הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 32322-05-15

בפני
כבוד ה שופטת חנה קיציס

תובעות

  1. רוזמן חברה להנדסה בע"מ
  2. ברוריה רוזמן

ע"י ב"כ עו"ד אופיר צברי ועו"ד עמרי אנדורן

נגד

נתבעת

גרנית הכרמל השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד זוהר לנדה, עו"ד גל ליפשיץ ועו"ד שחר רוטשילד

פסק דין

מבוא
בפני תביעה לסעד הצהרתי להורות לנתבעת להעמיד ערבות בנקאית בסך $600,000 לחשבון התובעת בבנק הפועלים וזאת בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.

התביעה הוגשה תחילה כהמרצת פתיחה, כנגד הנתבעת וכנגד בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"). ביום 17.11.15 נחתם הסכם פשרה בין התובעות לבנק; ביום 18.11.15 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה והתביעה נגד הבנק נמחקה; בהחלטה מיום 7.12.15 (כב' השופט י' שפסר) הועבר ההליך לפסים של תובענה רגילה, בהתאם להסדר דיוני בין הצדדים.

הצדדים
התובעת 1 (להלן: "רוזמן" או "התובעת" ) היא חברה העוסקת בתחום הדלק והאנרגיה (מחשוב ואמצעי תשלום) ובבעלותה פטנטים שונים בתחום התדלוק האוטומטי. התובעת 2 היא בעלת מניות ומנהלת בתובעת (להלן יחד: "התובעות").

הנתבעת (להלן: "גרנית" או "הנתבעת") היא חברת ציבורית העוסקת בהשקעות.

רקע עובדתי בתמצית
בשנת 2006 זכתה רוזמן ביחד עם החברה ההודיתTriad Fuel Engineering Private Limited (להלן: "טריאד") במכרז של חברת הדלק ההודיתIOCL להתקנת מערכות תדלוק אוטומטיות ב-544 תחנות דלק בהודו ( להלן: "הפרויקט"). טריאד שימשה כקבלן הביצוע של הפרויקט ורוזמן כספקית הראשית של התוכנה והחומרה. מניות טריאד הוחזקו על ידי בעלי מניות שונים וביניהם רוזמן.

ביום 11.2.2008 חתמה גרנית על הסכם לרכישת מניות טריאד תמורת הסך של $3,400,000. בהתאם להסכם האמור, עם רכישת המניות החזיקה גרנית ב-18% ממניות טריאד וכן עמדה לה הזכות למנות שני דירקטורים מתוך שבעה. רוזמן החזיקה בכ-5.5% ממניות טריאד, ללא זכות למינוי דירקטורים.

בשנת 2009 נקלעה טריאד לקשיים תזרימיים ונזקקה למימון על מנת להשלים את הפרויקט (ביצוע התקנות ב-520 תחנות דלק). רוזמן וגרנית נרתמו לסייע לטריאד, והוסכם בין הצדדים (רוזמן, גרנית וטריאד) כי רוזמן וגרנית יעמידו מימון לטריאד לצורך השלמת הפרויקט. סוכם כי המימון יועמד באמצעות קבלת אשראי בנקאי, אשר יתנהל בחשבון בנק ייעודי שיפתח על שם רוזמן, ויובטח בערבויות של רוזמן ושל גרנית. עוד סוכם כי התקבולים שיתקבלו מ-IOCL יועברו לחשבון הנ"ל וישמשו להחזר האשראי.

הסכם המימון

כדי להוציא הסכמות אלו אל הפועל חתמו ביום 27.8.09 רוזמן, גרנית וטריאד על הסכם (להלן: "הסכם המימון"). במסגרת הסכם המימון נקבע בין השאר, כי תוקם ועדת היגוי המורכבת מנציגי גרנית, רוזמן וטריאד להוצאתו לפועל של ההסכם, וכי ככל שוועדת ההיגוי לא תצליח לקבל החלטות פה אחד (גם לא בהסכמה של נציגי רוזמן וגרנית) אזי החלטות ועדת ההיגוי יתקבלו על ידי נציג רוזמן וזו תפעל למימוש הטבות שיתקבלו בתום לב ובאופן שלא יחשוף את הצדדים להפרת ההתחייבות כלפי IOCL.

עוד הוסכם כי רוזמן תפתח חשבון בנק על שמה (להלן: "החשבון המיוחד" או "חשבון SBA") לצורך העברת התשלומים לטריאד וקבלת התשלומים מ- IOCLאשר ישמשו לפירעון ההלוואה ולהקטנת הערבויות (סעיף 4 להסכם המימון).

אשר לערבויות, נקבעו בהסכם המימון מדרגות התחייבות עבור כל אחת מהערבויות, בהתאם להתקדמות יישום התכנית. גרנית (ובעלי מניות נוספים – כפי שעוד יובהר בהמשך) התחייבה להעמיד ערבויות בסך כולל של $600,000 בחשבון המיוחד (סעיף 5.1). במקביל להעמדת הערבות הנ"ל על ידי גרנית, התחייבה רוזמן להעמיד ערבויות נוספות בחשבון המיוחד כך שניתן יהיה להעביר מקדמה בסך $1,000,000 לטריאד (סעיף 5.2).

בשלב השני התחייבה רוזמן להעמיד בחשבון המיוחד ערבות שניה בסכום של עד $200,000 כך שסך המקדמות שיועברו לטריאד יגיעו עד לסכום של $1,200,000 (סעיף 5.3).

בשלב השלישי, עם התקדמות יישום התכנית, נקבע כי הצדדים יעמידו ערבויות נוספות וגרנית רשאית על פי שיקול דעתה להעמיד ערבות שניה בסכום של עד $600,000 (סעיף 5.4). רוזמן תעמיד ערבות שלישית עד לסכום של $100,000 בתנאים הנקובים (סעיף 5.6).

הוסכם כי רוזמן תנחה את IOCL להעביר את כל התקבולים הדולריים שיתקבלו בפרויקט לחשבון הבנק המיוחד וזאת עד לשחרור כל הערבויות. בנוסף הסכימו הצדדים כי החשבון המיוחד ינוהל בהתאם להתחייבויות שונות עליהן סיכמו רוזמן, גרנית והבנק ופורטו בנספח 7.4 להסכם המימון (להלן: " נספח ההוראות הספציפיות").

בנספח ההוראות הספציפיות הסכימו הצדדים כי החשבון המיוחד נועד לשלוש מטרות:
העברת מקדמות לטריאד בהתאם להסכם המימון;
קבלת התשלומים הדולריים מ- IOCL עבור החשבונות שתקבל מרוזמן;
חלוקת הכספים בין המוטבים – רוזמן וטריאד.

רוזמן התחייבה להעביר לגרנית את פרטי החשבון וקוד גישה. עוד נקבעו בנספח זה הוראות בעניין העמדת הערבויות, חילוטן, הקטנתן וכיוצא בזה.

ההסכמים הנוספים – הסכם שיתוף הפעולה וה- AGREEMENT

באותו היום נחתמו שני הסכמים נוספים - הסכם שיתוף הפעולה שנחתם בין טריאד לרוזמן והסכם נוסף (להלן: ( "AGREEMENT" בין טריאד רוזמן ובעלי מניות ברוזמן.

במסגרת הסכם שיתוף הפעולה הסכימה רוזמן להעביר לטריאד כספים על חשבון חלקה של טריאד בתקבולים מ-IOCL, והתחייבה להמשיך ולספק לפרויקט את הטכנולוגיה והתמיכה הנדרשת. כמו כן הוסדר בהסכם זה אופן חלוקת התקבולים מ- IOCL בין רוזמן לטריאד.

ב AGREEMENT- הוסדרו היחסים בין בעלי המניות בטריאד בכל הקשור להעמדת הערבות מכוח התחייבות גרנית, לרבות מימון הערבות באמצעות בעלי המניות והזכויות הנגזרות מכך.

פתיחת החשבון המיוחד בבנק הפועלים, העמדת ההלוואה ומתן ערבויות על ידי רוזמן וגרנית

החשבון המיוחד נפתח בבנק הפועלים. בתאריכים 1.10.09 ו-25.11.09 העמיד הבנק הלוואה בחשבון המיוחד, בסך כולל של $1,200,000, באמצעות שני תשלומים בסך $800,000 ו-$400,000, בהתאמה. ההלוואה הובטחה באמצעות ערבויות שהעמידו רוזמן וגרנית: רוזמן העמידה ערבות בסך $600,000 (ערבות אישית של התובעת 2 בסך $300,000 ושעבוד פקדונות מט"ח של רוזמן בסכום זהה); גרנית העמידה ערבות בסך $350,000 ומר ספי שלגי, בעל מניות בטריאד, העמיד ערבות בסך של $250,000. הבנק העמיד את ההלוואה לפרק זמן ראשוני של שנה אחת ומעת לעת חידש את ההלוואה לפרקי זמן שונים. בכך יצאו אל הפועל שלבים 2+1 להסכם המימון.

מצבה של טריאד ממשיך להתדרדר, העמדת ערבויות נוספות, נציגי גרנית מתפטרים

מצבה של טריאד המשיך להתדרדר ועל כן פעלה גרנית להוציא לפועל את השלב השלישי להסכם המימון קרי העמדת ערבויות נוספות.
ביום 20.9.10 הציעה גרנית כי היא תעמיד ערבות נוספת בסך $600,000 על פי סעיף 5.4 להסכם המימון (וליתר דיוק הציעה כי גרנית וה"ה ספי שלגי וויגמור – בעלי מניות בטריאד – הם שיעמידו את הערבות הנוספת) להלוואה שתועמד בהודו לטריאד ואילו רוזמן תעמיד את הערבות הנוספת בסך $100,000. בחודש דצמבר הודיעה גרנית לרוזמן כי הערבויות מטעמה כמפורט לעיל הועמדו זה מכבר ואולם ערבותה הנוספת של רוזמן עדין מחפשת את דרכה להודו. מהאסמכתאות שצורפו עולה כי כנגד ערבויות גרנית וספי שלגי העמיד בנקAXIS הלוואה לטריאד בסך $540,000 (נספח 31 לתצהיר זינגר). בין הצדדים התנהל דין ודברים אשר הסתיים במכתב ששלחה רוזמן לטריאד. במכתב זה מתאריך 10.4.2011 התחייבה רוזמן להשקיע בטריאד השקעה נוספת של עד $1,000,000 ומנגד ניתנה לה האפשרות לקזז את סכום ההשקעה הנוספת מתקבולים שיתקבלו מ-IOCL, ורק לאחר מכן יועברו התקבולים לחשבון המיוחד לשם הפחתת הערבויות (להלן: "מכתב הכוונות"). גרנית חתמה גם היא על מכתב הכוונות כמי שמקבלת ומסכימה לכל תנאיו.

בשנת 2012 היה מצבה של טריאד בכי רע, ובין הצדדים התנהל מו"מ במטרה להמשיך ולקדם את הפרויקט. ניסיונות הצדדים כשלו ובסופו של יום התפטרו נציגי גרנית מדירקטוריון טריאד.

ערבות גרנית פוקעת מבלי שמומשה על ידי הבנק, וגרנית מסרבת להעמיד ערבות חדשה

בסוף חודש ספטמבר 2013 או בסמוך לכך פקע תוקפן של ערבות גרנית ובעלי המניות מטעמה. הבנק לא פעל למימוש ערבויות אלו טרם פקיעתן.

בתאריכים 7.11.2013, 20.11.2013 ו- 15.12.2013 פנתה רוזמן לגרנית בדרישה כי האחרונה תחדש את הערבות, אך פניות אלו לא נענו. בתאריך 17.2.2014 פנתה רוזמן לגרנית פעם נוספת, ובתאריך 27.2.2014 השיבה לה גרנית כי יש לה טענות רבות נגד התנהלותה של רוזמן בקשר עם הפרויקט עד כדי איון חבותה להעמדת הערבות.

גרנית דרשה לקבל מידע בנוגע לחשבון המיוחד תוך שהודגש כי לא תעמיד את הערבות ככל שלא תבוצע דרישה זו במלואה. בתאריך 5.3.2014 השיבה רוזמן לגרנית ודחתה את טענותיה של האחרונה. בתאריך 23.3.2014 השיבה גרנית למכתבה של רוזמן, דחתה את טענותיה, והציעה כי רוזמן תעבוד עמה בשיתוף פעולה ותעביר לה את המידע והנתונים המבוקשים על ידה.

הארכת ההלוואה על בסיס ערבויות רוזמן בלבד, הגשת התביעה דנן והסכם הפשרה עם הבנק

בסופו של דבר, רוזמן וגרנית לא הגיעו להבנות בנוגע להארכת הערבות של גרנית, והבנק האריך את ההלוואה על בסיס ערבויות רוזמן בלבד. בתחילה לתשעה חודשים ובהמשך למשך חמישה חודשים נוספים.

בתאריך 17.5.2015 הגישו התובעות את התביעה שבפני, כאשר, כפי שצויין לעיל, ביום 17.11.15 נחתם הסכם פשרה בין רוזמן לבין הבנק במסגרתו הסכים הבנק לפירעון מחצית ההלוואה על ידי רוזמן, וכי המחצית השניה תובטח על ידי שעבוד מט"ח של התובעת 2 עד למתן פסק דין בתובענה.

עיקר טענות הצדדים

עיקר טענות רוזמן

רוזמן וגרנית נדרשו להעמיד, כל אחת, ערבות בסך של $600,000 לחשבון המיוחד וזאת להבטחת החזר ההלוואה שניתנה למימון הפרויקט.

גרנית שוחררה מערבותה בשל טעות של הבנק. הבנק לא היה רשאי לשחרר את ערבות גרנית אלא רק לאחר פירעון ההלוואה וממילא הוסכם והותנה על ידי הצדדים כי ככל שיוקטנו הערבויות לחשבון המיוחד - ייעשה הדבר באופן שווה מכל צד.

בפגישה שהתקיימה ביום 22.10.14 מסרו נציגי רוזמן למר בוטבול, סמנכ"ל הכספים של גרנית, את כל הפרטים הרלוונטיים להסכמים בין הצדדים וביקשו כי גרנית תחדש את ערבותה. גרנית סירבה לחדש הערבויות בניגוד להסכמת הצדדים.

גרנית הפרה את התחייבויותיה החוזיות בהסכם המימון ובנספח ההוראות הספציפיות. יש לאכוף על גרנית להעמיד ערובה בסך $600,000, כפי שהתחייבה בס' 5.1 להסכם המימון.

עיקר טענות גרנית

גרנית התחייבה להעמיד ערבות בגובה של $350,000 בלבד. גרנית העמידה ערבות זו ועמדה בהתחייבויותיה בהתאם להסכם המימון, אשר הסתיימו עם השבת הערבויות לידה. סכום של $250,000 הועמד על ידי בעלי מניות אחרים בטריאד.

רוזמן הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכמים השונים שנחתמו על ידה ועל כן היא אינה זכאית לסעד של אכיפה. ביתר פירוט טוענת גרנית להפרות הבאות:

ביום 26.7.2007 חתמו רוזמן ו- IOCL על הסכם לביצוע הפרויקט, במסגרתו התחייבה רוזמן לסיים את הפרויקט עד לחודש דצמבר 2009 (להלן: "הסכם ביצוע העבודה"). רוזמן לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם האמור, להקים בהודוProject Office עם תחילת הפרויקט בכדי לעמוד בדרישות החוק ההודי לקבלת התשלומים מ- IOCL וכן לקבל מהבנק בהודו אישורים הדרושים לקבלת תקבולים דולריים המגיעים לטריאד בגין הפרויקט מחוץ להודו. הפרותיה של רוזמן מנעו את האפשרות לקבלת התגמולים המגיעים לטריאד בגין הפרויקט, מנעו את החזר ההלוואה ובהתאם מנעו את הקטנת הערבויות בחשבון המיוחד.

בפרויקט אחר, לאספקת ציוד תדלוק אוטומטי לחברת Globees הסעודית (להלן: "פרויקט גלוביס"), נגרמו לטריאד נזקים כספיים כתוצאה מהתנהלות רוזמן. ציוד שסיפקה רוזמן התגלה כלקוי, דבר שהביא לעצירת הפרויקט. כתוצאה מכך לא קיבלה טריאד כספים בגין פרויקט גלוביס, אשר היו אמורים לממן את הפרויקט בהודו.

רוזמן לא העמידה ערבות נוספת לטריאד ובכך הפרה את הוראות ס' 5.6 להסכם המימון.

רוזמן פעלה בניסיון להתקשר עם חברות הודיות אחרות ולהשיג מימון להמשך פרויקט IOCL, ואף חַבְרה לחברות אחרות במכרז נוסף של IOCL, וזאת ללא ידיעת טריאד ובעלי מניותיה.

רוזמן הפרה את מכתב הכוונות: לא העמידה לטריאד את המימון הדרוש או לכל הפחות לא העמידה את המימון במלואו ובמועדים המוסכמים; הגיעה להסכמות עם ספקים וקבלני משנה של טריאד, להם חבה טריאד כספים בעקבות הפרויקט, כי תשלם להם ישירות; התקשרה עם עובדים וקבלני משנה של טריאד ששימשו לביצוע הפרויקט, להעסקתם ישירות דרך ה-Project Office לא באמצעות טריאד; שידלה עובדים של טריאד להתפטר ולעבוד דרך ה- Project Office; סירבה לשלם חובות של טריאד לרשויות ולבנקים שנבעו מפעילות רוזמן לביצוע הפרויקט.

בחודש פברואר 2012 הסכימו הצדדים כי לא ייעשה שימוש בתקבולים הדולריים שיגיעו מ- IOCL לחשבון המיוחד, בין היתר בכדי להביא להקטנת הערבויות בחשבון המיוחד. בניגוד להסכמות האמורות, משכה רוזמן תקבולים שהגיעו לחשבון המיוחד.

רוזמן לא סיפקה לגרנית מידע בנוגע לנעשה בחשבון המיוחד או בנוגע למצבה של טריאד בביצוע פרויקט IOCL.

רוזמן הפרה באופן שיטתי את המערכת ההסכמית בין הצדדים, התנהלותה המפרה גרמה לכך שלא התקבלו התקבולים הצפויים ורוזמן אף משכה כספים שהתקבלו בחשבון המיוחד מאחורי גבה של גרנית ובכך מנעה את הקטנת הערבויות. בשל התנהגות זו פקעו הערבויות ופקעה חובתה של גרנית להפקיד ערבויות אחרות.

דיון
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה, והכול כפי שיפורט להלן.

רוזמן בתביעתה מבקשת להורות לגרנית להעמיד ערבות בנקאית בסך $600,000 לחשבון התובעת בבנק הפועלים. כדי להכריע במחלוקת, יש לבחון ראשית האם ערבותה של גרנית פקעה כטענת רוזמן בשל טעות הבנק, או שמא פקעה כטענת גרנית לנוכח סיום התחייבויותיה של גרנית בהתאם למערכת ההסכמית שבין הצדדים. בהמשך יש לבחון האם על גרנית להעמיד ערבות חליפית ובאיזה סכום והאם כטענת גרנית היא פטורה מהתחייבותה בשל הפרת מערכת ההסכמים על ידי רוזמן. אדון בדברים כסדרם.

כפי שעלה מסקירת המצב העובדתי לעיל, גרנית השקיעה בטריאד 3.4 מיליון דולר (סעיף 6 לעיל), אך טריאד כילתה כספים אלו תוך זמן קצר. רוזמן וגרנית החליטו לסייע לטריאד באמצעות הזרמת מימון נוסף. במהלך שנת 2009 גובשה הסכמה בין רוזמן לגרנית כי כל אחת מהן תזרים מזומנים לקופת טריאד בדרך של נטילת אשראי מן הבנק והעמדת ערבות להלוואה זו.

ביום 12.8.2009 נפתח חשבון בבנק הפועלים על שם רוזמן. כשבועיים לאחר מכן, ביום 27.8.09, חתמו רוזמן, גרנית וטריאד על הסכם המימון. בין היתר הסכימו הצדדים כי יפתח חשבון על שם רוזמן ממנו יועבר לטריאד האשראי הנוסף ולשם יוזרמו תקבולי טריאד מהפרויקט. כן הוסכם, כאמור, כי יועמדו ערבויות מתאימות על ידי כל צד והוסדר אופן ניהול החשבון ושחרור הערבויות.

בתאריכים 1.10.2009 ו-25.11.2009 העמיד הבנק הלוואה בחשבון המיוחד בסכום של $1,200,000. ההלוואה הועמדה לתקופה של שנה והצדדים העמידו לבנק ערבויות מתאימות. רוזמן העמידה ערבות בסכום של $600,000, גרנית העמידה ערבות בסכום של $350,000 ובעלי מניות נוספים בטריאד העמידו ערבות בסכום של $250,000 נוספים. במהלך השנים חודשו הערבויות מדי שנה על פי בקשת הבנק.

בחודש ספטמבר 2013 הודיע הבנק לתובעת 2 כי הערובה שהפקידה גרנית פקעה כך שההלוואה שניתנה מובטחת בערבות רוזמן בלבד, ואם לא תועמד ערבות נוספת תיפרע ההלוואה בחשבון, ויהיה על רוזמן כבעלת החשבון לפרוע אותה במלואה.

ערבותה של גרנית פקעה עקב טעותו של הבנק, ולא עקב מילוי התחייבויותיה

כפי שיפורט להלן, שוכנעתי מטענות רוזמן כי ערבותה של גרנית פקעה עקב טעות של הבנק.

מר עוזי דאמרי, אשר במועד שחרור הערבות שימש כמנהל המחלקה העסקית בסניף הבנק בו נוהל החשבון המיוחד, אישר בעדותו כי הערבות פקעה בשל טעות של הבנק. על פי עדותו כנגד ההלוואה ניתנה ערבות מטעם גרנית לשנה ומדי שנה חודשה הערבות. בחודש ספטמבר 2013 אמור היה הבנק לפעול להארכת תוקפה של הערבות אך הדבר לא נעשה בשל טעות (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 20-14). הדבר עולה גם משיחות שהתנהלו בין התובעת 2 למר דאמרי (תמליל שיחה מיום 30.10.2013 - נספח 16 לתצהיר התובעת 2, ותמלול פגישה שהתקיימה בבנק ביום 20.1.2014 בין מנהל הסניף - מר אלון בן דוד, מר דאמרי, התובעת 2 ומר דנגור, נספח 17 לתצהירה - עמ' 3 ו-5 לתמליל).

נראה כי גם גרנית ידעה שהבנק שגה כאשר החזיר לה את הערבות וכך הוצגו הדברים בישיבות הדירקטוריון שלה: בישיבת דירקטוריון שהתקיימה ביום 1.1.2014, נידונה סוגיית "ערבות לחשבון בנק של רוזמן בגין טריאד" ושם נאמר כי "הבנק לוחץ עלינו לאשר העמדת הערבות מחדש. ביקשנו לקיים פגישה עם רוזמן על הערבות". בישיבת דירקטוריון מיום 4.3.14, הובהר בעניין זה כי "לא נכון להתעלם מהבנק בבקשתו לחידוש הערבות שפקעה בטעות, אלא דרך המנוף הזה לטפל בשותף" (נספחים 30-29 לתצהיר התובעת 2; ההדגשות שלי – ח.ק.).

גרנית טוענת כי מילאה אחר חובתה מכוח הסכם המימון כאשר העמידה את הערבות והיא אינה מחויבת לשוב ולעשות כן מקום בו הערבות פקעה. יש לדחות טענה זו.

בסעיף 3 לנספח ההוראות הספציפיות נקבע כי "העמדת הערבויות - תיעשה כמפורט ולתקופה המפורטת בהסכמים בין הצדדים". בסעיף 5 להסכם המימון נקבע כי גרנית תעמיד ערבות ראשונית בסך $600,000, ולא ניתנה לה האפשרות לצמצם או לבטל באופן חד צדדי ערבות זו. אדרבא, בנספח ההוראות הספציפיות נקבע כי הקטנת הערבויות תיעשה לאחר החלטת ועדת ההיגוי ולאחר הגשת בקשה מטעם רוזמן בהסכמה מראש ובכתב של גרנית (סעיף 5B).

גרנית מפנה להוראת סעיף 7 לנספח ההוראות הספציפיות הקובע כי "במועד שגרנית תשוחרר מכל ערבותיה לטובת החשבון, יסתיימו זכויותיה, וחובותיה כלפי החשבון" ולשיטתה מכוח הוראה זו יש לפטור אותה מכל חבות לחשבון. גם טענה זו יש לדחות.

סעיף 7 אינו עומד בחלל ריק אלא בא בהמשך להוראות שנקבעו בסעיפים 4 ו-5 בדבר חילוט הערבויות או הקטנתן וכל זאת בהסכמת הצדדים. כידוע, לשון ההסכם היא נקודת המוצא בבוא בית המשפט להתחקות אחר תכלית ההסכם ואומד דעת הצדדים, אולם בכך אין די, ועל בית המשפט להיזקק אף לנסיבות החיצוניות להסכם המאירות את משמעות הטקסט, להנחות היסוד שלו ולמבנהו ולהגיונו הפנימיים. זאת, אף אם לשון החוזה ברורה על פניה.

בהקשר זה, תינתן חשיבות רבה למהותה של העסקה, למבנה המשפטי הכללי שלה ולמטרותיה הכלכליות והחברתיות (ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, פ"ד סב(2) 573, פיסקה 22 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (2007); ע"א 6253/03 כפר מל"ל, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נ' הרמן, סעיף 19 לפסק הדין (27.6.2005); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006));

בענייננו לא ניתן לטעמי לקרוא את הוראת סעיף 7 לבדה במנותק מהוראת סעיפים 5-4, ומיקומה בסוף ההסכם מלמד כי זוהי התחנה האחרונה של היחסים החוזיים שבין הצדדים. לתחנה זו תגיע גרנית לאחר שפעלה בהסכמה עם רוזמן לטובת החשבון.

אלא שבנדון הסכמה אין, וגם אין בנמצא פעולה לטובת החשבון, כנדרש בהוראות סעיפים 5-4 לנספח ההוראות הספציפיות.

בעניין זה יש להפנות לפסק דינו של כב' השופט סולברג בע"א 8763/15 זיו נ' גספא הנדסה בע"מ (פיסקה 33 לפסק הדין):
"מן הכלל היסודי לפיו אומד דעת הצדדים עשוי להתפרש מתוך הגיונו הפנימי של ההסכם, מסתעפת ההנחה הפרשנית לפיה החוזה משמש מערכת הסכמית אינטגרטיבית, סגורה, שבה כל סעיף וסעיף משמש על-פי תכליתו הכוללת. סעיפי החוזה אינם 'חלקיקים' הנעים בחופשיות בחלל, ובידוע כי על הפרשן להימנע מלבודד הוראה אחת מן המכלול, כפיסת קרקע-ארץ העומדת בפני עצמה; הסעיף החוזי הוא תבנית נוף מולדתו – מהותו קשורה במארג ההסכמי הסובב אותו (ראו: אהרון ברק, פרשנות במשפט, 387-388 (2012); ע"א 554/83‏ "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ‎ ‎נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל, פ''ד מא(1) 282, 305 (1987); ע"א 623/10 ‏ישראל אלימלך דוד כהן נ' יעל אטיה, [פורסם בנבו] בפסקה 12 (21.3.2012)). על-פי כלל זה, יפורש הסעיף הטעון פרשנות על-פי הקשרו הקרוב מבחינת ארגון וסידור ההסכם, ככל שיש בכך כדי להגשים את התכלית החוזית (או אחת מן התכליות), ואין בכך כדי להוביל לתוצאה קשה או אבסורדית. אכן, סעיף המצוי בפרק מסוים של ההסכם – יפורש, לעיתים, על-פי התכלית הקרובה אליו באותו פרק; מילה שמשמעות רבת אנפין לה, עשויה לקבל את פירושה הנכון על-פי ההקשר הקרוב אליה בגוף ההסכם; וכן על זה הדרך – "הקרוב – קרוב קודם" – ככל שתכלית הסעיף עשויה להתפרש מתוך ההקשר הקרוב להוראה החוזית, אין ליתן לה פרשנות "מרחיקה" העוקרת אותה ממקומה הסדור בחוזה".

לא ניתן לקבל את טענת גרנית כאילו פקיעת הערבות מחמת טעות של הבנק עולה כדי שחרורה מכל ערבויותיה, כאשר כאמור לא ניתנה הסכמת רוזמן למהלך זה. לאור האמור יש לקבל את טענת רוזמן כי שחרור הערבות בטעות אינו פוטר את גרנית מהתחייבותה החוזית.

אם כן, וכפי שפורט לעיל, רוזמן עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי ערבות גרנית פקעה עקב טעות של הבנק, וכי טעות זו אינה פוטרת את גרנית מהתחייבותה החוזית.

מכאן לשאלה השניה, האם גרנית נדרשת להשלים את הערבות עד לסך $600,000.

על גרנית להשלים את הערבות עד לסך $600,000

גרנית טוענת כי היא העמידה ערבות בסך $350,000 ולכל היותר ניתן לחייבה להעמיד מחדש ערבות בסכום זה. גם טענה זו יש לדחות. בסעיף 5 להסכם המימון התחייבה גרנית להעמיד ערבות בסכום של $600,000 כאשר ניתנה לה האפשרות לגייס בעלי מניות נוספים לסייע לה בנטל זה:
"Upon the Closing Date' and concurrently with Roseman's delivery of the First Roseman Guarentee (as defined under Section 5.2), Granite (and additional paricipating shareholders ot Triad, if applicable), shall provide a total of 600,000$ (six Hundred Thousands Dollars) as guarantees for the SBA, under the terms ot this MPFA and Agreement (the "Firs Granite Guarantees")".

האפשרות להסתייע בבעלי מניות נוספים נכתבה בסוגריים, ואין בהוראת ההסכם כדי ליצור חיוב נפרד של בעלי המניות, אשר כלל אינם צד להסכם. העולה מן האמור הוא שעל פי לשון ההסכם, גרנית היא זו שהתחייבה כלפי רוזמן וטריאד להעמיד ערבות בסך $600,000.

המסקנה כי גרנית אכן התחייבה להעמיד ערבות בסכום זה נלמדת גם מהתנהלותה. כך, מר אלי ריקוביץ אשר פעל כפרויקטור מטעמה של גרנית שלח ביום 6.8.2009 דוא"ל למנכ"ל יוסי זינגר וליועצת המשפטית בו תיאר את הליך העמדת הערבויות. מר ריקוביץ כתב במפורש כי $600,000 יועמדו על ידי גרנית ו-$400,000 על ידי רוזמן בשלב א' ו- $200,000 נוספים בהמשך (נספח 10 לתצהיר התובעת 2).

גם ביום 18.10.2009 חזר מר ריקוביץ על הדברים, וב"דו"ח מצב" כתב כי גרנית התחייבה להעביר $600,000 במקביל להעמדת המימון על ידי רוזמן וכי "המימון כולו יועמד על ידי גרנית במקביל להעמדת מימון ע"י רוזמן...". עוד נכתב בדו"ח זה כי "עד היום העמידה גרנית ערבות בסך של $350,000, כאשר ספי שלגי נכנס לנעליה לגבי יתרת הערבויות עד לסך של $600,000 (דהיינו- $250,000), באופן המקל על הנטל הכספי של גרנית ועל מחויבותה הנוספת לחברה" (נספח 13 לתצהיר התובעת 2). מכאן כי גם התנהלות גרנית מעלה כי היא ראתה בהתחייבות להעמדת ערבות בסך $600,000 כהתחייבות שלה ובעל המניות שלגי בא בנעליה ונחלץ לעזרתה כאשר ערב לחלק מהסכום .

במקביל לחתימת הסכם המימון והסכם שיתוף הפעולה, נחתם, כמפורט לעיל, גם ה- AGREEMENT בין טריאד, גרנית ומייסדי טריאד. במסגרת ה- AGREEMENT, הוסכם כי כנגד העמדת הערבויות יוקצו לרוזמן מניות נוספות (עד 31% מהון המניות) ובמקביל ניתנה אפשרות ליתר בעלי המניות בטריאד להשתתף במימון הערבות כדי למנוע את דילול חלקם במניות. מכאן עולה שהעמדת הערבות על ידי בעלי המניות לא הייתה חלק מההסכם עם רוזמן, אלא אלו סייעו לגרנית לממן את התחייבותה כלפי רוזמן. הצלחתה לגייס בעלי מניות שיסייעו לה למלא אחר התחייבותה, אינה משנה את התחייבותה כלפי רוזמן מכוח הסכם המימון ועליה להעמיד את הסכום לו התחייבה במלואו.

טענות גרנית בדבר הפרת מערכת ההסכמים

גרנית טוענת כי רוזמן הפרה את המערכת ההסכמית בין הצדדים ובפרט את הוראות הסכם המימון וכי הפרות אלו הופכות את אכיפת חיובה להפקיד את הערובה ל"בלתי צודקת בנסיבות העניין". לטענתה הערבות תמומש מיד עם הפקדתה ועל כן רוזמן גם תהנה מתקבולי הפרויקט שהתקבלו אצלה במחיר הפרת מכלול התחייבויותיה וגם תהנה מתשלום יתרת חובה לבנק על ידי מימוש הערבות.

כידוע, לתרופת האכיפה מעמד בכורה כתרופה העיקרית בשל הפרת חוזה (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - תרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 191 (2009) (להלן: "שלו ואדר")). עם זאת, אין מדובר בתרופה מוחלטת והיא כפופה לסייגים הקבועים בסעיף 3 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע בין היתר כי הנפגע אינו זכאי לאכיפת החוזה אם זו בלתי צודקת בנסיבות העניין.

בגדרי סייג הצדק ישקול בית המשפט את התנהגותם של הצדדים ואשמתו של כל אחד מהם, ביחד עם הנזק הצפוי לכל אחד מהם אם ייאכף החוזה אם לאו, כל מקרה על פי נסיבותיו:
"על בית המשפט להתחשב במכלול הנסיבות הנוגעות לעניין וזאת לאורך כל ציר הזמן שעד מועד מתן פסק הדין, על מנת שניתן יהיה להביא בחשבון את שיקולי הצדק הרלוונטיים " כפי שהם מתגבשים בעת ההכרעה" (ע"א 288/80 וינקלר נ' ספיר סודרי חברה לבנין בע"מ, פ"ד לו(2) 365, 377 (1981)) וראו גם: ע"א 509/83 דוד נ' יאסין, פ"ד מא(4) 651, 660 (1987); שלו ואדר, 219) וכן על מנת שניתן יהיה להתחקות אחר השפעתה בפועל של ההכרעה בעת הינתנה ( עניין קאסם, 90). על כן יש להביא בחשבון הן את הנסיבות שהיו קיימות בעת כריתת החוזה הן את אלה שהתרחשו לאחר הכריתה - לפני ואחרי ההפרה.
בעת שקילת מכלול הנסיבות כאמור במאזני הצדק, יש להניח על כפות המאזניים גם היבטים של אשמה מוסרית. במסגרת זו תבחן התנהלותו של כל צד לחוזה כלפי משנהו כך למשל ייבחנו לגבי המפר חומרת ההפרה, המאמצים שעשה כדי להימנע לכתחילה מן ההפרה, המניעים להפרה וניסיונותיו לתקן או לצמצם את מימדי הפגיעה שגרמה ההפרה לנפגע ואילו לגבי הנפגע ייבחנו בין היתר אשמו התורם להתרחשות ההפרה וקיום החיובים שנטל על עצמו בחוזה. עוד יונחו על כפות המאזניים שיקולים הנוגעים לנזק שייגרם לנפגע אם לא ייאכף החוזה לעומת הנזק שייגרם למפר אם ייאכף ( ראו שלו ואדר, 237-231). הנה כי כן, בהידרשו לשאלה האם האכיפה אינה צודקת בנסיבות העניין, על בית המשפט להחליט למי מהצדדים יגרם עוול גדול יותר הן במובן המעשי הן במובן המוסרי אם תתקבלנה טענותיו של הצד שכנגד ( ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669, 677 (1997); ע"א 620/89 חושנג'י נ' אמגר, פ"ד מז(1) 588, 595-594 (1992) (להלן: עניין חושנג'י); עניין ינאי, 781-780)".
(ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני, פסקה 18 לפסק דינה של כב' השופטת חיות (7.3.2013)).

אשר על כן ראשית יש לבחון את ההפרות הנטענות, וככל שימצא כי אכן יש ממש בטענות גרנית, יש לבחון את חומרתן של הפרות אלו, והנזק שנגרם כתוצאה מהן. לבסוף יש לאזן בין הנזק שיגרם אם יאכף ההסכם לעומת הנזק שיגרם אם לא יאכף ולמי מהצדדים יגרם עוול גדול יותר הן במישור המעשי והן במישור המוסרי.

גרנית טוענת כי רוזמן הפרה את הסכם המימון בכך שלא נתנה לה את קוד הגישה לחשבון ובכך שלא סיפקה לה מידע מהותי אודות התנועות בו. בנוסף לטענתה הופר ההסכם בכך שתקבולי הפרויקט שהיו מיועדים לכסות את ההלוואה בחשבון הוסטו על ידי רוזמן לחשבונות אחרים. עוד טוענת גרנית כי רוזמן הפרה התחייבויות נוספות שניתנו על ידיה הן כלפיה והן כלפי IOCL, הפרות אשר הביאו לבסוף לתוצאה כי ההלוואה בחשבון המיוחד לא נפרעה. להלן ידונו טענות אלו.

הקמת ה-PO ( PROJECT OFFICE) וקבלת אישור הבנק ההודי

לטענת גרנית, רוזמן הפרה את הוראות ההסכם בינה לבין IOCL, כאשר לא הקימה PO בתחילת הפרוייקט, בשנת 2007, ולא קיבלה מהבנק ההודי את האישורים הנדרשים כדי שתעמוד לטריאד האפשרות לקבל את תקבוליה מחוץ להודו. האישורים הנדרשים התקבלו רק בשנת 2010, וה- PO הוקם רק בשנת 2011. בסעיף 32 לכתב התשובה, טענה גרנית כי הפרות אלו, מנעו את אפשרות החזר ההלוואה, ובהתאם את הקטנת הערבויות בחשבון הבנק המיוחד. יש לדחות טענה זו.

גרנית לא הלינה במהלך השנים על כך שההפרה הנטענת מעכבת את תזרים המזומנים של טריאד, ויש בכך כדי ללמד כי לא זו הסיבה האמיתית בגינה התקשתה טריאד בניהול עסקיה. זאת ועוד, ביום 24.9.10 נחתם בין רוזמן לטריאד הסכם אשר הסדיר את הקמת ה-PO, וגרנית כבעלת מניות בטריאד לא התרתה ברוזמן כי התנהלותה עולה כדי הפרת הסכם המימון. בהמשך להסכם זה התקבלו בחודש אוקטובר 2010 האישורים מהבנק ההודי, ובהמשך בחודש ינואר 2011 הוקם ה-PO. גם לאחר מכן לא הצליחה טריאד לעמוד בהתחייבויותיה וזאת בשל קשיים תזרימיים משל עצמה והמסקנה היא כי נשלל הקשר הסיבתי בין הקמת ה-PO, לקשיי התזרים של טריאד. בנוסף, הוכחה גרסת רוזמן לפיה ניתן היה להעביר תקבולים דולרים לחשבון המיוחד וכי תשלומים כאלו אכן התקבלו בחשבון זה עוד בשנת 2010 לפני הקמת חשבון ה-PO (נ/2 – בחודש ספטמבר 2010 עוד לפני קבלת האישורים התקבלה בחשבון המיוחד הפקדה מ- IOCL בסך של כ-$840,000).

עוד יש להעיר כי גרנית הרי ידעה על ההפרה הנטענת ובכל זאת מצאה לנכון חתום על מכתב הכוונות במסגרתו התחייבה רוזמן להעמיד לטריאד סכום של $1,000,000 נוספים. בהתנהלותה זו גילתה גרנית את דעתה כי היא אינה רואה הפרה זו כהפרה יסודית, המשפיעה על המערכת ההסכמית בין הצדדים, ואף גילתה דעתה כי היא מעוניינת להמשיך ולקיים את הוראות הסכם המימון. לאור האמור טענת גרנית כאלו אי קבלת האישורים הוא שמנע מטריאד לעמוד בהתחייבותה וכפועל יוצא לקבל תקבולים שיועברו לחשבון המיוחד, וכי התנהלות זו עולה כדי הפרה יסודית - נדחית.

כך או אחרת, ממילא, גרנית לא הוכיחה כי מחדליה הנטענים של רוזמן גרמו נזק לטריאד, ואף לא הצביעה על תשלומים שעוכבו בגין העדר אישורים מתאימים בתקופה שבין מועד חתימת הסכם המימון לבין חודש ינואר 2011.

פרויקט גלוביס

לטענת גרנית, רוזמן וטריאד התקשרו בהסכם לאספקת ציוד בערב הסעודית לחברתGLOBEES . עקב מחדלי רוזמן נגדע הפרויקט באיבו וכתוצאה מכך טריאד לא קיבלה תקבולים שהייתה אמורה לקבל, כספים שהיו אמורים בין היתר גם לסייע לה לפרוע את ההלוואה בחשבון המיוחד.

טענות אלו לא הוכחו בדרך כלשהיא. בנוסף, לו רצו טריאד או גרנית לקשור בין פרויקט זה לבין ה-IOCL, היו הן מאזכרות תקבולים אלו במפורש בהסכם המימון, או בכתב הכוונות. משלא עשו כן יש לדחות טענה זו.

התנהלותה הכספית של רוזמן - מכתב הכוונות

כמפורט לעיל, לא היה די בכספים שהתקבלו לאחר חתימת הסכם המימון וטריאד נזקקה לכספים נוספים. הפעם רוזמן היא זו שהתחייבה להעביר $1,000,000 לטריאד בדרך של תשלום חשבונות הספקים או תשלום חשבוניות טריאד, והכל כמפורט במכתב הכוונות מיום 10.04.2011. גרנית טוענת כי רוזמן לא עמדה בהתחייבותה זו.

יודגש כי במכתב כוונות זה גובשה גם הסכמת הצדדים כי כנגד השקעה זו תעמוד לרוזמן הזכות לקזז תקבולים מ-IOCL המגיעים לטריאד עד להשבת מלוא כספי ההשקעה הנוספת. עוד הוסכם בין הצדדים כי הפחתת הערבויות שהועמדו על ידי הצדדים על פי הסכם המימון תידחה עד לאחר שיושב לרוזמן מלוא הסכום שיועבר על פי מכתב הכוונות (סעיף 2.4 למכתב הכוונות), או כפי שכינתה זאת רוזמן בסיכומיה, עיקרון LIFO - LAST IN FIRST OUT .

מר דנגור, מטעמה של רוזמן, תיאר בתצהירו את הסכומים שהועברו על ידי רוזמן לטריאד (סעיפים 44-32 לתצהירו). על פי עדותו רוזמן פתחה חשבון נפרד (חשבון ה-LIFO), נטלה הלוואה בחשבון זה ביום 11.5.2011 על סך $600,000. ביום 19.5.2011 העבירה לחשבון ה- PO של הפרויקט סך של $580,000 ובהמשך העבירה את היתרה. בין התאריכים 21.6.2011 ל-2.4.2013 התקבלו בחשבון המיוחד תקבולים בסך של $1,075,512 מ- IOCL, רוזמן העבירה לחשבון ה-LIFO סך של $1,061,372.

רוזמן מסבירה את נסיבות העברה זו כך:
בהתאם להסכם שיתוף הפעולה בינה לבין טריאד, זכאית רוזמן לקבל סך של כ- 48% מהסכום שהופקד לחשבון המיוחד (רוזמן זכאית לקבל $2952 בגין כל תחנה שהוקמה בעוד שהתמורה הכוללת ששולמה לטריאד נעה בין $6,000 ל-$6,800). לפיכך חלקה של רוזמן עמד על $516,246 וחלקה של טריאד עמד על $559,266. טריאד אמורה הייתה לשאת בחיובי הריבית בחשבון (כ-$150,000), אותם יש לקזז מהסכום שהגיע לה, ועל כן טריאד הייתה זכאית לקבל סכום של כ-$409,000. רוזמן זקפה את הסכום המגיע לה, כ-$516,000, לטובת טריאד בהתאם להסכם הכוונות, ואילו את הסכום המגיע לטריאד כמפורט לעיל, קיזזה על חשבון ההשקעות הנוספות כפי שנקבע במכתב הכוונות. עוד טוענת רוזמן כי היא העבירה סכום נוסף של $242,000 לחשבון ה-LIFO. מחשבון ה-LIFO הועברו לחשבון ה- PO $775,000 ובנוסף שולמו באמצעותו תשלומים ישירות לספקים של טריאד וקבלני משנה, וסכום נוסף שימש לתשלום ריבית ודמי ניהול. בסך הכל טוענת רוזמן כי היא העבירה בדרך זו סכום של כ-$1,300,000 בעבור טריאד (סעיף 44 לתצהירו של מר דנגור), סכום הגבוה מהסכום לו התחייבה.

גרנית ניסתה לחתור תחת גרסת רוזמן אך בסופו של יום, לא התערערה גרסתו של מר דנגור כהוא זה. גרסה זו נתמכה באסמכתאות (תדפיסי חשבונות הבנק) ונתתי בה אמון מלא. לא למותר לציין בעניין זה כי בתקופה זו גרנית החזיקה בלמעלה מרבע מהון המניות ועמדה לה אף הזכות למנות 3 דירקטורים בטריאד, ועל כן לא ניתן לקבל את גרסתה כאילו רוזמן פעלה מאחורי גבה והיא לא הייתה מודעת להתנהלותה הכספית של טריאד.

זאת ועוד, טענת גרנית כאילו לא ידעה על ההעברות הנ"ל נסתרת מעמ' 2 לנספח 38 לתצהירו של מר יוסף זינגר שהעיד מטעמה. בנספח זה מיום 24.11.2011 מתאר עידו רוזמן לערן אלופי ואלי ריקוביץ מגרנית כיצד אמורה רוזמן להשקיע כספים בפרויקט בין היתר על יד גלגול תשלומי IOCL חזרה לפרויקט. עוד הוא מתאר כי צפויה יכולת החזר לחשבון בארץ בשנת 2012 וכי מתוך כספים אלו יש להחזיר את הלוואת רוזמן האחרונה. מכאן כי גרנית גם ידעה על התנהלותה של רוזמן וגם לא מצאה לנכון להתריע כי יש בעיה כלשהיא בהתנהלות זו.

גם את טענת גרנית שהועלתה בסיכומיה כי רוזמן פעלה שלא כדין שעה שהעבירה את הכספים לחשבון ה – PO ולא ישירות לטריאד, אין לקבל, שכן בהתאם להוראות מכתב הכוונות עליו חתמה גם גרנית, כל התחייבויות רוזמן, היו אמורות להתבצע על ידי רוזמן ישירות או באמצעות חשבון ה- PO. לפיכך אין ממש בטענה זו.

עוד נטען בסיכומים כי רוזמן לא הוכיחה את טענתה כאילו שילמה ישירות לספקים; גם טענה זו יש לדחות. על פי מכתב הכוונות הייתה רוזמן אמורה להזרים סכום נוסף של $1,000,000 בדרך של העברת כספים לחשבון ה-PO , או בתשלום ישירות לספקים. רוזמן צירפה את תדפיס חשבון ה-LIFO (נספח 41) שם פורטו וסוכמו תשלומים אלו. רוזמן הוכיחה תשלומים לספקים וקבלני משנה ( VEDROOT בסך $18,400 ביום 15.3.2012; TECHNOCHEM בסך 84,000 ₪ בתאריכים 17.1, 17-18.2, 9.11 בשנת 2012 וביום 9.1.2013, תשלומים נוספים בסך $208,000 בתאריכים 24.5.2012, 7.8.2012, 11.10.2012). בניגוד לנטען די בחשבון הבנק שצורף והאסמכתאות הנוספות כדי להביא למסקנה כי רוזמן עמדה בנטל המוטל עליה ואי הצגת חשבוניות אינו שולל את המסקנה כי הנטל הורם. אשר על כן, גם את הטענה כאילו רוזמן לא עמדה בהתחייבותה להעמיד סך של $1,000,000 יש לדחות.

יחד עם זאת, מצאתי לנכון להסתייג מעובדה אחת לה טוענת רוזמן; על פי גרסתה, מתוך חלקה של טריאד בתקבולי החשבון המיוחד היא ניכתה סכום של כ-$150,000 בגין חיובי הריבית. קיזוז זה לא הוכח על ידה; אם אכן שולם על ידי רוזמן לחשבון המיוחד חיובי ריבית בשיעור שכזה היה עליה להוכיח כי אכן הוציאה מכיסה סכומים אלו. רוזמן בחרה שלא להציג בפני חשבון מפורט אלא צירפה את תדפיס החשבון המיוחד (נספח 38). דפי החשבון מתייחסים לתקופה שמפתיחת החשבון ועד לשנת 2016 (לאחר הגשת התביעה). ביחס לתקופה הנדונה (5.9.2010 - 13.3.2013) לא השתכנעתי כי רוזמן אכן הפקידה לחשבון המיוחד כספים על חשבון תשלומי הריבית בסכום שכזה. על כן לטעמי יש לקבוע כי במישור ההתחשבנות בין טריאד לרוזמן בהתאם למכתב הכוונות, פרעה טריאד באמצעות חלקה בתקבולי הפרויקט סך של כ-$560,000 על חשבון הערבות הנוספת שהעמידה רוזמן. אין באמור כדי לשנות מן המסקנה כי במישור היחסים שבין רוזמן-גרנית-טריאד עמדה רוזמן בכל התחייבויותיה שכן גם אילולא פרעה רוזמן סכום זה בחשבון המיוחד - הוכח כי היא העבירה לטריאד סכום העולה על הסך של $1,000,000 לו התחייבה.

התנהלותה הכספית של רוזמן - הסכם 2012

גרנית טוענת כי בשנת 2012 הוסכם בינה לבין רוזמן כי לא יעשה כל שימוש בתקבולים הדולריים שיגיעו מ- IOCL לחשבון המיוחד וכי כספים אלו לא יועברו בחזרה לחשבון בהודו לצורך תמיכה בפרויקט, וזאת " בין היתר לצורך הקטנת הערבויות שהעמידו גרנית ורוזמן בחשבון הבנק המיוחד" (סעיף 100 לתצהירו של מר יוסי זינגר). לטענתה בשלב זה העריכו הצדדים כי צפוי להיכנס לחשבון המיוחד סך של $1,300,000 אשר יאפשר את פירעון ההלוואה במלואה והשבת הערבויות. גרנית מפנה לסיכום פגישה מיום 14.2.2012 שנערך על ידי מר דידי פז שם נכתב כדלקמן:
"SBA-סוכם כי הדרך היעילה ביותר להקטנת החשיפה של רוזמן ושל גרנית לפרויקט היא ע"י צמצום הערבויות שהועמדו לSBA. לכן סוכם כי לא יעשה שימוש בתקבולים ב$ שיגיעו מהודו לSBA (לרבות לא יועברו כספים שיתקבלו חזרה להודו לצרכי המשך ביצוע הפרויקט) אלא בהסכמה בין רוזמן ובין גרנית. לדברי אלי מהיום ועד גמר הפרויקט, צפויים להתקבל ב SBA סכומים בהיקף כ1.3 מיליון $ ".

הסכמה זו היא במהותה שינוי למכתב הכוונות, אשר כאמור מכוחו ניתנה לרוזמן הרשאה להעביר כספים לחשבון ה-PO וכן להעביר לידיה את הכספים שיתקבלו על חשבון השקעתה הנוספת , וזאת טרם להקטנת הערבויות בחשבון המיוחד .

בניגוד לנטען בסיכומי גרנית, דווקא עליה מוטל הנטל להוכיח כי אכן התגבש הסכם בשנת 2012 אשר משנה ממכתב הכוונות. גרנית לא הצליחה לשכנע אותי כי אכן נכרת בין הצדדים הסכם מחייב המבטל את הסכמתם לאופן בו תפעל רוזמן בכספי התקבולים כמפורט במכתב הכוונות וזאת מן הנימוקים הבאים:
מר דידי פז לא זומן לעדות ומר יוסי זינגר אישר כי הוא לא נכח בפגישה זו והמייל לא כותב אליו אך עדכנו אותו על סיכום זה בישיבת הנהלה. עדותו של מר זינגר היא "עדות שמועה" וגרנית לא זימנה לעדות את הנוכחים בפגישה והיא לא הוכיחה כי אכן הוסכם על ידי נציג רוזמן לשנות מהוראות מכתב הכוונות.
הטענה כי נכרת הסכם שכזה בין הצדדים וכי ההסכם הופר על ידי רוזמן היא טענה כבושה, אשר לא נטענה בזמן אמת, לפני הגשת התביעה, ולא אוזכרה בכל פניותיה של גרנית לרוזמן.
כחודש לאחר משלוח הדוא"ל, ביום 21.3.2012 שלח מר דידי פז מטעם גרנית מייל נוסף ובו הוא מסביר כי: "עם גמר גיבוש תמונת מצב מעודכנת ומדויקת על ידי ערן ואלי נקיים פגישה נוספת שבה עידו (נציג רוזמן – ח.ק.) +דידי יקבלו סקירה ויוחלט על מתווה ההתקדמות להשלמת ההסכם ". מכאן כי בפגישה שהתקיימה ביום 16.2.2012 לא התגבשה בין הצדדים הסכמה מחייבת והצדדים נדרשו לפגישה נוספת בכדי להגיע להסכמות.
גרנית לא פעלה לאכיפת ההסכמה הנטענת ולא דרשה מרוזמן להפסיק את העברת הכספים מהחשבון המיוחד.

לנוכח כל המפורט הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענת גרנית כאלו נכרת הסכם בשנת 2012 וכפועל יוצא את טענתה כי רוזמן הפרה הסכם זה.

הפרת הסכם המימון

גרנית טוענת כי רוזמן הפרה את התחייבויותיה על פי הסכם המימון כאשר לא העמידה ערבות נוספת בסך $100,000, לא איפשרה לה מעקב מלא אחר החשבון המיוחד והעבירה כספים מהחשבון המיוחד בניגוד להתחייבותה.

העמדת הערבות הנוספת

לטענת גרנית, רוזמן הפרה את הוראת סעיף 5.6 להסכם המימון בכך שלא העמידה ערבות נוספת לטריאד בסך של $100,000. גם טענה זו יש לדחות משני טעמים: ראשית, גרנית מחלה על הפרה זו כאשר הסכימה למכתב הכוונות בו התחייבה רוזמן להעמיד לטריאד סכום נוסף של $1,000,000. מכתב זה בא לעולם לאחר דין ודברים ממושך בין הצדדים ולאחר שגרנית התריעה על הפרת הסכם המימון. גרנית כאמור חתמה והסכימה לתנאי מכתב הכוונות ובכך גם גילתה את הסכמתה לכך שבמקום ערבות נוספת של $100,000 תעמיד רוזמן לטריאד סכום גבוה עשרת מונים. שנית, גרנית לא עמדה בנטל להוכיח כי אי העברת הערבות במועד הביאה לדחיית תשלום תקבולי הפרויקט לטריאד וכי תקבולים אלו לא שולמו בסופו של דבר.

ניהול החשבון המיוחד

לטענת גרנית, רוזמן הפרה את התחייבותה על פי נספח ההוראות הספציפיות, לאפשר שקיפות מלאה בדבר מצב החשבון והפעולות המתבצעות בו. לגרסתה, לא ניתנה לה גישה ישירה לחשבון המיוחד וגם כאשר היא ביקשה לקבל מידע ונתונים ביחס לסכומים שהתקבלו מ-IOCL, רוזמן מיאנה לספק לה את ההבהרות הנדרשות.

מנגד טענה רוזמן כי עם פתיחת החשבון המיוחד ניתנה לגרנית גישה מלאה לחשבון לרבות "מפתח פיזי" שאפשר גישה מקוונת ומאובטחת לחשבון הבנק. רוזמן הפנתה בעניין זה לפרוטוקול החשבון מיום 26.11.2009 (נספח 7 לתצהיר התובעת 2) המלמד כי רוזמן נתנה הרשאה לרו"ח דגנית פלטי, אשר שימשה כסמנכ"לית הכספים של הנתבעת, להשתמש באינטרנט לצורך צפייה במידע והקלדת נתונים.

הגב' פלטי העידה כי זכור לה שלא התאפשר לה לצפות בחשבון ועל כן פנתה לרוזמן ביום 17.7.12 וביקשה פירוט של כלל התנועות בחשבון וכן אישור יתרות. רו"ח פלטי לא שכנעה אותי בטענתה זו; כאמור פרוטוקול החשבון מלמד כי רוזמן מילאה אחר חיובה לאפשר לנציג גרנית לצפות בחשבון, ואם אכן כטענתה היא נתקלה בקושי טכני לעשות כן מצופה היה כי היא תפנה לרוזמן או לבנק בסמוך לפתיחת החשבון. העובדה כי פנייתה נעשתה למעלה משנתיים וחצי לאחר פתיחת החשבון מובילה למסקנה כי ב"זמן אמת", או שהתאפשר לגרנית לצפות בחשבון והיא עשתה כן, או שכלל לא מצאה בכך עניין. אומנם מר דנגור לא זכר אם הוא נתן את המפתח לגב' פלטי ואולם אין זה משנה מן המסקנה כי העדרו של המפתח כלל לא הפריע לגרנית שכן או שהיה באפשרותה לצפות בנתונים בדרך כלשהיא או שהיא הייתה אדישה לאופן התנהלות החשבון.

זאת ועוד, גרנית לא הצליחה לשכנע אותי כי פנייתה של רו"ח פלטי לא נענתה שכן מן הסתם תדפיס החשבון נדרש לה, והיא בוודאי הייתה נוקטת באמצעים מתאימים כדי לקבלו. רו"ח פלטי שימשה בתפקידה בין השנים 2013-2007 ואין בתצהירה כל אזכור לפעולה שנעשתה על ידה לצורך בדיקת החשבון, או לכך שנמנע ממנה לבקר את פעילות גרנית בשל העדר מידע.

מר נתי בוטבול אשר החליף את הגב' פלטי בתפקידה העיד כי נתקל לראשונה בשם טריאד רק כאשר הערבות פקעה וכי במשך כחצי שנה לפני מועד זה לא פנה לבנק או לרוזמן לקבלת מידע (עמ' 146 לפרוטוקול, שורות 18-11). יש לשער כי אם אכן היה קושי כלשהוא בקבלת מידע היתה בעיה זו מטופלת על ידו.

לא למותר לציין בעניין זה כי מנספחים לתצהירו של מר זינגר עולה שגרנית עקבה אחרי החשבון המיוחד וידעה את התאריך המדויק בו התקבל בו התקבול הראשון בחשבון כאשר מתוכו הועברו $200,000 לטריאד (נספח 18 לתצהירו, מכתבה של גרנית לטריאד מיום 20.10.2010), וגם בכך יש לסתור את טענתה כאלו נמנע ממנה מעקב אחר החשבון.

בנוסף, מהתנהלות גרנית לאחר פרוץ המחלוקת עולה כי לא היה לה כל קושי לקבל את האינפורמציה בעצמה; מעדותו של מר בוטבול עולה כי הוא פנה לבנק וביקש לקבל תדפיס לתקופה של חמש שנים לרבות מידע בדבר ההלוואה (סעיף 9 לתצהירו) ופנייתו זו נענתה לאלתר.

לאור האמור יש לדחות את טענת גרנית כאילו רוזמן מנעה ממנה מידע בקשר לחשבון ובכל מקרה לא עמד בפני גרנית כל קושי לקבלת המידע בעצמה - כך שלא נגרם לה כל נזק, ואין כל קשר בין אופן ניהול החשבון המיוחד להתנהלות הפרויקט.

העברת תקבולי הפרויקט
גרנית מפנה לסעיף 7.1 להסכם המימון בו התחייבה רוזמן להנחות את IOCL להעביר את כל תקבולי הפרויקט לחשבון המיוחד וטוענת כי רוזמן הפרה את התחייבותה זו ופעלה להסטת התקבולים לחשבונות אחרים. גרנית מפנה לעדותו של דמארי מטעם בנק הפועלים (עמ' 20-19 לפרוטוקול) אשר לדבריו עקב אחר החשבון המיוחד, וראה כניסת תקבולים במט"ח.

לאחר שעומת עם העובדה כי לא הופקדו תקבולים בחשבון המיוחד מאז שנת 2013, השיב מר דמארי כי הסתכל בחשבון אחר של חברת ברוריה (התובעת 2) שם הופקדו תקבולים. מר דמארי העיד בנוסף כי הוצגו בפניו מסמכים שתקבולי הפרויקט ישרתו את ההלוואה (עמ' 22 לפרוטוקול), אך מסמכים אלו לא הוצגו במסגרת ההליך. מעדות זו מסיקה גרנית כי רוזמן פתחה חשבון נוסף והעבירה אליו את תקבולי הפרויקט.

איני סבורה כי עדות זו של מנהל הבנק מובילה למסקנה כי רוזמן הסיטה את כספי הפרויקט לחשבון אחר במקום להעבירם לחשבון המיוחד; כל שעולה מעדותו הוא כי צפה בחשבון נוסף של רוזמן אך אין לדעת האם חשבון זה קשור לפרויקט בהודו או שהוא קשור לפעילות עסקית אחרת של רוזמן.

גרנית מפנה גם לעדותו של דנגור לפיו בשנת 2015 צפתה רוזמן כי יתקבלו תקבולים נוספים בסך של כמיליון דולר בחשבון הבנק המיוחד (עמ' 48 לפרוטוקול) אך לא מצא לנכון לעדכן את בנק הפועלים שם התנהל החשבון או את גרנית כי ציפיה זו נכזבה. בנוסף לטענתה בעדותו לא ידע להסביר מדוע לא נכנסו תקבולים לחשבון הבנק המיוחד בעוד שבחשבונות רוזמן בהודו המשיכו להתקבל תקבולים לפחות עד לשנת 2016 (עמ' 45 לפרוטוקול ונספח 42 לתצהיר דנגור). גם עדות זו אינה מסייעת לגרנית לבסס את טענתה;

מר דנגור אישר כי התקבלו כספים בחשבון ה-PO בהודו עד שנת 2016 (מדפי החשבון עולה כי התשלום האחרון מ- IOCL שולם ביום 5.7.2016). כל התקבולים שהתקבלו לחשבון זה ממועד פקיעת הערבות ועד לתשלום האחרון כמו גם ההעברות מן החשבון מתועדות בדפי חשבון הבנק ובכרטסת הנהלת החשבונות של רוזמן. גרנית לא הצביעה על נתון מספרי כלשהוא אשר מופיע בדפי הנהלת החשבונות ואינו מופיע בדפי חשבון הבנק. עיון בכרטסת הנהלת החשבונות מעלה כי ממועד פקיעת הערבות ועד יולי 2016 שילמה IOCL סך של כ-2,300,000 רופי אך במקביל שולמו מתוך חשבון זה שכר העובדים, תשלומים לספק בשם נרנדרה, עמלות לבנקים, שכ"ט רוא"ח, שומות מס וכיוצא בזה. גרנית לא הצביעה על פעולה אחת בכרטסת ממנה ניתן ללמוד כי בתקופה זו העבירה רוזמן כספים מחשבון ה- PO לכיסה, וגם לא הצביעה על תשלום כלשהוא ששולם על ידי IOCL המתועד בדפי הבנק, ואשר אינו מופיע בכרטסת הנהלת החשבונות. אשר על כן אין ממש בטענתה כאילו יש בעדותו של מר דנגור להוכיח טענתה להסטת הכספים.

גרנית מוסיפה וטוענת כי התובעת 2 אישרה בחקירתה (עמ' 108 לפרוטוקול) כי רוזמן המשיכה לקבל כספים בעבור ציוד כספק הפרויקט וגם מכאן יש ללמוד על הסטת הכספים הנטענת. איני סבורה כמותה.

בעדות זו אין דבר שיש בו כדי להביא למסקנה כי אכן רוזמן הסיטה כספים בניגוד למכתב הכוונות או הסכם המימון. כל שמתארת התובעת 2 בעדותה הוא את התנהלות רוזמן כספק בפרויקט וגרנית לא הסבירה מדוע על פי המערכת ההסכמית מנועה רוזמן מלקבל את המגיע לה בגין מוצרי טכנולוגיה שסיפקה לפרויקט.

לא מצאתי הגיון כלכלי בסברת גרנית לפיה אמורה רוזמן לותר על כספים המגיעים לה בגין טכנולוגיה שסיפקה לפרויקט. לא למותר לציין כי על פי הסכם שיתוף הפעולה בין טריאד לרוזמן, שנחתם כאמור ביום בו נחתם הסכם המימון, אמורה רוזמן לקבל את התמורה בגין מוצרים שסיפקה לטריאד על פי עיקרון "גב אל גב", דהיינו במועד בו תשלם IOCL את התמורה בגין מוצרים אלו (סעיף 9 להסכם).

על גרנית הנטל להראות כי רוזמן הפרה את ההסכמות בינה לבין טריאד באשר לאופן חלוקת התקבולים על פי "הסכם שיתוף הפעולה" או על פי "התיקון להסכם שיתוף הפעולה" מיום 27.9.2010, אך היא לא עמדה בנטל זה ולא הפנתה להוראה שהופרה בהסכמים אלו.

לבסוף, מפנה גרנית לדבריה של התובעת 2 בפגישה שהתקיימה בינה לבין נציגי בנק הפועלים ביום 20.1.2014 שם נשאלה האם עתידים להתקבל כספים נוספים מהודו ובתשובה הסבירה כי הכסף מהודו הגיע לחשבון שפתחה רוזמן. איני סבורה שיש בדברים אלו כדי לבסס את מסקנת גרנית כאילו מדובר בחשבון נוסף. התובעת 2 מתארת בעדותה את חשבון ה-PO , כאשר כאמור כספי הפרויקט אמורים להשתלם לחשבון זה ומשם כאשר הנסיבות איפשרו זאת, ניתן היה להעביר את הכספים לחשבון המיוחד. בעניין זה נתתי אמון מלא בעדותה של התובעת 2 כי חשבונות רוזמן נוהלו באופן נפרד - חשבון אחד לפעילותה של החברה וחשבון שני לפעילות בהודו וכי לא היה קשר בין החשבונות (עמ' 88 לפרוטוקול).

הוצאתו לפועל של הסכם ה-IOCL

בסעיף 109 לכתב התשובה טענה גרנית כי רוזמן חתרה תחת פעילותה של טריאד וביצעה פעולות לטובתה האישית, כך היא ניהלה משא ומתן ישיר עם ספקים וקבלני משנה מאחורי גבה של טריאד, פיתתה עובדים וקבלני משנה לעבוד איתה ישירות, סירבה לספק תמיכה טכנית ולתקן ליקויים שהתגלו ואף סירבה לשלם חובות של טריאד לבנקים ולרשויות בידיעה כי בכך היא חושפת את טריאד לתביעות.

טענות אלו נטענו בעלמא ולא הוכחו בדרך כלשהיא, אדרבא מעדותו של מר דנגור שלא נסתרה, עולה כי רוזמן ניסתה לחפש מימון נוסף לפרויקט ולצורך כך נסע מר דנגור להודו ואולם ניסיון זה לא צלח. בנוסף לא נסתרה טענת רוזמן כי לאחר קריסתה הפיננסית של טריאד, היא ניסתה להציל את הפרויקט ולהמשיך אותו בעצמה אלא שגם מאמצים אלו עלו בתוהו.

זאת ועוד, מנספחים לתצהירו של מר זינגר עולה כי גרנית עקבה מקרוב אחרי פעילותה של טריאד ואם אכן הייתה מגלה הפרות כה משמעותיות של רוזמן הייתה היא מתריעה עליהן תוך התייחסות לדוגמאות ספציפיות.

אומנם, גרנית פנתה לרוזמן ביום 2.8.2011 והלינה כי רוזמן מבצעת פעולות חמורות הפוגעות פגיעה ישירה בטריאד וגורמות לה לנזקים חמורים (נספח 32 לתצהירו של מר זינגר), ואולם רוזמן השיבה מיידית למכתב זה, שללה טענות אלו והבהירה כי טריאד נשלטת על ידי גרנית ועל כן הדירקטורים מטעמה הם אלו הנושאים באחריות לאי הסדרים בטריאד. עוד הבהירה רוזמן כי היא זו שמנסה להציל את ההשקעה בפרויקט ואין מקום לגלגל את האחריות לפתחה (נספח 33). מכתב זה נותר ללא תשובה.

מר זינגר הבהיר כי גרנית פנתה לרוזמן רק "שהגיעו מים עד גועל נפש אבל כשמישהו הגדיש את הסאה באמת בהיקפים גדולים" (עמ' 135 לפרוטוקול, שורות 7-5). אלא שגרנית לא השכילה להביא בפני רוזמן בזמן אמת ואף לא בפני בדיעבד, ולו אירוע אחד בו במובהק פעלה רוזמן בניגוד לטובתה של טריאד.

עוד יש להעיר בעניין זה כי על פי עדותו של מר זינגר, מי שטיפל ופיקח על השקעות גרנית בטריאד היו מר זוהר ינון ומר אודי אמיר ולאחר מכן החליף אותם בתפקידם מר דידי פז (עמ' 114-111 לפרוטוקול). מר דידי פז אף שכר את שירותיו של מר אלי ריבקוביץ לבחון מקרוב את השקעה זו (עמ' 118 לפרוטוקול). עוד עולה מעדותו כי מר זוהר ינון, מר דידי פז ומר ריבקוביץ כיהנו כדירקטורים מטעם גרנית בטריאד (עמ' 119 לפרוטוקול). גרנית בחרה שלא לזמן את מי שטיפלו מטעמה בטריאד ועקבו מקרוב אחר פעילותה מבלי שניתן הסבר סביר ואמין לכך (עמ' 133 לפרוטוקול). הימנעות זו "פועלת לחובתו של הנמנע, ומקימה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובתו של הנמנע" (ע"א 9555/10 הופמן נ' יפה, פסקה 34 לפסק דינו של כב' השופט עמית (15.7.2013)).

לסיום הדיון בטענה זו, יש להביא את עדותו של מר זינגר שאישר כי השקעתה הראשונה של גרנית בטריאד נעלמה מאחר ומדובר "בחבורה של פושעים וגנבים" וכי השקעה של "3-4 מיליון דולר שפתאום מתאדים תוך שנה וקצת זה פחד אלוקים" (עמ' 130 ו-118 לפרוטוקול). בנסיבות אלו כאשר ברור כי לטריאד עצמה יד ורגל באובדן ההשקעות וכי מנהליה או עובדיה הם שגרמו לכישלון הפרויקט, הפנית אצבע מאשימה דווקא לרוזמן כאילו היא זו שפגעה בפעילות טריאד - אינה במקומה.

מוצג נ/2

במהלך החקירה הנגדית הציגה גרנית בפני מר דנגור את מוצג נ/2 שכותרתו "איפה הכסף ???" ובו מפורטות ההעברות הכספיות לחשבון המיוחד והעברות שהעבירה רוזמן מהחשבון המיוחד לחשבונה. גרנית סכמה העברות אלו כאשר על פי חשבונה, הופקדו לחשבון המיוחד מ-IOCL סך של $1,916,609 ומנגד העבירה רוזמן מחשבון זה לחשבונה סך של $1,495,693. חשבון זה לשיטתה מוכיח כי רוזמן שלחה ידה בכספי טריאד. דומה כי לו הייתה גרנית משקיעה זמן נוסף בבדיקת מכלול החשבונות כמו גם את מכלול האסמכתאות המצויות בידה וההסברים ששטחה רוזמן בתצהירו של מר דנגור, הייתה שאלתה זו נפתרת על ידה. במקום לשאול איפה הכסף היה על גרנית להתמקד בפעולות שבוצעו ולשאול מדוע פעלה רוזמן כפי שפעלה.

ביום 5.9.2010 הופקד לחשבון המיוחד סך של $841,096. יומיים לאחר מכן הועבר סך של $405,006 לרוזמן. גרנית ידעה כי סכום זה הועבר לרוזמן וזאת במסגרת חלקה של רוזמן בתקבולי הפרויקט. גרנית פנתה ביום 20.9.2010 ליו"ר דירקטוריון טריאד (נספח 18 לתצהירו של מר זינגר). במכתב זה מציינת גרנית כי חלקה של טריאד בכספים שהתקבלו בחשבון המיוחד - לאחר ניכוי הכספים המגיעים לרוזמן - הוא $440,000 בלבד. המסקנה היא כי אין פסול בהעברה הראשונה שבוצעה לחשבונה של רוזמן בסך $405,000, העברה המשקפת את חלקה של רוזמן בתקבולי הפרויקט.

בין התאריכים 20.6.2011 ל-13.3.2013 הועברו לחשבון המיוחד סך של $1,075,512. מועדי ההעברות וסכומי ההעברות הופיעו בסעיף 35 לתצהירו של מר דנגור ובהתאמה בטבלה נ/2 שהגישה גרנית. כמפורט בעדותו של מר דנגור, מתוך הסכומים שהתקבלו העבירה לידיה רוזמן את האחוזים המגיעים לה על פי הסכם IOCL, כספק של הפרויקט (48%) ואת היתרה (חלקה של טריאד) העבירה לחשבון ה-LIFO (בניכוי הוצאות ריבית). רוזמן פירטה בתצהירה במדוקדק את מסלול הכסף וכיצד כספים אלו חזרו בפועל לטריאד: סך של $1,061,372 הועבר לחשבון ה- LIFO (ההפרש בסך $14,440 שימש להוצאות הריבית בחשבון המיוחד). בנוסף נטלה רוזמן הלוואה בסך $600,000 ועוד הזרימה לחשבון ה- LIFO $240,000 נוספים. בסך הכל הופקדו לחשבון ה- LIFO $1,903,372. מתוך חשבון זה העבירה רוזמן לחשבון ה- PO, כספים לתשלום חובות לספקים של טריאד, מימון ריבית ותשלום חובות לקבלני משנה בסך של $1,303,372. היתרה בסך $600,000 שימשה לפירעון ההלוואה בסכום זה שנלקחה והוחזרה בהתאם למכתב הכוונות.

גרנית לא סתרה עדות זו ואף לא הראתה מדוע נפל פגם בפעולות אלו. כך לא הוכיחה גרנית מדוע רוזמן לא הייתה זכאית להעביר לידיה את שמגיע לה כספק בפרויקט ואת חלקה מהתשלומים שהתקבלו בהתאם להסכמים בינה לבין טריאד ולא שוכנעתי כי קיזוז חלקה של טריאד בתקבולי הפרויקט על חשבון ההשקעה הנוספת של רוזמן בהתאם למכתב הכוונות הוא פעולה אסורה. בכל הקשור להוצאות המימון של חשבון ה-LIFO הנטל על גרנית להראות כי משיכה זו אסורה או לא שימשה ליעודה, וזאת לא עשתה. המסקנה היא כי רוזמן ניהלה את החשבון המיוחד כיאות ובהתאם למערכת ההסכמים בינה לבין גרנית וטריאד.

סיכום ומסקנות

לא מצאתי ממש בטענות גרנית בעניין הפרות רוזמן את ההסכמים שנערכו בין הצדדים. יודגש כי עד לאותה טעות בעטיה החזיר הבנק את הערבות לא גילתה רוזמן דעתה כי ההפרות הנטענות הביאו לביטול הסכם המימון. אדרבא, גרנית גרמה לרוזמן להאמין כי היא חפצה להמשיך ביחסים החוזיים ביניהן ועל בסיס מצג זה התחייבה רוזמן להעביר לטריאד השקעה נוספת בסך $1,000,000 וקיבלה לידיה בחזרה רק כ-$560,000. גרנית אף דאגה לחדש מדי שנה את הערבות ולרגע לא חשבה כי עומדת לה הזכות שלא לעשות כן.

כמפורט בסעיף 40 לעיל, כאשר נודע לגרנית על פקיעת הערבות, מחשבתה האינטואיטיבית הייתה כי הדבר נעשה בטעות ושומה עליה לחתום על ערבות חדשה. בישיבת דירקטוריון גרנית מיום 1.1.2014 הסביר מר נתי בוטבול כי "הבנק לוחץ עלינו לאשר העמדת הערבות מחדש. ביקשנו לקיים פגישה עם רוזמן לבירור נושאים נוספים, שלאחריה אנו מתכוונים לחתום על הערבות. לאחר פגישה עם רוזמן נחתום על הערבות". בישיבת דירקטוריון נוספת מיום 4.3.2014 הוסבר "לגבי טריאד - לא נכון להתעלם מהבנק בבקשתו לחידוש הערבות שפקעה בטעות, אלא דרך המנוף הזה לטפל בשותף". דהיינו במועדים הרלוונטיים לא סברה גרנית כי יש לקשור בין העמדת הערבות לבין התנהלותה של רוזמן, ולא סברה כי היא משוחררת מהתחייבותה החוזיות להעמדת הערבות, אלא חיפשה דרכים "לטפל" ברוזמן. עד שלבסוף הבינה כי נקרתה בפניה הזדמנות פז למנף טעות זו על מנת להקטין את חשיפתה הכספית להפסדי טריאד, כל זאת על חשבונה של רוזמן.

אומנם רוזמן לא העידה מטעמה את עידו רוזמן שהיה מעורה במערכת ההסכמית בין הצדדים, השתתף בפגישות ופעל מטעמה של רוזמן בפרויקט. יחד עם זאת רוזמן הציגה באמצעות העדים מטעמה את גרסתה בפרוטרוט, גרסה אשר גובתה באסמכתאות ועל כן אין בהעדרו של מר רוזמן מן הדיון, כדי להוביל למסקנה כי גרסתה חסרה.

כאמור כאשר צד להסכם טוען כי אכיפתו אינה צודקת בנסיבות העניין יש לבחון את המאזן הכולל בין הצדדים, ולהשתכנע כי המפר זכאי להתחשבות בעניינו. לצורך כך על בית המשפט לבדוק את השיקולים הנוגעים להתנהלותו של כל אחד מהצדדים ושיקולים הנוגעים לנזק שעלול להיגרם לכל אחד (שלו ואדר, בעמ' 232).

לא מצאתי יסוד לטענה כי רוזמן שלחה ידה בכספי טריאד או בכספים שהתקבלו בחשבון המיוחד או בחשבון ה-PO, וגם ההפרות הנוספות הנטענות כלל לא הוכחו. גם אם היה ממש בהפרות הנוספות, הרי שנוכח התנהלות גרנית שהובילה את רוזמן להשקעה של $1,000,000 נוספים, לאחר שרוזמן העמידה את המימון לו התחייבה בהסכם המימון, נראה כי דווקא גרנית היא זו המתנהלת בחוסר הוגנות כאשר היא נתלית באותן הפרות זניחות (שכאמור לטעמי כלל לא הוכחו) כאמתלה להתנער מחיוב שנטלה על עצמה.

גרנית בסיכומיה מוצאת פגם בכך שרוזמן פעלה להשלים את הפרויקט ואולם לטעמי אין כל פגם בכך שצד לחוזה פועל בכל כוחו להשלים את ההתחייבות שנטל על עצמו. בניגוד לנטען לא מצאתי כי מאמצים אלו להשלמת ההתחייבות כלפי IOCL נעשו תוך הפרת התחייבות רוזמן כלפי גרנית או כלפי טריאד. לא הוכחה גם טענת גרנית כאילו רוזמן לא פעלה לצמצם את נזקיה. לפיכך לא מצאתי לקבל את טענת גרנית כאילו יש לחלק את הנזק בין הצדדים באופן שרוזמן תישא במלוא הנזק.

גם בחינת מאזן הנזק מוביל למסקנה כי הנזק שיגרם לרוזמן עולה על הנזק שיגרם לגרנית. החשבון בשאלה זו הוא קל ופשוט: שתי שותפות יצאו לדרך וחתמו על הסכם מימון; רוזמן התחייבה להעמיד לטריאד $600,000 וכך עשתה, גרנית התחייבה להעמיד לטריאד $1,200,000 וכך עשתה. השותפות בחרו לממן חלק מההשקעה בדרך של נטילת הלוואה בחשבון על שם רוזמן והעמדת ערבות של כל אחת מהן למחצית מסכום ההלוואה. רוזמן בחרה שלא להעמיד ערבות נוספת בסכום של 100,000 $ ובמקום זאת נאלצה להשקיע $1,000,000 נוספים, כאשר על פי הסכמת הצדדים היא הייתה זכאית לקבל בחזרה סכום זה מטריאד לפני יתר ההלוואות שניתנו לטריאד באמצעות החשבון המיוחד . בפועל קיבלה רוזמן לידיה סך של כ-$560,000 בלבד. אם לא תתוקן טעותו של הבנק, הרי שגרנית משפרת את מצבה בדיעבד ומרעה את מצבה של רוזמן: היא מקטינה את השקעותיה לסכום של $600,000 בלבד ומגדילה את השקעות רוזמן לסכום של $1,640,000. בנסיבות בהן אין כל תוחלת להשקעות אלו, שהרי טריאד קרסה ופעולתה נפסקה, הרי שדווקא אי האכיפה היא בלתי צודקת בעליל.

הערות נוספות לפני סיום
בכתב התביעה עתרה רוזמן למתן היתר לפיצול סעדים, וחזרה על בקשה זו בסיכומיה. גרנית טוענת בסיכומיה כי אין מקום להיעתר לסעד המבוקש הואיל ורוזמן לא הוכיחה כי היא מחזיקה באינטרס לגיטימי המצדיק, בשלב זה, מתן פסק דין הצהרתי בלבד ולא הסבירה אלו נזקים טרם התגבשו במועד הגשת התביעה, ובפרט משהיא עצמה מודה שהפרויקט הסתיים לפני שהגישה את תביעתה.

תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן:
"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

על פי הפסיקה, הכלל הוא כי הזוכה בסעד הצהרתי רשאי לתבוע סעד אופרטיבי הנובע מאותה עילת תביעה ואינו נדרש לקבל היתר לפיצול סעדים (רע"א 7703/17 אחימן נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור, פסקה 11 להחלטת כב' השופט סולברג (25.10.2017); ע"א 10474/03 הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ, פסקה 18 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל (24.11.2015); וכן ר' אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 314-313 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)).

עוד נקבע בפסיקה כי אף במקרה בו בעת שהתבקש הסעד ההצהרתי, לתובע התגבשה עילה שמכוחה באפשרותו לתבוע סעד אופרטיבי, אין צורך בקבלת היתר לפיצול סעדים בכדי לתבוע את הסעד האופרטיבי (רע"א 903/18 ‏ אביב ס.ה.ר נכסים מניבים בע"מ נ' חבר (29.4.2018)). מאחר שמדובר בתביעה לסעד הצהרתי, הרי שממילא מתייתר הצורך במתן היתר לפיצול סעדים, שכן גם בלעדיו יש באפשרותה של רוזמן להגיש תביעה לסעד אופרטיבי המהווה תולדה של הסעד ההצהרתי, ועל כן עתירת רוזמן בעניין זה נדחית.

גרנית טוענת בסיכומיה כי יש לדחות את תביעתה של התובעת 2 מחמת היעדר יריבות שכן התובעת 2 לא הייתה צד למערכת ההסכמית נשוא התובענה והיא אף לא טענה כי גרנית חבה לה חובה כלשהיא. גם טענה זו יש לקבל; לא מצאתי בכתב התביעה או בסיכומי התשובה התייחסות כלשהיא לעילת התביעה של התובעת 2. כמפורט לעיל, כל התחייבויות גרנית ניתנו לרוזמן ועל כן אין יריבות בין התובעת 2 לגרנית.

סוף דבר
התוצאה היא כי יש לקבל את תביעת התובעת 1 - רוזמן חברה להנדסה בע"מ; על הנתבעת להעמיד ערבות בנקאית בסך $600,000 בחשבון התובעת, חשבון 354176 בסניף 780 בבנק הפועלים, וזאת בתוך 21 יום.

גרנית תישא בהוצאות רוזמן בסך 30,000 ₪. בקביעת סכום זה נלקחה בחשבון העובדה שטענות גרנית ביחס לתובעת 2 התקבלו.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ט, 16 יוני 2019, בהעדר הצדדים.