הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 16608-08-17

בפני
כבוד ה שופטת הלית סילש

תובעת

פי.אם.אס טכנולוגיות אילת בע"מ

נגד

נתבעים

  1. חנן פילו
  2. איריס פילו
  3. חנן פילו - אש הבנים בע"מ

פסק דין

תביעה למתן צווי מניעה, צו עשה, מתן חשבונות ופיצויים, בקשר עם שימוש אשר לטענת התובעת נעשה בסימני המסחר ובמוניטין שלה.
במסגרת התביעה עתרה התובעת לקבלת היקף רחב מאוד של סעדים , אשר בתמצית הינם :
א. מתן צווי מניעה קבועים האוסרים על הנתבעים לשווק ו/או להפיץ ו/או לפרסם ו/או לעשות כל שימוש ו/או פעילות ו/או מתן שירות בכל מוצר ו/או שירות במוצרי ושירותי מיגון ובטיחות אש הנושאים את הסימנים המוכרים היטב "פילו אש" ו/או "PILO ESH", מוצרי ושירותי מיגון ובטיחות אש הנושאים את סימני המסחר הרשומים של התובעת, או כל סימן אחר המפר את זכויות התובע ת, וזאת בין במישרין ובין בעקיפין;
ב. מתן צווי מניעה המונעים כל פעולה אשר יכול ויהא בה כדי לגרום לציבור הלקוחות של התובעת לסבור בטעות כי השירותים של הנתבעים ו/או המוצרים שהנתבעים מוכרים ומשווקים הם שירותים או מוצרים של התובעת או שיש להם קשר לתובעת;
ג. צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים מלעשות כל שימוש בתמונות מקוריות אשר זכויות היוצרים בהן נתונות לתובעת;
ד. צו עשה כנגד הנתבע 1 לאכיפתו של הסכם אשר כונה על ידי התובעת כ-"הסכם הרב דורי";
ה. להעביר לידי התובעת את הבעלות בשם המתחם www.piloesh.com;
ו. ליתן צו המורה לנתבעת 3 לשנות את שמה אצל רשם החברות תוך 5 ימים ממתן הצו, לכל שם אחר אשר לא יהא בו כדי פגיעה בזכויותיה של התובעת על פי סעיף 27 לחוק החברות;
ז. להעביר לידי התובעת, דין וחשבון ובו פרטים הנוגעים לכל השירותים המפרים אשר סופקו ולכל המוצרים המפרים אשר נמכרו, התמורה שניתנה בגינם והרווח אותו הפיקו הנתבעים מהם;
ח. להורות לנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת פיצויים בגין הנזק הממוני והכלכלי שנגרם לה כתוצאה ממעשי ההפרה שתוארו לעיל, כמו גם בגין הרווחים הצפוי ים לנתבעים ממעשי ההפרה, בסך של 1,000,000 ₪;
ט. בנוסף ו/או לחילופין, להורות לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים בלא הוכחת נזק, בסך של 100,000 ₪ בגין עוולות מסחריות, בהתאם לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 (להלן: " חוק עוולות מסחריות"), וסך של 100,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים בתמונות המקוריות, בהתאם לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכויות היוצרים");
י. להורות לנתבעים להשיב לידי התובעת את גובה ההתעשרות לה זכו שלא במשפט באמצעות הפרת זכויותיה של התובעת, אשר הוערך על ידה בסך של 1,000,000 ₪.

הצדדים להליך:
התובעת, פילו אש המקורית בע"מ (להלן: "פילו אש" או "החברה" או "התובעת"), הינה חברה פרטית העוסקת בענף מיגון ובטיחות האש, והוקמה ע"י מר דוד פילו, בשנת 1989.
פעילות החברה החלה תחת השם: "פילו אש בע"מ" , בהמשך, בשנת 2003 - הוקמה חברת "פילו אש מיגון (2003) בע"מ", ופעילותה של "פילו אש בע"מ" בתחום מיגון האש הועברה אליה.
לבסוף, בשנת 2006 הוקמה התובעת, תחת השם : " פי. אם. אס טכנולוגיות אילת בע"מ", וכל הפעילות העסקית בתחום מיגון ובטיחות האש רוכזה תחתיה.
שמה של התובעת, שונה ביום 11.7.2017 לשמה הנוכחי, כאשר לטענת התובעת שינוי השם נעשה על רקע האירועים נשוא התביעה.
הנתבע 1, מר חנן פילו (להלן: "חנן" או " הנתבע"), הינו בנו של מייסד התובעת, מר דוד פילו. הנתבע כיהן במשך כעשר שנים, בתפקידים שונים בתובעת, האחרון בהם -כ מנכ"ל משותף.
כיום מחזיק חנן במניותיה של הנתבעת 3, ומכהן בה כדירקטור ומנכ"ל.
הנתבעת 2, איריס פילו (להלן: "איריס"), רעייתו של חנן, ועובדת עמו כיום בנתבעת 3.
הנתבעת 3, חברה פרטית העוסקת בתחום של מיגון ובטיחות אש, נוסדה ביום 11.5.2017, תחת השם "חנ ן פילו אש הבנים בע"מ", ובמהלך השנים שונה שמה ל- " חנן פילו מיגון אש הבנים בע"מ", (להלן: "הנתבעת 3" או "פילו מיגון אש").
כתב התביעה
במסגרת כתב התביעה המתוקן נטען כי התובעת הינה חברה בעלת מוניטין, מוכרת כאחת מחברות מיגון האש המובילות בישראל. ממועד הקמתה בשנת 1989, משכללת התובעת ומפתחת את תחום מיגון האש, תוך השקעה ניכרת בפרסום, מיתוג ושיווק של מוצריה. התובעת פועלת באמצעות שני סניפים: בפתח תקוה ובאילת, ומעסיקה כ- 60 עובדים.
לטענת התובעת, למן הקמתה ועד היום, מתנהלת פעילותה העסקית תחת שם וסימן המסחר הרשום " פילו אש" (בעברית) ו- PILO ESH (באנגלית), וכך היא מוכרת בענף ובקרב לקוחותיה.
במהלך השנים, התגלעו מחלוקות קשות בין חנן לבין גב' נטלי אבן, מנהלת הפיתוח העסקי של החברה (ואחות הנתבע) , אשר בעקבותיהן איים חנן בנטישת החברה ופתיחת עסק מתחרה, תוך שימוש בסימני פילו אש הידועים.
בעקבות המשבר, נשכרו שירותיה של חברת ייעוץ ארגוני, ולאחר תהליך שנמשך כשנתיים, נחתם הסכם בין דורי, במסגרתו נוסחה אמנת החברה, הוגדרו תפקידים ותחומי אחריות בחברה, נבנתה תשתית ניהולית, נכתבו נהלים ופותחו מנגנונים לניהול יעיל של החברה (להלן: "ההסכם הבין דורי").
ההתקשרות בהסכם הבין דורי נעשתה בטקס, אשר במהלכו קיבל כל אחד מהמשתתפים, לרבות חנן, שרשרת המסמלת את התקשרותו בהסכם הבין דורי ואת הסכמתו לתנאיו, כמו גם את מחויבותו לשרשרת הדורות במשפחת פילו ולעסקיה.
בהסכם נכללה, בין היתר, הצהרה מטעם דוד פילו, מייסד החברה, לפיה השם "פילו אש", כמו גם החומרים שפותחו בחברה, לא יעברו ל ידי מי שיעזוב את החברה.
בעקבות ההתקשרות בהסכם הבין דורי, שרר בין הצדדים שקט למשך מספר שנים, ובשנת 2016, עם פרישתו של דוד פילו, מונה חנן תחתיו כמנכ"ל החברה.
בשנת 2017, התגלעו מחלוקות חדשות בקרב הדרג הניהולי של החברה, נוכח רצונו של חנן לשלב את אשתו, איריס, בעסקי החברה. לטענת התובעת, בעקבות סכסוך זה ומאבקי השליטה, החל חנן, אשר כאמור שימש באותה עת כמנכ"ל התובעת, במסע הרס של התובעת, תוך שהוא נוקט באלימות מילולית קשה ובאגרסיביות כלפי הדרג הניהולי, בנוכחות העובדים, ומתנהל באופן בלתי הולם כלפי לקוחות החברה.
במקביל, התברר לתובעת, כי עוד בהיותו מנכ"ל התובעת, הקים חנן את הנתבעת 3, כעסק מתחרה, ופעל להעביר אליה, בהיחבא ותוך הטעיה, פרויקטים ולקוחות של התובעת, תוך גניבת סודותיה המסחריים. בשל מעשיו אלה פוטר חנן מהתובעת.
לטענת התובעת, הנתבעת 3, פעלה ופועלת לשיווק ופרסום מוצרים ושירותים, בתחום מיגון האש, תוך שימוש בזכויות התובעת, בשמה, בסימניה, בסלוגנים הפרסומיים המזוהים עמה, במאפייניה השיווקיים והמסחריים ובמוניטין שלה. הנתבעת 3 אף פונה, באופן ממוקד, אל לקוחות התובעת, ומציעה להם את שירותיה המתחרים.
כן נטען כי הנתבעים חדרו למחשבי התובעת והעתיקו ממנו חומר סודי ומסווג, לרבות תבניות ייצור של שילוט, את רשימת התפוצה של התובעת, פורמטים של הצעות מחיר, קטלוגים, חומרי שיווק, מצגות, סרטונים, תמונות ועוד, בהם הם עושים שימוש, תוך שינוי קל, לצרכיה של הנתבעת 3.
עוד טענה התובעת להפרת סימני המסחר שלה על ידי הנתבעת 3, הפועלת תחת סימן מפר ושם עסק מפר, הדומים עד כדי הטעיה לשמה ולסימן המסחר של התובעת. לשיטת התובעת, הנתבעים פונים ביודעין ובמכוון אל לקוחות התובעת, מטעים אותם ופועלים להעברתם אל הנתבעת 3, תוך שהם גורמים לתובעת נזקים קשים ובלתי הפיכים. הנתבעים עושים כל שביכולתם כדי לטשטש את העובדה כי מדובר בשני עסקים שונים, ומנסים ליצור בלבול, זהות והמשכיות בין התובעת לבין הנתבעת 3, בין היתר באמצעות אזכור פרויקטים מוכרים של התובעת, חיקוי המיתוג של אביזרי קידום המכירות והשיווק של התובעת, לרבות הצבע והסלוגנים המשמשים אותה, העתקת הטפסים של התובעת, ומעל לכל – שימוש בשם מתחם ובכתובת דוא"ל מטעה, הכוללת את הסימון piloesh.
לטענת התובעת, הפרות אלו נמשכות, גם לאחר מתן צו המניעה הזמני על ידי כב' השופט גרוסקופף ביום 31.8.2017, וכאשר גם השינויים אשר נעשו בשמה של הנתבעת 3 ובסימן המסחר שלה, לאחר מתן צו המניעה הזמני, הינם מינוריים, ואין בהם כדי ליצור בידול ולמנוע הטעיה.
לטענת התובעת, מעשיהם של הנתבעים והשימוש שהם עושים בסימני המסחר שלה, עולים כדי מגוון עוולות אזרחיות, לרבות הפרת סימן מסחר רשום, הפרת סימן מסחר מוכר היטב, דילול סימן מסחר רשום, גניבת עין, הפרת הסכם, עשיית עושר ולא במשפט, גזל סודות מסחריים, התערבות לא הוגנת, תיאור כוזב, הטעיית צרכנים, רישום שם מטעה של חברה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ופגיעה בזכות יסוד: זכות הקניין.
לחנן ולאיריס מעורבות אישית במעשי ההפרה המתוארים ומשכך יש להטיל עליהם אחריות אישית.
כתב ההגנה
בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי המדובר בתביעת סרק אשר הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, ומהווה ניסיון של דוד, נטלי וסיגל לפגוע בחנן ובעסק החדש אותו הקים, חלף התנהלות תחרותית תקינה, ותוך ניסיון למנוע מ חנן לעשות שימוש בשמו ובמוניטין אותו צבר במשך עשרים ושבע שנים בתחום ההגנה מאש.
לטענת הנתבעים התובעת מנסה לנכס לעצמה מונופול בשם המשפחה " פילו", אשר שייך לחנן בדיוק כפי שהוא שייך לאחיותיו – בעלות השליטה בתובעת.
התובעת הינה חברה משפחתית קטנה , כאשר בשוק קיימות חברות רבות, העוסקות בתחום ההגנה מאש, ואשר מטבע הדברים, עושות שימוש במילה "אש", בשמם ובלוגו שלהם.
לתובעת אין, ומעולם לא היה, סימן מסחרי רשום ביחס למילים "פילו אש" בעברית או באנגלית, אלא אך ורק על הלוגו שלה. בקשה לרישום סימן המסחר האמור, הוגשה רק לאחר הגשת התביעה וההליך כולו מתברר בפני רשם סימני המסחר.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי במהלך השנים, ידע העסק המשפחתי, אשר הוקם ונוהל בפועל על ידי אב המשפחה, מר דוד פילו, עליות ומורדות, ואשר אף הביאו לסגירתו ופתיחתו מחדש תחת שמות שונים ובאמצעות חברות שונות, הרשומות על שם בני משפחה כאלה ואחרים.
חנן עבד בעסק המשפחתי משך שנים רבות, מאז היותו נער צעיר, כאשר בשלב מסוים הוא עזב ופתח עסק עצמאי. נוכח בקשת אביו, חזר חנן לנהל את העסק המשפחתי.
במהלך השנים, שימש חנן בתפקידים שונים בתובעת , לרבות ניהול סניף אילת, סמנכ"ל ובתפקידו האחרון - כמנכ"ל משותף עם אחותו סיגל.
במהלך עשרים ושבע שנות עבודתו בתחום ההגנה מאש רכש חנן ניסיון רב ומוניטין, כמו גם הכרה והוקרה בקרב העוסקים בענף והלקוחות. חנן צבר עשרות הסמכות מקצועיות בינלאומיות בתחום הגנת האש וניהל וביצע הגנות אש באלפי פרויקטים, מהגדולים והמורכבים ביותר שבוצעו בישראל, על פי סטנדרטים מחמירים. לטענת חנן הוא מוכר, על ידי חברות הבנייה המובילות בישראל, כמומחה להנדסת הגנת אש.
נוכח הסכסוך המשפחתי אשר פרץ בין חנן לאחיותיו בשנת 2013, ביקש חנן לעזוב את העסק המשפחתי ולפתוח עסק עצמאי בתחום הגנת האש, אשר יפעל במקביל לעסק המשפחתי. בידי עתם המלאה של אביו ואחיותיו, החל חנן בהקמת העסק החדש, תוך שהוא פועל, בין היתר, לעיצוב לוגו, כרטיסי ביקור, שילוט, חומר פרסומי, כתובת דואר אלקטרוני חדשה. כן רכש חנן את שם המתחם piloesh.com.
בסופו של יום ולבקשת אביו, לא החל חנן לפעול כח ברה נפרדת אלא המשיך את עבודתו בתובעת. עם זאת, שם המתחם נותר בבעלותו והוא דאג לשלם עליו ולעשות בו שימוש עקבי ורציף מאז שנת 2013 לשליחת דוא"ל תחת השם hanan@piloesh.com, בעוד שיתר עובדי החברה השתמשו בדוא"ל @pms-tech.com.
בשנת 2017, פרץ סכסוך חדש בין חנן לבין בני המשפחה, וזאת על רקע רצונו של חנן לשלב את אשתו בפעילות החברה. בהינתן אותו סכסוך, הבין חנן כי לא יוכל עוד להמשיך ולפעול במסגרת התובעת.
מתוך תחושת אחריות לפרויקטים אותם ניהל ולעובדים, המשיך חנן להגיע לעבודה עד ליום 10.5.2017, כאשר באותו יום קיבלו דוד, סיגל ונטלי החלטה בדבר השעייתו מהחברה לאלתר, ללא שימוע, ללא מתן הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לו זכויותיו הסוציאליות. במקביל הם דאגו לביטול כרטיס האשראי שלו, גרירת רכבו באישון ליל, חסימת גישתו למחשבי החברה וכן הטילו עליו קנס כספי בגובה של ארבעה ימי עבודה. פרוטוקול הישיבה נשלח אל חנן בדוא"ל ביום 11.5.2017 וביום 16.5.2017 נשלח אליו מכתב פיטורים.
במקביל דאגו נטלי וסיגל לעדכן באתר האינטרנט של התובעת כי חנן, וכן גב' אלונה שמילה, אינם עובדים עוד בתובעת . כן הופץ מכתב הבהרה בעניין ללקוחות התובעת.
בהינתן האירועים אשר נמנו לעיל, לא נותר לחנן אלא לצאת לדרך עצמאית, תוך שהוא מחדש את הרעיון להקמת עסק עצמאי בתחום הגנת האש, ביחד עם אחיו. מטבע הדברים , ביקש חנן, לעשות שימוש בשמו ובשם משפחתו עבור העסק החדש, בתחום בו קיימת משמעות רבה להיכרות האישית והקשר עם הלקוחות.
השם שנבחר לעסק החדש : "חנן פילו - אש הבנים ", נועד להבהיר כי מדובר בעסק עצמאי של חנן, אשר הוקם ע ל ידי האחים הבנים למשפחת פילו . השימוש במילה "אש" נהוג ע"י מרבית העוסקים והעסקים המצויים בתחום.
התובעת פנתה לבית הדין לעבודה, בתביעה ובבקשה למתן סעדים זמניים, עוד בחודש מאי 2017. בעקבות דיון שהתקיים ביום 8.6.2017 הגיעו הצדדים לכלל הסדר, במסגרתו הוסכם כי הנתבעים לא יפנו לפרויקטים של התובעת, כמפורט בגוף ההסכם, וכן לשמור ולא לפגוע זה בשמו של האחר.
בחודש אוגוסט 2017 הוגשה התביעה הנוכחית ובמסגרתה בקשה למתן סעדים זמניים.
במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 31.8.2017 בפני כב' השופט גרוסקופף, קבע כב' השופט גרוסקופף כי הנתבעים רשאים לעשות שימוש במילים "פילו" ו- "אש" בנפרד, בכל דרך וצורה שהיא, ובלבד שלא יעשה שימוש בצירוף המילים "פילו אש".
הנתבעים קיימו את החלטת בית המשפט ככתב ה וכלשונ ה, ופעלו לעיצוב לוגו חדש תחת השם "חנן פילו – מיגון אש הבנים", ומיתוג מוצרי החברה באופן העולה בקנה אחד עם צו בית המשפט.
הנתבעים הוסיפו וטענו, כי שמות גנריים אינם ברי הגנה במסגרת דיני סימני המסחר, וגם שמות תיאוריים, אינם זוכים להגנה, אלא אם רכשו "משמעות שנייה" או "אופי מבחין". לפיכך גם ההגנה אשר יכולה להינתן ללוגו של התובעת ולצירוף המילים פילו אש בהן היא עושה שימוש, צרה ומוגבלת בעיקר להעתקה מדויקת שלו. כן נטען, וזאת על אף היעדר קיומו של סימן מסחר רשום על שם התובעת בצירוף המילים "פילו אש", להבדיל מהלוגו, כי לא מתקיימת הפרה של סימן המסחר, גם בהתאם למבחנים הנהוגים בפסיקה.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי המסמך אותו מכנה התובעת "הסכם בין דורי", אינו אלא מצגת עם הצעות לשינוי ארגוני בחברה, אשר לא נחתמה או אושרה על ידי מי מהצדדים, ומרבית ההצעות אשר נכללו בה אף לא יושמו בפועל. אין כל שחר לטענה כי השרשרת אותה העניק אבי המשפחה לילדיו, במסגרת ארוחת פיוס, מהווה התקשרות חוזית בהסכם.

כתב התשובה
במסגרת כתב התשובה חזרה התובעת וטענה להפרת סימן המסחר שלה והטעיית הצרכנים ע"י הנתבעים. לשיטתה, הנתבעים מבקשים להשתמש בשם פילו – שם המשפחה אשר הפך למותג, ומצניעים את שמו הפרטי של חנן.
יתרה מכך, לאחר הגשת התביעה התברר כי הנתבעים החלו להשתמש בלוגו מפר חדש, דבר המגביר את חששה של התובעת, כי הנתבעים ימשיכו לשנות את סימניהם מעת לעת, תוך הפרת סימני המסחר של התובעת, כל פעם בצורה מעט שונה, בידיעה שאין ביכולתה של התובעת להגיש הליכים משפטיים בגין כל שינוי כאמור.
הלוגו החדש המפר הוא זה המלמד כי לא די בצו המניעה המצומצם אשר ניתן, והאוסר על המילים "פילו" ו- "אש" בצמידות, אלא כי יש ליתן צו מניעה רחב יותר, שיורה לנתבעים לשמור מרחק מעסקי התובעת, שמה וסימני המסחר שלה.
התובעת הוסיפה וטענה כי היא עושה שימוש בסימן "פילו אש" (אשר בקשה לרישומו תלויה ועומדת בפני רשם סימני המסחר), מזה כשלושים שנה, כי החברות השונות בקבוצתה העושות שימוש בסימן זה עושות כן על פי הרשאות והסכמים וכי הנתבעים מעולם לא הורשו לעשות שימוש בסימן זה.
לשיטת התובעת, אין די בהוספת מילה גנרית כזו או אחרת, או אלמנט גרפי כזה או אחר, על מנת לשלול את הדמיון בין הסימנים ואת סכנת ההטעיה, וגם רשם סימני המסחר סבר כי קיים דמיון, עד כדי הטעיה, בין הסימנים. כל זאת מקום בו ציבור הלקוחות אינו מודע בהכרח לקיומם של שני העסקים הפועלים במקביל, או לאבחנה בין העסק המקורי לזה החדש.
התובעת הוסיפה וטענה כי לא די בעובדה כי "פילו" הינו שם משפחתו של חנן, על מנת לאפשר לו שימוש בשם זה. הגנת השימוש בשם הינה יחסית בלבד, ומותנית בכך שהשימוש בשם נעשה בתום לב ואינו יוצר חשש להטעיית לקוחות. שני תנאים אלה אינם מתקיימים בענייננו.

המסגרת הדיונית
כאמור, עם פתיחתו של הליך זה הוגשה גם בקשה למתן סעדים זמניים.
ביום 31.8.2017, התקיים דיון בבקשה, בפני כב' השופט גרוסקופף , במסגרתו ניתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעים לעשות שימוש במילים "פילו" ו- "אש" כשהן מופיעות בצמידות, בעברית ובאנגלית, בכל דרך.
בין הצדדים התנהלו במקביל הליכים משפטיים לרבות בבית הדין לעבודה, ובפני רשם סימני המסחר. ביום 5.11.2020 ניתנה החלטת רשם סימני המסחר, בהתייחס לבקשת התובעת לרישום סימן מסחר.
שני הצדדים מצאו לנכון לשוב ולהגיש בקשות להגשתן של ראיות נוספות, והיקף הטיעון המשפטי של שני הצדדים להליך, היה חריג מאוד בהיקפו.
מטעם התובעת העידו מר שרון ישראלי – יועץ שיווקי אשר נתן חוות דעת מומחה מטעם התובעת; מר כפיר עובדיה – אשר הועסק אצל התובעת כאיש מכירות משך תקופה של כ- 4.5 חודשים עד לחודש דצמבר 2018; גב' סיגל טלקר - מבעלי המניות בתובעת אשר משמשת כמנכ"לית משותפת וכמנהלת כספים ובקרת איכות בתובעת; וכן גב' נטלי אבן – מבעלי התובעת אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת הפיתוח העסקי והיועצת המשפטית של התובעת. הגב' טלקר ו הגב' אבן הינן אחיותיו של חנן.
מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 1 ו- 2 בעצמם - חנן ואיריס; וכן גב' אלונה (מזל) שמילה, אשר עבדה בעבר אצל התובעת והועסקה לאחר מכן ע"י הנתבעת 3.
אקדים ואציין כי בתיק זה נעשו ניסיונות רבים להביא את שני הצדדים לכלל הסכמות אשר יכול והיה בהן כדי למנוע את הצורך בכתיבתן של שורות אלו. כל אלו נעשו תוך מתן הדעת לעובדה כי מנהלות התובעת והנתב ע , הם אחים. למרבית הצער ניסיונות אלו לא צלחו, ולא נותר אלא להידרש להכרעה במחלוקות לגופן.
לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, לראיות שהוגשו ולסיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות בחלק הארי שלה, ולהתקבל בסוגיות מוגדרות אשר יפורטו בגוף פסק הדין. טעמיי להלן;
לצורך ההכרעה בסכסוך בין הצדדים נדרשתי להכרעה במגוון רחב מאוד של שאלות, תוך שב"כ שני הצדדים מצאו לנכון להעלות טענות עובדתיות ומשפטיות, אשר בחלק מן המקרים, חרגו מהסכסוך הפרטני, או היו בשוליו.
במהות, בשורש המחלוקות, נדרשתי להכרעה בשאלה האם עוולו הנתבעים או מי מהם, בעוולת גניבת העין כנגד התובעת, או בעוולה נזיקית אחרת; אלו חובות חוזיות נטל על עצמו חנן, והאם הפר אותן; היקף קניינו הרוחני של כל צד והפרת זכויות הקניין הרוחני, לרבות לעניין הפרת סימן מסחר רשום או זה המוכר היטב, דילול סימן מסחר, גזל סודות מסחריים; שאלת הפגיעה בזכות הקניין של התובעת; היות מעשי הנתבעים או מי מהם גדר הפרת הוראות דיני החברות, דיני החוזים, דיני הקניין ודיני עשיית עושר ולא במשפט, וכמובן שאלת ההצדקה בהטלת חיובים אישיים על הנתבע 1 או הנתבעת 2.
עוולת גניבת עין
המסגרת הנורמטיבית
בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, נקבע כדלהלן:
"(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.
(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין ".

במסגרת הוראת דין זו ביקש המחוקק לאפשר הגנה על בעל עסק, מפני פגיעה בזכות הקניין שלו ובמוניטין של עסקו, למכירת טובין או שירותים. הפסיקה הוסיפה וקבעה כי במסגרת עוולה זו, גוברת זכות הקניין על ערכים נוגדים אחרים, כמו חופש העיסוק או התחרות החופשית. עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת, והיא תינתן במסגרת הגבולות הנדרשים, ובאופן שלא יפגעו, באופן בלתי מידתי, ערכים מוגנים אחרים. (לעניין זה ר' ע"א 7980/98 פרוינדליך נ' חליבה, פ"ד נד(2) 856 (להלן: "עניין פרוינדליך"); ע"א 634/89 ריין נ' Fuji Electronics Mgf Co, פ"ד מה(4) 837, 846; ע"א 8981/04 מלכה נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ (פורסם 27.9.2006)).

לצורך בחינת התקיימה של עוולת גניבת העין, נדרש התובע להוכיח כי מתקיימים שני תנאים מצטברים כדלהלן:
קיומו של מוניטין שיש לטובין או לשירותים הניתנים במסגרת עסקו;
חשש סביר להטעיה של הציבור, אשר עלול לחשוב כי הטובין או השירותים אותם מציע הנתבע הינם טובין או שירותים של התובע או כאלה הקשורים אליו.
כל אחד מאלו, ייבחן להלן, בהינתן הוראות הדין ופסיקתו של כב' בית המשפט העליון.
המוניטין
המונח מוניטין, הוגדר בפסקי הדין כ- תדמיתו החיובית של מוצר או שירות, בעיני הציבור, אשר הודות לה, קיים שוק של לקוחות בכוח, המעוניין ברכישת אותו מוצר או שירות. (ר' רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 315; ע"א 634/89 לעיל) .

בפסיקה נקבע כי תנאי להוכחת התקיימותו של מוניטין הוא כי שם העסק, מזוהה ע"י הציבור עם המוצר או השירות הניתן על ידו. על התובע להוכיח, כי המוצר או השירות המוצעים על ידו, רכשו הכרה והוקרה בקרב הציבור, אשר מסוגל להבחין בין תוצרתו של התובע לבין מוצרים אחרים בשוק.

כך לדוגמא פסק כב' השופט חשין בע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי- יהודי משפחה (1977) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה" (פורסם; 23.5.2001) (להלן: " עניין עיתון משפחה"):

"בראש ובראשונה שומה עליו על תובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירותים שהוא מציע לציבור, לאמור: כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע (לנוחות הדיון נדבר להלן אך בטובין, ודברים שנאמר יחולו, בשינויים המחויבים, על שירותים אף-הם). פירוש הדברים הוא, שעל התובע להוכיח כי נתקיים בטובין אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף. באין הבחנה בין טובין של התובע לבין טובין של זולתו, לא ניתן לומר כי קם לו מוניטין ייחודי כנדרש. נזכור כי על דרך העוולה של גניבת עין יכול תובע שירכוש מונופולין בטובין מסוימים; מונופולין, על דרך הכלל, אינו אהוד, ובצדק כך; חונק הוא תחרות חופשית, מסגיר הוא את הציבור בידיו של בעל-המונופולין, ומכאן התביעה הבלתי מתפשרת כי התובע – הנפגע, לטענתו – יוכיח תחילה שהציבור מזהה את הטובין שבהם מדובר (על דרך של שם, של כינוי של סימן) דווקא עם הטובין שלו. לא יעמוד בנטל זה – לא תקום עילה של גניבת עין. ובלשונו של המלומד א' ח' זליגסון בספרו דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם [37], בעמ' 118:
במשפט בגין גניבת עין צריך התובע להוכיח כי השם, הסימן או התיאור רכשו להם הוקרה והכרה (Reputation) בקהל, ושהקהל התרגל לראות בסימן, בתאור או בשם את ציון עסקו או את ציון סחורותיו של התובע. לא יוכל התובע להוכיח זאת – תידחה תביעתו מבלי שבית המשפט יכנס כלל לניתוח השאלה, אם מעשי הנתבע מהווים גניבת עין. "

כן ר' ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ ואח' (פורסם; 30.5.2013) (להלן: " עניין אנג'ל")

עוד נקבע על ידי כב' בית המשפט העליון כי לצורך הוכחת קיומו של מוניטין, יש לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו הפרטניות. על התובע להוכיח, כי הציבור, אינו אדיש באשר למקור המוצר או השירות אלא כי יש לו עניין לשייכו ליצרן או משווק ספציפי. לצורך כך, ניתן להידרש, בין היתר להיקף השימוש במוצר, תקופת השימוש ומידת הפרסום והמאמץ אשר הושקעו על ידי התובע ביצירת מודעות בקרב הצרכנים לקשר בין המוצר לבין היצרן הספציפי. (ר' ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les verries de saint gobin פ"ד מה(3) 224 (להלן: " עניין פניציה")).

נוסיף ונציין כי אף חיקוי המוצר יכול לשמש כשיקול בהוכחת מוניטין, אולם אין בו, כשלעצמו, כדי להעיד על קיומו של מוניטין כאמור. (ראה ע"א 5689/94 ורגוס בע"מ נ' נגה הנדסה בע"מ, פ"ד נב(1) 521, 528).

יסוד ההטעיה

באשר ליסוד ההטעיה, קובעת הפסיקה כי אין צורך בהוכחת קיומה של כוונה להטעיה או הטעיה בפועל, אלא די בהוכחת קיומו של "חשש סביר להטעיה". (ר' ע"א 5207/08 World ORT נ' אורט ישראל (פורסם;1.2.2011) (להלן: " עניין אורט").

המבחן הינו מבחן אוביקטיבי, כאשר יש לבחון אם "האדם הסביר", הפועל בזהירות המקובלת, עלול לטעות ולבלבל בין התוצרת של שני הצדדים.

המבחן המקובל בפסיקה, לצורך בחינת קיומו של "חשש סביר להטעיה", הינו מבחן משולש, המורכב מהרכיבים הבאים:

מבחן המראה והצליל - משווה בין החזות והצליל של שני הסימנים על מנת לאמוד את מידת הדמיון ביניהם. הפסיקה קובעת כי ההשוואה צריך שתעשה ביחס לסימנים בכללותם, ולא בהשוואה מדוקדקת של כל אחד מהפרטים הכלול בהם. עם זאת, יש לתת משקל לרושם הראשוני הנוצר בעת השוואת הסימונים, תוך מתן הדעת לכך, שזכרונו של האדם הממוצע, אינו מושלם. (ר' ע"א 8441/04 Unilever Plc נ' אלי שגב (פורסם; 23.8.2006); רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופרה בע"מ, פ"ד נז(2) 438 (להלן: " עניין טעם טבע"). באשר ליחס בין הרכיב החזותי לבין רכיב הצליל, נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו.
מבחן סוג הסחורה והלקוחות – יש לבחון את הסיכוי להטעיה בהתחשב בהשפעת סוג המוצרים, כמו גם חוג הלקוחות של המוצר/ השירות המבוקש. כך למשל, ככל שמדובר במוצר שמחירו גבוה, תהיה הנטייה לערוך בדיקות מקיפות יותר טרם רכישתו. כמו כן, ככל שמדובר בחוג לקוחות מצומצם ומובחן, בעל כושר הבחנה מפותח יותר, כך פוחת הסיכון להטעיה.
מבחן יתר נסיבות העניין – מבחן לוואי, המאגד בתוכו את נסיבות המקרה הספציפי, אשר לא ה ובאו בחשבון במסגרת שני המבחנים אשר פורטו לעיל.

אל המבחנים אשר נמנו לעיל, מתווסף מבחן נוסף, הוא "מבחן השכל הישר", במסגרתו נערכת השוואה בין הרעיון המרכזי המועבר על ידי המוצרים/ השירותים הנדונים. כאשר המסר הרעיוני העומד בבסיס שני המוצרים זהה, יכול ויהא בכך משום הפרה, גם אם הסימנים שונים זה מזה, בחזות ובצליל. (ר' רע"א 5454/02 (עניין טעם טבע לעיל); וכן ע"א 5066/10 (עניין אנג'ל לעיל)).

ומן הדוגמא אל המקרה;
אשר לשאלת קיומו של מוניטין , עלה מתוך הראיות, כי התובעת אכן צברה מוניטין בתחום של מיגון אש. עסקינן בחברה אשר מנהלת מזה כשלושים שנה פעילות תחת השם המסחרי "פילו אש" (ר' ס' 8 לתצהיר גב' נטלי אבן וס' 12 לתצהיר גב' סיגל טלקר).

שירותיה ומוצריה של התובעת נמכרים בהיקף כספי של כ- 14 מיליון ₪ בשנה (ר' ס' 14 לתצהיר גב' טלקר), ונשכרו לצורך ביצועם של פרויקטים מורכבים.
בין לקוחותיה של התובעת נמנים, בין היתר, גופים כגון משרד הב יטחון ומשרדי ממשלה נוספים, רשות שדות התעופה, רשויות מקומיות, רשתות מלונות מובילות, וחברות בניה גדולות כמו דניה סיבוס ואלקטר ה (ר' ס' 16 ונספח 2 לתצהיר גב' טלקר).

עוד עלה מתוך הראיות כי המדובר בחברה אשר גם מפתחת מוצרים בהם היא עושה שימוש במסגרת פרויקטים בהם היא פועלת. בנוסף, מוכרת התובעת את המוצרים ללקוחות בשיטת "עשה זאת בעצמך". לכאורה, חלק לא מבוטל ממוצרים אלו נושאים את השם "פילו" כתחילת שם המוצר ואף לוגו מעוצב המופיע עליהם (ס' 18 לתצהיר גב' טלקר).

הראיות בתיק מלמדות על השקעה של התובעת בפרסום ושיווק של מוצריה ושירותיה, כמו גם בקידום מכירות, באתר האינטרנט שלה וברשתות החברתיות.
עוד הוכח כי התובעת עורכת סרטוני הדרכה בתחום מיגון האש וסרטוני תדמית, משתתפת בתערוכות מקצועיות, מפרסמת את מוצריה במגזינים מקצועיים, לרבות מדריך "דקל" המיועד לענף הבנייה, ומוציאה אחת לחודש ניוזלטר המופץ בקרב לקוחות וספקים.
על אלו יש להוסיף את העובדה כי הסמל של התובעת ביחד עם הצבע הכתום, מתנוסס על מוצרי החברה, על אביזרי פרסום המחולקים ללקוחותיה, חולצות העובדים, ורכבי החברה.

גב' נטלי אבן העידה כי השקעתה הכספית של התובעת בתחום הפרסום והשיווק, עומדת על סך של כ- 400,000 ₪ בשנה. (ר' סעיפים 17, 19 ו- 20 לתצהיר גב' סיגל טלקר וסעיפים 10-16 לתצהיר גב' נטלי אבן). טענה זו לא נתמכה בראיות, ואולם ניתן היה להתרשם כי התובעת אכן משקיעה משאבים כלכליים בשיווק ופרסום מוצריה.

על אלו יש להוסיף ולציין כי התובעת רשומה ברשם סימני המסחר כבעלת שבעה סימני מסחר (ס' 13 ונספח 3 לתצהיר גב' נטלי אבן).

גם עדת ההגנה, הגב' אלונה שמילה אישרה בחקירתה הנגדית , כי בתקופה בה הועסקה על ידי התובעת נכחה בפגישות עם מר דוד פילו, כאשר מר פילו היה מוכר כאיש מקצוע מיומן, מוערך מאוד , וכזה אשר אחרים ביקשו עצתו. (ר' ע' 101 ש' 2-7 לפרוטוקול הדיון).

הנתבע עצמו העיד, במסגרת חקירתו בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר כי לשם – "פילו אש" יש הרבה מוניטין: " את מתכוונת כנראה לשם פילו אש, כן? יש לו המון המון מוניטין, יחד עם זה השם חברה שלי הוא פילו מיגון אש הבנים" ( ת/44, עמוד 10 ש' 13-14).

עוד לא ניתן להתעלם מעובדה כי חנן עצמו בחר לציין במסגרת הפרסומים אשר הופצו על ידי הנתבעת 3 ללקוחותיה הפוטנציאליים, כי הוא "כיהן כמנכ"ל בחברת פי. אם. אס טכנולוגיות הידועה גם בשם פילו אש". בעובדה זו יש כדי לחזק את המסקנה על פיה לתובעת נצבר במהלך השנים מוניטין לא מבוטל, ואף כי הנתבעים הכירו בכך. (ראה ת/38)
הטעייה

כפי הנקוב לעיל, נבחן קיומו של יסוד ההטעיה תוך מתן הדעת למבחני המראה והצליל, סוג הסחורות והלקוחות, כמו גם יתר נסיבות העניין. לכל אלו, מצורף גם מבחן השכל הישר. הללו, תוך מתן הדעת לנתונים הפרטניים של ההליך אשר בפני, ייבחנו להלן;
מבחן המראה והצליל
במסגרת מבחן זה עולות לדיון שתי שאלות מהותיות עיקריות והן זכותו של חנן לעשות שימוש בשם " פילו", במסגרת פעילותו העסקית, כמו גם שאלת הדמיון החזותי בין סימני המסחר של התובעת לסימנים בהם עושה הנתבעת 3 שימוש.
השימוש בשם
בהתייחס לרכיב השם "פילו", יש להקדים ולהבהיר כי במהלך השנים בהם מתנהל ההליך בפני, חלו תמורות בשמה של הנתבעת 3.

במועד התאגדותה היה שם הנתבעת 3 : "חנן פילו – אש הבנים".

בעקבות צו המניעה הזמני, אשר ניתן ע"י כב' השופט גרוסקופף ביום 31.8.2017, נאסר על הנתבעת לעשות שימוש במילים "פילו" ו- "אש " בצמידות.

כב' השופט גרוסקופף, הוסיף והבהיר במסגרת החלטתו כי הנתבעים:

"... רשאים להשתמש בצירוף "חנן פילו" ואף במילה "אש" ובלבד שלא יווצר הצירוף "פילו – אש" כמובן שקיימות דרכים רבות ומגוונות לעשות כן וכל אחת מהן תשרת את המשיבים בצורה טובה ולא תגרור חשש להטעיה שבגינה מתבקש הסעד הזמני. כך למשל, אם תשתמש בסימן "חנן פילו – פתרונות אש", לא יהיה בכך לכאורה כדי ליצור את ההטעיה עליה מלינה המבקשת (כמובן שיש לתת את הדעת גם לדרך שבה ייכתב הסימן, ויש להקפיד על כך כי המתבונן בו לא יקרא הלכה למעשה את הצירוף כ"פילו-אש")". (ראה עמוד 5 שורות 3-8 לפרוטוקול הדיון).

כפועל יוצא שונה שמה של הנתבעת 3, לשם: "חנן פילו מיגון אש הבנים".

במסגרת פסק הדין בעניין עיתון משפחה (ע"א 5792/99) אשר נזכר לעיל, נדונה ההגנה הניתנת לשמות מסחריים. באותו פסק דין הבחין כב' השופט חשין, בין ארבעה סוגים של שמות, כמו גם ההגנות אותן יש לתת, תוך שהוא פוסק כדל הלן:

"הקטגוריה האחת מכילה שמות גנריים, קרי הסוג, או הזן, שאליו משתייך הנכס, או השירות, שבו מדובר... שם גנרי אינו זכאי להגנה בעוולה של גניבת עין. טעם הדבר: אין אדם זכאי להשתלט על שם גנרי, שכן זכותם של כל העוסקים במקצוע לתאר מוצריהם בשמם הגנרי. עורך-דין לא יוכל להשתלט על "עריכת-דין" ומוכר מנועים לא יקנה מונופולין ב"מנועי דיזל"...

קטגוריה שנייה כוללת שמות תיאוריים, דהיינו שם המתאר תכונות או רכיבים של נכסים או של שירותים. בדין סימני המסחר, כך אף בדין גניבת עין, לא יזכה שם מתאר לרישום ואף לא יזכה להגנה, שהרי אין זה ראוי כי יינתן לבעל עסק להשתלט על מילה השגורה בשפה. חריג לכלל יהיה במקום שבעל העסק רכש במהלך עסקו אופי מבחין לשם הטובין, אופי המייחד אותו שם מיתר הטובין בני-מינו. במקרה זה יכול בעל השם שיזכה בהגנה, ושימוש באותו שם בידי מתחרה יהא בבחינת הטעיה...

קטגוריה שלישית כוללת שמות רומזים (מרמזים), והם שמות שכשמם כן-הם: מרמזים הם על הטובין בלי שמתארים הם אותם מפורשות. בסימנים אלה יש "...זיקה מחשבתית מסוימת בין הסימנים לבין הטובין נושאי הסימנים, אך הקשר בין הסימנים לבין הטובין מצריך מחשבה קצרה מטעם הצרכן, בטרם יוכל הצרכן לקשר בין הסימנים לבין מקור הטובין נושאי הסימנים"... שמות אלה זוכים להגנה. נוסיף כי אפשר ששמות מסוימים יהיו תיאוריים לטובין מסוימים אך באשר לטובין אחרים יהיו אך מרמזים או דמיוניים.

קטגוריה רביעית כוללת שמות "שרירותיים" או שמות דמיוניים. אלה הם שמות – או צירופי אותיות, מילים, סימנים וכיו"ב – שהומצאו מעיקרם כסימנים בעלי אופי מבחין לטובין מסוימים. סימנים אלה לא נועדו, מלידתם, אלא כדי לייחד טובין מסוימים. שמות אלה הם בעלי העוצמה המרבית, וזוכים הם להגנה רחבה הן בדיני גניבת עין הן בדיני סימני מסחר. אכן, מתחרה כי ישתמש בשם "שרירותי" או דמיוני שבו משתמש הזולת באותו תחום עיסוק, לא יתקשה בית-המשפט להסיק הטעיה וכוונה להטעות. האופי המבחין הטבוע בשם ידבר בעד עצמו ובזכותו של בעל השם הראשון...".

(כן ראה ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ ואח' נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט ואח', פ"ד נט(1) )873).

בענייננו המילה: "אש", היא שם גנרי/ תיאורי, אשר ככזה, אינו זכאי להגנה. לא ניתן לומר כי התובעת רכשה במהלך עסקה אופי מבחין למילה זו (להבדיל מצירוף המילים "פילו – אש"). ברי כי עסקים שונים העוסקים בתחום מיגון האש, יבקשו לעשות שימוש במילה זו, לצורך תיאור עסקם, והתובעת עצמה צירפה שמות של מתחריה, הכוללים את המילה אש, כגון: "אלומות אש" או "מעיין מיגון אש", אשר ביחס אליהם היא אינה מלינה (ר' במסגרת ס' 13 לתצהיר גב' סיגל טלקר).

אוסיף ואדגיש, וזאת מבלי להידרש לפרטי טענות הצדדים, כי להבנתי עיקר טענותיה של התובעת התמקדו בשימוש אותו עושים הנתבעים במילה "פילו", שהוא גם משפחתו של הנתבע. נמצאתי למדה כי ככל והנתבעים היו מוותרים על השימוש בשם "פילו", לא מן הנמנע כי ניתן היה להביא את הצדדים לכלל הסכמות אשר היו מייתרות את ההליך.

כך לדוגמא יופנו הצדדים לחקירתה הנגדית של הגב' סיגל טלקר, במסגרתה נשאלה והשיבה כדלהלן:

"ש. אם מחר חנן יורד מפילו מיגון אש, ואומר אני רק חנן פילו ופונה למנהל פרויקטים איך זה ימנע את הבלבול שעליו את מדברת. כי הם מכירים אותו"
"ת. ... היום במצב של היום אחרי שהוא גרם לשוק להתבלבל והטמיע את השם שלו, היום גם השם פילו זה בעייתי".
(ראה עמוד 63 שורות 25-28 לפרוטוקול הדיון; ההדגשה אינה במקור – ה.ס.).

אלא כי שמו של אדם הוא חלק מאישיותו ומהווה את סימן זהותו. באופן טבעי, מוצא סימן זהות זה, פעמים רבות, ביטוי גם במסגרת עסקו.

בהתייחס לעוולת גניבת העין קיימת הנחת יסוד, המוצאת ביטויה במסג רת ס' 1(ב) לחוק עוולות מסחריות, על פיה, השימוש אותו עושה אדם בשמו שלו , לצורך עסקיו, נעשה לרוב בתום לב, וכי אין לראות בשימוש זה, כשלעצמו, כדי ניסיון לגניבת עין.

עם זאת, אותה הגנת שם, אינה הגנה מוחלטת, אלא יחסית, והשימוש בשם כפוף לכך ש אכן ייעשה בתום לב ולא יתקיים חשש להטעיית הציבור עקב אותו שימוש.

הנטל להוכיח חוסר תום לב אשר מקורו בשימוש בשמו של אדם (או שם משפחתו), הינו נטל ראיה כבד, המוטל על המבקש לטעון כנגד אותו שימוש בשם.

לעניין זה יופנו הצדדים לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 7980/98 לעיל (עניין פרוינדליך), בעמוד 869, שם נפסקו, בין היתר, הדברים הבאים :

"... נקודת המוצא היא כי לאדם עומדת זכות טבעית להשתמש בשמו בעסקו כחלק מסימן זהותו האישית. טמונה בכך גם הנחה לכאורית כי הציבור בדרך-כלל לא יוטעה בין עסקים הנושאים שמות אישיים זהים או דומים של בעלי עסקים, שכן על פני הדברים מתבקשת במקרה זה זהירות-יתר ולעתים אף בדיקה מיוחדת מצד הלקוחות מהו העסק שעמו הם מבקשים להתקשר. יוצא אפוא כי משמעותה העיקרית של הגנת השם היא בתחום הראייתי, בהטילה בנסיבות העניין נטל ראיה כבד במיוחד על הטוען כנגד המשתמש בשמו בעסקו כי שימוש כזה עשוי להעלות חשש סביר להטעיית הציבור לחשוב כי העסק המתחרה הוא עסקו שלו. במסגרת זו יישקל הצורך באיזון ראוי בין זכותו של אדם להשתמש בשמו כסימן זהות בתחומים שונים בחייו ובתוכם – בפעילותו העסקית – לבין הערך שנועד להגן על זכות המוניטין כזכות קניין של רעהו העלולה להיפגע. במערך זכויות מתנגשות אלה תידרש הוכחה כבדת משקל מטעם בעל המוניטין התובע הטוען כי נפגע משימוש שאחר עושה בשמו בעסקו שלו, לפחות בבחינת חשש קרוב לוודאי לקיום הטעיה בציבור עקב כך..."

כן נפסק בע"א 5207/08 (עניין אורט) לעיל:

"כבר נפסק, כי הגנת השם קשורה בהכרת זכותו של אדם להשתמש בשמו האמיתי בעסקו כסימן זהותו בהקשר הפרטי, המשפחתי ואף הלאומי. השימוש בשם האמיתי של האדם טומן בחובו הנחה מובנית כי הוא נעשה בתום לב, ועל פי רוב החשש להטעיית הציבור בנסיבות אלה קטן יותר מאשר במצב רגיל. השימוש בשמו האמיתי של אדם לצורך עיסקו מצביע, מלכתחילה, על הצורך לבדוק בדיקה קפדנית יותר מיהו העסק שעמו מתקשרים, במיוחד אם מדובר בשם נפוץ, נוכח האפשרות שיימצאו גם עסקים אחרים בשם זהה, או בשם דומה".

(ור' גם ע"א 8483/02 אלוניאל נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314).

בהתייחס לשם "פילו" העיד חנן כי על אף שהוא מאוד "מחובר" גם לשמו הפרטי, אותו הוא נושא בגאוו ה, בהיותו קרוי על שם דודו שנפטר, וכי שם משפחתו "פילו", הוא השם עמו הוא מזוהה כל השנים, וכך הוא גם מוכר בקרב לקוחותיו. לעניין זה, טען חנן את הדברים הבאים במסגרת חקירתו הנגדית:

"אני מסכים איתך שלא מופיעה המילה חנן. כשבוחרים לוגו בוחרים את הדבר שאתה הכי מזוהה איתו, מכיוון שהשם שלי זה חנן פילו, והשם שאנו מטפחים מהיום שנולדנו זה את השם שלנו, והילדים שלי מזוהים ונקראים בשם פילו, אף אחד לא קורא להם בשמם הפרטי, אין שום סיבה בעולם שאחשוב פעמיים איך יזהו אותי האנשים" (ע' 141 ש' 13-16 לפרוטוקול הדיון).

ובהמשך:
"...הדרך השיווקית שלי היא לשים את השם משפחה שלי ואת התחום ולכן היום יש לנו מספר לוגויים... זה לא רק פילו זה שם המשפחה שלי, ככה זה מזוהה... שבוחרים לוגו שמים את המוטיב שאתה הכי מזוהה אתו, הדבר שאני הכי מזוהה אתו ככה אני נמצא בטלפונים של הלקוחות שלי וכל פרויקט שאני אלך ככה יצעקו לי את זה צועקים לי וזה הסיבה שהשם משפחה שלי הופיע בגדול" (ע' 154 ש' 15-27 לפרוטוקול הדיון).

וכן:
"יש את המילה חנן. אני לא צריך לצעוק את השם חנן בכל נקודה. פילו זה השם שלי וככה אני מזוהה" (ע' 155 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון).

אין אני מתעלמת מן העובדה כי בעצם השימוש בשם "פילו", הן על ידי התובעת והן על ידי הנתבעת 3 - יש כדי יצירתו של פוטנציאל ממשי לבלבול וחוסר וודאות.

נתון זה מהותי, ומהווה תנאי בלעדיו אין, לצורך בחינת ההצדקה במתן צו מניעה כנגד המשך אותו שימוש. עם זאת, מדובר בתנאי הכרחי, אך כזה שאינו מספיק.

לא בכל מקום בו ייעשה שימוש בשם דומה, אפילו באותו תחום פעילות, או תחומים משיקים, תמצא בהכרח ההצדקה להורות על מניעת המשך השימוש בשם על ידי מי מבין הצדדים. כך לדוגמא ביקשו הנתבעים להפנות לחב' "גינדי החזקות", "גינדי השקעות" , "חן ואיתי גינדי". ביחס לאלו, והגם החשש לטעות או בלבול בזהות, לא ניתנו לשיטתם צווי מניעה כלשהם, ולא נקבעו הגבלות כלשהן. אף המומחה מטעם התובעת התייחס לכך בחקירתו.

לאותו תנאי של אפשרות בלבול או אי זיהוי מוחלט חייב שיתווספו רכיבים נוספים, במיוחד אלו המלמדים על הכוונה לעשות באותו שם שימוש מטעה במכוון אשר אין תום לב לצדו, או לחילופין העדרה של הצדקה אחרת, בדין, לאפשר למשתמש להוסיף ולעשות שימוש באותו שם.

במקרה הפרטני, ככל והיה מדובר בבעל דין אשר שינה את שם משפחתו בכוונת מכוון, או זה אשר מתחיל לעשות שימוש בשם פילו אך בסמוך למועד התרחשות האירועים נשוא התביעה, או לחילופין היה עוסק במהלך כל השנים בפעילות שונה ומתחיל לעסוק במיגון אש בזמנים הרלוונטיים לתביעה , כי אז - ספק באם היה מקום לאפשר לו להמשיך ולעשות כן.

ואולם, הראיות בתיק זה מלמדות כי חנן, אשר שם משפחתו מלידה הוא פילו, עסק בפועל בתחום מיגון האש, במסגרת עבודתו אצל התוב עת, משך תקופה של 10 שנים לפחות, ובתחום באופן כולל במשך שנים רבות יותר.

לצד החשש אותו הביעה התובעת, לא ניתן להתעלם מהחובה לתת את הדעת גם למשמעות השימוש בשם על ידי מי שפעל ופועל תחת שם זה בדיוק , בתחום המדובר, במשך שנים רבות , כמו גם לעובדה כי מהראיות עלה כי היה בפעילותו זו של חנן עצמו כדי לתרום להיכרותו של ציבור הלקוחות את התובעת וחנן גם יחד, כמו גם את דבר היות חנן איש מקצוע בכיר בתחום של מיגון אש, וזה אשר גם שמו שלו מזוהה עם השם "פילו".

לעניין זה עלו מתוך חקירתו הנגדית של חנן הדברים הבאים:

"... חשוב לי לציין כי מאז שנת 2006 ועד שנת 2013 הלוגו העיקרי ששימש אותנו נתן בכלל דגש לשמה של החברה PMS. לאף אחת מאחיותיי, סיגל טלקר ונטלי אבן, כבר עשרות שנים לא קוראים בשם פילו, ומאחר ואבי כבר שנים לא עובד בשטח, השם "פילו" היה השם בו בעיקר אני הייתי מוכר מול הקבלנים ומנהלי הפרויקטים מולם עבדתי. גם כיום אם תשאלי כל קבלן מוביל או מנהל פרויקט גדול מי זה "פילו" מהגנות אש או שילוט הבטיחות רובם יפנו אותך אלי". (ס' 25 לתצהירו).

וכן:
"ש. תסכים איתי שאם היית קורא לעסק שלך אבסולוט מיגון אש, לא הייתה בעיה? ת.אני לא מסכים איתך לחלוטין, אני מזוהה על ידי השם שבחרתי לחברה שלי, 48 שנים אני יוצר חברויות, קשרים, מקצוע, לא יעלה על הדעת שאני אבחר אבסולוט?".
(ע' 149 ש' 15-17 לפרוטוקול הדיון).

ובהמשך:
"בכל מקרה שאני אגיע לפרוייקט ונניח שיהיה שלום ביני לבין אבא שלי, אני אגיד שלום אני חנן פילו ואני מומחה גדול בתחום הגנות אש, אלה שזוכרים את אבא שלי יראו שאני ואבא שלי דומים ומייד ישייכו אותי. אלה שלא זוכרים אותו שמעו את השם שלי, אין מצב בעולם שבגיל שלי שיש לי את הצורך לפרנס ילדים אני אנסה שיזהו אותי בצורה אחרת" (ר' עמוד 152 ש' 30-33 לפרוטוקול הדיון).

בנסיבות אלה, בהן חנן פעל ועסק במשך שנים רבות בתחום הגנת האש , נוכח מרכזיות תפקידו בתובעת ( בין היתר היותו סמנכ"ל ביצוע ומנכ"ל משותף), כמו גם העובדה כי לקוחות רבים הכירו ומזהים את חנן עם השם פילו, לא מצאתי כי המילה "פילו" עצמה, להבדיל מהצירוף "פילו-אש", מזוהה עם התובעת בלבד, או כי הוכח בפני כי היא מזוהה יותר עם התובעת מאשר עם חנן, במידה המצדיקה הוצאתו של צו מניעה קבוע.

האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו התובעת, נקראה, במשך שנים רבות, ואף במועד הגשת התביעה, "פי. אם. אס טכנולוגיות", ורק לאחרונה, ובעקבות הסכסוך בין הצדדים, היא חזרה להשתמש בשם "פילו אש", תוך הוספת המילה "המקורית" לשמה.

בהקשר זה יש לציין כי דווקא בחירתה של התובעת להחליף את שמה, לאחר שנים רבות בהן היא התנהלה תחת השם פי. אם. אס טכנולוגיות (מאז שנת 2006) ולחזור לשם "פילו אש", מעוררת תהייה בהינתן הצהרותיה בדבר הרצון ליצירתו של בידול בין שתי החברות.

עוד יצוין כי הוספת המילה "המקורית" לשם החברה , מהווה, כשלעצמה, מעין תמרור אזהרה, ומלמדת, כי קיימים עסקים נוספים בשם זה בשוק, וכי על הצרכן הפוטנציאלי לבדוק היטב עם מי הוא מתקשר.

בשולי פרק זה יצוין, כי הרושם העולה מעדותו של מר דוד פילו עצמו, הינו כי סירובו לאפשר לחנן את המשך השימוש בשם "פילו", לא נבע בהכרח מהחשש להטעיה, אלא מתחושות של כעס, או עלבון מהתנהלותו של חנן , וזאת מקום בו נאמרו על ידו הדברים הבאים במסגרת חקירתו הנגדית:

"ש. מה בעיניך הפתרון היום לסיטואציה שנוצרה, האם זה שחנן חזור לשם חנן פילו, בלי המילה אש, חנן פילו בע"מ, האם לדעתך זה תקין?
ת. עצם העובדה במצב רגיל ורגוע אם חנן לא היה יוצר את כל הכאוס הזה ולא היה מערב את כל החתנים והכלות בסלט המגעיל הזה שהוא עשה, אולי אתה צודק. הרי זה פתרון שהוצע לו כבר והוא בעט בזה. אני חושב אפילו בקודם הוצע לו דברים טובים יותר, הוא ניצל את זה לרעה.
ש. האם זה שחנן יחזור לעסק ויקרא לעצמו חנן פילו בע"מ זה יהיה פתרון טוב?
ת. לא. חנן לא מגיע לו להשתמש בשיטת פילו ולא בשם פילו. יש הרבה שמות אחרים". ( ראה עמוד 87 שורות 16-23 לפרוטוקול הדיון ).
מבחן המראה

בשלב זה נבחן הדמיון החזותי, בין סימן המסחר הרשום של התובעת (ה"לוגו" שלה) לבין זה של הנתבעת 3.

גם בהתייחס לרכיב, זה החזותי - ויזואלי, של סימן המסחר של הנתבעת 3, חלו במהלך תקופת ניהולו של ההליך המשפטי תמורות, ו סימן המסחר של הנתבעת 3, שונה מספר פעמים.

בהתייחס למועד הגשת התביעה, יוצגו דוגמאות של סימנים, כדלהלן:

בסמוך לאחר הגשת התביעה, ונוכח צו המניעה שניתן, שונה סימנה של הנתבעת 3.

בחינת שני הסימנים כפי שאלו נראו, נכון למועד הגשת התביעה, הביאה אותי למסקנה, על פיה, קיים דמיון בין הסימנים, אשר היה בו כדי לעורר חוסר נוחות רבה.

גם אם אין בדמיון זה כדי להטעות באופן בו לקוח פוטנציאלי ייחס לוגו של חברה אחת לרעותה, יכול שיהיה בדמיון בין הסימנים כדי לרמז, לכל הפחות, על קיומו קשר בין שתי החברות.

כך, בשני הסימנים האלמנט המודגש הינו השם PILOESH הכתוב באותיות באנגלית, בצבע שחור ובפונט זהה. גם הכיתוב הנלווה, המופיע מתחת לשם החברה, כמעט זהה: " כל הפתרונות למיגון וכיבוי אש, ולמרחב המוגן" (בלוגו של התובעת), לעומת: "כל הפתרונות להגנות מפני האש ולמרחב המוגן" (בלוגו של הנתבעת 3).

ההבדלים העיקריים בין שני הסימנים הינם האלמנט הציורי של להבה כתומה (בלוגו של התובעת), מול גג בית אדום (בלוגו של הנתבעת 3).

יצוין כי גם בוחנת סימני המסחר מצאה לדחות את הבקשה לרישום סימן המסחר של הנתבעת 3, לאור הדמיון ברכיב הדומיננטי של שם החברה והחשש להטעיית הציבור.

זה המקום להבהיר כי הגם ובמסגרת פקודת סימני המסחר (נוסח חדש) תשל"ב – 1972 (להלן: " פק' סימני המסחר"), לא קיימת התייחסות למידת הדמיון אשר ייחשב כהפרה של סימן מסחר, הוסיף כב' בית המשפט העליון התייחסותו לכך, עת פסק כי יש להחיל לעניין זה את המבחן הקבוע בסעיף 11(9) לפק' סימני המסחר, על פיו, סימן הדומה לסימן רשום אחר, במידה שיש בה כדי להטעות, אינו כשיר לרישום (ר' ע"א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין , פ"ד סה(3) 774).

מקום בו בחינת ההפרה נעשית על פי הנטען בכתב התביעה, אני מוצאת להבהיר כי ככל ולא היה ניתן צו מניעה זמני ע"י כב' השופט גרוסקופף, וככל שלא היו מבוצעים שינויים בלוגו של הנתבעת 3, כפי שבוצעו בפועל במהלך השנים, היה לכאורה מקום לקבל חלק מטענות התובעת בדבר ההצדקה במתן הסעד המבוקש על ידה ככל וזה מתייחס ללוגו.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי כב' השופט גרוסקופף אכן מצא לנכון, במסגרת החלטתו בבקשה למתן סעדים זמניים ליתן סעד אשר הוביל לכך כי במהלך השנים שונה הלוגו של הנתבעת 3, מספר פעמים. להלן יוצגו דוגמאות של סימנים כדלהלן:

מעיון בדוגמאות שני הסימנים, זה לצד זה, עולה כי כיום, לא קיים כמעט דמיון ויזואלי בין הסימנים .

בין היתר, ניתן לציין, כי בסמלה של התובעת מופיע השם פילו-אש באותיות אנגליות, ואילו בסמלה של הנתבעת 3 מופיע השם "פילו" באותיות עבריות. בסמלה של התובעת כתובות האותיות בצבע שחור, ללא רקע כלשהו, ואילו בסמלה של הנתבעת 3, כתובות האותיות בלבן, על רקע אדום. המוטיב "הציורי" בסמלה של התובעת הינו להבה כתומה, ואילו המוטיב "הציורי" בסמלה של הנתבעת 3, הינו גג לבן. כמו כן קיים שוני בכיתוב הנלווה. בעוד שהכיתוב בסמלה של התובעת הוא: "כל הפתרונות למיגון וכיבוי אש, ולמרחב המוגן", בסמלה של הנתבעת 3 הכיתוב הנלווה הוא: "27 שנים של ניסיון רב", בצירוף מספר טלפון.

בניגוד לטענת התובעת, איני מוצאת כי קיימת סבירות לטעות של לקוח/ספק עקב השימוש בצבעים קרובים (כתום ואדום). הפסיקה קובעת כי לרוב אין לאפשר לבעל סימן להפיק הנאה מבלעדיות בצבע מסוים, שכן הצבעים הם נחלת הכלל. רק במקרים נדירים ויוצאי דופן, בהם יוכח כי הצבע הפך לסממן זיהוי של הטובין ה רלוונטיים, יהא מקום להגבלת זכות היסוד להשתמש בצבעים באופן חופשי (ר' תא (ת"א) 34145-12-09 סופר אבי בע"מ נ' יצחק פרידברג מרכז המקררים בע"מ (פורסם; 9.4.2013).

האמור לעיל מקבל משנה תוקף, שעה שלא מדובר בצבע זהה, אלא אך בצבע דומה.

יתרה מכך, אך טבעי כי יעשה שימוש בצבעים הכתום והאדום, עת מדובר בעסק העוסק במיגון מפני אש.

לעניין זה ביקשה התובעת להוסיף ולטעון כי חנן עצמו התנגד לרישום סימן המסחר בטענה ל קיומו של דמיון בין הסימנים, אולם חנן הבהיר בחקירתו כי התנגדותו הייתה לרישום סימן מסחר ביחס לעצם השימוש בשם (להבדיל מהלוגו, הנפרד מהשם), וכך אכן עלה גם מההתנגדות, מוצג ת/30 (ור' גם עדותו של חנן בעמוד 150 ש' 11-17 לפרוטוקול הדיון).

הוסיפה התובעת והביעה חשש כי הנתבעים יערכו שינויים נוספים בלוגו, ולא יהא בידה להתמודד משפטית מול כל שינוי ושינוי. חשש זה מתחזק לשיטתה , נוכח עדותו של חנן על פיה לנתבעת 3 יש מספר "לוגואים" בהם היא עושה שימוש (לוגו שונה לכל תת תחום) (ר' ס' 69-72 לתצהיר גב' סיגל טלקר ועדות חנן בעמוד 154 שורות 14-16 לפרוטוקול הדיון).

איני מוצאת לקבל טענות אלו של התובעת. אין בית המשפט מקיים דיון תיאורטי ואין הוא יכול להתייחס אלא לראיות המונחות בפניו. פסק דין זה ניתן על בסיס כתבי הטענות, העדויות והראיות, ושלא על בסיס חשש ספקולטיבי עתידי .
בבחינת למעלה מן הנדרש אוסיף ואציין כי להתרשמותי, השינויים התכופים בלוגו של הנתבעת 3, נעשו, בעיקר, נוכח ההליכים המתקיימים בין הצדדים ודרישתה של התובעת ליצירת בידול בין החברות (ר' גם ס' 45 לתצהיר חנן). בסופו של יום, נכון לעת הזו, קיימים הבדלים ברורים בין לוגו אחד למשנהו, ואיני מוצאת כי יש בהם, מבחינה חזותית, נכון למועד כתיבת שורות אלו, כדי להטעות.

בשולי פרק זה יצוין, כי עד התביעה, מר כפיר עובדיה נשאל לגבי הדמיון בין שני הסימנים והשיב כי אינם דומים, לא בצורה ולא בצבעים (ראה עמוד 37 שורות 17-19 לפרוטוקול הדיון).

כן הוצגו לעד מר רפי מסיקה, 2 חוברות מתוך ת/31 תוך שהוא נשאל אם הוא יודע להבחין בין הלוגו של שתי החברות והשיב: " היום בוודאי שאני יודע, גם אז ידעתי. כתום שלהם (מפנה לכיוון התובעת), אדום שלהם (מפנה לכיוון הנתבע)" (ר' עמוד 160 ש' 19-22 לפרוטוקול הדיון).

בהינתן כל אלו, לא מצאתי כי יש במבחן החזותי, זה שלאחר מתן צו המניעה, כדי לסייע בידי התובעת.

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות
בענייננו דומה כי אין חולק כי סוג הסחורות וחוג הלקוחות, אליהם פונים שני העסקים, דומה עד זהה. התובעת והנתבעת 3 עובדות מול אותו קהל לקוחות (וראה בעניין זה גם עדות הגב' אלונה שמילה בעמוד 108 שורה 13 לפרוטוקול הדיון).
תחום העיסוק של שתי החברות משיק, עת כי שתיהן עוסקות בתחום מיגון האש הפאסיבי, וגב' טלקר העידה כי מספר החברות הפועלות בתחום זה בישראל, קטן בהרבה ממספר החברות הפועלות בתחום מיגון האש האקטיבי (ס' 11 לתצהירה).
כן עלה מעדותה של הגב' טלקר כי הלקוחות בתחום פעילות החברות, הם בדרך כלל קבלנים בפרויקטים גדולים ומורכבים של בניה (ר' ס' 15 לתצהירה ), והעסקאות הנעשות בתחום הן עסקאות מורכבות, אשר הליך המו"מ לצורך ההתקשרות בהן, אורך לרוב כחצי שנה (ר' סעיפים 15, 16 ו- 37 לתצהירה וכן עדות דוד פילו בעמוד 86 שורות 30-31 ועמוד 97 שורות 14-15 לפרוטוקול הדיון; עדות גב' אלונה שמילה בסעיפים 23-24 לתצהירה ובעמ' 107 שורות 5-14 לפרוטוקול הדיון ועדות גב' סיגל טלקר בעמוד 42 שורה 5 לפרוטוקול הדיון).
גם חנן העיד, כי לרוב, לקוחות הצדדים הן חברות בניה וקבלנים המבצעים פרויקטים גדולים, ולא לקוחות פרטיים או מזדמנים. לשיטתו מדובר בלקוחות מקצועיים היוד עים היטב ממי הם מקבלים שירות. עוד עלה מעדותו כי לצורך מתן שירות ללקוחות נדרשת לעיתים השתתפות במכרז, פתיחת כרטיס ספק, חתימה על הסכם מול החברה או הקבלן (לרבות אימות החתימה ע"י עו"ד) וכן הפקדת ערבות כספית למקרה של גרימת נזקים. מדובר בעסקאות בשווי ניכר העשוי להגיע למאות אלפי ש"ח ויותר אשר מי שמתקשר בהן יודע היטב עם מי הוא מתקשר (ס' 49 ו- 50 לתצהירו).
אני ערה לכך כי גם כאשר מדובר בעסקאות מורכבות ובקבלנים גדולים עלולות להיגרם טעויות, כמו גם לעדותה של גב' טלקר על פיה בחברות גדולות ובחוזים רחבי היקף תיתכנה טעויות, נוכח העובדה כי קבלת הפרויקט נעשית לרוב מול מנהל הפרויקט ותחת השם המסחרי עמו מתנהלים, ואילו הפרוצדורות המשפטיות והחתימה על ההסכם והמסמכים נעשים מול גורמים אחרים, לעיתים אף בחלוף פרק זמן ניכר ולאחר שהוחל בביצוע העבודות (ראה עדות הגב' טלקר בעמוד 51 שורות 12-29 , עמוד 52 שורות 4-9 ובעמוד 63 שורות 13-24 ועדות המומחה מטעם התובעת בעמוד 24 שורות 10-11 ושורות 19-24 לפרוטוקול הדיון).

עם זאת אני מוצאת כי בהינתן כלל הנתונים הרלוונטיים, לרבות סוג הלקוחות, ההיקף הכספי של העסקאות, הפרוצדורות הנדרשות לצורך התקשרות בפרויקט והמספר הקטן יחסית של חברות העוסקות בתחום, הסיכון להטעיה מסוג זה קטן מאוד.

לעניין זה יופנו הצדדים גם לע"א 8441/04 (ענין uniliver לעיל), שם נקבע כי יש ממש בטענה כי כאשר מדובר במוצרים שעלותם גבוהה או בשירותים בעלי חשיבות, יטה הצרכן לעשות בדיקה מעמיקה יותר (בפסקה 22 לפסה"ד); גם לפסק הדין בעניין טיב טעם (רע"א 5454/02) שנזכר לעיל במסגרתו נקבע כי ככל שמדובר בחוג לקוחות מצומצם ומובחן, בעל כושר הבחנה מפותח יותר, כך פוחתת סכנת ההטעיה.

גב' אלונה שמילה העידה, כי אף לקוח לא התקשר עם חנן עקב טעות, וכי השוק כולו ידע, עוד משנת 2017, כי חנן ודוד נפרדו וכי הם מתחרים זה במשנהו (ר' ס' 28 לתצהירה).

על אלו יש להוסיף ולתת את הדעת אף לרכיב של חלוף הזמן אשר יש בו, כשלעצמו, כדי להפחית את הסיכון להתרחשותן של טעויות מקום בו השוק מכיר ומכ יל את שני העסקים.

הדעת נותנת כי לקוח המנהל פרויקט רחב היקף, מול חברה מוגדרת, לא יטעה ויבלבל בינה לבין חברה אחרת. יתרה מכך, חנן העיד, ועדותו זו לא נסתרה, כי מדובר בתחום בו קיימת חשיבות רבה גם לרכיב ההיכרות האישית, ולא מן הנמנע כי לקוח אשר עבד מול חנן, במסגרת עבודתו אצל התובעת, יבחר להמשיך ולעבוד מולו בעסק החדש המוקם על ידו, מתוך בחירה ולא בשל הטעיה (ר' הדוגמא של חב' חשן הנדסה שהובאה ע"י חנן במסגרת ס' 37 לתצהירו).
מבחן יתר הנסיבות
במסגרת מבחן זה נבחנות יתר נסיבות העניין, ככל ולא באו לידי ביטוי במסגרת המבחנים האחרים. ביחס לאלו עלה, כי התובעת והנתבעת 3 גם יחד, נקטו כל אחת בפעולות שונות אשר מטרתן מניעת הטעיה של הלקוחות.

לעניין זה הוגשו לתיק בית המשפט ראיות המתייחסות לפעולות הבאות מצד התובעת :
באתר האינטרנט של התובעת פורסמה הבהרה על פיה חנן וגב' אלונה שמילה, אינם עובדים עוד בתובעת (נ/9), חיפוש שמו של חנן בגוגל העלה ציון של עובדה זו (נ/10).
התובעת התקשרה למנהלי הפרויקטי ם עמם עבדה על מנת לעדכן אותם בנקוב לעיל, ודוד פילו עצמו עבר מפרויקט לפרויקט על מנת לעדכן את הגורמים הרלוונטיים.
התובעת פנתה במכתבים יזומים ללקוחותיה על מנת להזהיר אותם מפני הטעיה (נ/11);
פרסום ברשת החברתית פייסבוק בדבר שינוי שמה של התובעת מ- פי. אם. אס ל"פילו-אש המקורית" (ראה עדות הגב' טלקר בע' 64 ש ' 2-28 לפרוטוקול הדיון). כאמור, הוספת המילה " המקורית" לשם התובעת, מהווה אף הוא, תמרור אזהרה מפני חיקויים.

אף מצד הנתבעים הוצגו עדויות או ראיות לעניין הבידול בין החברות. כך לדוגמא הוצהר בסעיף 19 לתצהירה של הגב' אלונה שמילה, כי במהלך חודש מאי, במסגרת השיחות אותן קיימה עם חנן, טרם תחילת העסקתה אצלו, וכן עם תחילת עבודתה, ביוני 2017, ניתנה לה הנחייה מפורשת לציין בכל פנייה לכל גורם, כי מדובר בעסק חדש אשר הוקם על ידי חנן, וכי הם פעלו באופן יזום, על מנת ליצור בידול והבחנה בינם לבין התובעת, כמו גם להבהיר לשוק שחנן יצא לדרך חדשה והקים עסק משלו.

גם בסעיף 21 לאותו תצהיר נאמר כי הגב' שמילה התקשרה בהיקף של מאות שיחות טלפון מידי יום, לכל גורם רלוונטי בשוק: קבלנים, מנהלי פרויקטים, חב' בנייה, יבואני מוצרים וכד', עדכנה אותם כי חנן הקים עסק חדש, תוך התחייבות למתן מחירים אטרקטיביים ושירות מעולה, והציעה להם לעבוד עם הנתבעת 3.

גם מהפרסומים אותם שלח חנן ללקוחות, עלה כי הוא ניהל בעבר את התובעת, כיום אינו חלק מפעילותה, וכי בין שני הצדדים מתקיימים הליכים משפטיים (נ/13).
מאפייני הטעייה נוספים

התובעת ביקשה להצביע על מאפיינים שונים בהתנהלות הנתבעים, אשר יש ב ם לשיטתה, כדי להעיד על ניסיון להטעיית לקוחות, ואף הביא להטעיה כזו בפועל.

קודם בחינת הטענות, אקדים ואבהיר כי תחרות כשלעצמה, אינה אסור ה, ולא ניתן בהכרח לראות כל פעולה מתחרה, כזו אשר הינה מפרה או עומדת בניגוד להוראות הדין. חלף זאת יש להוסיף ולבחון האם אותן פעולות אשר ננקטו על ידי הנתבעים או מי מהם, נעשו מתוך מטרה להפיק הנאה מהמוניטין של התובעת או מתוך מטרה ליחס אותו לעצמם.

מצאתי להתייחס אל המעשים אשר נטען על ידי התובעת להיות מפרים, עקב בצד אגודל וכמפורט להלן:
שימוש בשם מתחם ובתיבת דוא"ל העושים שימוש בשם פילו-אש, כמו גם בטלפון ששימש את חנן במסגרת עבודתו אצל התובעת
אין חולק כי החל משנת 2013 לערך, עושה חנן שימוש בשם המתחם PILOESH.COM וכי לאחר עזיבתו את התובעת המשיך לעשות שימוש בשם מתחם זה כמו גם במספר הטלפון הסלולארי אשר שימש אותו בעבודתו בתובעת.

לעניין זה אציין כי מכלל הראיות בתיק זה עלה כי בשנת 2013, התעורר סכסוך בין הצדדים, מכוחו ביקש חנן לעזוב את עבודתו בתובעת ולהקים עסק מתחרה, והוא החל לממש כוונותיו אלו על דרך של בחירת שם לעסק החדש, עיצוב לוגו, הכנת חומר פרסומי ורכישת שם המתחם "piloesh.com", ביום 27.11.2013 (ר' ס' 23-24 לתצהירו, עדות גב' סיגל טלקר בעמוד 43 שורות 1-2 ועדות מר דוד פילו בעמוד 85 שורות 2-9 לפרוטוקול הדיון).

גב' נטלי אבן העידה, כי בעקבות מה שנחזה על ידה כאיומיו של חנן באותה עת, לפתוח עסק מתחרה, הם פעלו לניתוק קו הטלפון העסקי ותיבת הדוא ר האלקטרונית אשר שימשו אותו בעבודתו אצל התובעת, על מנת שהוא יידרש להקים את עסקו המתחרה מאפס (ס' 28 ו- 29 לתצהירה).

בסופו של דבר, הצליחו הצדדים להתגבר על המשבר ביניהם. העסק המתחרה לא נפתח וחנן חזר לעבודתו בתובעת.
עם זאת, חנן הוסיף והתנה את חזרתו לפעילות בתובעת בכך שהוא יחזיק בטלפון נייד משלו, ובשם המתחם אשר יוותר בבעלותו, באופן בו ככל וימצא לנכון להקים עסק עצמאי, דרכי ההתקשרות של הלקוחות עמו, יוותרו בידיו. (ר' עדותו של חנן בעמוד 134 שורות 11-18 לפרוטוקול הדיון).

יוזכר כי בזמנים הרלוונטיים, נקראה התובעת פי אם אס טכנולוגיות בע"מ, תוך שהיא עושה שימוש, במקביל, בשם המסחרי - פילו-אש. רק לאחר פרוץ הסכסוך עם חנן, הוגשה על ידי התובעת בקשה לרישום סימן המסחר בשם זה. כמו כן, התובעת עצמה לא עשתה שימוש בשם PILOESH במסגרת האתר שלה או בכתובת הדוא"ל של עובדיה.

ואכן, מאז חזרתו של חנן לפעילות בתובעת, הוא עשה שימוש בטלפון ובשם המתחם אשר היו בבעלותו.
בעוד שכלל עובדי התובעת השתמשו בדוא"ל @pms-thch.com חנן השתמש בכתובת הדוא"ל hanan@piloesh.com, תוך שהוא מחדש מדי שנה את שם המתחם ומשלם עליו (ס' 26 ו- 27 לתצהירו).

גב' נטלי אבן העידה, כי "למען שלום בית לא התעקשנו על העברת הבעלות בשם המתחם piloesh.com אל פילו אש והרשינו לחנן להמשיך להיות בעליו הרשום ולהשתמש בתיבת הדואר האלקטרוני hanan@piloesh.com תחת שם מתחם זה, כל עוד הוא עובד בפילו אש ...". (ס' 21 לתצהירה).

וכך גם העידה גב' סיגל טלקר:
"כשחנן עזב בפעם הראשונה ב- 2013 וידענו שהוא עומד לקחת את השם פילו אש ולפתוח עסק מתחרה לאביו, יכולנו לנתק אותו ממאגר הלקוחות וניתקנו את המייל והטלפון ולא הלך לו. ואז, כשאבי שתמיד רצה שלום בית, וכשהבאנו את החברה ועברנו את כל המעבר הבין דורי והגדרות התפקידים, אחד הנושאים שהיו פתוחים זה המייל והדומיין. ועליהם לא הסכמנו. אך כיוון שהכל היה סוער ועד שנרגעו הרוחות אבי ביקש מאיתנו לא רוצה עוד פעם להתסיס את הרוחות וחנן אמר לנו מפורשות – אתם יותר לא תנתקו אותי ולא ייחסנו לזה חשיבות בזמנו. והוא חזר לעסק והיינו בתהליך הבראה והאמנו לו שהוא לא יעשה שום שימוש. במיוחד שאבי רשם את החזון שלו ומה הוא רוצה למען השם פילו אש. מכיוון שניתקנו אותו בפעם הראשונה ולא הלך לו אז הוא חזר עם תכנית אתם לא תנתקו אותי. מכיוון שאבא שלי לא רצה יותר עוד הפעם להתסיס את הרוחות והוא האמין לחנן שלא יעשה בזה שימוש אם ייצא מהעסק, לא התעקשנו על זה. חנן הבטיח לא לעשות בזה שימוש אם הוא לא בעסק. זה שאנו פחדנו, פחדנו כי הוא עשה את זה כבר פעם אחת ובגלל זה לא הסכמנו אבל אנו 3 מנהלים ויש זכות וטו לדוד" (עמוד 43 שורות 23-35 לפרוטוקול הדיון וכן ראה עדותה בעמוד 43 שורות 3-12 ועמוד 44 שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון; ההדגשה אינה במקור – ה.ס.).

מר דוד פילו העיד, כי הוא לא הסכים שחנן יחזור לחברה עם הכתובת והמייל שלו, וכי חנן הבטיח כי בהמשך יסיר אותם, אולם מאחר והוא ביקש לשמור על שקט ורוגע והתנהלות של משפחה, הוא לא החתים אותו על שום הסכם בעניין זה (ראה עמוד 85 שורות 12-26 לפרוטוקול הדיון).

אני ערה לכך כי במסגרת הודעת הדואר האלקטרונית אותה שלח חנן לדוד פילו, ביום 21.5.2017, הוא הבהיר כי במסגרת הפעולות הננקטות על ידו על מנת ליידע את השוק בדבר ההיפרדות, הוא יפעל לשינוי כתובת המייל וכי הבטחה זו לא קוימה. (ר' נספח 10 לתצהיר גב' טלקר). עם זאת, התרשמתי כי לא מדובר בהסכמה מחייבת, אלא בניסיון, אחד מיני רבים, להגיע להסכמות, במסגרת גישור בין הצדדים , אשר לא צלח.

עובדתית, לא הוצגה בפני ראייה כלשהי בדבר הסכמתו של חנן כמפורט על ידי אביו או מי מעדי התביעה. בהעדר ראיות כאמור, עת המדובר בפעילות עסקית , ומקום בו נמצא כי התובעת ונציגיה היו מודעים, היטב, לפעולותיו של חנן לרכישת שם המתחם והשימוש בטלפון הסלולארי, אין כל מקום לראות בהתנהלותו של חנן כהתנהלות מטעה, או כזו העומדת בניגוד להסכמות בין הצדדים.

נוכח טענות התובעת, אני מוצאת בשלב זה להוסיף ולהתייחס למה שהוגדר על ידי התובעת כ- "ההסכם הבן דורי" (נספח 9 לתצהיר גב' טלקר), כמו גם לתוקפו המשפטי והשלכותיו על מערך יחסי הצדדים.

לעניין זה יופנו הצדדים להצהרות המופיעות באותו מסמך תחת הכותרת "החלטת ווטו בחיי ובמותי", על פיהן:

"השם פילו אש / פי אם אס טכנולוגיות אילת בע"מ לא יועבר לאף אחד שיעזוב את החברה";

"כל החומרים אשר פיתחתי בחברת פילו אש בע"מ וחברת פי אם אס טכנולוגיות בע"מ יישארו בידיי ילדיי מאוחדים בעסק משפחתי ולא יועברו לאחר או למישהו שעוזב את החברה";

"יש לציין כי בכל מצב שבו אחד הילדים יעזוב את החברה שלא בהסכמה – מוותר מראש על המניות שקיבל הן בהבטחה שבע"פ ו/או הבטחה שבכתב".

בהתייחס למסמך זה טענה התובעת כי המדובר בהסכם אשר כל בני המשפחה, לרבות חנן, קיבלו על עצמם לקיים את הוראותיו, וזאת על דרך של התנהגות.

לאחר שנתתי דעתי לתוכנו של המסמך, אופן עריכתו, סוגיית אי חתימתו, טענות הצדדים והוראות הדין כמו גם פסיקתו של כב' בית המשפט העליון, נחה דעתי כי בניגוד לטענת התובעת (אשר הוכחשה ע"י הנתבעים), יש לראות מסמך זה כזה המשקף את חזונו של מר דוד פילו ביחס לחברה, אך לא כמסמך אשר יש לו תוקף חוזי ומשפטי מחייב, וממילא אין בו כדי להקים חובה כלשהי של מי מהנתבעים כלפי התובעת.

אין המדובר במסמך אשר נחתם על ידי הנתבעים או מי מהם, התובעת לא הציגה כל ראייה או עדות המלמדת כי מי הצדדים פעל על בסיס מסמך זה או כי התובעת פעלה כנגד מאן דהוא עקב אי קיום איזה מהוראותיו קודם לעניינו של הנתבע 1 .

עוד לא הוכח כי טיוטת המסמך הוצגה בפני הנתבע או קיבלה את אישורו קודם השלמתו, או אפילו כי ניתנה על ידי הנתבע הסכמה למסמך המוגמר באופן מפורש , ולו בעל פה.

העתק המסמך אשר הוצג כהסכם בין דורי, הוגש לבית הדין לעבודה, כאשר עליו צוינו הערות ושינויים בכתב ידו של מר דוד פילו. (מוצג נ/17).

עת נשאל מר פילו כיצד יכול היה לשנות את המסמך, באופן חד צדדי, ללא קבלת הסכמתו של חנן, הוא הבהיר בעצמו כדלהלן:
"תמצית של הייעוץ לא נחתם על ידי חנן, חתימה פיזית, שהיום אני יכול מבחינה משפטית להגיד לו. אבל כן כתבתי שאם אחד מהילדים לא ימלא אחרי הבן דורי, לא יהיה רשאי לקבל כלום..." (עמוד 81 שורות 13-20 לפרוטוקול הדיון).

אף מתוך דבריו אלו של מר דוד פילו עצמו יש להסיק כי חנן מעולם לא חתם על אותו הסכם, ולמעשה עסקינן במסמך שמקורו ברצונו האישי או חזונו של מר דוד פילו. הגם ההבנה באשר לרצון זה, לא ניתן לראותו בנסיבות אלו כמסמך חוזי מחייב.

עוד יצוין כי המסמך נ/17 הינו מסמך משנת 2015 (ר' עדות נטלי אבן בעמ' 74 ש' 13 לפרוטוקול הדיון). אפשרות עזיבתו המקודמת של חנן וההסכמות אשר נבעו מכך מולו בעניין השימוש בטלפון ובכתובת המתחם שלו, התקבלו עוד בשנת 2013.

בהינתן כל אלו ועת כי לא נחתם בין הצדדים הסכם כלשהו המונע מחנן את השימוש בכתובת הדוא"ל ושם המתחם שנרכשו על ידו, כמו גם במספר הטלפון הפרטי שלו , אשר שימש אותו גם בעת עבודתו אצל התובעת, או כל פעילות אחרת.
יתרה מכך, חנן הבהיר לבני משפחתו, באופן מפורש וברור, את המניעים להתעקשותו על החזקת כתובת דוא"ל וטלפון משלו בשנת 2013, ובהמשך לסכסוך קודם בין הצדדים . התובעת הייתה מודעת וערה למשמעויות הנובעות מכך, אך בחרה, מטעמיה היא לאפשר זאת.

בנסיבות אלה, לא מצאתי מניעה עקרונית לכך, שחנן יוסיף לעשות שימוש בשם המתחם ובכתובת הדוא"ל שבבעלותו.

עם זאת, חשוב להבהיר, כי מקום בו צו המניעה הזמני שניתנן על ידי כב' השופטת גרוסקופף אסר על הנתבעת 3 מלעשות כל שימוש במילים "פילו" ו- "אש", בעברית ובאנגלית, כשהם צמודות זו לזו, חל איסור זה גם על השימוש בצירוף האמור, במסגרת כתובת הדוא"ל או שם המתחם.

בניגוד לנטען על ידי גב' נטלי אבן בתצהירה, לפיה הנתבעים ממשיכים להשתמש בשם המתחם המפר גם לאחר מתן צו המניעה (ס' 73 לתצהיר), מתצהיר התשובות לשאלון, כמו גם מסיכומי התובעת, עלה כי לאחר מתן צו המניעה השימוש בתיבת הדוא"ל ובשם המתחם הכולל את צירוף המילים "פילו-אש", פסק וכי כיום משתמשת הנתבעת 3 בשם מתחם אחר, הכולל את שמה (ר' נספח 27 לתצהיר נטלי אבן (שאלות 51-61) ונספח 28 לתצהירה (תשובות 35-37); כן ר' ס' 43.1 ו- 52 לסיכומי התובעת).

גם ביחס למספר הטלפון אשר שימש את חנן בעבודתו אצל התובעת, לא קיים כל הסדר משפטי המונע מחנן עשיית שימוש, ולמעשה, וכאמור לעיל, זו הי יתה מטרתו המוצהרת של חנן, עת חזר לעבוד אצל התובעת בשנת 2013.

עם זאת, גם השימוש של חנן בזכותו להמשיך ולהחזיק במספר הטלפון שלו, אשר שימש אותו אצ ל התובעת, צריך היה להיעשות בתום לב, בפרט מקום בו הטלפון של חנן, מופיע בכל פרסומיה של התובעת, מוצרי קידום המכירות שלה, החולצות, הרכבים וכיוצ א באלו.

ביחס לכך, ועל אף טענותיה של התובעת, לפיהן חנן השתמש במספר הטלפון ובכתובת הדוא"ל שנותרו בידו כדי להטעות את הלקוחות, בפועל לא הובא, ולו עד אחד (למעט בעלת הדין באמצעות נציגיה) , אשר העיד כי הוא התקשר עם הנתבעת 3 בהסכם עקב הטעיה בשימוש במספר הטלפון, או כי חנן, או מי מטעמו, פנו אליו באופן שגרם לו לחשוב כי הוא פונה בשם התובעת.

למעשה, הראיות היחידות שהוצגו, מלמדות על תמונה הפוכה במסגרתה העידה הגב' אלונה שמילה כי כיוון שטרם הקמת הנתבעת 3 שימש חנן כסמנכ"ל הביצוע של התובעת, פנו אליו, טלפונית, לקוחות רבים של התובעת, אלא כי הוא עצמו דאג לעדכן אותם כי הוא כבר לא עובד אצל התובעת וכי יצא לדרך חדשה (ר' ע' 109 ש' 34-35 לפרוטוקול הדיון).

גם מנספח 15 לתצהיר חנן עלה, כי לקוחות רבים פנו אליו בימים הראשונים שלאחר עזיבתו את התובעת, והופנו על ידו אל דוד פילו, להמשך הטיפול, תוך ציון מספר הטלפון שלו. אמנם, במסגרת הודעה זו, חנן לא ציין כי הוא פתח חברה חדשה ונפרדת, אלא אך טען כי הוא חולה.
חנן הבהיר בחקירתו את הנסיבות שהובילו אותו לכך והסביר, כי לא היה לו רצון לפגוע בחברה אותה אהב, אולם מנגד, הוא לא רצה להמשיך לעבוד שם ולתת מעצמו. (ראה עמוד 133 שורות 1-8). עדותו זו של חנן עולה בקנה אחד גם עם עדותו בדבר סערת הרגשות בה היה נתון מייד לאחר עזיבתו את התובעת (ר' ע' 130 ש' 3-15 לפרוטוקול הדיון).

בשולי פרק זה אציין כי כיום, בחלוף כשלוש שנים, ולאחר שהתובעת כבר פעלה לשינוי מספר הטלפון המופיע על כלל מוצרי הפרסום והשיווק (ר' עדות גב' טלקר בע' 75 ש' 8-18 לפרוטוקול הדיון), ממילא דומה כי המשמעות של המשך השימוש במספר הטלפון, שולית.

הטעיית לקוחות והצגת הנתבעת 3 כתובעת, אשר שינתה את שמה
לטענת התובעת, לאחר עזיבתו של חנן, הוא המשיך ל קדם התקשרות בעסקאות, בהן הוא החל במשא ומתן עוד במסגרת עבודתו אצל התובעת, תוך יצירת מצג בפני הלקוחות, כי הוא זה אשר ממשיך את דרכו של מר דוד פילו באותה החברה, נוכח פרישתו של האב (ר' סעיפים 25-27 לתצהיר גב' נטלי אבן).

כן נטען כי חנן פנה אל לקוחות בהודעה, תמימה לכאורה, על פיה עודכנו מספרי הטלפון של פילו אש, מבלי לציין כי מדובר בחברה חדשה (ר' ס' 36-38 לתצהיר גב' נטלי אבן).

בתמיכה לטענות אלו של התובעת, צורפו נספחים שונים, המלמדים לשיטת התובעת על אותה הטעייה. התייחסותי לנספחים אלו, להלן;

נספח 11 הינו לקט של הודעות whatsApp, אשר נשלחו ללקוחות, בין החודשים יולי 2017 לאפריל 2018, לצורך קידום מכירות של הנתבעת 3. לא מצאתי כי ההודעות בנספח זה כוללות מסר מטעה, ואף ככל וניתן היה לראות בהן כמכילות בחובן הטעיה כלשהי בתוכנן, מדובר בזו שהינה מינורית ושולית.
כך לדוגמא טענה התובעת כי בנוסח ההודעה מיום 23.7.17, בה נכתב: " עדכנו את מספרי הטלפון" ללא ציון כי מדובר בחברה חדשה, יש כדי חשש להטעיה שכן, עלול להיווצר הרושם בקרב הלקוח כי מדובר באותה החברה שעמה הם עבדו קודם לכן, אשר רק מספר הטלפון שלה שונה.
עם זאת, יש להדגיש, כי ההודעה כוללת את שמה המלא של הנתבעת 3, "חנן פילו אש הבנים בע"מ". כמו כן, ההודעה נשלחה, כחודשיים לאחר הקמת הנתבעת 3, כאשר באותה עת חלק ניכר מן הלקוחות, כבר היה מודע לפיצול בין החברות ולהקמתה של הנתבעת 3, בין היתר נוכח הפעולות אשר ננקטו, הן על ידי התובעת והן על ידי הנתבעת 3, לשם יידוע הלקוחות (ראה למשל פניית התובעת ללקוחותיה, נ/11, עוד מיום 4.6.2017, כמו גם ההודעות שפורסמו על ידה באינטרנט).
בהתייחס לשימוש שעשה חנן בתואר "סמנכ"ל ביצוע" בשתי ההודעות מיום 28.8.2017 (כמו גם בהודעה מוצג נ/13 שנשלחה על ידו ללקוחות ) יש אמנם כדי לעורר סימני שאלה וחוסר נוחות , מקום בו זה היה התפקיד בו הוא שימש אצל התובעת, ואילו בנתבעת 3 לא היה בעל תפקיד בכיר יותר ממנו והוא שימש כמנכ"ל החברה. עם זאת, ככל שיש בכך משום הטעיה, אני מוצאת אותה כמינורית, וספק בעיני באם לקוח זה או אחר נתן לה דעתו.
זה גם המקום לשוב ולציין כי לא הובא, ולו עד אחד, אשר העיד כי הוא הוטעה באשר לזהות הגורם עמו התקשר נוכח על בסיס הודעות אלו, והגב' אלונה שמילה העידה כי הלקוחות נתנו דעתם לכך שההודעות כוללות את שמה המלא של הנתבעת 3 (ע' 105 ש' 15-20 לפרוטוקול הדיון).

בהתייחס ליתר ההודעות אשר צורפו כמקבץ לנספח 11, לתיק המוצגים של התובעת, לא נמצא כי היה באלו מסר מטעה. המדובר בפרסום של חברה ללקוחותיה הפוטנציאליים, בחלוף מספר חודשים ממועד הקמתה, תוך ציון של שמה, וא ין ב דרך פרסום זו כל פסול.

נספח 12 הינה תכתובת עם מר ציון חורמרו, ממלון אורכידאה, אשר צוטטה על ידי התובעת באופן חלקי בלבד.
התכתובת המלאה מלמדת דווקא על תמונה הפוכה מזו אותה ביקשה התובעת לצייר.

במענה לפנייתו של מר חורמרו, להמשך קידום העבודות וקביעת פגישה, מבהיר חנן, מפורשות , כי הוא בחר להמשיך את דרכו בחברה עצמאית, עם אותם הצוותים, החומרים והיכולות, כי המשך העבודה במלון יטופל ע"י דוד פילו, תוך ציון מספר הטלפון שלו, וכי הוא ישמח להתמודד על עבודות חדשות. מר חורמרו מציין כי ישמח להיות בקשר עם חנן בהמשך ומאחל לו הצלחה בהמשך דרכו.
ציון המונח על פיו המדובר באותם הצוותים והחומרים מעורר סימני שאלה. עם זאת, ברמה הכוללת, בשים לב למכלול, ומקום בו חנן מבהיר מפורשות כי הוא פנה לדרך חדשה, וברי כי הוא אינו מנסה לנכס לעצמו את הפרויקט של התובעת, אלא מפנה את הלקוח אליה . לא נמצא בהתנהלות זו כל פסול.
מעבר לנקוב יופנו הצדדים לחקירתה הנגדית של הגב' שמילה ממנה עלה כי חנן דאג לעדכן את הלקוחות הרבים שהתקשרו אליו, כי הוא כבר לא עובד אצל התובעת וכי יצא לדרך חדשה (ר' ע' 109 ש' 34-35 לפרוטוקול הדיון).
מנספח 15 לתצהיר גב' נטלי אבן עולה, כי גם כאשר חנן פנה אל לקוח, שהינו "לקוח של התובעת" (כנטען לגבי מסגריית גבי), ושלח לו הצעת מחיר, הוא צירף פרופיל של הנתבעת 3, כך שקשה לטעון כי הוא ביקש להטעות ולהציג את עצמו כמי שעובד עבור התובעת.
מנספח 15 לתצהירו של חנן עלה בנוסף, כי לקוחות אשר פנו אליו בסמוך לאחר עזיבתו, הופנו על ידו אל אביו – מר דוד פילו.
פניות ללקוחות התובעת תוך שימוש בתכתובות והצעות מחיר דומות
מהראיות אשר הובאו בפני עלה, כי הנתבעים אכן פנו אל לקוחותיהם, לרבות לקוחות שהם גם לקוחות התובעת, תוך שימוש בפורמטים של הצעות מחיר או תכתובות מייל, הזהים לאלו של התובעת, וזאת הן מבחינת העיצוב והן מבחינת התוכן (ר' לדוגמא במסגרת נספח 16 לתצהיר נטלי אבן).

לעניין זה אישר חנן בחקירתו כי היה לו מחשב נייד, אשר שימש אותו בעבודתו אצל התובעת, וגב' אלונה שמילה העידה כי כל הטלפונים, הלקוחות והצעות המחיר, היו במחשב של חנן, מאחר וכסמנכ"ל התובעת, הוא היה אחראי על הביצוע (ראה ע ' 106 ש ' 19-25 לפרוטוקול הדיון).

בהתייחס לזהות תצוגת הצעות המחיר, טען חנן בתחילה כי הוא זה אשר יצר ובנה את פורמט הצעות המחיר של התובעת, בהסתמך, בין היתר, על הצעות של מתחרים ועל מחירון דקל, וכי זו הסיבה לדמיון הרב בין שתי ההצעות. לשיטתו לא ניתן לשנות " מוח של אדם". (ר' עדותו בעמוד 138 ש' 4-8 לפרוטוקול הדיון, ע' 139 ש' 6-7 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך חקירתו, הודה חנן כי הצעות המחיר היו במחשב שלו, וכי הוא לקח אותן ורק שינה את הלוגו (שם, שורות 8-10 לפרוטוקול הדיון, וכן ר' עדות גב' אלונה שמילה בעמוד 106 שורות 19-25 לפרוטוקול הדיון).

חנן הבהיר כי הוא לא ראה שום סיבה לשנות את מבנה הצעת המחיר מאחר ולא חשב שזה יכול להטעות מישהו ולכן לא שם על זה דגש (ע' 139 ש ' 14-16 לפרוטוקול הדיון). עוד הוא ציין כי הלוגו אשר צורף להצעות המחיר, אינ ו שיי ך לתובעת, אולם הוא סבר כי ניתן לעשות בהם שימוש עת עבד עבורה, ובאותו אופן הוא מוצא לנכון לעשות בהם שימוש גם עבור הנתבעת 3 (ראה עדותו בעמוד 140 שורות 29-35 לפרוטוקול הדיון).

איני מתעלמת מהתשובות הלא סדירות של חנן ביחס לסוגיה זו, או הסתירות בין הגרסאות.

כמו כן, ובהינתן המהות - ניתן היה לצפות כי הנתבעת 3 אכן תפעל לעיצוב של הצעות מחיר משל עצמה.

עם זאת, לא מצאתי כי קיימת חשיבות גדולה באשר לאופן עיצובו של טופס הצעת המחיר (או של פניה בדוא"ל), כמו גם לתוכן המדויק המרכיב אותו, וזאת ככל שהדברים נוגעים להטעיה לכאורה הנובעת מכך של לקוחות התובעת .

בסופו של דבר מדובר בטופס סטנדרטי, אשר קרוב לוודאי דומה מאוד לטפסים אחרים, לרבות אלו הניתנים להורדה ברשת ואף משמשים עסקים רבים בתחום .

לא זו אף זו ; מעדויות הצדדים עלה כי הפרויקטים של מיגון אש הינם פרויקטים גדולים ומורכבים והליך ההתקשרות בהם ארוך. מכאן, שהצעת מחיר הניתנת ללקוח, אינה בגדר "ראה וקדש", ומתקיימים לאחריה הליכים של התמחרות מול הצעות אחרות, וניהול משא ומתן. ההתקשרות בפרויקט עצמו, נעשית לרב, בחלוף מספר חודשים.

ממילא יקשה עלי לראות כיצד מנהל פרויקט המקבל הצעת מחיר, בפורמט כלשהו, מזהה אותה דווקא ובהכרח עם לקוח ספציפי זה או אחר, וחשוב מכך, מדוע יהא בכך כדי להשפיע על שיקול דעתו באשר לזהות הגורם עמו יתקשר בהסכם.

גם בשימוש בפורמט זהה של הודעות דוא"ל, לא מצאתי כי קיימת בעייתיות, וביחוד מקום בו התוכן הזהה, נובע בעיקר מפירוט ההסמכות המקצועיות של חנן, תחת שמו, אשר נותרו בעינן.

בשולי פרק זה יצוין כי התובעת הציגה טופס הצעת מחיר אשר נשלח ע"י הנתבעת 3 לחב' אפקון ביום 14.5.2017, כאשר עליו מופיעים פרטיו של דוד פילו כאיש קשר מטעם הנתבעת 3 (בנוסף לחנן ולאלונה)( ר' במסגרת נספח 16 לתצהיר גב' נטלי אבן).
למותר לציין כי הוספת שמו של דוד פילו, ללא קבלת הסכמתו מראש, עת מדובר בעסקים מתחרים, אינו סביר בעליל.
לעניין זה העיד חנן כי מדובר ב"טעות נוראית" וכי לא הוא עצמו, אלא מישהו מטעמו, הוציא את ההצעה (ע' 156 ש' 4-7 לפרוטוקול הדיון). איני סבורה כי בעל חברה יכול לפטור עצמו מאחריות על דרך של הפניית אצבע מאשימה כלפי עובד שלו או צד שלישי זה או אחר.
אך מקום בו מדובר היה בדוגמא בודדת בה מופיע שמו של דוד פילו, אנ י מוצאת שלא לייחס לטעות זו משמעות מהותית.

פנייה ללקוחות התובעת ומתן הצעות מחיר נמוכות יותר תוך הפרת זכויות בקניין הרוחני.
לטענת התובעת, חנן פנה ללקוחותיה, עמם הוא החל בניהול משא ומתן עו ד במסגרת עבודתו אצל התובעת, והגיש להם הצעות מחיר משופרות, תוך שהוא עושה שימוש בסודותיה המסחריים של התובעת, לרבות רשימת הלקוחות שלה והמחירים שהוצעו על ידה.
הפניה לאותם הלקוחות, נעשתה באמצעות כתובת הדוא"ל ומספר הטלפון אשר שימשו את חנן בעבודתו אצל התובעת ואשר היו מזוהים בקרב הלקוחות עם התובעת, כאשר לשיטת התובעת, בכך הוטעו הלקוחות לחשוב כי הם מתקשרים עמה.
בהתייחס לטענה זו מצאתי כי יש להבחין בין עצם הפנייה ללקוחות לבין ההטעיה הנטענת.

באשר לפנייה - נחה דעתי כי חנן אכן עשה שימוש במידע אשר היה מצוי בידיו, לצורך פנייה ללקוחות, לרבות לקוחותיה של התובעת, וזאת בין אם על דרך של העתקת רשימת התפוצה של התובעת - ככזו, ובין אם על דרך של שימוש בכתובות המייל ובטלפונים של הלקוחות, אשר היו מצויים ברשותו במחשב.

גרסתו של חנן על פיה הוא יצר בעצמו רשימת תפוצה המונה כ- 20,000 איש, תוך שבוע ימים ממועד הקמת הנתבעת 3, באמצעות כלים של התחברות בפייסבוק ללשכת המסחר וליפעת מכרזים כמו גם חיפוש של קבלני בנין באינטרנט, אינה סבירה בעליל ולא נמצאה כזו שניתן לייחס לה משקל ראייתי משמעותי. (ר' ע' 142 שורות 10-15 לפרוטוקול הדיון).
מנספח 7 לתצהירו של חנן עלה, כי הוא אכן נעזר בגופים שיווקים כמו Inforumobile, עמה הוא התקשר עוד בחודש מאי 2017, לצורך יצירת קשר עם לקוחות, לרבות באמצעות שליחת הודעות sms, ניוזלטרים וכיוצ"ב.
עם זאת קיים הבדל בין משלוח ההודעות והניוזלטרים בפועל, לבין יצירת רשימת התפוצה אליה אלו ישלחו. עוד עלה מנספח 7 לתצהירו, כי חנן אכן התקשר עם יפעת מכרזים ועם לשכת המסחר, אולם התקשרויות אלה, לא נעשו מייד ב סמוך לאחר הקמת הנתבעת 3, אלא זמן מה לאחר מכן (ההתקשרות עם יפעת מכרזים ביום 31.7.2017 ואילו ההתקשרות עם לשכת המסחר בשנת 2019).

אין חולק כי חנן החזיק במחשב נייד בעת ובמהלך תקופת עבודתו בתובעת.

על אף טענתו של חנן על פיה עיקר המידע הנוגע לפעילות התובעת היה מרוכז במחשב הנייח במשרדי התובעת, עלה מתוך הראיות כי לחנן נותרה גישה, באמצעות המחשב הנייד הן לרשת התובעת והן לדואר האלקטרוני (ע' 134 ש ' 6-10 , ע' 136 ש' 9-11 ל פרוטוקול הדיון).
מעדותה של הגב' אלונה שמילה עלה כי כל הטלפונים, שמות הלקוחות והצעות המחיר, היו מצויים במחשב אשר שימש את חנן, מקום בו, כסמנכ"ל ביצוע, הוא היה אחראי על כך במסגרת עבודתו אצל התובעת (ראה עמוד 106 שורות 19-25 לפרוטוקול הדיון).
אף מעדותה של איריס עלה כי את רשימות כתובות הדואר האלקטרוני, נטלו הנתבעים מהטלפון של חנן ומהמחשב הנייד שלו (ע' 125 ש' 16 לפרוטוקול הדיון).
נוכח האמור לעיל, יש להוסיף ולבחון את סבירות התנהלותו של חנן בכל הנוגע לשימוש ברשימת הלקוחות של התובעת , כמו גם במידע באשר לתוכנן של הצעות המחיר שניתנו על ידי התובעת.
לעניין זה נמצא כי חנן עשה שימוש שלא כדין בקניינה של התובעת , אלא כי היקף ומהות הפרות יו לעניין אותו שימוש, שונים באופן מהותי מאלו אשר נטענו על ידה. ואפרט;

לצד זכות העובד לממש את חופש העיסוק שלו ואת חירותו להמשיך ולעבוד במקצועו, תוך שימוש בידע המקצועי אותו רכש ופיתח אצל מעסיקו, כמו גם האינטרס החברתי בדבר קיומה של תחרות חופשית, ניצבים אינטרס המעסיק להגנה על סודותיו המסחריים, כמו גם אינטרס ציבורי בהצבת נורמות של התנהגות מסחרית ראויה, המאופיינת בהגינות ובתום לב .
איזון זה מחייב, כי עובד אשר פורש ממקום עבודה, יוסיף וישמור על סודותיו המסחריים של המעסיק, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא ישתמש באותם סודות. (ר' ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' ברמקס בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נא(3) 421).
במסגרת סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, הוגדר סוד מסחרי כדלהלן :
""סוד מסחרי", "סוד" – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

לעניין זה פסק כב' בית המשפט העליון כי נקודת המוצא הינה שניתן להכיר ברשימת לקוחות סודית, כמו גם ברשימות עסקיות נוספות, כסוד מסחרי. ( לעניין זה ר' לדוגמא ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, פ"ד נה(1) 939; בג"ץ 1683/93 יבין פלסט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(4) 702).

לצד קביעה זו, הוסיף בית המשפט העליון והתייחס גם לסוגיית "סודיותה" של רשימת הלקוחות, כמפורט לעיל.

כך למשל נקבע, כי אין מקום להגן על רשימת לקוחות, כאשר מדובר במידע כללי, כזה הנגיש לציבור, אלא כי אותה הגנה תיוחד למקרים בהם יוכח כי נדרש מאמץ מיוחד להש יג את המידע , או כאשר יוכח כי קיים ערך מוסף כלשהו, לקבלת רשימה זו מן המוכן (ר' ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה, פ"ד נד(1) 625, 634; ת.א (ת"א) 1370/91 עולם האופנה בע"מ נ' יצחקי (פורסם; 25.11.91)).

בנוסף, קיימת הבחנה, בין לקוחות קיימים לבין לקוחות פוטנציאליים. בעוד שביחס ללקוחות קיימים נתפס הצורך להגן על המעסיק כלגיטימי, פוחת צורך זה שעה שמדובר בלקוחות בכוח, ועל התובעת מוטל עול כבד להוכיח כי בתחום העסקי בו היא עוסק ת, יש ערך רב לרשימה כשלעצמה (להבדיל ממידע הנוגע ללקוחות הכלול בה), וכי קשה להשיגה ממקורות אחרים (ר' ת.א (ת"א) 1370/91 לעיל; בש"א 102971/98 סטנוגרמה בע"מ נ' תמלול בע"מ (פורסם; 10.8.1998); עב (ת"א) החברה הגאוגרפית לטיולים נ' שדות (פורסם; 12.8.2002).

בעניינם של הצדדים להליך שבפני, עלה מתוך הראיות כי רשימת התפוצה ורשימת הלקוחות של התובעת, הן בגדר רכושה. לצד זאת, היכולת לראות במידע המצוי באותן רשימות כ -סוד מסחרי, הוא מוגבל, מאוד, נוכח הנתונים העובדתיים הסובבים את אותו מידע ותוכנו, כפי שיפורט להלן;

מעדויות עדי התביעה וההגנה גם יחד עלה כי לקוחות התובעת הינם, לרוב , גופים גדולים וקבלנים, אשר ניתן להשיג את פרטיהם בנקל והם ידועים בשוק .

אין המדובר ברשימה אשר נבררה כבר מן התבן, ואין ברשותו של פלוני להשיגה, אלא בכלל החברות והגופים הקבלניים הגדולים, הפועלים בשוק בישראל. אף למי שאינו עוסק כלל ועיקר בתחום של מעכבי בערה או הגנה בפני אש – ידועה זהות רבים מאלו.

משכך, לא ניתן להתפלא כי התובעת לא הצביעה על אמצעים כלשהם בהם היא נוקטת על מנת לשמור על סודיות הרשימה, ובין היתר אף לא החתימה את חנן, על התחייבות כלשהי לשמירת סודיותו של מידע זה או הימנעות משימוש בו, זאת על אף ידיעתה כי בעבר הוא כבר ביקש להקים עסק מתחרה.

יתרה מכך, התובעת אף אפשרה לחנן להשתמש בטלפון ובכתובת הדוא"ל שבבעלותו, על אף הצהרתו כי הוא עושה כן על מנת שפרטי הלקוחות ישמרו בידו למקרה בו יחליט לעזוב.

חשוב מכל אלו, תפקידיו השונים של חנן כ-סמנכ"ל ביצוע וכמנכ"ל של התובעת משליכים באופן ישיר וברור על היכרותו שלו את לקוחות התובעת, וזהות פוטנציאל הלקוחות בתחום בו הנתבעת 3 והתובעות עוסקות.

מהראיות עלה כי חנן הוא זה אשר היה איש הקשר, בהתנהלות היום יומית של התובעת מול לקוחותיה , לרבות במהלך ביצוע העבודות בפועל. חנן הכיר את לקוחות התובעת, אולי טוב יותר מגורמים אחרים בתובעת, וחשוב מכך – הלקוחות הכירו אותו.

אותה היכרות עם הלקוחות אינה מהווה כשלעצמה, סוד מסחרי, או קניין של התובעת. משכך – נותר אך איגוד /איסוף אותו מידע ופרטי הלקוחות כרשימה אשר אכן מהווים קניין של התובעת.
בהינתן הנקוב, והגם כי השימוש ברשימה על פרטיה – ככזו, יש בו כדי הפרה של זכויות התובעת והתנהלות בחוסר תום לב של הנתבע, איני רואה בהתנהלות זו כזו אשר היה בה, כשלעצמה, כדי לגרום לתובעת נזק כלשהו, וודאי שלא נזק מהותי.

בהתייחס לתוכן הצעות המחיר אשר הוגשו על ידי התובעת ללקוחותיה, יש להקדים ולהבהיר כי קיים פער מהותי בין שימוש במידע הכולל אך את פרטי ההתקשרות עם לקוח, לבין שימוש בידע אשר עניינו התוכן העסקי, הכלכלי, של אותה הצעת ההתקשרות.

הצעות המחיר אשר ניתנו על ידי התובעת ללקוחותיה, הן בהגדרה - סוד מסחרי הראוי להגנה.
משכך, ככל והיה מוכח כי חנן עשה שימוש באותו מידע, על מנת להציע הצעות מחיר "אטרקטיביות יותר", או כאלו המושפעות מהצעתה של התובעת, ותוך ניצול היתרון שיש לו כמי שהועסק ע"י התובעת ומודע למחיריה, היה מקום לראות בכך, בבירור, משום התנהלות המהווה תחרות בלתי הוגנת , וכזו העומדת בניגוד להוראות הדין.

כפועל יוצא, ככל והיה מוכח כי הנתבעת 3 התקשרה עם לקוח בהסכם לביצוע אותו פרויקט על בסיס ההתנהלות המפורטת לעיל, היה מקום להוסיף ולקבוע כי התעשרותה של הנתבעת 3 בנסיבות אלה, אינה כדין.

ואולם, לאחר שנתתי דעתי לכלל הראיות בתיק, נחה דעתי כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבעים או מי מהם, פעלו כנטען על ידה ביחס להצעות מחיר אלו , ואפרט;

התובעת לא הציגה את הצעות המחיר אשר הוגשו על ידה עוד בתקופה בה חנן עבד אצלה, ובמקביל את הצעות המחיר הנמוכות יותר, אשר לשיטתה ניתנו לאותם לקוחות על ידי הנתבעת 3.

גב' טלקר לא ידעה לומר באיזה פרויקט פרטני נאלצה התובעת להוריד מחירים או לשנות מתנאי ההתקשרות , נוכח הגשתן של הצעות מחיר נמוכות יותר על ידי הנתבעת 3, למי הוצעו אותן הצעות, ובכמה היה המחיר נמוך יותר (ר' ע' 41 ש' 18-41 לפרוטוקול הדיון).

התובעת לא הציגה ראיה, ולא הובאה עדותו, ולו של לקוח בודד, לעניין התקשרותו עם הנתבעת 3 עקב קבלתה של הצעת מחיר נמוכה יותר מזו שהוצעה על ידי התובעת או בקשר להצעה זו, או עקב הטעיה.

מן העבר השני, דווקא הנתבעים היו אלו אשר צירפו אישור רואה החשבון באשר להכנסותיהם בחודשיים הראשונים לפעילותה של הנתבעת 3 (נספח 13 לתצהיר חנן). מאישור זה עלה כי הכנסותיה של הנתבעת 3 באותה עת, היו מפרויקטים אשר אין להם כל קשר לתובעת.
כן צורפו מכתבי המלצה, במסגרת נספח 14 לתצהיר הנתבעים, מהם עלה כי הבחירה בנתבעת 3, לצורך ביצוע הפרויקטים, הייתה בחירה מושכלת.
זאת ועוד;
נושא הפנייה אל לקוחות ופרויקטים של התובעת, נדון בין הצדדים במסגרת הליך משפטי אשר התקיים בין הצדדים בבית הדין האזורי לעבודה (סע"ש 84125-05-17).

במסגרת הדיון מיום 8.6.2017, זמן קצר לאחר עזיבתו של חנן, הגיעו הצדדים לכדי הסכמות, אשר קיבלו תוקף של פסק דין, אשר במסגרתן גובשה רשימת פרויקטים אשר אליהם התחייבה הנתבעת 3 שלא לפנות.

כן נקבע כי ככל שמי מאותם לקוחות המפורטים ברשימה, יפנה מיוזמתו אל הנתבעת 3 בבקשה למתן שירותים, היא תהא רשאית להגיש הצעת מחיר מטעמה ולבצע את הפרויקט.

לעניין זה אציין כי אני ערה לתוכן עדותו של מר דוד פילו ממנה עלה , כי על אף גיבוש רשימת הלקוחות בפני בית הדין האזורי לעבודה, הוסיף חנן ופנה לפרויקטים אשר טופלו ע"י התובעת.
ואולם, לעניין זה - הפרויקט עליו ביקש מר דוד פילו להצביע, היא פרויקט של דניה סיבוס, של שי נאמן, בשוק הסיטונאי (ראה עדותו בעמוד 78 שורות 4-11 לפרוטוקול הדיון).

עיון בהסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים, מלמד כי צוין במסגרתו, מפורשות , כי " המשיבים או מי מטעמם, או בשמם, מתחייבים שלא לפנות לפרויקטים של המבקשת המפורטים בנספח א' שיוגש לבית הדין, למעט פרויקט "דניה סיבוב – מגדלי דניה השוק הסיטונאי בת"א שי נאמן..." (ראה נ/15 -פרוטוקול הדיון בבית הדין לעבודה, בעמוד 3 שורות 5-7 ; ההדגשה לא במקור – ה.ס).

מר דוד פילו עומת עם האמור במוצג נ/15 וטען כי לחנן אסור היה לפנות לפרויקט זה מאחר והם כבר ביצעו בו קומה לדוגמא וקיבלו הזמנת עבודה, אלא שלסייג נטען זה אין כל ביטוי בנ/ 15 או במסמך אחר.

התובעת הוסיפה וטענה כי חנן פנה גם אל הלקוח "סוהו נתניה", תוך שהוא מכנה אותו מסגריית גבי (ראה ס' 43 לתצהיר גב' נטלי אבן ונספח 15 לתצהירה).
עם זאת, עיון ברשימת הפרויקטים והלקוחות (נ/14) מעלה כי לא כלולים בו לא פרויקט סוהו ולא מסגריית גבי.
מעבר לכך, מוצג נ/5 הינו פרסום של התובעת, מיום 29.8.2019, ממנו עולה כי פרויקט סוהו הושלם על ידה, בשיתוף פעולה עם אלקטרה.
גב' נטלי אבן נשאלה על כך בחקירתה והבהירה כי היא אינה מעורה בפרטים, וכי יתכן שחלק מהעבודות בפרויקט בוצעו על ידם וחלק על ידי קבלן אחר (לדוגמא: הגנות אש/ חסימות אש), אם כי לרוב קבלן אחד, מבצע את כל העבודות בפרויקט (ר' עדותה בעמוד 45 ש' 31 – ע' 46 ש' 6 לפרוטוקול הדיון). מצאתי גרסה זו של התובעת, בהינתן הטענות שהועלו כל פי הנתבעים, כחסרה.
גב' סיגל טלקר העידה כי היא אינה יודעת אם הפרויקטים אליהם היא מפנה, נכללו ברשימה אשר גובשה בין הצדדים במסגרת הסכם הפשרה בבית הדין לעבודה (עמוד 42 שורות 20-23 לפרוטוקול הדיון).

בסופו של יום, ותוך מתן הדעת לכלל הראיות בתיק, נמצא כי לא הוצגה כל ראיה המלמדת על כך שחנן פנה לפרויקטים ולקוחות אליהם התחייב לא לפנות.

בשולי פרק זה מצאתי להתייחס לטענתה של גב' טלקר, לפיה אף עסק חדש אינו מסוגל להתקשר בחודשי פעילותו הראשונים בפרויקטים מסוג אלה של התובעת, תוך עשיית רווחים, אלא אם מדובר בלקוחות שנגזלו ממעסיק קודם, תוך התבססות על הצעות מחיר שנגזלו אף הן (ס' 39 לתצהירה).

מדובר בטענה כללית מאוד, סתמית, שלא נתמכה בראיות של ממש וממילא אף מקום בו היה נמצא לקבל כי מדובר בטענה סבירה, לא ניתן היה להתעלם מן העובדה כי חנן אינו בגדר "עוסק חדש" אלא מי שצבר ניסיון, קשרים ולכאורה גם מוניטין עצמאי בתחום של מיגון אש. לעניין זה אין לי אלא להפנות למכתבי ההמלצה אשר צורפו במסגרת ת/31, מהם עולה תמונה שונה לחלוטין באשר למעמדו ויכולותיו של חנן, מזו אותה ביקשה התובעת להציג.

יתרה מכך, דווקא מעדויות עדי התובעת, אודות השיתוק והכאוס שנוצרו אצל התובעת עקב עזיבתו של חנן, ניתן ללמוד על מרכזיות תפקידו אצל התובעת ובקרב לקוחותיה, ומשכך גם על העדר היכולת לשלול קיומה של יכולת לפתח פעילות עצמאית. (ראה למשל עדות דוד פילו בע' 82 ש ' 19-23 לפרו טוקול הדיון ועדות גב' טלקר בע' 39 ש ' 27-31 לפרוטוקול הדיון).

בשולי סוגיה זו אוסיף ואציין כי דווקא נוכח גרסת שני הצדדים להליך באשר לאופן ההתקשרות עם הלקוחות, ספק בעיני באם בהצעת מחיר נמוכה יותר , ככל והייתה ניתנת כזו, היה די, כנתון בלעדי, על מנת להביא להתקשרות עם אותו לקוח. כל זאת מקום בו עלה מתוך הראיות כי הליך ההתקשרות בפרויקט הוא הליך ארוך ומורכב , כאשר גם לאחר שמוגשת הצעת מחיר מנוהל משא ומתן ומבוצעת התמחרות מול הצעות מחיר אחרות.
ייחוס פרויקטים וניסיון של התובעת לנתבעת 3
התובעת הלינה כי הנתבעת 3 פירטה באתר האינטרנט שלה ובפרסומים אשר הוצאו תחת ידה, פרויקטים אשר בוצעו על ידי התובעת, תוך ייחוס שנות הניסיון של התובעת בתחום לנתבעת 3 או מי מנציגיה (ר' ת/38).

לגרסתו של חנן, מדובר בפרויקטים אותם הוא עצמו ניהל, במסגרת עבודתו בתובעת, ולכן הם מהווים חלק מקורות החיים שלו אותם הוא זכאי להציג.

הוסיף חנן וטען כי הגם כי אותם פרויקטים פורטו תחת הכותרת "אודותינו", צוין במסגרת זו, ובסמוך לפירוט הפרויקטים כי "חנן פילו מנכ"ל החברה, ניהל וביצע אלפי פרויקטים בהצלחה רבה" , מקום בו הוא אכן האיש אשר ניהל את אותם פרויקטים (ראה עדותו בע' 155 ש ' 3-12 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך ביקש חנן להבהיר כי: " אני ניסחתי את ה"אודותינו" והקפדתי הקפדה יתרה שכל פעם שרציתי לספר על החברה, קראתי לה בשמה. כשרציתי לספר עליי ולהביא את המוניטין שלי ציינתי את זה בצורה ברורה". (ע' 159 ש' 8-11 לפרוטוקול הדיון)

לעניין זה מצאתי את גרסתו של חנן, כחסרה, מיתממת, ואת המסמך אליו הפנתה התובעת (ת/38) כזה המעורר חוסר נוחות של ממש.

אין חולק כי רשימת הפרויקטים הנקובה בסיפא של אותו מסמך, כוללת פרויקטים אשר בוצעו על ידי התובעת.
בפשטות, היה מקום כי הפרסום יבהיר זאת, ואין אלו פני הדברים.
לכל הפחות, היה מקום להבהיר כי חנן ביצע פרויקטים אלו במסגרת עבודתו בתובעת.

הפער בין הפסקאות לעניין זה, מותיר את הסוגיה תחת ניסוח שהוא נוח מאוד לנתבעים, אך בהחלט יכול ויפורש גם כייחוס ביצוע אותם פרויקטים לנתבעת 3.

מהותית, לא היה מקום לפרסום כלשהו, ממנו ניתן ללמוד, ולו בעקיפין, כי יכול והפרויקטים הנקובים במסגרתו, בוצעו בהקשר של הנתבעת 3.

ויודגש, אני ערה לעובדה כי חנן עבד בתובעת משך תקופה של כ- 10 שנים, ושימש בתפקידים משמעותיים. משכך, ככל והיה מוסיף ומבהיר, במסגרת אותו פרסום, במפורש, כי ביצע עבודות אלו כחלק מעבודתו עבור התובעת, לא היה בכך פגם. (לדוגמא ת/24). אלא כי הנתבעים בחרו שלא לעשות כן.

דווקא פרסומים אחרים של הנתבעים (כגון מוצג ת/24) מלמדים כי עמדה בפני הנתבעים האפשרות להבחן בין היקף ניסיונו הפרטני של חנן, לבין ניסיונה של הנתבעת 3, ובין פרויקטים אשר בוצעו על ידי חנן בעת שעבד אצל התובעת לבין אלו שבוצעו על ידי הנתבעת 3 עצמה.

כך לדוגמא נכתב במסגרת הפרסום, בין היתר, כדלהלן:
"חנן פילו מנהל חברת פילו מיגון – אש הבנים, ניהל בעשר השנים האחרונות את חברת פי אם אס טכנולוגיות אילת, הידועה גם בשם "פילו אש"".

נהיר כי בדרך פרסום זו היה כדי להקטין את הסיכוי להטעיה, ואף בכך יש כדי לבסס את טענות התובעת בדבר הפרסום המטעה הבא לידי ביטוי במסגרת ת/38.

בשולי סוגיה זו יובהר כי לא מצאתי פגם בציון שנות ניסיונו של חנן או נציגים אחרים של הנתבע ת 3, במסגרת הפרסומים השונים, וזאת מקום בו שמורה לכל חברה האפשרות להציג את ניסיונם ופעילותם של עובדיה ומנהליה בתחומים הרלוונטיים , וזאת אף אם ניסיון זה לא נצבר בהכרח בעבודתם בנתבעת 3.

הכשל אינו בציון היקף הניסיון, אלא בייחוס פרויקטים פרטניים אותם ביצעו עבור התובעת, או מתוקף עבודתם אצל התובעת, כאלו אשר בוצעו בשם הנתבעת 3.
העתקת המיתוג ודרכי השיווק של התובעת -
לטענת התובעת, הנתבעים העתיקו את המיתוג של התובעת, תוך שהם עושים בפרסומיהם שימוש בצבע האדום, הדומה לצבע הכתום המאפיין את התובעת. כן נטען כי הנתבעים העתיקו את עיצוב דף המידע (הניוזלטר) של התובעת, את שורת החתימה של חנן בתכתובות הדוא"ל, את פורמט ונוסח הצעות המחיר ואת החוזה הכללי הייחודי של התובעת. עוד נטען כי הנתבעים עושים שימוש בסלוגן המזוהה עם התובעת מזה כעשור " ביצוע פרויקטים ומכירת מוצרים בשיטת עשה זאת בעצמך", ומשתמשים באביזרי קידום מכירות ובשיטות שיווק דומים לאלה של התובעת (ראה סעיפים 47 ו- 48 לתצהיר גב' נטלי אבן).

מהראיות אשר הובאו בפני עלה, כי הנתבעת אכן השתמשה בדרכי שיווק דומות מאוד לאלה של התובעת.

יובהר כי מעשי חיקוי כשלעצמם - כל עוד אלו אינם עולים כדי עוולה מסחרית כגון: גזל מוניטין, גניבת עין, הפרת זכויות יוצרים וכיוצ א באלו - אינם אסורים.

בחיקוי יש כדי לעודד תחרות, אשר נתפסת לרוב בחברה כחיובית ורצויה, כאמצעי לשיפור האיכות, היעילות העסקית והשירות לצרכן. הצורך למנוע העתקת מוצרים, משיקולי מדיניות שונים, מתמצה באותן הגנות סטטוטוריות הניתנות לקניין, לרבות הקניין הרוחני (ר' עניין פניציה לעיל).

בהינתן האמור לעיל, מצאתי את השימוש אותו עשתה הנתבעת 3, בחלק מאמצעי הפרסום והשיווק הדומים , כזה המצוי במתחם הסבירות. עם זאת, וביחס לחלק אחר של פעולות הנתבעים נמצא כי אלו מגיעות כדי ביצוע עוולה כנגד התובעת. ואפר ט;

כפי שצוין בפרקים קודמים של פסק הדין, אין השימוש בצבע זה או אחר על ידי הנתבעת 3 מהווה הפרה של הוראת דין כלשהי, ולא נפל בו פגם.
העובדה כי הנתבעת 3 בחרה לעצמה צבע (אדום) ולוגו, באמצעותם היא ממתגת את כלל מוצריה, לרבות הרכבים, החולצות ומוצרי קידום המכירות, בדומה לצבע (הכתום) והלוגו בו משתמשת התובעת, אינה מהווה, כשלעצמה, הפרה של הוראת דין כלשהי.
בהינתן מהות פעילותם העסקית של התובעת והנתבעת 3, בתחום של מיגון אש, השימוש בצבעים בעלי הקשרים לתחום זה, אינו בלתי סביר, וממילא אין לתובעת זכות בקניין רוחני בצבע מסוים.
גם מר רפי מסיקה, המשמש כספק הן של התובעת והן של הנתבעת, נשאל אם הוא יודע להבחין בין הלוגו של שתי החברות (תוך שהוצגו בפני החוברות מתוך ת/31) והשיב: " היום בוודאי שאני יודע, גם אז ידעתי. כתום שלהם (מפנה לכיוון התובעת), אדום שלהם (מפנה לכיוון הנתבע)" (ר' עמוד 160 ש' 19-22 לפרוטוקול הדיון).

הוא הדין ביחס למיתוג של מוצרים שונים, אותם משווקת הנתבעת 3 ללקוחותיה.
כך למשל, בחירת התובעת למתג את מוצריה באותיות PFR שפירושם Pilo fire resistance, בדומה לכיתוב PMS בו השתמשה התובעת, או הדפסת הלוגו שלה על החומרים המשווקים על ידה. כל זאת וודאי עת כי התובעת עצמה בחרה, שוב, לשנות את שמה.
מהקטלוג של חב' סגיב מערכות מיגון אש (1993) בע"מ, אשר הוגש וסומן כמוצג ת/31, עולה כי חברות רבות, בארץ ובעולם, ממתגות את מוצריהן באופן דומה.
עוד לא מצאתי כי קיימת מניעה בדין לשיווק מוצרים המשווקים על ידי התובעת ללקוחותיה, על ידי הנתבעת 3, מקום בו לא הוקנתה לה בלעדיות לשיווק מוצרים אלה (ר' עדות חנן בע' 139 ש' 30 – ע' 140 ש' 6 לפרוטוקול הדיון).
באופן דומה , אף לא נמצא פגם בעצם הפצתו של ניוזלטר (ידיעון) ללקוחות, עת כי מדובר בפעולה שיווקית הנעשית על ידי חברות רבות, ובתחומים רבים.
באשר לתוכן הידיעון אציין כי לא הוצגו בפני מוצרים מוגמרים, אשר ניתן היה לאמוד את רמת הדמיון ביניהם, או את אפשרות קיומה של הטעייה.

מן העבר השני, ובהתייחס לחלק מדרכי השיווק האחרות בהן נקטה הנתבעת 3, מצאתי כי נפלו כשלים בהתנהלותה, אשר בעיקרם אין כדי הטעייה של לקוחות אלא שימוש שלא כדין בקניינה של התובעת, כפי שיפורט להלן;

בהתייחס לקטלוג השילוט של התובעת, עלו מתוך הראיות הנתונים הבאים:

מעיון במוצגים ת/5 ות/6 עולה כי בכל הנוגע לשילוט, הקטלוגים של שתי החברות זהים, לרבות בסדר ובמיקום של השלטים, ועד כדי העתקת שגיאת כתיב מהקטלוג של התובעת אל זה של הנתבעת. עובדה זו אף אושרה על ידי איריס בחקירתה (ר' ע' 121 ש' 19 – ע' 122 ש' 19 לפרוטוקול הדיון).

לא הייתה מחלוקת, כי לאיריס, אשר למדה גרפיקה וביקשה להשתלב במחלקת הגרפיקה של התובעת, ניתנה גישה מלאה למחשבי החברה ולק ובצי המקור של הגרפיקה (ר' ס' 29 לתצהיר נטלי אבן ועדותה של איריס בעמוד 119 שורות 3-4 לפרוטוקול הדיון).

כמו כן ממוצגים ת/3 ו- ת/4 עולה כי קובץ החניונים והשילוט של התובעת, הועבר אל איריס במייל.

מצאתי את עדותה של איריס בסוגיה זו של הקטלוג, כחסרה, וכזו אשר לא ניתן היה לייחס לה משקל ראייתי כלשהו.

בתחילת חקירתה טענה איריס כי השלטים נבנו בתוכנה של אילוסטרייטור או הועתקו מהאינטרנט (ר' ע' 122 ש' 13-15 לפרוטוקול הדיון) ; בהמשך החקירה, העידה כי הקטלוג לא הוכן כלל על ידה, אלא על ידי בתה בת ה- 16 (אולם היא עזרה לה) (שם, ש' 17-19 לפרוטוקול הדיון) ובהמשך העידה כי גבי נתן להם קבצי שילוט, אשר היא אינה יודעת אם הוכן במקור עבור התובעת, וכי היא לא כל כך השתמשה בם.

טענות התובעת על פיהן הנתבעים "פרצו" למחשבי התובעת על מנת להעתיק משם קבצים, תוך שחנן מביים הפסקת חשמל, נמצאו על ידי כמרחיקות לכת, לא הוכחו, ודומה כי נזנחו על ידי התובעת בסיכומיה.

עם זאת, בסופו של יום, הזהות בין שני הקטלוגים, זועק דרשני, עת ניכר כי העמודים הנוגעים לשילוט בקטלוג התובעת, הועתקו אל קטלוג הנתבעת 3 .

אף אם לא היה ב אותה העתקה כדי להביא להטעיה של הלקוחות, היה בכך, כדי להביא להתעשרות הנתבעת 3 שלא כדין, על חשבון התובעת, וכפי שיובהר בהמשך העתקת הקטלוג מהווה הפרת זכויות יוצרים של התובעת.
זאת ועוד;
מהראיות בתיק זה עלה כי הנתבעת 3, העלתה לאתר האינטרנט שלה, סרטוני הדרכה, בהם מופיע חנן, אשר נערכו במסגרת עבודתו אצל התובעת. כמו כן, שותפו על ידי חנן פוסטים, תחת הלוגו של הנתבעת 3, הכוללים תמונות עם דוד פילו ואחרים, כאשר ברקע מתנוסס הלוגו של התובעת. (לעניין זה ראה לדוגמא נספח 17 לתצהירה של הגב' נטלי אבן)
בנוסף צורף לאתר האינטרנט של הנתבעת 3 ותחת הלוגו שלה, מכתב תודה, הממוען לחנן פילו עת שימש כסמנכ"ל ביצוע בתובעת ולתובעת עצמה, אשר ניתן ע"י חב' סיסטם מעבדות מתקדמות בע"מ, ותוך שהנתבעים מחקו את שמה של התובעת מהמכתב.
מצאתי כי בפעולות הנ"ל, יש כדי פגיעה בקניינה הרוחני של התובעת ובזכויות היוצרים שלה. מדובר בתמונות וסרטונים, השייכים לתובעת, המשאבים להפקתם הושקעו על ידי. בעצם העלאתם לאתר האינטרנט או הפייסבוק של הנתבעת 3, תחת שמה ותחת הלוגו שלה, יש כדי להטעות וליצור בתודעת הצרכן קשר של הנתבעת 3 אל אותם פרסומים, באופן אשר יכול לגרום לצרכן לייחס אותם, ולו בטעות, לנתבעת 3, במקום לתובעת, ולכל הפחות לרמז על קשר בין 2 החברות.
התובעת היא בעלת זכויות היוצרים באותם פרסומים, והנתבעים לא היו רשאים לעשות בהם שימוש לטובת הנתבעת 3.
אף אם חנן היה שותף פעיל ליצירת אותם פרסומים ושמו צוין במסגרת מכתב זה או אחר , הרי אלו נעשו במסגרת עבודתו אצל התובעת ועבורה, ומשכך לא היה מקום לעשות בהם שימוש עבור הנתבעת 3, וממילא לא היה מקום לשנות את מכתב התודה, תוך השמטת שמה של התובעת.
הוא הדין ביחס לתמונה (ת/11), אשר הופיעה בחוברת של התובעת עוד בשנת 2011 (ת/10), אשר הועתקה אל הקטלוג של הנתבעת 3 בשנת 2017 (ת/ 9).
כאמור, לא מצאתי כי היה בעצם שילובה של התמונה בקטלוג של הנתבעת 3, מספר שנים לאחר שפורסמה בחוברת של התובעת, כדי להביא להטעיה כלשהי של לקוחות התובעת בדבר זהות החברות. עוד לא התרשמתי כי מדובר בתמונה ייחודית, היוצרת רושם בלתי נשכח, בקרב הלקוחות, הרואים אותה על אביזר קידום מכירות כזה או אחר ומקשרים אותה לחברה זו או אחרת. עם זאת, העתקת התמונה אשר אינה שייכת לנתבעים אלא לתובעת, אינה מותרת, וכפ י שאף יובהר בהמשך, יש בשימוש בה כדי הפרת זכויות היוצרים של התובעת.
העסקת עובדי התובעת ע"י הנתבעת 3
לטענת התובעת פנה חנן, באופן אקטיבי, לעובדי התובעת והציע להם לעבור ולעבוד עמו. עוד נטען כי כפועל יוצא של מאמציו אלו של חנן, החלה לעבוד עמו הגב' אלונה שמילה, אשר שמשה כאשת מכירות. בהתנהלות זו של חנן, היה לדעת התובעת, כי להוסיף על הטעיית הלקוחות.

ביחס לסוגיה זו יש להוסיף ולדון בשתי שאלות משנה. האחדת עניינה סבירות הפנייה לעובדי התובעת, והאחרת עניינה קיומה של הטעיה כלפי לקוחות בשל אותה פנייה.

מתוך המסמכים אשר הוגשו לתיק עולה כי חנן אכן פנה לעובדים שונים בתובעת והציע להם לבוא ולעבוד עמו. התנהלות זו, מעוררת כשלעצמה חוסר נוחות, וודאי נוכח המצגים אותם ביקש להציג במסגרת ההליך בפני, בדבר רצונו לסיים את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים באופן תקין, וללא פגיעה בחברה אותה הקים אביו. (ראה מוצגים ת/26 , ת/27).

עם זאת, בפועל - נמצא כי רק הגב' שמילה סיימה את עבודתה בתובעת והחלה לעבוד עבור הנתבעים או מי מהם.

בהתייחס לעבודתה זו של הגב' שמילה, לא הוצגו ראיות המלמדות על קיומה של מניעה חוזית או אחרת , אשר ניצבה בפניה, או בפני חנן, מלעבוד בחברה מתחרה, ומשכך השאלה הינה שאלת ההצדקה לראות בהתנהלותו זו של חנן, ובעבודתה של הגב' שמילה כסממן נוסף או גורם נוסף המשליך על סוגית ההטעיה.

לעניין זה, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מעבר של אשת מכירות בחברה אחת לחברה מתחרה, יכול לייצר בלבול וטעות בקרב הלקוחות. אפשרות זו מתחזקת לכאורה עת מדובר בשתי חברות העוסקות באותו תחום, כאשר בשמות שתי החברות נכלל גם השם "פילו".

עם זאת, בעניינה של הגב' שמילה עלה מתוך הראיות כי היא הודיעה על התפטרותה מהתובעת, קודם להפסקת פעילותו של חנן בחברה והיווצרות הסכסוך בין הצדדים , ועוד בחודש אפריל 2017. (לעניין זה ראה ס' 9 לתצהיר העדה ונספח ב' לאותו תצהיר).

עוד עלה מתוך הראיות כי נוכח הודעתה זו של הגב' שמילה, נשלחה ללקוחות התובעת הודעה בדבר עזיבתה. על אלו יש לשוב ולהבהיר כי לא הוטלה על הגב' שמילה כל מגבלה באשר לתחרות או פעילות בחברה מתחרה.

הגב' שמילה הכחישה את הטענות לפיהן חנן הסתובב במסדרונות התובעת וצעק כי היא באה אתו וכי מי שיעבור עמו ירוויח יותר, והעידה כי לא נוהל כל שיח בינה לבין חנן בעניין העסקתה מייד עם פרוץ הסכסוך, אלא רק לאחר שחנן שכר מקום וקצת הסתדר. (ר' ע' 102 ש' 21 – ע' 103 ש' 4 לפרוטוקול הדיון).

בנסיבות אלו, והגם ההכרה בהשלכה האפשרית של המשך פעילותם של חנן יחד עם הגב' שמילה במסגרת החברה החדשה, היא הנתבעת 3, לא ניתן להורות כי המעבר הבודד של עובדת אחת, יש בו כדי לייצר הטעייה ברורה מצד הנתבעים באשר לזהות החברות, אך בשל כך.
טעויות/הטעייה בפועל של לקוחות החברות
התובעת ביקשה להצביע על טעויות שאירעו בפועל, של לקוחות וספקים, אשר לכאורה לא הבחנו בין שני בתי העסק.
לשיטתה, בטעויות אלו אשר התרחשו בפועל, יש כדי ללמד, יותר מכל, על החשש להטעיה.

בשורות הבאות יפורטו האירועים או הלקוחות אשר אליהם ביקשה התובעת להפנות את שימת הלב.

הלקוחה מיכל קנר – פנתה בתלונה לתובעת באמצעות אפליקציית whatsApp במסגרתה ביקשה להלין על שלט בטיחות פגום, אותו רכשה מהנתבעים תמורת סכום של 100 ₪.

הגב' קנר העידה כי לצורך רכישת השלט, חיפשה באינטרנט "שלט פולט אור" והגיעה אל אתר הנתבעים. בהמשך, כאשר ביקשה להתלונן, חיפשה שוב את המספר באינטרנט על פי שם העסק אותו זכרה והגיעה לתובעת. (עמוד 18 שורות 9-11 לפרוטוקול הדיון).
יצוין כי הגב' קנר הינה לקוח אקראי בסכום שולי, ואין חולק כי אינה מהווה דוגמא מייצגת ללקוחות הצדדים, אשר לרב הינם חברות בנייה גדולות וקבלנים.
התובעת ביקשה ללמד ממקרה זה, גם על הטעיה בה נקטה התובעת, ע"י רכישת קישורים ממומנים במנוע החיפוש של גוגל. לא מצאתי פסול בכך שעסק יבחר לפרסם עצמו בדרך זו, הפתוחה בפני כלל העוסקים בתחום.
יתרה מכך, דווקא דוגמא זו, מלמדת ההיפך, ממה שביקשה התובעת ללמד, שכן הגב' קינר ביקשה להגיע אל הנתבעת 3, ובשל טעות הגיעה אל התובעת דווקא.
הספק נירלט - לטענת התובעת , ספק ותיק עמו היא עובדת, התבלבל ושלח, ביום 29.1.2019 סחורה לתובעת , כאשר תעודת המשלוח ממוענת לנתבעים ועליה הציון "חנן פילו-אש הבנים בע"מ" (ס' 6.1 ו- 6.2 לתצהירה המשלים של הגב' טלקר).
חנן, העיד מנגד, כי נירלט הינו ספק ותיק, המכיר היטב את הסכסוך בין הצדדים ואף ניסה לגשר בין חנן לאביו, וכך אף עלה מתמליל השיחה אשר צורף ע"י חנן לתצהירו המשלים (ר' ס' 8 לתצהירו המשלים).
אף אחד מן הצדדים לא מצא לנכון, לזמן את מנהלה של חברת נירלט למתן עדות.
הספק סמארט ספלאש – עסקינן בספק אשר לכאורה עובד עם שני הצדדים לסכסוך ,שלח חשבונית מס מיום 28.2.2019 הממוענת אל התובעת, אשר אליה צורפה תעודת משלוח מיום 13.2.2019 הממוענת לנתבעת 3 ומתייחסת למוצרים אשר סופקו לה.
מר רפי מסיקה, מנהלה של סמארט ספלאש, העיד כי דובר בטעות של פקידה חדשה שהגיעה אליו באותו זמן, אשר אירעה פעם אחת בלבד ותוקנה (ר' עמוד 160 שורות 23-31 לפרוטוקול הדיון).
הלקוח – אייגרופ (בר ביצוע) – ביחס ללקוח זה נטען כי מנהלה, מר מעוז חלפון התקשר לתובעת כדי להתלונן על עבודה שבוצעה עבורו, אולם התברר כי מדובר בעבודה אשר בוצעה ע"י הנתבעת 3. מתמליל השיחה אשר צורף כנספח 3 לתצהירה של גב' טלקר, עלה כי חנן התנהל כלפיו, כאילו הוא "פילו אש".

מר חלפון לא נתן תצהיר, לא זומן לעדות ולא נחקר, וסוגיות שונות העולות מתוך התמליל שצורף, נותרו לא ברורות.

הלקוח חב' סולידאר י.א. הנדסה- גב' טלקר צירפה התכתבות עם מנהל החברה- אינג' זהר איהאב ממנה עלה כי מר איהאב סבר לכאורה כי חנן מייצג את התובעת. כן הוצג מייל אשר מוען לחנן ונשלח בטעות לתובעת.
מנגד, צורף ע"י חנן תמלול שיחה עם מר איהאב, ממנה עולה כי הוא מודע לסכסוך בין הצדדים ואף ניסה לגשר ביניהם. עוד עלה כי מר איהאב מודע היטב להפרדה בין העסקים וטעה מאחר וחשב שסיגל, אשר פנתה אליו, היא אלונה (וכן ר' עדותו של חנן בעמוד 148 שורות 3-10 לפרוטוקול הדיון).
בדומה לעניינו של מר חלפון, גם ביחס למר איהאב, התברר כי איש מן הצדדים לא מצא לנכון לזמן את מר איהאב למתן עדות , ונותר התמליל בלבד.
לתיק הוגש תצהירו של מר כפיר עובדיה, אשר הועסק על ידי התובעת במשך תקופה של כארבעה וחצי חודשים, כאיש מכירות. מגוף התצהיר עלה כי בתקופת עבודתו הקצרה אצל התובעת, הוא נתקל מספר פעמים, בלקוחות אשר התבלבלו בין עסקה של התובעת לבין זה של הנתבעים, וכן כי הוא שמע מלקוחות אשר קיבלו פנייה מאלונה, לרבות הלקוח אלי אביב מחברת "אופק שלי", כי היא הציגה עצמה כ"אלונה מפילו אש".
עם זאת, במסגרת חקירתו בבית המשפט, העיד מר עובדיה, כי הוא עצמו, לא שמע, לא את חנן ולא את אלונה, מציעים למישהו משהו, עדותו נסמכת על דברים אשר נאמרו לו על ידי צדדים שלישיים, והוא אינו יודע אם הם נכונים או לא (ראה עמוד 36 שורות 17-24 לפרוטוקול הדיון). מר עובדיה לא ידע להגיד שמות של לקוחות אשר התבלבלו (עמוד 37 שורות 27-28 לפרוטוקול הדיון), והמשקל הראייתי אשר מצאתי לתת לעדות, היה נמוך מאוד.
יצוין כי על אף צירופו של תצהיר מטעם מר אלי אביב, ע"י הנתבעים, בסופו של דבר הוא לא התייצב למתן עדות.
הלקוח מר ירון ברנד – התובעת ביקשה להציג הקלטה של הלקוח ירון ברנד , לעניין קיומה של הטעייה. הקלטה זו לא היוותה חלק מחומר הראיות, היא לא תומללה ולא הוגשה, ומר ברנד לא זומן למתן עדות. לא מצאתי לייחס לראייה זו, משקל ראייתי כלשהו.

הלקוח קן התור – התובעת ביקשה ללמוד מ מוצגים ת/2 ו- ת/41, כי הלקוח "קן התור", אשר שכר את שירותיה של הנתבעת 3 במסגרת פרויקט קאנטרי רמז, התבלבל בין החברות, מאחר וציין את השם פילו אש על גבי טיוטת החוזה. בפועל מדובר בטיוטה בלבד, אשר אינה חתומה ואינה כוללת את כלל פרטי הצדדים. חנן העיד כי שתי החברות התחרו ביניהן על ביצוע הפרויקט אשר כמעט ניתן לתובעת, אולם בסופו של דבר הנתבעת 3 היא זו שנבחרה, במודע לבצע את העבודה ועד היום הם עובדים שם. (ראה עמוד 56 שורות 14-20). גם כאן, מנהל הפרויקט לא זומן למתן עדות.

הלקוח איתן בריזדה – לקוח זה שלח הודעת דואר אלקטרונית ביום 15.5.2017, המתייחסת לפרויקט במחנה גלילות. ההודעה נשלחה לכתובת הדוא"ל של התובעת, בצירוף בקשה להעבירה לחנן או לאלונה (מוצג ת/17). מתמליל השיחה שנערכה בינו לבין מר דוד פילו (ת/18) עולה כי קיבל פניה מהנתבעים, מבלי להבין כי המדובר בחברה אחרת. חנן העיד בעניין זה כי זה היה בימים הראשונים לאחר שעזב את התובעת והוא היה מבולבל ולא ידע כיצד להתנהל.

מר בריזדה לא הוזמן ע"י מי מהצדדים למתן עדות אודות נסיבות הטעות. יצוין כי בסופו של דבר, העבודה בוצעה על ידי התובעת.

הלקוח רום ארד הנדסה – התובעת צירפה לתצהירה עמוד ראשון של הסכם לא חתום או טיוטת הסכם, עליהם נרשם שם הקבלן המבצע כ"פילו מיגון אש" ושונה לאחר מכן לשמה של התובעת. לא הוצגה כל ראיה ביחס לנסיבות הטעות, וגם כאן, מנהל הפרויקט, לא זומן למתן עדות.

הלקוח גרין מבנים – גב' סיגל טלקר הע ידה כי על אף שהתובעת ביצעה עבור הלקוח "גרין מבנים" עבודה בקיסריה , שולמה התמורה מחמת הטעות לנתבעת 3, ובהמשך הושב הכסף לתובעת. אירוע זה לא נזכר בתצהירה של הגב' טלקר, לא צורפה אסמכתא באשר לטעות הנטענת ומנהל אותה חברה לא הובא למתן עדות.

זה גם המקום לציין כי ביחס לחלק לא מבוטל מטענות התובעת באשר לטעויות שאירעו מול ספקים או לקוחות, בחרה התובעת, בכוונת מכוון, שלא לזמן את העדים הרלוונטיים לעדות. לדברי המצהירה הגב' טלקר, הדבר נבע מהעדר הרצון להטריד או להסתכסך עם אותם לקוחות. הגם ההבנה בדבר העדר הרצון לערב לקוחות בסכסוך נשוא פסק דיני זה, עומדת החלטה זו לחובתו של אותו צד אשר בחר שלא לזמן עדים רלוונטיים.

כלל האירועים ונתונים אשר פורטו לעיל, מלמד על כי אכן התקיימו טעויות בזיהוי, תוך ייחוס עבודות או פניות של בעלת דין אחת לשניה, ומשכך גם על חשש כי טעויות אלו יוסיפו ויתרחשו גם בעתיד .

אין אני מתעלמת מהדוגמאות אשר נמנו לעיל או ממשמעות קיבוצם , על שלל טענות שני הצדדים ביחד אליהן. עם זאת, גם לא ניתן להתעלם מהמועדים בהם התרחשו, מהיקפן, מתוצאות הטעיות, והשלכותיהן.

דווקא תוך מתן הדעת לאותו מכלול, ואותן טעויות מצד ספק או לקוח זה או אחר, אשר בלבלו בין שתי החברות, אני מוצאת כי המדובר במכלול של טעויות מינוריות, בשוליים של פעילות הצדדים, ואלו אשר בהינתן היקף עבודתה של התובעת, ספק גדול בעיני באם יש להן חשיבות כלשהי, לא כל שכן חשיבות של ממש.

אני ערה להלכתו של כב' בית המשפט העליון בדבר המשמעות של טעויות וההשלכות העתידיות על אפשרות הטעייה. ואולם מקום בו חלק ניכר מטענות הצדדים באשר לטעויות לווה בראיות חלקיות מאוד, התייחס לאירועים נקודתיים אשר לא נלוו להן תוצאות כלכליות מהותיות, ואף לא הובאה ולו דוגמא אחת, לפרויקט אשר נמסר לביצועה של הנתבעת 3 עקב טעות בזיהוי על אף הכוונה המקורית למוסרו לידי התובעת, יקשה עלי להגיע למסקנה על פיה היה באלו כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי להטעיה.

בנוסף, וחשוב לא פחות, בחינתם של כלל המקרים אשר הוב או על ידי התובעת מלמד כי הטעויות אשר פורטו לעיל, התרחשו, ברובן, בזמנים הסמוכים להקמתה של הנתבעת 3, והיקפן הולך וקטן ככל שחולף הזמן, כאשר כל אחת מהחברות מתנהלת בפני עצמה, לצד האחרת.
הפרת סימן מסחר
לטענת התובעת, מאז הקמתה בשנת 1989, מתנהלת פעילותה השיווקית והמסחרית תחת השם "פילו-אש", בעברית ובאנגלית, ושם זה הפך לסימן מסחר מוכר היטב, המזוהה עמה.

זה המקום לציין כי רק לאחר הגשת התביעה, בשנת 2017, הגישה התובעת בקשה לרישום סימן מסחר זה (וזאת, להבדיל מרישום סימן המסחר ביחס ללוגו שלה, אשר נרשם עוד בשנת 2013).
במועד הגשת כתב התביעה המתוקן, לא החזיקה התובעת בסימן מסחר רשום, ובין הצדדים התנהלו הליכים בעניין זה בפני רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר (להלן: "רשם סימני המסחר" או "הרשם")
ביום 5.11.2020, ולאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות בתיק זה, אושרה בקשתה של התובעת לרישום סימן המסחר, תוך הבהרה של רשם סימני המסחר בהחלטתו, כי אין ברישום הסימן כדי להקנות לתובעת בלעדיות בשימוש "פילו" ו- "אש" בנפרד, אלא אך בסימן עצמו. (ר' החלטת כב' הרשם, אשר הגשתה כראיה אושרה בהחלטתי מיום 11.11.2020).
התובעת טענה כי השימוש שעושים הנתבעים בסימנים הדומים לאלה שלה, מהווים הפרה ודילול של סימן המסחר שלה.

סעיף 46א(א) לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), תשל"ב 1972 (להלן: "פקודת סימני המסחר"), קובע את ההגנה המוקנית לבעל סימן מוכר היטב, גם אם אינו סימן רשום, בשימוש שהינו ייחודי בסימן, לעניין טובין שלגביהם הוא מוכר היטב בישראל, או לעניין טובין מאותו הגדר.

סימן מסחר מוכר היטב, מוגדר בסעיף 1 לפקודה כ-"... סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, ואפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לעניין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לעניין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק;".

פקודת סימני המסחר, מעניקה לסימן מוכר היטב הגנה נרחבת, המשתרעת אף על טובין שאינם מאותו ההגדר (ר' סעיפים 11 (14) ו- 46(א)(ב) לפקודת סימני המסחר).

במסגרת הפסיקה גובשו מספר מבחני עזר, לצורך קביעת מעמדו של סימן כ- "סימן מוכר היטב", לרבות מידת ההכרה של הציבור הרלוונטי; היקף השימוש ומשך השימוש; היקפי מכירות ועומק החדירה לשוק; היקף פרסום הסימן ומשך הפרסום; המידה בה הסימן מוכר, מידת השימוש בו, רישום ואכיפה; מידת הייחודיות של הסימן ואופי ומידת השימוש של הסימן או סימן דומה על ידי צדדים שלישיים; אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק; והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות.
ההכרעה ביחס להתקיימותם של מבחנים אלו היא הכרעה עובדתית, אותה יש לבסס על ראיות איכותיות ואובייקטיביות . (ר' ע"א 9191/03 Aktiebolag נ' אבסולוט שוז , פ"ד נח(6) 869, 881 (להלן: "עניין אבסולוט"); וכן החלטה בהתנגדות לרישום מס' 238375 Speedo holdings B.V נ' Brooks Sports Inc (פורסם בנבו ; 25.4.2018)).
כמו כן עולה מפסיקתו של כב' בית המשפט העליון, כי לרוב, ההקשר העומד ביסוד ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב הינו הקשר בינלאומי, הגם כי לא נשללה לחלוטין האפשרות, להכיר בסימן זה, גם בהתייחס ליצרן מקומי אשר אינו מוכר בשווקים הבינלאומיים, אלא בישראל בלבד. (ר' ע"א 6181/96 קרדי נ' Bacardi & Company Limited, פ''ד נב(3) 276, 282; ע"א 10959/05 Tea Board נ' Delta Lingerie S.A.OF Cachan (פורסם בנבו ; 7.12.2006);

בעניינו לא הוכח כי הסימן פילו אש, הוא אכן "סימן מוכר היטב", בקרב ציבור הצרכנים, המזהה אותו עם התובעת.
בפרסום או בשימוש שעשתה התובעת בשם זה לא די, על מנת להוכיח כי הציבור אכן מזהה סימן זה עמה. כך למשל, לא הובא סקר צרכני אשר יש בו כדי להעיד על זיהוי כאמור, ואף לא עדות של מי מהלקוחות.
התובעת טענה להיקף מכירות שנתי של כ- 12-14 מיליון ₪ - היקף אשר אינו כה משמעותי עת עסקינן בפרויקטים רחבי היקף, אשר מסתכמים לעיתים בהיקף של מאות אלפי ₪ לפרויקט. עוד יצוין כי התובעת לא הביאה ראיה כלשהי לביסוס הנתונים הכלכליים הנטענים על ידה, לא ביחס להיקף מכירותיה, ולא ביחס לסכומים אותם היא משקיעה, לטענתה, בשיווק ופרסום של מוצריה.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו משך שנים רבות, משנת 2006 ועד סמוך לאחר הגשת התביעה, התובעת התנהלה בכלל תחת השם פי אם אס טכנולוגיות.
גם רשם סימני המסחר קבע בהחלטתו כפי שנזכרה לעיל, כי התובעת לא הוכיחה כי הסימן "פילו אש" הינו סימן מסחרי מוכר היטב (ר' ס' 21 להחלטתו).

במסגרת סעיף 1 לפקודת סימני המסחר הוגדרה "הפרה" כשימוש, על ידי מי שאינו זכאי לכך, בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, או בהתייחס לסימן מוכר היטב, רשום או שאינו רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות.

בענייננו, כאמור, במועד הגשת התביעה, הסימן אשר התובעת טוענת להפרתו, לא היה סימן מסחר רשום, ואף לא הוכח כי הוא סימן מוכר היטב, ומשכך, לא קיימת הפרה של סימן המסחר, וממילא גם לא דילול שלו.

למעלה מן הצורך יצוין, כי לצורך בחינת הפרתו של סימן מסחר, נבחן הדמיון המטעה בין שני הסימנים, באמצעות המבחן המשולש (המשמש גם לצורך עוולת גניבת העין), קרי: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות והלקוחות, ויתר נסיבות העניין. למבחנים אלה מצטרף גם מבחן השכל הישר.

מבחנים אלה, יושמו על ידי במסגרת עוולת גניבת העין לעיל, והאמור שם, יפה גם לעניין הטענות בדבר ההפרה לכאורה של סימן המסחר.

כאמור לעיל, לא מצאתי לאסור על השימוש בשם "פילו", כמו גם על השימוש במילה "אש" (זאת להבדיל מהשימוש בצירוף המילים "פילו אש"), וגם החלטת רשם סימני המסחר קובעת מפורשות כי:
"... רישום הסימן "פילו אש" איננו מעניק בלעדיות בכל אחת מן המילים "פילו" ו- "אש" בנפרד, אלא בסימן עצמו ובסימנים הדומים לו (כהגדרת "הפרה" בפקודת סימני המסחר)...".
כן יצוין, כי בדומה להגנת השם הקבועה בסעיף 1(ב) לחוק עוולות מסחריות, קובע ס' 47 לפקודת סימני המסחר כדלהלן:

" רישום לפי פקודה זו לא ימנע אדם מהשתמש שימוש אמת בשמו או בשם עסקו, או בשמו הגאוגרפי של מקום עסקו, שלו או של קודמיו בעסק, או מהשתמש בהגדר אמיתי של מהותם או איכותם של טובין שלו", כאשר בהתאם לס' 2 לפקודה "... "טובין" - אף שירות במשמע".

גם בהתייחס ללוגו של התובעת, ובהינתן ההבדלים החזותיים בין שני הסימנים, כפי שהם כיום, איני מוצאת כי השימוש אותו עושה הנתבעת 3 בלוגו שלה הוא שימוש מפר. בסיפא של החלטתי זו, אני מוצאת עם זאת להוסיף ולציין כי ככל שהלוגו של הנתבעת 3 היה נותר כפי שהיה במועד הגשת התביעה, לא מן הנמנע כי היה מקום להגיע למסקנות שונות.

גזל סוד מסחרי
עניין זה נדון על ידי לעיל, במסגרת השימוש אותו עשתה הנתבעת 3 ברשימת הלקוחות של הנתבעת ובהצעות המחיר אשר ניתנו על ידה.
כאמור לעיל, מצאתי כי רשימת הלקוחות ככזו , היא אכן סוד מסחרי של התובעת, אלא כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי חנן מודע לזהות כלל "השחקנים" בשוק, וכי למעט הנוחות הטכנית אשר נבעה מהקיבוץ של המידע, אין המדובר בנתונים אשר אינם בידיעתו, כאלו אשר היו חסויים, או כאלו אשר כל מתחרה אחר של התובעת אינו מודע להם.
בהתייחס לתוכן הצעות המחיר – לא הוכח השימוש אשר נטען כי נעשה בהן, לא כל שכן הרווחים אשר צמחו לנתבעת 3 עקב כך, או קיומו של קשר סיבתי בין רווחיה של הנתבעת 3 לבין הגז לה הנטענת של הסוד המסחרי של התובעת .
תיאור כוזב
התובעת טענה להתקיימות יסודותיה של עוולת "תיאור כוזב", על פי ס' 2 לחוק עוולות מסחריות, וזאת בהינתן המידע אותו פרסמה הנתבעת 3 לגבי עסקיה, לרבות לעניין ייחוס של פרויקטים כמו גם היקף ניסיונה של התובעת לנתבעת 3, הגשת הצעות מחיר הנחזות להיות של התובעת, ופרסומים שונים אשר יש בהם כדי ללמד על קשר בין 2 העסקים.

כפי שפורט לעיל, מצאתי פגם באחד מפרסומי הנתבעת 3 ממנו ניתן היה לטעות ולחשוב כי פרויקטים אשר בוצעו על ידי התובעת, ולו באמצעות חנן, בוצעו על ידי הנתבעת 3 . בכך – כשלו הנתבעים.

עם זאת, בכל הנוגע לייחוס ניסיון לנתבעת 3 על בסיס ניסיונם של עובדי ומנהלי הנתבעת 3, לא מצאתי לקבל את טענות התובעת וזאת מן הטעמים אשר פורטו לעיל.

עוד מצאתי כשל בהתנהלות הנתבעים בהעלאת סרטוני הדרכה אשר צולמו במסגרת עבודתו של חנן בתובעת, לאתר הנתבעת 3, כמו גם בשיתוף פוסטים בהם כלולות תמונות אשר צולמו במסגרת עבודתו של חנן אצל התובעת, כאשר ברקע מופיע הלוגו שלה. סרטונים ותמונות אלה מהווים חלק מהקניין הרוחני של התובעת, ובשיתופם במסגרת האתר של הנתבעת 3 יש כדי להטעות, לרמז על קשר בין החברות ואף לגרום לצרכנים לייחס שירות ומוצרים של התובעת, לנתבעת 3.
הוא הדין ביחס להעלאת תמונת בתו של חנן לפייסבוק שלו, תוך ציון : "היום בו הנכדה של פילו הגדול מבקרת במפעל", או תמונה של בנו החובש קסדה, תוך ציון "פילו אש דור ההמשך".
בפרסומים אלה יש כדי ללמד על קשר לכאורי בין הנתבעת 3 לתובעת ולדוד פילו – קשר אשר למעשה, לא קיים בהיבט הפעילות העסקית של הצדדים , ואף לטענת הנתבעים אינו קיים בפועל.
התערבות לא הוגנת והכבדת גישה
התובעת טענה להתקיימות יסודותיה של עוולת "התערבות לא הוגנת" על פי ס' 3 לחוק עוולות מסחריות, ולהכבדת הגישה של לקוחותיה אל עסקה, וזאת מכוח השימוש של הנתבעים בשם המתחם piloesh.com, ובמספר הטלפון אשר שימש את חנן בעבודתו אצלה, והופיע בכלל פרסומיה.

בת"א (ת"א) 1627/01 מ.ש. מגנטיקס בע"מ נ' דיסקופי (ישראל) בע"מ (פורסם בנבו ; 3.6.2001) (להלן: "עניין מגנטיקס"), קבע בית המשפט כי מקום בו נתבע נטל לעצמו את הסימן המסחרי לפיו מוכר עסקו של התובע, ובכך מנע ממנו את האפשרות להקים אתר אינטרנט הנושא את הסימן המסחרי על פיו הוא מוכר בציבור, יש בכך משום הכבדה לא הוגנת.
עם זאת, יש להבחין בין עובדות פסק הדין בעניין מגנטיקס לבין ענייננו. בעוד שבעניין מגנטיקס תכלית רישום שם המתחם נועדה אך ורק כדי למנוע מהתובעת לעשות שימוש בשמות בהן היא מוכרת בציבור, ולא נבעה משום אינטרס או צורך לגיטימי של הנתבע, הרי שבענייננו, אין חולק כי השם "פילו" הינו גם שם משפחתו של הנתבע. הוכח כי זהו השם בו הוא מוכר בקרב הלקוחות והספקים וכי הוא עשה שימוש רצוף בשם המתחם, מאז שנת 2013, בידיעתה של התובעת ובהסכמתה.
יתרה מכך, במועדים ב הם רכש חנן את שם המתחם הנדון, בשנת 2013 (ולמעשה בין השנים 2006-2017), התובעת כלל לא התנהלה תחת השם "פילו אש", אלא תחת השם " פי אם אס טכנולוגיות", וגם שם המתחם שהיא בחרה לעצמה, עוד בטרם רכישת שם המתחם ע"י חנן, כמו גם כתובות הדוא"ל ששימשו את עובדיה, נגזרו משמה – פי. אם.אס טכנולוגיות.

התובעת הייתה מודעת, במשך שנים, לשימוש אותו עושה חנן בשם מתחם דנא, ורק לאחר הגשת תביעה, בשנת 2017, בחרה התובעת לחזור לשמה המקורי, הכולל את שם המסחר "פילו אש", ולהעלות טענות כמפורט לעיל.

בנסיבות אלה, גם אם בבחירת שם המתחם ע"י הנתבעת 3 היה כדי להכביד על התובעת, אין לקבוע כי מדובר בהכבדה בלתי הוגנת.

בנוסף, וכפי שצוין לעיל, לאחר מתן צו המניעה, חדלו הנתבעים מעשיית שימוש בשם המתחם "פילו אש", והחלו להשתמש בשם מתחם הנושא את שמה של הנתבעת 3.
לא מצאתי כי קיימת מניעה לשימוש בשם מתחם זה ע"י הנתבעת 3 ועובדיה, גם אם אינם שייכים למשפחת פילו.
זכויות יוצרים
התובעת טענה להפרה של זכויות יוצרים שלה, וזאת על דרך של העתקת תמונות וסרטונים, אשר צולמו במהלך השנים על ידי עובדי התובעת, במהלך עבודתם ובמסגרת כנסים והרצאות אותם יזמה התובעת.
כן נטען להפרת זכויות היוצרים של התובעת, עקב העתקת קטלוג השילוט שלה, פורמט הצעות המחיר והניוזלטר אשר נשלח על ידה ללקוחותיה.

סעיף 4 (1) לחוק זכות יוצרים, קובע קיומה של זכות יוצרים, בין היתר, ביצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית או יצירה אומנותית, כהגדרתן בחוק, ובהתקיים התנאים הקבועים בסעיפים 8 או 9 לחוק (כאשר על פי סעיף 8 נדרש כי היצירה תהיה יצירה אשר פורסמה לראשונה בישראל ואשר יוצרה הינו אזרח ישראלי).

בפסיקה נקבע, כי על מנת לענות על דרישת המקוריות, היצירה אינה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או המצאה מקורית, וכל שנדרש הוא כי היצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה, ודי אף בעריכה או סידור שונים, של דבר קיים (ר' ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ ואח' נ' גלידת ויטמן בע"מ ואח', פ"ד מ(3) 340; ע"א 136/71 מ"י נ' אחימן, פ"ד כו(2) 259).

בהתאם לסעיף 34 לחוק זכות יוצרים, המעסיק הוא בעל זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו, לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם הוסכם אחרת.

בהתייחס לסרטונים אשר הועלו על ידי הנתבעים לאתר האינטרנט של הנתבעת 3 או שותפו על ידי הנתבעים או מי מהם, בדף הפייסבוק שלהם, מצאתי כי אכן מדובר בהפרה של זכויות יוצרים. סרטונים אלה, הם ללא ספק פרי יצירה מקורית של התובעת ומהווים חלק מקניינה הרוחני. הנתבעים או מי מהם, לא היו רשאים לעשות בהם כל שימוש, ללא הרשאה מפורשת. יתרה מכך, בשיתופם של תמונות וסרטונים אלה ע"י הנתבעים, היה כדי להטעות את הלקוחות הפוטנציאליים, לרמז על קשר בין החברות ואף לגרום לצרכנים לייחס שירות ומוצרים של התובעת, לנתבעת 3.

גם בהתייחס לתמונה, ת/11, הוכח כי התובעת עשתה בה שימוש קודם, בחוברת שלה, עוד בשנת 2011, טרם השימוש שנעשה באותה התמונה ע"י הנתבעת 3 בשנת 2017.

בעניינה של תמונה זו, התגלתה במסגרת החקירה הנגדית מחלוקת באשר לזהותו של בעל זכות היוצרים.

במסגרת חקירתה הנגדית של איריס עלה כי לדבריה, צולמה התמונה דנא על ידי חנן, באמצעות מכשיר הטלפון שלו, בשנת 2004, ועוד בטרם החל לעבוד אצל התובעת.
ואולם, גרסה זו, לא נזכרה בכתבי הטענות של הנתבעים ואף לא בתצהיריהם, והיא הועלתה לראשונה במסגרת חקירתה של איריס, יש בה כדי הרחבת חזית .
בבחינת למעלה מן הנדרש אוסיף ואציין כי על אף הטענות המפורשות בעניין הפרת זכויות היוצרים בתמונה בכתב התביעה המתוקן (ס' 51) וצירופן של התמונות (המקורית וזו הנטענת להיות מפרה) במסגרת נספח 14 לכתב התביעה, לא הובאה על ידי הנתבעים כל התייחסות לעניין זה, בכתב ההגנה מטעמם (למעט הכחשה כללית של כל הנטען בסעיפים 34-66 לכתב התביעה) ואף לא במסגרת התצהירים. גם חנן עצמו לא התייחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית.
את עדותה של איריס , באופן כולל, מצאתי כחסרה וכזו אשר היה קושי לאמצה. באשר לסוגית התמונה הפרטנית, ועת כי חקירתה הנגדית של נתבעת זו התקיימה כשש עשרה שנים לאחר צילום התמורה, מצאתי שלא ליתן משקל ראייתי משמעותי לטענה חדשה מכוחה זוכרת איריס, בוודאות, כי התמונה אשר נושאה הוא בעל מקצוע המבצע עבודה, צולמה על ידי חנן. כל זאת עת כי לא הוצג המכשיר במסגרתו צולמה התמונה, ושנת הצילום הנטענת הינה 2004 – שנה בה חנן טרם החל עבודתו בתובעת.
מנגד, התובעת הציגה עותק של התמונה המקורית (ומכל מקום עותק מודפס של התמונה כמוצג ת/11). בנסיבות אלה אני מוצאת להעדיף את הגרסה על פיה התובעת הינה בעלת זכות היוצרים גם בתמונה ת/11, וכי זכויותיה ביחס לתמונה זו הופרו על ידי הנתבעת 3.

בהתייחס לקטלוג השילוט, כפי שכבר הובהר לעיל, מצאתי כי זה הועתק מהתובעת.
מקום בו גרסתה של איריס בעניין הקטלוג לא נשענה על יסודות ראייתיים של ממש, ומקום בו לא הועלתה טענה על פיה קטלוג השילוט של התובעת אינו בגדר יצירה מקורית של התובעת , אלא הועתק ממקור אחר כלשהו, אני מוצאת כי יש מקום לקבל את טענת התובעת גם בהתייחס להפרת זכויות היוצרים ביחס לקטלוג.
בהתייחס להצעות המחיר, כפי שהובהר לעיל, מצאתי כי הפורמט והנוסח שלהן, הועתק ע"י הנתבעת 3 מהתובעת.
עם זאת, מקום בו חנן העיד כי מרבית החברות בתחום בונות את הצעות המחיר שלהן בהתאם לנוסח ולסעיפים הרשומים בספר הדקל, וכי גם הוא, עת עבד אצל התובעת, פעל לבנות את הצעת המחיר שלה באופן דומה, ומקום בו התובעת לא הוכיחה כי מדובר ביצירה מקורית שלה (באמצעות הצגת קבצי המקור, עדות של הגרפיקאית וכיוצא באלו), איני מוצאת לקבוע כי מדובר ביצירה מקורית של התובעת אשר הזכויות ביחס אליה הופרו ע"י הנתבעת 3.
בהתייחס לניוזלטר, עלה מ מוצג ת/36 ומנספח 6 לתצהיר גב' נטלי אבן כי קובץ הכולל את הניוזלטר נשלח אל איריס במייל במהלך התקופה הקצרה בה עבדה אצל התובעת. עם זאת, וכפי שנזכר על ידי לעיל, לא הוצגו בפני שני מוצרים גמורים, אשר מהם ניתן ללמוד על העתקת העיצוב ו/או התוכן.

בהינתן האמור לעיל, אני מוצאת כי יש מקום למתן צו מניעה, ביחס לשימוש הנעשה ע"י הנתבעת 3 בתמונות ובסרטוני ההדרכה השייכים לתובעת, לרבות התמונה ת/11 וכן בקטלוג השילוט.

התובעת הוסיפה ותבעה פיצוי ללא הוכחת נזק, בשל הפרת זכות היוצרים.

בהתאם לסעיף 56 לחוק זכות היוצרים, בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי כאמור בסכום שלא יעלה על 100,000 ש"ח, כאשר לצורך קביעת הפיצוי רשאי בית המשפט לשקול, בין היתר, את היקף ההפרה, משך הזמן בו בוצעה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע והרווח שצמח לנתבע - להערכת בית המשפט, מאפייני פעילותו של הנתבע, טיב היחסים שבין הנתבע לתובע ותום ליבו של הנתבע.

בענייננו מצאתי את היקף ההפרה כזה אשר אינו נמצא באיזה מן הקצוות.

בהתייחס לקטלוג השילוט ולתמונה ת/11, אשר שולבה במסגרת הקטלוג של הנתבעת 3, אין המדובר ביצירות אשר הוכח כי הושקעו בהן זמן ומחשבה רבים או יצירתיות יוצאת דופן. בסופו של דבר מדובר בשילוט סטנדרטי, שדוגמאות רבות כמוהו מצויות על גבי הרשת והתובעת עצמה הגדירה את קטלוג השלטים שלה כ"יצירת לקט" (ר' ס' 11 לסיכומי התשובה). די היה בכך כי השלטים הכלולים בקטלוג יהיו מאורגנים בסדר אחר מזה המופיע אצל התובעת, על מנת לטעון כי לא מדובר בהעתקה. גם התמונה, הינה תמונה סטנדרטית, ללא ייחוד כלשהו.

מנגד, ניתן היה להתרשם כי בסרטוני ההדרכה הושקעו זמן ומשאבים כלכליים , וגם מידת המקוריות והיצירתיות הנדרשת להכנתם רבה יותר.

יצוין כי התובעת לא הצביעה אמנם על נזק ממשי שנגרם לה כתוצאה מהפרת זכויות היוצרים. עם זאת, אין ספק, כי הנתבעת 3 התעשרה, שלא כדין, על חשבון התובעת, עת עשתה שימוש בקניינה הרוחני, תוך שהיא חוסכת לעצמה, זמן ומשאבים, הכרוכים ביצירת חומר מקורי משלה.

בנסיבות אלה מצאתי כי לתובעת מגיע פיצוי, ללא הוכחת נזק, בגין הפרת זכויות היוצרים שלה, ואני מוצאת להעמיד את גובה הפיצוי על סך של 50,000 ₪.
הטעיית צרכנים והפרת הוראות חוק הגנת הצרכן התשמ"א 1981
סעיף 2 (א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: " חוק הגנת הצרכן") קובע כדלקמן:
"לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה;
...
(6) זהות היצרן, היבואן או נותן השירות;
(7) השם או הכינוי המסחרי של הנכס או השירות;
(11) התאמתו של הנכס או השירות לתקן, למפרט או לדגם;
..."
בס' 2(ג) לחוק הגנת הצרכן נקבע כי "הוראות סעיף זה יחולו גם על פרסומת".
במסגרת ס' 31(א) לחוק הגנת הצרכן נקבע כי "דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב', ג', ד' או ד'1 כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש)".

כן נקבע במסגרת ס' 31(א1) לחוק הגנת הצרכן כי "הזכות לסעדים בשל עוולה כאמור נתונה לצרכן שנפגע מהעוולה, וכן לעוסק שנפגע, במהלך עסקו, מהטעיה כאמור בסעיף 2".

כפי שהובהר בפסק דין זה לעיל, לא נמצא דבר קיומה של הטעיה בעצם השימוש בשם "פילו" ו- "אש" בשמה של הנתבעת 3, וזאת ככל שהדברים נוגעים להתנהלותה של הנתבעת בתקופה שלאחר מתן צו המניעה הזמני.

עם זאת מצאתי כי בעצם העלאת סרטוני הדרכה בהם מופיע חנן במסגרת עבודתו אצל התובעת, כאשר ברקע מופיע הלוגו שלה, לאתר האינטרנט/ הפייסבוק של הנתבעת 3, כמו גם פוסטים הכוללים תמונות כשברקע מופיעה שמה של התובעת או מכתבי תודה שניתנו לה (תוך מחיקת שמה), יש כדי להטעות את הצרכנים ביחס לזהות נותן השירות ולקשור בין הנתבעת 3 לתובעת.

התובעת הוסיפה וטענה להטעיה, מקום בו הנתבעת 3 כללה בהצעות המחיר מטעמה, סימונים של מכון התקנים, על אף שבפועל, נכון לאותה עת, טרם ניתן לה אישור כאמור. עם זאת, דומה כי טענה זו נזנחה במידה רבה בסיכומי התובעת. למעלה מכך, גם מקום בו קיימת הטעיה, אין עניינה ייחוס מוצרים או שירות של התובעת לנתבעת 3.

אך על מנת שלא יימצא פסק הדין כחסר אוסיף ואציין כי לטענת חנן, לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעים בעניין זה, מקום בו פעלו לכאורה בהתאם לתקנים ולהנחיות שניתנו במסגרתם (ר' ע' 142 ש' 31 – ע' 143 ש' 4 לפרוטוקול הדיון).
ואולם, לעניין זה נמצא כי בהכללתם של סימנ י מכון התקנים, בטרם קבלת אישור מכון התקנים לחומרים ולמוצרים בהם עשתה הנתבעת שימוש, יש כדי להוות הטעיה של הצרכנים, גם אם לא היה באלו כדי לגרום להם לייחס את מוצרי הנתבעת 3 לתובעת, או להיפך (ר' לדוגמא בש"א(ת"א) 1895/05 אמיר שהי שאול נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ (פורסם; 14.2.2008)).

בהתייחס לסעדים להם עתרה התובעת מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן אוסיף ואציין כי משילובם של סעיפים 2 ו- 31(א) לחוק הגנת הצרכן עולה כי מקום בו התבקש סעד של ציווי אשר עניינו הפסקת פעולה אשר יש בה כדי להטעות את הצרכן, ניתן להסתפק בהטעיה פוטנציאלית, ואין צורך להוכיח הטעיה בפועל.

ואולם, מקום בו הסעד המבוקש הינו סעד של פיצוי, על התובע להראות קיומו של נזק וקשר סיבתי, בין הנזק למעשה העוולה. (ר' דעת הרב של כב' השופט ברק וכב' השופט אנגלרד בע"א 1977/97 ברזני נ' בזק, פד"י נה(4) 584, 617, אשר אומצה במסגרת הדיון הנוסף בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4) 584 (פסקאות 35-38 לפסק דינו של כב' השופט חשין); ה"פ (מרכז) 11359-03-09 ג'וב מאסטר בע"מ נ' אול יו ניד בע"מ (פורסם; 28.12.2010)).

בענייננו לא הוכחה הטעיה של הצרכנים בפועל, הן ביחס לסרטונים ולתמונות והן ביחס להופעתם של אישורי מכון התקנים על גבי הצעות המחיר. כמו כן לא הוכח הנזק שנגרם לתובעת, כתוצאה מאותה הטעיה לכאורה וכן הקשר הסיבתי בין ההטעיה לנזק.

בנסיבות אלה, הסעד הרלוונטי היחיד, הינו סעד של מתן צו מניעה מתאים, וזא ת בהתייחס לשימוש אותו עושה הנתבעת 3, בסרטוני ההדרכה, בתמונות ובמכתבי המלצה השייכים לתובעת, כמו גם ביחס לשימוש שעושה הנתבעת 3 בסימוני מכון התקנים, ככל ושימוש זה כיום אינו נעשה בהתאם להוראות הדין.
התעשרות שלא כדין
ס' 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"), קובע כדלקמן:
"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן-הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה".
יסודותיה של עוולה זו הינם שלושה: 1. התעשרות. 2. קשר סיבתי. 3. שלא על פי זכות שבדין.

התובעת טענה כי הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבונה, כאשר זכו בפרויקטים עקב מעשי ההטעיה הנטענים, תוך שהם מתנהלים כטפילים על חשבון המוניטין שלה.

כן נטען כי הנתבעים התעשרו שלא כדין, עת העתיקו מהתובעת את רשימת התפוצה שלה, כמו גם את קבצי הגרפיקה של שילוט הבטיחות שלה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הראיות אשר הונחו בתיק זה, לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי מתקיימים במקרה דנא יסודותיה על עוולת עשיית העושר, ככל ועניינה קבלת/ביצוע הפרויקטים, ואפרט;

התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים זכו בפרויקטים, או פרויקט כלשהו, עקב הטעיה בה נקטו, או עקב השימוש ברשימת התפוצה של התובעת או בקבצים אחרים שהועתקו ממנה, ולא עקב העובדה כי הציעו ללקוחות תנאים אטרקטיביים, כמו מחיר נמוך יותר, או עקב בחירתם המושכלת של אותם לקוחות, להמשיך ולעבוד מול חנן, אותו הכירו מפרויקטים קודמים.
כאמור לעיל, במסגרת עבודתו של חנן אצל התובעת, משך שנים רבות, בין היתר כמנכ"ל וכסמנכ"ל ביצוע, הוא זה אשר שימש כאיש הקשר והביצוע מול הלקוחות, ודומה כי ההיכרות שלו עמם הייתה גורם משמעותי בשאלת ההתקשרות העתידית.
כך לדוגמא יופנו הצדדים ללקוח בשם אפקון. בעניינו של זה, ועל אף טענתה של התובעת על פיה מדובר בפרויקט אותו היא הייתה אמורה לבצע, עלה מתוך הראיות כי התובעת והנתבעת 3 התחרו על קבלתו של הפרויקט, ובסופו של יום מצא הלקוח לנכון להתקשר עם הנתבעת 3. (ראה עמוד 50 ש' 27 – ע' 51 ש' 4 לפרוטוקול הדיון).
מנספח 11 לתצהיר חנן עולה כי הנתבעת 3, עדכנה את אפקון על המצב החדש והקמת הנתבעת 3, עוד ביום 11.6.2017, ולצורך ההתקשרות עם אפקון היא פתחה כרטיס ספק נפרד באפקון, ביום 12.6.2017, וכן צירפה תעודת התאגדות ומסמכים נלווים נוספים.
יתרה מכך, ממכתב ההמלצה שניתן לחנן בשנת 2013, ע"י ניר כהן, מנהל הפרויקטים בחב' אפקון, עולה כי הוא העריך מאוד את חנן, באופן אישי, וככל הנראה בחר, באופן מודע, לעבוד עמו ומולו. בין היתר, צוינו במכתבו הדברים הבאים:
"... בשלב העבודה של הפרויקט שנמשך כשנתיים, ובשלב של מסירת העבודה וסגירת החשבון, חנן טיפל בפרויקט באופן אישי כנציג חברת פי. אם. אס טכנולוגיות. חנן היה מעורב בכל נקודה ונקודה והתחושה היתה ששום דבר לא זז בלעדיו, גם אם אתה לא רואה אותו פיזית בשטח, אתה מרגיש את כובד משקל בשטח.
שמחתי לגלות כי תחושות הבטן שלי לא הכזיבו אותי. זכיתי לעבוד מול אדם, שעומד מאחורי המילה שלו, ויודע להתגמש בהתאם לצורכי הלקוח. חנן הוכיח בעבודתו, מקצוענות, ועמד בכל המשימות תוך הפגנת התלהבות, נאמנות, אמינות ויושר.
חנן הוכיח אסרטיביות והסב לי כמנהל פרויקט שקט תעשייתי, כשהוא מראה נכונות להשקיע מאמצים אישיים הרבה מעבר למקובל בתחום.
לאחר העבודה המשותפת בפרויקט פרישמן 46, חנן פילו הפך להיות ברירת המחדל שלי בכל פרויקט שיש לי או לקולגות שלי בכל תחום הגנות האש. גם מבחינת ייעוץ וגם מבחינת ביצוע...".
זה המקום להדגיש כי הגם והתובעת הגישה ראיות רבות מאוד במהלך ניהולו של תיק זה, לא הובא על ידה , ולו עד בודד, אשר יכול היה להעיד כי התקשר עם הנתבעת 3 בהסכם לביצוע עבודות עקב הטעיה.

מעבר לכך, לא הוכח קשר סיבתי בין הרווחים שנטען כי צמחו לנתבעת 3 מהפרויקטים אותם ביצעה, לבין הפעולות אשר בגינן נטען כי הושגה אותה התעשרות שלא כדין.

כך למשל, לא הוכח כי השימוש שנעשה ברשימת הלקוחות של התובעת, הוא אשר הביא לזכייה בפרויקט זה או אחר ע"י הנתבעת 3, להבדיל למשל מתנאים אטרקטיביים יותר שהוצעו על ידה, או בחירה מושכלת של הלקוחות, להמשיך ולעבוד עם חנן.

רשימת תפוצה או רשימת לקוחות אכן עשויה לסייע לנתבעת 3 להשיג פרויקטים ולקוחות, אך לא די בה. כפי שהובהר לעיל, הליך ההתקשרות בהסכם היה לרוב ארוך והצריך משא ומתן ממושך. כמו כן, לא הוכח שיעור הרווח שנטען כי צמח לתובעת.

באשר להעתקת קבצי השילוט ופורמט הצעות המחיר של התובעת, כמו גם שימוש ברשימת התפוצה שלה, הוכח כי אלה אכן נעשו. בכך התעשרה הנתבעת 3 שלא כדין, עת חסכה לעצמה זמן עבודה ומשאבים כספיים.
עם זאת, ביחס לחסכון בזמן ובמשאבים, לא הוכח שיעור ההתעשרות וכפועל יוצא מכך, הסכום שאותו על הנתבעת 3 להשיב לתובעת.

התנהלות כוללת
לאחר שבחנתי את אופן התנהלות הנתבעים , ביחס לכל אחד מהרכיבים בנפרד, מצאתי כי יש מקום להוסיף ולתת את הדעת לתמונה הכוללת העולה מהצטברות כלל הראיות.

התמונה העובדתית הכוללת אליה נחשפתי במערך יחסי הצדדים, היא תמונה קשה, יצרית, וזו אשר דומה כי הושפעה מגורמים רבים אשר אין בינם לבין הפעילות העסקית של התובעת, דבר.

בחלק הארי של פעולות הנתבעים לא היה כדי ללמד על הטעיה מכוונת של הלקוחות, ואף נמצא כי הנתבעים נקטו צעדים שונים מתוך מטרה לבדל בין החברות, ולעדכן אותם בדבר פתיחת העסק החדש.

כמו כן לא הובאה, אפילו דוגמא אחת, של לקוח הטוען כי התקשר עם הנתבעת 3 בפרויקט זה או אחר, עקב הטעיה (וזאת להבדיל מטעויות מינוריות הנוגעות לשליחת תעודת משלוח או ציון שם שגוי של החברה, אשר תוקנו).

מן העבר השני גם את טענות הנתבעים על פיהן פעלו לכל אורך הדרך בהתאם להוראות הדין, מצאתי כחסרות, ובחלק מן המקרים, כפי שפורט לעיל, נמצאו כבלתי נכונות בעליל.
למעלה מכך, אף מקום בו התנהלות זו או אחרת, לא עלתה כדי עוולה או הפרה מפורשת של הוראות הדין, היה בחלק מאותם צעדים שננקטו על ידי הנתבעים, או מי מהם, כדי לעורר אי נוחות, וודאי בהינתן ניסיון הנתבעים לצייר עצמם כמי שהתנהלותם זכה.

בסופו של יום ניתן היה להתרשם כי הנתבעים ביקשו להמשיך וליהנות מהמוניטין הכרוך בשם "פילו", ולא מן הנמנע כי לחנן היה גם נוח לשמר בתודעת הלקוחות את הקשר שהיה לו בעבר עם התובעת ואביו.

תוך מתן הדעת לכלל הראיות, הטענות והנתונים בתיק, אני מוצאת כי הגם ויכול והיה בשימוש בשם פילו, כדי להצדיק מתן צווי מניעה כנגד בעלי דין אחרים, אין נקודת האיזון בהליך דנא מצדיקה מתן הצווים להם עתרה התובעת בתיק זה.

כל זאת מקום בו עסקינן בנתבע (חנן) אשר נושא בעצמו את שם המשפחה "פילו" ממועד לידתו, ובמי שפעל בתחום בו עוסקת התובעת במשך שנים, תחת שם זה, צבר מוניטין עצמאי בקרב הלקוחות והספקים במשך שנים רבות של עבודה בתחום מיגון האש, כרוך בשם זה.

אל אלו מצטרפת העובדה על פיה עבודתו של חנן בתובעת, משך שנים כה רבות ובתפקידים בכירים, כמו גם הפרויקטים שנוהלו על ידו במסגרת עבודתו אצלה, היוו ומהווים , באופן מובהק, חלק מקורות החיים שלו, וכפועל יוצא מכך, חלק מהרזומה של הנתבעת 3.
יתרה מכך, דומה כי חנן עצמו, תרם במידה זו או אחרת, לצבירת המוניטין של התובעת.

כפי שכבר צוין לעיל, התחרות כשלעצמה, אינה אסורה ואף רצויה.

כמו כן, אין הדין הישראלי מכיר בעוולה כללית של תחרות בלתי הוגנת או של פגיעה בהלכות המסחר ההוגן (ר' עניין פניציה לעיל , בעמוד 232 לפסה"ד).

התרופה לנפגע, מצויה במסגרת העוולות השונות, או לחילופין, הוא יכול לקבל מזור, גם במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט, ככל שאכן תוכח התעשרות שלא כדין (ר' גם רע"א 5768/94, 5614/95, 993/96 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב (4) 289).

חבות הנתבעים 1-2
התובעת שבה וטענה כי בתיק זה מתקיימים תנאי הוראות הדין לצורך חיוב הנתבעים 1 ו-2, באופן אישי, בנזקיה.

לטענת התובעת , חנן, אשר הינו הבעלים והדירקטור היחיד בנתבעת 3, הוא זה אשר קבע את שמו של התאגיד ורכש את שם המתחם המפר piloesh.com רק על מנת לגזול אותו מהתובעת (ועל אף שאינו עושה בו כל שימוש). חנן הוא זה אשר נמצא בקשר יום יומי עם לקוחות התובעת, הוא זה אשר הציע לעובדיה של התובעת "לערוק" אל הנתבעת 3 ומי שעושה שימוש יום יומי בסודותיה המסחריים של התובעת, על מנת להתחרות בה.

באשר לאיריס, נטען כי היא הי יתה שותפה פעילה למעשי ההפרה, לרבות לעניין גזלת סודותיה המסחריים של התובעת והעברת המידע המסווג ממחשביה של התובעת אל הנתבעת 3. כמו כן נטען כי איריס ביצעה בעצמה את העיצוב הגרפי של המוצרים המפרים ופועלת לשיווקם.

מקום בו נמצא לדחות את חלק הארי של טענות התובעת לגופן (לדוגמא לעניין שם המתחם), ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלת חבותם האישית של הנתבעים 1-2, אל מול זו של הנתבעת 3.
בנוסף, מחייב עקרון האישות המשפטית הנפרדת, הבחנה ברורה, בין פעולות הננקטות על ידי נושא משרה בחברה מתוקף תפקידו זה , לבין חיובו האישי. לפיכך, כל עוד פועל נושא המשרה עבור ובשם החברה, יהא מקום לחייב את התאגיד בלבד.
עם זאת, אין בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, כדי לשמש מגן לפעולות העומדות בניגוד להוראות הדין ואשר נעשות ע"י נושא המשרה, באופן עצמאי.
כך לדוגמא קיומה של חברה אינה מהווה אישור לביצוען של פעולות אשר משמעותן גזל כספו של אחר. בטענתו של אורגן בחברה, כי פעל במקרה כאמור בשמה, לא יהא כדי לסייע לו.
במסגרת ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661, קבע כב' הנשיא שמגר כדלהלן :
"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של חברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. עניינינו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע".
ובהמשך:
"יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה להרחיב את מעגל היריבויות ולרתום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת".
בפסק הדין בעניין ע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות ופיתוח ובניין בע"מ נ' דוד קסטרו פ"ד לה(2) 713, קבע בית המשפט העליון :
"ראייתו של מנהל כאורגן החברה באה כדי להרחיב את האחריות המוטלת על החברה ולא כדי לצמצם את היקף אחריותו של המנהל בשל מעשה שביצע בעצמו או שהיה מעורב בו המוליד בדרך כלל חבות אישית... עובדת היותו אורגן של חברה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. אם מעשיו ומחדליו עולים כדי עוולה אזרחית, תוטל עליו אחריות אישית בנזיקין"
כן ראה בעניין זה ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויטכטונגר בע"מ פ"ד לח(3)253.
מן הכלל אל הפרט;
בכל הנוגע לתוקפם של הצווים שניתנו במסגרת הבקשה לסעדים זמניים אבהיר כי עובדת פעילותם של חנן ואיריס , כיום , תחת שם הנתבעת 3, אין בה כדי לאיין את המסקנה על פיה אין להתיר לחנן או לאיריס, הגם ששם משפחתם הוא "פילו" להקדים או לקדם פעילות עסקית תוך שימוש בצמידות המילים "פילו –אש".
משכך, יש להותיר את תוקף הצווים הזמניים, גם באופן קבוע במסגרת פסק הדין.

מעבר לאותם צווים, ותוך שנתתי דעתי לכלל הראיות בתיק זה לא מצאתי כי מתקיימים החריגים הקבועים בהוראות הדין, או התנאים העובדתיים אשר מכוחם יש מקום לחייב את איריס אופן אישי, מקום בו נמצא כי מעורבותה של איריס באירועים נשוא התביעה הייתה שולית, וחשוב מכך כי כל פעולותיה נעשו עבור או בשם הנתבעת 3.
אין המדובר במי שפעלה באופן עצמאי, וטענותיה של התובעת בכל הנוגע ל"פריצה" לכאורה למחשביה, ע"י איריס, לא הוכחו.

באשר לחנן, התמונה מעט מורכבת יותר, מקום בו עלה מתוך הראיות כי חלק מהמעשים והמחדלים אשר נמצא לראות בהן כעוולות או הפרה של הוראות הדין, בוצעו על ידי חנן או לפי הנחייתו , ולו בחלקם, עוד קודם תחילת פעילותה של הנתבעת 3 ולא הובהר כדי הצורך הגבול שבין התנהלות בשם ובעבור החברה לבין זו שבוצעה על ידו באופן עצמאי קודם לכן (ראה לדוגמא לעניין ת/11).
משכך, ביחס לחלק מהפעולות אשר נמצא כי הן מפרשות, דומה כי מתקיימים תנאי הוראות הדין לצורך חיובו האישי של חנן.

מאידך, וביחס לחלק הארי של הפעולות שנמצא כי הן מפרות, ניתן היה להתרשם כי אלו בוצעו במפורש עבור הנתבעת 3, ובמסגרתה פעילותה.
עובדת היותו של חנן נושא משרה בחברה, אין בה די, בהתאם להוראות הדין, על מנת לחייבו באופן אישי ביחס לאלו.

אין מקום במסגרת פסק דין זה להורות על הרמת מסך ההתאגדות, לא הוכח כי הפעולות בוצעו תוך חריגה מהרשאה או כי מתקיימים איזה מתנאי הוראות הדין לצורך חיובו בחיוביה של הנתבעת 3.

לצד אלו, יש להדגיש, נוכח הקביעות באשר להיקף זכויותיה של התובעת בקניינה הרוחני, כי ללא קשר לסוגיית הפיצוי, אין חנן או איריס רשאים לעשות שימוש בקניינה הרוחני של התובעת.
הנזק
במסגרת התביעה הוסיפה התובעת ועתרה כי בית המשפט יורה לנתבעים לשלם לידיה סך של 1,000,000 ₪ כפיצוי בגין נזק שמקורו במעשי ומחדלי הנתבעים.
לטענת התובעת, נזקיה הממשיים גבוהים בהרבה והגיעו לכדי סך של כ- 2,000,000 ₪, אולם תביעתה הועמדה על סכום נמוך יותר, לצרכי אגרה.
מצאתי כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את חלק הארי של נזקיה אלו, ואף לא בקירוב לכך.
התובעת טענה, כי בעקבות עזיבתו העוינת של חנן, נגרמו לה נזקים, אשר מקורם, בין היתר בהעדר היכולת לגבות חובות מלקוחות , עד כדי הצורך לעכב תשלומים לספקים.

מתצהירה של הגב' טלקר עלה כי חב' אפקון אחזקות (להלן: " אפקון"), אשר עבורה בוצע על ידי התובעת פרויקט בבית החולים סורוקה בבאר שבע, סירבה לשלם חוב בהיקף של כ- 400,000 ₪, וכי סכום זה לא שולם עד למועד מתן התצהיר (ר' ס' 36 לתצהיר הגב' טלקר). התובעת לא צירפה מסמכים כלשהם להוכחת היקף חובה של אפקון כלפיה, ואף לא את הסכם ההתקשרות עמה.

בהמשך, במסגרת חקירתה הנגדית התברר כי התובעת הגישה תביעה כנגד אפקון, והצדדים הגיעו לכלל הסדר פשרה במסגרתו שולם לה סך של כ- 230,000 ₪. (ר' ע' 29 ש' 9-10 לפרוטוקול הדיון).

התובעת לא מצאה לנכון לציין בתביעתה את עובדת הגשת התביעה כנגד אפקון, ולא מצאה לנכון לתקן את כתב התביעה, או לכל הפחות לקזז את הסכום ששולם לה ע"י אפקון במסגרת הסכם הפשרה ביניהן. גב' טלקר נשאלה על כך בחקירתה והשיבה כדלקמן:
"ש. את מתחמקת. את תבעת את חנן והחברה של על 400,000 שקלים בגלל שהוא הבטיח להם הנחה. ואת תובעת את אותה חברה על אותו סכום. איך זה מתיישב.
ת. זה לקוח שחייב לי כסף. אני תובעת את חנן שבגלל שהוא עזב באותה נקודה, תבעתי את אפקון לפני שנה וסגרתי את העניינים. באותו זמן זה היה נזק שחנן עשה לנו.
ש. אז 400,000 שקלים מתקצץ מהתביעה.
ת. לא. אפשר לסכם על 200,000 שקל וזה רק דוגמא".
(ר' ע' 30 ש' 1-6 לפרוטוקול הדיון).
בהמשך, נשאלה גם גב' נטלי אבן, המשמשת כיועצת המשפטית של התובעת, אודות התביעה עם אפקון והבהירה כי היא לא זוכרת אם בפועל הוגשה תביעה או שמא הועברה אליהם רק טיוטה אשר בעקבותיה נוהל משא ומתן בין הצדדים (ר' ע' 70 ש' 15-20 לפרוטוקול הדיון).

עוד הבהירה הגב' אבן כי התביעה בעניין אפקון אינה רלוונטית להליך הנוכחי וכי הנזקים הנוגעים לעסקה עם אפקון נתבעו במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה (ר' ע' 70 ש' 21-34 לפרוטוקול הדיון).

בסעיף 36 לתצהירה של הגב' טלקר נאמר כי גם בפרויקט אחר, נאלצה התובעת לוותר על סכום של 100,000 ₪ מ חברת סולל בונה, עקב הבטחות שונות אותן הבטיח חנן.
ואולם, גם בעניין חוב נטען זה, לא צורפה ראייה כלשהי ונציג סולל בונה לא זומן למתן עדות.

מחקירתה הנגדית של הגב' טלקר באשר לחוב זה עלה כי טענות התובעת נסמכות על עדויות שמועה, וזאת בלבד. (ראה ע' 31 ש' 1-17, וע' 32 ש' 15-16 לפרוטוקול הדיון). עוד עלה מאותה חקירה , כי התובעת בחרה שלא לשלוח לסולל בונה מכתב התראה אודות החוב ולא הוגשה תביעה (ר' ע' 30 ש' 30-35 לפרוטוקול הדיון).

התובעת טענה כי נגרמו לה נזקים עקב עבודה לקויה אותה ביצע חנן בפרויקט לב המפרץ, אלא שבמסגרת חקירתה הודתה גב' טלקר, כי אין בסכסוך הנדון בתביעה זו לבין העבודות שבוצעו על ידי חנן דבר, למעט טענתה של התובעת כי עבודתו הלקויה, בתקופה בה עבד אצל התובעת, גרמה לפגיעה במוניטין של התובעת, באופן בו היא נאלצה להשקיע עוד חומרים ועובדים לתיקון הליקויים ושיפור המוניטין שלה. גם טענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי (ר' ע' 32 ש' 32 – ע' 33 ש' 28 לפרוטוקול הדיון).

התובעת הוסיפה וטענה כי עקב אי תשלום חובות הלקוחות (עקב הבטחות שונות שניתנו על ידי חנן לאותם לקוחות), לא עלה בידה לעמוד בדרישות תשלום של הספקים, והיא נאלצה לקחת על עצמה הלוואות והתחייבויות נוספות, ואף לשאת בקנסות בגין אי תשלום מע"מ במועד. כל זאת עקב הכאוס אותו יצר חנן (ס' 36 סיפא לתצהיר הגב' טלקר )

עת נשאלה גב' טלקר בחקירתה באילו ספקים מדובר היא השיבה:
"כללית. התשלומים לספקים התעכבו בגלל שלא קבלתי כספים"
(ע' 34 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון).
לא ניתן פירוט של הספקים להם עוכבו כספים, הסכומים אשר עוכבו עקב כך וכיוצא באלו, ו כל זאת הגם כי הגב' טלקר היא זו אשר שימשה כמנהלת הרכש והגביה בחברה, ולכאורה ניתן היה לצפות כי הנתונים יהיו בידיה (ר' ע' 34 ש' 3-13 לפרוטוקול הדיון).
גב' טלקר העידה כי התובעת נאלצה ל יטול הלוואות מבנקים וממקורות חיצוניים וכי האובליגו שלה עלה בתקופה זו מאפס ל סכום של כ-שני מיליון ₪. (ע' 34 ש' 34-35 לפרוטוקול הדיון). על אף טענת התובעת כי בידיה ראיות לאובליגו שנוצר ולנטילתן של הלוואות, לא צורפ ו אסמכתאות כדבעי.

גם את הקנסות אשר נטען כי התובעת קיבלה עקב אי הגשת דו"חות למע"מ, ביקשה התובעת לייחס לחנן, וזאת הגם כי הגב' טלקר שימשה כאשת הכספים של החברה ונושא זה נכלל במסגרת תפקידיה (עמוד 39 ש' 14-17 לפרוטוקול הדיון). התובעת אף לא צירפה את פניותיה למע"מ בעניין או אסמכתא באשר לסכומי הקנסות אשר הוטלו (שם, ש' 18-25 ולפרוטוקול הדיון).

עת נשאלו עדי התביעה ביחס לכך השיבה הגב' טלקר כי היא: "מתייחסת באופן כללי לנזקים ולבעיות" שהיו לתובעת בתזרים המזומנים עקב הכאוס שחנן הכניס אותם אליו (שם, שורות 27-28 לפרוטוקול הדיון).

עוד העידה הגב' טלקר כי הריביות והאשראי מהווים חלק מסכום התביעה, הגם כי לא צורפו ראיות ביחס לכך. (לעניין זה ראה לדוגמא ע' 40 ש' 12-15 לפרוטוקול הדיון).

נזק נוסף לו טענה התובעת, נבע לשיטתה מפניותיו של חנן ללקוחותיה בהצעות מחיר נמוכות מאלה אשר הוגשו על ידה, כך שלא נותר בידה אלא להוריד מחירים ולבצע עבודות במחיר הפסד, ולו על מנת להימנע מאובדן הלקוח.

עם זאת, הגב' טלקר לא ידעה להבהיר באיזה פרויקט הו פחתו המחירים, למי ובאיזה סכום באה לידי ביטוי אותה הנחה (ר' ע' 41 ש' 18-41). באופן דומה לא ידעה הגב' טלקר לציין אם הפרויקטים אשר ביחס אליהם התובעת מלינה כי הוצעו הצעות מחיר נמוכות ע"י הנתבעים, נכללו ברשימה המוסכמת על הצדדים, במסגרת ההליך בבית הדין האזורי לעבודה.

לטענת התובעת, פעל חנן על מנת להעביר פרויקטים עליהם שקד בחודשים שקדמו לעזיבתו, לטיפול הנתבעת 3 ותוך שהוא משלשל לכיס הנתבעים את פירות אותם פרויקטים. שווי הפרויקטים הוערך על ידי התובעת בסכום כולל של כ- 600,000 ₪. (ס' 41 לתצהיר גב' טלקר).

עת נשאלה הגב' טלקר, במסגרת חקירתה הנגדית, באילו פרויקטים מדובר הבהירה כדלהלן:
"... אני לא יכולה לדעת מה הוא גנב. יש לו את כל הצעות המחיר שלנו. אין לי אסמכתא מה הוא גנב. יש שיטת עבודה" (ע' 44 ש' 18-19 לפרוטוקול הדיון).
וכן היא הבהירה:
"ה- 600 אלף שקל אמרתי שזו הערכה. אני מניחה שאני לא יכולה להראות, נטלי יודעת אבל אני לא" (ר' ע' 46 ש' 26-27 לפרוטוקול הדיון).
נהיר כי בעדותה זו של הגב' טלקר יש כדי ללמד על קלישות הטענה, וזאת מקום בו התובעת לא הביאה עדים כלשהם להוכחת טענותיה כמפורט לעיל , לא צירפה חוזים חתומים, ולא חשבונות פרפורמה לאותם חוזים (ר' ע' 44 ש' 20-25 לפרוטוקול הדיון).

גב' טלקר הוסיפה וטענה כי השוותה את מחזור המכירות של התובעת בתקופה הרלוונטית לתקופות קודמות, ומכך הסיקה כי משהו לא תקין. עוד אושר על ידה כי התביעה הוגשה על סמך "הערכה" (ע' 44 ש' 32-33 לפרוטוקול הדיון).

זה המקום לציין כי מהראיות בתיק זה עלה כי עוד בחודש מאי 2017, דהיינו זמן קצר מאוד לאחר עזיבתו של חנן את החברה, הוגשה על ידי התובעת התביעה לבית הדין לעבודה, במסגרתה העריכה התובעת את נזקיה הצפויים בסך של מיליון ₪ (ר' עדות גב' טלקר בע' 44 ש' 34 – ע' 34 ש' 12 לפרוטוקול הדיון).

הגב' טלקר נחקרה ביחס להליך בבית הדין האזורי לעבודה וטענה כי בדיעבד, התברר לתובעת , כי היקף הנזק גדול בהרבה והגיע לכדי שני מיליון שקל, אשר גם באו לידי ביטוי במאזני החברה.

ביחס למכלול טענות אלו של התובעת, באתי לכלל מסקנה כי אלו לא נתמכו בראיות כלשהן, ואפרט;

יוקדם ויובהר כי אין בשינוי במחזור המכירות של חברה, כשלעצמו, ולבדו, כדי ללמד על התנהלות מפרה של עובד או נושא משרה אשר בחר לעזוב.

חשוב מכך, התובעת שטענה טענות קשות כנגד הנתבעים בכלל והנתבע בפרט, לא מצאה לנכון לצרף מאזנים או דוחות כספיים בתמיכה לטענותיה לעניין הירידה בהיקף המכירות, לא צירפה מאזנים מבוקרים של רואה חשבון, הגם כי אלו מצויים בוודאי ברשותה, ואף לא הוצגה חוות דעת של רואה חשבון המלמדת על ירידה בהיקף המכירות או מקורה, ככל וקיימת. (לעניין זה ראה עדות התובעת ע' 45 ש' 13-25 ועמוד 46 ש' 20-22 לפרוטוקול הדיון).

חלף כל אלו עלה מתוך החקירה הנגדית כי סכום התביעה נקבע בדרך של הערכה בלבד, מבלי שצורפו ראיות כלשהן, לצורך הוכחתה, וזאת הגם שחלף זמן לא מבוטל ממועד הגשת התביעה ועד למועד הגשת הראיות.

לעניין זה אין לי אלא להפנות לחקירתה של הגב' טלקר, אשת הכספים של התובעת, במסגרתה השיבה כדלהלן:
"... לא עשיתי אחד ועוד אחד והגעתי למיליון. מצטערת"
(ר' ע' 46 ש' 26- ע' 27 ש' 4 לפרוטוקול הדיון).

גם טענות התובעת באשר לפגיעה ברווחיה (בנפרד מהיקף ההכנסות) , לא נתמכה בראיות כלשהן, ומקום בו התבקשה הגב' טלקר להתייחס לנכונות הנתונים המפורטים בתצהירים, השיבה כי למעשה אין כל דרך לדעת אם הם נכונים. (ר' ע' 47 ש' 28-32 לפרוטוקול הדיון).

גם הגב' נטלי אבן, המשמשת כיועצת המשפטית של החברה, נשאלה מדוע לא צורפו ראיות כלשהן לתמיכה בנזקים הנטענים והשיבה כי הם העבירו לעורכת הדין של התובעת, לאורך זמן רב, מסמכים שמעידים על הנזקים, כמו גם על הטעיה של לקוחות, ועורכות הדין הן אלה שבחרו מה לצרף ומה לא (ר' ע' 69 ש' 5 – ע' 7- ש' 1 לפרוטוקול הדיון).

התובעת הוסיפה וטענה לנזקים אשר נגרמו למוניטין שלה, עקב העובדה שחנן באופן אישי, והנתבעת 3 שהוא עומד בראשה, אינם עומדים בסטנדרטים הגבוהים של פילו אש, וכאשר איכות הביצוע הנמוכה של הנתבעת 3, כמו גם יחסי האנוש הגרועים של חנן, מיוחסים בטעות לתובעת.
על אף האמור לעיל, התובעת לא הביאה, ולו עד אחד, שיעיד על כך, ולא צירפה נתונים חשבונאיים או חוות דעת כלכלית כלשהי, להוכחת הנזק שלטענתה נגרם לה.
יתרה מכך, חלק ניכר מהדוגמאות שהובאו על ידי התובעת, לעבודה הלקויה, כמו גם ליחסי האנוש הבעייתיים של חנן, נגעו דווקא לתקופה בה חנן עבד עבור התובעת, ושימש בה בתפקידים בכירים, ולא לתקופה המאוחרת לעזיבתו אשר לטענת התובעת משליכה על תפיסת הלקוחות את השם "פילו אש".
לעניין זה יופנו הצדדים לטענות התובעת בהתייחס לפרויקט לב המפרץ, ולחב' אלקטרה (ראה עדות גב' טלקר ב ע' 32 ש' 32 – ע' 33 ש' 28 הדיון ועדות דוד פילו בעמוד 78 שורות 15-26 לפרוטוקול הדיון), עיריית אילת, רשת מלונות פתאל, נמל אילת ורשת מלונות דן (ר' ס' 25 לתצהיר גב' טלקר וכן עדות דוד פילו בע' 84 שורות 14-19 לפרוטוקול הדיון, וכן ע' 77 ש' 22-28 לפרוטוקול הדיון).

בהינתן כל אלו יש להורות כי ככל וטענות התובעת מתייחסות לנזקים אשר לשיטתה נגרמו לה במהלך תקופת עבודתו של הנתבע, ובהיותו עובד, הרי המקום להידרש לאלו אינו במסגרת ההליך דנא. מן העבר השני, וככל וטענות התובעת מתייחסות לנזקים אשר מקורם בהתנהלותו של חנן ופגיעה במוניטין עקב אותה התנהלות, הרי כי טענות אלו, לא הוכחו.

מקום בו כלל לא ברור ממה מורכב החוב הנטען, אשר גובש בדרך של "הערכה" בלבד, ומקום בו לא הובאו ראיות כלשהן, אשר יש בהן כדי לתמוך בחוב הנטען, כולו או מקצתו, אני מוצאת כי יש לדחות את התביעה, ככל שהיא נוגעת לסעד הכספי דנא.
תביעה למתן חשבונות
במסגרת כתב התביעה הוסיפה התובעת ועתרה למתן סעד של מתן חשבונות.
בהתאם להלכה הפסוקה תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים.
בשלב הראשון, על התובע להוכיח כי בינו לבין ה נתבע מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות וכי קמה לו זכות תביעה ביחס לכספים בגינם הוא מבקש לקבל חשבונות. בשלב השני, ולאחר שנמצא כי קמה חובה להגשת חשבונות, מתקיים בירור החשבונות, אשר בסופו יכול והנתבע יחויב בסכום בו הוא חייב על פי החשבונות. (ר' ע"א 1296/14 צוקר נ' צוקר ובניו חברה להשקעות בע"מ (פורסם; 7.5.2014); רע"א 9919/16 דון גילי בע"מ נ' Lifestyle Equities C.V (פורסם; 20.12.2016).
בנוסף, ובדומה לכל הליך אחר, על התובע להניח מצע ראייתי המלמד כי הוא זכאי לסעד המבוקש על ידו וכי זה נדרש לו בתום לב.

בענייננו לא מצאתי כי בין התובעת לנתבעת 3, או בינה לבין חנן, מתקיימת מערכת יחסים המצדיקה מתן חשבונות.
אין המדובר בשותפות או במערכת יחסים בין הצדדים, המקימה יחסי אמון מיוחדים, אלא מדובר בשתי חברות אשר לכל היותר, מתחרות זו בזו.
לא הוכח, באמצעות עדים או ראיות אחרות, כי לקוח כלשהו, הוטעה באופן בו הוא ניהל פרויקט מול הנתבעת 3, רק עקב הטעיה ומתוך מחשבה, ולו ראשונית, כי הוא מתקשר עם התובעת, וממילא לא הוכחה זכאותה של התובעת לקבלת הסכומים ששולמו בקשר עם פרויקטים כאמור.

קיומה של תחרות, כשלעצמה, אין בה כדי לייצר זכאות לקבלת חלק מרווחי הנתבעת 3 , או נתונים הנוגעים לכך.
כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה במסגרת ההליך שבפני כי אכן הנתבעים גזלו ממנה לקוחות, ואף לא ידעה להצביע על פרויקטים בהם לטענתה היא נאלצה לתת הצעות מחיר נמוכות יותר כדי להתחרות עם הנתבעת 3, וכי הדבר נבע מאותו מידע שהיה ברשותו של הנתבע.
אין מטרתו של צו למתן חשבונות, להפוך את נטלי ההוכחה, ולאפשר לתובעת להשיג ראיות מקום בו אלה לא מצויות בידה, או שהיא נמנעה, מסיבות כאלה ואחרות, מלהביאן.
סוף דבר
כפי שצוין לעיל, דומה כי הסכסוך נשוא פסק דיני זה הושפע, במידה לא מבוטלת, ממערכת היחסים העכורה בין הצדדים, ומטענות קשות של נציגות התובעת כלפי חנן, ולהיפך.

לגופו של ההליך, ומעבר לאותן תחושות אישיות, באתי לכלל מסקנה על פיה למעט בסוגיות הפרטניות אשר נמנו לעיל, לא היה במעשי ומחדלי הנתבעים, או מי מהם כדי לגרום להטעיה, לא כל שכן מכוונת של לקוחות וספקים.

חשוב מכך, התובעת לא הוכיחה כי קיים ולו לקוח אחד בודד אשר התקשר עם הנתבעת 3, בפרויקט זה או אחר עקב הטעיה, או מכוח ובשל שמה של התובעת.

המצב העובדתי במסגרתו פועלות שתי חברות, בתחום של מעכבי בערה ובטיחות כנגד אש, תחת השם "פילו" בהרכב זה או אחר, אכן מעוררת חשש לגיטימי להטעיה, בתקופה הראשונה שלאחר עזיבתו של חנן את התובעת, אכן נוצרו מצבים בהם לקוחות טעו בפועל.
כך לעניין משלוח תעודות משלוח, ציון שם מוטעה ויצירת קשר טלפוני לנמען הלא נכון.

עם זאת, מהראיות אני למדה על טעויות מוגדרות, אשר תוקנו, וחשוב מכך, ככל שחולף הזמן דומה כי היקף הטעויות קטן, ולו בשל התאמת השוק למצב העובדתי הקיים.

לצד רצונה הברור והסביר של התובעת להותיר ולייחס את השם "פילו" ואת המוניטין הנלווה לו לעצמה בלבד, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי זהו שם משפחתו של הנתבע, וכי המדובר במי שפעל באותו תחום עצמו, במשך שנים רבות מאוד, צבר ניסיון והוא מוכר ללקוחותיו בשם זה.

אין אני מתעלמת מהתנהלות הנתבעים, החסרים אשר נמצאו בגרסתם או הפגמים אשר נמצאו בחלק מהפעולות שבוצעו בשטח, כפי שתואר לעיל. למעלה מכך, וכפי שהובהר לעיל, גם עת לא נמצא, בחלק מן המקרים, כי התנהלות הנתבעים מגיעה כדי הפרה של הוראות דין, היה בחלקה כדי לעורר חוסר נוחות לא מבוטלת.

רבים הם המקרים בהם נדרש בית המשפט לאזן בין אינטרסים נוגדים, ותוך מתן הדעת למכלול המסקנות העובדתיות והמשפטיות, ועל בסיס מסקנה על פיה אין האמת העובדתית, או הדין מצויים בשלמותם במגרשו של מי מבעלי הדין.

צורך זה, באיזון עדין בין כלל הזכויות והטענות כפי שמצאו ביטוי, נרחב, בהליך שפני, אינו מצדיק את מתן הצווים להם עתרה התובעת במסגרת כתב תביעתה במלואם, אלא בהגדרת גבולות השימוש בשם, כמו גם מתן סעדים המתייחסים לעוולות הפרטניות אשר נמצא כי הנתבעים או מי מהם עוול בהן כנגד התובעת.

מהותית, אותו גבול שימוש בשם הוגדר בעיקרו במסגרת החלטתו של כב' השופט גרוסקופף, במסגרת הבקשה למתן צווים זמניים.

בהינתן כל אלו אני מורה בזאת כדלהלן :

הסעד הארעי אשר ניתן על ידי כב' השופט גרוסקופף, יוותר על כנו במובן זה שנאסר על הנתבעים כולם, יחד ולחוד, לעשות שימוש במילים "פילו" ו- "אש" בצמידות, בעברית או באנגלית, במסגרת שמה של הנתבעת 3 , בלוגו שלה ובכלל מסמכיה פרסומיה ומוצרי השיווק שלה, כמו גם במסגרת תאגיד אחר.

למען הסר ספק מובהר כי הנתבעת 3 רשאית לעשות שימוש במילים אלה כשהן אינן בצמידות, לרבות בשמה, כפי שהוא כיום.

ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר את השימוש בתמונות ובסרטוני ההדרכה השייכים לתובעת או אשר נערכו על ידה, לרבות התמונה ת/11, וכן במכתבי המלצה שניתנו לתובעת, במסגרת אתר האינטרנט של הנתבעים או מי מהם, דף הפייסבוק שלהם, הקטלוגים או כל מדיה או פרסום אחר.

ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת 3 לעשות שימוש בקטלוג השילוט שלה.

הנתבעת 3 תשלם לתובעת פיצוי, בסך של 50,000 ₪, בגין הפרת זכויות היוצרים שלה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אני מוצאת לחייב את חנן, מתוך הסכום הנקוב בתשלום סך של 20,000 ₪ (יחד ולחוד עם הנתבעת 3).

בהתייחס להוצאות ההליך נתתי דעתי, ארוכות, להתנהלות הצדדים להליך, לפער שבין הסעדים אשר נתבעו לאלו אשר נמצא לתתם, לפער שבין הסעד שניתן בסיומו של ההליך אל מול זה שניתן עוד במסגרת ההליך בסעד הזמני, למהותו ההליך, להיקף ומהות טענות הצדדים אשר התקבלו או נדחו וכן להיקף הסעד אשר נמצא בסופו של יום לתתו. לאחר שנתתי דעתי לכל אלו לא מצאתי לפסוק הוצאות ההליך למי מן הצדדים.
המזכירות תתבקש להמציא העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר
זכות ערעור לכב' בית המשפט העליון בהתאם להוראות הדין

ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, 11 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.