הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 24127-10-17

מספר בקשה: 15
לפני
כבוד ה שופטת מיכל ברק נבו

המבקשים

  1. אריה הוכמן
  2. טי אנד טי טלקום אנד טכנולג'י טרנספר בע"מ

כולם על ידי עו"ד שמואל אבן

נגד

המשיב
מקסים טוזנקוב

על ידי עוה"ד קובי קול ואנר דדשוב

החלטה

הרקע לבקשה
1. לפניי בקשת הנתבעים [המבקשים] לקבוע שמדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדיון בכתב התביעה מושא תיק זה, ובהתאם, הם מבקשים למחוק את כל ההליכים הקשורים בתיק זה.

2. עסקינן בתביעה ( ותביעה שכנגד) שעניינן היחסים המסחריים בין הצדדים, הכוללים שיתוף פעולה בנוגע למכירה ברוסיה של מוצרי כיבוי אש המיוצרים בישראל ובאירופה. המשיב, התובע, הוא אזרח רוסיה, המתגורר ברפובליקת טטרסטן, והוא בעל חברה להתקנת מערכות כיבוי אש. מבקש 1 הוא אזרח ישראלי, המחזיק 99% מהמניות במבקשת 2, שהיא חברה ישראלית, שעסקה בשיווק מוצרי כיבוי אש ומכירתם.

על פי כתב התביעה, הצדדים הכירו בשנת 2006. המבקש הציע למשיב שיתוף פעולה עסקי והמשיב הסכים לבדוק אפשרויות, תמורת עמלה. לטענת המשיב, סוכם כי לאחר שתתברר ההיתכנות העסקית של שיתוף הפעולה, הצדדים יבדקו את ההיקפים האפשריים של עסקים ביניהם, ויסכימו על אחוזי עמלות. המשיב נסע, לטענתו, לטטרסטן ב-2007, בניסיון למצוא בתי זיקוק שירכשו מוצרי כיבוי אש מהמבקשים. כתב התביעה מגולל את השתלשלות העניינים בין הצדדים, על פי תפיסת המשיב, לרבות קרע שנתגלע ביניהם.

לטענת המבקשים, מכתב התביעה נעדרים צדדים מרכזיים, לרבות חברות רוסיות, הדרושים לבירור התביעה כראוי. התביעה לוקה בשיהוי מכוון, שכן ההתיישנות ברוסיה על הליכים נגד נושאי משרה היא 18 חודשים. הפורום הראוי לבירור התביעה הוא ברוסיה. לטענת המבקשים, חלה התיישנות על העסקאות שאליהן מתייחס כתב התביעה. המשיב מציג בכתב התביעה את הדברים בצורה שאינה נכונה. היה שיתוף פעולה רחב היקף בין הצדדים, שבמסגרתו אמור היה המשיב לשמש נציג ומפיץ של מבקשת 2 ברוסיה, וחובות האמון שחלו עליו היו רחבות מכפי שהוא מנסה להציג. הגשת התביעה בישראל נועדה לעקוף בעיה עקרונית: על פי הדין ברוסיה, חוזה ששוויו מעל 10,000 רובל צריך להיעשות בכתב. במקרה דנן, המשיב מסתמך כבסיס לתביעה על הודעות דואר אלקטרוני, שאין בהן חותמת דיגיטלית, ולפיכך הן לא היו יכולות לשמש ראיה ברוסיה, והתביעה הייתה מסולקת על הסף. לגופו של ענין, המשיב הוא שחייב למבקשת 2 כספים וצריך לפצותה. המשיב סחט כספים רבים, שאותם עליו להחזיר. הוא גנב באמצעות חברה שהקים ( אנרגוסילה) הזדמנויות עסקיות של חברה רוסית השייכת למבקשים, והטעה לקוחות לחשוב שהם מבצעים עסקה עם מבקשת 2 או עם החברה הרוסית שהוקמה על ידי המבקשים. המבקשים בכתב הגנתם ממשיכים ומגוללים את השתלשלות העניינים, לפי תפיסתם.

3. בדיון הראשון לאחר שהוגשו כתבי הטענות, הוריתי לצדדים לתקן את כתבי הטענות, שכן כתב התביעה לא היה ברור, לטעמי, די צרכו, והוא כלל נספחים רבים ברוסית, שתרגומם היה מסורבל ולא ברור. ואכן, הוגש כתב תביעה מתוקן, הוגש כתב הגנה, הוגשו כתב תביעה שכנגד וכתב הגנה שכנגד, התקיים קדם משפט שני והוגשו כתבי תשובה. נוסף על כך, לאחר כל אלה, המבקשים החליפו ייצוג. סמוך לאחר החלפת הייצוג הוגשה בקשה זו.

תמצית טענות המבקשים
4. המבקשים טוענים כי הפורום הנאות הטבעי לדיון בתביעה ובתביעה שכנגד הוא רוסיה, ויש לדון בתביעות על פי הדין הרוסי. אין הסכם בין הצדדים, וממילא - אין תניית שיפוט. הסכם שצורף לכתב התביעה הוא הסכם כוונות, ואינו בין המשיב למבקשים, אלא בין אנרגוסילה למבקשת 2. מכל מקום, תניית השיפוט הכלולה בו היא תנייה מקבילה ולא תנייה ייחודית. בין מבקשת 2 לבין אנרגוסילה יש הסכמים מאוחרים יותר להסכם הכוונות, שהם גם ספציפיים יותר, ובהם יש תניית שיפוט ייחודית לרוסיה, ויש לדון על פי הדין הרוסי.

צורפה לבקשה חוות דעת מומחה לדין הזר, לגבי הדין הרוסי, ולדבריו על שתיים מתוך שלוש עילות התביעה חלה סמכות שיפוט ייחודית על פי דין ברוסיה.

מבחינת שיקולי יעילות, התביעה כוללת מאות מסמכים, המחזיקים אלפי עמודים, שכולם כתובים ברוסית ולכן עולה קושי ממשי של תרגום, כפי שצויין עוד בישיבה הראשונה. המבקש יהיה מעוניין להעיד מעל 20 עדים, המתגוררים כולם בטטרסטן ברוסיה. נוכח טבעם של העדים הללו, הם אינם מחויבים למבקש, לחוק הישראלי או לבתי המשפט בישראל ויש סבירות גבוהה כי מעסיקיהם לא ישחררו אותם לתת עדות בישראל. אם יקויים ההליך ברוסיה יוכל בית המשפט לתת צווים ולזמן את העדים לעדות. ככל שידובר בדרישת מסמכים שנמצאים בידי צדדים שלישיים, המבקש יזדקק לצו המורה לחברות ברוסיה לגלות מסמכים אלה, וצו כזה חייב להיות של בית משפט רוסי ולא ישראלי.

המבקשים מזכירים שיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי שיש למדינה לדון בתביעה מסוג זה, או ליתר דיוק - להיעדר אינטרס כזה. לדבריהם, משאבי בית המשפט מוגבלים ויקרי ערך, וייתכן שדיון בהליך זה בישראל יבוא על חשבון דיון בתביעות שלהן קשר הדוק יותר לישראל. בנוסף לכך, מבחינת שיקולי האכיפה, למשיב אין כל נכס בישראל אך בבעלות המבקש חברה אקטיבית ברוסיה, בעלת נכסים, ולכן אם תתנהל התביעה ברוסיה יהיה למשיב מאין להיפרע.

המבקשים מפנים לפסיקה התומכת בטענותיהם ומציינים כי למעשה, עד כה לא היה דיון מהותי בהליך, אלא רק נסיונות להבין את מהותו. טענת ה"פורום לא נאות" הועלתה כבר בכתב ההגנה, והיא לא נדונה לגופה. לכן יש לדון בה כעת.

תמצית תגובת המשיב
5. טוען המשיב כי דין הבקשה להדחות על הסף, תוך חיוב משמעותי בהוצאות, בשים לב למועד הגשתה ( במהלך הפגרה), לאחר שהסוגיה הוכרעה כבר בקדם המשפט האחרון. המשיב מזכיר, כי בדיון קדם המשפט שנערך ביום 6.5.18 ביקש בית המשפט לדון תחילה בשאלת הסמכות והפורום. בית המשפט פנה לב"כ המבקשים ( דאז) וביקש לדעת האם, נוכח מסמכים שהוגשו, המבקשים עומדים על טענותיהם בעניין הפורום והסמכות. על כך השיב ב"כ המבקשים:
"יש שאלה של סמכות בין לאומית ושאלה של דין חל. אין מחלוקת שיש סמכות לביהמ"ש הזה. נעשתה המצאה כדין ובכך הסתיים העניין. גם חברי לא התחכמו ולא חיפשו כל מיני תחבולות לא ראויות לטעמי. כשמסרנו להם כתב תביעה לגבי נתבעת שכנגד 2, שהיא חברה זרה שלא הייתה צד בהליך הזה עד אותו רגע, הם לא חיפשו טענות בדבר המצאה שלא כדין או היעדר סמכות לביהמ"ש הישראלי. אין פה שאלה של סמכות שיפוט אלא של פורום מתאים. אילו חשבתי שיש לי טענה מובהקת שסיכויה טובים מאוד להתקבל גם בלי הסכמה בדבר פורום לא נאות הייתי מגיש בקשה כזו. אני עדיין חושב שהפורום הישראלי כך או כך הוא פורום לא כל כך נוח ונבחר לא סתם. אני לא יכול לכפות עיכוב הליכים על יסוד טענות כאלו. משכך אם חברי בוחרים לא להרים הכפפה בנושא זה ומתעקשים לנהל התיק בביהמ"ש בישראל נצטרך לקבל את זה עם כל המשמעויות. ייתכן שההוצאות יהיו מאוד כבדות בשל הצורך להביא עדים מחו"ל. אני שוקל נוכח עמדת חבריי לנהל התיק בישראל להגיש בקשה לחייב את מר טוזנקוב שהוא תושב זר חסר נכסים בישראל בהפקדת ערובה להוצאות בין היתר בהתחשב בהוצאות המיוחדות הקשורות בניהול בתיק בישראל".

מכאן, ששאלת הפורום הוכרעה בתיק בהסכמה, והצדדים שמו עניין זה מאחוריהם. עתה, בחלוף יותר משלושה חודשים לאחר שהשאלה הוכרעה, מוגשת בקשה זו, תוך התעלמות מוחלטת מההכרעה. אין מדובר בבקשה שניתן להגיש בכל שלב בהליך, אלא מדובר בטענה מקדמית וההכרעה בה צריכה להיות מקדמית. לא ניתן להגיע לשני קדמי משפט, לדון בטענה באחד מהם, להודיע על נסיגה מהטענה ולאחר מכן להגיש בקשה כאילו לא קרה דבר. המשיב מוסיף כי הצדדים הלכו להליך גישור, שבוטל על ידי המבקשים. הייתה הסכמה לגבי סיום ההליכים המקדמיים עד ליום 6.8.18. המבקשים נסוגו גם מהסכמה זו, בטענה שעל בא כוחם החדש של המבקשים ללמוד את התיק, ועתה מוגשת בקשה בטענה כי התיק הוא בשלב מקדמי וטרם בוצע גילוי מסמכים. מדובר בהתנהלות דיונית חסרת תום לב, המצדיקה חיוב בהוצאות.

לגופו של עניין, מדובר בתביעה פשוטה ביותר, שבמסגרתה טוען המשיב, אזרח רוסי, כי הגיע להסכם מול הנתבעים/המבקשים - אזרח ישראלי וחברה ישראלית, לפיו הוא יספק לקוחות לאזרח הישראלי ובתמורה יקבל אחוז מהרווחים. לטענת המשיב, התביעה מתבססת בין היתר על תכתובות בין הצדדים שבהן מודה מבקש 1 בחוב, ועורך תחשיב לגבי החוב ביחד עם המשיב. המחלוקת בין הצדדים ביחס לתביעה של המשיב עוסקת בשאלה האם המשיב קיים את התחייבויותיו כלפי המבקשת, כמפורט בכתבי הטענות של המבקשים עצמם. החברות הרוסיות בתיק צורפו במסגרת התביעה שכנגד. מדובר בתביעה תכסיסנית, שנודעה לכרוך בכוח חברות רוסיות עם ההליך כאן, והיא נועדה לייצר יש מאין זיקות לפדרציה רוסית כהכנה לטענה בדבר פורום לא נאות. מדובר בניסיון לייצר מסך עשן מול פני בית המשפט. ככל שסבורות המבקשות כי יש לשמוע את הטענות בבית המשפט הרוסי, יכלו להגיש את התביעה שכנגד שם.

בין הצדדים בתיק קיימים הסכמים, הקובעים בצורה מפורשת כי מדינת ישראל והדין הישראלי הם מקום השיפוט היחיד בין הצדדים. בהסכם בין אנרגוסילה, הנתבעת שכנגד 2 ובין החברה הישראלית, נקבע בסעיפים 7.6 ו-7.7 שכל מחלוקת בקשר להסכם זה, שלא תיפתר בדרך של משא ומתן בין הצדדים, תובא להכרעה בבית משפט של מדינת ישראל, בהתאם לכללים הקבועים לפתרון סכסוכים באותו בית משפט, וכי החוק המהותי שייושם לגבי כל המחלוקות הקשורות בהסכם זה הוא החוק הישראלי. המשיב ממשיך ומפנה לסעיפים נוספים שמהם עולה כי הצדדים מקבלים על עצמם את סמכות השיפוט של מדינת ישראל ובכל הסכם הצדדים העמידו את בית המשפט בישראל כערכאה המוסמכת, ואת הדין הישראלי כדין החל על הצדדים. טענת המבקשים כי קיימות תניות שיפוט בהסכמי אספקה ובהסכם בין המבקש למשיב, הקובעות את מקום השיפוט ברוסיה, הן חסרות שחר, מהטעמים המפורטים בסעיפים 22 - 26.3 לתשובת המשיב. לכל היותר מדובר בהסכמים שעומדים במקביל להסכמים שצוינו, ויש הסכמים ספציפיים, העוסקים בפעילותו של המשיב, שבגינה הוגשה התובענה, והם קובעים את מדינת ישראל כמקום הסמכות לדון בתובענה ואת הדין הישראלי בתור הדין החל.

אשר למבחן " מירב הזיקות": כאשר קיים הסכם התדיינות מפורש בין הצדדים בתקופה הרלוונטית לעסקאות, ברור כי אין להידרש לשאלות בדבר מירב הזיקות. דוקטרינת הפורום הלא נאות חלה רק כאשר אין הסכם בין הצדדים ויש ספק לגבי מקום השיפוט. לא כך בענייננו. מעבר לכך, ומעבר לצורך, גם לגופו של עניין אין המשיב מסכים לטענת המבקשות כי מירב הזיקות הן לפדרציה הרוסית. חשוב להפריד בין התביעה לתביעה שכנגד. התביעה העיקרית, זו של המשיב, היא תביעה אמיתית, שמתייחסת לעסקאות בינלאומיות בין גופים ישראליים לצדדים שלישיים ברוסיה. ההתקשרות נעשתה בעיקר באמצעות דואר אלקטרוני ( שאינו בעל תחום שיפוט ספציפי). במסגרת התביעה נדרש מתן חשבונות מאת המבקשת והמבקש, שניהם אזרחים ישראלים, החיים בישראל. כיצד יוכל בית משפט רוסי לחייב אזרח ישראלי בחברה ישראלית לתת חשבונות? גם מטעמים פרקטיים, לרבות הוצאה לפועל של פסק דין ככל שהמשיב יזכה, הדברים פשוטים יותר כאשר הדיון הוא בישראל. בתביעה העיקרית לא יידרשו בהכרח עדים רוסיים, וככל שידרשו - אין בעיה להטיס אזרח רוסי ולהביא מתורגמן לבית המשפט. אשר לתביעה שכנגד - כפי שנאמר, זו הוגשה במטרה לסבך את ההליך ולכרוך בו חברות רוסיות, במטרה להכין את הקרקע לטענה בדבר פורום לא נאות. גם על פי הפסיקה הנוגעת לטענת פורום לא נאות, שלטעמו של המשיב אין צורך להיזקק לה כאשר קיימים הסכמים מפורשים בין הצדדים, לא ניתן להגיע למסקנה כי בית משפט אחר ראוי יותר לברר את התובענה מאשר בית המשפט שאליו הוגשה התובענה.

המשיב מתייחס גם לטענות הנוספות שהועלו על ידי המבקשים, לרבות חוות הדעת לגבי הדין הזר שהוגשה, לרבות טענה כי המשיב מסתמך על תכתובות דואר אלקטרוני ישנות, טענה כי הסכם הכוונות מציג תניית שיפוט מקבילה, טענת השיהוי ועוד.

בסיכומו של דבר, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות משמעותיות וריאליות.

תשובת המבקשים לתגובת המשיב:
6. טוענים המבקשים, כי חרף האמור בפרוטוקול קדם המשפט מיום 6.5.18, לא נדונה טענת פורום לא נאות לגופה, וממילא גם לא הוכרעה. מאחר שהמבקשים משוכנעים כי הפורום המתאים הוא ברוסיה, אין לבזבז זמן שיפוטי יקר בניהול הליך מורכב עד בלתי אפשרי בישראל ועל כן על בית המשפט לקיים דיון ענייני ומעמיק בשאלת הפורום. למבקשים זכות דיונית לקיום דיון ענייני בשאלת הפורום הנאות ( והם מפרטים בדבר זכות הגישה לערכאות ומאזן הנוחות).

המבקשים שבים ומפנים לפסקה ומציינים כי על בית המשפט להפעיל מבחן דו שלבי: א) בחינת מירב הזיקות לקביעת הפורום הטבעי לדון בתביעה; ב) האם קיימות נסיבות מיוחדות שבגינן יש לקיים את ההליך בפני הפורום הנוכחי, למרות שהפורום הטבעי הוא פורום אחר. במקרה דנן, בית המשפט לא קיים דיון כאמור ולא הכריע בשאלת הפורום הנאות ועליו לעשות כך כעת. על פי הפסיקה העדכנית ( בש"א (מחוזי תל אביב) 25370/05 מאסטר כארד נ' אר אקס פיימנתס ישראל בע"מ [27.1.08]) על בית המשפט לבחון את נאותות הפורום על פי שלושה מבחנים עיקריים: הפורום שלו מירב הזיקות לדיון; מה היו ציפיותיהם הסבירות של הצדדים; מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתביעה. המבקשים סבורים כי על פי כל המבחנים הללו, בית המשפט ברוסיה הוא הפורום הנאות, כפי שהם מפרטים בסעיף 47 לתשובה לתגובה.

המשיבים סבורים כי הסיכויים לקבלת הבקשה גבוהים, שכן טענותיהם לא נסתרו בתגובת המשיבים:
העסקים התרחשו ברוסיה ובשפה הרוסית;
הסחורה סופקה ברוסיה לחברות רוסיות;
מקום ייסוד התובעת שכנגד 2 הוא ברוסיה;
למעט מבקשים 1 ו-2, מקום מושבם של כל האנשים והחברות הקשורים להליך, לרבות עדים, וגם התובע בעצמו, הוא ברוסיה;
ההסכמים הקשורים להליך נערכו בשפה הרוסית, ונחתמו ברוסיה;
כל ההסכמים בין מבקשת 2 ללקוחותיה שצורפו לתביעה העיקרית קובעים כי ההתדיינות תתקיים בבתי המשפט ברוסיה, על פי הדין הרוסי;
מתנהלות בימים אלה תביעות הדדיות בין הצדדים בבית משפט בפדרציה הרוסית, שבמסגרתן מתבררים עניינים הקשורים באופן ישיר למחלוקת בין הצדדים להליך הנוכחי וההכרעה בפורום הרוסי תהיה בעלת השלכות להכרעה בפורום הישראלי ולהפך.

עוד טוענים המבקשים, כי למדינת רוסיה אינטרס לקיים את הדיון בתחומה על פי חוות הדעת שצורפה לבקשה בנוגע לדין הזר. בין המשיב לבין המבקשים אין כל הסכם, וההסכם עם תניית השיפוט לכאורה, שעליו מתבסס המשיב, הוא בין חברת אנרגוסילה לבין מבקשת 2, ולא בין המשיב למבקשת 2. אין נסיבות מיוחדות שעליהן הצביעו המשיבים. תנית השיפוט היא תניה מקבילה ולא תניה ייחודית. תניה מקבילה מקנה סמכות שיפוט לבית משפט מסוים אך אינה שוללת את האפשרות שסכסוך יתברר בבתי משפט אחרים. על פי כללי ברירת הדין, המאוחר גובר על המוקדם והספציפי גובר על הכללי. בין המבקשת 2 לבין חברת אנרגוסילה יש הסכמי אספקה מאוחרים יותר להסכם הכוונות, וספציפיים יותר, ובהם תנית שיפוט ייחודית לרוסיה, על פי הדין הרוסי.

המבקשים מתייחסים באופן פרטני לטענות המשיב בתגובתו, אך מדובר בחזרה על טענות שכבר נטענו ולכן אין מקום לפרטן.

דיון והכרעה
7. אני סבורה שצודק המשיב: שאלת הסמכות והפורום נדונה בקדם המשפט שהתקיים ביום 6.5.18. בכך נפתח הדיון. ב"כ המבקשים, שייצג אותם אז, לא התייחס לנושא כלאחר יד, אלא באופן מפורש, כעולה מציטוט דבריו לעיל. בסופו של דיון בנושא זה אמר ב"כ המבקשים דברים מפורשים: "אין פה שאלה של סמכות שיפוט אלא של פורום מתאים. אילו חשבתי שיש לי טענה מובהקת שסיכויה טובים מאוד להתקבל גם בלי הסכמה בדבר פורום לא נאות, הייתי מגיש בקשה כזו. אני עדיין חושב שהפורום הישראלי כך או כך הוא פורום לא כל כך נוח ונבחר לא סתם. אני לא יכול לכפות עיכוב הליכים על יסוד טענות כאלו. משכך אם חברי בוחרים לא להרים הכפפה בנושא זה ומתעקשים לנהל התיק בביהמ"ש בישראל נצטרך לקבל את זה עם כל המשמעויות".

טענת המבקשים היום, באמצעות בא כוחם החדש ( שלא נכח בדיון הנ"ל), שלפיה היה (או יש כיום) מקום לקיים דיון מעמיק יותר בטענת הפורום, אינה עולה בקנה אחד עם מה שהתרחש בדיון שהתקיים. ברי, שכאשר צד מודיע, לאחר דין ודברים מסויים, לגופו של עניין, כי הוא מוותר על טענה שטען, אין כל צורך להמשיך ולקיים " דיון מעמיק", כטענת המבקשים, ואין לכך דבר וחצי דבר עם זכות הגישה לערכאות.

חרף האמור, אתייחס בקצרה גם לגופן של הטענות.

8. הכלל הוא כי בתי המשפט בישראל רוכשים סמכות בין-לאומית מכוח המצאת מסמכים בתחומי המדינה, ומשהוענקה לבית המשפט סמכות לדון בתביעה, מחובתו לעשות שימוש בסמכות זו. ואולם, לכלל זה הוכרו מספר חריגים, אשר בהתקיימם בית המשפט רשאי להפעיל את שיקול דעתו ולהימנע מהפעלת סמכותו. כך למשל, במקרה שבו הצדדים הסכימו כי סכסוכים ביניהם יידונו בפורום זר במסגרת תניית שיפוט זר, או כאשר נמצא כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בסוגיה, וישנו פורום " טבעי" זר שהוא בעל סמכות לדון בתובענה. במקרים כאלה, ייטה בית המשפט הישראלי להימנע מהפעלת סמכותו ( רע"א 928/18 De Neef Construction Chemicals BVBA נ' גילאר בע"מ [15.5.18] [ עניין De Neef]).

9. האם קיימת בענייננו תניית שיפוט הקובעת בלעדיות למקום מסוים? לטענת המשיב, חלק מההסכמים בין הצדדים, בודאי אלה המוקדמים שבהם, קובעים סמכות שיפוט בלעדית לבית המשפט בישראל. מנגד טוענים המבקשים, שאין בכלל הסכמים, אלא התביעה מבוססת על תכתובות דוא"ל. עוד טוענים המבקשים שלכל היותר יש סמכות שיפוט מקבילה לישראל, ועל כן ניתן לדון בהליך גם ברוסיה. הם מוסיפים, שההסכמים המאוחרים קובעים תניית שיפוט שלפיה יש סמכות בלעדית לבית המשפט ברוסיה, וההסכם המאוחר גובר על המוקדם.

בעניין De Neef נקבע בפסקאות 10 - 11:
"...אמנם תניית שיפוט זר אינה מפקיעה מבית המשפט הישראלי את סמכותו לדון בתובענה, ואולם, בית המשפט ייטה לכבד את הסכמת הצדדים ולא ייתן ידו להפרת הסכמים. בהתאם לכך, למעט בנסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהסכמת הצדדים, בית המשפט יימנע מלהחיל את סמכותו כאשר קיימת תניית שיפוט זר ( ראו: עניין אלביט, בעמ' 419; וסרשטיין פסברג, בעמ' 426; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 77 ( מהדורה שתים-עשרה, 2015) (להלן: גורן)). כאשר מי מהצדדים טוען לקיומה של תניית שיפוט זר אשר מצדיקה את סילוק התובענה על הסף, על בית המשפט לבחון האם מדובר בתניית שיפוט זר ייחודית או בתניה המאפשרת סמכות שיפוט מקבילה.

11. עוד יצוין כי לתניות שיפוט זר נקבעו כללי פרשנות שונים מהותית מכללי הפרשנות הכלליים של דיני החוזים. בפסיקה נקבע כי תניית שיפוט זר תפורש באופן לשוני-דווקני, וכי על לשונה להיות חד-משמעית, מפורשת וברורה בנוסח ההסכם, זאת בשל הדרישה כי ' מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשת וברורות בנוסחו של החוזה' ( ראו: ע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי, פ"ד מב(3) 324, 327 (1988); רע"א 9368/11 WEST NEVADA MANAGEMENT INC‏ נ' הראל, פסקה 16 (21.5.2012); רע"א 8135/12 Nantucket Ltd נ' עמיקם דורון ואח', פסקה 21 (28.10.2013))" ( ההדגשות בקו הוספו - מ.ב.נ).

10. לפי המבחנים הללו, ניתן לראות שאפילו אם תדחה טענת המשיב, כי יש תניית שיפוט מפורשת, המקנה סמכות בלעדית לבית המשפט הישראלי, ואפילו צודקים המבקשים שהסמכות היא סמכות מקבילה, אזי לבית משפט ישראלי יש סמכות לדון בתביעה. עוד ניתן ללמוד, שטענת המבקשים שלפיה יש להסיק מהההסכמים המאוחרים, שבהם יש תניית שיפוט בלעדית לרוסיה, שזו גם חלה בדיעבד על ההסכמים המוקדמים, אינה מבוססת. כאמור, מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשת וברורות בנוסחו של החוזה, וככל שלא נקבע בהסכמים המאוחרים שיש כוונה לשנות בדיעבד תניות שיפוט קיימות בהסכם מוקדם, אין מקום לפרשנות שמציעים המבקשים.

לפיכך אני דוחה את הטענה של המבקשים כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתובענות בשל קיומה של תניית שיפוט זר, המקנה סמכות לבית המשפט ברוסיה.

11. למעלה מהצורך אוסיף, שגם אם ייקבע שאין סמכות שיפוט בלעדית לישראל, אלא רק סמכות מקבילה, יש לבחון את הטענה השניה של המבקשים, כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בהליך. בעניין De Neef נקבע בפסקה 17:
"נתבעת המבקשת לדחות תביעה שהוגשה נגדה על הסף בטענת ' פורום בלתי-נאות' נדרשת להוכיח כי ישנו פורום חלופי מוסמך אשר באופן ' ברור ומובחן' מתאים לניהול התביעה יותר מאשר הפורום הישראלי - המוסמך אף הוא לדון בתביעה - והכל לפי מכלול נסיבות המקרה הפרטני. לעניין זה יש לשקול את כלל השיקולים אשר מגלים זיקות לכל אחד מן הפורומים.

בפסיקה נקבעו שלושה מבחנים המשמשים לצורך בחינת השאלה איזה פורום הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה: (1) איזה פורום הוא בעל מרב הזיקות לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך; (3) מהם השיקולים הציבוריים העומדים על הפרק, ובעיקר לאיזה פורום ' עניין אמיתי' לדון בתובענה. לצד זאת, נקבע כי רק כאשר האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי לפורום הזר, יחליט בית המשפט הישראלי כי, על אף שהוא מוסמך לדון בתביעה, הוא אינו הפורום הנאות לדון בה ( ראו: רע"א 2737/08 ארבל נ' TUI AG, פסקה 17 (29.1.2009) ( להלן: עניין ארבל); ע"א 3999/12 אלצר בע"מ נ' LINAK A/S, פסקה כ"א (20.1.2014); וסרשטיין פסברג, בעמ' 419-418; גורן, בעמ' 82). עוד יודגש כי חל פיחות במעמדה של דוקטרינת הפורום הבלתי-נאות בעקבות התפתחות אמצעי התקשורת ואמצעי התחבורה הבין-לאומיים בעידן הגלובליזציה ( ראו: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) נ' The Lockformer Co., נב(1) 109, 114 (1998) (להלן: עניין הגבס); מ' קרייני ' שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו' מחקרי משפט יט 67 (2002))".

12. לעניין מירב הזיקות לסכסוך, בענייננו, הדבר ייבחן על פי התביעה העיקרית ( ולא על פי התביעה שכנגד, שהגשתה נתונה לשיקולם הבלעדי של המבקשים). התביעה של המשיב מתבססת בעיקר על תכתובות דוא"ל וכידוע, כאשר לא נכרת הסכם בכתב, אין נטייה מובהקת לפורום האחד על פני משנהו ( עניין De Neef, פסקה 18). המוצרים שאותם אמור היה המשיב לשווק ברוסיה, יוצרו בישראל ובאירופה. מבקש 1 הוא אזרח ישראלי; מבקשת 2, ששיווקה ומכרה מוצרי כיבוי אש, היא חברה ישראלית, הפועלת בישראל. במסגרת התביעה מבקש התובע/המשיב לחייב את המבקשים, שעסקיהם מתנהלים בישראל, להמציא לו חשבונות. ככל שיזכה בפסק דין, אכיפתו כלפי המבקשים הישראלים תיעשה בישראל.

13. אשר לציפיות הסבירות של הצדדים, צדדים צריכים לצפות, באופן סביר, להתבע במדינות שבהם הם פועלים ( רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) נ' The Lockformer Co., נב(1) 109, 115 (1998); עניין De Neef, פסקה 19). טענה הנשמעת מפי נתבעים, שהם אזרח ישראלי וחברה ישראלית, המשווקים מוצריהם לרוסיה, כי לא הייתה להם ציפיה סבירה להתבע בישראל, אינה יכולה להתקבל, בנסיבות דנן. ראוי להזכיר גם דברים שנאמרו בעניין זה ברע"א 9745/16 Comverse Technology Inc. נ' דויטש [8.8.17], מפי כבוד השופטת חיות ( כתוארה אז):
"ראוי להזכיר את התפיסה שאומצה במשפטנו ולפיה יש להיענות במשורה לטענת ' פורום לא נאות', וזאת בין היתר לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות לנהל עסקים חובקי עולם ובשים לב למגמת הגלובליזציה והתאגידים הרב-לאומיים הרווחת בעולמנו" ( פסקה 11).

14. אשר לשיקולים הציבוריים העומדים על הפרק, המבקשים טוענים שמדובר בהטלת עומס נוסף על בתי המשפט העמוסים בישראל, ומפנים לרע"א 10250/08 קציב נ' ZAO RAIFFEISENBANK [18.3.10], שם נקבע ( בפסקה 7), מפי כבוד השופט גרוניס ( כתוארו אז) כי " יש ליתן משקל לשיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי הישראלי לדון בתביעה מסוג זה. כידוע, המשאבים העומדים לרשות מערכת השיפוט הינם מוגבלים ויקרי ערך. הדיון בתביעה מסוג זה, אשר הקשר שלה לישראל אינו רב, עלול לבוא על חשבון דיון בתביעות אחרות, בעלות קשר הדוק יותר לישראל ( מיכאיל קרייני ' שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו' מחקרי משפט יט 67, 89-88 (2002)). לטעמי יש בשיקול זה, לצד השיקולים האחרים שצוינו לעיל, כדי להטות את הכף לטובת דיון בתובענה במסגרת הפורום הרוסי". ואולם לטעמי, המבחין בין ענייננו לבין עניין קציב הוא ששם נקבע כי הקשר של ההליך לישראל אינו רב, ולטעמי, כאמור, אין זה נכון לגבי ההליך שלפניי.

15. נוכח כל האמור, אין מקום לקבל את טענת הפורום הלא נאות.

לאור כל האמור, הבקשה לסלק את ההליכים בתיק זה - נדחית.

16. המבקשים ישלמו הוצאות למשיב בסך 15,000 ₪.

ניתנה היום, ט' תשרי תשע"ט, 18 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.