הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 31628-01-19

בפני
כבוד ה שופט רמי אמיר

התובעות

  1. STERLING POWER PRODUCTS LTD
  2. לוינסון פתרונות אנרגיה בע"מ

נגד

הנתבע
יובל פז

החלטה

לפניי בקשה של הנתבע כי אפסול עצמי מלדון בתיק זה, וזאת בשל חשש למשוא פנים, ניגוד עניינים, וקשר פסול ביני לבין ב"כ התובעות.
דברים אלו מתבטאים ונובעים , לפי הנטען בבקשה, מהיכרות מוקדמת ורבת שנים ביני לבין ב"כ התובעות בשל היותי בעבר עו"ד מתחום הקניין הרוחני, והשתייכותי ל"גילדת הקניין הרוחני"; בשל יחסי חברות קרובים ביני ובין משפחתי לבין ב"כ התובעות ומשפחתו, במיוחד על רקע היכרות רבת שנים שלי עם אשת ב"כ התובעות כחברי סגל במרכז הבין תחומי; ובשל החלטות שנתתי ופגעו בנתבע והעדיפו את האינטרס של התובעות.

עם הגשת הבקשה העברתי אותה לתגובת ב"כ התובעות אך ציינתי כבר בהחלטה מיום 03/12/19, כי אינני מכיר את אשת ב"כ התובעות; אינני מכיר באופן אישי גם את ב"כ התובעות (למעט מהופעות בפניי במספר תיקים); וכי האנשים שצוינו בנספח לבקשה כחברים בפייסבוק של בני משפחת ב"כ התובעות – אינם בני משפחתי ואינם מוכרים לי.

ב"כ התובעות פנה לב"כ הנתבע כי יחזור בו מהבקשה, ואף הוא הצהיר בפנייתי כי אין כל קשרים בינו לביני; אך משלא נענה, הגיש התנגדות לבקשה.
ב"כ התובעות טען בתשובה, כי אין לו או לאשתו כל קשר אישי או חברי עימי; כי ההחלטות שניתנו הן החלטות ענייניות; וכי אין כל הצדקה לפסול אותי מלישב בדין.

היום קיימנו דיון, וב"כ הצדדים חזרו על הטענות.

לקחתי את התיק לעיוני, שקלתי בדברים ובטענות, והחלטתי היא שאין כל מקום לפסילה המבוקשת. להלן יפורטו נימוקי החלטתי זו.

ראשית, אשוב ואבהיר את שכתבתי עוד בהחלטה מיום 03/12/19.
אינני מכיר באופן אישי או חברי את ב"כ התובעות. אכן, ב"כ התובעות הופיע בפניי במספר תיקים, ואולם בכך מתמצים הדברים. ב"כ הנתבע אף טרח לבדוק באינטרנט את התיקים שבהם הופיע בפניי ב"כ התובעות, וצירף לבקשה את רשימת אותם תיקים ואת פסקי הדין שניתנו (בהסכמה או לפי סעיף 79 א'). אין בעובדה זו כדי ליצור או להקים בסיס לחשש בדבר קיום קשר אישי או חברי. אין מדובר גם בדבר חריג, שבמשך מספר שנים מופיע עורך דין בפני שופט ב-16 תיקים.
אינני מכיר כלל את אשתו של ב"כ התובעות. אכן בשעתו, בהיותי שופט, וברשות כדין, לימדתי משפטים במרכז הבין תחומי בהרצליה, וקודם לכן גם באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה העברית. אך מעולם לא פגשתי באשתו של ב"כ התובעות ולא הכרתי אותה במסגרות אלו. מתוך נספחי הבקשה למדתי, כי אשת ב"כ התובעות הייתה מרצה לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב, שהוזמנה להרצאה חד פעמית בבית הספר לכלכלה במרכז הבין תחומי בדצמבר 2015, כאשר לא לימדתי כבר אפילו בפקולטה למשפטים שבמרכז הבין תחומי. מתשובת ב"כ התובעות אף עולה, שבשנים האחרונות אשתו היא חברת סגל באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. מכל מקום, מעולם לא פגשתי באשת ב"כ התובעות, ואינני יודע מי היא.
לבקשה צורפו גם תצלומים מחשבונות פייסבוק, ולפיהם נטען בבקשה, כי שלושה אנשים שנושאים את שם המשפחה "אמיר" הם חברים של מי שנטען להיות אביו של ב"כ התובעות, של אשתו של ב"כ התובעות, ושל עורך דין שכיר במשרדו. כפי שהבהרתי עוד בהחלטה מיום 03/12/19, אף אחד מאותם אנשים , שנושאים את שם המשפחה "אמיר", אינם קרובי משפחה שלי מכל דרגת קרבה שהיא, הם אינם מוכרים לי, ואינני יודע כלל מי הם.
אין אפוא כל בסיס לטענה בדבר קשר והיכרות כאמור; ולכל הפחות ראוי היה שהנתבע יחזור בו מטענה זו, כאשר קרא את החלטתי מיום 03/12/19.

אשר לטענה שעליי לפסול את עצמי בשל עיסוקי בתחום הקניין הרוחני, הן כעורך דין (לפני למעלה מ-22 שנה, כאשר ב"כ התובעות עוד לא הוסמך כעורך דין לפי הצהרתו), והן במשך שנות כהונתי כשופט, וכל זאת משום שגם ב"כ התובעות עוסק בתחום זה כיום, ואף הופיע בפניי במספר תיקים – גם טענה זו אינה טענה מוצדקת.
התמחות בתחום משפטי מסוים היא דבר מקובל ומבורך . פעמים רבות עוסקים שופטים למשך תקופות זמן מסוימות בתחומי עיסוק מסוימים, והדבר אינו פסול ואינו פוסל אותם מלהמשיך ולדון באותם תיקים שמאותו תחום . כך למשל, במקביל לעיסוקי בתיקי קניין רוחני, אני יושב מזה 10 שנים בהרכב פשע חמור, ודומה כי לא תעלה טענה שעליי לפסול את עצמי מלשבת בתיקי פשע חמור משום שאני כבר יושב בתיקים כאלו ומכיר את עורכי הדין שמופיעים, בין שהם תובעים ובין שהם סנגורים.
גם הטענה הכרוכה בכך, של "גילדת הקניין הרוחני" (וזו לשון הבקשה), לאו טענה היא. גם אם נכון הוא , שמספר עורכי הדין שעוסקים בתחום זה אינו רב, בשל המומחיות הנדרשת – אין פירושו של דבר , שיש עדיפות למי מהם או שהם זוכים להחלטות לטובתם בשל כך, מהשופטים היושבים בדין באותם תיקים. המשמעות של טענה זו היא, שעורכי דין מומחים לא יוכלו להופיע בתחומי המומחיות שלהם, וכן שהשופטים שישמעו תיקים שבתחום המומחיות הזה צריכים להיות כאלה שאינם מומחים ואינם מכירים את התחום.

אשר לטענה, שהחלטות שונות שנתתי בתיק זה מצביעות אף הן על קשר פסול ביני לבין ב"כ התובעות, ועל העדפה שלו – גם טענה זו אינה יכולה להחזיק מים.
ראשית, אם סבר ב"כ הנתבע שנפל פגם בהחלטה כלשהי, יכול היה לפנות בהליכי ערעור. בקשה לפסלות אינה מחליפה הליכי ערעור.
שנית, גם הטענה לגופה אינה מצביעה על העדפה פסולה של ב"כ התובעות בהחלטות השונות שבתיק .
מלכתחילה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בתיק זה, לאחר שהוגש לפניי תצהיר של שליח, ולאחר שבאמת חלף המועד להגנה. לכן, לפי הדברים שהיו בפניי באותה עת, אין כאן כל חריגה וכל הקלה שבאה להעדיף את ב"כ התובעות.
כאשר הוגשה בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ, קבעתי את בקשת הביטול לדיון, אך דחיתי את בקשת עיכוב הביצוע. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה - גם משום שהיה מדובר בחיוב כספי בלבד, וגם משום שלא הייתה התייחסות בתצהיר לעניין המסירה, ולכן המבקש לא הצביע על סיכויי ההצלחה טובים לבקשתו ; וכך כתבתי בהחלטה. מכל מקום, גם החלטה זו מבוססת על הדברים שהיו בפניי, ואין בה כל העדפה פסולה לטובת ב"כ התובעות.
בהמשך, כאשר התקיים דיון בעניין ביטול פסק הדין, והשליח מטעם התובעות לא התייצב לחקירה, ומצד שני הוגש תצהיר נוסף מטעם אימו של הנתבע לעניין המסירה (דבר שלא הוגש מלכתחילה) - הצעתי לבטל את פסק הדין. ב"כ התובעות הסכים להצעתי (שהיא לחובת התובעות כמובן) , ולכן בוטל פסק הדין. לא פסקתי הוצאו ת בשל הביטול בנסיבות האמורות , ולדעתי בצדק; ואולם גם אם ב"כ הנתבע סבור אחרת – אין בכך משום אינדיקציה להעדפה של ב"כ התובעות. ב"כ הנתבע מלין גם על כך שלא נזפתי בתובעות על זיוף אישור המסירה והתצהיר, ואולם אין בפניי כל אינדיקציה לזיוף כאמור, ובוודאי שדבר כזה לא התברר בפניי בראיות. מכל מקום, אין בהיעדר נזיפה בצד מסוים משום העדפה שלו.
בהמשך דחיתי את בקשת הנתבע לדחיית התביעה מחוסר סמכות עניינית; וגם החלטה זו אינה החלטה שמעדיפה פרסונלית את ב"כ התובעות. התביעה היא בקניין רוחני, אחד הסעדים אינו ניתן להערכה כספית, וסעיף 40(4) לחוק בתי המשפט מורה שהסמכות בתביעה כולה תידון כאן. אם סבר ב"כ הנתבע שטעיתי – לא היה צריך להסכים לדחיית בקשתו, כפי שנרשם בפרוטוקול; ואין לבוא היום ולטעון שהוא נאלץ להסכים לכך. ואולם מכל מקום, החלטתי לא ניתנה על יסוד הסכמת הצדדים אלא באופן מנומק, משום שסמכות עניינית היא עניין קוגנטי שאינו ניתן להסכמה.
גם ההחלטה שלא לתת אורכה להגנה עד לאחר החלטה בשאלת הסמכות העניינית – גם החלטה זו אינה מעדיפה באופן פסול את ב"כ התובעות, אלא זו החלטה שמבוססת על הלכת בובליל , כפי שמוסבר בה עצמה.
גם בנושא ייצוגו של הנתבע על ידי אביו לא הייתה כל החלטה שמעידה על העדפה פסולה לטובת ב"כ התובעות. מלכתחילה התייצב לדיון הראשון ביום 11/09/19 אביו של הנתבע כעורך דינו, מסר שבנו כבר פנה לסיוע המשפטי לפני הדיון ונקבעה לו כבר פגישה, וכי הוא (האבא) מעדיף שלא לייצג את בנו (עמוד 4 לפרוטוקול). כיבדתי את עמדתו של האב, כפי שנרשם בהחלטה בסוף אותו דיון. אך מצד שני, כאשר שינה מעמדתו, והודיע כי הוא מייצג, הוריתי כי נושא הייצוג הוסדר ועו"ד פז ימשיך לייצג באופן פרטי, כך בהחלטתי מיום 10/11/19. בכל מקרה, מה שהקפדתי עליו הוא שהנתבע יזכה לייצוג, דבר שחיוני בעיניי לצורך ניהול הגנתו, ולכן אף נתתי אורכה להגנה בשלב הראשון שהיה מדובר על החלפת ייצוג.

סופו של דבר, אין מצידי כל העדפה פסולה או העדפה בכלל של ב"כ התובעות, לא בשל כל קשרים ביני ובין משפחתי לבינו ולבין משפחתו, קשרים שאינם קיימים כל עיקר; לא בשל "השתייכותי לגילדה של קניין רוחני", ולא בשל כל החלטות שלי, אשר נותנות לפי הנטען אינדיקציה להעדפה כזו, דבר שאינו נכון כמוסבר לעיל.
לפיכך, לא קמה כל עילת פסלות, ואני דוחה את בקשת הפסלות.
בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

התיק נקבע לישיבת המשך ליום 08/01/20 בשעה 13:00.
למען הסר ספק, וכיוון שעניין זה עלה אף הוא, אין חובת התייצבות אישית של בעלי הדין משני הצדדים, ודי בב"כ.
המזכירות תשלח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג כסלו תש"פ, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.

רמי אמיר, שופט