הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 14438-02-20

בפני
כבוד ה שופטת הלית סילש
תובע/מבקש
עדן בר טל
נגד
נתבעים/משיבים

  1. חגי גרינשפון
  2. ח. גרינשפון אחזקות ונאמנות בע"מ
  3. זיו אבירם
  4. יוסי בן עמרם
  5. אברהם צור
  6. רועי יעקב אוחיון
  7. Medicane Health Inc, מס' תאגיד (קנדי) BC120282
  8. Sababa Sciences Inc. מס' תאגיד (קנדי) BC1152700
  9. סבבה מדיקל בע"מ

החלטה
החלטה זה עניינה שלוש בקשות, השלובות זו בזו, וכמפורט להלן:
בקשת התובע (להלן: "המבקש"), למתן סעדים זמני ים, כמפורט להלן:
ליתן צו מניעה האוסר על המשיבים לקבל החלטות ו/או לבצע פעולות, שיש בהן כדי למנוע או להשפיע לרעה על אפשרותו של המבקש לקבל לידיו 14.1% ממניותיה המונפקות של המשיבה 7, Medicane Health Inc (להלן: " מדיקיין"), שמהוות במספרים, נכון לחודש יוני 2019, 31,109,337 מניות.
ליתן צו מניעה האוסר על המשיבים 1 ו-2 ו/או מי מטעמם להעביר לאחר, לבצע דיספוזיציה או להתקשר בהסכם, וכל זאת בכל הנוגע למניות המבקש המוחזקות על ידם בנאמנות.
ליתן צו מניעה האוסר על המשיבים 1 ו- 2 לבצע העברה של מניות המבקש לצד שלישי.
לחילופין, ככל ומניות המבקש הועברו או הושבו לידי המשיבה 7, ליתן צו מניעה האוסר על המשיבים 3-7 ו/או מי מטעמם להוסיף ולהעביר את מניות המבקש או לבצע ביחס לאלו התקשרות כלשהי.
כן התבקש צו מניעה האוסר על המשיבים להעביר או לבצע דיספוזיציה בנכסי מדיקיין או חברות הבת שלה, ובכלל זה במניות המוחזקות על ידן, בכספים המוחזקים על ידן ובהתקשרויות שלהן עם צדדים שלישיים.
צו מניעה האוסר על המשיבים להעביר או לבצע דיספוזיציה בנכסי המשיבה 8, Sababa Sciences Inc. (להלן: "סבבה") או חברות הבת שלה, לרבות המשיבה 9, ובכלל זה המניות המוחזקות על ידן, בכספים המוחזקים על ידן ובהתקשרויות שלהן עם צדדים שלישיים.
צו חוסם כנגד המשיבים, האוסר עליהם לנקוט בהליכים משפטיים כלשהם בבתי משפט במדינה אחרת מישראל ככלל ובקנדה בפרט, בקשר עם הנושאים הקשורים לזכויותיו של המבקש במדיקיין ו/או בסבבה.
צו חוסם כנגד המשיבים האוסר עליהם לנהל את תביעת מדיקיין נגד המבקש, שהוגשה ל- Supreme Court of British Columbia שמספרה S191337 (להלן: " התביעה בקנדה").
לתיק הוגשה בקשת הנתבעת 7, מדיקיין, לסילוק התביעה על הסף (ולמצער לעכב את בירורו) בשל טענה לקיומו של הליך תלוי ועומד, וזאת במקביל לתשובה לבקשה למתן סעדים זמניים.
מדיקיין הוסיפה והגישה בקשה להורות על מחיקת והוצאת נספחים 1-4 מתשובת התובע לבקשתה לסילוק על הסף .
הצדדים ורקע עובדתי, לגרסת המבקש:
במסגרת כתב התביעה, הוצגו הצדדים להליך, על ידי המבקש, כדלהלן:
התובע (המבקש) - יזם ומנהל עסקי, אשר כיהן בעבר כמנכ"ל משרד התקשורת וכמנכ"ל חב' קאן פארמאצבטיקה בע"מ (להלן: "חב' בטר"), ואשר תחום עיסוקה הוא הקנאביס הרפואי.
המשיב 1 - חגי גרינשפון (ל הלן: "גרינשפון" או "הנאמן") הינו עורך דין במקצועו , המחזיק בכ- 10% מהון המניות של סבבה ומדיקיין והינו דירקטור ומורשה חתימה, בסבבה ומדיקיין.
לטענת המבקש גרינשפון מחזיק עבורו את מני ותיו, נשוא הליך זה, בנאמנות.
המשיבה 2 - ח. גרינשפון אחזקות ונאמנות בע"מ (להלן: " חברת הנאמנות") -תאגיד בבעלות מלאה של הנאמן.
המשיב 3 - מר זיו אבירם (להלן: " אבירם") – בעל השליטה בסבבה ומדיקיין, ומשמש כיו"ר דירקטוריון של מדיקיין.
המשיב 4 - מר יוסי בן עמרם (להלן: " בן עמרם") – מחזיק בכ-5% מהון המניות המונפק של סבבה ומדיקיין, מונה כנושא משרה בסבבה בשנת 2019 ובהמשך החל לשמש כמנכ"ל סבבה במקום המבקש, ולאחר מכן גם כמנכ"ל מדיקיין.
המשיב 5 - מ ר אברהם צור (להלן: "צור"), אחד ממייסדי סבבה. שימש כמנהל התפעול והכספים בסבבה ועבר לשמש בתפקיד זה גם במדיקיין.
המשיב 6 - מר רועי אוחיון (להלן: " אוחיון") – אחד ממייסדי סבבה. שימש כ – CTO ואגרונום ראשי בסבבה ועבר לשמש בתפקיד זה גם במדיקיין.
המשיבה 7 – מדיקיין - חברה אשר התאגדה ביום 27.3.2019 בבריטיש קולומביה שבקנדה. בעל השליטה במדיקיין הוא אבירם.
המשיבה 8 – סבבה - חברה אשר התאגדה ביום 13.2.2018 בבריטיש קולומביה שבקנדה. המבקש, ביחד עם המשיבים 5 ו-6 ועם שותף נוסף, אמריקאי בשם מייק סיטרון (להלן: "סיטרון") הינם מייסדיה של סבבה.
המשיבה 9 - סבבה מדיקל בע"מ – היא חברת בת ישראלית של סבבה (להלן: " סבבה ישראל").
בהסכמת הצדדים, נמחקו המשיבות 8 ו -9 מהבקשה למתן סעדים זמניים בהחלטה מיום 27.2.2020.
ברקע הבקשות השונות, כתב תביעה אשר הוגש על ידי התובע במסגרתו עלו הטענות באשר להתרחשותם של האירועים העובדתיים אשר יפורטו להלן. אקדים ואבהיר כי מקום בו טרם הוגשו כתבי הגנה, וממילא טרם התבררו העובדות, יש לנהוג ביחס לתיאור הבא, במשנה זהירות.
מתוך כתב התביעה עלה כי בחודש פברואר 2018, הקים המבקש, יחד עם צור, אוחיון וסיטרון, את חב' סבבה, אשר עיסוקה בתחום הקנאביס הרפואי.
סבבה התאגדה בקנדה, מתוך מחשבה על אפשרות הנפקה עתידית של ניירות הערך שלה במדינה זו, ואולם עסקיה ונכסיה של סבבה התנהלו ונוהלו בישראל.
לטענת המבקש, בתוך כשנה ממועד תחילת הפעילות, הוא הוביל את סבבה (כמנכ"ל ויו"ר דירקטוריון ) להישגים עסקיים משמעותיים, לרבות פריסה בינלאומית, קבלת רישיונות לגידול ועיבוד קנאביס בפורטוגל ובישראל, התקשרות בהסכם למכירת תוצרת עתידית, גיוסי הון והתקשרויות שונות.
בסמוך להקמתה של סבבה, השקיע בה גרינשפון סך של 0.5 מיליון דולר, ובהמשך, בקיץ 2018, התווספה גם השקעהה בהיקף של שלושה מיליון דולר ארה"ב על ידי אבירם, אשר הקנתה לו אחזקה ב 8.5% מהון המניות המונפק של החברה. גרינשפון ואבירם החלו לגלות מעורבות בפעילותה של החברה.
עובר לחודש פברואר 2019, ניהלה סבבה משא ומתן עם קבוצת משקיעים קנדית . משא ומתן זה הסתיים מבלי שהעסקה בוצעה, בהמלצת אבירם, אשר התחייב לספק בעצמו את המימון הנדרש לחברה.
אלא כי כתנאי לגיוס המימון (מרביתו מצדדים שלישיים), כפי שהציע אבירם, הוא דרש להגדיל את אחזקותיו בסבבה ללא השקעה נוספת מצדו, מהיקף של - 8.5% מההון המונפק לכדי 40% מהון המניות המונפק. בנוסף הוא דרש להגדיל את אחזקותיו של גרינשפון במניות סבבה וכן להקצות 5% מהון המניות המונפק, למקורבו – בן עמרם.
משמעות הדרישה, לה נעתרו המייסדים, אחרי שנדחתה הצעת המשקיעים הקנדיים, הייתה כי אבירם, גרינשפון ובן עמרם, יחזיקו ביחד, בלמעלה מ- 50% מהון המניות המונפק של סבבה, ולמעשה אבירם יהפוך לבעל השליטה בסבבה.
סמוך לאחר מכן מינה אבירם את בן עמרם כמנכ"ל סבבה, במקום המבקש. המבקש נתן הסכמתו למינוי זה על יסוד התחייבותו של אבירם כי מעמדו, מעורבותו, השפעתו ותנאי העסקתו של המבקש יישמרו, וכי הוא יכהן כנשיא החברה וסגן היו"ר.
בנוסף הורה אבירם על מיתוג שם החברה והחלפתו מ"סבבה" ל- "מדיקיין".
בתום שנת הפעילות הראשונה, לאחר מספר שיחות ופגישות עם משקיעים פוטנציאליים גויס לסבבה הון בסך של 33 מיליון דולר (מתוכם 5 מיליון דולר שהושקעו על ידי אבירם עצמו), לפי שווי חברה של 750 מיליון דולר ארה"ב.
במקביל, בהנחיית אבירם, ניהלו גרינשפון והמבקש מו"מ מול סיטרון, לרכישת מניותיו במחיר סמלי, לאחר שסיטרון ביקש למכור אותן עקב כישלון המו"מ עם המשקיעים הקנדים.
משסירב סיטרון למכירת מניותיו במחיר סמלי, הציע גרינשפון להקים חברה חדשה, חברת מראה לסבבה, כמעט זהה בבעלויות (כל מייסדי סבבה, המשקיעים ובעלי המניות שלה, למעט סיטרון), אשר אליה יועברו הפעילות והנכסים של סבבה.
בעקבות זאת הוקמה מדיקיין, תוך שהוסכם כי מניות שלושת המייסדים של סבבה, כמו גם מניותיהם של משקיעי העבר בה, תוחזקנה בנאמנות ע"י גרינשפון, וזאת לצורך הגנה על מדיקיין מפני תביעות, הן מצד סיטרון והן מצד חב' בטר. המבקש, אשר נתן אמון מלא בגרינשפון, הסכים לכך.
מדיקיין התאגדה אף היא בבריטיש קולומביה שבקנדה, ביום 27.3.2019, והייתה חסרת כל תוכן עסקי, עד להעברת פעילותה ונכסיה של סבבה אליה, סביב חודש יוני 2019.
לטענת המבקש, החל מחודש יוני 2019, החלה הרעה ממשית ביחס של אבירם ושני מקורביו (בן עמרם וגרינשפון) בעיקר כלפי צור ואוחיון.
בעקבות זאת ביקש צור לקדם מהלך במסגרתו ימכרו הוא, אוחיון והמבקש את מניותיהם לצדדים שלישיים, באמצעות סיטרון. המבקש אשר סבר כי אין כל התכנות לכך, הסכים לכאורה למהלך. בהמשך חשף סיטרון בפני גרינשפון את שיחתו עם המייסדים.
כפועל יוצא מכך, החליט אבירם, "להעניש" את המבקש ולנשל אותו ממניותיו ומזכויותיו במדיקיין, מבלי לעשות כל בירור עמו.
לאחר הפגישה בין סיטרון לגרינשפון, מודר ונותק המבקש באופן סופי ומוחלט מכל קשר, מידע ופעילות של סבבה ושל מדיקיין, וזאת על אף היותו נשיא החברות וסגן היו"ר שלהן. המבקש לא זומן יותר לפגישות, לא סופק לו מידע, פניותיו לא נענו, ואף קבוצות הווטצאפ נעזבו.
אבירם גרם לניתוק מוחלט של המבקש גם משני שותפיו – מייסדיה של סבבה, צור ואוחיון , וכל ניסיונותיו של המבקש להיפגש עם מי מהם על מנת להבהיר את המצב, לא צלחו.
בחודש ספטמבר 2019, התקיימו מספר פגישות בין המבקש לבין עו"ד שרף, שהוצג בפניו כ"חבר" של אבירם וגרינשפון שהתבקש לסייע לפתרון המצב. בפגישות אלה הובהר למבקש, כי הוא אינו רצוי בסבבה ובמדיקיין, תוך שהוצעו לו הצעות שונות לרכישת מניותיו , אותן לא קיבל.
לשיטת המבקש הובהר לו כי מקום בו יסרב להצעות, יתכחשו המשיבים לעובדת היותו בעל מניות במדיקיין, ואף יאלצו אותו להתנהל בהליכים משפטיים במה שהוגדר כ-"קצה העולם".
בהמשך הוגשה על ידי מדקיין התביעה בוונקובר במסגרת עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו אין למבקש כל זכויות במדיקיין, כמו גם סעד אשר ימנע מהמבקש להגיש תביעה לאכיפת זכויותיו במדיקיין, בישראל.
נימוקי הבקשה
לטענת המבקש קיים צורך במתן הצווים המבוקשים, עד לבירור והכרעה בתביעה, וזאת על מנת לשמר את המצב הקיים ולמנוע נזקים קשים ובלתי הפיכים אשר ייגרמו לו, אם וככל שחלילה, יועברו המניות או יימכרו לצדדים שלישיים כלשהם, או במידה והמשיבים ירוקנו את מדיקיין מנכסיה או שתינתן הכרעה כלשהי בהליך הסרק אשר ננקט כנגד המבקש בקנדה.
לשיטתו קיים חשש ממשי כי המשיבים יפעלו באופן חד צדדי אשר עלול להביא לסיכול פסק הדין לכשיינתן , וזאת מקום בו התנהלות העבר של המשיבים מלמדת כי אינם נמנעים מלעשות כן, שעה שפעלו לריקון חברה קודמת מתוכן.
המבקש הוסיף וטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור ובמובהק לטובתו, שכן אי מתן הצווים המבוקשים עלול להביא לשלילה דה-פקטו של אפשרות המבקש לקבל לידיו את מניותיו – בין אם אלו יועברו לצדדים שלישיים ובין אם יהפכו לחסרות שווי, עקב ריקון מתוכן של מדיקיין.
ככל שלא תתקבל הבקשה, עלול להיגרם למבקש נזק עצום, לא רק משלילת מניותיו, אלא גם מאחר ותימנע ממנו האפשרות ליהנות בעתיד מעליית שווין ופירותיהן, והדיון בתביעה יהפוך לתיאורטי.
מנגד, היעתרות לבקשה לא תסב כל נזק למשיבים, שהרי המניות מושא התביעה לא שייכות למי מהם, אלא למבקש.
המבקש הוסיף וטען כי סיכויי ההליך גבוהים מאוד, מקום בו תביעתו מבוססת על ראיות מהימנות.
באשר לעתירתו למתן צו חוסם טען המבקש כי זהו המקרה הקלאסי בו יש לתתו, ומקום בו לא יינתן יאלץ המבקש להילחם על זכויותיו בשתי מדינות שונות ולשאת בעלות הכבדה של ניהול ההליך בקנדה, "בשלט רחוק", וזאת שעה שמירב הזיקות מצביעות על כך שיש לנהל את ההתדיינות בישראל. כל זאת בנוסף לחשש מהכרעות סותרות.
מנגד, למדיקיין לא ייגרם כל נזק מניהול ההליך בישראל, מקום בו ממילא לא ה ייתה לה זכות קנויה להגיש את ההליך בקנדה, ובשים לב לכך שכלל המשיבים, לרבות מנהלי החברות סבבה ומדיקיין, בעל השליטה בחברות אלה , חברי הדירקטוריון והמנכ"ל , מתגוררים בישראל.
תמצית טענות המשיבים 1-6
לטענת המשיבים 1-6, יש לסלק את התביעה על הסף, ולמצער לעכבה, וזאת מקום בו מדיקיין, הגישה תביעה בקנדה כנגד המבקש, כחודשיים וחצי לפני הגשת ההליך הנוכחי.
לטענתם, נסמכת תביעת מדיקיין על אותה מסכת עובדתית, כאשר הסוגיה המהותית העומדת להכרעה בשתי התביעות הינה שאלת זכאותו של המבקש למניות במדיקיין.
למעשה, ההליך הנוכחי, מהווה תמונת ראי של ההליך בקנדה. לשיטתם מתן סעד זמני במסגרת ההליך בישראל, יהווה הסגת גבולו של בית המשפט בקנדה יפגע בעקרון כיבוד הערכאות ועלול להביא הכרעות סותרות.
המשיבים 1-6 הוסיפו וטענו כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של כ- 7 חודשים, וזאת מקום בו המבקש טוען במסגרת בקשתו, כי כבר במהלך חודש יוני 2019 הוא נותק לחלוטין ממה שהוגדר על ידו כ"מפעל חייו", קרי- מהחברות בהן הוא טוען להיותו בעל מניות מהותי ומשותפיו העסקיים.
לשיטתם הוגשה הבקשה בחוסר תום לב, העדר ניקיון כפיים, ושימוש לרעה בהליכי משפט ותוך הסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט, ובין היתר את עובדת קיומו של הסכם בעלי מניות בסבבה המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בקנדה. (להלן: "הסכם בעלי המניות" ו- "תניית השיפוט" או "תניית השיפוט הייחודית").
עוד נטען כי המבקש דרס ברגל גסה את גדרות חיסיון המו"מ אשר נוהל עמו, תוך שהוא מציג לבית המשפט תמונה מעוותת, חלקית ומטעה של הדברים אשר לטענתו נאמרו במסגרתו.
לגופה של הבקשה טענו המשיבים לא מתקיימים תנאי הוראות הדין לצורך מתן הסעדים הזמניים וזאת מקום בו סיכויי ההליך נמוכים מאוד, ומאזן הנוחות אינו נוטה לכיוונו של המבקש.
לשיטת המשיבים פעל המבקש, ביחד עם שותפים נוספים, להקמתו של מיזם בתחום גידול קנביס רפואי (סבבה), מבלי להשקיע בכך מכספו שלו, ואף במקביל לעבודתו במקומות נוספים. בפועל, המיזם של סבבה, תחת ניהולו הכושל של המבקש, נחל כישלון בתוך פרק זמן קצר, עד כי לא נותר אל להביא להפסקתה של אותה פעילות.
חב' מדיקיין נוסדה בשלהי חודש מרץ 2019, כאשר עסקינן בחברה שהינה אישיות משפטית נפרדת ומכילה פעילות שונה.
בעוד שסבבה התמקדה בגידול ומכירה של קנאביס רפואי, עיקר עיסוקה של מדיקיין הינו בתחום הפארמה. הנהלתן של שתי החברות שונה וכן זהות בעלי המניות שלהן, ולמבקש אין כל זכות במדיקיין.
המשיבים לא הכחישו כי נשלה האפשרות לשלב את המבקש במדיקיין בתפקיד של נשיא וסגן יו"ר הדירקטוריון וכן להחזיק עבורו בנאמנות, מספר מסוים של מניות במדיקיין, אולם לא התקבלה כל החלטה ביחס לכך.
בשלהי חודש יוני 2019, המשיבים 1 ו- 3 נחשפו להתנהלות חמורה של המבקש, אשר בעקבותיה התקבלה סופית ההחלטה, שלא לשלבו בפעילותה של מדיקיין ולא להקצות לו מניות או כל זכות אחרת במדיקיין.
המשיבים הוסיפו וטענו כי עצם העובדה שהמבקש ניסה למכור את מניותיו בסבבה, במהלך המחצית השנייה של חודש יוני 2019, לאחר שמדיקיין כבר הוקמה, מוכיחה היטב כי המבקש ידע שמניותיו בסבבה, אינן מקנות לו זכויות כלשהן במדיקיין. לעניין זה ביקשו המשיבים להוסיף ולציין כי המבקש הסתיר בבקשתו את העובדה כי ביקש למכור את מניותיו בסבבה, על פי שווי חברה של 50 מיליון דולר.
המשיבים 1-6 הוסיפו וטענו כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת ם, וזא מקום בו מטרתו של המבקש הינה הפעלת לחץ פסול על המשיבים, מתוך מטרה לאלצם לשלם לידיו סכומי כסף להם הוא אינו זכאי. כל זאת עת כי מתן הסעדים יגרום למשיבים לנזק בלתי הפיך, עקב שיתוק פעילותה של מדיקיין.
תמצית טענות המשיבה 7- מדיקיין
המשיבה 7 הצטרפה לטענות המשיבים 1-6 ואף הוסיפה וטענה כי המבקש ידע על הכוונה לפנות בהליכים כנגדו בקנדה חודשים ארוכים רם פנייתו לערכאות, ולא עשה דבר בקשר לכך.
גם לאחר הגשתה של התביעה בקנדה בחודש נובמבר 2019 והמצאתה למבקש בחודש דצמבר 2019, המבקש התמהמה זמן רב ולא נתן הסבר כלשהו לסיבה בגינה הוא המתין חודשיים נוספים בטרם פנה לבית המשפט בבקשה להורות "בדחיפות" על מתן סעדים זמניים, לרבות צו חוסם.
אין בעצם העובדה כי תניית השיפוט נכרתה בין בעלי המניות בחברת סבבה ולא בין בעלי המניות במדיקיין, כדי לאיין אותה ביחס למדיקיין, וזאת מקום בו לשיטת התובע עצמו מדיקיין הינה חברת ראי של סבבה, וכל זכויותיו בה, נגזרות מזכויותיו בסבבה.
למעשה, די בקיומה של תניית השיפוט הייחודית, כדי ללמד על כך שהפורום הנאות היחידי לדון בסכסוך הינו קנדה. קנדה מהווה גם את הפורום הטבעי לדון בסכסוך, וזאת נוכח היותה של מדיקיין חברה שהתאגדה בקנדה, תחת החוק הקנדי, אשר מקום מושבה בקנדה ואשר הדינים החלים עליה הינם דיני קנדה.
המשיבה 7 הוסיפה וטענה כי יש לדחות על הסף את בקשת המבקש למתן צו חוסם, נוכח אופיו החריג והקיצוני של הסף, הפגיעה בזכות הגישה לערכאות של בעל הדין "הנחסם", וההלכה הפסוקה הקובעת כי שימוש בצו מסוג זה ייעשה במשורה ובמקרים נדירים בלבד, שבהם יוכיח המבקש פגיעה קשה עקב ניהול ההליך בפורום הזר.
כן נטען על ידה כי הצווים המבוקשים משנים באופן מהותי ודרמטי את המצב הקיים ולא "מקפיאים" אותו.
תגובת המבקש לתשובות המשיבים
לטענת המבקש, בעוד שבקשתו כוללת גרסה מפורטת ומבוססת הנתמכת בראיות למכביר, תשובות המשיבים - על אף היותן מבוססות על טענות וגרסאות עובדתיות - לא נתמכו בתצהיר כלשהו, או שנתמכו בתצהיר לקוני, ולא גובו בראיות. עיון באותן ראיות, כפי שצורפו על ידי המבקש, מלמדות כי אין ממש בטענות המשיבים במסגרת תשובתם.
בהתייחס לטענה לפיה סבבה קרסה בחודש פברואר 2019, לאחר שלא הצליחה לגייס הון, הפנה המבקש לראיות לכאורה, מהן עולה לשיטתו, כי גיוס ההון בסך של 33 מיליון דולר לפי שווי חברה של שבע מאות וחמישים מיליון דולר, בוצע בחברת סבבה ועבורה, ועוד בטרם ייסודה של מדיקיין.
לשיטתו, אין כל בסיס לטענה לפיה מדיקיין קיבלה את נכסיה של סבבה לאחר קריסתה בתמורה אפסית, שכן בפועל השותפות בין מדיקיין לפרג' (שהיה השותף הישראלי של סבבה) נוצרה הרבה בטרם מכתב הביטול הפיקטיבי של פרג' מחודש אוגוסט 2019.המבקש הוסיף וטען כי אין לראות את סבבה ומדיקיין כשתי חברות שונות, ובמסגרת התביעה בקנדה מתוארת פעילותה של מדיקיין בדיוק כמו זו של סבבה.
המבקש הוסיף וטען כי אין ולא היתה כל תניית שיפוט ייחודית שמעניקה לבתי המשפט בקנדה סמכות בלעדית לדון בתביעה. ההסכם אליו ביקשו המשיבים להפנות, הינו חלק ממסמכי ההשקעה שבוצעה באותה חברה, ונועד להסדיר את השקעת ההון בחברה, על ידי המשקיעים החדשים, בעניינים שאינם קשורים כהוא זה לתביעה דנא.
בתיק זה, עילות התביעה אינן נסמכות על הסכם בעל י המניות בסבבה, אשר כלל אינו רלוונטי ואינו מתייחס למדיקיין או להסכם הנאמנות שבין המבקש לגרינשפון ביחס למניותיו במדיקיין.
יתרה מכך, תניית השיפוט בהסכם של סבבה קובעת מפורשות כי היא חלה רק ביחס למחלוקות הנובעות מההסכם עצמו, וגם ביחס למחלוקות אלה, מקום בו מדובר באכיפה של ההסכם, נתונה סמכות השיפוט לכל בתי המשפט. יתרה מכך, ברי כי תניית השיפוט אינה חלה ביחס למשיבים, אשר אינם חלק מהסכם בעלי המניות.
לטענת המבקש לא היה שום שיהוי בהגשת הבקשה, שכן המועד לבחינת טענת השיהוי ביחס לבקשה, הינו המועד בו ידע המבקש על קיומה של עילה להגשת הבקשה, על רכיביה , וזו נודעה לו רק כנגד הגשתה של התביעה בקנדה בדצמבר 2019, שלאחריה נדרש לפרק זמן לצורך איסוף ראיות וקבלת ייעוץ משפטי ביחס למצב בארץ ובקנדה.
המבקש הוסיף וטען כי אין בסיס לטענה בדבר הליך תלוי ועומד, ומלוא השיקולים שהותוו בפסיקה מצביעים על כך שיש לעכב דווקא את ההליך בקנדה.
בנוסף, גם שיקולי מאזן הנוחות מצביעים על כך שיש לנהל את ההליך בישראל, שכן ניהול ההליך בקנדה יגרום למבקש נזק אדיר ויסב לו עוול ועינוי דין, בעוד שלמשיבים לא ייגרם כל נזק מניהול ההליך בישראל.

הבקשה לסילוק על הסף
בקשה זו הוגשה על ידי מדיקיין ובמסגרתה נטען כי התובענה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי המשפט, ויש לסלקה על הסף (ולמצער, לעכב את בירורה), נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד, העוסק בסוגיה משפטית זהה, אשר הוגש "ראשון בזמן" ומתברר בקנדה.
התובע ידע, מבעוד מועד, ובמשך חודשים ארוכים, על כוונתה של מדיקיין להגיש כנגדו את התביעה בקנדה, ולא פנה לערכאה כלשהי לצורך קבלת סעדים, לא בטרם הגשת התביעה וגם לא בסמוך לאחריה. בקשתו למתן סעדים זמניים הוגשה בשיהוי ניכר וללא כל הסבר למחדל.
מדיקיין הוסיפה וטענה, כי קיימת חפיפה כמעט מוחלטת בין ההליך המתקיים בקנדה לבין זה המתקיים בישראל, באופן העונה על דרישת הפסיקה לדמיון בין ההליכים המתחרים, ואף מעבר לכך, וזאת הן מבחינת הצדדים להליך (על אף שבמסגרת ההליך המתנהל בישראל צורפו בעלי דין נוספים כנתבעים), הן מבחינת עילות התביעה והן מבחינת הסעדים המבוקשים.
לטענת מדיקיין, מעבר לקדימות הכרונולוגית של ההליך ולזהות בין ההליכים, קנדה היא הפורום הנאות לדון במחלוקות שבין הצדדים, ממספר טעמים: קיומה של תניית השיפוט הייחודית, בהסכם בעלי המניות של סבבה, החלה גם על מדיקיין; ציפיית הצדדים ביחס לפורום הנאות, כפי שהיא נלמדת גם מהכללתה של תניית השיפוט הייחודית בהסכם ביניהם; הזיקות הרבות של התובענה לקנדה, לרבות העובדה שמדיקיין התאגדה בקנדה, תחת חוק החברות הקנדי וממילא גם שאלת זכותו של אדם למניות בחברה קנדית צריכה להתברר על פי דיני קנדה, מקום מושבה של מדיקיין בקנדה והדינים החלים עליה - דיני מדינת קנדה, הסעדים המבוקשים בכתב התביעה נוגעים כולם לזכויות נטענות (המוכחשות) בחברה קנדית ותניית השיפוט הייחודית שכאמור חלה ביחסים שבין הצדדים.
לטענת מדיקיין, אין בעצם היותם של בעלי המניות במדיקיין ישראלים דוברי עברית, כדי לבסס טענה לפורום נאות בישראל, שכן אותם בעלי מניות, הם אלה אשר בחרו להקים את החברה בקנדה, ולכלול במסגרת ההסכם ביניהם, את תניית השיפוט הייחודית, המחייבת אותם.
מדיקיין הוסיפה וטענה כי גם טעמי יעילות (ומניעת "כפל הליכים") מחייבים את סילוק ההליך (או למצער עיכובו), וממילא הכרעותיו של בית המשפט בקנדה, תייתרנה את בירור ההליך בארץ.
לטענתה אין מקום למתן צו חוסם, נוכח היותו סעד חריג וקיצוני הניתן במקרים נדירים בלבד, בהם מוכיח המבקש קיומה של פגיעה ממשית וקשה עקב ניהול ההליך בפורום הזר – מצב שאינו מתקיים בענייננו.
בנוסף, גם אי הנוחות הכרוכה בניהול הליך בפורום זר, אינה מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות ואינה מצדיקה מתן צו חוסם.
מדיקיין הוסיפה וטענה כי יש לסלק על הסף גם את הבקשה למתן צווים זמניים, לרבות הבקשה למתן צו חוסם, ולמצער לעכבה, מנימוקים שביושר ובהם חוסר תום הלב בו נקט התובע, עת הסתיר את הסכם בעלי המניות ואת קיומה של תניית השיפוט הייחודית הכלולה בו, ונוכח השיהוי הקיצוני בהגשת בקשתו . במסגרת בקשה זו, שבו המשיבים והעלו טענות אשר נטענו במסגרת התשובה לבקשה למתן סעדים זמניים, או כאלו שהמקום להעלותן היה במסגרת אותה תשובה.
תשובת התובע
לטענת התובע, מקום בו בקשתה של מדיקיין נסמכת על קיומו של הליך משפטי מקביל בחו"ל, הסעד היחידי לו ניתן לעתור הינו עיכוב הליכים, ואין כל בסיס שבדין לסילוק על הסף של ההליך מטעם זה. יש להתמקד אפוא בשאלה, איזה הליך צריך לעכב, ובה בלבד.
לשיטתו, הבקשה לסילוק על הסף, אך מחדדת את המסקנה על פיה עיכוב התביעה בקנדה הינו הפתרון המשפטי ההגיוני, היחיד והמתחייב, הן מבחינת הדין והן מבחינת שיקולי צדק ויעילות.
ההליך בקנדה אינו מייתר את ההליך בישראל, בשל אי החפיפה בין שני ההליכים, בצדדים ובעילות שכן ההליך בישראל רחב הרבה יותר וכולל 8 נתבעים נוספים, מהותיים וחשובים, אשר אינם צדדים להליך בקנדה. למעשה, מדיקיין הינה בעלת דין משנית, ביחס לאותם צדדים, ואי צירופם להליך בקנדה, מהווה כשל מהותי ומלמדת על חוסר תום לבה של מדיקיין בהגשת התביעה. בפועל, התביעה כנגד נתבעים אלה, אשר אינם צד להליך בקנדה, תמשיך להתנהל בישראל, וזאת מקום בו לא הוגשה על ידם כל תביעה לעיכוב ההליך, ולא בכדי.
לטענת התובע, ההליך בישראל רחב הרבה יותר, גם מבחינת עילות התביעה והנושאים בהם עוסקות שתי התביעות. בעוד שהתביעה בקנדה עוסקת אך ורק בשאלת בעלותו של התובע במניות מדיקיין, התביעה בארץ עוסקת גם בגזל ומרמה, הפרת הסכם נאמנות וחובת נאמנות ושיתוף פעולה של כלל הנתבעים, במטרה לפגוע במבקש.
יתרה מכך, מקום בו שני הדירקטורים והמנכ"ל של מדיקיין הינם שני המעוולים והמפרים העיקריים בקשר עם מניות התובע, ברי כי הם מצויים בניגוד עניינים ואינטרסים מובהק מול מדיקיין והם היו לפיכך מנועים מלקבל את ההחלטה בעניין הגשת התביעה בקנדה.
מעבר לכך, אין שום הגיון, צדק או יעילות בניהול ההליך בקנדה, ואלמלא הטעמים הפסולים אשר הובילו את מדיקיין להגיש את התביעה בקנדה, סביר כי גם היא, כחברה שמקום מושבה, משרדיה ועובדיה בישראל, היתה מעדיפה לנהל את ההליך בישראל.
לטענת התובע עולה מפסיקת בתי המשפט כי שאלת הקדימות בזמן אינה מכרעת והשיקול העיקרי שיש לבחון אינטרס היעילות. בפועל, ההליך בקנדה הינו הליך סרק שלא קודם בשום צורה ע"י מדיקיין, מיום שהוגש ואין לראותו כ"הליך תלוי ועומד". יתרה מכך, במציאות החדשה שנוצרה עקב משבר הקורונה העולמי, כלל לא ברור מתי ניתן יהיה לטוס לקנדה ובאילו תנאים.
לטענת התובע, מדיקיין לא הוכיחה, ולמעשה כלל לא התייחסה בבקשתה, להתקיימות התנאים המקדמיים הנדרשים לצורך עיכוב הליכים בישראל מפני הליך תלוי ועומד: כי קיום ההליך בישראל יטריד את הנתבע וכי עיכוב ההליך בישראל לא יגרום עוול/ נזק לתובע. המדובר בהתעלמות מכוונות שכן מדיקיין אינה עומדת בתנאים אלו.
בפועל, עיכוב בירורה של התביעה בישראל יביא לפגיעה קשה בתובע ויסב לו נזק אדיר, עד כדי סיכול האפשרות לבירור תביעתו. כמו כן ניהול ההליך בקנדה עלול להיות חסר משמעות ונפקות ביחס לנתבעים אשר אינם חלק מן ההליך בקנדה, יהיה כרוך בעלויות גבוהות ביותר, ויהיה גם צורך להמתין לתום משבר הקורונה העולמי, לצורך בירורו.
התובע הוסיף וטען כי הפורום הראוי לדיון בתביעה הינו ישראל, וזאת נוכח הזיקות הרבות הקושרות אותה לכאן. למעשה, לסבבה ולמדיקיין אין כל פעילות עסקית או נכסים בקנדה, ואין שום דבר הקושר אותן לארץ זו, למעט עצם התאגדותן בה. כל הצדדים לתביעה, וכן בעלי השליטה והדירקטורים במדיקיין הינם ישראלים דוברי עברית, התביעה עוסקת בהסכמים שנכרתו והופרו בישראל ובעוולות אשר בוצעו בישראל, וגם הדין החל ביחס אליהן הינו הדין הישראלי. עוד נטען על ידו כי בין הצדדים לא קיים שום הסכם, הכולל תניית שיפוט שמקנה סמכות שיפוט לבית המשפט בקנדה, שכן הסכם בעלי המניות בסבבה נחתם עוד בטרם הקמתה של מדיקיין, וממילא הוא אינו חל ביחס אליה.
בהתאם לפסיקה, מקום בו תניית שיפוט הינה מפורשת וברורה, יש לפרשה בצמצום, בהתאם ללשונה, ולא ניתן לחרוג מלשונה הברורה ולהחיל אותה על עניינים שאינם כלולים בה במפורש.
התובע הוסיף וטען כי יש לדחות את הבקשה, מקום בו היא לא נתמכה בתצהיר, על אף היותה מבוססת על עובדות.
לטענתו מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת ניהול ההליך בישראל, וזאת נוכח הנזק הכלכלי ועינוי הדין שייגרם לו מעיכוב ההליך בארץ, גם בשים לב למשבר הקורונה העולמי. מנגד, לנתבעים לא ייגרם כל נזק מניהול ההליך בארץ, ולמעשה זה אמור להיות הפורום המתאים והנוח גם עבורם ומדיקיין אינה טוענת אחרת.
תגובת הנתבעים 1-6
הנתבעים 1-6 תמכו בבקשת הסילוק על הסף, תוך שהם מצטרפים וחוזרים על הטעמים שהועלו על ידי מדיקיין.
עוד ביקשו הנתבעים לציין כי התובע עצמו, שכר את שירותיו של פרקליט קנדי, לאחר הגשת תביעת מדיקיין, והוא טס, לא אחת, לקנדה. כמו כן עצם הסכמתו להקניית סמכות שיפוט לבתי המשפט בקנדה, במסגרת הסכם בעלי המניו בסבבה, מצביעה על כך שהוא עצמו, ראה בקנדה, כפורום מתאים לדון בסכסוך בין הצדדים וכי זעקות השבר שלו, בנוגע לניהול ההליך בקנדה, מלאכותיות וכוזבות.
תגובת הנתבעת 7 (מדיקיין) לתשובת התובע
במסגרת התגובה לתשובה, נמצאה חזרה על הטענות שהועלו על ידי מדיקיין במסגרת הבקשה.
בנוסף, נטען כי ההליך בקנדה אינו הליך סרק, אלא תביעת ראי לתביעה הנוכחית.
לשיטתה, עסקינן בתביעה אשר הוגשה במקום התאגדותה ועת כי חל עליה הדין הקנדי. התביעה הוגשה במטרה להגן על זכויותיה הקנייניות של מדיקיין ולמנוע פגיעה בהן, מצד התובע. מדיקיין תתקשה לקדם את פעילותה הכלכלית בקנדה ולפעול לגיוס הון והנפקתו, עד שיינתן פסק דין בדבר זכויות התובע בה.
זהות הסעדים המבוקשים פועלת לרעת התובע, מקם בו תביעתה של מדיקיין קודמת בזמן לתביעתו של התובע. התובע לא סיפק בתשובתו הסבר כלשהו לשיהוי הרב בהגשת תביעתו.
התובע לא ביקש עיכוב הליכים בקנדה ולא הרים את הנטל הכבד המוטל על מי שמבקש לקבל צו חוסם כנגד הליכים בחו"ל שהוגשו בסמכות טרם נתבקש הצו. מדובר בסעד קיצוני ויוצא דופן אשר אין כל הצדקה לתתו בנסיבות העניין.
"הליך תלוי ועומד", אינו מוכרע על פי שאלת נאותות הפורום . מעבר לכך, בענייננו, קנדה היא הפורום המתאים לדון בסכסוך (הגם שהיא אינה מעלה טענות כנגד נאותות הפורום בישראל ). התובע מבקש לבטל למעשה טעמים מסחריים – כלכליים, שהובילו אותו (בהקימו את סבבה) ואת המייסדים של מדיקיין, לבחור בקנדה כמקום ההתאגדות של מדיקיין ושל סבבה ולבחור את הדין הקנדי כדין שיחול על החברות.
מדיקיין הוסיפה וטענה כי אין כל בסיס לטענת התובע לפיה היא אדישה לשאלת זהות בעלי מניותיה. מדובר בטענה חסרת שחר המתעלמת מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. התובע, מבקש, מחד גיסא, כי מדיקיין תקצה לו מניות, ומאידך גיסא טוען, כי היא אינה צד נחוץ בהליך. בפועל מדיקיין הינה הצד הנחוץ והדרוש ביותר בהליך, שכן זכויותיה הן אלה שייפגעו כתוצאה מטענות התובע.
באשר לטענות שהועלו בדבר השפעתה של מגפת הקורונה על האפשרות לנהל את ההליך בקנדה, השיבה מדיקיין כי יש לבחון את שאלת עיכוב ההליכים על פי מצב הדברים בעת הגשת ההליך, שכן אחרת, המשמעות תהיה, מתן אפשרות לכל אחד, לבטל, כלאחר יד, הסכמים ותניות שיפוט, בטענה כי נגיף הקורונה יקשה על בירור ההליך בפורום זר. מדובר במדרון חלקלק שעלול להביא לאי כיבוד פורום זר, משך תקופה ארוכה. מעבר לכך, אותה טענה פועלת גם ביחס לקיום ההליך בישראל וככל הנוגע להבאת עדים מחו"ל, כגון: מייק סיטרון או עורכי הדין הקנדיים אשר ניסחו את מסמכי הנאמנות עליהם מתבסס התובע.
מדיקיין חזרה על טענותיה ככל שהן נוגעות להיותו של ההליך בקנדה ראשון בזמן, תוך הדגשה כי בהתאם לפסיקה, עקרון היעילות מחייב עיכוב ההליך השני בזמן, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות עיכובו של ההליך הראשון, אולם אלה אינן מתקיימות בענייננו.
הנזק היחיד שעלול להיגרם לתובע מניהול ההליך בקנדה הינו, לכל היותר, אי נוחות, אשר אינה מצדיקה ניהול הליך מקביל בישראל, וממילא התובע מושתק מלטעון כנגד אי נוחות זו, מקום בו הוא עצמו חתם על הסכם בעלי מניות (בסבבה) המקנה סמכות שיפוט לבית המשפט בקנדה.
לשיטת מדיקיין העובדה כי התובע מבקש צו חוסם לבירור התביעה בקנדה, תוך שהוא טוען כי טענותיה של מדיקיין ממילא יתבררו במסגרת ההליך בישראל, מוכיחה אף היא כי גם לשיטתו מדובר בהליכים זהים. עוד נטען כי מקום בו סבר המבקש כי נדרשים צדדים נוספים להליך, יכול היה לצרפם במסגרת הודעה לצד שלישי או תביעה שכנגד.

הבקשה למחיקת והוצאת נספחים
במסגרת בקשה זו עתרה מדיקיין בבקשה להורות על מחיקת והוצאת נספחים 1-4 מתשובת התובע לבקשתה לסילוק על הסף, וזאת מקום בו מדובר במסמכים אשר לא צורפו לכתבי הטענות.
לטענת מדיקיין, ההליך המשפטי אינו הליך "מתגלגל", והתובע אינו רשאי, פעם אחר פעם, להוסיף ראיות חדשות. לשיטתה, חובה היה על התובע, עת הגיש בקשה למתן צווים זמניים, במעמד צד אחד, לצרף את כל המסמכים שבידו לכתבי הטענות המקוריים שהוגשו ולפרוס את מלוא התמונה העובדתית בפני בית המשפט, שעה שהוא עותר למתן סעד מן היושר.
במסגרת תשובתו טען התובע כי אין כל מגבלה על כמות המסמכים שבעל דין רשאי לצרף במסגרת תשובה לבקשה, כל עוד הם רלוונטיים. בענייננו מדובר במסמכים רלוונטיים ביותר, וברי כי הנתבעים אשר מבקשים למנוע הגשתם, מבקשים למנוע את בירור האמת והוצאתה אל האור.
התובע בהחלט מחויב, לפרוס במסגרת בקשה למתן צווים זמניים, את מלוא היריעה העובדתית, וזאת אכן נעשה על ידו. כלל העובדות אותן מבוקש להוכיח באמצעות המסמכים שהוצאתם התבקשה, נטענו במסגרת הבקשה. עם זאת, להבדיל מהחובה לגלות את העובדות ולצרף מסמכים התומכים בהן, אין כל חובה שבדין לצרף כל מסמך ומסמך המצוי בידי התובע, לבקשה למתן צווים זמניים או לכתבי הטענות, ודי בכך שצורפו ראיות בטיב ובמידה מספקים לצורך מתן הצו הזמני.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף בענייננו, נוכח העובדה כי מדובר בתכתובות המצויות בטלפונים הסלולריים של הנתבעים כולם, והם אינם יכולים לטעון כי הופתעו או כי לא ידעו על קיומן.
דיון והכרעה
הבקשה למחיקת והוצאת נספחים מתשובת התובע לבקשה למחיקה על הסף
לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה איני מוצאת להורות על הוצאת הנספחים מתשובת התובע לבקשה למחיקה על הסף.
עסקינן בתכתובת שהיא לכאורה רלוונטית למחלוקת בין הצדדים באשר לגיוס ההון , תפקידו של המבקש בחברות, ודרך התנהלות הצדדים (בעברית ובארץ).
השאלה אינה אפוא רלוונטיות, אלא הצדקה בהוצאת המסמכים נוכח עיתוי הגשתם.
אכן, כטענת מדיקיין, על הפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני, מצווה לפרוס בפני בית המשפט את כלל העובדות והנתונים אשר עשויים להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט, ובפרט כאשר מדובר בבקשה במעמד צד אחד, ותוך תמיכת הטענות בראיות לכאורה (ראה לדוגמא רע"א 4196/ 93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 155, 161; רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 441; ע"א 999/09 עבד אל מועטי זגייר נ' עומר עבד אלרחמן אלענאני, (פורסם; 23.12.2010), בפסקה 30).
ואולם, חובה זו של בעל הדין מיועדת לשרת מטרה, ואינה כזו בפני עצמה.
העובדה כי התובע יכול היה לצרף את המסמכים הנוספים, אינה יוצרת ואינה מקימה חובה לצרף לבקשתו את כלל המסמכים והראיות המצויים ברשותו, שכן ממילא, בדונו בבקשה למתן סעד זמני, אין בית המשפט נדרש לבחינה וניתוח מקיפים ומעמיקים של הראיות, ושיקול הדעת המופעל על ידו, נועד לקבוע קיומה של זכות לכאורה בלבד, כמו גם הצדקה למתן הסעד הזמני בהינתן הוראות הדין והפסיקה ( לעניין זה ראה א' גורן, שופט בדימוס, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 13, 2020, בעמוד 712; ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4))105 ).
בניגוד לטענות מדיקיין לא מצאתי כי עסקינן בהסתרת מסמכים מכוונת על ידי התובע, מפאת העובדה כי גילוים עלול לסכל ולמנוע את מתן הצו המבוקש (הסתרה אשר יכול ויהא בה, כשלעצמה, כדי להביא לאי מתן הצו הזמני). לכאורה, ובזהירות המתבקשת - נהפוך הוא.
על המבקש היה להציג תמונה עובדתית ברורה, המהווה בסיס לבקשתו, ולא ניתן לומר כי המסמכים הנוספים משנים תמונה זו, או מכרסמים בה.
בנסיבות אלו ובהינתן היקף הראיות שצורף לבקשה, לא מצאתי לראות בעובדה שיכול והתובע סבר בתחילה כי די במסמכים שצורפו על ידו, כדי לאיין את בקשתו מחמת צירופם של מסמכים נוספים, במועד בו צורפו.
בשולי הדברים אציין כי לכל היותר, היה מקום להורות, ככל ומי מהנתבעים היה מבקש לעשות כן, כי תותר הגשתם של מסמכים לסתור ראיות לכאוריות אלו. בקשה כאמור לא הוגשה, ואיני נדרשת לה.

הבקשה למחיקת ההליך או עיכובו
כפי שפורט לעיל, יש לטענת מדיקיין להורות על סילוק התביעה על הסף, ולמצער עיכובה, זאת נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד, ראשון בזמן, והוא התביעה אשר הוגשה על ידי מדיקיין כנגד התובע בקנדה , הזהות הכמעט מוחלטת בין שתי התביעות ( כאשר התביעה בישראל כונתה – תביעת ראי) ידיעתו של התובע דבר הגשתו של ההליך במשפט חודשים , היות התביעה הנוכחית תביעת סרק, היות הפורום בקנדה הפורום הנאות, והעובדה כי ממילא מבחן מירב הזיקות מצדיק ניהולו של ההליך בקנדה.
לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה, התשובות והתגובה לתשובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן;
לבית המשפט מוקנה שיקול דעת, להורות על סילוק הליך על הסף. בדונו בבקשה מעין זו, על בית המשפט לאזן בין אינטרסים נוגדים. מחד גיסא - זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה על ידי כב' בית המשפט העליון כזכות מעין חוקתית. מאידך גיסא – הצורך במתן הדעת לשיקולים הנוגעים ליעילות הדיון, מניעת הליכי סרק, הטרדת בעל הדין שכנגד וחסכון בזמן שיפוטי.
בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, סעד של סילוק על הסף, הינו סעד קיצוני שיינתן במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, רק כאשר ברור ונעלה מכל ספק, כי התובע לא יוכל לקבל את הסעדים המבוקשים על ידו, גם אם יוכיח את כל הנטען בתביעתו (ר' ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם; 4.6.2007); רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל נ' קיבוץ אושה (פורסם; 29.12.2014).
אקדים ואציין כי מצאתי שיש לראות בתביעת התובע כתביעת סרק, או כי ניתן לומר, על פניו, כי התובע לא יימצא כזכאי לקבלת איזה מהסעדים אשר התבקשו על ידו, אם וככל שיוכחו טענותיו.
מדובר בתובענה מפורטת, הנסמכת, בין היתר, על טענות עובדתיות אשר ההכרעה בהן, מחייבת בירור עובדתי.
משכך, השאלה אינה ההצדקה בסילוק התביעה על הסף באופן כללי, אלא האם – נוכח מועד פתיחתו ומהותו של ההליך הנוסף המתנהל בקנדה, קמה אותה הצדקה פרטנית מכוחה יימצא להורות על סילוק התביעה או עיכובו של ההליך המשפטי.
בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון , המקרים בהם יימצא להורות על סילוק או עיכוב הליך משפטי מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד, אף הם קיצוניים ונדירים. לעניין זה יופנו הצדדים בין היתר ל- ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חב' לבניין ולהשקעות בע"מ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1) 541 .
לגופה של בקשה, ולאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הנתבעים לא מצאתי כי גם נסיבות התיק הפרטניות של ההליך, וניהולו של ההליך הנוסף בקנדה, מצדיקים סילוק התביעה על הסף, וודאי שלא דחייתה.
כאמור, מדובר בתביעה טעונת בירור עובדתי, והכרעה בסוגיות אשר הן בחלקן משפטיות גרידא.
לנקוב יש להוסיף את העובדה כי אין זהות מלאה בבעלי הדין בשני ההליכים, והתביעה בישראל כוללת מספר בעלי דין, אשר אינם צד להליך המתנהל בקנדה. נהיר כי סילוק התביעה על הסף יפגע בזכויותיו הדיוניות של התובע ביחס לנתבעים אלה, ובניגוד לטענות הנתבעים לא מצאתי כי התביעה כנגדם הוגשה אך כטענת נגד לבקשה לסילוק על הסף.
משכך, סוגיות הנוגעות ליעילות דיונית, הרצון שלא להגיע להכרעות סותרות והפורום המתאים לניהולו של ההליך, ראוי כי יתבררו במישור עיכוב ההליך אשר בפני, ולא סילוקו על הסף .
כל זאת תוך מתן הדעת ושימוש בדוקטרינה של הליך תלוי ועומד.
הליך תלוי ועומד
כידוע, תכליותיה העיקריות של דוקטרינת "ההליך התלוי ועומד", היא מניעת הכבדה מיותרת על היריב ועל בית המשפט, כיבוד הערכאה אשר בפניה הובא הסכסוך לראשונה והרצון להימנע מהכרעות סותרות. (לעניין זה ראה ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477; רע"א 5394-09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' KIA MOTORS CORPORATIONS (פורסם; 27.6.2012); רע"א 3765/ 01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (פורסם; 28.1.2002); ע"א 1327/01 אפרים נ' אילן, פ"ד נו(6) 775).
ההחלטה בדבר עיכוב הליכים מכוחה של דוקטרינה זו, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, ואין בקיומה, כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט, לדון בתובענה המובאת בפניו, גם כאשר קיים הליך מקביל (לעניין זה ראה רע"א 5394/09 שנזכר לעיל; רע"א 1674/09 לכטר נ' בואטנג (פורסם; 4.11.2009)).
עיון בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון מלמדת כי לצורך החלת הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד", על בית המשפט לבחון, בין היתר, את הסוגיות הבאות:
קיומה של זהות עילות התביעה אשר במחלוקת;
שאלת זהות בעלי הדין;
שיקולים של יעילות הדיון: ההכבדה על הצד שכנגד, חסכון בזמן שיפוטי, הימנעות מכפל התדיינות והכרעות סותרות ושיקולים הנוגעים למאזן הנוחות .
(לעניין כל אלה ראה רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה ת"א (פורסם; 21.11.2011); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ (פורסם; 11.7.2013).
לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים ביחס לסוגיה זו, תפורט התייחסותי להלן;
זהות העילות
המבחן של זהות העילות, לצורך החלת הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד", פורש בפסיקה בהרחבה, תוך שנקבע כי אין צורך בזהות וחפיפה מוחלטים בין העילות הנדונות, ודי בכך ששאלה מהותית דומה, היא זו העומדת להכרעה באותם הליכים (לעניין זה ראה ע"א 9/75 אשר נזכר לעיל; וכן רע"א 5642/11 לעיל).
בענייננו, דומה כי קיימת חפיפה מהותית, ולא מבוטלת בין העילות הנדונות בשני ההליכים, כאשר הסוגיה המהותית ביותר העומדת לדיון והכרעה, בשני המקרים, הינה שאלת זכויותיו של התובע למניות בחברת מדיקיין.
אני ערה לעובדה כי התביעה אשר הוגשה בישראל טומנת בחובה סוגיות ועילות נוספות. עם זאת, גם אלו קשורות קשר הדוק, ונגזרות למעשה, מהשאלה העיקרית בה יש להכריע, כמפורט לעיל. ברי כי הכרעה בהליך התלוי ועומד בקנדה, תצמצם מאוד, את הצורך לדון בקיומן של עילות אלה.
גם ביחס למסכת העובדתית בה יש לדון ולהכריע בשתי התביעות, קיים דמיון רב.
נוכח השלב המקדמי בו מצויים שני ההליכים, יש לנהוג משנה זהירות, ואולם לכאורה, דומה כי עילות התביעה של התובע בהליך המתנהל בפני, מהוות, למעשה, את "סיפור ההגנה " שלו במסגרת התביעה המתנהלת בקנדה, וייתכן כי התובע יכול אף להעלותן במסגרת הליך של תביעה שכנגד.
הצדדים להליך
באשר לצדדים להליך, לא קיימת זהות בין ההליכים, שכן התביעה בקנדה מתנהלת בין התובע למדיקיין בלבד, ואילו התביעה בארץ הוגשה כנגד 8 נתבעים נוספים.
עם זאת, גם בעניין זה קובעת ההלכה כי לא נדרשת זהות מוחלטת בין בעלי הדין בשני ההליכים, וניתן להורות על עיכוב הליכים גם כאשר ישנם צדדים המהווים צד לאחד ההליכים בלבד (ראה רע"א 3765/01 לעיל וכן עע"מ 11254/05 חב' פנינת אילת בע"מ נ' עיריית אילת (פורסם; 17.8.2006)).
עדו נתתי דעתי לעובדה כי עיון ברשימת הסעדים המבוקשים במסגרת התביעה, מלמד כי אלו אינם כוללים סעדים המכוונים אישית כנגד מי מהנתבעים האחרים, למעט מדיקיין, כגון סעד לפיצוי בגין הפרת ההסכם עם התובע, או אף סעד הצהרתי, המצהיר על הפרת חובת הנאמנות כלפי התובע או ביצוע עוולות אחרות כנגדו, כנטען על ידו. למעשה כלל הסעדים המבוקשים נוגעים למניותיו במדיקיין והזכויות הנלוות להן.
בנסיבות אלה דומה, כי הכרעה בהליך בקנדה, עשויה לייתר במידה רבה את הצורך בבירור סוגיות שונות במסגרת ההליך אשר בפני, וזאת גם ככל שהיא נוגעת לנתבעים הנוספים, ומכל מקום תביא לצמצום המחלוקות מולם.
על אלו יש להוסיף כי לא הובהר כדי הצורך אפשרותו של התובע פה לפעול לצירופם של בעלי דין נוספים במסגרת ההליך המתנהל בקנדה.
שיקולי יעילות
דומה כי אין מחלוקת כי קיים טעם בבירור כל הסכסוכים והפלוגתאות בין התובע לבין הנתבעים או מי מהם, במסגרת הליך אחד, בין אם זה יתקיים בקנדה ובין אם בישראל. קיום הליך אחד יחסוך זמן ומשאבים, לצדדים, למערכת המשפטית (באיזה מן המדינות), ויחסוך במשאב הציבורי הנובע מכך, כמו גם ימנע אפשרות של הגעה להכרעות סותרות.
באשר למועד פתיחתו של ההליך בקנדה אציין כי ההצדקה בעיכובו של הליך מאוחר בזמן, מקורה בעיקר בהבנה כי בהליך הראשון בזמן הושקעו משאבים, התקבלו החלטות, ונקבע מתווה לניהולו, אותו יש לכבד.
בנוסף – ולו על מנת למנוע מרוץ בין הליכים, ההבנה כי קיים אינטרס של הצדדים ושל הציבור בקביעת עדיפות להליך הקודם בזמן.
במקרה דנן, עסקינן בשתי תביעות המצויות בשלב מקדמי מאוד של הבירור, ולמעשה בשתיהן טרם הוגשו אף כתבי הגנה. משכך, בכל הנוגע להשקעת המשאבים או קידום ההליך, אין הבדל מהותי בין שני ההליכים.
זאת ועוד, הגם כי מדובר בסוגיות עובדתיות הטעונות הוכחה, יכול ויהיה מקום ליתן הדעת להתנהלות הצדדים בתקופה שקדמה למועד פתיחתו של ההליך . משכך- כל שנותר לעניין זה היא הקביעה העובדתית בדבר פתיחתו הכרונולוגית של הליך אחד, על פני משנהו.
על האמור יש להוסיף כי לכאורה, עלה מתוך טיעון הצדדים כי הוגשו לבית המשפט בקנדה בקשות מקדמיות שונות ואף התנהל הליך גישור. ואולם, נכון למועד כתיבת שורות אלו לא נמסר על ידי מי מהצדדים כי ניתנו החלטות מהותיות אשר יש בהן כדי להשליך על החלטתי בבקשות התלויות ועומדות.
לעניין מבחן זה של יעילות דיונית, מצאתי כי זו מכוונת באופן ברור ומובהק, לניהולו של ההליך בישראל, ואפרט;
כלל בעלי הדין אשר אינן החברות, הדירקטורים, בעל השליטה ונושאי המשרה בחברות הם אזרחים ישראליים, המתגוררים בישראל ודוברי השפה העברית.
העובדה כי חברה זו אחרת נרשמה בקנדה, היא לכאורה שולית לחלוטין, לסוגיות הטענות הכרעה בהליך אשר בפני.
חלק מהמסמכים והתכתובת בין הצדדים התנהלו בשפה העברית. חלק אחר של המסמכים הוא בשפה האנגלית. בהינתן השפות הרשמיות בישראל, אל מול הצורך בתרגום בקנדה, ניתן להניח כי ניהול ההליך בישראל יהיה פשוט יותר גם בהיבט זה.
בשנים האחרונות מצאו ערכאות שיפוטיות רבות, בארץ ובחו"ל, להכיר בהפיכתו של העולם כולו למעין "כפר גלובאלי", כאשר ההשלכות של מרחק גיאוגרפי או גבולות מדינה, הלכו ופחתו. אלא כי בענייננו לא ניתן להתעלם מהשלכות מגפת הקורונה על יכולתם של בעלי הדין להתנייד. על אף התקווה כי מדובר במשבר עולמי אשר יימצא את פתרונו בשנה הקרובה, לא ניתן לומר כי מדובר באירוע שולי , כזה אשר ידוע מועד התפוגה שלו, או כאירוע שניתן להתעלם מהשפעותיו גם בעת בחינת אפשרות ניהול יעיל של הליך משפטי.
בתיק זה נהיר כי לצורך ניהול ההליך בקנדה יידרשו הצדדים להתאים את עצמם, בעוד מקום בו כלל התובעים והנתבעים (שהינם גם בעלי השליטה והדירקטורים במדיקיין) הינם אזרחי ישראל, המתגוררים בישראל , ניתן דווקא להניח כי יהיה באותו משבר כדי להשליך על ההצדקה שלא לעכב דווקא את ההליך בארץ.
בהינתן הדחיפות בבירור התובענה של כל הצדדים - כל צד מסיבותיו שלו, אני סבורה כי שיקולי היעילות מצביעים על כך שלא יהא זה נכון, להורות דווקא על עיכוב ההליך המתנהל בפני.
מאזן הנוחות
לא מצאתי כי מדיקיין הצביעה על נזק מהותי או משמעותי, או אף נזק כלשהו, אשר ייגרם לה, מבירור ההליך בישראל.
בקשתה של מדיקיין, התבססה בעיקר, על עובדת היותו של ההליך שננקט בקנדה, ראשון בזמן, כמו גם טענותיה בדבר נאותות הפורום הקנדי לדון בתביעה, עקב היותה של מדיקיין חברה קנדית.
באשר לראשוניות ההגשה, יופנו הצדדים להחלטתי דלעיל. באשר לנאותות הפורום, כפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי הפורום הנאות , או זה אשר ביחס אליו מתקיימות מירב הזיקות, הוא הפורום הקנדי.
מדיקיין הצביעה על כך שהיא תתקשה לקדם את פעילותה הכלכלית בקנדה ולפעול לגיוס הון והנפקתו, כל עוד לא תוכרע שאלת זכויותיו של התובע במניותיה. אלא ששאלה זו, יכול ותוכרע, הן בקנדה והן בישראל.
התובע, מנגד, הצביע על נזק כלכלי ואי נוחות רבה אשר תיגרם לו, עקב הצורך לנהל הליך משפטי בקנדה, זאת שעה שהוא עצמו, וכל הנתבעים, הינם ישראלים, דוברי עברית, המתגוררים בארץ, ומקום בו חלק ניכר מהמסמכים והראיות הינו בשפה העברית. כן הוא ביקש לטעון כי ייגרם לו עינוי הדין בשל הצורך לנהל את ההליך בקנדה, נוכח מגיפת הקורונה העולמית.
לעניין זה אציין כי אין באי הנוחות או בנזק הכלכלי, כשלעצמם, כדי להצדיק ניהול ההליך בישראל, שהרי אלה ניתנים לפיצוי כספי. בסופו של יום עסקינן בניהול של הליך משפטי בקנדה ולא במקום נידח על פני הגלובוס.
עם זאת, נהיר אותו חוסר נוחות של ניהול הליך במדינה שאינה מקום מושבם של העוסקים בהליך, היא נחלתו של המבקש בלבד, עת כי גם נציגיה של מדיקיין – מתגוררים לכאורה בעיקר בארץ.
משנתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין וכלל הרכיבים העובדתיים והמשפטיים המרכיבים את הבקשה לסילוק התביעה על הסף או עיכובה מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד, להידחות.
הפורום המתאים לדיון בתובענה
לטענת מדיקיין, קנדה הינה הפורום הנאות לדון בתובענה, בראש ובראשונה נוכח קיומה של הוראה במסגרת הסכם בעלי המניות, לרבות תניית השיפוט הכלולה בו, המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט בקנדה.
לשיטתה, מקום בו בין התובע לבין הנתבעים 1, 3, 5 ו- 6 קיימת מערכת חוזית שהסדירה את בעלותם במניות חברת סבבה, ומקום בו התובע טוען, כי זכויותיו למניות בחברת מדיקיין, נגזרות ויונקות מזכויותיו בסבבה והיות שתי החברות "חברות ראי", הרי שיש להחיל את הסכם בעלי המניות ותניית השיפוט הקבועה בו, גם ביחס למדיקיין.
דין טענה זו של מדיקיין להידחות.
מדיקיין אינה צד להסכם בעלי המניות שנחתם בין בעלי המניות בסבבה, וזאת לכאורה במסגרת סבב ההשקעות אשר נערך עבורה, ובטרם התאגדותה של מדיקיין.
אף אם תתקבל הטענה לפיה מדיקיין היא "ממשיכת דרכה" של סבבה , לא מדובר בחברה אחת, אלא בשתי ישויות משפטיות נפרדות.
ויודגש, חלק לא מבוטל מטענות הצדדים באשר להעברת פעילותה של סבבה, הטעמים לכך, המועד בו התבצעו וההשלכות הנובעות מכך – הן טענות אשר יהא מהום להידרש להן במסגרת שלב שמיעת הראיות, ולא ניתן לקבוע ביחס לאלו מסמרות בשלב זה.
עם זאת, ולעת הזו, לא ניתן להתעלם מעובדת האישיות משפטית העצמאית והנפרדת, של כל אחת מהן.
למעלה מכך, מצאתי בעצם העלתה של טענה על פיה מחד גיסא, עסקינן בשתי חברות שונות ונפרדות אשר פעילותן שונה לגמרי, ומאידך גיס א טענה בדבר ההצדקה להחלת תניית שיפוט בלעדית מכוחו של הסכם אחד על החברה האחרת, כניסיון של מדיקיין לאחוז בחבל משני קצותיו, תוך שהיה בכך כדי לעורר חוסר נוחות רבה.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו נקבע בפסיקה כי תניית שיפוט תפורש כתנייה ייחודית, רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסויגת המעניקה סמכות לבית המשפט, תוך שלילה מפורשת של סמכותם של בתי משפט אחרים (ר' ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה, פ"ד מד(3) 600, 613; ע"א 8835/99 אינטרדקו חב' המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer brothers Ltd פד"י נה(2) 378, 382).
בענייננו לא ניתן לקבוע כי קיימת שלילה מפורשת וחד משמעית של סמכות השיפוט לבית משפט שאינו קנדה, לפחות ככל שהדברים מתייחסים למדיקיין.
עוד אציין כי מעיון בתניית השיפוט הנקובה בהסכם בעלי המניות נלמד כי עניינה של זו בסכסוכים הנובעים מן ההסכם עצמו:
"Any dispute arising under or in relation to this agreement shall be resolved exclusively in the competent courts of British Colombia…".
אין המדובר בהוראה המתייחסת לכל סכסוך או לכל מחלוקת בין מי מהצדדים לאותו הסכם, ואין המדובר בהסכם אשר נועד לתת מענה לכל מצב בו מתעורר סכסוך בין בעלי המניות, אלא זה אשר עניינו הסדרת סוגיות המתייחסות לסבב ההשקעה שבוצע בסבבה ולזכויות המשקיעים החדשים ובעלי המניות, לרבות תניות הנוגעות לזכות מצרנות, הסדרת אנטי דילול וכיוצא באלו, עניינים אשר אינם נוגעים לתביעה הנוכחית.
יתרה מכך, מתניית השיפוט אף עולה, כי הסכם בעלי המניות, ניתן לאכיפה, בכל תחום שיפוט, לצורך יישום הוראותיו:
"…This agreement shall, furthermore, be enforceable in any jurisdiction where such enforcement may be necessary to implement the terms of this agreement".
קביעה זו, מצביעה על כך, שתניית השיפוט לא ביקשה להקנות סמכות שיפוט ייחודית ובלעדית לבית המשפט בקנדה, ודומה כי היא מקנה סמכות שיפוט מקבילה גם לבתי משפט אחרים, ובכללם בית משפט זה.
יתרה מכך, מהסכם המייסדים של חב' סבבה, נספח 7 לבקשה למתן צו מניעה, עולה כי בין הצדדים סוכם, כי כל המחלוקות ביניהם, יתבררו במסגרת של בוררות, במרכז לבוררות בתל אביב (ר' ס' 13 להסכם המייסדים).
גם בהסכם ההשקעה של גרינשפון בסבבה, קיימת תניית שיפוט, לפיה יתבררו המחלוקות בין הצדדים במסגרת של בוררות, במרכז לבוררות בתל אביב ובהתאם לחוקי מדינת ישראל. (ר' נספח 10 לבקשה, בעמוד 5).
הכללתן של תניות אלה, בהסכמים השונים, מצביעה על כך שסבבה לא ביקשה בהכרח להקנות סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בקנדה או להחיל על כלל ענייניה וסכסוכיה, את הדין הקנדי.
נוכח מסקנתי לעיל בדבר קיומה של סמכות אף לבתי המשפט בישראל לדון במחלוקות בין הצדדים, יש להוסיף ולהידרש לשאלה האם ראוי או נכון, כי התביעה תתברר בבית המשפט בישראל.
בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, מקום בו לבית המשפט נתונה סמכות לדון בתביעה, הוא לא ייעתר כלאחר יד, או כעניין שבשגרה, לבקשה לסילוק הליך בטענה של פורום לא נאות, והשימוש בכלי זה ייעשה במשנה זהירות ובצמצום רב (ר' ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' BODSTRAY COMPANY LTD פ"ד נח(2) 465; ע"א 2705/91 רג'אח סלאם אבו ג'חלה נ' חב' החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 551; בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625).
כן יצוין כי בעידן הנוכחי, נוכח ההתקדמות הטכנולוגית ומקום בו אמצעי התקשורת והתנועה מאפשרים גישה פשוטה יחסית ממקום למקום ובין בני אדם, שאלת הפורום הלא נאות, מאבדת במידה לא מועטה מחשיבותה (ר' רע"א 2705/97 הגבס נ' א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co, פ"ד נב(1) 109; רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס , פ"ד נו (1) 118).
לצד אלו, וכפי שפורט לעיל, לא ניתן להתעלם מהשלכות המשבר העולמי הנוכחי.
הנטל להוכיח כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה וכי קיים פורום זר אחר, המתאים יותר לדון בסכסוך, מוטל על הנתבע. במסגרת זו עליו לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה בבירור ובאופן מובהק, לעברו של הפורום הזר (ר' ע"א 4601/02 (עניין ראדא לעיל); ע"א 2705/91 (עניין אבו ג'חלה לעיל); רע"א 27737/08 ; ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מח(2) 77).
לעניין זה של בחינת השאלה איזה הוא הפורום המתאים לדון בתביעה, נמצא כי המבחן העיקרי הנהוג בפסיקה הינו מבחן מירב הזיקות. לצד מבחן זה יש לתת את הדעת גם לשיקולים נוספים, כגון: ציפיית הצדדים ושיקולים ציבוריים.
על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, בהינתן נסיבותיו הפרטניות.
ומן הכלל אל הפרט;
מבחן מירב הזיקות:
לצורך מימושו של מבחן זה על בית המשפט ליתן את הדעת, בין היתר, לשאלת ההיגיון, המשפטי והפרקטי, שבניהול ההליך בבית משפט זה או אחר כמו גם שאלת יכולתו של התובע להביא את טענותיו לפני הפורום האחר (בעניין זה ראה רע"א 3144/03 אלביט הדמייה רפואית בע"מ נ' Harefuah services de saude s\c ltd פ"ד נז(5) 414).
על אלו יש להוסיף ולציין כי מטרת תקנות סדר הדין האזרחי , הינה להבטיח כי המשפט ינוהל בצורה יעילה, תוך מניעת "סחבת" ושמירת זכויותיהם של כל הצדדים - לרבות זכותם להביא בפני בית המשפט את כלל הראיות והעדים שהם סבורים כי הינם רלוונטיים להוכחת טענותיהם, ולרבות שאלת עלות הבאתם (בעניין זה ראה ע"א 615/84 מרקוביץ חברה לבנייה והשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541).
לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים לעניין זה, באתי לכלל מסקנה כי על פי מבחן מירב הזיקות, ישראל היא הפורום המתאים יותר לדון בתביעה המונחת בפני .
מחד גיסא, מדיקיין, כמו גם סבבה, הן חברות אשר התאגדו בקנדה בהתאם לדין הקנדי ואשר מקום מושבן בקנדה. למדיקיין חשבון בנק בקנדה, היא קשורה עם משרד עורכי דין קנדי, המטפל בענייניה שם. כמו כן מסמכי הנאמנות הנוגעים למניותיה, אשר לכאורה נשלחו למבקש הוכנו על ידי משרד עורכי הדין הקנדי, והמניות היו אמורות להיות מוחזקות בנאמנות בהתאם לדין הקנדי.
הגם כי נמצא שתניית השיפוט בהסכם בעלי המניות של סבבה אינה חלה על מדיקיין, וכפי שהובהר לעיל אין לראות בה תנייה ייחודית, יש משמעות לעובדה כי בעלי המניות בסבבה (אשר רובם הגדול הינו גם בעל מניות במדיקיין) מצאו לקבוע את קנדה ואת הדין הקנדי, כמקום לבירור סכסוכים ביניהם, בסייגים הנקובים.
עם זאת, עסקינן כאמור, בהסכם המסדיר מספר עניינים ספציפיים ואשר נכרת במסגרת סבב גיוס הון וכחלק ממנו, ולא בהסכם המסדיר את כלל היחסים בין בעלי המניות בחברה.
כמו כן, ולצד הוראות הסכם בעלי המניות יש להוסיף ולציין כי בעניינים אחרים קיימים הסכמים של המייסדים והמשקיעים בסבבה, מהם עלה כי הצדדים ביקשו להקנות את סמכות השיפוט לישראל.
מהנתונים אשר הובאו בפני עלה, כי התאגדותן של מדיקיין וסבבה בקנדה, נבע מהרצון להקל על אפשרות קידומו של הליך הנפקה עתידית ונוכח הלגליזציה של הקנאביס בקנדה, אולם לנושאים אלה אין קשר נראה לעין לתביעה הנוכחית.
בפועל, שתי החברות ניהלו ומנהלות את עסקיהן מישראל, משרדיהן מצויים בישראל, בעלי השליטה שלהן, הדירקטורים ובעלי המניות (לרבות התובע וכלל הנתבעים), הם ישראלים, דוברי עברית, המתגוררים בישראל.
כמו כן למדיקיין יש עורכי דין בישראל, אשר בין היתר, סייעו לה בהגשת התביעה בקנדה, ובמסירת המידע לעורכי הדין הקנדיים (ר' עדות מר גרינשפון בעמוד 16 שורות 31-35 לפרוטוקול הדיון).
בנסיבות אלה, איני סבורה כי יש לתת משקל משמעותי למקום ההתאגדות או המושב.
בזהירות המתבקשת נוכח השלב בו מצוי ההליך אציין כי לכאורה, האירועים נושא התביעה, כמו גם ההתקשרות הנטענת בהסכמים והפרתם הנטענת, אירעו בישראל. חלק גדול מן העדים המהותיים אשר סביר כי יידרשו להעיד מצויים בישראל ודוברי עברית (על אף שייתכן ויהיו עדים נוספים כמו עורכי הדין שהכינו את מסמכי הנאמנות בקנדה או מייק סיטרון המתגורר בארה"ב). חלק לא מבוטל של הראיות הינו בשפה העברית. כמו כן הנתבעים לא הצביעו על פעילות כלשהי או רכוש של החברות בקנדה.
כן יצוין כי מדובר בהליך אשר עילות התביעה הנקובות בו הן בעיקר חוץ תאגידיות.
בנוסף יצוין כי מדיקיין עצמה, לא חלקה על נאותות הפורום הישראלי לדון בסכסוך, אלא סברה, כי קנדה מהווה פורום מתאים יותר.
באשר ל-ציפיית הצדדים, מקום בו מדיקיין וסבבה מנהלות את עסקיהן בישראל; מקום בו בעלי השליטה, הדירקטורים, בעלי המניות, ולמעשה התובע וכלל הנתבעים הינם ישראלים, דוברי עברית וכלל הצדדים לתובענה הינם ישראלים דוברי עברית, המתגוררים בישראל; ומקום בו ביחס למדיקיין לא קיימת תניית שיפוט הקובעת סמכות שיפוט למדינה אחרת כלשהי; אני סבורה כי ציפייתם הסבירה של הצדדים היתה כי בירור סכסוכים ביניהם, ככל שלא מדובר בעניין תאגידי גרידא, יתקיים בישראל ובהתאם לדין הישראלי.
לא נעלמה מעיני טענת המבקשים על פיה צורפו להליך נתבעים שאינם נחוצים, בין היתר, על מנת להקנות סמכות שיפוט לבית המשפט בישראל. עם זאת, שאלת מעורבותם של צדדים אלו בהליך, כמו גם ההסכמים שנטען כי גובשו עמם והפרתם הנטענת, התנהלותם, המצגים שהציגו וכיוצ א באלו, הן שאלות עובדתיות אותן יש לברר במסגרת ההליך גופו, ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.
במסגרת השיקולים הציבוריים שיש לבחון, נבחן, בין היתר, הצורך בהבאת עדים.
אין חולק כי חלק גדול (ודומה כי רב רובם) של העדים המהותיים שיידרשו להעיד (שהינם בעלי דין בהליך), הינם ישראלים המתגוררים בישראל ודוברי עברית.
אמנם, לא מן הנמנע כי יוזמנו עדים נוספים אשר אינם מתגוררים בישראל, ומדיקיין הצביעה על כך שבכוונתה לזמן לעדות את עורכי הדין הקנדים שערכו את מסמכי הנאמנות, כמו גם את סיטרון, המתגורר בארה"ב). עם זאת דומה כי מספרם, כמו גם היקף עדותם, קטן יותר.
יצוין כי ככל שיידרש לנהל חלק מן ההליך בארץ באנגלית, לא מן הנמנע כי יהיה זה פשוט יותר, מאשר לנהל חלק מן ההליך בקנדה בעברית.
כאמור לעיל, אני סבורה כי יש לברר את הסכסוך בהתאם לדין הישראלי. עם זאת, ולשם הזהירות אוסיף ואבהיר כי מקום בו יתברר כי יש לברר סוגיה מסוימת בהתאם לדין הזר, ניתן יהיה לקבל חוות דעת מומחה בהתייחס לדין זה.
בהינתן כל האמור לעיל, מצאתי כי באיזון הכולל, נוטה הכף לכיוון הותרת הדיון בתיק זה בבית המשפט בישראל.
הבקשה למתן צווים זמניים
עת נמצא כי דין ההליך שבפני להוסיף להתנהל, יש גם מקום להידרש לבקשתו של התובע למתן סעדים זמניים כפורט לעיל.
בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, הדנה בבקשה לסעד זמני נקבע:
" (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש"
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק ייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או אדם אחר.
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."
כידוע, החלטת בית המשפט לעניין צווי מניעה זמניים היא פרי שיקול דעת שיפוטי. בבואו של בית המשפט לשקול מתן סעד זמני עליו לבחון, בין היתר, מהות הסעד המבוקש, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם (קיומה של זכות לכאורית של המבקש לקבל את הסעדים המבוקשים על ידו), מאזן הנוחות, ניקיון כפיו ותום ליבו של המבקש.
כל אחד מן השיקולים נבחן בפני עצמו ואולם ההחלטה נובעת ממשקלם הסגולי הכולל של כלל הרכיבים כפי שנבחנו על ידי בית המשפט בהסתמך על הבקשה כמו גם עדויות וטענות הצדדים בדיון.
זכות לכאורה
השאלה הראשונה והמהותית אליה נדרשתי הינה שאלת סיכויי ההליך, של התביעה העיקרית שהוגשה על ידי התובע. בחינת סיכויי ההליך, הינה לכאורית בלבד, והיא אינה אמורה ואינה משקפת עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית, אלא כוחה יפה לשאלת הסעד הזמני בלבד (בעניין זה ראה גם ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר פ"ד נו(1) 529 ).
בשלב זה, בזהירות המתבקשת בהינתן השלב בו מצוי ההליך ומבלי לקבוע מסמרות אני מוצאת כי סיכויי ההליך אינם מבוטלים.
התובע צירף ראיות לכאורה העומדות בקנה אחד עם טענותיו באשר לזכאות לקבלת/הקצת מניות במידקיין. לעניין זה ראה לדוגמא טבלאות האחזקות אשר נערכו על ידי מי מטעם הנתבעים (ראה נספחים 12, 16, 23 לבקשה, והודעת המייל של אבירם מיום , 23.3.2019, נספח 22 לבקשה).
מר גרינשפון אישר בחקירתו כי בעלי המניות בסבבה קיבלו מניות במדיקיין תחת הנאמנות שלו (ע' 19 ש' 9-13 לפרוטוקול הדיון).
יצוין כי על אף טענתו של מר גרינשפון על פיה כל טבלאות ההחזקה היו בגדר טיוטות בלבד וכי המניות לא הוקצו בפועל, עד לחודש ספטמבר 2019, מחקירתו עלה כי כבר בחודש יוני 2019 הוחזקו על ידו מניות בנאמנות, עבור משקיעים שונים (ר' ע' 20 שורה 33 – ע' 22 ש' 30 לפרוטוקול הדיון).
כן יצוין, כי גם אם המניות לא הוקצו בפועל, עצם הכללתו של התובע בטיוטות , יכול ומצביעה על הקשר האפשרי שבין התובע לסבבה ולמדיקיין, ולכל הפחות מחייבת מתן אפשרות לבדיקה עובדתית מקיפה של כלל טענות הצדדים ביחס לכך.
אל אלו יש להוסיף את הצורך בבחינת טענות התובע באשר למעמדו ותפקידו במדיקיין, כמו גם המשמעות שיש ליתן למסמכים שונים אשר הוגשו לרבות מצגות, תרשים ארגוני, כרטיסי ביקור וכמובן מסמכי הנאמנות. (ראה נספחים 17,20,26, 21, 24 ו-28 לבקשה ) .
לעניין מסמכי הנאמנות, גם אם אלו לא שיקפו, אף לשיטת התובע, את תנאי הנאמנות הסופיים, נהיר כי יש באלו כדי למנוע מסקנה ע ל פיה אין לתובע שבפני סיכוי להוכיח את טענותיו.
על אלו יש להוסיף את סימני השאלה שעלו באשר לטעמי ההשקעה של מדיקיין בסבבה ורכישת חלק מחברות הבת שלה (סבבה קלטיווישן וסבבה אוסטרליה), כנטען על ידי הנתבעים, וזאת בהינתן הטענות כי סבבה, למעשה, הגיעה לסוף דרכה ולא היתה שווה דבר.
ביחס למספר לא מבוטל של סוגיות אשר לכאורה מצויות במחלוקת בין הצדדים, לא צורפו על ידי הנתבעים מסמכים או ראיות בתמיכה לטענותיהם. כאמור, עסקינן בשלב מקדמי מאוד, אלא כי היה בכך כ די להשליך על סוגיית סיכויי ההליך. כך לעניין הראיות בדבר קשייה הכלכליים של סבבה, כך לעניין הטעם בשילובו של התובע בתפקיד סגן נשיא במידיין והאפשרות כי הנתבעים שקלו הקצאת מניות בהיקף המוצע , נוכח הטענות בדבר מצבה של סבבה והאחראי למצב זה. (לעניין זה ראה בין היתר חקירתו של מר גרינשפון עמוד 17 ש ורות 14 – ע מוד 18 ש ורות 10 לפרוטוקול הדיון , כמו גם עמוד 18 ש ורות 18-32 לפרוטוקול הדיון , עמוד 25 שורות 18-27 לפרוטוקול הדיון).
מקום בו טרם הוגשו כתבי ההגנה על ידי הנתבעים, וממילא טרם התקיימו הליכים מקדמיים וטרם הוגשו הראיות, עסקינן בראיות ראשוניות בלבד, אליהן יש להתייחס בזהירות. עם זאת, ועת כי בית המשפט נדרש לתת לאלו את הדעת בשעה שהוא בוחן את סיכויי ההליך, ולצורך ההכרעה בבקשה לסעדים זמניים, לא ניתן להתעלם מתכנם של אלו, ולמעלה מכך, משקלם המצטבר.
בכל אלו היה כדי להביא אותי למסקנה על פיה לכאורה סיכויי ההליך אינם מבוטלים.
מאזן הנוחות
בהתייחס למאזן הנוחות, נמצא כי למעט העתירה לסעד זמני אשר מטרתו מניעת העברת פעילותה של מדיקיין לצד שלישי או מכירת נכסיה וסוגיית הצו החוסם , נוטה מאזן הנוחות, באופן ברור, לכיוונם של המשיבים, ואפרט;
חלק מהסעדים הזמניים אשר התבקשו היו כללים ורחבים מאוד עד כי הם משליכים על עצם יכולתה של מדיקיין לקבל החלטות או לקדם את פעילותה העסקית.
כך לדוגמא עתר התובע במסגרת בקשות למתן צו המורה האוסר על המשיבים לקבל החלטות או לבצע פעולות אשר יש בהן כדי להשפיע לרעה על אפשרותו של התובע לקבל לידיו את ה- 14.1% ממניותיה של מדיקיין.
כך גם התבקש צו מניעה האוסר על המשיבים להעביר או לבצע דיספוזיציה בנכסי מדיקיין או חברות הבת שלה, ובכלל זה במניות המוחזקות על ידן, בכספים המוחזקים על ידן ובהתקשרויות שלהן עם צדדים שלישיים.
לעניין זה יש לזכור כי גם מקום בו תתקבלנה כל טענותיו של המבקש, הוא יהא זכאי לקבל מניות בחברת מדיקיין, באופן שישקף אחזקה בשיעור של 14.1% מההון המונפק. אין המדובר במי שהיה או יהיה בעל השליטה במדיקיין או זה אשר יכוון את פעילותה.
בנסיבות אלו, המשמעות המעשית של היעתרות לחלק מהבקשה למתן סעדים זמניים, תהא בפועל העברת השליטה בניהולה של מדיקיין לידי התובע, או לחילופין יהא בא כדי להפוך את בית המשפט למעין כונס זמני של מדיקיין, הבוחן של פעולה המתבצעת "משקפיים" של ההליך המשפטי המתנהל בפני, גם אם לא ייקרא כך בפועל.
אין כל מקום כי יהא במתן הסעדים הזמניים משום מתן יתרון אשר המבקש לא יהא זכאי לו, גם במסגרת הסעד הסופי, ואין כל הצדקה במתן אותם סעדים.
גם ביחס לסעדים אשר לכאורה מטרתם שימור האחזקות של המניות בנאמנות, או בידי הגורם המחזיק בהן נכון למועד היום, יש לזכור כי מטרת הבקשה לסעדים זמניים הינה למנוע מצב בו בסופו של יום, ככל ויוכחו טענותיו של המבקש, הוא לא יוותר כאשר ראשו על ידיו ומבלי שיוכל לקבל לידיו את אותו היקף הון נטען, של מדיקיין המשקף אחזקה ב- 31,109,337 מניות, נכון לחודש יוני 2019.
אלא כי מקום בו מדובר בהון מונפק של תאגיד, ולא במוצר ייחודי מוגדר ו-"צבוע", הרי ככל ויימצא לקבל את טענות המבקש, ניתן יהיה ליתן צווים ברורים או לקבוע חלופות אשר יהא בהם כדי להביא את המבקש למצב המבוקש על ידו, אף מבלי שיינתנו הצווים הזמניים, וזאת בין אם מכוח העברה, הקצאה או הנפקה של הון.
בהינתן הנקוב, לא נוטה הכף לכיוונו של המבקש, בכל הנוגע למאזן הנוחות ביחס לאלו.
הסעדים הזמניים היחידים אשר ביחס אליהם נוטה מאזן הנוחות לכיוונו של המבקש, הינם אלו העוסקים בהעברת פעילותה או נכסיה של מדיקיין, כולם או רובם, לצד שלישי כמו גם שאלת ההצדקה במתן צו חוסם .
באשר להעברת הפעילות/נכסים אציין כי בהינתן טענות המבקש בכתב התביעה באשר להתנהלות קודמת של מי מהצדדים, ובמיוחד לעניין העברת הפעילות של סבבה למדיקיין, יש לנהוג ביחס לטענה זו במשנה זהירות. כמו כן, זה הוא גם לכאורה המקרה היחיד, אשר בהתרחשו, ייתר את ניהול ההליך, או ישנה אותו מהותית. (בנוסף, ובהתייחס לסוגיית הצו החוסם, ראה התייחסותי בהמשך).
באשר לסוגית הצו החוסם בפני ניהול או הגשת הליכים בקנדה נוטה מאזן הנוחות לכיוון המבקש, עת נהיר כי מקום בו תלוי ועומד ההליך בבית המשפט בקנדה, יהא באי מתן הצו הזמני כדי להשליך, מהותית , על הסעד הסופי אשר התבקש ביחס לכך.
בין שני התנאים אשר נמנו לעיל, דהיינו סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, מתנהל מערך של "כלים שלובים" ויחסי גומלין. ככל שהזכות לכאורה הינה טובה יותר, יידרש המבקש פחות שמאזן הנוחות ייטה לכיוונו; ולהיפך, ככל שהזכות לכאורה/סיכויי התביעה נמוכים יותר, כך יהיה על המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונו בצורה חדה יותר.
אלא, שמעבר לשני השיקולים שנמנו לעיל, קיימים שיקולים נוספים אותם מצווה בית המשפט לשקול בבואו ליתן סעד זמני. בין שיקולים אלה, על בית המשפט לבחון את מטרת הסעד הזמני והסעדים המבוקשים במסגרתו, כמו גם שיקולים הנובעים מדיני היושר, ובהם הגשת הבקשה בנקיון כפיים ובתום לב, אשר באים לידי ביטוי, בין היתר, בפריסת מלוא הנתונים הרלוונטיים בפני בית המשפט וכן בשאלת המועד בו הוגשה הבקשה, ובמקרה זה שאלת השיהוי בהגשת הבקשה.
מהות הסעדים המבוקשים
בבואו של בית המשפט לבחון את ההצדקה בהיעתרות לבקשה למתן סעדים זמניים, הוא נדרש, בין היתר ליתן את הדעת לעובדה כי עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים הוא שמירה על המצב הקיים במועד הגשת התביעה/ בקשה.
בית המשפט ייטה שלא ליתן סעד כאמור, כאשר מטרתו אינה שימור המצב הקיים, אלא שינויו, וקל וחומר כאשר הסעד המבוקש, אף שהוא זמני, זהה למעשה, לסעד העיקרי המבוקש במסגרת התביעה. (ע"א 217/63 רב און ואח' נ' הולצמן (פורסם; 27.11.1963); ע"א 732/80 ארנס ואח' נ' בית אל – זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645; בש"א 2966/96 עטייה נ' עירית תל אביב יפו, פ"ד נ(1) 668).
עיון בסעדים המבוקשים מעלה כי חלקם זהה לסעדים המבוקשים במסגרת התביעה העיקרית. כך לעניין אופן פעילותה ודרך קבלת ההחלטות במדיקיין, וכך לעניין הצו החוסם.
בנוסף, וכפי שאף צוין במסגרת הפרק העוסק במאזן הנוחות, כי אין עסקינן בסעדים שנועדו לשמר מצב קיים, אלא בסעדים אשר יש בהם כדי להביא לשינויו.
שיקולים שביושר
כפי שצוין לעיל, סעד זמני מעצם טיבו הינו סעד מדיני היושר, כאשר למערכת דיני היושר, כללים משלה.
כך קבע כב' הנשיא אולשן (כתוארו דאז) בע"א 233/53 טהרני נ' גרינברג פ"ד ט(2) 1283:
" צד המחפש עוגן הצלה בעקרונות היושר, עליו להראות כי מצידו נהג לפי הכללים האלה".
באשר לניקיון הכפיים ותום הלב בעת בקשת הבקשה, הללו נבחנים בשני מישורים נפרדים. האחד הינו פריסת ה מסכת העובדתית בפני בית המשפט, והאחר נוגע למועד הגשת הבקשה לצו הזמני.

בענייננו, לא מצאתי קיומו של חוסר תום לב באופן הגשת הבקשה ופריסת המסכת העובדתית בפני בית המשפט. בניגוד לנטען על ידי הנתבעים, לא מצאתי כי הסכם בעלי המניות בחברת סבבה, לרבות תניית השיפוט המופיעה בו, מהותי לכאורה במישור היחסים שבין המבקש למדיקיין, ומשכך לא מצאתי כי קיימת בעייתיות באי צירופו על ידי המבקש.
עם זאת מצאתי, כי המבקש השתהה בהגשת בקשתו.
מהבקשה עצמה, כמו גם מעדותו של המבקש בבית המשפט, עלה כי ההתנהלות המפרה לשיטתו כלפיו, לרבות ניתוקו מהנהלת סבבה ומדיקיין, ניתוקו מקבוצות הווטסאפ, היעדר זימון שלו לפגישות וכיוצ א באלו, החלה כבר במחצית הראשונה של חודש יוני 2019 (ראה עמוד 6 שורות 1-4 לפרוטוקול הדיון).
כן עלה מהבקשה, כי במסגרת הפגישה שהתקיימה בין עו"ד שרף למבקש, עוד בחודש ספטמבר 2019, הובהר לו על ידי עו"ד שרף כי הוא אינו רצוי עוד בסבבה ובמדיקיין, תוך שהוצעו לו הצעות שהוגדרו על ידו כמביכות, לרכישת מניותיו.
בפגישה זו עו"ד שרף אף הבהיר למבקש, כי ככל שלא יקבל את ההצעות המוצעות לו, ימצא עצמו ללא כלום, ולשיטת המבקש אף איים עליו כי הוא יאלץ להתדיין בערכאות "בקצה העולם". (ר' ס' 32 לבקשה ועדותו בעמוד 11 שורות 23-24 ועמוד 12 שורות 5-6 לפרוטוקול הדיון).
ב- 20.11.2019 התקיימה פגישה נוספת בין עו"ד שרף למבקש, במסגרתה הובהר למבקש מפורשות כי מדיקיין ויתר הנתבעים מתכחשים לזכויותיו לקבלן המניות (ראה עדותו בעמוד 14 שורות 4-10 לפרוטוקול הדיון).
מהבקשה עלה, כי בסיומה של פגישה זו, המבקש הודיע לעוה"ד שרף, כי לא נותרה לו ברירה, אלא לפנות לערכאות משפטיות לצורך הגנה על רכושו וזכויותיו.
על אף האמור לעיל, המבקש לא פעל להגשת התביעה או הבקשה, עד לחודש פברואר 2020, דהיינו כ- 7 חודשים לאחר שהנתבעים החלו להתנכל לו ולזכויותיו, כחמישה חודשים לאחר שהובהר לו מפורשות, ע"י עו"ד שרף, כי אבירם רוצה אותו מחוץ למדיקיין, וכחודשיים וחצי לאחר שהוא כבר הודיע לעו"ד שרף על כוונתו לנקוט בהליכים משפטיים.
יצוין כי התביעה בקנדה, הוגשה בחודש נובמבר 2019, ובחודש דצמבר היא נמסרה למבקש או נודע לו על קיומה (כאשר איני נדרשת לשאלה בדבר אם וכיצד בוצעה מסירה לצורך ניהולו של ההליך המשפטי).
גם לאחר הגשת התביעה בקנדה, ובמשך חודשיים תמימים, המבקש לא נקט בצעד כלשהו לשם הגנה על זכויותיו, וזאת עד לחודש פברואר 2020.
אמנם בשיהוי כשלעצמו אין די. על הטוען לשיהוי להוסיף ולהוכיח כי מתקיימים, בפועל, תנאים נוספים אשר יש בהם כדי להביא למסקנה על פיה נעשה שימוש לא הולם בזכות התביעה, כמו גם פגיעה ונזק אשר מקורם בקיומה של צפייה לגיטימית של הנתבע/ים כי לא ייתבעו - כל זאת עד כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי.
לביסוס טענת השיהוי יש להוכיח כי התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, כי הנתבע שינה את מצבו לרעה או כי התובע נהג בחוסר תום לב (לעניין זה ראה לדוגמא רע"א 5793/05, אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" נ' עיריית נתניה (פורסם; 11.9.2007); רע"א 6558/11 פודמסקי נ' גלובינסקי (פורסם; 5.10.2011).
בענייננו, לא מצאתי כי מדובר בשיהוי כה ניכר עד כי יש בו כדי להצביע על זניחת התביעה או כדי לבסס ציפייה לגיטימית מצד הנתבעים כי לא יתבעו.
עם זאת, יש בשיהוי זה כדי להביא לכך שבית המשפט יידרש ליתן הדעת למשמעות וההשלכות של האירועים שהתרחשו במהלך אותה תקופה על ההליך, על ההצדקה במתן הסעדים הזמניים, לרבות התנהלותם של המשיבים במהלך אותה תקופה.
בהתאם לפסיקה, בעצם השיהוי יש כדי להצביע על היעדר הדחיפות של הבקשה. מקום בו תובע השתהה בהגשת בקשתו, יראו אותו כמי שאינו רואה בעצמו, במתן הצו, חשיבות של ממש, על כל המשתמע מכך (ר' רע"א 5240/92 חלמיש חב' ממשלתית נ' אשרז עיבוד נתונים, פ"ד מז(1) 45).
משנתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין, לכל טענות הצדדים והנתונים שהונחו בפני, אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות, מקום בו מאזן הנוחות והשיהוי בהגשתה של הבקשה, מטים את הכף לכיוון המשיבים , כאשר מצאתי להוסיף בעניין זה ולהתייחס לשתי סוגיות פרטניות הנקובות בבקשה – האחת, זו אשר עניינה הצו החוסם, האחרת – זו המתייחסת לאפשרות העברה/מכירה של הפעילות במדיקיין, כולה או בעיקרה, ואלו אשר עניינן הצו החוסם, כמפורט להלן;
הצו החוסם
כאמור, לבית המשפט נתונה הסמכות, לתת כנגד מתדיין צו חוסם, אשר ימנע ממנו להגיש תביעה במדינה אחרת (או להמשיך ולנהלה). אלא כי לעת הזו, עסקינן בבקשה לסעד זמני.
הקושי בהיעתרות לבקשה למתן צו חוסם במסגרת הבקשה לסעד זמני נובע מהפער המהותי הקיים בין השיקולים השונים המנחים את בית המשפט, כאשר מחד גיסא ככל ולא יינתן הסעד הזמני כעת, וההל יך אשר נפתח בקנדה יימשך, יהא בכך כדי לייתר במידה רבה את הסעד הסופי אשר התבקש, ומאידך גיסא – לא ניתן להתעלם מהעובדה כי התבקש סעד זמני שהינו גם הסעד הסופי בהליך, והוא התבקש לאחר שכבר נפתח ההליך בקנדה ולא קודם לאותו מועד.
נקודת המוצא המקובלת על הכל, כפי שהתבססה גם בהלכות של כב' בית המשפט העליון, הינה כי יש להימנע, עד כמה שניתן, מפגיעה בזכות הגישה לערכאות, המוכרת כזכות מעין חוקתית. כמו כן, יש במתן צו מסוג זה, משום התערבות ממשית בהליכים המתנהלים בבית משפט זר, העומדת בניגוד לעקרון כיבוד הערכאות הזרות.
משכך, השימוש בצו זה ייעשה בזהירות רבה, כאשר הצו יינתן במשורה, לעיתים נדירות בלבד ובמקרים קיצוניים וחריגים, כאשר הוכח על ידי המבקש כי התביעה בפורום הזר הינה תביעה קנטרנית או כזו שהוגשה בחוסר תום לב ובכוונה רעה. (ר' רע"א 714/96 פריסקל נ' אורנשטיין, פ"ד מט(5) 759; ע"א 778/03 אינטר-לאב בע"מ נ' Israel Bio Engineering Project (פורסם; 6.7.2003)).
בבוא בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, לצורך קבלת החלטה בעניין מתן הצו, עליו לשקול, בין היתר, את הפגיעה הצפויה לכל אחד מן הצדדים, באם יינתן הצו ובאם לא יינתן.
יש ליתן את הדעת לסיבה שהביאה לפתיחת ההליך בפורום הזר (האם מדובר בהליך דיוני שמטרתו פגיעה במבקש ובזכויותיו או שמא מדובר במהלך נכון וטבעי). יש לשקול את ההשלכות שעשויות להיות למתן צו כזה, לרבות מניעת זכות הגישה לערכאות וכן יש לשקול את שיקולי הצדק, בכל מקרה ומקרה, בהתאם לנסיבותיו (ר' רע"א 714/96 ו- ע"א 778/03 לעיל).
לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין לא מצאתי כי יש מקום למתן צו חוסם במסגרת בקשה זו , וזאת בהינתן כלל השיקולים הצריכים לעניין, אשר עיקרם יפורט להלן;
על אף טענות התובע כי פתיחת ההליך בחו"ל נבעה מרצון להכביד על המבקש ולמנוע ממנו את זכות הגישה לערכאות, לא הוכח, בשלב מקדמי זה, כי אכן זהו המניע ש עמד בבסיס הגשתה של התביעה בקנדה, ולא ניתן לקבוע כי למדיקיין אין כל זיקה לקנדה (ולהבדיל ממבחן מירב הזיקות).
כמו כן, יקשה עלי לראות בהליך המתנהל בקנדה משום תביעה קנטרנית או טורדנית, וזאת עת כי לכאורה, השאלה המהותית העומדת לבירור במסגרתה, דומה מאוד, לשאלה העומדת לדיון בהליך שלפניי.
על אלו יש להוסיף ולהדגיש כי לא ניתן לטעון, במקרה דנן כי קיים חשש שבקנדה לא יזכה התובע למשפט צדק , ועל המבקש מוטל כאמור הנטל להוכיח כי תיגרם לו פגיעה ממשית מניהול ההליך בפורום הזר.
ככל שהתובע סבור, כי לא היה מקום להגשת התביעה כנגדו בקנדה, פתוחה בפניו הדלת, לעתור לבית המשפט בקנדה, בבקשה לסילוק על הסף של ההליך שננקט כנגדו, או לעיכוב ההליך שם, אשר יידונו, על ידי בית המשפט בקנדה ובהתאם לדין החל שם, וזאת חלף עקיפת הדין הזר ושיקול דעתו של בית המשפט הזר, באמצעות פנייה לבית המשפט הישראלי למתן צו חוסם. (ראה רע"א 2459/20 האוניברסיטה העברית בירושלים ואח' נ' פיקארד ואח' (פורסם; 25.6.2020)).
מתגובתה של מדיקיין לתשובת התובע, עולה כי בקשה כאמור, אכן הוגשה על ידי התובע לבית המשפט בקנדה, אולם רק ביום 3.7.2020. כאמור, נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע לי על כל החלטה של בית המשפט של קנדה בעניין זה.
אין אני מתעלמת מן העובדה כי בניהול ההליך בחו"ל, יהא משום הכבדה על המבקש, וזאת בעיקר מחמת העלויות הכרוכות בכך. עם זאת, לא די בכך, על מנת למנוע את ניהולו של ההליך שם. (ר' רע"א 2459/20 לעיל).
עם זאת, בסופו של יום, הנזק אשר עלול להיגרם לתובע עקב ניהול ההליך בקנדה, ניתן לפיצוי כספי, וככל שהתובע יזכה בדין, יובא הדבר בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות.
על אלו יש להוסיף את העובדה כי היה זה המבקש אשר בחר לפתוח בהליכים אלו, בשיהוי, ולאחר שכבר נפתח ההליך בקנדה.
באיזון הכולל ובשים לב לשיקולים המנחים בעת בחינת הבקשה למתן צו חוסם, לרבות הפגיעה בזכות הגישה לערכאות וההתערבות בהליך הזר, לא מצאתי כי מדובר במקרה כה חריג וקיצוני בו יש ליתן צו חוסם במסגרת הבקשה.
בשולי החלטתי אציין כי למרבית הצער, דומה כי המשמעות המעשית של החלטתי זו הינה כי יכול וההליכים יתקיימו במקביל (עת כי איני מודעת להחלטה אחרת של בית המשפט הזר) .
אין המדובר בתוצאה מיטבית או רצויה. עם זאת, בהינתן כלל השיקולים הצריכים לעניין, ואלא אם הצדדים ישכילו להגיע להסכמות אחרות ביניהם, אין באמור לעיל כדי להצדיק לעת הזו מתן צו חוסם .
העברת/מכירת הפעילות
בהתייחס להעברת/מכירת/ ריקון פעילותה של מדיקיין ,כולה או עיקרה, אני מוצאת להבהיר כי בהחלטתי לדחיית הבקשה למתן צו זמני, נתתי דעתי כאמור לסוגית השיהוי, מאזן הנוחות והעובדה כי –לעת הזו, מדובר בסעד תיאורטי כאשר לא הוצגו נתונים המלמדים על כוונה או תהליך של העברה או מכירה כאמור.
עם זאת, ככל ויעלה כי מקום בו יעלה בעתיד, ככל ויעלה, כי המשיבים, או מי מהם, פועלים לצורך העברה, מכירה או ריקון פעילותה ונכסיה של מדיקיין, כולם או עיקרם, תעמוד למבקש האפשרות להוסיף ולהגיש בקשה חדשה, וזאת מבלי לגרוע מכל זכות העומדת לו על פי דין לעניין הגשתן של בקשות חדשות לסעדים זמניים.
סוף דבר
ממכלול הטעמים שנימנו לעיל, אני מורה בזאת כדלהלן:
הבקשה לסילוק על הסף ולחילופין לעיכוב בירורה של התביעה עד להכרעה בתביעה בקנדה נדחית.
הבקשה למתן צווים זמניים נדחית, בסייג הנקוב בסיפא של ההחלטה.
באשר להוצאות הצדדים בגין הבקשות השונות, אתן דעתי עם סיום ההליך.
בהינתן החלטתי זו, ולצורך קידום ההליך לגופו אני מוסיפה ומורה בזאת כדלהלן:
כתבי הגנה יוגשו בתוך 30 יום מהיום. לצורך החלטתי זו, פגרת הסוכות במניין.
כתב תשובה לכתב הגנה, ככל ויבחר התובע להגישו, יוגש בתוך 14 יום ממועד קבלת כתבי ההגנה.
ניתן בזאת צו גילוי מסמכים כללי והדדי לביצוע בתוך 75 יום מהיום. לצו גילוי המסמכים יצורפו העתקי כל המסמכים הנזכרים בו, כשהם ממוספרים לפי סדר רץ, ותוך הפנייה לסעיף הרלוונטי בתוך התצהיר.
דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים תוגש בתוך 14 יום ממועד קבלת תצהירי גילוי המסמכים הכללי. תשובה לדרישה בתוך 14 יום נוספים. ככל והתשובה כוללת התייחסות לסוגיות עובדתיות, יצורף לה תצהיר.
כל צד יהא רשאי לשלוח שאלון למשנהו בתוך 75 יום מהיום. מספר השאלות בשאלון לא יעלה על 25 שאלות (לרבות תתי סעיפים). תצהיר תשובות לשאלון יומצאו בתוך 20 יום נוספים.
כל בקשה מקדמית של מי מהצדדים תוגש לא יאוחר מיום 1.1.2021. תשובה תוגש בתוך 20 יום, ותגובה לתשובה בתוך 10 ימים נוספים. אלא באישור מוקדם של בית המשפט, היקף הבקשה או התשובה לא יעלה על ארבעה עמודים. היקף התגובה לתשובה לא יעלה על שני עמודים.
נקבע לישיבת קדם משפט ליום 3.2.2021 בשעה 09:00
המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים, ולעדכן את היומן
ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"א, 04 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.