הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 37351-02-16

מספר בקשה:24
בפני
כבוד ה שופט אורן שוורץ

מבקשים

  1. מיכה פנחסי
  2. נתי טיטר

נגד

משיבים

  1. יורוקום נדל"ן בע"מ
  2. אפיקי אס.אי.ג'י. (ישראל) נכסים בע"מ
  3. ש.א. נכסי הכוכבים בע"מ
  4. ורדינון נדל"ן והשקעות בע"מ
  5. יעקב בר
  6. יעקב שולביץ
  7. שחר מחט
  8. אפרים שורקה
  9. ש.מ.ס שחר מחט סומייל בע"מ
  10. י.ש.א יעקב שולביץ אבן גבירול בע"מ
  11. מ.י.ב מאיר יעקבסון בן סרוק בע"מ
  12. קבוצת חג'ג' סומייל בע"מ
  13. מלון קרלטון נהריה LLC, חברה רשומה בארה"ב
  14. רונן חצור
  15. קבוצת חג'ג' ייזום נדל"ן בע"מ

החלטה

1. עניינה של התביעה שלפני במחלוקת באשר לזכותם של התובעים לקבלת דמי תיווך בגין עסקאות במקרקעין שנערכו בקשר לחטיבת קרקע בשטח של כ – 3,167 מ"ר באזור רחוב אבן גבירול פינת רחוב ארלוזורוב בתל-אביב, הידוע ה כמתחם סומייל.
בקליפת האגוז, אליבא התובעים הם פעלו כמתווכים בעסקה, היו הגורם המרכזי שהפגיש את הצדדים וממילא היו הגורם היעיל בגיבוש העסקה. לפיכך, זכאים הם לדמי התיווך.
ברם, בידי התובעים אין הזמנה חתומה בכתב להזמנת שירותי התיווך, כקבוע בסעיף 9 לחוק המתווכים, התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המתווכים). על כן טענו התובעים, כי מתחם סומייל הוא נכס עסקי בעל מורכבות עסקית גבוהה ובנסיבות שכאלה, ואף בהתחשב בהיכרות בין הצדדים ועסקאות אחרות, מקובל הוא שדמי התיווך ישולמו חרף העדרו של הסכם תיווך.

2. לנוכח העדרה של הזמנת שירותי תיווך בכתב או הסכם לתשלום דמי תיווך בכתב, טענו הנתבעים כי לתובעים אין זכות לקבלת דמי תיווך. ועוד הוסיפו, כי התובעים לא היו הגורם היעיל בעסקאות שנערכו בין הצדדים וממילא לא ניתנה להם התחייבות כלשהי לתשלום דמי תיווך.

3. במסגרת ההליכים המקדמיים באשר לתביעה דנן, עתרו התובעים לדחות את מועד העיון בראיות שבידיהם. ראיות אלה אינן אלא הקלטות ותמלולים של שיחות שנערכו בין התובעים לבין הנתבעים או נציגיהם. לשיטת התובעים, אם ימסרו הראיות הללו לידי הנתבעים עלולים אלה לשמש בידי הנתבעים ככלי לתיאום גרסאות, לביצוע מניפולציות ולשיבוש ראיות. על כן, יש הצדקה לדחיית מסירת ההקלטות והתמלולים לידי הנתבעים עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית של כל הנתבעים.

4. עמדת הנתבעים שונה.
נקודת המוצא של הנתבעים כי התביעה שהוגשה נגדם היא מופרכת ובלתי מוצדקת. הבקשה דנן אלא שלב נוסף בניהול התביעה, מהלך שנועד להתיש את הנתבעים ולגרום להם לייצר ראיות עבור התובעים. מכל מקום, אין כל הצדקה לדחיית חשיפת ההקלטות והתמלולים שכן הדבר מנוגד לסדר הבאת הראיות הרגיל, בו התובע פותח בהבאת הראיות ורק לאחר מכן עושה כן הנתבע. יתר על כן, ההקלטות מתעדות שיחות של בעלי הדין בינם לבין עצמם. לפיכך, ההקלטות אינם ניתנות להסתרה מהנתבעים.

5. הצדדים מיצו את זכות הטיעון בכתב ובמעמד הדיון אפשרתי השלמת טיעון בעל-פה. בהתחשב במחלוקת שנפערה בין הצדדים אף ראיתי לנכון לעיין בתמלולים, בהתאם למתכונת הקבועה בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות) ובהתאם ל פרקטיקה שנקבעה בהלכה הפסוקה [רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 19.12.199 9) (להלן – עניין סוויסה)].

דיון והכרעה

6. נקודת המוצא בניהול הליך אזרחי בבית המשפט הוא גילוי רחב ומרבי של המידע שרלבנטי למחלוקת. הטעם לכך הוא כי חשיפת האמת מחייבת דיון הוגן שמתנהל ב"קלפים גלויים", קרי – חשיפה מלאה של התשתית הראייתית שביסוד המחלוקת ומתן הזדמנות הוגנת לכל אחד מהצדדים להתמודד עם מלוא הראיות [ רע"א 4999/95 ALBERICI INTERNATIONAL שותפות רשומה זרה הרשומה בישראל נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(1) 39, 44 (1996); בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז, פ"ד סב(4) 167, פסקה 9 לפסק הדין של השופטת א' חיות (2008)].
עם זאת, קיימים מספר שיקולים המסייגים כלל זה, כגון: שיקולי חסיון או שיקולים של יעילות הדיון [רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי, פיסקה 5 (פורסם בנבו, 11.12.2007); רע"א 6720/13 סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ נ' ANTON HUBNER GMBH, פסקה 2 בפסק דינו של השופט י' עמית (פורסם בנבו, 16.10.2013).

7. אחד משיקולים אלה הוא החשש שגילוי המסמכים יפגע בחקר האמת מאחר שהצד שכנגד יתאים את גרסתו לאותם מסמכים או לאותן ראיות [עניין סוויסה, פסקה 15; רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ, פסקה 22 בפסק דינו של השופט נ' סולברג (פורסם בנבו, 24.07.2016) (להלן – עניין ברנשטיין)]. מקור סמכותו של בית המשפט להשהות את גילוי אותם מסמכים קבוע בתקנה 112, שמסדירה את הליך גילוי מסמכים:

"בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים."

8. ודוק – מקום בו התובע עותר לדחייה במועד הגילוי והעיון במסמכים עד לאחר הגשת התצהירים, כמו בענייננו, מהווה הדבר גם שינוי בסדר הבאת הראיות, לפיו התובע הוא הראשון בהגשתן. חרף זאת, הכירה ההלכה הפסוקה במתן היתר לדחייה שכזו, הגם בנסיבות שכאלה מצווה בית המשפט לנקוט במשנה זהירות בעת מתן ההיתר לדחיית המועד המבוקשת. יפים לכך הדברים אותם שנה המשנה לנשיאה (כתוארו דאז) השופט א' ריבלין בפסקה 5 בפסק דינו ברע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (פורסם בנבו 15.8.2010):

"דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע אינה מקדמת את היתרונות שב"משחק בקלפים פתוחים" (שהרי דחיית הצגתה של ראיה פועלת ל"סגירת הקלפים") ומן העבר השני אף אינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר."

[וכן ראו: רע"א 6155/14 רשות שדות התעופה בישראל נ' דק איירפורט יזמות בע"מ, פסקה 12 בפסק דינו של השופט נ' סולברג (פורסם בנבו, 22.10.2014); עניין ברנשטיין, פסקה 23].

9. בענייננו, הנסיבות הן אף קיצוניות יותר וחורגות מעצם הפגיעה הכפולה בכללים הדיוניים, כלשונו של השופט ריבלין.

ובמה דברים אמורים?

כעולה מכתב התביעה ולאחר שני דיונים בשלב קדם המשפט, ברי כי אין בידי התובעים מסמך בכתב העולה כדי הזמנת שירותי תיווך בהתאם לסעיף 9 לחוק המתווכים. טענתם של התובעים, כפי שעלתה בתגובתם לבקשה לסילוקה על הסף של התביעה, היא שבידיהם הקלטות שיוכיחו את הזמנת שירותי התיווך ואת מקומם המרכזי של התובעים בביצוע העסקאות במתחם סומייל. אם אלה הם פני הדברים, הרי שההקלטות והתמלולים הם הלב הראייתי של המשפט. לכן לא ניתן להמתין עם העיון בהם עד לאחר הגשת תצהירי הנתבעים, שהרי כיצד יתגוננו הנתבעים, אם לא יפרשו בפניהן הראיות המרכזיות במשפט?

10. יתר על כן, עסקינן בתביעה מרובת נתבעים. כפי שעלה מכתבי הטענות שלפניי וכפי שהלך והתעצם בישיבות קדם המשפט, קיימים ניגודי אינטרסים בתוך קבוצת הנתבעים. נסיבות שכאלה מפחיתות מאוד את יכולתם של הנתבעים לתאם עדויות או לתאם ראיות זה עם זה.
לכך יש להוסיף כי עסקינן ביותר מעשר הקלטות שתוכנן מדבר בעד עצמו. קראתי את התמלולים שהועברו לעיוני. מבלי לקבוע מסמרות באשר לתוכן ההקלטות ולנפקותן, התרשמתי כי חלקן של ההקלטות מתעד מפגשים בין גורמים שונים בהם נכחו התובעים או מי מהם. חלקן האחר של ההקלטות מתעד מפגשים שהתקיימו "לאחר מעשה" ובה ם העלו התובעים את טענותיהם באשר לזכאותם לדמי תיווך.
אינני רואה במה יכולים הנתבעים לשבש את תוכן ההקלטות ואת הדברים שנאמרו בהן. מה גם , שאין די בעצם הסיכון הכללי שקיים בכל הליך לפיו חשיפת הקלטות תאפשר לנתבעים ליצור הגנת בדים, כדי להצדיק את דחיית העיון בתמלולים [רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל, פסקה ט"ו בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 10.8.2011)].

11. הנה כי כן, הנסיבות שיכולות להצדיק במקרים חריגים סטייה מסדרי הדין המקובלים ומסדר הבאת הראיות אינן מתקיימות בענייננו. לפיכך, אין הצדקה לאפשר לתובעים לנהל את תביעתם כשרק חלק מקלפיהם גלויים לנתבעים.

12. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות.

13. סוף דבר – הבקשה נדחית.
התמלולים וכן ההקלטות בצירוף רשימת השיחות ימסרו לנתבעים לא יאוחר מיום 21.5.2017. לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את התובעים בשכ"ט ב"כ המשיבים בסך 1,500 ₪ לזכות כל אחד מחמש קבוצות המשיבים (משיבה 1; משיבים 3-2 ו – 5-6; משיבה 4; משיבים 13-7 ומשיבים 15-14), לתשלום לא יאוחר מיום 21.5.2017.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.