הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 26303-06-13

התובעות והנתבעות שכנגד 1. ערנת טק בע"מ
2. נ. ערנט איי. קום בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גונן קסטנבאום ו/או
עוה"ד מני חי ואח'

נ ג ד

הנתבעות והתובעת שכנגד 1 1. דו.רז.טק שיתוף מערכות בע"מ
2. ד.ר מירקם התוכנות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד טל שפרנט

הנתבע שכנגד 3 3. אלי אורי
ע"י ב"כ עוה"ד גונן קסטנבאום ו/או
עוה"ד מני חי ואח'

פסק דין

פתח דבר

תביעה שעניינה הפרת זכויות יוצרים והפרת הסכמות חוזיות ע"י הנתבעות בשל שימוש אותו עשו הנתבעות בתוכנת קופה שיוצרה, פותחה ושווקה ע"י התובעות.

התובעות עתרו בתביעתן הן למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות או מי מטעמן לעשות שימוש כלשהו בתוכנת הקופה וכן עתרו לפיצוי כספי אשר הועמד לצרכי אגרה על סך של 700,000 ₪.

מנגד הגישה הנתבעת 1 תביעה שכנגד כנגד התובעות וכן כנגד מר אלי אורי, ובה עתרה לפיצוי כספי בסך 1,078,091 ₪ בגין הפרת חוזה.
הצדדים

1. התובעת 1, ערנת טק בע"מ ( להלן – ערנת), היא חברה פרטית מוגבלת במניות, אשר פיתחה ויצרה תוכנת קופה לביצוע פעולות קופה על גבי מסך מגע בנקודות מכירה, ולצורך ניהול עסק דרך משרד אחורי ( back office) ובכלל זה ניהול מחירים, מבצעים, מלאים, כוח אדם, דוחות ניהול וכיוצ"ב ( להלן – התוכנה או תוכנת הקופה לפי העניין).

התובעת 2, ערנט איי.קום בע"מ ( להלן- ערנט) הוקמה ע"י אחד ממנהלי ערנת, מר נתן פרוינד ( להלן- מר פרוינד), ואחד מבעלי מניותיה, מר עמרם שינברגר ( להלן- מר שינברגר), לצורך מימוש הסכם שיתוף הפעולה שנחתם עם הנתבעת 1.
כיום מוחזק מלוא הון המניות של ערנט בידי מר שינברגר.

2. הנתבעת 1, דו-רז טק שיתוף מערכות בע"מ ( להלן – דורז), אף היא חברה פרטית מוגבלת במניות, הוקמה ונוסדה בחודש אפריל 2012, ע"י מר רפי זאמן שהיה אותה עת מנהל ובעל מניות בנתבעת 2, ד.ר מירקם התוכנות בע"מ ( להלן- מירקם), אשר הוקמה בשנת 1991 ומוכרת כבית תוכנה מוביל, וזאת מתוך כוונה לבצע בה פעילות נפרדת ונבדלת מהפעילות של מירקם.

3. מר אלי אור, נתבע 3 בתביעה שכנגד שהוגשה ע"י דורז, שימש כמנכ"ל ערנת וערנט במועד הגשת התביעה שכנגד.

רקע עובדתי – ההסכמים השונים שנחתמו בין הצדדים

4. במהלך שנת 2009 ולאחריה נוהלו מגעים בין מנהלי מירקם וערנת לצורך רכישת האחרונה ע"י מירקם, ואולם הדבר לא יצא אל הפועל. במהלך שנת 2012 שבו הצדדים ובחנו שיתוף פעולה בכל הקשור לשיווק תוכנת הקופה שפותחה ע"י ערנת. נראה כי המגעים נוהלו בעיקר באמצעות מר גילי בן שלמה ( להלן - מר בן שלמה), אשר שימש באותם ימים כמנהל של ערנת ( עמ' 57 שו' 5-27, עמ' 58 שו' 7-14 ועמ' 68 שו' 27-34 לפרו' מיום 13.3.18).

בסופו של יום, נחתם ביום 3.8.12 הסכם שיתוף פעולה בין ערנת לדורז ( להלן - הסכם שיתוף הפעולה), אשר היה אחד מבין שרשרת הסכמים שנחתמו לצורך הסדרת הפעילות המשותפת בין הצדדים, כפי שיובהר להלן.

5. נקדים ונצטט מתוך הסכם שתוף הפעולה את עיקריו. בסע' 2 ב להסכם שיתוף הפעולה צוין –

"במסגרת שיתוף הפעולה, צד א' (=ערנת) יעניק לצד ב' (=דורז) זכות בלעדית לשיווק פתרון הקופה שלו ללקוחות בתחום קמעונאי האנרגיה והדלק. זאת כל עוד פתרון הקופה של צד א' ישווק בלעדית ללקוחות חדשים במשותף. במידה וצד ב' ישווק פתרון קופה אחר ללקוח חדש ללא הסכמה מפורשת ובכתב מצד א', אזי תבוטל הבלעדיות של צד ב', וצד א' יוכל לשווק ללא צד ב' את פתרון קופה גם בתחום האנרגיה"

עוד הוסכם כי דורז תְפָתֵחַ מערכת משולבת של תוכנת הקופה של ערנת עם תוכנת המשאבה שלה וזאת לצורך יצירת תוכנה משולבת אשר תשווק בבלעדיות ע"י דו רז " בתחום קמעונאי דלק והאנרגיה" (להלן- התוכנה המשולבת), ובלשון סע' 2 ג ו 2 ד' להסכם שיתוף הפעולה –

"2ג. לצורך מימוש הסכם זה, מקסום הפוטנציאל של שיתוף הפעולה וכתנאי יסודי בהסכם זה, צד א' יפקיד את קוד מקור התוכנה של פתרון הקופה שלו אצל עו"ד נאמן – עו"ד טל שפרנט, הדבר יעשה במעמד חתימת החוזה, וזאת על מנת שצד ב' יפתח, על חשבונו, פיתוחים חדשים במערכת, בקר תחנה ומימשק לתחום הדלק והאנרגיה. מחויבות צד ב' היא להשקעה בעניין זה של שווה ערך ל -8 משכורות חודשיות של מתכנת ( ככל שיועסק יותר ממתכנת אחד התקופה תתקצר).

2 ד. הפתרון המשולב ימותג ע"י צד ב' לפי שיקול דעתו הבלעדי, וישווק על ידו באופן בלעדי בתחום קמעונאי דלק והאנרגיה"

עוד הוסכם כי התמורה שתינתן לערנת בשל שיתוף הפעולה הנזכר תהא עמלה בשיעור של 25% מהתמורה שתתקבל ממכירת הפתרון המשולב וממתן שירותי התמיכה הטכנית למערכת , ובלשון סע' 2 ו-2 ח להסכם שיתוף הפעולה–

" 2ו. צד ב' יהיה בעל שיקול הדעת הבלעדי לקביעת מחיר המוצר ללקוח, כאשר מוסכם כי חלקו של צד א' בתמורה יהיה 25% מהמחיר ללקוח.

2ז. כנגד חלקו בתמורה מתחייב צד א' להעניק רשיון שימוש בלתי מוגבל בזמן ומספר משתמשים ללקוח הפתרון המשולב, את הרכיבים הפיזיים של הפתרון, אחריות ( טיפול חינם בתקלות) לתקופה של 12 חודשים מהתקנה ושירות תמיכה לטיפול בתקלות לאחר תום תקופת האחריות.

2ח. חלקו של צד א' בתשלום עבור התמיכה יהיה 25% מהתשלום של הלקוח עבור התמיכה"

הסכם העברת פעילות

6. ביום 27.9.12, זמן קצר לאחר חתימת הסכם שיתוף הפעולה, נחתם הסכם העברת פעילות במסגרתו העבירה ערנת את פעילותה לחברת ערנט ( להלן – הסכם העברת הפעילות).

במסגרת הסכם העברת הפעילות קיבלה על עצמה ערנט את התחיבויות ערנת בהסכם שיתוף הפעולה. להסכם העברת הפעילות צורפה כנספח, בין השאר, רשימת הלקוחות של ערנת, אשר מנתה אותה עת כ 150 לקוחות.

הסכם הניהול

7. בחודש ספטמבר 2012 ( אין ציון יום החתימה על גבי ההסכם) נחתם בין דורז לבין מר נתן פרוינד וחברת ערנט הסכם ניהול ( להלן- הסכם הניהול), שעיקריו הם כדלקמן –

ערנט תחתום על הסכם שיתוף הפעולה והוא יחייב אותה, ערנט תנוהל ע"י דורז, ומר זאמן ימונה כמנכ"ל החברה, אין מניעה כי מר גילי בן שלמה ( להלן- מר בן שלמה) יועסק ע"י דורז על חשבונה וזאת על רקע ניתוק היחסים בין ערנת למר בן שלמה, דורז מתחייבת שלא לשדל את לקוחות ערנט לעבור למערכות המתחרות לזו של ערנת ( סע' 11.4 להסכם הניהול), דורז תהא רשאית לשווק ללקוחות פוטנציאלים לרבות לקוחות ערנת, פתרונות תוכנה עם או בלי מערכות של ערנת וזאת בהתאם לצרכי הלקוח והצלחת השיווק ( סע' 11.5 להסכם הניהול), שיווק ללקוחות " בתחום קמעונאי דלק והאנרגיה ( כולל חברות או תחנות דלק, חנויות נוחות, תחנות רחיצה ושאר עסקים בתחומי תחנות דלק וכן חברות קשורות לחברות דלק כגון רשתות שיווק מקבוצת דור)" יהא באחריות דורז והתמורה בגין השיווק תהא כפי שנקבע בהסכם שיתוף הפעולה ( סע' 11.6 להסכם הניהול), לגבי לקוחות שלא מתחום קמעונאי דלק והאנרגיה, אזי ככל שהשיווק הוא של המערכת המשולבת הכוללת את מערכות ערנט יהא השיווק במסגרת הסכם שיתוף הפעולה, מאידך, ככל שמדובר בלקוחות הזקוקים למערכות ערנט שלא כחלק מהפתרון המשולב, יהא השיווק של ערנט ולא כחלק מהסכם שיתוף הפעולה. כך הוסכם שדורז לא תתנה מכירת תוכנת הקופה של ערנט במכירת פתרונות נוספים ( סע' 11.7 להסכם הניהול).

בהסכם הניהול צוין כי הוא לתקופת נסיון בלבד וכי ביטולו או הפסקתו לא תאיין את הסכם שיתוף הפעולה ( סע' 1 להסכם הניהול).

8. ביום 4.10.2012 בוטל הסכם הניהול בהודעת מייל שנשלחה ע"י מר זאמן, במסגרתה נטען כי ערנת וערנט לא עמדו בהתחייבויותיהן ע"פ הסכם הניהול, ובכלל זה ביחס לניהול ספרים של ערנת. בצד זה צוין מפורשות כי הסכם שיתוף הפעולה עומד על כנו ( נספח 8 לכתב התביעה).

הסכם הזיכיון

9. על אף ביטולו של הסכם הניהול שבו הצדדים וחתמו, בחודש אוקטובר 2012, על הסכם זיכיון ( להלן – הסכם הזיכיון) שאלו עיקריו –

הסכם הניהול בוטל והסכם שיתוף הפעולה נותר בעינו, ערנט מעניקה לדורז רשיון וזיכיון בלעדי ובלתי הדיר לעשות שימוש יחודי ובלעדי בתוכנת הקופה, דורז תקיים מערך שיווק, תמיכה ופיתוח לתוכנת הקופה תוך המשך מתן שירות ללקוחות הקיימים של ערנט, חלקה של ערנט בתמורה שתתקבל משיווק תוכנת הקופה ופיתוחיה יעמוד על 40% מהתמורה והכנסות שירותי התמיכה בלקוחות, כאשר בשנת 2012 תעמוד התמורה על 20% בלבד ובשנת 2013 על 25%, התמורה הנזכרת תשולם ע"י דורז אחת לרבעון, הבעלות בקניין הרוחני בתוכנת הקופה ( קוד מקור והתוכנה עצמה) תִּשָמֵר לערנט ואולם לדורז תהא זכות בלתי הדירה לעשות שימוש באותם פיתוחים במערכות התוכנה המשולבת ( סע' 8 להסכם הזיכיון). עם סיום ההתקשרות ע"פ הסכם הזיכיון תשיב דורז לערנט כל מסמך, רכוש או ציוד, לרבות רשימת לקוחות של תוכנת הקופה. גם בהסכם הזכיון הודגש כי אין סיום ההסכם או ביטולו בכדי לפגוע בתקפות הסכם שיתוף הפעולה.

10. עיון בהסכמים הנזכרים יש בו ללמד, לכאורה, כי היקפו של הסכם הזיכיון רחב יותר מהיקפו של הסכם שיתוף הפעולה, שכן משמעות הסכם הזיכיון, הלכה למעשה, היא חיסול הפעילות העסקית של התובעות, כאשר כל שנותר ברשותן הוא הבעלות בקניין הרוחני ובזכות היוצרים של תוכנת הקופה, בעדן תהיינה התובעות זכאיות לתמורה שצוינה בהסכם הזיכיון. דומה כי מתוך שכך התחייבה דורז לשאת בכל העלויות של שיתוף הפעולה, לרבות עלויות העסקת העובדים הדרושים לפיתוח התוכנה המשולבת, שחלקם היו עובדי ערנט ( הודעת עו"ד שפרנט מיום 27.9.12, נספח 10 לכתב התביעה וכן ראו סע' 26 לתצהיר מר פרוינד). לשם כך אף נשלחו מכתבי פיטורין לעובדי ערנט.

לאחר פיטורי עובדי ערנט נקלטו מר בן שלמה ומר אלי אורי, אשר קודם לכן הועסקו או נתנו שירותים לתובעות, אצל דורז. ואולם מר אלי אורי עזב את דורז מספר ימים לאחר פיטוריו מערנט כיוון שנוכח לדעת שדורז מסרבת להסדיר את יחסיהם בהסכם עבודה מסודר (ראו סע' 29 לתצהירו של מר אלי אורי) ושב לעבוד עם ערנט.

11. אלא שגם הסכם הזיכיון לא יצא בסופו של יום אל הפועל, וביום 28.10.12, ימים אחדים אחר מועד חתימתו, הודיעה דורז, באמצעות מר זאמן, על ביטול ההסכם ( ראו נספח 12 לכתב התביעה ולתצהירו של מר אלי אורי).

ואם כן בשלב זה נותר עומד על כנו הסכם שיתוף הפעולה בלבד.

המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעניינו של הסכם שיתוף הפעולה

12. לטענת התובעות, על אף כניסתו לתוקף של הסכם שיתוף הפעולה, לא שיתפה אותן דורז במידע הנוגע ללקוחות עמם התקשרה על פיו ופניותיה אליה בעניין זה הושבו ריקם.

מכל מקום, ביום 11.4.13, נערכה פגישה בין הצדדים, במהלכה מסרה דורז לערנט המחאה ע"ס כולל של 7550 ₪ בגין חלקה הנטען (25%) בהכנסות שהגיעו לידיה משיווק הפתרון המשולב מחודש אוגוסט 2012 ועד אפריל 2013. כמו כן מסר נציג דורז לנציג ערנט טופס לחתימתו שעניינו אישור ביטול הסכם שיתוף הפעולה ( נספח 19 לכתב התביעה).

13. לטענת התובעות, דורז פעלה בניגוד למוסכם בהסכם שיתוף הפעולה ושיווקה את תוכנת הקופה ללקוחות פוטנציאלים שאינם מתחום קמעונאי הדלק והאנרגיה ללא ידיעת התובעות וללא הסכמתן, כמו כן עשתה שימוש לא חוקי בקוד המקור של התוכנה ופיתחה תוכנת קופה עצמאית בהתבסס על קוד המקור של תוכנת הקופה השייכת לתובעות, וכן פנתה ללקוחות קיימים של התובעת בנסיון להעבירם לשירותיה באמצעות תוכנת הקופה של התובעות, הכל תוך הפרה בוטה ובניגוד להסכם שיתוף הפעולה ולכל דין. מתוך שכך שלחו התובעות לדורז, ביום 15.4.13 , מכתב התראה טרם נקיטת הליכים ( נספח 20 לכתב התביעה).

14. ביום 18.4.13 השיב ב"כ דורז, עו"ד טל שפרנט, למכתב ההתראה, דחה את טענות התובעות והודיע בשנית על ביטול שיווק תוכנת הקופה באמצעות דורז, ובלשון המכתב–

"כפי שהודע בכתב ובע"פ, השיווק הופסק. מכאן ואילך, ינתן שירות בלבד ללקוחות קיימים ומדובר בלקוחות ספורים בלבד. המשך מתן השרות הוא מחוייב המציאות לאחר שהלקוחות רכשו כדין רשיון...לאחר שמרשתך נהנית מהתשלום...הפיתוחים שבוצעו בתוכנה הם על פי דין והסכם בבעלות רז טק (= דורז) בלבד ויעשה בהם שימוש ומנהג בעלים, מכל סוג שהוא, לרבות שילובם בפתרונות קופה רושמת חלופיים שמרשתי תאתר לפי שיקול דעתה הבלעדי, ללא מתן דין וחשבון לערנת"
מכאן באו תביעות הצדדים, כאשר כל צד טוען כנגד משנהו כי הפר את הסכם שיתוף הפעולה ופעל בניגוד לאמור בו.

תביעת התובעות - ערנת וערנט

15. נקדים ונאמר כי תביעת התובעות הוגשה בראשיתה אף כנגד מר בן שלמה אשר שימש, כך ע"פ הנטען, כיועץ חיצוני של ערנת משך כשלוש שנים החל ממרץ 2010, ובמסגרת ההסכמים הנזכרים בין הצדדים סיים את שירותיו עבורה והועסק ע"י דורז וזאת על מנת לסייע לשיתוף הפעולה המסחרי שבין הצדדים.

לטענת ערנת וערנט, אחר שסיים את שירותיו עבור ערנת עשה מר בן שלמה שימוש אסור ברשימת הלקוחות הקיימים והפוטנציאלים של ערנת וגזל את לקוחותיה בניגוד להסכם עמו שהסדיר את יחסי עבודתו עם ערנת ובניגוד לכל דין ( ראה סע' 18 ופרקים ג4 ד2 לכתב התביעה). כמו כן נטען כי, בניגוד להסכם שנחתם עמו, העביר מר בן שלמה סודות עיסקיים של ערנת לידי דורז ובכלל זה את קוד המקור של תוכנת הקופה ( סע' 46 לכתב התביעה).

מר בן שלמה עתר למחיקת התביעה כנגדו על הסף, שכן זו לטענתו נמצאת בסמכותו היחודית של בית הדין לעבודה נוכח מערכת יחסי עובד ומעביד שהתקיימו בינו לבין ערנת, מתוך שכך הוא אף הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לתשלום שכר ופיצויים ( סע"ש 56262-11-12). לטענת מר בן שלמה כיוון שאף התובענה דנן תלויה וקשורה במערכת יחסי העובד ומעביד בינו לבין ערנת, הרי שמקומה של התביעה בבית הדין לעבודה שלו נתונה הסמכות היחודית לדון בה.
ביום 17.12.13 , בהחלטה מנומקת אשר אין כאן המקום להרחיב ולהביא מפרטיה, קיבלתי את טענות מר בן שלמה והוריתי על העברת התביעה כנגד מר בן שלמה לבית הדין האיזורי לעבודה בירושלים.

נִפְנֶה, אפוא, לנטען כנגד הנתבעות - דורז ומירקם.

16. לטענת התובעות, דורז פעלה בניגוד למוסכם בהסכם שיתוף הפעולה ושיווקה את תוכנת הקופה ללקוחות פוטנציאלים שאינם מתחום קמעונאי הדלק והאנרגיה ללא ידיעת התובעות, עשתה שימוש לא חוקי בקוד המקור של התוכנה ופיתחה תוכנת קופה עצמאית בהתבסס על קוד המקור של תוכנת הקופה השייכת לתובעות, כמו כן פנתה ללקוחות קיימים של התובעת בנסיון להעבירם לשירותיה באמצעות תוכנת הקופה של התובעות, והכל תוך הפרה בוטה ובניגוד להסכם שיתוף הפעולה ולכל דין.

17. לטענת התובעות, ע"פ הסכם שיתוף הפעולה, על שיווק תוכנת הקופה היה להיעשות ע"י דורז בשיתוף עם ערנט וכן היה עליה לשווק תוכנה זו בתחום קמעונאי הדלק והאנרגיה בלבד ולא לעסקים אחרים החורגים מתחומים אלו, לגביהם נותרה ערנט הרשאית היחידה לשיווק התוכנה ( סע' 74 לכתב התביעה).
דורז הפרה את הסכם שיתוף הפעולה כאשר פעלה באופן עצמאי בשיווק תוכנת הקופה מבלי לשתף את ערנט ומבלי לקבל את הסכמתה.

דורז לא מסרה לתובעות מידע בדבר הלקוחות עמם התקשרה בשיווק תוכנת הקופה או התוכנה המשולבת, כמו כן דורז משווקת את תוכנת הקופה ללקוחות פוטנציאלים ללא הרשאה לרבות ללקוחות קיימים של ערנט.

זאת ועוד, דורז מפרסמת באתר האינטרנט שלה את פתרון הקופה של ערנט ומציגה אותו כפתרון קופה שלה.

לטענת התובעות במעשים הנזכרים הפרו דורז ומירקם את זכויות היוצרים שלהן וכן עברו על הוראות חוק עוולות מסחריות וזאת תוך הטעיה ושימוש בזכויות ללא הרשאה.

18. התובעות טענו בכתב התביעה כי הן זכאיות לפיצוי והסעדים הבאים ( ראו סע' 124 לכתב תביעה המפרט את כלל הסעדים הנתבעים) –

א. פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪ מכח סע' 56 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007 ( להלן- חוק זכויות יוצרים) בשל הפרת זכויות היוצרים של התובעות בתוכנת הקופה.

ב. פיצוי בסך 100,000 בשל עשיית עושר ולא במשפט שעיקרה יצירת רווחים משימוש שלא כדין בתוכנת הקופה.

ג. פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪ בגין עוולת גזל סוד מסחרי לפי סע' 6 וסע' 13 א' לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט – 1999 ( להלן- חוק עוולות מסחריות).

ד. פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪ בגין עוולת גניבת עין לפי סע' 1 וסע' 13 א' לחוק עוולות מסחריות.

ה. פיצוי בשיעור 200,000 ₪ בגין עוולת הגזל ע"פ פקודת הנזיקין ( נ"ח).

כמו כן נדרש סך נוסף בגין 100,000 ₪ בשל הפרת ההסכם בין התובעות למר בן שלמה ואולם רכיב נזק זה אינו רלבנטי לנדון , כיוון שהתביעה כנגד מר בן שלמה הועברה, כאמור, לבית הדין האיזורי לעבודה.

מטעמי אגרה העמידו התובעות את תביעתן ע"ס 700,000 ש"ח בלבד, סך זה מהווה למעשה את צירוף כל הנתבע בגין ראשי הנזק הנזכרים לעיל ( סע' 126 לכתב התביעה).

הנתבעות הכחישו את טענות התובעות וזה עיקר טענותיהן –

19. אין כל ממש בטענות התביעה. הסכם שיתוף הפעולה ניזום ע"י מנהלי התובעות אותה עת, מר פרוינד ומר ערנטל, וזאת בשל מצבה הרעוע של חברת ערנת. כבר בחודש אפריל 2013 ביטלה דורז את הסכם שיתוף הפעולה עם ערנט. ביטול ההסכם הורתו בהפרתו ע"י התובעות. עד לחודש אפריל 2013 פעלו דורז ומירקם בהתאם להסכם שיתוף הפעולה והחל ממועד זה, השימוש היחיד שנעשה בתוכנת הקופה וקוד המקור הוא לצורך מתן שירות ללקוחות שרכשו את התוכנה, ע"פ הוראות הסכם שיתוף הפעולה ( סע' 14 לכתב ההגנה).

20. קוד הקופה נמסר לא רק לידיו הנאמנות של עו"ד שפרנט אלא גם לדורז לצורך פיתוח ממשק ותוכנה יעודית לשירותי קופה משולבים ומתן שירותי התמיכה ללקוחות. בניגוד למקובל, על פיו נמסר קוד המקור על מנת להבטיח את זכויות הלקוח במקרה של קריסת בית התוכנה, בנדון הפקדת קוד המקור נועדה לצורך הבחנה בין גרסת תוכנת הקופה במועד מסירת קוד המקור לדורז לבין גרסתה בסיום ההסכם בהתייחס לעבודת הפיתוח שנעשתה בין לבין ( סע' 15 לכתב הגנה).

21. דורז לא הפרה כל חוזה בכך שפרסמה באתר האינטרנט שלה כי התוכנה המוצגת היא תוכנת דורז שכן הדבר תואם את המוסכם בהסכם שיתוף הפעולה לפיו תוכנת הקופה תשווק ע"י דורז ללקוחותיה במיתוג עצמאי. דורז מודה כי שגתה בכך שלא מחקה את הדף מאתר האינטרנט שלה לאחר ביטול הסכם שיתוף הפעולה בחודש אפריל 2013 , ואולם טעות זו תוקנה מיד לאחר הגשת התביעה והפניית שימת ליבו של בא כוחה לטעות.

22. דורז לא הפרה את זכויות היוצרים של התובעות בשום דרך ופעילותה עם תוכנת הקופה הייתה לפי תנאי הסכם שיתוף הפעולה.

23. הפרת הסכם שיתוף הפעולה היה דווקא מצד התובעות ועובדיהן. כך מר אלי אורי פנה ללקוחות פוטנציאלים ומסר להם שמדובר בתוכנה גנובה שעניינה מצוי בהליך משפטי, עניין שלא היה נכון כלל ועיקר.

24. אין ממש בפרשנותן של התובעות את הסכם שיתוף הפעולה. על פי ההסכם שוק היעד לשיתוף הפעולה היה משולש - השוק הקמעונאי, הדלק והאנרגיה, ואין לקבל את פרשנות התובעות למילים " בתחום קמעונאי האנרגיה והדלק" כאילו עסקינן במשפט סמיכות והכוונה אך ורק לקמעונאים בתחום הדלק והאנרגיה. התובעות בחוסר תום לב מבקשות להיסמך על טעות סופר שעניינה השמטת "הֵא הידיעה" ועל כך שנכתב " בתחום קמעונאי" ולא " בתחום הקמעונאי", ואין לתת יד לפרשנות זו המעוותת את כוונת הצדדים. לו רצו הצדדים להגביל את שיווק תוכנת הקופה לתחום האנרגיה והדלק בלבד לא היו מוסיפים את המילה " קמעונאי".

כתב התביעה שכנגד

25. אחר שהוגשה תביעת התובעות מצאה דורז להגיש תביעה שכנגד.
לצורך הנוחות והאחידות בלבד נמשיך ונכנה להלן את ערנת וערנט – התובעות ואילו את דורז ומירקם הנתבעות.

לטענת דורז, כאמור, הסכם שיתוף הפעולה שנקשר בינה לבין ערנת נותן לדורז זכות שימוש בתוכנת הקופה לצורך פיתוח ממשקים ותוכנות יעודיות וכן זכות לשיווק התוכנה הן בשוק הקמעונאי והן בשוק הדלק והאנרגיה וכן מתן תמיכה בלקוחות שירכשו את התוכנה. ואולם לאחר שדורז השלימה את פיתוח התאמות התוכנה והחלה לשווק אותה ללקוחות, חלו שינויים בערנת שעיקרן העברת הזכויות בה למר שינברגר. עם מעורבותו של מר שינברגר בערנת היא פוצלה לשתי חברות – ערנת וערנט, ואילו מר אלי אורי, אשר התפטר מעבודתו בערנת ועבר לעבוד בדורז, שב חזר לעבוד בערנת הפעם בתפקיד מנכ"ל. לטענת הנתבעות, תחת שליטתו של מר שינברגר ובניהולו של מר אלי אורי החלו ערנת וערנט לכפור בעיקרי ההסכם ולהצר את צעדיה של דורז תוך הרתעת לקוחות פוטנציאליים מלהתקשר עם דורז. דורז ניסתה במהלך תקופה מסוימת להגיע להבנות עם התובעות ואולם משהדבר לא צלח היא הודיעה להן על ביטול הסכם שיתוף הפעולה ביום 18.4.13 ( סע' 28 לכתב התביעה שכנגד).

26. דורז טוענת, אפוא, כי התובעות הפרו את הוראות הסכם שיתוף הפעולה על פיהן התחייבו לעשות את מירב המאמצים לשיווק התוכנה ולשמירת שמו הטוב של הצד האחר וכי מר אלי אורי בהתנהגותו גרם להפרת אותו הסכם, וכי כלל התובעים נהגו בחוסר תום לב בקיום ההסכם.

כנגד מר אלי אורי נטען בנוסף כי בהתנהגותו ובמעשיו הוציא את דיבתה של דורז וביצע עוולה ע"פ חוק עוולות מסחריות בכך שהעביר קובץ ובו פרטים מסחריים השייכים לדורז לצד ג'.

27. מתוך הנטען לעיל עתרה דורז לקבלת פיצוי כספי בגין הנזקים השונים שנגרמו לה בשל הפרת ההסכם והצורך בביטולו בסך כולל של 1,078,091 ₪. באופן הבא-

עלויות שכר עבודה ששולם לעובדים שונים לצורך פיתוח התוכנה – 257,624 ₪.
עלויות דמי שכירות בגין השכרת שטח משרדים לצורך פיתוח ושיווק התוכנה – 64,232 ₪.
הוצאות הנהלה וכלליות בגין שכירת שטחי אחסון בשרתים, שרותי הנהלת חשבונות, אחזקת רכב וכו' 97,400 ₪.
שעות ניהול – 600,000 ₪
ירידת ערך רכבים שנרכשו לצורך פרויקט השיווק - 58,835 ₪.

***

כעת, וקודם שנדון בטענות הצדדים, נבקש להוסיף ולהביא בקיצור מילין את עיקר ההליכים והדיוניים שהתקיימו לפני בית המשפט במסגרתו של ההליך הנדון.

ההליכים בבית המשפט - צו המניעה הזמני, הליך ע"פ הפקודה לבזיון בית משפט ומינוי מומחה

28. ביום 12.6.13 הוסיפו התובעות ועתרו, בצד תביעתם העיקרית, למתן צו מניעה זמני כנגד דורז ומירקם האוסר עליהן לעשות כל שימוש מסחרי בתוכנת הקופה או לפנות אל הלקוחות הקיימים של התובעות. אלא שמספר ימים לאחרי כן, ביום 18.6.13, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה, נוכח הצהרת דורז לפיה חדלה בחודש אפריל לשווק את תוכנת הקופה והצהרת מירקם כי הסירה את הפרסומים באשר לתוכנת הקופה מאתר האינטרנט שלה וכן התחייבות דורז ומירקם כי אינן עושות ולא יעשו שימוש כלשהו בקוד המקור של תוכנת הקופה, תמחק הבקשה לצו מניעה זמני ללא צו להוצאות.

עוד הוסכם כי ההסכמה הנזכרת לא תחול על מתן שירות ותמיכה של דורז ומירקם לתוכנת הקופה שכבר שווקה על ידן, טרם ההודעה על הפסקת השיווק באפריל 2013 לגופים הבאים – רויאל, נירסול, סנטרפארם, חצרוני, מבוא שומרון ( גזוז), ד.א תחנות דלק ותנובות, וכי מכאן ואילך הצדדים יוכלו להתחרות זה בזה בצורה הוגנת.

הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית בו ביום ( ראו החלטת כב' הש' ה. גרסטל מיום 18.6.13).

29. אחר האמור הוסיפו התובעות והגישו בקשה ע"פ פקודת בזיון בית המשפט ובה טענו כי הנתבעות מפרות את הצהרתן שלא להוסיף ולשווק עוד את תוכנת הקופה, הצהרה שכאמור קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית. לטענת התובעות, הנתבעות ניסו לשווק התוכנה לעובד מטעמן אשר הציג עצמו כנציג של תחנת דלק המבקש לרכוש תוכנת קופה. בהחלטתי מיום 10.7.14 מצאתי כי אומנם בסופו של יום לא נמכרה התוכנה ואולם על פניו אכן נעשה נסיון מצד הנתבעות או מי מטעמן למוכרה לצד ג' בניגוד להחלטה השיפוטית הנזכרת, לפיכך הוריתי כדלקמן –

"...בית המשפט מוצא להזהיר את המשיבות כי באם בעתיד ימצא כי הן מוסיפות ומנסות לשווק ולמכור את תוכנת הקופה הנדונה, ישקול בית המשפט מתן קנס כספי אשר לא יפחת מסך של 20,000 ₪ בגין כל הפרה, שתיעשה, אם וככל שתיעשה, החל מהיום. במתן אזהרה זו יש בכדי ליישם את מטרת הפקודה הצופה פני עתיד מחד, ומאידך, יש בה נקיטה של צעד מתון וזהיר בגדר " אין עונשין אלא אם כן מזהירין" קודם להטלת הקנס הכספי גופו"

30. לבסוף, במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים הוספתי ומיניתי מומחה תוכנה, ד"ר אהוד רופא, אשר נדרש לבחון ולתת חוות דעתו בשאלה - האומנם נעשה עדכון ושימוש בקוד המקור של תוכנת הקופה אצל החברות שטראוס מים, ברכל וג. דניאל בע"מ.

מחוות דעתו שניתנה ביום 8.2.17 עלה באופן חד משמעי כי מבדיקות שבוצעו על ידו במשרדי החברות הנזכרות לא נמצאו ממצאים המלמדים אודות קיום התוכנה ו/או קוד המקור, ו/או שאריות של התוכנה אשר הוסרו ממחשבי החברות הנזכרות.

נבוא, אפוא, ונדון תחילה בתביעת התובעות ולאחריה נדון בתביעה שכנגד שהוגשה ע"י הנתבעות.

תביעת התובעות - ערנת וערנט

31. תביעתן של התובעות עיקרה בטענות להפרת הסכם שיתוף הפעולה ע"י דורז ומירקם וחיובן בפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים, גזל סוד מסחרי, גניבת עין, עוולת גזל ע"פ פקודת הנזיקין ועשיית עושר ולא במשפט. כאמור התביעה הועמדה לצרכי אגרה ע"ס 700,000 ₪.

המדקדק בסעיפי כתב התביעה מגלה כי אין בו תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם שיתוף הפעולה אלא לכל היותר טענה לקבלת תשלום כספי בגין הכנסות מכירת תוכנת הקופה לגורמים שונים, בין מכח החבות ע"פ ההסכם בזמן היותו בתוקף ( סע' 123 לכתב התביעה) ובין אם מטעמים של עשיית עושר ולא במשפט ( סע' 124.2 לכתב התביעה כאשר הפיצוי ברכיב זה הוגבל ל – 100,000 ₪).

בסיכומיהם, בשינוי מה מהאמור בכתב התביעה, דרשו התובעות פיצוי בשיעור 400,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים בגין 4 מקרי הפרה של זכויות היוצרים בתוכנת הקופה ( סע' 56 לסיכומי התובעות), וכן סך של 100,000 ₪ מכח התחי יבותן של הנתבעות ע"פ הסכם שיתוף הפעולה לתשלום עמלה בשיעור 25% בגין מכירות התוכנה שבוצעו על ידן, או לחלופין, מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט בשל מכירות בחריגה מהאמור בהסכם שיתוף הפעולה (סע' 64 לסיכומי התובעות ולעניין זה ראו גם סע' 103-105 לכתב התביעה ).
כאן ראוי לציין כי למרות שניתנה לתובעות הזדמנות לתקן את כתב תביעתן הן הודיעו לבית המשפט כי אין בדעתן לעשות כן ( ראו הודעת התובעות מיום 16.11.14, סע' 4 להודעה).

מכל מקום, כיוון שעיקר מחלוקתם של הצדדים מתרכזת בפרשנותו של הסכם שיתוף הפעולה והאם היקפו מוגבל אך ורק לשני שטחי פעילות – קמעוני הדלק וקמעוני האנרגיה או שהוא רחב יותר ומתייחס לשלושה שטחי פעילות - לשוק הקמעונאי, לשוק הדלק ולשוק האנרגיה, נפתח תחילה בבירורה של סוגיה זו.

פרשנות חוזה – קיצורו של דין

32. כאמור, הצדדים חלוקים באשר להיקפו של הסכם שיתוף הפעולה בניהם. לטענת התובעות – ערנת וערנט – הסכם שיתוף הפעולה היה מצומצם והוראותיו מתייחסות אך ורק לשיווק תוכנת הקופה לבתי עסק בתחום הדלק והאנרגיה. את טענתן זו הן מבקשות לבסס ולאושש מתוך לשונו של סע' 2 ב להסכם שיתוף הפעולה המבהיר כי –

"במסגרת שיתוף הפעולה צד א' (=ערנת) יעניק לצד ב' (=דורז) זכות בלעדית לשיווק פתרון הקופה שלו ללקוחות בתחום קמעונאי האנרגיה והדלק..." (הדגשה שלי – צ.ו)

התובעות מפרשות את הדיבור " קמעונאי האנרגיה והדלק" בסמיכות, היינו עסקים קמעוניים העוסקים בתחום האנרגיה והדלק ( קִמְעוֹנָאֵי האנרגיה והדלק) שאם לא כן היה נכתב " בתחום הָקִמְעוֹנָאִי, האנרגיה והדלק" היינו קימעוני כשם תואר נפרד בנוסף לתחומי האנרגיה והדלק, או היה נכתב – " בתחומי האנרגיה, הדלק והקמעונאות" או כיוצ"ב. דורז טוענת, מאידך, כי אין שחר לפרשנותן הנטענת של התובעות, אשר באה לעולם רק אחר שמר שינברגר, אשר לא היה שותף למו"מ, הצטרף אליהן, וכי מדובר בטעות כתיב בגינה נשמטה " הא הידיעה" מהמילה " קימעונאי" ובטעות זו מנסות התובעות להאחז ולבנות את תביעתן שלא כדין.

על מנת להכריע במחלוקת שבין הצדדים אנו נדרשים, ראשית דבר, לפרשנותו של ההסכם.

33. ע"פ הוראת סע' 25 (א) לחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג - 1973 ( להלן: חוק החוזים)-

"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו"

נוסחו של סע' זה נקבע בתיקון מספר 2 לחוק החוזים ( ראו: חוק החוזים ( חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011), והורתו באה על רקע פסיקה ענפה שעסקה בפרשנותו הראויה של חוזה.

34. כידוע, בהלכת אפרופים ( ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, (1995), סייג בית המשפט את " תורת שני השלבים" לזיהוי אומד דעתם של הצדדים, שמקורה בהוראת סעיף 25 לחוק החוזים טרם תיקונו, והגדיר תחתיה שיטה פרשנית חד-שלבית. לפי שיטת פרשנות זו, יש ללמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו. בית המשפט הדגיש כי רק כך יאותר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה - הווה אומר - הכוונה המשותפת האמתית שעמדה ביסוד החוזה. נקבע כי במקרים שבהם לא ניתן לאתר את הכוונה האמתית כאמור, יש לפרש את החוזה בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות, המבטאות את הכוונה ההיפותטית של הצדדים לחוזה כאנשים סבירים.

35. בפסיקה ענפה שבאה בעקבות הלכת אפרופים - ובפרט, בפסק הדין שניתן בהרכב מורחב של תשעה שופטים בדיון הנוסף בעניין מגדלי הירקות ( דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, (2006)) הודגשה החשיבות באיתור כוונתם האמתית המשותפת של הצדדים לחוזה ככזו המלמדת על תכליתו הסובייקטיבית. כאשר לא ניתן לברר מהי הכוונה הסוביקטיבית של הצדדים לחוזה, רשאי בית המשפט לפנות, בזהירות הנדרשת, לתכלית האובייקטיבית העולה ממנו היינו " המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים" (תא ( תל אביב) 1520/07 - אלברט קודרה נ' פנינה רובננקו, (2014)).

דומה כי ע"פ הגישה הרווחת בקרב שופטי בית המשפט העליון תיקון מספר 2 לחוק החוזים מאמץ למעשה, את השיטה הפרשנית של החוזה שנקבעה בעניין אפרופים ובעניין מגדלי הירקות, רוצה לומר, לאור נוסחו המתוקן של הסעיף הרי שחוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית, לפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון ופשטו של הכתוב. יחד עם זאת במקרים בהם עולה מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזה להיות והיא עשויה להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו בתחילת הדרך, יעשה שימוש לצורך הפרשנות אף בנסיבות העניין ובאירועים שהביאו לכריתתו של החוזה. עוד הודגש בפסיקת בתי המשפט כי תכליתו של החוזה תִּלמֵד על פי אומד דעתם של הצדדים ורק כאשר בלתי אפשרי לאתר את התכלית הסובייקטיבית של החוזה, יפורש החוזה, כמוצא אחרון, בהתאם לתכליתו האובייקטיבית ( רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); ע"א 1062/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' בינר (2012); ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, (2013); ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, (2013); ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג' (2014)).

36. כך מצאנו בפסיקת בתי המשפט את ההנחיות הבאות -

"פרשנות חוזה נעשית לפי אומד דעתם של הצדדים, ובמסגרתה על הפרשן לפנות ללשונו של החוזה ולנסיבות העניין" (רע"א 6519/14 ברכת הדרך לכם בע"מ נ' האלונים ירושלים בע"מ (2015) סע' 2 להחלטה)

וכן -

"ככל שהחוזה ברור יותר מתוכו, על-פי לשונו, פוחת משקלן של הנסיבות החיצוניות, עד כי, לעיתים, נדירות, תזכה הלשון למעמד בלעדי" (ע'"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (2013) סעיף 19 לפסק הדין).

וכן -

"...ההלכה הפסוקה קבעה כי ככל שלשונו של החוזה ברורה וחד-משמעית, באופן שניתן ללמוד ממנה באופן מפורש על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, אזי שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני... גישה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 25( א) לחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג-1973... הכלל הוא אפוא שחזקה על הצדדים כי התכוונו למובן הפשוט של הלשון שבה נקטו, ולפיכך יש לפרש חוזה כתוב וחתום ככזה שמביע את אומד דעתם של הצדדים וממצה את ההסכמות ביניהם, וזאת למצער ככל שלשונו מאפשרת לאתר את כוונתם המשותפת ולגדר את מפגש רצונותיהם..." (ע"א 841/15 פנורמה צפון חברה לבניה בע"מ נ' פלוני (2016)).

37. בנדון דומה כי אין מנוס מלהיזקק לנסיבותיו של העניין ולאירועים שהביאו לגיבוש הסכם הפשרה לצורך פרשנותו הנכונה והראויה, שכן בנדון הצמדות ללשון ההסכם בלבד עדיין יש בה להעמיד אותנו " על קרקע לא יציבה" שמא יש ממש בטענת דורז כי בטעות קולמוס עסקינן. לפיכך טרם נגזור את דינו ומשמעותו של ההסכם על קוצה של " הֵא" ראוי שנבחן את נסיבותיו של העניין והעולה מהן על מנת שנסתייע בהן לאתר את כוונתם הסוביקטיבית של הצדדים עצמם בעת התקשרותם – האם התכוונו לייסד את שיתוף הפעולה בניהם בכל הקשור לשימוש בתוכנת הקופה לתחום הדלק והאנרגיה בלבד או שמא גם לתחום הקמעונאי בכללותו דוגמת תחומי הפארמה, מזון, רשתות שיווק ועוד.

38. ובכן - עיון בטיוטות שהוכנו ע"י הצדדים עוד קודם לחתימה על הסכם שיתוף הפעולה הסופי וכן בירור הנסיבות שהביאו לחתימתו של הסכם שיתוף הפעולה בנוסחו הסופי, מביא לסברתי למסקנה ברורה וחד משמעית כי אכן הצדדים הסכימו לייחד את שיתוף הפעולה שלהם לתחומי הדלק והאנרגיה בלבד, מסקנה זו משתלבת היטב אף עם לשונו של ההסכם, כפי שנרחיב להלן.

ראשית, הגיונם של דברים העולה מתוך הכתוב – כיוון שהפצת תוכנת הקופה לבתי עסק בתחום האנרגיה והדלק היא כשלעצמה נעשית לגורמים קמעונאים, יש להקשות - לו אכן הייתה כוונת הצדדים להפיץ את התוכנה אצל כלל הגורמים הקמעוניים בתחומים שונים מדוע פורטו בנפרד דווקא תחומי הדלק והאנרגיה, די היה לכתוב כי הצדדים מבקשים לשתף פעולה בכל הקשור לשיווק התוכנה אצל גורמים קמעונאים או בתי עסק קמעונאיים, ומה לי כי דורז מתמחה בתחום כזה או אחר.
כאשר נשאל מנהל דורז, מר זאמן, בעניין זה תשובותיו היו מתחמקות ולמעשה ניתן להבין אף מתשובותיו שלו כי כוונת הצדדים הייתה להקים שיתוף פעולה בעניין שיווק תוכנת הקופה לעסקים בתחום הדלק והאנרגיה ובכלל זה עסקים קמעונאים הנמצאים ב"מתחם התדלוק" והשייכים לעסקים מתחום הדלק והאנרגיה, כגון חנויות נוחות, מתקני שטיפת רכב וכיוצ"ב– כפי שטוענות התובעות (עמ' 71 שו' 4-26 לפרו' מיום 13.3.18). וכך משיב מר זאמן לשאלות ב"כ התובעות –

ש. הטענה שלך שההתקשרות שלך עם ערנט לא היתה מוגבלת בתחום הדלק והאנרגיה אלא היתה פתוחה בעצם לכל השווקים?
ת. כן. עפ"י בקשת ערנט.
ש. אז למה מעניין אותך להתייחס באופן פרטני לדלק ולאנרגיה?
ת. תחום הקמעונאי קופה רושמת נותנת פיתרון במכירה קמעונאית. בתחום האנרגיה יש מה שנקרא חנות נוחות שאמורה לפתוח תדלוק, לאף אחד אין פיתרון כזה כמו שעשינו, בסופו של דבר הגדלנו את הנושא שניתן גם פיתרון קמעונאי כמו קופה רושמת, זה המהות שלה, של ערנט. אנחנו באנו בהצעה שאנו למעשה פעילות שלנו ופיתרון שלנו ופיתוח שלנו אנו נעשה חיבור של אותה קופה רושמת קמעונאית לפתיחת תדלוק דרך חנות קמעונאות בתחנת הדלק.
ש. אם ערנט לשיטתך הרשתה לכך לעשות שימוש בתוכנה שלה בכל תחום קמעונאי או אחר למה אתה צריך עדיין להתייחס לדלק ואנרגיה?
ת. כי זה היה פיתוח ייחודי לפיתוח תדלוק דרך קופה רושמת במתחם קמעונאי של תחנת הדלק" (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 71 לפר', עמ' 71 ש' 1-9)

עיננו הרואות, ההסכם מתייחס באופן ברור, אף לטעמו של מנהל דורז ומירקם - " לפתיחת תדלוק דרך חנות קימעונאית בתחנת הדלק". הדברים מתיישבים היטב עם ניסוחו של הסכם שיתוף הפעולה שכן לו היה ההסכם מיועד לכלל ענייני הקמעונות היה נכתב בו כי השיתוף חל לגבי " התחום הקמעונאי" ואם היה מיועד רק לצורכי דלק ואנרגיה היה נכתב בו " בתחום הדלק והאנרגיה" אלא שהצדדים כתבו בו דווקא " קמעונאי הדלק והאנרגיה" שכן ביקשו להכליל בתוכו אף את חנויות הנוחות והעסקים הקמעונאים המצויים במתחם התדלוק ומכאן ניסוחו הדווקני של ההסכם.

יתר על כן הסיפא לסע' 2 להסכם שיתוף הפעולה מבהירה –

"...במידה וצד ב' ישווק פתרון קופה אחר ללקוח חדש ללא הסכמה מפורשת ובכתב מצד א', אזי תבוטל הבלעדיות של צד ב', וצד א' יוכל לשווק ללא צד ב' את פתרון קופה גם בתחום האנרגיה..."

עולה מהדברים בבירור כי גם ללא הפרה מצד הנתבעות הייתה ערנת רשאית לשווק את התוכנה לעסקים קמעונאיים שאינם בתחום האנרגיה , שהרי הסנקציה להפרה מצד דורז הוא ביטול הבלעדיות שלה לשווק לעסקים מתחום האנרגיה, זאת בצד הזכות לשיווק העומדת לערנת ביחס לעסקים אחרים, ומכאן הלשון הנקוטה "גם בתחום האנרגיה..." .
דומה כי די בכך על מנת לקבל את גרסת התובעות לעניין משמעותו והיקפו של הסכם שיתוף הפעולה.

39. אך יותר מכך, במסגרת המשא ומתן החליפו הצדדים מספר טיוטות אשר בכולן נראה היה כי במסגרת ההסכם אותו ביקשו הצדדים לכרות בניהם ניתנת זכות בלעדית לשיווק התוכנה בקרב קמעונאי הדלק והאנרגיה דווקא. כך עולה מהאמור בעמ' 2 לטיוטת ההסכם אשר צורפה כנספח 5 א' לתצהירי התובעים בפרק "מהות ההתקשרות" -
"במסגרת שיתוף הפעולה צד א' (ערנת-צ.ו) יעניק לצד ב' (דורז-צ.ו) זכות בלעדית לשיווק פתרון הקופה שלו ללקוחות בתחום קמעונאי הדלק והאנרגיה. [...] במידה וצד ב' ישווק פתרון קופה אחר ללקוח חדש ללא הסכמה מפורשת ובכתב מצד א' אזי תבוטל הבלעדיות של צד ב' וצד א' יוכל לשווק ללא צד ב' את פתרון הקופה גם בתחום האנרגיה" (הדגשה לי - צ.ו).

ושוב, בטיוטה מאוחרת יותר שהועברה בין הצדדים (הטיוטה השניה לנספח 5א' לתצהירי התובעות) נכתב בסעיף 2 ב', בפרק שכותרתו "מהות ההתקשרות", כך:
"ב. במסגרת שיתוף הפעולה צד א' (ערנת-צ.ו) יעניק לצד ב' (דורז-צ.ו) זכות בלעדית לשיווק פתרון הקופה שלו ללקוחות בתחום קמעונאי האנרגיה והדלק (הדגשה שלי – צ.ו).
בדומה צוין גם בטיוטות הנוספות ובכלל זה בסע' 2.ד. לטיוטה האחרונה (צורפה אף היא במסגרת הטיוטות שצורפו כנספח 5 א' לתצהירי התובעים) :
"ד. הפתרון המשולב ימותג על ידי צד ב' (דורז-צ.ו) לפי שיקול דעתו הבלעדי, וישווק על ידו באופן בלעדי בתחום קמעונאי דלק והאנרגיה"(הדגשה שלי – צ.ו).

דווקא מתוך ההתנסחויות השונות במעט מטיוטה לטיוטה ניתן ללמוד באופן ברור כי אין כאן השמטה מיקרית של "הא הידיעה" וכי כוונת הצדדים לא הייתה להחיל את ההתקשרות לגבי התחום "הקמעונאי" אלא ב"תחום קמעונאי הדלק והאנרגיה" או "קמעונאי דלק והאנרגיה" או "קמעונאי האנרגיה והדלק" כפי שנוסח בניסוחים שונים בטיוטות השונות . ניסוחים שונים אך להם משמעות אחת ואין בילתה! אין זה מתקבל על הדעת כי בכל טיוטה חזרה לה טעות לשונית באותו עניין כאשר כל פעם הטעות מת בטאת בצורה אחרת אך יוצרת את אותה משמעות – צמצום הרשאת השיווק לשני גורמים בלבד – קמעוני הדלק והאנרגיה, תחת היתר שיווקם לשלושה גורמים – קמעוניים, דלק ואנרגיה.
40. גם בטיוטה שצורפה על ידי הנתבעות לתצהיר מר זאמן (נספח 5) הדגישה מירקם, כי התמחותה היא בתחום האנרגיה וכי התמחות זו מהווה את העילה להתקשרות החוזית של הצדדים, וכך נוסח בטיוטת ההסכם:
"והואיל וצד ב' (מירקם-מ.ח) עוסק בשיווק ומכירת פתרונות תוך התמחות בשוק האנרגיה ומצהיר כי בידו כל הרשיונות וההיתרים הדרושים על פי כל דין לעסוק בתחום הנ"ל" (הדגשה שלי – צ.ו).

הנתבעות ביקשו לטעון בסיכומיהם כי דווקא טיוטה זו משרתת את גרסתן שלהם שכן צוין בה קיומה של הרשאה לתחומים נוספים מעבר לתחום האנרגיה ( ראו סע' 12 וסעיפי המשנה שלו בסיכומי הנתבעות), ובלשון הטיוטה –
"בלעדיות הדדית בפרויקטים משותפים בתחום האנרגיה בלבד, ובשאר התחומים ללא התחיבות לבלעדיות"

אלא שאף ניסוח זה של אחת הטיוטות הראשוניות יש בו ללמד על רצון להפריד ולחלק בין תחומים שונים ולא לכוללם ולאגדם יחדיו, דבר שמתיישב, לסברתי, דווקא עם הפרשנות המוצעת ע"י התובעות לפיה, בסופו של יום, גובשה הסכמה המיָיחֶדֶת את שיתוף הפעולה לתחום הדלק והאנרגיה והעסקים הקמעוניים הכרוכים בתחום זה ( דוגמת חנויות הנוחות, כאמור).
אינני מסכים עם טענת הנתבעות כי אין זה הגיוני שהטיוטות המאוחרות יותר צמצמו יותר את שיתוף הפעולה נוכח מצבה הכלכלי של ערנט. המסקנה אליה מבקש ב"כ הנתבעות להגיע לא הוכחה כדבעי ולא נתמכה בראיות חד משמעיות המלמדות על מצבן הכלכלי של החברות והשלכת מצב זה באופן חד משמעי על אופי ההתקשרות עם צדדי ג'. היפוכם של דברים, מהלכם של הדברים וריבוי הטיוטות מלמד דווקא על התעקשות התובעות ליחד את שיתוף הפעולה לתחומים הספציפיים הנזכרים ולא מעבר לכך.
41. ועוד - ביום 15.5.12, שולח מר בן שלמה דיווח למנהלי ערנת ( מר ערנטל ומר פרוינד; ראו נספח 25 א' לתצהירי התובעות) בהודעת מייל מפורטת, ובו הוא סוקר את כלל שיתופי הפעולה של ערנת אותה עת ובכללם הוא מתייחס ל"פרויקט מירקם", ומבהיר -
"ד. חברת מירקם - ישנו חוזה מוכן לחתימה, עבודה משותפת עם מירקם תאפשר לנו להגיע למספר רב של לקוחות ! בתחום הדלק, וכמו כן להציע את המערכת שלנו ( רק באם אנחנו רוצים) במשותף עם חברה מוכרת ויציבה וידועה במשק.
[...]
II. אנחנו לא כבולים עם חברת מירקם לבצע פרויקטים אחרים שאינן בתחום הדלק ויכולים לבחור את ספק ה-ERP שאנחנו רוצים לעבוד איתו.
[...]
IV. חברת מירקם בהכרזתה שהיא הולכת איתנו, חברת ערנת, לפתרון הקופה ולנקודות המכירה בעצם סוגרת לעצמה את האפשרות של עבודה מול ריטליקס או FRS שלהם יש פתרון ישן לחיבור תחנות דלק, עצם העבודה של חיבור איתנו הם חוסמים לעצמם את האפשרות לעבוד עם פתרון אחר, מאחר ואנחנו מתחרים בחברות אלו.
[...]
צריך לזכור שאנחנו עדין חברה קטנה וכל פרסום מבחנתנו כגון " חברת ערנת חברה לחברת רז אחזקות - חברת הבת של מירקם למתן פתרון כולל לתחנות הדלק" ... מעלה את ערכה וקרנה של החברה בעשרות אחוזים ובהתאם לכך יגיעו המכירות" (הדגשה שלי – צ.ו)

כאמור, מר בן שלמה הוא זה אשר ניהל את המו"מ עם מירקם ואף דחף לשיתוף הפעולה עמה והוא מדגיש בדיווחו לאנשי ערנת כי ההסכם הצפוי עם דורז מתייחס רק לעבודה עם בתי עסק בתחום הדלק והאנרגיה לגביהם קיימת מומחיות של מירקם תוך שהוא מדגיש כי בתחומים אחרים ערנת לא תהא " כבולה" למירקם". דומה כי הדברים הם חד משמעיים ולמעשה אינם עולים בקנה אחד עם גרסתו של מר בן שלמה בתצהירו, תצהיר שנחתם אחר שנתגלעו סכסוך ומחלוקת בין התובעות למר בן שלמה, סכסוך שכאמור עשה את דרכו לבית הדין לעבודה, ויש בו להעלות ספקות רבים באשר למהימנות הנטען ע"י מר בן שלמה בתצהירו ובעדותו.
והגע בעצמך, לו מצבן של ערנת וערנט אכן היה כה גרוע, שומה היה על מר בן שלמה לדווח להן על רצונה דורז בהרחבת שיתוף הפעולה מעבר לחברות הדלק על מנת לשכנע את מנהלי התובעות להתקשר עם דורז, אך תחת זו אנו מוצאים דיווח זהיר שככל הנראה התיישב עם רצון מנהלי התובעות, באשר לשיתוף פעולה מוגבל לתחומים הנזכרים בדיווח.
42. ונמשיך - ביום 21.5.12 (נספח 25א' לתצהירי התובעות), פנה מר בן שלמה למר זאמן, במייל אליו מכותבים מנהלי ערנת (מר ערנטל ומר פרוינד), ובו מודיע מר בן שלמה כי שיתוף הפעולה עם מירקם לא ייצא לפועל, ובלשונו :
"בהמשך לשיחתי אתך היום, ברצוני לעדכן אותך בכתב כי כל נושא החתימה על הסכם שיתוף הפעולה העסקי בו דובר על פתרון משולב בין המערכות בתחום הקמעונאי לאנרגיה והדלק לא יצא לפועל"(הדגשה שלי – צ.ו).
ושוב דומה כי לא ניתן להבין אחרת – המשא ומתן עם מירקם התרכז בשיתוף פעולה לעניין שיווק התוכנה אך ורק בבתי עסק שעיסוקם בתחום הדלק והאנרגיה.
גם מר בן שלמה המהווה ציר מרכזי בתיווך בין הצדדים לצורך כינון שיתוף הפעולה בניהם מבין כי ההסכם מתייחס אך ורק "בתחום הקמעונאי לאנרגיה והדלק" – הא ותו לא !
43. הנתבעות ביקשו לטעון בסיכומיהן כי אין להסיק את המסקנות הנזכרות ממכתביו של מר בן שלמה , אשר נכתבו מספר חודשים קודם לחתימת הסכם שיתוף הפעולה , וככאלה אינם יכולים ללמד על תוכנו של ההסכם עצמו – וישאל השואל וכי הנסיבות שהביאו בסופו של יום לכריתת ההסכם אינן הנסיבות מהן, בין השאר, ניתן ללמוד על פרשנותו הראויה - מכל מקום, לטענת הנתבעות יש ללמוד דווקא ממכתבו של מר בן שלמה שנכתב ביום 6.10.12 ובו הוא מבשר לכלל עובדי ערנת על חתימת הסכם שיתוף הפעולה עם דורז ומבהיר –
"לאחר אין ספור מהמורות, פגישות, תהליכים ארוכים ובדיקות חברת RNET שמחה להודיע שחתמה על הסכם שיתוף פעולה בין החברה לבין חברת דורז טק מקבוצת מירקם, שיתוף פעולה אסטרטגי בתחום המחשוב של תחנות דלק ומתחמים קמעונאיים..."
הנתבעות מבקשות ללמוד מכך שאכן מדובר בשני תחומים נפרדים תחנות דלק וקמעוניים, ואולם אין לקבל פרשנות זו אחר שהובהר, כפי שהבהרנו לעיל וכפי שנוסיף ונחדד להלן, כי עסקינן במתחמים קמעוניים הנמצאים במתחם תחנות הדלק דוגמת – חנויות נוחות ומכוני רחיצה - כגרסת וכפרשנות התובעות דווקא.
44. כאמור, ביום 3.8.12, נחתם הסכם שיתוף הפעולה בין ערנת לבין דורז (נספח 5ב' לתצהירי התובעות). נוסחו הסופי של ההסכם קיבע את ההוראות המפורטות לעיל כפי שהוחלפו בטיוטות בין הצדדים (נספח 5א' לתצהירי התובעות).
כך, לדורז ניתנה זכות בלעדית לשיווק תוכנת הקופה ל "קמעונאי האנרגיה והדלק" ובלבד, שהשיווק יעשה במשותף (סעיף 2ב. להסכם שיתוף הפעולה). עוד נקבע בהסכם, כי דורז תפתח מערכת משולבת של תוכנת הקופה או כלשון הסכם שיתוף הפעולה - "הפתרון המשולב", כאשר זה ישווק בבלעדיות על ידי דורז "בתחום קמעונאי דלק והאנרגיה" (סעיפים 2ג.+2ד. להסכם שיתוף הפעולה). כאמור, החזרה על המונחים הנזכרים פעם אחר פעם בהטיות שונות (פעם "קמעונאי האנרגיה והדלק" ופעם קמעונאי דלק והאנרגיה" יש בה ללמד באופן חד משמעי כי אין עסקינן בתחום "קמעונאי" כתחום מובחן ופרטני העומד בפני עצמו אלא בתחום קמעונאי מוגדר אשר תיאור הלוואי שלו הוא "הדלק והאנרגיה" אין מדובר בהשמטה מקרית של "הא- הידיעה" קודם לתיבה "קמעונאי" כשם שאין מדובר בהשמטה מקרית של "פסיק" בדיבור "בתחום קמעונאי דלק והאנרגיה" אחר התיבה "קימעונאי" אלא בכוונת מכוון שכוונתה ליחד שני תחומים של שיתוף פעולה בלבד.
45. ודוק, אינני מתעלם מכך שבסע' 3 א' להסכם שיתוף הפעולה נוספה "הא הידיעה" לשם התואר קימעונאי –
"הבעלות בקוד המקור שמוסר צד א' לצד ב' , תישאר אצל צד א' בכפוף לרשיון בלעדי, בלתי מוגבל בזמן ובהיקף, לצד ב' בקוד המקור בתחום הקמעונאי, האנרגיה והדלק כחלק מהפתרון המשולב, ורשיון השימוש ללקוח"
ואולם נראה, לאור הדברים שהראיות שהבאנו לעיל, כי דווקא כאן נפלה טעות קולמוס, ואף אם תמצא לומר כי לא עסקינן בטעות גרידא וכי הצדדים התכוונו בסעיף זה בדיוק לאשר כתוב בו, הרי ש גם אז משמעות הדבר היא כי הבעלות בקוד המקור תיוותר לערנת בקשר לכל תחום עיסוק בין בתחום הדלק והאנרגיה ובין בתחומים האחרים ואין עניין זה סותר כלל וכלל את כוונת הצדדים, שקיבלה את ביטויה בסעיפי ההסכם האחרים, לשתף פעולה אך ורק בתחום השיווק לעסקים הקשורים בדלק והאנרגיה, כאשר בצד זה מובהר כי נשמרת זכות היוצרים לערנת באופן כוללני לגבי כל תחום ותחום.
46. זאת ועוד, פרשנותן של התובעות לפיה הסכם שיתוף הפעולה מתייחד אך ורק לגבי בתי עסק בתחום הדלק והאנרגיה מקבלת את אישושה מעצם העובדה שעיסוקה הדומיננטי של מירקם, אף שהיא עוסקת גם בתחומים נוספים, הוא בתחום האנרגיה והדלק. כך היא מפרסמת באתר האינטרנט שלה (נספח 26א' לתצהירי התובעות), כך הסביר מר בן שלמה בחקירתו (עמ' 59 שו' 19-24 לפרו' מיום 13.3.18) וכך גם ניתן ללמוד מתשובותיו של מר זאמן בחקירתו (עמ' 69 שו' 13-35 ועמ' 70 שו' 1-10 לפרו' מיום 13.3.18). ניתן, אפוא, להבין את רצונה של ערנת להתקשר עם מירקם בתחום שיווקי זה בו היא מתמחה ואשר יש באפשרותה לפתח בעניינו את תוכנת הקופה של ערנת.
עניין זה עולה, כאמור, אף מסע' ד' למכתבו הנזכר של מר בן שלמה (נספח 25 א למוצגי התובעות) בו הוא מדגיש כי –
"ד. חברת מירקם – ישנו חוזה מוכן לחתימה, עבודה משותפת עם מרקם תאפשר לנו להגיע למספר רב של לקוחות בתחום הדלק, וכמו כן להציע את המערכת שלנו (רק באם אנו רוצים) במשותף עם חברה מוכרת יציבה וידועה במשק"
ומכאן יכול הקורא להסיק כי מר בן שלמה חש שהוא צריך לשכנע את מקבלי ההחלטות אצל התובעות, מר פרוינד ומר ערנטל, לצורך שיתוף פעולה החורג מתחום הדלק, עניין שהם ככל הנראה מסתייגים ממנו, כעולה מהאמור במכתב זה.
47. ולבסוף, סע' 11.6 ו-11.7 להסכם הניהול (נספח 7 לתצהיר מר פרוינד), אשר נחתם זמן קצר לאחר הסכם שיתוף הפעולה ואף בוטל זמן קצר לאחריו, מגדירים מהו תחום קמעונאי דלק ואנרגיה ומהו לא, כאשר הגדרת התחום היא כך –
"לקוחות מתחום בתחום (הטעות במקור-צ.ו) קמעונאי, דלק והאנרגיה (כולל חברות או תחנות דלק, חנויות נוחות תחנות רחיצה ושאר עסקים בתחומי תחנת דלק וכן חברות קשורות לחברות דלק כגון רשתות שווק מקבוצת דור) הם תמיד ובכל מקרה לקוחות שהשווק ...." (סע' 11.6).

כאשר הסעיף הבא (11.7) פותח במילים –
"לגבי לקוחות שלא מתחום קמעונאי, דלק והאנרגיה, אזי אם וככל ..." (הדגשה שלי – צ.ו)

ברור איפה ש"תחום קמעונאי הדלק והאנרגיה" כולל את חברות הדלק והעסקים הקמעונאיים שבסביבתן ואילו העסקים שאינם קשורים לחברות הדלק אינם נופלים בגדרם של אותם עסקים לגביהם נחתם הסכם שיתוף הפעולה.
למעשה לו אכן כפרשנות הנתבעים עסקינן בשיתוף פעולה רחב בתחום הקימעונאי ובתחומי הדלק והאנרגיה , אלו לקוחות יוצאים מכללם של תחומים אלו כמפורט בסע' 11.7 הנ"ל? הרי התחומים מתפרסים על כלל אלו הזקוקים לתוכנת קופה.

48. אמור מעתה – הוכח מעבר לכל ספק, הן מתוך לשונו של הסכם שיתוף הפעולה והן מתוך הנסיבות האופפות את עריכתו, כי כוונת הצדדים הייתה ליצור שיתוף פעולה לעניין שיווק תוכנת הקופה אך ורק לעסקים קמעונאיים בתחום הדלק והאנרגיה, היינו כולל חנויות נוחות למיניהן למעט עסקים מעבר לכך בתחום המזון, הפארמה וכיוצ"ב.

כאשר זו היא מסקנתנו עלינו לעבור לשלב הבא ולבחון האם הפרו דורז ומירקם זכויות קנייניות ובכללן קניין רוחני של התובעות.

האם הופרו זכויות היוצרים של התובעות בתוכנת הקופה ?
49. תוכנת הקופה, אשר פותחה ויוצרה על ידי ערנת מוגנת בזכות יוצרים מכח חוק זכויות יוצרים, שכן בסע' 4(א) לחוק נקבע –
(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי..."(הדגשה שלי – צ.ו)
וסע' 1 לחוק זכות יוצרים המגדיר מהי יצירה ספרותית, כולל באותה הגדרה גם תוכנת מחשב, ובלשונו –
"יצירה ספרותית" - לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב;..." (הדגשה שלי – צ.ו; דיון רחב ומעמיק בהיותה של תוכנת מחשב ענין הנושא זכות יוצרים ראה בפסק דינה של כב' הש' ד"ר מיכל אגמון גונן בתא (תל אביב) 38918-12-09 - דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בעמ נ' גיל סנפיר, (2014)

כאמור, תוכנת הקופה היא תוכנת מחשב, ומשאין מחלוקת כי זו פותחה ויוצרה על ידי ערנת, הרי שלערנת זכות יוצרים לגביה.
50. במסגרת הליך הבקשה לצו מניעה אשר הגישו התובעות, הוגשה הודעה מטעם הצדדים ובה הודיעו הנתבעות לאלו חברות שווקה תכנת הקופה ואלו הן:
"למען הסר ספק, האמור לעיל לא יחול על מתן שרות ותמיכה של המשיבים (הנתבעות-צ.ו) לתוכנת המבקשות (התובעות-צ.ו) שכבר שווקה על ידי המשיבים, טרם ההודעה על הפסקת השיווק בחודש אפריל 2013, לגופים הבאים: רויאל; נירסול; סנטרפארם; חצרוני; מבוא שומרון (גזוז); ד.א. תחנות דלק; תנובות; מבלי לגרוע באמור לעיל, הצדדים יהיו רשאים להתחרות זה בזה בצורה הוגנת" (הדגשה שלי – צ.ו).

הנתבעות מודות, אפוא, כי שווקו את תוכנת הקופה ל-7 גופים, מהם 3 שאינם נמנים על קמעונאי הדלק והאנרגיה (סנטרפארם, רויאל וחצרוני - ר' אישור לכך בסע' 96 לתצהיר מר זאמן). ואם כן מעת שקבענו כי ההרשאה שניתנה לתובעות על פי הסכם שיתוף הפעולה הוגבלה לקמעונאי הדלק והאנרגיה בלבד, הרי שהפצת התוכנה לאותם שלושה גופים – סנטרפארם, רויאל וחצרוני, נעשתה שלא כדין תוך הפרת זכויות היוצרים של התובעות בתוכנת הקופה.
כאמור, אנו מייחדים הדיבור לגבי שלושת הגופים העסקיים הללו בלבד, בין השאר, בשל כך שמבדיקות שביצע מומחה בית המשפט, ד"ר אהוד רופא, עולה כי לגבי גופים אחרים, אשר לטענת התובעות קיים חשש כי הנתבעות פנו אליהם והתקינו במחשביהם את תוכנת הקופה ובכללם – שטראוס- מים, בָּרְכֹּל וג. דניאל בע"מ, לא נמצאה כל ראיה להתקנת תוכנת הקופה במחשביהם, כך שלא הוכחה כל הפרת זכויות יוצרים בעניינם של גורמים אלו (ראו חוות הדעת מיום 8.2.17).
51. בהסכם שיתוף הפעולה, התירה ערנת לנתבעות לעשות שימוש בלבד (להבדיל מבעלות) בתוכנת הקופה, בהתאם לתנאים בהסכם שיתוף הפעולה, קרי, לקמעונאי הדלק והאנרגיה, וכאשר הסכם שיתוף הפעולה קובע חד משמעית כי זכות היוצרים והקניין הרוחני בתכנת הקופה תשמר לערנת (ר' בסע' 3 לחסכם).
בנדון אין מחלוקת כי נעשה שימוש בתוכנת הקופה של התובעות, ללא רשותן , ביחס לאותן שלוש חברות , מתוך שכך הוכחה הפרת זכויות היוצרים של התובעות בתוכנה בשלושה מקרים אלו של הפצתה ללקוחות שאינן מתחום קמעונאי הדלק והאנרגיה, בניגוד להסכם שיתוף הפעולה ותניות ההרשאה המופיעות בו.
במהלך הדיונים לפני אף הוכח, לכאורה, נסיון לשיווק התוכנה לגורם נוסף - באותו מקרה, עובד של התובעות, מר עודד אבוקרט ( להלן: מר אבוקרט), התחזה למנהל תחנת דלק בירושלים המתעניין בתכנת קופה. בפגישה שהתקיימה בין מר אבוקרט לבין נציג הנתבעות, מר נתנאל בראון ( להלן: מר בראון), ניסה מר בראון לשווק למר אבוקרט את תוכנת הקופה של ערנת כאשר מר בראון שב וחוזר כי מדובר בתכנה של דורז ( ראו - עמ' 79 שו' 11-27 לפרו' מיום 25.4.18) . ואולם, כיוון שכתב התביעה אינו כולל תביעה באשר להפרת זכויות היוצרים ביחס לנסיון שיווק התוכנה לאותה חברת דלק, לא נבחן את סוגיית הפרת זכויות היוצרים ביחס לאותו נסיון מכירה נוסף.

52. בהתאם להוראת סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, הרי ש-
"(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן ( א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.

(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
..."

בפסק הדין בעניין ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, (1992) (להלן - עניין שגיא), פסק הדין שניתן עוד קודם לכינונו של חוק זכויות היוצרים והתייחס לפקודת זכויות היוצרים, נדונה הצגה שהועלתה 74 פעמים ללא הסכמת בעלי זכויות היוצרים במחזה ועלתה השאלה האם יש לראות בכך 74 הפרות שונות, או שמא המדובר בהפרה אחת. באותו עניין קבע כב' הנשיא שמגר את הכלל הבסיסי לפיו הדיבור " כל הפרה" (שהוא הביטוי שנכלל בסעיף 3 א לפקודה ומצוי היום בסעיף 56 ( א) לחוק), יכלול את כל ההפרות בגין אותה זכות יוצרים, ללא קשר למספר הפעמים שזו הופרה. המבחן שנקבע הוא " מבחן הזכות שנפגעה", ובלשונו של כב' הנשיא שמגר ( עניין שגיא, בעמ' 267):
"ה"הפרה", אשר בה דן הסעיף ואשר בגינה ניתן לבקש פיצוי סטטוטורי, מוסבת, בדרך כלל, על זכות יוצרים אחת שהופרה על-ידי הנתבע, ואין זה משנה, מהו מספרם של האקטים המפרים ששימשו בהפרתה של אותה הזכות. את הביטוי " כל הפרה" יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה; הווי אומר, אפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים." (הדגשה שלי – צ.ו)

יישום " מבחן הזכות שנפגעה" לעובדות שנדונו בעניין שגיא הוביל את בית המשפט לפסוק פיצוי סטטוטורי אחד בלבד בגין האקטים המפרים הרבים שפגעו כולם בזכות יוצרים אחת. בית המשפט נמנע מלפסוק פיצוי נפרד לכל אקט מפר, באשר לא ראה בו זכות מופרת נפרדת. עם זאת, כב' הנשיא שמגר סייג קביעה זו וציין, כי אין לשלול מצב שבו מידת ההטרוגניות שבין ההפרות השונות תהיה כה רבה ומהותית, עד כי תהיה הצדקה לראות בכל פעילות מפרה כזו משום " הפרה" עצמאית לעניין סעיף 3 א לפקודה (שם, עמ' 270).

53. בפסיקה נוספת, המתייחסת לפקודת זכויות היוצרים, נקבע, כי יש לבחון האם כל אחת מההפרות הנטענות נסבה על זכות יוצרים עצמאית ונפרדת, נושא שהוא עניין להוכחה עובדתית בשים לב לתוכן ומאפייני היצירה והיותה נושאת ערך כלכלי עצמאי ( ע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב, (1997)). עוד נפסק, כי כאשר מדובר על רכיבים ביצירה שהם חלק ממכלול, להבדיל מיצירה נפרדת בעלת קיום עצמאי, יש להכיר בהפרה אחת בלבד ( ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ' טרנסבטו בע"מ ואח', (2003)). בדומה, בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון אושרה קביעתו של בית המשפט המחוזי, על בסיס העקרונות שנקבעו בעניין שגיא, לפיה ביצוע של 13 יצירות מוזיקליות שונות באירוע אחד, מהווה הפרה אחת לצורך פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק ( רע"א 4148/09 אקו"ם נ' חדד (2009) ( להלן- עניין אקו"ם). באופן דומה, אישר בית המשפט העליון פסיקה של בית המשפט המחוזי, אשר קבעה כי פרסום של 40 תמונות שונות באתר אינטרנרט של הנתבע, מהווה הפרה אחת לעניין הפיצוי הסטטוטורי ( ע"א 1007/10 מזל כהן נ' יאיר מדינה ואח' (2013)).

54. וכאן אנו באים להוראות חוק זכויות היוצרים המחליף את הפקודה הישנה, בסעיף 56 ( ג) לחוק זכות יוצרים נקבע מבחן דומה לזה שנקבע בעניין שגיא, אולם נוסח הסעיף רחב יותר, שכן הוא קובע כי " יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים כהפרה אחת". מכאן, שלהבדיל מעניין שגיא, הביטוי " מסכת" חל לא רק על סדרת הפרות של זכות יוצרים אחת ביצירה, אלא כולל גם סדרת מעשים המאגדת הפרות של זכויות יוצרים שונות. כלומר, במסגרת " מסכת" אחת ייכללו, באופן עקרוני, הן הפרות שונות של זכויות שונות באותה יצירה והן הפרות של זכויות בכמה יצירות. עם זאת, יש להראות זיקה בין המעשים השונים הן בזמן והן במקום ( להרחבה בעניין זה ראו עמית אשכנזי, פיצויים ללא הוכחת נזק, יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכות יוצרים 573, 596-598 ( מיכאל בירנהק וגיא פסח עורכים, 2009)).

55. ואכן בפסיקת בתי המשפט שניתנה אחר כינונו של חוק זכויות יוצרים נקבע במפורש כי יש לתת ביטוי לפרשנות המורחבת שניתנה בחוק למעשה ההפרה הכולל מספר עוולות הנעשות במסכת אחת כעוולה אחת בלבד. כך מצאנו, כדוגמה, בעניין תא ( ירושלים) 9260-09-12 - זום 77 א.ש (2002) בעמ נ' מדינת ישראל - הטלוויזיה החינוכית הישראלית, (2014) במסגרתו נטען כנגד התובעת כי פרסמה תמונה של התובעת בארבע תוכניות שונות ששודרו על ידה. בית המשפט דן, בין השאר, בשאלה האם סך הפיצוי המקסימלי יעמוד על 100,000 ש"ח או שמא ראוי להעמיד את רף הפיצוי נוכח ריבוי הפרסומים על 400,000 ₪, ומסקנתו -
"נראה, לכאורה, כי בענייננו אכן מדובר בהפרות שבוצעו ב"מסכת אחת של מעשים", כלשון ס' 56(ג) לחוק זכות יוצרים, ואשר יש לראותן כהפרה אחת. מדובר בהפרת זכות היוצרים ביצירה אחת, ברצף אחד של מעשים ובסמיכות זמנים, באופן שניתן לראותם כפרשה עובדתית אחת ( ור' דיון בענין זה בספרו של ט' גרינמן, זכויות יוצרים, הוצאת איש ירוק, 2008, מהדורה שניה, חלק ב', בע' 784, ת' אפורי, חוק זכות יוצרים, נבו הוצאה לאור, 2012, בע' 455). יחד עם זאת, משאין החוק קובע פיצוי מזערי לכל הפרה, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי לאחר שקילת השיקולים המנחים בקביעת סכום הפיצויים כפי שתפורט להלן, אין למחלוקת באשר למספר ההפרות נפקות של ממש ( ור' אפורי, שם)"

בסופו של יום נפסק ע"י בית המשפט פיצוי בשיעור של 27,000 ₪ ואולם בערעור שהוגש לבית המשפט העליון הוגדל סך הפיצוי בהסכמה והועמד על 50,000 ₪ וזאת אחר שנמצא כי ניתן בעבר פסק דין בגין ההפרה הראשונה אך למרות זאת שבה המשיבה והפרה את זכויות היוצרים. מכל מקום, העקרון שנקבע בערכאת המחוזי לא שונה.

בעניין תא ( נצרת) 682-10-12 - פאתנה דחלה נ' ג'אבר מדיה בעמ, (2018) שב ביהמ"ש וחידד את ההבדל שבין הוראות הפקודה להוראות החוק לעניין הפרות חוזרות ובלשונו -
"יש לציין כי הדין הקודם קבע, לצד סכום פיצויים מקסימלי בגין כל הפרה, אף סכום מינימאלי של פיצוי פר הפרה, כאשר הפער בין השניים לא היה רב. מכאן, שקביעה בדבר קיום " הפרה" נפרדת היתה בעלת משמעות אקוטית מבחינת הסעד הכספי בתביעה. בחוק החדש בוטלה ההוראה בדבר סכום מינימלי לפיצוי ללא הוכחת נזק, ולצד זאת הוגדל הרף המקסימאלי לפיצוי. הדבר משקף את כוונת המחוקק להקנות לבית המשפט שיקול-דעת רחב בקביעת הפיצוי והתאמת שיעורו למכלול נסיבות המקרה הרלוונטיות. בין יתר השיקולים המפורטים בסעיף לעניין שיעור הפיצוי, כלולים גם היקף ההפרה וחומרת ההפרה. הנה-כי-כן, בידי בית המשפט שיקול דעת רחב המאפשר לו להעריך את הפיצוי המתאים הכולל בנסיבות המקרה, מבלי שהסעד הסופי נגזר " אוטומטית" ובאופן ישיר מקביעת מספר ההפרות שבוצעו ( ראו: אפורי, שם בעמ' 455)"

באותו עניין מצא בית המשפט לקבוע כי נוכח העובדה שעסקינן במספר תמונות שונות הרי בנסיבות אותו עניין בוצעו כמה וכמה הפרות.
כך בת.א. (מחוזי-ים) 3560/09 ראובני נ' מפה-מיפוי והוצאה לאור בע"מ ( 2011) (להלן – עניין מפה) ניתנה סקירה של הפסיקה והספרות הרלוונטית ושל השיקולים הצריכים לעניין לצורך הכרעה בשאלה מהי הפרשנות הראויה של סעיף 56(ג) והאם יש לראות בהפרות של זכויות הנעשות במהלך אירוע יחיד, כמסכת אחת של הפרות. באותו עניין נקבע כי הפרת זכות יוצרים ב-15 צילומים שונים שפורסמו בספר אחד, לא תיחשב כהפרה אחת אלא כהפרות אחדות שמספרן הוא כמספר היצירות שהזכויות בהן הופרו.

בת"א ( מחוזי-ת"א) 2068/07 בילסקי נ' עיריית ראש העין, פיסקה ח' (2010)) קבעה כב' סגנית הנשיאה פלפל, בהסתמך על ההחלטה בענין אקו"ם הנ"ל, כי ביצוע של חמש יצירות מוסיקליות המוגנות בזכויות יוצרים במהלך שני קונצרטים נפרדים, מהווה שתי הפרות ( בהתאם למספר הקונצרטים) ולא חמש ( בהתאם למספר היצירות) לעניין סעיף הפיצוי.
בנדון אומנם עסקינן בהפרת זכויות בתוכנה אחת ואולם אין מדובר במסכת אחת של הפרה אלא במספר הפרות הנוגעות לשיווק התוכנה והפרת זכויות היוצרים בה בשלוש הזדמנויות שונות לגבי שלושה גופים עסקיים שונים ובוודאי שיש לראות בכך שלוש הפרות שונות, במיוחד כאשר עסקינן בנסיבות בהן לכל אחד מהלקוחות נעשתה התאמה של התכנה לצרכיו ( חזותית ותפעולית- בדיוק כפי שידע העובד של הנתבעות, מר נתנאל בראון, להסביר על תצוגה של התכנה של לקוחה ספציפית - נירסול). לפיכך, יש לסווג את מכירת תוכנת הקופה לכל לקוח על פי צרכיו כהפרה נפרדת ואין לראות בהפרות אלו כהפרה אחת של אותה יצירה. על כן, יש לפסוק את הפיצוי בגין כל אחת מ – 3 ההפרות הנזכרות .

56. ואם כן אחר שבחנתי את כלל הנסיבות שלפני ובכלל זה העובדה שעסקינן בתוכנת קופה, אשר הדעת נותנת כי הושקעו מאמצים וזמן ביצירתה, העובדה שהתוכנה שווקה למספר גופים, חוסר תום הלב הנחזה מצד הנתבעות נוכח נסיונן הנחזה לשווק התוכנה לגורמים אחרים אף במהלך ההליך המשפטי הנדון, ומנגד התמורה שהתקבלה בגין שיווקה של כל תוכנה והעבודה שבגין הרווחים שנצברו לנתבעות בגין שיווקה תינתן התייחסות כספית נוספת כפי שיפורט להלן, אני מוצא להעמיד את הפיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעות בתוכנת הקופה בגין כל הפרה על סך 30,000 ₪ ובסה"כ – 90,000 ₪ בגין 3 ההפרות.

57. לטענת התובעות התנהלות הנתבעות מהווה אף עוולת גזל מסחרי וכן עוולת גזל נזיקית ואולם מעת שהגעתי למסקנות כנזכר לעיל באשר להפרת זכויות יוצרים מצד הנתבעות, אינני מוצא צורך לדון בעוולות אלו. ואבהיר – נפסק לא אחת כי מקום בו שני הסדרים חקיקתיים שונים מקנים לנפגע, כל אחד לעצמו, זכות וסעד של פיצוי בצידה, הרי ש –

"הכלל העקרוני הוא שהנפגע יקנה את שתי הזכויות גם יחד, ואולם בפיצוי לא יזכה אלא פעם אחת בלבד, בגין אחת מן הזכויות" (ראו רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, (1998); תא ( תל אביב) 38918-12-09 - דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בעמ נ' גיל סנפיר, (2014)).

בנדון מעת שמצאנו כי בהתנהלות הנתבעות היה משום הפרה של זכויות יוצרים מצדן, עניין המקנה לתובעות זכות לפיצוי סטטורי אף ללא הוכחת נזק, אין צורך להידרש אף לעוולות מכח חוק העוולות המסחריות המקנות פיצוי זהה.

מעבר לצורך נוסיף ונציין כי עיון בסיכומי התובעות יש בו ללמד כי זנחו טענותיהן באשר לעוולות המסחריות השונות לרבות הטענות באשר לגניבת ושימוש בקוד המקור לצרכים אחרים ומיקדו טענותיהן בהפרת זכות היוצרים בלבד.

58. מאידך, אני מוצא להידרש לעילת התביעה הנטענת ע"י התובעות בגין עשיית עושר ולא במשפט שכן זו מכוונת לעילה אחרת ולרכיב סעד שונה לחלוטין, אשר הורתו ברווח ממשי שבא לידי הנתבעות כתוצאה משיווק התוכנה ומכירתה ובפיצוי המגיע לתובעות בגין רווחים ומכירות אלו, בין אם מכח ההסכם ביחס למכירה לגורמים בתחום הדלק והאנרגיה ובין אם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט ביחס למכירות שנעשו, בניגוד להסכם, לגורמים שאינם בתחום הדלק והאנרגיה. דרישה כספית זו היא נפרדת ואינה חופפת לדרישה מכח הפרת זכויות היוצרים או חוק העוולות המסחריות והפיצוי הסטטוטורי שנקבע בצדן והורתה בזכות כספית הקמה לתובעות מכח הסכם שיתוף הפעולה – בין אם במפורש ממנו ובין אם כמתבקש וכעולה מהוראותיו ובהתייחס לעולה מהוראות החוק לעשיית עושר ולא במשפט, שהרי אם הוראות ההסכם מזכות את התובעות ב 25% מתגמולי מכרות תוכנת הקופה הנעשות כדין וודאי שאין לקפח זכותן בגין מכירות שבוצעו שלא כדין ע"י הנתבעות, הכל כפי שיובהר להלן.

עשיית עושר ולא במשפט

59. התובעות טוענות כי הנתבעות, בניגוד להסכם שיתוף הפעולה, לא מסרו בידן פרטים נדרשים בעניין ההתקשרות שלהן עם צדדי ג' ביחס לתוכנת הקופה ולא סיפקו להן מידע שוטף באשר להכנסותיהן משיתופי הפעולה, הכנסות מהן נגזר חלקן של התובעות (25%). יתר על כן מעת שנמסרו החשבונות הרלבנטיים הם נמסרו בחסר ואף התשלום ששולם לתובעות היה חלקי ולא שיקף את חלקן הנזכר בהכנסות על פי המוסכם בהסכם שיתוף הפעולה.
לטענת התובעות, חישוב הסכומים המפורטים בחשבוניות והכרטסות שצורפו מביא למסקנה, כי ההכנסות מנובמבר 12' ועד אפריל 14' הן ( לאחר הפחתת חשבוניות הזיכוי) בסך של 128,301 ₪. לסכום זה יש להוסיף סכום אותו סירבו הנתבעות לחשוף ואשר קיבלו בגין החשבוניות שהוצאו לקובי יצחק חברה בע"מ ( תנובות) (אחת החברות שמפורטות בהודעה שהוגשה במסגרת הצו הזמני).
התובעות טוענות, אפוא, כי חלקן בתמורת ההכנסות מהסכם שיתוף הפעולה (25%) בגין שווק תוכנת הקופה ללקוחות מתחום קמעונאי הדלק והאנרגיה, על פי הנתונים שהעבירו הנתבעות ( חשבוניות וכרטסות), עולה לסך 6,786 ₪. ובנוסף הן זכאיות למלוא ההכנסות בגין שווק תוכנת הקופה ללקוחות שאינם מתחום קמעונאי הדלק והאנרגיה, על פי הנתונים שהעבירו הנתבעות ( חשבונית וכרטסות), בסך של 101,155 ₪.

60. לטענת הנתבעות, התובעות פנו אליהן אך ורק בחודש מרץ 2013 , למעלה מחצי שנה אחר חתימת הסכם שיתוף הפעולה, והובהר להן באמצעות מר זאמן, כי דיווח יימסר להן בסוף הרבעון כפי שאכן נעשה. לטענת הנתבעות אין בהוראות הסכם שיתוף הפעולה כל הוראה המורה על דיווח תקופתי מסוים אלא כל שנקבע בו הוא חובת " דיווח נאות" אך ורק לגבי פרויקטים משותפים. כיוון שהפרויקטים לא היו משותפים וההסכם התממש אך ורק לגבי מכירת רישיונות ע"י דורז ללקוחותיה, הרי שהדיווח הנדרש הוא אך ורק לצורך תשלום חלקן של התובעות בתמורה הנגבית מן הלקוח. לטענת הנתבעות החשבונות שסיפקו לתובעות מעידים כי גביה זו החלה אך ורק ב – 2013 ( למעט עסקה אחת מחודש 11/12) לפיכך אין לומר כי דיווח בסוף הרבעון אינו דיווח הולם בנסיבות העניין.

61. לגופם של דברים טוענות הנתבעות כי מתוך החשבונות שנמסרו לתובעות, סך ההכנסות משיווק תוכנת הקופה על ידן עולה כדי 130,447 ₪, ואילו חלקן של התובעות בהכנסות אלו עולה כדי 32,612 ₪ (130,447 ₪ *25%) מהן שולם לתובעות אך ורק סך של 7560 ₪ כאשר היתרה, בסך 25,052 ₪, מקוזזת בגין התביעה שכנגד.

מיד נאמר, כי יש לתמוה נוכח טענת קיזוז זו המופיעה לראשונה בתצהירו של מר זאמן וזאת במיוחד נוכח טענתן של הנתבעות כי מלוא התמורה המגיעה לתובעות הועברה לידן ללא כל קשר לטענת קיזוז נטענת. כך מעיון במכתב התחשבנות סופית שנשלח מדורז לתובעות לצורך חתימתן על קבלת התשלום בסך 7560 ₪ עולה כי התחשיב נעשה ע"פ הכנסות של 5000 ₪ עד ליום 31.12.12 (= 1250 ₪ חלקן של התובעות) והכנסות בסך 25,240 ₪ עד ליום 31.3.13 (6,310 ₪) כאשר לא צוינה או נטענה כלל הפחתה בתשלום בשל טענות להפרת ההסכם מצד הנתבעות ( ראו נספחים 18 ו – 19 למוצגי התובעות). טענה זו המופיעה, כאמור, לראשונה בתצהירו של מר זאמן, יש בה לרמז על טיבה.

62. מכל מקום, עיון בתדפיסי החשבונות שהועברו מהנתבעות לתובעות והמגובים בתצהירו של מר זאמן ( מוצג 27 למוצגי התובעות) מעלה כי סך ההכנסות ממכירת תוכנת הקופה מגיעות לסך 130,477 ₪ ( ראו הודאת הנתבעות סע' 30 לסיכומיהם וכן סע' 95 לתצהיר עדות מר זאמן). וכאן יש לחלק בין ההכנסות שמקורן משיווק ללקוחות ע"פ הסכם שיתוף הפעולה – היינו קמעונאיים בתחום הדלק והאנרגיה לבין שיווק לקמעונאיים אחרים, אשר מצאנו לעיל, כי השיווק להם נעשה ע"י הנתבעות בניגוד להסכם שיתוף הפעולה.

כאמור, לטענת התובעות מתוך הסך הנזכר ההכנסות שבאו משיווק לקמעונאי דלק ואנרגיה הגיעו לסך של כ 27,150 ₪ לפיכך נגזרת חלקן בגין מכירות אלו היא 6,786 ₪ ואולם יתרת ההכנסות בסך העולה מעט על 100,000 ₪ היא בגין השיווק לקמעונאיים שאינם בתחום הדלק והאנרגיה, לפיכך מלוא ההכנסות שבאו לידי הנתבעות בגינן מגיעות להן. מכל מקום, גם כאן התובעות הגבילו הפיצוי בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט לסך של 100,000 ₪ בלבד.

63. סע' 1 א לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט 1979 ( להלן - חוק עשיית עושר) קובע כדלקמן:
"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת ( להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר ( להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה."

הובהר בפסיקה כי לצורך העמדת זכות ע"פ הסעיף הנזכר על התובע להוכיח קיומה
של התעשרות, ההתעשרות האמורה באה לזוכה מן המזכה ועל חשבונו, וכי אותה התעשרות של הזוכה על חשבון המזכה היא שלא על פי זכות שבדין ( ראה : רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, (1998); ת"א ( מחוזי נצ') 26485-09-11 קייקי כפר בלום ובית הלל נ' צוק מנרה בע"מ ( פסקה 30, (2012)).

64. בצד זה, סע' 2 לחוק עשיית עושר מקנה לבית המשפט שיקול דעת לפטור את הזוכה מחובת ההשבה באם מצא כי בנסיבות העניין תהא ההשבה בלתי צודקת. וזו לשון הסעיף –

"2. בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרת העושות את ההשבה בלתי צודקת".

השיקולים לעניין זה רחבים ומגוונים ושנים ממקרה למקרה, ואולם הובהר בפסיקה כי ככלל, יש לשקול –
" את עוצמת זכותו של התובע, את אופי הפגיעה באינטרס שלו, את התנהגות הצדדים ואת טיב הפעולה שמכוחה זכה הנתבע ברווח" (פר' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, תשנ"ח,עמ' 64).

כך נקבע כי -
"התעשרות תיחשב לבלתי צודקת בהתקיים יסוד נוסף" [דברי כב' הנשיא מ' שמגר ברע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח', (1991)].

אשר לטיבו של אותו יסוד נוסף הובהר בפסיקה כי עסקינן בהתנהלות המהווה " מעין-עוולה", קרי, "מעשה שיצא מתחום המעשים הראויים אך אל תחום מעשי העוולה לא הגיע" (רע"א 5768/94 הנ"ל), לפי כב' הש' שטרסברג כהן מדובר ב"חוסר תום-לב, התנהגות פסולה הפוגעת בחוש ההגינות והצדק" (שם, בעמוד 431). לפי כב' הנשיא א' ברק, משמעותו של היסוד הנוסף היא " הפרת עקרון תום-הלב ( האובייקטיבי)" (שם, בעמוד 450) וכב' השופט י' זמיר מסתפק " ביסוד של חוסר הגינות" (שם, בעמוד494).

65. בנדון הנתבעות עשו שימוש בתוכנת הקופה של התובעות בחריגה מהמוסכם בהסכם שיתוף הפעולה שנחתם בניהן ומתוך כוונה להעמיד לעצמן רווחים. כך הוכח כי בא לידי הנתבעות רווח כספי משיווק התוכנה שלא ע"פ הסכם שיתוף הפעולה לצדדים שלישיים אשר אינם עוסקים בתחום הדלק והאנרגיה. ראוי להוסיף לעניין זה כי על פניו הפרו הנתבעות בהתנהלותן אף את התחייבותן להעביר לידי התובעות מידע באשר להתקשרויות המבוצעות על ידן מידי סוף רבעון ( ראו מכתב מר שינברג למר זאמן מיום 14.3.13 נספח 16 לתצהיר מר פרוינד ותשובת מר זאמן לפיה אין כל שיתוף פעולה בין החברות ואין דורז חבה לערנת מאומה במכתבו מיום 31.3.13 ! – נספח 17 לתצהיר מר פרוינד), עניין שיש בו ללמד על כך שהנתבעות ניסו להסתיר ככל הניתן את פעולותיהן מהתובעות ולנסות לגזור לעצמן רווחים גדולים יותר.

אני סבור כי בנסיבות האמורות אין להסתפק בפיצוי התובעות בגין השימוש בתוכנה שפותחה על ידן אך ורק בשיעור העמלה הנזכר בהסכם שיתוף הפעולה אלא ראוי לחייב הנתבעות בשיעור העולה על כך. בצד זה, אין להתעלם מההשקעה הכספית והאחרת שהושקעה ע"י הנתבעות בשיווק התוכנה ובכח האדם שהעמידה לעניין זה וכן אין להתעלם מהפיצוי שנפסק לתובעות בגין הפרת זכויות היוצרים שלהן בתוכנת הקופה ביחס להפצתה ושיווקה לגבי אותם גופים, ומהעובדה שהתובעות עצמן היו מתקשות לשווק את התוכנה לגופים הנזכרים.

בנסיבות אלו אני סבור כי בגין רכיב זה יש לפסוק לתובעות פיצוי בשיעור כולל של 60,000 ₪ .

66. ואם כן, לסיכום הדברים, מצאנו לחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לפצות התובעות בסך כולל של 150,000 ₪ באופן הבא –

* פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכנת הקופה בשל שיווקה לחברת רויאל, סנטרפארם וז. חצרוני – 90,000 ₪.

* פיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט משיווק התוכנה לגורמים הנזכרים בניגוד להסכם שיתוף הפעולה תוך קבלת רווחים כספיים – 60,000 ₪.

התביעה שכנגד

67. דורז טענה בכתב התביעה שכנגד כי התובעות ומר אלי אורי הפרו את חוזה שיתוף הפעולה ופעלו לאיונו וביטולו שלא כדין ובלשון כתב התביעה שכנגד –
"החלו הנתבעים (= התובעות ומר אלי אורי) כופרים בעיקריו של ההסכם, מכרסמים בהסכמות שבו , מצרים את צעדיה של התובעת ופועלים כדי להרתיע לקוחות פוטנציאלים מלהתקשר איתה, והכל תוך הטחת דברי בלע דיבה ושקר" (סע' 6 לכתב התביעה שכנגד וכן ראו סע' 31 לסיכומי דורז).

כך נטען כי התובעות ומר אלי אישית פעלו אל מול צדדי ג' וטענו בפניהם שהנתבעות בפעילתן, מבצעות הפרת זכויות יוצרים ברכוש התובעות. לטענת דורז פעילותן הנזכרת של התובעות, וכפירתן בהיקף הרשיון מהוות, הלכה למעשה, ביטול שלא כדין של הסכם שיתוף הפעולה, וביטול שלא כדין הרי הוא כהפרת ההסכם לכל דבר ועניין. מתוך שכך הגישה דורז את התביעה שכנגד בה עתרה לפיצוי בשיעור של 1,078,091 ₪ וזאת בשל נזקים אשר לטענתה נגרמו לה בשל הפרה זו ובכללם עלויות הפיתוח לצורך קימומו של ההסכם, השכר אותו שילמה לעובדיה לצורך יישומו וכיוצ"ב.

מיד יאמר - נוכח המסקנות אליהן הגעתי לעיל הרי שדין התביעה שכנגד להידחות.

68. כאמור, מצאתי כי דווקא פרשנותן של התובעות את הסכם שיתוף הפעולה היא הפרשנות הנכונה שלו וכי התנהלות הנתבעות הייתה בניגוד לאמור בהסכם. דווקא הנתבעות הן אלו שהפרו את ההסכם ובסופו של יום אף הודיעו על ביטולו. הפרת ההסכם ע"י הנתבעות הייתה הן בשיווק התוכנה ללא הסכמת ורשות התובעות לגורמים שלא בתחום הדלק והאנרגיה והן באי תשלום ודיווח תקין בגין ההכנסות ממכירות התוכנה.
דווקא דורז היא זו שהודיעה על ביטול ההסכם ואין לטעון כנגד התובעות כי הן אלו שביטלו בהתנהגותן את ההסכם. לא מצאתי כל ממש בטענות על הפרת הסכם שיתוף הפעולה מצד התובעות.
אחר שמצאנו כי לשון ההסכם, כוונת הצדדים וכלל הראיות והעדויות בתיק מלמדות כי הפרשנות הנכונה אותה יש להעניק להסכם היא כפי שטוענות התובעות הרי שאין מקום לטענת דורז להפרתו מצד התובעות בעמידתן על הפרשנות הנכונה שלו. בנדון דומה כי רק אחר שהתבקשו הנתבעות על ידי התובעות להציג מידע כנדרש על הכנסותיהן ממכירת התוכנה ולשלם לתובעות את חלקן בהכנסות אלו, הן החליטו להביא לסיום ההתקשרות בהסכם שיתוף הפעולה. לפיכך, בוודאי שאין בידי הנתבעות לטעון, כי ההסכם הופר שעה שהן אלו שהודיעו על סיום ההתקשרות בין הצדדים.
69. לעניין הטענות אשר הופנו ע"י הנתבעות כלפי מר אלי אורי בכתב התביעה שכנגד, הרי שאף אותן יש לדחות.

נטען כלפי מר אלי אורי כי פנה ללקוחות דורז וטען כי ענינה של תוכנת הקופה מצוי בהליך משפטי ( נספח ה' לכתב התביעה שכנגד), ובכך פגע באמצעות הודעה שיקרית בישום הסכם שיתוף הפעולה.
טענה זו יש לדחות - ההודעה הנזכרת שיקפה את המציאות כהווייתה שעה שבמועד ההודעה, הוחלפה תכתובת בין באי כוח הצדדים ביחס להפרותיה הנטענות של דורז והסכסוך היה על סף הגשת תביעה משפטית.
כך גם הטענה לפיה מר אלי אורי הפיץ קובץ השייך לדורז לקרוב משפחתו בניגוד להתחייבותו שלא להעביר מידע הקשור לחברה לצדדי ג', אין בה ממש.
בתצהירו, אשר לא נסתר, הבהיר מר אלי אורי כי ביום הראשון לעבודתו בדורז ( שהיה אף יום עבודתו האחרון) הוא נדרש לבצע חיבור של גליונות " אקסל" ולצורך ביצוע פעולה טכנית זו פנה לעזרתו של אחיו המתמצא בתוכנה זו ( סע' 19 לתצהירו של מר אלי אורי מיום 2.9.15). מר בן שלמה אישר בחקירתו, כי אחיו של אורי הוא כלכלן והודה כי כלכלן אמור להיות אמון על עריכת טבלאות אקסל ( עמ' 65 שו' 10-18 לפרו' מיום 13.3.18). ואם כן עסקינן, לכאורה, בפעולה תמימה של מר אלי אורי לצרכי עבודתו בדורז ואין לראותה כהפרה של הסכם שיתוף הפעולה.
סוף דבר לא מצאנו בהתנהלותו של מר אלי אורי עילה לתביעה החוזית והנזיקית שהוגשה ע"י דורז ויש לדחות אף את התביעה כנגדו.

70. סיכומם של דברים – תביעת התובעות מתקבלת באופן שהנתבעות ביחד ולחוד תפצנה את התובעות ביחד ולחוד בסך של 150,000 ₪ .

כמו כן ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות לעשות כל שימוש בתוכנת הקופה או בקוד המקור שלה, לרבות שיווק התוכנה לאחרים, פיתוחה וכיוצ"ב.
יחד עם זאת אין בצו המניעה למנוע מהנתבעות להוסיף ולתת שירות לחברות להן שווקה ונמכרה התוכנה ע"י הנתבעות עד לחודש אפריל 2013.

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבעות תישאנה ביחד ולחוד בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ לתובעות 1-2 יחדיו וב הוצאות משפט לנתבע שכנגד 3, מר אלי אורי, בסך של 15,000 ₪.

התשלומים הנזכרים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ט, 17 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.