הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 14844-12-20

לפני
כבוד ה שופטת ריקי שמולביץ

התובעים

  1. ריא עבד אלרחים חסן יוסף אלתלי
  2. עיזבון המנוח עבד אל חמיד ז"ל באמצעות יורשיו
  3. עיזבון המנוח חסן חסן אלתלי ז"ל באמצעות יורשיו

ע"י ב"כ עו"ד חוסאם סבית

נגד

הנתבעים
1. עיזבון המנוח עבד אלקאדר חסן יוסף תלי ז"ל ע"י
יורשיו:
א. סיהאם עבד אלקאדר חסן נאשף
ב. היאם עבד אלקאדר קאדר חסן נאשף (מסארוה)
ע"י ב"כ עו"ד חוסאם סבית

ג. תאופיק עבד אלקאדר חסן נאשף
ע"י ב"כ עו"ד אמיר נאטור

ד. אעתדאל עבד אלקאדר חסן נאשף
ה. עפיף עבד אלקאדר חסן נאשף (אלתלה)
ו. דליה עבד אלקאדר חסן נאשף (עאזם)
ע"י ב"כ עו"ד חוסאם סבית

ז. עאדל עבד אל קאדר חסן נאשף
ח. עוקיילה יוסף נאשף נאשף (אלתלה)
ט. דרוויש טאהר נאשף תלי
י. מופיד טאהר נאשף
יא. מואיד טאהר נאשף
יב. ואליד טאהר נאשף
יג. עבד אלקאדר טאהר נאשף
יד. קייס טאהר נאשף
טו. מוהנד טאהר נאשף אלתלה
טז. ח'וזימה טאהר נאשף (גבארה)
יז. אומיימה טאהר נאשף (חאג' יחיא )
2. מדינת ישראל- האפוטרופוס לנכסי נפקדים ורשות
הפיתוח
3. פקיד ההסדר- משרד המשפטים
ע"י ב"כ עו"ד רועי בן עמי

4. עיזבון המנוחה בדיעה חסן אלתלי נאשף ז"ל
5. עיזבון המנוחה מרים חסן אלתלי נאשף ז"ל

6. הכונס הנכסים הרשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד רועי בן עמי

פסק דין

התביעה
לפני תביעה שהוגשה ביום 7.12.2020 על ידי ריא עבד אלרחים חסן יוסף אלתלי (להלן: "התובעת"), עיזבון המנוח עבד אל חמיד ז"ל (להלן: "התובע 2"), ועיזבון המנוח חסן חסן אלתלי נאשף ז"ל (להלן: "התובע 3"), נגד יורשי המנוח עבד אלקדר חסן יוסף תלי ז"ל (להלן: "הנתבעים 1 (א) - (י"ז)"), מדינת ישראל – האפוטרופוס לנכסי נפקדים ורשות הפיתוח (להלן: "הנתבע 2"), משרד המשפטים - פקיד ההסדר (להלן: "הנתבע 3") עזבון המנוחה בדיעה חסן אלתלי נאשף ז"ל (להלן: "הנתבע 4"), עיזבון המנוחה מרים חסן אלתלי נאשף ז"ל (להלן: "הנתבע 5"), והכונס הרשמי והאפוטרופוס הכללי (להלן: "הנתבע 6").

בכתב התביעה טענו התובעים כי התובעת היא בתו היחידה של עבד אלרחים חסן תלי נאשף ז"ל (להלן: "עבד אלרחים"), שהוצא להורג על ידי השלטון הבריטי בשנת 1925, אשר היה אחד מילדיו ויורשיו של חסן יוסף אלתלי ז"ל (להלן: "המנוח חסן"),שנפטר בשנת 1918. על פי הנטען בתביעה, במועד מותו כאמור, היה עבד אלרחים נשוי לאם אלסעוד יעקוב יוסף תלי ז"ל שהייתה בהריון עם התובעת. אם אלסעוד אשר לא נישאה שנית נפטרה בשנת 1983. על פי צווי ירושה הניתנו על ידי בית הדין השרעי, התובעת היא יורשתם היחידה. עבד אלחמיד ז"ל וחסן חסן אלתלי נאשף ז"ל היו גם הם בנים של המנוח חסן.

על פי התביעה, בעקבות מידע שנמסר לבנה של התובעת בשנת 2018, שלפיו היה המנוח חסן בעלים של מאות דונמים בתחום טייבה, וכי תיעוד מתאים בעניין אמור להימצא בבית הדין השרעי בטול כרם, פנה בנה של התובעת לבית הדין לבירור העניין. לטענת התובעים, בבית הדין האמור נמסרו לבנה של התובעת 3 צווי ירושה שונים וסותרים של המנוח חסן ומסמכים נוספים שבהם נתונים לא נכונים, שבעקבותיהם התעורר חשדם לאי סדרים ומעשי מרמה שבוצעו בהליך ההסדר.

על רקע האמור החלו התובעת ובני משפחתה לחקור במשרדי רישום המקרקעין בארץ ובטול כרם והשיגו מסמכים שונים מתקופת המנדט ולאחר קום המדינה, שהעידו על מעשי זיוף, שנעשו בעיקר על ידי עבד אלקאדר, שנטל לעצמו את רובו המכריע של עיזבון המנוח חסן בכך שהציג לפני פקיד ההסדר עובדות כוזבות, בין היתר, כי הוא יורש יחיד ו/או העלים חלק מיורשי המנוח חסן ו/או הגדיל את חלקיו ו/או השתמש בצווי ירושה מסוימים תוך העלמת קיומם של יתר היורשים ו/או מציגם כמי שהסתלקו מחלקיהם בעיזבון המנוח חסן לטובתו, הגם שהדבר לא היה נכון. בין היתר טענו התובעים כי חלק מהיורשים שהסתלקו, כביכול, לא היו בין החיים באותו זמן או שלא היו כשירים להסתלק בשל קטנותם.
התובעים טענו עוד כי התברר שחלק מאדמות המנוח חסן הוקנו לאנ"ן שלא כדין, שכן המנוח חסן וצאצאיו מעולם לא היו נפקדים.

נוכח טענותיהם האמורות עתרו התובעים בכתב התביעה, בין היתר, לפתוח את הליכי ההסדר, בהתאם להוראת סעיף 93 בפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, להורות על ביטול רישום שנעשה על שם המנוח עבד אלקאדר ויורשיו - הנתבעים 1(א) – (י"ז) - במסגרת הליכי הסדר ביחס לחלקות שונות בגושים 7825, 7826, 7839 ו-8039 כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה (להלן: "המקרקעין"), ורישום התובעים כבעלי זכויות בהם בשיעור חלקיהם בעיזבון המנוח חסן, ולהצהיר על בטלות ההקניה שנעשתה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ביחס לחלק מאדמותיו של המנוח חסן ו/או יורשיו לפי החוק לנכסי נפקדים, תש"י -1950.

להשלמת התמונה יצוין כי מדובר בתביעה שלישית שמגישים התובעים באותו עניין;
התביעה הראשונה נמחקה בקדם המשפט ביום 14.2.2019, ללא צו להוצאות, לאחר שהתובעים קיבלו את המלצת בית המשפט וחזרו בהם מהתביעה. בדיון ציין ב"כ התובעים כי התובעים שומרים על זכותם להגיש תביעה מחודשת לאחר קיום מהלכים שבית המשפט המליץ לקיימם טרם הגשת תביעה, ובהם מיצוי הליך בבית הדין השרעי (ת.א 62460-05-18, עמ' 2-1, להלן: "התביעה הראשונה").
התביעה השנייה נמחקה בהחלטה מיום 15.9.2020, גם היא ללא צו להוצאות, לאחר שהתובעים הגישו בקשה שישית לדחיית מועד. בהחלטה האמורה קבע סגן הנשיאה, כבוד השופט שפסר: "לכשיהיו ערוכים התובעים עם כלל מסמכיהם וטיעוניהם, וככל שימצאו לנכון לעשות כן, יוכלו להגיש תובענה חדשה, הכל בהתאם לזכותם בדין" (ת"א 62923-06-20, להלן: "התביעה השנייה").

הבקשה לדחייה על הסף
ביום 19.1.2021 הגישו הנתבעים 1 (א), (ב), (ד), (ה) ו- (ו) - יורשי עבד אלקאדר חסן יוסף תלי ז"ל (להלן: "המנוח עבד אלקאדר") בקשה, שבמסגרתה טענו כי מדובר בתביעה זהה לתביעה השנייה שנמחקה, וכי יש לדחותה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי כבד והעדר עילה.

לטענת הנתבעים, מכתב התביעה והמסמכים שצורפו לו עולה כי הזכויות במקרקעין מושא התביעה התייחסות למנוח עבד אלקאדר נקבעו ועוגנו לאחר הסדר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נרשמו על שמו בנסחי רישום מקרקעין משנות ה-40 של המאה הקודמת, עברו לבניו או מי מהם ונרשמו על שמותיהם לפני שנות דור.

הליכי ההסדר החלו בשנות ה- 30 כאמור, המנוח עבד אלקאדר הגיש תזכורות תביעה וטען לרישום ועיגון זכויותיו בחלקות השונות, הציג לפני פקיד המסדר את המסמכים לעניין מקור זכויותיו, הסכמים עם הבעלים הקודמים. הרשות המוסמכת השתכנעה בתביעותיו והחליטה לרשום את הזכויות על שמו, והן נרשמו על שמו כדין. התובעים, מאידך, לא הגישו תזכורות תביעה, ולאחר שפורסם לוח הזכויות, לא ערערו על תוכנו כמפורט בהוראות הדין, ואין להם להלין אלא על עצמם.

הנתבעים טענו כי אין בידי התובעים ראיה כלשהי שהמנוח חסן היה הבעלים של חלקה כלשהי מהחלקות הנטענות (למעט חלקה 11 בגוש 7826 - מסמך 1 בנספח ד לתביעה - שהנתבעים מטילים ספק באותנטיות שלו). טענת התובעים כי מקור הזכויות במקרקעין הוא בזכויות הסב המנוח חסן, חסרת בסיס.

התובעים מסתמכים על סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת ההסדר") אך גם סעיף זה כפוף לדיני ההתיישנות. הליך ההסדר הסתיים בשנת 1935. במשך 85 שנים לא נעשה דבר כדי לערער על קביעותיו. לא ניתן לטעון נגדו כיום.

יורשי המנוח עבד אלחמיד, שעזבונו הוא התובע 2, היו מודעים לרישום הזכויות בטייבה. בשנת 1991 הגישו הם תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת בעניין הבעלות בחלקה 15 בגוש 8030, שבמסגרתה עתרו לביטול מעמדו של עבד אלחמיד כנפקד (ת"א 733/91). בסופו של יום, בהסכמת האפוטרופוס הכללי ורשות הפיתוח, בוטלה נפקדותו והחלקה הוחזרה ונרשמה על שמו של עבד אלחמיד (ע"א 6846/96). משנת 1991 חלפו 29 שנים. לכן, תביעתם התיישנה.

התביעה לוקה בפגמים יסודיים מבחינת סדרי הדין. התובעים 2 ו-3 הם עיזבונות, שאינם אישיות משפטית הכשרה לתבוע או להיתבע. שמות היורשים התובעים לא צוינו בכתב התביעה.

התביעה כולה מבוססת על עדות מפי השמועה. התובעים צרפו לתביעה נספחים שונים, ובהם צווי ירושה שמקורם ברשות הפלסטינית, אך לא דאגו לצרף תרגומם לעברית כדי שניתן יהיה להתייחס לתוכנם ומהותם. המסמכים ג (1), ג(4), ג(5) ו-ג(6) אינם מסמכים קבילים היכולים לשמש ראיה, שכן הם לא אושרו כנדרש על פי הוראות סעיף 8 לצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית - עזרה משפטית בענינים אזרחיים), תשנ"ט-1999 (להלן: " צו שעת חירום").

המסמכים ג (2) ו-ג (4) הם צווי ירושה שבתי הדין השרעיים בטול כרם ובקלקיליה, שלכאורה הוציאו אותם, סירבו לאשרם.

בקדם המשפט ביום 25.3.2021 הצטרף הנתבע 4 (בכתב התביעה סומן 1(ג)) לבקשת הנתבעים לסילוק על הסף וטען כי מדובר בתביעה המוגשת בפעם השלישית. למרות, שבפסק הדין בהליך הקודם, אפשר בית המשפט לתובעים למצות את ההליכים, לתקן את התביעה ולאסוף את המסמכים הנדרשים, הדבר לא נעשה. התובעים הגישו את התביעה בפעם השלישית מבלי לתקנה, כאשר בכל פעם נדרשים הצדדים לאותם טיעונים, לשווא. בנסיבות אלה, יש לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובעים בהוצאות לדוגמא.

הנתבעים 19, 20 ו-24 (נתבעים 2, 3 ו-6 בכתב התביעה, (להלן: "המדינה") הצטרפו אף הם לבקשה לסילוק על הסף. לטענת המדינה, התביעה לוקה בפגמים שאינם מאפשרים את בירורה וזאת עוד לפני שדנים בטענות הסף. התובעים 2 ו-3 אינם אישיות משפטית. התובעת טוענת כי יש להם זכויות, אך בניגוד לחובתה, לא צירפה את יורשיהם לתביעה. המסמכים שצורפו לתביעה לא תורגמו. בתביעה השנייה הורה בית המשפט לתובעת לפנות לבית הדין השרעי טרם הגשת תביעה חדשה כדי שיכריע בעניין הצוואות הסותרות של המנוח חסן – איזו מבין הצוואות תקפה. ככל שיוכרע כי הצוואה האחרונה תקפה, אין לתובעת עילת תביעה. מדובר בפגמים מהותיים ודיוניים שאינם מאפשרים את בירור התביעה.

תשובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף
התובעים טענו כי מחיקת שני ההליכים הקודמים אינה יוצרת מעשה בית דין, כך שאין מניעה להגשת התביעה השלישית כעת.

התובעים הפנו לכך שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, וטענו כי יש לדחותה, ולו מטעם זה.

התובעים עמדו על ההלכה המורה כי אין לסלק תביעה על הסף, אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. אין להורות על סילוק על הסף בעיקר בנסיבות שבהן יש צורך בעריכת בירור עובדתי, כבענייננו.

כתב התביעה מתאר בפירוט שורה של מעשי מרמה שבוצעו על ידי מורישם של הנתבעים – המנוח עבד אלקאדר. בניגוד לטענת הנתבעים, המסמכים שצורפו לתביעה מוכיחים את בעלות אבי המשפחה- המנוח חסן - במקרקעין. טענת הנתבעים כי הבעלות לא הוכחה, מצריכה בירור עובדתי.

המסמכים שצורפו לתביעה אינם ממצים. התובעים טענו כי פקיד ההסדר לא מסר לידיהם את כלל המסמכים הרלוונטיים שבידיו. טענת הנתבעים לחוסר אותנטיות של המסמכים שצורפו, אינה ראויה, שכן מדובר במסמכים שהתקבלו מתיק ההסדר.

אשר לטענת ההתיישנות, חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"), חוקק לאחר הליכי ההסדר במקרקעין ואינו רלוונטי לעניין. ככל שהתובעים טוענים להתיישנות, עליהם להוכיח, מה היה הדין עובר לחקיקת חוק ההתיישנות.

מעשי המרמה והזיוף המתוארים בכתב התביעה נודעו לתובעים רק לאחרונה, בסמוך להגשת התביעה הראשונה. לכן, יש להחיל את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות על העניין, ולמנות את תקופת ההתיישנות מיום שנודעו לתובעים העובדות המהוות את עילת התביעה.

לעניין השיהוי, חלוף הזמן כשלעצמו, אינו מעלה ואינו מוריד. כדי להצליח בטענת שיהוי, על הנתבע להוכיח כי בנסיבות המקרה, זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. הנתבעים לא עשו זאת. איחור בהגשת התביעה לבדו, אינו מלמד על ויתור או מחילה של התובע על זכותו. ולכן יש לדחות את טענת השיהוי.

אשר לטענות כי העיזבונות אינם מהווים אישיות משפטית וכי התובעים לא צירפו את כל היורשים הרלוונטיים, לטענת התובעים, הוצאו צווי ירושה למנוחים עבד אלרחים וחסן חסן אלתלי. התובעים פועלים להשלמת הוצאת צווי ירושה ומינוי מנהלי עיזבונות ליתר המנוחים שהוזכרו בכותרת התביעה. התובעים פועלים וימשיכו בקידומם של אלה, ויגישו עדכון לתיק בית המשפט.

צווי הירושה שצורפו לכתב התביעה הם אלה ששימשו את המנוח עבד אלקאדר במסגרת הליכי ההסדר. אין בעובדה שהמסמכים לא קיבלו את האישורים הנדרשים מהרשות הפלסטינית או מהמנהל האזרחי באיו"ש, כדי להעלות או להוריד לענייננו. בחודשים האחרונים היו סגרים שלא אפשרו מעבר לשטחי הרשות הפלסטינית לצורך קבלת אישור. ממילא טרם החל שלב הבאת הראיות בהליך.

הדיון בבקשה בקדם המשפט
לאחר דיון בבקשה לסילוק הסף, בקדם המשפט האמור, ביקשו התובעים שהות כדי לאפשר להם לתקן את כתב התביעה (עמ' 6 ש' 31). לאחר ששמעתי את עמדות שאר הצדדים, לפנים משורת הדין, נתתי לתובעים ארכה להגיש בקשה לתקן התביעה והפגמים שנפלו בה (עמ' 8-7).

בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה ותשובות הנתבעים
ביום 9.5.2021 הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה וצירפו אליה את נוסח כתב התביעה המתוקן. בכתב התביעה המתוקן, השמיטו התובעים את העיזבונות וצרפו תובעים ונתבעים חדשים. בנוסף צירפו, מסמכים כצווי ירושה ותרגומים לכאורה של צווי הירושה הערוכים בערבית. לגבי המסמכים שמקורם ברשות הפלסטינית, התובעים טענו כי צווי הירושה שהנתבעים ביקשו את אישורם מוחרגים מהצורך באישור הממונה, שכן בהתאם לסעיף 6 בצו שעת חירום, צווי הירושה הם בגדר פסקי דין הניתנים להוצאה לפועל במדינת ישראל כאילו ניתנו בה. בנוסף טענו התובעים כי בשל החגים לא הייתה אפשרות לקבל את חתימת הגורמים המוסמכים ברשות הפלסטינית על המסמכים, וכי הם יפעלו לקידום הטיפול באישורים אלה בהקדם.

בתשובתם לבקשה טענו הנתבעים 1(א), 1(ב), 1(ד), 1(ה), ו-1(ו) כי התובעים עשו דין לעצמם ותחת הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה, הגישו , ללא רשות, כתב תביעה מתוקן, שונה בתכלית מכתב התביעה המקורי. בהחלטה מיום 25.3.2021 ניתנו לתובעים הנחיות מפורשות כיצד עליהם לתקן את הפגמים שנפלו בכתב התביעה; להגיש תרגום לעברית של כל המסמכים הכתובים בערבית, לאמת כדין את המסמכים, ולאמת כדין את המסמכים שמקורם בשטחי הרשות הפלסטינית. בנוסף, היה על התובעים למנות מנהלי עיזבון לתובעים 2 ו-3 ולנתבעים 4 ו-5. התובעים לא עשו כן. התובעים מחקו את העיזבונות מכתב התביעה, הגם שברור כי יש ליורשי הנתבעים 4 ו-5 עניין בתביעה. הנתבעים ביקשו לדחות את הבקשה לתיקון כתב תביעה ולקבל את הבקשה לדחיית התביעה על הסף, מנימוקיה.

הנתבע 1 (ג) התנגד לבקשה לתיקון כתב תביעה וטען כי במקום להגיש בקשות למינוי מנהלי עיזבון לתובעים ולנתבעים, מחקו התובעים את נתבעים 4 ו-5 בכתב התביעה, הגם שליורשיהם יש עניין בתביעה. התובעים לא מילאו אחר ההוראות שניתנו להם בהחלטת בית המשפט מיום 25.3.2021 ולכן, יש לדחות את בקשתם לתיקון התביעה, ולדחות את התביעה על הסף.

המדינה גם היא התנגדה לבקשה. לטענתה, הבקשה לסילוק על הסף מבוססת על שלושה נימוקים: היעדר אפשרות בדין לצרף מנוחים כנתבעים והצורך לצרף את כלל יורשיהם החוקיים; החובה להגיש תרגום נוטריוני למסמכים בשפה הערבית; היעדר עילת תביעה לתובעים, לאור טענתם לקיומו של צו ירושה שניתן על ידי בית הדין השרעי בשנת 1966, שבמסגרתו ויתרו יורשי המנוח חסן על חלקיהם בירושה שלו לטובת עבד אל קאדר, ובהינתן שהתובעים אינם יורשי האחרון. הבקשה לתיקון כתב התביעה מתייחסת רק לשני הנימוקים הראשונים, תוך התעלמות מסוגיית העדר העילה.

לטענת המדינה, לכתב התביעה המתוקן שמבקשים התובעים להגיש, צירפו התובעים את יורשי התובע 3, ונמנעו מלצרף את יורשי התובע 2, ללא כל הסבר. בנוסף, השמיטו התובעים את הנתבעים 4 ו - 5 מבלי לצרף את יורשיהם. זאת ועוד, צו הירושה שעליו סומכים התובעים את טענותיהם הוא צו ירושה מבית הדין השרעי בטול כרם, שאינו תקף במדינת ישראל. בהתאם להוראת סעיף 39 בחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: " החוק") אין לתבוע זכויות על פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה, אלא אם ניתן עליה צו קיום לפי הוראות החוק.

התובעים נמנעו מלתרגם את כלל המסמכים בשפה הערבית שצורפו לכתב התביעה, בניגוד לדין ובניגוד להוראת בית המשפט.

התובעים נמנעו שוב ושוב ממיצוי ההליך בבית הדין השרעי בטול כרם, שלטענת התובעת עצמה הוציא תחת ידיו 3 צווי ירושה סותרים:
א. צו ירושה מיום 10.9.1928 שבו חולק העיזבון בין כל יורשי המנוח חסן.
ב. צו ירושה מיום 17.8.1931 שבו הושמטו זכויותיהן של התובעת ואם אלסעוד.
ג. צו ירושה מיום 26.3.1966 שבמסגרתו ויתרו היורשים על הירושה לטובת המנוח עבד אלקאדר תמורת סך של 700 דינר.

על פי צו הירושה האחרון, עבד אלרחים ואם אלסעוד -אביה ואמה המנוחים של התובעת - הסתלקו מהירושה. לכן, אין יריבות בין התובעת למשיבים.

ככל שלתובעת טענות נגד 3 צווי הירושה הסותרים, עליה להפנותן לבית הדין השרעי כדי שיכריע איזה מצווי הירושה תקף.

דיון והכרעה
ההלכות ביחס לסילוק תביעה על הסף ידועות. די אם אזכיר בהקשר זה כי מדובר בסעד השמור למקרים חריגים, וכי שימוש בסמכות בית המשפט להורות על סילוק תביעה על הסף נעשה במשורה [רע"א 6648-19 Smiths Detection LLC נ' ווטאירפול הנדסה בע"מ (30.4.2020)].

לצד זאת, תקנות סדר הדין החדשות שנכנסו לתוקפן לאחרונה [תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: " התקנות")] הביאו איתן חידוש בדמות "עקרונות היסוד", שלאורם יש לפרש את הכללים הקבועים בתקנות. עקרונות יסוד אלה נועדו להגשים את התכלית של קיום "הליך שיפוטי ראוי והוגן", תוך מתן משקל לגורמי יעילות ותוך עריכת איזון בין אינטרסים שונים של הצדדים שלפניו, כמו גם מתן משקל לאינטרס הציבורי כמשמעו בתקנה 5 לתקנות (להרחבה בעניין עקרונות היסוד ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 65-27 (2001)].

תקנה 41 בתקנות, שעניינה מחיקת כתב תביעה, קובעת כך:

"41. (א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה:
(1) כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה;
(2) מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) התובע מתמיד, באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראה מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט;
(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה.
(ב) מחיקת כתב תביעה לפי תקנות אלה אינה מהווה מעשה בית דין.
(ג) בית המשפט רשאי להתנות את מחיקת כתב התביעה בתנאים, ובין השאר, להורות כי דיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית."

בהינתן האמור, ולאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, סבורתני כי יש לדחות את הבקשה לתיקון התביעה, ולקבל את הבקשה למחיקת התביעה על הסף, וזאת מהנימוקים שלהלן:

בהחלטתי בדיון ביום 25.3.2021, עמדתי על פגמים שנפלו בכתב התביעה, שאינם מאפשרים את בירור התביעה במתכונתה הנוכחית, ובהם, ציון עיזבונות כבעלי דין על אף שהם אינם מהווים אישיות משפטית הכשרה לתבוע או להיתבע, צירוף מסמכים בערבית שאינם מתורגמים וצירוף מסמכים משטחי הרשות הפלסטינית שאינם מאומתים כדין. מדובר בשורה של פגמים "טכניים" שאינם מאפשרים בירור מהותי של התביעה ואינם מאפשרים גם את בירור טענות הסף נגדה.

יצוין כי אין זו הפעם הראשונה שבה מוסבת תשומת לב התובעים לפגמים אלה. כפי שהוזכר, מדובר בתביעה שלישית המוגשת באותו עניין, לאחר ששתי תביעות קודמות שהגישו התובעים נמחקו. בהחלטה מיום 6.7.2020 בתביעה השנייה, קבע סגן הנשיאה כבוד השופט שפסר כי ציון "עזבון המנוחה" אינו מספק וכי "יש לאתר את יתר היורשים". בהחלטה מיום 15.9.2020, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה תוך שהוא קובע כי "לכשיהיו ערוכים התובעים עם כלל מסמכיהם וטיעוניהם, וככל שימצאו לנכון לעשות כן, יוכלו להגיש תובענה חדשה, הכל בהתאם לזכותם בדין".

בחלוף 3 חודשים ממועד החלטת המחיקה כאמור, הגישו התובעים את התביעה דנן, מבלי שתיקנו את הליקויים בהתאם להחלטת בית המשפט בתביעה השנייה. הן התובעים והן הנתבעים כללו עיזבונות ובנוסף, התביעה לא נתמכה במסמכים לביסוס העילה כנדרש.

לאחר שביום 25.3.2021 נעתרתי לבקשתם ונתתי להם שהות להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה, שאינה מנומקת וצירפו אליה את נוסח כתב התביעה מתוקן.

בכתב התביעה המתוקן מחקו התובעים את התובעים 2 ו - 3 והוסיפו את התובעים 2 - 10. בבקשה לתיקון כתב תביעה אין הסבר לזהותם של התובעים 2 - 10 ולצורך בצירופם לתביעה. מסעיף 6 ד בכתב התביעה המתוקן, ניתן ללמוד כי לטענת התובעים, מדובר ביורשי המנוח חסן חסן (שעזבונו הוא התובע 3 בכתב התביעה). יורשי המנוח עבד אל חמיד ז"ל (שעזבונו הוא התובע 2) לא נזכרו, מבלי שניתן לכך הסבר כלשהו.

הנתבעים 4 ו - 5 הושמטו אף הם מנוסח כתב התביעה המתוקן, מבלי שיורשי המנוחות בדיעה ומרים ז"ל צורפו במקומם. שינוי זה אף הוא נעשה ללא כל נימוק. למרות שבדיון ביום 23.5.2021 הודיע ב"כ התובעים כי הגיש בקשות למינוי מנהלי עיזבונות לתובעים 2 ו - 3 ולנתבעים 4 ו - 5, לא ברור מה עלה בגורלן. התובעים לא ביקשו לצרף מנהלי עיזבונות לתביעה המתוקנת.

מהאמור עולה, כי כתב התביעה כולל בעלי דין שאינם מהווים אישיות משפטית כשירה ובכתב התביעה המתוקן, שמבקשים התובעים להגיש, לא צורפו כל בעלי הדין הדרושים לצורך בירור התביעה.

אשר למסמכים שעליהם נסמכת התביעה – בתביעה עותרים התובעים לתיקון רישום מקרקעין מוסדרים. אין מחלוקת כי הליך ההסדר במקרקעין האמורים הסתיים בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. כתב התביעה, והעילה שאותה מבקשים התובעים לבסס, נסמכים על זכויות לכאורה במקרקעין של התובעת ושל יורשים נוספים, מכוח צו ירושה שהוצא בבית הדין השרעי בשטחי הרשות הפלסטינית. לכתב התביעה צורפו מסמכים שונים בערבית, שאינם מתורגמים ואינם מאומתים בהתאם להוראות הדין. הגם שהוריתי לתובעים להגיש תרגומים של כל המסמכים הערוכים בערבית ולאמת אותם כדין, התובעים לא עשו כן. יתירה מכך, המסמכים המהותיים שעליהם נשענת עילת התביעה, צווי הירושה שלטענת התובעים הוצאו על ידי בית הדין השרעי בשטחי הרשות הפלסטינית לא אומתו כדין. למען הסר ספק, איני מקבלת את טענת התובעים שלפיה סעיף 6 לצו שעת חירום מחריג צווי ירושה מהחובה להמציא את אישור הממונה. הוראות סעיף 6 על סעיפיו הקטנים ברורות ומדברות בעד עצמן. בבקשה לתיקון כתב התביעה ציינו התובעים כי יפעלו לקידום הטיפול באישורים אלה בתום חג עיד אלפיטר. הבקשה הוגשה בחודש מאי 2021. חג עיד אלפיטר חלף זה מכבר. מסמכים מאומתים כדין לא הוגשו.

כפי שציינתי בהחלטותיי הקודמות (בפרט, ההחלטות מיום 8.2.2021), וכפי שקבע כבוד השופט שפסר בהחלטתו מיום 15.9.2020, היה על התובעים להיערך כדבעי ולהכין את תביעתם כנדרש, לרבות על ידי איתור כלל בעלי הדין הדרושים, הכנת טיעוניהם והמסמכים הנדרשים לביסוס תביעתם כדין, וזאת עוד טרם הגשת התביעה. התנהלות התובעים, המגבשים את התביעה ואת מסמכיה תוך כדי ניהול ההליך, מקשה על ניהול התביעה ועל קיומו של הליך ראוי והוגן כמצוות התקנות.

בהינתן האמור, ולאחר שהגעתי למסקנה כי גם אם איעתר לבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה, לא יבואו הפגמים שבכתב התביעה על תיקונם, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב תביעה , ולקבל את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. זאת, גם מבלי שנדרשתי לטענות הסף המהותיות שטענו הנתבעים להתיישנות, היעדר העילה ואי מיצוי ההליך בבית הדין השרעי.

לפיכך, אני מורה על מחיקת התביעה. בהינתן שמדובר בתביעה הנמחקת פעם שלישית, ומשלא תוקנו מחדלים שקיומם הובהר ל תובעים פעם אחר פעם, אני מחייבת את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪ לכל אחת מקבוצת הנתבעים: הנתבעים 1(א), 1(ב), 1(ד), 1(ה), ו-1(ו); הנתבע 1(ג); והנתבעים 2 , 3, ו-6 (המדינה), (סה"כ 12,000 ₪).

ניתן היום, ד' אלול תשפ"א, 12 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.