הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 34138-09-13

בפני
כבוד ה שופטת איריס רבינוביץ ברון

תובעת
ונתבעת שכנגד
ורדה שפירא

ע"י ב"כ עו"ד איתן גליק

נגד

נתבע
ותובע שכנגד
דוד רוטנברג

ע"י ב"כ עו"ד חיים ראובן

פסק דין

מבוא
בפני תביעה ותביעה שכנגד.
התביעה, תביעה כספית על סך של 4,341,071 ₪, הוגשה על ידי התובעת, גב' ורדה שפירא (להלן: "שפירא"), לתשלום עבור פעילותה הנטענת לסייע לנתבע במכירת מקרקעין השייכים לו והחזר הוצאות שהוצאו על ידה לשם כך.
במסגרת הסיכומים הופחת סכום התביעה והועמד על סך של 2,802,837 ₪ והתובעת מיקדה את את תביעתה לתשלום שכר טרחה.
הנתבע, מר דוד רוטנברג (להלן: "רוטנברג") הגיש כתב הגנה וכן תביעה שכנגד.
התביעה שכנגד היא תביעה כספית בסך 3,500,000 ₪, להשבת כספים אשר לטענת רוטנברג נגבו על ידי שפירא ביתר, וכן תביעה למתן חשבונות ולסעד הצהרתי לפיו בית המשפט מתבקש להצהיר כי כל יפוי כח שנתן רוטנברג לשפירא למכירת איזה חלק מרכושו, הינו בטל ומבוטל וכי על שפירא להימנע מלעשות בכל מסמך שכזה כל שימוש שהוא.
שפירא הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד.
מטעם שפירא הוגש תצהירה.
מטעם רוטנברג הוגשו תצהירו.
בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

רקע עובדתי
רוטנברג ירש מאביו זכויות בפרדסים בהוד השרון וברמות השבים, אשר לימים הופשרו לבניה, והידועים כחלקה 14 בגוש 6455, חלקות 424, 426 ו-428 בגוש 6456 וחלקה 16 בגוש 6451 ( להלן: "המקרקעין").
ביום 5.3.97 נחתם הסכם בין שפירא לרוטנברג, לפיו שפירא תפעל לפיתוחם ולהגדלת ערכם של המקרקעין, לרבות השקעת כספים בהם לצורך כך, אשר יינתנו לרוטנברג כהלוואה (להלן: " הסכם 97". ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה). עוד התחייבה לפעול להסדרת דרישת התשלום שקיבל רוטנברג ממי ששימש כבא כוחו, עו"ד ברוידא. בתמורה לכך, התחייב רוטנברג להחזיר לשפירא את הכספים שתוציא מכח ההסכם ולפצותה עבור פעולותיה ומאמציה לאחר מכירת המקרקעין. כך בסעיף 3.1 להסכם 97 התחייב לפצות של שפירא בגין מאמציה: " ..ב- 10% מערך המכירה של המקרקעין, ורק אחרי מכירתה של כל חלקת קרקע ישלם 10% מפדיון מכירתה לשפירא".
באותו יום חתם רוטנברג על יפוי כח לטובתה של שפירא, המייפה את כוחה לפעול ביחס למקרקעין, כמפורט ביפוי הכח (נספח ב' לכתב התביעה).
ביום 18.6.99 חתם רוטנברג על צוואה במסגרתה שינה את מנהלי העזבון שלו וציווה לשפירא 50% מיתרת נכסיו (לאחר שציווה סכומים מסוימים לאחרים).
ביום 2.1.99 חתם רוטנברג על הסכם הלוואה עם חברת דגם הוד בע"מ (להלן: "דגם הוד"). במסגרת הסכם ההלוואה צוין כי מאחר ורוטנברג מתקשר עם דגם הוד בעסקאות קומבינציה ביחס לשתי חלקות מקרקעין הרשומות על שמו (חלקות 14 ו-16) במסגרתם הוסכם כי תינתן לו הלוואה, הוסכם על הלוואה בגובה של עד 600,00 דולר שתוחזר באמצעות מכירת אותן חלקות (להלן: "הסכם הלוואה רוטנברג- דגם הוד", צורף כנספח ד' לכתב התביעה).
ביום 22.6.99 חתמו שפירא ורוטנברג על הסכם הלוואה, בו צוין כי הצדדים בדקו והסכימו כי הסכומים המצטברים שהלוותה שפירא לרוטנברג עד למועד חתימת ההסכם הם בסך של $483,000. נקבע בהסכם כי רוטנברג יחזיר את ההלוואה משפירא כשהיא צמודה למדד ובריבית שיסכימו עליה בהמשך. הצדדים הסכימו במסגרת הסכם ההלוואה כי שפירא תמשיך להלוות כספים לרוטנברג, וכי רוטנברג יבטיח את זכותה של שפירא על ידי רישום משכנתא ללא הגבלה בסכום על החלקות שבגוש 6456, כמפורט בהסכם (להלן: " הסכם 99" נספח ג' לכתב התביעה). סכום ההלוואה הוחזר לשפירא (ר' סעיף 19 לתצהירה).
ביום 22.6.99 נרשמה משכנתא כאמור (נספח ז' לכתב ההגנה).
ביום 27.1.00 חתמה שפירא על שטר פדיון משכנתא חלקי, וביום 16.1.02 חתמה על שטר פדיון משכנתא סופי ביחס לאותם מקרקעין (נספחים ח' ו-ט' לכתב ההגנה, בהתאמה) .
ביום 4.7.01 חתם רוטנברג על הסכם נוסף עם שפירא, במסגרתו מפורטים כל התשלומים ששולמו על ידי שפירא והפעו לות שבוצעו על ידה ורוטנברג שב והתחייב במסגרתו לתת לה 10% מהסכום שיקבל ממכירת היחידות שייבנו על קרקעותיו (למעט ביתו שלו). מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת. בהסכם צוין כי תרשם משכנתא לטובת שפירא להבטחת ההתחייבות עד להשלמת העסקאות.
באותו מעמד נערך ייפוי כח בלתי חוזר לטובת שפירא (להלן: "ייפוי הכח הבלתי חוזר").
ביום 1.12.99 נתן רוטנברג לשפירא שיק על סך 500,000 ₪ שלטענתה ניתן כשיק בטחון להבטיח את חובו כלפיה. לדבריה הוא ביקש ממנה לא להפקיד השיק ולכן לא הפקידה אותו.
בשנת 2000 פתחו הצדדים חשבון משותף בבנק דיסקונט. לדברי שפירא, הדבר נעשה בהמלצת עו"ד דפנה וינשטוק שייצגה את רוטנברג בעסקאות מכר המקרקעין.
ביום 7.10.2001 כתב רוטנברג צוואה חדשה. במסגרת מינה את שפירא להיות אפוטרופסית לבנו החסוי. בצוואה ציין כי מכספי עזבונו יש לשלם ראשית את החוב לשפירא. עוד ציווה כי סכום החוב יהיה לפי הצהרתה של שפירא אפילו אם לא יהיו בידיה קבלות.
בשנת 2002 מכר רוטנברג את החלקות החקלאיות במספר הסכמי מכר שנערכו באמצעות עו"ד דפנה וינשטוק.
בכל הנוגע להתקשרות עם דגם הוד, התקיימו בשנת 2004 הליכים משפטיים. בסופו של דבר, העסקאות בין רוטנברג לדגם הוד יצאו אל הפועל, הגם שהמתכונת של העיסקה ביחס לחלקה 16 השתנתה.
בשנת 2007 מסרה שפירא לרוטנברג אוגדנים וטענה להוצאות בסך כולל של כ-6.7 מליון ₪ וביקשה לסיים את ההתחשבנות.
נסיונות שנעשו בין הצדדים להגיע להסכמות לא צלחו.
בשנת 2013 הוגשה התביעה שבפני.

תמצית טענות הצדדים בתביעה הראשית
טענות שפירא
שפירא טוענת כי הסכימה להלוות לרוטנברג כספים לצורך תשלום חובותיו של רוטנברג ושחרור עיקולים שהוטלו עליו בגינם.
רוטנברג הבטיח כי כאשר יממש את זכויותיו בגין רכושו הוא יתגמל את שפירא עבור טרחתה ושפירא הסכימה לקבל פיצוי בשיעור של 10% מערך המכירה של המקרקעין שיימכרו.
שפירא הביאה לתשלום חובותיו של רוטנברג ואיתרה יזמים לצורך מכירת המקרקעין, אך רוטנברג התעקש להתקשר עם חברת דגם הוד, אשר הצעתה היתה נמוכה משל אחרות. שפירא נאלצה לקחת הלוואות ומשכנתאות לצורך תשלום חובות נוספים של רוטנברג.
בכתב התביעה טוענת שפירא כי קיבלה (לחשבון הבנק שלה) סך של 2,800,000 ₪. עם זאת, בתצהירה הצהירה שפירא כי קיבלה 3,801,988 ₪ , וכך אף מצוין בסיכומיה.
רוטנברג מימש בשנת 2008 את נכסיו אך סירב לשלם את חלקה של שפירא בהתאם להסכם 97 .
שפירא זנחה בסיכומיה את תביעתה להחזר הוצאות. זאת, מהטעם שלדבריה התרשלה באופן ניהול החשבונות, ולכן אין בידה כיום להוכיח טענתה כי לא הוחזרו לה במלואם התשלומים ששולמו על ידה עבור רוטנברג.
לפיכך, אין צורך להידרש במסגרת פסק הדין לתביעה להחזר הוצאות.
בכל הנוגע לתביעה לתשלום 10% מהסכומים שהתקבלו על ידי רוטנברג ממימוש המקרקעין, מעמידה שפירא בסיכומיה של הסכום הנתבע על סך 2.8 מליון ₪ שלטענתה מהווים 10% (ברוטו) מהתקבולים שקיבל רוטנברג בגין מכירת ומימוש המקרקעין , נכון למועד הגשת הסיכומים.
רוטנברג התחייב במספר מסמכים שונים להחזיר את הוצאותיה בצירוף ריבית ולשלם לה 10% מהתקבולים שיקבל ממכירת הקרקעות. הוא אף נתן לה ייפוי כח בלתי חוזר למכור את אחד הקוטג'ים שבבעלותו. מאחר ומדובר בהתחייבות בלתי חוזרת ובייפוי כח בלתי חוזר הרי שהתביעה לא התיישנה.
שפירא מציינת כי אמנם נהגה ברשלנות בניהול החשבונות אך לא נהגה במרמה כלפי דוד.
בסיכומיה מציינת שפירא כי סך התשלומים שהיה על רוטנברג לשלם עולים על סך המקורות הכספיים שעמדו לרשותו באותה תקופה ממכירת המקרקעין, ולפיכך המסקנה המתבקשת היא ששפירא שילמה את יתרת חובותיו של רוטנברג.
וביתר פירוט, שפירא מציינת כי כל הסכומים שהוצאו על ידה הוצאו בין השנים 1998 לשנת 2003. בתקופה זו, ההכנסות של רוטנברג היו מורכבות מהסכומים שקיבל ממכירת החלקות החקלאיות שנמכרו ככאלו וממכירת חלקה 14 ובסה"כ 6,813,000 ₪. בנוסף לכך, קיבל הלוואה מחברת הוד על סך 483,000 דולר ארה"ב ובסה"כ הסכומים שהתקבלו על ידו עמדו על 8,800,000 ₪. מעבר לכך, לטענתה, לא עמדו לרשותו מקורות מימון והוא התקיים בדלות מפנסיה צנועה. לעומת זאת, ההוצאות עבור רוטנברג באותה תקופה עמדו לכל הפחות על סך 10,900,000 ₪. משמע שפירא הוציאה לכל הפחות מליון ₪ מכיסה לצורך פיתוח הקרקעות של רוטנברג, שכן לא היו בידיו מקורות מימון אחרים לכיס וי ההוצאות.

טענות רוטנברג
רוטנברג טוען כי שפירא ניצלה את חוסר ידיעתו ותמימותו, עת החתימה אותו על מסמכים שונים שמטרתם להעניק לה נתח עצום מרכושו. זאת, בחוסר תום לב, שלא כדין, ללא תמורה של ממש מצידה, ותוך גזל, רמייה, הטעיה ועשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, ההסכמים עליהם חתם הם חסרי תוקף מעיקרא ולחלופין, ניתנים לביטול. למען הזהירות, רוטנברג מודיע בכתב ההגנה על ביטולם ועל ביטול כל מסמך אחר עליו הוחתם על ידי שפירא.
לטענתו, שפירא לא הביאה להפשרת המקרקעין שבבעלותו, להגדלת אחוזי הבנייה בהם או לעליית ערכם. שפירא אינה מתווכת במקרקעין ולא החתימה את רוטנברג על הסכם תיווך כמתחייב בחוק המתווכים במקרקעין.
בכתב ההגנה נטען עוד, כי חרף דרישותיו של רוטנברג, שפירא מתחמקת מלפרט מהם הסכומים שהוציאה מכיסה עבורו, או שהוציאה מידיו, או שמשכה מחשבונותיו או שהורתה להעביר לכל גורם שהוא. רוטנברג טוען כי שפירא קיבלה לכיסה תוך הטעייתו סך של לפחות 3,801,988 ₪ מעורכי דינו, ולא רק הסך של 2,800,000 ₪ כנטען על ידה בכתב התביעה , חרף העובדה שלא הוציאה מכיסה סכום המתקרב לסכום זה. ככל שהוציאה עבורו סכומים כלשהם, אלו הוחזרו לה.
שפירא מנועה ומושתקת מלהעלות טענה ביחס לכספים שלטענתה רוטנברג חייב לה, לנוכח הצהרתה בשטרי סילוק המשכנתא. המדובר בהודאת בעל דין, וטענותיה כי רוטנברג חייב לה כספים מהוות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.
לחלופין, טוען רוטנברג כי סכום הפיצוי הנדרש על ידי שפירא, קרי 10% מתמורת המכירה, צריך להימדד מסכום הנטו שנותר בידיו לאחר ביצוע המכירות.
עוד טוען רוטנברג כי הסכם 97 הופר על ידי שפירא וכן כי לא יושם מעולם. ההסכם חסר כל תוקף וחסר היגיון. יישום ההסכם מנוגד לתקנת הציבור. שפירא הפרה כל חובת אמון ו/או נאמנות שהוטלו עליה מכח ההסכם. הסכם זה מהווה הסכם למתן שירות אישי, אך זה לא ניתן וממילא, ההסכם לאו בר אכיפה. לחלופין, ההסכם בוטל בהתנהגות הצדדים.
באשר להסכם 99, רוטנברג מכחיש את הסכומים המצוינים בו. המדובר בהסכם בדיעבד, העוסק בהלוואות שכבר ניתנו ונפרעו עת חתמה שפירא על שטרי ביטול המשכנתא. לחלופין, יש לבטל את ההסכם ולמצער לא ניתן לאכפו, כיוון שאינו עומד בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ד-1993.
לחלופין הוא מודיע במסגרת כתב ההגנה על ביטול ההסכמים עקב הפרתם.
בסיכומיו, מציין רוטנברג כי שפירא לא הוכיחה את הנטען בתביעתה ובעקבות זאת נעשה בסיכומיה של שפירא נסיון לבצע שינוי חזית שהוא מתנגד לו. בסיכומי רוטברג צוין כי הוכח שסכומי הוצאות שונים ששפירא טענה להם כלל לא הוצאו על ידה.
עוד צוין כי סה"כ התמורות בגין הקרקעות שנמכרו במועדים שבהם שפירא היתה מעורבת עמדו בהתאם למפורט בתצהיר התובעת על 9,026,660 ₪ ולטענתו הגיעו לחשבונה סכומים של 12,800,000 ₪. עוד צוין כי מחקירתה של שפירא עולה כי כל סכומי התמורות הללו "עברו" בחשבונה.
לפיכך יש לדחות את התביעה וככל שבית המשפט יקבל את התביעה ולו באופן חלקי, יש לקזז את הסכומים שהגיעו לחשבונה של שפירא .

תמצית טענות הצדדים בתביעה שכנגד
טענות רוטנברג
רוטנברג טוען בתביעה שכנגד כי על שפירא להחזיר לו את מלוא הסכומים שנטלה ממנו, לכל הפחות בסך של 3,801,988 ₪ אשר הועברו אליה מעורכי דינו. רוטברג העמיד את התביעה שכנגד על סכום של 3,500,000 ₪.
לטענתו, שפירא נטלה ממנו סכומים העולים במיליונים רבים על הסכומים שהוציאה וזאת, בניגוד לדין ובין היתר באופן העולה כדי גזל, תרמית, התעשרות שלא כדין, חוסר תום לב בקיום חוזה, עושק, מרמה, הפרת אמונים, הפרת חובת נאמנות, רשלנות ו/או עיכוב כספים שלא כדין.
כאמור, שפירא הצהירה בשטרי ביטול המשכנתא כי סכום החוב של רוטנברג כלפיה נפרע. לפיכך, לטענת רוטנברג, הסך של 2,720,256 ₪ שהועברו אליה על ידי בא כוחו דאז נתקבלו על ידה שעה שלא עמד כל חוב של רוטנברג כלפיה והם צריכים להיות מושבים לרוטנברג במלואם.
רוטנברג טוען כי הוא זכאי לקבל את ההפרש בין הכספים שנטלה ממנו לבין הסכומים לגביהם יוכח כי הוציאה בפועל מחשבונה עבורו. שפירא נמנעה מלגלות אילו תשלומים ביצעה מכיסה עבורו. רוטנברג עתר לקבלת צו למתן חשבונות, שיורה לשפירא להמציא לו דוח מפורט בדבר כל תשלום שלטענתה שילמה עבורו, הכולל אסמכתא בנקאית המעידה על התשלום וכן את האסמכתא החוקית או המשפטית לכך שמלכתחילה עמדה חובת תשלום שכזה על רוטנברג. כן עותר רוטנברג להורות לשפירא להמציא לו דוח מפורט בדבר כל תשלום שקיבלה ממנו או מכל עורך דין שייצג אותו או שייצג צד ג' שרכש ממנו זכויות במקרקעין.
עוד עותר רוטנברג למתן צו הצהרתי לפיו כל יפויי הכח עליהם חתם לטובת שפירא בטלים, וכן לחייב את שפירא לשלם לו את ההפרשים בין הסכומים שקיבלה לידיה בפועל לבין הסכומים שיוכח כי שילמה עבורו מכח חבות כדין.
בסיכומיו, פירט רוטנברג לגבי הסיבות לפיהן יש לדחות את התביעה של שפירא, רוטנברג לא הרחיב לגבי גובה הסכומים שלטענתו יש להשיב לו וציין כי יש לקבל את התביעה שכנגד במלואה .

טענות שפירא
שפירא טוענת כי דין התביעה שכנגד להידחות מחמת התיישנות ובשל השיהוי בהגשתה.
לגופו של עניין, שפירא טוענת כי סייעה לרוטנברג בענייני הגירושין מאשתו לשעבר, וכן כי הצליחה להביא להפחתת חובו של רוטנברג למי ששימש בעבר כבא כוחו (עו"ד ברוידא) בגין שכר טרחה מסך של 2,400,000 ₪ לסך של 140,000 ₪.
עוד טוענת שפירא כי לא כפתה על רוטנברג את תנאי ההסכם 97, אלא רוטנברג יזם את ההתקשרות והתמורה הקבועה בו הוצעה על ידו. שפירא מילאה אחר הוראות ההסכם, ו רוטנברג ובאי כוחו דאז היו מודעים לכל פעולותיה ומעשיה של שפירא . שפירא אף העבירה לידי רוטנברג את כל המסמכים הקשורים לפעולותיה וכן קבלות בדבר הסכומים שהלוותה לו .
הכספים שהועברו לשפירא, הושבו לה לאור הוצאות שהוציאה עבור רוטנברג ושסכומם נקבע על בסיס חישובים שערך רוטנברג בעצמו.
שפירא טוענת שיפויי הכח ניתנו לה על ידי רוטנברג בהסכמה ובהכרה מלאה. ממילא, שפירא לא עשתה בהם כל שימוש שכן רוטנברג נכח לצידה בכל פעולה שביצעה.

דיון והכרעה
התביעה והתביעה שכנגד עוסקות, כפי שפורט לעיל, באותה מסכת עובדתית ולכן הדיון בהן ייעשה, בעיקרו של דבר, במשותף.
לאורך התנהלותו של תיק זה חלו שינויים בחזית המחלוקת בין הצדדים. בסופו של דבר, מעיון בסיכומי הצדדים עולה , כפי שצוין לעיל, כי התובעת אינה עומדת עוד על טענתה להחזר הוצאות. לפיכך, אין צורך להידרש במסגרת פסק הדין לשאלת זכאותה להחזר הוצאות.
התביעה ממוקדת בדרישתה לקבל 10% מהתקבולים שקיבל רוטנברג ממכירת המקרקעין. את תביעתה זו, מבססת התובעת על התחייבויות שנחתמו על ידי רוטנברג ועל כך שלדבריה השקיעה מכספה את הסכומים שנדרשו לצורך פיתוח ומכירת המקרקעין .
במהלך הדיון יש לבחון, אם כן, את השאלות העובדתיות שעניינן סכומי התמורה שהיה רוטנברג אמור לקבל בהתאם להסכמי המכר של המקרקעין. לאחר מכן, תיבחן השאלה של גובה הסכומים שהגיעו לידי שפירא ומה גובה ההוצאות שהוצאו על ידה. לאחר מכן ניתן יהיה להידרש לשאלה האם זכאית שפירא לתמורה הנדרשת על ידה בתביעתה והאם זכאי רוטנברג להשבת סכומים שהתקבלו אצל שפירא, כנטען בתביעה שכנגד.

התמורות שנקבעו בעסקאות מכר המקרקעין
בכל הנוגע לשאלה מה הסכומים שהתקבלו כתוצאה ממכירת המקרקעין, נראה שאין מחלוקת של ממש.
בהתאם לגרסת שפירא המקרקעין נמכרו באופן הבא, כאשר בסיכומיה צוינו הסכומים בתוספת הפרשי הצמדה בלבד.
חלקה 14 –
נמכרה בעסקת קומבינציה מיום 7.1.99 של רוטנברג עם חברת דגם הוד.
רוטברג קיבל במסגרת עיסקה 14 תמורה בדמות שני בתים צמודי קרקע (קוטג'ים) ובנוסף התחייבה דגם הוד לבנות מחדש את הבית שבו התגורר רוטנברג. מתוך שני הקוטג'ים שקיבל, אחד מהם נמכר ביום 2.8.02 תמורת סכום של 1,813,300 ₪ (קרן) (להלן: "עסקת חיון"). יצויין כי הקוטג' הנוסף נותר בבעלות רוטנברג ומושכר על ידו. מעבר לכך, בהתאם להסכם, ביתו של רוטנברג, בו הוא מתג ורר, נבנה שם עבורו מחדש על ידי דגם הוד . אולם , אין חולק כי בהתאם להסכמים בין שפירא לרוטנברג, ביתו שלו אינו רלבנטי לתמורה שהובטחה לשפירא.
קרקעות חקלאיות –
עיסקת מכירת קרקעות חקלאיות לבוקרה, סולומון, מדינה וגסר תמורת 390,000 דולר בשנת 2000 כאשר העיסקה דווחה לרשויות המס כעומדת על 1,590,000 ₪, נכון ליום 30.1.2000.
בנוסף, נמכרו יתרת הקרקעות החקלאיות בעיסקאות מכר משנת 2002 לקונים טובי וטורי, אינס וטורי ואילן שריר – סך הכל התקבל סכום של 660,000 דולר. העיסקה נחתמה בשנת 2001 ובהתאם למכתבה של עו"ד דפנה וינשטוק הכסף התקבל בתחילת 2002. הסכום לפי שער הדולר ליום 7.12.01 עמד על 4.225 ₪ כך שסכום התמורה עמד על 2,788,500 ₪ ליום העיסקה.
לגבי חלקה 16 –
בהתאם לאישור של עו"ד צבי כהן מיום 1.12.10 (נספח ט' לתצהיר רוטנברג) סך התקבולים (עבור המכירה ) מגיעים לסך של 13,297,380 ₪ (לפני קיזוז עמלת "דגם הוד") . במכתב צוין כי ההוצאות עמדו על 7.3 מליון ₪ ובוצעו העב רות בסך כולל של 2.72 מליון ₪ לשפירא וסך של 3.4 מליון ₪ לרוטנברג.
רוטנברג לא חלק על התיאור של שפירא בכל הנוגע לסכומי העסקאות והתמורות על פיהן, כפי שפורטו לעיל. לפיכך, טענותיה של רוטנברג לגבי התמורות בהתאם לעסקאות מכר המקרקעין דינן להתקבל.
בנוסף לכך, אין מחלוקת כי רוטנברג התקשר בינואר 1999 בעיסקת הלוואה עם דגם הוד במסגרתה לווה מדגם הוד סך של 483,000 דולר, סכום שווה ערך ל- 2,270,000 ₪ ששימשו למימון ביניים של ההוצאות. ההלוואה הוחזרה.

הסכומים שהתקבלו אצל שפירא
כפי שצוין לעיל, למרות שבכתב התביעה נטען שקי בלה לחשבונה סכומים נמוכים יותר, בתצהירה, ציינה רוטנברג בסעיף 46 כי קיבלה סכומים נומינליים של 3,801,988 ₪ לחשבונה בהתאם לפירוט הבא: בשנת 2002 קיבלה מחשבון נאמנות שנוהל א צל עו"ד דפנה וינשטוק סך של 1,081,732 ₪ בשלושה תשלומים. בנוסף קיבלה, כאמור לעיל, מעו"ד צבי כהן שהחזיק גם כן בנאמנות כספי תמורות שקיבל רוטנברג, סך נוסף של 2,720,256 ₪ באמצעות שני תשלומים בשנת 2007 ותשלום אחד בשנת 2009.
המדובר בסכומים שקיימים אישורים בכתב של עו"ד צבי כהן ושל עו"ד דפנה וינשטוק שהעבירו הסכומים לחשבונה. בהתאם לחישוב שנערך בתצהירה הסכומים האמור ים, בתוספת הפרשי הצמדה נכון לשנת 2017 , עומד ים על 4,582,416 ש"ח.
בהתאם למפורט בסעיף 52 לתצהירה, הסכומים ששילמה בגין הוצאות שהוציאה עבור רו טנברג (עם ריבית של 5%) עומדים על 4,740,438 ₪. לכן, ציינה בתצהירה כי בהתחשבנות בקשר להוצאות שהוציאה, קיים לטובתה עודף של 158,022 ₪.
בחקירתה הנגדית נשאלה לגבי סכומים נוספים שנכנסו לחשבונה. לגבי מספר סכומים, לאחר שעומתה עם דפי חשבון בנק וראיות נוספות, אישרה שפירא כי הסכומים הגיעו מהתמורות שהתקבלו בגין המקרקעין. לגבי חלקם אישרה כי אכן נכנסו לחשבונה, כפי שיפורט להלן.
כך, אישרה שפירא לגבי סכום של 789,130 ₪ כי עבר לחשבונה ביום 9.2.00. לדבריה, סכום זה הוא חלק מהתמורה בסך של 390,000 דולר שהתקבלה . כך בעדותה (ר' בעמ' 22 לפרוט' הדיון):
"ש. אני מציג לך תדפיס חשבון בנק 029211 – שביום 9.2.00 נכנס לך סכום של 789,130 ₪ שזה סכום, פחות או יותר, לפי הדולר בזמנו, ה-195,000 דולר. זה היתרה שהייתה בחשבון הנאמנות לצורך מחיקת המשכנתא. הסכום הזה נכנס לחשבון שלך, את מאשרת?
ת. אני מאשרת ורוצה להגיד הסכום הזה הוא נכנס 390,000 דולר, על מה שאתה מדבר היה וע ל זה פתחת לי פתח פתוח, הסכום הזה עבר דרך החשבון שלי, אח"כ עו"ד דפנה וינשטוק ביקשה שאני ודוד נפתח חשבון מש ותף, היא פעם ראשונה הדריכה ואמרה שנפתח חשבון משותף.
ש. ה-789 זה מתוך ה-390 שעבר בחשבון שלך?
ת. נכון הכל עבר דרך החשבון שלי כי באותה נקודת זמן לא היה חשבון של העסקאות או משהו כזה ואז לראשונה עו"ד וינשטוק ביקשה ממני לפתוח איתו חשבון 47910. באותה נקודת זמן היא המליצה לו שיפקיד סכום להבטיח כי אני חתמתי על..."
שפירא למעשה מודה כי סכום של 390,000 דולר עבר בחשבונה בשנת 2000.
אציין, כי בכל הנוגע לקרקעות החקלאיות, האישור של עו"ד וינשטוק (נספח ז' לתצהיר רוטנברג) מלמד כי מתוך התמורות בעיסקאות המכר לאילן שרייבר ולטובי ואינס טורי, הועבר על ידי וינשטוק לשפירא סך של 1,082,732 ₪, כמפורט לעיל.
בכל הנוגע לעסקה הנוספת, שעניינה מכירת זכויות במקרקעין החקלאיים לבוקרה, סלומון מדינה וגסר תמורת 390,000 דולר ב-30.1.00 רוטנברג הצהיר כי בעיסקה זו יוצג ע"י עו"ד צבי יפה המנוח (סעיף 20 לתצהירו של רוטנברג) . שפירא למעשה מודה כי סכום התמורה בגין עסקה זו עבר דרך חשבונה.
למרות שטענה כי חלק מהסכום עבר בהמשך לחשבון המשותף, שפירא לא הוכיחה טענותיה בעניין זה ומה עלה בגורל הכספים הללו ולכן אני מקבלת את טענת רוטנברג כי יש לראות את מלוא הסכום של 390,000 דולר שנכנס לחשבונה כסכום שהתקבל על ידה.
כמו כן, בהמשך חקירתה הנגדית, נחקרה שפירא לגבי כך שבאוגוסט 2002 נכנס לחשבונה סך של 866,869 ₪ . זאת, כאשר התקבל בסמוך לפני כן אצל עו"ד וינשטוק סך של 930,000 ₪ בגין מכירת קוטג' משפחת חיון ובהפחתת שכ"ט בסך 63,131 ₪, היתר ה עומדת על סך של 866,869 ₪ והציג בפניה את מכתבה של עו"ד דפנה וינשטוק מיום 8.8.02 שצורף לבקשת הנתבע לגילוי מסמכים ובו הפירוט לגבי יתרת הסכום בסך 866,869 ₪ (ר' עמ' 26 לפרוט' הדיון שורות 5-22, המכתב של עו"ד וינשטוק מיום 8.8.02 אכן צורף לבקשת הנתבע לגילוי מסמכים שהוגשה ביום 6.9.17 . צורף גם דף חשבון בנק של שפירא שמלמד כי הסכום האמור נכנס לחשבונה ביום 9.8.02 ). התובעת השיבה כי היא לא יכולה להתייחס לכך עקב חלוף הזמן.
אני סבורה כי די בנתונים שהוצגו כמפורט לעיל, על מנת להביא למסקנה כי הסכום של 866,869 ₪ שנכנס לחשבונה של שפירא מקורו בעסקת חיון.
סכומים נוספים ששפירא נחקרה על כך שעברו אליה מהחשבון המשותף (עמ' 27-29 לפרוט' הדיון): שפירא אישרה כי הועברו לחשבונה באוקטובר 2005 הסכומים הבאים: סך של 120,000 ₪ וכן סכום של 25,000 ₪; סכום של 80,000 ₪ וסך של 50,000 ₪.
שפירא אף אישרה כי כל סכומי התמורה התקבלו או בחשבון שלה או בחשבון המשותף (עמ' 38 לפרוט' הדיון) .
בסיכומי הנתבע בסעיף 3.2.7 הוא מסכם את הסכומים שהתובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי התקבלו על ידה ועומדים על סך של 2,891,895 ₪ וזאת מעבר לסך של 3,801,988 ₪ שהודתה בו בתצהירה ובסה"כ מדובר בסך של 6,693,883 ₪.
מתוך הסכומים שהודתה שפירא בחקירתה, לא שוכנעתי כי הודתה בסך של 160,000 ₪ (ר' עמ' 29 לפרוט' הדיון) שפירא איננה מאשרת זאת, ולא הוכח בפני כי קיבלה סכום זה.
לפיכך, סך הסכומים אשר הוכח שהתקבלו אצל שפירא, כאשר לגבי מרביתם אישרה את קבלתם כמפורט לעיל, עומדים על 6,533,8 83 ₪ (קרן).
בסיכומיו מציין רוטנברג כי בחשבונות הבנק של שפירא עברו סכומים של מעל 9 מליון ₪ ולכן הוא מציין כי יש לראות את סכומי התמורות שהתקבלו על ידה כעומדים על מעל 9 מליון ש"ח. אולם, אינני סבורה כי יש לקבל זאת. כל המסמכים הרלבנטיים, חשבונות בנק, הסכמי המכר, אישורי עורכי דינו, עמדו לרשות רוטנברג עת ערך את תצהירו ושעה שבא כוחו חקר את שפירא. הסכומים שחקר והביא ביסוס לטענותיו לגביהם הינם הסכומים שפורטו לעיל שאינם מגיעים כדי 9 מליון ₪. לא למותר לציין, כי רוטנברג לא הציג אסמכתאות לגבי גובה הסכומים שהתקבלו אצלו מהעסקאות במהלך השנים, מעבר למפורט במכתבו של עו"ד כהן כפי שהובא לעיל (נספח ט').
נראה כי ניתן לומר כי ניתנה התייחסות, במסגרת הדיון לעיל, למכלול הסכומים שהתקבלו בעסקאות מכר המקרקעין . בכל הנוגע לעסקאות בחלקות החקלאיות, כפי שפורט לעיל, בגין חלקה 16 לפי מכתבו של עו"ד כהן ולגבי חלקה 14 המדובר בקוטג'ים, עסקת חיון שהסכומים שהתקבלו במסגרתה אף הם נדונו לעיל.
יש לבחון עתה את סכומי ההוצאות להם טענה שפירא.
סכומי ההוצאות ששולמו על ידי שפירא
בכל הנוגע לסכומי ההוצאות שהוציאה , ציינה, כאמור, בתצהירה בסעיף 51 כי הסכום הכולל עומד על 4,514,696 ₪ ממודד לחודש מרץ 2017. סכומי הקרן המפורטים בתצהירה עמדו על כ-4 מיליון ₪. התובעת צירפה לתצהירה כנספח 25 קובץ ובו פירוט התשלומים שהיה באפשרותה לאתר כי שילמה. לטענתה, יש להוסיף לסכומים 5% ריבית, שכן הוסכם בהסכמים בין שפירא לרוטנברג כי הסכומים ישאו ריבית ובאחד ההסכמים הוסכם על ריבית של 5%.
לפי המפורט בתצהירה של שפירא הפער בין הסכומים שהתקבלו על ידה והסכומים ששולמו על ידה (ממודדים לשנת 2017 ולאחר הוספת 5% ריבית לסכומים ששולמו על ידה) עומד על 158,000 ₪ לזכותה.
למעשה, משעה שהודתה בחקירתה כי התקבלו בחשבונה סכומים נוספים כמפורט לעיל, הטענה שהועלתה על ידה בתצהירה איננה יכולה לעמוד. ממילא, כל הסכומים שעלה בידה להראות כי שילמה עבור הנתבע, כבר הוחזרו לה.
כבר עתה ניתן לומר כי עולה מהאמור כי סכומי התמורה שהתקבלו על ידי שפירא (6.5 מיליון ₪) עולים על סכומי ההוצאות שהוצאו על ידה, לפי המפורט בתצהירה.
לפיכך, לא בכדי זנחה שפירא בסיכומיה את תביעתה להשבת הוצאות.
למעשה, מההתנהלות הכספית כפי שעלתה בחקירתה הנגדית עולה כי מספר פעמים אף הועברו אליה מראש, וביתר, התשלומים בגין הסכומים ששולמו על ידה (ר' עמ' 23 לפרוט' הדיון).
במסגרת סיכומיו, מציין רוטנברג כי אף אין לקבל את טענות שפירא לגבי גובה הסכומים ששולמו על ידה, כפי שיפורט להלן.
יש לבחון האם, אכן הוצאו על ידי שפירא הוצאות בסכומים שנטענו על ידה (4.5 ממודד או כ- 4 מיליון ₪ בערכי קרן).
לגבי חלק מהסכומים שנחקרה לגביהם, סכומים אלו לא נכללו ברשימת ההוצאות להן טענה (נספח 25 לתצהירה) ולכן אין צורך להתייחס אליהם בשלב זה.
במסגרת ההוצאות, שפירא מציינת את ההלוואה בסך 483,000 דולר אשר רוטנברג אישר בהסכם 99 כי קיבל מידה. שפירא טוענת בתצהירה (סעיף 19) כי מדובר בסיכום ביניים שערכו לגבי הסכומים שנתנה לרוטנברג וכי ההסכם נערך אצל חברו של רוטנברג עו"ד בן ציון וקס.
מעיון בהסכם ההלוואה – הסכם 99, מצוין בפתיח שלו כך:
"הואיל והמלווה הלוותה במשך שנים וממשיכה להלוות לחייב סכומים שונים לצורך תשלום חובות ו/או מיסים ו/או הוצאות...
והואיל והצדדים בדקו והסכימו כי הסכומים המצטברים שהלוותה המלווה לחייב עד ליום חתימת הסכם זה הינם סכום שווה ערך בשקלים השווה ל: 483,000 דולר..."
בחקירתה הנגדית נשאלה שפירא על הכיתוב בכתב ידה על גבי הסכם ההלוואה בעותק שצורף לתצהירה וסומן כנספח 6 , שם נכתב כך:
"12/9/16 הסבר להסכם 1) היה הסכם הלוואה בין דוד לדגם הוד קבלנים. 2) אני החזרתי כחלק מערבות אישית שלי כלפיו לקבלנים 483,000 $ והסכם זה חתו ם ומאושר על ידו".
יצויין כי הסכם ההלוואה עם דגם הוד נחתם ביום 7.1.99.
בחקירתה הנגדית נשאלה שפירא לגבי הסכם ההלוואה עם דגם הוד והשיבה כי היא שהחזירה לדגם הוד את ההלוואה והפנתה לשיקים על סך 151,000 ₪ שצורפו לתצהירה (נספח 25 ד'). שפירא העידה כי לקחה לשם כך משכנתא וכי זה היה במועדים מאוחרים יותר, בשנת 2002.
אכן, מעיון בנספח 25 לתצהיר שפירא עולה כי הקבלות שצורפו המעידות על החזרי הלוואה לדגם הוד הינן משנת 2002 (מופיעים שם אף אישורים של דגם הוד ושל רוטנברג) .
בסיכומי שפירא מצוין כי עולה מההסכם 99 כי הוא כלל לא מדבר על החזר הלוואה דגם הוד , כי במקרה מדובר באותו סכום של 4 83,000 דולר וכי שפירא התבלבלה כאשר רשמה הערות בכתב יד לבא כוחה בשנת 2016, שנים כה רבות לאחר מכן.
שקלתי את טענות הצדדים. הרישום בכתב יד משנת 2016 שנעשה על ידי שפירא אכן מעורר סימני שאלה . עם זאת, הסכם 99 עצמו כלל איננו מתייחס ל"דגם הוד", אלא רוטנברג מאשר בו בצורה ברורה כי מדובר בסכומים שכבר התקבלו על ידו (נכון לשנת 1999) ואילו הסכומים שהו חזרו לדגם הוד על ידי שפירא הוחזרו בשנת 2002. יציין עוד, כי נראה שדגם הוד טרם הלוותה את כל הסכומים לרוטנברג באותו מועד, כאשר הסכומים ניתנו כהלוואה על ידי תשלום תשלומי מסים בגין העסקאות . יצויין כי לתצהירו של רוטנברג צורף כנספח ג/1 הסכם (לא חתום) בין רוטנברג לדגם הוד. בהסכם האמור מצוין כי סכום ההלוואה שהעניקה לו דגם הוד בגין תשלומים ששילמה במקומו, בגדר הסכמי הקומבינציה , עומד על סך של 384,150 דולר וכי הסכום אינו סופי מאחר ודגם הוד תשלם עוד סכום של היטל השבחה. בהסכם מצוין כי סך של 151,000 ₪ הוחזר ביום 2.1.02, סכום של 151,000 ₪ הוחזר ביום 1.5.02 וכי סכום נוסף של 151,000 ₪ יוחזר ביום 25.5.02 וכי יתרת הסכומים ישולמו לחברה לאחר מכירת הקוטג'ים. מהאמור בהסכם עולה כי מדובר במסמך מחודש 5/02 כאשר החוב לדגם הוד עומד נכון לאותו מועד על 384,150 דולר.
רוטנברג מבקש לסתור את האמור בהסכם 99 שנחתם על ידו. לנוכח המפורט לעיל, לא שוכנעתי כי יש לקבל את טענת רוטנברג כי שפירא לא הלוותה לו את הסך של 483,000 דולר, טענה העומדת בניגוד לאמור בהסכם עליו חתם רוטנברג בשנת 1999.
התשלומים לעו"ד ברוידא –כפי שצוין לעיל, יישוב דרישת שכ"ט של עו"ד ברוידא נזכרה כאחת מההתחייבויות של שפירא, כבר בהסכם 97. שפירא נחקרה ארוכות לגבי הסכום שלטענתה שולם על ידה לעו"ד ברוידא. עו"ד ברוידא דרש מרוטנברג תשלום שכ"ט בסך שווה ערך ל-448,344 דולר (חשבון שכ"ט על הסכום האמור של עו"ד ישראל ברוידא מיום 15.1.97 בו צויין כי הסכום של 448,344 דולר הינו נכון ליום 15.1.96 וכי יופחתו ממנו התשלומים ששולמו על החשבון, צורף במסגרת נספח 16 לתצהיר שפירא) . שפירא הצליחה להפחית את הסכום והגיעה עם עו"ד ברוידא להסכם מיום 4.2.99 לפיו ישולם סך של 160,000 ₪ ( ההסכם מצורף במסגרת נספח 16). זהו הסכום שציינה שפירא במסגרת ההוצאות שהוצאו על ידה בנספח 25 לתצהירה. אולם, ממכתבו של עו"ד אלי ברוידא מיום 2.7.99 (צורף גם הוא במסגרת נספח 16) עליו נשאלה בחקירתה הנגדית, עולה כי בפועל שולם על ידה לעו"ד ברוידא וצורפו על ידה קבלות על סך 80,000 ₪ (ר' נספח 16 וחקירתה הנגדית בעמ' 30 לפרוט' הדיון). לפיכך, יש להביא בחשבון ההוצאות שהוצאו על ידי שפירא סכום של 80,000 ₪ שהוצאו על ידה בפועל ולא את הסך של 160,000 ש"ח .
לגבי סכומים נוספים ששפירא נחקרה עליהם, כדוגמת תשלומי היטל השבחה בסך 2.1 מליון ₪, הם לא נדרשו על ידה במסגרת המפורט בסעיף 25 לתצהירה. לכן לא מצאתי כי יש צורך לדון בטענות הפרטניות ביחס אליהם.
עם זאת, יצויין כי הוצאות אחרות שנחקרה עליהם ובכללן ההוצאות בגין היטל השבחה , הן הוצאות ששפירא טענה בזמנו בפני רוטנברג כי הוצאו על ידה. הוצאות נוספות אלו נכללו באוגדני ההוצאות שנמסרו על ידי שפירא לרוטנברג בשעתו. רוטנברג חתם בשנת 2007 כך : " קיבלתי לידי פירוט חשבון הוצאות לשם עיון" (נספח י'2 לתצהיר רוטנברג). פירוט ההוצאות מצורף למכתב של שפירא לעו"ד צבי כהן (נספח י/1 לתצהיר רוטנברג). מעיון בנספח י' לתצהירו של רוטנברג במסגרת אוגדני ההוצאות שנמסרו בשעתו על ידי שפירא לרוטנברג נכללים, בין היתר, תשלומים בסך 2.1 מיליון ₪ בגין היטל השבחה. סה"כ ההוצאות שהוצאו על ידה, בהתאם למכתבה של שפירא מיום 24.8.08 הגיעו ל- 6,742,182 ₪.
אולם, כאמור, במסגרת תצהירה צימצמה שפירא את ההוצאות להן היא טוענת.
המסקנה היא שלאחר הפחתת הסכום שנדרש על ידה בגין התשלום לעו"ד ברוידא, סכום ההוצאות ששפירא הוכיחה בהתאם למפורט בנספח 25 לתצהירה כי שילמה, עמד על סך של 3,920,000 ₪ (קרן) .

דין התביעה והתביעה שכנגד
סיכומו של דבר, הפער בין הסכומים שהתקבלו בחשבונה (כ- 6.5 מ יליון ₪) לבין הסכומים שהוציאה (כ-3,920,000 ₪) עמד, אם כן, על סך של כ- 2,580,000 ₪ (קרן) .
כפי שיפורט להלן, סכום זה, של 2.5 מליון ₪, הינו בסדרי גודל של הסכומים שלטענת שפירא היתה זכאית לקבל בהתאם להתקשרות בין הצדדים ומהווים לשיטתה 10% מפדיון המכירות .
בתצהירה צמצמה שפירא, כמפורט לעיל, את החישוב ביחס ל-10% מהתמורה. בהתאם למפורט בסעיף 70 לתצהירה של שפירא, סכום התמורה הכולל בגין מימוש המקרקעין, כאשר מביאים בחשבון אף את ערך הקוטג' המושכר על ידו (באותו סכום כפי שנמכר הקוטג' הנוסף שקיבל לחיון) הסכום הכולל עומד על 26,528,842 ש"ח ממודד לשנת 2017. לפיכך 10% מהסכום האמור עומד על 2,652,884 ממודד לשנת 2017. יצויין כי רוטנברג לא התייחס לאופן חישוב ה-10 אחוז המצוין על ידי שפירא, לא בתצהירו ולא בסיכומיו.
מאחר וסכומי הכסף נכנסו לחשבונה של שפירא בזמנו, אין להוסיף להם הצמדה למדד (לגבי ערך הקוטג' שקיבל ומושכר יש להביא בחשבון את ערכו נכון להיום) . לפיכך הסכום אמור להיות נמוך מ-2.6 מליון ₪.
עולה מן האמור, כי הסכומים ששפירא טוענת שמגיעים לה כתמורה כמפורט לעיל, הינם בקירוב סכומים דומים לסכום של כ- 2.5 מליון ₪ שמצאתי כי כבר נמצא בידה .
הלכה למעשה, אם כן, מהראיות שהובאו בפני, עולה כי שפירא כבר קיבלה לידיה בשעתו את הסכומים אותם היא תובעת בתביעתה, כ-10% מהתמורה.
די בכך, על מנת לקבוע כי אין מקום לפסוק לה סכומים אלו במסגרת התביעה שבפני, שכן הסכומים כבר נמצאים בידה.
אולם, יש לקבוע האם על שפירא להשיב סכומים אלו לרוטנברג.
רוטנברג אינו חולק על כך שחתם על ההסכמים במסגרתם התחייב לשלם לשפירא 10 אחוז מפדיון המכירה של המגרשים. הוא אף מאשר בתצהירו, כי הוא שיזם בשעתו את ההתחייבות לשלם לה באופן זה, כדבריו, בגין המאמצים והעזרה שלה (ר' סעיף 12 לתצהירו).
רוטברג טוען כי שפירא איננה זכאית לתשלום התגמול של 10% מהפדיון . לטענתו, שפירא נהגה במרמה והפרה את חובות האמון שהיו מוטלים עליה ולא מילאה את התחייבויותיה בהתאם להסכמים שבין הצדדים .
רוטנברג טוען כי שפירא לא נתנה לו הלוואות.
אולם, בזמן אמת, רוטנברג אישר בהסכמים שנחתמו על ידו פעם אחר פעם ובמשך שנים, כי קיבל משפירא הלוואות.
בסעיף 17 לתצהירו ציין רוטנברג כי עד שהחלו עסקאות הקומבינציה ניהל בעצמו רשימה של הוצאות וסימן באילו מהם נשאה שפירא ובאילו נשא בעצמו (נספח ו' לתצהירו).
בסופו של דבר, ברור כי משעה שהתקבלו תמורות, עיקר התשלומים בוצעו למעשה מהכספים ששולמו לרוטנברג. עם זאת, לא שוכנעתי כי בתחילת הדרך לא ניתנו על ידי שפירא הלוואות.
בהסכם הראשון, מיום 5.3.97, התחייבה שפירא לפעול, ביחד עם עו"ד הרצוג ורוטנברג , לשם קידום תכנון המקרקעין ולהשקיע סכומים הנדרשים לשם כך ולצורך הסדרת החוב מול עו"ד ברוידא. יצויין כי במסגרת ההסכם שפירא התחייבה לעמוד בקשר עם רשויות המס ולשלם את התשלומים השוטפים לשם החזקת המקרקעין ולשם הפשרתם, אך להוציא מסי שבח והשבחה.
כמו כן, לא נטען, כי שפירא לא פעלה לקידום העסקאות. מהראיות שצורפו על ידי שני הצדדים עולה מעורבות מרובה של שפירא בכל נושא קידום העסקאות לאורך השנים .
שפירא התחייבה, כאמור, בהסכם הראשון להביא להפחתת דרישת החוב של עו"ד ברוידא. רוטנברג הצהיר (סעיף 4) כי בשנת 1988 לאחר שהוד השרון הוכרזה כעיר והתחילו תהליכי פיתוח שכר את שירותיו של עו"ד ישראל ברוידא ז"ל לייצג אותו בעניינים הללו מול ועדות התכנון. כפי שפורט לעיל, חשבון שכ"ט של ברוידא עמד על 448,344 דולר. בסופו של דבר הגיעה עימו שפירא להסכם כי ישולם לו סכום של 160,000 ₪. אמנם, בפועל שולם על ידה סך של 80,000 ₪ ולכן לא הכרתי בהוצאה בסך 160,000 ₪ (אלא בסך של 80,000 ₪). אך לא ניתן לטעון כי לא מילאה את שהתחייבה כלפי רוטנברג, שכן פעלה להפחתה משמעותית ביותר והסדרה של דרישת התשלום של עו"ד ברוידא.
לכן, התמונה המתקבלת היא כי ההסכם בוצע. לא שוכנעתי כי לאחר שעסקה במשך שנים בקידום העסקאות, לא היתה זכאית לתמורה שהובטחה לה.
זאת, מבלי לגרוע מהחובה לערוך התחשבנות נאותה.
עצם העובדה ששפירא נהגה, אף לשיטתה , ברשלנות רבתי בניהול הכספים, יכולה לפעול לרעתה בהתחשבנות. לכן, לא הובאו בחשבון הוצאות בגינן לא הוצגו קבלות או אישורים ספציפיים של רוטנברג. בהחלט יתכן כי נשאה בתשלומים נוספים אך איננה זכאית להסתמך על כך. אציין, כי בחקירתה, השיבה בפתיחות לכל השאלות שנשאלה. כאשר נשאלה לגבי סכום של 789,130 ₪ שהיה שווה ערך ל-195,000 דולר שהתקבל על ידה, מסרה מיוזמתה כי זהו חלק מסכום גדול יותר של 390,000 דולר שהועבר לחשבונה.
אוסיף, כי במהלך המשפט, לבקשת רוטנברג ובהסכמת שפירא נחשפו כל חשבונות הבנק שלה ואף של בעלה המנוח. המידע שהתבקש נמסר לרוטנברג. התמורה שהתקבלה בגין העסקאות השונות נקובה בהסכמים וידועה ולכן התמונה נפרסה בפניו, כפי שביקש.
כפי שפורט לעיל, נבחנו הטענות לגבי התמורות שהתקבלו מהעסקאות ומה מהן הגיע לידי שפירא.
לסיכום, משמצאתי כי שפירא כבר תוגמלה בהתאם להסכמים שבין הצדדים, דין תביעתה להידחות.
התביעה שכנגד עניינה טענה כי על שפירא להשיב את הפרש הכספים, ככל שיתברר כי קיים כזה. אמנם, שפירא נהגה, כפי שציינה, ברשלנות בניהול הכספים . עם זאת כפי שהשיב רוטנברג בהגינותו, למרות ביקורתו על שפירא היא תרמה למימוש המקרקעין , (ר' בעמ' 41 לפרוט' הדיון):
"ש. אתה חושב שהעסקאות היו יוצאות לפועל בלי העזרה של ורדה.
ת. אני לא חושב. אני לא בטוח.".
לנוכח התוצאה אליה הגעתי וכל המפורט לעיל בעניין ההתחשבנות , לא מצאתי כי הוכח שיש להורות על תשלום כספים על ידי שפירא לרוטנברג.
לפיכך, התביעה שכנגד אף היא דינה להידחות .
סיכומו של דבר, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.
באשר להוצאות, שפירא היא שהחלה בהתדיינות ארוכה זו וזאת, כפי שהסתבר בסופו של דבר, שלא לצורך. הבירור הצריך הליכי גילוי ומעבר מקיף על חשבונות הבנק מצד ב"כ הצדדים.

לנוכח האמור, אני מחייבת את שפירא לשאת בהוצאות שכ"ט עו"ד של רוטנברג בסך כולל של 50,000 ₪ שישולמו תוך 60 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.