הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 21988-11-17

מספר בקשה: 9
לפני
כבוד השופט מיכאל תמיר

מבקשת

עיריית נתניה
באמצעות ב"כ עו"ד יובל ראובינוף

נגד

משיבים

  1. צ'רלי מסיקה
  2. מסעדת תמוז ר.ח.ב.ה בע"מ

שניהם באמצעות ב"כ עו"ד שי אולשביצקי

החלטה

לפניי בקשה לדחות על הסף את התביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת.

המשיבים הגישו נגד המבקשת תביעה כספית על סך 13,150,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם עקב פעולות ומחדלים מתמשכים של המבקשת. בכתב התביעה נטען כי המבקשת ונתבעת נוספת שנמחקה מהתיק הקימ ו מבנה אשר שימש למסעדה שהקים והפעיל משיב 1 (להלן "המשיב") באמצעות משיבה 2 במשך עשרות שנים, בהכוונתה, עידודה ויוזמתה של המבקשת, ובדיעבד התברר כי המבנה הוקם ללא היתר בנייה כדין ולכן הוא נהרס ביום 23.1.17 בהתאם לצו של בית משפט.

להלן עיקרי הטענות בבקשה לסילוק התביעה על הסף:

טענות המשיבים בכתב תביעתם נדונו ונדחו זה מכבר בבתי המשפט השונים לאחר שהמשיבים הגישו את מלוא ראיותיהם ונחקרו עדים מטעמם. הערכאות השונות קבעו באופן חד משמעי כי המשיב הוא שהקים את מבנה המסעדה שהוצא לו צו הריסה. בהקשר זה מפנה המבקשת בין היתר להליכים הפליליים שהתנהלו בתל"פ 1032/05 הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה נ' צ'רלי מסיקה (להלן " התל"פ") וכן בערעור על ההחלטה בתל"פ שהוגש בעפ"א 48500-11-12 צ'רלי מסיקה נ' הוועדה לתכנון ובניה נתניה.

עילת התביעה התיישנה כיוון שהבקשה למתן צו הריסה הוגשה במאי 2005, למעלה מ- 12 שנים לפני הגשת התביעה דנן.

לאחר החלטות בתי המשפט השונים והריסת המבנה נושא התביעה, שב המשיב והקים באותו מקום בדיוק קיוסק זהה לזה שבו עשה שימוש לפני הפיכתו למסעדה. הקמת הקיוסק שלא כדין מאיינת את עילת תביעתם הלכאורית של ה משיבים.

להלן עיקרי טענות המשיבים בתשובתם לבקשה:

בכתב התביעה עולות סוגיות וטענות המחייבות בירור אשר טרם התבררו בין הצדדים כעילות אזרחיות, לרבות סוגיית ההסכמות שגובשו בנוגע להיקף ההרשאה למשיב לעשות שימוש בפרגולה וכן אחריותה של המבקשת להוצאת צו ההריסה ולנזקים שנגרמו למשיבים. אמנם התוספות שביצע המשיב לפרג ולה היוו בסיס להריסתן, אך מאחר שנקבע כי גם לפרגולה הרחבה שהקימה המבקשת מלכתחילה לא ניתן היתר בנייה, די היה בכך כדי להוביל להריסת המבנה שבו פעל העסק.

כל שהתברר בתל"פ הוא האם קיים היתר לבנייה הקיימת נכון למועד נקיטת ההליך. סוגיית ההתחייבות השלטונית מצד המבקשת למתן היתר בנייה כמו גם יתר עילות התביעה והטענות של המשיבים לא התבררו לגופן מעולם, וגם לו התבררו שם כדרך אגב, לא היה להן משקל אמיתי. מפסק הדין שניתן בשנת 2012 עלה כי המבקשת מעולם לא פעלה לקבלת היתר בנייה, לא לפני מתן ההבטחה השלטונית ולא לאחר מכן, ולו הייתה עושה זאת, הרי שעסקו של ה משיב במתחם היה עדיין פועל כבעבר.

עד למועד ההכרעה בתל"פ, סוגיית קיומו של היתר בנייה הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, והמשיב לא ידע אם ניתן היתר בנייה לפרגולה בצורתה המקורית. רק ביום 14.10.12 קבע בית המשפט בתל"פ כי מעולם לא ניתן היתר בנייה, ומשלא חלפו שבע שנים ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה דנן, הרי שהתביעה לא התיישנה.

לגופו של עניין, הפרגולה נושא התביעה נבנתה במקור גם עבור המשיב ולשם העתקת עיסוקו. המשיב ביצע שינויים קלים במבנה כדי שניתן יהיה לתפעל אותו וכדי שלא ייהרס בסופות ובחודשי החורף. השינויים לא הובילו להגדלת השטח או לביצוע מעשה בלתי הפיך בעבודות הקמת הפרגולה. כשנמצא כי היתר הבנייה נעלם או לא ניתן מלכתחילה, הורה בית המשפט על הריסת כל מבנה הפרגולה ללא הבחנה, לרבות תוספת החלונות והרעפים שהקים המשיב. הפעולות שביצע המשיב בתוככי הפרגולה לצרכי עיסוקו היו בידיעת המבקשת, בהסכמתה ותחת עינה הפתוחה. המשיב התנהל תחת ההנחה כי ההבטחה השלטונית קוימה וניתן היתר לבניית הפרגולה, אך המבקשת לא פעלה לקבלת היתר או לגיבוש תב"ע והובילה להריסת המתחם בכללותו ללא תלות בפעולותיו של המשיב.

המבקשת הגישה תגובה מפורטת בצירוף נספחים רבים שבה התייחסה בהרחבה לטענות שהועלו בתשובה לבקשה. להלן עיקרי טענותיה בתגובה:

כל התנאים שנקבעו בפסיקה לתחולתם של השתק עילה והשתק פלוגתה מתקיימים בענייננו. לעניין זהות הצדדים, די בכך שנקבעו ממצאים לחובתם של המשיבים בהליכים משפטיים קודמים כדי למנוע מהם לשוב ולהעלות את אותן טענות בהליך משפטי מאוחר יותר, גם אם הוא מתנהל מול בעלי דין אחרים. המבקשת נטלה חלק בהליכים קודמים, לרבות בהליך מנהלי בעת"מ 5506-02-15, וממילא השתק בשל מעשה בית דין חל לא רק כלפי בעלי הדין עצמם אלא גם כלפי חליפיהם. בהליכים קודמים נדונו והוכרעו כל הטענות שהעלו המשיבים בתיק דנן. בהקשר זה מפנה המבקשת להחלטות שניתנו בהליכים הקודמים, ובין היתר לקביעה שלפיה העבודות שביצע המשיב ב מבנה נעשו שלא כדין, ללא היתר וללא הרשאה והביאו להקמת מסעדה רבת היקף, כך שלא הייתה עוד אפשרות לבצע הפרדה מלאכותית בין עבודות אלה לבין הקיוסק או הפרגולה שהוקמה קודם לכן.

אשר לטענת ההתיישנות, המשיבים הגישו בתיק העת"מ הנ"ל בקשה למתן צו ביניים, שם נטען בסעיף 1.3 כי המבקשת והוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה טענו כבר לפני כעשר שנים כי הפרגולה נבנתה ללא היתר כדין ולכן יש להרוס אותה. לפיכך, גם אם עילת התביעה היא בניית הפרוגלה ללא היתר, המשיבים ידעו על עילת התביעה הלכאורית למעלה מעשר שנים לפני הגשת התביעה, ועל כן התביעה התיישנה.

המשיבים לא התייחסו לטענת המבקשת בעניין היעדר עילה כיוון שהמשיבים אכן הקימו במקום קיוסק בניגוד להחלטת בית המשפט. הקמת הקיוסק שלא כדין מאיינת את עילת תביעתם הלכאורית של המשיבים.

התקיים דיון בבקשה שבו העלו באי כוח הצדדים טענות בעל פה. לאחר הדיון, ביום 10.6.19, ניתנה החלטה שבה נקבע כי מאחר שהמבקשת הגישה תגובה מורחבת שאליה צירפה לראשונה אסמכתאות רבות, בין היתר בניסיון לבסס כי הוכרעה הטענה בעניין הבטחה שלטונית, תינתן למשיבים הזדמנות להגיש תגובה נוספת תוך התייחסות לאסמכתאות אלה והתמקדות באופן שבו הועלתה הטענה בדבר הבטחה שלטונית בכתב התביעה. בהחלטה מאוחרת יותר מיום 1.9.19 נקבע כי המבק שת תהיה רשאית להשיב לתגובה.

לאחר ארכות רבות שניתנו לשני הצדדים הוגשו התגובות המשלימות הנ"ל.

דיון

לאחר עיון בבקשה, בתשובות, בתגובות ובאסמכתאות שלפניי אני קובע דינה של הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות.

לא חל בענייננו הכלל של השתק עילה. לגבי ההליכים הפליליים שאליהם מפנה המבקשת, מדובר בהליכים שנקטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נגד המשיב , ודי בכך כדי לקבוע כי הליכים אלה לא יצרו השתק עילה, שכן השתק מסוג זה חל רק כאשר התובע בתיק הקודם מגיש תביעה נוספת נגד הנתבע באותה עילה (ראו והשוו רע"א 785/05 בנק הפועלים נ' חזן מיום 31.10.05, פסקה 4). אשר להליך המנהלי, אמנם המשיב הוא שהגיש את העתירה, בין היתר נגד המבקשת, אך עילת התביעה שנדונה שם אינה זהה לעילת התביעה שלפניי. בעתירה המנהלית דן בית המשפט בסוגייה שהוגדרה בסעיף 7 לפסק הדין – האם צו ההריסה שהוצא למבנה חל על הפרגולה והקיוסק שהוענק למשיב בשנות ה- 80 של המאה הקודמת . לעומת זאת, התביעה שלפנינו מבוססת על טענת המשיבים כי נגרמו להם נזקים כספיים כתוצאה מהפרת הבטחה שלטונית של המבקשת משנות ה- 90 . לטענת המשיבים, בשנת 1996 הסכים המשיב להרוס את העסק שהפעיל משנות ה-80 על יסוד הבטחה שלטונית שנתנה לו המבקשת ש לפיה עסקו יועתק לפרגולה שתיבנה במקום, אך בהמשך התברר כי הפרגולה נבנתה ללא היתר וכי המבקשת לא פעלה להשגת היתר . מכאן שעילת העתירה המנהלית אינה זהה לעילת התביעה שלפניי.

לעניין השתק פלוגתא, אחד התנאים לחלותו של השתק זה הוא שמדובר בהליכים בין אותם צדדים או חליפיהם (ראו ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כ"ב (2) 561, בעמוד 585). המבקשת לא הייתה צד להלי כים הפליליים ואין לראות את הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה כחליף של המבקשת. די בכך כדי לקבוע כי אין בהליכים הפליליים שהתנהלו בעניין הריסת המבנה כדי להקים השתק פלוגתא כלפי המשיבים . נוסף על כך, המבקשת לא פירטה מהן השאלות העובדתיות שלטענתה נדונו והוכרעו בהליכים הקודמים באופן המשתיק את המשיבים מלהעלותן בהליך שלפניי. מהקביעות בהליכים הפליליים שאליהן הפנתה המבקשת עולה כי המשיב ביצע סגירה היקפית של הפרגולה וקירוי רעפים ללא היתר אשר "בלעו" את מבנה הקיוסק . בהליך המנהלי נקבע כי המשיב שינה לחלוטין ללא היתר את פני המבנה ואופיו, ולכן אין לקבל את הטענה כי צו ההריסה אינו כולל את הפרגולה ואת הקיוסק של המשיב ויש להרוס את המבנה כולו. אי ן בקביעות אלה כדי להכריע בשאלות הש נויות במחלוקת בהליך דנן: האם ניתנה למשיב בשנת 1996 ההבטחה השלטונית המתוארת בכתב התביעה והאם המבקשת הפרה את הבטחתה זו.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי המבקשת לא ביססה שיש לדחות את התביעה על הסף מחמת השתק עילה או השתק פלוגתא.

עם זאת אציין כי הקביעות בהליך המנהלי בעניין התנהלותו של המשיב אשר סגר את שטח הפרגולה כולו ללא היתר והשתמש במבנה הבלתי חוקי שיצר כדי להפעי ל בו מסעדה במשך שנים רבות, עשויות לאיין את טענותי הם של המשיב ים בעניין נזקים שנגרמו ל הם עקב הפרת ההבטחה השלטונית של המבקשת, אך סוגייה זו דורשת בירור עובדתי.

לעניין התיישנות, המבקשת טוענת כי המשיבים ידעו על עילת התביעה הלכאורית למעלה מעשר שנים לפני הגשת התביעה. מנגד טוענים המשיבים כי רק בעקבות ההכרעה בתל"פ התברר להם שמעולם לא ניתן היתר לבניית הפרגולה ורק ממועד זה החל מרוץ ההתיישנות. ההכרעה בעניין זה מצריכה בירור עובדתי, ומשלא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה לסילוק על הסף, אין להכריע בטענת ההתיישנות בשלב זה אלא רק בתום דיון ההוכחות.

בבקשה נטען כי יש לסלק את התביעה על הסף גם בשל "היעדר עילה" כיוון שלאחר הכרעת בתי המשפט השונים שב המשיב והקים באותו מקום בדיוק קיוסק זהה לזה שהפעיל לפני הקמת המסעדה. טענה זו אשר אף היא דורשת בירור עובדתי, אינה מבססת ולו לכאורה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. אמנם עיון בכתב התביעה מעלה כי הוא אינו מפורט כנדרש, בעיקר בכל הקשור לרכיב הנזק שנגרם למשיבים לטענתם לפני צו ההריסה, אך לא הועלו בבקשה טענות כלשהן לעניין זה, וממילא בנסיבות העניין אין די בהיעדר פירוט לגבי רכיב הנזק כדי לסלק את התביעה על הסף.

לאור כל האמור לעיל הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית, אך בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

המבקשת-הנתבעת תגיש כתב הגנה תוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו . ימי הפגרה יבואו במנין הימים לרבות ככל שיוגש כתב תשובה וזאת בהיעדר החלטה אחרת.

קדם משפט בתיק יתקיים ביום 1/10/20 בשעה 8:30.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ‏ ‏כ"ז תמוז תש"פ, 19 ביולי 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה