הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 12720-04-18

בפני
כבוד ה שופט עוז ניר נאוי

התובע:

צור גולן

נגד

הנתבע:

בנק ירושלים בע"מ

פסק דין

מבוא

עניינה של התובענה שלפניי היא בקשת התובע, מר צור גולן (להלן: "התובע" או "מר גולן"), למתן צו עשה כנגד הנתבע, בנק ירושלים בע"מ (להלן: "הבנק"), לפיו יעביר הבנק לידיו את כל הכספים המופקדים בתכנית חסכון, בחשבון על שם הוריו ואשר שייכים לו.

כנטען, חרף פניותיו ופניות הוריו, מסרב הבנק לשחרר את הכספים ומכאן התביעה.

רקע בקצרה

הוריו של התובע התגרשו בשנת 2007.

במסגרת הסכם הגירושין מיום 21.2.2007 ( להלן: "הסכם הגירושין"), הסכימו הוריו של התובע כי כספי פיקדון מספר 230-532, המתנהל בחשבון מספר 920005469 ( להלן: "הפיקדון" ו"החשבון", בהתאמה), מוחזקים בנאמנות על ידיהם עבור התובע, וכי הוא יהיה זכאי לקבל 100% מהכספים ופירותיהם בפיקדון זה [ סעיף 5.1 להסכם הגירושין].

להסכם הגירושין ניתן תוקף של פסק דין ביום 15.3.2007, על ידי בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא ( כבוד השופטת רבקה מקייס). בין לבין, חתמו הוריו של התובע על ייפוי כוח נוטריוני המייפה את כוחו של התובע לעשות בשמם כל פעולה בחשבון בנוגע לפיקדון.

לימים, בשלהי שנת 2017, פנו התובע והוריו לבנק בהוראות בכתב להעברת כספי הפיקדון לידיו של התובע, אולם הבנק סרב להעביר את הכספים אלא אם בעלי החשבון - הוריו של התובע, יגיעו לסניף ויחתמו בפני פקיד הבנק על העברת הכספים. אמו של התובע הגיעה לסניף הבנק, אולם אביו של התובע היה במצב רפואי קשה, ולפיכך לא ניתן היה להביאו אל הסניף.

בהמשך לדין ודברים שהתנהל בין התובע לבין הבנק, פנה התובע ביום 14.11.2017 לבנק במכתב, במסגרתו הבהיר כי אביו במצב רפואי קשה ומוגבל בתנועה, וביקש כי ככל שייפוי הכוח הנוטריונים שנמסרו לבנק אינם מספקים, יכינו " כל מסמך אשר תדרשו בעתיד בחתימת הורי, לשם ביצוע הוראתי לכם להעברת החשבון על שמי ולהעברת כל יתרת כספי תכנית החסכון...".

משלא באו הדברים על פתרונם, פנה ביום 6.3.2018 ב"כ התובע לבנק בדרישה, כי זה יבצע את העברת הכספים.

ביום 8.3.2018 השיב הבנק למכתבו של בא כוח התובע, וחזר על עמדתו לפיה התובע אינו אחד מבעלי החשבון, ולפיכך אינו זכאי לקבלת מידע הנוגע לחשבון.

בתאריך 10.3.2018, שוחררו, ככל הנראה, כספי החיסכון לחשבון המשותף ( סעיף 2.3 לכתב ההגנה).

בין לבין ולמרבה הצער, נפטר אביו של התובע, בתאריך 20.2.2018.

בחודש אפריל 2018, הגיש התובע את תביעתו זו נגד הבנק, בבית משפט השלום בנתניה.

כשבועיים לאחר הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה למתן צו ארעי אשר יאסור על שחרורם של הכספים והעברתם לכל אדם אחר, עד למתן החלטה אחרת. זאת, משהתברר לתובע כי לאחר פטירת אביו, הגיש אדם בשם מרדכי רביבו ( להלן: "מר רביבו") בקשה לקיום צוואה, במסגרתה הורה אביו של התובע להעביר כספים וניירות ערך למר רביבו ( צוואה מתאריך 11.7.2011).

התובע טען במסגרת בקשתו כי ברור שהכספים מושא התביעה אינם חלק מעיזבון אביו, וביקש לפיכך צו מניעה אשר ימנע מן הבנק להעביר את כספי הפיקדון לצד שלישי כלשהו .

בתאריך 24.4.2018, ניתן צו ארעי ובהמשך, לנוכח עמדת הנתבע, הוחלט כי הצו יוותר על כנו עד למתן החלטה אחרת ( החלטה מיום 2.5.2018).

בתאריך 27.5.2018, לאחר שהוגש כתב הגנה מטעם הבנק, בקש התובע לשחרר מחצית מן הכספים על פירותיהם, אשר מכח הסכם הגירושין שייכים לאמו, תוך שניתן מענה לטענותיו של הבנק בבסיס הגנתו.

לאחר שהוגשה תשובת הבנק, הוחלט בתאריך 12.6.2018 על העברת התביעה לבית משפט זה, בהעדר סמכות עניינית, וזאת לנוכח סכום הפיקדון.

בתאריך 17.7.2018 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם; הבנק הבהיר כי אין לו עניין בזהות בעל הזכויות וכי הוא משאיר את העניין להכרעת בית המשפט, בשים לב לכתבי הטענות מטעמו.

לפיכך, הגיעו הצדדים להסכמה כי בית המשפט יכריע בתובענה על בסיס כתבי הטענות שבתיק, בלא להידרש לשמיעת הראיות ובלא להגיש סיכומים.

למרות הגעת הצדדים להסדר כאמור ולאחר ששבתי ושקלתי את מכלול הראיות וטענות הצדדים, קבעתי כי יש להמציא את עמדת מר רביבו, היורש על פי צוואת האב, וכן את עמדת האם בתצהיר ערוך כדין ( החלטה מיום 18.7.2018). התובע שב וביקש כי ישוחררו למצער מחצית הכספים השייכת לאם ואילו לגבי היתרה בלבד, תתבקש עמדת היורש. בנסיבות אלה קבעתי דיון במעמד הצדדים כולם, אשר יתקיים רק במקרה בו היורש יתנגד לשחרור הכספים כמבוקש. עוד קבעתי כי ככל שלא תוגש התנגדות כלשהי, עד למועד שנקבע, יינתן פסק דין בהתאם למוסכם ( החלטה מיום 19.7.2018).

בתאריך 30.7.2018 המציא התובע את עמדת היורש לפיה אינו מתנגד לשחרור הכספים וכן את תצהירה של אמו, התומך אף הוא בעמדת התובע.

בנסיבות אלה הוריתי לבנק להודיע האם הוא מסיר את התנגדותו לשחרור הכספים וככל שלא יודיע דבר, יינתן פסק דין, בהתאם להסכמת הצדדים, בישיבת יום 17.7.2018.

הואיל והבנק לא הודיע דבר, אין מנוס מהכרעה בהתאם לעמדת הצדדים מושא כתבי הטענות.

טענות הצדדים

עיקר טענות התובע

התובע זכאי לכספי הפיקדון בחשבון המשותף על שם הוריו בבנק, מכוח הוראות פסק דין מיום 15.3.2007 של בית משפט לענייני משפחה בכפר סבא, אשר נתן תוקף להסכם הגירושין של הוריו.

הנתבע לא הסביר ואינו מסביר מדוע ייפוי הכוח המאשרים כי התובע רשאי לתת לנתבע הוראות בחשבון אינם מחייבים אותו לפעול כדרישת התובע. הוריו של התובע שימשו נאמנים בלבד, וממילא מדובר בהוראות אשר הנתבע סרב לבצע עוד בחייו של אביו. נוסח ייפויי הכוח אף תואם מראש ובכתב מול מנהל סניף הבנק, טרם חתימת הסכם הגירושין.

עיקר טענות הנתבע

בין התובע לבין הנתבע אין כל יריבות. היחידים שזכאים ליתן הוראות לבנק הם בעלי החשבון והם בלבד; התובע אינו הבעלים של החשבון, ואין בינו לבין הבנק כל יחסים חוזיים. אין מדובר בחשבון נאמנות כטענת התובע; הסכם ( הגירושין) בין בעלי החשבון אין בו כדי לחייב את הבנק. בעלי החשבון לא המציאו לידי הבנק את הסכם הגירושין, ואף לא נתנו לו כל הנחיות על פיו; ההסכם הומצא על ידי התובע בלבד.

על התובע לצרף לתובענה צדדים דרושים, ובהם את בעלת החשבון, וחליפיו על פי דין של בעל החשבון אשר נפטר.

בחשבון התחייבויות קודמות לבנק אשר להבטחתן משועבדים הכספים המופקדים בו. מדובר בערבויות בנקאיות בסך כולל של 150,000 ₪ [ לעניין זה יוער כי התובע השיב במסגרת כתב תשובה לכתב ההגנה כי הבנק קיבל זה מכבר את הערבויות על פי החלטות בהליכים אחרים, אך לא מחק את החזרתן בספריו ( החלטה מיום 22.5.2018 ברע"א 8712/04; החלטה מיום 17.5.2018 בה"פ 1021-04].

כאמור, לבנק אין עניין בזהות בעל הזכויות בכספים והוא משאיר את ההכרעה בעניין לבית המשפט, בשים לב לכתבי הטענות.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה, ולהורות לנתבע לבצע את הוראות התובע והוריו, ולהעביר לידיו של התובע את כל הכספים מושא תכנית החיסכון; להלן טעמי.

בפתח הדברים ראיתי לציין כי הואיל וכל הצדדים הרלבנטיים הנוגעים לחשבון ובכללם אמו של התובע, התובע ומר רביבו, יורש האב על פי הצוואה, הביעו הסכמתם לשחרור הכספים לתובע כמבוקש, הרי שסבורני כי די בכך כדי ליתן מענה לקשיי הנתבע בשחרור הכספים, ולהורות על שחרורם ללא תנאי.

עם זאת, הואיל והבנק לא הודיע כי הוא מסיר את התנגדותו (בהתאם להחלטה מיום 30.7.2018), והלכה למעשה נותרנו עם עמדת הבנק לפיה הוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף לנטען בכתבי הטענות מטעמו, נדרשים אנו להכרעה בטענות הצדדים.

כפי שיובהר, איני רואה מניעה להעברת הכספים לידיו של התובע, כאשר יש אינדיקציות רבות לזכותו בהם, בפרט שהדברים נתמכו בוויתור יורשו של האב, וזאת מבלי להביע עמדה ביחס להתנהלותו של הבנק ולטענות התובע בעניין, והכול כפי שיפורט להלן.

ההסכם בין הוריו של התובע קיבל תוקף של פסק דין

אין מחלוקת כי במסגרת הסכם הגירושין מיום 21.2.2007 הסכימו הוריו של התובע כי כספי פיקדון מספר 230-532 המתנהל בחשבון מספר 920005469, מוחזקים בנאמנות על ידיהם עבור התובע, וכי הוא יהיה זכאי לקבל 100% מכספים ופירותיהם בפיקדון זה, כדלהלן [ סעיף 5.1 להסכם הגירושין]:

כאמור, הצדדים פנו לאישור ההסכם ובתאריך 15.3.2007 התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, אליו התייצבו הוריו של התובע, ואף התובע. במסגרת הדיון הצהירו הוריו של התובע כי עשו את ההסכם מרצונם החופשי, ובהתאם ניתן להסכם אישור ותוקף של פסק דין.

בשים לב לאמור בסעיף 5.1 הנ"ל, ובהיעדר כל ראיה אחרת לסתור, ברי כי הכספים בפיקדון הם בבעלותו של התובע וסבורני כי אף הבנק אינו חולק על כך.

הוריו של התובע הודיעו לבנק במספר הזדמנויות כי יש להעביר את הכספים דנן לתובע

לאחר הסכם הגירושין, גילו הוריו של התובע את דעתם, מספר פעמים בכתובים, בדבר רצונם כי הכספים יגיעו לידיו של התובע.
כך, במכתב מיום 21.2.2007, הודיעו הוריו של התובע לבנק על הסכם הגירושין, וחזרו על כך שהכספים בפיקדון מוחזקים בנאמנות על ידיהם עבור התובע. במכתב נכתב באופן מפורש כך:

"כפי שהודענו לכם בעבר, פיקדון מספר 230-532 מוחזק בנאמנות ע"י גולן דרורה ויהודה עבור צור גולן ת.ז. ... כנהנה. כל הכספים ופירותיהם הנם בבעלותו של צור והוא זכאי לקבלם במלואם. גולן צור רשאי לתת לכם הוראות בתכנית החיסכון/פיקדון מספר 230-532. מצורף יפויי כוח בלתי חוזר המסמיך את גולן צור בהתאם" (המכתב צורף כנספח לכתב התביעה).

לימים, בשלהי שנת 2017, פנו התובע וכל אחד מהוריו במכתבים נפרדים לבנק, בבקשה להעביר את הכספים לידיו של התובע [ מכתבים מתאריכים 24.10.2017 ו - 26.10.2017].

לאחר שלא בוצעה ההוראה, פנתה לבנק אמו של התובע, הגברת דרורה גולן, במכתב מיום 31.10.2017, ובו היא מפרטת את השתלשלות העניינים. מפאת חשיבות הדברים, יובא להלן חלק מן המכתב:

"מסרתם לי עתה בהודעה טלפונית כי אין בכוונתכם לבצע את ההוראה שלי ושל גולן יהודה להעברות כספים מחשבוננו שבנדון המתנהל אצלכם וכי אתם דורשים כי גולן יהודה יתייצב בפני פקיד הבנק בסניף.
...
השבתי לכם (גם בכתב), דרשתי לבצע העברה בנקאית של 50% מהכספים לחשבוני והודעתי לכם כי גולן יהודה נמצא במרכז הרפואי "שהם" בשיקום לאחר ניתוח שבר באגן/רגל, ולכן לא יוכל להגיע לסניף וביקשתי החתמתו על ידכם, הצעתי לכם כי פקיד הבנק ייסע אליו ויחתים אותו באמצעות מונית, או באמצעותי, סירבתם בטענה כי אסור!

שוחחתם טלפונית עם גולן יהודה ווידאתם כי הוא אכן מאשר ומבקש לבצע את העברות הכספים 50% לחשבונו ו 50% לחשבוני.

החתמתם אותי בסניף וציידתם אתי בטופס הוראת לקוח לשם החתמת בעל החשבון השני.

ביום 26.10.2017 גולן יהודה חתם על הטופס שלכם עליו מודפס כי הוא מיועד גם לקבלת הוראות באמצעות הפקס.

ביום שישי 27.10.2017 בבוקר, העברתי לכם את הטופס באמצעות הפקס ובצרוף מכתב נלווה מאת גולן יהודה וממני המורה לכם לבצע את העברות הכספים ומורה לכם על סיום נאמנות והוראה להעביר את הבעלות בחשבון לבננו גולן צור לאחר ביצוע העברות הכספים, הסניף פעל, אך לא ביצעתם את העברות הכספים, ואף לא צלצלתם להודיע על סירובכם לבצע הוראות.

..." [ההדגשות במקור-נ.ע.]

כאמור, בהתאם להחלטה מיום 19.7.2018, הוגש תצהיר עדכני של האם בו היא שבה ומורה לבנק לשחרר את הכספים לתובע.

עולה אם כן, מן האמור, כי האב והאם הביעו רצונם המפורש כי הכספים בתכנית החיסכון דנן (להבדיל מפיקדונות אחרים בחשבון) יועברו לתובע. הבנק בהגנתו לא חלק על האמור במכתב, אלא כאמור, טען כי הבנק אינו יכול להעביר את הכספים מבלי שיתייצב האב בבנק באופן פיסי.

האב גילה דעתו בדבר רצונו כי כספי הפיקדון יועברו לתובע, אף לאחר חתימת הצוואה מיום 11.7.2011

יובהר ויחודד, כי חששו של הבנק מפני צד שלישי אשר יתכן ואולי יהיה בעל עניין בכספים, הוא חשש אשר על פניו נראה כי הוסר (לאור עמדת מר רביבו) , וממילא סבורני כי אין בו די כדי למנוע את שחרור הכספים לתובע כעת.

כך, וכפי שעלה מן הבקשה למתן צו המניעה, ביום 18.3.2018 הגיש מר רביבו, בקשה לצו קיום צוואת אביו של התובע, מיום 11.7.2011, במסגרתה הורה האב להוריש למר רביבו את כל רכושו.

הואיל וכאמור מר רביבו אינו מתנגד לשחרור הכספים ניתן היה לעצור כאן. מכל מקום, אפילו בסופו של יום לא הייתה מתקבלת עמדתו (לאחר שניתנה לו ההזדמנות להביעה), ניתן היה להכריע בתובענה לטובת התובע.

כך, בשלהי שנת 2017, מספר שנים לאחר מועד הצוואה האמורה מיום 11.7.2011, גילה האב דעתו המפורשת, בעל פה ובכתב, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין שנתן תוקף להסכם הגירושין, כי כספי הפיקדון מיועדים לתובע, וברצונו כי אלה יועברו לתובע:

"...כידוע לכם, בחשבוננו מתנהל גם תכנית חיסכון מספר פקדון 230-532 בנאמנות לבן שלנו, מר גולן צור ת.ז. _______ עם תום תכנית החיסכון 225-532 והעברת הכספים ממנה אלי ואל גב' גולן דרורה, אני מסכים לבקשת בני המצ"ב, להסבת שם החשבון לבני גולן צור ובכך תסתיים נאמנותנו עבורו" (מכתב האב מתאריך 26.10.2017 וראו גם מכתב מתאריך 25.10.17 אשר צורפו לתביעה).

ברי אם כן, כי האב לא ראה בכספי החיסכון דנן חלק מרכושו, אותו הוריש על פי הנטען למר רביבו.

סעיף ההיוותרות בחיים

בנוסף לכל האמור, מכתב התשובה עלה כי בטופס פרטי לקוח מיום 28.10.1999, חתמו הוריו של התובע על סעיף היוותרות בחיים, במסגרתו נכתב כי:

"בעל/י החשבון הנותר/ים או מי שפועל מכוחו/ם כדין, הכל כפי שהעניין יחייב, זכאי/ם להמשיך ולעשות פעולות בחשבון ולא תחול על הבנק כל אחריות כלפינו, או כלפי הבאים במקומינו או יורשינו או הפועלים מכוחנו כדין, בכל הקשור לחשבון".

יוער כי בעניין זה טען ב"כ הבנק, כי לנוכח הוראות סעיף 13א לפקודת הבנקאות, 1941, אין מדובר בסעיף הקובע את הזכויות המהותיות בכספי החשבון, וכי לבנק אין דרך לדעת מהו אחוז הכספים השייך לאם בחשבון.

על מנת שיהיו הדברים ברורים, לשון סעיף 13א לפקודת הבנקאות קובעת כך:

"חשבון משותף וכספת משותפת (תיקון מס' 11) תשל"ו-1976 חוק הבנקאות (רישוי) תשמ"א-1981
13א. (א) קיבל תאגיד בנקאי כספים, ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים בחשבון משותף שלגביו הותנה עם התאגיד הבנקאי, כי בפטירת אחד מבעלי החשבון יהיה בעל החשבון הנותר בחיים, או מי שפועל מכוחו כדין, זכאי להמשיך לעשות פעולות בחשבון האמור, יעמוד התנאי בתקפו, לענין היחסים שבין התאגיד הבנקאי לבין בעלי החשבון, גם לאחר הפטירה."

אכן, אין הסעיף קובע זכויות מהותיות, אולם הוא קובע כי כאשר נפטר אחד השותפים, השותף שנותר בחיים רשאי להמשיך ולפעול בחשבון. בנסיבות אלה, סעיף זה תומך בכך, כי יש לקיים את רצונה של האם, קרי לשחרר את הכספים לידיו של התובע, כשותפה בחשבון, אף אם לא ניתן היה לקבל את עמדת מר רביבו כאמור.

אמנם יהיה מי שיטען (הצדדים שבפני לא טענו זאת) כי יש בסעיף זה כדי לסתור את הוראות חוק הירושה, התשכ"ה – 1965, הקובעות בטלות עסקאות בדבר ירושתו של אדם שנעשו בחייו. דא עקא, סבורני כי אף מכשול זה עביר, ובעניין זה תומכים הדברים שנכתבו בספרם של כבוד השופט שאול שוחט, השופט (בדימוס) מנחם גולדברג ועו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין, אשר יש בהם כדי לחזק את ההגעה לתוצאה האמורה:

"לאור ד"נ 39/80 ברדיגו נ' ד.ג.ב. טכסטיל פ"ד לה (4) 197, שם נקבע כי שעה שמדובר ב"זכות מקורית עצמאית" אשר בעקבות פטירת בעל הזכות האחר – "תוכנה הכלכלי התרחב" על דרך האנלוגיה הגיע בית משפט השלום בחיפה בת"א 7870/97 ברטהולד נ' אנגלהרט דינים שלום יח 387, למסקנה, כי שעה שזכותו של שותף בחשבון בנק היא מקורית ועצמאית, הרי "התרחבותה" במובן הכלכלי בעקבות מות השותף האחר לאור סעיף "היוותרות בחיים" אינה נוגדת את סעיף 8 (א) לחוק (הירושה – נ.ע.)"

וכן:
"מכוח סעיף 13 (א) לפקודת הבנקאות 1941, כפי שתוקנה, הרי שמקום שקיבל בנק כספים, ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים בחשבון משותף, שלגביו הותנה עם הבנק כי בפטירת אחד מבעלי החשבון יהיה בעל החשבון הנותר בחיים (או הפועל מכוחו) זכאי להמשיך לעשות פעולות בחשבון האמור – יעמוד התנאי בתוקפו, אף לאחר הפטירה, לעניין היחסים שבין הבנק לבין בעלי החשבון. לפיכך, אין הבנק רשאי לשלם את יתרת הכספים בחשבון ליורשי המנוח – אלא לשותפים הנותרים בחיים. יודגש כי הוראה זו חלה רק ביחסים בין הבנק לבין בעלי החשבון ואיננה משקפת את הזכויות בין בעלי החשבון בינם לבין עצמם..."

[שאול שוחט, מנחם גולדברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שישית מורחבת ומעודכנת, 2005), בעמודים 47 ו – 80; ההדגשות שלי-נ.ע.].

התובע מופיע במסמכי הבנק כשותף

לאלה יש להוסיף כי על פי מסמכי הבנק אף התובע שותף בחשבון וזאת כעולה ממספר לא מבוטל של מסמכים אשר צורפו על ידי התובע (לכתב התשובה), שם מופיע התובע כשותף וכשותף נהנה בחשבון ובפיקדון.

כך, במסמך "אישור ניכוי מס במקור ליחיד" מיום 2.5.2004 מופיע התובע יחד עם הוריו כשותף בחשבון. גם במסמכי "אישור ניכוי מס במקור ליחיד" מן הימים 23.7.2009, 24.9.2012, 4.4.2016, 2.8.2017, מופיע התובע כשותף נהנה בחשבון (נספח ב' לכתב התשובה).

סבורני כי כאשר הבנק רואה בתובע שותף בחשבון, שאינו רק הנהנה מן הכספים על פי הוראות הוריו, בעלי החשבון כהגדרת הבנק, יש אף בכך כדי לתמוך בטענות התובע.

ויודגש, הבנק נמנע מצירוף כל ומלוא מסמכי פתיחת החשבון והשתלשלות הזכויות בו, כך שלא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי סעיף ההיוותרות בחיים חל אף לגביו (התובע). מכל מקום, אין חולק כי סעיף זה חל לגבי האם (ראו נספח לכתב התשובה) ומשזו מסכימה לשחרור הכספים לתובע, ניתן להסתמך על כך, אף בבחינת נדבך נוסף להסכם הגירושין ולהוראות הוריו של התובע לנתבע .

הבנק לא הפנה להוראה בבסיס דרישתו

זאת ועוד. הבנק לא צרף נוהל או הפנה להוראה או למלוא מסמכי החשבון הרלבנטיים, אשר בבסיס עמדתו, לבד מטענה למניעות בהיעדר התייצבות האב. מנגד סבורני כי התובע הצביע על מספר לא מבוטל של אינדיקציות, כמפורט לעיל, התומכות בהעברת הכספים לידיו.

בהצטבר כל הטעמים האמורים לעיל, והגם שמקובלת עלי טענת הבנק כי אין מדובר ב"חשבון נאמנות" כהגדרתו, משהשאיר הבנק את ההכרעה בעניין לשיקול דעתו של בית המשפט, סבורני במכלול הנסיבות ובשים לב למכלול הראיות, יש להורות על העברת הכספים לתובע , אף לגופן של טענות.

הערה בעניין השעבודים

כפי שעלה מכתב התשובה, נראה כי הערבויות הבנקאיות הושבו [ החלטה מיום 22.5.2018 ברע"א 8712/04; החלטה מיום 17.5.2018 בה"פ 1021-04], ולפיכך אין עוד מניעה לשחרור הכספים לידיו של התובע. אולם, ברי כי אין באמור לגבור על כל שיעבוד שהוטל כדין או מניעה חוקית אחרת.

סיכום

לנוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה על העברת כספי הפיקדון לידיו של התובע (כמבוקש בסעיף 15 לתביעה), בהתאם להוראותיו של התובע, וזאת תוך 7 ימים.

בנסיבות העניין, ובהתאם להסכמת הצדדים מיום 17.7.2018, כל צד יישא בהוצאותיו. ישיבת יום 19.8.2018 מבוטלת.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.
זכות ערעור לבית המשפט העליון, תוך 45 יום.

ניתן היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.