הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 20254-04-18

מספר בקשה:3
בפני
כבוד ה שופטת הלית סילש

מבקשים-נתבעים

  1. איל אורן
  2. הורייזן ספנות בע"מ

נגד

משיבות-תובעות

  1. משה קורקוס ואח' בע"מ
  2. יוניקו ספנות ולוגיסטיקה בע"מ
  3. טנקו אינטרנשיונל (97) בע"מ

4.קונמרט (סוכני אניות) בע"מ
5. פאקו ספנות בע"מ
6. קוטנק בע"מ

החלטה

בפני בקשה לסילוק תביעה על הסף, בשל היעדר סמכות עניינית, ולחילופין בקשה להעברת התביעה לבית הדין האזורי בחיפה, בהתאם לתקנה 101( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
ברקע הבקשה כתב תביעה במסגרתו נטען להפרות במערכת ההסכמים בין התובעות (להלן: "המשיבות") לנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "המבקש").
נוכח הטענות הנקובות בכתב התביעה הוסיפו המשיבות ועתרו לקבלתו של סעד כספי בהיקף של כשני מיליון ₪, מתן צו מניעה קבוע וצו למתן חשבונות. כל זאת כנגד הנתבע 1 והחברה אשר בבעלותו - הנתבעת 2 ( להלן: "הנתבעת" או " המבקשת").
לטענת המשיבות, המבקש אשר שימש כמנכ"ל המשיבה 3 ודירקטור במשיבה 4, הפר את מערכת ההסכמית בין הצדדים, עת עזב את עבודתו אצל המשיבות ופתח חברה מתחרה, תוך שהוא עושה שימוש בסודות מסחריים של המשיבות, ומפר את חובותיו לשמירת סודיות ואי- תחרות.

תמצית נימוקי הבקשה
במסגרת הבקשה נטען, כי מקום בו התביעה הוגשה כנגד עובד לשעבר של חברה, והסעדים המבוקשים במסגרתה קשורים למערכת יחסי העבודה עמו ונובעים מהמערכת ההסכמית בין הצדדים, הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה, וזאת מכוח הסמכות המוקנית לבבית הדין על פי הוראות סעיף 24( א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 ( להלן: "חוק בית הדין לעבודה ").
עוד טענו המבקשים כי בסעיף 41 להסכם המייסדים אשר נחתם בין הצדדים ( נספח 5 לכתב התביעה) נקבעה תניית בוררות, תוך שנקבע כי חתימת הצדדים על ההסכם, כמוה כחתימה על הסכם הבוררות. המבקשים ביקשו לשמור על זכותם להגשתה של בקשה מתאימה לעניין זה.
תמצית נימוקי התשובה
המשיבות התנגדו לבקשה, מקום בו לשיטתן, אין עניינה של התביעה, יחסי עובד ומעביד.
לטענתן, עילות התביעה אין מקורן ביחסי עובד ומעביד או בהסכם העסקה, אלא כי בסיס התביעה הינו הסכם המייסדים, אשר המבקש צד לו, ו מכוחו הפך לבעל מניות בחברת קורקוס ואח' בע"מ ( תוך שמניותיו, כמו גם מניותיהם של מנהלים נוספים אשר היו צד להסכם בעלי המניות, הוחזקו עבורו בנאמנות באמצעות חברה אשר הוקמה לצורך כך).
הוסיפו המשיבות וטענו כי, החתימה על הסכם המייסדים, הוראות אותו הסכם וקבלת המניות מכוח אותו הסכם, שוללים ומאיינים את טענות המבקשים על פיהן מתמצה מערכת יחסי הצדדים לזו של עובד ומעמיד.
המשיבות ביקשו להדגיש כי הקצאת המניות בחב' קורקוס ואח' בע"מ, אינה בגדר הטבה הניתנת לכלל עובדי החברה, אלא רק לחלק מהעובדים הבכירים, אשר הסכימו לכך מרצונם, תוך שבהסכם בעלי המניות נקבע, במפורש, כי החזון של מר משה קורקוס יהווה חלק בלתי נפרד מההסכם וישמש ככלי עזר להסברתו.
מעיון בחזון עולה כי מר קורקוס לא ביקש להיטיב עם המנהלים כעובדים, אלא הוא ביקש להפוך אותם לשותפים בבעלות, לכל דבר ועניין, בקבוצת החברות.
המשיבות הוסיפו וטענו, כי עילות התביעה, הנובעות מכח הסכם המייסדים, כוללות בחובן גם עילות הנוגעות לקניין רוחני, עילות מכח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 ( להלן: "חוק העוולות המסחריות"), עילות הנוגעות לעשיית עושר ולא במשפט והפרת אמונים של בעל מניות בחברה וכיוצא באלו. עילות אלו, שוללות את הטענות לפיהן עסקינן בתביעה אשר עילתה ביחסי עובד ומעביד ומקנות סמכות לבית המשפט האזרחי לדון בתביעה.
יש ליתן את הדעת לעובדה כי התובענה הוגשה לא אך כנגד המבקש אלא גם כנגד חב' הורייזן בע"מ ( המבקשת). מדובר בתאגיד אשר המבקש משמש כבעל מניות וכמנהל היחיד שלו, תוך שנטען כי הנתבע הפר את התחייבויותיו כלפי התובעים באמצעותה. בין המשיבות למבקשת מעולם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד וממילא אין מקום לבירורה של התביעה כנגד חברה זו, בבית הדין האזורי לעבודה.
המשיבות הוסיפו וטענו, כי הן מתנגדות להעברת ההליך לבוררות, נוכח ההלכה הפסוקה הקובעת כי המועד לבקש הפעלתה של תניה כאמור הינו " בהזדמנות הראשונה". משטענו המבקשים לגופו של עניין במסגרת בקשת הסילוק, ואף תמכו טענותיהם בתצהיר, הם מנועים מלעתור להפעלתה של תניית הבוררות בעתיד.
התגובה לתשובה
לטענת המבקשים, מכתב התביעה עולה, באופן מפורש וחד משמעי, כי התביעה מבוססת על חוזה ההעסקה והוגשה כנגד הנתבע מכח היותו עובד ומנהל בחברה. כתב התביעה אף כולל הפניות רבות מאוד לחוזה ההעסקה.
כן נטען, כי בניגוד לתשובת המשיבים, המבקש לא היה מעולם בעל מניות בחברה, וזאת מקום בו המניות לא הועברו לחזקתו, אלא הוחזקו עבורו בנאמנות.
בהסכם המייסדים הוסכם כי המניות תוחזקנה בנאמנות למשך תקופה של 5 שנים ( ולגבי המבקש תקופה של שנה נוספת), על מנת לאפשר גיבושו של צוות המנהלים הרמוני, כאשר רק התקיימו של אותו גיבוש -יקנו למנהלים הטבות שונות לרבות העברת המניות לבעלותם.
עוד נקבע במסגרת הסכם המייסדים כי מקום בו יסיים מנהל את עבודתו בטרם חלפה אותה תקופה מוסכמת, תפקענה מניותיו מבלי שהוא יהיה זכאי לקבל מהחברה תשלום כלשהו בגינן או כל זכות אחרת בחברה.
המבקש נאלץ לעזוב את עבודתו ביום 13.2.2017, דהיינו טרם חלוף התקופה הנ"ל, נוכח היותה של זו, לשיטתו, סביבת העבודה פוגענית, וממילא המניות לא הוקנו לו בפועל אלא הוחזרו לחברה. המבקש אף הוחתם, עם עזיבתו, על מסמך ויתור ביחס למניות.
לטענת המבקשים, לא דובר במניות " אמיתיות", אלא בהטבה, לכל דבר ועניין, אשר הייתה אמורה להינתן למנהלים במהלך תקופת עבודתם, ועל כך ניתן לשיטתם ללמוד, גם מן ההגבלות הנוגעות לעבירות אותן מניות.
המבקשים הוסיפו וטענו כי בכתב התביעה קיים עירוב מכוון של העילות והסעדים הנתבעים.
עילות התביעה, אשר באות לידי ביטוי בסעדים הכספיים המבוקשים, אינן מפורטות ואין כל חלוקה של הסכומים הנתבעים בהתאם לעילות השונות, הסבר לאופן בו חושבו הסכומים והתייחסות לסכום הנתבע מכל אחד מהם.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו מדובר בתביעה המוגשת כנגד עובד, הן מכח חוזה העסקה והן מכח היותו זכאי למניות בחברה.
כן נטען, כי תניית הסודיות שהפרתה נטענת, היוותה חלק מחוזה ההעסקה של המבקש, וגם המידע הסודי, ככל שהגיע לידי המבקש, הגיע אליו אך ורק מתוקף תפקידו כעובד ומנהל בחברה. דברים אלה עולים מפורשות מכתב התביעה.
בהסכם המייסדים, עליו מבקשות המשיבות להסתמך בתגובתן, לא כלולה תניית סודיות.
לטענת המבקשים, הן חוזה ההעסקה והן הסכם המייסדים, משמשים בסיס לתביעה, כאשר על המשיבות להתכבד ולערוך הבחנה ביניהם, בהתייחס לעילות ולסעדים הנתבעים מכוחם.
המבקשים הוסיפו וטענו, כי גם העילות הנובעות מחוק העוולות המסחריות, קרי: חובת הסודיות וגזל סוד מסחרי, נובעות מהסכם ההעסקה, והסמכות העניינית לדון בהן, מוקנית לבית הדין האזורי לעבודה, בהתאם לסעיף 22 לחוק העוולות המסחריות.
כן נטען על ידם כי גם הטענות בדבר עוולות נזיקיות, הועלו ללא כל פירוט, ללא כימות בכתב התביעה לנזק הנטען ( המוכחש) וללא כל הפרדה מיתר העילות, והכל על מנת לפגוע בסמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעה.
יתרה מכך, גם אם התביעה כולה היתה נזיקית, הרי שהסמכות לדון בה היתה נתונה לבית משפט השלום, נוכח סכום התביעה, ולא לבית המשפט המחוזי.
המבקשים הוסיפו וטענו כי התביעה הוגשה גם כנגד המבקשת – חברה שהינה בבעלות המבקש ובניהולו, וזאת מבלי שהוסברו עילות התביעה כנגד, אלו נזקים היא הסבה למשיבות, ומהם הסעדים המופנים כלפי אותה חברה חדשה והטעמים לכך.
לשיטת המבקשים, הסיבה לצירופה של המבקשת ולהגשת התביעה באופן זה, הינה רצונן של המשיבות לשלול את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעה.
עוד טענו המבקשים, כי על אף הטענות אשר הועלו על ידי המשיבות בעניין תניית הבוררות, הן לא טרחו לספק כל הסבר לשאלה, מדוע נמנעו מלהפנות ולאזכר את התנייה הקיימת בחוזה שהן עצמן ניסחו והעדיפו להסתירה. לטענתם, הטענות אשר הועלו בבקשתם לסילוק על הסף, נוגעות לסמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה ואינן לגופו של עניין, ואין בהן כדי לשלול העברת ההתדיינות לבוררות.
המבקשים חזרו וטענו כי תובענות בין עובד למעסיק שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיומם של יחסי עבודה, מסורות לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, כאשר סמכותו, נבחנת לפי " מבחן העילה" ולא לפי " מבחן הסעד".
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 40 (2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 , קובע את סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בכל עניין אשר אינו בסמכותו הייחודית של בית דין אחר.
בפסיקה נקבע כי שלילתה של סמכות זו, חייבת להיעשות במפורש ( ר' ע"א 250/83 עומרי נ', זועבי, פ"ד לט(2) 113).
סעיף 24( א)(1) לחוק ( חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, כהגדרתו לעיל), מקנה לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון " בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין ( נוסח חדש)".
כן הוקנו לבית הדין האזורי לעבודה סמכויות שיפוט ייחודיות במסגרת חוקים אחרים, כגון סעיף 22 לחוק העוולות המסחריות.
הסמכות הייחודית המפורשת אשר הוענקה לבית הדין האזורי לעבודה, גרעה מסמכותם של בתי המשפט האזרחיים, כאשר נוכח עקרונות הפרשנות הכלליים בעניין חלוקת הסמכויות בין בית הדין האזורי לעבודה לבתי המשפט האזרחיים, נקבע איזון הסמכויות באופן בו עניינים אשר בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין האזורי לעבודה, אך לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלו.
בפסיקה נדונה השאלה, מה דין תביעה, המגלמת בחובה הן עילות המצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, והן עילות אשר אינן בגדר סמכותו.
בפסק דין מקיף ומפורט, אשר ניתן במסגרת ע"א 2618/03 פי.או.אס ( רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, מפי כב' השופטת נאור ( כתוארה דאז) ובהסכמת כב' השופטים ברק וחיות ( כתוארם דאז), נקבע כי כאשר מוגש לערכאה שיפוטית, כתב תביעה הכולל בחובו הן עניינים אשר בגדר סמכותה והן עניינים אשר אינם בגדר סמכותה, אין מנוס מפיצול הדיון ( להלן: "הלכת פי. או. אס").
כב' בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי על אף האינטרס הציבורי בריכוז תביעות, אין לקבוע כי אינטרס זה, גובר על חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט השונים, כפי שנקבעה על ידי המחוקק, ובלשון בית המשפט:
"... יש לשאוף לריכוז הדיון, אך רק עד קו תיחום הסמכויות שקבע המחוקק. רעיון זה עובר כחוט השני בדיני איחוד ופיצול בסדר דין אזרחי ובדיני מעשה-בית-דין. הדברים נכונים באותה מידה – אם לא על דרך קל וחומר – בכל הנוגע לתביעות הכוללות עילות שבסמכות הייחודית של בית-הדין האזורי לעבודה – סמכות שמפורשת באופן דווקני – ועילות שאינן סמכותו. ריכוז הדיון אינו חזות הכול. הוא תופס מקום נכבד לצד אינטרסים אחרים...".
הלכת פי. או. אס אף אושרה מאוחר יותר, בפסקי דין נוספים ר' רע"א 363-08 מתן-חיים פרפרה נ' קופ"ח מאוחדת ( פורסם במאגרים המשפטיים, 23.11.2009); ת.א ( מרכז) 2751-09-08 אייג'ל ישראל בע"מ נ' סנדלר ( פורסם במאגרים המשפטיים, 17.1.2010).
בהינתן האמור, והגם הרצון וההגיון לניהול הסכסוך תחת קורת גג אחת, יש להורות כי מקום בו כתב התביעה מלמד על כי הסמכות העניינית נתונה בחלקה לבית הדין האזורי לעבודה, ובחלקה לבית המשפט האזרחי, ובהעדר הסכמה ברורה אחרת של הצדדים, אין מנוס מפיצול הדיון.
מן הכלל אל הפרט:
בענייננו מדובר בתביעה הכוללת בחובה הן עילות המצויות תחת סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, והן עילות אשר הינן בסמכותו של בית המשפט המחוזי.
התביעה הוגשה הן כנגד המבקש ( אשר שימש כשותף, דירקטור ומנכ"ל בחברה) והן כנגד המבקשת – חברת הורייזן ספנות בע"מ, חברה בבעלות והנהלת המבקש, אשר הוקמה לאחר סיום יחסי העבודה בינו לבין המשיבות ואשר בינה לבין מי מהמשיבות לא התקיימו יחסי עובד ומעביד.
לא מצאתי לאמץ את טענות המשיבות על פיהן התביעה אינה עוסקת ביחסי עובד ומעביד ולא הוגשה כנגד המבקש אלא אך מכח היותו בעל מניות ובהתבסס על הסכם המייסדים בלבד. טענות אלו עומדות בניגוד לחלק לא מבוטל מתוך הנקוב בכתב התביעה.
מכתב התביעה עולה, באופן ברור, כי התביעה הוגשה כנגד המבקש, הן בכובעו כעובד ומנהל בחברה והן בכובעו כדירקטור ובעל מניות, והיא מבוססת הן על הסכם ההעסקה של המבקש, והן על הסכם המייסדים.
כל זאת, ללא הבחנה מתבקשת בין מקור ההתחייבות אשר להפרתה נטען (האם מכוח הסכם ההעסקה או מכוח הסכם המייסדים) ואף תוך עירוב המעורר חוסר נוחות לעניין תפקידיו השונים של המבקש: בעל מניות, דירקטור או מנכ"ל ועובד החברה.
כתב התביעה כולל התייחסות רחבה מאוד והפניות לא מעטות להסכם ההעסקה של המבקש, כמפורט, בין היתר בסעיף 59 לתשובת המבקשים לתגובה.
למעשה היו אלו המשיבות אשר מצאו, פעם אחר פעם, לתאר את עבודתו של המבקש במשיבה 3, קורסים אותם עבר במסגרת עבודתו, נתונים אותם קיבל מתוקף תפקידו כעובד ולצורך ביצוע עבודתו זו, והפניות ברורות לסעיפים מתוך הסכם העסקתו של המבקש.
אך לצורך הדוגמא יופנה הקורא לסעיפים 57 ו- 58 לכתב התביעה.
בסעיף 57 לכתב התביעה צוינו הדברים הבאים :
"הנה כי כן, שילוב של הסכם העבודה והסכם המייסדים אינו מותיר כל ספק כי איל, בין אם בכובעו כבעל מניות ובין אם כעובד, היה מנוע מלבצע כל פעולה אשר יש בה כדי לעשות שימוש בסודות מסחריים של הקבוצה לענייניו האישיים, בוודאי במטרה להתחרות בקבוצה, אם במישרין ואם בעקיפין".
ובסעיף 58 לכתב התביעה נכתב:
"חשוב להבין כי הסכם המייסדים לא איין ולא התכוון לאיין, את הסכם העבודה ואת המחוייבויות להם התחייב איל במסגרתו. והרי, כל אחד מבין השותפים היה גם מנהל באחת החברות, הסכם המייסדים נועד על מנת לעגן את החזון כבסיס לאותו שיתוף פעולה בין כולם, על כל הנובע מכך". (ההדגשות לא במקור – ה.ס.).
חלק לא מבוטל מכתב התביעה, יוחד לסוגיית ה גזל של סוד מסחרי והפרת חובת הסודיות, כאשר חובה זו מעוגנת במסגרת סעיף 7 להסכם ההעסקה, ואינה נזכרת כלל בהסכם המייסדים. לעניין זה ראה לדוגמא סעיף 42 לכתב התביעה.
בהתייחס לטענות המשיבות לעניין גזל סוד מסחרי, צוין בכתב התביעה, מפורשות, כי המידע הסודי הגיע למבקש, רק לאור תפקידו והיותו שותף בקבוצה ומנכ"ל של המשיבה 3 והפרת חובות האמון, ההגינות ותום הלב מיוחסות לו, מקל וחומר, מכוח היותו מנכ"ל ושותף (לעניין זה ראה סעיפים 83, 84 ו- 142 לכתב התביעה)
בניגוד לנטען על ידי המשיבות, לבית הדין האזורי לעבודה, סמכות לדון בתביעה שעניינה גזל סוד מסחרי במסגרת תובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד, וזאת בהתאם לסעיף 22 לחוק העוולות המסחריות.
ה"חפיפה" היחידה בחיובים, עוסקת בסוגית איסור הפנייה ללקוחות או ספקים, הנזכרת הן בסעיף 36 להסכם העסקה והן בסעיף 25 להסכם המייסדים.
סוגיית זהות הגורמים אשר ביחס אליהם חלה אותה חובה, היא עניין לתיק העיקרי.
זה המקום לציין כי הסכם העסקתו של המבקש ועבודתו של המבקש בתובעת 3 החלו עוד בראשית 2013. עם זאת, הסכם המייסדים נכרת רק בחודש דצמבר של אותה שנה. לכאורה, אין כל קשר הכרחי בין התחייבויותיו של המבקש כעובד לבין היותו שותף להסכם המייסדים.
ויודגש, הסכם ההעסקה אינו כולל התחייבות להקצאת מניות, או אופציות באיזה מהחברות.
לכאורה, יכול היה המבקש שלא לחתום על הסכם המייסדים, ועדיין היה מקום לבחון התנהלותו של בסיס ההסכם המקורי, וזאת בפני הערכאה המתאימה לכך.
כל זאת כאשר המעסיקה הישירה, המשיבה 3, כלל אינה צד להסכם המייסדים.
וככל שעסקינן בהסכם המייסדים, המתייחס כאמור להקצאת מניות במשיבה 1 בלבד, יש להוסיף ולציין כי לכאורה מדובר בהסכם בעלי מניות אשר אינו חריג בתוכנו, למעט הפנייה למה שהוגדר כמסמך החזון , וצורף כנספח א' לכתב התביעה.
המקום להכרעה באשר לפרשנות, תחולה ומשמעות של מסמך זה או אחר, אינו במסגרת החלטה מקדמית זו. עם זאת, יש להבהיר כי היו אלו המשיבות עצמן אשר טענו במסגרת כתב התביעה כי הזכאות לקבלת ההטבות למייסדים, תתגבש רק בעבור חמש שנים. (לעניין זה ראה סעיף 55 לכתב התביעה).
נהיר כי להבנתן של המשיבות עצמן את מועד התגבשות הזכות למניות, יכול ותהא השלכה על שאלת חובותיו של המבקש כלפי המשיבות מכוח הטענות להיותו בעל מניות.
אני ערה לטענות המשיבות באשר להפרת חובות הזהירות והאמון של המבקש, תוך הפניה להוראות סעיף 192 לחוק החברות התשנ"ט 1999 (להלן: " חוק החברות")
לעניין זה יש להשיב כי הטענות בדבר הפרת חובות הזהירות הועלו כלפי המבקש בשל התנהלותו כדירקטור ומנכ"ל בחברה גם יחד , ואף בזמן עבודתו בחברה ( כעולה, בין היתר, מסעיפים 147-151 לכתב התביעה).
בנוסף, וכפי שצוין לעיל, יהא מקום להוסיף ולהידרש למשמעות אופן אחזקת המניות בנאמנות כמו גם כתבי ההתחייבות של בעלי המניות אשר צורפו בסיפא של נספח 5 לכתב התביעה.
טענות המשיבות לגרם הפרת חוזה, נטענו כנגד המבקשת 2 .
ביחס לזו, נהיר כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. בעובדה זו יש כדי להשליך, מהותית על סוגית הסמכות העניינית.

במסגרת כתב התביעה הועלו טענות בדבר עשיית עושר שלא במשפט.
לטענת המשיבות הופקה תועלת כלכלית מאותו גזל של סודות מסחריים, שלא כדין. נמצא קושי של ממש להסיק, מתוך הנקוב בכתב התביעה, האם עילה זו מיוחסת למבקש או גם למבקשת.
במסגרת פרק ה' לכתב התביעה הועלו טענות המשיבות באשר לנזקים שנגרמו להן. לכאורה, טענות אלו הועלו כנגד המבקשים, יחד ולחוד. לא ניתן היה להסיק מכוח איזה עילה מבוקש איזה סכום. מקום בו חלק מהטענות נובעות מקיומם של יחסי עובד ומעביד, וחלק מכוח טענות להיותו של המבקש בעל מניות, יהא מקום לאבחנה ברורה בין אלו.
עוד יובהר כי בתיק זה אין המדובר בענייננו בהליך במסגרתו מתבקש בית המשפט להכריע, אגב אורחא, בשאלה נגררת אשר אינה מצויה במסגרת סמכותו, לשם הכרעה בעילה אחרת, המצויה בגדר סמכותו, אלא מדובר בעילות שונות ובסעדים מוגדרים, המהווים בסיס להליך המשפטי, וביחס לחלק מאלו נתונה הסמכות לבית משפט זה, בעוד ביחס לחלק אחר, נתונה הסמכות העניינית והייחודית, לבית הדין האזורי לעבודה.
בהתייחס לנושא הבוררות – מקום בו לא הוגשה בקשה להעברת העניין לבוררות, מדובר בסוגיה תיאורטית בלבד, ומשכך, אין מקום לדון בה בשלב זה. ככל שתוגש בקשה מתאימה, היא תידון ע"י הערכאה הרלבנטית.
סוף דבר
בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בתביעה ככל שהיא נוגעת למבקשת 2 .
בית הדין האזורי לעבודה הוא המוסמך, באופן ייחודי, לדון בתביעה, ככל שמדובר בעילות הנובעות מהסכם ההעסקה של המבקש והיותו עובד ומנכ"ל של המשיבה 3, וככל שעילות התביעה מקורן מהסכם העסקתו.
בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בעילות הנובעות מהסכם המייסדים ועצם היותו של המבקש בעל מניות ודירקטור בחברה ( תוך שמירת טענות כל הצדדים אף ביחס להגדרה זו).
יודגש כי אין בהחלטתי זו משום חיווי דעה לעניין טענות המשיבות לגופן, בין אם לעניין התנהלות המבקשים ובין אם לעניין הנזקים הנטענים. השאלה היחידה אליה אני נדרשת לעת הזו, הינה שאלת ה"אכסנייה" במסגרתה יהא מקום לברר את טענות הצדדים לגופן.
כפועל יוצא, אני מורה בזאת כדלהלן :
א. המשיבות יודיעו עד ליום 6.9.2018 האם הן מבקשות לתקן את כתב התביעה לצורך התאמתו לעילות והסעדים הנתונים להכרעתו של בית משפט זה, אם לאו.
ככל ולא תוגש הבהרה במועד תמחק התביעה בנוסחה הנוכחי.
ב. ככל והמשיבות יודיעו על כי הן מבקשות לתקן את כתב התביעה, יועבר למתן הנחיות נוספות.
ג. סוגיית ההוצאות תבחן בכפוף וכנגד קבלת הודעת המשיבות.
המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים
משימה למתן החלטה ליום 7.9.18
ניתנה היום, ט' אלול תשע"ח, 20 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.