הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 33690-07-15

לפני
כבוד השופטת עירית כהן

התובעים:

1. פלוני
ע"י עוה"ד עמית ביר ואח'
2. המוסד לביטוח לאומי
ע"י עוה"ד אברהם וקסלר ואח'

נגד

הנתבעים:

  1. אווניו-מרכז ארועים וקונגרסים בע"מ
  2. מנורה חברה לביטוח בע"מ

ע"י עוה"ד שיראל סלע ואח'
3. דיגיטל הגברה ותאורה בע"מ
4. כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד ד. חיות ואח'

נגד

צדדי ג:

  1. ליאור נרקיס
  2. ליאור נרקיס הפקות בע"מ

ע"י עוה"ד נתנאל בירן ואח'

נגד

צדדי ד: 1. אווניו-מרכז ארועים וקונגרסים בע"מ
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד שיראל סלע ואח'
3 . דיגיטל הגברה ותאורה בע"מ
4 . כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד ד. חיות ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (להלן: "התובע") ביום 10.10.2013, במהלך הופעה של הזמר ליאור נרקיס בחתונה שנערכה במרכז האירועים "אווניו", ותביעת השבה שהגיש המוסד לביטוח לאומי – תובע 2, בגין הגמלאות שהוא משלם לתובע.
התביעה הוגשה נגד האולם; נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ – מבטחת האולם (להלן: "מנורה"); נגד דיגיטל הגברה ותאורה בע"מ, אשר סיפקה את שירותי ההגברה בהופעת הזמר (להלן: "דיגיטל"); ונגד כלל חברה לביטוח בע"מ – מבטחת דיגיטל (להלן: "כלל").
הנתבעים שלחו הודעה לצד שלישי נגד הזמר ליאור נרקיס (להלן: "הזמר"), ונגד ליאור נרקיס הפקות בע"מ – חברת ההפקות של הזמר (להלן: "חברת ההפקות").
הזמר וחברת ההפקות הגישו הודעה לצדדים רביעיים נגד האולם, נגד מנורה, נגד דיגיטל ונגד כלל.
אין מחלוקת שהתובע נפל על הבמה ונפגע. המחלוקות נוגעות לנסיבות עליית התובע לבמה, נסיבות הנפילה, שאלת האחריות וגובה הנזק.
הנתבעים והצדדים השלישיים כופרים באחריותם לתאונה.

ראיות הצדדים
מטעם התובע העידו התובע עצמו; אשת התובע; רון חדז'אמה - חברו של התובע אשר נכח בחתונה; ז.כ. - אחיו של התובע (אביה של הכלה); ד .כ. - אחיו של התובע, אשר נכח בהופעה; ירין יחזקאל אשר נכח בהופעה; מ .כ. - בנו של התובע, אשר נכח בתחילת ההופעה; אורן יחזקאל - מכר של התובע אשר נכח באירוע; יובל ניסני - חברו של התובע אשר נכח בהופעה ושימש במשך שנים כאמרגן של הזמר; צ .א. ו-מ.א, בנותיו של התובע אשר נכחו בתחילת ההופעה; י.א. - חתנו של התובע, אשר נכח בהופעה; יוסף עדרי - המתופף שהופיע עם הזמר; שי צולעי - מי שהיה החבר של החתן ונכח אף הוא בהופעה; ואסף תמם שצילם את החתונה.
התובע הגיש כראיות מטעמו את חוות הדעת של ד"ר איל ביקלס, מומחה בתחום הבטיחות; חוות דעת וחוות דעת משלימה של פרופ' ויויאן דרורי, מומחית בתחום הנוירולוגיה; חוות דעת של ד"ר רונן הוברפלד, מומחה בתחום הפסיכיאטריה; חוות דעת של ד"ר אירנה צווקר-לזר, מומחית בתחום הרפואה הפיזיקאלית והשיקום; חוות דעת של גב' חנה טל, מרפאה בעיסוק; חוות דעת של חברת נגיש בנוגע להתאמת דיור; ושלוש חוות דעת של הכלכלן משה קצין - בנוגע לעלות ניידות, עלות כביסה וייבוש ועלות מזגנים לבית נכה.
מטעם האולם העיד רונן פטל, סמנכ"ל הכספים של האולם.
האולם הגיש כראיה מטעמו את חוות הדעת של המהנדס סעדי סלים, יועץ בטיחות.
מטעם דיגיטל העיד נתי עמר, מנכ"ל דיגיטל, ומי שהיה אחראי על הסאונד באירוע.
דיגיטל הגישה כראיה מטעמה את חוות הדעת של המהנדס דוד אופיר, מומחה בתחום הבטיחות.
מטעם הזמר העידו הזמר עצמו; שי ביטון- עוזרו האישי בזמנים הרלוונטיים לתביעה; יוסי גנגינה- מנהלו האישי; והנגנים שהופיעו עמו בחתונה: שמעון וקנין, ליאור בלכר, שגיא פינקלמן, יבגני רזיקוב.
הנתבעים הגישו כראיות מטעמם את חוות הדעת של פרופ' אבינעם רכס, מומחה בתחום הנוירולוגיה; חוות דעת של ד"ר יעל דמבינסקי, מומחית בתחום הפסיכיאטריה; חוות דעת של ד"ר ראובן לנגר, מומחה בתחום רפואת השיקום; חוות דעת של העו"ס גדעון הס בעניין עלות צרכי השיקום; שלוש חוות דעת של הכלכלן בועז מוגליבקין - בנוגע לעלות ניידות ואחזקת רכב, עלות אחזקת מזגן, ועלות אחזקת מכונת ייבוש כביסה; וחוות הדעת של המהנדס דן ברלינר בנוגע להתאמת דיור.
פרופ' דוד ירניצקי מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.
פרופ' אלי איסקוב מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום.
במהלך הדיונים הוצגו קטעים מסרט החתונה.

אירוע התאונה
הופעתו של ליאור נרקיס החלה קרוב לשעה 24:00.
לטענת התובע, במהלך ההופעה ביקש ממנו הזמר להביא לו כוס וויסקי לבמה. הוא עלה על הבמה כדי לתת לזמר את הכוס, נתקל בכבלים, נפל ונחבל. הזמר מכחיש שהוא ביקש מהתובע להביא לו כוס וויסקי לבמה. הנתבעים טוענים כי לא יכלו לצפות שהתובע יעלה על הבמה, באופן שבו עלה, עם כוס וויסקי ביד, ולכן אין להטיל עליהם אחריות.

האם הזמר ביקש כוס וויסקי
בין התובע לבין הזמר הייתה היכרות מוקדמת (סעיף 18 לתצהיר הזמר; סעיף 3 לתצהיר התובע).
התובע הצהיר כי במהלך ההופעה הזמר קרא לו ברמקול וביקש ממנו להביא לו כוס משקה לבמה (ס' 3 לתצהיר). התובע הביא כוסית וודקה אך הזמר הדגיש שהוא רוצה כוסית וויסקי (סעיף 4 לתצהיר). התובע מילא כוסית וויסקי והלך לקדמת הבמה.
בחקירה הנגדית השיב התובע שהזמר קרא לו, הוא סימן לו ביד – שתייה, ביקש וויסקי ולא וודקה, ואמר לו שהם יעשו "לחיים" (עמ' 55 לפרוטוקול; עמ' 57 לפרוטוקול). הוא עמד על כך שהזמר רצה שהוא יעלה לבמה (עמ' 159 לפרוטוקול). בהמשך החקירה השיב שהזמר לא אמר לו לעלות לבמה, אך רצה שהוא יעלה (עמ' 160 לפרוטוקול). הוא גם חזר בו מהגרסה שהזמר קרא לו ואמר לו לעלות לבמה (עמ' 165 לפרוטוקול).
לזמר היו מספר גרסאות בנוגע לבקשת המשקה, אולם בשורה התחתונה הוא הודה שהוא ביקש מהתובע להביא לו כוס משקה.
בתצהיר עדות ראשית הצהיר הזמר: "הבחנתי בתובע ברחבי האולם, ובשל היכרותי המוקדמת אתו, סימנתי לו בתנועה סיבובית של כף ידי - כי אני מבקש לשתות" (סעיף 22 לתצהיר, ההדגשה במקור, ע.כ.).
הזמר הכחיש את גרסת התובע כי הוא ביקש ממנו במיקרופון להביא לו משקה, וכן את הגרסה כי התובע הביא וודקה, אך הוא ביקש וויסקי (סעיפים 23 ו- 24 לתצהיר).
הזמר השיב שמזה 25 שנים הוא לא שותה במהלך הופעה. באותו יום "השטן נכנס בו" (עמ' 876 לפרוטוקול). הוא סימן לו על הוויסקי שהוא שתה ממנו בשולחן (עמ' 874 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם ביקש מהתובע שתייה השיב: "רציתי לכבד אותו. אני סימנתי" (שם). "סימנתי לו שיביא לי כוס ושיישב עם החברים שלו. אני לא תכננתי שמישהו יעלה פה לבמה" (שם). לשאלת בית המשפט האם הוא רצה שהתובע יעלה והם יעשו "לחיים" עם הכוס השיב: "ממש לא. איך? אין לו שתי כוסות, מה פתאום". לשאלת בית המשפט האם הוא התכוון שהתובע יביא את הכוס והוא ישתה השיב: "התכוונתי שהוא יביא ואני אעשה לו לחיים ככה מרחוק ואני אטעם קצת. אני לא שותה בהופעות. לעולם, אני לא" (עמ' 876 לפרוטוקול).
תשובות הזמר תומכות בגרסת התובע כי הזמר רצה לכבד אותו ולהרים כוס לחיים.
התובע הגיש בעבר תביעה לתגמולי ביטוח נגד המבטחת שביטחה אותו בביטוח תאונות אישיות. לכתב התביעה צורף תצהירו של הזמר, מיום 7.12.2014 (להלן: "תצהיר 2014").
לפי אותו תצהיר: "במהלך ההופעה ביקשתי ממר כ' (התובע – ע.כ.) להביא לי כוסית שתייה לבמה ומר כ' עשה את שביקשתי" (סעיף 4 לתצהיר 2014).
בחקירתו הנגדית, עומת הזמר עם האמור בס' 4 בתצהיר 2014, וטען שהוא לא ביקש זאת מהתובע אלא סימן לו לעשות כן (עמ' 873 לפרוטוקול, שורות 21-20; עמ' 874, שורה 27).
בין אם הזמר ביקש זאת באופן מילולי, ובין אם סימן לתובע שהוא מבקש כוס וויסקי, ברור כי התובע הביא את כוס הוויסקי לזמר, על פי בקשתו.
לטענת הנתבעים והזמר, אי אפשר היה לצפות שהתובע יעלה על הבמה על מנת לתת את כוס הוויסקי לזמר, ובוודאי שלא ניתן היה לצפות שהוא יעלה באמצעות כיסא, מקדמת הבמה, ולא יעשה שימוש במדרגות אשר יועדו לעלייה על הבמה.

עליית אורחים לבמה במהלך ההופעה
התובע הצהיר כי במהלך ההופעה עלו לבמה אנשים נוספים חוץ ממנו, לרבות החתן והכלה, בני משפחה של בני הזוג וחבריהם. אף גורם לא אסר על עלייה של האורחים על הבמה ולא הזהיר מפני הסיכונים (סעיף 9 לתצהיר). התובע הצהיר כי: "כאשר הגעתי לכיוון קדמת הבמה, עליתי על הבמה (מהחזית) וביקשתי למסור לזמר את כוס המשקה" (סעיף 6 לתצהיר).
בחקירה הנגדית השיב שגם באירועים אחרים שהיה בהם עלו אנשים על הבמה (התובע, עמ' 59 לפרוטוקול). הוא בד"כ לא עולה על במות (עמ' 58 לפרוטוקול). בחתונה של הבנות שלו הוא לא עלה על הבמה (עמ' 60 לפרוטוקול). אם הזמר לא היה מזמין אותו, הוא לא היה עולה (עמ' 60 לפרוטוקול).
נתי עמר הוא מנכ"ל דיגיטל, והוא זה שהציב ביום האירוע את ציוד הסאונד וההגברה על הבמה (סעיף 3 לתצהיר). לשאלה האם בהופעות של ליאור נרקיס אנשים עולים בדרך כלל לבמה השיב בשלילה (עמ' 701 לפרוטוקול). בהמשך השיב שהוא לא זוכר הרבה מקרים כאלה. יכול להיות שיש מקרים מעטים (עמ' 702 לפרוטוקול). קורה שהחתן והכלה עולים לבמה להצטלם עם הזמר (עמ' 728 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם בחתונות עומדים על הבמה ורוקדים ביחד עם הזמר השיב נתי עמר שהחתן והכלה עושים זאת, והאחרים מדי פעם, "זה קורה" (עמ' 728 לפרוטוקול).
הזמר הצהיר כי אירועי שמחות פרטיים שבהם הוא מופיע מנוהלים על ידי בעל האירוע אשר מכתיב את האירוע. בעל האירוע מורה לזמר להזמין אותו ואורחים נוספים לעלות על הבמה במהלך ההופעה. פעמים רבות בעל האירוע ומקורביו אף עולים על הבמה ללא תיאום מראש עם הזמר (ס' 14 לתצהיר). הימצאות אנשים נוספים על הבמה, מעבר לצוות הנגנים, היא "חלק מהמשחק" באירועי שמחות פרטיים, על פי דרישתם של מזמיני האירוע, הגם שהיא מפריעה לו ולנגנים במהלך ההופעה. לפיכך הוא אינו נוהג להזמין או לדרבן אנשים לעלות לבמה בזמן ההופעה אך נאלץ לחיות עם מציאות זו באירועים שאליהם הוא מוזמן כזמר.
נוסף להימצאות מזמיני האירוע ומי מטעמם על הבמה, לעיתים אף אנשים בלתי מורשים מנסים לעלות על הבמה בזמן הופעתו (סעיף 15 לתצהיר). באירוע הנדון, כ-20 דקות לאחר תחילת ההופעה, עלו לבמה החתן והכלה וצעיר נוסף. מאחר שמדובר באירוע פרטי, בעלי השמחה קובעים מי יעלה לבמה ומתי, ואין לזמר יכולת למנוע מהם לעשות כן, כל עוד הדבר אינו פוגע ביכולתו לשיר (סעיף 21 לתצהיר).
מהחקירה הנגדית של הזמר עלה כי בחתונות מקובל שאנשים יעלו על הבמה ולא ניתן למנוע זאת. לשאלה מדוע הוא לא מטפל בכך שאנשים לא יעלו לבמה השיב שאם יעשה זאת, לא יזמינו אותו להופעות (עמ' 878 לפרוטוקול). בהמשך השיב שזה המוטו באירועים פרטיים (עמ' 880 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם כאשר דיגיטל מסדרת את האביזרים על הבמה, היא לוקחת בחשבון שאורחים יעלו וירקדו על הבמה השיב הזמר: "הוא לוקח בחשבון" (עמ' 918 לפרוטוקול). בהמשך השיב: "הניסיון של נתי איתי הוא יודע בדיוק איזה במה אני צריך. והוא יודע בדיוק שעולים כל אירוע. הוא יודע והוא רואה את זה מול עיניו" (עמ' 919 לפרוטוקול).
שי צולעי היה במועד התאונה חבר של החתן, והיה על הבמה בעת אירוע התאונה (סעיף 4 לתצהיר). הוא הושיט לתובע יד כדי לעזור לו לעלות לבמה. לפי תצהירו, במהלך ההופעה הוא ועוד אנשים עלו על הבמה (סעיף 6 לתצהיר), רקדו ושמחו עם הזמר, שנראה מרוצה מהנוכחות שלהם על הבמה (סעיף 8 לתצהיר). ז .כ., אחיו של התובע ואבי הכלה, השיב שהוא עצמו הרים את הבן שלו דרך הכיסא לבמה, וגם הוא עלה לבמה (עמ' 353 לפרוטוקול). הדברים עולים גם מסרט החתונה שהוקרן.
מהראיות עולה, אפוא, כי בזמן ההופעה עלו אנשים על הבמה. כך מקובל בהופעות כאלה הנערכות בחתונות, ואיש לא מנע את העלייה לבמה.
עדותו של הזמר שהוא מעדיף שלא יעלו אורחים על הבמה אינה רלוונטית, שכן הוא מודה שהעלייה על הבמה היא חלק מהמשחק, וכי אם הוא לא יאפשר עלייה לבמה לא יזמינו אותו לשיר בחתונות. עדותו של הזמר כי בעלי השמחה מנהלים את האירוע ומכתיבים את העלייה לבמה לא הוכחה.
האולם, דיגיטל, ליאור נרקיס וחברת ההפקות הם שחקנים חוזרים בהופעות מסוג זה בחתונות, והם ידעו שאורחים עולים על הבמה בזמן ההופעה.
הראיות תומכות בכך שהאולם, הזמר וחברת ההפקות לא הסדירו ביניהם את אופן העלייה של אורחים לבמה ואת הפיקוח על כך, למרות שהיו ערים לכך שאורחים יעלו על הבמה, והדבר איפשר עלייה מסוכנת דרך חזית הבמה, בין המוניטורים ועל הכבלים, בין היתר, באמצעות כיסא.
אין מחלוקת שבצד הבמה קיים גרם מדרגות אשר באמצעותו ניתן לעלות באופן מסודר על הבמה. אין גם מחלוקת כי בחזית הבמה הונחו מוניטורים וכבלים והיא לא הייתה ערוכה לעלייה של אנשים.
בסרט נראו אנשים עולים לבמה, דרך החזית. היו שעלו ישירות מרצפת האולם. היו שעלו לבמה, לאחר שהיו ישובים על כתפיים של אחר (תמונות 1 ו- 2 בחוות דעתו של אייל ביקלס). חלק מהאורחים עלו באמצעות כיסא שהונח בשלב מסוים בקדמת הבמה. שי צולעי העיד שבאחת הפעמים הוא עלה באמצעות המדרגות שהיו בצד הבמה.
מצפייה בסרט עולה כי הכיסא, אשר באמצעותו עלה התובע לבמה, הובא למקום על ידי מספר אורחים כדי להעלות את הכלה לבמה, ונשאר שם (סרט 3 דקה מס' 5, דקה 5:49 שם רואים שהכיסא נשאר לאחר שנעשה בו שימוש להעלאת הכלה לבמה). שי צולעי השיב בחקירה שהכיסא שימש כמו מדרגה לצורך עלייה לבמה (עמ' 576 לפרוטוקול). מאחר שהכיסא נשאר במקום, השתמשו בו אורחים נוספים כדי לעלות על הבמה.
אני דוחה את טענת התובע כי הכיסא יועד לעליית אורחים לבמה. בפועל, הוא שימש לעליית אורחים לבמה, לאחר שהונח שם קודם לכן לצורך העלאת הכלה לבמה.
האם היה צפוי שהתובע יעלה לבמה
הזמר הצהיר שהוא לא ביקש מהתובע לעלות על הבמה, וגם לא העלה על דעתו שהתובע, גבר כבן 50, יבחר לטפס אל הבמה, בוודאי שלא מהחזית, כאשר בצד הבמה יש מדרגות שמהן עולים לבמה. לפי תצהירו, מדובר בבמה נמוכה מאוד, והתובע יכול היה ללא קושי להושיט לו את כוס המשקה, תוך כדי עמידה על רצפת האולם (סעיף 25 לתצהיר). הוא לא זוכר שהוא ראה את התובע ניגש אל הבמה. הוא ראה אותו רק לאחר שהוא נפל (סעיף 26 לתצהיר).
גרסת הזמר בתצהיר 2014 הייתה, כאמור, שהוא ביקש מהתובע להביא לו את כוס השתייה לבמה (סעיף 4 לתצהיר).
הזמר השיב שהוא חתם על תצהיר 2014 כדי לעזור לתובע. בזמן החתימה היה איתו עורך דין אשר המליץ לו שלא יחתום, אך הוא בחר לחתום (עמ' 872, 901 לפרוטוקול). הופעלו עליו לחצים חברתיים של אנשים שהוא מכיר אך הוא לא שיקר בתצהיר. המשפחה הבטיחה לו שהוא לא ייפגע אם הוא יחתום כי הוא לא אשם (עמ' 872 לפרוטוקול; עמ' 948 לפרוטוקול). כך אמר לו גם רוני חדז'אמה, שדיבר איתו לפני הפגישה אשר במהלכה הוא חתם על התצהיר (עמ' 943 לפרוטוקול). כאשר התבקש הזמר להתייחס לסעיף 4 לתצהיר השיב שהוא היה על הבמה, הוא לא התכוון שהתובע יעלה על הבמה (עמ' 873 לפרוטוקול). טענות הזמר בסיכומים שהאמור בתצהיר שקרי אינן מתיישבות עם עדותו, כמפורט לעיל.
הזמר העיד כי שי ביטון, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כנהג ועוזר אישי שלו, היה מגיע איתו להופעות ודאג להביא לו באופן אישי כל דבר שהוא היה צריך, כדוגמת מגבת, מים וכיוצ"ב (עמ' 844 לפרוטוקול). שי אישר זאת בחקירתו (עמ' 1179 לפרוטוקול).
הזמר ביקש מהתובע להביא לו את כוס הוויסקי, במהלך ההופעה, כשהוא על הבמה. הוא ביקש את המשקה מהתובע, אשר אותו הכיר. הזמר לא אמר לתובע מפורשות לעלות על הבמה, אך גם לא הנחה אותו להגיש לו את המשקה בצד הבמה. על הבמה היו אורחים נוספים, שחגגו את השמחה. חלקם עלו על הבמה באמצעות הכיסא.
במהלך החתונה אורחים עלו וירדו מהבמה. גם כאשר התובע עלה על הבמה, היו עליה אורחים, כולל שי צולעי, אשר נתן לו יד כדי לסייע לו לעלות. בנסיבות אלה ולאור הקרבה בין התובע לבין הזמר, וההזמנה של הזמר להרים כוסית לחיים, יכול היה הזמר לצפות שהתובע יעלה על הבמה על מנת להגיש לו את כוס הוויסקי.
גם האולם ודיגיטל יכלו בנסיבות אלה לצפות את עצם העלייה לבמה. לא די בכך שהתובע עלה באמצעות הכיסא מחזית הבמה, על מנת לקבוע שלא מוטלת על הנתבעים אחריות.
להשלכת אופן העלייה על הבמה על אשמו התורם של התובע, אתייחס להלן.

איך אירעה התאונה
בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה מה גרם לנפילה של התובע על הבמה. האם הוא נתקל בכבל שהונח על הבמה, האם הוא נתקל במוניטור שהיה בחזית הבמה או שמא הוא נפל כי היה שיכור.
במהלך הדיונים הוצג לא פעם סרט החתונה במטרה להתחקות אחר הגורם לנפילה, אולם לא ניתן היה לראות זאת בסרט.
בסרט רואים את התובע מסובב את הכיסא הלבן, עולה לבמה, ואדם שנמצא על הבמה מושיט לו יד כדי לעזור לו. מדובר בשי צולעי. שי הוא חבר של החתן, והתובע לא הכיר אותו (עמ' 62- 63 לפרוטוקול).
לפי תצהיר התובע: "שניות בודדות לאחר שעליתי על הבמה, אולם כמובן לאחר שהשלמתי את עלייתי לשם, נתקלו רגליי בכבל הגברה או אביזר הגברה אחר אשר היה על הבמה, ואני נפלתי ונפגעתי" (סעיף 7 לתצהיר). התובע זוכר שלאחר שהוא נתקל בכבל עפה לו הכוס, הוא נפל קדימה, לא הצליח לבלום את הנפילה ופגע במוניטור שהיה על הבמה (ס' 8 לתצהיר). גם למומחה מטעמו, ד"ר הוברפלד, הוא אמר שראשו נחבט במוניטור (עמ' 2 לחוות הדעת).
אם בתצהיר העיד התובע שהוא נתקל בכבל הגברה או אביזר הגברה אחר, הרי שבחקירתו הנגדית הוא עמד על כך שהוא נתקל בכבל. לשאלה האם הוא ראה את הכבל השיב שהוא הרגיש אותו, הרגיש ב"סיבוך", וראה אותו שנייה לפני הנפילה (עמ' 63 לפרוטוקול). הוא לא ניסה לעבור מעל מוניטור. הוא גם לא נפל על מוניטור (עמ' 65, 133 לפרוטוקול). הוא נתקל בכבלים ונפל (עמ' 64, 65, 133-132 לפרוטוקול).
בתמיכה לעדותו הגיש התובע 11 תצהירים של עדים, אשר היו בחתונה וראו לפי עדותם את הנפילה. הם הצהירו שהתובע נפל לאחר שנתקל בכבלים. בחקירה הנגדית של העדים התברר שהם לא ראו את הנפילה ולא יודעים מה גרם לה. חמישה מהעדים חזרו בהם בחקירה הנגדית מהעדות כי ראו את רגע הנפילה. שלושה עמדו על כך שהתובע נפל לאחר שנתקל בכבלים. מי שהיה על הבמה ברגע הנפילה, ועדותו הייתה מהימנה ומדויקת היה שי צולעי.
רון חדז'אמה הצהיר שהוא ראה את הנפילה וראה בבירור את הכבלים החשופים שגרמו לנפילה (סעיף 20 לתצהיר). בחקירה הנגדית הודה שהוא לא ראה את הנפילה. הוא ראה את התובע עולה על הבמה ונעלם (עמ' 483 לפרוטוקול). לפי עדותו, מיד לאחר הנפילה הוא רץ לבמה, וכשניסו להבין מה קרה, אמרו שם שהתובע נפל מהכבלים (עמ' 485 לפרוטוקול).
ז.כ. אשר הצהיר שהוא ראה את הנפילה ורץ לבמה (סעיף 8 לתצהיר) אישר בחקירתו הנגדית שהוא לא ראה על מה התובע נפל. גם הוא ראה את התובע על הבמה, ופתאום נעלם. לשאלה מדוע הצהיר שהתובע נתקל באחד מכבלי ההגברה שהיו על הבמה השיב שהוא שאל את הנגנים שישבו שם מה קרה, והם אמרו לו שהתובע נתקל בכבלים ונפל (עמ' 353 לפרוטוקול).
ד.כ. אישר בחקירה הנגדית שהוא לא ראה במו עיניו את רגלי התובע נתקלות בכבלים. כשנשאל מדוע הצהיר שהתובע נתקל בכבל הגברה, הסביר " זה בגלל שכולם אמרו...אני לא ראיתי, איך אני יכול לראות משם?" (עמ' 324 לפרוטוקול).
יובל ניסני הצהיר שהוא ראה את התובע שכוב על הבמה, כשהרבה כבלים היו פרושים על הבמה בצורה לא מאובטחת (סעיף 8 לתצהיר). בחקירה הנגדית השיב שהוא ראה שהתובע עלה לבמה מצדה הקדמי. הוא לא ראה במה התובע נתקל ולא ראה אותו נופל. הוא רק ראה שהתובע נעלם (עמ' 535 לפרוטוקול). לאחר שהתובע נפל, ליאור נרקיס קרא לו, ואז הוא הבין שקרה משהו ורץ לבמה (עמ' 536 לפרוטוקול).
י.א. הצהיר שכשהתובע עלה על הבמה, הוא נתקל באחד מכבלי ההגברה שהיו על הבמה ונפל (סעיף 7 לתצהיר). בחקירה הנגדית הוא השיב שהוא לא ראה את הנפילה ולא ראה מה גרם לנפילה (עמ' 469- 470 לפרוטוקול).
ירין יחזקאל הצהיר שבמהלך ההופעה, הוא ראה שהזמר מסמן לתובע להביא לו משקה (סעיף 6 לתצהיר). כשהתובע עלה על הבמה, הוא נתקל באחד מכבלי ההגברה שהיו על הבמה ונפל (סעיף 7 לתצהיר). הוא היה ממש צמוד לבמה וראה את הנפילה בבירור. הוא ראה שהתובע נתקל בכבל ההגברה, וכמו כן ראה עוד כמה כבלים פרושים על הבמה (סעיף 8 לתצהיר).
בחקירה הנגדית, השיב ירין שהוא ראה את התובע מספר צעדים לפני עלייתו לבמה (עמ' 262 לפרוטוקול). הוא לא זכר כיצד התובע הגיע מהרצפה לבמה. הוא זכר שהיה שם כיסא, התובע עלה ואחרי חצי שנייה נפל (עמ' 266 לפרוטוקול). הוא ראה בוודאות שרגלו של התובע נכנסה בין כמה כבלים (עמ' 263 לפרוטוקול).
אורן יחזקאל הצהיר שכשהתובע עלה על הבמה הוא נתקל באחד מכבלי ההגברה שהיו על הבמה ונפל (סעיף 7 לתצהיר). הוא היה עם הפנים לבמה במרחק של כעשרה מטרים וראה את הכבלים על הבמה ואת התובע נתקל באחד מהם ונופל על המוניטור (ס' 8 לתצהיר).
אורן ישב ליד התובע לפני שהוא קם להביא את המשקה (עמ' 444 לפרוטוקול). בחקירתו העיד אורן כי הוא לא ראה את התובע כשעלה לבמה או כשעמד על הבמה אלא רק את רגע הנפילה (עמ' 445 לפרוטוקול). הוא אישר כי בין המקום שבו הוא עמד לבין המקום שבו נפל התובע עמדו אנשים (על הרחבה), וכי הרחבה הייתה מלאה, אך עמד על כך שהוא ראה במו עיניו את "השנייה שהוא נפל" ואת רגלו של התובע על הכבל בנפילה (עמ' 451 לפרוטוקול).
בסרט, רואים את שי צולעי מושיט יד לתובע כדי לעזור לו לעלות מהכיסא לבמה.
שי צולעי הצהיר כי בשלב מסוים עלה התובע לבמה עם כוסית משקה, התקדם לכיוונו של הזמר, עבר את צולעי, ואז נפל כתוצאה מהיתקלות עם אחד הכבלים שהיו פרושים על הבמה (סעיף 8 לתצהיר). צולעי היה ממש צמוד לתובע וראה את הנפילה בבירור. הוא זוכר בוודאות שהתובע נתקל בכבלים ובוודאי שלא נפל עקב היתקלות במוניטור (סעיף 9 לתצהיר).
בחקירתו הנגדית, השיב צולעי שהוא בטוח שהתובע נפל מכבל (עמ' 574 לפרוטוקול). הוא לא ראה את התובע עולה מעל מוניטור. היה מעבר בין המוניטורים, ובמעבר התובע נפל (עמ' 576 לפרוטוקול). הוא אישר שהוא הסתכל לכיוון הקהל בזמן שהתובע עבר אותו, אך ידע מה יש מתחת לרגליים שלו (עמ' 588 לפרוטוקול). כשעומת עם העובדה שבסרט נראה שהוא כלל לא יכול היה לראות במה התובע נתקל, השיב כי התובע נגע בו והם עמדו על אותה המשבצת (עמ' 593 לפרוטוקול). הוא התרעם כשב"כ דיגיטל ניסה לרמוז שהוא חלק מהגורמים לנפילה (שם).
שי צולעי עמד ליד התובע כשהוא מעד ונפל. עדותו הייתה עקבית ומהימנה.
נתי עמר, מנכ"ל דיגיטל, ישב במועד האירוע בעמדת הסאונד שממוקמת על רצפת האולם בצמוד לבמה, מצידה הימני (סעיף 5 לתצהיר). נתי הצהיר כי נפילת התובע זכורה לו. התובע ניגש לחזית הבמה על מנת להגיש כוס משקה לזמר, וכשעלה לבמה נתקל במוניטור גדול ובולט ונפל. נתי הדגיש שהתובע לא נתקל בכבל אלא במוניטור (סעיף 4 לתצהיר; עמ' 743 לפרוטוקול). מאחר שהעמדה שלו נמוכה מהבמה, הוא יכול היה לראות את רגליהם של העומדים על הבמה וראה שרגליו של התובע נתקלו במוניטור ולא בכבל (סעיף 5 לתצהיר). עוד הוא הצהיר שבזמן שהייתו באולם הוא ראה את התובע צורך משקאות אלכוהוליים והוא נראה מתנדנד ולא יציב. לדעתו התובע נתקל במוניטור היות שהיה תחת השפעת האלכוהול (סעיף 5 לתצהיר).
בחקירה הנגדית, השיב נתי עמר שאין זה טריוויאלי שאורחים רוקדים על הבמה (עמ' 666 לפרוטוקול). לשאלה האם בכל החתונות שבהן מופיע ליאור נרקיס, והוא דואג לסאונד, הוא לא רואה שעולים על הבמה, השיב שלפעמים קורה שאין שליטה על האורחים והאורחים בשלהם, לא שואלים אף אחד (עמ' 666 לפרוטוקול). פעמים רבות מבקשים מהאורחים לרדת, אך הם מתעקשים להישאר על הבמה (עמ' 667 לפרוטוקול). לשאלה האם ראה אנשים עולים לבמה מהחזית השיב כי לא ראה אנשים נוספים, למעט התובע, והוסיף שהוא היה מרוכז בהופעה, והסתכל על הזמר כל ההופעה (עמ' 667 לפרוטוקול).
עדותו של נתי עמר לגבי עליית אורחים על הבמה אינה מתיישבת עם יתר הראיות, לרבות עדותו של הזמר. נתי העיד שהוא ראה את התובע מביא את הכיסא מרחוק (עמ' 667 לפרוטוקול). בהמשך הכחיש שאמר זאת (עמ' 711 לפרוטוקול). בסרט רואים שלא התובע הביא את הכיסא. הכיסא הובא למקום קודם לכן. התובע רק סובב אותו, לפני שעלה לבמה. גם בעניין זה עדותו של נתי אינה תואמת את המצב בפועל.
הזמר הצהיר, כאמור, שהוא ראה את התובע רק לאחר שהוא נפל. העדים מטעמו הצהירו שהתובע נפל לאחר שנתקל במוניטור.
לפי תצהירו של הזמר, בדיעבד, אגב עיון בסרט החתונה, התברר שהתובע גרר אל חזית הבמה כיסא לבן, וטיפס באמצעותו על הבמה, תוך שהוא נעזר ביד שהושיט לעברו אחד האורחים שהיו על הבמה (סעיף 27 לתצהיר). הוא לא יודע האם התובע נתקל בכבל או באחד מארבעת המוניטורים שהיו על הבמה שהם ציוד חובה בהופעה שלו (סעיף 29 לתצהיר). לפי התצהיר משנת 2014 שנתן הזמר, התובע נתקל באחד מכבלי ההגברה או באחד מהרכיבים של המוניטור שהיו על הבמה ונפל (סעיפים 5-4 לתצהיר).
בהתייחס לתצהיר 2014 המדבר על נפילה מכבלים או מרכיבים של מוניטור, השיב שעו"ד ביר (ב"כ התובע) ניסח את הסעיף, והוא לא יודע מה הכוונה במילים "רכיבים של מוניטור" (עמ' 898 לפרוטוקול).
הזמר הגיש תצהירים של הנגנים שניגנו עמו באירוע ושל עוזרו האישי דאז, שי ביטון, לתמיכה בגרסה שהתובע נפל כתוצאה מהיתקלות במוניטור ושהזמר לא ראה את הנפילה. מהחקירות הנגדיות של העדים עלה שגם הם לא ראו את נפילת התובע. התצהיר שעליו חתמו העדים היה אחיד. מחקירותיהם התברר שהם נפגשו כולם לקראת חתימת התצהירים, צפו יחד בסרט החתונה ושחזרו במשותף את האירוע.
שמעון וקנין, נגן הדרבוקה, הצהיר שהוא ראה בבירור את נפילת התובע (ס' 3 לתצהיר). התובע עלה לבמה מהחזית בצד ימין מול המוניטור הימני, עבר עם רגל אחת מעל המוניטור שבחזית בצד ימין, וכשניסה לעבור עם רגלו השנייה מעל למוניטור המרוחק במעט משפת הבמה, הוא נתקל במוניטור ונפל קדימה (סעיף 6 לתצהיר).
בחקירה הנגדית השיב שהוא זוכר את התובע עולה על הבמה, באמצעות כיסא או מישהו שעזר לו, הוא נראה "שיכור, ממש שיכור" (עמ' 977 לפרוטוקול). בתצהיר העדות הראשית לא הזכיר וקנין את עניין השכרות.
וקנין לא זכר אם אפו של התובע דימם, מה קרה על הבמה לאחר שהתובע נפל, איך פינו את התובע מהאולם וכמה אנשים פינו אותו (עמ' 978 לפרוטוקול). מסרט החתונה עולה כי בין וקנין לבין התובע עמדו שתי בחורות והזמר, וספק אם הוא יכול היה לראות את התובע לפני הנפילה.
ליאור בלכר, נגן החצוצרה, הצהיר גם הוא שראה בבירור את נפילת התובע (ס' 3 לתצהיר). הוא ראה את התובע עולה לבמה מהחזית בצד ימין, עובר עם רגל אחת מעל המוניטור שבחזית בצד ימין, וכשניסה לעבור עם רגלו השנייה מעל למוניטור המרוחק במעט משפת הבמה מצד ימין, הוא נתקל במוניטור ונפל קדימה. גם הוא הצהיר שבזמן שהתובע עלה לבמה ונפל, הזמר היה ליד שמעון וקנין, בצד השמאלי של הבמה כשפניו לכיוון השני, ורק לאחר נפילת התובע סובב הזמר את מבטו לכיוון התובע (ס' 6 לתצהיר).
בחקירה הנגדית השיב בלכר שהוא ראה את הנפילה "אולי אלפית שנייה אחרי זה" (עמ' 1017 לפרוטוקול). הוא ראה שהיה בלגן על הבמה, אנשים עלו לבמה, והתובע איבד שליטה ונפל. לשאלה איך התובע איבד שליטה השיב שהוא חושב שהוא נתקל שם במוניטורים, הוא לא ראה מאה אחוז. אבל כשזה קרה, הוא ראה שהוא מועד עם המוניטורים על הבמה (עמ' 1019 לפרוטוקול). הולך אחורנית מהמוניטור ונופל (עמ' 1020 לפרוטוקול). בסוף החקירה השיב שהוא לא ראה במיוחד מה גרם לנפילה, אבל הוא יודע שזה המוניטורים (עמ' 1020 לפרוטוקול). לדבריו אין דרך אחרת שהתובע ייפול (עמ' 1020 לפרוטוקול).
בלכר הצהיר כי בזמן שהתובע עלה לבמה ונפל, הזמר היה בצד השמאלי של הבמה ופניו לכיוון השני (ס' 6 לתצהיר). בחקירתו השיב שהוא אינו יודע לאן הזמר הסתכל. כשעומת עם האמור בתצהירו, הסביר כי "אחרי שרואים את הסרט, רואים דברים אחרת" (עמ' 1027 לפרוטוקול). מהסרט ומהתמונה שצולמה מתוכו (נ/10) עולה כי בלכר לא הביט לכיוון התובע בזמן שהתובע היה על הבמה וספק אם ראה את הנפילה. עדותו של בלכר כי התובע הלך אחורנית מהמוניטור ונפל לא מתיישבת עם יתר העדויות.
שגיא פינקלמן, נגן גיטרה בס, הצהיר אף הוא שראה בבירור את נפילת התובע (סעיף 3 לתצהיר). אולם, כשנשאל בחקירתו הנגדית האם הוא ראה כיצד התובע נפל, השיב בשלילה. העד הסביר שהוא ראה שהתובע עלה, לאחר מכן הסיט את מבטו, וכשהחזיר את מבטו התובע כבר שכב על הבמה (עמ' 1065 לפרוטוקול).
יבגני רזיקוב, נגן הסקסופון, הצהיר שהוא ראה בבירור את נפילת התובע. ואולם מהסרטון עולה כי בעת הנפילה ראשו הופנה לכיוון הנגדי (סרטון מספר 10 בכונן שצורף על ידי התובע).
שי ביטון, עוזרו האישי של הזמר במועד האירוע, הצהיר שכשהתובע עלה, הוא עמד במרחק של מספר מטרים מהבמה מצד שמאל, וראה בבירור את נפילתו (סעיף 3 לתצהיר). כשהתובע עלה לבמה ונפל, הזמר היה בצד השמאלי של הבמה עם הפנים לצלם (סעיף 6 לתצהיר). בחקירתו הנגדית אישר ביטון שהוא עמד על המדרגות שעל הבמה בצד ימין (עמ' 1181 לפרוטוקול). כשעומת עם הטענה כי מיקומו על פי התצהיר הוא הפוך לנאמר בעדותו ולמה שמופיע בסרט, השיב כי הייתה אי הבנה בינו לבין עורך הדין בתיאור שלו; שיש לו רק פלאשבקים מאחר שעברו מספר שנים מהאירוע; וכן שקשה לו קצת לזכור היכן בדיוק הוא עמד. כשנשאל " ...אבל אתה כן זוכר בדיוק איפה ליאור הסתכל בשניה שהתובע עלה לבמה?" הסביר שהוא ראה את זה רק בסרטון (עמ' 1186-1185 לפרוטוקול).
מעדויות הנגנים עלה, כאמור, שהם נפגשו אצל בא כוחו הקודם של התובע, צפו יחד בסרטון החתונה, ניסו להיזכר יחד מה קרה וחידדו זה לזה דברים (בלכר, עמ' 1026 ו-1028 לפרוטוקול; פינקלמן, עמ' 1064-1063 לפרוטוקול; ביטון עמ' 1185-1184 לפרוטוקול).
המפגש המשותף, התצהירים האחידים, והסתירות שעליהן הצבעתי, פוגעים במשקל שיש לעדויות אלה.
על בסיס עדותו של שי צולעי, הנתמכת בסרט החתונה, אני מעדיפה את הגרסה שהתובע נפל קדימה לאחר שנתקל בכבלים שהיו מונחים על הבמה. שי צולעי היה צמוד לתובע ברגע הנפילה, ועדותו הייתה כאמור, מהימנה. על עדותו של נתי עמר לא ניתן לבסס ממצאים, הזמר לא ראה את רגע הנפילה, והעדים שהזמין הגיעו עם גרסה אחידה שגיבשו יחד במהלך צפייה בסרט החתונה, אך התברר שהם לא ראו את הגורם לנפילה ולא יכולים להעיד עליו מידיעה אישית. התובע לא נראה בסרט מרים רגל כדי לעבור מעל מוניטור, וגם עובדה זו תומכת בכך שהוא נפל בגלל הכבלים.
אני דוחה את גרסת הנתבעים שלפיה התובע נפל בגלל שהיה שיכור, וללא קשר למפגע על הבמה. התובע נראה בסרט הולך יציב לקראת הבמה, עולה על הכיסא ולא מתנדנד, כפי שתיארו זאת העדים, ולא די בראיות שהוגשו כדי לקבוע שזו סיבת הנפילה.

אחריות האולם
נגד נתבעת 1 נטען שהיא הבעלים והמחזיקה של האולם והבמה, ולכן צריכה הייתה לפקח על הנעשה בשניהם ולמנוע מפגעים מסכני חיים בשטחה. היא גם בעלת הכיסא שהונח בקדמת הבמה. נתבעת 1 היא הגורם העיקרי, או הבלעדי שבידה השליטה האפקטיבית באולם האירועים, בבמה ובכיסא, והיא הייתה הגורם היעיל למנוע מאנשים לעלות לבמה.
נטען עוד שהאולם התרשל בניהול האירוע, ובאופן שבו פעל לברר את נסיבות האירוע לאחר שהתרחש; הבמה הייתה באחריותו והיה עליו לוודא שהיא נקייה ממפגעים; האולם איפשר עליית אנשים לבמה, ולכל הפחות לא מנע זאת חרף הידיעה על המפגעים שעל הבמה; האולם לא מנע עליית אורחים לבמה מחזית הבמה; לא הזיז את הכיסא כדי שלא יעלו עליו; לא הציב שלטים האוסרים על עלייה לבמה מהחזית, ולא הציב שלטים המפנים למדרגות הבמה; לא היה במקום אחראי בטיחות מטעם האולם, ולא היה נציג שביקש מהאורחים לא לעלות על הבמה או הוריד את אלה שעלו. הזמר הופיע פעמים רבות באולם ומכאן שהאולם היה מודע לעליית אורחים לבמה במהלך ההופעות.
לטענת האולם, הוא לא ארגן את ההופעה ולא הזמין אותה. בעלי השמחה הם שהתקשרו עם הזמר באמצעות חברת ההפקה שבבעלותו. חברת ההפקה ארגנה והפיקה את האירוע, ואף הזמינה את חברת ההגברה. האולם סיפק לזמר ולחברת ההגברה במת אירועים בטוחה ותקינה, כפי שהוזמנה.
לפי ד"ר אייל ביקלס, אשר נתן חוות דעת מטעם התובע, ניתן היה לצפות מהמחזיקים באולם לזהות את סיכון ההיתקלות בכבלים ובמוליכים שעל פני הבמה, לבחון כיצד הונחו ולדרוש כיסויים או התקנת קופסאות חשמל ותקשורת קול ברצפת הבמה, שאינם בולטים. לדעתו היה על האולם להעסיק מנהל אירוע אשר יבחן את הבמה ויבדוק שאדם אשר נמצא עליה לא ייפגע (עמ' 1216-1215 לפרוטוקול).
דוד אופיר, שנתן חוות דעת מטעם דיגיטל, קבע בחוות דעתו כי בעלי האולם, שהתקינו את הבמה, אחראים לבטיחות הבמה על כל מרכיביה, וכן לבטיחות באולם כולו (עמ' 9 לחוות הדעת). בחקירה הנגדית השיב שיש רק פונקציה אחת באולם שאחראית על הבטיחות וזה איש הבטיחות של האולם או בעל האולם (עמ' 1290 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט כיצד יש לנהוג על מנת למנוע תאונות מסוג זה השיב כי ניתן לשים שלט המכוון למדרגות, וכי האחראי לעשות זאת הוא האולם (עמ' 1292 לפרוטוקול).
רונן פטל, סמנכ"ל הכספים של האולם, הצהיר כי האולם לא הזמין או ארגן את המופע; הוא סיפק לזמר במה ריקה, בטוחה שעומדת בתקן; היו מדרגות מסודרות בצד הבמה שבאמצעותן ניתן היה לעלות על הבמה והוא עמד בכל דרישות החוק. חברת ההגברה היא חברה חיצונית, שהזמין הזמר והאולם סמך עליו שהזמין חברה מקצועית ואחראית (סעיף 13 לתצהיר).
לפי עדותו של פטל, האולם עושה את הטוב ביותר כדי לדאוג לבטיחות האורחים, דואג לממונה בטיחות, ממלא אחר כל תנאי רישיון העסק, ישנו מהנדס אשר נדרש לאשר בקשות חריגות לגשרי תאורה למשל או לקישוטים חריגים אשר מבקשים לתלות מהתקרה (עמ' 767 לפרוטוקול). הוא מוסר לבעל מקצוע במה ריקה, ומרגע זה הוא אחראי על מה שקורה על הבמה (עמ' 789 לפרוטוקול). במהלך האירוע היו לפחות שלושה מנהלי אירוע במקום. תפקידם לראות שהאירוע מתקיים, המנות יוצאות, קבלת הפנים מתנהלת כראוי ובהתאם לדרישות הזוג, השירותים נקיים ועומדים בלוח הזמנים (עמ' 760 לפרוטוקול). הוא אישר שהאולם ידע שיש שאנשים עולים לבמה מהחזית (עמ' 809 לפרוטוקול). הוא 15 שנים בתחום, הוא לא מכיר מגבלה/הנחיה/הוראה או חוק שאוסרים על אורחים לעלות על הבמה (עמ' 768 לפרוטוקול). מעולם לא קרה מקרה כזה (עמ' 768 לפרוטוקול). לא מקובל לשים שילוט המפנה למדרגות על גבי הבמה (עמ' 770 לפרוטוקול).
מומחה הבטיחות מטעם האולם, המהנדס סלים, הסכים בחוות דעתו עם קביעת מומחה התובע כי הייתה חובת לקבע או לכסות את כבלי ההזנה של מכשירי ההגברה על רצפת הבמה, אך סבר כי החובה אינה מוטלת על האולם כי אם על דיגיטל, מתוקף מומחיותה ושליטתה בשטח הבמה מרגע שזו נמסרה לה נקייה ותקינה על ידי האולם. האולם סיפק לזמר ולדיגיטל במה תקינה אשר עומדת בכל דרישות הבטיחות, לרבות מדרגות גישה ומעקות.
פטל הוא איש כספים ובד"כ לא נמצא באירועים עצמם (עמ' 752 לפרוטוקול). מעדותו עלה כי בערב האירוע היו שלושה מנהלי אירועים לפחות, ומלצרים (עמ' 760 לפרוטוקול). לבקשת החתן והכלה אחד ממנהלי האירוע היה ברוך (עמ' 793). ברוך לא הוזמן על ידי האולם לתת עדות וגם מנהלי האירועים האחרים שעבדו בערב החתונה לא הוזמנו להעיד.
האולם הקפיד בכל הנוגע להתנהלות האירוע. בהסכם מול בעלי השמחה חייבו את בני הזוג לשמור על זכויות יוצרים, למנוע הכנסת מזון ושתייה למקום והוצאת מזון ושתייה מהמקום, הנחו את התקליטן ביחס למפלס הרעש; חייבו את מזמיני האירוע כי תלייה מהתקרה תהיה רק באמצעות חברה ספציפית; הבהירו שיש צורך באישור שלהם מראש להכניס ספקים, תוך תיאום התוכנית הטכנית לאירוע; הנחו כי ספקים יחתמו על הסכם ספקים ונספח ביטוח; אסרו להקים בר חיצוני; אסרו על עישון; הסבירו על הצורך באישור יועץ בטיחות להתקנות שבוצעו על ידי ספקים חיצוניים.
האולם סיפק את הבמה. דיגיטל הייתה אחראית להתקין את הכבלים והמוניטורים על גבי הבמה. דיגיטל היא הגורם המקצועי שהביא הזמר, והאולם יכול היה לסמוך על שניהם שההתקנה תהיה מקצועית, הן מבחינת ההתקנה והן מבחינת מיקום הרכיבים השונים על הבמה. עם זאת, האולם, כמו דיגיטל וכמו הזמר, היו מודעים לכך שאורחים עולים לבמה, וכך עשו גם ביום האירוע, והיה על האולם לוודא שהבמה ערוכה גם לעליית אורחים, ובעיקר לקחת חלק בהסדרת אופן עליית האורחים לבמה. העלייה על הבמה, עם הכבלים ועם המוניטורים, כרוכה בסיכון, בוודאי כאשר היא נעשית מחזית הבמה, באופן מאולתר, באמצעות כיסא.

אחריות דיגיטל
דיגיטל הניחה את מכשירי ההגברה והמיקרופונים על גבי הבמה לצורך הופעתו של ליאור נרקיס. מדובר במכשירי הגברה רבים המחוברים למערכת החשמל של האולם באמצעות כבלי זינה (עמ' 3 לחוות דעת סלים).
הטענות נגד דיגיטל הן שהיא לא קיבעה את הכבלים שעל הבמה, חרף ידיעתה כי אורחים עולים על הבמה במהלך ההופעה, ולא מנעה עלייה של אורחים לבמה.
דיגיטל טוענת שאין להטיל עליה אחריות, מאחר שנקטה בכל האמצעים הסבירים למילוי תפקידה שהוא הגברה בלבד; הצבת המוניטורים היא פרקטיקה מקובלת שאין לה תחליף, ומבוצעת בכל הופעה. מדובר בקופסאות שחורות וגדולות שאין דרישה או יכולת לכסות או להסתיר אותן; התובע נפל לאחר שנתקל במוניטור, ולכן אין רלוונטיות לאופן הנחת הכבלים על הבמה. הכבלים קובעו היטב אך מאחר שאורחים עלו על הבמה, חלק מהכבלים השתחררו. אין זה מתפקידה של דיגיטל להוריד אנשים מהבמה, אין לה שליטה על האורחים ואין לה יכולת למנוע מהם לעלות לבמה. דיגיטל לא סיפקה אלמנטים אחרים שהיו על הבמה כמו תאורה, אפקטים, ותותח עשן.
הזמר דוחה את טענת דיגיטל כי התאפשר לצוות שלו לבדוק את טיב פריסת הציוד, הוא התקשר עם חברת הגברה מנוסה שתפקידה להתקין את הציוד באופן בטוח. הזמר וצוותו אינם בודקים את תקינות ובטיחות הציוד שמותקן על הבמה (סעיף 17 לתצהיר הזמר). הזמר העיד שכשהוא צריך הגברה משלו, הוא מביא את נתי עמר (עמ' 911 לפרוטוקול). דיגיטל מספקת לו את הסאונד מזה כ-15 שנים (עמ' 911 לפרוטוקול). לפי תצהירו, על פי ההסכם בין חברת ההפקות לבין דיגיטל, נציג דיגיטל מגיע בצהרי יום האירוע למקום האירוע ובאחריותו לבדוק כי אביזרי הבמה הותקנו באופן בטיחותי ובאופן שבו ניתן לקיים את הופעתו (סעיף 16 לתצהיר). בחקירה הנגדית השיב שאין לו הסכם כתוב עם דיגיטל (עמ' 912 לפרוטוקול).
לשאלה האם במסגרת תיאום הציפיות עם נתי עמר, נדרש האחרון לסדר את האביזרים על הבמה באופן שבו הוא לוקח בחשבון שאנשים עולים לבמה ורוקדים עם הזמר בהופעותיו, השיב הזמר כי נתי לוקח זאת בחשבון (עמ' 918 לפרוטוקול). נתי יודע בדיוק איזו במה הוא צריך, ויודע שאורחים עולים על הבמה (עמ' 919 לפרוטוקול). לשאלה האם שוחח עם נתי על כך שאורחים עולים לבמה השיב: "הוא רואה את זה כל ערב, הוא יודע. הוא יודע את זה" (עמ' 919 לפרוטוקול). לפי עדות הזמר, נתי נתן את המקסימום האפשרי מצדו בכל הנוגע להגברה (עמ' 919 לפרוטוקול).
נתי עמר העיד שהוא הידק את הכבלים באמצעות חתיכות דבק לרוחב הכבל. כאשר הוצגו לו תמונות של הכבלים המשוחררים על הבמה השיב שהוא ראה זאת (עמ' 683 לפרוטוקול). הם השתחררו כנראה לאחר שהאורחים עלו על הבמה ודרכו עליהם (עמ' 696, 697, 698 לפרוטוקול).
נתי אישר בחקירתו כי הייתה רזרבה של כבלים שאפשר היה להוריד בין המוניטורים בצד הימני של הבמה (עמ' 706 לפרוטוקול). את הרזרבות של הכבלים לא ניתן לקבע, וייתכן שנכון היה לשים אותן למטה (עמ' 705 לפרוטוקול). הוא חזר וטען שהתובע לא נפל בקדמת הבמה אלא לאחר שצעד 3 צעדים, ולכן אין קשר בין הכבלים בקדמת הבמה לבין הנפילה (עמ' 685 לפרוטוקול).
לפי תצהירו של נתי, לא הייתה לו יכולת וגם לא היה זה תפקידו למנוע עלייה של התובע לבמה או למנוע מהזמר להזמין את התובע לבמה (סעיף 6 לתצהיר). בחקירה הנגדית השיב שיש פעמים שאורחים עולים על הבמה ואי אפשר למנוע מהם, כי הם עולים בכוח, "או משהו כזה" (עמ' 701 לפרוטוקול). הם בשלהם, לא שואלים אף אחד (עמ' 666 לפרוטוקול). לשאלה האם אורחים עולים מקדמת הבמה השיב: " לא, ממש לא".
נתי הצהיר כי עובדיו ביצעו את פריסת הציוד עוד בשעות הצהריים, כמה שעות לפני תחילת האירוע, על מנת לאפשר לצוות האולם ולצוותו של הזמר לבדוק את טיב פריסת הציוד ולערוך שינויים בהתאם להערותיהם, ככל שיש. הוא בדק ווידא שציוד ההגברה והסאונד נפרסו על הבמה באופן בטיחותי ומיטבי וכי הכבלים הודבקו וקובעו לבמה כמקובל (סעיף 3 לתצהיר). בחקירתו הנגדית הוא הודה שהזמר לא אמור לבדוק את הכבלים, הוא בודק את ההצבה ובד"כ לא בודק את הכבלים (עמ' 708 לפרוטוקול).
ד"ר ביקלס, המומחה מטעם התובע, קבע בחוות דעתו כי אם הכבלים שעל הבמה היו מכוסים, התאונה הייתה נמנעת. דיגיטל יכלה להגן על האיזור באמצעות תעלות דריכה PVC או גפה. היה באפשרותה להצמיד 4-3 כבלים, ללפף אותם ולהדביק אותם באמצעות דבק חבלה שחור (עמ' 1220 לפרוטוקול). לפי עדותו, איזולירבנד אינו מקבע לרצפה ומתנתק כשמזיזים את הרגל בכוח של 15 או 20 ק"ג, שזה הכוח שכולנו מפעילים (עמ' 1226 לפרוטוקול).
המהנדס סלים, קבע בחוות דעתו כי חובת הקיבוע או הכיסוי של הכבלים על רצפת הבמה מוטלת על דיגיטל שפרסה את המכשירים והכבלים מתוקף מומחיותה ומעצם שליטתה בבמה מרגע שנמסרה לה נקייה ותקינה על ידי האולם. קיבוע כבלי הזינה לרצפת הבמה באמצעות סרט הדבקה או תעלות דריכה אינו מצריך משאבים כספיים מהותיים או מאמץ וזמן חריגים, ונקיטת אמצעים אלו היתה בוודאי מונעת את היתקלות התובע ונפילתו. מאחר שדיגיטל לא פעלה להפחתת סיכון ההיתקלות בכבלי הזינה ומכשירי ההגברה, היה עליה לאסור בתוקף את עלייתם של האורחים לבמה. ככל שדיגיטל הייתה פועלת בהתאם לאמור, היא הייתה מונעת את התאונה בסבירות גבוהה מאוד. לגישתו, דיגיטל תרמה תרומה מכרעת לאירוע (עמ' 5 לחוות הדעת).
בפתח החקירה הוצגה לסלים תמונה של הכבלים על הבמה, שהוא לא ראה קודם לכן, והוא אישר כי היה "ברדק שלם עם כל הכבלים האלו" שאינם מאורגנים כמו שצריך (עמ' 1258 לפרוטוקול). בהמשך השיב שאם ישנה תופעה של עליית אורחים לבמה לאו דווקא מהמדרגות, יש לקחת זאת בחשבון ולדאוג לקבע את הכבלים בצורה כזו שאדם לא ייכנס לסבך הכבלים אם הוא עולה לבמה (עמ' 1276 לפרוטוקול).
דוד אופיר, שנתן חוות דעת מטעם דיגיטל, קבע כי מרכיבי מערכת ההגברה אחראים על תקינותה של המערכת בצורה שתשרת את מטרתה, היא איננה אחראית ואיננה יכולה להיות כזו בכל הקשור לבטיחות הזמר העולה וניצב על אחד המוניטורים, וגם לא למנוע מבני אדם לעלות על הבמה (עמ' 9 לחוות הדעת).
דוד אופיר ביסס את חוות הדעת על מידע שמסר לו נתי עמר שלפיו כל הכבלים שדיגיטל מניחה מוצמדים הצמדה מלאה לרצפה בעזרת פסי הדבקה, בכל אירוע לרבות האירוע בענייננו.
בחקירתו השיב שהמקום שבו עבר התובע אינו מעבר להולכי רגל, ודיגיטל לא אמורה להעלות על דעתה שמישהו יעלה משם אל הבמה (עמ' 1291-1290 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם עמדתו תשתנה בהנחה שיוכח שבהופעות מסוג זה עולים על הבמה גם מקדמת הבמה, השיב דוד אופיר כי על דיגיטל לשים את המוניטורים ואת מערך הכבלים בהתאם לדרישות הסאונד, והיא יכולה להניח שאנשים לא יעלו מאותו מקום לבמה (עמ' 1291 לפרוטוקול).
כשנשאל דוד אופיר על ידי בית המשפט, האם הוא עדיין סבור שדיגיטל לא נדרשה לאבטח את הכבלים, בהינתן שבהופעות בז'אנר הים תיכוני מקובל לעלות על הבמה מהחזית, כפי שאירע באירוע מושא התביעה, הסביר כי יש צורך לשים את כל מערך ההגברה על הבמה גם אם עולים עליה, וכי יש לעלות במקום שאפשר (עמ' 1291 לפרוטוקול).
דיגיטל ידעה שאורחים עולים על הבמה בהופעות של ליאור נרקיס, כולל מהחלק הקדמי של הבמה. התובע לא היה הראשון שעלה על הבמה באותו ערב. נתי עמר אישר שהוא מאבטח את המצוי בתוך המתחם של המוניטורים אך אינו מבטח את מה שמחוץ לו מאחר שאנשים לא אמורים לדרוך שם (עמ' 695 לפרוטוקול).
על דיגיטל (יחד עם האולם) הייתה מוטלת האחריות להיערך לעליית המשתתפים באירוע על הבמה, על ידי מניעת העלייה או הסדרתה. כל עוד לא הוסדר אופן עליית האורחים על הבמה, היה על דיגיטל לצפות שאנשים יעלו לבמה והיה עליה לדאוג לקבע את הכבלים בהתאם.
עדותו של נתי עמר, כמו גם תשובות המומחה מטעם דיגיטל, תומכות בכך שדיגיטל לא נערכה לעליית אורחים על הבמה, דבר שהביא לכך שכבלים השתחררו במהלך ההופעה, כאשר אורחים עלו על הבמה.

אחריות הזמר וחברת ההפקות – הצדדים השלישיים
התובע לא הגיש את התביעה נגד הזמר וחברת ההפקות שלו. הם צורפו כצדדים שלישיים על ידי האולם וחברת ההגברה, אשר טוענים שאם הם יחויבו לפצות את התובעים, על הזמר וחברת ההפקה לשפות אותם על הסכומים שישלמו.
האולם, דיגיטל והתובעים טוענים כי הזמר יצר את הסיכון עבור התובע, מאחר שהזמין אותו להביא לו כוס משקה לבמה, על אף שידע וצפה שאנשים יעלו לבמה במהלך ההופעה; לא התכופף כדי לקחת ממנו את המשקה; לא וידא שהכבלים מאובטחים ושהבמה תהיה בטוחה לעולים ולעומדים עליה; עודד אנשים לעלות לבמה, רקד איתם ושמח; יצר מצג שלפיו ניתן לעלות ולחגוג על הבמה; לא הזהיר את התובע מפני הכבלים; איפשר את עלייתו מקדמת הבמה ולא כיוון אותו לעלות דרך המדרגות. נטען כי הבמה הייתה בשליטה האפקטיבית של הזמר ויתר חברי הצוות שלו. נטען כי בנסיבות אלה היה על הזמר לצפות את התרחשות האירוע.
ביחס לחברת ההפקות נטען שכמזמינת העבודה של דיגיטל, היא לא פיקחה על כך שדיגיטל תעמוד בתקני הבטיחות. עוד נטען שלא ניתן שמו של מנהל חברת ההפקות ונראה שלא קיים כזה.
לטענת הזמר וחברת ההפקות יש לדחות את ההודעה לצד שלישי ששלחה דיגיטל מאחר שדיגיטל היא שיצרה את המפגע ולא הזהירה אותם מפניו, והם לא היו צריכים לצפות אותו. אם דיגיטל הייתה מתקינה את הכבלים בהתאם לכללי הבטיחות המוכרים, היה בכך למנוע היתקלות בכבלים. בכל הנוגע לאחריות חברת ההפקות, נטען כי לא הוכח שהיא נתנה בלעדיות לדיגיטל, ואין יחסים חוזיים בינה לבין האולם.
כפי שקבעתי, הזמר ביקש מהתובע כוס וויסקי וצריך היה לצפות שהתובע יביא לו את הכוס לבמה.
בחקירתו הנגדית השיב הזמר כי בהופעות של זמרים מהז'אנר הים תיכוני מקובל שאנשים עולים לבמה. "הם עולים לבמה מקדימה, מהבמה, על כיסאות, מה שתרצי..." (עמ' 862 לפרוטוקול). אם הוא יעמוד על כך שאורחים לא יעלו לבמה, לא יזמינו אותו לשיר בחתונות (עמ' 878 לפרוטוקול).
לשאלה האם כשהוא מזמין מישהו לעלות על הבמה, הוא אומר לו שיעלה דרך המדרגות השיב הזמר שיש פעמים שכן (עמ' 857 לפרוטוקול). כשנשאל האם במקרים שבהם הוא לא מציין זאת, הוא מסמן או מכוון בתנועת גוף למדרגות השיב בשלילה וטען כי זה לא תפקידו. הוא מאמין שאנשים בוגרים מספיק כדי להבין שצריך לעלות דרך מדרגות (עמ' 857 לפרוטוקול). לשאלה האם כשאנשים עולים לבמה הוא אומר להם להיזהר מהכבלים שנמצאים על הבמה, השיב בשלילה (עמ' 858). הזמר העיד כי הוא מודע לכך שבקדמת הבמה ישנם כבלים (עמ' 861-860 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם הסדיר עם דיגיטל את נושא עליית האורחים על הבמה השיב הזמר שהוא לא מבין למה הוא צריך להגיד לו (עמ' 919 לפרוטוקול).
ד"ר ביקלס, שנתן חוות דעת מטעם התובע, קבע בחוות דעתו כי היה על האחראים לאירוע ועל הזמר למנוע מהאורחים לעלות לבמה. בפועל, האורחים הוזמנו לבמה והזמר עזר להם לעלות חרף המכשולים שעל פני הבמה (עמ' 7 לחוות הדעת).
בחקירה הנגדית השיב ד"ר ביקלס כי היה על הזמר, האולם ודיגיטל לדאוג שהבמה תהיה בטוחה (עמ' 1248-1247 לפרוטוקול). המומחה הוסיף כי אסור לאפשר לאנשים לעלות לבמה וככל שמאפשרים להם, יש לעשות זאת בצורה כזו שהם לא ייפגעו (עמ' 1249 לפרוטוקול).
מומחה הבטיחות מטעם האולם, סלים סעדי, קבע בחוות דעתו כי לאור הניסיון של הזמר עם דיגיטל והקשר ההדוק ביניהם, היה על הזמר להיות מודע לסיכון הטמון באי קיבוע הכבלים לבמה ולהימנע מהזמנת התובע לבמה (עמ' 5 לחוות הדעת). הזמר הזמין את התובע לעלות ממרכז הבמה ולא דרך המדרגות, ותרם תרומה מכרעת לאירוע. בחקירתו השיב סלים כי הזמר הוא זה שתפעל את הבמה במהלך האירוע, ראה שעולים בתוך סבך של כבלים, וצריך היה לבקש מהאורחים לא לעלות בדרך זו (עמ' 1280-1279 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט מי אמור למנוע עליית אורחים לבמה שלא דרך המדרגות, השיב סלים כי הזמר אמור למנוע זאת, כמי שמופיע על הבמה. כשנשאל כיצד ניתן למנוע את העלייה והאם האולם יכול לומר לאנשים לא לעלות על הבמה מאחר שהדבר מסוכן, השיב שעל הזמר והלהקה, כמי שמתפעלים את הבמה לומר זאת ( עמ' 1276, 1277 לפרוטוקול). הוא רואה בזמר את זה שמתפעל את הבמה (עמ' 1279 לפרוטוקול).
אני דוחה את טענת הזמר שבעל האירוע מכתיב את האירוע ומורה לו להזמין אל הבמה אותו ואת האורחים האחרים וכי לו עצמו אין שליטה על מה שמתרחש על הבמה (סעיפים 14, 15 ו- 21 לתצהיר).
הזמר וחברת ההפקה שלו הם אשר קובעים את ההתנהלות על הבמה במהלך ההופעה.
בהסכם בין חברת ההפקות לבין החתן והכלה נקבע כי בזמן ההופעה של הזמר יש לדאוג שלא להוציא אוכל או בר מתוקים (ס' 12 להסכם; ההסכם צורף כמוצג ג למוצגי האולם).
לשאלה מדוע לא כלל בהסכם סעיף שלפיו הוא מתיר לעלות על הבמה רק בתיאום מראש עמו או עם מי מצוותו, השיב הזמר כי אף אמן בישראל אינו כולל זאת בהסכם להופעה באירוע פרטי, וכי ככל שיכלול דרישה כזאת, יפסיקו להזמין אותו לאירועים פרטיים (עמ' 922 לפרוטוקול). גם לאחר האירוע מושא התביעה, הסכם ההתקשרות עמו להופעות לא השתנה והתנהלותו על הבמה לא השתנתה (עמ' 927 לפרוטוקול).
במצב דברים זה, וכאשר ידוע שעל הבמה ישנם כבלים ומוניטורים, היה על הזמר וחברת ההפקות שלו להסדיר את אופן עליית האורחים לבמה ואת התנהלותם על הבמה (יחד עם דיגיטל והאולם), כדי לייצר להם מקום בטוח עד כמה שאפשר על הבמה.
כשנשאל האם הוא ביקש מנתי עמר לאורך שנות עבודתם המשותפת, למצוא פתרון כך שלא יהיו כבלים בקדמת הבמה מאחר שאנשים עולים על הבמה והדבר מסוכן, השיב בשלילה (עמ' 867-866 לפרוטוקול).
אני דוחה את טענת הזמר וחברת ההפקות כי עליהם לבדוק את ההגברה רק בפן האומנותי.
ליאור נרקיס הצהיר שחברת ההפקות בבעלותו, והיא זו שטיפלה בענייניו העסקיים והמנהלתיים (סעיף 3 לתצהיר). בתצהיר הוא מתייחס למנהל חברת ההפקות (סעיפים 11-10 לתצהיר) אך לא מזכיר את שמו. יוסי גנגינה הצהיר שהוא המנהל בפועל של חברת ל. נרקיס הפקות בע"מ, נוסף להיותו מנהלו האישי של ליאור נרקיס, ועובד איתו מעל 20 שנה (סעיף 1 לתצהיר).
בחקירה הנגדית השיב הזמר שגנגינה לא מנהל את חברת ההפקות. מי שבעיקר מנהל את החברה זה הוא עצמו (עמ' 908 לפרוטוקול). כאשר נשאל יוסי גנגינה האם הוא המנהל בפועל של החברה הוא לא הבין את השאלה (עמ' 1036 לפרוטוקול). הוא השיב שהוא עושה כמעט כל דבר שקשור בחברה (שם). התפקיד שלו לנהל את הקריירה של ליאור נרקיס, להפיק לו שירים (עמ' 1037 לפרוטוקול), הוא המנהל האישי שלו (עמ' 1038 לפרוטוקול).
חברת ההפקות אחראית להפקת האירוע של הזמר. אחראית לבטיחות האירוע והתנהלותו כראוי. במסגרת תפקידה זה אחראית חברת ההפקות, יחד עם האחרים, להסדיר את עליית האורחים על הבמה. מהראיות עולה כי הזמר הוא שמנהל את חברת ההפקות, וחלק מתפקידו, כמנהל חברת ההפקות, הוא גם להסדיר את עליית האורחים על הבמה.
חברת ההפקות והזמר הם שהזמינו את דיגיטל למקום. אין יחסים חוזיים בין חברת ההפקות לבין האולם, אך אין בעובדה זו כדי להשפיע על אחריות הזמר וחברת ההפקות כמעוולים במשותף.

סיכום שאלת האחריות
לשאלת בית המשפט השיב ד"ר ביקלס מטעם התובע כי במצב שבו ידוע שאנשים עולים על הבמה, יש לדאוג שהרצפה תהיה כזו שאפשר יהיה לעבור דרכה באופן בטוח, שיעלו כמו שצריך במדרגות, ולמנוע עלייה באמצעות כיסא בחזית הבמה. חובה זו מוטלת על האולם, על דיגיטל ועל הזמר (עמ' 1248-1247 לפרוטוקול).
לשאלה מי אמור למנוע את הסיכון השיב סלים סעדי שקודם כל יש לקבע את הכבלים (עמ' 1276 לפרוטוקול), ומי שמתפעל את הבמה יכול לבקש מהאנשים שלא לעלות על הבמה (עמ' 1277 לפרוטוקול). לשאלה האם נציגי האולם יכולים להורות לאנשים לא לעלות לבמה השיב שלא מקובל שבעלי האולם יתערבו ולא יאפשרו עלייה לבמה. התפקיד לעשות זאת מוטל על מי שמתפעל את הבמה מול הקהל, ובמקרה זה הזמר והלהקה שלו (עמ' 1277 לפרוטוקול).
דוד אופיר השיב כי האחראי על הסדר על הבמה ועל כך שאנשים יעלו על הבמה דרך המדרגות הוא ממונה הבטיחות של אולם, ורק הוא (עמ' 1292 לפרוטוקול).
על האולם להסדיר את נושא העלייה על הבמה עם חברת ההפקות והזמר. הזמר וחברת ההפקות אמורים לקבוע האם יש להתיר עלייה של אורחים לבמה, ועל כל הגורמים להיערך בהתאם. מעדות הזמר עולה כי מקובל שאורחים עולים לבמה, וכך היה גם במועד האירוע. חברת ההפקות, האולם והזמר התרשלו בכך שלא הסדירו את הנושא. לא יצרו מקום בטוח על הבמה ולא הסדירו את העלייה על הבמה באמצעות המדרגות. ליאור נרקיס אחראי גם בתור מנהל חברת ההפקות, ולכן החיוב שלו ושל חברת ההפקות הוא יחד ולחוד.
דיגיטל, אשר ידעה שאורחים עולים על הבמה לא נערכה בהתאם בכל הנוגע להנחת הציוד ובכך היא התרשלה. אני מקבלת את קביעתו של סלים סעדי שלפיה אם דיגיטל הייתה מטפלת נכון בכבלים, היא הייתה מקטינה את הסיכון.
התובע לא עלה על הבמה באופן מפתיע. לפניו עלו החתן והכלה ואורחים נוספים. חלקם עלו באמצעות הכיסא. חלקם עלו לאחר שהורמו על כתפיים של אחרים.
כפי שנפסק, החלוקה בין המעוולים במשותף "תיעשה לפי מידת האשם המוסרי שיש לייחס לכל אחד מהמעוולים..., או על פי מבחן האשמה ההדדית הכולל הן את רכיב הסיבתיות והן את רכיב האשמה המוסרית..." (ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר (7.9.10) בפסקה 40).
חלוקת האחריות בין השלושה היא:
האולם - 35%.
דיגיטל - 40%.
הזמר וחברת ההפקות – 25%.
הזמר לא נתבע על ידי התובעים, ולפיכך רק האולם ודיגיטל אחראים כלפיהם ישירות. על הזמר וחברת ההפקות לשפות את דיגיטל ואת האולם, כמעוולים במשותף.
חלוקת האחריות בין הנתבעים (האולם ודיגיטל) היא: 55% דיגיטל, ו- 45% האולם.
החבות היא יחד ולחוד.

גבול האחריות בפוליסה שהוציאה חברת כלל
כלל חברה לביטוח בע"מ היא המבטחת של דיגיטל. הפוליסה שהוציאה חברת כלל לדיגיטל הוגשה על ידי נתבעות 4-3 וסומנה כנספח יד (עמ' 93- 96-למוצגי נתבעות 4-3).
לטענת חברת כלל, גבול האחריות שלה בפוליסה הוא 4,019,900 ₪ נכון ליום 9.7.13, ואם תחויב דיגיטל מעבר לסכום זה, על דיגיטל יהיה לשאת בסכומים אלה בעצמה. ב"כ כלל מייצגים גם את דיגיטל, והטענות נטענו גם בשמה.
לטענת נתבעות 2-1 הפוליסה מכסה גם הוצאות משפט סבירות, מעבר לגבול האחריות, שהן הוצאות שהוצאו על ידי התובעים ועל ידי נתבעות 4-3 לניהול ההגנה. את ההוצאות מעריכות נתבעות 2-1 בסכום שאינו פחות מ- 800,000 ₪. סכומים אלו יש להצמיד מיום עריכת הפוליסה; 9.7.13. כלל לא השיבה לטענות נתבעות 2-1 לגבי ההוצאות.
גבול האחריות בצירוף הפרשי הצמדה להיום עומד על 4,151,845 ₪ .
לאור התוצאה שאליה הגעתי, התייתר הדיון בשאלה האם לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט.

ההודעות לצד השלישי נגד הזמר וחברת ההפקות
אני דוחה את טענת הצדדים השלישיים כי יש לבחון את חובות הצדדים השלישיים כלפי האולם ודיגיטל, כי אין מערכת חוזית בין שולחי ההודעה לבין הצדדים השלישיים וכי אין רלוונטיות למידת האחריות של מקבלי ההודעה כלפי התובע שלא הגיש נגדם תביעה. כמו כן נדחית טענתם כי בני הזוג הם מזמיני העבודה של ההגברה, וכי גם אם הזמר התחייב כלפי בני הזוג לספק שירותי הגברה, ההתחייבות היא כלפי בני הזוג ולא כלפי האולם. מהראיות עולה כי הזמר וחברת ההפקות הם שהזמינו את דיגיטל לבצע את עבודת הסאונד.
הצדדים השלישיים הם מעוולים במשותף עם האולם ודיגיטל, וככאלה עליהם לשפותם, בהתאם לחלקם באחריות.
אני דוחה את טענת הזמר וחברת ההפקות כי ההודעות לצדדים השלישיים לא התייחסו לתביעת המוסד לביטוח לאומי.
כתב התביעה המתוקן הוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 19.6.16. ההודעה המתוקנת לצדדים השלישיים נשלחה על ידי האולם וחברת מנורה ביום 21.6.21, כאשר צורף אליה עותק מכתב התביעה המתוקן.
נוסח ההודעות אכן אינו מדויק, ולא מציין במפורש את המוסד לביטוח לאומי, אך ברור כי ההודעה מתייחסת גם לתביעתו, הכלולה בכתב התביעה המתוקן.
הצדדים השלישיים מתייחסים בכתב ההגנה לתיקון ההודעה עקב צירוף המוסד לביטוח לאומי, ומלינים על כך ששולחי ההודעה בחרו לערוך מקצה שיפורים, ללא הצדקה.
דיגיטל וחברת כלל הגישו הודעה לצדדים שלישיים ביום 14.3.19, לאחר שביקשו וקיבלו ארכה להגשת ההודעה (החלטה מיום 12.3.19). בגוף ההודעה מתייחסות שולחות ההודעה לתובע, אך מכותרת ההודעה כמו גם מכתב ההגנה המתוקן שצורף אליה, עולה שהיא מתייחסת לתביעה במלואה.
אני מקבלת את ההודעות לצדדים השלישיים ששלחו הנתבעות נגד הזמר וחברת ההפקות. על הזמר וחברת ההפקות לשפות את דיגיטל וכלל וכן את האולם ומנורה באופן שהחלוקה הסופית תהיה כפי שנקבע לעיל.
אני דוחה את טענת הזמר כי קביעה שהוא אחראי מהווה שינוי במדיניות המשפטית והדבר מחייב התארגנות, כולל שכירת עובדים, מאבטחים, והתאמת התוכן האומנותי לחובת ההשגחה של הזמר כך שיוכל לעסוק בשניהם. אני דוחה גם את טענתו כי החובה מוטלת עליו רטרוספקטיבית.

ההודעה לצדדים הרביעיים
אני דוחה את ההודעות לצדדים הרביעיים ששלחו הזמר וחברת ההפקות נגד האולם ונגד דיגיטל. בהודעה לצד רביעי נטען כי הנזקים המתוארים בכתב התביעה אירעו, אם בכלל, כתוצאה מרשלנות של האולם ושל דיגיטל. טענות אלה שוקללו בעת חלוקת האחריות והחיוב של שולחי ההודעה (הזמר וחברת ההפקות) לשפות את האולם, את דיגיטל ואת המבטחות שלהם. אין מקום לחייב את האולם ואת דיגיטל לשפות את הזמר ואת חברת ההפקות על החלק שיוחס להם.

אשם תורם
לטענת הנתבעים והצדדים השלישיים התובע פעל באי סבירות קיצונית כאשר בחר לגשת לבמה מהחזית ולטפס באמצעות כיסא כתחליף למדרגות. העלייה נעשתה כשהוא תחת השפעת אלכוהול, מסוחרר ובידו השמאלית כוס.
בחקירה הנגדית השיב התובע שהוא ראה את הכיסא הצמוד לבמה, ראה אנשים שעולים על הבמה באמצעות הכיסא ועלה גם הוא (עמ' 74 לפרוטוקול). לא די בכך כדי לפטור את התובע מאחריות גם אם הוא לא היה מודע לקיומן של מדרגות ולא ראה אותן (עדות התובע בעמ' 130 לפרוטוקול). טענת התובע כי לא הייתה גישה למדרגות לא הוכחה. שי צולעי העיד כי באחת הפעמים הוא עלה על הבמה באמצעות המדרגות (עמ' 600 לפרוטוקול).
מומחה הבטיחות מטעם התובע, ד"ר ביקלס, העיד שכיסא הוא לא בטיחותי, הוא לא מהלך מדרגות תקין. מי שרוצה לעלות באמצעות כיסא מסכן את עצמו (עמ' 1248 לפרוטוקול). מומחה הבטיחות מטעם האולם, סלים סעדי, כתב בסעיף 37 לחוות דעתו כי התובע תרם בצורה מכרעת לאירוע התאונה, כאשר החליט לעלות על הבמה ממרכזה במקום לעלות דרך המדרגות המוסדרות או למסור לזמר את המשקה לבקשתו, תוך עמידה על רצפת האולם. דוד אופיר הסכים לדברים (עמ' 1292 לפרוטוקול).
התובע והעדים מטעמו הכחישו שהוא היה שיכור באותו ערב. התובע העיד שהוא שתה כמות מועטה של משקה אלכוהולי, כנהוג בחתונה. התאונה לא ארעה בזיקה לשתיית אלכוהול (ס' 13 לתצהיר). בחקירתו השיב כי שתה בירה אחת בלבד (עמ' 70 לפרוטוקול), וציין שהוא לא נוהג לשתות כשהוא צריך לנהוג (עמ' 68 לפרוטוקול). בהמשך העיד שהוא שתה 3-2 בירות (עמ' 157 לפרוטוקול). רון חדז'אמה הצהיר שהוא בטוח שבמהלך האירוע כולו התובע לא היה שיכור, הוא דיבר עם התובע כל הערב, והכל היה ענייני וברור (סעיף 17 לתצהיר). אשתו של התובע השיבה בחקירה הנגדית שהיא לא זוכרת אם התובע שתה, וכמה הוא שתה, אך הוא לא היה "שיכור כזה ששתה בקבוקים" (עמ' 201 לפרוטוקול).
ליאור נרקיס העיד שהוא ראה את התובע שותה אלכוהול; כשהוא התקרב אל התובע אחרי שהוא נפל, הוא הריח אלכוהול. אחרי הנפילה אמר לו אחיו של התובע להמשיך בהופעה, "הוא שיכור, הכל בסדר" (עמ' 855 לפרוטוקול). נתי עמר העיד שראה את התובע צורך משקאות אלכוהוליים (סעיף 5 לתצהיר; עמ' 704 לפרוטוקול).
בדו"ח שמולא על ידי פרמדיק של מד"א לאחר פגיעת התובע, צוין כי "לדברי חבר שתה לא מעט ואכן יש ריח של אלכוהול מהפה..." (מוצג ב למוצגי דיגיטל וכלל, בעמ' 3). כשהופנה התובע בחקירתו לתיעוד זה, טען שהוא לא דיבר עם הפרמדיק ולכן לא היה באפשרותו של האחרון להריח ריח של אלכוהול וייתכן שהריח הגיע מכוסית המשקה שנשפכה עליו. כשעומת עם הטענה כי בדו"ח לא צוין שבגדיו היו רטובים, השיב שאין לו מה לומר על כך (עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 24-15).
בסיכום הביקור בחדר המיון צוין בהערות לאנמנזה הסיעודית כי התובע נחבל בראשו לאחר ששתה אלכוהול; בבדיקתו על ידי נוירוכירורג צוין כי התובע נפל מגובה בעמידה קדימה בזמן אירוע משפחתי וכי "לדבריו לאחר ששתה אלכוהול..." (מוצג ב למוצגי דיגיטל וכלל, בעמ' 6). התובע הכחיש שמסר שהוא שתה אלכוהול (עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 33-32 ועמ' 70, שורות 9-1; עמ' 150 לפרוטוקול, שורות 31-29; עמ' 152 לפרוטוקול, שורות 31-27). הוא חזר וטען שהוא לא שתה אלכוהול, למעט בירה (עמ' 148 לפרוטוקול; עמ' 149, שורה 1). דו"ח מד"א והמסמכים הרפואיים מבית החולים שאליו פונה, תומכים בכך שהתובע שתה אלכוהול בערב החתונה.
כפי שנפסק:
"על המבחן לקיומו של אשם עצמי תורם אמרנו... עלינו לבחון אם נהגה המערערת-הניזוקה כ'אדם אחראי תוך זהירות סבירה'... או שמא היה בהתנהגותה משום העדר זהירות סבירה בהגנה על עצמה...בית-המשפט מציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד... בחינה כמתואר איננה בגדר מלאכה שיסודותיה במדע המדוייק, אלא היא מושתתת בהכרח על שקילתו של הנכון והצודק, לפי מיטב הערכתו ושיקולו של בית-המשפט, לאור נסיבותיו של כל מקרה ומקרה..." (ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק פ"ד מד(3) 343, 350 (1989) ).
ראו לעניין זה גם את ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, 20 (2003).
התובע עלה על הבמה מחלקה הקדמי, כאשר ברור שלא זו דרך המלך לעלות על הבמה. המוניטורים והכבלים היו מונחים בחזית הבמה, והוא יכול היה לראות אותם. הוא עלה באמצעות כיסא שהונח במקום, כאשר ביד אחת הוא מחזיק כוס משקה. בסרט רואים שהוא סיים את העלייה, בעזרתו של שי צולעי, אך לא התייצב על הבמה ונפל, כששי צולעי עדיין מחזיק לו את היד.
כפי שקבעתי, התובע נפל לאחר שנתקל בכבלים. הוכח, אמנם, שהוא שתה במהלך החתונה משקאות אלכוהוליים, ברמה אשר באה לידי ביטוי במסמכים הרפואיים, אך לא הוכח שהוא היה שיכור. הטענה כי מנגנון הנפילה אל מול חומרת הפגיעה תומך בכך שהוא היה שיכור היא טענה שבמומחיות.
לאור כל האמור, אני קובעת כי לתובע אשם תורם בשיעור של 30%.

גובה הנזק
התובע יליד 26.3.63. בן 50 וחצי במועד התאונה (11.10.13), ובן 58 וחצי כיום.
לאחר התאונה אושפז התובע בבית החולים שיבא, תחילה במחלקה הנוירוכירורגית, לאחר מכן במחלקה לשיקום נוירולוגי באשפוז ואשפוז יום. אשפוז היום הסתיים ב- 16.11.14.

הנכות הרפואית
נכות בתחום הנוירולוגיה
פרופ' ויויאן דרורי, אשר נתנה חוות דעת בתחום הנוירולוגיה מטעם התובע, קבעה כי לתובע נכות בשיעור של 100%.
לפי חוות הדעת, בעקבות הנפילה נגרם נזק חמור לחוט השדרה הצווארי שהלך והחמיר בשבועות הראשונים לאחר הנפילה. התובע נותר עם חולשה משמעותית של ארבע הגפיים, לא חזר ליכולת ללכת, אפילו צעדים ספורים. הוא מרותק לכיסא גלגלים כל הזמן וזקוק לעזרה סיעודית רבה מאוד לביצוע כל פעולות היום יום. ההפרעה התפקודית קשה יותר מרמת חולשת השרירים בשל הטונוס הספסטי המונע ממנו ביצוע תנועות פונקציונליות אפילו בשרירים עם כוח שמור יחסית. התובע לא מסוגל וקרוב לוודאי לא יהיה מסוגל כל חייו לחזור לעבודתו ולפרנס את משפחתו, ויהיה זקוק לעזרה סיעודית צמודה 24 שעות ביממה. כמו כן הוא יהיה זקוק לטיפולים משמרים במשך כל חייו.
פרופ' אבינעם רכס, אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעים, קבע כי התובע מאדיר ומעצים את מצבו הנוירולוגי ומציג נכות שאינה קיימת. לדעתו החולשה שמציג התובע אינה אמיתית ואינה מגובה בסימנים הנוירולוגיים הנדרשים. על מנת שלא לקפח את התובע הוא העריך את נכותו הנוירולוגית בשל חולשה משוערת של שתי הידיים בשיעור של 20%.
מומחה בית המשפט, פרופ' ירניצקי, הסכים שהתמונה איננה אורגנית במלואה, אולם לא הסכים עם פרופ' רכס שיש לייחס את כל התמונה לתסמונת לא אורגנית. הוא גם לא הסכים עם פרופ' דרורי כי הנכות היא בגובה של 100% מהטעם שפרופ' דרורי לא נתנה את דעתה לפערים שתוארו על ידו ועל ידי פרופ' רכס.
פרופ' ירניצקי העריך את הנכות ה"גרעינית" של התובע בשיעור של 70%, לפי סעיף 29(3)ב-ג לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. לפי חוות הדעת אם מצבו הנפשי הירוד של התובע בעקבות התאונה גרם לו לוותר על הפוטנציאל השיקומי שלו ולהגיע למצב התפקודי הירוד, יש מקום לייחס את מלוא הנכות לתאונה ולהעמיד את הנכות על 100%.
פרופ' ירניצקי המליץ לקבל בעניין זה חוות דעת של פסיכיאטר.

הנכות בתחום הפסיכיאטריה
חוות הדעת בתחום הפסיכיאטריה הוגשו לאחר שניתנה חוות הדעת של פרופ' ירניצקי, ולאור התייחסותו לפן הנפשי המשפיע על תפקוד התובע.
ד"ר רונן הוברפלד, אשר נתן חוות דעת מטעם התובע, קבע כי לתובע נכות בשיעור של 40% בעקבות הנפילה. לפי חוות דעתו, התובע סובל, כתוצאה מהתאונה, מתסמיני דיכאון המלווה בפגיעה תפקודית משמעותית עד כדי צורך להיעזר במלווים ומטפלים כמעט בכל מישור. כמו כן סובל התובע מתסמיני הפרעת דחק בתר חבלתית שהתמתנו עם השנים, בפרט נוכח הימשכות תסמיני הדיכאון וההתדרדרות בתפקוד.
לפי חוות הדעת, התיעוד שעמד לפניו תומך לחלוטין בהשערה של פרופ' ירניצקי כי הקושי בשיקום נובע מהמצב הנפשי ומהדיכאון שמהם סובל התובע מאז שבוצע הניתוח בעמוד השדרה הצווארי. מצבו הדיכאוני, ההחמרה התפקודית והפסימיות המתלווה למצב נפשי זה, לא אפשרו ועדיין אינם מאפשרים הירתמות של התובע להליך שיקומי אפקטיבי.
ד"ר יעל דמבינסקי, אשר נתנה חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה מטעם הנתבעים, קבעה כי בבדיקת התובע בולטת הפרעת הסתגלות דיכאונית למצב גופני בעוצמה בינונית-קשה, על רקע קווי אישיות נרקיסיסטיים, כשמעצם האבחנה ומהותה פוגעת במוטיבציה וביכולת השיקום. המומחית קבעה כי לתובע נכות נפשית בגובה של 25% תוך שהיא מציינת שעיקר הפגיעה התפקודית מקורה בפציעה הפיזית שאליה התייחסה הנכות הנוירולוגית, ולכן אין מקום לחפיפה.
חוות הדעת בתחום הפסיכיאטריה תומכות במסקנה של פרופ' ירניצקי כי נכותו התפקודית של התובע היא בגובה 100%.
שני המומחים קבעו שהנכות הפסיכיאטרית אינה חופפת לנכות הנוירולוגית. הנכות הפסיכיאטרית הממוצעת בין שתי חוות הדעת היא 32.5%, ובמעוגל 33%.
הנכות הרפואית המשוקללת של התובע (נוירולוגית ונפשית) היא 79.9%, ובמעוגל: 80%.

כושר ההשתכרות של התובע
עובר לתאונה עבד התובע בחברה משפחתית אשר נוסדה על ידי הורי התובע, ובה עבדו התובע ושלושת אחיו ז', ד' ור '. התובע ור' היו עובדי ייצור. ז ' וד ' עסקו בניהול (סעיף 11 לתצהיר ז .ד.). התובע היה אחראי על הבישולים (עמ' 79 לפרוטוקול), ר' היה אחראי על הסלטים (התובע, עמ' 112 לפרוטוקול).
שכרו המצטבר של התובע לפי תלוש השכר של חודש ספטמבר 2013 עמד על 145,737 ₪. השכר החודשי הממוצע היה, 16,193 ₪. הנתבעים ערכו את החישוב על בסיס השכר המצטבר בחודש אוקטובר 2013, אלא שבחודש זה לא עבד התובע בהיקף מלא בגלל התאונה.
השכר הממוצע, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.7.13 ועד היום מגיע לסכום של 16,728 ₪ ובמעוגל 16,730 ₪. על בסיס שכר זה יחושבו ההפסדים לעבר. בראיות אין הסבר לשינויים בשכרם של ד.כ. וז .כ. בין השנים 2019-2014, ולפיכך לא מצאתי להצמיד את שכרו של התובע לשכרו של ז ', כפי שטען התובע בסיכומיו. מהנתונים שהציג התובע עולה כי שכרו של ד' בתקופה זו ירד.
ז' וד' נתנו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, שנערכו ביום 13.5.19. לפי התצהירים, עובר לתאונה הם הרוויחו מעט יותר מהתובע. בשנת התאונה נפתחה חנות נוספת בעיר רחובות, ומאז נפתחה חנות נוספת במודיעין. שכרם שודרג בהתאם, וביום שבו נערך התצהיר שלהם הם הרוויחו בגבולות הסכום של 25,000 ₪ בתוספת רכב צמוד. אלמלא התאונה התובע היה מרוויח גם הוא שכר כזה (סעיף 12 לתצהירים).
ביום 22.7.20 ביקש התובע להגיש תלושי שכר של ז' וד ', לחודשים פברואר עד יוני 2020. מהתלושים עולה כי שכרו החודשי הממוצע של ז' בחצי הראשון של שנת 2020, עמד על כ- 34,000 ₪, ושכרו החודשי הממוצע של ד' בחצי הראשון של שנת 2020, עמד על כ- 33,500 ₪. מהתלושים עולה כי סכום של 10,000 ₪ שולם כשעות נוספות גלובליות. מסיכומי התובע עולה כי שכרם של ד' וז ' כמעט ולא השתנה בין השנים 2014 – 2019.
לא ניתן הסבר לגבי הרקע להעלאת המשכורות, פחות משנה לאחר שניתן התצהיר לפיו השכר היה בגבולות 25,000 ₪. כפי שטוענים הנתבעים, האחים הם בעלי השליטה בחברה וגובה השכר לא משקף בהכרח את התמורה לעבודתם.
הפסד ההשתכרות של התובע בעתיד יחושב, אפוא, על בסיס השכר שעליו הצהירו ד' וז ' בתצהירי העדות הראשית, דהיינו 27,000 ₪ (הסכום משקלל את תוספת הרכב).

הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות של התובע
מאז התאונה התובע אינו עובד. התובע הצהיר כי בעקבות התאונה הוא יצא ממעגל העבודה ואין לו סיכוי לחזור לעבוד בימי חייו.
לטענת הנתבעים, התובע לא איבד את כושר העבודה באופן מוחלט. יש לו יכולות קוגניטיביות מלאות, יכולת שימוש בידיים ועצמאות בניידות בכיסא גלגלים או ברכב מותאם, ולכן אין מניעה שישוב למעגל העבודה לאחר שיקום מקצועי. את הפסד ההשתכרות לאחר תקופת אי הכושר מבקשים הנתבעים לבסס על 50% משכרו של התובע.
עבודתו של התובע הייתה עבודה פיזית. לאור הנכות שנגרמה לו בתאונה, אין ספק שהוא לא יוכל לחזור לאותה עבודה. טענת הנתבעים לגבי כושר ההשתכרות של התובע מתעלמת מהנכות הנפשית שנקבעה ומהשלכותיה על תפקודו, כפי שקבע פרופ' ירניצקי.
מאז התאונה ועד היום חלפו כמעט 8 שנים.
אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 1,606,080 ₪ (16,730 X 96 חודשים) בגין תקופה זו. הפיצוי מבוסס על הפסד מלא של השכר עובר לתאונה.
מהפיצוי יש להפחית את השכר החלקי שקיבל התובע ממועד התאונה ועד לחודש מאי 2015, בסך כולל של 23,860 ₪ ולהוסיף ריבית מאמצע התקופה. סה"כ הפיצוי לאחר ההפחתה: 1,582,220 ₪, ובצירוף ריבית בסך 65,240 ₪ עומד הפיצוי על סך: 1,647,460 ₪.
בכל הנוגע לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות בעתיד, שקלתי את טענת התובע כי יש לערוך את החישוב עד הגיעו לגיל 70, ומנגד את טענת הנתבעים לגבי כושר ההשתכרות של התובע במומו והמשמעות שיש לעובדה שהוא מבעלי השליטה במפעל, ומצאתי כי תחשיב המבוסס על הפסד מלא, לפי שכר של 27,000 ₪ עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם היוון לשמונה וחצי שנים: 89.9347), עם תוספת בגין הפסד פנסיה והפסד ההפרשה לקרן ההשתלמות משקלל את כל האמור.
אני פוסקת, אפוא, לתובע הפסד השתכרות בעתיד בסך 2,428,236 ₪, ובמעוגל: 2,430,000 ₪.

הפסדים בגין תנאים סוציאליים
אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסד פנסיה בשיעור של 12.5% מהפסד ההשתכרות, ובסה"כ 510,000 ₪ (במעוגל).
מתלושי השכר עולה כי הופרשו לתובע כספים לקרן השתלמות, כאשר חלקו של המעביד היה 7.5%. התובע זכאי לפיצוי גם בגין הפסד זה.
אני פוסקת, אפוא, לתובע פיצוי בגין הפסד ההפרשות של המעביד לקרן ההשתלמות בסכום של 306,000 ₪ (במעוגל).
לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין הפסד קצבת הזקנה בשנים האבודות. את ההפסד יש לחשב לפי שיטת הידות, תוך שקלול הכנסות האלמנה בתקופה זו. מהפיצוי יש לנכות את ההוצאות הנחסכות בגין הפרשות התובע למוסד לביטוח לאומי במהלך השנים, והפיצוי המגיע הוא זניח.
לטענת הנתבעים יש לנכות מהפסדי השכר את פיצויי הפיטורין שקיבל התובע, בסך של 230,112 ₪. התובע השיב בסיכומי התשובה שהוא לא קיבל סכומים אלו כי אם את הכספים הצבורים לזכותו בקרן הפנסיה בלבד.
על הנתבעים הנטל להוכיח את קבלת פיצויי הפיטורין. משלא הוכח כי התובע קיבל פיצויים אלה, אני דוחה את טענת הנתבעים.

תוחלת החיים
לפי חוות דעתו המשלימה של פרופ' איסקוב (מומחה בית המשפט בתחום השיקום), מיום 15.11.18, תוחלת חיי התובע היא 29 שנים. התשובה מבוססת על מחקר משנת 2014 שערכו Shavelle ושטראוס, אשר בדקו תוחלת חיים של נפגעי חוט שדרה בדרגת חומרה ASIA D, וכן על תוחלת החיים של גברים בישראל שהיא ארוכה ב- 3 שנים מתוחלת חיי גברים אמריקאים.
בחקירה הנגדית הודה פרופ' איסקוב כי טעה בקביעת תוחלת החיים שכן הסתכל על הטבלה הלא נכונה, וכי תוחלת החיים של התובע תהיה גיל 71.
התובע חולק על קביעתו של פרופ' איסקוב. לטענתו, תוחלת החיים ונתוני התמותה הם דינמיים ומשתפרים כל הזמן. היצמדות ללוחות התמותה הנוכחיים מביאה לקיפוחו של התובע, ואת תוחלת חייו יש לקבוע לפי דו"ח אקטוארי של המוסד לביטוח לאומי אשר במסגרתו בוצעה הערכה ותחזית של השיפור הצפוי בתוחלת החיים. לפי דו"ח זה תוחלת החיים של גבר יהודי בן 57 עומדת על 89 שנים.
בכל הנוגע לקיצור תוחלת החיים טוען התובע כי הרקע הרפואי שלו אינו מצדיק קיצור בתוחלת החיים שכן על פי עדותו של פרופ' איסקוב לא קיימות טבלאות קיצור תוחלת חיים לאנשים הסובלים מהשמנה, עישון, מחלות ריאות וכיוצ"ב; גורמי הסיכון לתמותה מוקדמת אצל נפגעי חוט שדרה הם סיבוכים רפואיים, אשר אינם קיימים אצל התובע; נכותו של התובע נובעת משיתוק ממקור אורגני וממקור שאינו אורגני, בעוד שהאומדן הסטטיסטי שנערך בנוגע לקיצור תוחלת החיים עניינו במשותקים מסיבות אורגניות בעיקר. התובע מוסיף כי אין להתבסס על מאמרו של Shavelle, מאחר שהמאמר מרכז נתוני מחקר שנערך בארצות הברית, בעוד שאין בנמצא מחקר שנוגע לתוחלת החיים של נפגעי חוט שדרה בישראל, וישנם פערים משמעותיים בין מדינות אלו.
לחלופין טוען התובע כי ככל שיקבע בית המשפט כי יש לקבוע קיצור תוחלת החיים, אזי אין לקבוע קיצור העולה על 15%, מאחר שמצבו הרפואי של התובע, הטיפול שהוא מקבל, מצבו הסוציו אקונומי וסביבתו המשפחתית התומכת, יאפשרו לו חיים ארוכים.
התובע צירף לסיכומיו מחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2012, וכן דו"ח אקטוארי מלא של המל"ל מיום 31.12.2010 הכולל תחזיות בנוגע לתמותה.
הנתבעים טוענים כי יש לדחות את טענת התובע לפיה תוחלת חייו אינה צפויה להתקצר ביחס לאוכלוסייה הכללית. התובע שולט באופן חלקי בסוגרים, ונזקק לעיתים לשימוש בקטטר. מדובר בפקטור רלוונטי בכל הנוגע לקיצור תוחלת החיים בהתאם לטבלה המופיעה במאמרו של Shavelle. עוד טוענים הנתבעים כי יש למחוק או להוציא את המסמכים שצירף התובע לסיכומיו, הנוגעים לתוחלת החיים, מאחר שהוגשו לאחר תום שלב הראיות ולא הובאו באמצעות עורכיהם.
אני מקבלת את טענת הנתבעים כי אין להסתמך על המחקר שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל הדו"ח האקטוארי של המוסד לביטוח לאומי משנת 2010 אשר צורפו לראשונה לסיכומי התובע.
במועד התאונה היה התובע בן 50 וחצי. תוחלת חייו לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא 82.
פרופ' איסקוב השיב בחקירה הנגדית כי אף אחד לא יודע בדיוק כמה זמן חיים נפגעי חוט שדרה במדינת ישראל ובהיעדר נתונים, אין ברירה אלא לקבל את הטבלה של שטראוס (עמ' 1119 לפרוטוקול). הפגיעה של התובע חלקית. הנכות הנוירולוגית היא בגובה 70%, פרופ' איסקוב התבסס אך ורק על המאמר של שטראוס ושאבל, אשר קיימת לגביו ביקורת. מהפסיקה עולה כי קיצור תוחלת חיים לנפגעי עמוד שדרה עם נכות בגובה של 100% נקבע לא אחת על כ- 15% (ראו והשוו ע"א 830/76 סעדה נ' חמדי (24.1.79) בעמ' 596; ע"א 1457/07 עיריית הרצליה נ' כץ (14.1.09); ע"א 7842/09 אזבארגה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (20.6.11)).
על בסיס הנתונים של התובע, תפקודו במומו, הפער בין התפקוד של התובע כפי שראה אותו פרופ' איסקוב לבין התפקוד בפועל כפי שהתברר במהלך שמיעת הראיות (כפי שיפורט להלן בפרק העוסק בעזרת הזולת), אני מעריכה את הקיצור בתוחלת חיי התובע ב – 5 שנים, דהיינו עד גיל 77. מקדם ההיוון מהיום ועד הגיע התובע לגיל 77 (עוד 18.5 שנים): 170.212.

חוות הדעת בתחום השיקום
התובע הגיש כראיה מטעמו את חוות הדעת של ד"ר צווקר-לזר אירינה, מומחית בתחום רפואת השיקום. הנתבעים הגישו את חוות דעתו של פרופ' ראובן לנגר.
פרופ' אלי איסקוב מונה, כאמור, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום.
לפי חוות דעתו של פרופ' איסקוב, התובע איבד את יכולתו להלך, לבצע מעברים, והוא זקוק לעזרה מלאה של הזולת בשירות עצמו וברוב המוחלט של התפקודים היום-יומיים. פרופ' איסקוב תומך בקביעה כי ללא כוחות נפשיים ומוטיבציה גבוהה, מי שסובל מנכות גופנית קשה יתקשה להתמיד ולהשתתף בתהליך השיקום הממושך, בעיקר כאשר הנזק הגופני שנגרם הוא לא הפיך. פרופ' איסקוב מתייחס לצרכי הטיפול של התובע, דיור, אביזרים, רכב, עזרה והשגחה.

עזרת צד ג
התובע הצהיר שמאז שחרורו מבית החולים ועד היום הוא מקבל עזרה צמודה של אנשי מקצוע, של אשתו (כאשר הייתה בריאה) ילדיו וחתנו. כמו כן סועד אותו מאז שחרורו מבית החולים ידידו משכבר הימים, רון חדאג'מה (סעיף 4 לפרק עזרת הזולת בתצהיר).
רון עבר לפני כשמונה שנים משבר קשה בחייו, כלכלי ובריאותי, והתובע חש לעזרתו, תמך בו ובמשפחתו, ואפשר לו להתגורר בביתו (שם). לאחר התאונה רון החל לסעוד את התובע סיעוד מלא, 24 שעות ביממה. הוא מלביש את התובע, מאכיל אותו ומקלח אותו (סעיף 4 לתצהיר התובע). בין התובע לבין רון קיים הסכם כי במשך השנים התובע נושא בכל עלויות מחייתו של רון ולאחר קבלת כספי הפיצויים בגין תביעה זו, הוא ישלם לו את שכרו המלא (שם).
לפי תצהיר התובע, רון אינו מסוגל לשאת בנטל לבדו ולכן הוא מעסיק גם עובדת זרה (שם). גם בני המשפחה סועדים אותו. בנו מ' מעלה ומוריד אותו בתוך הבית וגם מקלח אותו לפעמים. בנותיו עוזרות כל הזמן (סעיף 5 לפרק עזרת הזולת בתצהיר התובע).
רון הצהיר שלאחר התאונה הוא קיבל החלטה שהוא יקדיש את חייו לטפל בתובע (סעיף 23 לתצהיר). מאז התאונה ועד היום הוא סועד את התובע ודואג לו לכל צרכיו (סעיף 25 לתצהיר). הוא העתיק את מגוריו לביתו של התובע ונמצא שם רב הזמן (סעיף 28 לתצהיר). התובע אמר לו, לא פעם, שכאשר תסתיים התביעה והוא יקבל את כספי הפיצויים, הוא ישלם לו עבור הטיפול בו בעבר, בהווה ובעתיד (סעיף 30 לתצהיר).
התובע העיד שרון לא גר עמו לפני התאונה. התובע סידר לו מגורים אצל חבר בתל אביב (עמ' 106 לפרוטוקול). אשתו של התובע העידה שרון התגורר אצלם עוד לפני התאונה בגלל המשבר שלו (עמ' 206 לפרוטוקול). היום רון יכול היה ללכת, אלמלא נשאר כדי לעזור לתובע (עמ' 109 לפרוטוקול). בשבתות רון הולך בד"כ לילדים (עמ' 109 לפרוטוקול).
לטענת התובע, העזרה והסיעוד שלהם הוא זקוק תואמים להלכת אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000)). הוא אינו דובר אנגלית וזקוק למטפלים דוברי עברית. לכן עלות הסיעוד הנדרשת חורגת בצורה משמעותית מזו שנפסקת על פי הלכת אקסלרד.
לטענת הנתבעים, הנכות שקבע פרופ' ירניצקי בגין הפגיעה הנוירולוגית היא בשיעור של 70%. התובע מפעיל את ידיו במגוון פעולות שונות, חרף השיתוק הקל בשרירי ידיו. העובדת הזרה המועסקת בבית התובע מועסקת על מנת לטפל באשת התובע ואיננה מטפלת בתובע. התובע נעזר ברוני, ולעיתים בבני משפחתו. הוא אינו זקוק ליותר ממטפל אחד, ואף הוא נהנה מזמן פנוי רב. נוסף על כך, התובע מוקף בבני משפחה וחברים שעמם הוא יכול לשוחח בעברית, ואין הצדקה לשכור שירותים של מטפל ישראלי.
התובע אישר שבימים שהוא לא רועד הוא יכול להזיז את כיסא הגלגלים הידני שלו לבד במישור; יש לו קלנועית חשמלית, והוא יוצא עמה לבד מהבית, ללוטו או לויקטורי. הוא עושה קניות, והם אורזים ותולים לו את הדברים על הקלנועית. הוא משלם באמצעות כרטיס האשראי שהוא מוציא מהתיק (עמ' 81 לפרוטוקול). בימים טובים הוא נוהג לבד ואף מסייע למטפל בהעברתו מכיסא הגלגלים למושב הרכב (עמ' 82 לפרוטוקול). הוא מסוגל להקליד בטלפון, יכול לשתות לבד מבקבוק, בימים טובים הוא יכול גם לאכול לבד (עמ' 83 לפרוטוקול).
פרופ' איסקוב קבע בחוות דעתו כי התובע איבד את יכולתו להלך והוא זקוק לעזרה ולהשגחה בניידות ובמעברים; בלבוש ורחצה; בבישול והאכלה; בתחזוקה וניהול משק הבית ובביצוע סידורים ומטלות מחוץ לבית. לפי חוות הדעת, הוא זקוק לעזרת שני מטפלים שיחלקו את הטיפול בו במהלך כל שעות היממה לצמיתות. בחקירה הנגדית הודה פרופ' איסקוב שהוא לא היה מודע ליכולות של התובע כפי שהן הוצגו לו בחקירה (עמ' 1159 לפרוטוקול). להערכתו, התובע השתפר מבחינה תפקודית (עמ' 1159 לפרוטוקול).
פרופ' איסקוב אישר שהפגיעה חלקית (עמ' 1091 לפרוטוקול). הסכים שלתובע יש כוח בידיים שיכול לעזור לו (עמ' 1166 לפרוטוקול). יש לו כוח לפיתה שהוא קרוב לרף העליון (עמ' 1142 לפרוטוקול). התובע יכול להישאר לבד בבית כאשר המטפל יוצא לעשות קניות (עמ' 1148 לפרוטוקול). אותו מטפל יכול גם לנקות את הבית (עמ' 1148 לפרוטוקול).
עם זאת, התובע לא יכול לעמוד על רגליו (עמ' 1086 לפרוטוקול). הוא יכול להסיע כיסא גלגלים בחדר, אך לא ברחוב (עמ' 1087 לפרוטוקול). כשהתובע מתעורר בלילה הוא לא יכול להסתדר לבד ולכן הוא זקוק למטפל שיישן בחדר לידו (עמ' 1157 לפרוטוקול). הוא זקוק לעזרה בשינויי תנוחה בלילה (עמ' 1131 לפרוטוקול). הוא גם סבר שיש צורך בשני מטפלים כדי לרחוץ את התובע (עמ' 1125 לפרוטוקול).
מאז התאונה חלפו 8 שנים. את הסיעוד האישי מקבל התובע רק מרוני. התובע לא העיד על צורך בעזרה בלילה, גם לא בשינויי תנוחה. גם רוני לא העיד שהוא מסייע לתובע בלילה. ממכתבו של התובע למוסד לביטוח לאומי – מחלקת ניידות מיום 30.8.15 (עמ' 360 לתיק מוצגי התובע) עולה שהוא מסוגל לבצע מעברים מכיסא גלגלים למושב הקבוע ברכב, ולכן ביקש ל אשר לו לנהוג כשהוא ישוב בכיסא קבוע ברכב ולא בכיסא גלגלים.
פרופ' איסקוב סבר שהתובע זקוק למטפל דובר עברית, שכן הוא לא פוגש את בני המשפחה בתדירות גבוהה וברוב שעות היום הוא עם המטפל (עמ' 1158 לפרוטוקול).
כאשר נשאל התובע לאן הוא נוסע השיב שהוא נוסע למשרדי החברה המשפחתית, לתל אביב, לבית קפה, מפגש חברים. כמעט כל יום יוצאים מהבית לנסיעה עם הרכב (עמ' 90 לפרוטוקול). רוני העיד שהוא מביא את התובע למשרדי החברה המשפחתית בסביבות השעה 13:00, והתובע נשאר שם עד 16:00 (עמ' 488 לפרוטוקול). התובע העיד שלפעמים הוא נוהג לבד לבקר את האחים שלו ב חברה (עמ' 488 לפרוטוקול).
בניגוד להנחה של פרופ' איסקוב, התובע פוגש אנשים בתדירות גבוהה.
מהראיות אף עולה כי התובע יוצא לחופשות משפחתיות. בסוכות הוא נסע לסיני (עמ' 90 לפרוטוקול), שנה קודם הוא נסע לאילת (עמ' 91 לפרוטוקול). הייתה חופשה גם בטבריה, ברמת הגולן (עמ' 91 לפרוטוקול). הוא מבקש חדר מונגש (עמ' 91 לפרוטוקול). כל שנה הוא נוסע לאומן (עמ' 92 לפרוטוקול). באומן אין בית מונגש ומרימים אותו במדרגות (עמ' 93 לפרוטוקול).
רוני לא מצטרף לנסיעות אלה. החתנים והבן הם שעוזרים לו בד"כ (עמ' 91 לפרוטוקול).
בביתו של התובע מועסקת עובדת זרה. לא הוגש ההסכם עם העובדת הזרה הנוכחית והיא לא הובאה לעדות. התובע לא זוכר מתי בדיוק החל להעסיק עובדת זרה. להערכתו כשנה אחרי שיצא מבית החולים (עמ' 95 לפרוטוקול).
אשתו של התובע אף היא נכה בשיעור של 100%. לטענת הנתבעים העובדת הזרה סועדת רק את אשת התובע ואין לה נגיעה לטיפול בתובע.
התובע העיד שהוא אדם דתי ולא ייתן לאישה לקלח אותו (עמ' 95 לפרוטוקול). לשאלה מה עושה העובדת הזרה השיב: בישולים, ניקיון של הבית, גיהוץ (עמ' 98 לפרוטוקול). היא מכינה לו בגדים ומביאה לו מגבת (עמ' 95 לפרוטוקול). התובע לא הצליח להסביר מדוע הוא מעסיק עובדת זרה, ולא עובד זר. לשאלה האם גבר לא יוכל לעשות כביסות, השיב שאת הכביסות שלו הוא לא יוכל (עמ' 97 לפרוטוקול). בסופו של דבר הודה התובע כי המטפלת הזרה עוזרת גם לאשתו (עמ' 99 לפרוטוקול). היא נמצאת שם גם בשבילו וגם בשביל אשתו (עמ' 99 לפרוטוקול). לתובע ולאשתו חשבונות נפרדים. התשלום לעובדת הזרה יוצא מחשבונה של אשתו (עמ' 219 לפרוטוקול). כאשר התבקשה להסביר מדוע היא זו שמשלמת על העובדת הזרה השיבה שהם יחד בכסף, ואם חסר, הוא נותן לה (עמ' 220 לפרוטוקול).
השכר שמשלם התובע לעובדת הזרה הוא בסדר גודל של 4,600 ₪.
מעדות התובע עלה כי לפני התאונה הייתה מגיעה עוזרת בית פעם-פעמיים בשבוע (עמ' 98 לפרוטוקול). הוצאה זו נחסכה בעקבות העסקת המטפלת הזרה.
התובע טוען כי יש לפסוק סך של 12,000 ₪ לחודש עבור העסקת עובדת זרה, החל ממועד חזרתו לביתו בחודש פברואר 2014 ועד היום ו- 14,000 ₪ לחודש לעתיד. נוסף על כך הוא מבקש שייפסק סכום חודשי של 16,000 ₪ בגין ההעסקה של רוני בעבר ולעתיד עד שרוני יגיע לגיל 70, ולאחר מכן עבור העובד שיחליף אותו. בגין עזרת בני משפחה דורש התובע פיצוי חודשי בסך 5,000 ₪.
הנתבעים טוענים כי המטפלת הזרה מטפלת רק באשת התובע ולא בתובע. עוד לטענתם, יש להתייחס לשירותיו של רוני כשירותים של בן משפחה ולנכות מהם את שווי ההטבות הניתנות לו, כדוגמת דיור, מזון וכיוצ"ב. לעבר יש להעמיד את שכרו של רוני על סך של 3,500 ₪ ממועד שחרורו של התובע מבית החולים. אשר לעתיד יש להניח כי רוני ימשיך ללוות את התובע עד הגיעו לגיל 67. משנת 2030 ועד תום תוחלת חיי התובע בשנת 2034, יש להעריך את העלות בסך של 4,000 ₪, בהתאם לעלות ההעסקה של העובדת הזרה המועסקת כיום בבית התובע. לחלופין, יש להידרש לעלויות בחוות הדעת מטעם הנתבעים.
הסכום החודשי המגיע לפי הלכת אקסלרד עומד על 16,000 ₪ לחודש, ולא כפי שנטען על ידי התובע בסיכומיו.
מצבו של התובע טוב יותר מהמצב של אקסלרד. נכותו הרפואית של התובע בתחום הנוירולוגיה עומדת על 70%. מהראיות עולה כי הוא מסוגל להשתמש בידיו, מסוגל לעבור לבד מכיסא הגלגלים לרכב, לנהוג ברכב. יוצא מביתו לפגוש את אחיו וחבריו.
התובע זכאי לפיצוי בגין העזרה שנותן לו רוני, בדומה לעזרה שנפסקת עבור בני משפחה, אשר חורגת מהעזרה הצפויה מהם.
לפי חוות הדעת של גדעון האס, העלות החודשית של מטפל זר, כולל דמי כיס, ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, עלות העסקת מחליף, וחופשה שנתית היא 8,243 ₪.
התובע ואשתו העסיקו עוזרת בית בתדירות של פעמיים בשבוע. עלות שעת עזרה 50 ₪. הוצאה זו, בסדר גודל של 1,500 - 2,000 ₪ לחודש נחסכה עם העסקת העובדת הזרה וגם נתון זה יש לקחת בחשבון.
הפיצוי בגין העזרה בעבר, מהיום שבו שוחרר התובע מבית החולים (כולל בתקופת אשפוז היום) ועד היום (92 חודשים) יבוסס על 9,500 ₪ לחודש (עבור העזרה של המטפלת הזרה, העזרה של רוני ועזרת בני המשפחה). הסכום משקלל את העובדה שהעובדת הזרה מטפלת גם באשתו של התובע ואת ההוצאה עבור עוזרת בית שנחסכה.
הפיצוי לעתיד יבוסס על 10,000 ₪ לחודש (לאחר קיזוז בסך של 2,000 ₪ בגין ההוצאה שנחסכה).
בגין עזרת בני המשפחה בתקופת האשפוז (עד ליום 26.2.14) אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪.
בגין עזרה מאז השחרור מאשפוז ועד היום (92 חודשים) אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 874,000 ₪.
בגין העזרה לעתיד (מקדם היוון: 170.212) אני פוסקת פיצוי בסך 1,702,120 ₪.
סה"כ הפיצוי בגין עזרה וסיעוד: 2,606,120 ₪.

התאמת דיור
התובע מתגורר עם אשתו ועם שני המטפלים בבית פרטי בראשון לציון. מדובר בבית בן שלוש קומות עם חצר מרווחת ובריכת שחיה. לטענתו הבית במצבו אינו מותאם לצרכיו אולם אין לו יכולת לשלם בגין התאמת הבית והנגשתו (סעיפים 3-1 בפרק "דיור מותאם" בתצהיר; עמ' 119 לפרוטוקול).
התובע מבסס את דרישת הפיצוי בגין התאמת דיור על חוות דעת מטעם חברת "נגיש" (נספח כה לתיק המוצגים של התובע). חוות הדעת מבוססת על כך שהתובע יתגורר בקומת עליית הגג, ובמקביל יותאמו עבורו הקומות הקיימות. לפי חוות הדעת, עיקר השינויים הנדרשים להנגשת הבית עבור התובע הם: גישה לבית; גישה לכל אחד ממפלסי הבית על ידי התקנת מעלית אנכית; הוספת חדר שירותים בכניסה לבית; הרחבת השטח ליצירת פינת אוכל חדשה במקום זו שבוטלה לצורך מעלית; הוספת משטח עבודה נגיש במטבח הקיים; הרחבת פתחים לחדרי השינה בקומת הביניים, והרחבת השטח וארגון מחדש של עליית הגג אשר תהווה קומת מגורים עבור התובע.
עלות השינויים לפי חוות הדעת 1,328,000 ₪ בצירוף מע"מ.
לטענת הנתבעים, התובע זכאי לנגישות לכל החללים המשותפים בבית, לסלון, לפינת האוכל, למטבח לחצר ולאיזור הבריכה המצויים בקומת הקרקע, וכן לעוד חדר שינה, שירותים ומקלחת מותאמים. התובע לא זכאי להנגשת חדרי השינה של ילדיו, שבהם הוא אינו מתגורר או להנגשת חדרים שעומדים ריקים.
לפי חוות דעתו של המהנדס דן ברלינר, אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעים (נספח יב לתיק המוצגים של נתבעים 4-3), אין הצדקה לכך שהתובע יתגורר בקומת עליית הגג המנותקת משאר המשפחה וקיים ספק אם ניתן מבחינה תכנונית ומבחינה קונסטרוקטיבית להגדיל את השטח הבנוי בעליית הגג ולבנות ממ"ד חדש. לדעתו, לא סביר לבצע התאמות בעלויות בסדר גודל של כ- 40% מהמחיר המלא של הבית. המהנדס ברלינר ממליץ שעליית הגג הקיימת תשמש למגורי המטפלים, ככל שיידרשו.
העבודות הסבירות להתאמת דירת המגורים לפי חוות הדעת של המהנדס ברלינר הן: בניית חניה מקורה; סידור תא שירותים; התקנת מעלון אנכי; בניית פיר; עבודות נלוות; סידור מחדש של חדר הרחצה והרחבת פתחים.
עלות התאמת הבית לפי מומחה הנתבעים עומדת על 355,000 ₪.
פרופ' איסקוב קבע בחוות דעתו כי התובע זקוק למגורים ללא מדרגות בכניסה או בתוך הדירה; יש להתאים את הדירה לצרכי התובע: להתאים את פתח הדלתות למעבר נוח לכיסא גלגלים מכני ולכיסא גלגלים ממונע שהוא גדול יותר; יש להעמיד חדר בדירה לרשות המטפלים. יש להתקין בדירה מערכות חשמליות להפעלה מרחוק של תריסים, מיזוג אוויר, טלוויזיה, תנור, דלת הכניסה וכיוצ"ב. על חדר השירותים להיות רחב דיו לכניסה לחדר הרחצה ולמיטת רחצה.
על חדר השינה להיות רחב דיו על מנת להכיל מיטה חשמלית מתכווננת, מיטת רחצה ומנוף חשמלי למעברים. נדרשת חניה מקורה לרכב עם שביל גישה נוח עד הבית.
פרופ' איסקוב לא ביקר בביתו של התובע (עמ' 1132 לפרוטוקול).
התובע מתגורר בבית 8 שנים מאז התאונה, ולא הוגשו ראיות התומכות בהתאמת הבית לצרכיו עד היום. התובע העיד שהוא לא הנגיש את הבית שכן הוא לא יכול היה להרשות לעצמו (עמ' 119 לפרוטוקול). הוא הפך את החצר לנגישה (עמ' 119 לפרוטוקול).
התובע העיד שהוא ישן לפעמים למעלה ולפעמים למטה (עמ' 85 לפרוטוקול), בהמשך השיב שהוא בד"כ בקומה הראשונה (עמ' 93 לפרוטוקול). אשתו העידה ששניהם ישנים למטה (עמ' 203 לפרוטוקול). התובע העיד שיש לו כיסא גלגלים בקומה העליונה וכיסא נוסף בקומה התחתונה. החתנים והבן היו מורידים אותו בידיים (התובע, עמ' 85 לפרוטוקול). היום רוני והבן שמשרת בצבא מורידים אותו (עמ' 87 לפרוטוקול). בבית אין אמבטיה מונגשת (עמ' 93 לפרוטוקול). יש להם אמבטיה ושירותים בחצר (עמ' 203 לפרוטוקול).
אין מחלוקת שיש להתאים את ביתו של התובע למצבו. אין גם מחלוקת שהוא זקוק למעלון אנכי. אני מקבלת את עמדתו של המהנדס ברלינר כי אין הצדקה להתאים את קומת עליית הגג לתובע, וספק אם ניתן לעשות זאת. עלות התקנת המעלון, כולל הפיר, 250,000 ₪.
על בסיס הפיצויים המקובלים בפסיקה, תוך התאמה לביתו של התובע, הגדול מהממוצע, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 650,000 ₪ בגין התאמת דיור, כולל התקנת המעלון.

רכב וניידות
פרופ' איסקוב ציין כי היכולת והכשירות של התובע לנהוג ברכב וכן אבזור הרכב וסוגו ייקבעו, כמקובל, על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. התובע הוכר כמוגבל בניידות בשיעור של 100%. אושר לו רכב מסוג פולקסווגן T-5 2,000 סמ"ק לנהיגה עצמית.
מחיר הרכב, לפי חוות הדעת הוא 265,000 ₪. התובע קיבל פטור בשיעור של 100% ממיסים ומענק רכב, ונקבע שהוא זכאי לרכב. הוא קיבל גם מענק רכישה בשיעור של 80% משווי הרכב. לפי משה קצין, מחיר הרכב הראשון לאחר פטור ממיסים ומענק מיוחד – 35,000 ₪. לפי בעז מוגילבקין מחירו 29,700 ₪.
התובע הצהיר שהוא קנה רכב, אך לא הציג ראיות לגבי המחיר שהוא שילם. הוא לא הציג ראיות גם ביחס למתקנים ולאביזרים שלהם הוא זקוק לצורך נהיגה עצמית.
לפי משה קצין העלות החודשית להחזקת המכונית שאושרה לתובע היא 2,080 ₪. לפי בעז מוגילבקין, עלות חודשית של אחזקת רכב עומדת על 1,680 ₪. עלות חודשית של מתקנים ואביזרים לנהיגה עצמית לפי משה קצין 1,738 ₪, לפי בעז מוגילבקין כ- 1,042 ₪.
שני המומחים מסכימים שיש לקחת בחשבון עלויות שהיו לתובע ממילא, גם ללא הנכות. משה קצין מציע להפחית אחוז מסוים מההוצאות. לפי בעז מוגילבקין יש להפחית את העלות בפועל.
התובע רכש את הרכב המותאם לו כשנתיים וחצי לאחר מועד התאונה. בגין תקופה זו הוא מבקש פיצוי בסכום חודשי של 5,000 ₪ - עבור הוצאות שכירת רכב בתוספת הוצאות דלק. לטענתו, הוא שילם עבור שכירת רכב סכום של 4,000 ₪ לחודש.
אני דוחה את טענת התובע כי הקצבאות שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי בגין ניידות העומדות על סך של כ- 1,333,000 ₪ משקפות את הפיצוי המגיע לו בראש הנזק של ניידות. אני דוחה גם את בקשת התובע שלא לפסוק לתובע פיצוי בגין ניידות ובמקביל לא לנכות כל סכום בגין ראש נזק זה. את הפיצוי יש לבסס על ההוצאות בפועל, ומהפיצוי שייפסק יש לנכות את התשלומים שמקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, אשר אותם על הנתבעים להחזיר למוסד לביטוח לאומי במסגרת תביעת השיבוב המהווה חלק מתיק זה.
על בסיס חוות הדעת של מומחי הצדדים, אני פוסקת לתובע פיצוי חודשי בסך של 2,000 ₪ לחודש בגין ניידות בעתיד (כולל מתקנים ואביזרים), לאחר שקלול ההוצאות שהיו לתובע בגין ניידות אלמלא התאונה. התובע לא הציג קבלות על רכישת מתקנים ואביזרים. מתביעת המוסד לביטוח לאומי עולה שהתובע קיבל מענק לרכישת אביזרים לרכב. לאור זאת לא ייפסק פיצוי בגין רכישת אביזרים בעבר (והפיצוי בגין המענק לא ינוכה מהפיצוי שייפסק). ההפסד בעבר יחושב לפי 1,800 ₪ לחודש.
הפיצוי לעבר – 172,800 ₪. הסכום נפסק מיום התאונה ומשקלל את ההוצאות בתקופה שקדמה לרכישת הרכב.
הפיצוי לעתיד (מקדם היוון: 170.212) – 340,424 ₪ (במעוגל).

צרכי שיקום וטיפול
פרופ' איסקוב קבע את צרכי השיקום של התובע.
הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים לעניין עלויות הטיפולים ואביזרי השיקום. התובע הגיש את חוות הדעת של גב' חנה טל, מרפאה בעיסוק. הנתבעים הגישו את חוות הדעת של גדעון האס, מומחה לשירותי שיקום.

אביזרים וציוד רפואי
לפי חוות הדעת של פרופ' איסקוב, התובע זקוק למיטה חשמלית מתכווננת ומזרון למניעת פצעי לחץ; מנוף חשמלי למעברים; כיסא גלגלים מכני; כיסא גלגלים ממונע; מיטה וכיסא רחצה; כרית ישיבה למניעת פצעי לחץ; ועמידון.
התובע הצהיר כי חלק מהדברים נרכשו על ידו, וחלק אחר הוא לא יכול לקנות כי אין לו כסף (עמ' 11 לתצהיר). הוא לא מפרט איזה אביזרים קנה וכמה שילם עבורם. על בסיס העלויות המפורטות בחוות דעתה של חנה טל, דורש התובע פיצוי בסך של 570,910 ₪ בגין מכשור ואביזרי עזר, כולל ציוד מתכלה.
לפי חוות דעתו של גדעון האס, משרד הבריאות מאשר מענק לרכישת ציוד שיקומי כגון כיסאות גלגלים רגילים, ממונעים וכיסאות שירותים, כרית למניעת פצעי לחץ, מיטות, מזרונים, מנוף, מיטת העמדה, סדים ועוד.
בעבר המענק היה בד"כ בגובה של 75% מעלות המכשיר, כאשר לכל מכשיר גובה מקסימלי. למי שמקבל גמלת נכות מלאה – אין השתתפות עצמית והוא זכאי למימון מלא של הציוד השיקומי.
חנה טל לא התייחסה לאפשרות לקבל מענקים ממשרד הבריאות.
לפי התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994, זכאי התובע לרכישת מכשירי שיקום שונים שמשרד הבריאות משתתף במימונם (כיסא גלגלים ידני וממונע למבוגרים; כיסא שירותים; עמידון; מיטה ידנית וחשמלית; מזרון חשמלי או ספוג נגד פצעי לחץ; כריות ספוג למניעת פצעי לחץ; מנוף ביתי - הידראולי).
התובע לא פירט בסיכומיו את ההוצאות שהוציא על רכישת ציוד. לתצהיר התובע צורפו מספר קבלות שניתנו על ידי חברה לייבוא ושיווק כסאות גלגלים. קבלה מיום 29.7.14 על סך של 413 ₪ בגין השתתפות עצמית ברכישת כיסא גלגלים. קבלה בגין רכישת קלנועית קלה מיום 16.7.15 על סך של 8,000 ₪ (עמ' 297 לראיות התובע). קבלה על סך 4,925 ₪ בגין רכישת כרית למניעת פצעי לחץ וכיסא שירותים (עמ' 298 לתצהירי התובע).
בגין רכישת ציוד עד היום, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 50,000 ₪.
על בסיס המקובל בפסיקה, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 200,000 ₪, בגין הציוד שבגינו הוא אינו זכאי לקבל מענקים או השתתפות ממשרד הבריאות.

רכישת 120 טיטולים לחודש ובקבוקי פלסטיק לאיסוף השתן
פרופ' איסקוב קבע כי התובע זקוק לרכישת 120 טיטולים בחודש ובקבוקי פלסטיק לאיסוף השתן. לפי חנה טל, מחיר לחבילה של 22 יחידות – 80 ₪ (3.6 ₪ ליחידה). לפי גדעון האס המחיר ליחידה הוא 3.75 ₪. לפי חוות הדעת של פרופ' איסקוב התובע זקוק ל- 120 טיטולים לחודש. בקבוק פלסטיק עולה 10 ₪.
ההוצאה לחודש היא: כ- 450 ₪ (כולל בקבוק פלסטיק).
לא הוצגו קבלות על הוצאות בעבר.
סה"כ לתוחלת חיי התובע (מקדם היוון: 170.212): 76,500 ₪ (במעוגל).
בגין הוצאות עודפות עבור כביסה וייבוש אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 5,000 ₪.
בגין הוצאה עודפת עבור מזגנים אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪.

טיפולים רפואיים ושיקומיים
פרופ' איסקוב קבע כי התובע זקוק לאשפוז לצורך מעקב, אחת לשנה, במחלקה לשיקום נוירולוגי. כמו כן, התובע זקוק לטיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה פעמיים בשבוע.
התובע זכאי ל- 12 טיפולי פיזיותרפיה בשנה באמצעות קופת החולים המבטחת.
לפי חנה טל, עלות טיפול פיזיותרפיה פרטי היא 300 ₪ לכל טיפול. אם הטיפול נעשה בביתו של התובע, יש להוסיף דמי נסיעה. גדעון האס לא מתייחס לעלות טיפול פרטי. לפי חוות דעתו ניתן לקבל 24 טיפולים במסגרת כללית מושלם בעלות של 50 ₪ לטיפול.
לפי חנה טל, לאחר מיצוי הזכויות דרך קופת החולים המבטחת, עלות המשך טיפול בהידרותרפיה באופן פרטי היא 150 ₪ לכל פגישה. סה"כ עלות חודשית – 600 ₪. לפי גדעון האס עלות טיפול היא 140 ₪.
התובע העיד כי הוא ביצע טיפולי הידרותרפיה מטעם קופת חולים בבריכה בקרית אונו במשך שבוע בלבד, מאחר שהמקום לא היה נקי (עמ' 83 לפרוטוקול, שורה 33 ועמ' 84, שורות 7-1). בסיכומיו הוא טוען שהוא רצה בטיפולים אך מבחינה אובייקטיבית הוא לא יכול היה להתמיד במקום שאליו נשלח, וכי במצבו הרפואי הוא זקוק למקום נקי. בסיכומיו טוען התובע כי הוא יזדקק לטיפול פסיכיאטרי, תרופות פסיכיאטריות, טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, טיפול אורולוגי ועוד. לטענתו, זכותו לקבל את הטיפולים מהנתבעים וללא תלות בקופות החולים אשר אינן מסוגלות להבטיח מקומות טיפול נקיים, טיפולים רציפים ובתדירות הנדרשת לשיקומו.
התובע דורש פיצוי חודשי בסך של 1,800 ₪ בגין טיפולים אלה. כמו כן דורש התובע פיצוי בסך של 1,800 ₪ עבור תרופות. לתצהיר התובע צורפה היסטוריית התרופות שלו מיום 1.12.17 עד ליום 5.6.18 (נספח כג לתצהיר).
לטענת הנתבעים מאחר שהתובע לא ביצע טיפולי הידרותרפיה ופיזיותרפיה מאז ששוחרר מבית החולים, וכן לא מיצה את זכויותיו לטיפולים אלו במסגרת קופת החולים, אין מקום לפסוק פיצוי בגינם. לחלופין, טוענים הנתבעים כי התובע יכול לקבל טיפולים אלו בעלות מופחתת בסך של 50 ₪ במסגרת הביטוח המשלים.
לטענת הנתבעים פרופ' איסקוב לא קבע בחוות דעתו שהתובע זקוק לטיפול תרופתי, ולא ברור עבור אלו תרופות הוא משלם. מפירוט התרופות שהתובע רוכש בפועל (נספח כג לראיותיו), עולה כי הוא רוכש תרופות נגד כאבים ותרופות פסיכיאטריות בסכום חודשי של 472 ₪. לטענת הנתבעים בהתחשב בכך שהתובע קיבל טיפול תרופתי גם בעבר, יש להכיר בעלות תרופות חודשית של 405 ₪.

בגין טיפול תרופתי בעבר אני פוסקת לתובע סכום של 50,000 ₪.
בגין טיפולים רפואיים בעתיד, כולל תרופות, אני פוסקת לתובע פיצוי חודשי בסך 1,850 ₪. סה"כ לעתיד (מקדם היוון: 170.212) אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 315,000 ₪ (במעוגל).

קנאביס רפואי
התובע הצהיר כי בעקבות התאונה ובהמלצת רופאיו הוא נדרש לטיפול בקנאביס רפואי בשל כאביו הקשים. טרם מתן האישור לשימוש בגראס ניסה התובע להשתמש בתרופות אחרות אך בסופו של יום הבינו רופאיו את הנחיצות בטיפול בגראס הרפואי והוחלט כי זהו הטיפול הנחוץ לו.
בקשה לאישור קנאביס רפואי לתובע הוגשה ביום 26.12.17 (עמ' 299 לתצהירי התובע). התובע קיבל רישיון לשימוש בקנאביס ביום 2.4.18 (עמ' 306 לתצהיר התובע).
בתצהיר העדות הראשית אשר ניתן ביום 8.5.19 הצהיר התובע כי העלות החודשית של הקנאביס היא 470 ₪ (עמ' 13 לתצהיר). לתצהיר צורפו קבלות בסכום זה (עמ' 301 – 305 לתצהירים). ביום 19.7.20 הציג התובע קבלות על סך 1,383 ₪ מיום 10.2.20 בגין קנאביס רפואי.
התובע מבקש פיצוי בסך 1,500 ₪ עד תום תוחלת חייו.
הנתבעים טוענים כי יש לדחות את טענות התובע בנוגע לראש נזק זה, מאחר שהמומחים מטעם בית המשפט לא המליצו ולא קבעו כי התובע נדרש לקנאביס בעקבות התאונה. ועוד, התובע דיווח לד"ר דמבינסקי, המומחית בתחום הפסיכיאטריה מטעם הנתבעים, כי הוא השתמש בקנאביס בעברו לאחר ניתוח בריאטרי שעבר. לחלופין, טוענים הנתבעים יש לקבוע שהתובע החל להשתמש בקנאביס רק בחודש יוני 2018, בהתאם למסמכים שהוא צירף והעלות החודשית היא 470 ₪, כאשר רק חלקה נובעת מהתאונה.
פרופ' איסקוב לא קבע שהתובע זקוק לקנאביס. גם ד"ר הוברפלד, אשר נתן חוות דעת פסיכיאטרית מטעם התובע, לא המליץ על שימוש בקנאביס, אף כי הוא מציין שהתובע עושה שימוש בקנאביס. לאור זאת לא ייפסק פיצוי בגין קנאביס רפואי.

כאב וסבל
בהתחשב בגובה הנכות ובמגבלות שמהן סובל התובע, אני פוסקת לו פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 850,000 ₪. הסכום נכון ליום פסק הדין.

הניכויים – תביעת המוסד לביטוח לאומי
התובע נבדק על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 100% לצמיתות מיום 10.10.13. הוועדה ייחסה נכות בשיעור של 28% למצב שקדם לתאונה.
ועדות רפואיות במוסד לביטוח לאומי הכירו בתובע כזכאי לגמלת שירותים מיוחדים והוא הוכר גם כמוגבל בניידות בשיעור של 90%, כמי שזקוק ומשתמש בכיסא גלגלים.
התובע מקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבת נכות, קצבת ניידות וקצבת שירותים מיוחדים.
לפי תעודות עובד ציבור שהגיש המוסד לביטוח לאומי, הסכומים ששולמו לתובע בעבר ואלה שיקבל לעתיד נכון ליום 10.11.20 מגיעים לסכום כולל של 2,275,249 ₪ (לאחר שקלול הנכות שאינה קשורה לתאונה, ובניכוי ההלוואה העומדת והמענק לרכישת אביזרים לרכב).
הסכומים חושבו עד הגיע התובע לגיל 68 בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח -1978.
סכומים אלה יש לנכות מהפיצוי שנפסק לתובע.
המוסד לביטוח לאומי דורש סכום נוסף בגין הלוואה עומדת ומענק לרכישת אביזרים לרכב נכה בסכום של 499,993 ₪ ובמעוגל 500,000 ₪. מאחר שהתובע לא קיבל פיצוי בגין רכישת הרכב בשל אותם מענקים שהוא קיבל, על הנתבעים להחזיר למוסד לביטוח לאומי סכום זה, אולם אין מקום לנכות אותו מהפיצוי שנפסק לתובע.

ריכוז הפיצויים שנפסקו
הפסד השתכרות בעבר – 1,647,460 ₪
הפסד השתכרות לעתיד – 2,430,000 ₪
הפסד פנסיה - 510,000 ₪
הפסד קרן השתלמות - 306,000 ₪
עזרה בעבר - 904,000 ₪
עזרה לעתיד - 1,702,120 ₪
התאמת דיור - 650,000 ₪
רכב וניידות - 513,224 ₪
ציוד ואביזרים - 250,000 ₪
ציוד מתכלה - 101,500 ₪
טיפולים רפואיים - 365,000 ₪
כאב וסבל - 850,000 ₪
סה"כ - 10,229,304 ₪
בניכוי 30% אשם תורם - 3,068,791 ₪
סה"כ: 7,160,513 ₪
בניכוי תשלומי מל"ל - 2,275,249 ₪
סה"כ: 4,886,000 ₪ (במעוגל)
הנתבעים ישלמו לתובע 1 סכום של 4,886,000 ₪ (במעוגל).
הנתבעים ישלמו לתובע 1 שכ"ט עו"ד בסכום של 1,150,000 ₪.
כמו כן יחזירו הנתבעים לתובע את הוצאות המשפט שבהן נשא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.
הנתבעים ישלמו לתובע 2 סכום של 2,775,249 ₪. הסכום כולל את המענקים שקיבל תובע 1 בגין רכב ואביזרים שבגינם לא נפסק לו פיצוי, ולכן הם לא נוכו מהפיצוי שנפסק לתובע 1.
כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע 2 שכ"ט בסכום של 487,000 ₪.
החיוב של הנתבעים הוא יחד ולחוד.
החלוקה בין הנתבעים; 45% נתבעות 2-1, ו- 55% נתבעות 4-3.
הצדדים השלישיים יחזירו לנתבעות סכום של 2,324,380 ₪ (במעוגל, הסכום כולל שכ"ט), שהוא חלקם בפיצוי, כמעוולים משותף, באופן שהחלוקה הסופית בין הנתבעות לבין הצדדים השלישיים תהיה כדלקמן: נתבעות 2-1: 35% נתבעות 4-3: 40% והצדדים השלישיים : 25%. כמו כן יחזירו הצדדים השלישיים לנתבעות את החלק היחסי בהוצאות המשפט שישלמו הנתבעות לתובעים.
אני דוחה את ההודעה לצדדים הרביעיים ששלחו הזמר וחברת ההפקות נגד הנתבעות.
את הסכומים שנפסקו על הנתבעות לשלם לתובעים תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, 30 ספטמבר 2021, בהיעדר הצדדים.