הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 25002-09-19

מספר בקשה:24
לפני
כבוד ה שופט מיכאל קרשן

המבקש

דורי בן ישראל

נגד

המשיבים

  1. Twitter inc
  2. Twitter international company

בקשה להגשת ראיה לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים בהליך של בקשה לביטול היתר המצאה
החלטה

עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים
ביום 18.5.2021 התקיים לפנַי דיון בו נחקרו מצהירי הצדדים בבקשה לביטול היתר המצאה לחו"ל. במסגרת זו נחקרו המצהיר מטעם המבקש, הוא עצמו, והמצהירה מטעם המשיבים, גב' Flore Bouchey-Dwan (להלן: העדה).

במהלך חקירתה הנגדית של המצהירה עימת אותה ב"כ המבקש עם דברים הרשומים בתצהיר שהעדה ערכה בהליך אחר, ת"א ( הר') 31612-08-19 לינוי בר גפן נ' Twitter inc. ואח' (להלן: תביעת בר גפן), שבו מייצג ב"כ המבקש את התובעת (ר' עמ' 91 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 18.5.2021).

לסיכומיו בכתב ראה המבקש לנכון לצרף, מבלי שנטל לכך רשות, את התצהיר שהגישה העדה בתביעת בר גפן (להלן: התצהיר). כך עשה המבקש באופן הסותר לא רק את סדרי הדין אלא אף הנחיה מפורשת שנתתי לצדדים בתום הדיון (עמ' 114 שורה 4).

בהחלטתי מיום 1.8.2021 הוריתי למבקש לערוך את סיכומיו מחדש וכן להשמיט מהם את התצהיר שהגיש שלא כהלכה.

בבקשתו להתיר לו להגיש את התצהיר באיחור טען ב"כ המבקש ש סבר כי "בשלב סף זה טרם פרשת ההוכחות וטרם התקיימו הליכים מקדמיים בתיק (ש)הוא רשאי לצרף נספחים לסיכומיו ולכל כתב טענות". עוד טען המבקש כי האמור בתצהיר סותר את עדותה של העדה ומהווה ראיה רלוונטית לבקשה לביטול היתר ההמצאה. לתמיכה בבקשתו הפנה המבקש לפסיקה הקובעת כי ישנם מקרים בהם הצורך בגילוי וחשיפת האמת גוברים על כללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים.

המשיבות התנגדו לבקשה בעיקר משום האיחור המהותי והבלתי מוסבר בהגשת הראיה וכן לנוכח עמדתם כי הראיה בה עסקינן אינה רלוונטית ולא תתרום דבר להליך כאן. המשיבות עמדו על כך שהמבקש כלל לא הסביר בבקשתו מדוע מדובר בראיה רלוונטית וכיצד היא סותרת את עדותה של העדה בהליך כאן.

בתגובה שהתרתי למבקש להגיב על תשובת המשיבות חזר המבקש על עמדתו כי מדובר ב"שלב סף" בהליך ועל כן רשאי הוא להגיש כל ראיה. עוד טען המבקש, בין היתר, כי בשלב בו ערך את תצהיריו לא יכול היה לדעת כי המצהירה היא אותה מצהירה שהגישה תצהיר בתביעת בר גפן, וגם לאחר שהתברר לו כי אלה פני הדברים לא ביקש לצרפו משום שהצורך בכך התעורר רק כאשר סירבה העדה, במהלך חקירתה הנגדית, לאשר את האמור בתצהיר.

לעניין טיב הסתירה בין האמור בתצהיר לעדותה של העדה טען המבקש (לראשונה במסגרת התגובה) כי "התצהיר מוכיח כי טוויטר טוענת טענות סותרות לעניין השיקולים, הכלים והזמן אשר עומד לרשותה עת היא בודקת ציוצים בפלטפורמה שלה".

דיון
עיון בטענות המבקש מעלה כי נתפס הוא לכלל טעות יסודית בהבנת זכויותיו הדיוניות במסגרת השלב בו מצוי ההליך.

התביעה שהגיש המבקש נגד המשיבות מצויה אכן בשלב סף מקדמי: המשיבות, חברות חוץ, כפרו בצדקת היתר ההמצאה שניתן בידי המבקש. אם טענתן תידחה יהיה עליהן להגיש כתב הגנה וההליך יוכל להתקדם. אם תתקבל טענתן– לא ניתן יהיה לברר את התביעה בבית משפט בישראל. אלא שמן העובדה כי ההליך שמתברר לפנַי הוא הליך סף לא ניתן לגזור את המסקנה אליה בא המבקש כי עומדת לו זכות להגיש ראיות כרצונו, גם לאחר שהסתיים הדיון בו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים.

אכן, בכל שלב במשפט האזרחי ישנו סדר דין המחייב את הצדדים. כך כאשר בית המשפט שומע בקשה לסעד זמני, כך כאשר הוא נדרש לטענות סף אחרות (כגון: מחיקה או דחיה על הסף), וכך גם כאשר דן הוא בבקשה לבטל היתר המצאה (בו, כידוע, דנים בבקשת ההיתר מבראשית).

זאת ועוד. כאשר בית המשפט בהליך אזרחי מקיים בירור עובדתי במסגרת דיון, חלים כללי הדיון הקבועים בתקנות, לפיהם לא רק שבאין קביעה אחרת המתחייבת מן הנסיבות תישמע פרשת התביעה קודם ואחריה פרשת ההגנה (כפי שאירע בענייננו) , חל גם הכלל לפיו בעל דין אינו רשאי להביא "ראיות מפריכות", לאחר שנשמעו אלא אם ראה בית המשפט לאשר זאת [תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018].

יובהר אפוא כי בתום שלב שמיעת העדויות במסגרת הליך של בקשה לביטול היתר המצאה אין הצדדים רשאים להגיש ראיות נוספות, מבלי שנטלו רשות מבית המשפט.

יתרה מכך, כפי שכבר צוין במקרה דנן המבקש הגדיל עשֹה כאשר צרף ללא רשות את הנספח לסיכומיו, בניגוד להוראה מפורשת שנתנה על ידי בתום הדיון.

כידוע, הגשת ראיה באיחור סוטה מסדר הדין הרגיל, פוגעת באינטרס סופיות הדיון ובזכויות דיוניות אחרות של הצדדים. הגשה מאוחרת של ראיה פוגעת גם בניהולו התקין של המשפט ומביאה להתארכות הדיון [ראו, למשל, רע"א 1048/19 בוגנים נ' בן יאיר (16.6.2019)]. אשר על כן קבעה הפסיקה סייגים ברורים למתן רשות להגשת ראיה באיחור.

כפי שציינו המשיבות בצדק, בקשה להגשת ראיה באיחור נבחנת על ידי בית המשפט בשני פרמטרים עיקריים: סיבת האיחור וחשיבות הראיה להליך.

א. סיבת האיחור
ההסבר הראשון שסיפק המבקש בבקשתו לאיחור בהגשת התצהיר אינו יכול לעמוד. כפי שהוסבר למעלה אין יסוד לסברה כי במסגרת בירור בקשת המשיבות לביטול היתר ההמצאה אין תחולה לסדרי הדין.

גם ההסבר המשלים, זה שהופיע רק בתגובה לתשובה, אינו משכנע. ראשית כל משום שטענת המבקש כי העדה סירבה בעדותה לאשר האמור בתצהיר ה (ומכאן נולד הצורך בהגשת התצהיר) אינה מדויקת, שכן כאשר הופנתה לקטעים מתוך התצהיר בו עסקינן כל שאמרה העדה הוא כי הוא רואה קושי להתייחס למסמך שאינו לפניה. ושנית, משום שב"כ המבקש לא ראה לנכון לבקש בשלב זה של החקירה להציג את התצהיר לעדה (טענתו כי ניהול ההליך בהיוועדות חזותית מנע ממנו לעשות כן – אינה משכנעת) , ובכך נסתם הגולל על טענתו כי, הלכה למעשה, לא איחר כלל בבקשתו להגיש הראיה.

המסקנה העולה מן האמור היא כי המבקש יכול היה לבקש להגיש את הראיה בשלב מוקדם יותר, אך לא עשה כן, וההסברים שסיפק לסיבת האיחור אינם יכולים לעמוד.

ב. חשיבות הראיה
לא השתכנעתי כי במקרה זה ישנה חשיבות להגשת הראיה לצורך הכרעה בבקשה לביטול היתר המצאה, ואף אם עומד למבקש אינטרס כזה או אחר לעשות כן – אין זה המקרה בו גובר האינטרס האמור על האינטרסים החזקים האחרים העומדים מנגד: יעילות הדיון וזכויות הצד שכנגד.

כזכור, המבקש לא נימק כלל בבקשה שהגיש מהו הצורך בהגשת התצהיר אלא הסתפק בטענה כי קיימת סתירה בין התצהיר לעדות העדה בבית המשפט. התגובה לתשובה אינה המקום לערוך "מקצה שיפורים" לאשר לא נטען בבקשה המקורית, ודי בטעם זה כדי לקבוע כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את חיוניות הראיה שמבקש הוא להגיש באיחור.

אך מעבר לכך, לא זו בלבד שקשה לראות את הקשר בין תביעת בר גפן להליך כאן, גם לאחר שעיינתי בתצהיר שצרף המבקש לבקשתו לא מצאתי כי תכניו מצויים בליבת המחלוקת בהליך שלפנַי. רחוק מכך.

אף לא ראיתי כי יש בתצהיר פוטנציאל לערער באופן כלשהו את מהימנות גרסת העדה מטעם המשיבות (מה גם שהתוכן עליו מבקש המבקש להסתמך מתוך התצהיר לא הוצג על ידו לעדה בחקירתה הנגדית).

אשר על כן דין הבקשה להידחות, וכך אני עושה.

המבקש יישא בהוצאות המשיבות בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשפ"א, 02 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.