הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 28316-08-16

בפני
כבוד ה שופט אורן שוורץ

תובעים

1.י.ש.מ לבנין בע"מ
2.רפאל חפץ
ע"י ב"כ עו"ד ריצ'רד לוטי, עו"ד רתם כהן ועו"ד אלירן חדד

נגד

נתבעות

1.תדביק בע"מ
2.צ.ל.פ פולינום בידוד בע"מ
3.צ.ל.פ. תעשיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישראל ציגנלאוב, עו"ד ד"ר אייל ברסלר ועו"ד צבי שוורץ

פסק דין

הרקע לתביעה

1. האם סעיף 34 א לחוק המכר, התשכ"ח – 1968 חל גם על מכירת פטנט שבוצעה במסגרת הליכי חדלות פירעון של חברה ומכוח פסק דין של בית משפט?
שאלה נכבדה זו היא שניצבת בבסיס התביעה שלפניי, שעניינה בפטנט ישראלי מספר 151,107 אשר נרשם על אמצאה שפיתח תובע 2 בתחום הבידוד התרמי ( להלן – פטנט 107 ).
לטענת התובעים, לאחרונה נודע להם כי נתבעות 3-1 מייצרות, משווקות ומוכרות בארץ ובחו"ל מוצרי בידוד שמפרים את פטנט 107. עוד התברר לתובעים כי פטנט ישראלי מספר 163,370 ( להלן – פטנט 370 ) אשר מגן על האמצאה שבבסיס המוצרים המפרים, נרשם על שם חברה בשם פוליאון ברקאי תעשיות (1993) בע"מ ( בפירוק). הבעלות בפטנט 370 הועברה לנתבעת 2 שרכשה את נכסי החברה שבפירוק מידי הנאמן ומכוח פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה.
אליבא התובעים, כל הזכויות באמצאה שגלומה בפטנט 370 שייכות להם מכוח הדין. מכאן התביעה שלפניי בה עתרו התובעים, בין היתר, לסעד הצהרתי לפיו תועבר הבעלות בפטנט 370 לידיהם וכן למניעת המשך שיווק ומכירת המוצרים המפרים על ידי הנתבעות.

עיקר טענות התובעים

2. תובעת 1, י.ש.מ לבניין בע"מ ( להלן – י.ש.מ) היא חברה פרטית שהוקמה בשנת 1988 על ידי תובע 2, מר רפאל חפץ ( להלן – מר חפץ). מר חפץ הוא מנהל, דירקטור ובעל מחצית ממניות י.ש.מ יחד עם רעייתו. ביום 06.08.2002 הגיש מר חפץ בקשת פטנט ישראלית על אמצאה שפיתח בתחום הבידוד התרמי ( להלן – האמצאה). ביום 22.05.2006 נרשמה אמצאתו של מר חפץ כפטנט ישראלי מספר 151 ,107.

3. פוליאון ברקאי תעשיות (1993) בע"מ ( בפירוק) (להלן – פוליאון) היא חברה ותיקה אשר פעלה בתחום הבידוד. נתבע 4, מר גיל ינאי ( להלן – מר ינאי) עבד באותה העת כמנהל הייצור והפיתוח הראשי של פוליאון. בשנת 1999 פנה מר חפץ לפוליאון לשם הצגת פטנט 107 והחלתו על מוצריה. פוליאון התעניינה בפטנט 107 ולצורך בדיקת התאמתו למוצריה, נחתם בין הצדדים הסכם " התחייבות לשמירת סודיות וזכויות" (להלן – הסכם הסודיות). במסגרת הסכם הסודיות התחייבה פוליאון, שלא לעשות כל שימוש במידע הסודי שהוצג לפניה בנוגע לאמצאה ויישומה שלא במסגרת התקשרות עם התובעים. הצדדים ערכו מספר פגישות, במהלכן חשף מר חפץ את כלל הידע שהיה ברשותו בנושא האמצאה ונעשו ניסיונות ליישום האמצאה במוצרי הבידוד של פוליאון. בחלוף כשלושה חודשים החליטה פוליאון שאיננה מעוניינת באמצאה ובישומה על מוצריה.

4. לתובעים התברר כי לא יאוחר משנת 2004, פוליאון, בניצוחו של מר ינאי, גזלה את האמצאה ואת הרעיונות של מר חפץ והחלה בייצור ושיווק המוצרים המפרים, אשר מגלמים בתוכם את האמצאה, ללא ידיעתם והסכמתם של התובעים. לתובעים אף התגלה שפוליאון רשמה על שמה בישראל את פטנט 370 אשר מגן על האמצאה שבבסיס המוצרים המפרים וכן רשמה פטנט מקביל באוסטרליה.

5. במהלך שנת 2012 נקלעה פוליאון לקשיים כלכליים וניתן צו לפירוקה. לאחר שניתן לפוליאון צו פירוק, רכשה נתבעת 1, תדביק בע"מ ( להלן – תדביק) את פעילותה ונכסיה. רכישה זו נעשתה באמצעות נתבעת 3, צ.ל.פ. תעשיות בע"מ ( להלן – צ.ל.פ) "חברה נכדה" של תדביק. לאחר הרכישה הוקמה נתבעת 2, צ.ל.פ פולינום בידוד בע"מ ( להלן – פולינום) לצורך ניהול פעילותה ונכסיה של פוליאון. פולינום נמצאת בבעלותה המלאה של צ.ל.פ והיא חלק מקבוצת תדביק. החל משנת 2012 מייצרות ומשווקות נתבעות 3-1 את המוצרים המפרים בישראל ובמדינות רבות בעולם.
אין בכך שפוליאון נרכשה לאחר שניתן נגדה צו פירוק ובאישור בית המשפט, כדי להקנות הגנה כלשהי לנתבעים. מדובר באמצאה שנגזלה ממר חפץ. לפיכך, כל הזכויות בפטנט 370 ובפטנט שנרשם על שם פוליאון באוסטרליה, שייכות למר חפץ.

עיקר טענות הנתבעות

6. פטנט 370 נרכש בשנת 2012. הרכישה בוצעה בתנאי סעיף 34 א לחוק המכר, התשמ"ח - 1968 ( להלן – חוק המכר). בהתאם לעקרונות תקנת השוק, פטנט 370 נמכר לפולינום כשהוא נקי מכל זכות של צד שלישי, לרבות זכויות התובעים.
רכישת פטנט 370 במסגרת הליכי חדלות הפירעון היא מעשה עשוי, אשר מקים בפני התובעים מחסום דיוני ומחסום מהותי. התובעים לא טרחו להעלות טענותיהם כנגד פטנט 370 בזמן אמת, קרי בשנת 2004, עת נרשם פטנט 370 או במסגרת הליכי חדלות הפירעון בשנת 2012.

7. לגופם של דברים, התובעים אינם הבעלים של פטנט 370 ולא הייתה להם יד בפיתוחו. חרף ניסיון התובעים ליצור זהות בין פטנט 107 לפטנט 370, הרי שמדובר בשתי אמצאות שונות ונפרדות. פטנט 370 אינו עושה כל שימוש באמצאה של מר חפץ אלא מבוסס על ידע שפותח בפוליאון באופן בלעדי. מדובר במוצרים הבנויים בצורה שונה, פועלים באופן שונה ותכליתם שונה מהתכלית בבסיס פטנט 107. יתר על כן, במהלך שנת 2012, עת החלה פולינום לייצר את ה"מוצרים המפרים" פג תוקפו של פטנט 107. לפיכך, התובעים אינם רשאים להעלות כנגד פולינום טענות בעניין הפרת פטנט 107.
מר ינאי (שעבד בעבר בפוליאון כעובד שכיר) הגיש תצהיר בו פרט את הידוע לו בעניין הטענות המועלות בתביעה [ במאמר מוסגר: מר ינאי הכחיש את הפרת הסכם הסודיות ואת השימוש באמצאה על ידי פוליאון]. בנסיבות אלה, וכפועל יוצא מהחלטה מוקדמת בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה לפני המותב הקודם שדן בתביעה, נדחתה התביעה האישית כנגד מר ינאי.

8. לנוכח טענות הנתבעות לתחולת סעיף 34 א לחוק המכר על הליכי רכישת נכסי פוליאון, לרבות פטנט 370 , ועל מנת לחסוך השקעת משאבים יקרים שכרוכים בניהול הליך בענייני פטנטים, עתרו הצדדים במשותף לאישורו של הסדר דיוני לפיו יפוצל הדיון בתביעה, כך שבראש ובראשונה תוכרע הסוגיה המשפטית, והיא - האם עומדת לנתבעות טענות הגנה, מהותיות ודיוניות, מכוח רכישת פטנט 370 במסגרת הליכי חדלות הפירעון של פוליאון ובהתאם לסעיף 34 א לחוק המכר.

9. בעקבות הגשת ההסדר הדיוני לאישור בית המשפט, ראיתי לנכון לקבוע ישיבת קדם משפט במעמד הצדדים לצורך ליבון כלל האפשרויות הדיוניות שעומדות על הפרק. בדיון הובהר על ידי הצדדים כי הם אינם חולקים על כך שרכישת פטנט 370 נעשתה במסגרת הליכי הפירוק של פוליאון בבית המשפט של חדלות פירעון , תוך שהתקיימו תנאי תום לב ותמורה מצד הרוכשים. בנסיבות אלה, ועל מנת להפחית את העלויות שכרוכות בבירור מלוא המחלוקת נשוא התביעה, ראיתי לנכון לאשר את ההסדר הדיוני, לפיו בראש ובראשונה תוכרע השאלה המשפטית, על יסוד טיעונים בכתב.
משמוצתה זכות הטיעון בכתב והצדדים השלימו את הגשת סיכומיהם, בשלה העת להכריע בסוגיות המשפטיות שבמחלוקת.

דיון והכרעה

10. תמציתה של המחלוקת שלפניי מתמקדת בשאלת תחולתו של סעיף 34 א לחוק המכר על רכישת פטנט רשום של חברה בפירוק, מכוח פסק דין של בית משפט בו התנהלו הליכי הפירוק. סעיף 34 א שכותרתו " מכירה על ידי רשות" קובע בזו הלשון:

"נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי"

11. אליבא הנתבעים, פסק הדין שניתן בע"א 6894/15 זלצר נ' אבירם (פורסם בנבו, 07.09.2017) (להלן – עניין זלצר) הכיר בקיומה של " תקנת שוק מחמירה" מכוחו של סעיף 34 א לחוק המכר. תקנת שוק מחמירה איננה עוסקת ברכש נכס בשוק החופשי, אלא ברכש מידי רשות מוסמכת. הרציונאלים שעומדים מאחורי תקנת שוק מחמירה הם מתן תמריץ משמעותי לרוכשים מידי רשות להשתתף במכירה ללא כל חשש שלאחר מכן יידרשו לנהל הליכים משפטיים באשר לבעלות בנכס שזה עתה רכשו מידי הרשות המוסמכת. בהתקיים תנאיה של תקנת שוק מחמירה, קרי - רכישה בתום לב, בתמורה ומידי רשות מוסמכת, עוברת זכות הבעלות אל הרוכש כשהיא נקייה מזכויות קודמות.
לשיטת הנתבעים, צ.ל.פ רכשה את כלל נכסיה ופעילותה של פוליאון, לרבות הפטנט. עסקת הרכישה בוצעה בתנאי סעיף 34 א לחוק המכר מידי הנאמן, באישורו של בית המשפט של חדלות פירעון וניתן לה תוקף של פסק דין. עסקת הרכישה בוצעה בתמורה מלאה, צ.ל.פ הייתה תמת לב ולא היה לה כל מידע על זכויות, לכאורה, של התובעים בפטנט. בנסיבות אלה, צ.ל.פ זכאית ליהנות מהגנת סעיף 34 א לחוק המכר.

12. מנגד, לטענת התובעים, אין בהלכה שנקבעה בעניין זלצר כדי למנוע מהתובעים לדרוש את השבת הבעלות בפטנט 370. בעניין זלצר בחן בית המשפט את היתכנותה של " מעין תקנת שוק" בסעיף 34 א לחוק המכר בנוגע למקרקעין והתייחס באמירות אגב גם למיטלטלין. אולם, פסק הדין לא עסק בפטנט רשום או בקניין רוחני. לפיכך, קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין זלצר לעניין פרשנות סעיף 34 א לחוק המכר, אינן רלבנטיות לענייננו, שעה שעסקינן בנכס של קניין רוחני. יתר על כן, הפרשנות שמעניקות הנתבעות לעניין זלצר סותרת פסיקה אחרת של בתי המשפט בנושא קניין רוחני ואף סותרת את האמור בחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק הפטנטים).
התובעים הוסיפו וטענו כי מרשם המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו. בנסיבות אלה, בית המשפט בעניין זלצר נתן משקל למחדלה של הרשות האחראית על רישום הנכס ואפשר לתובע להיפרע מהמחדלים של הרשות. מנגד, מרשם הפטנטים מהווה אך ראיה לכאורה לזכויות הרשומות בו. הסתמכות על מרשם שאמינותו מוגבלת, אין בה כדי לאיין את זכויות הבעלים האמיתי. במקרה כזה לא חלה תקנת השוק ואין לרוכש הגנה. לפיכך, זכות הבעלים גוברת על זכותו של הקונה . לחיזוק טענתם, הפנו התובעים לפסיקה שקבעה כי תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר חלה על " נכס נד". מאחר שפטנט אינו נכס נד, ממילא אין תחולה לתקנת השוק [ ת"א ( מחוזי ת"א) 39368-02-18 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ (פורסם בנבו, 23.2.2018)].

13. כאמור לעיל, שני הצדדים נדרשו לפסק הדין בעניין זלצר, שם ציין השופט נ' הנדל כי בספרות המשפטית הובעו שתי עמדות ביחס לתכליתו של סעיף 34 א לחוק המכר:
האחת - גישתם של פרופ' יהושע ויסמן ופרופ' אוריאל פרוקצ'יה, לפיה סעיף 34 א לחוק המכר הוא אח ורע לסעיפי תקנת השוק ביחס למיטלטלין ומקרקעין [ יהושע ויסמן חוק המשכון, תשכ"ז-1967 332-337 (1974); אוריאל פרוקצ'יה דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל 36-35, 116-115 (1984)].
השנייה - גישתו של פרופ' איל זמיר, שגורסת כי סעיף 34 א לחוק המכר אינו קובע כלל תקנת שוק ביחס לשוק המכירות על ידי רשות, אלא עסקינן בהוראה שתכליתה להסדיר את מעמדם של הנושים שיש להם זכויות שמשמשות כערובה ביחס לממכר [ איל זמיר חוק המכר, תשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי 728-725 (1987) (להלן – זמיר, חוק המכר). להרחבה באשר למחלוקת מלומדים זו, ראו: עניין זלצר, פסקה 8 ; עופר שפירא, "טיהור נכסים במכירתם על ידי רשות על פי דין" הפרקליט מב 567, 568 ( תשנ"ו) (להלן – שפירא, טיהור נכסים].

14. בהלכה שנקבעה בעניין זלצר אומצה הגישה שרואה בסעיף 34 א לחוק המכר " מעין תקנת שוק". מפאת חשיבות הדברים לענייננו נביאם כלשונם:

"בית משפט זה טרם נכנס בעובי פירושו של סעיף 34 א לחוק המכר – האם " מעין תקנת שוק" או סעיף המסדיר אך את העברת שעבודים החלים על נכס הנמכר בידי רשות לפדיון מן המכירה ... לגופה של תשובה, קיימים שלושה נתונים המבססים את ההכרעה לטובת העמדה הראשונה, לפיה סעיף 34 א קובע תקנת שוק למכירה על ידי רשות.
הנתון הראשון הוא כי ראוי שתהיה תקנת שוק ביחס למכירה על ידי רשות. הסיבה המרכזית לכך היא הרצון לתת לרוכשים תמריץ להשתתף במכירות המתבצעות על ידי רשות, ולעודדם להציע מחיר הקרוב למחיר השוק של הנכסים. הרי אם לא תהיינה זכויות הרוכש בהוצאה לפועל מוגנות, יתבטא סיכון זה ברתיעה מפני רכישה במסגרת זו ובירידת ערך הנכסים הנמכרים על ידי הרשות.
[...]
הנתון השני ... תקנת שוק ראויה כשמדובר במכירה על ידי רשות: "ייחודה של המכירה על פי דין מצדיק להעניק לקונה הגנה מיוחדת על רכישתו, בדומה לזכויות העדיפות שמעניק סעיף 34 לחוק המכר ... ישנו, איפוא, צורך להעניק לקונה אותו בטחון שיש לרוכש בתנאי תקנת השוק" (זמיר, עמוד 736).
[...]
הנתון השלישי עניינו לשון סעיף 34 א. דומני כי נוסח הסעיף מאפשר, ואולי אף תומך, בקריאת תקנת שוק לתוכו ..."

[עניין זלצר, פסקה 9; ההדגש במקור – א.ש]

בהמשך פסק הדין יצק בית המשפט העליון תוכן נוסף אל הוראת סעיף 34 א, עת נקבע שקיומה של תקנת שוק לפי סעיף 34 א לחוק המכר אינה תלויה רק ברכישת נכס מידי רשות, אלא אף בקיומם של תום ולב ושל תמורה:

"לא למותר להעיר כי גם " תקנת השוק" לפי סעיף 34 א תלויה בתום ליבו של הרוכש, אף כי דרישה זו לא מופיעה בפירוש בלשון הסעיף ... כך גם לגבי ... התמורה, שהינה רכיב אינטגרלי מההסדר הקבוע בסעיפים 34 א ו-34ב"

[עניין זלצר, פסקה 9].

15. סייפת סעיף 34 א מונה שני חריגים: זכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת וזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי. בהקשר זה נקבע בעניין זלצר כי "כפי שהוסבר – לפי לשון הסעיף הבעלות עצמה כן עוברת לידי הרוכש, אלא שאין המדובר בבעלות נקיה לחלוטין. לאמור, בכלל הזכויות שאינן משמשות ערובה לחיוב כספי לא נכללת זכות הבעלות, שאכן עוברת בעת המכירה על ידי הרשות. אם כן, לא מדובר בתקנת שוק גורפת, המלבינה כל זכות ומטהרת כל כתם משפטי, כל עוד נעשה המכר בידי רשות הפועלת על פי דין. מצד שני, עיקר תקנת השוק – זכות הבעלות ושיעבודים שונים – אכן קבוע בלשון הסעיף (ויסמן, עמוד 334). דומה כי תוצאה כזו משיגה את המטרה של ניהול הליכי ההוצאה לפועל, למשל, באופן תקין ויעיל, תוך קבלת הצעות מחיר ריאלי יחסית על ידי הרוכשים הפוטנציאליים" [ שם, פסקה 9].
הנה-כי-כן, בעניין זלצר נקבעה הלכה מחייבת, והיא שסעיף 34 א לחוק המכר יוצר " מעין תקנת שוק" באשר לנכס ( לרבות נכס מסוג מקרקעין) שנמכר על ידי רשות מוסמכת, בתום לב ובתמורה.

16. יישום הלכת זלצר על המקרה שלפניי מוביל לתחולת סעיף 34 א לחוק המכר על עסקת הרכישה מכוחה רכשה צ.ל.פ. את נכסיה של פוליאון, לרבות פטנט 370.
כעולה מסעיף 8 ומנספחים 8 ו- 9 לכתב התביעה המתוקן, במהלך שנת 2012 נקלעה פוליאון לקשיים כלכליים והגישה בקשה להקפאת הליכים לבית המשפט המחוזי בחיפה [ פר"ק ( מחוזי-חי') 24189-05-12 פוליאון ברקאי תעשיות (1993) בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ]. במסגרת הליכי חדלות הפירעון ניתן צו הקפאת הליכים ומונה לפוליאון נאמן.
הנאמן, אשר פעל למימוש נכסיה של פוליאון, פרסם הזמנה לרוכשים פוטנציאליים להציע הצעות לרכישת פעילות ונכסי פוליאון, לרבות פטנט 370. כמתחייב מהדין, ההליך התנהל באופן פומבי ותחת פיקוח בית משפט של חדלות פירעון.
בין ההצעות שהוגשו לנאמן הייתה הצעתה של צ.ל.פ לרכישת נכסיה ופעילותה של פוליאון. לאחר שקיים הליך התמחרות, קבע הנאמן כי הצעתה של צ.ל.פ היא ההצעה הזוכה. בסמוך לאחר מכן נחתם עם צ.ל.פ הסכם רכישה במסגרתו שילמה לנאמן כעשרה מיליון ₪ בגין רכישת מרבית נכסיה ופעילותה של פוליאון, לרבות פטנט 370 והפעילות שבוצעה מכוחו ( להלן – עסקת הרכישה; הסכם הרכישה צורף כנספח 3 לכתב ההגנה). הואיל ותדביק היא חברה ציבורית הוגשו מספר דיווחים מיידים לרשות ניירות ערך ולבורסה לניירות ערך בתל-אביב, באשר לעסקת הרכישה [ נספח 9 לכתב התביעה המתוקן].
עסקת הרכישה אושרה ביום 06.06.2012 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט ע' זרנקין. ביום 27.06.2012 ניתן אישור לעסקת הרכישה מצד הממונה על ההגבלים העסקיים לפי סעיף 20( ב) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (כיום, חוק התחרות הכלכלית). ביום 02.09.2012 נחתמה פסיקתא על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. וכך נקבע בסעיף 1 לפסיקתא:

"הממכר נרכש ע"י צלפ ו/או צלפ פולינום ... כשהוא נקי מכל חוב, שיעבוד, עיקול, או זכות צד ג' כלשהי, למעט זכות שלפי תנאי ההסכם אינה מתבטלת וזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי, בהתאם לסעיף 34 א' לחוק המכר, תשכ"ח-1968."

[פסיקתא מתוקנת מיום 20.07.2013 צורפה כנספח 8 לכתב התביעה המתוקן. כעולה מהפסיקתא המתוקנת, היא זהה לזו שנחתמה ביום 02.09.2012, זולת מספרי ה-ח.פ. של החברות הרוכשות, שנרשמו בפסיקתא המקורית באופן שגוי מחמת טעות. הפסיקתא מיום 02.09.2012 נושאת חותמת בית המשפט, צורפה כנספח 5 לכתב ההגנה]

17. על פי ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ובהתאם להסכמה הנוספת בדיון שנערך לפניי, הצדדים אינם חולקים על כך שעסקת הרכישה נעשתה במסגרת הליכי חדלות פירעון של פוליאון, תוך שהתקיימו תנאי תום לב ותמורה [ פר' עמ' 6, ש' 10-9].
הואיל ועסקת הרכישה התקיימה תחת חסות בית משפט של חדלות פירעון ונערכה על ידי הנאמן הרי שמתקיימים תנאיו הפורמליים של סעיף 34 א לחוק המכר. יתר על כן, הנתבעות רכשו את פטנט 370 בתום לב ותוך תשלום תמורה, אף שדרישות אלה אינן מנויות בנוסחו הכתוב של סעיף 34 א לחוק המכר [ ראו: בג"ץ 2274/99 שפיר נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פ"ד נו(1) 673, 714 (2001); שפירא, טיהור נכסים, בעמ' 583]
העולה מן האמור לעיל הוא שעל פניו מתקיימים תנאיו של סעיף 34 א לחוק המכר, כפי שפורשו בהלכה בעניין זלצר. תוצאה זו מתיישבת עם הערכים שעומדים מאחורי החלת תקנת השוק בעסקת מכר על ידי רשות, קרי - הרצון להעניק לרוכשים תמריץ ובטחון להשתתף במכירות המתבצעות על ידי רשות; עידוד המסחר בנכסים בהליכים שחסות הרשות פרוסה עליהם; שמירה על האפקטיביות העומדת מאחורי מכירה על ידי רשות.

אולם, בכך לא סגי.

כפי שנוכחנו, סעיף 34 א לחוק המכר אינו מגדיר מהו " נכס". בניגוד לנוסחו של סעיף 34 לחוק המכר, אין הוא כולל התניה לפיה הנכס יהא מסוג " נכס נד". מכאן ולנוכח נסיבות העניין שלפניי, נשאלת השאלה האם ניתן להחיל את תקנת השוק הקבועה בסעיף 34 א לחוק המכר על מכירה של זכויות קנין רוחני, כדוגמת פטנט?

18. סעיף 4( א) לחוק המכר קובע כי הוראותיו יחולו על מכר של מיטלטלין, ובשינויים המחויבים, גם על מכר של מקרקעין וזכויות. עם זאת, סעיף 4( ב) לחוק המכר מסייג תחולה זו ומוסיף כי " הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון...". מכאן תמצית טענתם של התובעים להסגת הוראת סעיף 34א לחוק המכר מפני דיני הקניין הרוחני בכלל, ודיני הפטנטים בפרט.
בהקשר זה ביקשו התובעים להסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4630/06 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (פורסם בנבו, 8.7.2012) (להלן – עניין שפר). באותו עניין עמד השופט ( כתוארו דאז) ח' מלצר על מהותה של תקנת השוק:

"תקנת השוק" מגלמת את הפיתרון שמצא המחוקק הישראלי לדילמה הסבוכה ורבת הפנים של דרך ההתמודדות עם הקונפליקט שבין רוכש נכס בתום לב לבין אדם שמכירת הנכס פוגעת בזכויותיו לגבי הממכר ( ראו: איל זמיר חוק המכר, תשכ"ח-1968 690-679 (1987) ( להלן: זמיר: חוק המכר). היא מעניקה עדיפות לביטחון המסחר על-פני הגנת זכויות הקניין, וזאת בהתקיים התנאים המנויים בסעיף ...
"תקנת השוק" עניינה איננו במכר של זכויות היוצרים עצמן, שכן אלו אינן משום " נכס נד", אלא יכולה לסייע בשאלת תוצאתה של רכישה של עותק מיצירה המוגנת בזכות היוצרים. פועלה של תקנת השוק הוא שהקונה, העומד בתנאי סעיף 34 לחוק המכר רוכש לא רק הגנה מפני תביעתו של בעל הזכות המקורי, אלא זכות קניין מלאה בנכס, שהיא נקיה " מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת" (ראו: זמיר, 713). שאלה נפרדת ( שנדון בה בהמשך) היא האם אותה " זכות אחרת" כוללת אף זכויות קניין רוחני ( עיינו: זמיר: חוק המכר 714)".

[עניין שפר, פסקה 39]

19. השאלה האם תקנת השוק שקבועה בסעיף 34 לחוק המכר חלה על קניין רוחני טרם הוכרעה באופן ברור בפסיקה ובספרות. מורכבות הדברים עלתה בעניין שפר, בהתייחס ליחס שבין זכות יוצרים לבין תקנת השוק:

"חילוקי דעות בעניין זה נתגלעו הן בפסיקה הן בספרות. כך לדוגמה, גרס כב' השופט א' שטרוזמן בת"א (מחוזיים ת"א) 14797/94 Polygram International Music B.V. נ' דרורי ( לא פורסם, 16.3.95) כי חוק זכויות יוצרים הוא חוק מיוחד הגובר על תקנת השוק, והוא מקנה לבעל הזכויות את זכות הבעלות בנכסים המפרים. כב' השופט ד"ר ע' בנימיני ( שהוא שנתן אף את פסק הדין, מושא הערעור כאן) הבהיר בת"א 1476/96 Microsoft Corporation נ' אפקלר שיווק מחשבים (1987) בע"מ ( פ"מ תשס"ד (1) 636) כי הזכות של בעל זכות הקנין הרוחני, למנוע את השימוש או השיווק של מוצר מפר ( ככל שמקור המוצר איננו בו עצמו) היא " מוחלטת ונגזרת מזכות הבלעדיות המונופוליסטית המוענקת לו בחוק" (שם, בעמ' 667). עמדה שונה, שלפיה קיימת תחולה לתקנת השוק, השמיעו כב' סגן הנשיא, השופט י' זפט, בהחלטת הביניים בתיק זה ( בת"א (מח' –ת"א) 2267/00 מתאריך 2.11.00), וכב' סגן הנשיא, השופט י' צור בת"א (שלום-י"ם) 11080/03 חברת Click נ' רו-דן אופנה בע"מ ( לא פורסם, 6.10.05)). אף בספרות המשפטית נחלקו הדעות: המלומד טוני גרינמן גורס כי תקנת השוק נוצרה כדי להסדיר את המסחר בנכסים שאינם נושאים זכות של קניין רוחני, אלא הסדרת המסחר בנכסים הנושאים פגם בזכותו של המוכר בנכס עצמו. ביסוס לכך הוא מוצא בעובדה שיצרן פיראטי יכול ליצור מאות או אלפי עותקים פיראטיים של יצירה מוגנת ולהכניס אותם לצינורות השיווק הרגילים, אז עולה החשש כי בעל זכות היוצרים לא יוכל לאכוף את זכותו כלפי רוכשי העותקים הללו ( ראו: גרינמן זכויות יוצרים 591-592). פרופ' מיגל דויטש, סבור מנגד כי אין קושי להחיל את יסודות תקנת השוק במיטלטלין גם על נכס מוחשי, המפר קניין רוחני. לגישתו, סעיף 7 לחוק זכויות יוצרים לא נועד למנוע את תחולת תקנת השוק ואין הצדקה להעצים את זכותו של בעל הקניין הרוחני בנכס המוחשי – מעבר לזכות רגילה של בעל קניין מוחשי ( ראו: מיגל דויטש, קניין, כרך ד', 207-206 (בורסי, 2007); מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 85-86 (נבו הוצאה לאור, 2002)). דעה דומה משמיעה גם המלומדת שרה פרזנטי, הגורסת כי אין למעשה סתירה בין הוראות החוק השונות: לשיטתה סעיף 7 לחוק זכויות יוצרים מתמצה בקביעת זכות הבעלות הראשונית בעותקים המפרים, אך אין משמעו שאין מי שיוכל לגבור על זכותו של הבעלים המקורי. היא מטעימה כי כל מסקנה אחרת תוביל לתוצאה " אבסורדית", לשיטתה, שלפיה יוכלו הבעלים להוציא את העותקים המפרים מכל צרכן פרטי שקנה את העותקים ..."

[עניין שפר, פסקה 42]

20. בסופו של יום, הוכרה בעניין שפר תחולה חלקית ומצומצמת של תקנת השוק - על רכישה של מילונים אשר מוגנים בזכויות יוצרים, באופן ש"רוכש הקצה" לא נדרש להשיבם. אולם, מאידך נקבע כי חל איסור לבצע פעילות מסחרית במילונים אלה וכי תקנת השוק לא תחול על פעילות שכזו [ עניין שפר, פסקאות 47-45]. תוצאה זו לכאורה אינה תומכת בעמדתן של הנתבעות, אשר מבקשות להיבנות מקיומה של תקנת השוק שתאפשר להן לעשות שימוש מסחרי בפטנט 370.

ברם, את ההלכה שנקבעה בעניין שפר יש לאבחן מענייננו בשני נושאים מהותיים.

הראשון – קיומו של דבר חקיקה ספציפי אשר קבע הסדר ייחודי בעניין זכות יוצרים [ להרחבה, ראו: ארז שחם ונועם שר " כלל הערבוב: הכרעה בתחרות בין בעל זכות קניין רוחני שזכותה עורבבה במוצר לבין רוכש מוצר" משפט ועסקים ט 113, 132 (2008) ( להלן – שחם ושר)]. כך, סעיף 60 (ג) לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן – חוק זכויות יוצרים) דוחה מפורשות את תחולת תקנת השוק על שימוש מסחרי בעותקים מפרים:

"60. (א) בסיום הדיון בתובענה על הפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט להורות על –
(1) השמדת עותקים מפרים או עשיית כל פעולה אחרת בהם;
(2) העברת הבעלות בעותקים המפרים לידי התובע, אם ביקש זאת, ורשאי בית המשפט, אם מצא כי התובע עשוי לעשות שימוש בעותקים המפרים, לחייבו בתשלום, כפי שיקבע.
[...]
(ג) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לעניין עותק מפר המצוי בידי אדם שלא הפר בעצמו את זכות היוצרים, והכל בכפוף להוראות סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, ואולם אם הוראות הסעיף האמור חלות עליו, לא ישתמש אותו אדם בעותק המפר לשם מסחר בו"

השני – הנסיבות בעניין שפר עסקו בתקנת שוק " רגילה", כפי שזו מוסדרת בסעיף 34 לחוק המכר. מאידך, בענייננו מכירת פטנט 370 נעשתה במסגרת הליכי חדלות פירעון של פוליאון, תחת חסותו של בית המשפט של פירוק.

21. העולה מן האמור לעיל הוא שאין בהלכה שנפסקה בעניין שפר כדי לשלול את טענת הנתבעות לתחולת הוראת סעיף 34 א על מכירת פטנט 370 בעסקת הרכישה, הן מאחר שבחוק הפטנטים אין הוראה מקבילה לזו של סעיף 60( ג) לחוק זכויות יוצרים והן מאחר שעסקינן בנסיבות בהן המכר מתבצע על יד רשות.
נראה אפוא, שהפתרון לשאלת תחולתו של סעיף 34 א לחוק המכר על דיני הפטנטים כרוך בהכרעה מהו הדין שיש להעדיף – האם את דיני חדלות פירעון, שיגנו על הרוכש מידי הרשות, או שמא את דיני הפטנטים שיגנו על בעל האמצאה?

22. בהקשר זה הדגישו התובעים שהתביעה דנן עוסקת בשאלות של הפרת פטנט ובעלות בפטנט אשר נגזל מהם במרמה ותוך הפרת התחייבות. אף שפטנט 370 נרכש במסגרת הליך חדלות פירעון, מעצם היותו פטנט – נכס קנין רוחני ייחודי ולא מיטלטלין או מקרקעין, "המגרש" להסדרת המחלוקת מצוי בדיני הפטנטים. מכאן שהדין החל בענייננו הוא חוק הפטנטים. כך, חוק הפטנטים הוא חוק ספציפי אשר דיני חדלות פירעון נסוגים מפניו. הוראות חוק הפטנטים אשר קובעות כללים לבחינת שאלת תוקף הפטנט לכל אורך חייו, משקפות ומעגנות עיקרון בסיסי בדיני הפטנטים, לפיו זהותו של הממציא היא מהותית לעצם קיומה של האמצאה ומתן הפטנט עבורה. רק הממציא האמתי של אמצאה, שתרם לחברה, זכאי שיינתן לו פטנט עבור אמצאתו, והפטנט יונק את קיומו מזהותו של הממציא. כך, פטנט שנרשם על ידי מי שאינו הממציא, אינו תקף ודינו ביטול. הזכות להעלות את טענת הבטלות מחמת זו שמבקש הפטנט אינו הממציא או מי שבא מכוחו, אינה מתיישנת וניתן להעלותה בכל עת ועל ידי כל אדם. מכאן, שאין תוקף לעקרונות של וודאות וסופיות הדיון מכוח דיני חדלות פירעון והם אינם רלבנטיים כאשר מדובר בפטנט רשום.

23. זאת ועוד, סעיף 37 לחוק הפטנטים קובע כי פטנט הוא נכס על תנאי. מכאן שפנקס הפטנטים מהווה רק ראיה לכאורה לנכונות הזכויות הרשומות בו. בפסיקה נקבע כי הבעלות האמתית בפטנט מבטאת את האינטרס הציבורי ליתן תמריץ למי שבאמת המציא את האמצאה ותרם לחברה ולא למי שלא תרם מאומה ובכל זאת נרשם שלא כדין בפנקס הפטנטים כבעל הפטנט. לכן לכל אדם נתונה הזכות במשך כל חיי הפטנט לטעון כי הוא הממציא והבעלים האמתי של הפטנט ולבקש להעביר את הפטנט לבעלותו. התובעים, השוו את רכישת הפטנט לרכישת " חתול בשק", קרי רכישה בסיכון. לפיכך, העובדה שגוף רכש פטנט במסגרת הליכי פירוק ממי שנחזה להיות בעליו האמתיים אך הוא אינו כזה, אינה משנה את אופיו של הנכס כנכס על תנאי. רכישה שכזו לא יכולה להקנות לרוכש חסינות מפני הוראות חוק הפטנטים, המתירים כאמור לערער על נכונות הרישום והבעלות בכל עת. העובדה שהפטנט נמכר על ידי רשות של המדינה במסגרת הליך חדלות פירעון אינה יכולה להיות ערובה לכשירות האמצאה לרישום או לנכונות הבעלות הרשומה בפנקס הפטנטים ולהכשיר רישום פגום בניגוד להוראות החוק.

24. מנגד, לטענת הנתבעים, הדין החל במקרה דנן הוא דיני חדלות פירעון. לכך שלוש סיבות עיקריות:

ראשית, בעניין זלצר קבע בית המשפט העליון מעין תקנת שוק אשר נועדה להגן על רוכשים בהליכי חדלות פירעון ולהבטיח להם הגנה קשיחה מפני תביעות עתידיות.

שנית, חוק הפטנטים אינו קובע הסדר ספציפי למכר פטנט בתנאי תקנת השוק, במסגרת הליכי חדלות פירעון.

שלישית, דיני חדלות פירעון נהנים ממעמד מיוחד בשיטתנו המשפטית. בשלב בו מתחילים הליכי חדלות פירעון, נדחית תחולתם של כל הדינים האחרים. כך, בעת שמתחילים הליכי חדלות פירעון, מכונסים כל ההליכים כנגד הגוף חדל הפירעון אל בית המשפט של חדלות פירעון. הטעם לכך הוא שבית המשפט של חדלות פירעון הוא בית המשפט היחיד שמוסמך לדון בכל ההיבטים של הגוף חדל הפירעון. משמעותם של דברים היא כי כל הליך הנוגע לגוף חדל הפירעון, ללא תלות בסוגו, היקפו ומורכבותו אינו יכול להתנהל אלא בבית המשפט של חדלות פירעון או באישורו. גם לאחר הגעה להסדר כלשהו המסיים את פרק חדלות הפירעון, ממשיכים דיני חדלות הפירעון לחול על ביצוע ההסדר. נושים או תובעים שמעוניינים להעלות טענות הנוגעות להליכי חדלות הפירעון נדרשים לעשות זאת במסגרת הליכי חדלות הפירעון.
במקרה דנן, פטנט 370 נרכש על יד הנתבעים בתנאי סעיף 34 א לחוק המכר. עסקת הרכישה בוצעה במסגרת הליכי חדלות פירעון של פוליאון ואושרה בפסק דין של בית המשפט של פירוק. הנתבעים היו תמי לב ושילמו תמורה מלאה. מכאן שתקיפת עסקת הרכישה צריכה להתבצע בבית המשפט של חדלות הפירעון ותחת מאטריית דיני חדלות פירעון.

25. אכן, כפי שטענו באי כוחם המלומדים של הצדדים, קיימים בענייננו מספר שיקולים מהותיים, אשר יוצרים מתח מובנה בין תחולת דיני חדלות פירעון לתחולת דיני הפטנטים. אלה הם אינטרסים כבדי משקל שמנוגדים זה לזה ומקיימים ביניהם מקבילית כוחות - בין הצורך להגן על זכותו של בעל פטנט לשמר את אמצאתו לבין הצורך להגן על מי שרוכש נכס במסגרת הליכי פירוק ותחת חסות בית המשפט.
כך, "חוק הפטנטים מטיל אחריות מוחלטת על גורמים החותרים תחת זכויותיו הקנייניות של בעל הפטנט. נתבע בתובענה בגין הפרת פטנט לא יוכל לנער מעליו את עילת התביעה, גם אם יוכיח כי לא היה מודע לאקט המפר שבוצע על ידו. חוסר המודעות למעשה ההפרה יילקח בחשבון בעת קבלת היקף הסעדים והוצאות המשפט שיפסקו לטובת בעל הפטנט" [ עמיר פרידמן פטנטים – דין, פסיקה ומשפט משווה 80 5 (2001)].
ביטוי לגישה זו נמצא בפסק דינו של השופט מ' אלטוביה בת"א ( מחוזיים ת"א) 2168/00 אס.די.אר. שריון יבוא ושיווק בע"מ נ' אפ.בי סוכנויות פרסום בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 15.08.2004) (להלן – עניין אס.די.אר), שם טענו הנתבעות להגנתן כי רכשו את המוצר המפר בתום לב ובהתאם לתנאי תקנת השוק. בית המשפט המחוזי דחה את עמדתן וקבע כי הגנת התובעת כבעלת הזכויות בפטנט אינה נדחקת מפני " תקנת השוק". על הרוכש לברר את טיב זכויות הקניין הרוחני של המוכר. עצם רישום המוצר במרשם הפטנטים שולל את תום הלב של מפר הזכות:

"דחיקת הגנת הזכות לפטנט מפני תקנת השוק עשויה לרוקן במקרים מסוימים את התוכן מהגנה זו. רבים הם המוצרים המוגנים בפטנט אשר עשויים להסחר בתנאי " תקנת השוק". היה ויקבע כי במצב דברים זה תשלל ההגנה, יהווה הדבר תמריץ שלילי לממציאים לפתח מוצרים ברי הגנה בפטנט ולמשקיעים הרוכשים זכויות אילו בממון רב ומביאים את ההמצאה לידי מימושה ושיווק והפצת המוצר תוצר ההמצאה. העדר הגנה ראויה יעודד שוק פרוץ בניגוד למגמה הרווחת כיום במדינות העולם המערבי להגן על זכויות הקניין הרוחני תוך מניעת פגיעה בזכויות אילו בין אם אילו זכויות יוצרים או פטנט, מדגמים וכיוצא בזה. מצב זה של פריצת סכר ההגנה אינו עולה בקנה אחד עם מטרות חוק הפטנטים ".

[עניין אס.די.אר, עמ' 8]

26. יוצא אפוא כי קביעה לפיה תקנת השוק חלה על קניין רוחני, עלולה להנציח את מעשה ההפרה היות והמפר יוכל להמשיך ולבצע שימושים מפרים בנכס שרכש בתמורה ובתום לב. לנוכח תוצאה בלתי רצויה זו, כמו גם הקושי העיוני בהחלת תקנת השוק על קניין רוחני שאינו בגדר " נכס נד" התקבעה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים הדעה כי תחולתה של תקנת השוק נדחית מפני ההגנה על הקניין הרוחני [ עניין אס.די.אר לעיל; ת"א (מחוזיים ת"א) 1476/96 Microsoft Corporation נ' אפלקר שיווק מחשבים (1987) בע"מ , פ"מ תשס"ד (1) 636 (2005); ת"א (מחוזיים י-ם) 6157/04 דוד ("הכי טוב") דבש נ' אדלר חומסקי & ורשבסקי (פורסם בנבו, 07.11.2006); ת"א (מחוזיים ת"א) 2469/02 HASBRO INTERNATIONAL, INC נ' לי-דן סוכנויות בע"מ (פורסם בנבו, 08.04.2008); ת"א (מחוזיים ת"א) 2545-07 בילו נ' עירית חולון (פורסם בנבו, 02.08.2012); ת"א ( מחוזי ת"א) 39368-02-18 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ (פורסם בנבו, 23.2.2018); להרחבה באשר ליחס בין תקנת השוק לבין דיני הקניין הרוחני ראו: שחם ושר, בעמ' 131].

27. מאידך, מאחורי עסקת רכישה שמתבצעת במסגרת הליכי חדלות פירעון, עומדים מספר רציונאלים, ביניהם, מתן טיפול כוללני ומקיף, המביא בחשבון את השלכות הפעולה על מספר לא מועט של גורמים:

"משנקלע חייב לחדלות פירעון, כל הנושים בו נעשים קשורים זה לזה, במובן זה שההתמודדות עם כל נושה ספציפי משפיעה במישרין על מעמדם של יתר הנושים וזכויותיהם (...) משל למה הדבר דומה? לקבוצת אנשים המתכסים יחד בשמיכה גדולה ורחבה. כל עוד השמיכה גדולה דיה לכיסויה של כל קבוצת האנשים, לא יריבו האנשים בינם לבין עצמם היכן ישכב כל אחד מהם ולצד מי ישכב. משקצרה השמיכה מכסות את כולם, יפרוץ מן הסתם ריב ביניהם: זה ימשכנה בכה, וזה בכה. כל משיכה של השמיכה לצד האחד חושפת את האנשים בקצה האחר של השמיכה לצינה (...) ההשפעה הכלכלית ההדדית בין הנושים של חדל פירעון של חייב, ננקטים בעניינו הליכים קולקטיביים. הליכים אלה מתמודדים עם מכלול הגורמים הקשורים בחדל הפרעון באופן ריכוזי. ההתמודדות הקולקטיבית מאפשרת התייחסות מתוך הסתכלות רחבה, שכל פעולה בה נשקלת לפי השפעתה על קופת החייב ומכלול הזכויות של הנושים. לא עוד יטופל נושה ספציפי על פי מערכת הזכויות הדו צדדית בינו לבין חדל הפירעון. הטיפול יהיה חלק מטיפול כוללני ומקיף, המביא בחשבון את השלכות הפעולה על קופת חדל הפרעון, וכנגזר ממנה – על מעמד יתר הגורמים הקשורים בחדל הפרעון."

[דוד האן "העברת ערך לנושה ו המחאת זכות על ידי נושה: על העדפת נושים בחדלות פירעון" מחקרי משפט טז 197, 198 ( תשס"א)].

ודוקו - הליכי הסדר קולקטיביים נדרשים להביא בחשבון קשת רחבה של חובות. כך ההסדר יוכל להיות יעיל וממצה, תוך שהוא מעגן את זכויותיהם של גורמים רבים הקשורים לחייב ועורך איזון שוויוני והוגן ביניהם [ ע"א 10739/07 רשות המיסים היחידה לפירוקים, כינוסים וגביה קשה מכס ומע"מ נ' קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ פסקה 37 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ( פורסם בנבו, 16.6.2011)].

28. רציונאל נוסף שעומד מאחורי הליכי חדלות פירעון הוא יעילות כלכלית. בספרו, דיני חדלות פירעון מסביר המלומד דוד האן כי " יעד היעילות הכלכלית יוגשם אם הליכי גביית החובות ישיאו את הפירעון הכולל לנושים. השאת הפירעון הכולל תבוטא במתן אשראי זול יותר מצד הנושים, דבר שממנו ייהנו, בסופו של דבר, צרכני האשראי במשק – כלומר, כלל הפועלים בשוק. במילים אחרות, יעילותם של הליכי הגבייה מיטיבה עם החייבים הנהנים מעלויות מימון נמוכות. היעילות שתוגשם לאחר התרחשות התקלה ( חדלות הפירעון) באמצעות השאת הפירעון לנושים ( יעילות ex post), תביא לידי השגת יעילות כבר בעת ההתקשרויות בעסקאות אשראי ומימון ( יעילות ex ante)" [דוד האן דיני חדלות פירעון חלק א' 79 (מהדורה שניה , 2018)].

29. שיקולים אלה מדגישים את מקומו הגיאומטרי של ההליך המשפטי במסגרת דיני חדלות הפירעון ככזה שמייצר וודאות, יציבות וסופיות בחיי המשפט, בחיי הכלכלה ובחיי החברה המודרנית. על חשיבותו של אלמנט הוודאות עמד המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין, בע"א 1091/15 רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited, פסקה ע"ד ( פורסם בנבו, 13.07.2016) (להלן – עניין רוזנפלד) כדלקמן:

"סבורני, כי כל האמור מעלה מטה את הכף לעבר תשובה שאינה חיובית גם לשאלה זו. מכלול השיקולים אשר הובילו לקביעה בדבר פטור, ובראשם הצורך ביציבותו וודאותו של הסדר נושים, נכונים ומתאימים גם במקרים בהם לא נפל פגם בהתנהלותו של נושה, וכאשר גם באופן סביר לא היה ביכולתו לדעת על עילת התביעה בטרם אושר ההסדר. הדבר נאמר כעניין עקרוני ונורמטיבי, תוך חיפוש נקודת האיזון הראויה בין זכותה של חברה לתבוע פיצוי בגין הפרות שבוצעו, לבין הצורך להבטיח את הודאות הנדרשת להבטחת קיומו של הסדר נושים קיים או עתידי, כדי שאף לא יירתעו נושים או משקיעים פוטנציאלים מהגשת הצעות להסדר חוב בעתיד. בהקשר זה, וכאמור מעלה, נתונה ושמורה כמובן הסמכות לבית המשפט שלהסדר להכריע בסוגיה בכל מקרה לגופו, כדי להבטיח את האיזון הראוי נוכח מאפייניו הייחודיים של כל הסדר. דומה כי ככלל, אף במקרים בהם עילת התביעה התגלתה רק לאחר אישורו של ההסדר, יש צורך בקיומן של נסיבות חריגות ביותר כדי לערער הסדר חתום, שסגר הליכי פירוק או הבראה של חברה, ועליו מסתמכים והסתמכו רבים. לשם כך יש צורך בהצדקה כבדת משקל, שבית המשפט שלהסדר יבחן בשבע עיניים, שכן הכלל כאמור הוא שעל נושים ובעלי תביעה לעמוד על המשמר בחינת " ייזהר הקונה", וכאן נאמר אנו " ייזהר הנושה"".
30. שאלת הקנייתה של זכות ממורקת בעת מכירה על ידי רשות בהקשר לקניין רוחני, היא סוגיה נכבדה ומורכבת. המענה לכך טומן הכרעה בין ההגנה על דיני הקניין הרוחני והעקרונות שמקופלים בהם לבין ההגנה על הוודאות והיציבות המשפטית, שמגולמות במכירת נכס על ידי רשות, כדוגמת בית משפט בהליכי פירוק או בהליך כינוס נכסים.
כפי ששנינו, מן העבר האחד ניצב האינטרס הציבורי בעידוד היצירה והאמצאה על-ידי מתן בלעדיות ליוצר על פרי עמלו הרוחני. מן העבר השני ניצב האינטרס הציבורי בשמירה על ביטחון ושטף חיי המסחר, גם במחיר הפגיעה בבעליו המקורי של נכס ומתן עדיפות על פניו לרוכש הנכס מידי רשות.

31. בכדי להגיע לתוצאה משפטית ראויה, יש להיזקק בראש ובראשונה לפרשנות חקיקה של הוראת סעיף 34 א לחוק המכר. סעיף זה מקנה לקונה זכות ממורקת בתנאי שה"נכס" נמכר על ידי בית משפט או רשות אחרת על פי דין. במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק שעמדה ביסוד תיקון החקיקה שהוליד את סעיף 34 א לחוק המכר נאמר כי " סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 דן בתקנת השוק ב"נכס נד" וקובע רכישת בעלות " נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר, אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור". החוק המוצע מתקין תקנת שוק נוספת, והיא ההגנה לקונה נכס מרשות מוסמכת על פי דין, כגון קניית נכס בהוצאה לפועל או מרשויות המכס" [הצ"ח 882].
הצדדים אינם חלוקים בשאלה אם המכר נעשה על ידי רשות. כן מוסכם על הצדדים שהנתבעות פעלו בתום לב ושילמו תמורה מלאה. ליבת המחלוקת נעוצה במונח " נכס". כך, אליבא התובעים פטנט אינו בגדר " נכס", אלא " נכס על תנאי" ועל כן אינו נכלל בסעיף 34 א לחוק המכר.
לצורך יציקת התוכן במונח "נכס" יש להיעזר בכללי הפרשנות. בספרו פרשנות במשפט, מסביר פרופ' אהרון ברק כי פירוש טקסט הינו בעל שלושה מרכיבים עיקריים: "המרכיבים העיקריים של כל תורת פרשנות במשפט הם שלושה: הטקסט המתפרש, התכלית שהטקסט נועד להגשימה ושיקול הדעת הפרשני במקום שהפעלת התכלית על הטקסט מעלה יותר מאפשרות פרשנית אחת. מרכיבים אלה חלים גם בפירוש דבר חקיקה" [אהרון ברק, פרשנות במשפט כרך שני - פרשנות החקיקה 79 (1993) (להלן – ברק, פרשנות)].

32. בבואנו לפרש דבר חקיקה, יש להיצמד, ככל הניתן, למובנה הטבעי של לשון הטקסט. "ביסוד פרשנות החקיקה עומד טקסט המבוטא בלשון טבעית. ללשון זו יש מובן עבור דובריה של אותה לשון. פרשנות החקיקה חייבת להעניק ללשון אותה משמעות הנופלת לגדר מובנה של הלשון עבור דובריה ... אין שופט רשאי ליתן למילות החוק משמעות שהן אינן יכולות לשאת. הטעם העומד ביסוד כלל זה מקורו באופי "הקומוניקטיבי של הלשון. לשון החקיקה נועדה להעביר מסר מהמחוקק לציבור. המחוקק השתמש בלשון המקובלת על הציבור, ושהציבור נזקק לה. על כן יש להעניק לחקיקה את המשמעות המקובלת והרגילה". [ברק, פרשנות, בעמ' 82-81; ע"א 65/82 מנהל מס שבח מקרקעין נ' הרשקוביץ, פ"ד לט(4) 281, 289 (1985); עע"ם 10673/05 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך הגבוה באשדוד נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, פסקה ז' בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 31.12.2007)]
אחד הכלים להבנתו הלשונית של מונח הינו המילון [ברק, פרשנות, בעמ' 101; בר"ע 593/86 פוטשניק נ' שליסל, פ"ד מא(4) 533, 537 (1987)]. בענייננו, הגדרתו המילונית של המונח "נכס" במילון היא – "רכוש, קניין, בעל ערך חמרי" או "דבר חשוב ויקר ערך" [מילון אבן-שושן מחודש ומעודכן לשנות האלפיים 1201 (2010)]. על פניו נראה אפוא, כי פרשנותו הלשונית של המושג שבמחלוקת מביאה לתוצאה כי פטנט הוא בגדר "נכס".

33. לאחר שנוכחנו כי פרשנות מילולית מובילה לתוצאה לפיה פטנט יכול להיחשב כ"נכס", נידרש לפרשנות תכליתית של הסעיף, שהרי "חוק הוא יצירה תכליתית, ויש לתת לו פירוש, שיגשים את תכליתו" [בר"ע 277/82 נירוסטה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 826, 832 (1983)]. כפי ששנינו, בעניין זלצר אימץ בית המשפט העליון את הגישה שרואה בתכליתו של סעיף 34א "לתקן ולהיטיב את מהלך העסקים הרגיל של מכירה על ידי רשות על פי דין", מתוך הכרה בכך ש"בהליכים אלה, ובעיקר בהליכי הוצאה לפועל, נמכרים נכסים רבים, חלקם יקרים מאוד, בתדירות גבוהה יחסית. קיימת אפוא הצדקה לקבוע תקנת שוק גם ביחס להליכים אלה, כמו גם הליכי מכירה אחרים על ידי רשות על פי דין" [עניין זלצר, פסקה 8]. תוצאה זו הוסברה בשני טעמים עיקריים:

הראשון - מתן תמריץ לרוכשים פוטנציאליים להשתתף במכירות המתבצעות על ידי רשות, ולעודדם להציע מחיר הקרוב למחיר השוק של הנכסים.

השני - מכירה על ידי רשות היא עניין ייחודי. ראוי לתת למי שרוכש נכס מידי רשות את אותו הביטחון שיש לרוכש בתנאי תקנת השוק.

34. ההלכה הפסוקה כבר הכירה באופן עקרוני בפטנט כזכות קניינית [בג"ץ 5379/00 Bristol-Myers Squibb Company נ' שר הבריאות , פ"ד נה(4) 447 (2001); רע"א 8127/15 התאחדות התעשיינים בישראל נ' Merck Sharp & Dohme Corp. (פורסם בנבו, 15.06.2016)]. במובן זה אין הצדקה עיונית לאבחן את הדברים שנקבעו בעניין זלצר באשר לזכות קניין במקרקעין מעניינו של מכר פטנט על ידי רשות.
כך, פטנט הוא נכס ייחודי ובעל ערך רב ( שאם לא כן הוא לא היה נרשם ומקנה לבעליו מעמד מונופוליסטי למשך שנות דור) ונכון הוא ליתן תמריץ לרוכשים פוטנציאלים להציע מחיר שקרוב למחיר השוק של אותו פטנט, בכדי לאפשר חלוקת דיבידנד הולם לנושים. בהינתן כי מכירת הפטנט נעשית על ידי בית המשפט, אף ראוי להקנות הגנה ובטחון של ממש לרוכש פוטנציאלי בהליך שכזה, באמצעות קבלת זכות ממורקת לידיו.

35. מסקנה זו מתיישבת עם כלל פרשני נוסף שנועד לסייע בגיבוש תכלית החקיקה והוא – בחינת היחידה החקיקתית שבמחלוקת על רקע דבר החקיקה השלם בו היא מופיעה, וכן עם הכלל לפיו חובתו של הפרשן לקרוא את הדבר החקיקה בשלמותו [ ברק, פרשנות, בעמ' 308-306]. כך, בניגוד להוראת סעיף 34 לחוק המכר, בעניין "מכירה על ידי רשות" לא קיימת דרישה בסעיף 34 א להיותו של הממכר " נכס נד". דרישה הניידות של הנכס, בה מקופלת גם דרישת המוחשיות, יכולה להיות מוצדקת בעניין תקנת שוק רגילה, שם אלמנט ההחזקה הוא משמעותי ( כנכס שעובר לסוחר). אולם, היא לא נדרשת כלל עת עסקינן במכר על ידי רשות, שם תכלית ההגנה היא שונה. בהקשר זה מקובלת עליי לחלוטין עמדתו של פרופ' איל זמיר כי " סעיף 34 א עשוי לחול על כל נכס שחוק המכר חל עליו ( ישירות או באורח אנאלוגי). בניגוד להוראת סעיף 34, יחול הסעיף גם על מכר מקרקעין, זכויות אובליגטוריות, קנין רוחני ועוד" [זמיר, חוק המכר, בעמ' 732; כן ראו: שפירא, טיהור נכסים, בעמ' 573].

36. לא זו אף זאת, גישה פרשנית שתגביל את תחולת סעיף 34 א לנכסים מוחשיים בלבד עלולה להימצא אנכרוניסטית. מן המפורסמות שתאגידים רבים ומוּכּרים חובקים נכסים בעלי ערך כלכלי אדיר, שהם אינם בגדר נכסים מוחשיים, אלא הם ידע, תוכנות ופטנטים. כך בתחום ההיי-טק, כך בתחום הביו-טק וכך בתחום הפארמה.
הלכה היא עמנו וכוחה לא תש: "דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו הוא מקבל צביונו מהקשר הדברים ומכאן שיש לפרשו על פי המטרה שאותו חיקוק – הוא ולא אחר – בא לשרת ..." [בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 513 (1970)]. עקרון פרשני זה מוצא את ביטויו בספרו של פרופ' אהרון ברק, שם נכתבו הדברים הבאים: "כאשר הנורמה המתפרשת היא דבר חקיקה, מטרתם של כללי הפרשנות היא להעניק לדבר החקיקה את המשמעות המגשימה בצורה הטובה ביותר את תכליתו" [ברק, פרשנות, בעמ' 143]. ובהמשך נכתב [שם, בעמ' 150]: "גיבושה של תכלית החקיקה נעשה תמיד בהווה. השופט שואל עצמו מהי תכלית החקיקה בשעת מתן הפירוש. אכן, הפרשן החקיקתי אינו מחוייב ליתן לדבר החקיקה את הפירוש שהיה נותן לו למחרת חקיקתו. הפרשן התכליתי חייב ליתן לדבר החקיקה את הפירוש שראוי ליתן לו בהווה. דבר החקיקה 'מדבר תמיד', והוא מדבר לפני החברה בהווה. הפרשן שואל שאלות שהמחוקק ההיסטורי לא שאל ושלעיתים כלל לא יכלו לעלות על דעתו". עקרון פרשני זה, המחייב את הפרשן להגיע לתוצאה עדכנית, לבל יוותר המשפט מאחור, כענף מיושן וחסר שימוש בחיי היום-יום, מוביל לתוצאה כי המונח "נכס" צריך לכלול בחובו גם רכיבים בלתי מוחשים, כדוגמת פטנט.

37. משנוכחנו כי לשונו של סעיף 34א מאפשרת הכללת הפטנט כ"נכס" וכי הדבר הולם את תכלית החקיקה של הסעיף, מתבקשת המסקנה שדין פטנט כדין נכס ואין מניעה מהחלת הוראת סעיף 34א לחוק המכר על ענייננו.
ברם, אליבא התובעים, חוק הפטנטים מהווה חוק מיוחד שגובר על הוראת סעיף 34א לחוק המכר שהוא דין כללי ועל כן נדחית תחולתו של האחרון.
דעתי שונה. אין חולק שהוראת חוק ספציפית גוברת על הוראת חוק כללית ( Lex specialis derogat generali) [ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט - תורת הפרשנות הכללית 551 (1992); ע"פ 946/94 מדינת ישראל נ' עובד, פ"ד נח(6) 951, 959 (2004); ע"א 545/96 Sheridon Exim Ltd. נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נג(2) 289, 317 (1999)]. עם זאת, הוראת החוק הספציפית דכאן איננה חוק הפטנטים, אלא הוראת סעיף 34 א לחוק המכר שנחקקה לאחר חקיקת חוק הפטנטים ונועדה להסדיר עסקאות מכר ייחודיות, בהן כאשר הנכס נמכר על ידי רשות [ ראו גישה עיונית דומה באשר לסעיף 34 לחוק המכר – מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 87 (תשס"ב)].
יתר על כן, בשונה מחוק זכויות יוצרים, חוק הפטנטים ( על תיקוניו השונים) אינו מכיל הוראה בדבר רכישת פטנט על ידי צד שלישי בתמורה, בתום לב ובמסגרת מכר שנעשה על ידי רשות מוסמכת. מכאן, שאילו המחוקק ביקש להחריג את הוראת סעיף 34 א לחוק מתחולה על חוק הפטנטים המכר או להנחיל הסדר מצומצם יותר, היה עושה כן. משלא נעשה הדבר, התוצאה היא שאין מניעה להחלת הוראת סעיף 34 א לחוק המכר גם על מכר של פטנט על ידי רשות.

38. לפרשנות לשונו של החוק ולתכלית החקיקה דלעיל, מצטרפים שיקולים נוספים שיש בהם לתמוך בהחלת הוראת סעיף 34 א לחוק המכר על מכר פטנט מידי רשות.
נוכחנו שאחד הרציונאלים מאחורי תקנת השוק בסעיף 34 א לחוק המכר, עליו עמד בית המשפט העליון בעניין זלצר, הוא הרצון להעניק לרוכשים תמריץ להשתתף במכירות המתבצעות על ידי רשות ולעודד אותם להציע מחיר קרוב למחיר השוק של הנכסים, אחרת תהיה ירידת ערך של הנכסים. רציונאל זה מלמד כי אין סיבה להבחין בין החלה של תקנת השוק על נכסים ניידים ונכסי מקרקעין לבין החלתה על נכסי קניין רוחני. משמעותה של קביעה לפיה מכר של קניין רוחני מסוג פטנט אינו יכול להיכלל בסעיף 34 א לחוק המכר, היא הטלת עול כלכלי כבד על משקיעים פוטנציאלים. מאידך, הענקת ערך לזכות טהורה ונקייה, מביאה להגדלת הערך שלה בעולם האמיתי. כך, השחקנים החוזרים יודעים ex ante שהם רוכשים זכות נקייה ומוגנת במסגרת הליך חדלות פירעון ולכן יתמחרו את ערך הזכות בהתאם [ דיני חדלות פירעון, עמ' 79]. התוצאה היא כי להגנה על זכות הקונה מכוח סעיף 34 א לחוק המכר עשויה להיות תרומה לרווחה החברתית [ לזיקה שבין הגדלת ההגנה על זכות הקונה מכוח תקנת השוק לרווחה החברתית, ראו: ברק מדינה " העדפת הקונה בתמורה ובתום לב במצבי תחרות מול הבעלים המקורי, לשם עידוד השקעה בהשגת מידע" המשפט ה 117, 141-134 ( תשס"א)].

39. מאידך, כרסום בהגנת הסעיף עלול לגרום למשקיעים פוטנציאליים המבקשים להשתתף ברכישת נכסים בהליכי פירוק או בהליכי הבראה של חברה להשקיע זמן והון בבדיקות מקיפות, מעמיקות וארוכות טרם ביצוע השקעתם. עלויות אלה, כמו גם הסיכון שברכישת זכות בלתי ממורקת יגולמו בהצעות הרכישה שיציעו אותם מציעים פוטנציאלים בעת הליכי המכירה. כתוצאה מכך תיגרם פגיעה מיידית ומשמעותית בערכם של הנכסים הנמכרים במסגרת הליכי חדלות הפירעון וממילא תיגרם פגיעה בסיכויי ההבראה של אותה חברה או בסיכויי הנושים לקבל דיבידנד ראוי מכוח מימוש נכסי החברה שנקלעה לחדלות פירעון. בעקיפין, יהא בכך אף לפגוע באינטרס של בעלי פטנטים, במובן זה שאם חלילה יקלעו אלה לקשיים כלכליים וידרשו לממש את נכסיהם בבית המשפט או בלשכת ההוצאה לפועל, יושתו עליהם פרמיות מימוש גבוהות יותר מאלה שמגלמות את הסיכון במכר שכזה, בלא הגנת הוראת סעיף 34 א לחוק המכר.
הנה-כי-כן, דווקא החרגה של פטנט מהוראות סעיף 34 א לחוק המכר תפגע בתכליות שמקופלות בהגנה על הפטנטים – היא עלולה למנוע מהציבור את האפשרות לנצל את האמצאה, היא תגדיל את עלויות המכירה בעת מימוש פטנטים בנסיבות של חדלות פירעון, וממילא תמנע את מקסום התשואה בנסיבות שכאלה.

40. לא זו אף זאת, קביעה לפיה רכישה שנעשתה תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ואשר קיבלה את אישורו איננה תקפה, עלולה לגרום לפגיעה ביציבות, בסופיות ובוודאות הליכי חדלות הפירעון. עמד על כך השופט א' רובינשטיין בעניין רוזנפלד כאשר קבע כי " הצורך בשמירה על יציבות ההסדר גובר על זכות הגישה לערכאות" וכן: "יש צורך בקיומן של נסיבות חריגות ביותר כדי לערער הסדר חתום, שסגר הליכי פירוק או הבראה של חברה, ועליו מסתמכים והסתמכו רבים" [עניין רוזנפלד, פסקאות ע"ד ו-ע"ט]. אימוץ הגישה המצמצמת, לפיה מכר על ידי רשות אינו כולל נכסי קניין רוחני, עלול לפגוע באינטרס ההסתמכות של הרוכשים ושל הנושים בהליכי פירוק וביכולת ההבראה של תאגידים למיניהם. הוא הדבר באשר לנושים ולרוכשים בהליכי פשיטת רגל או בהליכי כינוס ומימוש נכסים של חייבים יחידים. שחקנים אלה כבר תמחרו את הסיכונים שנטלו על עצמם בהתחשב ביכולתם לרכוש זכות ממורקת בנכס. הגישה המצמצמת עלולה לאפשר מצב שבו בחלוף שנים ממועד הרכישה יתייצב בעל הזכות המקורית, יטען לזכות באותו קניין רוחני ויקבלה לידיו, או יגרום לאיונה הכלכלי של הזכות שנרכשה בזמנו במסגרת הליכי חדלות הפירעון. כלום יעלה על הדעת שאותו רוכש שקנה נכס על ידי בית המשפט יצא וידיו על ראשו? היש פגיעה חמורה מזו בעקרון הוודאות והיציבות המשפטית?

41. אינני סבור כי פסיקת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אס.די.אר. מכוחה נדחתה תחולת תקנת השוק על מוצרים שנרכשו אגב הפרת זכויות קניין רוחני, מחייבת את דחיית תחולת סעיף 34 א לחוק המכר על נסיבות ענייננו. לכך שני טעמים.

ראשית, המקרה דנן אינו דומה כלל למקרה שנדון בעניין אס.די.אר. בענייננו, הליכי המכר התבצעו במסגרת הליכי חדלות פירעון של פוליאון וקיבלו את אישורו של בית המשפט, בעוד שבעניין אס.די.אר. הועלתה טענה ( שנדחתה) לרכישה בתנאי תקנת השוק שקבועים בסעיף 34 לחוק המכר. עסקינן איפוא במאטרייה עובדתית ומשפטית שונה, והיא – מכירת פטנט 370 לצ.ל.פ " על ידי רשות" בתום לב ובתמורה.

שנית, האינטרסים שעומדים ביסוד הוראת סעיף 34א לחוק המכר שונים מאוד מאלה שעומדים ביסוד "תקנת השוק הרגילה". אינטרסים אלה, בהם מעורבים גם שיקולים מוסדיים ושיקולים נורמטיביים של וודאות במשפט, מצדיקים החלת נורמה משפטית שונה בנסיבות בהן המכר מתבצע מידי רשות.

42. פרשנות ראויה נדרשת להגשים את המטרה אשר הטקסט המשפטי נועד להגשים, ומרכיביה הם שלושה: הלשון, התכלית ושיקול הדעת [אהרון ברק, פרשנות תכליתית במשפט, 136-132 (2003); רע"א 11194/04 פוליביד, מוצרי פוליסטירן מוקצף שותפות מוגבלת מקיבוץ משמר הנגב נ' גבעתי (פורסם בנבו, 01.03.2005)]. פרשנותנו מלמדת כי הנתבעות אכן רכשו זכות ממורקת בפטנט 370. תוצאה זו מתחייבת מפרשנות לשון החוק ותכליתו. היא אף מגשימה ערכים כבדי משקל, כדוגמת יציבות וודאות במשפט. תוצאתה של פרשנות זו היא הענקת הבכורה לדיני חדלות פירעון בנסיבות ייחודיות בהן המכר התבצע בתום לב ובתמורה ומכוח פסק דין שניתן על ידי בית משפט של פירוק.
לפיכך, אני דוחה את כל הטענות בכתב התביעה המתוקן שיסודן בזכותם של התובעים בפטנט 370. הוא הדבר באשר לסעדים שנתבעו בהתבסס על טענת התובעים באשר לפטנט 370, ביניהם: הצהרה כי התובע 2 הוא הממציא והבעלים של פטנט 370 ושל כל בקשות הפטנט שקשורות אליו, העברת הבעלות בפטנט 370 ובכל יתר בקשות הפטנטים שקשורות אל פטנט 370 לידי התובעים, איסור ייצור ושיווק מוצרים שמתבססים על פטנט 370 ומסירות דוחות וחשבונות באשר לכך.

43. תוצאה זו מתבקשת לא רק מהכרעה פרשנית-ערכית במחלוקת דנן, אלא שהיא מתיישבת עם חוסר המעש בו לקו התובעים במספר הזדמנויות שעמדו להם להגן על זכיותיהם הנטענות באמצאה ועם קיומו של מחסום דיוני שמונע מהם לעשות כן במסגרת התביעה דנן.

ובמה דברים אמורים?

חוק הפטנטים מונה מספר דרכים לתקיפת הפטנט. הראשונה שבהן היא הוראת סעיף 31 לחוק הפטנטים, אשר מאפשרת לכל אדם להגיש לרשם הפטנטים התנגדות למתן הפטנט. הטעם לכך הוא באינטרס הציבורי שלא יינתן פטנט לאמצאה שאינה כשירה לפטנט או שאינה עונה על הוראות החוק וכן עידוד אמצאות וחידושים המועילים לחברה [ ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846, 852 (1990)]. לאור חשיבות זהות הממציא, קבע המחוקק בסעיף 31(3) לחוק הפטנטים כי ניתן להתנגד לרישום פטנט כאשר " המתנגד, ולא המבקש, הוא בעל האמצאה". כך, במסגרת הליך המבוסס על העילה האמורה בסעיף 31(3) לחוק הפטנטים, ניתן להעביר את הבעלות בפטנט למי שיוכיח כי הוא בעליו האמיתי ( סעיף 33( א) לחוק הפטנטים) [ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר – אבקו איזוטופס אינק., פ"ד מ(3) 281, 292-290 (1986)]. בקשת ההתנגדות שבה עוסק סעיף 30 לחוק הפטנטים חלה בשלב שלפני רישום הפטנט בפנקס הפטנטים. המחוקק העניק למי שמבקש להתנגד לרישום הפטנט בפנקס הפטנטים אפשרות להגיש את התנגדותו תוך שלושה חודשים מיום פרסום הבקשה. בענייננו, לא נטען בכתב התביעה שהתובעים הגישו התנגדות לרישומו של פטנט 370 בהתאם להוראות חוק הפטנטים, למרות שלגישתם מדובר במוצרים דומים שפונים לאותו פלח שוק.
מחדלם של התובעים מתעצם בהינתן שהליכי הפירוק של פוליאון התנהלו באופן פומבי. יש להניח, מכוח חזקת התקינות, כי הם לוו בפרסומים שנערכו כדת וכדין. יתר על כן, תדביק אף דיווחה מספר פעמים על ההתקדמות בעסקת הרכישה לבורסה לניירות ערך. דבר לא מנע מהתובעים להתייצב בפני הנאמן למכירת נכסי החברה שבפירוק במסגרת " תביעת חוב" או לפני בית המשפט של פירוק במסגרת הליך של " בקשה למתן הוראות" ולטעון לזכויותיהם בפטנט 370. לוּ היו עושים כן, ניתן היה לפתור את המחלוקת לפני מעשה ולתמחר את הזכות הנרכשת בהתאם, אם בכלל. במובן זה, התובעים הם מונעי הנזק הזולים ביותר והטובים ביותר ( בהתחשב בכך שעסקינן בפטנט שאמור להיות מוכר להם). מתן אפשרות לניהול התביעה דנן יהווה תמריץ שלילי למי שלא פעל במועד ובמקום בכדי להגן על זכויותיו. המשפט כמכשיר להכוונת התנהגות אינו יכול לעודד תוצאה שכזו. יתר על כן, קבלת התביעה עלולה ליצור העדפה פסולה, על חשבונן של הנתבעות שפעלו בתום לב ושלמו את התמורה המלאה בגין המכר, בהסתמך על הוראת סעיף 34 א לחוק המכר.

44. מחדלם של התובעים עת " ויתרו" על הפנייה אל בית המשפט של חדלות פירעון הוא החמור מבין השניים, שהרי מכר נכסיה של פוליאון בוצע מכוח פסק דין של בית המשפט דשם. נוכחנו כי הפסיקתא שנחתמה חובקת את הוראת סעיף 34 א לחוק המכר ומכילה אותו במפורש על הסכם הרכישה מכוחו רכשה צ.ל.פ את נכסיה של פוליאון, לרבות פטנט 370 [ ראו סעיף 1 בפסיקתא שצוטט לעיל].
הכלל הוא שבית המשפט של פירוק הוא בעל מומחיות ייחודית בתחום חדלות הפירעון. בכלל זה בית המשפט של פירוק הוא שמוסמך לפרש הסדר נושים לאחר אישורו [ סעיף 350( ט1) לחוק החברות, התשנ"ט-1999]. רק לאחרונה שב ושנה בית המשפט העליון עקרונות אלה, בע"א 679/17 מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ, פסקה 39 בפסק דינו של השופט ד' מינץ והאסמכתאות שמובאות שם ( פורסם בנבו, 11.02.2018):

"סמכות בית המשפט של חדלות פירעון אינה מוגבלת אפוא רק לדיון בהליך הסדר הנושים עצמו והיא נמשכת גם לאחר אישור הסדר הנושים. זאת, בין היתר משום שלצורך אישור ההסדר נפרשׂה בפני בית המשפט של חדלות פירעון התמונה המלאה של מפת האינטרסים העומדים בבסיס הסדר הנושים המוצע ועליו ליתן מענה כוללני ומקיף, המביא בחשבון את השלכות ההסדר על כלל הגורמים המעורבים. בית המשפט של חדלות פירעון הוא זה המודע למשמעות המלאה של ההסדר על הנושים ועל החברה, על המשך התנהלותה או חדלות פירעונה ועל כן הוא זה שיכול לבחון את ההליך המתנהל לפניו " במבט על", על כל השיקולים והאינטרסים השונים הקשורים אליו. דברים אלו נכונים הן לשלבים הראשונים בתהליך אישור ההסדר, והן לשלבים שלאחר אישורו, ככל שעולות סוגיות שיש בהן כדי להשפיע על ההסדר ועל הזכויות והחובות של הצדדים לו ... "

בהינתן שהתובעים לא פנו אל בית המשפט של פירוק, לא בזמן אמת ואף לא בדיעבד, הרי שהם מנועים מלנהל לפניי את התביעה דנן, בטענה כי הנתבעות גזלו את קניינם והם אלה שזכאים לקבל לידיהם את פטנט 370, חלף פסק הדין שניתן על ידי הערכאה המוסמכת והבקיאה בעניין.

45. לטענת התובעים יש באפשרותם להתנגד לרישומו של פטנט 370 בפנקס הפטנטים אף מכוח סעיף 73 ב לחוק הפטנטים, אשר גובר על הוראות חוק ההתיישנות. אף טענה זו של התובעים איננה יכולה להתקבל משני טעמים עיקריים:

ראשית, התובעים לא הגישו בקשה לביטולו של פטנט 370 כאמור בסעיף 73 ב לחוק הפטנטים ואף לא עתרו לקבלת סעד זה במסגרת כתב התביעה המתוקן [ למהות העילה וההליך באשר לתביעת ביטול פטנט, ראו: ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4) 729, 736 (1987); עש"א ( מינהליים י-ם) 645-06-13 אוניפארם בע"מ נ' Lilly Icos פסקה 56 ( פורסם בנבו, 26.01.2014); דפנה לוינסון-זמיר " שיקולים כלכליים בהגנה על אמצאות" משפטים יט 143, 160 (1989)] .

שנית, הסעיף מאפשר לכל אדם שאינו בעל הפטנט להגיש בקשה לביטולו. לטענת התובעים הם הבעלים של פטנט 370 וזכאים לקבלו לידיהם. לפיכך, ההסתמכות על הוראת סעיף 73 ב לחוק הפטנטים עומדת בסתירה לקו הטיעון המרכזי בכתב התביעה המתוקן ולכן איננה חלה בעניינם של התובעים.

46. בנסיבות אלה, לאחר שכבר ניתנה לתובעים הזדמנות אחת לתיקון כתב התביעה, אני סבור כי הדרך הראויה בשלב זה היא להורות על סילוקה על הסף של התביעה, בכדי להקטין את עלויות ההתדיינות ולאפשר לתובעים לשקול בכובד ראש את האופן בו ימשיכו לנהל את ההליכים, אם בכלל.

47. סוף דבר – טענות הנתבעות מתקבלות באופן הבא:
אני קובע שהבעלות בפטנט 370 עברה לנתבעות כשהיא נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בו, מכוח סעיף 34 א לחוק המכר, התשכ"ח-1968.
טענות התובעים בכתב התביעה באשר לזכותם בפטנט 370 וכן טענותיהם באשר למוצרים שמיוצרים מכוחו של פטנט 370 – נידחות. כך גם נידחות טענות התובעים שעניינן הפרת פטנט 370.
לנוכח דחיית עיקרן של הטענות והעילות שבכתב התביעה המתוקן, התוצאה היא שמרביתה המכרעת של התביעה נותרה ככלי ריק מתוכן, דבר שמחייב עריכת רביזיה משמעותית בתביעה. לעת הזו, הכתב אינו מראה יותר על עילת תביעה ( זאת עוד מעבר לשאלה הנכבדה של זהות הערכאה בה יש לברר את טענות התובעים). בנסיבות אלה ובהסתמך על עמדתם המשותפת של הצדדים שביקשה לחסוך במשאבים ולצמצם את עלויות בהליך דנן, אני רואה לנכון למחוק את יתרת התביעה מכוח סמכותי לפי תקנות 144, 143(8) ו – 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אך גם בהתחשב בהסדר הדיוני שחסך משאבים דיוניים רבים כמו גם בייחודיות הסוגיה שעמדה במחלוקת אני מחייב את התובעים בשכר טרחת באי כוחן של הנתבעות, על הצד הנמוך, בסך 15,000 ₪ לתשלום בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.