו"ד חבר התברר כי בשנת 2006 חתמה העמותה עם 13 אנשים, חברי משפחת סולימאן על הסכם לפיו העמותה תקבל בחזרה מספר חלקות קבר בחלקת סולימאן, בתמורה לתשלום סך 70 אלף ₪. השיקים לפקודת כהן דוד ורחל הם, לכאורה, תשלום בגין עסקה זו. אלא שבדיקה שערך עו"ד חבר העלתה כי בהסכם בין העמותה לבין משפחת סולימאן לא מופיעים דוד ו/או רחל כהן. בדומה לחלק מהשיקים שהוצאו לפקודת "עטרת חיים" ו-"תפארת שלמה", גם שני השיקים הללו הופקדו לחשבון הבנק של חלפן כספים באשדוד, מר אברהם כהן. מטעמים אלה עתר עו"ד חבר לחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 280 אלף ₪ לחשבון העמותה.

97. מנגד, הרב ברויאר הכחיש מכל וכל את טענתו של עו"ד חבר לפיה היו בידיו פנקסי שיקים של העמותה חתומים "על החלק". בעניין זה הפנה הרב ברויאר לממצאים שעלו מחוות הדעת של רו"ח איזק לפיהם: "... יו"ר הוועד, שלום פליישמן חתם באופן קבוע על שיקים ריקים (בלנקו) והפקידם בידי ברויאר, אשר מילא אותם. לאחר מכן נחתמו השיקים על ידי חבר הוועד דוד נחמיאס ..." [עמ' 31 לנספח 2 למוצגי התביעה]. בנוסף הפנה הרב ברויאר למכתבו של מר נחמיאס ז"ל לפיו חתם על שלושה פנקסי שיקים של העמותה "על החלק", וזאת לאחר שראה חשבוניות [נספח 19 ל-נ/4]. לדברי הרב ברויאר, פנקסי השיקים שצורפו על ידי עו"ד חבר הודפסו או נחתמו לאחר פיטוריו. עוד הוסיף הרב ברויאר, כי הציג לפני הנהלת העמותה את כל הבקשות של נזקקים ומוסדות לקבלת תרומות וזו אישרה את הענקת התרומות.

98. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו את עמדתו של עו"ד חבר.

ראשית, לטענת הרב ברויאר את התרומות לכוללים אישרה "הנהלת חברה קדישא" וכן: "לא יצא שקל בלי פרוטוקול" [עמ' 42 ו-47 לנספח 10 למוצגי התביעה]. עם זאת, לא הוצג לפניי ולו פרוטוקול אחד מישיבת הנהלת העמותה, המאשר העברת תמיכות כספיות לכולל עטרת חיים או תפארת שלמה.

שנית, על גבי הקבלות שהתקבלו, לכאורה, מתפארת שלמה ועטרת חיים מצוינות כתובותיהם של הכוללים: כתובתו של תפארת שלמה היא "רחוב האר"י 17, צפת" [נספח 43 למוצגי התביעה]. כתובתו של עטרת חיים היא "רחוב אור החיים 24, מודיעין עלית" [נספח 44 למוצגי התביעה]. עם זאת, בדיקה שערך עו"ד חבר מול עיריית צפת ומול עיריית מודיעין עלית העלתה כי כתובות אלה אינן קיימות [נספחים 82-81 למוצגי התביעה]. כשעומת הרב ברויאר עם נתון זה, התחמק וניסה להטיל את האחריות על הנהלת העמותה, כדלקמן:
"ש. אני אומר לך שהעמותה [כולל עטרת חיים – א.ש.] לא קיימת ולא ראיתי שבתצהירך זה לא כתוב. בדקת שהיא קיימת?
ת. זה לא תפקידי.
ש. אני בדקתי והיא לא קיימת.
ת. זה לא תפקידי.
ש. אני אומר לך שהעמותה הזו לא קיימת ... אני גם אומר לך שאנחנו בדקנו אם יש עמותות כאלה ואין, זה כסף שהוצא במרמה מהעמותה. החומר היה לפניך ויכולת להגיד לבית המשפט, הנה העמותות נכונות והגיע כסף. למה לא עשית את זה?
ת. אני רוצה להפנות את בית המשפט לנספח 30 לתצהירי, מופיע שם מטעם רשם העמותות מפורשות בסעיף 9 "לגבי אחריותם של חברי הועד ..." [מצטט]. זאת אומרת שמי שאחראי על כל מה שניתן זה חברי העמותה, לא על המנכ"ל לבדוק אם המוסד נכון או לא נכון".

[פר' עמ' 170, ש' 33-21]

לכך יש להוסיף כי עיון בקבלות של תפארת שלמה ועטרת חיים מגלה דמיון רב ביניהן:

דמיון זה לצד היעדר הסבר או ראיה מצד הרב ברויאר באשר לקיומם של הכוללים, מהווים חיזוק לטענת היותם של שני הכוללים מוסדות פיקטיביים.

99. לא רק זו אף זאת, הרב ברויאר קשר עצמו לשיקים שהוצאו לפקודת עטרת חיים ותפארת שלמה. כך עלה מחקירתו לפני עו"ד חבר:

"ש. אתה בסה"כ כתבת את הצ'קים?
ת. נכון.
ש. זה הכל, קיבלת הוראות מההנהלה וכתבת את הצ'קים.
ת. נכון, בדיוק"

[עמ' 13 לנספח 18 למוצגי התביעה]

עדות זו לצד הקביעה כי בידי הרב ברויאר היו פנקסי שיקים חתומים "על החלק", וכי מנגנוני הפיקוח של העמותה לא פעלו כראוי מחזקת את הקביעה לפיה הדרך ל"הענקת" תרומות מבלי לקבל את אישור הנהלת העמותה לכך, הייתה פתוחה לפני הרב ברויאר.

100. לפקודת "עטרת חיים" הוצאו מהעמותה ארבעה שיקים שסכומם המצטבר הוא מאה אלף ₪ [סעיפים 280.8-280.5 לכתב התביעה; עמ' 25 ל-ת/4].
אף לפקודת "תפארת שלמה" הוצאו מהעמותה ארבעה שיקים. בהתאם לכתב התביעה סכום השיקים הוא 110,000 ₪. מנגד, רו"ח בוכניק העריך בחוות דעתו כי סכום השיקים הוא 82,000 ₪ כדלקמן:

תאריך
מספר שיק
סכום השיק
12.11.2005
10741
2,000
3.4.2006
10901
40,000
3.4.2006
10903
20,000
19.6.2006
11087
30,000
סה"כ

82,000

[עמ' 26 ל-ת/4]

לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו לפניי אני מקבל את התחשיב שערך עו"ד חבר. לכך שני טעמים עיקריים:

ראשית, עו"ד חבר צירף שיק על סך 2,000 ₪ שמספרו 10741. שיק זה הוצא ל"תפארת שלמה" ביום 12.10.2005 כשבפועל הקבלה בגין שיק זה הוצאה על סך 20,000 ₪. מנגד, בחוות דעתו ציין רו"ח בוכניק תאריך פירעון שגוי של השיק – 12.11.2005. וכן נקב בסכום שהופיע על גבי השיק ללא התייחסות לסכום שהופיע על הקבלה.

שנית, בחישוב שערך רו"ח בוכניק התגלתה טעות. כך, סכום השיקים שצוינו בחוות דעתו של רו"ח בוכניק הוא 92,000 ₪ ולא 82,000 ₪.

הואיל והשיקים דנן נמסרו על ידי מר ברויאר ובאמצעותם ניטלו כספים מחשבון העמותה לפקודת צדדיים שלישיים, הרי שיש בכך למלא אחר יסודתיה של עוולת הגזל עליה עמדנו לעיל. אף יש בסיחור השיקים שלא למטרות העמותה, לאחר שהרב ברויאר השלים את פרטיהם, כדי הפרת חובת האמון שחב מר ברויאר לעמותה. בכל אלה יש להצדיק את חיובו של הרב ברויאר בהשבת הסכומים שהוצאו מחשבון העמותה באמצעות השיקים. הואיל ועסקינן בפעולות שבוצעו בהסתר לזכות עמותות שאינן קיימות כלל, אינני סבור כי יש מקום לנכות שיעור כלשהו מהחיוב בהשבה בגין אשם תורם או מכוח הוראת סעיף 2 לחוק עשיית עושר.
אני קובע אפוא כי על הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 210,000 ₪ בגין השיקים שהוצאו מהעמותה לפקודת "עטרת חיים" ו"תפארת שלמה".

101. לטענת עו"ד חבר מטעם העמותה הוצאו שני שיקים על סך 35 אלף ₪ כל אחד עבור דוד ורחל כהן בגין "החזר מקומות שנרכשו בחיים משפחת סולימן" [נספח 83 למוצגי התביעה]. לדבריו מדובר בשיקים שהוצאו מהעמותה במרמה ועל כן, יש לחייב את הרב ברויאר בהשבת 70 אלף ₪.
הרב ברויאר לא התגונן מפני טענה זו באופן ספציפי וטען באופן כללי כי כל פעולותיו נעשו בהתאם להחלטות ועד ההנהלה של העמותה.

102. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו את טענתו של עו"ד חבר.
עו"ד חבר צירף לראיותיו את העמוד הראשון של החוזה שנחתם בין העמותה לבין בני משפחת סולימן בדבר החזר זכויות בחלקות קברים [נספח 84 למוצגי התביעה]. צדדים 10-9 לחוזה הם סולימן רחל וסולימן דוד (בהתאמה). מכאן, לא ברור מי הם כהן דוד וכהן רחל הרשומים על גבי השיקים שהוצאו מהעמותה.

מטעמים אלה, ובהיעדר תגובה סותרת מטעמו של הרב ברויאר, אני קובע כי על הרב ברויאר להשיב לעמותה סך 70,000 ₪ בגין שני שיקים שיצאו מהעמותה לה"ה דוד ורחל כהן מכוח עילת הגזל ועילת הפרת חובת האמון מהטעמים אותם שנינו באשר לחיוב בהשבת הסכומים בגין השיקים שהוצאו מהעמותה לפקודת "עטרת חיים" ו"תפארת שלמה".

103. לטענת הנתבעים, מוצגי התביעה אינם קבילים ו"משקלם כמשקל נוצה", זאת מאחר שמוצגים אלה לא אומתו ולא הוצגו באמצעות העדים הרבים שזימן עו"ד חבר.

אינני מקבל טענה זו של הנתבעים. לכך שלושה טעמים עיקריים:

ראשית, העדים אישרו את תוכן חקירותיהם שנערכו במסגרת הליכי חדלות הפירעון מטעמם של עו"ד ורדי ועו"ד חבר [מר גנות: פר' עמ' 21, ש' 26-22; מר גרינוולד: פר' עמ' 33, ש' 20-16; מר פליישמן: פר' עמ' 50, ש' 32-27; מר הורוביץ: פר' עמ' 88, ש' 12-11; מר וייס: פר' עמ' 98,ש' 30-22; מר נוימן: פר' עמ' 101, ש' 5-3; מר ויספיש: פר' עמ' 109, ש' 13-12; מר רבינוביץ': פר' עמ' 112, ש' 19-18; גב' פיטרמן: פר' עמ' 121, ש' 9-6; מר פיטרמן: פר' עמ' 125, ש' 19-11; גב' ברויאר ז"ל: פר' עמ' 135, ש' 19-14; הרב ברויאר: פר' עמ' 156, ש' 21-6; הרב שוורץ: פר' עמ' 228, ש' 26-24, עמ' 229, ש' 13-1 (תמלול החקירה הוגש בהסכמת בא כוחו של הרב שוורץ)] .

שנית, הדוח שהגיש רו"ח איזק הוא בגדר תעודה ציבורית שכן הוא תולדה של מינוי חוקר על ידי רשם העמותות, מכוח סעיף 40 לחוק העמותות. כך, דוח שכזה "יהיה מקובל בכל הליך משפטי כראיה לדעת החוקר ולכל עניין הכלול בדו"ח [...] דו"ח החוקר לפי סעיף 40(א) לחוק העמותות נמדד על ידי בית המשפט כמיכלול, מתוך נטייה התחלתית לייחס לו ערך ראייתי עצמאי חשוב, גם אם לא מכריע, בפני עצמו" [דיני עמותות להלכה ולמעשה, כרך ב, עמ' 644]. לכך יש להוסיף כי רו"ח איזק אף התייצב בבית המשפט לחקירה שכנגד על הדוח שהגיש. אף רו"ח בוכניק, אשר מונה לעריכת ביקורת חקירתית מטעם העמותה, התייצב לישיבת ההוכחות ועמד לרשות באי כוח הנתבעים בחקירה שכנגד על הדוח שערך.

שלישית, מסמכים נוספים שנכללו במוצגי התביעה, כגון: שיקים, פרוטוקולים של ישיבות הנהלה/ישיבות אסיפה כללית ואישורים בכתב (קבלות, תלושי שכר וכד'), הוצגו לעדים במהלך ישיבות ההוכחות והעדים התייחסו אליהם בתשובותיהם. יתר על כן, מסמכים אלה נמסרו לעו"ד חבר על ידי מנכ"ל העמותה הנוכחי, מר הורוביץ, שאישר בחקירתו את מסירת מסמכי העמותה. לפיכך, הגשת המסמכים וקבילותם אושרה במעמד הדיון [פר' עמ' 90-88].

104. הצטברותם של רכיבי התביעה שהוכחו לפניי באשר לרב ברויאר הם סך 10,321,584 ₪ (קרן), כמפורט בטבלה להלן:

רכיב
סכום
כספים שהועברו מהעמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב"
3,083,173 ₪
הפרשי שכר שקיבל הרב ברויאר שלא כדין
6,358,411 ₪
רכב יוקרה שרכש הרב ברויאר על חשבון העמותה
250,000 ₪
כספים ששולמו לחברת עוף החומה
350,000 ₪
כספים ששולמו למוטבים פיקטיביים
280,000 ₪
סה"כ
10,321,584 ₪

עם זאת, מאחר שסכום התביעה הועמד על סך 10 מיליון ₪ לצרכי אגרה, אני מחייב את הרב ברויאר בהשבת סך 10 מיליון ₪ בלבד לקופת העמותה.

אשר לעניין המועד בו יצטרפו לסכום ההשבה הפרשי ההצמדה והריבית, אני סבור כי לנוכח השיהוי המסוים באשר לנקיטת הליכי חדלות הפירעון, כמו גם פרק הזמן שחלף מהמועד בו הורה בית משפט של חדלות פירעון להגיש תביעה אזרחית ועד למועד הגשתה, הרי שהפרשי ההצמדה והריבית אשר יצטרפו לסכומי ההשבה יחלו להימנות מעת הגשת התביעה דנן.

התביעה כנגד הנתבעים 2-4

105. כאמור, עו"ד חבר אף עתר לחייב את נתבעים 4-2 בהשבת השכר "הפיקטיבי", לדבריו, ששולם להם כדלקמן:

גב' ברויאר ז"ל (נתבעת 2) – סך 910,384 ₪ (הסכום כולל ריבית והצמדה): לטענת עו"ד חבר, העמותה שילמה לגב' ברויאר ז"ל שכר בסך 14 אלף ₪ לחודש. אולם, העבודה שביצעה גב' ברויאר ז"ל הסתכמה במענה לשיחות טלפון ספורות שנמשכו כ- 3-2 דקות בלבד ואינה מצדיקה שכר כה גבוה.

גב' פייגה רבינוביץ' (נתבעת 3) – סך 306,444 ₪ (הסכום כולל ריבית והצמדה): לטענת עו"ד חבר, גב' רבינוביץ לא עבדה בעמותה מעולם. לכך שתי אינדיקציות: גב' רבינוביץ מתגוררת בביתר עלית – מקום המרוחק מאוד מהעיר ראשון לציון, מקום מושבה של העמותה; עובדי העמותה העידו כי לא ראו אותה מעולם במסדרונות העמותה.

הרב שוורץ (נתבע 4) – סך 193,721 ₪ (הסכום כולל ריבית והצמדה): לטענת עו"ד חבר, הרב שוורץ מעולם לא עבד בעמותה. כך, אף לא אחד מעובדי העמותה ראה אי פעם את הרב שוורץ כעובד של העמותה או הסתייע בשירותיו. עוד טען עו"ד חבר כי לא היה צורך ברב שוורץ כמי שיענה על שאלות הלכתיות. זאת מכיוון ששאלות הלכתיות עולות לעיתים נדירות יחסית ולעובדי העמותה יש את הניסיון הדרוש על מנת ליתן מענה הלכתי בעצמם, למעט מקרים נדירים וחריגים.

כפי ששנינו, נתבעים 4-2 נתנו שירותים לעמותה. שירותים אלה לא חרגו מדל"ת האמות של מטרות העמותה. אף לא הוכח לפניי כי התשלום ששולם לנתבעים אלה היה בלתי סביר, בהתחשב בטיב השירות שסופק או בהיקפו. לפיכך, אינני רואה לנכון לחייבם בהשבת הכספים לעמותה, מכוח עוולת הגזל.

אני קובע אפוא כי דין התביעה כנגד נתבעים 4-2 להידחות.

106. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים – והן נדחות.

פסיקתא

107. סוף דבר: התביעה כנגד הרב ברויאר מתקבלת בחלקה העיקרי. אני מחייב את הרב ברויאר (נתבע מס' 1) לשלם לעמותה סך 10,000,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
התביעה כנגד גב' לאה ברויאר ז"ל (באמצעות יורשיה), גב' פייגה רבינוביץ' והרב מיכאל שוורץ – נדחית.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי (בהתחשב בכך שהתביעה כנגד חלק מהנתבעים 3-1 נדחתה), אני מחייב את הרב ברויאר בלבד בהוצאות בגובה 75% מאגרת בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנוסף, אני מחייב את הרב ברויאר בעלות שכר העדים שזימן עו"ד חבר, כפי שאלו נפסקו על ידי במעמד הדיון. עוד אני מחייב את הרב ברויאר בשכ"ט עו"ד חבר בסך 550,000 ₪. סכום זה נקבע בהתחשב בהיקף ההתדיינות (שמונה ישיבות ההוכחות וחמש ישיבות קדם משפט) והיקף הראיות שהובאו לפניי מחד, ומאידך תוך שיקלולו עם הייצוג המשותף של הנתבעים 3-1 ועם דחיית התביעה כנגד חלקם.
באשר לנתבע 4 אשר התביעה כנגדו נדחתה והוא יוצג באופן נפרד – אני מחייב את העמותה (באמצעות עו"ד חבר) בשכ"ט בא כוחו בסך 50,000 ₪. סכום זה נקבע על הצד הנמוך בהתחשב בחזית המריבה שבין העמותה לרב שוורץ ובהיקף עבודת המייצג שהדבר חייב.

החיובים מכוח פסק הדין ישולמו בתוך 45 ימים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לעיון בית משפט של חדלות פירעון בתיק פר"ק (מחוזי-מר') 14116-01-11.

ניתן היום, ז' חשוון תש"פ, 05 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.