הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 28666-02-18

מספר בקשה:18
בפני
כבוד ה שופטת ריקי שמולביץ

התובעים

1.אריה כהן
2.walker associates ltd
נגד

הנתבעת
יעל דלל

פסק דין חלקי

לפני בקשת התובעים לתת נגד הנתבעת, הגב' יעל דלל (להלן: "הנתבעת") פסק דין חלקי המחייב אותה לשלם להם סך של 729,113 ₪.

רקע – פסק הדין בתביעה הראשונה
ביום 19.7.2009 הגישו התובעים תביעה נגד Nat East Holdings Limited (להלן: "נאט איסט"), שלמה וולד (להלן: "וולד"), וראובן דלל (להלן: "דלל"), (שלושתם יחד, להלן: " הנתבעים"), לתשלום סך של 5,247,185 ₪, בגין הלוואות שהתובע 1 הלווה לנאט איסט בערבות וולד ודלל אשר לא נפרעו. התובעים טענו כי משלא נפרעו ההלוואות, התקשר עמם וולד בהסכם לרכישת מניותיהם בנאט איסט ולרכישת זכות הנשייה מכוח הסכם ההלוואה. וולד הפר את ההסכם. דלל התחייב באופן אישי לדאוג לכך שוולד יקיים את התחייבויותיו, ומשהפר אותן, קמה לתובעים זכות תביעה גם נגד דלל (ת.א. 384-07-09).
במהלך ניהול התביעה האמורה נפטרו וולד ודלל ובעקבות זאת צורפו יורשיהם כנתבעים בתביעה. יעל דלל היא היורשת של דלל ז"ל.
ביום 27.7.2015 נתתי פסק דין בתביעה האמורה (להלן: " פסק הדין").
בחלק האופרטיבי של פסק הדין ( סעיף 140( א)), קבעתי כך:
"לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
א. בהתאם לחוזה ההלוואה מיום 12.3.2006 אני מחייבת את הנתבעת 3, כיורשת ראובן דלל ז"ל, לשלם לתובעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, סך של 1,000,000 ₪ כשהוא צמוד לשער הדולר ארה"ב בצירוף ריבית בשיעור של ליבור + 5% לשנה, מיום 12.3.2006 ועד התשלום המלא בפועל ( לצורך חישוב הסכום בדולרים ישמש השער היציג של הדולר אשר היה ידוע ביום 12.3.06) ".

ובהמשך:
"ד. חבותם של כל אחד מבין הנתבעים 3 – 5 היא לסלק את חובות העיזבונות כאמור לעיל וחובה זו מוגבלת עד לשווי נכסי העיזבון שירש כל אחד מהם ככל שירש ( ראו ענין בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יוסף יונג הנ"ל)".
עוד קבעתי כי נדרש הליך נוסף לקביעת היקף עזבונות וולד ודלל ( סעיף 141):
"בנסיבות המקרה שלפני, אין מנוס מלקבוע כי קביעת שווי העיזבונות טעונה הליך נפרד.
אינני סבורה כי ראוי לעכב את מתן פסק הדין בהליך הנוכחי שכן נושא קביעת שווי העיזבונות, מעצם טיבו, דורש הבאת עדויות וביצוע חקירות נוספות, וייתכן אף שתידרשנה הערכות שווי של שמאים. לפיכך, ומאחר שהצדדים בחרו שלא לדון בנושאים אלה בהליך דנן, והנתבעת 3 אף לא מצאה לנכון להגיש בקשה נפרדת בעניין זה ( כשהיא נתמכת בתצהיר כנדרש) והסתפקה בהבעת משאלה כללית במסגרת סיכומיה לאפשר לה להתייחס לנושא שווי עיזבון בעלה המנוח - אני קובעת בזאת כי סוגית החבות והיקף החובות של עיזבונות של דלל ז"ל ווולד ז"ל נקבעו בפסק דין זה, ואילו סוגית פרעונם של החובות הפסוקים על ידי היורשים תידון בהליך נפרד".
בכתב הערבות שעליו חתמו, התחייבו וולד ודלל כי על פי הודעה 15 ימים מראש ישיבו את כספי ההלוואה כנגד החזרת מניות נאט איסט . בסיכומיה בתביעה האמורה, טענה יעל כי התנאי להשבת ההלוואה לא התקיים, שכן התובעים לא הוכיחו את קיום התנאי להחזר ההלוואה, דרישה להחזרתה והחזרת המניות כנגד כך.
בפסק הדין דחיתי את הטענה. ציינתי כי סביר שלו החזירו וולד ודלל את ההלוואה, היה התובע מחזיר את המניות ובכל מקרה, הטענה תאורטית שכן ככל הנראה, אין למניות נט איסט כל ערך כיום (סעיפים 76 , 77 ).

התביעה
ביום 13.2.2018 הגישו התובעים את התביעה דנן, שבמסגרתה ביקשו להצהיר כי על הנתבעת - היורשת היחידה של דלל ז"ל, לשלם להם את הסכום שבו חויב דלל בפסק הדין. למעשה מדובר בתביעה לקביעת שווי העיזבון ש ירשה הנתבעת לצורך ביצוע פסק הדין.
יצוין כי מלכתחילה הוגשה התביעה כהמרצת פתיחה. בהמשך הועברה התביעה לסדר דין רגיל.

תמצית הבקשה
לביסוס בקשתם מפנים התובעים לתקנות 143(9) ו - 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א").
כמפורט בבקשה, התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לשלם להם את סכום התמורה שקיבלה בגין מכירת זכויותיה (1/3) בד ירה ברמת גן (להלן: " הזכויות בדירה"), שאותן ירשה מדלל בצירוף ריבית משפטית בהתאם לתחשיב שצירפו לבקשה. לטענתם, הנתבעת מודה בקבלת כספי תמורה ו אין מחלוקת כי עליה לשלמם להם כנושי דלל ז"ל בהתאם לפסק הדין. סכום התמורה שקיבלה הנתבעת נמוך מסכום פסק הדין כך שעליה לשלמו במלואו. לנתבעת אין הגנה לגבי סכום התמורה בגין הזכויות בדירה ולכן יש להיעתר לבקשה.
הדירה נמכרה ביום 3.1.2011 תמורת סך של 1,750,000 ₪. חלקה של הנתבעת בתמורה (1/3), דהיינו, סך של 583,336 ₪. התובעים ביקשו להוסיף ריבית משפטית לפי תחשיב שצירפו ובסך הכול כאמור, לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 729,113 ₪.
בהתאם לתחשיב התובעים אשר פורט בבקשה, חובה החלוט של הנתבעת ליום 8.10.2018 (כולל את סכום ערבותו של דלל והוצאות משפט בהתאם לפסק הדין), עומד על סך של 1,691,055 ₪.
החיוב הכספי בפסק הדין לא הותנה בהעברת מניות כלשהן. לאורך הדרך מתנה הנתבעת את חיובה בהתאם לפסק הדין בקבלת מניות בחברת פסיפיקה אחזקות בע"מ (להלן: " פסיפיקה" או "החברה")), ומנסה לקבל את שטר המניות בחברה. לנתבעת לא הייתה זכות לקבל מניות בפסיפיקה וגם לתובעים עצמם אין מניות בחברה.
בהתאם להסכם בין הצדדים הוקצו לתובעים מניות בנאט איסט ולא בפסיפיקה. נאט איסט הייתה בעלת מניות בפסיפיקה. התובעים לא קיבלו מוולד ודלל מניות בפסיפיקה וממילא לא התחייבו להשיב את מה שלא קיבלו.
הנתבעת דורשת לקבל לידיה את מניות פסיפיקה באמצעות תעודת המניה של החברה וכן שהתובעים יצהירו כי המניות בבעלותם והן נקיות מכל זכות ושעבוד. תעודת המניה היא על שם נאט איסט ולא על שם התובעים. בנוסף, בהתאם להוראת סעיף 178 לחוק החברות, תעודת מניה מעידה על בעלותו של בעל מניה הרשום במרשם בעלי המניות של החברה, היא אינה מגלמת את זכות הקניין. בכל מקרה, למען הזהירות הסכימו התובעים להמחות לנתבעת את כל זכויותיהם בחברת נט איסט ו הצהירו כי לא מכרו, לא שעבדו ולא העניקו זכויות כלשהן במניות נט איסט לגורם כלשהו. התובעים הודיעו כי הם אינם מתנגדים לכך שהנתבעת תיטול את תעודת המניה של פסיפיקה המוחזקת על ידי בא כוחה הקודם.

תמצית תגובת הנתבעת
הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, בשלב זה של ההליך לא ידוע היקף העיזבון וכי היא ירשה דבר מה מהעיזבון. הדברים שנויים במחלוקת.
בפסק הדין נקבע כי יש לקיים הליך נפרד לצורך קביעת שווי העיזבון, הליך שמצריך מינוי מומחים, אקטוארים, שמאים וכלכלנים להערכת שווי המניות שעל התובעים להשיב וקיזוז זכויות וטובות הנאה שהגיעו לידי התובעים בכפוף לצווים שבידיהם משנת 2009 אשר עם מתן פסק הדין הפכו קבועים.
תמורת מכר הדירה שולמה במלואה בשנת 2011 לפני הטלת העיקול על הדירה, למעט סך של 76,931.96 ₪ שהוחזקו בנאמנות אצל עוה"ד שערך את הסכם מכר הדירה . במועד חלוקת דירת הורי דלל, לא היה חוב בר קיימא. גובה החוב נקבע בפסק הדין שניתן בשנת 2015. רק אז נודע לנתבעת על חוב בר קיימא. הנתבעת אינה חייבת לשלם את החוב לתובעים מהכספים שקיבלה מחלקו של דלל בדירת הוריו, שנים קודם לכן. לטענתה, הכספים שקיבלה שימשו אותה לדמי מזונותיה, מימון הוצאות משפט והוצאות איתור העיזבון, אשר על פי דיני הירושה, קודמים לנושים מאוחרים.
אין להיעתר לבקשה בשלב מקדמי זה ו כל עוד לא התבררה סוגיית השבת המניות שבידי התובעים כשהן נקיות מכל חוב או שעבוד, המהווה חלק עיקרי בכתב הגנתה. מדובר בניירות ערך בעלי ערך כלכלי. יש לקבל חוות דעת בדבר שווי המניות ואין להסתפק בהשערות התובעים כי הן אינן שוות דבר. הסדרת החוב הפסוק מחייבת את התובעים להשיב את הבטוחה שקיבלו מדלל ועמה המניות כשהן נקיות מכל שעבוד בכפוף לפסק הדין.

תמצית תשובת התובעים
בתשובתם לתגובה הדגישו התובעים כי הנתבעת אינה מכחישה את חובתה להעביר את סכום פסק הדין החלוט לתובעים עד לגובה הסכום שירשה מהעיזבון, אינה מכחישה כי קיבלה בפועל 1/3 מתמורת מכירת הדירה וכי הדירה היוותה חלק מעיזבון דלל ואינה מכחישה את הסכומים שפירטו התובעים בבקשתם, לא את הסכום שקיבלה תמורת מכירת הזכויות בדירה ולא את סכום החוב בהתאם לפסק הדין החלוט.
היקפו המלא והמדויק של העיזבון אינו רלוונטי לבקשה זו. אין מחלוקת שהנתבעת קיבלה כספים מהעיזבון במסגרת מכירת זכויות בדירה שאותן ירשה מדלל. אין גם מחלוקת כי הסכום שקיבלה כאמור נמוך מסכום החוב בהתאם לפסק הדין. בפסק הדין הוגבלה חבותה של הנתבעת לשלם לתובעים את חוב העיזבון עד לשווי נכסי העיזבון שירשה.
פסק הדין לא "יצר" את החוב אלא אי פ ירעון ההלוואה המובטחת בערבות שניתנה בשנת 2006, שבגינו הוגשה התביעה המקורית בשנת 2009. העובדה כי העיזבון חולק טרם מתן פסק הדין אינה גורעת מקיום החוב וזכות הנושים – התובעים להיפרע מהעיזבון.
המקרה היחיד שבו יורש אינו צריך להשיב לנושה את מה שקיבל, מוסדר בסעיף 127 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הקובע כי אם העיזבון חולק לאחר שהנושים הוזמנו לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות הידועים בזמן החלוקה, אזי היורש אינו אחראי לחובות שלא סולקו. בענייננו, הנתבעת ידעה על החוב שכן התביעה הוגשה נגד דלל ולאחר מכן הוספה הנתבעת לתובענה . בנסיבות אלה חל הכלל הקבוע בסעיף 128 לחוק הירושה שלפיו אחראית היורשת לחובות שלא סולקו כדי שוויו של העיזבון בזמן החלוקה.
החוב לתובעים קודם להוצאות הנתבעת ולתשלום מזונותיה מהעיזבון בהתאם לסעיף 104( ד) לחוק הירושה.
התובעים חזרו על טענותיהם בעניין השבת המניות.

הכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי ביחס לחלק העיזבון אשר הוכח כי חולק לנתבעת, יש להיעתר לבקשה ואין להמתין לסיומו של ההליך.
סעיף 143(9) לתקסד"א קובע:
"בקדם-משפט או לצורכי קדם-משפט מוסמך שופט –
(9) ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני התביעה;"
סעיף 191 קובע:
"בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור".
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת קיבלה את הזכויות בדירה בירושה ומכרה אותן ( סעיפים 23, 31 ו-32(ו) לכתב התשובה להמרצת הפתיחה, סעיף 138 לפסק הדין).
בהתאם לסעיף 8.1 להסכם המכר שצורף לבקשה, תמורת המכירה הי יתה 1,715,000 ₪ ( לא כפי שצוין בבקשה). אין מחלוקת לגבי התמורה שצוינה בהסכם המכר.
התובעים צירפו לבקשה אישור של ב"כ הנתבעת והמוכרים הנוספים בעסקת המכר, שלפיו, חלקה של הנתבעת הועבר אליה בפועל. הנתבעת לא הכחישה זאת בתגובתה.
הנתבעת לא הצביעה על אסמכתא כלשהי שלפיה שולמו לתובעים סכומים כלשהם על חשבון החוב בהתאם לפסק הדין.
כתב התביעה המתוקן בת.א. 384-07-09 אשר הוגש נגד הנתבעת כיורשת דלל ז"ל, הוגש לבית המשפט ביום 15.12.2010.לא ברור אם כתב התביעה הומצא לנתבעת והאם ידעה הנתבעת על החוב לתובעים ( גם אם לא היה חלוט) במועד מכירת הדירה ביום 3.1.2011.
סעיף 128 לחוק הירושה קובע:
"חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון".
כלומר, במקרה שבו לא הוזמנו נושים טרם חלוקת העיזבון, אחראים היורשים לחובות גם במקרה שלא ידעו על חוב פלוני עד שווי מה שקיבלו מהעיזבון. בענייננו, אין מחלוקת שהנושים לא הוזמנו.
דעתי היא כי בנסיבות העניין מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 128 הנ"ל לחיובה של הנתבעת לפחות בסכום תמורת הזכויות בדירה שקיבלה הנתבעת.
לא מצאתי הצדקה להוסיף על הסכומים האמורים ריבית משפטית כפי שביקשו התובעים, במיוחד לא בשלב זה של ההליך. אני קובעת כי הנתבעת חייבת לשלם לתובעים את הסך של 5 71,333 ₪ (1/3 מהתמורה).
אני דוחה את טענת הנתבעת כי אין להיעתר לבקשה בטרם ישיבו התובעים את המניות ובטרם יתבררו שווין וטובות ההנאה שקיבלו התובעים באמצעות צווים שבידיהם לאורך השנים. אני מקבלת את טענת התובעים כי פסק הדין לא קבע תנאים לחיוב דלל ז"ל בהחזר ההלוואה לרבות, החזרת המניות. בכל מקרה, לנוכח הסכמת התובעים להשבת המניות, בין העברת המניות הרשומות בנט איסט והמחאת זכויות בהן ובין העברת הזכויות בתעודות המניה המוחזקות אצל בא כוחה הקודם של הנתבעת, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד. בהקשר זה, לנוכח המסקנה בהליך הראשון שהמניות חסרות ערך, אין זה בלתי סביר בעיני ש טענות הנתבעת בעניין זה נועדו להקשות על ביצוע פסק הדין ולהאריך את ההליך כאן שלא לצורך.
העובדה שהנתבעת עשתה שימוש בכספי תמורת זכויותיה בדירה, ככל שעשתה, אם בכלל, אין בה כדי לגרוע מחבותה בהתאם לפסק הדין ומחובתה כלפי נושי דלל ז"ל בהתאם לדין.
לנוכח האמור, ניתן בזאת פסק דין חלקי כדלקמן:
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 571,333 ש"ח .
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ייקבעו בסיום ההליך.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ט, 21 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.