הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 22146-12-17

לפני
כבוד ה שופטת עירית כהן

התובעים:

  1. ע.א.א.
  2. ע.א.מ.

ע"י עוה"ד מירון קין ואח'

נגד

הנתבעות:
1. קופת חולים לאומית
ע"י עוה"ד ש. אהרנסון ואח'
2. מדינת ישראל – משרד הבריאות
ע"י עוה"ד אלון זאואר ואח'

החלטה

לפניי בקשת נתבעת 1, קופת חולים לאומית (להלן: "הנתבעת"), לחייב את התובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בתביעה.
התובעים, הורי הקטין שנולד ביום 3.5.11 הגישו את תביעתם נגד קופת החולים ומדינת ישראל, בעילה של הולדה בעוולה.
לטענת התובעים, במהלך ההיריון הראשון של האם היה מקום להפנותה לבדיקות אשר עשויות היו לאבחן את מצבו של העובר, ולו היו מאבחנים את מצבו במהלך ההיריון, ההורים היו פונים לוועדה להפסקת היריון אשר הייתה מקבלת את בקשתם, ולידתו של הקטין, במומיו, הייתה נמנעת.
הנתבעת מכחישה את הרשלנות הנטענת כלפיה.
בבקשה להפקדת ערובה טוענת הנתבעת כי התנהלות התובעת במהלך ההיריון השני שלה, כשנתיים לאחר שהקטין נולד ובעת ייעוץ גנטי שאליו הופנו ההורים בשל מצב הקטין, תומכת בכך שטענות התובעים באשר להפסקת ההיריון אינן יכולות להתקבל.
התובעים מתנגדים לבקשה. הם מודים כי במועד שבו נערך הייעוץ הגנטי אמרו שאינם מעוניינים בהפסקת היריון של עובר עם מום מולד או מצב כמו של הקטין, אלא שבאותו שלב הם לא היו מודעים לחומרת מצבו של הקטין. עוד לטענת התובעים, במצבם הכלכלי לא יוכלו להתמודד עם הדרישה להפקדת ערובה וחיובם בערובה ימנע מהם את זכות הגישה לערכאות.
התובעים הגישו תצהירים בתמיכה לעמדתם. בדיון אשר התקיים ביום 7.5.20 נחקרו התובעים.
דיון והכרעה
תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כך:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
כפי שנפסק, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לפני בית המשפט בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות אלא בנסיבות חריגות. זכותו של אדם למצות את יומו בערכאות המשפטיות, עומדת ללא קשר ליכולתו הכלכלית ויש ליתן לה משקל ממשי (רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל – מנהלת ההגירה/ משטרת ישראל (18.10.07)).
וכך נפסק בע"א 8440/03 כהן נ' לחוביץ (21.7.04): "אכן, בתי משפט נוהגים במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ומקובל, כי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט... והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע... תקנה 519 לתקנות מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי... ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו..." (בפסקה 13).
במספר החלטות שניתנו לאחרונה התייחס בית המשפט העליון לחיוב בהפקדת ערובה בתיקים המתנהלים בעילה של רשלנות רפואית, תוך בחינת סיכויי קבלת התביעה. באותם מקרים נפסק כי תקנה 519 תחול במקרים שבהם נראה שסיכויי התביעה להתקבל קלושים עד מאוד ומצבם הכלכלי של התובעים קשה.
ברע"א 1993/15 קטינה נ' שירותי בריאות כללית (14.5.15) דחה בית המשפט העליון את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטה לחייב בהפקדת ערובה, וקבע כי: " ... למצבם הכלכלי של המבקשים מצטרפת בנסיבות העניין העובדה כי הסיכויים להוכחת תביעתם הם קלושים עד מאד. זאת, משום שעולה בבירור מן הרשומות הרפואיות כי פלונית סרבה באופן שיטתי לבצע את הבדיקות שאליהן הופנתה במהלך הריונה.
...
זכותם (של התובעים – ע.כ.) עודנה עומדת להם להמשיך בבירור התביעה, אך זו צורכת משאבים רבים. אין זה צודק להעמיס את העלויות כולן על שירותי בריאות כללית. יש צורך בגורם מאזן ומווסת, גם מבחינת בעלי הדין, גם מבחינת מערכת המשפט העמוסה לעייפה. אם בטוחים המבקשים בצדקת תביעתם, כי אז דומה כי ישכילו לגייס את סכום הערובה, משום שלבטח ניתן יהיה להשיבו מתוך סכום הפיצויים שייפסק. אם אינם בטוחים, מוטב לעשות הערכה מחודשת" (בפסקאות 4-6).
מן הכלל אל הפרט;
אני דוחה את טענת התובעים כי הבקשה הוגשה בשיהוי.
תקנה 519 אינה מגבילה את הגשת הבקשה לשלב מסוים בהליך. אולם גם אם מועד הגשת הבקשה היה מוגבל, התיק מצוי בשלב מוקדם יחסית של המשפט, כאשר רק לאחרונה הוגשו חוות הדעת המשלימות של הנתבעות.
לגופו של עניין, הנתבעת אכן הצביעה על מסמכים שמהם עולה כי סמוך לאחר לידתו של הקטין ברור היה כי הוא סובל מבעיות רפואיות ומפיגור בהתפתחות. הקטין סבל מחוסר בהורמון גדילה. בגיל 4 חודשים אובחן עם מחלת הירשפרונג ונותח בגיל שנה (מסמכים 370-368 למוצגי הנתבעת). נוסף על כך הוא סבל מאיחור התפתחותי. הוא התקבל למעון טיפולי בגיל שנה וחצי (מסמכים 435; 437), ובגיל שנתיים דיבר מילים בודדות (מסמך 370).
התובעת העידה שבמהלך ההיריון השני היא ידעה שהקטין סובל מבעיות מעיים ומפיגור התפתחותי קל אך לא הבינה את חומרת מצבו בהקשר של הפיגור השכלי, דבר שהתברר עם הזמן ועם התקדמות הבדיקות. התובעת עמדה על כך שאילו ידעה את המצב לאשורו במהלך ההיריון, אין ספק שהייתה מפסיקה את ההיריון (עמ' 6-5 לפרוטוקול). התובעת הוסיפה כי במהלך ההיריון השני אף אחד מהרופאים לא הציע לה להפסיק את ההיריון (ראו תצהיר עדותה הראשית של התובעת מיום 5.2.20).
המסמכים הרפואיים שהוצגו, ובמיוחד החלטת ועדת ההשמה והדו"ח התפקודי של הקטין ממעון היום השיקומי מיום 4.6.13, מקשים לקבל את גרסת התובעת לפיה לא הייתה מודעת למצבו ההתפתחותי של הקטין ולפיגור שממנו הוא סובל.
התובעים לא התייחסו בתצהיר למצבם הכלכלי, ויש להניח כי אינם חולקים על הטענה בעניין זה.
בנסיבות אלה, נוכח מצבם הכלכלי של התובעים והזהירות שבה מצווה בית המשפט לנקוט בבואו לחייב תובע בהפקדת ערובה, אני מחייבת את התובעים להפקיד ערובה בסך 7,500 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת (ראו והשוו: רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (4.12.14)).

סוף דבר;
התובעים יפקידו ערובה בסכום של 7,500 ₪ בקופת בית המשפט, תוך 30 ימים מהיום.
לא תופקד הערובה – תימחק התביעה.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' תמוז תש"פ, 25 יוני 2020, בהיעדר הצדדים.