הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 37374-09-18

מספר בקשה:2
בפני
כבוד ה שופטת הלית סילש

מבקשים- נתבעים

  1. די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ
  2. רון אילון

נגד

משיבה-תובעת
1. אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ

2. אנטון טרוגמן
3. יולי לוין
4. יורי סטיפינסקי - התובעים 2-4

החלטה

לפני בקשת המבקשים – הנתבעים, לחייב את התובעת 1, חב' אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ ( להלן: "התובעת" או " המשיבה") בהפקדת ערובה להוצאותיהם, וזאת כתנאי להמשך ניהולו של ההליך.
כתב התביעה
התובעת, ביחד ולחוד עם 3 תובעים נוספים, אשר הינם בעלי מניותיה, הגישו תביעה במסגרתה עתרו לחיובם של הנתבעים בתשלום סך של כ- 8.3 מיליון ₪ ולמתן חשבונות.
ברקע התובענה, מערכת יחסים עסקית אשר התנהלה בין התובעת לנתבעים משך מספר שנים, במהלכם שימשה התובעת כמשווקת ומפיצה של מוצרי הנתבעים.
לטענת התובעת, בוטל ההסכם בין הצדדים על ידי הנתבעים שלא כדין, תוך שימוש בטענות סרק, וללא הודעה מוקדמת. עוד נטען להתנהלות חסרת תום לב של הנתבעים , שעה שבמקביל לניהול משא ומתן עם התובעת, הם חתרו תחתיה ופעלו לחיסול פעילות ה, תוך גזל נכסיה.
לשיטת התובעת, הנתבעים הסבו לה נזק בלתי הפיך, לרבות פגיעה בשמה הטוב ובמוניטין, והביאו, הלכה למעשה, לחיסול עסקה.
כתב ההגנה
מן העבר השני טענו הנתבעים כי ההסכם עם התובעת בוטל כדין, נוכח הפרתו היסודית והמתמשכת על ידי התובעת, וכי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ואף בחלוף תקופת ההתיישנות ביחס לחלק מן העילות המפורטות במסגרתה.
הנתבעים ביקשו להוסיף ולהפנות לעובדה כי עמדה להם הזכות להודיע על סיום ההתקשרות בין הצדדים, גם ללא עילה כלשהי, בהתראה של 60 יום מראש, וכי עובדה זו, כשלעצמה, אינה מתיישבת עם הנזקים המופרכים להם טענו התובעים.
במסגרת כתב ההגנה נטען כי אין ולא היה כל בסיס בדין להגשתה של התביעה האישית כנגד מר אילון, אשר שימש כמנכ"ל הנתבעת 1 בתקופה הרלבנטית.
הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה
לטענת הנתבעים, בהינתן הוראות הדין, ועת כי התובעת 1 הינה חברה בע"מ, קיימת חזקה על פיה יש לחייבה בהפקדת ערובה, אלא במקרים חריגים, אשר אינם מתקיימים בענייננו.
לעניין זה ביקשו הנתבעים להפנות את שימת הלב לעובדה כי מכתב התביעה עצמו עלה כי מצבה הכלכלי של התובעת אינו שפיר, לא מתנהלת במסגרתה כל פעילות עסקית מאז שנת 2012 וכי לשיטת התובעים היה במעשי הנתבעים כדי להב יא לסיום פעילותה תוך שנגרמים לה נזקי עתק בלתי הפיכים.
עוד נטען על ידי הנתבעים, כי מכתב התביעה עולה כי בעלי מניותיה של התובעת, רוקנו אותה מתוכן, עת העבירו את מה שנותר מפעילותה העסקית, לחברה אחרת שבבעלותם, תוך שה-"נכס" היחיד שהשאירו בידיה הינו " זכויות התביעה" הנטענות שלה.
לשיטתם, התנהלות זו כשלעצמה, מעלה חשש כי בעלי המניות מבקשים להסתתר מאחורי פעילותה של חברה אחרת, מקום בו עסקיה של התובעת לא צלחו.
כן נטען כי מתדפיס רשם החברות של התובעת עולה, כי לא רק שאין לה נכסים, אלא שאף רשומים לחובתה שעבודים פעילים לטובת הבנק.
לשיטת הנתבעים, סיכויי ההליך קלושים, מקום בו חלק ניכר מהעילות עליהן מושתתת התביעה התיישן, וחלק אחר הועלה בשיהוי ניכר.
הנתבעים שבו והפנו לנטען בכתב ההגנה, לקיומו של נזק ראייתי משמעותי, העלויות הגבוהות אשר יידרשו לצורך ניהולו של ההליך בשלב הנוכחי ומקום מושבם של הצדדים.
בהינתן כל אלו, טענו הנתבעים כי יש להעמיד את שיעור הערובה להפקדה על סך של כ- 5% מסכום התביעה, דהיינו - 400,000 ₪.
תשובת המשיבים - התובעים
התובעים התנגדו לבקשה, טענו כי היא הוגשה בחוסר תום לב, תוך בריונות משפטית של קונצרן, וניסיון לעקוף את הכללים הקבועים בדין בדבר אי חיוב בערובה של תובעים פרטיים, אשר אינם בגדר תאגיד, על מנת לפגוע בזכות היסוד של התובעים לגישה לערכאות.
לטענתם לא היה מקום להגשת הבקשה, בין היתר, מקום בו התובענה הוגשה על ידי ארבעה תובעים, אשר שלושה מהם הינם תובעים " בשר ודם", ואילו הבקשה לחיוב בערובה הוגשה כנגד התובעת 1 בלבד.
התובעים ביקשו להפנות את שימת הלב לעובדה כי הנתבעים עתרו למעשה בבקשה להשית על תובעת בודדת את מלוא סכום הערובה, אשר ממילא הינו בשיעור בלתי סביר, ו נגזר באחוזים מן התביעה אשר הוגשה על ידי ארבעת התובעים.
עוד נטען כי בבקשה אין כל טענה בדבר יכולתם של יתר התובעים לעמוד בתשלום ההוצאות, ככל שאלה ייפסקו לחובתם.
בנסיבות אלה, ולטענת התובעים נוכח אמונתם בתביעתם ורצונם לחסוך זמן שיפוטי יקר, ומבלי שיהא בכך כדי להוות הודאה בטענות הנתבעים, הוסיפו התובעים והבהירו, כי הם מוכנים להעמיד התחייבות אישית מתאימה, ללא הגבלה בסכום, של התובעים 2-4, לתשלום מלוא הוצאות המשפט שייפסקו לחובת התובעת, ככל שייפסקו, חלף הפקדת הערובה על ידה.
התובעים הוסיפו וטענו כי גם כאשר מדובר בתובע שהינו תאגיד, לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב, באשר לחיובו בהפקדת ערובה, והוא רשאי שלא לחייב תאגיד בהפקדת ערובה, כאשר נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב כאמור.
התובעים ביקשו להוסיף ולציין כי הנתבעים לא הוכיחו, כי התובעת לא תוכל לשאת כביכול, בהוצאות ההליך, לא הציגו כל נתון אובייקטיבי, אשר יש בו כדי לחייב את התובעת בהפקדת ערובה, והראיה העיקרית עליה הסתמכו המבקשים הינה פלט דו"ח רשם החברות של התובעת, ממנו עולה כי לכאורה רשומים שעבודים "פעילים", על אף כי בפועל, אין אלו פני הדברים.
לשיטת התובעים, ככל ובקיומם של שעבודים כאמור כדי ללמד על מצב כלכלי רעוע של חברה, הרי שבהיעדר קיומם יש כדי ללמד על איתנות כלכלית.
עוד טענו התובעים, כי אין מקום לטענות הנתבעים לפיהן הם פועלים בדרכים חשודות, תוך ניסיון " להסתתר" מפני הוצאות שיושתו עליהם. מדובר בטענות סרק מכפישות ומשחירות, אשר נטענו בחוסר תום לב, והשמטתן המכוונת מהתצהיר אשר ניתן בתמיכה לבקשה, זועקת דרשני.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי על בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו בעת בחינת בקשה לחיוב בערובה, את מידת אחריותו של הנתבע לנזקיו הכלכליים של התובע, ומקום בו הנתבעים אשמים ואחראים לנזקים אשר נגרמו לתובעת, אין ליתן להם פרס בדמות חסימת דרכה של התובעת לערכאות.
באשר לסיכויי ההליך, טענו התובעים כי אלו גבוהים, מקום בו התביעה מושתתת, בין היתר, על תשלום פיצוי חוזי מוסכם, ללא הוכחת נזק, ומקום בו הנטל להוכיח כי התובעת הפרה את ההסכם, וכי נוכח כך ביטולו היה כדין, מוטל על הנתבעים.
לעניין זה נטען כי אין כל בסיס לטענות בדבר הגשת התביעה בשיהוי, לא כל שכן לטענה לפיה יש בכך משום חוסר תום לב, אשר גם הנטל להוכיח אותן , מוטל על הנתבעים.
מבלי לגרוע מכל האמור לעיל הוסיפו התובעים וטענו לגבי שיעור הערובה הנתבע, כי הוא מופרך וחסר שחר, וכי השיעור המקובל לחיוב בערובה עומד על כ- 2.5%, כאשר גם לשיעור זה התובעים מתנגדים.
התגובה לתשובה
במסגרת תגובתם טענו הנתבעים כי תשובת התובעים אינה נתמכת ולו בבדל ראיה, ביחס לפעילותה העסקית או למצבה הכספי של התובעת. התשובה לא נתמכה בתצהיר ולא באסמכתאות כלשהן.
הנתבעים שבו והעלו טענותיהם לעניין סיכויי ההליך ונטלי הראייה , בהתייחס לבקשה להפקדת ערובה בעניינה של חברה.
הנתבעים שבו והפנו לטענה על פיה כתב התביעה אינו מגלה כל עילת תביעה כנגד הנתבע 2, אשר נתבע באופן אישי.
כן נטען כי טענות התובעים בתשובתם, אינן עומדות בקנה אחד עם הוראות הדין לעניין הפקדת ערובה וזאת בהתייחס לנטל הראייתי ולסיכויי ההליך, מקום בו מדובר בתאגיד.
באשר להיעדר התייחסותם למצבם הכלכלי של הנתבעים 2-4, הבהירו הנתבעים כי גם הנטל בעניין זה אינו מוטל עליהם, וממילא לא התבקש על ידם כל סעד כנגד התובעים
2-4.
לשיטת הנתבעים, התובעת לא סתרה את הראיות שהובאו על ידם בעניין מצבה הכלכלי. התובעת נמנעה מלתמוך את תשובתה בתצהיר, נמנעה מלהציג נתונים כספיים כלשהם ביחס מצבה הכלכלי ופעילותה, ולא צירפה לתשובתה אסמכתאות כלשהן, אשר יש בהן כדי ללמד על מצבה הכלכלי.
באשר לסוגיית רישום השעבודים, טענו הנתבעים כי אלו סולקו לאחר הגשת הבקשה.
בהתייחס להסכמת התובעים להפקדתה של התחייבות אישית, נטען על ידי הנתבעים כי הסכמה זו אינה מהווה תחליף להפקדת ערובה, מקום בו היא אינה עומדת בדרישות ' הבטיחות והזמינות' אשר עומדות בבסיס החיוב בהפקדת ערובה, ומה גם שהתובעים 2-4 לא טרחו לצרף תצהיר או אסמכתאות בדבר יכולתם הכלכלית לשאת בסכום ההוצאות. התחייבות כאמור יכולה, לכל היותר, לגרור את התובעים, בסבירות גבוהה, להליך נוסף.
לאחר הגשת התגובה לתשובת התובעים, הוגשה על ידי התובעים בקשה למתן אפשרות תשובה נוספת, על מנת שתתאפשר להם להתייחס לטענות חדשות לכאורה שהועלו על ידי הנתבעים בתגובתם, טענות אחרות המתייחסות למי מהתובעים הינן בגדר עלילות מכפישות, כמו גם טענות מפתיעות ומוזרות כאילו היה על התובעים 2-4 לפרט מידע על יכולתם הכלכלית האישית לשאת בסכום ההוצאות.
לא מצאתי להיעתר לבקשה להגשת תשובה נוספת.
אקדים ואבהיר כי לא קיימת פרוצדו רה בדין של תשובה לתגובה לתשובה. מקום בו הוגשה בקשה, ניתנה זכות תשובה ותגובה לתשובה - יש להידרש לטענות ולהכרעה.
חשוב מכך, מעבר לטענה כללית מאוד בדבר העלאתן של טענות חדשות על ידי הנתבעים במסגרת התגובה לתשובה , לא הוסיפו התובעים ופירטו דבר, וטענות אלו ואחרות ביחס לתובעים 2-4, ככל ונטענו, ממילא אינן מהוות שיקול בשאלת הפקדתה של הערובה, למעט שאלת ההצדקה בהצגת נתונים בדבר איתנותם הכלכלית של התובעים 2-4.
לעניין זה, ובניגוד לטענת התובעים, אין תגובת הנתבעים לתשובת התובעים כוללת טענות חדשות , אלא אך התייחסות לטענות אשר הועלו על ידי התובעים עצמם במסגרת התשובה לבקשה .
נכונות התובעים 2-4 להתחייב באופן אישי , חלף הפקדת ערובה על ידי התובעת, מצאה ביטוי ברור במסגרת תשובת התובעים לבקשה, ואף הוצעה על ידם.
לעניין זה, וכפי שיפורט בגוף ההחלטה בבקשה לגופה, סוגיית ההצדקה בהצגת ראיות לעניין הסולבנטיות והיכולת הכלכלית של התובעים 2-4, לא הועלתה על ידי הנתבעים על רקע עתירה להפקדת ערובה על ידם, אלא כחלופה להפקדת הערובה בעניינה של התובעת 1.
מקום בו מציע בעל דין חלופה להפקדת ערובה (במקרה זה בדמות התחייבות אישית של בעלי הדין האחרים) , מוטל עליו הנטל להציג ראיות בדבר איתנותה הכלכלית של אותה חלופה.
לאחר שחזרתי ועיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, וכן בכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. טעמי להלן:
המסגרת הנורמטיבית:
המסגרת הנורמטיבית במסגרתה נדונה בקשה זו כוללת בחובה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 ( להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") כמו גם סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט 1999 ( להלן: "חוק החברות") וההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.
לא בנקל יורה בית המשפט על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר. כמו כן, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עוניו של בעל דין, לא יהווה חסם בפני אפשרותו להתדיין בהליכים בבית המשפט.
ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון מלמדת כי כל מקרה נבחן על בסיס עובדותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים, לרבות, סיכויי התביעה, זהות בעלי הדין, מהותה של התביעה והיקפה.
(בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה ( קרני שומרון) בע"מ ואח' (פורסם 11.8.1993), בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי ( פורסם 17.10.2007), רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן ( פורסם-14.11.13))
שאלת סיכויי התביעה או משקלו של נתון זה לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה, שונה בין עניינו של אדם פרטי לבין עניינה של חברה, וזאת נוכח הוראות סעיף 353 לחוק החברות. מדובר בסעיף חוק מאוחר הגובר על הוראות תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות לו.
במסגרת רע"א 4128/17 Lauderbaie vachts Ltd ( חברה זרה) נ' יצחק טאוב ( פורסם 29.6.2017) קבע כב' השופט דנציגר כדלהלן:
"על פי סעיף 353 א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353 א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ( ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר), [פורסם בנבו] פס' 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 ( מהדורה 12, 2015)]. הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג."
גם מתוך החלטתו זו של כב' בית המשפט העליון עולה כי שיקול הדעת אותו מפעיל בית המשפט נעשה תוך בחינת מכלול שלם של נתונים רלוונטיים.
(בעניין זה ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (פורסם 5.2.1990) וכן רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ( פורסם 11.2.2009)).
בכל הנוגע לסיכויי התביעה אקדים ואומר, כי בחינת סיכויי התביעה במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה ( בדומה לבקשה לסעד זמני) מבוססת על התרשמות ראשונית מתוך כתבי הטענות והמסמכים המצויים באותה עת בפני בית המשפט, והיא נעשית באופן לכאורי בלבד, אשר אין בו כדי להוות הכרעה, או קביעת מסמרות.
ומן הכלל אל הפרט:
כאמור, בכל הנוגע לבקשה המוגשת בעניינה של חברה, נבחנת ראשית שאלת איתנותה הכלכלית.
בעניין זה, לא הוצגו על ידי התובעת נתונים כלשהם, מסמכים, אישורים או ראיות, אשר יש בהם כדי ללמד על איתנות כלכלית, והתובעת אף נמנעה מלטעון לאיתנות כלכלית במסגרת תשובתה.
יתרה מכך, מכתב התביעה עצמו, עלה כי לתובעת אין למעשה כל פעילות עסקית, מאז שנת 2012, ופעילותה העסקית, הועברה למעשה, לחברה אחרת אשר בבעלות בעלי מניותיה ( ר' הערת שוליים 1 בעמוד 4 לכתב התביעה).
קיומם או העדרם של השעבודים ברישום זה או אחר, אין בה כדי לאיין את התמונה הלכאורית על פיה מדובר בתאגיד אשר אינו פעיל, ולא עומדים לרשותו נכסים ברי מימוש.
אני ערה לטענת התובעים על פיה היה במעשי ומחדלי הנתבעים כדי להביא, הלכה למעשה, לחיסול פעילותה של התובעת תוך הסבת נזק בלתי הפיך. (לעניין זה ראה לדוגמא סעיפים 16 ו- 17 לכתב התביעה).
שמורות לתובעים כל טענותיהם, ואולם בניגוד לטענותיהם במסגרת התשובה, אין בטענות בדבר הסיבות להיווצרותו של המצב הכלכלי כדי לאיין את החובה הקבועה בדין לבחון סוגיה זו, כאחד מרכיבי ההחלטה בדבר ההצדקה להפקדת ערובה.
התובעת לא הניחה כל מצע ראייתי אשר יש בו כדי ללמד, ולו באופן ראשוני, על איתנות כלכלית או אפילו יציבות כלכלית.
סיכויי ההליך
כפי שהודגש לעיל, בחינת סיכויי התביעה נעשית לעת הזו בזהירות רבה, היא בבחינת התרשמות ראשונית ולכאורית בלבד, ואין בה כדי להוות הכרעה בתביעה לגופה.
לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, נמצא כי מתוך כתב התביעה עולים סימני שאלה לא מעטים, אולם לא ניתן לומר כי ביחס לכל רכיבי התביעה, עסקינן בכתב טענות מופרך.
לעניין זה נתתי דעתי לצורך לבחון את הנסיבות אשר הביאו למשלוח הודעת סיום ההתקשרות בין הצדדים, טענות התובעים באשר להתנהלות הנתבעת ביחס לעובדי/משווקי המשנה של התובעת, זהות בעלי הדין וזהות המתקשרים בהסכם, ואפשרות הנתבעת להודיע על סיום ההתקשרות 60 יום קודם למועד כניסת תקופת אופציה נוספת לתוקף.
עוד יהא לתת את הדעת לעובדה כי בבואו של תובע לעתור בפני בית המשפט כי יינתן לו סעד כספי כזה או אחר, הרי שהוא נדרש להוכיח לא אך את חבות הצד שכנגד, אלא גם את דבר קיומו של נזק והיקפו. סוגית הנזק מעלה תהיות לא מעטות נוכח גובה הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם מיום 15.4.2007, הוראות הדין לעניין העדר היכולת להיפרע על בסיס הפיצוי המוסכם והנזק בפועל גם יחד, כמו גם שאלת הוכחת הנזק והיקפו. בזהירות אציין כי לא הובהר כדי הצורך הקשר בין מתן החשבונות לנזקי התובעים.
טענות התובעים באשר להפרת ההסכם, ככל וזה מתייחס לרכישת מניות התובעת, מעלה תמיהות לא מעטות לעניין התנהלות התובעים לאחר אותו מועד, לרבות שאלת התיישנות העילה.
על כל אלו יש להוסיף כי טענות התובעים כנגד הנתבע 2 באופן אישי, נחזות לעת הזו כבעלות סיכויים נמוכים מאוד וזאת בהינתן הנקוב בכתב התביעה עצמו כמו גם הוראות הדין.
בין סיכויי התביעה ושאלת חוסנו הכלכלי של בעל דין, קיים מערך איזונים, בדומה לזה שבכלים שלובים. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, הרי ששאלת חוסנו הכלכלי של בעל דין מאבדת ממעמדה, ולהיפך.
מקום בו עסקינן בתביעה כספית בהיקף לא מבוטל, של למעלה משמונה מיליון ₪, ומקום בו התובעת לא מצאה לנכון להציג נתונים או ראיות כלשהן לעניין איתנותה הכלכלית, ולכאורה בכל הנוגע לסיכויי ההליך, חלק מהטענות אינן נשענות על גשר פלדה, נמצאה ההצדקה בחיוב התובעת בהפקדת ערובה.
קיומה של חלופה להפקדה
כאמור, במסגרת התשובה, ניתנה הסכמת התובעים 2-4 להגשת התחייבות כי אלו יישאו בהוצאות הנתבעים, אם וככל וימצא לחייב את התובעת 1 לשאת בהן. התובעים 2-4 אף הוסיפו והפנו את שימת הלב כי הבקשה להפקדת ערובה לא הוגשה ביחס אליהם.
לעניין טענותיהם אלו של התובעים אציין שניים:
כפי שהובהר לעיל, בהוראות הדין עצמן קיים פער מובנה בבחינתה של בקשה להפקדת ערובה בעניינו של יחיד, לבין בקשה בעניינה של חברה, וזאת הן בהיבט של זהות בעל הדין עליו מוטל הנטל להציג איתנות כלכלית, והן לעניין נטייתו של בית המשפט לחייב בהפקדה כתנאי לניהולו של ההליך.
משכך, העובדה כי הבקשה הוגשה רק ביחס לתובעת אשר הינה תאגיד, אינה חריגה.

העובדה כי הליך מוגש על ידי מספר תובעים אינה יוצרת, בהכרח, חיוב משותף בהוצאות. לא מן הנמנע כי בסיום ההליך יימצא לקבל חלק מטענותיו של בעל הדין ביחס לחלק מהתובעים, תוך שנהיר כי יכול ותהא לכך השפעה על סוגיית ההוצאות.
עם זאת, מקום בו קיימת סבירות לא מבוטלת, כי הוצאות ההליך, ככל שיפסקו לחובת התובעים, ייפסקו ביחד ולחוד, יכול ויהא בצירופם של אותם תובעים נוספים אשר אינם תאגיד, כדי להוות שיקול נגד, לחיוב בערובה, או טעם להפחתת שיעור ההפקדה.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, נוכח הקשר והזיקה המשפטית בין כלל התובעים, שהינם חברה בע"מ ובעלי מניותיה, להבדיל מגורמים זרים, אשר אין כל קשר או זיקה ביניהם, ומקום בו התביעה נוגעת למערכת עסקית אשר התקיימה בין הצדדים, כאשר האינטרסים של בעלי המניות התובעים, זהים לכאורה, לאלה של החברה התובעת. (לעניין זה ר' גם רע"א 7221/16 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' צ'רלס מילגרום ( פורסם 13.9.2017).
לגופו של עניין, ייתכנו המקרים בהם תאושר התחייבות אישית של פלוני אלמוני לשאת בהוצאותיו של נתבע, ככל שייפסקו, בשמו של תובע, ואף יהא בכך משום מתן מענה מספק לבקשה להפקדת ערובה.
לעניין זה יש לזכור כי מטרת הבקשה היא להבטיח אפשרות גבייתן של הוצאות, אם וככל ויפסקו, באופן בו הנתבעים לא יימצאו עצמם בסופו של ההליך, כשידם על ראשם ובחסרון כיס. משכך, ככל וניתן היה להבטיח כי הנתבעים יוכלו להיפרע בגין הוצאותיהם ממקור אחר, תהא זהותו אשר תהא, וגם אם אין המדובר בתובעת 1 עצמה, היה מקום להידרש לכך.
בשולי הסוגיה אציין כי לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעים על פיהן התחייבות אישית של התובעים 2-4 או מי מהם, תביא בהכרח , לצורך בניהולו של הליך משפטי נוסף.
אלא, וכפי שהובהר לעיל, מקום בו מוצעת חלופה כלכלית לנשיאה בהוצאות ההליך המשפטי, ובמקרה זה - התחייבות אישית של התובעים 2-4, היה על התובעת להוסיף ולהציג ראיות ברורות כי אכן מדובר בחלופה כלכלית ראלית.
בנקודה זו, מצוי הכשל בתשובת התובעת 1, שכן לא הוצגו ראיות כלשהן מכוחן ניתן היה להסיק כי יהא בידי התובעים 2-4 , או מי מהם, לשאת בהוצאות הנתבעים, ככל שייפסקו, והעובדה כי לא הוגשה בקשה להפקדת ערובה ביחס לנתבעים 2-4, אין בה די.
מקום בו לא הוצגו נתונים כלשהם ביחס לאיתנותה הכלכלית של התובעת, והתובעים מבקשים להסתמך על יכולותיהם הכלכליות של התובעים 2-4 ונכונותם להפקיד התחייבות אישית, כטעם לכך שהתובעת עצמה תופטר מהפקדת ערובה, היה מקום, לכל הפחות, להצגת נתונים כלכליים , המגובים בתצהיר כדין ובאסמכתאות כדבעי, אשר יש בהם כדי ללמד על יכולותיהם הכלכליות של התובעים 2-4 , בפרט נוכח היקף הסכום הנתבע.
סוף דבר
לאחר שנתתי דעתי לכלל הסוגיות הצריכות לעניין לרבות העדרם של נתונים בדבר איתנותה הכלכלית של התובעת, העובדה כי ההליך הוגש על ידי שלושה תובעים נוספים ביחס אליהם לא הוגשה בקשה להפקדת ערובה, העדר אינדיקציה לעניין חוסנם הכלכלי של התובעים הנוספים לעניין בחינתה של אפשרות קבלת התחייבותם חלף הפקדה, הסיכויים הלכאוריים הנחזים של ההליך, והאיזון בין כל אלו, אני מוצאת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה, בהיקף מידתי, ולצורך כיסוי הוצאות הנתבעים, אם וככל שהתביעה תידחה, ולהעמיד את סכום הערובה על סך של 80,000 ₪.
התובעת תפקיד, עד לא יאוחר מיום 27.1.2018 סך של 80,000 ₪, וזאת כתנאי להמשך ניהול ההליך בתיק זה.
לחילופין תהא התובעת רשאית להגיש ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית, בהתאם להוראות המזכירות, על סכום זה. כל זאת, לצורך אבטחת תשלום הוצאות הנתבעים.
יופקד הסכום האמור עד למועד הנקוב , יימשך ההליך במלואו בפני. לא יופקד הסכום עד למועד האמור יועבר התיק לעיוני לצורך דחיית התביעה ביחס לתובעת 1.

המזכירות תתבקש להמציא לצדדים העתק החלטתי זו

משימה למתן החלטה ליום 28.1.2019

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.