הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 37374-09-18

בפני
כבוד ה שופטת הלית סילש

תובעים

  1. אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ
  2. יוליה ציגנקוב
  3. יולי לוין
  4. יורי סטיפינסקי

נגד

נתבעים

  1. די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ
  2. רון אילון

החלטה

בתיק זה הוגשו על ידי הצדדים מספר רב מאוד, של בקשות המתייחסות להליכים המקדמיים, כאשר חלק לא מובטל מהם הוא המשך של בקשות קודמות אשר הוגשו על ידם ואף המשך להחלטה אשר ניתנה על ידי ביום 15.3.2020. להלן התייחסותי והנחיותיי המשלימות בהינתן אלו.

בקשת התובעים לעיכוב ביצוע החלטה (בקשה 32)

במסגרת בקשה זו עתרו התובעים לעכב ביצועה של החלטה מיום 15.3.2020, וזאת עד לאחר הכרעתו של כב' בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור אשר הוגשה על ידי התובעים ומתייחסת לחלק מההנחיות אשר ניתנו על ידי באותה החלטה.

לשיטת התובעים, כנגד הגשתה של בקשת רשות הערעור, ניתן על ידי כב' בית המשפט העליון צו לעיכוב ביצוע ארעי של חלק מהוראות ההחלטה מיום 15.3.2020.

כפועל יוצא, לא ניתן להשלים את ההליכים המקדמיים, וממילא לא ניתן לקדם את ההליך, כמפורט בפרק ההנחיות הכלליות של אותה החלטה, ובמיוחד בכל הנוגע להגשת הראיות בתיק.

לטענת התובעים, הותרת החיובים בהחלטה רק ביחס אליהם, לא תועיל ואל תקדם את ההליך, ואף תפגע בזכויותיהם.

לטענת המשיבים אין לקבל את הבקשה מקום בו בקשת רשות הערעור מתייחסת לחלק מצומצם ביותר של ההחלטה, וכאשר צו עיכוב הביצוע לעניין חלק זה נועד למנוע מצב עובדתי בו מתייתרת בקשת רשות הערעור לגופה.

לאחר שחזרתי ועיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ככל ועניינה הליכי הגילוי והעיון, ולהתקבל ככל ועניינה הגשת הראיות. טעמיי להלן;

אקדים ואבהיר כי אני ערה לעובדה כי קיים טעם של ממש בהשלמת ההליכים המקדמיים כמקשה אחת.

מן העבר השני, הקפאת ההליכים בתיק זה, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, יש בה כדי פגיעה מהותית וגדולה יותר באפשרות קידומו של אותו הליך. בהינתן בקשותיהם החוזרות של התובעים לקידום סוגיות שונות בהליך, מקבלת מסקנתי זו משנה תוקף.

יש לזכור כי הליך זה החל לפני כשנתיים . על אף פרק זמן ארוך זה, לא השכילו, שני הצדדים לקדמו, וזאת לרבות על דרך של סיום ההליכים המקדמיים.

זאת ועוד, העובדה כי ההנחיות אשר ניתנו לצדדים היו מקבילות בהיבט לוחות הזמנים, אינה יוצרת מניעה להשלמת קיום ההחלטה על ידי מי מהם, עת הוגשה בקשת רשות ערעור ביחס לסוגיה פרטנית , על ידי הצד האחר.

בהינתן הנקוב לעיל, לא מצאתי לעכב את קידום הליכי הגילוי והעיון כמפורט סעיפים 1-2 להחלטה מיום 15.3.2020,במסגרתם ניתנו הנחיות הנוגעות להשלמת הגשתם של תצהירי גילוי מסמכים, ערוך בהתאם להוראות הדין, כמו גם המצאת תצהיר תשובות לשאלון והעברת מסמכים פרטניים.

לעניין כל אלו, בין אם תתקבל בקשת רשות הערעור ובין אם לאו, יידרשו הצדדים להשלמתם, ואין בגילוי או העדר גילוי המסמכים הנוגעים ל סיום העסקתו של הנתבע 2 (מושא בקשת רשות הערעור), כדי לאיין מסקנה זו.

באופן דומה יש להתייחס גם לתצהיר התשובות לשאלון.
בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי ככל ויימצא כי קיים קשר בין השאלה לבין המסמכים אשר ביחס אליהם הוגשה בקשת רשות הערעור, יוכלו התובעים להתייחס לכך מפורשות, ובמקרה הצורך אתן לכך דעתי.

מן העבר השני, ובאשר למועד הגשתם של התצהירים, מצאתי כי נקודת האיזון, בין כלל האינטרסים והסוגיות הצריכות לעניין, שונה.

הגשת הראיות באמצעות התצהירים תוך הצגתה של התמונה העובדתית, כפי ראיית הצדדים, ראוי שתעשה כמקשה אחרת ושלא טיפין-טיפין.

הגשת תצהירי הנתבעים ראוי שתעשה לאחר הגשת מלוא ראיות התובעים, שאם לא כן, עשויים הצדדים להידרש לעוד סבב של הגשת ראיות.

כל זאת מקום בו ממילא לא תחל שמיעת הראיות קודם שישולם שלב הגשת התצהירים.

בהינתן הנקוב יוגשו תצהירי התובעים, כמפורט בסעיף 4א' להחלטתי מיום 15.3.2020, בתוך 21 יום ממועד הכרעתו של כב' בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור, או מיום המצאת המסמכים נשוא בקשת רשות הערעור, בהתאם לרלוונטי, ולפי המאוחר מבין השניים.

בקשה לגילוי מאוחר של מסמכים (המשך לבקשה מס' 17)

במסגרת החלטתי בבקשה מס' 17 ,אשר עניינה גילוי מסמכים כללי וספציפי, נקבע, בין היתר , כי יש להבחן בין סוגיות של חיסיון לבין סוגיות אשר עני ינן עתירה לגילוי מאוחר של ראיות (ראה עמוד 2 שורות 7-21 להחלטה מיום 15.3.2020).

כפועל יוצא של אותה החלטה הודיעו התובעים כי הם מבקשים לראות בתשובתם לבקשה לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון (מיום 28.10.2019), כבקשה לגילוי מאוחר של מסמכים, וזאת בכל הנוגע למסמכים אשר נזכרו בס' 19 לתצהירם – הכוללים דו"ח חקירה והקלטות.

בהמשך, הוגשה תשובת הנתבעים ובמסגרתה התנגדות, ואף תגובה לתשובה.

לעת הזו, וקודם מתן החלטה נוספת אני מורה כי התובעים ימציאו לעיוני את דו"ח החקירה וא ת תמלילי ההקלטות, וזאת במעטפה סגורה, וישירות לאולמי, ושלא על דרך של סריקת המסמכים (לעת הזו) על ידי המזכירות.

כנגד עיון במסמכים, יועבר למתן החלטה משלימה.

גילוי מסמכים פרטני ( בקשה 31)

בקשה מס' 31 הינה למעשה בקשת המשך לבקשה 25 במסגרתה התבקש צו המורה על גילוי כללי וספציפי של מסמכים על ידי הנתבעים, ובכלל זאת מסמכים אשר עניינם התקשרות הנתבעת עם משווקי משנה, ולרבות משווקים אשר התקשרו בעבר עם התובעת ועברו לפעול במישרין מול הנתבעת.

הנתבעים התנגדו לגילוי מסמכים אלו וטענו לחוסר רלוונטיות של אותם מסמכים, כמו גם היותם חסויים מחמת חסיון מסחרי.

בהחלטתי מיום 15.3.2020, קבעתי כי אין לקבל את טענת היעדר הרלוונטיות של המסמכים, כמו גם את טענת החיסיון מחמת סוד מסחרי, ככל שזו מתייחסת לנתבעים. באשר לצדדים השלישיים, נקבע כי יש להקדים ולבקש את עמדתם.

ביום 21.5.2020 הוגשה תגובת חברת אמ.ג'י. שיווק וניהול בע"מ (להלן: " צד ג'"), ממנה עלה כי לכאורה הומצאה לעיונם ההחלטה בלבד, ללא רקע או הבהרה באשר למהות המסמכים המבוקשים.

לגופו של עניין הפנה צד ג' לעמוד 7 שורות 2-12 להחלטתי, וטען כי נוכח החלטה זו אין להיעתר לבקשת התובעים.

עוד הוסיף צד ג' וטען כי לא מתקיימים תנאי הוראות הדין לצורך מתן צווי גילוי ועיון במסמכים המופנים כלפי מי שאינם צד להליך.

לבסוף נטען כי תנאי התקשרותו של צד ג' עם הנתבעים או כל לקוח אחר, חוסה תחת טענה של סוד מסחרי וראוי כי מקום בו ימצא בית המשפט על גילויים, יעשה אותו גילוי באמצעות הנתבעים.

במסגרת התשובה לתגובה שבו התובעים על טענותיהם והוסיפו כי בעניינו של צד ג' עסקינן באחד מקבלני המשנה הגדולים והרווחיים ביותר שפעלו לצורך הפצת מוצרי הנתבעת.

לשיטת התובעים עלה מתוך תשובת צד ג' כי אין מניעה להמצאת המסמכים, ובלבד שאלו יומצאו על ידי הנתבעים, וכי יתר הטענות הועלו באופן כוללני, וללא אסמכתאות.

נוכח האמור התבקש בית המשפט להורות לנתבעים לגלות את המסמכים מושא התשובה ובכללם ההסכם מיום 1.11.2011 אשר נחתם עם הצד השלישי.

לאחר שחזרתי ועיינתי בתגובת צד ג' ובתשובת התובעים אני מורה על גילוי ספציפי ועיון במסמכים המפורטים בסעיף 5.34 לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעים.

בניגוד לתשובת צד ג', לא מצאתי להורות במסגרת החלטתי כי מדובר במסמכים שאינם רלוונטיים, אלא התבקשה עמדת צד ג' לגופה של הסוגיה, וזאת קודם מתן החלטה בעתירת התובעים לגילוי ועיון. (ראה עמוד 8 שורות 22-33 להחלטה).

זאת ועוד; מגוף התשובה עולה כי לכאורה סבר צד ג' כי הוא זה המתבקש לפעול ולהמציא את המסמכים, אלא כי לעת הזו הדבר לא התבקש, וממילא לא נכלל במסגרת ההחלטה מיום 15.3.2020.

צדק צד ג' בטענתו כי בחלק הארי של המקרים ייחודו הליכי הגילוי והעיון למערך היחסים אשר בין בעלי הדין.
משכך, וגם במקרה דנן, הוגשה הדרישה לגילוי ועיון על ידי התובעים כלפי הנתבעים. עמדת צד ג' התבקשה אך נוכח טענות הנתבעים לחיסיון/סודות מסחריים.

באשר לטענת החיסיון, נתתי דעתי לנקוב בסעיף 13 לתשובת צד ג', אלא כי זו נטענה באופן סתמי, כללי מאוד, ולא נתמכה בראייה כלשהי.
אין די בנקוב בסעיף זה על מנת להצדיק חיסיון המסמכים ואי גילויים, וזאת בהמשך להחלטתי הקודמת במסגרת בקשה 25.

בנסיבות אלו, אני מורה על השלמת הליכי הגילוי והעיון במסמכים מושא סעיף 5.34 לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעים ביחס לצד ג' , וזאת בתוך 10 ימים מהיום.

פניית התובעים לצדדי ג' ( בקשה 33)

ביום 26.5.2020, הגישו הנתבעים בקשה דחופה, במסגרתה טענו להפרה חמורה של התובעים את החלטתי מיום 15.3.2020, ככל זו מתייחסת להמצאתם של הסכמי התקשרות ומסמכים אשר נחתמו בין הנתבעת לבין משווקי משנה שפעלו מטעמה.

לטענת הנתבעים, מקום בו נכללה בתצהיר גילוי המסמכים התייחסות לשלושה משווקי משנה בלבד, ובית המשפט בהחלטתו, התייחס אף הוא לפנייה אל אותם המשווקים, לא היו התובעים רשאים לפנות אל משווקים נוספים, אשר לא נכללו בין שלושת המשווקים אליהם הפנתה ההחלטה.
התובעים נהגו באופן פסול כאשר ביקשו במסגרת פנייתם אל אותם משווקים, מסמכים החורגים מנוסח המסמכים כפי שפורט במסגרת סעיף 5.34 לתצהיר גילוי המסמכים מטעמם.

כן נטען כי התובעים הטעו את הצדדים השלישיים, כאשר לא ציינו בעת פנייתם כי ניתנת להם אפשרות להגיש עמדתם בתוך עשרה ימים, ולא הפנו אותם לחלק הרל וונטי בהחלטה מיום 15.3.2020.

בהינתן האמור, עתרו הנתבעים להורות לתובעים להודיע, לאילו משווקים הם פנו בעקבות ההחלטה, לחייבם להודיע לאותם משווקים אשר לא נזכרו בסעיפי תצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעים כי הפנייה אליהם מבוטלת וכן להורות לתובעים להשמיד כל מסמך שהגיע לידיהם ממשווקים אשר לא נזכרו בתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעים.
במסגרת תשובתם טענו התובעים כי מטרת הבקשה להוסיף ולהסתיר מפניהם מסמכים רלוונטיים ביותר לבירור המחלוקות שבין הצדדים.

בפועל מדובר בהסכמי התקשרות שהנתבעים כרתו עם כמה ממשווקי המשנה המהותיים והרווחיים אשר פעלו מטעם התובעים עובר ובסמוך להפסקת ההתקשרות בינם ובין הנתבעת, ואשר חלקם אף ממשיכים לעבוד עם הנתבעת גם כיום.

הרלוונטיות של מסמכים אלה, עולה באופן ברור מכתבי הטענות ומתצהיר התשובות לשאלון של הנתבעים, וברי כי יש בהם כדי לשפוך אור על האירועים נושא התביעה וכדי לסייע בגילוי האמת.

הוסיפו התובעים טענו כי למעט צד ג' כהגדרתו לעיל, לא הביעו משווקי המשנה האחרים הסתייגות או התנגדות לחשיפת המסמכים לרבות שלא על דרך טענת חיסיון , וגם התנגדות צד ג' יוחדה בעיקרה לסוגיית זהות הגורם אשר יגלה את המסמכים ולא עצם גילויים.

לשיטת התובעים, מבקשים הנתבעים לפרש את החלטתי מיום 15.3.2020 באופן מטעה ומצמצם, על אף שברור כי ההחלטה מכוונת למסמכים הנוגעים להתקשרות של הנתבעת עם כלל משווקי המשנ ה שפעלו מטעמה במועדים הרלבנטיים. משכך, גם אין המדובר בהפרה של החלטת בית המשפט.

מקום בו נדחתה טענת העדר הרלוונטיות של הנתבעים, כמו גם הטענה להיות המסמכים חסויים, ככל ועניינם ההתקשרות עם משווקי המשנה, נהיר כי עסקינן בפלוגתאות המצויות בלב ההליך.

התובעים הוסיפו וטענו כי יש להם זכות קנויה לדרוש ולקבל לעיונם את המסמכים, גם מכח תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, באשר לפחות חלק מהמסמכים נזכרו בתצהיר הנתבע 2, ולמען הזהירות הם ביקשו לראות בתגובתם משום דרישה בהתאם לתקנה 114, וזאת בהתייחס לגילוי המסמכים גם ביחס למשווקי המשנה שנגזלו מהתובעים.

במסגרת התגובה לתשובה שבו הנתבעים וטענו להפרה בוטה של החלטת בית המשפט ע"י התובעים, עת פנו למשווקים שלא נזכרו במפורש בהחלטה, ומקום בו הם ביקשו מאותם משווקים מסמכים, באופן החורג מגדר המסמכים שהתבקשו במסגרת סעיף 5.34 לדרישתם לגילוי מסמכים.

עוד נטען כי התובעים מנצלים את התשובה, על מנת להגיש בפועל, בקשה חדשה לגילוי מסמכים, תוך תקווה כי בית המשפט יאשר בדיעבד את חריגתם מהחלטתו. לשיטתם אין מקום לפתוח מחדש את המחלוקת בין הצדדים בקשר לגילוי המסמכים ולערער על החלטה חלוטה שניתנה בעניין זה.

לשיטת הנתבעים, אין להיבנות מכך שצדדים שלישיים כאלה ואחרים לא התנגדו לחשיפת המסמכים, הן מאחר וההחלטה לא התירה לתובעים מלכתחילה לפנות אל אותם המשווקים והן מאחר והתובעים לא טרחו לציין בפני אותם משווקים כי ניתנה להם אפשרות להגיש עמדתם בתוך 10 ימים, לא הפנו אותם לחלק הרלבנטי בהחלטה ואף לא צרפו לפנייתם את המסמכים שההחלטה מפנה אליהם, כדוגמת תצהיר גילוי המסמכים אליו מפנה ההחלטה.

כן נטען על ידם כי לו הייתה החלטת בית המשפט כוללת קביעות שונות מאלו אשר פורטו על ידם, היו שוקלים את צעדיהם.

לאחר שחזרתי ועיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
סוגיית ההתקשרויות החוזיות של הנתבעים עם משווקי המשנה, באה לידי ביטוי, מפורש, בסעיף 15 לבקשה מספר 25.

במסגרת אותו סעיף טענו התובעים כי אחת מטענותיהם המרכזיות עניינה גזל כוח אדם והתקשרויות של הנתבעים משווקי משנה מהותיים. באותו סעיף הוסף אומנם כי הנתבעים מודים כי התקשרו עם שלושה משווקי משנה, ואולם הבקשה אינה מתייחסת אך למשווקים אלו, והתובעים אף מציינים במסגרת בקשתם כי יש בכך משום הודיה של הנתבעים בחלק מטענות התובעים.

חשוב מכך, הדרישה עצמה, זו הנקובה בסעיף 5.34 , לא כללה עתירה לגילוי של הסכמים עם שלושה משווקים בלבד, אלא דרישה כללית לגילוי הסכמים, תוספות וכל מסמך אחר שנחתם עם משווקי המשנה.

על אלו יש להוסיף את החלטתי מיום 15.3.2020 במסגרתה, בסעיף 8 עמוד 8, במסגרתה נקבע כי המסמכים המבוקשים במסגרת סעיף 5.34 (ללא סיוג למסמך פרטני מתוכו), הינם רלוונטיים, וכי אין מקום לקבל את טענות הנתבעים לחיסיון מחמת הפרתו של סוד מסחרי.
אלא, כי מצאתי להוסיף ולהורות כי בכל הנוגע לשמירת סודות מסחריים של צדדים שלישיים, יש להקדים ולקבל את עמדתם. הא ותו-לא.

איני מוצאת כי ניתן לקרוא את החלטתי באופן המסייג את הפנייה לרשימת שלושת המשווקים הנזכרים על ידי הנתבעים.

ההפניה, במסגרת החלטתי, לסעיפים הספציפיים בתצהיר גילוי המסמכים של הנתבעים (ע' 8 להחלטה מיום 15.3.2020 שורות 29-30), נעשתה על מנת להקל ולמען הבהירות של ההחלטה, מקום בו מתצהיר הנתבעים עלה כי קיימים שלושה משווקי משנה רלוונטיים בלבד, ולא על מנת להגביל ולצמצם את הפנייה אך ורק למשווקים אלה.

לכך אוסיף את התהייה מעצם העלאתה של הטענה בבקשה זו, והתנגדות הנקובה במסגרתה, וזאת נוכח מהות והיקף המחלוקות בין הצדדים, ומקום בו נדרשו הצדדים, בהתאם להוראות הדין, לפרט את כלל המסמכים הרלוונטיים למחלוקת, אשר ברשותם או בשליטתם.

כאמור ההחלטה אינה מסייגת את הפנייה, וממילא ניתן היה לצפות כי העיון במסמכים יעשה בדרך אשר תסייע בבירור העובדתי המקיף בכלל טענות הצדדים. אין פרשנותם המוצעת של הנתבעים את החלטתי, משרתת מטרה זו.

למעלה מכך, אין כל איסור לפנות לצד שלישי, אשר אינו בעל דין בהליך, ולבקש ממנו מסמכים או מידע, ככל ואותו צד שלישי יסכים או יהיה מעוניין לשתף בו, בכפוף להוראות הדין.
השאלה אינה עצם יכולת הפנייה לאותו צד שלישי, אלא שאלת הצגתה של ההחלטה מיום 15.3.2020 , כזו המתייחסת גם אל אותו צד שלישי.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי התובעים נמנעו מלהמציא למשווקי המשנה את ההחלטה מיום 15.3.2020, ולהפנותם לחלק הרלוונטי בהחלטה, לרבות לעניין אפשרות הצגת התנגדותם.

ואולם, עיון בנספח 8 לתשובת התובעים מלמדת כי ההחלטה מיום 15.3.2020 הומצאה לידי הצדדים השלישיים.

בנסיבות אלו, והגם שראוי ונכון היה להפנות את המשווקים לחלק הפרטני מכוחו בוצעה אליהם הפנייה (וודאי נוכח היקפה של ההחלטה וריבוי הפרטים הנקובים בה), אין באותו כשל נקודתי כדי להצדיק קבלת בקשת הנתבעים, וזו נדחית.

הצדדים ישובו ויעדכנו בהחלטתו של כב' בית המשפט העליון בתוך שבעה ימים מיום קבלתה.

לעת הזו, משימה למתן החלטה ליום 1.10.2020.

המזכירות תתבקש להמציא החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ג תמוז תש"פ, 15 יולי 2020, בהעדר הצדדים.