הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 12614-06-16

לפני כבוד השופטת חנה קיציס

התובעים

  1. מושית סגל
  2. שמואל סגל
  3. עופרי סגל

כולם ע"י ב"כ עוה"ד י. קול ו/או י. תובל ו/או א. חייק

נגד

הנתבעת
נצבא החזקות 1995 בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אורי ברימר ו/או אורנה ברימר
ו/או מיכל ירום ו/או ליאת אדלר

נגד

צד שלישי מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ל. טייטלר ו/או מ. טייטלר ו/או י.חי-חריר

נגד

צד רביעי דניה סיבוס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד חיים קליר ו/אח'

נגד

צדדים חמישיים 1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ל. טייטלר ו/או מ. טייטלר ו/או י.חי-חריר

2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עידו אמגור, זיו פרינץ ואח'

3. כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גנות עמיקם

4. ארז קדם חברת עורכי דין
ע"י ב"כ עוה"ד מרדכי תגר ואח'

5. אלדור סוכנות לביטוח (1998) בע"מ

6. נצבא החזקות 1995 בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אורי ברימר ו/או אורנה ברימר
ו/או מיכל ירום ו/או ליאת אדלר

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו בעקבות עבודות בניה להקמת מגדל מגורים ומלונאות בסמוך לחוף סירונית שבנתניה.
התובעים 1 ו-3 (אם ובנה) הם הבעלים של מגרש שטח של כ-711 מ"ר הידוע כחלקה 3 בגוש 8262 ברח' דנקנר 8 בנתניה. במגרש נבנה לפני כ-70 שנה בית פרטי חד משפחתי ולפני למעלה מ- 20 שנה נערך בו שיפוץ מקיף (להלן: "מגרש סגל" ו "הבית" ). המגרש נמצא בראש המצוק בקו ראשון לים. שטח הבית הוא כ-400 מ"ר והוא מוקף בחצר רחבה. הבית גובל בכביש מצד מזרח ובשטח ציבורי פתוח (שצ"פ) מצד מערב.
התובעים 1 ו- 2 בני זוג, ומתגוררים בבית.

התובעים 2-1 היו בתקופה הרלוונטית, בעלי מניות בחברת שער הים בניה נתניה 1994 בע"מ (להלן: "החברה"). החברה הייתה הבעלים של חלקות 4,150,151 בגוש 8262, המצויות בסמוך לחלקה 3 הנ"ל. החברה והתובעים יזמו את תכנית נת/19/343 ד' (להלן: "התכנית") לפיה ניתן לבנות בחלקות אלו שטחים ביעודים שונים: מגורים (כ-200 יח"ד), מסחר (כ-28,000 מ"ר), משרדים ומלונאות, והכל במגדל של 36 קומות, שמתחתיו חניון של 8 מפלסים (להלן: "הפרויקט" או "מקרקעי הפרויקט").

הנתבעת היא חברה יזמית העוסקת בתחום הנדל"ן.
ביום 3.3.2004 התקשרה הנתבעת עם החברה ועם הנתבע 3 ואחרים בעסקת קומבינציה ובעסקת שירותי בניה לבניית המגדל לשימושים הנ"ל (להלן: "ההסכם"). התובע 2 חתם בשם החברה על הבקשה להיתר הבניה. כחלק מתנאי היתר הבניה היה על הנתבעת לבצע פעולות שונות לחיזוק המצוק.

בשנת 2005 החלה הנתבעת לבצע בעצמה ובאמצעות אחרים עבודות חפירה ודיפון במקרקעי הפרויקט. במסגרת עבודות אלו הוסר חלק מראש המצוק לרוחבו ולעומקו, ובמקומו נבנה קיר דיפון. בשל סכסוך שנפל בינה לבין מוכרי הקרקע הופסקו העבודות, ואלו חודשו רק בשנת 2012. עבודות החפירה לעומק בצד הצפוני של קיר הדיפון ועיגון הדיפון למצוק החלו בחודש אוגוסט 2012, והסתיימו בחודש דצמבר 2013. עבודות אלו בוצעו על ידי חב' "גזית הנדסה".

בחודש יולי 2014 התקשרה הנתבעת עם חב' דניה סיבוס כקבלן להקמת המבנה והיא זו שבנתה את מרתפי החניה ויתר חלקי המבנה.

עבודות הבניה בוטחו על ידי מגדל חב' לביטוח (להלן: "מגדל").

בחודש ספטמבר 2014 הגיש מר שטרס, שביתו מצוי בשכנות למגרש התובעים ובצמוד למקרקעי הפרויקט (להלן: "בית שטרס"), בקשה לצו מניעה כנגד הנתבעת וכנגד החברה. הבקשה הוגשה לבית משפט השלום בנתניה ונטען בה שעבודות הבניה יצרו רעידות בביתו. בדיון שהתקיים הוסכם שהנתבעת תתקין מכשירי ניטור בביתו ולאחר מכן תמשיך בעבודות הבניה ואם מכשירי הניטור יצביעו על חריגה יופסקו העבודות לאלתר. בדיון מיום 6.10.2014 העיד יועץ הקרקע שהותקנו 2 מערכות האחת לניטור זעזועים והשנייה למדידת שקיעות. אמצעי הניטור לא התריעו על שקיעת המבנה או על רמת זעזוע חריגה.

ביום 16.9.2014 פנו התובעים לנתבעת והתריעו כי בעקבות עבודות בניה באמצעות ציוד מכני כבד נגרמו רעידות בביתם ובעקבות זאת נוצרו סדקים בקירות וברצפה. התובעים דרשו מן הנתבעת כי עבודות הבניה יפסקו.

התובעים הגישו את התביעה שבפני בשנת 2016. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' למגדל.

תמצית טענות התובעים
הנתבעת הסירה חלק מן המצוק וביצעה עבודות קדיחה וחפירה, באמצעות ציוד מכני כבד. בנוסף בוצעו עבודות דיפון נרחבות כאשר לצורך בניית קירות התמך הוחדרו לקרקע עוגנים אופקיים. כמו כן בוצעו במקום עבודות הידוק של תחתית הבור שנחפר. עבודות אלו החלישו את המצוק ופגעו ביציבות הקרקע, וביציבות הבית. כתוצאה מכך נגרמו נזקים כבדים לבית, הקרקע בגינה שקעה, נפערו סדקים בחצר, בבית ובחומה הגובלת בינו לבין החלקה הסמוכה.

הנתבעת פעלה ברשלנות ולא נקטה באמצעי זהירות או פיקוח נאותים למנוע את הנזקים שנגרמו מפעולות הבניה.

הנתבעת הפרה חובה חקוקה ופעלה בניגוד להוראות סעיף 48א בפקודה הנזיקין (להלן: "הפקודה") הקובע כי
"היה במקרקעין משום תמיכה למקרקעין שכנים, תהא עשיית דבר המונע או שולל תמיכה זו – עוולה".

הנתבעת התרשלה ולא הביאה בחשבון את תנועת הקרקע וקיר הדיפון והשפעתם על יציבות הבית, והיה עליה לצפות שעבודות הבניה והשימוש בכלים הכבדים במשך תקופה ממושכת יגרמו לנזקים לבתים הסמוכים.

לתובעים נגרמו נזקים שונים בסכום כולל של 4,907,646 ₪, בגין ירידת ערך לבית וכן בגין נזקים נוספים שנגרמו למבנה ושיש לתקנם. עוד לטענתם, על הנתבעת לשאת בהוצאות דיור חליפי בתקופת התיקונים והוצאות נלוות, לשאת בנזק הבלתי ממוני שנגרם להם ובהוצאות שכ"ט המומחים.

יש להורות לנתבעת לבצע ו/או לשאת בעלות ביצוע עבודות דיפון ו/או מיגון בכדי למנוע את ערעור הקרקע והמצוק שעליהם בנוי הבית.

תמצית טענות הנתבעת
התובעים הם שיזמו את התכנית כך שהבינו או שהיה עליהם להבין את המשמעויות וההשלכות העתידיות של הבניה על פי הוראות התכנית.

הבית נבנה ללא יסודות מתאימים: הבית בנוי על פלטות יסוד ולא על כלונסאות שהיו אמורות לשמור על יציבותו. גם במהלך שיפוצו לא חוזקו היסודות.

הנתבעת פעלה בהתאם לסטנדרטים המקובלים ולתקנים הבטיחותיים והתובעים לא הצביעו על קשר סיבתי בין העבודות לנזקים.

הסדקים שהתגלו בבית התובעים אינם סדקים קונסטרוקטיביים ואינם קשורים לפעולות הנתבעת.

שינויים פנימיים, בלאי טבעי, וזרימת נגר עלי הם שהביאו לנסיגת המצוק, דבר שיש בו להשפיע על יציבות הבית.

על צד ג' – מגדל, לשאת בכל חיוב בו תחויב הנתבעת.

תמצית טענות מגדל
הנזקים לבית התובעים הם נזקים שטחיים שלא פגעו ביציבות ו/או בשלד מבנה הבית, ומסתכמים בעלויות תיקון שוליות. כמו כן ע"פ חווה"ד של הנתבעת - שולחת ההודעה, מקור הנזקים אינו מביצוע עבודות הבנייה אלא מגורמים אחרים - גיל הבית ונסיגה טבעית לאורך המצוק עליו ממוקם הבית. על כן הנזקים אינם מהווים אירוע ביטוחי לפי הפוליסה.

הנזק בגין ירידת ערך הבית אינו מכוסה על פי הפוליסה.

ההליך
מגדל שלחה הודעת צד ד' לקבלן המבצע חב' דניה סיבוס (להלן: "דניה סיבוס") שמצדה שלחה הודעה לצדדים חמישיים: מגדל, מנורה חב' לביטוח, כלל חב' לביטוח, ארז קדם חברת עורכי דין, אלדר סוכנות לביטוח (1998) בע"מ ולנתבעת - נצבא החזקות 1995 בע"מ.

בין הנתבעת לבין מגדל הוסכם שהטענות בעניין אחריות צד ג' ידונו, ככל ויהיה בכך צורך, לאחר ההכרעה בטענות התובעת. ביום 15.1.2020 הודיעו מגדל, דניה סיבוס והצדדים החמישיים על הסכמתם שההודעה לצד רביעי והצדדים החמישיים תידון לאחר פסק הדין שיינתן בתביעת התובעים. לב"כ דניה והצדדים החמישיים ניתנה הזכות לחקור את העדים ואת המומחים.

התובעים ביקשו מהנתבעת להמציא להם את מסמכי תכנון הקיר, החישובים שנערכו, מסמכי הביצוע ויומני עבודה. מלבד מסמכים ספורים (דו"חות בדיקת הקרקע וייעוץ לביסוס), לא הצליחה הנתבעת לאתר מסמכים אלו.

התובעים תמכו את תביעתם בחוות הדעת של המהנדס דוד דוד, והגיאולוג ד"ר רם בן דוד בעניין הסדקים ויציבות המצוק, ובחוות דעתו של המהנדס אסף שדה בעניין העוגנים. בנוסף הגישו את חוות דעתו של השמאי רן וירניק בעניין ירידת הערך הנטענת ואת חוות דעתו של המהנדס מלכה בעניין עלויות התיקונים הנדרשים.

הנתבעת הגישה את חוות דעתו של המהנדס עדי לרר בעניין המצוק ועבודות הבניה. בנוסף הגישה את חוות דעתו של המהנדס צבי רון כתשובה לחוות הדעת בעניין ירידת הערך והנזקים הנטענים לבית. יוער כי המהנדס לרר הוא זה שערך את "בדיקות הקרקע ויעוץ לביסוס" הפרויקט, הכין המלצות מפורטות לבניית קיר הדיפון (ת/5 דו"ח מיום 21.9.2004 ות/6 דו"ח מיום 14.12.2004) ואף שימש כיועץ לנתבעת . מעורבותו של המהנדס לרר בעבודות נשוא התביעה משליכה על מעמדה של חוות הדעת מטעמו וליתר דיוק בנסיבות אלו משקלה של חוות הדעת נמוך ביותר.

בהקשר לכך יש לדחות את טענת התובעים בסיכומים שהנתבעת או דניה סיבוס נמנעו מלשלוח הודעת צד ג' למהנדס לרר מחשש שיעיד כנגדן ואף יגלה את כל המסמכים שברשותו, ובכך קנו את שתיקתו. השערה זו לא הוכחה בדרך כלשהי, ואין לה עיגון בראיות ובעדויות הצדדים.

מגדל הגישה את חוות הדעת של המהנדס יורם אמיר המהנדס יובל יחזקאל והשמאי שרגא ארדן.

בתום שמיעת העדויות מונה בהסכמת הצדדים המהנדס יורם לביא כמומחה מטעם בית המשפט. בהמשך אושרה בקשתו למנות גם את המהנדס ארז איוב כמומחה נוסף לאור התמחותו בתחום הגאוטכניקה ואנליזה ממוחשבת (המהנדסים יורם לביא וארז איוב להלן: "מומחי בית המשפט" או "המומחים"). המומחים ביקרו בבית ובסביבתו בתאריך 12.7.2020 בנוכחות ב"כ ונציגי הצדדים כאשר גם אני השתתפתי בסיור זה.

דיון ומסקנות
ערעור יציבות המצוק
לטענת התובעים עבודות הבניה שביצעה הנתבעת גרמו לערעור יציבות המצוק, ליצירת הסדקים בחצר הבית, בחומה ובבית. כתוצאה מכך הבית נתון בסכנה מתמדת. בשל כך לטענתם יש לפצות אותם על הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו להם (תיקון המבנה, דיור חלופי, אובדן הנאה ועוד) ובין היתר על ירידת הערך שנגרמה להם שכן קונה פוטנציאלי יציע סכום נמוך בהרבה ממה שהיה מוכן לשלם אלמלא עבודות הנתבעת.

נטל השכנוע
בהתאם לעדותו של המהנדס עדי לרר, שיטת העבודה הייתה יציקת הקיר ואח"כ חפירה ועיגון הדיפון באמצעות עוגנים התומכים בקיר ובקרקע אותה תומך הקיר (עמ' 484-481 לפרוטוקול). קיר הדיפון נמצא במרחק של כ 40 מ' מבית התובעים. עוד עלה מעדותו שהוא הורה לנטר את בניית קיר הדיפון אך הוראה זו לא בוצעה.

לטענת התובעים די בשיטת עבודה זו כדי להביא למסקנה שהנתבעת ביצעה עוולה של מניעת תמיכה במקרקעין לפי סעיף 48א' לפקודה , שכן במסגרת פעולות החפירה שביצעה סולק קטע מן המצוק הטבעי ובכך נשללה התמיכה ממגרש התובעים הנמצא מצפון לחפירה. עוד טוענים התובעים כי הנטל להוכיח את יציבות המצוק לאחר פעולות החפירה מוטל על הנתבעת, ושכל ספק בשאלה האם השיבה הנתבעת את מצב המצוק לקדמותו יוביל לקבלת התביעה. בעניין זה מפנה התובעת לת/3 דו"ח בדיקות קרקע ויעוץ לביסוס מיום 29.6.1997 שנערך ע"י המהנדס לרר שם נקבע כי "כל עבודות הביסוס יהיו מלוות במערכת בקרה ומדידה בכל זמן הביצוע ועד ליציקת כל התקרות". בהתאם לעדותו של מנכ"ל הנתבעת מר פריאל אטיאס (להלן: "פריאל") הנתבעת לא פעלה על פי הנחיה זו ולא התקינה אמצעי ניטור במהלך חפירת קיר הדיפון (עמ' 553 לפרוטוקול).

סעיף 48א' לפקודה קובע כי "היה במקרקעין משום תמיכה למקרקעין שכנים, תהא עשיית דבר המונע או שולל תמיכה זו – עוולה". הסעיף מטיל אחריות מוגברת על מסיר התמיכה. השופט ר. וינוגרד במאמרו הזכות לתמיכה במקרקעין ( משפטים, כרך לג(1), (תשס"ג)), מסביר את הטעם לכך:
"זכות התמיכה נועדה להגנה על שלמות מקרקעיו של אדם, אולם היא לא נוצרה כדי לקפח את זכויותיו של רעהו לפיתוח קרקעו הוא. האמנם פירוש הדבר שיש להוסיף דרישת אשמה כדי למנוע פגיעה בזכות הפיתוח של התומך? נראה כי התשובה לשאלה זו שלילית: לתומך המעוניין לפתח את אדמתו - ולו בלב עיר - אין כל זכות לפגוע ברעהו. רצה לבנות בנייני ענק - שומה עליו לבנות תמיכה מלאכותית לרעהו קודם שייגש למלאכה שיש בה סיכוי של ממש לפגיעה בקרקעו. אם לא כן, נמצאנו אומרים שאם גרם המפתח נזק למקרקעי שכנו - ולו גם בתום לב וב'סבירות' - יצא הנתמך וידיו על ראשו. מצב זה הוא בלתי־ נסבל. עם זאת, אין
מקום לאימוץ גישה המטילה אחריות מוחלטת, שכן תוצאתה שלזו תהיה פגיעה קשה באיזון בין הצדדים ובאפשרות להגיע לפתרון כלכלי יעיל".

שלושה יסודות לסעיף: יסוד עובדתי - "היה במקרקעין משום תמיכה למקרקעין שכנים"; יסוד התנהגותי -"עשיית דבר"; ויסוד תוצאתי "שלילת תמיכה" (דוד קרצמר, דיני הנזיקין, מטרדים, עמ' 112). על התובעים להוכיח שיסודות אלו התקיימו.

מקרקעי הפרויקט נמצאים בסמוך לבית ובאופן טבעי תומכים בו והנתבעת אינה טוענת אחרת ועל כן הוכח היסוד הראשון. באשר ליסוד השני הוכח שהנתבעת הסירה חלק מהמצוק לכל רוחבו ועומקו. "האחריות המוטלת על הנתבע היא מוגברת, במובן זה שהנתבע יחוב אף אם נקט בכל הצעדים הסבירים כדי למנוע את הנזק" כאשר די לתובעים להראות ששלילת התמיכה הייתה צפויה כתוצאה ממעשי הנתבעת או שזו צפתה בפועל אפשרות של נזק שיארע כתוצאה משלילת התמיכה (עא 513/88 ויג'י שאה נ' רחל שני (כרבאסי) ( 27.12.95)). התובעים הוכיחו שהנתבעת צפתה אפשרות שהסרת התמיכה תגרום לנזק שכן מתכנן הקיר נתן הוראה להתקנת אמצעי ניטור בקיר הדיפון על מנת לוודא שהקיר ממלא אחר ייעודו ומספק את התמיכה המתאימה למקרקעין, אך הנתבעת התעלמה מהוראה זו (עדותו של לרר עמ' 476 בפרוטוקול). בשנת 2014 הוזעק המהנדס לרר לאתר וזאת לאחר שעבודות מכבש הריטוט גרמו לוויברציה כבדה, ושוב הורה על התקנת אמצעי מדידה (על פי עדותו הורה על ביצוע מדידות מתוחכמות ולא רגילות (עמ' 449 בפרוטוקול) שגם הם נועדו לנטר את יציבות הקרקע, אך הנתבעת התעלמה גם מהוראה זו. רק לאחר שהוגשה בקשה לצו מניעה בקשר לבית שטרס, התקינה הנתבעת את אמצעי הניטור וגם אז רק על בית שטרס ולא על קיר הדיפון. על כן גם היסוד השני הוכח.
באשר ליסוד השלישי, היסוד התוצאתי- על התובעים מוטל הנטל להראות שמעשי הנתבעת מנעו או שללו תמיכה בפועל. אין די בעובדה שהנתבעת הסירה חלק מהמצוק, שכן במקומו נבנה קיר דיפון התומך בקרקע. על התובעים הנטל להוכיח שעל אף בניית הקיר הוסרה התמיכה מהמקרקעין בין בשל ליקוי בתכנון היקר ובין בשל כשל בביצועו.

התובעים טוענים שנגרם להם נזק ראייתי שכן הנתבעת לא ביצעה את ניטור הקיר כנדרש ממנה במהלך הבניה וגם כאשר לבסוף הציבה אמצעי ניטור בבית שטרס לא הציגה בפניהם את תוצאותיו. בנוסף הנתבעת לא הציגה בפניהם את מסמכי תכנון הקיר, החישובים שנערכו, ואת יומני העבודה המתעדים את ביצועו. על כן לטענתם יש להעביר את הנטל לנתבעת ועליה לשכנע שלא נשללה התמיכה מגרש התובעים.

לפי דוקטרינת הנזק הראייתי, בכדי להעביר את נטל השכנוע, על התובעים להוכיח שני תנאים מצטברים, הראשון כי נפגעה יכולתם להוכיח את טענותיהם והשני שהנזק הראייתי נגרם כתוצאה ממחדל רשלני של הנתבעת (רע"א 8063/12 ‏ יהודה אברג'יל נ' ד"ר רוני חייק (‏25.12.2012)).
בענייננו העדרם של המסמכים הנ"ל גורם לתובעים ל"גשש באפלה", ולחוסר וודאות בעניין המסד העובדתי, והנתבעת התרשלה כשלא הציגה מסמכים אלו. חוסר זה גורם לנזק ראייתי, המעביר את נטל השכנוע אל כתפי הנתבעת ועליה לשכנע שלא התרשלה בתכנון ובבניית הקיר, שהעבודות לא גרמו לערעור המצוק ושהסדקים בקרקע לא נגרמו מבנית הקיר או מעבודות אחרות שביצעה.

כפי שיפורט להלן נוכח הסתירות בחוות דעת מומחה התובעים ומאידך נוכח המסקנות המוצקות של מומחי בית המשפט שלא נסתרו, הנתבעת עמדה בנטל השכנוע, ויש לדחות את הטענה שמעשיה של הנתבעת הם שהביאו לערעור יציבות המצוק ולשקיעה בגינת הבית.

חוות דעת שהגישו הצדדים בעניין יציבות המצוק, עבודות הבניה שביצעה הנתבעת והנזקים שנגרמו.
חוות דעת התובעים
תמצית חוות הדעת של הגאולוג ד"ר רם בן דוד
בתחום במת המצוק ומגרש התובעים נפערו סדקים שכיוונם מזרח מערב. אורך הסדק העיקרי הוא כ-15-10 מ' והוא פתוח בחלקו ברוחב של 15 ס"מ. המדובר בסדק דינמי, שאינו אופייני לתהליכים הטבעיים של מצוקי החוף.

בנוסף, התפתחו סדקים בקיר הגובל בחלקו הצפוני של מגרש סגל ובקורת הבטון שבו. הסדקים המעידים על שקיעות דיפרנציאליות ביסודות הקיר.

בדצמבר 2018 נמצא סדק נוסף שתחילתו כ 10 מ' מקיר העוגנים (מחוץ לשטח הבית). גם סדק זה אינו קשור לתהליכים הטבעיים במצוק אלא הוא תוצאת החפירה וקיר הדיפון.

בין קיר הדיפון לבין מגרש סגל קיימת תעלה ממנה זורם הנגר העילי ממזרח למערב, לעבר חוף סירונית.

שתי סיבות עיקריות גרמו לסדקים שנפערו בתחום מגרש התובעים ולסדקים בקיר גבולו הצפוני. הראשונה, שקיעה של השכבות שבין קיר הדיפון לבין מגרש סגל. השנייה, סחיפת שכבות הכורכר בשל נגר עילי.

החפירה העמוקה וקיר הדיפון הובילו לתזוזת הקיר לכיוון מגרש סגל. שכבות הכורכר אינן עומדות במתיחה ועל כן נוצרו הסדקים. הסדקים הם תוצאה של ערעור היציבות הטבעית של המצוק.

בשל החפירה העמוקה ובניית קיר תומך קיימת תזוזה בקיר התמך, דבר המאפשר תנועה גרוטטיווית בבלוק הכורכר ובעקבותיה סדקים ושקיעה. הסדקים הם תוצאה של ערעור היציבות הטבעית של חתך השכבות במקום ויצירת אי יציבות מתמשכת.

תמצית חוות הדעת של המהנדס דוד דוד
נמצא סדק בצד הצפוני של חצר הבית שכוונו מזרח מערב. הסדק מתחיל במדרון המערבי של המצוק ממשיך לתחום צדה הצפוני של החצר וחוצה את הכביש שממזרח לבית התובעים. הסדק נוצר כאשר הושלמה החפירה במקרקעי הפרויקט. במהלך השנים, הסדק הלך והתרחב על אף שהייתה ציפייה כי התפתחות הסדק תיעצר עם השלמת עבודות הדיפון. חולשת הדיפון וכן הנגר העילי גורמים להתרחבות הסדק.

הסידוק האופייני למצוק החוף כתוצאה מגלי הים הוא בכוון דרום צפון. הסדק שנמצא הוא בכיוון מזרח מערב, ומעיד על הקשר בינו לבין העבודות שבוצעו במקרקעי הפרויקט.

בסדק יש פוטנציאל להחלשה נוספת של המצוק ככל וימשיכו ויחדרו אליו מי הנגר העילי.

נדרש לחזק את הדיפון בחלק המצוק ממערב למגדל.

חפירת קיר הדיפון גרמה לסדקים בבית, והמשך התזוזה מסכן את יציבותו.

כדי למנוע את תזוזת קיר הדיפון והמצוק נדרש לתכנן את הקיר למצב "מנוחה" והמשמעות היא שהיה מקום להציב במקום 2 שורות עוגנים בנוסף על שש השורות שבוצעו בפועל.

בכדי למנוע את התרחבות הנזק יש לשלוט בנגר העילי באמצעות ניקוזו בשטח הציבורי (המדרון המערבי) ובשטח הפרטי.

הגורם הראשי לנזק הוא תכנון הקיר למצב אקטיבי במקום תכנון למצב "מנוחה".

גורם משני לנזק הוא ההידוק בוויברציה של רצפת המבנה שבוצע בספטמבר 2014.

תמצית חוות הדעת של המהנדס אסף שדה
כדי לתמוך במצוק הותקנו בו עוגנים אשר מאפשרים העברת כוחות מתיחה מלוח הדריכה לשכבת קרקע יציבה.

במקום בוצעו שש שורות של עוגנים. חלק מהעוגנים הותקנו ללא אמצעי הגנה מתאימים ומצבם מתדרדר עקב תנאי הסביבה.

קורות העוגנים לא בוצעו עם משפכים מובנים כמקובל.

בחלק מראשי העוגנים התפתחה חלודה מקומית ובחלק קורוזיה מתקדמת לרבות בפלטות הנעילה ובתפסנות. בעוגנים שלא כוסו במכסים מתאימים יש חשש לחדירת מים שיגרמו לקורוזיה פנימית. בחלק מהעוגנים לא נחתכו הכבלים העודפים, העוגנים לא כוסו והתפתחה קורוזיה.

יש חשש שהעוגנים לא עמדו בכוחות המתוכננים והשתחררו והדבר עלול להביא לתזוזות בקיר הדיפון.

יש לבצע בדיקות של העוגנים לרבות כוח הנעילה, ולהחליף ראשי עוגנים פגומים. יש להתקין מערכת ניטור אוטומטית של תזוזות וכוחות.

חוות דעת הנתבעת ומגדל
תמצית חוות הדעת של המהנדס עדי לרר
גלישת המצוק היא תופעה ידועה שהחלה עוד לפני פעולות הנתבעת. גושי הסלע שהתנתקו באזור עדיין מונחים על פני המדרון וניתן להתרשם מהשפעת הנפילות במהלך השנים. עיריית נתניה ביצעה עבודות ייצוב לאורך הקטע הדרומי של המצוק עד לאזור הבית כאשר הנתבעת השלימה את העבודות באישור העיריה.

המצוק אינו יציב וחלה נסיגה מתמדת לכל אורכו, שבאה לידי ביטוי בנפילת גושים וגלישות. כך היה עוד לפני שהחלו עבודות הנתבעת.

נפילת הגושים עוד לפני עבודות התובעת השפיעה על יציבות מגרש התובעים.

קיר הדיפון הצפוני (קיר העוגנים) נתמך על ידי תקרות המבנה החדש והמצוק מיוצב. גם לאורך המצוק המערבי הושלמו עבודות ייצוב המצוק, על פי התכנון המאושר של הועדה לשימור מצוקים.

אין לדעת האם הסדקים הנוכחיים שבבית משפחת סגל נוצרו עוד לפני עבודות התובעת ורק התחדשו בעקבות הוויברציות שהיו כרוכות בעבודת הבניה.

תמצית חוות הדעת של המהנדס יובל יחזקאל
המצוק מתחת בית התובעים עבר חיזוק וייצוב.

לא נמצא ערעור ביסודות בית התובעים ולא נמצאה בו פגיעה קונסטרוקטיבית. קיימת בבית סדיקה מינורית שמלמדת כי היסודות והביסוס של המבנה תקינים, וכי אין תזוזה או פגיעה בביסוס המבנה.

כל עבודות הפרויקט ובכלל זה עבודות הדיפון והחפירה בוצעו בהתאם למפרטי ביצוע ותקנים מחייבים.

הנזקים לבית התובעים הם מינוריים וקוסמטיים וניתן לתקנם בעלות של כ-86,750 ₪.

תמצית חוות הדעת של המהנדס ד"ר יורם אמיר
לעיריית נתניה צוות מצוקים ובו חברים מהנדסים מומחים. הצוות בודק באופן קבוע את יציבות המצוק ומקיים סיורים תקופתיים. העירייה פעלה לייצוב המצוק כאשר הקטע הצפוני יוצב באמצעות יזם הפרויקט בהתאם לתנאי היתר הבניה.

בשטח הציבורי הגובל בחצר הבית, נמצא חריץ (סדק) הנמשך גם לתחום החצר. כחבר צוות המצוקים ד"ר אמיר עקב אחר הסדק בין השנים 2018-2015 ומצא כי רוחב החריץ לא השתנה פרט לקטע קטן ממנו. הסדק הוא ניצב לשפת המצוק וככזה הוא אינו משפיע על יציבות המצוק. מי נגר עילי עלולים לחדור לסדק ולהחליש את שכבות המדרון. בכדי למנוע את התרחבות הסדק הציעה הנתבעת עוד בשנת 2015 למלא אותו- אך התובעים סירבו.

אין קשר בין קיר העוגנים לסדק בשצ"פ.

ההנחה כי קיר העוגנים הוא במצב אקטיבי שגויה ובכל מקרה השקיעה בסמוך לבית סגל אפסית. גם הטענה כאילו הקיר תוכנן לקדם מצב אקטיבי במקום מצב מנוחה היא הנחה היפותטית שאינה מעוגנת בחישובים הנדסיים.

בסופו של יום, כל הנזקים הנטענים מתמצים בסדק בודד בבית התובעים ובסדק בשצ"פ שאין לו השפעה על יציבות המדרון ושניתן לסתום אותו בעלות זניחה. לנזקים אלו אין קשר לעבודות שביצעה הנתבעת.

כאמור, בתום ההוכחות מונו המהנדסים יורם לביא וארז איוב כמומחים מטעם בית המשפט. בהתאם לחוות דעתם מיום 25.10.2020 לבניית המגדל השפעה זניחה על כלל נזקי התובעים, לא נמצאו כשלים בתכנון קיר הדיפון ולא נמצאה תזוזה של הקיר העולה על המותר. הסדק בפני הקרקע (סדק מזרח מערב) איננו תוצאה של תזוזת קיר הדיפון אלא הוא תוצאה של ארוזיה (סחף קרקע הנובע מזרימת מי גשם).

המצוק
עיריית נתניה מתמודדת לאורך שנים רבות עם בעיית מצוק החוף הנסוג ומפולות הנגרמות עקב כך. בשנת 2004 הקים מהנדס העיר צוות מומחים אשר בדק את מצב המצוק, סקר את האמצעים שננקטו וקבע אבני דרך לפעולות עתידיות. מסקנות צוות המומחים פורסמו במסגרת דו"ח מסכם "שימור מצוקי החוף בנתניה" (כרך ג' למוצגי מגדל). בהתאם לדו"ח שני גורמים מביאים לנסיגת המצוק, הראשון-נגר עלי, שמוביל להרס המדרון מרום המצוק לתחתית. השני-גלי הים המכים בתחתית המצוק וגורמים לצנירים ומפולות. המצוק עליו שוכן הבית הוגדר בדו"ח כמקטע G, ונקבע כי "במת המצוק בלתי מטופלת במספר קטעים המאפשרת התפתחות ערוצים והרחבת ואדיות קיימים".

המהנדס דוד דוד מומחה התובעים אישר בחקירתו כי הנגר העילי הוא זה שמשפיע על יציבות המצוק בסביבת בית התובעים שכן בניית שובר הגלים באזור "נטרלה" את השפעת גלי הים (עמ' 256-255 לפרוטוקול).

מכאן המסקנה שכבר בשנת 2004, שנים לפני שהתחילה בניית קיר הדיפון, היה ידוע שהנגר העילי הוא הגורם העיקרי לערעור יציבות המצוק. על כן יש לבחון האם מלבד הנגר העילי גורמים נוספים השפיעו על הופעת הסדקים בבית ובמגרש.

קיר הדיפון
את אחריות הנתבעת למניעת התמיכה במקרקעין ביקשו התובעים לבסס על חוות הדעת של המהנדס דוד דוד. על פי חוות דעתו, קיר הדיפון לא תוכנן כראוי, ובשל כך חלה תזוזה בקיר של מס' ס"מ, וכך התערערה יציבות המצוק. הסדק העובר בשצ"פ ובשטח הגינה הוא תוצאה של תזוזת קיר הבטון. העובדה שקיר הדיפון זז מביאה למסקנה שנשללה התמיכה ממקרקעי התובעים.

הנתבעת וצד ג' הסתמכו על חוות הדעת של המהנדס עדי לרר (יועץ הביסוס של הפרויקט) ושל ד"ר יורם אמיר ששללו את מסקנת המהנדס דוד שקיר הדיפון לא תוכנן כראוי ושחלה תזוזה בקיר.

המהנדס דוד כתב 6 חוות דעת בעניין בית התובעים, חלקן לפני הגשת התביעה וחלקן לאחר מכן. הראשונה מיום 5.2.2014, השנייה מיום 25.11.2014, השלישית מיום 10.2.2015, הרביעית מיום 20.1.2017, החמישית מיום 18.1.2019 והשישית מיום 14.5.2019 (מענה ותגובה לחוות דעתו של המהנדס יורם אמיר). כל חוות הדעת נכתבו אחרי שהושלמה בנייתו של קיר הדיפון.

חוות הדעת הראשונה מיום 5.2.2014 עוסקת בעיקר ביציבות המדרון נוכח הכוונה להקים טיילת במקום. המהנדס דוד קובע כי במדרון קיים מצב של חוסר שיווי משקל הגורם להתמוטטות וגלישות וללא התערבות הנדסית מתמדת קצב נסיגת המצוק עלול לגדול. על פי מסקנתו התווית טיילת במקום מסוכנת ועלולה להביא לנפילת במת המצוק. בחוות דעת זו המהנדס דוד אינו מונה את קיר הדיפון כגורם אפשרי לערעור המצוק וזאת על אף שבמועד זה, עמדה בפניו חוות דעתו של הגיאולוג רמי בן דוד מחודש ינואר 2014 בה נקבע ש"החפירה הגדולה ובניית הקיר התומך במגרש 151 שמצפון לאתר שבנדון הביא לערעור המצוק החופי בתום האתר שבנדון".

בחוות הדעת השנייה מיום 25.11.2014 מצא המהנדס דוד סדק אלכסוני בעובי של 1 מ"מ בקומת הכניסה וסדק אנכי בעמוד בקומת המרתף. כן מצא שקיעה בגג הבית, שקיעה בחצר וכן סדקים בחומה וברצפות בחצר. עוד קבע כי "עיתוי הנזק מתאים למועד ביצע החפירה. וכן להגברתו בעקבות הוויברציה ומאחר ושיעור התזוזה שקרתה עם החפירה היה צפוי מראש, קיים קשר ברור בין החפירה לבין הנזק".
המהנדס דויד אינו מזכיר בחוות הדעת זו את הסדק בשצ"פ ובחצר הבית (סדק מזרח מערב).

בחוות הדעת השלישית מיום 10.2.2015 מצא המהנדס דוד גוש סלע שנפל מראש המדרון בקרבת קיר הדיפון, תחילת סדק בשצ"פ ו- 2 בורות בחצר הבית. במסקנותיו קבע בין היתר, כי חדירת הסדקים לחצר הבית מקרבת את הסיכון לבית וכי לצורך הקטנת קצב נסיגת המצוק "יש להסדיר את תנאי הניקוז באופן המונע זרימה לא מבוקרת של נגר עילי". גם בחוות דעת זו, כמו בחוות הדעת הראשונה, עבודות הדיפון אינן מאוזכרות באופן מפורש כגורם לערעור יציבות המצוק.

חוות הדעת הרביעית מיום 20.1.2017 ניתנה במענה לחוות דעתו של המהנדס לרר.

בחוות הדעת החמישית מיום 18.1.2019 מצא המהנדס דוד סדק בצדה הצפוני של החצר שכיוונו מזרח מערב ועל פי מסקנתו "הוא החל כאשר בוצעה והושלמה החפירה בקדמת הקיר בשנת 2014", ומאז הוא הולך ומתרחב. לשיטתו "הסידוק האופייני למצוק החוף (עקב הגלים) הוא בכיוון דרום צפון בעוד שהסדק הנדון הוא חריג בהיותו בכוון מזרח מערב ומעיד על קשר לחפירת מגדל נצבא" ועל כן "נדרש לחזק את הדיפון בחלק המצוק ממערב למגדל וכן למנוע חדירת נגר עילי". עוד הצביע על סדק נוסף שהתגלה על ידי הגאולוג רמי בן דוד בחוות דעתו מיום 9.1.2019, בקרבת קיר הדיפון.

חוות הדעת השישית מיום 14.5.2019 ניתנה במענה לחוות דעתו של המהנדס אמיר. בחוות דעת זו צוין כי הקורוזיה בעוגנים עלולה להביא לנזק בצד המערבי (סעיף 1 ד'), והשימוש בעוגנים דרוכים אינו מהווה ערובה כנגד תזוזת הקיר, והדבר תלוי במספר העוגנים (סעיף 7).

כמפורט לעיל, בחוות הדעת מיום 5.2.2014, המהנדס דוד אינו קושר בין עבודות הדיפון לערעור יציבות המצוק והוא גם אינו מציין את הסדק בשצ"פ (מזרח-מערב). על כן לא ברורה מסקנתו הנחרצת בחוות הדעת מיום 15.1.2018 ש"הסדק מזרח מערב נוצר בעקבות בניית קיר הדיפון ושהוא אינו נובע מהלכי ארוזיה במדרון הפונה לים". בחקירתו הנגדית לא עלה בידיו להסביר סתירה זו והתרשמותי היא כי הוא התחמק ממתן תשובות ישירות. כך לדוגמא הוא עומת עם מסקנתו בחוות הדעת מיום 25.11.2014 ש"עיתוי הנזק מתאים למועד ביצוע החפירה" ועם העובדה שהחפירה בוצעה בשנת 2013 וכאמור בחוות דעתו מיום 5.2.2014 לא נמצאו סדקים הקשורים לקיר הדיפון. משלא נתן תשובות ברורות לב"כ הנתבעת השיב לשאלותיי כך :
"ש. נשאלת עכשיו, מכיוון שהחפירה, בהנחה שהחפירה הושלמה, בוצעה והושלמה בשנת 2013, האם המשפט הזה עכשיו, איך צריך להבין אותו. שהסדק בכל מקרה התחיל בשנת 2014 או שהסדק התחיל כבר ב-2013?
ת. הסדק התחיל מבחינתי עם ההיווצרות, אבל לא בעובי המלא.
ש. מתי הוא החל?
ת. בעובי קצר.
ש. מתי הוא החל?
ת. זה כבר השערה ניוטונית, לא השערה פנטזיה, לא השערה פילוסופית. הוא החל כשהתחילו להסיר את התמיכה מהקרקע.
ש. ואם זה נעשה ב-2013 אז זה התחיל ב-2013?
ת. פה אני מדגיש שזו הסבירות ההנדסית בניוטון".

זאת ועוד, בעמ' 213-208 בפרוטוקול אישר המהנדס דוד כי סדק מזרח מערב נוצר בבת אחת גם בשטח החצר וגם בשצ"פ וכי הוא הולך ומעמיק עם השנים. אלא שכאמור הוא כלל לא הבחין בסדק זה בחוות דעתו מיום 5.2.2014. בניסיון להסביר חוסר זה הסביר "גילינו אותה בחצר הבית, שמנו לב לסדק הזה הראשון. לא ממש חקרנו מתחת לצמחיה, כי גם זה היה פיצקל'ה אז, זה היה קטן. ולא חיפשנו ולא רצינו לחשוב שזה רץ למדרון, כי זה מפחיד יותר" (עמ' 211 בפרוטוקול). בשלב כלשהוא בחקירתו טען כי הסדק נוצר בשנת 2015 (עמ' 206 בפרוטוקול). אלא שעדותו זו אינה מתיישבת עם עדותו של התובע עופרי סגל בתצהירו שהסדק התגלה בשנת 2014 וש"רוחב הסדק כבר בתחילתו ב 2014 הגיע לעשרות ס"מ במקומות מסוימים" ואף אינה מתיישבת עם עמדת התובעים בסעיף 77 בסיכומים שהסדק נפער בשנת 2014.
התובעים מסבירים בסיכומי התשובה שהמהנדס דוד נזהר בדבריו והוא יכול היה לחוות דעתו בדבר הגורמים לסדיקה רק לאחר שהתגייסו לעניין מס' מומחים לדוגמא חוות דעתו של המהנדס שדה, אלא שחוות דעת שדה נערכה בשנת 2017 וכבר בחודש נובמבר 2014 קבע המהנדס דוד שהנזקים לבית התובעים (הסדקים בבית בחומה ובחצר המרוצפת) נגרמו כתוצאה מתכנון לקוי של קיר הדיפון.

בחוות דעתו מיום 25.11.2014 הצביע על שגיאות בתכנון קיר הדיפון שגרמו לתזוזת הקיר ואולם לא ניתן לקבל את מסקנותיו כפשוטן נוכח עדותו בחקירתו הנגדית; הוא אישר בחקירתו כי מסקנתו ש"התזוזה האופקית בראש הקיר היא כ-6 ס"מ" (סעיף ב' בעמ' 5 בחות הדעת מיום 25.11.2014), אינה מבוססת על מדידה שערך או מדידה אחרת אלא היא "בהתאם לתחשיב תיאורטי" (עמ' 224 לפרוטוקול). עוד אישר כי לא מדד את קיר הדיפון ולא מדד את התזוזות בקיר הדיפון (עמ' 271-270 לפרוטוקול). המהנדס דוד אישר כי ניתן לבדוק את הטענה לתזוזת הקיר או באמצעות מדידה גיאודטית (תזוזה אופקית ושקיעה אנכית) או באמצעות השוואה בין המצב בשטח למפת המדידה וכי הוא לא ערך בדיקות אלו (עמ' 281-280 לפרוטוקול), בחקירתו הנגדית כשנשאל מדוע לא בדק את מסמכי התכנית השיב שיועץ קרקע אף פעם לא הולך לראות תב"ע, וגם חשמלאי לא יעשה כן (עמ' 354-353 בפרוטוקול). מסקנתו כי הקיר זז מושתתת על מבחן התוצאה אם יש סדקים בהכרח הדבר נובע מתזוזת הקיר (עמ' 282-281 לפרוטוקול). עוד אישר בחקירתו כי ככל שמתרחקים מחפירת הקיר, השפעת התזוזה הולכת ונחלשת וההשפעה היא פעמיים עומק החפירה (עמ' 274 לפרוטוקול) ועל כן בהתחשב בעומק חפירה של 23 מ"ר, קצה ההשפעה הוא 46 מ"ר מהקיר. המהנדס דוד לא נתן הסבר משכנע מדוע דווקא בקצה ההשפעה נפער סדק ואילו בסמוך לקיר לא נמצאו סדקים הנובעים מתזוזתו.
נוכח תשובותיו אלו ניתן לקבוע שאין לתובעים כל ממצא אמפירי התומך במסקנה בדבר תזוזת הקיר. גם לא ניתן לקבל את גישתו בקשר למבחן התוצאה שכן הסדקים בקרקע יכול ויגרמו מהנגר העילי (שהוא כאמור אחד הגורמים לערעור המצוק, גם לשיטתו).
לפיכך, לא ניתן לקבל את עדותו של המהנדס דוד וגם לא את מסקנותיו בחוות דעתו.

כאמור כל השאלות שעלו במהלך ההוכחות בקשר לבניית קיר הדיפון הועברו לבדיקת מומחי בית המשפט ואלו התבקשו לחוות דעתם בין היתר בשאלות הבאות :
האם קיר הדיפון תוכנן למצב אקטיבי או למצב מנוחה?
כיצד יש לחשב את תכנון הקיר האם בדרך שבוצעה במוצגים ת/3 –ת/6 או בדרך שהציע מומחה התובעים?
האם הייתה תזוזה של קיר הדיפון העולה על המותר?
האם נמצאו כשלים בתכנון הקיר או בביצועו והאם קיים קשר סיבתי בין אלו לסדקים שאותרו?

ראשית נבדקה הטענה שקיר הדיפון לא תוכנן כיאות. המהנדס דוד טען שמתכנני הקיר כשלו כאשר לא תכננו את הקיר למצב "מנוחה". המומחים בדקו את טענותיו, ואת הנחות היסוד שעמדו בבסיס תחשיבו של מהנדס הנתבעים ד"ר יורם אמיר והבהירו כי "הצורך לקבוע מראש בתחילת תהליך החישוב כיצד תתנהג הקרקע בגב הקיר, האם לפי מצב אקטיבי או לפי מצב במנוחה, נדרש בשיטות חישוב מקורבות ופשטניות. קביעה זו מכתיבה באופן "מלאכותי" את גודל הכוחות שצפויים לפעול על הקיר ובהתאם נקבע תכנונית עובי הקיר וכמות וחוזק העוגנים הדרושים.
להבנתנו לא ניתן לקבוע מראש מה הקירוב הנכון יותר (מצב אקטיבי או מצב מנוחה) ולכן הגישה הזו אינה מדויקת. בפרקטיקה המקובלת בארץ במרבית המקרים בחישובים מסוג זה נהוג לקחת בחשבון מצב אקטיבי עבור שלב הבניה כיוון שלקירות גבוהים עם עוגנים בכל זאת יש גמישות מסוימת שמאפשרת התפתחות דפורמציות (מצב אקטיבי)" (עמ' 6 בחוות הדעת).

המומחים הסבירו כי הקרקע אינה מתנהגת באופן אחיד (או מצב אקטיבי או מצב מנוחה), אלא באופן משתנה התלוי בגורמים רבים. חישוב מדויק של קירות דיפון גבוהים יכול להתבצע באמצעות תוכנות מחשב ייעודיות כאשר החישוב מבוצע על בסיס תכונות פיזיקליות בסיסיות של הקרקע, ואופן ההתנהגות הינו תוצאת החישוב ואינו תלוי בהנחות המהנדס. מסקנתם היא ש"החישוב הנכון ביותר עבור המקרה הנדון אינו כולל קביעה מראש של מצב אקטיבי או מצב מנוחה, אלא אמור להסתמך על התכונות ההנדסיות הבסיסיות של הקרקע בלבד. חישוב כזה מאפשר הערכה מדויקת יותר של הדפורמציות הצפויות בקיר ובקרקע מאחוריו.
צורת חישוב זו מופיעה בחוות הדעת של דר' יורם אמיר מתאריך ה-6 במאי 2018 (נספח ב' בחוות הדעת), אך נראה שנפלה טעות מספרית בחישוביו שכן התוצאות אינן מתיישבות עם ההיגיון" (עמ' 7 בחוות הדעת).
לפיכך, ובהתאם למסקנת המומחים לא היה מקום לתכנן את קיר הדיפון למצב "מנוחה" והנתבעת לא התרשלה בצורת החישוב בה נקטה.

עוד בחנו המומחים את השאלה האם הייתה תזוזה של קיר הדיפון העולה על המותר וקבעו כי מהתרשמות ויזואלית לא זוהו סימנים לתזוזות וחריגות בקיר הדיפון. בתשובות לשאלות ההבהרה הוסיפו כי "תנועה משמעותית של הקרקע לכיוון קיר הדיפון, כזו שיש לה השפעה כה גדולה על מבנה הקיר המרוחק כ-40 מ' מקיר הדיפון, צריכה הייתה להתבטא בדפורמציות מאוד גדולות בקיר עצמו (עשרות סנטימטרים) דבר שלא סביר שלא היו מבחינים בו" (תשובה 16). עוד ציינו כי תזוזה של עשרות סנטימטרים בקיר הייתה מובילה לקריעת העוגנים ולהתמוטטות קיר הדיפון (תשובה 17).

לאחר שלא מצאו כשלים בשיטת החישוב של מהנדס הנתבעת ולאחר שלא נמצאה ראיה ויזואלית לתזוזת הקיר, בחנו המומחים האם נמצאו כשלים אחרים בתכנון הקיר או בביצועו והאם קיים קשר סיבתי בין אלו לבין הסדקים שאותרו. המומחים קבעו שלא נמצאו כשלים בתכנון הקיר ושדפורמציה אופקית אופיינית לקיר גבוה. עוד מצאו שההשפעה של תזוזות בקיר שכזה על מבנה במרחק של כ-40 מ' צפויה להיות נמוכה אם בכלל. על מנת לבחון את טענת התובעים בנו המומחים מודל ממוחשב המשקלל את שלבי הביצוע, נתוני הקיר ותנאי הקרקע ומתוצאות החישובים עלה שהתזוזה האופקית המקסימלית עומדת על 3 ס"מ (ולא 6 ס"מ כפי שקבע המהנדס דוד) וכי תזוזה זו צפויה להשפיע באופן מינורי אם בכלל על יסודות בית התובעים.

התובעים טוענים כי המומחים לא תרמו לברור השאלה שכן הם לא הבינו את תפקידם כיאות. יש לדחות טענה זו; כמפורט לעיל המומחים בנו מודל ממוחשב ומסקנתם היא שהתזוזה האופקית המקסימלית נמוכה מזו שקבע המהנדס דוד, והיא אינה צפויה להשפיע על בית התובעים. המומחה איוב הסביר בחקירתו שאומנם לא היו לו מפות מדידה ואולם "כן ניתן היה להתרשם שהקיר לא נראה שהופיעו בו דפורמציות משמעותיות שמעידות על תזוזה שיכולות להביא להזזה כה גדולה שראינו את הסדק הזה הראשון בקרקע.. אנחנו במודל הממוחשב שעשינו כדי לראות איזה הזזות בקיר יכולות לגרום לתזוזה כל-כך גדולה ראינו שהזזה שהינו צרכים לעשות באזור הקיר היא עצומה שהייתה נראית ויזואלית" (עמ' 853 בפרוטוקול). מכאן שגם המודל וגם הנתונים בשטח מלמדים שקיר הדיפון לא זז מעבר לנדרש.

העוגנים
בסעיפים 30-29 לכתב התביעה טוענים התובעים כי העוגנים בקיר הדיפון "עלולים לגרום ו/או גרמו להתערערות הקרקע (ע"י הקידוח) וכן לפגיעה בביסוס כלונסאות של הבתים הסמוכים לאתר הבניה".

במסגרת הראיות שהוגשו, הגישו התובעים את חוות הדעת של המהנדס אסף שדה שמצא כי חלק מהעוגנים הותקנו ללא אמצעי הגנה מתאימים ומצבם התדרדר עקב תנאי הסביבה. עוד מצא שבחלק מראשי העוגנים התפתחה חלודה מקומית ובחלק קורוזיה מתקדמת. המהנדס שדה סבר שקיים חשש שהעוגנים לא עמדו בכוחות המתוכננים והשתחררו, והדבר הביא לתזוזות בקיר הדיפון.

המהנדס ד"ר אמיר, לאחר שעיין בתמונות שצורפו לחוות דעתו של המהנדס שדה, אישר בחקירתו הנגדית כי נפל כשל בעבודות העיגון בכך שהכבלים לא נחתכו במועד וראשי העוגן לא כוסו. עוד אישר שהדבר עלול לגרום לקורוזיה ולאובדן כוחות בעוגן (עמ' 624-621 בפרוטוקול).

לטענת התובעים, הנתבעת התקינה את העוגנים באופן שגוי, לא מקצועי, רשלני ונפשע. עוד לטענתם נושא העוגנים הוא קריטי ליציבות המצוק וכאשר יש אינדיקציה משמעותית לבעייתיות בהליך הבניה – הסדקים, תזוזת הקיר, ראשי העוגנים המשוחררים, קורוזיה נרחבת, חוסר ניטור – אזי יש לבחון האם הקיר בוצע כיאות. לשיטתם באשמת הנתבעת נשללה האפשרות לדעת מה מתחולל בתוך הקיר, מה טיב העוגנים כיצד נבנו וכיוצא בזה. התובעים מדגישים כי בעקבות כשלים בבניה קיים תהליך של קורוזיה בעוגנים שהביאו להיחלשותם. הוצגו שתי אינדיקציות להיחלשות העוגנים, האחת, שחרור של התופסנית המעיד על כך שהכבל אינו מתוח אלא רפוי או קרוע. השנייה, הסדק במקרקעי התובעים שנפער במקביל לקיר הדיפון המלמד על תזוזה של הקרקע לכיוון הקיר ויחד עמו. התובעים מדגישים כי התהליך הקורוזיוני הוא בלתי הפיך וקיימת סכנה מיידית של קריעת הכבלים.

התובעים תוהים בסיכומים מה עלה בגורלם של העוגנים הזמניים שבתוך הקיר והאם הם מחוברים לקרקע ודרוכים כחטיבה אחת עם הקיר, או שמא גם אלו אינם ממלאים אחר ייעודם.

עוד מציינים התובעים שהמהנדס שדה המליץ לבצע פעולות רבות בכדי למנוע את הנזק העתידי לרבות בדיקת כוח הנעילה, שחרור מבוקר של 5 עוגנים והתקנת מערכת ניטור. הנתבעת על פי עדותו של המהנדס לרר לא אימצה המלצות אלו וכל שעשתה הוא ניקוי הקורוזיה וכיסוי העוגנים (עמ' 430 בפרוטוקול).

בנוסף טוענים התובעים שהנתבעת פעלה להעלמת ראיות; המהנדס שדה מצא עוגנים רבים אשר קצה הכבל שלהם לא נחתך והם עמדו שנים רבות מבלי שראש העוגן נאטם. המהנדס שדה המליץ להשתמש באותם עוגנים לבצע בדיקת דריכה על ידי שימוש בקצוות העוגנים. במקום לפעול על פי המלצה זו, הנתבעת חתכה את קצות הכבלים וכיסתה את ראש העוגן בכיסוי פלסטיק וזאת מבלי לטפל בכבל ובראש העוגן. לטענתם הנתבעת טיפלה בקיר הדיפון בכדי לשבש את ההליך המשפטי וטייחה את הקיר.

לסיכום טוענים התובעים שהעוגנים לא טופלו כראוי, לא הותקנו כראוי ולא נוטרו במהלך ההתקנה. לשיטתם יש לאמץ את מסקנות המהנדס שדה ולדחות את מסקנות מומחי בית המשפט שכן אלו לא הבינו כיאות את דרישות תפקידם.

מומחי בית המשפט שללו את הטענה כי קיר הדיפון זז ובכל הקשור לתקינות העוגנים הציעו לבצע בדיקה מדגמית של שני עוגנים מייצגים וכן לנטר אחר תפקודם "בזמן הקרוב וגם בעתיד הרחוק". עוד הציעו לבצע בנוסף ניטור של קורות העוגנים.

מצאתי לקבל את מסקנת מומחי בית המשפט שהכשל בעוגנים לא הביא לתזוזת קיר הדיפון ועל כן גם בעניין זה לא הוכח שהעוגנים גרמו לשלילת התמיכה במקרקעין.

המהנדס שדה אינו קובע בחוות דעתו שאחד או יותר מהעוגנים השתחררו אלא העלה זאת כאפשרות – "חשוב לציין שייתכן שהעוגנים שבוצעו לא עמדו בכוחות המתוכננים וזחלו או השתחררו עם הזמן ותהליך כזה יכול לתרום לתזוזות בקיר הדיפון" (סעיף 4 ב'). לעומת זאת בחקירתו הנגדית קבע בוודאות שהעובדה שהתופסנית השתחררה מלמדת שהכבל השתחרר והקיר זז (עמ' 87 לפרוטוקול). כאשר נשאל כיצד הגיע למסקנה זו, שאיננה מופיעה בחוות דעתו, הסביר כי קיומו של הסדק בקרקע מלמד על תזוזת הקיר וזו מלמדת על כך שהעוגנים השתחררו ואינם ממלאים עוד אחר ייעודם (עמ' 89-87 לפרוטוקול).

לא ניתן לקבל מסקנה זו של המהנדס שדה; כמפורט לעיל תזוזת הקיר לא הוכחה (שאלת תזוזת הקיר אינה במומחיותו ומכל מקום הוא אישר בחקירתו כי הוא לא ביצע מדידות כדי לאשש את ההנחה בדבר תזוזת הקיר). ועל כן הליך הסקת המסקנות שגוי ולא ניתן להסיק שהעוגן השתחרר.

התובעים טוענים כי לא היה באפשרות המהנדס שדה לבצע מדידות שכן תכניות הקיר לא גולו על ידי הנתבעת. יש לדחות טענה זו. ראשית, לא הוכח שלא ניתן היה לערוך מדידות על פי תכניות ההיתר לביצוע עבודות דיפון וחפירה שניתן, שנית, היה באפשרותו להקים מודל ממוחשב כפי שפעלו המומחים אך הדבר לא נעשה.

המהנדס שדה לא ציין כמה ראשי עוגן לא מטופלים נמצאו בבדיקתו. בחקירתו אישר שהעובדה שקצות הכבלים לא נחתכו במועד אינה גורמת כשלעצמה לבעיה בעוגן אלא מלמדת שראש העוגן לא טופל כיאות ולא נאטם (עמ' 127-126 בפרוטוקול).

בכל הקשור לחשש שהעלו התובעים בעניין העוגנים הזמניים, הרי שהמהנדס שדה לא התייחס לחשש זה בחוות דעתו, וגם לא נסתרה טענת הנתבעת בסיכומיה שתפקיד העוגנים הזמניים הסתיים עם הקמת המגדל וכיום, גם לשיטת המהנדס דוד, משהוקם המגדל אין חשש לתזוזת הקיר (עמ' 297 לפרוטוקול).

התובעים טענו כי אלמלא נחתכו קצות הכבלים מיד לאחר חוות דעתו של המהנדס שדה, ניתן היה לבצע את המלצתו ולבצע דריכה של העוגנים. אומנם, כפי שהשיבו המומחים, לאחר חיתוך הכבלים כבר לא ניתן לבצע חלק גדול מן הבדיקות אך עדיין ניתן לנטר את העוגנים גם כיום (תשובות 64 ו-13 לשאלות ההבהרה). בנוסף גם לא נסתרה עדותו של המהנדס לרר שבעוגנים הותקן אביזר המאפשר דריכה חוזרת (עמ' 440, עמ' 433-434 לפרוטוקול). גם המהנדס אמיר עמד על כך שניתן לבצע דריכה גם לאחר חיתוך הכבלים (עמ' 624 בפרוטוקול). לפיכך יש לדחות את טענת התובעים להעלמת ראיות.

בעניין שחרור התפסניות והחשש לשחרור העוגנים העיד המהנדס לרר (עמ' 498 לפרוטוקול):
ת. "אם התפסניות לא השתחררו אתה לא יודע שהעוגן השתחרר. אבל אם הקיר שלך נסדק, אם הקורה שמחברת אותו היא קורה חלשה, היא בטון לא מזוין. אם הקורה הזאת נסדקת אז אתה צריך לחשוב פעמיים. אז יכול להיות עוגנים ויכול להיות אלף ואחד דברים, תלך, תבדוק הכל.
ש. כלומר אם אין ביטוי חיצוני של סדיקה על גבי הקורה אז סימן שהעוגן לא השתחרר.
ת. נכון."

התובעים טוענים כי לא ניתן לאמץ את עדותו לאחר שהוא ביודעין לא הציג בפניהם את תכניות קיר הדיפון וגם לא ניתן לאמץ גרסה כבושה זו. ואולם לדעה זו שותף גם המומחה איוב וגם לדעתו אם אחד מהעוגנים היה משתחרר, היה לכך ביטוי ברור בקיר, באותה קורה עליונה, כך שהיו מופיעים בה סדקים (עמ' 853 בפרוטוקול) : "ת. אפשר לזהות סדיקה בקורה העליונה של הקיר ושם זה הרבה פעמים בולט מאד.
ש. אבל נכון שה- 3 ס"מ...
ת. למשל אם יש תזוזה בעקבות כשל של חלק מהעוגנים אז אנחנו נראה סדיקה בעיקר בקורה העליונה. עוד מקום שאפשר לראות את הסדקים זה דווקא מהצד איפה שעמדנו ולא מסתכלים על החלק העליון של הקיר אלא מהצד, מהפרופיל. סדיקה כזו תיראה בעקבות תזוזה משמעותית."
מאחר ובאותה קורה עליונה שבהגדרתה היא קורה חלשה, לא נמצאו סדקים הרי שהדבר מעיד על יציבות הקיר ומביא למסקנה שההשערה כי אחד או יותר מהעוגנים השתחרר –לא הוכחה.

המהנדס אמיר אישר בחקירתו שמצב התופסנית אינו תקין אך הסביר שגם אם אחד העוגנים ישתרר לא יקרה דבר למבנה שתוכנן עם מקדם בטחון גבוה (עמ' 623-622).

בהקשר לכך דחו המומחים אף את טענת התובעת שהנתבעת טיפלה טיפול קוסמטי בקיר על מנת להעלים את כשליה. המומחים הסבירו כי אם בוצעו תיקונים אסטטיים לפני הסיור שנערך הדבר יקשה על איתור הסדקים בקיר, ואולם ההזזה הנדרשת בקיר הדיפון על מנת להשפיע על יציבות המבנה המרוחק כ-40 מ' היא כה גדולה (עשרות סנטימטרים) ועל כן לא ניתן היה להסתיר תזוזה שכזו באמצעים קוסמטיים (תשובה 26 לשאלות ההבהרה).

עוד הדגישו המומחים שעמידות העוגנים בפני קורוזיה ותפקודם בעתיד אינם רלוונטיים לסדקים שנמצאו וגם אינם רלוונטיים לתזוזת הקיר. בנוסף קבעו שהסימנים להתפתחות קורוזיה כפי שניתן לראות בתמונות שצורפו לחוות דעתו של המהנדס שדה, לא הובילו לכשל בעוגנים ואין להם השפעה משמעותית אם בכלל על התזוזות ועל הסדקים שנמצאו (תשובה 2 לשאלות ההבהרה). נוכח מסקנה זו יש לדחות את טענת התובעים שהקורוזיה בעוגנים מביאה לתוצאה שהעוגן "יוצא מתפקוד באופן מיידי" (סעיף 61 בסיכומים).

עם זאת קבעו שנושא עמידות העוגנים לאורך זמן חשוב ליציבות הקיר ובפרט לחלק שמחוץ לתקרות הבניין (חלק מקיר הדיפון המערבי), וראוי שהדבר יקבל התייחסות מתאימה של מבצע העוגנים ללא קשר לתזוזה הנטענת.

לפיכך המליצו "לבצע בדיקה מדגמית של שני עוגנים מייצגים כולל התקנה של תא כוח אלחוטי שיאפשר מעקב אחר תפקוד העוגנים גם בזמן הקרוב וגם בעתיד הרחוק (מאפשר קבלת התראות אוטומטיות כאשר נמדדות תוצאות חריגות). לקבלת תמונה מלאה של התנהגות העוגנים מוצע לבצע בנוסף ניטור (מדידה תקופתית) של קורות העוגנים היכן שהקיר אינו נתמך על ידי תקרות החניון.
תדירות המדידות שנדרשת נמוכה (אחת לחצי שנה עד שנה) ובהתאם העלות של הנ"ל צפויה להיות נמוכה" (עמ' 8 בחוות הדעת).

יש לדחות את טענת התובעים בסיכומים שהמומחים לא הבינו את המשימה שהוטלה עליהם ולא בדקו את השפעת הכשל בטיפול בעוגנים (קורוזיה וכד') על האפשרות שבעתיד עלול הדבר לגרום לשחרור העוגנים. התובעים טוענים בעניין זה כי התהליך הקורסיבי עלול להביא לפריצת העוגן ובעקבותיו לפריצת שרשרת העוגנים ובעקבותיה להתמוטטות חלק מקיר הדיפון המערבי.

בצדק קבעו המומחים ששאלה זו אינה רלוונטית לתביעה. כאמור בתחילה טענו התובעים כי העוגנים פגעו ביציבות כלונסאות הבית או שהקידוח ערער את הקרקע, ובהמשך בחוות דעתו של המהנדס שדה נטען כי לא בוצעה הגנה מתאימה לראשי העוגנים וכן ש"יתכן שהעוגנים לא עמדו בכוחות המתוכננים וזחלו או השתחררו ותהליך כזה יכול לתרום לתזוזות בקיר הדיפון". כל מהלך התביעה התנהל לאור השאלה האם קיר הדיפון זז וכתוצאה מכך נגרמו סדקים בחצר הבית , כאשר הכשל בטיפול בעוגנים נמנה כאחד הגורמים לתזוזת הקיר. השאלה האם בעתיד עלול אחד העוגנים להשתחרר ולגרום להתמוטטות הצד הדרומי של קיר הדיפון, היא הרחבת חזית כמו גם כל שאלות ההבהרה שהופנו למומחים בעניין אופן התקנת העוגנים, קוטר הכבלים הנדרש, כמות העוגנים, המרווח בין העוגנים וכדומה. הטענה כי קיים חשש שבעתיד ישתחררו העוגנים כתוצאה מהקורוזיה או מתכנון שגוי של מס' העוגנים לא נטענה בכתב התביעה, ולא היוותה חלק מהפלוגתאות, ומטעם זה גם לא הופנתה למומחים שאלה שכזו במסגרת השאלות שנשאלו.

לסיכום, התביעה נפתחה בטענה שקידוח העוגנים פגע או עלול לפגוע ביציבות הקרקע או שפגעו בכלונסאות הבית והמשיכה בטענה שהעוגנים כשלו והשתחררו והדבר גרם לתזוזת הקיר ובעקבות כך הופיעו הסדקים. טענות אלו נבחנו על ידי המומחים ונדחו וגם בעניין זה אין סיבה לסטות ממסקנותיהם. בצד זאת יש לאמץ גם את המלצתם בעניין ניטור העוגנים. ממילא מעקב אחר העוגנים בהתאם להמלצתם אמור להפריך את החשש כי אחד העוגנים יכשל בעתיד, או להצביע בזמן אמת על בעיה שתתעורר.

סדק מזרח מערב
התובעים טוענים כי הסדק העובר בחצר הבית וממשיך בשצ"פ ומשם למדרון המצוק (סדק מזרח מערב), נגרם בשל הסרת התמיכה במקרקעין וליתר דיוק בשל תזוזת קיר הדיפון. כמפורט לעיל מומחי בית המשפט שללו מסקנה זו. לשאלה מדוע נפער הסדק השיבו המומחים כי זה לא נוצר כתוצאה מתזוזת הקיר אלא ממי הגשם שזורמים במגרש התובעים: "החריץ שהתגלה בפני הקרקע מערבית למבנה הוא ככל הנראה תוצאה של ארוזיה (סחף קרקע שנובע מזרימת מי גשמים) מומלץ לסתום חריץ זה על מנת למנוע התדרדרות נוספת" (סעיף 4.2. בחוות הדעת).

התובעים טוענים שהמומחים שגו במסקנתם ולראיה המהנדס לרר מטעם הנתבעת בחקירתו הנגדית, שלל בנחרצות אפשרות זו (סעיף 100 בסיכומים). עיינתי בפרוטוקול ואיני סבורה כי כך העיד מר לרר. אדרבא בתשובותיו הסביר כי השקיעה בגינה ארעה כתוצאה מכך שנגר עילי שטף את החומר מתחת לסלע ובעקבות כך נוצר חלל מתחת לסלע, עד שהסלע קרס לחלל זה. דהיינו גם לשיטתו של המהנדס לרר סדק מזרח מערב והשקיעות בגינה נובעים מהנגר העילי ולא מסיבה אחרת.

עוד טוענים התובעים שמסקנת המומחים שגויה שכן הנגר העילי מנוקז לביוב העירוני והזרימה מוליכה לחוף סירונית. עוד לטענתם הנגר אינו מתנקז לכיוון הים דרך הסדק שבחצר הבית, אלא מתנקז לכיוון מזרח והלאה מבית התובעים.

ד"ר רם בן דויד מטעם התובעים, העיד בחקירתו הנגדית כי לפני כ 20 שנה נבנו קירות בגן המצוי דרומית לבית התובעים והם מקטינים את זרימת הנגר העילי ברחוב. ד"ר בן דוד עומת בחקירתו עם דו"ח "שימור מצוקי החוף בנתניה" שם נקבע שספיקת הניקוז של הנגר העילי ברח' דנקנר היא רבע מהנדרש, ואישר שאין לו אסמכתא להראות שאותו נגר עילי אינו מתנקז למצוק שבאזור בית התובעים (עמ' 21-20 בפרוטוקול). עוד אישר בחקירתו שזורמים מי נגר בסדק שנוצר, אם כי לשיטתו הסדק נוצר מסיבות אחרות (עמ' 28, ו-33 בפרוטוקול). בחוות דעתו משנת 2014 קבע ד"ר בן דוד ש"הנגר העילי גורם לעירוץ על במת המצוק ולאורך מדרונותיו, למרות קרבתו של קו פרשת המים (עד כמה עשרות מטרים מראש המצוק בקרבת האתר) הנגר העילי מופנה למצוק באוכפים ביינות לשכבות הכורכר העליונות עיור אינטנסיבי והפנית מי נגר אל המצוק .. גורם להרס מוגבר במצוק" (סעיף ג לחוות הדעת מחודש ינואר 2014).

ד"ר בן דוד אישר בחקירתו שמי נגר זורמים בסדק זה: "כמות המים שיכולה לזרום בתוך הערוצים האלה היא בהחלט מקיימת את אותו סדק שנוצר, שהוא נוצר מסיבות אחרות שאינן קשורות למים, אלא המים, באגן הניקוז המצומצם הזה, זורמים לאותן נקודות נמוכות מן הסתם, אותו חריץ", עוד אישר שהמים בעת הזרימה מעמיקים את החריץ (עמ' 28 בפרוטוקול).

מכאן שגם על פי שיטתו, מי נגר עילי זורמים בתוך מגרש התובעים ואינם מנוקזים במלואם מחוץ לגבולות המגרש, ובעצם חוות דעתו הנ"ל תומכת גם היא במסקנת המומחים.

המהנדס דוד העיד כי הכביש ממזרח לבית (רח' דנקנר) הוא בגובה בימת המצוק (עמ' 261). המסקנה מדבריו היא שהבית ממוקם בבימת המצוק ובאופן טבעי המים זורמים מחצר הבית לשצ"פ ומשם למדרון ולים. עוד אישר בעדותו כי עקב אחרי הסדק ועל פי עדותו הסדק נחשף מכיוון מזרח למערב בדיוק כמו כיוון זרימת המים-ממזרח למערב:
"התחלנו לעקוב אחר המדרון יותר ויותר עם הזמן, עם השנים, ותוך שנתיים הסדק היה בחצר, ראינו אותו בבמת המצוק, אפילו פחות משנתיים. ואחרי זה ראינו אותו יורד במדרון את הסדק" (עמ' 349 בפרוטוקול). גם עדות זו תומכת במסקנת המומחים.

המהנדס לרר הסביר, ומצאתי את הסברו משכנע, שהנגר העילי שוטף את הקרקע מתחת לסלע, גורם לחלל מתחתיו עד שהסלע נשבר וכך נוצרה השקיעה בגינה (עמ' 464, 467 בפרוטוקול). כך גם הסביר המומחה איוב, "יש כנראה סדקים גלובליים שמגיעים עד לעומק ולאחר מכן כשיורדים מים בבית סגל הם מחלחלים פנימה וסוחבים חומר דרך הסדק עצמו ויצרו כנראה את החירוץ בגינה" (עמ' 857 בפרוטוקול). על כן הסדק אינו קשור לעבודות שביצעה הנתבעת, אלא הוא תוצאת מי הנגר העלי.

בסיכומים הפנו התובעים לפרוטוקול ועדת המשנה של הועדה לתכנון ולבניה נתניה מיום 28.1.2015. בדיון זה הסביר מהנדס המועצה המקומית שנמצא סדק העובר מהמצוק דרך חצר התובעים ואף "עובר דרך הקירות התומכים וחוצה את רחוב דנקנר שנמצא מעליו. הסדק מזרח מערב, מאוד לא אופייני". מהנדס העיר הבהיר בדיון שהוא "הוזעק למקום" בעקבות תלונות התושבים ובבדיקות התגלו סדקים לאורך המצוק ובחצרות הבתים. עוד העיר כי טרם ביצוע העבודות להקמת המגדל יש להגיש לו מסמכים שיבטיחו שהבניה המבוקשת לא תגרום לתופעות אלו.
איני סבורה שיש בפרוטוקול זה כדי לשלול את המסקנה שהסדק נגרם כתוצאה מהנגר העילי והוא אינו תוצאת העדר תמיכה במקרקעין. מהנדס הוועדה המקומית ומהנדס העיר העלו את החשש שיש קשר בין עבודות הבניה לסדק וזאת "ממראה עיניים". לא נזכר בפרוטוקול שנעשתה בדיקה מעמיקה כפי שעשו המומחים. זאת ועוד, הועדה החליטה שלא לאפשר ביצוע עבודות עד שיומצאו מסמכים להנחת דעתה שאין חשש להישנות הסדקים או החמרה. העובדה שהועדה המקומית אישרה את המשך העבודות מלמדת שגם לשיטתה חשש זה הוסר ועבודות הבניה לא גרמו להסרת/שלילת התמיכה במקרקעין.

כאמור ד"ר בן דוד מצא סדק נוסף בתחום שבין קיר הדיפון לבין הקרקע הסמוכה לו אך גם לשיטתו סדק זה נוצר מזרימת מי נגר עילי והוא תוצאה ישירה של הבניה מכוח התכנית (עמ' 38 בפרוטוקול) וכך גם סבור המהנדס דוד (עמ' 202 לפרוטוקול ש' 10).
סדק זה אינו מעיד על תזוזת קיר הדיפון וממילא אינו מוכיח שנשללה התמיכה ממקרקעי התובעים. הסדק הנידון הוא תוצאה ישירה של התכנית שהלבישה את מקרקעי הפרויקט ב"שלמת בטון ומלט". כאמור התובעים באמצעות החברה הם שהחליטו להקים את הפרויקט במתכונתו זו, שמונע מעבר של נגר עילי בתחומו, והמים מצאו ערוצים אחרים לזרום בהם. לא פעולות הנתבעת גרמו להופעת הסדק, אלא ההחלטה להקים במקום פרויקט בניה בהיקף שכזה. יודגש שאין טענה בכתב התביעה לכשל של הנתבעת בטיפול במי הנגר העילי בין בתכנון הפרויקט ובין בביצועו.

עוד טענו התובעים כי נפער סדק בכביש הגובל בבית מצד מזרח ומכיוון שהמים אינם גורמים לארוזיה בכביש יש בכך כדי לסתור את מסקנת המומחים. בעניין זה הסביר המומחה איוב בחקירתו שיתכן והיה במקום סדק לפני סלילת הכביש וזהו הגורם לסדיקה, ושאין קשר בין הסדק בכביש לסדק מזרח מערב (עמ' 855 בפרוטוקול). מצאתי את הסברו נהיר ומשכנע.

נוכח מסקנת המומחים המעוגנת גם בראיות שהוצגו, יש לקבוע שהנתבעים עמדו בנטל להוכיח כי סדק מזרח מערב מקורו בנגר העילי והוא אינו קשור לפעולות הבניה שביצעה הנתבעת.

הסכנה להתמוטטות המצוק
המומחים הסבירו שהמדרון במצבו הטבעי אינו יציב והוא עובר בליה מתמשכת עם השנים לרבות נפילת גושי סלע מסיביים מחלקו העליון כתוצאה מבליה של שכבות החול והכורכר בחזית המדרון. עוד הוסיפו שכחלק מתנאי ההיתר נדרשה החברה היזמית לבצע חיזוק של חזית המדרון על מנת לעצור את ההתדרדרות ביציבותו. על פי התרשמותם במהלך הביקור, עבודות החיזוק בוצעו באופן סטנדרטי ומקובל באמצעות מסמרי קרקע רשתות פלדה והתזת בטון, והעבודה שבוצעה תקינה (עמ' 9 בחוות הדעת). עוד קבעו שאם לאחר עבודות החיזוק יציבות המדרון תקינה אין סיבה להתדרדרות עתידית חריגה במצב יסודות בית התובעים.

מסקנה זו של המומחים לא נסתרה בדרך כלשהיא ועל כן יש לקבוע שהנתבעת פעלה על פי תנאי היתר הבניה וביצעה את חיזוק חזית מדרון המצוק.

התובעים טענו בסעיף 132 לסיכומים כי "לא הוכח שנעשו עבודות יצוב למצוק-וכאלו לא הוכחו בפני בית המשפט". טענה זו יש לדחות; בסיור שהתקיים נראו בברור העבודות שנעשו לחיזוק המדרון שמתחת לבית התובעים (רשת פלדה והתזת בטון). ואף בחוות הדעת של המהנדס דוד מיום 10.2.2015 תועדו עבודות אלו.

עוד טענו שאין להם ידיעה מי פיקח על עבודות אלו ומי ביצע אותן. הטענה מהווה הרחבת חזית ומכל מקום איננה רלוונטית לאור מסקנת המומחים.

עוד נטען בסעיף 112 לסיכומי התשובה ששינויים בחומת הבטון "מהווה אינדיקציה שחיזוקים על פני הקרקע (דוגמת הרשת שהונחה על גבי דופן המדרון) אינם מונעים תהליכים המתחוללים מתחת לפני השטח". לטענה זו יש להשיב שעל פי עדותו של עופרי סגל הסדקים בחומה הופיעו בשנת 2014 ואילו עבודות חיזוק המדרון בוצעו לאחר מכן, ועל כן הופעת הסדק בחומה אינה מלמד ת על כשל בעבודות החיזוק.

מסקנות בעניין ערעור המצוק
כמפורט לעיל, מסקנות המומחים בעניין תזוזת קיר הדיפון ובעניין הגורם לסדק מזרח מערב מתיישבות עם מכלול הראיות שהובאו בפני.

בפסיקה נקבע כי ככלל, בית המשפט יטה לאמץ את חוות הדעת של מומחה שמינה, למעט מקרים חריגים:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, פסקה 4 לפסק דינו של השופט אלוני (31.12.1988)).

בנסיבות שבפני מצאתי לקבל את מסקנות המומחים שדנו בשאלות שהוצבו בפניהם באופן יסודי ומעמיק ומסקנותיהם הן בתחום מומחיותם המובהקת. התובעים לא הצביעו על נימוק משמעותי המצדיק סטייה מחוות הדעת (לעניין משקלה של חוות דעת מומחה בית המשפט ראו והשוו: ע"א 3173/12 עזרא נ' גאריביאן, פסקה 18 לפסק דינו של השופט דנציגר (4.9.2014)).
אני מקבלת את מסקנות המומחים שלא נפגעה התמיכה בבית התובעים, שלא נמצא כשל בתכנון ובביצוע קיר הדיפון, ולא נמצאו סימנים לתזוזת הקיר, וכן את מסקנתם שהסדקים בקרקע (סדק מזרח-מערב והערוץ לאורך קיר הדיפון) הם תוצאה של זרימת נגר עילי, ואינם קשורים להסרת התמיכה. מכאן שהנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה ובמאזן ההסתברויות הוכח שהסרת חלק מהמצוק ובנית קיר הדיפון לא גרמו לתזוזת הקרקע ולסדקים שנמצאו בקרקע ולא גרמו למניעת/ שלילת התמיכה במקרקעין.

הסדקים במבנה ברצפת הבטון בחצר ובחומה ויתר הטענות בעניין נזקים למבנה
הנזק הנטען ליסודות הבית
בחקירתו הנגדית טען המהנדס דוד לראשונה כי נגרם נזק ליסודות הבית. קביעה זו לא נזכרה בחוות הדעת שיצאו תחת ידו. למרות זאת המומחים התבקשו לבדוק גם טענה זו והגיעו למסקנה שיסודות בית התובעים לא נפגעו כתוצאה מפעולות בניה שביצעה הנתבעת ואף הוסיפו כי נוכח עבודות החיזוק שבצעה הנתבעת במדרון המצוק אין סיבה להתדרדרות עתידית ביסודות המבנה.

הסדקים בקירות הבית עקב ביצוע עבודות ההידוק
לטענת התובעים בשנת 2014 הופיעו סדקים בבית ובחצר וזאת לאחר שהנתבעת פעלה ברשלנות, ביצעה עבודות הידוק מסיבי של המפלס התחתון בניגוד להנחיות שניתנו לה, ואלו גרמו לוויברציות. מומחה התובעים המהנדס מלכה מצא סדקים בריצוף הבטון שבחצר הבית, במטבח ובקומת הכניסה, בתקרת מתחת לגג הרעפים, בקומת הגלריה ובמרתף.

מומחה הנתבעת המהנדס לרר קבע ש"אין אפשרות לדעת אם הסדקים נוצרו מזמן והתחדשו עקב ויברציות או תהליך הבניה של שער הים".

הנתבעת כמו גם מגדל ויתר מקבלי ההודעות, סבורים שאין קשר בין פעולות ההידוק לסדקים. לטענתם, המדובר במבנה ישן וזוהי הסיבה להופעת הסדקים. בנוסף, הם מפנים לעדותו של המהנדס דוד שהסדקים היו קיימים לפני אירוע הוויברציה (סעיף 73 לסיכומי צד ג', ה"ש 7 בסיכומי צד ד') ועל כן לשיטתם יש בעדות זו כדי לשלול את טענת התובעים.

אני סבורה שהתובעים עמדו בנטל המוטל עליהם, ויש לקבל את טענתם כי הנתבעת התרשלה ופעולות ההידוק שביצעה גרמו לסידוק הבית וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

התביעה שהוגשה בקשר לבית שטרס בטענה זהה מצביעה על קשר אפשרי בין פעולות ההידוק לבין הסידוק. שמאי מגדל המהנדס שרגא ארדן העיד בחקירתו שביקר בבית שטרס ומצא שם סדקים חודרים ואף משקופים ודלתות שהתעוותו. הנזק בשני הבתים הסמוכים שהתגלה באותו מועד מוביל למסקנה שהם תוצאת אותו גורם.

עמדת המהנדס לרר לפיה לא ניתן לקבוע האם הסדקים הם תוצאת הוויברציות או שמדובר בסדקים ישנים. הוא אף אישר בחקירתו כי מיד לאחר קבלת התלונה על הסידוק הגיע למקום והורה על הפסקת העבודות. עוד העיד כי ראה מכבש במקום ונאמר לו שהמכבש גרם לוויברציות, ואף אישר שאסור היה לעבוד עם מכבש במקום והוא אף נתן הנחיה שכזו אך הגורם המבצע טעה (עמ' 448). המהנדס לרר הסביר כי על אף שקיר הדיפון מרוחק מהבתים הוא חשש לנזק מאחר והמדובר בבתים ישנים (עמ' 503 בפרוטוקול). התובעים אינם צריכים להביא ראיה נוספת לקיומו של המכבש ודי בכך שהמהנדס לרר שביקר במקום מאשר שראה את המכבש. אדרבא, היה באפשרות דניה סיבוס להפריך בקלות עדות זו באמצעות הצגת יומני העבודה בפני לרר, אך היא לא עשתה כן.

יש לדחות את טענת הנתבעת בעניין עדותו של המהנדס דוד; עדותו כמפורט לעיל ניתנה בקשר לסדקים מחוץ לבית (סדק מזרח מערב והערוץ הגובל בקיר הדיפון), ולא בקשר לסדקים שבתוך הבית. המהנדס דוד לא התייחס בדברים שאמר לקשר שבין הוויברציות לסדקים בקירות הבית.

לא ניתן לקבל את טענת הצד הרביעי שהניטור שהותקן מלמד שהוויברציות לא חרגו מהתקן שכן תוצאות הניטור לא הוצגו, מכל מקום הניטור הוצב לאחר הופעת הסדקים.

עדותו של התובע עופרי סגל לא נסתרה בחקירתו הנגדית. בעדותו אישר כי לפני שנת 2014 ראה נימים בלבד בקיר ולא סדקים ורק בעקבות הוויברציות נפערו הסדקים בבית. ועל כן אין ראיה להופעת סדקים לפני 2014, וזאת בניגוד לטענת דניה סיבוס (סעיף 8 ה' בסיכומיה).

בניגוד לטענת דניה סיבוס, המהנדס אדלר אינו קובע בחוות דעתו (שצורפה לחוות דעתו של המהנדס דוד), שהסדקים החלו באפריל 2014.

המומחים קבעו שהסדקים בבית אינם סדקים קונסטרוקטיביים, אך לא יכלו להעריך מה מידת התרומה של הוויברציה להתפתחות הסדקים.

לאור האמור יש לקבוע שהוכח הקשר בין עבודות ההידוק לסידוק.

הסדקים בחומה
התובעים טוענים כי הופיעו סדקים בחומה המפרידה בין חצר השכן לחצר הבית וסדקים אלו הם תוצאה של פעולות הנתבעת שגרמו לערעור יציבות המצוק.
השאלה האם נבנתה החומה עם ביסוס או בלעדיו לא התבררה עד תום. ד"ר רם בן דויד אישר בחקירתו כי בניית הגדר ללא ביסוס עלולה לגרום לסדיקה (עמ' 35 לפרוטוקול). גם המהנדס משה מלכה מטעם התובעים אישר הנחה זו. עוד אישר כי אם לא בוצע זיוון בחגורת הבטון של החומה, עלולה להיווצר סדיקה.
מהנדס הנתבעת ד"ר יורם אמיר סבר שהגדר נבנתה ללא יסוד או עם יסוד רדוד והמהנדס יחזקאל סבר שמיקום הסדקים מעיד על בעיה הנובעת משיטת בניה שאינה מתאימה.

השאלה מהו הגורם לסדקים בחומה הועברה לבדיקת המומחים ואלו קבעו שניתן לזהות סדקים משמעותיים בחומה אך לפי כיוונם ומיקומם לא ניתן לקשר אותם לתזוזה בקיר הדיפון. המומחים קבעו שסדקים אלו נגרמו כתוצאה מיציבות גבולית ומתדרדרת של חזית המדרון (בלאי הטבעי) ובשל אופי המבנה המבוסס על יסודות רדודים (עמ' 8 בחוות הדעת). בחקירתו הנגדית הוסיף המומחה איוב כי התרשם שהסדקים בחומה "מכל מיני כוונים אקראיים שזה לא מראה על הזזה לכוון מסוים גם בקורת היסוד העובדה שלא רואים שם סדקים בקורת יסוד של קיר גדר זו דווקא הכיוון שהכי יכול להראות" (עמ' 854).
אני מקבלת את מסקנות המומחים שהסדקים בגדר אינם תולדה של תזוזת קיר הדיפון.

עם זאת המומחים לא שללו את טענת התובעים שהסדקים הופיעו בעקבות הוויברציות, ובחוות הדעת התקשו להעריך את תרומתן להתפתחות הסדקים. משקבעתי כי הנתבעת אחראית לסדקים שנוצרו הרי שעליה לשאת גם בתיקון הסדקים בחומת הבית.

הנזק
הנזק לבית
רצפת בטון בחצר- המהנדס מלכה מטעם התובעים מצא כי רצפת הבטון בחצר (משטח בומנייט) נסדקה. מומחה הנתבעת יחזקאל סבר שהנזק אירע מכשלי ביצוע. הנתבעת טוענת כי לא בוצעו תפרי התפשטות לפני יציקת המשטח ומחדל זה גרם לסדקים. על פי עדותו של המהנדס מלכה אם לא בוצעו תפרי התפשטות הליך הסדיקה היה מתחיל שנים רבות קודם. האמנתי לעדותו של עופרי סגל שהסדקים ברצפה הופיעו לראשונה בשנת 2014 בפרט נוכח העובדה שהבית עבר שיפוץ יסודי ומקיף בשנת 2001. על כן יש לדחות את טענת הנתבעת לכשלים בביצוע, טענה שלא הוכחה. על הנתבעת לשאת בעלות התיקון בסך 77,500 ₪ על פי חוות דעת המהנדס מלכה בצירוף עלות שיקום הגינה כפי שנקבעה בחוות דעת המהנדס יחזקאל 30,000 ₪ (לא השתכנעתי כי נדרש שיקום רחב היקף כפי שקבע המהנדס מלכה בחוות דעתו והנחתו שיהיה צורך להרוס את כל הגינה לא הוכחה) ובסה"כ 107,500 ₪.

סדקים במטבח- 5,750 ₪ בהתאם לחוות דעתו של המהנדס מלכה. לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בגין שלב ב' שכן אין ודאות שהסדיקה תחזור על עצמה.

תקרת גבס מתחת לגג הרעפים- המהנדס יחזקאל טען כי השקיעה בגג נגרמה כתוצאה של ליקוי תכנוני/ביצועי – אי התאמה של חלקי הקונסטרוקציה מהם נבנה הגג לעומסים השימושיים. אין במסקנתו התייחסות להליך הסדיקה שתועד על ידי המהנדס מלכה ובפרט למועדי הופעת הסדקים. מר מלכה העיד בעניין זה שלו היה מדובר בליקוי תכנוני הייתה הסדיקה מופיעה בסמוך לתום הבניה (עמ' 152 בפרוטוקול) ומצאתי את עדותו משכנעת. על הנתבעת לשאת בעלות התיקון בסך 40,000 ₪.

רצפת הבטון בקומת הגלריה- המהנדס מלכה מצא סדקים ברצפת הבטון והעריך את עלות התיקון בסכום של 25,000 ₪. מומחה הנתבעת ציין כי הנזק אינו קשור לעבודות הפרויקט ונגרם בשל העדר תפרים ואולם טענה זו לא הוכחה. על הנתבעת לשלם לתובעים סכום זה.

סדק אופקי בחדר רחצה גלריה- על הנתבעת לשלם לתובעים 2,500 ₪ בהתאם לקביעתו של המהנדס מלכה.

סדקים בקומת המרתף- על הנתבעת לשלם לתובעים 9,250 ₪ (מיצוע חוות הדעת).

תקרת גבס מונמכת במרתף- על הנתבעת לשלם לתובעים 4,500 ₪ (מיצוע חוות הדעת).

החומה- המהנדס מלכה סבור שיש להרוס את החומה ולבנותה מחדש. איני מקבלת מסקנה זו שכן עדיפה בעיני חוות הדעת של מהנדסי צד ג' (ארדן ויחזקאל) שנדרשת הריסה חלקית של הקיר (החגורה העליונה בלבד-בהתאם למיקום הנזק), כאשר גם המומחה איוב שותף למסקנתם שקורת היסוד של החומה לא נסדקה (עמ' 854 בפרוטוקול). על הנתבעת לשלם לתובעים 22,200 ₪.

פיקוח הנדסי- מאחר ונשללה טענת התובעים לליקויים קונסטרוקטיביים, אזי היקף הפיקוח ההנדסי הנדרש מצומצם. אני מקבלת את הערכת המהנדס יחזקאל שעלות הפיקוח היא 10,000 ₪.

סה"כ על הנתבעת לשלם לתובעים 226,700 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.6.2019 (מועד עריכת חוות הדעת של המהנדס יחזקאל).

ירידת ערך
התובעים טוענים כי נגרמה לבית "ירידת ערך פסיכולוגית" שכן קיים חשש ליציבות המצוק בשל פעולות הנתבעת, חשש הידוע לרבים ומהווה גורם מרתיע בפני קונים פוטנציאלים. השמאי וירניק מטעמם העריך את ירידת הערך בשיעור של 15% (3,500,000 ₪). לשיטתם גם אם לא נגרם לבית נזק מוחשי עדיין הנתבעת אחראית לירידת הערך שנגרמה לנכס כתוצאה מהשינוי הסביבתי הגורם לחשש שאמצעי התמיכה במקום הקרקע שהוסרה לא בוצעו כראוי, חשש הגורם לקונים פוטנציאלים לחשוב שהמקרקעין אינם יציבים עוד. התובעים מדגישים שיהא עליהם לידע רוכשים פוטנציאלים אודות ההליך, אודות פרוטוקול ועדת המשנה מיום 28.1.2015, להעמיד אותם על הסכנה ליציבות המצוק וליציבות הבית, ודי להם להוכיח קיומה של סיבה לדאגה של קונה פוטנציאלי חשש שנולד רק כתוצאה מהסרת התמיכה. עוד לשיטתם, רשלנות התובעת הוכחה מעל לכל ספק היא תכננה והקימה את קיר הדיפון באופן לקוי, ופעלה בניגוד להנחיית יועץ הביסוס, דבר שהביא לסידוק הבית.

בסעיף 11 לסיכומי התשובה טוענים התובעים שהנתבעת אשר רכשה את בית שטרס במהלך ההליך עשתה זאת בכדי למנוע הוכחת מחיר השוק האמיתי של הקרקע במצבה הניזוק ובכך למנוע את הראיה הטובה ביותר אודות השפעת פעולות התובעת על קונה מרצון. יש לדחות טענה זו שהיא בגדר השערה ולא אומתה בעדותו של פריאל ומכל מקום, ניתן להוכיח מחיר שוק באמצעות חוות דעת שמאית, כפי שעשתה.

השמאי וירניק אישר בחקירתו כי חוות דעתו מבוססת על ההנחה שהמצוק מעורער בעקבות עבודות שנעשו במתחם הגובל ואם יסתבר שהמצוק היה מעורער מקדמת דנא אין קשר סיבתי בין פעולות הנתבעת לירידת הערך (עמ' 51 בפרוטוקול). עוד אישר בחקירתו כי מחשבה סובייקטיבית אינה עילה לירידת ערך (עמ' 57 בפרוטוקול). בנוסף אישר שאם המצוק מועד לפורענות לא ניתן לתבוע ירידת ערך (עמ' 66 בפרוטוקול).

ההנחות שעמדו בבסיס חוות דעתו של השמאי וירניק התגלו כשגויות מעיקרן; כמפורט לעיל, ההתדרדרות במצבו של המצוק והליכי הבליה הטבעיים שבו קיימים וידועים שנים רבות לפני פעולות הנתבעת. בנוסף לכך, טענות התובעת כי פעולות הבניה פגעו ביציבות המצוק נדחו. מכאן שגם לשיטת השמאי וירניק אין קשר סיבתי בין פעולות הנתבעת לירידת הערך הנטענת.

אכן, התובעים אינם צרכים להוכיח כי נגרם נזק למקרקעין, אלא די להם להוכיח נזק כספי כדוגמת ירידת ערך (קרצמר הנ"ל בעמ' 117) ואולם תנאי לתחולתו של סעיף 48 הוא היסוד התוצאתי שנשללה התמיכה במקרקעין, כאמור יסוד זה אינו מתקיים. החשש כי תישלל התמיכה לעתיד בשל קורוזיה בחלק מהעוגנים אין די בו.

הנתבעת אומנם חויבה בתיקון הסדקים שנגרמו לבית ואולם אלו נוצרו כתוצאה מאירוע חד פעמי בשל השימוש במכבש, ואין חשש כי אירוע שכזה יחזור על עצמו. על כן סדקים אלו אינם גורמים לירידת ערך פסיכולוגית, ודי בפיצוי שנפסק כדי לרפא את הנזק.

טיפול עתידי בסדק מזרח מערב, ובמדרון
המומחים המליצו לסתום את הסדק על מנת למנוע התדרדרות נוספת. המלצה זו כבר הוצעה בעבר על ידי המהנדס לרר במכתבו מיום 23.8.2015 אך לא יצאה אל הפועל. הנתבעת ומקבלי ההודעה לא התנגדו להמלצות המומחים ועל כן מצאתי לאמץ גם המלצה זו. בדומה יש לאמץ המלצתו בעניין ניטור המדרון.

סוף דבר
טענות התובעים בעניין ערעור המצוק –נדחות.

טענות התובעים כי נגרם נזק לתשתית הבית –נדחות.

טענת התובעים לאחריות הנתבעת לנזקים שנגרמו בבית, בחצר הבית ובחומה- מתקבלת בחלקה. על הנתבעת לשלם לתובעים 226,700 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.6.2019. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.

על הנתבעת לסתום את הסדק (מזרח מערב) בחצר הבית בתוך 30 יום. על הנתבעת לסתום את הסדק בשצ"פ בתוך 90 יום, ובכפוף לקבלת אישור עיריית נתניה.

על הנתבעת לבדוק 2 עוגנים מייצגים ולנטר את העוגנים בקיר הדיפון המערבי כמפורט בחוות דעת המומחים ובתשובות לשאלות ההבהרה. פעולות הניטור יבוצעו בפיקוח מומחה שתבחר הנתבעת במהלך התקופה שתקבע על ידו, ותוצאות הניטור יועברו לתובעים אחת לחצי שנה.

על הנתבעת לבצע מדידה תקופתית של המדרון בהתאם להמלצות המומחים. הניטור יבוצע פעם בחצי שנה במשך 10 שנים, בפיקוח מומחה שתבחר הנתבעת. תוצאות הניטור יועברו לתובעים.

בהתחשב בעובדה שמרבית טענות התובעים נדחו ונפסק להם פיצוי של כ 5% מסכום התביעה, מצאתי לחייבם בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 30,000 ₪ ובשכ"ט ב"כ צד ג' בסכום של 30,000 ₪. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשפ"ב, 26 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.