הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 24841-05-12

בפני
כבוד ה שופטת בלהה טולקובסקי

התובעת
כלל חברה לביטוח בע"מ
על-ידי ב"כ עוה"ד ד' זמיר ואח'

נגד

הנתבעות
1.רשות הטבע והגנים הלאומיים
2.הראל חברה לביטוח בע"מ
על-ידי ב"כ עוה"ד א' אלרום ואח'

פסק דין

פרק א'- מבוא
הצדדים ומהות התביעה
1. מדובר בתביעת שיבוב שהוגשה על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת" או "כלל"), בגין תגמולי ביטוח ששולמו על ידה בעקבות אירוע מיום 29.6.2011, עת במהלך ביצוע עבודות לשיפוץ קו צינור נפט 16, המשמש להזרמת דלק סילוני (להלן: "הצינור"), ותוך כדי ניסיון להעתיק עץ אשל מוגן שגדל בתוואי העבודות, נגרם פיצוץ בצינור (להלן: "האירוע" או "הפגיעה בצינור"). כתוצאה מהפגיעה בצינור, התרחשה דליפת דלק סילוני שגרמה לזיהום סביבתי נרחב בשמורת נחל צין.

2. עבודות שיפוץ קו צינור הנפט (להלן: "הפרויקט"), הוזמנו ונוהלו על ידי חברת קו צינור נפט אילת- אשקלון (להלן: "קצא"א"), שהתקשרה לצורך כך בהסכם עם חברת רולידר בע"מ (להלן: "רולידר"). רולידר שימשה כקבלן משנה של קצא"א לצורך ביצוע הפרויקט. רולידר שכרה את שירותיה של חברת מובילי הר הנגב בע"מ (להלן: "הר הנגב"), כקבלן משנה נוסף לביצוע עבודות בפרויקט.

3. התובעת ביטחה את קצא"א בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, חבות המוצר ואחריות מקצועית (להלן: "פוליסת קצא"א"), וכן את אחריותה של רולידר וקבלני המשנה שלה, בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות (להלן: "פוליסת רולידר").

4. לאחר האירוע הוצא על-ידי מנהל מחוז דרום במשרד להגנת הסביבה, צו פינוי רעלים לפי סעיף 16א' לחוק החומרים המסוכנים התשנ"ג - 1993. על פי הצו, קצא"א נדרשה לפנות לאלתר את הקרקע המזוהמת בשמורת נחל צין. קצא"א פנתה לרולידר ולמבטחת - כלל, בדרישה לכיסוי עלויות שיקום הנזק שנגרם כתוצאה מהאירוע.

5. התובעת שילמה תגמולי ביטוח בגין נזקי האירוע, ונשאה בהוצאות להקטנת הנזק, בסכום כולל של 22,632,121 ₪ (תצהיר גב' זילברשטיין ו - ת/2). תגמולי הביטוח שולמו במסגרת פוליסת רולידר.

6. הנתבעת 1, רשות הטבע והגנים (להלן: "רט"ג"), היא הרשות האחראית על ניהול שמורות הטבע והגנים הלאומיים וכן על אכיפת כללי שמירת הטבע בשטחים הפתוחים, זאת מכח חובותיה וסמכויותיה על פי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק גנים לאומיים").
הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה את אחריות רט"ג (להלן תקראנה ביחד: "הנתבעות").

7. התביעה הוגשה על סכום של 10,000,000 ₪, לצרכי אגרה, תוך שהובהר כי התובעת מכירה באחריות מבוטחיה, קצא"א ורולידר, לנזקים שנגרמו בעקבות הפגיעה בצינור. ואולם, התובעת טוענת כי על רט"ג, שקיימה פיקוח צמוד על העבודות בפרויקט, מוטלת, לכל הפחות, מחצית מהאחריות לאירוע, שכן הפגיעה בצינור התרחשה כתוצאה מהתרשלות בפיקוח והוראות שניתנו לעובדים באתר, על ידי הפקח מטעם רט"ג.

8. הנתבעות מכחישות את אחריותה הנטענת של רט"ג וטוענות שהפגיעה בצינור התרחשה עקב פעולה רשלנית ופזיזה של מבוטחי התובעת ועובדיהם שפעלו בניגוד להוראות העבודה. עוד נטען כי רט"ג לא התרשלה, לא הפרה חובה כלשהי ולא נפל כל פגם בהתנהלות מי מהפקחים מטעמה.

השתלשלות ההליכים - התביעה האזרחית וההליך הפלילי
9. בפתח הדברים ולשם הבנת התמונה בכללותה, ראיתי לעמוד בקצרה על השתלשלות ההליכים בתביעה דנן אל מול ההליך הפלילי המתנהל בגין האירוע נושא התביעה.

10. בסמוך לאחר האירוע, נערכה חקירה על ידי המשרד להגנת הסביבה - המשטרה הירוקה (להלן: "המשטרה הירוקה"). בנוסף ובמקביל, נערכה חקירה על ידי רט"ג (להלן: "חקירת רט"ג").

11. התביעה הוגשה בחלוף פחות משנה ממועד האירוע. בתחילת ההליכים, לא הותר עיון בתיקי החקירה, הן חקירת המשטרה הירוקה הן חקירת רט"ג, שכן טרם התקבלה החלטה בעניין הגשת כתב אישום.

12. בהמשך, הנתבעות הגישו תצהיר עדות ראשית של דוד גודקר (להלן: "גודקר"), ממונה האכיפה של מחוז דרום ברט"ג, אליו צורפו חלק מההודעות שנגבו במסגרת חקירת רט"ג. לפיכך, התובעת עתרה לגילוי כל תיק חקירת רט"ג. בשלב זה הודיע ב"כ הנתבעות כי על פי הוראות הפרקליטות, אליה הועבר תיק החקירה לצורך החלטה בדבר הגשת כתב אישום, אין באפשרות הנתבעות להעביר את תיק חקירת רט"ג לעיון התובעת.
בהחלטתי מיום 28.5.2015, הוריתי כי בהיעדר התנגדות מנומקת של הפרקליטות, על הנתבעות להעביר לעיון התובעת את תיק חקירת רט"ג במלואו. הפרקליטות הגישה התנגדות להעברת תיקי החקירה, הן חקירת רט"ג הן חקירת המשטרה הירוקה, לעיון הצדדים, בטרם גיבוש החלטה בדבר הגשת כתב אישום. בנסיבות שנוצרו, עדותו של גודקר (כמו גם עדותם של יתר העדים), נשמעה בטרם העברת תיק החקירה של המשטרה הירוקה לעיון ב"כ שני הצדדים ובטרם העברת תיק חקירת רט"ג, במלואו, לעיון ב"כ התובעת.

13. בסמוך לאחר סיום שמיעת הראיות, הוגש כתב אישום בגין האירוע נושא התביעה (ת.פ 34682-01-16 בבית משפט השלום בבאר שבע (להלן: "ההליך הפלילי")).

14. נוכח הודעת הפרקליטות כי לאחר הגשת כתב אישום, תהא נכונה להעמיד לעיון ב"כ הצדדים את תיקי החקירה, הוריתי בהחלטתי מיום 14.1.2016, כי ככל שמי מהצדדים יבקש להגיש כראיה את חומר החקירה שהועבר על-ידי הפרקליטות, יגיש בקשה בעניין זה.

15. עוד אציין כי בסיום שמיעת הראיות הוצע הסדר דיוני לפיו תיקי החקירה במלואם יוגשו לעיון בית המשפט לצורך פסיקה על דרך הפשרה בהתאם לטיעוני הצדדים, אך לא הושגה הסכמה להסדר דיוני זה.

16. בהחלטה מיום 7.4.2016, התרתי, מכוח הסכמת הצדדים, את הגשת הודעותיהם של העדים שהעידו בתיק זה, ברט"ג ובמשטרה הירוקה, כראיה. כן קבעתי כי בהיעדר הסדר דיוני לגבי הגשת חומר החקירה במלואו לתיק בית המשפט, לא ניתן להגיש מסמכים מתיקי החקירה, שלא בהתאם לדיני הראיות. לפיכך, הודעות שנגבו ממי שלא העיד בתיק זה, אינן קבילות כראיה ולא ניתן להגישן מבלי שמוסרי ההודעות העידו.
כן קבעתי כי לאחר ששמיעת הראיות הסתיימה, אין מקום לעכב את ההליכים בתביעה עד לסיום ההליכים בתיק הפלילי, שכן באותו מועד, בסמוך לאחר הגשת כתב האישום, לא ניתן היה לצפות את מועד סיום ההליך הפלילי.

17. בהמשך, הוגשה על ידי התובעת בקשה להגשת ראיות נוספות שהוגשו בהליך הפלילי (בקשה מס' 49). בשלב זה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי ההליכים בתביעה יושהו עד לסיום שמיעת עדותם של העדים שהעידו בתיק זה, בהליך הפלילי, זאת כדי שניתן יהיה להגיש את עדות העדים האמורים בהליך הפלילי, כראיה בתיק זה. בהחלטתי מיום 25.4.2018, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

18. נוכח הימשכות ההליך הפלילי, ביקשה התובעת לחזור בה מהבקשה להגשת ראיות נוספות, כך שפסק הדין יינתן על בסיס הראיות שנשמעו בתביעה דנן בלבד. בהחלטה מיום 13.1.2019, נעתרתי לבקשה והוריתי על הוצאת כל הבקשות והמסמכים שהוגשו לאחר הגשת הסיכומים המשלימים, מתיק בית המשפט.

19. אם הרחבתי בתיאור השתלשלות ההליכים, הרי שהדבר נועד להבהיר שתי נקודות חשובות. הראשונה - שמיעת הראיות התנהלה בטרם ניתנה לצדדים האפשרות לעיין בתיק חקירת המשטרה הירוקה ובטרם ניתנה לב"כ התובעת האפשרות לעיין בתיק חקירת רט"ג במלואו; והשניה - כי ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, ובראשן המחלוקת העובדתית בעניין נסיבות האירוע, מבוססת על העדויות והראיות שהוגשו בתביעה זו בלבד.

20. עוד יצוין כי מכוח הסכמת הצדדים (פרוטוקול ישיבות 13.1.2019 ו - 12.5.2019), כתב האישום המתוקן שהוגש בהליך הפלילי, הוגש וסומן, נ/8. כתב האישום הוגש כנגד שלוש קבוצות נאשמים: קצא"א ומנהלים ועובדים מטעמה (נאשמים 1 - 6); רולידר ומנהלים ועובדים מטעמה (נאשמים 7 - 11), והר הנגב ומנהלים ועובדים מטעמה (נאשמים 12 - 15). כן נרשם לפרוטוקול כי כל קבוצת רולידר (נאשמים 7 - 11), וכל קבוצת הר הנגב (נאשמים 12 - 15), הודו בכתב האישום המתוקן והורשעו על פי הודאתם (עמ' 114 לפרוטוקול, ישיבת 12.5.2019).

פרק ב' - התשתית העובדתית
21. כדי להכריע במחלוקת בשאלת האחריות לאירוע, יש לעמוד תחילה על התשתית העובדתית והשתלשלות האירועים שהובילה לפגיעה בצינור.

22. על השתלשלות האירועים, ניתן ללמוד בראש ובראשונה מעדויותיהם של מי שנכחו באתר העבודה במועד האירוע: עוזר מנהל העבודה מטעם רולידר - פארג' אלעמראני (להלן:"פארג'"); הפועלים מטעם הר הנגב: מפעיל הבאגר - סאמר קרינאוי (להלן:"סאמר") והכוון - סמי קרינאוי (להלן : "סמי" וביחד יקראו: "הפועלים"); והפקח מטעם רט"ג - צחי אולייניק (להלן :"צחי").
בנוסף, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי הודעות באזהרה שנמסרו למשטרה הירוקה על ידי חאלד שלאבנה, מנהל העבודה מטעם רולידר (להלן: "חאלד"); ניר סביון, מהנדס מכונות בקצא"א (להלן: "סביון"); ואריה עמיר - מפקח הנדסי מטעם קצא"א (להלן: "עמיר"), יוגשו כראיה ללא צורך בחקירה נגדית.

נוהל העבודה
23. מטרת הפרויקט הייתה שיפוץ קו צינור הנפט בדרך של חשיפת הצינור, הרמתו, בדיקתו וצביעתו.
נהלי העבודה הרלבנטיים להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת מתייחסים לשני עניינים: נוהל ביצוע עבודות החפירה ונהלי התיאום והפיקוח של רט"ג על ביצוע העבודות.

נוהל עבודת החפירה
24. עבודות החפירה התבצעו, בין היתר, באמצעות מחפר זחלילי - בגר (להלן: "הבגר"). החפירה באמצעות הבגר בוצעה משני צדי הצינור ולאחר מכן, הוסרו עודפי העפר מעל הצינור באופן ידני. החפירה בוצעה באופן המשכי ורצוף, כך שלאורך העבודה נראה קו הצינור גלוי, זאת כדי להימנע מפגיעה בצינור. הפועלים ביצעו את החפירה כאשר סאמר מפעיל את הבגר וסמי, המשמש ככוון, עומד בתעלת החפירה ליד הצינור ומכוון את מפעיל הבגר. אין מחלוקת שעל פי נוהל העבודה, אסור היה להפעיל את הבגר ללא עזרת הכוון (סעיף 3 לתצהירו של סאמר).

שיטת העבודה פורטה בתצהירו של פארג', כדלקמן:
"העבודות התבצעו באמצעות מחפר ("בגר") אשר שימש לחשיפת הצינור. על מנת למנוע פגיעה בצינור, היה עלינו לבצע את החפירות בתהליך המשכי ורציף לאורך הצינור, באופן שניתן לראות את הגבהים המשתנים שלו. שיטת העבודה היא, שקודם חושפים את הצינור משני צדדיו, ורק לאחר שרואים אותו בעין מתבצעת העבודה" (סעיף 3 לתצהיר פארג').

בחקירתו הנגדית הוסיף פארג' והסביר:
".. הפרויקט הזה הוא הרבה קילומטרים. אתה מהתחלה ועד הסוף עם קו גלוי. עבודה מאוד סבלנית. זה לא דבר קל. בלי שאתה רואה את הצינור אתה לא יכול לחפור בשום מקום...חייב לעבוד עם קו גלוי... אם אתה עובד נכון אתה לא יכול לפגוע בקו.."(עמ' 19 לפרוטוקול).

פיקוח רט"ג
25. על פיקוח רט"ג באתר העבודה, נלמד מתצהירו ועדותו של גלעד גבאי (להלן: "גבאי"), סגן מנהל מחוז דרום ברט"ג, שציין כי העבודות בפרויקט בוצעו בחלקן בשטח שמורות טבע וגנים לאומיים, לפיכך, נדרש תיאום עם רט"ג, המופקדת מכוח חוק גנים לאומיים על שמירת ערכי טבע מוגנים.
במכתב לקצא"א מיום 11.10.2010 (נספח ב' לתצהיר), ציין גבאי, בין היתר: "ערכי טבע מוגנים המצויים בתוואי העבודות יטופלו על פי הנחיות רט"ג ועל חשבון היזם".

במכתב לרולידר מיום 10.2.2011, חזר גבאי על ההנחיה האמורה ופירט את אזורי העבודה בהם יש לקיים סיורים משותפים לקביעת נהלי עבודה מפורטים. בסיכום נכתב:
"לאחר ביצוע הסיורים בשטח וקביעת נהלי עבודה מפורטים ותכניות ביצוע מעודכנות תוציא רט"ג היתר לעבודה בקטעים אלה, אין לבצע כל עבודה בשטח ללא קבלת היתר בכתב!".

ימים ספורים לפני האירוע, החלו עבודות בשטח המוגדר כגן לאומי מוכרז "גן הפסלים" (סעיף 10 לתצהיר גבאי).

בסיכום סיור מיום 20.6.2011, בו השתתפו נציגי קצא"א ונציגי רט"ג סוכם, בין היתר, כי:
"תתקיים פגישה שבועית בתחילת כל שבוע בין פיקוח קצא"א לפיקוח רט"ג לקביעת כללי עבודה לקטע המתוכנן ... בנושא ערכי טבע מוגנים ובעבודה בתוך שמורות יטפל פקח רט"ג ישירות מול הקבלן. רט"ג תטפל בפתיחת תיקים לקבלנים במידה וביצעו חריגות ופגיעות בניגוד להסכמים" (סעיף 5 לסיכום הסיור, נספח ג' לתצהיר גבאי).

ביום 26.6.2011, נערכה ישיבה במשרדי קצא"א, בה נכחו נציגי קצא"א ופקחי רט"ג: בן דרורי, עיד אלקשחר (להלן:"עיד"), עמרם צברי וצחי. בישיבה זו נערכה חזרה על מה שסוכם בסיור מיום 20.6.2011, הוגדר רוחב רצועת העבודה על קו צינור הדלק, והוסברה חשיבות שמירת ערכי הטבע במהלך העבודה. גבאי הוסיף וציין כי:
"פקחי רט"ג הונחו לסמן את הצמחייה המוגנת בסמוך לרצועת העבודה לצורך מניעת וצמצום הפגיעה בערכי טבע מוגנים ככל שניתן" (סעיף 18 לתצהיר).

נסיבות האירוע
26. הפגיעה בצינור התרחשה בעת ניסיון להעתיק עץ אשל שגדל בתוואי העבודות וסומן על-ידי פקח רט"ג, כצמח מוגן. אין מחלוקת שהפגיעה בצינור ארעה עקב חריגה מנוהל העבודה המקובל, תוך ניסיון לעקור את העץ בעזרת הבגר בטרם חשיפת הצינור בסמוך למקום החפירה ותוך שסאמר מפעיל את הבגר ללא עזרת הכוון - סמי.

27. אין טוב ממראה עיניים: התרחשות האירוע מומחשת בצורה הטובה ביותר בתמונות שצולמו על ידי צחי במהלך ניסיון העתקת העץ (התמונות צורפו כנספח לתצהיר. כן הוגש קובץ תמונות בהן מצוינת השעה, כפי שהופיעה במצלמה בעת הצילום, נ/7). התמונות מתעדות את ההתרחשות, דקה אחרי דקה, לרבות הפגיעה בצינור והתפרצות הדלק הסילוני.

28. המחלוקת מתמקדת בשאלת מעורבותו של צחי - הפקח מטעם רט"ג , בהחלטה לעקור את העץ לצורך העתקתו, תוך חריגה מנוהל העבודה המקובל.

העדויות
29. פארג' ציין בתצהירו כי בבוקר יום האירוע, בשעה 7:00 לערך, זמן קצר לאחר תחילת העבודה, צחי קרא לו ולפועלים להפסקת קפה שהוא הכין:
"... במהלך הפסקת הקפה דרש ממני צחי לעקור שיח שגדל בשטח העבודות במרחק של כמה עשרות מטרים מהנקודה בה עבדנו באותו הזמן (במקום בו הצינור לא היה חשוף באותה עת). למרות שהזהרתי את צחי בפירוש והודעתי לו שאסור להעתיק עץ לפני חשיפת הצינור, התעקש צחי שיש לעקור את השיח ולהעתיקו מידית. אני ניגשתי עם צחי והראיתי לו שהשיח גדל על הצינור וזאת הסקתי גם מכך, שמשני צידיו היו סלעים. אני טענתי כי לא ניתן לעקור את השיח מהשורשים שכן סביר להניח שהשורשים כרוכים סביב הצינור ועקירתו עלולה לפגוע בצינור. הסברתי לצחי שיש לבצע את העבודה בנוהל הרגיל, דהיינו קודם לחפור בחפירה זהירה ולגלות את הצינור ורק לאחר מכן, להוציא את השיח, כפי שנהגנו בעבר, וכי אסור לבצע חפירה נקודתית באזור צינור לא גלוי. למרות כל הסבריי צחי התעקש שיש לעקור את השיח. בסיום הויכוח אמרתי לצחי שעלי לדווח למנהל העבודה ברולידר על רצונו לעקור את השיח ולקבל הנחיות ממנהל העבודה..." (סעיפים 7 - 11 לתצהיר).

בהעדר קליטה סלולרית, עלה פארג' לגבעה סמוכה כדי להתקשר למנהל העבודה - חאלד ולקבל ממנו הנחיות:
"... הנחתי שעד שהכלי יגיע לאזור העץ, ייקח פרק זמן של כחצי שעה, ולכן לא חששתי לעזוב את המקום כדי לדווח ולקבל הנחיות. בזמן שעמדתי על הגבעה ושוחחתי עם חאלד שמעתי פיצוץ וראיתי זרם של דלק. בדיעבד התברר לי, שצחי הורה את המפעיל לעבוד מיידית על השיח, בניגוד לשיטת העבודה הבטוחה ולמרות אזהרותיי.." (סעיפים 13 - 15 לתצהיר).

פארג' חזר והסביר בחקירתו הנגדית את שיטת העבודה והעיד שבינו לבין צחי התגלע ויכוח בנוגע לאופן הטיפול בעץ האשל:
"... אני והוא הלכנו לשיח הגענו והסברתי לו בוודאות ומשהו ברור מאוד, שהיה סלע שם. אמרתי לו תסתכל יש פה סלע ופה והשיח פה. לעקור אותו רק בזמן העבודה. אמרתי לו שנגיע אליו בזמן העבודה, והם יוציאו אותו בזמן העבודה...
ש: ואמרת לו את זה, והלכת לצלצל.
ת:כשהסברתי לו את הידע שלי שזו הדרך היחידה לעשות את זה, והיה בין הבגר והכוון לבין השיח מספיק זמן, בין חצי שעה ל-40 דקות עד שהם יגיעו לשיח. עזבתי את צחי שם ואמרתי לו שאני הולך לצלצל למנהל עבודה להגיד לו שיש שיח שהוא רוצה להעתיק אותו ומה הוא אומר על זה. רציתי לעדכן אותו. ולחכות לתשובה שאולי נעצור כשנגיע לעץ. הלכתי לבקש ממנו אישור שאנחנו מגיעים לשיח ואנחנו חופרים אם להעתיק אותו או לא. זו הייתה נקודה אדומה שממנה אני צריך לעצור ולקבל אישור להעתיק לפי הידע שלי או לחכות למנהל עבודה לקבל אישור" (עמ' 22 לפרוטוקול).

פארג' העיד כי צחי פיקח על העבודות רק החל משלושה ימים לפני האירוע. עד אז, עבד במקום הפקח עיד. בחקירתו הנגדית, פארג' הוסיף והסביר כי עץ שמעתיקים אותו "... לא יגדל אף פעם...", והעיד שעובר לאירוע:
"אנחנו אף פעם לא עקרנו עץ או שיח על הצינור בדעתנו, אלא היה הפקח שזו עבודתו ויודע. לא עקרנו, אי אפשר לעקור. גדלו שיחים הוא נותן לנו רשות להוציא את זה. לא עקרנו אף פעם לצורך שתילה מחדש. עקרנו רק בשביל להוציא" (עמ' 18 לפרוטוקול).

30. סאמר ציין בתצהירו כי תפקידו היה להפעיל את הבגר בעזרת הכוון - סמי, וכי אסור להפעיל בגר ללא מכוון. ביום האירוע, במהלך הפסקת קפה, צחי דרש לעקור שיח ולהעתיקו למקום אחר.
"זכור לי שבינו לבין פארג' התנהל ויכוח ופארג' אמר לו כי זה דבר מסוכן. בעקבות הויכוח פארג' אמר שהוא עולה לגבעה כדי לקבל הוראות. סמי המכוון אמר לצחי שאסור לעבוד על העץ לפני שמגיעים למיקום שלו ולפני שחושפים את הצינור, לפי השיטה הרגילה שאנחנו עובדים. אנחנו אמרנו לצחי שהדבר מסוכן. למרות זאת צחי דרש שנפסיק את העבודה ונוציא מיד את העץ. סמי סירב, ואמר לצחי שהוא לא מוכן לכוון אותי ולקחת אחריות על הפעולה הזו, על כך ענה צחי שהוא יכוון אותי בעצמו וכל האחריות עליו. צחי הורה לי להפסיק את עבודתי בתוואי וכיוון אותי לכיוון העץ" (סעיפים 8 - 10 לתצהיר).

סאמר העיד כי צחי נהג בכוחנות ואיים בהטלת קנסות. לפיכך, מתוך חשש, ביצע את הוראותיו. צחי הורה לחפור בור כדי לשתול בו את עץ האשל לאחר עקירתו.
"אחר כך הוא כיוון אותי לכיוון העץ, ביקש ממני להניח את כף הבגר מאחורי העץ ולעקור אותו מהשורש. בהתחלה הנחתי הכף בעדינות והעץ לא יצא. לכן צחי כיוון אותי וביקש שאוריד את הכף ביותר כח ואוציא את העץ. בפעולה זו הכף פגעה בצינור, הצינור התפוצץ" (סעיף 12 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית, חזר סאמר והעיד:
"יש אדם שאומר אני אחראי על העץ וכל דבר ואני מכוון אותך. הוא אומר שהעץ שלי יותר יקר מהבן אדם".

כשנשאל, איך עבד ללא כוון? השיב:
"כן. יש לי כוון על העץ. צחי.
ש. הוא היה הכוון שלך
ת. כן
ש. ראית אותו בזמן שהתחלת לחפור
ת. הוא היה ליד הכף, 2 מטר ממנה
ש. מה הוא עשה שהוא ליד הכף
ת. מצלם ומכוון אותי
ש. הוא גם מצלם ותוך כדי גם מכוון
ת. ... צחי אמר לי בוא תוציא את העץ. הסתובבתי שמה והעץ היה מאחורי. רחוק ממני. אמר לי לך תחפור שם בור ונשתול אותו. בכף הראשון ניסיתי היה בסדר. בכף השני זה התפוצץ. הוא כיוון אותי ואמר תחפור עוד.
ש. חפרת שם או רק שניסית לתפוס את העץ?
ת. חפרתי ליד העץ כדי להוציא אותו. הוא מכוון אותי.
ש. כאשר אתה עובד כמה חודשים עם סמי, יש לכם סימנים איך מכוונים ואיך עובדים?
ת. צינור קבור. לא רואים אותו את הכיוונים שלו. חופרים עליו. אני חופר על הצד. הכוון כל הזמן על הצינור.
ש. וכאן לא ראית צינור.
ת. בגלל זה רציתי לעבוד בשיטה שלי ואמר לי לא.
ש. ואז בעצם אתה חושב שהוא המכוון שלך
ת. הוא מכוון. הוא המשטרה הירוקה. כמו כל משטרה. זה משטרה בשטח. כל הזמן היה אומר אני נותן לך קנסות, ובית סוהר. זה משטרה. אני מותר לי לשמוע ממנו כי הוא משטרה בשטח כמו המשטרה בכביש. זה הטבע שלו, העץ שלו, לא מעניין אותי.
ש. אבל אתה יודע שבעצם אסור לעבוד על מקום מכוסה צנור מכוסה בלי שעושים גישוש
ת. גישוש אני עושה מקדימה, בן אדם שמפריע לי ואומר לי שהעץ יותר מבן אדם, אם אתה לא תוציא אותו, אני לוקח אותך לבית הסוהר. הוא מאיים בבית סוהר ובקנסות" (עמ' 35-36 לפרוטוקול).

ובהמשך:
"ש: ניסית להגיד לצחי, בוא נחכה עד שנגיע לצינור עד לעץ ואז נראה?
ת: אמרתי לו נגיע לעץ ואז אוציא אותו בשיטה שלי איך שהייתי מוציא עם עיד. אמר לי לא. תוציא אותו עכשיו.
ש: ואת זה אתה עושה כשאתה יודע שאסור לך לעבוד בלי כוון?
ת: הוא הכוון" (עמ' 38 לפרוטוקול).

31. ביום 11.7.2011, כשבועיים לאחר האירוע, סאמר נחקר באזהרה ברט"ג (ההודעה שמסר צורפה לתצהירו של גודקר). סאמר מסר בהודעתו שצחי הורה לו לעקור את עץ האשל, תוך שהוא נוטל על עצמו את תפקיד הכוון:
"... צחי אמר למכוון שלי סמי תעמוד בצד אני אכוון אותו ... צחי אמר לי לבוא לכיוון העץ ולשלוח את הכף מאחורי העץ כי הוא רוצה אותו חי עם השורש וצחי עמד ליד הכף בצד אני ראיתי אותו והוא היה מכוון שלי וגם היה מצלם. הכף הראשון הכנסנו כמעט 10 ס"מ העץ לא יצא אז הרמתי והכנסתי פעם שניה" (גיליון 2).

גם בחקירתו ברט"ג, סאמר העיד שהוא ביקש מצחי להעתיק את העץ "בשיטה שלו", באמצעות חפירה משני צידי הצינור עד לחשיפתו, ואולם צחי סירב והורה לו לעקור את העץ על פי הוראותיו, כלשונו:
"צחי אמר לי בוא נחפור על העץ ונעקור אותו ונשים אותו במקום אחר. אמרתי לו צחי תן לי לעקור אותו בשיטה שלי אני לא אעשה שום נזק. אני מגיע אליו עוקף אותו עם הבאגר ואז שולח את הכף ולוקח 20 ס"מ לכל צד ואז אני רואה את העץ טוב מאוד ואת השורשים שלו ויכול להיות שאני מוציא אותו ביד אפילו. אמר לי צחי לא זה עץ שלנו של שמורת טבע והוא יותר יקר מבן אדם, אמרתי לו אתה אחראי אמר לי כן זה עץ שלי אני אחראי עליו ..." (גיליון 2).

32. סמי - הכוון, ציין בתצהירו כי במהלך הפסקת הקפה, צחי דרש לעקור את העץ ובין פארג' לצחי פרץ ויכוח בעניין זה. לאחר שפארג' עלה לגבעה סמוכה כדי להתקשר לחאלד, צחי דרש מהפועלים לעקור את העץ. לאחר שסמי סירב לעשות זאת ללא הוראה ממנהלי העבודה וציין שעקירת העץ מסוכנת והוא לא לוקח אחריות, צחי אמר: "זוז הצידה, אני מכוון את מפעיל הבגר לעקור את העץ", ואף אמר במפורש, "האחריות עלי" (סעיפים 10 - 9 לתצהיר). בזמן שעמד בצד, ראה את הבגר חופר בור, ואת "צחי מכוון את סאמר לעקור את העץ, ותוך כדי כך גם מצלם תמונות. תוך כדי החפירה שהייתה לפי ההנחיות של צחי, הבגר פגע בצינור, ופרץ דלק" (סעיפים 12-13 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית, שב סמי והעיד כי לאחר שפארג' עלה לגבעה לשוחח עם מנהל העבודה, צחי הורה לסאמר לעקור את העץ, כדבריו:
"... חזרתי לסאמר לחזור לעבודה בחפירה. ואני רואה את צחי אומר לסאמר בוא תעצור את העבודה, בוא נעקור את העץ. הוא עצר אותנו מהפחד שפחדנו מצחי ... מהקנסות ... זה כמו שוטר בשטח ואני חייב להקשיב לו ואין לי כסף לשלם קנסות ... הוא עצר אותו ולקח אותו ואמר לו עכשיו תעקור את העץ" (עמ' 31 לפרוטוקול).

סמי הוסיף והעיד שהוא לא רצה לעקור את העץ וחזר לעבודתו וצחי אמר שהוא יכוון את סאמר בעקירת העץ.

33. גרסתו של צחי, שונה בתכלית.

צחי ציין בתצהירו כי בבוקר האירוע הוא הגיע לשטח ומנהל העבודה הראה לו שיח מוגן שצמח בסמוך לתוואי החפירה. הוא הכין קפה והזמין את הנוכחים להצטרף:
"בשלב זה נשאלתי מה לעשות עם השיח המסומן. אחד מעובדי הקבלן הנוכחים הציע להעתיק את השיח למקום אחר. הסכמתי איתו. מפעיל המחפר עלה על המחפר ויחד עם מנהל העבודה התרחקתי מן המקום וחציתי את הנחל לגדה המזרחית" (סעיף 13 לתצהיר).

צחי ציין כי "הבאגר פעל ללא מכוון, ללא הוראה מהאחראי עליו ובניגוד להוראות". בשלב זה הוא עמד במרחק של 15 - 10 מ' מהעץ וצילם את שלבי ההעתקה ופארג' עמד מאחוריו ולאחר מכן התרחק מהמקום. צחי הדגיש כי הוא עסק כל העת בצילום האירוע ולא לקח על עצמו את תפקיד הכוון (סעיפים 19 - 14 לתצהיר).

צחי הוסיף והדגיש בתצהירו כי:
"בשום שלב לא דרשתי לעקור את השיח. בשום שלב לא הוריתי למי מעובדי הפרויקט כיצד להעתיק את השיח. כמו כן לא דרשתי ממפעיל המחפר או מהכוון להפסיק את העבודה בנקודה בה עבדו ובוודאי שלא איימתי על מי מעובדי הפרויקט...גם לא אמרתי בשום שלב שאני אהיה הכוון או שאקח על עצמי את האחריות לתוצאות החפירה. לא דחקתי במפעיל לבצע את הפעולה מיידית ובוודאי שלא הוריתי לו לבצעה באופן מיידי כאשר מנהל העבודה שלו אינו נוכח. לא התערבתי בכלל באופן בו בוצעה העבודה" (סעיפים 21-22 לתצהיר).

34. בחקירה הנגדית, צחי אישר שמדובר היה בעץ אשל שהוא סימן אותו כצמח מוגן (עמ' 82 לפרוטוקול), ושב והעיד שהרעיון להעתיק את העץ היה של מישהו מהנוכחים בהפסקת הקפה, אך הוא לא זוכר את זהותו, כדבריו:
"... מישהו הציע העתקת צמח כפתרון הן להמשך עבודה והן לא לפגוע בצמח, לעשות משהו להציל אותו. זה נשמע לי רעיון טוב ואמרתי בסדר..." (עמ' 78 לפרוטוקול).

צחי אישר שפארג' הראה לו שהעץ גדל על התוואי של הצינור אך הכחיש שפארג' הסביר לו את הסיכון לפגיעה בצינור ואמר לו שהוא הולך להתקשר למנהל העבודה כדי לקבל הוראות (עמ' 79 לפרוטוקול). כשעומת עם האמור בסעיף 15 לתצהירו, כי פארג' הלך, ככל הנראה, להתקשר למנהלו על מנת לקבל הוראות לגבי העתקת העץ, הסביר כי התצהיר נכתב לאחר שנודעה לו השתלשלות האירועים, אך בזמן האירוע הוא לא ידע לאן פארג' הלך (עמ' 79 - 81 לפרוטוקול).

צחי הכחיש שאיים על הפועלים בקנסות ודרש מהם לעקור ולהעתיק את העץ באופן מיידי, כדבריו:
"... אמרתי אני לא יודע מה לעשות, בוא נשתה קפה ונסכם. הם הסכימו, ישבנו, עמדנו, באווירה טובה, בניגוד לכל המסכת איומים שהם מתארים ... באווירה טובה, עוד פעם, שאלו אותי מה עושים, אמרתי אני לא יודע, הם הציעו להעתיק את העץ, על פניו עצה טובה, זה התקבל" (עמ' 80 לפרוטוקול).

כשעומת עם גרסתו של סאמר שהוא היה זה שהורה לו לעקור את העץ באופן מיידי, מבלי לחכות למנהל העבודה, אחרת יקנוס אותו, השיב: "זה שקר".

35. צחי נשאל, "למה שהפועלים ילכו לעקור את השיח הזה? מה אכפת לפועלים מהשיח הזה?", ועל כך השיב:
"אתה שואל אותי על הפועלים? אני לא יודע מה ההיגיון. התפקיד שלי שמירה על הצמח הזה, אוקי. על ערך טבע מוגן כפי שכתוב בחוק. מה ההיגיון שלהם אני לא יודע. אני יודע מה ההיגיון שלי בלשמור על זה. זה אני יכול לענות לך" (עמ' 80 לפרוטוקול).

36. צחי אישר שהוא משמש כפקח שמורה ותפקידו להגן על ערכי טבע (עמ' 76-75 לפרוטוקול). כשנשאל מדוע לא קרא לפקח תשתיות, כשהתעוררה השאלה מה לעשות עם העץ המוגן שגדל על תוואי הצינור, השיב:
"תפרידו בין פקח תשתיות לפקח שמורה. התפקיד שלי להגן על העץ. הגנתי על העץ. הציעו להעתיק אותו. זו לא העתקה ראשונה של אורגניזם שביצעתי... הם הציעו לי הצעה שנראתה לי טובה, המשך עבודה והעתקה של העץ, כלומר שמירה על העץ והמשך עבודה ללא עיכוב...
ש: הבנת את הסכנה? פארג' לא הסביר לך ששורשי העץ על הצינור?
ת: לא. אף אחד לא הסביר לי את זה. אף אחד לא אמר את זה" (עמ' 81 לפרוטוקול).

צחי חזר והכחיש כל מעורבות בהעתקת העץ, והעיד שסאמר ביצע את כל עבודות ההעתקה בצורה עצמאית, לרבות חפירת הבור אליו יועבר העץ. כשנשאל הכיצד, כפקח שמורה, הוא נותן לסאמר את שיקול הדעת להחליט לאן להעביר את עץ האשל, השיב:
"הוא לא נתן לי אפשרות להשיב. הוא עזב את הקפה, סיים את הקפה, עזב, עלה לבאגר, הזיז אותו והתחיל לחפור בלי לשאול. עכשיו כדי להוכיח את זה בצורה יותר, אני מצלם תמונות, כל הזמן אני מצלם תמונות לעדות, כל הזמן, את התזוזה שלו ואת התחלת הבור אין לי כי לא הספקתי להגיע..." (עמ' 84 לפרוטוקול).

37. בימים 21.7.2011 ו - 30.8.2011, צחי מסר הודעות באזהרה במשטרה הירוקה (להלן: "ההודעה הראשונה" ו"ההודעה השניה"). הודעות אלה הוגשו לאחר סיום שמיעת הראיות, בהתאם להחלטה מיום 7.4.2016.

בהודעה הראשונה, צחי הצהיר כי בהפסקת הקפה, אחד הפועלים, לא זכור לו מי מהם, הציע להעתיק את עץ האשל והוא הסכים לכך ולא התערב מעבר לכך, כדבריו:
"לא נתתי הוראה מפורשת, הסכמתי, זו הייתה הסכמה כללית ולא אמרתי לו גם לאן להעתיק. אפילו בחירת בור העתקה הייתה לגמרי עצמאית שלו" (גיליון מס' 12).

צחי נשאל מה אמורים לעשות כאשר צוות החפירה מגיע לצמח שסומן כצמח מוגן והשיב שאינו יודע, וכי:
"לא טיפלתי מימי בהעתקת צמח, חשוב להדגיש ולהבהיר הצעת ההעתקה לא הגיעה ממני אלא מאחד העובדים שהיו בהפסקת קפה ... אני סימנתי מה שמוגן, פתרונות אינם בתחומי" (גליון מס' 6)

צחי נשאל מדוע חרגו הפועלים במקרה זה מהשיטה לפיה העתיקו שיחים במקרים קודמים, והשיב שאינו יודע, כדלקמן:
"ש: מן העדויות עולה כי המפעיל והמכוון העתיקו עצים ושיחים רבים במהלך עבודתם ובכל זאת בשיטה אחידה וזהה. חפירת הצינור וחשיפת הצינור עד הצמח, כאשר רואים את הצינור חשוף הצמוד לצמח ורק אז ניסיון העתקת הצמח. מדוע אם כך דווקא כאן שאתה היית במקום, מפעיל הבאגר חרג משיטתו וממנהגו.
ת: לא יודע. באמת שלא יודע, יש לשאול אותו לא התערבתי בשיטת העבודה ולא הוריתי להם איך לעבוד ואיך להוציא. אין זה מתפקידי" (גיליון מס' 11).

בהודעה השניה, צחי אישר שאין לו ניסיון בהעתקת עצים ושב והעיד שהוא נענה להצעה להעתקת עץ האשל מאחר ש"נשמע לי הגיוני להעתיק את העץ ממקומו על תוואי העבודה לשם שמירה עליו" (גיליון מס' 2), זאת מבלי שהתייעץ עם הממונים עליו או עם מי שיש לו ניסיון בהעתקת עצים (גיליון מס' 4).

צחי נשאל:
"האם אתה מבין כי הסכמה מצדך כנציג רט"ג משמשת אישור מבר סמכא לבצע העתקה וזאת מבלי שיש לך את הניסיון ואת האחריות על כך?",

והשיב:
"כן, אבל הם אמרו שהם יודעים איך לבצע את זה. הם אמרו לי. אני רוצה לציין כי הפועלים לא ציינו שום בעיה ... הם כן ציינו כי בהעתקות קודמות העץ לא נקלט, אבל כן הצליחו לבצע העתקה ... בדיעבד אני הבנתי ששיחים לא נקלטים ..." (גיליון מס' 5).

צחי חזר והעיד כי הוא רצה להגן על העץ, וכשנשאל האם ההסכמה שנתן לרעיון העתקת העץ היתה טעות בשיקול הדעת שלו, השיב:
"אני לא חושב שזו טעות, הטעות היחידה שלא התקשרתי כדי להתייעץ. באותה נקודה זמן ראיתי לנכון את העתקת העץ אבל כן הייתי צריך לעצור הכל ולהתייעץ" (גיליון מס' 6).

ניתוח העדויות - מסקנות עובדתיות
38. לאחר ששבתי ובחנתי את העדויות והראיות שבפני, ראיתי לקבל את גרסת עדי התובעת כי צחי היה זה שדרש לעקור את עץ האשל ולהעתיקו למקום אחר, ואף דרש מהפועלים לבצע את הדבר לאלתר, בטרם קבלת הוראות ממנהל העבודה - אנמק מסקנתי זו.

39. ב"כ הנתבעות עמד בסיכומיו על סתירה כביכול בעדותו של סמי שהעיד כי צחי אמר שהוא יכוון את הבגר, אך לקח מצלמה וצילם. בהמשך נשאל סמי איך צחי שימש ככוון ועשה סימנים עם הידיים, כאשר הוא מצלם, השיב ש"אפשר לשים את המצלמה על הצוואר עם קשירה ולתת תמונה" (עמ' 33 לפרוטוקול). בנוסף, נטען שסמי נראה בתמונות נ/7, כשהוא עומד כשגבו מופנה להתרחשות כך שלא סביר ששמע או ראה את הדברים שהוחלפו בין סאמר לצחי, וכי הטענה לפיה צחי שימש ככוון אינה סבירה שכן אין קשר עין בין מפעיל הבגר למקום עמידתו של צחי בעת צילום התמונות.

40. איני סבורה שהשוני הקל בעדותו של סמי, עליו עמד ב"כ הנתבעות, מהווה סתירה הגורעת ממהימנות עיקר גרסתם של הפועלים שצחי אמר שהוא יכוון את סאמר בעקירת העץ, ועשה זאת תוך שהוא מצלם תמונות. סמי לא חזר בו מגרסתו ובתשובה לשאלת ב"כ הנתבעות, הסביר שהדבר אפשרי וכי צחי שימש ככוון וצילם תמונות, בו זמנית. התמונות שצולמו על-ידי צחי, מתיישבות עם גרסתו של סמי שהוא אמר לצחי "... אני לא יכול לקבל אחריות לעקור את העץ ואז חזרתי לעבודה שלי כי הוא אמר שהוא בעצמו יכוון..." (עמ' 31 לפרוטוקול וסעיף 9 לתצהיר). ואכן, בתמונות, נ/7, סמי נראה כשהוא עובד במעלה הקו, במקום בו הצינור חשוף בחלקו.
איני מתעלמת מטענת ב"כ הנתבעות שנוכח עדותו של סמי שהוא חזר לעבודה בחפירה, וכפי שנראה בתמונות, הוא עומד בגבו להתרחשות, הרי שלא סביר שסמי שמע או ראה דברים או סימנים שהוחלפו בין סאמר לצחי. עם זאת, גם אם אתעלם כליל מעדותו של סמי באשר לדברים או הסימנים שהוחלפו בין צחי לסאמר במהלך הניסיון לעקור את העץ, אין בכך כדי לסתור את גרסתו של סמי שצחי אמר שהוא יכוון את סאמר בעקירת העץ. יצוין שגם סאמר העיד בתצהירו ובחקירתו הנגדית שצחי שימש ככוון בעת עקירת העץ, וכך גם מסר בחקירתו ברט"ג:
"... צחי אמר למכוון שלי סמי תעמוד בצד אני אכוון אותו . המכוון שלי חזר לתעלה... צחי אמר לו אני אכוון אותו על העץ שלי...צחי אמר לי לבוא לכיוון העץ ולשלוח את הכף מאחורי העץ כי הוא רוצה אותו חי עם השורש וצחי עמד ליד הכף בצד אני ראיתי אותו והוא היה מכוון שלי וגם היה מצלם. הכף הראשון הכנסנו כמעט 10 ס"מ העץ לא יצא אז הרמתי והכנסתי פעם שניה" (גיליון 2 להודעת סאמר בחקירת רט"ג).

41. בעדויותיהם של פארג', סמי וסאמר כי פארג' אמר שהוא הולך להתקשר למנהל העבודה לקבל הוראות ולאחר שהוא התרחק מהמקום, צחי דרש להעתיק את העץ, אמר שיכוון את סאמר בעקירת העץ ועשה זאת תוך שהוא מצלם תמונות - לא נתגלו סתירות מהותיות. העדויות האמורות מתיישבות אחת עם רעותה ומשתלבות למסכת עובדתית סדורה וקוהרנטית.

42. מעבר לכך שלא נמצאו סתירות של ממש בין עדויותיהם של פארג', סאמר וסמי, הרי שאף לא נמצאו סתירות פנימיות בין הגרסה שנמסרה על-ידי סאמר בחקירתו באזהרה ברט"ג ובין עדותו בבית המשפט. ראוי לציין בהקשר זה שתצהירי העדות הראשית של שלושת עדי התובעת, נערכו ונחתמו בחודש ספטמבר 2011, כשלושה חודשים לאחר האירוע, זאת בטרם הגשת התביעה ובטרם העברת תיקי חקירת רט"ג וחקירת המשטרה הירוקה לעיון באי כוח התובעת.
יוזכר שהנתבעות צירפו לתצהירו של גודקר רק מקצת מההודעות שנגבו במסגרת חקירת רט"ג ובכללן ההודעות שנגבו מסאמר וחאלד. הנתבעות לא צרפו ולא הגישו כראיה את ההודעות באזהרה שנגבו במסגרת חקירת רט"ג מפארג' וסמי (סעיפים 16 - 14 לתצהירו של גודקר).
גם בשלב מאוחר יותר, כאשר תיקי החקירה במלואם הועברו לעיון הצדדים, הנתבעות לא ביקשו להגיש את ההודעות שנגבו מפארג', סאמר וסמי, במסגרת חקירת המשטרה הירוקה ולא ביקשו להוסיף ולהגיש את העדויות שנגבו מפארג' וסמי, במסגרת חקירת רט"ג.
עצם העובדה שהנתבעות בחרו שלא להגיש את ההודעות שנגבו מעדי התובעת על-ידי המשטרה הירוקה ואת הודעותיהם של פארג' וסמי ברט"ג, היא הנותנת שלא התגלו סתירות בין הגרסאות שעדי התובעת מסרו במועדים שונים בפני שני גורמי החקירה האמורים ובין עדותם בבית המשפט.

43. עוד ראיתי לייחס משקל לעובדה שפארג', סאמר וסמי, ציינו במפורש בתצהיריהם כי החפירה בוצעה בניגוד לנהלי העבודה לפיהם יש לבצע חפירה רצופה, עקב בצד אגודל, כדי לעבוד עם "קו גלוי" ולהמנע מפגיעה בצינור (עדות סמי בעמ' 29 ועדות פארג' בעמ' 19 לפרוטוקול). סאמר אף הודה בכך במפורש, בחקירתו ברט"ג: "... בלי מכוון אני לא יכול לעבוד", ואף ציין שאין מצב שאדם אחר שזה לא התפקיד שלו יכוון אותו בעבודה (גיליון מס' 3). נמצא אפוא שעדי התובעת לא ניסו למעט מאחריותם לאירוע והודו במפורש שסטו מנוהל העבודה, תוך שהם מסבירים את פעולתם בכך שצחי לחץ עליהם לעקור את העץ ולהעתיקו למקום סמוך, ולא הסכים לחכות עד שיגיעו לעץ בנוהל החפירה הרגיל. עדותם של סאמר וסמי שצחי איים בהטלת קנסות ואמר שהוא אחראי על העץ ו - "העץ יותר יקר מבן אדם", כלשונו של סאמר בהודעתו ברט"ג (גיליון מס' 2), עולה בקנה אחד עם חקירתו הנגדית של סאמר שהעיד באותן מילים ממש:
"... בן אדם שמפריע לי ואומר לי שהעץ יותר מבן אדם, אם אתה לא תוציא אותו, אני לוקח אותך לבית הסוהר. הוא מאיים בבית סוהר ובקנסות" (עמ' 36 לפרוטוקול).

44. זאת ועוד, גרסתם של עדי התובעת מתיישבת יותר עם ההיגיון מאשר גרסתו של צחי לפיה סאמר פנה לעקור את העץ, על דעת עצמו וביוזמתו, מבלי שצחי התערב בדבר. וישאל השואל - מדוע שסאמר יסטה ביוזמתו מסדר העבודה הרגיל ויזיז את הבגר ממקום עבודתו על תוואי הצינור החשוף כדי לעקור את העץ שממילא יגיע אליו בהמשך העבודה?
דומה שלפועלים אין כל אינטרס בהעתקת העץ ואין להם כל עניין ואינטרס לסטות מסדר העבודה הרגיל שהרי ממילא היו מגיעים למקום גדילת העץ בהמשך העבודה הרציפה על תוואי הצינור. מנגד, צחי הוא "בעל העניין" בהעתקת העץ, כפי שהוא עצמו אישר בחקירתו הנגדית:
"הסמכות שלי, מה שאני קיבלתי הוראות, זה שמירה על ערכי טבע מוגנים. במידה וקיים מצב שבו ערך טבע יכול להיפגע ... אז אני עושה את המאמצים לשמור על ערכי הטבע בסיטואציה שנוצרה" (עמ' 75 לפרוטוקול).

בחקירתו במשטרה הירוקה, צחי נשאל מדוע הגיע בבוקר למקום החפירה, והשיב:
"להשגיח על הגעתם לאזור צמחיה מסומנת ולמנוע פגיעה בצמחיה המוגנת על פי חוק והמסומנת ... זה עץ אשל היאור, הוא מוגן, בטח ובטח בשמורת טבע וגנים לאומיים" (גיליון מס' 7) - ואידך זיל גמור.

45. לעומת גרסתם של עדי התובעת שלא ניסו למעט מאחריותם לאירוע, צחי ניסה להרחיק את עצמו מכל מעורבות בהחלטה להעתיק את העץ המוגן, לא כל שכן מהפעולות שבוצעו לצורך כך. צחי עמד על כך שלא היה לו כל חלק בהחלטה על העתקת העץ תוך סטיה מנוהל העבודה הרגיל, והעיד שמדובר היה ברעיון ויוזמה של הפועלים שהוא רק הסכים לה.
יתרה מכך, צחי נשאל בחקירתו הנגדית: "אתה מבחינתך התנהגת למופת באירוע הזה", והשיב: "כן. בהתאם לסמכויות ולעבודה שלי" (עמ' 79 לפרוטוקול).

46. עיון בהודעות באזהרה שצחי מסר בחקירתו במשטרה הירוקה ואשר הועברו לעיון הצדדים לאחר תום שמיעת הראיות, מעלה תמונה שונה מזו שהוצגה על ידי צחי בתצהירו ובחקירתו הנגדית.

47. בחקירתו במשטרה הירוקה, צחי הודה ואישר שהוא מבין שהסכמה שלו, כנציג רט"ג בשטח, משמשת אישור של בר סמכא לבצע העתקה של העץ, זאת מבלי שיש לו את הניסיון והאחריות על כך, ואף הודה שטעה בכך שלא התקשר להתייעץ עם מי שיש לו ידע וניסיון בתחום התשתיות. אין לי אלא לחזור ולהביא את הדברים כלשונם:
"שאלה: האם אתה מבין כי הסכמה מצדך כנציג רט"ג משמשת אישור מבר סמכא לבצע העתקה וזאת מבלי שיש לך את הניסיון ואת האחריות על כך?
תשובה: כן, אבל הם אמרו שהם יודעים איך לבצע את זה. הם אמרו לי. אני רוצה לציין כי הפועלים לא ציינו שום בעיה בעבודה ושום בעיה, הם כן ציינו כי בהעתקות קודמות העץ לא נקלט, אבל כן הצליחו לבצע העתקה. כאן מדובר בשיחים אבל אשל ניתן להעתיק. בדיעבד אני הבנתי ששיחים לא נקלטים.
...
שאלה: על פי דבריך אני מבין כי ההסכמה שנתת לרעיון העתקת העץ הינה טעות בשיקול דעת שלך. אני מבין נכון?
תשובה: אני לא חושב שזו טעות, הטעות היחידה שלא התקשרתי כדי להתייעץ. באותה נקודת זמן ראיתי לנכון את העתקת העץ אבל כן הייתי צריך לעצור הכל ולהתייעץ.
שאלה: מה שנוצר בשטח בהתנהגותך היא סיטואציה שבה אם הפועלים יפגעו בעץ הם ייחקרו ומנגד בעניין שמירה על העץ לא נתת פתרון? האם זה נכון?
תשובה: כן, לא תקעתי אותם אני רציתי שישמרו על העץ ולא נתתי דרך פתרון. מה שנראה לי בכל הסיפור הוא שאף אחד לא התקשר למעלה והכל נסגר ברמה למטה" (גיליונות 5 ו - 6 לחקירה השנייה. ההדגשה שלי – ב.ט).

48. כאמור, גרסת הפועלים מתיישבת יותר עם ההיגיון שכן בעוד שלפועלים לא היה כל אינטרס להעתיק את העץ, קל וחומר לסטות מסדר העבודה הרגיל כדי לעשות זאת, הרי שצחי עצמו העיד שהוא הגיע למקום כדי למנוע פגיעה בצמחייה המוגנת, כך שהוא היה בעל העניין בהעתקת העץ המוגן. נוסף על כך, גרסתם של הפועלים שצחי איים עליהם בקנסות ופתיחת תיקים, מוצאת אף היא תימוכין בראיות.

צחי הכחיש אמנם שאיים על הפועלים בצורה כלשהי. עם זאת, אישר בחקירתו הנגדית ש"הסביר" לפועלים את האפשרות להטלת קנסות, וכדבריו:
"לא איימתי. הסברתי, אחד, את מהות העבודה ושתיים, בחלק מההסברה אתה מסביר גם את האפשרויות שקורות. כשאדם בא ומשליך פסולת, אתה אומר לו, אסור, במידה וזה קורה. יכול שיוטל עליך קנס. הסברת העבודה זה מה שהיה" (עמ' 76 לפרוטוקול).

בחקירתו במשטרה הירוקה העיד:
"... יומיים לפני המקרה תפסתי את סאמר משליך בדל סיגריה ואני אמרתי לו שאני אחקור אותו ויוגש כתב אישום ואולי הם הבינו שאני רציני. לעניין העץ ופגיעה בו אני לא זוכר ואני לא יודע אם אמרתי להם את זה. אני אומר לאנשים שדבר שהוא ערך טבע מוגן ואם הוא בעייתי אני מסביר את הנושא האכיפה שיקבל קנס וחקירה. אני לא יודע אם זה היה" (גיליון מס' 4 לחקירה השנייה).

התובעת הגישה מסמכים מתיקו האישי של צחי ברט"ג, ת/4, מהם עולה כי עובר לאירוע, התקבלו תלונות על התנהלותו וסגנון דיבורו של צחי, במסגרת עבודתו באתר "חי רמון". בישיבת צוות מיום 28.4.2009, נרשם מפי צחי:
"לא מתכוון לפגוע באף אחד. סגנון הדיבור שלי הוא ישיר ולפעמים מתפרש כבוטה אך הדברים לא נעשים מתוך רוע או מתוך כוונה לפגוע ...".

בסיכום פגישה שנערכה במחוז ביום 23.4.2009 ,נרשם:
"לאור מצב כ"א בחי רמון נערכה פגישה זו בה הובהר לצחי כי עליו לנהל את חי רמון בצורה מסודרת יותר ולהתחשב בתלונות העובדים על יחס בלתי הולם וסגנון דיבור לא ראוי ...".

במסמכים אלה, לגבי אירועים קודמים, אין כדי להוות ראיה להוכחת האירועים נושא התביעה. עם זאת, הרישומים מתוך התיק האישי בדבר סגנון דיבורו הבוטה של צחי, תומכים בכך שגם אם צחי לא התכוון לאיים, ולתפיסתו, לא היה בדבריו משום איום אלא הסבר בלבד, הרי שיתכן וסביר שהפועלים הבינו את דבריו כאיום בהטלת קנסות או בפתיחת תיק.

49. לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעות שעדותו של חאלד במשטרה הירוקה, תומכת בגרסתו של צחי. כזכור, פארג' העיד שעלה לגבעה סמוכה כדי להתקשר לחאלד ולקבל ממנו הוראות, אך לא הספיק לדבר איתו טרם הפגיעה בצינור. הנתבעות הפנו להודעתו של חאלד כדלקמן:
"שאלה: מה קרה לסאמר שזה מה שעשה?
תשובה: ... אולי קיבל קריזה. הוא קיבל טמטום. הוא מטומטם. מה שהבנתי בא אליו הפקח ואמר לו בוא תעקור את העץ הזה. מי שסיפר לי זה פארג' אבל כולם מספרים את זה. סאמר דיברתי איתו והוא אמר לי שהם אמרו לו לעקור את העץ והוא הלך לעקור אותו. צחי אמר לו שהוא רוצה לעקור את העץ ולשתול אותו במקום אחר.
שאלה: בשיחה שלך עם סאמר שאלת למה הוא לא עצר בשביל לבדוק ולקבל אישור?
תשובה: הוא אמר ששמע לצחי ושעשה מה שצחי ביקש. אמרתי לו למה אבל צחי זה לא מנהל שלו למה עשה את זה, והוא לא ענה" (גיליונות 16
ו - 17).

ראשית, יש לזכור שחאלד לא ראה את האירוע ולא היה נוכח בהפסקת הקפה ובחילופי הדברים שקדמו לאירוע. לפיכך, עדותו של חאלד בעניין נסיבות האירוע היא בגדר עדות שמיעה. זאת ועוד, איני סבורה שהודעתו של חאלד תומכת בגרסתו של צחי שהרי גם חאלד העיד שסאמר אמר לו שעקר את העץ כדי להעתיקו למקום אחר כי זה מה שצחי אמר לו לעשות. עוד יצוין שבהודעה באזהרה שחאלד מסר במסגרת חקירת רט"ג, נאמר:
"שאלתי את פארג' וסאמר למה זה קרה למה יצאת מהתוואי שלך בכלל והוא אמר לי יש פה בחור מרשות שמורות הטבע שקוראים לו צחי שאמר לי לצאת ולעקור את העץ. אמרתי לו לסאמר אתה לא אמור לשמוע לצחי ממתי הוא נותן לך הוראות הוא אמר לי בכוח הוא לקח אותי ואמר לי תצא מהחפירה ובוא תעקור את העץ".

50. לא מצאתי רבותא בטענת הנתבעות בדבר אירוע נוסף של פגיעה בצינור שהתרחש ביום 5.9.2011, כארבעה חודשים לאחר האירוע נושא התביעה. מעבר לכך שלא הובאו ראיות לגבי האירוע הנוסף והגורמים להתרחשותו, הדבר אף אינו רלבנטי שכן נקודת המוצא לדיוננו היא שמבוטחי התובעת ועובדיהם, אחראים לאירוע נושא התביעה.

51. אשר להבאת עדים והימנעות מהבאת עדים - לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעות שהתובעת נמנעה מהבאת עדים. התובעת הביאה לעדות את שלושת העדים שנכחו באתר בעת האירוע - פארג', סאמר וסמי. מנגד, הנתבעות הן שהגישו את תצהירו של גודקר בצירוף מקצת ההודעות שנגבו במסגרת חקירת רט"ג (5 הודעות שצורפו לתצהיר מתוך כ - 25 הודעות שנגבו במסגרת חקירת רט"ג), זאת כאשר לא ניתנה לתובעת אפשרות לעיין בתיק חקירת רט"ג, עד לאחר תום שמיעת הראיות. מעבר לכך שעדויות העדים שלא נכחו בעת האירוע הן בגדר עדויות שמיעה וסברה, הרי שהנתבעות לא ראו לצרף לתצהירו של גודקר את מלוא ההודעות שנגבו במסגרת חקירת רט"ג, ואף לא ראו להגיש את ההודעות שנמסרו על ידי עדי התובעת במשטרה הירוקה, מה שמקים חזקה שאין בהודעות האמורות כדי לסתור את עדותם של עדי התובעת.

52. אשר לעדותו של גודקר - מעבר להודעות שצורפו לתצהירו, עדותו של גודקר היא כולה בגדר עדות שמיעה וסברה. לא ראיתי לייחס משקל כלשהו למסקנותיו של גודקר מחקירת רט"ג. מעבר לכך שמדובר בעדות סברה הרי שעל פניו נראה שחקירת רט"ג נוהלה במקרה זה תוך ניגוד עניינים מובנה.
חרף גרסת העדים מטעם התובעת לפיה צחי הורה להם לעקור את העץ תוך סטייה מסדר ונוהל העבודה הרגיל, צחי עצמו לא נחקר ולא נגבתה ממנו הודעה (מעבר לדו"ח הפעולה שנערך על ידו לאחר האירוע, נספח ג' לתצהירו של צחי), שכן הנחת המוצא של רט"ג בניהול החקירה הייתה שאין עליה כל אחריות לאירוע. הדברים באו לידי ביטוי ברור בעדותו של גודקר לגבי סיכום החקירה:
"ש. האם יש איזה המלצות (בסיכום דו"ח החקירה - ב.ט.) שקשורות להתנהלות של הרט"ג?
ת. לא מצאתי שום המלצות נגדם רשות הטבע והגנים.
ש. שום המלצה? בכל החקירה שלך אין שום המלצה אחת נגד רשות הטבע והגנים
ת. אף לא המלצה אחת.
ש. אז לשיטתך רשות הטבע והגנים היתה פה מאה אחוז. אין המלצה גם לעתיד למנוע מקרים אחרים?
ת. חד משמעית כן" (עמ' 87 לפרוטוקול).

הדברים עולים גם מעדותו של גבאי שנשאל מדוע צחי לא זומן לחקירה באזהרה במסגרת חקירת רט"ג, והשיב:
"אנחנו מאשימים את צחי במשהו? למה הוא צריך להיחקר באזהרה? צחי כעובד של הרשות מילא דו"ח פעולה כנדרש לגבי האירוע (נספח ג' לתצהירו של צחי - ב.ט.) והעביר את גרסתו, וגם השתתף בתחקיר שלנו, הפנימי ... אני לא מצליח להבין למה אנחנו צריכים להזמין אותו לחקירה באזהרה? על מה? הוא לא עשה שום דבר שצריך לחקור אותו באזהרה לגביו ... " (עמ' 70 לפרוטוקול).

נראה שאין צורך להכביר מילים על כך שניהול חקירה אובייקטיבית חייב לכל הפחות לברר ולעמת את צחי עם גרסת הפועלים.

53. איני מתעלמת מטענת הנתבעות בדבר הרשעתם של רולידר, מנהליה ועובדיה והר הנגב, מנהליה ועובדיה, בהליך הפלילי. ואולם, על פי כתב האישום המתוקן, העובדות בהן הודו הנאשמים 7 - 15, הן כדלקמן:
"... סמוך למועד המפורט בסעיף 2 לעיל, הגיע למקום ביצוע החפירה צחי אולייניק, פקח רשות הטבע והגנים, במסגרת תפקידו, לאחר שהתבקש לפקח על אופן ביצוע העבודות (להלן: "הפקח"). הפקח הצביע על קיומו של עץ אשל (להלן: "העץ"), שהוא ערך טבע מוגן, בתוואי התקדמות החפירה, והביע חשש כי אם תמשיך החפירה כסדרה, יאלץ צוות החפירה לדרוס את העץ. לפיכך, דרש הפקח כי צוות החפירה יפסיק את התקדמות החפירה וימנע מדריסת העץ.
לאחר דין ודברים שהתקיים בין הפקח ובין צוות החפירה לעניין העץ , נהג נאשם 14 את הבאגר אל מחוץ לרצועת העבודה בה היה הצינור לעין, והחל לחפור באמצעות כף הבאגר סמוך לעץ, במטרה לעקרו ולהעתיקו למקום אחר. נאשם 14 עשה כן, על אף שלא ניתן היה לראות את הצינור, שהיה טמון מתחת לפני הקרקע ועל אף ידיעתו את הסיכון הכרוך בחפירה ללא קשר עין עם הצינור"" (סעיפים 4 - 5 לכתב האישום, ההדגשה שלי – ב.ט).

ומהו "אותו דין ודברים שהתקיים בין הפקח ובין צוות החפירה לעניין העץ"? - בעניין זה, ראיתי כאמור לקבל את עדות הפועלים ולקבוע כי צחי דרש מהם לעקור את העץ לצורך העתקתו לאלתר ובטרם קבלת הוראות מנהל העבודה.

54. סיכומם של דברים – מהנימוקים המפורטים ראיתי לקבל את גרסת עדי התובעת ולקבוע כי לאחר שפארג' העמיד את צחי על הבעייתיות והסיכון שבעקירת העץ המוגן והלך להתקשר למנהל העבודה כדי לקבל ממנו הוראות, צחי דרש מהפועלים לעקור את העץ ולהעתיקו לאלתר, תוך שהוא אומר שהוא "אחראי על העץ" והוא יכוון את מפעיל הבגר - סאמר, בעקירת העץ.

פרק ג' - שאלת האחריות
55. כאמור, נקודת המוצא לדיוננו היא שמבוטחי התובעת ועובדיהם אחראים לפגיעה בצינור והנזק שנגרם בעקבותיה. עם זאת, אין באחריותם של מבוטחי התובעת, כמו גם בהרשעתם של מנהלי ועובדי רולידר והר הנגב באחריות לאירוע, כדי לשלול תרומת רשלנות של גורמים נוספים, ראו לעניין זה; ע"א 8684/11 אלקיים נ' עיזבון המנוח ניב יבור (25.6.2014), שם נפסק מפי כב' השופט עמית כי בהסתמכות על הרשעה בפלילים לפי סעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, אין כדי לשלול את האפשרות להעלאת טענת אשם תורם של גורם נוסף (שם, בפסקה 34). כן ראו: ע"א 1330/08 אשקר נ' עזבון המנוחה מרים עאסי (29.12.2009), וע"א 3387/08 צימרינג נ' בן לוי (28.6.2010).

56. שאלת אחריותה או תרומת רשלנותה של רט"ג לאירוע, נגזרת מהיקף ואופי הפיקוח של רט"ג על העבודות בפרויקט, במישור הנורמטיבי והעובדתי.

57. בטרם דיון לגופם של דברים, ראיתי להידרש לטענה הדיונית שנטענה על-ידי הנתבעות לפיה הטענה שרט"ג פיקחה "פיקוח צמוד" על העבודות, מהווה שינוי והרחבת חזית.

אין בידי לקבל טענה זו.

בסעיפים 6 ו - 12 לכתב התביעה נטען כי רט"ג פיקחה באמצעות פקח מטעמה על העבודות בפרויקט, פיקוח שנועד לוודא שהעבודות מתבצעות ללא סטייה מהתוואי שהוגדר ומניעת פגיעה בצמחים מוגנים. בסעיף 29 לכתב התביעה פורטו פרטי הרשלנות שהתובעת מייחסת לרט"ג. בכלל זה נטען שרט"ג שלחה פקח בלתי מיומן, לא פיקחה על העובדים מטעמה ולא הנחתה את צחי להימנע מחריגה מסמכותו ומהתערבות בשיקול דעת מבצעי העבודה. התובעת לא טענה ואף הבהירה בסיכומיה שאינה טוענת כי רט"ג פיקחה פיקוח טכני או הנדסי על העבודות אלא כי רט"ג התרשלה בפיקוח שביצעה מכוח תפקידה וסמכותה להגן על ערכי טבע מוגנים. בנסיבות אלה, איני סבורה שיש בטענות התובעת בכל הנוגע לאחריות רט"ג או התרשלותה בפיקוח על העבודות משום הרחבת או שינוי חזית.

היקף פיקוח רט"ג על העבודות - המישור הנורמטיבי
58. היקף הפיקוח של רט"ג על העבודות שבוצעו בשטח המוכרז כגן לאומי, נלמד מחובותיה וסמכויותיה של רט"ג על פי חוק גנים לאומיים.

59. על פי סעיף 6 לחוק גנים לאומיים, בין תפקידיה של רט"ג:
"לשמר ולשקם ערכי טבע בשמורות טבע ובגנים לאומיים ...", ו - "לפקח על שמורות טבע וגנים לאומיים ועל ערכי טבע ומורשת, לרבות פיקוח לעניין עבירות על החוקים המנויים בתוספת" (סעיפים 6(4) ו - (5) לחוק גנים לאומיים).

סעיף 7 לחוק גנים לאומיים מוסיף וקובע את סמכויות רט"ג, ובכללן:
"קיום והפעלת פיקוח, לרבות לגבי ביצוע ומניעת עבירות לפי חוק זה".

סעיף 30 לחוק גנים לאומיים דן ב"פעולות אסורות". בסעיף 30(ד) נקבע:
"לא יבצע אדם פעולה המהווה או עלולה להוות פגיעה בשמורת טבע או בגן לאומי, אלא בהיתר בכתב מאת המנהל; לענין זה, "פגיעה" - לרבות השמדה, השחתה, הריסה ... כריתה, קטיפה ... שינוי צורה או תנוחה טבעית של חי, צומח או דומם ... שינוי של פני הקרקע, כולל חפירה, הקמת מבנה או מתקן, או הכנסת חומר זר, וכן השלכת פסולת או השארתה".

ומן הכלל אל הפרט
פיקוח רט"ג על העבודות - המישור העובדתי
60. גבאי ציין בתצהירו כי העבודות בוצעו בשטח המוגדר כ"גן לאומי". לפיכך, מכוח הוראות חוק גנים לאומיים, נדרש היתר ותיאום עם רט"ג לצורך מניעת פגיעה בערכי טבע. גבאי הבהיר את הדברים במכתב לקצא"א מיום 11.10.2010 (נספח ב' לתצהיר גבאי), בו נאמר כי "ערכי טבע מוגנים המצויים בתוואי העבודות יטופלו על פי הנחיות רט"ג ועל חשבון היזם". טרם תחילת העבודה בשטח המוכרז כגן לאומי, נערך סיור בהשתתפות נציגי קצא"א ורט"ג. בסיכום הסיור מיום 20.6.2011, נקבע כי "... בנושא ערכי טבע מוגנים ובעבודה בתוך שמורות יטפל פקח רט"ג ישירות מול הקבלן". גבאי הוסיף וציין כי "פקחי רט"ג הונחו לסמן את הצמחייה המוגנת בסמוך לרצועת העבודה לצורך מניעת וצמצום הפגיעה בערכי טבע מוגנים ככל שניתן" (סעיף 18 לתצהיר).

61. מהדברים האמורים עולה שרט"ג קיימה, מכוח סמכויותיה על פי חוק גנים לאומיים, פיקוח על העבודות לצורך שמירה על ערכי טבע מוגנים. מההנחיות שניתנו על-ידי רט"ג עולה כי הטיפול בצמח מוגן שסומן על-ידי פקח רט"ג, צריך להיעשות על פי הנחיות הפקח, קרי; שאסור לפועלים לעקור את הצמח המוגן ללא הנחיה של פק"ח רט"ג, כדברי גבאי בחקירה נגדית:
"סמכות הפקח וחובתו למנוע פגיעה בלתי מוצדקת בערכי טבע מוגנים ... עקירת עץ והעברתו למקום אחר זה נקרא העתקה וזה חלק מהכלים בהם משתמשים כדי למזער פגיעה במידה והיא מתחייבת" (עמ' 66 - 67 לפרוטוקול).

הדברים עולים גם מדו"ח הפעולה שנערך על-ידי צחי לאחר האירוע (נספח ג' לתצהיר), כדלקמן:
"נאמר לי שכל צמח שלא יסומן ויהיה על הדרך יעקר כחלק מההסכם שסוכם עם קצא"א. מאוחר יותר פגשתי את מנהלי עמירם כהן שהורה לי לכלול גם אשלים וכל צמח גדול בדרך ולסמנם".

צחי הוסיף וציין בדו"ח האירוע כי סימן את הצמחים המוגנים בתוואי העבודות וכי:
"ליווי עבודת קצא"א מבחינתי היה בהיבט של שמירה על הניקיון, חלוקת שקיות אשפה, הסברה בנושא שמירת טבע והשגחה על חריגה מנהלי העבודה שסוכמו ..." (עמ' 2 לדו"ח הפעולה).

62. בהתאם להנחיות רט"ג, כפי שהועברו לקצא"א ורולידר, הפועלים ידעו והבינו שעליהם לטפל בצמחיה מוגנת על פי הנחיות הפקח מטעם רט"ג, כדברי סאמר בעדותו בחקירה נגדית:
"... הוא המשטרה הירוקה. כמו כל משטרה. זה משטרה בשטח. כל הזמן היה אומר אני נותן לך קנסות ובית סוהר. זה משטרה. אני מותר לי לשמוע ממנו כי הוא משטרה בשטח כמו המשטרה בכביש. זה הטבע שלו, העץ שלו, לא מעניין אותי ..." (עמ' 36 לפרוטוקול).

ודוקו, על הפועלים היה לנהוג על פי הנחיות פקח רט"ג - האם לדרוס ולעקור את הצמח המוגן או להעתיקו - זאת להבדיל מדרך ואופן ביצוע עבודת החפירה.

63. בשלב זה של הדיון ראוי לעמוד על ההבחנה בין "פקח שמורה" ל"פקח תשתיות". סוגיה זו עלתה לראשונה בעדותו של גבאי שנשאל מדוע צחי לא השתתף בסיור שנערך בשטח העבודות, ביום 20.6.2011, ותשובתו הייתה:
"... צחי הוא פקח שמורה ... והוא לא אמור להשתתף בסיור כזה. לכן מי שהשתתף בסיור זה אנשים שרלבנטיים לעבודות התשתית ולפיתוח האזורי" (עמ' 69 לפרוטוקול).

בהמשך, גבאי נשאל האם צחי צריך לתת הוראות מה לעשות עם העץ המוגן, והשיב:
"הוא לא צריך לתת הוראות ולא שום דבר, הוא צריך למנוע פגיעה בערכי טבע מוגנים ... צחי בתפקידו הוא פקח שמורה. יש פקחי תשתיות שמלווים את העבודות האלה, במקרה הזה זה היה דרורי, שלא היה במקום כי הם נכנסו לעבודה בלי אישור, בלי תיאום. צחי הוא פקח שמורה ותפקידו לאכוף את הדברים שקשורים לשמורה ..." (עמ' 72 לפרוטוקול).

עוד יש לציין בהקשר זה שבסיור המקדים בשטח העבודות, השתתף הפקח עיד שהוא פקח תשתיות שליווה את העבודות עד שלושה ימים לפני האירוע. עיד יצא לחופשה בחו"ל והוחלף על-ידי הפקח בן דרורי שליווה את העבודות בתקופת היעדרותו של עיד (נספחים ג' ו - ג' לתצהיר גבאי).

64. גודקר העיד בעניין זה שפקחי תשתיות "... עוברים הכשרה בנושא תשתיות ... הכשרה ארוכה, קורס שלם של תשתיות שבו הם מכירים את כל המערכת של התשתיות שעוברות במדינה, עיליות, תחתיות וכיוצ"ב. התפקיד שלהם ללוות את העבודות, לפי הסיכומים, לפקח שאין חריגות" (עמ' 94 לפרוטוקול). מכאן שרט"ג הייתה מודעת לצורך בידע והכשרה בתחום התשתיות, לצורך פיקוח על עבודות מסוג זה.

65. אשר להבחנה בין "פקח שמורה" ל"פקח תשתיות", צחי הסביר בעדותו בחקירה נגדית: "תפרידו בין פקח תשתיות לפקח בשמורה. התפקיד שלי להגן על העץ. הגנתי על העץ ..." (עמ' 81 לפרוטוקול), ואף הוסיף והעיד שאין לו ידע בתחום התשתיות.
עם זאת, צחי העיד שהוא הגיע למקום ביצוע העבודות "... להשגיח על הגעתם לאזור צמחיה מסומנת ולמנוע פגיעה בצמחיה המוגנת ..." (גיליון מס' 7 לחקירה השניה במשטרה הירוקה). מכאן שבניגוד לטענת גבאי בעדותו, היה ידוע לפקחי רט"ג שהעבודות מתבצעות במקום האירוע וצחי אף הגיע למקום כדי למנוע פגיעה בצמחיה מוגנת.

65. על פי סיכום הדיון שהוצא על-ידי רט"ג:
"ערכי טבע מוגנים המצויים בתוואי העבודות יטופלו על פי הנחיות רט"ג ועל חשבון היזם" (נספח ב' לתצהיר גבאי).

עם זאת, לא נטען ולא הוכח שרט"ג הבהירה למבוטחי התובעת, קצא"א ורולידר, את ההבדל בין "פקח תשתיות" ו - "פקח שמורה". כל שנקבע בסיכום הסיור היה כי:
"בנושא ערכי טבע מוגנים ובעבודה בתוך שמורות יטפל פקח רט"ג ישירות מול הקבלן" (נספח ג' לתצהיר גבאי).

נמצא אפוא שמבחינת הפועלים, בכל הנוגע לטיפול בצמח שסומן על-ידי פקח רט"ג כצמח מוגן, היה עליהם לפעול על פי הנחיות פקח רט"ג - הא ותו לא.

שאלת האחריות - סיכום
66. תפקידה של רט"ג, כמו גם סמכויות הפיקוח הנתונות לה על פי חוק גנים לאומיים, מטילים חובת זהירות מושגית ומחייבים הפעלת סמכויות הפיקוח תוך נקיטת אמצעי זהירות סבירים למניעת נזק שניתן לצפותו שהרי:
"... הכלל הוא, שבמקום שהנזק הוא צפוי (כעניין פיזי) חובה לצפותו (כעניין נורמטיבי), אלא אם קיימים שיקולים מיוחדים, המצדיקים צמצום החובה או שלילתה חרף יכולת הצפייה" (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985)).

זאת ועוד, הלכה היא כי רשות שלטונית המפעילה סמכות סטטוטורית אינה חסינה מאחריות בנזיקין בגין הפעלה רשלנית של סמכות זו (ע"א 429/82 מדינת ישראל נ' סוהן, פ"ד מב(3) 733 (1988)). בע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 (1983), נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז) ברק:
"אכן, הסמכות הסטטוטורית והכוח הסטטוטורי מהווים נתונים עובדתיים בעלי חשיבות רבה בגיבושה של חובת הזהירות. הם
משפיעים - בצד שיקולים נוספים - על השאלה, אם בעל הסמכות צריך היה לצפות, כי התרשלות מצדו תגרום לנזק. הם משפיעים על ציפיותיהם של הניזוק ושאר בני הציבור. מערך הסמכויות הסטטוטוריות יוצר מציאות עובדתית של תפקוד, הסתמכות וציפיות אשר משפיע על ההכרעה אם מוטלת חובת זהירות אם לאו" (שם, בעמ' 763). עוד ראו ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מימוני (14.12.2006).

67. במקרה שלפנינו, סמכות רט"ג לפקח על שמירה על ערכי טבע מוגנים כוללת חובת זהירות שלא לגרום נזק כתוצאה מפיקוח רשלני החורג מסטנדרט הזהירות המצופה ממפקח סביר. מהקביעות העובדתיות בדבר נסיבות האירוע עולה ונובעת המסקנה שרט"ג הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שהייתה מוטלת עליה ולא נקטה באמצעי זהירות סבירים למניעת נזק שניתן וצריך היה לצפותו - ואפרט.

68. כאמור, רט"ג הבהירה לקצא"א ולרולידר שהטיפול בערכי טבע מוגנים באתר העבודה ייעשה "על פי הנחיות רט"ג ועל חשבון היזם" (נספח ב' לתצהיר גבאי). מעצם העובדה שפקחי תשתיות השתתפו בסיור בשטח (נספח א' לתצהיר גבאי), עולה שרט"ג הייתה מודעת לכך שהפיקוח צריך להיעשות בין היתר על-ידי פקח בעל ידע והכשרה בתחום התשתיות שהרי מטרת העבודות בפרויקט הייתה חשיפת צינור הנפט לצורך שיפוצו. עם זאת, לא נטען ולא הוכח שרט"ג העמידה את קצא"א או את רולידר על ההבחנה בין "פקח שמורה" ל"פקח תשתיות". יתרה מכך, מעדותו של צחי עולה שהוא עצמו, בתפקידו כפקח שמורה, לא היה מודע לסיכון של פגיעה בצינור ולא היה מודע לצורך להתייעץ עם פקח תשתיות בנוגע להחלטה בדבר גורלו של צמח מוגן שגדל על תוואי הצינור כדי להימנע מפגיעה בצינור במהלך עבודות החפירה.

69. אין חולק שסמכויות הפיקוח של רט"ג על פי הוראות חוק גנים לאומיים מתמקדות בשמירה והגנה על ערכי טבע מוגנים ואינן בגדר פיקוח הנדסי או פיקוח על שמירת הוראות הבטיחות בביצוע העבודות בפרויקט. עם זאת, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעות כי"... חובתו של צחי הייתה חובת זהירות ספציפית ונקודתית ביותר. צחי לא שימש כפקח תשתיות ולכן חובת הזהירות שלו מופנית אך ורק כלפי ערכי הטבע. כך למשל, אילו היה צחי נתבע על הנזק שנגרם לאשל כתוצאה מניסיון ההעתקה, ניתן היה לייחס לו חובת זהירות..." (סעיף 134 לסיכומי הנתבעות).

הטענה כי חובת הזהירות המוטלת על צחי כפקח רט"ג, היא חובת זהירות כלפי עץ האשל הספציפי בלבד, תמוהה ובלתי מתקבלת על הדעת. פיקוח רט"ג נועד לשמור על ערכי טבע מוגנים בשטחי הגן הלאומי ועל רט"ג לצפות שפיקוח רשלני עלול לגרום לנזק ופגיעה בערכי טבע מוגנים בשמורה בכללותה, כפי שאירע בענייננו.

70. בנסיבות העניין, צחי התרשל בכך שקיים פיקוח מתוך נקודת מבט צרה של "פקח שמורה", כאשר לשיטתו, אחריותו לשמירת ערכי הטבע מסתכמת בהגנה על עץ האשל המוגן, זאת מבלי שהביא בחשבון שעקירת עץ האשל לצורך העתקתו כרוכה בסיכון של פגיעה בצינור שעלולה לגרום לפגיעה רבתי בערכי טבע מוגנים בשמורה בכללותה. בהקשר זה יוזכר שבחקירתו המשטרה הירוקה צחי אישר שגם על פי גרסתו לפיה הוא רק הסכים להעתקת העץ - הרי הסכמה שלו כפקח רט"ג נתפסת כאישור של בר סמכא להעתקת העץ, ואף אישר כי:
"הטעות היחידה שלא התקשרתי כדי להתייעץ. באותה נקודת זמן ראיתי לנכון את העתקת העץ אבל כן הייתי צריך לעצור הכל ולהתייעץ" (גיליונות 5 ו - 6 לחקירה השניה במשטרה הירוקה).

71. סיכומם של דברים - רט"ג התרשלה בכך שלא הבהירה לפקח השמורה שפיקח מטעמה על העבודות את הסיכון לפגיעה בתשתיות ואת הצורך להתייעץ עם פקח תשתיות ככל שמדובר בשמירה על צמחיה מוגנת הנמצאת על תוואי הצינור. בנוסף, רט"ג אחראית באחריות שילוחית להתנהלותו הרשלנית של צחי שחרף העובדה שפארג' והפועלים העמידו אותו על הסיכון לפגיעה בצינור, התערב בביצוע העבודות והורה לפועלים לעקור את העץ המוגן לצורך העתקתו תוך סטייה מסדר העבודה הרגיל על תוואי הצינור החשוף, ובטרם קבלת הנחיות מנהל העבודה שלהם. זאת, במקום להורות להם לעצור את העבודה כאשר יגיעו לנקודה בה נמצא העץ המוגן עד לקבלת הוראות ממנהל העבודה והתייעצות עם פקח תשתיות.

קשר סיבתי
72. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי "אף אחד לא יכול היה לצפות את החריגה המפתיעה של סאמר מההוראות ומשיטת הפעולה..." (סעיף 5 לסיכומים) וכי: " העובדה שסאמר הפר שורה כל כך ארוכה של הוראות בטיחות וכללי עבודה, מנתקת לחלוטין את הקשר הסיבתי למעשה ו/או מחדל כלשהם שניתן היה לייחס אפילו לכאורה לצחי או לרט"ג" (סעיף 93 לסיכומים).

אין בידי לקבל טענות אלה.

בתנאי ההיתר שניתן על-ידי רט"ג לביצוע העבודות בשטח הגן הלאומי נקבע:
"ערכי טבע מוגנים המצויים בתוואי העבודות יטופלו על פי הנחיות רט"ג ועל חשבון היזם" (נספח ב' לתצהיר גבאי).

גם בסיכום הסיור מיום 20.6.2011, נרשם:
"... בנושא ערכי טבע מוגנים ובעבודה בתוך שמורות יטפל פקח רט"ג ישירות מול הקבלן", ואף צוין כי "רט"ג תטפל בפתיחת תיקים לקבלנים במידה וביצעו חריגות ופגיעות בניגוד להסכמים" (נספח ג' לתצהיר גבאי).

בנסיבות אלה, היה על רט"ג לצפות שהפועלים יישמעו להוראות פקח רט"ג ורשלנותם של הפועלים שביצעו את החפירה בניגוד להוראות ובניגוד לשיטת העבודה, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלות רט"ג והפקח מטעמה לבין הנזק שנגרם.

73. כן לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעות שגם אם צחי היה מתקשר להתייעץ עם גבאי הרי שהלה היה מסכים לבצע העתקה של העץ שכן על פי עדותו מדובר היה ב"הצעה הגיונית" (עמ' 73 לפרוטוקול), כך שאין קשר סיבתי בין העובדה שצחי לא התקשר להתייעץ לבין הנזק שנגרם.
ראשית, ככל שצחי היה מונחה להתייעץ עם פקח תשתיות מקום בו מתעורר חשש לפגיעה בצינור, וככל שהיה מתקשר לפקח התשתיות שעבד באתר, בן דרורי, סביר להניח שההחלטה לגבי הטיפול בעץ המוגן הייתה מתקבלת תוך מודעות לסיכון של פגיעה בצינור.
שנית, גם אם נקבל את הנחת המוצא של הנתבעות שצחי היה מתקשר להתייעץ עם גבאי דווקא, הרי שסביר להניח כי ככל שצחי היה מוסר לגבאי שמדובר בעץ הגדל על תוואי הצינור וכי פארג' והפועלים התריעו על סיכון של פגיעה בצינור, גבאי היה מנחה אותו לעצור את העבודה ולהתייעץ עם פקח תשתיות.

74. הנתבעות הוסיפו וטענו להיעדר קשר סיבתי בין המעשים או המחדלים המיוחסים לרט"ג לבין הנזק הנטען או היקפו בשל כך שמבוטחי התובעת לא דאגו להפסקת הזרמת הדלק בצינור בעת ביצוע העבודה או בשל אי חשמול המגופים טרם תחילת העבודות בפרויקט. טענות אלה לא הוכחו.

אשר להזרמת דלק בצינור - הטענה שאסור היה לבצע עבודות בעת הזרמת דלק בצינור לא נטענה בכתב ההגנה ועל כן היא בגדר הרחבת חזית. לגופם של דברים, טענת הנתבעות בעניין זה מתבססת על עדותו של חאלד בחקירת רט"ג שהעיד " ... לפי דעתי בזמן העבודה לא צריך להיות הזרמת דלק ואם יש אז מודיעים מראש על-ידי קצא"א ואז מפסיקים את העבודה מקבלים הוראה מהפיקוח של קצא"א...". בניגוד לדברים האמורים, הרי מהודעתו של עמיר - מפקח הנדסי מטעם קצא"א שנחקר אף הוא באזהרה במסגרת חקירת רט"ג עולה ש"כל הזמן יש דס"ל בצינור". גם מהודעתו של סביון, מהנדס מכונות בקצא"א, עולה שבמהלך ביצוע העבודות מוזרם דלק בצינור, וכדבריו "... באותו יום אכן תוכננה הזרמה ועד כמה שידוע לי היא אכן החלה באותו בוקר אך לא ידוע לי באיזה נקודת זמן בדיוק היא הופסקה", ובהמשך: "כאמור במפרט הטכני הקו מלא בדלק". בנסיבות אלה, כאשר מהודעותיהם של עמיר וסביון עולה שהעבודה בוצעה בזמן שיש דלק בצינור, כלומר על "קו חי", טענת הנתבעות המבוססת על דבריו של חאלד בהודעתו, לא הוכחה.

אשר לחשמול המגופים - הטענה שחשמול המגופים והתקנת מערכת אוטומטית לצורך שליטה מרחוק על הפסקת הזרמת הדלק בצינור, הייתה מונעת או מצמצמת את הנזק, לא הוכחה. טענות אלה נטענו בתצהירו של גודקר. עם זאת, לגודקר אין כל מומחיות בנושא זה. הנתבעות לא הגישו חוות דעת של מומחה להוכחת טענתן כי היה מקום להציב את חשמול המגופים כתנאי מוקדם לביצוע העבודות על "קו חי" או להוכחת טענתן כי די היה בחשמול מגוף עין זיק כדי לצמצם את היקף הנזק. בהיעדר חוות דעת של מומחה, דין טענות אלה להידחות.

חלוקת האחריות
75. סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מורנו כי בתביעת שיפוי בין מעוולים במשותף, תיקבע חלוקת האחריות וכפועל יוצא ממנה חובת השיפוי וההשתתפות "על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק".

76. בהערכת מידת אחריותם של מבוטחי התובעת אל מול מידת אחריותה של רט"ג ראיתי להביא בחשבון את העובדה שרשלנות מבוטחי התובעת באה לידי ביטוי בכך שפארג' לא הורה לפועלים להפסיק את העבודה עד לקבלת הוראות מנהל העבודה בעניין העץ המוגן, ובחריגה בוטה וברורה של סאמר משיטת העבודה תוך ביצוע חפירה באזור בו הצינור עדיין לא נחשף, ללא עזרתו של הכוון - סמי, מבלי לקבל הוראות ממנהל העבודה וללא נוכחותו של מנהל העבודה .

מנגד, התרשלותה של רט"ג מתבטאת בכך שלא הבהירה לצחי את הצורך להתייעץ עם פקח תשתיות מקום בו מתעורר חשש לפגיעה בצינור, ובאחריותה השילוחית לרשלנותו של צחי שהורה לפועלים לעקור את העץ לצורך העתקתו, לאלתר, מבלי להמתין להוראות מנהל העבודה של הפועלים ומבלי לעצור את העבודה ולהתייעץ עם פקח תשתיות.
בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, ראיתי לחלק את האחריות כך שעל מבוטחי התובעת תוטל אחריות בשיעור של 70% ותרומת רשלנותה של רט"ג תעמוד על 30%.

פרק ד' - גובה הנזק
77. התובעת שילמה תגמולי ביטוח ונשאה בהוצאות להקטנת הנזק בסכום כולל של 22,632,121 ₪, כמפורט בתצהירה של גב' זילברשטיין ובטבלת האקסל ת/2, המפרטת תשלומים נוספים ששולמו על-ידי התובעת לאחר מועד עריכת תצהירה של גב' זילברשטיין (כולל אגרות משפט ותשלומים עבור ייעוץ משפטי).
כן הוגשה מטעם התובעת חוות דעתו של השמאי ליאור בן נון (להלן: "השמאי"), שהעריך את הנזקים בסכום כולל של 21,464,077 ₪, על פי החלוקה הבאה: נזקי צד ג' - 17,273,812 ₪, נזקי רכוש 1,849,414 ₪, והוצאות מניעה 2,190,403 ₪.

78. הנתבעות לא הגישו חוות דעת של שמאי מטעמן. לפיכך, הערכת הנזק בחוות דעת השמאי מטעם התובעת ופירוט הסכומים ששולמו על-ידי התובעת כתגמולי ביטוח בהסתמך על חוו"ד השמאי, כמפורט בתצהירה של גב' זילברשטיין ובטבלה ת/2 - לא נסתרו.

פרק ה' - הטענות הביטוחיות
79. לפני שמיעת הראיות, הנתבעות הגישו בקשה לתיקון כתב ההגנה ולדחיית התביעה על הסף, זאת בהסתמך על נספח להסכם בין קצא"א לרולידר הנושא את הכותרת "אישור עריכת ביטוח", נ/3 (להלן: " האישור על עריכת ביטוח"), שאותר על ידן בעת הכנת התצהירים ותיק המוצגים.

80. מכוח הסכמת הצדדים, הותר תיקון כתב ההגנה בכל הנוגע לטענות המשפטיות העולות מהאישור על עריכת ביטוח, תוך שהטענות שמורות לצדדים לסיכומים (פרוטוקול מיום 10.2.2015).

81. אשר לטענה שהתובעת שילמה את תגמולי הביטוח כמתנדבת, ב"כ הנתבעות חזר בו מטענה זו (פרוטוקול ישיבת ק"מ מיום 10.2.2015 ופרוטוקול ישיבת 12.5.2019).

האישור על עריכת ביטוח - מניעות מהגשת תביעת שיבוב
82. האישור על עריכת ביטוח נערך ונחתם על-ידי התובעת, כמבטחת של רולידר, וצורף כנספח להסכם שבין קצא"א לרולידר.

83. באישור על עריכת הביטוח נאמר בזו הלשון:

"פרק א - אובדן או נזק לעבודות
... פרק זה כולל סעיף בדבר ויתור על זכות התחלוף כלפי החברה ו/או מי מהבאים מטעמה וכן כלפי בעלי הזכויות באתר בו מתבצעות העבודות (ככל שקיימים) (להלן: "בעלי הזכויות"), אולם הוויתור כאמור לא יחול לטובת בן אדם שגרם לנזק בזדון...".

84. הנתבעות טוענות כי יש לראות ברט"ג כ"בעלי הזכויות באתר בו מתבצעות העבודות" (להלן: "בעלי הזכויות באתר"), ומשום כך, התובעת מנועה מלתבוע את רט"ג בגין הנזקים נושא התביעה בכלל ולכל הפחות בכל הנוגע לנזקים המכוסים תחת פרק א' בפוליסה.

85. התובעת טוענת כי רט"ג אינה צד להסכמים בין קצא"א לרודלידר. כפי שעולה מעדותו של גבאי, רט"ג לא ביקשה לראות את ההסכמים בין קצא"א לרולידר בטרם מתן אישור לביצוע העבודות (עמ' 63 לפרוטוקול). רט"ג אינה מבוטחת בפוליסות שהוצאו לכיסוי העבודות והיא לא דרשה שהפוליסות שהוצאו לכיסוי העבודות תכלולנה ויתור על זכות תחלוף כלפי רט"ג. לטענת התובעת, יש לקבל את עדותה של גב' זילברשטיין כי הדיבור "בעלי הזכויות באתר" מתייחס לקצא"א שהיא בעלת הזכויות ברצועת העבודה (עמ' 50 לפרוטוקול). לחלופין טוענת התובעת שלכל היותר מדובר במניעות מלהגיש תביעת שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששולמו על פי פרק א' בפוליסה בלבד.

86. בשלב זה של הדיון יש להכריע בשתי שאלות:
הראשונה - כיצד יש לפרש את המונח "בעלי הזכויות באתר" באישור על עריכת הביטוח.
השנייה - ככל שהמונח "בעלי הזכויות באתר" כולל את רט"ג, האם התובעת מנועה מלהגיש תביעת שיבוב כלשהי כנגד רט"ג או שהוויתור על זכות התחלוף מתייחס לתגמולי ביטוח ששולמו על פי פרק א' בפוליסה בלבד.

פרשנות המונח "בעלי הזכויות באתר"
87. אין מחלוקת שרט"ג אינה צד להסכם בין קצא"א לרולידר ואינה מבוטחת בפוליסות שהוצאות לכיסוי העבודות. כן אין חולק שרט"ג לא דרשה לעיין בהסכם בין קצא"א לרולידר (עדות גבאי בעמ' 67 לפרוטוקול), ולא דרשה לערוך ביטוח המכסה את אחריותה או מונע הגשת תביעת תחלוף כנגדה כתנאי למתן היתר לביצוע העבודות בשטח הגן הלאומי (עמ' 68 לפרוטוקול).

88. חרף העובדה שרט"ג אינה צד להסכם בין קצא"א ורולידר, לא ראיתי לקבל את טענת התובעת כי המונח "בעלי הזכויות באתר" באישור עריכת הביטוח מתייחס לקצא"א, כבעלת הזכויות ברצועת העבודה.

ראשית, בפוליסת רולידר, כמו גם באישור עריכת הביטוח, לא נמצא הגדרה למונח "בעלי הזכויות באתר" ואף לא פורש באילו זכויות מדובר.

שנית, לשון הריבוי - "בעלי הזכויות באתר" - מלמדת כי יכול שיהיה יותר מבעל זכויות אחד.

שלישית, באישור עריכת הביטוח שנערך בקשר להסכם בין קצא"א לרולידר, הוגדרו קצא"א ורולידר בהתאם להגדרתם בהסכם. קצא"א הוגדרה כ"החברה", ורולידר - "הקבלן". נמצא על כן שאין היגיון בפרשנות המוצעת על-ידי התובעת שהרי הוויתור על זכות התחלוף הוא "כלפי החברה (דהיינו - קצא"א - ב.ט.) ו/או הבאים מטעמה וכן כלפי בעלי הזכויות באתר...". מעבר לכך שהויתור על זכות התחלוף כלפי קצא"א נקבע במפורש, כך שאין היגיון בפרשנות לפיה המונח "בעלי הזכויות באתר" מתייחס לקצא"א, הרי שהלשון "וכן כלפי בעלי הזכויות באתר" מלמדת על ריבוי והתייחסות לגורמים נוספים שהם בעלי זכויות באתר.

89. לרט"ג מוקנות מכוח חוק גנים לאומיים זכויות וסמכויות שונות באתר העבודה המצוי בשטח גן לאומי מוכרז. מעבר לכך שרט"ג ממונה על שמירת ערכי טבע בשטחי שמורות טבע וגנים לאומיים, בידה הסמכות ליתן היתר לביצוע עבודות בשטחי הגן הלאומי ולפקח על העבודות המבוצעות בו. עוד יצוין כי בסעיף 28 לחוק גנים לאומיים נקבע שבכל הנוגע לפינוי מחזיקים שלא כדין בשטחי גן לאומי או שמורת טבע, תהיינה לרט"ג "כל הסמכויות הנתונות לבעל המקרקעין ולמחזיק בהם כדין". בהקשר זה ראוי להוסיף ולציין שהתובעת עצמה טענה בסיכומיה כי "רט"ג היא הריבון, היא המחליט, היא המנחה, היא המפקחת, ועליה האחריות לפעולת ההעתקה..." (סעיף 14 לסיכומי התובעת).

90. בנסיבות אלה, סבורה אני שפרשנות אישור עריכת הביטוח על פי לשונו, מובילה למסקנה שדי בכך שלרט"ג מוקנות מכוח חוק גנים לאומיים, זכויות שונות באתר, כדי שת ראה כאחד מ"בעלי הזכויות באתר", כמשמעו באישור עריכת הביטוח. פרשנות זו אף מוצאת תימוכין בעדותו של השמאי שציין שראה ברט"ג בגדר תובעת פוטנציאלית וכדבריו:
"מבחינת הרשות (רט"ג - ב.ט.) שטח השמורה נמצא למעשה מחוץ לאתר הבניה עצמו ... ולכן יש להם זכות מכיוון שקצא"א / הקבלן רולידר גרמו לנזק אצלם בשמורה, למעשה בעלי הזכויות בשמורה יכולים להגיש תביעה נגד מי שגרם להם נזק..." (עמ' 43 - 42 לפרוטוקול).

היקף המניעות
91. האם מניעות מהגשת כל תביעת שיבוב או ביחס לסכומי הביטוח ששולמו על פי פרק א' שבפוליסה בלבד?
בעניין זה ראיתי לקבל את עמדת התובעת ולקבוע כי מכוח אישור עריכת הביטוח התובעת מנועה מלהגיש תביעת שיבוב בגין הסכומים ששולמו על פי פרק א' שבפוליסה העוסק בביטוח הרכוש בלבד.
ההוראה בדבר ויתור על זכות התחלוף מופיעה באישור עריכת הביטוח, תחת הכותרת "פרק א - אבדן או נזק לעבודות", בלבד. הוראה דומה אינה מופיעה ביחס לפרק ב' של הפוליסה העוסק בביטוח חבות כלפי צד שלישי, כך שאין להחילה על תגמולי ביטוח ששולמו מכוח פרק ב' בפוליסה.

92. הנתבעות הוסיפו וטענו כי התובעת מנועה מלהגיש תביעת שיבוב כלשהי כנגד הנתבעות מכוח סיפת אישור עריכת הביטוח, שם נאמר:
"הננו מאשרים כי הפוליסות הנ"ל קודמות לכל ביטוח הנערך ע"י החברה ו/או בעלי הזכויות וכי אנו מוותרים על כל טענה ו/או דרישה בדבר שיתוף ביטוחי החברה ו/או בעלי הזכויות כאמור...".

לא ראיתי לקבל טענה זו שכן נראה שההוראה בסיפת האישור על עריכת ביטוח, מתייחסת להיות הפוליסה בכללותה בגדר ביטוח ראשוני ולוויתור על טענה בדבר כפל ביטוח. בענייננו אין מחלוקת שרט"ג אינה מבוטחת על פי הפוליסות שהוצאו על-ידי התובעת כך שאין עסקינן בתביעת השתתפות מכוח כפל ביטוח אלא בתביעת שיבוב מכוח אחריותה הנטענת של רט"ג לאירוע נושא התביעה.

מניעות מכוח הסכם קצא"א - רולידר
93. הנתבעות טוענות כי התובעת מנועה מלהגיש תביעת שיבוש מכוח הוראות ההסכם שבין קצא"א לרולידר ומפנה בהקשר זה לסעיפים 18.1, 18.2 ו - 18.8 להסכם, נ/5.

94. לא ראיתי לקבל טענות אלה. ראשית, יש לחזור ולציין שרט"ג אינה צד להסכם בין קצא"א לרולידר. שנית, ההסכם בין קצא"א לרולידר אינו מחייב את התובעת אלא ככל שהוראותיו מעוגנות בפוליסות שהוצאו על-ידי התובעת לרבות אישור עריכת הביטוח.

95. בסעיף 18.2 להסכם נקבע:
"היה ולדעת הקבלן יש צורך בעריכת ביטוחים נוספים ו/או משלימים כלשהם לביטוחי הקבלן, מתחייב הקבלן לערוך ולקיים את הביטוח המשלים ו/או הביטוח הנוסף כאמור. בכל ביטוח נוסף או משלים כאמור ייכלל סעיף בדבר ויתור על זכות התחלוף כלפי החברה וכלפי בעל הזכויות באתר בו מתבצעות העבודות (ככל שקיים)...".

לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעות לפיה מכוח סעיף זה מנועה התובעת מלהגיש תביעת שיבוש כלשהי כנגד רט"ג. הסעיף עוסק על פי לשונו בעריכת ביטוחים נוספים ו/או משלימים על פי שיקול דעת הקבלן. לא הוכח שהוצא ביטוח נוסף או ביטוח משלים מעבר לפוליסת רולידר שהוצאה מכוח סעיף 18.1 להסכם, כך שאין רלבנטיות לטענה המבוססת על סעיף 18.2 להסכם.

96. סעיף 18.8 להסכם קובע:
"הקבלן פוטר בזאת את החברה ו/או את בעל הזכויות ו/או את מי מהבאים מטעמם ... ואחריות לכל אבדן או נזק שיגרמו מכל סיבה שהיא, לרכוש הקבלן...".

מדובר בפטור מאחריות לנזק שנגרם לרכוש הקבלן, לרבות כלים, כלי רכב ציוד וחומרים, כך שאין לסעיף זה רלבנטיות לתביעה דנן שעניינה נזק שנגרם לאתר בו התבצעה העבודה ולא לרכוש הקבלן.

97. סיכומם של דברים, ראיתי לקבוע כי מכוח אישור עריכת הביטוח התובעת מנועה מלהגיש תביעת שיבוב כנגד רט"ג, בגין הסכומים ששולמו על פי פרק א' לפוליסה בלבד.

הסכומים ששולמו על פי פרק א' לפוליסה
98. הצדדים חלוקים בשאלה מהם הסכומים ששולמו על פי פרק א' לפוליסה - "ביטוח הרכוש", ואשר התובעת מנועה מלהגיש תביעת שיבוב בגינם.

99. התובעת טוענת כי על פי דו"ח השמאי ועדותה של גב' זילברשטיין, הנזק שהוכר על פי פרק א' של הפוליסה מסתכם בסכום של 1,849,414 ₪, ולכל היותר יש להוסיף על סכום זה חלק יחסי מהסכום ששולם בגין הוצאות מנע.

100. לשיטת הנתבעות, יש לקבוע כי על פי פרק א' בפוליסה שולם סכום של 7,000,000 ₪, זאת לרבות הוצאות המנע. לחלופין, לכל הפחות יש לקבוע כי שולם על פי פרק א' סכום של 4,039,817 ₪, זאת על פי חוו"ד השמאי שהעריך את הנזק בגין "רכוש עליו עובדים" בסך כולל של 2,190,403 ₪, ובגין "רכוש סמוך" בסך של 1,849,414 ₪, כך שהסכום ששולם על פי פרק א' מסתכם לכל הפחות בסך 4,039,817 ₪. הנתבעות הוסיפו והפנו בהקשר זה למסמך נ/4, שבו מובאת עמדת רולידר לפיה כל ההוצאות לשיקום הנזק "מהוות פעולות מנע תחת ההרחבה בפרק א' לפוליסה".

101. לאחר שבחנתי טענות ב"כ הצדדים ושבתי ועיינתי בחוות דעת השמאי ועדותו, ראיתי לקבוע כי הסכום ששולם על פי פרק א' לפוליסה עומד על סך של 2,220,588 ₪ - ואבאר.

102. השמאי הסביר בעדותו כי גבול האחריות על פי פרק א' בפוליסה הוא 7 מיליון ₪. עם זאת , " ... לאחר שאני בודק מה שולם כתגמולי ביטוח על פי פרק א' אני מפנה לטבלת הערכת הנזקים בחוות דעתי ... רכוש סמוך מסתכם ב - 1,849,414 ₪, זה רכוש סמוך שהוא חלק מפרק א' ... יש אולי עוד סכום אחד, שזה הצינור ... יש עוד 151,000 ₪ שזה נזק ישיר על פי פרק א'. זה בפרק א' הרכוש" (עמ' 45 לפרוטוקול). השמאי הסביר בעניין זה כי הנזקים תחת הכותרות "נכסים קיימים" ו"נכסים סמוכים" (בטבלה בעמ' 52 לחוות הדעת) מתייחסים לצינור עצמו והנזקים לרכוש סמוך שזו רצועת העבודה שהזכויות בה נתונות לקצא"א, וכדבריו:
"... הנזק לרכוש שעליו עובדים ולרכוש סמוך זה מתייחס לנזקים בתוואי העבודות, וכל מה שמחוץ לתוואי העבודות זה צד ג' ..." (עמ' 47 לפרוטוקול).

103. אשר להוצאות המנע, השמאי העיד כי הוא ייחס את הנזק בגין הוצאות המניעה לפרק ב' של הפוליסה. עם זאת השמאי אישר שאפשר להשית הוצאות אלה גם על פרק א' וגם על פרק ב' של הפוליסה, ויש לשאול את המצהירה מטעם התובעת, גב' זילברשטיין, האם הוצאות המניעה הושתו על פרק א' או על פרק ב' של הפוליסה (עמ' 46 - 45 לפרוטוקול). מנגד, גב' זילברשטיין העידה שהשמאי הוא זה שקבע מהו הנזק על פי פרק א' בפוליסה ומהו הנזק על פי פרק ב' והמלצותיו היו מקובלות על התובעת (עמ' 60 לפרוטוקול).

104. מקובלת עלי הצעת התובעת בסיכומיה כי את הוצאות המ ניעה, בסכום של 2,084,000 ₪ , יש לחלק בין פרק א ' ופרק ב' של הפוליסה באופן יחסי לסכומי הביטוח ששולמו על פי כל אחד מפרקי הפוליסה האמורים . השמאי הסביר בעדותו כי ייחס את הוצאות המניעה לפרק ב' של הפוליסה "מכיוון שעיקר הנזק רובו הוא לשמורה ולצד שלישי. הנחת העבודה שלי שכל הוצאות המניעה נובעות להקטנת הנזק לצד שלישי" (עמ' 47 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, כאשר עיקר הנזק נגרם לשמורה בכללותה, להבדיל מרצועת העבודה של קצא"א, ההצעה לחלק את הוצא ות המניעה באופן יחסי לתגמולי הביטוח שאושרו בגין הנזק לרכוש על פי פרק א' של הפוליסה ו נזקי צד ג' על פי פרק ב' לפוליסה, היא הגיונית וסבירה.

105. הנתבעות ביקשו להסתמך על עמדת רולידר לפיה יש לייחס את הוצאות המניעה לפרק א' בפוליסה, כמפורט במסמך נ/4. לא ראיתי לקבל טענה זו. המסמך נ/4 נושא כותרת " נייר עמדה - רולידר - קצא"א", ובסופו צוין כי מדובר ב"מסמך לא סופי לצרכי מו"מ בלבד". השמאי העיד שמדובר בעמדת רולידר כפי שהובאה בפני המבטחת - התובעת, כדי להגדיל את סכומי הביטוח לצורך שיקום הנזקים. כאמור, מדובר במסמך לצרכי מו"מ המשקף את עמדת רולידר ולא את עמדת התובעת. כאמור, השמאי זקף את הוצאות המניעה לפרק ב' של הפוליסה, ובעניין זה מקובלת עלי הצעת התובעת לפיה הוצאות המניעה תחולקנה בין פרק א' לפרק ב' של הפוליסה באופן יחסי לסכומי הביטוח ששולמו על פיהם.

106. הנזק לרכוש על פי פרק א' של הפוליסה כפי שאושר תחת הכותרת "רכוש סמוך" ו "רכוש עליו עובדים", קרי; רצועת העבודה של קצא"א והצינור עליו עובדים (עדות השמאי בעמ' 45 לפרוטוקול),מסתכם בסכום של 2,000,588 ₪ (151,174 ₪ + 1,849,414 ₪ - "נכסים קיימים" ו "נכסים סמוכים" בטבלה בעמ' 52 בחוו"ד השמאי).

הוצאות המניעה מסתכמות בסכום של 2,190,403 ₪ (עמ' 52 לחוו"ד השמאי). בהתחשב בסכום הנזק בכללותו, ראיתי לזקוף כ - 10% מהוצאות המניעה, בסכום מעוגל של 220,000 ₪ , לסכומים ששולמו על פי פרק א' בפוליסה.

הסכומים ששולמו על פי פרק א' בפוליסה מסתכמים על כן בסכום של 2,220,588 ₪ (220,000 ₪ + 2,000,588 ₪).

סיכום - סכום הנזק קיזוז וניכוי
107. על פי חוות דעת השמאי הנזקים שנגרמו בגין האירוע הוערכו בסך של 21,464,077 ₪.

108. כאמור, ראיתי לקבוע כי את הסכום ששולם על פי פרק א' של הפוליסה יש להעריך בסכום של 2,220,588 ₪.
מכוח האישור על עריכת ביטוח, התובעת מנועה מלהגיש תביעת שיבוב כנגד רט"ג בגין סכום זה ששולם מכ וח פרק א' בפוליסה.

109. התביעה הוגשה, לצרכי אגרה , על סכום של 10,000,000 ₪, זאת בהתחשב באחריות מבוטחי התובעת.

110. לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעות כי יש לקזז את הסכום אותו מנועה התובעת מלתבוע, מסכום התביעה או מסכום הפיצויים בו תחויב רט"ג בגין אחריותה לאירוע. לא מדובר בסכומים שהתקבלו ממיטיב נזק דוגמת המוסד לביטוח לאומי, אלא בסכום שהתובעת מנועה מלהגיש תביעה בגינו. ככל שסכום זה יופחת מסכום הפיצויים או מסכום התביעה, יהא בכך משום ניכוי כפול. משנקבע כי התובעת מנועה מכוח הוראות אישור עריכת הביטוח, להגיש תביעת שיבוב בגין הסכומים ששולמו על פי פרק א' של הפוליסה, אין להביא סכום זה בחשבון במסגרת תביעתה של התובעת.

111. נמצא אם כן שהתובעת רשאית להגיש תביעת שיבוב בגין תגמולי הביטוח ששולמו על פי פרק ב' של הפוליסה ובכלל זה הוצאות המניעה היחסיות. הסכום בגינו התובעת זכאית להגיש תביעת שיבוב מסתכם בסך של 19,243,489 ₪ ( 2,220,588 ₪ - 21,464,077 ₪ ).

תרומת רשלנותה של רט"ג הוערכה בשיעור של 30% . לפיכך , התובעת זכאית לשיפוי מהנתבעות בסכום של 5,773,046 ₪.

משסכום זה נמוך מסכום התביעה, לצרכי אגרה, התובעת זכאית לשיפוי כאמור, בשיעור של 30% מסכום הנזק בכללותו, ראו לעניין זה: רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ (12.7.2012), שם נפסק:

"הנה כי כן, הכלל שהשתרש בשיטת משפטנו הוא כי "חשבון הנזק - לחוד, וקביעת האחריות לדמי הנזק - לחוד, ואין לערבב בין השניים" (הנשיא זוסמן בעניין ארצי, שם), לאמור: אין בעובדה כי התובע הגביל מלכתחילה את הסעד המבוקש, כדי להפקיע את זכותו להמשיך ולטעון - קל וחומר להוכיח - כי היקף הנזק שנגרם לו עולה על סכום זה. הסעד המבוקש אינו אלא תקרה לסך הפיצויים שיתקבלו בסיומו של ההליך, אולם בין כדי להגביל את היקף הנזק ואף לא את היקף אחריות הנתבע" (פסקה 6),

ובהמשך:
"המסקנה היא אפוא, כי אין בסכום האגרה ששילם התובע בעת הגשת התביעה כדי להגבילו מלהוכיח בפני בית המשפט את מלוא היקף נזקיו - אפילו חורגים נזקים אלה מסכום התביעה עצמה - ובלבד שלא יגבה יותר מן הסכום שנדרש מלכתחילה" (פסקה 13).

סיכום
112. נוכח הקביעות המפורטות, ראיתי לחייב את הנתבעות לשפות את התובעת בשיעור של 30% מהסכומים ששולמו על ידה מכוח פרק ב' של הפוליסה, דהיינו בסכום של 5,773,046 ₪ . סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כן תישאנה הנתבעות בהוצאות המשפט לרבות אגרת המשפט באופן יחסי לסכום שנפסק לזכות התובעת, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23.4% מ הסכום שנפסק לעיל.

המזכירות תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ט, 31 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

בלהה טולקובסקי, שופטת