הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 35520-03-15

לפני
כבוד השופטת ריקי שמולביץ

התובעת:
אורנה ויץ
ע"י ב"כ עו"ד דר' רוי בר קהן ועו"ד קלרה פונרוב

נגד

הנתבע
שולח ההודעה לצד שלישי:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרון לובצקי הס, עו"ד שחר הרון
נגד
הצד שלישי:
אורנה ויץ
ע"י ב"כ עו"ד דר' בר קהן ועו"ד קלרה פונרוב

פסק דין

רקע
לפני תביעה אשר הוגשה ע"י גב' אורנה ויץ ( להלן: "התובעת") נגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ( להלן: "הנתבע") לתשלום סך של 6,968,204 ₪. הנתבע הגיש הודעה לצד שלישי נגד התובעת כיורשת של בעלה המנוח רמי ויץ ז"ל ( להלן: "המנוח").
ביום 27. 7.10 נטלו המנוח והתובעת מהנתבע הלוואת משכנתא בסך של 7,500,000 ₪ ( להלן: "הלוואת המשכנתא") לצורך רכישת בית ברחוב הגדרות 34 בסביון ( להלן: "הבית"), כנגד רישום משכנתא על הבית.
המנוח והתובעת לא רכשו ביטוח חיים בקשר למשכנתא האמורה.
בחודש מרץ 2013 חלה המנוח בסרטן ובחודש מאי 2014 נפטר.
כתוצאה מהעדר ביטוח החיים הנ"ל, לאחר פטירת המנוח, נאלצה התובעת לשלם לנתבע את מלוא יתרת הלוואת המשכנתא.
הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות שבהן לא נרכש ביטוח החיים ובאשר לשאלה על מי מהם רובצת האחריות לתוצאת אי ביצועו.
טענות הצדדים
תמצית טענות התובעת
בפתח כתב התביעה טענה התובעת כי לאחר ימי האבל על פטירת המנוח, במענה לפנייתה לנתבע בבקשה להפעיל את ביטוח החיים לצורך פירעון ההלוואה וסילוק המשכנתא, מסר לה הנתבע כי היא והמנוח לא היו מבוטחים בביטוח חיים, ולתדהמתה, התברר לה כי הנתבע מייחס לה ויתור על ביטוח חיים כאמור.
התובעת לא חתמה על המסמך האמור. הנתבע לא ביקש את הסכמתה לביטול עריכת ביטוח החיים והיא לא הסכימה לכך. הנתבע לא הסביר לתובעת את הסיכונים הכרוכים בויתור והעדיף שיקול כלכלי של הענקת משכנתא בסכום גבוה, על פני מילוי חובות הגילוי, הזהירות, היידוע, תום הלב והאמון שבהם הוא חייב כלפיה. הנתבע אִפשר את זיוף חתימתה.
בפרק עובדות כתב התביעה טענה התובעת כי המנוח הוא שביקש ביום 27. 7.10 מהנתבע את הלוואת המשכנתא, שהוענקה באותו יום, וזאת במסגרת היכרות אישית שהייתה בינו לבין סניף קיראון של הנתבע.
בדיעבד התברר לתובעת כי הליך אישור ההלוואה התנהל בבהילות, ובאופן חריג.
המנוח היה היחיד שחתם על בקשת ההלוואה. המו"מ לצורך קבלת ההלוואה התנהל באופן בלעדי ע"י המנוח. לצורך החלטתו בדבר אישור ההלוואה, הסתמך הנתבע באופן בלעדי על יכולת ההשתכרות וההחזר של המנוח.
בחודש מרץ 2014 , בשלב הסופני של מחלתו של המנוח, פנתה התובעת למנהלת סניף קיראון, לבירור המשך ההתנהלות הכספית מול הנתבע, ואז נמסר לה להפתעתה כי למיטב זיכרונה של מנהלת הסניף, הנתבע אישר את הלוואת המשכנתא תוך ויתור על דרישתו העקרונית בכל הלוואת משכנתא לביצוע ביטוח חיים כתנאי בסיסי למתן ההלוואה. לאחר מספר ימים אומת המידע האמור.

התובעת ביקשה לדעת על סמך מה העז הנתבע לוותר על ביטוח החיים ללא ידיעתה, בשמה ובמקומה, כאשר אין ולא הייתה כל מניעה לבצע את ביטוח החיים לאור גילם ומצבם הבריאותי התקין באותה עת של בני הזוג. תשובת הנתבע הייתה כי הדבר " נעשה בהסכמתה". התובעת לא זכרה כי הנתבע פנה אליה וביקש את הסכמתה לויתור על ביטוח חיים.
מספר חודשים לאחר פטירת המנוח, במענה לבקשתה, המציא לה הנתבע את מסמך הויתור הנטען הנושא תאריך 27.7.10 ( להלן: "מסמך הויתור") וכן מכתב פנייה מטעם המנוח מיום 28.7.10 שבו ביקש המנוח מהנתבע לקבל פטור מביטוח חיים.
חובת ביצוע ביטוח חיים בהלוואות משכנתא מעוגנת בהנחיות המפקח על הבנקים ומחייבת את הבנקים.
במסמך הויתור מאשרת התובעת לכאורה, כי פנתה לנתבע בבקשה לבצע את ההלוואה ללא ביטוח החיים.
התובעת לא חתמה על מסמך הויתור מעולם, היא לא פגשה, לא התכתבה ולא דיברה על טופס הויתור עם פקיד הנתבע, מר אריה מונסטרסקי, שבמסמך הויתור אישר לכאורה כי התובעת חתמה עליו בנוכחותו.
לנוכח האמור, פנתה התובעת לנתבע ביום 18.1.15 בדרישה לבטל לאלתר את רישום המשכנתא והבהירה את דחיפות הדבר בשל כך שביום 13.1.15 חתמה על הסכם למכירת הבית, כך שכל עיכוב בהסרת המשכנתא יגרום לה נזקים כלכליים כבדים.
הנתבע לא ענה לתובעת ולא הסיר את המשכנתא, גם לאחר פנייה נוספת שלה מיום 4.2.15.
בדלית ברירה, ביום 25.6.15 שילמה התובעת לנתבע תחת מחאה סך של 6,850,330 ₪ לפירעון יתרת ההלוואה.
נוכח הקביעה בתנאים המיוחדים בהסכם ההלוואה כי על הלווה לבטח את עצמו בביטוח חיים, התובעת, שסברה כי ביטוח חיים הוא חלק בלתי נפרד מהמשכנתא, הייתה בטוחה שיש לה כיסוי ביטוחי מלא. עצם עמידת הנתבע על חתימה על מסמך הויתור מלמדת כי גם לשיטתו, חובה לערוך ביטוח חיים כאמור.
הנתבע אפשר את זיוף חתימת התובעת ובכך הפר את חובות הזהירות, האמון ותום הלב המוטלות עליו כלפיה במסגרת היחסים המיוחדים שבין בנק לבין לקוחו.
הנתבע לא רשאי היה לקבל " ויתור" על זכות כאמור. במיוחד, ללא ייעוץ עצמאי והבהרה כי המוותר מבין את משמעות הויתור והשלכותיו האפשריות, במיוחד במערכת יחסים זוגית שבה שיקול הדעת מראש משובש ונוטה להשפעה.
גם אם היה מדובר בחתימת התובעת על מסמך הויתור, והתובעת מכחישה זאת, הויתור חסר כל תוקף נוכח העדר קיום חובות הנתבע במצב של ויתור על זכות כה משמעותית, במיוחד, בשים לב לסכום ההלוואה הנסמכת על יכולת השתכרות המנוח בלבד.
כאשר אין מחלוקת כי גם לשיטת הנתבע כל שעשה היה להסתפק בחתימתה של התובעת ( המזויפת לטענתה), וכאשר לשיטת הנתבע נוסח הסעיף סתמי, וכאשר אין מחלוקת כי הנתבע לא נדבר כלל עם התובעת טרם " חתימתה", די בכך כדי לשלול מה"ויתור" האמור כל תוקף.
תמצית טענות הנתבע
אין חובה לערוך ביטוח חיים בקשר למשכנתא. ביטוח החיים אינו אלא אחת הבטוחות שהנתבע דורש. הנתבע רשאי אך לא חייב לדרוש בטוחה זו. הלווים רשאים לבטח את עצמם גם ללא הסכמת הנתבע. בהתאם להלכה הנוהגת, לא חלה על הנתבע חובה להודיע ללווה כי הוא רשאי לערוך ביטוח חיים.
המנוח והתובעת, כלכלו את צעדיהם הכלכליים באופן שקול ומחושב היטב. לאחר בחינה ובדיקה, פנו השניים אל הנתבע וביקשו פטור מביטוח חיים. הנתבע בחן את הבקשה ונעתר לה. בני הזוג אף העלו את בקשתם על הכתב. נימוקיהם בכתב, מעידים על קבלת החלטה שקולה ומדודה, לאחר בחינה יסודית של עלות הביטוח אל מול התועלת שעשויה לצמוח ממנו. שיקולים אלה אף נדונו בשיחה בעל-פה עם בני הזוג. התובעת והמנוח הם בגירים, מנוסים ומשכילים. המנוח היה איש עסקים מצליח והתובעת ניהלה עסק עצמאי. השניים הפצירו בנתבע שלא לחייבם לערוך ביטוח חיים והנתבע מצדו נעתר לבקשתם.
במקום לשאת בתוצאות ההחלטה המושכלת, מנסה התובעת, בדיעבד, לגלגל את תוצאות החלטתהּ לפתחו של הנתבע, ולמעשה היא מבקשת שהנתבע יממן את עבורה את רכישת הבית.
התובעת תיקנה את כתב התביעה שוב ושוב. בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה השני, טענה התובעת כי לא הייתה מעורבת כלל בנטילת המשכנתא, לא התייצבה בבנק ולא חתמה בפני נציג הנתבע על שום מסמך בקשר להלוואה.
לאחר שהנתבע הגיש כתב הגנה וחשף את הסכמי ההלוואה, החליטה התובעת לשנות את גרסתה ו"תפרה" אותה מחדש בהתאם למסמכי הנתבע.
בכתב התביעה השלישי טענה התובעת כי דווקא כן נכחה בסניף ואף חתמה בפני מר מונסטרסקי על כל מסמכי ההלוואה, פרט למסמך הויתור.
אין זה סביר כי התובעת נמנעה מלחתום דווקא על מסמך מסוים אחד, בייחוד כאשר תחילה טענה כי לא חתמה על כל מסמך שהוא. גרסתה המאוחרת של התובעת כבושה ומופרכת.
בכתב התביעה הסתירה התובעת, כי גם במסגרת הלוואת משכנתא קודמת שנטלו היא והמנוח בשנת 2007 (להלן: "ההלוואה הראשונה"), הם ביקשו לא לבצע ביטוח חיים וחתמו על מסמך היעדר ביטוח חיים.
לאחר שפרעו את יתרת ההלוואה הראשונה, ביום 27/7/10, הגיעו התובעת והמנוח יחד לסניף קיראון וחתמו יחד על שורה של מסמכים הקשורים להלוואת המשכנתא.
בדומה לבקשתם בקשר להלוואה הראשונה, גם הפעם ביקשו התובעת והמנוח מהנתבע לא לרכוש ביטוח חיים בקשר למשכנתא ואף טענו בפניו כי אין סיבה שלא ייעתר לבקשתם כפי שנעתר בעבר. ההלוואה נושא התביעה היא המשך להלוואה הראשונה.
בקשת התובעת והמנוח שהנתבע יוותר על ביטוח חיים נדונה במפורש בפגישה שבה חתמו על מסמכי ההלוואה.
גם אם בזמן אמת סמכה התובעת בעיניים עצומות על טיפולו של המנוח בסוגיית ביטוח החיים, היא הסכימה בכך לכל ההחלטות שקיבל בעניין זה, והיא נושאת באחריות מלאה להתנהלותה. גם אם המנוח חתם על מסמך הויתור בשמה של התובעת, דבר המוכחש ע"י הנתבע, הרי אין מחלוקת שהמנוח בחר והחליט על ויתור על הביטוח החיים והחלטתו מחייבת את התובעת שסמכה עליו וקיבלה את בחירותיו.
בחודש דצמבר 2012, כשנתיים לאחר נטילת המשכנתא, רכשו המנוח והתובעת ביטוח חיים בחברת הביטוח "כלל". בין יתר מסמכי הביטוח, חתמו השניים גם על הצהרה שלפיה אין להם כל ביטוח חיים אחר. יש בכך כדי להעיד כי התובעת ידעה היטב שאין לה ולבעלה המנוח ביטוח חיים לצד המשכנתא.
התובעת הציגה גרסאות שונות וסותרות לגבי המועד שבו התברר לה, לטענתה, כי היא והמנוח לא מבוטחים בביטוח משכנתא.
הנתבע שיגר למנוח ולתובעת דוחות שנתיים שבהם ניתן לראות בקלות כי אין כל תשלום עבור ביטוח חיים.
תמצית טענות שולח ההודעה לצד שלישי
בהודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע נגד התובעת, הוסיף הנתבע כי המנוח טען בפניו שהוא פועל בשמו ובשם התובעת, לרבות בעניין הבקשה לא לערוך ביטוח חיים בקשר למשכנתא. כך, המנוח שיגר אל הנתבע מכתב בשמו ובשם התובעת שבו ביקש מהנתבע לוותר על דרישת ביטוח החיים.
דברים אלה עומדים בניגוד מוחלט לטענת התובעת בדבר מידורהּ מהמגעים בין המנוח לבין הנתבע. ככל שהתובעת מודרה מהמו"מ, המנוח הוא שמידר אותה, ולא הנתבע.
הנתבע הסתמך על מצגיו הברורים של המנוח. ככל שנגרם לתובעת נזק, האחריות לכך מוטלת על המנוח. מטענות התובעת עולה כי המנוח הציג לה ולנתבע מצגי שווא, הטעה אותם והפר את התחייבויותיו כלפיהם. הנתבע טוען כי המנוח ביצע כלפי התובעת עוולות תרמית ומצג שווא רשלני.
הנתבע מדגיש כי התובעת לא מאשימה אותו בזיוף חתימתהּ, אלא טוענת כי הוא אִפשר את הזיוף. כלומר: ככל שהחתימה זויפה, המנוח הוא שזייף אותהּ. הנתבע מבהיר כי ייחוס הזיוף למנוח מתבסס על טענות התובעת וכי אין סתירה בין טענותיו בכתב ההגנה לבין טענותיו בהודעה לצד שלישי. יתירה מכך, גם אם היו אלה טענות סותרות, הרי שהדבר מותר, כאשר לצורך ביסוס הודעתו לצד שלישי מסתמך נתבע על טענות התובעת מבלי להודות בהן.
תמצית טענות מקבלת ההודעה לצד שלישי
ההודעה לצד שלישי מהווה הודאת בעל דין מצד הנתבע כי דין תביעת התובעת להתקבל במלואה.
הטענה בהודעה לצד שלישי שלפיה המנוח זייף את חתימת התובעת עומדת בסתירה מוחלטת לטענה בכתב ההגנה כי החתימה על מסמך הויתור היא חתימת התובעת.
הנתבע הגיש את ההודעה לצד שלישי לפני שהייתה בפניו חוות דעת גרפולוגית בעניין מקוריות החתימה. מכאן, שהנתבע עצמו ידע כי החתימה על המסמך היא חתימת המנוח וזאת אף בלי להזדקק לבדיקה הגרפולוגית. אף על פי כן הנתבע טען בכתב הגנתו כי החתימה היא חתימת התובעת.
הנתבע לא צירף את ההודעה לצד שלישי לכתב הגנתו אלא השתהה בהגשתה, ומצא להגישה רק לאחר קדם המשפט שבו נקבע כי עליו למסור לתובעת את מסמך הויתור המקורי – לצורך בדיקה גרפולוגית.
ההאשמות שמעלה הנתבע נגד המנוח נוגעות למעשים העולים כדי עבירות פליליות כאשר המנוח נפטר ואין בידיו להתגונן מפניהן.
דיון והכרעה
התובעת טוענת כי חתימתה על מסמך ה ויתור זויפה. בע"א 7303/01 עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל (2003), נקבע כך: " אמת נכון הדבר כי נטל השכנוע ביחס לטענתו כי הוא לא חתם על ייפוי-הכוח הנוטריוני, רבץ על המערער. כך מתחייב מן הכלל שלפיו נושא תובע בנטל השכנוע לגבי כל הטענות העובדתיות המרכיבות את עילתו, לרבות עובדות הנושאות אופי שלילי (ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר – אבקו איזוטופוס אינק. (להלן – פרשת נבנצאל [1]), בעמ' 301).....משמעות הדבר היא כי על המערער הוטל לשכנע את בית-המשפט – ברמה הנדרשת לפי מאזן ההסתברויות – כי החתימה המופיעה על ייפוי-הכוח, והנחזית כחתימתו, לא נכתבה על-ידיו אלא זויפה בידי אחר. " (פסקה 7).
בע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (2013), נקבע כך: "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות."
(פסקה 15).
כלומר, הנטל להוכיח את הזיוף מוטל על התובעת.
לאחר שקראתי את כתבי הטענות, התצהירים ונספחיהם וחוות דעת המומחים, שמעתי את עדי הצדדים וקראתי את הסיכומים, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה את טענתה. להלן נימוקי:
חוות דעת המומחים
הצדדים הגישו חוות דעת מומחיות לעניין אותנטיות החתימה על מסמך הויתור;
מטעם התובעת הוגשה חוות דעת הגב' איה שוחט, שבמסגרתה ציינה כי היא מומחית לבדיקת מסמכים והשוואת כתבי יד. בחוות דעתה פירטה הגב' שוחט כי בדקה את החתימה השנויה במחלוקת במסמך הויתור המקורי ודוגמאות חתימה להשוואה של התובעת, כולן במסמכים מקוריים של הנתבע.
הגב' שוחט ערכה ניתוח של תכונות הכתיבה בחתימה השנויה במחלוקת ובדוגמאות החתימה של התובעת, והשוותה ביניהן, ומצאה אי התאמות בתכונות הכתיבה, שחלקן אינן מודעות לכותב בזמן הכתיבה, ובהן; בקו הכתיבה, שטף הכתיבה והלחץ; התחלות וסיומי קווים; מבנה הלולאות; מבנה התנועה האופקית המסיימת את החתימה וסיום החתימה.
מממצאי הבדיקה הסיקה הגב' שוחט ברמת הוודאות הגבוהה ביותר כי החתימה השנויה במחלוקת אינה חתימת התובעת.
מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת הגב' קרן רווה, שבמסגרתה ציינה כי היא גרפולוגית מוסמכת ומומחית לזיהוי כתבי יד וזיופים. בחוות דעתה פירטה הגב' רווה כי בדקה את מסמך הויתור המקורי, מקור מסמכי ההלוואה של הנתבע משנת 2010, צילומי טפסי בדיקות רפואיות וטפסים נוספים הקשורים לביטוח ולמצב בריאותי, כולם מדצמבר 2012, צילום מכתב לתובעת עם אישור מועמד לביטוח מינואר 2013 ומסמכי הסכם הלוואה של הנתבע משנת 2007. הגב' רווה השוותה את חתימותיה הוודאיות של התובעת לחתימה השנויה במחלוקת ומצאה כי קיים דמיון מהותי וברור בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימות ההשוואה " עד כי לא ייתכן מצב אחר מלבד זה בו אדם אחד כתב גם את החתימה השנויה במחלוקת וגם את החתימות להשוואה".
לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את חקירות המומחיות, הגעתי למסקנה כי אין בהן כדי לגבש מסקנה לגבי אותנטיות החתימה על מסמך הויתור. לפיכך, מיניתי את מר אמנון בצלאלי, מומחה להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים, כמומחה מטעם בית המשפט.
בחוות דעתו פירט מר בצלאלי כי קיבל לבדיקה את מקור מסמך הויתור, דוגמאות כתב יד וחתימות של התובעת בדפי הכתבה שערך לה, ומסמכים באקראי שקיבל מב"כ הצדדים.

המומחה פירט את תוצאות הבדיקה שערך כך:
"... מצאתי כי חתימת הלווה אורנה ויץ שבמסמך א הנ"ל שבמחלוקת יוצאת דופן מבין הדוגמאות על שמה שקיבלתי לבדיקה ואינני יכול להוציא מכלל אפשרות שהמסמך לא נחתם על ידה. במקרה זה יש קושי להגיע למסקנה החלטית יותר בהשוואה:
א. החתימה שבמחלוקת כתובה בצורה שוטפת, ויש מספר הבדלים צורניים בינה לבין הדוגמאות שקיבלתי להשוואה.
ב. הסיבות לכך שיש קושי במקרה זה להגיע למסקנה החלטית יותר, נעוצות בצמצום כמות תכונות הכתיבה שבחתימה ובדמיון מסויים הקיים באפשרויות הכתיבה של כותבת הדוגמאות.
ג. בחנתי את האפשרות שההבדלים הצורניים שבין החתימות הינם ניגודים מהסוג המצביע על כותב אחר, ולא הגעתי לדעה ברורה בעניין זה.
הערה: דוגמאות החתימה שקיבלתי וסימנתי 5 עד 13, שנחתמו בבנק בתאריך המסמך שבמחלוקת, נחתמו בידי שני הלווים בכלי כתיבה שונים מהמסמך שבמחלוקת, ומכאן שלא נחתמו ברצף אחד".
בסיכומיה מבקשת התובעת לאמץ את ממצאי ומסקנות הגב' שוחט. לטענתה, חוות דעתה היא המקצועית, המדויקת והאמינה ביותר ומדובר במומחית ברת סמכא בתחומה כפי שעולה מפרטי השכלתה וניסיונה המקצועי רב השנים שפורטו בחוות דעתה.
לטענת התובעת, אין לאמץ את מסקנות הגב' רווה אשר הגיעה למסקנותיה תוך התבססות על מאפיינים לא מהותיים, התעלמות ממאפיינים מהותיים, על סמך נתונים שגויים והתבססות על חתימות שאינן חתימותיה של התובעת, באופן שנראה כי מסקנתה הקדימה את בדיקתה.
לטענת התובעת, אין לגב' רווה מומחיות בתחום השוואת כתבי יד. לביסוס טענתה, מפנה התובעת לפסק דין שניתן בת"א ( חי') 42488-11-11 עזבון המנוח צימרמן זאב ז"ל נ' מורלי דורית (2014), שבמסגרתו נקבע כי קיימים פגמים וחוסרים בהכשרתה כמומחית להשוואת כתבי יד. לטענת התובעת, חוות דעתה של הגב' רווה שטחית, סתמית, לקונית, בלתי מקצועית ובלתי מנומקת. כך למשל, הגב' רווה התעלמה משוני במבנה הלולאה הפנימית בחתימה על המסמך שבמחלוקת לעומת מסמכים אחרים. התובעת טוענת כי מסקנת מומחה בית המשפט נוטה יותר לכיוון גרסתה. לטענתה, לא בכדי מצא המומחה כי החתימה במחלוקת יוצאת דופן משאר החתימות.
הנתבע בסיכומיו, מבקש לאמץ את מסקנות הגב' רווה ולקבוע כי החתימה על מסמך הויתור היא חתימת התובעת. לטענת הנתבע, מסקנות הגב' רווה עולות בקנה אחד עם תוצאות בדיקת מומחה בית המשפט. הגב' רווה אשר בחרה דוגמאות רבות של חתימת התובעת, ביססה את מסקנתה על המבנה הכללי של החתימה, כיוון הכתיבה מימין לשמאל, מבנה של " שבלול אליפטי" הכולל שתי לולאות ולאחריהן קווים קעורים הנוטים ימינה וסיום בצורת " זנב קצר הפונה בגמישות למטה". טווח השונות של חתימת התובעת מבחינת מספר הלולאות שבחתימה, זווית הכתיבה וכיוון הזנב, רחב. במקרים אחדים החתימה מסולסלת יותר ובמקרים אחרים יש בה פחות לולאות או שחסרים בה פרטים.
הגב' רווה ציינה כי לא מצאה אינדיקציות לכתיבה איטית וקטועה המאפיינת חתימות זייפנים המבקשים לחקות חתימה של אחרים. חלק מהחתימות שבדקה הגב' רווה לא היו בכתב יד מקורי אלא במסמך מצולם.
לטענת הנתבע, חוות הדעת של הגב' שוחט, לא צלחה את החקירה הנגדית. הגב' שוחט בדקה חתימות באופן סלקטיבי והתמקדה רק במקצת הפרמטרים המקובלים בהשוואת כתבי יד. הגב' שוחט נמנעה מלבדוק דוגמאות חתימה משנת 2012 אך בחנה דוגמאות ישנות משנת 2007. הגב' שוחט ציינה כי ביצעה בדיקות מיקרוסקופיות למרות שבדיקות אלה לא מוזכרות בחוות הדעת. הנתבע מצביע על סתירות בין חוות הדעת של הגב' שוחט לבין חקירתה.
בהתייחס לעדות מר בצלאלי, טוען הנתבע כי התובעת העבירה למומחה דוגמאות חתימה שהיו נוחות לה ותואמות את גרסתה. למרות זאת, המומחה לא קיבל את עמדתה כי חתימתה זויפה ולמעשה לא הגיע למסקנה חד משמעית. מר בצלאלי חיווה את דעתו כי ייתכן שמדובר בחתימה חריגה של התובעת עצמה או בחיקוי שנעשה על ידי אחר.
כאמור, דעתי היא כי אין די בחוות הדעת וחקירות המומחיות, כדי לבסס מסקנה באשר לאותנטיות החתימה, וזאת כדלקמן;
הגם שבחקירתה אישרה הגב' שוחט כי חשוב לקבל דוגמאות שנכתבו על מסמכים באקראי, בזמן סמוך ככל שניתן לתאריך החתימה השנויה במחלוקת, התברר כי המסמכים שהמציאה לה התובעת לצורך הבדיקה היו משנת 2007 ומשנת 2010. מסמכים נוספים שנחתמו בשנת 2012 לא נמסרו לה. הגב' שוחט הסבירה כי הסתפקה במסמכים שמסרה לה התובעת, שכן הם היו לשביעות רצונה ( עמ' 42-41).
בחקירתה אמרה כי בחנה את החתימות וצילמה אותן במיקרוסקופ. הגב' שוחט נשאלה מדוע לא ציינה זאת בחוות דעתה והשיבה כי אינה נוהגת לציין את המובן מאליו.
בחקירתה אמרה הגב' שוחט כי את חתימות התובעת על מסמכי חברת כלל ( המסמכים להשוואה – סעיפים 4-2 בעמ' 2 בחוות דעת הגב' רווה ובעמ' 15-13), ראתה לראשונה כשעיינה בחוות הדעת האמורה. הגב' שוחט מסרה כי התובעת לא מסרה לה את החתימות האמורות. היא לא ידעה כי התובעת צירפה אותן לתביעה לתשלום תגמולי ביטוח חיים של המנוח שהגישה נגד חברת כלל בבית המשפט המחוזי בתל אביב ( ת.א. 44957-11-14). היא לא ידעה כי בדיון בהליך שם אישרה התובעת כי החתימות האמורות הן חתימותיה. בהמשך אמרה הגב' שוחט כי היא עיינה בחתימות, ובחנה אותן אל מול החתימה שבמחלוקת, ועדיין מצאה הבדלים בתכונות הכתיבה בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות האמורות ( עמ' 43).
כאשר התבקשה להסביר את הדברים, אמרה הגב' שוחט כי 4 החתימות האמורות קרובות יותר בצורתן החיצונית לחתימה שבמחלוקת, ושונות בצורתן החיצונית ובמורכבותן מדוגמאות החתימה שהוצגו לה. הגב' שוחט אמרה כי לא בדקה אם 4 החתימות האמורות והחתימה שבמחלוקת נחתמו ע"י אותו אדם, וכי לדעתה ההבדלים בין החתימות הם מעבר לווריאציות של כתיבה. עוד ציינה כי לו התבקשה לתת חוות דעת על סמך 4 החתימות האמורות הייתה קובעת מסקנה ברמת ודאות מופחתת, שכן מדובר בצילומים ( עמ' 44-43).
הבעייתיות והחסר בהימנעות מבדיקה מעמיקה ודיון ב - 4 החתימות במסגרת חוות הדעת קיבלו משנה תוקף נוכח תשובות הגב' שוחט בהתייחס לתכונות הכתיבה שפירטה בחוות דעתה כפי שבאו לידי ביטוי בהגדלות 4 החתימות ( במ/7), וחוזה המכר מיום 13.1.2015 ( במ/1), ובין היתר מבנה כללי של הלולאות, מבנה התנועה המסיימת, הקו המסיים את החתימה, ועוד ( עמ' 53-45). בהקשר זה הודתה הגב' שוחט כי יש לתובעת " תחום וריאציות מסוים שקיים אצל אדם שחותם 10 פעמים על חוזה" לרבות באשר למספר הלולאות וצורתן וכיווני הסגירה. הגב' שוחט אישרה כי בהנחה שהחתימות על מסמכי כלל הן של התובעת אזי מנעד הוריאציות של חתימת התובעת רחב יותר. הגב' שוחט הביעה את דעתה כי יש אפשרות שנעשה ניסיון לחקות את חתימת התובעת ( עמ' 52-50).
בנסיבות שבהן הודתה התובעת בדיון בתביעתה נגד כלל כי החתימות המדוברות הן חתימותיה, דעתי היא כי היה על התובעת למסור אותן לגב' שוחט לבדיקה מלכתחילה, ובכל מקרה, לאחר קבלת חוות דעת הגב' רווה, ולאחר שב"כ התובעת עדכן את הגב' שוחט כי בשלב כשלהו אישרה התובעת שאלה חתימותיה, והגב' שוחט אף בחנה אותן. תשובת הגב' שוחט כי היא לא התייחסה לדברי ב"כ התובעת, שכן " הם לא נוגעים לחוות הדעת שערכתי וגם לא נוגעים לעיון שעיינתי בחתימות אלה אל מול החתימה שבמחלוקת. הבעלות של החתימות האלה לי לא ידועה ולא נכנסתי לכל העניין של הטענות לגביהן" (עמ' 44) אינה מקובלת עלי. דעתי היא כי היה על המומחית להתייחס לחתימות בחוות דעת משלימה. בחקירתה הסבירה הגב' שוחט כי היא לא עשתה כן משום שלא התבקשה. יש לזקוף מחדל זה לחובת התובעת.
למען הסר ספק, לא התעלמתי מהעובדה שבחקירתה לפני, הכחישה התובעת כי החתימות על מסמכי כלל הן חתימותיה ( עמ' 27-26). כמפורט בפרוטוקול הדיון בתביעתה נגד כלל ( במ/6), בחקירתה שם, אישרה התובעת כי החתימות על ההצעה לביטוח חיים והצהרת הביטוח הן שלה ( עמ' 5 ש' 6-5, ש' 18-14, עמ' 7 ש' 4-3). מדובר בסתירה חזיתית. בניסיון להסבירה אמרה התובעת כי היא לא הייתה " אמורה להיחקר באותו מעמד של הדיון, היה שם דיון מאוד מבולבל.. כשהוצגו בפניי החתימות הן הוצגו בצורה כזו שכל הטופס כוסה והראו לי רק את החתימה... אני הסתכלתי על החתימות, אני התרכזתי בחתימה של רמי, ואכן זו החתימה של רמי.."(עמ' 28). איני מקבלת את ההסבר. הטענה שהתובעת לא הייתה אמורה להיחקר באותו דיון אינה מהווה הסבר מניח את הדעת בעניין זה. כמפורט בפרוטוקול, השאלות שנשאלה התובעת בהליך שם התייחסו במפורש לחתימותיה וחתימות המנוח ולא לחתימות המנוח בלבד. גם אם הטופס כוסה חלקית, ואין בפרוטוקול עדות לכך, ככלל, אדם מסוגל לזהות את חתימתו גם אם אינו יודע במדויק באיזה טופס מדובר. בסיכומיה טענה התובעת כי הדיון התקיים כ -5 חודשים לאחר פטירת המנוח והיא הייתה שרויה במצב נפשי קשה ביותר. כעולה מפרוטוקול הדיון (במ/6) הדיון התקיים ביום 6.11.16, כשנתיים וחצי לאחר פטירת המנוח. עם כל ההבנה והצער על האסון שפקד את התובעת, לא ניתן לקבל את הטענה. הסתירה החזיתית לגבי החתימות האמורות, מקימה ספק ממשי באשר לאמינותה של התובעת.
הגב' רווה בחוות דעתה הסתפקה בהשוואה כללית של תכונות החתימה שבמחלוקת אל מול החתימות להשוואה ( סעיפים 8-1 בעמ' 8 בחוות הדעת). בסיכום חוות הדעת בעמ' 9 ציינה באופן כללי כי בבדיקת ההשוואה השתמשה " במדדים כגון: בדיקת סגנון הכתיבה, זוויות הכתיבה, עיצוב האותיות, כיווני הכתיבה, השימוש במרחב, השונות הטבעית בתוך החתימות, מהירות הכתיבה, איפיוני הקו, איפיוני לחץ ופרישת דיו במסמכי המקור, מאפיינים ייחודיים לכותבת ועוד". הגב' רווה התבקשה להציג דפי עבודה והשיבה: " דפי עבודה הוא טרום עידן המחשב, ברגע שאני יכולה להביא את הפרטים והחתימות בצורה ברורה ומוגדלת אין צורך לראייתי ( צ"ל כנראה " לדעתי" –ר.ש.) להוסיף על זה רישומים בעיפרון. אני כותבת בחוות הדעת בדיוק מה שעשיתי ובדקתי" (עמ' 88 ש' 17-15). איני מקבלת את התשובה. דעתי היא כי היה על המומחית להיכבד ולפרט את ממצאיה באשר לכל אחד מהמדדים שבדקה כך שניתן יהיה להבין מהם הממצאים שעליהם ביססה את מסקנתה ובאיזו דרך עשתה זאת.
למען הסר ספק, איני מקבלת את טענות התובעת בסיכומיה לגבי הצגת החתימות במסמכי כלל לבדיקת הגב' רווה. כאמור, בדיון בתביעת כלל אישרה התובעת כי מדובר בחתימותיה. העובדה שבהליך דנן היא הכחישה זאת אין בה כדי לפסול את הצגת המסמכים. נראה כי אין מחלוקת בין המומחיות והצדדים כי בדיקת אותנטיות חתימה בצילומים מוגבלת מטיבה לעומת בדיקת מסמכי מקור בין היתר בשל חוסר היכולת לבדוק מדדים מסוימים, ואולם מכאן ועד פסילה מוחלטת של בדיקת השוואה של צילומים, הדרך רחוקה.
לא התעלמתי מהעובדה שהכשרתה המקצועית של הגב' שוחט וניסיונה המקצועי עולים על אלה של הגב' רווה, ואולם, כפי שכבר ציינתי, לאחר שבחנתי את חוות הדעת והתרשמתי מחקירותיהן, דעתי היא כי לא היה בהן כדי לגבש מסקנה אודות אותנטיות החתימה, לפיכך, מיניתי מומחה מטעם בית המשפט.
בדף העבודה שלו ( במ/10) כתב מר בצלאלי: " 1. יש שוני עקבי במבנה החתימה לאורך כל הדוגמאות שקיבלתי (שיפוע שונה: אחזקת דף?). 2. אפשרויות הכתיבה לא שונות באופן מהותי ויש מעט תכונות קו דומות (כהצללות..) ולכן לא ניתן לשלול לגמרי אפשרות שהחתימה נכתבה בידי הכותבת בצורה יוצאת דופן. האפשרויות 1) חיקוי חפשי/לפי זכרון 2) צורת כתיבה יוצאת דופן של כותבת הדוגמאות".
בהמשך כתב: "הבדלים בתכונות כתיבה אך לא ניתן לקבוע שלא נכתבה בידי כותבת הדוגמאות. – קצת יותר לכיוון של אי התאמה."
בחקירתו התבקש מר בצלאלי להסביר מה עורר אצלו את הספק שמא מדובר בחתימת התובעת והשיב כך: " מה שכתוב כאן כתוב בחוו"ד, ישבתי וחשבתי לנסח זאת בצורה טובה יותר ובנייר עבודה זה כתוב בצורה פחות מנוסחת. נשאלתי מה ראיתי שבעצם הותרתי את האפשרות וכתבתי שאינני יכול להוציא גם מכלל אפשרות שזה כתב ידה בגלל אפשרויות כתיבה דומות כלומר, רק כדי לעשות סדר, מצד אחד יש בחתימה זאת הבדלים צורניים מסויימים, יוצאת דופן מבחינה צורנית ומצד שני יש בקו הכתיבה יש תכונות דומות, בין הדוגמאות לבין החתימה שבמחלוקת, שבגללן כתבתי את האופציה שנכתב על ידה בצורה יוצאת דופן כאחת האפשריות" (עמ' 259 ש' 32 – עמ' 260 ש' 3).
בהמשך אישר מר בצלאלי כי החתימה שבמחלוקת שונה מדוגמאות החתימה אך קיימות תכונות דומות ברמה המקרוסקופית של קו הכתיבה, דבר הנותן ביטוי גם לאחיזת העט ותכונות נוספות פחות מודעות של הכותב. המומחה הוסיף כי אין בכך כדי לומר שלא יכול להיות כותב אחר שתהיינה לו תכונות כאלה, וכי אם הוא היה בטוח שאין כותב אחר, חוות הדעת היתה וודאית. בכל מקרה, אלה תכונות שיכולות להיות קיימות אצל הכותב ( עמ' 260).
מר בצלאלי פירט את תכונות הכתיבה הדומות ( עמ' 261-260). בהמשך אמר כי סיומת החתימה בדוגמאות אינה עקבית, והוסיף: " עדיין כל מה שאמרתי וכל התכונות המקרוסקופיות לא מביאות אותנו לזיהוי עם הכותבת כמובן, זוהי אפשרות שגם יכול היה להיכתב על ידה, בתנאים מסוימים" (עמ' 261).
עוד אמר המומחה: "חתימתו של אדם משתנה גם במשך הזמן לפעמים וגם מיום ליום לפעמים וגם לפעמים לאנשים יש כמה צורות חתימה בו זמנית, חתימות שהם חותמים במקום אחד לא דומים לחתימות שדומים במקום אחר, אני מודע לזה אני שוקל את זה" (עמ' 261).
מר בצלאלי הוסיף הערה כללית כי כאשר מדובר בהשוואה, יש הבדל מהותי בין חוות דעת ומסקנות שהן לכיוון חיובי לבין כאלה שהן לכיוון שלילי. מסקנות לכיוון שלילי מתבססות על הבדלים וניגודים בתכונות כתיבה, והן לעולם אינן החלטיות. הסיבה לכך היא שחוות דעת/ מסקנות אלה מבוססות על מה שבדק המומחה ובאופן תיאורטי יכולות להיות לכותב צורות כתיבה נוספות שהמומחה לא ראה. דבר שרלוונטי לתיק זה. מנגד, הכיוון החיובי מתבסס על התאמה וזהות בתכונות כתיבה, ואם מוצאים את כל התכונות, ניתן להגיע למסקנה החלטית. מר בצלאלי אמר כי בתיק זה יש הבדלים מצד אחד, ויש תכונות דומות מצד שני, והיה צורך לשקול את שני הכיוונים הללו אחד מול השני ( עמ' 261-262).
בהתייחס לחתימות על מסמכי כלל שהוצגו לו במהלך חקירתו, אמר מר בצלאלי כי הוא אינו יכול לבצע בדיקה על דוכן העדים ולכן גם אין לו דעה חיובית או שלילית, אך במבט ראשון ייתכן, שמדובר בחתימות התובעת, וייתכן, שלא. באופן תיאורטי יכולות להיות חתימות מקוצרות שלה יחסית למה שהוא ראה ( עמ' 267). בהמשך אמר כי אם היה מקבל את המקור והתובעת הייתה מכחישה את החתימות, הייתה אפשרות להתעלם מהן, אך הוא היה בוחר באפשרות לבדוק אותן ולעמת אותן עם שאר הדוגמאות ( עמ' 268-267).
בהמשך אמר כי בהסתכלות ראשונית חוות דעתו לא הייתה משתנה, שכן מבחינה צורנית החתימה שבמחלוקת יוצאת דופן גם מהדוגמאות וגם מחתימות כלל (עמ' 272 ש' 32-29).
מר בצלאלי אישר כי ניתן לבדוק צילומים אלא שערכם ההשוואתי נמוך יותר ( עמ' 268).
בהתייחס לחוזה המכר במ/1, אמר מר בצלאלי כי מספר הלולאות בפתח חתימות התובע שאושרו על ידיה אינו עקבי וכי הווריאציות אצל התובעת במדד זה מאוד רחבות ( עמ' 269).
בהתייחס לסיומת החתימה בדוגמה 24 בהגדלה אשר סומנה ע"י המומחה כאחת הדוגמאות שהסיומת אינה סיומת חוזרת, אמר המומחה כי היא לא לגמרי דומה לחתימה שבמחלוקת אך היא מלמדת שבאופן עקרוני יכולות להיות לתובעת סיומות אחרות אבל אין תכונה ספציפית או מקרוסקופית בסיומת הקושרת אותה לחתימה שבמחלוקת, למעט העובדה של סיומת מקוצרת מסוג זה שאינה חוזרת ( עמ' 270).
בחקירתו ע"י ב"כ התובעת נשאל מר בצלאלי על ההערה בדף העבודה " קצת יותר לכיוון של אי התאמה" והסביר כי הסיכום הוא בחוות הדעת וההערה האמורה נרשמה באחד השלבים ( עמ' 273 ש' 30).
בהתייחס לדוגמאות החתימה שנכתבו באותו יום שבו נחתם המסמך שבמחלוקת (27.7.10), אמר מר בצלאלי כי כל הסיומות בהן שונות מהסיומת בחתימה שבמחלוקת ( עמ' 275 ש' 8-7). בהמשך הסביר: "בבדיקה שלי אני מסתכל על כל החתימות ובכל החתימות יש כיסוי חלקי לצורת הסיומת שיכולה להיות גם אחרת מאשר בסיומת החוזרת" (עמ' 275 ש' 19-18).
בסיום חקירתו נשאל מר בצלאלי:
"... בהנחה שכל מה שאני נותן לך הן החתימות שנכתבו באותו מועד, לא משנה שאתה רואה את כתבי הדיו השונים, כל החתימות נסגרות בעיני שלי באופן ברור בלולאה שנסגרת ואילו החתימה ששנויה במחלוקת נסגרת בצורה אחרת. יכול להגיד וריאציה אבל תאשר לי את הענין הזה, זה משהו עובדתי?"
והשיב:
"אם הייתי מקבל בתיק הזה רק את הדוגמאות של אותו יום עדיין הייתי אומר שזה יוצא דופן מבחינה צורנית, החתימה שבמחלוקת יוצאת דופן מבחינה צורנית וכמובן שהיתה לי מגבלה נוספת בזה שזה עט מאוד שונה שבו נחתמה החתימה שבמחלוקת, והיה לי פחות אפשרות מבחינה בדיקה מקרוסקופית, לא היתה תוצאה החלטית בכל מקרה שזה לא זה או כן זה" (עמ' 275).

התובעת טענה בסיכומיה כי מר בצלאלי כתב בחוות דעתו שמסמך הויתור נכתב לא באותו מעמד יחד עם מסמכי ההלוואה. הטענה אינה מדויקת. נוכח ממצא בדיקתו שלפיו דוגמאות החתימה נחתמו בידי שני הלווים בכלי כתיבה שונים מהמסמך שבמחלוקת קבע המומחה כי לא נחתמו ברצף אחד. בחקירתו הבהיר כי אינו יכול להתייחס לזמן ומקום החתימה.
מהמקובץ עולה כי חוות דעת מומחה בית המשפט אינה מחזקת ואינה תומכת בטענת התובעת.
ההלכות בדבר מעמדה המיוחד של חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט ידועות. ככלל ייטה בית המשפט לאמץ את ממצאי חוות דעתו של מומחה מקצועי אשר מונה מטעמו, למעט מקרים חריגים שבהם קיימים נימוקים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנה, כגון, קיומה של טעות בולטת בחוות הדעת (ראו למשל: ע"א 5509/09 ח'אלד עבד אלקאדר מוחמד תיים מסארווה נ' עיזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה (2014)). בענייננו, לא מצאתי נימוקים לסטות מחוות דעת מר בצלאלי ואני מאמצת את ממצאיה.
נוכח כל האמור, ובשים לב לנטל המוגבר המוטל על התובעת בעניין זה, דעתי היא כי אין בחוות דעת המומחים כדי להוכיח את טענת הזיוף.
לטענת התובעת, מכלול הראיות בתיק מעלה כי היא לא חתמה על מסמך הויתור. להלן אבחן את טענתה.
כזכור, מלכתחילה, במכתב בא כוחה מיום 19.1.15 לנתבע, ולאחר מכן, בכתב התביעה הראשון ובכתב התביעה המתוקן, טענה התובעת כי היא מעולם לא פגשה, לא התכתבה, ולא דיברה עם פקיד הבנק מונסטרסקי אשר אישר לכאורה כי חתמה על מסמך הויתור בפניו.
לאחר שהנתבע הגיש את כתב הגנתו, שבו פירט בין היתר כי בניגוד לטענתה, התובעת פגשה את פקיד הנתבע הנ"ל ביום 27.7.10 שבו גם חתמה בפניו על שורה ארוכה של מסמכי ההלוואה וצירף את המסמכים האמורים כנספחים לכתב ההגנה, שינתה התובעת את גרסתה וביקשה לתקן את תביעתה פעם נוספת.
בכתב ההגנה המתוקן בפעם השנייה, אישרה התובעת כי פגשה את פקיד הנתבע האמור, אך טענה כי לא פגשה, לא התכתבה ולא דיברה עמו על מסמך הויתור.

מדובר בשינוי גרסה מהותי. בכתב התביעה המתוקן כאמור בפעם השנייה, התובעת לא מצאה לנכון לתת לו כל הסבר. הזדמנות נוספת להסבירו, שניתנה לתובעת בחקירתה הנגדית, לא נוצלה על ידיה ( עמ' 19 ש' ,12-7, וכן עמ' 20 ש 19-6). שינוי גרסה זה מטיל צל על אמינותה.
אין זה שינוי הגרסה היחיד שביצעה התובעת. כאמור, בפתח כתב התביעה טענה כי העובדה שהיא והמנוח לא בוטחו בביטוח חיים בקשר למשכנתא נודעה לה לראשונה לאחר ימי האבל על פטירת המנוח.
לעומת זאת, בפרק העובדתי של כתב התביעה, פירטה התובעת כי עובדת העדר ביטוח החיים נודעה לה במרץ 2014 בשלב הסופני של מחלת המנוח. לא ברור מה היה מצבו של המנוח באותה עת, והאם יכול היה המנוח לשפוך אור על נסיבות מתן הפטור מביטוח החיים. התובעת לא פירטה מה עשתה לאחר שהתברר לה המידע האמור. עניין זה נותר לא ברור.
מתשובתה בתצהיר במענה לשאלה 16 בשאלון במ/ 3 עולה כי עובדת העדר הביטוח נודעה לה באפריל 2014.
בכתב התביעה המקורי ובכתבי התביעה המתוקנים, נמנעה התובעת מלהתייחס לכך, שעסקת ההלוואה נושא התביעה דנן, הייתה עסקת ההלוואה השנייה שביצעו בני הזוג עם הנתבע תוך פרק זמן של כ- 3 שנים וכי בעסקת ההלוואה הראשונה, בשנת 2007, שבמסגרתה הילווה הנתבע לתובעת ולמנוח סך של 7,000,000 ₪ ( סכום לא מבוטל, דומה לסכום ההלוואה נושא התביעה), הם ביקשו מהנתבע פטור מביטוח חיים, והוא נעתר לבקשתם. מדובר בעובדה בעלת משמעות להכרעה במחלוקות בהליך זה, כפי שיפורט בהמשך.
האם קיימת חובה לבצע ביטוח חיים בקשר למשכנתא?
כאמור, לטענת התובעת, החובה לבצע ביטוח חיים בהלוואות משכנתא מעוגנת בהנחיות המפקח על הבנקים. הנתבע טען כי אין בהנחיות חובה כאמור.
שני הצדדים הפנו להוראות המפקח על הבנקים " ניהול בנקאי תקין - נהלים למתן הלוואות לדיור" (להלן: "נהלי המפקח על הבנקים").

סעיף 11 בנהלי המפקח על הבנקים קובע בין היתר כך: "(א) תאגיד בנקאי רשאי לדרוש מהלווה לבטח את הנכס המשמש כערובה להלוואה, וכן לבצע ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שקיבל, ובלבד שהתאגיד הבנקאי יהא מוטב בלתי חוזר.
(ב) (1) התאגיד הבנקאי יודיע ללווה כי הוא רשאי לבצע את הביטוחים הנ"ל במישרין, שלא באמצעות תאגיד שהוא סוכן ביטוח הנשלט על ידי התאגיד הבנקאי ( להלן: "ביטוח חיצוני"). במקרה זה, רשאי התאגיד הבנקאי לעמוד על קיומם של אותם תנאים הדרושים לשם הבטחת זכויותיו; הודעה כאמור תופיע באופן בולט ובאותיות גדולות בדפי ההסבר לפי סעיף 4( א), בהסכם ההלוואה ובהודעה השנתית לפי סעיף 11 ( ה).
2) ביצע לווה ביטוח נכס חיצוני או ביטוח חיים חיצוני, ומסר את פוליסת הביטוח בסניף התאגיד הבנקאי, ימסור לו התאגיד הבנקאי אישור על קבלתה במועד מסירתה לתאגיד הבנקאי. התאגיד הבנקאי יודיע ללווה ולמבטח תוך ארבעה עשר ימים כי הפוליסה שהומצאה אינה עונה על דרישותיו, ובעקבות זאת ביטח התאגיד הבנקאי את הלווה בביטוח מטעמו, או לחילופין שהפוליסה עונה על דרישותיו..."
מנוסח נהלי המפקח על הבנקים עולה בבירור כי הם אינם מטילים חובה גורפת לבצע ביטוח חיים בקשר למשכנתא אלא מקנים לבנק את שיקול הדעת והסמכות לדרוש מהלווה לבצע ביטוח חיים כאמור.
כל שקובעים הנהלים הוא כי במקרה שבו בנק דורש מלווה לרכוש ביטוח חיים, (כאמור, מדובר בעניין שהוא בשיקול דעתו של הבנק), עליו ליידע אותו כי הוא אינו חייב לרכוש את הביטוח מהבנק אלא רשאי לרכוש אותו מכל מבטח בהתאם לרצונו. במקרה שבו הלווה רוכש ביטוח מגורם אחר ולא באמצעות הבנק, ומוסר לבנק את פוליסת הביטוח, על הבנק לבדוק את הפוליסה תוך מועד נקוב, להודיע ללווה אם היא אינה עומדת בדרישותיו, ולפעול באחת משתי הדרכים שפורטו בסייפת ס"ק 2.
לנוכח האמור, דעתי היא כי אין בדין הקיים חובה חוקית לרכוש ביטוח חיים בקשר למשכנתא. נוכח האמור אני דוחה את טענת התובעת שלפיה הפר הנתבע את חובות הגילוי, האמון והזהירות שהוא חב כלפיה.
"ויתור" על ביצוע ביטוח חיים – של מי?
בכתב התביעה טענה התובעת כי עצם הצורך בחתימתה על מסמך הויתור מעיד על ידיעת והודאת הנתבע בחיוניות המסמך, כתנאי לחיוב התובעת בויתור על ביטוח חיים (סע' 33) . עוד טענה התובעת כי גם אם היה מדובר בחתימתה על מסמך הויתור, הויתור היה חסר תוקף, בהעדר קיום חובות הנתבע הבסיסיות במצב של ויתור על זכות כה משמעותית (סע' 37) .
כלומר, לשיטתה של התובעת , ביצוע ביטוח חיים מהווה זכות שלה והנתבע התיימר לחייב אותה לותר על הזכות האמורה תוך הפרת חובותיו כלפיה . אני דוחה את הטענה.
כבר ראינו לעייל כי הדין הקיים אינו מחייב באופן גורף לבצע ביטוח חיים בקשר למשכנתא אלא מקנה לבנק את שיקול הדעת והסמכות לדרוש מהלווים ל רכוש ביטוח חיים לצורך שעבודו לטובתו להבטחת החזר המשכנתא. מדובר בבטוחה נוספת ובזכות של הבנק . הבנק רשאי לדרוש מהלווים לרכוש ביטוח חיים בקשר משכנתא, הוא אינו חייב לעשות כן. הבנק הוא הרשאי לוותר על דרישה כאמור. הלוֹוים רשאים לבקש מהנתבע לוותר על דרישתו . הלווים אינם יכולים לוותר על זכות שאין להם.
אינטרס הבנק הוא שהלווים ירכשו ביטוח חיים. טענת התובעת כי הבנק מנסה לחייב לווים לוותר על ביטוח החיים אינה עולה בקנה אחד עם אינטרס זה.
לנוחות הקורא מצאתי להביא את נוסח מסמך הויתור להלן;
תאריך: 27/7/10
לווה מס' 8 089520
לכבוד
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ג.א.נ.,
ביצוע הלוואה ללא ביטוח חיים
הלוואה ע"ס 7,500,000 ₪
הואיל: ואני מקבל ו/או עומד לקבל מכם, מדי פעם בפעם, אשראי/ים ו/או הלוואה/ות שונות שסכומן הנו כאמור לעיל לפי תנאים שהוסכם ו/או שיוסכם עליהם מדי פעם בפעם (להלן: "ההלוואה")
והואיל: ובמסגרת קבלת ההלוואה, נמסר לי כי עליי להמציא לטובתכם פוליסת ביטוח חיים הכוללת אתכם כמוטב בלתי חוזר ולשביעות רצונכם;
והואיל: ופניתי אליכם בבקשה לבצע את ההלוואה ללא ביטוח חיים ללווים כמפורט להלן;
והואיל: והסכמתם לכך בכפוף לקבלת אישורי זה:
לפיכך אני מאשר ומצהיר בפניכם בכתב כדלקמן:
1. אני מאשר לכם כי:
רמי וייץ_____________ (שם הלווה שאינו מבוטח)
אורנה וייץ ___________ (שם הלווה שאינו מבוטח)
איננו מבוטח בביטוח חיים בהלוואה שבנדון.
2. אני מצהיר לפניכם כי אני מודע לסיכונים הקיימים בקבלת הלוואה ללא ביטוח חיים, ונוטל על עצמי אחריות מלאה בגין אי ביצוע ביטוח חיים הלוואה.
3. כל האמור במסמך זה בלשון יחיד כלשון רבים כמשמע.
בכבוד רב,
שם לווה: רמי וייץ ___________ חתימה: ____________ אימות חתימה:
שם לווה: אורנה וייץ _________ חתימה: ____________ אימות חתימה:
אישור:
אנו הח"מ שהננו ערבים כלפי הבנק להלוואה/ות על פי הסכם ההלוואה, מאשרים כי הלוואה מבוצעת ללא ביטוח חיים כאמור לעיל.
חתימת הערבים:...

נוסח המסמך מדבר בעד עצמו, מדובר בבקשה של הלווים מהבנק לוותר על דרישתו מהם להמציא לו פוליסת ביטוח חיים אשר הוא יהיה המוטב על פיה. המסמך אינו מקים זכות, מטרתו היא להוות ראיה בידי הבנק להסכמה מדעת של לווים המבקשים לפטור אותם מביצוע ביטוח חיים באשר למשמעות הפטור ותוצאתו, אם וכאשר ייאלץ הבנק להתמודד עם טענות מי מהלווים בעניין זה, במקרה חלילה של פטירה .
הליך הטיפול במתן ההלוואה והפטור מביטוח חיים
כאמור, בכתב התביעה טענה התובעת כי הליך אישור ההלוואה התנהל בבהילות, ובאופן חריג, וברצונו של הנתבע לשמור את המנוח כלקוח הוא היה מוכן לכופף נוהלים.

לטענת התובעת, לוח הזמנים של הליך העמדת ההלוואה כפי שתואר ע"י עדי הנתבע בלתי אפשרי. בהתבסס על שעת משלוח מסמכי אישור ההלוואה מהגב' משולם לסניף בפקס, טוענת התובעת כי מר מונסטרסקי מסר את רשימת המטלות ("צ'ק ליסט") למנוח רק לאחר שעה 13:29 . בהתחשב בפרק הזמן שנדרש למנוח להגיע לסניף לקבל את הצ'ק ליסט, לאסוף את המסמכים הדרושים ולחזור לסניף, לא ייתכן שהמנוח והתובעת הגיעו לסניף בסביבות השעה 14:00 כפי שהעיד מר מונסטרסקי, אלא לפחות בשעה 15:00.
איני מקבלת את הטענה.
מר מונסטרסקי אמר כי הוא הקליד את בקשת ההלוואה שהגיש המנוח למחשב ומהמחשב הבקשה מועברת להנהלה (עדותו בעמ' 161 ועדות הגב' משולם בעמ' 74 ש' 31-30).
ביום 25.7.10 דנה ועדת אשראי יחידתית בבקשת ההלוואה ואישרה אותה " לאור המלצת הסניף ופעילות הלקוח בבנק.." ( עמ' 4 בנספח 1 לתצהיר הגב' משולם).
ביום 27.7.10 דנה ועדת אשראי אגפית בבקשת ההלוואה ואישרה אותה בתנאי פירעון שלפיהם בתקופה של 24 החודשים הראשונים ישלמו תשלומי ריבית בלבד (שם, במסגרת התחתונה וכן סעיף 2 בנספח להסכם ההלוואה – נספח 2 לתצהיר הגב' ליבר) .
הגב' משולם אמרה כי אישור הועדה האגפית מוזן למחשב ומודפס (עמ' 75 ש' 7-1, עמ' 2 ו-3 בנספח 1 לתצהירה). הגב' משולם הסבירה כי התאריך המופיע על הטופס הוא תאריך האישור ואולם במחשב הנתבע ניתן לראות כי בקשת ההלוואה המקורית הוקלדה לפני 25.7.10 (שם, ש' 10-9).
לאחר מכן, שלחה הגב' משולם את מסמכי האישור בפקס למר מונסטרסקי (נספח 1 לתצהירה).
מר מונסטרסקי אמר כי ברגע שהוא מקבל את האישור הסופי של הגורם המוסמך אצל הנתבע במערכת המחשב, הוא נכנס למערכת ומדפיס רשימת מטלות בלשונו: "צ'ק ליסט" הכוללת בין היתר את כל המסמכים שהלווים נדרשים להמציאם ובהם התחייבות, הערת אזהרה, ייפוי כוח נוטריוני. ועוד (עמ' 171-170).
בניגוד לטענת התובעת בסיכומי התשובה, בחינת תשובותיו של מר מונסטרסקי בעניין זה מעלה כי האישור הסופי אכן מתקבל במחשב עוד לפני השיגור בפקס, וכבר אז ניתן להדפיס את רשימת המטלות והמסמכים. חיזוק לכך מצאתי בעדות הגב' משולם, שלפיה, מתן האישור מוזן למחשב ומודפס (סע' 112 לעייל).
מר מונסטרסקי העיד כי מסר תחילה את הצ'ק ליסט למנוח אשר הגיע לסניף לבדו. התובעת והמנוח הגיעו לסניף לאחר מכן עם הצ'ק ליסט וחלק מהדברים שביקש (עמ' 182).
הגב' ארליך פירטה בעדותה שורה של מסמכים שנדרש הלווה להמציא במסגרת רשימת המטלות שמוסר לו הסניף לאחר אישור ההלוואה וטרם חתימת מסמכי ההלוואה (עמ' 142).
איני מקבלת את ניסיונה של התובעת לבסס את לוח הזמנים על שעת משלוח מסמכי האישור בפקס. צודק הנתבע בטענתו בסיכומיו כי אין מחלוקת שהמנוח והתובעת הגיעו לסניף ביום 27.7.10 לחתימה על מסמכי ההלוואה, לאחר שקודם לכן קיבלו את מסמכי הצ'ק ליסט ובהם ייפוי הכוח הנוטריוני שחתמו עליו באותו יום לפני הנוטריון, עו"ד שרפמן (עמ' 184). עולה מכך, שהיה די והותר זמן לקבל את רשימת המטלות והמסמכים, לאסוף אותם ולחזור לסניף לצורך החתימה על מסמכי ההלוואה.
לטענת התובעת בסיכומיה, גם לגבי שלב הפניה לועדה האגפית בבקשות מיוחדות התגלו סתירות רבות בעדויות עדי הנתבע.
בהקשר זה מפנה התובעת לעדויות מר מונסטרסקי, והגב' משולם באשר להשתלשלות הדברים בפגישת מר מונסטרסקי עם בני הזוג ופניות מר מונסטרסקי לועדה האגפית בבקשות לפטור מביטוח חיים והנחה בעמלת פתיחת תיק . לטענתה, עדויותיהם אינן משתלבות עם לוח הזמנים כפי שעולה מהתכתבויות במייל בין מר מונסטרסקי לבין הגב' משולם, ובינן לבין עצמן.
התובעת מפנה לעובדה שמר מונסטרסקי שיגר לגב' משולם את מסמכי אישור ההלוואה ללא בקשה כלשהי בכתב בעניין הפטור מביטוח חיים. לטענתה, לא ניתן לקבל את הסברו כי משלוח המסמכים נועד לזרז את הטיפול בבקשה שהעלה קודם לכן בשיחתו הטלפונית עם הגב' משולם (עמ' 195-194) .
לטענת התובעת, ההסבר לסתירות ולתמיהות שהצביעה עליהן, הוא , שהפטור מביטוח חיים לא התבקש ביום 27.7.10.
איני מקבלת את טענות התובעת. יש לשים לב כי מר מונסטרסקי לא זכר בדיוק מתי הגיעו בני הזוג לסניף. לדבריו, הסניף נסגר לקהל בשעה 13:30 ובני הזוג הגיעו לאחר מכן. הוא העריך כי הדבר היה "בסביבות" שעה 14:00.
מר מונסטרסקי הצהיר כי במהלך הפגישה, ביום 27.7.10, העלה המנוח את הבקשה לפטור מביטוח חיים בקשר למשכנתא, בהמשך לפטור שניתן לבני הזוג בקשר להלוואה הראשונה. לאור בקשתם, והגם שהבקשה טרם אושרה ע"י הגורמים המוסמכים אצל הנתבע, ביקש מר מונסטרסקי מהתובעת ומהמנוח לחתום על מסמך הויתור, וזאת במטרה לחסוך להם הגעה נוספת לסניף, ככל שבקשתם תאושר. קודם לחתימתם על מסמך הויתור, הוא נתן לתובעת ולמנוח הסבר מלא לגבי תוכן המסמך ומשמעויותיו וכי במקרה חו"ח של פטירת אחד הלווים, יידרש בן/בת הזוג להמשיך לפרוע את תשלומי ההלוואה כסדרם. בני הזוג חתמו על מסמך הויתור לפניו והוא אימת את חתימתם בזמן אמת כפי שעשה ביחס ליתר מסמכי ההלוואה. לדבריו, מדובר בהתנהלות שגרתית במקרים מסוג זה.
מר מונסטרסקי אמר כי עובר לפגישתו עם בני הזוג, ביום 27.7.10 , הוא לא ידע שקיבלו פטור מביטוח חיים בקשר להלוואה הראשונה ולכן כלל את הדרישה לרכוש ביטוח ברשימת המטלות. לאחר שבני הזוג עדכנו אותו בדבר הפטור הקודם שקיבלו, נראה לו הגיוני להתקשר לשרון ולבקש פטור מביטוח חיים גם בעסקה הנוכחית, וכך עשה ( עמ' 205 ש' 7-1, עמ' 207 ש' 7-3).
התובעת מפנה בסיכומיה לעדות הגב' ארליך, שלטענת התובעת אמרה כי כדבר שבשגרה, חותמים הלווים על טופס הויתור לאחר שמחלקת משכנתאות מאשרת את הפטור מביטוח חיים (עמ' 146 ש' 11-9). לטענת התובעת עדות זו עולה בקנה אחד גם עם לשונו של מסמך הויתור ועם העובדה שהפטור מביטוח חיים ניתן ביום 28.7.10.
אלא שבחינת עדות הגב' ארליך מעלה כי הדברים אינם מדויקים. בהמשך חקירתה הבהירה הגב' ארליך כי במקרים שבהם מגיע הלווה לחתום על כל מסמכי ההלוואה וטרם התקבל אישור מחלקת המשכנתאות, הפרקטיקה היא להחתימו על מסמך הויתור תוך הבהרה כי אם לא יתקבל האישור, לא ייעשה שימוש במסמך ואזי יהיה על הלווה להמציא ביטוח חיים משועבד (עמ' 147 ש' 19-16 ועמ' 148 ש' 5-1).
יצוין כי בסיכומיה טענה התובעת כי יש לתת עדיפות עליונה לעדות הגב' ארליך, שכן היא העדה האובייקטיבית היחידה מטעם הנתבע שלא הייתה מעורבת בהעמדת ההלוואה בשנת 2010 ולכן מחדלי הנתבע בעניין זה אינם באחריותה.
עדותו של מר מונסטרסקי שלפיה הוא פנה לגב' משולם בטלפון במהלך הפגישה עם בני הזוג והעביר לה את בקשתם לפטור מביטוח חיים, נתמכה בעדות הגב' משולם. ניתן לקבל את הסברו למשלוח מסמכי אישור ההלוואה לגב' משולם כדי לזרז את העניין, כך שכל הפרטים יהיו לפניה. האפשרות, כשלעצמה , שניתן היה לפעול אחרת, אינה שוללת את גרסתו, מה עוד , שיש במשלוח המסמכים ללא מכתב נלווה כדי לתמוך בעדותו לגבי שיחת הטלפון שניהל עם הגב' משולם קודם למשלוח המסמכים.
אשר לעצם העלאת בקשות ע"י הלווים במהלך חתימת מסמכי הלוואה בפגישה עם מר מונסטרסקי, הגב' ליבר אמרה בחקירתה כי אישור מתן ההלוואה הוא עקרוני, "סוג של אישור בגדול", אך במהלך הפגישה סוגרים את כל הקצוות ועולים כל הדברים שנדרשים לצורך ביצוע ההלוואה, ואין בכך דבר חריג (עמ' 120 ש' 14-1).
מעדויות מר מונסטרסקי (עמ' 171 ש' 15), והגב' ליבר (עמ' 109 ש' 34), עלה כי פגישה לחתימת מסמכי הלוואה נמשכת בדרך כלל כשעה וחצי עד שעתיים. להערכת הגב' ארליך, חצי שעה ועד שעה וחצי (עמ' 142 ש' 30-21). מר מונסטרסקי אמר כי הפגישה עם בני הזוג שנמשכה כשעה וחצי – שעתיים, התארכה בשל נושא ביטוח החיים והשיחה עם הגב' משולם (עמ' 208 ש' 30- עמ' 209 ש' 5).
דברים אלה מתיישבים עם עדות מר מונסטרסקי שלפיה, בני הזוג הגיעו לסניף בסביבות השעה 14:00 וסיימו את הפגישה בסביבות השעה 16:00 שאז שיגר מר מונסטרסקי לגב' משולם את המייל בעניין הפחתת עמלת פתיחת תיק. מר מונסטרסקי אמר נושא זה עולה בדרך כלל בסוף פגישת חתימת מסמכי ההלוואה כאשר נדרש לשלם את העמלה (עמ' 203 ש' 6-4). הגב' ליבר אישרה זאת (עמ' 109 ש' 35- עמ' 110 ש' 3).
בהתייחס לניתוח התובעת בסיכומיה את השתלשלות הדברים על פי השתלבות עדויות מר מונסטרסקי והגב' משולם עם זמני משלוח מסמכים בפקס והודעות במייל, נראית לי עמדת הנתבע על פני עמדת התובעת.
לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעדים נחקרו בשנת 2017, כ- 7 שנים לאחר הליך אישור ומתן ההלוואה שהתקיים בחודש יולי 2010. מר מונסטרסקי העריך כי במשך השנים שחלפו הוא טיפל במספר מאות תיקי משכנתאות (עמ' 169). סביר להניח כי הגב' משולם טיפלה בסדר גודל דומה של פניות בקשר למשכנתאות. לא ניתן לצפות שבנסיבות כאלה יזכרו עובדי הנתבע את לוח הזמנים של השתלשלות הדברים בכל הקשור להליך אישור המשכנתא של התובעת והמנוח לפרטי פרטים. הדברים אמורים מקל וחומר לגבי הגב' משולם אשר לא נכחה בסניף ולא נטלה חלק בפגישה.
הדברים מקבלים משנה תוקף דווקא לנוכח התנהלותה של התובעת אשר כזכור, עד שהנתבע הגיש את כתב הגנתו הראשון הכחישה לחלוטין כי אי פעם פגשה את מר מונסטרסקי ודיברה אתו. להבדיל מעובדי הנתבע אשר טיפול בתיקי לווים הוא דבר יום יומי אצלם, הליך רכישת בית וקבלת הלוואה לאדם מן הישוב הוא עניין משמעותי ביותר. חרף האמור, לאחר ההכחשה הראשונית של עצם קיום הפגישה, וסיוגה כאמור, מעבר להתייחסות לקונית לגבי עצם קיומה, והכחשת חתימתה על מסמך הויתור לא פירטה התובעת בכתב התביעה המתוקן בפעם השנייה ובתצהיר עדותה הראשית, כל פרט שהוא לגבי הפגישה והפעולות שבוצעו במהלכה. דבר לא ברור כשלעצמו.
להבדיל מהיכולת לזכור פרטי פרטים של לוח הזמנים ביום 27.7.10, גרסתו של מר מונסטרסקי שלפיה הוא זוכר היטב את בני הזוג ופגישתו עמם ובמיוחד את בקשתם לא לרכוש פוליסת ביטוח חיים בקשר למשכנתא, ואת ההסברים שנתנו לבקשתם, וההסבר שנתן לכך שלפיו הוא התרשם מהופעת התובעת ולכן נחקקה בזכרונו (סע' 83 בכתב ההגנה המתוקן, סע' 12 בתצהירו, עמ' 177-176, עמ' 180) , אינו בלתי סביר בעיני.
לטענת התובעת בסיכומיה, התכתבויות הדואר האלקטרוני שהוצגו כראיות בתיק תומכות בטענתה כי מסמך הויתור לא נחתם בתאריך שצוין בו אלא ביום 28.7.10 אשר אין מחלוקת כי התובעת לא הייתה בו בסניף.
לביסוס טענתה מפנה התובעת למספר מסמכים; תשובתה של הגב' משולם מיום 28.7.10 שעה 08:48 לבקשת מר מונסטרסקי מיום 27.7.10 לעניין ההנחה בעמלת פתיחת תיק שבמסגרתה כתבה כי "יש לפנות לאירית שלומי", הודעת דואר אלקטרוני של המנוח לסוכן הביטוח שלו מיום 27.7.10 שעה 17:39 שבמסגרתה ביקש לשעבד ביטוח חיים לטובת הנתבע, הודעת דוא"ל של מר מונסטרסקי למנוח מיום 28.7.10 בשעה 09:49, שבמסגרתה הזכיר לו כי יש להוסיף ביטוח מבנה לבית, הודעה נוספת שלו למנוח משעה 15:17, שבמסגרתה עדכן אותו כי בנושא הביטוח הוא מטפל מול " הקודקודים במרכז", בקשת המנוח לנתבע מיום 28.7.10 לפטור את התובעת והמנוח מביטוח חיים וכן תזכיר פנימי של הנתבע מיום 28.7.10 . איני מקבלת את טענתה.
מר מונסטרסקי הצהיר כי מאחר שבני הזוג חתמו על מסמכי ההלוואה, לרבות מסמך הויתור, לפני שהתקבל אישור הגורמים המוסמכים של הנתבע את מתן הפטור, התבקשו בני הזוג להתחיל במקביל תהליך של רכישת ביטוח חיים בסכום ההלוואה, כדי לא לבזבז זמן מיותר, במקרה שהבקשה לפטור לא תאושר.
מר מונסטרסקי הוסיף כי במקרים מסוימים, שבהם ביקש לקוח לפטור אותו מביטוח חיים, למשל, במקרים של הלוואות בסכומים גבוהים, נהג הנתבע לבקש מהלקוח להראות לו את גובה פרמית הביטוח שאותה נדרש לשלם עבור רכישת פוליסת הביטוח.
מר מונסטרסקי הסביר את הודעת הדוא"ל של המנוח מיום 27.7.10 לסוכן הביטוח שלו שבמסגרתה ציין כי הוא נדרש ע"י הבנק לשעבד ביטוח חיים שלו בסכום של 7.5 מיליון ₪, על רקע האמור.
בחקירתו נשאל על הודעתו האמורה של המנוח, והשיב כי במקרה שבו לא ניתן פטור מרכישת ביטוח חיים, על הלקוח לרכוש ביטוח כאמור. הואיל ובפגישה טרם היה ידוע אם הבקשה תאושר, היה על בני הזוג לדאוג לאלטרנטיבה ולטפל במקביל ברכישת ביטוח, כך שאם הפטור לא יאושר, יוכלו להמציא פוליסת ביטוח. על הלקוח לדאוג לאחת משתי החלופות, שאם לא כן, לא תאושר עסקת ההלוואה ( עמ' 213).
הסברו של מר מונסטרסקי, שלפיו, במקביל לבקשת הפטור, התבקשו בני הזוג לקדם טיפול ברכישת ביטוח, אינו בלתי סביר.
דעתי היא כי הודעת הדואר האלקטרוני של המנוח מיום 27.7.10 לסוכן הביטוח שלו מחזקת את גרסתו של מר מונסטרסקי לגבי תוכן הפגישה. מההודעה עולה כי נושא ביטוח החיים עלה גם עלה בפגישת בני הזוג עם מר מונסטרסקי, ובעקבות זאת שיגר המנוח את ההודעה לסוכן הביטוח, בין היתר, במטרה לבדוק את גובה הפרמיה שתדרוש חברת הביטוח מבני הזוג עבור ביטוח חיים בקשר למשכנתא.
כאמור, התובעת טענה כי ההודעה האמורה, תומכת בגרסתה כי נושא הפטור לא נדון בפגישה. במקרה זה, מה פשוט וסביר היה מאשר לזמן לעדות את סוכן הביטוח אשר יכול היה לשפוך אור על נסיבות פנייתו של המנוח ועל מגעיו עמו בעקבות ההודעה האמורה. התובעת נמנעה מלזמן את סוכן הביטוח לעדות. הימנעותה מקימה חזקה שבעובדה כי היה בעדותו כדי להזיק לה.
הודעת הדוא"ל של מר מונסטרסקי מיום 28.7.10, שבמסגרתה הזכיר למנוח כי יש להוסיף ביטוח מבנה על הנכס הנרכש, אין בה כדי לסייע לתובעת. ביטוח המבנה קשור לשעבוד הבית, הוא אינו אמור לבוא חלף ביטוח חיים.
גם הודעת הדוא"ל הנוספת של מר מונסטרסקי מצהרי 28.7.10, שבמסגרתה עדכן את המנוח כי הוא מטפל בנושא הביטוח " מול הקודקודים" אין בה כדי לסייע לתובעת.
אשר למכתבו של המנוח, בסיכומיה טענה התובעת כי היא לא ראתה את המכתב מעולם והביעה תמיהה מדוע היה בו צורך נוכח גרסת מר מונסטרסקי בדבר חתימת מסמך הויתור ביום 27.7.10. עוד טענה כי מר מונסטרסקי מסר גרסאות סותרות לגבי דרישת הנתבע לקבל את מכתב הפניה.
מר מונסטרסקי הצהיר כי בהמשך לבקשת בני הזוג לפטור, ביום 28.7.10, ביקשה ממנו מחלקת המשכנתאות של הנתבע לבקשם להעלות על הכתב את הנימוקים לבקשתם ולהבהיר כי הם מודעים להשלכותיה האפשריות, וכך הוא עשה (סעיף 23 בתצהירו) .
בעקבות זאת, כתב המנוח את המכתב מיום 28.7.10 לנתבע שבמסגרתו ביקש את אישורו לפטור את התובעת ואותו מהדרישה לרכוש פוליסת ביטוח חיים לטובת הנתבע, אישר כי ידועות לתובעת ולו ההשלכות של פטור כזה במקרה של מוות והצורך בהחזר המשכנתא, הדגיש כי בני הזוג בטוחים ביכולתם להחזיר את ההלוואה במקרה כזה, והסביר כי הפרמיה על ביטוח זה גבוהה מאוד והופכת את המשכנתא ליקרה מידי ולא כדאית.
בחקירתו אמר מר מונסטרסקי כי לאחר שהתקבל האישור על מתן הפטור נאמר לו לבקש מרמי להעלות את הנימוקים על הכתב. לדבריו, בדרך כלל מסתפק הנתבע בטופס הויתור אך מידי פעם מבקש גם נימוקים, לא מדובר בחריג . בפגישתו עם בני הזוג, נושא הנימוקים לא עלה (עמ' 216).
בהמשך אמר כי במהלך ההתנהלות של התיק ביום 28.7.10 נאמר לו לדאוג שיהיו גם נימוקים בכתב ושיתעד אותם בתיק וכך הוא עשה (עמ' 222, 223 ו-228). בהקשר זה, יש לשים לב להבדל בין מסמך הויתור לבין מכתבו של המנוח מיום 28.7.10. במסמך הויתור אין כל התייחסות לנימוקי הבקשה לפטור. מדובר בשני מסמכים שונים. תשובותיו של מר מונסטרסקי מקובלות עלי.
איני מקבלת את טענת התובעת בדבר סתירה כביכול בין עדותו של מר מונסטרסקי לבין עדותה של הגב' משולם לעניין זהותו של מי שביקש ממר מונסטרסקי לדאוג למכתב שיפרט את הנימוקים לבקשה. הגב' משולם התייחסה לשאלה מי ביקש מרמי להמציא את המכתב ואין מחלוקת שהיה זה מר מונסטרסקי.
לטענת התובעת, הנתבע לא הציג אישור פורמלי לפטור מביטוח חיים אלא תזכיר פנימי מיום 28.7.10, אשר עולה ממנו כי הנתבע בחן את בקשת הפטור מביטוח חיים יום למחרת מתן ההלוואה.
מדובר בדף נייר שכותרתו "תזכיר פנימי" אשר כתבה הגב' משולם לגב' שלומי ונכתב בו כך:
"1. רמי וייץ בן 51, טייס
פטור מביטוח חיים.
גם בהלוואה קיימת היה פטור מביטוח
חיים .
2. הנחה של 50% בפתיחת תיק.
יבצע עד סוף החודש.
(-)חתימה
הכוונה הייתה
לפטור מביטוח חיים
לשני הלווים כמו
בהלוואה המקורית.
(-) חתימה"

לטענת התובעת, ההסבר בתחתית הדף הוסף בשלב מאוחר יותר כפי שעלה מעדות הגב' שלומי. איני מקבלת את טענתה.
ב"כ התובעת הציג לגב' משולם בחקירתה כי בתשובתה מיום 28.7.10 למייל של מר מונסטרסקי מיום 27.7.10 בעניין ההנחה בעמלת פתיחת תיק " יש לפנות לאירית שלומי" היא התייחסה אך ורק לעניין זה. הגב' משולם השיבה בשלילה והסבירה כי תחילה דיבר איתה מר מונסטרסקי וביקש פטור מביטוח חיים בעקבות בקשת הלקוחות ואחר כך ביקש ממנה הנחה בפתיחת תיק. לכן גם פנתה בסדר הזה לגב' שלומי (עמ' 80-79).
אין מחלוקת בין הצדדים כי החתימה מתחת לסעיף 2, במרכז הדף, היא של הגב' שלומי והחתימה מתחת להערה בחלק התחתון של הדף, היא של הגב' משולם.
הגב' משולם הסבירה בחקירתה כי לאחר שכתבה את 2 הסעיפים, היא קראה אותם שוב וחשבה שכנראה לא הסבירה את עצמה מספיק. לכן, היא הוסיפה את ההבהרה ש(הכוונה הייתה לשני הלווים-ר.ש.) בחלק התחתון, חתמה מתחתיה ושלחה אותו לגב' שלומי (עמ' 86 ש' 29-15). הגב' משולם אמרה כי היא חותמת על המזכרים שלה תמיד. המזכר שהעבירה לגב' שלומי כלל את ההערה בחלק התחתון, וראיה לכך היא , שחת מה עליו פעם אחת בלבד מתחת להערה. בלשונה: "אחרת הייתם רואים שתי חתימות שלי" (עמ' 87). הגב' משולם אמרה כי נהגה לשלוח תזכיר ביום שכתבה אותו (עמ' 86).
בסיכומיה טענה התובעת כי הגב' שלומי הודתה בחקירתה כי בעת חתימתה על המזכר, ההערה לא הייתה קיימת. בהמשך טענה כי לאחר שהונחתה ע"י ב"כ הנתבע שינתה הגב' שלומי גרסה כאשר אמרה כי ההערה הייתה כאשר חתמה על המזכר. איני מקבלת את טענת התובעת.
הגרסה הראשונה, כפי שמכנה אותה התובעת, ניתנה במענה לשאלות ב"כ התובעת שבמסגרתן הציג לגב' שלומי כנתון שאינו שנוי במחלוקת כי ההערה בחלק התחתון מהווה תוספת . ב"כ הנתבע התנגדה לשאלה. הגב' שלומי יצאה מהאולם ואז נימקה ב"כ הנתבע את התנגדותה. בסופו של דבר הוריתי לב"כ התובעת לנסח את השאלה מחדש. במענה לשאלות ב"כ התובעת אמרה הגב' שלומי כי כאשר חתמה על המזכר במרכז היא אישרה את מה שכתוב בו, פטור מביטוח חיים לשני הלווים כמו בהלוואה הקודמת והנחה של 50% בעמלת פתיחת תיק. בהמשך אמרה כי כאשר חתמה על המזכר ההערה הייתה כבר ולאחר שהתבקשה להסתכל שוב ולרענן את זכרונה, השיבה בכנות "... אנחנו מדברים על מזכר מלפני 7 שנים, אתה לא מצפה שאני אזכור מה היה במזכר הזה היום. היות שהחתימה היחידה על גבי התזכיר הזה היא בתחתית המסמך ולאחר התוספת הזו של ההערה בתחתית המסמך, והיות שאני לא אחתום על שום מזכר שאיננו חתום בחתימה כלשהי, אני מניחה שהכל היה לנגד עיניי כשאישרתי את המסמך" (עמ' 58). בהמשך הסבירה כי חתמה במרכז המסמך משום שזה המקום שהיה פנוי (עמ' 61). תשובותיה הניחו את דעתי.
לא מצאתי ממש בטענות התובעת בסיכומיה באשר לציון שמו של המנוח בלבד, אי מספור ההערה , השימוש בלשון עבר בהערה ו שוני בעט בין החלק העליון של המזכר לבין ההערה בחלק התחתון . הסברי הגב' משולם בנושאים אלה, שלפיהם, ציון השם היה בבחינת תזכורת לגב' שלומי לגבי שם התיק ולא תמיד היא מציינת את שמות שני בני הזוג הלווים, ולכן הוספה ההערה אשר מטיבה לא מוספרה כסעיף נוסף, השימוש בלשון עבר כהבהרה לאמור בשני הסעיפים, וכתיבת החלק העליון על בלוק מזכרים לעומת כתיבת ההערה על הדף לאחר שתלשה אותו מהבלוק (עמ' 87-86), הניחו את דעתי.
לטענת התובעת, הנתבע לא הציג אישור פורמלי למתן הפטור, ולכן, לא ברור על בסיס מה אישר את מתן הפטור למנוח או מי מהנתבע אישר פטור זה, עובדה המעידה על הבהילות שבה נקט הנתבע בהענקת ההלוואה והפטור מביטוח חיים ועל אי עמידה בדרישות ובנהלים פנימיים.
הגב' שלומי אמרה בחקירתה כי אישרה את שתי הבקשות שפורטו במזכר באותו יום, לשני הלווים, בהתאם למנהגה היא ולנוהג אצל הנתבע לא לעכב ביצוע הלוואות. הגב' שלומי הסבירה כי לא הוסיפה את תאריך חתימתה שכן התאריך כבר הופיע על התזכיר (עמ' 63-62).

מר מונסטרסקי אמר בחקירתו כי קיבל את התזכיר חתום למחרת , ומבחינתו זה האישור של בקשת בני הזוג לפטור מביטוח חיים. מר מונסטרסקי הסביר כי בלי התזכיר החתום, לא ניתן היה לבצע את ההלוואה בפועל (עמ' 236 - 237). בהתאם לאישור ניתן לבני הזוג הפטור מביטוח חיים.
בחקירתה, התבקשה הגב' שלומי להסביר מיהו הלקוח שאליו התייחסה בהצהרתה בסעיף 7 בתצהירה , שלפיה, כשדנה בבקשת הלקוח לפטור מפוליסת ביטוח חיים, שקלה את שיעור המימון, איתנותו הפיננסית של הלקוח וניסיון העבודה מולו. הגב' שלומי השיבה כי מדובר בבני הזוג ויץ אשר ראתה אותם כמקשה א חת. בהמשך אמרה: " הלקוח במקרה הזה זה שני הלווים ביחד. הנכס, השיקול העיקרי במתן פטור מביטוח חיים שאגב ניתן רק לאחר שלקוחות מבקשים זאת, הבנק לא מתנדב לפטור מביטוח חיים, השיקול העיקרי במקרה הזה ובמקרים דומים לו הוא העובדה שמדובר בנכס ששוויו כ-14 מיליון ₪ וההלוואה שהיא פחות ממחצית הנכס או מחצית משווי הנכס, לכן הבנק יכול להיענות לבקשת הלקוח לפטור אותו מביטוח חיים.
במקרה הזה, מאחר והם לווים ביחד, האיתנות הפיננסית של התא המשפחתי" (עמ' 68, ההדגשה שלי-ר.ש.).
בהמשך הפנה ב"כ התובעת לכך שבבקשת ההלוואה צוין כי שווי הבית 12.5 מיליון ₪ ושאל את העדה אם תשובתה לגבי האישור הייתה משתנה, הגב' שלומי השיבה: " לא, כי בנכסים מהסוג הזה יש פרקטיקה שלוקחת בגיליון האשראי את השווי למימוש מהיר שהוא תמיד מופחת מהשווי המלא של הנכס, ולכן הפער הזה, אבל עדיין גם אם נלך לשיטת ה-12.5 מיליון ₪, ההלוואה הייתה על סך 7.5 מיליון ₪ וזה עדיין משאיר במימוש פער מספיק גדול"(שם).
הגב' שלומי הסבירה כי השיקול העיקרי בבקשות לפטור מביטוח חיים הוא הפער בין שווי הנכס במימוש, כך שיישאר לנותר בחיים סכום משמעותי כדי לרכוש דיור חלופי כך שהמימוש לא יהיה בעייתי (עמ' 69).
בהמשך חקירתה נשאלה הגב' שלומי: "... למעשה מאחר וממילא הנוהל הפנימי, נוהל בנק ישראל כיום, קובע אחוז מימון, לפי שיטתך, תמיד תוותרו על ביטוח חיים כי תמיד ערך ההלוואה יותר נמוך מערך הנכס?
והשיבה: " אני אומר שני דברים, אחד, ערך ההלוואה תמיד נמוך מערך הנכס, השאלה בכמה, במקרה הזה מדובר על סדר גודל לא של 70-80 אחוז מימון אלא על סדר גודל של 50-60 אחוז מימון. דבר שני, הסכום הנותר, לא באחוזים, כאשר מדובר בדירה ששווה מיליון ₪, 20% פער לא מאפשר רכישת נכס חלופי. כאשר מדברים על פער פה של 6 מיליון ₪, הוא מאפשר רכישת דיור חלופי מכובד מאוד וזה השיקול העיקרי. מעבר לזה אנחנו לא מוותרים על ביטוח חיים מרצוננו. בא לווה ואומר ביטוח חיים עולה לי הון תועפות, עולה לי אלפי ₪ בחודש פרמייה, אני מבקש לפטור אותי, יש לכם נכס שאתם יכולים להיפרע ממנו בלי בעיה ועדיין יוותר מספיק לרכישת דיור חלופי והבנק נענה לבקשה " (עמ' 69, ההדגשה שלי – ר.ש.).
מהמקובץ עולה כי הבקשה לפטור אושרה ע"י הגב' שלומי, הגורם המוסמך אצל הנתבע לאשרה, בחתימתה על התזכיר ביום 28.7.10 וזהו האישור הנדרש אצל הנתבע.
מבלי לגרוע מהאמור, בהתייחס לטענת התובעת בדבר אי עמידה בנהלים פנימיים, בת"א
(מחוזי תל אביב-יפו) 7006-03-10 גור נ' בנק הפועלים (2016), נקבע "זכותו של הבנק לדרוש מלוֹוֶה לערוך ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שהועמדה לו, כמו גם זכותו של הבנק לדרוש מלווה כי בת זוגו תצורף להלוואה כלווה או כערבה נוספת או כי לחילופין תחתום על טופס ויתור זכויות בדירה – הן זכויות הקנויות לבנק שלשם מימושן רשאי הבנק גם להתקין נהלי עבודה פנימיים לעובדיו. נהלים אלו אינם מצוות המחוקק ומשכך אין לומר כי באי עמידה בהם מוקנית עילת תביעה לכל צד ג' שסבור כי אם היה הבנק מדקדק בקיומם היה נזקו הנטען נמנע. ודוק! אף אם היו נהלי הבנק בגדר " חובה חקוקה" אזי היה על התובע נזקו בעוולה של הפרתם ( לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין) להוכיח, בין השאר כי מדובר בחובות שמוטלות על הבנק מכוח חיקוק והחיקוק נועד לטובתו של הניזוק."
לא זה, המקרה בענייננו.
הסבר על משמעות ביטוח חיים בקשר למשכנתא
לטענת התובעת, היא לא קיבלה הסבר על משמעות ביטוח החיים למרות שחלה על הנתבע חובה למסור הסבר זה.
כאמור, מר מונסטרסקי הצהיר כי המנוח העלה את הבקשה לפטור מביטוח חיים במהלך הפגישה והחתמת בני הזוג על מסמכי ההלוואה, וכי הוא הסביר להם את תוכנו ומשמעויותיו של הפטור במקרה של פטירה של אחד הלווים ( ס' 16-12).
בחקירתו, חזר מר מונסטרסקי ואמר כי נושא הביטוח עלה בפגישה, לאחר שהתברר כי אין לבני הזוג פוליסת ביטוח חיים, ואז הועלתה בקשת בני הזוג לקבל פטור, בדומה לפטור שניתן להם בשנת 2007 בעסקת ההלוואה הראשונה. מר מונסטרסקי אמר כי באותו שלב הוא ציין לפניהם את משמעות העדר הפטור במקרה של מוות של אחד מהם ( עמ' 206-205).
גב' ליבר, מנהלת הסניף, הצהירה בתצהירה ( ס' 17) כי זכור לה, שלצורך החתימה על מסמכי ההלוואה התייצבו בני הזוג יחד בסניף וגם בהלוואה זו ביקשו שהנתבע יפטור אותם מהדרישה להמציא פוליסת ביטוח חיים לטובת הנתבע להבטחת החזר ההלוואה. משום מה בחקירתה לא שאל אותה ב"כ התובעת כל שאלה בנושא זה.
נוכח השינוי בגרסאות התובעת באשר לעצם קיומה של הפגישה ובאשר לתוכנה, בשים לב לחיזוק גרסתו של מר מונסטרסקי בהודעת הדוא"ל ששלח המנוח לסוכן הביטוח שלו, ונוכח הצהרתה של גב' ליבר בתצהירה אשר לא נסתרה, אני מעדיפה את גרסתו של מר מונסטרסקי כי נושא ביטוח החיים ומשמעות הפטור במקרה פטירה, נדונו והובהרו בפגישה.
בהקשר זה, יש לשים לב כי בחקירתה, הודתה התובעת כי הייתה שותפה לבקשת הפטור מביטוח חיים לגבי עסקת ההלוואה הראשונה בשנת 2007, קיבלה מפקידת הנתבע הסבר לגבי טופס הויתור ומשמעויות החתימה עליו, הסכימה להם, וחתמה על הטופס ( עמ' 36). עוד יש לשים לב כי טופס הויתור שעליו חתמה התובעת בשנת 2007 זהה לחלוטין למסמך הויתור.
בתשובותיה לשאלות 7.3 ו-7.4 בשאלון ( במ/2), אילו בירורים ערכה עם נציגי הנתבע, קודם לחתימתה על מסמך ביצוע הלוואה ללא ביטוח חיים בשנת 2007, ומה הוסבר לה ע"י נציגי הנתבע בקשר למסמך, קודם לחתימתה, הצהירה התובעת כי אינה זוכרת ( במ/3).
לעומת זאת, כאמור, בחקירתה אמרה כי היא זוכרת שפקידת הנתבע היא שנתנה לה הסבר אודות הפטור וטופס הויתור.
תשובות התובעת בתצהיר התשובות לשאלון ובחקירתה אינן מתיישבות זו עם זו. ההסבר שנתנה לכך בחקירתה ( מצב נפשי) לא נתמך בראיה חיצונית אובייקטיבית כלשהי ולא הניח את דעתי ( עמ' 36 ש' 33 - עמ' 37 ש' 14 ).
לא סביר בעיני כי בחקירה בבית משפט, בחלוף זמן נוסף ממועד חתימתה על תצהיר התשובות לשאלון ובתנאים נוחים פחות באופן משמעותי, זכרה התובעת טוב יותר פרטים כגון אלה.
מבלי לגרוע ממסקנתי כי נושא הפטור מביטוח חיים ומשמעותו נדונו בפגישת מר מונסטרסקי עם בני הזוג ביום 27.7.10, יש לציין כי בהתאם להלכה, בנק אינו חייב ליידע את הלקוח בדבר האפשרות לרכוש ביטוח חיים.
ברע"א 7096/12 אביטל אלט נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (2012) נקבע כך:
"במקרה דנן יישם בית המשפט המחוזי על עובדות המקרה הלכה קיימת ( עניין רוזנברג), ומצא כי הבנק לא היה מחויב ליידע את הלקוח בדבר האפשרות לערוך ביטוח חיים. [...] אבקש לחזור ולהדגיש את חובת האמון הרחבה המוטלת על בנקים בהתקשרויות מול לקוחות, בפרט בעסקאות העוסקות במשכון נכס למגורים [...] בהקשר זה מקובלת עלי עמדתה של פרופ' רות פלאטו-שנער, הסבורה כי חובת האמון מולידה חובת גילוי במובן הרחב, שעיקרה הינה, בין השאר: "[ה]חובה להסביר לממשכן את משמעותה המלאה של העסקה על כל פרטיה, וחובה להשיג את הבנת הממשכן לכל המידע וההסברים שנמסרו לו" [...] בהקשר זה נדמה לי שראוי להוסיף, שאין להוציא מכלל אפשרות כי נדרש עיון מחודש בקביעה העקרונית בעניין רוזנברג לפיה " המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח כ'פרט מהותי' שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה".

בע"א ( מחוזי ת"א) 56102-11-11 בריגה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2013) נקבע כך:
"באשר לשאלת החובות המוטלות על המשיבה כנותנת הלוואה וכמבטחת, הרי שבמקרה דנן, אין המחלוקת סבה סביב השאלה האם הודע למערערים על עצם האפשרות לערוך ביטוח חיים בכלל או אף בחברה אחרת, כאשר גם ביחס לכך ההלכה היא כי אין חובה על בנק שנותן הלוואה מובטחת במשכנתא, או במקרה זה כל מלווה מוסדי אחר, להודיע ללווה על זכותו לערוך ביטוח חיים [ ע"א 8905/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' רוזנברג ( פורסם בנבו, 3.8.98), אלא שבענייננו השאלה היא האם חלה חובה ליידע את בני הזוג כי המנוח לא בוטח, כאשר בטופס הבקשה צוין במפורש כי לגבי אדם חולה נדרש אישור מפורש בכתב, וכאשר לא הוכח שהמשיבה יצרה מצג פוזיטיבי לפיו המנוח כן בוטח, ועל כן אינני סבורה שהמשיבה הפרה חובה כזו או אחרת" (ההדגשה שלי ר.ש.).
בכל מקרה, בענייננו, שאלת חובתו של הנתבע להסביר ללווה את נושא ביטוח החיים ומשמעותו, הפכה תיאורטית, נוכח הודאת התובעת בחקירתה כי טרם חתימתה על טופס הויתור בקשר להלוואה הראשונה בשנת 2007, היא קיבלה מפקידת הנתבע הסבר מלא על הטופס ומשמעויות החתימה עליו.
לאור כל האמור, דעתי היא כי התובעת הייתה מודעת היטב לאפשרות לרכוש ביטוח חיים בקשר למשכנתא ולמשמעויות הנובעות מאי רכישתו.
התובעת הפנתה לעמ' 6 למסמך תנאים המיוחדים להסכם הלוואה משכון וערבות ( נספח 2 לתצהירה). שם נקבע כך: " כבטוחה נוספת להלוואות מתחייב הלווה לבטח את עצמו בביטוח חיים הידוע כ"ביטוח חיים ריזיקו – לווים" (להלן: "ביטוח חיים") בתנאים המקובלים על הבנק, לשעבד לטובת הבנק את פוליסת הביטוח כאשר הבנק יופיע בה כמוטב הבלתי חוזר לסכום הביטוח בעת הפטירה."
לטענתּ התובעת , היא הייתה בטוחה שהיה ביטוח חיים להבטחת המשכנתא. בחקירתה אמרה: "נכון. אפילו לא חשבתי. לקחתי את זה כמובן מאליו" (עמ' 24 ש' 3), וכן " אני חושבת שביטוח חיים למשכנתא בא כמקשה אחת עם הבקשה למשכנתא" (עמ' 30 ש' 26).
טענתה האמורה של התובעת לא התיישבה עם תשובותיה בחקירתה:
"ש. תסתכלי בבקשה על הטופס שפעם את אומרת שכן חתמת עליו ופעם את אומרת שלא חתמת עליו, נספח ד' לבקשת רשות להתגונן ונספח ב' לכתב התביעה שלך, זה אותו מסמך. תסתכלי על התביעה שאת הגשת. נספח ב' לתביעה נגד כלל. יש שם שאלון החלפה, פוליסת ביטוח חיים, עמ' 6. כל סוכן ביטוח כפי שהוא מחויב לפי חוק, מר גלוגר שואל אתכם בדצמבר 2012 האם יש לכם ביטוחי חיים. את זוכרת מה ענית לו?
ת. אין לי מושג, לא התעסקתי בכל הנושא הזה.
ש. ידעת או לא ידעת שיש לך ביטוח חיים?
ת. לא ידעתי אם יש לי או אין לי. זו פעם ראשונה שהוא בא כסוכן להציע לנו הצעה לביטוח.
ש. סוכן ביטוח חייב לברר, וכך עשה מר גלוגר, האם יש לכם ביטוחי חיים קודמים. השאלה שלי היא, מה השבתם שניכם למר גלוגר כששאל אתכם האם יש לכם בדצמבר 2012 ביטוחי חיים קודמים?
ת. אין לי מושג, לא התעסקתי בזה.
ש. ידעת או לא ידעת שיש לכם ביטוחי חיים?
ת. לא ידעתי.
ש. לא הסברת לנו קודם שחשבת שיש לך ביטוח חיים בקשר למשכנתא?
ת. ברור, זה היו שני דברים שונים לגמרי, הוא בא לעשות לנו ביטוח חיים, שאל אותי שאלות רפואיות לגביי ועל זה עניתי, זה לא היה קשור לביטוח למשכנתא." (עמ' 29 ש' 33-17).
הדברים מדברים בעד עצמם. איני מקבלת את תשובת התובעת.
מהראיות שהוצגו לי עלה כי בכל הקשור למשכנתא כמו גם בכל העניינים הכלכליים האחרים של בני הזוג ומשפחתם, התובעת סמכה באופן מלא על הבנתו, שיקול דעתו, החלטותיו ופעולותיו של המנוח, שלטענתה היא היה איש עסקים מצליח ומכובד.
בחקירתה נשאלה התובעת והשיבה כך:
"ש. ביררת את נושא ביטוחי החיים עם בעלך לפני שהוא חלה?
ת. לא. מעולם לא התעסקתי בזה ובשום דבר אחר פיננסי שלנו.
ש. סמכת עליו בנושא הזה?
ת. כן.
ש. קיבלת את דעתו בנושא הזה?
ת. כן.
ש. אם הוא היה צריך ביטוח חיים או לא צריך, מה שהוא היה אומר את קיבלת?
ת. קרוב לוודאי, אם לא חשבתי שאני צריכה לשאול משהו לגבי זה, אז כן.
ש. בדקת את התשלומים החודשיים של המשכנתא?
ת. לא, לא התעסקתי עם הבנקים בכלל. גם היום כשאני בעסק עם שותפה, 22 שנים רק היא מתעסקת בנושא הכספי, אני ה-creative director של החברה. המוביל היצירתי.
ש. בנושא הזה סמכת לחלוטין על מר ויץ?
ת. כן, כמו בהרבה דברים אחרים.
ש. אני מניחה שלא בדקת את הדיווחים החודשיים שהבנק שלח בקשר למשכנתא?
ת. לא.
ש. ראית למשל את נספח 5 לתצהיר שרון משולם? שזה ההודעות השנתיות. את ראית את המסמך הזה?
ת. לא.
ש. את ידעת מה סכום המשכנתא? מה סכום ההלוואה בבנק לאורך השנה? האם היא נפרעה במהלך התקופה?
ת. זו שלקחנו ב-2010?
ש. כן.
ת. ברור שידעתי מה הסכום שם. ידעתי שאנחנו משלמים סכום של ריבית מאוד גבוהה.
ש. ואת הקרן שילמתם?
ת. לא ידעתי להבדיל בין הקרן לריבית אבל מבחינתי התשלום היה תשלום למשכנתא.
ש. התעניינת באיזשהו ביטוח שעשיתם למשפחה? רכבים? נכסים?
ת. לא.
ש. ביטוח בריאות?
ת. חוץ ממה שבשאלון שרני שאל אותי, לא התעסקתי בכלל בחלק הזה של ניהול הבית, של החיים שלנו".
(עמ' 33 ש' 14 - עמ' 34 ש' 8)
ו בנושא המשכנתא:
"ש. את אומרת בסעיף 1 של המכתב, נספח 14, שההלוואה הוענקה למיטב ידיעתי, מה זה למיטב ידיעתי? לא ידעת מתי ההלוואה הוענקה? לא היית מעורבת בחתימה שלה?
ת. הייתי מעורבת בחתימה שלה, חתמתי על הבקשה.
ש. ראית את הסכמי ההלוואה?
ת. ישבתי בבנק וקיבלתי את הדפים לחתום עליהם ואכן חתמתי על כל הדפים.
ש. את ממשיכה ואומרת בסעיף 3 למכתב, "לא דיברו איתי, לא יצרו איתי קשר, לא ידעתי בכלל על ההלוואה". זה לא נכון?
...
ש. אני רוצה להבין האם לא ידעת על ההלוואה, לא היית מעורבת בה ואף אחד לא יצר איתך קשר בקשר להלוואה.
ת. כל ההתנהלויות הכספיות שלנו נוהלו על ידי רמי, כל המגעים של בקשת ההלוואה ויצירת התנאים היו דברים שרמי טיפל בהם, אני ידעתי שאנחנו הולכים לבקש משכנתא, הלכתי עם רמי לבנק, ישבתי יחד עם רמי וחתמנו יחד על המסמכים של בקשת המשכנתא".
(עמ' 18-17).
וכן:
"ש. למה לא צירפת אותם, את הסכמי המשכנתא עליהם את חתומה ושלפת מן האוב איזשהו הסכם מוקדם שרק עליו רמי ויץ חתום? את רצית ליצור מצג כאילו לא היית בתמונה?
ת. בזמן הבקשה של הדבר הזה אני לא הייתי במו"מ עם הבנק כי אני לא התנהלתי מול הבנק בשום נושא שקשור לכספים שלנו, לקחתי כמובן מאליו וגם עכשיו אני חושבת שאני לוקחת כמובן מאליו שהניירת של המשכנתא שהבקשה של המשכנתא זה משהו שקיים, זה הדיון, לא? לעומת זאת זה לא נמצא פה. כל ההתנהלות של הבקשה של המשכנתא הייתה של רמי אבל במעמד החתימה היינו שם".
(עמ' 22 ש' 28-22).
המנוח חתם על הבקשה לקבלת ההלוואה לרכישת הבית בשם שני בני הזוג. לפגישה בסניף לצורך חתימה על שורה ארוכה של מסמכים שנדרשו לקבלת ההלוואה, הגיעו התובעת והמנוח יחד. בפגישה עם מר מונסטרסקי השתתפו שני בני הזוג. התובעת אישרה כי בפגישה האמורה היא חתמה על מסמכים בקשר למשכנתא. הבית נרכש על ידי שני בני הזוג. על ייפוי הכוח הנוטריוני לרישום השעבוד על הבית שאותו מסרו בני הזוג למר מונסטרסקי חתמו שניהם. המנוח הוא זה שניהל והוביל את התנהלותם הכלכלית של בני הזוג. התובעת אפשרה זאת. נראה כי הדבר תאם גם את "חלוקת התפקידים" בין בני הזוג ותחומי העניין, ההבנה וההתמצאות של כל אחד מהם.
התרשמתי כי התובעת והמנוח יצרו לפני הנתבע מצג כי המנוח פועל בשמה של התובעת ועל דעתה. בזמן אמת, לא רק שהתובעת לא הלינה על כך שהמנוח הוא שניהל את המגעים עם הנתבע באופן עצמאי אלא שיתפה עמו פעולה בעניין זה. התנהגות התובעת לא רק שאינה מתיישבת עם טענתה כי הנתבע ניהל משא ומתן חשאי עם המנוח, מאחורי גבהּ, תוך מידורהּ והותרתהּ מחוץ לסוד העניינים, אלא סותרת אותה. בנסיבות אלה החלטות ופעולות המנוח והמצג שהציג לפני הנתבע שלפיו הבקשה לפטור מביטוח חיים מוגשת בשם שני בני הזוג מחייבים את התובעת.
בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי בניגוד לעסקת ההלוואה הראשונה, שבה ידעה על ההחלטה לא לרכוש ביטוח חיים, והסכימה לכך, בעסקת ההלוואה דנן, היא לא הייתה מסכימה לוותר על הביטוח נוכח שינויים במצב הכלכלי שלה ושל המנוח. בלשונה: "היינו בתקופה לא ברורה והיינו צריכים לעשות החלטות מאוד מג'וריות לגבי החיים שלנו." בהמשך הסבירה כי באפריל 2010 הסתבר לבני הזוג כי כסף שלהם שהיה בנאמנות – בטחונות שלהם בניירות ערך, נלקחו ע"י הנאמן (עמ' 31 ש' 29-25). לאחר מכן אמרה כי אם המנוח היה מדבר איתה על פטור מביטוח חיים ב – 2010 " קרוב לוודאי שהייתי מעלה את נושא המעילה ואת הפחד שזה הכניס בי והייתי מפחדת לא לקחת ביטוח חיים" (עמ' 36 ש' 14-13).
איני מקבלת את הסברה של התובעת. מעבר לכך, ש מדובר בטענה כבושה אשר התובעת טענה לראשונה בחקירתה הנגדית, ללא כל ראיה חיצונית אובייקטיבית, הדברים אינם מתיישבים עם מכתבו של המנוח מיום 28.7.10, בדבר ביטחונם של בני הזוג ביכולתם להחזיר את ההלוואה במקרה של פטירה. מהראיות שהוצגו לי עלה כי הכוונה הייתה לפרוע את ההלוואה מכספים שציפה המנוח לקבל מעסקה בחו"ל.
גם התנהגותה של התובעת בזמן אמת אינה מתיישבת עם טענתה. כאמור, נושא הביטוח עלה בפגישת בני הזוג עם מר מונסטרסקי. אם וככל שהתובעת סברה כי בנסיבות דאז על בני הזוג לערוך ביטוח חיים, לא לשוב לבקש פטור ולא לקחת על עצמם את הסיכון הכרוך בכך, מצופה היה שתעמוד על דעתה ואף תנקוט פעולה בקשר לכך. התובעת לא עשתה כן. מתשובותיה בחקירתה עלה כי למעט חתימתה על מסמכי ההלוואה בפגישה בסניף, היא לא גילתה מעורבות פעילה בהליך נטילת המשכנתא, אלא כבעבר וכרגיל , סמכה והסתמכה על החלטותיו ופעולותיו של המנוח. לא כך נוהג מי שחלה הרעה במצבו הכלכלי והוא חושש לעתידו ומודאג ממנו.
בסיכומיה טענה התובעת כי בניגוד לטענותיו בכתב הגנתו, שלפיהן חתמה התובעת על מסמך הויתור, בהודעה לצד שלישי טען הנתבע כי המנוח אחראי לכך שהנתבע לא החתים את התובעת על מסמך הויתור, וכי המנוח הציג לנתבע מצגים שלפיהם הבקשה לפטור הייתה על דעת המנוח והתובעת ושניהם היו מודעים להשלכות של אי ביטוח חיים . לטענת התובעת, טענת הנתבע בהודעה לצד שלישי מהווה הודאת בעל דין בכך שהתובעת לא חתמה על מסמך הויתור. לטענת הנתבע, בחינת ההודעה לצד שלישי מעלה כי הדברים אינם מדויקים, שכן הנתבע חזר על טענותיו בכתב הגנתו תוך שהוסיף כי מאחר שהתובעת רומזת כי המנוח זייף את חתימתה, אזי ככל שנגרם לה נזק כתוצאה מכך, המנוח הוא האחראי לו. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם מדובר בטענות סותרות, איני מקבלת את טענת התובעת בדבר הודאת בעל דין.
בע"א 5222/17 פלוני נ' פלונית (2018) נקבע כך : " לפי תקנה 216(1), ניתן להגיש הודעת צד ג' מקום בו נתבע זכאי לשיפוי או להשתתפות מן הצד השלישי, מבלי שהנתבע מודה בחבות בחזית השנייה בה הוא מתנהל מול התובע. מטעם זה, אין מניעה להעלות טענות סותרות כנגד התובע וכנגד צד שלישי (תקנה 72(א) לתקנות אוסרת על טענות עובדתיות חלופיות "כנגד אותו בעל דין )...."
בע"א (ת"א) 3530/06 עו"ד זקס יצחק נ' איגא ברס (2008), נקבע כך: " ובניגוד להוראה האוסרת על העלאת טענות עובדתיות חלופיות, כאמור בתקנה 72(ב) לתקנות, שונים הדברים משעסקינן באמור בכתב ההגנה מחד גיסא ובהודעה לצד שלישי מאידך גיסא. לא בכדי צויין בתקנה האמורה, כי האיסור מתייחס כלפי אותו בעל דין, דבר שאינו מתקיים מעת שעסקינן בהודעה לצד שלישי.
יתר על כן, גם הגיונם של דברים מחייב כי לא יימנע משולח הודעה לצד שלישי לטעון טענות עובדתיות, אף אם טענות עובדתיות אלו יהיו סותרות לאשר טען בכתב הגנתו. הודעה לצד שלישי הינה כתביעה על תנאי, למקרה ובו טענות ההגנה יידחו ובית המשפט יקבל את התביעה העיקרית שהוגשה כנגד הנתבע – שולח ההודעה לצד שלישי (ראו: רע"א 4430/07 לעיל). בלשון אחרת, לפחות בחלק מן המקרים, תוצאת קבלת התביעה, משמעותה כי נדחו טענותיו העובדתיות של הנתבע, חלקן או כולן. לכן רשאי שולח ההודעה לצד שלישי, להתבסס בהודעתו על עובדה השונה מהאמור בכתב ההגנה, תוך טיעון שאם אכן יקבע בית המשפט כממצא עובדתי כי שלא כטענתו בכתב ההגנה, אזי זכאי הוא לשיפוי או השתתפות מהצד השלישי.
לכן ולא בכדי גם נקבע כי אין לראות בטיעון סותר זה כהשתק שיפוטי..."

לנוכח כל האמור לעייל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה ולפיכך, אני דוחה את התביעה.
אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪. אם הסכום לא ישולם תוך 30 ימים מהיום, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתנה היום, כ"ט אדר תש"פ, 25 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.